PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
13/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 230>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום ראשון, ט"ו בתמוז התשע"ד (13 ביולי 2014), שעה 9:00

<שירותים לתלמידים משולבים בחינוך הרגיל בהארכת שנת הלימודים - הסעות, סייעות>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

שמעון אוחיון

>
זיוה כרמי - ממונה על תמיכה בתלמידים בעלי לקויות מורכבות, אגף החינוך המיוחד, משרד החינוך

אילן שי - עו"ד, לשכה משפטית, משרד החינוך

חיה הראל - ממונה חינוך מיוחד, אגף החינוך המיוחד, משרד החינוך

דוד לוי - מנהל אגף א' הסעות והצטיידות, משרד החינוך

יונית אפרתי - נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

בתיה שפירא - מנהלת המחלקה לחינוך מיוחד, עיריית ירושלים

זיו בר - ראש תחום צעירים ונוער, מרכז השלטון המקומי

אביבית בקראי-אהרונוף - עו"ד, "בזכות"


יעל ניר - מרכזת פעילות ועד ההורים המשלבים

רויטל לן כהן - עו"ד, קואליציית הורים לילדים מיוחדים

חיה אייזנבך - מנהלת בית ספר לחינוך מיוחד, נתיבות שלמה

יהודית גידלי

יעל, חבר המתרגמים
<שירותים לתלמידים משולבים בחינוך הרגיל בהארכת שנת הלימודים - הסעות, סייעות>

בוקר טוב לידידי חבר הכנסת שמעון אוחיון, בוקר טוב לכם. אנחנו עושים מאמץ גדול להמשיך ולקיים את השגרה למרות המציאות שכולנו נקלענו אליה בשבועות האחרונים. אנחנו כמובן נמשיך לקיים את סדר היום שלנו על פי המתוכנן. נקווה מאוד שהתקופה הזאת תסתיים במהרה עם יכולת להשיג את המטרות שהצבנו בפנינו ולהחזיר חיים שקטים ונורמאלים גם לדרום, גם למרכז ולכל מקום אחר בארץ.
אי אפשר שלא להזכיר את העובדה שהפגיעות המועטות בנפש אצלנו במדינת ישראל, בתושבי מדינת ישראל, באזרחי מדינת ישראל זה לא רק עניין של מזל, ראשית זה בזכות משמעת גבוהה אצל ציבור שהוא בדרך לא כל כך ממושמע, שנענה להוראות פיקוד העורף ונוהג בהתאם. הדבר השני היא ההגנה הפסיבית שקיימת בעוטף עזה ובחלקים נוספים במדינת ישראל שמאפשרת לאנשים למצוא מחסה בזמן ריאלי. כמובן, גולת הכותרת ומלכת המלחמה הזאת, כיפת ברזל שהיא ההגנה הפסיבית שתוצאות היירוטים שלה הם הרבה הרבה מעל המצופה.למי שקצת לא חי את זה, דעו לכם, זה הישג טכנולוגי מדהים שאף מדינה בעולם, כולל ארה"ב הגדולה, לא הצליחה לעשות אותה. יש פניות מכל העולם לבוא ללמוד לא רק את המערכת הטכנית שהיא שילוב של מכ"ם ויכולת שיגור, יכולת יירוט, אלא איך המערכת הזאת עם ההודעות למערכת התקשורת, עם היכולת להעריך בצורה מדויקת היכן הרקטה עלולה לפגוע וכתוצאה מכך להפעיל את הטילים שלנו בזמן הנכון.
זה בהחלט נותן לדרג הצבאי ולדרג המדיני יכולת אמיתית לכלכל את מעשיהם בתבונה, בשכל, בחשיבה מהראש ולאו דווקא מהבטן. אני מקווה מאוד שלא תהיינה הפתעות כי לא כולנו שולטים בתקלות שטיל שלנו יפגע בקבוצת אוכלוסייה גדולה או שהרקטה שלהם תפגע כאן אצלנו באזרחים, בילדים או בכל דבר אחר. נקווה שזה יסתיים במהרה. נאחל לכל החיילים ולכל האזרחים שישובו בשלום הביתה.
אנחנו נמצאים בשלושת השבועות האחרונים של כינוס הכנסת הנוכחי. החלטנו לקיים ישיבות גם בימי ראשון וחמישי כדי לא להשאיר דברים חשובים ודחופים עד אחרי החגים. לנסות באמת לשים על השולחן את הנושאים השונים. אני מניח שלחלקם יידרש טיפול יותר מאוחר.

הנושא הבוקר, בוועדה אנחנו לא נוהגים לעסוק בנושאים נקודתיים, ספציפיים ממוקדים, אבל אני מוכרח לומר שהידיעה שאני קראתי בתקשורת ואחר גם קיבלנו פנייה, הקפיצה אותי ואני לא הייתי היחידי. היא הקפיצה אותי כי אנחנו מאוד מעורבים לאחרונה במעבר או בניסיון למעבר של יותר ויותר שילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים במערכת החינוך הרגילה. אנחנו ערים לכך שזה תהליך שייקח זמן גם בגלל נהלים וגם בגלל אנשים שפועלים בשטח, בתי ספר, מנהלים, מורות, הורים – זה תהליך שלוקח את הזמן שלו. את הדיבור הנושא הזה נייחד הישיבה המיוחדת שתכננו לנושא הזה.

הסיפור פה הוא סיפור של אימא של שהבת שלה, סובלת משיתוק מוחין, סיימה כיתה י', אני מצטט אותה: "לא ביקשתי" מדובר בהסעת הילדה לבחינות הבגרות. "לא ביקשתי שייסעו את בתי לקייטנה, מדובר בפעילות פורמאלית לגיטימית ומשרד החינוך מתנער מאחריות. אני גאה בבת שלי שעם שיתוק מוחין צמצמה את כל הפערים ועומדת להוציא תעודת בגרות. זה חלום שהתגשם. אנחנו לא אשמות שמשרד החינוך קבע את התאריכים כך שלא יצטרך להסיע תלמידים בעלי צרכים מיוחדים". הבקשה למשרד החינוך, להמשיך את ההסעות גם לתקופת הבחינות נענתה, ממשרד החינוך נמסר, אני מצטט: "זכאות להסעות ניתנת לילדי כיתות חינוך מיוחד בבתי ספר רגילים לאורך כל שנת הלימודים לרבות חודשי הקיץ" כלומר, מה-20 ליוני עד 15 לאוגוסט. "יצוין שילדי החינוך המיוחד המשולבים בכיתות רגילות אינם זכאים להסעה מאחר ושנת הלימודים שלהם מסתיימת יחד עם כלל ילדי מערכת החינוך". זה באמת הקפיץ אותו ואת האחרים. נניח שיש איזה נוהל שלא תוקן, איפה הרגישות? איפה היכולת של כל חוליה בשרשרת הארוכה שמטפלת בבעיה נתונה להגיד רגע, יכול להיות שמישהו לא תיקן את הנהלים, אבל איפה אני במערכת הזאת שנותן תשובה כזאת.
חשבתי שנכון לעשות את הפגישה הזאת. האימא התנצלה שהיא לא יכולה לבוא, זה מסובך כי הילדה דורשת הסעה מיוחדת, היא על כיסא גלגלים ועם טיפול רפואי וכדומה וכדומה וכדומה. ביקשתי להעביר לה שהדיון משודר כך שהיא תוכל לפחות להאזין. הבעיה נפתרה, כך הודיעה לנו האימא. בסופו של דבר הבעיה נפתרה. אבל חשבתי שנכון בכל זאת לקיים את המפגש הזה כי אנחנו זקוקים כנראה לקצת סטירות לחי כדי להתעשת ולפעול יותר נכון. עד כאן הפתיחה שלי.

כעת אני מבקש לאנשי משרד החינוך.

סליחה, הבעיה נפתרה על ידי מי?

משרד החינוך.

משרד החינוך עצמו.

או העירייה או הרשות המקומית.

על ידי הרשות המקומית.

מי שמספק בסוף את ההסעה זו הרשות המקומית במימון של משרד החינוך. הרשויות המקומיות הן האחראיות על ההסעות.

בבקשה משרד החינוך.

אני מנהל אגף הסעות תלמידים במשרד החינוך. אנחנו מכירים את הנושא. יש לנו בעיה, תקציב ההסעות שלנו בנוי ומתוכנן להסעות בוקר וצהריים אל בית הספר וחזרה במהלך שנת הלימודים הרגילה. אומנם יש הארכת שנת הלימודים בקיץ לילדי החינוך המיוחד. זה רק לילדים שלומדים במסגרות החינוך המיוחד. ילדה כמו הילדה הזאת שהייתה בעיה להסיע אותה, היא נהנית מהארכת שנת הלימודים - - -

את התשובה הזאת כבר קראתי.

אנחנו מכירים את העניין. הנושא הזה יועלה לדיון בהנהלת המשרד, אני מניח שמתוך כוונה לקבל מהאוצר תוספת לתקציב. אני מקווה שזה יסתדר וזה יאושר.

תסבירו לי את נהלי משרד החינוך. בשביל כל פיפס אתם צריכים את אישור האוצר?

זה כרוך בתוספת של תקציבים.

מהו תקציב משרד החינוך?

52 מיליארד כולל השכלה גבוהה. 52 מיליארד.

אתם נתקלים בבעיה, אתם לא יכולים לפתור אותה? אתה אחראי על ההסעות, זה תפקיד בכיר. במקרה ואתה נתקל בבעיה כזאת או אחרת, היא צריכה לעלות עד אליך כדי שאתה תגיד, 'אני אפתור את זה, אתם תיסעו'.

צריך להבין שנושא ההסעות בימים ושעות בלתי שגרתיים הוא לא חל רק במקרה הזה של ילדה שזקוקה להסעה לבחינת בגרות. יש עוד פעילויות שילדים מבצעים אחרי סיום שנת הלימודים הרגילה. זה כשאני העליתי את הנושא נמסר לי שהנושא ידון בהנהלת המשרד - - -

כל משפט שתוסיף רק ירגיז אותי, חבל. אני אומר לכם, זה מקומם ואם כך פועל משרד ממשלתי ואם כך פועל משרד החינוך שבשביל כל פיפס הוא צריך לרוץ ולעשות דיונים, זה לא פלא שאחר כך אין זמן לעסוק בדברים החשובים באמת.

עוד מישהו ממשרד החינוך.

אמרת שאם יוספו זה רק יהיה יותר גרוע.

אני מבקשת להתחיל ולהגיד שהדברים נובעים מזה שמשרד החינוך תקוע. ביום שהם נאלצו, אני אומרת את זה ברור, נאלצו להוסיף את פרק השילוב בחוק מאז הם לא טרחו להתקדם עם מה שכבר היום הוא לא שילוב אלא החלה. לכן הם תקועים ב-30 שעות כי זה התאים לבתי ספר יסודיים, זה לא מתאים לחטיבות ולבתי הספר התיכוניים. בגלל זה הם תקועים בלהסיע לבגרות. הם לא היו רגילים להסיע ילדים לבגרות כי ילדים כאלה לא ניגשו לבגרות. הם תקועים שם כי הם פשוט, סליחה, אבל התחושה שלנו בשטח שלא באמת רוצים. אנחנו לא מעלים את זה היום בפעם הראשונה, כבר שנים אנחנו מעלים את זה. זה לא שיש כאן עניין של מודעות לבעיה. הבעיה ידועה, אנחנו מדברים עליה. אני באופן אישי משנת 2007 נמצאת על הנושא הזה פעמיים בשנה. אני חושבת שבתור רגולטור הוא היה לפחות להסביר את זה עם עצמו. זה באופן כללי.

אני רוצה להרחיב, לא מדובר רק בהסעה של ילדה לבחינת בגרות. מדובר בדברים אחרים, פעילויות של משרד החינוך: סל תרבות, שחיה בכיתות ד', טיולים, טקסים. מה הילדים האלה אמורים לעשות? לא להגיע לפעילויות האלה? הם מגיעים רק ללימודים וחזרה, זה מעצר? אני לא יודעת אם אדוני יודע, אבל גם בחינוך המיוחד, עכשיו חופש והחינוך המיוחד לא מקבל תקציב להזנה. כיתת חינוך מיוחד לומדת עד השעה ארבע, משרד החינוך לא מעביר תקציב לזה. הוא הפסיק החל מהיום האחרון של הלימודים הפורמאליים. למרות שהכיתות האלה ממשיכות עד ה-15 באוגוסט משרד החינוך לא מעביר כסף להזנה, הכול על הרשות המקומית. את זה אני אומרת בוודאות, בדקתי.

דבר נוסף שאני רוצה לומר, לכל משרד יש רזרבה שחייבת להיות, זה חלק מהתקציב הפנימי שלו. גם למשרד הזה יש רזרבה. אם מוציאים מהרזרבה לדברים כמו קייטנות בחופש הגדול בגלל שהתרומה שהם היו אמורים לקבל אדירה בסוף לא נלקחה, אני לא מצליחה להבין איך מתוך הרזרבות האלה אי אפשר למצוא 50 שקל למונית. אני באמת לא מצליחה להבין. אני באמת מרגישה שזה חלק ממלחמת ההתשה נגד הכללת ילדים עם צרכים מיוחדים בחינוך.

את יודעת שאני לא חושב כמוך. אני לא חושב שיש כאן קונספירציה.

לא קונספירציה.

זו מילה מתאימה למה שאמרת, אבל העובדות כנראה מדברות בעד עצמן.

תודה אדוני היושב ראש. אני מארגון "בזכות". בהמשך לדבריה של רויטל, הבעיות בהסעות בשילוב לא מתחילות ברגע שתמה שנת הלימודים. את הבעיות של ההסעות בשילוב אנחנו רואים גם לאורך שנת הלימודים. כשילדים נמצאים בשילוב, כשילדים זכאים להסעות כי הם ילדים עם צרכים מיוחדים. הם נתקלים בתשובות כמו 'אתם נמצאים בשילוב.
אם הגעתם לשילוב אתם לא זקוקים להסעות'. אנחנו ראינו את זה ואני יכולה להראות פרוטוקולים שזה נאמר על ידי נציגי משרד החינוך. בזמנו הייתה לנו מחלוקת משפטית בעניין. אני חושבת שלצורך הבהרה חשוב שמשרד החינוך יפנים כבר שחינוך מיוחד, אנחנו חוזרות על מה שרויטל וגם אני אומרות בכל ישיבה, חינוך מיוחד זה לא מקום. ברגע שחינוך מיוחד הוא שירות וחלק מהשירות אלו הסעות למסגרות החינוך, זה אומר שגם ילדים בשילוב, כילדים עם צרכים מיוחדים, זכאים בדיוק לאותו שירות, הם זכאים להסעות למסגרות החינוך.

כשאנחנו מדברים על חופשת הקיץ באמת יש בעיה נוספת. אדוני, אני בכלל חושבת שצריכה כאן חשיבה כללית. אם ילדים עם צרכים מיוחדים, כך לפחות סבור משרד החינוך מבחינה מקצועית, זקוקים להארכה של שנת הלימודים, יתכן שצריכים לחשוב על איזו תכנית מיוחדת עבור אותם ילדים שמהלך השנה משולבים במסגרת החינוך הרגילה. לחשוב כיצד ניתן לאפשר להם את המשך התכנית עד לאותו מועד שנקבע גם על ידי החינוך המיוחד. גם כשאנחנו מדברים גם רצף טיפולי, גם על רצף לימודי ועוד כהנא והכהנא דברים שמשיקולים מקצועיים הוחלט שילדים עם צרכים מיוחדים זקוקים לאותה הארכה, אני חושבת שברגע שמקצרים את שנת הלימודים, ברגע שנקטע הרצף של שנת הלימודים וגם שהם לא זכאים להסעות. ראינו בשבוע שעבר, גם עם הסייעות יש בעיות ברגע שמפטרים אותן.
אני באמת חושבת שצריכים כאן חשיבה לגבי הארכת שנת הלימודים ולגבי השוואת התנאים באמת. אנחנו באמת מדברים על זכות לשוויון בין ילדים שנמצאים בחינוך המיוחד לבין ילדים שנמצאים בשילוב. בעצם באופן הזה מונעים מהורים לילדים עם צרכים מיוחדים או שמכניסים להם כל מיני שיקולים שאינם רלוונטיים לטובת הילד. אם הורה צריך להחליט אם הוא משלב את הילד שלו או להכניס אותו למסגרת של חינוך מיוחד, יכול להיות שהשיקולים האלה, אנחנו יודעים שהשיקולים האלה נכנסים לתמונה והם לא אמורים להיכנס לתמונה - - -

מה הפתרון, הרי יש כאן בעיה ארגונית לא פשוטה, אין ספק. נגיד שבבית ספר מסוים יש ילד אחד או ילדה משולבים והלימודים מסתיימים בסוף חודש יוני, איזה שירות מתוכנן לילד או לילדה הזאת שהם ילדים משולבים ושהם זכאים להמשך הפעילות עד אמצע אוגוסט, מה הם הפתרונות?

אני מהאגף לחינוך מיוחד. אנחנו צריכים קצת לפרק את המושג של ילדים בשילוב. זו כותרת מאוד גדולה. ילד בשילוב זה ילד שעבר וועדת שילוב ומקבל שלוש שעות כל השנה לאסטרטגיות למידה. לעומת ילד על כיסא גלגלים שהוא משולב בחינוך הרגיל. כלומר, אי אפשר להכניס את כולם תחת אותה כותרת ולגיד 'זה אותו דבר'. לראיה, אנחנו גם מתייחסים לזה אחרת. זאת אומרת, אי אפשר לומר שכל ילדי השילוב לא מקבלים או מקבלים או שמקבלים עד ה-30 ביוני. זה לא נכון. ילד אוטיסט או ילד עם הפרעה נפשית או ילד על כיסא גלגלים, ילד נכה שעבר בדיוק את אותה שילוב קיבל עוד דברים. הוא קיבל תמיכה מסוג סייעת, הוא קיבל יותר שעות, הוא קיבל יותר שעות פר-רפואיות, הוא מקבל אותן לאורך כל השנה. ילד כזה שיש לו את הזכאות במשך השנה יש לו גם זכאות בקיץ. אם יש ילד שקיבל הסעה כל השנה והוא בא לעירייה ואומר 'אני נרשמתי לקייטנה שיש לה אישור של משרד החינוך' הוא מקבל את אותה הסעה ואת אותה מלווה.

לא.

כן. אנחנו מלווים את הילדים האלה, יש לנו היום שמונה ילדים בחברה להגנת הטבע, ילדי שילוב שמקבלים גם את הסייעת וגם את ההסעה.

אני גם זוכר את המספרים. אנחנו מדברים על ילדים שלהורים יש אפשרות בחירה שניתנה להם בין בית ספר לחינוך מיוחד, בין כיתת חינוך מיוחד לבין שילוב, כלומר אלו ילדים עם רמת צרכים גבוהה, לא ילדים שזקוקים לקצת עזרה. מדובר בילדים עם רמת שילוב גבוהה, אם ההורה היה מחליט יכול להיות שהילד היה בכלל בכיתה לחינוך מיוחד ואז הכיתה הזאת כן ממשיכה עד 15 באוגוסט. באמת הילדים כמו הילדה שעליה אנחנו מדברים. מה קורה איתם? הם לא הולכים לקייטנה, אם הם היו הולכים לקייטנה אני מניח שהיו מקבלים את הסל הזה.

אחד הדברים ש"חוק השילוב" מדבר עליו זה על ההתנהגות הנורמטיבית בתוך החברה הנורמטיבית. זה הדגל של השילוב. הדגל של השילוב אומר 'בואו ניתן לילד את מרב ההזדמנויות להיות חלק פעיל בתוך הקהילה שלו עם כל היכולות שלו'. ילדה כזאת על כיסא גלגלים יכולה להוציא בגרות נפלאה, היא נכה ברגליים, אבל היא יכולה להוציא בגרות יפיפייה, ויש לנו מקרים כאלה. השילוב הוא השילוב המיטבי בתוך החברה - - -

את מדברת על ילדה שיש לה רק נכות פיסית. נכות פיסית על כיסא גלגלים עדיין לא שמה אותך בחינוך המיוחד. זה לא המקרים ואלו לא המקרים שעליהם אנחנו מדברים.

אנחנו מדברים על המקרים האלה. אנחנו מדברים על השילוב המיטבי בתוך החברה הנורמטיבית. אתה בא ואומר, אנחנו דנו בילד הזה, בוועדת השילוב יושב צוות מקצועי עם מסמכים קבילים שההורים מביאים, באים ואומרים 'הילד הזה, הילדה הזאת יקבלו את המענה בתוך החברה הרגילה'. החברה הרגילה מסיימת את לימודה ב-30 ביוני. כשמגיעה שנת הלימודים לסיומה אנחנו אומרים, 'לא, עכשיו היא לא תקבל את מה שקבלים כולם, עכשיו היא תקבל מה שהחינוך המיוחד מקבל'.

גם בחינוך המיוחד היא מקבלת סל שילד רגיל לא מקבל. הילד המשולב בכיתה רגילה הוא בא עם סל בגלל שהוא ילד עם צרכים מיוחדים. זה לא נגמר ב-20 ביוני או ב-30 ביוני.

כן. הסל הזה מלווה אותו עד - - -

אנחנו מדברים על הסל.

הסל הזה מלווה אותו עד תום שנת הלימודים.

ואחר כך?

ואחר כך, אם הוא ילד שילוב יש לו את התכניות שאולי מתאימות לו, אבל הן לא באות ממשרד החינוך. אלו תכניות של העשרה, אלו תכניות קהילתיות, אלו תכניות של הגופים שמלווים את הילדים הנכים בצורה כזאת או אחרת. הסתיימה שנת הלימודים - -

אני מבין שהשילוב הוא חלקי. השילוב הוא לא שלם.

זה שילוב מלא, ככל שהוא יותר מלא הוא יותר מתאים את עצמו לשנת הלימודים.

בואו נעבור לבית ספר לחינוך מיוחד בחודש יולי. תסלחו לי, קודם כל, יש כיתת חינוך מיוחד בבית ספר רגיל? היא ממשיכה בכיתה לבד בבית הספר? אני לא מכיר את זה.

כן. כן. אם זו לקות מאוד קשה - - -

לא. יש כיתת חינוך מיוחד בת 7 ילדים. כיתת חינוך מיוחד - - -

של תלמידים עם הפרעות נפשיות קשות, להם יש המשך. לאוטיסטים יש המשך. לא לכל אחד יש המשך לימודים.

אנחנו הסכמנו שלא כל ילד משולב זקוק. ילד משולב ברמת צרכים נמוכה או יכולת שילוב גבוהה שנמצא בכיתה גם הסל שלו קטן שכולל סיוע, משלבת, עוזרת למספר שבעות בשבוע. אנחנו מדברים על הילדים שהסל שלהם הרבה יותר גדול כי הם לא ילדים עצמאיים, בין אם זה פיסית או דבר אחר וכמובן ושילוב של בעיות קוגניטיביות וכדומה. הילדים האלה יכלו להיות בכיתת חינוך מיוחד. אנחנו נותנים היום להורים בכל המקרים לקבל החלטה. זאת בעצם מהות החינוך המשולב. בונים סל, אם הסל הוא סל של הסעות, של סייעת צמודה ושל פעילות אינטנסיבית, אז צריך להמשיך אותו גם בחופש הגדול בין אם הוא בחינוך המיוחד בבית הספר לחינוך מיוחד ובין אם הוא בכיתת חינוך מיוחד וגם אם הוא משולב בכיתה רגילה.

המתכונת הזאת לא קיימת, לא קיימת מתכונת של המשך טיפולים אחרי ששנת הלימודים נגמרה בחינוך הרגיל. אלא אם כן - - -

חיה, יש לך בעיה בהבנת השילוב. אומנם את מפקחת ארצית כמו שאני מבין, יש לך בעיה בהבנת השילוב, לפחות כפי שאני חושב שאני מבין את דברייך.

ואם אני אציג את הצד השני שבא ואומר, 'אוקיי, אם זה שילוב אז שילוב לכל דבר ועניין'.

לא. מה פתאום?

אז ביולי הוא יהיה שייך למסגרת חינוך מיוחד?

תראי, לכיתת חינוך מיוחד מאחר והיא כיתה, אני מניח שנמצאו לזה פתרונות. אם יש ילד יצטרכו למצוא. אגב, מי שמפעיל בכלל את ההסעות ואת הסייעות היא הרשות המקומית שאתם מממנים על פי מפתחות, הרשויות הו המבצעות. אני מניח שבישובים בינוניים והלאה יצטרכו איזה קולקטיב, כלומר לקחת ילד מבית ספר א' עם ילד מבית ספר ב' עם ילד מבית ספר ג' וליצור לעצמם איזו קייטנה או אפילו לצרף אותם לבית ספר מיוחד שנמצא באותה סביבה. לזה צריך למצוא פתרונות בגלל שיש ילדים משולבים, להערכתי זה לא המספר הגדול.
המספר הגדול של משולבים הם באמת כאלה שהצרכים המיוחדים שלהם מאפשרים סל קטן יותר לעומת ילדים שמחייבים סל יותר גדול של ניידות, של לווי קבוע ויש אפילו כאלה שדורשים טיפול רפואי רצוף. לאלה צריך למצוא פתרון בין אם זה באמת על ידי כך שההורה נרשם לקייטנה ומקבל החזר ממשרד החינוך בין אם יוצרים קייטנה מיוחדת לקבוצה או שמצמידים אותם.
אני מסתכל למשל על חיפה, זו עיר גדולה, שם מציעים ללכת לאחד מבתי הספר המיוחדים שממשיכים בפעילות. אם זה יישוב קטן כמו ירוחם שאין שם חינוך מיוחד, צריך להסיע אותם לבאר שבע כפי שמסיעים אותם גם היום. לזה צריך פתרונות כי זה כל רעיון השילוב. אני חוזר ואומר ונדון בזה בהרחבה בעוד שבועיים, נדון על דוח דורנר ועל החוק החדש. אנחנו מנסים לדחוף קדימה את כל רעיון השילוב. יש מדינות בעולם שאין בהן בתי ספר מיוחדים, כל הילדים משולבים.

ומה קורה ששנת הלימודים מסתיימת?

תלוי במדינה. אם המדינה נותנת לילדים האלה פעילות גם בקיץ, אז נתונים להם פעילות בקיץ.

גם לילדים עומדת הפעילות לרשותם.

אז למה הילדה הזאת, למה אומר לנו ראש אגף ההסעות שזה דבר לא פתור. בנקודה הקונקרטית זה לא פתור וגם בדברים נוספים.

לא. הוא דיבר על ההסעה לבגרות.

מה, בגרות היא לא חלק מהלימודים? זאת עוד יותר טריוויאלי מאשר להמשיך להסיע את הילדה הזאת לפעילות בקייטנה למשל. לה מגיעה הסעה עד 15 באוגוסט אני מניח, זה לא רק לבחינות הבגרות.

לא.

אוקיי, אני חושב שכן.

אתה מדבר על ניידות. ילדים אחרים - - -

בבקשה השלטון המקומי.

א', יש כאן דיון בשתי רמות. אחד, בעניין הסל העקרוני על מה שצריך לכלול חינוך משלב. כאן יש דיון פתוח וצריך לראות איך אנחנו מתמודדים איתו. גם הסוגיה שעלתה כאן היום היא הרבה יותר פשוטה, איך מאפשרים לילד מהחינוך - - -

הסוגיה הזאת אין עליה דיון.

על זה המערכת מציבה דרישות והיא לא יכולה לספק את הכלים.

אני מבקש להציג את העמדה של השלטון המקומי כי גם מי שמבצע בסוף את ההסעות האלה זו הרשות. יש גם השתתפות של הרשות המקומית, זה משהו שבעינינו הוא עיוות שצריך לטפל בו. מבחינת הערכות וגם מבחינת התקציבים שצריכים להשלים אנחנו חושבים שצריך לטפל בזה ולעשות את זה.

יש פגישה אתכם בנושא הזה.

העמדה שלנו מאוד ברורה, צריך לטפל בזה ולפתור את הסוגיה ולשלם כמה שצריך כדי לאפשר לילדים להשתלב.

יש כללים של השתתפות הרשויות המקומיות, הרשויות רוצות, מובן לי שהן רוצות רק שאני לא בטוח שזה יקרה, הן רוצות שהמדינה תממן את הכול. אגב, בחינוך המיוחד המדינה מממנת הכול, כך נדמה לי.

המדינה משתתפת.

אם אני זוכר, בחינוך המיוחד המדינה מממנת.

לא הסעות.

אחוז ההשתתפות זהה לחינוך הרגיל.

מכוון שכך אני עדיין אומר שזה גם דיון - - -

זה דיון בפני עצמו. אני רוצה לומר לך זיו, גם אתם יכולתם לפתור את הבעיה הספציפית שלשמה התכנסנו. כלומר, הילדה והאימא לא היו צריכות להיזרק אל תוך המערכת הכוללת. אגב, על איזה ישוב מדובר, מישהו מכיר?

>
היו עוד פניות, הבעיה היא לא בישוב ספציפי. אני לא יודעת, המידע מגיע לקואליציית הורים, אנחנו מקבלים מידע.

גם אני ניסיתי לברר להבין איפה על מנת לפתור את זה. פניתי בשאלה גם לרויטל כדי לנסות לעזור.

הרשות המקומית לעומת משרד החינוך יכולה לעשות את ושהיא תתמודד אחר כך עם משרד החינוך. לא על האימא להתמודד עם משרד החינוך. כלומר, את השירות יש לבצע ואחר כך לריב עם משרד החינוך שיחזירו את הכסף.

אני מוועד הורים משלבים. אני רוצה להודות לך שקיבלת אותנו כאן בכנסת לדיון הזה. לומר גם שפנינו לשלום מול משרד החינוך. אנחנו כבר אמרנו על כוונתנו, שיש רצון טוב. אנחנו מאוד נשמח שיהיו נהלים כתובים שגם אנחנו נוכל לקבל פניות שמתקשים איתן, שיפנו אלינו. רצוי שהנהלים יהיו כתובים במקום שכל אדם שצריך להגיע לנוהל יוכל להגיע אליו. במיוחד בנושאים שקשורים לחופש הגדול וגם בכל הנושאים החריגים שהם מעבר למה שניתן בחוזר המנכ"ל. נשמח כמובן גם לשיפור ניסוח חוזר המנכ"ל כדי שהוא יהיה יותר חד-משמעי בכל מיני נושאים שהם לא כל כך חד-משמעיים.

בנושא של החופש הגדול ושל ניצול שעות הסיוע אני מבקשת לעלות נושא נוסף שהוא מאוד אקוטי בשביל ילדים עם אוטיזם, זאת האוכלוסייה שאני מייצגת אותה. יש לנו הורים לילדים שפונים אלינו בטענה שילדים מחליפים או עומדים לקבל סיוע חדש בשנת הלימודים הבאה. הם מאוד מבקשים את האפשרות בזמן החופש הגדול יהיה אפשר לנצל את התשלום של 12 חודשי עבודה לסייעות כדי שהן תפגשנה עם הילדים לפני תחילת שנת הלימודים כדי לעשות היכרות, לעזור להסתגלות בתחילת שנת הלימודים כדי שלא יגיע סיוע חדש שהילד לא מכיר. שתהייה איזו הכנה ומפגשים מקדימים. אני חושבת שזה אידיאלי מאחר ש-12 חודשים משולמים לסייעים האלה.

אגב, זו פנייה לשלטון המקומי.

אני יכולה לומר שכבר בשנה שעברה יצא מכתב על ידי רעיה לוי גוטמן שהייתה מנהלת האגף. מכתב עם פניה לרשות - - -

משרד החינוך ממליץ והרשויות המקומיות אומרות 'ממליצים, אנחנו לא חייבות'.

אני רוצה לומר, א', הנושא הזה של 12 חודשי תעסוקה סוכם, הוא לא בדיוק מתבצע עדיין. אני מכיר במידה מסוימת את הדיונים. עשינו לאחרונה דיונים וכעסנו מאוד על השלטון המקומי ועל ההסתדרות. אחר כך קיבלתי משוב שהשלטון המקומי לוקח ברצינות את העניין הזה . זה סוכם, זה עדיין לא מבוצע מספיק טוב. השכר הוא 12 חודשים ולכן גם יש אפשרות שבימים שלפי תחילת הלימודים תהייה הכרות עם סייעת חדשה, לפעמים הסייעות בכלל ממשיכות. אני מקווה שזה ייפתר. זה בשלב מעבר ואני לא יודע כי זה עם החשב, אבל זה אמור להיתפר.

וזה צריך להיכנס לחוזר המנכ"ל.

בעניין הזה יש הבנה של כולם שהשכר הוא 12 חודשים בשנה והתעסוקה היא 12 חודשים. זה לא אומר שאי אפשר לפטר את הסייעת. זה 12 חודשים בשנה.

אני רוצה לחדד את מה שאומרת יעל. זאת הזדמנות לייצור בחופש הגדול טרם תחילת שנת הלימודים מפגש שבזכותו יהיה אפשר ב-1 בספטמבר להתחיל ללמוד. כדי שזה יהיה צריך שחוזר מנכ"ל ישונה. כרגע חוזר מנכ"ל באופן שהוא כתוב אומר, אסור להיפגש עם הילד שלא בבית הספר. בית הספר סגור, הוא לא פועל, איך הם יפגשו?

תרשמו לעצמכם את זה. צריך בכלל לעשות פה שינוי כי בדרך כלל האישורים למספר השעות של הסייעות לא תמיד מגיעים בזמן. כאן, אם הסייעת מועסקת 12 חודשים בשנה, שוב, זה השלטון המקומי. זיו, זה אתם, אתם צריכים להיכנס לעומק מבחינת תהליך הטיפול בעניין. אנחנו כבר מזמן הגענו למסקנה שהיקף הדרישה לסייעות הוא לא קטן, הוא מקסימום יציב. הוא גדל בחלק גדול מהמקרים. אם הסייעת היא טובה והיא מקצועית ויש תיאום בין הילד לסייעת, אין שום סיבה שהיא לא תדע כבר במאי כמו שיודעים בכל מערכת החינוך, שהיא ממשיכה לשנה הבאה. כאן צריך לעבור שינוי מנטאלי. אני יודע שזה לא כל כך פשוט. זה לא מתנגש אם השאלה, כן קביעות לא קביעות, זו בעיה בפני עצמה.

יש כמובן נושא נוסף שנדון בו. גם על זה יש דיון בעוד שבוע או שבועיים. חוזרים לעניין הסייעות, לעניין המקצועי, מה מנדרש מהן, זה נושא בפני עצמו.

כמה נקודות לגבי דברים שעלו. קודם כל, בנוגע להסעות לקייטנות נאמר כאן שיש הסעות לקייטנות של החברה להגנת הטבע, אין הסעות לכל הקייטנות. כלומר, גם אם מדובר בהסעות שבפיקוח, אבל אם הן לא קייטנות רשמיות של הרשות המקומית, למיטב ידיעתי ועל פי הפניות שמגיעות אלינו, אין הסעות לקייטנות הללו לכל הילדים המשולבים.

נקודה שנייה, בנוגע למקרה שפתחת בו את הדיון, אני חושבת שגם לפי הפרשנות המשפטית של התקנות הנוכחיות, הן מאוד בעייתיות. מיד אגע בעניין התקנות, זו תהייה הנקודה הבאה שלי. ניתן היה להגיע למסקנה שהילדה הזאת זכאית להסעה לבגרות כי זה חלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים.

הנקודה השלישית, התקנות. התקנות הנוגעות להסעה בטיחותית שמקנות או מפרטות את הזכאות להסעה לילד עם צרכים מיוחדים הן מאוד מאוד בעייתיות מבחינת הפרשנות המשפטית שלהן. אני חושבת שכפי שיאמר בעוד שבועיים אולי בישיבה על ההסעות, נאמר כבר שמשרד החינוך צריך לשבת ולכתוב תקנות בכלל לגבי הסעות לילדים עם צרכים מיוחדים. לא ניתן להסתפק בנהלים ובוודאי בנהלים לקונים שהם מתוך חוזר מנכ"ל שמדבר על הסעות. יש כמה סעיפים שמדברים על הסעות של ילדים עם צרכים מיוחדים. ראינו שבדוח צרפתי יש כל הרבה סוגיות כשמדובר בהסעות הללו. משרד החינוך צריך לעשות מה שעושה משרד הרווחה לגבי פעוטות עם צרכים מיוחדים. הוא צריך לשבת ולכתוב תקנות. אני חושבת שאם התקנות היו בהירות והנהלים היו ברורים לא היינו מגיעים לכאן שוב שוב לישיבה שמדברת גם על הסעות לקייטנות ולכל מיני פעילויות חוץ בית ספריות וגם על פעילויות בחופשת הקיץ.
ברשותך נקודה אחרונה. רויטל העלתה כאן נושא והייתי שמחה לשמוע את תגובת המשרד לגבי הזנה בחינוך המיוחד בתקופה הנוכחית. ממה שנאמר לרויטל - - -

בדקתי את זה אל מול החשב אצלנו, מול מנהלת המחלקה לילדים בסיכון ואל מול הגזבר, משרד החינוך לא מעביר כספים להזנה לכיתות המיוחדות שממשיכות ללמוד עד 15 באוגוסט.

לא לבתי הספר לחינוך מיוחד אלא - - -

לכיתות חינוך מיוחד.

לא לבתי ספר לחינוך מיוחד.

אני מוכנה כרגע לסמס ולבדוק.

אני מניח שלא. המערכת עובדת במילואה.

משרד החינוך מעביר קודם כל לבתי הספר לחינוך המיוחד. שנית, הוא לא מעביר את התקציב למי שבתקן הלימודים שלו בחודש ביולי ומחצית אוגוסט הוא עד השעה 13:30.

הכיתות האלה עובדות עד 13:30?

כן, עד 13:30. הזנה ניתנת מ- 14:30.

סליחה, הם אמורים להיות שם עד השעה 16:00, אם קבעו עד 13:30 - - -

לא. זה מחולק וזה קיים כבר שנים, הם עובדים עד השעה 13:30 מתקן משרד החינוך. החל מהשעה 13:30 הם עובדים מתקן של הרשות.

אבל הילד שם עד השעה 16:00.

הילד עד 16:00, אין לי על זה ויכוח. משעה 13:30 מי שלוקח את האחריות, את האנשים ואת הפעילות היא הרשות המקומית.

אתה מבין? הילד הוא תלמיד חינוך מיוחד שלכם. תאכילו אותו, הוא לא עושה דיאטה לביקיני.

נכון, הוא לא עושה דיאטה לביקיני, אבל הוא נמצא מתקן משרד החינוך עד השעה 13:30.

ומהשעה 13:30 נכנס השלטון המקומי. זה שעשיתם ביניכם ככה. הילד נמצא עד 16:00.

זה קיים שנים. בתחילה הם עבדו עד 13:30. באו ההורים ואמרו שהם רוצים - - -

מה זה אנחנו רוצים?

הם רוצים שזה יהיה עד השעה 16:00 משום שזו המסגרת שנותנת גם למשפחה להמשיך לעבוד ולפעול וגם לילד להמשיך לקבל מענה כי הוא לא יכול לקבל מענה אחר במקום אחר בצהריים. היה הסכם עם השלטון המקומי, משעה 13:30 השלטון המקומי לוקח על עצמו את כל הפעילות.

אם נחתם הסכם, - - -

הם הרגולטור, להם לא איכפת שילד לא אוכל?

מה היה כתוב בהסכם לגבי ארוחת הצהריים?

כל הפעילות משעה 13:30 ועד השעה 16:00 חלה על השלטון המקומי. האוכל הוא חלק מהפעילות. אגב, רבותיי זה כבר קיים שנים כך. שנים שזה מתנהל בצורה הזאת.

אין ספק שאם הילד נמצא בפעילות מהבוקר עד השעה 16:00 צריכה להיות ארוחת צהריים. אין ספק. אם יש באמת הסכם עם משרד החינוך והמרכז השלטון המקומי על העברת המקל לשלטון המקומי והשלטון המקומי מממן גם את השהייה ואת כל התהליך החל מהשעה 13:20, צריך לסכם ביניכם מי אחראי על ארוחת הצהריים. זה דבר שאני אבקש לסכם כי הוא דבר טריוויאלי, בסוף הילד צריך לקבל אוכל. אגב, השלטון המקומי מספק את המזון בבתי הספר שיש בהם הזנה.

בוא נודה על האמת שמשרד החינוך כמו שההסעות לא עודכנו במשך שנים, הם מעבירים סכום שהוא לא ריאלי, גם המזון הוא סכום לא מעודכן - - -

זה סיפור אחר. תאמרי לי, מי מסיע את ילדי הכיתות של החינוך המיוחד חזרה הביתה בשעה 16:00? מדובר על אלה שהיו עד השעה 13:00 כאילו משרד החינוך, ועד ה-16:0000 הם עברו לשלטון המקומי.

זאת הסעה של השלטון המקומי עם השתתפות של משרד החינוך.

הנקודה לא ברורה.

הוא לא אכל, זה דלק.

בואי נרד מהציניות רויטל. משרד החינוך מחויב לשתי הסעות ביום, בבוקר ובסיום. ישנם ילדים, ויש פניות אלינו לגבי ילדים שרוצים לסיים בשעה 13:30. נאמר להם שיש הסעה בשעה 13:30. אלה שלא רוצים לסיים בשעה 13:30 ושזה לא מתנגש עם הסעה נוספת, מקבלים את ההסעה בשעה 16:00. אין עם זה בעיה.

עלתה כאן נקודה לא ברורה. אנחנו נרשום את זה ונבקש מכם משרד החינוך שתבדקו. באחריותכם לוודא איפה האחריות נמצאת.

אוקיי. רציתי להוסיף עוד נקודה אחת לנושא של השילוב. במיוחד כעת שאנחנו מדברים על יישום דוח דורנר, זו הבחירה של ההורים להיות בחינוך הרגיל, הייתה כאן ישיבה אחת גדולה ואני העליתי אם זה גם שם. הילד הוא הילד של החינוך הרגיל, החינוך הרגיל צריך להיות שותף מלא. אם הילד הזה יבוא ויגיד, 'אני בחינוך הרגיל, במשך כל השנה אני מקבל ממשאבי החינוך המיוחד כדי לעזור לי להיות בחינוך הרגיל, אבל מי שאחראי עלי, מי שנותן לי את התעודה, מי שמלווה אותי, מי שפוגש את הוריי שלוש פעמים בשנה, זה החינוך הרגיל'. יבוא הפרטנר הזה, יש לי מענה גם בקיץ לילדים.

חיה, לא הבנתי, החינוך הרגיל נמצא במשרד אחר? זה לא אותו משרד?

בוודאי שלא. אנחנו הוזמנו כאנשי האגף לחינוך מיוחד. הכותרת כאן היא משרד החינוך ואני מבינה את זה, אבל צריך לשבת כאן עוד פרטנר והוא פרטנר שילך ויהיה יותר ויותר משמעותי ככול שאנחנו - -

את - - -

אני לא מורידה שום אחריות.

את מציפה שאלה מאוד מעניינת כי יש טוענים שאם נתקדם ויותר יותר ילדים יהיו בחינוך המשולב לא יהיה יותר מקום לאגף לחינוך מיוחד כי בעצם החינוך המיוחד נכנס לתוך המערכת. לכן, אתם במשרד החינוך צריכים למצוא מענה מי מטפל בילדי החינוך המשולב שהם בעלי צרכים מיוחדים ונמצאים בחינוך הרגיל. עם מי מדברת מנהלת בית ספר רגיל שיש בו ילדים ללא צרכים מיוחדים ויש בו שניים-שלושה ילדים עם צרכים מיוחדים? מיהו הצוות המקצועי שעומד מאחוריה? מי מסייע לה? מי מטפל בה? אין ספק שכאן אתם תצטרכו לשבת ולמצוא איך מסדירים את הדבר הקשה ביותר במשרדי הממשלה, את הקשר הבין אגפי.

אדוני, אני חייבת להגיד שאחד הדברים הקשים כשאני מלווה הורים זה לשבת בוועדות שיושבת מפקחת חינוך מיוחד ומפקחת לחינוך רגיל, אחת אומרת 'זה לא שלי' והשנייה אומרת 'זה לא שלי'. כל הדברים האלה נשארים באמצע. זו בדיוק הסיבה שהעלו את הדבר הזה לשדולה.

אני לא אמרתי לא שלי, אני אמרתי בשיתוף.

לא את אומרת. אני יודעת שאת לא אומרת, אבל לפחות המפקחות בשטח אומרות 'לא שלי'.

רויטל, את צריכה להבין שהתהליך הוא תהליך של שינוי קונספציה מוחלט. זה ייקח זמן רב, לא רק עד שיכתבו את הכללים ויקבעו את הנורמות ואת הסל, אלא עד שכל הורה וכל מורה וכל מנהל בית ספר יבין את המשמעות העמוקה של מה שאנחנו קוראים שילוב. זה לא רק כסף, זה הרבה כסף כי בסוף שאתה מחלק את זה, את יודעת את דעתי, זה לא מעט כסף, אבל זה תהליך. אנחנו צריכים לדאוג, אנחנו כאן. כמובן שבמשרד החינוך צריכים לעשות את כל השלבים. יש את הניסוי שאנחנו נבקר בו במהרה בימינו ונראה איך זה מתקדם.

משרד החינוך צריך בהחלט לשנות את הקונספציה.

אנחנו מאוד נשמח אם בדיונים שיתקיימו פה בעתיד הקרוב כן יהיה נציג מהחינוך הרגיל שילווה אתכם.

אנחנו נבקש בעצם מהמזכירות הפדגוגית.

כמי שמרכזת את יישום דוח דורנר אני רוצה להתייחס. באגף לחינוך מיוחד יש לנו דיאלוג קבוע עם האגף לחינוך רגיל, יש לנו נציגה של האגף לחינוך יסודי רגיל שמלווה אותנו לאורך כל הדרך, אני גם אזמין אותה לדיון הקרוב.

לאיזה אגף את שייכת?

אני שייכת לאגף לחינוך המיוחד. אני בהחלט אזמין את הנציגה שעובדת יחד איתנו בשיתוף פעולה, היא מהאגף לחינוך יסודי. כרגע דוח דורנר מיושם בחינוך היסודי ולכן אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם האגף לחינוך יסודי.

אני כן רוצה לחזק את דברייך ולומר, יישום דוח דורנר בהחלט מעלה אתגר גדול. האתגר הגדול בעיניי הוא נושא שינוי עמדות. שינוי עמדות הוא תהליך ארוך, תהליך משמעותי שייקח זמן בקרב צוותי חינוך. אנחנו עובדים על זה, אבל זה בהחלט תהליך שאנחנו רק בראשיתו. צפויה לנו עבודה רבה בנושא.

הדיונים במשרד החינוך יחד עם האגף לחינוך מיוחד בהחלט ימשיכו. בימים אלה נכנסת מנהלת אגף. ברגע שיסתמו חילופי השלטון אנחנו בהחלט נזמין ונמשיך לקיים את המפגשים האלה.

אתם בעצכם צריכים להבין שצריכים להיות גם נציגים של החינוך הרגיל. אתם קיבלת, האגף לחינוך מיוחד, ליישם את הדוח שחלק ניכר ממנו הוא נושא של השילוב. אתם יושבים כאן ואומרים 'שילוב זה לא אני זה החינוך הרגיל'. אז למה אתם יושבים כאן?

לא אמרתי 'לא אני'.

השילוב הוא בהחלט אנחנו. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה. אני חושבת שההערה שאומרת שצריכה להיות נציגה גם של החינוך היסודי הרגיל, היא הערה נכונה, היא במקום. כבר למפגש הבא בנושא יישום דוח דורנר אני אזמין אותה.

צריך לעשות שם סדר בתוך האגפים.

כבר שנים כך.

תודה. בבקשה חבר הכנסת שמעון אוחיון.

קודם כל תודה אדוני היושב ראש שאתה מעלה את הסוגיה הזאת. זו סוגיה מאוד כאובה. אני לתומי חשבתי, חזרתי ביקור אצל קרן רודרמן בארה"ב, הם עוסקים שם בסוגית השילוב, זה אחד הנושאים שהם מובילים. הם לקחו אותנו לראות איך משלבים אנשים בתעסוקה. אני אומר להם 'מה עם חינוך' הם ענו: 'לא שם. אנחנו במה שייך להכשרה וללימודים, כבר לא שם. מה שמעניין אותנו כרגע זה הסוגיה של התעסוקה'. לוודא ששני מתחרים בחברה שמשווקת מכוניות, במקום שהם יביאו שתי מודליסטיות שתמכורנה לנו מכוניות, שיביאו שני אנשים עם מוגבלות שמכורים את המכוניות. זה לקח אותי למקום קצת רחוק. פתאום אני חוטף חבטה ואני רואה שאנחנו כאן בארץ עדיין מתווכחים בינינו בתוך האגפים עם מבנה משונה. באמת קשה לי לקבל אותו.
אני מבין את השותפות התקציבית עם הרשויות המקומיות. אני עדיין רואה את האחריות בכללותה של משרד החינוך. אפשר להתחשבן עם הרשות המקומית מה היא משלמת, מה הסיכום איתה. אבל האחריות כפי שאני רואה אותה היא של משרד החינוך.
קשה לי גם לקבל שמשרד שמקבל תקציב כולל בסכום של 52 מיליארד איננו בנוי לתת מענה כמו המקרה של האימא הזאת. קשה לי לקבל שיושב אדם שאחראי לעשות ואומר לי 'אני מוגבל, אלו התקנות, אלו הנהלים' זה מקרה קשה. הרעיון הוא באמת לשלב, כאן מדובר במאמץ. אני דווקא חושב שעד רבה, ילדים שהולכים לכיתת שילוב, בהם אולי צריכים ליותר להשקיע כי הם צריכים להתמודד עם ילדים רגילים. הם צריכים להתחרות במסגרת שהיא לא קלה כל כך בעניין הזה. לחשוב אולי שם אני צריך להשקיע יותר מאשר בכיתה שהיא פחות או יותר שווה. אני חושב שכאן אני צריך לבוא למשרד החינוך, לשר החינוך שייקח את עצמו בידיים. יש פה דברים שקודם כל צריכים להיפתר. לפעמים אני תמה, אני לא יודע אם היה סדר העדיפות, אם יש מקום לגייס 200-250 מיליון שקל כדי לתת קייטנה היום? אני בטוח ש-50% ממשתפי הקייטנות יכולים לממן את הקייטנה הזאת. יש משפחות שבאמת צריך לעזור להן, אבל יש כאן מקרים טבעיים שאינם פתורים. מה, רק הדברים רק ההיבטים הפופוליסטיים קיימים? אני לא מדבר על כל מיני הכרזות שנמצאו להן כספים. יש דבר כאן פשוט ביותר שלדעתי במסגרת התקציבית כן היה צריך למצוא לו פתרון.
אני לא חושב שוועדת החינוך והיושב ראש צריכים לשבת ולגשר בין אגף החינוך הרגיל לבין אגף החינוך המיוחד. אלו דברים שצריכים להיפתר בתוך המשרד ושצריך לעשות חלוקה מסודרת ומתוקצבת. זה לא רק עניין של נוהל, אם הנוהל הזה לא מגובה בתקציב מה אני צריך את התשובה של דוד הממונה על ההסעות שאומר 'רבותיי, זה הנוהל אבל אין לי תקציב'. אם אין לו כאן את המרחב לפתור את הבעיות, כואב לי בנקודה הזאת. אני חשבתי, נו, אני כבר הגשתי הצעת חוק לשלב עוד יותר באוניברסיטאות ולתבוע מהאוניברסיטאות שילוב. והנה היום אתם מחזירים אותי אחורה ואומרים, 'חכה, יש עדיין כאלה שמתמודדים בכיתה רגילה, רוצים להשתלב, רוצים להגיע לבחינה ואין הסעה'. זה עצוב. זה באמת חבל מאוד. אני מודה לך שבכל זאת אתה מעלה את זה.
אני חושב שצריך לפנות לשר החינוך שכן יתגייס לעניין. יש לו את התקציב, יש לו את המרחב לשבת בתוך המשרד לעשות את התיאום המלא בין אגף לחינוך הכללי. אם קיבלנו על עצמנו משימה שנקראת שילוב, אז בואו נרים אותה בצורה מכובדת. השילוב הוא באמת רעיון נפלא, רעיון נפלא. אם עולה משהו, ועולה, בואו ניקח ונטפל בו ולא נישאר רק בסיסמאות. שזה יהיה בתיאום כל הגופים.

אני מוכרח לשבח את השלטון המקומי שהגיב מיד ונתן את הצרכים. אני מניח שאחר כך הוא כן התחשבן.

רק אחרי הכתבה.

בסדר, לפחות לא קיבלנו תשובה כמו שקיבלנו היום.

הם קיבלו תשובה אחרת, 'אם כל כך חשובה לך הבגרות תשלמי את המונית של הבת שלך'.

אם כך הם אמרו, אני חוזר בי. אני באמת חשבתי להעניק להם קומפלימנט על כך שהם נתנו את ידם בעניין הזה. זה עצוב. אני באמת חושב שמשרד החינוך צריך לשנס מותניים, לעשות בדיקה יסודית בנקודה הזאת. אם ברצונו שילוב, שיגייס את התקציב, יתאם בין האגפים ויקבע את התקנות והנהלים שבאמת מתאימים לעכשיו. תודה.

אנחנו נתכנסנו לנושא מאוד ממוקד, מאוד מיוחד. אני מודה שהוא מובהק והוא כזה שהיה בכלל צריך להיפתר על הסף. תארו לכם את האזרח, במקרה הזה את האימא שגם כך הקשיים והבעיות והמעמסה כבדים מאוד. היא מקבלת כזאת תשובה ועכשיו לך וחפש את הפתרון. אותי תמיד מטריד, הרי כולנו צרכני שירותים, הולכים לבנק, למכולת, הולכים לאיזה משרד ממשלתי, כולנו כועסים תמיד על השירות שאנחנו מקבלים. אבל, כשאנחנו נותנים שירות אנחנו לא מספיק רגישים, לא מספיק קשובים. תשובות שאולי מבחינת הנהלים היבשים אנחנו מכוסים, הן לא ראויות במערכות כאלה.

דווקא המקרה הזה הוא כל כך מובהק, הלא אין ויכוח שבחינות הבגרות הן חלק משנת הלימודים. אין ויכוח שילדה שמסיעים אותה כל השנה, אין שום סיבה לא להסיע אותה גם לפעילות הזאת. זה חבל, זה חבל שאלו התשובות. יותר מזה, עולה כאן שאין מישהו במערכת, לא השלטון המקומי, כלומר הרשות הספציפית ולא משרד החינוך שאומר 'חברים, יש כאן בעיה לכו קדימה, אנחנו נכסה אותה. אחר כך נתווכח, נלחם, נתמודד על עוד 100 או 50 שקלים האלה'. אני אומר לכם , אני לא בא מלמטה, אני הייתי ראש רשות 15 שנה, אין דבר שמגיע לשולחן ראש הרשות, אגב המקרה זה לא צריך להגיע אליו, אם היו מגיעים אלי דברים כאלה הייתי בכלל כועס, 'למה אתם לא פותרים את זה, אחר תתווכחו, תלחמו', כך גם ברשות כמו ירוחם וגם ברשות יותר עשירה כמו חיפה. אני חושב שתודעת השירות פה פגומה. כולנו עוסקים באמנות שירות, זה פגום.

הדבר השני, אנחנו נמצאים בשלב של שינוי מודעות ותודעה. התהליך הוא תהליך שמביא יותר ויותר ילדים לשילוב. אני לא יודע אם ביום בהיר אחד באמת נגיע למצב שאין יותר בתי ספר לחינוך מיוחד, שכל המסגרות נמצאות בתוך בתי הספר. אני לא יודע, אני מניח שיהיו למרות שזה לא מחויב. בחיפה יש 10 בתי ספר לחינוך מיוחד, אין לי ספק ש-8 מהם אפשר לסגור לא כי הם לא טובים, הם מצוינים, אבל אפשר לשלב. אין ספק שזה תהליך.

אנחנו צריכים לבוא לנושא עם לב פתוח ועם ראש חושב. בסוף יש את המגע בין ההורים לאנשי המקצוע. לוועדות השונות, בחלק לא קטן מהמקרים נוח לוועדות שהילדים ילכו לחינוך מיוחד, זה מסתדר בריבועים. אם אנחנו ניתן להורים להבין שלמרות שיש סל לצרכים המיוחדים, אולי כדאי ללכת לחינוך המיוחד כי אז אין בעיה של הסעות ואין בעיה הזנה ואין בעיה של סייעת כי בחינוך המיוחד זה בפנים וזה גם אם אישי ולא קבוצתי. הלא כל הרעיון הוא לבנות סל וגישה חיובית שתעודד את ההורים, במקרים שזה בולט שזה בלתי אפשרי, לעודד את ההורים לשלוח את הילדים למסגרת החינוך המשלב. זה באמת מחייב שינוי קונספטואלי.
חלק מהדברים שעלו פה נמצאים אצלו על השולחן הדיונים ולכן אני לא רוצה להיכנס אליהם. אני באמת מבקש, ראשית בתוך משרד החינוך שיהיה בכלל תיאום אידיאולוגי ולא רק טכני בין האגפים השונים.

בקשר עם השלטון המקומי שהוא המבצע גם את ההסעות וגם את ההזנה, לוודא שהדברים באמת תפורים וסגורים מעבר לוויכוח על מהות ה- matchingוהתאמת המחירים המשתנים כמובן. הגוף המבצע בסוף זה אתם.
יש לנו שני דיונים באמת חשובים, האחד בכל נושא הסייעות והשני בנושא ההסעות. אני מקווה שמשרד החינוך יבוא יותר מוכן מהפעם הקודמת על מה שנקרא דוח צרפתי. הדוח הוא בהחלט דוח טוב, דוח מפורט. זה דוח שיש לו משמעיות כספיות לא פשוטות. אין בזה ספק.

גם הטיפולים שתצטרך לקבל הילדה שנאנסה בהסעה לפני כמה זמן כי לילדי C.P לא מגיע ליווי בהסעה.

כן. גם וגם וגם. חברים תודה רבה לכם.

מאיפה את מוציאה את זה?

זאת עובדה.

>

הרשות לא נתנה לה.

אם הרשות לא נתנה לה, אני לא יכולה להיות בכל הסעה. בוודאי שהיא זכאית.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:10.>