PAGE
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
01/12/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 118>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, ט' בכסלו התשע"ה (01 בדצמבר 2014), שעה 13:00

<ישיבה בלשכת הרבנים הראשיים לבחינת הקמת מערך לבירור יהדות>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר

נסים זאב

מרדכי יוגב

דב ליפמן

אברהם מיכאלי

>
הרב הראשי לישראל יצחק יוסף

הרב הראשי לישראל דוד לאו
אליהו מימון - הנהלת בתי הדין הרבניים

שמעון יעקבי - יועמ"ש, בתי הדין הרבניים

רפאל פראנק - ראש לשכת הרב הראשי, הרב דוד לאו, הרבנות הראשית

אלחנן גלט - מזכ"ל הרבנות הראשית, מנכ"ל המשרד לשירותי דת

שמעון הר-שלום - מנהל מרכז שורשים

לירון וייס - דוברת הוועדה

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים
<ישיבה בלשכת הרבנים הראשיים לבחינת הקמת מערך לבירור יהדות>

צהריים טובים לכולם. אנחנו התכנסנו כאן בישיבה בלשכת הרבנים הראשיים, הרב הראשי דוד לאו, הרב הראשי השני בדרך, הוא יגיע בהמשך. אנחנו כאן לבחינת הקמת מערך לבירור יהדות ועוד נושא שלפחות אני העליתי אותו לא פעם בדיוני הוועדה, הנושא של הפסיקה בסוף מי יהודי ומי לא, בבתי הדין הרבניים. משם אני אתחיל, כי זאת נקודה כואבת להרבה עולים.

אני אגיד קודם כל, אני מבחינתי, סבתא שלי לפי אמא היא ברכה בת מרדכי, וגם כשעשינו שיתוף פעולה יחד עם הצבא, משרד הביטחון, דווקא כן הלכתי עם הרבנות של צה"ל מבחינת הקבורה של החיילים שהם לא יהודים על פי ההלכה ולא כמו שטענו. בוא נגיד שהתגמשנו וקיבלנו את העמדה של האנשים שהם שומרי מסורת, שמפריע להם וסגרנו בסוף על ד' אמות. אז לא כל דבר צריך להקצין ולעשות יחסי ציבור שאנחנו אנטי. אני בעצמי נולדתי בבירוביג'אן, איפה שסטלין שלח את כל היהודים, התחנכתי כאתיאיסט, כמו רוב היהודים בברית המועצות לשעבר, וכשהגעתי לארץ כן הרגשתי פערים, שחסר לי מבחינת המסורת. ראיתי תמונות, ראיתי סבא רב, אבל מאוד מאוד מרוחק. באיזה שהוא שלב, לפני כמה שנים הרגשתי בעצמי שאני רחוק ואני רוצה לצמצם פערים והתחלתי ללכת לרב לקחת קצת שיעורים. בוא נגיד, שלא ישימו עליי ישר תווית ומדבקה שאני אנטי. אני בעד, אני בעד הגישור, אני בעד החיבור הנכון.

אם אנחנו הולכים לרמה הפרקטית מבחינת בתי הדין הרבניים. אנשים מגיעים לשם וישר מתייחסים אליהם כשהם מגיעים שהם חשודים כלא יהודים. כשהם מגיעים לשם, אני ראיתי את ההליכים האלה במו עיניי, כשאתה עומד מול שופטים ודיינים מכובדים, הם יושבים למעלה ואתה מגיע כבר כאחד שהוא נאשם. זאת הצורה שאתה עומד. יש המון המון סיפורים, הגיעו לשולחני המון מכתבים, גם בעצמי ראיתי - - -

יואל, אנחנו אשמים בזה. אנשים משלנו באו ורימו וסידרו. כשמתחילים לרמות בודקים את כולם.

אם יש קצת, כמה אנשים שרימו, נקרא לילד בשמו, הביאו מסמכים מזויפים, אבל עדיין רוב האנשים הם בסדר וגם אלה שלא בסדר רוצים מאוד להיות בסדר וצריך לעזור להם ולא להרחיק אותם. המצב שהם נקלעים אליו הוא מאוד מרחיק. הם חווים השפלה ואוטומטית במקום לחבר אותם ליהדות ולחבר אותם למסורת הם לא רוצים לשמוע את זה יותר.

מה שאני חושב, קודם כל הרבה תיקים, אלפי התיקים שמגיעים, צריך לבדוק. מי שקרובי משפחה שלו על פי האמא עברו וקיבלו אישור, אז למה צריך להביא אותם לעניין הזה? זה דבר אחד שכבר יצמצם את כמות התיקים. הדבר השני, יש מזכירות, שהמזכירות של אותו בית דין תבדוק, שיבדקו את התיק לפני. ברגע שהם בודקים את התיק ורואים שבסדר, אז צריך לשאול את הבן אדם, 'האם אתה רוצה להיכנס ולקבל את הפסיקה?' יש אנשים שחשוב להם, הם רוצים לשמוע שבית הדין אמרו 'אנחנו מכירים בך, אתה יהודי' ויש כאלה שלא צריכים את זה, לא צריכים להיכנס, ואז אנחנו עוד פעם מקלים על הבירוקרטיה וכל ההליך. אלה שרואים בהתחלה בתיק שאין סיכוי שהוא יקבל, אז לבוא, לא להכניס אותו בכלל לשם, כי מה שהוא יחווה זה השפלה. אני אומר לכם בוודאות. להגיד לו בשולחן, לשבת איתו, מישהו מטעם המזכירות, 'אנחנו מאמינים לך, אנחנו רוצים להאמין לך, אבל חסר לנו פה מסמך כזה או אחר, חסרה עדות, בוא תנסה לעזור לנו לעזור לך. תביא עדות'. הוא יביא את העד. אם הוא לא יצליח להביא עדות הוא יבין שהוא לא מתאים לתהליך.

ברשותך. קודם כל אני שמח מאוד לראות אתכם כאן, כי אני שותף מאוד לכל העבודה הזאת של ביחד חושבים ומוצאים את המענה הנכון. אני יכול להגיד לכם שכשהייתה אצלכם בוועדה בחורה בשם אניה בוקשטיין, התקשרתי אליה ואמרתי לה בלי צלצולים, בלי רעש, 'אני מאוד מבקש ממך, ספרי לי מה היה שם, כדי שנוכל ללמוד איך לשפר'. ישבתי איתה על כל הסיפור שלה ואז התברר, ובצדק, הטענה שלה הייתה על שני פקידים, האחד שביום הראשון שהיא צלצלה ושאלה 'מה אני צריכה להביא?' אז הוא אמר לה, 'רגע, מי עלה?' אז היא אמרה, היא הייתה בת 8, 'עליתי עם אמא, אבא וסבתא'. 'אז אולי את מאומצת?' היא אומרת לי, 'אני בחורה בת 28, אני חיה את החיים שלי, אתה ככה לא מכיר אותי בכלל, לא יודע מי אני ובטלפון אומר לי כך'. דבר שני שהיא אמרה, שאחרי שהיא חזרה מבירור יהדות שעליו היו לו רק מחמאות, היא חזרה איתו לרבנות שבה היא נרשמה לנישואין והפקיד שם התעלם מההנחיות שלנו ברבנות הראשית והתחיל לברר את הכול מהתחלה, 'תוכיחי', 'כל מה שהוכחת לא שווה כלום, אני הכי חכם', למרות שבהנחיות של הרבנות הראשית צריך לפנות לבתי הדין הרבניים וכשיש אישור אז האישור הזה הוא אישור מוחלט וסופי. הבחור שם התעלם ועשה את כל מה שעשה ופגע בה בצורה מחפירה. אני שמעתי, דיברתי עם אותה רבנות, אותם שני אנשים לא עוסקים היום בתפקיד הזה שלהם, כי זה דבר נכון, זה היה עוול. אותו בחור ששואל ומברר ולא סומך על אישור היהדות, אין לו סמכות לזה, זה לא התפקיד שלו.

היינו אצל ראש הממשלה בהקשר של חוק הגיור ואמרתי לו, 'אדוני ראש הממשלה, אתם מדברים מעל הראש של אחינו עולי חבר העמים. אני רוצה לעזור להם ולסייע להם בבירור יהדות, כי זו הנקודה המרכזית'. אמרתי לו, 'המציאות היא שרוב מכריע מאלה שבאים לבירור היהדות', ואני מדבר על למעלה מ-80%, 'מתבררים כיהודים'. כלומר למעלה מ-80% מהפונים, ותיכף אנשי המקצוע יגידו לי אם אני טועה, מתבררים כיהודים. למה אנחנו כמדינה, שרוצה לעזור לעולי חבר העמים, לא נעשה פעולה אקטיבית? למה לחכות שבחור בא להירשם לנישואין ורק אז נתחיל? אני כבר שלוש, ארבע, חמש שנים מבקש את זה ועכשיו זה עלה על הפרק, אז אני מודה לכם שהגעתם לכאן כדי לעזור לי בפעולה המעשית. רבותיי, הסבים והסבתות מדרך העולם הולכים לעולמם, אנחנו מאבדים את היכולת לשמוע אותם ולקבל מהם עדות. במקום לחכות שיבוא בחור להירשם לנישואין, בואו נעשה פעולה אקטיבית. יש ל'יד ושם' סיכום עם ארכיונים בחבר העמים להשיג מהם מידע, מעיריות. למה מדינת ישראל לא תלך, בתיאום עם 'יד ושם', בתיאום, להשיג את כל הארכיונים של חבר העמים, של העיריות, להביא לכאן רישום מלא ומדויק? למה מדינת ישראל לא תשלח למפות את כל בתי העלמין, כל התמונות של בתי העלמין, ואז אפשר יהיה לדעת אם זו מצבה אמיתית או משהו משופץ ואז אתה פחות יכול לסמוך.

תארו לעצמכם שיושב לו בחור בן 15 בתיכון בנתניה, אתה אומר שאתה גר שם, יום אחד בתיבת הדואר שלו מגיע מכתב, למעלה על המכתב כתוב 'משרד העלייה והקליטה' מצד אחד, מצד שני 'הרבנות הראשית לישראל', 'הרינו לבשר לך שבבדיקות מצאנו שאתה יהודי. כשתבוא להירשם לנישואין תבוא עם הנייר הזה והוא האסמכתא שלך לכל דבר ועניין'. זה לא יהיה קליטת עלייה אמיתית וראויה? זה לא יהיה מכובד? אתה מדבר על אלה שבאים ומסתכלים עליהם כחשודים, שלא יבוא, אני אומר להם מלכתחילה, 'אחינו אתם, קבלו אישור שאתם אחים'. בואו ננסה אולי במערך שאנחנו רוצים. אמרתי את זה לראש הממשלה ולזכותו של מזכיר הממשלה, אביחי מנדלבליט, שבמקום הוא אמר 'כמה שאתם צודקים, אנחנו פשוט מבזבזים כוחות במקום הלא נכון. במקום לבוא ולהגיד לאנשים, בואו להתגייר בתנאים אלה ואחרים. נכון, בואו נשקיע בזה את המאמץ, בואו נעשה'. אז אמרתי לו, 'תראה, כבר קיים בסיס, יש במערכת בתי הדין מחלקה לבירור יהדות', אבל, שוב, היא נותנת מענה למי שפונה. בוא נחזק את המחלקה הזאת, בוא ניתן לה את הכוחות שהיא תוכל לעשות את זה, נגדיל לה את המציאות, שהיא תאסוף את הנתונים, שהמחלקה הזאת תוכל לקבל, שוב אני אומר, מארכיונים של עיריות וכפרים נידחים בסיביר, להביא את זה לכאן, לאסוף את הנתונים, שיהיה לה את ה - - -

השאלה אם זה מעשי. אנחנו מדברים על ברית המועצות לשעבר, להביא מכל כפר ארכיון, אנחנו מדברים על עשרות אלפי נקודות. השאלה אם זה מעשי.

בוא נשאל את אנשי המקצוע עד כמה זה מעשי. אל"ף, אם אני לא אצליח לעזור לכולם, אבל הצלחתי לעזור לעשרות אלפים, בזה אני בטוח. לדעתי גם יותר.

השאלה אם המדינה יכולה לעשות את זה. האם מותר לנו כמדינה לעשות את הדברים האלה, להיכנס לארכיונים.

חשבתי על זה, שיבואו - - -

באיזה דרך מוציאים? היום אני יודע מי שעושה את זה הוא ארגון שורשים.

יושב כאן הרב שמעון הר-שלום.

הם עושים את זה מצוין.

אז אנחנו בתור מדינה, להיפך. ארגון שורשים שעובד עם הנהלת בתי הדין, הם עובדים ביחד. שוב, בתי הדין, אני רוצה שהם יגיעו גם כמדינה, עם יכולת כזאת של 'יד ושם' ואני בא ואומר, כמו שיש מאגר במשרד הפנים, מאגר שמות, כלומר אני שומר פה על כבוד האדם, לא הולך לפרסם את זה ברחוב, אבל כל מי שאני יכול לעזור לו, תחשבו איזה קבלת פנים יפה. אולי נעשה את זה באמת בנקודות הבירור כבר?

הרעיון הוא מצוין ואני חושב שזה מאוד מאוד יקל. כמו שאמרנו, זו בדיוק קליטת העלייה האמיתית. השאלה, ברמה הפרקטית, לעשות את זה או שצריך למפות, לעשות תכנית של מיפוי של הערים הגדולות, שהייתה העלייה הכי גדולה, להצליב נתונים שהיום ישנם ברבנות, מי שכבר התחתן, אין לו בעיה.

אני יכול להוסיף עוד דבר, גם אם יש שם לא יהודי שיידע להגיד לי 'אה, פה, מושק'ה, בוודאי, הם היו יהודים'. זו עדות שיכולה לעזור לי כאן בבית הדין. כלומר גם את זה וגם הם, הדור הזה הולך.

דווקא אצלכם, אתם כן נותנים משקל לעדות. משרד הפנים, לדוגמה, ועוד משרדים ממשלתיים, הם רוצים רק מסמכים. גם כאן צריך לפתור את הסוגיה.

מהכיוון האחר אני יכול להגיד לך שישנם שני מקרים שאנחנו, הרבנות, אישרנו נישואים של זוג ומשרד הפנים לא מקבל. שני מקרים עכשיו על השולחן שלי, שפנינו במכתב גם אל הרב יעקבי בבתי הדין וביקשנו את העזרה בתחום הזה, כי זה לא יכול להיות. אם אנחנו הרבנות, אנחנו אמורים להיות המחמירים הגדולים ביותר, אני אומר שהוא יהודי ואתם לא מקבלים?

זה באמת נשמע לא הגיוני. איך ששמעתי את זה אתמול זה לא הגיוני ואת זה אנחנו נצטרך לפתור מול משרד הפנים ואנחנו נפנה לשר הפנים החדש. אני חושב שאם הרבנות, שהיא הכי מחמירה - - -

והיא עשתה מאמץ וביררה יהדות והזוג הזה, לא נותנים לו תעודה. אי אפשר להנפיק להם תעודת נישואין, כי משרד הפנים אומר 'לא, הם לא יהודים'.

אין סיבה שזה יהיה. עד שהתהליך הזה, ואני כן מכיר את ההחלטה, ההמלצה, של הממשלה ואנחנו כן רוצים ללכת לכיוון הזה והכיוון הזה נכון, אבל עד שזה קורה בפועל אנחנו כן צריכים לשפר את העניין של מה שקורה היום, שבן אדם מגיע והוא חשוד והוא צריך לעבור ואנחנו מרחיקים אותו.

אז אולי נשמע מאנשי המקצוע.

תודה. ברשות הרב הראשי, ברשות חברי הכנסת, ברוכים הבאים. שמי אליהו מימון, אני מנהל אגף בירור יהדות בהנהלת בתי הדין הרבניים וברשותכם אני קודם כל אתן סקירה על מה שקיים, אולי בהמשך אני אומר מה לדעתי הדברים שצריכים עוד לעשות כדי לשפר את השירות.
יש היום אגף בהנהלת בתי הדין הרבניים שמבצע בירורי יהדות בכל רחבי מדינת ישראל, מצפת בצפון ועד באר שבע בדרום. אנחנו עושים מדי שנה כ-4,000 בירורי יהדות, למעלה מ-95% מהאנשים שפונים לבקש אישור יהדות מקבלים אישור יהדות. פרק הזמן הממוצע מפתיחת התיק ועד סגירת התיק הוא 28 יום. פרק זמן ממוצע, המשמעות היא שאם אני לוקח את סך כל התיקים שהם בדרך כלל מסתיימים תוך שבוע וחצי-שבועיים, אבל יש לי 10% שאני נזקק לדברים נוספים, שנדבר עליהם בהמשך, והם גורמים לכך שאני מעלה את הממוצע, הממוצע הוא 28 יום.

זה תקנון?

לא, זו המציאות. אנחנו נמדדים. אני אספר לכם, אנחנו מערכת נמדדת. קודם כל נבדקנו ונבחנו על ידי מבקר המדינה שכתב דוח על האגף הזה, דבר שני, אנחנו כל חודש נמדדים, הנהלת בתי הדין מודדת את הביצועים שלה ובהתאם לזה היא גם מתגמלת את העובדים. אנחנו נמדדים במספרים ונמדדים בפרקי הזמן, לכן אני יודע להגיד כל חודש כמה זמן לקח לנו ואנחנו כל הזמן עמלים על שיפור השירות, קודם כל בגלל שאנחנו מאוד מאוד רוצים שההרגשה שכבודו הזכיר בהתחלה, היא לא תהיה ההרגשה שתלווה את האנשים שמגיעים. אנחנו רוצים, וזה הדבר הכי אמיתי לפי דעתי בנושא של פרסום, זה חבר מביא חבר, אם אדם הגיע והוא קיבל שירות טוב והוא יצא בצורה זריזה מבית הדין עם אישור יהדות והוא הגיע פעם אחת לבית הדין, פגש גם את מברר היהדות וגם את הדיין ויצא עם אישור יהדות, הוא יהיה מרוצה וזה יעבור הלאה ועוד אנשים יבואו ולנו יש אינטרס בזה, מעבר לזה שלנו מאוד חשובה הזהות היהודית של מדינת ישראל וככל שאנחנו יכולים להביא עוד אנשים לתוך התהליך ולקבע אותם, כמו שאני קורא לזה, בציפורן שמיר בתוך עץ היוחסין שלנו, של עם ישראל, ותיכף נסביר איך אנחנו עושים את זה, אנחנו יותר מרוצים מהעניין הזה.

התהליך הוא ללא תשלום, פטור מאגרה. לתהליך נכנסים אינטרנטית, דהיינו אדם שרוצה להיכנס לתהליך לא צריך לבוא לבית הדין ולפתוח תיק, הוא פונה באינטרנט למחוז שהוא שייך אליו, שמוצא חן בעיניו להגיע אליו, כלומר לאותו מקום שבו הוא גר, הוא שולח את הנתונים שאנחנו מבקשים שהוא ישלח, הנתונים הללו מוזנים בתוך תוכנת מעיינות. תוכנת מעיינות זו תוכנה חכמה שיודעת מצד אחד לקחת את הנתונים מהדאטה בייס של משרד הפנים, מצד שני מהדאטה בייס של בתי הדין הרבניים וכשהמברר מגיע אל התיק הוא מקבל תמונה די רחבה וכך הוא יכול לסיים את התהליך בצורה מהירה ולא להזמין את האדם ללפעם נוספת. המגמה שלנו היא שאדם יבוא לבית הדין פעם אחת, יפגוש מברר, יסיים אצל המברר, יגיע לבית הדין וייצא עם אישור יהדות, זו השאיפה. ככל שאדם מגיע יותר מוכן, ככל שהוא מגיע עם יותר נתונים ויותר מסמכים והוא מבין מה אנחנו מצפים ממנו, כך התהליך הוא יותר מהיר וזריז.

זה המצב נכון להיום. אנחנו לא מרוצים מהמצב.

כמה אחוזים מה-4,000 מסתברים כיהודים?

למעלה מ-95%.

למעלה מ-95% מסתברים כיהודים?

כן. מהפונים.

כי יש כאלה שלא פונים.

מספר הפונים 4,000, שים לב כמה עשרות אלפים לא פונים.

זו בדיוק הנקודה. הנקודה היא, שהזכירו אותה כבר כאן, שאנחנו חיים על זמן שאול ויש לנו חלון הזדמנויות מצומצם. הסבתות שהיום הם חלק מהתהליך לא יישארו איתנו לנצח, המסמכים שעליהם אנחנו מסתמכים מתבלים ונעלמים ומתאיידים מן העולם ואנחנו צריכים, לדעתי זה פרויקט לאומי, מדינת ישראל צריכה לנסות להביא כמה שיותר אנשים לתוך התהליך. אנחנו צריכים לרצות שכמה שיותר אנשים יגיעו לתוך התהליך וזה עדיין בלי לדבר על סד הזמן שבו אנחנו חיים. צריכים להבין שאדם שמגיע אלינו, לצערי יגיע בדרך כלל בעטיה של חתונה. אני מאוד שמח שאדם מתחתן, אבל כשהוא מגיע אליי בעטיה של חתונה אז יש לו את הצלם ואת האולם ואת השמלה ואת הארגונים ואת הכול ופתאום צריך גם בירור יהדות וזה הופך להיות הליך מטריד, גם אם הוא יעיל. בסיכומו של עניין הוא יוצא עם טעם לא טוב בגלל שהוא אומר 'הייתי צריך לרוץ ולעשות. קיבלתי, נכון, אבל אני הייתי צריך לבוא'. אני גם שוחחתי עם הגב' אניה בוקשטיין והיא אמרה לי שבעצם מה שהפריע לה בעיקר זה 'למה אני צריכה לעבור בירור יהדות. למה אני, שהייתי בצבא ושירתי ואני אזרחית ישראלית צריכה לעשות בירור יהדות'.

אז אנחנו לא מרוצים מהמצב מהבחינה הזאת, כלומר אנחנו סבורים שצריך לעשות כמה פעולות לא מורכבות מדי, שבניגוד לגיור התוצאה שלהן היא מובטחת וזה קודם כל הנושא של קמפיין מול הציבור, להביא אותם לתוך בתי הדין, לא בעטיה של חתונה. אני רוצה ילד - - -

אז אתה מביא אותו לבית הדין, קמפיין שתביא אותו לבית הדין, אתה כבר מחזיק אותו בחזקת נאשם. סתם אני אומר - - -

אנחנו בשיחה פתוחה, אמנם בוועדה עם פרוטוקול אבל היא פתוחה. לא יודע, תבוא ותוכיח, זה מפריע לאנשים לבוא ולהוכיח שהם - - -

הלשכה לבירור יהדות.

אני אגיד לכם קודם כל שהרבה אזרחים ישראלים מגיעים לבית הדין והם לא נאשמים. בחורה שרוצה לקבל פטור משירות, היא באה לבית הדין והיא רואה את הדיינים יושבים למעלה והיא לא נאשמת. ואדם שהולך להתגרש, הוא לא נאשם והוא בא לבית הדין והדיינים יושבים למעלה והוא לא מרגיש נאשם. אני מסכים שאפשר לעשות את זה יותר טוב והתכנית שלנו היא לעשות את זה אחרת, דהיינו הבעיה של בתי הדין, כפי שאתם יודעים, שבתי הדין נמצאים בדפיציט קבוע של 20% מהדיינים. חסרים 20% דיינים במערכת. אז הדיין שמשרת את בירורי היהדות - - -

20% זה בתקן, אבל התקן כבר לא עודכן שנים רבות, 30 שנה. חשוב לומר. מאז קומה של המדינה בתי הדין גדלו בערך ב-60%, האוכלוסייה גדלה פי כמה וכמה ובתי המשפט גדלו ב-400%-500%. מה שאמר הרב מימון, חסרים כיום בתקן, שהוא 99, 20, אבל אנחנו צריכים פה עשרות דיינים מעבר למה שקיים.

כן. המציאות היא שאותו דיין שנותן את השירות בנושא בירורי יהדות הוא גם אותו דיין שעוסק בגירושים ואותו דיין שעוסק במזונות ואותו דיין ש - - - והוא עובד בין לבין.

כמו שאמרתי, אפשר לחסוך, אפשר לא לבוא לשם.

בדיוק, לשם אני הולך. ברשות הראשון לציון, המגמה שלנו וזה גם מופיע בתקנות, שהדיון יהיה אחרת. כלומר בדיון יהיה מברר יהדות ודיין שיושבים ביחד. כלומר לא יהיה דיון כפול, לא יהיה מצב שבו אתה יושב מול מברר יהדות, מברר יהדות כותב חוות דעת וזה הולך לדיינים והדיינים מוציאים החלטה, אלא יש פה ישיבה שאתה יושב כאדם שמבקש אישור יהדות מול שני אנשים, אחד מהם הוא מברר יהדות והשני הוא דיין. אז אנחנו חוסכים פעמיים, קודם כל אנחנו חוסכים את הדבר הכפול הזה שאני צריך פעמיים לעשות תהליך, אני עובד מול מברר היהדות, אחר כך אני הולך לדיין ומתחיל את הכול מחדש. לא, אני יושב מול אדם אחד. שתיים, הדיין, תוך כדי התהליך שואל את השאלות שלו, אם יש נקודה מסוימת שהוא רוצה לברר אותה הוא יכול לברר אותה, הוא נמצא בתוך התהליך והדבר הזה יהיה גם יותר ידידותי מהבחינה של מה שאתה הזכרת.

כדי שאנחנו נוכל לעשות את זה נצטרך דיינים ייעודיים לנושא בירור יהדות, נצטרך קמפיין כדי להביא אנשים לתוך התהליך לא בעטיה של חתונה, אלא בגיל 8 ו-10. כמו שאמרתי לכם, תוכנת מעיינות היא תוכנה שיודעת לבנות עץ יוחסין. ברגע שהכנסתי אדם אחד, אתה הזכרת בדבריך שאדם שאחותו עשתה בירור יהדות, למה הוא צריך לעשות בירור יהדות. התשובה היא שהוא לא צריך לעשות בירור יהדות, התקנות קובעות, התקנות ששקד עליהן הרבה עורך דין יעקבי, קובעות שאם אליי כרשם נישואין בא אדם שאחותו עשתה בירור יהדות והוא ממציא לי אישור יהדות של אחותו, הוא פטור מבירור יהדות, כי כבר אחותו עשתה בירור יהדות.

אבל בפועל זה קורה.

אלא אם כן משתי אמהות.

אז אולי כאן, שוב, אותה נקודה שהזכרתי מקודם, אולי באמת נגיע למצב שברגע שאדם יקבל אישור יהדות, באותו יום כבר ינפיקו לכל אלה שמופיעים בתוכנה - - -

לכל המשפחה.

כבר הם יקבלו אליהם.

המגמה היא שאדם, כשהוא יגיע אלינו, עם המידע הנכון ויביא את המסמכים הנדרשים, יהיה אפשר להנפיק את אישורי היהדות בדרך כלל גם לקרובי משפחה מדרגה ראשונה. אלא אם כן יש מקרה ספציפי שהוא מורכב, אבל באופן כללי זה מה שיקרה.

מה אנחנו עושים פה? אני חושב על זה, כמו שאמרנו, אותו ילד בן 15 מקבל מכתב, ממשרד הפנים והרבנות שהוא יהודי והוא מוכר. השאלה מה עם אותם אלה שלא יקבלו, איך הם ירגישו במצב הזה, שהוא יהודי על פי אבא ולא על פי אמא. אנחנו צריכים לקחת בחשבון שזה מצב מאוד רגיש.

אגב, זה בונוס שני שיש לנו. כי אם אדם בא אליי לבירור יהדות ואני, מה לעשות, מגלה שהוא לא יהודי, אז אני גם ממליץ לו ללכת לבתי הדין לגיור, יש לך אפשרות כזאת.

יכול להיות שאני שואל שאלות תמימות, כי עוד פעם, אני רואה את זה קצת אחרת, בן אדם שעלה לארץ ועל ידי משרד הפנים הוכר כיהודי ואז הוא מגיע והוא מגלה שהוא לא יהודי, הבן אדם לרוב שירת בצבא, הוא חי כמו יהודי, יכול להיות שגם בבית, אני לא אומר שהוא שומר מסורת, מדליק נרות שבת, דברים הכי קטנים, אבל הוא כן מחובר, ואז הוא מגלה שהוא לא יהודי. זה המצב. מה אפשר לעשות כדי להכיר בו? לשלוח אותו לגיור מהתחלה ועד הסוף, גיור קשה ונוקשה, לא יודע אם זה יצליח. יש כאלה שאולי יהיו מוכנים, אבל אני בטוח שהרוב לא יהיו מוכנים, כי הוא מרגיש 'אני יהודי'. אני יהודי מכל הבחינות, אז החליטו פתאום שאני לא. בשבילו זה מכה, איך אנחנו יודעים לפתור מצב כזה? לא יודע, להגיד לו 'תשמע, אתה צריך לעבור', אפילו לא לקרוא לזה גיור, 'אתה צריך לעבור איזה שהוא קורס', צריך לחשוב על המילה, איזה משהו שיקרב אותו קצת יותר. אבל לא לשלול, אתם אומרים 'אתה לא יהודי' וזהו. אנחנו כאן פותרים הרבה הרבה הרבה מקרים.

יואל, אני אגיד לך איפה הבעיה של מודעות. אותו עולה שהגיע לארץ וגדלנו ביחד שם, אבא שלו היה יהודי, קראו לו שם ג'יד, יהודי. המודעות של אותו עולה לא הגיעה למצב שהוא צריך להיות יהודי כהלכה, כמו שאנחנו רוצים, כמו שהרבנות רוצה, ואז מתי הוא מגלה את זה? רק כשהוא מגיע לבירור יהדות בזמן הנישואין. את המודעות במערכת החינוך אולי להכניס, בכל מיני מקומות, מערכות ממלכתיות, ששם אנחנו נצטרך להגיד גם לילדים הקטנים, 'רבותיי, בעוד שנה, בעוד 20 שנה, בעוד 15 שנה, אתם תגיעו למצב שתידרשו לתעודה הזאת'. יכול להיות שהמערכות צריכות לדאוג לזה, שלא נדחה את זה לגיל הנישואין, כמו שהרב מימון אומר.

אני רוצה לומר לכם, בנוסף רובם המכריע, אותם המחוברים שאתה אומר ושהם יודעים שעל פי ההלכה הם אינם יהודים, הם מחמירים ללכת דווקא לבתי הדין שיהיה מקובל על הרבנות הראשית לישראל, זה בארצות הברית וגם באירופה. זאת אומרת דווקא בגלל החיבור שלהם והזיקה שלהם ליהדות, כשהם רוצים באמת ובתמים להיות יהודים, הם רוצים אפילו בית דין מחמיר, שלא יהיה ספק שאולי בארץ לא יקבלו אותם כיהודים.

לא, לא כולם.

אני מכיר עשרות רבות. אני בכל זאת מקושר למערכת הזאת מאוד.

אבל לא כולם ויש הרבה כאלה שלא והם כן מרגישים יהודים, כמו שאמרנו הם סבלו מאנטישמיות.

יהדות של עניין של רגש.

אני גם תמכתי והצלחתי לעזור בתקציבים לנתיב בצבא, גיור בצבא, כי היה חסר להם כסף ולחצתי על משרד האוצר לעזור, כי זה מקום מצוין, תופס אותם בצבא, הם עוברים גיור, חבר'ה מצוינים. השאלה באמת בבתי הספר, איכשהו, לא יודע, מעבר לשיעור תנ"ך עוד שיעור יהדות ואז זה ייחשב להם. צריך לחשוב על רעיונות כמה שפחות, אני לא אומר פוגעניים, אני אומר מרחיקים. יש דברים שאנחנו יוצרים שהם פשוט מרחיקים.

הרב הציע את התכנית לצאת החוצה ובאמת לרב. אני לא יודע אם השאלה לרב או לרב מימון, אבל האם יש תכנית עבודה כבר שאנחנו יכולים להראות, להגיש לגורמים אם אנחנו רוצים להוביל את זה? יש משהו כבר מוכן או לא?

כן. קודם כל אני חייב התייחסות אחת לפני שאני עונה לשאלה של כבודו. דיברו פה על הנושא של חוץ לארץ, הרב הזכיר את הנושא של 'יד ושם', הזכירו את הנושא של הארכיונים. בבתי הדין הרבניים היו נציגויות בארצות חבר העמים, מי שעמד בראשן היה ידידי הרב שמעון הר-שלום ואז היינו מקבלים מידעים בצורה רשמית. היום אנחנו פועלים כגנבים בלילה. מדינת ישראל לא צריכה לפעול כך. לטעמי, הנושא של בירור יהדות הוא אינטרס לאומי, אני סבור ששר החוץ צריך ליצור את התקשורת הנכונה מול הגורמים הללו, הרי אנחנו מבקשים מידעים שהם לא מידעים סודיים, אנחנו מבקשים לקבל מידע שהוא פשוט והוא קיים בארכיבים. בתקשורת הנכונה זה יכול להיעשות. אגב, זה נעשה גם היום, אבל אנחנו עושים את זה בצורה נסתרת.

סליחה, הרב מימון, השגרירויות היום, כל שגרירות ישראל שנמצאת במדינות חבר העמים, היחס אליהן הוא שונה, זה לא שגרירות שלא מתייחסים אליה. כל שגריר שם הוא בעל מעמד ואנחנו, כחברי כנסת, אנחנו אמונים על קשרים פרלמנטריים עם המדינות האלה ויש לנו מערכת יחסים. אם אנחנו נארגן בצורה כזאת או אחרת הם יבינו את זה, הם מבינים שאין להם שום אינטרס להפריע לנו בזה. היום מסמכי קג"ב כבר מוכנים לתת לנו, עד כדי כך. אז אם אין פה שום בעיה במערכת הקשרים שלנו - - -

כשאנחנו פעלנו כגורם רשמי בתוך הנציגויות של נתיב, הנציגויות של בתי הדין הרבניים פעלו בתוך הנציגויות הללו, אז הייתה לנו גם קבלת מידע בצורה רשמית. היום אנחנו פועלים בצורה בלתי רשמית ואני לא בטוח שחוקית, אני לא מעלה את זה על השולחן, אבל הדבר הזה לא צריך להימשך ככה. זה צריך להיות אינטרס לאומי שצריך להיות מנוהל ברמה של שר חוץ מול שר חוץ ואלה דברים שאפשר לקבל אותם, אני חושב, זה לא דבר מסובך. אנחנו אמורים לקבל אותם ואז שמעון הר-שלום - - -

אני חושב שאנחנו נפנה מהוועדה מכתב למשרד החוץ, לשר החוץ, לבקש ממנו לראות אם הוא יודע להסדיר את זה מול המקבילה בארצות שמעניינות אותנו ולנסות ליזום. אני חושב למה אנחנו צריכים לעשות את זה בחשאי, אם אנחנו יכולים לבקש את המסמכים האלה?

השאלה אם אתה יכול לבקש מסמכים חסויים של אדם פרטי כזה או אחר בלי שהוא ייתן את ההסכמה?

כשהאדם ביקש עלייה לכאן אז הוא ביקש עלייה כי הוא קשור לעם היהודי בגלל חוק השבות, אז זכותה של המדינה לוודא ש - - -

זכותה, אבל הוא צריך לדעת, הוא צריך לחתום.

אבל הוא חותם על זה.

יש מסמך כזה? אני לא חושב שיש מסמך כזה.

אבל זאת אומרת שאנחנו פונים, מי שפונה אל הרבנות, הם לא יוזמים שם.

אני לא שמעתי על מסמך כזה, שאדם חותם כשהוא עולה שהוא מוכן לחשיפת הנתונים האישיים שלו למדינת ישראל.

אין מסמך כזה, מדובר על בירור יהדות שיהיה כזה אם יש תהליך.

צריך להמציא את המסמך הזה .

חבר הכנסת יוגב, בבקשה.

ברשות הרבנים הראשיים וברשות כולם, אני חושב שהמטרה של ההתכנסות פה, שתביא לכך שיהיה כזה מרכז לבירור יהדות, לשכה לבירור יהדות מטעם הרבנות הראשית, מה שנעשה עכשיו ככה בערך ייעשה בגדול, אחר כך יש מנכ"ל ויש אחרים שימצאו איך זה ייעשה בעטיפה של שיווק ואיך יביא כמה שיותר פנימה. זה הדבר הגדול שאנחנו צריכים לקבל אותו, היושב ראש, ולדחוף את המשרדים השונים לממן אותו ולהביא אותו לכדי מימוש, כי הנה לך פה נתונים שהם מדהימים, אמנם בדוגמת מזון קטנה, אבל הם אולי מצביעים על הכלל, אני מקווה כך, ויכול להיות שהם אופטימיים, כי זה פונים, אבל עדיין זה יפתור אחוזים מסוימים, שאין לי מושג להגדיר כמה, 30%, 50%, זה כבר יפתור הרבה ואני חושב שהם גם יכולים, מתוך הרצון להאיר פנים, גם לתת את התדריך מה נדרש לעשות מי שבורר והסתבר שאיננו יהודי, ואז זה יהיה לשיקול דעתו.

אי אפשר בהוקוס פוקוס לעשות שום דבר על סמך דברים שהם נהדרים וליבנו עליהם, הוא מסר את נפשו בצה"ל, מה יותר מזה? אבל זה לא מביא אותו לכדי ההגדרה. משתדלים למענו במה שאפשר, אבל בהדרכה הנכונה ובדיון רבני אולי שיבוא לכלל בירור, אבל אי אפשר יהיה לשבור את אותם כללים. יוכלו הרבנים הראשיים להכריע בדיון כזה או אחר מה אפשר שיקבל על עצמו. כל העניין הוא אם הוא מקבל על עצמו משהו מתוך היהדות, לפחות בענייני דת. לא ניכנס פה לדיון הלכתי, איזה מצוות שהוא בתוכן מצוי כדי שלא יישאר בדרכו כרגיל ואז אין שום משמעות לאמירתו 'אני יהודי'. עצם זה הוא דבר גדול. אם אנחנו נצליח מפה להוציא את ההחלטה הזאת, את ההמלצה הזאת ואת הפנייה הזאת לשרים השונים, למשרד ראש הממשלה כמובן, כי הוא צריך לתכלל את נתיב ואולי גם את השב"כ, צריך להיות פה גוף שיש בו גם אדם שהוא חסוי ושהוא יכול לקבל גם משם את כל המידעים שיש בישראל, תהיה לו הסמכות לקבל, אותה המחלקה ברבנות שתוכל להביא דבר מתוקן.

הגוף הזה למעשה קיים, רק הוא קיים היום רק למי שפונה אליו. אני מדבר על גוף שבעצם יהיה כזה שהוא ייזום כבר ואז אותה תוכנת מעיינות שהיא תוכל לתת מענה לאנשים. הכינו כאן בבתי הדין גם תכנית פעולה מאוד מאוד מסודרת.

זה חסד גדול, הרב. אם אדם בעצם יהודי, אבל פה הוא מתבלבל שאומרים לו לא ואתה אמרת לו 'אתה בעצם יהודי, האמא שלך וסבתא שלך היו יהודיות', אז זה חסד עצום. זה פתרון של - - -

וזה החסד האמיתי, הוא הפתרון הנכון למאות אלפים. ואז אנחנו מצמצמים את הבעיה לאלה שאבא שלהם יהודי ואמא אינה יהודייה, אנחנו מצמצמים את זה לעשרות אלפים בודדים - - -

ואז אתה פוגש בו ואתה יכול להגיד לו מה ההדרכה לגביו. ירצה יעשה, לא ירצה - - -

ואז לגביהם יש תשובה. אבל להתחיל היום בהליך למישהו שהוא יהודי ולהתחיל להגיד לו 'בוא לגיור, תעשה פתרון' זה לא נכון. בואו נעשה, ויש כאן הצעה, ואני חושב שהפסקנו אתכם, הרב מימון, בתחילת ההצעה. מדובר בעצם על מינוי דיינים ייעודיים לבתי דין לנושא הזה. כלומר, שוב, כל המערכת הזאת שבעצם הגשת כאן, הקמת מוקד טלפוני שיענה. נדמה לי, אגב, שאפשר אולי כבר היום שכאשר באינטרנט מישהו נכנס ופנה, אם אתם רואים כבר היום שלאור הנתונים הוא מופיע אצלכם בתוכנת מעיינות שאחותו הייתה כאן וזו אחות מאמא והוא יהודי, כבר היום אתם יכולים לשלוח לו 'לא, אל תבוא, אתה לא צריך לבוא, הנה האישור שלך'.

אולי עורך דין יעקבי יפרט בעניין הזה יותר, יש לרשם נישואין סמכויות. בעיקרון התקנות קובעות שרשם נישואין שמגיע אליו אדם מהסוג הזה, הוא רשאי לרשום אותו לנישואין. אם רשם נישואין מסיבה כלשהי יש לו סיבה לחשוב שהוא רוצה בכל זאת אישור יהדות מבתי הדין, אז בתי הדין ייתנו לו אישור יהדות, אבל באופן עקרוני אין סיבה שרשם נישואין ישלח אלינו אדם כזה בכלל. כלומר אדם כזה, שני שלבים אנחנו פספסנו כאן. השלב הראשון, כשאחותו הגיעה לבית הדין, איך זה שלא הכנסנו לתוך המערכת את כל הסביבה הקרובה, קרובי משפחה מדרגה ראשונה. זה דבר ראשון. הדבר השני, איך רשם הנישואין שלח אלינו אדם שאחותו קיבלה אישור יהדות. כלומר דבר כזה לא צריך לקרות. כשאנחנו נעבוד במתכונת שאנחנו מבקשים לעבוד אני מאמין שהדברים האלה יצטמצמו מאוד.

התקציב, הוא אמר שזה רק 5 מיליון ₪ בשנה. זה לא סכומים בשמים להרחיב את זה.

אני לא יודע, אם אנחנו מדברים פה על ארכיונים ואנחנו קונים אותם ולא מקבלים אותם, אז אני לא יודע אם אנחנו יכולים למדוד.

אנחנו לא מדברים על לקנות ארכיונים. אנחנו מדברים על שני דברים, אנחנו מדברים על סריקת ארכיונים קיימים. ישנם ארכיונים קיימים שהם לא נגישים אלינו, אנחנו צריכים לסרוק אותם ולמחשב אותם. המידע שיש בהם לעיתים יכול להפוך - - -

איפה?

יש ב'יד ושם' למשל ארכיון כזה. המידע שיש בהם לעיתים יכול להפוך מצב גבולי למצב ברור. מצב גבולי שבו אין יכולת להכריע אם אדם הוא יהודי או לא, כשאני מקבל את המידע זה לעיתים זה יכול לסגור לי תיק ולגרום לי להגיד שהאיש הזה הוא יהודי, והיו דברים מעולם. היום זו עבודת פאזל, כשהארכיונים האלה יהיו סרוקים - - -

אבל פה אנחנו מדברים על 'יד ושם', אנחנו מדברים על מדינת ישראל.

זה אחת, זה צד אחד של העניין.

זה שיתוף פעולה שנראה לי הכי הגיוני.

כן, זה עניין של כסף. 'יד ושם' מוכרח לתת את המידע, העניין הוא למחשב, להשקיע כספים ולקחת חברה שתמחשב את החומר ותהפוך אותו לנגיש.

הארכיונים ב'יד ושם' לא ממוחשבים?

לא. אלה שאנחנו מדברים עליהם לא ממוחשבים. זה צד אחד של העניין. הצד השני, אנחנו צריכים לפתח את היכולות שלנו להגיע למידעים בארצות חבר העמים. חלק מהתיקים, אני מודיע לכם, אנחנו עושים עבודת בלשות. אני אומר את זה באחריות. מבררי יהדות יכולים בקלות לסגור תיק, להגיד 'אין לנו מספיק ממצאים אז אנחנו לא יכולים לאשר'. הם מנסים לעשות כל דבר, להפוך כל אבן ולהגיע לכל מידע. אגב, זה גם מה שקרה עם אניה בוקשטיין, היה שם מסמך מסוים, אמרו לה 'גברתי, את יכולה להשיג את המסמך הזה בצורה הזאת והזאת', תוך שבועיים היא קיבלה אותו. ככה סגרנו את התיק. אנחנו מטפלים במקרים הרבה יותר מסובכים שהמידעים הללו סוגרים לנו תיקים ומאפשרים לנו לעיתים במקרים גבוליים לאשר יהדות. לכן הם מאוד משמעותיים.

הדרך שבה אנחנו פועלים היום היא דרך לא ראויה, לטעמי. אנחנו פועלים בדרכים עקלקלות ואנחנו עושים את זה כי אנחנו חייבים לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי לאשר יהדות של אדם. באופן אמיתי אני חושב שמדינת ישראל צריכה לתת לנו כלים לפעול בצורה רשמית, מסודרת, כפי שהיה בעבר, כשהיו נציגויות, כשפנינו בצורה מסודרת דרך לשכות נתיב, היינו מקבלים מידעים בצורה רשמית. זה דבר שצריך להתנהל ברמות האלה ולא כגנבים בלילה.

למה היום זה שונה?

הייתה החלטה של שר המשפטים, אביו של מר לפיד של היום, שהוא החליט לסגור את הנציגויות האלה. הנציגויות האלה נסגרו ומאז אנחנו פועלים בכל מיני צורות חלטוריסטיות, לא מסודרות ולא מכובדות. זה צריך להשתנות.

מעבר לזה יש את הנושא של הקמת מוקד טלפוני. המצב נכון להיום הוא שכל אדם, כפי שהזכרתי, פונה לאותו בית דין שהוא רוצה ללכת אליו. אנחנו רוצים להקים מוקד ארצי. מה שלא קיים היום, אין מענה טלפוני בבתי הדין. בתי הדין הם כל כך עמוסים שהם לא מסוגלים לענות לטלפונים, אנחנו רוצים שיהיה מוקד טלפוני שיקבל את הפניות, שיענה לאנשים, שישיב להם כשהם שולחים נתונים על דברים שהם החסירו. כי לעיתים אדם מגיע למברר היהדות ואנחנו רואים שהוא לא מילא את הטופס כמו שצריך והדבר הזה מבזבז זמן מקצועי של אנשים שיודעים בזמן הזה לעשות דברים יותר חשובים מאשר למלא טופס ולעיתים זה גם גורם לכך שהוא צריך לבוא פעם נוספת כי הוא לא הביא את מה שצריך. כשאדם יקבל הדרכה נכונה ואם תהיה לו שאלה הוא יוכל לשאול, הטבע האנושי אומר שכשאני מתקשר לאיזה שהוא מקום אני רוצה שיענה לי מישהו. כשעונה לי מענה כזה זה לא נותן לי כלום, אני רוצה לשאול שאלה, אני רוצה לברר, אני רוצה לדעת והדבר הזה חייב שיהיה, צריך שיהיה מוקד טלפוני שיקבל את כל הפניות, חייב להיות קמפיין באמצעי התקשורת שנוגע לאוכלוסייה הזאת, לראות איך אנחנו מביאים אותם בגיל מוקדם ככל הניתן לתוך התהליך. חייב להיות מוסדר כל נושא הבאת המידעים.

דרך בתי הספר צריכים לעשות את זה.

בתי הספר, מרכזי הקליטה, מועצות מקומיות. יש לנו רעיונות מאוד יצירתיים איך לעשות את זה ואנחנו מאמינים שהדבר הזה יכול להתבצע ויכול להתבצע טוב, כי בניגוד לגיור שהוא הליך ארוך ומורכב, כאן מדובר בדבר שאנשים יודעים. אותם אנשים, אגב, שיוצאים מתוך התהליך, ואני מדי פעם דוגם את הדבר הזה, אני שואל אדם אחרי התהליך 'איך זה היה?' אז הוא אומר 'תשמע, אני חשבתי שזה יהיה הרבה יותר מסובך'. הדבר הזה עובר בסוף, המידע הזה בסוף עובר. למרות התקשורת השלילית עלינו וכל מה שקורה, בסיכומו של עניין המידע הזה כן עובר ואנשים מבינים שברוב המקרים הם מגיעים לבית הדין ואחרי יום אחד הם יוצאים ממנו.

יש גם דבר שנוגע לתהודה הציבורית של התהליך. אני רוצה לומר לכם, אנחנו מגיעים לוועדות ואנחנו מקבלים ביקורת ואנחנו ראויים לקבל ביקורת כשאנחנו לא בסדר, זה בסדר גמור, אבל חייבת להיות גם אמירה ציבורית, של גורם כמו הוועדה הזאת, שתקרא לציבור ללכת - - - כשאתה מדבר כל הזמן בצורה שלילית על תהליך, אני מכיר את זה בתור מנהל בתי הדין לגיור לשעבר, כשאתה כל הזמן מדבר נגד גיור שזה קשה, קשה, קשה, קשה, המסר עובר ובסיכומו של עניין הצרכנים מבינים שזה קשה והם לא רוצים לבוא. אבל אם ועדה כזו וגורמים נוספים ממלכתיים יבואו ויגידו, 'רבותיי, בירור יהדות זה הליך פשוט, תבואו לתוך התהליך', יהודי כמו יושב ראש הוועדה, שתתראיין ברדיו רק"ע ושיגיד 'אני בחנתי את התהליך'. אגב, אני מזמין את הוועדה להגיע מתי שהם רוצים לראות את התהליך ולראות שזה לא כמו שהם מכירים ומספרים להם. זה שונה, זה עובד אחרת. תדברו עם אנשים לפני התהליך, תוך כדי התהליך, אחר התהליך. אני מזמין אתכם, תבואו ותראו.

עוד פעם, יש מקרים. יכול להיות שאני שומע מקרים, אבל יש מקרים, בנות מספרות שמכריחים אותן לשים חצאיות ועוקבים אחריהן. זה דבר ש - - -

זה לא קיים. אני מודיע לך את זה עכשיו. לא קיים לחלוטין.

זה מבהיל. זאת שמועה ואני מאמין לשמועה כי אני לא יודע אחרת, אלא אם באמת זה אחרת. אלה דברים שמרחיקים.

אז אני אומר, הסיפורים הללו הם סיפורי בדים.

מי עוקב אחרי - - -

שמעתי.

סיפורי בדים. אתה מוזמן לבקר בכל בית דין שאתה רוצה במדינת ישראל ואתה תראה שנשים באות כפי שהן באות, איך שהן באות לבושות הן נכנסות לבית הדין. עוד לא שמעתי על מישהי שלא נתנו לה להיכנס לבית הדין. זה דבר לא נכון. אלה סיפורים שמתגלגלים וכשהם מגיעים, כל מיני סיפורי חצר - - -

אז זה, כמו שאתה אומר, אם באמת אנחנו נצא באמירה אז גם בתוך האמירה להכניס שהסיפורים ששמעתם הם לא נכונים. חשוב להפריך את הסיפורים האלה. אני אומר לך, עד עכשיו, עד לרגע הזה, אני האמנתי לסיפור הזה. זה נשמע הגיוני.

אני מזמין אותך עם הוועדה, מתי שתרצו, באיזה בית דין שתרצו ותראו את המציאות.

כן, אבל כשאנחנו מגיעים עם הוועדה תמיד בית הספר מסודר.

אל תודיע לי. תגיע לבית דין. אל תודיע לנו, אתה רשאי להיכנס לכל בית דין.

אדוני היושב ראש, אני חושב שההליך של בירור יהדות צריך להתחיל בחוץ לארץ כבר. כל עולה שמגיע לארץ, רוב העולים עוברים דרך נתיב, דרך הסוכנות או דרך נציג כלשהו שמארגן לו את הכניסה לישראל. לגבי הנציגים, שדיבר עליהם הרב מימון, זה הרעיון שלי, כי, כבוד הרבנים, נתיב הרבה פעמים הם יותר מחמירים מהרבנות. עד כדי כך. כי אמרו להם 'זה כך' ואז - - - אני מכיר משפחות יהודיות כשרות למהדרין שהם פסלו אותם, כי חסר להם מסמך כזה או מסמך אחר. הם לא מפעילים את שיקול הדעת ההלכתי, הם מפעילים את שיקול הדעת הבירוקרטי ויש לי הרבה ריב ומדון איתם.

מה יפתור את זה?

שיהיה שם כמו נתיב, נציג כזה או אחר שהרב מימון דיבר עליו, אם הרבנים יסכימו עם זה, שיהיה שם במקום. אז נציג אחד יכול לפתור לפעמים במדינה שלמה את הבירורים במקום. אז אנחנו נגיע פה למצב שהאנשים שיגיעו לארץ כבר יהיה להם תיעוד שיכול לעזור להם להירשם בתור יהודים.

הרעיון הזה כבר מופיע בתכנית.

יפה. זה דבר אחד. הדבר השני, אני נתקלתי ואני מבין שהרבנים בטח ערים לזה, יש פה בעיה של זיהוי פלילי, מז"פ שלוקחים את המסמכים האלה אליהם לבדיקה וזה לוקח חודשים, למה? כי המשטרה עסוקה, למשטרה יש עוד צרות אחרות. צריכה להיות פה מערכת עצמאית שהרבנות סומכת עליה. כל הדברים האלה, שאנשים קודם כל יגיעו משם עם איזה שהוא תיעוד של אותו בוחן שיושב שם, בשגרירות, הרי איפה נתיב יושב? בשגרירות. יושבים שם ליד השגרירות, אפשר לתת להם מעמד של נציגות הרבנות הראשית, או שהרבנים יחליטו איזה תואר רוצים לתת לו, הם יהיו מוסמכים לתת לבן אדם מין אסמכתא ש'אתה יכול להגיע לארץ ולא תצטרך לעבור אחר כך את כל הבירורים'. כבוד הרבנים, אנשים חושבים שאם הגענו מרוסיה ועברנו פה את הפתח להיכנס לארץ ישראל, זה כבר גמרנו, הכול בסדר, והם לא מבינים איך אתה מעז להגיד לי ש'אני לא יהודי כשאבא שלי ישב בבית סוהר בגלל שהוא היה יהודי'. הוא לא יודע שזה נקבע לפי אמא, הם לא מכירים את הבעיה הזו.
למה נתיב לא יושבים פה איתנו? הם לא הוזמנו לישיבה היום?

הסיכום היה שרק חברי הוועדה יישבו.

חשוב לשמוע את נתיב, על הבעיות שהם נתקלים בהן שם. הם הרי עושים בירור יהדות, לפי מה הם מאשרים אנשים? חוק השבות זה פלוס בירור יהדות. צריך לשמוע מנתיב באיזה בעיות הם נתקלים שם, כדי שאנחנו נגיד להם, 'רבותיי, אתם אל תתעסקו עם בירור יהדות, יהיה לכם נציג רשמי של מדינת ישראל, של הרבנות הראשית, שהוא יהיה לידכם והוא יעזור לכם בבירור יהדות'.

הסוגיה של מודעות ההורים, אנחנו צריכים גם לעבוד על זה. ההורים צריכים לחשוב איזה בעיה תהיה לילד אם עכשיו - - -

איך תגיע להורים?

זו בדיוק הנקודה, אני צריך את מערכת החינוך.

מה, אתה בתור ילד, אתה חושב על - - -

לא, אני לא רוצה לערב את הילד. להיפך, אני רוצה להטיל אחריות כאפוטרופוסים על הילדים, על ההורים.

הילדים בבית הספר לא מקבלים פנייה לבוא לבדיקת שחפת, לא עלינו? באים לבדיקת שחפת, בודקים אם יש לו נוגדנים כן או לא ו - - -

מישהו שיגלה שהוא לא יהודי, שהוא חשב שהוא יהודי והוא לא יהודי, איזה טראומה זו לילד? עכשיו גם בכיתה יידעו את זה.

לא צריך לערב את הילד בנושא הזה. ההורים אחראים עד גיל 18 לילד?

כן, אבל אני רוצה מערך שהוא ילמד עוד שיעור. יש לו קשר לתנ"ך? שיקבל עוד שיעור.

אנחנו כרגע בבירור יהדות. קודם כל רק ההורים יידעו מזה כרגע ועכשיו ההורים יחליטו האם הם רוצים להעביר אותו לכיוון כלשהו של גיור או לא, אבל כרגע הילד לא צריך לדעת כל דבר.

כבוד הרב, אני מסכים איתכם מאוד. ההורים, אם הם יודעים את האחריות שלהם כהורה, שהילד שלו כשיגיע לגיל נישואין הוא ייתקל בבעיות, כמו שאמרתם קודם, יש גיל שלצערנו מתרחקים מהמבוגרים, גם אבא ואמא לא יודעים כמו שסבתא יודעת וסבתא עוזרת הרבה פעמים. לכן אם הוא יודע בגיל קטן כבר לדאוג לזה שיהיה לו את אותה תעודה שהרב לאו דיבר קודם, אז - - -

אלה דברים, אני מעלה חלק מהנקודות. אולי באמת צריך צוות חשיבה שיישב על כל הדברים האלה. יושב ראש הוועדה, הוא בא מהזווית החיובית, איך לחזק את המעמד של הרבנות, שאנשים לא יסתכלו כל הזמן שהם מפחידים והם מבריחים אנשים. להיפך, אנחנו רוצים לקרב, אנחנו רוצים - - - אם שני הרבנים הראשיים, אדוני היושב ראש, הקדישו לנו זמן לדיון הזה, זה מראה שהם רוצים שהרבנות תעשה את הדברים בצורה עוד יותר טובה במובן של הפקידים. אותם פקידים שלא עושים את מלאכתם נאמנה, הרב לאו אמר קודם ששני פקידים הדיחו מהתפקיד שלהם בגלל איך שהתנהגו.

זה גם חשוב, שיידעו. מי שלא עושה. כמו שאנחנו עושים, אני עכשיו איימתי על ביטוח לאומי שנעשה בדיקה חוזרת למי שלא הכיר, אנחנו נפטר, וזה יהיה סממן לכל שאר הפקידים שבאים ועושים את העבודה. אותו דבר גם פה, כמו שפיטרת, חשוב שיידעו את זה, גם אצלכם בתוך המערכת וגם בציבור הרחב, שהציבור הרחב יידע וכבר יגידו ש'הנה, יופי, יש פה כוונה להסדיר'. זה חשוב מאוד.

אני רוצה להתייחס לשתי ההערות המאוד חשובות של חבר הכנסת מיכאלי, שתיהן מאוד נכונות, זה מופיע בתכנית. אכן, נושא מז"פ הוא גורם מעכב. אנחנו ממתינים היום לבדיקות מז"פ בין ארבעה לשישה חודשים, יש לנו אפיק - - -

סליחה, אז בן אדם לא מתחתן שישה חודשים.

נכון. אנחנו כרתנו חוזה עם חברה פרטית שיודעת לעשות את זה. הבעיה היא שזה עולה כסף. אדם לא תמיד מוכן לשלם את הכסף, לנו את התקציב לעשות את זה. בתקציב לא גדול אנחנו יכולים לעשות את זה, מדובר בסדר גודל של 30-40 בדיקות בשנה, זה לא דברים בשמים. בתקציב לא גדול אפשר לחסוך את זה ותוך עשרה ימים יש לנו תשובות מקצועיות.

כמה עולה כל בדיקה אחת?

1,800 שקל.

אפשר לבדוק את זה.

אני דיברתי עם שרת המשפטים, הגב' לבני, ביקשתי ממנה לעשות הרכב מיוחד של בתי הדין, שהם יקבלו בירור יהדות ש - - - היא הסכימה איתי. אבל דיברנו על בית דין אחד, אני עכשיו חושב שצריך לפחות שלושה הרכבים. בכל מקום, במרכז, בירושלים, בצפון. זה חשוב מאוד שיהיה הרכב בית דין מיוחד לבירור יהדות.

כבוד הראשון לציון מתכוון לתקנים נוספים.

כן.

כשאנחנו מדברים על תקנים, זה לא רק תקנים של דיינים, כי דיין לא יכול לעבוד אם אין לו את כוחות העזר מסביב. צריך את המומחים לבירור יהדות, צריך את הפקידות, צריך את השטחים. כל הדברים האלה מתוך אותו תקציב שמייעדים לכך. הרב מימון דיבר על 5 מיליון, אני חושב שהוא מתכוון לתקציב החיצוני, אבל עדיין אנחנו מדברים על תקנים קבועים ואנחנו צפויים להתנגדות של האוצר ובלי העזרה שלכם וההתערבות שלכם והלחץ שלכם - - -

אני חבר של שר האוצר.

הדברים האלה חשובים וצריך לעשות אותם. הרב מימון גם הזכיר את הנושא של אגרות, שאין אגרות. פה אני רוצה לתקן, אין אגרות כיום רק כשאנחנו מקבלים הפניה מרב רושם נישואים, אבל הפרויקט שכרגע אנחנו מדברים עליו זה פרויקט של לפני הפניה מרושם נישואים, אנחנו מדברים שנות הנערות, בלי קשר לנישואים, לתכנן את זה כבר מראש שלא יצטרכו כשמגיעים לנישואים להגיע לשוקת שבורה. לכן גם פה צריך לפנות לשרת המשפטים ולומר לה 'תשמעי, נושא של בירורי יהדות זה פרויקט לאומי, לבטל את האגרות שיש בקשר לכך'. אנחנו מסכימים. גם פה צריך את ההסכמה של האוצר בעניין הזה.

אולי כדאי שתראה את כל הנקודות.

אני מאמין שאנחנו נשב אחרי מליאת הוועדה ביחד ו - - -

אנחנו נצטרך לעבור יותר לעומק סעיף סעיף, אני חושב שכאן, גם מבחינת הסעיפים האלה, יש הרבה דברים חשובים ונכונים ואנחנו בעד. אני חושב שרוב האנשים שהתיישבו כאן סביב השולחן, אנחנו בעד לפתור את הסוגיה הזאת שהיא סוגיה כואבת לכולם, גם לעם ישראל, גם ליהודים וגם למדינת ישראל.

ונדגיש שוב, אין לי ספק שרוב מכריע של עולי חבר העמים, נוכל לעזור להם בנושא הזה. ממילא כל המילים שמדברים על בעיות קליטה, אנחנו יכולים להוריד את הבעיות הללו ובוודאי שכל הסוגיה של חוק הגיור, כמעט שלא תהיה רלוונטית.

אנחנו נצטרך להתייחס לזה, כמו שאמרנו, גם ברגישות רבה, כי ישנה כאן רגישות, אבל גם לבוא עם פתרונות. אני כבר כאן סימנתי, משרד הפנים, יש לי פה פנייה שהרבנות הכירה ביהדות ומשרד הפנים לא מכיר? זה נשמע לי לא הגיוני. אנחנו נפנה מכתב לשר הפנים לבדוק את הסוגיה הזאת. כמו שדיברנו כאן, מכתב לשר החוץ, אבל צריך להקדיש לזה מחשבה, כמו שחבר הכנסת נסים זאב אמר, שאנחנו צריכים לראות אם אנחנו יכולים לבקש את המידע הזה מחו"ל, שיהיה שיתוף בילטראלי בין המדינות, רק צריך לבדוק משפטית אם אפשר לעשות את זה.

אפשר הכול.

רק צריך רצון. אני חושב שאנחנו צריכים לדבר על זה.

זה הרב שמעון הר-שלום ששתק כל הזמן והוא בעל ניסיון גדול.

אולי הערה אחת, ברשות כבוד הרבנים הראשיים, אדוני היושב ראש, אני אולי מבקש להדגיש מתוך עיסוק בנושא הזה קרוב ל-15 שנה, עיסוק מקצועי, כמובן שהפנייה לאוכלוסייה הזאת בשפתם, מה שנקרא בקודים התרבותיים שהם מכירים, שפה משותפת וכו', זה דבר שהוא מאוד מאוד חשוב. מצד שני, מי שמטפל בזה בוודאי שצריך להיות אמון ואמין בעיני המערכת הרבנית הרחבה בארץ ישראל וגם בחוץ לארץ, כלומר הקונצנזוס הגדול ביותר של עולם הרבנות, הממצאים צריכים להיות מספיק אמינים כדי שהמערכת תסמוך עליהם. והייתי רוצה להוסיף לכך את הממד, שלא מדובר כאן בתחום שהוא עזרה למגזר דובר רוסית, אנחנו מקבלים הרבה מאוד פניות של משפחה של הכלה, משפחה שורשית שהיא כבר כמה דורות בארץ, שהיא מצאה לעצמה חתן ודווקא המשפחה של הכלה לא ישנים בלילות כי הם לא בדיוק יודעים עם מי הבת שלהם מתחתנת. זה דבר שהוא בעצם נוגע לכל מרחב העולם היהודי, בוודאי לעם היהודי במדינת ישראל. לכן אי אפשר ליצור סוגים שונים של יהודים, בהחלט צריכה להיות פה עבודה מקצועית מספיק מעמיקה ומספיק רצינית כדי שלאחר הבדיקה הזאת כל מי שהוא אחראי בעיניהם, כל מי מהרבנים הראשיים בבתי הדין והלאה יסמכו את ידיהם על העבודה המקצועית, כדי שבסופו של דבר נפתור את הבעיה הזאת.

אנשים שהגיעו לכאן לפני 20 שנה חשבו שהם גמרו עם הסוגיה הזאת ברדתם מהמטוס ובקבלתם תעודת זהות. לאחר 20 שנה הילדים גדלו ופתאום הם מגלים שהדבר הכי חשוב בחיים, כלומר הצירוף שלהם המעשי לעם היהודי כדי שהילדים יוכלו להתחתן עם עדות אחרות, הדבר הזה עדיין נמצא בסימן שאלה. כאן זה מגיע לפתח בתי הדין ופתח הרבנות הראשית כדי שבאמת - - - לעניות דעתי תוך חמש עד שבע שנים ניתן להתגבר על רוב הבעיה הזאת. במשאבים נכונים ובגישה מקצועית נכונה אפשר בהחלט שמדינת ישראל תעשה את הצעד הדרוש כדי שהבעיה הזאת ברובה הגדול תיפתר.

נדמה לי, אגב, שאנחנו מדברים כל הזמן על חבר העמים, אבל הרב אליהו מימון, תקן אותי אם אני טועה, גם מדרום אמריקה יכולות להיות שאלות.

אני לא הזכרתי את העניין הזה, יש לנו מבררי יהדות חיצוניים שעוסקים בנושא של דרום אמריקה, בהודו, במזרח אירופה.

צרפת, העלייה הגדולה שברוך ה' הם בדרך.

שם יש פחות בעיה. אבל יש לנו רומניה, יש לנו לברר ונותנים לנו תשובות - - -

אנחנו נתייחס לכולם. אז כמו שאמרנו כאן, יש לנו, אני חושב שזה מוסכם על כולם, מבחינת המשפחה, אם לפי האמא מישהו קיבל, אז להוציא לכולם אישור שהוא יהודי ולא צריך להתייצב. אנחנו גם נקל על המערך.

גם מבחינת מה שאמרתי בהתחלה, המזכירות של הדיינים. כשהם בוחנים ובודקים את התיק הזה ורואים בבחינה שלבן אדם אין סיכוי לקבל פסק דין שהוא יהודי, אז לא צריך להכניס אותו לעולם הזה כי אנחנו מרחיקים אותו. הוא נכנס ואז דופקים בפטיש ואומרים 'אתה לא יהודי', ונגמר, חרב עולמו אז כדאי לא להכניס אותו, להגיד לו בצורה ידידותית ,'תשמע, אנחנו מאוד רוצים להאמין לך, חסר לך מסמך כזה או אחר, אם לא תביא נשלח אותך לקורס יהדות', להגיד שזה קורס מקל אפילו, רק שירגיש שמקלים איתו, שרוצים אותו, שרוצים אותו בתוך המערכת ולא מחוץ למערכת.

וכל מי שהוא יהודי על פי משרד הפנים והרבנות פתאום לא מכירה בו. הוא רואה בתעודת הזהות שלו שכתוב יהודי, אנחנו מכירים הרבה מקרים כאלה ואז הוא מגיע להתחתן. גם כאן צריך לחשוב על - - -

יש הפוך.

יש הפוך, אמרתי שאני אפנה למשרד הפנים. לחשוב על איזה שהוא מערך מקל. תעשו אותו מערך, רק תקראו לו מערך מקל. זה כבר ישנה לאנשים את התפיסה בראש, זה כבר יהיה הרבה יותר ידידותי. האנשים האלה צריכים להרגיש רצויים ולא שפוסקים להם שהם לא יהודים ואז באמת נהיה להם חושך והם רוצים רק להתרחק. אני חושב שאלה הכיוונים.

כמובן שמבחינת התקציב והחלטות הממשלה ,אנחנו נצטרך לשבת פה על כל סעיף, לארגן את התקציבים.

לא ציינת אצלך להקים עוד בתי דין.

זה חלק מהסעיפים. זה נגישות, שזה יהיה הרבה יותר זמין.

אדוני היושב ראש, אתה גם צריך לקחת בחשבון כשאתה אומר אם כתובים במשרד הפנים יהודים ואנחנו לא מכירים בהם, שלא ירגישו מרוחקים, אבל אתה צריך להבין שמרשם האוכלוסין של משרד הפנים הוא לא משקף תמיד את הדרישות ההלכתיות. לפעמים יש אנשים שהתגיירו בגיור רפורמי שהוא לא מקובל אצל הרבנות ובמשרד הפנים הם נרשמים כיהודים. אתה לא יכול לצפות שבגלל שהם רשומים כיהודים במרשם האוכלוסין בתי הדין יכירו בהם כיהודים.

אבל כמו שאני אומר הוא עשה צעד, אז בואו תקראו להליך הגיור שלו, תקראו לזה לא הליך גיור אלא הכשרה נוספת. משהו ידידותי. הבן אדם יעשה את זה, אני חושב שהוא יעשה את זה הרבה יותר ברגע שהוא יידע 'אה, אני צריך לעשות עוד קצת בשביל להשלים את זה', כי הרי הוא עשה. אם הוא עשה גיור רפורמי אז הוא עשה כנראה משהו. אני פגשתי בצבא בנתיב חבר'ה שמסתובבים עם ציציות מהבר מצווה, ממש חלק יהודים, אני שמעתי כמה סיפורים, אבל אחרי זה הם גילו שזו יהדות רפורמית והם לא מוכרים, אז הם עוברים את התהליך הזה. בצבא אני דווקא מאוד אוהב את זה, ואמרתי את זה לפני כן, היה חסר 20 מיליון ₪ ואני נלחמתי עם משרד האוצר בשביל לתקצב את התכנית הזאת כי היא תכנית מצוינת וזה זמן טוב להכניס כמה שיותר אנשים.

מה שכן בדיון הוועדה בנתיב לא אהבתי את הנתון, ואנחנו צריכים לבדוק אותו, שאותם אנשים שמגיעים למבחן, לבית הדין, אלה אנשים שכבר עברו שלב א', שלב ב', שלב ג', אנשים שכבר בבוקר מניחים תפילין מרצונם ואז 40% מהם לא עוברים. אחרי שהם עשו כזה תהליך, פתאום לא מקבלים אותם, זה גם מרחיק אותם.

לא בטוח שזה הנתון. נדמה לי שהנתון הוא שהם נושרים בדרך.

יש כאלה שנושרים בדרך, אבל מה שלא אהבתי, אלה שכבר ניגשים למבחן ולא עוברים אותו. זו נקודה רגישה שגם צריך להתייחס אליה.

אני חושב שאנחנו מדברים פה על נושא גדול ומאוד מאוד רגיש והתכנסנו כאן סביב השולחן הזה, יחד עם הרבנים הראשיים וועדת העלייה והקליטה, בשביל לפתור את הסוגיה הזאת. אז כמו שאמרנו, יש כמה דברים שאנחנו מצדנו נעשה, אבל גם אני מבקש מצדכם את הדברים שציינו. אנחנו נכין פרוטוקול ונשלח לכם ויחד נשתף פעולה בשביל שכל - - -

אביחי מנדבליט אמר לנו שמבחינתו הוא מבין כרגע שהממשלה רואה את זה כיעד וגם יתקצבו את כל הנושא הזה. הם מבינים. ואם אומר הרב שמעון הר-שלום מהניסיון שלו, שאנחנו יכולים בארבע-חמש שנים לפתור לגמרי את הבעיה, אז חבל על כל עיכוב.

בסוף, אדוני, ריכוז המאמץ צריך להיות בהעמדת משאבים להיקף כוח אדם נוסף, עם התוספות הרלוונטיות, שיוכלו לעסוק בזה בהיקף רחב, וכל נושא הארכיונים בארץ ובחוץ לארץ והמשאבים שנדרשים לזה, כולל מה שאמרת על ההידברות במשרד החוץ, שזה יכול כיום לעכב מאוד את האפשרות גם כשיהיה כסף. אלה הדברים שיפתחו פרצה גדולה בנושא הזה. אלה הדברים שאיתם אנחנו נוכל לרוץ קדימה.

הגברת ההיא, אני רק מראה כאן - -

זו לא אותה אחת?

לא, זה לא אותה אחת, הסתכלתי על השם. שוב, הרבנות, אנחנו, נתנו לה אישור והכול בסדר ומשרד הפנים לא מכירים בה. אני אשמח אם - - -

אנחנו נשלח במכתב למשרד הפנים, נשלח את שני המקרים האלה.

רק משפט אחד, ברשותכם, כבוד הרבנים. אני חושב שהניסיון הוכיח שבתי דין שמטעם הרבנים הראשיים עושים עבודת קודש. יש לי ניסיון רב איתם, זה פשוט לא יאומן. כי בתי הדין הרגילים באמת עסוקים בדברים והעיכוב לפעמים לא באשמתם. מה שאני מציע, כבוד הרבנים, אני לא יודע אם בסופו של דבר ציפי לבני תסכים לתת הרכבים נוספים - - -

היא אמרה לי שכן.

אולי הרכב אחד כן. אני אומר, מכיוון שהנושא של הבירור בעיקרון הוא טכני, שאיש מקצוע אחד בתוך ההרכב של בית הדין, עדיף לעשות עוד כמה הרכבים עם בתי דין מטעם הרבנות הראשית ושיהיה אדם אחד בורר.

זה רושם לא טוב. צריך שיהיה בית דין לבירור יהדות, לא - - -

לא, 'הוא אח שלי, הוא יהודי, למה אני צריך לשלוח אותו לגיור?'

הרב נסים זאב, זה לא מתאים, כי גם מבחינה חוקית הסמכות של בירור יהדות לצורך נישואין שייכת לבית הדין, היא לא שייכת - - -

חברים, אנחנו צריכים לסיים. תודה לכבוד הרבנים, אתם רוצים להגיד כמה משפטי סיום? אז תודה לכם ואנחנו נקיים דיון המשך בוועדה, יחד עם כל הגורמים. תודה רבה.
<הישיבה ננעלה בשעה 14:10.>