PAGE
2
ועדת הפנים והגנת הסביבה
08/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 333>
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום שלישי, י' בתמוז התשע"ד (08 ביולי 2014), שעה 9:00

<1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): שנה מאז הקמת ועדת הערר לבדיקת זכאות העלייה של בני הקהילות היהודיות באתיופיה להם בני משפחה בישראל, של חה"כ גילה גמליאל>
<2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): שנה מאז הקמת ועדת הערר לבדיקת זכאות העלייה של בני הקהילות היהודיות באתיופיה להם בני משפחה בישראל, של חה"כ נחמן שי>
<3. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): הצטרפות לבקשה לדיון מהיר בוועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא שנה מאז הקמת ועדת הערר לבדיקת זכאות העלייה של בני הקהילות, של חה"כ פנינה תמנו-שטה>

חברי הוועדה: >
דוד צור – מ"מ היו"ר
דב חנין

נחמן שי
פנינה תמנו-שטה

>
מזל כהן - ממונה על אשרות לזרים, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים

דנה קלדרון - אחראית מעברי גבול וויזות תיירים, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים

עו"ד דסי צנגן - הלשכה המשפטית, רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים

חביב קצב - סמנכ"ל דיור, משרד העלייה והקליטה

עו"ד מיכל לוונטל אנדרסון - סגנית בכירה ליועצת המשפטית, משרד העלייה והקליטה

דוריס קריאף - ממונה תיעוד וזכאות, משרד העלייה והקליטה

דניאל סוצ'י - רפרנט תעסוקה באגף התקציבים, משרד האוצר

אורי שיינין - רפרנט תעסוקה באגף התקציבים, משרד האוצר

יהודה שרף - מנהל היחידה לעלייה, קליטה ומשימות מיוחדות, הסוכנות היהודית

וונדה אקלה - מנכ"ל נציגות הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה

אברהם נגוסה - יו"ר ארגון מכנף דרום לציון

קסאהון בלטה - מתנדב, ארגון מכנף דרום לציון

פרופ' מיכאל קורינאלדי - הוועד הציבורי למען שארית יהודי אתיופיה, הועד הציבורי למען שארית יהודי אתיופיה

מיקה בק - פעילה, הוועד הציבורי למען שארית יהודי אתיופיה

בר הררי - פעיל, הוועד הציבורי למען שארית יהודי אתיופיה

רוני שוהם - פעילה, הוועד הציבורי למען שארית יהודי אתיופיה

הרב ג'רי אפשטיין - ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

אורי פרדמיק - ראש מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

שרה אלמו - המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

חן אסממאו - המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

סמ"ר ארגאווי טספה - המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

גלית פיין - המאבק להעלאת יהודי אתיופיה

רעות סוקולסקי - שתדלנית (פוליסי), מייצגת את הסוכנות היהודית

לאה קריכלי

יעקב סימן טוב

שנה מאז הקמת ועדת הערר לבדיקת זכאות העלייה של בני הקהילות היהודיות באתיופיה להם בני משפחה בישראל

שנה מאז הקמת ועדת הערר לבדיקת זכאות העלייה של בני הקהילות היהודיות באתיופיה להם בני משפחה בישראל

הצטרפות לבקשה לדיון מהיר בוועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא שנה מאז הקמת ועדת הערר לבדיקת זכאות העלייה של בני הקהילות

טוב, אני מתחיל באופן רשמי את הדיון. אני מתנצל בשם חברי הכנסת עוד פעם על האיחור ועל זה שאנחנו לא הצלחנו להתחיל בזמן. מדובר פה בהצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חברי הכנסת נחמן שי, גילה גמליאל וחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. הנושא כמובן הוא שנה מאז הקמת ועדת הערר לבדיקת זכאות העלייה של בני הקהילות היהודיות באתיופיה להם בני משפחה בישראל.

חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, ברשותך.

בוקר טוב. אני מצטער על האיחור. הישיבה הזאת נועדה לקיים, לבדוק או לקיים מעקב אחר היישום של החלטת הממשלה, שאמנם סיימה את העלייה ואיחוד המשפחות מאתיופיה, אבל יחד עם זאת השאירה איזשהו פתח מצומצם שבו התהליך הזה יימשך בדרך אחרת, אבל בצורה באמת הייתי אומר מחושבת ולא בהיקפים הגדולים שהיינו עדים להם בעבר.

אם הבנתי שמשרד הפנים, שאמור להיות מופקד על התהליך הזה, הקים ועדה שצריכה לבחון את הבקשות וכדומה, ולהפתעתי הרבה מתברר ששום דבר לא קרה. זאת אומרת, בוא נגיד שלאי הפתעתי הגדולה לא קרה שום דבר. זאת אומרת, הייתי מופתע אם היו עושים משהו. כי אני מכיר את עמדת ממשלת ישראל ומשרד הפנים בעניין הזה, שהם רוצים לסגור את הדלת לחלוטין. אבל מה לעשות שישנם מקרים, אפילו אנושיים שמחייבים, מקרים כאלה ואחרים שמחייבים לבדוק משפחה כזו או משפחה אחרת או מקרה כזה או מקרה אחר. יש פה אפילו ממש 90 איש שכבר אושרה העלאתם לישראל על ידי שר הפנים הקודם, והדבר הזה לא התממש. ולכן החלטנו לבקש דיון בוועדה כדי לקבל עדכונים מהגורמים הרשמיים קודם כל, ממשרד הפנים, איך הפעילות שלו מתקדמת, ואז לבחון מה הוועדה יכולה לעשות כדי שהתהליך הזה לפחות יצא לפועל. אני לא מדבר על דברים יותר משמעותיים, אלא לפחות שהממשלה, לשם שינוי, תעמוד מאחורי ההחלטות שלה, ההבטחות שלה, ותממש אותן.

עד כאן.

תודה.

רכזת הוועדה, אולי נשמע ממך קצת על פעילות הוועדה, מה המדיניות, ואחרי זה נשמע גם את מטה המאבק ואנשים אחרים.

אוקיי. אז כפי הידוע, שר הפנים מינה ועדה לכל הנושא של עליית בני הפלשמורה לארץ. הוועדה מונתה ביולי. אנחנו התכנסנו לראשונה ב-3 לספטמבר. הוועדה במשך החודשים הראשונים למדה את כל הנושא של - - -

תאמרי לנו מה מנדט הוועדה.

הוועדה, לפי כתב המינוי, רוצה להעלות את כל מי שבזמנו וכל הרשימות שהיו ונעשו.

זה המנדט של הוועדה?

המנדט הוא לבדוק את כל מי שצריך להעלות לארץ על פי - - -

את הזכאות שלהם.

את הזכאות על פי הקריטריונים. על פי המנדט שנקבע.

אני יכולה להוסיף משהו?

רק תגידי מי את.

אני דסי צנגן. אני עורכת דין ברשות האוכלוסין וההגירה, ואני כן רוצה לציין שהמנדט, כפי שנוסח, של הוועדה, הוא מוגבל. הוא מוגבל בעיקרו לבני משפחה מסוימים של כאלה שעלו מאתיופיה, נכנסו מאתיופיה, בהתאם להחלטת הממשלה מ-2010. זה - - -

והם מדרגה ראשונה או - - -?

בדיוק.

דרגה ראשונה.

קרובי משפחה מדרגה ראשונה. מקרים הומניטריים ברובם או בני - - -

זאת אומרת שאם יגיעו קרובי משפחה מדרגה ראשונה של כאלה שעלו בשנות ה-, לא יודע, במבצע משה או שלמה – לא, הם לא זכאים.

על פניו, כתב - - -

על פניו, הוועדה לא יכולה לטפל בהם.

כתב המינוי הוגבל לזה.
עכשיו, ימשיכו לדבר. בפועל, הוגשו הרבה יותר בקשות מעבר לכתב המנדט המוגבל. יציינו פה עוד מעט מספרים שמחייבים היערכות אחרת.

אוקיי, את יכולה להמשיך.

אז אנחנו יצאנו בפרסום בינואר לפי המנדט, מי יכול להגיש את הבקשות. עשינו פרסום בתקשורת, פרסום בעיתונות, בלשכות רשות האוכלוסין וההגירה. הגיעו למעלה מ-4,500 פניות בנושא. הקמנו איזושהי מערכת. הקלדנו את כל הפניות. נכון להיום, 3,150 מבקשים, פונים, קיבלו תשובת ביניים שהמכתב שלהם התקבל ושזה בטיפול שלנו. כרגע, שלב ב' זה לשבת על כל אותן בקשות, לראות לפי המנדט, לפי מה שצריך, מי עומד בקריטריונים ומי לא, ואנחנו כרגע בשלב הזה.

אתמול התכנסה הוועדה, מספר 15 בנושא, ועכשיו אנחנו בעצם עם הפנים לשלב ב', לראות מה עושים עם - - -

אחד אושר כבר?

בבקשה?

מקרה אחד אושר כבר?

לא. אושרו 25 משפחות במסגרת הביקור שהיה באתיופיה של הוועדה. הן אושרו - - -

לא, לא. את אומרת שקיבלתם 4,500. מזה ל-3,000 עניתם שבקשתם התקבלה, - -

נכון בהחלט.

- - וזה יפה. אחר כך התחלתם כבר לדון לגופו של עניין?

זה השלב שזה קרה. החל - - -

אז אתמול התחלתם.

התחלנו. כרגע 425 פניות - - -

איזה עולם קטן. אדוני היושב ראש, אני אומר לך, יש דברים שהם כל כך מעניינים – בדיוק אתמול.

שנה זה הוועדה.

כן. לא, זה שמח.

425 מקרים אתמול, - -

נדונו?

- - עד אתמול, כן, החליטו.

מה לגבי ה-25 שאושרו, את אומרת, בביקור באתיופיה?

הן אושרו. הן הועברו להחלטת שר הפנים. אני חושבת שזה - - -

רק בגלל הביקור שם?

מה זה? איזה ביקור?

- - - לקחתי את הוועדה להכיר להם את השטח.

הוועדה נסעה לאתיופיה. יופי. זה חשוב. זה חשוב, שיהיו באתיופיה.

אני לא מצליח להבין מה שאת אומרת: 25 אושרו?

לא במסגרת הוועדה, הפניות.

זאת אומרת, עשו bay pass. הגיעו לשם - - -

כן, הם העבירו פנייה. נכון. הם העבירו - - -

במסגרת איזה ביקור זה היה?

במסגרת הוועדה שנסעה לאתיופיה.

אוקיי, הבנתי. אז זה חלק מעבודת הוועדה.

בהחלט.

זו בדיוק השאלה הבאה שרציתי לשאול - - -

זה לא בדיוק, אדוני.

בין היתר. סליחה, שמי מזל כהן. אני - - -

זה לא בדיוק.

אני אתן לכם לדבר. אני מבקש.
כן.

טוב, אני נשלחתי - - -

מי גברתי?

מזל כהן. אני ממונה על אשרות לזרים במטה הרשות. אני באתי למלא את מקומו של יושב ראש הוועדה. אני אומרת במפורש שאני לא מטפלת בוועדה.

למה הוא לא בא?

הוא לא הגיע מסיבות אישיות. סיבות אישיות. אני נקראתי לבוא לכאן ברגע האחרון.

זה נכון שהוגשו עד היום 4,500 בקשות שמתייחסות בערך ל-15 אלף מוזמנים. למעשה, הוועדה, כתב המינוי של הוועדה הוא נוסח באופן מאוד מוגבל, כפי שאמרו כאן, לבני משפחה ממדרגה ראשונה, לאלה שעלו ארצה ב-2010. מסתבר שבעקבות הפרסום גם אחרים הגישו בקשות.

הגיוני.

התופעה הזו, גודל התופעה הוא כזה גדול שהרגשנו שיש צורך בהיערכות חדשה. היערכות חדשה דורשת כוח אדם. עד היום, מי שטיפל בכל הנושא הזה זה עובדי - - -

וגם שינוי מנדט הוועדה.

ודאי.

אוקיי.

ייתכן שצריך. ייתכן שצריך.

אבל זה תלוי בשר ובממשלה - - -

נכון, זה תלוי.

עד היום, מי שטיפל בנושא הזה, זה היו העובדים הרגילים שלנו. לא קיבלנו שום תוספת כוח אדם. היום הוגשה בקשה למשרד האוצר לתוספת כוח אדם, ואנחנו - - -

אני רוצה רק להבין, הגברת מזל כהן.

בבקשה.

את מדברת על כך שאלה שעלו ב-2010 זה הגל האחרון, אני מניח. האם אין גורם שבודק את כל ההיסטוריה? כלומר, אם יש מישהו שמתייחס ל-2008 או ל-2007, זה סגור יותר? אי אפשר להעלות את זה יותר?

אז זה מה שהן אמרו. מה שהן אמרו קודם. ואחת ההמלצות תהיה, מן הסתם, לשנות גם את מנדט הוועדה ולבחון את כל אותם מקרים. כי כרגע ממילא הם עושים את זה, רק זה מעמיס עליהם, ואז יכול להיות שצריך לשנות את הרכב הוועדה.

נכון.

אוקיי, אני הבנתי את העניין. אני שואל, רק ממש תהיו תכליתיים וקצרים כי אני רוצה לשמוע את כולם: פרוצדורלית, איך בעצם הוועדה בוחנת כל מקרה כזה? היא מדברת פה עם קרובי המשפחה שלו - - -

ודאי, גם זה תהליך - - -

מה יש היום באתיופיה? כי אני מבין, מדברים על שגרירות, יש היום אנשי הסוכנות היהודית; תיכף נדבר עם - - -. תזכיר לי את השם.

קוראים לי יהודה.

יהודה. אוקיי. בשבילי כל הסוכנות היהודית זה - - -

זה נכון. זה חלק מהבעיה. חלק מהבעיה שהעבודה היא מאוד סיזיפית. צריך לערוך ראיונות לבני המשפחה, פה, בארץ, שמבקשים את אותם אנשים, את איחוד המשפחות, ויש צורך - - -

הראיונות נערכו עשרות פעמים כבר. זה לא - - -

רגע, אדוני.

אין צורך לחדש את זה באמת.

אנחנו נשמע את עצותיך הנבונות אחרי זה. אל תתפרץ.
כן.

וכן, עריכת ראיונות לאנשים עצמם שמבקשים. כך למעשה עובדים עם כל - - -

הוועדה ערוכה לזה? לשמוע שם?

בוודאי. הסוכנות היהודית מסייעת לנו. יש שם שליחים שלה. יש לנו שליחים של הסוכנות היהודית שעושים חלק מהעבודה. חלק מהעובדים, העובדים שלנו בזמנו נשלחו לשם. זה חלק מהבעיה, כי צריכים כוח אדם לערוך את כל הראיונות האלה, דוברי אמהרית, וזה לא פשוט.

הגשתם בקשה לשר הפנים בעניין הזה?

כן. הגשנו בקשה למשרד האוצר.

ומה הייתה תגובתם?

בינתיים, - -

אין תגובה.

- - לדעתי – אין לי מושג.

מטפלים במע"מ אפס עכשיו.

הצטרף אלינו חבר הכנסת דב חנין. תודה.

טוב, אני רוצה לשמוע רגע את הסוכנות היהודית ואחרי זה לשמוע את מטה המאבק. מר יהודה רשף, בבקשה.

אני יכול לספר רק עובדות על מה שנעשה בשטח: כיום יש לנו שליח אחד, שהתפקיד של השליח הזה לטפל בזכאי חוק השבות. אנחנו ערוכים להביא, כאשר יוחלט להביא, מסה של אנשים מעבר לחוק השבות. אבל אני אשתף את אדוני ואת חברי הוועדה הנכבדים במה שקורה בשטח: בשטח ישנם אנשים שחלקם לא אושרו לעלייה, חלקם אולי לא נבדקו. אושרו לעלייה כאלה שהם שמונה דורות אחורה מזרע ישראל לאימותיהם. אלה אושרו לעלייה.

וזה מתי? אתה מדבר במבצעים קודמים או?

נכון להיום. עד היום. אלה האנשים שאושרו כרגע לעלייה, על פי המנדט של משרד הפנים. אם אני טועה - - -

בהתאם להחלטות ממשלה - - -

אני - - - לעובדות. ודאי. ודאי. ודאי. זה מה שממשלת ישראל החליטה.

מה שקורה בשטח - - -

מה קורה עם כאלה שבני המשפחות שלהם בארץ?

ברשותך, חבר הכנסת דב חנין. אני רק מספר עובדות. זה תפקיד - - -

אנחנו דיברנו על זה - - -

אני מנסה להבין.

דיברנו על זה בהתחלה.

התפקיד - - - זה לטפל בהם שם כדי להביא אותם לכאן, ובעזרת משרד העלייה והקליטה לקלוט אותם בקליטה הראשונית.

יש משפחות - - -

סליחה, לאלה - - -

לאלה - - -

לאלה שיש זכאות. כן. אמרתי.

לא טעמים הומניטריים.

אמרתי. רק לאלה שהם זכאים.

ישנם אנשים שהם קרואים. כלומר, הם אחים לאותו אב, לא מאותה אם. גדלו ביחד, למדו ביחד, היו באותו כפר. זה שֵמֵהָאֵם, שהיא מזרע ישראל, נמצאים כאן. האחים שלהם, שהאם לא מזרע ישראל, נשארו שם.

יש טרגדיות. אני בא ואומר בלי בושה. אני אמרתי את הדברים האלה תמיד. אני ממלא הנחיות. אני מתריע ואומר: כשהוועדה הייתה איתי, הם ראו - - -

עכשיו? בביקור האחרון?

בביקור האחרון בדצמבר. הם ראו בעיניים שלהם, נפגשו וראו את האנשים. ולכן גם אחד הדברים שהם מדברים זה לבדוק את הרשימות – מה, מי, איך וכדומה.
יש עולים שעלו, אוקיי? לא במסגרת החלטת הממשלה. הם עלו – זה נקרא הומניטרי. אני לא זוכר את הטרמינולוגיה המקצועית. שייתקנו אותי אנשי משרד - - -

מטעמים הומניטריים.

מטעמים הומניטריים.
האנשים האלה לא זוכים לטיפול, אוקיי? לא זוכים לטיפול של משרד העלייה והקליטה מפני שמשרד העלייה והקליטה לא יכול לטפל בהם. הם לא עולים חדשים, הם בקריטריונים אחרים. וזו אחת הסיבות שהוחלט להקפיא כרגע את האנשים שעולים בזכאות הומניטרית, כי האנשים האלה נופלים - - -

הם לא עולים מתוקף חוק השבות?

הם לא. לא. אף אחד. הם לא יהודים. על פי ההלכה - - -

לא, לא.

- - - החלטת ממשלה גם - - -

גם לא החלטה בממשלה.

הם עולים מתוקף החלטת ממשלה. הם לא עולים - - -. מי שאני מעלה אותם כרגע, עכשיו, זה אנשים שעולים מתוקף חוק השבות. יש עדיין באתיופיה יהודים או זכאי עלייה שעולים במסגרת חוק השבות: בטיגראיי וגם בגונדר.

איך אתה מעלה? אתה אומר שכבר לא עולים יותר.

לא, לא. חבר הכנסת נחמן שי - -

חוק השבות.

חוק השבות – עולים כמו בכל מקום בעולם.

- - אנחנו בחודש אוגוסט נעלה מעל 70 אנשים. לפני חודשיים העלינו 50 אנשים. אנחנו מעלים כרגע אנשים שהם במסגרת זכאי חוק השבות, לא במסגרת מה - - -

טעמים הומניטריים.

כן.

אוקיי, מר יהודה שרף.

טוב, כמובן הצטרפה אלינו חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה המוכרת לכולנו.

בוקר טוב.

בוקר טוב.

אני ארצה לשמוע בבקשה את הוועד, את מטה המאבק. רק אני לא אוכל לשמוע את כל מטה המאבק, אני צריך לשמוע לפחות שניים, נאמר. אוקיי? אז תחליטו ביניכם מי מדבר, את הקולות האותנטיים ביותר. כן, נתחיל. יש לי יחס מיוחד אלייך כי ליווית אותי לוועדה. מה שמך, עוד פעם?

חן.

חן.

חן אסממאו.

כן, הגברת חן אסממאו.

כן. מה שרציתי להגיד: גם לי יש משפחה באתיופיה. אמנם, איך אני אסביר את זה? אני לא יודעת אם חוק השבות חל עליה, כי בשנת 2003 זה השתנה, אבל - - -

חוק השבות חל על מי שבעצם הוא יהודי, שיכול לעלות לכל מקום בעולם, לא משנה הזמן.

לא. הסב יהודי. תבדוק את זה, אדוני היושב ראש.

נכון, אבל זה שונה אצלה כי - - -

הגברת חן אסממאו, אל תנסי להיכנס לחוק. תספרי פשוט את הסיפור שלך. אל תנסי להסתבך עם החוק.

מה זה קשור ל-2003 אבל?

חוק השבות - - -

אפילו אנחנו לא מבינים את החוק.

חוק השבות – איך חל? על איזו שנה?

אפילו אנחנו כבר לא מבינים את החוק. אז בואי תספרי פשוט מה - - -

כן, מה הסיפור שלך. משפחה זה משפחה, וזה לא משנה איזה חוק חל עליה.

ספרי את המקרה שלך ואנחנו - - -

טוב. יש לי סבתא באתיופיה שיש איתה שלושה ילדים. כאילו הם היו ארבעה, אחד מהם נפטר מתאונה, והשאיר אחריו גם שני ילדים קטנים. עוד מלפני 15 שנה, כבר 15 שנה שאנחנו ממש נלחמים עליה פה. גם הפניות למשרד הפנים, לסוכנות היהודית – כולם, כולם מכירים את השם שלה, אבל אף אחד כאילו לא באמת מתעסק עם זה. כאילו, זה יותר בעייתי. וזהו. היא כבר - - -

מה התשובות שאת מקבלת? למה לא?

כי היא פלשמורה, כי זה. כל מיני דברים, שהם כאילו אפילו לא תואמים. זה לא נראה לי גם בסדר שסבתא שלי שם, שהמשפחה שלנו פה, אימא שלי פה, אימא שלה שם.

כמה נפשות אתם פה?

זה כולל אחים?

כן.

של אימא? שש. אחים של אימא – שישה.

והבנים.

וכמה אחים יש לך?

לי – ארבעה.

ארבעה.

והבנים, הבנים של האימא.

רגע, אחים של אימא, שישה אחים של אימא, שהיא לא אימא שלהם גם?

היא אימא שלהם.

שבעה.

אז שבעה ילדים - -

פה.

בארץ.

- - נמצאים פה - - -

ואימא שלהם שם.

ואימא שלהם שם.

והאימא, כן. אני מנסה להבין. אז באיזה תוקף הם עלו?

והנכדים – אין סוף.

זהו, זה מה שאני - - -

כי הם עלו לארץ.

מאיזה תוקף הם עלו אם הם אותה לא מוכנים להביא? שזו סוגיה - - -

זו הבעיה. גם כשפתחנו - - - אמרנו לפחות שיעלו רק מדרגה ראשונה, גם אם זה בני פלשמורה, שזה לא - - -, למרות שמפרידים את זה.

אני רוצה להסביר את העניין.

תיכף נשמע קצת.
מר אברהם נגוסה, כן.

כן. כשאני שומע כל מיני דברים, גם ממשרד הפנים, זה מקומם כי מסיטים את הנושא לכיוון אחר לגמרי במקום להתמקד באמת העניין. ב-2003 ממשלת ישראל קיבלה החלטה להעלות את אחינו שנשארו באדיס-אבבה ובגונדר על סמך רשימות שנעשו על ידי ראש מינהל האוכלוסין לשעבר, מר דוד אפרתי. הרשימות האלו, אלה הרשימות.

בנוסף, ב-2010 הממשלה קיבלה החלטה גם להסתמך על הרשימה של כ-8,000 נפש שהיו בגונדר - - -

כמה עלו מהרשימות האלה?

עכשיו, מהרשימות האלה, מ-2003, מעל 90% עלו.

עלו. יפה.

פחות מ-10% נדחו באדיס-אבבה ובגונדר - - -

שלא נמצאו מתאימים?

בגלל שהדרישה, המדיניות היא מדיניות איפה ואיפה, היא מדיניות אפלייתית, בניגוד למדינות האחרות - - -

הסבתא של הגברת חן אסממאו, למשל, נופלת ב-10% האלה?

כן.

כן, היא נמצאת ברשימה.

ואז מה שאני רוצה להסביר פה: במדינות אחרות, הם לא דורשים לפי ההלכה. באתיופיה עולים לפי ההלכה היהודית. זה צריך להיות יהודים בצד אימותיהם לכל הדורות. אמר קודם - - -

מעבר לחוק השבות. מי שעומד בחוק השבות - - -

לא, אתם המצאתם חוק חדש. יכולתם להעלות לפי חוק השבות.

לא, לא, רגע, רגע, רגע. אתם קובעים מי יהיה זכאי ומי לא. אתם עשיתם את זה.

ולכן, מה שאני אומר פה, מה שאנחנו דורשים: כשההורים עולים לפה - - -

כמה סך הכול יש? כמה זה ה-10% האלה? 800? 800 עד 1,000?

כ-5,000 נפש. 5,000 נפש.

איך? אמרת 8,000.

הם גדלו.

לא, אני אומר: 8,000 זה היה ב-2010. אבל נשארו, נדחו גם מהרשימה של 2003, מההחלטה של 2003, - -

וכמה היו ברשימות של 2003?

- - 3,000. ומ-8,000 נשארו 2,000.

אז יש איזה 5,000 איש.

זה 5,000 נפש.

עכשיו, למה הם נדחו? בגלל שהם לא עמדו בקריטריון של החלטת הממשלה שאומרת להעלות רק יהודי בצד האימא שלו. זו מדיניות האיפה ואיפה.

ולכן אני אומר - - -

אני רוצה לשאול אותך שאלה: האם יש כאלה שעל פי דרישת המאבק והמטה – כמה אתה מעריך את זה, אפילו באחוזים, כי יש כאלה – שאינם יהודים גמורים ואתם רוצים שיעלו?

תראי, כמיטב ידיעתנו, עד היום לא נמצא אפילו אחד שלא שייך לקהילה. כולם שייכים לקהילה. אלה שנדחו, שהם יהודים בצד האבא שלהם או שיש להם שלושה סבים יהודים. רק צד האימא לא יהודייה. ולכן - - -

אתה אומר, אתה לא מכיר מקרה של מישהו שאין לו קשר, אין לו, שהוא לא, לחלוטין מנותק או שהוא לא - - -

אולי מישהו בנישואי תערובת.

אבל לדעתי הוא לא בהכרח הכתובת. תיכף נשמע את משרד הפנים. אני אתן לך תיכף.

בשביל זה אין לנו התנגדות לבדוק. אין לנו התנגדות לבדוק. ולכן מתוך האנשים האלה, את האנשים האלה שנשארו, על פי המדיניות האכזרית, האפלייתית, הזו, 80% מהם יש להם הורים, בנים ובנות, ואחים ואחיות, פה, בישראל.

דרגה מקרבה ראשונה.

ובישראל. פה, לדוגמה: חמישה ילדים נמצאים פה, בארץ. האבא והאימא נשארו בגונדר, המתינו הרבה שנים. האימא נפטרה לפני שבועיים; האבא זקן, עיוור, נשאר בגונדר לבד. חמישה ילדים, הם נמצאים פה.

ואיפה האבא?

האבא בגונדר מחכה, הוא נמצא ברשימה.

עם כמה ילדים הוא שם?

כלום.

עם בת אחת, כמיטב ידיעתי.

לא, זה פשוט לא יאומן.

אז מה שחשוב פה: העניין של ועדת החריגים, זו ועדה למראית עין. פשוט כדי שהממשלה יכולה להסתתר מאחורי הוועדה הזו. כדי להגיד: הנה, הקמנו ועדה. הוועדה הוקמה לפני שנה, לא אישרה אפילו מקרה אחד. לא תספרו לנו סיפורים.

פה, 90 משפחות שאושרו על ידי שר הפנים הקודם, כ-100 נפש – סליחה, כ-100 נפש, כ-30 משפחות – אושרו על ידי שר הפנים הקודם - - -

97 נפשות.

97 נפשות. תודה.

ומשרד העלייה והקליטה ומשרד הפנים התחברו יחד כדי למנוע את עלייתם. משרד העלייה והקליטה לא מוכן לתת סל קליטה פה.

הגברת מזל כהן, את הוצאת מכתב, הוראה, יש לי את המכתב, לא להעלות אותם, כי משרד העלייה והקליטה מתנגד לתת סל קליטה. עובדה ששלוש משפחות עלו ולא מקבלות סל קליטה.

ומשפחת - - -?

כן, משפחת - - -, שנמצאים - - -

מדובר על משפחה שהגיעה בעצם עד הכנסת.

אז זה עובדות, זה עובדות, אדוני היושב ראש, שאני מתאר פה. שמספרים לנו שאין כוח אדם, זה פשוט – אני לא יודע איך להסביר את זה.

לא, לא, זה לא טיעון. אפילו במוקד 100 של המשטרה זה לא תופס, הטיעון הזה.

זה פשוט לא יאומן. והאנשים האלה נמצאים.

לסיום, לסיום.

לסיום, מה שאנחנו מבקשים, פשוט מאוד: אנחנו לא באים עם רשימה חדשה. הרשימות נמצאות במשרד הפנים, במשרד העלייה והקליטה, במשרד ראש הממשלה, בסוכנות היהודית – כל הגורמים יש להם. מתוך הרשימה הזו, כל האנשים שנדחו צריך להעלות אותם על בסיס שייכותם לקהילה, אם גם הם לא יהודים מצד האימא שלהם. וצריך להעלות את כולם כדי לאחד את המשפחות.

טוענים פה, לא חוק השבות ודברים כאלה. מי החליט, מי הוציא אותם מחוק השבות? האם הם פחות יהודים מהסובוטניקים?

- - - לא נכנסים - - -

גם הסובוטניקים לא נכנסים - - -

האם הם פחות יהודים מאנוסי ספרד?

לא - - - לפי חוק השבות.

גם אנוסי ספרד לא נכנסים.

תראו, אל תספרו לי סיפורים. אל תספרו לי סיפורים. אתם החלטתם להוציא אותם מחוק השבות. האנשים האלה צריכים לעלות למדינת ישראל. מקומם פה. יש להם משפחות. מדינת ישראל, ממשלות ישראל, יפסיקו להסתתר בשם ועדה, שהוועדה אין לה מנדט אפילו להעלות בן אדם אחד.

אוקיי, תודה רבה. תודה, מר אברהם נגוסה.

אני דווקא רציתי לשמוע את החייל, הצנחן. מה הביאך הלום ביום כזה? קודם כל, איפה אתה משרת? באיזה גדוד?

בפלס"ר.

פלס"ר.

כן.

יפה. בחטיבה 35 אני רואה. יפה.

כן.

לא הוקפצתם היום?

הקפיצו, אבל זה נראה לי פה - - -

חשוב.

המפקד שלי החליט שזה מקרה יותר חריג ממה שיש שם.

טוב, לי קוראים ארגאווי טספה, נולדתי באתיופיה. עליתי ב-2004 עם חמישה אחים ואימא שלי. אבא שלי נפטר באתיופיה. בזמן שאבא שלי היה חולה אחותי הייתה צריכה להתחתן, עוד היינו בכפר. עכשיו כשאתה גר בכפר יש מין נוהל כזה: כמו שיש פה, לדוגמה, חרדים שמתחתנים בגיל 18, אצלם, יש שם את הנוהל הזה, גם כשזה פחות מ-18, בגיל 16, 15, צריכה להתחתן. יש לי אחות - - - התחתנה ועלתה לארץ. ב-1994 היא עלתה לפה, לארץ. נשואה מגיל 16. אז לא הייתה ברירה, לא היה כזה יהודי שיתחתן איתה, כי כל היהודים כבר עלו לארץ. אבא שלי כבר זקן גם. גם אם היה חולה ולחפש לה בעל יהודי כמו שנהוג שם. אני לא יודע אם זה תופס פה, היהודים שיש שם.

אבא שלי נפטר. היינו צריכים לעזוב ב-2004. עכשיו, אחותי הייתה צריכה להתגרש מבעלה כדי שהיא תעלה לארץ. אמרו: היא צריכה להתגרש ממנו כדי שהיא תוכל לבוא לפה. היה לה בן אחד. לא הייתה ברירה – התגרשה מבעלה. עכשיו, היינו צריכים להביא לו גם את כל הרכוש שהיה לו. הבאנו לו. היינו צריכים - - -

זה פשוט לא יאומן, מה שאתה מספר. זה פשוט מזעזע אותי.

כן.

היינו צריכים לעלות ביום ראשון - - -

רגע, מה ההסבר? פשוט הוא צריך להסביר את זה.

כי הוא לא יהודי.

רגע, בגלל זה? אבל לה מאפשרים להגיע. אז מה זה? מחייבים אותה להתגרש? איזה מן דבר זה? זה פשוט מזעזע.

ביהודי אתיופיה הכול אפשרי כי אנחנו סוג - - -

מר אברהם נגוסה, הוא מדבר כל כך יפה, תן לו - - -. למה שלא נשמע אותו?

היינו צריכים לעלות ביום ראשון מגונדר לאדיס-אבבה. שזה משם, היינו צריכים לבוא לפה. דחו את זה ליום שלישי. ביום שני אמרו שאחותי לא עולה. זה היה יום שני בערב. אחרי זה, ביום שלישי עלינו לאוטובוס. את הבכי שהיה לה וגם את הבכי של אימא. תחשוב שאימא גידלה את הילדים שלה לבד בלי האבא שנפטר, והדבר היחיד שהבטיחה לו זה גם שהיא תשמור את כולם ביחד. ומגיע מקרה כזה שמנצלים את אחותי, משאירים אותה לבד שם, ואין לה שם אף אחד. אני בכיתי באותו - - -

והיא כבר התגרשה.

היא התגרשה באותו זמן. היא התגרשה.

אחרי זה באנו לפה, אמרו שהיא תבוא בעוד חודש-חודשיים. בחודש-חודשיים האלה, כמו שיש את ועדת הערר הזו שהקימו השנה, כל פעם ממציאים איזה תירוץ כדי "לסבן" אותנו או למרוח אותנו.

אז היא נשארה שם? עשר שנים כבר שם?

עשר שנים היא ממתינה שם.

עכשיו, ב-2012, שר הפנים הקודם הביא לה אישור לעלות לארץ - - -

היא בתוך ה-97?

נכון.

בתוך ה-97, אחרי שעברה ועדה משל עצמה - - - שהוא אישר לה אחרי ועדה מעמיקה לתוך העומק, שבדקו, אישרו לה את זה. אחרי זה, ב-2010, היא הייתה צריכה לעלות לארץ.

הגברת מזל כהן, מה אומרים למקרה כזה? היא בתוך הרשימה, אישר את זה שר הפנים הקודם. אין פה איזה מה שנקרא רציפות שלטונית? אפילו בכנסת יש מה שנקרא פטור מחובת הנחה או - -

דין רציפות.

- - דין רציפות של חקיקה.

אתה היית אצלי פעם?

- - - אבל לא הצלחתי להגיע אלייך.

כן?

כן.

אבל הוא מדבר על מר עמוס ארבל, - -

בסדר.

- - הוא שם שמות. זה אנשים. כאילו, מה קורה? מה?

אני לא אוכל להשיב על מקרים פרטניים אם אני לא אלמד אותם. אני ממש לא יודעת - - -

אבל זה מקרה פרטני שמשליך על הרבה מאוד מקרים שיש כאלה, זה לא חריג. הלוואי וזה היה חריג.

אבל, הגברת מזל כהן, את יכולה להגיד לי: את ה-97, רק את זה אני כרגע רוצה תשובה. הרי דנתם בזה, לא מקרים פרטיים. 97 נפשות שאושרו על ידי שר הפנים הקודם – אושרו. כנראה עברו איזה תהליך. שר הפנים הקודם, אלי ישי, לא היה מהמקלים בעניין. קיבלו - - -

סליחה?

הם קיבלו הומניטרי.

קיבלו, לא יודע מה: הומניטרי, אוונגליסטים-נוצרים-נאמנים. אוקיי? אבל קיבלו. למה הם לא פה?

אני אומר לך, מה שקרה, היות והם קיבלו מעמד מכוח הומניטרי ולא מכוח חוק השבות, לא הגיע להם סל קליטה - - -

הבנתי. שיגיעו לפה בלי סל קליטה. שקודם כל ייקלטו אצל המשפחות.

את זה צריך לשאול, צריך לשאול - - -

- - -

בזה נטפל אחר כך. זה נראה לי הבעיה הכי פשוטה. שקודם יעלו.

יש פה שאלה: הם לא עלו הומניטרית. אם הם אחים מאותו האבא ומאותה האימא, - -

האימא פה, האימא פה.

- - הם לא יכולים לעלות מהחוק, מכוח החוק, ואז האחות תעלה מכוח סעיף הומניטרי. זה הרי לא הגיוני בעליל.

סליחה, גברתי, אני לא מכירה את המקרה שלו. אני מוכנה - - -

- - -

אני לא מדבר על מקרה, אני מדבר על ה-97. זו החלטה שלכם, של משרד הפנים. משרד העלייה והקליטה לא מעניין אותי כרגע; - -

זה כן מעניין כי הם - - -

- - שיעלו יחפים, עם מכנסיים קצרים וטריקו. לא מקבלים כלום מהמדינה. הדבר היחיד: שיינחתו פה ויתאחדו עם המשפחות שלהם. אנחנו מתחייבים, תאמיני לי, שמשרד העלייה והקליטה יהיה חייב לתת להם את סל הקליטה. לא ייתן? - - -

זה לא - - -

- - -

תסבירי לי, משרד העלייה והקליטה, למה לא.

פה אני רוצה להתערב. אני רוצה פה באמת להגיד לפני שהיא אפילו עונה.

רגע, שנייה. אבל אני רוצה שכשאת עונה, גם לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה וגם לי, תסבירו לי איך יכול להיות שיד שלטונית אחת כמו משרד הפנים מאשרת אותם לעלות, גם ממניעים הומניטריים - - -

הם לא עולים.

הם לא עולים.

הם לא עולים, הם - - -

הבנתי, ממניעים הומניטריים או כל מיני.

אם יש כמוהם - - -

אם הם, ה-97 – וזה אני אומר למטה המאבק עכשיו – אם 97 הנפשות האלה מחליטים שהם לא עולים עד שלא יקבלו סל קליטה, זה כבר סיפור אחר. זו בעיה שלהם.

לא, לא, לא הייתה - - -

איך אתה רוצה שמשפחה אתיופית - - - היא לא יכולה.

אני לא שומע אותך, גם לא הפרוטוקול. אבל אני אומר: קודם כל, בעיניי, יותר חשוב מסל הקליטה הזה שייעלו ארצה. אחרי זה אפשר לטפל, אפשר - - -

אבל זה לא נכון להגיד את זה שוב.

אבל אני אומר את מה שאני חושב, גברתי. את יכולה להגיד מה שאת רוצה. אם אתם חושבים שבשביל סל הקליטה, שהוא כמה? 10,000? 15,000? 20,000? 30,000 אלף שקל - - -

אני רוצה להגיד לך מה האמת: האמת לאמיתה היא שגם משרד העלייה והקליטה וגם משרד הפנים לא רוצים אחר כך להתמודד עם התמונות שיהיו בטלוויזיה של אנשים שמגיעים ממדינת עולם שלישי - - -

חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, אבל משרד הפנים לא אומר לך: אני נותן להם לעלות.

שנייה.

ממדינת עולם שלישי. שאין להם קורת גג, אין להם שום אפשרות בלי סל קליטה להסתדר ולהתנהל פה. זו האמת לאמיתה.

איך השם של החייל?

ארגאווי.

ארגאווי, מה?

טספה.

מר ארגאווי טספה, אם אחותך עולה עכשיו, כן? אתם קולטים אותה דבר ראשון בבית? עם סל קליטה, בלי סל קליטה?

עכשיו, אני משרת עכשיו. יש לי אח שהוא שירת ועכשיו הוא חייל משוחרר. עכשיו, אימא שלי לא עובדת, יש לה בעיות בריאותיות וכאלה. עכשיו, אם אני אביא את אחותי, יש לה שני ילדים, איפה נשים אותם, את האמת? עכשיו, זה יכול להיות שאנחנו עלינו, אם זה בחוק הכניסה, ואז לאחותי פתאום - - - אותה שהיא חוק הומניטרי? כי את זה אני לא מצליח להבין. אמרו שהיא תעלה בחוק הכניסה ובסוף זה ישתנה.

אני רוצה קודם כל לשמוע את משרד העלייה והקליטה, ואחרי זה נשמע את חברי הכנסת.

כן, משרד העלייה והקליטה.

מיכל לוונטל, משרד העלייה והקליטה, הלשכה המשפטית.

משרד העלייה והקליטה מוסמך לתת זכויות למי שהוא עולה לפי חוק השבות או לעולים מאתיופיה למי שקיבל מהרשות, מרשות האוכלוסין וההגירה, ממשרד הפנים, אשרת כניסה שהוא מצאצאי זרע ישראל. במילים אחרות: מי שזכאי כעולה הוא רק מי שקיבל מעמד עולה. מי שנכנס מטעמים הומניטריים, שזה יכול להיות מכל ארץ בעולם; יש לנו גם מקרים של חיילים בודדים שמביאים את ההורים שלהם, והם נכנסים מטעמים הומניטריים, והם לא זכאים לסל קליטה.

בוודאי, אבל הם לא באים מאתיופיה, בואי נסכים על זה?

אין לזה קשר, סליחה.

מי שנכנס והוא מקבל - - -

מה זאת אומרת, אין לזה קשר? תהיו מחוברים למציאות. אנחנו לא יכולים להסתתר מאחורי נהלים וכללים ונוסחים משפטיים. כי אני רוצה להסביר לך משהו: חברה בונה את הנוסחים המשפטיים, את ההסדרים האלה, כדי שההתנהלות תהיה בריאה וטובה יותר. עכשיו, לבוא ולהגיד שאת לא יכולה לומר שטעמים הומניטריים מארצות הברית או ממקום אחר זה טעמים הומניטריים מאתיופיה. זה להתכחש למציאות. צר לי. וזו תשובה לא מקצועית. צריך למצוא לזה פתרון.

זו תשובה מאוד מקצועית. האוכלוסייה שאנחנו מטפלים בה, בהתאם להחלטות המדינה; הזכאים לסיוע של משרד העלייה והקליטה הם רק מי שהוגדרו כעולים. אנחנו לא מטפלים במי שלא עולה.

הבנתי. הבנתי.

אנחנו לא מורשים לטפל, זה לא בסמכותנו. אם תהיה החלטת ממשלה אחרת אנחנו נפעל. אנחנו - - -

תהיה החלטת ממשלה אחרת - - -

אם לא תהיה החלטת ממשלה יכולה להיות גם חקיקה. אני הבנתי מה שאתם אומרים. הבנתי מה שאתם אומרים. למרות שההיגיון שלנו כבר כחברי כנסת – לא מקבל את זה. לא מקבל שיש רשות אחת שמקבלת אותם באופן שבו מקבלת אותם. עכשיו, גם אם, אגב, גם אם הם לא יוכרו כסל קליטה של עלייה, אז צריך למצוא סל קליטה אחר, לא כעולה, כעולה מינוס תקראי לזה. לא יודע. תמצאו את הפטנט. אבל זה נשמע לי כל כך לא הגיוני ואטום לא למצוא פתרון לזה ולהגיד: עשר שנים מחכה אחותו כי היא לא מסוגלת לקבל סל - - -

ככל שתהיה החלטת ממשלה או חקיקה אנחנו נטפל.

הבנתי. הבנתי. הבנתי.

אבל מי שמוגדר כתושב קבע לא - - -

הבנתי.
חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, אחרי זה חבר הכנסת דב חנין, ואחרי זה אני אשמע גם את - - -

טוב, צר לי שלא הספקתי להגיד בוקר טוב כמו שצריך, אז בוקר טוב לכל הנוכחים. אני חושבת שזה דיון מאוד-מאוד חשוב שיזם גם חברי, חבר הכנסת נחמן שי, והוא לא נמצא כאן. בטח הוא ישוב עוד מעט.

הוא היה.

הוא דיבר?

כן. כן.

יופי.

אני חושבת שקצת סטינו מהנושא המרכזי, שזה בעצם העלאה של מי שממתינים תחת תנאים לא תנאים באתיופיה, והתחושה היא שאנחנו נמצאים בסוג של מהלך וירטואלי ולא באמת משהו שמתקיים.

תראה, האמת לאמיתה, הבעיה הקשה ביותר, וצר לי להגיד את זה בצורה הפשוטה ביותר: שלקהילה הזאת, זה שאין לנו לובי חזק. אין לנו לובי חזק. אולי גם בתוך הכנסת ומול שרי הממשלה. ולא כי אני מקטינה ולא מעריכה את עצמי, אבל התחושה היא שהרי לא ייתכן שיש כל כך הרבה מקרים כמו החייל הזה והגברת חן אסממאו, כל כך הרבה מקרים של שאלות. לא משנה – שאלה הומניטרית, שאלה יהודית. השאלות נעלמות אל מול הדבר הבסיסי והטבעי ביותר שנקרא אנושיות. ואני תמיד אומרת: השאלות האלה לא צריכות להיות הקו המנחה. יש פה סוגיה קשה של משפחות פרודות, של משפחות שנמצאות בתוך שבר עמוק, שלא מסוגלות להמשיך הלאה. ואף אחד מאיתנו, גם כאלה שחיים בארץ ישראל, - - - הנהדר עם המשפחות שלנו, לא היה מוכן להמשיך את חייו כאשר האימא או האח או האחות נמצאים מאחור, באי ודאות. שלא לדבר על כך, בטח בתחושה שאחרי שהם עזבו את כל מה שהם הכירו, את כל מה שהם הכירו, שזו גם הייתה אחת הטעויות הבסיסיות של מדינת ישראל, אותן מחנות. אני, זו הגישה שאני תופסת את המחנות האלה. הרסו אנשים רבים, אלפי אנשים. כי היה עדיף שיישארו בביתם, בשרת חייהם, ואז היו יכולים, אתה יודע, להגיש את הבקשות. ומי שסורב לפחות הוא לא קטע את מהלך חייו.
אנחנו מדברים על אנשים שמהלך חייהם נקטע. אבל מעבר לכך, לשמוע שיש פה חמישה אחים ואחות אחת נשארה שם. ולמרות המסמכים שהגשנו, וחמישים חברי כנסת, אדוני היושב ראש, חמישים חברי כנסת, כולל חברי כנסת מש"ס, חתמו על עצומה. מה שאומר שזה היה עובר בכנסת, הצעת חוק. חתמו על עצומה להעלות את כל המקרים, קודם כל מהדרגה הראשונה: הורים, אימהות, סבתא שנשארה ערירית, וכל מיני סיטואציות כאלה. הבעיה האמיתית היא שהאנשים שהיו צריכים לעשות את העבודה כמו שצריך לא עשו אותה. המסמכים זועקים. גם כמשפטנית אני יכולה להגיד לך: נעשו טעויות קשות. אבל כדי לפתור, מה באמת צריך לעשות כדי לפתור. אני באמת מצטערת שקודם כל יושב ראש ועדת החריגים איננו כאן. אני חושבת שמר משה ויגדור היה צריך להיות כאן כדי שנשמע אותו. הוא מולכד. הוא מולכד. בעצם, גם הניסוח שנתנו לו במסמך של הסמכויות של הוועדה, מלכדו אותן. אבל ייאמר לזכות הוועדה: הם מוכנים לפרוץ מעבר לנוסח הזה ולהגיש המלצה - - -

על זה נאמר - - -. דיברנו על זה שלא יהיה.

הם יגישו המלצה, בסופו של דבר, אמיצה. אבל השאלה היא, זה לא רק ההמלצה. אני חושבת שמהוועדה הזאת צריכה לצאת קריאה שאת המקרים ההומניטריים חייבים להעלות מיד. ומשרד העלייה והקליטה עם משרד הפנים תצטרכו לשבת, הייעוץ המשפטי, ולמצוא את הפתרון כדי להגיש להם סיוע. זה הדבר הראשון.

חבל שאת מחייכת כשמדובר באנשים שתאמיני לי, בוכים יום וליל. יום וליל.

אני לא חייכתי, אני לקחתי - - -

חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, את חייבת לסכם.

זה דבר ראשון. באמת אני חושבת שאתה צריך להוציא מפה המלצה אחת: אל"ף, להביא את כל המקרים ההומניטריים לאלתר שאושרו כבר. הדבר השני, אי אפשר להמשיך. לדעתי צריך דיון המשך, ששר הפנים ישב פה. שר הפנים חייב לשבת פה. מדובר פה על למעלה מ-5,000 נפשות. אני לא מבינה, זה לא חשוב מספיק?

אבל לא - - -

חבר הכנסת נחמן שי, אני חייב לתת לחבר הכנסת - - -

לא, אבל רק שנייה. כשהיא לא הייתה פה – לא רק שר הפנים לא הגיע, אפילו יושב ראש הוועדה לא הגיע.

אבל אמרנו את זה שלוש פעמים כבר, והבנו - - -

בסדר, נגיד את זה עוד חמש פעמים.

הבנו שיש בעיה אישית. אני לא רואה - - -

נגיד את זה עוד חמש פעמים.

אנחנו מכבדים את יושב ראש הוועדה.

נגיד את זה עוד חמש פעמים.

חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש.

אני רוצה להודות ליוזמי הדיון הזה כי הוא באמת מעלה בעיה אנושית קשה שאנחנו לא יכולים להשלים איתה. אני רוצה להתחיל מהתוצאה ולהגיע בסופו של דבר אל המסקנות: התוצאה שאנחנו רואים אותה בדיון הזה היא תוצאה בלתי אפשרית. זה לא יכול להיות. מה שקורה עכשיו, שהחייל, שנמצא איתנו כאן, סיפר לנו, זה פשוט מעורר צמרמורת. זה אומר התנהלות שאין בה מינימום של הגינות, מינימום של צדק, מינימום של אנושיות. זה לא ראוי, הדבר הזה. זה לא אנושי, זה לא יהודי, זה לא שום דבר.

ההערות שלי, אדוני היושב ראש, נוגעות לשני מישורים: יש מישור אחד שהוא מישור נקודתי. המערכת הזאת צריכה להיות שקופה וברורה. לא כל כך ברור לי האם האנשים מקבלים מידע. נראה לי שהכול, יש איזושהי תחושה שהכול מתנהל בשרירותיות: קמים בבוקר וזה פתאום קורה ככה; בערב זה הפוך. זה לא יכול לעבוד בצורה כזאת.

- - -

גם בעצלתיים אבל גם בחוסר שקיפות. מה הקריטריונים? מי מחליט? מתי מחליטים? לפי מה מחליטים? מה הקשר בין זה שאמרו לאותה אישה להתגרש לבין זה שפתאום אומרים לה שעכשיו היא לא יכולה. מה קורה פה? זו לא מדינת חוק. זה פשוט לא מדינת חוק הדבר הזה.

עכשיו, ברמה היותר עקרונית, אני אומר לך, אדוני היושב ראש, המסקנה שלי היא, אם זו התוצאה, צריך להגיד שהמבנה הנוכחי של חוק השבות לא מתאים. לא מתאים. הטענות שלי זה לא לפקידים. אני לא יודע, הם יושבים פה ומנהלים - - -

הוא אמר, אם כבר ללכת על כל הקופה.

ללכת על כל הקופה.

להעיר את כל ש"ס ויהדות התורה.

ללכת על כל הקופה. ללכת על כל הקופה.

אנחנו צריכים חוק שבות שיגיד שקודם כל אנשים שהקרובים שלהם ממדרגה ראשונה נמצאים בארץ יכולים להגיע לארץ ולהתאחד עם משפחותיהם. מה, זה המינימום.

אם אתה תלך דרך שינוי חוק השבות אז הסבתא של הגברת חן אסממאו, לדעתי, לא רק שהיא לא תראה אור במדינת ישראל, היא - - -

אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב ראש: חוק השבות שונה, הוא כבר שונה כמה פעמים.

היא לא תראה בגלל - - -

- - - תהיה סבתא.

לא - - -

אם הצלחנו להעביר רק אחד - - -

חוק השבות כבר שונה כמה פעמים. ואי אפשר, הסיפור הזה, הסאגה הזאת, נמשכת יותר מדי זמן, ואי אפשר להמשיך ולנהל אותה בצורות של מנגנונים יוצאי דופן, הומניטריים, חריגים וזה. כי כל מעקף שאנחנו נייצר עכשיו ייצר לנו את הבעיות של מחר בבוקר. הגיע הזמן לעשות פה שינוי חוק. להסתכל על הדברים עין בעין. קודם כל, לתת עדיפות לאותם בני משפחה מדרגה ראשונה שצריכים להתאחד ולקבל את כל הזכויות, ואחר כך אחרים.

תודה רבה.

מר בר הררי, ממש בקצרה, ואני מתחיל לחתור לסיום. כן.

כן, אני בא גם ממטה המאבק. אנחנו יושבים פה, כולנו, ביחד, בשנה האחרונה. ועדת הערר קיבלה מנדט לעבוד עד ה-1 ביולי, לפני שבוע.

איך הגעת למטה הזה? אתה יכול להסביר לי קצת, ככה, בקצרה?

במילה קצרה: אני הייתי באתיופיה מספר חודשים, הייתי שליח סוכנות.

- - - מתנדב אצלנו?

מתנדב. הייתי מתנדב בסוכנות היהודית.

במחנות.

אבל מה שאני רוצה רק להגיד: ועדת הערר, מה שחשוב לי, ועדת הערר קיבלה מנדט משר הפנים, עד ה-1 ביולי, להגיש את המלצותיה. יש מסמכים גם פה, לנו. להגיש את ההמלצות שלה כלפי הנושא הזה. עד ה-1 ביולי. לבדוק את כל המקרים ולהגיש המלצה. ואנחנו יודעים, הגיע ה-1 ביולי ואנחנו רואים שלא נבדקה שום פנייה. שנה שלמה אנחנו עובדים עם מאות משפחות, אנחנו עובדים איתן, מקרים כמו מר ארגאווי טספה וכמו - - -

אבל זה לא מה שהם אומרים. זה לא מה שאומרת הוועדה, שהיא לא בדקה. הם בדקו 450 - - -

הם בדקו, בדקו. הוועדה בדקה.

בימים האחרונים.

לא, לא, לא, לא. הוגשו 4,500 בקשות ולא נבדקו. זה כל העניין. הוגשו.

לא נבדקו. בימים האחרונים, אחרי שזה - - -, הם קיבלו הארכה בחודש - - -

לא זה מה שאני הבנתי.

זה קרה בלי שום קשר שבדקנו.

מה?

זה קרה בלי שום קשר. אתה אומר, אחרי שזה קרה בדקנו.

ב-1 ביולי היו אמורים להגיש המלצות, אחרי שנה שלמה. לאנשים הייתה תקווה שיקרה. יש מאות משפחות שיש להן תקווה שהדבר הזה יקרה.

כן. ברור. אוקיי.

יש פה נקודה אחת. זו נקודה מאוד-מאוד חשובה למה זה לא קרה, ושיגידו לנו למה זה. ומה שאנחנו מבקשים, זה מוועדת הפנים והגנת הסביבה, שהיא לא תעזוב את הנושא הזה עד שהדבר הזה ייפתר. מוגשת לכם גם העמדה שלנו על השולחנות.

לפנות לשר הפנים, כי לו יש את הסמכות והכוח מפאת החוק לטפל בנושא הזה. לשבת איתו, לדבר איתו.

אוקיי, תודה. כן.

פרופסור מיכאל קורינאלדי, ביקשת לדבר, אבל ממש בקצרה.

בקיצור. אני משתתף במאבק הזה של יהדות אתיופיה מזה 50 שנה. ממש כך. זה מתנהל בשונה לעדות האחרות שעלו מהתפוצות. יש צורך כל הזמן במאבק ציבורי ומשפטי, ושלב אחרי שלב הדברים מתקבלים. עכשיו, השלב הזה, אני רוצה להסביר בקצרה שיש בחוק השבות זכות אבות. הזכויות מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי. נכד נישא עם בת זוג. לכל זוג יש שמונה סבים: ארבעה מצד אחד וארבעה מצד שני. מספיק שהוא מראה שסב אחד יהודי, אז הוא שייך למסגרת.

בנוסף לזה, בגלל הספקות שעוררו מי שעוררו, שלא היה להם מקום, כי יש גם פסיקה של בית המשפט העליון שאפילו מומרים, גם כן, כשהם חוזרים בתשובה או רוצים לחזור בתשובה הם זכאים. ובכן, יש רשימות, והאנשים האלה נמצאים ברשימות: ברשימות של 2003 או של 2010. ובנוסף לזה, הם קרובי משפחה מדרגה ראשונה. אז יש זכות אבות. רשימות וקרובים – תביאו אותם מחר בבוקר.

תודה רבה לך.

טוב, אני חייב להגיד שאני יוצא מהדיון הזה ממש, ואני מודה שלא הייתי בנבכי העניין. אני התרגשתי מאוד עם העלייה במבצע הראשון, הייתי קצין אז צעיר בימ"מ, ונתנו סיוע. ואני אומר לכם: זה היה פשוט ממש מרגש. הרגשתי, מעבר לזה שעשינו הרבה מאוד דברים אחרים לביטחון המולדת, פה הרגשנו משהו שהוא ממקום אחר. והייתה התרגשות גדולה, ואני חושב שזה פרק מפואר. ולא סתם אמרתי לגבי - - -, כי - - - בעניין הזה, זה פרק מפואר בתולדות מדינת ישראל: - -

ללא ספק.

- - המוסדות, הסוכנות היהודית וכולם. ובסוף בסוף, דווקא, כמו שאנחנו ממש, אחרי שהבאנו את הקהילה המפוארת הזאת לפה, עשרות אלפים אם לא יותר, כן? בסוף אנחנו נשארים עם איזה טעם מר בפה כי לא מטפלים כראוי ממש בסיומת של העניין. ופה אנחנו מוועדה לוועדה, מרשימה לרשימה, איך שלא נסתכל על זה, ואני מפנה פה אלייך, הגברת מזל כהן, אני אומר לכם: הוועדה הזאת מונתה ב-1 ליולי. התשומות של הוועדה כנראה נפלאות: 15 דיונים, ביקור באתיופיה, ועברתם על כל - - - – הכול נהדר. אבל עולה אחד לא ראינו מהסיפור הזה. איפה התפוקה של הוועדה?

ולכן, אני צר לי ואני גם מוחה על העניין הזה שהוא לא הגיע, יושב ראש הוועדה לפה. אם הנסיבות האישיות באמת לא אפשרו את זה אז אני מבקש שיישלח לנו בנייר מסודר מה עשתה הוועדה, מה מתכוונת לעשות, מה המדיניות שלה. יכול להיות שיש אור בקצה המנהרה. שנדע שכן היא פועלת לכיוונים נכונים. אז במובן הזה אני מבקש לגבי הוועדה.

ועדת הפנים והגנת הסביבה קוראת לשר הפנים להביא בהקדם להחלטת ממשלה לאחד את המשפחות של יהודי אתיופיה ולהעלות אותם למדינת ישראל. קרובים שהם מזרע ישראל מצד אימותיהם או אבותיהם. כל הרשימות האלה שנעשו ב-2003 ונעשו אחרי זה – 97 המשפחות זה הדבר הכי בולט בעניין. 97 המשפחות האלה, שיד אחת, שמשרד הפנים החליט לגביהם; אבל היד השנייה, משרד העלייה והקליטה, לא מוכן לקבל אותם – זה בלתי נתפס. בלתי נתפס במדינה מתוקנת. זה כאילו ממשלה אחרת. מה זאת אומרת? שרת העלייה והקליטה היא ממשלה אחרת משר הפנים שקיבל את ההחלטה הזאת?

אז בכוונת הוועדה לפנות גם לשרת העלייה והקליטה. הוועדה תעקוב אחרי 97 הנפשות האלה שתקועות שם, ולא ממש אפשר להסביר להם למה שום דבר לא זז בעניין הזה. אני אדבר עם שרת העלייה והקליטה אישית, ואנחנו חייבים למצוא את הפלטפורמה. גם אם לא נצטרך, כמו שהציע אולי חבר הכנסת דב חנין, בצדק מבחינתו, אבל לא הייתי רוצה שעל הגב של 97 המשפחות האלה או 5,000 המשפחות האלה אנחנו עכשיו נתחיל בתהליך של שינוי חוק השבות שייקח לנו שנים על גבי שנים, ועד אז הם ימתינו שם. לכן אני אומר: צריך למצוא את הפלטפורמה הנכונה בהחלטת ממשלה או בחקיקה פרטית או בכל דרך אחרת, שייקבע להם סל קליטה אחר מסל עולה. שלא יקראו לזה סל קליטה, יקראו לזה סל הומניטרי, לא יודע מה.

אנחנו נקרא להרחבה של מנדט הוועדה. מנדט הוועדה היום מדבר מ-2010. אנחנו רוצים שהוא ילך אחורה, ל-1999, או לשנים, ל-2003, לרשימות של 2003. ואם צריך להרחיב את הוועדה בהיבט של; כי היא כבר בתוך העניין, היא מכירה את הנושאים, שומעת את האנשים, אז צריך לתת לה יותר כוח אדם או יותר אמצעים. אז אנחנו נמליץ לשר הפנים לעשות את זה ובמהרה.

אנחנו ניפגש גם עם שר הפנים בנושא של איחוד משפחות יהודי אתיופיה, ונבקש לעמוד על האחריות לפתרון המלא של הבעיות האלה. האחריות שלו כשר הפנים, אני חושב שהיא גם על חוק הכניסה וגם על החוק מסיבות הומניטריות היא מוחלטת. היא לא ניתנת לחלוקה. לכן אנחנו חושבים שזה לא מספיק. זה מספיק חשוב, לפחות כמו המרכולים בשבת בתל אביב כדי לטפל גם בעניין הזה.

תודה רבה לכם.

<הישיבה ננעלה בשעה 09:58.>