PAGE
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
27/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 100>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום ראשון, כ"ט בתמוז התשע"ד (27 ביולי 2014), שעה 11:00

<סיור וישיבה בראשון לציון לבחינת קליטת העלייה>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר

אברהם מיכאלי

>
אורלי שיפמן - מפקחת על ייעוץ במחוז מרכז, משרד החינוך

אורנה פז - מפקחת, משרד החינוך

אנה ליטרובניק - מנהלת מרחב ראשון לציון חולון, משרד העלייה והקליטה

אדית גיסר - סגנית מנהלת מרחב ראשון חולון ויועצת קליטה בקהילה, משרד העלייה והקליטה

נירית פרגר - מפקחת פרט ומשפחה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דוד בן שושן - מנהל הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול

דב צור - ראש עיריית ראשון לציון

פרנקו גונן - מנכ"ל עיריית ראשון לציון

טל ליפובצקי-טשורני - מנהלת הרשות העירונית לקליטה ושילוב עולים, ראשון לציון

דפנה כרמי שקורי - מנהלת אגף נוער וצעירים, עיריית ראשון לציון

נסים כהן - מנהל אגף לשירותי פרט ומינהל החינוך, עיריית ראשון לציון

מנחם יפת - חבר מועצת העיר, מחזיק תיק הקליטה, עיריית ראשון לציון

רחל לוין - מנהלת הרשות להשכלה ודעת בחברה העירונית, ראשון לציון

נעמי אחימור - מינהל הרווחה, עיריית ראשון לציון

זיוה דסה - מנהלת מוקד הקליטה ליוצאי אתיופיה, עיריית ראשון לציון

מנחם סנבטו - מנהל תכנית עצמאות

רונית להב - מנהלת אולפן 'אחווה'

חדוה יסטרוב - רכזת מחשבים באולפן 'אחווה'

דנה גורדון שושני

סמדר לביא, חבר המתרגמים
<סיור וישיבה בראשון לציון לבחינת קליטת העלייה>

ברוכים הבאים לאולפן שלנו. שמי רונית ואני מנהלת האולפן, ברוכים הבאים, אני מקבלת בברכה את כל החברים, יואל רזבוזוב, מנכ"ל העירייה, פרנקו גונן, וטל ומשרד הקליטה ורחל - - -

ומשרד החינוך.

אנחנו מתחילים כאן את הישיבה?

אנחנו כאן מתחילים בביקור באולפן ולאחר מכן אנחנו מגיעים לעירייה ובעירייה אנחנו מקבלים סקירה מלאה על פעילות אגף הקליטה שלנו, על כל המרכיבים שלו, על כל השותפויות ולאחר מכן יתקיים דיון פתוח שבו נישאל שאלות, תרצו לדעת עוד דברים, תשמעו מאיתנו מחשבות שלנו לגבי נושאי קליטה.

אז קצת על האולפן שלנו. האולפן שלנו נקרא אולפן 'אחווה', יש לנו אתר של האולפן, שזה של משרד החינוך.

כמה תלמידים לומדים באולפן?

האולפן קיים 20 שנה ובשנה האחרונה בעצם הוא עבר שיפוץ ושדרוג מאוד מאוד יסודי והחדר הזה הוא אחד מהשדרוגים בשיפוץ של האולפן.

כמה הושקע כאן, למעלה ממיליון שקל?

3 מיליון, המנכ"ל.

שווה כל אגורה. האולפן קיים 20 שנה, אבל המבנה היה מאוד מאוד ישן והיה זקוק לשיפוץ מסיבי והנה הסכום שזה עלה. אנחנו מודים לעיריית ראשון לציון, לחברה העירונית, שרחל כאן מייצגת אותם, ובאמת הם שותפי עשייה שלנו, לטל, שהיא הרשות העירונית לקליטה ושילוב עולים, משרד הקליטה ומשרד החינוך כמובן.

באולפן יש כרגע שבע כיתות בוקר ושתי כיתות ערב, כשמתוכן ארבע כיתות אולפן א', שתי כיתות בני 60 פלוס ועוד כיתה תעסוקתית, שזה במימון משרד הקליטה והעירייה גם. באולפן יש תשע מורות, המורות עובדות משרד החינוך, אבל כל התחזוקה של האולפן זה העירייה ומשרד הקליטה, הרשות העירונית. אלה שותפי העשייה שלנו ואנחנו מודים להם מאוד מאוד על כך.

המורים בדרך כלל באולפנים הם עובדי משרד החינוך?

כן. זה קצת לא אותה רשות. אז אנחנו מקבלות את המשכורת ממשרד החינוך, אבל את כל השירותים האחרים מהעירייה.

זה לא רק אתם, יש הרבה גורמים שעושים את זה.

ויש לנו מזל שאנחנו בעיריית ראשון, שאני מאוד מודה ומוקירה את העיר הזאת. אני חושבת שלא בכל עיר יש את התנאים האלה ואת האולפן בצורה הזאת, אז אני מאוד מאוד מודה.
אלה הכיתות שיש לנו, התלמידים בסוף האולפן מגיעים לרמת ידע - - -

את יכולה לפרט את אוכלוסיות הלומדים פה?

אוכלוסיית הלומדים ברובה חבר העמים, 90% חבר העמים.

למה?

הם באים לראשון, זאת האוכלוסייה שמגיעה לראשון.

העלייה מצרפת פחות הגיעה לכאן?

היו פה ושם בודדים. אנחנו אפילו היינו בביקור, שלחנו משלחת לצרפת, היה שם יריד עלייה ומנהלת אגף הקליטה נסעה לשם יחד עם עוד מנהלת שלנו, שהיא דוברת צרפתית רהוטה, והן ניסו עם חומרים, טל ודאי תספר על זה, על רשמי הביקור שלה שם. אנחנו רוצים לקבל עלייה גם ממקומות אחרים ואנחנו מוכנים לקלוט עולים חדשים.

מה עם יהודי אתיופיה?

יש לנו פה למעלה מ-7,500.

יש בעיר הרבה, אני יודע.

יש בעיר, אבל הם לא מגיעים לאולפן.

קודם כל כבר חלקם דור שני.

האולפן שלנו בדרך כלל בנוי על עולים שיודעים קרוא וכתוב בשפה שלהם, רוסית או צרפתית, ולא כאלה שלא יודעים קרוא וכתוב. בדרך כלל האנשים האלה - - -

מה עם אמהרית?

כן, אבל הם לא יודעים לקרוא ולכתוב, לא בשפתם.

חלקם.

מי שיודע, אז הוא מגיע לאולפן שלנו ויש לנו בודדים כאלה.

את רוצה להגיד לי שהרוב לא יודעים קרוא וכתוב בשפה האמהרית?

כן.

מהוותיקים, כבר יש דור שני.

גם אני רוצה להגיד שזה לא נכון. קודם כל יוצאי אתיופיה מגיעים אלינו אחרי מרכזי קליטה, ואז חלק מהתפקיד של מרכז הקליטה זה לתת גם הכשרה שפתית, אז באים לכאן אנשים אחרי אולפן והרוב המכריע של האנשים הם אלה שבאו אחרי מרכזי הקליטה, בצפון או בדרום. מבחינת התקצוב של המשרד, הזכאות כידוע עד 15 שנה ליוצאי אתיופיה, עד 10 שנים לכלל העולים, גם מבחינת למידה באולפן, אבל תמיד נפתחת האפשרות על תקציב שמקבל המוקד ליוצאי אתיופיה, כולל כוח אדם, לצורך העניין זה כ-400,000 נכון לעכשיו, יש אפשרות לתת עדיפות לתכניות כמו המשך של הכשרה והעמקה של השפה העברית. זאת אומרת זה לא סגור, אבל לא ניתן לתת את זה מבחינה ממשלתית, כי זה מעל הזכאות שנקבעת אחרי המדינה.

אבל מוקד הקליטה ברמת אליהו פתח כמה וכמה פעמים כיתות לדוברי אמהרית. היו כמה וכמה פעמים, אפילו הייתה מורה שלנו שם.

יש גם אפשרות לפתוח עברית תעסוקתית תמיד, כמו שכרגע יש פה כיתה שאפשר לראות, אפשר גם לפתוח ליוצאי אתיופיה, אבל מבחינת המשרד אלה חייבים אנשים שהם בזכאות, עד 15 שנה בארץ.

עוד משפט. מכיוון שחלקם ילידי ישראל, יוצאי אתיופיה, הם דווקא מטופלים אצלנו בהשלמת השכלה. במקום הזה גם פועל מוקד של השלמת השכלה ושם הם עושים השלמה של 11 ו-12 שנות לימוד. יש לנו כל שנה שלוש-ארבע כיתות שלהם.

אגב, אחת הבקשות שאני מקבל מהורים, ללמד את הילדים אמהרית. הנתק ביניהם הוא גדול, הם לא יודעים עברית והם לא יודעים אמהרית והילדים כבר לא מתקשרים עם ההורים. השאלה אם אולפנים כאלה, אפשר לשלב. נכון שזה אולפן לעברית, אבל במסגרת של ה - - -

שוב, זו החלטה של המוקד ואני מכירה מוקדים, למשל מוקד רחובות, שנים אנחנו הפעלנו בתקציב של משרד הקליטה קבוצות של למידת אמהרית. כאן כנראה לא עלו על הצורך הזה.

מה זה הלימודים של תעסוקה?

עברית תעסוקתית.

אתם מכוונים לאיזה שהוא מקצוע מסוים?

לא, מבחינת המשרד זה פשוט עברית שהיא יותר עמוקה, רמה יותר גבוהה, וזה נקבע על פי הקבוצה, לפי רמת הקבוצה. ככל שהקבוצה תהיה יותר מתקדמת כך הכיתה תהיה יותר מתקדמת. פעם, כשהעלייה הייתה יותר גדולה, ולצערנו כרגע - - -

ועכשיו מבחינת הכיתות, אמרתם שיש שבע בוקר - - -

לא, תעסוקתית יש רק אחת.

מבחינת כל הכיתות, האם יש גידול, או שהיו פעם עשרים כיתות והיום זה רק הולך ויורד?

נכון, בוודאי שהיו פעם עשרים כיתות והיו אנשים בהמתנה. כרגע המצב הוא, גם בהמתנה - - -

יש עדיין המתנה. גם בתשע כיתות יש המתנה ואין מקום פה לפתוח עוד כיתות?

לא, אנחנו בהמתנה. המתנה שלנו.

יש כיתות, יש מורים, אין עולים.

צוברים מועמדים, עד שיש - - -

המורים בהמתנה.

יש גם תיירים באולפנים, שהם עוד מחליטים או בתהליך. יש הרבה עכשיו יוצאי אוקראינה, שהם ממתינים והם עוברים את התהליך פה. אתם כמובן יודעים את הסוגיה של התהליך מול משרד הפנים. הם לפעמים מחליטים להיכנס כבר כתיירים לכיתה וללמוד.

הם זכאים?

לא, הם משלמים משהו.

הם יהיו זכאים רק כשהם יקבלו את המעמד.

יש גברים שהביאו נשים לפה והם רוצים שהנשים תלמדנה עברית. עכשיו קלטנו בחורה כזו. לא במעמד.

זה תיירים לכל דבר ועניין או תושבים ארעיים, אז הם יכולים בכסף ללמוד את העברית כדי לדעת את השפה. הם היו במעמד עולים

אנחנו אוספים 20-25 תלמידים כדי לפתוח כיתה, זה מבחינת החוק של משרד החינוך. אם יש לנו פחות אנחנו לא יכולים. אנחנו משתדלים לפתוח כל חודש כיתה, אבל לא תמיד זה מסתדר, אז לפעמים פותחים כל חודשיים כיתה.

יש לכם, כמו בכל עיר גדולה, גנים רוסיים, גנים של דוברי רוסית. אנחנו נתקלנו בזה עכשיו ברמת גן, הילדים משם עולים ויש להם קצת קושי בהתחלה עם השפה, אז אולי באמת לקלוט אותם כאן שאם ישנה אפשרות או שרוצים לשלב אותם - - -

<
יש לנו תגבור של תלמידים, שהוא לא נעשה פה, הוא נעשה ב'בית העולה' אצלנו ואנחנו מתגברים תלמידים שמעוניינים לתגבר את העברית, מחדדים להם - - - ילדים לא בגילאי גן, זה עד גיל 10, 11, 12. >

במסגרת הרשות העירונית לקליטה אנחנו מאפשרים אולפן לילדים בשעות אחר הצהריים, גם ליסודי, כרגע פתחנו גם לכיתות העל יסודי. זה ללא תשלום, זה ללא מגבלת זמן. לומדים אצלנו בערך כ-40 תלמידים כרגע, שעלו בשנתיים האחרונות, והם משלמים על הפעילות הזאת יום למחרת שהם מגיעים לעיר. פה במסגרת האולפן יש בעיה שלא ניתן לקבל ילדים מתחת לגיל 17, אבל במסגרת העירונית, כל מי שרוצה לקבל תגבורים נוספים הוא יכול. מעבר לזה, אני אספר גם אחר כך, אגף הקליטה באמצעות תקציבים של משרד הקליטה גם מסבסד תגבור לימודי נוסף באותם בתי ספר שיש ריכוז גבוה של עולים.

כי התלונה על משרד החינוך, שמשרד החינוך זה עד שנתיים ושנתיים לא תמיד זה מספיק לתלמידים.

בדיוק, אני רוצה להעלות את הבעיה הזאת בגנים, כי גם אני מפקחת על גני ילדים. החברה הרוסית מאוד שומרת על הצביון ועל השפה ויש ילדים שמגיעים אלינו בגן חובה בלי שפה. כאילו הם עולים חדשים, אבל אין לנו שום שעות לתת להם.

בדיוק, רציתי אולי לשלב את העניין הזה של אולפן.

האולפן הזה לא יכול להכיל תלמידים, כי אסור. משרד החינוך לא מאפשר מבוגרים וילדים באותה חצר, באותו מבנה.

אתה דיברת על ילדים שלא הולכים לגנים בארץ, שהולכים לגנים רוסיים, נכון? ואז הם מגיעים לבית הספר היסודי ו - - -

הם לומדים את השפה, בסוף, אבל - - -

אבל הם צוברים בהתחלה פערים.

כן.

אבל אין ספק שזה פער שצריך להתייחס אליו.

השאלה למה המסגרת הזאת לא נותנת מענה?

היא נותנת מענה.

המסגרת שיש לכם, אבל זה על חשבון העירייה?

זה על חשבון העירייה.

זה מה שאני אומר. לא כל העיריות מסוגלות, אז אתם עירייה איתנה ואתם יכולים - - -

אנחנו פשוט מקדימים את הבעיה, אנחנו מנסים לפתור את הבעיה בטרם הגיעה לבית הספר, שאז הפער הוא כזה שהוא לא ניתן לגישור. מתחילים ללמוד מקצועות, את השפה הם לא יודעים ואז יש להם קושי והקושי הזה נמשך לאורך כל שנות הלימוד. אנחנו רוצים להדביק את הפער הזה בשלב שעוד אפשר להדביק אותו.

גם כאן עיריית ראשון לציון בגנים נותנת תגבור שפתי לילדים האלה. אנחנו מאתרים אותם, ובנוסף יש את אותם ילדים שלא כולם במעמד עולה, שהם נמצאים ללא מעמד חוקי ואז אנחנו מקבלים פניות ממנהלי בתי הספר, לקלוט את אותם ילדים שלא זכאים לשעות לימוד עברית במסגרת הבית ספרית, וכאן זו נקודה שבאמת רצינו להעלות בשלב מאוחר יותר, אבל זה גם נושא שצריך - - -

על איזה אוכלוסייה את מדברת?

אני מדברת על אותם ללא מעמד חוקי.

עובדים זרים בעיקר. בואו נקרא לילד בשמו.

אנחנו קיימנו על זה דיון בוועדה ואנחנו מטפלים בעניין הזה. יש פה עשרות אלפי ילדים חסרי מעמד שאין להם קופת חולים ואין להם כלום.

בארץ עשרות אלפים.

הם יושבים על תושב עולה, אין להם זכויות ופה בעצם אין שום סיבה שהפער הלימודי בגלל הסיבה הזאת יתחיל כבר בשלבים המוקדמים, אלה שכן יכולים לקבל את השעות.

השאלה היא, שוב, מי שהוא בדרך כן לקבל זכאות, אז שווה לבנות מעגל סגור עם משרד הפנים על מנת שיעשו את התהליכים קצת יותר מהר.

דנה, תרשמי את הנקודה הזאת, איך אנחנו - - - הרי יש כאלה שהם בשלבי בדיקה, אז לפחות אי אפשר לדעת - - -

והם נוטים לכיוון לקבל מעמד עולה, זאת אומרת יודעים, לפי פרמטרים, שהם עולים. יש לדרבן את זה, במיוחד עכשיו, לקראת ראשון בספטמבר, כי אנחנו באמת לא יכולים לטפל בהם כל עוד אין להם הכרה.

יש ילדים ששנים כבר מטפלים בהם והסיבוך הוא כזה שלא פותרים את הסוגיה. יש בתי משפט ויש אפילו פסיקות שלא פותרות את העניין.

צריך אולי לעשות הפרדה בין התהליך שהם צריכים לעבור לבין הצורך שלהם ללמוד את השפה, כי בסופו של דבר הם הרי ילמדו בבתי הספר שלנו - - -

צריך ללמד אותם. בעיריית תן אביב מצאו איזה שהוא פתרון, נותנים להם בכל מקרה להיכנס לאיזה שהיא מערכת - - -

זה לא פתרון, זה כסף, מישהו צריך להגיד - - -

מישהו צריך לממן את זה.

עיריית תל אביב מצאה איזה שהוא פתרון.

אנחנו חוזרים תמיד לזה שלכל עירייה יש את המגבלות שלה. אני הייתי חבר מועצת העיר בנתניה, בנתניה היום קלטו 750 תלמידים מצרפת וראש העיר מרים פיירברג אומרת, 'אין לי כיתות, אני צריכה לבנות כיתות, אין לי כסף לשעות', 'אין לי, אני לא יכולה'. מבחינת העיר זה קריסה. או כשמחליטים החלטה על העדה האתיופית, לפזר אותם בעיר ושלא ילמדו בבית ספר אחד, מי משלם את ההסעות? בפתח תקוה ראש העיר, 2 מיליון ₪ הסעות, מי מממן את זה? העירייה.

אנחנו מממנים את זה. כל התלמידים האתיופים, אין לנו גני ילדים על טהרת האתיופים ברמת אליהו, שזאת שכונה שהיא גרעין מאוד מאוד קשה של תושבים בני העדה. אין שם גני ילדים לבני העדה, כל הילדים מגיל 3 יוצאים החוצה לגני הילדים בעיר. אנחנו מסיעים אותם הלוך ומסיעים אותם חזור ו - - -

מרגישים שהאינטגרציה עובדת?

בוודאי, זה שינוי מהותי לגביהם. קודם כולם היו צבועים באותו צבע - - -

ברגע שהם בגטו משלהם הם לא - - -

הם לא פרצו החוצה. היום הם חלק מהקהילה, זה השינוי. השינוי מתחיל מלמטה.

ובמסגרת הזאת הם גם מקבלים צהרון והסעות.

גם צהרון וגם הסעות. כל זה על חשבון הרשות.

יפה.

אבל כל זה מתוך מחשבה שאנחנו נפגוש את הילדים האלה בכיתות י', י"א, י"ב, לקראת בגרויות. אנחנו בעניין הזה מאוד מאוד מקפידים, ראש העיר קבע שנושא החינוך הוא בעדיפות ראשונה בעיר הזאת, זה היעד הראשון והמטרה הראשונה ולכן אם לא נטפל בהם בגיל 3 אנחנו נפגוש אותם בכיתה י', כאלה שאי אפשר יהיה - - -

נושרי מערכת.

וחייבים לטפל בהם מהגיל הזה.

אתם עושים נכון ובסופו של דבר אנחנו כחברה מרוויחים. העניין הוא באמת עניין כספי, אז אתם עוד יכולים איכשהו להרשות לעצמכם ואתם מתאמצים.

על חשבון דברים אחרים, אבל זה חשוב.

כן, זו עוגה אחת. הבעיה היא במקומות ואותן הרשויות שלא יכולות להרשות לעצמן, ואז שמה הם נתקעים ואז בסופו של דבר ילדים נושרים בגיל מוקדם ממערכת החינוך - - -

אני חושב שגם האוכלוסייה יודעת לכוון את עצמה למקומות האלה שכן אפשר לגור בהם ולקבל את התנאים האלה. אנחנו רואים את זה ברווחה, למשל. אנחנו רואים לא מעט אוכלוסייה שמגיעה אלינו, של נצרכי רווחה, שהם יודעים ששירותי הרווחה שלנו כאן מפותחים מאוד והם עוברים לגור כאן בשכירות ומקבלים כאן את השירותים. כך גם לגבי עולים. אנחנו רואים לא מעט עולים שעושים מעבר שני לכיוון ראשון לציון ואז אנחנו בעצם מעמיסים על עצמנו עוד ועוד. בגלל שפיתחנו שירותים מגיעים אלינו יותר ואז המשאבים הכספיים מושקעים עוד ועוד באותה אוכלוסייה.

לגבי תלמידים עולים, אני מבין, אנחנו מדברים פה בסוגיה של האולפן המקומי, תהיתי אבל אם זו סוגיה אחרת שלדעתי צריך לבחון עדיין כמה נזקקים יש בעיר, אפילו שיש לכם פה עולים ותיקים. כמה עולים ותיקים, יש הגדרות למשרד החינוך, אני יודע שנותנים תגבור, בזמנו דנו בזה והרחבנו את זה עם כל מיני קריטריונים כדי לא להקשות בסוף על אותו תלמיד שהיה לו חסר בעברית להגיע לבגרות. יש כאלה שלצערנו אחרי 10 שנים עדיין מתקשים לעשות מבחני בגרות כמו שצריך, אם הוא לא עבר את כל השלבים הנכונים בדרך של הלימודים. זו סוגיה קריטית, לדעתי צריך לדון בזה בנפרד. כמה בכלל הכמות של תלמידים אצלכם? אולפני עולים לתלמידים, אמרתם שיש איזה שהוא מוקד ששם אתם מלמדים את כולם ביחד, או שיש בכל בית ספר כיתה, או שאין מצב כזה?

<
זה לא את כל התלמידים בעיר, זה מי שרוצה, ובא ביוזמתו. >

אחר הצהריים.

זה לא ב'בית העולה', זה אצלנו באגף. יש קבוצות שנשארות אחרי יום הלימודים בבתי הספר ויש ילדים שמגיעים אלינו. הלימוד שם נעשה לפי רמות ולפי שכבות הגיל.

זה בטח לפי עלייה חדשה - - - לא בדיוק עלייה, אני מבינה שעלייה חדשה אצלכם זה - - -

יש בעיה כזאת? שילד נמצא פה 10 שנים מגיע לבגרות ולא יודע את השפה?

בוודאי שיש.

יש.

רק בגלל זה אני לא חושב שצריך לתת - - -

אמהרית - - - ההורים לא יכולים לדבר עם הילדים כבר. ההורים לא מדברים עם הילדים.

<
אולי צריך להשקיע בלימוד ההורים עברית ולא ללמד את הילדים אמהרית. >

ודרך אגב, יש לנו פרויקט כזה שנקרא חומש, שזו בדיוק מטרתו. פרויקט חומש, מטרתו הייתה להשכיל את ההורים, לתת להורים לסיים 11-12 שנות לימוד, כדי שהם יהיו מודלים לילדים שלהם. פתחנו כמה וכמה כיתות כאלה.

והם הגיעו?

כן, האנשים האלה עשו תעודת סיום 12 שנות לימוד, חלקם רצו להשלים לבגרות, הלכו להשלים בגרות.

דרך אגב, בשיחות שלי עם יוצאי אתיופיה ולא פעם אני הופתעתי שהם מדברים עברית ולא מדברים אמהרית ושאלתי אותם, אז הם אמרו 'מבחינתנו שפת האם במלוא המובן זו עברית, כי לא היה לנו אמהרית קרוא וכתוב כמו שדיברנו בדיבור'. במקרה הטוב דיבור. כך שאני אישית פחות מכירה את הבעיה של השפה אצל בני העדה, אולי מקצועות אחרים כן, אבל שפה פחות.

ההבדל הוא בין שפה דבורה לבין שפה כתובה, שזה שתי רמות אחרות. כנראה כאן הבעיה, כי אם אין בבית ספרים בעברית אז כאן יכולה להיווצר בעיה, אבל בשפה דבורה אני רואה חבורות של ילדים ממוצא אתיופי, הם מדברים בינם לבין עצמם עברית, ודווקא החבורות ממוצא רוסי מדברות בינם לבין עצמם רוסית.

מאותה סיבה, בדיוק שדיברנו.

מה עם נעל"ה? יש לכם פה נעל"ה?

יש לנו.

אבל זה לא קבוצתי, זה בודדים.

בודדים תושבי העיר או שיש לכם - - -

שהם היו נעל"ה? אין קבוצת נעל"ה.

הם יושבים בנחלת, לא? לדעתי יש בנחלת קבוצה.

יש בודדים שמגיעים אלינו מערים אחרות, זה לא נעל"ה בעיר.

אין להם פנימיות של נעל"ה.

יש בוגרים שכן נותנים סיוע ותמיכה ב - - -

כן, אבל זה סיוע פרטני.

מה קורה עם אנשים שלומדים פה בבוקר מבחינת פרנסה?

חלקם עובדים בערב, עובדים במשמרות, משלבים, וחלקם מסתדרים איכשהו.

הקורס הוא לכמה זמן?

חמישה חודשים בבוקר ושישה חודשים בערב.

אין להם פה מימון של משרד הקליטה.

סל קליטה.

לאורך התקופה כולה?

חצי שנה. חצי שנה הם לומדים. זו התקופה, אבל זה קשה מאוד.

כשזה הם זה שני בני זוג, לצורך העניין?

לפעמים שני בני זוג - - -

חלקם גם בעלי מעמד כלכלי. חלקם מארצות רווחה והם מסודרים כלכלית. אני ראיתי פה הרבה ילדות מצרפת, מארצות הברית.

עוד פעם, אנחנו באים למקום שהוא נחשב מקום טוב, גם ראשון וגם באזור המרכז, יותר קל מבחינת העבודה, גם מבחינת תנאי הקליטה שלהם, אני רואה, תנאי הקליטה שלהם טובים, אולפן שהושקעו בו 3 מיליון שקלים. זה לא קורה שעירייה מוציאה - - -

זה לא ברור מאליו.

ויש מורים בהמתנה ללמד תלמידים, זה לא דבר שאנחנו רואים בכל מקום. העירייה גם משקיעה, נותנת מעבר למשרדים הממשלתיים, אני חושב שזה - - -

ואנחנו מחזיקים אותו כל חודש בהרבה מאוד כסף.

זה מחזיר את עצמו. השאלה, באמת, לקחת את המודל, אני מבין שזה קצת מעמסה על העירייה, אבל בסופו של דבר אנחנו מדינת עלייה וקליטה, אז באמת לראות איך אתם מגיעים ובאמת מצליחים למשוך עולים, גם מצרפת, גם אוקראינה - - -

צרפת רוצים חוף ים ולנו יש חוף ים של 800 מטר.

זה מספיק להם.

אז הם הלכו לאשדוד.

היינו ביריד העלייה ואני חושבת, לגבי הקיץ הנוכחי, מאחר שגם התחלנו בשלבים יותר מאוחרים, אנחנו מכוונים יותר לכיוון קיץ של 2015 ואולי 2016. אני חושבת שראשון כן יכולה להיות אלטרנטיבה לקליטת עלייה מצרפת - - -

ברור. אני מציע לכם לעשות דוכן בכיכר העצמאות בנתניה.

זה כבר לא נתניה.

לדעתי הם כבר הולכים יותר לאשדוד.

הם הולכים גם לאשקלון.

אבל יש משפחות צעירות שלא רוצות דווקא לגור בתוך מוקדי הקהילה של העלייה הצרפתית וכן מחפשות אלטרנטיבה ואני חושבת שזה הכיוון שלנו, למשוך באמת את אותן המשפחות הצעירות להגיע לכאן.

לשמחתנו פוטנציאל העלייה הוא גדול מאוד, הכמות גדלה, יש לכם הרבה אפשרויות להשתלב בזה. לדעתי חוף ים אכן חשוב להם, אבל יש לכם פה מספיק ערים סמוכות, שכל אחת תנדב לך חוף ים בשביל - - - אבל לדעתי אתם כן חייבים להתחבר ל - - -

לא מספחים אתכם לתל אביב, נכון?

לא, את בת ים מספחים לתל אביב. אנחנו רוצים לחלק את בת ים לשלושה חלקים, לחולון, לתל אביב ולראשון.

אנחנו נעבור לעירייה עכשיו?

אנחנו נבקר בכיתה.

האולפן הזה הוא אחד משלושה אולפנים המשודרגים בארץ.

יש פה תלמידים?

יש לנו חדר מחשבים, יש בו 20 עמדות נייחות ובחדר הזה יש אפשרות לעוד 10 מחשבים ניידים שיש לנו אותם פה. אנחנו מקווים שיהיו לנו כיתות כמה שיותר גדולות וכמה שיותר עולים. באולפן הזה יש לנו רכזת מחשבים, שהיא עובדת בחדר הזה. כל כיתה נכנסת לחדר הזה בערך פעמיים-שלוש בשבוע וחוץ מזה, יש למורות מחשבים ניידים, שהן עובדות עם המחשבים בכיתות.

כל הכיתות לא לומדים עם מחשבים?

לא, זה החדר היחיד. כל כיתה באה הנה.

חשבתי שביטלתם את הספרים.

עוד לא, יש לנו גם ספרים. באמת אנחנו משתדלים, אנחנו מקווים לראות תוצאות. זו רק השנה הראשונה שהתחלנו לעבוד בצורה הזאת. אנחנו עובדים לפי תכנית הלימודים של משרד החינוך כמובן ונקווה שיהיו תוצאות טובות.

בארבע כיתות נוספות יש מקרנים, כך שהמורות יכולות לעבוד עם המחשב האישי שלהן, דרך המקרן, גם בכיתה שלהן. גם אם הן לא פה.

אגב, בתכניות חומש ואשת חיל, כשיש להם את החלק של האולפן, פה עושים את זה?

כן. חומש לומדים פה.

ואשת חיל?

אני לא מכירה את התכנית.

לכל כיתה יש פה אתר - - -

בקשר למחשבים, בקשר למה שאמרת שאנחנו בשאיפה לעבוד כמה שפחות עם הספרים ולחסוך בדפים וגם לשמור על הסביבה. לכל כיתה יש אתר אישי שלה והמורה והתלמידים, יש להם סיסמה, הם יכולים להיכנס לפי הסיסמה שלהם והמורה, חוץ מזה שהיא נותנת שיעורי בית דרך האתר, זה חוסך לך את ה - - - כל אחד יכול לעשות את זה בזמנו מתי שהוא רוצה. יש לזה תוצר לוואי, זה שהתלמידים כאן לומדים להקליד בעברית, שזה לא דבר של מה בכך, ואז זה משמש אותם גם אחר כך בעתיד. בהתחלה הם כזה, 'מה? ומה אנחנו צריכים?' ואתה צריך לראות את הפנסיונרים, אני מזמינה אותך לבוא יום אחד כשיש את הפנסיונרים, הם כל כך מתלהבים לעבוד עם המחשב שזה פשוט מרחיב את הלב. הם לומדים להגדיל ולהקטין את המסך ו - - - הם אוהבים לבוא לחדר הזה וזה כיף. יש פה אווירה - - -

אחת הסוגיות שהתמודדנו בוועדת מדע דווקא, איך לשלב את המבוגרים בהתקדמות. הקשיים לא פשוטים, הקשיים אמיתיים.

למשל הכיתה של פרידה, אז היא כותבת לנו, זה מחולק לפי שבועות, כל יום היא כותבת אם יש שיעורי בית. כשנכנסים לכאן, היא גם כותבת להם - - - הם בעצם עובדים לפי הקצב שלהם, שזה היתרון, כי בכיתה אתה נותן להם תרגיל בספר, אז צריך לחכות שכולם יגמרו, וכאן כל אחד עובד בקצב שלו, ויש תלמידים יותר טובים, אז נותנים להם אקסטרה עבודה.

אפשר להיכנס למשהו?

כן. יש לנו פה טקסט ואז יש עליו שאלות. יש כאלה שאתה צריך להקליד, יש שאלות פתוחות, יש שאלות סגורות, שאפשר להקליד. בקיצור היום המחשבים זה, אתם יודעים.

עולם מלא.

כן, בלי מחשב אתה לא יכול. באמת כשאני מסבירה להם, אז לפעמים יש כאלה שמנסים ככה לעשות copy paste, כדי לא - - - הצעירים עושים copy paste, אבל כשהם מבינים שהם לומדים להקליד וזה בהחלט - - - כי בכל מקום שאתה הולך לחפש עבודה אתה צריך להקליד היום, אז זה ככה תוצר לוואי.

כמה אולפנים היו בעיר לפני חמש שנים, נניח? קיים משבר של סגירת אולפנים, שאצלנו בארץ - - -

רחלי, את יודעת? כי אני לא הייתי פה לפני חמש שנים.

אני גם לא הייתי לפני חמש שנים, אבל אני יודעת שלפני חמש שנים היו - - -

אנחנו הופגזנו על ידי מורים באולפן, איך לא לסגור אולפנים, השאלה מה המצב בעיר.

הייתה תקופה, דווקא תקופה שהייתי בה בחינוך הרגיל, שהיו עשרות כיתות בראשון, בכמה וכמה מוקדים. היה מוקד אחד במרכז, היה מוקד אחד במרכז קליטה. לאט לאט כשהכיתות הצטמקו, סגרנו את כל המוקדים האחרים ובעצם עברנו לפה. בשיא היו 70 כיתות.

וכל זה הצטמצם אצלכם בגלל כמות העלייה?

כן.

אנחנו נעשה ביקור באחת הכיתות?

יש לנו כיתה שלומדת כמה חודשים ויש עוד כיתה של בני 60 פלוס, שתראו מה זה. למטה יש עוד ארבע כיתות.

ישיבה בעירייה

(סבב נוכחות).

אנחנו הכנו לך מצגת קצרה שתתאר את תהליכי העבודה שלנו והטיפול שלנו בתחום הקליטה והעלייה בראשון לציון, קצת על העיר מבחינת עלייה. נתונים כלליים. משנת 90' 45,000 עולים, שהם כמעט18% מאוכלוסיית העיר. כמובן שהגל הראשון היה בשנות ה-90 ולאחר מכן היו גלים נוספים.

אתם מוגדרים כעיר קולטת עלייה או לא?

לא, זאת אחת הבעיות שאנחנו רוצים להעלות בדיון הזה. כי יש משהו אנכרוניסטי בקביעה של ערים קולטות עלייה. למשל רמת השרון - - -

ישר איפה שאני מגיע הנושא של רמת השרון.

עם 1,400 עולים היא קולטת עלייה וראשון לציון לא קולטת עלייה. זאת נקודה שרצינו להעלות בסוף, אבל אתה כבר מקדים את המאוחר.

כמעט 89% עלו מחבר העמים ו-5% יוצאי אתיופיה. מחצית מאוכלוסיית העולים הגיעה לארץ בשנים הראשונות, כפי שאמרתי, בגל הראשון, 80% באים בקליטה ישירה, זה משמעותי מאוד, ו-20% עשו שיפור דיור, או שינוי דיור לכיוון ראשון לציון, אחרי שהם היו בעיר קודמת במקום אחר. רוב העולים מתגוררים בשכונות הוותיקות, תיכף נראה מפה של העיר ואיפה העולים מרוכזים. הגיל החציוני, זה סטטיסטיקה, הוא 45, אבל מה שחשוב יותר לראות זה שיש 5.6% ילדים, שזה שיעור נמוך. אוכלוסיית הקשישים היא 16% ואנחנו חושבים שהוא גבוה יחסית לכלל העולים בארץ.

הפריסה של העולים, אנחנו רואים את מפת העיר על השכונות שלה, ממערב למזרח. אנחנו מאפיינים את העולים, הצֶבֶר הגדול ביותר של העולים הוא בשכונת רמב"ם, שכונה ותיקה בעיר, שכונה במרכז העיר, ממש פה, כמעט 12,200 עולים. השכונה השנייה והשלישית, הן פחות או יותר באותה כמות אוכלוסייה, זה שכונת אברמוביץ, שגם היא שכונה די מרכזית. זו אוכלוסייה שהתחלפה באוכלוסייה ותיקה. זה שיפור דיור של העולים החדשים שנכנסו למקומות שהיו בהם עולים ותיקים ששיפרו דיור. זה אברמוביץ למעלה. מתחת אתם רואים את שכונת רמז כצנלסון עם 5,300 עולים. גם זו שכונה ותיקה בעיר, שהאוכלוסייה שלה התחלפה בחלקה בעולים חדשים. אנחנו רואים 3,200 עולים ברמת אליהו, שזו שכונת המצוקה של העיר. שם מרוכזים בעיקר עולים מבני העדה האתיופית, בסדר גודל משמעותי, כאשר חלק מהעולים מבני העדה הזאת, לא כל העולים מבני העדה האתיופית כאן, כבר התפזרו במקומות אחרים, בעיקר בשכונת רמב"ם.
המטרות שלנו בעיר. כמובן שאנחנו לא מתאימים את עצמנו למטרות, אנחנו מבצעים את ההנחיות של משרד הקליטה בכל מה שקשור לתקציבים שאנחנו מקבלים ממשרד הקליטה, אנחנו עובדים בתיאום מלא עם משרד הקליטה בכל מה שקשור לתכניות העבודה שלנו, אבל הדגשנו כמה נקודות משמעותיות לדעתנו בכל מה שקשור לקליטת העלייה. השילוב החברתי, התרבותי והתעסוקתי שלנו עם העולים החדשים בעיר מאוד חשוב לנו, חיזוק הזהות הישראלית ואנחנו מאפיינים את זה בביקורים שלהם באתרים היסטוריים של העיר וגם בסיורים וטיולים מודרכים שהם יוצאים מחוץ לעיר, למקומות אחרים.
העצמת תפיסת אוכלוסיית העולים בקרב אוכלוסיית הוותיקים וזה הניסיון ליצור את האינטגרציה בין הוותיקים לצעירים, לשמר כמובן את התרבות שלהם. חיזוק התא המשפחתי הוא מאוד משמעותי בשני הרבדים, בשתי קבוצות העלייה, גם של חבר העמים, אם כי שם זה מאפיינים אחרים, וכמובן גם בבני העדה האתיופית, ששם יש בעיה של הסמכות ההורית שנפגעה בצורה משמעותית בתהליכי הקליטה. הילדים יודעים קרוא וכתוב, יודעים עברית, ההורים פחות ויש משבר בכל מה שקשור למה שהם היו מורגלים אליו בארץ המוצא, ששם לאב הייתה סמכות משמעותית וכאן הסמכות הזאת הולכת ונשחקת. וכמובן עידוד העלייה, את זה סיפרנו לך באולפן, אנחנו מנסים גם למשוך אלינו אוכלוסייה חזקה מאירופה. אנחנו יודעים שיש שם לא מעט בעיות של אנטישמיות, בעיקר בצרפת ובארצות אחרות, ואנחנו עושים מאמץ גם בכיוון הזה.
יש כמה גופים שהם מאפיינים את הטיפול שלנו בתחום הקליטה. באולפן ביקרת, השקעה של 3 מיליון שקל בשיפור משמעותי של המקום שבו לומדים העולים, מקום מקבל, מקום נוח, נעים לשהות בו והשקענו בזה לא מעט כי חשבנו ששם צריך להשקיע כשאנחנו מקבלים את העולים החדשים לעיר שלנו.

יש לנו שני מקבצי דיור במרכז העיר, ברחוב פריימן והרצוג, והוסטל בשכונת רמת אליהו. אנחנו עכשיו בתהליך של הקמה של מקבץ דיור שלישי. מקבצי הדיור הוכיחו את עצמם כמקום שהאוכלוסייה, בעיקר המבוגרת - - -

היה מכרז של משרד הקליטה?

המכרז הקודם, זה כבר בגמר שלד, ואנחנו עכשיו מגישים בקשה נוספת במכרז החדש.

הקרקע היא קרקע עירונית וההסכם הוא עם משרד הקליטה ואנחנו חושבים שהמקבץ הזה עשה טוב לעולים החדשים שהגיעו. הם קודם כל נמצאים באיזה שהיא חממה, הם גם מטופלים, הם גם בדירות שלהם וגם עצמאים, יש להם את העצמאות שלהם למרות שהם בתוך מקבץ דיור.

אוכלוסייה יותר קשישה?

רק קשישה.

וכמובן הרשות העירונית לקליטה ושילוב עולים עושה את כל הפעולה המתכללת של כל גורמי העירייה ואתה רואה פה סביב השולחן, כבר שמעת, יש פה גורמי עירייה נוספים שמתחברים לתהליכים האלה, כי אנחנו לא מאמינים בגורם אחד שמוביל בלי שותפויות של גורמים אחרים, כמו נוער, כמו חינוך מיוחד, כמו רווחה, כמו היחידה המיוחדת שיש לנו לטיפול בתחום המלחמה בסמים ואלכוהול, שגם היא מחוברת וכולם עובדים פה - - -

'עיר ללא אלימות' לא נכנס לפה?

גם 'עיר ללא אלימות' נמצאת פה, אבל היא במקרה בחופשת לידה אז אתה לא רואה אותה, אבל היא גם חלק מתוך הקבוצה הזאת. זו קבוצה שעובדת באינטגרציה כדי לתת טיפול מלא לעולים בכל תחומי התוכן.

יש לנו 'בית עולה' שהוא בית יפה, גם הוא בית נעים להיות בו, גם בו השקענו לא מעט כדי לשפץ אותו, הוא משודרג. ומועדוני עולים ברחבי העיר, לפי תחומי העניין שלהם, נכי מלחמה, קשישים עולים, דוברי אנגלית, סופרים עולים, קבוצות שמתחברים אחד לשני. ומוקד הקליטה.

תחומי הפעילות. אני מציע שאנחנו נשמע כרגע את הגורמים המקצועיים שיספרו בקצרה על תחומי הפעילות ולאחר מכן כמובן נפתח את הנושא לדיון, כפי שביקשתם.

אני אגיד מילה. אל"ף, אני מוכרח להגיד שבשנים האחרונות חלק משמעותי מזה שאנחנו עוסקים בו זה דווקא הקליטה של יוצאי אתיופיה. הקליטה של עולי ברית המועצות לשעבר היא כבר פחות עניין של קליטה, יותר עניין של שילוב, למרות שעדיין יש לא מעט בעיות, אבל אלה כבר בעיות מסוג אחר. כמו שאמר פרנקו, הוא הציג את אלה שעולים, אבל אנחנו מטפלים בגל השני של העלייה הזאת, שזה הילדים של וכן הלאה. יש בראשון סך הכול כאלה שאנחנו מגדירים אותם בתחום הקהילה כ-9,000, אם אני זוכר נכון את המספרים, כ-4,000 מתוכם ברמת אליהו, ששם נוצרה, בגלל ההיסטוריה של השכונה, מצוקה גדולה. אנחנו חושבים שאנחנו על סף מציאת פתרון, כי אנחנו מאמינים שבפיזור העיר יודעת לקבל אותם ולהכיל אותם בצורה מלאה, וגם אז הפתרון להם יותר טוב.

זה התחיל מאיזה מהלך שדווקא עשינו בתחום של החינוך, שבמסגרתו פיזרנו בהסעות ברחבי מערב ראשון לציון את ילדי הגנים יוצאי אתיופיה. זה מהלך שהתחלנו אותו לפני ארבע שנים ואנחנו כבר עכשיו רואים ברכה, זאת אומרת אין יותר גנים של יוצאי אתיופיה ברמת אליהו.

וכל זה על חשבון העירייה, נכון?

בעיקר ההסעות, שזה סכום שמגיע ללמעלה ממיליון שקל.

בפתח תקוה הוא אמר לי גם, 2 מיליון ₪.

בפתח תקוה עוד יותר, אבל אצלנו מיליון. כולל הניסיון לאפשר להם להיכנס למערכת לא רק של הממלכתי דתי, כי הם חשבו כולם שאם הם לא יילכו לממלכתי דתי אז הם יאבדו את יהדותם, מה שלא נכון. והמהלך השני שאנחנו עושים אותו בעקבות זאת, וזה משהו שקורה, ממש עובדים עליו עכשיו, אנחנו עושים פינוי בינוי לכל שכונת רמת אליהו, ל-3,000 יחידות דיור. זה מהלך שאנחנו עושים אותו יחד עם המדינה, המדינה ויתרה על הכנסות מקרקע בשכונה אחרת בראשון, בנחלת, גם בצריפין קצת ובמקומות אחרים, גם העיר נכנסה לזה עם קרקעות בבעלותה, ועל ידי זה בעצם אנחנו ניצור מצב שכל האוכלוסייה הזאת שהתרכזה במקום אחד וכתוצאה מהריכוז יצרה בעיות גם לעצמה, וגם בעיות קשות למדינה ולעיר, ולהתמודד איתם, תתפזר בכל רחבי ראשון לציון בשכונות איתנות, כשהם לא מהווים 50%, אלא שיעורים יותר קטנים, ואז יכולת הקליטה ויכולת השילוב הן יותר טובות.

איך אתה יכול לפזר בבינוי פינוי?

אני אסביר מה עשינו. אנחנו אפשרנו הפשרה של עוד קרקע חקלאית שלא הייתה מתוכננת אצלנו להפשרה, המדינה ויתרה על ההכנסות מהקרקע, ובמקום שהיא תקבל כסף עבור הקרקע, הקבלן בונה דירה ליוצא רמת אליהו. מהרגע ששכנענו את המדינה בבינוי פינוי. לא פינוי בינוי, קודם כל הבינוי, ברגע ששכנענו את המדינה לעשות את זה, אז אמרתי להם, 'למה רק בנחלת?' אז בואו ניקח את כמות היחידות ונשים חלק בצריפין, חלק במתחם ה - - - ואז הם לא מרוכזים, אני מפזר אותם בכל - - - מהרגע שהמדינה הסכימה לוותר על ההכנסות, למעשה נפתרה הבעיה ורק חילקנו את זה - - -

ומה אתה מתכנן ברמת אליהו?

ברמת אליהו, פינוי בינוי של כל מה שיישאר שם.

ואז מה אתה בונה שם?

דירות חדשות. חלק מהם יישארו שם.

אבל חלק יישארו שם.

ברור.

תבוא אוכלוסייה חזקה?

זו שכונה אחרת, זה בעצם מגרש. אתה מדבר על מגרש ריק.

אבל כשאתה מגיע למקום חדש, יותר יפה - - -

אני צריך לברוח. חבריה, שוב סליחה, אני מתנצל.

אז במילה, תודה לך על האירוח. מה שאמרתי, לפי מה שראיתי, זה לא טריוויאלי שמשקיעים 3 מיליון שקלים באולפן, כל העניין, גם של ההסעות וגם הקליטה, באמת רואים שעושים פה עבודה טובה. אתם עיר איתנה, אתם יכולים להרשות את זה לעצמכם ואתם עושים את זה. אמרתי, הייתי רוצה לראות שהעולים מגיעים לכאן, לעודד את העלייה. הבנתי שהייתם ביריד בצרפת, עדיין, כמו שאמרתם, הם רוצים קצת חוף. זה חשוב שדווקא ערים כמוכם יקלטו אותם. תודה. ד"ש לרובי, לכבוד הנשיא.

תודה לכם.

אני רק עכשיו סיפרתי לראש עכשיו, שאני בתור ספורטאי, לפני הקריירה הציבורית שלי בכנסת, הייתי ספורטאי אולימפי, אז הייתי מגיע לכנסת עם כל המשלחת האולימפית ורובי היה יושב ראש הכנסת והוא היה בשבילנו דמות והוא היה נכנס עם כל המאבטחים וזה, ואז פתאום אני מוצא את עצמי בדיון של הוועדה הראשונה ואני בן 32 ואני יושב ראש הוועדה, ופתאום רובי פונה אליי 'כבוד היושב ראש', אמרתי, 'רובי, לא נעים לי, אל תקרא לי ככה'. אתם רואים לאן מתקדמים מהוועדה, מיכאלי?

ברשותכם, נמשיך.

אז אנחנו נמשיך לסרוק את תחומי הפעילות שלנו, שאני מציעה באמת שכל - - -

תסבירי קצת מה זה רשות. זה משהו חדש שאני שומע.

זה משהו היסטורי ש - - -

משהו היסטורי, אנחנו קוראים לזה גם אגף.

אז באמת כל אחד בתחומו כאן, שאחראי על פעילות, מוזמן להגיד כמה מילים, ברפרוף. סיוע בקליטה ראשונית. יש לנו כאן שתי פרויקטוריות כרגע, הן דוברות השפה הרוסית, שבעצם נותנות מענה לקהל העולים החדש שמגיע לארץ בכל מה שקשור לרישום למוסדות חינוך, לביטוח לאומי. הן מלוות אפשר להגיד 24 שעות ביום, לא רק עולים חדשים, אלא ככל שהעולה נזקק ולא מוגבל בזמן.

איפה הן יושבות?

הן יושבות באגף הקליטה.

המשרות שלהן ממומנות על ידי משרד הקליטה.

כרגע ממומנות שתיים בחצי משרה. יש מהלך של העירייה לגייס רכז שהוא דובר השפה הצרפתית, מתוך אותה מטרה, לעודד עלייה מצרפת, כמו שדיברנו קודם.

הנושא של לימוד עברית, היינו באולפן. גם כאן מתקיימים אצלנו לימודי המשך בעברית מתקדמת, גם למבוגרים, גם לפנסיונרים ולכאלה שלא תמיד זכאים לפי הקריטריונים של משרד הקליטה.

הנושא של סיוע והכוון במציאת תעסוקה וקיום הכשרות מקצועיות. אצלנו באגף יש שירות של ניסוח ותרגום קורות חיים והפניה למעסיקים פוטנציאליים, סדנאות הכנה לחיפוש עבודה, אנחנו עושים ביקורי מעסיקים ויש קורסים ליזמות עסקית, גם במגוון של הכשרות מקצועיות ליוצאי אתיופיה. זיוה, אם את רוצה להגיד כאן מילה על ההכשרות שמתקיימות במוקד הקליטה.

יש שני קורסים משנת 2013 שהסתיימו, קורס של מנעולנות, שהייתה הצלחה של השתתפות צעירים בגילאי 20, אחרי שירות צבאי, והנושא של מחסן ממוחשב, חבר'ה שיוצאים ומשתלבים במקומות עבודה, או מחפשים מקומות עבודה חדשים וסדנאות אחרות - - -

ואחרי הקורס הם השתלבו? יש השמה?

זו שאלה לא פשוטה, כי אנחנו מאוד מעודדים הכשרות שהם גם יכשירו וגם יסיימו בפתיחת דלתות, לא תמיד זה מצליח. מאידך היה לנו קורס משותף עם לשכת התעסוקה, עם המוסד לביטוח לאומי ומרכז גוונים, נעמי, אם את זוכרת, שהוכשרו ונקלטו 99% בנושא של בנייה ואינסטלציה. בשאר הקורסים זה קצת קשה, אבל - - -

איך הגעתם, לדוגמה, למנעולנות? למה החלטתם? בגלל הפרסומת שיש ברדיו היום, שהם כל הזמן מפרסמים?

לא. קודם כל יש לנו אוכלוסייה מאוד צעירה של יוצאי אתיופיה, אנחנו רוצים שיעבדו במקומות עם פחות שעות, אבל גם עם עצמאות. התרבות האתיופית היא תרבות שהיא גם מעצימה אבל עצמאית, הם לא יהיו שכירים. מנעולנות יכול לתת להם מקום שהם יכולים להיות גם עצמאים ולהתפרנס. הבעיה, לשאלה של כבודו, שבעצם מבחינת מקומות עבודה זה מאוד קשה, אבל אנחנו מתאימים הרבה לשטח, לצרכים של האוכלוסייה, שמבקשים הכשרות שיש להן דרישה בשוק העבודה.

בנושא הזה יש גם תרומה של חומש שיקום שכונות, של מלגות להכשרות מקצועיות לבני העדה.

הנושא של חיזוק הזהות הישראלית. פה במסגרת שיתוף הפעולה עם משרד הקליטה, מגוון רחב מאוד של פעולות, של טיולים להכרת הארץ, כמו שהמנכ"ל הזכיר קודם, הכרת המורשת, ציון חגים, סיורים לימודיים, כשאנחנו מנסים כן לשים את הדגש, בעיקר על שילוב האוכלוסיות. כלומר פעולות שמשתפות גם אוכלוסיית עולים וגם אוכלוסיית ותיקים.

תגבור לימודי והעשרה לילדים ונוער עולה. אז ציינו את האולפן ללימוד עברית שמתקיים באגף הקליטה בשעות אחר הצהריים, יש שעות תגבור עברית שניתנות בבתי הספר, סבסוד קייטנות ופעילויות קיץ שאנחנו נותנים לעולים עד 10 שנים בארץ ולתושבים חוזרים עד שנתיים.

שזה משמעותי מאוד. מרביתם נמצאים אצלנו בקייטנות כתוצאה מזה.

אגב, המימון של לימודי העשרה לילדים בבתי הספר, חלק זה משרד החינוך, אני מבין.

יש מה שנעשה על ידי מינהל החינוך, אבל יש גם במספר בתי ספר פה בעיר, חמישה בתי ספר, ששם יש ריכוז גבוה של עולים.

התגבורים שלנו, של העירייה.

כן וגם של משרד הקליטה.

כן, קליטה, חינוך, תקציב ממשלתי.

יש תכנית תבל שמיושמת כאן בעיר ליוצאי אתיופיה בעל יסודי.

תכנית שהיא מאוד מוצלחת, אנחנו היינו בביקור במקיף ב'. מקיף ב' הוא התיכון הדתי שלנו, בהתחלה זה היה מסורתי, כפי שאמר ראש העיר, שהם היו עוברים מיסודי לתיכון והיו הולכים למערכת החינוך הדתי, ונוצרה שכבה לא מבוטלת של אוכלוסיית תלמידים שהיה קושי איתם בכל מה שקשור לקדם אותה לקראת בגרויות. תכנית תבל עשתה פלאים בדברים האלה והיא באמת שיפרה משמעותית את ההישגים שלהם, אבל אנחנו במקביל, כדי שבקצה של המנהרה לא ייכנסו עוד לשם, מפזרים כבר את התלמידים בתיכונים אחרים ואז בעצם ככל שיש לך פחות תלמידים בשכבה שהם נצרכים לשיעורי עזר והשלמות, יותר קל לבית הספר להתמודד עם הסוגיה הזאת. אז בצד אחד אנחנו המעטנו בכניסת תלמידים לממלכתי דתי, מצד שני הטיפול של תכנית תבל עזרה מאוד בעניין הזה.

זו בעצם תכנית של משרד החינוך, הג'וינט ומכון ברנקו וייס.

יום חינוך ארוך ברמת אליהו. זה למעשה אותו נושא של פיזור הילדים יוצאי העדה האתיופית בגנים, דיברנו על זה. ותכניות חומש ואתגר לגיל הרך, נסים, אתה רוצה?

במסגרת החומש אנחנו פיתחנו תכנית לגיל הרך, מלידה עד 6, תכנית שהיא רב מקצועית והיא ברצף חינוכי, תכנית שהתחילה מטיפת חלב, דרך תכניות מיוחדות שם, דרך מעונות היום, דרך גני הילדים בשכונה, אחר כך זה הגיע לתכנית האתגר לגיל הרך, שהיא בעצם כוללת בתוכה גם הכנה לכיתה א', מוכנות לכיתה א'. התכנית הזאת בעצם שמה את הדגש על הכשרת הורים כיצד לסייע לילדים שלהם. אם מותר לי להגיד רק משהו כללי על החומש, למרות שהיא כבר בתהליכי - - -

אתה מדבר על חומש שהוא לא קיים.

בדיוק. זה מה שעשינו. עכשיו מדברים על הדרך החדשה, אני מקווה - - -

חבר'ה, זה כבר לא קיים כמה שנים.

אנחנו נכנסנו מאוחר ועשינו.

אוויר שמכרו לנו בזמנו וקנינו אותו.

אני בדיוק רוצה להתייחס לעניין הזה - - -

ברווחה זה עדיין פועל בשנת 2014.

במסגרת הדרך החדשה שמדברים עליה, אני מקווה שלא יחזרו על הטעויות של החומש, שכל משרד הופיע עם האג'נדה ביום אחר ולא הייתה שום - - -

כולל בני העדה.

כן, לא הייתה שום אינטגרציה ממשית של התכניות.

זה בדיוק המקום לומר שלפעמים תכניות שמונחתות מבלי שנעשית עבודת תיאום עם השטח, יוצרות מצב, פעם אחת של אנטגוניזם, של זה שצריך לבצע את התכנית והוא לא כל כך משלים איתה, אבל נותנים לך כסף ואתה חייב גם לבצע, ואז אתה מבצע בהתאם למה שמוכתב לך ולא כפי שאתה חושב שזה צריך להיות, בהיותך קרוב לשטח וההבנה שלך לגבי הצרכים היא הרבה יותר משמעותית מההבנה של - - - אנחנו לא מזלזלים באלה שנמצאים מעלינו, אבל אנחנו חושבים שצריכה להיות עבודה משותפת בעניין הזה. והתוצאה היא שגם תכנית כזאת מפסיקה ואז אתה נמצא בשוקת שבורה, שגם משאבים שקיבלת ועשית עם זה משהו, שגם הבנת, אולי הבנת בדיוק או בערך מה דרשו ממך אבל הוספת משלך, אתה היום במצב שגם אין לך את המשאבים האלה להמשיך. לכן זאת בעיה שצריך לחשוב עליה כשמדברים על תכניות - - -

אדוני המנכ"ל, כל מי שבא מרוסיה, יש לנו את הזיכרון של השלטון הקודם, שאצלם היו כל הזמן תכניות חומש. היו עושים הרבה אספות, אחר כך אצלם לא עקבו, כי לאף אחד לא אכפת, פה אנחנו עוקבים וכבר לפני שנה-שנתיים גילינו שזו תכנית לא - - -

דנה, תרשמו איפה זה עומד, כל העניין של החומש, השולחנות העגולים. לקבל איזה משהו, קריאת ביניים של מה שהם עשו.

אני יכול לומר לך שיש דבר שלפחות אותי עודד, שהגיע אלינו משרד הקליטה וישב איתנו בשולחן, עם כל אנשי המקצוע בתחום של עלייה, כפי שאתה רואה כאן, כדי לשמוע מה דעתנו ומה אנחנו חושבים שצריכים להיות התהליכים הנכונים לקליטת עלייה. זו כבר בשורה טובה. אני חושב שזה השינוי שצריך לקרות לשלטון המרכזי אל מול הרשות המקומית כדי להגיע לתכניות שהן באמת מתאימות לאוכלוסייה.

ראשון היא יחסית רשות חדשה בקליטת עלייה. רשויות שהתחילו בשנות ה-70 לקלוט כמויות עברו את זה בצורה אחרת. ראשון זכתה לקלוט בכמויות רק בשנות ה-90. רשויות שליוו את העלייה - - -

זה לא מדויק. מטה הקליטה הוקם בשנות ה-70.

אני מלווה את ראשון מהיום הראשון שאני חי בארץ והגעתי בשנת 70'. אתם התחלתם בשנות ה-90 לקלוט קליטה ישירה, כמו שאומרים, גם מברית המועצות וגם אחר כך מאתיופיה.

עם פיתוח מערב העיר, נכון.

התחום של נוער עולה בסיכון. מופעלות כאן בעיר שתי תכניות. תכנית מחוברים, בתקציבים של משרד הקליטה. מי שמפעיל את התכנית כאן זו הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול, ומתבגרים בעלייה, שאותה התחיל האגף לקידום נוער בסיכון. המטרה היא באמת לתת פעילות אלטרנטיבית לנוער מתבגר בגילאי 12-19. אנחנו רואים איך הגיל שלהם מבחינת חשיפה למצבי סיכון יורד עם השנים וכאן, דוד, אולי תרצה להגיד משהו על מחוברים?

כן. קודם כל מחוברים, יש לה מאטצ'ינג של העירייה, בנוסף למימון של המשרד לקליטת עלייה. זאת השנה השלישית שאנחנו מפעילים את זה. למענה כבר יש מענה כמעט ל-200 בני נוער - - -

באיזה גילאים?

12-18, 17, אפשר להגיד אפילו. אנחנו מדברים על נוער יוצא אתיופיה ונוער יוצא חבר העמים, כשלמעשה, לא רשום פה, אבל גם הרשות המקומית נותנת דגש מאוד חזק בנושא של התנהגויות סיכוניות בקרב בני נוער עולה ויש לנו גם רכזים של יוצאי אתיופיה, גם של חבר העמים, שהם נותנים פעילות לכל האוכלוסייה, החל מגיל גן וכלה - - -

מה זה פעילות?

אם אנחנו מדברים על החינוך הפורמלי עצמו אז אנחנו נמצאים בבתי ספר שיש בהם ניקוד של העולה ואנחנו נותנים קצת יותר דגש בנושא של התרבות והחיבור שלהם לתרבות הישראלית ומניעת התנהגויות סיכוניות. ידוע שאותם בני נוער חשופים יותר להתנהגויות סיכון. מעבר לכך אנחנו נותנים יותר בחינוך הבלתי פורמלי, אנחנו מפעילים מועדוני נוער, יש לנו מדריכים שמאתרים את הנוער ונותנים לו סדנאות, חוגים של ספורט עם מגוון שלם של חוגים, החל מאמנויות לחימה וכלה בחוגי צילום ו - - -

אתם נותנים חוגים, על חשבונכם?

כן.

במסגרת פרויקט 'עיר ללא אלימות' הכנסנו קבוצה לא מבוטלת של מדריכי רחוב שהיו לנו בכמות מצומצמת מאוד לפני פרויקט 'עיר ללא אלימות'. היום, אם קודם היו לנו שניים-שלושה מדריכי רחוב, היום יש לנו סדר גודל של 15 מדריכי חבורות רחוב. הם משפיעים בצורה דרמטית על הפעילות, כי אתה לא מצליח להביא את הנוער הזה לתוך מרכזים, אתה צריך לפגוש אותו ברחוב. אתה פוגש אותו ברחוב ולאט לאט מחבר אותו אליך ולמרכזים שלך. התהליך הזה הוא התהליך שלדעתי עשה שינוי אצלנו בטיפול בנוער בצורה מיטבית.

אתם מצליחים להביא אותם למרכזים? נגיד יצאתם לרחוב, מצליחים להביא אותם למרכזים? מה הסוכרייה שאתם נותנים?

הסוכרייה זה אותם חוגים וסדנאות שאמרתי לך.

סדנה, אני לא רואה בן נוער, בחור צעיר בן 15 שמישהו ברחוב אומר לו סדנה, הוא לא יבוא לסדנה. איזה שהוא חוג, אתה צריך למשוך אותו עם חליפת ג'ודו או עם כדור, שיקבל בגדים לזה.

יש לנו ספורט, יש לנו את הג'ודו, כמו שאתה אומר, יש לנו כדורגל, חוגי צילום. דברים שהוא לא יקבל אותם במקום אחר בצורה כזאת חופשית, לצורך העניין. מעבר לזה יש את הפעילות שאנחנו נותנים להורים עצמם, לקהילה. גם לקהילה אנחנו נותנים כלים להתמודדות עם המצבים היומיומיים מול בני הנוער, ובכלל מול התרבות הישראלית.

אתה תראה גם בפרויקט 'עיר ללא אלימות' אנחנו אפילו הצלחנו לגייס את ההורים של בני העדה האתיופית כסיירת הורים. סיירת הורים בלילות שמסתובבת ונפגשת עם בני הנוער בשעות הלילה. יש גם של חבר העמים וגם של בני העדה האתיופית, שתי סיירות הורים, אחת כזו ואחת כזו, חוץ מסיירות הורים אחרות.

איך השילוב ביחד? הם עובדים ביחד, או שאתם עושים מועדון לאלה ומועדון לאלה?

בוא אני אדבר רגע על הסקט פארק זו דוגמה טובה. אם אתה רוצה לדבר על חבר'ה. האוכלוסייה של חבר העמים, רבים מהם אוהבים מאוד להתעסק בתחום הסקטים למיניהם. אנחנו הבאנו אותם, זה התחיל מחבורה של דוד, שעבדה בהיכל התרבות, היום בראשון פתחו סקט פארק - - -

הרסו לנו את היכל התרבות עם הסקטים שלהם. הקמנו סקט פארק, מאז היכל התרבות נראה יפה מאוד, אחרי שיפוץ, ויש לנו סקט פארק שוקק חיים.

כשאתה שואל על שילוב, כשאתה מגיע לשם אתה רואה יוצאי חבר העמים, יוצאי אתיופיה, צברים. אני שואלת אותם 'הכול טוב?' הם אומרים לי 'פה רק הסקט מדבר'. אתה מגיע מספורט, הספורט איכשהו עושה בסוף שיחה לכולם ביחד, זה מוקד שהוא מוקד משולב.

יש דברים שמחברים אותם. אם אתה מדבר על מועדון לנוער, במועדון לנוער אתה תראה ממש חבר העמים זה חבר העמים ויוצאי אתיופיה זה יוצאי אתיופיה. אם אתה מדבר על פעילויות ספורט, כמו שדפנה אמרה, כן, הם יהיו ביחד. בכדורגל הם ביחד.

זו הדוגמה שמעידה על היוצא מן הכלל. אין מה לעשות.

לכן שאלתי את זה, לא שאלתי את זה סתם.

השאלה הזו הרי אומרת משהו ואתה צודק. אני חדש יחסית בתפקיד הזה ואני רואה טיפול לאלה וטיפול לאלה, ותנועת נוער לאלה ותנועת נוער לאלה, וזה פשוט לא נכון. אני לא בטוח שזה ככה צריך להיות, אבל בסופו של דבר זה מגיע ממשרד הקליטה בזה שיש מוקד קליטה, אז מכתיבים משם תקציבים בנפרד ומנהל תקציבים בנפרד וזה כבר מכתיב פעילות נפרדת לאוכלוסיות האלה. מה זה לקלוט בסוף? לקלוט זה לשלב, ובצורה הזו שאנחנו מטפלים באלה בנפרד ובאלה בנפרד, זה אנטי שילוב.

זה לא יוצא מן הכלל, יש לנו - - -

בוא נגיד שזה המקרה החריג, אבל אני לא - - -

אני אומר עוד מילה אחת לגבי תהליכי העבודה שלנו מול משרדי הממשלה. אנחנו נתקלים בקושי לא מבוטל, כי אנחנו עובדים עם תכניות עבודה שמתכננים אותם בסוף שנה לקראת השנה שאחריה ועוברים תהליכים מאוד מאוד מפורטים, אצלנו יש תכניות עבודה מאושרות תקציב, ואז אנחנו נתקלים בסוגיה שהתשובות שאנחנו צריכים לקבל, לגבי מחוברים למשל, מגיעות רק בפברואר-מרץ. אני כבר לא יכול לעשות שינויים אצלי, כי אני כבר תכננתי את התקציב שלי עד רמת השקל. עירייה של מיליארד וחצי שקל, עד רמת השקל מתוכנן התקציב. כשמגיע אליי פרויקט כזה של מחוברים אני מתקשה אפילו לקחת את המאטצ'ינג ולעשות עבודה משותפת בעניין הזה. חייבים במשרדי הממשלה להבין שאם רוצים אותנו כשותפים הם צריכים להתאים את עצמם ללוחות הזמנים שיאפשרו לנו לבצע את המטלות שאנחנו מקבלים.

שזה ספטמבר, כן? בדצמבר אתם מעבירים - - -

בספטמבר-אוקטובר הם חייבים להגיד מה הם נותנים לי לשנה הבאה. אני כבר אסתדר, אני אעשה את כל מה שצריך לעשות מבחינת העבודה.

צריך לרשום את זה. זו נקודה מעניינת. בכלל כל המשרדים הממשלתיים, ברגע שהם עובדים במאטצ'ינג עם עירייה, אז הם צריכים לפחות לדעת בהתראה מספטמבר, כשהעירייה בונה תקציב.

על תכנית החומש, באוקטובר עוד לא יודעים - - -

אין תקציב ספציפית לקליטה וחינוך.

לא משנה, זה גם ברווחה.

אין סיבה שזה לא יהיה, כי תקציב המדינה, גם הוא בנוי שנתי.

כן, צריך להתכונן.

הרי תקציב המדינה בנוי שנתי, אם תקציב המדינה בנוי שנתי, איזה סיבה יש לתת לי תשובות רק בפברואר-מרץ על פרויקט?

במקרה הטוב.

במקרה הטוב.

דנה, תרשמי את זה, זו נקודה חשובה.

זה לא החלטה של משרד הקליטה ספציפית. זו החלטה מלמעלה.

אני חושב שזאת הזדמנות, שאנחנו מעלים את זה בפני חברי הכנסת, שהם יושבים בוועדת הכספים. הם צריכים, לדעתי, להטיל את כובד משקלם בעניין הזה, שנהיה מסוגלים לבצע את המטלות שמוטלות עלינו.

ההערה שלך נכונה. הפקידות הממשלתית מתנהלת לפי סטנדרטים שהם כבר לפעמים 30 שנה עובדים כך. יש התפתחויות, צריך לשנות אותם, אין מה לעשות.

אני חושב שתקציבי הרשויות, נדמה לי שצריך להעביר אותם עד אוגוסט?

לא, אתה מדבר על משהו אחר. מה שאתה מדבר, זה על צו הארנונה. צו הארנונה זה עד יוני.

לא צו ארנונה, אני מדבר על התקציב. אנחנו מחויבים - - -

אני מחויב עד 31 בדצמבר לאשר תקציב עירייה.

ב-20 בדצמבר אתה מעביר את התקציב.

כן. אבל אם אני מקבל ממשרד ממשלתי באוקטובר מה הוא מתכנן להשקיע אצלי מבחינת משאבים, אני יודע לתכנן את המאטצ'ינג ולעשות את תכנית העבודה. כאן אני לא יודע. ואז מגיע אליי מנהל רשות ואומר לי 'תשמע, יש 200,000 שקל מהמדינה, בוא נראה - - -', מאיפה נוציא עכשיו כסף?

ואז בא פרנקו ואומר, 'תיקחי מהסעיפים האחרים שלך. תסתדרי'.

או תצמצמי פעילות אחרת, וזה מקשה עלינו.

אני צריך לבדוק את זה.

דפנה, אולי כבר תמשיכי לנושא של הכנה לצה"ל.

אני רק נורא רוצה להגיד משהו על השילוב קודם, אני יכולה?

כן, ודאי.

איפה שכואב, גם צריך לחדד את זה. אני מכיר כבר את ראשון מספיק שנים, סיירתי גם במוקדים כמה פעמים ואני יודע שהשילוב הזה לא קיים, לצערי. זה שתביאי לי דוגמה אחת לעודד אותי, אני לא מתעודד מזה.

אני לא רוצה לעודד אותך, זה לא תפקידי.

אני רוצה לטפל בבעיה, לא לדחות אותה, איך אומרים? לטאטא אותה.

השילוב של הביחד?

בוודאי, הם לא ביחד.

אבל זה קשה.

אגב, זה לא רק בראשון, יש את זה גם בערים אחרות, לכן אני לא מתנחם גם מזה.

אבל אני לא מנסה לנחם, אני מנסה - - -

זו נקודה שאנחנו העלינו במסגרת השולחן העגול. אני מקווה שזה ישתנה.

כשהתיישבתי כאן דיברנו על איזה שהיא פעולה משולבת שאנחנו עושים ומנחם אמר לי 'זה אנחנו', זה המבוגרים שלא מאפשרים את השילוב ואני רוצה רגע להגיד משהו, גם על תקציבים וגם על מקומות שראשון עושה אחרת עם התקציב שלה. במקומות שהיה קודם תקציב צבוע, הייתה לנו תכנית 'סבבה של קיץ' לנוער אתיופי. בשיחות עם מנכ"ל העירייה ההחלטה שלנו הייתה שהתכנית הזאת אמנם צבועה לנוער אתיופי, אבל אנחנו בראשון מאפשרים כניסה גם של נוער אחר, כי המטרה שלנו היא שילוב. השנה, כשאני עושה, השנה אין, לצערי, כי אין כמעט נסיעות, אבל בשנה שעברה כבר היה לנו כמעט 300 חבר'ה אתיופים, אבל גם עוד 200 חבר'ה מאותה שכונה, לא מהקהילה האתיופית, שעשו את כל התכנית בשילוב ומאוד מאוד נהנו ממנה, כי העיר ידעה להגיד 'אני משלבת'. יש לנו מרכז נוער בשיכון המזרח, אתה תראה שם אתיופים ולא אתיופים, ורכז הנוער שם, שהוא אתיופי, אחד מהם, הוא אומר לי 'אני רכז נוער כללי', אל תקראי לי 'רכז נוער אתיופי. בדיוק כמו שיש לך אחרים, אני מטפל בכולם'.

אבל זה בתקציבים עירוניים, כשיש תקציב עירוני מאוד פשוט לעשות שיחה עירונית ולהגיד שהמטרה שלנו היא שילוב. בתקציבים שהם לא עירוניים, כשאני צריכה לרשום את השמות אחד לאחד ולהגיד מי הוא ולא מרשים לי לפעמים להכניס אפילו חבר'ה שהם לא עולים - - -

מכאן מתחילה הבעיה, מלמעלה. מקציבים לך תקציבים צבועים.

נכון. יש תכנית של עתיד בטוח, שהיא לצעירים. היא מופנית לאוכלוסייה כללית, זו תכנית מצוינת, דרך אגב, להכשרה של מבוגרים להיי טק. באותו קורס יש לי 12 חבר'ה מהקהילה האתיופית ו-12 חבר'ה לא, זה יצא במקרה במספרים כאלה, לא כיוונו לשם, שעובדת מצוין והם עושים את השילוב טוב. שם המדיניות לא אמרה 'רק אלה'. לדעתי, אם רוצים לעשות שינוי, כמו שהוא אמר קודם, מלמעלה, תשחררו לנו את האפשרות לעשות שילוב ואנחנו יודעים לעשות אותו.

צריך לראות איך עושים את זה. אלה תכניות שהן ייעודיות, אם אתה פותח אותן - - -

כל הכוונות שלנו תמיד לעודד את קליטת יהודי אתיופיה, כי אנחנו טוענים שאלה צריכים לקבל העדפה מתקנת, ואז אותו תקציב, אין לנו למישהו אחר, רק ליהודי אתיופיה נותנים.

אז צריך לחשוב איך עושים את זה. אם אני בסוף רוצה אותם באותה קבוצה, אני רוצה שהם יישבו באותה קבוצה, ואם אני לא יכולה כי רק אלה קיבלו את התקציב, הקבוצה השנייה אוטומטית לא נכנסת, אז - - - אני חושבת שבאמת - - -

זה כבר עניין מורכב.

בעניין הזה גם צריך לפתוח את כל הנחות היסוד השגורות ולא להתייחס לקהילה - - -

כי אתה אמרת קודם, ואתה צודק, אבל כשאנחנו עושים פעולה משותפת הם באים ביחד והם יודעים לעשות את זה.

דפנה, הכנה לצה"ל.

הכנה לצה"ל. כל מה שאני צריכה להגיד פה זה זינוק בעלייה. ראשון לציון, למרות היא לא קיבלה תקציב של עובדת לנושא הזה, יש לנו עובדת שלנו, שמתעסקת בזינוק בעלייה, 100% משרה עירונית, כרגע בשעה הזאת היא יצאה לג'וערה עם חניכים מהקהילה האתיופית, שלא עשו את זה במהלך השנה והחלטנו לאפשר. עשינו גם גדנ"ע להורים כדי שיכירו את ה - - -

הורים לבשו מדים והיו בג'וערה, נכון?

כן, היו בג'וערה יומיים.

הורים מבני העדה.

הגיעו עם המילה פזצט"א חזרה לעיר, זה היה מקסים. יש לנו קשר הדוק מאוד עם הצבא לגבי הגיוס - - -

אני מאמין שבעניין הזה צריך להביא מודלים לחיקוי, חבר'ה שהם קצינים, בני העדה, הם צריכים להיכנס לכיתות, לשבת עם אנשים ברחוב - - -

בדיוק פרנקו - - -

אני הנחיתי להביא קצינים מבני העדה, שיבואו בפני בני ה-16-17 לפני תהליכי הגיוס וישוחחו איתם, יספרו להם מה זה עשה להם, מה עשה להם הגיוס, מה עשתה להם העובדה שהם קצינים, מה זה יכול לעשות להם בעתיד מבחינת היכולת שלהם להתפתח בתוך החברה. זה חלחל וזה עובד אצלנו.

יש בתוכם חבר'ה מצוינים, שהגיעו גם לדרגות מאוד בכירות.

הם מגיעים.

הם באמת מהווים דוגמה לחיקוי. השאלה אם אתם עוקבים אחרי קבוצה כזאת שמתגייסת בצבא, מה הם עושים. יש לנו תלונות קשות מאוד על חלק גדול מהם שנכנסים לבתי סוהר, הם לא נקלטים בצבא ויש לנו - - -

יש נשירה.

יש לנו דאגה גדולה מהסוגיה הזאת.

21% בראשון יש לנו נשירה. אנחנו התחלנו עם 'זינוק בעלייה' לפני שנה וחצי. החבר'ה שאנחנו מלווים אותם, שמית אנחנו יודעים להגיד כבר שכשהם מתגייסים שהם יחזרו אלינו. יש לנו קשר גם עם אגף הביקורת בצבא, שאומר לנו אם חבר'ה הם עריקים, יש לנו קשר עם מדור שי"א (שילוב יוצאי אתיופיה) שם, אם מישהו לא מרוצה מהשיבוץ שלו. במיטב יש היום פונקציה ספציפית שמתעסקת ב - - -

היה אצלנו ביקור של סגן שר הביטחון לפני שהוא פוטר, ואני העליתי בפניו את הבעיה שאנחנו עושים מאמץ אדיר כדי להביא את בני העדה להתגייס, אבל אנחנו חושבים שהמפקדים בצבא, המג"דים, מפקדי היחידות, לא עושים מאמץ משמעותי כדי לשמר אותם ולהשאיר אותם בצבא. אז הנשירה היא הרבה יותר הרסנית מאשר התהליך. אם הוא לא התגייס בכלל, אז הוא לא יודע מה זה, אבל אם הוא גם נשר ונפל מהצבא, הוא כבר עם חותמת של כישלון לכל החיים. לכן אנחנו חושבים שפה יש מקום למדינה לכפות על הצבא, כמו שעשה רפול בזמנו עם נערי רפול, לא לאפשר להם להנשיר חיילים כאלה, לעשות הכול, אבל הכול, כדי להשאיר אותם בצבא.

היו על זה כמה דיונים בכנסת, גם בוועדה שלנו, גם אחרי זה הקימו, חבר כנסת מהעדה, שמעון סולומון, שהוא בעצמו היה רב סרן, שדולה ולשדולה הגיעו באמת הקצינים הכי בכירים של צה"ל ודיברו על זה, בגלל זה הורדתי גז מהעניין הזה, כי ראיתי אנשים וועדת חוץ וביטחון קיימו - - -

יש ועדת משנה בוועדת חוץ וביטחון שעוקבים אחרי כל חייל, יודעים בדיוק מה ה - - -

והנשירה עדיין גבוהה.

ועדיין.

לכן שאלתי האם בהכנה עושים מספיק כדי שהם ייקלטו שם.

הם צריכים להיות איתנו בקשר אחרי, כי אם הם מספרים לי כשהוא כבר עריק זה מאוחר. כשמתחיל להיות קושי הם צריכים להכניס אותנו ל - - -

נכון. כשמתחיל להימצא הקושי צריכים לקשור אותנו. מיד לחבר אותנו כדי שאנחנו נעזור להם. הם לא מתחברים אלינו וזאת הבעיה. המפקדים בצבא לא משקיעים מספיק בכל מה שקשור לשימור הילדים האלה, או הבוגרים האלה, בתהליך של הצבא. הצבא, כמי שסיים שירות צבאי של שלוש שנים, מבחינתנו זה אפילו תעודת הכשר לחברה.

ברור.

וזה הקושי הגדול ואנחנו באמת מבקשים שלבד מהמאמץ שאנחנו משקיעים, שהם יתגייסו לצבא, חייב להיות מאמץ ש - - -

נעשה דיון משותף עם ועדת המשנה בחוץ וביטחון.

כן, נכון.

אני מבקשת להשלים ולחזק את הדברים של המנכ"ל. בשנת 94' בצבא היה מדור של יוצאי אתיופיה. הייתה עלייה מאוד מאוד טובה במסיימי שירות צבאי. אחר כך הוחלט שבעצם סיימנו עם הנושא של קליטת עלייה,סוגרים את המדור. היום כל מה שציינת בנושא של עריקות, שהם נמצאים בכלא, משרד הקליטה לקח את היוזמה, הוא העביר לנו את כל הרשימה. אנחנו, מוקדי הקליטה ברשויות, צריכים להתעסק בזה ולדעתי מי שצריך להתעסק עם זה זה הצבא.

את צודקת, את לא יכולה להתעסק עם זה.

זה המפקדים שלהם.

את לא יכולה להתעסק עם זה, כי באמת הסוגיה היא צבאית והסוגיה היא רגישות בצבא. יואל, אתה צודק, אנחנו צריכים שוב להיכנס לעניין. יש לנו בוועדת המשנה בחור מאוד רציני, עמר בר לב, שהוא איש מאוד מנוסה מהצבא, אבל הוא הרבה פעמים אמר לנו, בדיונים של השדולה, השתתפתי שם כמה פעמים, שהסוגיות הן שמשהו קורה בקשר בין המפקדים הזוטרים או הבכירים לבין החבר'ה שמגיעים, ואלה חבר'ה מצוינים, שמגיעים לשם עם פוטנציאל להיות מוצלחים ובדרך נופלים. זה משהו לא בסדר.

ניכנס לזה.

אבל זה טוב מאוד שאתם עוסקים בפרויקט. על הפרויקט אנחנו מברכים.

אנחנו עוסקים בפרויקט, אבל אחרי זה התסכול הוא מזה שאתה מגייס כבר מישהו והוא עף החוצה מהצבא. זה הרבה יותר קשה מאשר לא גייסת אותו בכלל.

אני רוצה לקחת דוגמה מהתחום של הרווחה, שבו אנחנו שמנו לב שכל שדרת הפיקוד, במרכאות, מעובדים בשטח, מרכזים למניעת אלימות, מפקחים, לא היה להם מספיק מודעות לנושא של סובלנות לתרבות שונה, רגישות תרבותית, ואנחנו התחלנו עם המרכזים למניעת אלימות, עכשיו אפילו המפקחים בעצמם עוברים ואנחנו מנסים שזה באמת יעבור את כל השדרה. אני חושבת שאם לדוגמה בפו"ם היו מכניסים או בכל שדרת הפיקוד בצבא היו מכניסים ולו במינימום קורס אחד עם סובלנות ורגישות - - -

לא, ביקשנו, אמרו שישנו דבר כזה, אבל לדעתי זה פשוט לא משהו ש - - -

זה עניין של מודעות מפקדים.

דיברנו על זה, שאצל מפקדים בקורס קצינים חייב להיות פרק של רגישות תרבותית.

שזה יירד למטה בשדרה, כי החייל נמצא מול המפקד הזוטר.

ברור, בקורס קצינים. קצין הכי זוטר שעושה קורס, הוא צריך לעבור את ההכשרה הזאת.

אני אעבור יותר מהר על הנושאים. אז באמת הנושא של העצמת אוכלוסיות מיוחדות, כמו נשים עולות ואמהות חד הוריות, שזו בעיה בפני עצמה.

אמנות עצמאיות, קוראים לזה היום.

אז באמת יש לנו רשת חברתית תומכת לנשים עולות, יש לנו תכנית של עולות שמשתתפות בתכנית יוזמה , יוזמה עירונית, בתמיכה של משרד הקליטה. זה כבר מחזור שלישי שמתקיים בעצם בקידום התעסוקתי של נשים. יש לנו כבר כ-30 בוגרות ועוד 15 שכרגע נמצאות בתכנית והם מקבלים גם כלים תיאורטיים ופרקטיים לפתיחת עסק וגם נושאים של העצמה.

ייעוץ וליווי משפטי שאנחנו נותנים במסגרת המרכז לזכויות נשים עירוני, ייעוץ ללא תשלום. אנחנו נותנים שם עורכות דין דוברות רוסית ודוברות אמהרית, שנותנות מענה במספר תחומים כמו דיני משפחה ודיני עבודה וכו' וכו'.

זה מרכז קיים שהוספנו לו עורכות דין - - -

יש קליניקות באוניברסיטאות שבאות לעזור לכם. יש את המכללה למינהל שלכם.

בדיוק, הן משתפות פעולה עם המכללה למינהל, יש פה שיתוף פעולה די רציני עם המכללה למינהל בנושא הזה, כולל אפילו סדנאות משולבות שעשינו בנושא של זכויות נשים, שכאן באמת הייתה קבוצה משולבת של יוצאות העדה האתיופית עם יוצאות חבר העמים, קבוצה של כ-35 נשים שעברו ביחד סדנה, שהתקיימה במספר מוקדים במקביל, גם באגף הקליטה, גם במוקד קליטה וגם במכללה למינהל.

ייעוץ והדרכה להורים עולים, שאנחנו נותנים גם במסגרת פרטנית אצלנו על ידי גורם מוסמך. שוב, גם ללא תשלום.

כל נושא של רווחת עולים, זה בנושא של האוכלוסייה הוותיקה. אני אגיע מהר לנושא של פרויקט עצמאות, וכאן מנחם יספר על הנושא.

בעצם זאת תכנית שקיימת כבר מיוני 2002. התכנית היא משותפת לרשות המקומית ולפדרציית מטרו ווסט במדינת ניו ג'רזי וג'וינט ישראל. הייחודיות של התכנית היא ייחודיות מאוד מערכתית, שאנחנו מגייסים משפחות שהן בבינוני, לא המטופלות ולא הכי חזקות. אנחנו מגייסים אותם על פי קריטריונים, כאשר הגיל המרבי שלנו הוא גיל 50 ולכל 33 משפחות יש רכז משפחה, מלווה משפחה, שעיקר העבודה שלו זה להגיע לבית המשפחה, מפגש בתוך הבית, יושב עם המשפחה ומשקף לה את הכוחות החיוביים ומשם הוא מתחיל להדריך לאן המשפחה רוצה להגיע. זאת אומרת כל הנושא הוא למקד את המשפחה בקבלת אחריות ובהעצמת יכולת הבחירה של המשפחה. זאת אומרת זה שאתה נמצא בסביבה חדשה, לא להתבלבל, אתה עדיין יכול להיות עצמאי ולהמשיך הלאה.

הצירים המרכזיים של הפעולות שלנו, אחד זה הניהול, ההדרכה, הליווי הפרטני של המשפחה על ידי אותו רכז והפעלה של סדנאות מתוך הקידוד שהרכז עושה בביקור במשפחה, הדבר השני הוא השמה בעולם התעסוקה. היום יש לנו 183 אבות ואמהות בעולם התעסוקה, פרט ל-6 אנשים כולם בעולם התעסוקה. התחום השלישי הוא הנושא של קידום הישגים לימודיים של ילדי יסודי על ידי הפעלה של שני מרכזי למידה. זה בקטע של החינוך הבלתי פורמלי.

כל משפחה כזו שמגיעה לתכנית נמצאת אצלנו במשך שלוש שנים, כי צריך להבין, השינוי שייווצר במשפחה זה תהליך. קודם דיברנו על אם יש יחידה בצבא שמתעסקת, אני חושב שזה רב מערכתי. יש פה עניין של לקחת את המשפחה, המשפחה צריכה להבין איפה הילד נמצא בצבא, איפה הילד נמצא בתוך המסגרת הבית ספרית, זה משהו שצריך לעבוד איתו במקביל. קודם אני וזיוה דיברנו, אנחנו עלינו ב-84', אני זוכר את המוטיבציה שהייתה אצלנו ועם איזה יחידות בגרות יצאנו, לאיזה אוניברסיטאות הגענו, באיזה יחידות שירתנו. מה קרה ב-10-15 השנים האחרונות, מה הנפילה הזאת? אז יש מה שקודם המנכ"ל אמר, יש פה שבירה של סמכות. הילדים שנולדו פה, הילדים שעלו בגיל מאוד מאוד קטן, הסמכות ההורית, עוד באולפן, במחנה, שם התערער, שם משהו נשבר, ועיקר העיסוק שלנו זה באמת לתת מיומנויות ולשפר את הכלים של המשפחות בלקחת אחריות על הילדים.

זה פרויקט מאוד מוצלח, הוא מטפל במשפחה כמכלול, על כל המרכיבים שלה, האב, האם, הילדים, האינטראקציה ביניהם, ההישגים של הילדים, אבל כל אחד מקבל טיפול וביחד המשפחה מקבלת טיפול. אם היינו עושים את זה בהיקפים יותר גדולים, אני מאמין - - -

זאת השאלה. מה מפריע? תקציב שוב?

אל"ף, התקציב. אני יכול לתת לכם נתונים. עד היום התכנית נתנה מענה ל-1,833 נפש, היום יש לנו 511 אנשים שאנחנו נותנים מענה ומה שבאמת מעכב זה הנושא של התקציב קודם כל, כי זה כסף. כי בניגוד לשאר הפעולות, ההגעה של הרכז לתוך ה - - -

מי מממן את זה?

חלקו זה הרשות המקומית, חלקו זה חברת מטרו ווסט, זו קהילה שמאוד מחויבת לרשות המקומית.

משרד הרווחה, אני מכיר, גם עושים - - -

הם לא שותפים.

לא בזה, אבל אפשר לעשות כל מיני - - -

אני רוצה להתייחס למה שהאדון דיבר פה, המודל של חומש. ברווחה בראשון לציון ידענו לשתף פעולה ולשכת הרווחה ידעו לקחת את הניסיון שלנו. הרעיון הוא לא להפוך את המשפחות האלה לעוד עבודה של עובד סוציאלי, לא, צריך לבוא מהמקום הלא קונבנציונלי, מהמקום האחר, כדי לקחת את המשפחות כלפי מעלה. כי אחרת הוא מתעסק ברווחה וזה משהו אחר.

מסכים.

אנחנו לקראת סיום?

כן.

הרבה דברים אתם עושים פה.

טוב מאוד, טוב מאוד.

פעולות ההנצחה, של מורשת הווטרנים הרוסים וכו' וכו'. אני לא ארחיב על זה.

כן, מכירים.

שיקום שכונות. יושבים כאן נציגים של משרד השיכון והבינוי, עד היום שודרגו כ-5 בניינים בשכונת רמת אליהו וגם הם מפנים תקציבים לתחום החברתי הקהילתי וכמו שהזכרתי מלגות - - -

אבל זה שיקום פיזי, לא שיקום חברתי.

שיקום פיזי וגם תקציבים ל - - -

וגם חברתי.

גינות קהילתיות יש לכם פה?

יש גינה קהילתית.

אנחנו העלינו את התקציב במיליון ₪.

יש לנו שתי גינות לבני העדה, אחת היא ליד מוקד הקליטה, ועוד אחת שעשינו להם, וזה דבר מדהים, אתה רואה את המבוגרים באים עם הזרעים שהביאו מאתיופיה והם זורעים אותם פה והצמחים שהם היו רגילים לאכול, הירקות שהם היו רגילים לאכול ו - - -

אבל משנה שעברה לשנה הכפלנו את התקציב. בוועדה ראינו שזה חשוב, הכפלנו את התקציב שהמדינה נותנת לזה במאטצ'ינג עם העירייה, אז אני מבקש שתזמינו אותם לפגישה, הג'וינט. אנחנו עשינו את זה דרך משרד הרווחה.

יש הרחבה של הגינה הקהילתית.

תקצבנו את זה ומגיע לכם, אז תיגשו ותיכנסו לעניין הזה ותקבלו כסף מהמדינה.

טוב, נרשום את זה. על עידוד עלייה סיפרנו לכם.

פרנקו, לא הזכרת את שני בתי הכנסת, שני המרכזים הרוחניים לקהילה, מרכז תעסוקה לעולים ממדינות חבר העמים, קשישים ומבוגרים. יש תכניות ממש ספציפיות ל - - -

אם תרשי לי, אחת הבעיות שאני גיליתי בראשון, בביקורים הקודמים שלי, במשברים שנוצרו בתוך הבית, בין בני הזוג אפילו, במאבקים שאחר כך התפתחו וחלילה הגיעו למצב של אלימות והיו פה כמה מקרים חמורים שקרו, אחד הדברים שביקשו מאיתנו לעודד זה את מעורבות הקייסים. השאלה אם השתפר פה משהו בעניין הזה.

אצלנו הקייסים מעורבים מאוד.

צריך להסתכל על זה בכמה היבטים. מצד אחד מה שזיוה אומרת זה נכון, בקבוצה של מה שנקרא בתא אפרים, באמת המעורבות והעשייה, ויש לנו קייס פה מאוד פעיל ומאוד עושה, הרבה פעמים גם מיוזמתו, אבל יש זרע ישראל, מה שנקרא הפלשמורה, שם יש קושי, יש בעיה לקבל את הקייס מהסיבות שנמצאות למעלה.

יש גם מאבקים פוליטיים ביניהם.

כן. אז יש פה - - -

יש מאבקים בתוך הקהילה, זה לא רק למעלה. אגב, קבוצת פלשמורה, קיבלתם כבר קליטה חדשה פה?

בטח.

רמת אליהו זה מעל 80%.

אני מדבר על החדשים שהבאנו אותם, לפני שנה, שנתיים, שלוש.

כן, יש לנו.

הם באים לשיכון יותר, לא לרמת אליהו. הכניסה לרמת אליהו נחסמה והם באים לשיכון המזרח.

העלינו כמה נקודות לדיון, אנחנו דנו בזה תוך כדי - - -

לגבי ערים קולטות עלייה, בקצרה. קיימנו על זה כמה דיונים, משרד האוצר התגייס, ישבתי עם הרפרנטים, בנינו סימולציות איך אנחנו משנים את זה, בסוף זה עוד פעם עבר למשרד הפנים, החליטו להעביר את זה למשרד הפנים, עכשיו זה עוד פעם איפשהו תקוע. אנחנו מדברים פה על הרבה, כמה מאות מיליונים, אנחנו מוציאים עיר אחת, מכניסים עיר אחרת ויקומו לנו פה ערים ויש פה ברדק, ואני מסכים שיש פה אי שוויון, לא יכול להיות - - -

יש ערים שלא קולטות עלייה.

בדיוק. רמת שרון זו הדוגמה שכולם אוהבים, אז אני אשתמש גם בדוגמה של רמת שרון. מצד שני היא עיר שקולטת עלייה והיום היא צריכה לבנות גנים ולתקצב שעות ולתקצב הסעות, היא חייבת את הכסף הזה והוא לא מגיע לה. אז אנחנו עם יד על הדופק, אבל זה הולך קצת קשה. זה היה אוצר, עכשיו זה חזר עוד פעם למשרד הפנים וזה קצת - - -

כששאלו את ביילסקי, כשהוא היה ראש עיריית רעננה, לפני שהוא חבר כנסת, 'תגיד, יש לך תושבים אתיופים?' הוא אמר, 'כן, ראיתי אוטובוס שעובר ל - - -

כן. זהו, צריך להבדיל גם, יש ערים קולטות עלייה, כמו רעננה, שקולטת אנגלוסקסים שהם בסך הכול אוכלוסייה אמידה שמגיעה וחזקה ויש ערים אחרות.

תלוי מתי שאלתם את ביילסקי, לפני שהוא היה חבר כנסת או אחרי?

לפני.

תשאל אותו כראש עיר אז הוא יגיד לך שהוא צריך גם - - -

אבל באמת זה נושא שהוא כבר במשך שנים ופה באמת צריך לפתוח מחדש את הקריטריונים - - -

מכירים ומנסים להעביר את זה.

וגם את ההטבות שעיר קולטת עולים יכולה לזכות להן, גם נושא של עידוד עלייה.

אחד הקריטריונים היה, כשדיברנו, מעל 20% ואצלכם זה 18%, אמרתי שאני לא יכול לא לתת לראשון, כי יש להם כ-40,000 עולים, בסך הכול הם מתמודדים.

נכון, צריך לראות גם את המספר, לא רק את האחוז.

אז דאגנו לכם, אבל שום דבר לא יצא מזה בינתיים.

נושא של משפחות חד הוריות, הנושא של האמהות. גם כאן האחוז של אמהות חד הוריות בקרב משפחות העולים לא נופל מהממוצע הארצי שנושק לכיוון ה-20%. מצוקה כלכלית מאוד קשה, אמהות שנאלצות לשהות רוב שעות היום מחוץ לבית, לעבוד, בנוסף גם משלמות ללימודים, להכשרות מקצועיות, במטרה להתקדם, ויש פה ילדים שנשארים שעות מרובות בבית ללא השגחה וללא טיפול, ואנחנו יכולים לראות אותם בעצם מתחילים מגיל קטן ועוד כמה שנים הם ישוטטו ברחוב ומשם ההידרדרות היא די מהירה. לכן פה צריך לתת איזה שהוא מענה.

חושבים על מענה גדול לכולם. בינתיים אני לא אחשוף, כי זה בתהליכי עבודה.

מענה גדול, מענה מקיף, שמצד אחד יאפשר להם להתפרנס בכבוד, אבל מצד שני גם יאפשר להם לפנות זמן, להשקיע בילדים, לפקח עליהם ובעיקר לתת להם גם תמיכה רגשית שהם צריכים.

יש פה מועדוניות רווחה בתוך בתי הספר?

יש המון מועדוניות רווחה, שהן פתוחות גם לעולים, אבל בכל מועדונית אתה יכול לקלוט רק 15 ילדים והמצוקות של האוכלוסייה הוותיקה היא לפעמים לא פחות מאוכלוסיית העולים. בוא נגיד ככה, כשיושבים בוועדות קבלה למועדוניות ו/או לצהרונים שעיריית ראשון לציון הקצתה כאן הרבה ממשאביה, דרך אגב, לא כל המועדוניות הן במימון משרד הרווחה, יש גם צהרונים על חשבון העירייה וגם מועדוניות על חשבון העירייה, יושבים נניח על שלושה מקומות שמתפנים כל שנה איזה 50-60 ילדים. אז זה לחתוך כל הזמן בבשר החי, את מי להכניס ואת מי להשאיר בחוץ. זו בעיה.

בהקשר הזה אני רוצה להגיד משהו כללי. יש המון תכניות שמופעלות בעיר שהן לא מסומנות עולים, אבל הייצוג של העולים, גם בני הקהילה האתיופית וגם של דוברי הרוסית, הוא גבוה מאוד. תכנית כמו מחשב לכל ילד הצרכנים הדומיננטיים שם הם העולים, פר"ח, דומיננטיות גדולה מאוד, ומועדוניות, עם כל הקושי, הייצוג של הקהילות, האתיופיות בעיקר וגם של דוברי הרוסית, הוא גבוה מאוד.

ועדיין, תקציב הקייטנה, שדרך אגב כולו על חשבון העירייה, ללא מאטצ'ינג מאף משרד ממשלתי, אני מדברת בהיבט שלי, לא בקהילה, אני לא יודעת כמה אצלם יש, משרד הקליטה הרי קיצץ את הנושא הזה של קייטנות השנה, היה רק איזה שהוא תקציב מסוים, אבל לעירייה זה 400,000 שקלים לילדי קייטנות, לסבסד את הילדים בקייטנות.

אי אפשר להשאיר אותם בחוץ. אתה לא יכול להשאיר את ילדי העולים בחוץ כי אין להם כסף להיכנס לקייטנה, אי אפשר לעשות את זה.

זה הופסק ממשרד הקליטה, הנושא של הקייטנות.

צריך לבדוק למה זה הופסק.

זה לא הופסק, זה פשוט הוגש כקול קורא נפרד לנושא יוצאי אתיופיה, למי שענה לקריטריונים. זה הכול. אנחנו סך הכול משרד הקליטה ונאלצים ללכת על פי פרמטרים של הממשלה, אז אין אפשרות לתקצב. לכן הפעם דווקא זה נפתח, זאת אומרת משרד הקליטה נתן תקציב - - -

אז ראשון לא ניגשו.

הם כן הגישו.

אנחנו לא מפספסים שום דבר.

הסבסוד של קייטנות קיץ כבר לא קיים במתכונת הישנה שלו, יש מתכונת חדשה של מימון פעילות קיץ קצת אחרת ואנחנו כן ניגשנו וכן יש תכנית כזו, אבל - - -

זאת אומרת הייתי משנה את זה עוד פעם למתכונת הישנה, שהילדים היו בקייטנה מסודרת ולא פעילויות.

כשהייתה המתכונת הקודמת כל הרשויות הקימו צעקה שזה ממש לא טוב, כי אנחנו קובעים לעירייה כמה כסף לגבות, כי אנחנו היינו מוגבלים. אז גם פיקחנו על התקציב. עכשיו פתחנו את זה, אמרנו, אוקיי, אנחנו שמים סכום מסוים, תשימו אתם מאטצ'ינג ובואו - - -

אבל אל תכתיבו לנו את הפעילות.

אנחנו לא מכתיבים.

אנחנו מעדיפים את זה במסגרת הכללית של הקייטנות, יחד עם כולם. לא לעשות - - -

טוב, אנחנו ניכנס לזה.

זה השילוב. אנחנו מדברים כל הזמן על שילוב, זה גם סוג של שילוב.

קהילת יוצאי אתיופיה, התייחסנו.

כן, התייחסנו לא מעט על ההשתלבות של קהילת יוצאי אתיופיה, חסרי מעמד ומשפחות העולים.

כמה כאלה רשומים אצלך?

חסרי מעמד, אין לי כרגע נתון. אני מוכנה לבדוק - - -

יש כמה עשרות אלפים בארץ.

בארץ יש, אני רוצה לדעת, כי זו סוגיה מאוד רגישה ואנחנו כבר מטפלים בזה שנים.

אני לא יודעת, אלה גם לא נתונים שמופיעים משרד הקליטה ובדקנו את הנושא הזה.

נשלח למשרד הפנים, נראה מה יהיו התשובות שלו.

אבל באמת אני לא רואה שום סיבה שהם לא ייהנו מאותן זכויות, לפחות במסגרת החינוך הבית ספרי - - -

עד שיהיה להם מעמד. הם לא יכולים לא להיות באיזה שהיא מסגרת, הם חייבים להיכנס למסגרות, גם בחינוך הפורמלי וגם בלא-פורמלי, ועד שיהיה להם מעמד צריך את התנאים האלה.

כן, קופת חולים וזה, כן, צריך לתת להם.

זהו. עידוד עלייה, גם, שוב, לתמוך ברשויות שמוכנות לעודד ולקלוט עלייה, גם במסגרת הנושא של הגדרה מתוקנת לערים קולטות עלייה.

הייתה אלינו פנייה לא מזמן לקבל רוקחים, בחיבור עם בית חולים אסף הרופא ולתת להם כאן דירת מעבר. היינו מוכנים לשכור שלוש דירות מעבר עבור הרוקחים האלה, אבל לא הגיעו אלינו הרוקחים. לא באו.

הייתה שם בעיה, הם קיבלו הרבה רוקחים מירדן ואז המדינה לא הייתה יכולה לאפשר את הפתיחה לעולים חדשים.

איך זה קשור לעלייה? לא הבנתי.

אנחנו ניסינו לעשות עידוד עלייה. אנחנו בכלל מפתחים בשיתוף עם הסוכנות היהודית כל מיני פרויקטים לעידוד עלייה - - -

לא, איך קשור ירדן? לא הבנתי.

לא קשור לירדן, אבל הם תפסו את התקנים. זאת אומרת אנחנו רצינו לצאת לחו"ל ולקלוט קבוצה של רוקחים, לבנות להם מסלול כאן בארץ, בנינו תכנית יחד עם סופר פארם, ניסינו למצוא כל מיני גורמים. מה לעשות, אלה דברים שרצים. אבל דירות קלט זה דבר שרצוי שיהיה ביישוב, כי זה פותח אפשרות לקליטת עולים לא - - -

כן, אבל אני לא אשכור דירות אם אין לי פרויקט, זה בכל זאת עולה לי כסף.

יש לך פרויקט, כי אתה מקבל את הפרויקטורים, אז בעצם בצורת הפרויקטורים בתקציב הזה משרד הקליטה נתן את החסינות לקליטת עולים בעיר ראשון.

בעבר גם הייתה תמיכה של הסוכנות היהודית, השתתפות בתקציבים בנושא של דירות קלט. שוב, אני לא יודעת איפה הנושא הזה עומד היום.

יש לנו רעיונות להביא גם כל מיני בעלי מקצוע רפואיים כאלה או אחרים. זה לא רק משרד הקליטה, זה גם משרד הבריאות, כולם צריכים לשלב ידיים אחד עם השני. בקטע הזה אתה כל כך גיאוגרפית ממוקם במקום טוב, אתה יכול לסייע בכמה בתי חולים פה באזור.

אבל אחת השאלות שרציתי לשאול אתכם, לגבי עידוד עלייה. לגבי אלה מאוקראינה, אתם ממוקדים?

ממוקדים, הרוב שמגיע לכאן, מתוך ה-90% הרוב הגדול מגיע מאוקראינה.

הגיעו אליכם לאחרונה? בגל האחרון האחרון, של החודש-חודשיים האחרונים גם?

כן, הם מגיעים כל הזמן.

אבל הקושי שאני רוצה לציין, שוב פעם, זה עולים פוטנציאליים שהם בהמתנה לקבל כאן את האזרחות, משום שהם ברחו משם והם עדיין לא הוכרו כפליטים. התהליך לוקח זמן.

בסדר, כי מעורבים בזה גורמים - - -

לחלקם יש תור לעוד חודשיים, משהו כזה.

בנושא הזה, שאתם רואים פה, אנחנו מציעים לכם את הפלטפורמה של הוועדה שלנו. יש לכם מקרים נקודתיים, שאתם יודעים על אנשים שמחכים, בירוקרטיה, תעבירו אלינו את זה, אנחנו נקדם את זה מול משרד הפנים, נקדם את זה מהר.

זה לא משרד הפנים, זה גם נתיב, נתיב חוקרים דברים שהיו אמורים לחקור שם.

הם משתדלים לקדם את זה.

גם לגבי עררים. אם יש לכם מקרים של עררים, תעבירו לנו, נטפל בזה. הם פונים אליי במסדרון כל הזמן. תעבירו לנו שמות של מקרים שצריך להגיש ערר, נסייע לכם להגיש ערר ולטפל בזה.

איך להעביר את זה?

דרך דנה, מנהלת הוועדה.

אני מבקשת להתייחס בנושא של יוצאי אתיופיה. אנחנו הגשנו לפני פחות שנה, כשהשרה לקליטת עלייה ביקרה בראשון, העלינו את הנושא ואכן רוב העולים ברמת אליהו הגישו ערר על המשפחות שנשארו להם. הם קיבלו מכתבים 'הנושא בטיפול' ואנחנו לא יודעים מה קורה. יש בנושא הזה המון סוגיות ואנחנו מאוד נשמח - - -

כמי שביקר שם, הייתי שם, בגונדר, וראיתי איך הם בוחנים. הפקידים שיושבים שם הם אנשים מאוד רגישים, יחד עם זאת אנחנו אומרים שגם פקידים יכולים לטעות, ולכן כל העררים האלה. פתחנו את זה עוד בקדנציה הקודמת, יחד עם השופט שמגר, ישבנו וטיפלנו בזה, אבל אני יודע שכל מקרה הוא עולם ומלואו.

כל מקרה זה באמת מקרה של בני אדם בסופו של דבר.

אנחנו עומדים לרשותכם. כל מקרה שאתם תקועים איתו והמשפחות סובלות, תעבירו לנו, אנחנו נלחץ איפה שצריך ללחוץ.

אלה דברינו.

בסדר גמור. חברים, באמת אנחנו קודם כל שמחנו להיות כאן, אני חושב שבסופו של דבר מבחינת התוכן והפעילות ונפח הפעילות שאתם עושים אנחנו יכולים רק להחמיא ולתת לרשויות מקומיות אחרות ללמוד איך אתם עושים זאת. רק באמת העניין, כמו כל דבר, זה העניין התקציבי, וכל עוד יש לכם את האפשרות הזאת אז כן הייתי רוצה שתקלטו אוכלוסייה שמגיעה לכאן ורשויות אחרות כן נתקלות בבעיות וקשיים ולא יכולות לקלוט אותם כמו שהיינו מצפים, כי דווקא היינו מצפים שהעולים ייקלטו ממש כמו שהם נקלטים כאן, כי אנחנו קצת מכירים את העיר, בסופו של דבר עושים פה הרבה פרויקטים טובים.
אנחנו נצטרך לבדוק מבחינת העברה של הכספים, המאטצ'ינג של המשרדים הממשלתיים עם הרשות המקומית, כדי שתכנון הפרויקטים יהיה נכון יותר. חשוב מאוד להתייחס.

כל שאר הדברים אנחנו גם עכשיו נלמד, אבל בסופו של דבר, כמו שאני אומר, אתם עושים עבודה טובה, תמשיכו כך ואנחנו איתכם. אנחנו נותנים לכם את כל הפלטפורמה שלנו, של הוועדה, מה שתצטרכו, אל תהססו לפנות.

יש לי כמה רעיונות בשבילם לעשות קליטה ממוקדת של עוד כמה קהילות, שיש פניות. אתם עיר אמידה ונוכל להפנות את זה אליכם.

כן, יש אוכלוסיות שישמחו לבוא לכאן.

אנחנו סוציו אקונומי 6, אני רוצה לומר לך.

האוכלוסיות האמידות זה קל, כולם רוצים אותם, אנחנו צריכים גם אוכלוסיות קצת קשות יותר ופה צריך את האומץ, שעיר תבוא ותיקח ותעשה את זה. למרות שהרבה ראשי עיר מתלוננים 'זה מוריד לנו את הרמה', 'את הממוצע של הבגרויות' ו'זה פוגע בעיר', אבל בסוף אנחנו מדינת עלייה ובאמת אתם צריכים לנצל את המשאבים שיש לכם.

תודה רבה.

תודה לכם.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:15.>