PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
11/11/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 277>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ח בחשון התשע"ה (11 בנובמבר 2014), שעה 10:40

הצעה לסדר יום (דיון מהיר): נתוני המיצ"ב מגלים עלייה ניכרת באלימות בבתי ספר ערביים
של חה"כ מסעוד גנאים.

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר
מסעוד גנאים

עיסאווי פריג'

באסל גטאס

>
סאלח אבו ריא - מנהל מרכז ההדרכה נצרת, משרד החינוך

רז טל - מנהלת תחום הערכת פרויקטים בראמ"ה, משרד החינוך

עינב לוק - מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה, שפ"י, משרד החינוך

ג'לאל ספדי - מנהל אגף הנוער במגזר הערבי, משרד החינוך

סנ"צ שמואל לרמן - קצין מדור נוער, אגף חקירות ומודיעין, המשרד לבטחון פנים

סנ"צ יהושוע באואר - סגן ר' אגף חברה ומניעת פשיעה, המשרד לביטחון פנים

דני שחר - מנהל "עיר ללא אלימות", המשרד לביטחון פנים

זאב גולדברלט - מרכז פורום ועדי ההורים היישובים, יו"ר וועד הורים גבעתיים

מוסא עבדאל רחמן - יו"ר וועד הורי אבו גוש וחבר בפורום ועדי ההורים בישובים

גסאן תאיה - יו"ר ועד הורים מקומי בישוב קלנסווה

רבקה וידר

יעל, חבר המתרגמים
<נתוני המיצ"ב מגלים עלייה ניכרת באלימות בבתי ספר ערביים>

בוקר טוב, אני פותח את ישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט.

מתכונת הישיבה היא במסגרת אישור דיון מהיר, שהגיש חבר הכנסת מסעוד גנאים בנושא הנתונים העולים מהמיצ"ב (מדד יעילות וצמיחה בית ספרית) המציגים עלייה ניכרת באלימות בבתי הספר הערביים.

חבר הכנסת גנאים בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש, בוקר טוב לכולם. לצערי הרב לפני הממצאים והנתונים של מבחני המיצ"ב האחרונים, נדמה לי של שנת 2013, המציגים תמונה עגומה ושחורה מאוד של אחוז מעשי האלימות בהם מעורבים תלמידים בבתי הספר הערביים שהוא גבוה יותר ממספר המקרים בבתי הספר או המגזר היהודי. הנתון המדאיג אותי יותר, לדעתי הוא צריך להדאיג את כולנו, הוא שתלמידים ערביים בכל השכבות מרגישים שבית הספר הוא מקום לא מוגן. אינו מוגן לא מקללות, לא ממעשי אלימות ולא מחיסול חשבונות, כפי שנכתב. זה דבר שמחייב את כולנו, ראשית את משרד החינוך ואחר כך את כל הגורמים, להחזיר את הרגשת הביטחון לתלמידינו.

כדי שתלמיד באמת יוכל ללמוד בצורה נכונה ולהתחנך בצורה הטובה והנכונה, צריך לתת לו כלים חינוכיים בטוחים לתחילת חייו ולא רק בטוח לכל תכניות החינוך או הלמידה. לצערי הרב, אנחנו ערים לעובדה שאנחנו בחברה אלימה, נכון. מה שקורה בבית הספר זה השתקפות של האלימות הזאת. אני טוען תמיד ולדעתי זאת צריכה להיות מטרת בית הספר, בית הספר צריך להוות לא רק מראה שמשקפת את מה שיש בחברה אלא הוא מתקן כי בסוף הילד, התלמיד הזה יוצא לחיים ולחברה ורוצה להשתלב בה. איך הוא יוכל להשתלב אם המקום שצריך להכין אותו לעתיד ולחיי חברה בו הוא חווה אלימות והוא פוחד ללכת אליו. אדוני היושב ראש, לכן אני מעלה את הנושא.
אנחנו מבקשים לשמוע ממשרד החינוך מהן התכניות, מהם הפרויקטים ומה הם עושים כדי להחזיר את הרגשת הביטחון לילדים שלנו, לתלמידים שלנו בבתי הספר הערביים. אני מעלה את בתי הספר הערביים משום שלפי הממצאים האחוזים בהם הם גבוהים יותר מבתי הספר בישובים היהודים.

אני גם יודע שאנחנו לא צריכים לברוח מאחריות. אני לא אומר שהכול זה משרד החינוך, אני אומר שיש גם וועדי ההורים, יש את השלטון המקומי ויש את כולנו. מאחר ובתי הספר מתוקצבים והם בשליטת משרד החינוך אני אבקש לשמוע מה משרד החינוך מדבר על הנתונים האלה, יותר מכך, מה הוא רוצה לעשות. תודה.

תודה. חבר הכנסת עיסאווי פריג', תרצה להוסיף?

כן, תודה. מי נציגי משרד החינוך? אני מסתכל בחדר, חשבתי שנושא האלימות בבתי הספר ובני נוער וסוגית המיצ"ב יעוררו עניין במיוחד אצל משרד החינוך ואצל האנשים הממונים לדבר. ממה שאני מתרשם, לפחות מבחינת נראות הדברים נראים אחרת.

לפני שאני מתעמק בסוגיה אני מבקש לדעת אם אפשר לדעת מהו התקציב במשרד החינוך שמוקצה לכל מערך המיצ"ב. העלות הכללית של מערך המיצ"ב, כשאני אומר 'עלות כללית' זה קצת מוזר. עלות של הדפסת הניירת, פקידות וכל המרכיבים של העלות הזאת. אם אפשר אני מבקש לקבל עלות תקציבית

תודה. משרד החינוך בבקשה.

לגבי שאלתך אני אברר. דוקטור חגית גליקמן, מנכ"לית הרשות הארצית ללמידה והערכה, נמצאת בחו"ל ולא יכלה להיות, היא יודעת לענות בענייני התקציב. אני אברר ואחזור אליכם עם תשובה.

לפני הדיון, נבקש להציג נתונים נבחרים של המיצ"ב. נעשה את זה בחמש דקות כדי לאפשר דיון.

אני אזכיר שהדיון הוא במסגרת דיון מהיר. כדי להתעמק ולעסוק באמת בסוגיות הרבות שעולות, על כך נצטרך לדון בדיון נפרד שנקצה בכלל לחינוך במגזר הערבי עם כל המשמעויות.

אעשה את זה בחמש דקות, כדי לאפשר דיון. נראה את הנתונים הכלליים.

נדלג על הרקע, רק נזכיר שהנתונים שאראה הם נתוני תשע"ד בהשוואה לשנים קודמות. אלו נתונים מתוך שאלוני אקלים וסביבה שבמיצ"ב שכולל גם מבחנים וגם אקלים. אנחנו כעת מתמקדים באקלים. נתוני אקלים וסביבה כוללים הרבה מאוד נושאים, זה המגוון. בכל הנושאים יש הרבה מאוד זוויות. כעת אנחנו מתמקדים רק בתחושת המוגנות והביטחון. כל מי שמעוניין להעמיק בדברים אחרים יוכל להסתכל. הדוח עצמו וכל הנתונים נמצאים באתר ראמ"ה
ממצאים נבחרים בנושא תחושה וביטחון - נעבור לדבר הראשון של תחושה כללית חיובית לגבי בית הספר. אנחנו שואלים על מדד מסכם של תחושה כללית חיובית שכולל: "אני אוהב להיות בבית הספר", "לא הייתי עובר לבית ספר אחר", "טוב לי בבית הספר" – אפשר לראות כאן את דוברי עברית לעומת דוברי ערבית בשכבות הגיל השונות בבתי הספר היסודי, חטיבות הביניים וחטיבות עליונות. אפשר לראות שבסך הכול שביעות הרצון והתחושה הכללית טובה יותר. אני אראה גם את המגמות ביסודי. ביסודי תחושה כללית גבוהה יותר מאשר בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות, לא נמצא הבדל גדול בתחושה הכללית בין דוברי עברית לערבית. כמו כן לאורך זמן ניתן לראות שסך הכול ניכרת מגמת עלייה. בשנים האחרונות לא חל שיפור משמעותי.
שאלנו גם לגבי העדר תחושת מוגנות ואלה הנתונים. זה המדד הכללי, בעניין העדר תחושת מוגנות שאלנו את התלמידים: "אני פוחד ללכת לבית הספר בגלל תלמידים שמתנהגים באלימות". אפשר לראות שהאחוזים במקרה הזה גבוהים יותר בקרב דוברי ערבית. "אני נשאר בכיתה בהפסקות מחשש שיפגעו בי" – דוברי עברית בערך 3%, דוברי ערבית בערך 10%. "יש בבית הספר מקומות שאני פוחד להסתובב בהם" – האחוזים כאן 5%-% בקרב דוברי עברית ואחוזים גבוהים יותר בקרב דוברי ערבית. ניתן לראות שהתלמידים חשים פחות מוגנות בבתי הספר דוברי הערבית. זה הנושא הדיון. יש מגמה של ירידה בבתי הספר היסודיים גם בקרב דוברי עברית וגם בקרב דוברי ערבית. יש יציבות בשנים האחרונות ומגמת יציבות בשאר שלבי הגיל.

"מה בית הספר עושה כדי לעודד תחושת מוגנות". אנחנו יכולים לראות שפה בקרב בתי ספר יסודיים יש הרבה יותר תחושה שבית הספר עושה משהו, טיפה פחות בחטיבות הביניים והחטיבות העליונות. לא נמצא כל כך הבדל בין דוברי עברית וערבית בבתי הספר היסודי, אבל דווקא בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות כן ניתן לראות שהתלמידים תופסים שבית הספר עושה מאמץ בכל מה שקושר. כשיש מקרי אלימות המורים יודעים על כך ובתי הספר פועלים כדי למנוע ולטפל באלימות. בהפסקות יש מורה בחצר כדי להשגיח שלא תהייה אלימות. לגבי התחושה שבבתי הספר עושים מעשים אפשר לראות שהאחוזים גבוהים יותר בקרב דוברי ערבית.

לאורך השנים ניתן לראות מגמת עלייה במדד השיפור למעט חטיבות עליונות בקרב דוברי הערבית. זה בעיקר נקודת התורפה של דוברי ערבית.

התלמידים נשאלו "אם יש מקרי אלימות בבית הספר הם תספרו למורים". ניתן לראות כאן שדוברי ערבית רואים את המורים ככתובות ואכן הם מספרים להם על מקרים שקורים וזאת בהשוואה לדוברי עברית. נתוני שנת תשע"ד,58% בהשוואה ל- 24% בקרב דוברי עברית. לצערנו זה נמצא במגמת ירידה.

השאלה הייתה, אם יש מקרי אלימות האם התלמידים יפנו למורה?

כן. תמונת הראי היא בשאלה: "אם יש מקרי אלימות בבית הספר, בדרך כלל המורים מתעלמים מכך - - -

סליחה, אני מבקש לחזור. אני מבין מזה ש-58% בשנת תשע"ד אמרו שיפנו למורה, זאת המשמעות?

כן.

זאת אומרת שזה כפול מאשר במגזר היהודי. השאלה הזאת היא ספציפית בה הם נשאלו: 'אם יש מקרה אלימות, האם היית מספר למורה'. לא שאלו למי היית מספר. מעניין.

תמונת הראי של זה: "אם יש מקרה של אלימות בבית הספר בדרך כלל המורים מתעלמים מכך" – גם פה האחוז גבוה בקרב דוברי ערבית, וזה פחות טוב. 22% אמרו שמורים מתעלמים מאלימות שהם רואים ו-8% בקרב דוברי עברית.

זאת אומרת שהרבה פונים ולא מקבלים מענה.

זה לא לאותו אחד. הכוונה היא שאם בחצר רואים אלימות המורים באים ומפרידים. כשפונים אליהם ראינו שהם באמת באים ועושים מאמצים. קיימת תפיסה של מאמצים. השאלה מה הם עושים באופן ספונטני כשהם רואים אלימות שהם אולי אמורים להתערב, כאן האחוזים הם יותר גבוהים בקרב דוברי הערבית.

הנה שקף של מעורבות באירועי אלימות. שאלנו אותם: "בחודש האחרון כמה פעמים חווית את כל אחד מאירועי האלימות: תלמיד דחף אותי, קיבלתי מכה, תלמיד השתמש בחפץ כדי לפגוע בי, תלמיד נתן לי מכות חזקות, תלמיד איים שיפגע בי, תלמיד סחט ממני באיומים, תלמיד שכנע אחרים לא לדבר איתי, תלמיד הפיץ עלי שמועות והטילו עלי חרם" – אפשר לראות שסך הכול דוברי ערבית חווים בפועל, למרות שכל הנתונים סובייקטיביים ולא שזה באמת נמדד, הם טיפה מרגישים שהם חווים יותר. אפשר לראות שבכל מה שקשור לאלימות חמורה כמו 'תלמיד דחף אותי, קיבלתי מכה מתלמיד' – בקרב דוברי עברית זה יותר גבוה. בנוגע לאלימות טיפה יותר חמורה בעיקר: 'תלמיד איים שיפגע בי, תלמיד סחט ממני באיומים, תלמיד שכנע לא לדבר איתי' – שם האחוזים הם יותר גבוהים בקרב דוברי הערבית.

נושא החרם בולט אצל המגזר הערבי לעומת המגזר היהודי.

מה זה בדיוק חרם?

תלמיד שכנע אחרים לא לדבר אתו.

ברמה חברתית התנהגותית רגילה.

לאורך השנים אפשר לראות מגמת ירידה בקרב בתי ספר יסודי ועלייה בקרה חטיבות דוברי ערבית בנושא של מעורבות באירועי אלימות.

אני אבקש להתייחס לאלימות בכיתות. נמצא שם שדוברי ערבית חווים יותר משמעת בכל מה שקשור לפעילות הבית ספרית. שם ההתנהגות שחווים בכיתה בקרב דוברי ערבית היא יותר שקט בכיתות, מתייחסים יותר בכבוד לעומת דוברי עברית. גם בכל הקשור ליחסי קירבה ואכפתיות רואים שדוברי עברית מרגישים פחות קירבה למורה.

לסיכום במבט על – באופן כללי תלמידים דוברי ערבית מדווחים בשיעור גבוה יותר על מעורבות במקרי אלימות והעדר תחושת מוגנות בהשוואה לבתי ספר דוברי עברית. יחד עם זאת יש מקרים שבהם יש מגמה הפוכה. לא הצגנו, אבל תוכלו להסתכל בכל מה שקשור לאלימות מילולית והתנהגות נאותה בכיתות. יש מקומות שאין הבדל, למשל אלימות מילולית, צבע עור ודת שגם את זה אפשר לראות. כשמסתכלים לאורך שנים, בבתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים רואים על פי רוב מגמת שיפור ברוב המדדים. בחטיבות העליונות אנחנו רואים שכמעט ולא חל שינוי למעט דוברי ערבית בחטיבה העליונה, שם יש או יציבות או הרעה. תודה רבה.

תודה. חבר עיסאווי פריג' בבקשה.

ברשותך אדוני היושב ראש, טל, אני מבין שאת ממיצ"ב. מה תפקידך בבקשה.

אני מנהלת תחום הערכת פרויקטים בראמ"ה. אחראית על האקלים והסביבה הפדגוגית במיצ"ב.

אדוני היושב ראש, אין חדש תחת השמש. החברה הערבית היא חברה אלימה. אתם לא מחדשים. אני לא צריך להסתכל על הנתונים האלה כדי להגיע למסקנות הכתובות. אשתי מורה מזה 15 שנה בחטיבה. אני מחליף אתה דעות ושומע. מנהלי בתי ספר רבים אומרים לי 'אנחנו קמים בבוקר וחושבים על מקרי האלימות שמחכים לנו היום, מודאגים ממה שהולך לקרות'. אשתי מספרת לי על מקרי אלימות יומיומיים שמתרחשים. הכול ידוע ואין חדש. שנים על גבי שנים. האלימות היא לא מבית הספר כי אנחנו חברה אלימה. אנחנו חברה אלימה. המחנך פוחד להתעסק עם הילד כי הוא יביא את האבא, את האח. המורה לא רוצה להיכנס לריב ולעניינים שיגמרו במצבים מאוד טרגיים, והיו מקרים. זאת המציאות, המציאות ידועה לנו.

למהות, מה משרד החינוך לאורך כל השנים עשה עם כל התוצאות שאני יודע אותם, ראיתי אותם וביקרתי במיצ"ב פעמיים, ראיתי, מה משרד החינוך עשה? צ'פחות, מלל יפה, דיבורים יפים? עשה כמו בדוגמה לנציגות ששלח לכאן. אלו מקרי האלימות שמשליכים על כל המערך של החברה הערבית. כשאני רואה את היחס של משרד החינוך זה מעלה אצלי המון סימני שאלה.

ברגע שאנחנו אומרים 'אלימות' תמיד במשרד החינוך נגזר החינוך הבלתי פורמאלי. אני רואה את ג'לאל ספדי ממונה על החינוך הבלתי פורמאלי במגזר הערבי. יש לי רבות להגיד ג'לאל. אני מלא ביקורת לגבי החינוך הלא פורמאלי. כותרת בלי עשייה יש, מלא. אני לא מאשים אותך - - -

ממנהל חינוך, חברה ונוער.

אני לא מאשים אותך. סליחה, מנהל חינוך ונוער.

אדוני היושב ראש, הסוגיה שאתה מעלה כאן היא סוגיה של מדינה שלמה, יהודים וערבים. עכשיו כשאתה שם את האצבע על הכאב, על איפה שכואב, האלימות בחברה הערבית שהיא החצר האחורית של המדינה היא מגיעה גם לחצר הקדמית, לא נוח לי לשמוע נתונים שנה אחר שנה ועשייה אין. אני רציתי לראות את מנכ"לית, סמנכ"לית משרד החינוך ואפילו את השר כדי שיבוא וייתן את ההסבר על נתונים כואבים כאלה. הנתונים האלה לא באים סתם. טוב ונחמד לראות אותם, אבל מה הלאה, מה עושים? מה עושים זאת השאלה שאני שואל. 40 ו-60 מיליארד שקל, מה עושים.

אני מבקש מכם כשאתם מעלים סוגיה רגישה וחשובה שיש לה השלכות על כל בית ובית במדינה ולאו דווקא ערבי, אני רוצה פתרונות, רפורמות, לא נתונים. הנתונים ידועים לנו והמציאות זועקת. על זה אני בא לכאן. זה הכול.

אני ג'לאל ספדי, אני מייצג את משרד החינוך בחברה הערבית. נמצאת איתי עינב לוק מאגף שפ"י.

ראשית, אני מסכים אתך חבר הכנסת פריג' שהחברה הערבית היא חברה אלימה והנשק הלא חוקי משתולל בחברה הערבית. בכל שני וחמישי אנחנו שומעים על עוד מקרה של רצח פה ורצח שם - - -

אני אגב לא מסכים לאמירה "החברה הערבית היא חברה אלימה", יש בחברה הערבית יותר אלימות מאשר בחברה - - -

אני מודה לך חבר הכנסת מצנע, אני מתקן את עצמי.

ברשותך ג'לאל, עברנו את השלב הזה. אני מת לישון לילה אחד בכפר קאסם מבלי שאשמע יריות. אני רוצה להגיע לתענוג הזה של לישון במדינת ישראל מבלי לשמוע יריות. ברגע שילד - - -

יריות אצלכם הם לפעמים יריות שמחה.

לא. הם הפסיקו עם זה.

אני פשוט מעיר כאחד שלא רואה אותה כחברה אלימה. זאת לא חברה אלימה - - -

אי אפשר להגיד על חברה שלמה שהיא אלימה. אפשר לומר שאחוזי האלימות הם גבוהים - - -

יותר גבוהים ומדאיגים. אגב, אני מבקש לומר לך חבר הכנסת עיסאווי פריג', אני הייתי מצפה לנתונים יותר קשים. כלומר, כשאתה מסתכל על אלימות הבוגרת, על רצח מנהל, על חיסולים, על אלימות שיש ברחוב, כל אלימות בוגרת שהיא בעצם הדוגמה האישית שמקבלים הילדים. הייתי מצפה שזה ישפיע עוד יותר על חברת הילדים. אגב, ביסודי היא בכלל במגמת ירידה. בתיכון היא במגמת עלייה כי הם כבר יותר מושפעים מהמבוגרים. אתה רואה את ההשתוללות עכשיו ברחובות. מוצדק או לא מוצדק זה לא משנה כי זה לא הדיון הפוליטי, את דעתי בעניין אתה מכיר. כשאתה רואה בני נוער מהתיכון משתתפים באופן פעיל בהשתוללות בכפר כנא ובמקומות אחרים. רואים אותם, עוצרים אותם. זה בא לידי ביטוי בכיתה אל מול המורה, מול הסמכות וכדומה.

אבל כשאתה רואה בישוב אצלנו נער בכיתה ח' שמביא אקדח לבית הספר ושם אותו בתיק, זה עבר ועובר כל סף. חברים, אני רוצה פתרונות.

אנחנו ננסה לתת לך קצת מענה לחששות שלך שהם גם החששות שלנו מר פריג'.

אני מקבל את ההערה של חבר הכנסת מצנע. בחברה הערבית יש גידול משמעותי של אלימות. כמו שאמרת חבר הכנסת פריג', בית הספר הוא ראי מהימן לחברה הערבית. אתה יודע מה קורה, בכפרים הערביים ובעיקר בתקופת בחירות או בתקופות רגישות אחרות, בבתי הספר ומהן הרגישויות שיש בבתי הספר.

אני מסתכל על כל תוצאות המיצ"ב. אנחנו כמשרד החינוך, יכול להיות שבכל מצב האלימות, יכול להיות שאנחנו באמת נקודת האור היחידה. אנחנו כאנשי חינוך מנסים לתת מענה, לטפל בנושא וצמצום האלימות בבתי ספר ומחוץ לבתי ספר. אני אפרט לך מה אנחנו כמשרד החינוך עושים בחברה הערבית על מנת לצמצם את ממדי האלימות.

ראשית, לפני שנתיים וחצי חוקק "חוק מנהלי יחידות נוער". מר פריג', אני אומר לך שכאשר חוקקו את החוק בכול הרשויות הערביות היו רק שני מנהלי יחידות נוער שתפקידם להפעיל ולתת מסגרות נוער לתלמידים בתוך הרשות המקומית. החוק הזה מביא 55 יחידות נוער חדשות. 55 בעלי פונקציה של מנהלי יחידות נוער על חשבון המדינה כדי לתת מסגרות בתוך הישובים הערביים. עד עכשיו איישנו 22 ישובים ערבים. בתהליכים של שישה חודשים אנחנו מאיישים את רוב החברה הערבית במנהלי יחידות נוער. זה דבר ראשון.


דבר שני, כל מנהל יחידת נוער אמור להקים בתוך הרשות פרלמנט נוער, מועצת תלמידים ברשות שתפקידה להיות ליד ראש המועצה כדי למנף את כל הפעילות הערכית של החינוך הבלתי פורמאלי בתוך הרשות המקומית. בכפר קאסם יש לנו דבר כזה, באום אל פאחם יש לנו, בכל הישובים הערביים מקיימים אותם. אנחנו בתהליך של הגדלה משמעותית של המספרים האלה.

דבר שלישי והכי חשוב חבר הכנסת פריג' ואבו חאלד חבר הכנסת מסעוד, שר החינוך הנוכחי מר שי פירון קיבל החלטה מאוד משמעותית לחברה הערבית בנושא של למידה משמעותית, נושא של התפתחות אישית ומעורבות חברתית. התרגום את שלי לכך, שכל כיתות י' במדינת ישראל חייבים להתנדב בחברה 60 שעות פרטני ו-30 שעות קבוצתי. מה זה אומר לחברה הערבית? זה אומר לחברה הערבית ש-17 אלף תלמידי כיתה י' בחברה הערבית התחילו ויתחילו להתנדב בתוך הישוב שלהם. בכל בית ספר ימונה רכז בית ספרי שאמור לטפל במעורבות חברתית. הוא יקבל גמול של 0.4 שעות על כיתה פלוס 6%. בכל רשות מקומית ימונה מנהל התנדבות רשותי. למה אני אומר את זה? – כשזה יתחיל לעבוד כמו שצריך, כעת אנחנו בשלב התנעת התהליך, אז רוב התלמידים בתיכון, אבו חאלד אתה ציינת, רוב התלמידים הערביים בתיכון יתחילו להתנדב בבית ספר, במתנ"ס, בישוב, בעירייה, בבית הקשישים. הם ירגישו שייכות וכשהם ירגישו שייכות הם לא יעשו ונדאליזם ולא יעשו אלימות. התפיסה שלנו אומרת כאשר הילד שייך, כאשר הילד מרגיש שהוא רצוי, כאשר הילד מרגיש ביטחון עצמי לתת – כאן השינוי.

אני לא משקר אותך חבר הכנסת פריג', יש אלימות. אנחנו כמשרד החינוך רואים את עצמנו, יושב כאן נציג "עיר ללא אלימות", אני לא רוצה לפרגן לו, הוא יפרגן לעצמו, אבל אנחנו ביחד נקודת האור בנושא של איך לתת מסגרות ותכניות. בתוך בית הספר אנחנו מקדמים את כל הנושא של מעורבות חברתית והתפתחות אישית, שעות חינוך ליבה של תלמידים. כעת יסבירו משפ"י בדיוק מה הם עושים בנושא של הייעוץ החינוכי.
השנה שמנו כיעד את חיזוק מועצות התלמידים הבית ספריות, איך מחזקים אותם איך להיות מעורבים, איך לתת חופש ביטוי לתלמידים כדי שידעו לבטא את עצמם בדרך נכונה ולא אלימה. יש לנו דברים רבים שאנחנו עושים, הכנו כאן רשימה שנשמח להעביר לכם. אני אסתפק כעת בזה.

אדוני היושב ראש, סוגית שר החינוך, ההתערבות והמעורבות שאני ברכתי ורואה בזה צעד חיובי, אבל שאלתי לג'לאל, איפה הייתם לפני ששר החינוך יצא עם הלמידה המשמעותית? איפה הייתם? את כל מה שאנחנו רואים זה תוצאה של שנים קודמות. איפה החינוך חברה ונוער היה ומה תרומתו בכל?

מר פריג', אמרנו מ-2011 שכאשר חוקק "חוק רשויות מקומיות מנהלי יחידות הנוער", זה אומר שכל הרשויות הערביות חייבות על פי חוק לאייש את התפקיד הסטטוטורי של מנהל יחידת הנוער. אנחנו מאז 2011 ועד היום, אתה יודע את הבעייתיות של ראשי רשויות, בחירות ומכרזים, עם כל הקשיים האלה הצלחנו להרים 22 ישובים ולמנות בהן מנהלי יחידות נוער.

33 מקומות על פי חוק אמורים להיות והם לא שם בגלל הבירוקרטיה של ראשי רשויות.

נכון, זה לא בגללנו. התקציב קיים, התקנות קיימות. אנחנו האצנו ברשויות לפרסם מכרזים, אבל לזה חשב מלווה, לזה אין לו, ולזה שאין לו רוב, ולזה חצאי משרה ולמרות זאת אנחנו - - -

אני אוכל לקבל לידיים שלי את רשימת ה- 33 ישובים.

בהחלט.

תודה. אנחנו מוכרחים להתקדם. אני אבקש לשמוע את יושבי ראש הנהגת ההורים. נמצאים כאן מאבו גוש. בבקשה.

שלום. שמי עבדאל רחמן מוסא מאבו גוש. אני חבר בוועדת יושבי ראש וועדי הורים במדינת ישראל, עם זאב. אני שמח בזה .

בנוגע לאלימות במגזר הערבי במיוחד, כפי שאמרת ידידינו עמרם מצנע, לא כל המגזר הערבי הוא אלים. מבחינת ההורים, יש חלק מההורים שמסבירים לילדים שלהם יום ולילה איך להתנהג עם תלמידים, איך להתנהג עם חברים ואיך להתנהג עם המורים ומנהל בית הספר. כאן, בעניין האלימות לא מדובר רק על בית הספר. גם מחוץ לבית הספר יש הרבה אלימות בין אם במסעדות, בחוץ, ברוחב ובמקומות אחרים.

אנחנו צריכים כלים לשכנע את חלק מההורים וגם את שאר החבורה ולהסביר איך להתנהג, כלים להסביר איך לא נעלה ברמת האלימות יותר ויותר. צריכים להחליט כמה שאפשר. צריכים את הכלים האלה ממשרד החינוך. אפילו אם ילד הלך למורה שלו ואומר לו 'שמע, החבר שלי קילל אותי ועשה כך וכך'. חלק מהמורים לא מתייחסים לזה, חלק מהמורים פוחדים להתקרב לאלימות שיש בתוך בית הספר. אני ראיתי מול העיניים, ראיתי במסגרת בית הספר שגם המשטרה נכנסה על מנת לעשות סדר בבית הספר.

כולנו ביחד רוצים להושיט יד על השולחן כדי שילד שמגיע לבית הספר יהיה רגוע נפשית ולא יחשוב, 'וואלה אני אקבל סכין'. להיות בטוח בבית הספר. אנחנו לא יכולים לברוח מהמציאות. אנחנו מבקשים שכולנו נמצא דרך להתקדם, כיצד לעזור לתלמידים שנמצאים בתוך בית הספר ושנתגאה בשינוי.

>
שלום לכולם. אני יושב וועד הורים בקלנסווה וחבר פורום ועד הורים ישובים. אני מציג את קלנסווה וגם את המגזר בכלל.

באמת האלימות אצלנו עולה ועולה. יש הרבה סיבות לכך. האחד, המצב הכלכלי שאנחנו נמצאים במגזר הערבי. אין לנו כלים לעזור לילדים שלנו בבתי ספר, מחוץ לבית הספר ובשעות הפנאי. אין לנו מה לעשות. אצלנו, למורים הידיים שלהם קשורות, אין להם מה לעשות נגד השלטונות ונגד ההורים. נגד הילדים או עם הילדים. למורים גם אין הסברים טובים איך להתנהג בבית עם ילד אלים. במקרים שתלמיד תקף המורה לא יודע מה לעשות, הרביץ והמורה לא יודע מה לעשות.

יש לנו הרבה בעיות במשפחה. למשל אצלנו בקלנסווה היו לנו ב-11 החודשים האחרונים מקרי אלימות במשפחה. האבא הרביץ לאימא אל מול העיניים של הילדים. הילד איפה יוציא את כל העצבים? הוא מרביץ לחברים שלו בבית הספר. בכלל באזור של קלנסווה, טירה וטייבה היו יותר מ-50 מקרי אלימות במשפחה. גם זה השפיע על הילדים בתוך בית הספר וגם כאן הטיפול מאוד נמוך. יש לנו פה נתון חמור על קלנסווה עצמה, יש בקלנסווה לבד270 ילדים בסיכון. מדובר על כ- 30% ממספר הילדים בקלנסווה שנמצאים תחת הגדרה של חשד אלימות מינית, תקיפות הורים, של אנשים מבחוץ, בעיות נפשיות – גם כאן חסר טיפול, יש לנו בעיה. כפי שמר ג'לאל ספדי אמר, יש לנו תכניות רבות לעשות, אבל בקלנסווה אין לנו מחלקת נוער אפילו אין לנו - - -

תרשה לי לתקן אותך, יש לכם מלפני שלושה חודשים מנהל יחידת נוער במכרז שנבחר, בן נטור. הוא עושה עבודה נפלאה עם הנוער - - -

אני אגיד לך משהו, אתמול שאלתי אותו אם יש לנו נתונים על נוער בסיכון, הוא אמר לי שאין לו שום נתון כי הוא כבר עזב את התפקיד.

זה לא בתחום שלי.

אני לא יודע בתחום של מי נוער בסיכון.


כל התכנית שדיברת עליהן, אני לא רואה אותן בקלנסווה, לא רואה אותן בבתי הספר של קלנסווה. אפילו התלמידים במועצות אף אחד לא מתייחס לזה וזו גם בעיה. אין לנו מנהל מתנדב - - -

גאסן, סליחה שאלה. אני הייתי בעברי מורה בית ספר ואני יודע מה זה וועדי הורים ומה הם יכולים לתרום. וועד הורים יכול לתרום הרבה לצמצום - - -

כשנותנים לו.

נכון. אני רוצה לדבר על שיתוף הפעולה - - -

מי צריך לתת לו?

אתה כוועד הורים יש לך הרבה דברים שאתה יכול לעשות ואפילו על פי חוק. אפילו להתערב בתכניות לימוד, אני לא יודע אם 20% או 25%. לצערי הרב לא מנצלים את זה.

בעניין האלימות, זה החשוב כעת, וועדי הורים יכולים למלא תפקיד חשוב מאוד. אני יודע שוועדי הורים אצלי באזור, בסחנין, בערבה רובם עומדים בשערי בית הספר כאשר הילדים יוצאים לרחוב או חוזרים מבית הספר כדי למנוע כל מיני הצקות, יש להם תפקיד אפקטיבי. אנחנו רוצים בסוף את שיתוף הפעולה של וועדי ההורים עם הרשות לבין בית הספר.

מילה אחרונה, יש כאן הערה על "עיר ללא אלימות". "עיר ללא אלימות" כמעט ולא תפקדה, לא עשתה כלום. אנחנו כוועד הורים ביקשנו רכב סיירת הורים כדי לסייר בבית הספר ובקלנסווה ולעזור להורים, לא קיבלנו לא מהעירייה וגם לא "מעיר ללא אלימות" שלא תפקדה בכלל. המשטרה נכנסה פעם לאיזה בית ספר בקלנסווה, היא נכנסה בכל הכוח כאילו נכנסה לטרור, היא נכנסה בכל הכוח וכמעט הרגה ילדים. אני לא יודע למה צריך את כל התפקוד הקשה הזה. נכון שיש ילדים אלימים, אבל צריך לבוא בעדינות ולפחות לערב אותנו כוועד הורים. אני לא ידעתי על הסיפור הזה, שמעתי עליו רק למחרת, לא התקשרו אלינו, לא עירבו אותנו כדי לפתור את הבעיה.

שלום, זאב גולדבלט מפורום וועדי הורים הישובים בארץ שמונה כבר 80 יושבי ראש ישובים. כמו שראיתם, גם קלנסווה וגם אבו גוש הם חלק מאתנו.

אני חושב שכדאי לשים את הדברים על השולחן. אמר קודם חבר הכנסת פריג' שמורה נמנע מעימות עם תלמידים שמא קרובי משפחתו יגיבו. זה עלה כאן גם במצגת שהוצגה לנו קודם, המורים נמנעים מהתערבות באירועי אלימות שהם רואים בחצר בית הספר. אני חושב, יכול להיות שזה לא מדעי משום לא בדקתי כי אין לי כלים לבדוק את זה, למשרד החינוך יש כלים לבדוק את זה, אולי חלק מהבעיה היא קירבה משפחתית שקיימת בין הנהלות בתי הספר ותושבי הישוב שלומדים באותו בית ספר. זה דבר שנתקלתי בו בלפחות בשלושה ישובים מהמגזר הערבי, אני מדבר על החודש האחרון בלבד.

בעיה נוספת שצפה ועולה כמעט בקביעות שקיימת בין הפיקוח על בתי הספר לבין המקומות בו הם נמצאים. יש מפקחים שמשרתים בתפקידם הגיאוגרפי במשך שנים רבות מאד, אין כמעט תחלופה. כתוצאה מזה, שוב, גם חלק מהם הם חלק ממשפחה בישובים שהם נמצאים. אני חושב שחייבים לבצע אכיפה מאוד מאוד מאסיבית של כל מה שמופיע בחוזרי מנכ"ל וחוקי מדינת ישראל, גם במגזר הערבי לא להירתע מזה.
אנחנו פורום וועדי הורים נשמח לעמוד לרשותכם. אני חושב שמה שאמר חבר הכנסת גנאים נכון, וועדי הורים כשנותנים להם אפשרות, שמאפשרים הם יכולים להיות קלף מנצח שיקפיץ את בית הספר ואת היכולות שלו בצורה דרמטית. לצערנו, גם בזה אנחנו נתקלים, בעיקר בחודשים האחרונים, חלק מנהלי בתי ספר חוששים לתת לוועדי ההורים להתערב. אולי זה בגלל ביטחון עצמי, אולי בגלל שזו לא הקרבה המשפחתית המתאימה, אבל התוצאה היא שוועדי ההורים מנוטרלים. כשהם מנוטרלים הם לא יכולים לסייע. אנחנו מכל מקום נשמח לעמוד לרשות משרד החינוך ולעזור עם וועדי הורים בהתערבות בפיקוח.

אופיו של דיון מהיר שהוא לא ממצא את העניין. הוא מאיר זרקור ובעיקר שעוסקים בנושא שהוא רב-מערכתי.

וועדי ההורים, חברים, וועדי ההורים תפקידם הוא רק לגייס תרומות ולעזור למנהלי בתי הספר – זאת המציאות.

אגב, זה ממש לא נכון.

נכון, זאת המציאות. וועד ההורים בא לעזור למנהל בית הספר לגייס תרומות, להביא מזגנים. המציאות היא כך.

שנית, בתי הספר במגזר הערבי הממלכתיים מבחינת האלימות המצב ירוד. בתי הספר הפרטיים או המנוהלים כמו במשולש, אום אל-פאחם, אום קאסמה בבקה, האווירה של אלימות הבית ספרית שואפת לאפס. רק בבתי הספר הממלכתיים היא חוגגת.

אחת הסיבות לבריחת תלמידים מבתי ספר ממלכתיים לסלקטיביים היא האלימות.

והאלימות היא אפס במשולש, באום קאסמה ובאום אל פאחם.

שלוש, זאת המסקנה שניסיתי לומר, אני ניסיתי את זה לאורך שנתיים, פעלתי ותחקרתי. איפה שיש פעילות ספורט האלימות כמעט ולא קיימת. יעני, ישובים, ילדים שהולכים לכדורגל, לכדורסל ויש להם פעילות, המעורבות שלהם באלימות היא כמעט אפסית. מכאן אדוני היושב ראש, בלי חינוך בלתי פורמאלי, בלי תקציבים של משרד החינוך למלא את החלל של הילדים הצעירים הערבים נמשיך עם האלימות. היא תחגוג ואף כוח לא יעצור אותה אלא אם תיתן לאנשים עבריינים להיות מנהלי בתי ספר, אז יש סיכוי שהאלימות תרד. אני אומר לך את המציאות. זאת המציאות, וואלה הוא בא ממשפחה עבריינית, 'לא להתעסק, תשתוק, תגיד לאבא להגיד לבן שלו'. זאת המציאות.

אוי ואבוי. אתה כחבר כנסת יכול להגיד דברים שאנחנו לא יכולים להגיד.

חוסר המעורבות והשתיקה של משרד החינוך שנים על גבי שנים שאומרת שיגדלו ויחיו במיץ של עצמם תביא למצב הזה. אני אומר את זה לפרוטוקול כי אני חי. הילדים שלי ברמה האישית הם ליגת על, אבל הסביבה הקולקטיבית במקום אחר.

היו כמה חברי כנסת שחשבו שהילדים שלהם בליגת על.

אבל הם לא מהמגזר, הם מתל אביב. זה משהו אחר.

אני יודע שלא מיצנו, אנחנו חייבים לסכם כי זה טבעו של דיון מהיר שמקיימים אותו בלוח זמנים זריז.

אבל אנשי שפ"י שהם אמונים על הפרויקטים האלה, דווקא הם - - -

לצערי אנחנו לא יכולים כי כבר נמצאים כאן אנשים לדיון נוסף.

בטוח שהנושא מעורר עניין לעשות עליו דיון יותר יסודי.

אני מבקש לומר, רשאית אנחנו חייבים לפעול מניעה בתקופה אלימה שיש בה הרבה אלימות ברחוב, על כל חלקיו. אין ספק ואני מסכים שברחוב הערבי יש יותר אלימות. דיבר על כך קצת יושב ראש וועד ההורים מקלנסווה, הסיבות הן רבות והן קשורות במצב הכלכלי, במצב החברתי, בוויכוח הפוליטי, באלף ואחד דברים. בסוף זה מקרין לכיתת הלימוד.

כשאתה רואה בני נוער בגיל 15,16,17, ו-18 משתתפים בהפגנות אלימות כפי שאנחנו רואים את זה בימים האחרונים, אתה שואל את עצמך: כשהילד הזה חוזר לכיתה ועומד מול מורה מה בדיוק המגבלות שהוא שם לעצמו?
אנחנו נקיים דיון נוסף לדיונים שכבר עשינו בכלל על מערכת החינוך במגזר הערבי. הבטחתי שנעשה את זה. נקיים אותו ויהיה כאן גם שר החינוך ונתמודד גם עם השאלות האלה. מי שחושב שתרופת הפלא זה מערכת החינוך הוא טועה. זה ההורים, זה הנהלות בתי ספר, זו הרשות המקומית וכמובן גם המשרדים הממשלתיים, בעיקר משרד החינוך, עם תשומת לב גם בתקציבים וכדומה למה שהוצג היום ממסד הנתונים, טוב שיש לנו גם מסד נתונים.

אני מודה לכם, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:35.>