PAGE
2
ועדת החוץ והביטחון
08/09/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 86
מישיבת ועדת החוץ והביטחון
יום שני, י"ג באלול התשע"ד (08 בספטמבר 2014), שעה 14:30

1. הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 18) (תקופה בלתי נמנית לעצור ולנעדר מן השירות שלא ברשות), התשע"ב-2011
2. הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70) (חקירת סיבת מוות), התשע"ג-2013
3. הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 67) (פיצוי לנאשם שזוכה), התשע"ב-2012.

חברי הוועדה: זאב אלקין – היו"ר

רס"ן אנפה כרמלי - רמ"ד חקיקה, הפרקליטות הצבאית, צה"ל

סגן מתן שקד - עוזר היועץ המשפטי, הפרקליטות הצבאית, צה"ל

אריאלה קלעי - עו"ד, ראש תחום חקיקה, משרד המשפטים

יפעת רווה - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עינב מורגנשטיין - מתמחה, משרד המשפטים

עידו בן יצחק

שמואל לטקו

אסף פרידמן

אהובה שרון – חבר המתרגמים
הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 18) (תקופה בלתי נמנית לעצור ולנעדר מן השירות שלא ברשות), התשע"ב-2011
הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70) (חקירת סיבת מוות), התשע"ג-2013
הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 67) (פיצוי לנאשם שזוכה), התשע"ב-2012

אחר צהרים טובים. אני פותח את ישיבת מליאת ועדת החוץ והביטחון שמוקדשת לדיוני חקיקה, חלק מדיוני חקיקה, שהצטברו על שולחננו בתקופות של קודמיי או היעדר קודמיי למיניהם. אני מבין שהייתה בקשה ממשרד הביטחון לנסות עד כמה שאפשר להתקדם עם תהליכי חקיקה ואנחנו אכן מנסים להיענות לה. בתקופה של המבצע, קודם שובו אחים ולאחר מכן צוק איתן, אנחנו כוועדה היינו עסוקים במשהו אחר וגם הייתה בקשה של משרד הביטחון לא לטפל בנושאים שלא קשורים למבצע אלא אם כן יש צורך דחוף, וזה בוודאי לא נכנס להגדרות של צורך דחוף, לפחות עד כמה שאנחנו הבנו, ולכן לא טיפלנו בזה. רצינו לנצל את הפגרה ואת מעט הזמן שנותר לפני שהכנסת חוזרת לפעילות ולנסות עד כמה שאפשר להתקדם עם ענייני החקיקה.
אם אינני טועה, יש לנו היום שלושה חוקים ועוד חוק אחד בו נדון מחר.

יכול להיות שאתה מסכם לגבי צו שירות מוכר. הגיעו לאיזו פשרה.

אני לא יודע אם מי שנמצא כאן, זה רלוונטי לו וזה מעניין אותו. אני מקבל עדכונים על מה שקורה שם וכרגע זה על סדר יומה של הוועדה. אני מקווה שיגיעו להסכמות הנכונות לפני הדיון כאן. את הדיון נקיים, אבל השאלה אם נאשר את הצו. יכול להיות שנאשר את הצו.

כי אנחנו מחויבים להודיע לחברי הכנסת שיש אקט של הצבעה. כרגע זה דיון רק על הצו.

לא, אתה לא חייב. ברגע ששמת משהו על סדר היום ולא כתבת שזה רק דיון, חבר הכנסת צריך להניח שבסוף הדיון יכולה להיות הצבעה. אם הוא לא בדק, זאת בעיה שלו. אם כתבת שזה דיון, אתה צריך לכתוב דיון ויתכן. בדרך כלל מתריעים כשלא בטוחים שיש הצבעה.

אני מתחיל עם הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 67) (פיצוי לנאשם שזוכה), התשע"ב-2012. זה אומר שלמעשה זאת הצעת חוק שמגיעה אלינו ברציפות. הממשלה ביקשה רציפות מהקדנציה הקודמת.

הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 67) (פיצוי לנאשם שזוכה), התשע"ב-2012.

משרד הביטחון.

אני מהפרקליטות הצבאית. המטרה של התיקון היא לאפשר לנאשם שזוכה להגיש בקשה לפיצוי גם לאחר שחלפו שישים הימים שקבועים כיום בחוק. היום החוק קובע בסעיף 490 שאם הנאשם זוכה, הערכאה השיפוטית שזיכתה אותו יכולה לקבוע שיינתן לו פיצוי עבור המאסר או המעצר שהוא שהה בו או עבור הוצאות ההגנה שלו ואת ההחלטה הזאת היא יכולה לתת במעמד הכרעת הדין או לחילופין, הנאשם יכול להגיש בקשה מאוחר יותר בתוך שישים ימים.

בעקבות מקרה שהגיע לבית הדין הצבאי לערעורים, הומלץ לעשות תיקון חקיקה לפיו בית הדין יוכל לאשר את הגשת הבקשה גם לאחר שחלפו שישים הימים. נציין שעל פי חוק העונשין, ההסדר המקביל שנהוג בבתי המשפט האזרחיים, לא קבועה מגבלת זמן בחוק. בפועל לבתי המשפט יש שיקול דעת אם לקבל את הבקשה גם אם היא בשיהוי מסוים.

לכן התיקון המוצע הוא שנשיא הערכאה השיפוטית יוכל להורות על קיום דיון גם במועד מאוחר יותר מטעמים שיירשמו. כלומר, הוא צריך לנמק את ההחלטה ללא צורך בהצבעה על טעמים מיוחדים.

זאת לא קריאה ראשונה של החוק או שכן?

זאת הכנה לקריאה שנייה ושלישית.

הנוסח שאת אומרת כרגע, זה לא מה שהופיע בחוק לכתחילה.

הנוסח שמופיע הוא מטעמים מיוחדים שיירשמו ואנחנו מבקשים לתקן את זה ל-מטעמים שיירשמו.

אתם מבקשים לתקן את הנוסח.

כן.

הממשלה רוצה לשנות את עמדתה לצורך העניין.

כן.

בסדר, זה לגיטימי אלא שאני רוצה לחדד את הנקודה הזאת.

זה בעצם בא לטובת הנאשם שלא יצטרך להצביע על איזשהו צורך מיוחד.

זאת בקשה רשמית של הממשלה.

כן. זאת החלטת ועדת השרים.

להשמיט את המילה "מיוחדים".

נכון.

עוד משהו?

תיקון נוסף בעניין הזה הוא שמכיוון שאנחנו מאריכים את התקופה להגשת הבקשה, יתכן שיהיה צורך לשנות את ההרכב שדן בבקשה. כלומר, לא ההרכב המקורי שדן בתיק, לא הוא בהכרח יוכל לדון בבקשה, ולכן יש תיקון נוסף לפיו אם לא ניתן לקיים את הדיון בפני המותב המקורי, ניתן יהיה לקיים אותו בפני אב בית הדין או בפני מותב אחר שיורכב או בפני דן יחיד, שופט אחד שידון בבקשה.

יש עוד מישהו מהנוכחים שרוצה להתייחס? נציגי ממשלה אחרים? אין לכם מה להעיר? הייעוץ המשפטי של הוועדה?

אני חושב שההצעה למחוק את המילה "מיוחדים" נכונה. זאת הליכה לקראת הנאשם שזוכה במקרה הזה והיא מקלה עליו.

יש כאן עניין אחד. כפי שציינה אנפה, מוצעת כאן האפשרות להחליף את המותב במותב אחר, דבר בו יש הגיון בהתחשב במאפיינים של בתי דין צבאיים ששופטים לא תמיד נמצאים שם תקופה ממושכת, אבל יש כאן איזשהו הסדר שהוא קצת מוזר, בו יכול להיות מצב שמותב של שלושה יוחלף בשופט צבאי אחד.

לגבי סוגיית הפיצויים בלבד.

לגבי סוגיית הפיצויים בלבד. כן. לא לגבי גזר הדין כמובן ולא לגבי הכרעת הדין. אולי נכון יותר היה לקבוע שאם זה היה מותב של שלושה, שגם ההחלטה תתקבל על ידי מותב של שלושה, ואם הכרעת הדין ניתנה על ידי דן יחיד - יש עבירות בהן פסקי הדין ניתנים על ידי דן יחיד - אז ההחלטה על הפיצויים, אם מעבירים אותה לאדם אחר, גם היא תינתן על ידי דן יחיד.

אתה למעשה מבקש עקביות. אם הזיכוי עצמו היה על ידי שלושה שופטים, גם הפיצוי, גם אם זה הרכב אחר, יהיה על ידי שלושה, ואם הזיכוי היה על ידי אחד, גם הפיצוי יכול להיות על ידי אחד. אתה מבקש להישאר באותה רמה. זאת למעשה ההמלצה שלכם.

כן.

דיברתם על זה עם משרד הביטחון ועם הפרקליטות הצבאית?

כן.

מה הייתה התגובה?

קודם כל, זאת הכוונה. כלומר, יתאימו את השופט שדן בתיק לנסיבות המקרה. כלומר, אם זה מקרה שמצריך מותב, נשיא בית הדין ימנה מותב. כלומר, לתת את שיקול הדעת לנשיא בית הדין.

זה לא מה שאומר הייעוץ המשפטי של הוועדה. זה ברור שהנשיא קובע בדיון הראשוני לגבי הזיכוי או ההאשמה את ההרכב הרלוונטי, אם זה שופט יחיד או שלושה שופטים. מה שמוצע כאן זה שאם כבר נקבע שהתיק עצמו דרש את שלושת השופטים לצורך העניין, לא יכול לבוא עכשיו נשיא ולומר שלגבי הסוגיה של הפיצויים מספיק מותב אחד. מה שהתחיל בשלושה, יסתיים בשלושה, גם אם אלה שלושה אחרים. מה שהתחיל באחד, יוכל להסתיים באחד.

אין כאן ערעור על עצם הסמכות לקבוע מלכתחילה אם זה דורש שלושה שופטים או אחד, אלא יש כאן בקשה להמשכיות של רמת הדיון.

כאשר מדובר בהחלפה של שופטים, מקובל. אנחנו כן מבקשים להשאיר את האפשרות לקיים את הדיון רק בפני אב בית הדין. כלומר, אם היה הרכב של שלושה שופטים ושני שופטי הצד האחרים התחלפו או לא ניתן לקיים א הדיון, שאפשר יהיה לקיים את הדיון במעמד אב בית הדין.

אם אני מבין נכון, אתם אומרים שאתם מוכנים לקבל את ההצעה שלהם לתיקון אבל רק למקרים בהם כל ההרכב מתחלף.

כן.

זאת אומרת, לפי ההצעה שלכם הסיטואציה שתהיה היא שאתם מוכנים לשנות קצת את הנוסח הממשלתי אבל שהמצב הוא או שזה אותו אב בית דין, ואם כבר מתחלף כל ההרכב, הוא יישאר באותו היקף שהוא היה. אם היו שלושה, יהיו שלושה, ואם היה אחד, יהיה אחד. נכון? אני מדייק?

כן.

זאת התגובה שלכם להצעה של עידו.

גם לכך כיוונתי. אם זה מצומצם משלושה לאחד, שאותו אחד גם ישב בתיק ומכיר את כל הפרטים, אפשר.

מבחינה זאת יש הסכמה ביניכם בעניין הזה.

כן.

זה כמובן ידרוש שינוי נוסח.

בסדר.

מה חושב על זה משרד המשפטים?

זה בסדר. מקובל עלינו. דיברנו לפני כן. אם מבחינת הצבא זה בסדר, לא אנחנו נשים את המכשול.

שני התיקונים מקובלים עליכם, גם זה שביקשה ועדת שרים לחקיקה למחוק.

כן.

זה ברור. זאת החלטה של ועדת שרים שמחייבת אתכם.

גם אם לא הייתה החלטה, זה בסדר.

העניין השני שסוכם כאן כרגע בין הייעוץ המשפטי של הוועדה לבין הפרקליטות הצבאית.

עוד שאלה אחת לצורכי הבנה שלי. הנאשם בבית משפט כזה לפי חוק שיפוט צבאי יכול להיות רק איש צבא.

כן.

זה בבית דין צבאי. זה לא רלוונטי.

לא בבתי המשפט הצבאיים באיו"ש. חוק השיפוט הצבאי חל רק על חיילים. יש גורמים נוספים, אבל בעיקר על חיילים.

ואין הרחבה אוטומטית. בסדר גמור. אין לי יותר שאלות.

אתה יכול להקריא עם הנוסח עליו סוכם כרגע?

אני אקריא את העיקרון.

הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 67) (פיצוי לנאשם שזוכה), התשע"ה-2014

1. תיקון סעיף 490

בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, בסעיף 490 –
(1) בסעיף קטן (ב), במקום הסיפה החל במלים "או בפני מותב" יבוא "ואם לא ניתן לקיים הדיון בפני מותב זה – בפני אב בי הדין ש המותב או בפני -

1. מותב אחר שיורכב לעניין זה בידי נשיא הערכאה השיפוטית המזכה.

2. שופט צבאי משפטאי אחד שימונה בידי נשיא הערכאה השיפוטית המזכה".

בפסקה זאת אנחנו נוסיף שבמקרה הספציפי הזה מדובר רק אם העניין נדון בפני שופט יחיד.

(2) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:

"(ב1)
נשיא הערכאה השיפוטית המזכה רשאי להורות על קיום דיון בבקשת נאשם כאמור בסעיף קטן (ב), אף אם הוגשה לאחר המועד האמור באותו סעיף קטן, מטעמים – אני מוחק את המילה מיוחדים - שיירשמו".

בסדר גמור. את הניסוח המדויק של התיקון הזה שעשינו, אתם תוכלו לעשות אחר כך.

אני מביא להצבעה את הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 67) (פיצוי לנאשם שזוכה, התשע"ה-2014 לקריאה שנייה ושלישית.
הצבעה

בעד – פה אחד
הצעת החוק אושרה

הצעת החוק אושרה.

אנחנו עוברים לחוק הבא.

הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 18) (תקופה בלתי נמנית לעצור ולנעדר מן השירות שלא ברשות), התשע"ב-2011

תציגו את החקיקה.

אני מהפרקליטות הצבאית. התיקון הזה עוסק בשני סעיפים ואני אתחיל עם הסעיף הראשון, סעיף 12. סעיף 12 נכון להיום קובע שפוקד רשאי לקרוא למיועד לשירות ביטחון שלא שיתף פעולה ולא התייצב לשם השלמת ההליכים לקראת הגיוס, לרבות הבדיקות הרפואיות, הפוקד רשאי בכלל זאת לקרוא לו להתייצב לתחילת שירותו הצבאי ובלבד שתוך שלושים ימים הוא ישלים את הבדיקות הרפואיות ובמהלך שלושים הימים הללו הוא לא יתחיל שום הכשרה צבאית ראשונית ושום עניין של טירונות.

אם בכל זאת לא מצליחים לקבוע את הכשירות הרפואית של אותו מיועד לשירות ביטחון, הפוקד רשאי להאריך את התקופה מעת לעת.

אנחנו מבקשים, במסגרת התיקון הזה, שבמסגרת התקופה הזאת של החודש לא למנות תקופות בהן אותו מיועד לשירות ביטחון, בהתנהגותו שלו או משום סיבה אובייקטיבית שנובעת מהחלטה שיפוטית ששמה אותו במעצר או בתנאים שלא מאפשרים לרשויות הצבא לקבוע את כושרו הרפואי לשירות ביטחון, אנחנו מבקשים שהתקופה הזאת לא תימנה במסגרת אותו חודש שיש לרשויות הצבא להשלים.

זה העיקרון של התיקון הראשון. בסעיף אותו אנחנו מבקשים לתקן מפורטות כלל התקופות, התקופה בה נעדר אדם מן השירות בשלה הוא הוכרז על פי פקודת הצבא כנפקד או עריק, או תקופות בהן אדם היה מנוע מלהמשיך בשירות תקין ביחידתו בשל פסק דין או החלטה של בית דין צבאי או של בית משפט אחר ובכלל זה החלטה בדבר שחרור ממעצר בתנאים, תקופות בהן הוא היה נתון במעצר על פי החלטה של בית דין צבאי או בית משפט אחר למעט מעצר פתוח. אנחנו מחריגים מעצר פתוח כי זה במסגרת היחידה ובתנאים כאלה אפשר לקבוע את כושרו הרפואי. הדבר הבא, תקופות שעל פי סעיף 18(א) ו-(ב) אין רואים אותן לעניין חישוב הזמן כתקופה שמזכה בשירות סדיר. אלה תקופות שאני ארחיב עליהן בסעיף הבא אותו אנחנו מבקשים לתקן אבל גם הן בעיקר תקופות שאותו מלש"ב לא נמצא בתנאים שמאפשרים לקבוע את כשירותו הרפואית.

זה לגבי תיקון סעיף 12. בוא נדון בו ואחר כך נעבור להצעות לתיקון סעיף 18.

קודם כל, משרד המשפטים, יש לכם מה להעיר?

אני מבינה שלעידו יש הערה.

אנחנו תכף נעיר, אבל לכם על הנוסח הממשלתי אין הערות.

אין לנו.

בסדר.

שוחחתי הבוקר עם מתן וקיבלתי תשובות אבל אולי כדאי שהן גם ייאמרו לפרוטוקול. על פניו נראה שכאשר מדובר בעריק או בנפקד, ברור שאי אפשר לקיים לו את הבדיקות הרפואיות, אם הוא נמצא בבית כלא אזרחי. אם הוא נמצא בבית כלא צבאי, עולה השאלה מדוע לא ניתן לקיים את הבדיקות האלה בעודו שם.

על מנת לקיים את אותן בדיקות, להשלים אותן, לעתים קרובות עולות הרבה מאוד טענות רפואיות שמצריכות בדיקות על ידי רופא מומחה. תמיד יש רופא בלשכות הגיוס. הרופא המומחה לא מגיע כל יום והרבה מאוד פעמים הרשויות רואות שלמעשה יש חוסר שיתוף פעולה מצד אותו מלש"ב. גם כשהוא מגיע לכלא, יש רקע של חוסר שיתוף פעולה מתמשך. לכן מאוד קשה לתאם ולהצליח למעשה להשלים את הבדיקות הרפואיות בנסיבות כאלה.

לא הבנתי. כשהוא לא יהיה בבית כלא צבאי, יהיה יותר קל לתאם מולו ולהשלים את הבדיקות הרפואיות?

לא. עידו אומר שאתה כבר מחזיק בו, הוא נמצא אצלך, במתקן צבאי שלך, מדוע אתה לא מצליח בכל זאת להשלים את הבדיקות הרפואיות. אני אומר שעל מנת להשלים אני צריך לתאם לו פגישה - לעתים קרובות, ומדובר גם בעשרות בחודש - עם רופא מומחה שלא נמצא כל יום בלשכת הגיוס, בשונה מרופא כללי שכן נמצא. על רקע זה שאותו מלש"ב לא משתף פעולה, הרבה מאוד פעמים הוא לא מסכים לבוא לבדיקה רפואית.

אבל כשהוא ישתחרר, למה אז הוא יסכים?

הוא לא יסכים. מבחינתי הוא לא יסכים. אני מבקש שכאשר הוא לא מסכים, גם כשהוא בבית כלא צבאי, אל תמנו את התקופה הזאת כתקופה שאני צריך להאריך אותה מעת לעת כי זאת תקופה שאני כרשות צבאית, הגם שהוא נמצא במתקן צבאי, אין לי מה לעשות.

את זה אני מבין.

אתה רוצה לחכות שיגיע המומחה?

לא. אני רוצה לחכות שאותו מלש"ב ישתף פעולה ונוכל לתאם.

אבל אם הוא לא ישתף פעולה? נניח הוא כבר לא בבית כלא, איך אתה דואג שזה קורה בתוך שלושים ימים אם הוא לא משתף פעולה? אני לא מבין מה משתנה מהותית ברגע שהוא יצא מבית הכלא.

אם הוא יצא מבית הכלא, אני כן "תקוע" עם הבן אדם. אני לא יכול לפתור את זה. אני חייב לקבוע לו פרופיל רפואי. אני לא יכול להוציא אותו לטירונות לפני קביעת פרופיל רפואי וזאת בסופו של יום נגזרת אך ורק של שיתוף פעולה.

אז מה עשינו?

קודם כל, נתקלנו בפסיקה שאמרה לנו שאנחנו חייבים בתום שלושים הימים הללו, שנתן לנו המחוקק, לשחרר אותו מן השירות ולגייס אותו מחדש. לא להאריך מעת לעת.

את זה הבנתי. אתה הצבעת כאן על קושי מסוים, לעשות את זה כשהוא בבית כלא צבאי. הוא סיים את התקופה בבית הכלא הצבאי ויצא החוצה, אבל עדיין הוא לא משתף אתך פעולה ולא מגיע לרופא מומחה. איך אז תעמוד בשלושים הימים:?

שוב, אני אקרא לו מכוח סעיף 12 לשירות ביטחון. אני כן אביא אותו למתקנים שלי. יהיה כאן סוג של הפעלת לחץ, אם אפשר לקרוא לזה כך.

אבל גם כשהוא בבית כלא, יש לך הכי הרבה לחץ. אם אתה יודע לעשות את זה כשהוא בחוץ, אתה יודע לעשות את זה כשהוא בבית כלא.

אני לא יודע בחוץ ואני לא יודע בפנים לקבוע לו פרופיל רפואי בלי שיתוף פעולה. אני לא יכול להתחמק מזה.

אם כן, זאת אותה בעיה. אני לא מבין.

לא. הבעיה היא אחרת. הבעיה היא שלי - לא משנה אם הוא בפנים או בחוץ – יש תקופה מוגבלת, החוק קובע לי תקופה מוגבלת, ואם אני לא מאריך אותה בהארכות פוקד מעת לעת, או אם הפסיקה הבעייתית תצוץ מחדש ותגיד לי שאני צריך לשחרר אותו מן השירות - - -

את הפסיקה אני הבנתי. אני רק מנסה להבין. יש שתי סיטואציות. הוא אצלי בבית כלא צבאי ואני מנסה לתאם לו ביקור אצל רופא מומחה והוא מתחמק בכל מיני דרכים, הוא חולה, לא מרגיש טוב, לא משנה מה, ולא מגיע. במצב כזה אתה מבקש שזה לא ייספר בתוך שלושים הימים למרות שהוא היה אצלך בבית הכלא. הוא סיים את התקופה של בית הכלא ויצא החוצה, ואתה מנסה לעשות אותו הדבר, לתאם לו כדי לסיים את התהליך את הביקור אצל רופא מומחה והוא עוד פעם מתחמק. הרי הרבה יותר קל לו להתחמק כשהוא בחוץ מאשר כשהוא בבית הכלא, בלי שהוא הופך לעריק ונכנס לכלא. הוא אומר שהיום הוא לא יבוא כי הוא חולה ולכן הוא יבוא מחר, אבל מחר ההוא לא יכול. אני מניח שזאת השיטה וזה סוג הבעיות בו אתם נתקלים. אז זה לא בתוך התקופות שנמנות כאן ולכן אתה כן צריך להאריך מעת לעת. מה ההבדל?

אתה צודק. אם מבחינה אובייקטיבית אני יכול לקרוא לו, אני מפעיל את סעיף 12, את הסמכות, ואם הוא לא מגיע, זאת תקופה שמבחינתי אני יכול להכריז עליו – מרגע שאמרתי לו להגיע ביום א' והוא לא מגיע ביום א' – כמישהו שנעדר מן השירות ואז התקופה לא נמנית ואני לא צריך להאריך מעת לעת. בשנייה שהוא לא משתף פעולה, זה הרציונל.

מבחינתכם הוא הופך לנפקד ולעריק?

כן.

אוטומטית.

גם כשהוא בחוץ.

גם כשהוא בחוץ.

גם אם הוא חולה? הוא אומר לך שהוא מגיע אלא שהיום הוא לא יכול להגיע.

אם אתה חולה, יש אישורים רפואיים, יש מרפאות צבאיות.

למה כשהוא בבית הכלא, אתה לא יכול להביא אותו? אני לא מצליח להבין למה כשהוא בחוץ, יש לך יותר כלים מולו.

בכלא אתה עושה ספירה אחרת של הימים?

לא.

זה מה שאתה רוצה. אתה רוצה בחקיקה שבתוך כלא אתה לא צריך להתעסק עם המגבלה הזאת של שלושים הימים. כששואלים אותך למה לא תתחיל בבדיקות רפואיות, אתה אומר שהוא לא ישתף פעולה. מאחר שהוא מתוך הכלא לא משתף אתך פעולה לגבי רופאים מומחים, אתה לא רוצה שהתקופה הזאת תיספר.

אני שואל. הוא יוצא החוצה ואני שואל מה הכלים שיש לך בחוץ להפעיל עליו שאין לך בכלא? שם אתה כן סופר את זה בשלושים הימים. אתה אומר שאם אתה אחרי שלושים ימים קראת לו והוא לא התייצב, מבחינתך הוא עריק ולכן זה נכנס לסעיף אחר של הבקשה שלך. בכלא הוא כן תחת ידיך.

גם כשהוא בחוץ והוא לא משתף פעולה, שלושים הימים לא נספרים. אני לא מונה אותם. כל עוד הוא לא משתף אתי פעולה, לא משנה היכן הוא נמצא, אני לא מונה את הימים.

למה אתה לא מונה אותם?

לפי התיקון.

איפה זה כתוב כאן?

תקופות בהן נעדר אדם מן השירות ובשלהן הוכרז על פי פקודות הצבא כנפקד או כעריק. לא התייצבת בהתאם למה שהוריתי לך.

אם בכלא אתה אומר לו שעכשיו מהכלא הוא הולך לרופא מומחה מסוים והוא אומר לך שהוא לא הולך? אין לך כלים לגביו? אתה לא יכול להגיד לו שהוא עוד פעם עריק והוא מקבל אצלך עוד תקופה ונשאר בכלא תקופה יותר ארוכה? אלה הרי אותם כלים.

קודם כל, אפשר לשקול בית דין משמעתי על סירוב פקודה. בוודאי.

אז מה ההבדל?

גם במידה שהוא מתנהג יפה בכלא ונניח שהוא קיבל רק חמישה ימים ועדיין לא היה רופא מומחה שמגיע ביום השישי – נסיבות ולא באשמתו – וביום השישי הוא יצא ועוד פעם הוא חוזר לסורו. מה הכלי שלי? הכלי שלי הוא להכריז עליו כנפקד.

לא על זה אני שואל. בתקופה שהוא אצלך בכלא, אתה לא רוצה לספור את הימים האלה. שאלנו למה, כי לכאורה אתה יכול להתחיל את כל התהליך של הבדיקות. אתה אומר בדיקות רגילות אתה יודע לעשות וביקור רופא מומחה אתה לא יודע לעשות כי הוא לא ישתף אתך פעולה. אבל הוא לא ישתף אתך פעולה תקף גם כאשר הוא בחוץ. אתה אומר שברגע שהוא בחוץ, הוא לא משתף אתך פעולה, מבחינתך הוא עריק, אתה יכול גם כאן. אם הוא מתוך הכלא לא מתייצב עת קראת לו בתאריך מסוים לבוא, אמרת לו שעכשיו לוקחים אותו ונוסעים לרופא מומחה, הוא אצלך בכלא ואתה לא צריך לחפש אותו – יותר קל למצוא אותו כאן מאשר כאשר הוא בחוץ – והוא אומר שכואב לו הראש, מה אתה עושה? אם הוא בחוץ, אתה אומר לו לא, אין דבר כזה כואב לי הראש ומבקש ממנו להביא לך אישור רפואי על כך שהוא לא יכול. אותו הדבר אתה יכול לעשות בכלא, ואם הוא לא מביא לך אישור רפואי, איך הוא יכול לא לשתף פעולה? אתה לוקח אותו. אתה בעל סמכות עליו כרגע והוא בידיך. זה הרבה יותר קל מאשר כשהוא בחוץ.

נכון, אבל אני לא יכול לכפות עליו לעבור בדיקה רפואית. אני כן יכול לשפוט אותו על כך.

אז תשפוט אותו, אותו דבר כמו שהוא בחוץ. תוסיף לו עוד יום.

כדי לשפוט אותו בחוץ, אני צריך להביא אותו אלי. כשהוא אצלי בכלא, אני יכול לשפוט אותו.

אז תשפוט אותו אבל אל תשתמש בסעיף הזה. יש לך שני אנשים. אחד היה בכלא ויצא החוצה. אתה קורא לו לבוא לרופא מומחה והוא לא בא. אתה אומר שעכשיו אתה שופט אותו על כך שהוא עריק וברגע ששפטת אותו, כל התקופה - - -

גם היום במצב המשפטי הקיים, גם אם אני שופט אותו בכלא, הסעיף לא עוזר לי. אני עדיין צריך להאריך מעת לעת.

לא, כי בתקופה שהוא נחשב עריק, אתה לא צריך.

הוא עריק בתקופה שהוא נעדר מן השירות. ברגע שהוא כבר בכלא - - -

סירוב פקודה.

סירוב פקודה אבל זה לא על עריקות.

לא משנה, אבל זה מופיע כאן. לא?

אני אגיד לך מה הבעיה שלנו. נגיד שהוא באמת נמצא בכלא והוא לא מסכים לבוא, ושפטו אותו על סירוב פקודה. עדיין בשורה התחתונה הוא לא נבדק ושלושים הימים ממשיכים לרוץ.

למה?

אם אנחנו לא מתקנים את התיקון הזה, שלושים הימים ממשיכים.

אם הוא בחוץ והוא בא ומתייצב, הגיע הזמן לבדיקת רופא והוא אומר שהוא לא רוצה? אותה סיטואציה. פיזית הוא נמצא ואי אפשר להגיד שהוא עריק ואי אפשר להגיד שהוא נעדר. הוא רק מסרב פקודה. מה אתה עושה לו?

מעמיד אותו לדין משמעתי לצורך העניין.

ואז מה? איך זה עוזר לך עם מניין הימים?

מניין הימים הוא מאוד פשוט. מרגע שקראתי לו לצו 12, מאותו רגע שלושים ימים מתחילים לעבוד. הוא צריך להגיע ביום הראשון.

הוא הגיע והכול בסדר. יש לך שני אנשים שאחד בכלא ואחד בחוץ. קראת לשניהם ושניהם אמרו שזה בסדר, הם מתייצבים. את זה בכלא בכלל לא שאלת אותו אלא הבאת אותו והוא בא והתייצב בעצמו פיזית. אתה לא יכול להגיד עליו עריק או נעדר. הגיע לדלת עליה כתוב רופא פלוני אלמוני, אומר שהוא לא עושה את הבדיקה הזאת. כך לגבי המקרה הזה ולגבי המקרה הזה. איך אתה פותר את בעיית הימים? את שניהם אתה יכול לשפוט אבל בשני המקרים יש לך את בעיית הימים. לזה שבכלא, אתה רוצה שבעיית הימים לא תהיה ולהוציא את זה, כאשר בגלל החשש - אנחנו הרי מדברים כאן על סיטואציה מאוד מאוד מסוימת ונדירה – לסיטואציה נדירה זאת, אתה כצבא רוצה לפטור את עצמך מאחריות להתקדם עם הבדיקות שלו כשהוא בכלא. כאילו, להוציא את זה מכלל המניין.

להפך. אני כצבא מאוד מאוד מעוניין להשלים את הבדיקות הרפואיות שלו.

כן, אבל עדיין אתה לא רוצה שזה ייספר. עם כל זה שאתה מעוניין, אתה לא רוצה שהשעון יתקתק כי אתה אומר שבגלל שאולי הוא לא ישתף אתך פעולה, אתה לא תספיק ולכן אתה לא רוצה לשרוף חלק משלושים הימים ומבקש את זה כבונוס. לעומת זאת, אותו בן אדם שהבאת מבחוץ והוא לא נעדר והוא לא עריק כי הוא התייצב, והוא גם עושה את אותה פעולה בדיוק ולא נכנס פנימה, שם אין לך תרופה לעניין הזה של שלושים הימים.

יש לי תרופה.

מה התרופה?

אם הוא מתייצב ומסרב, נניח ביום ה-14, אני שופט אותו והוא נכנס לכלא. את התקופה הזאת אני מפסיק למנות והשעון עוצר. גם הוא מתחיל להיכנס לכלא. מבחינתי הבעיה היחידה שלי היא שמחר תצוץ פסיקה וסניגורים יעלו טענות ויאמרו שאנחנו צריכים לשחרר אותו מן השירות כי לא הארכנו או כי הם נותנים פרשנות מסוימת לסעיף הזה.

עצם השהות שלו בכלא, ברגע שהעברת את התיקון, הופכת להיות התרופה שלך גם למקרה השני. זה מה שאתה אומר?

נכון. אגב, צריך לזכור שהסעיף לא מתיר לי להעביר אותו שום הכשרה ראשונית עד שאני קובע לו פרופיל.

את זה אני מבין. אני הבנתי את הטענה הזאת. אני חושב שזה כן ברור, אבל עדיין הבעיה שלי היא שאתה כאן, בגלל מקרה יחסית נדיר, מנסה להוריד מעצמך את האחריות בתוך הזמן שהוא בכלא להתקדם אתו עם הבדיקות. לכן השאלה אם לא ניתן למצוא כאן נוסח ואני רואה שתי אפשרויות כאשר אפשרות אחת היא לומר שהתקופה לא תימנה רק במקרה שאותו מי שמוחזק בכלא מסרב פקודה או לא משתף פעולה עם הבדיקות הרפואיות. להטיל עליו את האחריות. אבל אם הוא כן משתף פעולה, התקופה נמנית כדי שאתה כן תנצל את התקופה של הכלא ולא תחכה סתם. זאת אפשרות אחת. האפשרות השנייה היא משהו יותר אמורפי, לומר שזה לא ייספר ובלבד שהתהליך התחיל תוך כדי שירותו בכלא. אתה התחלת את התהליך בגלל חוסר שיתוף פעולה שלו ולא סיימת, אבל זה יותר אמורפי ותהיה כאן שאלה מה זה בדיוק התחלת התהליך.

הוא יכול לומר שברגע שהוא נכנס, מדדו לו את הגובה והמשקל, ולכן אז התחיל התהליך.

אני יכול להגיד לך על פי הניסיון, ואנחנו גם בוחנים את זה, לא מדובר במקרה נדיר.

עדיין. נניח יש לך איקס כאלה ו-ואי כאלה – לא קובע כמה איקס וכמה ואי ומה יותר גדול, מה גם שאין לי סטטיסטיקה ואני לא בטוח שגם לך יש סטטיסטיקה אלא שכאן צריך לעשות בדיקה ולבוא לכאן מצוידים עם המספרים – עדיין אני לא מבין למה לגבי אותו איקס שהוא כן מוכן לשתף פעולה, אנחנו נרע את מצבו בכך שתקופת הכלא לא תיספר בבדיקות הרפואיות כאשר אין שום סיבה שבעולם שלא תעשו לו אותן שם, כשהוא בבית הכלא הצבאי במידה והוא כן מוכן לשתף פעולה. תחריג את אלה שלא משתפים פעולה ותגיד שבמקרים כאלה, באמת תקופת הכלא לא תיספר. אני מניח שאפשר להגדיר משפטית מה ייחשב כאי שיתוף פעולה. אם אתה יודע לשפוט על זה ולהכניס לכלא על אי שיתוף פעולה, אתה בהחלט יודע להגדיר את זה משפטית לצורך ההחרגה הזאת. ברור לך לאן אני מכוון.

אני מבין.

לי זה נראה פתרון טוב.

למשרד המשפטים יש משהו להעיר על זה?

הצעתי לו לחזור לשולחן ולחזור עם תשובה.

אלא אם כן אתה יודע לסגור את זה כאן תוך כדי.

אני יודע מה הכוונה. אני גם יודע מה הצורך.

לדעתי זה עונה לך על הצורך. ההצעה שלי נותנת לך מצד אחד פתרון לאותם אנשים שלא משתפים פעולה כי להם באמת התקופה לא תעלה במניין שלושים הימים. מצד שני, לא תפטור אותך מהאחריות שלך לאותו אחד שמשתף פעולה.

השאלה המתבקשת היא האם עצם זה שיש את התנאי המהותי שמסביר לרשויות הצבא שהן לא יכולות לצורך העניין להשתמש באותו אדם אפילו להכשרה צבאית ראשונית, אני לא יכול להכשיר אותו, האם זה לא תנאי שלצורך העניין אני אקרא לזה מתמרץ גם כך את התהליך.

לא משנה. מתמרץ או לא מתמרץ, עדיין המחוקק ראה צורך לשים את זה בשלושים ימים ולשים אתכם בסיטואציה שאולי בכלל תצטרכו לגייס אותו מחדש. כנראה שהמחוקק חשב על משהו. אם היה מספיק רק התמרוץ שאתם לא יכולים להשתמש בו, הוא לא היה שם תנאי כל כך קשיח אבל הוא שם. אני לא הייתי המחוקק, לא חוקקתי את החוק הזה, לא דנתי בו בזמן החקיקה ואני לא יודע מהיכן צצו שלושים הימים. מי שכאן תקע את הדבר הזה, היה לו הגיון מסוים ולפי ההיגיון הזה החובה חלה עליכם ולא על הבן אדם. אתם בבעיה של לוחות הזמנים. אני לא רואה סיבה לפטור אתכם מלוחות הזמנים האלה עת בן האדם תחת ידכם אלא אם כן במקרה מסוים שהסברת ובמקרה המסוים אותו הסברת, אני מוכן ללכת אתכם ולתת לכם את ההחרגה אבל רק במקרים כאלה ולא באופן גורף.

בסדר. יש כאן הסכמה על הרציונל. כל עוד יש אי שיתוף פעולה, זה לא יימנה.

נכון.

במידה שיש שיתוף פעולה, זה כן יימנה.

נכון. מקובל עליכם?

השאלה אם ניתן לאפיין את זה.

ברור שניתן לאפיין. אתה כרגע אמרת שעל אי שיתוף פעולה, אתה יודע לשים אותו בכלא. אם יש לך הגדרה משפטית לשים בן אדם בכלא, אתה גם תדע לאפיין אותה כאן.

לא, אני אומר שאני יודע מתי הוא לא משתף פעולה ואני עדיין שופט אותו על העבר לצורך העניין. השאלה מאיזו נקודה אני מתחיל לומר שהוא כן מוכן לשתף פעולה ואיך אני יכול לאפיין דבר כזה. האם אני שופט אותו מחר והוא כן מוכן לשתף פעולה? איך אני יכול לאפיין דבר כזה?

מה זאת אומרת? או שהוא נבדק או שהוא לא נבדק. אם הוא נבדק, אין לך שום בעיה. אם פעם אחת הוא לא שיתף פעולה, הוא כבר נכנס להגדרה הזאת.

בשל סירובו להיבדק. ברור. אבל היום הוא מסרב להיבדק, מהי התקופה שלא נמנית? תקופה של העבר.

כל התקופה שהוא בכלא.

כל התקופה שהוא בכלא.

כן. מספיק שהוא פעם אחת סירב, הוא כבר לוקח על עצמו את האחריות שהימים לא יימנו. אני מבין מה אתה שואל ואין לי בעיה.

בסדר. נראה לי שזה בסדר.

אתה רוצה שנצביע על זה או שאתה רוצה לחכות ליושב ראש ועדת החוץ והביטחון הבא?

אני מעדיף לחכות.

אמרתי. הוא יחזור לשולחן.

תבין שזה יכול לעכב. אני לא יודע מתי בפעם הבאה יתקיים כאן דיון.

יש לנו עוד חוק אחד לדון בו.

הוא יצא החוצה ויצלצל הביתה כדי לשאול.

בסדר גמור. אם אתה לא נוגע לדיון בחוק הבא, בסדר. נשים את הנושא הזה בהמתנה. מבחינתי, אם אתה מקבל את התיקון הזה שהצעתי, ואני מבין שהייעוץ המשפטי שלנו יודע לנסח אותו, אני מוכן להצביע על סעיף 12. אם לא, יש לנו כאן מחלוקת וזה יצטרך לחכות.

נעבור לסעיף 18.

סעיף 18 בנוסחו היום מדבר על תקופות שלא יימנו לעניין השירות הסדיר. נכון להיום תקופות כליאה למיניהן שמפורטות בסעיף עצמו הן תקופות שלא יימנו לעניין השירות הסדיר. הן לא כוללות, וזה מה שאנחנו מבקשים לתקן במסגרת התיקון לחוק, תקופות מעצר ותקופות בהן אדם נעדר מן השירות אך בטרם הורשע. אדם שנעדר מהשירות בהתאם לפקודות הצבא. זאת אומרת, הוא הוכרז כעריק, הוכרז כנפקד.
גם כאן מדובר על תקופות לא קצרות. תקופת מעצר שעולה על 14 ימים, זאת בעצם התקופה שאנחנו מבקשים לכלול כתקופה שלא תימנה, גם עקב פסק דין וגם עקב החלטה, כל החלטה שיפוטית של בית דין צבאי או של בית משפט אחר שבעצם גורעת מיכולתו של אותו חייל לשרת שירות תקין ביחידתו.

מדוע זה בכלל עלה. הרבה מאוד פעמים אנשים היו נעדרים מן השירות וטרם הספיקו להרשיע אותם בדין ומועד השחרור שלהם הגיע. זאת לא תקופה בלתי נמנית כי הם לא הורשעו. הסעיף היום מדבר על כך שיש את זה אך ורק במידה שאתה מורשע. לכן הגיע מועד שחרורם, הם היו מקבלים תעודת שחרור כדת וכדין, כמו כל אחד אחר, או לחילופין היו מועמדים לדין ממש יום לפני, תוך כדי היו משתחררים, מקבלים תעודה שהשתחררו בכבוד, ורק לאחר מכן היו מורשעים ועכשיו לך תחזיר אותו אחרי שהוא כבר השתחרר.

לפוקד יש סמכות כן לקרוא חזרה - בעיקר על עבירת היעדרות מן השירות – לאדם שהורשע בגין העבירה הזאת אבל זה הליך מסורבל.

זה הליך שברור שזה הרבה יותר קשה לכם.

כן. זה משתי סיבות. כל עניין הגיוס מלכתחילה הוא גם מאוד בעייתי ועכשיו לרדוף אחרי אנשים שנעדרו מן השירות שנים, אני חוזר לצו 12, והדבר השני, הוא יכול גם לזכות להטבות כחייל משוחרר.

אני רוצה לראות שאני מבין. אתה מבקש להוסיף כאן לתקופות שלא ייחשבו, תקופת מעצר במידה ועלתה על 14 ימים, למעט מעצר פתוח ולמעט מצב בו הוא זוכה.

בוודאי.

תקופת מעצר עוד לפני שהוא הורשע, גם אם היא מספיק ארוכה, למעשה לא תיחשב בתקופת שירות. היא תהיה מעל המכסה. מה זה המצב בו הוא היה מנוע עקב החלטה שיפוטית?

נניח הייתה החלטה שיפוטית שהוא יהיה במעצר בית.

לא מעצר, אלא משהו כמו מעצר בית. הבנתי.

יש עוד דוגמאות לשם אתם מתכוונים בניסוח הזה של החלטה שיפוטית, חוץ ממעצר וחוץ מעריקות?

כל דבר שכרוך בתנאי מעצר שמונעים. למעשה רק מעצר פתוח ביחידה על פי סעיף 244 הוא מצב שמאפשר לך לשרת, לדמות שירות צבאי תקין.

עוד משהו שרציתי לברר. מה קורה עם מי שהוכרז כעריק ונשפט על כך וזוכה?

גם. לא ייחשב.

למה? למה זה לא ייחשב אם הוא זוכה?

אם הוא זוכה, זה ייחשב כשירות. אין ספק.

זה ייחשב כשירות?

כן. ואולם אם זוכה בדין. כן.

אלה תיקונים שאתם הצעתם.

זאת הצעה ממשלתית.

זאת אומרת שהמצב היום היה שאם מישהו היה עריק והוא זוכה, עדיין התקופה לא נחשבה? למה אתם רואים צורך להבהיר את זה? מה הסטטוס קוו היום לגבי מי שהיה עריק וזוכה? מי שנשפט על זה וזוכה בסוף?

יש כמה תחנות. הוא קודם כל מוכרז כעריק לפי פקודות הצבא. בינתיים משפטית הוא נחשב כחשוד והוא עוד לא הורשע. יכול מאוד להיות שהוא גם עריק בפועל, ובוא נצא מנקודת הנחה כזאת. זה לא תב"ן, לא תקופה בלתי נמנית. אם הוא מגיע לפני בית הדין ושמים עליו את היד והוא זוכה, עדיין זה לא תב"ן.

מה נותנת ההבהרה הזאת?

היא אומרת שאפילו אם אני מכריז עליו, נקודת המוצא משתנה ואז אני חייב את ההבהרה. נקודת המוצא היא שרק אם אני מכריז עליך, גם אם עוד לא הורשעת, זה כבר תב"ן וזה שונה מהיום כאשר רק אם אתה מורשע זה תב"ן. אז אני מסייג את זה ואומר ואולם אם הגעת לדין בעקבות ההכרזה הזאת וזוכית.

מה הכוונה שהוא לא צריך לחכות להרשעה?

אבל סעיף קטן (א) לא משתנה.

לא משתנה.

אז אתה לא מטפל בעריק.

עד כמה שאני מבין, הוא למעשה צריך את זה לאלה שהם שלקראת סוף השירות שלהם.

כן.

אם לאדם נניח נשאר עוד חודש לשירות והוא בחודש הזה עריק, רוצים את החודש הזה לתפוס עוד לפני שהוא הורשע.

כן, אבל זה לא קורה כאן. איפה אתה מכניס עריק כזה?

ראשית, הוא חייב הרשעה. המצב הקיים היום, חייב הרשעה.

אין תב"ן בלי הרשעה.

סעיף (ד) מדבר על המצב עוד לפני הרשעה, כבר כשהוא הוכרז כעריק – לא רואים את התקופה שלו כחלק מהשירות.

הבנתי. בסדר. זה שינוי. אתה כן משנה את ההתנהלות כלפי העריק ואז אתה מסייג. זה בסדר.

למשרד המשפטים יש מה להעיר?

לא.

שתי הערות שקיבלתי. אני בכל זאת רוצה להציע כאן תיקון. בסעיף הקיים כיום לגבי מי שהורשע ונגזר דינו, יש סמכות לבית הדין לקבוע שהתקופה בכל זאת תימנה משיקוליו שלו. בתוספות שמציעים כאן, מציעים לגבי מעצר או חלופת מעצר אחרת, אין את הסמכות הזאת.

על זה קיבלת תשובה מהם.

לא יודע אם הם קיבלו לגמרי או לא, אבל אני מציע שצריך לחול אותו הדבר. כלומר, בית המשפט שגזר את הדין יוכל לקבוע גם לגבי תקופת המעצר שהיא בכל זאת תימנה, אם יש לו את שיקול הדעת.

איזה עוד הערות יש לכם?

מההערה השנייה חזרתי. היא הייתה טעות שלי ואני חוזר בי ממנה.

לגבי ההערה הראשונה, זה מקובל עליכם? בסדר.

לגבי סעיף 18, אני חושב שאנחנו מיושרים. אני מציע שאפילו נאשר אותו. זה עדיין לא מאשר את כל החוק אבל נצביע רק על סעיף 18.

תקריא אותו עם התיקון שסוכם ביניכם. תקריא את הכול אבל אנחנו נצביע רק על סעיף 18.

הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 18) (תקופה בלתי נמנית לעצור ולנעדר מן השירות שלא ברשות), התשע"ה-2014

1. תיקון סעיף 12
בחוק שירות ביטחון (נוסח משולב), התשמ"ו-1986 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 12 –
(1) אחרי סעיף קטן (א) יבוא:

"(א1)
במניין התקופה האמורה בסעיף קטן (א), לא יובאו בחשבון –
(1) תקופות שעל פי סעיף 18(א) ו-(ב) אין רואים אותן, לעניין חישוב זמן השירות כתקופה שבה מילא אדם חובת שירות סדיר.
(2) תקופות שבהן אדם היה נתון במעצר על פי החלטה של בית דין צבאי או של בית משפט אחר, למעט מעצר פתוח על פי סעיף 244 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955.
(3) תקופות שבהן אדם היה מנוע מלהמשיך בשירות תקין ביחידתו בשל פסק דין או החלטה של בית דין צבאי או של בית משפט אחר, ובכלל זה החלטה בדבר שחרור ממעצר בתנאים.
(4) תקופות שבהן נעדר אדם מן השירות ובשלהן הוכרז על פי פקודות הצבא כנפקד או כעריק".

(2) בסעיף קטן (ב), אחרי "יוצא צבא שנמצא" יבוא "בלתי כשר לשירות או".
2. תיקון סעיף 18

בסעיף 18 לחוק העיקרי –
(1) בסעיף קטן (ב), במקום "לעניין סעיף זה" יבוא "לעניין סעיף קטן (א)".
(2) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:

"(ג)
אדם שבתקופת שירותו הסדיר היה נתון במעצר למשך תקופה רצופה העולה על 14 ימים, על פי החלטה של בית דין צבאי או של בית משפט אחר, למעט מעצר פתוח על פי סעיף 244 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, וכן אדם שהיה מנוע מלשרת שירות תקין ביחידתו למשך תקופה רצופה העולה על 14 ימים, בשל פסק דין או החלטה של בית דין צבאי או של בית משפט אחר, ובכלל זה החלטה בדבר שחרור ממעצר בתנאים, אין רואים את התקופה שבה היה נתון במעצר או שבה היה מנוע מלשרת שירות תקין ביחידתו כאמור (בסעיף קטן זה – תקופת ההיעדרות) לעניין חישוב זמן השירות, כתקופה שבה מילא חובת שירות סדיר. ואולם אם זוכה על ידי בית הדין הצבאי או על ידי בית המשפט, יראו את תקופת ההיעדרות, לעניין חישוב זמן השירות, כתקופה שבה מילא חובת שירות סדיר, ובלבד שצירוף תקופת ההיעדרות ותקופת השירות ששירת בפועל לא יעלה על זמן השירות שהוא חייב בו.

אנחנו נוסיף בהקשר הזה את ההבהרה שהגורם השופט יוכל לקבוע שבכל זאת יהיה חלק מתקופת השירות.

(ד)
על אף האמור בסעיף קטן (א), אדם שבתקופת שירותו הסדיר הוכרז על פי פקודות הצבא כעריק, אין רואים את התקופה שבה נעדר מן השירות אשר בשלה הוכרז כעריק (בסעיף קטן זה – תקופת ההיעדרות), לעניין חישוב זמן השירות, כתקופה שבה מילא חובת שירות סדיר. ואולם אם זוכה בדין לגבי ההיעדרות האמורה, יראו את תקופת ההיעדרות כתקופה שבה מילא חובת שירות סדיר, ובלבד שצירוף תקופת ההיעדרות ותקופת השירות ששירת בפועל לא יעלה על זמן השירות שהוא חייב בו".

אני מצביע על מה שנקרא תיקון לסעיף 18, סעיף 2.

הצבעה

בעד – פה אחד
סעיף 2 בתיקון מספר 18 אושר

אושר. לגבי תיקון סעיף 12, יש לך הזדמנות לבדוק עת נדון בחוק הבא.

הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70) (חקירת סיבת מוות), התשע"ג-2013

בבקשה.

המטרה של התיקון היא להתאים בין הליך מינוי של שופט חוקר שנהוג במערכת הצבאית לבין ההליך שנהוג במערכת האזרחית. היום מי שמוסמך למנות שופט חוקר זה הפרקליט הצבאי הראשי כאשר על פי חוק חקירת סיבות מוות במערכת האזרחית , הגורם המחליט הוא גורם שיפוטי. לכן התיקון המוצע כאן הוא שהפרקליט הצבאי הראשי יבקש מנשיא בית הדין הצבאי לערעורים להורות על חקירת סיבת המוות. כלומר, למנות שופט חוקר. כלומר, להעביר את סמכות המינוי מהפרקליט הצבאי הראשי לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים בהלימה לאופן שבו זה מתבצע במערכת האזרחית. זה עיקר התיקון.

יש כאן עוד מספר תיקונים שהם יותר טכניים.

מה הסיבה לשינוי המשמעותי הזה?

זה מוסד שלא נעשה בו שימוש תדיר. זה נדיר שמפעילים את המוסד הזה אבל יחד זאת, זה מוסד שהוא קיים והוא קיים במערכת האזרחית על פי חוק חקירת סיבות מוות והוא צריך להיות קיים גם במערכת הצבאית. מצאנו לנכון לעשות את התיקון הזה על מנת שגם בהקשר הזה תהיה הלימה בין הדין הצבאי לדין האזרחי.

למשרד המשפטים יש הערות?

לא. זה מתואם אתנו. זאת התאמה לדין הכללי.

אין לי הערות אלא אולי הערות לכמה תיקונים שיש כאן.

זה התיקון המשמעותי ביותר, אבל אני מבין שיש כאן עוד תיקונים.

כן. קודם כל, כמובן מאחר שלא הפרקליט הצבאי הראשי הוא זה שמחליט על הגורמים אלא נשיא בית הדין לערעורים, עדיין אם גורם אחר מבקש, לפי החוק יש גורמים אחרים שיכולים לפנות, אם אלה בני משפחה ואם זה היועץ המשפטי לממשלה, או קצין משטרה או רופא, הפרקליט הצבאי הראשי ייתן את עמדתו גם בנושא הזה לנשיא בית הדין לערעורים. נשיא בית הדין לערעורים, אם הוא מגיע למסקנה שהמוות לא היה קשור לשירות הצבאי, הוא יכול להחליט שלא למנות שופט חוקר. כמובן במקרה הזה עדיין יכול לחול חוק חקירות סיבות מוות ויוכלו למנות שופט חוקר אזרחי בהליך אזרחי, אם ימצאו לנכון.
עוד תיקונים שיש כאן. משנים את ההגדרה של בן זוג. כלומר, אם מדובר על בן משפחה שיכול לבקש חקירת סיבת המוות, בן זוג יכלול גם ידוע בציבור. התיקון הזה של ההגדרה הוא תיקון בסעיף 1 לחוק ולכן הוא יחול על כל חוק השיפוט הצבאי ולכן יש עוד כמה מקומות שהוא יחול בהם והם לא קשורים לעניין הנוכחי ואני אציין אותם בכל מקרה.

נושא ראשון, בסעיף 134 לחוק, החוק מטיל עונש מאסר על חייל שלא פעל באופן סביר כדי למנוע את עשייתה של עבירה צבאית של חייל אחר אם ידע כי אותו חייל זומם או מנסה לעבור עבירה צבאית. הסעיף הזה פוטר בני משפחה מסוימים מהחובה להודיע לרשויות המוסמכות על המזימה או על הניסיון וכעת בעצם גם ידועים בציבור ייכללו בתוך ההגדרה של בני המשפחה שפטורים מהחובה הזאת.

דבר שני. יש סמכות לערכאות משפטיות להוציא צווי חיפוש בדירה באחזקתו של חייל או באחזקתם של חייל ובן זוגו ובהקשר הזה יהיה גם בן זוג כולל גם ידוע בציבור.

כל ההוראות שנוגעות לניגוד עניינים, כלילת פסלות של שופט בבתי הדין הצבאיים, יחולו גם במקרה של ניגוד עניינים – מתייחס לידוע בציבור שלו. ידוע בציבור של חייל שמת יוכל לבקש בשמו משפט חוזר וידוע בציבור של חייל יוכל להגיש בשמו קבילה.

עוד תיקון. החוק משתמש במונח גווייה. יש סעיף שעוסק בשמירת הגווייה והוא בעצם קובע שכל דבר שצריך לעשות בגווייה, בין אם זאת קבורה או הוצאה – לא ייעשו אלא באישור הפרקליט הצבאי הראשי או השופט החוקר. כאן מבהירים שעד למינוי השופט החוקר, זה הפרקליט הצבאי הראשי ואחרי שממנים שופט חוקר, לפרקליט הצבאי הראשי אין יותר סמכות בעניין הזה אלא רק לשופט החוקר.

עוד נושא. אם השופט החוקר, אחת מהסמכויות שלו היא הוצאת צו לפתיחת קבר ויש גופים שרשאים לערער על ההחלטה הזאת, כיום זה בעצם כל מי שרשאי להגיש בקשה למינוי שופט חוקר, או חברה קדישא או גוף אחר ששר הבריאות התיר לו לעסוק בקבורה, וכאן מוצע שגם התובע הצבאי הראשי בהוראת הפרקליט הצבאי הראשי יוכל להגיש ערעור על העניין הזה.

לכם אין הערות.

לא.

אני אשאל רק לגבי ההרחבה של המונח בן זוג. היכן עוד בחקיקה הצבאית זה קיים? קודם אני אשאל את משרד המשפטים היכן משתמשים בהרחבה הזאת, שידוע בציבור נכנס לתוך ההגדרה של בן זוג?

אין לי כאן רשימה אבל אפשר לבדוק את זה די במהירות. יש היום הרבה מאוד חוקים שעושים הרחבה של בן זוג. אם תינתן לי אפשרות, אני יכולה לעשות בדיקה ולראות היכן זה מופיע בחקיקה.

איפה לא?

אני צריכה לבדוק את זה. אני חושבת שזה לא רציני שאני אשלוף תשובה בלי בדיקה. אפשר מהר מאוד לבדוק את זה?

בחוק שירות הקבע (גמלאות), בחוק משפחות חיילים שנספו במערכה, בחוקים האלה שעוסקים בזכויות כלכליות של חיילים, כתוב במפורש שבן הזוג כולל ידוע בציבור.

הולכים ומרחיבים את זה.

איפה זה לא כתוב? אני שואל לגבי החקיקה הצבאית.

בחוקים שאנחנו מתעסקים, אני חושבת שרק בחש"צ זה עוד לא קבוע במפורש. זה בעצם תיקון שבעינינו בא להסיר ספק פרשני. כלומר, הפרשנות הסבירה של הסעיפים האלה, שאדם מעוניין יכול להגיש בקשה כזאת, כן כוללת גם היום ידוע בציבור.

אני יכולה להגיד שהיכן שלא, זה עדיין לא. זה אומר שזה עוד לא תוקן. בפקודת הראיות אנחנו מתכוונים לתקן כל מיני חוקים כי צריך להתאים את החקיקה למציאות ולא רק להפך.

לא הבנתי.

אני אומרת שבמציאות יש הרבה מאוד זוגות שהם לא נשואים באופן פורמלי, אבל כל ההשלכות, ההשלכות של משפחה, השלכות של חיי משפחה, צריכות להיות אותן השלכות ולכן משתדלים לעשות בחקיקה את ההתאמה הזאת.

השאלה מה הגישה של הצבא. רק לאחרונה דיברה אתי חברת הכנסת עליזה לביא ואמרה לי שהיא ניסתה לקיים התדיינות מול הצבא בכל הסוגיה של הודעות על החיילים שנהרגו ולהכיל בפקודות הצבא הרלוונטיות – זאת לא חקיקה אלא אלה פקודות הצבא – היא קראה להן חברות.

זה לא זה. זאת ידועה בציבור וזה משהו אחר.

אני יודע. שם למשל לדעתי זה לא חל על ידוע בציבור, בפקודות של הצבא היום.

צריך לבדוק את זה. אני לא יודע אם זה לא חל. יכול להיות שזה על ידוע בציבור כן חל אבל לא על חברות.

אני לא יודע. אני שואל.

זה כן חל בכל מה שנוגע לזכויות כלכליות אבל צריך לבוא ולהוכיח שהיא ידועה בציבור ולכן הנושא של הודעה לחברות, זה לא משהו שהוא רלוונטי אחרי שבאים ומוכיחים שהיא ידועה בציבור. לכן שם צריך לעשות איזשהו נוהל אחר.

גם כאן היא תצטרך לעבור את כל התהליך המשפטי ולהוכיח שהיא ידועה בציבור כדי שהיא תוכל לדרוש מינוי שופט חוקר?

כן.

אני מניח שהיא תפנה לנשיא בית הדין לערעורים והוא יבדוק האם היא באמת ידועה בציבור והאם אפשר להכיר בה כידועה בציבור שיכולה להגיש בקשה כזאת. כיום זאת באמת פרשנות.

השאלה היא לגבי חברה?

לא. היה ויכוח דווקא מול הצבא לגבי הסוגיה, בעקבות מבצע צוק איתן. בעקבות המבצע האחרון היה דיון בוועדה לקידום מעמד האישה למי מודיעים. מודיעים להורים ומודיעים לבני זוג במשמעות הפורמלית. היא דיברה על סוגיית החברות. זה כולל גם את הידועים בציבור כי יש כאלה שכן ויש כאלה שלא. השאלה אם גרים ביחד ומקיימים משק בית וכל ההגדרות הנוספות של הידוע בציבור שהן לא הנחיות.

אני מניחה שבהודעה אפשר לעשות את זה יותר רחב.

מן הסתם, אבל הצבא התנגד בתוקף והוא רצה להיצמד להגדרות הפורמליות שיש לו. יש כאן איזשהו חוסר עקביות בעניין הזה.

אני לא בטוח שזה חוסר עקביות. אני חושב שזה באמת נובע מהפרדה בין חברה שהרבה יותר קשה לצבא לדעת מי הייתה החברה של חייל.

היא הציעה שם הגדרה מסוימת בהודעת ההורים.

היא דיברה על חברים וחברות. ידוע בציבור, אני חי עם ידועה בציבור שנים והייתי בקבע. הייתי יכול להיפגע. יש טופס שמילאתי ובו כתבתי שהיא הידועה בציבור שלי, היא בת זוגי, ואם חס וחלילה קורה לי משהו, היו מודיעים לה כאילו הייתה אשתי ברבנות. זה הפתרון. אבל אם הייתה לי חברה סתם, לא היו מודיעים לה.

אתה היית איש קבע. השאלה אם חייל בסדיר ממלא טופס כזה.

ברובריקה שכותבים בת זוג, בפירוש בכל הטפסים שאני מכיר – ואלה עשרות טפסים – כתוב בת זוג, כולל ידועה בציבור.

כולל חיילים ולא רק אנשי קבע.

לכולם. זה לא כולל סתם חברה. אני חושב שזה די סגור, אבל אני לא משפטן.

אם זה כמו שאתה מתאר, בסדר.

מניסיון אישי, זה לאורך כל הדרך.

ההרחבה כאן היא לידועה בציבור. מכאן המעבר לחברה, זה כבר באמת משהו אחר.

זה משהו אחר. זה סיפור אחר. איפה עוד בחקיקה הצבאית, חוץ מהחוק הזה, זה לא מורחב באופן ברור, לא כמחלוקת פרשנית אלא כאמירה ברורה של החוק?

יש חקיקה שמדברת בפירוש על נישואין. למשל פטור משירות ביטחון, האישה חייבת להיות נשואה. זה באמת משהו מאוד חריג.

חוץ מזה, אין עוד מקרים אחרים. בכל האחרים זה מורחב חוץ מהחוק הזה?

שוב, זה מה שאני זוכרת. ברוב המקרים.

צריך לבדוק את זה. אני לא מכיר את כל החוקים בעל פה.

אפשר להתווכח על המונח נשואה.

לא. נשוי, זה די ברור. זה לא חייב להיות כדת משה וישראל.

אם אלה נישואין אזרחיים בחוץ לארץ שהוכרו על ידי מדינת ישראל או לחילופין אפילו מנגנון של ברית זוגיות שהוכר במקרים מסוימים על ידי המדינה.

נישואין אזרחיים, זה גם משחרר את האישה משירות בצה"ל?

אם אלה נישואין שרשומים במשרד הפנים.

הוא רשום במשרד הפנים כנשוי. למשל, ברית הזוגיות, מה יהיה דינה?

לדעתי אותו הדבר. ברית הזוגיות מתנהלת במשרד המשפטים. הוא מתחתן אצלנו, הוא נרשם ואנחנו שולחים את זה למשרד הפנים.

אבל זה לא מוגדר כנישואין. השאלה מה המעמד של זה.

יש להם רישום במשרד הפנים.

כנשוי.

כן.

בטוח?

אני יכולה לשאול.

יש מקרים שלא רשומים במשרד הפנים. שוב, מהיכרות אישית.

אנחנו לא מתווכחים. ודאי יש.

מי שלא נרשם, זה לא משנה. מישהו יכול גם להתחתן כדת משה וישראל ולא להירשם ברבנות והוא לא ייחשב נשוי. יש חוק במדינת ישראל. יש סוגים מסוימים, חוץ מהנישואין לפי העדות, לפי פקודת העדות מהימים ההם. יש חוק שאומר איזה סוג נישואין. בדרך כלל כל הנישואין בחוץ לארץ בתנאים מסוימים מוכרים. קוראים לזה נישואי קפריסין לצורך העניין אבל זה לא רק קפריסין אלא זה גם פראג ועוד הרבה מאוד מקומות אחרים. יש הכרה בנישואין שנעשים בחוץ לארץ. פשוט מעט מדינות מחתנות אצלן לא אזרחים שלהן ולכן אתה לא יכול לנסוע לכל מדינה ולהינשא בה אם אתה לא אזרח אותה מדינה. יש מעט מדינות שמעניקות שירות כזה לתושבי חוץ בפרק זמן קצר ולכן מעט מדינות משמשות לנישואין מהסוג הזה, אבל כעיקרון מדינת ישראל לדעתי מכירה בכל הנישואין שנעשים בחוץ לארץ, כתפיסה.

אם בן אדם לא מכריז על כך במשרד הפנים, זאת החלטה שלו. הוא יכול להיות גם נשוי כדת משה וישראל ולא לרשום את הנישואין ברבנות ולא לרשום אותם במשרד הפנים ולכן הוא לא ייחשב נשוי מבחינת החוק הישראלי, גם אם מבחינת ההלכה הוא נשוי לחלוטין ועבר את כל התהליך. זה לא רלוונטי. זה לא משנה אם הוא התחתן בחוץ לארץ ולא רשם את הנישואין שלו כאן. זאת בחירה שלו שהחוק הישראלי לא יכיר בו כאדם נשוי. אחר כך אם יהיו תביעות, כן יכירו בו כנשוי, בדיעבד. אם נניח יהיה ויכוח על הרכוש ותבוא אשתו ותציג תעודת נישואין, לא משנה מהיכן, ותאמר שהם כן היו נשואים, יצטרכו מן הסתם בדיעבד לעבור תהליך הכרה שעושים במקרים כאלה והיא תקבל את כל הזכויות. לכן זה לא רלוונטי.
לך אין תשובה אחרת לשאלה ששאלתי.

אני צריך לבדוק את זה. אני לא יכול לשלוף.

בסדר. לא נעכב את זה.

אני יכול לתת לך תשובה בכל מקרה, בין אם תאשר ובין אם לא.

מעניין אותי, בדיעבד. נאשר את זה כאן כי כאן באמת בסך הכול זה מתן זכויות לבקש את החקירה ובוודאי נזק מזה לא יצא אלא רק תועלת. יותר יטרידו את המערכת עם הבקשות, אבל מעניין לבדוק את זה.

לגבי החוק הזה אין עוד הערות. תקריא.

אצלי רשום תיקון מספר 69.

הוא הונח פעמיים. הוא הונח כמספר 69 בכנסת הקודמת אבל לא הספיקו להצביע עליו ולכן הוא מונח עתה כמספר 70.

הניחו אותו עוד פעם במקום רציפות?

כן. הנוסח שלו לא השתנה.

הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70) (חקירת סיבת מוות), התשע"ה-2014
1. תיקון סעיף 1
בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1, בסופו יבוא:


""בן זוג" – לרבות ידוע בציבור".

2. החלפת סעיף 298א
במקום סעיף 298א לחוק העיקרי יבוא:

"298א.
מינוי שופט חוקר בסיבות מוות

(1) מת חייל שלא בקרב, וקיים יסוד סביר לחשש שסיבת מותו של החייל אינה טבעית או שמותו נגרם בעבירה, או שמת חייל בהיותו נתון במעצר, במחבוש או במאסר או בהיותו מאושפז בבית חולים לחולי נפש, רשאי הפרקליט הצבאי הראשי או אדם מעוניין, לבקש מנשיא בית הדין הצבאי לערעורים להורות על חקירת סיבת המוות. בסימן זה, "אדם מעוניין" – היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, קצין משטרה, רופא, בן זוגו של הנפטר, הוריו, הורי הוריו, צאצאיו, אחיו ואחיותיו.
(2) הוגשה בקשה לחקירת סיבת מוות, רשאי נשיא בית הדין הצבאי לערעורים להורות על עריכתה ועל מינוי שופט חוקר לחקור בסיבת המוות.
(3) הוגשה בקשה לפי סעיף קטן (א) בידי אדם מעוניין, יקבל נשיא בית הדין הצבאי לערעורים את תגובת הפרקליט הצבאי הראשי לבקשה בטרם יחליט בה.
(4) סבר נשיא בית הדין הצבאי לערעורים כי מותו של החייל אירע שלא במסגרת הצבא או עקב השתייכותו של החייל לצבא, לא ימנה שופט חוקר לחקור בסיבת המוות, גם אם קיים יסוד סביר לחשד שסיבת מותו של החייל היא כאמור בסעיף קטן (א).
(5) מונה שופט חוקר לחקור בסיבת המוות לפי סעיף זה או שמונה קצין בודק לערוך בדיקה בקשר עם מותו של חייל, לא יחול חוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח-1958, אלא אם כן ציווה היועץ המשפטי לממשלה כאמור בסעיף 298י".

3. תיקון סעיף 298ב

בסעיף 298ב(א) לחוק העיקרי, במקום "או של השופט החוקר" יבוא "ואם הורה נשיא בית הדין הצבאי לערעורים על מינוי שופט חוקר, לא יעשה אדם דבר בגווייה בלי הוראה או היתר של השופט החוקר".

4. תיקון סעיף 298ו

בסעיף 298ו(ד) לחוק העיקרי, לפני "וכן אדם מעוניין" יבוא "התובע הצבאי הראשי בהוראת הפרקליט הצבאי הראשי".

5. תיקון סעיף 298י

בסעיף 298י לחוק העיקרי, במקום "החוק לתיקון סדרי דין הפלילי (חקירת פשעים וסיבות מוות), התשי"ח-1958" יבוא "חוק חקירת סיבות מוות, התשי"ח-1958".

אנחנו מצביעים על אישור הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 70) (חקירת סיבת מוות), התשע"ה-2014.

הצבעה

בעד – פה אחד
הצעת החוק אושרה

הצעת החוק אושרה.

אני חוזר לסעיף 12. מה התשובה?

בסדר גמור. רק לעמוד שוב על דיוקם של הדברים. אמרנו שכל אקט של אי שיתוף פעולה, לא יימנה במסגרת התב"ן.

כן.

אנחנו בעצם מעבירים את המוקד מהכליאה, מתקופת הכליאה, למעשה לתקופת אי שיתוף הפעולה.

לא. אתה הרי רוצה שכל תקופת הכליאה לא תיחשב. אני אפילו אומר עוד יותר ממה שאתה אמרת כרגע. התחילה תקופת הכליאה, אם באיזשהו שלב במהלך תקופת הכליאה הוא לא שיתף פעולה, כל תקופת הכליאה לא נחשבת לך בשלושים הימים.

בסדר.

זה עוד יותר. נניח עשרים ימים הוא שיתף אתך פעולה וביום ה-29 הוא לא שיתף אתך פעולה, ממש בסוף של הבדיקות, כל 29 הימים לא נחשבים והכול נספר מחדש.

בסדר. אני מוכנים גם לפחות מזה. אנחנו מסכימים על כך שאי שיתוף פעולה יגרור תב"ן. כליאה לכשעצמה, לאו דווקא אם זה עקב אי שיתוף פעולה, לאו דווקא תגרור אלא אם היא נגזרת או אם במהלכה יש אי שיתוף פעולה. זה מה שאנחנו אומרים.

לא. נגזרת זה לא רלוונטי. לא משנה לי מה סיבת הכליאה.

אם אני שופט אותו על אי שיתוף פעולה.

אבל הוא עכשיו בכלא והוא מוכן לשתף אתך פעולה. למה שלא תספור לו? אין הגיון.

בסדר.

אם בזמן הכליאה הוא עד כדי כך עקשן שלמרות שהוא כבר בכלא, הוא עדיין לא משתף אתך פעולה, לא אכפת לי שלא תספור לו.

אז כל עונש הכליאה והרתעתה?

כן.

בסדר.

אנחנו גם יודעים איך לנסח את זה?

כן.

אני מצביע על זה בהתאם לתיאום של הנוסח הסופי, אבל אנחנו אומרים לפרוטוקול מה הסיכום. כל שאר העילות, אנחנו נצביע עליהן. בעילה הזאת, התקופה לא תיחשב במידה שבמהלך תקופת הכליאה היה אי שיתוף פעולה אפילו פעם אחת בנושא הזה של הבדיקות הרפואיות. אם הוא כן שיתף פעולה, זה ייחשב בתוך התקופה. זה יגרום לצבא להתחיל את התהליך עד שהוא לא ייתקע באי שיתוף פעולה.

נכון.

לשם בדיוק אני מכוון. מקובל?

מקובל.

אנחנו מצביעים על אישור סעיף 12.

הצבעה

בעד –

נגד – פה אחד
סעיף 12 אושר

הסעיף אושר. אישרנו את סעיף 12 ואישרנו את סעיף 18.

תודה רבה. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 15:45.