PAGE
2
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
30/06/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 260>
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, ב' בתמוז התשע"ד (30 ביוני 2014), שעה 12:30

<גורלם של עובדי הדרג המקצועי של תכנית קרב>

חברי הוועדה: >
מיקי רוזנטל – מ"מ היו"ר

שולי מועלם-רפאלי

יעקב מרגי

שמעון אוחיון

מסעוד גנאים
תמר זנדנברג

שלי יחימוביץ

>
אריאלה טוקר - חשבת משרד החינוך

יהודית קדש - מנהלת אגף לחינוך יסודי, משרד החינוך

עו"ד אייל רק - לשכה משפטית, משרד החינוך

שי חג'ג' - ראש המועצה האזורית מרחבים

אהרון דרור - ראש מועצת גן יבנה

שלמה ישי - נציג הסתדרות המורים

ד"ר ג'נט אביעד - מנכ"לית קרן קרב

ניסים מטלון - מנכ"ל תכנית קרב למעורבות בחינוך

כרמלה רותם - מנהלת תפעול ארצי, תכנית קרב למעורבות בחינוך

מיכל הרשקוביץ מיכאלי - ראש תחום מחול, תנועה וחינוך גופני, תכנית קרב

דרורית אליאש - מנהלת תחום מוזיקה, תכנית קרב

אורי ליברטי - נציגות עובדי ועובדות תכנית קרב

אורלי חצור - נציגת עובדים, תכנית קרב

וילמה מאור

יעל. חבר המתרגמים
<גורלם של עובדי הדרג המקצועי של תכנית קרב>

אני מתכבד לפתוח את ישיבת העבודה, הרווחה והבריאות. הסוגיה הפעם על הפרק: גורלם של עובדי הדרג המקצועי של תכנית קרב.

אין חולק על כך שתכנית קרב היא אחת ההצלחות הגדולות ביותר בטיפול בפערים בחינוך בחברה הישראלית וצמצום הפערים האלה בעזרת שיעורי ההעשרה. ההיגיון שעומד מאחוריהם, הנפש והנשמה שאומרת 'אף תלמיד לא יישאר מאחור' ואנחנו נעשה מאמץ גדול באמצעות שיעורי ההעשרה שנוגעים לכלל התחומים של החינוך, לאו דווקא החינוך הפורמאלי, כדי להיאבק באמת בפערים הנוראים שיש בחברה הישראלית. הדבר הזה נבחן גם ברמה האקדמית וגם בכל תחום ברמת השטח. כולנו מוקירים, מכירים בחשיבות תכנית קרב.

מה שקרה, מיד גם נשמע את הפרטים, התכנית מצוינת, מי שיצר אותה הם העובדים, הדרג המקצועי, יש חשש שעכשיו הם יישארו מאחור או בכלל בחוץ. לפיכך התכנסה הוועדה הזאת לדון בגורלם של עובדי הדרג המקצועי.

אבקש תחילה מאורי להציג בקצרה את הבעייתיות, מה קרה, תסביר. לאחר מכן ניתן לחברי הכנסת להגיב על הדברים.

אני רכז יישובי בתכנית קרב, אני אומר כמה מילים על עצמי וגם כמה מילים על מה שאני עושה בתכנית. אני תושב ירוחם, תשע שנים בתכנית קרב, משמש כרכז ישובי בתכנית – זה אומר שאני אחראי על כמה גזרות לתכלול פעולות "קרב" באותן גזרות. אני עובד באופקים, באר שבע, במועצה אזורית בני שמעון. שם למעשה אנחנו מפעילים את כלל הפעולה.
אם תהייה אפשרות, תוך כדי הדברים שלי נציג איזה סרטון שהכנו וגם מצגת שמשקפת על קצת הפעילות, עבור למי שלא מכיר את התכנית, מה בעצם אנחנו עושים, איך נראה היום-יום שלנו אנשי "קרב". חשוב מאוד לומר על הסף, אולי נוכל לראות את זה בחומרים הויזואליים, התכנית זוכה להערכה מאוד גדולה, כולל גם בדוחות הערכה אקדמית וגם של אנשי שטח שמאוד אוהבים את הפעולה שלנו. יש לנו כאן גם אנשי רשויות שהתגייסו לבוא לספר על מה שאנחנו עושים.

החשש הגדול, שלמעשה המפעל הזה הולך לרדת לטמיון מכיוון שאנחנו עובדי הדרג המקצועי בתכנית קרב עלולים למצוא את עצמנו ב-1 בספטמבר מחוץ למעגל. מאחר שאנחנו מאמינים ויודעים, וגם מעידים עלינו, שתכנית קרב היא 'אנשי קרב' ומה שעושה את התכנית אלו האנשים. ברגע, שמכל סיבה שהיא, האנשים יוצאו מחוץ לתכנית התכנית כבר לא תהייה מה שהיא הייתה.

אנחנו עובדי הדרג המקצועי בתכנית קרב - - -

כמה זמן אתה עובד בתכנית?

תשע שנים. יש כאן רבים מחבריי שעובדים גם 20 שנה. אנחנו משמשים בתפקידים השונים בתכנית. בעצם אנחנו נושאים את רוח התכנית ומיישמים אותה בשטח - - -

אורי ידידי, אם אפשר להציע לך עצה. הרי אתה מדבר על התכנית הזאת בקלילות רבה, אל תיצמד לתוכן, דבר מהלב. לי זה נראה חשוב שבעתיים. אני רואה שהמחשב מטריד אותך ומפריע לך לדבר באופן שוטף, עזוב.

אני אומר לך שני דברים, למעשה יש כאן שני צירים והם צירים שמתלכדים. יש את ציר האנשים ואת ציר התכנית. מבחינתו הם בעצם ציר אחד. הכותרת של הדיון הזה - - -

שכחת את ציר התלמידים.

נכון. ברור. כשאני אומר ציר התכנית אני בעצם גם מדבר על מאות אלפי הילדים שנהנים מהתכנית, על עשרות רשויות, על מאות בתי ספר. הם אלה שבעצם נהנים מהתכנית הזאת כבר עשרים שנה ומקבלים את אותה נשמה יתרה של העשרה הבלתי פורמאלית. מה שמשתנה כעת בסיפור הזה, או מה שעלול להשתנות בסיפור הזה, זה ציר האנשים שבעצם הוא המשפיע על הכול.

אנחנו, לאורך 20 שנה למעשה היינו עובדים קבועים. בפועל היינו זרוע ביצועית של משרד החינוך. היה מכרז אדמיניסטרטיבי כל כמה שנים לזכיין שיבצע את הפעולות הטכניות שקשורות בעבודה של "קרב". אנחנו היינו בעצם אלה שנתנו הוראות לזכיין ואנחנו היינו קובעים. בכל פעם שהתחלף זכיין 150 איש ואישה הועברו לזכיין החדש. מבחינתנו לא הייתה שום משמעות להחלפת זכיינים. רצף הזכויות שלנו נשמר, תנאי ההעסקה שלנו נשמרו. למעשה היינו, גם אם משפטית לא, בפועל היינו עובדים קבועים לכל דבר ועניין וגם לא הייתה לנו שום זיקה לזכיין. פעם הייתה זו חברת מרמנת, פעם חברת טלדור – אותנו זה ממש לא עניין ולא היווה שום חשיבות עבורנו. אנחנו היינו עובדי תכנית קרב ושליחי משרד החינוך וקרן קרב בשטח.
עכשיו יצא מכרז חדש שלמעשה הופך את היוצרות. המכרז הזה, בניגוד למכרזים הקודמים שהיו רק מכרזים אדמיניסטרטיביים, הסתבר ולנו הסתבר מאוחר מדי, המכרז הזה הוא גם מכרז ניהולי. זאת אומרת, שבעצם הזכיין הם גם זה שלראשונה בהיסטוריה של תכנית קרב תהייה לו הזכות והחובה להחליט עם מי הוא ממשיך ועם מי הוא לא ממשיך. כלומר, אנחנו נתונים לחלוטין לשרירות ליבו של הזכיין. בהחלט יתכנו תסריטים שהזכיין יחליט שלא בא לו להעסיק אותנו, אולי הוא לא רוצה, או שיש לו אנשים שלו או כל דבר אחר.

או שאתם עולים לו יותר מדי כסף ושיש לכם קצת זכויות.

נכון.

בכמה עובדים מדובר?

מדובר בכ-150 עובדים שהם הדרג המקצועי של התכנית.

אבל בשטח יש אלפי עובדים, איך זה יכול להיות.

בשטח יש כ-4,000 מדריכים. הסיפור של העסקת המדריכים היא סוגיה בפני עצמה. אנחנו לא נדרש אליה עכשיו, אני אגיד לכם למה ולא בגלל שזה לא חשוב, זה מאוד חשוב. יש והיו ניסיונות מתמידים לשפר ולטפל בעניין. אבל, משהו הולך להשתנות במכרז הזה, זה לא גורלם של ה-4,000 אלא גורלם של ה-150. בעצם עלול להיות כאן מצב, יש תסריט מאוד סביר שהולכת להיות כאן קטיעה של המוח ושל רוח התכנית.

אני מציע שגם בקטע הזה תעשה את ההבחנה. ההכשרה המקצועית שלכם, אתם אותו הסגל, ה-150, מאוד חשוב שחברי הוועדה ידעו מהי ההכשרה המקצועית לעומת האלפים האחרים שמועסקים כמדריכים. חשובה לנו ההבחנה והיא תרומה למעמדכם. שנית, האם היה מקרה שאחד מהסגל שלכם פוטר והגיש תביעה דרך בית דין לענייני עבודה? אני יוצא מתוך הנחה שאם אחד מכם היה ניגש הוא היה זוכה במשפט. בבקשה תנסה להתייחס.

הדרג מקצועי של עובדים הוא גוף מגוון. יש לנו רכזי ישובים, יש לנו אנשי פדגוגיה, אנשים שפיתחו וייצרו תכניות ומפעילים אותן בשטח, יש לנו אנשי תקציבים, אנשי משרדים, אנשי הערכה והדרכה. ההכשרה המקצועית של רובנו והרקע המקצועי מגוון. אם אנחנו מדברים על רכזים ואנשי תכניות, רובם כבר עשו תפקידי ניהול חינוכיים, חלקם היו מנהלי בתי ספר, חלקם היו מנהלי מחלקות חינוך וכן הלאה. אנשי התכניות התכנים באו מהתחום המקצועי שלהם וגם שם הם ביצעו בהצלחה תפקידים קודמים של תיאטרון, מוסיקה וכן הלאה. בעצם כולנו אנשים שיש להם מטען מקצועי ארוך שנים.

מותר לציין, בעלי השכלה פורמאלית. חשוב לי שתדגישו את זה, זה רלוונטי לגבי מעמדכם. ההשכלה הפורמאלית וההכשרה המקצועית הנלוות. למשל, לכמה מתוככם להם יש תעודת הוראה, לכמה יש תעודות - - -

אחרי תשע שנים שהם מועסקים באופן מסוים, מה פתאום עכשיו חשוב אילו תעודות יש להם. תשע שנים מועסקים - - -

תמר, במקרה הזה אני חושב שזה מאוד רלוונטי.

פתאום אנחנו מתחילים להצטדק מהי ההכשרה המקצועית. מה, תשע שנים הם לא שאלו מהי ההכשרה? אני באותו צד.

הציבור לא יודע, למען הציבור, למען מעמדם. אם השר פירון אומר 'אני בשביל תכנית קרב מספיק לי סטודנט'. לכן אני מבקש לחדד ולהגיד כי כרגע עומדת בפניי צרה אחת גדולה והיא מעמדם של אותם 150 שאני רוצה לדאוג להם ולפתור את הבעיה. את זה אני רוצה ולכן הם באו לדיון היום.

אני עובדת בתכנית קרב 17 שנה, ההכשרה המקצועית שלי איננה קשורה, אין לי תעודת הוראה מכיוון שתחום ההעשרה, למיטב ידיעתי, הוא תחום גם מבחינה תיאורטית ואקדמית פתוח. יש לי תואר ראשון, יש לי תואר שני בהצטיינות יתרה והתחלתי את תהליך הדוקטורט שלי. אני נחשבת למומחית בפדגוגיה של חינוך בלתי פורמאלי על סמך תכנית קרב, מרוב האנשים שאני עובדת איתם. אני יכולה לבוא ולהגיד שחלק ממה שקרה במכרז הנוכחי, זה ששונו תנאי הסף ככה שסדרה שלמה של תנאים, אפרופו מה שתמר אמרה, הושטו. למשל נמנע מחלקנו בכלל לגשת ולהתקדם בארגון שאנחנו שותפים לו 17 שנה.

אני מבקשת להציג את דרורית ומיכל שהן שתיים מראשי התחומים שלנו, נשים שפיתחו תכניות בית ושזכויות היוצרים שלהן שייכות למשרד החינוך.

אני ראש תחום מוסיקה ב"קרב". לפני 20 שנה התחלתי את עבודת ב"קרב". אני בוגרת אקדמיה למוסיקה, גבעת רם. תואר ראשון בקומפוזיציה, חינוך פורמאלי. עכשיו אני משלימה תואר שני תעודת אומן בקומפוזיציה וגם חינוך מוסיקאלי.

למעשה מזה 20 שנה אני מובילה תכניות בפריפריה, מרמת הגולן ועד אילת בכל המגזרים. תכניות שמביאות לילדים מוסיקה ברמה אומנותית, האזנה למוסיקה אמנותית, נגינה, אנסמבלים, כיתות קאמרי, תזמורות. אני יכולה לספר ששר החינוך שהגיע לפני כחודש לרמת הגולן זכה לראות תזמורת שלנו, תזמורת רנסנס שקמה בקצרין שנולדה מתוך העבודה שלנו בבתי הספר. אנחנו מפתחים תכניות ברמה פדגוגית ומקצועית, אנחנו גם הקמנו בתי מדרש למורים למוסיקה. אנחנו עובדים מאוד קרוב למשרד החינוך, ולפיקוח אגב, אנחנו גם מקום שעושה סטאז' למורי מוסיקה, מאפשר חממה לגדילה וצמיחה של אנשי מקצוע.
ב-31 באוגוסט כנראה נאלץ להודיע ל-400 המדריכים שלנו, שכבר הולכים איתנו שנים, שאנחנו כנראה לא - - -

למה? על מה מבוסס החשש שלכם? תצביעי על הנקודה.

אני אצביע. אם אתה קורא את המכרז - - -

זה 20 שנה מחוץ למשרד החינוך, עכשיו - - -

המכרז לא מספר על קיומנו כאנשי מקצוע, אנחנו לא מוזכרים שם כאנשי מקצוע. הפרופיל של אנשי המקצוע ב"קרב" לא מונח ולא כתוב שם, גם לא התפקידים שלנו. למשל, התפקיד שלי ראש תחום מוסיקה אינו מופיע כלל. אני קוראת את הדבר הזה ואני בעצם לא קיימת שם. זה בעצם מספר לי שאין שום וודאות שב-1 בספטמבר אני אמשיך לנהל ולהוביל את העשייה המוסיקלית. זה מאוד פשוט.

נעשה פה פינג-פונג דובר וחבר כנסת. כמו שחבר הכנסת אילן גילאון אומר, "פעם בנאדם פעם חבר כנסת". אנחנו נמשיך לשמוע אתכם ובהמשך נצפה בסרט. לחברי הכנסת שהגיעו לכאן בוודאי יש מה להגיד. בבקשה חברת הכנסת שלי יחימוביץ.

קודם כול אני כן אגיד מילה על "קרב" באופן כללי. הדיון עכשיו הוא עליכם, על ה-150 הספציפיים האלה. בצדק זה דיון מיוחד, אבל אי אפשר שלא לומר מילה על ה-4,000 מורי קרן קרב. אני לא רוצה לקורא להם מדריכים, הם מורים לכל דבר, אלו אנשים שעוסקים בחינוך. לפעמים הם הקצה היותר מורכב והיותר מאתגר שלנו.

כעת אנחנו נמצאים בנקודה שבה המכרז אצל אותו זכיין לא מתחדש ו-4,000 מורים מוצאים את עצמם מפוטרים מבלי ידיעה בכלל מה יהיה גורלם, האם הם יועסקו, איפה הם יועסקו. אנחנו בעצם מדברים על 4,000 מורים שעיסוקים חינוך ושהיחס אליהם ומצבם הוא בדיוק כמו מצבה של חבילת נייר טואלט שעומדת למכרז לנייר טואלט או מכרז לריהוט או מכרז אביזרים אחרים שמשמשים למערכת החינוך. אלא ששם יש בני אדם, הם מורים והם מועברים מידי כמה שנים במכרז. הם לא עובדים של משרד החינוך והם לא עובדים של הרשויות המקומיות. אני יודעת שלכם זה מובן מאליו, אבל הציבור עוד לא מבין את זה, עוד לא מבין את המשמעות של העסקת מורים כעובדי קבלן לכל דבר, על כל רמיסת הזכויות הכרוכה בכך, על העדר הביטחון התעסוקתי, על מסירה הזאת מזכיין לזכיין, על העדר אופק.
הדבר החמור ביותר, 4,000 מורי קרן קרב הם לא לבד. אפשר לצרף אליהם חבורות שלמות של מורים. את "הילה", "יובל חינוך", את כל המורים שמעוסקים על ידי עמותות הורים בבתי הספר המוכרים שאינם רשמיים ועוד כהנה וכהנה וכהנה. מאחר ואין הערכות כי משרד החינוך בכלל מכיר בקיומם של המורים אלא רק מכיר בהם כחלק ממכרז. לא נותר לנו אלא לשער את מספר המורים שמועסקים כך. על פי כל ההערכות הם כבר נעים סביב ה-20 אלף מורים וזה עולה בקצב מכפיר.
למה הדיון הזה הוא חשוב במיוחד? – כ הקרן הזאת, יש בה תבונה ארגונית מצטברת, ניסיון וידע פדגוגי ובכל זאת, אפילו במעבר מזכיין לזכיין החוט הזה נשמר. שלא יובן מדבריי שהמורים הם לא חלק מהחוט הזה. אבל אתם שמיצגים כאן את ה-150 בעצם אתם הם הליבה של המערכת, הרכזים הפדגוגיים, רכזי היושב, אתם הליבה החינוכית והארגונית. אתם מחזיקים בידע הארגוני. אני לא בטוחה שהזכיין החדש, יכול להיות שהוא זכה במכרז כי הוא הגיש הצעה נמוכה יותר, אני בכלל לא בטוחה שיהיה לו משתלם להעסיק אתכם. יש לכם ותק, אמרתם 9 שנים, 10, 19, 20 – אתם משכילים, אתם אנשי מקצוע, אתם עולים המון כסף. יכול להיות שאתם עולים אפילו סכומים אסטרונומיים כמו 8,000 שקל בחודש. יכול להיות שאתם מגיעים לסכום השמן והמנופח הזה. אם מישהו לא מבין אותי כי זה גם רשום בפרוטוקול, זה נאמר במרכאות ובלשון סגי נהור. יכול להיות שיהיה משתלם לו לקחת במקומכם סטודנטים בשכר של 30 שקל לשעה. זה לא יכול להיות.
יש וודאות גדולה מאוד שזה יקרה כי ברגע שהשיקול הוא כספי, אז אין יותר שיקולים פדגוגים. לכן אדוני יושב ראש הישיבה הזאת חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אני מציעה שאנחנו ניקח, באמת לא להזניח ולא להפקיר את ה-4,000 המורים האחרים, אבל אני חושבת שאתם עכשיו מטבע עובר לסוחר ואתם לא קיימים בכלל.

לא קיימים. יש למכתב שאומר שאנחנו עובדי קבלן. ייקחו אותם במידה ונמצא מתאימים ואולי כמו - - -

ימיינו אותם מחדש.

לכן המאבק על השארה שלכם כקבוצה בתוך המכרז כבסיס וכהכרח בתוך המכרז, אני שוחרת את טובתכם כמובן, את התנאים שלכם, השוויון שלכם והזכויות שלכם, אבל זו הטובה הבסיסית של התלמידים ושל מערכת החינוך.

תודה רבה לחברת הכנסת שלי יחימוביץ. בכנסת לא נהוג למחות כפיים למרות שהדברים מדויקים ואני עומד מאחוריהם. יש לנו חיבה גדולה לעניין שלכם, אבל עדיין אנחנו בכנסת ואנחנו נעשה את הדיון כמו שמקובל בכנסת.

שי חג'ג', ראש המועצה האזורית מרחבים, בבקשה.

שלום לכולם. אני ראש המועצה האזורית מרחבים, מה שנקרא פריפריה. אני לא אכביר במילים לגבי מה המשמעות של קרן קרב כי דיברו על זה רבות. אני מדגיש את זה כי באמת אין טעם לחזור על כה שנאמר כאן. מה שקרן קרב עושה אצלנו זה פשוט נשמה יתרה בכל מה שקורה בבתי הספר שלנו. ההתייחסות שמתייחסים לאנשים האלה כאילו הם עובדי קבלן, זה פשוט מכפיר.

אנחנו נמצאים כאן בסוף שנת לימודים, אוטוטו מכינים את שנת הלימודים הבאה, עדיין אנחנו לא יודעים מה הולך להיות עם הסיפור הזה. אני כראש רשות צריך להכין את שנת הלימודים הבאה ואנחנו לא יודעים מה קורה.

תבינו, אותם ה-150 איש האלה כולל היושב לשמאלי שהיה רכז הראשון של קרן קרב אצלי במועצה לפני 23 שנים, היום הוא מנכ"ל הקרן. מי שבונה את התכניות האלה הם לא אותן חברות שבאות ומתחלפות חדשות לבקרים, אלו אותם אנשים שיושבים פה, הם אלה שבנו את זה לאורך שנים. לא יכולים להביא מחר סטודנט ולהגיד לו 'תהייה רכז קרן קרב במועצה'. זה לא יקרה, זה לא יכול לקרות. אתם צריכים להבין את זה. האנשים האלה הם אנשי מקצוע שלמדו את זה עם השנים.

לפי דעתי השאלה המרכזית שצריכה להישאל בוועדה הזאת, לשאול את שר החינוך מדוע במכרז הזה, הסעיף של העברת הצוות המקצועי, עמוד השדרה של הקרן, של התכנית הזאת, למה במכרז הספציפי הזה הוא לא הכניס את זה. זה משהו שאינו מתקבל על הדעת. אני לא רואה את עצמי קולט עכשיו עובדים חדשים לקרן קרב, כאלה סטודנטים שסיימו עכשיו או שהם תוך כדי תהליך כשיש כאן אנשים שמכירים כל תלמיד ותלמיד. הייתי מזמין אתכם למסיבות סוף השנה אצלנו בבתי הספר, הייתם רואים מה תכנית קרב עושה בבתי הספר שלנו.

לכן אני באמת קורה מכאן לוועדה שתצא באיזו אמירה למשרד החינוך, 'חבר'ה לא קרה כלום, תחזרו אחורה, קחו את ה-150 העובדים האלה', כמובן גם את ה-4,000 מורים. אני לא מזלזל בהם, אבל לפחות שעמוד השדרה של התכנית יישאר, שנדע שלפחות עם האנשים האלה אנחנו ממשיכים הלאה. תודה.

תודה רבה לך. אני אנצל את זכותי. שאלת מה קרה, אני אגיד לך מה קרה. מדינת ישראל וממשלת ישראל פתחה במלחמה נגד העובדים במדינת ישראל – זה מה שקרה. על אחת כמה וכמה על עבודה מאורגנת, אבל בכלל נגד כלל העובדים. אני מאוד מוטרד מהמגמה הזאת. הוועדה הזאת מאוד מוטרדת מהמגמה הזאת. פעם היו פותחים באיזה משא ומתן עם העובדים לפני שמפטרים אותם, ועכשיו מפטרים את כלל העובדים בכול ארגון שהמדינה רוצה לעשות בו שינוי. זה ניכר ברשות השידור, זה ממשיך דרך קרן קרב ואם חלילה זה יצליח, זה מה שיקרה בכול ארגון או גוף שהממשלה מבקשת לעשות בו מכרז או שינוי. קודם כול כל העובדים הביתה, אחר כך נראה מה יהיה, אולי מכרז, אולי, בלה בלה וכדומה וכדומה. המגמה הזאת הרסנית ומסוכנת. בכל פעם שזה קורה לארגון מסוים או לגוף מסוים אז אנשים מבינים כמה המצב הזה חמור – אנחנו כמובן לא ניתן למצב הזה לקרות.

צריך להבין שאותו רכז של תכנית קרב, הוא לא רק רכז תכנית קרב, הוא או היא יושבים אצלנו בוועדת ההיגוי, הם חלק מהצוות החינוכי של בית הספר שלנו. ממש עמוד שדרה אצלנו. זה לא שאפשר להביא מישהו אחר מחר בבוקר רק בגלל תעריף כזה או אחר ומכניסים אותו לתכנית. זה לא יכול לקרות.

אני מסכים איתך. חברת הכנסת תמר זנדברג בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש. קודם כל אני רוצה להצטרף לדברים שלך ולדברים של חברת הכנסת שלי יחימוביץ. באמת המצב נראה שהוא ברור לכולם.

אני אבקש לחדד משהו בדברים ולומר שהמצב שאנחנו רואים כאן, במיוחד של ה-150 אנשי הדרג המקצועי, כאן טמון העוול בהעסקה קבלנית. למה, ולמה המצב קצת שונה מה-4,000? ה-4,000 זה ישרבלוף, מתחלף זכיין וראינו את זה כאן במזנון הכנסת. היו כאן עובדים שעבדו 13 שנה ובכל פעם שהתחלף זכיין אותם עובדים נשכרו. כי, כשעובדים על שכר המינימום וכשלוקחים מורים שמוגדרים כמדריכים ומשתכרים כמדריכים, אז יש את רוב הסיכויים, אז יש בעיות, אין תנאים סוציאליים, אין ותק ואין רצף ואפשר לפטר, והביטחון התעסוקתי ויש המון המון בעיות עם העסקה קבלנית, אבל בסך הכול יש סבירות שנוכל לשמור על איזו מעטפת של הישרבלוף ולהמשיך עם העובדים האלה.
אבל אתם העובדים המקצועיים, אותם ה-150 עובדים, כמו שציינת ראש המועצה, יושבים בוועדות ההיגוי ומלווים במשך הרבה שנים. פתאום אנחנו מתחילים לשאול, רק לדייק את הדין ודברים הקודם, אני מבינה כמובן שכולכם משכילים והתארים גבוהים והמטרה היא להפגין שאתם עובדים מקצועיים שלא צריכים להיות מפוטרים. אבל הסיבה שעכשיו אחרי 9 ו-10, 19 ו-20 שנות העסקה, פתאום אנחנו מתחילים לשאול, מה ההכשרה, ומה מסתתר מאחורי זה, האם יש הצדקה או אין הצדקה לעלות השכר, לעבודה המקצועית של אותו עובד. זה בדיוק מראה מה הרעה החולה בשיטה הזאת ולמה ברגע אחד פתאום אותם עובדים יכולים למצוא את עצמם, אולי כן אם מישהו יכיר, ויותר סביר שלא כמו שאמרת כי זה לא מופיע בתנאי המכרז החדש. מי יודע מה יקרה לתכניות החינוכיות, מי יודע יקרה לתלמידים, מי יהיה עם ההמשכיות, לתכניות המוסיקה ולתחומים השונים - - -

ולידע הנצבר.

כן בדיוק, לידע הנצבר ולידע הארגוני וכדומה. לכן חשוב מאוד שנקיים את הדיון על התכנית הזאת. זה גם איזו קריאת כיוון למה שקורה הרבה פעמים. במיוחד כמו שאמרה חברת הכנסת שלי יחימוביץ, עובדי הוראה, הדרכה, העבודה מקצועית שהולכת ונעשית וזולגת אל העבודה הקבלנית. זה בליבה של החינוך ושל ההוראה, השכלה וכדומה. אולי פה ניקח את זה כמקרה לשים גבול. לעצור פה - - -

לעצור. ניסינו את זה עם אחיות בתי הספר, אבל במקרה הזה יש עוד אפשרות להציל. אני לגמרי מסכים, לחלוטין. תודה רבה חברת הכנסת תמר זנדברג. בבקשה ניסים מטלון.

שלום, אני מנכ"ל תכנית קרב. עובד בתכנית 23 שנים. הייתי בעברי הרחוק מורה לספרות והיסטוריה, לאחר מכן ניהלתי את התיכון בערד במשך 13 שנה. כשהתחילה תכנית קרן קרב התחלתי כרכז מרחבים בין השאר, לאחר מכן נקראתי למנכל את התכנית. נמצאת כאן מנכ"לית קרן קרב, דוקטור ג'נט אביעד. מהקרן קיבלתי את התפקיד הזה ומאז אני מנהל אותה. יחד עם הצוות שנמצא כאן בנינו תכנית יפיפייה, אני חושב שהיא משלבת תפיסה פדגוגית עם תפיסת עולם חברתית. מה שהניע אותנו זה השילוב המיוחד הזה. אני באופן אישי קיבלתי כל אחד מהעובדים האלה לעבודה. כל אחד מהעובדים האלה נבחר על ידי בקפידה רבה, לאורך כל השנים האלה נשאר רק מי שראוי להישאר. כשאני מדבר על כל העובדים זה כולל עובדי מינהלה, לא רק עובדים פדגוגיים. כל עובד מבחינתנו הוא שליח של הארגון, כל עובד נושא בתוכו את תמצית התפיסה האידיאולוגית שלנו.

על מה שהשר מדבר עליו היום במידה משמעותית, עם זה התחלנו לפני הרבה מאוד שנים, וזה למידה משמעותית שכוללת שילוב של תפיסה הומניסטית, יצירת תחושת ערך אצל ילד, יצירת דיאלוג משמעותי בין מבוגר לילד – אלה הן אבני המסד שלנו. באמת הצלחנו ליצור שינוי כזה בפריפריה.
צריך להגיד כאן משהו מאוד משמעותי, יש "קרב" ב-110 רשויות מקומיות. אף רשות לא עזבה את "קרב" עד היום הזה. כל רשות רוצה עוד ועוד "קרב" למרות שזה עולה להן הרבה מאוד כסף. בחלק מהרשויות אין השתתפות המשרד ובכול זאת הן מממנות את זה בעצמן משום שהן רואות את הערך החברתי משמעותי שיש לעניין הזה. המנהלים מדווחים לנו על הצלת נשמות של ילדים, לא פחות מזה. ילד שבפינת חי פתאום פתח את הפה והתחיל לדבר. דברים באמת מדהימים שבאמת קשורים לתפיסת עולם כוללנית מאוד, של העשרה שלמה, פדגוגיה ממדרגה ראשונה. אנחנו מאוד גאים בתכנית. לשמחתי כל מי שעובד איתנו, כולל משרד החינוך, מאוד מעריך את התכנית.

מה השתנה פתאום? הכול כל כך טוב, מעבר לבעיה שמציקה ויושבת לנו על הגב, הבעיה של המדריכים שהיא באמת מאוד קשה, התרשמתי ששר החינוך רוצה להתמודד איתה. אנחנו הראשונים לנסות לפתור יחד איתו את הבעיה. מה השתנה פתאום? מה שהשתנה, זה שהתורם שלנו שמלווה אותנו בנאמנות יוצאת דופן במשך 25 שנה, הוא הקים את התכנית, צארלס ברונפמן, החליט שהוא מסיים בגלל שהקרן הוקמה ל-25 שנה, זו קרן משפחתית. הקרן עשתה מאמץ למצוא תורם אלטרנטיבי שיחליף אותו וברגע האחרון היא לא הצליחה, היא ניסתה ולא הצליחה. אז באו למשרד והמשרד אמר, אוקיי, למרות שהתורם יוצא, ויש את מלוא ההערכה למשרד החינוך על כך, אמרו 'אנחנו נמשיך בתכנית. - - -

שאלת הבהרה, מה קורה להנהלה עכשיו עם בחירת הזכיין החדש.

כאן אני מגיע לנקודה המשמעותית. בעצם התורם העמיד לרשות משרד החינוך הנהלה שניהלה, אני עובד הקרן, שניהלה לאורך כל השנים האלה את התכנית ואת כל הדרג המקצועי, קיבלה את האנשים לעבודה, הכשירה אותם, דאגה לכל מה שקרה לאורך השנים האלה. ברגע שהתורם יוצא, בשנה הבאה אנחנו בשנת חפיפה. בעצם ההכרעה שהתקבלה על ידי המשרד, יש פה אנשים שאנחנו עובדים איתם מצוין, יהודית קדש אחראית על תכנית קרב, מיד נשמע אותה. המשרד בעצם החליט שהניהול יהיה חלק מתפקידו של הזכיין. אני רוצה להדגיש את זה כי עד היום המבנה היה כזה שיש את משרד החינוך שהוא הריבון כמובן ואחראי על הכול עם וועדת ההיגוי שהוא מנהל אותה, אבל הנהלת התכנית היא הנהלה מקצועית שאינה תלויה באינטרסים כלכליים, היא באה מטעם הקרן, ויש את הדרג המקצועי. כעת הכול עובר לידיים של הזכיין כולל ההנהלה. - - -

עד עכשיו החלק האדמיניסטרטיבי היה בידי הזכיין ולא עוד?

נכון. יותר מזה, הייתה ליהודית ולי שיחת טלפון, זה אתגר אותי מאוד ללכת לבדוק את המכרז הקודם, אני שמח שצדקתי. בכל המכרזים הקודמים של משרד החינוך, נכון שהמדריכים כל שנה יוצאים לחופשה, את זה אתם יודעים. הם מתקבלים מחדש לעבודה, כל מי שמתקבל. הדרג המקצועי עובד 12 חודשים בשנה והוא מפוטר רק כשיש מכרז, פעם בחמש שנים. אבל מה ההבדל - - -

איך הסכמתם לזה? זה זכויות עובדים, הרי זה דבר בסיסי כול כך. איך הסכמתם?

חבר'ה רק רגע, אתם תבינו את הבעיה. העובדים היום, נכון שישנה אפשרות שיבוא זכיין חדש שיקבל את העובדים מחדש - - -

מה ההבדל, מה הייתה התרומה של התורם?

התרומה הייתה במהלך השנים בין מיליון וחצי לשני מיליון דולר בשנה.

וכמה משרד החינוך?

סך הכול היקף התכנית היא 200 מיליון שקל מתוך זה רשויות מקומיות נותנות קרוב ל-90 מיליון - - -

בגלל שהוא נתן מיליון וחצי אתם הסכמתם לדבר הזה, להעסקה השערורייתית הזאת שכל חמש שנים מפטרים אתכם.

זה חלק מהעניין. בגלל שהדרג המקצועי היו עובדי הזכיין. לא היה מישהו אחר שהעסיק אותם.

הרי זה מדינת ישראל מרמה את עצמה, הרי מדינת ישראל שמה את רוב הכסף ורשויות המקומיות שמו את יתרת הכסף והתורם איזה חלק מזערי, הרי אתם בפועל עובדים של משרד החינוך.

הוא שם חצי אחוז.

מיקי, מיקי, רק שנייה. עוד משפט ואתם תבינו את הבעיה יותר. לכאורה מה יום מיומיים, הכול עולם כמנהגו נוהג, אנשים מפוטרים בהנחה שיקבלו אותם מחדש לעבודה. אגב, כך זה היה כל השנים. כמו שאורי אמר, אותם עובדים אוטומטית התקבלו לעבודה והמשיכו, כך נוצר הרצף הרעיוני, היישומי, הידע הארגוני, הרוח. בשטח אתם תשמעו את המונח 'רוח קרב'. 'רוח קרב' זה מושג שקיים בכול מקום. יש 'רוח קרב', זה מושג שנתפס כבר בפתח.

מה שהשתנה הפעם, לעומת המכרזים הקודמים. מונח לפני המכרז הקודם משנת 2009, 50 מרכזים ישובים, נכון, ימומנו על ידי הקבלן באישורו של מנכ"ל התכנית. כל הרכזים הבית ספריים, כל הצוות המקצועי, כולם באישורו של מנכ"ל התכנית. כלומר, אני הייתי האינסטנציה שקיבלה את ההחלטה, אז העובדים היו בטוחים כי הם ידעו שאני מכיר, מוקיר אותם והרצף הניהולי שהיה של הקרן, איפשר רצף ניהולי לכל ה-150 האנשים. כרגע, זה הוסר מהמכרז, כלומר במכרז החדש לי אין כל סמכות לגבי העובדים, שום סמכות. ההחלטה היא בידי הזכיין בלבד.

זה לא יאומן. המערכת הזאת קרסה והתמוטטה למרות הנורמות שאפיינו בכל זאת במשך 25 שנה בגלל החצי תרומה של ברונפמן?

5%.

זה בדולר, אוקיי.

היו עוד תרומות, הקרן עצמה גייסה תרומות. לאחרונה היינו בהיקף תרומות כולל לפרויקטים ב-30-40 מיליון. אני דיברתי רק על תרומת העוגן של ברונפמן עצמו, אבל הקרן גייסה עוד תורמים לפרויקטים לישובים מסיבות מיוחדות. זה היה המינוף של כל העניין.

אתה לא מצדיק את משרד החינוך בגלל שהתרומה של ברונפמן נעלמה מהמערכת?

אני לא מצדיק, ראשית אני כן צריך להגיד את זה, נכון שאנחנו כרגע ברגע של משבר ויש קושי גדול מאוד. העובדים התארגנו לראשונה מאז ש"קרב" קיימת. אנחנו לא מתואמים, העובדים עובדים כעובדים, אני מדבר כמנהל שמעריך את ההתארגנות שלהם. אבל יחד עם זאת, העבודה עם משרד החינוך בשוטף, נמצאת כאן מנהלת האגף לחינוך יסודי, נמצאת כאן מיכל, אני עובד בעיקר עם יהודית, היא עושה עבודה מצוינת. במקרה הזה אנחנו נמצאים במשבר מאוד קשה משום שיש פה אי ודאות. האי ודאות הזאת גורמת לדבר נוסף, אי אפשר להכין שנת לימודים. שי דיבר על זה, אף אחד לא יודע אם הוא עובד או לא עובד. מי מכין את שנת הלימודים, מי חותם על חוזים, מי מחתים על חוזים. כלומר, אנחנו נמצאים ברגע מאוד גורלי לקיומה של "קרב" כי אנשים גם מתחילים ללכת הביתה. אנשים מחפשים עבודה. תוהים, רגע, אני מפוטר באוגוסט ואני לא יודע אם יש לי עבודה בספטמבר. אין כרגע עוגן של ביטחון לעובדים שהם יכולים לסמוך עליו ולהגיד, אוקיי, אני לא הולך לחפש עבודה, אני מוכן להמתין כי אני מעריך שיקבלו אותי מחדש לעבודה.

מה אתם מצפים מאיתנו לעשות? אתם מבינים שאנחנו חברי כנסת, יש את הדרג המבצע והוא משרד החינוך. שלא תבינו, אנחנו נעשה את הכול. אני שואלת מה אתם מצפים מאיתנו.

אני יכול להגיד מה אנחנו מצפים ברמת התוצאה, באיזה כלים ובאילו מנופים אני לא יודע. אבל מצפה ממשרד החינוך, בעצם אני הייתי הזרוע שלו ושל קרן קרב בשטח, אני 9 שנים וחברי 20 שנה. אני מצפה שהוא ימשיך לקחת אחריות על ההעסקה שלי ואחריות להמשך התכנית כי ראינו ששני הדברים האלה כרוכים האחד בשני.

לצערי הגדול, משרד החינוך עד עכשיו סרב לעשות את זה. נאמרו כל מיני מילים יפות. אנחנו לא ראינו בכול הכתובים, גם במכרז עצמו וגם במכתבים שנכתבו לא היה שמץ של התחייבות להמשכיות תכנית קרב ולהמשכיות ההעסקה שלנו. אני מצפה ממשרד החינוך, אולי הייתי תמים, היה לי ביטחון במשרד החינוך שיוקיר את העבודה שלי. כמובן שאני מדבר בשמי ובשם חבריי, שייקח אחריות. האכזבה הייתה מאוד קשה. לצערי גם גילנו את הסיפור קצת מאוחר ולכן כל הסיפור בפיגור מאוד גדול, אבל עדיין חושבים שלוועדה יש השפעה ואנחנו מצפים מכם שתפעילו את כל ההשפעה שלכם על משרד החינוך. נמצאים כאן נציגי משרד החינוך, אנחנו נשמח מאוד לשמוע אותם כי אני לא רואה באיזה אופן הם מוכנים להתחייב - - -

שאלה טכנית, המעבר למכרז החדש, הבעיה היא בעיה משפטית פרוצדוראלית או חינוכית מהותית? כלומר, נוצרה בעיה טכנית, בגלל שקרן קרב יצאה צריך לפתוח מכרז חדש, בגלל דיני מכרזים כי אי אפשר, או שמשרד החינוך החליט להחליף את הזכיין?

לא. הזכיין סיים תקופה.

בסדר, אבל למה לא לוקחים את אותו זכיין. הרי היה זכיין כל השנים. אני טועה?

למה לא להחליט שההנהלה הניהולית עוברת גם לזכיין החדש.

הרי כל השנים היה זכיין. נכון, אתם קרן קרב עבדתם כל השנים תחת זכיין.

תמיד זכיין העסיק את האנשים, אבל התורם נתן שם הגנה שההנהלה תכריע אילו אנשים יכנסו לעבודה.

למה חל בזה שינוי?

אני לא יודע.

יש לנו הרבה מאוד שאלות למשרד החינוך.

שלום לכן נציגות משרד החינוך. אני מבקש להבין מה יום מיומו. מדוע הפעם הוחלט על שינוי המכרז ולא כוללים בו את כלל העובדים בדרג המקצועי. בעצם משנים, גם אם אין שינוי במכרז לטענתכם, למה אתם משנים בעצם את המודל שעבד מצוין לאורך שנים, על זה לדעתי אין חולק. בבקשה.

אני מנהלת את האגף לחינוך יסודי. מזה כשנתיים אני אחראית על התכנית בתוך המשרד.
אני רוצה להצטרף לכל הדברים שנאמרו כאן. באמת אין עוררין ואין ספק במה שעושים. אין ספק שאנחנו רואים בתכנית, תכנית העשרה, תוספתית, איכותית מאוד שיש בה רוח, שיש בה חזון, שיש בה רעיון. בהחלט העובדים שלהם הם חלק מאוד מאוד משמעותי באיכות שלהם. באמת אין שום ספק ואין שום מחלוקת.

במשרד החינוך, במהלך כל השנים שהתכנית קיימת אנחנו עושים מאמצים גדולים לשמור על הרצף של הרעיון ושל התכנים כי בסופו של דבר התלמידים הם אלה שנהנים מתכנית העשרה איכותית שכזאת.

למעשה בשנה האחרונה הסתיים החוזה שלנו, המכרז שלנו ויצאנו למכרז חדש. תוך כדי זה, כמו שנאמר כאן, גם הקרן החליטה לפרוש ולסיים למעשה את התמיכה שלה בתוך התכנית. לכן בעצם יצאנו למכרז שהוא במהות שלו לא שונה מהמכרזים הקודמים. למעשה מי שהעסיק את הדרג המקצועי ואת המדריכים תמיד היה למעשה המפעיל. אנחנו משתמשים בשנה הזאת כשנה שעדיין שיש בה גוף מנהל, ניסים עדיין ממשיך לעמוד כגוף מנהל והוא עדיין ממשיך להיות מנכ"ל התכנית ולצידו יש עוד אנשים משמעותיים, הם אלה למעשה שעומדים ליד משרד החינוך בניהול של התכנית.

אנחנו גם שמרנו לעצמנו את האופציה להמשיך בדרך כזאת במידה שימצא תורם לשנים לאחר מכן. חשוב לנו להעביר את הידע שנצבר גם לזכיין שימשיך וינהל את התכנית ככזה שמספק שירות למשרד החינוך. יחד עם זאת, המשרד הוא זה שלמעשה תופס היום יותר ויותר את המקום של הגוף המנהל. גם במכרז הזה עדיין יש הזכות למשרד החינוך לערער על החלטה של זכיין במידה שהאנשים שהוא מעסיק אינם עומדים בסטנדרטים שהוא הגדיר. במכרז הוגדרו, א', הסטנדרטים והתפקידים - - -

ומה איתנו?

רגע, אני המתנתי כאן בסבלנות אין קץ לכל מה שנאמר כאן. אנחנו גם בסך הכול באותו צד של המתרס, יש לנו אינטרס דומה.

מה שחשוב להדגיש כאן, אנחנו כמשרד קבענו בתוך המכרז את הסטנדרטים, קבענו גם את תנאי ההעסקה והשכר. בעיקרון הזכיין אדיש לזה, אנחנו קבענו את טבלאות השכר, הוא למעשה לא יכול לחרוג מתוך - - -

של המדריכים. לא של הדרג המקצועי.

את כל הדרגים. המכרז הזה לא השתנה מהמכרזים של השנים הקודמות בנושא הזה. למעשה יש לנו אינטרס מאוד מאוד גדול להשלים את התהליך המכרזי שאנחנו מצויים בו, אנחנו מקווים שזה יקרה ממש ממש בקרוב. אנחנו לא יכולים להכתיב על פי תקנות המכרזים לקבלן מיהם עובדיו, אבל בהחלט יש לנו את הזכות להתערב במידה וזה אינו עומד בסטנדרטים שאנחנו מתווים. הניסיון מלמד - - -

סליחה שאני קוטע אותך גברתי, אבל אם אתם גם מכירים ומוקירים את התכנית ואת הישגיה, הרי מה זאת התכנית, אם באמת פיך ולבך שווים ושל משרד החינוך, הוא היה צריך להגיד, סליחה, יש פה שורה של עובדים כל כך מצוינת, כדי להבטיח את המשכיות התכנית, ייקח הזכיין ייקח את העובדים הקיימים במשך שנה, יבחן מי מתאים ומי לא. זה לפחות המינימום כדי לשמר את התכנית. הרי הידע נמצא אצל העובדים ולא בשום מקום אחר. איך אתם מבטיחים את האיכות, אני עדיין לא מדבר על זכויות עובדים, על רציפות, עדיין לא הגעתי לזה בכלל. בהיבט המקצועי, למה לא הבטחתם את זה כחלק מתנאי המכרז? זה לא ברור לי.

כי הם לא רוצים אחריות עלינו.

מה גם שההנהלה ממשיכה לעבוד כדרישתכם. העובדים מצוינים לדעתכם, למה הם לא ממשיכים לעבוד לפחות כתנאי סף במכרז? וזה כדי לא לפגוע בתכנית, אני לא מדבר עדיין על זכויות של עובדים.

אני מהלשכה המשפטית של משרד החינוך. אני רוצה להתייחס לשאלה שלך בנוגע למכרז.
למעשה הדרך להבטיח שהתכנית תמשיך היא דרך הדרישות שאנחנו מציבים במכרז. גם הדרישות העובדים בכל דרגי הניהול ומכל בעלי התפקידים. המכרז בעצם היה זהה. גם במכרזים הקודמים הדרך היחידה ל- - -

זה שינוי מהותי.

אני מדבר על דרישות מהעובדים. איזה עובדים אנחנו דורשים, אילו תפקידים אנחנו דורשים - - -

זה לא נכון.

אנחנו נאפשר לו לסיים ואחר כך תגידו על מה אתם חולקים.

השינוי העיקרי מהמכרזים הקודמים היה הנושא של ההנהלה המצומצמת העליונה - - -

למה עשיתם את זה? כי חל שינוי בתרומה, אז יש שינוי במכרז.

האם אפשר לעמוד למה היה השינוי הזה.

מכוון שהתורם סיים את התרומה שלו. מדובר רק על מספר עובדים מצומצם. עכשיו התפקידים שלהם אומנם יצטרכו להיות על ידי הזכיין. כאן בעצם נלקחו הסמכויות בחזרה למשרד החינוך, בדיוק כמו שנאמר עכשיו. עכשיו משרד הוא זה שמחליט אם העובד - -

תרשה לי לעצור אותך בנקודה זאת כי זה לב העניין. הרי התורם תרם מיליון וחצי דולר, או שיש לכם חילוקי דעות. התרומה הייתה מיליון וחצי. הרי רוב המימון בא מכם וזה אותו דבר, לא חל שום שינוי בדבר הזה. לפיכך מה קרה? חל שינוי, אבל הוא מזערי, המיליון וחצי דולר, אם נכון הסכום - - -

מה זה חשוב, קודם היה מיליון וחצי של התורם, הכסף צריך לבוא מאיפה שהוא מקום אחר.

אתם אמרתם את זה, את זה אתם חושבים. למה לא לשמר את התכנית, התכנית זה אנשים והידע שלהם. זאת אומרת, אולי אתם בתנאי המכרז אולי טעיתם. לפעמים טועים ואולי כדאי כרגע לעצור. אני יודע שאתם נמצאים בשלהי המכרז וטרם החלטה. ובכל זאת, יכול להיות שחלה כאן טעות שלא התכוונתם, לא התכוונתם לפגוע בתכנית חלילה. אני בטוח שגם אתם חושבים שהתכנית נהדרת, אמרתם את זה, ואתם רוצים להבטיח אותה. אני לא מבין איך אתם מבטיחים אותה אם אתם לא מבטיחים שהזכיין לפחות ישתמש בידע הקיים. הידע הקיים היכן הוא נמצא אם לא בידי העובדים.

לכן אני לא מבין למה לא לכלול כתנאי סף, גם כשינוי עכשיו, אני יודע באיזה שלב אנחנו נמצאים, אני מודע לך, למה לא לכלול את העובדים הקיימים לפחות למבחן לשנה, לבחון את היכולות שלהם. אחר כך זו באמת פררוגטיבה של הזכיין להחליט את מי הוא רוצה להעסיק. אבל לפחות כדי לשמר את הידע. אני באמת לא מבין. להבטיח את פתיחת שנת הלימודים, את כל מה שהציג כאן ראש המועצה מרחבים – יש את העניין הזה. צריך לפתוח את שנת הלימודים. עכשיו זה יבטיח לעובדים מתלבטים כעת אם לקחת עבודה אחרת או להמשיך בדבר המופלא שכולם חושבים שהוא מופלא.

או לחלופין, נשאלת השאלה למה המכרז החדש יצא עם התנאי שההפעלה כוללנית כולל הדרג הניהולי. אם יש כאן את הדרג המקצועי, אם משרד החינוך הפעיל קודם באמצעות קרן קרב, אני בטוחה, כמובן שהתרומה הקלה, אבל בגלל שחשבתם שזה האופן המקצועי הכי טוב לחינוך. הרי זה החינוך של הילדים שלנו. אף אחד כאן לא חושב שניסתם לחסוך כסף ורק בגלל שתרם איזה תורם, אז התכנית תהייה פחות טובה. היא הייתה תכנית מצוינת. אני מכירה, חברים שלי לימדו בקרן קרב, אין לי ספק שהיא מצוינת.

למה התכנית הזאת עם ההפעלה שלה לא נקלטה במשרד החינוך, או שתמשיך את ההפעלה הזכיינית כמו שהייתה קודם שתופעל על ידי זכיין חדש? אבל השכבה הזאת תופעל על ידכם. למה השינוי בתרומה הביא שינוי מכרזי? זה לב העניין.

אני רוצה להסביר, לא היה שינוי מכרזי, מדובר רק על כ-10 בעלי תפקידים בהנהלה. לא מדובר על 150, לא מדובר על העובדים שפנו לוועדה. זה לא ה-150

ה- 150. זה לא נכון מה שאתה אומר.

סליחה, שום דבר מכל השיחה הזאת לא נרשם לפרוטוקול, מכל השיחה הזאת שמתנהלת בו זמנית על ידי כמה.

כל ה-150 התקבלו לעבודה ואושרו אחד אחד על ידי, זה כתוב במכרז, לא אני המצאתי את זה.

ועכשיו המשרד, במכרז יש תנאי האם הם מתאימים לדרישות - - -

הם לא מתאימים לדעתכם? אלה שנמצאים עכשיו לא מתאימים?

בגלל שברונפמן משך תרומה הם לא מתאימים?

מה קרה?

יש לך כבר צוות מקצועי, יש לך מנכ"ל, למה לא תמשיך איתם?

את צודקת. השאלה מהדהדת באוויר, כולם שואלים את אותו דבר. אני לא מבין וגם אף אחד לא מצליח להבין מה קרה מלבד העובדה שהתורם הפסיק לתרום. מאחר ורוב המימון הוא של משרד החינוך, אין חולק על כך. היה איזה מנגנון שלא הובטח חוזית, אבל התקיים בפועל בשטח. העובדים עבדו במשך שנים וזה לא עובד של שנה ולא של שנתיים, יש פה עובדים עם זכויות של הרבה מאוד שנים. בעצם הם היו עובדים בפועל של משרד החינוך דרך הקרן. אבל עזוב את זה רגע. כרגע אני מדבר איתך להבטיח את התכנית, הרי לא עשיתם את הצעד המתבקש. הידע נמצא אצל העובדים.
אני לא מצליח להבין מהתשובות שלך, שהופרעו לא מעט, למה לא להבטיח את הזכויות של העובדים במכרז. בוודאי את שימוש בידע המופלא שיש בידם.

אני מנסה להשלים את התשובה וגם להתייחס לדברים שנאמרו. הדרך היחידה של משרד הממשלתי להבטיח את המשך התכנית היא שהעובדים יענו לדרישות. בדרך כלל הגיון הדברים כמו שהיה במכרזים הקודמים שהעובדים המתאימים ביותר, הטובים ביותר ובעלי הניסיון גם ימשיכו אצל הזכיין הבא. זו הדרך לנסח את הדרישות במכרז. לכן נלקחו בדיוק אותן הדרישות שהיו במכרזים הקודמים, לא צמצמנו וכתבנו שעכשיו אנחנו כבר לא רוצים בעלי דרישות מסוימות - - -

אבל ברור לך שמנוסח של המכרז, יכול להיות שיהיה זכיין שיאמר, אני זכיתי בתנאים של המכרז הבטחתם רק 5 איש בהנהלה ולא את הדרג המקצועי. אתה יודע מה יתקיים בפועל, כי הייתה פה קרן במשחק ועכשיו הקרן יצאה. בסופו של דבר אתם מנהלים את זה וניהלתם את זה עד היום ברוח מסוימת. תיאורטית יכול, רק תיאורטית, לבוא זכיין חדש שיגיד, סליחה, כללי המשחק הקודמים לא מקובלים עלי. אני רוצה לקחת את מי שאני רוצה ואתם לא תתערבו לי, אני זכיתי במכרז על פי הסטנדרטים שלכם, שאתם קבעתם.
תראה מה אתה עושה פה? למה אתה עושה את זה, לא ברור לי למה לעשות את זה אם הדבר מוצלח, בעינכם הוא מוצלח, זה עבד עד היום, למה, מה קרה? לא ברור לי למה אתם עושים את זה. באמת לא ברור.

מה שאי אפשר לעשות זה לכפות על מעסיק להעסיק עובדים ספציפיים ולהגיד לו, אתה קבל כוח אדם, אתה תעסיק אותם' – זה לא מכרז כוח אדם.

זה מה שעשיתם עד היום.

לא חל שום שינוי במובן הזה. באמת הדרך היחידה כדי להבטיח את הדברים, בעצם לקחת במידה את המושכות חזרה לידי הניהול של המשרד - - -

סליחה, אתם מפקירים אותנו לשרירות ליבו של הזכיין, זה לא שאתם לוקחים א המושכות.

אין שום שינוי מהמכרזים, במובן הזה של המשרד להתערב.

אדוני היושב ראש, האדון הוא יועץ משפטי ואנחנו כמובן מכבדים אותו. תפקידו לכתוב מכרזים ולהבטיח את תקינותם. הנושא הוא נושא חינוכי מהותי. אתה מסתכל עלינו, תסתכל כאן, יש לך מנכ"ל שמעסיק עובדים, הם במשך שנים מפעילים תכניות חינוכיות. אני לא יועצת משפטית, הוא בחר אותם, הוא הכשיר אותם, הוא אחראי על ההכשרות שלהם, 9,20 שנה לא נחזור על זה. בסוף זה הילדים שלנו בבתי הספר האלה. האנשים האלה מכשירים את המורים - - -

גם אין לכם טענות כלפיהם, אתם לא אומרים שזה לא היה מספיק טוב, אנחנו רוצים משהו טוב יותר. אתם אומרים שזה היה מופלא. כאן כל העניין לא ברור.

אני רציתי לשמוע את משרד החינוך. את הנושא אני מכיר, אני הגשתי שאילתא. הייתי במרכז שורשים בצפון אצל מיכל גלילי. ראיתי את התרומה של תכנית קרב ובמיוחד לישובים הערביים ולתלמידים – זו תרומה אדירה.

כל הצוות המקצועי עובד, בין אם אלו המדריכים, המנהלים, רכזים – כולם עושים עבודתם נאמנה. איך אפשר כמשרד חינוך לקחת תכנית מוצלחת שהוכיחה ומוכיחה את עצמה וזרוק אותם, אני מדבר על כולם, על המורים, מדריכים, כולם, אבל צוות המקצועי של ה-150 שעושים את מלאכתם נאמנה, הן המרכזים והן המפתחים, איך אפשר לזרוק אותם ולתת לזכיין לעשות מה שהוא רוצה? אתה יכול לפטר אותם ולהביא אנשים אחרים.

הוא אפילו לא צריך לפטר אותם, זה היופי של עבודה קבלנית.

תכנית כזאת, במקום לתת להם אות הוקרה, במקום להעריך אותם, אותם זורקים לעזאזל? ככה? זה מעשה חינוכי? זה מסר חינוכי?

אני חושב שהעבודה שלנו כאן כחברי כנסת היא למנוע את זה, אני לא רוצה לומר בכל מחיר, בכל מה שאנחנו יכולים. את אלה אי אפשר להחליף אותם. אני קורא למשרד החינוך ולנציגים שלו. היועץ המשפטי של המשרד אומר שאת אותו מכרז - - -

לא. לא. זה לא מה שהוא אמר.

אתם מפקירים אותם ואסור להפקיר אותם.

אני שלמה ישי, חבר הנהלה בהסתדרות המורים, 30 שנה מורה ומנהל.

ראשית אני עוד יכול להוסיף על השבחים שנאמרו כאן על קרן קרב. אני הייתי במשא ומתן עם הקרן כשהיא הוקמה, כדי לשמור על התנאים של העובדים. לכן אני לא אכנס לעניין הזה. לדעתי יש כאן שתי בעיות, יש בעיה חינוכית פדגוגית ויש בעיה מקצועית.

כאיש חינוך אני אומר לכם, חבל מפני שאין לי ספק שאיכות הקרן תיפגע, הרי בסופו של דבר הקרן קמה כדי לסתום את החלל שקרה במשך שנים, כשמשרד החינוך ביטל שעות העשרה, מוסיקה, ציור וכל המקצועות האלה. באה קרן קרב ונכנסה לחלל הזה ועושה עבודה נפלאה. אני חושש מאוד שהזכיין ידאג לכך שיבואו אנשים זולים יותר, זה כבר נאמר ואני לא ממציא את הגלגל בעניין הזה.

כאיגוד מקצועי אני אומר, לא יעלה על הדעת שאנשים שעובדים 20 שנה יזרקו לרחובות. זה לא יכול להיות.

לגבי המכרז אין לנו צל של ספק, לנו יש ניסיון עם מכרזים, אפשר כתנאי של המכרז, יש הרבה מכרזים שנעשים, שבאחד התנאים של המכרז יהיה כתוב שהזכיין ימשיך להעסיק את העובדים האלה. אם כולם מרוצים - - -

תודה רבה לך אדוני. בבקשה.

אני ראש המועצה של גן יבנה. הגעתי לכאן כדי להביע תמיכה מלאה בקרן קרב ולתת כמה דגשים. אני חושב שחברת הכנסת תמר זנדברג אמרה אותם. אני חושב שצריך לומר את זה בצורה מאוד ברורה.

קרן קרב היא תכנית ערכית חינוכית מהמעלה הראשונה. מעבר לכך שתכנית הלימודים הראשונה אינה מאפשרת הפגה לילדים, קרן קרב נותנת להם הפגה. הקשר הבין אישי הן של הרכזים והן של המדריכים אל הילדים עצמם זה דבר שלא יסולא בפז. חלק גדול מהילדים, שאין להם פתרונות אופרטיביים בכיתה, מתבססים על קרן קרב במסגרת הפתרונות שנותנים להם הפגה כדרך ליצור תקשורת בין אישית וכדומה. ניתוק של קשר כזה עלול לגרום נזק בלתי הפיך. לדעתי כאן צריך לתת את הדעת לעניין זה.

אני בהחלט מקבל את הדעה שנושא משפטי, נסתכל על זה משפטית. אני משפטן בהשכלתי, הנושא המשפטי לא לוקח בחשבון את כל ההיבטים הן הערכיים, הן החינוכיים והן המתודיקה שנעשית בכיתה. אני חושב שבנושא הזה צריך לעשות חשיבה מחודשת. לקחת ולזרוק בצורה הזאת את כל מה שהקרן עושה במהלך השנים, לזרוק את הידע הנצבר וגם את היחס האישי לילדים, זה דבר שלא יעלה על הדעת. לכן אני מציע שיעשו כאן חשיבה ושלא ילכו עם הראש בקיר כי בסופו של דבר מי שיינזק אלו הילדים עצמם. אם טובת הילדים לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות במשרד החינוך, אני חושב שמן הראוי שהם יעשו חשיבה מחודשת.
אני לא ארחיב בדיבור כי הדברים נאמרו על ידי חבר הכנסת מסעוד גנאים. יישר כוח. מה שנאמר כאן הוא בהחלט ראוי ונכון וצריך לתת עליו את הדעת.

אנחנו כראשי רשויות עובדים בשיתוף פעולה מלא מול הקרן. הקרן נותנת לנו גם פתרונות הד-הוק לכל דבר שקורה. חשוב לזכור שמדריכים שמכירים את הילדים, לדוגמה קרתה איזו תקלה או כדומה, הרכז באופן מידי יוצר פתרון והפתרון הוא מיטבי. לכן העניין הזה מאוד ברור.

אני מיכל, אני ראש תחום מחול תנועה וחינוך גופני בתכנית קרב. יש לי תעודת הוראה, תואר ראשון ובימים אלה אני מסיימת תואר שני. עבדתי במשרד החינוך בפיקוח על המחול שמונה שנים. הגעתי לתכנית קרב כי קיבלתי שם תפקיד שהקסים אותי, מבחינתי לא משנה מי מעסיק אותי, אני עושה עבודה עם ילדים וזה מה שחשוב כאן.

לי לא ברור למה אחרי שמונה שנים שאני בתפקיד אני צריכה עוד פעם להסביר את היכולות שלי ואת מה שאנחנו עושים. אני אחראית על 300 מורים, על 3,000 שעות מחול, תנועה וחינוך גופני בצורה מיטבית. יעידו על זה כל המנהלים שאנחנו עובדים איתם, כל הרכזים. באמת לא ברור לי למה כול הנושא הוא לא נושא שמבטיח לי ולכל הצוות שלי, אגב מלבד ה-150 יש מנחים שלא הכנסנו, מנחים שמלווים את האנשים בשטח, יש קבוצה עצומה באמת של מורים ולא רק מורים שנותנים את כל כולם.

אני מבקשת לומר משהו על תעודת הוראה כי המכרז החדש בכלל הולך למקום עוד יותר קיצוני. אם עד עכשיו נשענו על כך שהמדריכים שלנו, חלקם הגדול הם גם מורים עם תעודות הוראה, הם משלימים את ההכנסה שלהם דרך תכנית קרב. הם מלמדים גם במשרד החינוך. במכרז הנוכחי כתוב שבגלל שזה עובר לתוך המשרד ותנאי העבודה שונים, אותם מורים לא יוכלו יותר להשלים הכנסה. כלומר, לחצי מהמורים שלי המשרד לא מאפשר להשלים משרה מלאה, לשמחתי הם משלימים את המשרה דרכנו. בשנה הבאה הם לא יוכלו לעשות את זה, גם להם מקטינים את המשרה. זו נקודה מאוד חשובה שצריך לעלות אותה וצריך לדבר עליה. אני בטוחה שהיא קשורה לכל נושא הקבלן והעסקת עובדי קבלן. אבל בסופו של דבר אנחנו מדברים על אנשים. ובוודאי זה יפגע באיכות.

תודה רבה לך. לפני שאני אקרא את הסיכום הפורמאלי של הועדה, אני רוצה לומר לכם אנשי משרד החינוך. יכול להיות שמבחינה משפטית הכול בסדר, אבל לא מקלקלים דבר טוב. זה משהו שעובד נפלא. אני לא חושב שאתם צריכים להידבק לפורמליסטיקה ולהיצמד אליה בשעה שיש כאן משהו שכולם מסכימים שהוא נפלא. אני לא מבין למה לקלקל דבר שעובד כל כך טוב. ויש חשש כזה, יש חשש כזה.
לפיכך, הוועדה קודם כל קוראת למשרד החינוך לשמור ולהבטיח את כל ההישגים הרבים של תכנית קרב שזוכה להערכה ושבחים מכל לב.

הוועדה גם קוראת למשרד החינוך להבטיח, למרות שזה לא היה חלק מתנאי המכרז, גם להבטיח את המשך העסקתם של עובדי הדרג המקצועי, לא נאמר כאן על ידי נציגי המשרד, שזה אומנם לא היה תנאי פורמאלי, אבל אם באמת העובדים הם אלה הגיעו להישגים המופלאים של התכנית, יש לדאוג לכך שהזכיין החדש יעסיק את הדרג המקצועי לפחות שנה. שיחליט אז האם הוא רוצה להמשיך להעסקתם או לא. למרות שזה תנאי שלא היה במכרז, אתם עדיין לא החלטתם ואתם יכולים, מה שנקרא גם באופן הפורמאלי משפטי, אפשר להציג את זה כתנאי לזוכה.

הוועדה קוראת לשר החינוך להתערב באופן אישי בעניין ולהיפגש עם נציגי העובדים. לשמוע את טענותיהם הצודקות ולקבל החלטה שהיא לטובת מדינת ישראל ותלמידיה.

הוועדה מודה לכל הצדדים שלקחו חלק בדיון הזה.

יש אפשרות לבקש דיון מעקב?

כן. תתקיים ישיבת מעקב על פי ההתפתחויות.

עם לוחות זמנים. עכשיו אנחנו חודשיים לפני, האם אפשר שדיון המעקב יהיה יחסית בזמן קצר?

הוועדה קראה לשר החינוך, אני משוכנע ששר החינוך ייפגש עם העובדים. היה וזה לא יתממש, בהתאם לכך הוועדה תחליט מה לעשות בהמשך.

הישיבה נעולה. תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:50.>