PAGE
2
הוועדה לקידום מעמד האישה
29/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 101 >
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שלישי, ב' באב התשע"ד (29 ביולי 2014), שעה 11:00

<הקלות וסיוע לבני ולבנות זוג של חיילי וחיילות המילואים>

חברי הוועדה: >
עליזה לביא – היו"ר

גילה גמליאל

זאב אלקין
יואב בן צור
פנינה תמנו-שטה

>
סא"ל אופיר קבילו - נציג אכ"א, משרד הביטחון

רבקה ורבנר - סגנית הממונה הראשי על יחסי עבודה, משרד הכלכלה

אבי סייג - יושב ראש העמותה למען משרתי המילואים

מיטל מיצנר לב - חברת העמותה למען משרתי המילואים

חגית גיבור - חברת מתגייסים בשבילך, יוזמה פרטית

אורלי זוהר - חברת פורום מג"דים, מח"טים וטייסים במילואים

אביה צור פרבר - חברת פורום מג"דים, מח"טים וטייסים במילואים

מיכל נוימן - סמנכ"ל מזכירות אקדמית, המועצה להשכלה גבוהה

מיכל פרי - פניות הציבור, המועצה להשכלה גבוהה

דבורה מרגוליס - ראש מינהל ועד ראשי האוניברסיטאות

פרופ' סימה ירון - סגנית דיקן לימודי הסמכה, הטכניון

רביד נבו - רכזת הורות, מגדר ומילואים – דיקנט הסטודנטים באוניברסיטה העברית

ד"ר מיכל רביבו - דיקן הסטודנטים, המכללה האקדמית אחווה

ענבל אבנון - קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים

רחל עזריה - סגנית ראש עיריית ירושלים

שירה וינקלר כץ - מנכ"לית התנועה הירושלמית, עיריית ירושלים

רוני חזון וייס - מנהלת המוקד של המילואימניקים בירושלים, עיריית ירושלים

יותם דגן - מנהל השירותים הקהילתיים, נט"ל - נפגעי טראומה לאומית

דנה נאור מנדאל - עו"ד, מנהלת המחלקה המשפטית, שדולת הנשים בישראל

ציפורת שימל - עו"ד, יועצת משפטית, אמונה

חיה תמר הר-פז - עו"ד, יושבת ראש פורום נשים ציוניות

דלית אזולאי

י.ר. – חבר המתרגמים
<הקלות וסיוע לבני ולבנות זוג של חיילי וחיילות המילואים>

בוקר טוב. תודה שהגעתם, הגעתן, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה.

ישיבה זו היא משודרת, גם לטובת מי שלא יכלו להגיע הבוקר וצופים בנו בבית, בערוץ הכנסת, יוכלו לשלוח שאלות, הפניות, מידע אלינו ואנחנו גם לדברים הללו כמובן נוכל להתייחס.
זהו בוקר לא קל, אנו שולחים תנחומים למשפחות האהובות ורפואה שלמה לפצועים שלנו. יצאנו לקרב על הבית, פשוטו כמשמעו. לשמור על הבית שלנו, על המדינה שלנו, על הארץ שלנו, על החברה שלנו והחובה שלנו היא להחזיר את הביטחון לתושבי מדינת ישראל בכלל, לתושבי הדרום בפרט, להשמיד את המנהרות ואת כל מי שמבקש להפר את הביטחון שלנו והרבה ברכה לצבא היקר שלנו.
לפני הישיבה היום, דיברתי עם רויטל גנץ והיא מוסרת את הברכות, התמיכה והחיבוק הגדול לכל בני הזוג, לנשות המילואימניקים, לבעלים, לגברים שהחברות שלהם משרתות. הלשכה שלי ריקה, גם העוזרת הפרלמנטארית שלי גויסה מהיום הראשון למלחמה, גם הדוברת שלי גויסה, אנחנו עובדים פה עם כמה מתנדבים שעוזרים לנו להמשיך את השוטף. חייבים להמשיך, חייבים לקדם את מה שצריך לקדם, את כל אותה עבודה, גם חקיקה וגם עבודת הכנסת. כוחנו בשמירה, גם על השגרה וגם על היום יום. אבל גם לתת מענה לצרכים שעולים בימים הלא פשוטים הללו ובאמת לשם כך התכנסנו. הדרך שלנו היא לא פשוטה והבעיה היא מורכבת ודורשת פתרונות מורכבים, גם בחזית וגם בעורף.
אסור לנו לשכוח, שהכוח שלנו הוא באחדותנו, בהיותנו חברה מלוכדת והמופעים בשבועות האחרונים, תחושת היחד, העשייה הבלתי ניתנת לתיאור במילים, כל מי שמבקר גם בבתי הנופלים וגם בבתי החולים וגם ברחובות, רואה את היחד שלנו יוצא כל מיני חיבוקים למיניהם. רק ביום שישי אמר לי הנציג של רם 2 בבילינסון שהוא הוריד שש משאיות של ממתקים לשטח, כי כבר אי אפשר היה להכיל את זה בבית החולים. הרבה מאוד תמיכה ועזרה, אבל לא מספיק. צריך לחזק את אותו חוסן שאנחנו מדברים עליו, בכל אותן נקודות שעולות, אל מי שנותן את התמיכה, אל מי שמאפשרים את השקט ואת הבטחה של חיילינו שנמצאים בקו החזית ומבקשים להחזיר את השקט הביתה אלינו, לחברה בישראל. את החוסן צריך לחזק ויש דברים שהם לא מספיק מחוזקים.
בשלושת השבועות האחרונים, קיבלנו לא מעט פניות והתחלנו להבין שיש יותר מדי דברים שלא עובדים כמו שצריך, לכן אנחנו פה בשביל לשמוע, להקשיב, לפתור, לסייע, לפנות אל אותם גורמים שאמורים לתת את החוסן. אם אנחנו שומעים שמצד אחד יש בנקים וחברות כלכליות שמתאגדות ושולחות חבילות ללוחמים, צריך גם לראות שבחשבון הבנק האישי של אותם משרתים לא יהיו עיקולים, שהביטוח הלאומי יבין את זה ואם מגיעים שיקים שאי אפשר לפדות, לדאוג למצוא דרך עוקפת כדי שהשיקים לא יוחזרו, שלא תיגבה ריבית על כל מיני דברים שאולי לא הוסדרו, כי אנשים לא יכולים כרגע לטפל בסוגיות הללו.
קיבלנו הרבה מאוד פניות מסטודנטים וסטודנטיות. 30% מהלוחמים הם סטודנטים וההקלות שיינתנו ללוחמים צריכות להינתן גם לנשות מילואימניקים שהן אימהות לילדים, או לחילופין, לסטודנטים שבנות הזוג שלהם, מגויסות והם כרגע נמצאים בבתים. לא יצאה הודעה גורפת, פנינו למשרד החינוך, גם כאן בישיבת הוועדה לפני שבוע, כשישבו פה נציגי האוניברסיטאות, קיבלנו אמירות מאוד ברורות לגבי הנושא הזה ואני קוראת כאן גם מעל במה זאת, לכל המכללות ומוסדות ההשכלה הגבוהה, שלא הצטרפו ולא הודיעו – תודיעו על כך שאימהות לילדים שלומדות באוניברסיטאות ובמכללות, תוכלנה לקבל את המועדים המיוחדים, את מועדי ג', כמו שבעזרת השם יקבלו הלוחמים שלנו, המילואימניקים, כשיחזרו הביתה.
יש יוזמות מאוד יפות, גם של העירית ירושלים, קריית טבעון, רמת גן, גם על זה נשמע בהרחבה, גם כדי לדעת שיש מי שעוזר ומי שמבקש להקל וגם כדי שעוד עיריות תאמצנה את המודלים האלה שצומחים מהשטח ובאמת תאפשרנה את הסיוע הזה.

נשמע גם על עזרה נפשית, על תמיכה מוראלית. זו לא בושה לבקש סיוע, זה לא בושה לבקש עזרה ויש מי שמאפשר, מי שנותן, אבל גם על כך נשמע בהרחבה בהמשך הוועדה.

הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, יש לנו מנהג ואנחנו כל ועדה פותחים בדמות של אישה והבוקר אני ביקשתי לשמוע ממיטל מיצנר לב, את מפורום העמותה למען משרתי מילואים, בואי תספרי לנו קודם על העמותה ואחרי זה המשיכי הלאה, כי גם להגיע אליכם היה מאוד קשה. פניתי גם לרויטל גנץ, שאני יודעת על הקשר שלה עם נשות מילואימניקים, היא מדברת הרבה בפני קורס מג"דים, נשות המג"דים ועוד תפקידים כאלו ואחרים וביקשנו גם ממנה, כי גילינו שקשה לנו מאוד להגיע לכתובות של נשות מילואימניקים. ניסינו דרך פייסבוק, דרך קבוצות, דרך פורומים, דרך אנשים טובים שסייעו לנו. אני חושבת שאחת ההבנות היא, שאין לנו איך להגיע וגם על זה אנחנו צריכים לדבר. אז בבקשה, מיטל.

קודם כל, יושב פה אבי סייג, שהוא יושב ראש העמותה.

אבי סייג, יושב ראש העמותה למען משרתי מילואים. נתחיל עם דמות ונעבור אחרי זה לשמוע קצת על העמותה, תודה. מיטל, בבקשה.

"להילחם עד שנצליח", מספרת שרי ריבקין בין מייסדי עמותת ידיד ומנכ"לית בפועל. על המשפט שלקחה מאביה, עת גרר אותה בהיותה צעירה להפגנות נגד גזענות בארצות הברית. כשהיתה אומרת לו: "אבא, משעמם לי פה, מתי הולכים?" אביה היה אומר: "אנחנו כאן עד שנצליח".
שרי ריבקין, מנכ"לית עמותת ידיד, זוכת פרס רפופורט לשנת 2014 לעשייה נשית מחוללת שינוי, כבר למעלה מ- 30 שנה ריבקין מסייעת לאנשים מאוכלוסיות מוחלשות ועניות. "עם קצת חברות ואיכפתיות, מדינת ישראל יכולה להיות מדינה הרבה יותר טובה", אומרת ריבקין. ריבקין, שעבדה בארגון שתיל למעלה מ- 14 שנה, החליטה להקים את עמותת ידיד, בניסיון למלא ריק שזיהתה כי קיים במדינה. ניסיון להתמודד עם אותה מציאות בעייתית, שהיתה קיימת במדינה אל מול בעיה מרכזית שהיא הבירוקרטיה.
350 מתנדבים בכל הארץ, עושים ימים כלילות כדי להעצים את כל מי שאין לו כוח. עשרות אלפי פניות בשנה מוכיחות לאיזה ריק נכנסה העמותה. הקושי בעמידה איתנה אל מול אושיות הבירוקרטיה הישראלית, עולים חדשים, אוכלוסיות מוחלשות, אנשים קשי יום שלא מסוגלים להתמודד ולעמוד על זכויותיהם, אל מול השירות הציבורי ואל מול גופי הענק העקשים והנוקשים, כל אלה עמדו לנגד עיניה של ריבקין עת הקמת עמותת ידיד.

החתירה לעבר שוויון, יצירת הזדמנויות לאוכלוסיות מוחלשות היתה מטרת העל של העמותה. דרך חוק מפעל ההזנה שקובע נקודת זינוק שווה לילדים שאין להם ולילדים שיש להם, דרך תגבור שעות לימוד וחינוך לדמוקרטיה, דרך מחלקה משפטית ענפה הפועלת בהתנדבות בכל אחד מסניפי העמותה בארץ ועד לניידות בריאות ולסניף נייד שמגיע ליישובים שכוחים, לפריפריה, על מנת להעניק טיפול למעוטי היכולת ולאלו שידם אינם משגת. דרך כל אלו, ללמד את האזרחים שיעור או שניים באזרחות ולהביא אותם למצב בו יוכלו לעמוד איתן ולהתמודד על זכויותיהם. הריק שנוצר בעניין זה והיחס לו זכו האזרחים מהשירות הציבורי הביא את ריבקין לנסות ולמלא את החלל עבור אותם אלה שידם אזלה וכוחם תם, בהתנהלות מול המשרדים הממשלתיים והחברות הגדולות ששכחו כי האזרח הוא הלקוח ולא ההפך.

מתנדבי ידיד, ויצא לי להיות אחת מהם, מובילים בניצוחה של ריבקין מערכת תומכת ומלווה, כאשר הסיפוק הגדול ביותר הוא לראות אזרח שנתמך על ידי העמותה, הופך למתנדב ותומך ועוזר לאחרים כמוהו. שרי ריבקין ומערך המתנדבים שיצרה בעמותת ידיד, הביאו לשינוי מהותי אצל כל אחד מהפונים והפונות אליה וכן בתודעת השירות הציבורי כי האזרח הוא הלקוח.

שרי היא אחת מתוך מספר לא מבוטל של נשים חזקות, חברתיות ואיכפתיות, פורצות דרך בחברה ובקהילה בישראל. היכולת שלה לזהות את המקומות בהם נדרשת פעולה וכן להוציאה אל הפועל היא נכס חשוב למדינת ישראל ולאזרחיה. הסבלנות ואורך הרוח אל מול הבירוקרטיה הישראלית ראויים גם הם לציון לשבח.

החלטתי לדבר על שרי ריבקין ולהזכיר את עמותת ידיד היום, דווקא משום הריק שלתוכו היא נכנסה ובו היא פועלת. ריק זה קיים גם היום בנושא עליו התכנסנו לדון.

תודה, מיטל. אבל רק תספרי לי מי יושב לידך.

יושבים לידי שני ילדיי, יש לי שלושה, אבל השלישי בגן עדיין. זה עומר בן שמונה ועמית בת 10.

כמה זמן הם לא ראו את אבא?

האמת שאבא היום נמצא בבית, הוא בחיל הים וחיל הים לא גייסו מילואים במבצע הזה. אבל בעלי עושה בין 25 ל- 35 ימי מילואים בשנה. כבר לפני שלוש שנים, כשנולד בני הקטן, הבנתי שיש צורך לעזור למשפחות המילואימניקים. אמנם האבא, גם בשגרה, יוצא למילואים ואנחנו נשארים בבית, מנסים לשמור על חיי השגרה וההתמודדות היא ממש לא פשוטה. היום אפשר להוסיף לזה את כל החרדה של האישה והילדים, שהופכת את המצב לקשה הרבה יותר. אני מיקנעם ואנחנו פועלים ביקנעם, הקמנו איזשהו חדר מצב קטן, העוזר לנשות המילואימניקים. צירפנו לצידנו גם את המתנ"ס, שפתח למשל את המשחקייה בחינם לכל האמהות שרוצות לשים שם את הילדים, עם בייביסיטר לכמה שעות, כדי להתרענן ולעשות סידורים או כל דבר אחר ואנחנו פועלים הרבה.

לקראת הישיבה, הכרתי והתחברתי עם נשים רבות הפועלות באותו תחום, שנכנסות לאותו ריק. אני חייבת להגיד כל הכבוד לכולם, באמת הערכה רבה לכולם. אני חושבת שבתחום הזה, יש הרבה לעשות גם בתור מתנדבים בעיריות, אבל גם בתור המדינה, להיכנס לתחומים שיקלו מאוד על המשפחות, גם בשמירת השגרה שלהן וגם בלא להיכנס וליפול, אם זה מבחינה כלכלית, אם זה מבחינה משפחתית.

אני יכולה להקריא פה עוד דברים.

נחזור אלייך בהמשך. תודה, מיטל. מצטרף אלינו חבר הכנסת זאב אלקין, יושב ראש ועדת חוץ וביטחון שהגיע לכאן לפני ישיבת הוועדה שלו. בוקר טוב ותודה שהצטרפת אלינו. אני יודעת שאתה בין ועדה לוועדה ושהיה חשוב לך מאוד לבוא לכאן הבוקר, אז תודה רבה, אדוני.

תודה רבה, עליזה. אני מודה לך על ההזדמנות הזאת. אני באמת בדרך לנהל ישיבה של ועדת חוץ וביטחון, אבל היה לי חשוב להיות כאן למרות שאני לא חבר קבוע בוועדה הזאת, לפחות לא בקדנציה הזאת, פעם הייתי. אני חושב שהיוזמה למפגש הזה היא מאוד חשובה. אני מסיר את הכובע כי את עשית את מה שאנחנו היינו אנחנו צריכים לעשות בוועדת החוץ והביטחון. למעשה, הכוח האמיתי של אלה שנמצאים היום שם בחזית בעזה, הוא מי שיושב בחדר הזה, ועוד עשרות אלפים שלא יושבים בחדר הזה.

אני חושב שמפגש מהסוג הזה הוא מאוד נכון, גם לשם הבעת הערכה שיש למדינת ישראל ולכנסת, למי שנושא בעול כאשר מדינת ישראל צריכה את המילואימניקים בחזית. מה שחשוב לא פחות וכמו שאני מכיר אותך, אני בטוח שגם בזה תעסקו, בדיון רציני מה המדינה צריכה לעשות כדי לעזור במצבים כאלה, ממה שהיא עושה, מה אפשר לעשות יותר טוב ומה שהיא לא עושה, מה אפשר לעשות. אנחנו ללא ספק בוועדת חוץ וביטחון, נתמוך בכל יוזמה מהסוג הזה ונהיה לימינך.

תודה רבה ואני לוקחת את הדברים האלה כהזמנה פתוחה.

אני פורע שיקים, את יודעת.

כן. אז תודה רבה.

תודה רבה ועוד פעם, אני מצדיע לכל מי שיושב בחדר הזה ולכל אותם עשרות אלפים שהוא מייצג כאן. תודה.

תודה רבה. תודה, חבר הכנסת אלקין. תודה גם לחברת הכנסת פנינה תמנו שטה, בעלך גויס למילואים והיה חשוב לך להגיע ולומר את דברייך בפתח הישיבה, עזבת שני ילדים והגעת לכאן הבוקר לאחר שאתמול עזבת מאוד מאוחר את הכנסת. איך את משלבת את הכל?

אני לא כל כך טובה באישי. בוקר טוב, אני חושבת שהדיון הזה ראוי לשבח גברתי היושבת ראש. בימים האחרונים מצאתי את עצמי מתמודדת, בוודאי כמו כל מי שנשארה בבית והבעל גויס למילואים, עם כל מיני פרוצדורות ודברים וילדים וריצות ומתי נחזור ויש הצבעות, אין הצבעות, למצוא קיזוז ופתאום התחלתי לחשוב על הצעות חוק שהנחתי על שולחן הכנסת, כדי באמת לעזור לנשות המילואים.

אני אולי גרה ליד אימא שלי, אנחנו משפחה מורחבת ויש לי את העזרה, אבל, ניסיתי לשים את עצמי בתוך נעליים של נשים שלא בהכרח יש להן עזרה מהסביבה ולצערי, מצאתי רק הצעת חוק אחת שהייתי חתומה עליה, לדעתי שנייה, של חבר הכנסת חיליק בר, לגבי שעות הגעה למקום עבודה ושעת יציאה, שזה בוודאי עוזר ואני מאוד מקווה שאנחנו, יש לנו פה אינטרס ובוודאי לוועדה יש אינטרס לבוא ולקדם אותה במושב הקרוב, כי מחר הוא כבר היום האחרון של המושב.
מעבר לכך, אני חושבת שהדיון הזה חשוב, מאחר ולא באמת הצלחתי למצוא מה עוד אני יכולה לעשות וברור לי שיש מה לעשות, בין אם זה לתת אולי עוד נקודת מס למי שנמצא במילואים, אני לא יודעת, צריך למצוא את ההקלות ואת מתן העזרה. נשות המילואים הן לא פחות חשובות מאותם חיילים שהולכים לחזית ובחירוף נפש הם נותנים הכל למען הגנת המולדת ולמען ההגנה על האזרחים.
ברור שאנחנו "משחררות" את הבעל, אנחנו המפקדות כשהבעל הולך למילואים, זה מהמקום שאנחנו מקריבות. אנחנו יודעות שזה יכול להסתיים בדרך כזאת או אחרת, בתקווה שתמיד זה יסתיים רק בטוב ורק שיהיו בשורות טובות, אבל זה מהמקום המקריב, מהמקום של הנתינה, מהמקום שאנחנו כאן בהגנה, בתוך המודעות על מדינת ישראל ואני באתי כדי להקשיב וכדי שנוכל אולי בסוף לצאת עם כמה רעיונות שיתגבשו להצעות חוק והתחושה שלי שאת גם, את יודעת, אנחנו, יצא לנו לעשות סיעור מוחות, אני יושבת הראש ולנסות לראות איך מביאים את נשות המילואים לכאן וזה לא שאין הרבה נשות מילואים שהיו רוצות להיות כאן, אבל זה קשה. זה קשה להגיע. זה קשה להגיע בימים כאלה, בגלל כל התמרונים שנשים צריכות לעשות.

אחד הדברים שעשיתי, בעזרת גלית מנהלת הוועדה, זה לדעת מה הזכויות של עובדי הכנסת ולראות איך אנחנו פה בכנסת, דואגים לעובדים שלנו. בואו נראה למי ומה מאפשרת הכנסת ומה במקומות עבודה שאני בטוחה שאתם לא מכירים את זה, גם אני מאוד הופתעתי.

עובד כנסת שנמנה על מערך המילואים של צה"ל ושירת 10 ימי מילואים לפחות בשנה קלנדרית, זכאי להטבות הבאות: עובדי כנסת – יום חופשה מעבר למכסה השנתית שהוא זכאי לה, גמישות בצבירת ימי חופשה, לעובדים ועובדות שבני זוגם נקראו לשירות המילואים בקריאת פתע, תינתנה ההטבות הבאות: מתן אישור להיעדרות של שעה ביום עד תום שירות המילואים, שזה כבר רעיון להצעת חוק, לצורך סידורים הכרחיים הנובעים מעצם קריאות הפתע של בן או בת הזוג. בנוסף, אישור יום חופשה בתום שירות המילואים של בן/בת הזוג, מעבר למכסה השנתית שהעובד זכאי לה.

אני לא יודעת באיזה עוד מקומות עבודה יש את ה - - -

בכל השירות הציבורי, בנציבות שירות המדינה. לא אתם דאגתם לעצמכם.

אני מעבירה לך את רשות הדיבור. אם זה ניתן בשירות הציבורי, אני חושבת שמייד צריך לכל חייל לאפשר את מה שמגיע לעובדי הציבור, לעובדי השירות הציבורי ולא צריך פה חוק נוסף. פשוט צריך להרחיב את החוק הזה, בטח בתקופה הזאת, בתקנות כאלה ואחרות. אז הנה אני מעבירה לך את הכדור, בוא תן לנו תמונה באמת רחבה יותר, אתה חי את הנושא הזה, אבי סייג, מהעמותה, יושב ראש העמותה למען נשות אנשי המילואים. בבקשה, אדוני.

כמו שאמרת, אני אלוף משנה במילואים, קצין מילואים ראשי של חיל הים ואני פעיל בכנסת בדיונים האלה, כבר 18 שנה. אנחנו למעשה, שינינו את כל פני המילואים ב- 20 השנה האחרונות. נתחיל בזה, שכאשר היינו מג"דים צעירים במילואים וחיילים לא רצו להגיע למילואים, נאלצנו לשלוח 300% צווים, כדי לגייס אנשים לתקופת האינתיפאדה. אנו החלטנו ללמוד למה אנשים לא באים למילואים, מה הסיבות. בין הסיבות גילינו, שלחייל בקבע יש ביטוח חיים, כאשר לחייל מילואים אין ביטוח חיים. לקח לנו חמש שנים להעביר כאן את החוק בכנסת והיום יש להם ביטוח. מדובר בסכום חד פעמי של 350,000 שקל שאלמנה מקבלת, דבר שלא היה מובן מאליו פה במדינה.

אחרי זה בדקנו שוב וגילינו, שעד שנת 1999 אלמנת צה"ל של איש מילואים לא היתה מקבלת דמי ביטוח חיים. מאחר ולא היו מוכנים לדבר אתנו, פנינו לבג"צ, עשינו הרבה בלגאן עד שבסוף אישרו לנו 100,000 שקל, למי שהתאלמנה לפני שנת 1999. לא היתה ברירה, כי סליחה, אבל האלמנות לא נשארות איתנו לעד. אני מדבר אתכן על אלמנות ממלחמת השחרור, מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים ועד שנת 1999.

אם יצא מפה עוד דבר שעזרנו לאלמנות, גם הענישו אותנו עוד בזה שאם היא תתחתן בשנית, אז מבטלים לה את כל הזכויות. אז גם פה נכנסנו למערכה, המהלך הזה, וגם שולי מועלם שאתכם כאן, גם היא אלמנת צה"ל והדבר הזה שונה ואלמנת צה"ל רשאית להינשא בשנית בלי שהזכויות שלה ייפגעו. דובר אז על בערך 700 אלמנות צה"ל שלא נישאות, כי הן מסורתיות, הן לא יכולות לגור עם ידוע בציבור וגם את המדוכה הזאת עברנו.

גילינו שחיילים מפוטרים כשהם חוזרים ממילואים. לקחנו את חוק החזרת חיילים משוחררים מעבודה, חוק ישן, ושינינו אותו. נתנו הרבה יותר שיניים לשופט ובאמת הורדנו את כמות הפניות. לא שהם נגמרו בכלל, אבל הורדנו את כמות הפניות של אנשים שמפוטרים או לא מקודמים בעבודה בגין המילואים.

חייל שחוזר ממילואים עכשיו ומוצא שמקום העבודה סגור בפניו, למי הוא יכול לפנות?

אם מקום העבודה פשט את הרגל, את מתכוונת?

לא, סגור בפניו.

אין מצב, אין מצב. אסור לפטר את חייל המילואים 45 יום מיום חזרתו ממילואים.

כן, אבל השאלה היא מה קורה אם מפטרים אותו אחרי 45 ימים.

בדרך כלל, אני גם מעסיק גדול, יש לי מאות עובדים אז אני יכול לתאר את זה, גם לי יש היום חיילים במילואים שם. בדרך כלל המעסיק שמקבל אותך לעוד 45 יום, הוא נרגע. אני יכול להגיד לכם שקשה. היום מג"דים ואנשים קרביים, מוחקים את זה מקורות החיים. הם לא כותבים בקורות החיים שלהם, כשהם מגישים למקום עבודה, שהוא מג"ד, כי הוא לא מתגאה בזה היום, כי הוא יודע שאם הוא מג"ד, המעסיק לא יעסיק אותו, לא יקבל אותו לעבודה מלכתחילה.

, יש כאן איזה מערכת איזונים שניסינו ליצור פה בכנסת. יכולנו להכניס את המעסיק לכלא, בסדר? זו עבירה פלילית, דרך אגב, לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. יכולנו להכניס אותנו לכלא, אבל זו לא המטרה. מראש לא יעסיקו אותנו. ניסינו למצוא משהו אופטימאלי, שבכל-זאת יקבלו אותנו חזרה לעבודה והמעסיק די נרגע בתקופה הזאת. אני יכול להגיד לכם שזה די עובד, אם לא, הוא משלם חמש משכורות קנס מיידי וכמובן את הפיצויים ואת כל מה שזה אומר ויש גם בית משפט, זה נקרא ועדת תעסוקה, של משרד הביטחון, שיש להם סמכויות של בית משפט שלום, והם דנים את המעסיק. המעסיק מגיע והם דנים, הוא בא עם עורכי דין וחובת ההוכחה, העברנו את נטל ההוכחה מהחייל למעסיק. החייל לא צריך להוכיח שפיטרו אותו בגלל מילואים, המעסיק צריך להוכיח שהוא פיטר אותו שלא בגלל מילואים. חבר'ה, זה משמעותי מאוד. אני לא אכנס לכל החוק, כי זה חוק גדול.
בנוסף, החלטנו שאנחנו נקים את חוק המילואים. אנחנו רוצים הסכם, אני אומר את זה כאן, גם לכן, הנשים, כי למעשה כל זכויות חייל המילואים זה זכויות אשת חייל המילואים או האישה שעושה מילואים, כן? גם בואו לא נשכח אותן. אז כל מה שאני מדבר כאן, הוא נוגע כאן לכל הנשים למעשה וארגנו חוק מילואים שמגדיר את מערכת היחסים בין החייל לצבא, בין החייל למדינה. מה אתה רוצה ממני, אנחנו עושים הסכם. אתה רוצה אותי ל- 20 שנה? בסדר. מה אתה נותן לי מנגד? אני חייב להיות זמין אליך ב- 20 שנה. והחוק קובע עד איזה גיל נעשה מילואים, חייל מילואים עד גיל 40, קצין עד גיל 45, אלא אם כן מבקשים צו כזה חריג או שהוא מתנדב.
משך תקופת ימי המילואים בשנה הוגדרה על פני שלוש שנים והצבנו מטרות. לא קוראים לנו יותר לשמור על יישוב קטן כאן, או על בסיס. אנחנו לא באים לשמירה יותר. מותר לקרוא לנו למילואים רק להכנה למלחמה, לתעסוקה מבצעית, ולמלחמה. כל היתר – אסור לקרוא לנו למילואים. חבר'ה, זה משמעותי מאוד, אתם כבר לא מוצאים חיילים שומרים בבסיסים. והחוק הזה הוא בן 49 סעיפים שמדבר על כל מערכת היחסים בין חייל המילואים, בין היתר גם שהצבא חייב לאמן אותנו. הצבא לא מאמן אותנו, אז זה אחת הדוגמאות. אני אמשיך.

את מה שצריך לחוץ וביטחון, בוא נשאיר לחוץ ובטחון. אנחנו התכנסנו היום לישיבת ועדה מאוד מסוימת ומוגדרת. בוא נדבר, אתה מדבר על ה- יש, בוא נדבר גם על ה- אין. בשלושת השבועות האחרונים אני מניחה שגם אתה נחשפת ל-אין. דיברנו כאן במילים של ריק, של חוסר סינכרון, של חוסר ידע, של אי-שיתוף פעולה למשל איך אפילו להגיע כדי לתמוך גם אם יש פה מי שרוצה לתמוך, קשה מאוד להגיע. אנחנו נשמע פה גם על יוזמות איך להגיע, "מלשינון" למשל שעיריית ירושלים הקימה, נשמע על זה בהרחבה.

בוא ספר לנו אתה, מהניסיון שלך ובטח מהידע שהצטבר אצלך בשלושת השבועות האחרונים, מה עוד צריך לעשות?

ברשותך, אני רוצה גם להדגיש. לי גם מאוד חשוב להתרכז בנשים שנמצאות בבית, לא רק נשים, גם גברים כשהאישה מתגייסת, כשהן נמצאות או הם נמצאים בבית, מה אנחנו יכולים לעטוף דווקא את הסביבה שנשארת בעורף, ולאו דווקא בחזית. כי זה לא פחות מטריד את אלו שנמצאים בחזית.

כן. לגבי מה שהעליתם פה, מה מותר לאשת איש מילואים שהיא או בעלה עובד במגזר הציבורי, התחלנו את התהליך ב- 2002 ובאמת זה תפש. היום בנציבות שירות המדינה יש זכויות גם לנשים.

רק במגזר הציבורי?

במגזר הציבורי. ביקשנו להחיל את זה על כל המשק, אבל זה "תקוע" פה בכנסת. אנחנו מבקשים מכם עזרה להזיז את זה ומבקשים מכם עזרה נוספת שתעזור כאן להרבה נשים שזקוקות לזה.

מה זה תקוע, איפה זה תקוע?

הגישו הצעת חוק וזה כל הזמן נדחה. הגשנו הצעת חוק נוספת ביום ראשון שעבר, בוועדת שרים לחקיקה, שאומרת – חוק דחיית, הארכת מועדים. אם אני נמצא במילואים, שאשתי לא תצטרך לדאוג, היא יכולה לנסוע עם האוטו גם בלי טסט, גם בלי ביטוח, היא לא צריכה לחשוש שעשרה שיקים שלי יחזרו, כי לא הספקתי לסדר כסף, ואז אני אהיה לקוח מוגבל.

מה שמזכיר לי, שעדיין לא שילמתי שכירות.

יש לנו פה דוגמה שאני מקווה שהגיעה קרן, שיש כאן גברת שהיא לא יכולה לשלם את השכירות. בעלה יושב במילואים והיא לא מצליחה לשלם את השכירות. חבר'ה, יש פה בעיות, אוסף של בעיות ביום יום, אבל את חוק דחיית מועדים אנחנו מבקשים מכם, מהוועדה, אנחנו מבקשים מכם לעזור לנו. דחו אותנו ב- 60 יום. אנחנו צריכים את החוק הזה עכשיו. החוק קיים, פשוט כתוב בחוק, החוק משנת 74, אחרי יום כיפור, שרק אם פרצה מלחמה, לא פרצה מלחמה, לא מכריזים בארץ על מלחמה. צו 8 המוני, תכריזו. כתבנו הצעת חוק דרך עומר ברלב ועוד חברי כנסת.

היא מונחת פה? היא עברה ועדת שרים?

היא נדחתה לעוד 60 יום. אז מתי? בעוד מלחמה יש לנו? אנחנו מבקשים את העזרה שלכם. אני לא באתי, אני מצטער שדיברתי יותר מדי, כי יש כאן מספיק גבירות שבאו איתנו, לדבר על הנושאים ואני באמת אשמח אם כל אחת - - -

זה חריג בוועדה הזאת שנותנים לגברים.

לא, לא צריך להגזים, חברת הכנסת תמנו שיטה.

אני אשמח באמת אם תעזרו לנו.

בבדיחות, בבדיחות.

בואו נשמע את אורלי זוהר שבאה אתך, בבקשה, אורלי.

האמת היא, שאבי ביקש ממני לבוא ואני התלבטתי מאוד בימים האלה, גם השותפה שלי אסנת, שהתאלמנה במלחמת לבנון האחרונה, היתה צריכה לבוא אתי והיא חשבה לבוא מרמת הגולן, במטרה להביא לכם את הדברים שמאוד קשה לשמוע אותם. אמנם, כולנו פה מדברים על הלפני, על ללוות אותם, לחכות להם, להישאר עם הילדים לבד. את כל זה אני מכירה מהרבה שנים לפני, אבל, אנחנו רוצים לדבר על אותה אישה שנשארת דקה אחרי שדופקים לה בדלת. זו בדיוק הסיטואציה שבאתי אתה, שהיא באמת קשה ולא נעימה. אנחנו חושבים שקל לנו להגיד "היא מסודרת, הכל בסדר, היא מסתדרת", אבל הדברים בטווח הזמן שאני מביאה אותם וממקום שבאמת רואה כבר בצורה יותר רחבה את הדברים, הם לא כל-כך פשוטים.
יש לי כמה דברים מאוד קריטיים להגיד. אני לא חייבת לפרט אותם כאן, אני יכולה להביא באופן כללי, ואם נרצה להמשיך בסיפור הזה, אנחנו נמשיך אולי בדרכים אחרות. אבל לפחות להעביר את המסר הזה.

זה קשה, זאת אומרת, אני אומרת כאילו, את יודעת, אני מדברת למשל איתך ואני אומרת – אולי את לא צריכה לראות אותי עכשיו בעצם, זה בדיוק אותה סיטואציה שבגללה אני לא באה לנחם, למשל, או אם במקרה אחר-כך כשפונים, אני מוכנה לעזור, באמת בטווח של שנים ודרך שעשיתי ושהילדים שלי היום גדולים וכבר יש לי היום קצין בצבא ושני ילדים שמתגייסים או-טו-טו ואני בעוד כמה חודשים אמצא את עצמי עם שלושה ילדים בצבא, שהיו אז מאוד קטנים. אנחנו מדברים על תחילת האינתיפאדה, אנחנו מדברים על אמיר שהיה מ"פ פלח"ן חטיבת חי"ר במילואים ואנחנו מדברים על היתקלות. כל הדברים היפים בעצם, שאנחנו רוצים לדעת ולזכור ואני חושבת שהסיפור שלי באמת מייצג את ארץ ישראל היפה, את החיילים שליוו אותי כל השנים. באמת, החברים הכי טובים שיש לי היום ומשפחה נפלאה, הכל באמת כמו בספרים שרוצים לראות.
בתוך הדברים, יש הרבה דברים שנשארת אותה אישה. אותה אישה שהיתה לפעמים עם קריירה משלה, אותה אישה שהבית תפקד בדרך מסוימת והאדם לפני אמנם יצא למילואים וגייסנו את כל הכוחות, עם שלושה ילדים קטנים וכולם באמת עזרו ב- 70 יום, פלוס ימים חד יומיים במשך השבוע, והכל בסדר למען המדינה, למען הציונות, למען הערכים, למען חינוך הילדים, אבל יש משהו שקורה אחרי ונורא נעים לחשוב שהכל בסדר, שהן מטופלות.
יש אנשים נפלאים בדרך שמטפלים וגם במערכות ואני לא פוסחת על אף אחד, אבל אני חושבת שיש כמה דברים שהם מאוד קיצוניים, שלא נעים לראות אותם ולא נעים לשמוע ולא נעים להיכנס אליהם. אני לא רק מדברת על אנשי המילואים, דרך אגב, אני בעצם מייצגת, לפחות בדברים שלי, בחברות שלי, אני מייצגת בעצם גם את אלמנות הקבע. אנחנו מוצאות את עצמנו באותה סיטואציה.
אמנם איש המילואים עזב את הבית, זאת אומרת, ביום יום, אני הייתי העוזרת, אני עזרתי לאמיר לטפל בילדים, זאת אומרת, זה פשוט אבסורד. אבל אני בעצם מצאתי את עצמי לומדת את הכל מחדש, להתנהל, ללכת, לצעוד, פשוט אני לימדתי את עצמי ללכת על בלטות, בלטה-בלטה, מי שהיה רואה אותי, כדי ללמוד ללכת מחדש ובטווח, אנחנו מדברים על תחילת האינתיפאדה, על שנת 2000, בטווח של 14 שנה, אני חושבת שיש לי המון מה להגיד על הדברים האלה. אני עברתי בהמון בתים של אלמנות, מהדרום, מהצפון, מבני המיעוטים, אני באמת יכולה להביא תמונה רחבה של הדברים. ואני, עם כל הקושי היום והכאב והדברים שצפים בעקבות כל מה שקורה, אני מאוד התלבטתי אם לבוא ולהתחיל לדבר על זכויות.

אבל גם אחרי שראיתי אתמול, דיברה אחת האלמנות ואמרתי – זה בדיוק הסיפור שלי, כאילו, ואני לא יכולה לשכוח את זה. זאת אומרת, אני, יש לי אולי איזה שהיא, גם אם אני, הדברים בשבילי שלא ישתנו, אני הולכת עם זה היום עד הסוף. זאת אומרת, גם אם אני לא אהיה חלק מהסיפור הזה, אני, אסור לי לשכוח את איפה שהייתי ואסור לי לשכוח מה שעברתי ואסור לשכוח מה שאנחנו עוברים ובעצם, להערכתי, עם כל זה שעברתי דרך ואני חושבת ששיקמתי את עצמי ולמדתי לחיות עם האובדן ועם הכאב, הילדים שלי עברו תהליכים, ובאמת יש לי, זה נס גדול. היום שאני רואה את שלושת הילדים שלי, אני חושבת שזה נס גדול שהבאתי אותם למקום הזה ואני אומרת, פשוט צריך להיכנס בסדקים האלה ולראות מה קורה בדברים האלה, בתוך חדרי החדרים ולראות איך מתנהלים הדברים האלה. הם לא תמיד, זאת אומרת, אני לא חושבת שזה מרוע, אני חושבת שיש המון חוסר ידע.
אני אסיים באיזשהו מכתב שבזמנו כתבתי, עם חברה שלי שהיא היתה אשת קבע, אם יש לי כמה דקות.

את יכולה לשתף אותנו בחדרי החדרים שאת מדברת עליהם, כדי שנבין מה אנחנו יכולים, איך אפשר עוד לעזור, איפה, אולי לא שמנו לב.

כן. אז אני מדברת בעצם, על שלושה דברים שאחד, אני חושבת שאותה אלמנה שנשארת ביום שאחרי, לא בהכרח שיש לה כוחות ללכת להילחם, לברר, לחפש בתוך הניירת והחוברות שמקבלים. הדברים צריכים להיות, כמו שאני חושבת שהם צריכים להיות לאנשי המילואים ידועים לפני שהם יוצאים וזה לא קורה, הם צריכים להיות, הם צריכים לבוא איתם אל אותה אלמנה. זה מגיע לך, זה מגיע לך, זה מגיע לך, זה מגיע לך. אין את הכוח. זאת אומרת, גם היום לפה, אנחנו רואים שהיה קשה, כל סיטואציה כזאת היא מאוד קשה. היא מאוד קשה לבוא והבנות לא רוצות לבוא. לא רוצות לבוא. זה מאוד מעלה תכנים, מאוד מעלה קשיים.

מה זאת אומרת לא רוצות לבוא? לא רצו להגיע לכאן היום?

לא רוצות לבוא למאבקים האלה, קשה להן. קשה להן. נפשית, זה סיטואציה שאותה אלמנה לא צריכה למצוא את עצמה נלחמת בשבילה ובשביל היתומים שלה. היתומים הם יתומים של החלל. המדינה, לצורך העניין, היא האחראית על הילדים האלה. המערכת צריכה להבין שהיא צריכה, אותה אלמנה לא צריכה להיאבק כי אין לה את הכוחות האלה, צריך לבוא, צריך לתת, צריך להגיד מה מגיע.

אני מתעסקת עם יתום, שהיה בן 21 ביום נפילת האב, הוא לא נחשב, הוא לא ברשימות של משרד הביטחון כיתום צה"ל. זאת אומרת, אם עכשיו מהמשפחות שראיתי, למשל נערה שלהערכתי היא גובלת בגבול של 21, יתומה, שתהיה יתומה, יתומה מהשבוע האחרון, היא לא נחשבת ברשימות. אני הבאתי את זה לאריה מועלם, הוא אומר לי – את צודקת, את צודקת, זה מאבק צודק. היא לא נחשבת יתומה, אין לה זכויות. היא לא ברשימה בכלל, היא לא ברשימה שלהם, אם היא היתה ביום נפילת, היתום או היתומה, אם הם היו בני 21 ויום, ביום נפילת האב.
בשום מצב שבעולם, אבא לא נוטש את הילד שלו בגיל 21. אין מצב כזה. היום ילדים לא יוצאים מהבית בגיל 21, אין מצב כזה. בשום מצב. זה לא, זה לא לעניין שלי האישי, אבל זה עניין שהוא חורה לי מאוד, הוא לא נכון. הוא לא נכון. היתום הזה הוא יתום. אבא שלו איננו. יש דברים שעולים, תכנים, קשיים, לכל החיים. לכל החיים היתום הזה, הוא יתמודד עם זה כשהוא יבנה זוגיות, מישהו צריך לתת את הדעת על זה.

אמרת שלוש נקודות, בעצם ארבע. אחת, אמרת שהמילואימניקים, מהידע שלך, לא מודעים לזכויות שלו.

הם לא מודעים בכלל, לא אנשי הקבע ולא המילואים ואני הגעתי, במקרה חברות טובות שלי, אין את הידע הזה.

רגע, נציגי צה"ל, יש אתר שמלמד את המילואימניקים מה הזכויות שלהם?

אני אופיר, ראש ענף תכנון כוח אדם מילואים בצה"ל. יש סוגיות שכמובן אני לא יכול להתייחס כי זה לא בתחום העיסוק שלי, אבל קיים אתר מילואים שעוסק בהרבה מאוד זכויות של אנשי המילואים. אני מדבר בכלל על כל הזכויות. אני בכוונה רוצה להגיד, האתר לא מתייחס, התכנים באתר לא מתייחסים לסוגיות שהעלית, אני חייב לומר את זה.

רגע, בואו נדבר כרגע על זכויות של אנשי מילואים, בסדר?

אתר המילואים, אתר מילואים חדש, עלה לפני חודש וחצי לער.

אז אולי גם למי שצופה בך עכשיו, צופה בך עכשיו, שלא, אנחנו מדברים פה באמת על חוסר, מה כתובת האתר ואיך מגיעים לאתר?

אז כותבים אתר מילואים ומגיעים אליו.

השאלה אם יש פה אנשים שהצליחו להגיע לאתר או שחיכו.

לא לא, כותבים אתר המילואים ומגיעים אליו, יש אתר אחד.

אתר המילואים של צה"ל?

כן. זה אתר שמרכז את כל הזכויות של אנשי המילואים. האתר מתייחס לזכויות.

לא, כרגע אנחנו מדברים על מילואים.

בואו נחזור לשיחה. אני אחזור אלייך בבקשה, אני רוצה כרגע לשמוע על הנגשת המידע של הזכויות, לאותם חיילים שיוצאים למילואים כדי לשמור עלינו כאן, כדי שנוכל להמשיך את הדיון בבטחה וגם לבנות הזוג שלהם, לבני הזוג, שידעו את הזכויות. אז בבקשה.

לפני שהוא ממשיך, אני מצטערת, סליחה שאני קוטע אותו, רק בגלל שזה מעבר חד, ברשותך, אם יהיה ניתן לקיים דיון ספציפית שכולו מוקדש, אני יודעת שיהיה לך קשה להגיע אולי עוד פעם, שהוא כולו מוקדש לנושא של היום שאחרי.

כן. ואת הדיון הזה, דלית, אני רוצה לעשות עם ועדת חוץ וביטחון.

נכון. כדי שיהיו שם שיניים ואז באמת אולי אפשר יהיה להביא את הנשים שקשה להן להגיע ואנחנו ניאבק יחד אתכן.

או שנגיע לאן שתגידו לנו. אם פיסית לא יכולים לעשות את זה כאן.

אסנת חשבה לבוא מרמת הגולן, פשוט הילדים, היא אלמנה של ילדים והיא פשוט לא זזה מהבית ונשארת עם הילדים.

את העלית נקודה מאוד חשובה וזה התפקיד שלנו, גם כמובן לתת לה מענה ואנחנו ניתן לה מענה ואנחנו נקיים ועדה משותפת עם ועדת חוץ וביטחון.

בשולחן הנכון?

כן.

קודם כל, אני מתנצל על המעבר החד, אני קצת מרגיש לא נוח, אני גם לא יכול לענות על חלק מהדברים, אז אני מתנצל מראש שאני עובר לדברים שאולי הם ביחס לדברים שהעלית, פחות משמעותיים.
קודם כל, צריך להגיד שצה"ל מגייס בצו 8, אנחנו מבינים שאנחנו מגייסים את המשפחה גם כן. עם כל המשמעויות של ההפתעה ושזה מגיע בלילה ועכשיו צריך להיערך, בטח שאתה לא יודע לאיזה תקופה אתה מזמן את אנשי המילואים, ואנחנו מבינים את הקשיים ואנחנו רואים באיש המילואים שגם המשפחה מגויסת ואני אגע בדברים שניסינו, אנחנו מתקדמים וגם בהקשר של הנגשת המידע. כמובן שכל יוזמות שיעלו, נשמח ללמוד אותן, להבין. אנחנו גם בשיח מלא עם מר אבי סייג, אנחנו משתפים פעולה בהיבטים שונים ואני אגע בדברים.
לגבי הנגשת המידע. אז קודם כל, יש אתר מילואים, כפי שציינתי, שהוא מתייחס לכל הזכויות של אנשי המילואים במכלול רחב של היבטים, בכלל זה מה הסמכויות קריאה לחייל המילואים, מהן התקופות שאני יכול לקרוא לחיילי המילואים, תגמולים שיכולים, שרלוונטיים לחייל המילואים שאנחנו, איך מחשבים תגמולים. כל ההיבטים שנוגעים לטיפול בחייל המילואים, כולל קישורים לאתרים של משרד הביטחון, מועדון בהצדעה וכו'. מוזמנים להיכנס, ללמוד דברים שיש שם.

אתם מובילים גם זכויות?

אני אתייחס לזה, ברשותך. כולל עדכונים שעלו במבצע האחרון, אנחנו גם מעלים שם באתר, זה פלטפורמה מבחינתנו, להנגשת המידע לחייל המילואים ולמשפחתו.

כן, אבל ההנגשה הזאת לא מספקת ואני רוצה להסביר לא בשביל הביקורת, כי אני לא משמיעה את הביקורת סתם ככה, שהיא תיזרק לחלל האוויר, אלא מכיוון שאני לא בטוחה שמי שנשאר בעורף מכיר את האתר הזה, האם חשבתם שבתקופה כזאת, של למעלה מ- 50,000, קרוב ל- 60,000 חיילים מגויסים, חיילי מילואים, האם חשבתם לעשות איזה תשדיר ברדיו, שאפשר להיכנס ולקבל את כל המידע, האם בתוך האתר הזה אולי יכול להיות איזה פורום או אפילו מתן מענה של מי שנמצאת במצוקה או נמצא במצוקה, זה מישהו בעורף.

לגבי פרסום, לא יצאנו בפרסום, צריך להגיד שגם האתר הוא חדש ותפשו אותנו האירועים האחרונים עוד מהחטיפה, בגלל זה לא שיווקנו את האתר, בטח לא בנסיבות האלה. אבל כן קיימת תוכנית לשווק את האתר כדי להנגיש אותו ושאנשים יכירו, האירועים של החודשיים האחרונים קצת מנעו מאיתנו לעסוק בשיווק של זה, אבל את צודקת.

דווקא בתקופה הזו, אני דווקא אומרת בימים האלה.

בהתייחס לתקופה הזו, אנחנו נבדוק את זה. אני מקבל את ההערה הזאת.

תודה רבה.

נראה ונתייחס לזה.

צריך להגיד שבנוסף לאתר, יש לנו מוקד מילואים, כוכבית 6535 שפונים אלינו אלפי אנשי מילואים בסוגיות שונות. זה מוקד מילואים שעוסק בהרבה מאוד היבטים ומגיעים אלינו.

אולי ערוץ הכנסת יכול לשים את זה ב"סטריפ", אם הם שומעים אותנו.

זה גם מפורסם באתר וכל פנייה שמגיעה אלינו, גם אם זה מצד משרת המילואים עצמו או משפחתו, אנחנו יודעים לעשות את ההתאמה איך לטפל בסוגיה. יש דברים שזה לא בסמכותנו.

אתה יכול לתאר לנו מי פונה יותר? המילואימניקים או בני הזוג, בנות זוג?

עוד הפעם, אנחנו, בעיקר זה מילואימניקים.

שפונים מהחזית?

סוגיות כאלה ואחרות, גם כאלה שרוצים לחזור לשירות, גם כאלה שמפעילים את החייגן עכשיו לגיוס, אז הם שואלים – רגע, הם מכירים את המוקד, אז הם שואלים איפה צריך להתייצב או אם משהו לא ברור, אז אנחנו עוזרים להם. סוגיות של תגמולים או שאלות שעולות בהיבטים כאלה ואחרים של צו 8 ואנחנו נותנים מענה לזה באופן רצוף. יש לא מעט פניות במהלך היום, אפשר לראות שמתי שיש הפעלות של צווי 8, אז יש יותר פניות באופן טבעי. ולכן, זה בהיבט של מוקד המילואים. הוא גם בשגרה עובד, כלומר, אנחנו עוסקים - - -

לך יש מידע על משפחות המילואים? נניח אתה רוצה עכשיו לשלוח אי-מייל עם האפשרויות, חברת הכנסת תמנו שיטה דיברה על פרסום, אבל האם לך יש אפשרות היום לשלוח אי-מייל שמספר על האתר לכל ה, יש למישהו בכלל את הידע, מי נמצא בעורף? מי מחזיק את החזית? מי זה אותו חוסן חברתי שאנחנו מדברים עליו?

אנחנו לא מחזיקים מידע על מי שהוא לא איש צבא.

אבל זה יכול להיות פתיר עם קמפיין ברדיו.

בטוח יש לכם פרטי קשר של המשפחות. ברור שיש לכם, אני יודעת שיש.

רק לפרוטוקול, רחל עזריה.

סגנית ראש עיריית ירושלים. אנחנו הקמנו את המוקד הירושלמי לסיוע לנשות מילואים ואני רוצה לומר רגע לפני הדברים שלי, שהדיון הזה הוא בעיני לא תלונה. זאת אומרת, אני יודעת שיש נושאים שאתם מטפלים בהם כבר הרבה שנים, אני חושבת שהדיון הזה הוא להפך, לפתוח איזה שהוא צוהר לצרכים, לא ממקום של תלונה. אני חושבת שכל הכבוד לנו, לחברה הישראלית, שיש לנו בכלל קשב לנושאים האלה ושאנחנו מסוגלים, תוך כדי המבצע ותוך כדי המלחמה, לראות את נשות המילואים. כי יש פרוטוקול, כולם יודעים, שירים נכתבו, על מה צריך לשלוח לחזית, מה תפקיד העורף ביחס לחזית, אנחנו יודעים לקנות תחתונים וגופיות ולא לשלוח עוגה וכולנו יודעים. אבל מה עושים לעורף? בעצם, אין לנו פרוטוקול. אני חושבת שזה מה שאנחנו בעצם עושות עכשיו.

רגע, לפני שאת מרחיבה, אני רוצה לגעת בנקודה שהיא לדעתי חשובה. מ"מים זה בסדר גמור, אבל אתה אומר אין לנו מאגר כזה וזה ועד שזה באמת יתגלגל. אני חושבת שדווקא מהמקום שכולם רוצים להתנדב וכולם רוצים לתת כמה שהם יכולים ולסייע גם לחיילים ובוודאי כשמסייעים למי שנמצא בעורף אז אנחנו מסייעים לחיילים, אני חושבת שאנחנו כן צריכים ללכת לכיוון של להריץ קמפיין שקודם כל משווק את זה שאפשר לבוא ולומר – יש כתובת. נתקלת בבעיה בזמן שהבעל או האישה נמצאים בחזית - - -

לא נתת לי לסיים את כל הדברים.

אז בבקשה.

רחל, נחכה איתך, בבקשה.

יש דברים שגם אנחנו מפתחים את הידע, עוד פעם, גם אם יש ביקורת, זה לגיטימי. אבל אני אשלים את הדברים, כי נוסף לנושא הזה של מוקד המילואים, אתר המילואים, יש גם את מועדון בהצדעה שאני מתאר לעצמי שנשות אנשי המילואים מכירות אותו, שגם הוא, גם דרך הפייסבוק וגם דרך האתר שלהם, מציע כל מיני דברים שנוגעים להטבות לאנשי המילואים.

בוא נעשה בדיקה, מישהו פה מכירה את מועדון "בהצדעה"? יפה. בסדר, הנה, מכירים.

אז יצאתי בסדר.

אני הפעלתי את הבת שלי, הבת שלי סטודנטית בטכניון, בעלה כבר שלושה שבועות במילואים ואמרתי לה – ירדן, תעשי לי טובה, תעבירי את זה שיש היום ועדה. היא פנתה לאתר פייסבוק, יש אתר פייסבוק שהקימו כמה נשים שפה ושם, אף אחד לא סיפר לי על זה.

זו עזרה מאוד ספציפית.

מה הם מקבלים?

"הצדעה", זה אתר הטבות ארצי שנוסף לפני לדעתי שלוש שנים בערך, על-ידי היחידה לחיילים משוחררים, נושא של ביטוח משלים, שבעצם אם את נתקלת בבעיה בבית כשבעלך נמצא במילואים, את יכולה ליצור קשר עם המענה הקולי שלהם והם - - -

מה, אינסטלאטור?

כן, דברים כאלה.

בייבי-סיטר?

אבל זה לא מיידי.

גם פיצה, אם אני רוצה פיצה?

לא, זו לא הכוונה.

אז מה? חשוב לשאול על איזה צרכים אתם עונים בהצדעה. אני רואה הרבה פניות של נשים שלא קיבלו מענה בהצדעה.

בואי, תציגי את עצמך לפרוטוקול.

שמי חגית גיבור, הקמתי יוזמה פרטית לחלוטין בגלל ניסיוני המר, וריכזתי מתנדבים ותקציבים ומגיעות אלי עשרות פניות בכל הארץ של נשים עם כל מיני סיפורים ולכן הייתי רוצה לשמוע.

איך מגיעים אליי?

פשוט פתחתי את זה בפייסבוק והפיצו את זה בשבוע האחרון.

כבוד יושבת הראש, סליחה, אנחנו כל הזמן תוך כדי בתוך המוקד שלנו ואני ממש מבקשת אם אנחנו נוכל להציג את המוקד.

אופיר יסיים ונעבור אלייך.

תודה.

אני ממש רץ.

הבאת את כל ראשות המוקד, אנחנו ממש חייבות לחזור לשם.

בסדר גמור. כן.

אני ארוץ גם על הדברים מבחינת צה"ל. אז מועדון בהצדעה קודם כל זה משרתי מילואים, מועדון בהצדעה יזם גם שירות מה שנקרא שירות משלים למילואים, שהוא פתח את זה לכל מי שמתחת צו 8, זה מופיע גם באתר שלהם. וכן הוא מעלה בקשות מול משפחות, אם יש דברים ספציפיים שחושבים שהם רוצים שהמועדון יתמקד בהם שבוע קדימה ולפי זה הם, לפי ההמלצות שעולות מהמשפחות, לפי זה הם קובעים הטבות כאלה ואחרות, מסובסד. אמנם הקרן להכוונת חיילים משוחררים מפעילה את זה אבל צה"ל מממן את המועדון הזה ולכן הם באמת עושים פעילות מבורכת. אני רואה את המבצעים שלהם, אני לא יכול להשתתף בהם, אני רק רואה מה מפורסם ובסך-הכל אנחנו זוכים לתגובות טובות מאוד על המועדון הזה.
אני רץ על הדברים, כי אני מתאר לעצמי שיש כאן עוד התייחסויות. חשוב להגיד, שאנחנו מובילים בשיתוף הביטוח הלאומי מהלך של תשלום מקדמות לאנשי המילואים, לעצמאים, מובטלים, סטודנטים, וגם למעסיקים, על-מנת שיובטח תשלום השכר לכל אנשי המילואים שמשרתים. אז זה בעצם שני ערוצים, אחד – לתמוך את המעסיקים, כי לצורך העניין, רוב החודש אנשי המילואים לא נמצאים, ומצד שני, יש את הסטודנטים, מעסיקים עצמאיים, מובטלים, וכאלו שלא עובדים, שצריכים לקבל את המקדמות האלה. זה בשבוע הבא ייכנס לחשבונות. בשעות אלה, המוסד לביטוח לאומי עובד על התהליך הזה וזה אירוע מאוד מאוד משמעותי.

מה עם אנשים שעבודות מזדמנות, עבודות שעה, שכר שעה, אנשים שעובדים, בעיקר סטודנטים.

אנחנו משלמים לפי החוק. לפי החוק זה 68% משכר ממוצע. החוק מגדיר את זה, אנחנו עובדים לפי החוק, זה יוצא, שוב, לפי התחשיבים, אני לא נכנס לכל אחד ואחד, 5,800 ש"ח, לפי התקופה בחודש. אבל זה מוגדר בחוק מה התשלום שאנחנו צריכים לשלם והמוסד כרגע מטפל בזה. זה לא אירוע פשוט, חשוב להבין, בהיבט של התהליך, אבל עוד דבר, זה יקרה. בשבוע הבא, המהלך הזה יקרה וזה עוד פעם, חלק מלתמוך. כי מי שאין לו הכנסה וצריך לשלם שכר דירה, כדאי שנתמוך את המהלך הזה. כמובן, יהיה מוקד של הביטוח לאומי שיעסוק בזה וגם מוקד שלנו, שיקבל סוגיות שיעלו.

בהיבט של, גם מול ההוצאה לפועל, הם שיתפו איתנו פעולה בכל מה שקשור לעיקולים. אם מישהו מגויס בצו 8 ועולה איזה שהיא סוגיה של גבייה או עיקול, אז אם פונים אלינו או משרת המילואים, אנחנו יודעים לפנות לרשות לגביית חובות, להגיד שהוא תחת צו 8, ושלא יפעלו.

מי פונה, איש המילואים או ההוצאה לפועל?

אם, לצורך העניין, ההנחיה שלהם לא לעשות תהליכים כאלה בעת הזאת. אבל אם קרתה סיטואציה של גבייה ואותה משפחה, משרת המילואים בצו 8 כרגע, ועולה בעיה, אפשר לפנות למוקד שלנו.

למה אבל שההוצאה לפועל לא תבדוק?

אני אומר מה עשינו.

אבל למה שההוצאה לפועל לא תבדוק קודם? כלומר, בעצם שהיא לא תוכל לבצע.

לא כולם מגויסים, צריך לזכור. אני חייב לומר שראינו אמירה שלהם, הם עיכבו את כל הפעולות שהם עשו.

ההוצאה לפועל?

כן.

אתה אומר את זה מידיעה?

ראיתי פשוט תכתובת, אבל חשוב לשמוע אותם באופן פרטני. אני יכול להגיד שהם מתייחסים לגיוס בצו 8, הם אמרו מצידם, אם יש סוגיות שעולות תוך כדי וצריך לטפל במיידי, פונים אלינו למוקד ואנחנו יודעים לדבר עם איש קשר שיעצור את המהלך הזה. גם הביטוח הלאומי, בנוסף למה שדיברתי על המקדמות, כל מה שקשור לאיש מילואים תחת צו 8, שאם יש איזה קנסות אז זה לא יחושב, לא יגררו את זה, עד שתסתיים תקופת השירות. כמובן, התאחדות הסטודנטים גם כן נתנו לנו כתובת של גורם מצידם שאם יש בעיות פרטניות לסטודנטים, קושי מסוים, אז הם גם יתערבו. יש כתובת מייל שמישהי מטעמם שמטפלת בבקשות האלה.

30% מהמילואימניקים הם סטודנטים.

יש מחר דיון שלם על הנושא הזה, הבנתי, על הנושא של הסטודנטים, איך המל"ג מנחה הנחיות אולי יותר פרטניות על מנת לעזור לאוכלוסייה הזאת, נכון, זו אוכלוסייה מורכבת עבורם בתקופה הזאת, בעיקר שקיץ.

תקופת הבחינות כבר מאחורינו.

תקופת הבחינות או לפני, לצורך העניין.

מועדי א' הסתיימו.

ולכן בהקשר הזה יש כתובת של התאחדות הסטודנטים, שתסייע. חשוב להגיד שנוסף על זה, בטוח לא מכירים, אבל יש ועדות פרט גם בקציני ערים, אם עולות סוגיות של משפחות של מגויס בצו 8 עכשיו אם יש סוגיה אישית שעולה, אז אפשר לפנות.

אפשר לפנות לקצין העיר?

יש ועדות ברמתם ומעליהם יש עוד ועדה שהיא יושבת אצלנו, שעוסקת בבעיות יותר מורכבות, שקצין העיר מפנה אלינו ואנחנו יכולים להגיע למצב אם צריך לשחרר חייל מילואים או להאריך חופשה. כרגע אנחנו לא נמצאים בסיטואציה הזאת. לא הגיעו הרבה פניות.

כי אולי לא יודעים שאפשר. אני חושבת שלא יודעים, אנחנו מדברים פה על - - -

אוקיי.

אני תמיד אומרת בוועדה, אני אומרת את זה גם בכובעי כחוקרת באקדמיה, זה שאין נתונים זה לא אומר שהם לא קיימים, אנחנו פשוט כנראה לא יודעים להגיע אליהם או להבין למה הם לא מגיעים אלינו.

צריך להגיד שקציני ערים זה מושג, זה לא משהו שהחברה לא מכירה, להפך.

תודה, אופיר. נעבור בחזרה אלייך, רחל עזריה, סגנית ראש עיריית ירושלים. בואי תספרי לנו גם על המודל אבל גם בעצם איך התחלתם ומה אתן עושות.

כמו שאמרתי, יש לגבי החוזרים לחזית, לכולנו יש פרוטוקול, כולם יודעים מה אנחנו אמורים לעשות. לעומת זאת, אם תשאלו, אני יודעת שפעם שאלתי את אימא שלי על מלחמת יום כיפור ודבר ראשון שקרה, היא פשוט התחילה לבכות. מה עושים כשהבעל בחזית, מה עושים כשיש ילדים קטנים, איך מתמודדים. בעצם, זה אף פעם לא עלה על פני השטח ולכן בעיני היון הזה הוא מאוד מאוד חשוב.
אנחנו לפני שבועיים כבר, מייד כשהתחיל המבצע והיתה כניסה קרקעית, הגיוס המאסיבי, אז אנחנו יושבות פה שירה וינקלר כץ, שהיא מנהלת את התנועה הירושלמית ורוני חזון וייס שהיא גם ירושלמית ובעצם מנהלת בפועל את כל המוקד. פרסמנו בפייסבוק, מי רוצה להתנדב לעזור לנשות המילואימניקים ומי צריכה עזרה. מהר מאוד, קיבלנו עשרות מתנדבים והיתה פנייה אחת לעזרה. מכיוון שכולנו בוגרות צו 8 אנחנו יודעים מה זה צו 8, אנחנו יודעים שהקושי העיקרי הוא שזה קורה מעכשיו לעכשיו.
אם במילואים אנחנו יודעות להתארגן מראש, לא עוברים דירה באמצע מילואים, לא יולדים, זאת אומרת, הבעל משוחרר ממילואים אם יש לידה, אם יש תינוק שרק נולד, הכל מסודר. בצו 8 אין כלום, הכל מעכשיו לעכשיו וצריך להתמודד. אז אנחנו ידענו שצריך את העזרה, לא הבנו למה לא קיבלנו פניות לעזרה ואז באותו שלב פתחנו "מלשינון", אמרנו שכמו שאנחנו בעצם לא היינו מבקשות עזרה, אז אף אחת לא מבקשת עזרה, כי חלק מלא לבקש עזרה זה גם בגלל שרגשית זו סיטואציה בלתי אפשרית.
אנחנו רק מנסות להחזיק את עצמנו חזק ולהראות לילדים ולכולם שאנחנו בסדר, אנחנו שורדות, לעבור כל שעה ביום, גם עם החרדה וגם עם בפועל העבודה הקשה וידענו שלכן לבקש עזרה זה כאילו בעצם למוטט את ה"פאסון" ואת היכולת להמשיך ללכת קדימה, אז פתחנו את המלשינון. זה היה לפני פחות משבועיים, היום יש לנו 350, הבוקר זה עלה ל- 400. זה פשוט, בטור הנדסי, 400 משפחות שאנחנו עוזרות להם, כשיש למעלה מ- 700 מתנדבים שעוזרים.

כולם בירושלים?

כולם בירושלים, אנחנו יכולות לעזור בעצם רק לירושלים. לפעמים אנחנו מצליחות משהו מאוד קיצוני, למצוא מישהו בעיר אחרת שיכול לעזור.

אבל חשוב לומר בעניין הזה, קודם כל התרומה המרכזית היא של הקהילה, אבל העבודה המרכזית שלנו במוקד היא לעשות את עבודת התיאום. יש לנו במשרד שלי, בעירייה, זה לא משהו עירוני, זאת אומרת זה משהו שלנו, של ירושלמים, שפשוט הבנו שצריך לעשות את זה.

תני לנו דוגמה.

במשרד שלי היום בעירייה, יש בכל רגע נתון, 12 גברים או נשים, שהם מתנדבים בלעשות את הטלפונים ולהתקשר לכל אחד מהאנשים ולהבין את הצרכים. אחרי שעושים את המיפוי צרכים, אנחנו עושים טלפונים למתנדבים, מחפשים את האנשים שמתאימים. כי נניח, אם צריך ארוחה, אז צריך לוודא אם היא צריכה להיות כשרה, צמחונית, רגישות.

תני לנו מיפוי של מה הצרכים. פחות מטריד אותנו, הפיצה שצריך בערב.

אבל דווקא הפיצה, אני חייבת לומר, שהיא - - -

לא, זה חיבוק, זה באמת מחמם את הלב.

לא, זה לא חיבוק. פיצה זה אחד הדברים שהולכים הכי חזק. זה לפתור את הבעיה של לעמוד מול המקרר, כשהילדים עולים עלייך, אחרי שהיית כל היום בעבודה ולא היה לך רגע אחד לעשות את הקניות בסופר, לנסות לחשוב מה את נותנת ארוחת ערב שאת תצליחי גם בפועל לא רק להוציא את הביצים מהמקרר, אלא, והפיצה - - -

זה לשבור את הקרח.

והפיצה זה גם.

מעבר לפיצה, בואי תנסי לתאר לנו באמת.

מגוון העזרות שאנחנו נותנים הם מפה ועד, זה מבישולים ובייביסיטר ולהסיע את הילד, להסיע את הילד לבריכה כי יש לו חוג ולהחזיר אותו כי האימא נמצאת לבד עם הילדים ואין לה עוד עזרה.

מה המקרה הכי קשה שנתקלתם?

לסדר דולה ליולדת.

לסדר דולה ליולדת, כי היא נשארה לבד. מעברי דירה, הקיץ זה הזמן שמשפחות בדרך-כלל עוברות דירה והנשים נשארו לבד עם מעברי דירה, עם אריזות. יש לנו מתנדבים, הרבה בני נוער, שאורזים דירות, עד היום ארזנו בערך 12 דירות של משפחות בירושלים, שהאימא נשארה לבד לארוז דירה. יש לנו חיילים.

האם חשבתם למכור את הסטארט אפ לעוד ערים?

כן, אז זה כבר קורה. קודם כל, ראינו שבאופן פרטני יוזמות בערים אחרות, לאחר שרואים את היוזמות שלנו.

פנו אלינו מרמת גן.

גם תל אביב ומודיעין פנו אלינו הבוקר, כדי להבין איך עושים את זה. חשוב להגיד, שזו עבודת נמלים, זו עבודה של למעלה, כמו שרחל אמרה, מ- 700 מתנדבים, שמוכנים לעשות הכל, שמוכנים לבוא לנקות. בסוף השבוע האחרון הוצאנו גם, תודה לקרן שוסטרמן ולקרן ליכשטג וקהילות בחו"ל, הוצאנו גם קייטרינג שהתנדב ללא מטרות רווח, להכין אוכל לכל השבת, מחלות ועוגות ועד הארוחות עצמן. מתנדבים שלנו, מתנדבים שלנו חילקו את זה בבתים.
קיבלנו בקשה משלוש משפחות, שלוש אימהות לצווי 8 שמתארחות בירושלים, שחזרו מלוויות ביום שישי ונשארו בלי שבת, בלי כלום, בלי קניות, ועם ילדים וכל הבני זוג שלהן בצווי 8, הלכנו וסיפקנו להם ארוחות מבושלות של מתנדבים. מתנדבים שבאו וראו את מצב הבית, פשוט ניקו את הבתים למשפחות שהם קיבלו מהם את האוכל. בייביסיטר, חיילים שפונים אלינו מהשטח ומבקשים מאיתנו לטפל בנשים שלהם. הם שומעים דרך הטלפון שהמצב שלהן לא טוב, יש מערך של המילואימניקים בעצמם, יש לנו תגובות פייסבוק – אני רחוק מהבית, אני מתגעגע, תודה שאתם מטפלים לנו במשפחה.

זו בדיוק הנקודה שאמרנו, שבסוף זה עוזר לחזית. הוא נמצא בחזית וחושב על הבית.

שהם לא צריכים לדאוג כל הזמן.

יש לנו פסיכולוגית קלינית שהתנדבה להעביר בערב קבוצות לנשים עצמן, קבוצות תמיכה, שהן נפגשות בערב בקליניקה שלה ומקבלות ייעוץ ותמיכה.

ובמקביל אנחנו מארגנים להן את הבייביסיטר, כדי שהן תוכלנה לצאת לפגישה הזאת. זה כאילו לחשוב על כל המערך הזה.

אני חושבת שאחד הדברים זה באמת לקנות חבילות ולשלוח לדרום.

אני מבינה שזאת לא יוזמה עירונית.

לא.

זאת לא יוזמה עירונית?

אני חייבת לומר שזו עירונית, זה מורכב, אני חושבת, אני חושבת שזה צריך להיות בחברה למתנ"סים.

למה היא לא עירונית?

זו יוזמה של רחל והמפלגה, שהיא הגיעה.

של הפעילים, של פעילים.

אבל למה בעצם למעשה, שלא תהיה קריאה מפה לשלטון המקומי?

נכון.

אני חושבת שזה צריך להיות במתנ"ס, אני חושבת, תראו, העירייה, בעירייה, נגיד, בעירייה נגיד, ... היוזמה.

גברתי היושבת ראש, את צודקת. זה צריך להיות, אני חושבת, אמנם הלוואי ולא נהיה, והמלחמה הזאת תיגמר בימים הקרובים.

כן, אבל, אנחנו מדברים פה גם על עכשיו אבל גם על מה לקחת הלאה, ואני מזהה פה שני צרכים. אחד זה שאנחנו לא יודעים למי לפנות, גם לנהל את הוועדה הזאת היום, הרבה זמן הקדשנו כדי לנסות להגיע. וגם באמת, לבוא וליצור את המערך פעולה. כי יש שלטון מקומי במדינת ישראל, כמו שאתם יודעים, ויש חברה למתנ"סים, כמו שאתם יודעים. ויש את גופי הרשת הללו, בתוך החברה הישראלית, שצריכה לתת מענה גם ברגע נתון שהוקפצנו כולנו, צו 8. אז אני נוגעת כאן בנושא הזה של תמיכה נפשית ונמצא איתנו יותם דגן מנט"ל, נפגעי טראומה לאומית.

כבוד יושבת הראש, אני יכולה רק משפט אחד לסיום? הסיפור, הסיפור הוא שלשלוח חבילות לדרום, זה קל. להתקשר לכל אשת מילואים, לקבל את מספרי הטלפון, לשאול אותה מה היא צריכה לעשות, זה עבודה הרבה יותר מורכבת. אבל נראה לי שאנחנו חייבים להיכנס למקום הזה ולכן אני אומרת נגיד החברה למתנ"סים, שיש לה בעצמה איזה מין רשת קהילתית תומכת, שהיא יודעת להפעיל, היא יודעת לעבוד עם מתנדבים, היא יודעת להרים מטה.

לא בכל מתנ"ס.

יכול להיות. אבל בקיצור, צריך למפות את המקומות. אני חושבת שאנחנו כן צריכים עזרה.

אבל אתם איתרתם במלשינון, איך היא איתרה?

אני רוצה רגע לדבר על הנושא של התמיכה הנפשית, כי חשוב לי לשמוע גם מה אתן עושות, אבל מי שכן מפרסם ואת זה אני רואה כל הזמן, אתם מפרסמים כל הזמן, נט"ל, נפגעי טראומה לאומית, ונמצא איתנו יותם דגן, מנהל השירותים הקהילתיים שאני חייבת לומר לך שבאמת, למרות הפרסום שלכם, זה נראה אולי איזה שהוא משהו, אני לא נמצא בקטגוריה הזאת של מי שצריך תמיכה. אבל אתם עושים הרבה מאוד יוזמות שהציבור לא יודע. אז בוא, קודם כל תספר לנו, כי בנושא הזה, של התמיכה הנפשית, שלושה שבועות, שלוש שבתות שחיילי המילואים לא נמצאים בבית, מה האפשרויות או איך אפשר בכלל להגיע אליכם?

אני סגן אלוף במילואים ביחידה מבצעית. חשוב לי להגיד שמרגע החטיפה שהיתה, גויסתי, הייתי במילואים, עד שבשלב מסוים התחילה הלחימה בעזה, אז הודעתי למפקדים שלי שיש לי צו 8 יותר חשוב, לבוא ולעבוד עם מי שנשאר בעורף, כי בעצם התפקיד שלי כמנהל השירותים הקהילתיים בנט"ל, זה באמת לתת את הסיוע לקהילה, לחברה, ואני תכף אתייחס לזה. אבל, בואו נדבר רגע על היום שאחרי, בהנחה שהכל בסדר. בהנחה שבני/בנות זוג חזרו מהחזית, ולא פצועים בגוף.

ובנפש?

זהו. אבל יש את הסיפור של הנפש, כמו בשיר אבל פניך נערי, נותרו שונים. לנו בנט"ל, יש קבוצות של בנות זוג של לוחמים, שחזרו מהקרב, אבל לא חזרו מהקרב ולפעמים יש את אותו כדור בלתי נראה של הטראומה הנפשית שנכנס ועושה בלגאן לא נורמאלי בתוך הנפש ומה שמאוד חשוב לי להגיד פה, אפרופו להעלות את זה רגע למודעות ולדבר רגע על איך אנחנו בעצם מתמודדים עם היום שאחרי, עם הבעלים, עם הנשים, עם מי שחוזר משם, לפעמים זה גם הילדים שלנו, ומשהו השתנה.

לצערי, לא מדובר רק על פגיעה של אותו לוחם או אותה לוחמת. אנחנו רואים משפחות שיש טראומטיזציה משנית. זה עובר לבנות הזוג, זה עובר אל הילדים. התפרצויות זעם, סיוטים בלילה, קושי לחזור לתפקוד, קושי לחזור לרשת החברתית האמיתית, למשפחה, וחשוב מאוד להגיד את זה ולדעת את זה, כי לנו כחברה, בישראל, היום עדיין קשה להודות בקיום של זה ולהבין שזה משהו שהוא הרבה הרבה יותר נפוץ ממה שאנחנו בעצם היינו רוצים לחשוב.

בנט"ל, ויש גם ארגונים נוספים שעוסקים במלאכת הקודש הזו, קודם כל יש מענה טלפוני. יש טלפון, אתם רואים את זה בטלוויזיה, להתקשר, להתייעץ 24 שעות, יש תמיד מתנדבים שלנו שעושים עבודה נפלאה בתמיכה. יש לנו קבוצות של בנות זוג, של אימהות, שבעצם נפגשים אחת לשבוע גם בצפון, גם במרכז. ולפי הצורך נפתח גם במקומות אחרים בארץ, כדי להתמודד עם ההשלכות המאוד מאוד קשות של הטראומה הנפשית ואנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי לסייע בפיתוח החוסן של החברה הישראלית.
בהקשר הזה, אני חושב שמה שקורה פה ומה שעולה מפה והמנהיגות הנפלאה הזאת שעולה מהמעגל הזה, שהוא בעיקרו מעגל נשי, בעיני זה חשוב לא פחות מכיפת ברזל או מההגנה האקטיבית של הטנקים בעזה. זה מה שמאפשר לצבא שלנו להילחם.

אבל מאוד חשוב לי להעביר את המסר, לא להסס לפנות לעזרה, לא להסס להתייעץ. הרבה פעמים התגובות האלה של החרדה, של הפחד, של הקשיים שלנו להתמודד עם המצב הן תגובות נורמאליות לחלוטין, עם קצת עזרה אפשר לעבור את זה הלאה ולפעמים, כשזה כן הופך להיות משהו שדורש טיפול, אנחנו נמצאים כאן כדי לסייע ופשוט לא להסס ולפנות ולבקש עזרה.

תודה רבה.

רגע, נט"ל, אתם משלמים כסף על הפרסומים?

אנחנו מקבלים את הפרסומים פרו בונו, אנחנו עמותה.

אני חושבת שבאמת, אני מחפשת רק כאילו פרקטיות. גם פיקוד העורף, הרי יש לכם את הנציגים שיושבים, אז אפשר לנסות לראות את הדרכים ולהעביר את המידע והידע.

כן, בעיקר לדעת שאפשר לפנות ולקדם את זה באופן קבוצתי, כי אולי יש איזה שהיא, שובר חשש, שאני לא צריך לבוא לבד, אני לא צריכה לבוא לבד, אני לא צריך לבוא לבד. אפשר למצוא קבוצה במקום המגורים שלי ואתם תגיעו למקום המגורים. אנחנו קיימנו סיור בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בשדרות ובעוטף עזה ויותם הצטרף אלינו, שם פגשנו נציגות שלכם, שאתם הכשרתם ביישובים עצמם, גם מול הקשר אתכם ותמיכה, אבל גם פעילות יזומה עצמה. אז אולי שתי מילים דווקא על הנציגות שאתם מכשירים שם, כי התרגלנו אולי שתושבי הדרום הם אלו, אבל היום אנחנו מדברים על חברה שלמה, מעבר לארבעים הקילומטרים, אולי לחפש איזה דרך לייצר את השגרירות תמיכה הללו, מעבר לארבעים הקילומטר.

אני שמח שאת מעלה את זה. אני חושב שאם אנחנו מסתכלים בכלל על השבועות האחרונים, דווקא דרך הפריזמה שמעניינת את המעגל הזה, של הכוח הנשי, המנהיגות הרכה יותר, אני חושב שאפשר לראות, החל מהחטיפה והאופן שבו שלושת האימהות המדהימות האלה שידרו עוצמה, אבל עוצמה שיש בה כאב ועוצמה שיש בה רכות ובעצם יצרו המון המון אחדות והמון המון כוח שאני חושב שכולנו שאבנו מהן כוח. לי יצא ללוות את משפחת שאעייר בטלמון במהלך השבועות האלה וזה מעורר השראה.

עזרו לנו להוציא את מה שהיה קיים ואנחנו - - -

לחלוטין. אבל, יש פה גם איזו שפה אחרת שבדרך-כלל המנהיגות היותר, נקרא לזה כוחנית שלנו, הצבאית, שהיא חשובה מאוד, אני אומר את זה כאיש צבא, יש פה משהו אחר. המשך בכך שמרכזי החוסן וברשויות המקומיות בדרום, שבמכלולי האוכלוסייה, טיפול באוכלוסייה שרוב המנהלות שם הן נשים, המנהלות, לא מנהלים, יש כאן בעיני שילוב של מצד אחד גם רמה מקצועית מאוד מאוד גבוהה, משהו שהוכשר במשך שנים, אבל גם איזה שהיא יכולת מצד אחד לבוא ולבטא את הקשיים, לא להחזיק הכל בבטן, לעשות שרירי בטן, אלא לבוא ולהגיד קשה לנו ומצד שני, אנחנו מתמודדות. הקהילות שלנו, אנחנו יודעים לבקש עזרה, אנחנו יודעים לטפל בעצמנו ואיפה שחסר לנו משהו, אנחנו יודעים להצביע ולהגיד – את זה אנחנו צריכות, בואו תסייעו לנו.

ובעיני, אולי זה אחד הגורמים הכי משמעותיים ביכולת העמידה שלנו כחברה, של החברה הישראלית בשבועות האחרונים, שאני חושב שאם תשאלו, תשימו רגע בצד את מה שרואים בטלוויזיה. זאת ההפתעה בעיני הכי משמעותית של הלחימה בתקופה האחרונה, זה החוסן. זה החוסן הזה והחוסן הזה, הוא נמצא במעגל הזה כאן, הוא נמצא במעגלים יותר רחבים, שמסוגלים שוב להחזיק את התפקוד, את העמידה האיתנה ויחד עם זה, גם לתת ביטוי ולהגיד – אני זקוקה, אני צריכה, תעזרו לי.

תודה. נמצאים איתנו נציגי התאחדות הסטודנטים. ענבל, בואי תעשי לנו סדר, בבקשה.

אוקיי. המלחמה הזאת תפשה אותנו הסטודנטים באמצע תקופת הבחינות. אנחנו באמת, האגודות מתמודדות עם הרבה מאוד פניות של סטודנטים, גם מילואימניקים וגם סטודנטים בדרום שלא רק המילואימניקים שהבחינות הופסקו באמצע והם נמצאים באי-ודאות מאוד מאוד גדולה לגבי מה שהולך לקרות ובאמת מחר התקיים דיון בוועדת החינוך שאמורים להציף בו את כל הבעיות האלה.

תודה רבה רבה, תחזורנה למשימות.

סליחה, אפשר רק לבקש אחר כך כמה דברים שיש לי עליהן שאלות שלא עלו פה.

ברור, את מקבלת מייד את רשות הדיבור.

מה שאנחנו בהתאחדות נוהגים לעשות זה לשאוב בעצם מה קורה בשוק, בעולם העבודה ולשאוב לעולם הסטודנטים ובהקשר הזה, כמובן שאם יהיו, תהיינה איזה שהן התאמות כלפי נשות מילואימניקים שיוחלו על שוק העבודה, אנחנו כמובן נשמח ונאבק על זה שגם זה יוחל על הסטודנטים והסטודנטיות באקדמיה. מה שכן, אני חייבת לציין שככה, המלחמה הזאת, אני חושבת שכולם רואים, אנחנו רואים את זה גם פה, הוציאה הרבה, הציפה הרבה מאוד ערבות הדדית ואנשים מאוד קשובים לכל מה שקורה וכן המוסדות מאוד קשובים לסטודנטים.
יצאה גם פנייה מהמל"ג, שקוראת למוסדות להתחשב וללכת לקראת ואנחנו במה שמגיע אלינו כן מרגישים את זה שכן יש עם מי לדבר ושהמוסדות כן פתוחים לשמוע. כמובן שעדיין יש, כלומר תמיד יש מקרים שנופלים, נופלים ככה בין ההגדרות ובין הכיסאות ואנחנו באמת נשמח אם מישהו מכם שומע או אפילו מגיעים לוועדה מקרים ספציפיים. לנו יש את הכלים ואת הקשרים, גם עם המל"ג וגם עם המוסדות, כדי לטפל בהם באופן נקודתי וכמובן כמו שאמרתי בהתחלה, כן חשוב שיהיה מענה לסיפור הזה של נשות המילואימניקים.
הסטודנטיות בעיקר חוות את זה, כי זה משתק. החברים שלנו ובני הזוג נמצאים עכשיו בעזה, אין לך איך לדבר אתם, זה לחשוב על לעשות עבודה, לחשוב על ללמוד למבחן, זה באמת, זה קשה כמו שזה קשה פה לכולם.

צריך להגיד שהמוסדות הולכים לקראת, כמובן שתמיד יש מקום לעשות יותר.

מה זה הולכים לקראת? בואי תספרי לנו.

האגודות נמצאות, האגודות המקומיות נמצאות בקשר ישיר עם המוסדות. כלומר, לגבי כל מה שקורה, מה קורה עם המבחנים, מה קורה עם העבודות, האם ניתן ללכת לקראת, האם יש עובר בינארי או לא והשיח הזה הוא קיים. כלומר, ברור שלפעמים הסטודנטים רוצים הרבה יותר ויש גבול מסוים כמה שהמוסד האקדמי יכול להרשות לעצמו, אבל השיח הזה קיים וזה מאוד מאוד חשוב.

אני שוב פעם חוזרת ואומרת שזה נושא שאני יושבת פה ומקשיבה לדברים שעולים וכמובן שהפניות שמגיעות אלינו, זה דברים קשים ולכן שווה לחשוב על משהו שהוא באמת ברמה הלאומית, שמוחל על שוק העבודה ואז גם יוכל - - -

מה מגיע אלייך שהוא קשה מאוד? למשל, תשתפי אותנו.

המקרים שמגיעים אלינו זה בעיקר ברמת אי הוודאות, של סטודנטים שלא יודעים מה קורה איתם, האם הם ייגשו למבחן, האם לא, סטודנטים שעשו תוכניות, סטודנטיות שלא יכולות לחשוב בכלל על לימודים, כי הבעלים שלהן או בני הזוג שלהם נמצאים עכשיו בלחימה. זה המקרים שמגיעים אלינו.

אנחנו כמובן, כלומר, אין, המוסדות, אנחנו יודעים שמוסדות הלימוד, המוסדות האקדמיים, הם גם כפופים להוראות פיקוד העורף, למשל בדרום, לצורך העניין, ככל שיש הוראת פיקוד העורף שאין חזרה לשגרה, המוסדות גם נמצאים במקום הזה של to play it by ear ולראות מה קורה כל הזמן. אנחנו יודעים שנערכים כמעט פעמיים בשבוע פורומים של פורום חירום שקובע רגע מה קורה, איפה הדברים עומדים, האם ניתן להגיד לסטודנטים ליצור כמה שיותר ודאות לסטודנטים. זה מה שמגיע אלינו.

... של צמידות של מבחנים מועדי ג', הם גם לא יודעים מתי יסתיים המבצע, אז ככה שאין איזה שהוא תאריך שממנו אפשר להתחיל להיערך, אני, לפחות מה שעולה. צמידות של מועדים של יום אחרי יום שזה מקשה, השלמת חומרים, שיעורים פרונטאליים שזה עולה כסוגיה ובאמת חוסר בהירות מה כל מוסד עושה, כי זה לא - - -

המוסדות עצמם לא חושבים להרים את הכפפה - - -

רגע, סליחה, ור"ה, דבורה מרגוליס, ראש מינהל ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות, בבקשה.

שלום, נעים מאוד, אני שמחה מאוד להיות פה, היה מאוד מרגש הדיון עד עכשיו.
ועד ראשי האוניברסיטאות והאוניברסיטאות במדינת ישראל, מודעות שלא לומר יותר מזה ומחבקות ומטפלות ועוסקות בנושא הזה מהיום הראשון. יש סטודנטים מגויסים, יש אנשי סגל מנהלי ואנשי סגל אקדמי מגויסים, יש את המשפחות שלהם, כמובן שכולם יודעים ומודעים והלב איתם. בכל המוסדות נערכו ונערכים והעבודה גם נעשית על בסיס יום יומי, באתרים של האוניברסיטאות יצאו וכבר יצאו ברובם והיום או מחר בטח יצאו באחרים, הנחיות מיוחדות לכל העניין של מועדי ג' ודחייה, והתאמות כאלה ואחרות, אני לא רוצה להיכנס כאן ולפרט, כי בכל מוסד יש את השיטות שלו ויהיו גם ועדות, הוקמו כבר ועדות פרטניות.

לגבי חוסר הוודאות כאן בקרב הסטודנטים, אנחנו מקבלים על זה המון פניות. אני פניתי לפני שבועיים למשרד החינוך, כדי שתצא הודעה גורפת. הודעה גורפת לא ניתנה לגבי האוניברסיטאות והמכללות, התשובה היתה – כל מקרה נדון לגופו. שייפנו אלייך, תעבירי אלינו. אסור שזה ימשיך כך. הביטחון של הלוחמים שלנו, 30% מהלוחמים, הם סטודנטים, צריכה להיות אמירה ברורה, גורפת, לגבי הסיכויים שלהם לסיים את שנת הלימודים הנוכחית. צריך שיעורי רענון, צריך את הפתיחה מחדש של הכיתות לפני הנבחנים. איך אפשר לגשת למבחן כשלא סיימת את שנת הלימודים?

אז למה אתם לא יוצאים באיזה שהיא אמירה, באיזה שהיא הבנה, באיזה שהיא אמירת תמיכה. מה זה התשובה הזאת – כל מוסד ייתן את דעתו? למה?

בכל המוסדות, מכיוון שמערכת ההשכלה הגבוהה בנויה באופן שבו היא בנויה, המל"ג יוכל להתייחס בוודאי לאמירה המערכתית יותר. אני באה בשם ועד ראשי האוניברסיטאות. בכל האוניברסיטאות ניתנו מענים, כל הסטודנטים קיבלו - - -

לא, מענים זה לא מספיק, אני אסביר לך למה. כי כאשר אוניברסיטה או מכללה רוצה לגייס סטודנטים, אז את רואה את זה לא רק באתר של האוניברסיטה, את רואה את זה בכל מקום מופץ. אני חושבת שהמינימום, זה ממש לתת את זה בהנגשה. אם זה באתר, אם זה פניות שלא כל אחד שרוצה ילך לחפש את עצמו.

היו פניות אישיות וסטודנטים חברי סגל קיבלו.

מה זה פניות אישיות? לא, אני לא רוצה שתהיי במקום הזה, כי אני אסביר לך למה.

אני אשמח לענות, אם רק תיתנו לי.

אנחנו לא אומרים על המענים, אם נתנו מענה או לא ניתן מענה, קשה לנו לאמוד את זה. את יכולה לחזור ולומר את זה שוב פעם. אבל לבוא ולנסות לתת את זה בצורה שהיא מסודרת, סדורה.
אנחנו לא בשנת תרפפ"ו, אנחנו בשנת 2014, הכל מתקדם ואם הם באמת רוצים להרים את הכפפה ושזה לא יהיה רק מס שפתיים, למרות שאני בטוחה שהם נתנו מענה למי שפנה, צריך לעשות את זה בצורה הרבה יותר מסודרת.

אבל אני רוצה להגיד שהאוניברסיטאות ביוזמתן הודיעו שמתחילת יולי זה כבר לא שנת לימודים, זה רק באמת מענה לנושא של הבחינות ויש היערכות לנושא של, אם יש, אם מתקיימת בכל זאת בחינה, ויש הזעקה - - -

יש הרשמה לקורסים וצריך להכין תוכניות לימודים והקורסים, מסתיימת ההרשמה. אנחנו מכירים את כל העבודה מול האקדמיה.

הדברים מוכרים וידועים, לצערנו זה לא מבצע ראשון והלוואי והוא יהיה אחרון.

איך הם מטופלים, אם הוא פונה? אם סטודנט או סטודנטית פונים?

בואו, אולי, יושבת כאן נציגת דיקנט הסטודנטים של האוניברסיטה העברית, במקרה גם סטודנטית וגם מילואימניקית פעילה.

אני לא מקבלת ממך תשובות.

היא תוכל לתת תשובה, דוגמה, לאיך האוניברסיטה העברית עושה את זה.

מי נמצא פה, מיכל נוימן, סמנכ"ל לעניינים אקדמיים ומזכירת המל"ג, בבקשה. בואי תעשי לנו סדר.

שלום לכולם, זה דיון לא פשוט. אנחנו כמובן מודעים לבעייתיות הקשה. הוצאנו קריאה מטעם המל"ג לכל המוסדות להשכלה גבוהה ,להתחשב בסטודנטים. ביקשנו לקיים שיתופי פעולה עם מוסדות שנמצאים במרכז, שגם הם דרך אגב, כמובן, נמצאים במצב לא פשוט.
אמרה כאן נציגת ור"ה ויושבת כאן עמיתתנו מהתאחדות הסטודנטים, שהם חברים גם במל"ג ושותפים לקול הקורא שיצא מהמל"ג, לצערנו זו לא המלחמה הראשונה, זה לא המבצע הראשון, אנחנו מטפלים בכל פנייה שמגיעה ולצערנו, אנחנו עדיין בעיצומה של המלחמה. זאת אומרת, הדברים לא הסתיימו, מניסיוננו הבעייתיות הקשה תצא כשייגמר כל העניין, כי אז חוזרים האנשים ואז צריך יהיה לטפל בדברים. אין משהו שיכול לצאת כרגע באופן גורף, חוץ מהגמישות שהיא ברורה לחלוטין, במוסדות יודעים, מטפלים בזה. שמעתם שאין איזה שהם, דרך אגב, אנחנו גם מקבלים פניות מסטודנטים. יושבת לידי מי שאחראית על פניות הציבור אצלנו במל"ג, מגיעות פניות, כל הפניות נענות, גם בתוך המוסדות. כמובן שנקודתית פה ושם יש דברים שהם בעייתיים ואנחנו מטפלים בהם, אבל אני אומרת שוב - - -

מה לגבי נשים סטודנטיות - - -

אני נאלצת לעזוב, תודה רבה.

תודה לחברת הכנסת תמנו-שטה, את עוזבת פיסית, אבל לא עוזבת את הנושא הזה, ברור, מחויבת אליו.

בוודאי, בוודאי.

מה לגבי סטודנטיות, אימהות לילדים שהבעלים, בני הזוג, נמצאים - - -

האמת היא, שזאת פעם ראשונה שזה קרה. בדרך-כלל הטיפול הוא במילואימניקים, בסטודנטים שיוצאים למילואים. אבל הפעם לראשונה פנינו למוסדות, לאחר שיצא המכתב על הבקשה שלנו להתחשב בסטודנטים שנקראו למילואים. ביקשנו התחשבות, גם בבני ובנות הזוג של מי שיצאו למילואים, קיבלנו הבטחה מ-ור"ה שיש התחשבות, תהיה התחשבות מלאה. אני שוב אומרת, אנחנו בעיצומם של הדברים. לכן, אני יודעת שניתנים היום מענים, אבל אם דיברו כאן על קורסים משלימים ודברים שחייבים יהיו להתקיים לאחר מכן או סיוע - - -

שמעת את יותם מדבר. על מי יחזור ויהיו כאלה שיחזרו, שלא תהיה להם את המסוגלות - - -

אין, לא תהיה. אני אומרת לך, אני אומרת לך מניסיוננו ולצערי יש ניסיון רב בעניין, זה לא פעם ראשונה. אין מקרה שנשאר סטודנט, בן משפחה, ללא מענה. לא יהיה מצב ואת יכולה לרשום את זה כאן כהבטחה של המל"ג.

את מצולמת בטלוויזיה בשידור חי, תגידי את זה עוד הפעם.

לא יהיה מצב שסטודנט לא יסיים לימודים או לא יוכל לגשת לבחינה, כי הוא נקרא לקרב, כי בן זוגו או בת זוגו נקראו למלחמה והם לא יכלו לגשת מטעמים אישיים. דרך אגב, זה לא רק בני ובנות זוג, אנחנו מקבלים גם, ואנחנו יודעים, אנחנו לא צריכים לקבל פניות בשביל זה, אנשים שאומרים – אנחנו לא מסוגלים להתרכז, כעם ישראל, אנחנו בתוך עמנו אנו חיים וכולנו היינו סטודנטים ואנחנו יודעים מה זה מלחמות. אתה לא חייב להיות בן משפחה כדי לא להיות מסוגל להתרכז ולגשת לבחינה. לא יהיה מצב שסטודנט לא יסיים שנת לימודים בגלל המלחמה. ככל שזה תלוי בנו.

אפשר הערה רק לעניין הזה?

בבקשה.

ממש להשלים. מועדי ג' ניתנים לכולם, בני ובנות הזוג יקבלו את הזכויות וההקלות וההתאמות שניתנות לסטודנטים במילואים.

לא קל לקבל מועד ג'. אז את אומרת עכשיו, רגע, רגע - - -

הדברים כבר הוכרזו.

לא קל לקבל אישור למועד ג'. הרי מותר פעם אחת, יש את ההגדרות שלכם.

אבל זה מה שהתחלתי להגיד ולצערי, לא אפשרו לי לסיים.

אז בבקשה. בבקשה.

בכל המוסדות כבר התקבלו החלטות, יינתנו מועדי ג' ויהיו מועדים מיוחדים ויתמודד עם הדברים ומתמודדים עם הדברים באמת כמו שהם קורים וככל שעובר הזמן, כמובן שהבעיות יהיו מורכבות יותר, כי גם יש שנת לימודים חדשה לפתוח בעוד חודשיים וחצי. מועדי ג' יינתנו, בנות ובני זוג מקבלים ויקבלו ומקבלים את האפשרות לגשת לאותם מועדי ג' כפי שניתן לסטודנטים במילואים, יש שורה של הקלות נוספות, שבכל מוסד רוצים להפעיל בהתאם להרכב ולצרכים של אותם מוסדות ולכן הדברים הם כלליים אך גם מיוחדים. למשל, אוניברסיטת בן גוריון מפעילים תוכניות, רק אצלם יש 1,500 סטודנטים מגויסים על כל המשתמע עם הסביבה המשפחתית. הדברים ידועים, מטופלים ובאהבה גדולה.

אז הדברים לא כל כך ידועים. אני רוצה לספר פה משהו אישי שלי. הם לא כל כך ידועים ואם הם היו ידועים, זה היה יותר קל גם למי שבאמת מחזיק. לי יש בת שלומדת אצלכם בטכניון, פרופ' סימה ירון, והיא אמרה לי – אימא, אני לא מסוגלת. גם כך היא בת בין הבודדות בכיתה, היא אימא לתינוקת והיא אומרת לי – אני לא מסוגלת. אמרתי לה – תפני, תבקשי, היא אומרת לי – למי בדיוק אני הולכת לפנות? את מי אני מעניינת? ואז אמרתי לה – ירדן, תפני, בטוח יש מענה והיא אומרת לי – אימא, למה שיספרו אותי בכלל? היא פנתה, אחרי שאימא שלה דחפה אותה, הילדה בת 25 אבל תמיד הילדה שלי, אחרי שהיא הלכה ליועצת, היא אמרה לי - אימא, את לא תאמיני. היא הושיבה אותי והיא אמרה לי – קודם כל, נתחיל בנשימות , היא הנחתה והרגיעה אותי ואימא, זה לא פעם ראשונה שיונתן יוצא למילואים, למה לא ידעתי שיש את האישה המקסימה הזאת, שתומכת, שמסייעת, שאומרת לי שגם היא תיתן לי עוד זמן במבחן, כשאני אוכל ואהיה מסוגלת לגשת לבחינות. למה הסטודנטיות והסטודנטים שלנו לא יודעים שיש ושאפשר? זה היה הרבה יותר קל ונוח וידידותי. רק בסוף שנה ג' היא מגלה שיש כזאת אישה מקסימה שתומכת. בבקשה.

זה מפליא אותי שלא יודעים, כי כל סטודנט קיבל באופן אישי מכתב לאן הוא יכול לפנות אם יש לו בעיה כלכלית ואם יש לו בעיה אישית ואם יש לו בעיה אקדמית. יש מענה וכתובת לכל, לצערי באמת, אנחנו כבר מאוד מנוסים ויש לנו ועדות קבועות כבר אפשר להגיד במירכאות למקרים האלה, אנחנו, יש לנו כבר נהלים למצבים כאלה ויש את האנשים שכבר טיפלו בהרבה מאוד מקרים כאלה והמערכות קמו לתחייה, ישר עם ההתחלה של הצווי 8.

אני רוצה להתייחס רגע דווקא למקרה של מועדי ג' שמנפנפים בהם כאן. אנחנו בטכניון דנו כל יומיים מה אנחנו מודיעים לסטודנטים ואנחנו סיימנו את מועדי א' רק ביום שישי האחרון. אחת הבעיות הכי קשות, מתוך הניסיון שלנו היא שסטודנט מתחיל את הסמסטר הבא עם מטען כבד של חמישה, שישה, שבעה מבחנים של מועדי ג', מסמסטר קודם בגלל מילואים או כל מיני סיפורים אחרים וההחלטה שלנו היתה לפני שאנחנו באים לסטודנטים ואומרים להם באופן גורף – תהיה לכם את האפשרות לגשת למועד ג', תעזבו עכשיו את מועדי א', לבוא להפך, בקריאה – תעשו כמה שאתם יכולים למועד א'.
אנחנו מנסים כן לשמור על כמה שאפשר יותר שגרה. תיגשו למועדי א', אחר-כך יהיה בסדר, אחר-כך יהיו ועדות, כל מי שירגיש שיש לו בעיה עם מה שהוא ניגש ומה שהוא לא ניגש, תהיה כתובת לפנות, אבל תנסו לעשות מה שאתם יכולים לעשות כרגע. עכשיו, בסיום מועדי א', באמת נכתב מכתב שהוא אמור להגיע לסטודנטים היום או מחר, שייתן קצת יותר מידע לגבי האפשרויות של מועדי ג', קבוצות שונות, יש לנו את המילואימניקים, יש לנו את בני המשפחה של המילואימניקים ולוחמים שזה לא רק הנשים, זה גם יכול להיות אחים. יש לנו את תושבי הדרום ויש את הסטודנטים שבאמת נאמר פה, מרגישים נפגעים בלי להיות שייכים לאף אחת מהקטגוריות האלה ולכל אחד יהיה את המענה שלו כשגם אנחנו נדע איפה אנחנו עומדים, כשנדע אם אנחנו יכולים לעשות מועדי ב' או לא יכולים לעשות מועדי ב'. הדברים נשקלים כל יום להלאה, מתוך הראיה המרחבית של מה שקורה במערכת בכלל. והכתובת קיימת לכל סטודנט, אם הוא רוצה לגשת, הוא מוזמן.

גבירתי יושבת הראש, אם אפשר רק באמת משפט, באמת, יש עכשיו התגייסות וכן היינו מבקשים לצמצם את אי הוודאות ככל הניתן לסטודנטים ולסטודנטיות במקרה הזה, נשות המילואימניקים, בעלי ובני הזוג של המילואימניקיות, לצמצם את אי הוודאות ככל הניתן ובאמת כמה שפחות בירוקרטיה כשכולנו נחזור לשגרה, שלא נצטרך שוב פעם לחזור על הסיפור הזה. זאת הבקשה שלנו.

אבל כרגע אנחנו מבינים שמקרים שפונים, יטופלו. אין פה אמירה גורפת, לא שמענו את זה לא על ידי ור"ה ולא על ידי המוסדות עצמם.

מחר אמור להתקיים בוועדת החינוך, דיון ספציפי שאמור לעסוק בזה ואני חושבת שגם ישבו כל הגורמים הרלוונטיים כדי באמת לראות איך אפשר לטפל כמה שיותר באמת, שסטודנטים - - -

הדיון הוא מחר בראשות חבר הכנסת מצנע ואנחנו נצטרף אליו, זה יהיה על הסטודנטים עצמם. אנחנו פה ביקשנו לדבר על נשות הסטודנטים ואני שומעת כאן שהתשובות ניתנות. כלומר, יהיה מענה. אתם אמרתם שיהיה מענה לכולם. זה מה שאת אמרת. את חזרת ואמרת את זה. אז הדברים ברורים.
חברת הכנסת גילה גמליאל, בבקשה.

ברשותכם, אני ממש מתנצלת, יצאתי באמצע ישיבה של ועדת הכספים, שדנה בסוגיית ביטול המע"מ, מע"מ אפס לזוגות צעירים.

תודה שהצטרפת אלינו.

רק ברשותך, באתי לומר מספר דברים וברשותכם. ראשית, זה בהחלט חובה וחשיבות עליונה לדאוג לבני הזוג של מי שמשרתים במילואים וכאן אני חושבת שזה בא לידי ביטוי בפסיפס מאוד מאוד רחב של דברים. אני מבינה שהסוגיה של האקדמיה עלתה גם כאן. חשוב לציין שלעתים בשעות האלה מקבלים תמיכה גורפת, אבל לצערי, כשמגיעים לפרקטיקה יש הרבה מאוד בעיות שכן מקבלות ביטוי במוסדות להשכלה גבוהה וכאן מלבד הקריאה שלטעמי צריכה לצאת מטעם הוועדה ליותר פתיחות בנושאים האלה ובהחלט אם זה נשות המילואימניקים ואם זה בני זוג של מי שמשרתים במילואים, אז כאן יש חשיבות עליונה בעיקר בעיתות המבצע.
צריך לעגן את זה גם באופן גורף לעתיד לבוא ולהבין שהמשמעות של תקופת המבצע היא דברים שקיימים בשגרת היום למי שמשרתים במילואים באופן כללי ועקבי ועל כן צריך לדעתי לעגן את זה בצורה לא של, לא שכל מוסד אקדמי על בסיס הרוח וטוב לב המרצים וצריך לבחון איך פשוט מעגנים את הסוגיות האלה שהן יהיו מספיק בהירות, לשגרת יום ולא רק למצב החירום שאנחנו נתונים בו כיום. זה דבר אחד.
לטעמי, יש דברים נוספים שצריך פשוט להכיר בהם. כל ההיבט של הסיוע, גם בטיפול בילדים, צריך לציין שאנחנו בעידן חדש שבו שני בני זוג עובדים ובסיטואציה כזאת שיוצאים למילואים לפרקי זמן מאוד גבוהים, יש לזה השלכות גם כלכליות וצריך את כל הנושאים האלה פשוט לעגן כחבילה ידועה בזמן שאנשים יוצאים למילואים וזה ייתן את המענה הנכון.
אני חושבת שעכשיו היא שעת הכושר לבצע את הדברים האלה.

נכון.

כלומר, אם נמתין עם זה, אז הדברים מתמסמסים לצערנו עם הזמן.

זה סוג של שעת רצון לבוא ולארגן את הדברים.

היום יש את ההבנות, היום יש את התובנה, היום יש את ההוקרה על כל הפעילות של חיילי וחיילות המילואים וכאן צריך, לטעמי, לבחון איך מעגנים את זה בעת הזו, לשגרת יום, על-מנת שבהחלט לא תיפגענה לא משפחות ובטח לא בני זוג של מי שמשרתים במילואים.

אז אני כאן לסייע בכל מה שצריך בנושא הזה ואני מתנצלת שאני חוזרת לטפל בנושא אחר. תודה רבה.

אנחנו עוברים אלייך.

אני דיקן הסטודנטים במכללה האקדמית אחווה. המכללה סגורה בהנחיות פיקוד העורף ולמרות שהמכללה נמצאת תחת שגרת הזעקות, הסגל המנהלי עובד כמיטב יכולתו, לאורך כל התקופה הזו, למרות שחלק ניכר מהסגל המנהלי בעצמו, אימהות לילדים קטנים, כולם בעצם, רוב, 90% מעובדי המכללה הם בעצמם בטווח ה- 40 קילומטר ובסיטואציה מאוד לא נעימה, נותנים מענה כולל אם צריך מהממ"ד בבית, מתחברים ולתת מענה לכל הסטודנטים. אין מצב שסטודנטים לא מקבלים מענה. אין הודעה שנשארת שלא חוזרים אליה וזה חוץ ממיילים והודעות שיוצאות אל הסטודנטים, גם דרך אגודת הסטודנטים וגם דרך אתר המכללה וגם מיילים ואס-אם-אסים, לכל סטודנט במכללה.
אחת הבעיות באמת זה הנושא של האי ודאות. כמכללה שהיא סגורה, אנחנו לא יכולים לדעת איך נחזור, אין לנו, התסריטים לחזרה לשגרה הם אין סופיים ועד שלא נדע מתי חוזרים לשגרה, אנחנו לא יודעים איך נחזור לשגרה וכשסטודנטים באמת, עיקר הבעיה, האם ביום ראשון יהיה מבחן? אני לא יודעת. זאת אומרת, מצד אחד, אנחנו אומרים – ניתן לכם כמה זמן שצריך כדי לחזור לשגרה, קחו, מהרגע חזרה לשגרה, לפחות ארבעה ימים לא יהיו מבחנים, כדי שתחזרו. מצד שני, כל דחייה עלולה לגרום נזק נוסף ולפגוע באינטרסים אחרים של סגירת התואר ואת זה צריך לקחת בחשבון. היכולת להקטין אי ודאות היא מוגבלת.

מחר תתקיים ועדה בראשות חבר הכנסת מצנע שתהיה באמת נקודתית. אנחנו רוצים להתייחס לנושא של בני זוג ובנות הזוג.

הקטע של בנות זוג, בדיוק. יש היום זכויות למשרתי מילואים, הנושא של זכויות של נשות משרתי מילואים צריך להיות מעוגן בנהלי התאמות של המועצה להשכלה גבוהה, בלי קשר למבצע כזה או אחר. כמו שסטודנט שאשתו ילדה, מקבל שבוע חופש, סטודנטית שבעלה יצא למילואים, יהיה זכאי גם וזו צריכה להיות שוב, לא שעת רצון של מוסד אקדמי אלא הנחיה מהמל"ג, באופן גורף, בלי קשר למבצע כזה או אחר.

אז הנה, כבר יש לנו המלצה למל"ג ואנחנו נשמח מאוד שתכריזו עליה באופן גורף ולא נתון לחסדים של מוסד כזה או אחר.

ובלי קשר, גם למבצע. זאת אומרת, באופן גורף כל שירות מילואים, אותה סטודנטית, בעיקר הוא לסטודנטית אימא לילדים, בזמן שבעלה במילואים, שתהיה לה האפשרות למועדי ג', כדי להתארגן.

נקודה שעלתה בעקבות הדברים שנאמרו בתחילת הפגישה. זכויות של יתומים חללי צה"ל. אחר כך להשכלה גבוהה, הקושי שלהם אחר כך להתגייס ולהשלים לימודים גבוהים. אני חושבת שצריכה אולי לקום קרן מלגות ליתומים של חללי צה"ל שתעזור לאותם יתומים להשתלב אחר כך בהשכלה הגבוהה, למרות שכל מוסד אקדמי, אני בטוחה, נותן איזה שהוא דירוג נוסף ליתום באשר הוא, לקבלת מלגות. המלגות האלה בדרך כלל לא מכסות מאה אחוז שכר לימוד והתקציבים של המוסד הם מוגבלים ולכן צריכה להיות קרן מלגות ליתומי צה"ל.

שמענו מקודם על גילאי 21, שהוא לא מוכר.

אבל מה עם זה שהיה בן 21?

אנחנו בסוגיות הללו נקיים, פשוט הזמן אוזל לנו ואני רוצה לחזור אלייך, בבקשה. רק שוב תציגי את עצמך, בבקשה.

שמי חגית גיבור. אני ככה מרגישה מכובדת לשבת פה עם כולם, אני לא באה לא עם תואר של יו"ר, מנהל, או משהו כזה, אני בסך הכל אזרחית פשוטה מהשורה. אני קצת אסביר, ממש בקצרה, מה עשיתי ואז אני אציף את הדברים שלדעתי לא קיבלו פה מענה קודם או לא עלו, אני לא ראיתי.

היוזמה שאני התחלתי, יוזמה פרטית. אני הייתי סטודנטית, אימא לתינוקת בת כמה חודשים שגם עברה ניתוח ואחות שכולה טרייה במבצע עופרת יצוקה ואישי היקר היה בתוך עזה וזה היה תקופה נוראית. לא ידעתי למי לפנות, לא זוכרת שפנו אלי, לא , זו היתה תקופה ממש זוועתית ומדברים על מתי או זה, הקושי הוא היה שלי בתור אישה של איש בצבא, הוא לא חזר עם איזה טראומות, אני הייתי צריכה אחר כך לעבד את הטראומות ואני בכוונה מביאה את המקרה שלי כי זה אולי נשמע מקרה קיצון שגם היה פיגוע וגם בדיוק ילדתי והיא עברה ניתוח וגם הוא היה וגם וגם וגם, אבל אלה גם המקרים שאני בעיקר נחשפת אליהם ולכן אני אומרת, אני פתחתי באיזה שהוא מיזם מאוד אישי, גם כן כמו ירושלמים, אבל ברמה ארצית. קיבצתי אצלי רשימה של מאות מתנדבים. הגיעו אלי גם קרובים מחו"ל עם כל מיני כספים כדי לעזור בארוחות וכאלה והתחילו להגיע אלי נשים ששמעו או כאלה שאמרו על הקרובות שלהן.
יש את הדברים שבהם כחברה, אנחנו תמיד עוזרים וזה צריך נראה לי להישאר בידיים של החברה, לסייע עם הארוחות, עם הכספים וזה. אבל יש כמה נושאים שעלו שאני לא יודעת אם אני בתור מתנדבת אזרחית אמורה לטפל בדברים האלה. והדברים האלה בעיקר עלו או מנשים שגרות בדרום ואז באמת יש מקבץ של דברים ביחד, שבוא נגיד כך, יש אנשים שגם ככה הם חלשים או גם ככה הם במצב לא פשוט ואז מגיע המבצע או המלחמה וזה הקש ובמקרים האלה, אני לא יודעת אם יש מענה. לדוגמה, אישה באשדוד שהבית שלה בכלל לא ממוגן והיא עם שני ילדים ובעלה היה מובטל לפני שהוא יצא והיא המפרנסת היחידה ולא רק שהיא המפרנסת היחידה, היא איזה עובדת קבלן במפעל.
עכשיו היא מתחננת אלי למצוא לה עזרה, בגלל שהיא לא יודעת מה לעשות. מתקשרים אליה מהעבודה ואומרים לה – אנחנו מוצאים לך מחליפה, את לא יכולה לבוא לעבודה, היא עם שני ילדים, אני מעלה כאן את סוגיית הקיץ והקייטנות. אם דיברו על למצוא איזה שהוא משהו עם המתנ"סים, זה קיץ, רוב המלחמות שלנו משום מה קורות בקיץ, חייבים לעזור לאנשים האלה איכשהו.

באשדוד אסור היה להתארגן בקייטנות.

מותר לי להשיב? אני ממשרד הכלכלה.

כן.

אחד ההורים יכול להישאר בבית מבחינה חוקית, זה ההסכם שמתגבש.

אבל המעסיק לא מקבל את זה. היא עובדת קבלן.

בכל מקרה, אני חושבת שזה אחד המקרים שיידונו כמקרה ספציפי מיוחד. אבל בגדול, גם בעמוד ענן, גם בעופרת יצוקה, גם במקרים קודמים וגם בהסכם שאני יודעת - - -

אבל מה התשובה לאותה אישה שהיא עובדת קבלן?

אחד ההורים, היא אמרה שהבעל מובטל.

אחד המקרים, אחד הדברים המזעזעים שראיתי זה מודעת אבל של בנק ישראל, של קרנית פלוג חתומה עליה, שבה אימא של משה מלקו זיכרונו לברכה, והיה כתוב במודעה שאנחנו משתתפים בצער הגברת, גב' מלקו, בסוגריים – עובדת קבלן. מודעה של בנק ישראל. אז כנראה זה מעמד אחר באבל או את מי צריך ללכת לנחם או לא צריך ללכת לנחם, אבל זו תעודת עניות לבנק ישראל וזו ממש ממש ממש הבנה של איפה נמצאים אנשים. כי אם כרגע אנחנו שומעים על מקרה של אישה שאומרים לה – אין לך מה לחזור כי נמצא לך מחליפה, הרי אין לה שום זכויות. יש עובדי שעה, יש עובדי קבלן.

אני חייבת לשאול. במקרה הספציפי, אם הבעל מובטל, למה הוא לא נשאר?

כי הוא במילואים.

הבעל במילואים?

הרי על זה אנחנו מדברים פה.

אחר-כך היא תוכל לפנות לבית הדין, לדעתי.

איזה בית דין, היא עובדת קבלן?

זאת הבעיה. תראי, ההסכם הזה מתגבש, ההסכם הזה הולך ומתגבש בין האוצר לבין העובדים וזה הסכם שיושב בוועדת חוץ וביטחון.

אבל הנה, משפחות אחרות שגם כן יוזמה פרטית של גיוס כספים מאנשים, מאזרחים טובי לב, לעזור לשתי משפחות שונות שבני המשפחה שלהן מגויסים ועזרו להם תמיד גם בעבודות של סטודנטים או תשלום שכר הדירה ועכשיו דופקים להם על הדלת והם לא יכולים לשלם את שכר הדירה ואנשים מרימים יוזמות פרטיות להרים להם 5,000 שקל בשלב ראשון, כדי לשלם להם שכר דירה עכשיו, זה לא יעזור להם אחר כ.

אני לא יכולה לענות על השאלה שהיא אומרת עכשיו, היא לא בסמכותי. אני יכולה לדבר רק על מה שאני עוסקת בו וזה בנושא של יחסי עבודה. קודם כל, החוק וההסכמים הקודמים אפשרו. נכון, יש בעיה ספציפית, אבל הבחורה הזאת צריכה לנסות לעמוד על דעתה בעניין הזה, אולי לשלוח מכתב מעורך דין, לערב את ההסתדרות.

בואי נגיד שאימא לשני ילדים קטנים באשדוד, כרגע - - -

אני לא רוצה לקחת אלי, אני לא רואה את הדברים כנוחים בשטח ואני רואה את הבעיות בשטח ואני אומרת שבסך הכל ההסכם שהולך ומתגבש ונדמה לי שוועדת חוץ וביטחון מצויה מאוד בפרטים שלו, כך שאת יודעת יותר טוב ממני, הוא הסכם שכן יאפשר לאחד ההורים, זאת אומרת, שאחד ההורים יוכל להישאר עם הילדים עד גיל 14 ולא יפוטר, פלוס יגיע לו פיצוי על הימים האלה.

גם במגזר העסקי?

כן.

בהרבה מהמקרים הבעיה שלנו היא שהחוק לא קבע את זה. במקרה הזה, ההסכם הולך ומתגבש לכיוון הזה.

תודה. עוד דוגמה?

אמרתי קודם על הדרום בכלל, הרבה מהפניות זה בקשה לעזרה עם הילדים, כי אישה שנמצאת כרגע בבית ואני שמה רגע את הצד של העבודה - - -

איך פונים אלייך?

האזרחים הטובים שהעבירו כנראה שאני לא, שוב, לא מזלזלת בכותרות ובזה, אבל כשאנשים מתגייסים ביוזמה פרטית - - -

אז איך, מה מקישים בפייסבוק, כדי להגיע אלייך?

יש לי דף שנקרא מתגייסים בשבילך ויש, פשוט הפיצו את זה אנשים טובים, את האי-מייל שלי, את הטלפון. אני חייבת להגיד שאני לא עשיתי כלום בשבוע האחרון, חוץ מלגייס את זה ומצאתי כמה בני נוער שעזרו לי. כמו שאמרה רחל עזריה מהירושלמים, זה המון עבודת נמלים. היה לי הרבה יותר קל, כמו במקרה של ירושלים, אם הייתי יכולה להפנות בכל אזור ועיר למי שזה. ניסיתי לפעמים להפנות גם כמובן לאתרים שמציעים כל מיני דברים, מעברי דירה, דיברו על לתת הארכה לדברים. מישהי שעברה לבד ועכשיו חייבים לסייד את הדירה שהם עזבו ועוברים שבועות ודברים כאלה הרבה פעמים נתונים לחסדים של אנשים טובים, כאלה טובים פחות או יותר.

אני אגייס לך סטודנטים.

אוקיי.

הנה, בבקשה, כבר למדנו. אז אני רוצה לעבור לציפורי.

חשוב לי כן להגיד, רק בקטע הכלכלי, ששוב ושוב עלה מנשים, הפיצוי שמקבלים מהמילואימניקים הוא טוב ויפה אבל הוא בא במקום משכורת, הוא לא לוקח בחשבון בייביסיטר והוצאות נלוות וכל המצב הקשה הזה שצריך איכשהו להתנהל, גם כאלה שכן איכשהו הולכות לעבודה ומנסות למצוא פתרונות. צריך לקחת את זה בחשבון ואיזה שהם פתרונות לילדים והדבר האחרון שעלה כאן זה הנושא הנפשי שאני יודעת שככה קצת דיברתי על זה, אולי כן ראוי להביא את זה למודעות. רחלי דיברה על ליצור פניות לאנשים. אני הרבה פעמים מפעילה אסרטיביות נחמדה. יש איזה שהוא מצב אצל אנשים, אני לא יודעת אם זה איזה ג'וק שאנחנו איזה שהוא סופר וומן והקושי לבקש או להגיד קשה לי הוא עצום. יש תחושה שעכשיו הבעל במילואים ואני חייבת להיות - - -

אנחנו צריכים לנעול את הישיבה. אז תודה.

הקושי הנפשי מאוד גדול. תודה.

ציפורי, בבקשה.

אני אתייחס בקצרה. אז אנחנו באמת כתנועת נשים מקבלות פניות רבות של נשים בימים האלה ואנחנו משתדלות באמצעות 30 סניפים שקיימים אצלנו ופזורים באמת בכל רחבי הארץ, משתדלות לתת מענה לפניות שמתקבלות אלינו בסניפים אצלנו.
אני רוצה להתייחס לאיזה שהוא נושא חקיקתי שאני חושבת שיכול לסייע מאוד לנשים והפניות האלה, ביחס לנושא הזה מגיעות אלינו בעצם לאורך כל השנה, לאו דווקא בתקופה הזו ובתקופה הזו זה כמובן צף ועולה, וזה הנושא שבאמת אנחנו גם במהלך שירות המילואים הפעיל, אנחנו רגילים שבעצם בני הזוג, הבעל שנמצא במילואים, הוא זה שבעצם הוא נושא בנטל המרכזי, כאשר בפועל, מה שקורה כמו שנאמר כאן וזה נכון באמת בעידן המודרני, יש הרבה פעמים חלוקה. זאת אומרת, אם הגבר לוקח את הילדים בבוקר, אז האישה לוקחת אחרי הצהריים ובמצב הזה, בעצם, היא צריכה להתנהל גם מהמקום הזה, גם מהמקום האחר וזה פוגע באופן ישיר בשעות העבודה וזה מוריד משכרן של אותן נשים באופן ישיר והמון נשים נפגעות כתוצאה מהעניין הזה.

אנחנו בעצם מדברים על הצעת חוק שעוד משנת 2007 רצה וזה הנושא של הזכות להיעדר מהעבודה, כאשר בן זוג נמצא באיזה שהוא שירות מילואים פעיל ואם אנחנו מדברים על המצב שנמצא היום, אז אנחנו מדברים על מבצע. הדבר הזה היה קיים במבצע חומת מגן והרעיון הוא בעצם ליישם את הנוהל הזה שקיים, שהיה קיים במבצע חומת מגן ולאפשר מינימום של שעה היעדרות לאותן נשים, להיעדר או בבוקר או אחר-הצהריים, המינימום מבחינת הצעת החוק מדברת על שעה, כאשר כמובן יש אפשרות להרחיב את זה מעבר לכך.
הרעיון הוא, שבאמת אותן נשים, זה לא איזושהי הטבה שניתנת לנשים, אתה זה צריך להבין. מדובר פשוט על למנוע פגיעה ודאית בשכרן של אותן נשים. זה בעצם מחזיר אותנו לאותו מצב שקיים, לעומת אפילו להשוות אותן לנשים אחרות שבעצם לא נמצאות באותה הסיטואציה והרעיון הוא באמת לתת איזה שהוא מרחב נשימה לאותן נשים שגם צריכות הרבה פעמים, מעבר לעובדה שהשכר שלהן נפגע, הן גם צריכות לקחת בייביסיטר לאותם זמנים ואז גם עוד פעם, יש כאן עוד איזה שהוא נטל כלכלי ובעצם המשפחה נכנסת גם, גם במובן הכלכלי, לאיזה שהוא נטל מאוד גדול.
הצעת החוק הזאת תקועה היום בגלל הנושא של האוצר. אנחנו עוקבים אחריה באופן מאוד צמוד. זאת הצעת חוק שהיום תקועה על-ידי האוצר והאוצר אומר שמבחינה תקציבית הוא לא מסוגל לקדם את זה. אנחנו חושבים שדווקא במצב היום, ואולי באמת הוועדה תוכל לסייע בעניין הזה, ובאמת, לקדם את ההצעה הזו.

מי הניח את ההצעה הזו, איתן כבל?

מי שהיום נמצא ובעצם יזם את ההצעה הזאת הוא חבר הכנסת איתן כבל. כמו שאמרתי, ההצעה הזאת מגולגלת כבר משנת 2007 והיו לה הרבה יוזמים והרבה אנשים שעמדו מאחוריה, אבל היא פשוט תקועה היום והיא, היום אני חושבת, יותר מתמיד, צריכה להיות - - -

זו שעת רצון.

בדיוק כך, אני ממש מסכימה.

דוברת אחרונה שלנו, עו"ד דנה מנדאל, שדולת הנשים, בבקשה.

תודה רבה, אהיה קצרה ותכליתית. לגבי עזרה פרקטית, אנחנו לא יכולות לעזור הרבה אבל יש לנו קו פתוח לזכויות נשים בעבודה, שייעוץ משפטי בחינם. בשבועות האחרונים קיבלנו הרבה מאוד פניות על הנושא של בנות זוג של מילואימניקים. רוב התשובה לרוב היא שאין זכות חוקית מסוימת, אבל זה הרבה פעמים עוזר ולהתייעץ עם עורכת-דין. אז אפשר לחפש אותנו בפייסבוק ובגוגל ב- 6120000. אז הכל ככה, הקמב"ציות שנמצאות פה, מוזמנות להפיץ את זה.

הצעה פרקטית נוספת, לאיש הצבא פה. דיברנו על הפצת המידע. לא בזמן מלחמה, שהכל טלפוני, אבל רוב המילואימניקים מקבלים איזה שהוא מסמך, גם אני, לא משנה, תמיד מקבלים איזה שהיא תכתובת להכין פלאייר, אפילו לא צריך, זה המוקד, זה הטלפון, דעי את זכויותייך.
אני רוצה לומר, אנחנו בשדולת הנשים, זה ככה קשור ולא קשור, פנינו לשר האוצר, לשר הכלכלה ולשר הביטחון, כתבנו גם אותך, אם אינני טועה, בכלל בנושא ניתוח מגדרי של הפיצויים. ב- 2006, פורום נשים לתקציב הוגן בכלל פרסם ניתוח מגדרי מרתק על כל מנגנון הפיצויים של מלחמת לבנון השנייה והראה, כמו שעלה פה, איך שוב ושוב נשים נופלות בין הכיסאות, בין אם זה עצמאיות, לא דיברנו על זה בכלל, שפשוט לא מסוגלות לתפקד ועל זה אין שום פיצוי, על הפסד העבודה ואני ככה קוראת לך כמי שהנושא בדמה ובליבה, לרוץ עם זה הלאה, כי אנחנו בטוחות שגם היום מדברים על מנגנון פיצויים, אבל אחד הדברים וזה עלה, כל הנושא הזה של מנגנון הפיצויים הוא בדיעבד. את בתור אישה, לא משנה, או גבר, מי שנשאר בבית, אין לך שום דרך לדעת אם תקבלי שכר על היום הזה או לא, וגם בדרך כלל אנחנו בעימות עם המעסיקים, אבל פה אני חושבת שכולנו יד ביד כי גם המעסיקים בעצמם - - -

חד משמעי, תוסיפי לזה את הנתון שיש פער של 100% בין מי שלא הגיעה לעבודה, כלומר, עם מי שהגיעה.

ברור, בנתון הזה פנינו וביקשנו.

מאה אחוז לרעת הנשים, שלא הגיעו לעבודה.

אנחנו בעצם ביקשנו. הפנייה הנקודתית היתה לפצות לא רק את הנשים שנעדרות באפס עד 40, כי גם אני, כתושבת תל אביב, לפעמים נעדרת מהעבודה - - -

עוד נפנה בעניין, כן. אני חייבת לנעול את הישיבה ואני רוצה להודות לכולכם שהגעתי. אני יודעת שזה לא היה פשוט להגיע לכאן היום ולומר תודה בקול לכל היוזמות החברתיות. אין ספק שיש לנו הרבה מה לעשות ביחד וננצל את שעת הרצון הזאת כדי לנסות לקבע חלק מהדברים שעלו כאן, אם בחקיקה ואם בהרחבה של חוקים ואם בתקנות ועוד. אז אני רוצה לסכם את מה שדיברנו – הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי שולחת תנחומים למשפחות השכולות ואיחולי החלמה לפצועים. הוועדה סבורה שסיוע והקלות למשפחות הנמצאות בעורף בעוד בני הזוג משרתים במילואים, חשובה ומחייבת גם כמובן למשפחות וגם לאנשי המילואים המצויים בחזית. הוועדה מברכת על היוזמות הברוכות שעלו מהשטח ותפעל לאימוצן על-ידי הגורמים הממשלתיים והציבוריים. הוועדה פונה ליושב ראש המרכז לשלטון מקומי וגם ליושב ראש החברה למתנ"סים, שילמדו את המודלים שעלו כאן, בטח ששמענו כאן בהרחבה, אלו שפותחו על-ידי תנועת ירושלמים וגם על-ידי הדברים של מתגייסים בשבילך, אמרת? אני רוצה לוודא שאני מדויקת, ותבקש את אימוצן בכלל הארץ.
הוועדה תפעל לאימוץ הזכויות לבני ובנות זוג של אנשי המילואים במגזר הציבורי, גם בשוק הפרטי. הוועדה תפנה בנושא לנשיא התאחדות התעשיינים ונשיאות הארגונים העסקיים וליושב ראש ההסתדרות החדשה בנושא.

הוועדה רשמה לפניה את הודעת נציגת המל"ג ומציעה שכל סטודנט או בן זוג לא ישלים שנת לימודים, שלא תהיה מציאות שסטודנטים לא ישלימו שנת לימודים מאחר והם השתתפו במבצע.

הוועדה רשמה לפניה את הצורך בתיקון חוק הארכת המועדים, מכיוון שהכנסת יוצאת לפגרה והחוק לא יקודם בתקופה הזאת. הוועדה תבחן את האפשרות שיתקיים יישום על ידי פנייה לרשויות הציבוריות לדחיית התשלומים והוועדה תקיים ישיבה משותפת עם הוועדה, ועדת חוץ וביטחון בראשות חבר הכנסת אלקין, בנושא הסיוע והטיפול באלמנות צה"ל בנושא שהתחלת בו ולא הספקנו לגעת לעומקו ואנחנו נקיים ועדה משותפת בנושא.

תודה רבה. המשך יום שקט לכולם, להתראות, הישיבה נעולה.
<הישיבה ננעלה בשעה 13:00.>