PAGE
2
הוועדה לקידום מעמד האישה
24/06/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 91>
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שלישי, כ"ו בסיון התשע"ד (24 ביוני 2014), שעה 12:00

<דיון מהיר בעקבות התחקיר הקשה ״סרט מלחמה״ שפורסם ביום ו', ב-7 ימים (ידיעות אחרונות) על ״האונס הוירטואלי״ וחוסר האונים של משטרת ישראל – של חברת הכנסת יפעת קריב >

חברי הוועדה: >
שולי מועלם-רפאלי – מ"מ היו"ר

יפעת קריב

>
רפ"ק גלעד בנט - קצין יעוץ וחקיקה סייבר, המשרד לביטחון פנים

פקד רחל גרייבן - קצינת יעוץ וחקיקה נפגעי עבירה, המשרד לביטון פנים

אביגיל סון-פלדמן - יעוץ וחקיקה (פלילי), משרד המשפטים

עו"ד אייל כהן - פרקליט במחלקה הפלילית, פרקליטות המדינה

ויטליה גבירמצן שיין - מתמחה (מחלקה פלילית) פרקליטות המדינה

עו"ד עילית אפשטיין - מדור פלילי, פרקליטות המדינה, מחוז חיפה

ברברה לנגד - מרכזת מניעת התעללות בזקנים, שרות ארצי ע"ס, משרד הבריאות

עו"ד מוחמד מסאלחה - עוזר משפטי, הרשות לקידום מעמד האישה

שרון צ'רקסקי - מנהלת קשרי ממשל, ויצ"ו ישראל

עו"ד מאירה בסוק - יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת

עו"ד ליאת קליין - היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות מינית

סיוון זקן - עובדת סוציאלית, לדעת לבחור נכון

עו"ד מי-טל גרייבר שורץ - מנהלת עמותת איגוד האינטרנט הישראלי

בושרה חלאילה - סטודנטית

ספיר - שם בדוי, מתלוננת

תמי סלע

דלית אזולאי

ר.כ., חבר המתרגמים
<דיון מהיר בעקבות התחקיר הקשה ״סרט מלחמה״ שפורסם ביום ו', ב-7 ימים (ידיעות אחרונות) על ״האונס הוירטואלי״ וחוסר האונים של משטרת ישראל – של חברת הכנסת יפעת קריב>

שלום. צהריים טובים. יום שלישי, כ"ו בסיוון תשע"ד, 24 ביוני 2014. 12 יום לחטיפתם של גלעד, נפתלי ואייל וכולנו ממשיכים להתפלל לחזרתם המהירה, בעזרת השם בריאים ושלמים לביתם.
אנחנו התכנסנו כאן בעקבות בקשה לדיון מהיר של חברת הכנסת, חברתי יפעת קריב, בעקבות כתבה שאני מניחה שכל מי שיושב סביב השולחן הזה קרא אותה בעיתון ידיעות אחרונות. כמה פעמים שאני לא אשמע, אדבר, אשתתף בדיונים ושוב אקרא כתבות ספוראדיות – עמוקות יותר ועמוקות פחות – אני אזדעזע מהקלות הבלתי נסבלת שאפשר להרוס חיים של אנשים, במקרה הזה חיים בעיקר של נשים צעירות. ואני גם אזדעזע שוב ושוב מהיכולת הבלתי נתפסת בעיני להגיד כלפי הנערות האלה אמירות כמו – אבל בחרת להצטלם, מה שחלקן אומר אחר נכון – בחרתי להצטלם – אבל בחלומות הגרועים ביותר שלי לא דמיינתי לעצמי שזה יהפוך עכשיו להיות תעודת הזהות שלי ברשת.
כמי שהעבירה הצעת חוק על הנושא של סינונים ברשת, של חובת סינון באתרים, הוצאת חוק של אורלי לוי-אבקסיס ושלי, נתקלנו שוב ושוב באמירות על הקושי לאכוף. אני חושבת שכולנו כבר מבינים שאנחנו נמצאים בעולם חדש. יש אנשים מומחים ממני שמבינים את זה כבר הרבה שנים. אנשים פשוטים ורגילים כמוני, שהרשתות החברתיות הם לא לחם חוקם, אפילו אנחנו כבר מבינים שכולנו נמצאים בעולם חדש, שאנחנו צריכים להתנהג כלפיו אחרת, גם מבחינת הדרישות שלנו מהקורבנות האלה.

התיאורים הקשים של אונס וירטואלי שחזרו שוב ושוב בכתבה הזו ושחוזרים שוב ושוב בכל העדויות של הנערות והנשים האלה, ובעיקר הצער שאופף אותי כחברת כנסת חדשה, לגלות שחוק שעבר בינואר, לפני כמעט חצי שנה, או חצי שנה מלאה, לא מצליח להגיע, או החוק, שהוא מופלא, עם מטרות נהדרות, לא מצליח בעצם להביא בסופו של התהליך לקיום של המטרות שלשמן חברת הכנסת יפעת קריב פעלה כל כך הרבה - אני חייבת להגיד - עם הסכמה מקיר לקיר בבית הזה ומספיק בעיני פעם אחת לראות סרטון כזה, בלי להכיר את הנשים והנערות שבהן זה מדובר ולהתפלל לשני דברים:

שלא נמצא את עצמנו סביב שולחן דומה לזה בפעם הראשונה שמישהי מהנערות או הנשים האלה תבחר לעשות מעשה שאין ממנו דרך חזרה. שלא נשאל את עצמנו איפה היינו, איך לא זעקנו, איך לא ניערנו את עצמנו יותר.

ודבר שני ,שהוא קצת יותר פרטי, כאימא לשבעה ילדים, מתוכם חמש בנות בגילאים שבין 8 ל-23, שחיה בסוג של בועה, אבל שגם היא נדקרת שוב ושוב, פשוט להתפלל שאני לא אקלע לסיטואציה שבאחד הסרטונים האלה תהיה הבת שלי או אחיינית שלי או בת של חברים שלי וכן הלאה וכן הלאה.

אז אני חושבת שמהמקום הפנימי הכי זועק הזה, עשתה חברת הכנסת יפעת קריב עבודה מופלאה בהצעת החוק ואסור לנו להרפות מזה.

חברת הכנסת קריב, בבקשה.

תודה רבה לך יושבת ראש הוועדה. תודה על המילים החמות שאמרת, חברת הכנסת שולי מועלם. באמת תודה.
אני חושבת שבאמת זו משימה שלקחו על עצמן כלל חברות הכנסת בבית, אבל גם כל חברי הכנסת, מכל סיעות הבית כמו שאמרת.

אני התחייבתי לחזור ולדון ולבדוק את החוק הזה שוב ושוב. אנחנו קיימנו עליו דיון במקרה בדיוק בשבוע שעבר בצורה כזו או אחרת, אבל זה לא משהו שהולך ונעלם אלא התופעה רק הולכת וגוברת, ואני ממש לא מפסיקה לקבל עוד ועוד ועוד פניות בפייסבוק שלי, ופניות ללשכה שלי מעוד ועוד נערות או מהורים לנערים, או מאנשים שבעצם חווים את החוויה הזאת.

אני אגיד שהדיון הזה הוא דיון לא משודר, כי נמצאת איתנו – ואני אשתמש מראש לא בשם האמיתי שלה - נמצאת איתנו ספיר, שתיכף תספר את הסיפור שלה, ואנחנו מבקשים מכל מי שנמצא פה בחדר, אם יש פה מישהו שמוציא החוצה, אז לא להוציא כלום. אנחנו הבטחנו שזה יישאר כאן בחדר רק בקרב היושבים, שהסיפור לא ייצא החוצה ולא יהיו תמונות ממה שקורה כאן בדיון. זו גם פנייה שהגיעה אלי, פנייה אישית דרך הפייסבוק, דרך האימייל.

אי אפשר להביא את כולם, אבל כמות הפניות, גברתי יושבת הראש, רק הולכת וגדלה ככל שאנחנו מדברים על זה יותר.

אז קודם כל אני רוצה לומר שחוק הסרטונים עבר, כך קוראים לו בקיצור ואני חושבת שזה ברור לכל מי שיושב פה בחדר, והוא מהווה תקדים, אבל אין טעם בחקיקה בלי אכיפה. אנחנו לא מצליחים לאכוף אותו, אז אנחנו צריכים לקיים דיונים על איך אנחנו אוכפים אותו.

בתחקיר של שבעה ימים שעשה אמיר סואן, שאתם בטח כולכם מכירים את התחקיר ואם לא – יש לנו פה את הכתבה, עלו מספר מקרים של נערות ונערים, גורמי האכיפה וצורת הטיפול שלהם, אבל שני כמה דברים שעולים מתוך התחקיר: קודם כל, שבסופו של יום כשמגיעים למשטרה ואחרי שמגיעים למשטרה ורואים את אוזלת ידה של המשטרה לטפל במקרה, עוברים לגורמים פרטיים. היום נוצר שוק שלם פרטי שבעצם הוא זה שמציע לנערות איך להסיר את האתרים האלה, איך להוריד את התמונות, איך לכתוב להם את המכתבים כדי שבעצם האתר יפסיק להעלות את התמונות או את הסרטונים וזה עולה הרבה הרבה מאד כסף.
עכשיו אני אומרת, אם השוק הפרטי יודע לעשת את זה, אז למה המשטרה לא יודעת לעשות את זה. למה הן צריכות להיסחט כספית פעם שנייה על ידי כל מיני מומחים, האקרים או מומחים למחשבים?

דבר נוסף שעולה בכתבה שאני רוצה להתייחס אליו, זה התגובות. לדוגמא, הנושא של אונס וירטואלי. הפרקליטות, במכתב שקיבלתי מד"ר חיים ויסמונסקי, אומר שבעצם בכלל המושג של אונס וירטואלי לא קיים, שאין כזה מונח.

סליחה - - -

עילית, מיד אחרי יפעת ספיר תדבר ואז באמת נפתח את זה גם לפרקליטות וגם למשטרה, לנסות להבין איפה כל אחד משני הגופים האלה עומד.

בדיוק. עכשיו, אני אומרת ואנחנו כבר דיברנו כאן בוועדות, על מקרה של נערה, ממש בשעות האחרונות הראנו לנו מקרה על נערה ששלחה מכתב לחבר שלה שהיא חשופת חזה ולאחר מכן בעצם, אחרי שהיא לא הסכימה לשלוח לו תמונות נוספות, הוא איים שהוא יפיץ אותה אם היא לא תיגע בעצמה, אם היא לא תבצע מעשים כשהוא יושב מהצד השני ומתסכל, וזה כבר לא בדיוק ברור מי יושב מהצד השני ומסתכל. זה אונס לכל דבר. זה אונס וירטואלי - כשמישהו יושב מהצד השני. בסדר, אנחנו צריכים להיכנס למושג הזה ולהבין אותו ולהתייחס אליו בהתאם.

וכן, נסחטים מינית ברשת ואנחנו מכירים הרבה מאד מקרים, ובתמימות, הרבה פעמים שליחת הסרטון הראשון או התמונה הראשונה היא בתמימות של גיל ההתבגרות – של תראה לי ואראה לך – וזה נגמר באונס וירטואלי.

, בנוסף, עוד דבר אחד שהופיע בכתבה - רשום שם שלהצעת החוק עלולה להיות השפעה על יכולת האכיפה ויצירת ההרתעה, או יש צורך ממשי באכיפה של העבירה החדשה ואין להקל בה ראש, ואז רשום שרשויות האכיפה עדיין לומדות את התיקון החדש ואת משמעויותיו, אבל כמו שאת אומר, זה מינואר. עבר כל כך הרבה זמן, אבל זה בפירוש הציטוטים שמופיעים בכל מקום.

רק נבקש שלא יצלמו כאן. לשם שינוי אנחנו לא רוצים תמונות.

אני ממש שואלת למה תגובת המשטרה, גם לעיתון וגם בכלל - שהחקיקה הזאת עלולה להשפיע אבל אנחנו צריכים עוד ללמוד את זה. אני חושבת שהחקיקה הזאת חייבת להשפיע וכבר למדנו את זה.

דבר נוסף שמופיע מהמסמך כאן, של פרקליטות המדינה, שבעצם אומר שלוקח זמן רב מפתיחת התיק עד להשלמת התיק ובעצם זה לוקח הרבה מאד חודשים, וגם הרבה פעמים שזה מגיע לפרקליטות - ואני יכולה לצטט – זה מגיע בלי כל המידע שצריך להגיע, לא כל החומרים נמצאים. אז גם, אני שואלת שוב את המשטרה – למה לוקח כל כך הרבה זמן בין פתיחת התיק ועד השלמת החקירה ועד שכל החומרים מגיעים אל הפרקליטות, ואם תרצו אני אמצא את הציטוט המדויק.

דבר נוסף שאני רוצה להתייחס אליו: אלה דברים בחוק מפריעים למשטרה. כי אולי זה הזמן לפתוח את זה ולהגיד אם אולי יש עוד תיקונים שצריך לעשות בחוק כדי להקל על המשטרה. אם החוק לא טוב למשטרה, למרות שהוא נעשה פה עם הרבה מאד דיונים ועבודה, אנחנו לא נמצאים פה כדי מה שנקרא לריב עם המשטרה או להקשות על המשטרה, אלא בואו נעשה תיקונים נוספים שיקלו על המשטרה. אז הייתי שמחה שנתייחס לזה.

גם רחל וגם גלעד, כל אחד מכם יגיב מהמקום שלו. ברשותכם, אני אקרא בשמות פרטיים, אחרת אם אני אגיד את כל התארים, אנחנו לא נגמור גם בעוד שעתיים.

רק עוד שני דברים. אחד, רצינו להציג לכם כאן אפליקציה שנקראת כדור אדום, הם גם היו אצלי הבוקר, החברה והם פשוט נאלצו ללכת. מדובר בקצינים בחיל האוויר שעושים את זה במסגרת הלימודים שלהם. פשוט אפליקציה נהדרת של כפתור אדום, כל אחד יכול להוריד את זה בחינם, היא לא עושה כסף. הם עושים את זה במסגרת הלימודים שלהם. ברגע שאתה לוחץ על הכפתור האדום זה עושה תמונת מסך ושולח את זה לחבורה הזאת של הקצינים מחיל האוויר, של הסטודנטים מהבין תחומי, שהם גם וגם, ואז הם מטפלים במקרה מול המשטרה.

אז פעם אחת בישיבה שהייתה לי איתם היום בבוקר, הם הראו לי אין סוף דוגמאות של תמונות וסרטונים שהם הסירו, באמת אין סופי – תמונות וסרטונים. ישבנו היום, עברנו על הדברים, זה היה אמור להיות מוצג גם לכם, אבל גם הם, כשהם מטפלים בנושא – אין להם כתובת אחת מול המשטרה. אז חשוב שיהיה בן אדם שהם יעבדו מולו ולא כל פעם הם יפנו למשטרה, מה שנקרא בפנייה אקראית, כי אני לא חושבת שזה התפקיד שלהם. הם פועלים להסיר את זה מהאתרים השונים, אבל מול המשטרה אני חושבת שצריכה להיות כתובת אחת מול החבורה הזאת, כי פשוט הם חבורה מאד רצינית.

אתם מבינים שמגיעים אלינו הרבה מאד פניות. לא הבאנו לכאן את כל הפניות של כל אחד שפיתח אפליקציה, אבל פה זו נראית קבוצה רצינית של אנשים שאין להם שום עניין להרוויח כסף, אלא באמת לעזור לזולת ויש להם אפליקציה ממש טובה שתופסת עוד ועוד תאוצה. אז זה דבר אחד, האפליקציה של כפתור אדום. הם מדברים שם בכלל על בריונות ברשת, גם על התאבדויות וגם על אלימות וגם על מקרים מאד מאד קשים וכמובן מגיעים גם לנושא המיני.

ודבר אחרון שאני רוצה להעלות, ועם זה אנחנו גם נגיע לסיפור שלך – זה אתר שנקרא דצ'ו, שאתם מכירים אותו, אולי מכירים אולי לא. גם אני נחשפתי אליו רק לאחרונה.

אני לא מכירה.

דצ'ו – זה אתר ישראלי. לדעתי זה נראה כמו דת שואו, אבל בעברית זה דצ'ו, שזה אתר שיש בו פורום שנקרא –ישראליות ערומות.

כן, על זה שמעתי.

ועל הפורום הזה לא מפסיקים לא להתלונן וגם הם בעצמם סיפרו לי היום שמתלוננים על הפורום הזה, מורידים ממנו תמונות, אבל איך שהתמונות יורדות מישראליות ערומות, הן חוזרות אחרי שבוע לישראליות ערומות. בכלל, אתר שנקרא ישראליות ערומות, גברתי יושבת הראש, אני חושבת שאנחנו צריכים לשים פה על סדר היום ואני שואלת מה אנחנו עושים עם אתר כזה?

אני לא יודעת מה אנחנו כמחוקקים יכולים להגיד - לא לפתוח אתר כזה? איפה הצנזורה, איפה חופש הדיבור, אבל המשטרה צריכה לדעת על האתר הזה. באתר הזה מעלים כל הזמן תמונות של ישראליות, קטינות, בוגרות, תמונות מהעבר, תמונות מהווה, סרטונים והאתר פועל חופשי, זה אתר צ'טים. פשוט כל אחד יכול להיכנס אליו תוך שנייה אחת מהפלאפון. אני חושבת שגם צריכה להיות איזו שהיא אמירה שלנו – מה זה המושג הזה ישראליות ערומות, אבל זה בדיוק הסיפור, ופה את נכווית מאד חזק מהאתר הזה. האתר מעלה כל יום תמונות של הבנות שלנו.

אז אני אומרת ככה, באמירה באמת מאד כואבת, אני מחזירה את זה לסדר היום של הוועדה. זה חוק שחוקק פה בוועדה ואני אומרת בואו נקיים את הדיון ואנחנו פה כדי לעזור אחד לשני ובסופו של דבר לעזור מה שנקרא לציבור של הפונות, אבל גם של הפונים. פנה אלי כבר נער מהקהילה הלהט"בית שהוא הומו ועל הרקע הזה בעצם התנכלו לו. זאת אומרת בזה זה באמת פוגש את כולם בכל מקום.

אז אלה הם הדברים.

תודה. לפני שאני אאפשר לך לדבר, ספיר, אני מרגישה שאת הברור מאליו לא אמרתי. התחושה שלי היא שאנחנו יכולים לשבת פה בהמון דיונים וסייבר, ונוריד עוד אתר ונעלה עוד אתר. כנראה החריש העמוק מצריך להיעשות כרגיל במערכת החינוך. זה כל כך ברור שהרגשתי שאולי, למרות הברור, כן צריך להגיד את זה. במערכת החינוך, במערכת הערכים שעליה אנחנו מגדלים פה נוער וצעירים, ולצערי גם כמה מבוגרים שמוצאים את עצמם במקומות הקשים האלה.

אני חושבת שבמקביל אני מבינה, אני שומעת שוב ושוב על אתרי אינטרנט סביב דברים אחרים שזה כל פעם שנוריד אחד יעלו עשרה. אני מניחה שאתה עוד תדע להגיד מספרים הרבה יותר נוראיים וגדולים, אבל עדיין אני חושבת שצריכות להיות אמירות הרבה הרבה יותר ברורות גם שלנו, אפילו במלחמה הסיזיפית הזאת להוריד, להוריד, להוריד, עד שנצליח לשלב איזה שהם כוחות של חינוך ואכיפה והענשה ולדבר קצת יותר על ערכים ופחות על הזמינות הבלתי נתפסת הזאת.
ספיר, בבקשה.

שלום.

שוב, אני מתחייבת בפניך שכל האנשים פה שומעים אותך ממקום - - -

אני חייבת להגיד, כאילו, אומרים שלא ייכנס צלם – אבל התמונות שלי כבר בכל מקום, אבל שלא יצלמו אותי פה, זה יפה.

אני מראש אתנצל אם אני קצת אשבר בהמשך. אני אספר לכם מה קרה לי. אני היום בת 28. כשהייתי בת 16 הייתי במערכת יחסים עם מישהו, שכבנו, הוא צילם את זה, אפילו לא הייתי ערה לתמונות, לא באמת, שזה נקרא לקחת מעט אחריות על הדבר הזה. סמכתי שזה לא ייצא לשום מקום. כעבור 7 שנים, כשהייתי בת 23, קיבלתי הודעה בפייסבוק ממישהו, מאיזה שהוא מכר רחוק, עם קישור לאתר הדצ'ו, כדאי שתראי את התמונות האלה, אני חושב שהן שלך.

אני לא יכולה לתאר את התחושה הפיזית במילים, כשראיתי את התמונות שלי. קודם כל מדובר על משהו כל כך ישן, לא הבנתי. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי כשראיתי את הדברים האלה. התמונות היו מלוות בתמונות של – אה, זה כבר ישן, זה רץ מלא זמן ברשת, יש גם סרטון, תעלו את הסרטון. ואני, לא היה לי מושג, לא ידעתי, לא ראיתי את הדברים האלה מעולם. יש סרטון גם. לא היה לי מושג. אני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

הייתי מאד נסערת. נסעתי למשטרה, תוך כדי שאני מתקשרת לאותו בחור. אמנם זה די ישן, אבל הצלחתי לדלות את המספר שלו ואני מתקשרת אליו, שמונה וחצי בבוקר, צלצול, צלצול, צלצול, מה עשית? אני בהלם. אני בדרך למשטרה, שתדע שאני הולכת להתלונן עליך וזה וזה. הוא אומר אני לא יודע על מה את מדברת, אני בחיים לא, אני מחקתי את התמונות האלה, זה בחיים לא יצא ממני, אני עומד להתחתן, זה הדבר האחרון שאני רוצה. אני אהיה שם איתך, אני אעזור לך, אני אתמוך בך. אמרתי לו תקשיב, לא מעניין אותי, אל תאכיל אותי שטויות, אני בדרך למשטרה, תדבר עם המשטרה.

הגעתי למשטרה. אני לא יכולה לתאר כמה זה מביך לבוא ולספר למישהו – יש תמונות שלי מקיימת יחסי מין. זה משהו שאני לא הייתי רוצה לספר לאף אחד, זה נורא נורא מביך. ואני מגיעה למשטרה וזה נורא נורא מלחיץ. ובאמת קיבל אותי שוטר מאד נחמד, שכבר בדרך סיפרתי לו פחות או יותר את הסיפור והוא ככה אמר לי תביאי לי לדבר עם הבחור הזה והוא ככה קצת הפחיד את הבחור והבחור כנראה גם שכנע אותו שזה לא משהו שהוא עשה במכוון והוא מוכן גם לבוא ולדבר ומה שצריך.

ואז השוטר בעצם הסביר לי שבגדול המטרה שלי צריכה להיות להסיר את התמונות מהאתר, לבקש מהאתר להסיר את התמונות ושאם אני רוצה, באופן פרטי או אם אני רוצה יכולים לנסוע למשטרה שינהלו חקירה אינטרנטית, זה המון זמן, המון כסף ושבגדול – לטובתי עדיף שפשוט יסירו את התמונות.

ככה טיפונת נרגעתי. ניסיתי לשלוח לאתר הזה מיילים, הודעות, הם לא הגיבו לי. ניסיתי להירשם לאתר כדי לרשום להם, הם לא אישרו את ההשתתפות שלי באתר. אותו בחור נרשם לאתר, נתנו לו להיכנס, הוא רשם להם שם שיסירו את התמונות ואכן הם הסירו את התמונות.

התחושות שליוו אותי אחר כך, זאת אומרת זו תחושה שכל בן אדם שרואה אותי ברחוב מזהה אותי. גם המחשבה ששבע שנים הדבר הזה הסתובב ולא היה לי מושג בכלל. זו תחושה שעכשיו אם אני מכירה מישהו, בן זוג, אני מפחדת לפגוש את החברים שלו, כי אולי הם ראו את זה, אולי. זאת אומרת אני עכשיו כוכבת פורנו לכל דבר. אני לא יודעת כמה בחורים עכשיו, אין לי מושג. אין לי מושג כמה ראו את זה ולא אמרו לי. זאת אומרת עכשיו בעידן של היום הדברים רצים מאד מהר, אבל אז, מה היה לנו – ICQ, מסנג'ר, זה לא היה זז כל כך מהר, אז אולי זה הטיפונת מזל שהיה לי, שהדברים ככה התדשדשו בדרך. בדרך אלי לפחות. בדרך לזה שאני אדע שהם היו שם.
וככה, אחרי כמה זמן הייתי באמת במעקב על האתר הזה, שאני חייבת לספר לכם שאם הייתי יודעת שאני באה לפה היום, הייתי עושה לכם אולי כמה פרינטים לא של התמונות, כל זה לא מעניין אף אחד, אלא של התגובות שם, כמו שיפעת אמרת: למי יש תמונות מהאונס בירקון, תעלו את התמונה של זאתי וזאתי, או כמה פעמים רשום שם – התמונה הוסרה לבקשת המשתמשת. זאת אומרת שיש מלא בנות שלא רוצות שהתמונות שלהן יופיעו.

לצערי, בגלל שאני רוצה לעשות איזה שהוא מעקב שהתמונות שלי לא צפות, ואני מקטינה ראש ובודקת רק באתר הזה, כי לא בא לי עכשיו לחשוב על כל האתרים שאני צריכה לבדוק בהם שהתמונות שלי לא צצו בהן, אני צריכה לראות תמונות של מלא בנות אחרות. זה אומר שכל פעם אני רואה איזה שהוא משהו שאני אומרת – יכול להיות שזה שלי, אז אני מורידה את הסרטון, אני רואה, ואני אומרת – אין סיכוי שהבחורה הזאת יודעת שהסרטון שלה קיים בכלל. זה לא מישהי שמצטלמת. זה לא זה. יש שם מלא תמונות של בחורות שאין לי ספק שהן כמוני, באפילה, עד שיום אחד מישהו יבוא ויגיד לה.

אגב, עובדת במשרד והייתי שקטה מהדבר הזה איזה שנתיים-שלוש, ופנתה אלי מישהי מהמשרד ואמרה לי תקשיבי, אחד העובדים, הוא לא רוצה להזדהות, ראה סרטון שלך. אני בחורה בת 28. עכשיו כאילו מישהו בא ויודע עכשיו. אני גם לא יודעת מי זה. אני לא יודעת אם אני עולה איתו במעלית, אם אני מדברת איתו בטלפון. הבן אדם הזה עכשיו ראה. זאת אומרת אין יותר מביך מזה. אין יותר מביך מזה.

וכשהיא אמרה לי את זה, זה לא נעלם. הדבר הזה פשוט לא נעלם. ואז נכנסתי לאתר הזה עוד פעם וראיתי את הסרטון. ישר ידעתי לאן להיכנס, ראיתי את הסרטון.

הוא חזר בעצם.

כן. זו פעם ראשונה שראיתי את הסרטון, אגב. שמעתי שהיה סרטון, לא ראיתי אותו.

דיברתי עם עורכת דין, שהיא חברה, ואז ראינו שבאתר דצ'ו יש דצ'ו ניהול אתרים או משהו כזה, זאת אומרת יש להם חברה בע"מ, הם לא מתחבאים מאף אחד. התקשרנו לנייד של הבחור שמנהל את החברה והוא ענה, והוא אמר לי בנחמדות – בואי תגידי לי מה מספר המודעה, הנה, אני מסיר את זה עכשיו, איתך, טלפונית, תוך כדי. אז הוא כאילו נורא משתף פעולה, אבל הוא גם שואל אותי – את רוצה שנמחק את זה או שנשאיר את זה למקרה שאת תרצי להגיש תלונה. זאת אומרת הוא ממש מקסים, בן אדם מקסים. אין לי תלונות אליו.

אבל אני אומרת – אין לך שום אחריות על הדברים שעולים בפורום? כאילו, מישהו מעלה תמונה לפורום, מיד המנהל - - -

ספיר, סליחה שאני קוטעת אותך. יכול להיות שלך אין תלונות אליו, אבל - - -

לא, לא, אני אומרת את זה בציניות, כמובן.

לנו יש המון המון תלונות.

אני אומרת את זה בציניות, כמובן. כי כשהם מעלים שם תמונות, אז יש כל מיני תגובות שם והוא סוגר פורום, הוא סוגר פוסטים, כי לא הוכחת שהיא ישראלית, או לא רואים את הפנים טוב. אז את זה הוא יכול לנטר, אבל את זה שאני ביקשתי שהתמונות שלי לא יעלו, כי הן צולמו כשהייתי קטינה ואני לא מאשרת שהן יפורסמו, זה אתה נותן להם להעלות ואתה מחכה שאני אעלה על זה, או שבמקרה הטוב אני אעלה על זה, במקרה הלא טוב מישהו אחר יעלה על זה ויגיד לי, ורק אז אתה תסיר אותן שוב.

הפורום הזה בעיני הוא ממש. עכשיו, אני רוצה להגיד שהוא מיץ הזבל האנושי, אבל זה שמישהו מהמשרד שלי פנה וראה ואמר לי, אז זה כנראה מסתובב בכולם. זה לא איזה שהוא משהו שאני יכולה להגיד – זה רק אנשים כאלה מסתכלים, רואים, מעלים. זה אצל כולם.

אגב, יש להם בפורום פוסט מאד נחמד על החוק, שהם בעצם מפרגנים אחד לשני, כאילו החוק הזה לא יגיע אלינו , זה סתם, זה לא עבר, אין לנו מה לדאוג. הייתי שמחה להדפיס לכם את זה.

לא יאומן, פשוט לא יאומן.

הם פשוט צוחקים על זה, זה מצחיק אותם. הם אומרים כן, ממש. גם עורכת הדין שלי אמרה מה את רוצה עכשיו? לתבוע כל מי שמעביר תמונה שלך? כן. אני אומרת מצד אחד לא בא לי לחשוב על זה, לא בא לי להיזכר בזה, בא לי לדמיין שזה לא קיים, אין לדעת מתי זה יפגע בי שוב, אבל בא לי לעשות כאילו זה לא קיים, לעשות כאילו זה לא קרה, אבל כן. בא לי להילחם, בא לי שיסגרו להם, בא לי שיתבעו אותם, בא לי שהם ייקחו אחריות על הדברים האלה. לא יכול להיות שהדברים האלה - - -

בא לך שם יענשו וכמו שאני אומרת שגם ישבו בכלא, מי שעושה את זה.

אני חושבת שמהצד הזה של המשטרה צריכה להיערך איזו שהיא חקירה, לפחות לגבי האתר הזה ספציפית. האנשים שמעלים, האם יש איזו צ'ק ליסט של – אנחנו מאשרים שהתמונות האלה חוקיות, הן של בנות מעל גיל מסוים, שהיחסים הם בהסכמה? לתת איזה שהוא צ'ק ליסט של האתר שאומר – תקשיב, מי שהעלה את התמונות אמר שהתמונות שלו, או לא יודעת, זאת אומרת להסיר לעצמו אחריות לגבי הדבר הזה.

תיכף גלעד ייתן לנו הסבר.

אני לא יודעת מה רמת החיים של האתר, אבל אני יכולה להגיד ממה שהם כותבים שם, שהם מאד מאד בקלות מסירים כל אחריות מעצמם.

אני רוצה לשאול אותך שאלה רחבה יותר ואם זה לא מתאים לך, אז אל תעני עליה. איפה המשפחה שלך בעניין הזה?

אף אחד לא ידע מהסיפור הזה. לא יכולתי להביא את עצמי לספר את זה לאף אחד. זה השלב שאני - - -

סליחה.

היה לי מאד קשה. לא רציתי לספר. איך אני יכולה לספר עכשיו למשפחה שלי שזה מה שקרה? כאילו, לא מצאתי את עצמי מספרת על זה לאף אחד. התהלכתי ממש הרבה זמן בהרגשה נוראית. אף אחד לא ידע מזה, בקיצור. גם שיש לי עכשיו בן זוג כבר כמה שנים, לא סיפרתי לו את זה, עד המקרה האחרון, שמישהו מהמשרד פנה אלי, כי הבנתי שאני לא יכולה לדעת. אם אני לא אספר לו, הוא פתאום ישמע את זה ממישהו אחר.

אני חייבת להגיד, גם מכעיס אותי עם עצמי שאני מסתובבת בתחושה שאני אשמה. אני מסתובבת בהרגשה שכאילו לי צריך להיות לא נעים. למה לי צריך להיות לא נעים? אני לא בחרתי את הדבר הזה, למה לי צריך להיות לא נעים? אני רוצה שכשמישהו יבוא ויגיד לי – ראיתי סרטון שלך – אז אני אגיד לו אתה פושע. לא אני לא בסדר. לא אני בן אדם זול. כולם מקיימים יחסי מין, לא עשיתי פה איזה שהוא פשע. לא בחרתי לפרסם את זה, לא פרסמתי שכולם יצפו בזה. אתה פושע שהסתכלת. בוא תגיד לי איפה ראית את זה, כדי שאני אדע למי לגשת.

אבל עכשיו אני נבוכה. אני מרגישה שזה מביך את זה ואני לא רוצה להגיד את זה ואני רק רוצה להתחבא, ואני לא צריכה להרגיש ככה.

צודקת.

אף בחורה לא צריכה להרגיש ככה.

את צודקת ואני חושבת שאת מאד - - -

שאת מאד אמיצה, ממש. אנחנו מודים לך שבאת ושיתפת אותנו, זה כל כך לא ברור מאליו.

תודה לכם שהזמנתם אותי.

ואני ממש שמחה להגיד. באמת כמות הפניות שמגיעות ואנחנו רוצים גם לדבר עם האנשים וגם לסייע להם ולהפנות אותם לארגונים, ואנשים פונים, פונים, פונים, ונבהלים, כמו שאת אומרת, מהחשיפה, כי כולן מסתובבות בתחושה שהן אשמות. ובאמת, אני אומרת היום את תתחתני, את תביאי ילדים לעולם, זאת אומרת את לא יודעת מי נמצא שם מסביב ואני חושבת שלפחות בחברה הישראלית – שהרי אי אפשר לקחת אחריות על כל העולם – אבל לפחות בחברה הישראלית צריך להוקיע את זה, צריך להעניש, צריך לאכוף את החקיקה ולחזק אותה וצריך לחזק את המרכזים, שיתנו כמה שיותר טיפול וסיוע, כדי שאף אחת לא תרגיש אשמה.

אני באמת מודה לך. את אמיצה מאד שבאת וסיפרת את הדברים.

תודה ספיר.

אני חושבת, חברת הכנסת קריב, שצריך להגיד משהו נוסף על החברה הישראלית, שיש לה הרבה מאד יתרונות והיא חברה מופלאה, אבל היא נורא קטנה, ובסוף בסוף כולנו מסתובבים באותו מעגל. התחושה שאני קיבלתי בעיקר מספיר, זה חוסר הידיעה מתי זה יבוא עוד פעם. וזה ששואל אותה, הבעלים של אתר כל כך נורא, הוא כבר מבין את השלב הבא, אז איפה אנחנו? הוא כבר שואל אותה – את רוצה שאני אוריד את זה או להשאיר את זה לתביעה שלך. זאת אומרת הוא כבר מצפה שתבוא תביעה.

אז מה קורה? עילית.

השאלה אם אתם רוצים להתחיל בנו.

אם את חושבת שכדאי שנתחיל בגלעד - במשטרה, אז בשמחה.

אולי כדי שלהבהיר קצת.

אוקיי, אז אני מקבלת את הצעתך ואני אבקש ממך, גלעד, להעשיר את עולמנו הדל ולספר לנו קצת מידיעותיך על האתרים האלה, איך זה מתנהל? ושאלת הדיוט גמורה – האדם הזה, שהוא לצורך העניין הבעלים של האתר, הוא צריך לקבל אישור ממישהו להקים דבר כזה? תתחיל איתנו לא מאפס, אבל נגיד מ-2.

טוב, קודם כל אני רוצה להגיד בפתיח, שזו באמת תופעה נוראית. אני חושב שזו אחד מהמניפסטים הנוראים של העידן החדש. האינטרנט מביא איתו הרבה מאד דברים טובים אבל המון דברים רעים. בפריזמה של הקורבן, ואני חושב אגב שצריכים להתייחס לכל התופעה הזאת מהפריזמה של הקורבן, כי בסופו של דבר, מה שהמשטרה עושה או לא עושה, זה הכל למען שתי תכליות. אחת, להפסיק את העבירה ומיידית, ושתיים זה לעשות מה שנקרא צדק. פשוט להביא את האחראים לדין בצורה מהירה.

אבל לרוע מזלם של הקורבנות, כל הפשיעה האינטרנטית, הפשיעה הספציפית הזאת, יכולת האכיפה של המשטרה על הפשיעה הספציפית הזאת, על העבירה הספציפית הזאת, מושפעת מהתמונה הכוללת של כל הפשיעה הקיברנטית במדינת ישראל.

יחידת הסייבר ומערכי הסייבר במשטרת ישראל פנויים לטפל בכל ההיבטים המאד מקצועיים והמאד ספציפיים של עבירות ברשת. קודם כל ברמה העקרונית אני רוצה להגיד, לפני שאני צולל לתוך המקצוע, שהאמירות, ככל שנאמרו על ידי חוקרי משטרה, למה לך, בואי רק נסיר את התכנים ונסגור את התלונה – ככל שנאמרו הן אמירות אומללות שלדעתי אין להן מקום, וודאי שלא בסופו של דבר, את יודעת, על ידי חוקר שהוא לא איש תוכן והוא לא מיצה את כל פעולות החקירה במקום שהוא יכול להגיד די, מיצינו, בואי נתרכז בהסרה.

אני רוצה להגיד משהו אחד ואני לא רוצה שזה יתפרש כאילו יש פה איזה סוג של הסרת אחריות מהמשטרה, כי למשטרה יש אחריות על העבירה הזאת, לא פחות מעבירות אחרות. מדובר בעבירה שיש לה מאפיינים מיניים, וזה מבחינת הקורבן אחת מהעבירות הנוראיות שיש. היא שקולה לאונס בעולם האמיתי, או אונס וירטואלי.

הפשיעה בעולם הקיברנטי היא פשיעה על סטרואידים. אני קורא לזה פשיעה על סטרואידים. היכולת להפיץ קובע בעידן המודרני - ריבוי קבצים לריבוי אנשים – אפשר לעשות את זה בלחיצת כפתור. שתי התשתיות שמשמשות את זה היום בעיקרן, הן רשתות חברתיות ותוכנות מסרונים.

במצב של רשתות חברתיות, אנחנו נמצאים במצב ראייתי יחסית מועדף, כי יש לנו אבא ואמא, יש לי שרת שנמצא לרוב בחוץ לארץ ואני יכול לגשת אליו, להגיש לו בקשה לסיוע משפטי ולהתחיל הליך של אחזור של הראיות ושימוש בהן.

במצב שאנחנו מדברים על תוכנות מסרונים, אין לי למי לפנות. החומר עצמו נשמר בפלאפונים הסלולאריים או במחשבים של כל אחד מהאנשים שמקבל אותו. צריך להבין שמדובר, אם אנחנו מזהים צוואר בקבוק - בנושא של סיוע משפטי לחוץ לארץ, אז יש מאות ואלפי עבירות שהן מטופלות במשטרת ישראל במישור הבין לאומי ויש צוואר בקבוק שם, יש צוואר בקבוק, גם כשזה מגיע בסופו של דבר לרשת חברתית או לשרת בחוץ לארץ, לצורך העניין, החברות האלה מקצות משאבים בקנה מידה אדיר – רק כדי לטפל בפניות האלה. בחברת פייסבוק יש שני מוקדים של 24 שעות שיושבים ומטפלים בכל הפניות לעזרה משפטית.

צריך להגיד מילה שאתם אולי לא תאהבו אותה, אף אחד לא אוהב אותה בקונטקסט הזה, אבל צריך להגיד אותה. היא נקראת תעדוף. העבירות האלה, ככל שלא מדובר בעבירה של חשש לפגיעה מיידית בחיי אדם, ככל שלא מדובר בפגיעה בילדים - שנמצאת בקונסנסוס, ככל שלא מדובר בעבירות אונס אמיתי, שארע בעולם הפיזי – מקבלות בחברות האלה, שהן צוואר הבקבוק בסופו של דבר, תעדוף, אני לא אגיד נמוך - - -

יש נמוכים ממנו.

יש עבירות הרבה פחות - - -

כן, למרות שברמה העולמית כבר יש מקרים של התאבדות בארצות הברית ובקנדה. וסליחה, רק אני אגיד עוד משפט אחד. אם אני לא טועה, ואני מתנצלת שאין לי את הפרטים המדויקים, אבל לפני שבועיים נרצחה ילדה בישראל אחרי שהופצו תמונות שלה, אם אני לא טועה היא מכפר ערבי. יש לי את זה בחדר, אני מתנצלת שלא הבאתי את זה. בארץ נרצחה נערה לפני שבועיים - - -

אנחנו בעצמנו טיפלנו במקרה אחד שבו - - -

אחרי שהתמונות שלה הופצו ואנחנו יודעים עוד על מקרים נוספים וזה רק לאחרונה, כך שבאמת מבחינתי זה מוות. אם זה מוות נפשי, אם זה מוות חברתי, אם זה מוות לעתיד, ובסופו של יום, הנה, בישראל נרצחה לפני שבועיים נערה - - -

נכון. אני מסכים ואני חושב שיש היבטים ויש זוויות ואספקטים של התופעה הזאת, שיכולים להתפתח בהרף עין לאסון. גם במישור של התאבדות אגב. בחורה שרואה את התכנים האלה ולא מסוגלת, יכולה לבצע איזה שהוא אקט.
אגב, שייאמר פה בצורה הכי ברורה, לבנות, לנשים יש זכות לצלם את עצמן ככל שהן רוצות, וזה לא אומר. שלא ישתמע מזה ש - - -

בסדר, אבל אנחנו גם בהסברה אומרים אל תצלמו את עצמכם יותר מדי.

כן, זהו.

אני רוצה להגיד משהו לגבי כמה מהדברים שנאמרו פה. קודם כל לטעמי האישי, אם צריכה לצאת בשורה מהוועדה הזאת, היא צריכה לצאת במישור של הסברה והיא צריכה לצאת במישור של הסרה וולונטרית. דובר פה על המשטרה כאמצעי להסרה וולונטרית. אני חושב שהסרה וולונטרית, אגב, זה כבר מקצוע יותר.

מה זה הסרה וולונטרית?

פונים לשרת שמחזיק נתונים או לרשת חברתית לצורך העניין. רוב הרשתות החברתיות הגדולות, התאגידים המסודרים בחוץ לארץ, יש להם התחייבות להימנעות - - -

להימנעות.

וזה מאד מאד מהיר.

את האתר הזה, הדצ'ו הזה, שאנחנו שוב ושוב נגיד את שמו ועוד מעט נרחיב לגבי מי שעומד מאחוריו - - -

תיכף אני אגע בזה.

למי צריך לפנות בשביל להוריד את האפשרות שיהיה בכלל חלק שהשם שלו, ההגדרה שלו היא - ישראליות ערומות. למי?

אני תיכף אגע בזה, זו סוגיה לא פשוטה. אנחנו נכנסים פה לסוגית הלגיטימיות של אתרים פורנוגרפיים בארץ ובעולם. היא לא מפחיתה מחומרת העבירה או המעשה של אתר ישראלי או שלא ישראלי, שבאופן סדרתי מעלה תמונות של נשים מהסוג הזה.

אי אפשר לפחות מהאתר לקחת אחריות על הפרסום.

אפשר לדרוש לקחת אחריות גם במישור הפלילי וגם במישור האזרחי, אני תיכף אגע בזה. אבל אני רק נותן פה איזו שהוא תיאור. אנחנו נכנסים לתוך אזור של מידת הלגיטימיות של פורנוגרפיה ברשת. אני לוקח בחזרה אחורה.

יש לגיטימיות לפורנוגרפיה ברשת? זה לא עבירה על החוק, חברתי מפרקליטות המדינה?

לא, אם זה בהסכמה.

אולי אני אגיד רק במשפט.

אוקיי. גלעד, שנייה, רק שיאשרו אותי, כי לי היה ברור שפורנוגרפיה ברשת זה נגד כל מה שאנחנו מאמינים בו, חברים.

צריך שתהיה לך הסכמה של המצולמים.

תיכף היא תגיד.

שמי אביגיל סון-פלדמן, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים. אני רק רוצה להבהיר במשפט, שאחד היסודות של העבירה הזאת, כמובן, היא העדר הסכמה של - - -

של המצולמת.

אז עצם הפרסום, כשלעצמו, זאת אומרת נגיד אם מישהו מפרסם תמונה של עצמו, אז זה לא תהיה עבירה פלילית, ולכן אי אפשר להגיד שעצם האתר, באופן גורף, זה עבירה פלילית, כי עדיין צריך את העדר ההסכמה.

לא, אבל לו יצוין שספיר עכשיו תוכיח שהיא לא נתנה את הסכמתה, אז מה הדרך מבחינתנו כדי שלא צריך-. זאת אומרת מה שאת אומרת לי זה שעכשיו צריך שכל אחת מהבנות האלה, שהעלו תמונה שלה, צריכה באופן אישי, לא משנה התהליך הפיזי, צריכה באופן אישי להגיד – זה לא היה בהסכמתי, ורק אז אנחנו נתחיל לפעול.

לא, יכול להיות שיש דרכים שונות לאכוף, אני רק אומרת שפורנוגרפיה ברשת, מה שנקרא, היא לא בהכרח תהיה עבירה פלילית.

רק שנייה, אני כבר נותנת לך להמשיך. אני פשוט רוצה להגיד פה איזו אמירה שאולי תחשב שמרנית עד אימה, לא יודעת. אנחנו יכולים לשאוף שלא תהיה פורנוגרפיה ברשת, או שאנחנו יכולים להגיד על זה איזו שהיא אמירה ערכית?

ערכית – כן. חוקית – זה - - -

לא, לא, חוקית, ערכית - אנחנו יכולים להגיד?

לפחות לשנות את נקודת האיזון, שהם יוכיחו שהייתה הסכמה, ולא שהם יצטרכו להוכיח שלא הייתה פה הסכמה.

טוב, זה אחר כך החברים בפרקליטות יסבירו לנו איך משנים את המשקל הזה.

אני רוצה להגיד שבהיבט של הקורבן, החקיקה והאכיפה שלה היא מאד מאד חשובה, אבל אם אנחנו עושים Zoom Out ואנחנו מסתכלים על התופעה כתופעה, אז החוק הפלילי הוא לא - וזה משהו שרשויות האכיפה ומדינות הגיעו אליו למסקנה בשנים האחרונות, בעידן החדש - החוק הפלילי הוא המענה האינטואיטיבי לבעיות מהסוג הזה. אנחנו כבר נסביר את זה.

חברת הכנסת קריב אמורה לבקר ביחידה שלנו.

כן, כולנו, כל הוועדה אמורה לבקר.

הם מצטרפים אלי. הבאתי את כל הוועדה איתי.

כן, כל הוועדה.

אנחנו נסביר את בפרוטרוט את ההיבטים של העידן החדש, אבל צריך להבין שלהסתכל בפריזמה של 50 תיקים שנפתחו בחצי השנה האחרונה ולבדוק בכל אחד מהם את פעולות החקירה ואת צווארי הבקבוק הראייתים, זה לעשות סוג של Zoom In נקודתי על הבעיה. הפתרון לבעיה הזאת הוא לא בהכרח משטרת ישראל, ושוב Disclaimer, אנחנו לא מסירים מעצמנו אחריות לטיפול בתופעה.
לגבי דברים אחרים שנאמרו פה, כפתור אדום, אני בקשר עם אחד הבעלים. עוד לא פגשתי אותם, אבל שוחחתי איתו טלפונית.

אם היו אמורים להיות פה בוועדה היום וברגע האחרון זה לא-, הם היו כאן בכנסת.

אני סומכת על היכולת שלך ושלהם להיפגש ולקדם את זה למקומות ראויים.

מה שעלה בשיחת הטלפון, אנחנו יותר דיברנו על הנושא של בריונות רשת ושאלתי אותו אם במשרד החינוך יש איזה שהוא גורם שיושב בצורה רציפה, איזה שהוא חדר מצב – 24/7. היום בלילה מישהו פרסם בפייסבוק, הרים פרופיל שנאה לאיזה שהוא ילד בכיתה. מחר בבוקר כל הילדים בפורום הזה נכנסים לכיתה ביחד. המורה יודעת מזה? המנהל של בית הספר יודע מזה? הוא אמר לי שבמשרד החינוך אין אף גורם. יש להם Point of contact שהם פונים אליו ספוראדית, אבל אין משהו ממוסד.

אני חושבת שלעניינים האלה צריך להזמין את שפ"י.

מיטל, ברשותך, בלי שייחשב לי שאני לא נותנת לך את המקום שלך, אני רוצה לשמוע את עילית. גלעד, במשפט הסיום שלך אני רוצה ממך המלצה לנשים ונערות כמו ספיר. מה המשטרה אומרת לי או ליפעת, להגיד לפניות הבאות שמגיעות אלי. אימהות נסערות, בנות או בנים, גילינו, מישהו אמר לנו, נכנסנו ראינו. באמת העלו תמונות שלי. מעולם לא הסכמתי. לא ידעתי שצילמו אותי בכלל.

על האחריות האישית שלנו על החיים שלנו, זה בסדר, זה בכל גיל כנראה יש לנו ואנחנו חייבים לחנך את הילדים שלנו גם בדבר הזה. מה מבחינתך, מבחינת המשטרה ההמלצה לבנות האלה?

אני יכול להמליץ קודם כל במישור של הפעילות המשטרתית בנושא הזה, אז קודם להגיש תלונה. לא לוותר על התלונה. לבקש מהמשטרה לנסות, ככל שאי אפשר להסיר תכנים בצורה עצמאית, לבקש מהמשטרה לסייע בהסרת התכנים. יש לנו מערך של נפגעות ונפגעי עבירה, לבקש לקבל עדכון רציף מהמערך הזה במשטרת ישראל, על מה קורה עם התיק. להגיש, ככל שמי שסבורה שהתיק לא מטופל או רוצה עדכונים או לא מקבלת עדכונים, להמשיך ולפנות למשטרת ישראל בנושא הזה.

אנחנו כאיזו שהיא יחידה, וצריך להבהיר שזה מטופל בכל תחנות המשטרה, לא רק במערך הסייבר של המשטרה. מערך הסייבר נותן מטריה מקצועית בנושא של טיפול בחומר מחשב רלבנטי, אבל באופן עקרוני זה מטופל בכל תחנות משטרת ישראל. אנחנו כסוג של מערך מקצועי שמפקח על זה, נמשיך לעקוב אחרי התופעה וגם במישור הפרטני.

תודה רבה.

אז רגע, יש לי שאלה. אני לצורך העניין, כשהסרטון צף לפני חודש בערך והסירו אותו, עדיין לא הלכתי למשטרה להגיש תלונה, אבל ההרגשה שלי שאני צריכה ללכת למקרה שאני ארצה אחר כך. זאת אומרת שאחר כך אני לא אגיע לבית המשפט ויגידו לי למה לא התלוננת. אבל אני לא יודעת – להגיע לתחנה ולהגיד טוב, אבל כבר הסירו את זה, אבל אני ראיתי ושמרתי? זאת אומרת עם איזה נתונים אני צריכה להגיע שיקלו עליך?

כל פרסום על ידי גורם נפרד מקים עבירה נפרדת. את לא צריכה לחשוש, את יכולה להגיש תלונה. אנחנו נדבר על זה אחרי זה, בסוף הדיון, אם תרצי. וודאי שיש לזה השפעה על המישור האזרחי, אבל זאת לא הסיבה שבגללה צריך להגיש תלונות, לא בגלל תביעות אזרחיות בעתיד. צריך להגיש תלונה כי בוצעה עבירה ואם גילית שבוצעה עבירה - - -

אז מה אני אמורה לצפות שיקרה?

המשטרה תטפל בזה בכלים שהיא יודעת לטפל. אם יש גורם נוסף שפרסם את זה, אם דיברת על האתר הזה, אנחנו נבדוק - - -

באיזה שהוא אתר, יש עליו איזה שהוא, זאת אומרת ברגע שאני באה ומתלוננת?

ברשותך, נדבר על זה אחרי זה.

בסדר, אז את זה נשאיר באמת לשיחה אישית ביניכם.

עילית, בבקשה.

קודם כל צהריים טובים. האמת היא שאנחנו כאן שניים, אני לא לבד.

כן, חיים ויסמונסקי אמר שבדיון תתייצב גברת עילית אפשטיין.

לשמחתי נמצא איתי גם עורך דין אייל כהן מפרקליטות המדינה, מחלקה פלילית, ושנינו נשיב על כמה עניינים שעלו כאן.

בעיקר לגבי ההתייחסות שציינתי גם בדיון הקודם, על כמות התלונות שהוגשו לעומת כמות התיקים שנפתחו, כתבי האישום.

גלעד אמר על זה משהו.

עוד מעט אני מבינה שעורכת דין רחל גרייבן מהמשטרה תוכל למסור נתונים לגבי מספר תיקי החקירה שנפתחו. אני מניחה שאתם יודעים, אבל מי שמנהל את החקירות זאת משטרת ישראל, כשאנחנו הפרקליטות מוסמכים לטפל בהגשת כתבי אישום או בסגירה של תיקים, בגין העבירה על פי חוק הסרטונים, כשם שהיינו מוסמכים גם לפני כן לטפל באותו מעשה, כשהוא עדיין היה תחת "הכובע" של עבירות על הגנת הפרטיות.

נמצא בפניכם המכתב של עורך דין ד"ר חיים ויסמונסקי, שהוא גם ליווה את הצעת החוק על גלגוליה ואחראי אצלנו בין היתר גם על הנושאים של עבירות מחשב וחקיקה. אני לא אחזור על מה שנאמר שם, אבל אני אולי טיפה אבהיר.

כשנפתחת תלונה במשטרה, היא נחקרת על ידי המשטרה, המשטרה מחליטה כיצד לחקור, וכשהיא סבורה שהתיק בשל דיו כדי לעבור להחלטת פרקליטות, היא מעבירה אותו אלינו.

כשעורך דין ויסמונסקי מתייחס כאן לכך שלעתים אנחנו מחזירים את התיקים למשטרה להשלמות חקירה, זאת לא ביקורת שלנו על המשטרה, זה חלק מהליך העבודה בתיקים בכל המישורים: בגניבה ממעביד, באונס וברצח.

מה הרעיון? הרעיון הוא שהם חוקרים, הם מביאים את התיק אלינו. לעתים התיק הוא כזה שאין לנו שום הערה ושום בקשה אלא אנחנו יכולים לקבל החלטות על סמך התיק המלא שנמצא בפנינו – בין לסגירתו ובין להגשה, וגם די נתונים כדי להחליט בגין איזו עבירה. אבל פעמים רבות יש לפרקליט שמטפל בתיק גם איזה שהוא אימפוט שלו דברים שבעיניו חסרים, טעונים השלמה, דברים שבעיניו אמורים להיבדק שיחזקו או יעזרו לנו לרדת לחקר האמת, ולעתים חקר האמת הוא גם לא להגיש תיק.

אנחנו פונים למשטרה, מחזירים תיק ומציינים איזה השלמות חקירה אנחנו רוצים. עכשיו, החזרת תיק זה לא אומר שאנחנו הפסקנו לטפל. זה אומר שאנחנו ממשיכים - - -

לא, זה ברור לגמרי. כולנו כבר - - -

ואנחנו עושים את זה בשיתוף פעולה, מקבלים ורואים אם יש די ראיות או לא.

מה שעוד חשוב לציין, זה שהתיקון התפרסם ב-8 בינואר 2014. אם מדובר בתיקים שנמצאים בפרקליטות והעבירות בוצעו לפני השינוי בשנת 2014 – התיק יוגש אחרי 8 בינואר 2014, אבל לפי הוראות החיקוק שהיו קיימות בעת ביצוע העבירה. זה הדין הפלילי, הוא לא חל רטרואקטיבית. רק על עבירות שבוצעו החל מה-8 בינואר 2014, הן עוברות אלינו, רק בהן נוכל לטפל על פי חוק הסרטונים.
אנחנו הגשנו כתב אישום אחד לבית משפט השלום לנוער בנתניה, בגין עבירה לפי החוק החדש.

האם סגרתם בתקופה הזאת תיקים שהוגשו?

לי לפחות אין נתונים. אנחנו נעזרנו באיזו שהיא בדיקה אצלנו, אבל מסד הנתונים שלנו הוא פחות ערוך לשליפה פר סעיף או פר סעיף קטן - - -

אנחנו מודעים לזה בשלל הוועדות שאנחנו יושבים בהן, שוב ושוב נעלה את זה שמסד הנתונים מאד בעייתי.

אבל לכן אנחנו עזרים ועובדים יד ויד עם המשטרה. אנחנו כולנו חלק בלתי נפרד מהרשות האוכפת. ואם נאמר שיש תיק מסוים, אין לנו שום בעיה לנסות ולאתר אותו, כך שגם אם מסד הנתונים שלנו לא ערוך לשליפה באופן שהמשטרה יכולה לשלוף, זה לא אומר שאנחנו לא יכולים לטפל.

תתייחסי לנושא של האונס הוירטואלי.

אני מיד אתייחס. אני אנסה לאבחן ולזה יתייחס גם חברי עורך הדין אייל כהן. יש הבחנה בין שני מושגים שונים, בין חוק הסרטונים, שנוגע כפי שכאן מכירים היטב בוועדה, בהוראת חוק קונקרטית של הפצה של תמונות או סרטים שהם בעלי תכנים שמתמקדים במיניות. כשמדברים על אונס וירטואלי או מעשה מגונה וירטואלי, הכוונה היא למישור אחר של פגיעה מינית – עורך דין כהן מיד ירחיב.

יש מקרים שבהם יכול להיות שמתבצעת עבירה גם לפי חוק הסרטונים וגם עבירה של מעשה מגונה או אונס וירטואלי. אלה שני דברים שהם לפעמים שונים ולפעמים מצטלבים. אם תרצו, אחרי הישיבה אני יכולה להראות לכם דוגמא אחת מיני עוד.

מיני רבות.

מיני עוד, שהוגש לפני שבוע בפרקליטות מחוז חיפה כתב אישום בגין פגיעה מינית וירטואלית, לא לפי חוק הסרטונים.

עכשיו, חשוב לי מאד להדגיש, אנחנו בפרקליטות כמובן משתדלים להיות ערים לכל תיקוני החקיקה הרלבנטיים אלינו, אבל כן, במיוחד בגלל שהפרקליטות הייתה ערה לחשיבות ולחידוש שבחוק הסרטונים, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, הפיץ לכלל הפרקליטים במישור הארצי, כבר בתחילת חודש מארס, הנחייה מאד מאד מפורטת, שמתייחסת ליישומו של חוק הסרטונים.
התוכן הוא לא משהו שאנחנו רוצים להפיץ, אבל שוב, מבחינתי, חברות הוועדה הנכבדות, אני אוכל אחר כך להראות להן, כשבאותה הנחיה יש קודם כל סקירה של מהות התיקון. יש התייחסות גם להשלכות שלו, מעבר לניסוח עצמו. לא משאירים לכל פרקליט לנחש מה ההשלכות, אלא מכניסים את זה עם הכפית לתוך הפה. גם השלכות מהותיות ופרוצדוראליות, כולל לגבי חוקים אחרים.

אני אשמח לקרוא את זה כדי להכיר ולראות.

אני בוודאי אמסור את זה .

ולראות איך החקיקה שלכם מיושמת, שזה חלק מהתהליך.

בוודאי ובוודאי. אני אשמח להראות אחר כך. חשוב לי גם להגיד, חברת הכנסת קריב וחברת הכנסת מועלם, תוכלנה לראות בהנחיה גם מלל מפורש של המשנה, ואני אפנה כאן אל העמוד האחרון שמדבר על זה שקיים אינטרס ציבורי ממשי באכיפתה של העבירה החדשה ושאין להקל בה ראש, ומדובר על הפגיעה הרעה של העבירה וההשלכות מרחיקת הלכת שלה על חייהם הנפגעים.

כלומר, הערנות קיימת. ואמנם אני לא משטרה, אבל אני יכולה להגיד שאלי הגיע, שהושבו תיקי המעצר, חוקר מחשבים מהמחוז בקשר לעניין אחר, וסיפר לי בעניין רב שסיפרו להם ועדכנו אותם שקיים חוק סרטונים. אז אמנם אני נטולת מדים, אבל לפחות הייתה לי תחושה שמישהו יודע שזה קיים.

תודה, תודה רבה.

כן, עורך הדין אייל כהן, בוא תשכיל אותנו.

שלום, צהריים טובים. קודם כל בנימה אישית, ליבי איתך ויישר כוח על הגישה הבראה שבאמת לא את אשמה בכלום. תמשיכי כך.

אני רוצה במספר נקודות להשלים את דברי חברי כאן. כאמירה כללית, חשוב לי מאד להסביר שאנחנו בפרקליטות, מתמודדים ככל יכולתנו בפן המשפטי עם כל המריעים בישין שהוא תוצר של האינטרנט. אמר פה גלעד שיש דברים טובים, יש גם דברים פסולים ואנחנו מתמודדים, כאשר באינטרנט תמיד המציאות מקדימה את החקיקה ורק אחר כך בא הדין והפרשנות.

אז כשבא האינטרנט בכלל לא ידעו איך להתמודד. אני רוצה להזכיר לכולנו, למי שיודע או לא יודע, דומני זה היה בשנת 2004 – הגשנו בפרקליטות תל אביב את התיק הראשון, שבו ישראלי הואשם בעבירה של פרסום פדופיליה מקוונת. כלומר, יש תופעה נלוזה, יש תעשייה שלמה, חובקת עולם, של ניצול קטינים, וסליחה שאני לרגע סוטה מהנושא, אבל זה לא ממש סטייה, כי זה מאד קשור. של קטינים אמיתיים, בשר ודם, שנאנסים בפועל בכל מיני מקומות בעולם, וזה מתועד ומופץ כחלק מתעשייה.

עוד לפני עשור, ... כחלק מהמאמץ של האינטרפול, אני זוכר שהמשטרה עשתה בזה עבודה יפה ובאמת האינטרפול הגיע לקטינים האמיתיים והצילו אותם. ממש עושים מחקר, רואים לפי הסרט, מקבלים מהסרט עצמו כל מיני סימנים איפה הוא צולם ובסוף גם הגיעו והצילו כמה עשרות ילדים, למיטב זיכרוני.
כל הנושא, קשה פה להרחיב, אבל כל הנושא, כל התחום של עבירות מחשב, הוא נושא מאד מורכב והוא מספק עבודה להרבה עבודות דוקטורט. יש פה הרבה מאד היבטים משפטיים ואנחנו כל הזמן עסוקים בליישם את ההתאמה של הדין הישראלי, את היישום שלו, את הפרשנות הנכונה בבתי משפט.

אנחנו תמיד באים לבתי המשפט ולשמחתי ברוב המקרים מצליחים להביא גם לתוצאות טובות, שבמובן הזה שתיק מגיע לעליון, ואני מדבר על אותם מקרים שבהם החוק עצמו לא ברור - הרי יש מחלוקת לגבי הפרשנות שלו - בית המשפט העליון, לשמחתי, בהרבה מאד מקרים קיבל את הפרשנות התכליתית, שהיא לאו דווקא פרו הנאשם, אלא להיפך, פרו האינטרס החברתי, הציבורי, ונתן פרשנות שהיא מחייבת כמובן את כל הערכאות הנמוכות, וכך מאז 2004 בתיק הראשון שהיה לנו, של ישראלי שהואשם בפרסום פדופיליה, אותו בחור, רק מהבושה עלה לגג וקפץ והתאבד, שזה הכניס את כולם לאיזו שהיא טלטלה, אבל מאז למרבה הצער יש כבר לא מעט תיקים כאלה.

אז הנושא שאנחנו מדברים עליו כאן היום הוא חלק מהאג'נדה הכללית שבה אנחנו מתייחסים לדברים, ופה נקודתית נעבור לנושא אחר, ואני רוצה לומר, נשאלתי פה שאלה לגבי מי צריך להוכיח מה, לגבי יסוד ההסכמה.

העבירה החדשה של חוק הסרטונים היא לא שונה מכל העבירות בחוק הישראלי, במובן של דיני ראיות שחלים במידה שווה על כולם. אני כתובע פלילי בבית המשפט צריך להוכיח אשמה של נאשם מעל לכל ספק סביר, וגם לנאשמים יש זכויות. לא יכול להיות שאנחנו נרשיע חלילה חפים מפשע. אני כתובע בבית משפט צריך להוכיח את ההתקיימות של יסודות העבירה, כשאחד מיסודות העבירה הוא כמובן היעדר הסכמה.

עכשיו, הנטל הסופי בכל משפט פלילי, הוא לעולם על המאשימה, על המדינה. יחד עם זה, אני לא רוצה יותר מדי לגלוש להרצאה במשפטים, אבל יש מונח שנקרא נטל טקטי. זאת אומרת שברגע שספיר כמתלוננת או כל אחד או אחת אחרים מתלוננים, ברגע שבא אדם ואומר – הדבר הזה נעשה ללא הסכמתי, אז כבר יש לי כתוב את הראייה הראשונית, שאיתה אני יכול ללכת לבית המשפט ולטעון, לא - - -

אבל אייל, האם אנחנו יכולים ליצור מצב משפטי במדינה, שבו הבחור שבאתר הזה, הוא צריך לקבל הסכמה לפני שהוא מעלה את התמונה. אם תגיד לי תשמעי, זה לבית הזה, בסדר, אז יש פה שתיים שהן בבית הזה. השאלה איך אנחנו יוצרים את זה שהתמונות האלה לא-. לו יצוין שתעלה תמונה - - -

אני אומר שברגע שיש מתלוננת שאומרת – זה לא נעשה בהסכמתי – הנטל לצד האחר עובד להוכיח אחרת. זה כבר קיים בדין הישראלי. לא ממציאים פה את הגלגל, זה אותו נטל טקטי ש - - -

כן, אבל אני שואלת אותך שלב אחד לפני. הרי האיש הזה מקבל תמונה, בסדר? הוא לא מכיר כל אחת מהתמונות שעולות שם – שכנראה נוראיות לפי התיאור. האם אנחנו יכולים ליצור מצב משפטי, חוקי - - -

סליחה שאני מתפרץ. להבנתי האישית עצמה הצנועה, ואולי אני טועה פה ומי שחושב אחרת וחולק עלי יגיד. להבנתי המשפטית, אותו אדם הוא כבר במצב שעומדת לחובתו איזו שהיא חזקה ראייתית. מהרגע שיש תלונה קונקרטית, הוא לא יכול – להבנתי המשפטית הצנועה – רק - - -

להגיד לא ידעתי או לא ידעתי מי זאת.

זה לא מספיק. כל שופט סביר, להבנתי הצנועה - - -

אז עצם העובדה שהתמונות המשיכו לצוף?

זה מקים, מטבע הדברים, חזקה שהוא צריך להפריך אותה.

זאת אומרת שהבעלים של האתר או מי שעובד שם באתר יודע שהם - - -

כל דיני הראיות גם מבוססים במידה רבה על ניסיון חיים ושכל ישר. להבנתי, כל שופט סביר שהנאשם יגיד לו – העליתי, יגיד לו – סליחה, הרי פה מדובר בדברים בקודש וקודשים של צנעת הפרט ומטבעם חזקה על מי שטוען אחרת, שאם זה פורסם, אז. זה הרי לא דבר טבעי שאדם הולך ומפרסם. רובנו, ברוך השם, לא נוטים לעשות את זה.

מצד שני, חשוב לאזן את זה גם בעוד אמירה אני חושבת, שיש מקרים שבהם על פניו יש גם הסכמה לפרסום, כלומר אישה - - -

דווקא בעניין הזה אני רוצה להיזהר ולא להציג איזה מצג שהוא לצד ההפוך. אני מניחה, קשה לי מאד, אבל אני מניחה שנמצא גם נשים שאומרות – נתתי את הסכמתי וכשזה עלה, פתאום כל כך הזדעזעתי או התגובה כל כך זעזעה אותי, אז אני לא מפרקת לגמרי את האחריות של מי שנתנה את הסמכתה לזה שהתמונות שלה יעלו. השאלה, ואני מקווה שהבנתי נכון, שגם במצב היום הוא יודע שהוא מעלה את זה בלי הסכמה והוא במקום בעייתי.

אני אומר שזו הבנתי המשפטית וזה הנטל שחל עליו.

אוקיי.

מה שאני ניסיתי לומר זה משהו אחר ואני יכולה להסביר את עצמי. לא ערבבנו בין הסכמה לצילום. מותר לאישה להסכים ולצלם את עצמה וגם להחליט למי היא נותנת את הסרטון. אסור להפיץ את זה בלי הסכמה. בנפרד, ובלי להשוות בשום דרך שהיא בין מקרה של אישה שמצטלמת מרצון ומתמונותיה מופצות בניגוד לרצונה וללא ידיעתה, כן, יש מצב של פורנוגרפיה שהיא פורנוגרפיה מותרת ומוכרת בכל העולם. היא אמצעי שאפשר תמיד לחלוק על הלגיטימיות שלו, אבל אני לא חושבת שעל החוקיות שלו.

תרשי לי לחלוק מאד מאד על הלגיטימיות, על הערכים, על המוסר.

לגיטימי, אפשר לחלוק, בסדר, נכון, אבל הוא חוקי ברחבי העולם. גם בפסיקה יש התייחסות לחופש ביטוי פורנוגרפיה, גם שכמובן הוא צר מחופש הביטוי בהיבטים אחרים - - -

אנחנו ממש לא נמצאים שם, את יודעת.

זה לא בר השוואה. סרט פורנוגראפי שאתה רואה שהגיע מחו"ל, עם כתוביות, עם מפיק, עם שם של שחקנית פורנו מוכרת, אתה יודע מה, אפשר להניח שאתה באמת חשבת שיש הסכמה לפרסום, אבל באמת כשהתחושה היא שזה משהו ביתי, יש מלכתחילה תחושה והבנה לטעמי, שהדבר הזה הוא על פניו חזקה ש - - -

ובכתבה הזאת שיפעת הציגה ואני מניחה שחלקכם קראתם, אחד הדברים שהיו לי נורא קשים זה האמירות כלפינו, האנשים הרגילים. למשל, הייתה שם אמירה, ובסדר, לי אין בחדר השינה מחשב, אבל האמירה הייתה – אם יש לכם בחדר השינה מחשב – נורא נורא תיזהרו, כי באיזה שהוא מקום יושב האקר שיכול לפרוץ למחשב שלכם, לפתוח בו את המצלמה ולצלם אתכם סתם עושים את הדבר הראוי והלגיטימי הוא הרגיל שלכם עם הבעל שלכם או עם האישה שלכם, או עם מי שאתם לא עושים את זה. זאת אומרת אנחנו נמצאים כאילו ב-, אני לא יודעת. אני אמרתי, הקדמתי שאני חיה בבועה. אני כל פעם בוועדה הזאת מגלה בוועדה הזאת שוב ושוב עד כמה, אבל אנחנו עוד לא גמרנו לטפל בדברים הנוראיים האלה, וכבר בעצם מופנות אלינו, האנשים הרגילים, כל מיני המלצות מזעזעות בעיני.

תרשי לי רק לומר נקודה נוספת לגבי הזמנים. שמעתי פה – מטבע הדברים עברה חצי שנה ולמה לא קורה. כן קורה. כן קורה. צריך פה להבין, עם כל הרצון הטוב שיש דינאמיקה טבעית מתבקשת לדברים.

שזה פעם חצי שנה, אחר כך זה יהיה שנה, אחר כך שנה וחצי. אני מבטיחה פעם בחצי שנה להיות עקבית.

לא, לא, לא.

כל אחד והתפקיד שלו.

יש כאן מצב, אני אולי לא מדייק בדיוק על המספר המדויק, אבל כ-50 תיקים שנפתחו במשטרה, כולם או רובם המכריע עדיין שם, ואני לא אומר את זה כטרוניה לגבי המשטרה. אנחנו בפרקליטות הרי מטבע הדברים התחנה הבאה בדרך ובכל זאת הוגש תיק או שניים כבר בטיפול.

אני רק אסיים בנושא המינוח שבתחילת הדיון - - -

אני רק מבקשת כאן, וזה לא לפרוטוקול, כי זאת לא בקשה שיכולה להיות רשמית: אל תסיימו את זה בהסדרי טיעון ועבודות שירות. אנחנו ממש מתחננות, נראה לי כולן בארץ, כי כל פעם שיש כזה מקרה זה מסתיים בסוף בעבודות שירות והסדרי טיעון. אני מסתכלת על התיקים האלה שמישהו הפיץ סרטון ובסוף עשה שירות בגן או באיזה שהוא מקום, לא יודעת.

בגן של בנות, בדרך כלל.

עצרתי את עצמי.

רק לסיים, אני רוצה להתייחס ואני מיד עונה לנושא הסדרי הטיעון.

המינוח הזה - אונס וירטואלי – הוא לא מינוח משפטי, הוא מינוח שקיים. אנחנו משתמשים בו בפרקליטות להבנתי, וגם ד"ר ויסמונסקי כתב את זה, לגבי תופעה שאנחנו - - -

שהיא אחרת.

שאנחנו לשמחתי כן מצליחים להילחם בה, שבית המשפט העליון בשנת 2012 קיבל את הפרשנות של המדינה לגבי הנושא של ביצוע. אותו מצב שהחשוד גורם, נניח לקטינה, לבצע בגופה והוא לא נוגע בה, דרך המסך, לבצע. לזה קראנו אונס וירטואלי ושלא יובן אחרת מהמכתב.

לגבי המינוח של הסדרי הטיעון, אני חייב לומר פה, וזו אמירה כללית שחורגת בהרבה מהנושא שלנו, אני חושב שלמוסד הזה של הסדרי טיעון יש שם מאד מאד רע, ולא בצדק, בתקשורת. אין שום דבר רע בהסדר טיעון פרסה, כשלעצמו. הכל תלוי במידה מה הוא אותו הסדר טיעון.

אנחנו מבקשות שבנושאים של תקיפות מיניות, אלימות מינית, יהיה כמה שפחות.

אוקיי, אז אני מעז לומר בענווה גדולה, בשם כל חברי בפרקליטות, אנחנו לא מקלים ראש בעבירות האלה, בדיוק להיפך. תאמינו, אנחנו עושים ועושות כל מה שאפשר בנסיבות של כל מקרה.

אנחנו יודעים ואני יודעת על שיתוף פעולה הדוק עם ארגוני הסיוע. הדברים הם לא נעלמי מעיני הוועדה.

ליאת, בבקשה.

אוקי, אז אני אפתח, למרות שכבר אמרתי, אני כן רוצה לברך בכל זאת על החוק הזה. אנחנו בנקודה שהיא בחצי מהקו מאז התיקון, אז אני גם מברכת את חברת הכנסת קריב ואת הוועדה על העיסוק השיטתי בנושא הזה, לא רק בקידום הצעת החוק, גם במעקב עליו ובאמת הרבה פניות שאני יודעת שהן מגיעות גם לוועדה וגם אליך, שהטיפול בהן אחר כך מגיע גם אלינו, ואנחנו יודעים שנעשה טיפול מהיר, ואני רוצה להגיד על זה הרבה תודה.

כי אחד הדברים אולי שהם ההישגים היותר חשובים של החוק הזה, וכן צריך להתחיל עם זה, זה באמת הגידול בתלונות, במודעות, אני חושבת בשיח הציבורי, לזה שזה עבירה, שזה פסול, שיש למי לפנות. גם אלינו למרכזי הסיוע, אני יכולה לדבר על עלייה במספר התלונות מהסוג הזה שמגיעות אלינו, כשזה הרבה מאד בגלל השינוי התודעתי הזה שיצא לחוק, וגם בעצם ההגדרה וההסתכלות על העבירות האלה כעבירות מין, שההתייחסות אליהן היא שונה גם בטיפול שניתן.

גם אנחנו נערכות לאיזה שהוא טיפול שהוא אחר ומותאם לעבירות האלה. זה קצת שונה ממה שהיה מגיע אלינו בדרך כלל. גם אנחנו נערכות לטיפול בסוגים שונים של התמודדויות עם עבירות שהנזקים שלהן הם דומים, המעשים הם שונים, ולדעת איך להתמודד עם זה במישור הזה. אז הרבה תודה. קודם כל אני מתחילה עם זה.

הזכירו כאן הגורמים השונים מה צריך לעשות ואני אתחיל אולי דווקא מהסברה, מהכיוון שאמר פה גלעד ושזה נכון. אני אתחיל מזה שאנחנו פנינו כבר מזמן, לא רק בהקשר של עבירות מחשב, על זה שצריכה להיות איזו שהיא תכנית לאומית, לא תכנית לאומית לטיפול בעבירות מין, אלא בכל נושא המניעה, שחלק מזה זה גם הסוג הזה של עבירות, גם בבתי ספר כמובן, בתיכונים, אבל גם בכלל במקומות של טיפת חלב אפילו והסברים להורים איך מתמודדים בשלב מאד מאד בסיסי, כי השיח החברתי משתנה היום וצריכה להיות לזה מודעות ומה עושים עם זה.

צריכה להיות תכנית לאומית כזאת. אנחנו עכשיו עושות איזה שהוא שיתוף פעולה גם עם פורום נערות על המפה של הג'וינט, התכנית נמצאת בכתיבה ואנחנו מאד מקוות שהמדינה תאמץ תכנית כזאת, כי זה דבר בסיסי וראשון בחשיבותו, אני חושבת. אז כבר זה נעשה ואני מקווה שהדבר הזה יוסדר.

אני אגיד עוד שני דברים על האכיפה. זה נכון וצריך לברך ואמרתי את זה גם בדיון הקודם, שיש פה גידול דרמטי במספר החוקרים ובהתייחסות של המשטרה לזה באופן חיובי, וזה שאנחנו ככה חוזרות ומעלות כאן את מספר התקנים ואת מספר כוח האדם, זה דווקא בגלל שאנחנו רואות חשיבות לפעילות של המשטרה ואת החשיבות של זה אנחנו מביאות לכאן. אני מביאה את זה לכאן בגלל שיש השפעה לחדר הזה ולמקום הזה על התקציבים, ולפנות לאנשים שמכתיבים את התקציבים האלה, לאן הם ילכו ולאן הם יופנו. וזה נכון, יש הרבה סוגים של עבירות.
אני חושבת שריבוי גם בדיונים והפניות בתקופה האחרונה, ולשנייה אני לא עושה את ההבחנה בין חוק הסרטונים לבין עבירות מין אחרות, שהן דרך המחשב. זו תופעה הולכת וגוברת, זו תופעה שכולנו קצת חסרי אונים מול המספרים המאד מאד גדולים. 50 תלונות בחצי שנה זה הרבה. אני ממש בטוחה שזה קצה הקרחון בלבד לגבי התופעה הזאת, וכולנו חסרי אונים. זה אומר שצריך להכריז כאן מלחמה על הדבר הזה וזה בכל המישורים, ובין היתר גם בעוד פעילות יזומה, בעוד עבודה.

אם אתרים כאלה עדיין קיימים ולא מספיק הגענו אליהם – צריך לראות איך זה קורה ואיך אנחנו לא מגיעים לזה. וצריכה לצאת מהוועדה הזאת איזו שהיא אמירה שגם מופנית לרמה של תקנים ושל סדרי עדיפויות ודיברת פה על תעדוף, וזה קורה גם במקומות בעולם וגם אצלנו אנחנו מגדירים את התעדוף. ו-90 חוקרים לעבירות מחשב בכלל – בעיני זה עדיין מעט.

לא, אבל יש איזה שהוא בז לא נכון לגבי המספרים. זה לא 90 חוקרים.

זה מספר שעלה פה.

במערך הסייבר יש 95 חוקרים. הטיפול בעבירות האלה הוא - - -

כן, ביחידות.

אנחנו נותנים מטריה מקצועית כשצריך להעתיק חומר מחשב לשאר התחנות, אבל זה לא ש-90 אנשים מטפלים. אם היו 90 אנשים מטפלים גם בעבירות האלה, לא היו לך 50 תיקים, אני אומר לך באחריות.

נכון, אבל אני מדברת דווקא על ההיבט של ההסרה, של חיפוש התכנים דווקא בהיבטים היותר .... לא טיפול בתלונה מול המתלוננות, שבשביל זה יש את תחנות המשטרה. אני דווקא מדברת על הפעולות האחרות. אנחנו שמענו פה, ולא אמרתי קודם תודה לספיר על מה שאמרת, אבל באמת יש נשים שבכלל לא יודעות שהסרטונים שלהן מופצים ושהן תגלנה את זה - - -

שזה לדעתי הרוב.

ופה יש עבירה ופה צריך דווקא את העשייה של יחידות המחשב, ולכן אני מדברת דווקא פה על הנתונים וזו קריאה שאמורה לעזור לכם, שאמורה לגרום למקבלי ההחלטות לעזור לכם להיות יחידה קצת יותר גדולה, עם קצת יותר כוח וקצת יותר השפעה.

תודה רבה ליאת.

אני רק אגיד עוד משפט אחד, שגם ברמת הטיפול וההתאמה לטיפול, צריכה להיות התאמה למרכזי הסיוע ורואים את זה, אבל בכלל הבנה רב מערכתית של התוצאות, ודיברת כאן, חברת הכנסת קריב אמרה כאן אמירה נורא חשובה על המגזרים השונים ושבמקומות מסוימים זה ממש סכנת נפשות, ואי אפשר להתעלם מזה שנשים נמצאות היום במקלטים בגלל שהופצו סרטונים שלהן. הן נמצאות במקלטים אין לנו היום הוסטלים, אין לנו יכולת לתת להן מענים, לאותן נשים שהולכות למקומות של נשים מוכות. זה לא הכתובת.

אז גם מבחינת השירותים והטיפול צריכים להיעשות משהו.

ברור. וכיוון שכפי שפתחתי, חלק מהיושבים סביב השולחן היום יושבים פה שוב ושוב, אז נזכיר את התחלת הדיונים אתמול על הטיפול בנשים, נערות ונערים בזנות בחברה הערבית, שהתחלנו אתמול וההמשך שאמור להיות ולהאיר בזרקור את החברה החרדית וחברות מסורתיות שונות. אז אני מאד מצטרפת למה שאת אומרת.

עורכת הדין מי-טל גרייבר-שוורץ, בבקשה, תציגי את עצמך לפרוטוקול וגם למי שלא מכיר אותך.

אני מנהלת את עמותת איגוד האינטרנט הישראלי. אנחנו פועלים ללא מטרות רווח ואני חושבת שאנחנו הפתרון ללא תשלום לכל מה שהוצג פה.

או שמא נאמר יצירת הבעיה לכל מה שהוצג פה.

אני לא חושבת, אבל תיכף נתייחס. יש לנו קו פתוח.

תוכלי לתת את המספר?

בטח – 39700911. יש מענה אנושי 24 שעות ביממה, אחרי שעות הפעילות זה עובר לטלפון שעונה בלילה, ובעצם אנחנו מטפלים בכל הפגיעות באינטרנט, בשיתוף פעולה עם קואליציה של ארגונים, חלקם ארגונים ממשלתיים. אנחנו בקשר מול משטרת ישראל, מול משרד החינוך, מול שפ"י. הוזכרה פה השאלה של מה קורה אם משהו קורה בלילה ולמחרת בבוקר הילד מגיע לבית הספר, אז יש לנו קשר עם שפ"י, עם מישהו שאנחנו יכולים גם באמצע הלילה להרים טלפון ולהגיד תשמעו, זאת הבעיה ולהקפיץ דרכם את מנהל בית הספר ואת המורים וליידע את כל מי שצריך.
יש לנו קשר גם מול ארגונים – פייסבוק, גוגל, טוויטר, סקייפ. אנחנו מוגדרים בכל הארגונים האלה כמה שקוראים – דגלנים – שאנחנו יכולים להתריע. סרטונים יורדים תוך שעות בודדות, שזה שונה מאשר כשבן אדם בעצמו מבקש את ההסרה. הם לא מסירים הכל, אני חייבת להגיד, הם מסירים לפי הכללים שלהם, אבל הרבה מאד מהסרטונים, בטח ובטח סרטונים כאלה, יורדים ומוסרים.

הזכרתם פה את החברה הערבית, אז זאת חברה שבאמת אנחנו מקבלים ממנה יותר פניות מאשר בממוצע ממה שבחברות אחרות. אנחנו מתמודדים עם זה. פנתה אלינו בחורה מהחברה הערבית שהארוס שלה לשעבר העלה דף בפייסבוק שהציג אותה כזונה. איימו עליה בנושא של כבוד המשפחה. תוך שלוש שעות מהרגע שפנינו לפייסבוק – דף הפייסבוק הזה ירד והיא הייתה צריכה להתמודד עדיין עם האמירות בתוך החברה שלה, אבל לפחות כבר לא היה את זה ברשת.

אז איך אתם מסבירים אתר כמו ד'צו?

קודם כל אני לא הייתי מודעת אליו. ישר כשהתחלתם לדבר עליו - - -

הוא כבר קיים הרבה מאד שנים, מסתבר. לפחות משנת 2007.

אז לא הכרתי. ישר כשסיפרת על זה שלחתי כבר מייל לאנשים שלנו בתמיכה, בשביל לבדוק מה אנחנו יכולים לעשות.

אתם מהווים איזה סוג, ואני לא יודעת אפילו אם זה חוקי או לא, אבל כיוון שאתם האיגוד הזה, לכם יש איזו שהיא אפשרות למנוע אתרים כמו האתר הזה? איך הדבר הזה עובד? שוב, אמרתי, אני לא באפס, לדעתי אני בין 1 ל-2 במקרה הטוב, בהבנה של ה - - -

אז אנחנו לא יכולים להוריד אתרים בגלל התוכן, אנחנו לא משטרת ישראל ולא - - -

לא, בסדר. איפה אתם במניעה של הדבר הזה? איפה החלק שלכם? אני שמחה וגאה על הקו הפתוח שלכם, אני ממש אפרסם אותו גם ואנחנו גם נכניס אותו למסקנות הדיון הזה. אבל איפה אתם בראשוניות, בתהליך הראשון של הפצת התמונות האלה?

חלק מהפעילות של האיגוד, והיא הפעילות שמאפשרת לנו בעצם לעשות את כל הדברים הטובים שאנחנו עושים, זה לרשום דומיינים. זאת אומרת כל דומיין שמסתיים בנקודה IL, חייב להירשם באיגוד, אבל - - -

ישראליות ערומות.

רגע, זהו. אנחנו לא יכולים להגיד – הדומיין הזה לא בסדר כי התוכן שיגיע אחרי שהדומיין יעלה, לא יהיה בסדר.

לא, אבל אי אפשר להגיד שדומיין כמו ישראליות ערומות הוא לא תקין?

אנחנו לא, אלא אם כן נקבל צו של בית משפט ואז נוכל.

למה צריך צו של בית משפט? זה היגיון ברור.

אבל אנחנו לא אחראים להחליט אם זה בסדר, לא בסדר, אם זה תוכן שהוא תוכן פורנוגראפי.

לא, בעצם הביטוי הזה – ישראליות ערומות – אין אמירה פוגענית, שהיא הבסיס לזה שהוא לא יכול להיות דומיין באינטרנט?

אנחנו פועלים ברמה אתית, לא ברמה משפטית, ושוב, אנחנו לא בית משפט, אנחנו לא יכולים לבוא ולקבוע שהדומיין הזה יורד כי הוא לא מוצא חן בעינינו. אנחנו לא באזור של הרשת ואנחנו לא אמורים להיות שם. אנחנו כן בקשר, ולפני שבועיים בערך פורסמה כתבה מאד לא ראויה באתר פרוגי, שפונה אל בני נוער ופורסמה שם כתבה איך תשיגי עבודה יותר טוב על ידי כך שתשכבי עם ה - - -

כן, תבואי עם חצאית מיני שיראו לך את הקצה שאת לא לובשת תחתונים. כאילו, דברים איומים ונוראים.

כן, כל מיני דברים כאלה. אז לחץ שלנו על מנהל האתר גרם להסרת הכתבה הזאת ואנחנו בקשר. העזרה שאנחנו צריכים, ואני מאד מעריכה את ספיר שהגיעה לפה, אבל אחת הבעיות שלנו להגיע לתודעה הציבורית זו העובדה שהאנשים שפונים אלינו בדרך כלל אחר כך לא מוכנים להתראיין ולהגיד – קרה לנו ופנינו והנה הם עזרו לנו, והעובדה הזאת גורמת לכך שהעיתונאים לא כל כך רוצים לכתוב כתבות על הקו הפתוח, כי אין להם את הסיפורים שיעשו את זה מאד - - -

אני רוצה לשאול אותך, הרי אפשר לחסום דברים באינטרנט.

ספקי האינטרנט יכולים לחסום, זה שוב, זה משהו שהם - - -

איפה עמדת איגוד האינטרנט ביחס לחסימה של תכנים?

אנחנו לא - - -

תראי, נכנסנו לאתר של דצ'ו, אתה כותב וזה מופיע לך ראשון, רשמתי את זה אפילו לא נכון וזה עדיין הופיע לי ראשון. לאחר מכן, תוך שנייה נכנסתי לפורום של ישראליות ערומות ומתחת יש פורום ישראליות ערומות VIP, ובתוך הפורום הזה, כיוונו אותי כרגע, מצאתי איך להימנע מהצעת חוק הסרטונים, איך להוכיח לבית משפט שהגולש הסביר שבעצם אין ברצונו והוא עשה את זה בתום לב. כאילו שמסביר למשטרה איך בתום לב מפיצים תמונות. יש ממש הסבר בתוך האתר, איך למרות שאתה צופה באתר ואתה מפיץ את הסרטונים, אם תתנהל ככה וככה, אתה בעצם מוכיח שאתה לא עונה על חוק הסרטונים – אז כאילו אל תדאגו, אנחנו מסבירים לכם איך להתחמק מהחוק.

פה עולה חשד לכאורה לביצוע עבירה של שיבוש הליכי משפט.

את זה אנחנו נשאיר לכם.

אבל בשנייה אחת, מכאן, נכנסתי ויש פה הסבר בתוך אתר באינטרנט איך להמשיך להסתכל באתר הזה וחוק הסרטונים שחוקק עכשיו לא יפיל אתכם, אם תגידו שזה נעשה בתמימות, בתום לב.

יכול להיות שהוועדה צריכה להגיש תלונה למשטרה על האתר הזה.

לא, הם רושמים פה שזה לא במקום ייעוץ משפטי.

הכוכבית הבלתי - - -

הם לא רוצים תביעה על רשלנות בייעוץ מקצועי.

כן, ואז הם רושמים – המשך שיתוף פעולה פורה, הדברים הטובים באמת מצויים בפרטים הקטנים. הנה הפרטים הקטנים, איך להתחמק מהחוק.

כן. מי-טל, אני עצרתי אותך בשאלה שלי איפה איגוד האינטרנט ביחס לחסימות של תכנים.

בחסימות של תכנים – אנחנו עודדנו, אפשר להגיד אפילו גרמנו לחוק שעבר פה על ידי חבר הכנסת אלכס מילר בכנסת הקודמת, שמאפשר לכל מי שמעוניין לקבל תוכנות סינון חינם. אנחנו לא מאמינים בחסימת תכנים שהיא חסימה גורפת ואז רק מי שרוצה צריך, אבל שוב, זה לא קשור לבעיות האלה. אנחנו לא מאמינים בזה מכיוון שאנחנו מאד מאמינים בחינוך, אנחנו מאמינים בזה שהבעיות הן ברשתות חברתיות ותוכנות סינון לא יחסמו את הבעייתיות, להיפך.

כן, אבל את יודעת, כשיש מלחמה כל כך כוללת, להגיד אנחנו לא מאמינים בזה וכן מאמינים בזה, זה טיפה טיפה להגיד אני בוחר - - -

תשמעי, זה קודם כל עניין של גישה. אני מאמינה שאנחנו עושים המון והקו הפתוח מוכיח את זה. מעבר לזה, דיברתם פה על חינוך, אז הצד השני של הפעילות הזאת שלנו זה להגיע להמון המון מקומות ולהסביר לפני שהדברים קורים, לתת את כל הטיפים, אם זה להורים, אם זה למורים – איך אפשר לזהות כשהילד שלך נפגע, איך אפשר למנוע את זה מראש.

תודה, תודה רבה.

כל עזרה, שיתוף פעולה מבורך.

תודה רבה.

אני אבקש ממך, רחל, לתת את הפן שלך, באמת את אותו מסד נתונים שקיים אצלך. יפעת הפנתה שאלה, שמההיכרות שלי איתך ממקומות אחרים בכנסת, אז על השאלה של יפעת – מה צריך לתקן בחוק הזה מבחינת מערכת האכיפה.

להסיר את התום לב.

לא. בסדר.

אז אולי אני אפתח ואומר, הרבה מהדברים הוזכרו, אבל מול פגיעה שכולנו יכולות להזדהות איתה, תמיד יהיה פער בין הדברים שנעשים ותמיד נרצה לעשות יותר ואני חושבת שכן היה כאן ניסיון לדון איפה נמצאים הפערים האלה, וגם בהיבט של החקיקה, אני חושבת שבאמת הרבה מהפערים נוגעים לקשיים או לסוגיות שנוגעות למרחב האינטרנטי ולכל מה שכרוך בזה. אלה המקומות שהם באמת תנאים ייחודיים בהיבט הזה, לעומת עבירות מין אחרות.

מבחינת הנתונים, בשבוע שעבר ראש חטיבת החקירות היה כאן בוועדה ובאמת הציג נכון לשבוע שעבר שנפתחו 37 תיקים בגין העבירה הזאת. מהבדיקה שלי אתמול נפתחו 50 תיקים, כשתיקי חקירה - - -

כשהוגשו כתב אחד או שניים.

רוב התיקים עדיין נמצאים, או רובם המוחלט, נמצאים בחקירה. מבחינת תהליך הזמנים וההתפתחות, אני גם חושבת שהדברים תוארו. אני גם אציין בהקשר הזה שמספר התיקים האלה לא מביא לאותו מספר כתבי אישום.

זה ברור.

וזה מכמה סיבות. גם מהסיבות של בכלל ההליך ואפשרות שתיק יגיע לכדי כתב אישום, אבל גם מההיבט שהבדיקה שלנו בעצם מתאפשרת אודות לסעיף עבירה ייחודי שנוגע לעבירה הזאת, ועל סמך זה אנחנו בודקים. כלומר, יכול להיות מצב שתיק לא נפתח בגין הסעיף הזה, אבל פרקליט כן יראה שבזה מדובר ועל זה הוא יגיש כתב אישום ואלה המקרים שאנחנו לא נדע.

וזה כבר קרה.

עכשיו זה מבחינת המספר, כן מבחינת הדברים שנאמרו לגבי הלמידה של החוק הזה. גם הנחיות הופצו אצלנו במשטרה לגבי החוק בשלבים ראשונים. העברנו הרצאות לגבי החוק הזה ורענון במטרה באמת-. פתיחת התיקים מלמדת בעיני על מודעות לדבר גם בקרב הציבור, אבל גם בקרב החוקרים וכמובן שהדברים ממשיכים להיות מעוברים בתכנים.

תודה רבה.

יפעת, לפני שאני מסכמת.

כן, בבקשה.

רק עוד דבר אחד. אני חושב שהחוק מצוין, הוא מאפשר באופן עקרוני למשטרה - ואני רוצה לומר שהבעיה היא לא בחוק - הוא מאפשר למשטרת ישראל לאכוף אותו בצורה טובה. יש צווארי בקבוק שאנחנו פועלים לפתור אותם במישורים המשפטיים במקביל.

רק כדי לסבר את האוזן, ישראל עומדת לחתום בתקופה הקרובה על אמנת מועצת אירופה בנושא פשעי סייבר – אמנת בודפסט. במסגרת האמנה, הרכיב המרכזי של האמנה זה הקמת מוקדים 24/7 בתוך משטרת ישראל, מוקד משטרתי שיוכל לדבר עם מוקדים במהלך כל שעות היום ולהגיש בקשות להקפאה מיידית של נתונים שנמצאים בחברות ששומרות חומר מחשב, נתוני IP. זה הולך להקל על פתיחת צוואר הבקבוק.

אני לא חושב שהבעיה היא בחוק. החוק מצוין. זה פשוט התאמה של מנגנונים, מנגנוני אכיפה, לעידן המודרני.

לעידן החדש שכולנו נמצאים בתוכו ולומדים אותו. תודה.

חברת הכנסת יפעת קריב, מילות סיכום שלך לפני שאני מסכמת.

מיד.

בבקשה, ספיר.

רציתי לשאול את אייל כמה שאלות. אני לא תמימה, זאת אומרת אני הגעתי לפה וכמו שאמרתי לא סיפרתי על זה לאף אחד, ועד שסוף סוף אני מדברת על זה זה עושה לי מאד טוב, אבל אני לא תמימה לחשוב שיסירו את זה. זה יעלה שוב וזה באינטרנט ובטלפונים של אנשים ובמחשבים. אני כנראה צריכה לחיות את חיי במחשבה שזה יכול לצוף מתי שהוא ואני אצטרך לחיות עם זה, לקחת אחריות על הדבר הזה.

אבל ברמה של האתר הזה, באמת אני רוצה לשאול שאלה תמימה: יש פה מקום לתביעה ייצוגית? זאת אומרת כשאני התקשרתי למנהל האתר, מעבר לזה שהוא אמר לי – אני מקבל 1,000 שיחות כאלה ביום – הוא גם אמר לי והמליץ לי לשמור את הפרטים של הפוסט שעלה עם המשתמש, זאת אומרת שהכתובת שלי תהיה המשתמש ולא הוא.

יש לו אינטרס להצית את האש.

בוודאי, בוודאי. עכשיו אני בתור בן אדם תמים שמובך וכל הסיטואציה הזו לא נעימה לו, אז אני אומרת אוקיי, לא משנה, לקחת את הפרטים שלו או לא, אבל באמת לבן אדם הזה אין שום אחריות על התכנים שנכנסים לאתר? זה לא נשמע לי סביר.
אני אומרת המקרה שלי – אוקיי, אני אחיה עם זה. אבל זה לא נראה לי סביר שהבן אדם הזה, שהדבר הזה פועל, רץ, ואף אחד לא יכול לקחת על זה אחריות. זה פשוט נראה לי לא סביר. איפה נופלת האחריות? זאת אומרת אם אני עכשיו לדוגמא ארצה להגיש תביעה אזרחית, פלילית, לא משנה, למי אני פונה? לאתר? למשתמש? אם אני אפנה לבעל האתר – הוא מחויב לתת לי את הפרטים?

לא, את פונה למשטרה. המשטרה צריכה לעשות את התהליכים האחרים.

לא, אני רוצה לדעת. בעל האתר מחויב לתת לי את הפרטים של מי שהעלה את התמונה, או שהוא יכול להגיד – אני לא חייב לעזור לך עד שתביאי צו.

התשובות הן לא לחלוטין ברורות, אבל הן בוודאי לא קטגורית נגדך, נגדנו. צריך לבדוק את זה. הסוגיה העקרונית, המשפטית הגדולה היא מה היא האחריות הנזיקית של, אם בכלל, שקיימת לספק אינטרנט. יש על זה כל מיני פסיקה בארץ ובעולם, פסיקות סותרות. זה לא נקי מספיקות. צריך לבדוק את זה על ידי עורכי דין שמתמחים בתחום. אני מכיר כמה, אני יכול להפנות אותך. אפשר לבדוק את זה. אפשר לבקש דרך המשטרה או לא רק דרך המשטרה – צו שיפוטי להורות לו, במסגרת תביעה אזרחית, לחייב אותו למסור מידע.
יש מה להילחם. יש מה לנסות. אני בפירוש לא יכול לבוא ולהגיד שתמונת המצב המשפטית היא כזו שבואו נתייאש, אין מה לעשות.

לא, פשוט מעניין אותי אם באמת אין עליו אחריות, אלא רק על המשתמשים באופן ספציפי.

זה לא נקי מספיקות. יש ויכוחים לגבי הרמה העקרונית – מה האחריות של ספק שירות, אבל אני אישית מאמין שקטגורית יכולים להיות מקרים שבהם כן יימצא חבל מתאים ונדמה לי שיש אפילו תקדימים. צריך לבדוק את זה.

תודה רבה. אנחנו צריכים לסכם.

סליחה, שמי סיוון, אני עובדת בעמותת לדעת לבחור נכון. התקשרה אלינו בשבוע שעבר נערה שהפיצו תמונות שלה בווטסאפ, ואז פניתי גם לקו החם. בגלל שזה לא אינטרנט - - -

עם ווטסאפ יש בעיה.

נכון, גלעד פתח ואמר שאת המעט שעוד יש ברשתות החברתיות, או את ההרבה – תלוי – אין בתוכנות המסרונים.

כן, סליחה, שמי בושרה חלאילה ואני במקצועי יועצת ארגונית. כנראה שאני הנציגה היחידה של המגזר הערבי.

נכון.

אני יכולה לתת לכם תמונת מצב של תוהו ובוהו. אני מציגה את הדברים שהתייחסה אליהם ליאת, על נשים שהגורל הביא אותן להיכנס לאיזה מקלט או לאיזה מסגרת, המגזר יכול להדיח אותן ולנדות אותן בעקבות דברים שהופצו, ולאו דווקא שאותה בחורה כן עשתה את הדבר הזה. יכול להיות שימוש בכל מיני תכנים ואפליקציות וכל מיני תככים כדי לזייף – פוטושופ וכאלה.

אנחנו חייבים לסיים.

ממש משפט אחרון.

אין בעיה.

כי החכמה לפי דעתי, שהעבודה תעשה פשוט שאם תהיה ענישה ואכיפה לדבר זה. זה שפונים לאותו אתר ומורידים את אותה כתבה או את אותו סרטון, זה לא עושה את העבודה כי בעוד מספר דקות הדבר הזה יכול - - -

לעלות במקום אחר.

נכון.

תודה.

טוב, אני אסכם בקצרה. רק באמת להגיד לך ספיר, שוב פעם המון המון תודה על זה שבאמת והיית אמיצה ונחשפת ככה ושיתפת אותנו, כי הרבה פעמים אנחנו מדברים פה על עובדות ועל ניירות ועל דוגמאות, וברגע שמגיע בן אדם זה אמיתי, עם הסיפור שלו זה משנה את הכל בבית הזה.

אני רוצה להודות לכם, לוועדה וליושבת הראש – חברת הכנסת שולי מועלם – על קיום הדיון הזה.

אני לא רוצה כל כך לסכם, כי אנחנו בעצם באמצע ואני באמת חייבת לציין שמהמקום שהיינו נמצאים בו לפני חצי שנה או לפני שנה, כשחוקקנו את החוק, אני מרגישה הרבה יותר שיתוף פעולה גם עם המשטרה וגם עם הפרקליטות וגם עם כל הארגונים.

כך שאני באמת רוצה להגיד שאני מרגישה שאנחנו כן נמצאים באווירה מאד טובה ובעבודה משותפת. אנחנו פונים אליכם, אנחנו מדברים איתכם ולהיפך, ואני יכולה להגיד שמהלך העבודה שנוצר פה הוא מהלך טוב, כשאני חושבת שאמרנו את זה, המחוקקות של הכנסת הנוכחית, שלא באנו לריב אתכם, לא באנו עכשיו לגעור ולצאת לתקשורת. הרבה פעמים אחרי דיונים אנחנו לא רצות ומפרסמות את זה בעיתונות ולא עושות מזה סיפור. באנו לשנות למען האוכלוסייה.

אני מגיעה מהתחום של עבודה סוציאלית, עבדתי עם נוער, צעירים ונשים לפני שהגעתי לכאן. המטרה שלי באמת לסייע ולעזור. באתי להקל, שתהיה כתובת לפנות אליה, שתהיה דברים שהם בעצם איכות חיים לאזרחים שלנו, בעיקר לאזרחים שנמצאים במצוקה להרבה יותר קלים ולהרבה יותר טובים, ואז את אני מביאה לעולם החקיקה.

אז אני באמת רוצה להודות על שיתוף הפעולה ולהגיד נפגשנו היום, ניפגש שוב בטח בקרוב.

נמשיך לעקוב אחרי זה ובאמת תודה רבה, הבאתם תמונת מצב מאד חשובה. זה לא שאני מרוצה, זו רק תמונת מצב, אנחנו ממשיכים לעבוד וזאת התחושה – יש עבודה.

אז תודה רבה.

תודה.

אז גם אני אפתח בתודה לספיר. חז"ל כבר דיברו אותנו שדאגה בלב איש ישיחנה. אז אני מודה לך שמצאת בנו את המקום שמאפשר לך לדבר. אני מאחלת לך שבעזרת השם תצמחי מתוך המקום הקשה הזה שנקלעת לתוכו. אני בטוחה שיש לך יכולת אדירה לעשות טוב דרך הסיפור האישי שלך להרבה מאד נשים, צעירות, צעירים שנקלעים לסיטואציה הזאת.

הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי רואה בתופעה הקשה הזאת, של הפצת סרטונים ותמונות עירום או תמונות אחרות ברשת, תופעה חמורה שיש למגר אותה. היא נוגדת את הערכים הבסיסיים שלנו של כבוד האדם וזכות האדם על חייו ועל המרחב הפרטי וגם הציבורי של כולנו.

הוועדה סבורה שההתמודדות עם התופעה צריכה, כמו שנאמר כאן, להתחיל בחינוך ובהסברה, בשיתוף של כל הגופים – גם גופי החינוך, גם איגוד התוכן, גם עמותות שעוסקות בזה וכמובן גופי האכיפה.

הוועדה קוראת לנפגעות ולנפגעים שמוצאים את תמונותיהם, ולמרות האירוע הקשה שהם מתחילים להיות בתוכו – להגיש תלונה במשטרה. לפעול להסרת הסרטונים בכל הדרכים שניתנות להם. להשתמש בקו הפתוח החינמי שמוצע על ידי איגוד האינטרנט ולא לוותר על הזכות שלהם כנפגעי עבירה – לדעת מה קורה עם התהליך, עם התלונה שהם הגישו – בכל שלב.

הוועדה תקיים, אמורה לקיים בעזרת השם סיור ביחידת הסייבר המשטרתית, כדי לעמוד מקרוב, ללמוד בעיקר על הפעילות ואיך אנחנו יכולים להביא את שיתוף הפעולה הזה קדימה יותר.

אני מאד מקבלת כאן את האמירה של ליאת. גם מהבית הזה צריכה לצאת אמירה ברורה להעלות לדרגה גבוהה יותר את סדר העדיפות – גם התקציבי, של מניעת עבירות ברשת.

אנחנו נמשיך, כמו שיפעת אמרה, לעקוב אחרי יישום החוק וננסה להבין מתוך המציאות - שאתם נוגעים בה יום יום ואנחנו נוגעות בה בעקבות התלונות – איך אנחנו משפרים יותר ויותר את החוק המצוין שכבר נחקק בכנסת הזאת.

תודה רבה לכולכם.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:35.>