PAGE
2
הוועדה לקידום מעמד האישה
08/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 93>
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שלישי, י' בתמוז התשע"ד (08 ביולי 2014), שעה 14:00

<הדרה כפולה - זכויות נשים עם עיוורון ולקויות ראיה - לציון יום העיוור >

חברי הוועדה: >
עליזה לביא – היו"ר

>

עו"ד מוחמד מסאלחה - הרשות לקידום מעמד האישה, משרד ראש הממשלה

ד"ר אילנה גלייטמן - מנהלת השירות לעיוור, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

שושנה להט קרטר - מפקחת ארצית בשירות לעיוור, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מיכאל מורג - המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, משרד הכלכלה

נורית יהודה - עובדת סוציאלית, המרכז לעיוור בישראל

עו"ד טובה רקנטי - נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

דועא אבו אליונס - צעירי המרכז לעיוור בישראל - ארגון הגג של כלל ארגוני העיוורים בארץ

אורליה ויצמן - צעירי המכרז לעיוור בישראל - ארגון הגג של כלל ארגוני העיוורים בארץ

שרון עייני - צעירי המרכז לעיוור בישראל - ארגון הגג של כלל ארגוני העיוורים בארץ

מאיה מרין - צעירי המרכז לעיוור בישראל – ארגון הגג של כלל ארגוני העוורים בארץ

רונית פיסו - אישה לאישה - מרכז פמיניסטי חיפה

גילה זיידל - יו"ר "אופק לילדנו" - ארגון ארצי של הורים לילדים עם עיוורון

עמוס באר - מנכ"ל הספרייה לעיוורים בנתניה

דלית אזולאי

יעל, חבר המתרגמים
<הדרה כפולה - זכויות נשים עם עיוורון ולקויות ראיה>

ישיבת הועדה לקידום מעמד האישה, יום שלישי, ה-8 ליולי 2014, י' בתמוז תשע"ד. הנושא היום: הדרה כפולה – זכויות נשים עם עיוורון ולקויות ראיה. אנחנו מקיימים את הדיון החשוב הזה לציון יום העיוורת והעיוור בכנסת. נשים עם מוגבלות בכלל סובלות מאפליה כפולה. פעם ראשונה, בהרבה מובנים בשל היותן נשים ופעם שנייה, נוספת, בשל ההתמודדות עם המגבלה השונה.
התכנסנו היום לדיון על החסמים בהן אתן נתקלות. שתפו אותנו כדי שבאמת נוכל לבחון וללמוד מכן איך אפשר לסייע ולאפשר. העולם של העיוורים מוכר לי מאוד כי אבא שלי מחנך בבית חינוך לעיוורים הרבה שנים, גדלנו על הרבה סיפורים ושמענו על התמודדויות ועוד ועוד. היו לו לא מעט חניכים ששמרו איתו על קשר לאורך השנים. הנושא הזה באמת קרוב לליבי.

אבקש מדועא אבו אליונס חברת ההנהגה הצעירה של המרכז לעיוור. בבקשה אבקש לפתוח ולספר לנו.

צהריים טובים. קודם כול תודה לכם על הנכונות ועל הסכמה לקיים דיון בנושא החשוב הזה. בפתח הדיון חשוב לי לציין את החדשנות ואת הייחוד של הנושא. מדובר בקבוצה של נשים עם מוגבלות שטרם הופנה אליהן הזרקור כמו שצריך על אף שמדובר באחוז לא מבוטל של נשים באוכלוסייה שסובלות ממגבלות.
כמו שהיושבת ראש פתחה ואמרה, באמת אין מחלוקת שנשים אלה סובלות מהפליה כפולה על רקע המוגבלות והנשיות. בנקודה הזאת חשוב לי לציין שההפליה הזאת לפעמים היא משולשת ומרובעת אם את אישה ערבייה עם מוגבלות, הכול בהתאם לקבוצת המוגבלות שאישה משתייכת אליה בחיים.

הנושא הוא נושא שלא כל כך דובר עליו בפן הפוליטי ציבורי וגם בתחום המחקרי. אבקש לדבר בקצרה בכמה מילים על מחקר שנערך על ידי ארגון אישה לאישה, מרכז פמיניסטי חיפה באוניברסיטת חיפה שנקרא 'הקול השקוף'. כשמו כן הוא, הוא מביא לנו את הקולות השקופים של אותן נשים. תפקידו לעלות את המודעות לנושא ולהוות בסיס לגיבוש תכניות פעולה עתידיות. המחקר בוחן את הממשק בין פמיניזם לבין נשיות. הוא נחלק לשני תחומים עיקריים, זה מחקר איכותני וכמותי.
המחקר האיכותני התבסס על ראיונות שנערכו עם קבוצת נשים. קבוצה שכללה נשים עם וללא מוגבלות. את הממצאים שלו ניתן לחלק לשלוש קבוצות עיקריות. הקטגוריה הראשונה בחנה את גישת הנשים למוגבלות. קטגוריה זו התייחסה לעמדות החברתיות והאישיות למוגבלות. הנשים תיארו את הסטריאוטיפים והדעות הקדומות הקיימות כלפי נשים עם מוגבלות. כלפי נשים הסטיגמות היו חזקות יותר מכיוון שהן משלבות סטריאוטיפים על מגבלה ועל נשיות, דבר המשפיע על חסמים בתחום התעסוקה והערך העצמי. בעצם לעמדות החברתיות הפוגעניות כלפי נשים עם מגבלות יש השפעה על נשים ביחס שלהן כלפי עצמן.
הקטגוריה השנייה עסקה ביחס לפמיניזם והגדרה עצמית, בקטגוריה זו התייחסו נשים בעיקר לסוגיות שנגועות לעצמאות כלכלית, שוויון והיחס לגוף. בקטגוריה זו החוויה של הדרה כפולה התעצמה. נשים הגדירו את עצמן כמוגבלות בחברה פטריארכאלית. עבור חלק מהנשים הפמיניזם שיקף את התפיסה העצמית של נשיות שאיננה מובנת מאליה בקשר לנשים עם מגבלה.
הקטגוריה השלישית התייחסה לתפיסה העצמית של הנשים, היא בעצם נגזרת משתי הקטגוריות הקודמות ומגשרת בין הנשיות, המוגבלות והפמיניזם. הנשיות והמוגבלות היוו נקודת פתיחה מוחלשת עבור חלק מנשים, לחלק הן היוו גם מקור להעצמה ולחוזק.

הקו הבולט בשלושת הקטגוריות היה ההתייחסות למושגים של עצמאות ותלות שהיו בלתי נפרדים מההגדרות הנשיות. החלק הכמותי של המחקר היה מידת הביטחון של הנשים, ממנו עולה בברור כי בתחום השאלות שנשים נשאלו, נשים עם מוגבלות חוו יותר חרדה, מתח וחוסר ביטחון מנשים ללא מוגבלות. הפערים הגדולים ביותר נגעו לחששות הקשורים למצב הבריאות ולקבלת טיפול רפואי, לחשש אובדן בית וחרדה בנוגע למצב הכלכלי. המחקר הצביע על מגמה ברורה, על פי רמת חוסר הביטחון והגורמים לתלות, במידה רבה בלאומיותה של האישה, ארץ המוצא שלה, גילה, מצבה הבריאותי וכדומה.

עוד נמצא, נשים עם מגבלה סובלות מאפילה, השפלה וניצול מיני, שימוש בכוח פיסי המופעל נגדן על ידי המשפחה וגם על חוסר יציבות בהכנסותיהן – המוגבלות היא לא הגורם למצב אלא היחס של החברה.

דיברתי קצת מהר, מפאת חוסר הזמן. לסיכום אני מבקשת לומר שממצאי המחקר מדגישים את החשיבות ואת היחס שיש לתת לקבוצה של נשים עם מוגבלות ואת הקול שיש להשמיע. דעות קדומות וחסמים חברתיים תרבותיים כלפי אנשים ונשים עם מוגבלות עדיין נפוצים בציבור. קיימות הרבה דוגמאות לכך בחיי היום-יום.

בנקודה זו אני רוצה לציין שהמפתח שעומד לרשותו, נשים עם מוגבלות, טמון בחיי הקהילה והציבור, בעצם בכל מקום שמדברים בו על נשים או על בעלי מוגבלות חשוב להשמיע את הקול הזה. צריך לפתח תכניות פעולה ייחודיות שתיקחנה בחשבון את המאפיינים ואת הצרכים המיוחדים של הקבוצה הזאת. תודה.

תודה. תודה תודה רבה. הסקר הזה מרשים. בזמנו אנחנו גם התייחסנו לממד הביטחון. בהחלט תודה רבה. רונית פיסו מ'אישה לאישה'.

צהריים טובים, גם אני מברכת על הדיון. במרץ האחרון, 'אישה לאישה' פרסם והפיץ את הדוח. מאז אנחנו התחלנו לעשות פעילות לקידום מדיניות אל מול משרדי ממשלה, מול הנציבות לשוויון הזדמנות לאנשים עם מוגבלות. יש נייר עמדה, אשמח להעביר את עיקריו.

מתוך נייר העמדה, מהמידע שקיים והמחקר שכעת סיפרה עליו דועא בצורה מאוד יפה וכוללנית עולה, בעצם הדוח הזה מסכם פעילות של קבוצת מחקר במשך שנתיים. למדנו במשך השנתיים האלה וכמובן גם בשנה זו, שמשרדי הממשלה, הרשויות השונות כולל פעילות הנציבות עצמה, פעילות מתפתחת שבהחלט יש לומר עליה כל הכבוד, אבל לצד פעילות מתפתחת של נשים עם מגבולות רוב הרשויות והמוסדות כושלות וכושלים בהבנת הצרכים המיוחדים של נשים עם מוגבלות וראיה. כמעט ואין בנמצא פעילויות ותכניות מותאמות לנשים עם מוגבלות. בבואנו לדון בנשים עם מוגבלות, כאמור אנחנו מדברות על נשים במגוון גיל, מוצא, לאום, ותק בארץ ומגורים בפריפריה. אני רוצה לתת מספר דוגמאות שלמדנו ובחנו אותם.

הסיכוי של אישה בגליל או בנגב לקבל עזרים טכנולוגיים חדשניים נמוך יותר מאשר גבר במרכז. על אחת כמה וכמה אם הוא גבר שנפגע במסגרת שירותו הצבאי. יש מעט מאוד חומרי לימוד ותרבות המונגשים לדוברות ערבית. המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, מטה הפועל מטעם משרד הכלכלה מהווה יוזמה ברוכה לשינוי בכל מה שקשור לשילוב בתעסוקה, אבל אין בעבודה שלו שום התייחסות לחסמים ולקשים ייחודיים לנשים. למשל, התאמה של שוק העבודה לנשים וכמובן לנשים עם מוגבלות. מפגשי שיתוף ציבור שקובעים איך המרחב הציבורי שלנו יראה. בעברי ניהלתי במשך ארבע שנים עמותה סביבתית בחיפה של מפגשי שיתוף ציבור של מנהל הציבור עושה ומבצע, אין הקפדה לקיום דיונים באולמות מונגשים, אפילו לא מביאים אנשים עם מוגבלות כדי לדבר על איך המרחב הציבורי שלנו נראה וכמובן גם לא נשים עם מוגבלות שפעמים רבות הן מטופלות בילדים, בהורים מבוגרים.
אנחנו יודעים שהמצב הכלכלי של נשים ככלל הוא גרוע משל גברים. כאשר אנחנו מדברים על תחבורה ציבורית אין כמעט בנמצא תחבורה ציבורית נגישה, טובה וזולה. בטח ובטח כשאנחנו מדברות על תחבורה ציבורית לאנשים עם מוגבלות, ההסעות האלה עולות כסף רב. כמי שמארגנת כנסים לאנשים עם מוגבלות אני יודעת שמדובר במאות ואלפי שקלים ליום אחד.

המונח המרכזי שאני חושבת שהוא נפוץ פה מאוד באולם הזה הוא 'חשיבה מגדרית' בכול פעולה של רשות, של משרד ממשלתי. אנחנו רואים שאין שום חשיבה מגדרית כאשר מדובר על קביעת תכניות, על העברת תכניות, שקמפיינים ציבוריים ותקשורתיים בכלל לא קיימים. דבר אחרון וחשוב מאוד הוא כל נושא של ביטוח לאומי. ביטוח לאומי, יש לנו פרויקט ב'אישה לאישה' של נשים בביטוח לאומי. הרבה מהנשים שלנו חוות התייחסות משפילה ומזלזלת מצד המוסד לביטוח לאומי בעיקר כשמדובר על מחלות, מחלות שנקראות מחלות תקופות, על קשיים וליקויים בצרכים שונים. כלומר, הרבה פעמים ההגדרה של מישהי עיוורת, אם מספר אחוזי העיוורון שלה עלול לקבוע עולם ומלאו. אני חושבת שצריך לקחת את המוסד לביטוח לאומי ולעשות שם עבודה אינטנסיבית בכל המחלקות על מנת לגרום לאנשים להבין שהם באים לשרת את הציבור ולא לשמור על הקופה הציבורית על גבם של נשים ואנשים עם מוגבלות. תודה.

תודה רבה. נורית יהודה עובדת סוציאלית, המרכז לעיוור בישראל.

כמו שרואים אותי, אני עיוורת מוחלטת. במהלך חיי איבדתי את ראייתי בדיוק כשהפכתי להיות אימא. אני כאן לא כעובדת סוציאלית ולא כמישהי פעילה פוליטית בשדולה של העובדים הסוציאליים שמייצגת את המעמד העובד הסוציאלי בכנסת. אני אומרת את זה כי אני אישה עיוורת שפעילה פוליטית כאן בכנסת וגם ציבורית וגם עובדת סוציאלית. פה אני בכובע של אימא עיוורת מוחלטת. אני רוצה לומר שמאז שהפכתי להיות אימא הנושא העסיק אותי מאוד. כביכול, סך הכול לפני 12 שנה, חשתי לראשונה שאני האימא הראשונה עלי האדמות, כי לא הייתה שום התייחסות מינימאלית לצרכים המיוחדים של נשים עיוורות בכול מעגל החיים. מאז שהפכתי להיות אימא, הן במשרד הבריאות, הן בטיפות חלב, הן בבתי החולים במחלקת יולדות, כל הנושא של הסטיגמה והיחס, למרות שאני עובדת סוציאלית, למרות שאני אקדמית, למרות שאני כביכול בעלת הישגים, השאלה שנשאלתי הייתה איך אני אסתדר. חשבתי אז שככול והיה מערך שירותים או קצת שינוי בעמדות של אותם אלה שבאים במגע עם נשים נכות בכלל, אולי אני לא הייתי צריכה לעמוד בשאלה 'איך תסתדרי'.

על פי מחקר, כמו שראיתם, החרדה עולה, בכלל לאישה שהופכת להיות אימא לראשונה לא כל שכן לאישה עיוורת. בשירות לעיוור של משרד הרווחה התשובות הן: 'יש הדרכה שיקומית ויש עמותת אל הלב שדואגת לחונכים'. זה המערך היחיד שקיים. בביטוח לאומי אומרים, 'יש לך בעל רואה' – כמובן שאז הופכים את הגבר לבעל תפקידים נשיים כשיש אישה נכה. לפני מספר שנים בעקבות פעילות המרכז של 'אישה לאישה' אצלנו בשירות פגשתי נכות אחרות שהתלוננו לא רק על העזרה הטיפולית בילדים לאחר שהן הפכו להיות אימא, אלא גם לנגישות פיסית לגניקולוגיים, טיפות חלב וגם בזמן שהן בהיריון. כביכול התחושה והמסר שהועברו מהחברה הוא 'אין לך זכות להיות אימא'. כביבול אני או כל אישה אחרת צריכות להוכיח את הזכות להפוך להיות אימא. זה הפשוט מעבר לכול.
כעובדת סוציאלית מטפלת באנשים עיוורים אני פוגשת נשים רבות שצריכות להיות מוכרות, שילדיהן יהיו מוכרים כילדים בסיכון על פי התקנות ועל פי הוראות תע"ס (תקנון עבודה סוציאלית) כדי שהם יקבלו את הטיפול או העזרה המוסדית. שתוכר להן עזרה כאישה עיוורת. חבל, חבל לי שהדברים האלה עדיין לא חלחלו בחברה. אני מכירה את ורד סוויד יועצת ראש הממשלה לענייני נשים שמאוד דוגלת ומאוד בעד הנשים הנכות, אבל שנים חלפו וכול ההצעות שהיו לפני עשר שנים עדיין לא זזו.

אני מאוד אשמח לשמוע שבכול תחומי החיים הנושא של המגדר, של הנשים העיוורות מתקדם, נשים עיוורות שונות מנשים נכות אחרות. אנחנו הקמנו קבוצות, הצרכים של נשים עיוורות שונים. האישה הנכה עם כיסא גלגלים יכולה איך שהוא להאכיל את הילד. הבסיס הזה של האכלת ילד, אני בסך הכול נותנת דוגמה פשוטה, כשילד מתחיל לאכול עם כפית, אישה נכה על כיסא גלגלים עם ראייה תקינה יכולה לעשות זאת. אישה עיוורת מתבלטת, היא פוחדת וחוששת לפנות לקבל עזרה כדי שלא יאמרו לה שישללו לה את התפקיד שלה כאימא. אני מציינת את הדוגמאות האלה רק כדי לסבר את האוזן כמה הצורך זועק מהשטח וכמה חשוב מאוד שהנושא של הנשים העיוורות יילקח בחשבון בכול המערך, בין אם זה במשרד הבריאות, משרד הרווחה ובכל נושא של נגישות. תודה.

תודה. אנחנו נעבור לדוקטור אילנה גלייטמן מנהלת שירות לעיוור, משרד הרווחה והשירותים החברתיים. מה, אנחנו לא עושים כלום לטובת העיוורות?

אנחנו עושים, אבל לא עושים מספיק. לפני שאני עונה לדברים שנורית אמרה, אני רוצה להרחיב את היריעה. אני חושבת שזה המקום לדבר על תופעה חברתית. אני הוצאתי סטטיסטיקה כבר ב-2008 ועכשיו חידשתי אותה לאור הדיון היום.

נשים עיוורות הן נשים בודדות. אחוז מאוד מאוד גבוהה של נשים עיוורות לא מתחתנות ואם הן מתחתנות הן מתחתנות בגיל מאוד מבוגר שכבר הנושא של ילודה הוא אחוריהן. השוויתי את זה עם הנתונים של נשים בארץ ועם הנתונים של גברים עיוורים. הפער הוא מאוד עצוב ומאוד בולט. אני אוכל להראות לכם ולהצביע, אבל זה באמת תופעה חברתית קשה שאומרת לנו איך החברה מסתכלת על האישה העיוורת. היא מסתכלת עליה כעל לא מסוגלת.

נורית מציפה את הקושי, אבל נורית מתמודדת, נורית מגדלת יפה מאוד את ילדיה, לתפארת. היא לא היחידה כאן בחדר וגם לא בכלל. נשים עיוורות עם כל הקושי מגדלות.

מה אנחנו באמת עושים, משרד הרווחה נותן שירות מאוד בסיסי שנקרא 'הדרכה שיקומית' הדרכה שמלמדת את האישה העיוורת איך להתמודד עם נושא של גידול הילד, לא רק את האישה גם את האבא, איך להתמודד עם גידול הילד, איך להאכיל אותו ואיך לעשות עם מה שצריך לעשות. יש עזרה של חונך בתנאים מסוימים, יש עזרה כזאת או אחרת וזה לא מספיק - - -

נניח שאני פונה עכשיו לשר הרווחה מאיר כהן, מה את חושבת שאני צריכה לבקש ממנו?

יש שירותים שצריכים לקנות אותם בכסף. אימא עיוורת צריכה לקנות אותם בכסף.

אני חוזרת על השאלה שלי, להערכתך, באיזו פניה אני צריכה לפנות, מה?

אנחנו יכולים וצריכים לפתח שירותים. למשל, בנושא של לקחת ילד לגינה ציבורית, שיהיו עיניים שיסתכלו עליו ויראו לאן הוא רץ ולאן הוא הולך. זאת אומרת, אימא עיוורת חייבת שתהייה לידה איזו עזרה של אחר הצהריים בכל מיני פעילויות. אנחנו מנסים לעשות את זה בטיפה באמצעות חונכים, אבל זה באמת טיפה. אם היה לנו פרויקט שהיו מתפעלים אותו כמו שצריך זה היה טוב. גם הנושא של שינוי תדמית – זה מאוד מאוד חשוב. אישה עיוורת מסוגלת, אבל אנחנו רואים את התוצאה, היא בודדה.

שינוי תדמית וארגונים חברתיים, יוזמות, פרויקטים של תנועות נוער - - -

זה לא מספיק. אוכל לומר שאני נעזרתי במתנדבים, אבל שוב, לי היה מזל שההכרות עם מתנדבים והיכולת שלי לחשוף את עצמי והיכולת להיעזר במתנדבים, לא לכל אחד יש את זה. ברגע שיש משהו שהוא מוכר, ממוסד אז האישה העיוורת לא צריכה לעשות את כל המאמצים האלה - - -

מפוקח.

כשה מפוקח ומאורגן זה אחרת. אני עובדת סוציאלית וידעתי לבחור את המתנדבים שלי. לא כל אישה יכולה לבחור ולדעת איך. הנושא, במיוחד בחצי השנה הראשונה אחרי לידה, אישה לא צריכה להיות מוכרת או שהילדים שלה יהיו ילדים בסיכון כדי לקבל על פי התע"ס מטפלת שלושה חודשים. לדוגמה, נקודות אדומות שאינן בולטות, הבעל עובד עד אחר הצהריים, צריכים ללכת לקופת חולים, מי יראה את זה אם לא מתנדבת או אדם בעל ראיה תקינה בבית?

תודה. מיכאל מורג מנהל תחום התאמות, המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות במשרד הכלכלה. בבקשה.

אני מנהל ועוסק בתחום של ההתאמות לאנשים עם מוגבלות באופן כללי ולאו דווקא נשים עם עיוורון, כמובן שגם אנשים עם עיוורון מגיעים אלינו. בנושא הספציפי של נשים, אני מוכרח לומר שלא הייתי מודע לו. לא נתקלנו בבעיות מיוחדות בנושא הזה, וזה גם לא התחום שלי. יתכן שמנהלת המטה, היא לא נמצאת איתנו היום, היא בחופשה בחו"ל, יתכן והיא יודעת יותר. אני כאן מבחינת שומע את בעיות ולהציג אותן בפני המטה שלנו כדי לנסות לתרום בנושא.

אולי נקיים שולחן עגול, אתה תזמין, תיזום שולחן עגול אצלכם עם נציגים ונציגות מפה, גם מהארגונים, גם עיוורות בכדי לשמוע כמו ששמענו כאן את העדויות. לחשוב יחד, איך אפשר לקדם, לסייע, לעזור. שומעים כאן על דברים, ילדים צריכים להיות מוגדרים ילדים בסיכון כדי שאישה תקבל סיוע.

זה לא שייך לנו, זה של הרווחה. אנחנו עוסקים בכול בתחום ההתאמות לאנשים עם מוגבלות בשוק העבודה, בשוק הפתוח. אדם עם מוגבלות שזקוק להתאמה במקום עבודתו. למשל אם נדבר על תחום העיוור או העיוורת, היא זקוקה לתכנת הגדלה בעבודה, היא זקוקה למחשב מיוחד, מחשב לעיוורים, מחשב מדבר. כאן אנחנו נכנסים ומסייעים למעסיק במימון. בתופעות החברתיות שהציגה כאן הדוברת נורית, זה בתחום של משרד הרווחה, זה לא התחום שלנו. אנחנו לא עוסקים בזה.

ונגישות לטיפות חלב. נכות עם כיסאות גלגלים מתלוננות על קושי בניגשות למקומות כשהן צריכות להגיע לטיפולים לאישה.

נגישות זה אנחנו.

אני רוצה לומר דבר כללי, לא צריך להחריף את הבעיה, אני לא יודע אם אתם יודעים. בדקנו אצלנו באופן כללי לגבי כול האנשים עם המוגבלות, עשינו הבחנה מגדרית כמה מעסיקים פנו עבור נשים וכמה עבור גברים. המספרים די מדהימים, מתוך 100% פונים אנחנו סייענו בהתאמות: ל-65% גברים, ול-35% נשים.

לא מפתיע לאור הנתונים, בין היתר של הנציבות לגבי תעסוקה של נשים עם מוגבלות מול גברים עם מוגבלות, זה לא מפתיע.

חוץ ממה שנורית ואילנה אמרו, העניין שצריך לתקצב ולהקצות תקציבים מיוחדים, כסף זו מילה קשה במדינה. אני אפילו חושבת ברמה היותר בסיסית, כשמקדמים הצעות חוק לייצוג הולם, כשמבקשים שיהיו 3% לנכים. אולי להגדיר אחוז מסוים, מספר מסוים של נשים שמתוכן יהיו גם נשים עם מגבלות ולא רק לקדם ייצוג הולם למוגבלים או לנשים באופן כללי.

>
הנתון שחשפת כרגע בפנינו הוא באמת מעורר מחשבה ומטריד. לא שהוא לא הגיוני, הוא הגיוני וגם שמענו פה, ובכלל זה עולה בדיונים אחרים כאן.

בבקשה טובה מהנציבות שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות.

צהריים טובים. אנחנו למעשה מעין גוף על. כמובן שאנחנו לא מחליפים לא את משרד הרווחה ואת הטיפול המקצועי שלו בשירות לעיוור וגם לא את משרד הכלכלה. אנחנו היינו בקשר עם 'אישה לאישה' הן פנו אלינו לא מזמן ושמחנו להיפגש. סוכם שנעבוד בשיתוף פעולה.

באופן כללי, אולי זו תשובה לנורית, "חוק שוויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות' עוסק בכל תחומי החיים ובין היתר גם בתחומי התעסוקה וגם בתחום הנגישות. זאת אומרת, אנחנו מטפלים בהרבה מאוד פניות ובמקביל גם מקדמים חקיקה וגם אוכפים את נושא הנגישות באמצעות פקחים מטעמנו. אנחנו גם מקבלים פניות מהציבור לגבי העדר נגישות או הצורך בנגישות במקומות כאלה ואחרים. אני לא חושבת שיש לנו איזה אפשרות כיום לעשות סטטיסטית כמה נשים פונות לגבי נגישות בכלל או כמה נשים פונות לגבי נגישות בטיפות חלב לעומת כלל האנשים הפונים בנוגע לנגישות בקופות חולים.

בהמשך לשיתוף הפעולה שלנו עם 'אישה לאישה' יכול להיות שמעכשיו נתחיל לשים את הדגש על החלוקה המגדרית הזאת גם מתוך הפניות שלנו.

אנחנו נשמח לקבל מכם נתונים כשיהיה לכם דיווח ונתונים, נלמד אותם.

אנחנו נסכם כאן. נחכה לנתונים שלכם בהיבט המגדרי כדי ללמוד את דרכי פעולה. כמובן אם יש לכם הצעות לחקיקה ויוזמות תעבירו אלינו.

אני חושבת שאני צריכה לקבל חומרים. אני אשמח לשמוע ולקבל ממך המלצות לפנייה לשר ובאילו הקשרים. תעבירו אלינו חומרים, מידע, כיווני חשיבה. אתם חיים את התחום, אנחנו נחשפנו כאן לנושא ומבקשים ללמוד אותו גם בעיניים מגדריות. הנתונים מדברים כאן באמת על עכירות, תעזרו לנו לעזור לכם. ברגע שנקבל יותר מידע, גם המחקר, גם הנייר שהוצג פה על המחקר שלכם וגם הדברים שאמרת שהתחלתם לעבוד עליהם. תתנו לנו את הנתונים בהיבט המגדרי. וגם את כנציגת הרווחה תני לנו הצעות אופרטיביות כדי שנוכל לפנות לשר.
אני מודה לכולם. אני שמחה שהדיון הזה התאפשר ביום המיוחד הזה כאן בכנסת ישראל בתוך לוח הזמנים המאוד עמוס של הימים הללו. שנדע בשורות טובות לכולם, והמשך יום שקט. תודה, להתראות, בהצלחה.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:49.>