PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
12/08/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 259>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ט"ז באב התשע"ד (12 באוגוסט 2014), שעה 10:00

<תנאי העסקה של סייעות משלבות - דיון בהשתתפות חברי הוועדה וגורמי המקצוע>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר
קארין אלהרר

זהבה גלאון

>
נביה אבו יוסף - מרכז תקציב מוניציפלי, משרד החינוך

רחלי אברמזון - מנהלת אגף א' חינוך מיוחד, משרד החינוך

פנינה אלתר - מפקחת ארצית, האגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך

נירית גולוב - מפקחת ארצית, האגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך

רוית גולדנר-להב - מדריכה ארצית, האגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך

אילן שי - עו"ד, עוזר ראשי ליועצת המשפטית, משרד החינוך

דיאא אסדי - סגן בכיר לממונה על השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

ד"ר יואב מריק - רופא ראשי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דן בן-חיים - ראש מינהל יחסי עבודה ושכר, מרכז השלטון המקומי

שלמה שטרן - ראש חטיבת עובדי חינוך ודת, הסתדרות המעו"ף

רויטל לן-כהן - עו"ד, חברת הנהגה, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

נטע לוי - עו"ד, מלווה את התארגנות הסייעות הארצית, עמותת איתך-מעכי

עופרה שריד - משלבת, עמותת איתך-מעכי

סיגל אבישי - סייעת משלבת, התארגנות הסייעות הארצית

מלי כץ - משלבת אישית, התארגנות הסייעות הארצית

ד"ר יעל גוטר - חברת הנהלה, אלו"ט

אביבית ברקאי - אהרונוף - עו"ד, בזכות

אהוד חלק - הורה לילד עם cp

אסתר קרמר - קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

מישאל כץ - תלמידה

לירון וייס - דוברת הוועדה

יהודית גידלי

טלי רם
<תנאי העסקה של סייעות משלבות - דיון בהשתתפות חברי הוועדה וגורמי המקצוע>

בוקר טוב. אנחנו מקיימים הבוקר דיון, כפי שהבטחנו, בנושא העסקת הסייעות בחינוך המשלב, הסייעות הצמודות. יש לזה מונחים רבים אבל אנחנו מבינים על מה מדובר.

כזכור, ב-21 ביולי, קרי לפני פחות מחודש, קיימנו דיון בנושא, דיון נוסף ברצף של דיונים שעוסק בנושא הסייעות בכלל, והתמקדנו בנושא תנאי העסקה. הבטחנו בסיכום שהוצאנו שנקיים דיון נוסף במהלך אוגוסט, ואנחנו מקיימים אותו, כשנושא הדיון הוא ממוקד, תנאי העסקה של הסייעות הצמודות, המשלבות, ואני רוצה להקריא לכם כמה דברים מתוך הסיכום.
קראנו למשרד החינוך להגדיר את הסייעת כמקצוע, להציב תנאי קבלה, כישורים, השתלמויות, שכר, תנאי עבודה, וכן הלאה. הדגשנו את הבעייתיות בנושא השכר ותנאי ההעסקה. דיברנו על העסקה רציפה עם תנאי עבודה הולמים, וקיבלתי על עצמי לבצע תיאום רוחב בין הגורמים השונים שאחראים על התחום הזה, והם רבים. זה קודם כול השלטון המקומי, ההסתדרות, ובעיקר הסתדרות הפקידים כמובן, משרד החינוך, הממונה על השכר, ואני מקווה שמניתי את כולם, כדי להושיב את כולם סביב שולחן ובאמת להגיע להחלטות כמו שצריך.
אני גם מזכיר שהייתה יוזמה ל"דיון מהיר", בין השאר גם של חברת הכנסת זהבה גלאון, שבכלל עוקבת ופעילה מאוד בתחום הזה, שבו קראנו להחזיר את מכתבי הפיטורין שניתנו לסייעות בגין העובדה שהן מועסקות רק תשעה חודשים או פחות, בשנה.
אנחנו גם מצאנו לנכון לומר ששיתוף פעולה עם ההורים ונציגויות ההורים הוא חלק בלתי נפרד מהיכולת להתמודד עם הסוגיות שעליהן דיברנו, וכפי שאמרתי, סיכמנו שנקיים ישיבה, והישיבה הזו ממוקדת בתנאי ההעסקה של הסייעות. אני אומר את זה כי היו אלי הרבה מאוד פניות ויש נושאים נוספים שקשורים כמובן לנושא של הסייעות בחינוך המיוחד בכלל, והסייעות המשלבות, הצמודות בפרט, אבל רצינו למקד את הדיון ולשמוע מה נעשה בתחום הזה של תנאי העסקה.

אני בהחלט שמח לומר שזזו דברים, אני מניח שנשמע גם מהגורמים השונים המעורבים שעדיין לא כל הדברים הגיעו לפתרונם ויש עוד לא מעט שאלות, אבל אני מתרשם שבהחלט גם משרד החינוך, גם ההסתדרות, גם מרכז השלטון המקומי, גם הממונה על השכר, הרימו את הכפפה, ולפחות מה שקשור בתנאי השכר והנלוות, או הנלווים, ברציפות העסקה, יש התקדמות משמעותית. עדיין נשארו בעיות פתוחות בנושא היקף המשרה – כל תחום הכישורים וההעסקה, הקשר עם ההורים, כמובן הנושא של קביעות, ויש עוד מספיק מה לעשות גם בכינוס הבא של הכנסת.
אבל אני חוזר ורוצה עוד פעם לציין. מהות הפגישה היא באמת לשמוע מה נעשה, לשמוע הערות על מה שנעשה בתחום של העסקת ציבור העובדים, או בעיקר עובדות, שכולנו הבנו כבר מזמן שהם בתנאים בלתי נסבלים, בלתי אפשריים, ונדמה לי שבתחום הזה אפשר בהחלט לחוש שצעדנו צעד גדול קדימה, ויש עוד הרבה צעדים נוספים לעשות.

אני רוצה קודם כול לשמוע את נציג השלטון המקומי, בבקשה. אחר כך נשמע את ההסתדרות, את הממונה על השכר, את הנציגות ואת משרד החינוך, ואחר כך כמובן נפתח את זה לדיון. בבקשה.

בוקר טוב. כפי שאדוני אמר, לפני שבוע חתמנו עם ההסתדרות על ההסכם שדובר עליו פה כמה פעמים ושהבשיל והתגבש במשך הזמן. ההסכם הזה למעשה קובע שהעובדות האלה תעבודנה 12 חודשים בשנה, תקבלנה שכר 12 חודשים בשנה, תקבלנה תוספת שניתנה בזמנו לכלל אוכלוסיית הסייעות, תוספת של 10% מיוחדת לסייעות, ולמעשה התנאים שלהן גם מבחינת ימי חופשה, גם מבחינת פגרות הלימודים וכולי, הושוו לכלל עובדי השלטון המקומי מבחינת תנאי שכר ותנאי העסקה.
מעבר לזה, גם ההסכם עצמו מדבר על זה שבמהלך שנת הלימודים הקרובה אנחנו עוד נמשיך לדון עם ההסתדרות על עוד כמה סוגיות שנשארו פתוחות ושבעיקרן, יש בהן משמעויות תקציביות, למשל בתחום של היקף המשרה שאדוני הזכיר פה, זאת שאלה של כסף אם משרד החינוך יקצה. אנחנו היום מדברים, כפי שידוע, על מקסימום של 30 שעות שמוקצות לעניין הזה, ו-30 חלקי 42.5, אין מה לעשות, זה 70% משרה, וזה מה שאנחנו יודעים לתת במצב התקציבי הקיים.
ההסכם הועבר, כמקובל וכפי שהחוק מחייב, לאישור של הממונה על השכר, נמצא פה לימיני ותיכף אפשר יהיה לשמוע איפה הדברים עומדים שם.

אני רוצה להבין. התחולה – אני קורא פה בהסכם שהעברתם לידיעתנו.

תחולה, 1 בספטמבר, מתחילת שנת הלימודים.

לא, לא על התחום הזה אלא על מי זה חל. יש פה שתי הגדרות, שאני לפחות לא כל כך מבין לא רק מה זה כולל אלא מה זה לא כולל.

זה כולל את שתי האוכלוסיות – באמת יש לזה שמות רבים, זה גם נאמר פה במהלך הדיונים – של מה שנקרא הסייעות הצמודות, כשבמהות למעשה איחדנו פה שני הסכמים שונים שטיפלו באוכלוסייה הזאת עד היום, כאשר אחת מהן מדברת על חונכים לתלמידים שהם בעלי בעיות מוטוריות כפי שכתוב פה, והשנייה זה תלמידים בעלי בעיות רגשיות נפשיות. שוב, אני לא פדגוג, אבל יש שני סוגים של חונכים צמודים מהסוג הזה – אחד, שמטפלים בבעיות הפיזיות של ילדים שצריכים את זה, ואחד יותר בצרכים הרגשיים, הנפשיים, דברים מהסוג הזה, אבל למעשה ההסכם הזה מאחד את שתי האוכלוסיות האלה מבחינת תנאי העסקה ושכר.

אבל מה ההבדל ביניהם?

הנה התוצאה של זה שלא מדברים אתנו.

מה ההבדל ביניהם זה לא חשוב כי הם שניהם בפנים. אני רוצה להבין את מי זה לא כולל, מישהו יכול להסביר לי?

או כמה אחוזים מכלל המשלבות זה כן כולל, יהיה לנו יותר קל להבין.

לא, את מי זה לא כולל.

את המשלבות הרפואיות זה לא כולל.

רויטל לן-כהן, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. משרד החינוך הגדיר את אוכלוסיית הילדים המשולבים כמי שעונה על שבעה קריטריונים: ילדים עם CP, ילדים עם תסמונת דאון, ילדים עם אוטיזם, עיוורים, חירשים, תסמונות נדירות, ובעצם ההסכם הזה לא חל על אף אחד למעט ילדים עם CP וילדים עם בעיות נפשיות, זאת אומרת שמתוך שבע אוכלוסיות זה חל על שתיים. חמש אוכלוסיות לא מיוצגות בהסכם הזה, וזה כשאנחנו מדברים רק על ילדים משולבים.

אני מדבר רק על משולבים.

יכול להיות שיש טענה שמשרד החינוך לא מקצה לילדים האלה סייעות.

מקצה. מקצה.

לא, לא. הוא מקצה, והם משולבים היום.

ההסכם הזה חל על כל הסייעות שעליהן יש לנו תקן במשרד החינוך.

אז תגדירו.

ולכן, השם של ההסכם והתחולה הם לא נכונים.

אני מבקש. אני יכול לשמוע שתי רשתות, מקסימום שלוש. אני רוצה שנחדד את ההגדרה. כל אותן סייעות שמשרד החינוך מקצה עבורן שעות לליווי צמוד, כלולות בהסכם.

התשובה כן.

לא לפי התחולה.

רחלי, את רוצה להתייחס?

בוקר טוב לכולם קודם כול, אני שמחה להיות אתכם. כדי להבהיר את העניין אני פשוט מציעה שאתם תרחיבו את ההגדרה ותכתבו במשפט אחד שזה בעצם כולל את כל הסייעות שבעבורן המשרד מקצה את התמיכה מסוג הסייעת.

כל הסייעות הצמודות.

אין בעיה להבהיר, אני רק אומר עוד פעם, ולא ניכנס לזה פה. מאחר שזה הסכם, זה ניסוח משפטי שלקח שני הסכמים קיימים, איחד אותם ועשה מזה הסכם.

בסדר, אנחנו מכירים את החיים.

תצא הבהרה.

אנחנו רושמים לעצמנו את הבהרת השלטון המקומי, שההסכם הזה – תיכף נשמע גם את השותפים האחרים להסכם – חל על כל הסייעות הצמודות, על-פי הקצאת משרד החינוך. אוקיי.

אני רוצה לציין מה חסר.

לא במסמך. בתחולה.

בתחולה.

אבל ההגדרה הזאת שכרגע הגדרתי לא מספיקה?

אני רוצה להסביר שכשב-99' עשו את ההסכם, באמת לא היו ילדים משולבים, וכשנוספו, הם הוסיפו בסעיף א' להסכם המקורי: או לתלמידים שהעסקתם אושרה לצורך סיוע בתפקודם הפיזי היומיומי. אז צריך להוריד את המילה "פיזי" ופשוט להוסיף.

נכון.

הם פשוט דילגו על זה כי זה לא היה במקום.

אני חושב שההגדרה שכרגע אמרנו אותה בעל-פה והיא תירשם כמובן, היא מספיק ברורה.

בסדר גמור.

היא כוללת את כל הסייעות הצמודות שמשרד החינוך מקצה עבורן שעות.

ואת הרפואיות זה כולל?

רפואיות, נדמה לי שזאת סוגיה אחרת. אנחנו דנים עכשיו בסייעות הצמודות.

גם ילדים בחינוך הרגיל.

לא אמרתי שלא. זה בעיקר במשלבות.

המשלבות הרפואיות, לצורך העניין, הן עובדות בדיוק כמו המשלבות האישיות, כבודו.

אנחנו מתקדמים, תהיה לכם אפשרות להעיר את ההערות האלה בהמשך.

אדוני, רק אם אפשר במקום "צמודות" – "אישיות" כי היא לא צמודה אליו, היא אישית עבורו, ויש לזה משמעות במהות של השילוב.

אוקיי. אני השתמשתי במונח "צמודות" כי נדמה לי שכולם מבינים למה מתכוונים. בבקשה, המייצג של הממונה על השכר.

בוקר טוב. דיאא אסדי, סגן הממונה על השכר. אכן, אנחנו קיבלנו את ההסכם שנחתם, עשינו את הבדיקות שלנו ובהתייחס להסכם עצמו שנחתם אין לנו שום מניעה לאשר את ההסכם הזה, וייצא אישור של הממונה.
לגבי דברים עתידיים, ככל שיתגבשו אנחנו נתייחס אליהם, וחשוב לי להדגיש שהאישור שלנו זה באישור הממונה על השכר, אין בזה אישור לתקצוב או עלויות כספיות ככל שיידרשו ממשרד האוצר. זה משהו אחר שייבחן באגף אחר.

זה מחלקה אחרת.

מחלקה אחרת. מחובתי לשים את האזהרה.

אני לא רוצה לצאת מפה עם אי בהירויות, אז אני רוצה לשאול את משרד החינוך האם מבחינתכם ההסכם הזה, שיש בו 10% תוספת לשכר – וזה הממונה על התקציבים אצלכם בעצם – הוא תקף וייכנס לתוקף ב-1 בספטמבר, או שזה מותנה בעוד איזה אישור של מישהו או משהו.

וגם אם זה לא מוריד מכמות השעות.

ה-10% האלה הם על חשבוננו.

הם כבר ניתנו. ה-10% האלה כבר ניתנו, כבודו.

הם לא ניתנו.

זאת לא בשורה חדשה, זה משהו שכבר אושר וכבר ניתן.

לא ניכנס לזה, אבל אני אומר, אנחנו לא דורשים בשביל זה שיפוי ממשרד החינוך.

ה-10% האלה ניתנו בפועל כבר חודשים רבים, ומדובר על - - -

שנייה, אני לא יכול ככה. אמרתי לכם שיש מגבלה ביכולת הקליטה שלי, אז לאט-לאט. אני רוצה להבין, אלה 10% שכבר ניתנו?

כן.

ברמה ההסכמית, ה-10% לאוכלוסיות האלה לא היו אמורים להינתן, ההסכם הזה מאפשר לתת כי אם זה ניתן בפועל, זה סוג של חריגת שכר – חריגת שכר שאמורה להיות מטופלת.
היות ויש לנו עכשיו הסכם שנותן את זה לאוכלוסיות האלה, אז בואו נתקדם, נצפה את פני העתיד, ועכשיו זה ניתן. בהסכם הזה זה מה שניתן. במצב ההסכמי לפני הסיכום הזה לא היה צריך לתת.

רק להבהיר את מה שנאמר. במסגרת הסכם השכר הארצי משנת 2011, ההסתדרות לקחה איזשהו חלקיק של אחוז מהתוספת שהייתה אמורה להינתן לכל העובדים, ותרגמה את אותו חלקיק של אחוז לתוספת של 10% לאוכלוסיית הסייעות לגננות.

סייעות לגננות.

ההגדרה הייתה סייעות לגננות והסייעות הפדגוגיות, מה שנקרא החינוך המיוחד. לכן, מה שאומר הממונה על השכר זה נכון כי תחשיב העלות של הדבר הזה לא הביא בחשבון את האוכלוסייה הזאת, כך שלמעשה לא היה לה כיסוי תקציבי.
שוב אני אומר. במסגרת ההסדרה שעשינו עכשיו ולאחר שגם מצאנו שבחלק גדול מהרשויות אולי לא פירשו נכון וכן שילמו לחלק מהקבוצה הזאת כבר את ה-10%, החלטנו להחיל את זה על כולם, וכפי שאמרתי, ליישר קו, ואם היום הממונה על השכר מאשר את זה, אנחנו לא מדברים פה על תוספת עלות מבחינת שיפוי של משרד החינוך.

אם כך, שאלה נוספת. הרשות המקומית משתתפת ב-25% או 30%.

30%.

אבל ה-10% חלים על ה-100%, כלומר הם חלים גם על תקציב משרד החינוך.

לא, זה לא עובד כך.

אז תסבירו לי.

נוסחת השיפוי של משרד החינוך, שמתבססת על ממוצע של דרגה וותק, לא משתנה. אם יהיה שינוי, כמובן אנחנו נשמח, אבל לא הוחלה התוספת הזאת. זאת אומרת שאם היום זה30%, אז אולי כתוצאה מהדבר הזה זה יהיה 30 ומשהו, יכול להיות.

אבל ה-10% הם על סך כול השכר שמקבלת הסייעת.

בוודאי.

לא, זה רק שכר היסוד.

השכר המשולב.

ברור, אבל מה שנקרא, אותו 100% שמתחלק אחר כך בין הרשות המקומית לממשלה.

אז זה כבר לא 30%-70%.

לא הבנתי. זה יורד ממה שמשרד החינוך נותן?

אז זה כבר לא 30%-70%, והרשויות שאין להן לא יוכלו - - -

עזבי, זה שאין להן זה סיפור אחר, שאתמול התמודדנו, ניסינו לפחות, בצורה אחרת. מה שאלת, קארין?

אני לא מצליחה להבין. אם יש תוספת של 10% מהרשות המקומית, אז בעצם יש 110%?

לא.

מאיפה זה יורד?

מהרשות המקומית.

לא, לא. הלוא הרשות המקומית היא זו שמשלמת את השכר.

הבנתי.

היא מקבלת מהמדינה את אותם 70%, אבל היא מקבלת את זה כמשהו סטטיסטי ממוצע.

לא מקבלת אחד על אחד מול כל תלוש משכורת.

היא מקבלת סכום גלובלי.

כן, ומי שקובע את מבנה השכר בסופו של דבר זה השלטון המקומי כי היא עובדת השלטון המקומי. סוגיה בפני עצמה, דיברנו עליה בעבר.

נראית לי בעייתית.

בבקשה. אנחנו חוזרים למשרד החינוך.

ביחס להסכם, אני לפחות לא ראיתי, אני מבין שעדיין לא הועבר אלינו למשרד החינוך אז קצת קשה להתייחס אליו. ביחס לשאלה האם יש איזשהן סוגיות ניסוח שאולי צריך להיעזר בנו, אנחנו נשמח אם יעבירו לנו את ההסכם, להעיר לגבי הניסוח האם הוא מתאים, משקף את הרצון של הצדדים או שאולי צריך להכניס תיקונים. אני פשוט לא רוצה להתייחס לזה באופן ספציפי מכיוון שלא ראיתי את ההסכם.
מעבר לזה, אני מבין שהתוספת תחול על הרשויות המקומיות. אם כך, אני לא רואה מה אנחנו יכולים להעיר.

כן, אבל הרשויות המקומיות בצדק יתבעו מהמדינה את ה-70%, שהוא גבוה יותר מ-10%.

אני מבין גם מהדברים שנאמרו כאן שהם לא יתבעו. אם הם לא יתבעו, יכול להיות שבניסוח של צו לימוד חובה, שקובע את שיעורי ההשתתפות בתקציבים של הרשויות המקומיות, יצטרכו לשנות את שיעור האחוז שכתוב שם כדי שזה ישקף את ההסכמה זאת.

על הגב של המשלבת.

אליה וקוץ בה. אדוני, אני רוצה להעיר שתי הערות. קודם כול, הערה חשובה, באמת יש התקדמות.

כן. גם 12 חודשי העסקה, הלוא דיברנו על זה.

12 חודשי העסקה זו התקדמות מאוד משמעותית, עכשיו מה שהחלטתם כאן לגבי הרחבת ההגדרה על-פי הקריטריונים שרויטל נתנה אותם, שבעה קריטריונים.

אני רוצה להגיד משהו לגבי תוספת השכר של 10% של השלטון המקומי. קודם כול, זה נשמע טוב. אחר כך בצדק אתה אומר, הרי הם יבואו לתבוע את זה מה-70% שהמדינה צריכה להקצות, ואז יתחיל הבלגאן החדש.

אבל אני רוצה להגיד איפה הבעיה, שבעצם לא נאמרה כאן. מהרגע שהעלו את התקציב ב-10%, בעצם אמרו לסייעות, זה משנה לכן גם את שבוע העבודה, אתן צריכות עכשיו לעבוד שישה ימי עבודה – תקנו אותי, נטע, אם אני לא מדייקת.

צודקת.

זו נקודה מאוד מאוד משמעותית. למה? ולמה זה משפיע גם על הסוגיה של ה-10%? מה אומרים להן בעצם? כל שאר עובדי ההוראה עובדים חמישה ימים בשבוע, זה צריך לקחת בחשבון. אנחנו מגדירים לכן מחדש את שבוע העבודה שלכן. אומנם יהיה לכן רצף של 12 חודשים, תעבדו שישה ימים בשבוע.
אבל, מה לא עושים? ברגע שלא מגדילים את היקף המשרה ולא מגדירים את זה כמשרה מלאה, בעצם אנחנו מדרדרים את התנאים של הסייעות. מה עשינו כאן?

נכון.

למה? אני רוצה לנמק. היום, משרד החינוך – תתקנו אותי – מגדיר מקסימום 24 שעות לסייעת. נכון?

לפעמים יש 30.

מקסימום 30, אבל ברוב המקרים 24.

אבל אנחנו יודעים איפה יש סייעות של 30 שעות, אפשר לספור את זה על יד אחת.

בעיקר ברפואית.

בעיקר ברפואית, אבל בגדול זה 24 שעות. אם התקן של משרד החינוך לא יגדל, ולכן הבעיה שלי עכשיו מול משרד החינוך - - -

כן, זה נושא בפני עצמו.

אבל זה קשור אחד לשני.

כן, ודאי.

זה קשור אחד לשני. אם התקן של משרד החינוך לא יגדל, וה-24 שעות מתפרסות על שישה ימים במקום על חמישה ימים, אז מה עשינו, מה הועילו חכמים בתקנתם.

לא. קודם כול, הן גם עבדו עד היום שישה ימים.

לא, הן עבדו חמישה ימים ברוב המקרים.

חמישה ימים בשבוע.

הילד לומד שישה ימים.

אז מה, זו בדיוק הבעיה.

היו ימים בשבוע שביקשו מילד לא לבוא.

ימי שישי הם אומרים להם לא לבוא.

בסדר, איך אתם רוצים לרבע את המעגל?

אני רוצה מעגל.

יש לי רעיון, אפשר לרבע את המעגל, זה עניין של נכונות. אני חושבת שצריך להגדיל את כמות השעות ולהגדיר אותן כמשרה מלאה.

להתאים למערכת.

אם למשל הן עובדות שישה ימים בשבוע, והמשרה תוגדר כמשרה מלאה אם הן עובדות 35 שעות בשבוע, זה משנה את כל התמונה, אבל אם אנחנו עכשיו באים לפה ופורסים – באמת, אני רוצה לברך על ההתקדמות, אני חושבת שמאז תחילת הישיבות ועם כל ההתערבות שלך נעשתה התקדמות וחתמו על הסכם, אבל זה הסכם חסר.
כשדיבר אתי מזכיר ההסתדרות, הוא אמר – תראי, זה הסכם ביניים, כך הוא הגדיר את זה – אבל אני יודעת, מה שזמני הופך לקבוע ואם עכשיו הוועדה לא תגדיר את זה - - -

זו נקודה אחת. יש לי עוד הערות אבל אני אגיד אותן בהמשך, זה רק לגבי הנקודה הזאת.

אוקיי. אני רוצה פשוט להדגיש ולחזק את מה שאת אומרת, אני גם אמרתי את זה בפתיחה. כל התחום של היקף המשרה, הוא נשאר בעייתי.

מאוד.

מאיפה זה נובע שהוא בעייתי? זה נובע מכך שמצד אחד, ועדות מקצועיות מחליטות על הקצאת שעות לילד, ומצד שני גם מגבילים את זה באותן 25 או 30 שעות, למרות שהילד לומד 42 שעות. פה יש בעיה שאנחנו נצטרך להתמקד בה. אני אמרתי, זה נשאר עדיין פתוח.

זה משפיע כמובן על רמת השכר כי הוא בסוף מחושב לפי היקף משרה, ופה יש בעיה שמשרד החינוך בעיקר, יחד אתנו אבל בעיקר עם משרד האוצר, יצטרך לבדוק את העניין הזה, וזה חוזר חזרה בעצם לוועדות המקצועיות שמחליטות כמה שעות מגיע לילד עם צרכים מיוחדים לפי הצרכים שלו.

נכון.

אבל ברור שבסוף, מה שקובע זה הצמצום של השעות ולא באמת הצורך של הילד, ופה הבעיה.

לא, זה איזשהו שילוב של השניים.

כן, אבל אדוני היושב-ראש, בסוף הרי לא יכולים לתת – גם אם נורא ירצו וגם אם נורא נורא צריך – לא יתנו לילד יותר מ-30 שעות. זה המקסימום.

קארין, אני אומר, זה נכון אבל יש הרבה ילדים שמקבלים פחות מ-25 שעות.

הרבה מאוד ילדים.

יפה, אבל שם לא הייתה מגבלה של התקציב. שם המגבלה היא החלטת הצוות המקצועי.

דרך אגב, אדוני היושב-ראש, אני לגמרי לא בטוחה עד הסוף שהשיקול היחידי שתמיד עומד בפני המערכת הוא שיקול הצורך של הילד. נתקלתי גם במקרים של ילדים שקיבלו פחות מ-24 שעות למרות שחוות הדעת המקצועיות היו אמורות לתת להם אפילו את המקסימום.

אוקיי, אבל זאת סוגיה שעומדת בפני עצמה ונצטרך לדון בה באופן עצמאי כמובן, אין ספק שהיא משפיעה בסופו של דבר על השכר.

מה שאנחנו ניסינו, לפחות בתחום של תנאי העסקה ליישר, זה אל"ף את עניין ההעסקה של 12 חודשים בשנה, עם תנאים – אותן חופשות, גמול חופשות ומה שקשור בזה, ובזה אנחנו מניחים שההסכם נותן את הפתרון.

צריך להבהיר את הנקודה הזאת, אם אפשר.

שנייה. יש עוד כמה תחומים מאוד בעייתיים שבהם משרד החינוך יצטרך לעסוק, ואנחנו בסיכום ניתן לזה גם כן מגבלת זמן, שנוכל לשמוע.

אפשר להעלות עוד כמה השגות?

יש לכם עוד משהו לומר, משרד החינוך?

אני חושבת שזה נאמר מאוד יפה, מה שאמרת כבודו, שהשעות נקבעות לפי צרכי הילד. לפעמים באמת אין הסכמה מה הצרכים, אבל בסופו של דבר כשהשעות נקבעות, הן נקבעות לפי צרכי הילד ולא לפי צרכי העסקת הסייעת, אבל יש מקומות שהסייעת היא משלבת של שני תלמידים ואז היא יכולה גם להגיע ל-42 שעות, להיקף משרה מלא.

זה לא מדויק, סליחה. לפי חוזר מנכ"ל היא יכולה לעבוד 30, גם אם היא משלבת שני ילדים. זה כתוב בחוזר מנכ"ל.

לא. בחוזר מנכ"ל כתוב אם יש שני ילדים או יותר שמשולבים בכיתה אחת, אבל אם אני אומרת שיש בית-ספר שיש בו שישה או שבעה ילדים משולבים, אנחנו יכולים למצוא שם שלוש וארבע סייעות במשרה מלאה.

זה לא הפרטים שקיבלנו מההסתדרות, שאילצו אותנו לשלב באותו היקף משרה שני ילדים, ללא תוספת בשעות.

באותה כיתה?

זה מקרה שאני באופן אישי עברתי השנה. באותה כיתה.

באותה כיתה כן, אמרנו.

איך נעשה את זה בתוך בית-ספר בשתי כיתות נפרדות?

- - -

זה כמו בפנטזיה - - -

זה לכאורה, זה הכול לכאורה.

חברות יקרות, אין פה שני צדי מתרס של איזשהו ריב. יש קודם כול צורך לנו, שלא חיים יום-יום את הקשיים ואת הצרכים שאתם חיים, להבין, כדי שנוכל לעזור. זה לא ייפתר ביום אחד וגם לא ביומיים כנראה, וגם לא ביותר ימים, אבל אני חושב שאנחנו לאט-לאט מצליחים להבין יותר.
יש פה סוגיה באמת לא פשוטה, אבל נצטרך להתמודד אתה. אני חוזר אלייך, זהבה.

אני רוצה להעיר גם ביחס לדברים האחרונים שנאמרו. אני בטוחה שזה כתוב אצלכם. כשזה כתוב זה עובד טוב, כי זה כתוב, אבל החיים יותר חזקים והפרקטיקה של הנשים שיושבות כאן, באמת מהשטח ומחיי היום-יום, זה לא עובד ככה. זה לא עובד ככה והנתונים הם לא כאלה, ויכולים פה הרבה יותר טוב ממני לספר איך זה לא עובד ככה. זו הערה אחת.

עוד שתי הערות קצרות, אדוני, שקשורות לתנאים של הסייעות. יש בעיה מאוד גדולה בכל מה שקשור לחישוב ימי החופשה השנתיים. מה קורה? הן תעבודנה עכשיו 12 חודשים אבל כל הנושא של החגים והחופשים, לא הכניסו את זה. אני ממש חוששת. אני רוצה לשאול את נציג ההסתדרות – אני חוששת שהחישוב לפי ההסכם החדש, הוא לא תואם את ימי החופשה במערכת החינוך, ואז אנחנו יכולים להגיע למצב שבכלל לא יקבלו על זה שכר, ובסוף זה לא באמת 12 חודשים מלאים. אם תוכל להתייחס לזה, זו הערה אחת.

ועוד הערה, אדוני, דיברנו על העלאת השכר והגדרת השעות, זה מתח הדרגות. זו גם נקודה שצריך להעלות אותה. הן תעבודנה, ונניח שבאמת אנחנו עכשיו נצליח להגדיל את מספר השעות כמו שדיברנו. אנחנו רוצים שהן תוכלנה להתקדם, המשכורת שלהן תעלה בהתאם, שיהיה אופק, שהן תדענה שיש הגדרה, כי ככה, אתה יודע, זה כמו שכתוב על הנייר ואחר כך בחיים זה לא יהיה.
הערה אחרונה, אני אומרת את זה בכל ישיבה – אם אני מתייחסת לדברים שאמר לנו מזכ"ל ההסתדרות החדש, שזה הסכם ביניים, לא יכול להיות שבישיבות הבאות לא תהיה נציגות של הסייעות או מי שמייצג אותן, גם אם זה לא ארגון יציג פורמלי. פשוט לא יכול להיות. אם נניח היו יושבים, הסוגיה הזאת של אותם שבעה סעיפים שרויטל ציינה, זה לא היה קורה כי ישר היו אומרים להם.

חייבים שתהיה נציגות. זה בלתי מתקבל על הדעת לעבוד מעל הראש שלהן. זה כל כך מורכב, כל פעם אנחנו לומדים משהו חדש. מה יקרה אם תשב שם מישהי? אפשר לבקש את זה, זה הדבר הכי מתקבל על הדעת. אז יש להן בעיה שאין ארגון יציג, אבל יש מספיק ארגונים. יושבת כאן נציגות איתך-מעכי, יושבת רויטל, באמת נשים שהן מומחיות לדבר הזה.

לא נתתי לנציג ההסתדרות לדבר, בבקשה.

שלום, שלמה שטרן מההסתדרות. אל"ף, אני מאשר את מה שאמר נציג מרכז השלטון המקומי. ההסכם אכן נחתם בשבוע שעבר, הוא נתן תשובה לשלוש שאלות די חשובות. אחת מהן זה 12 חודשי משכורת, תוספת שכר של 10% שלא הייתה עד עכשיו, והוסדר הנושא של חופשה שנתית, ותיכף אני אתייחס. אני שמח גם על מה שאמר נציג האוצר שהוא יאשר את ההסכם הזה.

בהסכם נותרו כמה בעיות שעדיין לא נפתרו, כמו למשל הגדלת היקף המשרה, הנושא של קביעות שאין עדיין התייחסות אליו, והנושא של סייעות רפואיות, שעדיין ההסכם הזה לא כולל.

לגבי השאלה של חברת הכנסת גלאון. ימי החופשה יינתנו להן בדיוק כמו ליתר עובדי הרשות המקומית, 22 ימים, כאשר הכוונה היא שהן תצאנה לחופשה השנתית בקיץ, באחד מחודשי הקיץ, כמו יתר העובדים במערכת החינוך, כך שלא ייפגע להן הנושא של ימי חופשה. אגב, הימים שלא עובדים בפסח, סוכות ויתר הימים, הם חצאי ימי עבודה.

בחנוכה.

חנוכה זה ימים שלמים. שבוע וחצי לפני פסח זה ימים שלמים.

הכלל הוא כמו עובדי הרשות המקומית.

כל יתר עובדי הרשות המקומית.

מבחינה זו יש כללים ברורים.

- - -

בפועל, עשר שנים אנחנו פונים אליהם שהן לא מקבלות שכר והם לא עושים עם זה כלום, אז כנראה זה מקובל - - -

רויטל, באמת, אני מקווה שעד סוף הכנסת אני אצליח לחנך אותך.

אנחנו נגיע לישיבות שאתה לא תגיד רויטל ולו פעם אחת.

חזון אחרית הימים.

את יודעת מה, זו זכות התקווה. אני רוצה להסביר. הן לא העובדות היחידות שהן עובדות רשות מקומית בתוך מערכת החינוך – כמו הסייעות לגננות, כמו השרתים, כמו המזכירות – כשאני מניח שההסכם הוא אותו דבר.

אבל זה לא ככה.

זה מה שאומרים לכם.

בפועל זה לא ככה.

- - -

לא מאפשרים לנו לעבוד בימי החופש. המשכורות שלנו מגוחכות בחודשים של החופשים - - -

זה לא יעזור, אני לא אצליח להבהיר לכם שאני לא מצליח להבין כשמדברות יותר משתיים. אני יודע שיש רשויות שהמזכירות והסייעות גננות נהנות בפועל מאותן חופשות שנהנות מהן הגננות, אבל מבחינה רשמית זה לא כך, וכאשר דורשים מהסייעות או מהמזכירות לעבוד בימי החופש, אז יש רשויות שנותנות להן איזו תוספת ויש רשויות שלא.

מה שאני מבין מההסתדרות ומהשלטון המקומי, שהן, דינן, מחתימת ההסכם הזה, כדין עובדי הרשות המקומית. אני רוצה לתת לו לסיים.

יתר הימים, כמו למשל השבוע או שבוע וחצי לפני פסח, היא אמורה לקבל על זה משכורת. היא אמורה, כדי לקבל את המשכורת, לעשות משהו. ניתן גם איזשהו פתרון שייתן לה איזושהי עבודה כדי שזה יצדיק את מתן המשכורת בימים האלה.

אני מבין שאי אפשר להגיד לחברה, בשבוע שלפני פסח, מאחר שהילד נמצא בחופש – את לא מקבלת שכר.

היא אמורה לקבל 12 חודשים.

והרשות תחליט אם היא מעסיקה אותה במשהו אחר, כן או לא.

נכון, כאשר בהסכם יש הגדרה במה אפשר להעסיק אותה.

ראיתי, כן.

שאלה חברת הכנסת לגבי מתח הדרגות. מתח הדרגות נקבע בהסכמים קיבוציים והוא נותן על-פי מידת ההיררכיה ברשות המקומית. סייעות, בעיקרן, נמצאות במתח הדרגות שבין 4 ל-8 בערך.

4.

לא הסייעות האלה. כלל הסייעות בחינוך המיוחד ובגנים, בין 4 ל-8, זה מתח הדרגות המקביל לסייעות האלה גם. הן נכללות כרגע בין יתר הסייעות של עובדי השלטון המקומי.

איך התחלנו ב-4 כשדיברנו על 6?

כשייפתח ההסכם, נוכל לקדם את יתר העובדים, גם את הסייעות, גם הן יובאו בחשבון. הן עכשיו חלק מעובדי הרשות המקומית באותם תנאי שכר, 12 חודשי משכורת, אותו מסלול קידום, אותו אופק קידום.

בבקשה.

שלום, תודה רבה. שמי נטע לוי, עורכת-דין מעמותת איתך-מעכי, באמת מלוות את התארגנות הסייעות הארצית כבר שלוש שנים, ומאוד שמחות על ההתקדמות ועל צבירת התאוצה והפירות שככה אנחנו רואות בזמן האחרון, וגם ההסכם הזה שהוא כנראה בעקבות הזירוזים שיצאו מהוועדה הזאת, בא וסגר את עניין 12 החודשים, שמבחינתנו זה היה אמור להיות מובן מאליו אבל זה שזה חתום עכשיו זה באמת נפלא ואנחנו מברכות על זה.

אני רוצה להשיג ולהעיר כמה דברים. קודם כול, לגבי 12 החודשים אני חושבת שניתנה עכשיו תשובה אבל אני רוצה לוודא שבאמת זה 12 חודשי שכר מלאים, שלא יורדים, שלא מצטמקים בחודש מרס-אפריל או אוגוסט כי נגמרו 22 ימי החופשה. אני רוצה אם אפשר שהוועדה תוודא את זה ושתהיה הבהרה שתצא כי זה מאוד חשוב, על סמך מה שראינו בשנים האחרונות. ובאמת אנחנו לא ארגון עובדים, אבל לצערנו אנחנו מקבלות עשרות פניות מסייעות מכל הארץ, בהן עשרות פניות של משלבות שנתקלו במקרים כאלה של משחקים עם האחוזים.

אני רוצה להתייחס גם לעניין ה-10% שדובר עליהם. אני מבינה שה-10% לא הוסדרו. אני רוצה להראות כאן שלושה תלושי שכר – שניים שבהם כבר ניתנו עשרת האחוזים האלה, כנראה ללא אישור הממונה, אבל הם קיימים.

באחד התלושים מדובר על 170 שקלים. בעצם, זה לא 10% מהשכר המשולב, כי השכר המשולב הוא 2,800 כאן בתלוש שאני רואה לנגד עיני, זה 10% מ-1,700 שקלים במקרה הזה. יש לי תלוש של סייעת שלא נמצאת כאן, עם ותק של תשע שנים, ולה 10% תוספת הסייעות זה 162 שקלים.

זאת אומרת, אנחנו מדברים על מאיפה יבוא הכסף, אני לא מזלזלת ב-160 שקלים, אבל עדיין זה הסכום ועל זה מדובר, זאת התוספת.

וכאן אנחנו מגיעים לתלוש השלישי, התלוש של סיגל. סיגל היא עובדת קבלן, היא עובדת דרך מרכז לפעילות קהילתית שנמצא תחת הרשות המקומית של צור יגאל, והמועצה המקומית הזאת בעצם מתנערת מההסכם הקיבוצי הקודם והחדש ואומרת, התנאים האלה לא חלים עלינו. אתם יכולים לראות את התלוש הזה שבו בעצם אין את ה-10%, אין שום דבר. הסכום שלה בתלוש הזה הוא 2,400 שקלים, זה בנטו, בברוטו זה לא הרבה יותר, 2,700 שקלים.
זאת נקודה שמאוד מאוד חשוב לגעת בה כי אנחנו נתקלות בה בלי הפסקה, וכביכול על הנייר, העמותות, חברות הקבלן וכל חברות הבת של העיריות אמורות לטפל ולתת את אותם תנאים. בפועל, זה לא קורה. זה מאוד מאוד חשוב.

אני רוצה לגעת בעוד דבר אחד אחרון, הגשנו גם לוועדה וליושבים כאן ולמשתתפים את ההשגות שלנו בכתב. קודם כול, גם מה שזהבה נגעה בו, העניין הזה של המעבר לשישה ימים, אנחנו רואות בזה הרעת תנאים. זה ברור שיש צורך של הילדים, ואנחנו וההורים, אנחנו פועלים כאן בשיתוף פעולה וזה מאוד חשוב הצורך של הילדים, אבל גם הצורך של הילדים הוא שלסייעות יהיה שכר ראוי. אפשרי להגיע לשישה ימי עבודה אם המתווה הזה שמסומן בהסכם, שזה 35 שעות, יוגדר כ-100% משרה ולא 42.5 שעות כפי שמוגדר כעת כי עדיין התלוש יהיה מגוחך.
ובאמת נקודה אחרונה, אבל בעיני היא קריטית, זה שגם בהסכם הזה, סייעות לא היו מעורבות, ואני לא מדברת על לתפוס סייעת ברחוב, אפילו לא אותן. אנחנו כאן כי אנחנו מעורבות ופעילות כבר הרבה מאוד שנים, אנחנו לא נבחרנו – הסייעות כאן הן לא נבחרות – אנחנו לא מתיימרות להיות. אנחנו לא ארגון יציג, אבל אנחנו קראנו עשרות פעמים – ואנחנו זה אנחנו איתך-מעכי והסייעות – עשרות סייעות שפנו להסתדרות, למר שטרן, למר עיני בזמנו, ולניסנקורן כיום, ולארנון בר-דוד. בתוך ההסתדרות, אנחנו הסייעות רוצות איגוד סייעות – איגוד סייעות שיהיה חלק, שיהיה חלק מהמשא ומתן על ההסכמים הקיבוציים, שיהיה מעורב בכתיבת ההסכמים, ואז באמת כפי שרויטל קודם אמרה, ובכלל, החורים האלה, לא יהיה מענה לכל הבעיות, זה ברור, אנחנו יודעות שיש כאן עוד שחקן, זה משרד החינוך, ועוד שחקן שזה משרד האוצר, אבל עדיין יהיה מענה ליותר בעיות ולפחות אנחנו ניאלץ לסתום את הפה.

לכן, אני חושבת שזה משהו שהוא קריטי, וכבר הייתה קריאה מהוועדה כאן לנושא הזה סביב ההסכם הזה.

כל הוועדות בכנסת.

אני חושבת שזה דבר קריטי ופשוט. זה דבר מאוד פשוט, אני לא מבינה איך זה עדיין לא ניתן, שסייעות ייצגו את עצמן.

שלמה, אתה מוכן להתייחס? אני מומחה קטן מאוד באיגודים מקצועיים, ואני גם מבין שהסתדרות הפקידים כוללת בתוכה ים של מקצועות ונושאים, ובטח אין דרך לארגון יציג לכל אחד, אבל יש כן דרך לשיתוף פעולה ושילוב.

המדיניות של הסתדרות המעו"ף – בשמה הקודם הסתדרות הפקידים – היא שוועדי העובדים המקומיים מייצגים את כלל העובדים באותה רשות מקומית. מכיוון שלא אני קובע מדיניות אלא מבצע מדיניות, אני העברתי את המסר של מה שנאמר בוועדות, זה נמצא כנראה בבדיקה בדרגים הבכירים והם יתנו את דעתם על זה. אני מניח שתהיה תשובה בעתיד הקרוב.
ככל שאני יודע, הדרישות של הסייעות/משלבות, כשאני ישבתי בדיונים אני קיבלתי עשרות פניות של סייעות בכלל לגבי הדרישות של מה הן רוצות לתקן, אני פחות או יותר חושב שאני די מומחה בדרישות שלהן ומכיר את זה, כך שיכולתי לייצג אותן נכונה במשאים-ומתנים.

אני רוצה לציין קודם כול שהקריאה הזאת, כבר לפני שנה וחצי היינו בתוך ההסתדרות והיינו בוועדה לאיגוד מקצועי בתוך ההסתדרות והוועדה הוציאה המלצה לבדוק את בעיית הייצוג של הסייעות בתוך ההסתדרות. זה לא דבר שנולד היום.

אני מכיר את הבעיה כי היא עלתה פה בוועדה גם לגבי המזכירות למשל.

נכון.

וגם לגבי השרתים, או איך שהם נקראים היום, עובדי המנהלה, אב-בית. הלוא זה גם כן פרופסיה מאוד מאוד ייחודית, ואין להם גם ייצוג.

קודם כול, המספרים הם שונים. אנחנו מדברים כאן על כ-30% מכלל עובדי הרשות המקומית בכל רשות מקומית - -

שאלה של מדיניות.

- - כששוב, בתוך הוועדים המקומיים יש מיעוט מאוד קטן של ייצוג לסייעות.

אם בכלל.

מכיוון שגם באנו ודיברנו על זה, הם אמרו: טוב, אז שהסייעות יתאמצו ויגיעו לוועדים המקומיים.

אוקיי. זה באמת נושא שאנחנו נצטרך לנסות עם יושב-ראש ההסתדרות החדש, ואני יודע שיש שם פתיחות גדולה, אבל מצד שני, בטח יש גם חשש מאיזשהו ריבוי.

השלכות רוחב.

השלכות רוחב, אבל אין ספק - - -

אין לזה השלכות תקציביות, למשל.

הם פשוט ידעו את רצונן, וזו בעיה.

יש צורך ביותר קשב, יותר סבלנות, יותר שעות דיון, אין ספק בזה.

זה פשוט ייצוג. יש רופאים בהסתדרות הרופאים - - -

כי אתן צודקות במאה אחוז - - -

אגב, יש תקדים. יש את התקדימים של איגוד הכבאים בתוך הסתדרות המעו"ף, הוא ישב בוועדה בתוך ההסתדרות ואמר שהוא חושב שהם יכולים להתוות את הדרך. יש תקדימים לזה בתוך הסתדרות המעו"ף, שיש איגודים מקצועיים.

כשציינתי את הסייעות לעומת המזכירות, זה לא בשביל לקפח את המזכירות חס וחלילה, אבל העניין הוא שבאמת מדובר כאן באחוז גדול מאוד מחברות הסתדרות המעו"ף, וזה אך הגיוני שיהיה להן, וגם בגלל המגוון והבעיות. מר שטרן מקבל הרבה מאוד פניות, אנחנו מקבלות הרבה מאוד פניות, ואנחנו את כולן מפנות להסתדרות כי באמת לא אנחנו אמורות לתת את התשובות לבעיות.

אוקיי. תודה. מי עוד רוצה להתייחס?

שמי סיגל אבישי, אני סייעת משלבת זה שמונה שנים.

עם אותו ילד שמונה שנים?

שש וחצי שנים אותו ילד, וכל שנה עכשיו אני מחליפה ילד, או הוא מחליף אותי, יותר נכון. אני רוצה לברך כמובן על ה-12 חודשים. צריך לעשות חשיבה נוספת על מה זה אומר, אבל בהחלט יש התקדמות. אני רוצה להתייחס לנקודה שרוב הסייעות - סייעות השילוב, חלק מהרפואיות וחלק מסייעות כיתתיות אפילו – שהן לא עובדות המועצה, הן לא עובדות הרשות, ולא מקבלות את התנאים שמקבלות עובדות הרשות, אני חושבת שזה המקום להתחיל בו, קודם כול. שאנחנו נהיה חלק מעובדי הרשות, וככה נוכל באמת לייצג את עצמנו כי גם את זה לא נותנים לנו לייצג, את עצמנו בתוך הרשות, ואז להתחיל באמת לדבר על שאר הדברים. אני לא יכולה לדבר על שאר הדברים כל עוד אני לא מקבלת אותם בכלל בתלוש, אני לא רואה אותם – לא את גמול ההשתלמות, גם לא מדברים אתי בכלל על השתלמויות, אני הולכת ורוכשת אותן בעצמי.

יש התכתבות של סיגל עם מפקחת במועצה על זה שהיא וקבוצת סייעות מבקשות ללכת לאיזושהי השתלמות. אני מזכירה ששכרה עומד על 2,400 שקלים, אז התשובה היא: בשמחה, אתן מוזמנות ללכת לאן שאתן רוצות, על חשבונכן כמובן. והסייעות שאנחנו מדברות אתן כמהות להדרכה, בשכר הנוכחי הן לא יכולות לממן את זה מעצמן, ואגב, שיטת הניהולים הקיימת היא לא משהו שהוא בכלל רלוונטי לסייעות משלבות.

בכלל, אתם מדברים פה על דרגות או על קרן השתלמות. אני לא רואה את זה בפועל, זה בכלל לא קיים אצלי, מעבר לזה שהייתה לי שיחה עם עובדת קבלן, עובדת ניקיון, שהיא מקבלת כן קרן השתלמות, היא מקבלת כן ביגוד, היא מקבלת דברים שאני לא מקבלת בכלל, שבכלל לא מדברים אתי על זה.

אני רוצה שיהיה די ברור. התחום הזה, שיש חלק מהרשויות שמעסיקות – דרך אגב, לא רק סייעות, זה נושא שעומד על שולחננו, זה גם נושא של מורים שמעסיקים אותם לא בהעסקה ישירה - הוא דבר שלילי וצריך להתמודד נגדו. יחד עם זאת, זכותן גם של אלה שעובדות לא ישירות עם הרשות המקומית בדיוק לאותם תנאים. וכאן משרד החינוך, רחלי, זה חלק מהאכיפה שלכם כי אתם המממנים הראשיים של כל המערכת הזאת. אני יודע שיש את הרעה החולה הזו, לפחות במקומות שבהם אני הייתי לא היה דבר כזה. אני יודע שיש רשויות – ביניהן תל-אביב, ירושלים ורבות אחרות – שעושות את זה דרך קבלני משנה. זה דבר שלילי, צריך להתמודד נגדו ברמה שלנו, אבל עוד פעם, מאחר שאת כעורכת-דין, והארגון שלכם גם פועל משפטית - -

גם בנושא של העסקה ישירה.

- - הזכויות של העובדים הן לא משתנות, בין אם הוא מועסק ישירות על-ידי הרשות, או שלוחה, או יד ארוכה של הרשות.

משפטית זה ידוע, אבל מעטות שהולכות ונלחמות, הולכות לתבוע את הזכויות שלהן.

אני מבין את זה היטב, אני רק אומר את זה – אנחנו גם נרשום את זה כמובן בפרוטוקול – כי זו אחת התביעות שלי למשרד החינוך. אני הזכרתי את זה אתמול, אני מזכיר את זה בכל הזדמנות – אכיפה, אכיפה, אכיפה.

הם לא עושים את זה.

אני חייבת לציין שבפניות שלי, חוזרות ונשנות, אל המועצה, כל הזמן זרקו אותי החוצה ואמרו לי, לכי דברי עם העמותה, עם מי שאחראי. אין לי מושג מי אחראי עלי, אין לי מושג מי מעסיק אותי, אין לי מושג למי לגשת לדבר על תנאי השכר שלי, על תנאי העבודה שלי בכלל.
התשובה האחרונה שקיבלתי מהיועץ המשפטי של המועצה, שהם לא כפופים לחוקת עבודה בכלל. לא כפופים, ויש לי פה את המסמך להראות.

צריך את היועץ המשפטי הזה לבדוק.

אבל זה עשרות פניות.

אני מכיר את זה. הבעיה שלנו פעם אחת היא לקבוע נהלים וכללים וחוקים, ואחר כך בעיה הרבה יותר קשה זה לאכוף אותם.

אני רוצה דרך הוועדה לקרוא לכל מי שנתקל במצב כזה של עובדים שמקופחים בשכרם, למרות הסכם קיבוצי, לפנות או לוועדי העובדים העירוניים, אם לא מקבלים אותם יש הסתדרות בכל מקום, או גם אלי.

שלמה, אני פניתי אליך ואתה גלגלת אותי מכל המדרגות.

- - -

גם אותי.

נכון, כי הסייעת פחדה. אני אמרתי, הוא לא רצה לשמוע - - -

רויטל. רויטל. את צריכה לפחות בהדרגתיות.

יפנו אלינו, אנחנו - - -

אני חייבת לציין שהתשובה של ההסתדרות הייתה – לכו תחפשו עבודה אחרת משתלמת יותר.

אוקיי. אנחנו לא נוכל להתמודד עם הבעיות הפרטניות. אני אומר לכם את העקרונות ואנחנו נמשיך כמובן לטפל ולעקוב, אנחנו לא נעלמים. בבקשה.

שמי עופרה שריד, משלבת ממועצת פרדס חנה-כרכור. המקרה שלנו הוא מקרה יוצא דופן, ייחודי בארץ, שבו את התקציב שמשרד החינוך תקצב עבור כל ילד קיבלנו באופן ישיר, מה שנקרא חוזה אישי.

מה זה ישיר? ממשרד החינוך?

חברת – איך נקרא לזה במונח משפטי?

היא פשוט הייתה ספקית.

ספקית משנה, מה שנקרא.

ספקית משנה, היא לא הייתה מועסקת - - -

ללא התנאים הסוציאליים. קיבלתי ישירות את השכר שמשרד החינוך מתקצב עבור הילד ששילבתי.

לא הבנתי.

דרך הרשות, ללא התנאים והזכויות הסוציאליות.

אבל לא הבנתי מה הייחוד שם.

זה המקום היחידי עדיין בארץ שההעסקה שלנו – כבודה של ההסתדרות והשלטון המקומי לא שמו את ידם על התקציב שמיועד לילד.

תסבירי לי.

מה שהיה שם זה באמת המקרה היחיד שאנחנו מכירות, לא הייתה שם בעצם העסקה אלא השלטון המקומי, המועצה, העבירו להן תשלום קבוע - 12 חודשים אגב – תשלום קבוע כנגד קבלה.

ספקית שירות.

זאת אומרת, כספקית שירות, ומה שעופרה התכוונה זה שבעצם השכר שלה היה הרבה יותר גבוה - - -

אני רוצה להמשיך, נטע, ברשותך.

עופרה, אני אתן לך אבל את אומרת משפט, אני רוצה להבין מה מתחבא מאחוריו.

ההגדרה המשפטית היא ספקית משנה, שנבין את אופן - - -

זאת אומרת, עוסקת מורשה?

ספקית שירות.

עבדנו כפרילנסריות.

עוסקת מורשה?

היא לא הייתה בדיוק עוסקת מורשה.

- - -

במקרה שלי כן.

לא בתזמורת.

אתה צודק מכיוון שזו שאלה מצוינת. זה היה תחום אפור לחלוטין, שהוא נגמר כרגע.

אוקיי. הסכמנו שלא הבנו.

השורה התחתונה, אני יכולה היום להעיד אחרי שנתיים של העסקה על השכר שהייתי משתכרת עבור 30 שעות עבודה בשבוע, השתכרתי כ-5,300 שקלים בכל חודש. בשנת העבודה הבאה, על אותו היקף משרה, מציעים לי פחות מ-3,000 שקלים.

הלכנו, בדקנו עם חשבי מס, רואי-חשבון להבין מדוע כי כשפנינו להסתדרות ההסתדרות אמרה: אתן לא מבינות, אתן לא מבינות, כל ההעסקה, תנאים סוציאליים, זה הולך חבות עובד, יש פה הרבה מונחים שכל הזמן זרקו, אתן לא מבינות, לא מבינות, ועדיין אמרנו שהפער נראה לנו מאוד מאוד גדול – הפער בין מה שמשרד החינוך ידע לתקצב עבור הילד שזכאי לשילוב עם כוח-אדם איכותי שיהיה מוכן לעבוד בשכר הזה, מול החוזה המחפיר, המעליב, המבזה, ושכר המינימום שההסתדרות מציעה לנו.

זה לא ההסתדרות מציעה לכן את השכר הזה.

אנחנו תחת ההסכם הקיבוצי, אין לנו אפשרות לצערי להמשיך לעבוד - - -

זה לא משנה. הלוא השעה היא שעה, המשמעות היא מכפלת השעות.

נכון אבל אם נעשה את החשבון, כשלא הייתי זכאית לתנאים סוציאליים כספקית שירות, הייתי צריכה לדאוג לפנסיה שלי לבד, וימי מחלה אף אחד לא שילם לי עליהם.

אבל שילמו לך את זה בחוזה.

קיבלתי 12 חודשים מלאים, כל חופשות בתי-הספר, כולל החגים. גם כשהייתי בבית ולא נדרשתי לצאת לעוד עבודות בזויות ולא תואמות את התפקיד, קיבלתי את המשכורת בצורה מכובדת כל חודש, במלואו, כי זה מה שמשרד החינוך קוצב עבור ילד, והכסף הזה מגיע לרשויות.

נשאלת פה השאלה איך מהתקציב היפה והמכובד הזה בסופו של דבר מציעים לנו שכר מינימום, עם תנאים שאינם תנאים, ימי חופש שאנחנו פה בסימני שאלה מאוד גדולים על היקפם, דרישה ביולי-אוגוסט לעבוד בעבודות משלימות כאלה או אחרות.
בשורה התחתונה, כבודו, מה שאני רוצה שוב להתריע ושזה יהיה רשום בבקשה – שמי שייאלץ לשלם את הפער זה אותן משפחות, אותם הורים שעייפים - - -

בסדר, עופרה. מה שאני מבין – אני פונה אלייך, נטע – כשאתה נותן שירות, כלומר כעוסק מורשה, מגלמים לך בתוך המשכורת את ימי החופשה, את ההשתלמות.

הפער והניצול הם מאוד מאוד גדולים.

שנייה, עופרה. ולכן, אני מניח שהשכר היה ישיר יותר גבוה.

נכון, אבל הפער שנוצר, למה זה מצלצל באוזניים? מכיוון שהפער הוא דרמטי, זה פער בין 5,300 שקלים, שאני משערת שמועצת פרדס חנה לא לקחה את זה מהכיס הפרטי שלה - -

ממש לא.

- - אלה הסכומים שהיא מקבלת. אז נכון שהייתה מגולמת בזה החופשה, אבל הפער – עלות מעביד היא 1.3 - - -

אני לא יכול לבדוק את זה - -

אבל אפשר לבדוק את זה.

- - אבל מה שאני מבין, שההערה שאתן רוצות להשמיע פה היא בשאלה שעלתה לא פעם אחת פה בוועדה, האם סך הכסף שניתן על-ידי משרד החינוך מגיע במלואו לעובד.

נכון.

אמת.

המקרה הזה הוא בעצם מקרה שממחיש את האפשרות להשתכר שכר נורמלי.

בבקשה.

מלי, אני משלבת בפרדס חנה שנה רביעית. עכשיו העברנו לך, באמצעות הבת שלי, את חישוב השכר. מה שאנחנו מקבלות בפועל זה בין 23 ל-28 שקלים, ובחישוב שעשתה חשבת שכר מה שאנחנו אמורות לקבל זה 36 שקלים. לא מדברת בין ה-70% שמשרד החינוך מעביר או ה-30% תוספת שהרשות נותנת. הפער הוא עדיין בין 23 שקלים שאנחנו מקבלות ל-36 שקלים שאנחנו אמורות לקבל בפועל, ואנחנו לא מקבלות אותו.

אוקיי. זו הנקודה שעכשיו העליתן.

יש לי עוד נקודה. חשוב מאוד לדעתי גם לעשות הגדרה של התפקיד שלנו, של המשלבת, על מנת שתהיה לנו הכרה מקצועית, כבוד למקצוע שלנו, שלא יגידו לנו – אתן לא מתאימות למקצוע כי המקצוע הזה מתאים לנשים שהן עקרות-בית - -

סטודנטים או פנסיונרים.

- - או נשים פנסיונריות, או סטודנטים, או כאלה דברים. פשוט שתהיה הגדרה לתפקיד שלנו. אני חושבת שהתפקיד שלנו הוא תפקיד מאוד מכובד וחשוב ביותר, והעתיד של הילדים שלנו מונח כאן על הכף. אם אנחנו היום לא נעשה את העבודה שלנו כמו שצריך, מחר הילדים האלה יגדלו ויהיו נטל לחברה, נטל לכלכלה, הם כל החיים שלהם יצטרכו עזרה, ואני חושבת שאנחנו היום עושות את המקסימום שאנחנו יכולות בתנאים שיש לנו, לעזור לילדים האלה, לשלב אותם כמה שאפשר, כל אחד כמובן לפי היכולת שלו.

אוקיי. ברור. בבקשה.

שלום. שמי אהוד חלק, אני אבא לילד עם שיתוק מוחין. הפגיעה היא מוטורית, אין פגיעה שכלית או רגשית, ואני רוצה לחדד כמה נקודות.

בתור הורים לילד, שמתמודדים עם מורכבות, סייעת היא הדמות הראשונה במעלה בטיפול בילד, שמבצעת הוראות של פיזיותרפיסטית, של מרפאה בעיסוק, של קלינאית תקשורת, של speech תרפיסטית. זאת אומרת, כל ההנחיות המקצועיות שניתנות על-ידי אותם אנשי מקצוע - -

מורות להוראה מתקנת.

- - מבוצעות במהלך היום – במקרה שלנו זה בגן, הוא ילד בגן – ויש משמעות בלתי רגילה לאיכות של הביצוע שלהן בהתקדמות של הילד. לנו הייתה סייעת טובה בפרדס חנה, טובה מאוד. הילד התקדם. אני יודע על מקרים שהסייעת התחלפה, כמו שקורה לצערנו הרבה, זו נפילה והילד נעצר. זה מאוד משמעותי כי הילדים האלה, נשקיע בהם, הם יגיעו קדימה; נתקע להם מקלות בגלגלים, הם יהיו נטל לחברה ויסבלו בעצמם, והוריהם יסבלו.
החברה שלנו לא יכולה להתעסק עם 23 או 36 שקלים, זה לא פרופורציוני בכלל לתועלת הפנטסטית של העבודה של הסייעת. זה פשוט ללא שום פרופורציות. אנחנו מדברים על אדם שמבצע הנחיות של כמה וכמה אנשי מקצוע ובא איתם בקשר, ותורם באופן משמעותי ביותר להתקדמות של ילד.

אנחנו כחברה לא יכולים להזניח את זה ולשלוח אותן להיות עובדות קבלן, בשכר מינימלי. הנטל הזה יופל על ההורים.

הוא מופל על ההורים כבר.

הוא נופל על ההורים, ואני חושב שאנחנו כחברה לא יכולים להרשות לעצמנו את הדבר הזה.

תודה רבה. הנקודה ברורה. אין ספק שדמות הסייעת זה נושא מרכזי.

ותנאי העסקתה. זה בדיוק כוח-אדם איכותי או לא איכותי שיש שם.

בשביל זה נפגשנו הבוקר, בשביל זה אנחנו נפגשים יותר מפעם אחת. מישהו מהגורמים הממשלתיים למיניהם, יכול להגיד לי כמה מתוקצבת שעת סיוע?

נביה, ממינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך. עלות משרת סייעת כ-70%, כ-70,000 שקלים. העלות נקבעת על-ידי אגף התקציבים, משרד האוצר, היא מועברת לרשות ב-12 חודשים.

כמה שעת סיוע?

אפשר לגזור 70,000 חלקי - - -

178.36

178 שקלים, למיטב ידיעתנו.

לחלק ל-4.3; 41 שקלים לשעה.

זה לפי 42, היקף משרה זה 42.5.

זאת עלות השעה שהם מעבירים, 178.36.

זה 70% מסך השכר.

יש מסמך רשמי שהעביר שר החינוך בעניין.

אני שואל כי הרי לא כל סייעת עובדת 30 שעות.

- - -

על כן אני שואל כמה זה שעה. לפי החישוב הזה – אני מבין שמישהו כבר עשה את זה – זה 178 שקלים.

זה הנתון שיש לנו.

שעת סיוע, שמתוקצבת על-ידי המדינה.

אני מעבירה מסמך של התקצוב המוניציפלי של משרד החינוך, שם כתובים בדיוק הנתונים שמשרד החינוך מעביר.

178.36.

137 שקלים.

זה לא מה ששר החינוך העביר בכתב.

בבקשה.

קודם כול, אני רוצה להגיד רק במאמר מוסגר שבאמת אחד הקשיים הוא שנעשה פה הסכם קיבוצי שמדברים בו רק שני צדדים, כשבפועל, סביב הנושא הזה צריכים להיות ארבעה צדדים. מעבר להסתדרות ולמרכז השלטון המקומי, משרד החינוך והורים לילדים, חייב להיות איזשהו ייצוג של לפחות לשמוע אותם בתוך העניין הזה, אחרת זה באמת איזשהו קשר שבסופו של דבר לא קשור לשורה התחתונה, והשורה התחתונה זה מה עושים עם הילד.
אני חושבת שחלק ניכר מהדברים פה היו נפתרים לו ההעסקה הייתה עוברת ישירות למשרד החינוך, היה נפתר גם הנושא של הכסף שהולך לאיבוד בדרך.

אבל לאן הולך הכסף הזה, אפשר להבין את הדבר הזה? לאן הכסף הזה הולך לאיבוד, אני חייבת להבין את הנקודה.

הוא נשאר בתוך האגפים לחינוך - - -

הלוואי ונקבל תשובה. הלוואי ונקבל תשובה.

לא, באמת, זה דבר משמעותי.

גם אנחנו שואלים את זה כבר ארבע שנים.

אז אני בדקתי את זה. זה נשאר בתוך מחלקות החינוך בעירייה. זה נכון שזה לא יוצא ממחלקת החינוך, אבל זה בתוך מחלקת החינוך בעירייה.

אז לצורך מה זה?

30% שהם צריכים להעביר.

יש טענה, רויטל מייצגת את הטענה הזו, שמועבר סכום כסף גלובלי לרשות המקומית, ואו שלא כולו עובר בסוף ליעד שלו, שזה לצורך העניין הסייעת, או שהוא עובר אבל בלי ה-30%.

שהופכים את ה-70% ל-100%.

אבל זו טענה שאני עוד לא הצלחתי לאמת אותה.

בסדר, אבל יושב פה נציג השלטון המקומי. אני רוצה תשובה לדבר הזה.

התשובה שהם יתנו לך היא שזה לא נכון.

- - -

יש פרוטוקולים. הם הודו שזה נכון.

אדוני היושב-ראש, עם כל הכבוד, אני חושבת שהגיעה העת לקבל תשובה ברורה.

אבל אני אומר לך מה הם עונים.

הרי לא יכול להיות שבאים גמדים בלילה והכסף הזה הלך איתם. אני רוצה תשובה מהשלטון המקומי, אל"ף, האם אתם באמת מקבלים את הסכומים שנטענים כאן; בי"ת, במידה וכן, איפה הכסף?

איפה הכסף זה אתם.

אנחנו גם רוצות לקבל את התשובה. אנחנו שואלות את זה שוב.

דן, מה אתה יכול להגיד על זה?

לגבי המספרים אני לא יודע. אני יודע איך מבוסס תחשיב התקצוב של עלות שכר של סייעת.

סליחה שאני קוטעת אותך. אתה לא יודע כמה כסף מגיע ממשרד החינוך?

לא.

מי יכול לדעת? מי בשלטון המקומי יכול לתת מענה?

קודם כול, משרד החינוך מוסמך להגיד מה הוא מעביר.

כל רשות היא רשות עצמאית.

סליחה. יושב כאן תקציבן של משרד החינוך, אומר אני מעביר סכום X. אני רוצה לדעת, יכול להיות שהכסף הלך לאיבוד בבנק, בדרך, האם הגיע אליכם הסכום הזה.

הסכום המועבר מבוסס על נוסחה שמדברת, לפי השכר שנקבע לדרגה 7, שזה הממוצע של הדרגה, ותק 11, לחלק ל-42.5 שעות. זאת הנוסחה.

זאת אומרת, מחזירים אותנו להסתדרות. מחזירים אותנו לתשובה של ההסתדרות כנראה.

בואו נפשט. אולי זו בעיה אצלי, אבל לי קצת מסובך עם נוסחאות. תגיד לי בסכום כמה שקלים חדשים אתם מעבירים לרשויות המקומיות, כסף. יש לכם שורה בתקציב, נכון? משרד החינוך, כיתר משרדי הממשלה, מתנהל על-פי ספר תקציב, נכון? תגיד לי מה השורה בתקציב שאתם מעבירים.

סך הכול שנתי?

כן. תן לי את המספר.

מה התקציב של הסייעות בתקציב שנתי?

כן, אני רוצה לדעת את התקציב של הסייעות.

לא זוכר בעל-פה.

אז אפשר להוציא את הנתון?

אדוני היושב-ראש, אני לא מבינה את זה.

מאחר שאני כבר שאלתי כאן, אז לא תקבלי תשובה, אנחנו צריכים להיכנס לנושא הזה, אבל זה לא - - -

- - -

אבל את רוצה לקבל תשובה שלא תקבלי אותה. אני אתן לכם לדבר, חכו רגע. אני מחזיק בידי מסמך. נביה, בוא רגע אלי. אתה מכיר את זה?

זה מהות המאבק, הכסף הזה מגיע לילד, מגיע למשפחה ומגיע למשלבת. זה מהות המאבק.

אנחנו איתרנו את הבעיה, לא נקבל פה תשובות יותר טובות ממה שקיבלנו עד עכשיו, אנחנו ניקח על עצמנו לבדוק את זה.

ממי כן?

האם לא כל המכובדים נמצאים לתת תשובות? האם אנחנו לא התכנסנו עם כל הגורמים באמת שיכולים לפתור את הסוגיה, כי זאת הסוגיה. למי עוד עלינו לפנות? כבודו, למי לא פנינו?

עופרה, באמת. אתם גם מתחילים להביא את הסבלנות שלי לאיזשהו גבול.

סליחה.

אנחנו נפגשים, ותאמינו לי, ניפגש פה עוד פעם כי אתן נחמדות, וכיף להיפגש, ונתקדם צעד אחר צעד לפרק את הבעיה הזו. אני לא עוזב אתכן ואתן לא עוזבות אותי.

החשבת הכללית גם מעורבת בנושא, אגב.

אני חוזר ואומר. אחת הבעיות הקשות במערכות הממשלתיות בכלל, ובמשרד החינוך, זה אכיפה, כי בעצם מישהו צריך לקחת את הנייר הזה, שפה מפרט את מה שאתן אומרות, ולבדוק באמת בסוף – 178 שקלים כפול X שעות שמקבלת הרשות, מה קורה עם זה.

כל הסיפור, לעשות בדיקה מדגמית ברשות אחת או שתיים, ואז יהיו לנו תשובות. לפני זה נקבל ערב רב של תשובות לשאלה המכרעת הזאת.

אני רוצה להמשיך ולהתקדם. איתרנו את הבעיה הזאת. היינו באמצע, רויטל.

קודם כול, אני רוצה להגיד שתשובה לשאלה הזאת כן ניתנה. בדיון שנערך בכנסת באוגוסט או בדצמבר 2012, פיני קבלו הודה שהכסף מועבר לרשויות המקומיות, והעודפים נשארים במחלקת החינוך. אני העברתי לכבודו בזמנו את הפרוטוקול, אני מוכנה להעביר אותו שוב לכל היושבים פה. הוא בדק, אנחנו צודקים.

גם החשב של פרדס חנה הודה בזה, שיש לו רזרבות.

אכן כן.

נבדק. בדקנו את זה, אדוני. אני מ-2007 עם מסמכים.

הבנתי.

זה דבר ראשון. ואני חוזרת, אני חושבת שהדברים האלה היו נפתרים אם משרד החינוך היה לוקח אחריות על התפקיד הזה, גם מבחינת העסקה - -

נכון. העסקה ישירה אמיתית.

אמן.

- - גם מבחינת ההדרכה, גם מבחינת ההכשרה. אני חושבת שאחד הדברים המאוד קשים ומשפיעים על העסקת הסייעות – ואני יושבת כנציגת הורים בוועדות השמה – זה שכשהורה אומר: אני לא רוצה השמה, אני רוצה את הילד שלי בשילוב, בלי להתבלבל אומרת לו המפקחת: דע לך, הסייעת היא סתם אישה, היא לא מוכשרת, היא כוח עבודה לא איכותי ולא מיומן. ציטוטים. עדיף לך חינוך מיוחד. וזה במשרד ששם, חורט על דגלו את השילוב. ולכן, אם הן יהיו עובדות שלו, יכול להיות שהוא לא ידבר אליהן.

בסדר, הסיכוי שזה יקרה בטווח הנראה לעין שואף לאפס. הלאה.

חבל.

יכול להיות. הרבה דברים חבל בחיים.

לגבי הנושא של החופשות והחופשים, אני חושבת שכולם פה מנסים שהן חס וחלילה לא יקבלו כסף בזמן שהן לא עובדות, ושוכחים שמעבר לעובדה שצריך להתייחס אליהן כמו בני אנוש, הילדים המשולבים, הם צריכים רצף טיפולי. אז אם אנחנו כבר רוצים לעשות משהו, הגיע הזמן להפסיק את ההנחיה הזאת שאסור לה לעבוד עם הילד במשהו שהוא לא קייטנה מפוקחת, והצענו כבר כמה פעמים ושלחנו למשרד החינוך, אומנם בעבר, אני אשלח שוב, הצעות לסוגי פעילויות שאפשר לעשות עם הילדים המשולבים בתקופה של החופשות, שהיא תקופה מזעזעת לילדים. אני יכולה להגיד לכם מגוף ראשון, הילד שלי כבר שבוע נמצא ב-meltdown שלא ניתן לתיאור, לא ניתן לתיאור. זה היה יכול להימנע אם היו באמת בונים, ואז הן היו יכולות להמשיך במשרה שלהן בצורה שגם מותאמת לתפקיד באמת.

אני רוצה לחזור לנושא של הקצאת השעות. מדובר בטבלה קשיחה שקובעת שעות שהתאימו לפני 20 שנה. צריך לפתוח את הטבלה הזאת, גם איזה ילדים יכולים לקבל את הסיוע הזה, גם לכמה שעות, ולהתאים אותה למערכת השעות של הילד. וכולם מסכימים פה שזה צריך להיות בהתאם לצרכים של הילד, אז לא יכול להיות שהצרכים של הילד נגמרים בטבלה קשיחה של 30 שעות. ילד בתיכון וילד בחטיבת הביניים לומד 42 שעות, אז איך יכול להיות?

- - -

זה במקרים מיוחדים כשההורים צועקים, ולהורים קוראים שרונה. וההורה הזה שקוראים לו שרונה, היא גם קיבלה סייעת - - -

רויטל, את לא יכולה להשתמש בוועדה הזו ולהביא לנו את כל התיק שלך.

זה לא תיק.

אז אני מצטער.

זה לא תיק. גם משרד החינוך הכיר בצורך.

אבל אני מבין מה שאת רוצה, ותודה רבה לך.

אני רוצה לסגור את הנקודה הזאת.

בבקשה.

גם משרד החינוך הבין שיש צורך במישהי מיומנת, ויש מקרים שבהם כשההורים היו מספיק אסרטיביים והילד ישב חצי שנה בבית, הם קיבלו מורה. יושבת על התקן הזה מורה, ומקבלת משכורת של מורה.

אוקיי.

ומועסקת על-ידי משרד החינוך.

נכון, העסקה ישירה על-ידי משרד החינוך.

הבנתי. מי עוד רצתה להתייחס? משרד החינוך.

קודם כול אני רוצה לומר תודה. אנחנו נאמץ את ההמלצה הזאת להעביר למינהל רישוי ואכיפה ובקרה במשרד אצלנו את הנושא הזה לבדיקה כי אנחנו חושבים שבאמת - -

אני גם הולכת לבדוק את זה.

- - צריך לעשות אולי סדר ולבחון את העניין. יחד עם זה, אנחנו גם נבוא לאיזושהי חבירה מול השותפים שלנו בשלטון המקומי כדי באמת לראות, כי מה שאנחנו מבינים זה שהכסף נשאר במערכת החינוך.

לאיזה צורך?

אבל לאיזה צורך אנחנו לא בדיוק - - -

זה צבוע לילד מסוים, מה פתאום עושים - - -

כל אחד עם תעודת זהות.

לכן אנחנו לוקחים על עצמנו לבדוק את הנושא הזה, בנושא הזה הספציפי של העברת הסכום עבור ילד והזכאות שלו לקבל את מלוא השירות. זה דבר ראשון.

ודבר שני אני רוצה לומר. אנחנו בוודאי לא מוסמכים, ולא אנחנו אלה שיכולים לתת את הדעת אם הסייעות תעבורנה למשרד החינוך או לא, להעסקה, אבל אני רוצה לומר – כל עוד, בשלב הנוכחי הסייעות הן סייעות עובדות הרשות המקומית. יחד עם זה, אנחנו כן בהחלט נהיה קשובים גם לשבת – ואני הבטחתי לסיגל – אנחנו נשב קצת לשמוע לגבי הנושא של הפיתוח המקצועי של הבנות. יש איזשהו רעיון גם שלנו, אנחנו כבר הצגנו תוכנית-אב שרצינו במתווה לפיתוח מקצועי של הסייעות.

ושוב אני רוצה להדגיש ולומר, כל זה ייעשה אל מול השותפים שלנו בשלטון המקומי, להציע ולראות, כי בסופו של יום אנחנו יכולים להציע את הצעותינו, לשמוע ולהיות קשובים ולבנות את זה יחד, אבל המבצעים בשטח צריכים להיות בהסכמות מולנו ויחד אתנו, ואנחנו נעשה את זה יחד עם השלטון המקומי וההסתדרות כמובן, כדי לראות איך אנחנו פותרים את נושא המתווה המקצועי. תודה.

אביבית, בבקשה.

בהמשך לדברים של רויטל, שתי נקודות. בנוגע להקצאת השעות, הקצאת השעות על-פי אותה טבלה קשיחה לא לוקחת בחשבון שעות עבור טיולים ופעילויות חוץ בית-ספריות. הנקודה הזאת היא מאוד מאוד חשובה לשילוב כי אני חושבת שבאמת בפעילויות חוץ בית-ספריות השילוב זה מתן הזדמנות לילד להשתלב בצורה המיטבית מבחינה חברתית.

כן, אבל כשאת אומרת לא לקחת בחשבון, הלוא הפעילויות החוץ בית-ספריות הן בתוך יום הלימודים.

חלקן.

לא. יש הרבה אחר הצהרים.

לא בחופשות. בתוך מערכת הלימודים.

אחר הצהרים, זה לא בשעות הלימודים.

זה בתוך מערכת הלימודים. זה לא קורה בחופשת פסח, זה לא קורה בחופשת חנוכה, זה בתוך מערכת הלימודים. השעות האלה לא אומרות שעת כיתה או שעת יציאה לטיול. השעות המוקצות – ואני ער, אני אדבר תיכף על העניין של הקצאת השעות, אבל הקצאת השעות היא גלובלית. ברגע שהיא אומרת 25 או 30 שעות, היא כבר מראש לא נותנת פתרון לכל יום הלימודים, בין אם הוא בתוך בית-הספר ובין אם הוא מחוץ לבית-הספר.

על כן, זו לא שאלה של הקצאה מיוחדת לטיולים או לפעילות חוץ. אף אחד לא אוסר על הסייעת לצאת לטיול.

אבל אף אחד לא משלם לה.

אף אחד לא אוסר על הסייעת לצאת לטיול, אם הוא חלק מתוכנית הלימודים.

לא שילמו. אלה חברות שלנו לעבודה, לא משלמים את זה.

נכון שאין כיסוי מלא לכל שעות הלימודים, כפי שרויטל ציינה, אבל כשאנחנו מדברים על טיולים של שלושה ימים שכוללים גם לינה בחוץ או כשאנחנו מדברים על פעילות אחר הצהרים שהיא מעבר, לאחר שעות הלימודים, מראש ברור שהדברים הללו לא נלקחים בחשבון ומראש ברור שהילד, אם הסייעת לא תצטרף אליו, הוא ייעדר מהפעילויות הללו.

ברור.

זו נקודה אחת. אגב, אם אנחנו מדברים על שעות נוספות גם לא נלקחות בחשבון אותן ישיבות מקצועיות בתוך בית-הספר שצריכות להיעשות עם המשלבת על מנת שבאמת יופקו לקחים ובאמת אפשר יהיה לקדם את הילד יחד עם גורמי המקצוע.

נקודה נוספת זה באמת לגבי חופשת הקיץ. אפשר לקחת את חופשת הקיץ גם כמתן הזדמנות להפגיש בין הילד למשלבת ובאופן הזה שני הצדדים ייצאו נשכרים, כלומר גם מבחינת התעסוקה של הסייעות בחופשת הקיץ וגם ובעיקר מבחינת הילד כי בתחילת השנה תקופת ההסתגלות היא מאוד מאוד קשה, וברגע שמעבירים אותה לחופשת הקיץ, ישר כשמתחילה שנת הלימודים השילוב מתחיל ויש לזה חשיבות מאוד מאוד גדולה, במיוחד שגם בתחילת שנת הלימודים ישר מתחילים החגים, ככה זה מקצר את תקופת ההסתגלות הזאת.

אני רוצה עוד דבר אחד בכל זאת להדגיש בעניין הכספים והעברת הכספים. חברת הכנסת גלאון פנתה לחשבת הכללית של האוצר וביחד ישבנו על הסכומים האלה, גם בהקשר של מה שהיה עד היום, של בעצם עשרה חודשי שכר, אבל גם על הפערים האלה של הכמה שקלים, שזה כמה שקלים אבל כפול הרבה מאוד שעות והרבה מאוד סייעות, ולאן הם נעלמו.
ממה שאנחנו הבנו, חברת הכנסת גלאון ואנחנו, מה שהבנו, בעצם השחקן הנוסף שצריך להיות בישיבה הזאת – שאנחנו מאוד מקוות שתכנס – זה משרד הפנים כי בעצם נאמר לנו שהיא לא יכולה ישירות לפנות ולפקח על הנעשה ברשויות המקומיות, ולכן לדעתי זה קריטי כי מדובר כאן במיליוני שקלים. אם אנחנו רוצות לראות איך אפשר להעלות את השכר של הסייעות, יכול להיות ששם טמון הפתרון.

אני דרך אגב שוחחתי עם מנכ"ל משרד הפנים, ובאמת הוא הבטיח שישלח מישהו, אני רואה שאין פה אף אחד.

אני רוצה רק לומר שמכיוון שאנחנו התכנסנו כאן באמת לישיבה מאוד חשובה ואנחנו מאוד מאוד מברכות על זה, וגם עם ההסכם החדש הזה, וההסכם נחתם, כמו שחברת הכנסת גלאון אמרה, אנחנו חוששות שהוא נחתם ונקרא זמני אבל זה ייעצר לעוד הרבה זמן, ואנחנו רוצות לוודא שבאמת יהיו כאן כמה שינויים או תוספות קטנות שהן קריטיות. אחד זה שאם אנחנו עוברים לשישה ימי העסקה, שזה יהיה מוגדר כמשרה מלאה ושזה לא יהיה כשעות נוספות, שהן לא מקבלות על זה פנסיה ולא מקבלות על זה פיצויים אלא כחלק מהמשרה וכמשרה מלאה. וכמובן להבהיר מה שדנו בו קודם, להבהיר שזה 12 חודשי שכר קבוע, ולא משתנה.

קארין, עוד משהו?

רק לסכם את הדיון. אני חושבת שההערות שעלו כאן הן הערות חשובות מאוד. גם הנושא של אולי הגדלת הטבלה המאוד קשיחה והמאוד לא מאפשרת באמת לשלב את הילד, כי לשלב את הילד ולהגיד לו, אל תבוא ביום שישי, או הסתיים לך יום הלימודים לפני כל היתר, זה לא באמת שילוב. זה שילוב חלקי מאוד, אם בכלל אפשר לקרוא לזה ככה.
הנושא שמאוד מאוד מטריד אותי זה הנושא של הכסף, שהתאדה בדרך, וגם אם הוא יושב כרזרבה, זה מאוד לא תקין, כי כסף הוא צבוע על שם ילד, ואם ככה, הילד צריך לקבל את התמורה לדבר הזה, ובוודאי שהסייעת צריכה לקבל את התמורה.

אנחנו מדברים על 70%. גם אם אנחנו אומרים שהרשות המקומית לוקחת ומורידה טיפה מהתשלום שהיא צריכה לתת, עדיין הפערים הם היסטריים – אין מילה אחרת לתאר את זה – ואני חושבת שזה לא תקין, ואני באופן אישי מתכוונת לבדוק את העניין הזה ואני אשמח להשוות אחרי זה תוצרים.
אני באמת חושבת – להגיד לילד או להורה, נשלב את הילד, זה לא אומר לשים ילד בכיתה, ולך תשתלב לבד. זה אומר לתת לו את האמצעים. ובאמת אני חושבת שאין טעם לחזור על הדברים שנאמרו כאן, הן על-ידי הורים, הן על-ידי הסייעות, וגם משרד החינוך מאוד מבין את זה ואני יכולה לומר שהיו בתי-ספר שלא בצדק אמרו: אם לא תבוא עם הילד סייעת אנחנו לא נוכל להתמודד כי מבינים שיש קושי ומבינים שסייעת באמת עושה את התפקיד החשוב – אני לא יודעת להגיד החשוב ביותר כי זה באמת מארג שלם של אנשים שמתפקדים על מנת להביא את הילד למיצוי פוטנציאל מקסימלי, אבל חשוב מאוד להבין שבלעדי התפקיד הזה, השילוב הוא לא מלא, הוא לא אמיתי, וצריך לעשות הכול, אל"ף, שהסייעות יקבלו את השכר המגיע להן, ובאמת מגיע להן שכר הוגן והולם, והדבר השני, כמובן כמובן כמובן שהילד יקבל את מלוא הצרכים שלו כדי לממש את הפוטנציאל המלא.

אהוד, בבקשה.

חשוב שאנחנו נהיה קשובים לבנק גדול של מחקרים שיש היום ומיושמים בהרבה מדינות על כך שהשקעה בשילוב של ילד היא השקעה כלכלית מכיוון שהילדים האלה, הם ירוצו קדימה והם יהיו חלק מועיל בחברה.

אלה הם דברים חשובים. נכון שזה לא מהיום למחר, ונכון שזה בכל חתכי הגיל, אבל ככל שאנחנו יורדים בגיל, ההשקעה היא משמעותית יותר מכיוון שדולר אחד שמושקע בגיל צעיר שקול אולי לחמישה או לשישה דולר שמושקעים בגיל מבוגר אחר כך בשיקום ובטיפול בתסכולים. אני גם פסיכולוג במקצועי, אני פוגש את זה אחר כך - אנשים שמתוסכלים בשולי החברה כי לא הייתה להם הזדמנות. אלה הם ילדים כישרוניים והם יגיעו רחוק. בואו לא נכניס להם מקלות בגלגלים וניתן להם את האפשרות, והסייעת זה כלי מרכזי במעלה בעניין הזה, אני יכול להגיד את זה כהורה.

תודה. אני רוצה לסכם את הדיון הזה, שהוא בבחינת תם אבל לא נשלם כמובן, ולומר את הדברים הבאים.
אל"ף, יש פה בהחלט מספר הישגים בדרך שהיא עדיין ארוכה מאוד, ואני רוצה להודות לכל מי שלקח את העניין ברצינות, והגענו בסופו של דבר לאיזושהי התקדמות בהבנה שהעסקת הסייעות הוא נושא שמחייב טיפול יסודי, שלא להוסיף כמובן על מה שאמר אהוד, ההורה, על החשיבות של הסייעת, שהיא בסוף המתכללת הכוללת סביב הילד בימי הלימוד שלו.

הכול נובע מכך שאנחנו לאורך השנים רוצים להתקדם התקדמות משמעותית בתחום השילוב, שילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים בתוך המערכת הרגילה. זה כבר פעיל ופועל מספר שנים, אבל זה עדיין מדשדש, אנחנו עוסקים בזה הרבה מאוד, ואין ספק שכל התקדמות וכל צעדים נוספים שיגדילו את היקף הילדים עם הצרכים המיוחדים הנמצאים בתוך מערכת השילוב יציפו הרבה מאוד בעיות מהסוג הזה שאנחנו נדרשים אליהן.
אתם יודעים שאנחנו עוסקים ונעסוק בכינוס הבא של הכנסת בצורה הרבה יותר אינטנסיבית בחוק השילוב, שייתן את הבסיס החוקי לכל המערכת הזו – גם המקצועי, גם האדמיניסטרטיבי – ואני מניח שתצופנה הבעיות האלה ביתר עוצמה.
אבל, בואו נבין שזה עניין באמת תהליכי, ומשרדי הממשלה השונים, ובעיקר משרד החינוך שמעורב בזה עם שתי הרגליים, צריכים – ואני פונה אלייך, רחלי, ובאמצעותך לכל מי שעוסק בזה אצלכם – זה באמת מחייב הרבה פתיחות מחשבתית, הרבה יצירתיות והרבה הבנה שזה בסוף נוגע בהרבה הרבה תחומים שהיישום שלהם זה נקודת המבחן.

מספר הסייעות המשלבות, הצמודות, ילך רק ויגדל – במספרים, אפילו לא בטור חשבוני אלא בטור גיאומטרי – כי היום המגמה היא ללכת לכיוון השילוב. וזה אומר שהילד בא עם סל השילוב, וסל השילוב, חלק בלתי נפרד ממנו ואולי אחד החלקים המשמעותיים ביותר זה שעות הסייעת.

ואנחנו לא נגענו פה בנקודה כיצד בסופו של דבר קובעים הגורמים המקצועיים את היקף השעות, אבל זה נושא מרכזי, ואתם צריכים לתת עליו את הדעת ולמצוא לו את הנוסחאות המתאימות, שמצד אחד יעסקו באמת רק במסלול המקצועי – כמה שעות זקוק ילד עם צרכים כאלה או אחרים כדי לתפקד כראוי בתוך המערכת המשולבת, ורק בשלב השני והשלישי לבחון כמובן את המשמעויות התקציביות. לא שאפשר להתעלם מהן כי בסופו של דבר אנחנו חיים במסגרות תקציביות אבל אני חושב שצריך לעשות הפרדה מקצועית ולאחר מכן כמובן למצוא את ההיקף התקציבי.
כמה דברים שעלו פה. אחד, באמת בנושא ייצוג הסייעות. אני אמרתי את זה בדיון שנעשה בנושא אחר לגמרי – אני מבין קטן מאוד באיגודים מקצועיים אבל אם הסייעות עצמן לא תנסינה להתאגד ולהתארגן – גם אם זה לא גוף מייצג שמקבל מעמד רשמי – אבל קודם כול שיהיה גוף אחד ולא משרד כזה או אחר שמוכן לסייע, אז אף אחד לא יעשה עבורכן את העבודה.
ולכן, אני חוזר ואומר, צריך למצוא – וזה גוף שהולך ומתפתח, ויהיו יותר ויותר סייעות כל שנה ושנה כי השילוב ילך ויעמיק. ולכן אני מציע לכן, באופן כזה או אחר, ליצור כן גוף שאתן לפחות, הסייעות, תוכלו לראות אותו כגוף מייצג אתכן. זה גם יהיה יותר קל – גם להסתדרות, גם למרכז השלטון המקומי, גם למשרד החינוך – לעבוד מול גוף שהוא קיבל לפחות את המנדט שלו מתוך הקהילה עצמה.

שהוא מחוץ להסתדרות? זה מה שאתה בעצם אומר?

אני לא אמרתי מחוץ להסתדרות. תראו, דברים מתחילים מלמטה למעלה. הוא צריך קודם כול לקום כגוף שמייצג את עצמו.

אבל יש עם זה בעיה.

נטע, אני לא רוצה להיכנס לזה כי יש בזה ים של בעיות, אבל כל אחד פה, בכל תחום שהוא עוסק בו יש פה ים של בעיות, אז כל אחד צריך לחשוב קצת יצירתי כי בסופו של דבר זה חלק מהיכולת.

אבל הקריאה הזאת, האחריות לזה היא בידי ההסתדרות - - -

נטע, אני לא פותח דיון. אני מסכם, לא פותח דיון. אמרתי, תיקחו את זה, תעשו עם זה מה שאתן מבינות, מה שאתן רוצות. אני רק אומר לכן שיש לזה משמעות, ולכן זה מה שאני מציע.
מצד שני, אני כן מציע שאתם תמצאו דרך, לא רק לקבל מכתבים או פניות כפי שאתה מקבל. אני גם אדבר על זה עם מזכיר ההסתדרות כן למצוא דרך, גם לא פורמלית, כדי לשתף בצורה כזו או אחרת, לפחות בהבנה של השטח והמציאות כדי להתקדם.

אני גם רשמתי לעצמי, וזה גם אמר לי יושב-ראש ההסתדרות, שהוא רואה בהסכם הזה שנחתם צעד ראשון ונכונות להיכנס למעורבות יותר גדולה כדי להתמודד עם הסוגיות שלא נפתרו בהסכם הזה.
נושא ההחלטה ויישומה, של 12 חודשים, דיברנו על זה. אני עוד פעם חוזר לצורך הסיכום. אנחנו מדברים על העסקה שהיא דומה וזהה לכל עובדי השלטון המקומי – 12 חודשי תעסוקה, עם נושא החופשות המוכרות כחגים ונושא החופשות המגיעות לסייעות. הדברים נאמרו, אני רק חוזר עליהם. רשמנו לעצמנו, והמבחן כמובן יהיה באכיפה וביכולת של היישום הזה.

תחולה – אמרנו שזה כולל את כל אותן סייעות המועסקות בהעסקה שבאה מטעם משרד החינוך, כלומר כל אותן סייעות שמועסקות על-פי שעות המוקצות ממשרד החינוך למה שנקרא סייעות צמודות בחינוך המשולב, הן נכנסות לתוך ההסכם הזה, כפי שנאמר על-ידי נציג השלטון המקומי ונציג ההסתדרות.

נושא מאוד מרכזי שעלה פה, ולא בפעם הראשונה, הוא באמת השאלה האם סך התקציב המועבר ממשרד החינוך מגיע לייעודו. אני רוצה להזכיר שקיים חוק, שחוקק כבר לפני שנים רבות, שקובע שכל כספי משרד החינוך המועברים לרשות המקומית הולכים לחשבון בנק ייעודי, וניתן להשתמש בכספים האלה אך ורק לצרכים שאליהם הם ניתנו. אין פה רזרבות ואין פה קופות וזו עבירה פלילית ברשות מקומית שלא מקיימת את החוק הזה.

אני לא יודע לומר שאכן לא כל הכסף מועבר, אבל אין ספק שזה מעלה לא מעט סימני שאלה כאשר בצד אחד אנחנו רואים שהקצאת משרד החינוך – שזה ה-70% מתוך ה-100% - מתורגמת בסוף לכ-178–180 שקלים לעלות כוללת לשעת סיוע, בסופו של דבר מתורגמת לשכר שמקבלות הסייעות למספרים רחוקים מאוד מאוד מהמשמעות של המכפלות של הסכום הזה.

זה דבר שדורש בדיקה מעמיקה, ואנשי משרד החינוך, אגף הפיקוח או כל מי שאצלכם עוסק בזה, ואני לא יודע בדיוק איך זה בנוי, חייבים לעשות ביקורת עמוקה, מדגמית לפחות, בכמה רשויות, איך המערכת הזו עובדת.

אני רוצה להגיד עוד דבר. גם רשויות שמפעילות חברות חיצוניות, מה שנקרא חברות קבלניות שדרכן מעסיקים סייעות, מחויבות בכל אותו סל של זכויות לסייעת, ומי שלא עושה את זה עובר על החוק. ודרך אגב, יש הלוא חוק נוסף שחוקק לא מזמן בוועדת העבודה והרווחה, נדמה לי בכנסת הקודמת, חבות פלילית על מעסיק שאיננו מעסיק את העובדים תחתיו על-פי הקריטריונים שנקבעו בכל אותם תנאים ונלוות. זה היה אמור בעניין הפנסיות וכדומה, ובדברים אחרים.
ולכן, אני חוזר עוד פעם. משרד החינוך – נטע, אתם מטפלים בזה, ואתם עוזרים לסייעות במאבקים המשפטיים שלהן. זה מחייב מאבק. אני יכול רק לתת לכן את ברכת הדרך במאבקים האלה.

משרד החינוך, גם מרכז השלטון המקומי, צריך להפעיל – אני יודע שאתם לא עושים את זה בדרך כלל – להפעיל ביקורת כלפי פנים, האם ההנחיות שלכם והכללים שאתם מקיימים אותם אכן פועלים ברשויות, אחרת לא עשינו פה שום דבר.
אני שוחחתי על זה, דרך אגב, עם יושב-ראש מרכז השלטון המקומי, עם חיים ביבס, הוא יודע על הדיון הזה ואני אחזור ואשוחח אתו על הנושא הזה. אני מופיע בכמה ימי היערכות של השלטון המקומי בחודש הקרוב ואני מתכוון לדבר על זה במלוא החריפות. אלה עבירות שבסופו של דבר צריך להעמיד לדין כאלה בשלטון המקומי, אם וכאשר לא מבצעים את ההוראות ואת הנהלים ואת הכללים האלה.
יש כמובן את היקף ההעסקה. דיברתי על זה קודם, אני חוזר. לא עולה על הדעת שאם ילד או ילדה עם צרכים מיוחדים חייבים סייעת צמודה, שלא ניתן את הדעת על כך שזה צריך להיות למשך כל יום הלימודים, והפעילויות הנוספות. נכון שיש לזה משמעות של עלויות אבל זה לא עולה על הדעת.
אני מבין שיש ילדים שמבחינת הצרכים, על-פי שיקולים מקצועיים, מקבלים שעות חלקיות, אבל לא יכול להיות שתהיה מגבלה של אותן 30 שעות, שבעצם אומרים, הילד זקוק, לא יכול להיות בתוך מערכת החינוך בלי סיוע צמוד, אבל יש עלינו מגבלה של 30 שעות, כאשר יום הלימודים הוא הרבה יותר ארוך.

לסיכום. יש הרבה מאוד נושאים, והוועדה שלנו, אין כמעט שבוע שלא עוסקת בנושאים שונים הקשורים בחינוך המיוחד בכלל, ובחינוך המיוחד המשלב בפרט. דיברנו על סייעות, דיברנו על הכשרת המורים, זה הצוות המקצועי בתוך בית-הספר שיש בו ילדים משולבים, זה נושא ההסעות, זה נושא מתן מענה בחופשות וביום לימודים ארוך. יש שלל נושאים שאני מאוד מקווה שאנחנו נוכל לרשום לעצמנו התקדמות, גם אם תהיה איטית אבל התקדמות שלאט-לאט מכניסה לראשים שלנו את הצורך להתמודד אתם התמודדות אמיתית ורצינית.

ובסוף, הסייעת הצמודה זה פרופסיה. זה לא עוד מישהי שנותנים לה איזה פתרון תעסוקתי.

בייביסיטר.

כאן זה מחייב את משרד החינוך לקבוע מה נדרש, מה הניסיון, הכישורים שצריכה להביא סייעת פוטנציאלית כדי לקבל את העבודה הזו, וכמובן הכשרה והשתלמויות כדי שהתחום הזה יהפוך להיות לממש תחום מקצועי. על כך דיברנו ועל כך אמרנו את כל המלים הנדרשות.

עוד פעם, בשורה התחתונה יש התקדמות, בהחלט אפשר להצביע עליה. אני עוד פעם רוצה להודות להסתדרות, לשלטון המקומי, למשרד החינוך שבאמת נרתם, נענה לבקשות שלנו ואכן לפחות הגענו לסיכום לפני שבוע של מסמך העסקה. הוא עדיין התחלה, וכפי שנכתב גם בסיכום שאתם סיכמתם, הוא רק פתח לדיון נוסף מעמיק בבעיות הנוספות שעלו כאן.

יש לנו הבטחה מההסתדרות שזה לא יהיה מסמך במגירה אלא אפשר יהיה בהחלט להמשיך ולהעמיק בבעיות השונות שעלו.

אני מודה לכם ואני בטוח שניפגש יותר מפעם אחת.

תודה רבה.

תודה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:45.>