הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני

<פרוטוקול מס' 313>
מישיבת ועדת הכלכלה

יום שני, ט"ז בתמוז התשע"ד (14 ביולי 2014), שעה 9:00

<הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות) (תיקון מס' 5), התשע"ד-2014 (מ/850)>

חברי הוועדה: >
דוד צור – מ"מ היו"ר

יצחק וקנין

>
אלי מקמל - מפקד יחידת אתגר, המשרד לבטחון פנים

טל ויתקון - יועמ"ש אתגר, המשרד לבטחון פנים

אביטל בגין - משרד המשפטים

איציק סרור - סגן מנהל אגף הרכב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

שרית זוכוביצקי - לשכה משפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

שמעון אלקיים - ראש תחום שירותי תחזוקה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

שמואל מלכיס - מנהל המחלקה הכלכלית, איגוד חברות הביטוח

יהודה יגן - יו"ר ענף רכב, איגוד שמאי הביטוח

אביב בן אברהם - חבר ענף רכב, איגוד שמאי הביטוח

יורם בן יואל - חבר ענף רכב, איגוד שמאי הביטוח

אורי גורביץ - חבר ענף רכב, איגוד שמאי הביטוח

אמנון ניקרטין - חבר ענף רכב, איגוד שמאי הביטוח

רונן לוי - יו"ר, איגוד המוסכים

אריה אשד - מנכ"ל, איגוד המוסכים

יעקב אנוך - נשיא, איגוד יבואני הרכב

נמרוד הגלילי - מנכ"ל, ארגון להשכרת רכב וליסינג

זאב פרידמן - יועץ משפטי, המועצה לצרכנות

דידי רוזנפלד - שלמה סיקסט

מרב תורג'מן

ענבל דגן (מתמחה)

לאה ורון

הדס צנוירט

<הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות) (תיקון מס' 5), התשע"ד-2014 (מ/850)>

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. אני מזכיר שזו ישיבה שלישית, כך שאני לא רוצה כל פעם להעלות מהאוב גם דברים שכבר דיברנו עליהם, החלטנו עליהם.
אני לא יודע אם כולם קיבלו – הבנתי שאיגוד השמאים רצה להציג מצגת קצרה. הפסקנו שם בדיון הקודם לגבי הסוגיה, האם ניתן או צריך דרך הדיון פה לתקוף את העניין שלדעתי, בחקיקה הראשית כבר סגרו אותו. אני לא בטוח שזה המקום, אבל מכיוון שאנחנו מאפשרים את הדיון הקצר הזה שוב, ניתן לנציגי השמאים לפרוס בפנינו. אני מבקש שהמצגת תהיה קצרה, תכליתית, ואז נכון. כמובן, אני מזכיר, ששם הפסקנו את הדיון הקודם, שאיגוד השמאים סבור שאחרי התיקון במוסכים המורשים, כמובן, גם איגוד המוסכים, אני מבין, מצטרף לעמדה הזאת, צריך לקבל את אישור או חוות הדעת השמאית גם אחרי תיקון הרכב, ולעשות השוואה בין ההערכה הראשונית שלו לבין התיקון הסופי שלו. לא היה לזה, כמובן, רוב בוועדה, אבל אנחנו נשמע את הדברים, נעשה סבב התייחסות קצר של נציגי איגוד חברות הביטוח, וכמובן, משרד התחבורה יאמר את עמדתו, גם אתגר. בבקשה, אדוני.

שלום, שמי אורי גורביץ, אני שמאי. לא באתי לשנות סדרי עולם, אבל באתי להראות לכם מה שאנחנו רואים בעיניים – לא בחדר הזה אלא בשטח. אתם תחליטו מה אתם רוצים לעשות, אם לעשות.

זה דוגמה, למה חשוב לעשות מעקף תיקון, ולמה חשוב לראות חשבוניות התיקון לפני שמחזירים רשיון. זו דוגמה של רכב, אדוני, שניזוק בתאונה. כך נראה הרכב אחרי תאונה. זה מהצד הימני שלו. הרכב הזה הוכרז אובדן להלכה. שמאי חוץ של אותה חברת ביטוח קבע שהנזק הגולמי 55.22%. הרכב עבר למגרש, המגרש מכר לסוחר, הסוחר מכר לסוחר נוסף, והרכב נכנס לתיקון; להפתעתי הרבה, למוסך מורשה במדינת ישראל – לא בשטחים. המוסך הזה תיקון את האוטו בדרך שמשרד התחבורה אוסר אותה, וזה בניגוד להוראות יצרן, והנה הרב כפי שמשטרת ישראל, יחידת אתגר, תפסה אותו. זה הרכב במהלך התיקון, ששתלו לו חלק אחורי, יחידה מושלמת. אתם יכולים לראות למעלה בחיבור של הגג את הפס השחור הזה. שם ריתכו את החלק האחורי. כאן אתם רואים את הריתוך לאורך כל הגג. הנה הריתוך מהצד השני. עמוד אחורי ימני של האוטו שנחתך עם מסור ורותך באמצע. העמוד השמאלי – אותו דבר. כך חתכו את הרצפה, וחיברו את החלק האחורי. אלה החיבורים ברצפה. כך תוקן.
כל מה שאני מבקש – לא עשיתי מצגת ארוכה, יש הרבה יותר דברים להראות – לא ייתכן שרכב כזה ינוע על הכביש. אני לא רוצה להזכיר נשכחות, שחבר כנסת נכבד נהרג ברכב שבנו משני חצאים, חבר הכנסת מיכה רייסר. ולא יכול להיות שלא יהיה מעקב וקורלציה בין חוות הדעת של השמאי הראשון לבין הרכב הזה, שערכו בשוק 71 אלף שקל, ונמכר לסוחר השלישי ב-50 אלף שקל. איך אפשר לעשות כאן בכלל עסקה אם לא - אני משתמש במילה – ברמאות? זה מה שיש לי להגיד. אני לא יכול לשנות את החלטת אדוני אלא אם אדוני יגיע למסקנה שבאמת הדרך שהלכו בה בישיבה האחרונה היא לא דרך נכונה.

שאלת תם: איגוד המוסכים, מוסך שמוציא דבר כזה החוצה לא מועל בתפקידו?

מועל בתפקידו. לא נראה לי מוסך; נראה לי מגרש, מהתמונות.

מוסך. מחקתי שמות, מחקתי את הכול. אם יושב-ראש הוועדה רוצה שמות – יש שמות והכול, אבל זה חבל. אמת לאמתה, ואתגר תפסו את האוטו.

נראה כמו בשטחים.

חשבתי.

רונן, תגיד בבקשה את עמדתכם.

אנחנו שלחנו לך נייר עמדה. רצינו לעשות את זה בכתב ולא להעלות את הדברים מחדש. דיברנו שוב על הבעיה בין חוות דעת השמאי הראשון של חברת הביטוח לבין עלות הטיפול בפועל. לדעתנו, התיקון הזה, שהיה אמור לפתור את זה, לא קרה בסופו של דבר. לכן אנחנו יושבים על דיון, לתקן את החוק הקיים. לדעתנו, זה לא קרה.

העניין של השתת חוות על המוסכים, יש לזכור שרוב התיקונים האלה לא נעשים במוסכים מורשים, אז אם זה מוסך מורשה, מה שעכשיו ראינו, ודאי שהוא מעל בתפקידו ואסור לתקן אוטו בצורה הזאת. זה מוסך שצריך לטפל בו, אבל רוב התיקונים האלה לא נעשים על-ידי מוסכים חוקיים אלא על-ידי מוסכים שלא מפוקחים ולא מבוקרים במדינת ישראל.

אם היה שמאי מלווה, זה היה נעצר- - -

אין ספק, אם היה שמאי.

לכן אנחנו לא יכולים לפקח על משהו שהוא לא בידינו. אנחנו, משרד התחבורה לצורך העניין, שהוא המפקח, לא יכול לעשות דבר אם אין לו מידע, איפה הרכב הזה מתוקן, האנשים האלה לא מפוקחים, אין להם הכשרות, לא רשיונות, שום דבר. לכן אנחנו הצענו פה נוסח, וכתבנו אותו. אתה רוצה שאחזור על מה שכתוב?

לא, העברתם, ראיתי אותו. תגיד רק את שלושת הנושאים העיקריים שרציתם לומר במסמך שלכם. אתם חושבים שכן צריך שמאי ללוות את זה.

אנחנו בטוחים שצריכים שמאי בגלל הנתונים שמראים שהפער בין חוות הדעת של השמאי לצורך העניין, כפי שנתתי דוגמה, 100 אלף שקל לתיקון, והאוטו הזה מתוקן בדרך כלל ב-17 אלף. אי-אפשר לתקן אותו, ולמכור אותו, כשמכוניות בכל מקרה, ירידת הערך שלהן היא יותר נמוכה. אי-אפשר לקבל מחירון גם על אוטו חדש, לתקן אותו ואחר כך למכור אותו במחיר שהוא 50 אחוז מערכו. זה לא הגיוני. אין פה שום הסבר כלכלי למה שקורה.

מלכיס, כמה מהרכבים האלה באחוזים מתוקנים במוסכים כאלה, וכמה מופנים למוסכים כאלה?

מה זה "מוסכים כאלה"?

מוסכים מורשים או מוסכים- - -

וגם אם אתם יכולים להתייחס לנתון, על כמה כלי רכב מוכרז בשנה אובדן גמור להלכה?

אני מעריך שבין 20 ל-30 אלף. אבל בוא נתחיל ככה: הנושא של אובדן להלכה הוא נושא שקשור לפוליסת הביטוח ולחוזה שבין המבטח למבוטח. אין מושג שנקרא אובדן להלכה בשום חוק או חקיקה או מה שקשור למצב רכב, אלא זה פריבילגיה שמבוטח יכול לקבל בחברת ביטוח.

אני רוצה להזכיר לכל המשתתפים, שהחוק הזה נועד למניעת גניבות רכב ולא למטרות אחרות. הנושא של בטיחות, השימוש ברכב עוגן בתקנה 309 החדשה. רכב מהסוג שמדובר עליו, הנושא היה נפתר במסגרת התקנות החדשות שייכנסו לתוקף ב-1 באוגוסט. רכב מסוג זה, היתה נמסרת הודעה שהרכב נפגע פגיעה בטיחותית, וזה לא קשור לחקיקה הזאת.

בסך הכול ראינו תיאור של אנשים שמפרים חוק, בעיקר מוסך מורשה לכאורה, שמפר חוק, והציפייה היא שחברות הביטוח תהיינה שוטרות, שתשמורנה על החוק במדינת ישראל, לאחר שכבר הוטלה עליהם משימה מעל ומעבר למה שמתקבל בכל מדינה נורמלית בקשר לתיקון הרכב, החזקת רשיון הרכב, בדיקה שהרכב תוקן במוסך מורשה, אם השתמשו בחלפים משומשים, אז החלפים המשומשים נרשמו כדין. זאת כבר אחריות שבמדינה מתוקנת לא מוטלת על אף מבטח. לא שמעתי על אף מבטח בעולם שהוטלה עליו משימה מהסוג הזה, להרחיב את האחריות הזאת - עובדה שמי שתפס את זה, זה אתגר. זה התפקיד של המשטרה. אנחנו לא שוטרים. זה התפקיד של משרד התחבורה, לפקח על מוסכים שיעבדו כחוק. אם נתן למוסך רשיון, הוא חייב לעבוד כחוק. אם לא, צריך להיות פיקוח. אם משרד התחבורה לא מסוגל לפקח על המוסכים שלו, הוא לא יכול לזרוק את האחריות הזו על חברות הביטוח.

ושוב אני מזכיר לכל הנוכחים, שהחוק שאנחנו דנים בו עכשיו נועד למטרה אחת, שחברות הביטוח מזדהות אתה בצורה בלתי-רגילה ואפילו משתתפות- - -

תודה שהזכרת לנו למה אנחנו בכלל פה.

צריך להבין שבאותה הזדמנות שאנחנו מחוקקים חוק, לא פותרים את כל בעיות העולם.

תודה. משרד התחבורה, הגב' זוכוביצקי.

העמדה שלנו, שהבענו גם בדיון הקודם, קודם כל סוגיית חובת חוות דעת שמאי בכל מקרה של נזק. העמדה שלנו, שאנחנו לא רוצים לחייב חוות דעת שמאי בכל מקרה של נזק לתאונה. אנחנו בתיקון הזה מטפלים בכלי רכב מבוטחים וגם בכלי רכב שאינם מבוטחים. היום אין חובת חוות דעת שמאי במקרה של נזק. אנחנו רוצים להשאיר את המצב הזה כפי שהוא היום.

זה בכייה לדורות.

גם אם מחליטים דבר כזה, אני לא חושבת שאגב החוק הזה אפשר לעשות את זה. כלומר זה לא האכסניה המתאימה, והנושא מספיק כבד בשביל לא לטפל בו בעקיפין.

היועצת המשפטית של הוועדה, בבקשה.

בהמשך לדברים שלך, בימים אלה ועדת הכלכלה דנה בחוק רישוי שירותים לרכב. יש שם פרק מפורט, ואולי שם האכסניה המתאימה לתיקון ההוראה הזאת, ככל שוועדת הכלכלה תחליט. גם הבאתי את העניין הזה לידיעת היועצת המשפטית של הוועדה, הגב' אתי בנדלר, שאמרה שהנושא הזה ככל שיעלה, יידון ותתקבל הכרעה בעניין הזה.
זה גם מתקשר להערה של איגוד המוסכים לעניין הוספת המילים "ככל שישנה". הרי מקום שאין חוות דעת שמאי, אין מקום לחייב להעבירה. לכן זו היתה הבהרה למצב הקיים ולא שינוי של הרציונל או שינוי של עמדת משרד התחבורה בעניין הזה.

בבקשה.

זאב פרידמן, המועצה הישראלית לצרכנות. אדוני היושב-ראש, בתשובה למר מלכיס יש להבין שהדרך למניעת הגניבות היא הקטנת הרווח הכלכלי שהאנשים האלה, שעוברים על החוק, מרוויחים על החשבון של הציבור. הנזקים לציבור והסכנה הבטיחותית הם "ביי פרודקט" של אפקט כלכלי גרידא. מישהו מנסה לעשות כסף על חשבון הצרכנים, ובדרך לא אכפת לו, הוא לא רואה שום דבר. אל"ף, כל דרך שתצמצם את היכולת הכלכלית שלהם להסיר רווחים בצורה כזו, בעצם כן מקומה בחוק הזה, ולכן אני חושב שהטענה של מר מלכיס אינה מחזיקה מים.

בנוסף, אני מבקש לציין עובדה שהזכרתי אותה בקצרה בדיון הקודם: בכל שרשרת הידיים שהרכב הזה או רכבים כאלה עוברים, עוברים אנשי מקצוע בעצם, "סו קולד", בידיים של מוסכים, בידיים של שמאים. הצרכן לא יודע לבדוק. הצרכן לא יודע אפילו להבין מה יש שם. ואם לא תהיה פה עין אובייקטיבית, עין צדדית, עין שהיא פחות אינטרסנטית, שתבקר את העניין, בסופו של דבר יהיה כאן לא נזק כלכלי אלא נזק בטיחותי, שזה כאמור חלק מהמוטיבציה של אותם אנשים לבצע את אותן פעולות.

עו"ד זוכוביצקי.

בנושא הזה טיפלנו כשתיקנו את תקנה 309. הרי רוב הנזקים שמראים פה הם נזקים בטיחותיים, והגוף האובייקטיבי הזה, זה המפעל הבודק. המידע בקשר לנזק נרשם ברשיון הרכב. רשיון הרכב, כשכתוב: נגרם נזק בטיחותי – זה איתות חזק מאוד לצרכנים. אם אדם לוקח רכב, מטפל בזה, ואנחנו לא יודעים ואף אחד לא יודע, והוא עבריין לאורך כל הדרך, את האנשים האלה באמת מאוד קשה לתפוס. זו עבריינות כבדה ואפשר, אבל הטיפול בכך שהאזרח יידע שלרכב נגרם נזק, שיהיה גורם אובייקטיבי שיבדוק את הרכב אחרי שתוקן במוסך מורשה – בזה טיפלנו בתקנה 309. אני חושבת שזה המענה המתאים ולא החוק הזה.

כמה סיירים או פקחים יש למשרד התחבורה שמפקחים על פעילות המוסכים? איך עושים את זה? האם זה בסיורים? האם זה ברשומות? מבקשים דיווחים?

שמעון אלקיים, ראש תחום שירותי תחזוקה. משרד התחבורה מבצע פיקוח על כלל המוסכים, מתן רשיונות חדשים ופיקוח שוטף באמצעות שבעה מפקחים. יש לנו עוד ארבעה מפקחי אכיפה, שכל ייעודם הוא פיקוח על מוסכים לא מורשים, דהיינו הם מקבלים תלונות מאיגוד המוסכים.

כלומר סך הכול 14 פקחים?

ארבעה. הם פועלים בכל הארץ, וכל ייעודם הוא לטפל באותם מוסכים שפועלים שלא כחוק.

אתם מעבירים למשטרה, לאתגר? אתם בקשר אתם?

אנחנו לא צריכים את אתגר לעניין הזה. אם אתגר מודיע לנו שיש מוסך לא מורשה- - -

והפוך לא קורה? שאתם מודיעים לאתגר?

מוסך שנמצא עובד ללא רשיון, יש לנו מנגנון תביעות משלנו. אנחנו מגישים נגדו תביעה לבית משפט.

תרשה לי, כי זה לא ברור. זה שאתם מעמידים לדין, אתם מעמידים לדין את המוסך. אתם מעמידים את האחרון בשרשרת. המידע הזה חייב לעבור לאתגר, כי הם יכולים ללכת אחורה, ולראות מאיפה הוא קיבל. אם הוא עבריין כזה, הוא בטח עבריין גם בחלפים ועוד כאלה וכאלה דברים. זה מעניין מאוד את אתגר. אני בטוח שאתגר ישמחו מאוד לקבל מכם את רשימות המוסכים האלה.

קודם כל, כמובן, אם אתגר מעוניין ברשימות האלה, הוא יכול לבוא. זה לא חסוי. אני חושב שבמקרים האלה רוב המוסכים הלא מורשים, לפחות חלקם, מתחילים לעבוד בלי רשיון, ותוך כדי שאנחנו מגלים שהם עובדים בלי רשיון, או תוך הטיפול, הם או מקבלים רשיון או נסגרים.

נסגרים לכמה זמן?

לצמיתות.

לא לצמיתות.

בית המשפט מחליט לסגור מוסך. אם הוא אחר כך מפעיל את המוסך למרות צו הסגירה, הוא מוזמן לביזיון של המוסך, ואם הוא משנה חברה או פועל בשם אחר, מגישים נגדו דוח אחר. אין משהו אחר לעשות.

לגבי מה שדיברו קודם, משרד התחבורה באמצעות תקנה 309 ובאמצעות חיוב חברות הביטוח, להחזיק אצלם את הרשיון לאותם רכבים שהוכרזו על-ידם כאובדן להלכה, זה צעד שלא היה מתחייב, אבל החוק הזה חייב את חברות הביטוח לעשות את המינימום הנדרש, דהיינו להחזיק אצלם את הרשיון, והם לא מחזירים את הרשיון לקונה עד שהוא לא ממציא להם אישור מעבדה מוסמכת שמעידה שהרכב תוקן - כמובן, הוא היה לא תקין בהתחלה - שהוא תוקן ועומד בזוויות של השלדה וההגה והוא במצב תקין לחלוטין. בנוסף, צריך גם לצרף חשבונית, שמעידה שהתיקון לא בוצע במוסך לא מורשה. יש פה חילוקי דעות על החשבונית - האם היא תואמת להערכת השמאי או לא. זה כבר משהו אחר. כך שמשרד התחבורה עשה כל הנדרש. זה שמוסך מתקן רכב משני חצאים, יש הוראה ברורה. פה זה לא הדיון לגבי מוסכים שפועלים בניגוד לחוק.

אתגר, אתם רוצים להוסיף משהו לעניין? לא מעניין אתכם המידע הזה על מוסכים כאלה?

אלי מקמל, מפקד אתגר. ככלל, הפעילות שלנו במוסכים, הבקרה שלנו על מוסכים היא לצורך אכיפה של חוק הרישום. חלק מהפעולות שאנחנו מבצעים במוסכים האלה הן פעולות יחד עם משרד התחבורה. מקומות שמשרד התחבורה עושה פעילות עצמאית ונוגעות לענייני חוק הרישום, יש לנו עניין. מעטים המקרים שבהם משרד התחבורה מגלה במוסכים או מגלה אגב תיקונים שרידים של כלי רכב גנובים. לא נתקלנו ביחידה במקרים כאלה. בדרך כלל זה הפוך. הבקרות שלנו הן שמעלות את העבירות.

יעקב אנוך, בבקשה.

שלום, אני נשיא איגוד יבואני הרכב. הסיבה שנמצאת במרכז העניין היא סיבה כלכלית, בדומה למה שאמר זאב. אם אנחנו רוצים לפתור את הבעיה ולטפל בה נכון, זה לעקר את הסיבה הכלכלית. מאחר שמחיר הרכב הניזוק ידוע, חברת הביטוח מוכרת אותו למי שקונה אותו והמחיר ידוע, מאחר שמחיר השוק של הרכב אחרי תיקון גם הוא ידוע, חייבים להטיל חובה, לבדוק אם הפער בין מחיר המכירה של חברת הביטוח לבין מחיר המכירה האפשרי לצרכן בניכוי עלויות התיקון הסבירות זה משהו שאפשר להגיע אליו. ברוב המקרים שתבחן את המכוניות האלה לא תוכל להגיע לעלות תיקון סבירה שתביא – גם תלך רק על תחליפים, לא מקוריים בכלל – לא מגיעים. זאת הכלכלה. ובתוך הכלכלה הזאת כל אחד מנסה למצוא את הפינה, שיישאר לו משהו בכיס. אם נדע לטפל בכלכלה- - -

מה אדוני מציע?

אני מציע שרכב כזה, שהוא אובדן להלכה, שנמכר על-ידי חברת הביטוח למי שקונה אותו, ששמאי יוכל להחליט, לעשות הערכה, אם הרכב הזה הוא בר-תיקון או לא בר-תיקון ביחס למחיר השוק שלו- - -

זה לא שמאי.

מר מלכיס, אני מבקש. יש פה פערים.

שמאי יודע את המחירים האלה. הוא יכול לעשות את המחיר, אם הרכב הוא בר-תיקון או לא. אם הוא לא בר-תיקון, להטביע ברשיון הרכב, שהוא לא בר-תיקון. שיפורק לחלקים.

אבל יש חוק שקובע שהרכב- - -

מר מלכיס, אתה לא בזכות דיבור. בבקשה.

דידי רוזנפלד, שלמה סיקסט. יש חוק שמחייב את השמאים שלא לאשר תיקון רכב בשני מקרים: מקרה אחד, אם לדעת השמאי הרכב לא יכול להביות בטיחותי אחרי התיקון, והצעד השני הוא גובה הנזק. אם גובה הנזק עובר את ה-60 אחוז מערכו של הרכב, אסור לתקן את הרכב. כלומר השמאי מלכתחילה רואה את האוטו. אם הוא נותן חוות דעת שהרכב הזה מלכתחילה הוא רכב שניתן לתיקון, קרי ניזוק פחות מ-60 אחוז ו/ או נמצא במצב בטיחותי כזה שיוכל לחזור לכביש, מה צריך אותו שוב? מה הוא יעזור לנו בהמשך? אמרתי שני צעדים: האחד הוא הבטיחותי- - -

מכיוון שאנחנו לא מתקדמים בסוגיה הזאת, אני מבין היטב – יש פה רצון מצד אחד, לשים שלייקעס נוספים. יש סעיף 309, שמטיל את האחריות, בגדול, גם על המדינה, ופה יש ויכוח עקרוני, האם אנחנו בסוף מטילים אחריות על גורמים פרטיים, או האכיפה היתה ונשארה בידי גורמי מדינה, קרי משרד התחבורה/ אתגר, משטרה וכדומה.
אני לא הולך לשנות סדרי עולם דרך החוק הזה על החקיקה הראשית ש-309 נתן עליה את הדעת. אם יחשבו מר ברוורמן, שמנהל פה את הדיון – כל הנושא של התוספות, שירותים והצעות חוק אחרות, ייתכן שאפשר יהיה לפתוח את הדיון הזה. אני לא רואה מקום, להוסיף שלייקעס נוספים ולהטיל פה עכשיו עוד תפקיד לאיגוד השמאים, להכניס פה עוד עלויות שמן הסתם, הגיוני שאיגוד השמאים רואה לנכון לעשות אותם. נכון אולי שזה ייתן לנו עוד שכבה של ביטחון, אבל יש פה הפרטה של אחריות מדינה, ואני לא רוצה לקחת מהמדינה את האחריות שיש לה לאכיפה ולפיקוח של הנושא הזה.

אני מבקש להקריא את הסעיף שכבר הקראנו אותו, ואם יש שינויים- - -

אישרתם את החוק הזה כבר.

7א הקראנו ולא הצבענו. אני מזכירה שהסוגיה שנידונה במסגרת הדיון שהוועדה סיימה בה את הדיון הקודם היתה הסוגיה של חובת שמירת חובת המסמכים, האם חברות הביטוח וציי הרכב, תחול עליהם החובה לשמור את המידע שמגיע אליהם אחת ל-90 ימים, כפי שמופיע כאן בחובות רוכש הרכב, והממונה על שוק ההון התבקש לבחון את הסוגיה הזאת, האם ניתן יהיה להסדיר את זה במסגרת הרגולציה של הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון. הוא חזר אלינו. הוא אמר שאותו ממונה מתנגד לעניין הזה, להסדיר את זה במסגרת הרגולציה. לכן סברנו שיש מקום לכלול הוראה בהצעת החוק שתתייחס לחובות על חברת הביטוח ועל ציי הרכב לשמור את ההודעות שנמסרו להם לפי סעיף 7א.
אבקש מאדוני לאשר הוראה שמסמיכה את שר התחבורה, כפי שמוסדר היום חובת שמירת מסמכים בתקנות הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים, נסמיך אותו לקבוע הוראה דומה שעניינה חובת שמירת המידע שמגיע אליהם אחת ל-90 ימים. כרגע התקנות מדברות על חמש שנים. זה לשיקול דעת השר. היום התקנות מדברות על חמש שנים לעניין שמירת מסמכים אחרים שמגיעים לידי חברות הביטוח וציי הרכב. זה עניין שמשרד המשפטים יחד עם משרד התחבורה, יבחנו את הסוגיה, לעניין כמה זמן יידרשו אותן חברות ביטוח וחברות ציי הרכב לשמור את המסמכים.

אנחנו פה נקבע הסמכה, ולצדה אני מציעה לקבוע חובת התקנת תקנות לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים מיום הפרסום, על-מנת שהעניין הזה יוסדר.

משרד המשפטים?

מקובל.

בבקשה, מר מלכיס.

אנחנו התחלנו לקיים דיון בכלל בהיגיון של ההוראה לתת הודעה כל 90 יום, איפה נמצא הרכב. מה המידע הזה נותן? את מי הוא משמש בכלל? מי יתייחס אליו בכלל? זה מידע חסר היגיון. ביקשנו גם מהמשטרה לומר לנו, ממה נובע הצורך הזה ואיזה שימוש עושים בו? אין בזה טיפת היגיון.

אתגר, מה עמדתכם בעניין הזה, לעניין ה-90 יום, איפה הרכב נמצא, או כל 90 יום דיווח?

מי יתייחס למידע הזה בכלל? סתם. לא צריך אותו.

תסבירו לוועדה למה אתם בעד, מה ההיגיון מאחורי זה.

הזכרתי את זה בדיון הקודם. ממש בימים אלה מונחת תלונה ממספר חברות ביטוח על כלי רכב שהבעלות הועברה שלא בידיעתם, כלומר תיקיות של כלי רכב מסוימים שעברו אובדן להלכה נמצאות בחברת הביטוח, כולל הרשיונות. הגלגולים של כלי הרכב דרך הסוחרים, דרך מגרשי ההסדר, הם כאלה שאגב פעילות עבריינית עברו לידיים פרטיות, כולל העברת בעלות. משהו שנחקר אצלנו כרגע.

כמה מקרים כאלה יש?

אני מניח שיש מקרים כאלה. עובדה שמספר חברות ביטוח הגישו את זה במקביל, ואנחנו מדברים רק על כלי רכב שעברו דרך סוחר אחד שטופל ביחידת אתגר ויושב כרגע במעצר עד תום ההליכים.

הרשיונות אצלנו, אבל כלי הרכב מפוזרים ונמצאים בידיים פרטיות- - -

זה גם אמור למנוע את המעברים האלה מיד ליד, כשהאוטו שוכב באותו מקום?

איך זה מונע? אני לא מבין.

מכיוון שזה מאפשר בכל זמן נתון לבדוק איפה כלי הרכב הספציפי הזה נמצא.

אבל הם לא ידווחו. אם הם עבריינים, למה שהם ידווחו?

מר מלכיס, תן לנו לנהל את הדיון הזה.

לא יכולות חברות הביטוח לרחוץ בנקיון כפיהן. הרשיונות מוחזקים אצלם, יש להם אחריות, איפה כלי הרכב הזה נמצא. לכן כל מה שצריך, שמי שמחזיק ברכב, ידווח- - -

תהיה גם סנקציה עונשית.

זה נשמע פשוט אבסורד.

מר מלכיס, אני מבין את סערת הרגשות שאתה נמצא בה. משרד המשפטים, מה דעתכם? זה סביר?

זה סביר בתוך הנסיבות הנוכחיות, שהבעלים ממשיך להיות- - -

הבעלים לא ממשיך להיות חברת הביטוח. זה מצחיק. מאיפה אתם מוציאים את זה? חברת הביטוח מכרה את הרכב. הטלתם עליה באופן יוצא מן הכלל- - -

הרשיון אצלך ביד?

בגלל שהטלתם עליו חובה מיוחדת, חובה לא רגילה. גם הטלתם עליו חובה מיוחדת- - -

אתה לא שומע את השאלות; אתה רק בא עם תשובות. איך המדינה אמורה לעקוב, בהנחה שהרשיון עדיין מוחזק אצלך, היכן הרכב הזה, אם הוא לא עבר כבר- - -

כמו כל רכב שנמכר במדינת ישראל. מדינת ישראל עוקבת אחרי רכב כזה?

אבל הרשיון אצלך?

הרשיון אצלי.

אתה גם מודיע שנמכר האוטו, אתה מודיע שנמצא האוטו.

אני מכרתי את האוטו, אני יכול להודיע למי מכרתי אותו. אבל אני צריך שהאדם שמכרתי לו את הרכב – אם הוא תיקן או לא תיקן – יכול לא לתקן. אין חובת תיקון. אני לא יודע. זה אבסורד. זה לא מתקבל על הדעת, שחברת הביטוח מוכרת רכב, הרכב עבר לבעלותו של אדם אחר- - -

לא נכון.

איך הוא עבר, אם הרשיון עדיין אצלך?

הרשיון הוא לא עדות, הוא לא מהותי.

הוא יכול לעלות לכביש בלי רשיון?

זה לא שייך, לעלות לכביש. ברגע שמכר את הרכב, הבעלות על הרכב היא של מי שקנה את הרכב. הרישום במשרד הרישוי הוא לא עניין מהותי. הוא לא קובע את הבעלות. זה אל"ף-בי"ת. על מה אתם מדברים?

אדוני, מי מדווח על נזק בטיחותי?

זה אבסורד. לא מתקבל על הדעת, שאדם ימכור רכב, ומי שקנה את הרכב יודיע לו כל 90 יום איפה נמצא- - - כבוד היושב-ראש, אין חובה בחוק למי שקנה את הרכב, לתקן אותו.

הרכב אצל סוחר שלישי. מי מדווח על זה?

מי מדווח למשרד הרישוי על נזק בטיחותי?

תקנה 309. השמאי.

אין שמאי. עבר לסוחר. מי מדווח?

דידי.

אני בהחלט מבין מה הוויכוח, אבל אפשר היה לפתור את זה בצורה מאוד פשוטה, אם הסוחר היה מעביר, כפי שסוחר כמשמעותו בצו אחר, שרק בישיבה האחרונה העברנו, מעביר את הרכב לבעלותו. ברגע שהוא מעביר את הרכב לבעלותו, אין בעיה. יכול מאוד להיות, שכדי שהוא יוכל להעלות את הרכב לכביש - הרי אם רוצים נורא שחברת הביטוח כן תבדוק שהחשבונות והאוטו עבר תקנה וחוק חלקים משומשים וכל מה שביקשנו קודם, יכול מאוד להיות שבמקרים כאלה, כדי שאותו סוחר יוכל אכן להוציא את הרשיון ממשרד הרישוי, הוא יצטרך לעבור עוד תחנה אחת שנקראת חברת הביטוח, אבל עצם הדיווח של 90 יום – יתייקו אותו, ומה יעשו אתו? מי יעשה אתו משהו?

בדיעבד צריכים את זה.

מה אכפת לשמאים?

אדוני לא ברשות דיבור.

אם אתגר צריכים, זה יותר עושה שכל, שסוחר שמחזיק את האוטו, יעביר את הבעלות על שמו. זה לא נרשם כיד.

בבקשה.

כבוד היושב-ראש, בכל חברת ביטוח יושב שמאי ראשי. השמאי הראשי מקבל את דוח השמאי כשהרכב מועבר למגרש לצורך שיקום. השמאי הראשי בחברת ביטוח, כשיש לו עוד ארבעה-חמישה שמאים, יקבל את חשבון התיקון של הרכב, ויראה אם החשבון תיקון עם דוח השמאי פחות או יותר מתאים. זה כבר יפתור את הבעיה. לא יפתור את הבעיה במקרה שמר גורביץ הצביע כאן על הרכב. מה הוא יכתוב?

אבל אתה מחזיר אותנו לדיון אחר. אנחנו כרגע בנושא הדיווח ב-90 יום. אם חברות הביטוח יעשו את זה דרך השמאים או עצמאית, או התיוק הזה ייעשה בכל דרך שימצאו לנכון, מבחינתי זה בסדר. מר מלכיס, ברגע שרשיון הרכב אצלך ביד, בסופו של דבר החובה הזאת היא חובה הגיונית שמוטלת לפתחכם. לא הטלתי את מה שעכשיו איגוד השמאים מבקש, הבחינה שלכם של ההפרשים, של החשבוניות וכן הלאה. הורדתי מכם את השלייקעס הנוסף הזה.

אבל לא קיבלנו הסבר הגיוני, מה הצורך בדיווח הזה?

אני קיבלתי את ההסבר ההגיוני גם ממשרד התחבורה, גם ממשרד המשפטים וגם מאתגר. זה הנוסח המוצע. זה לא לדיון כרגע.

למה לא?

כי סיימתי את הדיון. איפה את רוצה להכניס את ההסמכה לשר?

את ההסמכה אני סבורה שיש להכניס אותה בסעיף 3. אמנם כבר אושר, אבל אנחנו מדברים פה- - -

לא כל כך חשוב באיזה סעיף. אדוני יאשר את התקנון, ועו"ד תורג'מן תדע היכן.

כרגע אני לא סבורה שזה צריך לבוא לאישור הוועדה. אין כוונה להטיל סנקציה פלילית לצד ההוראה, נכון? אבל ככל שיחליטו אחרת, העניין ייבחן לגופו.

זה הזמן להחליט וזה הזמן להמליץ בפני ממלא מקום יושב-ראש ועדת הכלכלה האם התקנות שמסמיכים את השר, האם נדרש אישור של הוועדה? מה אתם ממליצים ליושב-ראש?

העליתי, להסמיך את שר התחבורה. ככל שיש סנקציה פלילית בצד ההוראה, זה חייב בהתאם לסעיף 2 לחוק.

תהיה סנקציה כלשהי בתקנות?

גם היום יש חובת שמירת מסמכים לפי תקנות הגבלת השימוש ורישום כלי הרכב שאין בצדן סנקציה פלילית. הכוונה היא להרחיב את חובת שמירת המסמכים שקיימת היום בתקנות.

אני לא סתם מעמיס על הוועדה, אם היועצת המשפטית לא מוצאת לנכון. תקראי את הסעיף בבקשה.

לקרוא אותו שוב?

כן, ונצביע עליו.

הוספת סעיף 7א.
אחרי סעיף 7 לחוק העיקרי יבוא: "חובות המוטלות על רוכש רכב. 7א. (א) רוכש רכב ממבטח כאמור בסעיף 3(א)(2) או מבעל צי רכב כאמור בסעיף 3א, יעביר את הבעלות ברכב על שמו מייד עם קבלת רשיון הרכב. (ב) רוכש רכב כאמור בסעיף קטן (א), שרכש רכש שלא לשימושו האישי – (1) יתקן את הרכב במוסך שניתן לו רישיון לפי דין; (2) יודיע בכתב למבטח או לבעל צי הרכב שממנו רכש את הרכב, לפי העניין, אחת ל-90 ימים, אם תוקן הרכב במהלך התקופה האמורה ואת מקום הימצאו; הודעה ראשונה לפי פסקה זו תימסר 90 ימים לאחר מועד הרכישה; (3) תוקן הרכב לפי סעיף קטן זה, יעביר למבטח או לבעל צי הרכב שממנו רכש את הרכב, לפי העניין, אישור על התיקון מהמוסך שבו תוקן הרכב, ואם הוחלפו בו חלקים, יכיל האישור כאמור פירוט של אותם חלקים ולצדם יצוין אם הם חלקים חדשים או משומשים."

טוב. מי בעד, כולל ההסמכה של השר?

הצבעה

בעד – פה אחד
הסעיף אושר.

אושר.

לפחות אפשר לקבל הסבר- - -

כבר הסברנו. דיון שלישי שאנחנו מסבירים.

אבל זו חובה שמוטלת על מי שרוכש את הרכב.

אנחנו בסעיף 5. אתם יכולים להמשיך את הדיון בחוץ.

הם עבריינים, שלא מתקנים את הרכב. הם ידווחו?

אתה לא נותן לדבר.

דיון שלישי שאתם מדברים.

רק אעיר הערה טכנית, שנחליף את הסדר בין סעיף קטן (א) לסעיף קטן (ב), הואיל וסדר הדברים הוא הפוך ממה שמצוין כרגע בנוסח.

מה עם ההסמכה?

אם אדוני יעלה להצבעה את ההסמכה, ולגבי קביעת תקנות ראשונות, נגיע לסעיף התחילה, ואפשר יהיה לאשר את זה במסגרת סעיף התחילה.

סעיף 5 הצבענו?

אז אושר סעיף 4 כולו לרבות ההחלטה על הסמכת השר- - -

לקבוע בתקנות את חובת שמירת המסמכים על-ידי חברות הביטוח וציי הרכב. שר התחבורה הוא השר הממונה לפי החוק.

עו"ד זוכוביצקי, סעיף 5.

תיקון סעיף 10. 5.
בסעיף 10 לחוק העיקרי – (1) בסעיף קטן (א), אחרי פסקה (5) יבוא: (5א) בעל עסק המורשה לפי דין לעסוק בפירוק כלי רכב שהעביר לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית רכב המיועד לפירוק כשהוא שלם או שהעביר לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית את מסגרת הרכב של המרכב כאמור או חלק ממנה, בניגוד להוראות סעיף 18א(א1).";
אנחנו פה בסעיף העונשין. סעיף 10 הנוכחי קובע את רשימת העבירות, כאשר יש מדרג ענישה. סעיף שאנחנו דנים בו עכשיו, מדרג הענישה, הוא מאסר של שלוש שנים. פה אנחנו מטילים את הענישה על בעל עסק שמורשה לפי דין לעסוק בפירוק רכב. אנחנו רואים במדרג הענישה – זה עבירה חמורה מבחינתנו. יסבירו אתגר מה המשמעות של העבירה הזאת מבחינת מדרג העבירות בחוק. אנחנו קובעים לצדה מאסר של שלוש שנים.

משרד המשפטים. מידתי, לא מידתי?

זו הצעת חוק ממשלתית, ותמכנו בזה. משיחה שקיימנו עם הייעוץ המשפטי היתה הערה שאנחנו מאמצים.

לגבי שאר הסעיפים; לא לגבי ההוראה הזו. ההוראה הזאת, עמדת משרד התחבורה יחד עם אתגר היתה להשאיר את שלוש שנות המאסר בסעיף הזה.

אנחנו מאמצים פה את עמדת משרד התחבורה.

מקובל. יש למישהו עוד הערה לנוסח הסעיף?

רק אציין שהחוק היום קובע שמוסר רכב לתיקון בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית בניגוד להוראות סעיף 18א הוא גם שלוש שנות מאסר, אבל מה שאדוני יקבע בעניין הזה, האם ראוי להטיל גם כאן שלוש שנות מאסר.

אני מצביע. הצטרף אלינו חבר הכנסת וקנין.

הצבעה

בעד – פה אחד

הסעיף אושר.

עבר.

(2) בסעיף קטן (ג) – בפסקה (1) בסופה יבוא: ו-3, או בעל צי רכב שהחזיר רשיון הרכב או שהעבירו לרוכש כאמור, בניגוד להוראות אותו סעיף כאמור, שהוחל בסעיף 3א;
סעיף קטן (ג), היום הקנס הוא 226 אלף שקלים. שוב, אנחנו יורדים במדרג הענישה. העבירה היא על החזרת רשיון – למעשה אנחנו מציינים ענישה לצד על עבירה מהותית שהוועדה אישרה.

בעניין הקנסות הפליליים, העונשיים, עשינו חשיבה מחודשת יחד עם משרד המשפטים ויחד עם משרד התחבורה ויחידת אתגר, והצענו מדרג מעט שונה בעניין הקנסות. אולי אציין מה ההוראות שהקנס בצדן יהיה 226 אלף שקלים, שזה בעצם סעיף 61א4 לחוק העונשין.

איך הגעתם בדיוק למספר 226?

זה חוק העונשין.

היום מפנים לסעיף 61 לחוק העונשין לפי המדרג שם.

אם כך אקריא את ההוראות שהקנס הפלילי בצדם יהיה 226 אלף שקלים: מבטח שהעביר – כמובן, ב-61א4 הסכום הזה יהיה צמוד למדד, ויעלה ככל שהסכומים יעודכנו – מבטח שהעביר רכב לעסק שאינו מורשה לפי דין לעסוק בפירוק כלי רכב או שלא החזיר את רישיון הרכב לרשות הרישוי בניגוד להוראות סעיף 3(א)(ב) – שזה למעשה ההוראה שקובעת את החזרת רשיון הרכב לרשות הרישוי - או שהעביר את הרישיון לרוכש הרכב בניגוד להוראות סעיף 3(א)(2ב) – זה ההוראה שחלה על חברות הביטוח וציי הרכב להחזיק את הרשיון - או בעל צי רכב שלא החזיר או שהעביר רכב את הרישיון כאמור, בניגוד להוראות אותם סעיפים, כפי שהוחל בסעיף 3א.

אני מזכירה שסעיף 3א מחיל את ההוראות החלות על חברות הביטוח גם על חברות ציי רכב. זה בעצם המדרג הגבוה של 61א4. ככל שאדוני מסכים לזה, אתה יכול להעמיד את זה להצבעה.

הערות יש? מי בעד, בתיקונים שהוקראו?

הצבעה

בעד – פה אחד

אושר.

2 בעד. אושר בתיקונים.

(3) אחרי סעיף קטן (ג) יבוא: "(ג1) העושה אחת מאלה, דינו – קנס בשיעור הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין: (1) רוכש רכב שלא לשימושו העצמי, שלא הודיע בכתב למבטח הרכב או לבעל צי רכב אשר ממנו רכש את הרכב, אחת ל-90 ימים, אם תוקן הרכב ואת מקום הימצאו, ואם תוקן הרכב, לא העביר להם אישור מהמוסך שבו תוקן הרכב, בניגוד להוראות סעיף 7ב(ב)(2) ו-(3); (2) רוכש רכב שלא העביר את הבעלות ברכב על שמו, בניגוד לסעיף 7א(א);";

ב-61(א)(3) הקנס הוא 65,300 שקלים. זה לפי המדרג שנקבע בסעיף 61 בחוק העונשין. קבענו עונש על עבירה מהותית שאישרנו.

רק על אי-הדיווח?

נכון. חשבנו שמבחינת המדרג, זה נמוך יותר. חובות דיווח, העונש שרשום, מבחינת מדרג הענישה, הוא המתאים.

אנחנו, כפי שאדוני מעלה, גם סברנו שיש מקום להפחית בקנס הפלילי. אני אקריא את המדרג החדש, המוסכם. הוראות שהיו קודם לכן, 226 אלף שקלים, העברנו ל-75 אלף שקלים, ואת ההוראה הזו, אי-העברת הדיווח, יהיה במדרג הנמוך יותר, כפי שאקריא בהמשך. יחול עליו קנס של 28 אלף שקלים – לא 75 אלף שקלים. אקריא את המדרג החדש.

מר מלכיס, פספסת את זה. זה לא 70 אלף אלא 28.

מבחינתו זה יכול להיות גם 170. הרי החובה היא על הסוחר.

אבל מר מלכיס דואג גם לסוחרים.

לא נשמע לך אבסורד, שמי שלא רושם רכב, יקבל קנס כזה?

28 אלף? צריכה להיות סנקציה כדי לעצור את ה- - -

יכול להיות מצב שאדם ששוכח- - -

לא שוכח.

יכול להיות גם שכחה. שלא מבצע פעולה, מקבל 28 אלף שקל?

אבל המדינה לא באופן שרירותי תטיל עליו 28 אלף שקל. אני טועה? זה שרירותי?

- - - אני מניחה שלא יוגש נגדו כתב אישום.

השאלה אם זה לא יעמיס על בתי משפט באופן שזה יהיה בלתי-סביר שבתי משפט יתחילו להתעסק בזה. נראה לכם שבתי משפט יתחילו להתעסק בעבירה כזו של אי-דיווח?

זו עבירה שהיא קיימת בחקיקה באופן כללי. חלקה מטופלת בבתי משפט, חלקה מטופלת בהעברה להודעות קנס, בחקיקה בכלל.

בהתאמה, אדם שלא מחדש את רשיון הרכב שלו, אדם רגיל, נוהג, ולא מחדש את רשיון הרכב - לא את רשיון הנהיגה - יש כאלה לצערי אלפים אם לא עשרות-אלפים, שנוהגים בכבישים, שרשיון הרכב שלהם לא בתוקף. מה הסנקציה שבצד העניין?

זו עבירה פלילית לפי תקנות התעבורה.

כמה כאלה המשטרה – אדם אומר: שכחתי, לא ראיתי את התאריך.

לדעתי, מעמידים לדין. אין פה מישהו מאגף התנועה.

יש פה מאגף המשטרה.

גם פה יכול להיות בסופו של יום שהמשטרה תחליט שדרך האכיפה של ההוראה הזאת תהיה עבירת קנס או ברירת משפט.

עדיין נראה לי שהתפרעתם. זה קנס מינהלי, ה-28 אלף שקל האלה?

לא. פלילי. קודם כל צריך להעמיד לדין.

כלומר בית המשפט בכלל יקבע.

נכון.

אז אני לא רואה אף בית משפט שקובע 28 אלף שקל.

זה הרף המקסימלי, בהחלט.
אקריא אם כך את מדרג ההוראות. לקנס של 75 אלף שקלים אנחנו מציעים את התיקון הבא: רוכש רכב שלא לשימושו העצמי, אשר תיקן את הרכב במוסך שלא ניתן לו רישיון לפי דין, בניגוד להוראות סעיף 7א – זה הפך להיות (א) ולא (ב), כי הפכנו את הסדר – (1). זאת ההוראה הראשונה.

ההוראה השנייה, מתקין חלק משומש ברכב, בניגוד להוראות לפי סעיף 17(א1). אלה בעצם ההוראות שקבועות בתקנות הגבלת השימוש. רק אומר אותן, שמדובר על לא יתקין אדם חלק משומש ברכב שניזוק וטרם חלפו שנתיים ממועד רישומו ברשיון הרכב. את רוצה להבהיר את העניין הזה, שלא היתה בעצם עבירה בצד ההוראה הזאת?

גם התאמנו וגם קבענו עונשים לצד עבירות שלא היה להן עונש.

טוב. זה אם כך המדרג של ה-75 אלף שקלים של 61(א)(3).

אדוני היושב-ראש, למה קבעתם שרוכש לשימושו העצמי לא יצטרך לתקן במוסך מורשה, או לפחות לא יוענש על זה שלא תיקן במוסך מורשה? למה הוצאתם אותו? מוסך מורשה זה דבר חשוב.

משרד המשפטים בזמנו דיבר על זה. כן.

דיברנו על זה בדיון הקודם. עמדת משרד המשפטים מתנגדת להפללה של הלקוח או הצרכן בסוג כזה של התנהלויות. הדרך לפעול נגד המוסכים הלא מורשים היא לאכוף על-ידי המדינה – בהמשך למה שאמר היושב-ראש קודם, היא שהמדינה תפעל, ולא להעביר את האחריות על הצרכנים. זה לא דבר מוצלח, אפשר לעשות פרסומות מצוינות על כמה נזק זה יכול לגרום. להעמיד אותו כאחראי בפלילים מקום שהמדינה צריכה לפעול כדי לסגור את המוסכים הלא מורשים, זה לא חלוקה נכונה של האחריות.

פה מדובר על רכבים שהולכים לשקם אותם אחרי תאונה. לא מדברים על אדם נורמטיבי. החוק הזה מתייחס רק לרכבים משוקמים - זה אחד; שתיים, הרבה סוחרים שקונים את המכוניות האלה הם סוחרים לא מורשים. הם כאילו קונים את זה לשימוש עצמי, ואז- - -

הם צריכים להיות סוחרים מורשים בשביל להיחשב שלא לשימוש עצמי. מהנתונים של אתגר, כל הרוכשים האלה היו רוכשים שלא לשימוש עצמי. היו כמה מקרים גבוליים של אנשים שרכשו שלושה רכבים. עדיין, אנחנו לא רוצים להפליל אדם שלצורך התחביב רוצה לקנות את האוטו ולפרק אתו שלא במוסך מורשה. אין כאלה במציאות.

זה השוליים. זה לא העיקר.

אבל זה לא העיקר. החקיקה לא נוגעת למקרים שוליים שבהם נדרשת, לצורך העניין הזה, או תקנות או חקיקה. זה תשובה לך, דידי. אני מקבל את עמדת משרד המשפטים בעניין הזה.

אנחנו אומרים שזה בדיוק הפוך. השוליים זה אלה שקונים לשימוש עצמי, לכן לא צריך להתייחס אליהם בחוק, כי החוק הזה מתייחס רק לאותם רכבים שנמכרים במצבם הניזוק, ולא מתייחס לכל הרכבים. רק לאותם אלה שחברות הביטוח או ציי רכב אחרים מוכרים. לכן פה מומלץ היה להוציא את המשתמש העצמי, כי אלה השוליים שבשוליים. נהפוך הוא. דווקא פה היית צריכה לומר שגם מי שקונה לשימוש עצמי, אסור לו לתקן במוסך - דווקא במשוקמים, אלה שמסכנים את הבטיחות, אלה שאין להם כריות אוויר – עכשיו ראיתם את הדוגמה. דווקא המכוניות האלה, מי שקונה לשימוש עצמי, חייב לעמוד לפי החוק.

אתגר, מה עמדתכם בעניין הזה?

אי-אפשר להחיל את החוק עד אחרון כלי הרכב או אחרון תושבי המדינה. דרך הטיפול שלנו, וכך ראוי שיהיה, היא בכמויות, במסות. יש לנו די דרכים גם במידע גלוי, גם בקשרים עם חברות הביטוח, גם עם מגרשי ההסדר, גם ממודיעין, לדעת מי הסוחרים. בהם אנחנו מעוניינים לטפל. עליהם אנחנו מעוניינים להחיל את התקנות האלה, ולא על האדם הפרטי. באמת לא מטריד את אתגר אם אדם פרטי ירכוש רכב אחד ועוד אחד ועוד אחד. בסופו של דבר, כשהוא יהפוך לסוחר בהגדרה, נדע עליו.

אבל השיקום מטריד.

רק אציין שחקיקה, אפשר להחיל אותה על כל אדם פרטי, וזו הכוונה, רק בעניין הספציפי הזה זו החלטה של מדיניות. אני מבינה שגם עמדת משרד המשפטים היא להתנגד להחיל את זה לגבי אנשים פרטיים שרוכשים רכב לשימוש עצמי, לשימוש אישי.

אני מודה על התיקון.

מר מלכיס.

אני רוצה להעיר הערה ל-3ג - מתקין חלק משומש ברכב, בניגוד להוראות לפי סעיף 17(א1).

מדובר בלהתקין חלק חילוף שהוא פחות משנתיים. אנחנו חוקקנו חוק שמטיל חובות רבות- - -

אתה מתכוון שהכנסת חוקקה את החוק ודאי. חברות הביטוח מחוקקות חוקים?

אני מודה לך, מנהלת הוועדה. חוק גדול שהטיל חובה רבה על הציבור לגבי השימוש בחלפים משומשים, ומחייב רישום ופיקוח ושמירת רשיון, ובסופו של דבר לא מאפשר מה שבכל מדינה נורמלית מותר לעשות, זה להשתמש בחלפים שימוש חופשי. מי שמקיים את החוק, מי שנוהג על-פי התקנות, מי שרושם את החלפים כדין, מפרק חלקי חילוף מרכב, בשנתיים הכי חשובות של חלף משומש חל איסור להשתמש בזה. אם הייתם אומרים שאנחנו נמצאים היום באמצע מגיפה- - -

אבל אתה מחזיר אותנו לתקנות הראשיות.

אבל למה לא? למה שהכנסת לא תתייחס להיגיון הכלכלי של נזק עצום שנגרם לכלכלת המדינה בזה שחל איסור- - - לדבר אסור? אני לא מבין.

מותר, אבל אי-אפשר לדבר שזה לא לדיון.

שיירשם לפרוטוקול לפחות.

אמרת את דבריך, כשהתקנות האלה תוקנו. לכן אני אומר, אתה מחזיר אותנו שוב לסעיף התקנות. אני מציע שתמצא חבר כנסת ראוי, כמו חבר הכנסת וקנין שפה, שיגיש לצורך העניין תיקון לתקנות. אתה מדבר על אותן תקנות שאוסרות על שימוש בחלפים של פחות משנתיים. בבקשה, תפתחו את התקנה הזאת, אם אתם חושבים שהיא נכונה, אבל למה להעמיס על הדיון הזה כל פעם מחדש את הדברים? זה לא רלוונטי.

כי בהזדמנות הזאת אפשר להעיר שנגרם למדינת ישראל נזק כלכלי עצום בזה שלא ניתן לעשות שימוש בחלפים חדשים, למרות שכמות הגניבות ירדה פלאים, ובסך הכול אנחנו לא נמצאים בעיצומה של מגפת גניבות.

לפני חצי שעה בערך אמרת: בוא לא נעמיס על החוק הזה את כל הדברים האחרים. עכשיו אתה אומר: בהזדמנות הזאת.

מדובר בדיוק בנושאים שאנחנו מדברים: מניעת גניבת רכב. אני לא חושב שמי שמקיים את החוק- --

כי כשחוקקו את החוק ההוא, חשבו שלא נכון להשתמש בחלפים ישנים.
אפשר להצביע? 5(3). מי בעד, בנוסח התיקונים?

הצבעה

בעד – פה אחד

הסעיף אושר.

עבר.

המדרג הבא הוא 28 אלף שקלים, שזה 61א2. כאן מציעים לקבוע את העבירות הבאות:

רוכש רכב שלא לשימושו העצמי שלא הודיע בכתב למבטח הרכב או לבעל צי הרכב שממנו רכש את הרכב, אחת ל-90 ימים, אם תוקן הרכב ואת מקום הימצאו; ואם תוקן הרכב, לא העביר להם אישור מהמוסך שבו תוקן הרכב, בניגוד להוראות סעיף 7א(א)(2) ו-(3); (2) רוכש רכב שלא העביר את הבעלות ברכב על שמו, בניגוד לסעיף 7א.

זה יהיה 28. זה הנמוך – לא הנמוך ביותר.

זה העונש המקסימלי.

כן.

הייתי מציע להוסיף לתקנה 309.

תקנה 309 לא הותקנה מכוח החוק הזה; תקנה 309 הותקנה מכוח פקודת התעבורה.

למה אדוני מציע?

כי בכל זאת, תהיה אסמכתא, שיש לי חשבונות תיקון- - -

החוק נועד למניעת גניבות.

זה לא באכסניה הזאת.

מי בעד?

הצבעה

בעד – פה אחד

אושר.

אושר.

5(3)(1)(2) אושר.

שזה יהיה (ג)(2).

שרית יכולה להקריא את הנוסח המקורי שהממשלה הציעה.

תיקון סעיף 18א. בסעיף 18א לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (א) יבוא: (א1) בעל עסק המורשה לפי דין לעסוק בפירוק כלי רכב לא יעביר לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית רכב המיועד לפירוק, כשהוא שלם, וכן לא יעביר לשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית את מסגרת המרכב של רכב כאמור או חלק ממנה."

זו העבירה המהותית.

נכון.

דינו שלוש שנים?

כן.

מי בעד?

הצבעה

בעד – פה אחד

אושר.

עבר פה אחד.

תיקון התוספת הראשונה. 7. בתוספת הראשונה לחוק העיקרי – לפני פרט (1) תבוא הרישה: "(א) לעניין רכב –"; (2) אחרי פרט (8) יבוא: (9) כריות אוויר (10) תיבת הגה".
(3) אחרי פרט (10) תבוא הרישה: "(ב) לעניין אופנוע – (1) בולם זעזועים (2) חיפוי מפלסטיק (פרינגים) (3) חישוקי גלגלים (4) מושב (5) מכל דלק (6) מנוע (7) סעפת פליטה (8) תיבת הילוכים".

התוספת הראשונה בעצם קובעת מהם חלקים לעניין החוק. אל"ף, אנחנו מוסיפים חלקים שייכללו במסגרת החוק הזה, כריות אוויר ותיבת הגה. שוב, אנחנו מוספים חלקים גם של אופנועים, כי גם אופנועים נגנבים.

הערות.

נמרוד הגלילי, מארגון חברות הליסינג. אני מבקש מכבוד היושב-ראש שלא להרחיב את העניינים של החלפים לעניין הרכב, שוב, מהידיעה שלכלי הרכב החדשים, שציי הרכב שיש להם רכבים בבעלותם, שנפגעו, ורוצים להעביר חלק מרכב אחד לרכב אחר, יש תקנות שמסדירות את נושא הרישום וכל העניין הפלילי שפה עכשיו הורחב. אני לא חושב שעכשיו צריך להרחיב את החלפים. אני חושב שצריך אפילו לבטל את המגבלה על ציי הרכב שיש בבעלותם אפשרות להעביר מחלק אחד מרכב שבבעלותי לרכב אחר שבבעלותי. בטח שלא להרחיב את התקנה ואת החוק על הדבר הזה.

אתם מעבירים כריות אוויר ותיבות הגה?

כן. הכול עושים. הכול.

משרד התחבורה, מה עמדתכם על עמדת חברת ליסינג? איזו בעיה יש לנו, שחברות הליסינג, בגלל שזה בתוכן- - -

מבחינתנו, העניין הוא עניין הגניבות. הבקשה להרחיב את הרשימה באה מיחידת אתגר, כי שם מצאו שזה חלקים גניבים, שגורמים לגניבת רכב. נעתרנו לבקשה.

ביקשנו לתוספת להוסיף שני רכיבים מהותיים לעניין רכב, מאחר שהם בעלות מאוד גבוהה, ומהווים קטליזטור כלשהו לביצוע הגניבות, ובעצם כל הרציונל- - -

אבל האם חברות הליסינג, שהם הבעלים של הרכב הזה, והם עושים העברה בין הרכבים שלהם במוסכים מורשים- - -

אבל יש תקנה 10, שאומרת: עד גיל שנתיים.

למה לא לסוחרים?

סוחרים זה משהו אחר. הוא הבעלים של הרכב. הוא לא מוכר את זה. אני שואל, איפה הבעיה שלנו?

האוטו הזה נמכר יום אחר לציבור. עם איזה- - -

זה גורם לעלויות שמתגלגלות על הצרכן, כי אתה קונה חלפים חדשים מקוריים או לא מקוריים, תחליפיים או לא. זה סתם מעמיס. זה עלות יותר יקרה. יש בבעלותי חלף מרכב שנפגע מאחור, ואני רוצה משהו מקדימה. מה הבעיה?

אתגר. השאלה, אם זה קשור דווקא להרחבת הסעיפים.

ראשית, אני מבקש להזכיר ששוב, מה שעומד כאן מאחורי התוספת הזאת זה שני רכיבים שמצטרפים לתקנה קיימת. מאחר שההחלטה של הוועדה היא, שאנחנו לא מערערים על תקנה 10, כל מה שנותר כרגע זה לאמץ את שני הרכיבים הללו פנימה, מכיוון שאנחנו מוצאים- - -

אם הם רוצים לשנות את זה, הם צריכים לתקוף את- - -

בדיוק. לתקוף את תקנה 10 בדלת האחורית.

אני מזכירה שתקנה 10 הותקנה מכוח החוק הזה, אז אפשר לקבוע תיקונים.

מעבר לכך, אני מבקש להדגיש שלפי כל הנתונים שמצויים בידינו, צי הרכב שמצוי בידי איגוד הליסינג וההשכרה הוא משהו שהוא קצת פחות מ-20 אחוז מכלי הרכב החדשים שנמצאים בציבור.

מאיפה המספר הזה?

לכן להחריג- - - מתקנה 10 יהיה חוסר אחריות. לכן למרות הערעור של חברי, אני חושב שאין לו מקום פה.

מעבר לכך אנחנו רוצים להוסיף אותם לתוספת. התוספת אומרת בעצם מה חובת הרישום, כדי שנוכל לבוא ולהתגלגל ולדעת מה מקור החלפים.

חובת הרישום - אני יכול להבין.

כרגע לא קיימת חובת רישום על שני החלקים האלה, מאחר שהם לא בתוספת.

הבנתי. אז בהנחה שמוסיפים את זה לחובת הרישום, אבל למה האיסור לאותם בעלים, שהוא הבעלים של הרכב הזה, למה אנחנו אומרים לו: יש לך, לצורך העניין, דלת, דלת של שנתיים ויום, ולא, אתה לא יכול להעביר את זה לרכב שלך, שזה שנתיים ויום?

כי זו תקנה 10. תקנה 10 תוקנה בדיוק כדי למנוע מצב שבו כלי רכב חדשים נגנבים.

אני מבין.

אותם בעלים, אני שב ומזכיר – קשה לנו לברור, לדעתי, מי הבעלים, ולהתאים את החוק ולעשות אותו בררני לסוגים של אוכלוסייה. אני מזכיר- - -

אם יכולת לשים את הפרטי לחוד, את זה אתה לא יכול לשים? מה זה, לברור? אגב, רק לתקן אותך, לפי מה שמשרד הרישוי אומר כ-40 אחוז מכלי הרכב החדשים הם בבעלות חברות ציי הרכב, חברות הליסינג וההשכרה. אבל אם זה 20 אחוז, כפי שאתה אומר, הבעיה הרבה יותר פשוטה, כי אז הוא הופך להיות הרבה יותר קטן.

אין לנו עניין, אני חושב, להחריג סקטור מסוים מחוק.

אבל ההחרגה היא לא סקטור. לאדם פרטי יש שתי מכוניות זהות בנות חצי שנה. האחת עשתה תאונה והוא לא יתקן אותה, והשנייה עשתה גם תאונה, והוא צריך סך הכול, כפי שאמר היושב-ראש, להעביר דלת מאוטו לאוטו, והיום אתה לא מרשה לו את זה. עזוב רישום ומוסך מורשה – הכול קיים. הוא בעל האוטו. אתה אומר: אני רוצה למנוע את הגניבות, ואתה צודק. אני לא חושב שיש מישהו בחדר הזה שחושב שלא צריך למנוע גניבות.

זה זורם. זה מדרון חלקלק. אתה לא יודע להבחין.

הוא לא יודע להבחין מי בעל האוטו? המדינה לא יודעת?

- - -

רבותיי, אי-אפשר לרשום כך פרוטוקול. משרד התחבורה, תציגו את העמדה הברורה שלכם, למה אתם נגד.

הרשימה הזאת היא רשימה – ההוראה הזאת נכתבה לטובת יחידת אתגר. הרעיון שעומד מאחוריה- - -

נגד מניעת גניבות רכב.

מניעת גניבות כלי רכב חדשים, שנאכפת על-ידי יחידת אתגר. תקנה 10 אומרת שבשנתיים הראשונות אי-אפשר לתקן כלי רכב בחלקים משומשים. הרציונל שעומד מאחוריה: הורדת המוטיבציה לגניבת כלי רכב חדשים. אני מניחה שהרציונל הזה נכון לכל כלי הרכב החדשים, לאו דווקא בהבחנה בין ליסינג לבין כלי רכב שבבעלות פרטית, מבוטחים על-ידי חברות ביטוח, אבל אני חושבת שהנתונים צריכים לבוא מיחידת אתגר, כי הם אוכפים את סוגיית גניבות הרכב, ויכולים לעשות אולי את הפילוח, או להגיד האם זה נכון לקבוצה אחת ולא לאחרת.

אדוני מפקד אתגר, המטרה של החוק זה מניעת גניבות, ואין איש חולק על זה. השאלה שאשאל אותך, לאדם פרטי או לחברת ליסינג או לחברת השכרה או למשטרת ישראל, למשטרת ישראל יש שני כלי רכב בבעלותה. למה המשטרה צריכה להוציא כסף על חלק, כאשר עומד לה חלק כזה בחצר אצלה במגרש? זה נכון למשטרת ישראל, וזה נכון לחברת הליסינג. כל מה שאני מבקש הוא שיהיה מותר להעביר מרכב שבבעלותך.

לחברות הרכב יש מכוניות כאלה עומדות במגרשים. שיפרקו מצד לצד. שיטפלו. יותר פשוט. אוטו שגנבו לך כריות אוויר, ואתה תוציא כריות אוויר מאצלך- - -

אני רוצה התייעצות קלה. הפסקה לכמה דקות.

<(הישיבה נפסקה בשעה 10:17 ונתחדשה בשעה 10:20.)>

עשינו דיון קצר. אני מתנצל על הפאוזה. שיתפנו את חבר הכנסת וקנין בזמן הזה.

קודם כל, לעניין התוספת. אל"ף, נאשר את התוספת המתבקשת פה.
לעניין ההחרגה של הליסינג, הרציונל שעומד מאורי הדברים, מכיוון שזה חוק למניעת גניבות, לא נחריג, אלא אם יסומנו אותם חלפים שאנחנו שמים פה בתוספת, ואז אומרים פה שאפשר לבוא עם הצעות, שברגע שזה מסומן, אפשר לעשות את ההליך הזה, כי יש בזה היגיון. ועדת הכלכלה אמנם דנה פה בשבתה כרגע במניעת גניבות רכב, אבל תפקידה של ועדת הכלכלה גם, לראות, אם אנחנו לא מייצרים כל הזמן חוקים ותקנות שבסוף מייקרים את המוצר הסופי גם לצרכן. כאן, אם זה יבוא ויקל בעניין הזה, בהנחה שמסמנים את זה, יכול להיות שייווצר פה מנגנון שכן יאפשר את זה בהמשך.
אני לא פותח את תקנה 10, שהיא זו שצריך לתקוף אותה. יכול להיות שיש פה מקום – יש פה הרבה מאוד טענות, גם של איגוד חברות הביטוח, גם של המוסכים, אני חושב, לעניין תקנה 10. לא פותח את תקנה 10 כרגע. אם ירצו בהמשך לתקוף אותה, יתקפו אותה. בבקשה.

לעניין הסימון, ואני מסכים אתך – ניסינו בעבר לקדם טכנולוגיות סימון. תמיד אפשר לסלול טכנולוגיה, כי לא עבדה כאן והיא לא עבדה שם, אבל טכנולוגיית הסימון מצטרפת לחובה של ניהול הרישום, כלומר זה עוד משהו. אם היה אפשר סימון כזה, סימון אחר – הבאנו סימון עם הזרקת- - -

מקצוע לא פשוט.

אני רק אומר שיפה להגיד את זה.

אפשר לעשות את זה. אני עוד זוכר את זה, שסימנו מוצרי חשמל, וידאו, טלוויזיות, כי היו גונבים את זה. אני לא רוצה לפתוח את זה כרגע. כבר דנו בזה יותר מדי פעמים. הרשימה פורטה. עוד הערות?

אדוני מאשר את 7(1), (2),(3), התוספת?

הצבעה

בעד – פה אחד

אושר.

כן.

תחילה.

יש גם תחולה. יש גם ההוראה לעניין התקנות הראשונות. אני אשאל את השאלה, האם צריך לקבוע הוראת תחילה להוראות החוק?

אל"ף, בעקבות השאלה שלך אנחנו עושים דיונים מקדימים, וחשבנו שצריך לחלק את התחילה לשניים: קודם כל לקבוע תחילה של הוראות החוק 60 ימים, כדי לאפשר לשוק להתארגן, אז הוראת תחילה של 60 ימים.

אני חושב שכדאי לקבוע מועד מדויק. אולי 60 ימים מיום הפרסום.

60 ימים מיום הפרסום.

או לקבוע מועד מדויק. אני הצעתי להסמיך את שר התחבורה לקבוע את התקנות הראשונות בתוך שלושה חודשים מיום פרסום החוק, דהיינו אם החוק יפורסם – בממוצע לוקח לחוק להתפרסם חודש, אז זה יוצא אמצע אוגוסט, ושלושה חודשים מאז זה בערך חודש דצמבר. השאלה, אם זה לא מועד מאוחר מדי, חודש דצמבר.

מצד אחד, התקנות הן שוליות שבשוליות.

אז 60 יום מיום הפרסום.

בלי קשר לתקנות, כי חבל.

אז אפשר לחיות עם זה שלא יהיו לנו הוראות לעניין מועד, משך הזמן שבו חייבים לשמור את המסמכים.

ההוראה הכללית כן קיימת, לפי חוק גילוי נאות, לפי סעיף- - -

אנחנו לא יודעים אם חוק גילוי נאות חל על המידע הזה, שמגיע להם אחת ל-90 ימים. דיברנו על זה.

יש חובה לקבוע שמירת מסמכים. בשביל המועד שנקבע בתקנות, לא כדאי לעכב את החוק.

אז 60 יום, אמרנו.

אז 60 ימים מיום הפרסום, והתקנת תקנות בתוך שלושה חודשים מיום הפרסום?

כן.

מה לגבי סעיף התחולה? על מי זה יחול? הרי יש רכבים שכבר הועברו או נמכרו, או סוחרי רכב שלא לשימוש עצמי רכשו את הרכבים האלה מחברות הביטוח, והשאלה, האם ההוראות יחולו לגביהם?

חוק זה יחול על כלי רכב שמבטח רכש בהם – מבטח או בעל צי רכב – רכש בו זכות לבעלות מיום התחילה.

מקובל.

אם כך, זה סעיף התחולה, כפי שהיא אמרה אותו. רכבים שמבטח או בעל צי רכב רכש בהם זכות לבעלות כאמור בסעיף 3 ביום התחילה ואילך. התחילה תהיה 60 ימים מיום הפרסום, והתקנות יותקנו בתוך שלושה חודשים מיום הפרסום, תקנות ראשונות לעניין משך זמן שמירת המסמכים.

אבל הם לא יכניסו לתוקף את התיקון עצמו.

נכון.

הצבעה
בעד – פה אחד

אושר.

ההוראה אושרה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 10:35.>