PAGE
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
25/11/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
<פרוטוקול מס' 115 >
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, ג' בכסלו התשע"ה (25 בנובמבר 2014), שעה 13:00

<חוסר מודעות וסיכון גבוה לתחלואה בצהבת נגיפית C בקרב עולים - לציון יום ההפטיטיס הבינלאומי בכנסת – ישיבת מעקב>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר

לאון ליטינצקי

אברהם מיכאלי
עפו אגבאריה

רינה פרנקל

>
פרופ' איתמר גרוטו - ראש שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות

מועאוויה כבהה - מנהל תחום, משרד הבריאות

יפה וולמן - עו"ס ארצית, ראש צוות ארצי, משרד העלייה והקליטה

רפ"ק צדוק כמה - רוקח ראשי, המשרד לביטחון פנים

פבל ספיבק - רע"ן נרקולוגיה שב"ס, המשרד לביטחון פנים

איריס לויבנשיין - סמנכ"לית שירותים חברתיים ואישיים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ד"ר יואב לוריא - מנהל המחלקה למחלות כבד, בית חולים שערי צדק

דניאלה ארמוני - מתאמת מחקר, בית חולים שערי צדק

אילנה דרעי - אחות ביחידת הכבד, בית חולים שערי צדק

אביבה שלום - מזכירה, בית חולים שערי צדק

ורד כלטוב - עוזרת מחקר, בית חולים שערי צדק

פרופ' אלי צוקרמן - מנהל יחידת הכבד, בית חולים הכרמל

פרופ' אורן שיבולת - מנהל יחידת הכבד, בית חולים איכילוב

פרופ' דניאל שובל - יועץ בינלאומי במחלות כבד, בי"ח הדסה עין כרם

ד"ר נתן לדרמן - מנהל רפואי מית"ר, קופת חולים מאוחדת

ד"ר עופר חן - מנהל המחלקה לבריאות הנפש, קופת חולים מכבי

פרופ' רפעת ספדי - יו"ר החברה הישראלית לחקר הכבד

פרופ' זיו בן ארי - נשיאת עמותת חץ, ארגון ישראלי לבריאות הכבד

חוליו בורמן - מנכ"ל עמותת חץ, ארגון ישראלי לבריאות כבד

אנסטסיה ברודוב - דוברת מטעם המגזר הרוסי, עמותת חץ-ארגון ישראלי לבריאות כבד

אירנה לויט - יו"ר אלי"ס-אמהות למען ילדים בסיכון

יקטרינה זוייב - מתנדבת, אלי"ס-אמהות למען ילדים בסיכון

דוד דהאן - יו"ר הארגונים החברתיים בכנסת

צליל ברקו - לוביסטית (פוליסי), מייצגת את הסוכנות היהודית

דפנה כהן איוניר - לוביסטית (כהן רמות כהן), מייצגת את עמותת חץ

דנה גורדון שושני

ס.ל., חבר המתרגמים
<חוסר מודעות וסיכון גבוה לתחלואה בצהבת נגיפית C בקרב עולים>, לציון יום ההפטיטיס הבינלאומי בכנסת – ישיבת מעקב

צהריים טובים לכל המשתתפים בישיבה הזו והצופים בנו בערוץ הכנסת. אנחנו נדון בנושא חוסר מודעות וסיכון גבוה לתחלואה בצהבת נגיפית C בקרב העולים, לציון יום ההפטיטיס הבינלאומי בכנסת. מצאתי לנכון לערוך את הישיבה, ישיבת מעקב אחרי ישיבה של שנה שעברה, לראות איך אנחנו מתקדמים בנושא, מכיוון שקיבלנו נתונים מחקריים ששיעור הנשאים של הנגיף בקרב העולים, גם מברית המועצות לשעבר וגם יוצאי אתיופיה, הוא גבוה ביחס לשאר האוכלוסייה. אני חושב שעדיין הרבה אנשים לא מודעים לכך שחשוב לגלות את זה לפני ולטפל בזה לפני, ומעבר לעניין הבריאותי, מבחינת הקושי של הטיפול והכאבים ויש גם השלכה פיננסית רבה, אם יש מישהו שהוא נשא ולא טיפל לפני כן אז הוא מגיע לשלב שיכול להיות שלב סופי.

אני יכול להגיד שאחרי הדיון הקודם, גם להעלאת המודעות וגם בעצמי, כמי שעלה מברית המועצות לשעבר, הלכתי ועשיתי את הבדיקה, הבדיקה הייתה שלילית לשמחתי, אבל, אני לא רוצה מבחינת צנעת הפרט, מישהו מהסביבה הקרובה שלי שכן נבדק וכן הוא נשא ולא טיפל נמצא היום במצב קשה מאוד. אני לא יודע איזה טיפולים כבר יעזרו ואם יעזרו, וכל זה נהיה עסק הרבה הרבה יותר מסובך.
אני באמת רוצה לקרוא לכל הגופים הרלוונטיים, כמובן המשרד לעלייה וקליטה, להוציא, להשיק איזה שהוא קמפיין, קמפיין ידידותי, אנחנו לא רוצים להבהיל את האנשים שזאת מגיפה כמו האבולה ועכשיו צריכים כולם להיזהר, אבל אנחנו כן צריכים להעלות את המודעות שאנשים יילכו להיבדק בקופת חולים ולראות איך אנחנו יודעים להתמודד עם המצב הזה. היוזם של כל היום, יום ההפטיטיס C הבינלאומי, הוא חבר הכנסת מיכאלי. בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש. הכנסת אכן מציינת ימים לאומיים ופעם ראשונה בכנסת שזה יום בינלאומי והמטרה של היום הזה אכן להעלות את המודעות של הציבור להפטיטיס C ולעודד מניעת הידבקות ואיתור החולים שלצערנו חלק גדול מהם אפילו לא יודע שהוא נושא את המחלה. אני מדבר פה על לחשוב על אבחון מהיר ושיפור הטיפול בחולים. אין ספק שהישיבה שקיימת פה לפני כשנה, בדצמבר בשנה שעברה, אכן זה היה קטליזטור לכך שאנחנו החלטנו, אני ואתה ביחד, שנדחף, את הסוגיה הזאת ועמותת חץ שהופיעה אצלנו בדיון הקודם בוועדת העלייה והקליטה הם אכן ביקשו ודחפו שאנחנו גם נכניס את הנושא הזה לאירועים שהכנסת מציינת היום מיוחד.
אנחנו מצטרפים לכ-100 מדינות שמקיימות ימים בינלאומיים בסוגיה הזאת והנתונים שהמומחים פה יציגו, ונמצאים פה מומחים מהשורה הראשונה, אני קורא לזה מומחים בינלאומיים בתחום הזה, שאנחנו במדינת ישראל התברכנו בהם, והם מייעצים לכל העולם אז קל וחומר שהם יכולים בוודאי בקטע הזה לייעץ למדינת ישראל איך לפתור את הבעיה של המודעות ואיך נוכל לאחר מכן, בלי להכניס לפאניקה, בלי להכניס סטיגמות, גם לגבי קבוצות אוכלוסייה כאלה ואחרות, כי אני כמוך, שבאנו מברית המועצות לשעבר, אנחנו לא רוצים שמישהו ייצא בכותרות אחר כך, 'וואו, אלה פה הביאו לנו מחלות'. אתה מכיר את הסוג הזה של הצהרות שלצערנו לפעמים אומרים. חס ושלום מדובר באוכלוסייה שמתפקדת בצורה רגילה, וכדי למנוע את החמרת המצב שלהם או גם להדביק אחרים אנחנו בדיון, גם שלך בוועדה וגם בדיון הבינלאומי היום, קיימנו היום כמה ועדות וגם נעלה את זה במליאה בערב. את זה אנחנו רוצים לעשות.
אין ספק שההגדרה של המחלה הזאת הוא פצצה מתקתקת, כי כל עוד אתה לא יודע שיש לך מחלה ואתה גם לא מטפל בה, אז אצל כל אחד ואחת זה יכול להוות בשבילו נזק חמור וגם נזק לכל הסובבים לו. המומחים שעוסקים בזה יודעים היום כבר להצביע על שיפור של טיפול במחלה, הם יודעים להצביע על תרופות שלא היו לפני עשרות שנים ועכשיו יש. צריך כרגע להתמודד גם עם זה שנגייס את האמצעים השונים שצריך לעשות במשרדי הממשלה כדי לעזור למערכות להשתמש באותן תרופות וגם לשכנע את החולים, כי מסתבר שיש חולים שכבר אמרו להם שיש להם את הסימנים למחלה ומשום מה הם לא רוצים לעשות כלום בעניין הזה, כי הם חושבים שזה שום דבר. אפילו אם הם רוצים שהרופאים יעשו את מה שצריך לעשות, כדי שיסבירו לאותם חולים שאכן זה חשוב מאוד לטפל במחלה והמודעות שלנו צריכה להיות שמדובר פה במחלה ממש לא פשוטה, אם אנחנו לא מטפלים בה בזמן ולא מונעים את ההתקדמות שלה.

לכן אני מודה לך שוב על הקיום של הדיון המיוחד הזה ואני חושב שתפקידנו כאנשי ציבור לשים על השולחן דברים שלא תמיד גם יכולים לפתור אותם מהיום להיום. אני יודע שמשרד הבריאות כבר נרתם לפתרון הסוגיה בצורה חיובית וצריך לדחוף ולשכנע ולזרז את הגורמים השונים שקשורים בתכנית הזאת כדי שהדבר ייכנס לביצוע כמה שיותר מהר. אם בדיון של היום נגרום גם לזה עשינו את שלנו. תודה.

תודה לחבר הכנסת מיכאלי. אני מסכים איתך שגם אלה שהלכו ונבדקו והבדיקה הייתה חיובית עדיין לא ממהרים לעשות שום דבר עם זה, כי לא מרגישים את זה. אין שום תופעות, לא מרגישים את זה ואז ביום אחד זה יכול להתפרץ. אני חושב שמבחינה הסברתית צריך להדריך ולהכשיר את הרופאים להסביר את ההשלכות של זה, גם מבחינת הטיפול וגם מבחינה פיננסית, יש פה גם השלכות תקציביות, גם על המדינה וגם על המטופל. אני חושב שזאת הדרך הנכונה.

חברת הכנסת רינה פרנקל, בבקשה.

אני מודה לחבר הכנסת מיכאלי על זה שהוא יזם את הדיונים החשובים האלה. לא מזמן דנו על הדבר החשוב הזה בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות וכרגע אני חושבת שאנחנו נמצאים כאן בוועדה מאוד רלוונטית לחולי הפטיטיס C, ועדת הקליטה והעלייה, כי אנחנו יודעים שמ-100,000 חולי המחלה האיומה הזו 80% הם עולי ברית המועצות לשעבר.
אני חושבת שחשוב מאוד להעלות את המודעות קודם כל על המחלה והעלאת המודעות תביא אותנו גם לתוצאות בסופו של דבר. אני חושבת שהבדיקה הבסיסית שקיימת נכון להיום היא בסל הבריאות והיא בדיקה הכרחית לכל האנשים שנמצאים בקבוצת סיכון. כאן, בוועדת העלייה והקליטה, זה מקום מהבמה הזאת לפנות לכל יוצאי ברית המועצות לשעבר וגם עולי אתיופיה, שנמצאים בקבוצת סיכון, לבוא ולהיבדק. כפי שאנחנו יודעים זו מחלה איומה ומתקתקת, בן אדם לא מרגיש אותה וחשוב מאוד לגלות אותה בזמן, בזמן סביר לטיפול במחלה. כפי שנודע לי עכשיו מוועדה קודמת יש כבר תרופה שיכולה מאוד לעזור, התרופה הזו מאוד יקרה, אבל אני חושבת שאנחנו יכולים לתת אפשרות לכל בן אדם לדעת מה יש לו ולבחור האם הוא יכול להתמודד עם הטיפול או לא יכול להתמודד ויכול להיות שכן הוא ימצא אמצעים ובסופו של דבר הוא יציל את חייו. תודה רבה ואני מקווה שהדיון הזה יעזור להעלות את המודעות.

חבר הכנסת ליטינצקי, בבקשה.

אדוני היושב ראש, חברי כנסת, בהחלט ברכות לאברהם מיכאלי שמעלה את הנושא. אני דווקא חושב שהנושא לא כל כך רלוונטי לוועדה, אבל טוב שכך - - -

זה גם לוועדה שלנו. מבחינת ההליך הכללי זה כן שייך לוועדה.

80% מחולי הפטיטיס C הם עולי ברית המועצות.

לא על זה אני מדבר. אני אומר שהנושא עצמו לא כל כך רלוונטי לוועדה, אבל טוב שוועדה שמטפלת בעולים מעלה את הנושא. אני רוצה להגיד, לנו קודם כל ואולי למי שמבין יותר טוב מאיתנו, לא מדובר במחלה שקשורה לגן יוצאי חבר המדינות. אני חושב שלכולנו ברור למה לרוב החולים היום במדינת ישראל שבאו מברית המועצות לשעבר יש הפטיטיס, כי מדובר בכך שאז בברית המועצות רמת הרפואה הייתה מאוד נמוכה, לצערנו גם היום היא לא כל כך גבוהה, אבל הסיכונים להידבק בהפטיטיס, כל מיני סוגים של הפטיטיס, היה הרבה יותר גבוה לאלה שבאו מרוסיה. אז אני קודם כל רוצה להרגיע את כולם, באופן טבעי ליוצאי חבר המדינות יש סיכוי יותר גבוה לכן הם באו עם, חלקם לצערנו, עם המחלה.

דבר שני, אנחנו מדברים על הפטיטיס C שזה נגיף חזק שאין לו חיסון, לצערנו, אפשר לעצור אותו, אבל אנחנו שוכחים את ההפטיטיס B, שהוא הרבה יותר אגרסיבי, הרבה יותר קל להידבק מהפטיטיס B, כי כולנו קבוצת סיכון. קודם כל אפשר להידבק במגע מיני וכולנו גם במגע ביתי, גם בכל מיני מגעים, והפטיטיס B הוא הרבה יותר אגרסיבי. נכון שיש לו חיסון, אבל צריכה להיות מודעות, כי מדינת ישראל, עד כמה שאני יודע עד היום עשתה וממשיכה לעשות כמעט כל בדיקת דם, אלה שעושים בדיקות. יש שם בדיקה שבודקת האם לבן אדם יש נגיף, כמעט כל בדיקה, כמובן אלה שעושים בדיקות כבד.

לגבי הפטיטיס C, אני רוצה להגיד שהסיכון הכי גבוה היום במדינה מאוד מפותחת כמו מדינת ישראל זה קודם כל דברים מאוד טריוויאליים. גם בבתי חולים וגם בקופות חולים יש לנו מחטים חד פעמיות, כל הציוד עובר סטריליזציה, זה ציוד חד פעמי, הבעיה היא קודם כל באנשים שהולכים לעשות מניקור ופדיקור במקומות שלא שומרים על סטריליזציה. חברים, עד כמה שזה נשמע מאוד פשוט, שם אפשר להידבק בצורה הכי מהירה והכי פשוטה. הסיכון הכי גבוה השני זה אלה שהולכים לרופאי שיניים. לצערנו עדיין יש לנו רופאי שיניים שהסכומים שם מאוד נמוכים, שהם עובדים על אוכלוסייה ממעמד סוציו אקונומי נמוך, לא בהכרח כל הציוד שם הוא חד פעמי ולא בהכרח כל הציוד עובר ניקוי. וכמובן הסיכון הגבוה הוא לאלה שיוצאים לחוץ לארץ, יוצאים למדינות ששם אין מודעות ושם במקרה מישהו עשה דקירה, אני לא מדבר על אלה שצריכה להיות להם מודעות חד משמעית, כל האנשים שעושים קעקועים. רבותיי, זה אחד מהסיכונים הכי גבוהים, גם בארץ וגם בחו"ל. זאת אומרת אנחנו חשופים. ואני שמח שדווקא הוועדה הזו, אדוני היושב ראש, מעלה את הנושא, אולי באמת דרך אחוז גבוה של חולים מקרב אוכלוסיית יוצאי ברית המועצות לשעבר אנחנו חושפים את הבעיה הזאת לכל מדינת ישראל.

תודה רבה לחבר הכנסת ליטינצקי ואנחנו נותנים את רשות הדיבור לחוליו בורמן, מנכ"ל עמותת חץ, שהוא מוביל את העניין.

עוד מילה אחת, דבר אחד ששכחתי, אדוני היושב ראש. אני שמעתי בימים האחרונים, באמת לא ידעתי, שיש מודעות בארץ שאוטוטו מגיעות תרופות שתופעות הלוואי שלהן הן הרבה יותר נמוכות והטיפול הרבה יותר יעיל. אני לא יודע אם זה נכון, התחלתי לקרוא אתמול ואני יודע שיש היום תרופות מאוד מתקדמות ועדיין לא הגיעו לארץ ושמעתי שהן מגיעות. מה הבעיה? חלק מהרופאים טובי הלב אומרים לאותם חולים שהתגלו, שנדבקו, שבמקום לעבור את הטיפול הנוכחי, שהוא טיפול הרבה יותר בעייתי ויש לו תופעות לוואי מאוד קשות, שיחכו עד שיגיעו תרופות חדשות. אני חושב שפה צריך להעלות את הסוגיה הזאת, יכולה להיווצר בעיה למדינת ישראל, בדיוק כמו שאמרת, אדוני היושב ראש, בעיה תקציבית. פה אחד מהתפקידים שלנו הוא שאם החולים האלה יבואו כשיגיעו תרופות חדשות וירצו לקבל מה שמגיע להם בסל התרופות ופתאום זה לא יהיה, אז תהיה לנו בעיה.

תודה לחבר הכנסת ליטינצקי. בהחלט יש לנו בעיות תקציביות, זה לא חדש לנו, בכל תחום. יש לנו פה מומחים מהשורה הראשונה שייתנו אחר כך את חוות דעת. בבקשה, חוליו.

תודה, אדוני היושב ראש, שאפשרת לנו להמשיך את הדיון שלנו. תודה במיוחד לחבר הכנסת מיכאלי שנרתם לציין איתנו את יום ההפטיטיס.

אני רוצה להגיד לכולנו שהכותרת בשבילנו, בשביל אנשי עמותת חץ, זה זכות החולה לדעת והחובה על המדינה ליידע אותו. אני רוצה לעשות הפרדה מאוד ברורה בין איתור נשאים ואחר כך לתת להם טיפולים. היום יש פחד במערכת בגלל העלויות הגבוהות שיש בטיפולים הבאים, אבל אנחנו, החולים, יש לנו זכות לדעת. מדינת ישראל שמקדמת עלייה במשך 20 השנה האחרונות הביאה אנשים מברית המועצות ונמנעה מלהגיד להם שיש להם מחלה מדבקת. אנשים מסתובבים כמעט 20 שנה עם פצצה מתקתקת בתוך גופם ולא מעט מהפצצות האלה כבר התפוצצו ואנשים מתו ויש אנשים שהדביקו את המשפחה. אז אנחנו, החולים, דורשים שהמדינה תיתן להם זכות לדעת. אנחנו נסתפק אחר כך עם מה שהמדינה תוכל לתת לנו כטיפול או לא טיפול, אבל זו זכות בסיסית של בן אדם לדעת אם הוא חולה או לא. לכן שימו לב, זכות החולה לדעת והחובה של המדינה ליידע אותו, בואו אחר כך נעשה את הוויכוח על הכסף ועל הטיפולים, האם נוכל לקבל אותם או לא.

נאמר פה שצריך הגברת המודעות ובוודאי צריך הגברת המודעות. רופאי המשפחה היום מקבלים אנשים ששייכים לקבוצות סיכון ולא שולחים אותם לבדיקות. אין הנחיה על ידי המדינה של רופאי המשפחה. אתה במגזר הרוסי, אתה מגיע לרופא, אתה אומר לו שאתה סובל מעייפות או משהו, הוא לא ישלח אותך לבדיקה של נוגדנים להפטיטיס C. בגלל שאין הנחיה של המדינה.
היום אתם תשמעו על תכנית לאומית שנקווה שעל ידי משרד הבריאות, לשמחתי בשותפות איתנו ובשותפות עם המועצה הלאומית, וחבר הכנסת רזבוזוב, אני רוצה להודות לך במיוחד כי אחרי הישיבה שהייתה לנו לפני שנה, שחבר הכנסת מיכאלי השתתף בה, האנשים של משרד הבריאות הוזמנו לישיבה והגיבו בצורה חיובית ונרתמו בפעם הראשונה לנושא בצורה אקטיבית. אמנם כל מה שקרה לנו, חייבים לברך שאנחנו בעידן חדש, בעידן במדינת ישראל שאנחנו בנטייה ובתכנית שתאפשר לאנשים קודם כל לדעת ובמידה והטיפולים ייכנסו לסל הבריאות עם השנים והמחירים יירדו כולנו נוכל לזכות בטיפול שיאפשר לנו להיות בריאים. זו הפעם הראשונה וזו הזדמנות היסטורית למדינת ישראל לדבר על מיגור המחלה. עד היום תמיד דיברנו על טיפולים ומחלות כרוניות, היום יש אפשרות היסטורית לתקן את העוול שנעשה לחולים במשך 20 שנה. תודה רבה.

תודה רבה לחוליו. זו לא פעם ראשונה אנחנו אומרים שאנחנו טובים לכבות את האש כשהיא נדלקת. אני חושב שאנשי משרד המקצוע במשרד הבריאות צריכים לשבת ולעשות את החישוב כמה יעלה לשלוח את האנשים לבדיקה ולגלות ולטפל בשלב מוקדם יותר מאשר כמה בסופו של דבר - - - אתם מומחים, אתם צריכים לדעת באיזה אחוז זה יכול לפרוץ ואז לראות - - - אני חושב שהעלות עדיין תהיה גבוהה יותר אם נגלה יותר מאוחר. זו דעתי, אתם המומחים, אתם צריכים לדעת. פרופ' רפעת ספדי, יושב ראש החברה לחקר הכבד, בבקשה.

שלום. אני מעריך מאוד את הפורום הנוכחי, הרמה שאנחנו מתחילים איתה, המידע הרפואי שחברי כנסת יכולים ויודעים להגיד אותו, שזה באמת מדבר על רמה גבוהה שאנחנו מתחילים ממנה. אין ספק שמדובר במחלה נגיפית, בין אם זה הפטיטיס B והפטיטיס C, גם להפטיטיס B חשוב מאוד ליוצאי מזרח אירופה, שיש הרבה הפטיטיס B שם. אבל אם נתעכב בכל זאת על הפטיטיס C שזה בעצם הנושא שבגללו התכנסנו כאן, הרי באמת ההדבקה דורשת מגע של כלים חדים לא סטריליים ומכאן אפשר לתאר כל מגע, פחות חשוב, או בעצם יותר בסימן שאלה אם מגע מיני הטרוסקסואלי מעביר או לא, אבל כעיקרון דרכי ההדבקה נמנו כאן.

יוצא שבארץ יש לנו אפידמיולוגיה קצת - - - משיש בעולם. בעולם מדברים על כ-150 עד 170 מיליון נשאי הפטיטיס C על פני כדור הארץ ואצלנו בארץ אנחנו מעריכים שיש כ-100,000 עד 140,000 נשאים. איפה הם נמצאים, באיזה קצה, על 100 או 140, קשה לנו סטטיסטית להגיד את זה בוודאות. נעשו כל מיני ניסיונות סטטיסטיים בעבודות של הצוות המוביל בתחום, שאנחנו יושבים כאן, אני והעוזרים שלי, ממחלות כבד בארץ ובעצם אנחנו יודעים פחות או יותר כרגע שמדובר על מספר של 2% נשאות בכלל האוכלוסייה, אבל אין בכך את יוצאי מזרח אירופה, אז בעצם זה יכול להגיע ל-6% ואפילו 8%. לכן אנחנו בהחלט מדברים על תחלואה מסוימת עם קבוצת סיכון מסוימת. יש קבוצות סיכון שאפשר להגדיר אותן, גם לפי תאריך לידה, בארץ למשל ילידי 1950 ועד 1980, בארצות אחרות זה טיפה שונה.

האמת היא שהתגבשנו יחד עם עוד 15 מדינות והבאנו את האפידמיולוגיה של כולם ועשינו כל מיני תרגילים שהם מתמטיים מקובלים בעולם ויכולנו להראות מה היא התחלואה והאפיון שלה בארץ לעומת ארצות אחרות, מה התחזית של תחלואה, של סיבוכים קשים עתידיים, ממחלת ההפטיטיס C בארץ. אנחנו מדברים על שחמת הכבד ותמותה משחמת הכבד וסרטן הכבד. בעולם מעריכים שהתמותה מהפטיטיס C מגיעה עד שליש מיליון ואפילו עד מיליון לשנה בעולם. אצלנו הדבר משתקף בכל מיני צורות. אני יכול להגיד שהיום כמעט 58% עד 60% ממושתלי כבד בארץ הם על רקע נגיפי, גם B וגם C, אבל ה-C הולך ותופס כרגע תאוצה והופך להיות היותר גבוה. כעת ברגע הנתון הנוכחי יש לנו כ-60 חולי הפטיטיס C ברשימת המועמדים להשתלת כבד. תארו לכם שכל השתלה היא מינימום 100,000 דולר, אני לא מדבר על תרופות לאחר מכן ואת המשמעות המשתמעת מכך. לכן אין ספק שמדובר כאן בתחלואה שדורשת התייחסות. אני חושב שההתכנסות כאן היא מאוד חשובה להעלאת המודעות ואני מברך את כל האמצעים ואת כל הכלים ואת כל התכניות שישנם ברמות השונות, הן ברמת החברה, הן ברמת המועצה הלאומית לגסטרואנטרולוגיה כבד ותזונה ובשילוב גם משרד הבריאות ותיכף תשמעו על שאר התכניות שיש לנו.

וכאן אני לא רוצה לקחת את כל הבמה, אני חושב שמאוד חשוב להסביר שיש לנו כרגע טיפולים יעילים. על הטיפולים היעילים, עלויות, עלות בנפיט, כמה זה ריאלי לטפל ובמי לטפל, אני אעביר את הבמה לפרופ' אורן שיבולת.

פרופ' אורן שיבולת, מנהל יחידת כבד בבית חולים איכילוב.

תודה ליושב ראש ולחברי הכנסת ולכל החברים שלי, שהזמנתם אותנו לנושא החשוב הזה. אני רוצה לדבר באופן ממוקד על התרופות. מבנה הווירוס הוא אנך ולכן אנחנו היינו יכולים למקד ולעשות טרגטינג של התרופות. לפני שנתיים, ב-2011, ועדת הסל הייתה מאוד פורצת דרך ואישרה להכניס שתי סנוניות, שתי תרופות חדשות, שהעלו את היעילות של הטיפול והביאו לאחוזי ריפוי של בערך 60%.

אנחנו ניצבים כרגע בפני פתח של מהפכה שיש שמשווים אותה בעולם למציאת הפניצילין בשנות ה-30. יש בידינו היום בעולם תרופות שניתנות דרך הפה בכדורים בודדים עם תופעות לוואי מועטות וניתנות למשך זמן קצר. כשאני אומר משך זמן קצר, זה יכול לנוע בין 8 שבועות ועד 24 שבועות, סדר גודל חודשיים עד חצי שנה, והן מביאות לידי ריפוי. לא הרדמת הנגיף ולא משהו בסגנון הזה אלא ריפוי של מעל 90% ו-95% מהחולים בהפטיטיס C. אני ממקד את כל הדיון שלי בהפטיטיס C. בשביל להגיע לטיפול צריך למצוא את החולים האלה וחשוב מאוד להבין שחלק גדול מהחולים האלה, אנחנו לא יודעים עליהם, הם לא יודעים שיש להם מחלה ולכן אנחנו בעד, בתור המומחים, תכנית סקרינינג שתמצא את החולים האלה ואני מסכים עם חוליו באופן מלא, שנטפל בהם בהמשך ולאחר מכן להפנות אותם לתרופות החדשות.
יש חשש גדול לגבי העלות של הטיפולים האלה. הטיפולים האלה עדיין לא נמצאים בארץ ואנחנו לא יודעים מה יהיה המחיר שלהם, אבל אם אנחנו משליכים באופן ראשוני מארצות הברית אז הטיפולים נעים בין 80,000 דולר לטיפול של 12 שבועות ועד סדר גודל של 130,000 דולר לטיפול בשילובים אחרים. אבל צריך לזכור שיש תחרות גדולה בשוק הזה, המחירים עומדים לרדת וארצות שונות הצליחו בגישה ארצית להגיע למחירים הרבה יותר זולים מהמחירים האלה וצריך כמובן לחשוב גם על הנושא הזה.
אנחנו במועצה הלאומית ובחברה תכננו איזה שהיא תכנית לגבי מיגור המחלה הזאת והשלב הראשון ואולי הקרוב ביותר זה נושא הסל. הסל הולך לדון בתרופות האלה, יש מספר אופציות בארץ ואני רוצה לנסות למתן את החשש, אולי, אז המילה הראשונה החשובה היא תעדוף, לא כל חולה שמגלים אותו חייב לקבל את הטיפול עכשיו, יכולים גם לחכות שנה או שנתיים. כמובן שאני פונה גם אליכם - - -

זאת בדיוק השאלה. אם הרופא, רופא המשפחה או רופא מומחה למחלות כבד, הוא יכול לאבחן ולהגיד 'אתה יכול לחכות'.

התשובה לזה באופן חד משמעי כן.

לחכות לטיפול עד שהוא באמת יהיה זול יותר, נגיש יותר.

כן, באמצעים שונים אנחנו יודעים. יש חולים שחייבים לקבל את הטיפול עכשיו, אבל יש חולים שיכולים להמתין ויש בידינו כלים, אני חושב שידברו על זה עוד מעט, שיכולים להעריך מי צריך את הטיפול עכשיו ומי צריך את הטיפול בהמשך. אז מילת המפתח פה היא תעדוף. המילה השנייה זה הדרגתיות. מדברים על 130,000 או 100,000 חולים, לא כולם יעמדו מחר בתור לקבל את התרופות. אנחנו לא יודעים על כולם והתכנית של הסקרינינג תתחיל לגלות אותם באופן הדרגתי. זה לא שמחר יעמדו תורים של עשרות אלפים בקופות החולים. הם ייגשו וייבדקו, אנחנו צריכים לעודד את זה ולדבר שוב על קבוצות הסיכון, אנשים שקיבלו תרומות דם לפני שנת 92', אנשים שהשתמשו אי פעם בסמים ויוצאי חבר העמים, האנשים האלה צריכים ללכת להיבדק ובהמשך הם יקבלו טיפול.

והדבר האחרון, כי באמת יש חשש גדול מנושא המחיר של התרופות הסופר יעילות האלה, זה שיהיה שוני במחיר. כבר עכשיו, ממש בשבוע האחרון נכנסה חברה חדשה, אז פתאום יש עוד חברות בתוך העניין הזה והמחירים במשך השנים הקרובות יילכו ויירדו ויהיו הרבה יותר קרובים וזמינים לשאר האוכלוסייה. לכן אני פונה אליכם, אם אתה היית יודע שיש לך וירוס שיכול להרוס את הכבד, יכול לעשות סרטן כבד, יכול להוביל להשתלה ויש גם תופעות חוץ כבדיות שהווירוס הזה עושה, הוא מעלה את הסיכון לסוכרת למשל, אז כמובן שהיית רוצה להיות מטופל. אנחנו צריכים להסביר, זה התפקיד המקצועי שלנו להסביר שאפשר לדחות את הטיפול, אבל אני פונה לבית המחוקקים לעזור בקידום של התכנית הארצית למיגור ההפטיטיס, שזה כמו ששמענו מחלה מאוד מאוד קשה ואם נגיע לזה אז כמובן שזה יהיה דבר מצוין.

תודה לפרופ' אורן שיבולת. פרופ' גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, בבקשה.

תודה רבה. אני חושב שעלתה השאלה האם באמת יש מקום לדון בזה, כן או לא, בוועדה הספציפית הזאת. אני כן חושב שזה היה נכון, בנוסף לוועדת הבריאות, כחלק מהנושא של הגברת המודעות. בישראל אכן יש מצב מיוחד, שבניגוד להרבה מדינות בעולם, יש קבוצה מסוימת שאנחנו יכולים לזהות אותה לפי ארץ הלידה, אם תלכו למדינות באירופה או בארצות הברית, זה לא כל כך פשוט, ולכן צריך להתמקד.
התכנית הלאומית שאנחנו חושבים שצריכים להוביל ומובילים אותה למעשה במשרד הבריאות, זה אחד הנושאים הכי חשובים כיום על סדר היום ובמיוחד לאור העובדה שנכנסו התרופות החדשות ובעצם זו הפכה להיות ממחלה שהיא מחלה כרונית למחלה שניתנת לריפוי. אז אנחנו כמובן מתמקדים במספר רכיבים. הרכיב הראשון זה הנושא של המניעה. מניעה של הידבקות בבתי חולים, למנוע הידבקות במסגרת של בתי חולים מכל מיני דקירות של מחטים או תוך כדי טיפול רפואי, בטעות כמובן, לא בגלל שלא משתמשים בציוד הנכון אלא בטעות זה יכול לקרות. קבוצה נוספת שכדאי לזכור ולא הוזכרה פה ואנחנו גם פועלים בקרבה בכל מיני דרכים זה האנשים שהם מזריקי סמים. זו קבוצת הסיכון למעשה הכי גבוהה כי שם ההעברה גבוהה ובהחלט גם שם צריך לעשות פעולות של מניעה. זה המניעה שאנחנו מתמקדים בה.
הנושא של איתור הנשאים. קודם כל יש פה שתי פעולות. אחת זה לפעול בקרב הנשאים הידועים, לעודד אותם לעשות את הטיפול. זה בעיקר צריך להיעשות באמצעות הרופאים המטפלים, קופות החולים ורופאי הכבד, אבל בהחלט אנחנו כחלק מהתכנית רוצים גם ליזום פעולות ממלכתיות בעניין הזה, להגביר את ההיענות לטיפול בקרב המטופלים. כמובן שברגע שיש תרופה שיש לה הרבה פחות תופעות לוואי והרבה יותר קלה לקחת, אז סביר להניח שגם ההיענות לטיפול תהיה הרבה יותר טובה. החלק השני זה הגברת המודעות לעשות בדיקה למי שלא יודע. זה משהו הוא מורכב. קמפיין, שישקיעו בו כמה מיליונים ויהיה חד פעמי ונקודתי ויימשך חודש-חודשיים בטלוויזיה או ברדיו, הוא לא יהיה מספיק, הוא צריך להיות משהו מתמשך. בצרפת עובדים על זה כמה שנים, שם השקיעו הכי הרבה כסף בעניין הזה, 40 מיליון יורו או משהו כזה לשנה והצליחו להגיע ל-16% היענות, זאת אומרת יש לנו עוד בעניין הזה מה לעשות. לכן צריך לשלב גם את המודעות של קבוצות עולים בעניין הזה, רופאים, חולים למיניהם וכמובן כל הקבוצות כדי שנעבוד ביחד, וזה מה שאנחנו עושים במסגרת התכנית הלאומית, נציגים של כל הקבוצות האלה.

אני רוצה בכל זאת להתייחס לדברים שאתה אמרת, חוליו, לגבי הנושא של חובת היידוע של החולה וחובת החולה לדעת. זה נושא שהוא דילמה אתית לא פשוטה בהרבה דברים. היום יש הרבה מיני התפתחויות במיוחד בתחום של בדיקות גנטיות. יש הרבה מחלות שאפשר לגלות אותן, לא תמיד יש מה להגיד לחולה מה לעשות, לפעמים יש גם מה להגיד, לא תמיד זה חד משמעית שהוא צריך לדעת. זה נושא שנמצא בדיונים. אני מסכים שזה חשוב במקרה הזה, במיוחד לאור העובדה שיש טיפול, אבל אי אפשר לנתק את זה לגמרי.

אבל זה עניין מוסרי.

מצד שני להשאיר חולה בלי טיפול זה גם לא טוב.

בשבילי זה עניין מוסרי.

מעבר למוסרי אנחנו שמענו פה, לפחות ממה ששמענו כאן, שאנחנו כן רוצים לדעת למי יש ואז לעשות סקרינינג ולעשות תעדוף, אז למה לא לתת הנחיה ואני חושב שצריך להיות נכון שהרופא, ברגע שהוא מקבל הנחיה כזאת והוא שולח לבדיקה, הוא גם צריך להגיד שזה לא משהו חמור, שיכול אולי עוד 20-30 שנה להתפתח. עדיף לעשות בדיקה, ואם אין אז מצוין ואם יש אז לראות בשלבים איך מטפלים בזה. אני חושב, לפי מה שאני שומע כאן, שזה כן נחוץ.

זה מקובל, זאת אומרת לתת הנחיה זה בוודאי, אבל זה לא מספיק. אם ניתן הנחיה, יש לנו בדיקות סקר אחרות שנעשות במסגרת זה שבאופן אוטומטי קופץ לרופא שהוא צריך עכשיו לשלוח וזה נחשב מדד איכות שבו עוקבים אחר קופות החולים ואז מגיעים ל-70%-80% היענות וזה בעצם מה שצריך לעשות ואנחנו צריכים פה למצוא את הדרך הנכונה. בסך הכול זו בדיקה שקיימת בסל, זאת אומרת זו לא שאלה של המימון של הבדיקה, זה באמת השאלה של איך לעודד את האוכלוסייה.

מצד שני צריך להתייחס לנושא הטיפול והזכירו את זה לפניי, אני לא אתייחס יותר, כי זה באמת כרגע על השולחן של ועדת הסל.

תחום נוסף שצריך לעסוק בו גם זה הפחתת הסטיגמה. יש עניין של סטיגמטיזציה ואנחנו לא רוצים שתיווצר סטיגמה. זה גם יעודד את האנשים יותר להיבדק, כי חלק מהסיבות שאנשים מפחדים להיבדק זה בגלל הסטיגמה שנדבקת להם כאילו שהם נשאים של מחלה נוראית ומפחדים להתקרב אליהם. אני יודע שיש אנשים שחוששים שלא יקבלו אותם למקום העבודה ובכלל למקום עבודה אסור לבקש בדיקה כזאת. המקום היחיד זה בית החולים, רק למי שעובד במצבים מאוד מסוימים אז נעשית הבדיקה, כדי לוודא שהוא לא מנתח כירורג שידביק את המטופלים שלו.

אני עוד רוצה להגיד נקודה אחת לגבי עלות תועלת. דיברת, חבר הכנסת רזבוזוב, לגבי הנושא הזה. באמת נעשה מודל כזה ראשוני שמבוסס על המחירים של התרופות היום. יכול להיות שעם הירידה במחיר זה יהיה יותר טוב. הוא מראה שבסופו של דבר זה משפיע כמה יעלה הטיפול בחולים וכמה יעלה היום אם לא נטפל בהם. כרגע זה לא מביא לחיסכון כספי, אבל זה בהחלט משהו שהוא בגדר יעיל בהשוואה לתרופות אחרות שנכנסות לסל הבריאות. זאת אומרת זה לא השקעה של מיליארדים לטפל בבן אדם אחד, אלא - - - ובהחלט התכנית שאנחנו נציע היא תכנית שתהיה הדרגתית לאורך השנים, כדי שאפשר יהיה לספוג את זה וננסה גם לגייס מקור מימון מתאים לעניין.

ד"ר גרוטו, יש לכם היום בתכנית הלאומית תקצוב מתאים מהאוצר?

לא, עוד אין לנו תקצוב. כשהתכנית תהיה - - -

לא, השאלה אם בקשה הוגשה, אם זה נמצא באיזה שהוא דיון לתקציב הנוכחי גם.

בעיקרון לפי התפיסה של האוצר כל תרופה חדשה צריך דרך ועדת הסל. זה המנגנון. אני חושב - - -

אני לא מדבר על התרופה, בתכנית הלאומית אתם בוחנים כרגע - - -

לא, לגבי הנושא של הבדיקה, ההשלכות של הבדיקה הם מה שצריך לתקצב.

אז אתם כרגע לא רואים בעיה כתכנית לאומית להיכנס לכמה תחומים, כי זה לא דורש תקצוב מיוחד?

זה ידרוש בעתיד ואני חושב שברגע שנגבש את התכנית ונוכל להעריך כמה נשאים בסופו של דבר יגיעו לטיפול אז נגדיר מדדים ויעדים לתכנית הזאת ולפי זה נוכל לדרוש.

אתם משתפים משרדי ממשלה נוספים בפרויקט? בנושא של המודעות, משרד הקליטה נכנס לעניין?

כרגע רק משרד האוצר, אנחנו בהחלט חושבים שנוכל לצרף גם את משרד הקליטה.

משרד הקליטה כמשרד ייעודי לנושא של עלייה. השאלה אם זה עולים חדשים, לא עולים חדשים, אני לא יודע איזה קריטריונים תבחנו בסוף, כי צריך לתגבר מודעות בצורה חכמה, להתמקד גם בקופות החולים וגם בדרך אחרת כדי ש - - -

לשלב את משרד הקליטה, אני חושב שזה רעיון ואנחנו נוסיף את זה לחבורת השותפים לשולחן העגול שאנחנו פועלים ביחד.

תודה לפרופ' גרוטו. פרופ' זיו בן ארי, בבקשה.

אני רוצה להתייחס לכמה נקודות שהעלינו אותן בוועדה הקודמת. אנחנו עשינו איזה שהוא מודל מחקרי השנה, שהשתמשנו במודל מתמטי שבדקנו מה יקרה אם אנחנו לא נאתר עכשיו את החולים ולא נציע להם את הטיפול שקיים, או הטיפול החדש. הצפי הוא שלקראת שנות 2020 או 2030 אנחנו נגיע פה לפיק במספר החולים שיפתחו, אני לא מדברת כבר על המחלה הקלה, זה הסיבוכים הקשים של המחלה, וכמו שהזכרת קודם, העלות של הטיפול בסיבוכים של המחלה, שהם סיבוכים מסכני חיים, היא הרבה יותר גבוהה מאשר כשיהיה מספר גדול של חולים שיצטברו לקראת 2020. החולים האלה ייפלו לנטל על מערכות הבריאות בישראל, אם לא נאתר אותם ואם לא נציע להם את הטיפול היום. זה מודל שקיים ברוב המדינות המערביות, אמנם יישמנו אותו למה שקורה פה מבחינת הנתונים האפידמיולוגים של ישראל, אבל הוכחנו שגם אם אנחנו ננקוט בגישה שאנחנו נאתר את החולים ונציע להם את הטיפול אנחנו יכולים להקטין במידה ניכרת ובעשרות אחוזים את העומס הכלכלי שייפול על מערכות הבריאות בישראל לקראת 2020 אם לא ניישם את זה.

הכמות אז תגדל.

בוודאי. מבחינת הסקרינינג. אנחנו ראינו מה קורה במדינות אחרות בעולם. אם ניקח לדוגמה מה שקורה בצרפת, צרפת עוסקת באיתור נשאים כבר כמעט 12 שנה ולא קרה שמהרגע הראשון שהתפרסם שיבואו האנשים להיבדק אז הגיעו בגלים ובבום גדול להיבדק. לצרפת, שהיום נמצאת 12 שנים בתכנית לאיתור נשאים עד היום איתרו 60% בלבד מהחולים במחלה בצרפת. לכן אני חושבת שגם בישראל זה לא יקרה בבום אחד, לא יתנפלו על מערכות הבריאות עשרות אלפי אנשים, זה ייקח זמן. האיתור הזה של הנשאים, אני לוקחת אותו מהצד השני של הסטיגמה. האנשים האלה כן מפחדים מסטיגמה ולכן לא באים להיבדק ולכן אני חושבת שלא צריך פה לפחד מכך שכמות גדולה פתאום תיפול עלינו ולא נוכל מבחינה כלכלית לעמוד בעומס.תודה.

תודה לפרופ' זיו בן ארי, נשיאת עמותת חץ.

פרופ' דניאל שובל, יחידת כבד בבית החולים הדסה עין כרם.

אחרי צהריים טובים. הרוב כבר נאמר פה ויש לי מעט מה להוסיף, אבל אני רוצה כמה הערות קטנות. ראשית, אוכלוסיות הסיכון בארץ הן בהחלט מיוצאי מדינות מזרח אירופה וברית המועצות במיוחד, אבל צריך לזכור שמשנת 1950 ועד שנת 1992, השנה שבה זוהה נגיף דלקת כבד C, ניתנו בארץ בסביבות 200,000 מנות דם כל שנה או יותר. בין 3% ל-7% ממנות הדם האלה היו מזוהמות בהפטיטיס C ולרפואה לא היו כלים כדי לזהות את הנגיף שזוהה רק בשנת 1992. אז כמו שאמר פרופ' שיבולת, אי שם בתוך האוכלוסייה יש קבוצה של חולים, או הם נשאים שלא מרגישים חולים, שנושאים את הנגיף כתוצאה מהדבקה של עירוי דם, שזה טיפול מאוד מאוד נפוץ. הוא ניתן ליולדות עם דימום בלידה, הוא ניתן בתאונות דרכים, הוא ניתן בכל מקום. זאת אומרת שהעומס של הזיהום הנגיפי במדינת ישראל הוא כרגע חבוי. אנחנו עושים הערכות ומודלים, אבל המציאות בשטח היא רק הערכה.

אני מסכים עם פרופ' בן ארי שאם אנחנו נפרסם מחר קריאה לציבור לבוא להיבדק מחרתיים לא נראה 120,000 נשאים מִדּבקים על הדלתות שלנו, אבל חלה עלינו חובה להודיע לאנשים שנזהה אותם מה מצפה להם בעתיד. בעלות כרגע של 1,000 דולר לכדור ליום טיפול אנחנו לא יכולים לתת את הטיפול הזה לכל אחד לכן מראש צריכים להקים מערכת הסברה שתסביר לאותם נשאים שאינם חולים, הם נשאים ללא מחלה, שהם יישארו במעקב, הם יביאו כל שנה לביקורת וכשיהיה צורך יקבלו את הטיפול, אבל לא ליצור סיטואציה ש-100,000 אנשים רוצים טיפול. אני רק רוצה להזכיר שעכשיו, עם מגיפת האבולה באפריקה, אנחנו צפינו בדיוק באותה סיטואציה. ארגון הבריאות העולמי התלונן מאוד שהמודעות בארצות אפריקה לזיהום באבולה נמוכה ואז התחיל קמפיין גדול מאוד למודעות ואז מערכות הבריאות הדלות שיש באפריקה עמדו פתאום בפני כמויות עתק של אנשים שרצו להיבדק ולא היה מי שיבדוק אותם. זאת אומרת אנחנו חייבים להכין את זה בהדרגה, זאת האחריות שלנו. אין לי בכלל ויכוח עם חוליו בורמן לגבי זכות החולה לדעת, אין ספק שזכות החולה לדעת, אבל זה משתרע על הרבה מאוד שטחים, לא רק על הפטיטיס C, וסדרי העדיפויות של זכות החולה לדעת הם ויכוח שלא קל כל כך לענות עליו. חוליו מייצג את עמותת החולים ואני מבין אותו היטב, אבל ישנם גורמים נוספים שצריך לקחת בחשבון. נכון הוא שנשא של הפטיטיס C טוב שיידע, שלא ישתה אלכוהול, שלא יפריז, שייזהר עם תרופות, אין לנו ויכוח על זה, אבל אנחנו חייבים לבוא עם תכנית והתכנית הזו היא מאוד חשובה.

הערה אחרונה, שאולי היא לא שייכת לוועדה הזאת ושייכת למשרד הבריאות ואולי לקופות החולים. בעלות של 1,000 דולר לכדור ליום יהיה מאוד קשה לעמוד. באירופה, בארגון הבריאות העולמי ובארגון המחלות הזיהומיות באירופה, מתנהל עכשיו מסע לאחד את המדינות השונות למשא ומתן מול חברות התרופות. כשישנו נפח גדול של צריכה המחיר יורד. הדוגמאות הן במצרים, שהמחיר ירד לכמה אלפי דולר, או בברזיל, מ-120,000 הוא ירד לכמה אלפי דולר, בגלל שיש שם נפח של חולים שמצפים לטיפול. מדינת ישראל היא עם כל הכבוד מדינה קטנה, רק 8 מיליון נפש, והיא צריכה באיזה שהוא מקום לחפש דרך להתאחד עם מדינות אחרות כדי להוזיל את המחיר ואז אם כל קופות החולים ישתפו פעולה ביניהן ולא כל קופה תפעל בנפרד על מנת לרכוש את התרופות יש סיכוי שגם פה נוכל להשפיע, גם בגודל היחסית קטן שלנו, כדי להוריד את העלויות. אלה דברים שצריך לשים לב אליהם עכשיו ולא בדיעבד. תודה.

תודה לפרופ' שובל. נקודה מעניינת, אני חושב שמשרד הבריאות צריך לחשוב על כך. עדיין אין לנו כמות כזאת שהלכו ונבדקו, אז גם ההתחייבות שתהיה מול מדינה אחרת או מול חברת התרופות, אין לנו מספר, כי אין לנו את ה-120,000 שאנחנו צופים שיהיו נשאים של הנגיף.

ד"ר יואב לוריא, מנהל המחלקה לרפואת כבד בבית החולים שערי צדק.

יש לי שתיים או שלוש נקודות טכניות. בשביל לעזור לאנשים שייחשפו ויבקשו את הבדיקה וייצאו החוצה צריך להבין שיש סטיגמה נוראית שהיא בכלל לא נכונה לגבי המחלה הזאת. הפטיטיס C עוברת בדם בעיקר ודרכי ההעברה שרלוונטיות להפטיטיס B לא רלוונטיות להפטיטיס C. צריך דם ובדרך כלל הרבה דם או דקירה עם מחט גדולה ועם מחט חלולה וזה לא עובר במגע יומיומי בין אנשים נורמטיביים, זה לא עובר ביחסים אינטימיים נורמטיביים וזה לא עובר בדרך כלל בלידה ולא עובר בהנקה, זה לא עובר כשאוכלים יחד בחדר אוכל בתעשייה האווירית, והדברים האלה לא ידועים. אנחנו נתקלים במצבים שמשפחות נמצאות בסכנה ואפילו בני משפחה מסתירים את זה. אז חלק אינטגרלי, אם אנחנו רוצים שאנשים ייצאו החוצה וייבדקו זה שכשיהיה ברור שהכול זה סטיגמה שהיא פשוט שגויה מבחינה מדעית. עד שלא יורידו את הסטיגמה חלק מהאנשים יפחדו להיבדק.

דבר שני, להפיג את החשש משיטפון של 100,000 איש שעומדים וצועקים עם שלטים שהם רוצים תרופות. יש היום טכנולוגיות מעולות, זולות, פשוטות, לא פולשניות, שנמצאות בסל אבל בצורה מצומצמת, רק אחת ולחולי הפטיטיס C עם גנוטיפ ספציפי, בדיקה אחת, והן מחליפות במידה רבה את הביופסיה, בוודאי באירופה וגם כעת בארצות הברית. בעוד שהביופסיה, שהיא כלי מצוין לדברים מסוימים, נמצאת בסל, היא יותר יקרה משתי הבדיקות האלה ביחד כפול 2 ואם הן יהיו יותר בסל אנחנו נדע בדיוק מי זה החולה הקשה, בן אדם בן 60 שגם שתה קצת אלכוהול ויש לו מחלת כבד קשה מאוד ואצלו זה ממש הצלת חיים בטווח של שנה לעומת נערה בת 18, רזה, קטנה, עם אנזימי כבד תקינים, שיכולה בשקט לחכות, כמו שנאמר, מספר שנים לא רב. אז הטכנולוגיות האלה, אם הן ייכנסו לסל ואפשר יהיה לעשות אותן בתדירות שתיקבע על ידי האנשים שעוסקים בזה, זה יכול מאוד לעזור בתעדוף. תודה.

תודה לד"ר יואב לוריא, מנהל מחלקת מחלות כבד בבית חולים שערי צדק.

אנחנו ממש צריכים לסיים. חבר הכנסת ד"ר עפו אגבאריה שהוא דוקטור ורופא, תגיד לנו כמה מילים.

תודה. אני אולי מכיר את המחלה קצת מהצד השני. אני כירורג שהייתי צריך עם דאבל סקיוריטי להתעסק עם אנשים שהיינו מודעים לזה שהם חולי הפטיטיס C, אבל עוד בזמן הלימודים, ואני למדתי בחבר העמים בלנינגרד בברית המועצות, אז גם שם הייתה פוביה של הפטיטיס C שבאופן הדרגתי אנחנו למדנו שזה לא כל כך נורא, שאפשר קצת לחיות עם המחלה הזו. הדבר העיקרי זה באמת איך להביא את האנשים כדי לגלות אותם. פה אני רוצה להגיד שלא רק יוצאי חבר העמים, גם בקרב האוכלוסייה הערבית אין לנו מספיק מודעות לזה וכמובן אני מצדד בזה שמשרד הבריאות חייב לצאת בקמפיין קצת יותר פתוח לגבי האנשים האלה.

תרשו לי בהזדמנות זו לברך את פרופ' ספדי, שיצא לי לשמוע הרצאה שלו לא מזמן. מזמן לא שמעתי הרצאות על הפטיטיס C, בנצרת, היו כ-40 רופאים מכל האזור וזה באמת כדי להעלות את המודעות אצל הרופאים ולא אצל האנשים, כי דרך הרופאים האלה זה יגיע למטופלים שלהם. אני חושב שזה צעד מבורך ואני בטוח שיש הרבה רופאים בקהילה וברפואה הראשונית שלא כל כך יודעים את מה שאתם עכשיו כולכם דיברתם עליו, שהמחלה, השד הוא לא כל כך נורא, נדע לחיות עם זה וכדאי לטפל בזה היום. אני חושב שמה שד"ר ספדי אמר אז, זו הייתה ממש הרצאה מאלפת, אנחנו יכולנו אולי להבין מזה שזה יכול להיות גם דוגמה למקומות אחרים ואני מקווה שאנחנו נוכל להמשיך עם סדרת ההרצאות האלה במקומות אחרים ולא רק בנצרת, אלא בכל הגליל, המשולש והנגב. תודה.

תודה לד"ר עפו אגבאריה, כמובן חבר כנסת.

חבר הכנסת מיכאלי.

אדוני היושב ראש, במשפט אחד. אין ספק שהמטרה של היום הזה זה בעצם להעלות מודעות אצל כולם, אצל חולים, אצל נשאים שלא יודעים שהם נשאים וגם אצל רופאים. אני מכיר רופא משפחה שאמר לחולה שהגיע אליו עם אבחנה של הפטיטיס 'תכתוב צוואה'. רופא משפחה שאומר כך לחולה, אז הוא בטח לא ישמח אחר כך לבוא אליכם ליחידות כבד ולטפל במחלה שלו. אין ספק שיש מה לעשות בתחום הזה והמומחים החשובים שיושבים פה היום הם בהחלט יכולים בצורה הכי מאוזנת, בצורה הכי מידתית, גם לגבש את דרכי הטיפול וגם הבדיקות שנעשות, אפשר לסנן אחר כך מי דחוף ומי פחות דחוף. הכי חשוב לי שאנשים יידעו שהמחלה הזאת, אפשר לטפל בה, לא צריכים לפחד ולא צריך לפחד לא משום סטיגמה ולא משום כלום. החשש מסיבוכים והגדלת כמויות אם לא יטפלו, פרופ' זיו בן ארי אמרה נכון וזה מה שמפחיד אותי, שאנחנו נגיע לכמויות של אנשים שבסוף המדינה תגיד שהיא לא יכולה להתמודד.
יש מגזר אחד שנאמר לי שהוא בסיכון, זה אסירים שיושבים בשירות בתי הסוהר. הם אחוז לא קטן. צריך שכולנו נשים לב שיש אוכלוסיות שהן בסיכון, כמעט לא יודעים עליהם. אני רוצה לשמוע בהמשך, כשנדון בזה, איך שירות בתי הסוהר מתמודד עם זה, יש להם מספיק בעיות עם האסירים האלה גם בלי המחלות.

אני יכולה להתייחס בקצרה לכמה נקודות שהועלו?

לא כמה נקודות, נקודה אחת.

נקודה אחת. קוראים לי אנסטסיה, אני דוברת המגזר הרוסי בעמותת חץ. היה חשוב לי להגיע לפה, קודם כל כדי להגיד תודה רבה לכל הרופאים וגם לכם, שיזמתם את הדיון הזה, זה חשוב ויקר ללבי. נקודה חשובה שעלתה כאן היא עניין הסטיגמה והאוכלוסיות החלשות שחולות במחלה ואני רוצה להגיד לכם שאני סטודנטית שגילתה על המחלה לגמרי במקרה ממש, מזלי שאני יושבת פה ומדברת איתכם היום, ובמהלך המחלה ידעתי להיזהר ולא לשתות אלכוהול באופן מופרז, ידעתי לשמור על עצמי, ידעתי להזהיר את הסובבים ואני חושבת שזאת נקודה מאוד חשובה שאין עליה עוררין. זאת אומרת אנחנו חייבים לדעת.

מודעות. מסכים איתך.

חברים, לסיכום, אני לא אחזור על הדברים שנאמרו כאן, נאמרו פה הרבה דברים נכונים וחכמים. אני חושב שברמה הפרקטית אנחנו צריכים להמשיך עם הדיונים האלה ולעשות מעקב, לראות איך מתקדמים, מתקדמים מבחינת המודעות, מתקדמים מבחינת משרד הבריאות, מבחינת סל התרופות, מבחינת החיבור להוזלת התרופה ולראות איך כל המרכיבים האלה ואיך כל המנגנונים עובדים ביחד בשביל להימנע כמה שיותר מהמחלה שהיא מחלה איומה ושנגיע בסוף לשלב הסופי שלה. באמת גם זכות הציבור לדעת זאת אמירה מאוד חשובה - - -

אנחנו יכולים לבקש ממשרד הקליטה לקחת אחריות ולצאת בקמפיין.

נציגי משרד הבריאות יושבים כאן, הם גם יפנו למשרד הקליטה וגם אנחנו נפנה לראות איך אנחנו עושים שיתוף בתכנית הלאומית.

חברים, תודה רבה, שנהיה בריאים.

<הישיבה ננעלה בשעה 14:10.>