PAGE
3
ועדת הכלכלה
27/10/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 352>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, ג' בחשון התשע"ה (27 באוקטובר 2014), שעה 11:30

<שירותי התחבורה הציבורית וכרטיס הרב קו>

חברי הוועדה: >
אבישי ברוורמן – היו"ר
יצחק וקנין – מ"
מ היו"ר
יעקב אשר

איציק שמולי

ישראל אייכלר

תמר זנדברג

אורי מקלב

>
דרור גנון - מנהל אגף תחבורה ציבורית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עו"ד חוה ראובני - הלשכה המשפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

דוד יוסף - מנהל אגף פיקוח, בקרה ורמת שירות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אריה זדה - מ"מ מנהל אגף פיקוח פיננסי תחבורה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עו"ד איל נייגר - יועץ חיצוני תחבורה ציבורית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עו"ד נועה כרמל - יועמ"ש חיצונית, מינהלת תחבורה ציבורית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אורון ריגר - יועץ, מינהלת תחבורה ציבורית, Amcg תשתיות ותחבורה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עו"ד עדנה הראל - ראש תחום ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד דרור וגשל - מח' ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

מורן מזור - רפרנט תחבורה ציבורית, אגף התקציבים, משרד האוצר

רפ"ק עמוס צעאדה - קצין מדור תעבורה באגף התנועה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים

אלירן טשרנובילסקי - רמ"ד תקציבי הובלה רכב וסל פיקודי, אט"ל – אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, צה"ל, משרד הביטחון

סא"ל יואב בן צרויה - רע"ן תקציבי אט"ל, מז"י ופיקודים, משרד הביטחון

יבגני ארייב - רמ"ד תקציבי, משרד הביטחון

אורלי רכטמן - ראש חטיבת תובלה והיסעים, משרד הביטחון

רן בן-דוד - כלכלן, חברת אגד, מפעילי התחבורה הציבורית

שלמה הלוי - ראש מינהלת הכרטוס, חברת אגד, מפעילי התחבורה הציבורית

מיכאל אוחנה - מנהל שירות לציבור, חברת אגד, מפעילי התחבורה הציבורית

גדעון מזרחי - חברת אגד תעבורה, מפעילי התחבורה הציבורית

יצחק (איציק) כהן - ראש תחום חשבות וכלכלה, חברת דן, מפעילי התחבורה הציבורית

ערן בנין - מנהל מערכות מידע, קווים תחבורה ציבורית בע"מ, מפעילי התחבורה הציבורית

שרון שביט אגם - סמנכ"ל לקוחות ופיתוח עסקי, מטרופולין, מפעילי התחבורה הציבורית

בן חור אחוות - מנכ"ל אפיקים שירותי תחבורה מתקדמים בע"מ, מפעילי התחבורה הציבורית

אהוד עוזיאל - מקדם מדיניות, האגודה לזכויות האזרח

עודד גברעם - רכז הרב קו, עמותת 15 דקות, ארגונים לקידום התחבורה הציבורית

לרה פארן - רכזת קמפיינים וקהילה, עמותת 15 דקות, ארגונים לקידום התחבורה הציבורית

סטלה אבידן - יו"ר, ארגון נוסעי התחבורה הציבורית בישראל – תחבורה בדרך שלנו, ארגונים לקידום התחבורה הציבורית

איתי חיים - מנכ"ל, ארגון נוסעי התחבורה הציבורית בישראל, ארגונים לקידום התחבורה הציבורית

עידו עפרוני - מנהל מרחב ירושלים, תחבורה בדרך שלנו, ארגונים לקידום התחבורה הציבורית

שי אייזנברג - סמנכ"ל תפעול ושירות, חברת סיטיפס

עוזאל ותיק - דובר, חברת סיטיפס

יוסי טרייסטמן - מנהל כרטוס, קונקס ירושלים רכבת קלה בע"מ


עו"ד ראובן לוי - היועץ המשפטי, קונקס ירושלים רכבת קלה בע"מ

עו"ד סילביה נודלמן - הלשכה המשפטית, קונקס ירושלים רכבת קלה בע"מ

שלום (שלי) אוחובסקי - סמנכ"ל נוסעים, רכבת ישראל

יהושע פורמן - מנהל מערכות מידע, רכבת ישראל

יהודה בר-אור - יו"ר ארגון הגג של בעלי ונהגי המוניות בישראל

אברהם פריד - מנכ"ל ארגון הגג של ענף המוניות בישראל

יחיאל חזן - ארגון מוניות השירות בישראל

שמואל גרוסברט - ממלא מקום וסגן ראש העירייה, עיריית אלעד

משה רבר - מנהל לשכת ראש העירייה, עיריית אלעד

עמרי רחמים - יועץ ראש העירייה, עיריית ירושלים

אור הרפז - רכז מעורבות חברתית, התאחדות הסטודנטים הארצית

אלדד פוסטן - יו"ר אגודת הסטודנטים, האוניברסיטה העברית, התאחדות הסטודנטים

ענב כהנר - ראש מח' רווחה, אגודת הסטודנטים באונ' העברית, התאחדות הסטודנטים

עידו שטסל - מנכ"ל אגודת סטודנטים, בצלאל, התאחדות הסטודנטים

ענבל אבנון - מנהלת קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים

ראובן ברון - מורשה נגישות שירות, המרכז לעיוור

עו"ד מרדכי פדר - יו"ר עמותת מתונה

דן קדרון - עמותת תנו יד לחירש ונכים למען נכים וארגון ארצנו החברתית

גיא פלד - מנהל אגף פיתוח עסקי ומכירות, חברת טלדור

זכריה לבי - מנכ"ל משותף, חברת מילגם שירותים לעיר

מיכאל הלר - מנהל פיתוח עסקי, חברת מילגם שירותים לעיר

יונה ראגבי חממה - אזרחית שמתלוננת על התחבורה הציבורית במירון

עידו פורנברג - אזרח, משתמש בתחבורה ציבורית שפנה לוועדה

תחיה אוריה חלפון - משתמשת בתחבורה הציבורית שפנתה לוועדה

יוסף חלפון - משתמש בתחבורה הציבורית שפנה לוועדה

פיני רוזנטל - אזרח תושב העיר אלעד שפנה לוועדה

עו"ד יהודה גוטמן - אזרח שפנה לוועדה ומתעניין בנושא התחבורה הציבורית

דוד דהן - הארגונים החברתיים בכנסת

יצחק שחק - כלכלן, יועץ מומחה

ניצן שחר - משקיף, המשמר החברתי

ד"ר יניב רונן - חוקר בכיר, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

דפנה כהן איוניר - לוביסטית (כהן רימון כהן)

אביגיל עמית - לוביסטית, פורום התחבורה הציבורית

יער אמיר - לוביסט (אימפקט), סיטיפס

עדי אביטן - לוביסטית (גורן עמיר), אגד

אתי בנדלר
אביטל סומפולינסקי

יעל לדרמן (מתמחה)

אבישי אפרת (מתמחה)

דיקלה טקו

אירית שלהבת
<שירותי התחבורה הציבורית וכרטיס הרב קו>

אנחנו פותחים את הדיון. החלטתי לקיים דיון בנושא הרב קו לאחר פניות ושיחות שהיו לי עם חברי הכנסת אייכלר ומקלב, האם באמת הרב קו במתכונתו הנוכחית משרת את הציבור כהלכה.

לא, הציבור משרת אותו.

יש טרוניות שכרגע הדבר אינו כך. יש לנו כאן את כל נציגי המשרדים, אבל אתן בתחילה לעמיתי חברי הכנסת המכובדים, בסדר הזה: מקלב, אייכלר וזנדברג, לומר את דברם בקצרה ואנחנו נפתח את הדיון. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. קודם כול אני באמת רוצה לשבח ולברך אותך על עצם קיום הדיון. מצאת לנכון להעלות את זה על ראש שמחתך ביום הראשון של פתיחת דיוני המושב. ראית את החשיבות, התרשמת מהחשיבות של נושא התחבורה הציבורית בכלל, אבל דרך ההיבט של הרב קו, שהוא היום הכלי השימושי והמרכזי בכל השימוש בתחבורה ציבורית על-ידי אנשים. צריך לקחת את זה בחשבון וצריך לדעת, אנחנו לא מדברים על מספר משתמשים מועט. אנחנו מדברים, לפי הנתונים של משרד התחבורה, על כ-2 מיליון כרטיסים. ברשות כ-2 מיליון אנשים יש רב קו. אולי בכנסת אין רוב למשתמשים ברב קו, אבל בקרב הציבור במדינת ישראל יש ציבור גדול מאוד שמשתמש ברב קו.

בתחילת דברי הלא ארוכים, אני מודע לכך שיש אולי איזה רושם: אלה שלבי התחלה, זו התחלה ובהתחלה צריך להבין שיש כל מיני בעיות.

חבלי לידה.

הרב קו הזה נמצא כבר כמעט לעת זקנתו.

כמה שנים הרב קו קיים בפועל?

תחילתו של הרב קו לפני 10 שנים והוא יצא לפועל לפני 4-5 שנים, אם אני לא טועה.

כבר 7 שנים.

ב-2008 היה הפיילוט הראשון.

אז אנחנו מדברים כבר על 5-6 שנים, ועוד הכנה מוקדמת של כמה שנים. מן הנכון היה, אז אמרנו, כשהרב קו יוצא אחרי כזאת הכנה ואחרי הקרבה גדולה מאוד של הציבור – הציבור בעצם הקריב הרבה בשביל הרב קו, הוא נחשף בכל מהלכיו, בכל נסיעותיו, יש מישהו שעוקב אחריו ויודע כל הזמן היכן הוא נמצא כאשר הוא עם הרב קו, מין "אח גדול". עם כל זה היינו מוכנים להקריב את הפרטיות בשביל התועלות שיהיו בזה. והנה מתברר שכאשר הרב קו יצא לאוויר העולם הוא לא נולד עם ידיים ורגליים ואיברים פנימיים, יצאה כמעט רק מעטפת בלי הרבה תוכן.
לרב קו אין שפה אחידה בין כל חברות התחבורה הציבורית. יש מקום שהוא מדבר בשפה אחת, ויש חברה שם הוא מדבר בשפה אחרת, ויש חברה שבה הוא מדבר בשפה שלישית.

לרב קו היו כמה תכליות. את התכליות של משרד התחבורה אני לא יודע, אבל אני כאן מייצג – מי שמשתתף פה הם האזרחים, התושבים, משתמשי התחבורה הציבורית. היה צריך לשפר את התחבורה הציבורית, לייעל אותה, להפוך אותה מהירה יותר, זמינה יותר, אמינה יותר, שהתחבורה הציבורית תהיה הרבה יותר שוטפת ומהירה מבחינת העלאת אנשים לאוטובוסים והורדתם מן האוטובוסים. אבל סלח לי שאומר, אדוני היושב-ראש וחברי חברי הכנסת, מכל ההיבטים הוא נכשל ולא הביא שום תועלת.
אני לא רוצה להרחיב בדוגמאות אלא רק בכמה דברים מרכזיים, שהם הליבה של הרב קו. הרב קו במהותו צריך להיות מהיר בשימוש שלו. אדם עולה לאוטובוס – הרב קו צריך לאכף אותו באופן אוטומטי. המכשירים שמלווים את הרב קו בחלק גדול מן החברות הם מכשירים מיושנים שכל פעולה שצריך לעשות בהם אורכת זמן רב. בחלק גדול מן המקומות בארץ הפעולות של הטענת הרב קו, השימוש ברב קו, מתן עודף ותשלום – הכול נעשה באוטובוס, כאשר היינו מצפים כבר מזמן שהדברים ייעשו מחוץ לאוטובוס. אדם לא יודע בכלל מה יש ברב קו ומה אין בו, כמה נסיעות יש לו. זה לא רק אדם מבוגר. רוב משתמשי הרב קו הם בני נוער וילדים.

ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להציג לך דוגמה מן החיים שלנו. יש לציבור הרגשה שאולי אנחנו כחברי כנסת לא מבינים, שהמחוקקים לא יורדים לסופו של הסבל שהם סובלים בעקבות הבעייתיות שיש ברב קו. אני מודה בקול שאשתי אומרת לי לא פעם: אל תתיימר לדבר על תחבורה ציבורית כל זמן שאתה לא נוסע בה. נכון שאשתך נוסעת בתחבורה הציבורית, נכון שילדיך נוסעים בה, נכדיך היום נוסעים בתחבורה הציבורית אבל אתה לא משתמש בה. אתה לא יודע, אתה לא מרגיש מה אנחנו עוברים בנושא הזה. הרב קו הוא חלק גדול מן הבעיה.

אציג לך דוגמה, אדוני היושב-ראש. הרב קו, כפי שאמרתי, אי אפשר להטעין אותו והוא לא משקף מה יש בו. הבאתי דוגמה מן הכנסת. נדמה לעצמנו שבכנסת מוכרים שירותים במזנונים, יש לנו 3 מזנונים. נניח שהיו מחליטים שאתה לא יכול לשלם במזומן או בכסף שיש לך אלא אתה צריך לקנות כרטיס, להטעין אותו ואז להשתמש בו במזנונים.

אחד בשרי ואחד חלבי. כך זה באוטובוס, הוא צריך להטעין כל מסלול בנפרד.

לזה אני מגיע. בסך הכול יש לנו ברגע זה 3 מזנונים: מזנון חלבי, מזנון בשרי ומזנון חברי הכנסת. שוו בנפשכם שאנחנו נצטרך בכל פעם להטעין רק שתי ארוחות, לא נוכל יותר מזה, ובסך הכול ניתן להטעין תמיד רק שניים מתוך השלושה, לא יותר כי הכרטיס לא מכיל.

ובמזנון הראשון שהטענת, רק שם אתה יכול לשלם. אם הלכת למזנון אחר אתה לא יכול לשלם שם.

ואם אבד לך הכרטיס אתה לא יכול. וזה קורה כששלושת המזנונים נמצאים באותו בניין.

זה הופך להיות רב קו שאיננו רב-שימושי אלא ההגבלות שלו הופכות אותו לא אפקטיבי.

זה נהיה רע מעללים, רב מעללים.

רב קו דל-שימוש.

הנפקנו כרטיס חכם. אנחנו קוראים לזה כרטיס חכם. האמן לי, אדוני היושב-ראש, זה שם יומרני מדי לכרטיס הזה, שם יומרני מאוד-מאוד. זה לא כרטיס חכם אלא כרטיסי הנייר הישנים הרבה-הרבה יותר טובים, מכל ההיבטים שאני אומר לך, מכרטיס הרב קו החכם הזה.

הייתי במוצאי שבת בתחנה של אוטובוס במירון. כמה זמן לוקח להעלות 50 נוסעים לאוטובוס, כאשר כל אחד מהם צריך להטעין את הרב קו ולשלם בו? אם זה לוקח חצי דקה לאדם – זה 25 דקות לאוטובוס מלא. מחיר הנסיעה הוא 24.30 שקלים. עכשיו צריך לשלם את הסכום הזה לנהג. במקום אחר זה 44.70 שקלים.

בקיצור, העלייה והירידה מהאוטובוס – דל-שימוש ורב-טרחה.

זאת ההגדרה האמיתית בעניין הזה. אתה יודע שאנחנו רוצים שזה יביא תועלת אבל בסופו של דבר כאשר אין לך ערך, בסך הכול מדברים על ארנק, על הערך הצבור. מילה אחת שלנו אולי לא אומרת הרבה – ערך צבור. מה אתה עושה היום בכנסת? אתה יכול להטעין את הכרטיס שלך, אתה רק אומר שאתה רוצה להטעין ב-100 שקלים, אתה בא למזנון, הקוד שלך הוא 1234 ומנכים לך את סכום הקנייה. במקרה דנן אתה לא יכול לעשות את זה. אין לך את המקומות. אתה עושה את זה במקום עצמו. לאחר מכן כל מזנון הוא בנפרד. אין חברה שאתה יכול לפנות אליה. אתה לא יכול להטעין ב-200 שקלים.

עכשיו תדמיינו לעצמכם, יש מקומות – נמצא אתנו סגן וממלא מקום ראש עיריית אלעד שסיפר לי שכל אדם צריך לעשות מינימום 8 או 10 חוזים. זה הופך לקופת החיסכון של המדינה.

הרב מקלב, תרשה לי לתקן אותך. זה היה בישיבת הוועדה הקודמת. מאז שהיינו בוועדת הכלכלה סידרו את זה, לפחות בתוך אלעד, וזה פתרון שצריך להחיל אותו על כל הארץ.

אלעד תחילה. יפה.

אני מסיים. זה לא רק בן אדם אחד מבוגר, זה צריך להיות הילד שלו ועוד ילד ועוד ילד. אין בכלל סנכרון בין מכשירי הרב קו בתחבורה הציבורית באותה עיר. אציג לך דוגמה שמקוממת אותי עד היום, כשאנחנו נמצאים כמעט ב-2015, בעיה שכבר 3 שנים רודפת את האנשים תושבי ירושלים. אדם עולה לאוטובוס עם אשתו, כפי שמשרד התחבורה מבקש ממנו. אומרים לו: אתה לא יכול להגיע היום באוטובוסים לכל ירושלים אלא חלק מן הדרך אתה צריך לנסוע ברכבת הקלה. אתה לא צריך לשלם פעמיים אלא יש לך כרטיס מעבר, אתה עולה לרכבת בחינם בתוך 90 הדקות. לא זו אף זו, אלא אתם גם יכולים, אתה ואשתך, בכרטיס רב קו אחד, בלי לבקש הנחה ולא שום דבר. שילמת ב"אגד", עליתם 2-3 נוסעים, שילמת, עלית עם כרטיס ההמשך לרכבת – אתה צפוי לקנס של 180 ש"ח בגלל שהרכבת לא מזהה את כרטיס הרב קו.

הדוגמה האחרונה, לא רק שהמכשירים מיושנים, והפעלתם לוקחת זמן רב, וחלק גדול נעשה דרך הנהגים עצמם, ואין מסלקה ואין את הערך הצבור. בסופו של דבר מספר לי אזרח שהוא עלה לאוטובוס ורצה לקנות כרטיס נסיעה בירושלים. אמר לו הנהג: לא, יש לך עוד נסיעה אחת. הוא אמר: בסדר, תתקף לי את זה. המשיך את הנסיעה לנתניה. עלה מבקר ואמר לו: אין לך נסיעות. התברר שהנהג בירושלים שלא מצא את הכרטיס המקומי עשה דבר פשוט: פשוט תיקף באותו רב קו את הנסיעה לנתניה. במקום נסיעה בערך 5.80 שקלים הוא תיקף נסיעה של 23 שקלים. דרור וגשל, אני אומר לך, זו עובדה קיימת. אביא לכאן את האדם הזה, עם מסמכים.

תודה. הקשבתי לדבריו של חבר הכנסת מקלב. חבר הכנסת מקלב הוא באמת בור סוּד שאינו מאבד טיפה. הוא אדם יסודי ורציני, כמו רוב חברי ועמיתי שיושבים כאן. אני גם מתכבד בכך שהוא ממשפחתו של הרמטכ"ל השלישי מרדכי מקלף. הוא אמר בצורה מאוד ברורה, יש לנו פה משהו שמהנדס תעשייה וניהול בוגר האוניברסיטאות או הטכניון שהיה ניגש לכאן היה קורא לו מעשה חֶלֶם. רב קו דל-שימוש ורב-טרחה, והציבור יוצא נפסד. לכן אנחנו מנסים לחשוב איך לייעל כי אנחנו רוצים שיהיה כרטיס חכם, רוצים שלאנשים יהיה פשוט, אבל אנחנו לא רוצים לתת להם מכשיר לא יעיל ולא אפקטיבי. לכן נשמע את הרב אייכלר, מה יש לו להוסיף בעניין, ואחרי כן חברת הכנסת זנדברג.

אני לא רוצה לחזור על מה שאמר חברי אורי מקלב. כל מילה שלו נכונה.

הגיע אלינו גם חבר הכנסת אשר.

אני רוצה קודם כול לספר לכם משהו. אני מאמין שאין מקרה כזה בעולם. ניגשתי אתמול לתא הדואר הפרטי שלי בביתי וראיתי מכתב שהנמען שלו הוא הגברת הנכבדה בתי הקטנה. פתחתי את המכתב – סליחה שאני פותח לה מכתבים בלי רשותה, כי היה כתוב על זה "אגד" ולא חשבתי שיש לה משהו עם "אגד".

בת כמה היא? מותר לפתוח לה את המכתב?

בת 17. היא לא תכעס. אצלנו אין חשדנות כי יש נאמנות. בכל אופן, השולח הוא "אגד". כתוב שם במכתב שהיות והיא איבדה את הכרטיס שלה וקנתה חדש, היא רצתה לדעת מהמחשב שיוצר לה את הכרטיס החדש: "אדוני המחשב, כמה נסיעות נשארו לי מהכרטיס הקודם?" לא ידוע. אז היא היתה צריכה לקנות חדש ולתקף מחדש. אז היא כתבה להם מכתב והם ענו לה יפה מאוד: "אחרי בירור ובדיקה" – אני לא יודע כמה עלו למדינה כל הבירורים והמכתבים – "לזכותך 23 שקלים. עכשיו תעמדי בתור באחת התחנות".

רק בתחנה אחת, רק בתחנה המרכזית, כמדומני.

לכי לשם ותקבלי את 23 השקלים. אני שואל, לפני שנה, ב-2013, קיבלה הכנסת הצעת חוק שלי בקריאה הראשונה על הקמת מרכז שירות של משרד התחבורה. כתבה לי היועצת המשפטית לוועדה, גברת בנדלר, שוועדת הכלכלה שהיתה אמורה לקדם את הצעת החוק הזאת לא יכולה לעשות זאת מכיוון שאנחנו קשורים להצעת חוק ממשלתית שעדיין לא הבטיחה את תיקון כל הבעיות שיש ברב קו הקודם.

העביר לי נציג עיריית אלעד מכתב מ-20 בינואר 2013: "בעניין פנייתך בנושא כרטיסיות: משרד התחבורה נמצא בעיצומו של הליך להקמת מרכז שירות ארצי בו ירוכזו הנתונים מכלל המפעילים וכך לא יהיה צורך לגשת לכל מפעיל תחבורה ציבורית באופן פרטני. עד להקמת המרכז אין מנוס מפנייה פרטנית". אנחנו כבר בסוף שנת 2014.

אדוני היושב-ראש, אומר חבר הכנסת מקלב שאנחנו חברי הכנסת לא סובלים. הדבר היחיד שמרגיז אותי, שכאשר אני נוסע מאחורי האוטובוס ורואה כמה אנשים מחכים – בימים ההם כאשר הנהג היה מספר לנוסע והנוסע לנהג את כל צרותיו זה לא ארך כל-כך הרבה זמן לעומת היום עם התיקופים והוויכוחים.

לפעמים קורה שהמכשיר לא קורא את הכרטיס ויש לפעמים טעות של הנהגים והם לא יכולים לתקן. אנחנו יודעים שאם אפשר לקלקל אפשר גם לתקן. אצל הנהגים – הם לא יכולים. פנינו למשרד התחבורה, ויש לי מכתב ממשרד התחבורה, שזה יהיה בסדר ויונחו העובדים ויש דרך לתקן. מספר לי המתלונן ששוב הוא עלה לנסיעה באוטובוס והנהג לא יכול לתקן, לא כל נהג יכול לתקן.

חריגה מסך הכרטיסיות – ניתן להטעין רק 8 סוגי חוזים בו-זמנית. בכלל כל העניין הזה שצריך לעשות חוזה בנפרד לנתניה ולחיפה. זה כרטיס אשראי שלי, השקעתי כסף והיכן שאני יכול לנסוע – שם תן לי לנסוע. כזה כרטיס חכם אני צריך בשביל לאפשר לי לנסוע לאן שאני רוצה?
עוד דבר, יש משפחה עם ילדים. כל ילד צריך תמונה נפרדת. למה לא תשים את התמונות של חמשת הילדים האלה, שהם באותו גיל עם אותם תנאים, באותו כרטיס?

כמה ילדים יש לך באותו גיל?

היתה פה אישה שעלתה לאוטובוס עם 6 ילדים.

באותו גיל?

בערך. אמר לה הנהג: "בפעם הבאה תשאירי חצי מן הילדים בבית". אז היא אמרה: "זה מה שעשיתי..."
זה סבל גדול מאוד.

מרבה ילדים, מרבה שמחה, מרבה רב קו.

המדינה לוקחת מיליוני שקלים מכרטיסים אבודים. כמעט אין אדם בארץ שלא מאבד כרטיס, או ילד שמאבד כרטיס. לאן הולך הכסף? זה כסף אבוד. זה פשוט בלתי אפשרי.

ברכבת הקלה יש הרבה כשלים לגבי הנחות, כפי שהזכיר כבר הרב מקלב, ואין אפשרות לשלם יותר מפעימה אחת בכל נסיעה ברכבת.

חוסר בעמדות טעינה ובדיקה לכרטיסים. כבר הצענו בחוק שמשרד התחבורה יציב מקומות טעינה. לא יכול להיות שבשני מקומות בעיר או בשלושה מקומות בלבד יהיו עמדות טעינה. בכל תחנה או בכל שתי תחנות, בכל ריכוז אוכלוסייה צריכה להיות אפשרות לעשות את זה.

הפתרון צריך להיות קודם כול לקדם את הצעת החוק שהצעתי ולא לחכות לממשלה, כי אם נחכה לממשלה שתפתור את הבעיות האמיתיות שיש בסודיות ובפרטיות – זה לא יקרה בעשרים השנים הבאות, כי אין פתרון לדבר הזה. אז או שמחליטים שאין רב קו, כי זה פוגע בזכויות הפרט, וחוזרים לצעטאלע הקטן, ואנחנו זוכרים עוד איך היינו שומרים את הכרטיסים של הנהג, של "אשד" ו"אגד" ו"המקשר" והיינו מתחלפים בזה, וזה היה נחמד מאוד, או שעושים כרטיס שיהיה נגיש, זמין וידידותי לסביבה.

אמרת יפה. חברת הכנסת זנדברג, אחרי כן המשנה ליועץ המשפטי לכנסת, עו"ד בנדלר ונפתח את הדיון ונקווה שנגיע לסיכום.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה קודם כול להודות לך על קיום הדיון הזה. אני מצטרפת לכל הדברים שאמרו קודם חברי. מי שלא משתמש בתחבורה הציבורית לא יודע במה זה כרוך, התלאות היומיומיות של דברים רבים בתחבורה הציבורית, שעל חלקם אנחנו דנים פה: הצפיפות, התדירות, המחירים וכולי וכולי.

אבל חשוב במיוחד שהדיון הזה מתקיים היום מפני שאתמול נפתחה שנת הלימודים האקדמית וציבור הסטודנטים – מדובר על ציבור של מאות אלפי אנשים, יש כאן נציגים של כמה התאחדויות והתאגדויות ופעילים – הוא ציבור משתמשים כבד מאוד בתחבורה הציבורית ושמגיעה לו הנחה בתחבורה הציבורית. בצומת הזה אנחנו מתחילים להיתקל בהרבה מאוד בעיות, כמו לקשישים ולאוכלוסיות אחרות שיש להן הנחה קבועה ואינהרנטית בתחבורה הציבורית, ובגלל המחירים של חלק מן הקווים ושל הרכבת מדובר בהנחה מאוד-מאוד משמעותית.

מי שעבר במקרה בחלק מתחנות ההטענה של הרב קו בשבוע האחרון – ואגב, זה לא דבר פשוט שאפשר להיתקל בו ככה סתם ליד התחנות שאנשים נוסעים בהן, אלא זה תחנות מבודדות שנמצאות בכמה מקומות יקרי ערך והן מוצפנות היטב. הבוקר ביחד עם פעילי "15 דקות", שגם הם נמצאים כאן, היינו בתחנת ההטענה בירושלים, בתחנה המרכזית. היא מוצפנת היטב אי-שם בקומה השלישית במקום מבודד. מי שהסתובב בתחנות האלה בשבוע האחרון ראה את מה שבצוות לשכתי אנחנו מכנות "הקרב קו". מדובר על תורים באורך דקות ארוכות מאוד-מאוד-מאוד בכניסה לכל מיני "בודקה" של תחנות הטענה קטנות ומסכנות עם שלטים מהחברות המפעילות שכותבות, מתחננות כמעט – בשלטים כתוב: "חבר'ה, בבקשה אל תהרגו אותנו, אנחנו פועלים לפי הנחיות משרד התחבורה, לא אנחנו אשמים". שם צריך להראות תעודת סטודנט, שלא לכולם יש כי לא כולם חברי אגודת הסטודנטים או הסטודנטיות, אישור לימודים בתוקף, טפסים כאילו שאנחנו ניגשים לקבלת משכנתה או לתואר ללימודים מתקדמים. אסור לאבד את הכרטיס כי אם אתה מאבד את הכרטיס הוא נחסם ואי אפשר להטעין אותו מחדש, וכפי שציינת הכסף שם אבוד. בין היתר גם נרצה כאן בדיון לדעת ממשרד התחבורה כמה כסף קיים במשרד התחבורה- - -

מה הכספים הכלואים כתוצאה מכך.

בהחלט, הכספים הכלואים, שאנשים מוותרים עליהם או כי הם לא יכולים לחלץ אותם, או כי זה כל-כך טרטור שכבר עדיף לוותר על 30 שקלים או על 60 שקלים, או אני לא יודעת כמה כסף כלוא שם בכרטיס.

הכרטיס נחסם בעוד הזדמנות – הוא נחסם במעבר משנה לשנה, כי סטודנט לא לומד 3 שנים, סטודנט לומד שנה. בחופש הגדול הוא לא סטודנט ואז הכרטיס נחסם ולך תחדש אותו שוב. איפה תחדש אותו? אם הנפקת ב"מטרו דן" שנמצא בבאר-שבע תוכל לחדש אותו רק ב"מטרו דן" ואם עברת ללמוד בירושלים או אתה גר בקריית שמונה – לא, תיסע במיוחד.

וכך גם לנכים.

דיברנו כאן על בעיית ההגבלה במספר החוזים שאפשר להטעין ועל בעיה שכבר היתה אמורה להיפתר לפני 5, 6 או 7 שנים – הסליקה האחידה. איך ייתכן שהרכבת, האוטובוס וה"מטרו דן", "אגד", "דן", "קווים", "אפיקים" וכולי לא מדברים זה עם זה? כל חברה מטעינה את הכרטיס שלה לחוד, ומה שנקרא "לך תחפש".

לא אלאה אתכם. כדי לקצר, יש לי כאן שורה ארוכה של תלונות שהגיעו. הסיפורים הם קפקאיים.

את יכולה להעביר אותם ולחלק אותם לכל חברי הוועדה.

כן, נעביר לכם. הסיפורים באמת קפקאיים ובלתי מתקבלים על הדעת.

אסכם בשלוש נקודות. שני הדברים הראשונים שאנחנו צריכים לעשות לדעתי, הכי חשובים, האחד הוא הטענה באינטרנט, והשני הוא סליקה אחידה. כאן המוקדים, הבעיות שציבור משתמשי הרב קו עומד בפניהן.

הדבר האחרון, שאזכיר אותו בהערת אגב, לרב קו יש הרבה יתרונות ואנחנו נותנים הרבה מאוד פרטים מזהים על עצמנו, אבל יש בו גם סכנה, והיא סכנת הפגיעה בפרטיות. צריך גם את זה לזכור. רבים מאתנו נותנים את הפרטים שלנו בחדווה ורוצים את הזיהוי הזה, אבל לא כולם רוצים.

נשארה פרטיות בכלל?

בשביל לקבל את הכרטיס האנונימי אנחנו צריכים לוותר על ההנחה, כך שיש בו איזשהו "טרייד-אוף" שהוא לא תמיד הוגן. לשם כך הומצא מה שבזמנו נקרא "הכרטיס החצי אנונימי" או "חצי מזוהה" שהיה אמור לתת את ההנחה ללא פגיעה בפרטיות. זה נושא שנתקע וכדאי שגם בו יעסוק הדיון הזה.

אני מודה לך מאוד, חברת הכנסת זנדברג. הערה לחבר הכנסת אשר שהצטרף אלינו ואחריו עו"ד בנדלר.

אני לא אכנס לעניינים שנאמרו על-ידי חברי. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שהדיון הזה היה צריך להתנהל בוועדת המדע והחלל, ולא בגלל שחבר הכנסת גפני הוא היושב-ראש שלה כי אין לי בעיה עם יושב-ראש ועדת הכלכלה, אלא מכיוון שלא יכול להיות שמדברים על מדינת ישראל כעל מעצמת סייבר ומדברים על "הראש היהודי", הפטנטים הכי גדולים בדיגיטלי ובמחשוב ובכול, ודבר כל-כך פשוט, לתת לאדם שאין לו יכולת, ובדרך כלל זה השכבות באמת החלשות שהן הצרכניות הגדולות של התחבורה הציבורית, אי אפשר לחבר נתון עם נתון, מידע עם מידע? למה לא לעשות איזה בסיס, "דאטא בייס" של נתונים, שהכרטיס הזה יידע "לדבר" עם כל הנתונים? שאדם יעבור בקלות מאוטובוס לאוטובוס, מרכבת לרכבת קלה. מדינת ישראל מחפשת איך לשים במנהרות כל מיני דברים, ודבר כל-כך פשוט היא לא יכולה לעשות? אלא מאי, כנראה זה פחות מעניין, פחות דחוף, פחות חשוב מדברים אחרים.

לכן אני חושב שכן צריכה לבוא פה תשומת לב גדולה מאוד. כמו בחוק המזון, אדוני, שאתה כרגע מקדם אותו, עם כל הבעייתיות שבו, דיברנו על השוואת מחירים ונתנו הנחיות מפורשות לכל הרשתות איך הן יעבירו את נתוני המחירים ל"דאטא בייס" אחד, שכל אפליקציה תוכל להתחבר אליו וכולי – דבר כל-כך פשוט. אני פונה באמת לאנשי משרד התחבורה, קחו את הדבר הזה כראש מעייניכם פעם אחת ולתמיד. כשזה יעבוד, זה יעבוד כבר הרבה מאוד שנים מכוח האינרציה.
יש המון בירוקרטיה בעניין הזה. אם אתה רוצה להזמין כרטיס חופשי-חודשי אז אתה חייב רק ב-1 בחודש, באמצע החודש אתה לא יכול לקבל את הכרטיס לנסיעה בחופשי-חודשי כי זה יכול להיות רק בתחילת חודש, למרות שכל הנתונים נמצאים בפנים אדם לא יכול לקחת את זה לשום מקום. וכולי וכולי.

פרט לדיון הזה כאן, אשמח מאוד אם אדוני יקדם את זה בשיתוף ועדת המדע והחלל. אם לא, אז אדוני יקדם את זה באמת כפרויקט עם לוחות זמנים, עם מעקב של הוועדה עד שהדבר הזה יגיע ונקבל פרס נובל על ההמצאה הגדולה הזאת, שכרטיס יכול לעבוד בתחבורה הציבורית הענקית של מדינת ישראל. ועוד לא דיברנו על רכבת קלה בתל-אביב...

רק להזכיר לצעירים שלא יודעים, חבר הכנסת אשר היה גם ראש עיריית בני-ברק והוא בקי בנושאים האלה מכל קו אפשרי. עו"ד בנדלר, בבקשה.

אני מבקשת לספר קצת היסטוריה, לא ארוכה מדי, אבל ארוכה מדי לטעמי לעניין הספציפי.

אני מתנצל שאני צריך לעזוב. ממזכירות הנשיאות קראו לי, הם לא יכולים לפתוח את ישיבת הנשיאות בלי קוורום. השארתי כאן את עוזרי והם יעבירו לי את הדברים. אני מתכוון עוד לחזור.

חבר הכנסת מקלב, גם כשאתה לא נמצא פה – אתה נמצא פה, רוחך כאן.

ב-1 בנובמבר 2014, בעוד ימים ספורים, ימלאו 4 שנים לקריאה הראשונה בכנסת של הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 100) (רישיון מפעיל וכרטיס חכם), התשמ"א-2010. כמובן הצעת חוק שמתקבלת בקריאה הראשונה, הצעת חוק ממשלתית, עבדו עליה עוד לפני כן, לפעמים שנים לפני כן. הצעת החוק הזאת היתה אמורה להסדיר את נושא הכרטיס החכם.

כשהחלו הדיונים על הצעת החוק הזאת – אגב, זה היה בכנסת השמונה-עשרה, אז היא הועברה לוועדה משותפת לוועדת הכנסת ולוועדת הכלכלה. בראש הוועדה עמד אז חבר הכנסת יריב לוין והתחילו דיונים רציניים בהצעת החוק הזאת. הסתבר שבכל הנוגע לכרטיס חכם הוצפו הרבה מאוד בעיות שהצעת החוק לא נתנה להן פתרון ולא התייחסה אליהן. הדיונים נמשכו והכנסת השמונה-עשרה התפזרה.

בכנסת התשע-עשרה, כשהממשלה התלבטה אם להחיל דין רציפות על הצעת החוק הזאת, החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה, כפי שנמסר לי, לקבל את המלצתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, ולקבוע כי רק לגבי החלק שמדבר ברישיונות מפעילים יוחל דין רציפות, ואילו לגבי הנושא של כרטיסים חכמים יכינו הצעת חוק ממשלתית חדשה שתביא בחשבון את כל מורכבות הנושא, את כל הבעיות, שחלקן הקטן בלבד הוצף כאן על-ידי חברי הכנסת, יש עוד הרבה מאוד בעיות שהוועדה בוודאי תשמע עליהן בדיון הזה.

אזרחים ותיקים שלא יכולים למצות את הזכות שניתנה להם במפורש בחוק האזרחים הוותיקים, שקובע בסעיף 10 שלו: "אזרח ותיק זכאי להנחה בשיעור של 50% מדמי הנסיעה בתחבורה הציבורית, הן העירונית והן הבין-עירונית, והיא תינתן על כל סוגי הכרטיסים הקיימים בתחבורה הציבורית".

סליחה שאני מפסיקה אותך, שכחתי להגיד קודם, הגיעה אליי פנייה מאזרח ותיק שהכרטיס שלו נחסם בכל 3 שנים והוא נדרש לחזור ולהוכיח שהוא אזרח ותיק. אראה לך את הפנייה. אני מסכימה שזה לא יכול להיות.

מכל מקום, בפועל הנחות לאזרחים ותיקים, כמו לקבוצות אוכלוסייה אחרות הזכאיות להנחות, מאפשרים רק באמצעות רב קו אישי, שבו יש את כל הפרטים האישיים, כאשר הנושא של הפרטיות, שהזכירה כבר חברת הכנסת זנדברג, "כיכב" בדיונים של הוועדה בכנסת השמונה-עשרה ובגלל פרצות רבות מאוד, שהסתבר שקיימות אז – אולי היום הן כבר נסגרו – בין היתר, הצעת החוק לא התקדמה.
כמובן מדובר על מרכזי שירות, מי ינהל את מרכזי השירות, איך יהיו תהליכי הסליקה ועוד הרבה מאוד בעיות.

אני מוכרחה גם להזכיר שבשנת 2012 עו"ד עדנה הראל ממשרד המשפטים, שיושבת אתנו כאן – אני מתנצלת שזה נשמע אולי קצת כהתקפה על עמיתותי שבאמת יש לי את מלוא ההערכה כלפיהן- -

לא, שום דבר לא פרסונלי.

- -אבל אני חושבת שהנושא הזה חייב להיות ברור וגלוי בפני חברי הוועדה. במכתבה מיום 19 בפברואר 2012 לחבר הכנסת יריב לוין, יושב-ראש הוועדה המשותפת דאז, לאחר שבאמת פורטו הרבה מאוד בעיות שיש לתת עליהן את הדעת ולמצוא להן פתרונות, כותבת עו"ד הראל: "נעשה מאמץ מצדנו להשלמת העבודה הנדרשת בהקדם האפשרי ונראה לנו בשלב זה כי עבודתו של צוות זה נדרשת עוד לכחודשיים להשלמת הליבון האמור וגיבושו לכלל הסדר חקיקתי מתואם, הכולל גם טיוטה לחקיקת משנה", כי אז חשבנו שנצליח לעגן את כל ההסדרים שיגובשו באותה הצעת חוק, שכאמור הוועדה דנה בה בכנסת השמונה-עשרה, ותהיה בה הסמכה גם להסדרים במסגרת חקיקת משנה.
ובכן, אני מבינה שהדברים שהסתבכו כי באמת הסתבר שיש הרבה מאוד בעיות שדרשו ליבון יותר מעמיק, איסוף נתונים וכיוצא באלה. עם כל הבנתי לבעיות הללו, אני חושבת שראוי שנשמע מאת משרדי הממשלה מתי להערכתם תונח בפני הכנסת בצורה רצינית הצעת חוק שתציע את כל ההסדרים הנדרשים לנושא כרטיס הרב קו, הכרטיס החכם או כל שם אחר שיינתן לו לצורך העניין הזה, משום שמכלול הבעיות שהוצפו, ושעוד יוצפו, לדעתי מחייב הסדרה חקיקתית.

תודה. אני פותח את הדיון. רק אעיר הערה. אתם זוכרים את הסיפור על אותו אחד, המלך בגורד, שקשר קשר שהיה כל-כך מסובך, אבל יצאה רוח, באה ואמרה שמי שיתיר את הקשר הזה יהיה מלך העולם. באו אנשים אחד אחרי השני ואף אחד לא הצליח להתיר את הקשר. בא בחור צעיר שהיה אז בן 21, שמו היה אלכסנדר מוקדון, ניסה להתיר את הקשר ולא הצליח ואז הוא הרים את חרבו ובהינף חרב חתך את אותו קשר גורדי ובגיל 27 הפך להיות מלך העולם.

רבותי, מה שהוצג כאן הוא לא כל-כך מסובך. אם יתחילו פה על כל דבר ליטיגציה – לכן אמרה היועצת המשפטית לוועדה, וחבר הכנסת אשר החרה אחרי חברת הכנסת המלומדת תמר זנדברג וחברי הכנסת מקלב ואייכלר – במאה העשרים ואחת אם עושים כרטיס אז שיהיה כרטיס למאה העשרים ואחת, שהוא רב-שימושי, שהוא בלי טרחה ועובד היטב, ולא ליצור את הדבר הזה. זה בושה וחרפה למדינת ישראל. אפשר אחרת, ואם אי אפשר אז נביא איזה מומחה מיחידת הסייבר המיוחדת ביחד עם שני יועצים שיעשה את הדבר הזה.

וגם לגבי הפרטיות – כבר מזמן אין פרטיות, לא בישראל ולא בעולם.

אני מניחה אבל שהוועדה לא תיתן ידה להעלים אותה.

בדיוק, זה לא אומר שצריך להתעלם מכך.

רבותי, כל אחד פה יודע, לצערי הבנקים והמוסד והשב"כ – כולם חודרים לפרטיות.

אנחנו נותנים את הפרטיות שלנו בהתנדבות ברשתות החברתיות. זה לא אומר שלא צריך לשמור עליה.

יודע כל אחד על כל אחד. כפי שאמר כאן חבר הכנסת אשר, אם עושים אז שכבר יעשו את זה כפי שצריך. הם ויתרו על הדברים.

מכיוון שנפתחה שנת הלימודים באוניברסיטאות ואנחנו מברכים יותר מ-300,000 סטודנטים במכללות ובאוניברסיטאות שתהיה להם שנה פורייה, שיפסיקו להפלות נגדם, שיהיו יותר תקציבים ולא רק הצהרות של ועדות ויושבי-ראש, ניתן לאלדד פוסטן, יושב-ראש אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, לומר בקצרה את דברו ואיך הוא היה מתכנן את הרב קו בתור סטודנט לצורך עבודת הבי-איי או המאסטר שלו.

ברשותך, אני אתחיל. אני מהתאחדות הסטודנטים הארצית. אני אחראי על כל נושא התחבורה הציבורית בהתאחדות.

לצד כל הביקורת, ויש הרבה ביקורת, צריך להגיד גם קצת דברים טובים בהתחלה. התאחדות הסטודנטים בשנים האחרונות עובדת עם משרד התחבורה בצמידות, עם מר זדה, שבאמת זמין עבורנו ונותן לנו מענה מהיר, וזה לא מובן מאליו, וכאשר יש בעיות נקודתיות אנחנו מצליחים לפתור אותן.

זאת אומרת, זה לא טוב לקשישים, זה טוב לצעירים.

עם כל הביקורת, יש לדוגמה דברים, כמו למשל זה שחוסמים את הכרטיס לפני תום השנה האקדמית, אז החל מן השנה הבאה זה כבר לא יקרה כי אלה דברים נקודתיים שהצלחנו לפתור.

עם זאת, המערכת עצמה לא ערוכה לטפל במספר העצום של הסטודנטים בזמן כל-כך קצר ובגלל זה, באמת כבר ציינו כאן קודם, המערכת צריכה לעבור לשירות אינטרנטי ולא רק לתת שירות פרונטלי. זה דבר חשוב מאוד שכאשר יקרה השירות יוכל להיות טוב.

היום אנחנו מצליחים לפתור את הבעיות הנקודתיות אבל המערכת בכללותה יוצרת סבל לסטודנטים שעומדים בתורים. אמנם זה משתפר בכל שנה, אבל לא מספיק מהר. אנחנו חושבים שמעבר לשירות באינטרנט ופיתוח טכנולוגיות ישפר את השירות עד הסוף.

גם העניין שאין סליקה אחידה – גם זה חשוב מאוד. לדוגמה, אם אני סטודנט ומוציא כרטיס רב קו ב"אגד" בירושלים ושנה אחרי כן רוצה לחדש את פרופיל הסטודנט שלי בתל-אביב, אני לא יכול לעשות את זה. אני צריך לנסוע שוב לירושלים כדי לחדש אותו ואז להטעין חוזה שנתי בתל-אביב. זה יוצר "טרטור" גדול. אם היינו מאחדים את הדברים האלה זה היה עוזר מאוד.

אני מבקש עכשיו שתיתן לאלדד פוסטן להוסיף עוד דברים.

אשתדל לקצר בדבריי. אני מייצג 22,000 סטודנטים בירושלים וברחובות. יש לנו גם קמפוס ברחובות.

יש לי 6 שורות תחתונות. אבא שלי לימד אותי שמה שחשוב זה השורות התחתונות ולא הדיבורים.

השורה התחתונה הראשונה, בעקבות המחאה החברתית של שנת 2011 הוחלט לתת הנחה לסטודנטים. אף אחד מעולם לא נערך לדבר הזה. אני לא יודע אם זה קשור למחאה או לא קשור למחאה. אף אחד מעולם לא נערך לדבר הזה.

השורה התחתונה השנייה, חודשיים לאחר מכן בתחנה המרכזית נדרשו סטודנטים לעמוד בתורים במשך 7 שעות. סטודנטים מהאוניברסיטה העברית חסמו ביחד עם אגודות סטודנטים אחרות את התחנה המרכזית בירושלים ואת הכביש שמוביל לתחנה המרכזית ואנשים נעצרו.
השורה התחתונה השלישית, אגודות הסטודנטים מנסות לשפר, נכנסות לוואקום שנוצר בין משרד התחבורה ובין "אגד" ועושות את העבודה של "אגד" ומשרד התחבורה ובגלל זה במהלך השנתיים האחרונות השירות משתפר.

עדיין לפני חצי שנה – לכולכם יש את הדף הזה שחילקנו – הגעתי לאותו אריה זדה וניסינו להראות איך אפשר בכמה מהלכים פשוטים להעביר את כל המהלך הזה לאינטרנט. לפני חצי שנה חווינו את זה על בשרנו. לא רציתי לעמוד שוב בתור ולקרוא מספרים, שזה מה שעשיתי בשנה הקודמת במשך שבוע שלם, כל יום 8 שעות, כשאני לא מקבל עבור זה שקל מ"אגד" וממשרד התחבורה. אמרנו: בואו ביחד נראה איך מעבירים את זה לאינטרנט. זה לא קרה.
אני ממשיך לשורה התחתונה החמישית, הגענו לשנה הנוכחית. אמרנו: בסדר, לא נצליח להעביר את זה לאינטרנט. בואו נראה איך מצליחים לעשות את זה, גם "אגד" וגם משרד התחבורה. הגענו להבטחות, הגענו להסכם, הגענו להבנות. לילה לפני דברים נופלים, דברים לא קורים. אנחנו מקבלים שירות דב.

השורה התחתונה השישית, והיא הכי חשובה, הסטודנטים דורשים שתהיה הנפקה של רב קו באינטרנט לא בעוד שנה אלא כבר לקראת סמסטר ב', שזה בעוד 3 חודשים. זהו.

אלדד פוסטן, יש לך חינוך טוב בבית. חבל שאבא שלך לא מחנך גם את הכנסת...

אני פותח את הדיון. אני מבקש שיתייחסו בקצרה, אבל קודם כול אני רוצה לתת את רשות הדיבור למי מהמשרדים. את התלונות כבר שמענו, אנחנו מבינים את הסיפור. מי ידבר מטעם משרד התחבורה?

אני יכולה להתייחס לעניין החקיקה.

אני קודם כול רוצה לדעת את הבסיס, למה אי אפשר לעשות כרטיס כזה, אינטרנטי ומהיר, כמו בכל המקומות המודרניים, שאנשים באים והולכים, ב"אגד", "דן", "מטרו דן", צ'יק צ'ק. למה אי אפשר? למה רק באלעד אפשר? אריה זדה ידבר ראשון ואחריו דרור גנון. אני אומר כבר, לא צריך להתגונן, עזבו. איך עושים כרטיס שיהיה מתאים לאוכלוסיית ישראל במאה העשרים ואחת, לישראל שהיא מעצמת הסייבר העולמית?

זה קיים בגוש דן בכל החברות יחד.

כפי שאמרתי, אני לא עוזב את המקום הזה בלי שתהיה לנו פה התחייבות לקבל מועד להנחת הצעת החוק הזאת בצורה ברורה כי כפי שאני רואה את שנעשה באלעד ואת מה שאבא של אלדד פוסטן אמר לו, בסמסטר ב' תנו לילדים לרוץ עם הכרטיס הטוב.

ראשית, שלום לכולם. העלו פה הרבה מאוד נושאים באשר לרב קו. קודם כול, אגודת הסטודנטים – זה נושא שהוא בלבי ואני מקדם אותו כבר שנים רבות מאוד.

אשאל אותך שאלה הפוכה. אפשר לערוך את הדיון הזה בשתי צורות. העלו את כל הנימוקים – זה מה שקורה פה בדרך כלל – ואז כל אחד אומר את הסיבה למה זה כן וזה לא. אני שואל אותך דבר אחר. ברור לכל מי שהיה בא לכאן עכשיו ממאדים, אם אתה היית עכשיו יועץ מבחוץ, שישראל במאה העשרים ואחת, במיוחד גם כאשר מי שמשתמש בדרך כלל בתחבורה הציבורית זה או אוכלוסיות צעירות של סטודנטים וילדים או אוכלוסיות מוחלשות, לכן למה לא ליצור כרטיס פשוט מאוד, עם סליקה, רב-שימושי, להוריד את כל ה"טרנסקציות" ולעשות משהו מאוד-מאוד פשוט שעובד? למה אי אפשר לעשות את זה באמצעות האינטרנט ולרוץ קדימה? מה מונע לעשות את זה?

אתייחס לנושא האינטרנט. זה לא מאוד פשוט אבל כעיקרון יש כאן בשורה. אנחנו כבר הוצאנו למפעילי התחבורה הציבורית- - -

האם בעוד 3 חודשים תוכל להביא רב קו רב-שימוש?

בעזרת השם. אנחנו מדברים על הטענה באינטרנט. כבר הוצאנו הנחיה למפעילי התחבורה הציבורית להטעין.

מה עם כל הדוגמאות שהיו כבר? למה אי אפשר לעשות דבר כזה שיש בו סליקה של כל הגופים, שאתה אומר: אני נוסע באוטובוס ואז אני עובר מ"מטרו דן" ל"אגד" וכולי? למה זה כל-כך מסובך? אני לא בקי בנושא. זה גם נחוץ, כפי שעוברים ממקום למקום, וגמרנו. יש סליקה לתחבורה הציבורית, הנוסע עובר ממקום למקום, אנשים עולים לאוטובוס, יורדים מן האוטובוס, בלי התורים, בלי "זה איבד" ו"זה פה ושם". למה אי אפשר לעשות את זה? יש בעיה טכנית?

לא, אין שום בעיה טכנית.

אז מה הבעיה?

הרב קו הוא איזו פלטפורמה שנקבעה לפני 10 שנים.

תזרוק את מה שהיה. תתחיל מחדש ותעשה את זה.

כל נושא הרב קו נכנס לתאוצה בצורה הכי מיטבית ב-3 השנים האחרונות. עשיתי איזו סקירה בעולם. אני אומר בענווה, להכניס מערכות כאלה זה סדר גודל של 15 שנים, להכניס אותן כפי שצריך. זה נכנס לתאוצה ב-3 השנים האחרונות בזכות הרב קו, ואת זה לא אמרו. אמר את זה בעיקר אור הרפז. יש לנו היום איזו פלטפורמה. יש לנו היום איזה מרחב בין כלל מפעילי התחבורה הציבורית, שיודעים לשתף את כלל המפעילים, את כלל הנוסעים. יש לנו היום רפורמות יפהפיות בגוש דן, שללא הרב הקו וללא הסיוע של משרד האוצר לא היו קורות. היום כאשר אתה נוסע בגוש דן – אגב, אני נוסע בתחבורה הציבורית, כי העלו את זה כמה פעמים- - -

אתה לא פסול לעדות...

אתה נוסע היום בגוש דן עם אותו כרטיס רב קו. שילמת 6.90 שקל, אתה יכול להתחיל את הנסיעה שלך ברחוב המסגר, לעלות על אוטובוס של חברת "דן", אחרי כן לעבור לחברת "אגד", אחרי כן לעבור לחברה אחרת, הכול במשך שעה וחצי.

קודם כול, זה לא נכון. הצגנו שיש כל מיני טעויות.

סליחה, גברתי, אתן לך לדבר. אריה זדה עכשיו הלך על רחוב המסגר, עבר לשם והצליח.

אדוני היושב-ראש, אני אומר שוב, בעיקרון מי שיודע לתכלל, מי שיודע להשתמש בכל הטכנולוגיות האלה – זה באמצעות הרב קו וזה באמצעות המון-המון-המון מאגרי מידע ותוכנות ומפעילים שמשקיעים עבודה לילות כימים בכדי להתאים.

זאת אומרת, הבעיה היא טכנית?

לא טכנית. זה עניין של זמן והדברים קורים. זה on going. הדברים קורים, הדברים משתכללים.

אני טבולה ראסה. יש דבר נורא פשוט. מדינת ישראל בסך הכול היא עיר קטנה. יש פה 8 מיליון אנשים.

עיר קטנה עם 17 מפעילים שונים.

זאת השאלה – כי הלא כל אחד פה לעצמו ואלוהים לאף אחד – למה אי אפשר שמדינת ישראל תקבע שכל המפעילים האלה חייבים: הם מקבלים מין כרטיס אשראי כזה ברב קו, שהוא תקף לכולם בצורה ברורה, ואנשים עולים ויורדים, ואת המסלקה הזאת עושים בין הגופים האלה? למה אי אפשר לעשות את זה? אני בטוח שהייתי יכול לשכור מישהו – אני ניהלתי פרויקטים גדולים – נותן לו את הדבר הזה, נותן לו סכום כסף יפה והוא היה מוצא את הפתרון, והיינו אוכפים את זה בחקיקה שקובעת: ארץ אחת, 17 מפעילים, כרטיס אחד, סליקה, ומערכת שמתחשבנת בינה ובין עצמה. למה זה כל-כך מסובך? אני מסתכל מבחוץ. אדוני, אתה עוסק בתחום הזה?

כן. אני כלכלן, נותן חוות דעת משפטיות כמומחה בבית-משפט ונוסע ברב קו. אבל יש קוד. קוד 42, לדוגמה, זה גוש דן. אם אתה בא לירושלים רוצים כרטיס אחר. עשיתי את זה, טענתי את הרב קו, אבל אז אחד מחייב את השני ואין שליטה. מה שאמר אדוני נכון – יהיה מחוז ישראל.

שיהיה קוד אחד. אריה זדה, יש אנשים שאומרים שמכיוון שישראל תהיה מדינה אחת ממערב לירדן אז הפתרון שלה הוא קנטונים, אז תהיה מדינת תל-אביב, מדינת ירושלים וכן הלאה. אבל עדיין לא קיבלנו את ההחלטה הזאת, אז אולי שיהיה קוד אחד לישראל וכל אחד יעבור בו. למה לא? אני שואל את השאלה הפשוטה: למה לא לעשות את זה ולאכוף את זה בחוק?

בתשובה לסטודנטים, הקנייה ברב קו צריכה להיעשות כשאתה עולה לאוטובוס, נקודה. אתה מראה שאתה ותיק – אתה מקבל לפי ותיק, אתה מראה שאתה סטודנט – אתה מקבל לפי סטודנט, ונוסע.

אבל למה? זה מבזבז זמן.

שיהיה מחוז אחד: ישראל.

פעם התפלגנו ליהודה וישראל. אם נמשיך להתפלג זה יכול לקרות, אבל כרגע: קוד אחד, מדינה אחת, מסלקה אחת, יהודים וערבים כולנו באחד. אני חוזר לאריה זדה.

ההצעות האלה עולות.

אבל למה מישהו לא מחליט עליהן? למה לא?

רק רגע, אני עובד מדינה ומדבר לאט...

אני אומר שוב, הדברים האלה נמצאים בתאוצה של 3 שנים. השחקנים הראשיים כאן הם מפעילי התחבורה הציבורית, משרד התחבורה והחברות הטכנולוגיות שמסוגלות לעשות את זה.

יש לי שאלה קשה אליך. תאר לך שהיתה מלחמה עכשיו והיו אומרים שכדי להציל את עם ישראל מפלישה של דאעש אנחנו צריכים בתוך חודש ליצור רב קו עם אזור אחד שתהיה לו סליקה. אתה חושב שאפשר היה לעשות את זה?

לא.

תסביר.

כשכבודו מדבר על רב קו עם קוד אחד – ואנחנו לא מפחדים מדאעש, דרך אגב – אתה מדבר על רב קו שיודע ליצור את כל השיתופיות. ברגעים אלה ממש מיליארדי תנועות מתבצעות ברב קו ומתנהלות בשלום. יש היום מסלקה, שהיא יחסית מבצעית, היא או-טו-טו מבצעית, שיודעת לקלוט את כל הנתונים האלה. מפעילי התחבורה הציבורית יודעים, אם אני בא מרמת הגולן עם רב קו יש לי תוכנות, יש לי שפה משותפת לכולם, כמו בפרשת השבוע בבבל. כולם יודעים לקרוא את זה היום. אז אנחנו אנשי בשורה.

אתם אומרים שיש היום קושי, ואני מבין אותו כנוסע, שהיום אני לא יכול לטעון 8 חוזים שונים ואני לא יכול עם כל-כך הרבה קודים. יש לזה פתרון – ערך צבור. אנחנו מכניסים את הערך הצבור הזה במקומות שאנחנו יכולים. יש לי היום בעיה, אני לא יכול בכל מקום. בכל מקום שיש לי הסכם חדש, שיש לי הפרטה אני מכניס אותו, וזה נכנס. אני מניח שתוך שנתיים כבר בכל הארץ יהיה ערך צבור וזה יפעל כפי שצריך. זה ייתן מענה לרוב העניינים.

זה לא נותן הנחות בנסיעה.

סליחה, אדוני, אתן גם לך לדבר. עכשיו נתחיל לתמצת. הבעיה האמיתית היא שאין פתרון. אתה יודע, בעוד שנתיים תהיה ממשלה חדשה כבר, יבוא לכאן מישהו אחר ויגידו לו עוד פעם שיש בעיות, ואז עו"ד בנדלר, שעדיין תהיה פה, תקרא מה היה ב-2014, מה ברוורמן אמר, וזה ימשיך הלאה כך, וכן הלאה וכן הלאה.

לגבי הסטודנטים, זו דווקא דוגמה איך הדברים השתפרו. אם אתם זוכרים, ב-2011- - -

השתפרו כי אנחנו עובדים קשה.

בשנת 2011 הרמנו את האופרציה הזאת תוך שבועיים. דיברו על זה בנובמבר וכבר בדצמבר כולם קיבלו את ההנחות שלהם. היו תורים "מטורפים". נכון להיום, בזכות מפעילי התחבורה הציבורית – יש כאן נציג, מיכאל אוחנה מ"אגד" – ברגעים אלה ממש יש לנו 40 עמדות שלקחנו אותן מן הציבור ופרשנו אותן אצל הסטודנטים. נכון להיום בהר הצופים אין תורים.

אתה מתגאה בזה שלקחתם מן הציבור?

אין תורים כי עובדי אגודת הסטודנטים עושים את העבודה שלכם. אריה זדה, אל תיתמם עכשיו.

רבותי, מה שנאמר כאן, ואני מקשיב, לא מספק. אגיד לך מדוע. אני מעריך את כל עובדי המדינה ואת כל המחוקקים. יש בעיה שאפשר לפתור אותה. עם הסטודנטים זה פשוט יותר. למה? כי הם עושים את העבודה, וגם הפוליטיקאים נותנים את המשאבים. הקשישים והילדים וכל היתר, להם יותר קשה. אתה שומע את הסיפורים במקרה הזה. אני לא מאמין באופן כללי ש"קול המון כקול שדי", אני חושב שזה תרגום מלטינית, אבל ישבו פה 4 חברי כנסת מכובדים והביאו כל-כך הרבה דוגמאות. אז מה, זה רק חזון נפרץ? לכן אני חושב שיש פה בעיה ואני לא רואה שמישהו יתפוס את השור בקרניו ויפשט אותה וייקח את הדברים ויעשה פה סדר. אם באמת כל 17 המפעילים אי אפשר לסלוק אותם – אמרת שאפשר, אפשר לעשות. אם יש מיליארדי כניסות, ובמיליארדי הכניסות האלה מספיק שיהיו 2% תקלות, אתה יודע כמה תורים זה עושה?
דרור גנון, נניח שאתה מקבל היום מראש הממשלה מנדט נפרד, בלי מגבלה כספית, וכל האזרחים לפתחך. היית יכול לעשות פה משהו אחר?

התשובה היא כן, אבל לצערי הרב אין לנו מצב כזה אוטופי ויש לנו מגבלות כאלה ואחרות.

תגיד לנו מה צריך.

בואו נפשט קצת את התהליך ונבין אותו בצורה ברורה יותר. יש פה מספר מרכיבים שמתחברים יחד.

היו פה תלונות לגבי הטכנולוגיה עצמה. מבחינת הטכנולוגיה – זאת הטכנולוגיה שנהוגה באירופה. זה נקרא "תקן קליפסו", שבמדינות אירופאיות כמו צרפת, גרמניה ואחרות משתמשים בו והוא מתעדכן משנה לשנה ומשדרגים אותו ומחזקים את הביטחון שלו מבחינת גניבות ופריצות. הוא נחשב התקן המוביל בעולם מבחינת כרטיס חכם. כאן אנחנו בסך הכול די דומים לעולם.

מבחינת השיתופיות – נכון, עדיין אין שיתופיות מלאה בין מפעילי התחבורה הציבורית, זה לא סוד ואנחנו לא מסתירים את זה.

האם המדינה יכולה לחייב אותם?

המדינה מחייבת אותם. זה תהליך. זה אבולוציה שחייבת להיות מורכבת ממספר תהליכי משנה שכרגע קורים.

התהליך הראשון הוא כל נושא ההסכמים מול המפעילים וכל נושא ההתנהלות, גם ברמת הטכנולוגיה שקיימת אצל כל מפעיל. כל מפעיל הצטייד בציוד בנקודת זמן מסוימת וצריך להביא את כולם ליישור קו. אנחנו עושים את זה. זה גם מוטה תקציב, מצד אחד, וגם תמיכות כאלה ואחרות שאנחנו מנהלים מולם, מצד שני.

כשאתה אומר "מוטה תקציב", כמה כסף אתה צריך בשביל זה?

אני לא יודע להגיד לך כרגע כמה כסף.

כי לפעמים יכול להיות שמול הסבל של הציבור אלה לא סכומי כסף גדולים.

הסבל של הציבור – לא הייתי קורא לו סבל. אנחנו קצת מגבילים את הציבור ביכולת שלו להתנועע באופן חופשי בכל מדינת ישראל, אבל ברמה המקומית יש דווקא תנועה די טובה, ברורה ופשוטה. יש את ה-90 דקות, כפי שנאמר קודם, יש אפשרות להתנייד בין מפעיל למפעיל, וגם זה דורש שיפור, ואנחנו נעשה אותו. זאת אומרת, אנחנו לא אומרים שהמערכת מושלמת. היא לא מושלמת.

אתה אומר שכרגע היא נסבלת לחלוטין?

אני אומר שבשלב הזה, עם מה שקיים כרגע אפשר להתקדם, ובמקביל חייבים לעשות את כל הפעולות הנוספות שנאמרו פה.

אנחנו עושים. אמנה מספר פעולות שיש בכוונת המשרד לייצר בשלב הזה, בשנה הקרובה, ואנחנו מתכוונים לייצר אותן במהירות האפשרית.

קודם כול, אנחנו מוסיפים קווים מהירים שידרשו פחות מעברים, שזה פחות שימוש.

מפעילי התחבורה הציבורית, ביניהם "אגד" ו"דן", מתכוונים להחליף את מערכות הכרטוס שלהם. יש כרגע הידברות לגבי החלפת כל מערכת הכרטוס אצל המפעילים הגדולים.

מה זה "הידברות"?

יש כרגע עבודה על מכרז. מדובר על מכרז מאוד מורכב ומאוד גדול.

שאתם אמורים להוציא, או שהם אמורים להוציא?

שהמפעילים מוציאים. אנחנו מלווים אותם בכל הנושא הטכנולוגי וגם בנושא התקציבי. זה לא מכרז פשוט. זה מכרז מורכב מאוד.

בקיצור, מה אתה אומר? יש לך לוח זמנים?

אני מעריך שבשנה הבאה המכרז הזה כבר יפורסם.

הוא רק יפורסם בשנה הבאה?

ב-2015, בעוד חודשיים. אני לא יכול להתחייב.

למה בירושלים ובתל-אביב, שזה "אגד" ו"דן", אני צריך להחליף כרטיס? למה?

אתה לא צריך להחליף כרטיס, עם כל הכבוד, כי אתה קונה כרטיסייה בודדת. תל-אביב-ירושלים אתה לא מחליף כרטיס.

הוא צריך להחליף כרטיסייה, זו הכוונה.

חיפה וירושלים זה אותו מפעיל ואותו מחיר ואני חייב להחליף כרטיס.

סליחה, רבותי, פרט למעבר הזה יש לנו בעיה של הערך הצבור, שאמרו שתעשו את זה. באלעד יש ערך צבור. נכון?

לא רק באלעד.

מתי תעשו את זה בכל מקום?

אבל זה רק לחברה שעובדת באלעד.

בגוש דן יש לכל החברות יחד.

איך נעשה ערך צבור לכל החברות בכל מקום? למה לא יהיה ערך צבור בכל מדינת ישראל?

יהיה. יש כאן התחייבות.

מתי?

אתה לא יכול להכניס את זה בכל מקום. יש פה גם עניין של התחשבנות מול המפעילים. יש כאן התחייבות.

אני כבר נפגשתי עם שרים וראשי ממשלות, הייתי שר ושמעתי התחייבויות. אתה יודע, 70% מהחלטות הממשלה, אחרי שמחליטים אותן אף אחד לא מזיז אותן. לכן אני רוצה לשמוע כאן – בשביל עם ישראל שממתין ובשביל הדוקומנטציה – באיזה תאריך הדברים האלה יתבצעו. תאריך. "השנה הבאה" זה כמו "אחרי החגים". כמו שכאשר שואלים אותי בן כמה אני, אני אומר "אחרי צבא".

השאלה שלך דורשת בדיקה מעמיקה יותר. אנחנו נעביר לוועדה נייר.

תנו תשובה. מתי זה יקרה?

רבותי, אני הולך לסיים את הישיבה הזאת עכשיו. בתוך שבועיים אני רוצה לקבל לוח זמנים על יישום השיפורים ומידע מה קורה. אני איש ביצוע, לפני שבאתי לפה הייתי איש ביצוע. כפי שאמר אלדד פוסטן, לביצוע יש רק משמעות אחת: מה עושים, מתי עושים, עם מערכת בקרה ואכיפה. אחרי כן זה Facon de parler, parler de facon. חברי כנסת ידברו פה עד השמים. אותי מעניין ביצוע. לכן אני בזה מסיים את הנושא.

לפני הסיום אני חייב להגיד דבר מה.

אתן לך. אבל לפני זה עו"ד ראובני. אני מבקש שהיא תסביר לי לא למה לא, אלא איך היא לוקחת את זה ובחקיקה יוצרת חוק חדש ולא סוחבת את כל הגבנונים מן העבר.

והתחייבות לכרטיס חצי אנונימי ביולי.

אנחנו נמצאים ממש בישורת האחרונה. למעשה בחודשים האחרונים הגענו למסקנה שאי אפשר בעשור השני של המאה העשרים ואחת להגיש הצעת חוק שעוסקת בכרטיסי פלסטיק כי היום אנחנו בעידן האפליקציות. אנחנו מנסים כבר עכשיו לפחות ליצור תשתית, כי אנחנו עדיין לא יודעים איך היישומים האלה יעבדו. יש פה ושם ניסיונות אבל אין לנו בעצם ידע איך.

מי הפרויקטור שמוביל את זה? הפרויקטור – אחד שטוב בזה, שהוא טכנולוג, שהוא מיחידת הסייבר.

אתה זורה לי מלח על הפצעים כי בעצם, אני משפטנית אבל נשארתי די לבד בקטע הזה במשרד התחבורה. פניתי לראש רשות התחבורה הציבורית והתחננתי: אנא תן לי כתובת עם מי לעבוד, מכיוון ששני האנשים האחרונים שעבדתי מולם סיימו את תפקידם והם אינם כבר במשרד התחבורה.

זה נורא עצוב. את יודעת איך פותרים בעיה? יש אחד עם חזון, אחד עם ממון ואחד שמבצע. אם אין את השלושה האלה – זה לא יקרה.

אני עם העט או עם המקלדת. שלחתי לעו"ד בנדלר לקראת הישיבה היום את נוסח הצעת החוק כפי שהתגבשה עד כה. אני חושבת שלא קשה בכלל למצוא הבדלים עצומים בין ההצעה הזאת לבין מה שנכלל בתיקון מספר 100. זאת הצעת חוק מקיפה שקובעת את ההסדרים הראשיים בחקיקה הראשית ולא עושה רק סעיף הסמכה, מפורטת מאוד: סוגי כרטיסים וזכויות שבצד כל אחד מהם, מרכז השירות, תפקידיו, חובותיו ושמירת פרטיות, סמכויות אכיפה, ההתאמות בין הרכבת לאוטובוסים. כל הדברים האלה כבר נמצאים בפנים, הם כבר מוסכמים עם סדרה של מחלקות במשרד המשפטים. עבדנו בנושא הזה בערך מול כל המחלקות, למעט המחלקה למשפט עברי – הפלילי, האזרחי, הכלכלי-פיסקלי, חקיקה. כולן.

עו"ד ראובני, את נהדרת, רק שאני לא יוצא אופטימי.

אתה רוצה תאריך. אני מקווה להגיע לוועדת השרים לענייני חקיקה עד סוף שנת 2014. להגיע לפה – זה תלוי כבר בלוח הזמנים של הנסחות, של הכנת הצעת החוק. זו הצעה גדולה ומורכבת.

נרשם: ב-31 בדצמבר 2014 יש הצעת חוק.

אני מקווה לעמוד בלוח הזמנים הזה.

תוכלי לשלוח מכתב לוועדת הכלכלה כדי לדווח אם עמדת בעניין הזה או אם נדרש פרק זמן נוסף?

ארשום לי לעדכן את הוועדה במהלך חודש דצמבר על מה שקורה.

תודה.

אני ממשיך. דיברנו על סטודנטים, דיברנו הרבה מאוד על האוכלוסייה החרדית, הזכרנו את הקשישים. יש עוד אוכלוסייה, אוכלוסיית החיילים ולי יש סימפטיה אליה. יואב בן צרויה, אחיו של אבישי בן צרויה, בבקשה אדוני. מה קורה עם החיילים בנושא הזה? גברת אורלי רכטמן, מה תפקידך?

אני ראש חטיבת תובלה והיסעים במשרד הביטחון.

מה קורה עם החיילים והרב קו?

לגבי הקודים, חוסר ההתאמה הוא מכיוון שלכל חברה יש קודים אחרים. תעריף ב"אגד" לקוד אחד הוא 2.20 שקל, ב"דן" הוא 2.30 שקל ואז יש חוסר התאמה ולכן מגיעים ל"ברוֹך" הזה.
לגבי החיילים, כיום אנחנו משלמים באופן גלובלי. אנחנו מתעתדים לעלות מזה זמן רב.
מבחינת המסלקה לטווח הארוך, אנחנו רוצים לדעת כל חייל וחייל מאין נוסע ולאן נוסע ומבחינת המסלקה אנחנו לא יודעים לערוך את החלוקה, כמה לשלם עבור כל חייל וחייל לכל חברה וחברה. אין לנו את החלוקה, שזה חשוב לנו מאוד, לדעת מאיפה הוא נוסע ולאן הוא נוסע.
כמות החיילים שתצטבר ברגע שאנחנו נעלה ביום ראשון – אוי ואבוי לנו. מבחינתי מעולה, כי אשלם אחד לאחד כפי שהיום אני עושה ברכבת, אבל לא תהיה לנו החלוקה עצמה, אנחנו לא נדע אותה. מבחינת ה"פקקים" שייווצרו לנו בעליות באוטובוסים- - -

אסון.

90 דקות שיש ליתר הנוסעים – לא מוכנים לתת לנו. מבחינת משרד האוצר ומשרד התחבורה חושבים לאורך כל הדרך שחייל לא שווה ערך לאזרח. חייל ואזרח חד הם. לא מסכימים שאנחנו ניכנס לכל ההסדרים על 90 דקות למיניהם ולכל ההנחות שהסטודנטים והקשישים מקבלים. מפה מתחיל לנו הבלגן ואנחנו לא מתקדמים עם זה הלאה. זו האפליה כלפינו.

נתונים לגבי הנסיעות לטווח הארוך – אי אפשר לדעת על-פי המסלקה. המסלקה גם לוקה בחסר פה, לאורך כל הדרך יש בה ליקויים, שהיא לא יכולה לשלב את כל המענה עבורנו.

מבחינת התקציבים – יואב בן צרויה יפרט.

אני מאגף התקציבים במשרד הביטחון. אני ממשיך מן הנקודה שאורלי רכטמן עצרה. ההיבטים הטכניים יש להם השלכות גם על היבטים מהותיים וגם על היבטים תקציביים. בסופו של דבר אנחנו לא "מייצרים" (במירכאות) חיילים חדשים וכמות החיילים נשארת פחות או יותר דומה לאורך השנים. אנחנו גם יודעים כמה חיילים יהיו לנו שנים קדימה. חשוב לנו מאוד להקפיד ששינוי שיטת התשלום לא תגרור בצדה שינוי שגם משפיע עלינו תקציבית. קרי, אם אני היום עובר משיטה של תשלום גלובלי, על-פי סקרים שנעשו, לתשלום פרטני, כמו כאשר אני נוסע ברכבת, אני לא מסיע יותר חיילים בגלל זה, אני מסיע אותה כמות של חיילים. לכן גם התשלום של משרד הביטחון צריך להיות לדעתנו זהה, ואפילו בהיבטים מסוימים פחות בגלל שיש לנו יתרון לגודל.

חשוב לנו להזכיר, חייל ברצף החיים שלו, כאשר הוא עובר מהיותו תלמיד להיותו חייל ואחר כך סטודנט, הוא לא שונה מהתלמיד או הסטודנט.

את זה אמרה אורלי רכטמן.

זה חשוב מאוד. לכן אנחנו סבורים שאי מתן הנחה מתאימה לחייל בגלל שהוא משתייך למשרד הביטחון – זה טיעון לא רלוונטי.

אלה הנחות שניתנות היום, שרוצים לקחת אותן.

אלה הנחות שיש לנו היום, כאשר יש לנו כמות מסוימת של חיילים, ועבור אותו שירות שאנחנו מקבלים בעבור אותה כמות של חיילים אני רוצה לשלם אותו סכום של כסף, לא יותר.

כלומר, אתם אומרים שכרגע יש לנו בעיה לא רק עם הסטודנטים והקשישים אלא גם עם החיילים.

אדגיש ואומר שהתיקונים שמנסים להכניס, גם בהיבט של הרכבת, שם אנחנו משלמים פר כרטיס נסיעה, וגם באוטובוס, על מנת להביא לאיזה קיצוץ עקיף בתקציבי הביטחון וכדי לפתור בעיות אחרות בתקציב המדינה, במשק התחבורה – זאת לא הדרך לעשות את זה. הדבר הזה צריך להידון בממשלה.

זאת הנקודה. תראו דוגמה במשרד הביטחון. אומרת אורלי רכטמן, אומר סגן אלוף בן צרויה: יש לנו בעיה של החיילים. אבל מישהו צריך להחליט. מי יחליט? אתם רואים, יש שאלה פה, יש שאלה שם. בשביל לפתור את בעיית הרב קו צריך להגדיר מי האוכלוסייה. אם האוכלוסייה היא כל אזרחי מדינת ישראל, כולל חיילים, ומפשטים אותה וישראל היא אזור אחד, זה דבר אחד, אבל אם מתחילים עם הפרדה: חייל זה פחות, אחר הוא יותר, יוצרים מערכת כל-כך מורכבת שלעולם אי אפשר להעלות על המחשב. זאת הבעיה פה. זה מאוד-מאוד מעציב. מעניין אותי לשמוע גם את משרד האוצר, מכיוון שאתם אחראים על הסובסידיות בענף התחבורה, מה קורה עם הסובסידיות לסטודנטים לדברים האלה? ומה עם החיילים, זה במלחמה הכללית של משרד האוצר ומשרד הביטחון?

אתחיל מהסטודנטים ואחר-כך אתייחס לנושא משרד ביטחון. נושא הסטודנטים פשוט קצר יותר.

הסובסידיות הייעודיות לסטודנטים משולמות אחד לאחד, בהתאם למספר הסטודנטים שרוכשים את הכרטיסים שניתנת בהם הנחה, ואין שום בעיה בנושא הזה, לפחות ככל הידוע לי.

אנחנו מכירים את הבעיות הטכניות שיש ברכישת הכרטיסים החכמים על-ידי הסטודנטים, ובוודאי בציבור הרחב, ואנחנו מנסים לסייע למשרד התחבורה ככל הניתן להתגבר על הבעיות הטכניות הללו. אני מקווה שהרשות הארצית לתחבורה ציבורית בקרוב תמנה איש מקצוע חדש בנושא הטכנולוגיות שיוכל לסייע ולהביא קצת קידמה גם למשרד התחבורה.

לגבי הסוגיה של משרד הביטחון – אני חושב שזו לא סוגיה שנכנסת לסוגיות הרחבות של הדיונים הגדולים בין משרד הביטחון למשרד האוצר. בסופו של דבר מדובר בסוגיה שחלקה תפעולית וחלקה של התחשבנות.

השאלה אם אפשר להתייחס לחייל כמו אל אזרח.

אסביר. ראשית, יואב בן צרויה צייר פה איזה רצף של חיים שהוא רצף נכון מבחינה כרונולוגית, מן הסתם, וגם תואם את הגיל: נער הופך לחייל, את זה כל אחד מבין, ואחר-כך הופך בחלק מן המקרים לסטודנט ומקבל הנחות כאלה ואחרות גם בתור נער וגם בתור סטודנט. אבל כאשר הוא חייל הוא לא משלם בעצמו עבור כרטיס הנסיעה. מי שמשלם עבור כרטיס הנסיעה זה כמובן משרד הביטחון עבורו. החייל לא מוציא מכיסו את התשלום עבור כרטיס הנסיעה בתחבורה הציבורית ומי שנושא ומי שצריך לשאת בעלות זה משרד הביטחון.

נניח שאתה יוצא ממשרד האוצר עכשיו ואתה פרויקטור. מה ניתן לעשות פה?

הסיבה שמשרד הביטחון היום לא עובר לרב קו היא כפולה. ראשית, באמת יש בעיה טכנולוגית, או אני לא יודע איך לקרוא לזה, שהמסלקה עדיין לא מוכנה ולא יודעת לתת את הנתונים שצריך אודות כל נסיעה ונסיעה.

מתי המסלקה תהיה מוכנה?

המסלקה אמורה להתחיל לפעול באופן מלא ב-2015. עד סוף השנה הזאת אנחנו אמורים לסיים את הקליטה של כל המפעילים ולבצע- - -

רשמנו בפנינו. זה בטח יהיה אחרי הבחירות.

זה יפורט במכתב שיועבר לוועדה.

אתם תפרטו לנו במכתב את כל התאריכים והם יפורסמו לכל עם ישראל.

הנושא השני שצריך להיות מסוכם הוא ההתחשבנות החדשה עם כניסה להפעלה של הרב קו. אני לא חושב שזה קשור לסוגיות רחבות יותר של דיונים בין משרד האוצר למשרד הביטחון. כולנו רוצים לראות את חיילי צה"ל משתמשים בתחבורה הציבורית, ועם זאת יש פה גוף שצריך לשאת בעלות של השירות הזה. הוא לא צריך להיות מסובסד על-ידי יתר נוסעי התחבורה הציבורית.

תודה. רבותי, אנחנו מתקרבים לסיום. אני מבקש משמואל גרוסברט, ממלא מקום וסגן ראש עיריית אלעד, להגיד בקצרה למה באלעד כל-כך טוב.

באנו בהתנדבות מלאה, לא קיבלנו כסף כמו אחרים שיושבים בשולחן הזה.

רשות הדיבור לשמואל גרוסברט ואחרי זה לגברת סטלה אבידן, לגברת יונה ראגבי חממה ולאברהם פריד מהמוניות וגם לך. תתחשבו באחרים, כל אחד ידבר דקה, ועם הערה איך פותרים את זה ואיך מתקדמים.

אדוני היושב-ראש, לא אמרתי שבאלעד כל-כך טוב, רק ציינתי שהייתי פה בוועדת הכלכלה בשנת 2012 והבטיחו גם אז שעד לסוף השנה זה יוסדר, הערך הצבור של כל החברות, המסלקה המורחבת. אני ביחד עם חברי הכנסת שהיו אז בוועדה, דוד טל, אורי מקלב וכל האחרים, התעקשנו על כך שלפחות בשלב הביניים יהיה לנו פתרון באלעד. יש לנו בערך 8-9 קודי נסיעה. שלא נצטרך להטעין לכל ילד 300 שקל בכרטיס, שזה משכורת חודשית, בשביל לקבל את ההנחות. באותה ישיבה ועדת הכלכלה קיבלה החלטה, ומשרד התחבורה ביצע באמת בתוך מספר חודשים מועט, חודשיים-שלושה, והעניין הזה בוצע. אני מאמין שאם תהיה החלטה של ועדת הכלכלה, משרד התחבורה יודע להרים פרויקטים והוא יוכל סוף-סוף להרים את הפרויקט הזה של מסלקה כללית.
אני רוצה לציין עוד אוכלוסייה שלא ציינתם, אוכלוסיית הילדים. ילדים בגיל 6 ו-7 נוסעים באוטובוסים לבד. הם עולים עם הרב קו. הם לא יודעים מה לעשות, לא יודעים אם יש להם בתוך הכרטיס נסיעות. הם לא יכולים אף פעם, עד שהם עולים לאוטובוס, לדעת אם יש להם נסיעות או אין להם. הם עולים בלי כרטיס והנהג מוריד אותם. הם יכולים גם לקבל דוח. אם אנחנו רוצים להטעין לילד את הכרטיס – זה רק באוטובוס. לא תמיד ההורים יכולים לעלות עם הילד לאוטובוס ולהטעין לו את הכרטיס.

הפתרון שאני מציע בנושא הזה, שיהיו עמדות הטענה מחוץ לאוטובוסים, כפי שיש ברכבת הקלה, ורק מחוץ לאוטובוסים. זה גם יזרז את העלייה לאוטובוסים ותמיד יוכלו לדעת מה יש בכרטיס לפני העלייה. כל אחד יוכל לבוא בשעה שהוא רוצה לבדוק מה קורה בכרטיס שלו, וזה גם יפתור את הבעיה שאצלנו גם אי אפשר להטעין בכרטיס אשראי אלא רק במזומן.

<(היו"ר יצחק וקנין)>

הבנתי שלפריד אברהם הובטח לדבר.

עדיין לא סיימתי, אני באמצע הדברים.

אני רוצה לציין עוד דבר שיכול לעזור למהירות של הקליטה, ודיברו על זה קודם חברי הכנסת. אם כמו ברכבת הקלה יתנו אפשרות של עלייה מכל דלתות האוטובוס – זה עכשיו רלוונטי כפי שעשו בקו 1 המוביל של "דן" בפתח-תקווה, הקו המכין לרכבת הקלה – יחסוך זמן עלייה לאוטובוס אם יהיו מכשירי תיקוף בכל כניסה והתשלום יהיה מחוץ לאוטובוס ולא אצל הנהג, כך הכול ייעשה מהר יותר.

אני רוצה להזכיר שבדיון ב-2012 אמרו שהעבודה על המסלקה של כל החברות היתה אמורה להסתיים ב-2010, ואנחנו עכשיו כבר נושקים ב-2015 ושוב אנחנו באותו מקום בנושא הזה.

תודה. אברהם פריד, בבקשה.

אני מנכ"ל ארגוני המוניות בישראל. כל הבוקר עקבנו אחרי העיכובים בהפעלת הרב קו ושמענו על המפעילים. אותי מעניין כנציג ארגוני מוניות השירות, יש 2,300 מוניות שירות, אם הן נכללות בקרב אותם המפעילים. לא שמעתי את זה כאן ואני מקווה שכן. הייתי רוצה לשמוע גם מוועדת הכלכלה שכן, אחרת ייווצר מצב שהמפעילים – ואחר-כך נבוא פעם נוספת לכאן ונגיד למה לא כללו את מוניות השירות בתוך כלל המפעילים. מכיוון שאנחנו גם נותנים קווי הזנה, נותנים את השירות ביום ובלילה, אין סיבה כלשהי שאותם המשתמשים ברב קו, אם זה פנסיונרים ואם זה כל מי שנוסע, לא ישתמשו ברב קו גם במוניות. זה מאוד חשוב.

<(היו"ר אבישי ברוורמן)>

אני יושבת-ראש ארגון "נוסעי תחבורה ציבורית בישראל – תחבורה בדרך שלנו". הגשנו לוועדה נייר עמדה, שאשמח שייכלל בפרוטוקול, אחרי ניתוח של כל מיני פניות שקיבלנו במשך חודשים רבים בניו-מדיה. בדקנו אותן וכתבנו לפחות 11 סעיפים על תקלות, כולל שבגוש דן אנשים משלמים כפול, אלף ואחד סיפורים, שלא נעייף בהם אתכם כרגע. אשמח אם זה ייכלל בפנים.

בהחלט. נפיץ את זה.

ברצון. נושא הרב קו נפתר בפתרון פשוט מאוד – הקמת סליקה משותפת או חברה משותפת.

אבל מה שקורה, בנק הדואר – ואת זה אבקש ממך לבדוק – מקבל כבר כמה שנים טובות כסף עבור הקמת המסלקה המצוינת הזאת. כמה הוא קיבל? למה הוא לא יכול? הוא בעצמו נכשל בדברים רבים. קודם כול, אני מבקשת מהיושב-ראש לבדוק את זה.

אני לא רוצה שאנחנו נדבר עכשיו על טעויות של הדואר, שגם עולות פה. את לא רוצה לדעת.

אני יודעת. אבל לכן בואו נפסיק את העברת הכסף. מי מעביר כסף לחברה כושלת כדי להקים מערכת כושלת? אני לא יודעת. זה דבר שאשמח שאתה תשים אליו לב ותדרוש הסבר.
הדבר השני, במשרד להגנת הסביבה הצליחו להעביר את חוק הפיקדון וחוק האריזות, שם הקימו חברות, חלק במשותף וחלק על-ידי בעלים, שהממונה על ההגבלים העסקיים אישר את הקמתן כדי להפעיל את אותם מנגנונים משותפים. המשרד להגנת הסביבה הקטן עושה את זה ואילו משרד התחבורה לא מסוגל להזיז את הממונה על ההגבלים העסקיים. אפילו על החברה שהקימו לשלטים המשותפים, כפי שאתה יודע, גם זה תקוע כרגע באיזשהו סיפור של מינויים.

בקיצור, אנחנו אומרים דבר כל-כך פשוט. היתה הצעת חוק שהעברתם בקריאה הראשונה באוקטובר 2013, של חבר הכנסת ישראל אייכלר, והיא אמורה להידון כאן בוועדה כדי לקדם אותה. אני חושבת שרק אם תקדם את הצעת החוק הזאת, לפני שנחכה לחוקים יותר מעניינים ויותר מסובכים ויותר בלתי אפשריים, אז זה יזרז את כולם לרוץ, כולל את "אגד" שרוב התקלות חלות אצלו. המכשיר הפרימיטיבי ביותר הוא ב"אגד", כולל סיפור שיש לנו עם אנשים עיוורים ש"אגד" לא מכבדת את ההוראה לקבל את הרב קו שלהם. אם תקרא את המסמך שהעברנו תראה אילו דברים קשים קורים.

גברת אבידן, לא רק שאקרא אלא גם אזמן אותך אליי לפגישה אישית כדי לדון בזה.

אשמח מאוד. זה פחות או יותר הכיוון. תודה רבה.

תודה רבה לך. אנחנו ממשיכים, פיני רוזנטל נציג התושבים באלעד. כבר שמענו על אלעד.

זה נושא אחר, נושא חשוב מאוד. שלום וברכה. באתי לדבר על הנושא של עשרה בעמידה באוטובוסים. אני גר בעיר אלעד. אני נציג. הגיעו אליי פניות רבות של תושבים, שהאוטובוסים מדלגים עליהם בתחנות כי יש כבר עשרה נוסעים בעמידה. כאשר יש עשרה נוסעים בעמידה האוטובוס ממשיך ולא עוצר ונשארים עשרות אנשים בתחנות.

מה אתה מציע, שיהיו עשרים בעמידה?

כן, שיהיה עוד סיוע. אני דורש פה שאלעד תיכלל בזה עד שיהיה שם מכרז. מדברים כבר 30 שנים על מכרז באלעד וזה לא קורה.

אשתי חיכתה מהשעה 6:35 ועלתה לאוטובוס ב-7:15. בינתיים עברו 5 אוטובוסים מלאים. דרור גנון בתוכנית ב"גלי צה"ל" עם מיכל מנור אמר: "יוסיפו," ולא הוסיפו. יש שם עומס כושל. באלעד יש 17 תחנות. מי שגר בתחנה השישית מרוויח. מהתחנה השישית ועד היציאה מהעיר אין כזה מושג לעלות. יש לי פה מכתב ממנהל מוסד של בנות בפתח-תקווה. אני יכול לקרוא לכם קטע קטן: "בנות שרוצות לנסוע באוטובוסים ממתינות עד שעה לאוטובוס. האוטובוסים חולפים על פני התחנות מלאים ולא עוצרים. הבנות נאלצות לצאת מן הבית בשעה 6:45 בזמן שמדובר בנסיעה של כרבע שעה בלבד, וגם אז הן מגיעות לבית-הספר, לסמינר, לתיכון בין 8:15-8:30 מכיוון שהאוטובוסים לא עוצרים בתחנות".

אני מאוד מודה לך. נבדוק את זה.

יש לי רעיון להצעת חוק. אני מציע שהנהגים יהיו חייבים להודיע, שיהיה מכשיר מיוחד בו הנהגים יחויבו להודיע ומי שלא יודיע יושת עליו קנס. ברגע שהוא עובר על פני תחנה ויש לו 10 נוסעים בעמידה הוא יתחייב להודיע למשרד התחבורה, ומשרד התחבורה פעם בחודשיים-שלושה יעשה שקלול איפה יש עומס ומיידית יתגבר את מספר האוטובוסים. בלי סיפורים ובלי לשלם 1,000 שקל לעיתונות ביישובים החרדיים. אני רואה בעיתון באלעד שפעם בכמה חודשים משקיעים 1,000 שקל כדי לפרסם עמוד שלם, על פגישה וכל מיני דברים ונכתב שהוקצו 2-3 מיליון שקל. זה "בטיח", זה שקר וכזב. אני יכול להגיד לכם שלוחות זמני הנסיעות שחולקו בתיבות הדואר לתושבי אלעד נכונים ללפני 7 שנים. כרגע כל אדם שעומד ב-4-5 התחנות האחרונות בעיר אלעד מחכה לפחות 50 דקות בכל בוקר – אם זה סטודנטים, בנות סמינרים, בחורי ישיבות. זה קטסטרופה. אני רוצה שיחוקקו חוק. אני לא יודע על אילו דברים דרור גנון מדבר. כפי שראינו פה בעניין הרב קו, על הכול אומרים: "עוד שנה, עוד שנתיים, עוד שלוש". אני דורש שאלעד תיכלל ב-20 הערים של נוסעים בעמידה. אנשים אומרים לי: אנחנו מוכנים לשבת בתוך תא המטען.

אני מוכרח להגיב בתור מחזיק תיק התחבורה בעירייה.

רק רגע. פיני רוזנטל, קודם כול תודה.

בבקשה. סליחה אם אני קצת סהרורי, פשוט אשתי סובלת בכל בוקר. באתי בשם אשתי ובשם מאות מתושבי העיר. אני לא פוגע חס וחלילה בכבוד של הרב גרוסברט. הוא מנסה והוא פועל הרבה. אני מודה לו על זה. אבל מה שקורה בתחנות הוא מצב נתון.

האומר דבר בשם אשתו מביא פעמיים גאולה לעולם... נבדוק אישית את מה שאמרת. רבותי, אני ממשיך הלאה.

אני מחזיק בידי צילומים מאתמול בבוקר בתחנה בעיר אלעד, בבקשה תראו. תמונה סטנדרטית בבוקר על מה שקורה בעיר אלעד.

תעביר לנו את זה. אנחנו נעבוד על זה.

דרור גנון, תראה מה קורה בבוקר בעיר אלעד, כמה ילדים מסכנים ממתינים לאוטובוסים.

שלושה אחרונים: עידו פורנברג, גברת יונה ראגבי ויחיאל חזן, בבקשה. אני מצטער, אנחנו נערוך עוד ישיבה.

בראשית דברי, רציתי להודות לכבוד יושב-ראש הוועדה, לרכזת הוועדה ולחברי הוועדה. למעלה משנתיים אני בתכתובות עם משרד התחבורה בנוגע להסעה בעמידה ו"מורחים" אותי, מעבירים אותי מכאן לכאן. יש תגובות של משרד התחבורה: "הבירור לוקח בערך 6 חודשים". פניתי לוועדת הכלכלה, מייד התחילו להכיר בבעיה של הנוסע האחד-עשר. זה הדבר הראשון שרציתי להודות לכבוד יושב-ראש הוועדה, לרכזת הוועדה ולחברי הוועדה.
אני רוצה בבקשה לשאול את השאלה ששואלים בכל הארץ. יש לי פה תשובה של "אגד" מחיפה. הבעיה לא קשורה לאלעד, הבעיה היא ארצית – נושא הנוסע האחד-עשר. כל פעם שאני עם אשתי והילדות מחכים בתחנה מגיע האוטובוס עם שלט "יש לי עשרה בעמידה". אז אני צריך להתקשר לכל חברי הכנסת ולכולם כדי לבקש שמישהו יסדיר לי אוטובוס.

קיבלתי תשובה ממשרד התחבורה, בזכותכם, שהצעה מסוימת התקבלה אחרי שפיני רוזנטל הביא את "גלי צה"ל" לאלעד, אבל זה לא בעיה של אלעד, זה בעיה ארצית בכל מקום. יש לי פה מכתב של "אגד", שזה חד-פעמי. כמעט בכל יום יש את ה"חד-פעמי" הזה. יש את ההצעה של מר גרוסברט, שמשרד התחבורה כתב שהוא קיבל אותה.

אבל אני שואל שאלה פשוטה. אני עכשיו מחכה בתחנה, מגיע אוטובוס ומדלג עלי. החברות אומרות שאסור להן אפילו לשלוח אוטובוס כי אם הן ישלחו משרד התחבורה יקנוס אותן, משרד התחבורה לא מאשר. אני שואל מה עליי האזרח לעשות.

תודה. חזרת על דבריו של פיני רוזנטל.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לנושא הזה.

לא, הדיון הזה הסתיים.

יש לי פתרון לדבר הזה, פתרון שהצעתי למשרד התחבורה. הוא נמצא כבר בתוך המכרז של אלעד, הוא מובנה והולכים ליישם אותו בכל הארץ, רק צריך לזרז אותו. הפתרון הוא, בניגוד למה שאמרו, היום לכל נהג יש לחצן שעליו הוא לוחץ ורואים מייד בחברה שיש לו 10 נוסעים בעמידה. הפתרון שהצעתי הוא לא להשאיר את הנוסע ברחוב בלי מענה, לא בבוקר ולא ב-12 בלילה. לקחת את הנוסע, למרות שזה יותר מ-10 נוסעים בעמידה, ולדווח. במידה וזה חוזר על עצמו באותה שעה, נגיד ב-7 בבוקר או ב-12 בלילה, בכל שעה שלא תהיה, חוזר על עצמו מספר פעמים, כפי שיקבע החוק, החברה תהיה מחויבת להוסיף על חשבונה מיידית אוטובוס ואחר-כך לעשות את החשבונות.

זה קיים.

איפה זה קיים? זה לא קיים.

תעביר לי את הנתונים ואנחנו נפקח.

במכרז החדש של אלעד זה כבר מובנה.

זו בעיה בכל הארץ. הנה מכתבים בעניין הזה. כבוד היושב-ראש, גם אין מענה ממשרד התחבורה אחרי 12 בצהרים.

גברת ראגבי ואחריה יחיאל חזן, הם הדוברים האחרונים, ואני אסכם.

אדבר בקצרה. היה לי סיפור מאוד-מאוד קשה בחנוכה בשנה שעברה. חיכיתי מ-8:30 ועד 13:45 לאוטובוס במירון. ביקשנו מהם, כל פעם טילפנו, שיביאו אוטובוס ולא הביאו. האוטובוס היה מלא ולא יכולתי להגיע הביתה. הגעתי הביתה ב-18:45 ליפו, בלי אוכל, בלי שתייה, בלי כלום. אחרי כן הייתי חולה למעלה משבועיים, קיבלתי אנטיביוטיקה וזה עשה לי עוד יותר גרוע. בעקבות כל הדברים האלה היו לי בעיות בגוף. מאז ועד היום אני כבר לא נוסעת למירון, והייתי רגילה לנסוע למירון בכל חודש. מאז קיבלתי טראומה כי ממש חליתי ועד היום אני חלשה.

תודה גברת ראגבי. קודם כול, שתהיה לך רפואה שלמה. פה אנחנו צריכים לפתור את הבעיה. תודה לך.

זו בעיה רצינית. זו הפעם החמישית שקרה המקרה, אבל באותה פעם זה ממש היה חמוּר, רק ב-18:45 הגעתי הביתה. מילא להמתין שעתיים, לא נורא, אבל מ-8:30 בבוקר ועד 13:45 זה כבר מופרז.

זה בלתי נסבל.

מה נעשה? מה אנחנו האזרחים יכולים לעשות? זו השאלה.

תיכף אסכם. מר חזן מארגון קווי מוניות השירות בישראל ואז אני אסכם.

אני רוצה להעיר את תשומת לב היושב-ראש שלפני שנתיים התקבלה החלטה פה בכנסת בוועדת הכלכלה, באותה ועדה שבה היושב-ראש היה יריב לוין, וההחלטה היתה שצריך להכליל את הרב קו גם על קווי השירות של המוניות. עד היום לא קרה שום דבר, כרגיל. אותו אזרח שרוצה לנסוע היום באוטובוס מלא, אם באותו אזור יש קו שירות והוא מוכלל בתור ספק אפשר יהיה לפתור את הבעיות. אני דורש ומבקש ללחוץ על משרד התחבורה לקיים את זה. לא יעלה על הדעת שבקווי מוניות אי אפשר ואילו באוטובוסים או אצל מפעילים אחרים אפשר. תודה רבה.

אני מסכם.

קודם כול, אני מודה לכולם על הדיון.

אני חושב שגם נציגי משרד התחבורה, גם אלה שעובדים בכל הכוח ובכל הרצינות, מבינים שיש פה בעיה כי הציבור לא מקבל את הסחורה שמתאימה לעידן של המאה העשרים ואחת.

שמענו את כל הגורמים. קיבלנו לפני הדיון מספר רב של פניות – וגברת ראגבי המחישה את זה אולי בצורה הקיצונית ביותר – מאוכלוסיות שונות שהצביעו על הבעייתיות של כרטיס הרב קו.

בדיון עלו נקודות שונות שדורשות טיפול מהיר.

ביניהן הטענת כרטיס הרב קו, לרבות באינטרנט, בצורה ידידותית ופשוטה לכל משתמש;

כרטיס אחד שיהיה תקף לכל מפעילי התחבורה הציבורית הקיימים בישראל. ישראל היא עדיין אזור אחד;

יש ליצור ערך צבור לכל החברות, שמשתמשים יוכלו לנסוע עם הכרטיס מעיר לעיר;

בעיה של אי מתן הנחות לאוכלוסיות זכאיות בכרטיסים שאינם רב קו אישי;

יש להסדיר את עניין התשלומים של החיילים. כרגע החיילים מחוץ למשחק. יש להסדיר את זה אל מול משרד הביטחון;

וגם, כפי שאמר פה אחד הדוברים, להביא לכך שילדים ומשפחות יוכלו לדעת כמה כסף מוטען בכרטיס;

יש לפתור את חוסר ההתאמה של הקודים בין מפעילי התחבורה הציבורית.

מכיוון שאנחנו מתכוונים לעקוב אחרי מה שהממשלה עושה בנושא, אני מבקש לקבל בתוך שבועיים את לוח הזמנים של כל השיפורים והשינויים שבכוונת משרד התחבורה לבצע, ובחודש דצמבר הודעה לגבי התקדמות הטיפול בחקיקה המתחייבת.

אנחנו נשוב ונדון בעתיד בכל הבעיות ונפקח עליהן.

אני מודה לכם מאוד. תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:17.>