PAGE
3
הוועדה לזכויות הילד
04/11/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 78>
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שלישי, י"א בחשון התשע"ה (04 בנובמבר 2014), שעה 10:30

<פרוייקט הכריכים בבתי הספר והצורך בהרחבתו - במסגרת יום המזון הבינלאומי>

חברי הוועדה: >
אורלי לוי אבקסיס – היו"ר

יחיאל חיליק בר

>
עירית ליבנה - המפקחת על תחום הבריאות, משרד החינוך

טל דגן - דיאטנית בריאות הציבור, משרד הבריאות

ד"ר הלה חיים צוייג - מפקחת ארצית פיתוח תכניות ובקרת איכות, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

יפעת רוזנהיים - עובדת סוציאלית, רכזת תחום עוני בעיריית ראשון לציון

ג'וזף גיטלר - יו"ר לקט ישראל - בנק המזון הלאומי

לורן יעקובסון - מזכירת יו"ר, לקט ישראל - בנק המזון הלאומי

רעות כהן - מנהלת רכש ומרכז הזמנות, לקט ישראל - בנק המזון הלאומי

אלינור מרמלשטיין - מנהלת משאבי אנוש, לקט ישראל - בנק המזון הלאומי

רחל פסי - מנהל משרד, לקט ישראל - בנק המזון הלאומי

זרה פרוביזור - מנהלת פרויקט הכריכים, לקט ישראל - בנק המזון הלאומי

תומר אייאש - אב בית, לקט ישראל - בנק המזון הלאומי

רפי בללתי - מנהל מחסן, לקט ישראל - בנק המזון הלאומי

לי דריימן - מנהלת משרד, לקט ישראל - בנק המזון הלאומי

מירב קרידי - מגייסת שדות חקלאים, לקט ישראל - בנק המזון הלאומי

נטע הניג - מגייסת שדות חקלאים, לקט ישראל - בנק המזון העולמי

אייל וינשטוק - מעצב גרפי, לקט ישראל - בנק המזון הלאומי

אביבית גורביץ - לקט ישראל, פרויקט איסוף מזון

לינוי מוקה - בת שרות, לקט ישראל - בנק המזון הלאומי

יעל שפירא - לקט ישראל - בנק המזון הלאומי, הפדרציה היהודית של אטלנטה וסנט לואיס

שי דברוף - לקט ישראל - בנק המזון הלאומי

דנה פיבלך - לקט ישראל, בנק המזון הלאומי

ברכה בך - לקט ישראל - בנק המזון הלאומי, בית ספר אורט הערבה

רותם דייני - לקט ישראל - בנק המזון הלאומי

אבי כרמלי - לקט ישראל - בנק המזון הלאומי

אסף הדרי - לקט ישראל - בנק המזון הלאומי

סמדר עובדיה - דיאטנית, לקט ישראל - בנק המזון הלאומי

אלונה שבו-קארו - לקט ישראל - בנק המזון הלאומי

רון בן שושן - לקט ישראל - בנק המזון הלאומי

בת אל טביבאן - לקט ישראל - בנק המזון הלאומי

פאבל ליבה - לקט ישראל - בנק המזון הלאומי

סיגלית לחמיש - קלט ישראל, בנק המזון הלאומי

נידאל עאדים - לקט ישראל, מחסנאי

אימן עאזים - לקט ישראל, נהג משאית

עידית שבתאי-סידיס - לוביסטית (פוליסי), מייצגת את לקט ישראל

עמית גור - מנכ"ל עמותת עתיד, התזונאים בישראל

רועי מלמד - סמנכ"ל "יוניסף" - קרן האו"ם למען ילדים

רבקה כהן-בנלולו - אחותי, למען נשים בישראל

ערן עמיר - אחותי, למען נשים בישראל

חובב ינאי - המשמר החברתי

ורד קירו-זילברמן

רחל סעדה

ר.כ. חבר המתרגמים
<פרוייקט הכריכים בבתי הספר והצורך בהרחבתו - במסגרת יום המזון הבינלאומי>

בוקר טוב לכם. אנחנו פותחים היום את הוועדה הזו, שהיא לא הוועדה הראשונה בנושא הזה, אבל אנחנו צריכים לזכור שזה יום המזון הבינלאומי, שאצלנו מצוין בכנסת ישראל קצת באיחור. בכל זאת, בעולם זה צוין כשהכנסת עוד לא ממש התארגנה לחזרה כמו שצריך למושב החורף.
חברי הכנסת המובילים את היום הזה הם חברי הכנסת חיליק בר, שולי מועלם-רפאלי ואנוכי. הנושא הזה הוא כל כך חשוב, מאחר שאנחנו מדברים בעצם על כך שבמדינת ישראל יש כ-900,000 ילדים רעבים, כלומר מתחת לקו העוני. הם רעבים להרבה דברים, אבל בבסיס של הרעב – זה הרעב הפיזי.

כמובן שיש עוד נושאים מסוימים שאפשר להתייחס אליהם כרעב – כרעב תרבותי, כרעב השכלתי, כרעב לגירויים נוספים, שהם באמת עולים כסף. אבל הבסיס של הכל זה תזונה. לא בכדי אמרו – נפש בריאה בגוף בריא.

מסתבר, שאנחנו נמצאים בעידן של שפע שאיננו מחלחל אל הילד הקטן. שאיננו מחלחל אל כמעט 2 מיליון בני אדם במדינת ישראל. אנשים שמוגדרים על ידי רשויות המדינה כאנשים עניים ובתוכם משפחות עובדות. שני הורים עובדים ועדיין לא מצליחים להוציא את המשפחה מעל לקו העוני. זה כשל מהמדרגה הראשונה. מה המדינה עושה? לא מספיק. וכשהמדינה עושה לא מספיק, למזלנו הרב יש ארגונים פרטיים, התנדבותיים כדוגמת לקט ישראל, שנכנסים לנעליים ומנסים לעשות את שאל ידם לעשות ולא תמיד זה מספיק.

לקט ישראל עובד עם 140 עמותות שונות ברחבי הארץ, כבר 180 עמותות שונות ברחבי הארץ. מספקים כ-140,000 ארוחות לאותם נזקקים וכ-8,000 כריכים מדי יום שמכינים מתנדבים של הארגון לילדי בתי הספר. הכריכים האלה אמורים להיות כריכים שאי אפשר יהיה להסתכל עליהם ולדעת שזה כריכים שזה תרומה, או להסתכל עליהם ולדעת שאותו ילד כנראה שאין לו אוכל בבית.

אבל תחשבו שעל המספר. וזה הדיון היום – הכריכים הללו. זה הדיון בוועדה הספציפית הזו. כמובן שדנו בוועדת הכלכלה קודם ודנו בוועדת העבודה והרווחה וגם איזו נגיעה קטנה בוועדת הפנים, ובהמשך יהיו דיונים גם בוועדת חוץ וביטחון. וזה נוגע לכל כך הרבה תחומים, אבל בשורה התחתונה 8,000 ילדים – קודם כל זה 8,000 ילדים פחות רעבים - אבל מתוך 900,000 ילדים.

ואנחנו שואלים, הביקוש הוא כל כך גדול, היכולת של לקט ישראל לספק את כל הדרישה לא מספיק גדולה. גם ההזנה בבתי הספר, שאנחנו מתהדרים בה הלכה למעשה מדי בוקר, לפחות בוועדה הזו, היא מבקשת מההורים השתתפות עצמית. לא לכולם יש את היכולת להשתתפות עצמית של מאות שקלים, בואו נודה בכך. ובחלק מהמקרים הורים או ילדיהם מגיעים לבתי הספר בטענה שאינם רוצים את האוכל המתועש כי הם לא אוהבים אותו, שהוא לא טעים להם ומורות באות ומספרות איך בסוף היום הן אוספות את מה שנשאר ומעבירות לאותן משפחות, שהילד קודם טען בהפסקה מול חבריו שפשוט הוא לא אוהב את האוכל שהקייטרינג מביא.

משרד החינוך מודע לזה. יודע את זה. היו גם הצעות על כך שירחיבו את הסבסוד לעוד 80,000, לפחות בינואר הייתה מסיבת עיתונאים של שר האוצר ושר הרווחה. צריך לדעת איפה זה עומד. אני רוצה לדעת איך אנחנו מצליחים להביא לכך שלא יהיו ילדים רעבים, לפחות לא בבתי הספר.

אנחנו נרחיב בנושא הזה, אבל כל הזמן אומרים לנו אין מספיק זמן, כי מי שרוצה לדבר לא מספיק, אז אנחנו חברי הכנסת דיברנו מספיק, אבל לפני שאנחנו עוברים להצגת הנושא, אני רוצה להגיד קודם כל תודה רבה לחברי חיליק בר, שהוא גם בין היוזמים והמניעים של התהליך הזה, ולבקש ממנו לפתוח את הנושא.

תודה, גברתי יושבת הראש. זה תמיד תענוג לעבוד איתך, כי את כל כך מלאת מוטיבציה באמת לעזור ולא רק לדבר ולגלגל מוועדה לוועדה, ואני הייתי חבר בוועדה שלך. לצערי, הרוטציה שינתה את זה, אבל זה יחזור. באמת אני רוצה להודות לך - - -

מתאים לך פה.

כן. גם שאת שותפה הרבה זמן גם לנושא הזה. אני גם רוצה להודות ללקט ישראל שהגיעו לפה, כמובן לג'וזף גיטלר, יושב הראש שעושה עבודה מדהימה, לגידי כרוך, לסטיבן, ענת, אושרת, שי, פול ואילנה שפר-קארו, ששמענו אותה בוועדת הפנים.

תראי, אנחנו בוועדה לזכויות הילד ואין דבר יותר מזעזע וכואב מלראות ילד רעב. הסיפור הזה של לקט ישראל לא בא לעזור רק לילדים, הוא בא לעזור גם ובעיקר אולי, אבל לחשוב שמדינה לא משקיעה מספיק, על לקחת ולהציל טונות של מזון שנזרק לפח. עזבי את הנזק הסביבתי, כי הוא נטמן והוא פולט גזים ואנחנו מפסידים ונכנסים למה שנקרא - Lose Lose situation, שאנחנו גם מזהמים את הסביבה, גם משמידים מזון, גם לא עוזרים לרעבים, ולא רק זה – המדינה לא לוקחת על זה אחריות ונותנת לארגונים שעושים עבודת קודש – כמו לקט – לעשות את העבודה בשבילה.

ופה יהיה החוק שלנו, בעצם לנסות למסד את הסיפור הזה של הצלת מזון. לגרום לעמותות וארגונים ואולמות ולצבא – שלא יפחד לעשות את זה, שלא יהיה חשוף לתביעות משפטיות, לעודד אותו לעשות את זה, לתת לו את המסגרת המשפטית לעשות את זה.
אבל אנחנו בוועדה לזכויות הילד ונתמקד שנייה בילדים. שבוע שעבר פורסם דו"ח העוני, שאת דיברת על הנתונים. יותר משליש מהילדים בארץ רעבים. קמים רעבים, הולכים לישון רעבים, נמצאים בבית הספר רעבים, ואני אפילו לא מדבר על זה שהם מקנאים בזה שלילד שלצידם יש סנדביץ' בכלל או סנדביץ' יותר גדול, אלא פשוט אין להם סנדביץ'.

אני הייתי עד, אני הייתי בלקט ישראל עם שי, שעשה לי סיור מדהים ועם גידי ועם ג'וזף וראיתי את מפעל הכריכים, שאת יודעת מה, הוא לא החלק המרכזי של לקט ישראל והוא חלק גדול, אבל הוא רק 8,000 כריכים מתוך צורך הרבה הרבה יותר גדול. אבל לחשוב שהפעולה הקטנה הזאת של לקט ישראל מעלה מעבר לחיוך אצל הילד, אלא פשוט ממלאת לא את הקיבה בצורה שהיא לא משפילה, שהיא לא מבקשת קרדיט, היא לא מתלהמת, היא לא רייטינגית, אלא בצורה הכי שקטה ואינטימית וסודית, להגיד לילד הזה – הנה, יש לך סנדביץ', הוא בא מהבית, הוא בא מהדודה, אני לא יודע מה. אתה שווה לכולם.

ואגב, אוכל איכותי וטריא, וראיתי איך הם בודקים את הטריות - - -

בכל בוקר מכינים אותם.

בכל בוקר, מכינים את זה אגב במוסדות הלימוד. ואגב, הכי מדהים זה שלהם לאסוף את האוכל וללקט אותו מה שנקרא – עולה שקל אחד והילד שמקבל את זה, או מי שנתרם – מקבל ארוחה בשווי של 10 עד 12 שקלים. זאת אומרת תראי את היחס בין מעט ההשקעה לבין מה שמקבלים ואיך אנחנו לא מספיק חושבים על זה.

אז אני קודם כל רוצה להצדיע לכם על זה שחשבתם על זה בשביל המדינה, על זה שהתחלתם פה משהו. אנחנו, גם אורלי וגם אני וגם שולי וכולנו – מחויבים לנסות ולהפוך את זה למשהו שהוא יותר ממוסד, הוא יותר חוקי, ולפעמים צריך להראות למדינה מה צריך לעשות כי אנחנו לא חושבים על הכל.

אנחנו הנחנו אתמול את חוק מודל הצלת המזון. בשעה אחת וחצי אנחנו נעשה כנס גדול באולם גליל שכולכם מוזמנים אליו ובו נוקיר גם את הארגון וגם את הפעילים, ואני באמת רוצה להתחייב פה גם בשם אורלי וגם בשמנו, גם לארגון וגם בכלל לנושא הזה, שאנחנו חיילים של הסיפור הזה. אתם באמת עושים עבודת קודש, זאת עבודה שהמדינה צריכה לעשות, אבל היא תעזור לכם לעשות אותו, לפחות אם לא תעשה אותו, אני מקווה, במקומכם או לצדכם בעתיד.

ובאמת אורלי, אני רוצה להודות לך על תשומת הלב ועל העזרה ועל השותפות בסיפור הזה. תודה.

תודה רבה לך.

אנחנו ניתן לנציגים של לקט לבוא ולהראות לנו את היוזמה הכל כך מבורכת הזו. ולפני שתציגו, כי חלק מהמצגת ראיתי שחוזרת על עצמה מוועדה לוועדה, אני כמעט יודעת אותה בעל פה. השאלה שלי היא לגבי הכריכים – ההשתתפות – יש השתתפות של המדינה? יש השתתפות של המועצות המקומיות? יש השתתפות של משרד החינוך? יש השתתפות של מישהו בנושא הזה? כי אולי אם אנחנו נחפש שותפים, נוכל להגדיל את זה מ-8,000 או 9,000 כריכים – למשהו הרבה יותר רחב. כי היום זה רק ב-30 ערים, נכון?

אני אתחיל, ושוב תודה לך, אורלי לוי-אבקסיס ולחבר הכנסת חיליק בר. אני כתבתי פה באנגלית, כדי להיעזר בזה. תודה לכם על האירוח. גם כתבתי את זה שבטוח עד עכשיו ממה ששמעתי, אתם כבר מכירים אותנו די טוב.

אז נעבור על כמה שקופיות, אבל בואו נתחיל עם מה ששאלת, כי שאלת שאלה מרכזית והתשובה הנכונה עד היום היא – הרוב – 98%, 95% מהכסף עבור הכנת הכריכים האלה – מגיע מתורמים פרטיים, רובם גם לא בארץ, אז בואו נתחיל עם זה. אין השתתפות של המדינה. יש השתתפות של כמה עיריות, כמה מועצות מקומיות, אבל זה גם בקטן. יש שקופית על זה, אתם תראו בהמשך את הדברים.
אני מסכים איתך, וכולנו, כל העובדים של לקט ישראל וכל הנציגים שלנו פה, כולנו מסכימים שאנחנו רוצים לראות את זה לא רק פרויקט של 8,000 כריכים ביום, אלא של 80,000 או 200,000 כריכים – מה שצריך.

נכון.

את המספר המדויק גם אנחנו לא יודעים.

כן, זה אבסורד, נכון? משרד הרווחה ומשרד החינוך אמורים לעגן או לנהל איזה שהוא רישום של אותם הילדים שנמצאים בתוך המערכת, איפה הם נמצאים, באיזה אזורים, מה רמת הנצרכות שלהם, אבל אתם אין לכם נגיעה לזה. אתם לא יכולים לדעת בדיוק איפה, אלא אם כן יש מישהו שמשתף פעולה מתוך בית הספר ומעביר לכם את המידע.

אם את שואלת אותי, אז זה קרוב לפי 100, כי אם אומרים שיש 900,000 ילדים רעבים, כל אחד נמצא במוסד לימוד או בגן, אז צריך 800,000, לא צריך 80,000. צריך 800,000.

לא, יותר מזה חיליק. הנתונים – איך הפיזור שלהם על המפה הגיאוגרפית, על מספר בתי הספר וכו' – אין באמת שיתוף במידע הזה. בוא נאמר את זה ככה. בוא נשים את זה על השולחן. גם אם יש רשימות במשרד הרווחה או במשרד החינוך – זה לא באמת מגיע לכדי פעולה.

אם לוקחים צעד אחורה, נמצאת איתנו מנהלת הפרויקט זרה פרובייזר. סליחה, בעברית זה פרוביזור. גם אני הייתי יוסף לפני שבאתי לארץ, עכשיו אני יוסי, אז תודה שקראת לי ג'וזף.

הפכת מג'וזף ליוסף ליוסי.

גם כשאני אומר ג'וזף קוראים לי יוסי.

עוד שנה יקראו לך יוס.

כן. אז אם לוקחים צעד אחורה, זה נכון מה שאת אומרת, ואנחנו צריכים כארגון ללכת – בית ספר - בית ספר ולהתקשר ולבדוק – בית ספר – בית ספר – כמה כריכים באמת צריכים, כי אין לנו את היכולת גם לספק כריך-כריך לכל ילד בבית ספר. אז אנחנו באים לכל בית הספר, שואלים אותם כמה ילדים באמת צריכים את העזרה הזאת, ואנחנו מדגישים שאם הם טועים, גם בכריך אחד, זה כריך שיכול היה להגיע לילד אחר, שצריך אותו. אז לצערי זה נכון, לא יודעים, וזה לא יכול להיות בדיוק משנה לשנה, כי יש שינויים במשפחות. יש משפחות שקיבלו או ילדים שקיבלו שנה אחת ושנה אחרי זה הם לא צריכים את זה, אבל זה נכון וזה הקטן.

בדרך כלל, אתה יודע, אלה שלא היו צריכים מגיעים למצב של נזקקות. זה מה שקורה לפי הנתונים של דו"חות העוני ההולכים ומתפרסמים מדי חודש בחודשו.

נכון, ואני רוצה להוסיף עוד דבר ואנחנו נשמע מברכה, שהיא מורה בבית ספר אורט בית הערבה, שתדבר איתנו על מה שקורה בבית ספר ספציפי ואיך זה עוזר.

רגע, שנייה, יש לכם שקופית שבחרתם לשים לנו על המסך – סבסוד הפרויקט.

אוקיי, בסדר, אז בואו נעבור על זה בשנייה. אתם קוראים עברית יותר מהר ממני, אבל אני אקרא את זה בכל מקרה:

לקט ישראל - - -

אני אקריא את זה, טוב?

אוקיי, בבקשה.

לקט ישראל מימן את הפרויקט עד כה מכספי תרומות. לאחרונה נעשתה פנייה לעיירות ורשויות מקומיות בבקשה לממן שליש מעלות הפרויקט. המדובר בסכום של 88 אגורות ליום לילד. מה קרה? מישהו ענה?

זה מה שקרה.

בית שמש – 77,000 שקלים ל-518 תלמידים. עפולה – 60,000 שקלים ל-402 תלמידים, באר שבע וכו'. רגע, רוב הרשויות סרבו? לא מעוניינים בשירות זה לעיר, אנא חדלי מפניותיך, ליטל, אל תעבירי יותר לטיפולנו.

זה חלק מאימייל שקיבלנו במשרד. זרה קיבלה את זה.

אני קיבלתי את זה ממנהל מחלקת חינוך באיזו שהיא עיר. עיר שהצעתי להם כריכים.

שכדאי שחלילה וחס לא תהיה עליו איזו סטיגמה, שהילדים ימשיכו להיות רעבים.

בדיוק. אין לך מושג כמה זה קשה להביא עירייה למצב שהם מוכנים להודות שיש ילדים נזקקים בעיר. הם פשוט מעבירים אותך ממחלקת החינוך למחלקת הרווחה ובחזרה, ואף אחד לא רוצה להודות שאולי באותה עיר יש ילדים רעבים. ובמקביל אני מקבלת טלפונים מבתי הספר בעיר - - -

שאומרים יש ילדים רעבים.

כן.

אז היו כמה עיריות שבאמת הסכימו ועוזרים לנו: חיפה, רעננה, רמלה, עכו, קריית שמונה, ומה שיפה בזה – זה לא רק המקומות שהייתם חושבים שיענו.

רגע, רעננה שהיא עיר עשירה, פשוט היועצת המשפטית אומרת, יפה, 6,000 שקלים. כאילו סוג של ציניות, אבל יכול להיות שיש שם פחות תלמידים רעבים.

נכון. הרבה מאיתנו גרים ברעננה.

לא, ביילסקי הוא בן אדם מקסים והוא גם יודע להביא תרומות וכו', לכן אני שואלת – זה מה שהם הסכימו לתת?

לא, זה מה שביקשנו מהם.

אוקיי, לפי הצורך.

אנחנו מבקשים לפי הצורך. אז זה נכון מה שאת אומרת, בעיריית רעננה הביקוש הוא נמוך, אבל גם ברעננה יש ביקוש.

קריית שמונה למשל זו עיר שנאבק כל יום לשרוד מאחר שאין לה מספיק תקציבים כדי לממן את הפעילות השוטפת כמו פינוי אשפה, שירותים לציבור, כי אין שם מרכזי תעשיות שמרוויחים מארנונה מטורפת וכו', כמו בערים הגדולות. ובכל זאת היא מצאה לנכון להביא את ה-15,000 שקלים האלה בכל חודש, שזה ראוי לציון.

לא, בשנה.

אה, בשנה? זה כסף קטן. מאד מאד קטן. רגע, משרד החינוך לא משתתף אתכם בעניינים האלה?

עוד לא.

אנחנו נשאל פה את נציגת משרד החינוך.

למדינה טוב שיש את לקט, למה היא צריכה להשקיע, באמת? הם עושים את העבודה.

זה נכון ואנחנו מסתכלים על זה היום כמו שקרן רש"י - - -

אני אומר את זה בציניות.

כן, כן.

שמתם לב שבוועדה הזו הדיונים מתנהלים אחרת מאשר בוועדות אחרות? זה המוטו שלי ואם זה מפריע למישהו אז שיגיד לעצור, כי אני אוהבת שיש דיון פתוח, אבל עדיין לא דיון מטורף, שכל אחד קופץ. אז כל עוד אני מאשרת את ההשתתפות, אם זה לא מפריע לדובר הראשי, אני בעד, כי הרבה פעמים עולות כל מיני נקודות שאם היית נותן לכל אחד את השלוש דקות שלו, אז היינו חוזרים על המנטרות כל הזמן ולא מגיעים לאיזה שהוא כיווני חשיבה נוספים.

אז אם זה לא מפריע לך – אז נמשיך כך.

אני הייתי שמח לשמוע אם זה בסדר, מברכה, שיכולה לדבר על מה שקורה בבית הספר עצמו, פה בירושלים.

שמי ברכה, אני מרכזת את מניעת הנשירה בבית ספר אורט בבית הערבה, וזה בעצם החיבור. הפרויקט עצמו, אני רק אגיד עליו מילה שתבינו למה. הרעיון של הפרויקט – אורט התחילו את הפרויקט הזה בגלל שהגיעו למסקנה שיש לנו תלמידים שכשהם מגיעים לנו רעבים לבית ספר, הם לא מסוגלים ללמוד. אם חסרים להם צרכים בסיסיים אין על מה לדבר על סיום 12 שנות לימוד או כל דבר אחר, כי או שהם צריכים לעבוד ולעזור להורים, או שפשוט אין להם.

אני אתן כמה נקודות על בית הספר, כדי שתבינו מאיפה הם מגיעים. יש לנו 200 תלמידים, בית הספר מוגדר כבית ספר של נוער בסיכון. 40% מהמשפחות אצלנו הן משפחות חד הוריות. 50% מוכרים ברווחה בזכאות א'. 80% הם מכיתה מקדמת ומספר פחות, המספר מהשנה שעברה, שהשנה אנחנו עוד צריכים לבדוק אותו, כי כל הזמן מצטרפים אלינו תלמידים - המון המון מהתלמידים שלנו נושרים מבתי ספר אחרים, אז יש לנו 50 תלמידים שממש רעבים ללחם בבית הספר, מתוך 200.

איך אתם יודעים?

איך אנחנו יודעים? אלף התפקיד שלי הוא ממש להיות בקשר עם התלמידים, עם המון חיבורים בין סלי מזון לתלמידים כעזרה. יש לנו הורים שבקשר איתנו, יש לנו הורים שמתקשרים פעמיים בשבוע ומבקשים מאיתנו לשלוח חלב הבית המחדר המורים, בשביל הילדים. יש לנו תלמידים שאנחנו שולחים בסוף החודש, מה שנשאר מלקט ישראל, אם נשארים פרודוקטים ממה שלא נכנס לתוך הסנדביץ – אנחנו שולחים למשפחות. אנחנו עושים המון המון חיבורים בין עמותות לבין המשפחות.

ספציפית התפקיד שלי מתעסק גם בעזרה כמו עזרה עם ריטלין וקונצרטה, כשילד לא מסוגל.

לא מסוגל מה, לממן את התרופה?

לממן את התרופה.

זה פשוט הזוי.

זה אולי נשמע הזוי מבפנים, אבל אתה מגיע לבית הספר ועומד לך אבא – ואני דיברתי השבוע עם אבא ש - - -

לא, אני מדברת שזה הזוי שבמדינת ישראל, במערכת החינוך, אין פתרון לדבר הזה. מצד אחד אומרים להם אוקיי – זה פשוט להסליל אותם לדרך שכולנו יודעים מה מחכה להם בסופה. או ירידה לשוליים הקיצוניים ביותר של החברה שלנו, או חוסר יכולת בסיסית להחזיק איזה שהוא אורח חיים נורמאלי, נורמטיבי, ואחר כך לפתח איזה שהוא תא משפחתי נורמטיבי משל עצמו. אי יכולת ללמוד, אי יכולת להשתלב בחברה, ועכשיו בנוסף לזה, לא רק שהם משאירים אותם בלי אותו כדור שאולי יכול לאזן אותם טיפה, גם בכיתה, החברים שלו הנוספים - והיה לנו דיון על זה – סובלים מזה שהוא לא רגוע.
אבל יתרה מכך, זאת אומרת לא רק רעב לתרופות, יש רעב אמיתי ללחם.

כן, יש לנו ממש ילדים שזו ארוחת הבוקר שלהם. דבר ראשון הסנדביצ'ים באמת מגיעים מה זה מתוקתקים. אף פעם לא חסר, הדברים מגיעים כמו שצריך, הפרודוקטים. החברה, זה גם פינוק בשבילם, כי כשאנחנו, נגיד בשבוע הראשון באמת לא היה עדיין את החיבור בין לקט לבית הספר והיינו צריכים לקנות, כי אנחנו גם לא יכולים לתת ריטלין בלי אוכל והם מרימים לנו את ה-, כאילו אי אפשר ללמד. יום בלי כריכים – בית ספר נראה הפוך. החברה מגיעים ממש רעבים, הם הופכים כיתות. ולקט מביאים גבינות וטונה, כאילו מבחינת החברה זה גם אוכל-אוכל.

בדיוק דיברתי אתמול עם אחת היועצות שהייתה אומרת לי שהייתה לה אמא שבאופן קבוע הייתה מתקשרת כל יום ושואלת – הבן שלי אכל? בבקשה תגידי לי שהוא אכל, אין לי מה לתת לו בבית. ואחרי כמה ימים היועצת אמרה לה – אל תתקשרי, אני כל יום יוודא שהוא אכל. האמא אמרה לה – לא, לא, אני אתקשר כל יום – אני רוצה לדעת שהבן שלי אכל משהו.

חשוב להגיד, מבחינתנו, הכריכים ממש מחזיקים את בית הספר, כי אחרת החברה שלנו לא מסוגלים לשבת וללמוד. יש הרבה שאנחנו באמת יודעים שהם רעבים. אני יכולה לתאר לכם סיפורים של משפחות, אבל זה מצבים קשים. אתמול בצהריים דיברתי עם המנהלת, ככה לוודא שאני מכירה באמת את כל המספרים ויודעת וגם מכירה. הפרויקט עובד כבר שלוש שנים בבית הספר, אז זה משהו מושרש. פתאום עשר וחצי בלילה היא מתקשרת אלי ואומרת לי – ברכה, תקשיבי, יד על הלב, חשוב לי להגיד, בלי לקט ישראל אני לא יודעת איך בית הספר היה נראה. זה משפט שממש - - -

יש לכם גם הזנה של ארוחה חמה?

אין לנו.

למה?

יש לנו תרומה של פעם בשבוע. היה לנו שנה שעברה - - -

כלומר, בשאר השבוע הם יכולים לא לאכול, חוץ מהכריכים האלה.

כן.

אבל פעם בשבוע, וגם תרומה.

בשנה שעברה זה היו מלונות בירושלים שתרמו לנו שלוש פעמים, אבל בגלל המלחמה בקיץ הם ככה אמרו שהם יצטרכו לרדת השנה, הם מקווים לעלות. יש לנו פעם בשבוע, זה היום בעצם, יום שלישי וגם, אנחנו מנסים שזה יהיה מזין: סלטים, דברים כאלה, ויש נהירה מפחידה לעניין. אנחנו באמת צריכים להיזהר. אם אתה מסתובב בבית הספר אתה שומע כל היום – המשרד שלי נמצא ליד המקום שבו מכינים את הסנדביצ'ים, מכינים את זה מסודר והכל מגיע מתוקתק, ואתה כל הזמן שומע ילדים באים ומחפשים, באים ומבקשים. הרבה הרבה סוף היום ילדים דופקים לבדוק אם נשאר.

רוצים לתת לאחים שלהם.

כן. אם נשארים דברים. יש לנו תמיד, גם בארוחה חמה, כל - - -

מה משרד החינוך עושה בדברים האלה? או שהוא משאיר את זה לנדבנים או לארגונים כמו לקט ישראל?

אני לא יכולה לענות לך על מה משרד החינוך עושה, אני יכולה להגיד לך שזה המטרה של הפרויקט שלנו, זו המטרה של התפקיד שלי ואנחנו מוצאים את עצמנו מנגישים את עצמנו בין ילדים לבין עמותות, שזה בעצם התפקיד, לחפש. דברים הזויים.

משרד החינוך 2014, מדינת ישראל, שמתהדרת בכלכלה חזקה – ילדים רעבים, פושטים יד, פותחים פה ולא תמיד יש בנמצא מי שייתן.

משרד החינוך, עירית ליבנה.

קודם כל אני לא יודעת לענות בדיוק, כי אני לא זאת שמתעסקת בנושא הכספי, אבל ההזנה שניתנת מטעם המדינה, על פי החוק או החלטות ממשלה, זה לא הגילאים האלה. אלה גילאים של ילדים ש - - -

אני יודעת, גילאי יסודי, אבל הרעב, אתה לא מפסיק להיות רעב. דרך אגב, יש לי שתי בנות מתבגרות – תקשיבי לי, בגיל ההתבגרות התיאבון נפתח ברמה כזו שגם אם תפתח מקרר שלם – לא תשביע אותם.

מסכימה איתך. בנים עוד יותר.

השאלה מה עושים עם זה.

זהו, יש לי שאלה מאד מהותית - - -

ועוד שאלה אחת, ואני תיכף אתן לך לדבר. מה קורה עם ההשתתפות בהזנה, של אותן משפחות שלא ממש יכולות?

קודם כל מהידוע לי, שוב אני אומרת, יש השתתפות של המשרד. המשרד מקצה. מסיבת העיתונאים המפורסמת שהזכרת אותה - כן הועברו להרחבה. אני פחות יודעת להגיד על זה. אני רוצה רק להגיד משהו אחר. קודם כל הנושא של איך המשרד יודע, או שאלת אותה איך בית הספר יודע. הנתונים האלה לא עוברים - כמו שאמרת בהתחלה – מגורם רווחה לגורם אחר. לדעתי בית הספר יודע הרבה יותר מאשר כל גורמי הרווחה, וזה - - -

אתם יכולים ללקט את הנתונים האלה.

רגע, אוקיי, זה בסדר. עכשיו אני רוצה גם להגיד פה, אני צורפתי למועצה לביטחון תזונתי שהקים משרד הרווחה, ולמעשה דב צ'רניחובסקי לדעתי צריך להיות כאן, כיוון שהנתונים האמיתיים של המדינה, שאני חושבת שהם לא זהים למה שאת אמרת עכשיו, היו צריכים להיות פה ולתת מענה שניתן באותה מסיבה, מהעברת תקציבים מטעם משרד הרווחה להגברה. אני לא יודעת, אבל הם חסרים פה כדי לתת את התשובות.

לחלוטין. יש פה את משרד הרווחה? את יכולה לתת לנו תשובות?

קודם כל המשרד מאד בעד כל הרעיון של הפרויקט, ש - - -

בוודאי. הוא לוקח לכם חצי מהעבודה, נהדר. אם יש מי שמתנדב לעשות את זה.

לצד זה, המשרד מתקצב, את התייחסת לצוהרי יום לימודים ארוך, לכל הנושא של הזנה, לרשויות שהן מ-1 עד 5 בדירוג הסוציו-אקונומי, והוא משתתף ב-110 מיליון שקלים בבסיס התקציב, כדי באמת להפחית את הנושא שאת אמרת, של ההשתתפות של ההורים.

כמה ההשתתפות – מכמה לכמה?

אני לא יודעת להגיד בדיוק. אני אבדוק את זה.

מי יודע?

אני אבדוק את זה. אני יודעת ש-110 מיליון שקלים בשנה - --

תקשיבי, אני אומרת לכם, זה מאות שקלים פר ילדים, ותארי לך משפחות, בעיקר משפחות מצוקה, יש להן יותר מילד אחד, בואו נשים את זה על השולחן. זאת אומרת שברובם לא יכולים, גם אחרי הסבסוד, להנגיש את זה לילדים שלהם.

עכשיו, אני לא יודעת איך מגיעים לדיון כזה, ובאמת, את חדשה פה בשולחן הזה, אבל אני בדרך כלל נוזפת במי שמגיע לדיון בלי שיעורי בית. אלה שאלות שעצם הדיון בנושא כזה – הייתם צריכים להכין תשובות ולדעת שתישאלו עליהן. אני מוותרת לך בגלל שזו פעם ראשונה שלך, אבל תעבירי את זה לממונים עליך – את התשובות לשלוח לוועדה. יש לנו מנהלת ועדה, רחל סעדה, אנחנו מבקשים את התשובות ואנחנו נעשה דיון ספציפי ממקד רק על הנושאים האלה.

אתם תהיו מוזמנים גם לדיון ההוא, אבל גם משרד החינוך, בבקשה, תבואו אלינו עם תמונת מצב. תקפיאו לרגע מה קורה ברגע נתון. מצדי, אם אתם יודעים במשרד החינוך שבתי הספר יודעים הכי טוב, זה הזמן, אני נותנת לכם חודשיים, שאני אדע בכל עיר ועיר כמה ילדים יש בתוך בתי הספר. תיקחו את הנתונים האלה מתוך בתי הספר, שיזרימו אליכם, לפחות שנדע תמונת מצב כמה ילדים הלכה למעשה רעבים.

אני רוצה בכל זאת להוסיף לעניין הזה, שמהידוע לי, יש שונות בין הרשויות השונות מבחינת ההשתתפות של הילדים, ולכן זו תמונה יותר מסובכת. מה שאכן נעשה זה ניתן תמונת מצב לגבי הרשויות השונות ומה הוא גובה ההשתתפות בכל רשות. אבל זו תמונה קצת יותר מורכבת וזה בהחלט חשוב.

אתם יכולים להוציא מתוך הלשכות שלכם, אני לא יודעת, אולי אתם צריכים לעשות פה איזה שהוא שיתוף במידע בין משרד החינוך למשרד הרווחה, אבל לדעת כמה משפחות מוכרות לרווחה ועדיין לא נעזרות במפעל ההזנה?

זה נראה לי מאד מורכב, אבל אנחנו יכולים - - -

צריך להתחיל מאיפה שהוא.

אפשר לנסות.

ואז אנחנו נדע באמת מה הצורך האמיתי, כי אם משפחות מוכרות לרווחה ועדיין לא לוקחות את מפעל ההזנה, בגלל הסבסוד או בגלל הצורך שלהן בהשתתפות בעלות, אנחנו נבין כמה ילדים נשארים - - -

או שהילדים במשפחות האלה לא בגיל שהם זכאים לזה.

נכון, נכון. ומה קורה עם שכבות הביניים?

זה לא כל כך התחיל באופן עקבי בכל הרשויות, כל נושא של ציל"ה עדיין לא נסגר לגמרי, היו כל מיני שאלות סביב זה, כפי שהבנתי.

בחלק מהרשויות זה לא התחיל גם, כלומר גם את זה צריך לקחת בחשבון.

אז אנחנו נרצה את תמונת המצב הארצית, כי אני שומעת פה דברים ואני אומרת לכם, אני תופסת את עצמי להישאר רגועה, לא לתת לרגשות שלי להציף אותי, אבל זה קשה. זה קשה, במיוחד כשאני שומעת פה גם את ורד וגם את חיליק וגם אחרים מצקצקים כל פעם שאתם אומרים עכשיו נתונים מסוימים, והוועדה הזו לא יכולה לשבת ולחזור לסדר היום או לשבת בשקט, בטח לא כשאני מנהלת אותה. וזה רק דיון אחד מיני רבים.

הנושא הזה יהפוך להיות הנושא המרכזי של המושב הזה בוועדה הזו. לא יתכן שיישארו בבתי הספר ילדים רעבים או כשהם חוזרים הביתה, אנחנו לא יודעים אם אפילו בבית יש להם כריך.

את רצית להוסיף משהו?

אני ברשותך רץ לוועדה אחרת.

כן, בוודאי.

אני אוסיף כמה דברים. דבר ראשון, כשאנחנו מדברים פה על ארוחות חמות, מסובסדות, אני מזכיר לך, זה הכי חשוב, אבל זה דבר אחד. הכריכים שלקט מספקים זה לא ארוחה חמה של היום, זה הארוחה הקטנה, שילד יכול לעבור את היום בשקט ולא לחשוב שכל יום זה יום כיפור. ואני תמיד מדמיין את זה כך. תחשבו שכל יום באים לבית הספר וההרגשה היא כמו צום. אי אפשר. אני רואה, הילדים שלי, שיש להם את הכל והם באים מבית הספר, ואני האכלתי אולי בחיים שלי כבר חמישה ילדים, לא יודע, 50,000 כריכים עם נוטלה, לא בריאים, והילדים שלי חוזרים הביתה ואומרים כל הזמן שהם רעבים. רעבים, רעבים.

ומה עם האחרים שקיבלו כריך אחד?

כן, ואין לו כריך. ועוד דבר ועוד דבר, כל הזמן. זה הדבר הראשון. דבר שני, מכל הפרויקטים של לקט ישראל, זה אולי האחד והיחיד שאני תמיד אומר שהוא עצוב, כי אנחנו מדברים על כסף קטן ואני גם מאמין שרוב ההורים, אולי מה שאת רואה, כל יום זה קצת אחרת, אבל רוב ההורים במדינה, גם שחיים מתחת לקו העוני, יש להם את השני שקלים האלה, להכין כריך לילד, ושמישהו לא עושה את זה – זה אומר שזו משפחה שלא מתפקדת. אז זה עוד דרגה יותר קשה בשבילי לשמוע.

זה גם הכי עצוב במדינה, שרוב הפעילות של לקט היא להציל מזון, כי זו מדינה עשירה. כל השקופיות פה דיברו על - - -

על טונות מזון שמשאירים.

כן, על ארץ זבת חלב ודבש שיש לנו פה. אנשים לא מבינים, כשאני מסביר את זה בקול רב, אנשים לא מאמינים ולא מבינים איך זה יכול להיות. באנגלית אומרים - Cognitive dissonance – הם לא מבינים איך יכול להיות שמצד אחד שומעים על כל העושר והאושר שיש במדינה ומצד שני – מה שמדברים פה בוועדה הזאת. זה בלתי סביר. זה לא נתפס.
אז אנחנו כארגון יכולים להגיע אולי ל-10,000, ל-15,000 כריכים, עם גיוס הכספים שלנו בשנים הבאות, אבל יותר מזה? לא נראה לי שאנחנו יכולים. אז אנחנו פה היום לדבר על המחשבה של המדינה, של הוועדה הזאת, לעזור לנו, והלוואי – ההצלחה שלנו, של כולנו פה שיום אחד זה לא יהיה פרויקט של לקט ישראל. אולי בהיסטוריה יגידו שבהתחלה היה ארגון שהקים את הפרויקט הזה ושכולם יידעו – אנחנו הקמנו את הפרויקט הזה בלחץ. לחצו עלינו, וזה לא אני.
בהתחלה, התורם הראשון שבא אלינו היה מבוקה- רטון, פלורידה, שזה בן אדם שאף פעם לא היה במדינת ישראל ועד היום הוא מפחד. הוא מסתכל ב-CNN, אז הוא מפחד לבוא למדינה. הוא לא היה פה אף פעם, אבל הוא שמע שיש נזקקים במדינה, ומה הפחד שלו? זה קשה להאמין. הוא שמע שיש נזקקות ואם יש נזקקות – אז איך ילדים יצליחו בלימודים? איך הם יגדלו ואיך יהיה פה צבא כמו שצריך, אם הילדים לא אכלו כמו שצריך.

אז אנחנו מאכילים אותם כדי שאחר יהיו מגנים טובים.

נכון, ואם משהו יקרה בארצות הברית, הוא צריך לרוץ? הוא רוצה לבוא למדינה חזקה. זה הבן אדם, אבל הוא נותן לנו מאות אלפי דולרים כל שנה עבור הפרויקט הזה. אבל גם הוא לא יכול לכסות את כל הפרויקט.

אבל הנקודה שנגעת בה עכשיו, אז אולי זו הפוביה שלו, או הפחד שלו שלא יהיה לו לאן לברוח, אבל בשורה התחתונה אנחנו מגדלים את הילדים האלה במצוקה, לפחות את אלה שאנחנו שומעים עליהם עכשיו בדיון הזה – 18 שנה ואומרים להם תסתדרו ושהמשפחות יסתדרו, ושנדבנים יבואו. גיל 18 אנחנו רוצים אותם לצבא. אנחנו רוצים אותם חיילים וכמה שיותר חיילים חזקים.

בחצי מבתי הכלא הצבאים נמצאים חיילים, תקשיב לי טוב, שכל הפשע שלהם זה שהם יצאו כדי לעזור לפרנסת הבית, שהם עזבו את הצבא כדי לגייס כמה כספים, כדי לעבוד אחר הצהריים. הם עשו דברים כדי שהמשפחה שלהם לא תקרוס. רק בגלל נושאים חברתיים הם יושבים בבתי כלא צבאיים. רוב בתי הכלא הצבאיים מאיישים חיילים שבאים מהאוכלוסייה הנזקקת במדינת ישראל. אנחנו מדינה חזקה. וזה באמת דיסוננס כזה שאתה לא יכול לפתור אותו והוא עצוב.

אבל זה תפקידנו ואנחנו לא בורחים ממנו. משרד החינוך ומשרד הרווחה יצטרכו לתת פה לא רק תמונת מצב אלא גם איך המשרד שלהם מתכנן להתמודד עם הבעייתיות הזו ואיך הם מתכננים, במועצה הלאומית – לעשות עם זה משהו. אנחנו יודעים שיש ילדים בסיכון, אנחנו יודעים שיש ילדים רעבים – אבל כמה בדיוק ובאיזו חלוקה של המדינה, כי גם בתל אביב יש פריפריה חברתית, וזו השאלה – איך מגיעים אליהם.

אז אתם פתחתם פה היום סדרה של דיונים ואתם מוזמנים להמשיך. רק שתדעו, אתם תהיו מוזמנים תמיד לקחת חלק בוועדה הזו.

מי רוצה לדבר? וזה מוזר, כי בדרך כלל אנחנו מקבלים מלא-מלא בקשות.

יש כמה בקשות פה.

אוקיי. זרה, בבקשה, ואחריך ריקי כהן. זו לא ריקי כהן של שר האוצר, מחדרה, נכון?

אז שמי זרה פרוביזור, אני מנהלת פרויקט הכריכים. קצת היסטוריה בהתחלה ואז המסר העיקרי.

כשהתנדבתי במשרדים של לקט ישראל לפני 9 שנים, ג'וזף אמר לי – יש תורם שרוצה לתרום לילדים רעבים ואני הייתי במקום של הרבה אנשים אחרים, לא האמנתי. אמרתי אין דבר כזה, אין דבר כזה. אבל הוא אמר כן, כן, יש, תמצאי והלכתי ומצאתי. לפני 9 שנים היו 348 ילדים שקיבלו כריכים, ולאט לאט המסר עבר ממנהל למנהלת, ממנהלת למנהלת, מיועצת ליועצת, והפרויקט גדל.

היום אנחנו מחלקים 8,500 כריכים, אבל יש רשימת המתנה, שאנחנו - - -

כמה?

2,000 שאני מכירה.

זה כאשר לא משתפים פעולה.

זה של כל מיני ארגונים שסבסדו, תורמים שסבסדו עד 8,500. חלק מבתי הספר רוצים הרבה יותר ממה שהם מקבלים.

אה, זאת אומרת אלה שאתם כבר נמצאים עם הפרויקט בפנים אומרים חסר להם עוד ואתם אומרים אין.

כן, הם רוצים עוד כריך לילד לקחת הביתה גם כן. יש בתי ספר שאני יודעת בפירוש שהילד מגיע בבוקר כדי לקבל את הכריך. הוא רוצה עוד כריך כדי להישאר. זה ילד בסיכון שנשאר בתכניות המשך לימודים ואחרי הצהריים בפנימיות יום. זה טוב ויפה שמשרד החינוך נותן פנימיית יום, אבל אם אין אוכל הילד לא יישאר. ואם הוא נשאר - - -

יש אוכל בפנימיות יום.

לא, יש בתי ספר תיכוניים שלא.

את יודעת, אנחנו אחרי גיל 11, כיתה ו', 11-12, אנחנו מאז חיים מהאוויר, כמו באחרית הימים, את יודעת. לא זקוקים יותר לאוכל.

רוב הבקשות שלנו מגיעות מאזורים שלו מקבלים את פרויקט ההזנה בחינם, בגלל השתתפות שכרוכה בעניין. רוב הבקשות באות מחטיבות ותיכונים, כי הם גם כן לא זכאים.

אז יש דיווחים מבתי ספר שכשהפרויקט מתחיל אצלם – בית הספר יותר רגוע. יש פחות אלימות. הילד טועם הצלחה, כי הוא לא רעב ואז הוא ממשיך ללמוד. אז זה הפרויקט וזה הצורך של הילדים. הילדים צריכים כריך וכמו שדיברו באחת הוועדות הבוקר, שהחלום שלנו, כארגון הוא – שכל ילד יקבל את זה וילד יצטרך להגיד לא, אני לא צריך, ולא ילד שבית הספר יצטרך לחשוב איך לתת לו מבלי שהוא יתבייש.

תודה רבה לך. אני חושבת שקיבלנו את התמונה.

עירית ליבנה, בבקשה.

את פרלמנטארית טובה. אני רק רוצה להזכיר לנו שכשחוקק חוק ארוחה יומית הייתה יולי תמיר שרת החינוך, שחוקקה, זאת אומרת שעמדה על הפרק חקיקה שלה לאו דווקא על ארוחה חמה ודיברנו על כריך ובגלל סיבות פוליטיות גרידא זה נפל. תנסי, כי אני חושבת שחקיקה - - -

רעיון מצוין, אני אפנה אליך את היועצת המשפטית של הוועדה. אנחנו נחיה את החוק הזה.

אני חושבת שחקיקה כזאת לוחצת עלינו כמשרדים.

אבל שוב פעם, את יודעת שיפילו לי את זה בוועדת שרים, האוצר כנראה, אבל אנחנו נעשה את המלחמה. אולי, אם אנשים מרגישים שתיכף יש בחירות, אולי תהיה לנו את האפשרות להעביר לפחות בקריאה ראשונה, אז הצלנו משהו.

אז דיברנו על זה שלא חייב את הארוחה עם הפחמימה והחלבון. זה בסדר, זה נותן מענה מצוין, אבל הנה, אנחנו רואים איפה החורים שנוצרו לנו וחקיקה אולי יכולה לזרז את זה.

מצוין, בעיקר בחטיבת הביניים, שאין שם לא את זה ולא את זה. אין כלום.

זאת הזדמנות נורא יפה לכל המהלכים שאנחנו עושים. זאת אומרת זה יכול להתלכד.

מצוין, אנחנו נעזר בך, תודה.

ריקי כהן.

אז הרוב כבר נאמר, וחשוב לי להגיד שדווקא מהמקום שאני גם אמא חד הורית לחמישה ילדים, במצב כלכלי לא הכי קל, אבל לא רק על עצמי באתי להגיד פה. אני גם פעילה בתנועת ה-"לא נחמדות לא נחמדים" וגם בתנועת אחותי – ואנחנו רואים בשטח ממש מה קורה והתופעה הזאת של ילדים במיוחד בגיל ההתבגרות, שחסר להם מזון וחסרה להם אפשרות להביא את הצרכים הבסיסיים, יש זליגה משם גם לזנות, למעגלים מאד מאד קשים, שילדים באמת אין להם איך להגיע לדרך להשיג את הצרכים שלהם, אז הם מתפתים מכל אחד שיכול לבוא ולהציע להם אפילו ארוחה.

וזה מאד קשה לראות שבמדינה כביכול מפותחת, נעשות ועדות - ועדה לביטחון תזונתי ומועצות, והכל מתכנס, והייתה ועדת אלאלוף והכל, ופתרונות בשטח אין. אין גם תשובות. אין תשובות וחשוב לציין שכל הנתונים שמדברים עליהם זה נתונים של שנת 2012. זה נתונים שלפני הקיצוץ בקצבאות הילדים.

התקציב שהוריד את קצבאות הילדים.

וזה נתונים של כמה ילדים רעבים באמת במדינת ישראל – אני עדיין לא הצלחתי לגלות, למרות שאני מחפשת. עדיין לא. זה באמת חשוב מאד שאת לוקחת את הנושא הזה, אני אשמח להיות פה בוועדות בכלל.

אתם תמיד מוזמנים ובעיני אתם מאד נחמדים. תודה רבה.

טל דגן, בבקשה.

שלום, שמי טל, אני דיאטנית במשרד הבריאות וכדיאטנית אני רוצה להוסיף קצת עוד נדבך לדיון. אני כמובן מברכת בחום את הפרויקט.

אין ספק שגדילה תקינה נובעת מתזונה נבונה ומסביבה ואיכות חיים. מה ההרכב התזונתי של הכריכים – אני לא יודעת אם יש פה את - - -

תקשיבי, לא משנה מה ההרכב התזונתי של הכריכים – זה יותר טוב מחוסר כריך בכל מקרה.

לא, אז אני אומרת, אולי זו שאלה של לוקסוס, אבל זה מאד חשוב לדעת, כי - - -

לא, לא, זו שאלה קצת קנטרנית בעיני, אבל אם את רוצה והם רוצים להגיד, בבקשה. אני אגיד לך למה – כי מה החלופה? שילד יישאר רעב עוד מהלילה שהוא הגיע בבוקר לבית הספר ויישאר ככה?

לא, אני לא אומרת את זה, וגם כשג'וזף דיבר על נטולה – אני חייכתי. אני אומרת, אולי זו שאלה של לוקסוס - - -

לא, על הנוטלה הוא דיבר על הילדים הפרטיים שלו. אנחנו שמענו שאצלם עושים כריכים יותר טובים.

אני יודע שאני לא עושה נכון, אני יודע.

אני אסביר אבל למה אני שואלת את זה, בשם חוה אלטמן, המנהלת אצלנו במחלקה. אלה ילדים שלפני ואחרי אין להם את ההשלמה. כל ילד במדינת ישראל שלא נמצא במצב הזה – אז לפני ואחרי נוטלה הוא יכול לקבל מנת ירק, מנה עשירה בחלבון, מזונות שונים. כן מעניין אותי לדעת באמת - - -

טוב, תקשיבי, תעצרו שנייה אחת, משרד הבריאות, משרד הרווחה ומשרד החינוך – ביחד – אחריות משותפת למה שקורה עם הילדים האלה – כמה הם אוכלים, איך הם אוכלים, מתי הם אוכלים ושלא יהיו ילדים רעבים. פה זה נגמר, ואתם תמליצו מה יהיה בכריכים האלה ואתם תחפשו ביחד - ואנחנו נעזור לכם - את התקציבים כדי לעזור למי שעוזר לילדים האלה לאכול. ואנחנו נדאג שהכריכים האלה יהיו בריאים, טובים, אבל יגיעו לכל ילד רעב.

כן, בבקשה.

עוד הערה לגבי ההגדרות שבהתחלה דיברת על ילד רעב לעומת ילד באי ביטחון תזונתי. זה להשלים קצת מה שהיא אמרה, כי אי ביטחון תזונתי - - -

לא ימותו בישראל מרעב, הם יחיו על הכריך והמרגרינה, אבל הם לא יתפתחו נכון.

לכן גם ההבדלים אולי בהגדרות ובמספרים, לחלוטין.

אני גם הייתי בודקת כמה תחלואה בסוכרת אצל ילדים כאלה עולה, בגלל חוסר הביטחון התזונתי הזה.

טוב, חברים, אנחנו מסכמים. פה נגמר הדיון המשותף, עכשיו זכות דיבור רק באישור שלי, כי אני חייבת לרוץ לוועדה משותפת בוועדת המדע, אבל כמו שאמרתי, זה רק דיון ראשון.
רצית להעיר משהו?

כן, רק אם יורשה לי. שמי סמדר עובדיה, אני דיאטנית הבית של לקט ישראל. הכריכים שאנחנו מכינים כמובן שהם תחת פיקוח תזונתי.

מצוין.

זה מתחיל בסוג הלחם שהם מקבלים. כברירת מחדל כל בתי הספר מקבלים כריכים מחיטה מלאה. ישנם בתי ספר שבוחרים לוותר על זה, אבל זה המיעוט. זאת אומרת הרוב זה חיטה מלאה. הממרחים הם טונה, גבינה, גבינה צהובה, חומוס, מטבוחה. זאת אומרת הכל נעשה תחת פיקוח תזונתי, בתוספת של הסברה למי שמכין את הכריכים על מה לשים דגש. זאת אומרת בהחלט את יכולה להיות רגועה שבקטע הזה אנחנו מקפידים.

תודה רבה.

אנחנו נאלצים לסיים את הוועדה. עירית, אני אשלח מאד אם תתכללי את הנתונים שיגיעו גם מהמשרדים החברים ואנחנו מודים לך מאד גם על הרצון.

אנחנו נתכנס פה שוב בעוד חודשיים בדיוק, בנושא תזונת הילדים בבתי הספר ואני מקווה שעד אז יהיו לנו נתונים מהמשרדים הרלבנטיים.

תודה.

הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:55.>