כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת קליטה/7682



ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות (73) -2-
שגיאה! שם מאפיין מסמך לא מוכר.

פרוטוקולים/ועדת קליטה/7682
ירושלים, כ"ה בטבת, תשס"ד
19 בינואר, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 73

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
‏יום שלישי, י"ט בטבת התשס"ד (‏13 בינואר, 2004), שעה 11:00

1. אפליה ויחס משפיל כלפי חיילים עולים מצד מפקדים בצה"ל (הצעה לסדר היום של חברי הכנסת קולט אביטל ויגאל יאסינוב)

חברי הוועדה: קולט אביטל – היו"ר
יגאל יאסינוב
מרינה סולודקין

סא"ל אבי בורגר - ראש ענף עלייה, מפקדת קצין חינוך ראשי, משרד הביטחון
רס"ן מאיה עמדי - ראש מדור עלייה, מפקדת קצין חינוך ראשי, משרד הביטחון
יוסף רוזן - מנהל מחלקת אולפנים ואחראי על תחום צה"ל, המשרד לקליטת העלייה
אפרים לפיד - מנהל אזור ישראל, הסוכנות היהודית
מירה קידר - מנהלת אגף הרווחה באגף לפעילות הקליטה, הסוכנות היהודית
דוד הירש - מועצת ארגוני עולים
אסתר טובול - מנכ"לית התאחדות עולי צרפת, מועצת ארגוני עולים
יצחק שטרית - מנהל אגף בוגרים בנעל"ה, מינהלת נעל"ה
נורית טזזו - לוביסטית, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה
שמעון מנדורה - האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה
אלי זרחין - יו"ר האגודה הישראלית למען ילדים עולים
ענת סטלינסקי - כתבת בערוץ "ישראל פלוס"

דנה גורדון

רשמה: אירית שלהבת



אפליה ויחס משפיל כלפי חיילים עולים מצד מפקדים בצה"ל

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. הנושא שאליו נזעקנו בעקבות כתבה ב"ידיעות אחרונות" הוא היחס כלפי חיילים יוצאי ברית-המועצות לשעבר (חבר העמים), בכלל היחס כלפי חיילים עולים בצבא; מה ההגדרה של "עולה" בעיני צה"ל; מה נעשה מצד אחד כדי לתת לחיילים לדעת את זכויותיהם, ומצד שני מה נעשה כדי לקלוט אותם, גם בצה"ל וגם בחברה הישראלית; אנחנו רוצים לדון לא רק על הכתבה, שממנה משתמע שיש לעתים יחס משפיל על בסיס שפה כזאת או אחרת שאדם דובר, במקרה הזה השפה הרוסית, אלא אנחנו רוצים לדעת גם מה עושה צה"ל לא רק כדי לקלוט את החיילים אלא כדי לעודד אותם לעבור לעמדות פיקודיות. זה מכלול הנושאים שאנחנו רוצים לדון בהם.

אנחנו דנו בסוגייה אחרת, שנוגעת גם היא לציבור החיילים העולים, בנושא גיור חיילים. אולי נרצה לנצל את הזמן הזה כדי לשמוע ממך עדכון. אז דיברו לא רק על הקורסים. הבנו שדווקא אין בעיה עם הקורסים אלא יש בעיה עם קצב הגיור. היינו רוצים לשמוע ממך עדכון בנושא הזה כי הוא קשור לכל נושא הקליטה.

דבר נוסף, היינו מבקשים לשמוע מה נעשה בצה"ל בכל המכלול של מחשבה כוללת איך קולטים אנשים, איך מנצלים את השנתיים או את שלוש השנים שאדם נמצא בצה"ל כדי להביא אותו בסיום השירות להיות חלק אינטגרלי יותר בחברה הישראלית. אנחנו יודעים שלא פעם יש רוח לוחמת, יש הרבה מתנדבים, יש הרבה אנשים שתורמים המון לצה"ל. זה הפרדוכס. כלומר, אין פה ציבור שמנסה להשתמט אלא להיפך. מעניין שהפרופיל של הציבור הזה הוא של ציבור שמתנדב ונלחם. מדובר על ציבור של חיילים שמגיעים ליחידות לוחמות גם כשהם עדיין לא פורמלית יהודים. הם יודעים שהם הצטרפו אלינו, לעם היהודי, הם יודעים שהם הצטרפו למדינת ישראל. אני לא יודעת מה אנחנו עושים כדי לתת להם תחושה שהם רצויים לנו.

ביקשתי להעלות את הנושא הזה מיד כשקראתי את הכתבה. מיד אחרי כן חבר הכנסת יאסינוב ביקש גם הוא להעלות את זה כך שההצעה היא של שנינו. אני רוצה להודות לצה"ל שנענה בצורה כל-כך מהירה. אנחנו רוצים לעשות את הדיון הזה מועיל ככל היותר ויעיל ככל היותר כדי שנדע שאנחנו יוצאים מכאן עם רעיונות והחלטות כלשהם שגם ניתן יהיה ליישם אותם.

אני מבקשת לשאול איך הקיצוצים בצבא ובמשרד לקליטת העלייה השפיעו על כל התוכניות שמתייחסות לחיילים בודדים. האם יש שינוי במצב? מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור?

השאלה שלי קונקרטית יותר. איך נגמר הסיפור שהתפרסם בעיתון? אני יודע שאתה לא קצין הקבילות אבל אולי אתה יודע פחות או יותר כמה קבילות דומות מגיעות בשנה? מה אתם עושים בנושא הזה?

תודה רבה. רשות הדיבור לסגן-אלוף אבי בורגר, ראש ענף עלייה במפקדת קצין חינוך ראשי. בישיבה הקודמת נכח קצין חינוך ראשי ואנחנו רואים בישיבה הזאת במידה מסוימת מעין המשך. בבקשה.

בוקר טוב. אני אתייחס לדברים לפי סדר הצגתם.

הנושא הראשון הוא שילוב החיילים בצבא בתפקידים ובפיקוד.

על-פי סדר היום שלנו – יכול להיות שאני הצגתי את זה בצורה כרונולוגית לא נכונה – הנושא הראשון שלנו הוא אפליה ויחס משפיל כלפי חיילים עולים. זה הדבר המידי: האם יש, מה ידוע לך, איך מתייחסים להתבטאויות לא ראויות ששומעים פה ושם.

אני אדבר באופן כללי ואגיע למקרה.

אנחנו מתייחסים לקליטת עלייה בצבא כמשימה לאומית, במקביל לצרכי הצבא. אני חושב שיש פה מקרה יפה של שיתוף אינטרסים. זאת אומרת, גם הצבא מרוויח, גם העולים מרוויחים, גם מדינת ישראל מרוויחה. זה סיפור של ניצחון, win-win situation.

יש לנו התמודדות יום-יומית עם המפגש הבין-תרבותי – כך אנחנו מכנים את זה – בין חיילים עולים לבין צברים. לרוב במפגש הזה החיילים נמצאים בעמדות הזוטרות ובקרב הצברים נמצאים המפקדים. אנחנו מכוונים את המאמצים שלנו אל המפקדים במסגרת הסברה. למשל, כל סגל טירונות וכל סגל הכשרה של בה"ד (בסיס הדרכה) עובר השתלמות בנושא המפגש הבין-תרבותי על-ידי מנחים שחיל החינוך מספק שהם אנשים שמבינים בתחום הזה. או שהם בעצמם חוו את העניין והם אנשי מדעי ההתנהגות או שהם מתמחים בנושא הזה במחקר, והם מלווים את הסגל.

בשנה האחרונה הגדלנו לעשות וחיזקנו את הקורסים הראשונים בבט"רים (בסיסי טירונות) ובבסיסים שבהם חיילי החי"ר עוברים טירונות. זה לא מפגש חד-פעמי אלא המנחה מלווה את הסגל לאורך 4 מפגשים, לאורך כל הטירונות. הכוונה היא שאפשר יהיה לתת גם חומר בסיסי וגם לעשות follow-up לאורך המסלול, לעשות מפגש אמיתי עם האנשים ולברר את ההתנהלות האמיתית בשטח. אז גם צצות ועולות בעיות אמת שהמנחה צריך להיות זמין ולעזור לפתור אותן.

את מרבית הפעילויות שאנחנו מקיימים בצבא אנחנו מקיימים מתקציב חיצוני, לא מהתקציב של צה"ל אלא מתקציב המשרד לקליטת העלייה. בכל שנה אנחנו מציגים את התוכנית שבאמצעותה אנחנו מתכוננים לטפל בנושא קליטת עלייה בצה"ל בשנת העבודה הקרובה למשנה למנכ"ל המשרד לקליטת העלייה, מר חנוך צמיר, והוא מאשר את התקציב. רוב התקציב שאתו אנחנו פועלים במסגרת הזאת בא משם. חיל החינוך בנושא הזה נותן כ-25% מהתקציב בלבד. המשרד לקליטת העלייה מעמיד רפרנט שיושב איתנו כאן, מר יוסף רוזן, שהוא הנציג שלנו במשרד לקליטת העלייה וכשאנחנו רוצים עזרה אנחנו פונים ישירות אליו. זה לגבי הליווי של המפקדים.

גם בהכשרות של המפקדים אנחנו נכנסים. עדיין לא השתלבנו בכל ההכשרות אבל אנחנו מנסים להרחיב את היריעה ולהשתלב בכל המקומות שבהם המפקדים עוברים הכשרות כדי לחשוף אותם לעובדה שמדובר פה במפגש רב-תרבותי שלמעשה הם אמורים לנהל אותו. הם לא אמורים להגיב אליו אלא אמורים לנהל אותו.

אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לתכנים של קורסים. אני רוצה לדעת אם במסגרת הקורסים האלה, כשאתם מדברים על מפגש בין-תרבותי אתם מטפלים גם בנושא הסטיגמות, פנייה לא נכונה לאנשים, שימוש בביטויים לא הולמים? לא רק הצד הנפלא שיש במפגש בין-תרבויות, וזה יפה כשלעצמו, זה מרחיב את האופקים אלא גם הצד הבעייתי יותר, שאנשים בסך הכול פגיעים. כשאתה עולה חדש וקוראים לך בשם "יא אתיופי, יא רומני, יא כורדי, יא כושי", דברים מהסוג הזה - - -

"גבינה לבנה".

לי קראו בזמנו "גרביים", אבל היתה תקופה שקראו לנו "סבונים". כשאני הייתי בטירונות קראו לנו "סבונים". זה אחד הדברים האכזריים ביותר שאני עברתי. כך זה היה, ואני בטוחה שאז אנשים לא ידעו איך הם משתמשים בביטוי. אני שואלת האם זה קיים בתוך הקורסים.

אולי תוכלי להסביר למה היתה הכוונה במילה "סבונים".

הכוונה היתה לשואה, בוודאי. את מתארת לך מה זה שקראו לי "סבונית" במשך שנתיים בצבא?

זה ממש איום ונורא. אני גם דור שני לניצולי שואה.

אני עצמי ניצולת שואה, חוויתי את זה.

אנחנו נתקדם. אנחנו מנסים להבין, ואין פה האשמות. יש פה שאלות.

קודם כול, אם הבנתם שאני מתאר את החדווה במפגש הרב-תרבותי אז אני צריך לקחת רברס. אנחנו מטפלים בדיוק בדברים שתיארת, בדיוק במקום שבו יש פער וחוסר הבנה, כשהכוונות הטובות עם הביצוע הרע גורמים לקצרים בתקשורת. יש לנו דוגמאות שאספנו לאורך השנים והמנחים מקבלים את הדוגמאות הללו ומפרשים אותן. זאת אומרת, מלמדים את המפקדים לנסות לפרש לא מהמקום שאותו הם מכירים. דבר ראשון לעצור ולהגיד: רגע אחד, זה לא נכנס לי לדפוסים האוטומטיים אלא כאן יש משהו שאני כנראה לא מבין ואני צריך לפרש אותו אחרת. זה המטרה של הסדנה הזאת.

חשוב שתבינו שזה באמת סדנה. זה לא שהצבא מגיע עם איזה מערך שיעור ומעביר אותו. הרעיון הוא באמת להגיע למפקדים ולנהל איתם דיאלוג. המקרה הזה הוא מקרה אחד שיכול לעלות גם בסדנה אחרת. יכול להיות שבהכנת הסגל הבא החיילים היו מספרים את זה. חשוב שתבינו שזה דבר דינמי מאוד. התהליך שסגן-אלוף אבי בורגר מדבר עליו, ראינו שרוב הבעיות הקשות הן דווקא בשלב הטירונות, כשהחייל מגיע מאוד חסר אונים והסגל רוצה לעצב אותו. לכן שם אנחנו חשים את זה חזק ביותר. התהליך הוא באמת סדנאי. לפעמים לוקח המון זמן עד שמפקדים מתחילים להבין שיש כאן בעיה של פער תרבותי או של שוני תרבותי. פעמים רבות זה גם הבנות פרטיות שלנו בעקבות מפגש אישי של כל אחד עם עולה או עם אחר. זאת אומרת, לא תמיד זה סט של שיעורים ברורים מאוד, חשוב שתבינו את זה. אי אפשר לבוא עכשיו ולהגיד: בואו נראה בכל הכנת סגל אילו שיעורים הסגל עבר, כי זה לא כך. זה משהו הרבה יותר רך.

זה לגבי המפגש של המפקד עם החייל בתחילת דרכו.

מעבר לכך, מתקיימים כנסים למפקדים ברמה הבכירה יותר שדרכם אנחנו מייצרים תהליך שהמפקד הבכיר, למשל מפקד בדרגת אלוף, מביא איתו את כל מפקדי האגף שלו או את כל מפקדי הזרוע. בעקבות המפגש הזה יש אחר-כך גלים של מפגשים חוזרים, שמבקשים שנעביר את היום הזה גם ליחידות עצמן, ואז אנחנו עושים ריכוז לפי יחידות ולא לפי המשימה וגם שם אנחנו מעבירים את ההשתלמות. הדגש הוא תמיד על המפגש הבין-תרבותי הפרובלמטי, לא המקום הזורם אלא המקום הקשה והתוקע.

זה לגבי ההתחלה. יותר מאוחר נתייחס לנושא הפיקוד.

החיילים במקרה שנדון כאן נמצאים בשלב של התחלת הצבא, הם נמצאים חודש לפני פיזורם לקורסי פיקוד. זאת אומרת, אלה חיילים שנמצאים כבר 8 חודשים במסלול, חיילי חי"ר מחטיבת הצנחנים. הם גמרו עכשיו את הטירונות ונמצאים בשלב שבו הם עושים תעסוקה מבצעית. השלב הזה יסתיים בתחילת חודש מרס ואז הם אמורים לצאת לקורסי פיקוד.

ההתבטאות שקראתם עליה היא כמובן לא נעימה ולא ראויה להישמע. כמו שזה נשמע: "רק רוסי אחד בכל ג'יפ" – זה לא צריך להישמע כך. אבל אנחנו מכירים את הכותרות ואני חושב שבכתבה עצמה הדברים מתוארים ואפשר ללמוד אותם קצת יותר.

אתמול דיברתי עם המג"ד, ביקשתי לשמוע ממנו מה הוא בירר ומה הוא עשה בעניין הזה. הוא אמר שקודם כול אלה אכן העובדות, זאת אומרת באמת היתה התבטאות. אני לא יודע אם נאמר בדיוק הביטוי הזה אבל היתה התבטאות, שהמפקד רצה לצמצם ולהגביל את כמות החיילים העולים שיוצאים בצוות לסיור. הוא עשה את זה מכיוון שנוצר במחלקה שלו גרעין של חיילים עולים שלא התחבר עם האחרים – דיבר בשפה רוסית, היה מכונס בתוך עצמו – והוא לא הצליח להגיע אליהם.

אם נבדוק את הסיפור, אין לי ספק שנגלה גם את הסיבה מדוע הם הסתגרו. אין לי בכלל ספק שהדברים הדדיים. יחד עם זה, צריך להבין, אם אנחנו מודאגים מעבודת המפקדים בצבא, אני חושב שהסיפור הזה מראה שהמודעות קיימת. זה שהביצוע כאן היה לא כל-כך מוצלח זה עניין שאנחנו צריכים להפיק ממנו לקחים כדי ללמד את המפקדים להבא לעשות את זה נכון אבל הוא בהחלט עשה את זה מתוך כוונה לעזור בהשתלבות. לפעמים הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. הכוונה שלו היתה לעזור בהשתלבות, זאת היתה המודעות שלו כי הגדוד הזה מקיים פעילויות לקליטת עלייה כל הזמן, בצורה שוטפת.

האם מפקד הגדוד ישב מול הקבוצה הזאת שכאילו כל הזמן מחוברת יחד ולא מתפרקת ואמר: "חברים יקרים, אני רוצה מאוד שאתם תשתלבו ותתחברו גם ליתר האנשים. איך אנחנו עושים את זה? תבינו, לכן כדאי לכם שכל אחד בנפרד ישתלב בפעילות אחרת"? האם היה איזה ניסיון לתקשר איתם בתוך הגדוד?

את שואלת אם המ"מ עשה את זה, לא המג"ד. לא דיברתי עם המ"מ ואני לא יודע. הנושא הזה נמצא כרגע בבדיקה. הם באמצע פעילות אז הם לא בדקו את זה באותו רגע. הבדיקה עוד לא הסתיימה. עולים שם כל מיני נושאים. אגב, אם החייל שנפגע ונעלב היה פונה למ"פ שלו או למג"ד שלו יכול להיות שכל העניין היה מטופל באופן הרבה יותר אפקטיבי ונסגר ולא היה הרעש הזה, ואולי לא היינו מקיימים את הדיון. אז יכול להיות שיצא מזה משהו טוב אבל ברור שהעניין לא מוצה בתוך דרגי הפיקוד בגדוד. החייל הלך מהמ"מ ישר אל העיתונאי.

תבינו, זה קרה בגדוד שעוזר לחיילים באופן שוטף ביום-יום. החיילים מקבלים הקצבה כספית עם תלושים, בסכומים שנעים בין 500-1,000 שקלים לחיילים שמדווחים על קשיים. זה ניתן על-פי דיווח. התלושים האלה נמצאים אצל המפקדים, זה לא ת"ש (תנאי שירות). אני מדבר על החיילים העולים בגדוד שזקוקים לעזרה. היום למפקדים יש אמצעי לעזור להם באופן מידי כדי לקצר את התהליכים, שלא יהיה מצב שחייל ירעב עד שהוא יוכר על-ידי גורמי הת"ש כי יש בדיקות וזה תהליך בירוקרטי שלוקח זמן. אז הם מקבלים תלושים שמכוונים לאחת מרשתות המרכולים והם יכולים לרכוש מצרכי מזון. הסכומים נעים בין 500-1,000 שקלים לפי שיקול דעתו של המפקד; זה גדוד בפעילות מבצעית אבל כל חייל שמבקש מיד עוזרים לו ונותנים לו לבקר את המשפחות בחוץ-לארץ; המג"ד אמר לי שהוא מעודד את היציאה לאולפניות ללימוד עברית.

הוא גם קצת כואב את העניין. הוא אומר: אם זה סיפור כל-כך קשה ופוגע, לא יכול להיות שזה התעורר רק בגלל אירוע אחד שמ"מ אמר דבר מה. כנראה שהם הסתובבו עם הרבה דברים בבטן. אז איפה זה היה בכל התקופה שהם היו ביחד? כיצד זה לא יצא בכלל החוצה? למה זה קפץ דווקא ברגע הזה? הוא מרגיש שהוא עושה המון כדי לעזור לעולים להשתלב. חטיבת הצנחנים לקחה את זה כפרויקט. לפני שנתיים היו בחטיבת הצנחנים פחות עולים ואז המח"ט החליט שהוא לוקח את העניין הזה כפרויקט אישי וקלט ועזר והיום הרבה יותר עולים משולבים בחטיבה.

תדגיש לפורום, לא כולם יודעים, שכל החיילים האלה הם חיילים שהתנדבו לצנחנים. זה חשוב מאוד.

זה חשוב מאוד. היום יחס המיון של חטיבת הצנחנים הוא 1:4.

מר לפיד, אני רואה שמידת הקרבה שלך למה שהולך שם ממשיכה להיות גדולה.

ממשיכה. אני תיכף אגיד גם מה הסוכנות עושה בעניין הזה. אני מסתכל על זה לא רק מהעבר אלא גם מההווה. אנחנו בקשר הדוק מאוד עם צה"ל בכל מיני דברים ואחר-כך אנחנו נרחיב על זה.

חשוב לציין שחטיבת הצנחנים היא חטיבה התנדבותית, היחס שם הוא 1:4, זאת אומרת אין להם בעיה לאתר כוח-אדם, יש פנייה ורק רבע מהפונים מתקבלים. המח"ט החליט שהוא עושה העדפה מתקנת, אם יש חיילים ברמה שווה ניתנת העדפה לחיילים עולים. הוא עושה את זה בצורה קבועה, לא כאירוע חד-פעמי. ואכן בחטיבת הצנחנים בשנים האחרונות יש יותר עולים. אני חושב שקל לי יותר להתייחס לדוגמה הזאת דווקא. הדוגמה טובה כי היא יצרה את הדיון אבל המקרה אירע בחטיבה שדווקא מגלה מודעות רבה מאוד לקליטת העלייה ושמשתמשת גם בשירותים שאנחנו מעניקים לה.

אני לא יודעת אם אלה חדשות טובות או רעות. אם בחטיבה כזאת זה קורה, אז מה קורה בחטיבות שפחות מטפחות עולים?

אין חטיבות שפחות מטפחות עולים. אפרופו הכינויים, פעם קראו לגבעתי "החטיבה האדומה" כי יצא לה שם של חטיבה משופעת בעולים. היום אני יכול להגיד שכל חטיבות החי"ר הן בחלוקה שווה. יש היום מספר שווה של חיילים צברים וחיילים עולים, תמהיל שווה בכל חטיבות החי"ר. אין חטיבה מעדיפה. הצנחנים הצטרפו לעניין, וזה דווקא בפרויקט של המח"ט הנוכחי, של אלוף משנה אביב כוכבי.

זה לגבי המקרה, אלא אם כן אתם רוצים לשאול עוד שאלות. הבדיקה עוד לא הסתיימה. החבר'ה שם נמצאים באיזה פעילות ולכן אתמול רק מאוחר מאוד בלילה יכולתי לדבר עם המג"ד. הוא אמר לי שהוא לא גמר לבדוק את העניין ועוד לא גמר לברר את כל הפרטים.

אני חושבת שזה מספיק. אם זה מעיד על מה שקורה בצבא אז אני מקבלת את זה. זה לא נורא. "רוסי אחד בג'יפ" – אני מבינה שלא רוצים שקבוצה תסתגר לגמרי. יש לנו הרי בעיה בכל דבר עם הסתגרות של קבוצות שונות. זה דבר אחר.

אני מצטערת שאנחנו מנהלים את זה בתור דיון יותר חופשי ופחות פורמלי. אני חוששת שאחד הדברים שקורים בצבא, כאשר רואים איזה מוקד שלא משתלטים עליו – וזה לא נאמר רק לגבי עולים – אז אומרים: אנחנו נשבור אותם. יש קבוצה שמסתגרת בתוך עצמה – יאללה נשבור אותם. לצערי יש מין מגמה כזאת בצבא. זה קיים גם בין ישראלים ותיקים לבין עצמם.

זה עניין של משמעת. אם יש קבוצה מגובשת אז היא פחות מוכנה לתת למפקד לשלוט בה.

אבל צריך גם להבין מדוע אנשים מסתגרים: כי הם לא מרגישים נוח עם אנשים אחרים, כי הם מרגישים עדיין תחושה של קרבה (affinity) רבה יותר אחד לשני והשיח שלהם עם החברה בסביבה הוא כנראה לא שיח מוצלח. הם לא נקלטו אל תוך החברה הרחבה יותר. צריך לתת על זה את הדעת כי זה יותר קליטה חברתית מאשר דבר אחר.

זה לא מתחיל בצבא.

נכון, זה ברור לגמרי. זה גם בבתי-ספר.

אני חושבת על ההורים שלהם.

צריך להבין עוד דבר אחד, שאולי רק נראה מהצד שהקבוצה המונוליטית הסתגרה אבל יכול להיות שאין זה כך.

יש מבחנים, מבחן המציאות.

אני זוכר שבטירונות שעברתי נאסר עלינו לשיר. עד היום אני לא יודע למה אסרו עלינו לשיר בכלל, לא בעברית ולא ברוסית, ובכל השעות.

אני יכולה להגיד לך שפעם קיבלתי ריתוק של שבוע ימים למחנה בשל כך שנשענתי על עץ ושרתי בזמן שמירה.

זה משהו אחר כי זה בזמן שמירה. זה אחת החוויות שנחרתו חזק בזכרוני.

אני מבקש לשאול שאלה ספציפית, האם אותם מפקדים שעליהם אנחנו מדברים במקרה הזה עברו סדנאות או השתלמויות איך ליצור קשר עם העולים, איך לעבוד איתם?

זה ציבור שהוא כבר אחרי סדנה, פוסט-סדנה?

המסר שהצבא מעביר הוא מסר של השתלבות חברתית. אני לא בדקתי ספציפית את המפקד באותה מחלקה אבל המסר שעובר הוא לאפשר להיות חבר של מי שאתה רוצה, לא לפרק את החברות אבל ליצור הרבה הזדמנויות למפגש. אני לא רוצה להיות הסנגורית של המפקד באותה יחידה כי לא בדקתי עד הסוף אבל חלק ממה שהצבא מתווה זה באמת ההשתלבות החברתית הזאת, ליצור מפגש בין כולם. המפקד בשל היחידה בוודאי עבר השתלמות כזאת, או בהכנת סגל או בשלב הכשרת היסוד שלו או בקורס קצינים. אנחנו מגיעים אל רוב המפקדים וזה חלק מהבדיקה שסגן-אלוף אבי בורגר אמר שנעשית.

לא כל מי שעובר קורס גם מיישם.

עדיין לא הצלחנו להגיע לכולם.

חשוב שתבינו שזה חלק מהמסר. נכון שבמקרה הזה האמירה שלו לא היתה נכונה וזה דורש הרבה יותר רגישות אבל חלק מהמסר שאנחנו מתווים בצבא הוא ליצור את האיזון הזה. זאת אומרת, לא לבוא ולהגיד לו שיהיה חבר עם מי שאני אומר לו, זאת אומרת למחוק לגמרי את הזהות שלו, אבל מצד שני, במהלך פעילות במשך היום ליצור מצב של מפגש בין כולם כי הצבא צריך להילחם בהתבדלות הזאת. זה קשה. קשה למפקד שש לו מגוון רחב מאוד של קבוצות בתוך המחלקה הקטנה שלו והוא צריך בסך הכול לייצר מחלקה לוחמת אחת.

אני רוצה להתייחס במיוחד למה שסגן-אלוף אבי בורגר אמר. אנחנו בתוכנית נעל"ה עובדים בשיתוף פעולה עם חיל החינוך. זה המקום גם להודות להם, גם למפקד החיל וגם לסגן שלו.

ביום חמישי בשבוע שעבר בא אלי חייל בוגר התוכנית ושוחח אתי. במהלך השיחה שלי איתו התקשרתי למ"פ והדברים לובנו ונפתרו.

מה הוא אמר לך?

היו לו בעיות אחרות בשל המיקום שלו או של הקבוצה והיחסים בינם לבין הקבוצה הישראלית. שוחחתי על זה עם המ"פ, שמעתי גם את הצד השני – לכל מטבע הרי יש שני צדדים. אנחנו אמורים לקבוע פגישה, שאני אבוא ואשוחח עם היחידה, בנוסף לכל ההכשרות שהסגל עובר, על דמותו של החייל העולה.

יתרה מכך, בנוסף להכשרת הסגל שהצבא מדבר עליה, אנחנו במינהלת נעל"ה מעבירים את ילדי נעל"ה לבה"ד 1 לסופי שבוע ושם בתנאיי מעבדה הקצין של המחר (הצוערים) פוגש בתנאי סביבה ידידותיים את החייל העולה הפוטנציאלי, המלש"ב, המועמד לשירות. גם החבר'ה שלנו רואים את הקצינים של המחר, שהם בשר ודם, משוחחים ומדברים איתם. ואנחנו מטפלים ב-1,400 חיילים וחיילות בוגרי התוכנית שמשרתים בצה"ל. ללא כל ספק בצבא יש אוזן קשבת לכל שאלה, לכל סוגייה, לכל פנייה. אני יכול להגיד שמערכת היחסים היא הדדית. לעתים אני פונה אליהם בבקשה לסיוע ולבדיקה ולא פעם או פעמיים רשויות הצבא פונות אלינו כדי להגיע אל חייל מסוים, כדי לבדוק דברים. כאן המקום להדגיש את זה.

אני חושב שאנחנו חשים, גם המשרד לקליטת העלייה, גם נעל"ה וגם הסוכנות שהצבא פתוח למעורבות שהוא לא פתוח אליה בתחומים אחרים. העובדה שנראית כאן נורא טבעית, שאיש נעל"ה מדבר עם המ"פ, לא היה עולה על הדעת שאם בחברת קוקה-קולה היתה איזה בעיה עם השקמית באיזה מקום הצבא היה מתייחס בכזאת קלילות לכך שמחברת קוקה-קולה מתקשרים למג"ד לבדוק מה קורה שם. זאת תפיסת עולם, אנחנו גם ראינו את זה. אני חושב שצריך לשבח את זה מאוד. סגן-אלוף אבי בורגר תיאר את זה פה מאוד בטבעיות אבל אני חושב שאנחנו צריכים להעריך את הגישה הזאת של הצבא אל העולים, שהוא פתוח יותר מאשר בדברים אחרים. זה נקודה חשובה מאוד.

זה נכון. מגיעות אלינו פניות ואנחנו יודעים שרק בצבא, מכל המנגנון הממשלתי, עונים, עובדים יפה בעקביות ומנסים לשפר. אפשר להשוות בין הצבא למשטרה אבל בתחום הזה אין כל השוואה.

אני מתאר את מה שאנחנו עושים. אולי זה נשמע כאילו אנחנו כבר מסכמים את הדברים. אנחנו יודעים שרב הצורך מהמענה, אנחנו מודעים לזה. רב הצורך מהמענה בעניין הוראת העברית, רב הצורך מהמענה בעניין הכשרות. כל הזמן אנחנו מנסים לשפר את הדברים כדי שזה יגיע לאוכלוסיה גדולה יותר, שזה ייגע ביותר צרכים ויענה על יותר חוסרים.

בנקודה הזאת אנחנו נעבור לנושא הבא. אנחנו נבקש מכם להעביר אלינו את תוצאות התחקיר בנושא הזה, כשהבדיקה תסתיים. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:40