PAGE
3
ועדת הכלכלה
18/11/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 383>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, כ"ה בחשון התשע"ה (18 בנובמבר 2014), שעה 11:30

<תקנות התעבורה (תיקון מס'...), התשע"ד-2014, בעניין בטיחות הולכי רגל וניטור נתוני נסיעה>

חברי הוועדה: >
מיכל רוזין – מ"מ היו"ר
יעקב אשר

בועז טופורובסקי

חמד עמאר

>
חוה ראובני - סגנית בכירה ליועצת המשפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

מריה כהן-אתגר - ראש תחום הנדסת תנועה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

איציק סרור - סגן מנהל אגף הרכב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עמוס צעדה - ראש חוליית תעבודה באגף התנועה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

יפעת רווה - משרד המשפטים

רוית הופמן - קצין מדור תביעות באגף התנועה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

יעקב שיינין - יו"ר הרשות, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מרדכי בהירי דואני - מנכ"ל הרשות, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

יובל פרידמן - מנהל חטיבת כספים ומשאבי אנוש, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

רחל גולדווג - מנהלת אגף מחקר, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

רינת צאיג - מנהלת תחום מידע, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

שני חדד - מנהלת תחום הסברה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

דנה טל - מנהלת תחום הסברה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מרב רפאלי - מנהלת תחום חקיקה וכנסת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

עמי רוטמן - יועץ משפטי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נועה רוזנהק - עוזרת אישית למנכ"ל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אורנה גוראל - דוברות, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

יהונתן סבן - דוברות, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

נדב שנברגר - דוברות, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אלישבע הכט - עוזרת מחקר, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים


טל אלמוג - רכזת תחום פרוייקטים מיוחדים, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

פרדי הרשקוביץ - בוחן תאונות, אגד, מפעילי התחבורה הציבורית

יוסף זיסקינד - מנהל בטיחות והדרכה ארצי, קווים תחבורה ציבורית בע"מ, מפעילי התחבורה הציבורית

אילן גרודסקי - מנהל תחום הטכנולוגיה, עמותת אור ירוק, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

אהוד שפירא - מנכ"ל פורום פעולה, ארגונים למאבק בתאונות דרכים

מיכה בר-מאיר - מנהל מידע, המרכז לטכנולוגיות חכמות לתחבורה

אביטל אפל-פנקס - מנהלת תחום מדיניות ציבורית, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

גלית גלעד - מנהלת אגף ממשל ומדיניות ציבורית, בטרם-המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

מירב תורג'מן

לאה ורון

יפעת קדם
<תקנות התעבורה (תיקון מס'...), התשע"ד-2014, בעניין בטיחות הולכי רגל וניטור נתוני נסיעה>

שלום לכולם. אנחנו מתכנסים לרגל שבוע הבטיחות בדרכים. אני חייבת בכל זאת להביע בשמי, ואני בטוחה בשם כולם, את הזעזוע ממה שקרה הבוקר. אני רוצה לשלוח תנחומים למשפחות ואיחולי החלמה לפצועים ולמשפחות שלהם. כולנו מזועזעים מכך. אני בטוחה שאתם שותפים לתחושותיי הקשות. אנחנו מציינים את הישיבה, כפי שאמרנו, בשבוע הבטיחות בדרכים. אנחנו נתחיל עם המצגת של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. ד"ר יעקב שיינין יושב ראש המועצה, בבקשה.

שלום לכולם. אני רוצה לעבור בצורה מסודרת, כי אנחנו נמצאים בתקופה שאפשר כבר לעשות סיכומים, לפחות חלקיים. דבר ראשן שאנחנו צריכים לזכור זה שחלפו 10 שנים מאז שהכנסת החליטה על הקמת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. זה על פי דוח של ועדה שעמדתי בראשה בשנת 2005. בזמנו זה היה יעד מאוד שאפתני לרדת מ-500 הרוגים ל-360 ב-2010 ול-300 ב-2015. אני יכול לבוא ולהגיד שביעד הזה עמדנו. בסביבה של היעד עמדנו. ישראל דורגה במקום 20 מבחינת הבטיחות בדרכים. אנחנו מודדים את הבטיחות בדרכים בהרוגים לקילומטר נסועה או למיליארד קילומטר נסועה. זה מדד אובייקטיבי. היינו במקום 20, היום אנחנו במקום 11, 10, 12. עשינו את זה יחסי וגם מוחלט. אלו הן העובדות. נכון שעדיין האומדן של 2014 זה 305 הרוגים. זה האומדן על פי עשרת החודשים הראשונים. אין ירידה לעומת 2013, אבל יש ירידה גדולה לעומת 2012. אנחנו יודעים שהעלות הכלכלית של תאונות דרכים היא למעלה מ-10 מיליארד שקל בשנה. זה בלי להתחשב בשכול, בצער, בסבל ובכל אותם דברים. אנחנו חושבים שאפשר להמשיך לרדת הלאה. זה כדאי גם כלכלית. זה לא רק שנקטין את השכול, את הצער ואת הסבל, שלזה אין שיעור כי אני לא יודע איך למדוד את זה, זה גם כדאי מבחינה כלכלית.

אם מסתכלים על הגרף הזה, אז מתחילת המאה ה-21 רואים את הירידה הגדולה שעשינו. מחמש מאות ומשהו אנחנו עומדים היום על בערך 305. תראו את ה-290 שהיו בשנת 2012. הייתה ירידה של 25%. היה נורא מפתה להאמין שאנחנו שם.

איך הסברתם את הירידה הזאת ב-2012?

יש המון טעויות סטטיסטיות כי אנחנו מדינה קטנה. לפעמים הן לטובתנו, לפעמים הן לרעתנו. זה נורא ציני, אבל 33 אלף הרוגים מתאונות דרכים בארצות הברית לא משנים את הסטטיסטיקה, אצלנו זה משנה את הסטטיסטיקה.

אני מבינה. לגבי הרוגים אין חישובים סטטיסטיים.

אני אגיד מאיפה זה בא. כשמסתכלים על המגמה הרב שנתית אנחנו רואים שנתקענו. אנחנו נמצאים ברמה של 300. אנחנו חוששים שאי אפשר בדברים הרגילים להמשיך לרדת בקצב שהיינו רוצים. הקצב שירדנו ב-13 השנים האחרונות זה קצב של 7% בשנה בהרוגים למיליארד קילומטר נסועה. זה כנראה נעצר. היעד שלפני שנתיים קבענו לעצמנו, שאישר אותו שר התחבורה והבטיחות בדרכים ובירך עליו ראש הממשלה, אם כי זה לא התחייבות פורמאלית, הוא שבשנת 2020 נהיה בין 5 המדינות המובילות בעולם בבטיחות בדרכים. אני חושב שזה יעד שהוא לא רק אתגרי. אם העולם ימציא טכנולוגיות יותר טובות, אנחנו נהיה חלק מהעולם.
היעד הראשון שעשינו לפני 10 שנים הוא לרדת ל-300. תזכרו שגם בעולם ירדו. הטכנולוגיות התפתחו גם בעולם. הפעם אנחנו הולכים בדבר הרבה יותר קשה. אם העולם ירד, אנחנו חייבים לרדת גם. אנחנו רוצים להיות בין 5 המדינות המובילות בעולם, שזה שבדיה, אנגליה, אירלנד, נורבגיה. המשמעות היא שאנחנו צריכים לרדת 30%,40% יותר ממה שאנחנו נמצאים היום. אני חושב שאנחנו יכולים להגיע. אם רוצים להעביר את זה למספרים, אז ב-2020 זה פחות מ-200 הרוגים בנסועה שתגדל ב-10%,15%. אני חושב שאנחנו יכולים לעשות את זה. תזכרו מה קרה ב-2013 ו-2014. אנחנו תקועים ולא מצליחים לרדת. חל שינוי מאוד גדול. אנחנו ירדנו בהרוגים. אנחנו ממשיכים לרדת בהרוגים בתוך כלי הרכב, שזה נהגים ונוסעים, אבל גדלנו בצורה בלתי הגיונית בהולכי הרגל. ירדנו השנה ב-30 הרוגים בנוסעים ונהגים בתוך כלי הרכב, כולל הדו גלגלי שהוא לא מוגן, ועלינו ב-30 הרוגים בהולכי הרגל. השינוי הזה הוא הבעייתי ביותר. אנחנו נמצאים היום עם 120 הרוגים הולכי רגל ב-2014. אלו הערכות שלי. מדובר באומדנים. אני מקווה שאני טועה. היום זה 107. יש עוד חודש וחצי ללכת. זה הדבר. היינו ב-92 ב-2013. אנחנו נעלה כנראה ל-120. זאת הנורה האדומה או הדגל האדום שאנחנו שמים. אני יכול להגיד שהצלחנו בתשתיות, הצלחנו בטכנולוגיה של כלי הרכב. בכל הדברים האלה נראה שאנחנו ממשיכים לרדת. בהולכי הרגל לא הגיוני מה שקורה. זה בלתי נסבל, לא הגיוני. 40% מכלל ההרוגים זה הולכי רגל. הממוצע של המדינות המפותחות זה 20%. אני אביא לדוגמה את ארצות הברית, ששם זה 14%. אנחנו יותר טובים מארצות הברית מבחינת הרוגים לקילומטר נסועה. יש פה דבר שהוא לא הגיוני. הוא רב תחומי, אבל ניתן להשיג אותו. זה יותר זול מאשר לסדר תשתיות. אנחנו חילקנו את זה לתינוקות במגזר הערבי ולקשישים במגזר היהודי. אני אראה לכם . השוויתי את ישראל לארצות הברית. תינוקות בני 0 עד 5 הם 12% מכלל ההרוגים בקרב הולכי הרגל אצלנו. הם מהווים סך הכל 10% מהאוכלוסייה. בארצות הברית תינוקות מ-0 -5 הם פחות מ-2% מכלל ההרוגים.

12% הם רק במגזר הערבי.

רובם. זאת בעיה שאנחנו יכולים לשים את האצבע עליה ולתקן אותה. אנחנו יודעים מה הבעיה. הדבר הכי מתסכל זה אבא שנוסע אחורה או דוד שנוסע אחורה.

אתם מחשיבים את זה? לפי הסטטיסטיקות ששמענו בעבר זה לא נחשב לתאונת דרכים אם זה בתוך חצר הבית, אם זה בתוך החניה הפרטית. זה לא נרשם כתאונת דרכים. האם אתם מכניסים את זה?

אני חושב שבמגזר הערבי מכניסים את זה. זו לא דרך פרטית. הוא חונה בכביש, ליד הבית.

בעבר נאמר בצורה מפורשת שאם זה קורה בחצר הבית או בחניה פרטית, זה לא נחשב לתאונת דרכים ולא נכנס לסטטיסטיקה. זה אומר שהמספרים גבוהים יותר.

זו לא הגדרת דרך.

השאלה אם המספרים גבוהים.

המספרים האלה הם מספרים של ילדים במגזר הערבי. יכול להיות, כמו שאת אומרת, שיש משהו פרטי שלא ספרו אותו. יכול להיות שהמצב הוא עוד יותר גרוע. זה בערך 11 או 12 ילדים.

רוב תאונות החצר מתרחשות בחניות ובאזורים שמוגדרים כדרך, זאת אומרת, פתוחים לכלל הציבור. גם אם זה חניית בית, זאת לא חניה מגודרת.

זה כביש לכל דבר ועניין.

הן נספרות. יש מספר תאונות שמתרחשות בחניות מגודרות וסגורות. הן לא פתוחות לכלל הציבור. התאונות האלו מבחינת המשטרה לא נספרות כתאונות דרכים.

זה המיעוט.

בעבר שמענו מהמשטרה שזה לא מיעוט.

אלה נתונים של המשטרה.

השאלה שנשאלת היא עוד יותר רלוונטית. האם הנתונים האלה של המשטרה כוללים את אותם ילדים שנהרגים?

לא בדרך הפרטית. זה מיעוט.

זה לא מיעוט. המשטרה טענה שזה לא מיעוט.

מדובר ב-12%.

זה מספיק חמור גם כך.

אני טוענת שכנראה המצב עוד יותר חמור.

יותר חמור.

יש יותר נהרגים מאשר מה שמופיע כאן?

כן. אם הוא נהרג במקום שלא נחשב דרך - -

יש לכם את הנתון כמה לא מופיעים כאן?

.

דוח בטרם, שנתן סקירה לשנתיים האחרונות, 2013 ו-2014, מדבר על 5 מול 15. 15 ילדים נהרגו בדריסה לאחור, לעומת 5 שהרשות, המשטרה ספרה. אלה הנתונים של דוח בטרם לאומה.

אני זכרתי את זה. זה נתון שנאמר כבר.

היה דיון מאוד סוער בעקבות הנתונים האלה.

זה אומר רבע.

שליש.

מאיזה מגזר ה-15?

בעיקר בדואים.

זה 5 מתוך 15.

מה שקורה מספיק חמור. אנחנו הולכים לטפל במספיק חמור. אם נציל את אלה שלא נספרים, וואלה. מבחינת הרשות זה דגל אדום גם אלה שבדרך.

אנחנו הולכים לטפל במגזר הערבי. עשו את זה כמה פעמים. זה הצליח. אנחנו צריכים לעבות את זה. יכול להיות שאנשים מהמגזר הערבי ידעו איך לדבר איתם, ידעו איך להיכנס לכפר ולעשות את הדברים האלה. אין לי ספק שאפשר להצליח בקלות, כי יש את האינטרס העליון של הישוב הערבי שזה לא יקרה לו. אותו דבר קורה לנו עם קשישים במגזר היהודי. כמעט לא נהרגים קשישים במגזר הערבי. ברובם זה במגזר היהודי, בישובים היהודים. גם שם כנראה זאת תופעה. אני אומר כנראה, כי אני לא יודע. זאת כנראה תופעה שכשאנחנו מתבגרים אנחנו חושבים שאנחנו בני 30. אנחנו רצים כאילו אנחנו בני 30 כשאנחנו לא בני 30. אנחנו לא שומעים טוב, לא רואים טוב, לא הולכים טוב. זה מעבר לדברים האחרים של מעברי חצייה שהם לא בסדר, זה מעבר לזה שיש כל מיני הסחי דעת. הדבר הבסיסי שאנחנו רואים זה שאין את המודעות. זאת בעיה שאפשר לטפל בה בהסברה ובהדרכה. בקרב בני 16 עד 64 זה רק 50% מההרוגים אצלנו, לעומת ארצות הברית שזה קרוב ל-80%. למה אני משווה תמיד לארצות הברית? כי זה מספרים גדולים, אין את הסטיות, אין את התנודות. נהרגים שם 30 אלף הרוגים בשנה. יש שם בערך 4700 הרוגים שהם הולכי רגל.

ואצלנו?

אלה מספרים גדולים שאנחנו יכולים להשוות. אנחנו רואים שאנחנו החריגים. תזכרו שאנחנו החריגים. בזה אפשר לטפל ואפשר לדעת איך לטפל. אני מראה לכם את העיוות. אנחנו פי 4 יותר הרוגים בתינוקות ופי 2.5 יותר הרוגים בקשישים. לקחתי כמה מדינות בארצות הברית, סדר גודל של ישראל, עם 7,8,9 מיליון אנשים. 13.8%, 20%,16% הולכי רגל נהרגו. הממוצע הוא 14%. אנחנו 40%. אני לא מביא מדינה איזוטרית, אני מביא את ארצות הברית של אמריקה עם 50 מדינות. אני מראה לכם 5 מדינות בסדר גודל של 9,10 מיליון.

מה הסיבה לכך שנהרגים הולכי רגל? האם זה חציית כביש במקום מסוכן? בישראל אני רוצה את הנתונים, לא בארצות הברית.

יש את ישראל.

מעניין אותי מה קורה כאן.

ב-2014 יש 108 הולכי רגל הרוגים, כשמתוכם 24 נהרגו בוודאות במעבר חצייה. יש עוד 84 שיכול להיות שנהרגו במעבר חצייה, אבל אין את הנתונים מהמשטרה אם זה במעבר חצייה או לא במעבר חצייה. 22% נהרגו בוודאות במעבר חצייה. חלקם גם במקומות מרומזרים. אני לא יודע להגיד לך אם הם נהרגו כתוצאה ממעבר באור אדום. מה שבטוח זה שהם נהרגו במעבר חצייה.

כמה נהרגו מרכבים פרטים וכמה מתחבורה ציבורית?

את הפילוח הזה - -

זה חשוב מאוד. לאחרונה נהרגו הרבה מאוד אנשים במעבר חצייה מרומזר על ידי תחבורה ציבורית.

זאת בדיוק הנקודה שבה הרשות לקחה את כל עובדיה וירדה לצומת ראשי בתל אביב. נגענו באנשים. הסברנו להם איך לעבור במעבר חצייה. אנשים יודעים, אבל זה לא מספיק חד. עדיין החיפזון לעבור את הכביש גובר על המחשבה.

בארצות הברית - אני חושב שגם באירופה - מופיע לך כמה שניות נשארו לך. אולי זה עולה עוד כמה שקלים, אבל הוא אומר לך שיש לך עוד 30 שניות. לא צריכה להיות היום הפתעה.

זה לא רק בארצות הברית. זה בכל העולם כמעט.

בעולם המפותח.

לא רק בעולם המפותח. באלבניה זה נמצא.

אני אתן לכם את הבעיה כדי שתסתכלו בגדול. בארצות הברית עשו סקר. 73% מההרוגים הולכי הרגל זה באזורים האורבניים. הבעיה היא באזור האורבני. הרוב זה לא בצמתים, אלא כשעוברים את הרחובות. 70% נהרגים בחשיכה. מעברי החצייה לא מספיק מוארים אצלנו בלילה. אין תאורה מתאימה, אין את האזהרה המתאימה לנהג.

אתה מראה לנו את הנתונים של ארצות הברית. אני לא יכולה להתייחס לכמה נהרגים בישראל ביום ולכמה בשעות החשיכה. אנחנו מדברים באוויר.

אנחנו לא מדברים באוויר. אני נותן לך את הנתונים על ישראל.

הוא לא נתן לי. כמה נהרגים בשעות החשיכה מול כמה נהרגים בשעות היום?

לא עשו את זה.

הטבלה הזאת מאוד יפה לארצות הברית, אבל זה לא נותן לי אומדן לגבי הבעיות אצלנו.

את צודקת במאה אחוז, אבל לפחות אני לוקח את מה שהם עשו כדי לעשות אצלנו.

זאת חברה שונה.

נכון. 50% מההרוגים שם הם תחת השפעה של אלכוהול, אם זה הולך הרגל או הנהג. לנו את העוצמה הזאת. אם הם 14%, אנחנו צריכים להיות פחות מ-14%.

אני מציע, גברתי היושבת-ראש, להתמקד בנתונים שלנו בארץ, לראות מה אנחנו עושים. התפקיד שלכם להשוות בין ארצות הברית לישראל. מה שמעניין אותנו כוועדה הוא איך אנחנו פותרים את הבעיה אצלנו במדינת ישראל, איך מורידים מ-108 הרוגים בהולכי רגל לממוצע שקיים באירופה. אם יהיה פחות, גם זה יהיה טוב.

תראה מה אנחנו חושבים. אנחנו חושבים שפעילות של הדרכה והסברה זה הדבר המרכזי. אנחנו צריכים לדבר על כל הנושא של תשתיות ליד מעברי החצייה, שזה ריסון מהירות, פסי האטה, צביעת המעברים, תאורה, שילוט, רמזורים מהבהבים. אתה צריך לעשות שם מעבר כדי שגם אם להולך הרגל יש היסח דעת, שהנהג לא ידרוס אותו.

אני חושבת שחשוב שהוועדה תרשום שזה מאוד קריטי שנזהה מה הן הסיבות שבגללן נהרגים הולכי רגל. חשוב לדעת. אם למשל נגלה ש-80% נהרגים בשעות החשיכה, אז נדע שיש לנו בעיה של תאורה. אני לא חושבת שזה ככה. אם 80% נהרגים על ידי תחבורה ציבורית, נבין שיש בעיה עם נתיבי תחבורה ציבורית. אנחנו לא יכולים כרגע לאפיין מה הבעיה העיקרית.

על פי נתוני המשטרה שבידנו, כ-75% מהתאונות הכלליות - קטלניות ומטה - נגרמו על עבירת נהג. כשהנתון הזה עלה, הרשות ביצעה כמה מהלכים מאוד מהירים. בטח יעקב ירחיב על זה בהמשך. הרשות מימנה למשטרה כ-75 ניידות. יש עוד 25 שנקנו עכשיו ו-25 ניידות שנמצאות ברשויות המקומיות. מיד עם זיהוי הבעיה ניתנה הנחיה לאותן ניידות לבצע אכיפה של אי מתן זכות קדימה במקומות הומי אדם וליד מעברי חצייה. אם נסתכל אחורה, אין כמעט תאונות דרכים ליד בתי ספר. למה קורה הדבר הזה? הרשות הלאומית עם מנהלי הבטיחות האזוריים עוברים כל שנה על כל מוסדות החינוך ברשויות. יש דוח שמראה איפה יש כשלי בטיחות. כשל בטיחות זה במפר, הרעדה כזאת, מעקה בטיחות או עץ שמסתיר את התמרור. אנחנו את הדברים עושים.

עם כל זה שחשוב הסברה להולכי רגל, ואין ספק שכך המצב לגבי ילדים, קשישים וכולנו, מה שאתה בעצם אומר זה שעל פי נתוני המשטרה הבעיה היא עם הנהגים, לא עם הולכי הרגל.

אמרתי לכאורה. יש לא מעט מצבים שבבתי משפט זה נראה אחרת.

למה הבאתי - -?

אתה ממקד את זה בהסברה להולכי רגל. אני מנסה להבין אם שם הבעיה שלנו.

אני אגיד את זה בצורה בוטה. אנחנו חדשים על הכביש. כל מדינת ישראל חדשה על הכביש. כל היכולת של מידע, של ניתוח המידע זה דבר יחסית חדש. לא המשטרה ולא אנחנו מיקדנו מה הם הגורמים שאנחנו רוצים לבדוק. לכל אחד יש את הרעיונות שלו, לכל אחד יש את הדברים שלו. אני מסתכל מה עשה מישהו שהוא 250 שנה על הכביש. עכשיו אני יכול ללכת למשטרה - -

תסתכל על אירלנד. היא פחות שנים מאיתנו.

הם יותר שנים מאיתנו.

אתה אומר שהם עברו אותנו בנתונים. כמדינה הם פחות שנים מאיתנו.

איפה שאין לנו מידע אנחנו יודעים מה לבקש. אנחנו לא רוצים לבקש מידע סתם. אנחנו בודקים מה נעשה בעולם המפותח. את צודקת בכך שאת שואלת אותי למה אין את זה עד היום. זה לא יעזור לי. אני מנסה לראות מה יהיה לי מחר. את צודקת בכל מה שאמרת. את צודקת כששאלת למה לא היינו אירלנד. השאלה מה אני עושה בבוקר. זה מרגיז אותנו על בסיס יומי.

אני בעד ללמוד. הראית לנו מדינות שאין בהן הרבה תאונות דרכים.

קרה עוד דבר מאוד יוצא דופן. אנשים נעמדים בשוליים ברגע שיש להם מצוקה. הנהג נהפך למכונאי רכב ראשי. הוא שוכב מתחת למכונית כשהרגליים שלו על הכביש. נהרגו אנשים כאלה. זה לא היה בעבר. הגענו להסכם אסטרטגי עם המשטרה שאנחנו קונים לה ניידות עם סטודנטים בתנועה. התפקיד שלהם יהיה בדרכים הבין עירוניות. כל מי שנתקע בשוליים מצלצל 100. תוך 10 דקות תעמוד מאחוריו ניידת. ברגע שעומדת מאחוריו ניידת לא תהיה תאונה. הניידת דואגת לגרור אותם. המשטרה מוכנה ללכת עם זה. אנחנו הולכים עם הדבר הזה. מדובר ב- 100 ניידות בין עירוניות, חוץ מ-100 הניידות שקנינו למרחב העירוני עם מתנדבים בתנועה. תמיד תשאלי אותי את השאלה, ותמיד את צודקת, איפה היינו עד היום. אין לנו ברירה.

אני מנסה לנתח את המציאות על מנת לראות מה נדרש.

זה מה שאנחנו מנסים לעשות. לא תמיד אנחנו מצליחים בפעם הראשונה. לא תמיד זה יעיל. תמיד אנחנו מוצאים את המפתח במקום האחרון שבו אנחנו מחפשים.

הנקודה שהיא קשה, ואני מעלה את זה פה בוועדת הכלכלה, שמקצצים את התקציב של הרשות שנה אחרי שנה. התקציב המקורי של הרשות היה 550 מיליון שקל. במונחים של 2015 זה 660 מיליון שקל. קיצצו לנו את התקציב השנה ל-230 מיליון שקל. אם אני טועה, אז זה 235. בתקציב של 230 מיליון שקל האפקטיביות של הרשות, היכולת לעשות את כל הדברים האלה מגיעה כמעט לקצה. מתוך 230, 120 אנחנו מקצים לתשתיות הבטיחותיות העירוניות, שזה קריטי, שזה חשוב. לא יכול להיות שלא תהיינה תשתיות עירוניות שהן פרפקט. תראו את הרשימה שנמצאת. כמעט לא נשאר כסף לכל הפעילויות. אנחנו רצינו ללכת למשטרה עם 60 מיליון. אין לנו להביא להם 100 ניידות עם סטודנטים בתנועה. אנחנו בקושי נצליח להשיג 25 ניידות. אי אפשר ב-230 להגיע ליעד שאנחנו הצבנו. אולי יהיה נס. אנחנו הצבנו יעד שכולם תומכים בו וכולם מוכנים ללכת איתו. אנחנו לא יכולים לדעת תמיד איך לעשות את הדבר הכי נכון . ב-230 מיליון שקל זה לא הולך. אלה דברים שוועדת הכלכלה צריכה לדעת. ככלכלן אני יכול להוכיח שכלכלית זה כדאי. אלה לא סדרי עדיפויות לאומיים. זה לא שניתן לך וניקח מסל הבריאות. כלכלית אפשר להראות שאם את נותנת 100, את חוסכת יותר מ-100. צריך לעשות את זה כפרויקט השקעה כמו כל דבר אחר. אי אפשר לעשות את זה ב-230.
הגשנו הצעה ל-2015 על 400 מיליון שקל. הממשלה לא קיבלה את זה. בהצעת התקציב זה 230. תזכרו שאנחנו, מועצת הרשות, מונינו על ידי הממשלה. אני לא יכול, אחרי שיש החלטת ממשלה, להית נגד הממשלה. אני יכול לשים את המפתחות וללכת. המועצה החליטה שהיא לא שמה את המפתחות והיא לא הולכת. היא מנסה לעשות הכל. תזכרו שאת כל חברי המועצה ממשלת ישראל מינתה. עד שלא החליטה הממשלה צעקתי ודיברתי עם כל מי שאני יכול. ברגע שנתקבלה החלטה, למועצה יש שתי אפשרויות: לשים את המפתחות וללכת, או להגיד "אני עושה את המקסימום ב-230". החלטנו שאנחנו לא שמים את המפתחות, אבל אני רוצה שתדעו שלא נעמוד ביעד. חבל, כי אפשר . איך אני יודע שאפשר? זה היה דבר שלקח לי הרבה מאוד זמן. אתה מסתכל על כל הפרמטרים של שבדיה, של נורבגיה, של אירלנד. בכל הפרמטרים יש לנו יתרון עליהם. הכבישים שלנו הם כמו הכבישים במדינות אירופה: אותו תקן, אותם מעקות בטיחות, אותו סטנדרט. המכוניות שלנו הן בדיוק כמו המכוניות האירופיות, עם 5 כוכבי ריסוק. כל האביזרים שיש באירופה יש גם אצלנו. אנחנו מדינה עם כלים יותר טובים מכל המדינות באירופה. אין לנו שלג, אין לנו קרח, אין לנו סופות, אין לנו את ההרים שיש באירופה. ברובנו אנחנו מישור. אנחנו מדינה שהמרחקים הרבה יותר קצרים. אתה לא מתעייף אחרי 5 שעות.

מה ההבדל? איפה אתה שם את האצבע?

המדינות האלו יותר מודעות ונתנו משקל רב יותר על מנת להוריד. אנחנו לא פחות אינטליגנטיים מהאירופאים. אם את מסבירה לישראלי בגובה העיניים, הוא עושה את זה. אנחנו מספר 1 בעולם בבטיחות.

אתה אומר שהשורה התחתונה היא הסברה.

כסף.

כסף להסברה, להכשיר אנשים שיסבירו לציבור.

בתשתיות שכנענו. בתשתיות אין בעיה. מדינת ישראל עושה את מה שצריך בתשתיות.

אני רוצה להודות לוועדה על קיום הדיון הזה ועל ההתייחסות ליום הבטיחות בדרכים. כל שנה אנחנו מציינים את היום הזה בכנסת, בוועדות, במליאה. השנה לא הצלחנו לעשות את זה. גם בכנס גדול היינו מציינים את זה. אני לא יודע למה השנה לא עשינו את זה. דווקא זה מעלה את המודעות. אני מקווה ששנה הבאה לא נפספס את זה. השנה נהרגו 275 בני אדם. מה שמדאיג אותי, ואני מתחבר לדברים שלך כי בנושא תאונות דרכים אני מתעסק הרבה ומנסה כל הזמן לחשוב על הדברים האלה, הם אותם 108 הולכי הרגל שנהרגו. זה מספר עצום. אמרתי יותר מפעם שצריך לטפל בהולכי הרגל ובמגזר הלא יהודי. המעורבות של שתי הקבוצות האלו בתאונות דרכים הוא לא לפי גודלן באוכלוסייה.

פי 2.

פי 2. למה אמרתי לך שתתייחס יותר לארץ ולא לארצות הברית? אם אנחנו לוקחים את המגזר הערבי שאחוזו באוכלוסייה הוא פחות מ-20%, אנחנו רואים שמעורבותו בתאונות דרכים היא כמעט 35%, 34%. אם אני מוריד את המספר שלו ל-20% הנורמאלי, אני באופן אוטומטי מוריד את אחוז ההרוגים במדינת ישראל. אם אני לוקח את 108 הולכי הרגל שנהרגים, שזה 40% מכלל אלה שנהרגים, ומוריד את זה לנורמאלי שצריך להיות, ל-20%, אני מוריד 30,40,50 הרוגים. אנחנו יכולים להגיע תוך שנתיים למה שאנחנו צריכים להגיע ב-2020.

אני רוצה להודות לכם על המיצג שהצגתם בכניסה. אני עמדתי והסתכלתי. זה מזעזע. נכון שזה רק מיצג, אבל מאחורי כל מיצג עומד שם, עומדת משפחה, עומדים הורים. אני מודה לכם על המיצג שעשיתם. אתה נגעת בנקודה של תקציב. אני מעלה את זה יותר מפעם. לא יכול להיות שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים הייתה ב-2005 עם 550 מיליון שקל ובשנת 2014 היא יורדת ל-230 מיליון שקל. זה לא מתקבל על הדעת. אם מורידים אותם ל-230 מיליון שקל, הם לא צריכים להתעסק בלרכוש למשרד לביטחון פנים, למשטרה 100 ניידות. הם לא צריכים להתעסק ב-120 מיליון שקל למעקות הבטיחות. שמשרד התחבורה יעשה את מעקות הבטיחות. שהמשרד לביטחון פנים יקנה את ניידות המשטרה. שישאירו את הרשות הלאומית עם תקציב להסברה ולהורדת תאונות הדרכים. שמעתי שאתה מקבל נתונים מהמשטרה. אני רוצה שבכל תאונה קטלנית יהיה נוכח איש הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. אני רוצה שהוא יחקור, יראה. זה התפקיד שלכם. אתם צריכים לתת לנו את הנתונים, לא המשטרה. אני חושב שהקריאה של הוועדה תהיה היום להחזיר את התקציב הנורמלי לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, על מנת שנמשיך להילחם בתאונות דרכים ונוריד את מספר ההרוגים. מבחינה כלכלית נאמר, וזה נאמר על ידי כולם, שזה משתלם למדינת ישראל. זה חוסך לנו כסף אם אנחנו עושים את זה. אני מחזק את ידכם. אני מודה לך על הדיון הזה.

ברגע שזוהתה המגמה, ואני כרגע לא מתייחס לגורמים שלה, התחלנו לפעול בשטח ועשינו תכנית חירום שבאה לטפל בכמה מישורים. היא באה לטפל בחינוך ובהסברה באופן מידי, באכיפה ובפעילות קהילתית. אנחנו יורדים לתוך הרשויות, לתוך המתנ"סים, לתוך בתי הספר ומסבירים לקהל הלקוחות, שזה נהגים והולכי רגל, איך להימנע מזה. אנחנו מקבלים המון פידבקים. אנחנו עושים השקעה נהדרת. התשדיר ברדיו הרבה יותר חזק. הוא מראה את המגמה. אני מקווה שנשב פה בשנה הבאה ונגיד שעמדנו ביעד ושאנחנו רוצים לרדת יותר כי זאת לא גזירה משמיים.

גברתי היושבת-ראש, אני רוצה להצטרף לברכות על קיומו של הדיון החשוב הזה. אני לא אחזור על מה שאמרו הדוברים הקודמים, אבל סוגיית ההחמרה בהולכי הרגל ונתח ההרוגים הבלתי נסבל, בייחוד בקרב הולכי הרגל, הוא דבר שמחייב פעילות ומחייב התמודדות. זה בא לידי ביטוי בחלק הראשון של התקנות שאתם עומדים להצביע עליהן כאן.
סוגיית היפגעות הולכי הרגל עלתה בדוח שהגישה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באפריל. הנחנו אותה על שולחן הוועדה. כבר באפריל הצביעו על כך שיש כאן החמרה. יש שם פילוח של כל הסיבות וכל ניתוח המעורבות, למעט סוגיית החשיכה שעלתה כאן על ידי ד"ר שייניין ואולי חסרה שם.

האם בתאונות הדרכים כלולות תאונות האופניים, האופניים החשמליים ודברים מהסוג הזה?

כן. בתאונה רגילה - -

רק אם נפגעו על ידי רכב. אם קשיש נפגע על ידי אופניים חשמליים, זה לא יופיע בסטטיסטיקה? זה מה שאתן מנסות להגיד?

כן.

זה יעלה, כי אישרנו עכשיו תקנות לפיהן ניתן לנסוע עם אופניים חשמליים רק על הכביש. זה יעלה מול כלי רכב.

אני מבקש לחזור לדוח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לגעת רק בכותרת שלו. 72% מהנפגעים בתאונות דרכים, לרבות הפצועים וההרוגים, נפגעו במעבר חצייה. האמירה שלנו באור ירוק היא שאחריות המדינה לדאוג למעברי חצייה בטוחים להולכי הרגל. יש כאן מספר דברים שהושמעו ככה דרך אגב, שזה סוגיית ניטור תנועה, פסי האטה, הגבהת מעבר החצייה. זאת הנקודה שאנחנו חושבים ומבקשים לחזק כאן, לצד ההסברה שעלתה כהצעת העבודה. אסור שתקציבה של הרשות הלאומית ייפגע. הוא צריך לחזור לתקציבים המקוריים שמשקללים את כל היקף הפעילות. צריך להזכיר שזאת אחריות המדינה לתת לנושאת הדגל את האמצעים שהיא צריכה כדי לפעול.

יש לנו נתונים להוסיף. אנחנו יודעים שמ-2008 עד 2014 נהרגו 113 ילדים הולכי רגל. אני יכולה לתת לכם נתון טרי. עד 1 בנובמבר נהרגו 13 ילדים, לעומת 16 ב-2012 ו-10 ילדים ב-2013. אנחנו רואים שקפצנו ב-3 ילדים עוד לפני שהשנה הסתיימה. אנחנו יודעים ש-50% מהילדים האלה נהרגו בחציית כביש. אנחנו יודעים שרובם לא חצו במעבר חצייה. רובם לא היו עם ליווי של מבוגר. חברת הכנסת רוזין, בהשוואה למדינות המערב, אמצעי התחבורה המרכזי אצל שני שליש מהילדים אצלנו הוא הליכה. במדינות אירופה הנתון הזה שונה.

כי יותר מסיעים. אצלנו הולכים יותר ברגל.

אני מסכימה עם כל מי שדיבר פה. אני תומכת בכך שלא יצמצמו את התקציב של הרשות, אלא להיפך. זה לא רק הסברה. הסברה היא אמצעי שעוזר, אבל העלאת המודעות והחינוך של הילדים מגיל 0 - -

זה הסברה. לזה הם התכוונו.

תכניות חינוך הן לא רק הסברה.

אני משערת שלזה הם התכוונו. הם כוללים בתוך העניין של הסברה חינוך ומניעה, הם לא כוללים באמפרים.

נכון. אני חייבת לציין שאנחנו יוצאים בשיתוף פעולה עם הרשות הלאומית. לחצנו ידיים. אנחנו הולכים להילחם בתופעה של דריסה לאחור במגזר הבדואי. אנחנו נתחיל בימים הקרובים בפרויקט. אני מאוד אשמח שבטרם ימשיך בשיתוף פעולה עם היד שהושיטו אלינו כדי לצמצם את ההיפגעות.

אתם יכולים להגיד משהו על החברה החרדית? האם אנחנו רואים שוני בדפוסי ההתנהגות בתוך האוכלוסייה היהודית?

מהמחקרים המצומצמים שלנו - -

אני לא יודעת אם נהגתם בבני ברק לאחרונה.

לבני ברק מאוד חשוב הנושא של הבטיחות. דווקא במגזר החרדי אנחנו לא רואים מגמה.

אני שמחה לשמוע.

משקיעים הרבה מאוד בהסברה. אני מקבל את האיגרות מהרבנים שלהם.

בוא איתי לסיבוב.

אני אתן סקירה טכנולוגית על מה שקיים בתחום. שני דברים שצריך לדעת על הסיבות שהעלו את הנושא של היפגעות הולכי רגל. אחד זה כל הנושא של שינויי התאורה בסביבה בגלל בניינים מרובי חלונות והצללות גדולות שנוצרות. זה יוצר מצב שהולכי הרגל נראים פחות טוב ביום ובלילה. בגלל תאורה מתחרה, גם מעבר חצייה שמואר הוא יחסית מוצל. בעולם פיתחו בשנים האחרונות מעברי חציה פעילים. חלקם קולטים את הולכי הרגל בעין העדשה, ואז מופעלים אורות מהבהבים במעבר החצייה. בישראל פותח לאחרונה מכשיר שמפעיל הולך הרגל. על מנת שהולך הרגל לא יתפוס את עצמו בטוח מידי ויחשוב שזה אוטומטית, הוא מפעיל את הכפתור.

אין שום קשר בין הפעלת הכפתור למה שקורה.

כשהוא מכוון את התנועה, שולט ומפעיל אורות מהבהבים, מעבר החצייה מואר באותו רגע באור. זה חושף אותו יותר.

חסרים לנו נתונים בחלק מהדברים שאמרת. אם נגלה שיותר ילדים נהרגים בשעות החשיכה או יותר ילדים נהרגים בחורף בשעות החשיכה, נדע שזה בגלל שמחשיך יותר מוקדם. אנחנו מדברים בלי נתונים. כשאין לך נתונים, אז אולי הפתרון שלך של תאורה נכון, יכול להיות - -

מחקרים הוכיחו ירידה משמעותית - -

מחקרים בעולם זה לא מחקרים בישראל.

גם בישראל נעשה מחקר.

לא ראיתי נתונים שאומרים לנו חד וחלק - חוץ מחלוקת אוכלוסיות - מה הגורם המרכזי לתאונות דרכים בהולכי רגל. אני חושבת שאנחנו קצת מדברים באוויר. הובטח לנו שיהיו בדיקות כאלו. אני חושבת שאפשר להביא את הנתונים האלה. בוודאי אפשר לדעת מתי נהרגו, האם בחשיכה או ביום. כל הדברים שהראית על ארצות הברית הם חשובים, רק היינו רוצים לשמוע אותם יותר עלינו. אנחנו נעבור להקראת התקנות.

בתוקף סמכותי לפי סעיף 70 לפקודת התעבורה, ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת לפי סעיף

21א(א) לחוק יסוד: הכנסת, וסעיף 2(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, אני מתקין תקנות אלה:

תיקון
1.
בתקנה 1 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן – התקנות העיקריות),

תקנה 1

במקום הגדרת "מתן זכות קדימה" יבוא"



מתן זכות קדימה" - מתן אפשרות לעוברי דרך אחרים שלהם נקבעה זכות



קדימה, להתקדם בדרך בלי לעצור, להמתין, לשנות את מהירותם או לסטות



מקו התקדמותם."


הגדרת "מתן זכות קדימה" קיימת. היא מוסבת אך ורק על רכב שיש לו זכות קדימה. הגדרת "מתן זכות קדימה" היא לתת לרכב זכות קדימה. בזכות קדימה יש את מי שזכאי ואת מי שכפוף לזה, את מי שמחויב. ההגדרה מדברת רק על חובה כלפי רכב זכאי. יש עוברי דרך אחרים שזכאים לזכות קדימה. בראש וראשונה, ובמוקד הדיון הזה, הם הולכי הרגל. יש מצב שיוחלט לתת זכות קדימה לאופניים. יש לנו גם מעברי חצייה לאופניים.

זה לא בתקנות?

לא.

למה?

התמקדנו פה בהולכי רגל.

נהג לא מחויב על פי החוק היום לתת זכות קדימה להולך רגל? חינכו אותי שאני מחויבת.

התקנה הבאה היא לגבי החובה הקונקרטית. כאן אני מדברת על ההגדרה של מה זה בכלל לתת זכות קדימה, אני לא מדברת על זכות הקדימה עצמה.

האם נהג מחויב היום לעצור להולך רגל במעבר חצייה?

רק כשהולך הרגל כבר חוצה את הכביש. זה השינוי בתקנה הבאה שאני תיכף אקריא. אנחנו רוצים להגדיר מתן זכות קדימה.

בין אם הוא במעבר חציה ובין אם לא? מה המצב היום?

בתקנה 67 הקיימת יש זכות קדימה רק להולכי רגל שחוצים במעבר חצייה. מתן זכות קדימה היא לכל עובר דרך שהדין נתן לו זכות קדימה, בין בתמרור, בין בתקנה. בדרך כלל זה רכב, הולך רגל, אופניים, רכבת קלה. עם רכבת קלה יש איזו שהיא מורכבות משפטית. אנחנו מסדירים אותה בחקיקה אחרת, לא בתקנות התעבורה. אנחנו מסדירים אותה בפקודת מסילות הברזל. זה השינוי של ההגדרה. לא מדובר פה בזכות של מקבל זכות הקדימה. כאן אני רק קובעת מה החובה המוטלת על מי שצריך לתת זכות קדימה. במקבל זכות הקדימה אין שינוי. ההגדרה הזאת לא משנה את מה שלהבנתנו עולה מתקנות אחרות של חובת הזהירות ואת מה שמוכר בסיסמא: "זכות קדימה מקבלים, לא לוקחים". האדם שיש לו זכות קדימה במעבר חצייה עדיין חייב בזהירות בדיוק כמו רכב שהרמזור מתחלף לו לירוק והוא רואה תנועה חוצה. חובת הזהירות לעולם ממשיכה להתקיים גם למי שיש זכות קדימה.

מדובר פה על הולך רגל במעבר חצייה. אם הוא חוצה כביש שלא במעבר חצייה, אין לו זכות קדימה לפי התקנות האלו.

לפי התקנות הקיימות אין לו זכות קדימה אחרת.

אין לו זכות לעבור.

השאלה אם אתם משנים משהו בתקנות בעניין הזה.

אנחנו משנים את זה בתקנה הבאה.

בהמשך למה שחוה אמרה לגבי חובת הזהירות, העליתי את השאלה: כיצד ההגדרה החדשה מתיישבת עם חובת הזהירות הקבועה בתקנה 21 ובתקנה 111 לתקנות התעבורה. הובהר לי על ידם שאין שום גריעה מחובת הזהירות הקבועה בתקנות שציינתי . אולי אלה דברים שחשוב שייאמרו לפרוטוקול. אולי גם חשוב שהעניין הזה יובהר.

התקנות האלו לא גורעות משום חובה אחרת. זה רק מגדיר מה היא החובה של מי שכפוף לזכות הקדימה של האחר. הן לא גורעות משום חובה ואחריות של הזכאי לזכות קדימה, שזאת חובת הזהירות הכללית.
תיקון
2.
בתקנה 67 לתקנות העיקריות, אחרי תקנת משנה (א) יבוא:
תקנה 67


תקנת משנה (א) אומרת את מה שהסברנו לפני רגע, שכאשר הולך רגל חוצה בפועל במעבר חצייה יש לו זכות קדימה. הבעיה עם המצב הזה שהולך רגל חייב להתחיל לחצות כדי ליהנות מזכות הקדימה הזה. הוא יכול לעמוד לנצח ולהתייבש על המדרכה בכבישים סואנים ולא להצליח לחצות. אנחנו רוצים להרחיב את זכות הקדימה שלו.


"(א1) נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד



על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות



את הכביש ייתן לו זכות קדימה.
לא רוצים לאלץ את הולך הרגל להוריד רגל לכביש כדי לגרום לתנועה לעצור, אלא עצם זה שהוא עומד שם – תאט.

מה זה " אם ניכר"? איך יודעים אם ניכר שהוא עומד לחצות את הכביש? איך אוכפים את זה?

בוא נבדיל בין אדם שעומד בסמוך למעבר חציה ועושה תנועה, לבין הולך רגל שעומד ומסתכל על התנועה שמגיעה מפה ומסתכל על התנועה שמגיעה מפה.

הרוב עומדים ככה.

אם אני שוטר, אני רושם דוח על כך שניכר היה שהוא הולך לחצות את הכביש ובגלל זה - -?

לא כל דבר ניתן למדידה אובייקטיבית. אנחנו עושים מדדים של סבירות, מדדים של התאמה, מדדים של התאמה לתנאי דרך וכו'. אי אפשר כל דבר למדוד במטרים ובאמות מידה אובייקטיביות.

אנחנו הצענו נוסח אחר. זו הצעה של הייעוץ המשפטי של הכנסת.

אני חושבת שהשאלה שאליה מכוון חבר הכנסת טופורובסקי – סליחה שאני מפרשנת אותך. תגיד לי אם אני טועה – היא מה הייתה הלקונה שהצריכה את תיקון התקנות.

הלקונה הייתה שהולך הרגל היה צריך להתחיל את מהלך החצייה כדי לקבל זכות קדימה. עד שהוא לא הוריד רגל לכביש שום רכב לא היה חייב לעצור לו. כשהייתי רוצה לחצות את אחת השדרות של כביש בגין, אי אפשר היה לחצות כי כל הזמן היו מכוניות. אתה יכול לעמוד ולהתייבש שם חצי שעה ולא להצליח לחצות, אלא אם כן אתה מסתכן ומתחיל בפועל לחצות. אנחנו רוצים להגיד שמספיקה העובדה שאני עומדת שם וכל הזמן מסתכלת על התנועה ומחכה לראות, לא עומדת שם, נשענת על העמוד, קוראת עיתון או מפטפטת בטלפון - -

עכשיו נגיע לנוסח. אומר חבר הכנסת טופורובסקי: אוקיי, אנחנו מכירים את הרציונאליות, אבל האם הנוסח הזה לא בעייתי מבחינת הנהג. את מטילה על הנהג את האחריות להבין האם באמת את עומדת שם כי את מתכוונת לחצות, או שאת סתם עומדת שם, מחכה לחברה ומדברת בטלפון.

הוא רואה אותך 2 שניות. הוא לא יודע מה קורה כל ה-10 דקות.

חייבתי אותו להאט מעצם זה שאני שם.

הוא ממילא צריך להאט לפני מעבר חצייה.

עכשיו.

זה לא כל כך ממילא. עובדה שאנשים לא עושים את זה. זאת הבעיה.

זאת אכיפה. מה אומר החוק? החוק אומר שחייבים להאט לפני מעבר חצייה.

אתה חייב לעצור לו רק אם הוא הניח את הרגל.

אין אמירה מפורשת בחוק לגבי האטה. הפסיקה בהחלט מתייחסת לזה.

ההאטה היא חידוש ותוספת בתקנות האלו?

היא החידוש החשוב.

כשאתה מתקרב למעבר חצייה אתה צריך להאט את מהירות הנסיעה.

לא לכל מצב יש תשובה אובייקטיבית ומדידה בתקנות. יש איזה סוג של תקשורת לא מילולית שצריכה להתרחש בין עוברי דרך. יש עוד מצבים של התנגשויות שההחלטה בהן צריכה להיות לפי איזה שהוא סוג של תקשורת לא מילולית, להסתכל על התנהגותו של האחר ולהעריך אותה. נניח שבצומת מסוימת יש בשני הצדדים תמרור עצור לגבי התנועה החוצה. אחד רוצה לנסוע ישר, אחד רוצה לפנות שמאלה. למי מהם יש עדיפות? התשובה היא שאין לאף אחד מהם עדיפות. זה סוג של איזו שהיא תקשורת ותשומת לב להתנהגות של האחר. אנשים צריכים לקרוא את מפת הדרך סביבם. זאת הציפייה שלנו מנהג. הנוסחים האלה מקובלים באירופה.

אני ומנהלת הוועדה חשבנו שצריך תמיד להאט לפני מעבר חצייה, שצריך תמיד ללכת מימין במתן זכות קדימה. כך לימדו אותנו. אם זה לא מוסדר בתקנות, ראוי להסדיר את זה.

חינוך והסברה עובדים כנראה.

הם לא עובדים בהתאמה עם החוק.

אז עכשיו מתאימים אותם.

מקובל באוסטריה, דנמרק, הולנד, בריטניה שצריך לתת זכות קדימה כשניכר שיש בכוונתו. זה לא שיש פה איזה חידוש.

בנוסח המקורי שמשרד התחבורה הציע השתמשו במילים "ואם יש צורך בכך, הוא ייתן לו את זכות הקדימה". עלתה השאלה: מתי יש צורך לתת לו את זכות הקדימה, כי הרי זכות הקדימה לפי המהות היא בכל עת שהוא נמצא - -

יותר נכון לתרגם את זה ל"ניכר ש.."

הוצע התיקון הזה שחוות הקריאה.

אם אני הולך רגל שמקבל דוח מהמשטרה שאני לא רוצה לשלם, אני אלך לבית משפט ואני אגיד שלא התכוונתי לחצות.

זה על הנהג.

הנהג יבקש שיוכיחו שהיה ניכר. אף אחד לא יקבל דוח אם הוא ילך לבית משפט.

תוכיחו כי ניכר שהוא רצה לחצות.

זה יצור עומס על בתי משפט, בהנחה שייאכפו את זה. זאת שאלה בפני עצמה.

זה סוג תקנות שהן מסר ציבורי שצריך להאט לפני מעבר חצייה.

זה סטנדרט התנהגות. זה גם בחקירת תאונות.

השילוב של "בסמוך" יחד עם "ניכר שהוא מתכוון לעבור את מעבר החצייה" מייתרת את הנסיבות שהוא 10 מטרים או 20 מטרים עומד לפני מעבר החצייה, או סתם עומד ומחכה למישהו. הוא עומד בסמוך למעבר חצייה וגם ניכרת כוונתו לחצות את הכביש.

מה זה "בסמוך"?

האם בשנת 2015 לא כדאי לעשות לחצן שאם הוא לוחץ נדלקת מנורה כך שאני רואה בתור נהג?

מה לעשות, אני לא בממשלה. זה לא בסמכותי.

יצטרכו דיון מיוחד בוועדת המדע איך עושים את זה. זה ייקח כמה שנים.

(א2) התקרב נוהג רכב למעבר חציה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה,

יאט את רכבו לפני מעבר החצייה, ואם הרכב האחר עצר, יעצור אף הוא.

היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, ייתן לו זכות קדימה."

התקנה הזאת באה לענות על המצב המאוד מאוד מסוכן, שבו שתי מכוניות מגיעות לאותו מעבר חצייה, אחת עוצרת ואחת ממשיכה לנסוע. אנחנו רוצים להגיד שברגע שאתה רואה בנתיב ליךך או מולך מישהו שמאט לפני מעבר חצייה, אתה עושה את אותו דבר. אלה מצבים מאוד מאוד מסוכנים של כמעט תאונות. הייתי בעצמי עדה לדברים כאלה.

לפעמים זה יסכן יותר את הולך הרגל, כי לפעמים כשאתה רואה שזה שנוסע משמאלך לא שם לב שיש הולך רגל ואתה עוצר, זה שמשמאלך יכול לפגוע בהולך הרגל שהתחיל לחצות. לפעמים עדיף שאתה לא תעצור, כי אז הולך הרגל יבין שהוא לא יכול לחצות. יש פה לפעמים גם החרפת הסכנה.

מה שקורה זה שלפעמים הרכב שהאט או עצר מסתיר לרכב האחר.

נכון.

זה מסר כללי שהוא נכון באופן כללי. אם רכב עוצר באמצע הכביש, בדרך כלל יש לו סיבה. אתה לא אמור למצוא את הדרך המהירה להמשיך לנסוע או לצפור לו.

אני איתך, רק במציאות זה פעמים רבות סכנה להולכי הרגל.

אנחנו רוצים לדרוש מהרכבים הנוספים ממול וליד לכבד מעבר חצייה כשהם רואים שהרכב שלידם עצר כי הוא ראה משהו שהם לא ראו.

אנחנו עדים לסערה פוליטית גדולה מאוד על רקע התקציב. אני חושב שדבר כל כך חשוב כמו התקציב של הרשות הלאומית, שבעיני זה חלק די אינטגרלי מפיקוח נפש ממש כי ישנן הרבה תכניות - - שמענו סקירה מהיושב-ראש בישיבה הקודמת וגם מהמנכ"ל על הרבה מאוד דברים שהרשות הלאומית צריכה לעשות, רוצה לעשות. בלי תקציב אי שאפשר לעשות אותם. אני מבקש להוציא קריאה או להצטרף לקריאה של כולם. עם כל הכבוד לקיצוץ פלט ולקיצוץ רוחבי, חייבת להיות התייחסות אחרת לעניין הזה. אני רוצה לציין דבר שציינת, מיכל, ואני מודה לך על כך - הנושא של הסברה, במיוחד בציבורים ייעודיים שלא חשופים לכל ההסברה הרגילה. יש כאלה שלא רוכשים מדיות כאלו ואחרות, יש כאלו שהשפה פחות מובנת להם. זה חלק אינטגרלי מהתקציב. הוא לא פחות חשוב מלתקן כביש. זה חשוב, וזה חשוב. הסברה להולכי רגל היא קריטית. לילדים בוודאי. לפעמים כשמחנכים את הילדים הם מחנכים את ההורים. ילד הוא המחנך הכי טוב של ההורים.

ודאי ילדים שהם עצמאיים יותר. דיברנו על זה שבארץ מסתובבים - -

צריך לדאוג שתצא איזו שהיא קריאה לשר האוצר. אני פונה גם לידידי בקואליציה מקורבי שר האוצר. עם כל הכספים שירוצו מכאן ולכאן כדי להשתיק את ההוא ולהשתיק את זה, בואו נשתיק דבר אחד שחשוב לכולם, גם לבוחרי יש עתיד, גם לבוחרי יהדות התורה, גם לבוחרי מפלגות ערביות. התקציב הזה הוא לא רק אותם 30 מיליון שקל שחסרים. חסר הרבה יותר לעומת מה שהיה אמור להיות על פי הדוח של ד"ר שיינין.

170 מיליון שקל.

גם מהחוסר הזה הורידו. ברגע שאתה לוקח דבר כזה ומוריד ממנו את האפשרות לעבוד, אתה בעצם בא ואומר שלא צריך את זה. אנחנו יודעים כמה צריך את זה. אני חושב שזאת חובתנו כחברי כנסת. את כל התקנות שיכולות לעזור, מצווה לעשות, ויפה שעה אחת קודם. הייתי מציע שתבדקו את הרעיון של ד"ר שיינין לגבי הלחצנים.

בשביל זה צריך תקציב.

אני מבקש לתמוך בשם עמותת אור ירוק.

חברי הכנסת, אני מעלה להצבעה את תיקון תקנה 1? מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה

בעד – 2
נגד –אין

נמנעים –אין

תיקון תקנה 1 אושר

תיקון תקנה 67, סעיף (א1) ו-(א2), מי בעד? מי נגד?
הצבעה

בעד – 2
נגד –אין

נמנעים –אין

תיקון תקנה 67 אושר

חבר הכנסת טופורובסקי הצביע במקום חברת הכנסת קארין אלהרר.

אנחנו מציעים שתחילתה של תקנה 2 תהיה 30 ימים מיום פרסומה. את ההגדרה אנחנו רוצים מהתחלה. ההגדרה לא משנה שום זכות של אף אחד. אנחנו חושבים שהיא יכולה להיכנס לתוקף באופן מידי. לגבי תקנה 2 אנחנו מציעים 30 יום. כפי שנאמר פה, יפה שעה אחת קודם. היערכות היישום מבחינה אכיפתית, ההנחיות לשוטרים זה דבר פעוט ומהיר. הדובר שלנו יפרסם את זה. לרשות הלאומית יש את היכולת ואת הרצון לערוך הסברה. אנחנו רוצים להכניס את זה לתוקף בהקדם האפשרי.

רק איזו שהיא הבהרה לגבי ראשית דברייך, מה שאמרת לגבי ההגדרה שלא משנה שום זכות. אולי היא משנה איזו שהיא חובה לגבי הנהגים, כי בעצם עד עכשיו לא חלה עליהם חובה מעבר לרכב אחר.

ברמה הפורמאלית יש שינוי. יש כאן הרחבת חובה. זה ברמה הפורמאלית. אני לא מכירה דיונים משפטיים שהתנהלו בקשר לשאלה אם הם עמדו בהגדרה של התקנה אף כי בפועל הם לא נתנו זכות קדימה.

אנחנו בכל זאת חושבים ש-30 יום, למרות שזה ברור מאליו והיה צריך להיות, לתחילת התקנה זה מוקדם מידי, בוודאי אם רוצים לעשות הסברה. לא מספיקה רק הודעה לעיתונות. צריך שיהיה פה 90 יום. אם אין הבדל בין היום למה שיהיה ב-90 יום הבאים כי ממילא אנשים נוהגים כך, אז בוודאי ובוודאי צריך לתת איזה שהוא זמן פרסום, הסברה.

ממילא נוהגים כך לגבי ההגדרה. לגבי החובה כלפי הולכי הרגל?

בוודאי.

אפשר לומר ש-65 שנים חיינו בלי זה, נחיה בלי זה עוד 3 חודשים.

אנחנו בעד לאשר, רק אני חושבת ש-30 יום זה חפוז מידי, נחפז מידי.

הרשות אומרת שהיא יכולה לעלות עם הסברה מידית.

צריך 60 יום לפחות. לגבי ההגדרות התחילה מידית. מי בעד? מי נגד? מי נמנע?
הצבעה

בעד – 2
נגד –אין

נמנעים –אין

אושר

תודה רבה לכם על הישיבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:00.>