PAGE
3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
27/10/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 267>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ג' בחשון התשע"ה (27 באוקטובר 2014), שעה 11:00

<1. הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון - משרד החינוך), התשע"ג-2013 - שירותי תמיכה לילדים חולים (תלל"ים)
2. שירותי רפואה לילדים עם צרכים מיוחדים - סייעות רפואיות בחינוך הרגיל ושירותי רפואה בחינוך המיוחד>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר
מסעוד גנאים

משולם נהרי
קארין אלהרר
אילן גילאון

>
רחלי אברמזון - מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

נירית גולוב - מפקחת באגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

רוית להב - מפקחת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

עירית ליבנה - מפקחת על תחום הבריאות, משרד החינוך

אילן שי - עוזר ליועצת המשפטית, משרד החינוך

ורד כרמון - מפקחת ארצית לגיל הרך, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

יואב מריק - רופא ראשי באגף מש"ה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דפנה אזרזר - מנכ"ל ארגון הנכים בישראל המיוחד, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

יוליה בן משה - הורה ומנכ"ל קול הזכויות, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

ירון לוי - מנכ"ל ארגון הפעולה של הנכים, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

רויטל לן כהן - חברת הנהגה, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

נירית סעדון - סמנכ"ל ארגון הנכים בישראל המיוחד, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

משה רוטמן - מזכ"ל ארגון הפעולה של הנכים, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

חיה ויקטוריה רבי - חברה ארגון אהב"ה, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

ריטה בראשי - מינהלנית, תללי"ם

עינת חורין - מורה, תללי"ם

ליאורה פלד - מנכ"לית, תללי"ם

היאם אחמד - מורה, תללי"ם

מינה גלעד - מורה, תללי"ם


יוסי גרוסמן - מורה, תללי"ם

נירית חכמון בקמן - הורה, תללי"ם

ג'מילה חליפה - מורה, תללי"ם

פיני נגל - מורה, תללי"ם

שרונה נמר - הורה, תללי"ם

אוסאמה אבו דעוף - מורה, תללי"ם

אוסרא סעידה - תללי"ם

טל שוקרון - תללי"ם

אילנה כהן



נטע לוי - מלווה את התארגנות הסייעות הארצית, איתך - משפטניות למען הצדק החברתי

גילי אלון - חברת ועד עובדים ופעילה חברתית בהתארגנות, איתך - משפטניות למען הצדק החברתי

ישעיהו יחיאלי - ראש מינהלת נעל"ה

טל שוקרון

יהודית גידלי

הדס צנוירט
<1. הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון - משרד החינוך), התשע"ג-2013 - שירותי תמיכה לילדים חולים (תלל"ים) 2. שירותי רפואה לילדים עם צרכים מיוחדים - סייעות רפואיות בחינוך הרגיל ושירותי רפואה בחינוך המיוחד>

בוקר טוב לכולם, ברוכים הבאים. קשה לראות כנסת ללא אנשים בחודשים האחרונים. כמו גן ילדים ללא ילדים. אני שמח לראות אתכם. כפי שהתחייבנו, אנחנו מקיימים דיון מעקב בשני נושאים, שהקשר שלהם קיים, אבל לא באופן מוחלט: האחד זה בנושא הסייעות הרפואיות בחינוך המיוחד, בכיתות החינוך המיוחד, הפורמלי והלא פורמלי. נזכיר שבנושא הזה קיימנו דיון באמצע יולי, ואני רוצה לשמוע על התקדמות בנושא הזה. הנושא השני הוא מתן שירותי חינוך לילדים בבית, מה שמכונה אצלנו תלל"ים. נתחיל בנושא הראשון – הוא נראה לי קצת פחות מורכב, נשאיר קצת יותר זמן לנושא השני.
אני רוצה להזכיר שהבעיה צצה כתוצאה מכך שהתגלתה לקונה, אם אפשר לקרוא לזה כך, בליווי הרפואי שניתן לילדים שנמצאים בחינוך המיוחד במסגרת החינוך המוכר שאינו רשמי. זה דבר אחד. דבר שני היה כמובן הבעיה בהארכת הזיכיון של חברה שנתנה את השירותים בכלל, ואם איני טועה, שם הזיכיון הוארך בשנה, כלומר הוא תקף גם לשנת הלימודים הקרובה. אני צודק, אנשי משרד החינוך?

כן, אבל יש כרגע עתירה לבית המשפט בדרישה לבטל את האישור שניתן. אתה מדבר על הארכת ההתקשרות עם חברת פמי פרימיום, שנותנת את השירותים הרפואיים.

נכון, במסגרת החינוך המיוחד.

ההתקשרות אתה הוארכה בשנה, והוגשה עתירה נגדה.

מבחינתנו כרגע היא מוארכת בשנה. רק ביקשנו בכמה תחומים לקיים פעילות, כדי שכשנגיע לסוף השנה, לא נימצא שוב עם השעון מתקתק, ואם בית המשפט ייעתר לעתירה, על אחת כמה וכמה.
רציתי לבדוק במשרד החינוך, היכן אתם עומדים בהכנת המכרז החדש, וכמובן, בפתרון לאותה בעיה שצצה אז, אם אתם זוכרים, בנושא של השירות הרפואי, שהמכרז אז לא כלל את השירות הרפואי לילדים שלומדים בחינוך המיוחד המוכר שאינו רשמי - שם צצה הבעיה. זה סיפור של מקרה בודד, אבל הוא מציף בעיה עקרונית. בבקשה.

בוקר טוב. רחלי אברמזון, מנהלת האגף לחינוך מיוחד. בעניין כתיבת ההמלצה שהיתה בוועדה הקודמת, יצרנו קשר עם משרד הבריאות ועם הנציגים ממשרד הבריאות. כבר נפגשנו לשתי פגישות עבודה שמקדמות אותנו לקראת כתיבת מכרז מקצועי יותר. לקחנו לתשומת לב את כל ההערות שניתנו לנו בעבר. אתן אנחנו מתקדמים כדי לצאת למכרז החדש.

לגבי הנושא של המוכר שאינו רשמי, זו סוגיה שאנחנו עדיין מטפלים בה – האם לכלול אותה בתוך המכרז החדש שייצא. בכל מקרה משרד החינוך יצטרך לתת את המענה גם לילדים במוכר שאינו רשמי.

לגבי השנה הנוכחית, איך פתרתם את זה?

פתרנו את הבעיה לכל המקרים שהיו מקרים חריגים שהובאו בפנינו, ואנחנו מזמינים גם עכשיו. כל מקרה לגופו נדון, ונתנו את הפתרון באמצעות- - -

אני מבין שזה לא מספר גדול.

לא היתה בעיה. נכון לרגע זה כולם קיבלו את המענה הנדרש.

- - -

בבקשה.

יוליה בן-משה, "כל הזכיות", והורה. רחלי, רק שאלה - אחת ההמלצות של אותו דיון היתה לשתף הורים; לא רק להידבר עם משרד הבריאות אלא גם לשתף הורים. האם ההורים שותפו במכרז החדש?

עדיין לא כתבנו אותו. כשאנחנו מזמנים את ההורים, אנחנו עושים זאת כדי להציף את הסוגיות שמטרידות מתוך הניסיון האישי שלהם, מה חשוב שניקח לתשומת לבנו. המעגל הזה התרחש והתקיים, כמו שדאגנו גם לקיים את המעגלים הנוספים שהיו. אז אין שום בעיה. אבל המכרז המקצועי נכתב בידי- - -

כלומר יהיה שלב שבו טיוטת המכרז תיחשף, ומי שיהיו לו הערות יוכל להעיר?

ודאי.

לא חושב שאפשר לחשוף. אפשר לקיים שולחן עגול כדי לשמוע תובנות שיש להורים.

אבל אם לא יודעים מה אתם הולכים לכתוב שם, קשה- - -

הם יציפו את מה שחשוב להם.

אבל גם אם לא להציג את המסמך של המכרז עצמו, אני חושב שאתם צריכים להציג מה הולך להיות בתוכו, כדי שההורים יוכלו- - -

עקרונות.

פשוט חוסך הרבה זמן אחר כך. בבקשה.

ירון לוי, מנכ"ל ארגון הפעולה של הנכים. שני דברים: מה שהעירה הגברת ממשרד החינוך, אל"ף, לגבי הבעיות, שלא היו הרבה בעיות עם החברה, אני יכול לספר אישית על עשרים מקרים, ויש לי הכול מסודר. מקרים קשים מאוד.
בי"ת, לגבי המכרז החדש, אם מכינים את המכרז ואז יפנו להורים לשאלות – למה לא להקדים את זה? מקימים צוות שיגבש את המכרז – למה לא לצרף נציגים הורים?

הצוות שיגבש את המכרז הוא צוות ממשלתי. מה שיעשו – ולזה התחייב משרד החינוך - לפני פרסום המכרז- - -

בעת כתיבתו. אם יכתבו אותו, כבר לא ישנו אותו.

יש פה התחייבות, לפני שהמכרז יוצא במתכונתו, לעשות שולחן עגול עם נציגי ההורים כדי לראות שהדברים - יש עליהם הערות.

טוב. אם יש הערות, אנחנו כמובן כרגיל פונים אליך.
יש עשרות פניות קשות. אני חייב לספר על מקרה קצר. אני נמצא באזור תל מונד. אני מקבל טלפון מאמא מנתניה שהילדה שלה לומדת בתל-אביב בחינוך מיוחד. היא בעבודה. טלפון ממנהלת בית הספר: שלום אמא יקרה, הילדה שלך מפרכסת, בואי. הילדה על כיסא גלגלים. יש לה בתיק כדור קטנטן. מנהלת בית הספר לידה משמאלה, ולימינה אחות של חברת פמיפרימיום. האחות אומרת: אסור לי לתת לה טיפול רפואי. הגיעה אחרי שעה, הילדה כמעט הלכה- - -

ירון, אי-אפשר להיכנס. שמעתי על החלק מהמקרים האלה.

אדוני היושב-ראש, אני רק רוצה להתייחס, לגבי ההערה של מר ירון, לא דיברתי על השירות של פמיפרימיום. דיברתי על כך שאם היתה בעיה אצל ילדי המוכר שאינו רשמי, שהיתה זקוקה לשירות רפואי, אנחנו טיפלנו. לזה התייחסתי.

מישהו עוד רוצה לנושא הזה לפני שנעבור לנושא השני?

אז רשמנו לעצמנו לטובת הסיכום, אל"ף, שמשרד החינוך מכין את המכרז בתיאום עם משרד הבריאות והגורמים המקצועיים. ייעשה מפגש נוסח שולחן עגול עם נציגי ההורים כדי לשמוע הערות על הנושאים שיהיו בתוך המכרז, ויפרסם את המכרז כך שיתחשב בלוח הזמנים לסיום המכרז הנוכחי, בהנחה שבית המשפט לא יתערב; אם בית המשפט יתערב, הזמן יתקצר. בבקשה.

פרופ' יואב מריק, רופא ראשי, משרד הרווחה. כמו שאמרתי בפגישה האחרונה, אני מבקש להזמין אותנו.

בהחלט.

נעבור לנושא היותר מרכזי, והוא השירות החינוכי והרפואי הניתן לילדים שבגלל מחלתם נמצאים בבית. השירות הזה ניתן במשך שני העשורים האחרונים על-ידי עמותת תלל"ים. משרד החינוך יצא במכרז. כפי שאני יודע, מי שזכה במכרז זה עמותת אורט העולמי. הם שזכו. אני יודע את זה מהמנכ"ל שהתקשר אלי ועדכן אותי הבוקר. אני מזכיר- זה לא דיון ראשון שאנחנו עושים אלא שלישי או רביעי עם כמה מפגשים שאנחנו עושים.

- - -

אדוני, אוציא אותך החוצה, אם לא תדע לדבר בזמן.

היה מכרז. היו טענות על בעיות במכרז. משרד החינוך הקפיא את המכרז, עשה בו תיקונים כאלה או אחרים.

לא אמרו שזה מוקפא עד דצמבר?

לא. הוקפא בזמנו, אבל יצא מחדש. אחרי שעשו בו תיקונים, ועמותת תלל"ים הסכימה להאריך את משך השירות שהם נותנים עד סוף השנה הקלנדרית, המכרז יצא. לא סוד שהוא יצא. הבענו חששות כמובן על מי ומה ואיך ייגשו. המכרז יצא. אני לא מכריז על זכיינים, אבל התקשר אליי הבוקר מנכ"ל אורט העולמי. זה ארגון שעובד בארץ, הוא נפרד מאורט ישראל, הם עובדים מחדש בתחום החינוך. הם זכו במכרז. זו עובדה.

הדיון נקבע רק הבוקר, אני התבשרתי. אבל לדיון הזה יש ערך ויש לו חשיבות, כי אנחנו צריכים היות לעקוב ולראות, בהנחה שיש זכיין וזה הזכיין, איך יתבצע התהליך, העברת האחריות והמקל כמו שצריך, שגם בעיקר הילדים והמשפחות לא ייפגעו, וגם, לא פחות חשוב, שסגל המורים, צוות המורים שפזור בכל הארץ, גם הוא ימשיך להיות ברובו מועסק. זו הנקודה העיקרית שעומדת היום לנו כאנשי ציבור שרוצים לעזור על הפרק.

עמותת תלל"ים מסיבותיה שלה, וזה לגיטימי לחלוטין, לא ניגשה למכרז. ונכון שהופעלו לחצים מכל הכיוונים – הורים, מורים ושאר ישראל, כדי שהמדינה לא תעשה מכרז, ותיתן את המשך הזיכיון לתלל"ים. זה בלתי-אפשר. אנחנו מדינת חוק, וגם מי שנשא בשירות הזה עשרים שנה ועשה עבודה מצוינת על דעת כולם, צריך לעמוד למכרז. ועובדה היא שמישהו ניגש, ומישהו גם זכה. עכשיו צריך לוודא שהעברת המקל תהיה נכונה, ראויה, מקצועית, מתחשבת, רגישה וכן הלאה. על זה התכנסנו, ועל זה נמשיך לעקוב. משרד החינוך.

הדברים שכבוד היושב-ראש אמר מדויקים. אורט העולמי פועלים בישראל כיום במסגרת עמותה שקוראים לה קדימה מדע. אני לא בקי בכל הסיפור בינם לאורט ישראל, אבל על רקע של פיצול כלשהו הם פועלים עכשיו באופן עצמאי. השם שהם פועלים היה עמותת קדימה מדע, והם ניגשו למכרז וזכו בו. הם היו הצעה יחידה במכרז. עמותת תלל"ים לא ניגשה למכרז. יש להם רקע בתחום שמשיק לתחום המכרז הזה – מתן פעילות של מתן שירותים לילדים חולים שמאושפזים בבתי החולים אחר הצהריים, שהם מבצעים את זה במשך- - -

אפשר להתייחס לתנאי המכרז בקשר לעובדים ולמורות?

ביחס לעובדים, איני יכול להתחייב בשם קדימה מדע או לדבר בשמם; אני רק יכול לומר שבמקרים קודמים בעבר, שבהם התחלפו זכיינים בפעולות דומות, הזכיינים החדשים קלטו עובדים שעבדו במסגרת הזכיין הקודם, שביצע את אותה פעילות. מה התוכניות של קדימה מדע לעניין הזה, איני יודע לומר.

אבל הוא היה תנאי, למשל, למשרד החינוך, להשאיר את הצוות?

אי-אפשר להכניס תנאי כזה למכרז. אני רוצה להעמיד דברים על דיוקים. זו לא הפעם הראשונה. זה היה נושא שגם בהיל"ה, אם אתם זוכרים, בקרן קרב. הבעיה הזאת צצה כל פעם. אי-אפשר לכתוב מכרז, ולחייב את הזכיין לקבל לעבודה את כל אלה שהיו. אבל, אל"ף, די טבעי ודי נורמלי ודי מובן שזכיין חדש לא בא עם מורים.

חלק מדרישות המכרז, להציג צוות.

הלא בטח יהיה מישהו שגם ילך לבית המשפט על הזכייה הזאת. לא דנים בזה. זה לא תפקידנו. יש ועדת מכרזים, יש מערכת שפועלת, והיא החליטה מה שהחליטה. זו נקודה ראשונה. ואני דיברתי עם המנכ"ל הבוקר. התקשר אליי ביוזמתו, עדכן אותי, ובהחלט מתכוון לקחת מה שיותר מורים שיש להם הכשרה וניסיון ויכולת, כי בחלק מתנאי המכרז מורים צריכים להיות בעלי כישורים מסוימים. לכן אנחנו לא דנים עכשיו במכרז. התהליך הזה הסתיים, כפי שהמדינה נוקטת ועושה. ושוב אני ואומר לכל מי שמודאג ומוטרד, אני מבין את זה, אבל תבינו: מדינה מתוקנת, שפועלת באמצעות קבלני חוץ, זכייני חוץ, טובים או פחות טובים, מחויבת לעשות את זה בתהליך של מכרזים. לכן התהליך הזה היה תהליך ארוך, מורכב, וזה הגיע לסיומו. עכשיו צריך לעשות הכול. אני בטוח שמשרד החינוך יעשה. אני בטוח שהזכיין החדש ואנחנו כנציגים שלכם נעקוב ונלווה שאכן לא רק שלא תהיה פגיעה כלשהי אלא להפך – תהיה בהחלט התקדמות בנושאים שונים ואחרים. כדאי שנבין את המציאות שבה אנחנו נמצאים ובה אנחנו פועלים. רחלי, בבקשה. מי שרוצה לדבר, צריך להירשם אצל יהודית מנהלת הוועדה.

אל"ף, אני מבקשת להדגיש, גם בתנאי המכרז הרחבנו בעקבות הערה שקיבלנו את העניין הזה להעסקת מורים שיש להם ניסיון בהוראת תלמידים חולים, כך שהתייחסנו לזה גם. ואנחנו באמת בעקבות ההערה התייחסנו גם לחששות או לבקשות או לדברים המאוד חשובים שההורים מציפים במעבר הזה. לכן גם נירית, שיושבת פה, המפקחת שמלווה את הנושא הזה מקרוב, ואני, נפגשנו עם נציגות ההורים. זה לא המפגש הראשון והאחרון שהתקיים בעקבות המכרז והמעבר. אנחנו נלווה את כל זה ככל שיידרש כדי שהמעבר יהיה רגוע וחלק ומותאם לצורכי הילדים.

תודה. עכשיו נקיים את הדיון. אתן לכל אחד ככל שהזמן יתיר לנו – יש לנו זמן עד 13:00 לשמוע ולהשמיע. אני מבקש לעשות את זה בצורה מתומצתת, לא לחזור אחד על דברי השני. אני בטוח שנצא מפה יותר חכמים. נקיים כפי שאנו נוהגים, דובר אחד מהציבור וחבר כנסת לסירוגין. עמותת תלל"ים, בבקשה.

ראשית, כפי שאמרתי כשהמכרז התפרסם, בין השורות שלו היה כתוב: רק לא תלל"ים. רק בעקבות השאלות שלנו חלק מהעוולות שם תוקנו כמו שמנהל יכול להיות מי שמטפל בילדים חולים, שמורים לא חייבים להיות מורי בית ספר; יכולים להיות מורים של ילדים חולים. אני מאוד שמחה שתיקנתם את זה.

אני לעומת זאת, גם היום, אני כבר לא נכנסת למקצועות הפרא רפואיים, כי אני מחזיקה את הבג"ץ שכתוב בו שמה שיינתן לבג"ץ המיוחד של החינוך המיוחד, שעות הטיפולים היחידות הן בהבעה ויצירה, ומשרד החינוך אינו נותן טיפולים רפואיים. התעקשתם על פרא רפואיים. לא יכולנו לגשת. מעניין אותי לראות, אדוני היושב-ראש, את רשימת בעלי המקצוע הפרא רפואיים, 15 מכל מין, בעלי ניסיון של שלוש שנים בשבע השנים האחרונות בטיפול ילדים בנושא הזה.

בנוסף, המכרז הזה עושה אפליה קשה ובוטה בזכויות הילדים החולים בחינוך הרגיל. גם לזה לא הסכמנו. יצרתם איזושהי טבלה, להראות שאחרי חודשיים אתם מוסיפים עוד שעה, ילד עולה חדש, יצרתם משהו חדש, עולה חדש הוא זכאי לסך שעות אחר. סך הכול הורדתם את המתגברים של ילדי החינוך הרגיל לחלוטין. לקחתם מהם את הקיץ. כל זה נשאר ולא תוקן.

מאחר שאני מחזירה לך היום, אדוני היושב-ראש, את הזכות הגדולה שהיתה לי לשרת את הילדים החולים, אני מעבירה אליך אישית את האחריות, שלפני שהמכרז הזה יוצא לדרך, שלחתי לך שני בג"צים. אחד, משרד החינוך זוכר, כי החינוך המיוחד מטפל, זה של ילדה מהחינוך המיוחד. השני, לא עלינו, הוא של ילד מהחינוך הרגיל. את הבג"ץ הזה שכחו. גם בו כתוב 24 שעות יינתנו לילד הזה בפילוח כזה או אחר. אני ישבתי בבג"ץ כשנכתבה הפשרה עם עורך הדין של משרד החינוך. היא ניתנה בתיווכי, הפשרה הזאת. הבג"ץ הזה הביא את המתגברים ל-2010. אותו מקצוע, שכשישבתי מול כותבי המכרז, התייעצו אתי רבות, שאלו אותי: מה זה מתגבר? והסברתי. אמרו לי: אין מקצוע כזה. החליפו את זה בסייעות. זה המתגברים של פסק הדין של שנת 2006.

אז אני חושבת, אדוני היושב-ראש, לתלל"ים, כנראה, כבר אי-אפשר לעזור, ואגב, המכרז הזה לא היה חובה. היתה על שולחנך הצעת חוק שאתה הקפאת, וביקשת ממשרד החינוך לתקן תקנות. למזלם הטוב, זה לא רלוונטי, כי זכה בזה ארגון שהוא לא למטרות רווח. מה היית עושה, אדוני היושב-ראש, אם זה היה מרמנת אל דור היחידים שניגשים וזוכים? איך היינו נושאים פנינו אל הילדים אז, כל משרד החינוך הנכבד שיושב שמולי? וזאת היתה חברה של מטרות רווח? אבל זה לא נושא הדיון, כי למזלה של הוועדה הנכבדת הזאת, זה ארגון שלא למטרות רווח. אפשר היה כמו שפטרו את פר"ח, אפשר היה לפטור את תלל"ים ממכרז. היה אפשר לדבר עם תלל"ים על כל הדברים שכתובים במכרז הזה. על הכול היה ניתן לדבר. תלל"ים מסוגלת לבצע אותו ובגאווה ובהצלחה. גם ילדים שצריכים מקצועות פרא רפואיים, ובאמת צריכים, תלל"ים נותנת. אבל אני מעבירה אליך את האחריות. אסור למכרז הזה לצאת לדרך. היום הילדים האלה מקבלים יותר. ב-1 בינואר פנייה שתגיע מהחינוך הרגיל, הילד יקבל ארבע שעות אם יהיה א' עד ו'. אם הוא יהיה חולה קשה, יוסיפו לו שעה אחרי חודשיים. אם יהיה עוד יותר חולה, יוסיפו לו עוד שעה אחרי ארבעה חודשים. אסור לכם להסכים את זה.

תודה רבה, ליאורה. היתה לכם הזדמנות לגשת למכרז. החלטתם לא לגשת.

בצדק.

למה הילדים צריכים להיפגע בגלל שמשרד החינוך רואה את התקציב מול העיניים? 24 שנה הכול היה בסדר. את תקועה כמו עצם בגרון, כי את הולכת לטובת הילדים נטו.

אם אתם רוצים לנהל ככה את הדיון, לא אפריע לכם - לא ייצא מזה כלום. שוב, חשוב מאוד, פתחתי עם זה, שנבין היכן אנחנו עומדים. ואני מציע, מי שרוצה ללכת לבית משפט, כפי שזה נהוג היום, על כל החלטה- - -

למה להגיע לזה?

כפי שזה נהוג היום במחוזותינו, הולכים לבתי משפט. זה בסדר ולגיטימי. זו מערכת נכונה. זה צד אחר.

יותר מדי.

משרד החינוך פעל פה לפי הנהלים ולפי הכללים. המכרז הזה תוקן יותר מפעם אחת. הוועדה לא הוכלת להתמודד כרגע עם המכרז, כי התהליך בוצע כפי שצריך. ככה מבצעים תהליך. לא רק בתחום הזה אלא בתחומים רבים אחרים, רגישים לא פחות.

למה לעשות מכרז? יש עמותה יוצאת מן הכלל.

עם כל הכבוד לך, אני מביע את עמדתי. אתה רוצה להחליף אותי – בבקשה. והוועדה לא רק רגישה אלא גם פתוחה. אנחנו מקיימים מעקב קבוע בנושאים רבים. זה לא הנושא היחיד שקשור בילדים, גם מהחינוך הרגיל וגם מהחינוך המיוחד. בסופו של דבר צריך לדעת במה ניתן להתערב, במה לא ניתן להתערב, וכיצד לעשות את הדברים נכון.

המשימה עכשיו של משרד החינוך ושלנו כוועדה, לתפישתי, היא לעקוב, לוודא, ללוות, שאכן העברת המקל אחרי כל כך הרבה שנים תבוצע- - -

- - -

אדוני, אוציא אותך. חכה בסבלנות. אתה נראה לי אדם די מבוגר. חכה בסבלנות, אתן לך לדבר. לעקוב אחרי העברת המקל זה לא פשוט אחרי כל כך הרבה שנים. אין לי ספק. היו הרבה שקיוו שאף אחד לא ייגש למכרז והמכרז יתפרק. אבל יש זכיין. וזו קבוצה איכותית. מה הניסיון שלה בתחום הזה, איני יודע, אבל היא קבוצה איכותית שמביאה כסף גם מבחוץ. היא פועלת בהרבה מאוד תחומים חינוכיים. אני בהחלט מקווה מאוד, ואנחנו לפחות נעשה מאמץ גדול שזה ייצא לדרך כהלכה, ושהשירות רק יקבל חיזוק ולא היחלשות. ואם יהיה צורך לעשות תיקונים לאורך הדרך, אני בטוח שמשרד החינוך יעשה את זה בליווי שלנו. משה רוטמן, בבקשה.

שלום. אני אב לתלמיד שסיים 11 שנות לימוד בתלל"ים. היום הוא עושה שנה שנייה. מצבו, הוא משותק, מונשם, בעל אפילפסיה בנכות נפשית. עושה שנת שירות בהצטיינות, שנה שנייה בעמותת לוט"ם. אני מזכ"ל ארגון הפעולה של הנכים וקואליציית המשפחות שנרתמה למאמץ להציל לנסות לשמור על המהות של השירות שניתן היום לתלמידים.

המצב הוא מוזר, כמו סיוט רע או מעשה חלם. בשנת 1990 בעקבות בג"צים של הורים הקים משרד החינוך את תלל"ים, שיוכל לטפל בתלמידים חולים בבית. 11 שנים המורים האלה היו מורים של משרד החינוך, ואז חוק שחוקק בשנת 2000, ומשנת 2002 המשיך משרד החינוך את הטיפול בתלמידים דרך עמותת תלל"ים – לא כמעסיק ישיר.
העמותה הזאת היא בתחום מאוד מוגדר מקצועית, לא למטרות רווח, שעושה פלאים בעבודתה באמצעות 300 מוריה, מתנדביה, בנות ובני שירות, סטודנטים ועוד. כל ארבע שנים היתה צריכה לגשת למכרז מוזר. לא? מוזר.
היינו מצפים שמשרד החינוך יאמץ אץ הדגם המוצלח, ויהפכם שוב למורי משרד החינוך או לפחות לתת לתלל"ים מעמד של ספק יחיד, אך לא כך. זה לא קרה. המכרז פתוח לחברות מסחריות, ללא ידע וניסיון, עם פגיעה ממשית בתלמידים בצמצום שעות הלימוד ולבטח איכותם. לא מתקבל על הדעת שמשרד החינוך רוצה לשפוך את התינוק עם המים. ברור אגב עניין הוספת שירותים מטפלים שונים ומגוונים למכרז בנושא לימוד פרטני. כאן במפורש יש כוונה להביא רק ספקי שירותים גדולים שבונים שירותים של ספקי משנה שונים לפי מכרזים, וזאת בניגוד גמור להוראת תכ"מ 7.12.7, שבאה בעקבות החלטת ממשלה 3409 מ-3 ביולי 2011, שעניינה עידוד פעילותם של עסקים קטנים ובינוניים בישראל. בסעיף 4.1.22 של ההוראה מדובר בדיוק להפך – יש לבדוק אפשרות לפירוק שירותים שונים כדי לקבלם מספקים קטנים שמתמחים בתחום אחד כמו תלל"ים. מתוך 3,600 תלמידים בשנה, סך הכול בין 300 ל-400 שייכים לחינוך המיוחד, ומכל הכמות הזאת רק בעשרה מדובר בטיפולים פרא רפואיים. לא סביר והגיוני שוועדת החינוך תיתן למשרד החינוך להפריט את הלימודים לתלמידים החולים, לצמצם ולפגוע באיכותם, שלא לדבר על פגיעה ב-300 בתי אב של מפרנסים. ניסיונם של משרד החינוך בעברם עם שירותי הבריאות לתלמידים הולידו רק פגשעה בתלמידים ובזבוז כספים משווע של הציבור.
במשך 24 שנים מצאה המדינה את תלל"ים כמתאימים לניהול פרויקט שאנשי חינוך שצמחו בתלל"ים, בעלי ניסיון בהוראה ובניהול הפרויקט של הוראת התלמידים החולים בבתיהם, הניסיון והידע שנאסף בתלל"ים ובהוראת הניהול, הוראת תלמידים חולים בבתיהם, אין דומה לו בשום בית ספר של מערכת החינוך ובמדינה, ובהתאם לדרישות מכרז זה מוכנה המדינה לוותר עליו עד שתלל"ים הקימה קול זעקה, ומשרד החינוך חזר בו בחלק מהגזרות. כיום התשובה להורים המודאגים, שאין בעיה עם מורי תלל"ים, שקודם היו מוקצים – עכשיו הם יכולים כן להצטרף לגוף חזק וחדש.
משרד החינוך, שתמך בארגון ללא מטרות רווח והמידע המקצועי שנאסף בו יקר מפז, מדוע המדינה מוכנה לוותר על כל זאת בקלות, על אוצר שכזה? המכרז מגמתי בפגיעה במהות תלל"ים, ובעצם מראה למורים ולארגון את הדרך החוצה בברוטליות, כאשר לא ברור כיצד הם מתכוונים להתמודד עם נושאים אלה, שהם לבה של העשייה החינוכית למען התלמיד החולה בביתו.

אני קורא לוועדה לצאת במסר ברור למשרד החינוך, להפוך את תלל"ים לספק יחיד, כפי שראוי בזכות 24 שנים של שירות ייחודי ויכולת לגייס משאבים, כדי לתת יותר לתלמידים החולים גם מעבר לתקציבים של משרד החינוך. אני מודה לכולם.

תודה רבה. גילי אלון, בבקשה.

שלום. אני חברת ועד עיריית באר-שבע, חברה בארגון הסייעות הארצית וסייעת. הסעיף השני שהיינו צריכים לדון פה זה עניין הסייעות הרפואיות או החונכות לילדים במערכת החינוך, גם בחינוך הרגיל, 100 גנים, שמלוות ילדים עם כל מיני מחלות, והסייעות הן אלה שמזריקות, אם זה אינסולין, בדיקות וכל מיני דברים כאלה.

בזה דנו בתחילת הדיון, הסייעות הרפואיות.

בחינוך הרגיל.

אבל אנחנו לא דנים בזה עכשיו. עכשיו עוסקים בנושא הזה. נטע לוי.

אנחנו באותו נושא.

פיני נגל.

אני מורה מתלל"ים, ואני רוצה להתייחס בקצרה לנושאים ספציפיים. קודם כל, שמעתי פעם ראשונה על אורט. עמותה זה בסדר, זה עומד בקריטריונים. אלא שיש בעיה עם אחר הצהריים. מה שהמכרז הזה מציג זה רשעות ואטימות מוחלטת, ואסביר למה. יש הרבה מאוד סעיפים שם שנובעים מבורות של במה עוסקים בתלל"ים או מורי תלל"ים עם תלמידים חולים בביתם. דוגמה הכי פשוטה, כשאתה בטא לילד הביתה, אתה נכנס לקודש הקודשים שלו, לביתי הוא מבצרי. שום ארגון בארץ שלא פועל בצורה אינטנסיבית כזאת, לא יכול להתמודד עם זה אלא לאחר שלוש, ארבע, חמש שנים. הסעיף הזה או הרעיון הזה לא מופיע שום מקום במכרז. לכן אני חושב שהמכרז הזה נבנה בצורה שכל מכרז מנוכר לחלוטין על-ידי פקידי חוק, שישבו וכתבו אותו. צריך לבטל אותו, כי הוא לא נוגע בעניין כלל וכלל. זה הדבר הראשון.

דבר שני, כל תלמיד שאנחנו מטפלים בו – אגב, אני עובד תשע שנים בתלל"ים – הגשתי עשרות תלמידים לבחינות בגרות. יש לי תואר ראשון באומנויות, תואר שני במינהל עסקים, פלוס תעודת הוראה. שום תלמיד שניגש אליו מורה לא עומד לבד בחלל, אלא הוא עומד ביחד עם עוד עשרה אנשים מאחוריו. לעבוד עם זה, להתמודד עם זה, זה דורש מיומנות מיוחדת – גם אישיותית וגם מיומנות של אדם שמוסיף על האישיות שלו. זה ההורים של הילד, הסבים, הסבתות, האחים והאחיות ומורה או שניים מבית הספר, יועץ או יועצת, שהן רואות את התלמידים האלה פעמיים, שלוש, ארבע פעמים בשנה.

לא רואים.

הגזמתי? יש רואים. אני הייתי עם כאלה שראו אותם, פעם, פעמיים בשנה. אותם מורים ומנהלים אמורים להבין את המורכבות שיש לאותו ילד אונקולוגי או אחרי תאונת דרכים או עם מחלה, הם אמורים להתמודד.
אני שואל את עצמי – ולי התשובה מאוד ברורה - תיכנס אורט העולמית, מכובדת ככל שתהיה. אין לה שום מושג לאן היא נכנסת. מי שייפגע מזה – אני לא מדבר כבר על הטווח של החצי השנה הקרובה, כלומר מינואר עד יוני, שאין שום סיכוי שהילדים האלה יקבלו את מה שהם זקוקים, מה שמגיע להם ומה שקיבלו מתלל"ים במשך 24 שנים. תשכחו מזה. אתם פשוט לא מבינים על מה מדובר. קראתי את המכרז חמש פעמים לפחות, וכל מה שגיליתי שם זה פקידות נטו. לכן הערתי את ההערה קודם – זה לא מכרז לבני אדם; זה מכרז לעמוד בתנאים של חוק.

אסכם בדבר אחרון. מדברים פה על מכרז כולם. יופי של דבר. מכרז. שיא הדמוקרטיה. שטויות במיץ. לפני שלושים שנה היה צורך במכרזים, כי המערכת היתה לא יעילה, מושחתת ומסואבת. היום מערכות כמו תלל"ים, שד"ר ליאורה פלד משך 16 שנה מנהלת אותה ביד רמה, לא זקוקות למכרז, כי זה בנפשנו. אם אנחנו נעמוד במכרז, כמו שאמרה ד"ר פלד, יבוא טלדור או מרמנת, ומה הם יעשו – הם יחפשו את הדרכים לעשות את זה בצורה הכי יעילה להם. לא מתבסס על שום דבר שקשור לתלל"ים.

תודה רבה. בבקשה, חבר הכנסת מסעוד גנאים.

תודה. בוקר טוב לכולם. האמת? באתי לדיון וחשבתי שעדיין אין תוצאה למכרז ואין זכיין, והופתענו עכשיו שיש זכיין. זה אחד. חשבתי שהדיון הוא על תנאי המכרז, על לחדש לתלל"ים, כי כל מי ששאלתי אמרו שתלל"ים עושה עבודתה נאמנה.

סימן שאתה לא עוקב אחרי סיכומי הוועדה ואחרי דיוניה, כי הדברים האלה היו פה בשולחן. כולנו ידענו שיש מכרז, כולנו ידענו שהמכרז תוקן. כולנו ידענו שניתנה- - -

הוא פוגע בילדים. זה מה שחשוב. הוא פוגע בילדים נטו. אין דבר כזה, שלא יתייחסו לזה שהמורים לא יישארו בזוכה המכרז החדש.

גברתי הנכבדה, כרגע לא דיברתי על זה. הערתי על כך שכולנו השתתפנו בתהליך שבו ניתנה הזדמנות להעיר הערות. משרד החינוך תיקן את מה שהוא חשב שהוא צריך לתקן. המכרז יצא. גם אני לא ידעתי. אבל טוב שיש זכיין, וטוב שהזכיין הזה הוא לא חברה בעירבון מוגבל למטרות רווח. אני מקווה שנמשיך להתבדות לטובה גם בעתיד. את דעתי על מכרזים במערכת החינוך אתם יודעים. נמשיך לטפל בנושא הזה. הוא לא הסתיים. כרגע אנחנו עוסקים בנושא הזה הספציפי. בבקשה.

אני חושב שכולנו פה רוצים את טובת הילדים, זה העיקר. ואם יש לנו עמותה וספק שטובת הילדים היא נר לרגליו, ועושה את זה, וזה הוכח – זו שאלה – זה מופנה למשרד החינוך – למה להביא זכיין חדש? למה להביא ספק חדש? אם אנחנו רוצים את טובת הילדים, וכולם מביעים שביעות רצון מהשירותים של תלל"ים, למה להביא ספק חדש ומחדש להתחיל? אם יש להם קבלות, ויש לתלל"ים קבלות – אני חושב שהמשימה שלנו, של ועדת החינוך, זה לשמור על זכויותיהם של המורות ושל העובדים. היה לנו ניסיון עם קרב למשל, שנתנו לזכיין לעשות מה שהוא רוצה. אחר כך הוא חזר בו, והזכיין השאיר את רוב העובדים והצוות של קרב. אז אני מקווה שכולנו נפעל שהמורות שעבדו, הצוות שעבד, שיש לו ניסיון, יישאר, ולא שהזכיין החדש יעשה מה שהוא רוצה בקשר לצוות המורים והמורות.

תודה. יוסי גרוסמן.

קודם כל, תודה רבה - אתמול דיברתי אתי בטלפון. היינו יחד במלחמה, היית המפקד שלי. קודם כל, מורי תלל"ים ותלל"ים גוף אחד. אין הפרדה. אני לא עוזב את עמותת תלל"ים. 24 שנה עבדנו כמו שצריך. מורה תלל"ים זה לא מורה רגיל שבא, דופק שעון וזהו. זה נשמה. אני חי תלל"ים יום ולילה, ואני נהנה מזה. לכן אני שואל, למה אני צריך מכרז? אני מבקש מכל הצוות וממשרד החינוך לבטל את המכרז. לא צריך מכרז. יש עמותת תלל"ים שעובדת 24 שנה. שאלנו את ליאורה: את צריכה את הסיוע שלנו המורים? שום דבר. הכול היא עשתה לבד מבחינת מלחמה עם משרד החינוך. למה לעשות את המכרז הזה?
אתן לך דוגמה, מה זה מורה תלל"ים. היתה לי תלמידה חולת סרטן. אותה ילדה לא רצתה ללמוד. באתי לבית ספר, אמרתי להם: חבר'ה, תעודדו אותה. הם אמרו: יודעים מה נעשה? כולנו נעשה קרחת. אמרתי לאותה תלמידה: הם רוצים לעשות קרחת. היא אמרה: תגיד להם שלא. הם הסתפרו, ועשו פאה נוכרית. הקב"ה נתן לי מזל, שראיתי בעיתון כתבה על שתי תלמידות שהיו חולות סרטן, ועם השנים הן גדלו, נישאו, והביאו ילדים. הראיתי את הכתבה הזאת לאמא, שתראה לילדה. הילדה ראתה את הכתבה, והושפעה. האמא צלצלה אליי ואמרה: יוסי השתנה משהו. זו דוגמה אחת. היא נשארה בחיים.
דוגמה שנייה, יש לי ילד שחולה במחלה כרונית. אומר לי: אין לי חשק לחיות. עירבתי את המערכת, עירבתי את תלל"ים. ידעתי שאותה מחלה יש לילד במטולה. קישרתי בין ההורים. כלומר מורה תלל"ים הוא עם נשמה, מורה חי את זה. לכן אני אומר שצריך לבטל את המכרז הזה. אנחנו מורי תלל"ים יחד עם ההנהלה. חבל. 24 שנה היה יוצא מן הכלל. עבדנו יפה. למה לבטל?

תודה רבה. חבר הכנסת גילאון, בבקשה.

אדוני, אני במבוכה, כי ציפיתי לשמוע כאן עדכון לגבי דברים שעודכנו במשרד החינוך בתוך המכרז.
כולם מדברים דברים טובים על תלל"ים. אני לא מעורב לא בזה ולא בזה. בסופו של דבר הגישה שלנו פה היא חוקית אורתופדית, וצודק היושב-ראש שהחוק צריך להתקיים כאן. אני מבכה את המציאות הזאת שעמותות מנהלות את הדברים כאן, והכול במיקור חוץ. אני חושב שמשרד החינוך בעצמו היה צריך לטפל בזה. אין ספק. ועם כל הכבוד לעמותות הכי טובות, ותלל"ים חורשת טוב, כולם חורשים טוב, יש 36 אלף עמותות במדינת ישראל שמנהלות את המדינה במקום המדינה. אז בואו נתחיל מזה.
אבל אני לא עיוור ולא תמים. אני מבין שאני נמצא בתוך מציאות. אותי מעניין, אל"ף, שהדברים יתנהלו חוקית, ודבר שני, הגישה האורתופדית שלי אומרת שכל ילד צריך להגיע למחוז חפצו בצורה מכובדת ועצמאית. זה מה שאני רוצה שיהיה בתנאי המכרז. ואם לילד חסר משהו, או אם הוא בתסמונת יתומה הוא צריך לקבל את היחס של תסמונת יתומה כדי שנהיה בטוחים שהאחר זה באמת אני, ושכולנו בסופו של דבר מוגבלים, ושכולנו שווים וזכאים להגיע למחוז חפצנו בצורה מכובדת.

מה שציפיתי לשמוע כאן – קארין אמרה את זה ואני גם נזכר - ששר החינוך עדכן במכתב שעודכנו הקריטריונים. הרי איך אנחנו יודעים שכאן הדברים לא בסדר? על-פי מידת חוסר שביעות הרצון שמציפה את העניין, שבאה מכל כך הרבה כיוונים, כנראה משהו כאן לא בסדר. יש מכרז, הכול בסדר, אבל זה לא מתאים למטרה שלשמה התכנסנו כאן – להביא את הילד למחוז חפצו. לכן אותנו זה מה שמעניין.
אני רוצה לדעת, למה אנשים צריכים להיאבק על דברים שהם לא צריכים להיאבק בכלל? אלה תנאים שצריכים להיות בתוך המכרז שלכם. תיקחו את תלל"ים, תיקחו את האחרים - אני לא מתערב בזה. אני חושב שכללי המכרז כאן צריכים להתקיים לפי החוק בדיוק אותו דבר. אם יש פטור ממכרז, פטור ממכרז. זה לא מעניין אותי. אותי מעניין שזה יהיה חוקי, ושהילד יקבל את שלו.

לכן אני מצפה אדוני, לשמוע ממשרד החינוך, לעומת הטענות הקודמות, כי אנחנו במעקב, מה עדכנתם? בזמנו דובר על שכר מסוים, שכנראה, היה בלתי-מתקבל על הדעת בתוך תנאי המכרז, שיהיה אפשר יהיה להעסיק את האנשים המיומנים בזה. אפשר לרצות מה שאתם רוצים, אבל ברגע שאתה מנסה למקסם רווחים ולצמצם הוצאות – מה שלא מצופה ממשרד החינוך – אני לא מצפה את זה אפילו ממערכת פרטית שתחשוב כך בתחומים שאנחנו עוסקים בהם, אבל ברגע שזה קורה, אתה לא יכול לתת את השירות שאתה אמור לתת אותו. אתה אומר: האחר זה אני, אני רוצה לראות את זה במימוש אורתופדי ממשי. מה שנקרא, בחשיבה סנדלרית. באיך תופרים לכל ילד את הנעל בדיוק שמתאימה לרגל שלו. כל השאר דיבורים. מה אכפת לי מי מנהל את זה? אני רוצה בשביל הילד שלי את הכי טוב שיש. לכן זה מה שאני מצפה לשמוע גם ממשרד החינוך. מה עדכנתם? מה עשיתם לעומת מה שפעם קודמת לא היינו מרוצים?

תודה. נירית בקמן, בבקשה.

אני נירית בקמן. נפגשנו בוועדה הקודמת, ביולי. אני אמא לילד בן 8. שמו אביאל בקמן. מזה ארבע שנים הוא לא רואה את החוץ של הבית. אחד הדברים הכי יציבים שיש יש לו - שני דברים יציבים בעולם הזה: אותנו כמשפחה והמורה שלו. אני יודעת, כבוד היושב-ראש, שאמרת חד-משמעית שאנחנו צריכים לקבל את זה כפי שזה, כי יש ספק. יחד עם זאת, אני לא יכולה שלא להתרעם ולומר לכם: אף אחד מכם לא - ואני מתנצלת אם דבריי יהיו קשים, אבל הם כואבים, והם באים מהמקום הכי כואב והכי דואג - אף אחד מכם לא חושב על טובת הילדים המרותקים לבית. אף אחד מכם לא יודע מהי שגרת יום של הילד שלי או לילדים האחרים. יש 3,600 ילדים כאלה. הילד שלי הוא מהחינוך הרגיל. אנחנו תחת האגף לחינוך המיוחד. הבן שלי מקבל בין 4 ל-6 שעות אקדמאיות. זה 3 עד 4.5 שעות שבועיות. זה נורמלי? זה לא נורמלי. הבן שלי בן 8, לא יודע קרוא וכתוב. רק קרוא וכתוב הוא לא יודע? הוא לא יודע המון דברים שבמערכת רגילה בבית הספר, נבצר ממנו, כי המערכת החיסונית שלו, בגלל שעבר השתלה, אז לא רק שאנחנו מתנהלים עם קושי סיזיפי בריאותי; אנחנו צריכים להתנהל מול כל כך הרבה חזיתות?

אני מתנצלת שהפרעתי לך בדברים. אני נורא מתחברת למה שאמר חבר הכנסת גילאון. בסוף הלקוח הוא הילד. אנחנו רוצים לדאוג לטובת הילדים. עם כל ההערכה, ויש לי הערכה גדולה לעמותת תלל"ים ולעבודה הרצינית שעשתה בשנים האחרונות – הסוגיה שפה על השולחן היא בכלל לא זהות העמותה. הדיון התקיים כאן, לפחות להבנתי בתחילת הדברים, כאילו רוצים להשאיר את תלל"ים ביי הוק או ביי קוק. מה שאת מעלה כאן, אני קצת מבולבלת, את אומרת: הילד שלי, שקיבל את השירות מתלל"ים ולא מהעמותה החדשה, קיבל מספר שעות מצומצם.

גם. זה בנוסף.

זה הנושא האמתי לדיון.

לא רק זה. לא מדויק. קיבל 6, לא 4. מקבל למידה מרחוק, ומקבל תגבור מתלל"ים.

אני באמת חושבת שהדבר המהותי שיש לשים על השולחן הוא מה הילד מקבל בהתאם לצרכיו. בדיון הקודם שהתקיים בנושא של המכרז התייחסתי ואמרתי: לא יעלה על הדעת שיקבלו פחות.

לא שינו את זה.

מה שאני מבינה, שאחד התיקונים שבוצעו הוא התאמת תוכנית אישית לכל ילד, שזה אומר שאין יותר המינימום ואין המקסימום; יש מה שהילד זקוק לו.

זה לא נכון.

שנייה. משרד החינוך פה. לא המצאתי את זה.

זה לא כתוב בשום מקום.

את לא יודעת לקרוא, נראה לי.

רחלי, את רוצה לדבר?

אני רוצה להסביר. השעות וטווח השעות – דבר לא השתנה מהמכרז הקודם. יחד עם זה, בעדכון של מה שאנחנו אומרים, גם היום, כשהספק הנוכחי נתן את שירותיו, נבנתה חליפה אישית לכל ילד. בדיוק באותם מקרים.

זה חליפה ליתום?

ליתום. לצרכים של הילדים כפי שהם מובאים בפנינו.

- - -

את לא יכולה להפריע באמצע. זה לא פעם ראשונה.

אין שום מכרז ואין שום תוכנית בעולם שלא עומדת באיזושהי מסגרת תקציבית. לכן בטווח הזה אני רוצה להבהיר, בשלב הבא, כשנתחיל את פגישות העבודה שלנו עם הגוף הזוכה, אנחנו יושבים- - -

את יכולה להדגים לנו חליפה כזאת? מה השינוי?

תסבירי לי בשפה שאני מבינה ושהציבור כאן יבין, מה היו השינויים שנעשו במכרז?

אחת, עדכנו את השכר; שתיים, הרחנו את טווח הבקשה להעסיק מורים שיש להם ניסיון עם תלמידים חולים בביתם; שלוש, הגדרנו קריטריונים לגבי המורכבויות של הצורך של אותו ילד. זהו טווח קבוע. יחד עם זאת, אם יש ילדים עם צרכים מעבר לשש השעות האלה, הם יקבלו אותם. אבל את המקרים נביא לדיון, נקודה.

איפה זה כתוב?

הילדים לא קיבלו קודם, והם לא יקבלו היום. הם עובדים עליכם.

אני רוצה לחזור רגע למסגרת הדיון. יכול להיות דיון, ויכול להיות שנצטרך לעשות אותו גם בעתיד, על הגדלת הסלים. זה לגיטימי. זה נכון גם בבתי ספר של הילדים הרגילים. גם שם יש 8 שעות, יש 4 שעות.

- - -

זה לא יעזור. אתם לא מבינים את זה? מוכרחים להקשיב. המכרז נבנה על בסיס מסגרת תקציבית. אנחנו עוסקים פה עכשיו בשני דברים מקבילים: אחד זה הסיפור של מכרז חדש עם עמותה חדשה שתנהל את השירות הזה; הדבר השני הוא כמובן היכולת להגדיל את היקף הסלים והשירותים. אלה שני נושאים נפרדים. לכן צריך גם להפריד אותם בדיון.
אנחנו התכנסנו לא בגלל הנושא העיקרי השני, אבל נעסוק בו. אני לא נרתע מזה. אנחנו עוסקים עכשיו בהעברת המקל לאחר שהיה מכרז, המכרז הסתיים, ותיכנס עמותה אחרת כדי להפעיל את המערכת הזאת.
נירית, הפסקנו אותך. בבקשה. אני רק רוצה להעיר הערה אחת. אף אחד מאתנו, אני יכול לדבר בשמי, לא יכול אפילו לנסות להבין באמת את המציאות שבה אתם חיים. אני לא מתיימר. אבל אני רוצה שתדעי – אני, ואני בטוח שחבריי - אני משוכנע שאני מדבר גם בשם חבריי – אכפת לנו מאוד שהילדים יקבלו את מה שהם זקוקים.

אתם לא נותנים לזה לקרות.

אני לא צריך ציונים מאף אחד. אכפת לנו מאוד. זה לא אומר שלא עושים שגיאות וטעויות, וגם כשעושים טעות, אפשר לתקן אותה. לכן אנחנו פה. אנחנו דנים יום-יום, שעה-שעה בתחומים מאוד חשובים, שבסוף יש עליהם מגבלה תקציבית. ולא כל אחד עושה כל מה שהוא רוצה. גם לא בבית. נירית, בבקשה.

אני רוצה לחזור ולשאול, להחזיר לך שאלה. אני חוזרת היום הביתה . אביאלי מחכה לי. ואני רוצה לדעת, איך אני אומרת לו שאחד מהצוקים האיתנים שלו בחיים האלה, שמלווים אותו שלוש שנים, לא תבוא יותר?

למה לא? מי אמר את זה? אני אומר לך בלי להכיר את אביאל ואת המורה, שהסיכוי שהיא תמשיך הוא גבוה מאוד. זו הערכתי. אני אפגש עם המנכ"ל. הוא בטח יישב עם משרד החינוך – אני מדבר עכשיו על החברה שזכתה. אין לי ספק בכלל שהם באים מגישה חיובית לא עסקית. ואין לי ספק שגם להם יש אינטרס, שהקשר בין התלמיד, הילד או הילדה, לבין המורה, יימשך. אין שום סיבה שלא. מה אכפת לאביאל מי משלם למורה את המשכורת?

לא אכפת לו.

זו הנקודה המרכזית. תודה. חבר הכנסת נהרי.

חבר הכנסת מצנע, סליחה. יש לי שאלה לשאול.

לא. חבר הכנסת נהרי.

איך זה יגיע לילדים?

חכי בסבלנות. בבקשה, נהרי.

האמת היא שאני מופתע, וגם מאוד מאוכזב. כשעיינתי בסדר-היום, על מה הדיון, שם נכתב: דיוני מעקב: הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון - משרד החינוך), התשע"ג-2013, שירותי תמיכה לילדים חולים (תלל"ים). ואני לתומי סברתי שהנה בא סוף וקץ לכל צרותינו, תחילה וראש לפדיון נפשנו, אחרי כשנה וחצי של דיונים אין-סופיים לגבי תיקון חובת המכרזים, שכל עניינה של תיקון ההצעה היא לאפשר לגופים שיש להם הניסיון, היכולות וההתמחות, וגופים שמשרד החינוך הקים אותם – הם לא צמחו לבד, אלא משרד החינוך יזם, פעל, דחף, תמך ועשה הכול כדי שהגופים האלה ייתנו מענה לצרכים המיוחדים. ואין מישהו שבקי, לפחות יהיה לו הניסיון כמו הגופים הללו.
והנה אנחנו שומעים שכבר היה מכרז, ואין מה לעשות. למרות שזה לא היה הנושא; הנושא הוא דיון בחובת המכרזים. משרד החינוך אז התנגד יחד עם האוצר לתיקון החוק, שגם היושב-ראש וגם אני ועוד הרבה-הרבה חברי כנסת, יש לו תמיכה רחבה מאוד, חתומים על הצעת החוק הזו. שם מוזכר בפירוש, בין יתר הגופים המתמחים בכל מיני תחומים, גם תלל"ים בנושא הזה שאנחנו דנים בו. והאוצר אמר: בואו נקבע נוהל. נכון, אף אחד לא אמר שהגופים האלה לא מתאימים ולא צריכים להמשיך, אלא הוא אמר: במקום לעשות תיקון לחוק בואו נקבע נוהל שבו אנחנו נסדיר את האפשרות הזו, שהגופים הללו ימשיכו ללוות את זה. כמובן, בנוהל הם אמרו שאנחנו נאפשר לעוד גופים להצטרף ולשמוע אותם ולראות אם מתאימים לזה.

היה דיון מתוקשר בסוף המושב הקודם בנושא הזה של תלל"ים, ולא היה אחד מהמשתתפים שלא שיבח ולא ציין לשבח את הפעילות של תלל"ים. לא היה ספק לאף אחד. רק הבעיה היתה, איך עושים את זה מבחינה חוקית. סיום הדיון היה ועדה משותפת עם זכיות הילד. הסיכום היה שגם משרד החינוך נתן לנו להבין שתימצא דרך. ואני לא יודע מה קרה- - -

עבדו עלינו.

וכך הלכנו בהרגשה שבסופו של דבר תלל"ים ימשיכו ללוות את הפרויקט הזה. וזה לא בשביל תלל"ים אלא זה בשביל הצרכנים. כמה שזה חשוב להם, כמה שזו שאלה קיומית, ולא אחזור על הדברים שנאמרו פה, ויש עוד דברים קשים, שאנשים סובלים, וחייהם אינם חיים, ופה סך הכול גם להציל את הילד וגם לעזור למשפחה.

אני לא יודע מה קרה בחור השחור הזה, שמשרד החינוך נתן את ההרגשה שממשיכים, ועכשיו לא.

הולכנו שולל.

גם אנחנו.

אטימות של המערכת. סגירת חשבונות.

בנוסף, אחת הבעיות במכרזים היא שגוף בודד, ספק יחיד ניגש למכרז. והיו הרבה מכרזים שביטלו אותם רק כי ספק אחד ניגש, כדי למנוע את החשד שמא המכרז נתפר למידותיו של אותו גוף. טעות לחשוב שאי-אפשר לבטל מכרז. אפשר. אילו היו כמה ספקים, זה באמת בעייתי, אבל תמיד כשיש ספק אחד, מבקשים לתת הזדמנות נוספת כדי למנוע לזות שפתיים של מה נתפר לפי מידותיו. תודה.

יישר כוח.

עם כל הכבוד לחברי חבר הכנסת משולם נהרי ולתמיכה הציבורית שאתה מקבל- - -

לא סתם.

אבל גברתי הנכבדה, לא תמנעי ממני להגיד את מה שאני חושב.

לא אעיז למנוע, אבל יש פה הרבה אנשים שחושבים שאחרת.

לגיטימי. אף אחד לא הולך שולל. בסיכום הדיון שעשינו, חבר הכנסת נהרי, ידענו שהמכרז תקף, ועסקנו בתיקונו ובהכנסת תיקונים שוב, שהיה באמת צורך לתקנם. אני הכנסתי בסיכום הדיון הזה את ההערה הקבועה שאני מכניס בדיונים האלה, שאני מבקש להתקדם בנושא הזה של נוהלי מכרז אחרים למשרד החינוך. זה לא היה דיון שבו אמרנו שהוא תקף גם לנושא הזה. לכן אף אחד לא הולך שולל. מי שישב והקשיב ובאמת ליווה את הדברים, היה ברור שהמכרז מתנהל. יוצא מחדש, מתוקן, מתנהל.

זו היתה ההרגשה. בפירוש ביקשנו.

חבר הכנסת נהרי, אני יודע מה ביקשת, ואני אתך בעניין הזה, אלא מאחר שאני רוצה לא רק לריבעם השומר אלא גם לאכול ענבים, ואני גם רוצה להביא למיצוי ולסיום דברים בפועל, אתה יודע כמוני – אין בעיה לרוץ עם חוק המכרזים שאני יזמתי. הוא יעלה לקריאה ראשונה, ייפול, כי משרד האוצר יפיל אותו, ואז נגיד: אנחנו נקבל מחיאות כפיים, כי עשינו את עבודתנו, ושום דבר לא השתנה. אני רק רוצה להעיר מנקודת המבט שלי.
המכרז הזה הוא עובדה קיימת כל עוד סמכות משפטית לא תשנה את זה. אני גם מציע הצעה אישית: אם טובת הילדים בפנינו, לתת לזכיין החדש את מלוא הגיבוי, העזרה, התמיכה כדי שהוא באמת ידאג שאביאל ימשיך להיות קשור לאותה מורה, וכן הלאה. זו עצה אישית. אף אחד לא חייב לקבל אותה.

לכן, כפי שגם אמרו חברי הכנסת גילאון וקארין, מה שאנחנו עכשיו צריכים לעשות כמערכת ציבורית שאכפת לה מהשירות לילדים ולמשפחות, זה לדאוג שהעברת המקל תהיה הכי יעילה שאפשר, וכמובן, לעמוד לשירותכם כדי לשכנע את משרד החינוך ואת משרד האוצר להגדיל את הסלים, את סלי השירות. כי 4 , 6, 7, 8, שעות שבועיות זה פסיק בים מול ילדים שמקבלים 36 ו-40 שעות. זה נכון.

אתם אומרים שילדי חינוך רגיל זה בסדר- - -

את פעם שלישית מפריעה באמצע, גברתי. את לא משיגה בזה כלום, כי אני לא יכול להקשיב.

אני צריכה לשתוק?

את לא צריכה לשתוק, אבל את צריכה לדבר כשתקבלי את רשות הדיבור. מינה גלעד, בבקשה.

המורה של אביאל.

לא עבדה אף פעם בבית ספר. רק התחנכה אצלנו.

אז היא לא יכולה להמשיך.

נכון מאוד.

לא נכון.

עד שדאגתי לתיקון, אדוני היושב-ראש. רק בזכות זה.

בסדר גמור.

אבל למה זה נכתב מראש כך?

ליאורה, עם כל הכבוד לך - משרד החינוך – מה את טוענת נגדו, ליאורה, על זה שהוא הקשיב ותיקן? הוא תיקן את זה, אנחנו התערבנו גם בזה, והמורה מינה להערכתי – אני לא יכול להתחייב בשם העמותה – אין שום סיבה שלא תמשיך לטפל באביאל. בבקשה.

מכובדיי, קודם כל תודה רבה לחברי הכנסת, שהם אתנו במלוא הלב והנשמה. גם אנחנו עובדים מכל הלב והנשמה.

כפי שנאמר, תלל"ים התחילה ב-1990 תוך ניסוי וטעייה תחת שרביטו של משרד החינוך ותמיכתו המלאה. אנחנו התקדמנו עם העמותה, עם ההנהלה המקסימה שלנו. הפכנו להיות מומחים בזכותה של ההנהלה, שמשקיעה בנו רבות. השקיעה, משקיעה ותשקיע בעתיד גם. גם בעתיד היא תשקיע בנו. הפכנו מומחים. כן. אנחנו צריכים להיות מומחים, כשאנחנו פועלים בעבודה כזאת עם נשמה, עם ילדים חולים שצריכים את המומחיות הזאת, כי קשה להם ללמוד למידה רגילה. מלבד נשמות טובות, שבאים לתת באהבה ובחום, אנחנו צריכים לתת ולדעת עם הרבה ניסיון שנצבר לנו, הרבה ידע והרבה רגישות, ואת המומחיות הזאת לטיפול בתלמיד המרותק הקנתה לנו תלל"ים במקצועיות ובהשקעה רבה של עשרות שנים.
זו שנתי ה-23 בתלל"ים. הדבר הוא בלבי, בנפשי ובגופי, ולא רק בי אלא בכל משפחתי. יושב אתי כאן בעלי יונתן היקר, שהוא לצדי תומך, מביא, עוזר. כך גם ילדיי, ש"טיפחתי אותם", במירכאות. היום הם גדולים, אני גם סבתא. הם תמכו בי, כשאני מפקירה אותם, מגיעה בשעות לא שעות הביתה, נוסעת בדרכים, מסכנת את עצמי, ויושבת עם תלמידים במקלטים בהתרחש אירועים ביטחוניים, נוסעת בתנאי מזג אוויר קשים בגליל, אם זה שלג, אם זה גשם, אם זה ראות לקויה, אם זה בריונות בכבישים. אף אחד לא מבין באמת את מהלך עבודתנו מבוקר עד ערב. אף אחד לא מבין. לא משרד החינוך מבין את ההשקעה של תלל"ים בנו, ולא מבין את דרך פעילותנו, שלא לדבר על ההשקעה בתלמידים היקרים לנו מכול וכול.

איך אנחנו יודעים שאנחנו מעולים? אני לא נותנת לעצמנו כאן טפיחות על השכם, אבל יודעים שאנחנו מעולים. בתי ספר חוזרים ומבקשים את תמיכת העמותה. הם מכירים בנו. הם יודעים לסמוך עלינו. יועצות בתי הספר מאושרות שיש להן לאן לפנות ועל מי לסמוך. הם פונים אליי מבוקר ועד ערב, ויודעים שאצלי אפשר לפנות גם ב-22:00: מינה, מה עושים? למי פונים? מה צריך לעשות?

יתרה מזאת, לא רק בתי הספר; גם הורי התלמידים, שרואים מקרוב את עבודתנו, משתאים ומודים על התמיכה. אנחנו מוצפים במכתבי תמיכה חמים. הם מגלים אופטימיות ממה שאנחנו עושים. גם היום אני אופטימית, כי תלל"ים תמשיך, ורק תלל"ים עם כל הנשמה. תודה לכם חברי הכנסת, שאתם תומכים בנו. תודה על ההקשבה.

תודה. שרונה.

שלום לכולם. שמי שרונה נמר. הבן שלי תום מקבל תלל"ים מגיל 7. היום הוא בן 16. היציבות הכי-הכי גדולה שיש לו זו המורה שלו שיושבת פה מאחוריי, סיגל. תלל"ים בשבילנו, וחשוב לי לומר זאת למרות שאמרו את זה לפנינו, תלל"ים, המורה שנכנסת אלינו הביתה, היא חלק מהבית. היא חלק מהמשפחה. היא מלווה אותי, את בתי ואת בני. היא עושה משהו שאף אחד אחר לא עושה. לבוא אחרי כל כך הרבה שנים ולהכניס גוף אחד, ולהגיד שהגוף הזה ייתן את אותו מענה - זה אומר מענה רגשי, זה אומר מה זה להבין כשהילד שלי לא מוכן ללמוד, כי הוא לא יכול לשבת. כי קשה לו. הוא נחשב חינוך רגיל. אבל היא יושבת אתו, ומה שהיא נותנת לו ומה שהיא עושה אתו בסבלנות, הוא הגיע למצב שהוא כרגע עושה בגרויות, עם לקות ראייה קשה מאוד, לקות שמיעה, אפילפסיה מאוד קשה, עם לקות פיזית, עם גידול בראש. כל הקשיים שאתה רק מעלה על דעתך. אבל להגיע להישגים עם ילד כזה, זה רק מה שתלל"ים עשו, זה רק מה שהמורה שלו עשתה.

אפשר לומר שהגוף הבא בתור אולי עוד עשר שנים ייתן את אותו מענה. היום זה לא יקרה.

כמה שנים המורה סיגל עם הילד?

שנה עשירית. ומה שהיא נותנת לנו עד היום- - -

ואם סיגל תמשיך, הכול בסדר?

לא, כי זה לא אותו שירות.

אגב, אין לי תעודת הוראה.

אני חוזר ואומר לכם: מטעים אתכם. אחד התיקונים במכרז מאפשר להכניס לעבודה את המורים עם הניסיון.

לא. חייבים להיות אקדמאיים עם תעודת הוראה וניסיון.

ליאורה, באמת, עם כל הכבוד לך, מורים שעובדים היום בתלל"ים ויש להם ניסיון, עומדים בקריטריונים.

ו/ או.

אתם רוצים להתווכח עם עובדות – תתווכחו עם עובדות.

נירית אמרה במפורש למורים שהיו אצלה, שילמתי הרבה בשביל תעודת ההוראה הזאת. מורים בלי תעודת הוראה לא ילמדו.

חברים, תפסיקו עם הוויכוחים האלה. זה לא המקום. אני אומר לכם. משרד החינוך התחייב, ויש תיקון שמורים זה ו/ או, כפי שמנוסח במכרזים, זה מאפשר גם וגם. או זה או זה. ולכן, מורים בעלי ניסיון, וסיגל, אין שום סיבה בעולם, ואמרתי לכם כבר – אני בטוח שהזכיין החדש, יהיה לו עניין להמשיך להעסיק את אותם מורים ואנשי צוות. אנחנו, משרד החינוך יעשה את זה, אני בעצמי אפגש עם הגוף הזה כשהוא יוכרז רשמית, ואנחנו נעשה כל מאמץ כדי שבאמת תהיה המשכיות לגבי אותו קשר עם הילד או הילדה. ומי מפעיל את זה – זה משני.

זה לא הכול. תלל"ים נתנו לנו מתגברים.

אין תלל"ים. תלל"ים לא ניגש למכרז, נקודה.

אני מבקשת פה שזה ימשיך – לא תלל"ים. אני מדברת פה על תנאים. ילדים מהחינוך הרגיל אמורים לקבל אותו שירות מבחינת השעות ומבחינת הסיוע כמו ילדים מהחינוך המיוחד.

אני מסביר שוב: אין שינוי בהיקף השירות, ואנחנו נעמוד על זה שכך יהיה. תודה רבה. טלי שוקרון.

שלום. אני טלי. אני אמא של שני ילדים שחולים שמחלת סיסטיק פיברוזיס, שמקבלים שירות של תלל"ים. 100 ימים בשנה הם מאושפזים בבית חולים. אני רוצה שוב להדגיש את הנושא של התרומה של תלל"ים. כשמורים מגיעים אלינו הביתה, הילד מחכה בדלת, שהמורה תגיע, כי בשבילו היא נקודת אור. אותי לא מעניינים המכרזים. אני אמא שדואגת, ובאה לייצג את הילד שלי. אני מבקשת מכם לחשוב קודם כל על הילד. לא משנה מה המחלה. הוא רוצה ללמוד ולהיות כמו כולם.
דיבר חבר הכנסת גילאון על אני הכי-הכי. זה לא פשוט לילד עם צרכים מיוחדים להיות כמו כולם. ואני חושבת שהמורים פה מיוחדים בצורה בלתי-רגילה. מגיע להם כפיים. פה מחאו כפיים לחבר הכנסת. אני חושבת שלמורים שנותנים את השירות מגיע המון קרדיט. צריך להילחם על המורים האלה. אני לא יודעת איך יקראו לזה, אבל צריך להילחם כדי שהילדים שלנו ירגישו שייכים. תודה רבה.

תודה רבה. עינת חורין.

שלום. אני עינת. אני מורה מחיפה בתלל"ים כבר ארבע שנים, שזה יחסית לא הרבה זמן. הייתי חדשה, אבל הגעתי לעמותה ולגוף שידעו להכשיר אותי. הגענו למקום שיש לו ניסיון. לא הגעתי למקום חדש שקלט אותי בלי שאדע מה לעשות. פעלתי בתוך עמותה ותיקה ומבוססת, ומשרד החינוך הקים אותה, ופתאום ביוני אני מגלה שמהיום למחר אני לא יודעת מה קורה. כל הוודאות שלי בחיים נעלמה. ואתה אומר לי עכשיו, אדוני היושב-ראש, שהמכרז היה תקין. אני לא מצליחה – אני כאדם, כאזרחית במדינה וכמורה, אני לא מבינה, איך יכול להיות שמכרז יוצא ביוני לספטמבר, ואז הוא יוצא מתוקן, כשחצי מהדברים לא מתוקנים, וזה יוצא לדצמבר? אני כרגע מקבלת תלמידים שאני צריכה לעבוד אתם, והתאריך של סיום העבודה שלי הוא 31 בדצמבר. זה עוד חודשיים. זה תלמידים שצריכים לגשת לבגרות. אני יודעת שאני מתחילה אתם, ואני לא יודעת מה קורה עם זה הלאה. אני לא מבינה הרבה משפטית, אבל זה לא מסתדר לי שמחליפים עמותה שמתפקדת 20 ומשהו שנה פתאום מהיום למחר. איך יכול להיות שהעמותה עמדה בכל המכרזים במשך למעלה מעשרים שנה, והיתה שביעות רצון, ופתאום היא לא עומדת בתנאי הסף? משהו פה לא סביר בעיניי. זה ממש ברמה שמשרד החינוך נתן ומשרד החינוך לקח. הקים את העמותה, הכול היה בסדר, העמותה עמדה בתנאים לשביעות רצון ההורים וזכתה בפרסים, והכול היה תקין, ועכשיו פתאום התנאים השתנו בן ליל? מה, התלמידים השתנו? המחלות השתנו? אני מנסה להבין מה השתנה פה בעצם.
בהצעת החוק שאתה הקפאת, וטרחתי לקרוא אותה, כתבתם בעצמכם שפרויקטים חינוכיים מקצועיים מובהקים, שהם בלבת העשייה החינוכית במשרד החינוך, החלה של חובת המכרזים עליהם עלולה לגרום לנזק חינוכי ארוך טווח בל ישוער ושאינו ניתן לתיקון, שהגופים האלה צברו ידע וניסיון שאין להם חלופה. שלתת אותם למכרזים עלול להעביר אותם לידי תאגידים פרטיים או למטרות רווח שאין להם הניסיון, הידע המקצועי המצטבר ואנשי המקצוע. ניסיון, ידע מקצועי מצטבר זה ואנשי המקצוע המנוסים אינם יכולים להופיע בתנאי המכרז. כתבתם גם בהמשך שהחלה גורפת פה תעשה נזק בלתי-ניתן לתיקון, ואת כל הניסיון הזה שהעמותה צברה – לא רק אני אישית; גם מורים אחרים וגם ההנהלה - משרד החינוך בא וזורק לפח פתאום מהיום למחר.

אני לא מבינה מה קורה פה ואני לא מבינה איך זה יכול להיות. אני רק מרגישה שמפריטים אותי עוד. גיליתי רק לאחרונה, שמורים כמוני בתלל"ים קיבלו פעם את המשכורת ישירות ממשרד החינוך, אחר כך זה עבר דרך תלל"ים, ועכשיו אני מרגישה שזה עוד שלב בהפרטה, שבמקום לקלוט אותם חזרה למערכת זה רק הולך ונדחק החוצה. זו התחושה שלי. אני מרגישה שהצעת החוק שהיתה פה, שהיתה נכונה ויפה, מתייתרת, ורק ההפרטה מתעצמת. לי אין שום ודאות באופק- לא לי, לא לתלמידים שלי. זה המצב שאני מצרה עליו.

תודה. ישעיהו.

אני מנהל תוכנית נעל"ה. אנחנו הבאים בתור. אני אסביר את זה מייד. אני רואה בדיון הזה חזרה כללית לקראת הדיון על נעל"ה שיהיה – לא יודע מתי, תלוי בעיתוי המכרז. כמו שהיה הדיון על המכינות הקדם אקדמיות, לא אחד ולא שניים. הכול מוביל אותו כיוון. אני רוצה להתייחס, בהמשך לדברי חבר הכנסת נהרי- - -

אגב, המכינות הקדם אקדמיות – זה הולך לעבור שינוי, שזה יעבוד ממשרד החינוך.

ברוך השם.

אז יש התקדמות קטנה.

אבל באותה צורה עמותה שעסקה בזה עשרות שנים, שהוקמה על-ידי משרד החינוך, נזרקה לפח, ואנשים לא עברו משום מקום לשום מקום, כי לזכיין החדש יש אנשים משלו, ויש חופש עיסוק, ואף אחד לא יכריח את המורים האלה, ללכת לעבוד אצל מישהו אחר, שלא יודעים מיהו ומהו, וכל המעטפת שניתנה להם – זה לא מורה הולך לתלמיד. יש מעטפת, שהניסיון שלהם שווה למדינה מיליונים. ופשוט אומרים: אין צורך, תודה רבה.

אני רוצה להזכיר בהמשך לדברי חבר הכנסת נהרי וגם של המורה הנכבדה. היתה הצעה לתיקון החוק. ההצעה נבלמה באמצעות תקנות שאמורות לתת תחליף.

נהלים, לא תקנות.

נהלים. והם ספק יחיד או מכרז סגור. מי יותר מתלל"ים, אחרי כל מה ששמעתם פה, יותר מתאים לספק יחיד - אני לא מכיר. והם הלכו למכרז פתוח. ולמזל כולנו, לא קרה מה שמישהו פה הזכיר. איך אפילו אתה היושב-ראש היית יושב פה עכשיו מול חברה מסחרית שהולכת להרוויח על גבם של הילדים החולים האלה כמו חברות מסחריות שמרוויחות על גבם של הילדים הבריאים, עיין ערך שירותי הבריאות לתלמיד וכל הפארסה שקרתה שם. אני רוצה לחזור ברשותך לנעל"ה.

אפשר היה למנוע את המכרז הזה באמצעות הכרזה עליהם כספק יחיד. זה לא נעשה. אפשר להכריז עלינו כספק יחיד. זה לא נעשה, למה - כי פרסמו קול קורא. באה עמותה מאיזשהו מקום, ואמרה: גם אנחנו יכולים.
פה אני רוצה להעיר הערה, ואני אומר את זה לך כיושב-ראש ועדת חינוך ותרבות, הערה לארגונים חברתיים שלא למטרת רווח. מה זה הרעב הזה, להיכנס לשדה של אחר, ולומר: גם אני יכול? מאיפה זה בא? האם ארגונים חברתיים מתחרים זה בזה? כשזה הפועל מול ביתר – הגיוני, זה תחרות ספורט. אבל אני מכיר היטב את קדימה מדע. אני אומר לכם, אנשי תלל"ים – נפלתם הכי פחות גרוע שאפשר. ידיים טובות. אין להם מושג על מה מדברים פה. הם גם לא באו לדיון, כי אף אחד לא הזמין אותם. זה בסדר. אין לי טענה.

אני חוזר לענייניי. אנחנו עברנו את זה בשנת 1994. סגרו אותנו. אף אחד מאתנו לא נקלט אצל המעביד החדש. אבל אז היה לנו ניסיון שנתיים. עכשיו יש לנו ניסיון כבר ניסיון 22, והכול אותו דבר, למה - כי יש עגל שאותו עובדים – עגל המכרזים. והאנשים החשובים ממשרד החינוך, שאיני מכיר אותם, אני מתאר לעצמי מה בלב שלהם אחרי כל מה שהם שמעו פה. אני לא מאמין שהם ישנים בלילה.

ישנים מצוין.

תנו לי לדבר. חברים, היתה אפשרות לתקן את כל העניין הזה. אז יכול להיות שבתלל"ים זה מעשה עשוי. לבי עם אנשי תלל"ים. אמרתי את זה לא פעם אחת כאן.
לוח הזמנים לנעל"ה הוא כדלקמן. ב-22 בספטמבר חתמה החשבת הכללית על פטור עבורנו לתשע"ה, בתנאי שתוך עשרה ימים יפורסם מכרז חדש, לקראת תשע"ו. הזכיין ייקבע עד 1 בינואר, ושמונה חודשים יעבדו שני ארגונים ביחד. לזה יש כסף. ישלמו פעמיים על אותו דבר. זה מה שכתוב. לחשוב שאם חלילה יהיה מכרז, ואם חלילה מישהו יבוא נגדנו ואנחנו נצטרך להחליט אם אנחנו מתמודדים או לא, הם קבעו תקדים. גם אנחנו נצטרך לחשוב אם אנחנו כן או לא. ואם כן, ואם נפסיד, מישהו מאתנו יישאר כדי לראות את כל הדבר הזה? וכל הקטסטרופה שהולכת לקרות פה תוך חודשיים עם תלל"ים תקרה אצלנו אותו דבר. לכן ניתן לעצור את העגל הזה במרוצתו.

תודה. אילנה.

שמי אילנה כהן, בת מושב עין ורד, ואני בשני כובעים: אחד, פנסיונרית של משרד החינוך שלושים שנה בחטיבת רימון רעננה; והשני, תואר שני במשפטים באוניברסיטת בר-אילן. לאחר כל מה ששמעתי פה, אני כאילו עושה מעין סיכום, כמו בחדר מורים, כי גם במסגרת עבודתי בחדר מורים עסקתי בניהול. חברים, יש מכרז. לכן אני חושבת שחברה זו או אחרת, למרות הגיבוי הגדול לתלל"ים, הדבר החשוב לנגד עיניה יהיה טובת הילד. אני חוברת בדעתי ליושב-ראש עמרם מצנע באומרו שהעברת המקל תהיה הכי יעילה שאפשר לטובת הילד. בעזרת השם, אולי יגדילו את השעות של סל החינוך למען הילדים האלה ולמען הילדים בכלל.

תודה. סיימנו את החלק הזה. אתן אחר כך מקום לנושא שהעליתם, למרות שזו לא היתה הכוונה, אבל לא הטרחנו אתכם לשווא. משרד החינוך.

רצינו להגיב על כמה דברים שנאמרו פה.

אבל בקיצור בבקשה.

ראשית, משרד החינוך חייב לפעול בהתאם להוראות החוק. קיימת חובת מכרזים שמוטלת על משרד החינוך. משרד החינוך חייב לפעול בהתאם לחוק ותקנותיו. נשמעו פה הרבה טענות לגבי ספק יחיד. אפשר לתת פטור לספק יחיד כאשר קיימים תנאים שבהם יש ספק אחד. כרגע בעקבות המכרז ודאי שאנחנו יכולים לומר שיש העמותה שנותנת את השירות היום, ויש העמותה שניגשה למכרז ועמדה בתנאים שלו. האפשרות לומר שיש פטור של ספק יחיד לא קיימת.
מבחינת טענות שנשמעו לגבי תנאים במכרז, וזה נקבע בפסיקה של בתי המשפט מספר רב של פעמים, המועד לטעון כנגד הוראות במכרז הוא לפני מועד הגשת ההצעות. המועד הזה חלף. האפשרות לטעון טענות כאלה היום, לא קיימת.

כבר ביטלו מכרזים במשרד החינוך.

אפשר לבטל, אם המכרז לא עומד בתנאים.

תלל"ים לא הגישה הצעה, אבל עד כמה שנמסר לי, עד כמה שמשרד החינוך יכול לומר ברמה הכללית, ומבלי שהוגשה הצעה ונבחנה, משרד החינוך סבור שתלל"ים יכלה לעמוד בתנאי הסף שנקבעו במכרז.

אין לה מטפלים פרא-רפואיים. היא עוסקת רק בהוראה. לא עוסקת בטיפולים רפואיים. זה נאמר. ידעו את זה. הגב' נירית גולוב ידעה זאת.

נמסר לי גם שהוצעה אפשרות לתלל"ים להאריך את ההתקשרות עד סוף השנה, ותלל"ים דחתה את האפשרות הזאת.

קודם כל, תלל"ים היא זאת שהציעה למשרד החינוך, בשביל להוציא אותו מהברוך, לעבוד מספטמבר עד דצמבר. זה אנחנו הצענו, לא פנו אלינו. תלל"ים עובדת עם אותם מורים ארבע שנים, כאשר היא משלמת כבר ביטוח לאומי יותר גבוה, שאין לה פיצוי על זה, כי קרו דברים בארבע שנים, מעבר למה שאנחנו מקבלים. עוד רגע היום כבר נושא של קרן השתלמות תהיה חובה – אין לנו את זה. הוצאות נוספות – למורים מגיעה העלאה בשכר. הייתי מוכנה. דברו אתי על התנאים של המורים.

ליאורה, את עוסקת בהיסטוריה עכשיו. ההיסטוריה חשובה.

אני מסכימה אתך.

התנהלות מאוד מוזרה.

כן, של משרד החינוך מולנו. לא קראו לנו, לא דיברו אתנו, וזה מאוד-מאוד מצער אחרי 24 שנים.

תודה רבה. משרד החינוך, בבקשה.

סליחה, זה לא גזירה משמיים- - -

גברתי. חברות וחברים. בבקשה.

שמי נירית גולוב, מהאגף לחינוך מיוחד. על-מנת להוביל את המהלך של מעבר בין ספק שירות אחד לספק שני אנחנו כבר התחלנו להיערך, עוד לפני שפרסמו את הנושא של הספק שנבחר. נפגשנו בשבוע שעבר עם חלק מההורים שיושבים פה כדי לבדוק יחד אתם אילו דברים חשוב להם שיקרו ויתממשו במעבר שבין הספק האחד לספק השני, אם יהיה.

רשמנו את כל הדברים. המורים, חלקם היו אתנו. ביקשנו את האמון שלהם על כך שאנחנו קמים בבוקר ועושים את כל המאמץ כדי שכך הדברים יקרו, כדי שלא תיפגע התוכנית של הילדים, על-מנת שמרב המורים שיסכימו להמשיך לעבוד עם הילדים, יוכלו להמשיך לעבוד עם הילדים. אנחנו מקימים באגף לחינוך מיוחד צוות שיוביל את המעבר שבין ספק אחד לספק השני. הוספנו אנשי צוות כדי שיהיו אנשים לשירותו של הספק החדש לביסוס והבנה מעמיקה יותר של אופן השירות שהוא אמור לתת לילדים האלה. אנחנו נעבוד בשיתוף פעולה עם ההורים, במיוחד במקרים היותר מורכבים, להלן המקרה שעירית העלתה.

זה לא מיותר?

כל זה כבר קיים בתלל"ים. איזה בזבוז.

חברים.

זה עולה כסף. אני לא מבין את ההתנהגות שלך.

תודה רבה. חברים, אני רוצה לומר לכם כמה דברים. אל"ף, גם לי, גם לחבריי לוועדה חברי הכנסת וגם לאנשי משרד החינוך, שאני מכיר אותם מהעבודה המשותפת לאורך כמעט השנתיים האחרונות, נושא טובת הילד עומד בראש סדר העדיפות וסדר-היום. גם אם לא תמיד מקבלים את כל מה שחושב שמגיע לו והוא צריך. מי שלא עסק מעולם בצורך לקבוע סדרי עדיפויות, לעמוד בכללים ובחוקים, לא מבין מהו מעשה ומהו תהליך. זה אחד.

ושוב, אנחנו נמשיך להיות קשובים, ונמשיך ללוות את משרד החינוך ואת הזכיין החדש עם כניסתו, ונשמח מאוד לקיים דיוני מעקב, לוודא שבאמת כל הדברים שעלו פה ועולים פה אכן ימומשו. כפי שאתם יודעים, הדרך מכאן, ממרומי הפירמידה, עד לחדר הבית שבו מלמדים, היא ארוכה. אין בזה ספק.

דבר שני, עלה פה כל נושא המכרזים. אני לא צריך לשכנע אתכם. אני חושב, ואגב, שר החינוך לא חושב אחרת, שחוק המכרזים במתכונתו הנוכחית לא מתאים לחלק לא קטן מהשירותים שבמשרד החינוך היו פעם חלק ממשרד החינוך, הופרטו לאורך השנים, וגם לא כולם זה שלילי. יש דברים שאין סיבה שמערכת ממשלתית תעסוק בזה. יש צורך בהחלט לבצע לתיקון. אבל אני לא כותב חוק בשביל שיגיע, אני אמחא כפיים, והחוק יוסר מסדר-היום כי יש לו מתנגדים בממשלה.
לכן הסכמתי לתקופת ניסיון של נהלים שיאפשרו באמת תפישה אחרת. הנהלים נכנסו לתוקף רק לאחרונה. הם לא תפסו לגבי המכרז הזה. אני מקווה, ישעיהו, ואני לא מתכוון להרפות, שלגבי התוכנית שלכם אכן הנוהל החדש יהיה, אבל זה לא אומר שאין מכרז. זה רק אומר שהוא סגור, והוא מאפשר רק לחברות שלא למטרות רווח, לגשת. אם זה לא יעבוד, נחדש את הדיונים על חוק המכרזים, וננסה לשכנע לתקן את זה.

במקרה הזה של השירות החינוכי בבתים של ילדים חולים, זה סגור. המכרז נגמר, יש זכיין, היה תהליך שהתחיל לא טוב, אבל משרד החינוך בהנהלתו החדשה, שהסכים לפתוח, לעצור ולהקפיא ולתקן את הדרוש לפי דעת משרד החינוך. לא כל מי שחושב שצריך לתקן, משרד החינוך מקבל. לכן הפעולה הזאת הסתיימה.

אני חוזר על מה שהצעתי – לא להמשיך להילחם בדבר שלא ניתן היום לשינוי. שוב, תהליכים משפטיים – אני לא מציע ללכת לשם. זה יכניס את המערכת לסחרור, שמי שייפגע זה הילדים, והאי-ודאות, וכל מה שקשור בכך. לכן צריך לאפשר לזכיין החדש, לתת לו את כל הגיבוי, את כל הסיוע וכל הרצון הטוב כדי שלא ייכשל אלא יצליח.

דבר שלישי, אני מבקש ממשרד החינוך, ולדעתי זו בקשה סבירה ואין סיבה שהזכיין החדש לא ייענה לה – לשנת הלימודים הנוכחית שכבר התחילה, לא להחליף מורים. עשינו את זה במכרז אחר. אני גם אדבר אתו. אין סיבה שלא יסכים לזה, להיכנס לנעליים הללו עם אותם מורים וסגל. אם הוא ירצה להחליף בהמשך זו זכותו, אי-אפשר למנוע את זה. לשנת הלימודים הנוכחית שכבר התחילה ורצה, לא להחליף מורים.

נקודה שלוש ואחרונה, שוב אני אומר, החלק החשוב היום מבחינתנו הוא המעקב על העברת המקל בצורה מסודרת. גם אני מבין יותר טוב בעקבות כל הדיונים והדברים שאמרתם כמובן, את החשיבות העצומה של הקשר בין הילד למורה. גם אני מבין את זה, ומקווה מאוד שלא יהיו פה יותר מדי תקלות. גם מורים שמלמדים ילד, מתחלפים אחרי שנתיים, שלוש, 10, 15. זה משבר בפני עצמו. לכן בואו נסתכל על הדברים בצורה קצת יותר רציונלית ואמתית. עד כאן בנושא הזה.

אדוני היושב-ראש, למשפט סיום, ליאורה, אנחנו יוצאים לדרך חדשה, עם אוזן קשובה ועם לב פתוח לכל מה שעלה כאן בדיון, ויחד עם זה אני רוצה לומר תודה ולהביע הערכה גדולה על הדרך שהלכנו יחד, ועל מה שיהיה אני מקווה רק לטוב. תודה לכם.

תודה. בבקשה.

תודה רבה. הנושא של סייעות רפואיות – כבר היה דיון אחד שבו זה הושמט, וגם הפעם זה כמעט הושמט. אמנם אני יודעת שהוועדה מאוד אוהדת את הנושא, אז אני לא חושדת, אבל אני חושבת שזה מסמל את מה שקורה לסייעות הרפואיות. אני מדברת על הסייעות הרפואיות בחינוך הרגיל כרגע, שהן פשוט נופלות בין כל הכיסאות, וכל הגורמים האחראיים עליהן מכל כיוון.

גם אני כבר קצת מבולבל מכל הסייעות למיניהן, אז בבקשה תסבירי.

קודם כל, הגשתי לוועדה נייר עמדה, שבין השאר יש פה ציטוט מסייעת רפואית שמדברת על עבודתה היום-יומית, במה זה כרוך. אני חושבת שזה אינפוט מאוד חשוב.

בעצם תנאי העבודה שלהן, דיברנו רבות בוועדה הזאת על תנאי העבודה של המשלבות. הסייעות המשלבות, תנאי העבודה שלהן עד לאחרונה היו זהים לאלה של הסייעות המשלבות.

הן מועסקות על-ידי הרשות המקומית?

גם על-ידי הרשות המקומית. גם, כמו הסייעות המשלבות. אנחנו היינו כידוע לך בדיונים רבים, בין היתר גם בנושא של פיטורי הקיץ. גם אדוני דיבר על העוול הגדול הזה של פיטורי קיץ קבועים, כשידוע כמעט במאת האחוזים, שהילד עדיין יזדקק לשירות הזה.

מה שקורה, עכשיו סוף-סוף בקיץ היה ההסכם הקיבוצי שפתר מעט מאוד, אבל פתר סוגיה אחת משמעותית, סימבולית וגם לא סימבולית לסייעות המשלבות, וזה מניעת פיטורי הקיץ והעסקה רציפה של 12 חודשים. בשטח יש המון בעיות עם זה, אבל את הסייעות הרפואיות הוא הוציא מההסכם, מרכז השלטון המקומי וההסתדרות.

חברת הכנסת זהבה גלאון הבוקר שלחה לי את תשובת שר החינוך לשאילתא שהוגשה לשר בעניין הזה. בין השאר דובר על כך שהתקצוב של הסייעות הרפואיות קודם כל הוא מפורק בין יותר גורמים – לא רק משרד החינוך והרשות המקומית כמו במשלבות, אז יש כאן בלגאן אחד גדול, שאני חייבת לומר שעשיתי מחקר יסודי בעניין ולא מצאתי את כל החוטים, אבל זה גם חלק מהבעיה. הדבר הנוסף הוא שהמשרד מתקצב רק לעשרה חודשים ופר שעה. זה משאיר את הסייעות האלה במצב חמור וגם את הילדים כמובן.

גם מהצד של הסייעות, אנחנו עמותה, אנחנו מקבלות המון פניות של סייעות למרות שאנחנו לא ארגון עובדים שלהן, אבל הן יודעות שאנחנו כתובת. סייעות רפואיות וסייעות משלבות, הן ממש לא אותו דבר, אבל הן הרבה פעמים מחליפות שנה לשנה – הרשות המקומית זקוקה - גילי כרגע לא סייעת רפואית, אבל השנה היתה משלבת, ושנה הבאה היא תהיה רפואית.

כדי להיות סייעת רפואית אתה צריך כישורים רפואיים? רק הדרכה.

לא, אבל הן עוברות קורס, הכשרה רפואית מינימלית. יש שם לקונות גדולות מאוד גם בתחום הזה.

נשאר לנו זמן קצר, אז אני מקצרת. יש כאן הרבה מאוד דברים שצריך לדון בהם. באמת משהו שדיברנו עליו גם בדיונים הקודמים, שלדעתנו דרוש גורם מפקח, גורם מסדיר על כל נושא הסייעות, שיישב במשרד החינוך, ושיידע לתת מענה לשאלות הקשות.

בבקשה.

עירית ליבנה, המפקחת על הבריאות במשרד החינוך. רק הבהרות. לגבי הסייעות הרפואיות בחינוך הרגיל, הנחיות חד-משמעיות לרשויות. קודם כל, הרשויות הן המעסיק. הכסף מועבר ממשרד החינוך, למרות שזו קופה משותפת. המשרד הוא הגורם, והוא המשלים, למרות שלא תמיד הוא מקבל מהבריאות ומהאוצר, אבל ההחלטה שלנו במשרד זה שקודם כל מלוא הסכום יועבר, והמריבות- - -

למה כשעסקנו במשלבות לא הכנסנו גם אותן לאותו הסכם עבודה?

אני לא יודעת. אנחנו יושבים בימים אלה עם מרכז השלטון המקומי. אני עכשיו גם נוסעת לשם לדיון בכלל על כל הנושא של זה.

מה שרציתי להוסיף לגבי הכשרה, הנחיה חד-משמעית, שההכשרה של סייעת רפואית בחינוך הרגיל היא על-פי חוזר משרד הבריאות במרפאה, וצריכה להיות חתימה. אנחנו עכשיו מתחילים בבקרה, לראות האם באמת הרשויות מקיימות.

מי יכול לסבר את זיכרוני, למה לא הכנסנו אותם פנימה?

אסביר. אני רוצה לציין שאנחנו, הסייעות שפעילות, לחצו מאוד על ההסתדרות. ההסתדרות היתה אחרי כל הלחצים בהתכתבות עם מרכז השלטון המקומי. מרכז השלטון המקומי אמר: הסייעות הרפואיות לא. הסיבה לזה, אני מבינה, מהתשובה – קודם כל, יכול להיות שזה סיבה טכנית, אבל אני חושבת גם שהתקצוב של המדינה הוא לא ל-12 חודשים.

בניגוד לסייעות המשלבות, שהיה ל-12 חודשים.

נכון. מהותית זה משהו שצריך לשנות.

ברור. כמה סייעות רפואיות יש?

1,700 ילדים- - -

אבל אדוני, יש עוד משהו שבגללו, הטענה היא למה הם לא היו באותו הסכם קיבוצי, וזו טענה של ההסתדרות בין היתר. בין היתר, הם אומרים שהתקצוב של הסייעות המשלבות הוא ב-70 – משרד החינוך; 30 – הרשויות המקומיות, בעוד שהתקצוב של הסייעות הרפואיות הוא רבע-רבע-רבע. זה לא בדיוק המדינה. בסייעות המשלבות זה 70 אחוז רק משרד החינוך. פה זה שילוב של משרד החינוך- - -

אבל משרד החינוך לקח את האחריות ומעביר- - -

אני אומרת לך מה אמרה ההסתדרות. אני לא מתווכחת. ההסתדרות אמרה: אני לא אכניס אותם לאותו הסכם קיבוצי כי מרכיבי השכר שונים.

אני מציע, כדי לא לעשות את זה על רגל אחת – אנחנו נקיים דיון ספציפי לנושא הזה, כי הוא באמת קצת נפל בין הכיסאות. נשבץ אותו בהקדם האפשרי, כי אין שום סיבה בעולם שאותו הסכם לפחות – לא פתרנו את כל הבעיות – שאותו הסכם לא יחול גם על הסייעות הרפואיות, כפי שאני מבין את זה עכשיו.

חבל שהמרכז לשלטון המקומי איננו, אבל אעשה את זה אתם בהזדמנות אחרת. תראו, גם אליי יש הרבה מאוד פניות של סייעות משלבות בכל מיני רשויות מקומיות שאומרים להם: מה אתם מבלבלים את המוח? זו החלטה מגובה. עוד היום אפילו קיבלתי מסרון מאחת האמהות. זו החלטה. היא מגובה על-ידי- - -

אנחנו מציידים את הסייעות בכל המסמכים.

תני לי לסיים. אנחנו לא משטרה ולא פרקליטות ואפילו לא משרד החינוך. זה הנוהל, והוא תקף לכל הרשויות המקומיות בארץ.

לא קורה.

אני מסכים אתך. לכן אני מדבר על זה. אני פונה למשרד החינוך. כמובן, אפנה למרכז השלטון המקומי, ויכול להיות שנוציא, יהודית, אפילו מכתב שלנו לראשי הרשויות המקומיות.

גם מכתב שיפורסם מאוד יעזור לסייעות.

רגע. אין לאף מסמך שאנחנו מוציאים סיווג - לא סודי ולא סודי ביותר. נוציא אותו, כי באמת כל אחד עושה שבת לעצמו, ומי שבסוף נדפק זה הילדים וכמובן הסייעות. לפחות על מה שהצלחנו לסכם ולהבין, זה צריך לרדת עד למטה בלי שום כחל וסרק.
גם הבטחתי שנבדוק עוד דבר – יש הרבה תלונות שהסכום שמשרד החינוך מעמיד – ראיתי כל מיני שימושים ומספרים – 12 אלף, 10,000 – מעמיד לרשות רשות מקומית מול סייעת, חלק ממנו בסוף הולך לשכר. אנחנו הולכים ללמוד גם את העניין הזה. אני חושב שיש קצת הגזמה.

זה שעה שבועית. לפי החישובים שלנו הם צריכים להגיע ל-40 שקלים לשעה- - -

אני ער לכך שיש כל מיני בעיות, ויש בעיה בכמות השעות, יש פה לא מעט בעיות. ננסה להתמודד אתן. לכולן יש משמעויות גדולות מאוד של תקציב, ולכן בסופו של דבר לוקח זמן לטפל בהן. אני מזכיר גם שחוק החינוך המיוחד שוכב אצלנו. קיבלתי את הסכמת משרד החינוך. יש צוות במשרד החינוך שבודק עכשיו, ואני מקווה מאוד שנעביר אותו לפחות בקריאה ראשונה עוד במושב הזה. יש הרבה דברים לטיפולנו, וזה הולך להיות מושב ארוך, אז אני מקווה שיהיה מספיק זמן.

אם יורשה לי, עוד משהו אחד. שאלת איך קרה שהסייעות הרפואיות נפלו בין הכיסאות, אז יש לי תשובה נוספת יותר טובה, אני חושבת, וזה מה שדיברנו עליו הרבה פעמים וזה חשוב לי להדגיש שוב, כי הסייעות אינן חלק מהמשא ומתן על ההסכמים שלהן, ואם היתה נציגות ואם היה איגוד סייעות בהסתדרות, שכרגיל לא יושבת כאן גם, אם היתה הנציגות הזאת שהיא הכרחית וכמעט מובנת מאליה, הטעויות החוזרות והנשנות האלה לא היו קורות או קורות פחות.

לכן אמרתי לכם שאני לא זוכר בהיסטוריה שמלמעלה נתנו לגופים להתארגן או יזמו.

הם לא מרשים להן. מי שמע על דבר כזה?

לא הייתי מעולם בוועד עובדים ואיך צריך לפעול. יש הרבה גופים שמנעו מהם, והפעילו כוח פוליטי ודמוקרטי. זה לא יעזור. בכל מקרה אנחנו ניפגש בנושא הזה, וכמובן, קודם כל ובראש ובראשונה ננסה להכניס אותן לאותו הסכם. כל הדברים הנוספים – יש לנו לא מעט עבודה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:15.>