PAGE
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
02/12/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 292 >
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י' בכסלו התשע"ה (02 בדצמבר 2014), שעה 9:30

<גרוש יהודי ארצות ערב - התמודדות מערכת החינוך בנושא - לציון יום היציאה והגרוש של יהודי מדינות ערב>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

שמעון אוחיון

יחיאל חיליק בר

נסים זאב

>
אלירז קראוס - מנהלת אגף רוח וחברה, משרד החינוך

מיה בן יאיר - מדריכה ארצית לפרויקטים מיוחדים, משרד החינוך

נועה בלכר אורנשטיין - ראש תחום קשרים בינלאומיים, המשרד לאזרחים ותיקים

שלום בוחבוט - ראש תחום חינוך מבוגרים, המשרד לאזרחים ותיקים

מוריס רומני - פרופ', גמלאי, חבר הנהלת ארגון יהודי לוב, אוניברסיטת בן גוריון

לילאנה סרור - מנכ"ל, מורשת לוב

מאיר כחלון - יו"ר עמותה של ארגון יוצאי לוב

שמעון דורון - מ"מ יו"ר, ארגון עולמי של יהדות לוב, מורשת

דבש ג'לסינה - מתנדבת, בית מורשת יוצאי לוב, מורשת

צבי גבאי - חבר הנהלה, מורשת

אדי כהן - ד"ר, חוקר ומזרחן ונציג יוצאי לבנון, מורשת

גולן ברהום - מרצה מחקר באוניברסיטת בר אילן, דור המשך במרכז הארגונים

הדס ממן - עו"ד, דור המשך, מרכז הארגונים

מנטין גוליו - מתנדבת, יוצאי לוב, ארגון עולמי ליהודי ערב

יצחק תשובה - חבר הנהלה, ארגון עולמי ליהודי ערב

ג'נט דלל גנגינה - נציגת שכונות ופריפריה, יהדות בבל

לילי הלפרין - מרצה, תכנית אמת

אלן כהן - חבר מרכז הארגונים ליהודים יוצאי ארצות ערב, נציג לבנון

לינדה מנוחין - חברה בארגון צדק ליהודים מארצות ערב

אברהם הרן מוטחדה - ראש צוות חינוך, הקשת הדמוקרטית המזרחית

עידן פ. אבידני - הקשת הדמוקרטית המזרחית

אדווין שוקר - סגן נשיא JJAC

רגינה ולדמן - נשיאה JJAC

שרה רחל לוין - דירקטורית, JIMENA

סטנלי אורמן - חבר הנהלה, JJAC, צדק ליהודים יוצאי מדינות ערב

מריה ארוו - יוצאי לוב, JJAC

יצחק לוי - עולי עירק

יחזקאל לוי - עולי עירק

נסים כהן - עולי עירק

אהרן עבודי - יהודי בבל

לבנה זמיר - יו"ר, התאחדות עולי מצרים בישראל

אברהם בר אב - חבר הנהלת התאחדות עולי מצרים בישראל

יפה הראל - חברת מועצה, התאחדות עולי מצרים בישראל

מלכה הרוש - חברת מועצה, התאחדות עולי מצרים בישראל

חיים נתנאל - חבר מועצה, התאחדות עולי מצרים בישראל

פנינה עתיר - חברת הנהלה, התאחדות עולי מצרים בישראל

דוד שאול - חבר מועצה, התאחדות עולי מצרים בישראל

יצחק כרם - פרופ', הבית למורשת קהילות ספרד

דינה לוין - יו"ר ברית יוצאי מרוקו

ירון אטיאס - חבר ברית יוצאי מרוקו, יו"ר עמותת הדסים, הבמה להתחדשות רוח ספרד

שמעון אביגל - ד"ר, חבר ברית יוצאי מרוקו

רפא בן שושן - חבר ברית יוצאי מרוקו

שמעון ועקנין - חבר ברית יוצאי מרוקו

יוסף טולדנו - חבר ברית יוצאי מרוקו

דוד זית - מנכ"ל עמותת מאוחדים עם שכול

רשל טויטו - המשמר הציוני, אם תרצו

שירלי פרנק - המשמר הציוני, אם תרצו

דרורי יהושע - מורה, חבר בארגון 'מזרח שמש'

רנה גרט זנד - עיתונאית, The Times of Israel

יהודית גידלי

ס.ל., חבר המתרגמים
<גרוש יהודי ארצות ערב - התמודדות מערכת החינוך בנושא - לציון יום היציאה והגרוש של יהודי מדינות ערב>

ברוכים הבאים. נעים להתכנס הבוקר בנושא שאליו התכנסנו כשמסביב לחדר הזה ובמסדרונות ובתקשורת עוסקים בפוליטיקה. אנחנו נעסוק בדברים החשובים והרציניים יותר. אני שמח כראש ועדת החינוך, התרבות והספורט וגם מרגיש כבוד מיוחד לכך שאנחנו מתחילים את הבוקר הזה של יום שהוא בעצם יום להגברת התודעה והמודעות לגירוש יהודי ארצות ערב ואירן. אני רוצה להודות למי שיזמו את החלטת הממשלה, חבר הכנסת שמעון אוחיון, שהוא חבר מאוד פעיל בוועדה, עם חברים נוספים, וחבר הכנסת נסים זאב. חיליק, גם אתה היית ביוזמים?

אני חלק מהתומכים.

מהתומכים. אז באמת התחושה של כולנו שהגיע הזמן, גם אם התבושש וגם אם לקח הרבה זמן נכון שזה ייעשה ונעשה. אני באמת חושב שיש הרבה מה לשים על השולחן, להתמודד, להציג בפני הציבור הישראלי ונדמה לי שהדבר המרכזי הוא המודעות והתודעה וההיכרות עם יהדות מדינות ערב ואירן, ובעיקר הגירוש והפליטוּת.

אני לא רוצה להאריך. לצערי הרב אנחנו נצטרך להיות מאוד קצרים, לפחות בחלק הזה, יש לכם אחר כך חלקים נוספים, כי ב-11:00 צריך לפנות את האולם הזה, זה אולם שמשודר ישיר בערוץ 99, אז נא להתנהג בהתאם. אני רוצה מיד להעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת אוחיון. בבקשה, שמעון.

תודה רבה, אדוני היושב ראש, בוקר טוב לכולם, חברי ליוזמה להצעת החוק, חבר הכנסת נסים זאב, חבר תומך ומלווה הוא חבר הכנסת חיליק בר, ראשי הארגונים שהגיעו מהארץ ומחוץ לארץ, חלקם נמצאים פה, חלקם יצטרפו אל הוועדות הבאות, אל מושב הוועדה לעלייה וקליטה, לשדולה ולפעילויות אחרות. אפשר לברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה ונדמה לי שבירכנו, כשהיינו ביום ראשון במשכן הנשיא ושמענו את נשיא המדינה, מר ראובן ריבלין, למעשה אומר 'חטאנו, עווינו, פשענו'. ההתוודות הזאת, בוודאי ההכרה הזאת חשובה לנו והיא בוודאי תעזור לנו ותסייע לנו לפתור את הסוגיות שעולות מהצעת החוק שלנו, וזה בעיקר הסוגיה החינוכית, להטמיע את הנושא בלב הנוער שלנו, בלב הצעירים, כדי שהם יחושו באמת, יחוו יחד עם כולם את החוויות שחוו כ-50% מתושבי מדינת ישראל, שהם יוצאי ארצות ערב ואירן.

כשאנחנו מתבוננים בהצעת החוק, יש שלושה סעיפים. הסעיף הזה של הציון באירוע ממלכתי, וראינו התחלה יפה מאוד ביוזמת המשרד לאזרחים ותיקים, הממונה על העניין הזה, היה טקס מכובד וממלכתי במשכן הנשיא. הסעיף השני נוגע לחינוך ובו הייתי מבקש שנתמקד והסעיף השלישי נוגע לעלייה וקליטה וזכויות הפליטים, אותו ינהל במושב הבא חברי נסים זאב.

למעשה מה שאנחנו רואים, שהחוויה שחוותה אוכלוסייה שלמה איננה מתועדת ואיננה מונצחת, מה שקרה לקהילות רבות שהיו כ-2,500 שנה בארצות ערב. למעלה מ-1,000 שנים לפני שהאיסלם ולפני שהערבים הגיעו לארצות הללו, בעיקר לצפון אפריקה, היו שם קהילות יהודיות. יש לנו תיעוד ויש לנו עדויות על פעילות יהודית לפחות כ-1,000 שנה לפני שהערבים ולפני שהאיסלם הגיע לאזור הזה. מה שקרה פה, בעצם ההתעלמות מן ההיסטוריה המיוחדת שליוותה את הקהילות הללו הביא לניתוק הרציפות של תולדות הקהילה בארצות האיסלם, כאילו זה נקטע, כאילו זה נמחק ומתחיל משהו חדש כאן בארץ. גם התמורה הקיצונית, השינוי הקיצוני, שחל אצל הקהילות הללו בעקבות תקומתה של מדינת ישראל איננו בא לידי ביטוי. אני לא רוצה לגעת בכל העניין הזה, בסיפור הפרעות, הפוגרומים, שמתחיל מ-1941, מעירק ועובר את כל הקהילות בצפון אפריקה ומגיע עד לתימן. הזכרנו כמה וכמה פעמים את המספרים, את האירועים, את הרדיפות, שכמובן לוו גם באלפים שנותרו בלי קורת גג. התמורה הקיצונית הזאת במצבם איננה מתועדת ואיננה מונצחת.
יותר מכך, רבותיי, הקהילות הללו תוך 25 שנים הפסיקו להתקיים. תוך 20-25 שנים הקהילות הללו למעשה אפשר לומר התחסלו. רובם ככולם באמת עלו לארץ, חלקם הלכו למקומות אחרים, אבל הסיפור הזה נגמר. כל סיפור ההוויה, ההיסטוריה, העליות, הירידות, המאבקים לקיום, היצירה התרבותית הנפלאה במסגרת עולם האיסלם, במסגרת העולם הערבי. היצירות בתחום המחשבה, בתחום הפילוסופיה, הספרות, השירה, המוזיקה, כל תחום, כל זה באמת תרומה גדולה מאוד לעם ישראל. הסיפור הזה נגמר, רבותיי, נגמר, והמעבר החד הזה איננו מונצח, איננו מתועד, איננו מסופר.

וכאן, כשמגיעים לארץ, ואתה אינך מספר את סיפורו של כל אחד ואחד אתה בעצם מונע ממנו את תחושת השייכות, אתה הופך אותו למנוכר וזר. הוא לא משתלב, לא כולם השתלבו בתרבות המערבית ומצד שני תרבותו הוכחשה. נדמה לי שפרופ' פוירשטיין דיבר על אותה תקופה וקרא לה מקופחי תרבות, לא נקלטת בתרבות המערבית כל כך מהר, לקח זמן רב, ומצד שני תרבותך הוכחשה, או אם כבר, נוצר לה דימוי נמוך ואז נוצר מצב של מקופחי תרבות. הסיפור, כשאנחנו מתעניינים בו אנחנו רואים שמדובר בעונש כפול, אומר פרופ' שמואל טריגנו במחקר המקיף שלו. הוא כתב שני ספרים על כך ואני מצטער שהוא איננו איתנו היום, אבל הוא היה בכנס האקדמי ביום חמישי.

יש נייר שלו פה.

אני יודע, אנחנו עוד נתרגם ונפיץ את המאמר שלו לכל החברים. יש לו שני ספרים, לא רק המאמר הזה, הוא עסק בסוגיה של יהודי האיסלם, של היהודים בעולם האיסלם. הוא מדבר על העונש הכפול, לא רק שלא תיעדת ולא סיפרת ולא נתת תחושת שייכות, גם מה שנוגע לרכושם שהוחרם ונלקח מהם, גם לא זכה לטיפול באופן טבעי. אם אתה לא קיים, אם הסיפור שלך הוא לא חלק מן ההוויה היומיומית שהתקיימה במדינת ישראל, ולא חשוב כרגע ההסברים, בוודאי היו הסברים, אני לא רוצה להפחית, שמדינת ישראל הייתה עסוקה מאז ובוודאי מהטראומה הגדולה ביותר בתולדות עם ישראל, מהשואה, בקליטת יהודי אירופה אחרי השואה הקשה והטרגדיה הגדולה לעם ישראל. היו בוודאי הסברים, אבל זה איננו מונע מהתייחסות לעובדה שבסופו של דבר היה עונש כפול.

אבל מה אנחנו עושים? אנחנו נמצאים בוועדת החינוך ואני רוצה לשבח את המנכ"לית שכבר עשתה צעד ראשון והוציאה חוזר מנכ"ל שמציע שמונה סוגים של פעילויות, תכניות לימודים, שיעורים ופעילות כדי להתחיל לעסוק בנושא הזה. זה מעט מזער אבל זו התחלה טובה. אנחנו מצפים שבתי הספר, בשיתוף 'יד בן צבי', שגם קיבל תקציב לכך, ואני רוצה להודות גם לסגן שר האוצר, כדי להכין חומרים, תכניות וחוברות חדשות, מעודכנות, מקיפות, לתלמידי בתי הספר, אני מצפה שתנועות הנוער ישלבו את זה גם בפעילויות שלהן וכל הסיפור של הקהילות הללו, של קהילות יוצאי ארצות ערב בכלל גם ישתלב בפעילויות שלהם. אני חושב שאנחנו עברנו את התקופה הזאת שפעם דיברו רק על הצד הקולינרי. לא שאני מזלזל בצד הקולינרי, תמיד אומרים שבכל זאת אדם ניכר גם בכוסו וכיסו והמטבח בוודאי גם מעיד וזה יפה, אבל זאת לא התרבות. זו איננה רק התרבות. אי אפשר להסתפק בפעילויות שמתמקדות אלא צריך לספר את הסיפור, יחד לחוות אותו, לדון בו.

אני מצפה שארגונים כמו הסינמטק, ולא כרגע אכנס לוויכוח אם הוא מוצא מקום לקיים סדרה, הרצאה על הנכבה הפלסטינאית, ולא מדובר על הרצאה אחת או על אירוע אחד, אלא על סדרה ועל פסטיבל שלם, אני מצפה ממנו שיספר את הסיפור של עמי, של 50% בני עמי. בעצם זה של כל העם, זה לא שייך רק לאותם 50%, זאת ההיסטוריה שצריכה לעניין והיא חלק מכל העם כולו. ואני מקווה שגם מוסדות תרבות כמו הסינמטק, גם הוא צריך לתקן ולספר את הסיפור.

ואחרונים הארגונים. רבותיי, כל ארגון וארגון, כל פעילות, ואני שמח על כך שחלקם כבר אימצו זאת וכל יום בסביבת יום האירוע, יום הציון, הם מקיימים פעילויות, הרצאות, ימי עיון וכו'. רק כך נוכל לצעוד יחד ולתקן את העוול ההיסטורי שנעשה לקהילות הללו. תודה רבה לכם.

תודה.

חבר הכנסת נסים זאב. אם אפשר לקצר, כי אני מזכיר שב-11:00 אנחנו צריכים לסיים ואני רוצה לשמוע מהאנשים שהגיעו לכאן.

אני מבין, בוודאי אני חושב שהבמה צריכה להיות קודם כל לנציגים פה ולראשי העדות שנמצאים כאן, לנו יש הרבה זמן לדבר יותר מאוחר. אדוני היושב ראש, קודם כל אני רוצה להודות לך על הכנס הזה שראית לנכון לקיים בוועדת החינוך, זו הוועדה המתאימה ביותר והרלוונטית ביותר לגבי הנושאים שאנחנו מעלים, לדורות עולם, לבנינו ובני בנינו למען יידעו הדורות הבאים אחרינו. ידידי חבר הכנסת שמעון אוחיון, שבמשותף העלינו את הצעת החוק של כל מה שקשור להנחלת מורשת יהדות יוצאי ארצות ערב.
אני אומר לכם שב-2009, כאשר העליתי את הצעת החוק לפיצוי פליטים יוצאי מדינות ערב במסגרת הליך השלום, אתם לא יודעים עד כמה הייתה התנגדות, אפילו מצד הממשלה. זה נשמע הזוי. אגב, פעמיים זה נפל בוועדת שרים לענייני חקיקה, אפילו אחרי שקיבלתי הבטחה משר המשפטים וראש הממשלה שזה יעבור בוועדת שרים לענייני חקיקה הנושא הזה עבר וההתנגדות הייתה כל כך נחרצת, 'מה פתאום פליטים? אנחנו בארץ ישראל', 'אנחנו כבר נמצאים פה, מה אנחנו חוזרים 70 שנה אחורה?' והשאלה באמת שנשאלת היא מה אנחנו צריכים להעלות את הנושא. אני אומר לכם ממש בקצרה, אני לא אגזול מזמנכם, חשוב לי לשמוע את כולכם, דווקא היום במסגרת תהליך השלום אנחנו צריכים לזכור שבדרישה המקבילה לפלסטינאים אנחנו צריכים להעלות את הדרישות והעוולות שנעשו כמעט למיליון אזרחי מדינת ישראל, ביניהם זה הוריי.
אמי מספרת שכשהיא הייתה הולכת מהבית לבית הספר ומבית הספר לבית היו סוחבים לה את השערות ומשליכים אותה לרצפה, כשהיא הייתה בת 12. ברוך ה' היא בריאה ושלמה. היא זוכרת גם את תקופת פרהוד ב-41'. אלה דברים שאנחנו לא נוכל לשכוח אותם ואסור לנו, צריך להעלות אותם לדורות כדי שאנחנו בתביעות שלנו ועל פי מתווה קלינטון ועל פי החלטת הקונגרס מ-2008 שבו הייתה החלטה כן להכיר בפליטים, צריך לזכור שיש פליטים בשני הכיוונים, גם אצל הפלסטינאים, ודאי אם מכירים בהם, אבל יש את הפליטים היהודים. אסור לנו להתעלם מעצמנו.

חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה.

קודם כל לברך את שמעון על היוזמה הזו, ונסים שמוביל את זה ויוביל את זה גם בכנסת הבאה ואני בהחלט מקווה, לאור הבחירות, שהכנסת הבאה - - -

וגם יושב ראש ועדת החינוך, אני לא ציינתי את זה, משום שהחוק הזה קודם גם בזכותו.

ודאי. אני מקווה שבכנסת הבאה יהיו ואני מאמין שיהיו מי שיובילו את הדברים האלה. אני גם מברך על מה שהנשיא אמר ואני זוכר גם את האמרות בזמנו של אהוד ברק וכו', אני רק רוצה להבטיח לכולנו דבר אחד, גם בחקיקה, שאנחנו לא נסתפק בדברים ההצהרתיים ובדברים המכבדים ובטקסים ובימי הציון. זה חשוב, אין ספק וטוב שזה קורה מאשר שלא יקרה, אבל החינוך שדיברת עליו, ההטמעה, על זה שילדי ישראל שנולדים, כמוני, אני בן למשפחה מרוקאית, אמנם קלקלו אותי עם חצי אשכנזי, אבל לא כולם מושלמים, אבל אני לא למדתי בבית ספר את ההיסטוריה של אבא שלי, את התרבות המדהימה. נחשפתי לזה רק בשלב מאוד מאוד מאוד מרוחק, אפילו באוניברסיטה, כי רציתי.
הייתי בפעילי ציבור ובפעילויות של הקשת וכו', וגם אז זה לא מקובל, שזה צריך להיות בכל מיני חדרים ומסדרונות צדדיים ומערכת החינוך לא מלמדת כמו את המורשת המאוד חשובה של יהדות אירופה, שאין הרבה דברים יותר חשובים מזה, מה שעברנו, אבל כמו שאתה אמרת, נסים, יש יהדות שלמה וההיסטוריה והמורשת שלה כל כך מפוארת, כל כך צבעונית, כל כך עמוקה, שאנחנו חייבים לדאוג להטמעה אמיתית. לא חייב להקדיש לזה את החיים שלך, אבל ילד צריך לקבל בערכי החינוך הבסיסיים שלו את המורשת המזרחית, בין אם הוא מזרחי ובין אם לא, מה קרה, מאיפה באנו, מה השורשים שלי.

וכמובן בנושא הפליטוּת, ואני מתחבר למה שאתה אומר, נסים, בכל תכנית מדינית שהייתי מעורב בה, גם מפלגת העבודה, אתה יודע, אני אומר, צריך לחשוב, יש פליטים פלסטינים, מכירים, לא מכירים, אבל אם אנחנו מגיעים למצב שיש הכרה, בין אם זה בפיצוי כספי ובין אם זה בהכרה בסבל ובין אם זה הכרה בטרגדיה, חייבים להבין שהדבר הזה קרה גם בצד השני. אם אנחנו רוצים לערב את מדינות ערב לצד הפלסטינים בהסכם שלום עתידי חייבים לחשוב לאיזה מתווה אנחנו מגיעים כדי שיידעו שהדבר הזה הוא מראה חד צדדית.
אדוני היושב ראש, אני רואה פה המון פעילים שבמשך השנים מקדמים את הדברים האלה, ואנחנו איתם, זה דינה לוין, רפא בן שושן ומר אדווין שוקר, שהגיע לפה מחו"ל, ואני מודה לך, מצנע, למרות שאתה לא חטאת במזרחיות, שהנושא הזה חשוב לך ואתה מבין כאיש חינוך למה צריך לעשות את התיקון הכול כך חשוב הזה. אני רוצה שהילד שלי, הראל מאיר, יגדל למערכת חינוך שמסבירה לו מאיפה סבא שלו בא, מה קרה לעם שלו, גם באירופה וגם במדינות ערב, ומדובר פה באמת, נסים, כמו שאמרת, על כמעט מיליון אנשים שהתרבות והמורשת שלהם כמעט נעלמה. ותסלחו לי שאני לא מסתפק בשירים מזרחיים בגלגלצ או בכל הדברים הסמליים האלה שאומרים פתאום 'הנה, תראו כמה מזרחיים' ויש עכשיו רמטכ"ל מרוקאי, שאגב, צריך לברך, יש רמטכ"ל מרוקאי ראשון ואני מברך אותו, אבל אל לנו לטעות ולהסתפק בדברים הסמליים האלה, והנה נתנו והנה קיבלו - - -

היה גם רמטכ"ל עירקי.

היה גם רמטכ"ל אירני. קודם כל אם מדברים על סמליות, אנחנו נירגע באמת כשיהיה ראש ממשלה מזרחי, אבל נדבר על זה, בוא נראה מתי זה יקרה.

לא בנגלה הבאה, אתה מקווה.

בנגלה הבאה אני מוותר בשביל בוז'י. אגב, אמא של בוז'י מצרייה, כך שיכול להיות - - -

אז אני מברך את שלושתכם. אני חייל במאמץ הזה. באמת יישר כוח אדיר למה שאתם עושים.

כן. תודה רבה לחברי הכנסת. אני רוצה לומר לכם שאני באמת נחשפתי כל השנים, אבל באחרונה גם כשחוקקנו את החוק הזה שבזכותו אנחנו כאן וגם חוק נוסף שנמצא על השולחן, יש לא מעטים שהשתתפו איתנו בדיון הראשון שעשינו בנושא חוק המורשות והעדות, שנראה, אולי ננסה לחטוף איכשהו את השבוע הקרוב ולהעביר אותו בזריזות, שלא יישאר על השולחן, אבל אני מוכרח לומר שנחשפתי לעולם עשיר מאוד ובעיקר בזכותכם ובזכות נוספים שלא נמצאים כאן, שהקימו ארגונים, מתנדבים, קהילות. למרות שלא היה חוק הם עסקו ועוסקים בכך שנים ארוכות ויוצרים את התנועה הזאת, את המומנטום הזה של שמירת המורשת, ההיסטוריה, הסיפור, הנרטיב, של החברה הישראלית.

ניתן עכשיו זכות דיבור לכם. אני באמת מבקש לקצר, כי כמו שאמרתי לא נספיק להקיף את כולם. יש לי רשימה, אבל מי שירצה בנוסף אז כמובן נוסיף אותו. נתחיל ברפא בן שושן.

בוקר טוב לכולם, אדוני היושב ראש, חברי כנסת נכבדים. אני רוצה להיות קצר, כבקשת היושב ראש, ואני רוצה להגיד דבר אחד. תולדות קהילות המזרח בישראל היו תמיד נחשבים לנספח של משהו אחר, אפנדיציט של משהו, הם לא היו בזרם המרכזי, יותר מדי היו בצד, במיוחד בנושא החינוך. אם אנחנו צריכים לעשות משהו זה לשנות את כל הקונספט שלנו בהבנה של תולדות ישראל. לא לראות את מורשת המזרח כדבר נוסף בתולדות ישראל, אלא להביא הבנה כוללת שתולדות ישראל הם כלל עם ישראל ולשנות את כל הקונספציה הזו ולהכניס את זה לזרם המרכזי ולא לזרם הנספח. זה מה שצריכה לעשות מערכת החינוך, לא תוספת, אלא שינוי כיוונים.

אני רוצה רק להדגיש דבר אחד ובזה אני אסיים. במשך 500 שנה, לפחות מהקהילה שאני בא, מרוקו, הייתה כתיבה נפלאה בעברית. אם אנחנו לוקחים את כל הכתיבות שהיו בעברית בתולדות ישראל ב-500 השנים האחרונות, הכתיבה הכי מובחנת בישראל היום זה הכתיבה של השירה המרוקאית שהייתה, היא העברית של היום. לא חיכו למאפו, לא חיכו לברנר, לא חיכו לביאליק, אלא הייתה שירה. לא היה סוריאליזם ולא פרנס ולא שירה מודרנית, אבל הייתה שירה שכולה עטופה במובנים של התנ"ך ובניבים של האגדה. זו שירה שהיא בזרם המרכזי של הישראליות. היא לא קיימת במערכת החינוך וזו דוגמה, היא בכלל לא קיימת, וזה חבל כי זו שפה נהדרת. אז כשאני אומר שצריך לחשוב בצורה אחרת על מערכת החינוך צריך את הנושא של קהילות המזרח לשים כזרם מרכזי לא פחות מאחרים. תודה לכם.

תודה רבה.

אלירז קראוס, משרד החינוך, בבקשה. אחר כך פרופ' מוריס רומני.

בוקר טוב. זה בוקר מיוחד. אני חושבת שמרגישים באווירה שהתהליך הוא תהליך מאוד חשוב, גם ציון טקסי ויצירת אווירה ציבורית עוזרים לנו מאוד ויוצרים סינרגיה עם מה שאנחנו יכולים לעשות בתוך הכיתות במערכת החינוך ובדרך הזאת אחד יחזק את השני.

בהקשר של יום הפליטות. קודם כל חשוב לי מאוד להדגיש שבשלוש השנים האחרונות הפרק העוסק בחורבן קהילות יהודי ארצות האיסלם בצורות השונות שבה הדבר הזה התרחש נמצא בחומר החובה לבחינות הבגרות. נערכו על זה ימי עיון והשתלמויות מורים בכל רחבי הארץ, הוכנו חומרי הוראה לנושא הזה וסרטונים שישמשו את המורים ואת התלמידים בכיתות והנושא הזה מופיע בבחינות הבגרות. זאת אחת הדרכים להבטיח, זה לא אומר, אני רוצה להגיד את זה, כשאתה מכניס משהו כחובה, קודם כל הכנסת את זה, זה נוכח, עכשיו צריך להצליח להאהיב את הנושא ובאמת שיבינו את הסיפור, כמו שאמר היושב ראש. אבל זה נמצא בחינוך הממלכתי בשלוש השנים האחרונות. החינוך הממלכתי דתי עכשיו נמצא במהלך של יישום של תכנית חדשה וזה בחומר החובה לבחינות הבגרות החל מכיתה י"א של שנה הבאה. היישום שלה צומח, היא תגיע לפרקה לבגרות בכיתה י"א בשנה הבאה. זה שלב אחד.אני רוצה לציין, מאחר שהוזכר פה 'יד בן צבי', שהכנת החומרים נעשתה בשיתוף פעולה עם 'יד בן צבי' ובהכנה משותפת וגם בסיוע מקצועי וכלכלי שלהם.

השבוע נערך, ב-30 בנובמבר, שיעור סינכרוני שהוצא לכלל בתי הספר לציון יום הפליטות. השיעור הזה כלל קטעי סרטים מבית מורשת יהדות בבל, הרצאה של בן דרור ימיני, שהכותרת שלה הייתה 'הנכבה היהודית', עדות אישית של גב' לבנה זמיר מארגון קהילת יוצאי מצרים. זה שיעור, אז כל דבר היה ביחידה קצרה, שאפשר להרחיב עליה אחר כך בכיתה, אז הייתה הרצאה קצרה של הרב חיים סבתו ומצגת שמציגה אישים בולטים יוצאי ארצות האיסלם שהרימו תרומה חשובה בתחומים שונים בחיים כבר במדינת ישראל.

דבר נוסף שנעשה, 'יד בן צבי' הוציא גיליון מיוחד, שלם, של כתב העת 'עת-מול' שמופץ חינם לבתי הספר, למורים להיסטוריה, ועומד לרשותם כדי שהם יוכלו על הבסיס הזה לבחור איזה נושא הם רוצים להרחיב בתוך הכיתה כשהם מלמדים את הנושאים האלה של תולדות יהדות ארצות המזרח. גם פרופ' טריגנו, שהוזכר כאן, נפגש עם הצוות של הפיקוח על הוראת ההיסטוריה, העמיד לרשותנו מאמרים וחומרים שמעובדים להוראה ומופצים לכל המורים להיסטוריה. זה יהיה במפורש מדיניות שבה נעודד תלמידים שלומדים היסטוריה מורחב לעשות עבודות חקר על יהדות ארצות המזרח. אלה שעושים הערכה חלופית היום ברפורמת הלמידה המשמעותית, חלק מהציונים של הבגרות הם על עבודות, לא הכול בבחינת בגרות חיצונית שהזכרתי קודם. יהיה עידוד לבחור בנושאים האלה כנושאים שעליהם תלמידים עושים עבודות. פה זה מלכתחילה בחירה והרבה מאוד חופש של בתי הספר, אבל החומרים מועמדים לרשות המורים ויש בהחלט מדיניות לעודד את העיסוק בנושאים האלה.

יושבת לידי מיה בן מאיר, שהיא מדריכה ארצית להיסטוריה. הייתי רוצה שהיא תרחיב על ההמלצות שלנו לסיורים בארץ. אנחנו ממליצים היום, שוב במסגרת הלמידה המשמעותית ולמידה מחוץ לקירות הכיתה, על אתרים ספציפיים עם תכנית סיור שמקשרת לחומר הלמידה. גם הנושא הזה של יהדות ארצות המזרח נמצא בתוך מומלצי המפמ"ר לסיור והייתי רוצה שתתארי בכמה משפטים מה עשינו שם.

בוקר טוב. לפני כשנה וחצי החלנו תכנית חדשה תחת מפמ"ר היסטוריה, ד"ר אורנה כץ אתר, שהתכנית הזאת נקראת 'מומלץ מפמ"ר'. אנחנו מגיעים לכל מיני אתרים, מוזיאונים, שיש להם קשר לתכנית הלימודים, אנחנו מסיירים במקום, בודקים שההדרכה מקצועית ואחר כך נותנים המלצה למורים להיסטוריה כיצד לשלב את זה בתחום הלימוד.

כשמנהל המקצוע ממליץ על אתר שמשתלב בתכנית זה מאוד מדרבן את המורים.

בספטמבר האחרון פרסמנו המלצה על סיור במרכז מורשת יהודי בבל שנמצא באור יהודה ודיברנו על כך שיש שם חיבור גם לחטיבת הביניים, בכיתות ז', כאשר הילדים לומדים על עלייתה של דת האיסלם אז הם מתעסקים בנושא של מעמד היהודים תחת הדת הזאת. יש במוזיאון הזה בהחלט פתח להרחבה. ובנוסף, בכיתות התיכון בנושא בונים מדינה, כשאנחנו בונים גם על חורבן הקהילות האלה וגם קודם לכן, בבית שני, כשאנחנו מדברים על הקהילה שם, מאיפה השורשים שלה, אז במוזיאון הזה עשינו חיבור ויש המלצה לכל בתי הספר, היא הועברה למורים להיסטוריה, להגיע למקומות האלה ולסייר בהם.

תודה.

פרופ' מוריס רומני, בבקשה.

חברי הכנסת, בוקר טוב, קהל נכבד. אני רוצה להעלות שתיים או שלוש הצעות איך ליישם את החוק הזה בפועל. מספר אחת, לערב את מדינות אירופה וארצות הברית לפעול למען הצלת הרכוש הקהילתי, אם זה ספרים, כלים, הארכיונים הקהילתיים ולדרוש את החזרתם, כפי שעושים היום בגרמניה. היום יש הרבה מקומות שאפשר לפנות אליהם דרך מדינות אירופה וארצות הברית.

דבר שני, לא להסתפק אך ורק במערכת החינוך שלנו בארץ, אלא לספק חומר ולדרוש מקהילות בארצות הברית ובאירופה לכלול חומר זה הן בספרי לימוד והן לערוך סרטים ובאינטרנט. מניסיוני בארצות הברית ובאוניברסיטאות שונות הופתעו לשמוע את הנושא הזה סטודנטים יהודים ולא יהודים. הם לא ידעו על הנושא של פליטות של היהודים שהגיעו מארצות ערב לישראל כפליטים, הם ידעו אך ורק על הפליטים הפלסטינאים. לא רק זה, אלא שאנחנו משום מה היינו כובשים וכו' וכו'.

דבר שלישי ואחרון, באוניברסיטאות שלנו בארץ לקח זמן להכניס קורסים. ב-1981 אני יסדתי את המרכז למורשת יהדות ספרד והמזרח על שם אלישר ומאז נכנסו קורסים על עדות שונות באנתרופולוגיה, בסוציולוגיה, בהיסטוריה, בספרות, אבל לצערי לא כל זה חלחל או שזה חלחל חלקית למערכת החינוך של בתי ספר יסודיים או תיכוניים. לכן חשוב שספרי ההיסטוריה שיודפסו מהתחלת השנה הבאה והלאה יכללו את הנושא שהיהודים האלה הגיעו לארץ גם כפליטים אבל גם כציונים. תודה רבה.

אחרי 2,600 שנה אני נאלצתי עם משפחתי לברוח ב-1971 כפושעים בלילה, בלי כלום, עזבנו את כל מה שהיה לנו וכשהגענו לפה מבגדד, מעירק, הודינו לה' שנשמותינו נשארו. כשהגיע סבא שלי ב-1951 לאף אחד לא היה זמן לרשום את סיפורו, כשהגיע אבא שלי ב-1971 לאף אחד לא היה עניין להקליט אותו. אני עכשיו כמעט בן 60 והילדים שלי נולדו בחו"ל, בלונדון, אני מבקש מהוועד הזה, תשקול שאין הרבה זמן, החלון לרשום ולכתוב ולשמוע סיפורים זה לא הרבה ואני מאחל לכם מזל בעבודה הקשה הזאת והאחריות ההיסטורית הזאת.

אבל אני רוצה להגיד רעיון אחר לגמרי. אנחנו הבאנו איתנו הרבה יותר מאוכל, רספיז ומוזיקה. אנחנו הבאנו איתנו חוכמה וידע בני 2,600 שנה. הגורל הכתיב למדינת ישראל להיות באמצע 22 מדינות ערב, כבר כמעט 400 מיליון ערבים, בשוק הגדול של המזרח התיכון אנחנו בני בית, אנחנו יודעים מתי למכור ומתי לקנות, אנחנו יודעים את מי לכבד ומתי, תנצלו את זה. ישראל התרכזה לפתח את הצד המערבי שלה ועשתה את זה בהצלחה רבה, אני מקווה, אני מלא תקווה וחלום שה-30 בנובמבר יהיה נקודת תפנית לא רק למזרחיים אלא לכל מדינת ישראל, ואני מקווה שסוף סוף ישראל מתחברת לצד המזרחי שלה. תודה.

תודה רבה.

לינדה מנוחין, בבקשה.

קודם כל אני מגיעה היום עם סיפוק. הייתי מאוד סקפטית לפני כמה שנים שייצא משהו מהחוק שהתקבל, שחבר הכנסת נסים זאב עמל כל כך הרבה למענו ואחרי כל המאמצים שחבר הכנסת אוחיון, יושב ראש השדולה, עשה ביחד איתך. אז קודם כל יש תחושת סיפוק. זה דבר אחד. דבר שני, אני מתחברת למה שאמר חבר הכנסת חיליק, שאסור לנו להסתפק בלעשות וי על הסעיפים שנעשו עד עכשיו. אז גם אם אני חושבת שההיסטוריה שמטפלים בה במשרד החינוך, היסטוריה של מעל 2,500 שנה, אם יקדישו עמוד אחד לכל שנה אז אנחנו נקבל 2,500 עמודים במשרד החינוך בתכניות הלימוד וזה נורא חשוב, לא רק האיך אלא גם הכמה. אנחנו מדברים פה על עשר מדינות פלוס אירן, אז יש פה המון קהילות עם המון תרומות בהרבה תחומים וטוב נעשה אם באמת נשקף את העשייה הזאת בחלק מהחומרים שהמשרד מלמד.

דבר אחרון, אני רוצה להפנות שוב את תשומת הלב לסרט 'צל בבגדד', שאני עשיתי איתו מסע של 4 שנים כמעט שעלו לי באמת בדם עד שהצלחתי לחצות את המשוכה הזאת. אני אשמח מאוד אם כל הקהילות יאמצו את הסרט הזה כדי שתהיה עדות אחת לפחות כסרט, כי אין סרטים רבים בתחום הזה, לצערנו. הקרנות לא כל כך תומכות בנושאים כאלה, לעומת נושאים אחרים שהם שנויים ונמצאים במיינסטרים בשיח פה בארץ.

אני רוצה להודות לכל אחד מכם בוועדות השונות, שקידמו ועשו למען הנושא החשוב הזה. תודה.

תודה רבה.

ירון אטיאס, בבקשה.

אני יושב ראש עמותת הדסים, במה להתחדשות רוח יהדות ספרד. אנחנו פועלים בתקופה האחרונה בכמה וכמה מישורים ובכלל זה בפעילותנו במסגרת מערכת החינוך. אני רוצה להתחבר לדברים שאמר חבר הכנסת חיליק וגם לדברים שאמרו כאן נציגי משרד החינוך. באופן כללי, ואני מאוד שמח על כך שזכינו לכך שסוף סוף ישנן נקודות מאוד מאוד מסוימות שבהן לימודי ההיסטוריה נהפכו לחובה. באופן כללי, וזה בדיוק האבל הגדול שבדבר, מרבית החומרים המצויים כיום בתכניות הלימודים בתחום ההיסטוריה, הספרות, מחשבת ישראל, האזרחות, לימודי העשרה, הלימודים המשלימים, כולם כולם כולם כאשר הם מגיעים ליהודי ספרד והמזרח הם אך ורק חומרי בחירה. כאשר אנחנו מציבים את הדברים כבחירה אנחנו מייצרים מצב - - -

זה - - -

ברובו. אני יכול להביא נתונים.

זה נמצא בחובה לבגרות היום.

אני מבין, גברתי, ואני רוצה להסביר. כאשר הדברים ברובם הם חומרי בחירה, הדבר נתון לרעיונותיהם של מנהלי בתי הספר, המדריכות המחוזיות וכן הלאה וממילא היכולת להביא לשינוי באופן הזה היא פחותה. ללא שהדברים יהיו חובה לא יתקיים שום שינוי משמעותי ואני רוצה לתת דוגמה בדבר. ציינה כאן גברתי, נציגת משרד החינוך, מקודם את השיעור הסינכרוני, אגב הנפלא, שיצרתם. בעמותת הדסים אנחנו ניסינו לעשות לזה יחסי ציבור וקידום, בסופו של דבר מספר בתי הספר שהתחברו לשיעור, לצערי - - -

110.

110 בתי ספר מתוך כלל מערכת החינוך.

5,000 תלמידים. זה פעם ראשונה.

אם אנחנו מסתכלים לדוגמה על יחידות הבגרות שקודם צוינו בהיסטוריה מתוך המיפוי שאנחנו ערכנו ביחידות הבגרות בהיסטוריה, ואני אתן נתונים מאוד מאוד בקצרה כדי לאפשר גם לאחרים לדבר, בתוך החלקים המחייבים אף לאחר התכנית החדשה נוצר מצב שההיקף בו מדובר על יהודי ספרד והמזרח לא עולה על 15% מכלל חומר החובה הנלמד. גם כאשר אנחנו מגיעים למצב שלומדים 5 יחידות מוגבר היסטוריה, מתוך שמונה נושאים הניתנים לבחירה, לדוגמה ההיסטוריה של ארצות הברית, ישנם בסך הכול שני נושאים דומים לזה על יהודי ספרד והמזרח. זה מעט מאוד וזו בחירה.

שניים מתוך שמונה?

מתוך שמונה, רק בבחירה. כמו לדוגמה נושא לבחירה, ההיסטוריה של ארצות הברית. היא מאוד חשובה כאן במדינת ישראל ולצידה העמידו גם את יהודי ספרד והמזרח.

לא צריך לבטל את זה, זה לא במקום.

אני לא אמרתי במקום, אני רק מנסה להבהיר נקודה. דוגמה שאנחנו יצאנו בתקשורת לפני חודשיים, על יחידת הלימוד במחשבת ישראל בחינוך הממלכתי דתי. ספר שנכתב בו למעשה עולם הפילוסופיה הנלמד כיחידת חובה בחינוך הממלכתי דתי, הובאו בו במסגרת החלק המדבר על ימי הביניים 140 מקורות מ-90 הוגים, כל 90 ההוגים וכל 140 המקורות האלה היו אך ורק מיהדות אשכנז ונמצא שם מקור אחד עם הוגה אחד מיהדות ספרד. כל עוד המצב ייוותר כמות שהוא וכל התיקון שאנחנו עורכים כאן ומסגרת הדברים שמקדמת הוועדה או מסגרת מה שמשרד החינוך מקדם יהיה אך ורק בתחום הרשות אנחנו לא נתקדם הרבה. בזכות ההידברות שלנו למול מפמ"ר מחשבת ישראל נערך היום בינינו ובשיתוף עם 'ממזרח שמש' חברינו היקרים תיקון בתוך ספר הלימוד. אבל לא ככה זה צריך להיעשות. זה צריך להיעשות, אדוני היושב ראש, באופן כזה שהעולם של ההגות, התרבות, החינוך של יהודי ספרד והמזרח יהיה חלק אינטגרלי וחובה בתוך מערכת החינוך ובתוך תכניות הלימודים. תודה.

תודה רבה. נשמע מורה ומחנך, יהושע דרורי.

אני חבר בארגון 'ממזרח שמש', שותף גם לדברים שנאמרו והוצגו פה על ידי קודמי. אבל אני רוצה לספר סיפור מהשטח, של מורה שעובד בבית ספר הרטמן, חלק מהזמן בבית הספר קשת. רוב המשרה שלי בבית ספר הרטמן, קשת, קדמה, ואני רואה את עצמי כמחנך דרך הוראה של מקצוע התלמוד. לפני יומיים לקחתי את התלמידים שלי להפגנה נגד הצתת בית הספר הדו לשוני. אמרתי להם, 'חבר'ה, זה ערך יהודי ממדרגה ראשונה לצאת כנגד הדבר הזה'. אנשים מסתכלים ואומרים, רגע, אתה גם דתי, גם מזרחי וזה מה שאתה אומר?

ואתה גם שמאלן.

אתה גם שמאלני, מה קורה? ה' ישמור. תבדוק, אתה בסדר? אבל ניגשתי למנהל בית הספר, לשאול דוד, אמרתי לו 'אני לוקח אותם, אני הולך לעשות שם שיעור בחוץ בעקבות ההפגנה'. לימדתי אותם שיעור של הרב חלפון הכהן שאומר את הדברים הבאים, על הפסוק 'וייצא אל אחיו וירא בסבלותם', אומר הרב חלפון הכהן, שהיה רבה של ג'רבה, 'למה נבחר משה לתפקיד שלו? בגלל הפעולות שהוא עשה. דבר ראשון, 'וייצא אל אחיו', אני חושב שזה מה שהוועדה עושה היום, וייצא אל אחיו, יוצאים אל האחים ורואים בסבלותם. אז המקרה הראשון הוא מאוד פשוט, מצרי מכה עברי, ודאי שתעמוד לימין היהודי כנגד המצרי. לאחר מכן שני יהודים, זה כבר מעניין, אבל הוא גם עומד לימין אותו הנעשק, ככה אומר הרב חלפון הכהן זצ"ל. לאחר מכן הוא הולך למדיין, שני גויים רבים, מה אתה מתערב? אבל יש שם נשים שידן על התחתונה לעומת הגברים הרועים, שהם לא בסדר והוא מציל את המדייניות ויוצא לו גם מזה משהו נחמד וטוב, הוא מתחתן עם בת נשיא מדיין. ואומר הרב חלפון הכהן, על אף שייראה בעיניך הדבר קשה ומוזר, אם יקום יהודי וירים את היד על יהא מי שיהא, מוסלמי, והוא נותן שם כמה, צריך אתה לעמוד כמשה לצד הנעשק. זו המסורת שלנו. זו המסורת שלנו.

זה צריך לחזור ולומר, יש דברים שאינם קשורים לימין ושמאל ואת זה עמדתי והסברתי לתלמידים שלי. ושוב ושוב היה דיון מאוד ער והגיעו מבית ספר קשת גם כן, עם מנהל מאוד מאוד מוכשר, שמעון אביכזר, שגם הוציא תלמידים וחזר על אותם הדברים באוזנם. זאת אומרת יש לנו המון המון מה להביא למרכז הבמה.
אני חושב שמה שאמר מורי ורבי רפא לפני כן, הסיפור הוא שינוי קונספטואלי. זה לא נושא לבחירה. יש שני היבטים, האחד הוא בשינוי, האחד הוא שכל אחד ימצא את זהותו ויביא את הנרטיב שלו, זה אחד, השני, יש פה מאבק על זהותה היהודית של מדינת ישראל, היא מסורתית, היא איננה דתית באופן מובהק, כל אחד רוצה, אני שומר תורה ומצוות, אבל כל אחד לאן שירצה שייקח את הדברים, אבל לכולם יש חלק בתרבות ישראל, באלוהי ישראל והדברים ארוכים ארוכים ארוכים שאפשר להביא אותם.

רק אזכיר דבר אחרון. אנחנו שותפים למהלך של מבצע שנקרא 'החכם היומי'. אספנו חכמים, כל יום אנחנו כותבים על חכם יומי שזה הזיארה שלו, זה היורצייט שלו, ההילולה שלו, כל אחד יגיד כפי שנראה לו, ואנחנו אוספים היגדים שלו בכל מיני נושאים. חכמים מכורדיסטן, חכמים מתימן, היגדים שעוסקים בצדקה וחסד, ישראל בין העמים, אהבת אדם, מסורת, ואנחנו מוציאים דפים. בעזרת ה' ההשקה תהיה בחנוכה וזה הכיוון. הכיוון הוא לשים את הדברים האלה.

המלצה מעשית. תכניות שהיום נמצאות על השולחן, לתת להן תקצוב רטרואקטיבי. תכניות שהן נמצאות היום, הן כבר רצות, לתת להן את אורך הנשימה הראוי הזה, כדוגמת הדברים שקורים בהדסים, כדוגמת הדברים שקורים ב'מזרח שמש' ו'כל ישראל חברים'.

תודה רבה.

מאיר כחלון, בבקשה.

שלום. אני מצטער שהתעכבתי, לא הצלחתי להגיע בזמן, אבל אני מבין כשאני אקרא את הדברים שהחברים התייחסו. כואב מאוד שאחרי 68 שנים ועדת החינוך יושבת היום ודנה בנושא של העברת החינוך לילדי ישראל כולם. אמרו את זה כבר לפני 5 שנים ולפני 8 שנים ולפני 10 שנים ואני מצטער ששר החינוך לא נמצא כאן, כי אחד הדברים הבסיסיים שהיו שרי חינוך שהוציאו חלק גדול מהחומרים מתכנית הלימודים. עכשיו מתחילים להגיד, 'הנה, הכנו תכניות', 'הנה, אנחנו לא עושים את זה, עושים את ההוא'. אם משרד החינוך ושר החינוך בראש לא יבינו ש-55% מהאוכלוסייה של מדינת ישראל הם יהודי ארצות ערב ואירן וגם חלק האיסלם, שהיה להם מורשת עם חינוך, שעלו ארצה אנשים שקטים, טובים, ציוניים, חלקם גורשו, חלקם באו נגד רצונם, אבל הגיעו, אם לא יבינו את זה היום לצערי אנחנו מאבדים את הדורות הבאים. אין היום במערכת החינוך נושא מרכזי בנושא מורשת יהודי ארצות ערב והאיסלם. אין. מי שיגיד לי פה שיש, אני אשמח שיראה לי.

רק לפני יומיים הכינו תכנית מיוחדת, עברו לשידור ישיר, כמה אמרת ראו בתי ספר את התכנית הזאת?

110, בסביבות 5,000 תלמידים.

אז אני אומר לך, אם ראו את זה 1,500 אני מוכן לשלם על כל אחד יותר. למה 1,500? ולמה 5,000? למה לא כל בתי הספר ולמה זה לא היה לפני זה? למה צריך להגיע לוויכוח הזה היום? אם לא היינו מתארגנים וצועקים גוולד, כמו שאומרים באידיש, מה יהיה? אנחנו מאבדים את הדורות, חברים. אנחנו מאבדים את הדורות שכל יום אני לא יודע מה לדבר עם נכדיי. אני שואל אותם 'מה אתם לומדים?' אני אמרתי בישיבות הקודמות, גם היום, כל הנושא של הפרעות שהיו ביהודי ארצות ערב, לומדים עליהם? בחינות בבגרות זה מה שקשור לקישינב ב-1903, אבל מה שקרה בארצות ערב לא לומדים. למה לא מכניסים את זה לתכנית הלימודים?

- - - 3 שנים.

תגידי לי מי מחנך באיזה בתי ספר. אני חושב שהנושא הזה שוועדת החינוך היום דנה, אדוני היושב ראש, חבר הכנסת שמעון אוחיון, שאני שמח שהוא יושב בוועדה פה כי הוא מוביל חלק גדול מהעניינים וחברנו נסים זאב, אתם חייבים היום להעביר את המסר הברור עם החלטות ברורות ועם תקציבים ברורים.

תודה רבה, מר כחלון.

אחרונה לפני סיכום ג'ינה ולדמן.

(אומרת דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי): תודה. אני מצטערת, אני אדבר באנגלית משום שאינני דוברת עברית. אתמול היה לי אחד הימים הטובים בישראל, אבל באותו זמן הוא היה יום עצוב מאוד. הסיבה שהוא היה יום יפה - - -

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי): ככה זה בישראל, יום עצוב ויום שמח, זה הולך ביחד.

הסיבה הייתה שביקרתי בשני מוזיאונים מדהימים, אחד זה מוזיאון מורשת יהודי בבל, שמייצג את התרבות העירקית, והשני היה המוזיאון של מורשת לוב. אני עצמי מדברת בשם אישה שמשפחתה כמעט כולה נרצחה בלוב ב-1967 והרבה מבני משפחתה נהרגו במחנה ג'אדו. אני גם מייצגת היום קבוצה בינלאומית שנקראת JJAC. הסיבה שהרגשתי עצובה לאחר שסיימתי את היום המדהים באותם שני מוזיאונים הייתה משום שעשיתי מחקר נרחב ומצאתי שאף אחד מאותם מוזיאונים אינו מופיע ברשימת המוזיאונים המומלצים לתיירים במשרדי תיירות וגם לא ב'דברים שיש לעשות' בתל אביב או בישראל. זה עצוב לי להגיד שהתחנה לחקר הציפורים בירושלים מופיעה ברשימה וגן החיות התנ"כי מופיע ברשימה, אבל מסיבה כלשהי המוזיאון ההיסטורי שלנו שמייצג היסטוריה של היהודים מארצות ערב נשמט מכל רשימת תיירות כלשהי. אני מתחננת בפניכם לתקן את המצב הזה.
אני מבקשת את זה גם משום שאנחנו מחנכים אנשים רבים בארצות הברית לבנות תכנית לימודים שתכלול את המורשת ההיסטורית שלנו, אבל 51% מאוכלוסיית ישראל של היום לא יודעים את ההיסטוריה שלהם. זה חשוב לחנך את הילדים שלנו, לא רק פה בישראל, אלא בכל העולם, פשוט משום שאם לא נדע את ההיסטוריה והמורשת שלנו, אם לא נדע להראות מה שהקונפליקט פה יצר, שהוא יצר שתי קבוצות של פליטים, הילדים שלנו לא יהיה מוכנים להילחם במערכה הפסיכולוגית נגד ישראל. זה לא רק ללמד את עצמנו והילדים שלנו, אלא זה יצירת בסיס ויסודות לילדים שלנו כדי להבין את הקונפליקט בצורה עמוקה יותר. הייתי רוצה את הבטחתכם לכך ואני מקווה שאקבל אותה לפני שאצא מהחדר הזה, משום שאני מאוד נסערת מהנושא הזה. אני רוצה את מילתכם, חברי הוועדה הזו, שאני יכולה לחזור לארצי, ארצות הברית, המקום שבו נמצא המוסד שאני חברה בו, ואני אוכל להגיד שם, כן, תהיה תכנית לימודים שתצא מהוועדה הזאת ואני גאה לומר שאנחנו יכולים להפיץ ולהוציא לפועל כזו תכנית. תודה.

תודה רבה.

אני רוצה להגיד שאנחנו מפסידים בקרב על המצפון של הילדים שלנו, הילדים שלנו סרבני שירות. אני רק רוצה להביא את זה למודעות. מה אנחנו מפסידים.

אני רוצה רק להרגיע את האחרים, שמנו לב, גם נסים וגם אנוכי, אנחנו השתדלנו לתת לחברים שמתמקדים בנושאי חינוך בעיקר. יש לנו עוד שני מושבים, הוועדה לעלייה וקליטה, שנסים ינהל את הישיבה, ואחר כך השדולה שאני אנהל אותה. כולם יבואו לידי ביטוי.

אני רוצה להבטיח פיצוי לאלה שלא דיברו, שתהיה להם זכות לדבר בוועדה המשותפת, שהיא לא פחות מעניינת וחשובה. תודה, אדוני, אני מודה לך, אדוני.

אני רק רוצה לומר משפט אחד, באמת, לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה, כך לימדו אותנו חז"ל. אנחנו באמת מתחילים כאן צעד ראשון, צעד החקיקה. מי שמכיר אותנו, אנחנו גם באים מן הצד המעשי, אנחנו לא נשארים רק במסגרת הפרלמנט, שאמרו לי כמה פעמים 'שמעון, תפסיק להתעסק עם הבעיות האופרטיביות, פה מדובר בפרלה-פרלה', דבר דבר בעיקר. אבל אנחנו מטבענו רוצים לעקוב ונעבוד כמובן גם עם משרד החינוך והמשרד לאזרחים ותיקים לעשות ביחד עם 'יד בן צבי'. הראיה, החוברות הללו הן יוזמה שיזמתי כאן ואני מוכרח לומר תודה לסגן שר האוצר, למיקי לוי, אני מקווה שנראה אותו, שהוא נתן תקציב מיוחד שאת פירותיו הראשונים מתחילים לראות ואנחנו נדאג בעזרת ה' גם לתקציבים, גם לתכניות פעולה, אבל רוצים לראות את כולם שותפים, לא רק מערכת החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית, אלא כל הארגונים, תנועות הנוער, כל המסגרות והמסגרות גם בחוץ לארץ. תודה לכם.

אני רוצה להודות לכם. אני מתנצל שבאמת שמענו חלק קטן מאוד ממה שיש לכם לומר וכפי שנאמר, גם על ידי חבר הכנסת נסים זאב וגם על ידי חבר הכנסת אוחיון, עוד היום ארוך.

החוק הוא שלב וצעד חשוב וגדול קדימה, אבל הוא רק התחלה. הוא רק התחלה שתיתן את נקודת הזינוק לאפשרות ולחופש הפעולה כדי להגביר את תחום המודעות והתודעה של ילדי ישראל במורשת באמת העשירה מאוד, ארוכת השנים והחשובה הזו.

אני רוצה לומר דבר שאולי לא יישמע פופולרי, תראו, במערכת החינוך היום עוברים מהרבה חובה להרבה יותר יוזמתיות, יצירתיות ועצמאות של מנהלי בתי ספר, שזה דבר חיובי כשלעצמו, כי זה מאפשר למנהלי בתי הספר ב-30% בערך מהאג'נדה לקבוע מה עושים. לכן אני חושב שמצד אחד אל תחכו לכך שיהיה חובה והחובה הזו תמומש לכל רוחבה של מערכת החינוך, אבל מצד שני, דווקא חופש הפעולה הזה מחייב יצירה של הרבה חומר מעניין, אנשים מעניינים שיכולים בהחלט למשוך את תשומת הלב. שמענו פה מורה אחד, אני בטוח שיש רבים כאלה שיכולים לעניין, תלמידים יעשו עבודות אישיות, עבודות חקר, ובדרך הזו אני דווקא חושב שנשיג הרבה יותר מאשר להטיל חובה. חובה במדינת ישראל, אתם יודעים, זו המלצה במציאות שלנו.

ואני רוצה להבטיח לך שלקחנו את דברייך מאוד ברצינות וננסה, עד כמה שאנחנו יכולים ואנחנו יכולים לעשות הרבה, במטרה לגרום לכך שהיום הזה יהיה התחלה של תקופה חדשה בחינוך ובלימוד הילדים שלנו את המורשת וההיסטוריה של היהודים שבאו מארצות ערב ואירן. אני אגיד לכם, המשמעת האמריקאית היא להיות תכל'ס, אז ג'ינה הייתה מאוד תכליתית ופנתה אליי ולוועדה ואמרה 'תתחייבו' ואנחנו התחייבנו.

תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:00.>