PAGE
2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
02/06/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 79>
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, ד' בסיון התשע"ד (02 ביוני 2014), שעה 10:30

<סטארט אפ להצלחה, להנגשה וקידום השכלה גבוהה ליוצאי אתיופיה>

חברי הוועדה: >
יואל רזבוזוב – היו"ר

>
אורנה הורביץ - מנהלת, סטארט-אפ הזדמנויות לצעירים

עדי פרידמן - מנהלת, סטארט-אפ הזדמנויות לצעירים

דנה צוער - מנהלת תכנית, סטארט-אפ הזדמנויות לצעירים

ג'ייסון אנדרו היני - שותף לתכנית, סטארט-אפ הזדמנויות לצעירים

הגר קידר - רכזת בתכנית, סטארט-אפ הזדמנויות לצעירים

קיקי לאה הורביץ - רכזת בתכנית, סטארט-אפ הזדמנויות לצעירים

אנה טל - רכזת בתכנית, סטארט-אפ הזדמנויות לצעירים

אובלו סמעון - סטודנטית, סטארט-אפ הזדמנויות לצעירים

מרית פיקדו - סטודנטית, סטארט-אפ הזדמנויות לצעירים

בת אל רסקאי - סטודנטית, סטארט-אפ הזדמנויות לצעירים

טלי ריינברג שחורי - מנהלת, סטארט-אפ הזדמנויות לצעירים

אברהם גדמו - סטודנט, סטארט-אפ הזדמנויות לצעירים

וונדו וובה - סטודנט, סטארט-אפ הזדמנויות לצעירים

אסרש ימרה - סטודנטית, סטארט-אפ הזדמנויות לצעירים

שלומי פקדו - סטודנט, סטארט-אפ הזדמנויות לצעירים

הנוק ארגה - סטודנט, סטארט-אפ הזדמנויות לצעירים

אורנן פודם - רכז, המועצה להשכלה גבוהה

מגי קורן - מנהלת אגף חינוך מבוגרים, משרד החינוך

מאיה שריר - מנהלת אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

איציק אוחנה - מנהל אגף בכיר צעירים, אגף בכיר צעירים, משרד העלייה והקליטה

אורית מור סלע - סגנית ראש מינהל הסטודנטים, משרד העלייה והקליטה

אמיר תואבה - מנהל אגף לקליטת עולי אתיופיה, משרד העלייה והקליטה

דפני מושיוב - משרד הרווחה והשירותים החברתיים

אסף דיין - אגף צעירים, המשרד לפיתוח הנגב והגליל

יעל שפירא - מנהלת המשרד הישראלי, הפדרציה העולמית של יהודי מרוקו

וונדה אקלה - מנכל נציגי הארגונים, ארגוני עולים מאתיופיה

חנה לגסה - לוביסטית, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

דנה גורדון שושני

הדס צנוירט
<סטארט אפ להצלחה, להנגשה וקידום השכלה גבוהה ליוצאי אתיופיה>

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר-היום: סטארט אפ להצלחה, תוכנית לקידום צעירים יוצאי אתיופיה בדרום, להשכלה גבוהה.

קודם כל, מבחינת הח"כים, היה לנו דיון, לפני חצי שעה סיימנו, ועכשיו כולם עברו לוועדת העבודה והרווחה. אנחנו מעבירים חוק הטבות לניצולי שואה, כך שכולם מרוכזים היום, אני חושב שלהעביר חוק גדול בשיא הזמן, מבחינת הדחיפות של החוק, אנחנו מבינים מה הסיבה. כל הח"כים מכל הסיעות התגייסו כדי להעביר.

אנחנו כאן עוברים לנושא חשוב גם הוא, נושא שאנחנו יודעים שכמה מתקשים צעירים למשפחות יוצאי אתיופיה להשתלב במערכת להשכלה גבוהה בעיקר מסיבות תקציביות בשל חסמים, וכתוצאה מהמבחן הפסיכומטרי, שאינו מותאם תרבותית. רק עכשיו היה לנו דיון בוועדה, בשבוע שעבר, על חינוך, מערכת החינוך לעולים חדשים, שהפסיכומטרי אינו מותאם תרבותית, וזו הזדמנות גם להיכנס למערכת להשכלה גבוהה רק על-ידי ציוני בגרות. גם שם תהיה התחשבות באלה שבאמת צריכים עזרה. אנחנו מדברים על עולים ובני עולים, מי שצריך את זה. מערכת החינוך אמורה להתחשב.

זימנתי את הדיון הזה בעקבות פגישה עם הגב' דנה צוער. התרשמתי מהצלחת התוכנית שהוצגה בפניי. אני תמיד בעד ללמוד מהתוכניות ומהפילוטים שהצליחו ולהרחיב, כי יש הרבה תוכניות שאנחנו משתדלים ומנסים, ומשקיעים הרבה משאבים, ובסוף אנחנו רואים שלא הכול עובד, אבל יש תוכניות שדווקא לא השקענו, והתוכנית נעשתה על-ידי גורמים, גם פילנתרופיים, ובכלל אנשים שהנושא היה להם חשוב ורצו לקדם, והצליחו. לכן גם זימנתי לכאן את נציגי המשרדים, כדי לשמוע על הפרויקט, כי אני חושב שהוא יכול להיות מעניין ביותר.
הצלחת הפרויקט, בו משתתפים היום כ-150 צעירים מהדרום, ההצלחה הזאת מעודדת. אבקש להציג את התוכנית, ואז נפתח את הדיון. בבקשה.

שמי אורנה הורביץ, ממלאת מקום מנהלת סטארט אפ, מרכז צעירים בבאר-שבע. יושבת פה דנה צוער, מנהלת התוכנית, עושה אותה בהצלחה. יש פה טלי, מנהלת הסטארט, שהיא בחופשת לידה והצטרפה אלינו היום, וסטודנטים של התוכנית, צוות התוכנית כאן וג'ייסון היני, נציג קרן קראון שתומכת בתוכנית. בוקר טוב לכולם.
אנחנו שמחים מאוד על הבמה שניתנה לנו להציג את התוכנית בפני כל הגורמים שאחראיים על קידום יוצאי אתיופיה בזרקור על נושא השכלה גבוהה. אגיד כמה מילים על הרקע שלנו. סטארט אפ זה מרכז צעירים הראשון שהוקם בארץ על-ידי רוביק דנילוביץ'. הוא הוקם בשנת 2000, ומאז הג'וינט פיתח את המודל. יש היום קרוב ל-50 מרכזים שפרוסים בכל הארץ, תוכניות להשכלה גבוהה עובדות שם כמו הישגים ותוכניות אחרות. זה המרכז הראשון, אחד הגדולים והפעילים עד היום.

מרכז צעירים, אחד עקרונותיו זה לראות מהשטח דברים שצעירים צריכים, ולפי זה לבנות תוכניות. לפני שמונה שנים גם היתה הזדמנות, שהגיעו חבר'ה צעירים יוצאי אתיופיה, שראו שמבחינת הנגב והדרום אין כל כך תוכניות להשכלה גבוהה, ויש אוניברסיטת בן-גוריון – אחד המוסדות האקדמיים הגדולים, המרשימים בארץ. מספר זעום של יוצאי אתיופיה היה שם באוניברסיטה. בזמנו היו פחות מ-20 - בכל האוניברסיטה, תואר ראשון, שני, מכינות. הבינו שיש פה חסם. פנו גם לאוניברסיטאות וגם פנו אלינו.

מצד שני, אנחנו כתבנו תוכנית, בהתאם לצרכים שראינו מהשטח, של הצעירים, איך אפשר לבנות מודל כדי לקדם צעירים להשכלה גבוהה, וגם המספרים הנמוכים שכולו מכירים. הצורך פגש ברצון של מישהו לתרום לצורך הזה; משפחת קראון, משפחה נדיבה מאוד משיקגו, הרימה את הפרויקט הזה, תרמה כספים. בשנה הראשונה היא תרמה רבע מיליון דולר בשביל התוכנית, ובנינו מודל שאומר מבחינת החלומות, מה צריך יוצא אתיופיה כדי להצליח? ניקח צעיר שהשתחרר מהצבא, אפילו לא יודע בדיוק מה הוא רוצה ללמוד, איפה ללמוד, משם עד שהוא מסיים תואר ראשון וגם ליווי אחר כך, כדי שיהיה גם בתעסוקה הולמת.

מיכאל ביטון, שהיה אז בירוחם, היה במגבית קנדה, הצליח להשיג את הכספים האלה, ולעשות את החיבור הזה, ויצאנו לדרך. מאז משך שמונה שנים, בשנים הראשונות בנינו מודל, והסתכלנו כל הזמן תוכנית של הערכה ומדידה של התוכנית, לראות איך אנחנו מקדמים את הצעירים, איך אנחנו מגיעים, אם אחוזי הנשירה הארציים הם בממוצע 20 ויותר אחוזים של נושרים, של גם חבר'ה שהגיעו ללימודים ומקבלים את המימון והכול, איך אנחנו מקטינים את האחוזים האלה. היום אנחנו עומדים על מודל של תוכנית שעובדת ומצליחה במשך שמונה שנים, שמאות צעירים עברו ועוברים דרכה. נכון, בכל שנה יש 150 סטודנטים מהמחזור, התוכנית הגדולה בנגב, עם אחוזי נשירה של פחות מ-5 אחוזים, כלומר 95 אחוזים מהצעירים שנכנסים לתוכנית, למכינה ולשנה א', מסיימים בהצלחה את הלימודים שלהם.

היו לנו גם שיתופי פעולה עם אוניברסיטת בן-גוריון. כפי שאמרת, המבחן הפסיכומטרי שמהווה חסם מרכזי. הגענו לשיתוף פעולה עם האוניברסיטה. הרבה צעירים הצליחו להיכנס למרות ציוני פסיכומטרי שהם לא מתאימים לקבלה, אבל דרך כל מיני מודלים של תוכניות. ממצב שהיו פחות מ-20 יוצאי אתיופיה בכל האוניברסיטה היום אנחנו במצב שיש יותר מ-100 סטודנטים כל שנה שלומדים בבן-גוריון. עדיין שזה מספר נמוך, אבל הוא גדול פי חמישה ממה שהיה לפני.

המודל שלנו מאוד פשוט. אגיד את הדברים המרכזיים. יש מינהל הסטודנטים, שנותן את התמיכה לסטודנטים, נותן להם שכר לימוד ומלגת קיום. זה הבסיס לדברים. זה חובה, זו עבודה מבורכת, היא חשובה. בלי זה אין מה לדבר. זה משהו, מבחינתנו, שהוא בל יעבור. מעבר למלגה הזאת ראינו שיש צרכים נוספים. היום ספציפית לאוכלוסיית יוצאי אתיופיה, אנחנו רואים את הצעירים של היום. שני-שלישים מהם לא נולדו בארץ. שליש מהם נולדו בארץ, והמספרים גדלים. הצעירים שאנחנו עובדים אתם, בגילאי 20, 20 פלוס, הרבה נולדו בארץ. אנחנו רואים אוכלוסייה חזקה, עם פוטנציאל מאוד גדול להצליח. אם ניתנת להם הזדמנות שווה, הם מצליחים, ומצליחים מאוד, ומהווים מודל לחיקוי למשפחה ולצעירים ולאחים הקטנים. המטרה שלנו, שהתוכנית הזו תיסגר מתישהו. שלא יצטרכו תוכניות ליוצאי אתיופיה. לכן אנחנו עושים מה שאנחנו עושים, לדור הבא.
המודל שלנו מדבר על כמה דברים. דבר ראשון, ראינו שיש החסם הכלכלי. צעיר יוצא אתיופיה שההורים שלו - כמעט לא תראה הורים שיש להם השכלה אקדמית, ואין להם הדחיפה הזו מהבית של ללכת וללמוד ואין תמיכה כלכלית, ואם זה משפחה מרובת ילדים שצריכים לעזור לאחים הקטנים, החסם הכלכלי הוא מאוד רציני. לחסם הכלכלי חלק מהפתרונות זה מינהל שתומך, אני חושבת ש-80 אחוז אולי מהצעירים יוצאי אתיופיה נתמכים במינהל הסטודנטים, ומעבר לזה אנחנו נותנים מלגת סיוע נוספת של 4,500 שקלים בשנה בשנה.

חסם מרכזי אחר הוא הפסיכומטרי. ניסינו לעשות דרכים עוקפות. לשמחנו, קמו תוכניות נוספות בארץ, שנסמכות על מכון פוירשטיין ודרכים אחרות של לעקוף את החסם של הפסיכומטרי, אבל זה דיון אחר.

אחד החסמים שזיהינו זה המקום שצריך ליווי. אני לא רוצה לעשות עוול לכל הקהילה, אבל לא תמיד התמיכה והליווי הם מהבית. לא תמיד ההורים דוחפים לזה, מבינים את החשיבות של זה ודוחפים את הילדים ללמוד. הרבה פעמים המצב הכלכלי קשה, אז גם יש חשיבות לזה שאתה צריך לעבוד ולפרנס ולתמוך באחים. לא תמיד יש הליווי הנכון והמענה הנכון שמגיע מהבית. וזאת לבת התוכנית, הליווי. המודל שלנו עובד על 1 ל-40 - רכזת לכל 40 סטודנטים. התפקיד שלה הוא ללוות את הצעירים מתחילת דרכם עד הרגע שבו הם מסיים ללמוד. מתחילת דרכם זה עוד משלב הבלבול, שהם לא יודעים בכלל אם ללכת ללימודים או לא. יש לנו איתור דרך השכונות. אנחנו מאתרים אנשים, מגיעים אליהם, הם מגיעים אלינו לייעוצים. לפעמים עובר תהליך של שנה עד שבכלל נרשמים למוסד לימודי. גם כשנרשמים ללימודים זה לא נגמר שם תמיד, כי כמו שאנחנו רואים את הנתונים של ה-20 אחוזים ויותר נשירה במוסדות לימודיים, הליווי הוא שגורם לאחוזי נשירה מאוד נמוכים.
רכזת בתוכנית זה אומר כמו אחות גדולה. זה לא מישהי ממוסד בירוקרטי רחוק. זה בגובה העיניים, זה מישהי שיש לה מפתחות לדיקנים או למוסדות לימודיים או למלגות אחרות או לקשרים, או אם סטודנט צריך שיעורי עזר, והוא משתמש במה שניתן לו ממינהל הסטודנטים או מוסד אקדמי, וזה לא מספיק, היא תמצא מי שיישב אתו. זה ליווי ממש מההתחלה עד שהאדם מסיים ללמוד ומוצא עבודה ראויה.

מעבר לתקציבים, הכספים, המלגות ושיעורי עזר, ראינו שזה המרכיב המהותי, וזה מה שמייחד את התוכנית, כי גם כשיש מלווים במקומות אחרים, זה בדרך כלל רכזת על 100 סטודנטים, הם מדברים בטלפון אולי פעם בשנה. הם לא מחויבים להגיע לפגישות. בתוכנית שלנו זה מחויב. אם אתה רוצה לקבל את המלגה ולהיות חלק מהתוכנית, אתה חייב להגיע לפגישות אישיות עם הרכזת, גם אם אין לך מה לומר. תגיע לפגישות, וכשיהיה לך מה לומר, תדע תמיד להרים את הטלפון, אנחנו רואים את זה, גם באמצע הלילה ובשעות לא שגרתיות, ותקבל את המענה. לא תמיד המענה הוא מאתנו; לפעמים המענה או משותפים שלנו, ממקורות יצירתיים, אבל הליווי הזה הוא שמונע את הנשירה. זה מהותי.

זו התוכנית הכי גדולה בנגב נכון להיום. היינו רוצים להרחיב אותה לתוכנית אזורית ולא רק תוכנית שתפעל בבאר-שבע. התוכנית לא מחויבת עכשיו לאוניברסיטת בר-אילן או בן-גוריון; היא תוכנית של סטודנטים ממגוון מוסדות אקדמיים, רובם בדרום, מכללות שונות, בן-גוריון ומכינות. זה חשוב, כי הנאמנות שלנו היא לא למוסד לימודי שהאינטרס שלו הוא המוסד אלא הצעיר – הליווי שלו ולשים אותו במרכז.

התוכנית עברה תוכנית הערכה ומדידה לאורך השנים. היא מתבססת על כספי פילנתרופיה כאמור, אם זה הקרן של משפחת קראון, אם זה מונטריאול, אם זה קרן גלנקו וקרנות נוספות. כל שקל שיוצא מהתוכנית, אנחנו מחויבים לו מאוד, שילך למקום הנכון, ויש תוכנית של מדידה והערכה שבדקה את המודל וגיבשה אותו עם השנים עד שזיקקנו אותו עד – שוב, נתונים של 95 אחוזים הצלחה. אלה נתונים שגבוהים גם ביחס לשאר האוכלוסייה בארץ, לא רק ליוצאי אתיופיה. אז שני העניינים המהותיים זה הליווי האישי שאנחנו נותנים ואיתור הצעירים והייעוצים שהם מקבלים עוד לפני שהם בכלל התחילו תהליך של קבלה ללימודים.

המצגת עלתה. תוכנית נוספת שנוספה לנו בשנה וחצי האחרונות, אנחנו יודעים שהשכלה גבוהה, כל הרעיון בה הוא לתת הזדמנות שווה, כלומר שברגע שיש לך השכלה, אתה יכול להשתלב בעולם התעסוקה, להתפרנס כפי שצריך, ולהיות בחברה שהיא יותר שוויונית. השכלה ללא תעסוקה זה לפעמים רק מייצר תסכול ומחטיא למטרה. ברגע שצעירים מסיימים את התוכנית, יש תוכנית שנקראת סטארט אפ לקריירה, שזו תוכנית הכוון לתעסוקה, שזה ממש ליווי אישי; זה לאתוכנית קבוצתית. כל אחד מקבל עשרה מפגשים של אימון אישי, מאמן מקצועי, פתיחת אפשרויות תעסוקה על-ידי קשרים, על-ידי מעסיקים שפונים אלינו. ממש תוכנית שלמה, שהיא רק מלווה לתעסוקה.

כמה נתונים, בגדול. מתוך 230 אלף סטודנטים לתואר ראשון כ-2,000 סטודנטים יוצאי אתיופיה באקדמיה, 997 במכינות. הנתונים מראים, לפי דוח מבקר המדינה, שכ-20 אחוז נושרים בשנה בראשונה. במכינות אפילו המספרים גבוהים יותר. או נושרים או מסיימים ולא מתחילים ללמוד שנה א'. בישראל מבחינה תעסוקתית 4,500 אקדמאיים יוצאי אתיופיה, פחות מ-15 אחוז מהם משתלבים בתעסוקה הולמת.
החסמים העיקריים שאנחנו מתמודדים אתם בתוכנית: המצב הסוציו אקונומי, המבחן הפסיכומטרי, היעדר מודלים לחיקוי. שם נכנס סדנאות ההעצמה שאנחנו עושים וקבוצות מנהיגות שאנחנו מפתחים דרך התוכנית. לפעמים יש נגישות נמוכה למידע, ואת המידע מקבלים בייעוצים אישיים וליווי.

מעל 400 צעירים שמשתתפים בתוכנית, 1,200 ייעוצים להשכלה גבוהה, מעל 100 בוגרים ועוד צעירים שעכשיו עוברים את התוכנית, שנה א', ב', ג' וד'. נכון לרגע זה 38 סטודנטים דרכנו באוניברסיטת בן-גוריון, עוד 105 סמוסדות אקדמיים שונים, במכללות השונות, כמו שאתם רואים, בדרום.

קריית מלאכי, 3,400 יוצאי אתיופיה, זה 16 אחוז מהאוכלוסייה של קריית מלאכי. אנחנו לא מגיעים לשם. התוכנית שלנו נשארת עדיין בבאר-שבע. חלק מהצעירים מגיעים אלינו לייעוצים, אבל זה לא בסדר גודל מספיק.
התוכנית היא במימון כספי פילנתרופיה כמעט 100 אחוז. יש דברים נוספים שהסטודנטים מקבלים כמו מינהל הסטודנטים. אני לא מחשיבה את זה כספי התוכנית, כי זה לא.

נתייחס למיליונים, אז נראה אם כדאי להכליל את זה או לא, כי בלי הכספים האלה- - -

לגמרי. אני מסכימה. בזה פתחתי. אני מראה מעבר. זה הבסיס, אמרתי. בלי מימון המדינה אני לא חושבת שהרבה, למרות שיש לנו לא מעט סטודנטים שלא מקבלים מימון של המדינה, אבל מקבלים תקציבים מאתנו. סיוע תקציב ממשלתי, אמרתי. עלות התוכנית לשנה עבור 300 סטודנטים היא קרוב ל-3 מיליון שקלים, עלות של 10,000 לסטודנט לשנה. זה כולל את הסדנאות, את הליווי, את המלגה הנוספת מאתנו. היום יש לנו 150. אנחנו רוצים להגדיל את התוכנית, לאזורית, שלא תהיה רק בבאר-שבע.

יש פה צעירים סטודנטים שלומדים בתוכנית. נשמח לשמוע את החוויה שלהם, ומה משמעותי להם בתוכנית.

לפני שניתן לצעירים להתייחס, ניתן לנציגים של משרד הקליטה, מינהל הסטודנטים, משרד החינוך. כפי שאמרנו, בלי מינהל הסטודנטים בטוח שום דבר לא יכול לעבוד. אני שמח שהצלחנו להכניס את מינהל הסטודנטים לבסיס התקציב של משרד הקליטה, 70 מיליון ש"ח. אנחנו צריכים לשאוף להגדיל את התקציב. אנחנו יודעים שהוא מאוד חשוב. אני חושב שהעניין של החינוך דרך התוכנית הזאת, להכניס חבר'ה צעירים למערכת של השכלה גבוהה, זה יפתור לנו את כל הכספים שאנחנו מביאים מפה, מביאים משם, ודווקא דרך התוכנית הזאת, שיחסית לשאר התקציבים, היא פחות משמעותית. זה לא תקציב עתק. יש תקציבי עתק שמושקעים במקומות אחרים. אני חושב שדווקא להוסיף פה, כשמסתכלים בטווח ארוך, זה יכול לחסוך לנו בהמשך. גם האינטגרציה תהיה טובה יותר.

כלומר אני מבין שיש ליווי של 1 ל-40, מדריך, שתיים, שיעורי עזר, מעטפת שכוללת מה – יש המלגה, 4,500 שקל לשנה. זה מחייב את התלמידים, את הסטודנטים לבוא ולהיות חלק מהסדנאות. בעיקרון, באופן כללי, מה אחוזי הנשירה בקרב העדה דרך מינהל הסטודנטים?

20 אחוז. דוח מבקר המדינה.

לא עומדים מאחוריו.

אני גם שמעתי 50 אחוז.

זה גם נתון שהמינהל פרסם בחוברת בשנה שעברה וגם נתון שנכלל בדוח מבקר המדינה בבדיקה של 2012.

אני שמעתי מספרים גבוהים, תמיד אמרו. הבעיה, שגם בצבא וגם בהשכלה הגבוהה הרבה פורשים מסיבות שונות. נשמע צעירים מהתוכנית. בבקשה.

שלום, אני בת אל, אני לומדת בבן-גוריון שנה שלישית. כרגע אני שנה שלישית בסטארט אפ, מאז שהתחלתי את הלימודים, וגם ממומנת על-ידי מינהל הסטודנטים. אני חושבת שהגופים, בשילוב שלהם, זו התמיכה הכי – אני לא יכולה מעבר לזה לבקש. כמובן, מינהל הסטודנטים עזר בסיוע לימודי, וסטארט אפ יותר בעניין הליווי בחיי היום-יום, ואם יש קשיים, מלבד קשיים כלכליים, קשיים שאי-אפשר בלעדיהם להמשיך ללמוד. יש הקשיים החברתיים. אני חושבת שסטארט אפ ממש עזרו לי בעניין הזה. זה הנדבך שסטארט-אפ מוסיפים פה לתרומה שלהם לסטודנטים. גם המימון וגם התמיכה ממינהל הסטודנטים ממש חשוב.

אין ספק שהסטארט אפ לא יכול לעבוד בלי מינהל הסטודנטים. השאלה, נגיד, במקרה שלך, האם היתה לך התנדנדות, או בכל מקרה עם מינהל הסטודנטים היית ממשיכה ולא היית צריכה את הסטארט אפ? הסטארט אפ הוא בונוס נחמד אבל לא בהכרח צריכים? אני בטוח גם שבכל האוכלוסייה שנמצאים בסטארט אפ יש כאלה שבכל מקרה היו לומדים, ויש כאלה שצריכים את הדחיפה הזאת.

אני אישית הייתי ממשיכה גם בלי זה, אבל אני מכירה סטודנטים חברים שלי שהרכזת עזרה להם להיכנס לאוניברסיטה, אם זה כל מיני קורסים שהם היו צריכים מעבר למה שמקבלים דרך המינהל. זה לא מותרות. התמיכה, שהרבה פעמים אין את זה בבית, אם זה בליווי, אתה בא הביתה ומספר איך זה בלימודים, אבל לא תמיד מבינים אותך ומה הולך שם. כשאתה בא לרכזת, למפגש האישי, והיא שואלת אותך אם יש לך קשיים, לפעמים קשיים שאני אפילו לא חשבתי עליהם, היא מתערבת בפגישה האישית, והם עוזרים לנו להתגבר על הקשיים האלה.

תודה. שיהיה בהצלחה. בבקשה.

שמי מרית, לומדת במכללת אחווה. אני בת 37. פניתי, כמובן, לסטארט אפ. מינהל הסטודנטים לא יכל לעזור לי. מגיל 28 לא יכולים לעזור. התמיכה שנתנו לי וגם הליווי, גם הלימודים, אני חושבת שבלי סטארט אפ לא הייתי מצליחה. היום אני בשנה שלישית. בכל דבר שפניתי למינהל, אמרו לי שזה בלתי-אפשרי.

לא עמדת בקריטריונים.

זה חבל.

לכל דבר יש השלכות תקציביות. אולי נקיים על זה דיון פעם. תודה. בבקשה.

שמי אובלו סמעון, אני סטודנטית במכללת ספיר למינהל ומדיניות ציבוריות. מינהל הסטודנטים הוא באמת בסיס טוב, בעיקר כי יש סטודנטים אחרים, שלא ממומנים על-ידי המינהל.
אני רוצה לדבר על התהליך, כי יש ההגנה הכלכלית ממינהל הסטודנטים, וגם כל מיני פרויקטים ודברים, אבל אצל סטארט אפ יש סוג של תהליך, בנייה עצמית וקבוצתית. מגיעים לסדנאות, אם זה עמידה מול קהל, שזה לא עוזר רק מבחינה אקדמית; זה גם להבא, בחי התעסוקה אחר כך. חרדה מול מבחנים. אני הסטודנטית הראשונה במשפחה, ואנחנו תשעה אחים יחד אתי. אני הבת האמצעית. ההתמודדות היא מאוד קשה. המשפחה היא מאוד תומכת, אבל הם לא מבינים איך להתמודד עם זה. כשאני ניגשת לסטארט אפ, יש השיחה האישית ויש ההצעות. הרבה פעמים אני לא יכולה לקבל סיוע של לימודים, כי מכללת ספיר ומינהל הסטודנטים, לא תמיד יש מתרגלים שיכולים לעזור, אז סטארט אפ מכסה את העניין הזה. עזרה בכל מיני עבודות סמינריון, ציון מעל 80. יש העניין של הסתכלות, מה קורה בתכל'ס, כמה סטודנטים מצליחים, מה התפוקה. זאת ההסתכלות, אבל הרבה פעמים אנחנו שוכחים את התהליך עצמו, על ההתפתחות של אותו סטודנט, כי בסוף אנחנו נהיה לבד. יש כל כך הרבה ארגונים ועמותות שאמורים לעזור לקהילה האתיופית, אבל לא רואים את זה. בעיניים שלי לא השתנה הרבה. יכו להיות שאני לא יודעת את הנתונים, אבל התחושה היא שצריך לקחת את אותם ארגונים שקיימים, להסתכל על התהליך שהם עושים, לראות אם זה מתאים, ולתת להם את הפוש הזה, כי הארגונים האלה קיימים, אז חבל שהכסף הזה ילך לאיבוד.

תודה. בבקשה.

אני וונדו מירושלים. עברתי לבאר-שבע לפני ארבע שנים. עשיתי מכינה והתחלתי ללמוד לתואר חשמל ואלקטרוניקה שנה שלישית כבר. אני יודע שקיבלתי מסטארט אפ הרבה דברים. היום אני עובד בתור רכז ב"אחריי", ולוקח חבר'ה ממרכז קליטה, מחרוב בבאר-שבע, סטארט אפ להצלחה, שאנחנו עובדים אתם בגינה, ולהתאקלם בבאר-שבע, בתוך העיר, איך לפתח אותם. יש לי הורים שתומכים בי, אבל להגיע לבאר-שבע, לקבל את הרכזות - החלפתי כמעט את כל הרכזות, כי אני ארבע שנים בפרויקט. קיבלתי המון. הסדנאות - אני גר כבר ארבע שנים בבאר-שבע. היו סיורים בבאר-שבע שיצאתי לפני חודש וחצי, ויש דברים שלא ראיתי. זה פותח את העיניים. אני פה בזכות. בחרתי להיות פה, כי אף אחד לא חייב אותי. עצם העובדה שנותנים לי את ההזדמנות להצליח ולהתקדם ולקבל את הכלים כדי להצליח– היום ההצלחה שלי היא ההצלחה של האחים שלי, ואחר כך אני מסתכל על העדה ועל השכונה, שיכול להיות מודל לחיקוי לחבר'ה שמתבגרים. זה מה שאנחנו צריכים גם בעדה, ולהסתכל בגדול על החבר'ה, שיישארו עם הרגליים על הקרקע ושיהיו מודל לחיקוי. את זה סטארט אפ עושה טוב. לא שילמו לי, אני בא לייצג את מה שקיבלתי. אני רוצה לומר להם גם תודה רבה על מה שהם עושים.

כל הכבוד. אני חושב שבנושא הזה, אני עובד עם חיילים בודדים, ואהבתי את הרעיון. אני חושב שאתם צריכים לקחת קבוצה של חבר'ה, ותהליך ליווי אישי או קבוצה, הוא יעזור. אתם הניצוצות שצריכים לדחוף את כל העדה קדימה. העתיד בידיים שלכם. אני מבין שאחרי שאתה יוצא מהאוניברסיטה, ומתחיל לעבוד, ואין לך זמן, ואתה עסוק, ומשפחה ועבודה, אבל אני עדיין חושב שעליכם כל הכובד, על חבר'ה כמוכם, שהצלחתם והגעתם. אתם צריכים לדחוף את האחרים. בבקשה.

שמי אברהם. אני רוצה לחלק את זה לשלושה חלקים: לנוער, לאחים שלנו, הסטודנטים והחברה. יש לי אחים, אחותי התחילה במכינה, ולא היה לה הליווי הזה וכל מה שאנחנו מדברים. היא אומרת: היא לא הצליחה לעבור את השלב של המכינה, כי לא היה לה הליווי. אני במקור מהצפון. התחתנתי, עברתי לגור בדרום. אני מדבר אתה, מנסה לחזק אותה, אבל זה לא מספיק, כי ביום-יום אין מי שיהיה אתה, שיעזור לה. זאת בחורה אחראית, רצינית, היו לה ציונים מאוד טובים, והיא לא הצליחה לטפס לשלב הבא. מאוד קשה לראות את זה. גם אחי סיים עכשיו בנח"ל קרבי, והוא עדיין לא נכנס למכינה, אבל כשיש הליווי של סטארט אפ, אחד לאחד, שאני יכול לטלפן לרכזת שלי, לומר לו: אני מתקשה, ובשיחה אחת נותנת לי פוש לכל השבוע, איך להתקדם ולהצליח. טיפים. גם הסדנאות, יש נו הכוח להתקדם, ולראות שאנחנו שווים בני שווים, מצליחים. יש לנו עול על הכתפיים. אנחנו כבר שלושים שנה בארץ, ורואים את הסחבת, את הקושי שלנו לבוא ולהצליח, בגלל שההורים שלנו באו ממדינות עולם שלישי ואין לנו הכלים הראשוניים שאז ורק עכשיו אנחנו מצליחים לאט-לאט לדשדש והצליח ולהרים את הראש. יש לנו גוף שממש עוזר, כמובן, מינהל הסטודנטים, שזה דבר מבורך.
אנחנו בסוף רוצים להגיע לחברה מתוקנת. אנחנו רוצים שהילדים שלי לא יצטרכו את זה, כי יהיה להם אבא חזק, סטודנט, עובד בהוראה, רוצה להוביל. אני רוצה לתת לילד שלי את הכלים, את הכסף, לבוא, ושהוא יוכל בעצמו להתקדם באקדמיה, בחברה, בצבא, בחינוך. פה בכנסת כמה שיותר ח"כים. בכל מקום. לבוא ולא לומר שאנחנו מסכנים, אלא לומר שזה אנחנו, החברה, עם ישראל, מדינת ישראל, אנחנו אחים אחידים. אנחנו נכנסים לחג מתן תורה, שכולנו עמדנו במעמד הר סיני, איש אחד בלב אחד. אנחנו חזקים, צריכים להיות יחד, לתרום אחד לשני. לכן אנחנו פה, כדי לעזור. סטארט אפ עושים את זה בצורה מאוד טובה, תומכת, עוזרת גם לנוער. אנחנו רוצים שיראו שזה לא הר גבוה. זה מעמד הר סיני. אנחנו רוצים שיגיעו להר, לקצה. שיראו שזה אפשרי, זה לא כזה נורא להגיע לאקדמיה, בעזרת השם.

תודה. בבקשה.

(מדבר באנגלית)

שמי הנוק, אני מאתיופיה. יש לי בעיה לדבר בעברית. סטארט אפ הוא הארגון הראשון שעזר לי בבעיה שניצבתי בפניה. בכל מקום שאני הולך ורוצה לדבר, לא מבינים אותי, ויש לי בעיה קשה. אחרי שפגשתי בסטארט אפ, כולם עוזרים לי. אני פשוט אומר להם מה אני רוצה, והם עוזרים לי המון בכל מקום. יש לי שעת פגישה כל שבוע, שהם נותנים לי שיעור עברית. כולם שמחים לעזור לי. הם כמו משפחה בשבילי, ממש משפחה. הם עוזרים לי בכל מצב אפשרי, ואני מלא תודה להם.
המשאלה שלי היא שסטארט אפ יתרחבו, ויהיה ארגון גדול ומטרה, הרבה אנשים כמוני שצריכים עזרה אמתית. הייתי במינהל הסטודנטים, ואני לא באתי בעלייה אלא עם המשפחה, ומינהל הסטודנטים אמרו לי: אתם לא במערכת. שאלתי: מה זה אומר? ענו לי- - - חייכתי, אבל הם לא עזרו לי לפתור את בעיותיי. סטארט אפ ממש קיבלו אותי ועזרו לי בדרכים רבות. תודה רבה.

תודה. כמו שאמרנו, אין כמו ליווי אישי, אבל נדבר על זה. בבקשה.

שלום, שמי טלי ריינברג שחורי. אני מנהלת מרכז סטארט אפ. אני מלווה את התוכנית הזאת מתחילתה. חשוב לי להגיד, כדי לסכם את המסר המרכזי שלנו בסופו של דבר. אנחנו נהנים משך שמונה שנים מתמיכת תורמים, מכספי פילנתרופיה. שמונה שנים במגזר השלישי ליהנות מכספים של תורם זה באמת משהו לא רגיל. זה נתן לנו זכות לעשות את הדברים שהם אולי לא רגילים, ולהתנסות ולהסתכן ולייצר מודל שבעינינו מצליח. סטארט אפ הוא ארגון שהוא הכלאה, נתמך על-ידי משרד הממשלה, אם זה משרד נגב וגליל, משרד קליטת עלייה, כמובן, משרד הביטחון. בעצם אנחנו תמיד בדעה של ליצור את שיתופי הפעולה, ולייצר קשרים דו-צדדיים. זה המסר שאנחנו באים אתו היום. אנחנו אומרים: יש לנו תוכנית מצליחה שמונה שנים. אנחנו רוצים לראות יחד אתכם, איך אנחנו הופכים את זה יחד למשהו גדול יותר, איך אנחנו מאגמים את המשאבים ביחד, ומפיצים את ההצלחה הזאת גם ברחבי אזור הדרום, ובשלב הבא ברחבי הארץ.

יש היום התהליך של דרך חדשה, שמוביל משרד הקליטה, שמחפשים מודלים שמצליחים. לצערנו, זה עוד לא דן בהשכלה גבוהה. הגענו לישיבות שדנות בחינוך, וזה דן בחינוך לגיל הרך. נשמח להגיע ולהגיד את הדברים שלנו, אבל בשורה התחתונה, יש לנו מודל מצליח. יש לנו התשתיות, יש לנו קהל היעד. אנחנו צריכים סיוע תקציבי כדי להגדיל את התוכנית, כדי להביא אותו לרמה אזורית, כדי לגייס אלינו ולאתר את כל הצעירים בדרום – קריית מלאכי, קריית גת, אשקלון, אשדוד. נשמח לאתר אותם, ולהביא אותם לעולם להשכלה הגבוהה, כי זה המנוף לשינוי, כפי שאתם רואים כאן, ואחר כך לעולם התעסוקה.

תודה. נציגי הארגונים.

בנושא אין מחלוקת. אני רוצה לתת תמיכה, כי זה נושא חשוב. מינהל הסטודנטים, שזה גם אנחנו, כשהתחלנו ללמוד בשנות ה-80', זה הבסיס. אחת הבעיות שהיו זה התקציבים הנוספים, הכסף הנוסף, כי אין למשפחות. המשפחות לא יכולות לתמוך מהבחינה הזאת. אם אנחנו מסתכלים על החינוך, ההוצאות הן גבוהות. אפילו הצילומים, לצלם חומר ולקנות ספרים, הכסף שיוצא משם, זה לא סכום קטן. מעבר לזה, גם היו אוניברסיטאות, למשל בחיפה וגם בבר-אילן, הם גם עסקו בתחומים כאלה. לכן כאן כדאי, ללמוד מהניסיונות של אחרים כדי למקסם את התוצאה ולשפר.
לגבי המשפחות, יש להם נכונות לעזור לילדים שלהם, אבל האמצעים הכלכליים שלהם הם דלים, והם לא יכולים לתמוך כפי שהם רוצים. לכן נושא התמיכה הכספית הוא חשוב.

לגבי הפסיכומטרי, זה המחסום הראשון למי שרוצה להיכנס. לכן אולי לתת דגש על הדברים האלה. הנושא הזה כל הזמן עולה, אולי אפילו לבטל אותו. צריך להדגיש את העניין.

למשל, הוא בא מאתיופיה, ודיבר אנגלית. אנשים שהיו באתיופיה גם למדו. במשפחה שלי היו תשע נפשות, וההורים שלי היו בכפר, אבל היתה להם מודעות. לכן תשעה ילדים - חמישה בעלי תואר שני, וארבעה בעלי תואר ראשון. הכול אפשרי. אבל אם תהיה תמיכה מסוימת, נשנה את המצב, והנושא הוא חשוב. ככל שנשקיע בדברים האלה, שזה כל התופעות השליליות של מה שקורה בחברה, אנחנו נוכל להתמודד אתן. אם לא נשקיע בזה, זה יעלה לנו יותר כסף. לכן הכסף לא צריך להיות מניעה, לקדם את הנושא הזה. אני מברך את העוסקים בתחום הזה.

תודה. בבקשה.

שלום, אני אמיר, מנהל האגף לקליטת עולי אתיופיה. כמי שרואה את כל התמונה בכל הרבדים של הקהילה, אחת הסוגיות שצריך להתמודד אתן זה אחוז המובטלים בקרב הקהילה, שהם אקדמאיים. מכאן אני רוצה לגזור ולומר את חשיבות התוכנית הזאת. כמוך, שהייתי אתך בבאר-שבע בסיור ועדת העלייה והקליטה, כשבאתי התלהבתי, ונפגשתי עם הצוות הנפלא הזה, מכאן שראיתי שהתמונה, שיכולה לצמצם את תופעות האבטלה בקרב הקהילה, זה נושא הליווי הצמוד והמעטפת, שמבטיחה השתלבות בשוק העבודה. אני חושב שכולנו פה אחד, וכולנו נוגעים בדבר. איציק אוחנה נמצא פה, מנהל אגף הצעירים במשרד הקליטה, ויחד אתו צריך לראות איך חלקים מהתוכנית הזאת או כולה ללמוד. אי-אפשר להתווכח עם תוצאות והצלחות. יש פה עובדה אחת: יש הצלחות מסחררות בהשוואה לבוגרים אחרים. לכן, לעניות דעתי, צריך לקחת את המודל הזה, לבחון אותו, ללמוד אותו, וליישם אותו הלכה למעשה, כי, כפי שאמר פה חברי וונדו וובה, אפשר למנוע את התופעות האלה. מצד אחד, יש בוגרי תואר ראשון ותואר שני, לא חסרים. מצד שני, החבר'ה האלה יוצאים מתוסכלים, ואז לנושא הזה יש השלכה חברתית קהילתית לבוגרים, לילדים שעולים ארצה – הנה, אח שלי בוגר תואר ראשון או תואר שני אבל יושב בבית, או הוא מאבטח או נמצא בעבודה לא הולמת. לכן התוכנית הזאת, הייחודיות שלה, מבחינתי, זה הנושא של ליווי המעטפת והגב הכלכלי וההעצמה האישית שמעניקה התוכנית הזאת. היא ייחודית במינה. לכן אני מברך על התוכנית הזאת, ומציע שכל אנשי המקצוע יישבו, וניצור שולחן, ונוציא את זה לפועל מהר ככל הניתן. תודה.

תודה. בבקשה, חנה.

שלום, אני חנה מהאגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה. אני גם מברכת על התוכנית הזאת, שהיא תוכנית טובה. אנחנו מסכימים שהשכלה חשובה להצלחה. יחד עם זאת, היא אמרה ששני-שלישים מהסטודנטים הם עולים. נכון?

לא, בכלל, הצעירים. כשני-שלישים מהצעירים הם עולים, ושליש נולדו בארץ.

בכל מקרה, יש המל"ג, שאחראי על פיתוח תוכניות. יש להם תוכניות לאוכלוסיות מוחלשות, למיעוטים ולחרדים.

יושב לשמאלך נציג מל"ג.

אנחנו לא מבינים למה המל"ג לא אחראי לפיתוח של התוכנית הזאת, של ההנגשה של ההשכלה הגבוהה לצעירים יוצאי אתיופיה.

לכן אנחנו מקיימים את הדיון הזה, כדי לאסוף את כל גופים הרלוונטיים ולראות איך אנחנו דוחפים תוכנית שעובדת. בבקשה.

דפני מושיוב, משרד הרווחה. אני רוצה להוסיף עוד נדבך למה שצוין כאן. האנשים והצעירים שלא הצליחו להגיע לשולחן, שאתם יושבים סביבו, הם אותם צעירים שאנחנו פגשנו כן בקריית מלאכי במסגרת דווקא פרויקט חומש, שעבדנו עם בני ה-25-18. גילינו אוכלוסייה – לא כולה, חלקה – של בוגרי תיכונים, עם בגרויות מדהימות ומצטייני רמטכ"ל ונשיא. אחת הסיבות שהם לא הגיעו, לא לתוכנית שלכם ולא למכינה ולא לאקדמיה – מפני שהם דואגים להורים שלהם. הם יוצאים לעבודה אחרי הצבא, ועובדים 13 ו-14 שעות, והם חושבים שתוך שלוש-ארבע שנים הם יסייעו להורים שלהם, שהם רובם הורים עם מחלות כרוניות, מבוגרים יותר, כפי שאמרתם, משפחות ברוכות ילדים, ומתוך אחריות ודאגה להורים.

אני חושבת שאולי צריך להאיר זרקור, כמו אגב בנושא הצבא, לאותם הורים, שהצעירים דואגים להם במלוא האחריות, ואיך למצוא תקציב, אם זה מביטוח לאומי או מהפרויקטים המיוחדים של ביטוח לאומי, שתינתן גם מלגת מחיה להורים של אותם ילדים לומדים, לומדים כמוכם.

אני חושבת שצריך גם להסתכל על האוכלוסייה בראייה דיפרנציאלית. לא כולם דומים, לא כולם צריכים אותו סל, ויעזור גם לרווח את השורות, ולראות את השונות מקרב האוכלוסייה, ולתת סלים שונים לכל אחד לפי צרכיו. תודה.

תודה. אני חושב שאנחנו צריכים לקחת את מכלול הדברים. יש פה הרבה בעיות; זאת לא בעיה אחת כוללת לכולם, ואז לראות איך אנחנו מגייסים את כל המשרדים כדי לעזור ולדחוף.
אסף דיין, המשרד לפיתוח הנגב והגליל, בבקשה.

כמה דברים. מהניסיון של המשרד, של הרשויות לפיתוח הנגב והגליל ושיקופים שאנחנו עובדים אתם, יש פרויקטים שמצליחים ויש פרויקטים שמצליחים פחות. אנחנו משקיעים יחד עם הרשויות ועם כל הגופים הקשורים הרבה מאוד תקציבים לקידום האוכלוסייה, גם בנושאים של תעסוקה, בנושאים של השכלה גבוהה ונושאים נוספים.

אני חושב שברגע שיש לנו כאן מודל שמצליח, ומצליח בגלל המשאבים הגדולים שמושקעים בו, ובגלל המענה המקיף שהוא נותן, החל מהכניסה או ההכוונה להשכלה גבוהה וכלה במציאת תעסוקה הולמת, אני חושב שצריך לקחת את המודל הזה, ולשכפל אותו. יש לנו בגליל מספר מוקדי אוכלוסייה שיכולים להיות רלוונטיים, כמו בצפת, בנהרייה, במקומות אחרים. אני חושב שלקחת את המודל, ולנסות להפעיל פילוט שלו או התחלה שלו גם במקומות נוספים, זה מה שמצופה מאתנו כדי באמת להצליח ולהשיג את התוצאות. זה מה שמעניין בשורה התחתונה, להשיג את התוצאות.

תודה. נציג מל"ג.

במסגרת התהליך שמשרד הקליטה מוביל, של דרך חדשה, התחלנו אני בשיתוף מירי ממינהל הסטודנטים, לתכלל את המושב של ההשכלה הגבוהה, כי ראינו שאין מספיק המקום הראוי של זה במושב של משרד החינוך. אני מקווה שמחר יישלחו הזמנות לגורמים הרלוונטיים לפגישה שככל הנראה, תהיה ב-16 בחודש, בעוד עשרה ימים. זו אחת הדוגמאות שצריכה לעלות שם על השולחן בתור מסגרת שהצליחה, ולהרחיב אותה וליישם אותה. זה תהליך שלדעתי, ייקח את הזמן, כי צריך לעשות תהליך רציני כמו התהליך שמשרד הקליטה מוביל.

חוץ מזה, מינהל הסטודנטים כיום הוא הגוף – אני לא יודע אם זה מסיבה היסטורית או מסיבה אחרת, הוא הגוף שנותן היום את המענה להנגשת ההשכלה הגבוהה ליוצאי אתיופיה.

לעולים חדשים.

גם לילידי הארץ.

גרוע מאוד שאנחנו עדיין- - -

שוב, חברים, לא נבוא בטענות. יש גוף שמתקצב, הוא גוף טוב. תמיד אפשר להתלונן. אני פחות אוהב, תקצבנו את זה, רוצים לתקצב את זה עוד.

אנחנו כבר לא עולים חדשים. אנחנו ותיקים.

זה לא משנה. אני לא נכנס פה לניואנסים, מי עולה חדש, מי עולה ישן או מי בן עולה. יש לנו הרבה הגדרות.

אבל אי-אפשר להשאיר אותנו עולים חדשים כל החיים ולתת לנו מסגרות שמיועדות רק לעולים חדשים בכל מסגרת, אם זה בהשכלה גבוהה או בגיל הרך.

אני מסכים לכל מילה, אבל אני לא נכנס כאן לניואנסים האלה. המטרה שלנו היא לעזור ולשלב ולתת כמה שיותר, ולמקד את הכסף כמו שצריך.

חוץ מזה, גם דרך המכינות אנחנו פועלים למעטפת יוצאי אתיופיה. קשה לי לשמוע שתלמיד מכינה ולא מקבל תמיכה, כי זאת אוכלוסייה שמקבלת מעטפת מאוד מקיפה, ואם במכינה מסוימת זה לא ניתן, זה חבל מאוד, כי המשאבים קיימים שם.
חוץ מזה, אנחנו עובדים בתוך הסטארט אפ דרך תוכנית הישגים, תוכנית שעובדת ב-33 ישובים. יש רכזת שהמטרה שלה היא לתת ייעוצים להשכלה גבוהה, שזה פועל בתוך הסטארט אפ ובתוך עוד 32 ישובים ברחבי הארץ; לאו דווקא יוצאי אתיופיה אלא בכלל בפריפריה. אני חושב שכל הנקודות שהעלית ראויות לדיון המקיף והרציני מאוד שמשרד הקליטה מוביל במסגרת דרך חדשה, שאני מקווה שנראה תוצאות.

תודה. איציק, בבקשה.

אל"ף, אני שמח. אתם מוזמנים לשולחנות העגולים. זה המקום שבראייה הוליסטית וכוללת על המדוכה, לא רק לימודי ההשכלה הגבוהה, אלא אנחנו לוקחים ברצף את כל המקטעים שאנחנו חייבים לנתח אותם, ואנחנו מבינים מהר שעצם העיסוק בהכנה לקראת השירות, צו ראשון, ההכנה, כל המעטפת, כמובן, התיכונים ומההתחלה, כל הרצף הזה בטיפול נכון ויסודי, אנחנו מובילים את הרכבת לכיוון הנכון, כדי שהיא תיסע על הפסים ולא תרד חלילה בשום מקטע מהם.

למה אתם צריכים ילידי הארץ, לתמוך בהם? מספיק חזקים, קפלו תקציבים. אנחנו לא שם. עדיין המשרד תקף ועומד בעניין הזה. נראה מה יגידו השולחנות העגולים, אבל כשאני שומע אותם, ואני שומע גם את החבר'ה במכינות, בפתיחה ובליווי, אני יותר ויותר מתחזק שאסור לנו בשלב הזה עדיין לנוח על זרי הדפנה או להוריד את הרגל מהגז בתחום הזה, וכן לחזק אותם.

אני מברך כל גוף שעושה תוכנית כזו של ליווי. משרדי ממשלה יודעים לטפל בהיקף או בתחום מסוים רחב, ולדעת למצות אותו גם תקציבית וגם תהליכית. אין ספק שאנחנו תמיד צריכים את אותם גופים שיודעים לעשות את הליווי הפרטני וההכוונה הפרטנית ברצף, למרות שיש לנו לא מעט מקטעים שאנחנו גם מטפלים פרטנית, אבל לא באותו אופן.

אני חושב שהיושב-ראש כאן צריך לעסוק, וזה גם על המדוכה בהיבט של השולחנות העגולים, בנושא של ההעצמה, חיזוק הנוער והכוונה, וגם להראות דוגמאות למצוינות ופריצת דרך, וכל הזמן לא להישען אחורה רק על לגרוף תקציבים וכאלה, כאילו בהיבט של נתמכים. לשם אנחנו מכוונים. נכון שכל הארגונים יחד עם משרדי הממשלה נעשה את זה. אנחנו עוסקים במכינות והכנות, גם ללימודים האקדמיים, גם לקראת השירות הצבאי, מובנות שאנחנו משקיעים בהן הון תועפות, וגם בהכנה לקראת שחרור, שעיקרם גם אותם מכינות ויציאה ללימודים הגבוהים, ולא רק; גם ללימודי הנדסה, הנדסאים וכל התחומים, שנכון, ואנחנו עוסקים בזה גם בהיבט של הניתוח, לנתב את אותם אנשים בלי לפגוע בכבודם וברצונם של אנשים, ולא לקבוע להם, אבל לתת להם ייעוץ, שאם אני יודע לנתב אותם ללימודים מסוימים, שהרצף בחיבור לרצף התעסוקתי מייד אחריו לעבודה הולמת וכו', זה winwin. ומדעים מסוימים ואין להם ביקושים, לפחות נגיד את זה. ירצה האדם ללכת – מצוין.

תסמוך עליהם שהם יודעים לבחור לבד.

יש גם כאלה שמסיימים בגיל 21 את הלימודים, ואני סומך עליהם בעיניים עצומות, אבל הייתי רוצה מאוד שייתנו לי את הייעוץ וההכוונה. זה לא סותר. הם ילדים בוגרים.

אנחנו גם הולכים למהלך במשרד של מעבר, ואסף יושב פה, של מרכזי הצעירים, כפלטפורמה, כמנוף רשותי ואיגום של כל מיני גורמים. אנחנו במשרד מתכוונים גם לשים משאבים למרכזי צעירים, להרחבתם במרכז הארץ. זו האינטגרציה והחיבור בהיבטים של ייעוץ, הכוונה, גם בפן התעסוקתי, גם הלימודים הגבוהים, גם לקראת ותוך כדי שחרור מצה"ל וגם בליווי. זה פן מקיף שייתן עוד מענה. אולי תוכנית כזו, אם נוכל לשעתק אותה, אין לי ספק שזה יעזור.

אני מודה, אני מכיר את התוכנית כמכלול; חסר לי כאן, אני קורא לזה המספרים האמפיריים, בהיבט של ניתוח של מדדים וביצועים בפועל כדי לראות דה פקטו, האם המספר הזה – אני לא מדבר על הליווי; אין לי ספק שהליווי הפרטני זה ה"וואוו", אבל אין לי ספק שחלקו הגדול של אותם אלה שהגיעו אליכם לטובת לימודים אקדמאיים, בלי לנבא אחוזים, חלקם הגדול, מתוך המענה של המינהל, שנותן גם את הלימודים וגם את דמי הקיום כדי להצליח ולהחזיק את עצמך, אין לי ספק שחלקם הגדול היו מגיעים, אבל זה לא העניין.

היושב-ראש, חסר לי פה משרד התמ"ת בהיבט של הרצף של מרכזי ההכוונה והיישום התעסוקתי. היו אמורים לקום מרכזי הכוון לטובת יוצאי אתיופיה, שייתנו את המענה בדיוק בשביל הרצף הזה. מאוד חסר, וצריך לראות מה קורה עם זה, כי זה, לדעתי, פספוס.

נפנה היום למנכ"ל משרד הכלכלה.

לגבי הנתונים, 2,300 יוצאי אתיופי סטודנטים במינהל.

כולל במכינות.

לא. בלי מכינות. 100 אחוז מתמחים – לא 80 ולא 70, כלומר כל הרוצה והעונה לקריטריונים, והרחבנו אותם, ואתה מכיר את זה. סדר גודל של בין 55 ל-60 אש"ח לסטודנט, בין אם זה תואר ראשון, לשנה. 30 אחוז מתוכם, כפי שאמרת, ילידי הארץ, והרחבת טווח הגילאים. עשינו גם הרחבה של טווח הגילאים בהיבטים של הזכאות לתואר ראשון ותואר שני. היום הלומדים לתואר ראשון עולים, כידוע, ל-30, וליוצאי אתיופיה גיל 40. אני מדבר על תואר שני. חבר'ה, זה לא בטל בששים, וכל דבר כזה גוזר השלכות תקציביות.

תודה. בבקשה.

אתם היטבתם מאוד לתאר את התוכנית, וכנראה שתוכניות מצליחות, יש להן מרכיבים דומים, והליווי האישי והליווי לתוך תעסוקה, התוכנית כבר הוצגה, תוכנית של סמינר הקיבוצים כאן בוועדה. יש במספר מכללות להכשרת מורים תוכניות כאלה, גם לתואר שני לייעוץ בחינוך בבתי ספר. התוכניות האלה ממומנות על-ידי משרד החינוך במסגרת תוכנית החומש.
כפי שכבר נאמר כאן, רציתי להזמין אתכם למהלך של הדרך החדשה, השולחנות העגולים. הבטחנו ששם הכול יעלה על השולחן. זה המקום להחליט, אילו תוכניות טובות ותקבלנה מימון ושדרוג, מה צריך לשנות אולי, כפי ששמענו את חנה, האם כן לילידי הארץ או לא לילידי הארץ. כל הסוגיות האלה נדונות שם על השולחנות.

תודה. בבקשה.

אני רוצה להוסיף כמה נתונים על המכינות הקדם אקדמיות, משום שהוזכרו. המכינות הקדם אקדמיות ממומנות על-ידי שלושה גופים: המל"ג, הקרן לחיילים משוחררים ומשרד החינוך. במכינות עולי אתיופיה מקבלים סיוע מיוחד, שאף לומד לא מקבל אותם, המעטפת לעולי אתיופיה, מלגת שכר לימוד ומלגת קיום במשרד הביטחון של 150 אחוז. עלות סטודנט במכינות היא כ-30 אלף ₪, עם מלגת קיום. ללא מלגת קיום כ-20 אלף ש"לח. לומדים כ-900 סטודנטים השנה. האחוזים של הנשירה די זהים לאחוזים של כלל האוכלוסייה, מה גם שהיום הנתונים, שלא מגיעים להשכלה גבוהה, יש להם סיבות רבות ומגוונות, שלא ייחודיות רק לעולי אתיופיה; הן ייחודיות בכלל למצב של ההשכלה הגבוהה והתעסוקה היום, שמסיימים ולא תמיד יש תעסוקה. זה לא המקרה של עולי אתיופיה גם במכינות.
מעבר לכך, הם מקבלים רכז שמלווה אותם במכינה, והצטערתי לשמוע מה שאמרת. מעל 30 סטודנטים יש רכז. בנוסף, יש לנו זכיין, שמחויב להעסיק רכז מיוחד לעולי אתיופיה בכל הארץ, כך שזו באמת השקעה מאוד גדולה.

לגבי התוכנית שלכם, אני מצטרפת לעניין של ליווי אישי. מוכיח את עצמו, ואנחנו עושים את זה במכינות, בתוכניות ייחודיות. כשיש ליווי, יש הצלחה. יחד עם זאת, אני חושבת שהמקום שהציעו בדרך חדשה, התוכנית, כפי שהוצגה, הייתי בודקת את הלימודים לעומק. יכול להיות שאותם לומדים מטופלים על-ידינו במקביל, והמשאבים הולכים על אותו לומד. זה דבר שצריך לבחון אותו, מה גם שמתוך הצעה של 3 מיליון, מיליון ₪ על כוח אדם, נראה לי מיותר ובזבוז משאבים, ולכן צריך לחשוב גם על הנושא הזה כשמטפלים.

ההערכה שלנו לגבי עלות תקציב התוכנית, כפי שהיא היום, שכוללת מגוון של מרכיבים- - -

זה חשוב, אבל צריך לבחון הכול בצורה מקיפה.

ברשותכם, אני רוצה עוד כמה נקודות לדיון. אחת, אם דיברנו על מה שחסר פה, בשולחן הזה חסרים המוסדות להשכלה, שבעצם העבודה מתקיימת שם. אני חושבת שאחד הדברים המאוד בולטים בטיפול בסטודנטים יוצאי אתיופיה זה התגייסות מדהימה. משרדי ממשלה, זה כאילו מובן מאליו, אבל של עמותות וקרנות וגופים ותורמים ופילנתרופים בארץ ובחו"ל. דבר שנפלא, שאני לא בטוחה שקרה למגדר, קבוצה אחרים, וצריך לנצל את זה, כי הכפל לא עושה טוב. הכפל עושה בזבוז משאבים, ועושה כיוונים לא תמיד מועילים לעניין. אני חושבת שגם המוסדות שעובדים עם סטארט אפ, גם לעמותות בבאר-שבע, יש מקורות נוספים לסיוע. גם הם נותנים תמיכה, גם אנחנו נותנים תמיכה. שיעורי עזר, סדנאות, כל מה שהם נותנים - אסור שיהיה פה כפל, זה בזבוז ולא נכון. אולי בדרך גם נופלים אחרים, שמרוב מוסדות אנחנו לא רואים אותם. אני ממש קוראת, גם בשולחן העגולים, שנגיע לזה.

חשוב להעלות את זה בשולחנות העגולים, שלכל אחד תהיה האחריות שלו.

אם היית שומע את המוסדות להשכלה, לפחות אותם בבאר-שבע, היית שומע את מקורות הסיוע ומה הם מעמידים לרשות הסטודנטים בנוסף, אתנו, אתכם, בלעדינו. קצת צריך לעשות סדר בעניין.

אני רוצה לציין שמינהל הסטודנטים זה לא רק מלגות ולא רק מלגות קיום; מינהל הסטודנטים זה מערך תמיכה. לא 1 ל-40, זה נכון. 1 ל-40 זה יפה, זה "וואוו". אבל יש לנו עובדים סוציאליים, יש לנו מערך של סעד נפשי, כשצריך. יש לנו מערך מדריכים וסדנאות ורכזים. כשזה לא עובד בתיאום, אנחנו מפספסים, וחבל.

ונקודה אחרונה, אנחנו רואים בהחלט עלייה במספר יוצאי אתיופיה שבאים מהתיכונים עם נתוני פתיחה הרבה יותר גבוהים, עם בגרויות טובות, עם יכולות גבוהות. חלקם אולי צריכים את התמיכה, אבל לא את המעטפת הכל כך מחבקת. יש חזקים בקהילה, וזה נהדר, ואנחנו צריכים לומר את זה.

תודה. בבקשה.

לנו חשוב שבתוכנית שלנו יהיה תמהיל, שגם חבר'ה חזקים יקבלו את התמיכה ויעזרו להוביל דווקא חבר'ה שמתקשים בתוכנית. מינהל הסטודנטים, בכל מקום שאנחנו יכולים אנחנו עושים שיתופי פעולה כדי לאגם את המשאבים. אפשר לראות את זה בצורה טובה מאוד, למשל, דווקא באוניברסיטת בן-גוריון, שם אנחנו פועלים דרך דיקנט הסטודנטים, והוא יודע לנהל את המשאבים המשותפים. דיברת על המוסדות האקדמיים. אני מסכימה אתך, אוניברסיטת בן-גוריון היא אחד המרכזיים בסיפור הזה. אנחנו עובדים עם בן-גוריון כבר שמונה שנים בצורה מאוד צמודה על הנושא. אנחנו מימנו משך שנתיים את הרכזת של יוצאי אתיופיה. כשאנחנו נסוגונו מהמימון, הם ראו שאי-אפשר בלי זה, והמשיכו לממן בעצמם. אנחנו מרגישים שנטענו שם הרבה מהערכים שצריך לטפל באופן ייחודי באוכלוסייה, כמו גם באוכלוסיות אחרות.

כן יש סטודנטים שנמצאים היום באוניברסיטה, שאילולא הדחיפה שלנו הם לא היו משתלבים, כי למרות שהאוניברסיטה כן עושה את המאמצים לאתר את האנשים, ולתת להם, אם צריך, את ההעדפה המתקנת, הרבה פעמים הם מפספסים על הדרך, והרבה מהתמיכה שלנו היתה הכרחית שם.

תודה, חברים. היה לי חשוב לקיים את הדיון הזה כדי להעלות למודעות שיש עוד גוף. אני בטוח שיש עוד גופים בארץ שעובדים, ועובדים טוב. מההיכרות, מהסיור בבאר-שבע כשהיינו, ראיתי ואהבתי. לכן אנחנו גם מקיימים עכשיו את השולחנות העגולים, כדי לראות איך כולם יושבים ומשתלבים, כי הגוף הזה יכול לסייע לכם, וגם אתם יכולים לסייע לו, כי המטרה היא אחידה. אני חושב שאנחנו כוועדה ממליצים שיהיה ממשק עם כל המשרדים, שאולי עד עכשיו פחות הכירו אתכם, היום יותר מכירים אתכם. שבו בשולחנות העגולים. אפשר ללמוד הרבה ממה שאתם עשיתם.

אני גם מסכים לכך שאני לא אוהב כפילויות. אני מכיר את זה מכל מיני תחומים אחרים. דווקא לקחת את הצדדים שאתם מביאים, ויש לכם כבר גוף שתומך בכם, המשפחה משיקגו. אני חושב שגם כדאי למדינה להתממשק ולעבוד יחד. אנחנו לא נוותר, כל עזרה שמגיעה, ויש לה כוונה טובה, אנחנו בעד. אני מציע שתיקחו פרטים, וכשיהיו השולחנות העגולים, אתם תזומנו ותציגו את זה שם. שם לומדים על כל התוכניות הטובות. אני בטוח שאתם יכולים להיות חלק מהתוכניות הטובות שעובדות ולהתקדם הלאה למטרה. כל הכבוד לכם על זה שאתם עושים. זה לא מובן מאליו, ויש הרבה מתנדבים וחבר'ה טובים שמתגייסים למטרה טובה. הצלחה לכולם.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:00.>