פרוטוקולים/ועדת חוקה/7789



5
ועדת החוקה חוק ומשפט
28.1.2004

פרוטוקולים/ועדת חוקה/7789
ירושלים, י"א בשבט, תשס"ד
3 בפברואר, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 152
מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט
יום רביעי, ה' בשבט התשס"ד (28 בינואר 2004), שעה 10:00

הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הגברת אמצעי אכיפה), התשס"ג-2003, של חברת הכנסת גילה פינקלשטיין וקבוצת חברי כנסת (פ/1425)

חברי הוועדה: אברהם רביץ - מ"מ היו"ר
יולי אדלשטיין
אתי לבני
ניסן סלומינסקי
אופיק פינס-פז

עו"ד מוריה בקשי - משרד המשפטים
אלי בן-דהן - מנהל בתי הדין הרבניים
עו"ד שמעון יעקבי - הנהלת בתי הדין הרבניים, יועמ"ש
עו"ד הילה הדר - הנהלת בתי המשפט
תת גונדר חיים שמואלביץ- המשרד לביטחון פנים, שב"ס, יועמ"ש
עו"ד אפרת פינק - הסניגוריה הציבורית
עו"ד רחל יצחקי - הסניגוריה הציבורית
אמנון אביעד - אלמג"ן
שרה מרקוביץ - לשכת הטוענים הרבניים
שרה גורצקי - לשכת הטוענים הרבניים
עו"ד שמרית רגב - שדולת הנשים, דוברת
אורי שדה - האגודה לזכויות האזרח
עו"ד מיכאל קורינלדי - לשכת עורכי הדין

עו"ד תמי סלע

דורית ואג

אסתר מימון


הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הגברת אמצעי אכיפה), התשס"ג-2003, של חברת הכנסת גילה פינקלשטיין וקבוצת חברי כנסת

אני פותח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט. לפנינו הצעת חוק של חברת הכנסת גילה פינקלשטיין ואחרים. צריך לעשות גילוי נאות, גם אני חתום על זה.

אני רוצה להקדים כמה מילים, ואחר כך אני אתן את רשות הדיבור לחברת הכנסת פינקלשטיין. אנחנו עוסקים בסוגיה, שעצם הרעיון קיבלנו בוועדה, זה חוק שקיבלנו בוועדה, חוק של כפייה, אבל כפייה מותרת, שלא לגלוש בו לעבר, חס ושלום, לכך, שהכפייה תהיה, בסוף, מן הסוג, שתהפןך את הגט לגט מעושה. ויש כאן בקשה להחמיר בכפייה.

אני מציג כמה שאלות לגבי הצעת החוק הזאת. שאלה ראשונה, הייתי רוצה שנברר לעצמנו אם, ובאיזה מידה, לחוק, כפי שהוא כיום, בצורה המצומצמת, כמה אפקטיביות היתה לו? אנחנו נרצה לשמוע על כך ממנהל בתי הדין, ואולי גם מהשב"ס. שאלה שנייה, היא גם מופנית לרב בן-דהן. שאלתי את חברת הכנסת פינקלשטיין אם היא עשתה את הבירור, ונדמה לי שהיא אמרה שכן, אבל מאחר שנמצא כאן הרב בן-דהן ראוי שנשמע מפיו, וזה ייכנס לפרוטוקול, האם זה עבר את המסננת של בתי הדין, שהם יכולים להרשות לעצמם. זאת אומרת, האם זה לא שימוש בכוח יתר כלפי הבעל הסרבן, או, לפעמים, האישה הסרבנית. דרך אגב, כדאי לשמוע אם יש גם כן נשים סרבניות, שטיפלו בהם לפי החוק הכללי. אני לא מדבר דווקא על מאסרים, כי החוק כולל פריטים רבים אחרים.

שני הדברים האלה צריכים להדריך אותנו. האם הנהלת בתי הדין חושבת שצריך לעשות את התיקון? האם זה תיקון ראוי או לא?

לפני שאני אאפשר לרב בן-דהן להתבטא, אני אבקש מגילה פינקלשטיין להציג בפנינו את הצעת החוק.

שמענו, שבתקופת הגמרא, בעל שסירב לתת גט, הכו אותו בשוטים. הבעלים באמת פחדו, וזה היה איום רציני, הם חששו מהמכות של השוט, ונתנו גט. היום מסתבר שזעקתן של הנשים שמחכות לגט היא זעקה גדולה, וזו לא רק זעקתן האישית, אלא זעקתן של כל הנשים. צריך להתחשב בכאב שלהן, הן לא יכולות להינשא, הן לא יכולות להקים משפחה, ולכן אנחנו צריכים את החקיקה שהיא תעזור לנו.

את לא מציעה שנשתמש בשוט?

אי-אפשר, אנחנו מדינה נאורה, והיום אי-אפשר להשתמש בשוט.

זהבה גלאון לא באה, והיא ביקשה ממני לייצג אותה, היא אומרת: להוציא אותם להורג.

אנחנו לא יכולים להשתמש בשיטות האלה.

זאת הזדמנות להודות לרב בן-דהן, שהצעת החוק נולדה בהתייעצות אתו. כמובן שדיברנו שעות רבות והתכתבנו, וזאת היתה העצה הטובה שלו, התייעצתי אתו לגבי נשים שסובלות, מגיעות אלי לחדר בהמוניהן, ואני בקשר עם טוענות רבניות- - -

מה זה המון?

זה הרבה. יש כאלה שלא קיבלו את הפסיקה שהן מסורבות גט, אז הן לא נכללות במספר הנשים שמסורבות גט, ויש הרבה. יש נשים צעירות, וכואב לשמוע שהבעל אומר לה שהיא לא תינשא ולא יהיו לה ילדים.

זה לא בא לפתור את הבעיה הזאת.

היום ננסה לפתור את הבעיה.

במסגרת הצעת החוק שלך אין שום אזכור לגבי העניין.

היות ובשוט אי-אפשר להשתמש, כיום אפשר להכניס את הבעל, סרבן הגט, לחמישה ימים לצינוק. וביקשתי, בהצעת החוק שלי, שיהיו 12 יום בצינוק. בחמישה ימים, הוא רק נכנס והוא כבר יוצא, זה לא מאיים בכלל.

הזכרת את המסורבות, שלא נכנסות לקטגוריה הזאת, אלה שאינן מסורבות בהכרזה. את לא נתת את דעתך בהצעת החוק הזאת עליהן.

נכון, נתתי את דעתי בהצעת חוק אחרת.

זה צריך טיפול אחר, וצריך לעשות את זה בזהירות רבה.

למה הצינוק יעזור?

זה איום, זה יפחיד אותם.

מדובר רק על מצבים שהסרבן הוא אסור או עציר, ואז יש כל מיני סנקציות מיוחדות למקרים האלה.

אפשר גם לעצור אותו. לפי החוק הזה אפשר לעצור סרבן.

הסנקציה של הבידוד היא ייחודית לאדם שעצור או אסור, כיוון שיש סנקציות אחרות שלא רלוונטיות.

יש כאלה שיושבים שנים.

התימני כבר לא חי, ברוך השם, כבר לא יושב יותר.

הוא מת בכלא.

תאר לעצמך שהיינו מדינה נאורה, והיינו משתמשים בשוטים ובעקרבים, הוא היה נותן גט ביום.

מסתבר שזה השפיע.

היות ואני בקשר עם סרבני גט, עם מסורבות גט, וקיימתי בכנסת שלושה כנסים בנושא, ותמיד בקשר עם הרב בן-דהן, שעוזר לי רבות, זו הזדמנות להודות לו. ההצעה כאן מדברת על כך שחמישה ימים זה לא יעיל, בחמישה ימים הוא רק נכנס וכבר יוצא.

ולכן, כמה את מציעה?

12 ימים.

מה עוד את מציעה?

אני מבקשת מאוד לתמוך בזה, ויש לי תמיכה מחברי כנסת מכל סיעות הבית.

את מציעה עוד משהו. תתרכזי בחקיקה שלך.

יש לי תמיכה של חברי כנסת מכל סיעות הבית. בשיחה עם עורכת-הדין תמי סלע, שעוזרת לי רבות, הצעתי, בהצעה המקורית, מחמישה ימים לעבור ל-12 יום, ובאותו זמן שכבר קובעים שהוא ייכנס לצינוק ל-12 יום, לקבוע תאריכים נוספים, זה בהתייעצות עם הטוענת הרבנית שרה מרקוביץ, שעוזרת לי רבות, ועוד טוענות רבניות שנמצאות אתי בקשר. ביקשנו להעביר מחמישה ימים ל-12 יום, ובאותה הזדמנות שפוסקים 12 יום, לקבוע עוד שני מועדים נוספים.

על זה הסכמת לוותר בשלב הזה.

כן, בהתייעצות עם עורכת-הדין תמי סלע, היא אמרה שלא נהוג שקובעים שהוא ייכנס פעם אחת לצינוק כשקובעים עוד שני מועדים, אז במקום 12 יום, ייקבעו 14 יום.

אני אסביר.

הרב בן-דהן.

קודם כול, קצת נתונים. מאז שהחוק הזה נחקק, ניתנו 94 פסקי דין למאסר.

כמה שנים זה?

שמונה שנים.

פעם אמרתי לדדי צוקר, שהיה יושב-ראש הוועדה, שאם פעם הוא יעלה לשמיים ולא ייתנו לו להיכנס לגן-עדן, שיגיד: רבותי, חוקקתי את החוק הזה של אכיפת פסקי דין של גירושין, מגיע לי להיכנס לגן-עדן. אמרתי לו: בשביל החוק הזה ייתנו לך להיכנס לגן-עדן.

החקיקה הזאת היתה עבודה יפה של הוועדה. לשבחו של חבר הכנסת צוקר ייאמר, שלמרות שבהתחלה הוא התנגד מאוד לחוק, אחרי שהוא שוכנע והבין, הוא תמך ועזר לנו מאוד בקבלתו.
היום יושבים בכלא, לפי הנתונים שלנו, שמונה אנשים.

שישה אנשים.

הרב בן-דהן, כמה נשים יושבות בכלא?

אני אדבר גם על זה, רשום לי גם לדבר על נשים.

ממוצע הזמן שבו אנשים שהו, עד למתן הגט, היה שבעה חודשים.

היושב-ראש שאל אותי שתי שאלות, ואני אשתדל לענות עליהן. שאלה ראשונה, כמובן, לגבי ההלכה. הייתי אומר שאת הדחיפה הגדולה לתיקון החוק הזה קיבלנו מפסק-דין של בית הדין הרבני הגדול, בהרכב שישבו בו אז הרב בקשי דורון, הרב דיכובסקי והרב שלמה בן שמעון. פסק-דין שניתן פה אחד.

למה היו כל כך מעט פסקי-דין. אתה מתגאה אומנם ב-94 בשמונה שנים, אבל אנחנו הרי יודעים שמדובר במאות ואלפי מקרים.

אין אלפי מקרים.

הוא מדבר על פסקי-דין למאסר, חלק זה צווי הגבלה.

בצווי הגבלה עברנו כבר למעלה מ-350 פסקי-דין.

כמה זמן לוקח מפסיקת צו הגבלה עד מתן הגט? כמה יעיל צו הגבלה מול מאסר?

אין לי נתונים לתת לך מיום מתן הצו, אבל אני יכול לומר שיותר מ-60% מאלה שהוצאו נגדם צווי הגבלה, כבר נתנו את הגט.

לפי הנתונים שהיו פה ב-2000, כשדנו בהצעה לגבי אסירים ועצורים, אז אמרו שניתנו כ-200 פסקי-דין של צווי הגבלה, ובערך 120 מבין אלה שניתנו נגדם צווים, נתנו גט.

באחד הדיווחים על ההשפעות של החוק הזה, אמרת לנו, שחלק גדול מהמקרים לא יופיע בסטטיסטיקה, כי רק האיום בהטלת צווים כבר משפיע.

יש גם סרבניות גט שיושבות בבית הסוהר?

הרב בן-דהן, בתוך כמה זמן נתנו את הגט מתחילת התקופה של צווי ההגבלה?

מכיוון שהדיון הוא לא על זה, לא הבאתי נתונים. אני אביא נתונים. על מאסר, כתבתי, שהממוצע הוא שבעה חודשים.

מה כיוון הפסיקה של בתי הדין, האם לתת צו הגבלה לפני ולמצות את ההליכים, דרכון ורשיון, ואחר כך מאסר, או גם מאסר?

יש מקרים בודדים שנותנים ישר מאסר, זה רק במקרים מיוחדים.

הבידוד חשוב, כי צריך לדעת שיש גם מקרים שאדם הוא אסיר מסיבות אחרות לגמרי, זה לא קשור למתן הגט, הוא אסיר בגלל אונס, בגלל רצח, ואז אין לנו שום כלי נגדו. לגביו, הכלי היחיד שיכול להשפיע, זה רק הנושא של צינוק, כי ממילא הוא בכלא וכל ההגבלות האחרות לא חלות עליו.

אני רוצה לחזור למה שאמרתי קודם. היה פסק-דין שניתן בהרכב של הרב בקשי דורון, הרב דיכובסקי והרב בן שמעון, שבו מדובר על אדם שנידון ל-15 שונת מאסר בגין עבירות אינוס, ובית הדין קובע בפסק-הדין, שהוא איננו יכול להטיל מעבר למה שהוא נתן, חמישה ימים, הוא לא יכול, ובית הדין קורא לרשויות שעוסקות בחקיקה לנסות ולתקן את החוק, כי במצב היום בלתי ניתן לקדם את העניין הזה. בלשון בית הדין: ניתן להוסיף מידה כנגד מידה. הבעל, באי-נתינת הגט, גוזר בידוד נצחי על אשתו, ועל כן ראוי היה לאפשר לבית-הדין לאלצו לשחרר על-ידי קביעה מראש של החזקה בבידוד, עד אשר ייכנע וישחרר את אשתו. זאת אומרת, בית הדין הגיע למסקנה, לפחות לגבי האדם הזה, שהוא גוזר בידוד על אשתו, ואין לה שום דרך להשתחרר ממנו, במיוחד אדם שהיה בשנות מאסר. מבחינת ההלכה אין לנו בעיה, בתי הדין בדקו את העניין. הבאתי פסק-דין אחד, ויש פסק-דין נוסף, שגם בו בית הדין קורא לשנות את החוק, כי הוא מרגיש שעם שינוי החוק יש סיכוי שהדבר הזה ישתנה.

לצערנו, היו לנו כמה מקרים של אנשים, שהם קראו לעצמם, באיזו מידה, דתיים או מסורתיים. כשניתן בידוד של חמישה ימים הוא בדרך כלל ניתן באמצע שבוע, והוא לא כולל שבת. האנשים שעוסקים בדבר אמרו לנו שאם זה היה כולל גם שבת, היה סיכוי שזה ישבור יותר את רוחו של האדם. לכן רצינו שמספר הימים יעלה.

לגבי נשים. החוק שהתקבל קבע שכאשר בית הדין הרבני מחליט שיש להטיל צווי הגבלה על נשים, יש צורך בקבלת אישור של נשיא בית הדין הרבני הגדול.

למה חוסר השוויוניות? על זה התרעתי בפעם שעברה.

זה הנוסח שהתקבל כאן בוועדה לפני שבע שנים וחצי. זה היה נוסח פשרה שבו הוועדה איזנה בין הסמכויות. כיוון שיש אפשרות לתת היתר נישואים לבעל, שיוכל לשאת אישה שנייה, אמרה הוועדה שהיא תאזן את זה בכך, שכאשר יוטלו הגבלות על נשים, יהיה צורך גם באישור נשיא בית הדין הרבני הגדול. מאז שהחוק נחקק ניתנו בערך עשרה פסקי-דין של צווי הגבלה כנגד נשים. למיטב זכרוני, לא ניתן פסק-דין של מאסר על אישה.

כמה פסקי-דין אחרים ניתנו שיש בהם צווי ההגבלה?

אמרתי, שניתנו כעשרה.

הם לא שווים בפני החוק.

גם הכללים של החוק הדתי לא שווים בעניין הזה.

רציתי להזכיר שהיתה הצעת חוק ממשלתית, שהיא התייחסה למצב שסרבן הוא אסיר או עצור, והיא קבעה סנקציות למקרים האלה, כי היו אותן טענות שגם כך, כשהסרבן בבית סוהר או בבית מעצר, הסנקציות הקיימות בחוק לא נותנות מענה מספיק טוב. במסגרת אותה הצעת חוק נקבעו כל מיני סנקציות, וגם האפשרות של בידוד, כשהצעת החוק המקורית דיברה על 14 ימים. בעקבות הסתייגות של יושב-ראש הוועדה דאז, אמנון רובינשטיין, שהיתה להפחית את זה לחמישה ימים, בסופו של דבר נוסח החוק היום מדבר על חמישה ימים, אבל ההצעה המקורית של הממשלה היתה 14 ימים.

הסנקציה הזאת של הבידוד ל-14 ימים, בביצוע שלה צריכה להיות הפסקה של שבעה ימים. אי-אפשר להשאיר אדם ברציפות בבידוד אדם יותר משבעה ימים. זה מבוסס על סנקציות שקיימות בפקודת בתי הסוהר לגבי ענישה משמעתית של אסירים. יש שם סנקציה של הכנסת אסיר לבידוד למשך 14 יום, מקסימום 14 יום, והביצוע הוא שבעה ימים, הפסקה, ועוד שבעה ימים.

זאת ההצעה גם פה.

מונח על השולחן נוסח, שהוא אחרי תיאום עם משרדי הממשלה, בעקבות ההסכמה של חברת הכנסת פינקלשטיין שיהיה תיאום כזה, וההצעה שלה מבוססת על מה שהממשלה בשעתו הציעה, ולכן כתבנו 14 ימים, כפי שהיה בהצעה המקורית, וגם הוספנו את ההוראה שתקופת הבידוד לא תהיה רצופה יותר משבעה ימים, ורק אחרי הפסקה ימשיכו.

חוץ מזה כללנו שני דברים בנוסח, בהסכמת חברת הכסת גילה פינקלשטיין. פשוט ראינו אי-דיוקים שקיימים בחוק, ובהזדמנות זו אנחנו מכניסים אותם. האחד, כותרת השוליים של הסעיף, היא תהיה יותר מדויקת, והיא תשקף את זה שמדובר על צו הגבלה של בידוד; ודבר שני, זה התיקון בסעיף 1, ששם יש אי-דיוק, שלא נובע מההצעה המקורית, אבל, בהזדמנות זו חשבנו שנכון יהיה להכניס.

למה הושמט הסעיף שבית הדין יוכל מראש לקבוע מספר תקופות?

החלטת ועדת השרים לחקיקה היתה ללכת על הנוסח שבזמנו הממשלה הציעה. כיוון שלא הספקנו להביא נתונים, אני מציעה שכרגע נאשר את הנוסח המצומצם, עם אפשרות, בקריאה שנייה ושלישית, לחזור אולי לפסקה הזאת, במיוחד שאפשר לכתוב את זה ברמה של סדרי דין. למשל, הפסיקה של בית הדין כאן עשתה את זה בדרך של סדרי דין. יכול להיות שאפשר לתת לזה מענה, וכך גם בדברים אחרים, אם יש סנקציות נוספות, חריפות יותר, לאפשר את זה.

אחת הטענות היתה שיש סרבול יתר. לגבי חמישה ימים, אני יכולה להבין, כל חמישה ימים להגיע כדי לבקש שוב. אבל אם מראש נותנים תקופה של 14 ימים, זה כבר מפחית את הצורך להגיע כל כך הרבה פעמים לבית הדין, ובידוד, זו סנקציה קשה מאוד על אדם.

הרב בן-דהן אמר שיש שישה אנשים שיושבים בכלא. אני לא יודעת אם זה כבוד גדול בשבילי, שניים הם שלי, אז בתור אחת שמחזיקה בשליש, אני מבקשת להסביר, ויש לי כאלה שכבר בוגרים של ההליך הזה, וכבר נתנו גט.

ראשית, אני רוצה לומר לאמנון אביעד, גם אני בעד שוויון, אבל גברים שהם מסורבים גט, בית הדין יכול לתת להם היתר נישואים. אם אפשר היה לתת היתר נישואים, לא היינו צריכים את זה, אבל לאישה אין היתר נישואים.

היום, ההלכה מענישה רק את הגבר.

גבר יכול לקבל היתר נישואים, והוא לא צריך את הגט.

הוא לא צריך היתר נישואים, הוא רוצה להיות חופשי. מי אמר שהוא רוצה להתחתן. הוא רוצה חופש מהאישה, הוא רוצה להשתחרר ממנה, והוא לא יכול. יש לו בעיה של סנקציות, שבית הדין הרבני לא יכול לתת לו, כי צריך הסכמה של בית הדין הרבני הגדול.

צווי הגבלה, בעיקרון, הם גם כלפי נשים. הייתי בדיון ששללו לאישה את רשיון הנהיגה, והיא נתנה גט.

הבאתי אתי את דורית אסלן, שהסכימה להיחשף. אומנם אין לה ביד פסק-דין לחיוב, אבל אני מעריכה שבקרוב יהיה לה. בעלה מצהיר שהוא לעולם לא ייתן לה גט גם אם הוא יישב בכלא. יש לי היום שני אסירים שיושבים בכלא: אחד מהם הוא אדם שתקף מינית את בתו בת ה-12, והוא קיבל 15 שנה מאסר על המעשה הזה, והוא גם לא מוכן לתת גט; השני יושב בכלא משום שהוא מסרב לתת גט, הוא כבר ישב פעמיים בבידוד, וזה לא עושה עליו רושם, כי כמו שאמרתם: חמישה ימים זה לא נורא, אחר כך הוא חוזר אל החבר'ה, יש לו חברים.

הנשים האלה, שהן מסורבות גט, הן האסירות האמיתיות, הן חיות בבידוד, הן לא יכולות להתחתן, הן לא יכולות להביא ילדים לעולם, הן לא יכולות אפילו לבוא בחברה, ליצור קשרים חברתיים. אסור להן ליצור קשרים חברתיים עם גברים, אז הן לא יכולות אפילו להיות בחברה, הן לפעמים בבדידות נצחית שנגזרה עליהן, לא על-ידי שופט, לא על-ידי החוק, הבעל שלהם הוא השופט שלהן, הוא הסוהר שלהן.

אם מדובר כאן על זכויות בעידן של כבוד האדם וחירותו ואיזון בין זכויות, אני רוצה להזכיר לכם שאין מקום להשוות אפילו לענישה של שירות בתי הסוהר, שנותן בידוד, מכיוון שכאשר שירות בתי הסוהר מכניס אדם לבידוד, אני מעריכה שהוא יהיה בבידוד את כל מלוא הימים שגזרו עליו, אבל כשאדם נשלח על-ידי בית הדין לבידוד, בשנייה שהוא יגיד שהוא מוכן לתת גט, באותה שנייה הוא יוצא. כמו שאמר בית המשפט העליון: מפתחות הכלא בידיו. אם הייתם שואלים אותי, הגיוני להכניס את האדם הזה לבידוד עד שייתן גט, מכיוון שבאותה שנייה שהוא נותן גט, אפשר להוציא אותו.

צריך להוציא אותו מדי פעם כדי שיראה מה הוא מפסיד. לפעמים מתרגלים לבידוד.

מהניסיון שלי, כאשר צריך לבקש עוד פעם בקשה, וצריך את תגובת הצד השני והזמנה לדיון, וכל הסרבול הזה, עוברת תקופה כל כך ארוכה.

את מדברת בהקשר לסעיף שביטלו בינתיים.

נכון.

נטפל בסעיף הזה במסגרת קריאה שנייה ושלישית.

לגבי הסעיף של 14 יום. אני רוצה להמליץ לפחות על 14 יום מבחינת הרע במיעוטו. זה המינימום המינימלי כדי לשחרר את הנשים האסירות מהכבלים ששמו עליהן הבעלים שלהן.

אמנון אביעד, אתה מייצג את עצמך?

אני מייצג גברים. אין ספק שהנושא הזה הוא נושא מאוד כאוב, אבל אני רואה פה איך צד אחד הוא הגרוע. יצרו דימוי מכליל שכל הגברים הם בעייתיים גם בנושא גירושים, גם בנושא הגט וכיוצא בזה. הבעיה מתחילה מבית הדין הרבני. בית הדין הרבני לא קובע עובדות, לא נותן פסקי-דין, אין פירוק שיתוף מיידי, אומרים: תצאו החוצה, תגמרו בחוץ. זו האסכולה. לצערי הרב אנחנו מדברים על סנקציות בבית הדין הרבני, שהוא לא נותן פסקי-דין לפני הגירושים. למשל, בנושא פירוק שיתוף, אין להם כמעט החלטות. בדרך כלל גברים עדיין נותנים אמון בבית הדין הרבני, הם אומרים: אנחנו מקבלים לפי ההלכה את הזכויות שלנו ולהפך, ואנחנו רוצים להציג עובדות אחרות. בית הדין הרבני, אין לו זמן להתייחס לעצם התביעות עצמן. הגירושים באים בעקבות הסכם גירושים. אם אין הסכם גירושים, לרוב אין גירושים.
בית הדין הרבני לא יוזם, לא פועל לפירוק שיתוף, לא נכנס לגופו של עניין. ולצערי הרב, לפעמים, זה מריחה מה שקורה בבית הדין הרבני.

אתם יוצאים פה רק בהכרזות איך להטיל סנקציות רק נגד צד אחד של העניין. יש גברים מסורבי גט, ואישה מקבלת מזונות ואומרת: יש לי כספומט, למרות שהם חיים בנפרד שנים רבות. אין לו האפשרות יותר לתמוך, או שמטילים עליו כל מיני סנקציות משום שהוא לא חוזר לשלום בית לפי דרישת האישה, ובנושא הזה, אני מצטער להגיד, כשאישה אומרת "שלום בית", בית הדין הרבני נכנס לאימפוטנציה.

הדוח שלך, הרב בן-דהן, מדבר על כך שאין סנקציות נגד סרבניות גט. אנחנו שומעים כל הזמן אווירה של עליהום על הצד השני. ההמלצה שלי, דבר ראשון, שתוקם ועדה שעוסקת בתחום הזה, מארגוני נשים וארגוני גברים, שתיתן דוח מלא איך אפשר לעשות את זה.

בעקבות הדברים האלה נוצרו דברים אחרים. יש פה ילדים בתווך, יכניסו את אבא שלהם לבית הסוהר, איך זה ייראה בעיני הילדים? יש אלימות במשפחה כתוצאה מכך.

הקלות הבלתי נסבלת היום, בלי שום קשר לגירושים, לזרוק את הגבר מהבית על-ידי תלונות סרק במשטרה- - -

אתה משחית את זמן הוועדה, למרות חשיבות הדברים.

ההצעה שלי היא פרק זמן לזוג נשוי שרוצה בהליכי גירושין, עד שנתיים או שלוש שנים, כמו שאמרתי בישיבה הקודמת. זוג שחי בנפרד או בהליכי גירושין, פרק זמן של שנתיים או שלוש שנים, ואין סיכוי לשלום בית, המילה של שלום בית תרד מהפרק, ואז יוטלו סנקציות נגד הסרבן, וזה לא משנה אם זו האישה או הגבר. לפי דעתי, בסנקציות האלה שעושים אך ורק נגד גוף מסוים, זה לא יעבור מבחן בג"ץ.

אני רוצה לתרום לך עצה על חשבון הבית. זאת לא המסגרת. אנחנו עוסקים בחקיקתה של הצעת חוק המונחת לפנינו לאחר קריאה טרומית. היא צריכה לעלות לקריאה ראשונה, לדיון, היא תחזור לכאן. אני בכלל לא בטוח שאם אנחנו נרצה להיות נדיבים כלפי הבעיות שהעלית, והן בעיות חשובות.

ביקשתי שוויוניות, לא ביקשתי יותר.

אני לא בטוח שנוכל לעשות את זה במסגרת הצעת החוק הזאת. נגיד לרגע שאתה צודק לכל אורך הדרך, וצריך לעשות משהו למען המצבים הקשים האלה, שגברים דווקא נתקלים בהם. לא נוכל להדביק את זה להצעת החוק הזאת או להתנות את זה בהצעת החוק, או שנקבל את הצעת החוק של חברת הכנסת פינקלשטיין או שלא נקבל.

או שנשפר אותה.

אין לנו חירות יתרה בשיפור הצעת החוק. לשפר את הדברים שמוצעים, אנחנו כן יכולים, אבל מה שאתה מציע, זו הצעת חוק נפרדת. אתה צריך, מתוך 120 חברי הכנסת, לשכנע אחד מהם, שיגיש הצת חוק, שיעביר אותה בקריאה טרומית, שבאה לענות על כל השאלות שהעלית. אני בטוח שיהיו שותפים לעניין הזה אם הצעת החוק תהיה סבירה. עם כל הכבוד, הצעת החוק הזאת היא לא המסגרת, אני לא רואה שנוכל לעשות את זה פה.

יש לך דרך אחרת, אני לא יודע אם היא יותר קלה או יותר קשה, אתה יכול לפנות לאחד משרי הממשלה, שיעלה את זה כהצעת חוק ממשלתית, ואז אתה חוסך את הקריאה הטרומית. אלה דברים שכל אחד יאמר לך. טוב שהבעת את הדברים, הרווח שלך, ששמע את זה מנהל בתי-הדין הרבניים.

אנחנו בקשר.

זה טוב שאתם בקשר, וזה טוב שגם חברי הכנסת שמעו שיש פן נוסף לבעייתיות הזאת של הפרדה בין בעל ואישה. שמענו, עשית לנו סדרת חינוך טובה בעניין הזה. אנחנו מוכרחים להמשיך לדון בהצעת החוק.

אני מבקש שהיא תהיה שוויונית לפחות.

אתה לא יכול לדרוש שוויוניות במסגרת הזאת.

לא כולם שווים בפני החוק?

כולם שווים, עם השינויים המתחייבים.

אני מציע לך לעתיד לבוא, משום שהחברה שלנו די מורכבת, ולדתיים, רחמנא לצלן, יש השפעה כלשהי על קבלת חוקים, תיזהר מאוד שלא להיכנס לתחומים שיהיו מוקשים. אם אתה אומר שאנחנו נדריך את בתי הדין איך לנהוג, זה לא מסתדר.

אני חברה בשדולת הנשים בישראל וחברה בקואליציה למען עגונות מסורבות גט.

כמה עגונות כאלה יש בארץ?

אין לי כרגע את המספר המדויק.

השאלה, מה זאת עגונה.

אני בא בשם לשכת עורכי הדין, ואני רוצה לומר שאנחנו תומכים בכל שיפור של הכלים. ביצוע פסקי-דין של גירושים זה חוק מצוין, וצריך עדיין לחשוב על דרכים נוספות. הדרך הזאת היא מצוינת.

הזכירו כאן את חבר הכנסת דדי צוקר, ואני חושב שאדריכל החוק הזה היה הרב אלי בן-דהן, והחוק הזה אכן הביא למפנה, או, בלשונו של נשיא בית המשפט העליון, "מהפכה".

הוא הזכיר את דדי צוקר. מי אמר לו להזכיר את דדי צוקר?

בהזדמנות זו שהרב בן-דהן נמצא פה רציתי לדעת אם באמת יש שורה ארוכה של בתי דין רבניים שלא מבצעים צווי הגבלה מטעמים של מדיניות הלכתית. ויש לי הערה לגבי חברי וידידי, בצדק יש צורך באיזון לעומת היתר נישואים, שכבר לא קיים למעשה בישראל, הוא שבק חיים לכל חי, כמעט ואין יותר היתרי נישואים. אבל האיזון הוא מרחיק לכת, מפני שאם מוציאים רשיון נהיגה מאישה סרבנית לא צריך אישור הרב הראשי, צריך אישור הרב הראשי כשרוצים להכניס אותה למאסר, ולא היה ולא יהיה לעולם מאסר אישה, גם כשהיא מסרבת לגט. בחוק המקורי היתה כפייה על-ידי מאסר נגד אישה, מעולם לא עשו בזה שימוש, והעם היהודי לא יכניס אישה לבית סוהר בשום מקרה על נושא כזה.

אם מותר לי להשתמש בידע שלי, כשעוד הייתי צעיר ויפה, ועוד לא הייתי בכנסת, זה לא כל כך פשוט מבחינה הלכתית להכניס אישה לבית סוהר. ועובדה, שאתה יודע, שבמערכת הזאת אין שוויוניות לגבי מדור, כי יש לדאוג לאישה שתגור במקום סביר לפני הדאגה לגבר, אפילו אם הוא צודק לאורך כל הדרך. יש אפליה לטובת אישה, למרות שחברי משינוי לא יודעים תמיד את הסיפור הפנימי.

כבוד האישה הוא כבוד בעלה.

אנחנו נמצאים כאן במיעוט, אבל חשוב כרגע להביע את העמדה, כי הדיון קצת נסחף. קודם כול, נבין על איזה אמצעי אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על עונש נגד סרבני הגט, אנחנו מדברים על אמצעי כפייה. זאת אומרת, המטרה היא לכפות עליו לתת גט.

אם אנחנו מדברים על החרפה באמצעי כפייה, דבר ראשון שאנחנו צריכים לדעת הוא, האם האמצעי הזה הוא אפקטיבי. אם אנחנו לא מדברים על עונש, עונש אפשר ללכת ולהחמיר, ולחשוב שזה דבר חמור ביותר מה שאותו סרבן גט עושה, אבל, אם אנחנו מדברים על אמצעי כפייה, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם זה אפקטיבי. אני חושבת שהיושב-ראש, בשאלות הראשונות שלו, ניסה לכוון לכיוון הזה. לא קיבלנו על כך תשובה. אף אחד לא אמר שהיה אפילו סרבן גט אחד, שאחרי חמישה ימים, ויכול להיות שהיה כזה, שנתן גט בעקבות חמישה ימים בצינוק- - -

50%.

בעקבות צווי הגבלה.

לא, הביאו נתונים על כך.

בסדר, חמישה ימים זה עובד. מישהו הוכיח ש-12 ימים זה יעבוד יותר טוב, ש-14 ימים זה יעבוד יותר טוב?

חמישה ימים, זה תקופה קצרה מאוד, זה רק מתחיל וכבר נגמר.

אני חושבת שכאשר אנחנו מדברים על אמצעי כפייה, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מהו האמצעי שאנחנו, כחברה דמוקרטית, רוצים להרשות לעצמנו. לא שאנחנו לא רוצים לפתור את בעיית סרבניות הגט, אנחנו רוצים. אין שום ספק שצריך לפתור את הבעיה. אבל, מצד שני, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מהם האמצעים שאנחנו מוכנים להרשות לעצמנו, לא כי אנחנו מרחמים על הבן אדם הזה, זה בן אדם שלא ראוי לרחמים, אלא כי אנחנו, כחברה דמוקרטית, יש אמצעים שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו.

יבואו ויגידו לי שהוכח שאם אדם יראה את עמוד התלייה, הוא מיד יסכים, או שהוכח שאם נקבור אותו באדמה הוא מיד יסכים, אבל אלה דברים שאנחנו לא מוכנים לקבל.

המעבר הזה הוא מדרון חלקלק, מתחילים בחמישה ימים, עוברים ל-12 ימים, עכשיו כבר אמרו פה 14 ימים. סתם.

זה לא סתם. אמרה לך עורכת-הדין תמי סלע שזה היה המקור.

זה על בסיס הענישה שיש היום בבתי הסוהר.

מה את מציעה?

אנחנו מציעים למצוא פתרונות אחרים, שהם לא עלו כרגע על הפרק. בכל אופן אנחנו מתנגדים לפתרונות שעלו כאן.

תציעי, אנחנו נאמץ אותם, ונראה מה עובד.

אני לא חושבת שהסניגוריה הציבורית היא שצריכה להציע את הפתרונות, אלא בתי הדין הרבניים. בתי הדין הרבניים הם הגוף המוסמך.

רוב חברי הכנסת חושבים, כך נדמה לי, שיש לתת את האפשרות, למרות שהיא קצת יותר קשה וקצת אולי פוגעת במה שאנחנו קוראים "דמוקרטיה". אני, כדמוקרט, אומר לך שמה שאותי מזעזע, שמסתובב או סרבן גט או סרבנית גט בדרך ללא מוצא. כדמוקרט זה מפריע לי מאוד, הרבה יותר מאשר אם מישהו יושב עוד כמה ימים.

גם לנו זה מפריע, אבל שוב אנחנו חוזרים לזה שמשתמשים באמצעי הזה כעונש.

הוא יכול להשתחרר באותו יום.

אותו אדם, שהחליט שהוא לא הולך לתת את הגט, הוא לא ייתן את הגט.

יש פה נתונים אחרים.

יש גם אנשים שמתו בכלא, כי הם החליטו.

אחד בלבד, ולא היה עדיין החוק הזה.

יש גברים שישבו הרבה שנים בכלא. 12 ימים או 14 ימים, זה לא מה שיפתור את הבעיה.

בסניגוריה הציבורית אתם מייצגים גם נשים, או רק גברים?

ודאי שאנחנו מייצגים נשים.

איפה העניין של גט מעושה פה?

יש ענישה, למשל, למכות, שמישהו הציע כאן. מכות אפשר לתת מבחינה הלכתית, אבל צריכה להיות פסיקה מיוחדת מאוד לכך. אבל לכל גברבר מתחכם, לתת מכות, זה יכול להיות גט מעושה. גט מעושה, פירושו של דבר, שבסופו של דבר הוא איננו נותן את זה, משום שבסוף הוא הסכים לתת, אלא, שהוא כל הזמן מאוים. יש שם מצב עדין מאוד, ואסור לעבור אותו. צריך לשמור על זה, כי אחרת יש לנו בעיה.

ראשית, אני רוצה לברך את הצעת החוק הזאת, אני חושבת שהיא מאוד במקומה והיא מאוד חשובה. החוק כשלעצמו לא נאכף מספיק, ולראיה, יש אלפי מסורבות גט, ובכל זאת יש רק שישה גברים שיושבים בכלא, וצריך לתת על זה את הדעת. גם על סמך הנתונים והמידע שיש בפני הוועדה, הארכת התקופה של הבידוד בהחלט מוכיחה את עצמה. אנחנו תומכות בהצעה הזאת.

רבותי, יש לי בקשה תפסיקו לזרוק לחלל האוויר אמירות שאין בהן כלום. תקשיבי טוב, גברתי היקרה, אין בהן כלום. אם את טוענת שיש אלפים, אני מבקש שתתני לי רשימה של אחוז אחד מהאלפים. אם את לא מסוגלת לתת לי אחוז אחד, אל תגידי "אלפים".

מספיק שיש אחת או שתיים.

אני מקבל, אבל אל תגידו "אלפים".

כמה יש?

לפי המידע שיש לנו, אנחנו מדברים על תיקים שפתוחים מעל לשנתיים, תביעות גירושים שעדיין לא הסתיימו, יש קרוב ל-150 נשים כאלה. אנא, אל תדברו על אלפים.

על אישה אחת אני כואב ובוכה, ואני משקיע מדמי וחלבי על כל אישה, אבל צריך לדבר על הפרופורציות האמיתיות. לא יכול להיות שבכל הזדמנות: 15,000 מסורבות גט, 10,000 מסורבות גט.

כולנו מסכימים שיש להגדיל את הרכבי בתי הדין, ואז יזורז העניין.

עמדת שירות בתי הסוהר והמשרד לביטחון פנים, אם אנחנו מדברים על הנוסחים שנמצאים כרגע על השולחן, אנחנו תומכים בנוסח שהוצע על-ידי היועצת המשפטית של הוועדה, שהוא בא להשוות את התקופות לתקופה המקובלת בפקודת בתי הסוהר, כפי שהיה גם בהצעת החוק המקורית, כלומר, 14 יום – שבעה ימים, הפסקה של שבעה ימים, ועוד פעם שבעה ימים. מהידע שקיים בשירות בתי הסוהר, בארץ ובעולם, בידוד, או צינוק בלשון אחרת, למשך יותר משבעה ימים באופן רצוף, זה מעל לענישה סבירה, ולכן, לא מקובל להחזיק בבידוד ברציפות מעל לשבעה ימים. הנוסח כרגע, שמוצע, הוא יותר מקובל עלינו מאשר הנוסח האחר.

אני רוצה לציין שמה שכתוב בפקודת בתי הסוהר מתייחס לאסירים שפוטים. לגבי עצורים, חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) מדבר על שבעה ימים ולא על 14 יום. פה זה יחול גם על אסירים וגם על עצורים, ומבחינתנו, אין לנו הסתייגות גם במקרה הזה.

דבר נוסף. אם מדברים על החלטה של בית הדין על תקופות רצופות, אני רוצה לציין שבעבר קיבלנו מספר החלטות של בית הדין, גם על-פי מצב החקיקה הקיים, על תקופות רצופות, ואז אנחנו אמרנו שאין סמכות, לדעתנו, והפנינו את זה לפרקליטות המדינה. פרקליטות המדינה אימצה את עמדתנו שאין סמכות, ולכן ההחלטות האלה לא בוצעו. אמרנו, שלפי הנוסח הקיים אין ברירה אלא לחזור לבית הדין ולקבל החלטה נוספת.

מכל מקום, החלטות לתקופות רצופות, מעבר למה שכתוב כרגע בהצעה, אין לנו בעיה עם ההצעה הזאת, כפי שאמרתי. אבל, אם זה יהיה מעבר לכך, יש בזה כדי להשפיע על תפיסה של מקומות בידוד בבתי הסוהר, שהם מאוד מצומצמים, ואין אפשרות לשירות בתי הסוהר להגיד שמקומות הבידוד זה בדרך כלל אחד או שניים בבית סוהר שלם, ל-600 איש, הוא יהיה רק לבן אדם אחד. זה כבר בעייתי. אם זה מדי פעם, זה סיפור אחר.

לפעמים יש בעיות אחרות שמכניסים לצינוק.

מה שאנחנו עושים, כשאין מקום לבידוד, לוקחים תא רגיל ומכריזים עליו כבידוד, ואז הוא יהיה כאילו בבידוד, ולא יהיה לזה שום אפקט. יוצא שהמטרה תצא נפסדת. עדיף לבידוד אמיתי, ואז תהיה לזה יותר משמעות.

אם במסגרת התיקון רוצים לתקן עוד דברים שקיימים בחוק הזה, אני רוצה לציין שבסעיף 2(7), פסקאות (ז) ו-(ט), מדברות על הניסוחים של רשיון ושחרור לפי 49, שמתייחסים לחוקים הישנים. היום, במקום פסקאות (ז) ו-(ט), אפשר לעשות סעיף אחד שמדבר על שחרור על תנאי לפי חוק שחרור על תנאי.

בשם האגודה לזכויות האזרח אני רוצה להתייחס לעניין של החלטה על ענישה לכמה פעמים קדימה.

אנחנו לא דנים בזה עכשיו.

אני לא אהיה אז. דבר ראשון, זה מאיין. אם קובעים תקופה של 14 יום, אבל קובעים שאפשר להטיל אותה ללא הגבלה, בעצם אין שום טעם לקבוע 14 יום. קבעתם שאפשר להטיל תקופה בלתי מוגבלת.

אנחנו מתנגדים לתיקון כזה, בדיוק מהסיבה שצוינה פה, שמדובר בעונש חמור, שיש לו השלכות נפשיות, ולא סתם קבעו הגבלות, כולל בפקודת בתי הסוהר, עד 14 יום. אם צריך, יתכנסו שוב ויחליטו לגופו של עניין.

כולם מדברים כאן על כך שלוקחים בן-אדם ורוצים להכניס אותו לצינוק ל-14 יום. עדיין לא נתקלתי במסורבת גט, אבל שנתיים וחצי אני פרודה, וגרה בנפרד שנתיים וחצי. אני לא יכולה אפילו למצוא שם לקרוא לאיש הזה, האיש הרשע הזה מצהיר, בכל מקום, שהוא לא ייתן לי גט. לי לא יהיו עוד ילדים. אתם מדברים כאן על שוויון. אם גבר מביא ילדים מחוץ לנישואים, הילדים לא נחשבים ממזרים. אם האישה מביא ילדים, הילדים שלה נחשבים ממזרים. כך שאין כאן שום שוויון.

היא לא בסטטיסטיקה, היא אפילו לא נחשבת מסורבת גט.

התיק שלי עובר מבית הדין האזורי לבית הדין לעגונות, מהעגונות לגדול, מהגדול יחזירו אותי עוד פעם לקטן.

ניתן צו הגבלה נגד בעלך?

עוד אין פסק-דין.

שום דבר. נותנים לו זמן לחשוב ונותנים לו זמן ללכת לטיפול.

גבירותי ורבותי- - -

אם בעלה ידע שיש צינוק, הוא ייתן לה גט.

אולי הוא אפילו מחכה להגיע לכלא, כי בכלא הוא לא יצטרך לשלם שכירות.

דורית אסלן, את לא נגד החוק הזה, היית רוצה שייתנו תשובות נוספות, אני גם רוצה. אני לא יודע איפה הפקק שסותם את האפשרות.

באתי לפה עם תקווה. כשאני שומעת מה אנשים מדברים פה, זה ממש הורג אותי. עשר שנים אני בתהליכי גירושים, בעלי יושב כמעט שלוש שנים בכלא, הוא היה שלוש פעמים בצינוק, והוא טוען שהוא לא ייתן גט. חוץ מקללות, לא שמעתי ממנו כלום. אני לא רואה שום פתרון למצב.

מה את מציעה?

אני מבקשת למצוא פתרון.

היא מבקשת להכות אותו, ואני מוכן להכות, אם רק ייתנו לי.

למה להכות? שהרבנות תקום ותתיר את הנישואים.

מה קרה לך? השתגעת? להתיר נישואים? היא התחתנה על תנאי?

הרבנות יכולה.

מי אמר לך שהרבנות יכולה? באיזה בית מדרש ראית את זה?

היא עשתה את זה כבר כמה פעמים.

היא לא עשתה את זה אפילו פעם אחת, מאז מתן תורה עד היום.

היא עשתה את זה הרבה פעמים, רק שלרבנים שבינינו אין את העוצמה הזאת.

אף פעם לא. לראשונה בחיי אני תופס מה זה המזרחי.

הרב פרנק עשה את זה, ואחרים עשו את זה,

תיגש לרב שאתה סומך עליו ותשאל אותו.

תיגש אתה לרב שאתה סומך עליו, לא רב פופוליסטי.

אני מבקשת שהוא יישב בצינוק עד שייתן גט. יש לי ארבעה ילדים, ואין לי איפה לגור. נותנים לי תשובה שלילית ב"פרזות" בגלל שאין לי גט.

גברתי, הדברים שלך נרשמו.

אומרים פה שהרב פיינשטיין עושה את זה.

הוא לא עושה.

מה אתה מדבר פה? מאיפה באת? אתה, שאתה מייצג מפלגה דתית, על מה אתה מדבר?

מה האסון הנורא?

אתה הולך להתיר אשת איש לעולם.

הרב פרנק עשה את זה בפעם האחרונה. איפה אתה חי?

זה לא היה בהיסטוריה. הרב פרנק לא עשה את זה, וזאת השמצה מה שאתה אומר.

בית דין יכול להיכנס ולהתיר את הנישואים.

זה לא במקרים האלה.

הרב פרנק התיר נישואים?

אני לא יודע.

אתה יודע טוב מאוד.

הוא לא התיר.

יש הצעה שיעשו נישואים על תנאי.

"כדת משה וישראל" זה כבר התנאי.

נתתי יותר מדי קרדיט למפלגה שלך.

הרב רביץ, הרי אתה אדם עדין, ככל שאתה מגיב יותר בחריפות, סימן שאני צודק יותר. הרי אנחנו מכירים את השיטה.

פתחתי היום את העיניים. מותר לי לפתוח פעם את העיניים.

גם החוק הזה היה פסול פעם בעיני הרבנים.

לא העלו אותו, אבל הוא לא היה פסול.

אני רואה שיש לנו הרבה עבודה לקראת הקריאה השנייה והשלישית. לפי דברי הרב בן-דהן יש לדון בסנקציות נוספות שצריך להטיל במסגרת ההגבלות, כמו ירידה לנכסים של המסורב.

אני לא בטוחה שאפר יהיה בהצעה הזאת.

אם לא יטענו טענת נושא חדש, אפשר יהיה.

הפקק הוא בפרוצדורה. העונשים יפים מאוד, אבל בפרוצדורה, איך בית הדין מתקדם מסנקציה אחת לסנקציה שנייה, יש פקק. בהסתייגויות אנחנו צריכים להפוך דברים, שיהיו אוטומטיים, שההגבלות כבר יהיו חלק מהתהליך, לרבות הדברים שאפשר להטיל מראש. זה כלי יוצא מן הכלל ומקל את עינוי הדין, שצריך לבוא שוב ושוב ולבקש מעורכי דין, להוציא כסף וכן הלאה.

לגבי שיח זכויות האדם, שגם אני שותפה שלו, של הסניגוריה הציבורית ושל האגודה לזכויות האזרח, וגם בזה אני עוסקת, ואני עורכת-דין, אני רוצה לומר לכם שצריך לשקול אחד כנגד השני. זכויות אדם זה מאוד חשוב, אבל מול זה, שאישה נמצאת בבית האסורים, שיח זכויות האדם מתגמד. לכן, אני מברכת על הצעת החוק הזאת, ואני מקווה שנעביר אותה בהקדם.

לעניין סעיף 3. הוזכר כאן סעיף התקנות, שזה סעיף 9. הוזכר שם שר הדתות, ומכיוון שהיתה העברה לשר המשפטים- - -

זה עובר בין כה, יש אמירה כללית.

יכול להיות שנרצה לעשות פה איזה שינוי לקראת הקריאה השנייה והשלישית.

לטענות הסניגוריה. ה-14 ימים לא באו בחלל ריק. התפיסה היא, שזה הדבר המקסימלי שאפשר לעשות במדינה דמוקרטית, שמוכר במדינת ישראל.

היום, החוק מדבר על כך, שקבע בית דין רבני בפסק-דין שייתן גט, והיתה הערה שלא תמיד זה נחשב פסק-דין, נקרא פסק-דין, לפעמים זאת החלטה.

שיהיה דינה כפסק-דין.

אנחנו נדון גם בזה.

לפני שעושים את כל הסנקציות האלה, אולי יש מקום, את סרבן הגט או סרבנית הגט, לשבת אתם, עם פסיכולוג, לנסות לשכנע אותם לתת גט.

זה רעיון מצוין. אני בעד זה. גם לא צריך וגם אני לא יכול להכניס את זה למעשה חקיקה. נדמה לי שהדברים נעשים, אם הם לא נעשים, ראוי שייעשו.

אמרתם קודם דבר נורא: "להתיר נשים נשואות לעולם החופשי". כמה אתם חושבים שנשים יישבו ויחכו בבית?

אני יודע, אני מכיר את כל הטיעונים, אבל זה לא נוגע לעניין הזה. זה כואב מאוד וצריך למצוא את הדרך הנאותה. אתם אומרים שהוא יישב בצינוק לאורך ימים ושנים עד שייתן, מקובל עלי, אם זה לא פוגע בכללי ההלכה, אני חושב שלא.

רבותי חברי הכנסת, אני מעמיד את הצעת החוק להצבעה, בנוסח המתוקן. מי בעד, ירים את ידו. מי נגד?

הצבעה
בעד – 4
נגד – אין
אושר להעביר את הצעת חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) (תיקון – הגברת אמצעי אכיפה), התשס"ג-2003, של חברת הכנסת גילה פינקלשטיין וקבוצת חברי כנסת

הצעת החוק תעבור למליאה לקריאה ראשונה. אם הרמתי קצת את הקול, לא לכבודי דרשתי. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05