PAGE
2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
07/07/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 224 >
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ט' בתמוז התשע"ד (07 ביולי 2014), שעה 11:00

<תקצוב גופי תרבות ע"י משרד החוץ ומשרד התרבות והספורט>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

רונן הופמן

רות קלדרון

>
דנה גובי - מנהלת שרות הסרטים הישראלי, משרד התרבות והספורט

גבריאל מאיר - לשכה משפטית, משרד התרבות והספורט

עפרה בן-יעקב - מנהלת מח' אמנויות קשתו"מ, משרד החוץ

רפאל גמזו - סמנכ"ל קשתו"ם, משרד החוץ

סופיה פרכטמן - סגנית חשבת, משרד החוץ

רונן לוי - חשב תרבות ספורט, משרד האוצר

יעל פריש - רכזת משרדים חברתיים באגף החשבת הכללית, משרד האוצר

חנן ארליך - עו"ד, משרד המשפטים

רות וסרמן לנדה - סמנכ"ל קשרי חוץ, מרכז השלטון המקומי

איריס אבקסיס - מנהלת מרכז ענב לתרבות בעיריית תל-אביב, מרכז השלטון המקומי

אלדד גרופי - מנכ"ל איגוד מנהלי תרבות ברשו"מ, מרכז השלטון המקומי

רות דיין מדר - ראש תחום בריאות וקליטה, מרכז השלטון המקומי

יונתן אביטל - מנהל שיווק להקת המחול הקיבוצית

יאיר ורדי - מנכ"ל סוזן דלל

תמר פלד - כתבת גלי צה"ל

אורנה ירמות - מנכ"לית קרן קופרו לסרטי תעודה

יגאל עזרתי - מנהל אמנותי התיאטרון הערבי עברי

מלי פולישוק - עו"ד, אקו"ם

כתריאל (כתרי) שחורי - מנכ"ל קרן הקולנוע

אליאב גיל - לוביסט, מייצג את אקו"ם

יובל יפת - לוביסט, אהבה

יער אמיר - לוביסט פורום מוסדות התרבות

רחל איזקס - אורחת של חברת הכנסת רות קלדרון

יהודית גידלי

י.ר. חבר המתרגמים
<תקצוב גופי תרבות ע"י משרד החוץ ומשרד התרבות והספורט>

אנחנו רוצים להתחיל באיחור קל. תראו, הנושא שאני ביקשתי לדון בו, עלה בביקור שערכה הוועדה לפני חודשים ארוכים, במוסדות תרבות בצפון, בפריפריה הצפונית. ועלה שם הנושא של תקצוב, תקציבי תמיכה של משרדי ממשלה, כפי שאתם יודעים, מבחינת הנחיות החשב הכללי, לא יכול להיות גוף ספציפי, שמקבל תמיכה ממספר משרדי ממשלה. ועלה שם העניין של תמיכות, מצד אחד, ממשרד התרבות, התרבות והספורט, ומצד שני, המשרד החוץ, ופעילויות של גופי תרבות שקשורים בפעילות בחוץ. ועל זה רציתי והסבירו לי שזה שני קווים שלעולם לא ייפגשו. למרות שיד אדם קבעה את הכללים ואת ההנחיות ויד אדם כמובן יכולה לשנות. על זה רציתי שנדבר, בצורה מאוד ממוקדת. יש לנו, לצורך הפגישה הזו, 50 דקות, לא חייבים לנצל אותם אבל זה מה שיש לנו. בבקשה, גבריאל מאיר.

אני סגן יועץ משפטי במשרד התרבות. תוך כדי זה שאנחנו טיפלנו בחלוקת תמיכה שוטפת ב- 2013, מערך הביקורת מטעם החשב הכללי שבעצם פועל לצידנו בחלוקת התמיכות, הסב את תשומת ליבנו למקרים כפי שאתה תיארת כרגע, שבו המשרד תומך באיזה שהוא גוף או באופן שוטף באופן כללי, או לצורך פרויקט מסוים, ובאותם מקרים, אותו גוף גם קיבל כספים מקשתו"ם, בהקשרים שבהם קשתו"ם עובד.
אנחנו הצפנו את העניין הזה. מדובר כאן באיזה שהוא בעיה של תיאום משפטי בין משרדי ולכן גם ערבנו את משרד המשפטים. אנחנו, במקרים של שנה שעברה, קיבלנו החלטות בעצם אד הוק, הרי צריכים לקבל החלטות, עד סוף שנת התקציבים ואנחנו ביקשנו ממשרד המשפטים שיעזור לנו לגבש איזה שהיא גישה רוחבית לדברים האלו, כי הם בסך הכל מאוד דומים. אנחנו רואים כאן שני סוגים של מקרים, אחד אנחנו מכנים אותו ייצוא תרבות, כאשר משלחת ישראלית של אמנים יוצרים יוצאת לחוץ לארץ ויש מקרה אחר כאשר אמנים מחוץ לארץ מגיעים לכאן והאחרון הוא דווקא יותר בעייתי, כי כאן הם מכירים באיזה שהוא מרכיב קשתו"מי בחבילת הסיוע הכספי שמגיע, הרי יש לזה השלכות רוחב מסוימות כי בהיותנו ארץ קטנה, הרבה מאוד גופים מקיימים פעילות באמצעות אורחים שמזמינים מחוץ לארץ וצריכים לדעת האם ואיך ניתן לגשת לזה, כאשר כמובן המטרה של כולנו זה לא לפגוע ביחסי החוץ של המדינה, כאשר אנחנו כולנו גם מכירים ורגישים לכך שהנדבך התרבותי הוא נדבר מאוד חשוב בעניין הזה. זהו, ככה באופן כללי.

פתרתם את הבעיה?

אנחנו ישבנו עם עו"ד ארליך בשבוע שעבר ישיבה ראשונה בהשתתפות קשתו"ם, אנחנו ועו"ד ארליך, ומשרד המשפטים, קיימנו דיון של כשעתיים, שהוקדש רובו בעצם.

זה התשומות שעתיים. מה התפוקות?

התפוקות זה שקשתו"ם יעביר חומרים מסוימים לעו"ד ארליך והוא ילמד אותנו. אנחנו כנראה נצטרך לשבת בקרוב לעוד שיחה. אבל הנושא כבר בטיפול ובדיון.

כן. משרד החוץ, מי ידבר? בבקשה.

אני ראש האגף, סמנכ"ל במשרד החוץ וראש האגף לקשרי תרבות ומדע. אכן, ישבנו אצל עו"ד ארליך והסברנו את עמדתנו והסברנו יותר מכל את המנדט של קשתו"ם, שאחראי על ייצוא התרבות, כמו שבכל מדינה נאורה שהיינו רוצים להידמות לה, יש מכון לתרבות, כמו ה- British Council הבריטי, כמו ה- Istitut francais הצרפתי וכיוצא באלה, לנו אין והייתי שמח שיהיה ואם לוועדה הנכבדה יש עניין בכך, הייתי שמח אם היינו מפתחים את ההזדמנות, את הדיון הזה, לדיון רחב יותר על הצורך להקים לצד משרד החוץ יחידת סמך ממשלתית או מכון מקצועי. אני חושב שדרך זה, גם היינו פותרים חלק מהסוגיות האדמיניסטרטיביות הללו. מכל מקום, אני מאמין ואני נוטה להאמין שגם הוועדה חושבת שישראל לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על ייצוא היצירה התרבותית שלה ועל כן, הדגשנו שהפעילות שלנו היא פעילות פרופר של ייצוא, דהיינו, אני תמיד נותן את הדוגמה ואחזור עליה גם הפעם, בזכות הכספים שמקבלת להקת בת-שבע כדוגמה ממינהל התרבות, היא מקיימת את פעילותה בארץ. אם נקצין, אפשר לומר שגם ללא הסיורים בחו"ל, להקת בת-שבע יכולה להמשיך להתקיים ולפעול בארץ אבל ללא השתתפות שלנו, השתתפות שבאה לבטא את האינטרס.

מה גודל התקציב שלכם, שמיועד לתמיכה בגופים תרבותיים?

התקציב שעומד, העניין הוא מעט מורכב ואני אנסה להסביר. התקציב שעומד בשנתיים שלוש האחרונות לרשות אגף קשתו"ם ככזה, הוא כעשרה מיליון שקל, בסך-הכל.

תמיכות?

אנחנו לא קוראים לזה תמיכות. אנחנו לא עובדים על בסיס ועדת תמיכות, כמו שקיימת ועדה כזו במשרדים אחרים. אנחנו, ההחלטות שלנו במשך שנים הוגדרו רכישות ואנחנו בכל מקרה, עובדים על-פי שיקולים משרד חוציים, נקרא להם, שיקולים מדיניים, משרד חוציים. יש מאז רפורמה שנעשתה לפני שנים אחרונות, שהחליטה לבזר את תקציבי הפעולות וביניהן פעולות הדיפלומטיה הציבורית, לבזר אותן גם אצל האגפים המדיניים, הגיאוגרפיים השונים, גם שם יושב תקציב של דיפלומטיה ציבורית, שמופנה אל השגרירויות ויש פרה רוגטיבה לראש הנציגות, לשגריר, שגרירה או לראש הנציגות, להחליט בתוך סעיף דיפלומטיה ציבורית, איזה חלק הוא רוצה או היא רוצה להפנות לכיוון התרבות. זאת אומרת, נטו.

בוא ניקח דוגמה, נדמה לי שהביקור היה בלהקת המחול הקיבוצית, שיוצאת. עכשיו, איך היא אמורה לקבל סיוע במסלול הזה של משרד החוץ?

להקת המחול הקיבוצית פונה, יש לנו פה נציג של להקת המחול הקיבוצית. היא פונה אלינו, משתפת אותנו בסיורים שעל הפרק. אנחנו מאוד שמחים לשמוע ממנה על אותם סיורים שיש להם כיסוי תקציבי מלא. אבל במקום שאין להם כיסוי תקציבי מלא, אנחנו, תפקידנו לשנס מותניים, כדי לגרום לסיור להתקיים, מפני שזה במרבית המקרים, אינטרס שלנו. ואז בסיג ושיח פנימי בין האגף שלנו לבין האגף המדיני, הגיאוגרפי, שבו מתקיימת הפעילות והשגרירות שלנו, יחד אנחנו מגיעים, אני מקווה, לתוצאה שמאפשרת ללהקת המחול הקיבוצית לצאת לסיור.

ואתם מעבירים כסף או שאתם משלמים הופעה? איך זה עובד?

אנחנו, זה תלוי בתקופות.

אנחנו התאספנו לעסוק בגועל נפש, אז זה לא, תכל'ס.

אתה יודע, אנחנו אנשי תרבות, אנחנו לא - - -

כן, כן, אצלנו, פולנים לא מדברים על כסף.

אצלנו גם הגועל נפש הוא מלא בניחוחות תרבות. אנחנו, זה תלוי בתקופה. יש תקופה שמודיעים לנו אנשי הכספים שלנו, שאסור לנו בשום פנים ואופן לרכוש כרטיסי טיסה, מפני שיש איזה גזירה של החשכ"ל, שכל כרטיסי הטיסה הממשלתיים צריכים להירכש בחברה ממשלתית שנקראת ענבל, שזכתה במכרז. זוהי גזירה נוראית על מוסדות התרבות ואני מניח שחלקם יוכלו להתבטא כאן ואנחנו משתדלים להילחם בגזירה הזו, עם הצלחות חלקיות. חברת הנסיעות הממשלתית היא גם מסורבלת, גם להקות בדרך-כלל, יש להן סוכנים שאיתם הן עובדות במשך שנים ואותם סוכנים עושים את המאמצים ואת האקרובטיקה כדי להמציא להם את תנאי הנסיעה הטובים ביותר.
אנחנו נתקלנו בעבר במקרים בהם להקת מחול יצאה ובסוף שבוע נקע אחד הרקדנים את רגלו, חברת ענבל, חברת הנסיעות הממשלתית, אינך יכול למצוא מישהו בסוף השבוע, אינך יכול, אין לך את הגמישות שמחויבת. אז יש תקופות שאונסים אותנו לעבוד עם ענבל, יש תקופות שיש לנו, אנחנו מקבלים פתאום איזה משב רוח של פתיחות מכיוון החשבות ואומרים לנו – בסדר, אפשר לתת ללהקה לעבוד עם הסוכן שלה וכו' וכו'.

טוב.

אנחנו בדרך-כלל, על כל פנים, הפרינציפ שלנו הוא לכסות את החלק שהוא מחולל הסיור. אנחנו לא מעבירים, זו סוגיית כפל התמיכות. אנחנו לא מעבירים ללהקת בת-שבע או ללהקה הקיבוצית, לצורך העניין, כספים שמיועדים להפקה חדשה. אנחנו מייעדים אך ורק תקציב מחולל נסיעה לחו"ל.

אז זה טיסות או מלונות?

או מטען, לפעמים כשצריך, כשיש מטען ללהקה.

משרד האוצר, בבקשה.

אני מהחשב הכללי.

יעל פריש, רכזת המשרדים החברתיים, באגף החשבות הכללי.

אני אתייחס פה לשתי הנקודות, גם העניין של כפל תמיכות וגם העניין של חשבות משרד החוץ. כפל תמיכות כמו שגבי ציין קודם, אז נעשית איזה שהיא פעולה שמובלת על-ידי משרד המשפטים וחנן ירחיב עליה בהמשך של לנסות להסדיר את כל הנושא הזה של כפל תמיכות בין משרד התרבות לקשתו"ם, כשאנחנו מעוניינים איכשהו - - -

אני לא הצגתי. נמצאים איתנו חברי הכנסת רונן הופמן ורות קלדרון. ד"ר רונן הופמן וד"ר רות קלדרון. בבקשה, יעל.

בכוונתנו להגיע לאיזה שהיא הסדרה שתמנע את העניין הזה של כפל תמיכות, שנפריד בין הפעילויות. ונברר למה קשתו"ם מייעדת את התשלום שלה ולמה משרד - - -

זאת אומרת תיצרו חריגה.

צריכה להיעשות על זה עבודה רוחבית, זה לא רק.

זה בשקלים, זה בדולרים.

אפשר גם. מדובר על עבודה רוחבית בין משרדית, מעורבים פה ארבעה משרדים, לפחות בסיפור הזה, כשכפל תמיכות זה לא רק בעיה של משרד החוץ ומשרד התרבות, יש עוד כל מיני משרדים שעושים פעילויות דומות ולכן אפשר לראות את זה ככפל תמיכות ותיעשה עבודה בשילוב, בהובלה של משרד המשפטים ושלנו, כדי לנסות באמת לאבחן ולהפריד בין הפעילויות, כדי למנוע את הבעיה הזאת של כפל תמיכות. זה עבודה שהתחילה, היא מתנהלת. זה כל מה שקשור לכפל תמיכות.
כל מה שקשור לחשבות, אז נמצאת פה גם נציגת החשבות שאולי היא תוכל להסביר את הדברים קצת יותר טוב. נציגת החשבות של חוץ. זה נציג החשבות של תרבות, יש פה גם נציגת החשבות של חוץ.

כרגע, כל פעילוץ קשתו"ם יוצאת כרכש, לא כתמיכות. הפעילות של תרבות מול גופי התרבות היא יוצאת כתמיכות והפעילות של קשתו"ם - - -

וזה אפשרי?

גם פה אנחנו צריכים לעשות איזה שהיא עבודת הסדרה ולנסות להבין למה היסטורית זה יוצא כרכש ולא כתמיכות. יש היסטוריה של זה במשרד החוץ, לא ניכנס לזה כרגע. אבל גם, צריך לראות אם זה באמת מתאים יותר לרכש ולא לתמיכות, אבל זאת העבודה שאנחנו נעשה בינינו. אבל ברגע שזה יוצא כרכש, יש כללים מוגדרים, יש תקנות חובת מכרזים.

זה מופרך לגבי תרבות. זה מופרך לחלוטין.

זה לא מופרך, כי יש תקנות פטור שמיועדות לתרבות, יש 3.11 שזה מיועד לאמנות ותרבות ויש 3.29 שזה ספק יחיד ואני יודעת שהמשרד כן הולך עם התקנות, כן משתמש בתקנות האלה בכל מה שקשור לתרבות. אבל הבנתי מסופי, שוב, אני לא ביום-יום של העבודה הזאת, הבנתי מסופי שהרבה דברים באמת קשורים לתהליך והתהליך, אין מה לעשות, הוא מחויב המציאות. צריך לעבור ועדת מכרזים, לפעמים גם ועדת פטור. מנסים לייעל את זה ולעשות את זה כמה שיותר מהיר. אנחנו תחת מערכת כללים מחייבת ממשלתית.

כן, משרד המשפטים, בבקשה.

כבוד היושב ראש, אפשר רק הערה אחת פה?

כל עוד אנחנו ניצמד לז'רגון של משרד האוצר, אז עמוס עוז הוא ספק שירותים, א.ב. יהושע הוא ספק שירותים, אגי משעול היא ספקת שירותים וכו' וכו'. העניין כולו הוא מופרך ומביך ולכן אני חושב, ושוב, אני מחזיר את הכדור לכבוד היושב ראש. אני חושב שצריך ללכת על מבנה אדמיניסטרטיבי אחר, נאור, שמתאים לעיסוק שבו אנחנו עוסקים.

משרד המשפטים, בבקשה.

אני מייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים. אני שמח שהנקודות האחרונות שעלו פה, הוצגו או התחילו לעלות, באופן שחורג מהשאלה של הכפל. אני אתחיל בשאלה של הכפל, אבל אני ארחיב את זה גם לנקודות האחרונות של דרכי המימון שמקיים משרד החוץ לגבי פעילויות תרבות, בארץ ובחו"ל.
המושג של כפל תמיכה הוא לא מושג חדש, הוא מושג שמעוגן בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה שעוסקת בנושא תמיכות ובאופן כללי, התכלית של ההוראות שבאות למנוע כפל, הן ראשית מינהל תקין, כמובן שלא תיתמך פעילות בשווי שעולה על עלותה, בגלל שמשרדים שונים תומכים בה. אבל גם במובן הרחב יותר, גם אם התמיכה המצרפית, המצטברת, היא לא עולה כדי עלות הפעילות, עדיין, יש חשיבות וצורך שבסופו של דבר, תמיכה ומימון של פעילות לקראת תמיכה, יגיע בסוף מצינור אחד. גם אם לפני זה היה איגום של מספר מקורות, וזה בעיקר מההיבט של השוויון והיכולת של השוואה בין גופים שונים, שמקיימים את הפעילות ולא שאחד ייתמך על-ידי משרד אחד, שיהיה משרד הבית שלו ואחר על-ידי משרד אחר וכל אחד לפי כללים שונים ובדבר שיוצר חוסר שוויון.
פה המקרה הוא, המקרה הזה, שמשרד החוץ ופעילויות התרבות שקשתו"ם תממן, הוא באמת לא מקרה רגיל, מכלל הדברים שנאמרו פה, על האופי הייחודי של הפעילות, ולכן צריך להתייחס אליו באופן, לבחון אותו, גם בעיניים אחרות ולכן אנחנו, כשהדבר הובא לפתחנו, והוצג בעיקר על-ידי משרד התרבות, אנחנו התחלנו לבחון את הנושא הזה. ביקשנו נתונים. בסופו של דבר כינסנו דיון שכפי שצוין, היה אצלנו בשבוע שעבר, שמראש הוגדר לא כדיון שבא להכריע הכרעות אלא יותר כדי להבין את הנושא וכדי לרכז את המאמץ באיסוף הנתונים והבנת התמונה, על מנת שנוכל לקבל בהמשך את ההחלטות.
אני לא מתחייב כרגע לגבי ההחלטות, אני לא יודע מה הן יהיו. כיוון, פיתרון אפשרי כמו שכבר גם הוצג קצת קודם, כמו שאנחנו עושים לפעמים גם במקרים אחרים, זה לאבחן בין סוגי הפעילויות השונים, כמו למשל הדוגמה שהוזכרה פה, נניח הפקה מול נלוות או עניינים כאלה, רוח. זה לא מובן מאליו וזה לא טריוויאלי, הרבה פעמים צמיחה מיועדת לממן תמיכה בתחום מסוים, בגוף מסוים, מיועדת לממן את כלל הפעילות באופן גלובאלי וההבחנות האלה, צריך להיזהר שהן לא יהיו מלאכותיות, רק כדי להתגבר על קשיים שיש לנו. מצד שני, כמו שאמרתי גם וכמו שנאמר, ברור שהמקרה הוא ייחודי.

העניין של כפל תמיכות יטופל על ידינו לגבי, אצל כלל משרדי הממשלה, כשאנחנו מזהים מספר משרדים שתומכים באותו תחום, לכאורה באופן, על אותה פעילות, אנחנו נדרשים לעניין הזה.

תגיד לי, אבל מה, מה מסובך בעניין של אירועי תרבות על-ידי גופי תרבות ישראליים שמופיעים בחו"ל ומקבלים את הגושפנקה של משרד החוץ. מה מסובך להפריד את זה, מהתמיכה הכללית, המסודרת, של משרד התרבות לגופים, על-פי מבחני תמיכה מורכבים כשלעצמם.

אני מודה לך, כי זה מכניס אותנו בעצם אולי לנושא העקרוני יותר, וזה הנושא שאנחנו גם נחשפנו אליו כבר גם בעבר, אבל ביתר שאת סביב הנקודה הזו וזה בעצם דרכי המימון של משרד החוץ של גופי תרבות שונים. וכבר הוזכר פה שיש רכש ויש תמיכות ויש ועדת תקצוב ישיר. בתקציב של יחידות שנמצאות אולי בחוץ לארץ וחלק מתקציבן הכללי, הם גם מממנות פעולות תרבות, אולי במקביל לפעילות שעושה האגף של קשתו"ם והדברים האלה מוסדרים.

זה לא במקביל. זה בהשלמה.

בהשלמה. בהשלמה. משרד החוץ אמנם פועל בחוץ, אבל הוא לא משרד אקס טריטוריאלי וגם הוא כפוף לכללים ולנורמות שחלות על כלל המשרדים. אני חייב לציין שבהרבה מקרים זה טענה שהיא לא חדשה לנו. כלומר, משרדים רבים סבורים שהפעילות שלהם היא באמת מיוחדת ושונה.

בסדר, בוא נעזוב עכשיו. תראה, אחת הבעיות תמיד שאנחנו עושים מייד רוצים לפתור את כל הבעיות. אני מדבר על דבר מאוד קונקרטי. דרך אגב, אני גם חושב שהמסלול של רכש הוא יותר הגיוני מאשר מסלול של תמיכה, כי משרד החוץ לא תומך בלהקת בת שבע או בלהקה הקיבוצית או בתזמורת א', ב' או ג', בתמיכה בבסיס הקיום שלהם אלא הוא משתתף במימון ההוצאות שיש להם, כתוצאה מהנסיעה לחו"ל.

זו תמיד היתה טענתנו.

הצורך הוא בהפרדה בין המימון של משרד התרבות למימון של משרד החוץ, במקרה הזה.

נכון.

יכול להיות שזה כיוון שאפשר לחשוב עליו, של פעילות בארץ מול פעילות בחו"ל.

ראש עיר שחותם עם זמר או להקה ליום העצמאות, עושה מכרזים? התשובה היא ברורה.

אני מקווה שהוא עושה את זה באמצעות תקנת פטור.

הוא עושה תקנות, אבל לא בצורת מכרזים.

הוא עדיין בתוך המסגרת החוקית במקרה הזה, של דיני מכרזים.

גם הרכש שקשתו"ם רוכש מגופי התרבות, ... והוא הולך בתהליך של פטור.

אומרים פה רכש והיה פה ככה, הערה מצד של משרד החוץ, כי באמת אני רוכש, המונח רכש פה, אנחנו גם מרגישים שהוא קצת לא נכון.

זה לא רק לא מתאים, זה צורם.

חוק יסודות התקציב קבע בסעיף 3.א. שבאופן כללי, פעולות של מוסדות ציבור כדוגמת מוסדות התרבות, ייעשו כתמיכות. ככלל. למה? כי זה באמת יותר, זה המטריה, זה הנושא. ולכן אני אומר, הנושא הוא מורכב, הרכש מצד אחד, הוא לא בטוח שהוא מתאים, תמיכות יש להן את החסרונות שלהן ולכן אנחנו צריכים לבחון את זה. אבל אני אומר, השאלות ששאלת, אדוני, עולות בחו"ל, מה הבעיה. אני יכול למשל להעלות אילו גופים זוכים למימון הזה. האם כל גוף זוכה או האם כל גוף מתאים או מי קובע שהוא מתאים ומהם הכללים. האם קיימים כללים. לפחות עקרונות, אני לא מדבר ברמת הכללים מפורטים.

לא לא, תנחו את משרד החוץ לקבוע עקרונות.

אני אומר, זה חלק מהתמונה הרחבה יותר.

היתרון של תמיכות והחשיבות שלהם, וזה עקרונות שצריך לשמור עליהם גם בהינתן נורמות אחרות, מקבילות, כמו רכש, זה השקיפות, זה השוויוניות במידת האפשר בהתאם למטריה, ההזדמנות שניתנת לגופים, לפחות לנסות ולקבל.

מה, להערכתך, לוח הזמנים?

שנים.

תודה רבה, גברתי. אני לא יכול להתחייב ללוח זמנים. אנחנו, זה תלוי גם בקצב העברת הנתונים ממשרד החוץ, שעד כה לא היה מהיר ושיתוף הפעולה שנזכה לו, אני יכול לציין שלפני כן, ארבע שנים ביקשנו ממשרד החוץ להתייחס למספר מבחני תמיכה שקרה פה ההיסטוריה, היו מבחני תמיכה למשרד החוץ ובאיזה שהוא שלב הוא עבר ממסלולי תמיכות בתחומים מסוימים למסלולי רכש והמבחנים נשארו כמבחני תמיכה. ביקשנו התייחסות, האם, אולי ניתן לבטל אותם, לא קיבלנו אותה עד כה. אז לכן אני אומר, הקצב לא תלוי רק בנו, אני מקווה שהדברים יתקדמו ונכריע בסוגיות האלה.

אדוני היושב ראש, אפשר לומר מילה? אני מסוזן דלל, שלום.

שנייה, שנייה, בבקשה. אני רוצה לשמוע את שמעון.

אני רוצה להגיד שני דברים ברורים. אחד, שמבחינת משרד התרבות, כל פעילות תרבות שמתרחשת בארץ, או מחוץ לגבולות המדינה, אנחנו בעד, אנחנו נרצה שפעילות כזאת רק תלך ותגבר. שיתוף הפעולה שלנו עם משרד החוץ בכל מה שקשור לפעולות שאנחנו יוזמים ורותמים את משרד החוץ, הרי שרפי ואנשיו הם שותפים מלאים שלנו. הביאנלה בוונציה היא רק דוגמה אחת. ואני כן, בהמשך למה שחנן אמר, הייתי רוצה רק להשלים איזה שהיא אמירה שלנו, שאנחנו היינו שמחים במשרד התרבות, כן להיות שותפים וכן להיות או לפחות ברמת ההשתתפות באותן ישיבות שבהן משרד החוץ מקבל את ההחלטות, את מי להוציא, איך להוציא, מה להוציא, כמה להוציא, איפה להוציא, שאנחנו גם כן נוכל להיות לפחות ברמת משקיפים או ברמת, כמו שבדיוק נציגי משרד החוץ נמצאים אצלנו בפעולות שאנחנו מוציאים החוצה.

חברת הכנסת קלדרון.

אני רציתי לשמוע את סוזן דלל.

בבקשה. לא, חשבתי שאת ממהרת. בבקשה.

אני ממהרת, אבל אני רוצה קודם להקשיב. שרנסקי נותן עכשיו סקירה ואני קרועה קצת.

תודה. יש פה מספר דברים לא ברורים גם והייתי רוצה לשמוע מנציגי האוצר והמשפטים את המינוח המדויק של כפל תמיכות, במה מדובר הדבר. האם כמו בחשיפה בינלאומית שיצרנו לפני 20 שנה שמביא ארצה 140 קניינים מרחבי העולם והפיץ את המחול לעולם וגם שותף משרד התרבות, וגם, הוא לא שותף, הוא מארח את האורחים מחו"ל, משרד החוץ, האם זה נקרא כפל תמיכות. וכל עניין המכרוז. האם פסטיבל ליון צריך לפנות לממשלת ישראל, להוציא מכרז, את מי הוא רוצה להזמין לפסטיבל בליון שהוא פנה ללהקת המחול בת-שבע, כי זו להקה בינלאומית. זו השאלה? אני רוצה לשמוע תשובות. יש כאן בעיה של מינוחים, גם אני חושב, יותר מכל דבר.

מינוחים מעולמות שלא נפגשים.

למנח את זה נכון, שנבין מה אנחנו אומרים.

אני אשמח להיכנס לשיחה.

כן, בבקשה, חברת הכנסת קלדרון.

אדוני יושב הראש וחברי רונן הופמן, שעוסק הרבה בשאלה של איך להציג את עצמנו בעולם ומכובדיי, אני מרגישה, אם אני מבינה נכון שיושבים כאן גופי התרבות ויושבים כאן האנשים שצריכים לנהל את האדמיניסטרציה כמו שנכון, כמו שראוי. אבל אם אנחנו מייצגים את הציבור, הייתי רוצה לומר קודם כל שכדי שיהיה לנו משרד חוץ שמייצג אותנו באופן מכובד בחוץ, הרבה יותר, בעיני, הרבה יותר מכל ההסברה שלנו, התרבות עושה עבודה, כל מופע תרבות, עושה עבודה בלתי רגילה. אני חושבת שכל מי שיושב בחדר יודע את זה ואני מקווה שגם שר החוץ חושב כך. ולכן, נדמה לי שהבעיה האמיתית היא לא שהאנשים שעובדים קשה מאוד בשמירת נהלים ישנו את 933 או 9, אלא שיהיה יותר מימון לתרבות במשרד החוץ. זאת אומרת, צריכה להיות כאן מדיניות שאני רוצה להגיד, כחברת כנסת, שאני מבקשת מהשר ואני אנסה גם, או אנחנו יכולים אולי כוועדת החינוך, לגשת את השר ולהגיד – התקציב של תרבות צריך להיות גדול יותר. אחר-כך אני בטוחה שלכם יהיה קל יותר, זאת אומרת, לא יהיה לכם איכפת אם אותו סכום מגיע מצינור אחד ולא מהשלמה של שני צינורות, העיקר – שתוכלו לממן את הלהקה.
אני הייתי לפני שנה באוסטרליה, בפסטיבל מלבורן, ביקשו ממני להביא כמה מופעים והם היו מוכנים לממן את הצד שלהם ולא מצאתי בארץ מימון לצד השני ואני חושבת שזה חבל נורא למדינת ישראל על כל מופע שלא מתקיים.

אני גם שואלת אתכם, במה אנחנו, כחברי כנסת, יכולים לסייע. אני לא מומחית בתחום הזה ויכול להיות שאני לא הבנתי, ושהתקציב מספיק, אבל יש לי הרגשה, גם מחיי מחוץ לארץ וגם מחיי פה בבית, שאין מספיק תקצוב באופן כללי לתרבות, כמדיניות חוץ. ואז אולי לא תהיה את הבעיה.

תמיד יהיה חסר.

ואם אנחנו כבר מחוקקים.

יש עכשיו הצעה שלנו שאנחנו מקווים שתהיה פתיחות לשמוע אותה. אתה ציפית לתשובה על השאלות של טרמינולוגיה.

הייתי רוצה לשמוע תשובות, כן. אני באפלה. גברתי, יעל.

זאת אחת מהנקודות שאמרנו בהתחלה שאנחנו צריכים לבחון, למה באמת משרד החוץ יוצא לפעילות הזאת כרכש, זה משהו שאנחנו צריכים להבין, כמו שחנן אמר, היו למשרד החוץ מבחני תמיכה בעבר, משרד החוץ העדיף ללכת למסלול של רכש ולא למסלול של תמיכות. במהות, יכול להיות שבאמת אנחנו מדברים פה יותר על תמיכה. אנחנו לא רוכשים שירותים, הממשלה לא מקבלת איזה שהיא תמורה ממשית בעד הפעילות הזאת, אלא אנחנו מעודדים איזה שהיא פעילות, כדי לשפר את יחסי החוץ של המדינה וכל מיני מטרות - - -

זה לא רכש של מופע מסוים, ספציפית?

אבל רכש זה של מופע, זה נניח, בטרמינולוגיה הכי פשוטה זה אם נניח הייתי עושה מופע לעובדי המדינה והייתי מביאה את שלמה ארצי, הייתי רוכשת את שירות שלמה ארצי והייתי מקבלת תמורה ממשית. פה התמורה היא, ברור שכולנו מרוויחים מזה שיש - - -

שיפור הדימוי הישראלי בחו"ל?

כן. ברור שיש תמורה ממשית, תמורה מאוד חשובה של ייצוא התרבות הישראלית ושיפור מעמדנו בחו"ל, אבל יכול להיות שמהותית, אם מדברים על טרמינולוגיה, היא יותר מתאימה לתמיכה. ולכן צריך באמת לעשות פה איזה שהיא עבודה. צריך לעשות שיעורי בית עם משרד החוץ, להבין למה הם מגדירים את השירותים האלה כרכש ולא כתמיכה.

בכל אחד מהמסלולים, אם אנחנו, אמרת פה באמת הרבה בירוקרטיה ומנהלות. כן, לכל אחד מהמסלולים יש נוהל, נהלים מחייבים.

אני מאוד מכבדת אדמיניסטרציה ובירוקרטיה.

נכון, לפיהם צריך לפעול, לכאן או לכאן.

אבל צריך שהכסף יגיע.

אבל יכול להיות, יכול להיות, יעל, שלבירוקרטיה, למרות המונחים, הוראות חשכ"ל הם סינונים לרוח הקודש, יכול להיות שההמצאות והיצירתיות של הוראות חשכ"ל אינן מתאימות למה שקשתו"ם צריך לעשות ולכן חברת הכנסת קלדרון, אני חושב שאולי לא היית פה קודם כשאמרתי, אני חושב שצריך לשדרג. העניין של גודל התקציב, תמיד יהיה issue פתוח, לא רואה בעתיד הנראה לעין שנהיה שבעי רצון ממה שמעמידים לרשותנו. אבל אני חושב שצריך לשדרג את הקשתו"ם באיזה Brithsh Council צנוע, בלי פרטנזיות ובלי מגלומניות ובלי לפתוח סניפים בעולם, אבל לגוף מקצועי שעובד, כמובן בשקיפות, כמובן תחת בקרה, אבל כנראה לא בתוך הז'רגון של משרד האוצר.

גם שם לא פתרת את הבעיה, כי זה גוף סמי ממשלתי שניזון מתקציב מדינה, הוא חייב לעבוד לפי הנהלים.

אני רק חייבת להגיד, כמו שאמרתי, רכש של כל מיני משוררים וכאלה, ברור שזה צורם לכולנו כשאומרים רכש, אנחנו לא - - -

זה לא רק צורם, גם קיבלנו כבר תגובות שהעמידו את עובדי המדינה ואת הממשלה בתקשורת באור מאוד מביך.

אין ספק. אני רק אומרת שכשאנחנו במערכת כללים מסוימים, אז צריך לחשוב איך להתאים אותה בצורה המיטבית לכל פעילות ואני חושבת, אני שוב, לא הייתי חלק מאלה שהגדירו או קבעו את חוק חובת מכרזים, אבל תחת המערכת, ניסו באמת למצוא את הפתרונות האלה למקומות הייחודיים, כמו פעילויות של משרד החוץ, טלוויזיה חינוכית, כל מיני כאלה שמתעסקים באמת יותר עם אמנים, טאלנטים כאלה ואחרים, כל מיני שירותים שהם יותר ייחודיים ויש את זה, יש, זה קיים. צריך לדעת להשתמש בזה נכון וצריך גם לחשוב איך מייעלים את זה.

מה שכן, צריך להבין שיש איזה שהיא מערכת, יש ועדות שצריך לעבור. קשה מאוד לדלג על הכללים. זה גם לא נכון לדלג על הכללים.

אני רק רוצה להתייחס למה שאמרת על להקת בת-שבע. שמעתי את הסיפור הזה, אני חושבת שהוא - - -

הזוי, נכון? הזוי.

לא. ממה שהבנתי הוא גם לא נכון.

הוא מאוד נכון.

לא לא, רק שנייה. אני רוצה, יאיר, היתה, אנחנו קיבלנו חשבת חדשה מן האוצר וסגנית חשבת חדשה שיושבת פה איתנו ובאופן טבעי, הגברות המכובדות האלה היו צריכות ללמוד את משרד החוץ ובתוכו גם ללמוד את קשתו"ם. היתה בהתחלה איזה שהיא שאלה שכוונה לעניין, מה פתאום הפסטיבל ההוא דווקא את זה וכו', ונדמה לי שהעניין הזה הובהר ואנחנו לא נדרשים יותר לפתוח. זאת אומרת, הייתי, בעניין הזה אני חושב שאני יכול להרגיע אותך ואני מניח שסופי יכולה לאשר. אנחנו לא נדרשים לבקש מאביניון לעשות מכרז או להסביר למה הוא רוצה רק את בת-שבע. זה, נדמה לי, כבר מאחורינו ופה אפשר להיות רגוע.

מה שכן, צריך לחשוב על איך באמת כל הגופים בארץ, ידעו שהם יכולים לקבל את התמיכה, רכש, ממשרד החוץ. יכול להיות שהיום באמת יש מספר גופים מאוד מצומצם, להקת בת-שבע וגופים גדולים ומכובדים, שיודעים שהם יכולים לפנות לקשתו"ם לצורך קבלת הסכומים האלה לנסיעות לכל מיני פסטיבלים או ייצוא התרבות שלהם לחו"ל ויש גופים יותר קטנים, פחות מקושרים או שלא יודעים על זה, ולכן כן צריך לעשות פה איזה שהוא - - -

אין ספק שאיך שהולכים משרד החוץ צריך ליצור איזה מערכת של עקרונות, של איזה סרגל.
מישהו מגופי התרבות רוצה זכות דיבור?

אני ממשרד החוץ ואני רוצה בכל-זאת להרחיב משהו. קודם כל, ב- 2003, כשהוחלט שאנחנו, אסור לעשות כפל תמיכות והמציאו את הפיתרון, באמת הלא חכם, הוחלט שמשרד התרבות לא מתערב. הוזכר פה העניין של הביאנלה, זה הפרויקט היחידי שמשרד התרבות מעורב כספית בפרויקט חו"ל. משרד התרבות אינו נותן אגורה לפעילות בחו"ל, כלומר, הכל אנחנו במשרד החוץ אחראיים על הפעילות בחו"ל. יש דבר אחד. אין להקה שנוסעת לחו"ל וגם אם אין לנו כסף אנחנו אומרים מצטערים, שתפנה אליך ואתה תגיד אין בעיה, אני לא אתן לפרויקט הזה ליפול. זה תמיד רק באחריותנו. משרד החוץ אחראי על הפעילות בחוץ, בעוד שמשרד התרבות מקיים את הלהקות בארץ. ההבדל הזה הוא מאוד חשוב ולכן ב- 2003 היה צריך להגיד – זה תמיכה חו"לית, עם אספקט חו"לי, וזה תמיכה בבית ואין מה לערב.
אצלנו, אין את הנקודה של שוויון. כל מי שפונה יקבל. אנחנו פרושים על כל העולם. יש לנו נציגויות. אני צריכה להאכיל את קטמנדו כמו שאני צריכה להאכיל את ברלין. אז אם להקה מקבלת הזמנה לברלין ועוד להקה לברלין ועוד להקה לברלין, ייתכן ואני אתן ללהקה אחרת, תמיכה לקטמנדו, כי אני חייבת לפרוש את הפעילות שלי על כל נציגויות העולם. השיקול שלי זה לא רק מי פונה, מי רוצה, OK, אתה תיסע ראשון, אתה לא נסעת, אתה תיסע. השיקולים הם שיקולים של עבודה מול נציגויות, שחלק מההזמנות שמגיעות מהנציגויות מתבססים על החשיפה וזה בעצם המכרז.
אנחנו מקיימים חשיפה בכל התחומים החשובים וזה מאוד חשוב לציין את זה. החשיפה הראשונה שהיתה זה חשיפה למחול, אחר-כך עשו חשיפה לתיאטרון ועושים חשיפה למוסיקה ועושים גם באמנות פלסטית. מביאים אנשים חשובים מכל העולם, כדי שהם ייראו ויתרשמו מה מתאים להם ויבחרו ואנחנו אחר-כך מחויבים לכבד את זה. לפעמים אין איזון. להקה אחת קיבלה פעמיים ולהקה אחת לא קיבלה, אנחנו לא פועלים פה על עיקרון השוויוניות. אנחנו פועלים על עיקרון הפרישה בין מוסדות התרבות החשובים בעולם שאנחנו רוצים להפגין בהם נוכחות ולכן כל המושגים האלה, של רכש וגם כשאתם אומרים – נכון שתרבות פטורה ממכרז, אז תגישו פטור ממכרז. את יודעת מה זה, איזה סרבול זה להגיש פטור ממכרז? את יודעת כמה זה מעכב? זה עוד חודש שצריך להגיש לוועדה וצריך להגיש את כל הטפסים.. הוועדה הזאת, יש לה ערימות, כי היום במשרד החוץ, כל 3,000 שקל חייב לעבור מכרז שזה דבר הזוי. יושבים, הוסיפו עוד עשרה עובדים סביב הנושא הזה, שמכינים חומר לוועדה.

אבל אנחנו הצלחנו לדכא את השחיתות בארץ.

אני אשמח מאוד אם באמת השאלה שאתה שאלת, מה בעצם הבעיה להגיד זה תומך בחו"ל וזה תומך בארץ, זאת שאלה מאוד חכמה ומאוד נכונה ואני חושבת שלאור השאלה הזאת צריך לבוא ולהגיד – רגע, בת-שבע נוסעת לחו"ל, משרד התרבות זה לא מעניין אותו. משרד התרבות לא ייתן לה אף פעם עזרה לנסוע לחו"ל וכל להקה אחרת. זה המנדט של משרד החוץ. לא צריך להמציא.

חברים, תודה.

אפשר רק להעיר שחלק מהפעילות שמשרד החוץ תומך בה מתקיימת בארץ. חשוב לזכור. זאת אומרת, פה גם יש קושי. זה לא הפרדה, חו"ל – ארץ.

ההפרדה ברורה לחלוטין. דרך אגב, משרד התרבות גם לא בדיוק נותן תמיכה בפעילות ספציפית. הוא תומך בגופים, במבחני תמיכה בסיסיים. הוא לא תומך בהופעה א' של בת-שבע בבאר-שבע.

ולכן קשה לעשות את ההפרדה.

אז אין הפרדה אמיתית.

מה זאת אומרת אין הפרדה?

יש גם תמיכה של משרד התרבות.

חלק מזה יכול להיות גם מימון של ייצוא תרבות לחו"ל.

חברים, אני רוצה דווקא לשמוע את גופי התרבות. בבקשה.

אני מנכ"ל קרן הקולנוע הישראלי. אני מצטרף לכל מה שנאמר פה ודברי רפי וכן הלאה, לא אחזור על זה וכן הלאה. אבל כמי שעוסק כמו יאיר בפרקטיקה היום-יומית, יום-יום, שעה-שעה, בייצוא הקולנוע הישראלי בעולם ומתמודד עם זה ממש ברמה היום-יומית ורואה את המצב שבו החברים היקרים בקשתו"ם ואני מוכרח להגיד מילה טובה עליהם, נאנקים תחת כל המערכת הזאת, כדי בכל-זאת לתת לנו את המעט שאנחנו צריכים. אני הייתי מבקש, אדוני היושב ראש, והוועדה, באמת לקבוע אפילו לוח זמנים או משהו, כדי להסדיר את העניין הזה, אחת ולתמיד.
אני נמצא בעניין הזה לא מהיום, ואני רואה כל הזמן את הקושי ברמה היום-יומית, לפחות בתחום הקטן שאני נמצא בו, ואני ממש מבקש ממה שאנחנו שומעים, צריך לעשות עבודה וצריך ככה וככה, שזה בסדר גמור, אבל אני הייתי מבקש לתחום את זה באיזה שהיא מסגרת, שנקבל פעם אחת משנה סדורה ומסודרת – אנחנו, בגופי התרבות, והאנשים מולם אנחנו עובדים.

תודה. בבקשה.

אני סמנכ"ל קשרי חוץ במרכז השלטון המקומי, בתור ראש עיר מצליח לשעבר, חשוב לי להביא לשולחן עוד אספקט של כל הנושא התרבותי.

כל הסוגיה של יצוא התרבות והערים כמכפיל כוח משמעותי מאוד לתדמית של מדינת ישראל בחו"ל, באמצעות הכלי הזה שנקרא תרבות, על פניה המגוונות, זה משהו מאוד מיוחד והייתי רוצה פשוט שאיזה שהוא כלי יעיל יעמוד לרשותן של הערים כדי לפנות וכדי שיתאפשר לאותן ערים ורשויות מקומיות שלא יכולות להרשות לעצמן, למשל מול ערים תאומות אבל לא רק, ערים תאומות זה כלי אחד מני רבים, לייצא את הלהקות שלהן, את כל הטאלנטים שלהם לחו"ל, כמכפיל כוח למה שנעשה ברמת המדינה, ברמת ה- community level, שזה מדבר הרבה ב- people to people, ומי כמוך מכיר, זה משהו שהייתי מאוד רוצה להיעזר במי שיושב סביב השולחן, כדי לעשות את זה בצורה מאוד מוסדרת, על-פי קריטריונים ברורים ובצורה שהיא מאוד מאוד תקינה, כדי לאפשר את הבמה הזאת לכל מדינת ישראל.

תודה. חבר הכנסת הופמן, בבקשה.

היו לי כמה שאלות, אבל בינתיים הצלחתי לקבל תשובות.

לרפי גמזו, שאני מאוד הייתי מעודדת כיוון גדול של מינימום British Council. יש לנו אחד או בעיקר, איך אומרים? אוצרות הטבע שלנו, זה הכישרון ואתה צריך לקבל ידיים פתוחות ללכת עם זה, ושאנשים, לא יוכלו לעמוד בבקשה.

בשביל זה אנחנו צריכים את המחוקקים.

בסדר, בשביל זה באנו.

מלי פולישוק, בבקשה.

תודה. אני מייצגת כאן את אקו"ם, את מי שמייצג את היצירה בתחום המוסיקה בעיקר, אבל גם ספרות ושירה. פונים אלינו לא מעט יוצרים ישראלים בתחומים שאנחנו עוסקים בהם, כדי לעזור להם ולפעמים זה בפרוטות, פה כמה אלפים, פה כמה עשרות אלפים, כי הם רוצים ויכולים להופיע בכל מיני פסטיבלים שיעלו, ישדרגו את השם של ישראל ואתם יודעים כמה אנחנו זקוקים לזה.
אנחנו, יש לנו קרן ואנחנו עוזרים למוסיקאים צעירים, לא רק צעירים, בעצם, אבל זה Peanuts. ובאמת, לאור מה שנשמע פה, אני חושבת שהדרך הנכונה זה מה שאתה הצעת, להקים פה את המועצה לתרבות ישראלית בחו"ל, זה מתבקש. אני חושבת שלא תהיה ברירה אלא לעשות את זה בחקיקה. כי אם נחכה, מבלי לפגוע באף אחד מהפקידים שיושבים פה. עד שיגמרו את הדיונים, זה ייקח הרבה זמן. אני מאוד מציעה לחבריי, חברי הכנסת, לחוקק חוק, להסדיר את הדבר, בוודאי שלא צריכים את זה לפי חוקי הרכש והחשכ"ל, אלא לפי התמיכה וכמובן וכמובן שזה צריך להיות לפי תבחינים מוסדרים מראש, לפי הצרכים של מדינת ישראל בחו"ל וגם לפי צרכים תרבותיים. זאת אומרת, אפשר לבנות כאן תבחינים ברורים, אבל זה ממש חיוני.

כן.

מכון יצוא תרבות.

עוד שאלה אחת ליעל – על כמה זמן מדובר?

זה בדיוק מה ששאלתי.

על כמה זמן מדובר? שנה? חצי שנה? מינוחים ודברים. מה נעשה עד אז?

יושב הראש יכול לדרוש מהפקידות.

אני רוצה להסביר משהו. הבדיקה שאנחנו מדברים עליה, זה לא כיצד לבטל אחוזים גבוהים ככל הניתן, של הכללים שנוגעים למכרזים ולתמיכות, על-מנת שהעסק יזרום בלי ההפרעה של הפקידות והבירוקרטיה המעצבנת. לא זו הבדיקה. הבדיקה היא – כיצד לאפשר קיום של התרבות וקיום של ההופעות בחו"ל וקיום המדיניות של משרד החוץ וכו' וכו', באופן חוקי ונכון, שהולם את הכללים הידועים. לכן, אני אומר, מי שמצפה שעוד חודש יבוטלו כל הכללים או עוד חצי שנה, טועה.

מה אנחנו עושים עד אז?

רגע, לגבי מה עושים עד אז. שנייה, לגבי מה עושים עד אז. צריך להגדיר מה הבעיות שאותן אתה רוצה לפתור בזמן הקצר שאתה רוצה לקצוב.

לי אין בעיה.

מבחינתנו הבעיות זה שיש פה, לא אגיד מצב בלתי חוקי, אבל יש פה קשיים מנהליים או צורך בהבהרת המצב החוקי. אבל אתם, אבל הוא לא יביא ליותר תקציב, הוא לא יביא לפישוט.

לא ביקשנו.

חברים, בבקשה.

אני מלהקת המחול הקיבוצית. כמה נושאים שכבר רפי נגע בהם. הראשון זה כל הנושא של המכרז, זה ממש לא רלוונטי אלינו, כי להקת המחול הקיבוצית היא להקה בינלאומית, עם רמי באר בראשה, מנהל אמנותי. אז הפסטיבלים והאולמות – הם מזמינים אותנו ספציפי, להגיע. זה לא קשור למכרז של הקיבוצים ופתאום בת-שבע או להקת מחול ורטיגו או אחרים, פתאום הם מזמינים מופע אחד, זה מה שהם רוצים. זה כבר מובן מאליו.

ועוד דבר שרציתי להעלות, זה גם זה שאנחנו עובדים גם שנה וחצי או אפילו שנתיים מראש, אנחנו כבר עובדים על עונת 2016 ו- 2017, להזמנות לפסטיבלים באוסטרליה, צפון אמריקה, דרום אמריקה וכו'. אז אנחנו גם, יש לנו גם בעיה שאנחנו פונים לרפי וגם לעופרה, עם בקשות למימון לפסטיבלים ולעזרה עם הטיסות.

יוני, אני קוטע אותך, אני אחדד את זה קצר. זה אחת הסיבות מדוע צריך להקים גוף שהוא לא נשען על הכללים הקיימים. מוזיאונים בעולם סוגרים את התוכניות שלהם. אם אני רוצה להבטיח תערוכה ישראלית במוזיאון יוקרתי, אני צריך לעבוד שלוש שנים קדימה. הפסטיבלים שיוני רוצה להגיע אליהם, סוגרים עכשיו את 2016, 2017 ואולי אפילו 2018. אי-אפשר לעבוד, אם אנחנו רוצים ייצוא תרבות אפקטיבי, אי-אפשר לעבוד לפי חשכ"ל, גם אם נמשיך לעשות בפינג-פונג אם זה רכש או תמיכה או תמיכה ב'. מוכרחים להקים גוף עם שכל משלו. שקיפות, קריטריונים וכו', אבל עם שכל משלו.

היית באמצע הדברים שלו.

הייתי לקראת הסוף. אבל בדיוק, אנחנו צריכים לדעת לענות לפסטיבלים, לאולמות, להגיד להם על מה מדובר ומה התוכנית שלנו ל- 2016 כבר. שאנחנו נדע, מהצד שלנו. אנחנו לא יכולים לחכות, זה פוגע בתעשייה שלנו.

אני מנהלת קרן לשיווק של קולנוע. אחת הבעיות כשבודקים אותנו זה שכל פעם משרד האוצר משנה את מידת הסבלנות שלו לנושא שהועלה על-ידי סוזן דלל. אם יש אורחים, נגיד, שמגיעים לאירועים בישראל והם ממומנים על-ידי משרד החוץ, נגיד המלונות שלהם מכוסים על-ידי משרד החוץ וכיוון שבודקים אותנו תמיד אחורה, אנחנו לא יכולים להתיישר לפי נהלים חדשים. הנהלים החדשים שלכם צריכים להיות תמיד קדימה והשאלה היא, אני חוזרת לשאלה שלא קיבלה פה מענה, האם מדובר פה בכפל תמיכות או במשהו שהוא אפשרי.

כן, בבקשה.

אני מנהל שותף בתיאטרון יפו, מרכז תיאטרון ערבי – עברי. אין לי הרבה מה להוסיף. גם אנחנו מוזמנים להמון מקומות וכולם יודעים את מצבה של ישראל היום ובאמת התרבות הישראלית, ברגע שהיא באה, היא פותחת דלתות, אנחנו מוזמנים לכל מקום בעולם, בגלל שאנחנו עובדים יהודים וערבים ומייצגים איזה פן אחר בישראל, שפויה ודמוקרטית, אז שוב, אנחנו נתקלים כל פעם בעניין הזה של כפל התמיכות, כי אנחנו ממומנים על-ידי משרד התרבות, אז משרד החוץ יכול לעזור. יש דברים שנאמרו.

אנחנו בסיבוב של סיכום. רפי.

הזכיר קודם עו"ד ארליך את העובדה שקשתו"ם מעורבת גם בפעילות בארץ. זה נכון, אבל אני רוצה לחדד את זה. זו פעילות מחוללת יצוא. זאת אומרת, אם אנחנו עושים פה show case, חשיפה בינלאומית, אנחנו מביאים לפה, יחד עם סוזן דלל את אותם 100 פרזנטורים, אותם קניינים שהם מנהלי פסטיבלים למחול או אכסניות מחול, זה הרציונל שמאחורי זה, גם אם הזירה הפיסית שבה זה נעשה, היא נעשית פה, בסוזן דלל בתל-אביב, התוצאה היא בחו"ל, מתקיימת בחו"ל. זה דבר שחשוב להביא אותו בחשבון, כמובן.

כן, למישהו יש עוד משהו חשוב לומר, שעדיין לא נאמר? בבקשה.

אני סגנית חשבת משרד החוץ. כמו שרפי אמר, גם החשבת וגם הסגנית, אנחנו חדשות בתפקיד, מאז תחילת השנה. אני רק רוצה להגיד מספר משפטים. קודם כל, גם לגבי הנושא של חשש לכפל תמיכות. ככל שהוא מתברר כרגע, אנחנו בחשבות לא עצרנו שום התקשרות עם אף מוסד ואף עמותה, למרות שקיים חשש כזה והוא כרגע נמצא בבירור. אז לא נעצרו פעילויות כרגע.

דבר שני שרציתי להגיד, שכחברה בוועדת מכרזים, אנחנו דנים בבקשות האלו מדי שבוע. מה שנאמר פה, שזה לוקח זמן בלתי סביר לאשר את הפטור ממכרז למוסד כזה או אחר, זה לא נכון. אנחנו מתבקשים בנושאים דחופים לטפל במהירות ואנחנו מוציאים החלטה בתוך שבוע ימים.
אני הייתי מציעה שאם אתם יכולים לעשות תוכנית מראש, למספר חודשים קדימה ולהגיש את זה לאגף קשתו"ם, אנחנו, אני גם אמרתי את זה לאגף קשתו"ם, אנחנו נשמח לדון בזה ולאשר לכם מראש מספר אירועים ואתם לא צריכים להגיע תמיד לדקה ה- 90 ולטעון שזה נעצר במשרד החוץ, בוועדת מכרזים. אנחנו פתוחים לזה ואנחנו מבקשים שאתם תפעלו בצורה כזאת שתאפשר גם לנו לדון בבקשות ולאשר אותן מראש ואנחנו נשמח לעשות זאת, עד שאנחנו נגיע למסקנה האם נכון לטפל בזה, בנושא של רכש או תמיכות או להקים מכון לייצוא תרבות או כל פיתרון אחר.

עוד שאלה אחת. כפי שידוע לי, יש עיכוב בתשלומים לבתי מלון מלפני שנה עדיין. תקני אותי אם אני טועה. מכיוון שזה גורם לנו עיכוב בהזמנת אורחים, השנה כבר לחשיפה בינלאומית.

קודם כל, מי שמזמין מלונות בדרך-כלל זה משרד החוץ.

נכון וכך היה. כך נעשה.

ולכן, אני לא רואה, אני חושבת שאם יש טענות כלפי הספקים, אז הם מופנים לחשבות שלנו ולא אליכם, מכיוון שאתם לא חלק מההתקשרות הזאת.

הם פונים אלי מכיוון שהם רוצים שימשיכו לעבוד אתם.

אז אני מבקשת שאתה תפנה אותם אלינו.

אנחנו עושים זאת.

אנחנו מטפלים בפניות האלה.

תודה.

חבר'ה, את נושא העבודה השוטפת לא נפתור פה.

אני רוצה לומר את הדברים הבאים – אחד, אין חולק על החשיבות של יצוא התרבות הישראלית בעולם. אין חולק שיצירת תדמית נכונה למדינת ישראל בעולם, זה חלק מובנה בתפישת העולם של כולנו וצריך לעשות את זה. אין גם ספק שצריך להסדיר את האופן שבו המדינה תומכת, רוכשת, מממנת את פעילות התרבות בחו"ל, צריך להסדיר את זה, על-פי חוקי המדינה. גם על זה אין, אין חולק.
הדבר השלישי שאני רוצה לומר, בעצם משרד החוץ הוא הגורם שאמור לקבוע את מי מממנים, באיזה תנאים, באיזה היקפים. ולצורך זה, צריך משרד החוץ שיהיה לו מיפוי של קריטריונים, קריטריונים עקרוניים, שעליהם אפשר לבחון, מין סרגל, שעליהם אפשר לבחון את הבקשות, מצד אחד, וכמובן גם לעשות ביקורת על משרד החוץ, שהוא אכן עושה שיקול ענייני, שוויוני, ברמות האפשריות, כי זה חלק ממדיניות וחקיקה ממשלתית.
אנחנו נבחן. אני אבחן ואני מזמין גם את עמיתיי, חברי הכנסת, באמת ללכת לכיוון של חקיקה, להקמת מכון לייצוא תרבות ולקבוע למכון הזה באמת את כללי ההתנהגות, עשה ואל תעשה והוא, דרך אגב, הוא לא יפתור מתהליך חוקי להקצאת כספים. הוא רק יבנה את זה בילט-אין במהותו של הגוף הזה, אם וכאשר הוא יוקם. זה באמת לטווח הארוך.
לטווח הקצר – שני דברים. אחד, אני מבקש מהגורמים, אם זה חשבות משרד החוץ, אם זה משרד החוץ, אם זה משרד המשפטים, לתקופת הביניים, נא להיות יותר קלים וגמישים כדי לאפשר את המשך הפעילות כפי שאתם עושים את זה. אנחנו, אני מבקש, תראו, הכנסת יוצאת לפגרה בסוף החודש ואחר-כך יש לנו חגים. אנחנו נקיים פגישה נוספת, אחרי שאתם תעשו את כל שיעורי הבית שלכם ותגיעו למסקנות שתוכלו להציג לנו, בתחילת חודש נובמבר. זה מתאים?

אני מקווה. נעשה מאמץ לבחון את השאלות, להגיע עם התשובות.

זה הרבה זמן. אני עומד על כך שבתחילת נובמבר ייקבע פה מפגש.

לעתים המסקנות לא כל-כך מתקבלות בשמחה ואז יש דיון המשך.

תעשו מה שאתם צריכים, חברים מהממשלה. ייעוץ משפטי, חשבות, משרדי הממשלה. תשבו ביחד. תראו, זה שעשיתם את הישיבה הזו בשבוע שעבר, זה בטח כי היום היתה הישיבה פה.

הישיבה נקבעה, לפחות מבחינתי, לפני שידעתי על עצם קיום הדיון הזה.

נניח.

התנהלה, אבל, ברוח טובה.

כן.

אני מניח שכולם רוצים לפתור את הבעיה ואני מוכרח לומר, תראו, בני אדם ממציאים בירוקרטיה ואחר-כך הבירוקרטיה הזו קושרת לנו את הידיים והרגליים ואז בני אדם צריכים לפרק את הבירוקרטיה. אני לא מצפה שההחלטה תהיה – אין יותר בירוקרטיה. אף אחד לא מצפה לזה. אבל מצפים לזה שיהיה מסלול ברור, ענייני, יעיל, שבמסגרתו המדינה שמקצה כספים, תוכל לנווט אותם ולהוציא אותם למטרותיהם. אז חברים, תשבו, עד תחילת נובמבר זה הרבה זמן, אנחנו נעשה פגישה בתחילת נובמבר ואני מבקש לשמוע את המסקנות וההמלצות. אם תצליחו לפני זה – מה טוב.
תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 12:02.>