PAGE
2
12/06/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 2>
מישיבת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק השידור הציבורי

יום חמישי, י"ד בסיוון התשע"ד (12 ביוני 2014), שעה 10:00

<הצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014>

חברי הוועדה: >
קארין אלהרר – היו"ר

עיסאווי פריג'

רינה פרנקל

נחמן שי

שר התקשורת גלעד ארדן

זיוה איגר - רמ"ט השר, משרד התקשורת

קובי אלנבוגן - יועץ השר, משרד התקשורת

חגית ברוק - עוזרת ראשית ליועמ"ש, משרד התקשורת

דנה נויפלד - היועצת המשפטית, משרד התקשורת

שמרית צוברי - יועצת השר, משרד התקשורת

יוני רגב - סגן הממונה על התקציבים, אגף תקציבים, משרד האוצר

אורי אפלבאום - עו"ד, אגף השכר, משרד האוצר

דפנה גלוק - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אוריה שילוני - ראש תחום חקיקה, האפוטרופוס הכללי, משרד המשפטים

רבקה ורבנר - סגנית הממונה הראשי על יחסי עבודה, משרד הכלכלה

ענת ליברמן - סגנית היועצת המשפטית, רשות האכיפה והגבייה

אמיר גילת - יו"ר רשות השידור

יוני בן-מנחם - מנכ"ל רשות השידור

יואב אשכנזי - סמנכ"ל הגבייה בפועל, רשות השידור

איתנה גרגור - מבקרת פנים, רשות השידור

דדי מרקוביץ' - נציב קבילות הציבור, רשות השידור

שלמה אברהם - חבר ועד משולב טלוויזיה, רשות השידור, ועדי עובדים

רותם אברוצקי - יו"ר אגודת העיתונאים בתל-אביב, רשות השידור, ועדי עובדים

דליה אטקין - חברת וועד עיתונות טלוויזיה, רשות השידור, ועדי עובדים

ברוך אסקרוב - יו"ר ועד עיתונאי רדיו תל-אביב, רשות השידור, ועדי עובדים

פאני ביטון - מנהלת מדור ספקים ויו"ר ועד מטה, רשות השידור, ועדי עובדים

גדי בן-יצחק - ועד עיתונאי קול ישראל, רשות השידור, ועדי עובדים

לינדה בר - דוברת רשות השידור

אחיה גינוסר - יו"ר אגודת העיתונאים ירושלים, רשות השידור, ועדי עובדים

אדיסו וובה - חבר ועד הנדסה טלוויזיה, רשות השידור, ועדי עובדים

רינה חכמון - חברת וועד עיתונות טלוויזיה, רשות השידור, ועדי עובדים

חנה חליוה - נציגת ועד המח"ר, רשות השידור, ועדי עובדים

איאד חרב - יו"ר ועד העיתונאים, קול ישראל, רשות השידור, ועדי עובדים

ליאור יצחקי - חבר ועד הנדסה טלוויזיה, רשות השידור, ועדי עובדים

אנאל כהן - ועד האקדמאים, רשות השידור, ועדי עובדים

יהודה כהן - יו"ר ועד עיתונות טלוויזיה, רשות השידור, ועדי עובדים

משה ליזמי - יו"ר ועד עובדי אגף הגבייה, רשות השידור ועדי עובדים

עפרה סתת-מילוא - חברת הנהלת האגודה, אגודת העיתונאים ירושלים, רשות השידור, ועדי עובדים

ענת עוזרי - יו"ר ועד משולב, רשות השידור, ועדי עובדים

תמנה עורב - יו"ר ועד האקדמאים, רשות השידור, ועדי עובדים

אלי פאר - יו"ר ועד עובדי הרדיו ברשות השידור, רשות השידור, ועדי עובדים

לזר צנדקוביץ' - ועד הנדסה, קול ישראל, רשות השידור, ועדי עובדים

ישעיהו קומורניק - חבר הנהלת האגודה, אגודת העיתונאים ירושלים, רשות השידור, ועדי עובדים

משה שגב - יו"ר ועד הנדסה טלוויזיה, רשות השידור, ועדי עובדים

מוטי אברהם - יו"ר מחוז ירושלים, הסתדרות ההנדסאים ירושלים, ההסתדרות החדשה

אלון הורנשטיין - עו"ד, ההסתדרות החדשה

גלילה הורנשטיין - עו"ד, ההסתדרות החדשה

פיליפ מאלן - נציג עובדי ה-BBC בלונדון

דב רנדל - הסתדרות עובדי המדינה (יתרגם עבור עובד ה-BBC), ההסתדרות החדשה

יצחק שטיינר - יו"ר הסתדרות ההנדסאים והטכנאים, ההסתדרות החדשה

לילך גבאי שזר - יו"ר ועד הנדסה, הטלוויזיה החינוכית, ועדי עובדים

אביגדור דנן - היועץ המשפטי של הטלוויזיה החינוכית

קרן הררי - יועצת למנכ"ל, הטלוויזיה החינוכית

ציפי נוני - חברת ועד, הטלוויזיה החינוכית, ועדי עובדים

עפרה אייבר - אחראית קידום יצירה ישראלית, ארגוני יוצרים ומבצעים

נגה בריינס - מנכ"לית איגוד העורכים – איגוד מקצועות הפוסט-פרודקשן, ארגוני יוצרים ומבצעים

ילון גורביץ'

פורום היוצרים, ארוגני יוצרים ומבצעים

אורלי פרוינד-מיה - יועצת משפטית, אקו"ם, ארגוני יוצרים ומבצעים

מלי פולישוק - דח"צית אקו"ם, ארגוני יוצרים ומבצעים

יונתן שקדי - מנהל פרויקטים, איגוד התסריטאים, ארגוני יוצרים ומבצעים

ליאור תמאם - מנכ"ל איגוד התסריטאים, ארגוני יוצרים ומבצעים

דקלה אהרוני - רכזת, האגודה לזכות הציבור לדעת

נילי בן גיגי וולף - מנכ"לית האגודה לזכות הציבור לדעת

רן מלמד - סמנכ"ל עמותת ידיד

גל גולן - לוביסטית (ברדוגו יועצים), מייצגת את אקו"ם

אליאב גיל - לוביסט (ברדוגו יועצים), מייצג את אקו"ם

רומן גרביץ - לוביסט (פוליסי), מייצג את ועד עובדי הטלוויזיה החינוכית

אתי בנדלר

אביטל סומפולינסקי (עוזרת ליועצת המשפטית)

מרב תורג'מן (עוזרת ליועצת המשפטית)

דלית אזולאי

אור שושני
<הצעת חוק השידור הציבורי, התשע"ד-2014>

בוקר טוב, אני פותחת את הישיבה השנייה של הוועדה. גם היום נדון בהערות כלליות, אנחנו עדיין לא מתחילים בהקראה של החוק. יש לי פה רשימת דוברים, אנשים שלא הספיקו לדבר אתמול. אני רוצה להתחיל עם נציגת ההסתדרות.

איפה אנשי הוועדה?

מי שנמצא כאן - - -

אנחנו צריכים להופיע בפני הוועדה.

הוועדה נקבעה לבוקר הזה, חברי הכנסת מודעים לעניין, מי שרצה הגיע - - -

זה זלזול בנו.

גברתי היושבת-ראש, אם חושבים שזה הולך להיות משהו רציני... הולכים לזרוק 2,000 עובדים הביתה, אז מן הראוי לגלות טיפה כבוד.

אני באמת באתי לעבוד גם בשבילך, ואם אתה באמת רוצה להתקדם ואתה באמת רוצה שיצא חוק טוב שהוא לטובת לכולם, לרבות העובדים, אני מציעה לך לצאת מהפלטפורמה של אמירות פופוליסטיות ולהתחיל לדבר עניינית.

זאת לא אמירה פופוליסטית. אני מעוניין - - -

תאמין לי שזה יקדם אותך לא פחות.

אני פשוט מעוניין שחברי הכנסת שירימו פה יד ידעו על מה הם הצביעו. כי משיחות איתם עולה שהם לא כל כך יודעים בדיוק על מה מדברים.

אז אני יכולה להגיד לך את הדבר הבא: לחברי הכנסת יש את החוק, יש את דוח הוועדה, ומי שרוצה מגיע ומי שלא רוצה לא מגיע, ואני לא יכולה לחייב אותם. אני יכולה להודיע להם מראש מתי יתקיימו דיוני הוועדה. אני הודעתי, ומי שבחר שלא להגיע – זכותו, אני לא יכולה לחייב אותו. אין לי אפשרות להוציא צו הבאה לחברי כנסת; כן יש לי אפשרות להודיע להם מראש, ואכן עשיתי זאת, ויש לי אפשרות לקיים דיונים הוגנים, ואני אעשה את זה, תן לי את ההזדמנות. תאמין לי, זה יהיה לטובתך בסופו של יום.

אבל שתירשם המחאה שלנו על אי-נוכחות חברי הכנסת.

אני מבקשת שתירשם בפרוטוקול מחאה על כך שחברי הכנסת לא הגיעו.

גברתי היושבת-ראש, ברשותך עוד הערה לפרוטוקול בבקשה: עד היום אני לא יודע מי חברי הוועדה.

- - -

אני מיד אסקור בפניך את חברי הוועדה. אני מבקשת לשמור על שקט. הישיבה התחילה, ואתם מפריעים לי.

חברי הוועדה הם חברת הכנסת איילת שקד, חבר הכנסת איתן כבל, חבר הכנסת איציק כהן, חברת הכנסת רינה פרנקל, שנמצאת איתנו, חבר הכנסת דוד צור, חבר הכנסת חמד עמאר, וחבר הכנסת עיסאווי פריג'.

והשר גלעד ארדן, שרשום גם כן ואמור להיות כאן.

השר גלעד ארדן יגיע בעוד מספר דקות ויהיה נוכח בדיון.

חברים, תאמינו לי שבאמת יש כאן רצון אמיתי לחוקק חוק שהוא חוק טוב והוגן. אז לטובתכם ולטובת המטרה, בואו נקיים דיונים יעילים. אני מבטיחה לתת לכל מי שרוצה, את רשות הדיבור. לא יהיה כאן שום דבר מעל הראש של מישהו, לא תהיה השתקה של אנשים, אבל בואו נקיים את זה בצורה הוגנת. הוגנת זה אומר לא להיכנס אחד בדברי השני, הוגנת זה אומר לדבר דברים שהם ענייניים; אם תתחילו באמירות פופוליסטיות, זה לא יקדם לשום מקום.

עכשיו אני אשמח לשמוע את נציגת ההסתדרות, עורכת דין גלילה הורנשטיין.

אני מייצגת את ההסתדרות הכללית ואת היושב-ראש אבי ניסנקורן, אבל יש עוד הרבה נציגי הסתדרות - - -

אני אשמח לשמוע את כולם, אבל את נמצאת.

לא, כי כשאת אומרת "נציגת ההסתדרות" זה כאילו שזה רק אני. אבל זה לא רק אני. וכולם ירצו לדבר, וכולם גם ידברו.

אני כן רוצה להגיד לגבי אתמול שהייתה לנו תחושה קשה מאוד, כאילו ההסתדרות צונזרה. כל אחד היה יכול לדבר, ורק אנחנו, למרות שהיינו בראש הרשימה – ואני לא מדברת על עצמי, על האגו שלי – לא הצלחנו להגיד אפילו מילה אחת. ההסתדרות היא פרטנר, היא צד.

אני רק רוצה לציין שאתמול ישב כאן יושב-ראש רשות השידור, ישב המנכ"ל וישבו עוד, והם לא הוציאו מילה מהפה.

למרות שהם יכלו.

והם ביקשו והם נרשמו מבעוד מועד.

יושב-ראש רשות השידור כבר לא בצד שלנו.

אז אני חושבת ש - - -

תן לי, תאמין לי שאני יכולה לענות.

אז אני חושבת שלא היה כאן שום דבר מכוון. אני יודעת שלא היה כאן שום דבר מכוון. אז אני מבקשת לתת לך את רשות הדיבור, ויש לך ארבע דקות, בדיוק כמו כל היתר.

אני לא בטוחה שאני אספיק להגיד את הכול בארבע דקות, ולכן אני אבקש עוד פעם את רשות השידור.

עם כל הכבוד, אני לא עושה השוואה של אף אישיות משפטית אחת לשנייה. ההסתדרות, כבודה במקומה מונח. היא מייצגת את כל העובדים, ולכן הייתי מאוד שמחה אם לא היו העדפות ולא השוואות, ואני בוודאי לא עושה את ההשוואות האלה.

עכשיו, למיטב ידיעתי – ויכול להיות שאני לא יודעת, אני גם לא מתיימרת לדעת את הכול, אולי היועצת המשפטית כן תדע – חוק דרקוני כמו החוק הזה, נדמה לי שלא חוקק במדינת ישראל; חוק שבו הרשות המחוקקת, יחד עם הרשות המבצעת, חברו ביחד והחליטו לעשות חוק חד-צדדי. תמיד חוק הוא חד-צדדי, אבל כאן התוכן שלו הוא חד-צדדי. כשיש מערכות של יחסים שהם גם קוגנטיים וגם יחסי עבודה... הרי כולם אתמול דיברו רק על עובדים, ואותם חברי כנסת שאתמול דיברו על עובדים והיום הם אינם, הם הצביעו בסיבוב הראשון בעד החוק. הם מחכים עכשיו לקריאה השנייה והשלישית, אבל בקריאה הראשונה הם כבר הצביעו בעד החוק. איך אמרו לנו? לא יעזור לכם, החוק הזה יעבור.

אז אני אומרת ש-א', כן יכול לעזור לנו; ו-ב', אני אומרת שהחוק הזה כפי שהוא פורסם, הוא לא מקובל עלינו. לא רק עלינו, אלא אני גם לא בטוחה שהוא עומד בכל מיני מבחנים, ואני לא אציין איזה מבחנים. אני לא יודעת אם הוא צריך לעמוד באחד המבחנים האלה, ואני גם כרגע לא אתן תשובות, אלא כשאנחנו נדון על כל סעיף וסעיף אנחנו נתייחס לדברים עד הרזולוציה האחרונה.

מה שמאוד הכה אותנו בתדהמה זה שבתי המשפט לא קיימים. מה קרה? הרשות המבצעת מפחדת מבית המשפט? בית המשפט לא מספיק טוב בשביל הרשות המבצעת? פעם ראשונה שאני נתקלת בזה שבית המשפט מנוטרל. רק בשני סעיפים כתוב שאפשר יהיה לפנות לבית המשפט: פעם אחת כשיש למדינה טענות נגד המפרק הסטטוטורי – גברתי שומעת אותי?

בוודאי.

פעם אחת כשלמדינה תהיה טענה נגד המפרק הסטטוטורי, ואז אי אפשר יהיה לעשות אפליה – וגם אמרו "כל נושה", כשלצורך העניין גם העובדים נושים; ופעם שנייה זה לצורך ערעור על תביעות החוב. מעבר לזה, בית המשפט לא משחק תפקיד בחוק הזה. זה חוק ש... בהליכים שמאומצים מחדלות פירעון – אם זה 350, שזה הקפאת הליכים, ואם זה צו פירוק... זאת אומרת שבית המשפט לא מספיק. הייתה הצדקה לצרף אותו בחוק הזה, אבל את הכול הטילו על ראשו של המפרק, וברור שכל אלה שצריכים לבצע את כל ההוראות של החוק. עכשיו, אנחנו חושבים ש – אני לא יודעת איזה שם לתת לזה, יותר טוב שאני לא אתן שמות – שזה לא ראוי וזה לא נכון. זה לגבי העניין הזה, וכשנגיע לסעיפים אנחנו גם נתייחס לכל סעיף וסעיף.

מה שמעניין אותנו כרגע זה איפה העובדים באים לידי ביטוי בחוק הזה. אמנם כל הזמן צועקים "2,000 עובדים" – אני מדברת כרגע על חברי הכנסת, המחוקקים – אבל איפה זה בא לידי ביטוי בהצעת החוק? אני כמעט לא ראיתי סעיף - - -

החוק הזה הוא לא שלנו, הוא של הממשלה.

אבל אתם הצבעתם.

אלה שהצביעו, שיבדקו את עצמם.

אני לא יודעת מי הצביע, אני לא בדקתי מי. ואתם כבר הולכים לקריאה שנייה ושלישית, אתם כבר הצבעתם על החוק הזה, עם כל החסרונות האדירים שיש בו. אני לא יודעת אם שמעת את הפתיחה, שנאמר שזה חוק דרקוני שלא היה כדוגמתו במדינת ישראל.

עורכת דין הורנשטיין, את צריכה לסיים בבקשה.

אני לא אסיים, אני אדבר על חשבון מישהו אחר.

את כבר הרבה-הרבה מעבר לארבע דקות. יש לך עוד שתי דקות.

אני אדבר אפילו אם - - -

עורכת דין הורנשטיין, יש לך עוד שתי דקות.

אז חבל על הזמן.

אז את יכולה לא להמשיך, זכותך.

אז אני אמשיך. אני רוצה להגיד את מה שיש לי להגיד, כי זה מספיק חשוב, למרות שהמחוקקים אינם כאן.

למה את אומרת שהמחוקקים אינם כאן?

הם אינם, הוועדה איננה כאן.

יושבים כאן שלושה - - -

אני מכבדת את שני חברי הכנסת שהגיעו.

שלושה עכשיו.

הנה, השר גם הגיע.

עורכת דין הורנשטיין, עוד שתי דקות, תודה.

אני רק רוצה, לכבוד השר, להגיד משפט אחד שאמרתי קודם, שלא שהוא מי-יודע-מה דרמטי, אבל זאת דעתנו: החוק הזה הוא חוק דרקוני שלא היה כדוגמתו, שלא נחקק כדוגמתו במדינת ישראל. אתמול דיברו על דמוקרטיה, דיברו על עובדים, דיברו על הכול – אבל בסיבוב הראשון כולכם הצבעתם עבור החוק הזה, שאין בו התייחסות אמיתית לעובדים.

גברת הורנשטיין, אני מצפה מעורכת דין לדייק יותר. לא כולם הצביעו - - -

אני לא מדייקת. אני לא יודעת מי הצביע, אמרתי לך קודם.

אז אם את לא יודעת, אל תגידי. לא כולנו הצבענו בעד החוק, חלק גדול מחברי הכנסת התבטאו נגד, הצביעו נגד, וימשיכו להילחם בו. אז ההכללות האלה לא ראויות לאף אחד, ובמיוחד לא לעורך דין. תודה לך.

אני שמחה מאוד לשמוע את זה, אבל אני לא יודעת מי הצביע, לא הייתי בהצבעה.

תבדקי, יש רקורד. אמנם היום ב"הארץ" כתבו דבר הפוך ממה שהצבעתי, אבל בעיקרון אפשר לבדוק את זה.

טוב, יכול להיות שנבדוק את זה.

תודה, עורכת דין הורנשטיין.

אני לא סיימתי, יש לי עוד דקה, לא?

זמנך תם, אני מתנצלת.

יש לי עוד דקה.

זמנך תם. את בזבזת את הדקה בלחזור על אותם טיעונים.

רציתי שכבוד השר ישמע את - - -

אבל כבוד השר קורא פרוטוקולים, הוא בן אדם מאוד נבון.

טוב, כשנגיע לפירוט, לניתוח של הסעיפים של החוק, אנחנו נתייחס לכל סעיף וסעיף. אבל אני רוצה לחזור ולהגיד שהעובדים לא קיימים בחוק הזה, והתחושה שלנו היא שיש פה ריח - -

גברת הורנשטיין, את חוזרת על עצמך.

לא, אני לא חוזרת על עצמי. - - יש פה ריח של לינץ', של גמר חשבון – ואנחנו לא ניתן שיהיה פה גמר חשבון, תרתי משמע.

יש פה שני תאריכים, ולדעתי לא מבינים בכלל איפה נכנס פה הליך הפירוק, איפה נכנסת פה הקפאת ההליכים – אנחנו במקרה מתמחים במטריה הזאת – אנשים לא יודעים מתי הם מפוטרים, אנשים לא יודעים איך הם נקלטים, אנשים לא יודעים מה מחכה להם. והתפקיד שלך בתור יושבת-ראש הוועדה הוא לדאוג שהחוק ייצג גם את האינטרס של העובדים. נכון שיש הרבה אינטרסים, אבל בוודאי גם האינטרס של 2,000 העובדים.

תודה רבה. מר אמיר גילת, יושב-ראש רשות השידור, בבקשה.

בוקר טוב. גברתי היושבת-ראש, כדי לייעל את הדיון בוועדה, אני מציע להפריד בין הדיון על רשות השידור לבין הדיון על השידור הציבורי, אלה לא בהכרח מושגים חופפים.

מה?

הפרדה כזאת תאפשר דיון ענייני על המסקנות המקצועיות של ועדת לנדס ועל האופן שבו הם ייושמו במְשַדֵּר הציבורי החדש, וזאת לצד דיון אחר שחייב להיערך, על כל הנושא של רשות השידור וגורלם של העובדים. אני חושב שהפרדה כזאת תשחרר את האמוציות לכיוונים הנכונים. כמובן שאפשר להבין אותן ולהצדיק אותן, אבל אי אפשר שכל נושא יתובל גם בנושא האמוציונלי, כי ככה לא נגיע לעולם לדיון בנושא המהותי, במשדר הציבורי החדש.

בכל מקרה, אני חושב שאנחנו לא מדברים פה על מותו של השידור הציבורי, אלא על לידתו מחדש. רשות השידור היא האורגן שבאמצעותו מתבצע כיום חוק רשות השידור. החוק הזה נחקק ב-1965, והרבה מאוד דברים השתנו מאז. למשל, לא בטוח שב-2014 שידורי הנוער של קול ישראל צריכים להיות משודרים ברשת א', יש כנראה פלטפורמות יותר מתאימות לשידורי נוער. יש מקום כנראה גם להיערכות רחבה יותר, בלשון המעטה, של מדיה דיגיטלית, של חטיבת החדשות ועוד.

הוזכרו פה אתמול התכנים. יש בהחלט תכנים איכותיים ברשות השידור, ואין עוררין על כך. מי שפותח את הערוץ הראשון – שלצערנו הם לא רבים – יכול למצוא תכניות מצוינות ותכניות טובות, שנעשות על ידי עובדי רשות השידור ועל ידי גורמים מחוצה לה. אבל התכניות המצוינות האלה אפופות בשפע של נושאים אחרים ובעיות אחרות, כמו למשל פרוגרמינג לא נכון, ניהול לא נכון, היעדר יחסי ציבור, וכולי וכולי – ואת הדברים האלה צריך לתקן במסגרת הרה-ארגון שעליו אנחנו מדברים. לכן אני - - -

הוא אחראי על הפרוגרמינג.

חיפשתי אותך, כדי לתת לך את רשות הדיבור. אז תמתיני, ותקבלי.

לכן אני אהיה היום טלגרפי ואגיד שהדיון צריך להתקיים בשלושה מישורים. מישור אחד זה אופי השידור הציבורי והרלוונטיות שלו. ראינו רק לפני מספר ימים שכשהייתה השביתה של העובדים בערוץ הראשון, היה צריך לקרוא בעיתון כדי לדעת את זה. ולכן אנחנו צריכים לדבר על הרלוונטיות של השידור הציבורי. המישור השני זה האתגרים שעומדים בפני השידור הציבורי והמשדר הציבורי החדש במאה ה-21. למשל, אפילו הרדיו שהוזכר אתמול, צריך לראות איך אנחנו מתמודדים עם האתגר של תפקידו של הרדיו הציבורי.

לא, הרדיו זה לא - - -

ביקשתי לא להפריע, למה זה כל כך מסובך?

צריך לראות איך אנחנו מתמודדים עם האתגרים של התפקיד של הרדיו הציבורי במאה ה-21, כאשר היום כל אחד יכול לייצר לעצמו במכשיר הסלולר שלו את הרדיו האישי שלו – וזו רק דוגמה כמובן.

המישור השני זה הניהול וההתנהלות של האורגן החדש. לא אתעכב כרגע על האורגן הקיים, אבל ברור שיש כשלים ניהוליים ברשות השידור, וזה לא מהיום, זה התקיים בעבר וממשיך עד היום. ראינו אתמול דוגמה לבעייתיות שלנו כגוף מפקח לקבל דיווחים אפילו על כמה עובדים יש ברשות השידור.

אתה באמת יודע - - - ?

את זה אתה גם צריך לדעת.

לא להפריע לי. אתה יודע מה מספר העובדים?

אני יודע את הדיווחים שאנחנו מקבלים, אבל לפעמים אנחנו מקבלים גם דיווחים סותרים, כמו ששמענו אתמול.

אולי תבדוק יותר טוב, תגלה שיש דיווחים לא סותרים.

אני מבקשת לא להפריע. אני רוצה להבין, יש מספר? אתה יכול לתת אותו?

אלף וחמש מאות ו... שנייה, אני רוצה לדייק.

לא, זה ממש לא 1,500. כדאי שתדעי את זה.

אני אתחיל להוציא אנשים.

סליחה, אנחנו בדמוקרטיה, לא בדיקטטורה. מותר להעיר הערות אם הוא לא מדייק.

גם בדמוקרטיה יש כללים. את תעירי הערות כשאני אבקש ממך להעיר הערות.

אני אעיר הערות ענייניות על מה שהוא משקר פה בכנסת ישראל.

למרות שאנחנו רגילים לזה שהוא לא מדייק.

ענת, אני אוציא אותך. גם בדמוקרטיה יש כללים.

אני עומדת בכללים.

את לא עומדת בכללים.

את לא תוציאי אותי על כל הערה שלי.

תנסי אותי. תנסי אותי, אני אוציא אותך.

אז את תוציאי אותי בכוח.

אין בעיה, יש פה סדרנים מצוינים. הערה אחת ואת בחוץ. הערה אחת.

אני רוצה לראות.

אני מבקשת להוציא אותה.

כבוד היושבת-ראש, גברתי - - -

לא בא לי לצאת, בא לי להישאר פה.

גברתי, אנחנו לא במליאה.

- - -

הם לא יסחטו 2,000 עובדים. אתה יודע מה אני עושה ברשות השידור, אדוני השר? יש פה 20 עובדים, תגיד לי אם אתה יודע מי מהם עושה מה, תגיד לי. אם אתה זורק אותי הביתה ואני מיותרת, אז תגיד לי מה אני עושה. כשאני עושה פסח בבית ואני זורקת זבל מיותר, אני יודעת מה אני לא צריכה. אתה תגיד לי מה אני עושה ברשות השידור.

ענת, אני לא מתרגש מההצגות שלך. ההתנהגות והסגנון הזה הם אלו שהביאו את רשות השידור לאן שהגיעה. העובדים חושבים שהם מחליטים על כל הגוף.

- - -

תגיד לי מה אני עושה.

מה את עושה? כותבת הכפשות ברשתות החברתיות, זו העבודה שלך.

ענת, אני מבקשת שתצאי, תירגעי, תחזרי, ואני מבטיחה לתת לך את זכות הדיבור.

אני אדבר איך שאני רוצה לדבר.

סליחה, את בכנסת ישראל.

כל זמן שאני לא מבזה את הכנסת אני אגיד את זה איך שאני רוצה.

את תגידי מה שאת רוצה, אבל בזמן שאני - - -

- - -

- - - זה לא אמיתי שבמדינת ישראל - - -

גברת, תהיי בשקט.

זה דיקטטורה הכנסת, זה דיקטטורה מה שיש פה. דיקטטורת הון ושלטון.

תוציאו אותה.

הכול עניין של נדל"ן. תגידו לנו מי המפרק, אני רוצה לדעת מי המפרק.

גברת, תצאי בבקשה.

תוציאי קודם את המסטיק מהפה.

תוציא אתה את המסטיק והג'ל. בושה של שר. אתה מחליט על עתיד ילדיי בקבינט הביטחוני? בושה של שר, מצחקק על 2,000 עובדים. תתבייש.

כמה יקבל המפרק? 12 מיליון? עשרה מיליון?

תתבייש.

בושה שיש עובדים כאלה.

די להציג אותנו כעושקי הציבור. אנחנו, העובדים, פונים לציבור - - -

אדוני, אתה רוצה לצאת ביחד איתה?

תראי, זה כבר לא משנה, אנחנו הולכים להיות מובטלים. מובטלים. הכול פה מכור. מכור, מכור.

אדוני, אתה רוצה לצאת ביחד איתה?

זה הצגה, אנחנו בחיים סרט.

תוציאו אותו.

למה?

שאלתי ארבע פעמים אם אתה רוצה לצאת, התנהגת כאילו אתה רוצה לצאת.

יא-אללה, תאמינו לי, אנחנו חיים בסרט. הסרט עוד לפניך, גלעד. וגם שר האוצר. רשות השידור תעלה באש, השידור הציבורי. אתם תשמעו את זה ותדעו את זה. יש שם מתאבדים.

אנחנו נאיים להפסיק את המונדיאל.

מתאבדים יהיו שם. אתם תראו, יהיה נזק בנפש. הכול מכור. מכור פה.

יש עובדים שיתאבדו באיומי פיטורים.

אמיר גילת, בבקשה.

זה עוד מבלי שאמרתי מילה על העובדים, זה רק כשדיברתי על העקרונות של השידור הציבורי החדש ועל הנכסים התוכניים של רשות השידור, שבוצעו באמצעות העובדים.

ועכשיו אני מגיע לעובדים. אני חושב שהעובדים – וגם אמרתי את זה בעבר – הם הנכס האמיתי של רשות השידור, ואין עוררין על כך. אני חושב שגם ועדת לנדס אמרה את זה, וגם השר אמר את זה בהזדמנויות רבות.

אני לא אמרתי שכל העובדים הם נכס לרשות השידור. אמרתי שיש ברשות השידור עובדים טובים ומסורים.

בוודאי שהעובדים לא אשמים בניהול הכושל, ארוך השנים, ארוך הטווח, של רשות השידור. אבל בוודאי שגם לא 7 מיליון אזרחי ישראל צריכים לשלם את המחיר.

אגב, אם לשים את הדברים על השולחן, אני לא חושב שכל הבעיות הן בהנהלות היום ובעבר של רשות השידור.

אני אומר שהנושא של העובדים ראוי לדיון נפרד, ואני גם הצעתי את המתכונת שבה אני חושב שהוועדה צריכה לנהל את הדיונים: הנושא של המשדר הציבורי לחוד והנושא של העובדים לחוד. גם ברור שצריך לתת לעובדים פיצויים הולמים. לאלה שיפוטרו. צריך למצוא את המנגנון לאפשר פרישה מכובדת למי שפורש, וקליטה מקצועית של עובדים מקצועיים ומסורים שייקלטו בגוף החדש.

לסיום, אני אומר שאפשר לדבר שעות על הרפורמה ששמענו אתמול – ואני מדבר כמי שהקדיש לילות וימים במשך שנים ארוכות לנושא של הרפורמה – אבל הרכבת הזאת כבר נסעה. רכבת הרפורמה נסעה, ולא חשוב מי אשם בזה. אנחנו צריכים עכשיו לפעול במהירות כדי לשנות את המצב הקיים, כי כל יום שעובר בלי פתרון, יביא ממילא לסגירת רשות השידור, שנמצאת בקריסה פיננסית ותחת הערת עסק חי. ולכן אני גם אומר שכל מי שמנסה לעשות תרגילים של משיכת זמן – וראינו סימנים לזה אתמול – כדי למנוע את חקיקת החוק, יביא לכך שכבר לא יהיה מה להציל ורשות השידור ממילא תיסגר.

או רפורמה או סגירה. ועכשיו אנחנו חיים על זמן שאול, ואם רוצים להציל את השידור הציבורי, זה הזמן, וחייבים לעשות את זה מהר.

תודה. מר דורון קרני?

איננו.

גברתי, הוא איננו אבל יש מישהו במקומו.

בבקשה, שם ותפקיד.

אני דב רנדל, ואני מדבר במקום דורון קרני, שלא יכול להגיע היום. אני פה עם נציג ה-BBC. התפקיד שלי הוא יועץ בין-לאומי להסתדרות עובדי המדינה.

אני רוצה להקריא לכם מכתב שקיבלנו מהארגון הבין-לאומי, שמייצג 20 מיליון עובדים בעולם, בשידור הציבורי ובכלל.

(תרגום מאנגלית – מסומן באותיות נטויות:)

UNI Global Union מייצג 20 מיליון עובדים ו-900 איגודים מקצועיים ברחבי העולם; וענף התקשורת, בידור ואמנות שלו מאוד מודאג מההשפעה השלילית של התכנית של הממשלה הישראלית על הקיום, העצמאות והאיכות של השידור הציבורי וכן מהאיום על כבודם וזכויותיהם של עובדי רשות השידור.

הדברים האלה מובאים מטעם פיליפ ג'נינגס, המזכ"ל של הארגון. פה לידי יש נציג של ה-BBC מאיגוד BECTU – the British broadcasting, entertainment, cinematography trade unions, שמביא מסר מהאיגוד שלו ומה-BBC. פיליפ מאלן, בבקשה.

(תרגום מאנגלית – מסומן באותיות נטויות:)

שלום, אני פיליפ מאלן, מ-BECTU. אני רוצה לקרוא מכתב קצר מהמזכ"ל שלי, שאומר כך:

כנשיא של ארגון UNI-MEI - - -

ממי המכתב?

UNI-MEI. זה איגוד מקצועי בין-לאומי של עובדים בתקשורת ובתעשיית הבידור.

אה, זה איגוד - - -

זה איגוד בין-לאומי.

זו עדיין לא מילה גסה, אדוני השר.

לא אמרתי שזו מילה גסה, רק חשוב שנבין ממי זה. אולי זה מישהו שדיבר איתי וקיבל פרטים. אבל עכשיו אני מבין שזה לא מישהו שדיבר איתי ולא קיבל ממני פרטים על הרפורמה.

כמזכ"ל BECTU, אני מבקש לשלוח מסר של סולידריות לעובדים ברשות השידור הישראלית, שלפי מה שאני יודע, מיועדת להיסגר בתחילת 2015.

ברחבי העולם אנשים נסמכים על מְשַׁדֵּר ציבורי עצמאי של חדשות מדויקות ובלתי מוטות, וכך גם בישראל. UNI-MEI ו-BECTU תומכים בעובדים שנלחמים להגן על השידור הציבורי במדינותיהם מהתערבות ממשלתית. אני מאחל לרשות השידור הישראלית בהצלחה במאבקם, ואם UNI-MEI יכול להיות לכם לעזר, אנא צרו עמי קשר.

אני גם רוצה להוסיף שזה תקדים מסוכן, שהתחיל ב-ERT – ארגון השידור הלאומי של יוון, שבה הם ביטלו מְשַדֵּר ציבורי קיים, תוך כוונה ברורה לצמצם במספר העובדים ולצמצם בהיקף ובמשקל של המְשַדֵּר.

סליחה, אתה יכול בבקשה להעביר את המכתב למנהלת הוועדה? תודה.

תודה.

אתם מסרתם לו שבישראל זה גם פתיחה, שלא כמו ביוון? כלומר, שזה לא רק סגירה? כי אני מקווה שלא הטעו אותו.

לא, לא הטעו אותו. אנחנו העברנו לו את הדברים כמו שהם. תרגמנו את החוק אחד לאחד והעברנו אליהם.

אני מבקשת מיצחק שטיינר, יו"ר הסתדרות ההנדסאים והטכנאים, לדבר. בבקשה.

גברתי היושבת-ראש, בפנייך מונחת אחריות אדירה על גורל העובדים. אני לא יודע אם פעם בחיים היית במצב שבו את אחראית על אלפי משפחות. אתמול היה ויכוח אם זה 1,600, או אם זה 2,000, ולא יודעים כמה כן, כמה לא – אבל אנחנו מדברים על רשות השידור, שיחד עם הטח"י זה קרוב ל-2,000 משפחות. 2,000 משפחות זה לא הולך ברגל. האחריות שלך כיושבת-ראש הוועדה, שלכם, חברי הכנסת, היא מעל ומעבר לחוק שאתם מציעים לנו. אני לא מדבר על החוק, אני מדבר על התנאים של העובדים. אנחנו במשך ארבע שנים ניהלנו משא ומתן בין העובדים, ההסתדרות, גורמי הממשלה, רשות השידור – עם כל מי שאת רוצה. ולפני שנתיים נחתם הסכם. אני אומר עוד פעם: נחתם הסכם.

שעבר את כל האישורים?

שעבר את כל האישורים של ההסתדרות. ואני אומר לכם: ההסכם הזה, אף אחד מכם לא מכיר אותו. אף אחד מכם לא מכיר אותו. אף אחד לא ניסה להפעיל אותו בכלל. זה הסכם שאנחנו, ההסתדרות, חייבנו את העובדים לקבל אותו. זה היה הסכם כואב. זה היה הסכם כואב. בהסכם הזה נקבעו תנאי פרישה ל-700 עובדים. שימו לב, 700 עובדים מתוך 1,600; טח"י עוד לא היה בתמונה בכלל.

42%.

זה דבר שלא היה לו אח ורע במדינה. ואין לי ספק שהעובדים שנשארים עונים בדיוק על הקריטריונים של השר ארדן – עובדים טובים ומעולים. נקבע שם בהסכם איך העובדים שנשארים יעבדו. זה שונה לחלוטין ממה שיש היום, לחלוטין. ועוד כהנה וכהנה.

העובדים לא הסכימו להסכם הזה, אבל לא הייתה להם ברירה והם קיבלו את מרות ההסתדרות, עופר עיני ואבי ניסנקורן הכריחו אותם לחתום. אני חתום על ההסכם. אם אני חתום על ההסכם מול הממשלה, מול האוצר, תגידו לי איך אני אנהל מהיום ואילך הסכמים קיבוציים במקומות אחרים. לא ימצא חן בעיני מישהו הסכם קיבוצי, הוא ילך ויעשה לי חוק. ממתי מנהלים את המדינה בחוקים ביחסי עבודה? זה לא בריא.

נכון.

ואני אומר לך, כבוד היושבת-ראש, אני מבקש מכם לעצור את כל הדיונים על החוק הזה ולהתחיל לנהל משא ומתן על הרפורמה שנחתמה לפני שנתיים. קחו את הרפורמה ותגידו "תשמעו, אולי טעינו, אולי לא טעינו – בואו נתקן אחת, שתיים, שלוש". אבל תבואו. היום אין דיבורים, לא על הסכמי שכר, לא על תנאי עבודה, לא על תנאי פרישה – אין כלום, היום דנים אך ורק בחוק. ואני אומר לך, זה בדיוק השאלה מה קדם למה, הביצה או התרנגולת. חברי הכנסת הנכבדים, אני מבקש מכם להפסיק לדון בחוק ולהתחיל לעבוד על דיני העובדים. העובדים זה לא סחורה עוברת לסוחר, זה 2,000 משפחות. אתם לא יודעים מה זה בכלל. אני אמרתי להם פעם: קחו 2,000 משפחות, שימו אותם בחצרות של רשות השידור, ותראו כמה אנשים זה. ימלאו את טדי בקלות.

10,000.

תודה. אני רוצה בנקודה הזאת באמת לקבל איזושהי הבהרה, אדוני השר: אני שמעתי מספר פעמים, גם אתמול וגם עכשיו, איזושהי טענה שהעובדים התחייבו וחתמו על הסכמי פרישה בשנת 2009, אבל המדינה לא כיבדה את אותם הסכמי פרישה והחליטה למעשה לחזור בה מאותם הסכמי פרישה שנחתמו ואושררו. בעצם בא החוק ואומר: אנחנו נשנה את זה, אנחנו נעשה את זה אחרת, למרות ההתחייבות ההדדית. האם אפשר לקבל הבהרה מה קרה שם?

כבוד היושבת-ראש, יש לי הערה: יש גם הסכם העסקה. 2010.

אני מבינה שזו הערה שחוזרת על עצמה ולכן חשוב - - -

שני הסכמים.

תראו, אני שואלת את השאלה, ואני רוצה לקבל תשובה מלאה, וגם אתם. אז תאפשרו בבקשה לשר לדבר, גם אם יש לכם הערה בזמן הדברים שלו. תרשמו אותה לעצמכם, ואני מבטיחה שנלבן את ההערות עד תומן. בבקשה, אדוני השר.

אז קודם כול אני חושב שהגורם המוסמך יותר לענות על הנקודות הספציפיות שעלו לגבי ההיסטוריה היותר רחוקה הוא הנציג של הממונה על השכר באוצר, שנמצא כאן ואמר לי שהוא יוכל להתייחס לדברים.

אבל אני רוצה להציג את זה גם מנקודת מבטי. קודם כול, האמירה שלא מנהלים דיני עבודה בחקיקה היא כמובן אמירה סובייקטיבית ואינטרסנטית מצד אחד. כי למשל כשמעלים שכר מינימום ומחייבים מעסיקים במשק לשלם שכר גבוה יותר, ובעוד הרבה דוגמאות מן העבר, ובוודאי ובוודאי כשיש גם הרבה דברים שבאים לשפר את - - -

רק כשרוצים להיטיב. ובמשא ומתן.

אדוני, אני ביקשתי נורא יפה, ואני ממש מבקשת שתכבד את הבקשה שלי.

אני רוצה להזכיר לחברי הכנסת ולוועדה שהתפקיד של המחוקקים הוא להסתכל על מכלול האינטרסים, ואיש-איש על פי מצפונו, לעצב את סדר העדיפויות שהוא חושב שנכון. אני אמרתי מספר רב של פעמים שהאינטרס של העובדים הוא בוודאי אינטרס חשוב ביותר וצריך לשמור עליו ולהתייחס אליו ככל שניתן. יחד עם זאת, אני לא יכול לפטור את עצמי, כשר הממונה על השידור הציבורי, מכך שהאחריות העיקרית והמרכזית שלי היא כלפי 8 מיליון אזרחי המדינה – איך הם יוכלו לקבל את המוצר הטוב ביותר על המסך או מעל גלי האתר, ובעזרת השם גם מעל גבי רשת האינטרנט.

כשאני נכנסתי לתפקידי, לפני שנה וחודשיים, נאמר לי בהחלט שבעבר גובש מתווה של רפורמה. אבל צריך לזכור שכשאומרים את המילה "רפורמה", גם אם חלקנו עובר לדום, זה עדיין לא מבטיח שיפור בתוצאות. יש רפורמות שאפילו הביאו להרעה בתוצאות, למרות שגם הושקע בהן כסף רב ומאמצים רבים. ולכן לא ראיתי את עצמי פטור מלבחון את אותה רפורמה.

עכשיו, אם אותה רפורמה כבר הייתה בתוקף, אז חזקה עליי שכל מה שהיה נותר לי לעשות זה רק לעקוב אחר היישום שלה. אבל צריך להכיר בכך שכנראה עוד לא התמלאו כל התנאים כדי שהרפורמה הזאת תהיה בתוקף. צריך לזכור שברשות השידור – ולא משנה כרגע מה המספר המדויק של העובדים – חלק מהעובדים מאוגדים תחת ההסתדרות הכללית וחלקם לא. וכדי להביא לרפורמה, לא מספיק שחלק מהעובדים יסכימו או לא יסכימו לה – ותכף נדבר על מה בדיוק הסכימו - - -

כולם הסכימו, כבוד השר.

לגבי אלו שנמצאים תחת אגודות העיתונאים – החתימה בין אגודת העיתונאים לבין הנהלת רשות השידור עדיין לא הייתה קיימת; וזה חלק מהתנאים... אני מקווה שברשות השידור יש גם עיתונאים חוץ מעובדים שמאוגדים תחת ההסתדרות. דומני שזה התפקיד המרכזי - - -

- - -

דומני שהתפקיד המרכזי של כלי שידור הוא ענייני התוכן והעיתונאות; והם עדיין לא הסכימו. ולכן במצב שקיבלתי, החלטתי לבחון את המתווה שנקרא רפורמה - - -

הם שקרנים.

חתום.

חברים, למה?

אבל זה חתום.

אני מייצג את עמדתי, אני לא מייצג את עמדת העובדים. העובדים יכולים לחשוב אחרת.

ולא נותן לעובדות להפריע, כבוד השר?

רק הערה: אגודת העיתונאים התמהמה בחתימה, זה נכון. היא חתמה בערך שנה או שנה וחצי אחרי שההסתדרות חתמה. אבל נכון לדיון הזה הכול חתום. ההסכם חתום.

נכון לדיון הזה.

אדוני, כשאתה ביקשת חוות דעת, כל ההסכמים היו חתומים, גם מול ההסתדרות וגם של העיתונאים. זה כשביקשת חוות דעת מעורך דין - - -

סליחה, הדיון לא הולך להתנהל בצורה הזאת. אני לא רוצה לנקוט בצעד של הוצאת אנשים, אז תנו לנהל את הדיון הזה. ביקשתי תשובה, השר עונה, אחר כך יענה הנציג של הממונה על השכר, ואני מבקשת לא להפריע. אני אתן לכם לדבר בזמנכם, בינתיים תרשמו הערות. בבקשה, אדוני השר.

בכל אופן, אני ראיתי את זה כחובה שלי לבחון גם את המתווה שמכונה כאן "הרפורמה". צריך לזכור שאותו מתווה הוא מתווה שנכתב לפני שמונה שנים. שמונה שנים – אני חוזר ומדגיש זאת לפרוטוקול. שוב, האינטרסים של העובדים הם בהחלט אינטרסים חשובים, אבל יש גם אינטרס ציבורי, ובו אתה צריך להסתכל על כלל האינטרסים ואתה לא יכול להסתכל רק על אינטרס אחד, לשים אותו מעל כולם, ולהתעלם מהאינטרס המרכזי, שהוא זה: כשאתה גובה מיליארד שקלים – או 900 מיליון, אינני יודע כמה – כדי לתת - -

700.

- - כדי לתת לציבור שידור ציבורי, החובה המרכזית היא לחשוב איך אתה עושה את זה בצורה הטובה ביותר, המקצועית ביותר והיעילה ביותר. ולכן אני נפגשתי עם מספר רב של גורמים שהיו מעורבים בגיבוש המתווה הישן, אותו מתווה שמוזכר כאן, שנכתב בשנת 2007-2006. צריך לזכור שמאז, התקשורת ... בכל התחומים מתקדמים, אבל התקשורת היא תחום עוד הרבה יותר דינמי, והרגלי הצפייה משתנים בקצב הרבה יותר משמעותי ממה שאנחנו מכירים, והסטנדרטים משתנים, ובוודאי שכל העניין של הסמארטפונים והאינטרנט וה - - -

אבל הוא נחתם ב-2011, אדוני. לפחות תדייק, הוא נחתם ב-2011 ומתאים לימינו אנו.

הדוח של "טאסק" נכתב ב-2007-2006 - - -

ואחרי זה היה הדוח של "פילת" והיה דוח של פה והיה דוח של שם ואתה מינית עוד חברה. אז בעוד שנתיים גם אפשר למצוא חברה שתגיד מספרים נוספים בטכנולוגיות.

סליחה, אתם כל כך לא עושים לעצמכם שירות. אתם תדברו בזמנכם ותגידו את מה שיש לכם לומר.

אבל אי אפשר לספור את כל הנקודות.

חבל שאתם מתפרצים ככה – זה לא נשמע ולא נכתב בפרוטוקול.

גברתי, הוויכוח פה הוא על עובדות או על דעות?

אבל אני רוצה שתדברו - - -

אבל אין מה לעשות, זאת התרבות שהתרגלו אליה ברשות השידור. זה מאוד מצער, אבל - - -

כן, אדוני השר, תמשיך להסית נגד העובדים.

אתם תדברו עשרה אנשים כל אחד חמש דקות, אבל לא תאפשרו למישהו אחר לדבר חמש דקות ברצף. מאה אחוז, אחרי זה תתפלאו למה כועסים עליכם בציבור.

- - -

אף אחד לא כועס עלינו, זה שקר.

- - -

סליחה, סליחה - - -

הוא צוחק על הפרלמנט גם כן.

סליחה, אדוני, אתה רוצה לצאת שוב?

לא תודה.

אז אני מבקשת להישאר בשקט ולתת לו לסיים את הדברים, שמתארכים בגלל שאתם מפריעים. אני רוצה לתת גם לנציג של הממונה על השכר לדבר, ואחריו כל מי שרוצה יקבל את זכות הדיבור.

אלו העובדות כפי שאני מכיר אותן, גברתי, ואם מישהו מכיר עובדות אחרות, אני בטוח שאת תאפשרי לו להציג אותן.

בכל מקרה, אני נפגשתי גם עם חברת "טאסק" וגם עם מספר עובדי מדינה בכירים שהיו שותפים בגיבוש וליווי הרפורמה הזאת, ולאחר שהשתכנעתי שאין ברפורמה הזאת שום הבטחה או ודאות לכך שיוצג איזון תקציבי ארוך טווח ברשות השידור ושיובטח שינוי משמעותי על המסך או ביכולת לנהל את רשות השידור... ואני שוב חוזר ומדגיש שעם כל הטענות שיש, אני מכיר את רשות השידור שנים רבות, ואי אפשר להאשים אך ורק את המנהלים של רשות השידור בהווה ובעבר – פשוט המבנה הקיים ברשות השידור, בעידן התקשורתי הנוכחי ובטח בעתידי, הוא בעיניי בלתי "נהיל"; לא ניתן לנהל כלי תקשורתי שיהיה רלוונטי וחזק ושיתמודד – אמנם לא יתמודד באותם אחוזי רייטינג, כי הרייטינג לא אמור ולא צריך להיות חזות הכול, אבל בסופו של דבר, ביחס בין עלות לתועלת, כאשר מדובר על עלות של מאות מיליונים בשנה, אתה בכל זאת רוצה שתהיה רלוונטיות והשפעה לשידור הציבורי, ושהתכנים שלו, עם הערך המוסף, כן יגיעו לאיזשהו מינימום של קהל במדינת ישראל, בטח קהל בדור הצעיר. ולכן, לאחר שאני השתכנעתי שגם הרפורמה איננה מיושמת עדיין ואיננה בתוקף וגם איננה מבטיחה את השינויים שלהם כולנו מייחלים, החלטתי בהתייעצות עם משרד האוצר ועם משרד המשפטים להקים ועדה ציבורית שמורכבת גם מאנשי מקצוע בתחום התקשורת וגם מעובדי מדינה בכירים, שתבחן את כל האלטרנטיבות. באלטרנטיבות שנבחנו - - -

- - -

שקט.

באלטרנטיבות שנבחנו היה גם יישום של אותו מתווה רפורמה ישן, גם יישום שלו עם שינויים שאולי הממשלה תציע, וגם המתווה היותר מרחיק לכת של פתיחת גוף חדש וסגירת הגוף הקיים, שהיה ברור שזה יצריך חקיקה ראשית בכנסת. וכפי שהסברתי בעבר ואני אומר את זה שוב, כל חברי הוועדה פה אחד, זה המתווה שהם חשבו שהוא הנכון ביותר. ושוב, אני מזכיר, אנחנו צריכים לשקול את מכלול האינטרסים ואת המחויבות שלנו קודם כול להביא לציבור את התוצאה הטובה ביותר. שוב אני אומר, את הבעיות שזה יוצר כלפי ציבור העובדים ברשות... כפי שצוין כאן בצדק על ידי נציגי העובדים, הם כבר הסכימו לפיטורים של 700 עובדים מתוך עובדי הרשות, וזאת בהחלט הסכמה מרחיקת לכת, אבל אנחנו גם צריכים לחשוב למה הם הסכימו לכך, כי זה מלמד אותנו - - -

נו, באמת, זה כבר פופוליזם.

אולי כי כיוונתם לנו אקדח לראש.

זו רמיזה מאוד מקוממת.

הפופוליזם של לנדס.

סליחה, שקט.

אני לא רומז שום דבר, אני אדם שנוהג להגיד את הדברים כפי שהם, בלי לייפות ובלי לטייח.

תודה. אגף מינהל השכר, בבקשה.

אני עורך דין אורי אפלבאום.

אתה מכיר את ההיסטוריה ואת החתימות?

כן.

הוא לא היה במשא ומתן.

הוא חדש.

סליחה, סליחה - - -

למה את לא שואלת את מר אמסלם, שהיה אתמול, שחתם איתנו?

מר אמסלם יגיע לכל הדיונים. אני מבקשת: אל תנהלו במקומי, זה מעליב אותי באופן אישי.

הוא, לבית המשפט הוא לא מגיע.

סליחה, אדוני.

חבר'ה, שמעתם את ההערה של היושבת-ראש? תכבדו אותה בבקשה ותנו לה לנהל את הישיבה. כל אחד יוכל לדבר בזמנו. גם אני יושב בשקט ושומע. בואו נהיה קצת יותר סבלניים, יש פה זכות לכל אחד לדבר, ואנחנו נכבד את הניהול של היושבת-ראש.

אורי, בבקשה.

אני אתייחס מבחינה משפטית למה שנאמר, כי היו כמה אי-דיוקים. היו מספר הסכמים שלובים זה בזה, כאשר היו בעיקר הסכמי העבודה והסכמי הפרישה והסכם מימון בין המדינה לבין רשות השידור. הסכמי העבודה היו בין ארגוני העובדים לבין רשות השידור, כאשר לממונה על השכר יש את הסמכות שמואצלת לו משר האוצר לאשר את הסכמי העבודה. אכן נחתמו הסכמים בין העובדים לבין רשות השידור, אך ההסכמים האלה נעדרי תוקף עד שהם לא מקבלים את אישור הממונה על השכר. שר האוצר לא אישר את ההסכמים, ולכן הממונה על השכר גם לא אישר את ההסכמים.

איזה שר אוצר?

אף שר אוצר.

אף שר אוצר לא אישר את זה.

גם לא השר לפיד.

אילן לוין חתם על זה.

תראו, אני באמת לא רוצה להוציא עוד אנשים, אל תאלצו אותי. אורי, בבקשה.

היות שההסכמים לא אושרו, אין שר אוצר שאישר אותם מעולם, וזה גם שר האוצר הקודם וגם שר האוצר הנוכחי. בגלל שההסכמים לא אושרו, גם הסכם המימון בין המדינה לבין רשות השידור מעולם לא נכנס לתוקף. ולכן כיום, מבחינה משפטית ההסכמים לא בתוקף, והטענה שנאמרה פה, שהמדינה אישרה את ההסכמים, היא פשוט לא נכונה.

תודה. ענת, הבטחתי לך את רשות הדיבור.

אני ענת עוזרי, יושבת-ראש הוועד המשולב ברשות השידור. יש לי שתי שאלות לשר ארדן.

לפני זה, להדיוטות שלא מבינים בכל הוועדים, תאמרי מה זה הוועד המשולב, את מי זה מייצג.

את חוטבי העצים ונהגי הכרכרות.

אני שאלתי שאלה רצינית ואני אשמח לתשובה רצינית.

את המינהלה, גבייה ועובדי שידור.

יש לי שאלה לשר ארדן. הוא מעוניין לפטר את כל 2,000 העובדים. יש לי שאלה: אם אף אחד מהם לא עושה כלום, אז מי בעצם מביא את השידור כל יום למדינת ישראל? גם אם השידור טוב או פחות טוב, מי מביא אותו? מי מביא הערב את המונדיאל?

אני יודעת שגוף חולה מבריאים, לא הורגים. מה שהשר ארדן עושה זה הוא הורג את רשות השידור. אני, יש לי וילונות ורודים במשרד, ואני רוצה לדעת איפה אני תולה אותם מחדש במשרד החדש שלי. איפה יוקם השידור הציבורי החדש?

על זה אנחנו נדון במהלך הוועדה. ענת, קראת את הצעת החוק?

קראתי את הצעת החוק, לא כתוב שם.

אנחנו נדון בכל הסעיפים. אדוני השר רוצה לענות על חלק מהדברים?

לא נראה לי שהכוונה בשאלות היא באמת לקבל תשובה.

שאלות רטוריות, בסדר. יש לך עוד הערות?

לא בשלב זה.

נצא טיפה מרשות השידור ונשמע את הציבור: רן מלמד, בבקשה.

אני רן מלמד, סמנכ"ל עמותת "ידיד". גילוי נאות: שני ההורים שלי הם פנסיונרים של רשות השידור. אבי היה ממקימי הטלוויזיה הישראלית, ואני גדלתי ברוממה.

בתור מי שמרגיש שהוא נמצא פה בשביל לייצג את הציבור שאמור לצפות בשידורים או לשמוע את שידורי הרדיו של השידור הציבורי, שלצערי רובו לא יודע מה זה שידור ציבורי, אני רוצה לומר שהדיונים שמתקיימים פה היום, לצערי לא עוסקים בציבור שאמור לקבל אותם, אלא הם עוסקים רק בעובדים, שזה בסדר, אבל אני חושב שצריך להתעסק גם בתוצרים שצריכים להיות ברפורמה.

אדוני השר, אני מברך על הקביעה שאומרת "מה שהיה הוא לא מה שיהיה", אבל צריך לדאוג שזה ייעשה בצורה כזאת שהציבור אכן יקבל את מה שמגיע לו, כי שידור ציבורי שייך קודם כול לציבור.

אחד הדברים שמפריעים לי בחוק, ואנחנו גם ניגע בזה כשנרד לסעיפים, זה שזה חוק שאין לו מטרה. הוא לא מגדיר מה זה שידור ציבורי. יש לו תפקידים, אבל הוא לא מגדיר מה זה שידור ציבורי. הוא לא נכנס לשאלה המהותית של הפרדת הפוליטיקאים מהשידור הציבורי, כפי שאנחנו יודעים שקיים ב-BBC ובמקומות אחרים. ואני חושב שכל עוד אין לחוק מטרה, הוא לקוי, וצריך יהיה לדון למה הדבר הזה לא קיים.

מר מלמד, אני מזכירה לך מה שאני מזכירה הרבה מאוד פעמים בדיונים בהצעות חוק: כשיש למאן דהוא הצעות קונקרטיות לתיקון הצעת החוק, תעבירו לנו בכתב ואנחנו נעיין בדברים.

כן, כן, כשנגיע לסעיפים אני אגיד את זה.

תעביר את זה למזכירות הוועדה, לד"ר עידית חנוכה, שמפיצה את זה בין חברי הכנסת והייעוץ המשפטי.

אני בהחלט אעשה את זה.

מהיכרותי רבת השנים עם רן מלמד, הוא עוד יעשה זאת.

הדבר השני הוא שצריך לזכור שהשידור הציבורי הוא לא רק הטלוויזיה. נוצר איזשהו רושם בציבור שהשידור הציבורי זה רק טלוויזיה, אבל אני רוצה להגיד פה כמה מילים טובות בעיקר על הרדיו, שיש לו חשיבות מאוד גדולה. אני לא רואה איך הוא בא לידי ביטוי בצורה מספקת בתוך החקיקה שמוצעת פה; וקראתי היטב גם את החקיקה המוצעת וגם את דוח ועדת לנדס.

הדבר הבא הוא שנראה לי שגם החוק הקיים וגם ועדת לנדס הם קודם כול סידור עבודה לאנשים מבחוץ.

לחברים.

אני חושב שאחד הסעיפים שצריכים להיות בחקיקה – ואנחנו נציע אותו כמובן – זה חוק שאומר שכל מי שקשור לוועדת לנדס ומקורביו, יידרש לתקופת צינון של לפחות חמש שנים לפני שהוא יוכל ליהנות מפירות הרפורמה. כי הולך להיות פה הרבה מאוד כסף בתחום של הפקה ויצירה, ולא ברור מי הולך ליהנות ממנו ובאיזה צורה זה הולך להיות מחולק. אני לא חושב שזו בהכרח הכוונה של המחוקק, ואם כן אז זה חבל מאוד.

דבר אחרון קשור לנושא של המפרק, הכונס, או איך שלא תרצו לקרוא לו. אנחנו עוד פעם הולכים לזרוק הרבה מאוד מיליונים של שקלים על איזה רואה חשבון או עורך-דין, וזה כסף ציבורי.

אתה לא אוהב אותם, אה?

אני ממש לא אוהב אותם, את יודעת. זה כסף ציבורי, ואפשר היה להשתמש בו כדי לקדם את הרפורמה, כזו או אחרת. אני חושב שגם בנושא הזה צריך לשקול היטב מי זה הולך להיות, מי הדמות אם בכלל, ומה יהיה השכר שהוא יקבל. לא להשאיר את זה לשיקולי בית המשפט, אלא להכניס את זה, כדי שאם זה אכן יקרה, זה יהיה במינימום ההכרחי. תודה.

תודה. מר אסף אמיר, יו"ר איגוד המפיקים, בבקשה.

הוא לא הגיע היום. אני ליאור תמאם, מנכ"ל איגוד התסריטאים. אני מדבר במקום אסף אמיר בשם כל איגודי היוצרים.

האיגודים במשך שנים ארוכות נלחמים על רשות השידור: על רפורמות, על תיקונים וכולי. הכול כשל, מכל מיני סיבות, וכולכם בוודאי מכירים את הסרטים שגם עשינו על זה. אנחנו מברכים את השר על הנחישות לעשות את החוק, אנחנו מברכים את הוועדה ומאחלים לה עבודה פרודוקטיבית ומוצלחת בדרך לשידור ציבורי ראוי לכל אזרחי ישראל. כמובן שיש לנו השגות על חלק מהסעיפים, ואנחנו נעלה אותם במהלך הדיונים של הוועדה.

צריך לקבוע לאן ילך הכסף. למי.

אל תפריעו לו.

שוב, אני לא נכנס לסעיפים הספציפיים.

לגבי נושא העובדים. בכל ימינו, אחד הדברים החשובים לנו זה הזכויות. אנחנו לחלוטין נעמוד על כך שיהיו הסדרי פרישה הוגנים, ואנחנו ניצבים לצד העובדים בדרישה הזאת.

בתור מה אתה אומר את זה?

בתור הצד שלי, של איגודי היוצרים. אנחנו נעשה ככל יכולתנו כדי שהסדרי העבודה החדשים יהיו ראויים לעובדים שייקלטו.

אנחנו, היוצרים, זה הרחוב שהם מדברים עליו, הרחוב שכולם ייזרקו אליו, ואני באמת מצר על כך. אני משתמש פה באותם מונחים קשים שמשתמשים פה, ובצדק. הרחוב הזה הוא אנחנו, שוק הטלוויזיה הישראלי שמחוץ לרשות השידור. זה הרחוב, ולשם כל עובדי רשות השידור יגיעו. ואנחנו מברכים אותם ומזמינים אותם להצטרף לאיגודים.

דיירי רחוב.

לקבץ נדבות?

כְּמָה? כעובדי קבלן, כמו שמדברים על זה בממשלה הזו?

אנחנו נשמח שיצטרפו אלינו המון אנשים, כדי להילחם על הזכויות שלנו. אנחנו במשך שנים - - -

אנחנו נצטרף אליכם לרחוב? מה זה השטויות האלה? שאתם תצטרפו אלינו, להגן עלינו, לעבוד בתנאים הוגנים; ולא שאנחנו נצטרף אליכם לרחוב.

תצטרפו להסתדרות.

שקט, תודה. לזר צנדקוביץ', ועד הנדסה, קול ישראל.

שלום. מכובדיי, אני רוצה להתמקד בנושא אחד ואחר כך לשאול את השר משהו. הנקודה שאני רוצה להתמקד בה עוסקת בהפרדה בין מה שאנחנו עושים כאן לבין השאלה איך אנחנו הולכים לעשות את זה. ופה קבור הכלב. אנחנו מבינים שיש צורך בשינוי האופן שבו פועלת רשות השידור. אבל איך זה עומד לקרות לפי החוק החדש? מדובר בשחיטת רשות השידור. המהלך שאתם מובילים מסריח כמו המהפכה של כיכר תח'ריר, וכמו שם, גם כאן זה ייגמר במפח נפש. עובדי רשות השידור הם אנשים עובדים, ועומדים לדרוס אותם בדרך למטה; וזה לא חשוב אם זה שני אנשים או 2,000 איש.

כבוד השר, אני מבקש לפנות אליך באופן אישי, אחרי שאני קיבלתי טלפונים ופניות מעובדי רשות השידור שהם נשים חד-הוריות ואנשים עם מוגבלויות, והם כרגע רואים ושומעים אותנו. האנשים האלה צלצלו אליי בחרדה. אני מבקש לדעת מה יעלה בגורלם של נשים שהן אימהות חד-הוריות. אני יודע על אחת מהן שלפני חצי שנה קנתה דירה של שניים וחצי חדרים, וכרגע היא חיה על כדורים, מאז שהכריזו על סגירת רשות השידור. אני מבקש ממך תשובה ומענה על העניין הזה.

אני מייצג אותם כרגע כי צלצלו אליי. אני לא דואג לעצמי, אני עובד 41 שנים ברשות השידור ויש לי פנסיה תקציבית. אבל בתור אחד שעבר את כל המסלול במשך 41 שנה, כשאנשים פונים אליי, אני מבקש מענה, ברשותך. לטובתם.

את רוצה שאני אשיב על זה?

אם אתה רוצה.

אולי זו גם שאלה רטורית. הכול רטורי פה.

אני מבקשת משייקה קומורניק, נציג אגודת העיתונאים.

שלום, שמי שייקה קומורניק, אני עובד ברדיו, בקול ישראל בערבית, אבל אני פה כנציג אגודת העיתונאים בירושלים, שהוא הארגון היציג של העובדים העיתונאים ברשות השידור.

ראשית, אני רוצה להצהיר פה שהאגודה מתנגדת באופן נחרץ לחוק במתכונתו הנוכחית. החוק הזה לא מידתי, דורסני, ואפילו הייתי אומר ברוטלי, בהיבט של יחסי עבודה והאנושיות. לא ייתכן שהעובדים יישאו בכל המחיר על כל הכשלים של רשות השידור, והעובדים העיתונאים בתוכם.

אנחנו לא מסרבים לתיקון ולרפורמות ברשות השידור, ולראיה: הרפורמה שאכן חתמנו עליה. חתמנו והיא אושרה, ויש פה עניין של התחייבות שלטונית שהופרה.

לפני מספר רגעים נאמר שהיא לא אושרה. אני מבקשת לדייק.

היא אושרה, ויש פה עניין של התחייבות ארגונית שהופרה.

בהסתדרות היא אושרה. קשרו את הדברים.

בהסתדרות, אבל האוצר לא אישר אותה. אז איזה מין אישור זה?

מכיוון שקשרו את כל העיתונאים, גברתי. זה תרגיל יפה, זה נקרא פריש-מיש.

אתם מסרבים להודות - - -

דרך אגב, לצורך הדיוק, כשאני הודעתי שאני מעמיד לבחינה מחדש את כל הרפורמה, אגודת העיתונאים עוד לא הייתה חתומה אל מול ההנהלה.

סליחה, אדוני, היא הייתה חתומה. אם יורשה לי, אתה ניצלת קוניוקטורה מסוימת או איזשהו חוסר אישור של משהו טכני כדי לבטל את כל הרפורמה הזאת. העובדות האלה, אני חושב שהן לא יכולות להיות נתונות במחלוקת.

אבל מעבר לזה, אנחנו מתייחסים ברצינות לעניין של הרפורמה, אנחנו הכנו מסמך מפורט עם כל ההסתייגויות שלנו לחוק, המסמך הזה הועבר אליכם, ואני חושב שהוא גם הגיע אליכם. הכנו אותו בשיתוף היועצים המשפטיים שלנו, והוא מתייחס לסעיפים בהצעת החוק הנוראה הזאת.

יש מספר עקרונות שאני אמנה באופן כללי. אנחנו מתנגדים באופן נחרץ לעניין של פיטורי כל האנשים וקטיעת רצף הזכויות. לא ייתכן שביחסי עבודה יהיה דבר כזה. אנחנו דורשים שאם תהיה פרישה, הפרישה תהיה מכובדת והתנאים יסוכמו כמה שיותר מהר, ושלא תפחת מהסכמי הפרישה שסיכמנו עליהם ברפורמה. בנוסף, אנחנו לא סבורים שיש צורך במפרק, מפרק לא כבול לחוקי עבודה, מפרק הוא קיסר, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, ולכן זה צעד ברוטלי שלדעתנו אין לו מקום פה. אנחנו גם לא סבורים שמבחינת המבנה והתוכן ניתן לקיים את כל המשימות שרשות השידור החדשה, וגם הישנה, נדרשת אליהן במספר העובדים שדוח הוועדה או החוק הזה מציינים. עם 750 עובדים לא ניתן לקיים את כל המשימות האלה, זה פשוט בלתי אפשרי, וזה יפגע בשידור הציבורי באופן אנוש.

שנית, כל הנושא של המינהלת לא בא לידי ביטוי בחוק, למיטב ידיעתנו. לא נאמר מי יקבע את הנושא של המינהלת, מה הקריטריונים, איך הדברים האלה יתבצעו, ועוד הרבה דברים שהם חסרים, עמומים, לא ברורים. אני חושב שבסד הזמנים שקבעתם לא יהיה ניתן לפתור את הבעיות האלה.

אני רוצה להביא דוגמה אחת של רשות שידור בארץ זרה. אני הייתי לא מזמן בפורטוגל, שזו מדינה עם מספר אוכלוסין קצת יותר מישראל. יש שם רשות שידור שפועלת עם שלושה ערוצי טלוויזיה, עם תחנות רדיו, עם מיטב הציוד, רלוונטית, עם 1,600 עובדים. הם גובים אגרה מזערית דרך חשבון החשמל, ואף אחד לא מרגיש בה. זה נעשה במימון ציבורי, מנותק מהפוליטיקה. יש שם ועדה ציבורית שקובעת מי ינהל את הרשות הזאת. ככה צריכה להתנהל רשות ציבורית במדינה מתוקנת.

לבסוף, אני רוצה למחות על הסתה שנעשית, מכיוונים שונים, נגד עובדי הרשות. לא ייתכן שישכרו משרד יחסי ציבור להסית נגד עובדי הרשות, שרבים מהם עובדים מסורים. אני לא רוצה לתת את עצמי כדוגמה, אבל אני, שאני עורך חדשות, עובד לילות, שחרים, חגים, שבתות – אז אני פרזיט? אני חי על חשבון הציבור? איזו מין הסתה זאת?

אז אני קורא להיכנס איתנו למשא ומתן על כל הסעיפים, משא ומתן רציני, עמוק, לאורך זמן, ולא לנסות לעשות מחטף בחוק דורסני וברוטלי.

תודה. גברת לילך גבאי שזר, יו"ר ועד ההנדסה בטלוויזיה החינוכית, בבקשה.

סליחה, כבוד השר, אני לא שמעתי תשובה לגבי הנשים החד-הוריות.

זו שאלה רטורית, לא?

אגב, גם השאלות שלי לא היו רטוריות. אני גם מבקשת תשובות לשאלות.

הנשים האלה במצוקה, בפחד, ואני מבקש להתייחס אליהן, בבקשה.

גם לי יש שתי שאלות אחר כך.

את דיברת כבר.

רק שתי שאלות, אם אפשר.

רק רגע. השר?

אני לא נמצא כאן בשעת שאלות ותשובות. אנחנו גם לא בבית משפט על עניין הרפורמה, גברתי. הממשלה הסבירה איך היא רואה את הדברים, העובדים עתרו, גם לבית המשפט העליון בקשר לוועדת לנדס, וגם, אני מבין, יש עתירה בבית הדין לעבודה בקשר ל - - -

אבל אני מדבר על עניין אנושי, לא עניין משפטי.

אדוני, ביקשתי תשובה.

קארין, אני מייצגת 70% אימהות חד-הוריות.

ענת, זה לא עובד ככה, אני מבקשת.

לזר, אם אתה רוצה, אני אענה לך, אבל אני לא מציע לך שאני אענה. אתה אמרת את דברך, ובוא נסיים את זה ככה. אי אפשר להאשים אנשים שלא נמצאים כאן, או כן נמצאים, בהסתה, וגם להזמין מראש דיון שהוא וכחני והולך לכיוונים האלה. לי אין שום עניין להאשים את העובדים בשום דבר, אבל אם לכם יש עניין להדביק כל מיני דברים, אז חבל, אני לא חושב שצריך לקחת את הדיון למקומות הללו.

אני מדבר ברצינות. צלצלו בחרדה, אני אומר את זה מעומק לבי. אנשים לא ישנים. אני לא רוצה לנקוט בשמות, כי זה מאוד אישי. אני מדבר על נשים.

יש אצלנו הרבה בני זוג שעובדים ברשות השידור, והחוק לא מתיר לפטר שני בני זוג. אני רוצה שהוא יענה על השאלה הזאת.

ענת, הוא ענה את תשובתו.

הוא לא ענה את תשובתו.

הוא ענה את תשובתו, ועכשיו אני מבקשת לשמוע את נציגת החינוכית, שישבה בשקט גם אתמול וגם היום, ומגיעה לה זכות דיבור.

כי היא מחונכת.

בכנסת יושבים המון אנשים מחונכים.

אדוני, לא נראה לי שאתה רוצה לצאת שוב, נכון? אז תודה.

אסור להגיד משהו שלא מוצא חן בעיניהם. דיקטטורה.

כן, זו דיקטטורה, ואת מוזמנת להשתתף בה אם את רוצה.

לילך, בבקשה.

אני בדרך כלל מורגלת לסרוק חומרים ויזואליים במחשכים, אני עורכת וידאו במקצועי, ואני לא מורגלת לדבר בוועדות בכנסת, אז אני מבקשת את תשומת לבכם גם אם אני קצת אתקע או אציץ בדפים.

אני אתחיל בזה שהחינוכית היא לא בעד הנגד בכל מה שקשור לשידור הציבורי. אבל מכאן ועד לשפוך את התינוק עם המים.

היא לא בעד הנגד? תגידו אם אתם בעד או נגד.

סליחה, שנייה. לשפוך את התינוק עם המים זה ממש לא טוב.

אני רוצה לפתוח עם תזכורת היסטורית, רגע של כבוד: חשוב לציין שהטלוויזיה החינוכית היא יחידת סמך של משרד החינוך והיא לא נשענת אפילו באגורה אחת על תשלומי האגרה, אלא מתוקצבת על ידי משרד החינוך. ועדיין, אנחנו באותה כריכה עבה ביחד עם רשות השידור. אני חושבת שנכון לדון בנו בנפרד.

הטלוויזיה החינוכית היא הטלוויזיה הראשונה שהוקמה במדינת ישראל, על ידי קרן רוטשילד, בשנת 1964, וממש בקרוב היא תחגוג 50 שנה. 50 שנה של שידור ערכי, איכותי, ששודר ונצפה בכל בית בישראל, אז וגם היום.

וה-היום לא פחות חשוב מה-אז. אז בוא נדבר שנייה על היום, על מה שקורה היום בחינוכית. נכון להיום החינוכית מפעילה אתר אינטרנט חדיש, והתכנים שלה משודרים בכל פלטפורמה אפשרית, בטכנולוגיות החדישות ביותר.

אני רוצה לפתוח את הדיון ולהציג את הטלוויזיה החינוכית כגוף יעיל בצורה יוצאת דופן לעומת כל מה שקורה בערוצים האחרים. וכאן אני אייגע אתכם רגע בקצת נתונים שחשוב שכולם ידעו. נתון ראשון זה מספר העובדים: באיזשהו אופן הטלוויזיה החינוכית עברה הליך של רפורמה טבעית – היינו 500 עובדים ונכון לעכשיו אנחנו רק 190 עובדים. אם תוסיפו למספר הזה אפס, הנה הגעתם למספרים בערוצים האחרים. התקציב של הטלוויזיה החינוכית: תקציב התוכן, שבמקרה הזה כולל גם עלויות שכר של העובדים, עומד על 80 מיליון שקל. שוב, תוסיפו לזה אפס – והגעתם לתקציבים של ערוצים אחרים. עכשיו בואו נראה מה הטלוויזיה החינוכית מצליחה לעשות בתקציב כזה. מסתבר ששעות השידור של הטלוויזיה החינוכית עולות על כולם: אנחנו משדרים קרוב ל-12,000 שעות בשנה, שזה נתון מדהים, זה כמעט פי ארבעה מכל הערוצים האחרים.

כולל הלופ ביום שישי בערב ובשבת?

לא, לא שידורים חוזרים.

"ממש".

המהות של הטלוויזיה החינוכית הייתה תמיד חינוך לערכים, ידע, אהבת אדם. אלה המסרים שיצאו מפתח החינוכית מיום היווסדה ועד רגע זה. אני אזכיר תכניות מופת כגון הבימה, תרבות, פסקול ישראלי למבוגרים, תכניות מדע לילדים, פופיק, קישקשתא, 23 דקות, תכניות אקטואליה לנוער, חידון תנ"ך למבוגרים. אני לא אפרוס פה מגילה, אלה רק דברים שנעשים היום.

זה רציני הדבר הזה? אני רוצה להבין, את מתארת שקישקשתא זה הפקה של השנה?

כן, קישקשתא חזר בצבע.

לפני חודש.

לא לפני חודש, ממש לא. בכל אופן, הטלוויזיה החינוכית גם משדרת ביוטיוב: יש לנו פרויקט הכנה של מתמטיקה ואזרחות; ונכון להיום לטלוויזיה החינוכית יש קרוב לשני מיליון צפיות בחודש רק בערוץ היוטיוב.

בשורה התחתונה, איפה נשמע בעולם כולו שלוקחים עסק מצליח, הטלוויזיה החינוכית, שהוא כלי תקשורת שורשי, ערכי, חינוכי, שקיים כבר 50 שנה, וסוגרים אותו רק בגלל רצון לעשות סדר בדברים אחרים? זאת אומרת, יש כאן תחושה של מחטף. אני חושבת שאסור לתת לשיקולים לא רלוונטיים לעקור את הנטוע. החינוכית היא גינה; אפשר לעדור פה, לשתול שם, לרענן, אבל בטח לא לכסות בבטון. אני חושבת שהחינוכית חייבת להישאר גוף שידור עצמאי בתכנים שלו ובהפקות שלו. רק ככה נוכל להגן על הגן הזה, שזה גן תרבותי פורח נכון להיום, למען הדורות הבאים.

תודה. רינה חכמון, סגנית יו"ר ועד עובדי עיתונות והפקה, ערוץ 1.

שלום, שמי רינה חכמון, ואני עובדת בטלוויזיה 40 שנה. אני באה לדבר על איך מרגישים עובדי טלוויזיה כמוני ושכמותי במשך השנה האחרונה, נוכח כל מה שמתחולל סביבנו בתקשורת.

רק כדי להציג את עצמי, אומר שבין שלל התכניות שערכתי והפקתי היו המופע המרכזי בימי העצמאות; חיים שכאלה במשך עשר שנים; מבט שני; אירוויזיונים – הייתי פעמיים ראש משלחת ישראל לאירוויזיון; ועכשיו אני מפיקה סדרה שזכתה לציון לשבח ב-EBU ובפסטיבל קאן – "סיפור מנצח", עם גיל שוחט, שזה פורמט טלוויזיוני שמקרב המונים למוזיקה קלאסית, ויכול להתקיים, אדוני השר, רק בערוץ הראשון.

אני גאה לעבוד בערוץ הראשון ובשידור הציבורי - -

ולכן הוא יימשך.

- - אני לא מוכנה להשלים עם העובדה שאתה, עם מערכת היחצנות המשומנת שלך, הפכת אותי ושכמותי לאויבת של עם ישראל, לאוכלת חינם, מושחתת וכיוצא בזה. הקמפיין הזה שאתם מנהלים נגדנו ברשת, בעיתונות, אולי עוזר לכם לחשיפה חסרת תקדים, אבל הוא לא מוסרי, הוא שקרי, הוא משרת אינטרסים של אנשים אחרים, של כרישי נדל"ן שחומדים את הנדל"ן של הרשות, שנמצא במקומות הכי יקרים בארץ - -

הנדל"ן הוא לא של הרשות, הוא של אזרחי מדינת ישראל.

- - ושל כאלה שרוצים את זכויות השידור בשבילם.

אתה לא עוצר באדום. מה החיפזון? אנחנו איום קיומי על מדינת ישראל? פרצה מלחמה. סדום ועמורה. אתם מוכנים לעשות שימוש בכספים של הציבור, 300,000 ש"ח, כדי לנהל מערכת יחסי ציבור נגדנו, נגד עובדים, ולזרוק אותם אחר כך? את עתידו של השידור הציבורי קובעים מתחריו? תראו מי היה בוועדת לנדס: נציגים מערוצים אחרים. הייתכן?

מחלקה דוקומנטרית מצוינת נמצאת בערוץ 1, ואני לא אפרט, כדי לא להאריך. ארכיון רשות השידור הוא הארכיון הטלוויזיוני הגדול במדינה. הוא עובר עכשיו תהליך של דיגיטציה. רק עובדי הארכיון יודעים ובקיאים בכל החומר הרב שמצוי שם. איזה תשובה אתה נותן על זה? אותם אתה רוצה לפטר? ומה עם תזמורת רשות השידור, תזמורת מצוינת של 80 נגנים?

אל תפריעי לו, הוא בנייד.

תנו לי לסיים.

שמרו על שקט.

אל תפריעו לי, אני התכוננתי.

- - -

אדוני, אתה יכול לא לנהל את הישיבה?

אין מצב כזה שהוא יעשה מה שהוא רוצה.

תכף אני אפנה אליו ישירות, ואז אולי הוא יתייחס.

תגיד לי, טיפת כבוד מינימלי לימדו אותך?

כן, כן. את מזמינה אותנו, ולו מותר לעשות הכול? אז גם אני יכול לדבר בטלפון.

היא מדברת מדם לבה, והוא יושב עם הנייד. שלפחות יכבד אותה.

אני לא צריכה עזרה. אני לא צריכה עזרה.

היא אומרת שהיא לא צריכה עזרה, למה את עוזרת לה? ענת, את דיברת ואף אחד לא הפריע לך, אז למה את מפריעה לאחרים?

שיכבד אותנו לפחות, בהצגה הגדולה הזאת.

ענת, לה אין בעיה עם זה, אז למה לך יש בעיה, תסבירי לי.

היא לא רואה, כי היא קוראת.

אני רואה טוב, שש-שש. אבל אם זה מה שהוא רוצה לעשות, אז שימשיך לסמס, מה אני אעשה?

דיברתי על הארכיון, ועכשיו אני רוצה לדבר על תזמורת רשת השידור, תזמורת מצוינת של 80 נגנים, שחלקם עובדי רשות השידור. מה יהיה איתה? לחסל? לזרוק? למה? תזמורת נהדרת. העיקר לסגור, לזרז דיונים, לעשות את זה מהר-מהר, לעלות כל יום לירושלים, לקבוע חוק, להעיף את העובדים אל הלא-נודע. אדוני, זה אל הלא-נודע. אנשים שנה שלמה לא יודעים מה יהיה איתם, לא יודעים מה יקרה הלאה; ולא חשוב אם זה 1,000, 1,500, 2,000 או 1,800, יש כאלה שכבר פורשים אוטומטי.

רק ביולי 2013, אדוני השר – ועכשיו אתה לא מסמס – עמדת כאן על בימת הכנסת ואמרת שההצעה לביטול האגרה היא הצעה פופוליסטית ולא באמת רצינית. אתה אמרת. צדקת. זה מהלך פופוליסטי ממדרגה ראשונה. אנחנו בעד ביטול האגרה, מצדי תבטל את האגרה, מה, אנחנו עובדים גבייה? תבטל את האגרה, תנהל את הרשות - - -

ומה יהיה גורלם של עובדי אגף הגבייה? לא אכפת לך מעובדי אגף הגבייה? מה יהיה גורלם? אין שם אימהות חד-הוריות?

סליחה, אדוני, אני מייצגת אותם, ואני אענה לך. אנחנו נמצא להם פתרון.

יש הסבה מקצועית.

כבוד השר, הם כבר עובדים - - -

סליחה, אני מבקשת שקט.

אני אמרתי שזה מהלך פופוליסטי ממדרגה ראשונה, וגם אני בעד ביטול האגרה. אני מבטיחה שביום שתבטל את האגרה, לציבור לא תהיה שום טענה כלפי הערוץ הראשון, אלא להפך: אימא שלי מאוד מצרה על זה שאתה סוגר את הערוץ הראשון, ולא רק היא, יש הרבה מאוד כאלה.

אתה כותב בהצעת החוק שלך "פיצויי פרישה הולמים". אבל מה זה פיצויי פרישה הולמים? אחרי חמש שנים של עיכוב במתן דרגות של האוצר - - -

עשר שנים.

היא יודעת לבד להסתדר, לא להפריע.

אין פתיחה של מתח דרגות, יש עיכוב במתן דרגות, לא מקבלים את תוספות היוקר שקיבל כל המגזר הציבורי, ולמה? כי יש דיונים על הרפורמה. חמש שנים אתם מעכבים את כל העובדים, המשכורת שלהם לא עולה אלא היא יורדת ויורדת ויורדה, ולמה? כי יש דיונים על הרפורמה.

אחרי 40 שנה של עבודה מסורה, עם שני תארים אקדמאיים, הערכה, הצלחות – ולא רק אני, יש הרבה כמוני – אתה רוצה, ויש פה גם נציג של האוצר, להוציא אותי ושכמותי עם פחות מ-5,000 שקל. אדוני, יש לי פה את תלוש המשכורת. במקרה הטוב. וזאת כי אתה רוצה להיטיב עם עם ישראל. כאילו שאני לא עם ישראל. את כל העוולות האלה נגד העובדים עשו השליחים שלכם, ההנהלות שאתם מיניתם, ועכשיו את מי אתם רוצים להעניש? אותי, את משפחתי ואלפי משפחות אחרות. אתה יכול להסתדר עם 5,000 שקל, אדוני השר? לנו אין דירות להשכרה.

כל הסיסמאות שלכם על פיצויים הוגנים נשארות במסגרת יחסי הציבור. תרשמי לך את זה טוב, קארין, כל הסיסמאות האלה הן במסגרת יחסי ציבור. מה זה פיצויים הוגנים? בחדרי חדרים הם עושים אחרת ואומרים אחרת. באתם לשנות, ואתם עושים דברים משונים. ככה לא מתקנים.

אני מאמינה שהחוק הזה לא יעמוד במבחן בג"ץ. יש פה הרס של מרקם יחסי עבודה. לא יעלה על הדעת שבאמצעות חוק יבטלו הסכמי עבודה. והגרוע מכול: יש פה פגיעה עמוקה בכבוד של העובדים, כי רימיתם אותם במשך חמש שנים. חתמתם או לא חתמתם, אבל רימיתם במשך חמש שנים.

אנחנו עיתונאים. אתה יכול אולי לקחת לנו את מקום העבודה, אבל אי אפשר לקחת מאיתנו את המקצוע שלנו. אנחנו נבדוק ונחקור את כל ההתנהלות הפופוליסטית הזאת, ולא נרפה ולא נוותר, ונמשיך להילחם נגד החוק הזה.

תודה.

אולי שיגיש הצהרת הון.

ענת, את חושבת בקול. גדי בן-יצחק, ועד עיתונאים, קול ישראל, ירושלים, בבקשה.

שלום ליושבת-ראש, שאני מקווה שהיא תיתן לנו, כהרגלה, הזדמנות הוגנת להשמיע את דברנו. מדובר על דמוקרטיה, ובעיניי דמוקרטיה, כבוד השר, זה לא רק רצון הרוב אלא חובת הרוב, לייצג את המיעוט.

אני מתרגש, מכיוון שאני מגיע אחרי 40 שנה ברשות השידור, מעל 25 שנה בשידורים לחוץ לארץ ולעולים, עם פרס רשות השידור על עידוד מסורב עלייה לעלות ארצה – הוא עלה ארצה, עשה ילדים, הוא בסדר – וב-14 שנים האחרונות אני ברשת ב' כרכז כתבים.

אני מוצא את עצמי באופרה חוזרת. ישבתי פעם בבניין הזה בוועדה משותפת של ועדת הכלכלה והחינוך בכנסת על דיון ברפורמה ברשות השידור. ישב שם בראש העניינים איש שהיום הוא כבר עם תשע שנים של ניסיון כראש הממשלה, והוא שמע אותנו. הדיון היה האם באמת יש טלפונים מראש הממשלה ל"הכול דיבורים" או לא. אני שמעתי שאף פעם לא היו כאלה דברים, ואז אמרתי שגם לא צריך להיות. זה מוקלט, זה נמצא בסטנוגרמה של אותו דיון. באותו רגע היינו חתומים על 42.5% של עובדי רשות השידור שהולכים הביתה, על הסכמי עבודה בהתהוות שנותנים גמישות ניהולית, ניהול מודרני יותר מאשר המדינה מבקשת היום מההסתדרות בהסכם החדש בשירות המדינה. ולכן אמרתי אז לראש הממשלה שאחרי שלוש שנים של משא ומתן שבו שמעתם את התנאים, אני לא חושב שצריך לצלצל – כולנו יודעים מה צריך לעשות.

ועברו השנים, גברתי היושבת-ראש, ואני פה. ואני שמעתי אתמול שלא יודעים מה מספר העובדים ברשות השידור. זה מצחיק. בצרפתית, אי אפשר לקבל עובד חדש, כי יש כאלה שהלכו הביתה מעלבונות ההנהלה, מרצונם, וויתרו על הפיצויים שאנחנו מדברים עליהם. אי אפשר לקבל עובד חדש, מכיוון שהאוצר, מכוח סעיף 24(ב) לחוק יסודות התקציב, לא נותן לקבל עובדים חדשים. אותו אוצר לא נותן לנו תוספת יוקר, מכיוון שאנחנו מפעל כושל. ראה פלא, אנחנו מפעל כושל מכיוון שב-2004 שר האוצר – שהוא באמת לא קשור לעניין – שהיום הוא ראש הממשלה, הוריד בחוק ההסדרים, בלי דיון כמו שאת מנהלת עכשיו, את האגרה לממדים שהם היום כ-50% נומינלי ממה שהיה ב-2004. ואתם מדברים על מפעל כושל?

אני רוצה לדייק בנקודה הזאת; ויושב כאן נציג האוצר. לא היו דיונים כל שנה לבטל את הורדת האגרה?

עצרו בשלב מסוים, אבל בנומינלי, גברתי היושבת-ראש - - -

- - - יש חוק שכל שנה מוריד את האגרה בכמה אחוזים.

זה נעצר. נחמן, עצרתם את זה.

גברתי היושבת-ראש, זה הוכנס בזמנו בחוק ההסדרים, בן-לילה.

תאמין לי, למדתי את הנושא ואתה לא יכול למכור לי עובדות שאני לא מכירה.

לא מוֹכר, רק מעיר את תשומת הלב.

אני רק רוצה, בשביל הפרוטוקול, לדייק: האם באמת הייתה ירידה כל שנה מאז ועד היום?

בוודאי. מ-500 - - -

אני מבקשת לשמוע את נציג האוצר.

מ-584 ל-365 היום.

את לא ברשות דיבור.

אני יוני רגב, מאגף תקציבים. לשאלתך, הייתה ירידה באגרה, לא בכל שנה – בחלק מהשנים ההפחתה הוקפאה, אבל - - -

- - -

גברתי היושבת-ראש, מכיוון שהשאלה שלך היא במקום, אני מבקש מהאוצר - - -

יוני, ספר מה עשיתם. העליתם את אגרת הרדיו כדי לפצות על הירידה באגרת הטלוויזיה, נכון או לא?

חשוב שיגידו האם בערך נומינלי עומדים בכ-50% מהאגרה ב-2004, עם אותו מספר עובדים ואותו מבנה.

תסביר האם הייתה או לא הייתה ירידה, ומה ההיקף של הירידה.

אני לא יודע להגיד לך עכשיו - - -

ירידה במה? באגרה?

- - -

אדוני השר, גם אתה הייתה יושב-ראש ועדת הכלכלה כשהורידו את האגרה, אז איך אתה לא זוכר?

הוא היה בעד. בגלל זה הוא לא זוכר.

אדוני השר, אתה היית יושב-ראש ועדת הכלכלה, ואצלך הורידו את האגרה. אתה אישרת את זה בזמנו, אז איך אתה לא זוכר?

אני זוכר מצוין.

נו, אז כן הייתה הורדת אגרה.

מה השאלה בכלל?

לא יודע. למה יש פה בכלל שאלה - - -

היא שואלת על העובדים, לא על האגרה.

לא, היא שואלת על האגרה.

הבנתי, קיבלתי תשובה על האגרה, תודה.

גברתי, היה מתווה הפחתה, ואני הייתי שותף אחר כך גם לעצירתו, בחקיקה ראשית, ביחד עם ג'ומס ועוד חברי כנסת. אבל אני גם חייב להגיד שהייתה איזושהי הבנה באוצר, שאני חושב שהיא נכונה, שכאשר הטכנולוגיה מתקדמת ואפשר לעשות באמצעות דיגיטציה ואמצעים אחרים את אותה עבודה עם פחות עובדים, אז גם תהיה התייעלות; ומתווה הירידה באגרה נועד גם לעודד את רשות השידור.

עכשיו, זה נוח להתעלם מזה, בדיוק כפי שנוח לא להסביר למה לקח חמש או שש שנים לנהל משא ומתן. וצריך לזכור שבכל שנה שעוברת ולא מתייעלים ולא מגיעים להסכמים ולא מיישמים רפורמות, הציבור ממשיך לשלם כמיליארד שקלים מהקופה הציבורית.

700 מיליון, כבוד השר.

ועל כל אמירה דמגוגית על אישה שסובלת – ואני בטוח שהיא באמת סובלת ואני בטוח שצריך למצוא לה מענה, אבל אפשר גם להגיד מנגד מה אפשר לעשות ב-300 מיליון או 400 מיליון שקל שניתן לחסוך: למשל, הגדלת סל התרופות, או הגדלת סיוע לאימהות חד-הוריות.

לא צריך את זה כשיש בתים בסביון.

- - -

הוא מפטם את יחסי הציבור.

שקט. אם את רוצה את רשות הדיבור, את תמתיני לתורך.

אני רשומה אצלך מאתמול כבר.

את רשומה אצלי, אני אפילו מכירה את שמך, אבל את לא תדברי אם את לא ברשות דיבור. גדי, תמשיך.

אחר כך אני רוצה להגיב בשתי דקות.

אני רוצה לומר מילה אחת בעניין הזה. היה מתווה של הורדה באגרה, והוא נעצר. ומאחר שלא היה כסף ולא חשבו, אז העלו את אגרת הרדיו. עשו את זה די בהיחבא, כי את אגרת הרדיו אף אחד לא יודע לקרוא.

לא - - -

העלו את אגרת הרדיו, למה אתה אומר לי שלא?

אבל למה אתה אומר שזה היה בהיחבא?

כי הציבור לא רואה את זה, הוא לא יכול לדעת שהעלו לו.

אבל זה בא בחקיקה ראשית, אז איך חקיקה ראשית יכולה להיות בהיחבא?

זה היה בחקיקה ראשית, אבל אף אחד לא - - -

- - -

ביום אחד העברתם את החוק הזה. כשרוצים, אפשר; כמו שאתם רוצים להעביר את החוק הזה בחודש וחצי. ביום אחד הוא עבר - - -

"במחטף".

עדיף בשש שנים?

- - -

סליחה, אני ביקשתי בתחילת הדיון ואני חוזרת ומבקשת: שכל אחד ידבר ברשות הדיבור שלו. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה.

לא, זה כל מה שאני אומר. זה פשוט היה תיקון. אולי כדאי שתבקשי שיכינו לך איזשהו נייר שאומר מה היו תקציבי הרשות לאורך השנים ומה היית האגרה שנאספה. זה יעשה לך סדר.

מה שמטריד אותי כאזרחית זה שהתקציבים של רשות השידור, חלקם הנכבד הלכו כדי לאכוף את תשלום האגרה. זה דבר נורא בעיניי שלשם הופנו המשאבים, רשות השידור והשידור הציבורי לא צריכים להיות אגף גבייה. זה משהו שמטריד אותי מאוד כאזרחית.

בהמשך למה שמטריד את גברתי - - -

- - - שיענה על זה. משרד עורכי דין של - - -

ענת, את מפריעה לחבר שלך לדבר.

אבל היושב-ראש פה, אז שיענה על פרנקל-קורן, שגבו את האגרה בצורה בריונית.

ענת, את לא ברשות דיבור, תודה.

אז אני רוצה להעיר הערה.

את תעירי הערה בזמנך. בבקשה, אדוני.

בהמשך למה שמטריד את גברתי בעניין האגרה, ובצדק, אני רוצה להעיר את תשומת לבך שאם יהיה מפרק, הוא יחיה על האגרה שאיננה. כ-12 מיליון. ב-12 מיליון, כבוד השר, אפשר לשדר שלוש שנים שידור לחוץ לארץ בכל השפות. כן, תבדוק.

מה זה הסכום הזה? מאיפה הבאת את זה?

זה כמה שיקבל המפרק.

הבנתי.

דבר שני, אנחנו משלמים 80 מיליון כל שנה על בניין "שערי צדק". כשדרן, אני לא חושב שרציתי לשפץ בניין לשימור כדי לשדר מהמגרש הריק שלידו. אמר יושב-ראש רשות השידור בישיבה של ועדת הכלכלה, שהממשלה והעירייה – ואני לא אזכיר את העירייה של הולילנד – עשו סיבוב על רשות השידור עם העסקה הזאת.

וכך הגענו לפה. לא רק בגלל העובדים. נכון, יש הסכמים רעים. דיברתם על התייעלות? התייעלות הייתה מילת הקסם בסוף השביתה הגדולה של עובדי רשות השידור. אני מבקש סליחה מגברתי, זה היה מזמן. 52 יום. והאוצר הבטיח אז שעל התייעלות נקבל כסף. האוצר גם הבטיח לי שאם אני אלך לרפורמה – שלא הסכמתי בה ל-42% קיצוצים שווים בין כל הסקטורים של הרשות כתנאי, אבל זה נכפה עליי וחתמתי – אז יהיה בסדר. אבל לא קיבלתי כלום. כשהגענו לרגע האחרון שהייתם צריכים לשלם את מה שהסכמתם במשא ומתן, אמרתם "סליחה, פריש-מיש". זו לא הדמוקרטיה שדיברתי עליה בהתחלה, זה שימוש ציני בכוח.

זכותו של כבוד השר ושל מי שנמצא איתו במפלגה או במפלגות אחרות לחשוב שבמדינה, או בכלל בעולם, זה לא טוב להתארגן בעבודה. אין עבודה מאורגנת, הכי טוב זה ברחוב, כמו שקורא לי חברי מארגון היוצרים - - -

לא, אדוני, סליחה - - -

אני מגיע לפגיעה בעובדים ובכך אני אסיים.

סליחה, אתה הולך לאמירות פופוליסטיות, וזה חבל, זה באמת חבל.

אני רוצה לנמק, גברתי. במסגרת חצי הדקה שנשארה לי, אפשר?

תשמע, אני חורגת מתפקידי ומנסה לעזור לך. אם אתה רוצה לקדם משהו, תטען טיעונים ענייניים. אם אתה רוצה כותרת בעיתון, אז - - -

אני ענייני. גברתי, כבוד השר ציטט את "טאסק", שזו החברה שנשכרה על ידי רשות השידור כדי להתחיל את הרפורמה בזמן גביש. אתר "טאסק", ביום ש"טאסק" יצאה לציבור עם התכנית שלה לרשות השידור, היה כתוב בו: אנחנו לא עוסקים ברדיו, מכיוון שלא מאמינים בעתידו. זה היה, זאת עובדה. אז היום אני צריך לשמוע על "טאסק"? יושב-ראש רשות השידור אז, כשהציג את התכנית לרפורמה, הוא דיבר על עלות של 1.2 מיליארד. האוצר מוכן להוציא בהלוואה 250 מיליון לרשות השידור, וגם מזה ירדנו. אלה תנאים שבהם, אחרי שהוצאתם לעובדים את המיץ... והסכמתי, צריך להבריא את רשות השידור, שלא יהיו כאן ספקות; כמו שהיה צריך להבריא את "הדסה" או אולי כמו שצריך להבריא את רשות הנמלים. אבל אף אחד לא סוגר את רשות הנמלים על מה שקורה שם, רק מפריטים רציפים.

לסיום, גברתי, בעזרתך, צריך להפריד, על פי שיטה שהציע בתבונה היושב-ראש, בין עתיד השידור הציבורי ומה זה שידור ציבורי, שזה לא כתוב, כמו שאמר דובר אחר, לבין מה קורה עם העובדים. אני רוצה לדעת באמת, למען המשפחות החד-הוריות והמשפחה שלי... אני התחתנתי ברשות השידור, גידלתי שלישייה בחצר רשות השידור. אני רוצה לדעת בכמה אני פורש מרצון, או מפוטר, ומה זה "הוגן" – 100% פלוס 15 שקל? ולמה אין רציפות לעובדים הטובים שיישארו? לא הטובים בעיניי, הטובים בעיני השר, שמבין בתקשורת הרבה יותר ממני. תודה רבה, גברתי.

תודה. גברת תמנה עורב, יו"ר ועד אקדמאים, ארבע דקות לרשותך.

כאמור, שמי תמנה עורב, אני יושבת-ראש ועד האקדמאים ברשות השידור, ואני מדברת אליכם עכשיו מתוך ארון קבורה. על תעודת הפטירה שלי, מר ארדן, כבר חתמתם, אתה והחבר שלך, יאיר לפיד. אתמול התחיל מסע הלוויה, שבסופו יש קבורה – הקבורה של השידור הציבורי.

אתם, השר ארדן והשר לפיד, עושים מעשה נבלה. הציבור בישראל מואס בנו לא כי אין תכניות מצוינות בקול ישראל ובערוץ 1, הציבור בישראל מואס בנו כי אתם עזרתם לו למאוס בנו. לפני עשר שנים התחלתם אתם, הממשלה, בתהליך של ייבוש רשות השידור, של דה-לגיטימציה של רשות השידור ושל העובדים; במסע שיטתי להרס רשות השידור ולהמאסתה על הציבור. ושיאו של הגל – ובגלים אתה מתמצא – הוא עכשיו. ועכשיו אתם אומרים, אחרי שהצלחתם לייבש אותנו, אחרי שאנחנו מיואשים, אחרי שאתם מדכאים אותנו, עכשיו אתם אומרים שאנחנו לא רלוונטיים. באמת תודה רבה.

אל תטילו את האחריות למצב של רשות השידור על העובדים. יש מנהלים ברשות השידור, שאחראים למצב שם. ואתם, הממשלה, בחרתם את המנהלים האלה. והמנהלים האלה צריכים לשאת באחריות, לא העובדים. הם האחראים, וגם אתם, הממשלה, שמיניתם אותם – אתם אחראים למצב ברשות השידור עכשיו.

מה שאתם עושים – אם להשתמש בדימוי מכדורגל, הרי היום אנחנו מתחילים את שידור המונדיאל – זה למנות שופט מליגת ילדים לשפוט במונדיאל. מן הסתם, הוא לא כל כך מצליח לשלוט במשחק, ואז פיפ"א, כלומר אתם – מה אתם עושים בעצם? אתם מוציאים כרטיס אדום לכל השחקנים. לכל השחקנים אתם מוציאים כרטיס אדום. 2,000 עובדים של רשות השידור אתם זורקים עכשיו לרחוב, למעגל האבטלה.

לשיטתכם ההנהלה לא יכולה ליישם את הרפורמה, שאנחנו – נציגי העובדים וארגוני העובדים – חתמנו עליה. אבל מי שבסוף צריך לתת את הדין, לתת את הצוואר, זה אנחנו, העובדים. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. כי מי שהולך בסוף הביתה זה לא אתה, מר ארדן, זה לא מר לפיד, זה לא גברת אלהרר, וזה לא האנשים הנכבדים כאן – זה אנחנו שיוצאים עם כרטיס אדום, ואנחנו שלא יודעים לקראת מה אנחנו הולכים.

כשערוץ 1 וקול ישראל היו היחידים במפת התקשורת במדינת ישראל, אתם, ממשלת ישראל, חתמתם על הסכמי שכר שערורייתיים – אתם טוענים שהם שערורייתיים – ועכשיו לפתע פתאום, כשיש לכם ערוץ 10, קשת, רשת, ערוץ 2, פתאום אנחנו לא טובים מספיק, פתאום השידורים שלנו הם לא רלוונטיים, אין דברים טובים ברשות השידור, אין מה לראות ברשות השידור, אין אנשים שמגיעים לעבודה במשך 365 ימים בשנה. וזאת לא טעות: 365 ימים בשנה, מכיוון שגם במוצאי יום כיפור מגיעים עובדים למערכות כדי לעבוד, כדי לשדר. זה מה שאנחנו עושים.

ולסיום, משהו בנימה קצת אישית, אחרי שהכושי עשה את שלו והכושי יכול ללכת: לפני 23 שנים בחרתי לעבוד בשירות המדינה, כדי שיהיה לי ביטחון תעסוקתי. אני אם במשפחה חד-הורית ואני מפרנסת יחידה; וההחלטה שלך, אדוני ארדן, יחד עם חברך מר יאיר לפיד ועם ממשלת ישראל ועם חברי הכנסת שהצביעו בקריאה ראשונה, במחטף - -

אני מוחה על האמירה הזאת - - -

- - על שינוי החוק, זורקת 2,000 עובדים למעגל האבטלה. תודה רבה.

סליחה, גברתי, את - - -

תוך כדי ביקור האפיפיור.

תגידו לי, אתם רציניים באמירה הזאת? העולם עמד מלכת כי האפיפיור ביקר כאן?

זה נכון. זה עבר בוועדת השרים, גברתי, בערב יום הזיכרון. זה גם במקרה?

סליחה, אנחנו נבחרי ציבור, ומשלמים לנו בדיוק כדי לבוא ולהצביע על חוקים ולקרוא אותם. אני מתנגדת לאמירה הזאת, לא היה שום מחטף, הייתה התנהלות נורמלית ותקינה של כנסת ישראל.

מחטף של השר ארדן.

לא היה מחטף של אף אחד.

ואף אחד לא עוסק ביחסי ציבור, גברתי?

אתה לא ברשות דיבור. זו בדיוק העבודה של חברי הכנסת. לא היה מחטף. הופץ תזכיר חוק כראוי, על פי דין, הוערו הערות, וקראתי את רובן אם לא את כולן. אני ממש מבקשת, מחטף זו לא המילה הנכונה.

גברת מלי פולישוק, חברת כנסת לשעבר, בבקשה.

אני מייצגת את אקו"ם. הייתי חברת כנסת לשעבר, ישבתי בכיסאך לא פעם אחת, ואני מבינה את הקושי שאת עומדת בפניו, מבינה את היצרים סביב השולחן הזה, בעיקר של העובדים, שהלב באמת נחמץ. יחד עם זאת, אנחנו מייצגים את אקו"ם, שגם בו יש הרבה מאוד משפחות – למעלה מ-8,000 משפחות של יוצרים, שמייצרים תרבות בישראל ומייצרים פרנסה לתעשייה שלמה של המוזיקה הישראלית האיכותית. וקשה לדבר על מטרות השידור הציבורי ועל מהות החוק ועל התרבות הישראלית כשיש כאן כל כך הרבה לבבות שבורים סביב השולחן, אבל אין ברירה, צריך לדבר גם על מה זה בעצם שידור ציבורי, גם של השידור הקיים וגם של זה החדש, כי זו מטרת החוק.

לכן אנחנו רוצים להציג בפני הוועדה... אני לא אכנס לכל הסעיפים, אבל אנחנו איתרנו לא מעט סעיפים – גם בהצהרות על החוק, גם בהסברים על החוק, גם במינוי ועדת האיתור, גם בבחירת המועצה החדשה, ובמיוחד בפרק הסוגה העילית – שבהם אין מספיק דגש, בלשון המעטה, על התרבות הישראלית ועל המוזיקה הישראלית. רק דמיינו לעצמכם את השידור הציבורי בלי מוזיקה בכלל. יש לה נפח אדיר.

אני מצטערת שאני קוטעת אותך, אבל אני רוצה להבין, אתם בעד הרפורמה ופשוט רוצים לתת יותר ביטוי למוזיקה הישראלית?

אנחנו חושבים שאם עושים רפורמה, אם עושים גוף חדש – בלי להיכנס לנושא של העובדים – אם מדברים כאן, במדינת ישראל, במחוקק הישראלי, על גוף חדש, אז צריך לעשות אותו יותר טוב, ואני חושבת שזה ברור לכולם ומשותף לכולם. אנחנו בוודאי רואים את השידור הציבורי כבמה לתרבות הישראלית – גם ביצירה תרבותית וגם כביטוי... הרי אנחנו מדברים על חופש הביטוי. אז ביטוי למה?

יש לכם אינטרס ל - - -

אנחנו רוצים ביטוי לתרבות, אנחנו רוצים גוף ציבורי שיהיה הכי איכותי שאפשר.

תודה.

רק עוד שני משפטים. המוזיקה, יש לה משקל יתר כשמדובר על תרבות, במיוחד בשידור ציבורי, ולכן אנחנו מבקשים... אקו"ם יגיש לך את כל הסעיפים הרלוונטיים.

לסיום, מכיוון שקשה מאוד לערב את כל הנושאים ביחד, אני מציעה לקיים דיון נפרד על מהות החוק, על המטרה שלו ועל התכנים של חוק השידור הציבורי. פשוט לעשות את זה בנפרד.

מלי, יתקיים דיון על כך בסעיפים ספציפיים.

ברור שזה מתייחס לסעיפים, אבל שהנושא כולו יהיה על המהות, התרבות, וגם על המוזיקה. תודה רבה.

תודה. אני מבקשת לשמוע את אברהם שלמה, חבר ועד רשות השידור.

רק יש לי הערה ליושב-ראש אמיר גילת.

ענת, ענת - - -

הוא שאל כרגע כמה שנים אני יושבת-ראש ועד ברשות השידור, ואני רוצה לדעת למה. הוא כרגע קיבל אס-אם-אס ממי שקיבל, ואולי רוצים לעשות לי פה סיכול ממוקד, אני מרגישה מאוימת.

תגידי לי, ענת, את מנהלת פה את "האח הגדול"? את רואה לו אס-אם-אס-ים? איך זה עובד?

האח הגדול זה פה, אני לא צריכה להביא אותו. אני רוצה לדעת למה הוא שואל.

זה בערוץ השני, את יודעת.

זה גם בכנסת ישראל.

אדוני, בבקשה.

שמי אברהם שלמה, אני נציג ועד עובדים בטלוויזיה.

כתוב לי שאתה חבר ועד רשות השידור.

נכון. קודם כול, אני חייב להגיד שאני יושב פה בצד ואני מסתכל, ואני רואה את היו"ר שלנו ואת רותם, שדיבר אתמול, אני רואה שהם בתוך הקומבינה. אני רואה איך הוא מסמן לשר - - -

בוא נפסיק - - -

שיירשם בפרוטוקול שהם שניהם יהיו ברשות העתידית. ואני לא. הוא הביא את הרשות למצב שהיא נמצאת בו היום, והוא יהיה ברשות העתידית. וגם רותם, שדיבר אתמול. זה בסדר, אין בעיה, הם חלק מהקומבינה, יש להם עבודה עתידית – יש אנשים שיודעים לדאוג לעצמם.

עכשיו, אני אשמח אם יושבת-ראש הוועדה תבוא לבקר בבניין רשות השידור, להסתכל על הפרצוף על העובדים.

אני הייתי אצלכם ביום שישי.

לא, לא, עכשיו.

סליחה שאני טעון, אבל מאותו יום שהשר הודיע על הפטירה שלי... את צריכה להבין כמה עובדים ברשות השידור, והמשפחות שלהם, מסתובבים כמו מתים-חיים. את יודעת מה זה להיות מת-חי? זה לא יאומן, אני לא מאחל לאף אחד פה להיות מת-חי, לא מאחל לאף אחד.

מי שיש לו נדל"ן לא דואג מזה.

ובגלל זה אני מזמין את הוועדה... אתם אולי נמצאים בכנסת, תראו איזה יופי, אבל האזרחים הקטנים, שעובדים... אני לא מרוויח מיליונים, אף פעם לא הרווחתי מיליונים, אני יכול להציג בפנייך את התלוש שלי, תראי עם מה אני אלך הביתה. יש לי חיילים, יש לי משפחה, יש לי משכנתא. אז תבואו, תשאלו, תרדו קצת לעם, תשאלו אותם, הרי אנחנו גם חלק מהציבור, נכון? אנחנו עשקנו את הקופה הציבורית שנים? אנחנו, הקטנים, עשקנו, גנבנו את כל הכסף, את מבינה? מאשימים אותנו בצורה... נכנסתי למשרד הפנים לבקש איזשהו סידור, שאלו אותי איפה אני עובד, אמרתי להם שברשות השידור – היית צריכה לראות איך הציבור כבר הפך אותנו... הפכו אותנו לדינוזאורים. זה לא יאומן, זה לא יאומן.

ופה בכנסת ישראל – סליחה, אני מקווה שכולם נקיי כפיים, אבל כל יום נתפס מישהו חדש עם איזה סטייה או עם איזה גניבה. הילדים שלי שואלים אותי: אבא, מה קרה לך? אז תגידו שאני לא מחונך, נכון, אני לא עיתונאי. סליחה, אני לא עיתונאי – העיתונאים יודעים לדאוג לעצמם. אני נהג. אני נהג.

עובד כפיים.

ואני אומר עוד פעם: אני מזמין את הוועדה הזאת לבוא לבניין רשות השידור, להסתכל לבעלי המשפחות בעיניים. תסתכלי להם בעיניים, ותאמיני לי שלא תהיה אצבע אחת אחרי זה. לא יהיה בהצבעה פה אחד, השר יגיד "אתם מצביעים כך", וכולם יצביעו אחרת. תהיו פיירים לציבור, אל תהיו משמעת קואליציונית. תשמעו את האנשים, תבואו לעם. תבואו, אנחנו חלק מהציבור.

אבל מי יודע, אולי אחרי שיזרקו אותי אני לא אהיה חלק מהציבור, אני אקח את הדברים שלי, עם החיילים שלי ועם המשפחה שלי, וארד מהמדינה. תודה רבה. ועוד פעם: בואו לרשות השידור לראות את הפרצוף של בעלי המשפחות שם, נראה לכם איזה דוגמאות יש שם.

- - - בלילה.

השידור לא נעשה מעצמו, קארין, אנחנו כל יום משדרים מהבוקר ועד הלילה.

איפה ההוא עם האימא החד-הורית?

תודה. אני - - -

לא, הוא מצחקק, השר. 2,000 עובדים הביתה, והוא מצחקק. תגיש הצהרת הון, אדוני השר, כמו כולם.

אנחנו הולכים למפרק. אולי השר חושב שאנחנו עושים הצגות, אבל זה לא הצגות - - -

בוא נראה מאיפה הווילה. אני רוצה לדעת מאיפה הווילה והבית ברמת אביב ג'.

- - - מסתבר שאנחנו חיים בסרט.

אברהם, אני מבקשת שקט. שמעתי, ואני חושבת שכל הוועדה, לרבות חברי הכנסת הנוכחים, שמעו היטב את הדברים שלך.

שגם יבואו לראות. אנחנו נשמח אם יבואו לראות את הפרצוף של העובדים.

אני ישבתי עם נציגי האוצר בעניין הזה וגם עם השר, ואני בטוחה שכל הסכם פרישה שיהיה, יהיה הסכם פרישה הוגן.

מה זה הוגן? די עם הסיסמה הזאת כבר.

אנחנו רוצים להמשיך לעבוד. אני בת 45 וגם רוב עובדי רשות השידור הם בגילאים 40 עד 50, קארין. אני לא יכולה לצאת הביתה עם ארבעה ילדים. סליחה, את רוצה לפרנס את הילד שלך ואני רוצה לפרנס את ארבעת הילדים שלי.

ענת, נראה לי שאתה מבולבלת קמעה.

במה?

בזה שאת לא ברשות דיבור אבל את לא מפסיקה לנהל פה את הדיון.

האמוציות שלנו, קחי אותן גם בחשבון. אני אומרת דברי עניין.

ענת, אני מאוד מבינה את האמוציות - - -

אני לא מתרשמת ככה.

אז צר לי מאוד - - -

תגלו קצת אמפתיה.

גלעד, אולי - - - במקומנו, גלעד.

זורקים 2,000 עובדים הביתה והוא יושב ומצחקק אתמול עם לפיד.

גלעד, מה היית עושה במקומנו?

הוא אומר שזה הצגה.

אף אחד לא - - -

מי שגר בסביון אומר שזה הצגה.

ענת, אני מאוד מבקשת ממך. הדברים שלך כנראה נאמרים מהלב, אבל אם - - -

לא, אני עושה הצגה. הוא אומר שזו הצגה.

ענת, אבל אם את תמשיכי לנהל פה את הדבר הזה בצורה כזאת, אנשים עוד עשויים לחשוב שאת עושה הצגה. די, אמרת את הדברים. תאמיני לי, אמירה קצרה שווה הרבה פעמים יותר מאמירה ארוכה.

גלעד, מה היית עושה במקומנו, גלעד?

לשבת בשקט.

רותם והיושב-ראש, בקומבינה יחד עם השר.

ברור, היושב-ראש בקומבינה. תסתכל על השר לקבל אישור, אדוני היושב-ראש. תסתכל עליו. או ב-אס-אם-אס.

ענת, את רוצה לצאת?

אנחנו רואים את חלופת האס-אם-אס-ים, אדוני היושב-ראש. למה שאלת כמה שנים אני בוועד? אני רוצה לדעת, אני רוצה שזה יירשם בפרוטוקול.

אני רוצה שתצאי.

אני רוצה שיירשם בפרוטוקול למה הוא שואל אם אני יושב-ראש ועד.

ענת תצאי.

אני רגועה לגמרי.

את מבטיחה לשבת בשקט? ענת, יש לנו עוד שעה - - -

קארין, אני רוצה תשובות לשאלות. מה זה, הוא שומר על זכות השתיקה, השר?

אני לא חושבת שהוא שומר על זכות השתיקה.

שאלתי שאלות. 2,000 עובדים הביתה. הגוף חולה? תבריא אותו. למה אתה ממית אותו?

ענת, ענת, ענת - - -

אני רוצה תשובות.

את רוצה שאני אוציא אותך?

2,000 עובדים ואין אחד טוב, קארין? אין אחד טוב? תגידי לי אם אחד טוב אין, אני רוצה לדעת.

ענת, אני מציעה - - -

אני שאלתי שאלה, ולא עניתם לי.

ענת, אני לא רוצה להוציא אותך עם סדרנים. תצאי, תירגעי - - -

אני רגועה.

את לא נשמעת לי רגועה.

אני רגועה לגמרי, אבל אתם לא עונים על שאלות, זה הכול.

אנחנו עונים על שאלות. אני מבקשת שתישארי רגועה, כי אם לא, תצטרכי לצאת.

אני רגועה, רק אני מבקשת שיענו לי על השאלות ששאלתי קודם. מותר לי.

אנחנו בארבע שעות דיון, וכבר שעה התבזבזה רק על לנסות להרגיע אותך. זה לא סביר, זה לא סביר.

לינדה בר, דוברת רשות השידור, בבקשה.

שלום לכולם. אמנם אני דוברת רשות השידור, אבל אני כאן היום לא כדוברת רשות השידור, ואני מבקשת שזה יהיה ברור. אני הגעתי לכאן כדי לדבר על שכבת הגיל שאני מייצגת ברשות השידור, שזה גילאי 40 עד 55, שזה מרבית העובדים.

שמי לינדה בר, ואני עובדת רק 23 שנה ברשות השידור, לא כמו חבריי שעובדים 40 ו-38 ו-35 שנים. אני עובדת 23 שנה ברשות השידור.

אני אומרת שאין עוררין על כך שנדרשת רפורמה. נדרשת רפורמה, ונדרש חריש עמוק בתוך הרשות. אבל במקביל נדרש גם כיבוד הסכמים. אותי חינכו, אימא שלי, החד-הורית... אני גדלתי בשכונת מצוקה לאימא חד-הורית, והמקום הזה היה לי בית, המקום הזה נתן לי את האפשרות להתקדם. אני לא התקדמתי בזכות קשרים או בזכות העיניים היפות שלי, אני התקדמתי בזכות המסירות שלי.

הגעתי למקום הזה לפני 23 שנה. לא היו לי ילדים – שם נולדו ילדיי, שם גידלתי את ילדיי. אמי החד-הורית חינכה אותי שהסכמים עם המדינה יש לכבד. ככה חינכו אותי. וכאן נחתם הסכם. אתם יכולים להגיד מהיום ועד מחר שלא נחתם, אבל אני מבקשת, אני מתחננת בפנייך: תבדקי את ההסכמים. את תראי שאנשי האוצר חתומים על ההסכמים האלה. אנחנו חתמנו על הסכמים עם המדינה - - -

את טוענת שנציג האוצר משקר?

לא, הוא לא משקר.

בוא נגיד שהוא לא מדייק.

היות והשר לא אישר לחתום על ההסכמים, לא השר הקודם ולא השר הנוכחי - - -

את צודקת שהשר - - -

את חושבת שהאוצר יחתום בלי שהשר אישר לו את זה?

כמו שאת מבקשת מחבריי לכבד אותך, אני מבקשת גם ממך לכבד אותי.

את רואה שהם לא בדיוק - - -

אני מבקשת ממך לכבד אותי ולאפשר לי לדבר. אני מאוד נסערת, אני מאוד נרגשת, מדובר כאן במקום העבודה שלי, בפרנסה של שלושת ילדיי, ואני מבקשת שתתחשבי גם בזה. קצת חמלה לא תזיק לכם. את מדברת על זה שלא מצחקקים, אבל אתמול – אני לא הייתי כאן, אבל צפיתי במשדר – ישבו כאן אנשים וצחקקו. צחקקו, שרים במדינת ישראל. זאת לא מורשת בגין, אדוני השר, וזאת לא מורשתו של ז'בוטינסקי. מאנשי הליכוד הייתי מצפה לקצת יותר חמלה.

אז נכון שחלקנו צועקים, חלקנו לוחשים, חלקנו שותקים – איש איש וסגנונו – אבל תבינו את הסערה שאנחנו נמצאים בה, זאת המלחמה על הבית שלנו, על העתיד שלנו.

את באה ממפלגה שהדגל שלה הוא יש עתיד, נכון? אתם הצעתם לנו עתיד. איזה עתיד אתם מציעים לי, לבתי בת ה-25, שמסיימת בהצטיינות תואר שני בפסיכולוגיה, נשואה לרופא שסיים עכשיו את לימודיו? איזה עתיד את מציעה להם, כשהם רואים שאת האימא שלהם מפטרים סתם ככה, בלי שום הסבר, בלי שום כוונה לכבד הסכם? ואני כן חוזרת ואומרת: אני מבקשת ומתחננת בפנייך, תבדקי את זה.

אני אבדוק.

אותי לימדו לכבד הסכמים, ואני מבקשת שתכבדו את ההסכמים שנחתמו מולנו. אני אמורה לגייס את הבן שלי בעוד שלושה חודשים, וביני לבין המדינה יש הסכם לא חתום שכשבני מגיע לגיל 18 הוא צריך להתגייס. גם אני לא רוצה לכבד את ההסכם הזה, אבל מישהו שואל אותי אם אני מעוניינת או לא מעוניינת? הבן שלי אמור להתגייס ליחידה קרבית, למה אני צריכה לכבד את ההסכם הזה? מדוע אתם לא מכבדים הסכמים שנחתמו איתנו?

יש דבר נוסף שרציתי לשים את הדגש עליו. דיברו כאן כולם על כך שההתנהלות ברשות השידור היא בעייתית. אף אחד לא בא ואומר אחרת. אבל מי מינה את אותם מנהלים ומוסדות לאורך כל השנים? ואני מסכימה איתך, כבוד השר, זה לא כל ההנהלות ולא כל המוסדות ולא כל חברי המוסדות – אבל, במשך השנים הם אלה שהביאו אותנו למצב הזה. אנחנו בסך הכול עובדים; אין עובדים רעים, יש מנהלים רעים. יש מנהלים גרועים, שהביאו אותנו עד הלום. אז למה אנחנו, הש"ג, משלמים את המחיר? מדוע אנחנו הולכים הביתה ומשלמים את המחיר שאתם, הפוליטיקאים, גרמתם בכך שהבאתם ומיניתם אנשים? אני באופן אישי שילמתי מחיר נפשי כבד, התמוטטתי בגלל אותם אנשים שאתם מיניתם. אנשים לא ראויים, שאתם מיניתם. אתם מיניתם.

היושב-ראש.

אנשים שלא יודעים מה זה יחסי אנוש ולא יודעים מה זה ניהול ולא יודעים מה זה שידור. אני באופן אישי שילמתי מחיר כבד בגלל המינויים שלכם.

לא רק את.

ולא רק אני. ואני לא מבינה מדוע אני נזרקת הביתה.

ודבר נוסף שאני לא מבינה הוא מה הולך להיות איתי. למה אני צריכה להישאר בלימבו, אני וחבריי? אני שוב מדברת על אותה שכבה של גילאי 40 עד 55.

אני מתנצלת, אני נסערת. קולי רועד ואני נסערת מאוד ואני מתרגשת מאוד. מה יהיה איתנו? חשבתם על זה? מה יהיה איתנו? מדוע אף אחד לא נותן לנו תשובות? מדוע אף אחד לא בא ומסביר לנו מה יעלה בגורלנו? אנחנו שומעים רק סיסמאות. אנחנו שומעים רק סיסמאות. את יודעת מתי הייתה הפעם הראשונה שנחשפנו לתכניתו של כבוד השר? אנחנו ראינו את זה כמו כל עם ישראל, בטלוויזיה, באתר וואלה. אף אחד לא בא ודיבר איתנו. אנחנו בני אדם, אבל הפכתם אותנו לאויבי העם. אני לא יודעת מתי זה קרה.

תסתכלו עלינו, יש למישהו פה קרניים? מישהו כאן הוא אויב העם? למה אתם מתייחסים אלינו ככה? להוציא מכספי ציבור 300,000 שקל כדי לקחת משרד יחסי ציבור נגד העובדים? נגד מי אתם הולכים? נגד בני אדם. תסתכלו עליי, אני זה עוד ארבעה וחמישה אנשים מאחור, זה בן זוגי, זה שלושה ילדים. אני מבקשת שתבינו שמאחורי כל אדם – אנחנו לא מספר, אנחנו בני אדם – מאחורי כל אדם עומדת משפחה, חברים, ילדים, ואנחנו רוצים לפרנס אותם בכבוד. ואני רוצה לדעת מה צופן לי העתיד. כשעובד שלי בא ואומר לי שהוא רוצה לקנות דירה, והוא אומר לי "אני לא יודע מה לעשות, לקנות או לא לקנות, איך אני יכול להתקדם?"... אנחנו כבר חמש שנים בלימבו הזה.

תודה. ילון גורביץ', פורום היוצרים.

בשלב זה אני מוותר על זכות הדיבור. כשיגיעו לסעיפים אני אדבר.

בסדר גמור. אופיר טל? לא פה. רותם אברוצקי ביקש לדבר.

אבל הוא דיבר אתמול.

אני אדבר ממש קצר, כי אני באמת לא רוצה לגזול את רשות הדיבור של החברים.

יש לך שתי דקות, כי דיברת אתמול.

אפילו פחות. נאמרו כאן דברים שכאילו אני שותף לאיזו קומבינה. אני לא שותף לשום קומבינה. אמרתי דברים מהלב, ואני מבקש למחות על הוצאת הדיבה שהייתה כאן.

אחיה גינוסר, בבקשה.

גם בגלל שרותם כאן, חשבתי שאולי חשוב... שמענו בחוץ שהייתה התבטאות שאגודת העיתונאים לא חתמה על ההסכם. אז רותם ואני הם אלה שחתמו, כך שקשה להגיד לנו שלא חתמנו. שנינו חתמנו על ההסכם.

השאלה הייתה מתי חתמתם על ההסכם?

5 במאי שנה שעברה.

כשההנהלה מילאה את התנאים שהאוצר ביקש.

כשההסכם נגמר.

מוטב שהאוצר יתייצב פה.

רגע, גדי, אני לא צריך עזרה.

רגע, אני מנסה להבין. לי סיפרתם שחתמתם ב-2009.

אני אומַר מתי חתמנו. אנחנו חתמנו מספר פעמים, כי ההסכם הזה היה מחולק לכמה... ב-2009 חתמנו חתימה סופית על הסכם הפרישה - - -

שהיה מותנה בהסכמי עבודה. הסכם הפרישה היה מותנה בהסכמי עבודה.

הכול מותנה, גברתי.

בסדר, אז בואו נדבר רגע על העובדות. הסכם הפרישה היה מותנה בכניסה לתוקף של הסכם העבודה. מתי נחתמו הסכמי העבודה?

אז זה מה שאני רוצה להגיד.

17 בפברואר 2011.

גברתי, אני רוצה לומר משהו - - -

גברתי, בהסתדרות חתמנו על ההסכם ב-31 בדצמבר 2010. שם נחתמו ההסכמים.

הסיבה שאני רוצה לדבר על העניין הזה של ההסכם - - -

ההסכם נכתב במחשבי האוצר. כל מילה לוותה והוכרעה על ידי האוצר, וקובי אמסלם ניצח על הכותבים.

קובי אמסלם כתב אותו. קובי אמסלם כתב אותו.

מילה זו מילה, גברתי.

אחיה, תמשיך.

שיעמדו במילים - - -

סליחה, דיברנו על זה שלא מפריעים לאחרים בזמן רשות דיבור. אחיה, בבקשה.

אני אהיה אסיר תודה אם תיתנו לי לסיים.

זה החברים שלך.

לא רק.

תראו, אנחנו חתמנו על ההסכם כשסיימנו את ההסכם. אגב, לפני שבוע או עשרה ימים ישבנו אצל השר ונאמרו שם אותם דברים, וקם הממונה על השכר ותיקן את השר. אז אני מופתע היום שהשר עוד פעם אמר את אותם דברים, אחרי שהוא תוקן על ידי הממונה על השכר, שהיה הממונה הישיר על כל הסיפור הזה.

אם ככה אתם עיתונאים, אז תאמין לי, אחיה, תהיו בריאים. על זה הוא תיקן אותי? על זה הוא תיקן אותי?

הוא לא נותן לעובדות לבלבל אותו.

על זה הוא תיקן אותך, ואני גם אגיד לך באיזה מילים הוא השתמש. אם אתה רוצה שאני אחזור מילה במילה על מה שהוא אמר, אני אחזור.

תחזור על מה שאתה רוצה.

98% היה גמור.

כן, הוא אמר ש-98% מההסכם היה גמור, ונשאר רק עניין טכני של רשימות. אלה הדברים שהוא אמר, ויש כאן עוד אדם שהיה שם וזוכר את המילים.

אני רוצה לומר מה אני חושב על כל הרעיון הזה. יש כאן הטעיה מכוונת. יש כאן לקיחת העובדות וסילופן. יש כאן הטעיה מכוונת. נעשה כאן חריש עמוק עוד לפני ששמעתם אותנו, חריש עמוק שלדעתי הוא מתוכנן, כולל העניין של לשלם 300,000 כדי לצאת נגד העובדים. זה היה דבר מתוכנן ומתוזמן - - -

זה רק מבהיר שאם חוזרים על שקר 20 פעם זה עדיין לא הופך אותו לנכון. אני אתייחס לשקרים המתועבים שנאמרים כאן.

אני מצטט מה שהיה כתוב באתרים, אני לא יודע. אם זה לא נכון, תכחיש.

אה, אז כשנוח לכם, מה שכתוב בעיתון זה נכון? חשבתי שהעיתונות מנהלת נגדכם מסע הסתה של שנים. אז לאיזה עיתון להאמין?

אני, אם מישהו אומר עליי משהו לא נכון, אני מכחיש; ואני מצפה שגם אתה תעשה אותו דבר. כשמישהו אומר משהו שהוא לא נכון, תכחיש.

אחיה, לעניין.

זה לעניין, אני אומר שזה נראה לי דבר מתוזמן.

תראו, אני לא יכול להוסיף, נאמרו פה דברים נפלאים, וכולם אמרו דברים נכונים. כולם, גם מי שדיבר מדם לבו, אפילו אם זה היה בצורה לא כל כך אסתטית ולא כל כך מקובלת. אני יכול להבין את כולם. נאמרו פה דברים נפלאים, היו פה דוברים שאמרו דברים כל כך נכונים, ולא רק בנושא הרגש.

העניין של הרגש הוא חשוב, אני מבין אותו, ואני חושב שזה דבר שצריך לשים אותו כמעט בראש הסולם. אבל יש דברים שקודמים לו. הגרזן הזה, הברוטליות הזאת, המעשה האלים הזה שרוצים להנחית עלינו באמצעות בית המחוקקים – זה משהו נדיר, משהו שלא היה מעולם, משהו חדש, משהו חדש לגמרי בתחום יחסי העבודה. לא דיברו איתנו ולא נעשה משא ומתן, והעובדה היא שכשכן דיברו איתנו וכן היה משא ומתן, התקדמנו והגענו לרפורמה – ועזבו עכשיו את השאלה מי חתם מתי, ומתי היא אושרה ומי אישר אותה ומי לא. אנחנו חתמנו על רפורמה שאמרה שמקצצים את כוח האדם ב-42%. אין עוד גוף במשק שהסכים להסכם כזה נורא. והסכמנו לדברים האלה. כלומר, מה שאני רוצה פה להראות זה שהלכנו ברצון לעשות רפורמה יסודית ברשות השידור, וחתמנו על זה.

אז מי אלה ה-42% שאתם מסכימים שילכו הביתה? 42% אתם כן מסכימים שילכו הביתה?

כן, בוודאי.

בוודאי, גברתי, חתמנו על זה.

אז מי אלה? אולי גם אותן חד-הוריות - - -

בינתיים, גברתי, 400 כבר עזבו.

- - -

אני שמח על השאלה.

רגע, אני רוצה שתסיים את הדברים שלך.

הנה, אני מסיים. כן, חתמנו על 42%. לגבי שאלתך מי הם ה-42%, בהסכם הפרישה שבו סוכם על פרישתם של 42% יש פירוט מדוקדק ומפורט מי הם ההולכים. יש פירוט מדוקדק מי הם ההולכים, איך הולכים, מה הקריטריונים. זה הסכם נהדר, שלם, מושלם, עם הכול. יש בו הכול. כך שהשאלה היא באמת... נתת לנו להתפרץ לדלת פתוחה.

המצב של היום – "נפטר את כולם, ניקח את מי שאנחנו רוצים" – זה משהו אימתני, משהו איום, זה לא מתקבל על הדעת. אם אני רוצה שגדי ימשיך לעבוד ברשות השידור, איזה היגיון יש בזה שאני אפטר אותו קודם? ההיגיון היחיד אולי זה שכשאני אקח אותו מחדש אני אקצץ בשכרו. ולכן לעשות את זה זה מעשה נבזי. זה מעשה נבזי. לפטר אנשים מגוף ציבורי כדי לקצץ בשכרם? הרי הסכמנו ברפורמה לקיצוץ השכר של מקבלי השכר הגבוה, קיצוץ של מעל 30%, שהסכמנו לו בחתימתנו. אז מה זאת הבהילות הזאת? מה המעשה הנורא הזה שפתאום כולם להוטים כל כך לעשות אותו מהר-מהר-מהר?

הנקודה הובהרה, תודה. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה.

תודה רבה. אני לא התערבתי בדיון עד עכשיו. הדיון עלה לאוקטבות מאוד גבוהות, ואני מבין גם את ההתרגשות של העובדים וגם של השר, שנכנס לעומק העניין ובטח יאמר דברים יותר חריפים ממני.

מה שמתברר זה שיש כאן מכלול אחד מרכזי, והוא נושא העובדים. בעיניי זה הנושא המרכזי, וגם על זה בסוף קמה ונופלת הרפורמה. הלא אף אחד לא אומר שהוא ימציא אחר כך איזה שידור ציבורי שלא ידענו עליו. יש אמנם המצאות בתחום הזה, אבל אני לא רואה את הגאונות הגדולה. אז הוא יהיה יותר רלוונטי, פחות רלוונטי – אני מכיר את הסיסמאות, זה לא זה. הרי מה יעשו? יעשו אותו דבר: רדיו, טלוויזיה וקצת מדיה חדשה. כבר עשינו את זה, יאללה, יש את זה. ולכן הכול זה העובדים.

ולכן אני חושב שהוועדה הזאת, קארין, צריכה להתמקד בשאלת העובדים: איך, אם מפטרים אותם - - -

חבר הכנסת נחמן שי, אתה פרלמנטר ותיק ממני, אתה יודע שהמנדט של הוועדה הוא לדון בחוק, לא לדון בעובדים.

קארין, לא הבנת אותי. ברור שנעסוק בחוק, אבל דרך החוק – מה עושים עם העובדים. זה העניין.

בסדר, אבל אתה מבין טוב ממני שכל עניין העובדים והסכמי הפרישה שלהם והתנאים הם דברים שבסמכותו של הממונה על השכר.

אז שיעמוד במילתו.

לא, אפשר גם דרך החוק וגם דרך הדיונים האלה להביא את הנושאים האלה לכאן, וגם לשכנע אותנו, כך שאפילו אם זה לא ייכנס לחוק, תנוח דעתם של חברי הכנסת ושל העובדים ושל הציבור כולו לגבי איך שנוהגים באלפי עובדים. גם אם זה לא יהיה, אני עדיין חושב שכן צריכה להיות התייחסות לעובדים בדרך כזו או אחרת, ואני אשמח לשמוע מהיועצת המשפטית מה מותר ומה אסור לכלול בחוק כזה.

זה הנושא המרכזי, כי זה באמת הנכס העיקרי של השידור. זה לא תעשייה שמייצרת מכוניות, זה אנשים שיושבים ועושים את העבודה הזאת, שכולה מבוססת על ה - - -

גם בתעשייה של המכוניות יש אנשים.

בדיוק. אנשים יש בכל מקום עבודה, חבר הכנסת שי.

פס הייצור שיוצא מהרדיו הוא כולו אנשים. אין בו פח, אין בו בקליט ואין בו חומרים מרוכבים - -

גם בתעשיות אחרות יש התייעלות - - -

- - אבל אני שמח תמיד ללמוד דברים חדשים על השידור.

חבר הכנסת נחמן שי, אני רוצה להתייחס לנקודה הזאת. תראה, יש פה עובדים כמו בכל מקום עבודה אחר. צריך לתת את הדעת על תנאיהם וזכויותיהם של העובדים, וזה דבר חשוב ואנחנו ניתן עליו את הדעת. אבל לבוא ולהגיד שעובדי רשות השידור מורמים מעל כל עובדים אחרים בישראל - - -

את שמעת אותי אומר את זה?

לא, אבל זאת ההתייחסות - - -

את רוצה להתווכח איתי עכשיו, או עם העובדים שדיברו לפניי? אני אמרתי שהוא מורמים מהעם?

אתה אומר שזה לא עובדי מכוניות. עובד הוא עובד הוא עובד, זאת הנקודה שצריך להתייחס אליה. וזה שאתה - - -

או שאת לא מאזינה לי או שנכנסת למצב רוח התקפי.

אני מאזינה בקשב רב.

אז תני לי לדבר בבקשה, אוקיי? תני לי לדבר. אני השקעתי 40 שנה בתחום הזה, בסדר? אז יש לי מה להגיד לך. תקשיבי למה שאני אומר לך.

זה סוג אחר של פעילות לעומת פעילויות אחרות. יש ייצור של מזון, יש ייצור של מכוניות, וכאן זה ייצור שאנשים עומדים מאחוריו. כל האנשים שיושבים פה בחדר, כולל המפיקים והבמאים וכולי, הם כולם פונקציה של הכישרונות האישיים שלהם והיכולות האנושיות שלהם, זה הכול. הם לא יכולים להיעזר ברובוטים, הם לא יכולים להיעזר במכונות שייצרו את זה בשבילם, הם לא יכולים להיעזר בתוכנות מחשב – זה הם, זה הראש שלהם. על זה דיברתי, זה הייחוד של הענף הזה. הבנת אותי עכשיו?

חבר הכנסת שי - - -

הבנת אותי עכשיו? נקודה.

חבר הכנסת שי, אתה תתייחס אליי בכבוד - - -

בגלל שאת מתחילה ללמד אותי עכשיו מה זה התחום ושאדם לא שונה מאדם אחר. אבל עובד בתחום הזה הוא מכלול שונה ממכלולים אחרים, תודה.

עכשיו אני רוצה להמשיך בדבריי - - -

- - -

גם את לא צריכה ללמד אותי.

מה נגיד על אנשי תוכנה, שגם להם יש מיומנות וגם הם מפוטרים?

רינה, את יכולה לדבר כשיגיע תורך.

הם גם כן אנשים עם מיומנות.

נכון, זה באמת תחום מיוחד. אז מה את רוצה לגיד עכשיו?

אני רוצה להגיד שטכנולוגיות תמיד עולות, ותמיד יש - - -

זה לא ענף טכנולוגי, זה לא טכנולוגיה.

זה גם טכנולוגיה. התקשורת זה טכנולוגיה חדשה, והם עומדים כרגע ממש בהתנגשות - - -

- - -

צריך לפרנס את הטכנולוגיה הזו. מי מפרנס את הטכנולוגיה הזו?

מי מייצר היום את הטכנולוגיה?

- - -

אני מבקשת להיות בשקט.

ברשות השידור יש את הטכנולוגיה הכי חדשה של HD. זאת הטכנולוגיה הכי חדשה, והיא נמצאת היום ברשות השידור.

סליחה, אתם ברשות דיבור? סליחה. חבר הכנסת נחמן שי, גם אם אתה צועק את הדברים, הם לא נשמעים יותר טוב.

אוקיי. לכן ההתייחסות לאנשים פה היא כל כך מרכזית, ולכן זה שונה מחוקים אחרים, נקודה. זה הכול. ולכן אני אומר שגם החוק הזה יצטרך עכשיו, תוך כדי התהליכים, לבדוק בדיוק מה עושים עם האנשים. כי אין רשות שידור בלי האנשים שלה, אין. זה כלום, זה אולפנים וברזלים, אין שום דבר.

ולכן הדברים שנשמעו פה הם בעלי משקל, והסיפורים האישיים, האנושיים, של האנשים האלה, שאת חלקם אני מכיר ואת חלקם אני לא מכיר – אני מציע שנאזין להם בקשב רב, וזה מה שעשיתי כל הזמן עד עכשיו.

חוץ מזה, הזכירו פה עוד כמה דברים שוליים. כאילו שוליים. יש תזמורת לרשות השידור, כבוד גדול. הרבה שנים היא פועלת, ולמרות שאני יודע שהיא גרעונית ונלחמו בה, עדיין אני רוצה לדעת מה עושים איתה. זה אחד מנכסי הברזל של התרבות הישראלית, אז מה עושים איתה? זורקים אותם? הם יתחילו לנגן ברחובות? מה עושים איתם? זה לא רק אנשים, תזמורת זה כבר אופרציה מסוימת. אז מה עושים איתם? תהיה תזמורת? לא תהיה תזמורת? ויתרנו עליה? מה אומר משרד התרבות על זה? אני רוצה לדעת.

ואני שואל עוד פעם לגבי הרדיו, ואני מבקש לקבל הבהרה מהשר, והבנתי שהוא ייפה את כוחה של היועצת המשפטית. אני רוצה שהרדיו יוזכר שם בצורה מפורשת. כי עד עכשיו מדובר על הקמתו של ערוץ טלוויזיה לזה וערוץ טלוויזיה לזה, אבל הרדיו לא... אולי לוקחים אותו בחשבון, אבל אני רוצה שייאמר פה ושתיתנן הצהרה ברורה שתהיה התייחסות מפורשת בחוק לרדיו. את יודעת למה אני מתכוון, שתהיה התייחסות לרדיו כאחד מהזרועות של רשות השידור.

זה בינתיים מה שאני רוצה להגיד, ואני מבטיח להיות פה בישיבות הבאות ולהגיד כל פעם את מה שיהיה לי. וכמובן ללמוד מחבריי דברים חדשים על השידור.

אנחנו התכוונו ללמוד ממך.

תודה.

חברת הכנסת רינה פרנקל - - -

אפשר להעיר הערה, ברשותך?

לא. לא.

אני שואל.

לא, התשובה היא לא. ואני מבקשת לשמור על שקט ולכבד את חברי הכנסת, שישבו והאזינו בקשב רב לדברים שלכם. אתם לא תתפרצו.

אז אני מבקש שתיתני לי בהזדמנות.

לא, אני ביקשתי, ועכשיו אני דורשת, לתת לחברת הכנסת רינה פרנקל לדבר. תודה.

הוועדה הזאת הוקמה לאחר שנים רבות שהנושא הזה הוזנח. וטוב שהיא הוקמה, וטוב שאנחנו דנים היום על כך, כי שנים רבות באמת לא התקדמו עם שום דבר. החוק נחקק לפני 49 שנים. בעולם המודרני זה לא ייתכן שעם כל הטכנולוגיות החדשות, התקשורת תהיה ממש אחורה. והעובדות מדברות בעד עצמן. למשל, אלה הערוצים שצופים בהם הכי פחות – 5% סך הכול.

אנחנו מתייחסים פה לעובדים, וזה דבר מאוד-מאוד חשוב. אני שומעת פה צעקות של אנשים, והלב נקרע. אבל אנחנו שוכחים את 8 מיליון הצופים, שצריכים לקבל תוצר מאוד איכות, שעונה על הדרישות של היום. זו המטרה של הרפורמה.

הם מקבלים.

העובדה היא שלא צופים, אז איך הם מקבלים?

לא להפריע לה.

לא רוצים לראות "האח הגדול".

- - -

הקול קול לפיד.

- - -

לא להפריע לה, לא להפריע לה.

- - -

לא להפריע לה, אני אוציא אנשים.

איך הם מקבלים אם הם לא צופים ולא מאזינים?

ברור לי שהעובדים צריכים לקבל תנאי פרישה הוגנים, על גבי הסכמים שנחתמו, אין שום ספק בכך. אני לא סתם שאלתי על 42% העובדים שכבר הסכימו שהם יהיו מפוטרים. הסכימו, אז מי העובדים האלה? שאלו אותם? מחר הם גם יצעקו על זה שהם מפוטרים? זו השאלה.

גוף צריך להתייעל. לשם כך תקום רשות חדשה, ואין - - -

אין דרך אחרת להתנהלות?

אין דרך אחרת להתנהלות.

למה?

עובדה שאין דרך אחרת, הרי שנים רבות זה לא קרה.

כי לא נתנו הזדמנות, גברתי. לא ניתנה הזדמנות.

איך לא ניתנה הזדמנות? שנים רבות היה דוח לנדס, היו כל מיני הצעות כאלה ואחרות - - -

לא הפעילו את זה מעולם, גברתי. כל הדוחות שהיו, אף פעם לא הפעילו אותם, זו הבעיה. אנחנו, העובדים, לא יכולים להפעיל דוחות.

אז כרגע לא ייסגר הגוף הנוכחי עד שלא יהיה גוף חדש.

- - -

והגוף הזה חייב להיות גוף א-פוליטי, ולא גוף פוליטי. מספיק כבר עם הדברים האלה, גוף צריך להיות א-פוליטי, גוף צריך להיות יעיל ומקצועי.

תודה. אדוני, בבקשה. בקצרה.

אני משה שגב, יושב-ראש ועד עובדי הנדסה וטלוויזיה. אני רוצה לחדד נקודה אחת: אומרים לנו כל הזמן שאנחנו חיים בזמן עבר. אז גברתי היושבת-ראש ואדוני השר, להזכירכם, אנחנו הגוף היחיד בטלוויזיה שמשדר בעולם ה-HD, בשיא הטכנולוגיה. והיום, עם שידורי המונדיאל, עם 40% רייטינג, כולם יבינו את נפלאות השידור של הערוץ הראשון, שעליו אומרים שהוא ארכאי ועתיק. אז אנחנו – כן, אנחנו – מפעילים את הציודים הכי חדישים שיש. באים אלינו אנשים גם מערוץ 2 ו-10 ומקבלים אצלנו השתלמויות איך לעבוד בעולם החדש הזה. כך שאי אפשר לבוא ולומר לנו שאנחנו לא חיים בעולם החדש. אנחנו יודעים איך לחיות בעולם החדש, אנחנו חיים בו ואנחנו גם מלמדים איך לעבוד בעולם הזה, כך שאי אפשר לבוא אלינו בהאשמות.

עוד דבר אחד, לגבי תנאי הפרישה שהוזכרו פה. הרי נחתם הסכם שהוסכם בו איזה תנאי פרישה יהיו. עכשיו, חברי הכנסת פה, וגם השר, זורקים דברים בעניין הפרישה בכבוד של עובדים. צריך להבין שכרגע יש התנגדות מוחלטת באוצר – גברתי היושבת-ראש, צריך לשים לב לעניין הזה – לפרוץ את מסגרת התקציב של הפרישה שהוצעה לנו בזמנו. זאת אומרת, אם אז לדוגמה הוצעו כ-400 מיליון שקלים עבור 700 עובדים, אז עכשיו את הסכום הזה רוצים לחלק עבור כל העובדים. אלה תנאי הפרישה ה"מכובדים" שרוצים כביכול ליצור.

אמת.

אתה ניהלת כבר משא ומתן? אתה יודע מה - - -

אני יכול לומר לך שיושב-ראש ההסתדרות ישב כמה פעמים מול אנשי האוצר, וגם אחיה ושטיינר, ואני מעודכן לגבי כל הדברים ואני יודע שיש שם התנגדות קשה מאוד לכל העניין הזה שנקרא תנאי פרישה והמשך העסקת העובדים. כך שה"הוגנים" הם לא הוגנים, גברתי. הם לא הוגנים, הם מעליבים.

האוצר פה, שיגיד שזה לא נכון.

זה לא נכון.

תגיד לפרוטוקול.

אמר האוצר, לפרוטוקול.

הוא לא ישב בישיבה. שישאל את אמיר.

שקט. בבקשה, אדוני.

אני אעשה את זה קצר. כל הזמן מדברים על הנושא של הפרישה, אבל אחד ההישגים הגדולים בהסכם ההעסקה הוא שהעובדים שעובדים היום ברשות השידור עובדים בשכר מאוד קטן כשהם יוצאים לפנסיה. אחד ההישגים הגדולים לגבי העתיד שלהם היה שהם מפחיתים בשכר בזמן עבודתם וחלק הארי של הכסף הזה הולך לפנסיה, על מנת שהם לא יהיו אביונים כשהם יוצאים לפנסיה. זה האופק שנחתם בהסכם ההעסקה העתידי, ואני חושב שצריך לציין את זה, כי זה לא קיים בכל מקום. היה דגש על העניין הזה בהסכם העתידי.

תודה. יש עוד מישהו שרוצה לדבר? סגן הממונה, מר יוני רגב, רצית להעיר?

זה האוצר?

זה האוצר. אבל רגע, עיסאווי, הוא קודם עונה לו על השאלה.

נאמרו פה כל מיני אמירות לגבי עמדות האוצר וכדומה. בתור מי שכן היה בדיונים האלה, אני יכול להגיד שאמירות כמו שאמרת לא נאמרו על ידי האוצר במשא ומתן בישיבות האלה. כפי שנאמר על ידי קובי, הממונה על השכר, אתמול והיום, אנחנו כן רוצים להמשיך לשבת, כדי להגיע להסכמות עם העובדים.

מה אתם מציעים?

אני לא הולך לעשות את המשא ומתן כאן, במהלך הוועדה. אבל אני רוצה להגיד שהאמירה שנאמרה שם, לא נאמרה על ידי האוצר בשום שלב במשאים ומתנים.

יש עוד מישהו שרוצה לדבר?

אני רוצה להעיר הערה קצרה. אני מאמין שכל חברי הכנסת קיבלו מכתב מפדרציית העיתונאים הבין-לאומית, שמאגדת כ-600,000 עיתונאים; מכתב שמתנגד בחריפות למהלך הזה, שהוא מהלך ברוטלי, כוחני, לא יאה, ופוגע בחופש הביטוי ובחופש הדיבור. אני מאמין שגם כבודה קיבלה את המכתב הזה, ואני חושב שהיא גם ענתה עליו.

ביקשתי לקבל אותו, אבל עוד לא קיבלנו.

הוא נשלח לכל חברי הכנסת למייל.

אה, זה מכתב אחר. בסדר. עורכת דין הורנשטיין, בבקשה. בקצרה.

בדיונים הבאים ברור שנרד לכל הרזולוציות של הסעיפים, ויש הרבה. אבל יש לי בקשה אחת: קודם התרעמו עליי על כך שלא ידעתי מי מבין המחוקקים הצביע בקריאה הראשונה – אז אני מבקשת שהמחוקקים לא יצביעו בקריאה השנייה והשלישית עד שלא יהיו תנאי עבודה ותנאי פרישה ועד שלא יהיה ברור אם החוק עומד במה שהוא צריך לעמוד, אם בכלל הוא יכול להיתכן.

עורכת דין הורנשטיין, את בוודאי יודעת שלא מתנים תנאים לחקיקה.

אני לא מתנה, אני רק מבקשת. זו רק בקשה, מכיוון שהייתה הערה. כל המחוקקים דיברו אתמול על העובדים, אז יש להם עכשיו את ההזדמנות שלא להצביע בקריאה שנייה ושלישית עד שהעניין לא יוסדר.

אני מודה לך. חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה.

אני אמעיט בדברים עכשיו, וברגע שניכנס לסעיפים אני ארחיב כמו שצריך. אבל בהמשך לדברים ששמעתי מעורכת דין הורנשטיין, אני רוצה להעלות הצעה לסדר: כמו שעורכת הדין ציינה, בואו נשים את הדברים על השולחן – אם אנחנו מוציאים את סוגיית העובדים מהחוק, אז הכול משתחרר ואנחנו יכולים לתת את דעתנו בצורה מקצועית, אובייקטיבית, וככה נהיה יעילים לדון בהצעת החוק.

בסוגיה שהועלתה כאן לגבי העובדים, יש לי שאלה לאוצר: מה מעכב הסדר פרישה ביניכם לבין העובדים? כמו שבחודש וחצי אנחנו צריכים לעבור על חוק ולהכין אותו לקריאה שנייה שלישית, מה מעכב אתכם בחודש וחצי להגיע איתם להסדר הוגן? מה מעכב?

יוני, אתה תענה על השאלה הזאת, או עורך הדין מהממונה על השכר?

מה מעכב במשא ומתן? אני חושב שאני הכי מעודכן.

המשא ומתן התחיל, הוא יימשך - - -

הוא לא התחיל. אין משא ומתן, יש חוק.

תנו לשר לענות.

אני שואל, כבוד השר: נוצרה מערכת של אי-אמון בין האוצר לבין העובדים לגבי הסדר הוגן - - -

אני דווקא שמעתי מוועדי העובדים שהממונה על השכר הוא האדם ההגון ביותר שיש. אני לא בטוחה שהאמירה הזאת - - -

- - -

מי אמר את זה?

מי אמר את זה?

איפה זה כתוב בפרוטוקול?

יש 42% שמוכנים לפרוש עכשיו, אז תנו להם לפרוש – זה יחסוך הרבה זמן עבודה.

- - -

סליחה, עם כל הכבוד, לוועדה יש מנדט מאוד מדויק: לעבור על החוק ולהעביר אותו לקריאה שנייה ושלישית. כל נושא המשא ומתן עם העובדים – שהוא חשוב, הוא רלוונטי, ואני בטוחה שנקבל עדכונים לגבי קיומו ומצבו – נעשה מחוץ לוועדה. אם אתם חושבים שאנחנו נביא לכאן את ניהול המשא ומתן הזה, אני מודיעה לכם חגיגית שאתם טועים.

אבל גברתי, זה חייב להיות קשור זה בזה.

רגע, אני לא סיימתי. מה שאני מציעה לוועדי העובדים, וזו ההצעה הכי טובה שאני יכולה לתת, זה להמשיך ולנהל את המשא ומתן - - -

אבל אין משא ומתן.

רגע, רגע. להגיע לדיונים בנפש חפצה; ולנהל משא ומתן אמיתי וכן. הוא לא יתנהל כאן בוועדה, שזה יהיה ברור.

גברתי, אני רוצה להבין דבר אחד: את המשא ומתן מוביל ראש ההסתדרות, נראה לך שהוא עושה את זה לא ברצינות? נו, באמת.

אז אני רוצה להבין: אתם פניתם לקיומה של פגישה, והיא לא התקיימה?

יפה, בהחלט, כן.

עוד לא הגענו - - -

מתי זה קרה?

יותר מזה, חברת הכנסת אלהרר: אנחנו לא קובעים דיונים ואנחנו לא קובעים פגישות למשא ומתן - -

אותנו מזמנים.

- - אלא יש לנו ארגונים יציגים, והם קובעים את הדיונים והם מזמנים אותנו.

יש לכם נציגים; הנציג שעושה את העבודה למענכם הוא יושב-ראש ההסתדרות - -

נכון.

ויושב-ראש האגודה, שהוא פה.

שקט בבקשה. - - הוא זה שאמון - - -

אני הבנתי שלא כולם בהסתדרות.

רוב העובדים הם תחת ההסתדרות.

חצי-חצי.

לא, יותר.

גברת עורב, אל תיתני לעובדות לבלבל אותך.

אבל לצורך העניין הם כולם התאגדו ביחד.

יש חברי אגודת העיתונאים ויש חברי הסתדרות.

אם אתם לא תיתנו לי לדבר, אני גם לא אתן לכם.

הם התאחדו ביחד לצורך העניין, גם אלה שבהסתדרות וגם אלה שלא בהסתדרות, והם הולכים ביחד למשא ומתן.

ולכן מה שאני מציעה זה שהנציגים שלכם יעבדו במרץ כדי לקדם את המשא ומתן הזה. אנחנו נקבל כאן עדכונים, יגיע מר אמסלם ויעדכן אותנו בכל שלב. אבל אל תיטעו לחשוב שניהול תנאי הפרישה יתקיים כאן, כי זה לא חלק מהחוק.

חבר הכנסת עיסאווי פריג', בבקשה.

אני פונה לאוצר ופונה לשר: האם אתה יכול להתחייב על תאריך ספציפי לסיום המשא ומתן עם העובדים?

איך אפשר להתחייב לזה?

שאלתי שאלה. האם אתה יכול להתחייב, כדי שסוגיית האי-אמון והחרדה והאי-ודאות שקיימת כאן... כדי שנדע את הכיוון.

דבר שני, אנחנו הוועדה שדנה בקריאה השנייה והשלישית, וכנציגי ציבור וכחברי כנסת אנחנו יכולים גם להתנות את התקדמות החוק בקריאה שנייה ושלישית בהסדר עם העובדים. יש לנו מנדט לעשות את זה, אנחנו קובעים את הסמכות לא להתחיל... אנחנו נציגי ציבור - - -

זה לא יקרה.

זה משהו אחר. אתם הקואליציה, אתם רוב, זה משהו אחר. אבל - - -

אבל אחרי שיתקבל החוק - - -

גברתי, זה אבסורד מה שקורה פה. הרי החוק מדבר על פיטורי כל העובדים, גברתי. אז איך את יכולה שלא לדון בזה? איך אפשר שלא לדון בעתיד העובדים אם בחוק עצמו מוזכר שכל העובדים הולכים הביתה, גברתי? איך? זה חייב להיות קשור זה בזה.

אדוני, אנחנו נגיע לפרק הרלוונטי ונדון בו. אבל כרגע, כהערה כללית, אני מציעה לכם כן להמשיך ולנהל את המשא ומתן.

אין, אין, אין.

רגע, סליחה - - -

- - -

גברתי, את עושה המון רעש מסביבך. עוד מישהו רוצה לדבר?

אני אדיסו וובה, אני אחד הנציגים של הטכנאים בטלוויזיה. אני רוצה להגיד שאחרי כל הדברים הנרגשים שנאמרו... אני מאמין שהוא שומע, גם כשאני מדבר בצורה כזאת.

אני שומע.

אני רוצה להסביר. יש המון תחומים שלא הוזכרו בכלל, כפי שציינו גם אתמול וגם היום. אבל אני רוצה להבין, אנחנו דנים בנושא מאוד מהותי, ואתם, המחוקקים בעיקר, לא מבינים: ברגע שהחוק מונף על ראשנו ואנחנו כבר עם הצוואר למטה ועם המפרק, איזה תנאים אנחנו נוכל בכלל להשיג בהתדיינות, אם לא שמים את הדברים האלה לפני החוק? לכן אני מחזק את חבר הכנסת המכובד הזה: הדברים צריכים להיות מותנים; אלה הדברים שקודם צריך לדון עליהם, על גורלם של העובדים החרדים, ורק אחרי זה לקדם את הדברים.

יש פה עובדים מסורים, שכבר מתחננים לקדם את הדברים בצורה הוגנת. אני לא מבין מה האטימות הזאת? מאיפה חוסר הרצון להראות איזושהי גמישות כלפי העובדים המסורים שישנם? יש בעיות, כבר שמענו, אבל מה הבעיה עם העובדים הקיימים? יש איזושהי דה-לגיטימציה שנעשית במשך שנים רבות, במשך תקופה ארוכה, ואני לא רוצה לציין את כל אנשי התקשורת, הקולגות שלנו, שעשו לנו דה-לגיטימציה רצופה בכל מיני דברים, שידעו לציין רק את הדברים הרעים שקרו ברשות השידור, ולא ציינו דבר אחד טוב ששודר, כמו "שיטת השקשוקה" ועוד אלף ואחד דברים טובים ששידרו רק בערוץ הראשון. זו הכפשה מכוונת, ואני לא חושב שיש לה מקום.

אגב, "שיטת השקשוקה" קיבלה 15% רייטינג – לכל אלה שאומרים שאף אחד לא צופה.

אני חוזר ואומר: גורלם של העובדים צריך להיות לפני הכול, בראש ובראשונה, ובעיקר אנשים שצריכים להישאר במקום הזה. ישנם פה אנשים מקצועיים, טובים, שיכולים להמשיך במקום הזה. אני לא מבין מה האטימות.

תודה. יש עוד מישהו שרוצה לדבר לפני שאני נותנת לשר לסכם?

אני רק רוצה לבקש להביא לדיון הבא מספר נתוני צפייה. זה פשוט נושא שעלה כאן, נאמר שאף אחד לא צופה ואף אחד לא - - -

את יכולה להעביר את זה למזכירות הוועדה.

אוקיי, אז אני רוצה באמת להביא בפניכם מספר נתונים. נכון שהצפייה היא בעייתית, אני לא מתכחשת לזה. אבל הרבה סרטים מאוד איכותיים, שמוצאים את דרכם אך ורק לערוץ הראשון, זוכים לאחוזי צפייה מכובדים.

דבר נוסף, אנחנו עולים בשבוע הבא עם לוח שידורים חדש, עם תכנים חדשים. אני מזמינה את חברי הוועדה לצפות בתכנים המאוד טובים ומאוד איכותיים, שלצערי, בגלל שאנחנו עובדים עם ידיים קשורות, לא ניתן לנו זמן לקדם אותם כפי שצריך, בגלל שהמוסדות טרחו לא לאשר לנו את הלוחות או לאשר לנו בלוח זמנים מאוד-מאוד קצר, שזה עוד דבר שפוגע בנו. אבל אני מזמינה אתכם, חברי הוועדה, לצפות בתכנים הנהדרים והאיכותיים בחודש המונדיאל. זה לא רק המונדיאל, ערוץ 1 לא משדר רק ספורט, אני מבטיחה לכם שאתם תראו איכות ותכנים שלא מוצאים את דרכם לשום ערוץ אחר מלבד הערוץ שלנו, ותראו את העבודה של האנשים היקרים שעמלים קשה מאוד על מנת להביא את השידורים האלה למסך.

אפשר משפט אחד?

לא, את דיברת.

רק משפט אחד.

אבל הוא לא דיבר ואת כבר דיברת, אז תני לו.

אני איאד חרב, יושב-ראש ועד העיתונאים בקול ישראל. גברתי, נכון שאין לכם מנדט לדון בתנאי הפרישה של העובדים, אבל אני חושב שאי אפשר להפריד את הצעת החוק הזאת מתנאי הפרישה של העובדים. חובה לכרוך את זה בזה, ולאמץ את ההצעה של חבר הכנסת פריג'. זה חשוב מאוד.

אמיר, בבקשה.

אני רוצה לעשות סדר בבליל העובדות שהלכו פה לאיבוד, ולסייע לוועדה מבחינת הבנת התהליכים. הסכמי הפרישה והשכר נחתמו ב-2009, 2010. המבנה המימוני, התכנית העסקית של הרפורמה, הייתה בנויה בין היתר על העלאת האגרה, שתהווה חלק נכבד מתכנית הרפורמה. ועדת הכלכלה של הכנסת לא אישרה את העלאת האגרה. זה קרה עוד לפני המחאה החברתית. אחרי המחאה החברתית היא גם לא נתבקשה לעשות את זה. וכתוצאה מכך וכתוצאה מהמתווה של הפחתת האגרה, נוצר בור תקציבי של 400 מיליון שקל בתכנית העסקית של הרפורמה. כאן זה נתקע בשלב א'. בשלב הזה חיפשנו מקורות מימון, והם נמצאו באמצעות נכסי רשות השידור – מימוש הזכויות של רשות השידור בנכסיה, כי לא הכול זה מכירה. כתוצאה מהתהליך הממושך הזה, שנמשך כשנתיים, כולל משא ומתן, כולל חלופות, כולל ניסוחים משפטיים, כולל הכול – ב-5 באוגוסט 2012 נחתם הסכם המימון של רשות השידור מול האוצר, משרד ראש הממשלה, שהיה המשרד הממונה, זרועות האוצר, ומינהל מקרקעי ישראל. בהסכם הזה היו מספר תנאים מתלים, כשאחד מהם, שרלוונטי למה שאני אומר עכשיו, הוא אישור על ידי הממונה על השכר. כדי לאשר, הממונה על השכר דרש עוד מספר השלמות, בין היתר אשרור על ידי האיגודים, מכיוון שחלף זמן רב והיה צריך עדכון נספחים, התאמות וכולי. לכן התהליך הזה נמשך. בנובמבר 2012 אנחנו היינו ערוכים להתנעת הרפורמה, זולת אותו אישור של הממונה על השכר.

ב-2012?

בנובמבר 2012. הוא נתקע בין היתר בשל הקשיים שהוערמו – ואני לא רוצה להגיד כרגע מי אשם בכך – על קידום המשא ומתן הזה. בנובמבר 2012 ישבו אצלי בחדר נציגי אגודת העיתונאים והפצרתי בהם "תחתמו, כי אם לא תחתמו, לא תהיה רפורמה, והתקציב הזה יישתה". אחר כך גם הודיעו על בחירות וכולי וכולי, וההיסטוריה ברורה.

חתמו.

במהלך חודש אפריל הודיע השר ארדן על כוונתו לבחון מחדש את מתווה הרפורמה, ובחודש לאחר מכן נחתם הסכם המימון. אני חוזר עוד פעם, כדי שיהיה מדויק: בחודש אפריל הודיע השר ארדן על בחינתו מחדש של מתווה הרפורמה, וב-5 במאי 2013 חתמו נציגי אגודת העיתונאים במשרדי על האישור של ההסכם. באותו בוקר עוד אמרתי שאם זה לא ייחתם... זאת אומרת, גם בבוקר עוד לא היה ברור שזה ייחתם, ויש פה ציטוטים של מה אני אומר באותו בוקר: שאי-חתימה, פירושה סגירת רשות השידור.

תודה רבה. אני מבקשת לתת לשר ארדן - - -

סליחה, אני לא הצלחתי להבין את הסוגיה. השר באפריל - - -

הודיע על כוונתו לבחון את הרפורמה.

ובמאי העיתונאים חתמו על ההסכם?

כן, לאחר מכן.

חודש לאחר מכן?

לא חודש, שבוע.

ההסכם הזה מחייב מישהו?

לא, זה היה מותנה גם בהסכמת הממונה על השכר, שלא נתקבלה עד עצם היום הזה.

אמרתי את זה. החתימה, לא פירושה שהממונה על השכר מאשר. הממונה על השכר עד היום לא אישר.

הממונה על השכר הוא זה שעשה את ההסכם.

אז כל הדיון מתמקד באוצר.

אמת.

יפה. בגלל זה אנחנו...

תודה. תראו, כל מי שרצה רשות דיבור קיבל. את רוצה להשלים עוד משפט?

אני רק רציתי להגיד שאם החוק יעבור בקריאה שנייה ושלישית אז אין טעם לשום משא ומתן עם העובדים. כי אם החוק עבר, אז איזה משא ומתן תעשי עם העובדים? אין לזה שום משמעות. מהות החוק זה העובדים - - -

גברתי, למיטב ידיעתי - - -

החוק לא יעבור בלי הסכם עם העובדים, לא יעבור. לא יעבור לקואליציה - - -

עיסאווי, העיתונאים יצאו.

אני שמחה מאוד שאתה אומר את זה.

תקשיבו טוב: נוכחותכם חשובה, תמשיכו בדרך הזאת.

עיסאווי, חבל לצאת בהצהרות.

אני אומר מה שאני חושב.

לא, זה לא הגיוני לעשות את הדבר הזה ולזרוק את העובדים. את פשוט לא יכולה לדמיין לעצמך מה עובר על האנשים שעובדים ברשות השידור.

רינה, אני די מבינה.

אני עבדתי עם נחמן שי, אני הפקתי ליאיר לפיד במונדיאל הקודם-קודם את התכניות שלו. את מבינה על מה אתם מדברים פה?

רינה, תודה רבה.

גברתי, אנחנו מצפים - - -

לא, לא, אתה סיימת לדבר.

המחאה העממית בדרך, אני מבטיח לכם.

נתבצר בבניין. נתבצר בארכיון של רשות השידור.

אני אגרום לזה שתהיה מחאה עממית.

תצא.

מהשכונות, עד הכנסת היא תגיע. מהשכונות, עד הכנסת.

מאה אחוז.

והיא תשב בסביון, על הדשא, על העצי זית. אני מבטיח. ואתה תבוא, אתה תראה אנשים גמורים ברשות.

חבל שזה מגיע לדברים כאלה.

זה גם יגיע ליותר גרוע.

- - -

שקט.

גברתי, כי זה מה שמצפים מהוועדה, ובמיוחד מגברתי, שיושבת בראש הוועדה, שיש לה רקורד חברתי מאוד עשיר. אנחנו מצפים - - -

ואני עומדת מאחוריו, ואתה לא תיתן ציונים כרגע, בסדר?

אני לא נותן ציונים.

אני מבקשת ממך - - -

אני לא נותן ציונים, אני מציין עובדות.

היית אתמול ברשות דיבור לזמן ארוך, וגם היום, ואתה סיימת את רשות הדיבור שלך. עכשיו אני מבקשת לתת לשר ארדן להתייחס. נאמרו כאן המון דברים, הוטחו כאן המון האשמות, ואני מבקשת שהשר יענה - - -

גלעד, כחלון אתה לא תהיה, גלעד. כחלון אתה לא תהיה, אתה תלך הביתה אתה. אתה תלך הביתה.

להוציא אותו.

אני מבטיח לךָ.

- - -

יש עוד מישהו שלא יכול לשלוט ביצריו ורוצה לצאת?

זה לא בדיוק לא לשלוט ביצרים, זה להסביר - - -

אפשר לנהל דיון טיפה יותר ברמה גבוהה? לכמה דקות?

אבל אנחנו מדברים על עתיד של 2,000 עובדים, אז צריך גם להבין את האנשים.

די, עיסאווי, באמת, הכותרות של העיתונים - - -

זה לא כותרות. תעשי לי טובה, בלי מילים מיותרות. זה לא כותרות, אני עושה את עבודתי.

בסדר, אבל די. אתה חרוץ ובגלל זה הגעת - - -

לא צריך חרוץ ולא צריך תארים. תשאירי אותם, חברת הכנסת.

אתה כנראה לא איתם במשחק הזה.

אני אומר את דעתי. אני לא יכול להתעלם מאנשים שעמלים 50 שנה, מ-2,000 עובדים, ולשבת בשקט. אז תעשי לי טובה.

עיסאווי, כשמגיעים שלוש שעות באיחור זה נורא קל לומר סיסמאות.

וכשעושים לו"ז ביום שלישי, ואנחנו, הח"כים, צריכים לבטל את כל הלו"ז בשביל להגיע - - -

יום חמישי.

לא, ביום שלישי קיבלנו את הלו"ז.

ביום שלישי עשו את הלו"ז ליום חמישי.

תעשי לי טובה, אני עשיתי את הכול כדי להגיע, כי זה מאוד חשוב לי להיות כאן.

השר ארדן, בבקשה.

תודה, גברתי היושבת-ראש. אני אנסה לדבר ברצף, למרות שאני מניח שחלק נכבד מהדברים שלי מאוד ירגיזו חלק מהנוכחים. אני קודם כול מודה למר שגב על המחמאה לוועדה, כיוון שגם אני כיהנתי כיושב-ראש שלה. אני בהחלט מסכים שהוועדה הזו בדרך כלל מגלה רגישות חברתית. אז אני מודה לו שוב על המחמאה.

אבל, כשמדברים על רגישות חברתית, ההסתכלות שלנו כנבחרי ציבור, חברי כנסת, שרים בממשלה, לא יכולה להיות רק כלפי מי שבאופן רנדומלי, מקרי, נמצא כאן ומשמיע את קולו. כל אחד מאיתנו מחויב גם לחשוב כל הזמן גם על אלו שאין להם את יכולת ההתארגנות, אין להם את היכולת לעזוב את מקום העבודה ולבוא לוועדה ולהביע את עצמו, בין אם בטונים גבוהים ובין אם בטונים נמוכים. גם הוא ראוי לכך שחברי הכנסת יחשבו כל הזמן על האינטרס שלו, של הילדים שלו, על הכסף שיכול להיחסך ממשפחתו כדי לממן - - -

זה לא סותר אחד את השני, זה לא חייב להיות או זה או זה.

ליאור, אתה מפריע לשר לדבר.

אם כדי לממן – וזה לא משנה כרגע אם זה מפעל רכב או כל מפעל אחר – כאשר אתה כוועדת כלכלה מסכים למימון יתר או לבזבזנות או אפילו לפיצויים שהם יותר ממה שמגיע, זה תמיד-תמיד בא על חשבון מישהו אחר. אולי הוא אלמוני, אולי הוא שקוף, אולי אין לו מישהו שיבוא ויצעק, אבל בסוף, עוגת תקציב המדינה, שממומנת על ידי גבייה מאזרחי המדינה, היא עוגה אחת. וכשאתה נותן במקום אחד יותר ממה שמגיע, אז מישהו אחר צריך לשלם על זה, והמישהו האחר זה אזרחי מדינת ישראל.

שגם אנחנו חלק מהם.

סליחה, הוא לא הפריע לכם באמצע הדברים.

גברתי היושבת-ראש, אני חייב לומר שלשידור ציבורי יש הרבה מאוד מודלים; כל מדינה והמודל שלה. ואני בטח לא אפתיע אותך – כי את למדת את החומר וגם קראת את דוח ועדת לנדס ואת ועדת הייעוץ שבדקה הרבה מדינות בעולם – אם אומר שיש הרבה מדינות בלי שידור ציבורי.

זה מה שאתה רוצה.

אני שומעת את ענת עוד פעם. ענת, את היית אמורה להיות בחוץ.

אבל אמרתי "דיקטטורה", הוא צודק.

אבל את כל הזמן צועקת "דיקטטורה", זה לא עוזר.

שידור ציבורי יש במדינות דמוקרטיות - - -

די, ענת, את רוצה לצאת?

לא, אני רוצה לשמוע את השר.

אז תהיי בשקט.

יש גם מדינות בלי שידור ציבורי. ויש גם מדינות שהחליטו – דרך אגב, הרבה פעמים על הרקע של מה שאנחנו רואים ושומעים כאן בוועדה – שאם ממשלה רוצה לקבל תכנים עם ערך מוסף ולא רוצה לראות רק ריאליטי או "האח הגדול", היא יכולה להחליט על קרן תקציבית – למשל כמו הקרן לעידוד הקולנוע הישראלי – "קרן הטלוויזיה עם התכנים הערכיים"; להכניס בה כל שנה איקס כסף, כאשר היא יודעת מראש, בוודאות, כמה כסף היא מסוגלת לתת, 300 מיליון לצורך עניין; ולפרסם מכרזים לטובת גופים משדרים, שיתחייבו לשדר את זה בשעות הפריים-טיים שלהם; וככה להבטיח גם את העלויות - - -

אני יכול לשאול אותך שאלה?

תן לי להמשיך. גם ככה יש לי חוט מאוד דק של מחשבה, וכשהוא נקטע אני מתקשה לחזור אליו.

גם זה מודל אפשרי, וגם זה מודל שהמדינה הייתה יכולה לומר שעל בסיס חוסר היעילות ועל בסיס הרבה מאוד בעיות שיש בשידור הציבורי בבעלות הממשלתית, היא הולכת למודל הזה. אלא מה? גם אני הצהרתי וגם שר האוצר הצהיר – ואני חושב שזה משותף לרוב חברי הכנסת בבית הזה – שאנחנו מאמינים שכן יש חשיבות לקיומו של שידור ציבורי בבעלות המדינה, לא רק בהקשר של התכנים עם הערך המוסף אלא גם בהקשר שבמדינה עם כלכלה ריכוזית, מדינה שהערוצים המסחריים שלה נשלטים על ידי בעלי אינטרסים כלכליים, כדי לאזן את הדבר הזה, חשוב שתהיה גם חברת חדשות ממלכתית, שאין לה אינטרסים מסחריים מאחורה, ורצוי שהיא תהיה חזקה ככל שניתן, לתפיסתי יותר חזקה גם מהערוצים המסחריים.

אני חושב שאנחנו באנו בצורה הכי שקופה וגלויה – וצריך לתת בעניין הזה גם איזשהו קרדיט לעבודה הממשלתית שנעשתה כאן. יש כאלה שרוצים לכנות זאת מחטף, אבל אני חושב שזה שהתרגלנו לסטנדרטים ממשלתיים בירוקרטיים ואיטיים, שבהם אתה בודק כל פעם מחדש נושא ולוקח לך שנים לבדוק אותו ולדבר עליו, ואז מתחלף השלטון ומתחלפת ממשלה, והשר החדש שוב בודק – זאת אחת הרעות החלות שגרמו לזה ששנים על גבי שנים השידור הציבורי נותר באותה הסטגנציה ולא מצליח לשנות את הסטנדרטים שלו כך שהוא ישמור על איזושהי רלוונטיות ותחרותיות אל מול הטכנולוגיות והערוצים החדשים.

ומתוך אותה מחויבות, שהוגדרה מראש לוועדת לנדס, לשמור על קיומו של השידור הציבורי – למרות, דרך אגב, שיכול להיות שיש פקידות באוצר, ולא רק באוצר, שלא אהבה את המודל הזה, כי הוא מודל שעולה יותר כסף ממה שניתן להשיג – זה הכיוון שהלכנו אליו. אז אני קודם כול רוצה שוב פעם להבהיר – למרות שהבהרתי את זה גם מעל הדוכן במליאת הכנסת וגם בישיבה הקודמת – שהמחויבות לקיומו של שידור ציבורי היא מלאה. אין מצב שתהיה רק סגירה – אני אומר את זה כי גויסו לכאן גם ארגוני עובדים בין-לאומיים, כדי להביע כאן דאגה על המודל היווני – כאן יש חוק שהממשלה מבקשת לאשר אותו, והוא יכול לכלול אך ורק מודל של פתיחה, של ערוצים חדשים ושל שמירה על תחנות רדיו קיימות; ורק אחריו יכול להתבצע אותו מהלך של פירוק הגוף הקיים. ואני חושב שעל ההבהרה הזאת אני אחזור פעם אחר פעם, כי לצערי למרות שהיא נאמרת וכתובה בחוק... אולי מנסים להאשים אותנו בהטעיות וכולי, אבל אני חושב שמי שאומר את זה הוא זה שפועל כדי להטעות את הציבור ואת חברי הכנסת.

נקודה שנייה - - -

קג"ב.

יש לי שאלה.

רגע, תנו לי לסיים, עוד לא התחלתי לדבר אפילו.

נקודה שנייה, דובר כאן על הציוד הטכנולוגי המתקדם שיש ברשות השידור. מר שגב ציין את ה-HD, הוא רק שכח לציין שהמימון לטובת רכישת ציוד ה-HD היה מימון תוספתי של עשרה מיליון שקלים שהאוצר העמיד על החשבון של הרפורמה - -

זה כאין וכאפס לעומת העלות האמיתית.

- - מתוך תקציב המדינה.

מה הקשר? מה הקשר?

זה לא איזה משהו שרשות השידור - - -

אחרי שקיצצתם את האגרה בחצי.

- - -

סליחה, סליחה.

הלכה למעשה יש טכנולוגיה היום? אז מה זה משנה כרגע?

זה לא משנה? כספי ציבור זה לא משנה?

זה לא מכספי ציבור, זה מתקציבה השוטף של רשות השידור.

ממש לא.

בוודאי, בוודאי.

תקציבה השוטף של רשות השידור זה כספי ציבור.

אם גם על זה צריך להתווכח, אז מה אני אומַר?

סליחה, גם הכספים השוטפים של רשות השידור זה כספי ציבור. ואל תזלזל ב - - -

ו-300,000 זה לא כספי ציבור?

בסדר גמור. אבל על חשבון הכסף הזה הועלתה האיכות למען הציבור, זה לא נכנס לכיסם של העובדים.

גם 300,000 זה כספי ציבור.

גברתי, אני שוב חוזר ומדגיש: עשרת מיליון השקלים האלה לא היו מתוך התקציב השוטף של רשות השידור, אלא נינתו כתוספת ממשרד האוצר, תוספת מיועדת לרכישת הדבר.

אבל הפרויקט היה הרבה יותר.

לטובת שמונה מיליון - - -

לטובת שמונה מיליון.

כדאי שחברי הכנסת ידעו שבמסגרת הרפורמה – אותה רפורמה שפתאום מפארים אותה כל כך - - -

אף אחד לא מפאר אותה.

במסגרת אותה רפורמה, רשות השידור הייתה צריכה להעתיק את מקום מושבה למקום אחר בגוש דן - - -

לוד זה לא גוש דן.

תגיד לוד.

אני אגיד, בדיוק אני מתכוון לומר זאת.

מה רע בלוד?

היא לא בגוש דן.

לוד זה בגוש דן.

- - -

סליחה, תראו, אני חזרתי וביקשתי: מעכשיו ועד סוף הדברים של השר ארדן, אף אחד לא מוציא מילה מהפה. מי שמוציא מילה מהפה, יוצא החוצה – זה הכלל. בבקשה, אדוני.

במסגרת הרפורמה שניסו להתניע, היה עיקרון שהרשות תפנה את נכסי הנדל"ן – שהם לא שלה, דרך אגב, הם של המינהל – ושהיא תעבור למקום אחר בגוש דן. המחשבה של הנהלת רשות השידור – מחשבה מבורכת, אני חייב לומר – הייתה שהדבר הנכון, כדי לחזק את היישוב, הוא שהמיקום יהיה בלוד. ואפילו התחילו לעשות צעדים. אם תשאלי למה זה לא התקדם, אני אספר לך: מכיוון שעובדי רשות השידור עתרו נגד המיקום הזה וסירבו בעצם להעתיק את מקום מושבם ללוד. הם בטח יסבירו אחר כך מה לא בסדר בעיר לוד.

- - - העיתונאים.

לא משנה, חלק מעובדי רשות השידור, לא כולם. אני אשתדל להימנע מהכללות. אני מספר את זה לא כדי להכפיש חלק או את כל עובדי רשות השידור, אלא כדי לתת דוגמאות למה כשרוצים לנהל משא ומתן או לקדם רפורמה בפרק זמן של קדנציה של ממשלה מול גוף שיש בו מורכבות כזאת... ואני חושב שאנו עדים למורכבות הזאת: כמו שיש קושי לנהל פה דיון וקושי להבין עמדות וקושי לדעת נתונים בגלל הפרגמנטציה הזאת בתוך הייצוג, כך גם יש קושי לנהל גוף כזה, בעיקר כשהתחרות בשוק התקשורת הופכת להיות קשה יותר ויותר.

דרך אגב, הוועדים ברשות השידור – בצדק מבחינתם, טוב הם עשו – הבינו שכאשר צריך לנהל משא ומתן על תנאים או על עתידם, זה לא יהיה נכון לעשות את זה בצורה שזה מתנהל כאן. אינני יודע למה זה מתנהל כאן כך, אני חושב שהיה נכון שגם הדיון כאן יתנהל על בסיס זה שההסתדרות היא זו שנבחרה על ידם לייצג אותם מול הממשלה במשא ומתן, יחד עם נציגי אגודת העיתונאים, שמייצגים את העיתונאים. אני חושב שזה היה נכון שכך גם הדיון בוועדה היה מתנהל, אבל אני לא יכול להחליט במקומם.

תסתמו לנו את הפיות?

כפי שאמרתי, אני לא יכול להחליט עבורכם בעניין הזה.

אני כן רוצה לעדכן את הוועדה שיש צוות משא ומתן. הממשלה העמידה את הפקידות הבכירה ביותר שלה בנושא הזה: ראש אגף התקציבים, הממונה על השכר, ואני אישית. אנחנו יושבים בישיבות עם ההסתדרות, ולמעשה הדיון שם מחולק לשלושה... אני לא קיבלתי אישור מיו"ר ההסתדרות לפרט בדיוק את חילוקי הדעות, אז אני לא מתכוון לדבר בשמו, אבל אני יכול להגיד מהם הנושאים המרכזיים שנדונים. הנושאים המרכזיים שנדונים הם קודם כול סעיפים בחוק הזה שיש להסתדרות התנגדות גורפת לגביהם, למשל הסעיף של הגבלת השכר; ושוב, אני לא מתכוון להיכנס לפרטים. הנושא השני שנדון בינינו זה אותם עובדים שייאלצו לפרוש כתוצאה מהרפורמה, אם יאושר החוק: מה יהיו תנאי הפרישה שהם יקבלו. והנושא השלישי הוא האם תינתן עדיפות לקליטת עובדים מתוך רשות השידור, ואם אכן תינתן עדיפות כזאת, על איזה מספר עובדים מדובר. אלו שלושת - - -

רציפות זכויות.

תצא בבקשה. תצא.

אז על מה הסכימו?

חבר הכנסת פריג', אני מאוד מכבד אותך ואני בטוח שאתה מבין שאנחנו עדיין לא הגענו להסכמות. וגם קשה מאוד להגיע להסכמות, כי אם האמירה של חברי הכנסת היא – ואני מקווה שהיא לא תהיה כזאת – שיש להסתדרות זכות וטו על כל רפורמה במשק, או על הרפורמה הזו, אז אתה בעצם אומר שכל מספר שההסתדרות תקבע באותו משא ומתן, הממשלה חייבת לציית לו, ולא – לא תהיה רפורמה. אני לא חושב שכך צריך לנהל משא ומתן. להסתדרות יש את הכלים שלה להיאבק למען זכויותיהם של העובדים, ובצדק – אני בעד עבודה מאורגנת ואני חושב שצריך להגן על זכויותיהם של העובדים – אבל מצד שני אני לא חושב שצריך לתת בידיה של ההסתדרות זכות וטו על כל רפורמה שהממשלה רוצה להוביל, גם אם חברי הכנסת משתכנעים שיש הצדקה לרפורמה מרחיקת לכת וגם אם חברי הכנסת משתכנעים שיש שינויים באותו תחום שהוועדה דנה בו. אני חושב שאנחנו מנסים להתקדם במקביל, ואני מאוד מקווה - - -

איזה בשורה יש לך לעובדים לגבי קביעת תאריך?

עיסאווי, תן לו לדבר.

תשמע, למרות שאני די צעיר, אני מהפוליטיקה הישנה, ואני לא מתכוון לדבר כאן בכותרות. אז אל תבקש ממני בשורות ואמירות. אני אמרתי לך שהכוונה שלי היא לנהל את המשא ומתן כמה שיותר אינטנסיבי, כדי לנסות להגיע להסכמה עם נציגות העובדים והעיתונאים כמה שיותר מהר.

עכשיו אני אגיד אמירה שתקוממם. אז שתקומם – זאת האמת שלי, ואני אומר אותה, וחשוב שזה יירשם בפרוטוקול, גברתי: אנחנו באמת ביקשנו מהחברה הכלכלית שנשכרה, להציג בפני ועדת לנדס הרבה מאוד נתונים השוואתיים, גם על שידור ציבורי בעולם וגם על שוק התקשורת בישראל; ואני אומר עוד פעם, זה נכון שיש כאן נציגות שמציגה את הדברים באופן באמת כואב ולפעמים גם באופן משכנע, אבל התמונה היא לא חד-צדדית, יש גם תמונות אחרות במדינת ישראל, של אנשים שלא נמצאים כאן כדי לשקף את מצבם. אני יכול לספר לכם למשל שהוצגה בפני ועדת לנדס התמונה של ערוץ 10, שעם הרבה-הרבה-הרבה פחות עובדים ממה שיש ברשות השידור, מייצר הרבה-הרבה-הרבה יותר שעות על המסך. אז זה כאשר מדברים - - -

- - -

ערוץ 10 זה לא ערוץ 1 וערוץ 33 ושמונה תחנות רדיו.

אדוני, תצא בבקשה.

זה הרבה שעות זבל.

זה כולל רדיו?

אבל מה מצבו של ערוץ 10 עכשיו?

אדוני, תצא. די, הייתי סופר סבלנית - - -

אני כל כך הפרעתי שאת מוציאה אותי?

לא, אני אצא במקומו. שהוא יישאר, אני יוצאת.

גם את תצאי.

אני מתקזזת איתו.

אין קיזוזים כאן, זה רק במליאה. בבקשה.

אני רוצה לספר לוועדה שערוץ 1, עם הרבה-הרבה-הרבה יותר עובדים מאשר ערוץ 10, עושה הרבה-הרבה-הרבה פחות שעות על המסך. דרך אגב, גם החינוכית נתנו את הדוגמה שלהם. והשכר הממוצע - - -

סליחה, איפה הייתם כל השנים?

השכר הממוצע - - -

איפה הייתם כל השנים?

גברת, את רוצה לצאת?

לא.

אז די.

אבל איפה היו כל חברי הכנסת? כולם משלו ברשות השידור, אז איפה הם היו?

תצאי. אנחנו נישאר בסוף רק השר, אני וחברי הכנסת.

זה אותו דבר, מה זה משנה.

די כבר.

מה זה משנה? אנחנו קישוט.

אני רוצה לספר לוועדה שהשכר הממוצע ברשות השידור – ואני לא הייתי מגיע למתן נתונים לוועדה על שכר ממוצע ברשות השידור אם לא היו עולות פה טענות שהן אולי רלוונטיות, אבל אני חושב שכשוועדה מיוחדת דנה בצורך ברפורמה ברשות השידור, לצערי הטענות האלה שהועלו כאן לא נועדו באמת כדי לשכנע בצורך ברפורמה או לא, אלא הן נועדו כנראה להסיט את הדיון למקומות לא רלוונטיים.

אדוני, יש נתונים?

כן. אני יכול לומר שהיום השכר הממוצע ברשות השידור הוא 18,800 שקלים, שזה בערך פי שניים - - -

- - -

מה השכר החציוני? מה השכר החציוני, לא השכר הממוצע? השכר החציוני. כי יש שם שכר של 3,000 שקל ושכר של 40,000 שקל. מה השכר החציוני?

כיוון שנשאלה השאלה, אני אענה על כל מקצוע ומקצוע. השכר הממוצע בדירוג הנדסאים וטכנאים ברשות השידור הוא 27,396; השכר הממוצע של טח"י משולב הוא 13,455 - -

ויֵצאו לפנסיה עם 3,000 שקל.

השכר הממוצע בעיתונות והפקה הוא 12,692 - -

- - -

מה השכר של היושב-ראש?

זה הכול עם שעות נוספות.

לא נאמר מה שעות העבודה. הרי זה הפקה. לא נאמר כמה שעות אנחנו עובדים. אנחנו עובדים שבתות וחגים - - -

אדוני, אדוני - - -

אני ציינתי מה השכר שלךָ?

אני עובדת 42 שנה, אני רוצה לדעת עם איזה פנסיה אני יוצאת מחר.

הוא לא דיבר על הפנסיה, הוא דיבר על שכר.

אני מרוויחה היום 15,000, ואני יוצאת לפנסיה עם 4,000 שקל. איפה אתם חיים?

תודה רבה, תודה.

זה הכול שעות נוספות.

רק את העיוות מציגים.

אדוני השר, בבקשה.

אני רוצה להגיד דבר נוסף בהקשר הזה - - -

כמה היו"ר מרוויח?

כשאנחנו בכנסת דנים ברפורמות - - -

הוא מגיע למעל 45,000 שקל, וזה מהשכר שלנו.

גברתי, להיות בשקט.

כשאנחנו בכנסת דנים ברפורמות - - -

בן אדם שבע לא רואה את הרעב.

תוציאו אותה. אנחנו נמשיך ככה עד שיהיה שקט.

מוציאים את כולם. דיקטטורה.

אני פה כמעט 15 שנה, הייתי חבר בוועדת הכלכלה מספר רב של שנים, ואני זוכר שדנו כאן בהרבה מאוד רפורמות. לכל הרפורמות כמעט יש גם השלכות על עובדים. לכל הרפורמות. אני לא זוכר מעולם, באף רפורמה, שלפני שדנים קודם כול בשאלה האם הרפורמה נכונה והאם הכיוון הנכון והאם זה יביא לתוצאות נכונות והאם זה מוצדק או לא, קודם כול עושים את הדיון על ההשלכות של הרפורמה על העובדים. אני באמת לא זוכר דבר כזה. ואני אגיד לך למה זה קורה. זה קורה אך ורק מסיבה אחת: זה לא קשור להיותה של רשות השידור רשות השידור, אלא זה קשור בדיוק לטענה שהם תמיד מדברים עליה נגדנו – כי פוליטיקאים מפחדים מעיתונאים. מה לעשות, זה היה כך גם בדיונים פה על ערוץ 2 ו-10, וזה עוד יחזור לכאן בחודשים הקרובים, כשאנחנו נביא את ההצעה שלנו - - -

כבוד השר לא מפחד מעיתונאים?

גם אני פחדתי בעבר, דרך אגב.

אלא אם הם ממנים אותם לתפקידים - - -

לפעמים הם לטובתכם.

נכון, לפעמים הם לטובתנו, ולפעמים הם לרעתנו, אבל התפקיד שלנו זה לנסות להתנתק מהמחשבה הזו ולנסות קודם כול לדון באיך מביאים שידור ציבורי טוב לאזרחי מדינת ישראל. וכשדנו פה ברפורמות מוצדקות, הרפורמה בסלולר למשל, שהייתה אחת הרפורמות הצרכניות הכי חשובות שהתבצעו אי פעם למען אזרחי מדינת ישראל, באותה רפורמה איבדו את מקום עבודתם 8,000 עובדים בחברות הסלולר. אני מציע להזמין את אותם עובדים ולשאול אותם מה היה הפיצוי שהם קיבלו כשהם איבדו את מקום עבודתם. אני אגיד לך מה היה הפיצוי: בדיוק מה שהיה להם. אם הם עבדו שבע שנים, הם קיבלו שבע משכורות ושלחו אותם הביתה. והיום הממשלה דנה עם הנציגות של העובדים על פיצויים של מאות אלפי שקלים לכל עובד, בנוסף למה שהוא חסך כעובד. היום הממשלה דנה איתם על כך שאנשים בני 50 יקבלו פנסיה של 17 שנה מראש אם הם ייאלצו לפרוש - - -

3,000 שקל לחודש.

עם כל הכבוד, אני לא אשם ש-20 שנה אחורה הסכמתם לעבוד באפס משכורת והכול מבוסס על שעות נוספות פיקטיביות.

אנחנו גם לא אשמים בזה.

אני נורא מצטער שזה המצב, אבל זה המצב ההיסטורי. אנחנו נתקן את זה בגוף החדש שאנחנו נקים.

- - -

אנחנו רוצים להיות בגוף החדש, עם התיקון.

ליאור, תצא בבקשה. ביקשתי נורא יפה ואתה לא מקשיב לי. אין לי ברירה, אני מצטערת.

ולכן, להציג את הממשלה או להציג אותי - - -

- - -

אי אפשר להמשיך ככה את הדיון.

זה רק קריאת ביניים.

אבל קריאות ביניים חוזרות ונשנות זה כבר לא קריאות ביניים, זה מסע שבו מתנהל איזשהו קמפיין. השר מנסה לומר את הדברים, וזה יכול לא למצוא חן בעיניכם, אתם יכולים לטעון נגד, אבל תנו לו להשלים את הדברים.

מה פתאום קמפיין?

כבוד היושבת-ראש - - -

אני גם יכול לענות לכם על עניין ייעוץ התקשורת, רק כדי להפיג את המתחים. למיטב ידיעתי, ברגע זה עובדים הרבה מאוד יועצי תקשורת מטעם הוועדים וההסתדרות, וזה בסדר גמור – אני מעולם, אגב, לא טענתי נגד לוביסטים או יועצי תקשורת - -

אנחנו נלחמים על חיינו.

- - כל אחד שנאבק לשכנע בוועדת הכלכלה בעמדתו, יכול להצטייד באיזה אנשי מקצוע שהוא רוצה. אבל מה שאתם חושבים שמותר לכם, אל תחשבו שאסור לאחרים – זו עמדה לא הוגנת.

אבל זה לא מכספי ציבור, זה ממומן מהכספים של העובדים.

אני, כשר הממונה על רשות השידור, לא מקבל שירותים ממשרד התקשורת, מכיוון שכפי שידוע לכם, השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור זה תפקיד שנדד ממשרד ממשלתי למשרד ממשלתי. במשרד התקשורת אין התמחות בתחום הזה, אין היכרות עם תחום השידור הציבורי – התמזל מזלי שהיועצת המשפטית של משרד התקשורת בהחלט עסקה בנושא הזה בהרחבה, אפילו התמחתה בו – ולכן, בהקשר הזה, כדי להסביר את היתרונות של הרפורמה לציבור, חשבתי שזה הדבר הנכון לעשות. דרך אגב, הסכום שפורסם בתקשורת הוא סכום מקסימלי. עד היום עוד לא נבחר יועץ תקשורת, ואם ייבחר, אני מקווה שזה יהיה בסכום פחות מהסכום המקסימלי שהוקצב לכך מטעם משרד האוצר. אז אם רוצים לשים את הדברים על השולחן, כרגע זה כל יועצי התקשורת שלכם, מולי. וזה בסדר, אני אשתדל להתמודד גם עם המצב הזה.

כבוד השר, ערוץ 2 וערוץ 10 והתקשורת הכתובה הם מגויסים.

אני מבטיח לך שבקרוב אתה תראה שערוץ 2 וערוץ 10 לא כל כך תומכים בעמדותיי או מגבים אותן, אם אתה מבין למה אני מתכוון.

תודה. עיסאווי, הייתה לך עוד הערה?

יש לי הערה מאוד חשובה שתלווה אותנו לאורך הדיון. זה דבר מאוד רגיש: סוגיית ההסתה נגד העובדים. צריכים להיות רגישים בסוגיית הפרישה בסכומי ה... אם נשתמש בסכומים כאלו, אנחנו ניצור מצב של עליהום, שזה מצב לא בריא.

אין פה שום כוונה - - -

בגלל זה אני מבקש להשתדל להכניס את העניינים לפרופורציה. ודרישתנו מהאוצר לזרז את תהליכי הפרישה היא דרישה מוצדקת וחשובה.

תודה. חבר הכנסת שי, בבקשה.

גלעד, לא הצלחתי קודם לשאול אותך: בדקתם – או החברה שבדקה עבור הוועדה – מה קורה במדינות אחרות, שגם בהן ארגוני השידור עוברים משברים, חלק בגלל טכנולוגיות חדשות וחלק בגלל ערוצים מסחריים? האם היה מהלך דומה באיזושהי מדינה, מהלך של להגיע עד היסודות ולבנות מחדש? או שעשו רפורמות בתוך הארגונים האלה? אני חושב שזה מאוד חשוב לראות מה קורה בעולם.

אני מציע שהוועדה תזמין את רם בלניקוב, שהוא מנכ"ל חברת הייעוץ שעסקה בזה. הם נסעו למספר מדינות - - -

אין תקדים כזה.

הוא מקדם את הרפורמה - - -

הם נפגשו עם איגוד השידור הציבורי האירופי ועם עוד משדרים ציבוריים - - -

הוא חתום על הרפורמה.

רם בלניקוב חתום על הרפורמה.

אילן לוין ורם בלניקוב חתמו על הרפורמה.

הוא באמצע רשות דיבור.

השר השיב לי. אני חושב ששווה להזמין את רם ולשמוע ממנו מה קורה במקומות אחרים.

אבל חבר הכנסת שי, השאלה האם משהו בסגנון הזה נעשה באיזושהי מדינה אחרת, היא לא בהכרח מלמדת. כי המורכבות של כל גוף וגוף היא לא בהכרח כמו זאת של רשות השידור.

נכון, אבל הרבה שידורים ציבוריים בכל העולם מתקשים להתמודד עם השינויים המהירים, כי הם יותר כבדים, יותר מסורבלים. אני לא בטוח שבכל מקום קרו התהליכים הפנימיים שברשות השידור – שכולנו מגנים אותם, שלא יהיה לך שום ספק בכך – אבל זה מעניין אותי לראות איך ארגונים אחרים חידשו. הלא אתה רוצה לבנות ארגון קל יותר, זורם יותר, פחות מסורבל וכולי, ואני באמת מאמין לך בעניין הזה, והשאלה שלי היא האם ידעו לעשות את זה במקומות אחרים. אולי נשמע מרם, אם יש לו. אם לא אז לא.

אני חושב שיש.

סיימנו את הדיון היום - - -

אם אפשר, הערה.

הערה אחרונה.

אני ברוך אסקרוב, יו"ר ועד עיתונאי קול ישראל בתל-אביב. אני מתייחס לדברי השר ברמה העובדתית. כבוד השר, בעניין לוד אני רוצה לשמח אותך: אכן העובדים עתרו לבית הדין לעבודה בנושא ההעתקה ללוד, אבל היה זה בית המשפט שקבע שאכן לוד אינה בגוש דן ושכך לא מקבלים החלטה. וקבע דוח לנדס - - -

אתה נכנס לדיון שייקח אותנו לעוד שעה.

לא, זהו, זה נגמר.

לא, לא, לא, תנו לי עוד מילים ספורות. מאשרת ועדת לנדס שבמעשה הזה הצלנו למעלה מ-350 מיליון שקלים לקופת הציבור.

תודה. היינו שם.

אני רוצה לסכם את הדיון ולומר שעכשיו אנחנו סיימנו את שלב ההערות הכלליות. כל מי שנמצא בחדר וכל מי שביקש רשות דיבור, בין אם אתמול ובין אם היום, קיבל – וזה לפרוטוקול. ביום שני אנחנו נשוב ונתכנס, ואנחנו נתחיל להקריא את הסעיפים. אני מודיעה, ואני עומדת מאחורי הדברים, שמי שחושב שהולך להיות פה שוק, שאנשים יצעקו – זה לא יקרה. הדיון יהיה בסעיפים, הדיון יהיה ענייני. אני חוזרת על בקשתי מאתמול: תבואו מוכנים לדיון ותתרחקו מסיסמאות פופוליסטיות, הן לא יקדמו את הדיון. החוק הזה יוכן ואנחנו נעמוד בלוחות הזמנים. הדברים יישמעו, יהיה לכולם מספיק זמן לדבר, אבל אני מאוד מבקשת: עם עד עכשיו לא הוצאתי בקלות ראש אנשים, אז מעכשיו זה יהפוך להיות הרבה יותר שיטתי. אל תיתנו לי להשתמש בדבר הזה, זה לא כיף וזה גם לא ענייני. תבואו מוכנים לדיון, עם טיעונים ענייניים. תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:15.>