PAGE
3
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
08/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 270 >
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, י' בתמוז התשע"ד (08 ביולי 2014), שעה 12:30

במסגרת ציון יום העיוור בכנסת: תעסוקה והתאמות נדרשות לעובדים מוגבלים בראייה

חברי הוועדה: >
יעקב מרגי – מ"מ היו"ר

אילן גילאון

עפו אגבאריה
מסעוד גנאים

>
מיכאל מורג - מנהל תחום התאמות המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות, משרד הכלכלה

ד"ר אילנה גלייטמן - מנהלת השירות לעיוור, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

שושנה להט קרטר - מפקחת ארצית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

גילה רייכמן - מרכזת תעודות עיוור, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דינה שלום - רכזת דמי ליווי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מירי מאור שטטמן - השירות לעיוור, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

נאדר אלקאסם - נציבות שירות המדינה

סיגל אביב - ראש ענף תנאי שירות ופניות הציבור, נציבות שירות המדינה

כרמל שטינגר - מנהלת אגף השיקום, המוסד לביטוח לאומי

לודמילה אליאסיאן - מנהלת תחום נכות כללית, המוסד לביטוח לאומי

ענבר דוד - רכזת שיקום ארצית, המוסד לביטוח לאומי

ויקטור בר-גיל - מנכ"ל קרן - רשת מרכזי אבחון ושיקום מקצועי ותעסוקתי

ברוך לויטין - מנהל מרכז שיקום, קרן - רשת מרכזי אבחון ושיקום מקצועי ותעסוקתי

יפית פולטוב - עוזרת מנכ"ל, קרן - רשת מרכזי אבחון ושיקום מקצועי ותעסוקתי

טובה רקנטי - עו"ד, לשכה משפטית, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות

גיא שמחי - מנכ"ל המרכז לעיוור בישראל

נעה אלול - רכזת השמה, המרכז לעיוור בישראל

עודד בשן - סמנכ"ל מגדלור, המרכז לעיוור בישראל

מירית יעקובי - עובדת סוציאלית, המרכז לעיוור בישראל

שירה סנש - משתקמת במגדלור, המרכז לעיוור בישראל

עבאס עבאס - עו"ד, מנכ"ל עמותת אלמנארה לקידום אנשים עם מוגבלויות, המרכז לעיוור בישראל

מרלין פארס - משתקמת ממגדלור, המרכז לעיוור בישראל

ניצן צור - רכזת גיוס וגיוון תעסוקתי בבנק הפועלים, המרכז לעיוור בישראל

בתיה דוברצקי - מנהלת מחלקת תכנון אסטרטגי באגף משאבי אנוש בבנק הפועלים, המרכז לעיוור בישראל

נורית דוברין - ראש תחום הסקר החברתי, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

קרול פלדמן - ראש תחום רווחה, פשיעה ומשפט, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

לירית שפיר שמש - מורשת נגישות שירות, בקול

אביבית ברקאי - אהרונוף - עו"ד, בזכות

עמוס באר - מנכ"ל הספרייה המרכזית לעיוורים

רפי כהן - מנכ"ל הנגשת כלבי נחייה

אילנה בניש - סטודנטית

גילה זיידל - יו"ר אופק לילדינו, ארגון ארצי להורים של ילדים עם עיוורון או לקות ראייה

יעל וייס - מנכ"לית אופק לילדינו, ארגון ארצי להורים של ילדים עם עיוורון או לקות ראייה


ירון לוי - מנכ"ל ארגון הפעולה של הנכים

אלי שרוני - עמותת פעול"ה

מיכל להבי - עמותת פעול"ה

רוני אליהו - עמותת פעול"ה

אלכסנדר כץ - לוביסט (פוליסי), מייצג את לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים

אייל שפירא

וילמה מאור

י.ר. , חבר המתרגמים

תעסוקה והתאמות נדרשות לעובדים מוגבלים בראייה

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, 8 ליולי 2014, י' בתמוז תשע"ד. הנושא במסגרת יום ציון העיוור בכנסת: תעסוקה והתאמות נדרשות לעובדים מוגבלים בראייה. פרוטוקול מס' 270.
אני חייב לציין שמי שיזם את הדיון היא חברת הכנסת קארין אלהרר ונבצר ממנה להגיע כי היא מנהלת ועדת משנה בכל מה שקשור לרפורמה של רשות השידור, מי שעוקב אחרי ההתנהלות כאן או בסדר היום הציבורי והייתי חייב לציין זאת. קודם כל, אני מקדם את כל האורחים, שלום, ברוכים הבאים. ננסה לעשות במסגרת יום העיוור, אנחנו כל פעם במסגרת ציון יום כזה ואחר בכנסת, תוך כדי דיון, מגלים שיש עוד משהו ואפשר לשפר משהו. אז אני מקווה שגם פה, בסוף הדיון נוכל לצאת עם משהו ביד ונצליח לשפר ולו במקצת את איכות החיים של העיוורים ולקויי הראייה במדינת ישראל.

לכן, מאחר והנושא הוא תעסוקה והתאמות נדרשות לעובדים מוגבלים בראייה, הייתי רוצה לשמוע את משרד הכלכלה. מי כאן ממשרד הכלכלה? בבקשה, אם יש לך קצת להחכים אותנו בתחום הזה. בבקשה.

אני מהמטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה ומטבע הדברים, אנחנו עוסקים כאן בהתאמות לאנשים עם מוגבלות באופן כללי, התאמות במקום העבודה, בשוק הפתוח, לא בשוק הציבורי, לא במגזר הציבורי ואנחנו עוסקים כמובן גם בהתאמות הנדרשות לעיוורים ולכבדי ראייה במסגרת הפעילות הזאת.

ההבהרה שלך לא כי אנחנו פוטרים את המגזר הציבורי. הפוך.

לא, לא בגלל שאנחנו פוטרים. המגזר הציבורי חייב לעשות את הדברים.

חייב.

חייב, מתקציבו הוא.

לכן ההבהרה מתבקשת.

עסקים פרטיים, במגזר הפרטי, המדינה מסייעת בהתאמות. ההתאמות הן סדרי הגודל שהמדינה מסייעת דרך כלל הם בסכומים שנעים בין 15,000 ל- 19,000 שקלים לאדם, למעסיק שהוא עובד עם מוגבלות, עבור עובד אחד, ההתאמות הן לעובדים.

זה תשלום חד-פעמי?

לא בדיוק חד-פעמי. זה פעם לחמש שנים. כאשר מדובר בעיוורים, עיוור, ההגדרה היא בתקנות, בחוק, מי שהוא בעל תעודת עיוור, מחזיק תעודת עיוור, הסכומים הם יותר גדולים. הם נעים, מגיעים עד 60,000 שקלים, אבל ההפרש בין ה- 15,000 עד 19,000 ל- 60,000, מיועד לציוד מחשוב מיוחד עבור עיוורים, כיוון שמכירים בצרכים שלהם. אנחנו נמצאים כרגע בשלב שבו אנחנו כנראה נפנה תוך זמן קצר לכנסת, לוועדת העבודה והרווחה, לשנות את התקנות ולהגדיל את הסכום הזה עד 80,000 שקלים.

במשך השנים, פנו אלינו סדר גודל של, במשך השנים, סליחה, אני אדייק. אי-שם מ- 2008 התחלנו להפעיל את התקנות. זה הלך לאט מאוד בהתחלה. פנו אלינו כ- 50 מעסיקים של אנשים עיוורים וכבדי ראייה, כבדי ראייה לא זכאים למימון המוגדל של ה- 60,000 שקלים, אלא אם כן, שוב, רק בעלי תעודת עיוור. כ- 50 מעסיקים, ונתנו התאמות בסדרי גודל האלה האמורים לכ- 50 כבדי ראייה ועיוורים, בערך בחלוקה שווה, 25 – 25. ההתאמה ניתנת לאדם במקום העבודה, לשם שילובו בעבודה.

כמה התאמות ביצעתם, לצורך העניין?

כ- 50 התאמות. זה מותנה בפניות המעסיקים אלינו. המעסיק פונה. התהליך הוא היום, היום התהליך הוא יחסית מאוד, הייתי אומר ידידותי, פשוט. אנחנו נותנים תשובה תוך 30 יום זכאי, לא זכאי. המעסיק מקבל את הכסף לאחר שהוא קנה את הציוד, את ההשתתפות של המדינה. סדר גודל של 20 – 30 יום. התקנות מאפשרות 60 יום.

ומאז מה? המגמה הולכת ועולה? יורדת? מ- 2008.

לאחרונה ניכרת איזה שהיא עלייה קטנה. בחצי שנה, בשנת 2014, החצי שנה הזאת. אבל זה לא משמעותי.

מיכאל, אתה מבין את הקושי שלנו, שאנחנו מדברים מ- 2008 להיום ומה גם שהמספר 50 נראה לי קטן. או שלא יודעים על כך, או שמעסיקים לא ששים להעסיק בעלי מוגבלויות. גם זה חשוב שייאמר.

אני חושב שמה שכבודו אמר נכון. גם וגם, כמו שאומרים אצלנו. אנחנו עשינו לא מעט, שני קמפיינים, די גדולים ברדיו, בתקשורת, בשנים שונות, להביא את הנושא של ההתאמות לידיעת הציבור, ציבור המעסיקים. מעבר לכך שאנחנו פועלים באנשי המטה מופיעים הייתי אומר לפני כל ארגוני ההשמה, ארגוני מעסיקים. אנחנו מספרים על העבודה שלנו, אבל באשר לעיוורים, אני חושב שההעשרה השנייה, אין לי על זה נתונים מבוססים, מדויקים, אני לא יכול לאמת את זה במחקר, אבל הנטייה היא כנראה שההעסקה שלה היא מאוד קשה ולכן מעסיקים לא פונים אלינו כי הם לא מעסיקים עיוורים חדשים.

או שיש חסמים אחרים.

אני מאוד מודה לך על הסקירה. למרות שבאמת, שימחת אותנו, זה לא תלוי בך. אפשרי שחברי הכנסת ירצו לדבר, השאלה אם כדאי. אני חושב שכדאי לתת לגיא שמחי קודם כל לתת סקירה, להכניס אותנו באמת, לתת לנו תמונת מצב מה קורה.

גיא שמחי, זה כבוד.

בעבר חשבנו שעיוורים וכבדי ראייה יכולים להיות רק מרכזנים. עם ההשתכללות של הטכנולוגיה, אנחנו אל"ף, יודעים היום שעיוור יכול להגיע להישגים באקדמיה ולתארים ולהרבה מקצועות וגם שמרכזנים, היום המקצוע הזה נכחד. אז בואו נשמע מגיא שמחי פחות או יותר על מצב התעסוקה שזה התחום והנגשה באמת של השילוב של העיוורים בשוק התעסוקה. בבקשה.

קודם כל, כבוד היושב ראש, אני ממש מודה לך על הזמן שניתן לנו לדבר כאן. תודה גם לחברת הכנסת קארין אלהרר שמארחת היום את היום הזה, את יום העיוור בכנסת ואפשרה לנו להגיע. אני הבאתי את המומחים ואת המקצוענים שלנו, אנשי הארגונים, שייתנו את הנתונים היותר מדויקים ויצביעו על החסמים ועל כל הנתונים שצריך, כדי שנוכל להבין אותם באמת, לא ממש לעומק, אבל לקבל תמונה די מדויקת, על מה קורה ואחר-כך נוכל לנסות ולראות איך אפשר ומה אנחנו רוצים או מה מבקשים, בכדי לקדם את מה שמר מורג אמר, את הניסיון שלנו להיות, להכניס כמה שיותר אנשים לשוק התעסוקה ומשרד התמ"ת כבר יודע שהעסקת עיוורים היא מאוד מאוד מורכבת ועל-פי המספר של ההתאמות שנערכו בשנים מאז 2008 ועד היום, אם אני מבין נכון שזה 50, זה מצביע באמת על בעיה מאוד מורכבת.
אנחנו עושים את הדיון הזה, ואני חייב לומר את זה, כשברקע יש שני דברים מאוד מאוד מעניינים. האחד, זה ההסכם שנערך בין ההסתדרות לבין התאחדות התעשיינים והשני, ההסכם של העסקה של שלושה אחוז של אנשים עם מגבלה בכלל ועם עיוורון בפרט והצעת החוק של חבר הכנסת איציק שמולי, שאני מבין שיש לה תמיכה רחבה, שהנושא הזה ייעשה גם במגזר הציבורי.

אני בכוונה התחלתי בכך משום שאני יודע שיש המון, הרבה יוזמות, שמקדמים, השדולה לקידום אנשים עם מגבלה ועוד גורמים רבים מאוד, כדי לשלב אותנו בתוך החברה. אבל הנושא הרבה יותר מורכב. כי משום שאנחנו צריכים באמת להבין לעומק את החסמים. מה קורה שם. למה אדם עם עיוורון לא מצליח להשתלב. למה? כי למעשה, כמו שאמר חבר הכנסת, כבוד היושב-ראש, אנחנו אנשים כמו כולם. יש לנו מגבלה, אבל הנה, יש היום אנשים שמגיעים רחוק ויכולים.
מה קורה עם אלה, רבים מאוד, שלא מצליחים. אני חושב שזה נקודה שאנחנו ממש ממש חייבים לדון בה, להבין אותה ולייצר את הכלים הנכונים ביחד עם כל הגורמים, שאני חושב שיש נכונות, היום אני מזהה, נכונות די טובה, לשתף פעולה ולתקן את אשר יש לתקן. ואני אומר מכאן, מעל הבמה הזאת, השילוב שלנו בעולם התעסוקה, הוא המפתח המרכזי שלנו, לייצור איכות חיים טובה יותר עבורנו. זה הכלי המרכזי וזה כלי שבמידה ויצליח להיות קיים, המפתח הזה, יצליח לעבוד ונצליח להשתלב, למעשה, אנחנו מייצרים חברה בישראל, הרבה יותר טובה. ממש ככה. כי כאשר אני מגיע למקום עבודה ואנחנו יודעים ממחקרים, רמת המוטיבציה של העובד בתוך החברה גדלה. משום שהוא רואה אותי, אדם, הוא רואה את המגבלה, הוא מבין שאני יכול לעשות הרבה דברים והוא עומד מולי והוא אומר – אוקיי. אז גם אני יכול וזה בסדר. וזה מעלה את רמת המוטיבציה וזה מקדם את היכולת שלנו להיות חלק ולחברה, ליהנות מהיותנו גם בני-אדם וגם אנשים עם מגבלה שיכולים גם ללמד הרבה את האחר, על דרכי התמודדות ועל החיים בכלל.
המרכז לעיוור בישראל יוביל את זה לאט לאט ובהתמדה ולא נעזוב את הנושאים האלה, משום שאנחנו יודעים שהנושאים האלה הם המפתחות. הנושא הזה, הוא נושא שהוא מפתח.
אני יודע היום, אנחנו בקשר, גם עם משרד הרווחה, גם עם הביטוח הלאומי, גם עם הארגונים שלנו, שנותנים שירותים.

עם משרד הכלכלה אתם בקשר?

משרד הכלכלה גם כן, אבל עדיין לא מספיק טוב. אנחנו צריכים את המטה לשילוב אנשים עם מוגבלויות. עכשיו התחלפו שם הפרסונות ואנחנו צריכים לייצר שם עוד מהלכים. אבל אני יודע שגם צריך לייצר את היכולת לדבר בין המערכות, להבין ולאגם את המשאבים, משום שעדיין, המערכות לא מספיק מכווננות, למרות שיש כוונות מצוינות ורואים את זה. אז את זה אנחנו נעשה וביקר לקדם את היכולת על-ידי מחקר והבנה עמוקה מה קורה שם. אנחנו לא באמת יודעים. לא באמת יודעים. אתם תראו מהדיון פה היום, אתם תראו נתונים עמומים, לא ברורים, שלא מאפשרים לנו באמת למצוא את הפיתרון. כי אם נדע באמת מה קורה, מהם החסמים האמיתיים, ממה הם נובעים, כי הם שייכים גם לנו, חברים. גם לחברי הקהילה שלנו יש אחריות על ההעסקה שלהם. זה לא רק החברה, זה לא רק העסקים, זה לא רק המדינה. אנחנו צוות, אנחנו אמורים לעבוד ביחד.
אז אני אשמח, אדוני, כב' היושב-ראש, אם ארגון מגדלור שנותן שירותים לקהילה שלנו בתחום של השמה בתעסוקה והוא עושה את זה בצורה מקצועית וראויה להערכה וכמובן אנחנו עובדים רק שנתיים.

נתונים יש להם?

הם יגידו.

כי אם לא – יש לנו כאן את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

אני הסמנכ"ל של מגדלור יעדים לצפון. אני חושב שנושא נתונים, אנחנו מכירים, אבל יש פה את נציגי האגף לקידום מקצועי בביטוח הלאומי, שהם יכולים בטח לשתף. אגף השיקום, מקצועי, בביטוח לאומי.

אל תעביר רשות דיבור. השאלה אם יש לך נתונים.

אנחנו, ממה שאנחנו מכירים, מתוך, יש במדינת ישראל 24,000 שהם בעלי תעודת עיוור, מתוך זה 27% הם בגיל העבודה.

וכמה מועסקים מתוכם?

בנוסף, הנתון הוא מתוך 15,000 מקבלי קצבת נכות. 30% ומעלה הם בביטוח לאומי. רק 13.8% מועסקים היום, בשוק העבודה הפתוח בחוץ.

אני חושב שיכולים להתייחס, אני אשמח להראות כאן דוגמאות, מספר חסמים שגיא דיבר עליהם, בכדי להבין מה אנחנו צריכים לעשות כדי להגדיל את המספר הזה בצורה מאוד משמעותית. יש פה שני דברים שאנחנו צריכים להסתכל. האחד זה תמיכות ואני חושב שיש תמיכות, איזה תמיכות ניתנות לאדם, למישהו שהוא בהכשרה שלו לקראת אקדמיה, על-מנת לרכוש מקצוע ואחרי זה ללכת לעבודה. הוא אדם שהיה רגיל כל החיים לעבוד בתחום מסוים ובגיל 55 או בגיל 40 חלה החמרה במצב הראייה והיו צריכים לתת לו בעצם הכשרה מחדש, כדי שיוכל להשתלב בשוק העבודה. זה דבר אחד ואת זה נותנים דרך מימון של האגף לשיקום מקצועי של ביטוח לאומי ודרך השירות לעיוור.
הנושא השני, ונושא של איזה, מה אנחנו יודעים לתת למעסיקים. שגם אם עבדנו הרבה, ואני אשמח אחרי זה שמרלן, שהיא מקבלת שירות שלנו פה, תשתף ככה מהחוויה שלה, עובדים הרבה, ממומן על-ידי המדינה, על-מנת להכשיר אנשים ושיהיה להם את היכולות הטכנולוגיות המתאימות ואנחנו נמצאים בעידן של מערכות מידע ועידן הטכנולוגיה, אנחנו נמצאים בעידן הטכנולוגיה, גם אם המדינה הכשירה ובעזרת ארגונים נתנה לאדם ידע מאוד מקצועי בנושא מחשב, בסוף הוא מגיע למקום העבודה שלו וסביבת העבודה שלו, מערכת המידע שלו היא לא מונגשת, אז מהרגע הזה עבדנו הרבה עם האדם, יצרנו לו ציפייה, אבל אין אפשרות לשלב אותו.
דוגמה נוספת – דיברו על הנושא של המטה לשילוב אנשים ועל המימון ודיברו על אחריות של המגזר הציבורי. אנחנו מכירים מקרים, במשרד הביטחון, בהם רצינו לעשות השמה של אנשים לקויי ראייה ומשרד הביטחון לא מצא את התקציב להנגשת עמדת עבודה ממוחשבת. זה אומר, כל הנושא שאומרים שהאחריות על המגזר הציבורי היא באחריותו והמטה אמור לממן את המגזר הפרטי, זה משהו שהוא לא קורה בפועל ונופלות בגלל זה השמות.

אני אשמח להעביר את רשות הדיבור, קודם כל, יש לנו נציגים, קודם כל, שירה. שירה היא מקבלת שירות והיא תספר אחרי זה על עצמה והיא עובדת היום בעיריית חיפה, שהיא תספר על האתגרים שהיא חווה ואחרי זה יש לנו פה נציגים של מעסיקים, את בנק הפועלים.

לפני שאתה מעביר רשות דיבור ואני מודה לך שאתה עוזר לי, אני הייתי רוצה שתסיים את מה שיש לך לומר, אני כבר אבחר את מי שירצה לדבר. לטובת הדיון. אתה סיימת?

כן.

תודה רבה. חברי הכנסת, חבר הכנסת גילאון, רצית לדבר.

כן. אנחנו מקיימים פעם בשנה איזה יום כזה, יום העיוור, יום הנכה, ואני אומר לעצמי – אנחנו אומרים חג שמח אחד לשני ומאוד שמחים. הלוואי ויום אחד נקיים פה כנס של יום הבנקאי הבינלאומי, כי אז הייתי אומר, זה משנה את סדר העדיפויות. בכלל, אנחנו צריכים קצת, בזמן האחרון ואתה אמרת את זה באמת באופן מדויק וגם גיא התייחס לכך. בטכנולוגיה הנוכחית, 80% מהאנשים יכולים לבצע 80% מן העבודות. אנחנו איננו עוסקים בהעסקת עיוורים.
לי יש הפרעות קשב וריכוז, גם אני לא רואה טוב בכמה מהאיברים שלי. כלומר, ברגליים אני לא רואה טוב, במקומות אחרים, כן. כמו שכאן, אנשים הולכים פחות טוב בעיניים שלהם. ולכן, בהחלט אני מבקש הקשבה, כי זה פשוט מוציא אותי מהריכוז.

אני אומר – המינוח הזה, העסקת עיוורים, הוא מינוח פאסה. סך-הכל, אנחנו מדברים על אנשים, אין ברצף החברתי שלנו אנשים בלתי מוגבלים. יש או מוגבלים או נשאי מוגבלות או יהיו מוגבלים בזקנתם או מוגבלים לזמן מסוים. חלקם רואים לא טוב, חלקם לא רואים בכלל, חלקם לא הולכים, חלקם יש להם בעיות אחרות. האחריות החברתית היא בסופו של דבר, לתת לכל אחד את האפשרות להגיע לאן שהוא רוצה להגיע, זאת אומרת, למצות את עיקר תכלית חייו בצורה מכובדת ועצמאית. זה כל האחריות החברתית. לכן נגישות זה הכל. נגישות אומרת את הכל.

אם פעם התפישה היתה שאנחנו מנגישים את האדם, מתאימים את האדם לחברה, עכשיו התפישה השתנתה. אנחנו מתאימים את החברה לאדם, כל הדברים האלה קורים בזכות ולא בחסד. והסיבה שאיציק שמולי ועוד קבוצת חברים ואני בתוכם, מצאנו לנכון לתקן את החוק הקודם שהיה, שדיבר על ייצוג הולם, זה משום, אדוני היושב-ראש, שלא הצלחנו לחוקק את החוק הכי חשוב בעולם וזה החוק שאנשים יהיו בני-אדם. אנחנו לא מצליחים לחוקק את זה. כי זה היה הרי המובן מאליו, לאפשר לכל אחד להגיע בצורה מכובדת.

ולכן, מכשיר ההנגשה מספר אחד הוא קודם כל האדם עצמו. הדעות הקדומות שלו. אנחנו איננו מעסיקים עיוורים. נושא המפעל המוגן הוא פאסה. הוא לא נכון. אנשים יכולים להשתלב בעבודות אחרות. אנחנו מנסים לקיים כל מיני "קניפלים" כאלה, שהם בסופו של דבר מסיגים אותנו אחורנית וזה מה שלא נכון.
בתחום הפרטי צריך לתת incentive בעידוד. מי שמעסיק מעל מספר מסוים של אנשים מוגבלים ובתוכם אנשים עיוורים, צריך לקבל הכרה כאזור פיתוח א'. זה דבר אחד ובוודאי את העזרה להנגשה שלו.
במגזר הציבורי, לצערנו, אנחנו חייבים לחוקק חוק, מה שהיה מובן מאליו. זה לא, אנשים לא צריכים להיות טלפוניסטים, הם יכולים לעשות, שוב, 80% מן העבודות, יכולות להתבצע על-ידי 80% מהאנשים.

איפה עומד החוק הזה היום?

החוק הזה נמצא בקריאה טרומית עכשיו, החוק של הציבורי. יש גם חוק לגבי המקומות הפרטיים. זה כבר יותר.

נתחיל מהציבורי.

אבל אני רוצה, שוב, הכי קל לי להגיד – החוק. אבל אני מסייג את עצמי. החוק הוא ברירת מחדל לחברה שלא מבינה את הפלורליזם בתוכה. שלא מבינה את האוניברסאליות של העניין הזה. זה לא עשייה טובה, אף אחד לא מבטח אתה שני מתוך זה שהוא אלטרואיסט, אני לא מאמין באלטרואיזם. נגיד, אם הייתי צריך להאמין, הייתי מאמין באלטרואגואיזם, בסדר? זאת אומרת, שאנחנו צריכים לדאוג לעצמנו, כל אחד, כי זה ביטוח הדדי. כי זה לא סטאטוס נרכש. ואני מחר לא עברתי נכון את הכביש ועברתי לכיוון הזה ומישהו לא קיבל מספיק חמצן בלידתו, הוא או בנו או דודתו, והיו בדיוק במקום הזה ומישהו התעוור כתוצאה מסכרת וזה מה שקרה לו, או הוא בתחילת חייו וזה מה שקרה לו ולכן כל אחד יכול להיות בתוך העניין הזה, לכן כאן מדובר בביטוח.
תודה לאל, כמו שאומרים, אנחנו חיים היום בעידן שבאמצעות הטכנולוגיה, אנחנו יכולים לצמצם פער ענק באפשרויות של אנשים. למה אנחנו מדברים על אנשים עם מוגבלים ולא אנשים נכים. כי אנשים נכים זה state of mind, זה עניין של התייחסות אישית, זה עניין של פסיכולוגיה. מוגבלות היא דבר שאפשר את חלקו המכריע להסיר הצידה, אם אנחנו נחליט שאנחנו רוצים. אם אנחנו נחליט שאנחנו שמים במקום הזה משאבים, איפה שחשוב לשים, כי זה תכליתה של חברה.

אז אני קודם כל באמת רוצה לברך את עצמנו כאן, אנחנו כולנו רקמה של אלה שרואים יותר טוב ויגידו לנו איפה הדרך ואלה שהולכים יותר טוב, היטיבו ללכת בתוכה, וכל אחד מאיתנו צריך לתת את תרומתו, כי אין דבר כזה מוגבלים ולא מוגבלים או פיקחים לגמרי או עיוורים לגמרי. כולנו נמצאים על הספקטרום הזה, והתוצאה של המחשבה הזאת צריכה לתת את הפתרונות, כמו מטריצה, כמו פלטפורמה, כמו פאזל שנותן את האפשרות לכל אחד להשיג את המאוויים שלו, וזה דבר אפשרי.

כן, נכון, זה עולה כסף, אבל זה עניין של סדר עדיפויות. מקום צריך להיות מונגש לכל דכפין מראש, שמא יבוא האדם המוגבל, העיוור או החירש או הנכה הפיסי, או האדם המוגבל שכלית, כל האנשים האלה יכולים להגיע, כי אנחנו צריכים לשלב את כולם.

ואני אומר לכם, גם המדינה תצא נשכרת, לא סתם נשכרת מבחינה רוחנית. מבחינה כלכלית, אם היא תדע לנצל את הכוחות האלה. זה נושא אחד.

עוד משפט. נושא שאני, אני עובד עליו עכשיו, עם הביטוח הלאומי או מול הביטוח הלאומי, זה להפריד את העילות. זה לתת לאנשים ללכת לעבוד ולמסות את הכל. לא להגיד לאנשים – מותר לכם לעבוד על-פי ועדת לרון ותיקון כזה או אחר, אבל אם תעבדו יותר מדי, אני נוטל מכם את הקצבה. מה זה מעודד? אל"ף, רבים מן האנשים המוגבלים באחוזים, בין האנשים המוגבלים שלא עובדים, הם פשוט גבוהים פי ארבע או פי חמש יותר מאשר האחרים. במדינת ישראל, זה פשוט נורא. מעדיפים שלא לצאת לעבוד או שפשוט עובדים ב"שחור", פשוט מאוד, כי איזה ברירה נותרת להם?

אנחנו צריכים ללכת ולהפריד את העילות. יעבוד אדם ככל שיעבוד, יקבל על-פי הסטאטוס שלו, ישלם מיסים על-פי הכנסתו. אני מוכן שנמסה את הכל. זה יהיה גם הוגן וגם אנחנו נבין את השיטה, כולנו. אלה שרואים ואלה שלא.

והם הולכים אתך?

אנחנו בוחנים את זה ביחד עם הביטוח הלאומי, כן. ואתך גם. אתה גם בעניין אפילו שאתה לא יודע.

בינתיים הכלה, בוא נשאל אותה.

מה שאותי הניע, אני פשוט רציתי להבין על מה מדובר פה. אז מה, אם יש לי מכונית מודל 95 ומעלה, עם גלגלי מגנזיום, אז אני לא מקבל, ואם אין לי, אז אני כן מקבל? למה הסיבוך הזה?

צודק.

זה הכל, משהו פשוט – תנו לי כאן על מה שחסרה לי זרת, קחו לי מפה מיסים על הכל ביחד.

יישר כוח. תודה רבה. חבר הכנסת עפו אגבאריה.

כדאי להגיד לכל אלה שאומרים תודה רבה. אנחנו מקבלים עבור זה שכר, שתדעו לכם. אז אין "תודה רבה". אני יודע שהתרגלתם לחשוב שכאן אם אתה לא מזיק, אתה כבר מועיל. זה אסור שזה יהיה ככה ושתהיינה לכם דרישות מאוד גבוהות לגבי האנשים שאתם שולחים.

אבל אתה אומר את הדברים הכי שנוגעים ללב והאדם שמקבל את המשכורת וגם אם הוא חבר כנסת.

אדוני, התפרצת. אמור מי אתה.

אני כבר כ- 15 שנה מתנדב עם עיוורים ולקויי ראייה.

רצה להגיד למה תודה רבה, למרות שהוא עושה את העבודה שלו.

בואו נשמע. יכול להיות שהוא יצטרך לומר תודה מרוכזת. בואו נמתין לסוף. חבר הכנסת, ד"ר עפו אגבאריה.

תודה רבה. טוב, שלום לכולם. חסך ממני חבר הכנסת גילאון הרבה דברים ואני מסכים להם והם שרירים וקיימים גם לגבי אוכלוסיית העיוורים שאני רוצה לדבר בשמם, זה העיוורים במגזר הערבי ולדעתי, האוכלוסייה הזו, היא סובלת פעמיים. פעם בגלל המוגבלות ופעם בגלל היותם מהמגזר הערבי שכמעט אין להם שום דבר.

המגזר כולו סובל מתת תעסוקה.

כל המגזר סובל מתת תעסוקה ועוד כשבן-אדם עם מוגבלות כזו, אז על-פי כמה וכמה. אז האנשים האלה, קודם כל, גם בתוך התשתיות, התשתיות בתוך הכפרים, או בפריפריה, אין כמעט ולו דברים אולי בנאליים שיכולים להיות, שקיימים בערים או במרכז, שאפילו זה, לא קיים. לכן, אני רוצה להפנות את תשומת הלב, גם של הוועדות וגם של המוסדות הממשלתיים שנוגעים בדבר, אולי כדאי לחשוב על זה. אין אזורי תעשייה וכפי שאמרת, אין אזורי תעשייה לאנשים בלי מוגבלות.
אז לגבי אנשים עם מוגבלות זה עוד יותר. מה עוד, שהאנשים האלה, לצערי הרב, בגלל איזה שהן מוגבלויות, גם חברתיות, שחלק ניכר מהם אפילו לא יכול להקים משפחה, וזה במיוחד לגבי החלק הנשי בתוכם ולא החלק הגברי. הגברים אולי עם נכות מסוימת יכולים לעשות את זה והחברה מותירה להם ועוד נותנת להם את הדברים האלה. לנשים – לא, אפילו אם איזה שהיא מוגבלות הכי קטנה.
עוד דבר אחד שהייתי רוצה להסב את תשומת הלב, זה עניין תעודות העיוור. משום מה, אני מקבל הרבה פעמים פניות מאנשים מאוד כבדי ראייה וממש כמעט עיוורים, שהם עוברים תלאות עד שהם מקבלים את תעודת העיוור. יש כזאת הרגשה אצלם, שכאילו תמיד מסתכלים עליהם שהם מתחזים ואחרי כל-כך הרבה זמן, עד שמוכיחים שזו האמת, אז זה מוציא להם את הנשמה. אז אני גם בגלל זה פונה לוועדות ולעמותות שמטפלים בעניינים האלה, לקחת את זה לתשומת לבם ולעזור לאנשים האלה. קצת עזרה בעניין. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת מסעוד גנאים ואחר-כך נפתח את הדיון עוד.

תודה רבה. אני לא אאריך בדבריי. אני מברך את כולם, כפי שאמר או אותת חבר הכנסת גילאון, הלוואי שלא נתראה עוד שנה או שנתיים פה, אבל כנראה לא. אנחנו נוסיף לעשות יום לבעלי מוגבלויות, משום שלפי דעתי, אנחנו חיים. אילו היינו חיים בחברה או במדינה שהיא נורמאלית וטבעית וכבוד האדם הוא נר לרגליה, לא היינו צריכים לעשות ימים כאלה, משום שמטבע הדברים, היו צריכים להנגיש כל דבר, כל מוסד, לבעלי המוגבלויות.

חבר הכנסת גילאון, אני חושב שרק ממשלה מוגבלת ועיוורת, שלא עושה הכל כדי להנגיש ולהתאים את כל המוסדות לבעלי המוגבלויות, משום שבעלי המוגבלויות האלה הם אנשים נורמאליים כמונו, אבל צריכים להנגיש להם, להתאים להם, כדי לממש את הפוטנציאל שלהם, את היכולות שלהם.

אני רק אצביע על בעיה מסוימת שאני רואה אותה, לא יודע אם בכל המדינה, אבל במיוחד בערים ובכפרים הערביים, זה עניין האכיפה. עניין אכיפת החוק בקשר להנגשת מוסדות ציבור, אפילו אני הולך לבנקים, לדואר, מועצה מקומית, עירייה, אין הנגשה שם. אין התאמה. אין התאמה לבעלי מוגבלויות, מכל הסוגים. אז אני מקווה שאנחנו נוכל לעזור, משום שזו חובתנו. תודה.

תודה. אם כבר הזכרת, כל נושא ההנגשה, אני חושב שהכנסת עושה עבודה חשובה. יושב פה חבר הכנסת אילן גילאון שמקדם את הנושא הזה. אבל שוב, כפי שלאילן יש תורה מובנית ואמירות מאוד חדות בנושא של המוגבלויות, אני תמיד אומר וזה מטבע לשון שאם אנחנו מדינה בהקמה בכל נושא של ההנגשה. ושוב, זה חוזר כמו שאמר חבר הכנסת ד"ר עפו אגבאריה, ככל שהפריפריה או המגזר הערבי סובל, אז כשיש סבל שהוא כללי במגזר הערבי מתבטא יותר ויותר. יותר ויותר. בגלל סיבות אובייקטיביות ולא אובייקטיביות.
מאחר והנושא שלנו הוא תעסוקה ואני מנסה תמיד להיצמד, למרות שהבעיות הן מתפרשות לעוד ענפים, אני הייתי רוצה לשמוע את נציבות שירות המדינה. יש לנו פה נציג של נציבות שירות המדינה? בבקשה. הייתי רוצה, הייתי רוצה שתתייחס. המגזר הציבורי הוא קודם כל צריך להיות סמן למגזר הפרטי. אם אנחנו במגזר הציבורי עדיין לא מצליחים להחיל זאת בצורה נאותה ובמספרים, אלא אם כן תתקן אותי, תאמר לי, שפוך קצת אור, תאמר לי מה אנחנו עושים בנציבות שירות המדינה, כדי באמת לשלב במקסימום וכמה שאפשר, אנשים עם מוגבלות.

אני מנהל תחום תכנון ובקרה בנציבות שירות המדינה. נציבות שירות המדינה פועלת על-פי חוק שירות המדינה מינויים ומחויבת על-פי חוק לתת ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלות, כמובן בכללם זה העיוורים במדינת ישראל.
דווקא עכשיו, לפני שבאתי לכנסת, היה לנו דיון אצל נציב שירות המדינה, ללא קשר לדיון הזה, כי הדיון שם נקבע מזמן, ובאמת דיברנו על איך מקדמים תוכניות עבודה, כדי לשלב יותר ויותר אנשים עם מוגבלות בשירות המדינה.

בימים אלה, גם הבנתי שיש כאן מישהו מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, באמצעות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אנחנו מכינים דו"ח שבאמת נדע יותר פרטים על כמה עובדים עם מוגבלות יש במדינה, באיזה תפקידים ובאיזה דרגות, כדי שנדע, שיהיה לנו מסד נתונים שנדע איזה תוכניות לקבוע, כדי לקדם את הנושא. זה לא אומר שלא קיימנו שום דבר בעבר, אלא פשוט אנחנו רוצים לתת יותר ויותר דגש על הנושא הזה.
כמובן, כל מה שאני אומר, זה כולל את אוכלוסיית האזרחים העיוורים, אין לנו דגש רק לעיוורים או למוגבלים פיסית או מוגבלים נפשית, זה מדובר על אנשים עם מוגבלות, כולל כל האנשים עם מוגבלות.

כל המוגבלים.

כל המוגבלים.

גם בתקופה האחרונה, בשנה האחרונה, בעקבות החלטת ממשלה, נקבעו משרות מיועדות לאנשים עם מוגבלות, שרק אנשים עם מוגבלות יכולים לגשת למשרות האלה. בימים הקרובים ובחודשים הקרובים, יתחיל להיות יישום יותר תקף להחלטה הזאת.

חסכת לי שאלה. החלטת ממשלה כמו הרבה לא יושמה.

לא לא, זאת תיושם. היה פשוט ויכוח בין כמה משרדים.

לדוגמה, לגבי החלטות אחרות הממשלה קבעה באחוזים. איך זה נקבע כאן?

אצל אנשים עם מוגבלות - - -

משרות ייעודיות?

המשרות ייעודיות לא. אנחנו קבענו את זה בהחלטה שמי שיוכל לגשת זה אנשים עם מוגבלות, שהם מקבלים גמלה לפי סעיף 4, אם אני זוכר נכון, לחוק ביטוח לאומי, אם אני זוכר נכון. אני פשוט עכשיו לא זוכר בדיוק מה הכלל.

זה כמותית או פר משרות מסוימות?

לא לא, המשרות, יש לנו 45 משרות בינתיים ויש אפשרות להרחיב את זה. בינתיים יש לנו 45 משרות ואנחנו כמובן, מה שדיברת.

ואוישו 45?

לא לא, זה רק עכשיו.

עכשיו רק יוצא?

יש כמה משרות שאוישו, אבל יש עוד, זה יתחיל לצאת בחודשים הקרובים, יתחילו להתפרסם המשרות האלה.

במגזר הציבורי.

דרך אגב, רק להדגיש מה זה מגזר ציבורי.

כשאתה מדבר מגזר ציבורי, זה רק משרדי ממשלה?

אני מדבר על שירות המדינה, משרדי הממשלה ויחידות הסמך. לא כל המגזר הציבורי. רק על עובדי המדינה.
אנחנו כמובן לא נסתפק ב- 45 משרות, אנחנו ננסה, לאחר שנקבל את הדו"ח מהלמ"ס, שגם נייעד משרות נוספות.

איך אתם מפשטים את זה? שלא תאמר לי שזה במכרזים. כי אני מכיר את מסלולי המכרזים שלכם.

הלכתי אליהם פעם רציתי לעבוד בתור מלצר, אז אמרו לי שהאנגלית שלי לא טובה.

אני אומר לך, אני כשר, וביצעתי רה-ארגון במשרד שלי. כדי ליישם את התקנים שקיבלתי, לפעמים זה היה לוקח חצי שנה, שבעה חודשים כל מכרז. והגבלות כאלה ואחרות. פה, כשאנחנו יודעים שזה לאוכלוסייה מסוימת ומשרות ייעודיות מסוימות, אני חושב שאפשר לא להיתקע, לא להיות צדקן בבירוקרטיה, אני חושב, ויש קושי ליישם את החלטת הממשלה. אני חושב שבמקרים האלה, אפילו משרד המשפטים והנציב והאוצר, כולם ייתנו גיבוי לכך שצריך למצוא מסלול, לא הייתי אומר ירוק, בסדר? כדי שלא יהיה ניצול לרעה. אבל מסלול יותר ידידותי כדי שההחלטה הזו תיושם.

אני לא אומר שאנחנו נפסול את ההצעה הזאת. אבל כמובן שאנחנו פועלים לפי חוק. במדינת ישראל עובדי מדינה נכנסים במכרזים. אם פה אתם מציעים שנעשה מסלול שונה - - -

יש גם חוק שמדבר על ייצוג הולם, אתה יודע?

כן, כן, נכון. אני אומר.

מכיר את זה.

מתי התקבלה החלטת הממשלה?

ב- 2012, 2013, אני חושב. אבל אני אומר לכם, היה ויכוח בין-משרי, בינינו לבין האוצר, ליתר דיוק, ולכן זה התעכב.

אני מבקש שתעביר את ההצעה שלי. אני מכיר, כשהנציבות רוצה להתגמש, היא יודעת, גם כשהיא פועלת על-פי חוק. גם אנחנו עובדים פה על-פי חוק, חוק יסוד הכנסת. כולם עובדים על-פי חוק. אבל כשהנציב רוצה להתגמש, הוא יודע להתגמש. לכן אני מבקש שתעביר את בקשתנו זו לנציבות.

במסגרת הדיון שאנחנו נעשה עם תוכניות העבודה, אנחנו גם נבדוק את הנושא הזה, של מכרזים מיוחדים, מה שנקרא, מסלול גיוס מיוחד. כמובן, זה לא הבטחה, אבל נבחן את זה, אם זה אפשרי, כי עדיין זה גם נושא משפטי.

תעביר את זה בפני הנציב.

נבדוק את זה.

אף אחד לא מבקש שיעבדו בניגוד לחוק.

ברור. בנוסף, כמובן לגיוס ותעסוקה, כאן החבר פה דיבר על התאמות פיסיות, הן מבחינת ציוד והן מבחינת תפקיד. יש בתקשי"ר הנחיות שכשנקלט עובד עם מוגבלות, המשרד חייב, לא שואלים אותו, חייב לעשות התאמות. הן בתפקיד והן התאמות פיסיות והחוק קובע, כל עוד זה התאמה סבירה. כמובן, אם עלות ההתאמה היא סכום שהוא לא סביר - - -

אומרים כל עוד זה התאמה סבירה, זה כמו שאתה כותב יציאת חירום. אתה סוגר את הדלת, אתה משאיר לו יציאת חירום.

אדוני, זה החוק, זה לא שהנציבות קבעה, אלא זה החוק.

הם צריכים להתייחס להתאמות כמו שאתה מתייחס לספרינקלר של כיבוי האש.

לא לא לא, לגבי התאמות אני אגיד לך. יש לנו מקרים אמיתיים, היתה התאמה שאם היינו צריכים לעשות אותה, היא היתה עולה שלושה מיליון דולר. זה מקרה אמיתי. אז זה לא סביר.

זה לא סביר בעליל.

אבל אם זה התאמה שעולה 30,000 שקל - - -

אתה יכול להסביר לי איזה התאמה זה ב- 30,000 שקל?

זה היה של מישהו שהיה אמור לנסוע למקום בעולם והיה שם - - -

זה יכול לעלות רק אם אתה רוצה מתקן בנג'י לכיסא גלגלים על הכותל המערבי.

זו היתה התאמה.

זו דוגמה.

אני אומר לך.

שלושה מיליון דולר התאמה? אין דבר כזה, אדוני. לא קיים דבר כזה. תודה. גם לא 300,000 דולר.

אני מבקש להשלים. אני לא מתווכח אלא פה אומר עובדות.

תסכם, תתכנס לסיכום.

אני אומר, בעניין ההתאמות.

בנק ללא נהג, אני יודע? במשרד הביטחון, ששם אין כסף להנגיש.

לא לא, אני אמרתי, יש מקרים שזה לא אפשרי.

בבקשה.

בכל מקרה, לעניין של משרד הביטחון, אם הם היו מפנים את זה לנציבות, היינו מחייבים את משרד הביטחון לתת את ההתאמה, ולא למנוע את - - -

אתה אומר תודה רבה, לא צריכים.

חבר הכנסת גילאון. אני חושב שנאמרה פה גם אמירה לארגונים. אם יש בעיות ועוולות, להפנות לנציבות את התלונות. אדרבה, זה יעזור גם ליישם את החלטת הממשלה.

עוד משפט אחד, בבקשה.

בבקשה.

בעניין של התפקידים שאמרתם. הטלפונאים זה עדיין תפקיד שהוא קיים, כמובן, לעיוורים, אנחנו לא מבטלים את זה כי עובדה, יש אנשים שעובדים. אבל אני יודע אצלנו בנציבות היה מתמחה במשפטים שהוא עיוור והוא קיבל התאמות ממכשיר מיוחד והוא עכשיו עובד כעורך-דין, אם אני זוכר, בבאר-שבע.

אף אחד לא מחק את זה. אבל אמרנו – שיפורים בטכנולוגיה, צמצמו את ההיצע.

אני מחזק את זה שזה אפשרי וברור.

אין לנו עניין לומר שעיוור יכול להיות רק מרכזן.

ברור. לגמרי. כל מקצוע הוא יכול לבצע ואם נדרשות התאמות – צריך לבצע אותן.

אני יודע שיש הרבה שרוצים להתבטא. אני רוצה לשמוע, אני חייב להכין לכם את המצע לדיון, לכן אני רוצה לשמוע את הקרן, רשת מרכזי אבחון ושיקום מקצועי תעסוקתי, את ויקטור בר גיל, אני מבין שהמנכ"ל נמצא פה, בעצמו, תודה רבה. תן לנו ככה סקירה, איך אומר פלאטו שרון? מה אתה עשית בשביל המדינה, מה אתה עושה בשביל העיוורים.

הקרן מפעילה בשני מעגלים, פעם אחת במעגל של המפעל המוגן, ולמפעל המוגן יש לנו כ- 246 משתקמים, לאחרונה גם נתנו להם ארוחת צהריים שלא היה להם. דווקא במגזר הערבי יש לנו הרבה מקומות שאנחנו מטפלים, כמו בכפר קרע ומג'דל כרום וטירה ובנצרת ובסכנין.

בכלל לבעלי מוגבלויות או דווקא על העיוורים אתה מתמקד?

על העיוורים. יש מקומות שנמצאים גם העיוורים וגם אחרים.

ברור. רציתי לדעת לגבי הנתונים שאתה נותן לי.

מה אתם מטפלים שם? מה יש שם?

תן רקע.

מפעל מוגן שבאים אנשים בשמונה בבוקר, נותנים להם לעשות עבודה, הם מרוויחים עבור העבודה, יש גם עובדת סוציאלית שמלווה אותם. נותנים גם ארוחת צהריים. מקום שמכובד לבוא אליו. זה הרבה במגזר הערבי. יש גם במגזר היהודי, אנחנו לא שוללים. פשוט דיברת על המגזר הערבי.

כן, כן, אני רוצה לשמוע.

אני אומר שהמגזר הזה, דווקא בתחום שלנו, מאוד מאוד מטופל.

אני יודע לקלוט עוד 200 אנשים, בלי להתאמץ. כלומר, אם היו מפנים אלי מאגף העיוורים עוד 200 אנשים, אני בהחלט יכול לקלוט אותם. בפרישה ארצית, כמובן, לא כולם בבת אחת.

נציג מיגדלור, שמעת?

לא לא, זה לא קשור למיגדלור.

הוא יפנה אליך, מה איכפת לך?

לא, התעסוקה המוגנת היא אופציה אחרונה והמטרה שלנו היא לשלב כמה שיותר בשוק הפתוח.

זה ברור לנו.

מגדלור זה מפעל פרטי שהוא מתחרה עם כל העולם וזה לא קרן שקשורה למשרד הרווחה.

סליחה, סליחה. כל כוונתנו היתה לומר – יש כאלה, עם כל הכבוד, כולנו שואפים לעשות השמה הכי טובה להם. אבל יש כאלה, מבחינה אובייקטיבית, גם לא עיוורים, עם מוגבלויות אחרות שישתלבו, שהפיתרון היחיד שלהם לצאת לתעסוקה זה שם, לכן אני לא פוסל על הסף. לכן, משם זה בא. וכשאני אמרתי מגדלור, זה לאו דווקא מגדלור. כל מי שיכול לסייע. אם זה הביטוח הלאומי, משרד הרווחה, עובדים סוציאליים, הארגונים שמסייעים. אמר ויקטור בר גיל הוא יכול לקלוט עוד 200.

כבוד היושב ראש, אני רוצה רק להתייחס לזה. אנחנו רוצים לצאת, כמו שעודד אמר, מתוך נקודת המבט שמבחינתנו אין אדם שלא יכול להיות או בתעסוקה נתמכת או בשוק החופשי. בני-אדם עם עיוורון יכולים לעשות, לא להיות במפעלים.

נכון.

מפעלים זה מה שהיה פעם. ולמצוא את האפשרות. אפילו לעזור לאדם באופן אישי להשתלב, כמה שיותר שילוב.

זה הרציונל וזו השאיפה האופטימאלית שלנו. אבל מאחר ועדיין לא הגענו למצב שאנחנו יכולים לומר שאנחנו כבר לא זקוקים לשירות של הקרן או של המפעלים המוגנים, אנחנו נעזרים בהם, כל עוד החברה צריכה זאת. בבקשה, ויקטור, תמשיך.
ויקטור, רק, כשאתה אומר, כשאמרת לנו שאתה יכול לקלוט עוד 200, אתה אומר פה לא כולם מכירים, מה הפרוצדורה, איך, מי מפנה אליך, איך זה מתבצע?

מה שאני יודע, מופנה אלי ממשרד הרווחה וביטוח לאומי. אבל יש אגף לעיוורים שצריך להפנות אלי.

לכן הקריאה באה.

מה שנקרא הועדה. אבל, כדי לבוא וליישם את ההשמה, אנחנו נמצאים עכשיו בתוכנית מאוד מתקדמת שבה אנחנו לוקחים קבוצה של אנשים מתוך המפעלים האלה, במקרה מודל של 90 אנשים, ומביאים אותם לתהליך של השמה החוצה. ואפשר לעשות את זה נקודתית גם למקום הזה שנקרא עיוורים. כרגע אנחנו לא עושים את זה לעיוורים. וזה יכול להביא באמת לאיזה שהוא אפיק להתפרצות החוצה. זה תהליך של משרד הרווחה, שהוא בנה את הדבר הזה. זה לא נבנה לגבי העיוורים. אני אומר עכשיו, לאור הדיון הזה, צריך להשליך ולהקיש דווקא לכיוון העיוורים.

וזה מסתדר עם השאיפה?

זה מסתדר עם השאיפה.

אני לא רואה איזה שהיא פעילות של גוף אחר, שמגיע עכשיו, שיגיע לקרן ויגיד – תשמע, אני רוצה לעשות תוכנית השמה לעיוורים, אני רוצה שתקלוט 200 עיוורים, אני רוצה שתעשה תוכנית כזאת או אחרת, שממנה נמשיך הלאה. אנחנו מאוד פתוחים לדברים האלה. בפרט בחצי השנה האחרונה, שאני מנכ"ל הקרן. אני למשל מכניס אוטיזם. החודש מכניסים לתוך הקרן כ- 20 אנשים בתוך אגף שיקום כזה, מרכז שיקום, תכפיל כפול 17, כמות אדירה של אוטיזם, שלא היה בקרן.
כלומר, כל דבר שאתה מרגיש שהחברה הישראלית צריכה, אני יודע לתת אותו. כי יש לי פלטפורמה ארצית, ממטולה ועד אילת. פרושה בכל הארץ. אני לא חברה פרטית, זו חברה של משרד הרווחה.

אני לא רואה מישהו שניגש אלי ואומר לי – תשמע - - -

הבנתי. ברור. תראה, הדיון פה, הדבר הכי אופטימאלי שצריך לצאת היום זה השאיפה של הארגונים ושל העיוורים, זה למגזר הפרטי. להשתלב. אבל גם זו אופציה שאנחנו לא נוותר עליה, כל עוד צריכים אותה.

אני שמח שנתת את הנתונים ואני שמח שגם יש יכולת קיבול ואתה פתוח גם לראות, להתאים את עצמך לצרכים.

בתחום ההשמה.

יפה. תודה רבה. אני רוצה לפתוח את הדיון. יש לנו חצי שעה. בזמן שנותר, אני רוצה לשמוע גם את השקט, במקרה הזה את ה"צרכנים" ואולי יש לקונות שבסוף תצטרכו להתייחס על הכל. בבקשה, גברתי.

שלום לכולם, אני עיוורת על-פי אמות מידה משפטיות, עם שרידי ראייה מאוד ירודים. כיום אני בין השאר סטודנטית ומועסקת במשרה חלקית.

מה את עושה?

אני עובדת בפרויקט תקשוב כהשתלבות, של משרד החינוך במשרה מאוד חלקית. לא קבועה, כמו שאומרים. אני בנוסף לכך, תלמידה בקורס להכשרת מורשים לנגישות השירות של משרד הכלכלה ואני פעילה חברתית במרכז לעיוור ותורמת, כך אני מקווה, לקידום התחום ובעיקר בכל מה שקשור לנגישות בעידן הטכנולוגיה.

אני רוצה לחדד כמה דברים שלדעתי מכל השיח כאן, מאוד מתפספסים. מה שצריך להבין זה אדם עיוור, על-פי אמות מידה משפטיות, בדרך-כלל ביטוח לאומי קובע לו 75% אי-כושר עבודה. מה זה אומר בעצם? זה אומר שמסך 100% משרות במשק, רק 25% הן משרות שיכולות להיות מותאמות לאנשים עם מוגבלות ראייה. כעת, בעידן של טכנולוגיה שרק הולכת ומתפתחת, נגעו בזה ממש בהתחלה ואני רוצה לחדד את הנקודה הזאת, מתוך החוויה האישית שלי.
הסביבות, התוכנות, האינטרנט, כל הדברים האלה, הם לא נגישים ואז הביטוח הלאומי יכול לתת לי ערכת עבודה, מגדלור יכול לתת לי שירותי הדרכה שיקומית שאני חושבת שצריך להכפיל פי עשר את כמות התקציב שהם מקבלים לצורך המטרה הזאת. אבל אני, כשאני אגיע ואשב מול אותו אתר אינטרנט או מול אותה תוכנה, שזה בעצם העבודות שאני, כאדם עיוור, שסיים תואר אקדמי ראשון או שני יכול לעשות, אני בבעיה. כי קורא המסך לא יקריא את הסביבה.

ומה התוצאה בעצם? מה קורה בשטח? מה שקורה בשטח זה שהגעתי עם רכזי השמה של הביטוח הלאומי לאיזה שהוא מקום עבודה שרציתי לעבוד, התוכנה לא עובדת. הגעתי לעוד מקום, התוכנה לא עובדת. הגעתי לאוניברסיטה, לעשות מבחן, נכשלתי במבחן.

אעדכן אותך במשהו קטן, אילנה. אני יושב ראש ועדת משנה של ההנגשה בהשכלה הגבוהה ואנחנו מתקדמים שם בצורה ובקצב טוב יחסית לענפים אחרים. אני יכול להיות איש בשורה, אולי לך לא הספקתי, אבל לבאים אחרייך, אנחנו גם חושבים על זה ונותנים לכך מענה. לכן, אחרייך ידברו פה אנשי הנציבות לשוויון לאנשים עם מוגבלות. גם ישפכו קצת אור על מקומות עבודה, עד כמה שהחוק חל על מקומות עבודה.

העניין הוא, אדוני, סליחה שאני אומרת את זה, אין היום חוק שאומר שמערכות הפעלה, אין לנו section 508 כמו בארצות-הברית, שאומר שמערכות הפעלה, תוכנות מחשב, צריכות להיות נגישות. יתר על כן, באה נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ונתנה פרשנות מאוד בעייתית לכל הנושא של נגישות באינטרנט וקבעה בעצם שאתרי אינטרנט לא צריכים להיות נגישים, לא צריכים להיות נגישים לאנשים עם מוגבלות, אלא רק אותם העמודים שמספקים מידע אודות השירות הציבורי, זאת אומרת אודות שעות הפעילות של הכנסת, לצורך העניין. ופה, אדוני הנכבד וכולם, אני קוראת פה בקריאה נואשת – אתם חייבים לעשות עם זה משהו. זה פשוט אומר בעצם שאני, כאדם עם מוגבלות, לא יכולה מחר בבוקר להיכנס לאתר אינטרנט, כי הנציבות קבעה, אגב, ולדעתי האישית ואני פה באמת מחדדת את העניין הזה, בניגוד לנוסח התקנה, שאומרת שחייב מספק השירות ציבורי או מידע אודות שירות ציבורי שזה שני מונחים שונים לחלוטין, לחייב התאמות נגישות לאינטרנט.

בעצם מה שהיא באה ואומרת שאתרים כמו חדשות, בידור והנאה, הם לא שירותים ציבוריים שאנשים עם מוגבלות זכאים לקבל התאמות נגישות. מה זה אומר, אדוני הנכבד? זה אומר שאם מחר בבוקר אני צריכה להוציא מרשם מקופת-חולים ואני צריכה לקחת מונית ולדאוג למלווה ומונית חזור, כי אין נגישות לקופת-החולים, במקום שאני אלחץ קליק אחד בעכבר ואוציא את המרשם מאתר האינטרנט.

אז בואו נשמע את נציבות השוויון.

תודה רבה.

שלום וברכה. אני עו"ד טובה רקנטי מהנציבות. אני אתחיל מהסוף, למרות שזה לא נושא הישיבה.

כן.

אילנה דיברה מאוד יפה, אבל הנושא הזה של הנגישות הוא לא נושא שאני מטפלת בו אבל התבקשתי למצוא, כי תיארנו לעצמנו שהיא תגיד את זה פה. היא פנתה לנציבות לפני עשרה ימים. אנחנו בהחלט בודקים את כל הטענות ואנחנו, כשנגבש את עמדתנו, גם נשיב לה.
אדוני, אני רוצה רק להתחיל עם מה שהיא התחילה ואמרה. לא כל-כך הבנתי. היא אמרה שיש לה 75% אי-כושר, ולכן 25% בלבד ממקומות העבודה פנויים.

לא, אני גם לא הסכמתי. זה לא קשור זה לזה.

זה לא קשור. גם אדם שיש לו 100% אי-כושר, מקומות העבודה פתוחים בפניו.

כן, זה לא קשור.

אני רוצה לענות לכמה דברים שנאמרו קודם, ברשותך, אדוני.

אבל לפני כן, אני רוצה לשמוע ממך ובוודאי גם הסובבים סביב השולחן הזה רוצים לשמוע. אנחנו יודעים מה עושים לגבי החוק והתקנות, לגבי ענפים כאלו ואחרים. השאלה היא במקומות עבודה, במגזר הציבורי שם חל החוק, בואו נתחיל עם המגזר הציבורי. האם התקנות או החוק שעבר, מחייב את ההנגשה או שזה רק אם יש השמה של בן-אדם עם מוגבלות.

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ופרק התעסוקה שבו, חלים על כל המגזרים במשק, בכל מה שקשור לשירות המדינה, החובה הועתקה למעשה לחוק שירות המדינה מינויים, שהוא החוק שמחייב את המדינה. אבל כמובן שהחובות בחוק, הן חובות שחלים על כל המעסיקים במשק. כל מעסיק מחויב לתת התאמות לאדם עם מוגבלות מכל סוגי המוגבלויות, לא רק ללקויי ראייה ועיוורים, אבל הם בתוכם, ולאפשר לו לתפקד בעבודה ולהשתלב במקום העבודה ככל עובד ללא מוגבלות.
במישור של המגזר הציבורי, להבדיל ממה שאמר מיכאל מהמטה לשילוב אנשים עם מוגבלות, מצופה מהמדינה, ממשרדי הממשלה ויחידות הסמך שימצאו, וגופים ציבוריים, שימצאו את התקציב למימון ההתאמות במסגרת התקציב שלהן, להבדיל ממעסיקים פרטיים שהמדינה מצאה לנכון להשתתף במימון ההתאמות, כדי לאפשר להם לקבל ולהעסיק.

בשונה מגופים אחרים, שיכולים להיתמך מהביטוח הלאומי. פה, מתקציבם.

אין קשר לתמיכה של הביטוח הלאומי ואולי כרמל תדבר על זה אחר-כך.

זה מה שהבנתי מדברייך, אין קשר.

לא לא לא, החלוקה היא כזאת – לגבי משרדי הממשלה וגופים ציבוריים, הם אמורים לממן את ההתאמות מכיסם, תכף אני ארחיב.

מתקציבם. אין להם כיס, זה מתקציבם.

מתקציבם, נכון. לגבי מעסיקים פרטיים, המדינה באמצעות המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות בשוק העבודה ותקנות מימון התאמות, השתתפות המדינה במימון התאמות, מסייעת להם במימון ההתאמות וזה מה שאמר מיכאל קודם.

שני דברים. האחד, יש כאלה שעובדים באופן עצמאי, שיש כאלה שלא מקבלים.

לגבי עצמאים, כרמל אולי תרחיב.

אבל אני רוצה להבין משהו. מה היה השיקול בעצם בחקיקת החוק וחיוב של המגזר הציבורי לשלם את זה מעצמו, לעומת ההסדר הקודם שהביטוח הלאומי עשה את זה בצורה מצוינת. מה שקורה היום, ואתם חייבים להבין את זה, זאת נקודה שלא נאמרה כאן. חשוב מאוד להגיד אותה משום שאדם שמעסיק במגזר הציבורי, יהיה לו נורא קשה להעסיק אדם עם עיוורון, כשהוא צריך לתת לו ציוד ב- 40,000 או 50,000 שקלים. הוא יגיד – מה אני אעשה? אני ארכוש את הציוד הזה, אעסיק את האדם לחודשיים, ומה יהיה אחרי שאני אגלה שהאדם הזה לא מספיק מוכשר?

הבעיה היא יותר גדולה במגזר הפרטי דווקא.

לא, גם במגזר הפרטי. אבל גם בעיריות, במועצות מקומיות, גם במשרדי ממשלה, לא משנה שנורא קשה למצוא את התקציב הזה וזה לא תמיד קורה בקלות, יש מנגנונים, כמו שאמרת כב' היושב-ראש, עד שההחלטות מתקבלות, המנגנון לוקח הרבה זמן ליישם את ההחלטות שלו ולמעשה, אנחנו משאירים, גם ככה התעסוקה שלנו היא קשה ביותר, קשה ביותר ואתם הצבתם פה מכשול אדיר נוסף, עבורנו להיכנס לתוך מקומות התעסוקה. ואני רוצה להבין, עכשיו, הרגע הזה, מה היה השיקול? מה היה השיקול? למה היה צריך לשנות?

תן לה.

ברשותך, גיא, יש לי עוד כמה דברים שאני רוצה לדבר עליהם קודם, בהתייחס למה שאמרו חבריי בנציבות שירות המדינה ואחרי זה אני אתייחס למה שאומר גיא.

מאה אחוז.

דרך אגב, גיא שמחי הוא חבר בוועדה המייעצת של הנציבות והוא מעלה את הדברים גם ישירות אצלנו ואני מקווה שהוא מקבל תשובה.

אם לא היו לו תשובות, הוא לא היה שואל פה.

אין תשובה. יש לי תשובה רק שאני חושב שחשוב לשמוע באמת, יש תשובה שאני לא מקבל אותה, אבל אני לא אגיד אותה פה, כי אני חושב שזה לא, התשובה שאני קיבלתי – ממש לא מספקת.

אז תן לה להשיב.

בבקשה.

קודם כל, לגבי דברים שנאמרו פה קודם. משרדי הממשלה, אני מסכימה עם אדוני, צריכים לתת את הטון. הם צריכים להיות הסמן ומוביל הדרך בתעסוקה של אנשים עם מוגבלות. לצערנו, זה לא קורה. ייצוג הולם נחשב בעולם כ- 5% שהוא בערך היקף המספר של אנשים עם מוגבלות באוכלוסייה מכל השנים האחרונות, כל הדו"חות של העסקת אנשים עם מוגבלות במדינה, מדברים לכל היותר על 2.1%. אנחנו כמובן מברכים על ההסדרים שמעלים את זה עכשיו ל- 3%, ומקווים שהשר בנט יחיל את זה באמת גם על משרדי הממשלה. אבל צריך לשאוף ל- 5%, בכל מקרה. אנחנו מאוד רחוקים משם.

תרשי לי. בקדנציה הקודמת הייתי שר, בסדר? תחילת הקדנציה, אני אומר, דפקו לי בדלת, קבעו פגישה. מי? המוסד לביטוח לאומי והנציבות לשוויון. כשהם רצו להנגיש, היה להם עניין להנגיש את מוסדות הדת, במקרה הזה, מקוואות. הם דפקו בדלת, הם באו ואז אני הרגשתי, אל"ף – מחויבות, הם חשפו בפניי את התמרוץ. כי אני רציתי לשאת על גבי את כל ההנגשה, מתקציב שכמעט לא היה לי. אבל הבנתי שגם הביטוח הלאומי, יש להם, זה הנגשת ניידות למבנים ולכן אני מצפה. אתם הנציבות. אתם צריכים להיות הכוח המניע.

בוודאי.

הזרז, לצורך העניין. אם זה לא בא לבד ואנחנו רואים שזה לא בא לבד. החלטות ממשלה הן טובות.

לא דיברתי בכלל על החלטות ממשלה.

תני לי. עכשיו אני אומר לא לך, אני לא פונה, אני מציע. כולם סביב השולחן תמימי דעים ורוצים לשלב את האנשים עם המוגבלות. אבל זה לא ייעשה מאליו. מה לעשות? לצערנו הרב, שמענו הרצאה, אני לא רוצה לחזור עליה, של אילן גילאון, בסדר? לא רוצה לחזור עליה.

אני מצפה מנציבות לשוויון לאנשים עם מוגבלות ומי שעוסק בזה אצלכם, שתעבירי לו את זה, יחד עם נציבות שירות המדינה, לדפוק בדלת – משרד משרד, או לבדוק לאיזה אחוז הגעת. להגיד – שמע, נו נו נו, לא עשית כלום. תן את חלקך.

אני לגמרי מסכימה עם אדוני.

וצריך לעשות. אם לא, הנה אני אומר לך, אם לא, גם בעוד עשור נשב פה ביום העיוור, נציין את יום העיוור ואנחנו נהיה באותה סטטיסטיקה.

אני מסכימה.

ואם המגזר הציבורי, שירות המדינה, הוא הסמן, אז צריך לדחוף שם יתר על המידה. אני זורק לכם את זה כפי שזרקתי קודם.

אני רוצה לתת דוגמה, אדוני, למשרד שאיתו עבדנו בצורה מאוד צמודה בשנים האחרונות, והוא דווקא משרד החינוך, שנוהגים הרבה להכפיש אותו פה בוועדות.

אני לא מסכים אתך. בוועדות לא מכפישים, בוועדות מבקשים שיפורים.

אין שום בעיה.

מבקשים שיפורים. לא עוסקים בהכפשות.

משרד החינוך עבד מולנו הרבה שנים בניסיון לגבש נוהל, דיברו פה קודם על הפרוצדורות, מה קורה כשאדם עם מוגבלות, ובמקרה הזה – עיוורים ולקויי ראייה, צריכים התאמות. כמו שאמרנו קודם, משרדי הממשלה אמורים למצוא את התקציב מתקציבם ואמר חברי מנציבות שירות המדינה שיש בתקשי"ר נוהל, אבל צריך ליישם את הנוהל ובאמת, אחרי הרבה עבודה, לא רק שהצלחנו לגבש את הנוהל הזה, בפועל, גם ניתנו ההתאמות לאותם מורים לקויי ראייה.

אני שמעתי מחברי ממגדלור קודם שיש בעיה עם משרד הביטחון, לא ידענו עליה אבל כמובן אנחנו נשמח לפנות גם למשרד הביטחון.

תשתדלי לקצר, כדי שנוכל לתת זכות דיבור גם לאחרים.

כן כן. חשוב לציין שמה שנאמר קודם וחשוב מאוד להדגיש – במדינה, בשירות המדינה ההתאמות הן אולי נאמן התאמות סבירות אבל נטל כבד מדי שנדרש בחוק כמעט לא מדבר על שירות המדינה. נדיר מאוד שבשירות המדינה יוכלו לבוא ולהגיד – אין לנו כסף, לבנות את ההתאמות. זה חשוב להדגיש.

להיתלות בזה.

מה שסיפר קודם חברי מנציבות שירות המדינה, נאדר אלקאסם, זה באמת היתה, היה מקרה אחד שאני מכירה בשמונה השנים האחרונות.

בסדר, הוא הביא דוגמה קיצונית שאף אחד לא יודע.

עכשיו, לגבי מה שהעלה גיא. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לא נחקק היום, הוא נחקק ב- 1998. הוא לא דיבר על ביטוח לאומי או לא ביטוח לאומי, הוא קבע שהמעביד הוא זה שמחויב לתת את ההתאמות, כמובן על-פי חוות-דעת שהעובד מגיש, חוות-דעת מטעם העובד, לא מטעם המעסיק.

אני שם דיברתי על הנגשת מבנים.

אנחנו לא מדברים על המבנים.

ברור לי. לא כיוונתי אלייך.

לא לא, לשאלתו של גיא.

אני אתן לחבריי מהביטוח הלאומי, להסביר למה הם הפסיקו לממן.

עני לגיא. אם התשובה היא - - -

התשובה לגיא היא תשובה, אני אגיד מה אומר החוק וחבריי יגידו מה ביטוח לאומי עשה או לא עשה. החוק מחייב את המעביד לתת את ההתאמות לעובד. החוק מחייב את המעביד למצוא את הדרך לתת את ההתאמות ומדינת ישראל, השירות הציבורי וגם המעסיקים הפרטיים, נדרשים לעשות את זה, גם אם הם מעסיקים בן-אדם לשנה, וכאילו, לפי מה שאמר גיא, זרקו את הכסף על ההתאמות. עדיין הם מחויבים לעשות את זה. מה הרציונאל בחקיקת החוק? אני לא יודעת להגיד, אדוני, זה החוק. החוק מדבר על כל סוגי המוגבלויות. גם לעיוורים.

רבים רוצים לדבר, אני אתן רשות דיבור.

מה עם הביטוח הלאומי?

את רוצה להחליף אותי?

חלילה.

אז למה את תוהה?

זה חלק מהתשובה.

הם ייתנו תשובות בסוף. תכבדי את עצמך.

כבודו, יתקרב בבקשה לשולחן, מצביע הרבה זמן יקבל זכות דיבור. בבקשה.

שלום. אני מנהל הספרייה המרכזית לעיוורים.

זוכר אותך מהדיון הקודם.

אכן כך. בעבר הייתי מנהל מחלקה של 300 עובדים ועסקתי הרבה בהעסקה של אנשים עם מוגבלויות.
אני חושב שלא עלה פה מגזר אחד גדול של מעסיקים, שהוא נשאר ממש ונופל בין הכיסאות. אנחנו, המגזר השלישי, המגזר של העמותות שרוצים ומתפקידנו להעסיק כמה שיותר אנשים עם מוגבלויות, כי אנחנו עוסקים בתחום הזה ובכל פעם שאנחנו מגיעים לשלב של ההתאמות, אנחנו בעצם נחשבים כמו מוסד ציבורי. למה? כי יש בעצם בתקציבנו, סוג של תמיכה ממשרדי הממשלה. ואני ניסיתי בשנה שעברה להכניס שני חברים עיוורים לעבודה אצלנו בספרייה המרכזית לעיוורים ונתקלתי, ושיסלחו לי האנשים ממשרד הכלכלה, שיש להם הרבה רצון טוב, אבל בסופו של דבר, נתקלתי בתשובה שלילית לכל ההתאמות שביקשתי, ולא ביקשתי הרבה.
אני חושב שהמגזר השלישי, שתפקידו גם לקדם את העניינים החברתיים, אבל גם לעזור לציבור שהוא רוצה לקדם, להיות מועסק אצלו, צריכים לעזור לו יותר אפילו מאשר למעסיק פרטי. כי התקציב שלנו מוגבל, התקציב שלנו מגיע, או ממשרדי הממשלה או מתרומות. אז מה נשאר לנו, כשאנחנו רוצים להעסיק אדם עיוור או אדם נכה, זה לא משנה, כשצריך רמפה וצריך התאמה כזו או אחרת, כל העלות של כל ההנגשה, נופלת עלינו.

תודה. נתייחס בהמשך. בבקשה.

אני לקוי ראייה מלידה. רציתי לתת דגש בנושא של ההתאמות. אני לקוי ראייה, אני משתמש בתוכנת הגדלה במחשב. ב- 2002 בעצם, אני בעצם ניגשתי דרך הביטוח הלאומי, שזה היה מאוד נוח, 90% הביטוח הלאומי מימן, הייתי צריך להביא שלוש הצעות, נבחרה כמובן הזולה ואני שילמתי 10%. למזלי, ההתאמה הזאת הולכת אישית ואני רוצה פה לשים איזה שהוא מאמר מוסגר. צריך להבין, התאמות אישיות שצריכות לנוע עם העובד למקומות העבודה שלו, איתו, כי כל מקום זה אחר, אבל למשל, במצב כזה של תוכנת הגדלה, זה משהו אישי, שאתה יכול לקחת אתך, לעומת התאמות שנשארות כמו רמפות או מעליות או דברים אחרים, שזה משהו שנשאר אצל המעסיק, לעובד הבא שצריך את ההתאמה הזאת. זה דבר אחד.

לא, אצלנו, דרך אגב, ההתאמה, גם המחשב שלך יישאר אצל המעסיק.

זו הסיבה שאמרתי, הפרדה בין האישי, כגון למשל תוכנת הגדלה או מחשב כתב ברייל וכו', הולך איתי, נגיד, אם אני צריך כזה דבר, לעומת התאמה אחרת. לא, היום זה לא הולך כך, זו הבעיה, היום זה לא כך, זה צריך להיות, אני אומר.

אוקיי., נכון.

היום זה לא הולך אתך, וזו הבעיה. כי בעצם, הצג ברייל או תוכנת ההגדלה שאני נגיד קניתי ב- 2002, היא היום לא רלוונטית, כי היום התוכנה הזאת לא תעבוד עם windows 7 או windows 8. זאת אומרת, המעסיק הזה, זה יושב אצלו כאבן שאין לה הופכין, שבמידה וזה היה נשאר אצלו ולא היה הולך איתי כי היה לי דיסק עם רישיון - - -

ביטוח לאומי, משרד הרווחה, תרשמו את הנקודות בבקשה.

בזמנו זה היה ביטוח לאומי. היום הבעיה גם שזה כבר לא מוכר במקום אחד, אני צריך ללכת לחפש את זה בכמה מקומות.

תודה. אתה נגעת בנקודה חשובה. ניתן גם לאחרים.

צהריים טובים, אני הקמתי לפני כשלוש שנים עמותה ששמה פעול"ה, עם חבריי, ראשי התיבות – פותחים עיניים ולב לצורכי העיוורים ואנחנו היום מעסיקים כבר עשרה עיוורים בפעילויות הסברה ברחבי הארץ. אני שמח לשמוע מידידי באר שסיפר את הנושא של אי מתן כלום. אם אני רוצה לקבל ציוד בכדי להקים משרד עכשיו לארבעה בעלי לקויות ראייה, עיוורים, אני לא מקבל שום תמיכה.

בגלל שאתה המגזר השלישי?

בגלל שאני המגזר השלישי. אז אני צריך להתחיל לכתת את רגליי בחו"ל, בכדי לקבל תרומות. והדוגמה שאני רציתי לספר, קודם כל להגיד את התודה עכשיו מה שנקרא לפרוטוקול, כי מה שחבר הכנסת אילן גילאון אמר כאן זה הדבר הכי נכון שיש והוא אמר את זה מתוך הלב והוא דפק על השולחן.

הוא חוזר על זה עשרות פעמים בכל דיון.

אני יודע. אני יודע ואני חושב שהוא אומר את הדבר הנכון ביותר לכלל הנכויות.

נכון.

אני יכול לתת רק סיפור אחד קצר, שאני שמעתי אותו. סיפור של עשרות בעלי לקויות ראייה שלמדו לעבוד במוקדי 106 על חשבון המוסד לביטוח לאומי וגוף פרטי שאני לא אומר את שמו, מופיע על הגב שלי, כי הוא גם עזר לנו בחולצות האלו, אני הולך בגב עם כל הספונסרים, כי רק כך אנחנו יכולים להתרומם.

תיזהר שלא ישווקו אותך.

זה גם נכון. מה שקורה זה שהיום אם למדו כ- 30 או 40 בעלי לקויות ראייה ויתקנו אותי אם אני טועה מי שהעביר את הקורסים וקיבלו על זה הרבה מאוד כסף, היום עובדים בודדים אפשר לספור אותם אולי על כף יד אחת. תודה.

תודה. בבקשה, גברתי.

שלום, אני עורכת-דין מארגון בזכות. רציתי רק להתייחס לנושא שהועלה כאן קודם, לגבי חסמים אצל מעסיקים פרטיים, לאפשר לאנשים עם עיוורון או עם לקויות ראייה, להתקבל לעבודה. אלינו הגיעו כמה פניות של אנשים עיוורים שניסו להתקבל למקומות עבודה פרטיים, אבל נתקלו בטענות שונות לגבי התוכנה, כגון התוכנה עלולה לפגוע בביטחון המידע שיש אצלנו בחברה, או – התוכנה לא ניתנת להתקנה מכיוון שיש לנו איזה שהוא מחשב או איזה שהיא תשתית ישנה שלא מאפשרת את התקנת התוכנה. ואני אשמח לשמוע איזה שהיא הבהרה, גם מהגורמים הממשלתיים, ודאי ממשרדי הממשלה שמעסיקים עם אותן תוכנות שאני מניחה שגם להם יש את אותו חשש לפגיעה בביטחון המידע ובכל זאת הם מעסיקים. האם יש באמת סיבה לחשש הזה ואם לא, הייתי רוצה לקבל הבהרה גם ממשרד הכלכלה וגם מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, מה הם עושים וכיצד הם יכולים לפתור את הבעיה הזאת, על-מנת שמעסיקים פרטיים יימנעו מלהגיב ולתת את התשובה הזאת.

תודה. אני אתן זכות דיבור לעוד אורח אחד או שניים, לאחר מכן, מייתר זמן לביטוח הלאומי. אני מראש מתנצל בפני מי שלא הספיק לדבר. בבקשה. עבאס, תדבר, שומעים אותך.

תודה לך, אדוני. קודם כל, אני באמת מברך על הציון של היום הזה. אני אציג את עצמי – אני עו"ד עבאס עבאס, באתי מנצרת. אני יזם חברתי, אני מנהל את הארגון הערבי המוביל לקידום זכויות אנשים עם מוגבלות ובכלל זה כמובן אנשים עם עיוורון ולקות ראייה. תרשה לי רק דקה קצת לעשות ספציפיקציה לסוגיה שאני מייצג כי באמת, האנשים עם מוגבלות ובכללם עיוורים מהחברה הערבית, הם מה שנקרא מודרים פעמיים, גם על רקע המוגבלות וגם על רקע השתייכותם לחברה הערבית. חשוב להגיד שהחברה הערבית לא מעודדת, בלשון המעטה, שילוב אנשים עם מוגבלות. יש הרבה הסתרה והכחשה וסטיגמות וסטריאוטיפים. אז כדי לעבור למחסום של העסקה, אנחנו צריכים - - -

אבל אנחנו לא מתייאשים.

מובן שלא.

נהיה נחושים, עקביים, נדבר על זה, נציף את זה, עד שזה יתוקן.

כדי להגיע לשלב של העסקה, צריכים לעבור הרבה מחסומים ולכן אני פה, מבקש את התמיכה של משרדי הממשלה השונים, לעזור באמת לארגוני השטח בחברה הערבית שיקבלו יותר תשומת לב, כדי שיוכלו להגביר את נושא המודעות ואנחנו מתחילים את זה מגיל צעיר, מתלמידי בית-ספר, מוסדות, מנהלים ומעסיקים ובינינו, בתחום ההעסקה, יש המון סטיגמות. כמובן שגם כן יש אחריות בנושא של תוכניות, של מרכזים, נגיד עיר כמו נצרת, אין בה מרכז רב שירותים לעיוורים ואני מקווה שיוקם. גם יש מחסור בשירותים.
רציתי ברשותך, יש כאן נציגים של הביטוח הלאומי, נכון?

כן. עוד מעט הם יענו.

יש לי סוגיה ספציפית שאני לא יודע, כל מי שאני מדבר אתו, אדם עם מוגבלות, אדם עם עיוורון, אומר לי – איך אני אוכל לצאת, כשיש מה שנקרא חרב מסתובבת של הביטוח הלאומי. אני מפחד שישללו ממני את הקצבה.

דיבר על זה אילן גילאון, על הרציונל.

אני אולי לא הייתי.

אילן גילאון לקח את זה, תסמוך עליו שהוא יטפל בזה.

אז אני רוצה לחדד את זה. הרוב המוחץ של האנשים לא יודעים אפילו מאומה על זה, יש חובה חובה חובה להגביר מודעות בתחום הזה.

נצטרף לאילן בעניין הזה.

בוודאי.

תודה.

עוד הערה, שתי הערות קצרצרות.

אבל קצרצרות.

קצרצרות. נושא הסינרגיה. אני מבקש באמת שיהיה יותר סינרגיה בין משרדי הממשלה. לצערי, משרד הכלכלה עובד לחוד, משרד הרווחה – לחוד, המשפטים – לחוד. יש צורך ביותר סינרגיה ואז לאדם תהיה כתובת אחת.

נושא אחרון – המפעלים המוגנים. לצערי, זה כבר דבר שהוא משפיל את האדם עם מוגבלות. זה נוגד את האמנה הבינלאומית לזכויות אנשים עם מוגבלות.

מה אתה מציע, שנסגור אותם?

לסגור אותם, למצוא אלטרנטיבה שמכבדת, נותנת human dignity. אני מבקש, הייתי במפעל מוגן. אני הייתי באחד היישובים הערביים.

תן לי לסייע לך, תן לי.

פשוט מתעללים בהם.

אני אעזור לך. שמעת את הצהרת הכוונות.

כן.

יש לך מודל רציונלי שאתה חושב עליו? תעלה אותו על הכתב.

יש דוגמה אלטרנטיבית כמו באנגליה, שכבר ביטלו את זה. יש מודלים מוצלחים.

אנחנו לא שם, לצערי הרב.

אם אנחנו רוצים להיות חלק מה- OECD וליישם את האמנה הבינלאומית שמדינת ישראל היא שרירה, יש צורך, אני חושב, להתחיל למצוא אלטרנטיבות ואני חושב יש פיתרונות .

תודה. בבקשה, אדוני.

שלום לכולם. אני יושב-ראש עמותת העיוורים הנעזרים בכלבי נחייה אבל הפעם אני רוצה להביא את הזווית האישית שלי לנושא התעסוקה.
אני איש הייטק 25 שנה עבדתי בתחום התוכנה, לטוב ולרע, בהצלחות ובכישלונות, ולא קל כמו שכולם אומרים, לשכנע מעסיקים לקבל אדם עיוור לעבודה. ואין מה לעשות, המעסיק עצמו, כאשר הוא רואה עיוור וטכנולוגיה, משהו לא מסתדר אצלו. ועכשיו אנחנו גם באים עוד לפני שהבן אדם נכנס אצלו ועשה אפילו פעולה אחת או שתיים חיוביות כדי לשכנע אותו, אנחנו כבר דורשים ממנו את ההשתתפות הכספית של אלפי שקלים, בנגישות להתאמה, עוד לפני שהוא קיבל מישהו. ואני חושב שזו מכה אנושה לכל הנושא של תעסוקת עיוורים.
אני חושב שאם אנחנו רוצים לעזור לתעסוקת עיוורים ואין מה לעשות, ציוד לעיוורים, והיום טכנולוגיה זה לא רק עובדי הייטק, היום טכנולוגיה כמעט בכל מקום עבודה שרוצים לעבוד בו.

תודה, מר כהן, תודה.

אנחנו כמעט מסכמים את הדיון, השעון עובד נגדנו, לכן סליחה מראש אם לפני הביטוח לאומי הוספתי עוד אחד. שירה סנש, בבקשה. דברי, שומעים אותך למיקרופון.

שלום לכולם. אני עיוורת מוחלטת. כיום אני מועסקת בחצי משרה בעיריית חיפה. אני עובדת במחלקה לפניות הציבור במענה טלפוני, בתור נציגת שירות לקוחות. בנוסף לכך, אני לומדת ללימודי תעודה בתרגום במכללת אורנים, סיימתי קורס של תעודת הסמכה בעריכה לשונית והבאה לדפוס, גם במכללת אורנים ואני גם בוגרת תואר ראשון מטעם האוניברסיטה, אני בעלת תואר ראשון, בוגרת האוניברסיטה העברית בירושלים. למדתי שפה וספרות אנגלית ושפה וספרות ערבית.

זה רק ההוכחה שהשמיים זה הגבול, אם רק רוצים. אם רק רוצים. הלאה.

כרגע הסיבה שאני עובדת בעיריית חיפה היא שקשה מכורח הנסיבות למצוא משרה קבועה ויציבה במקצועות כמו הוראה או תרגום בחברה מסודרת, בגלל חוסר נגישות של תוכנות ייעודיות שנעשה בהן שימוש במקומות האלה ועדיין, בתור עובדת עירייה, אף על פי שבסך-הכל אני יכולה להגיד שטוב לי ואני מרוצה בתפקיד, אני יכולה להצביע על - - -

אבל את יכולה יותר ואת רוצה לומר.

בדיוק. אני מרגישה שאני מסוגלת להרבה יותר.

תודה. אני חושב שבשיא נפרוש ונבקש מהביטוח הלאומי להגיב. אני רוצה לשמוע את הביטוח הלאומי ואת משרד הכלכלה שוב לאור הדברים שנאמרו כאן. אנחנו מתמקדים, מתמקדים, בסוף רואים שיש, יש קושי שהוא פתיר. בבקשה, הביטוח הלאומי.

אני מנהלת אגף השיקום במוסד לביטוח לאומי. אני אתחיל בדברים שעבאס אמר, הוא דיבר על סינרגיה. קודם כל, אני חושבת שעלה פה מאוד בבירור שיש שלושה משרדי ממשלה מרכזיים שמטפלים בנושא – הרווחה, הכלכלה ואנחנו. פלוס משרדים נוספים, בנגיעות אחרות.

והנציבות.

בחלק שעם האנשים עצמם.

כן.

אנחנו מקיימים פורום קבוע של משרדי הממשלה שציינתי, ביחד עם כל העמותות והארגונים שהנציגים יושבים כאן, באמת במטרה כדי לסנכרן את העבודה ושיהיה תיאום משותף. אז זה ברמה אחת.

אני חושבת שיש פער מאוד גדול בשני שלבים. יש את השלב של ההכשרה המקצועית ויש את השלב של העבודה. ואנחנו אמונים, בביטוח הלאומי, על כל החלק של השיקום המקצועי, שהוא מתבטא בין היתר בהכשרה מקצועית ובהשכלה גבוהה. לסבר את האוזן, אנחנו מטפלים מדי שנה, בקרוב ל- 1,000 אנשים עם לקויות ראייה ועיוורון, שנמצאים כבר בתוכניות שיקום שונות. למעלה מ- 30% מהם, נמצאים בתוכניות השכלה גבוהה.

במהלך תוכנית השיקום, האנשים מקבלים מעטפת שיקומית מאוד רחבה. כל ההנגשות ניתנות במלואן, בין אם זה ההקראות, שיעורי עזר, החונכות, ליווי וכמובן אנחנו רוכשים את כל התוכנות וכל הציוד הטכנולוגי, על-פי המלצות שאנחנו מקבלים מגורמים מאבחנים.
אנחנו גם מרחיבים לגבי האנשים עם עיוורון, אנחנו מרחיבים לשלב שהם יוצאים לעבודה, אנחנו גם מסייעים להם בהשתלבות ראשונית בעבודה. הזכיר אייל את הסיוע שהוא קיבל מאיתנו, ואני חושבת שזה אחד הדברים שאכן נפגם במהלך השנים בכל הנושא של הנגשה. אנחנו, הסיוע שלנו הוא סיוע לאדם עצמו, הוא מקבל את ההנגשה והיא שלו. אנחנו גם יצרנו מנגנון, לאורך השנים, בגלל שהיה ואקום, יצרנו מנגנון של החלפה אחת לחמש שנים של הציוד.

שהיה מעולה.

אני יודעת שזה היה מעולה, אני גם יכולה לנסות ולהסביר למה אנחנו יצאנו, אתה שאלת את טובה, לגבי החוק. אני יכולה להגיד את הלקונות שאנחנו רואים היום. לסבר את האוזן, בשנים שאנחנו טיפלנו בנושא של ההנגשות הטכנולוגיות, סדר הגודל של האנשים שאנחנו טיפלנו בשנה עבר את ה- 100, זאת אומרת, מבחינת הסיוע שקיבלו. אז אנחנו כן שמים לב שיש כאן, יש איזו שהיא זליגה.
אנחנו רואים פער מאוד גדול בין השלב של סיום הכשרה מקצועית - - -

לבין ההשמה.

לבין אחר-כך ההשמה. ההשמה, בחלוקת העבודה בינינו לבין משרד הרווחה, ההשמה למעשה עד היום נעשית ברובה על-ידי משרד הרווחה. אני מאוד מקווה שבחלק הזה שאנחנו יכולים להיות אנשי בשורה, כי אנחנו סיימנו מכרז של השמה, בדיוק מהתפישה שחבר הכנסת גילאון דיבר, אנחנו, המדיניות שאנחנו מובילים היא מדיניות של השתלבות בשוק העבודה החופשי.
אנשים עם מוגבלויות צריכים לצרוך שירותים כמו כל אזרח במדינה ולכן אנחנו שינינו קונצפט בנושא של השמה, ואנחנו אמרנו – שירותי השמה צריכים להינתן על-ידי החברות שנותנות השמה לכל האנשים במשק. אנחנו אמורים להתחיל לעבוד איתם במהלך החודש הקרוב, ואנחנו בהחלט נשמח לסייע לאנשים עם עיוורון להסתייע בשירותי השמה שלנו, כי תיפתחנה האופציות תעסוקה הנוספות.
זה לא יפתור בעיה שזיהינו אותה והבעיה היא שאחרי סיום ההכשרה, עם כל העטיפה המאוד רחבה שאנחנו נותנים, האדם שבא להשתלב בעבודה, הוא נופל לוואקום. כי אין את החלק של הליווי, אין את החלק של ה, יש חלקים מסוימים שמיכאל אולי אחר-כך ישלים, של החונכות ואנחנו מדברים ואנחנו גם כן רוצים להגיש את זה במסגרת הפורום שמיכל צוק מובילה, של קידום החקיקה בנושא של העסקת אנשים עם מוגבלויות, ליצור מעטפת של הנגשות רחבה יותר, כי ברור לנו שעל-מנת להבטיח השתלבות של אנשים כבדי ראייה בעבודה, נדרשת תמיכה לאורך זמן. נדרש ליווי לאורך זמן.

תודה. רבותיי, לפני הסיכום. לפני הסיכום. מה שעולה מהדיון, ודאי שלא נוכל להקיף את כל הבעיות. אבל אין ספק שהיה פה דיון שהציף את המצוקה העיקרית והיא מתנקזת ושוב, לא באצבע מאשימה, חס ושלום, אבל משרד הכלכלה. אתה שמעת את הדברים.

יש תקציב, יש רצון, יש הכשרה מקצועית ובסוף בסוף, אוכלוסיית העיוורים לא מצליחים לשתות ממי הבאר. ופה הלקונה. וצריך לעשות מעבר, כפי שאמרתי לנציבות השוויון. אני חושב שצריך לעשות מעבר, להגביר מודעות, לדפוק בדלת, לגשת. צריכים להיות, הביטוח הלאומי, ואני אומר לכם, אני שמח שאני שומע שביעות רצון גם ולראות איך שהדברים, בשונה מדיונים אחרים ואני שמח, בכנסת לא רק מבקרים, גם אפשר לומר מילים טובות. אבל ההשמה.
מיכאל מורג, מה אתה יכול לתרום את חלקך בשיפור, להביא ליתר, לשיפור בהשמה של אוכלוסיית העיוורים?

אנחנו פועלים במסגרת החוק הקיים.

כשאומרים לי שאני פועל במסגרת החוק, אני מתחיל לקפל את הניירות. בחייך. אף אחד פה לא עבריין, כולם עובדים במסגרת החוק. לשם מה באה ההקדמה הזו?

אני רוצה לתקן טעות שנאמרה פה. שהמגזר השלישי, העמותות, אינן זכאיות להתאמות. זה פשוט לא נכון.

אם הן נתמכות.

סליחה, לא להפריע לו, בבקשה.

אני מבקש לתת לי לסיים את דבריי.

לא להפריע למר מורג.

התקנות קובעות שגוף ציבורי אינו זכאי לקבל התאמות במסגרת התקנות, אלא זה חל עליו. כאשר אחת ההגדרות, של גוף ציבורי, מוגדרים בדיוק מהם גופים ציבוריים, משרדי ממשלה, רשויות מקומיות וכו' וכו', והדבר האחרון, כל גוף המבוקר על-ידי מבקר המדינה. אין זה אומר שהעמותות, אנחנו נתנו התאמות ונותנים בלא מעט עבודות.

אני בלחץ זמן, סליחה, אני שואל אותך שאלה. עמותות שהן מלכ"רים, רשאיות להיתמך?

בוודאי. כל עוד אינן מבוקרות על-ידי מבקר המדינה. וזה רובן הגדול.

תודה. תודה. מר מורג, אני רוצה לשמוע ממך מה אחרי הדיון הזה אתה הולך לעשות, שלא עשית אתמול.

אנחנו הולכים לגשת לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

כאן אתה נמצא.

במועד יותר מאוחר, לאחר שנשלים את הדיונים הפנימיים, לשינויים לא מעטים בתקנות, שלמדנו לאור ניסיון השנים. שבין היתר, אולי גם מונעים ממעסיקים לפנות אלינו. כגון השתתפות עצמית של המעסיק.

מתי? מתי אתה בא?

אני מעריך שזה תהליך שייקח בערך שישה חודשים.

זה הרבה זמן.

אני רוצה להיות ריאלי. אנחנו צריכים לגמור את זה עם האוצר.

מעבר לזה, מעבר לזה, אתה רואה שיש פה קושי בתחום ההשמה. אתה בעצמך ציינת את המספר הנמוך של ההתאמות שנתבקשת. אבל מאחר ולא נמצה, אז הנה אני אומר לך, קראתי לך קריאת כיוון ואני מודיע את הודעת הסיכום.

הוועדה קוראת לנציבות שירות המדינה לקבוע תנאים מקלים ולאייש את אותם 45 משרות על-ידי אנשים עם מוגבלות כפי שנקבע בהחלטת הממשלה בשנת 2013. הוועדה קוראת למעסיקים במגזר הפרטי לקלוט יותר אנשים עם מוגבלות בעבודה ובמשרד הכלכלה לצאת אם צריך בקמפיין, להגביר את המודעות במגזר הציבורי בקרב ראשי ארגוני המעסיקים, להעסיק יותר אנשים עם מוגבלות. למשרד הכלכלה, הוועדה קוראת למשרד הכלכלה, כפי שאמרתי קודם, בהמשך למה שאמרתי קודם, לעשות הכל שאחוזי ההשמה ואחוזי ההתאמות יהיו, הייתי אומר ואפילו מנסח את זה, שתוכלו להגיע לניצול מרבי של התקציב העומד לרשותכם בתחום הזה.

הוועדה קוראת לנציב שוויון לאנשים עם מוגבלות ונציבות שירות המדינה לעקוב אחר אחוז המועסקים במשרדי הממשלה וביחידות הסמך ולוודא, לא רק לעקוב, לוודא שאכן זה מיושם כפי שהחלטת הממשלה מחייבת.

אני רוצה להודות לכל הארגונים, אני יודע שלא מיצינו, אני יודע שיש עוד הרבה דברים לדבר עליהם, אבל אני חושב שתרמתם את חלקכם, אני חושב שנושא המודעות יעלה מדיון כזה ועוד דיונים ואל תחכו ליום העיוור. אל תחכו ליום העיוור החד-שנתי הזה כדי להציף בעיות, יש לכם את האפשרות להציף אותן הן לוועדה, לראש הוועדה, הן לחברי הכנסת, להציב, אם יש תיקון לקונות בחוק, לדוגמה – אם היית אומר שהעמותות לא יכולות על-פי החוק ליהנות מהתמיכה אני הייתי מרים את הכפפה והייתי מתקן את החוק.

בפירוש לא.

ואם אתה אומר שלא, ואם מילה אחרונה לפני שאני נועל את הישיבה, לגיא שמחי. אבל ממש בקצרה.

קודם כל, תודה רבה לכל מי שישב פה סביב השולחן הזה ואני בטוח שכל אחד ואחד שדיבר כאן, מכל הגורמים מהממשלה ובכלל, רוצים לפתור את הבעיה הזאת.
אני רוצה לדבר אליכם, אל הקהילה. אנחנו פה שומעים היום את המורכבויות ואנחנו כל הזמן נמשיך, נעקוב ולא נוותר, עד שנצליח למצוא פיתרון שיבוא גם מתוך הלמידה שלנו והיכולת שלנו לצעוד קדימה וללכת להשתלב, וגם להתאים את הסביבה כדי שנוכל להיכנס ולעבוד בה ובעצם לשפר את איכות החיים שלנו.

תודה. הישיבה נעולה, תודה רבה לכולם.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:15.>