הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני

<פרוטוקול מס' 211 >
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י"ט בסיון התשע"ד (17 ביוני 2014), שעה 13:00

<ארגוני ילדים ונוער - לציון יום הצעירים והנוער>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר

יעקב אשר

רונן הופמן

>
אירית ברוק - מנהלת המחלקה לתנועות נוער קהילה, משרד החינוך

ארז אשל - ראש מנהל נוער, משרד החינוך

שלומי לנגר - ראש מועצת אורנית, מרכז השלטון המקומי

שלומי קסטרו - מנכ"ל מועצת ארגוני הילדים והנוער

גיל בצלאל - מנהל תחום הנוער והצעירים, החברה להגנת הטבע

יפעת גלזמן - אחראית נוער ארצית, מד"א

כליל אטד - רכזת אגף הגשמה ארגון הנוער נוע"ם

עמית שטרן - מזכ"ל ארגון הנוער נוע"ם

עלי איוב - יו"ר ארגון

עינת גבע - סמנכ"ל פרויקטים ארגון לתת

עמר קלוגמן - סמנכ"ל העמותה חוגי הסיירות ע"ש אורי מימון

לימור היב - מנהלת נוער לתת

יחיאל הלפרין - רכז הדרכה חוגי הסיירות של הקק"ל

לביא זמיר - מנכ"ל חוגי סיירות קק"ל

אריאל ויזל - סמנכל אחריי- נוער מוביל שינוי

דבורה בוטמן - גיזברית בת מלך

צפורה וישצקי - יו"ר האירגון בת מלך

צביה קורץ - מנהלת האירגון בת מלך

תאופיק חוסרי - גזבר ארגון

מורן כהנא - רכזת תנועת תרבות

מטר כהו - רכזת הדרכה תנועת תרבות במועצת ארגוני הילדים והנוער

אסתר כהן - מזכ"ל תנועת בנות בית יעקב בתיה

ישעיהו ליברמן - מנכ"ל תנועת בנות בית יעקב בתיה

ישראל ליברמן - סמנכ"ל תנועת בנות בית יעקב בתיה

אמנדה מיכאלי - מנכל ארגון נוער גאה

נפתלי צבי פרוש - יו"ר ארגון נוער פרחי הדגל

מרדכי קליין - מרכז הדרכה ארגון נוער פרחי הדגל

יוסף רוז - מרכז הדרכה ארגון נוער פרחי הדגל

גור שלי - רכז תנועת תרבות

יהודית גידלי

לאה קיקיון

<ארגוני ילדים ונוער - לציון יום הצעירים והנוער>

אחר צהריים טובים. אנחנו קצת בלחץ של דיונים אז צברנו איחור די גדול. אני מאד שמח על המפגש הזה, שהוא מפגש ראשוני, לארגוני הילדים והנוער כאן אצלנו בכנסת. אנחנו נפגשנו עם מועצת ארגוני הילדים והנוער, עם שלומי, לא מזמן, ולמדנו על ההתארגנות החדשה הזו. היא בין השאר באה, כך אני מבין, מהעובדה שמשרד החינוך פתח תקנה חדשה שמאפשרת גם לכאלה שהם לא תנועות נוער בהגדרה, להיות תחת הכותרת של "ארגוני נוער", וליהנות – זו מילה קצת בעייתית, כי התקציבים עדיין קטנים מאד – אבל לפחות להתחיל ליהנות מהכרה ושייכות, ואנחנו מקווים שגם התקציבים יוכלו לגדול.

אני זה שנים מדבר על משמעותו וחשיבותו של החינוך הלא פורמלי, ואני חושב שלאט לאט חודר גם לממסד על חלקיו השונים, וגם, כמובן, לציבור, עד כמה החינוך הלא פורמלי הוא חלק משפיע בחינוך של הנוער. זה נכון שהחינוך הפורמאלי מכסה 98-97% מהתקציב, ופירורים נשארים לחינוך הלא פורמלי, ואני מקווה שהדברים האלה ישתנו, אבל למדתי על בשרי גם בחיפה וגם בירוחם – אולי בעיקר בירוחם, באוכלוסיות קצת יותר מוחלשות, את החשיבות של החלק המשלים, אם אפשר לקרוא לו גם "החינוך המשלים", "החינוך הבלתי פורמלי", לנוער. זה לא רק למלא את זמנו בפעילויות אלא זה לנתב ולכוון אנרגיות, יכולות – לתחומים שהם יותר בבחירה שבסופו של דבר הנוער בוחר, אם הוא הולך לארגון כזה או אחר, וגם לפתח יותר כיוונים של ערכים, של קהילה, של ערבות הדדית, של שותפות, של שורשים – כל אחד עם שורשיו שלו, כמובן – עם אחריות חברתית וכל הדברים הללו. לכן אני מאד מקד בברכה את הארגונים השונים ומאחל לכם הצלחה.

יש לנו סדר דוברים ארוך. אני אהיה קצת קשוח מבחינת לוחות הזמנים ואני באמת מבקש להתרכז בעיקר ולצמצם. ראשון הדוברים כמובן – שלומי, מנכ"ל מועצת ארגוני הילדים והנוער.

האמת היא שאני אשמח שמנהל חברה ונוער יציגו, ברשותך.

אני מנהלת אגף תנועות נוער, קהילה והגשמה במנהל חברה ונוער. אז כמו שהיושב ראש אמר, החינוך הבלתי פורמלי אנחנו גם מאמינים גדולים בו, ועד השנה החינוך הבלתי פורמלי ידע להציע בשעות אחר הצהריים מענה מבחינת תמיכות המדינה, לכ 35-30% מהאוכלוסייה בצורה של התמיכה בתנועות נוער. לשמחתנו הרבה, השנה אנחנו מצליחים לייצר מענים גם לפלח האוכלוסייה שחינוך תנועתי לא מתאים לו, הוא לא מוצא את עצמו בתוך החינוך התנועתי. כי גם אם אנחנו ממשיכים להשתדל ביתר שאת להעצים את החינוך בתנועות הנוער, וגם אם אחוזי ההשתתפות יגדלו, ואנחנו מקווים ופועלים למען זה – עדיין יש פלח ניכר של הילדים שהחינוך התנועתי לא מתאים לו. החינוך התנועתי מתאפיין בנוער מחנך נוער, בחינוך להגשמה, בחינוך שהוא כולי, שעובר על כל הספקטרום, וארגוני הנוער באמת נותן משהו אחר, משהו מקצועי, שמועבר על ידי מבוגרים בצד המד"צים ושהוא לא מחייב הגשמה, ובזה הוא פתוח לקבוצות אחרות של האוכלוסייה, ואנחנו מאד שמחים וגאים על כך שהצלחנו לפתוח את התקנה במועדה, ולקבל את החברים החדשים האלה לשורותינו, ואני חושבת שזה שם את החינוך הבלתי פורמלי בישראל במקום אחר. זאת אומרת, להגיד שזה רגע היסטורי במדינה זה לא קלישאה, במצב הזה.

כמה יש בתקנה?

בתקנה כרגע יש 10,7 מיליון, עם רצון להגדיל את הסכום הזה.

שלום רב כבוד היושב ראש, שלום רב לחבר הכנסת יעקב אשר, אנחנו שמחים שהצטרפת אלינו. לפניך ניצבים ארגוני הילדים והנוער – באמת, מיטב ארגוני הילדים והנוער, שעוסקים בפעילות חינוך בלתי פורמאלית כולם, שמעניקים לחברה הישראלית עשרות אלפי שעות חינוך בלתי פורמלי, ועשרות או מאות אלפי שעות התנדבות לקהילה. אנחנו מאד שמחים על ההיענות שלך להזמין אותנו מייד, ולהבין את החשיבות, בשלבים שאנחנו נמצאים בהקמת המפעל, להזמין אותנו לוועדה המכובדת הזאת, ובזמן הקצוב לנו אנחנו ננסה להציג את המפעל עצמו, בכללותו, את הארגונים שפועלים בתוך המפעל הזה, ואת האתגרים שעומדים לפנינו, בדרך למצב את המפעל הזה למפעל משמעותי ומוביל בחברה הישראלית ב-50 השנים הבאות. ככה אנחנו מסתכלים על הדברים האלו.

אז אולי הדבר המשותף לכלל היושבים בחדר הזה זה שכולם כאן עוסקים במענה לצרכי החברה, ואולי הצורך הכי בסיסי, שגם אתה מכיר אותו, הוא הסיפור של להאמין, להאמין בכל נער ונערה. זה הדבר הכי בסיסי, וכל העוסקים כאן מתחילים את העשייה שלהם מתוך הדבר הזה. דבר שני – כולם עוסקים כאן בעשייה חינוכית בתחום החינוך הבלתי פורמאלי. רוב הארגונים, כמעט כולם, עוסקים בהדרכה מקצועית, בהתנדבות בקהילה, וכל ארגון נוער שהוא ארגון נוער מוכר, הוא ארגון שכבר יש לו פריסה ארצית. זאת אומרת, זה לא משהו מקומי. זו איזושהי תופעה שהתרחבה, כי הדבר הזה כנראה היה מספיק טוב ומספיק חשוב.

כשאנחנו מדברים על ארגון נוער אז אנחנו גם לומדים את הנושא הזה יחד עם מנהל חברה ונוער, ויחד עם משרד החינוך, שבעצם הוביל את המהלך הזה וסייע לנו גם להתאגד. ניגשנו לאיזשהו מחקר, מחקר אירופאי מאד מעניין של ארגון הנוער האירופאי – יש משהו כזה, מאגד. 256 ארגוני נוער אירופאיים ב 32 מדינות. אני לא אלאה אותך בכל המחקר, אבל אולי השורה התחתונה של המחקר היתה משהו שכולנו מבינים, שהשתתפות בארגוני ילדים ונוער תורמת להיותך אזרח יצרני ואזרח תורם, בהכרח. אוניברסיטה מאד יודעה בבריטניה יחד עם הארגון הזה – עשו את המחקר, ומה שהם אמרו מאד מעניין. איך זה קורה? רוב ארגוני הילדים והנוער, כמו שאנחנו עושים, עוסקים, בעצם ב- soft skills, מיומנויות וכישורים. זה בעצם האקס פקטור – זה מה שנותן לכל ילד להצליח בחברה הישראלית ולהיות גם תורם. זה מה שאנחנו עושים בפעילות שלנו.

אני אבקש עכשיו לעבור לדבר המרכזי, וזה – לפעילות שכר קורית הרבה שנים כאן. המפעל, כמפעל מאוגד, ולהציג את כל אחד מהארגונים בדגש על הפעילות שלו, בדגש על קהל היעד שהוא עובד אתו, הפריסה הארצית שלו והאתגרים שלו בהמשך. אנחנו נתחיל, ברשותכם, עם נוער "לתת".

אני מנוער "לתת". נוער "לתת" הוא ארגון נוער שמחנך לערכי ההתנדבות, המנהיגות והיזמות החברתית. אנחנו פועלים בפריסה ארצית בקרב בני נוער בגילאים 14 עד 18, בדגש על בני נוער מפריפריה חברתית וגיאוגרפית, נוער מרקע סוציו-אקונומי נמוך, נוער בסיכון, נוער עולה. למעשה אנחנו פועלים גם בחברה הערבית, גם במגזר הדרוזי. היום פועלים אצלנו 2,000 חניכים בגילאים האלה, כשלמעשה, החזון שלנו הוא להיות ארגון נוער שמוביל את ההתנדבות בישראל, ואת ערכי ההתנדבות בקרב בני נוער בישראל, תוך שלוש שנים להגיע לצמיחה של 5,000 חניכים ואז השמיים הם הגבול, מבחינתנו. כרגע הפעילות שלנו מתבססת על פעילות שהיא פעילות מתמשכת שבה בעצם גם נוער מדריך נוער. אנחנו מפתחים דור של מד"צים שבעצם מעבירים את הערכים האלה לאלה שהם מדריכים אותם, והפעילות היא רב שנתית. לכל שנה יש ערכים מובילים, כשהרעיון המרכזי הוא באמת חינוך ליזמות והתנדבות בכל הקהילות.

כמה שנים אתם פעילים בתחום הנוער?

אנחנו פועלים בתחום הנוער כבר משנת 2002, כאשר לפני שנתיים הפכנו לארגון נוער שעובד בצורה הזו. עד אז עבדנו כתכנית חינוכית שגם שם פעלנו בפריסה ארצית.

נציגי אות הנוער הישראלי – נמצאים כאן? הם לא נמצאים. אות הנוער הישראלי זה ארגון שעוסק בתכניות העצמה לבני נוער. זה הגיע, בעצם, דרך ארגון בינלאומי. יש מדליות על כל שלב שאתה עובר, וזה צריך להיות גם על התעצמות בספורט שאתה עוסק בו, בתחביב שאתה עוסק בו – והתעצמות בליבת העיסוק, לרוב זה בלימודים.

בת מלך, בבקשה.

ארגון "בת מלך" בנות חב"ד הוא ארגון בת של נשי ובנות חב"ד בארץ הקודש, שהוקם על ידי הרבי מלובביץ' בשנת תשי"ב. הרבי מלובביץ' מאד מאד האמין בחינוך הבלתי פורמלי, במטרה לאגד את הנשים, להעצים אותן, גם להעצמה פנימית וגם להשפעה החוצה, לערכים של אהבת התורה, אהבת ארץ ישראל ואהבת עם ישראל. ארגון "בת מלך" פונה לקהל היעד של בנות בגילאי 6 עד 18, בנות חב"ד, וגם בנות המזדהות וקרובות לעולם הערכים של חסידות חב"ד, המעוניינות בפעילות עשירה ואתגר חברתי ערכי. הארגון שלנו פועל למעלה מ 30 שנה. מטרותיו הכלליות זהות למטרות ארגון העל של נשי ובנות חב"ד, כאשר "בת מלך" מתמקד בילדות ונערות המלאות אנרגיה של גיל הנעורים. אנחנו משתדלות לנתב את האנרגיה הזו לכיוונים חיוביים.

היום מונה הארגון למעלה מ 6,000 חניכות בלמעלה מ 50 סניפים בכל רחבי הארץ.

כמה סך הכל בנות יש במערכת החינוך של חב"ד? השאלה היותר קונקרטית שלי: האם זה מספרים זהים? האם כל מי שהיא גם תלמידה - - -

זה לא כולל את כולם.

זאת אומרת שזה לא אוטומטי שתלמידה במוסד חב"ד - - -

רובן. זה לא ממש כולן כי בחב"ד יש גם ארגונים אחרים שבינתיים הם לא ארגוני נוער, והם גם פועלים במקביל אלינו. אבל זה כולל את רוב הבנות של תנועת חב"ד, כי אנחנו ארגון העל שהרבי מלובביץ' יסד.

מבחינת נושאי הפעילות – חינוך והפנמת ערכים של תנועת חב"ד, בהשראת הרבי ומשנתו, אהבה ונתינה לכל אחד, תודעת שליחות, תרומה לסביבה מתוך תחושת אחריות וערבות הדדית. אנחנו מחנכות גם לסיוע רוחני בהגברת התודעה היהודית וגם בסיוע פיזי לפרט ולכלל. החזון שלנו – להצמיח חברה איכותית של בנות חב"ד בוגרות המזוהות עם ערכי חב"ד והמגשימות בחיים שלהן את ערכיה, תוך תרומה לקהילה, כאשר ערך הנתינה טבוע באישיותן. מבחינה מעשית אנחנו שואפות להגדיל את מספר החברות בארגון ולהוסיף להתפתח במעגלים של עשייה, העצמה אישית ותרומה לסביבה.

מבחינת הפריסה של הפעילות אנחנו עובדים בלמעלה מ 60 סניפים. בכל שנה יש נושא שנתי שהוא מהווה ציר מרכזי לפעילות השוטפת. הארגון מקיים כנסים וימי התאחדות ארציים בהם החניכות מכל קצות הארץ נפגשות זו עם זו. תכנית המפגשים היא עשירה ומקצועית, ועל ידי זה אנחנו משיגים הרבה מאד גאוות יחידה והשתייכות לארגון. מדי שנה נערכים גם מבצעים ותחרויות בין כל בנות הארגון בהתאם לנושא הארצי. התחרות משלבת גם תכנים לימודיים יחד עם מילוי משימות.

מה הנושא השנה?

רצוננו לראות את הטוב, לראות את הגאולה – בזה התמקדנו. לראות את הטוב בכל אחד. התחברנו ל – אני הוא האחר, האחר הוא אני.

שגרת הפעילות – לצד המפגשים הדו שבועיים הכוללים תכניות ערכיות ודיונים מתקיים מערך התנדבות קבוע, הכולל מגוון מעגלי עשייה: תמיכה בילדים בעלי צרכים מיוחדים. יש לנו ארגון של תני מעצמך לעצמך, כאשר בכל קהילה הבנות מגיעות לבתים, יש שם ילדים שצריכים את הסיוע, והן יוצרות את הקשרים המיוחדים עם הילדים הנזקקים. סיוע למשפחות נזקקות, ביקור חולים בבתי רפואה, מיזם סיוע ליולדות, אימוץ קשישים ועוד. ההתנדבות והתרומה לקהילה מכונות במשנת הרבי – "מבצעים". אנו שואפים למלא את רצונו של הרבי מלובביץ'.

היה לי הכבוד לבקר אותו פעם, במקום שבתו.

תודה. ארגון "צופי שלום", הצופים הערבים, בבקשה.

אני יושב ראש ארגון הצופים הערבים ועמותת צופי השלום. זו עמותה שאיחדה שני ארגונים – ארגון הצופים הקתוליים וארגון הצופים הערביים. ניסינו בשנת 2008 להתאחד יחד על מנת להוות תנועת נוער ועל מנת שנוכל לקבל תקציבים. לצערנו הרב זה לא הלך. בסוף, יש את תקנת ארגוני הנוער, אז הלכנו על תקנת ארגוני הנוער, ואנחנו השנה נכנסנו לתקנה הזו, מקיים שבזה - - -

אבל יש ארגון צופים ערביים שהוא בתקנת תנועות הנוער.

כן, זה של שני הארגונים האחרים – אורתודוקסים ודרוזים.

כי אני יודע שבחיפה יש קבוצה גדולה מאד.

ב 2002 ארבעת הארגונים היו ביחד, ועם הזמן הם התפצלו.

אנחנו בשנת 2000 התאחדנו, ארבעת ארגוני הצופים בישראל, והיינו תנועת הצופים הערבים והדרוזים. ב 2007 התחלקנו לשתי תנועות, בהסכמת משרד החינוך, על מנת ששתי התנועות יקבלו תקציב, אבל לצערנו, בסופו של דבר, משרד החינוך התנער מהסכמתו והתנועה החדשה לא קיבלה תקציב. אנחנו עדיין סובלים, עד היום הזה, ולכן השנה נכנסנו לתקנת ארגוני הנוער, על מנת שנמשיך ונחזיק בדרכנו.


ארגון הצופים הערביים נוסד בשנת 1956 ומאז הוא פועל תחת מטריית התאחדות הצופים, ומאז הוא ידע עליות וירידות – זה תלוי בתקציבים שהוא משיג. הרוב זה תרומות של הציבור, כי לא נעזר, לא על ידי המועצות ולא על ידי שום מוסד אחר. היום יש לנו בארגון 14 שבטים שיש בהם 2,000 חניכים שמפוזרים ב 4 מחוזות: מחוז ירושלים, תל אביב, חיפה והצפון. עיקר העבודה שלנו זה ביסוס הערכים בקרב הנוער והדו קיום, העמקת הדמוקרטיה והבנתה, וחיזוק הקשר בין הנוער לקהילה. הנושא המרכזי של השנה – האחר הוא אני. היום, החינוך הבלתי פורמלי, מוסדות החינוך הבלתי פורמלי במגזר הערבי דלים מאד. כמעט ואין. מה שיש זה לא בכל המקומות. מה שמאפיין את הצופים זה שהפעילות הבלתי פורמלית היא מגוונת ונותנת גם לנוער וגם לקהילה, לשניהם יחד. לכן, הפעילות של הצופים היא חשובה מאד, ודווקא במגזר הערבי, כי אין מקום לנוער לאין ללכת. בזמן שאין מקומות לנוער לאן ללכת, אז הוא יונק את כל המידע שלו ממקומות לא חינוכיים ואפשר להגיד גם לא נכונים, במידה מדויקת. לכן, מקומות שהם מוסדות חינוך שעובדים לפי חוקת הצופים מבוקרות על ידי משרד החינוך – נותנים את התשובה הנכונה לנוער, כפי שצריך.


אני רוצה לומר שנודע לי בסוף כי התקציב שמקבל החניך בארגוני הנוער לא זהה לתקציב שבתנועות הנוער, למרות שזה עוד נוער. למה צריך להיות הבדל גדול בתקצוב הנוער כחניך, אם הוא נמצא בתנועה הזו או בתנועה אחרת? מבחינתי צריך להיות שוויון בין כל הנוער בישראל על מנת שכולם יקבלו חינוך כמו שצריך ויתקדמו כמו שצריך. אנחנו, במגזר הערבי, יש לנו את הבעיות המיוחדות, ואני חושב שצריך לדון בהן. זה לא הפורום ולא המקום לשים בו את הכל על השולחן. צריך להיות מקום מיוחד כדי לדון בו כדי לתת מענה על מנת לפתור כל מיני בעיות. כשאנחנו פותרים הרבה בעיות לנוער הערבי אנחנו חוסכים הרבה למדינה כי אנחנו מחנכים את הנוער בצורה נכונה.


אני רוצה לדבר על פרויקט - - -

ברשותך, אנחנו רוצים להספיק לשמוע את כולם.

בשתי מילים – אנחנו, בצופים, בארגון שלנו, זו השנה השישית שאנחנו עושים פרויקט של דו קיום עם טבעון. אנחנו נוסעים לגרמניה, משתתפים בכנס בינלאומי בטקס זיכרון לשואה שם. חצי מהמשלחת היא יהודים וחצי מוסלמים. במשך השבועיים שאנחנו נמצאים שם אנחנו מנסים שהם יכירו אחד את השני לעומק. הערבים מכירים את השואה, מבינים מה זה, והיהודים מבינים מה הבעיות של הנוער הערבי. כשהם חוזרים הם מתיידדים. אנחנו השנה פיתחנו את זה לקשר בין המשפחות של הילדים שנוסעים לחו"ל. זה עובד טוב טוב, אבל לצערי אין אף גורם, אין אף אחד שעוזר לנו בסבסוד ותקצוב הפרויקט הזה.

אני מנכ"ל חוגי סיירות בקק"ל. נמצאים פה גם חיליק, מרכז הדרכה, וגם עומר, הסמנכ"ל.

הכרת את דבורה?

הכרתי אותה, הייתי אצלה בבית מספר פעמים. חוגי הסיירות היא עמותה שעובדת בפריסה ארצית, 2,000 חניכים ב 165 חוגים שונים. גודל של קבוצה זה בין 10 ל 15 ילדים. אנחנו עובדים בקבוצות קטנות כאשר הדבר המשמעותי הוא חינוך דרך השטח. משתמשים בשטח ככלי חינוכי, ואתו מקדמים גם את הפרט וגם את הקבוצה, ומייצרים בסך הכל אזרחים שהם יותר מחוברים לארץ, יודעים להתמודד עם אתגרים, לנווט ולעשות כל מה שצריך. כל קבוצה נפגשת אחת לשבוע עם מדריך קבוע, אחר הצהריים, וכל פעולה נראית כמו טיול קצר בסביבה הקרובה. אין לנו איזה חדר או קן, אנחנו יותר יוצאים לטייל, בעיר, בכפר או בכל מקום קרוב. אחת לחודש כל קבוצה יוצאת לטיול של יומיים. כל קבוצה עם עצמה, עם הציוד על הגב, מבשלים בשטח, על מדורות, מנווטים לבד וחווים את השטח בצורה מאד עצמתית. 4 פעמים בשנה אנחנו יוצאים לטיולים נודדים ארוכים, של 4-3 ימים. שוב – כל הציוד על הגב, גם ל 4 ימים, הולכים, מכירים את הארץ, מכירים כל מקום. עשינו בדיקה ויוצא בממוצע לילד בחוגי סיירות להיות 30 ימים בשטח. 30 לילות הוא ישן תחת כיפת השמיים במסגרת חוגי הסיירות. זה הרבה. ילדים מכיתה ה' עד יב'. יש לנו גם מדריכים צעירים שהם בוגרים שלנו, שמגיעים לקורס הדרכה. יש מדריכים שהם בשנת שירות שלנו, ב 4 קומונות שונות בכל הארץ, והחלק המשמעותי והמוביל זה מדריכים שהם סטודנטים, חלקם בוגרים שלנו וחלקם – לא, שהם מדריכים את הילדים. עובדים בצורה מאד משמעותית על עובדת צוות, על ביטחון עצמי, על הקניית הרגלים בשטח שגם משפיעים אחר כך על החיים שלהם בחברה הישראלית.

אנחנו נמצאים בתוך תהליך מאד משמעותי של גדילה. יש לנו יעד אסטרטגי להיות בעוד 5 שנים מעל 5,000 וכן הלאה. עוד מילה אחת בנושא תקצוב: אנחנו לא מתוקצבים מתקנת ארגוני הנוער, אנחנו חברים במועצת ארגוני הנוער מתוך איזו החלטה אסטרטגית שלנו, ומתקיימים מתקנה אחרת, שונה, שהיא תקנת חוגי הסיירות של משרד החינוך.

יש לכם אבא עשיר.

בסדר גמור. אבא עשיר שגם עוזר הרבה.

אנחנו מתכוונים לקק"ל, למי שלא הבין.

הוא גם עוזר לאחים שלך?

- - -

כבוד היושב ראש, אנחנו נפגשנו פעם בחיפה, ועם הרב יעקב אשר, חבר השדולה של המועצה, נציגנו. אני חייב לומר כאן מילה טובה לשלומי ולאורית ברוק. אני מנכ"ל תנועת בנות בית יעקב, בתיה, שהיא תנועת נוער חרדית לבנות כבר 90 שנה. אנחנו נמצאים כאן יחד עם הרב ישראל, חבר הנהלה, וגברת אסתי כהן, מזכ"לית התנועה ומרכזת. היא מזכ"לית התנועה ומרכזת ארצית, ונושאת בעול התנועה.

תרשו לי בהתכנסות הזאת לפתוח בהבעת הזדהות ותפילה לשלום שלושת הנערים שנחטפו, והזדהות ושליחת ברכות למשפחות ולכוחות הביטחון שעושים הכל, מעל ומעבר, כדי לגלות אותם בריאים ושלמים, שה' יעזור. תנועת בנות בית יעקב, בתיה, היא תנועה בת למעלה מ 60 אלף חניכות. אנחנו פרוסים בלמעלה מ 60 ערים ויישובים – החל מצפת בצפון ועד ירוחם בדרום. התנועה מפעילה את הבנות, חניכות התנועה, מגיל 10 ועד 18 או 19 בפעילות שבועית רצופה, ובעיקר בתקופות שבת ומועד, ועוד יותר בפרט – בתקופת החופש, החופשים, שלא יהפכו להיות ימי שממה ובטלה.

התנועה מפעילה פרקים יפים מאד בחיי הקהילה, הן בפעילות של החניכות עצמן, פעילות שכוללת סיורים, אהבת ארץ ישראל, פעילות שאומרת – עזרה לקהילה, עזרה לחלשות יותר, עזרה למבוגרים בבתי אבות, בבתי חולים. היושב ראש מצנע דיבר על משרד החינוך, על החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי, ש-88% פורמאלי ו-2% לא פורמאלי. אני לא מתייחס לתקציב. אני מתייחס לפעילות ולחשיבות של הפעילות. הפעילות הבלתי פורמאלית והחשיבות של החינוך הבלתי פורמאלי הוא לא רק 2%. אני לא יודע אם הוא לא עובר את ה 50%, מהחינוך הפורמאלי, כי ההתמודדות עם נוער, ואנחנו מדברים על בנות, התמודדות בשעות ובימים שאין בהם את החינוך הפורמאלי, זה הרבה יותר חשוב והרבה יותר קשה, והתוצאות הטובות שמקבלים עקב כך הם הרבה יותר מאשר בחינוך הפורמאלי. אנחנו קוראים לזה בחינוך הבלתי פורמאלי – כשהחומות יורדות קצת, והבנות נמצאות עם עצמן, אפשר להגיע להישגים עצומים בחינוך, בתמיכה בבנות שבחינוך הפורמאלי לא מוכיחות את עצמן, לא מספיק מוכשרות, אבל בחינוך הבלתי פורמאלי אפשר לרומם חניכות וילדות לגבהים עצומים, כך שאנחנו מטילים את החשיבות של החינוך הבלתי פורמאלי, בכל אופן אני מחשיב כך – הרבה יותר מאשר החינוך הפורמאלי. החינוך הפורמאלי הוא מסודר. יש מנהלת, מחנכת, מורה, שיעורים, מקצועות, אבל להמציא פעילות מעניינת ומאתגרת לשעות הבלתי פורמאליות עם החניכות, זה הרבה יותר קשה, והתוצאות הן הרבה יותר טובות.

אני חייב להודות ליושב הראש, לרב יעקב אשר, לשלומי ולכל הקבוצה, שאנחנו מקווים ומאמינים שבעבודה משותפת של כולנו יחד, כאשר נשלב ידיים נגיע להישגים עצומים בחינוך. זה מה שנחוץ לעם. הרי אנחנו יודעים שעמוד השדרה של כל עם הוא החינוך. עמים מתורבתים ועשירים, בעלי הון ומשאבים – כאשר לא היה בהם דגש על החינוך הם נעלמו מן האדמה או שהפכו להיות עם של פראי אדם. עם נבחן בחינוך. עם נבחן כמה הוא משקיע בחינוך, ולא בשום דבר אחר. כך יש לנו בתורה, כאשר הקב"ה משבח את אברהם אבינו למרות כל הניסיונות על מסירותו לה' – הקב"ה משבח אותו למען אשר יצווה. הוא דאג לחינוך של העם. ואם זה המקום, אז לבקש את עזרת היושב ראש, מר מצנע, שמשרד החינוך, עם כל הטובה שאנחנו חייבים לו, יבין גם את הצרכים, גם של המועצה וגם של הפעילות, לכל עזרה ולכל סיוע. תודה.

השם "בתיה" הוא על שם מישהי?

זה ויכוח ארוך.

ואין את דור המייסדים מלפני 90 שנה כדי לשאול אותם.

אני בנו של הרב הילל ליברמן שהיה מייסד בית יעקב בארץ. הוא היה המנכ"ל הראשון של החינוך העצמאי. גם הוא התלבט, לדעתי. הוויכוח הוא כזה: יש את מאמר חז"ל הידוע, כאשר בתיה, בת פרעה, כשהיא הגיעה ליאור וראתה את התיבה של משה רבינו במרחק של 60 אמה, כך כתוב, אז היא לא יודעה איך להציל את הילד, את התינוק בן השלושה חודשים. מסופר שהיא הושיטה את ידה, והיד התארכה. אני לא מבין איך היא בכלל ניסתה, מדובר על 40 מטר, אבל האגדה אומרת שהיא ראתה את המצוקה של התינוק, היא רצתה להציל אותו, להושיע אותו. מה היא יכלה לעשות? מקסימום להושיט את היד. היא לא חשבה ולא עלה בדעתה שהיד תתארך לאורך של 60 אמה.

וקראו לבת פרעה בתיה?

כן.

אז יש שאומרים שזה על שמה ויש אומרים שזה על שם אישה מקרקוב שהיתה מרכזת בעת ייסוד התנועה. אבל שניהם טובים.

ברשותכם, אני רוצה להוסיף מילה אחת. אני מתארת לעצמי שכבוד היושב יודע. אנחנו היינו בתנועות הנוער וחודשים נאלצנו לעבור לשולחן הזה. בהמשך לשאלתו של היושב ראש, בנוגע לוולנטריות של תנועות הנוער במגזר החרדי. השאלה הזו צפה ועולה לא סתם.

אני יודע.

היא צפה ועולה על סמך שמועות, הסתות ודברים לא נכונים שמהלכים בשטח. התנועות החרדיות הן וולנטריות, החינוך הפורמאלי בבוקר הוא חינוך חובה, אך הבחירה אם ללכת לתנועה או ארגון היא של כל חניכה ועל פי שיקולה. נתוני המגזר והאפשרויות שהוא מציע, החסימה שלו לאינטרנט וכו', והמוגבלות הכלכלית גם – מביאים אחוזי השתתפות גבוהים, ואם יורשה לנו גם בצניעות לומר – גם העבודה, ומה שהתנועה נותנת מביאה לזה – יש אחוזים גבוהים, אבל הם עדיין לא מתקרבים לאחוזים של החינוך הפורמאלי. אנחנו, כתנועת נוער שמקיפה את כל - - -

- - -להגיד "ארגון נוער", את אומרת "תנועת נוער".

כי אני תנועת נוער. אני תנועת נוער.

מה שחשוב לי לבקש בשולחן הזה – ידוע שבחינוך הפורמאלי יש את החינוך העצמאי והחינוך הכללי. ידוע גם ששר החינוך – וזה המקום להביע את תודתנו לשר, מר פירון, שזה שאנחנו יושבים פה, ועדיין יושבים ביחס, מייצרים סינרגיה, יודעים לייצר, ואוהבים לייצר – זה רצוננו, לשבת יחד עם כל עם ישראל ועם כל היושבים כאן בשולחן. אנחנו רואים בזה ערך, אנחנו רואים בזה שליחות, אנחנו מוכנים להקריב, לשלם, לתת בשביל זה, וידענו להגיד את זה גם בתנועות הנוער, וידענו לא רק לומר, אלא גם לבצע, אלא שלצערנו, החברה הישראלית לא השכילה, בעידן ההסתות וכו', לשמור אותנו בתנועות הנוער. אנחנו פונים פה לכל היושבים. אנחנו רואים בזה ערך. תראו בזה גם אתם ערך, שעוד אחים יוכלו לשבת יחד, ושלא נמצא את עצמנו בעוד כמה שנים עם החינוך הפורמאלי, העצמאי, והחינוך הבלתי פורמאלי העצמאי, וכו', כי אנחנו רוצים לשבת אתכם.

יש לי דיון ב-14:00 בדיוק. הייתי שמח לשמוע את כל שאר הארגונים. זו כבר פעם שניה שקוראים לי פה אצלך בוועדה היום לברך אנשים שיש לי אתם הרבה חילוקי דעות אתם, אבל גם אני מצטרף למה שאסתר כהן ציינה בסוף, ולהודות לשר החינוך, לא ספציפית על הנושא של בתיה, דווקא, אלא באמת על זה שאני חושב שמאז כניסתו לתפקיד, פתאום, ארגוני הנוער התחילו לקבל הסתכלות הרבה יותר - - -ואני חושב שגם מבחינה אידיאולוגית הוא חושב שזה נכון. שמעתי את זה ממנו אישית. אני חושב שבאמת, היופי של ארגוני הנוער, והיופי של השולחן הזה, שחבל שהוא היום נעדר משולחן אחר, שכנראה כבר הפך להיות משהו פוליטי יותר – זה הפסיפס הזה, שכל עדה וכל קבוצה יכולה למצוא את המקום שלה, ולמצוא את המכנה המשותף שלה. אני חושב שזה נכון וזה חשוב, ואני באמת מברך את שר החינוך על כך. אני רוצה להוסיף ברכה. ברכה זה גם על מה שנעשה, וגם גם ברכת הדיוט, כדי שהוא באמת יצליח גם להגדיל את התקציב, ולהגדיל את התקנה הזו, כי להשאיר את זה במצב של היום – וזה גדל, התקנה הזו, כך אני מבין, בתקופה האחרונה באופן משמעותי, אבל עדיין לא כמו שהוא אמר לי שהוא מתכוון לעשות. אני חושב שרוח גבית, אדוני היושב ראש, של הוועדה שאתה עומד בראשה, עם הרקורד שלך כאדם שבא מן השטח, יכולה באמת לעזור ולהועיל. צריך לחזק את התקנה הזו, צריך לחזק את הארגונים האלה, הם פועלים בצורה נכונה, בצורה שקופה, בצורה שבסופו של יום – כמו שנאמר קודם, גם אני מאמין גדול בחלק הלא פורמאלי. הוא ההשלמה למערכת השיעורים ולמערכת הלימודים שאדם לומד. כאשר אדם לומד בתוך כיתה, ויש מסגרת, ויש מורה או מורה שיודעים להשתלט – זו חכמה יותר קטנה. החכמה היא דווקא בשעות שהן יותר חופשיות, ששם, עם הערכים הנכונים, עם צורת ההתנהגות הנכונה, זה מחנך ומכשיר את הילד או הילדה לעתיד, להתנהגות נכונה.

לכן, אני באמת מבקש, אדוני היושב ראש, שייצא סיכום של הישיבה הזו גם, שבו ניתן גב ורוח גבית לארגוני הנוער, כל ארגוני הנוער באשר הם, ובאמת, שלקראת התקציב של 2015, ואולי אפילו קודם, יחזקו את התקנה הזו כמו שהוא הבטיח. אני חושב שרק על זה ששיבחתי אותו כאן - - -

אבל אתה יוצר קשר בין הברכה של העבר לעתיד - - -

לאזנו של השומע בלבד. שיהיה בהצלחה לכולם, ואני מתנצל שלא אשמע את כולם.

אני מתנועת "תרבות", מנכ"לית שותפה עם גור שלי. קודם כל אני רוצה להודות על ההזדמנות ולברך על המפגש הזה. תנועת "תרבות" היא תנועה שהוקמה בשנת 2005 על ידי אמנים צעירים שבחרו לקחת על עצמם את פיתוח התרבות והאמנות בפריפריה, ולהצמיח תרבות ואמנות איכותית גם בפריפריה, וכשותפה לתרבות בישראל – תנועה של חלוצים. מאז ומתמיד עשינו פעילות עם ילדים ונוער, והקמנו ארגון נוער- נוער יוצר תרבות, שמפעיל היום 30 סניפים ברחבי הארץ עם 2,500 בני נוער, בבתי יוצרים. בית יוצרים זה שם הסניף שלנו שאליו מגיעים מדי שבוע ילדים ונוער, שנכנסים לתחום התרבות והאמנות, מקבלים כלים בתחומי האמנויות השונים – תיאטרון, מוזיקה, מחול, כתיבה – מגוון תחומים, ובעצם הופכים להיות איזושהי מנהיגות מקומית, מובילי תרבות ואמנות בעיר, ובשכונות. אנחנו מזהים את זה כדבר שהוא מאד משמעותי לחיי הנוער, מפתח רגישויות ויחס נכון ורגיש לאחר, מוטיבציה שהיא נכונה למנהיגות חברתית. בני הנוער האלה גם יוצאים להדרכה, למסעות ומחנות ארציים, טיולים. אנחנו מפעילים שלוש פעמים בשנה מחנה ארצי לילדים ונוער, שמפגיש את כל בתי היוצרים ברחבי הארץ. בתי היוצרים בעצם הופכים להיות מרכז תרבות ואמנות חינוכי לנוער וקהילה ביישובים, ובכך אנחנו בעצם מפתחים את התרבות המקומית. התוכן מושתת על ערכים של סולידריות וערבות חברתית, ציונות ותרבות עברית. אלה הדברים שאנחנו שמים במרכז, במטרה, באמת, שבני הנוער יתפסו את עצמם גם בהמשך כאמנים רלבנטיים לחברה, מעורבים בחברה, אמנים חברתיים – מה שאנחנו מכנים, ויברחו להמשיך כך את חייהם בפריפריה, כאמנים חברתיים מחנכים.

קודם כל, אקדים תודה ליושב ראש הוועדה, לשלומי. אני מצטרף לתפילה שהעלה הרב ליברמן, תפילת כולנו לבורא עולם, בפרט שזה מתאים ודאי לארגוני הנוער לבקש ולהתפלל שיחזרו החטופים שלמים ובריאים לביתם.

ארגון הנוער "פרחי הדגל" קיים 19 שנים בקרוב ל 160 סניפים ברחבי הארץ, בהיקף של 32 ערים. הפעילות היא לגילאי 6 עד 18 ב 3 קבוצות: 10-6, 14-10, 18-14, כאשר המטרה היא לבנות אדם ערכי בעל מידות טובות, ולשם כך יצאו סדרת חוברות מיוחדת בנושא של מידות טובות, ערכים מיוחדים, מניעת אלימות, מידות טובות שמונעות אלימות, סדרת חוברות שלמה על מנת לבנות את המערך הזה, שייווצר חניך עם תכנים איכותיים. בראש התכנים – אהבת התורה, אהבת העם, הארץ – אבל המטרה העיקרית היא לבנות חניך עם ערכים. התכנית השנתית שלנו השנה היא – ארץ ישראל ומצוותיה, כהכנה לשנת השמיטה שאנו עומדים בפתחה. שנה מיוחדת שבזה מתעסקים רבבות בני נוער ברחבי הארץ, בכל המגזרים. היעד שלנו הוא שחניך שנמצא בחינוך הפורמאלי שיש לו מקום להיות גם בארגון הבלתי פורמאלי, בזמן הבלתי פורמאלי. אנחנו מאמינים רבות. עצם ההתארגנות יחד כבר תרמה רבות, מארגון לארגון. אם אני אביא לדוגמה את נוער מד"א, שמתעסק עם העשייה המבורכת של קמחא דפסחא, של עזרה, כאשר הצטברו כמויות של פרות וירקות הם הלכו למשפחות נצרכות ונזקקות שחולקו על ידי פרחי הדגל בערים השונות – אם זה בערד, אם זה באשדוד. זה לבד התקשורת בין הארגונים – כמה שזה מוסיף ומעלה.

אנחנו מאמינים שככל שירבו חניכים בארגונים אלה, ללא הבדל באיזה חוג, עדה, דת או מגזר – נזדקק להעביר פחות כספים לדברים שמיועדים לעצור הדרדרות. אין ספק שאם ילד בא מרצונו החופשי לארגון, אף אחד לא מחייב אותו, הוא מגיע לארגון בזמנו החופשי – המורה, בבוקר, מרגיש אותו אחרת. הוא ילד שמרצונו רוצה לקבל עוד ערכים. המסגרת המחייבת של בית הספר היא לא מסגרת של ארגון בלתי פורמאלי, ולכן – ברכה לכל העוסקים. ברכה ליושב ראש על הזימון ועל העידוד, יחסית – מהר מאד מאז שביקשנו את הפגישה. נקווה שנוכל הלאה לפעול לפי רצון משרד החינוך ושיהיה לנו יותר קל להתעסק עם הפקידות, עם משדרי הממשלה, שאנחנו נהיה בשטח יותר מאשר ליד המשרדים. תודה.

אני אחראית ארצית בנוער מד"א. ארגון נוער מד"א נוסד בשנת 1995, אבל הרבה לפני כן כבר היה לנו נוער. פשוט הקמנו את הארגון בשנה הזו. אנחנו מונים כיום למעלה מ 8,400 בני נוער, מגילאי 14 עד 18. הערך הראשון והחשוב ביותר שהנוער שלנו מוביל זה כמובן ערך הצלת החיים. הנוער מתנדב מדי שבוע, פעם בשבוע, על ניידות האמבולנסים, כמע"ר – מגיש עזרה ראשונה. הם מתווספים לצוות אמבולנס של חובש, ועוסקים בהצלת חיים, מעבר לזה, הנוער שלנו פועל בהמון המון פעילויות המוניטריות, אם זה באיסוף מזון, אם זה בפעילויות עם ניצולי שואה, ילדים בעלי צרכים מיוחדים – באמת, בכל המישורים שאפשר. אנחנו יותר ויותר מפתחים את הפעילות ההומניטארית כי החזון שלנו הוא כמובן להגיע לכמה שיותר בני נוער במגן דוד אדום, ופשוט – לייצר עוד פעילות. הילדים שלנו, הנוער שלנו שמתנדב על האמבולנסים, אני קוראת לו "נוער מורעל". קשה לנו לשחרר אותם הביתה, קשה לנו לשלוח אותם ללמוד לבגרויות כי הם כל הזמן רוצים להיות בתחנות ובאמבולנסים. יש לנו 48 סניפי מגן דוד אדום בכל רחבי הארץ, כאשר בכל סניף יש מתנדבי נוער. להגיד שהנוער של מגן דוד אדום הוא נוער איכותי, מוביל ומנהיג – זה בכל הארגונים כך. הדבר היחיד שאני חושבת שמייחד את הנוער שלי מנוער אחר זה שאני מסתכלת על הנהלת הארגון, על מנכ"ל הארגון וכל הנהלת מד"א – כולם היו מתנדבי נוער מד"א בעברם.

גם את?

אני לא. אני לא מגיעה ממד"א. אבל אני כבר 10 שנים מובילה את הנוער.

תהיה הזדמנות, אגב, לראות את כל הנוער האיכותי. היום יש לנו אירוע כאן בכנסת באולם "שפרינצק" של 100 בני נוער, נציגי הארגונים שמגיעים. אנחנו מזמינים אותך גם, כבוד היושב ראש.

בשולחנות העגולים?

כן.

יושב ראש הוועדה – אני יורד כרגע מהוועדה של עמר בר לב ויפעת קריב, באמצע, ושתיהן מסתיימות באותו זמן. אני יכול להגיד שמה שאנחנו רואים כאן זו התארגנות מרשימה מאד, שהתקווה שאנחנו רואים, מנהל חברה ונוער, סביבה, זה לא רק העצמה של הפעילות של אותם ארגונים חשובים. אתה מכיר היטב את תנועות הנוער והמפעל החשוב שמדינת ישראל והציונות – המניה שלהם לא מוטלת בספק. בסופו של דבר, תנועות הנוער נותנים מענה לכ-30-25% מבני הנוער המנהיגים במדינת ישראל. אנחנו יודעים שיש כ 700 אלף בני נוער, עדיין, מ- ד' עד יב', שלא מצויים בתנועות נוער ולא מצויים בארגוני נוער. היעד שהאגוד הזה הציב לעצמו להגיע לעוד ועוד בני נוער בישראל, לצרף אותם לארגונים ולאותה עשייה אחר הצהריים בתוך הרצף החינוכי, בפנאי של סופי שבוע ובחופשות, זה תקווה אמיתית. אני יכול להגיד שגם ההליך שמשרד החינוך בשנתיים האחרונות בהנהגת אירית – בשנה שעברה זה קפץ ל-3.7 מיליון שקלים תקציב, השנה – ל-10 מיליון שקלים תקציב, ברור ש-10 מיליון לא נותנים מענה כי היום הם מקיפים מעל 100 אלף בני נוער, כבר. זה עצמה, אבל עבודה עם כספים תוספתיים, עם כספים של סוף השנה – לאט לאט תקציב שיצמח, ואנחנו מקווים שגם תנועות הנוער בעצמות שלהם ימשיכו להנהיג, ופה אנחנו נראה ב-4 השנים הקרובות מעל 250 אלף בני נוער שמאוגדים בארגוני נוער, שהתכנית החינוכית, שהעצמת התכנית החינוכית שלהם נותנת את השפעתה. מבחינת הדברים זה אמיתי מה שאנחנו רואים כאן, וזה נפלא.

אני פתחתי את הדיון בכך שזה באמת – משתמשים בקלישאה של "רגע היסטורי", כי ארגוני הנוער לא היו מאוגדים, ולא היו מוכרים לצרכי תקציב ולצרכי עניין וזו פעם ראשונה שזה קורה, זה דבר מאד חיובי וחשוב. השונות פה היא גדולה מאד, אבל בכל זאת, הקו המאחד הוא נוער ישראלי.

וברשותך, משהו לאתגר אותם – אירית שלחה לי באמצע הוועדה הודעה שאני חייב לרדת כי אין פה חברי כנסת חוץ מיושב ראש הוועדה, שאתה מכיר, שזה החיים בשבילו. אז אני רוצה להגיד להם שהעבודה של הלובי שלהם זה תהליך. אני שמח שלא כולם מייד - - הם יצטרכו לעבוד קשה מאד אבל בסופו של דבר זה יצליח.

אני המנהל של ארגון "נועם" זה ראשי תיבות של נוער מסורתי, ארגון נוער שנוסד על ידי התנועה המסורתית בארץ, התנועה הקונסרבטיבית. במקור הוא יוסד באמת כמתן מענה לבני הנוער של הקהילות הקונסרבטיביות בארץ, ובעשור האחרון הוא התפתח לכלל הקהילות בארץ ישראל. הארגון נוסד ב-1977, וקיים כבר קרוב ל-40 שנה, מתעסק בעיקר בהעמקת השייכות היהודית תוך כדי שיח פתוח, לימוד מעמיק, חוויה משמעותית, ובעיקר – שמירה על גישה שוויונית, פלורליסטית ומכבדת. הארגון מתעסק ב- - כאחד מערכיו המרכזיים – תיקון עולם למען הכלל, מעודד את החניכים בתנועה להתנדב ולתרום לקהילה, מתוך תפיסה קהילתית של אחריות הדדית וערבות. קהל היעד שלנו הוא בעצם כלל החברה הישראלית. אנחנו מפעילים גם קבוצות נטעים שזה של חינוך מיוחד בגילאים 8 עד 21, וגם קבוצות מעיין, שזה חינוך מיוחד בגילאים יותר גדולים, שבאים בעיקר להדריך אצלנו במפעלים. מדריכים – חלק מצוות ההדרכה. אנחנו מפעילים קבוצות של נוער עולה, יש לנו בתוך התנועה להקה שמפעילה ומסתובבת ברחבי הארץ בשירים יהודיים וישראלים, ושליחונים שנוסעים 4 פעמים בשנה לאנגליה, ספרד וצרפת ולארצות הברית.

כמה בני נוער אתם בתנועה?

יש לנו 1,500 בני נוער ב-20 סניפים, במטרה לצמוח ב-5 השנים הקרובות ל-2,500 בני נוער. התנועה באמת מאמינה בייצור של מנהיגות יהודית חדשה במדינת ישראל ועיצוב אישיות של החניכים לאישיות רחבת אופקים שמורכבת גם מרבדי המורשת היהודית וגם מרבדי המורשת הישראלית והתרבות הישראלית והכללית. אנחנו מפעילים גם אגף הגשמה, יש לנו 4 שנות שירות בכרמיאל, חיפה, ירושלים וקטורה, וגרעיני נח"ל.

תודה. הצטרף אלינו חבר הכנסת רונן הופמן.

שמלווה אותנו, גם, מתחילת הדרך גם נפגשנו אתו והוא נתן לנו את הרוח הגבית, אז תודה. נמשיך כאן להציג את הארגונים. יש כאן את ארגון "קדימה, עמותת לשובע", הם לא נמצאים פה. זה אחד האתגרים שלנו. כיום במועצה חברים כמעט כל הארגונים שהוכרו על ידי משרד החינוך. "קדימה לשובע" עוד לא שם. הם עוד לא במועצה. כל מי שכאן הוא כאן כי הוא החליט שהדבר הזה חשוב לו והוא מאמין בדבר הזה, והוא שם מכיסו אפילו כסף כדי לממן את הדבר הזה. זו אמירה משמעותית. אנחנו גם נרתום אותם. אנחנו מבינים שעל ידי עבודה קשה – כולם יבינו שזה הדבר הנכון, לעבוד ביחד. את רוצה להגיד עליהם משהו?

אני אגיד שזה ארגון מופלא, ארגון שמבוסס על ידי ילדים שמופנים מהרווחה, ואחד היעדים שלו זה ללוות את הילדים האלה עד לתואר ראשון ואחרי, עושים עבודה מאד מאד מרשימה, ממש מרגשת.

שלום. אני מנכ"לית שותפה ב "איגי" – ארגון הנוער הגאה. זאת עמותה שמפעילה פעילות כבר השנה ה-12, כאשר נכון להיום זה הארגון החינוכי היחיד שנותן מענה לנוער להט"ב בישראל, ואנחנו עושים את זה דרך כמה אפיקי פעילות. המרכזי הוא קבוצות חברתיות - - -

מה זה המונח "איגי"?

זה Israel Gay Youth. זה היה האתר שלנו וחניכים התחילו לקרוא לזה כך. זה לא ראשי תיבות בעברית. אז אנחנו פועלים דרך כמה אפיקים. המרכזי זה קבוצות חברתיות, מאד דומים לפעילות בכל ארגון או תנועת נוער, פעילות סדנאית אחר הצהריים, כשעולמות התוכן שבני הנוער מביאים הם נושאים שהם טאבו בכל מרחב חינוכי אחר, פורמאלי או בלתי פורמאלי, נכון להיום, בארץ. אלה נושאים שקשורים לזהות מגדרית שונה, נטיה מינית שונה, יחסי כוחות בחברה. מה שאני יכולה להגיד, מחוויות של בני נוער אבל גם משהו שאני זוכרת באופן אישית – כל נער או נערה להט"בים עד שלב מסוים שבו או שהם נפגשים עם עוד חברה' מקבוצת שווים, או חושפים את הזהות המגדרית בבית הספר לצורך העניין, זו חוויה של להיות נערה שקופה. לא רואים אותי, לא מדברים עלי, אין שום התייחסות לנטיה מינית שהיא שונה. בתוך החזון של "איגי", אחת המטרות שלנו היא לפתוח קצת את שתי התבניות המאד סגורות למגדר, לצורך העניין, ולאפשר לכמה שיותר אנשים לחיות את האמת הפנימית שלהם ולממש את הפוטנציאל האישי. אנחנו מחנכים לשוויון וערך האדם באשר הוא, לסולידריות כלפי כל מיני חברות מוחלשות בחברה. אין אצלנו אפליות בדבר הזה. בדיוק כמו שנוער להט"ב קיים בכל ארגוני הנוער כאן, בכל תנועות הנוער, בכל בית ספר ועיר בארץ – אנחנו מנסות להגיע לכמה שיותר בני נוער כאלה. נכון להיום אנחנו פועלות עם למעלה מ 2,000 בני נוער בפעילות פרונטאלית. ביחד עם זה יש לנו מערך אינטרנטי של פורומים מאד מגוונים – גם פורומים טיפוליים תמיכתיים, גם פורומים חברתיים ששם יש עוד נתח של אלפי חניכים וחניכות בשנה מגיל 12.
הפריסה שלנו היא פריסה ארצית. פתחנו השנה קבוצה באילת, אנחנו נמצאים גם בקרית שמונה, ובשלושים רשויות בין לבין. ברמת האתגרים שלנו הבנו לפני כמה שנים שזה שאנחנו נותנים מקום, שעתיים וחצי אחרי הצהריים לכל נער ונערה שצריכים מקום שהוא לא שיפוטי שבו הם יכולים להתבטא ולהרגיש בטוחים ולגבש את הזהות בצורה שהיא נקייה – זה לא מספיק. אפילו שזו חוויה שהיא לעתים מצילת חיים בשביל בני הנוער האלה, בשביל לתת להם חברה בטוחה ברמה היום יומית אנחנו חייבים לצאת החוצה מתוך המעגל הקטן הזה שיצרנו, הבועה שהיא "איגי". לכן, לפני שלוש שנים התחלנו תכנית גם בבית הספר וגם בתנועות הנוער. היא נקראת תכנית ניר. אני אשמח להשאיר פה אחר כך פרוספקט שהבאתי. המציאות היום בבית הספר, מתוך סקר אקלים ש "איגי" עשה – היא לא פשוטה. מעל 80% מבני הנוער הנסקרים אומרים שהמילה "הומו" או "לסבית" זו הקללה הכי נפוצה בבתי הספר, חצי מהנסקרים מדווחים שהם לא מרגישים בטוחים במרחב הבית ספרי, בטח ובטח לא לצאת מהארון, וגם ברמה האישית – ברגע שיש את הסוד הזה, שסוחבים, זה הרבה פעמים גורם לאנשים להתבודד, כי אם לא מכירים אותי על כל המשתנים שלי, כולל הזהות המינית, זה גורם לי להרגיש כאילו החברים הכי טובים שלי הם לא החברים הכי טובים שלי. זה גורם לאנשים להיות מאד לבד. במקום הזה הבנו שאנחנו חייבים להיכנס גם בבתי הספר. הקמנו תכנית חינוכית של 10-8 מפגשים, שהמטרה שלה היא בגדול להביא שיח עמוק לתוך כיתה – נוער הטרוסקסואלי ונוער להט"בי ביחד, לדבר על מהותה של סולידריות, על שיוויון, ערך האדם, עול החשיבות של מאבק משותף. אני חושבת שהשיח הזה, על מיניות בכלל, זה משהו שמאד מעניין בני נוער. השאלה היא איך מנגישים אותו. החינוך המיני בבית הספר הוא מאד מאד מצומצם ומאד בינארי, ולא נותן מענה גם להרבה חברה' הטרוסקסואלים שלא מוצאים את עצמם בתוך זה. גם ברמת המגדר – שיח על גזענות, בתוכו גם הומופוביה, זה משהו שאנחנו עושים, ובאמת אנחנו רואים תוצאות. בכל בית ספר שהגענו אליו הם יוצאים ליוזמה, בסופו של דבר, מקימים איזה שהוא פרויקט סביב עולמות התוכן האלה, בבית הספר. זה, בגדול.

אני גם הייתי - - בהתלהבות הזו – זה תמיד קשה לעצור את זה באיזושהי נקודה.

יש המון מה להגיד.

ניסינו למצוא את הרגע. תודה.

קצת איחרתי, אני מתנצל, כי גם הייתי למעלה, בשדולה. אני סמנכ"ל "אחרי". זו עמותה שעובדת 16 שנה בכל רחבי הארץ, בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. המטרה, בגדול, שאולי היא משותפת לרובנו זה באמת לתת לנוער כלים לעצב לעצמם את עתידם, כרצונם. זו הסיסמה, ואנחנו מנסים לעשות את זה בשטח. לתת לחברה' כלים להתעלם מאיפה שהם הגיעו, היכן שהם גדלו, נסיבות חייהם – ולתת להם את הכלים כדי לדוג דגים בהמשך ולהציב לעצמם מטרות ולהשיג אותן. אנחנו עושים את זה בכלים חינוכיים מגוונים. הכלי המרכזי הוא הכנה לשירות צבאי משמעותי. חוץ מזה יש לנו פרויקט נוסף שדומה קצת לחוגי סיור, דרך עבודת שטח, עזרה בבגרות, לנוער שנשר מבית ספר. יש לנו מסלולי המשך לשנת שירות ומכינה, בעצם הרעיון הוא ליצור איזה רצף חינוכי לבני הנוער, שנכנסים ל "אחרי" בגיל 16-15 ואנחנו מנסים ללוות אותם ליווי ארוך טווח, 10-8 שנים קדימה, עד גילאי 26-25, אחרי שהם עומדים על רגליהם והם אזרחים תורמים, וזה, בגדול, הייעוד של "אחרי" – ליצור חברה סולידרית, טובה יותר, עם אזרחים תורמים.

לא נאריך במילים, נגיד שמאד מרגש ומשמח השיח הזה, החיבור הזה שמדבר על שיתוף פעולה, מכנה משותף רחב ביותר שהוא בני הנוער, והקניית ערכים – שכל ארגון פה, בגדול, מדבר על דברים דומים. דרך זה, שיתופי הפעולה יכולים באמת להיות מדהימים.

כמה ארגוני נוער נוספים יש – שלא נכנסו עדיין - -

אלה ארגונים שיצרו אתנו כבר קשר, מה שנקרא – אתנו או עם משרד החינוך, ואנחנו יודעים עליהם. אז אם זה פסיפס, מה שראית, אז תראה מה עוד מצפה: "פידל", שזו עמותה שפועלת עם בני נוער יוצאי אתיופיה, "עוז" – ילדים מהמגזר הדתי לאומי - - -

שלא ברור למה הם לא נכנסו.

בגלל בעיות טכניות הם לא נכנסו. - - סיירת חסד, צח"י, צבע, התנועה הקיבוצית בהיותה ארגונו, אתגרים, שיושבים אתנו בשולחן כבר, במועצה, כנפיים של קרמבו, שהם במשרד הרווחה כיום - - -

הם במיזם. הם רואים את עצמם בחצי דרך אצלנו, וגם - - -

הם בטח שם כי שם יש יותר כסף.

אבל אצלנו יותר כיף. אבל הם גם אתנו בתקשורת לפעילויות ייחודיות. הם הארגונים שאנחנו יודעים, על הפרק.

אפרופו מד"א – למכבי-אש אין ארגון - - -

צופי אש.

עד לפני שנה הם אפילו לא היו בעמותה. זאת אומרת, הם ממש התארגנות של כיבוי אש עצמו.

יש צופי אש וצופי ים.

- - -

לא, צופי אש זה משהו אחר לגמרי. כי צופי ים הם ממש חלק אינטגרלי, הנהגה בצופים. צופי אש זה הנוער שבא ל - - -. גם במגזר החרדי יש עוד כמה ארגונים שאני לא יודעת אם ירצו להצטרף או לא, אבל יש פוטנציאל גדול.

כמה מילים על מה אתם עושים כמכנה משותף של כלל הארגונים, אם יש פעילויות כאלה, כי יש פה ארגונים שהשונות שלהם היא ת"ק פרסה.

תכף אני ארצה להציג גם הלאה. כרגע, מה שאנחנו יודעים להגיד – שתי רגליים מרכזיות, אחת , כלפי חוץ, שזה השפעה על מקבלי החלטות, לנסות לגייס יותר משאבים למפעל הזה ולחניכים. אנחנו מלווים מהלכי חקיקה, לדוגמה – הסיפור הזה של עבודה מועדפת למתנדבים בארגוני נוער ותנועות נוער, אז – מהלך מאד גדול. היתה הצעת חוק טרומית שחבר הכנסת בר לב העלה, ויש את ההצעה הגדולה. אנחנו מלווים את הדבר הזה ביחד עם מרכז השלטון המקומי וחברי כנסת, שותפויות אסטרטגיות, וכלפי פנים, נגיד – האירוע היום, זה איזשהו אירוע פתיחה, פעם ראשונה אנחנו בעצם מפגישים את בני הנוער ביחד, זה דבר אחד, ימי השתלמות מקצועית שאנחנו עושים – מהדברים הבסיסיים, למלא בצורה טכנית את דוחות הביצוע, ביחד עם מנהל חברה ונוער, וימי עיון. יש לנו צוות לחיסכון בעלויות רכש, וכל מיני היבטים כאלה. יש לנו צוות תוכן והדרכה. כרגע, לקראת הקיץ, יש לנו פעילות מרתקת שאנחנו יוצאים אתה לדרך. מאז שנפגשנו גם הצלחנו למסד את עצמנו, גם ברמת העמותה וגם ברמת המועצה וגם הקמנו ועד. יש לנו ועד מנהל, וועד פעיל. הייתי רוצה לתת לגור, שהוא נציג הוועד הפעיל, שידבר על המגמות קדימה ועל התכניות שלנו, אם אפשר.

קודם כל – תודה. אני אתחיל לנסות להתייחס לשאלה שלך, דווקא, ומאיפה ששלומי הפסיק, מרמת התוכן. הניסיון שלנו לייצר מעבר לבניית התשתית הזו שהזדמנה לנו, או שהשתתפנו בהקמתה, יחד עם משרד החינוך, אז יש עוד הרבה עבודה על העניין הזה, של להקים את התשתית הזו שנקראת "מועצת ארגוני הילדים והנוער", לא רק בהקשר של התיאגוד הפנימי והמערכות כלפי חוץ אלא גם ביכולת לכונן את זה מהותית, תכנית, חינוכית. אני חושב שהמגוון והמרחקים שיש כאן, והקרבה שיש כאן בין ארגונים שונים, זה חלק מאד משמעותי ממה זה מועצת ארגוני הנוער. זאת אומרת, המגוון הזה הוא עניין של תוכן. הוא יכול להיות גם אקלקטי, אבל לדידנו הוא עניין מאד משמעותי של תוכן. בתוך תהליך ההתארגנות וההקמה, שאנחנו עדיין בעיצומו, הצלחנו בינתיים לעשות מספר פעילויות חינוכיות משותפות, אחת, במסגרת השקת התכנית של "האחר הוא אני", פעלנו בלמעלה ממאה בתי ספר בתכניות שהן בחלקן תכניות שכל ארגון עשה בנפרד, אבל חלקן – תכניות משותפות שנבנו ביחד, בכניסה לבתי הספר במסגרת "האחר הוא אני". לקיץ אנחנו יוזמים יחד עם משרד החינוך ומטה הקיץ האחר כמה פרויקטים, כאשר הראשון ביניהם זה שבני הנוער שלנו יחד עם מדריכים של השולחן הזה עולים על - הסניף הנייד, על רקע של ניידת חב"ד. סגור שמקבלים ניידת כזו? נקשט אותה קצת אחרת, לטובת האירוע. יעלו עליה בני נוער ומדריכים בוגרים, וברשויות שבהן נפעל יפעלו החברה' ביחד בשעות הבלתי פורמאליות. זו התנסות – אני יכול להגיד, מנקודת המבט של הדיון הפנימי שלנו עם החניכים – יש בה תעוזה, אתגר, זה לא דבר מובן מאליו.

האגוד עצמו, המועצה – יש לה מעמד פורמאלי? סטטוטורי?

כן. היא עמותה רשמית, מוכרת - - -

שהאסיפה הכללית מורכבת מהנציגים של כל הארגונים?

כן.

יצרתם תקנון עם בחירות?

ויש לה מעמד גם בתקנת התמיכה.

אתם יכולים לגזור חלק - - -

בתום שנתיים.

כרגע, ה 3% שהתקנה מייעדת - - -

תוך שנתיים זו הוראת קבע של החשכ"ל, בעניין הזה של ארגונים. אבל עקרונית - - -

כן. תקנון, עם מבנה ארגוני.

הארגונים משלמים על זה מס?

עד עכשיו זה מס הקמה של הארגונים. גבינו מכל ארגון מס הקמה לפי גודלו, יכולתו, והמוטיבציה שלו. עכשיו, על בסיס החלוקה הראשונה של התמיכה, כי התמיכה – התקנה אמורה כבר לצאת לפועל, כונסה ועדת התמיכות, נעשתה חלוקה, עברנו את השלב הזה. אז בעצם, ה 3% המיועדים למועצה יעברו דרך הארגונים, סביב מימון הפעילות.
דבר נוסף שמבחינתנו כתוכן, חשוב לנו ואנחנו רואים בזה חלק מרכזי מסדר היום שלנו – זה העניין של יצירת רצף חינוכי, לא רק פנים ארגוני, אלא גם ביכולת שלנו לחבור לחינוך הפורמאלי, לא בחינת מפה לשולחן ערוך אלא כעוד רגל של השולחן, של הדבר הזה שנקרא חינוך, או הרצף החינוכי. במובן הזה – חלק מהתפיסה וההמשגה המאד חזקה שיש שם במשרד החינוך, אז הרצף החינוכי הוא במובן הזה של שעות אחר הצהריים הוא חלק בלתי נפרד. אנחנו בקשר – שוב, בסיוע מנהל חברה ונוער, עם המנהל הפדגוגי, על מנת להבנות את הקשר בין החינוך הפורמלי לחינוך הבלתי פורמלי, לא רק כמקור גיוס לשעות אחר הצהריים, אלא גם היכולת להעצים את הערך המוסף, את הפעילות הערכית שלנו, בתוך הפעילות החינוכית הפורמאלית. זו הרכבה עדינה, כי אנחנו לא עובדים עכשיו במערכת החינוך הפורמאלית, ומערכת החינוך הפורמאלית לא עובדת אצלנו, אלא – צריך לנתב את זה במסלולים שדווקא עושים סינרגיה. זו עבודה מאד חשובה ומשמעותית. מפתחים שותפויות אסטרטגיות – אנחנו נכנסים לפיילוט עם החברה למתנ"סים עכשיו, כמובן עם מרכז השלטון המקומי, מתחברים לארגון שאני מתאר לעצמי שמכירים אותו כאן – התחברנו אליו לעשות פעילויות משותפות. באופק, עוד ארגונים. מן הסתם, מנהל חברה ונוער הוא גורם משמעותי. הוא לא רק גורם מחולל אלא גם מסייע לביצוע. יש לו תפקיד חשוב לדעת מתי הוא חלק - - -

יש לכם אתר אינטרנט של המועצה?

עוד לא. זה ב – to do list אבל עוד לא הגענו לזה. התשתיות האלה של יצירת השותפים והעבודה הרב מערכתית, מבחינתנו, למצב ולמקם את מועצת ארגוני הילדים והנוער כחלק אינטגרלי בעיצוב שדה החינוך הבלתי פורמאלי ולא רק מהמקום של לארגן אותם כמעגל, כי אנחנו מהר מאד יכולים להסתגר בדל"ת אמותינו, ובזה נפסיד את האתגר שמונח לפתחנו, ואנחנו עלולים להישאר ב 40-35%, ולא להסתער על ה 70%.

אם אפשר גם קצת מספרים ולהגיד לאן דרכנו, אז אתה יכול להבין את הפסיפס ואת המגמה שהיא מגמה של גדילה. כולם מדברים על זה – שר החינוך, מנהל חברה ונוער, אנחנו מרגישים את הגב הזה שכולם נותנים לנו, וגם אנחנו רוצים להיות שם. כיום יש 12 ארגונים, פועלים 122 אלף חניכים וחניכות, למעלה מ 150 רשויות ומועצות מקומיות שאנחנו פועלים בהן, ושוב – אפשר לכמת את זה לשעות חינוך ושעות קהילה.

הוא אומר שיש עוד 100 שאתם לא פועלים בהן.

נכון, ויותר חשוב – יש קהלים שאנחנו עדיין לא מגיעים אליהם באופן משמעותי, וסימנו לנו אותם, כקהלי מטרה, וגם מסמנים לנו אותם כקהלי מטרה בתוך התקנה. כשאנחנו מסתכלים קדימה, וגם התבקשנו על ידי משרד החינוך, לקראת תקציבי 2015 והלאה, ניסינו לגבש לעצמנו מה התכנית התלת שנתית שלנו. אז כמובן שהמגמה היא מגמת גידול. יש כאן פעם אחת גידול פנימי, פעם שניה – גידול של ארגונים נוספים, אנחנו כן רוצים לפתוח את זה, וכן רוצים שארגונים נוספים ייכנסו, בצורה נכונה, ראויה, מאזנת וטובה. אנחנו מאמינים שתוך 3 שנים אנחנו נהיה לפחות 180 אלף חניכים וחניכות, כאשר אנחנו קוראים את תמונת המצב החוצה, ונפעל בהרבה יותר רשויות, 200 רשויות, ונרחיב את הפעילות בקהלי יעד של נוער בסיכון, עולים, צרכים מיוחדים, מגזר דרוזי, מגזר דתי-לאומי, שעדיין לא נמצא כאן.
הדבר הזה מתחיל קודם כל ממאמץ פנימי שלנו. מאמץ מרוכז של הארגונים להגיד – מסמנים לשם. ביקשו מאתנו את זה וגם אנחנו, פנימה, יש לנו תכניות חומש. כל הארגונים שיושבים כאן יש להם תכניות חומש. כשאתה יושב אתם הם יודעים להגיד לאן דרכם, וזה לגידול. אז אנחנו רוצים לרכז את המאמץ הזה פנימה, רוצים לחזק את השותפות, גם בינינו לבין עצמנו, אבל גם עם משרד החינוך. יש לנו גם בזה עוד הרבה דרך. אנחנו לומדים יום יום לעשות את המצגות ואיך לעשות את הדברים נכון, ואיך למקד מטרות משותפות ביחד. אנחנו עובדים על זה, צמוד. בשביל הדבר הזה, מה שאנחנו נצטרך, אנחנו מניחים, יודעים – זה הגדלת השותפות של המדינה. פעם אחת בהרבה יותר משרדים שותפים. כאן משרד החינוך הוא השותף המרכזי, וזה טוב וחשוב, אבל אנחנו חושבים שעד שלא נרחיב את המעגל הזה למשרד הרווחה, משרד הבריאות, משרד התרבות והספורט – זה לא יקרה. אנחנו פועלים. יש לנו פגישות על הדרך בנושא הזה.

יש, אני חושב, נוהל של החשבות שאתה יכול ליהנות רק מתמיכה - - -

בתקנת תנועות הנוער פתרנו את זה. אני מניחה שגם - - - פותחו שיטות בעניין.

הם נתמכים, לדוגמה, ממגוון רחב. על בסיס פרויקטים. נניח שיש פרויקט של ניצולי שואה, ממשרד הרווחה, אז אנחנו נכנסים.

- - תמיכה. תמיכה לגמרי. אבל אם התקנה מגדירה את זה מראש, אפשרות לקלוט בנושאים מסוימים, אז – אפשר.

מה שאני הבנתי מהחשב, שזה מגיע, בעצם, בשיח, יחד עם משרד החינוך, מגיע אליהם.

- - תרבות, הוועדה היא גם ועדת תרבות. שם יש בעיה עם העניין הזה. אנחנו הולכים לדון בה.

אז פעם אחת זה הרחבה של המשרדים, ואנחנו עובדים על זה קשה מאד, והדבר השני הוא גם התמיכה של המדינה, וכמו שאפשר להבין, נעשה פה מהלך, אבל הוא הצעד הראשון בדרך לקפיצת מדרגה, כפי שאנחנו רואים אותה, קפיצת מדרגה בתמיכה של הדבר הזה, כדי שכל חניך וחניכה יקבלו תקצוב שהוא ראוי, הוגן, ומאפשר גדילה.
הדבר הנוסף שאנחנו עובדים עליו, גם ביחד עם מרכז השלטון המקומי, גם נגיע לשר הפנים, זה הסוגיה של הגדלת השתתפות הרשויות. בעצם, ארגוני הילדים והנוער שיושבים כאן – או באופן ספוראדי נתמכים, הגיעו למר מצנע ואמרו לו: הפעילות שלנו בירוחם הכי חשובה, אז הוא אמר – אין בעיה, אבל בוועדת התמיכות רק הדבר הזה התחיל. ולכן, גם שם יש לנו עוד דרך, היינו רוצים להרחיב את ההשתתפות של הרשויות, כי כולנו בעצם פועלים ומעצימים שם את הרשויות. היינו שמחים, אמר את זה גם חבר הכנסת יעקב אשר, לצאת עם איזושהי אמירה ורוח גבית את הוועדה בנושא הזה, שאתה נוכל להמשיך לעבוד, לזכות בהכרה ובקידום. אלה הדברים.

אני רוצה רק לברך. אני מלווה את הפעילות ככה לאורך כל הדרך. אנחנו נתקלים בלא מעט קשיים כאן, בהיבטים של חקיקה, לצערי. אני רוצה פשוט לברך ולומר שנמשיך יחד, עד שנצליח.

מישהו רוצה לומר משהו חשוב, שלא נאמר?

אני באמת מודה ואני חושבת שככל שמדינת ישראל תדע להשקיע יותר בנושאים החשובים האלה של קידום נוער, של קבוצות יותר קטנות, אפילו, שמתארגנות, אז אנחנו נצא נשכרים.

אז קודם כל – תודה רבה לכם שבאתם, מקרוב ומרחוק. אני באמת חושב שזה מהלך חשוב שהיה חסר. ההכרה הזו בארגוני נוער, בשוני מתנועות הנוער, כי באמת, תנועות הנוער שנולדו עוד לפני המדינה, חלקן הגדול, דווקא השפעתן על החברה הישראלית, שהיתה מאד מאד משמעותית עם קום המדינה, ובשנים שלאחר קום המדינה, הולכת ומתמעטת, לצערי הרב. יחסית למספר הנערים והנערות בגילאים המתאימים, יש פחות - - -

אני חושבת שזה לא נכון, יש גם מחקר של נועם אבן שמלמד ש - - -

אני לא מכיר, אני אשמח לקרוא. אשמח באמת לשנות את המודעות שיש לי, שתנועות הנוער לא גדלות. איך שלא יהיה, נכון עשיתם במשרד החינוך שמצאתם אפשרות לעשות את הדיפרנציאציה, את השונות הזו ולתת משקל, ואין לי ספק בכלל שעצם ההחלטה העקרונית להיכנס, לכתוב תקנה ולאפשר את ההתארגנות הזאת, היא פתיחת דלת מאד מאד רחבה. אין לי ספק בכלל שלאורך השנים אפשר יהיה להגדיל את התקציבים. הם לא גדולים, והגדלתם, גם במספרים לא גדולים מוחלטים היא מאד משמעותית.
תפעילו גם את המערכות הפוליטיות. תנועות הנוער לא במקרה צמחו וגדלו, מבחינה תקציבית, לפחות, וקיבלו באמת את המעמד שלהם, כי לכל אחד כזה יש איזה אבא פוליטי כזה או אחר. לכן אני אומר לכם בלי להתבייש, שצריך להפעיל באמת את המערכות הפוליטיות השונות, ואין ספק שעכשיו יש פלטפורמה, יש במה, כדי לנתב את התקציבים ואת הכסף. זה דבר שני.

דבר שלישי – באמת, לעשות מאמץ לקיים מכנה משותף, וזה לא קל. אפילו מהארגונים שיושבים פה, ולא בדיוק נפגשים אחד עם השני, ולא בדיוק יושבים אחד עם השני, למרות המילים היפות והאמירות, למצוא באמת איך יוצרים מכנה משותף, איך יוצרים פעילות משותפת, איך יוצרים שיח בין הנוער הישראלי, כי לצערי הרב – אני אומר את זה כי צריך לשים את המראה מול הפנים, בכלל בחברה הישראלית, יש התבדלות. כל אחד לאוהלו, מה שנקרא, כל אחד מתגדר בתפיסות העולם ובגישה, ודווקא הנוער יכול ליצור את אותו מכנה משותף נדרש ממה זה להיות ישראלי. ישראליות – אם תעשו קצת סימפוזיונים להגדיר מה זה "ישראלי" אני אשמח מאד. מה הוא "יהודי" עוד לא הצלחנו להגדיר, למעט – בן לאם יהודיה, אבל אנחנו עדיים מחפשים את הדרך, בשעה הזו, שהעולם החיצוני יכיר בנו כיהודים, שאנחנו עוד לא פתרנו את המשוואה הזו. אבל מה הוא "ישראלי" – זה עוד יותר מסובך, מלבד, כמובן, אזרח שיש לו תעודת זהות וזכאות ישראלית. אני מאד הייתי שמח אם באמת היה נוצר איזשהו דו שיח כזה עם יכולת הידברות ויצירת מכנה משותף, כי אנחנו חברה שעדיין מאותגרת בהרבה מאד אתגרים והרבה מאד מאבקים פנימיים וסימני שאלה, והיא צריכה לחזק את עצמה.
אז באמת – ברכותיי, ואני מניח שניפגש פה, בהזדמנויות שונות ובנושאים שונים כדי באמת חזק את הכיוון הזה של ארגון הילדים והנוער. בבקשה, כבוד הרב.

בשם הישיבה הנפלאה הזו, הנהדרת, הזקוקה לכם – רק מר מצנע מדבר - - -בכל אופן, ברגעים הראשונים אומר את אשר על ליבי – הוא מדבר על שיתוף, על הבנה בין התנועות, בין החניכים והחניכות. כל אחד לפי דרכו. זה לא סותר את ההבנה שכל אחד יילך לפי דרכו. אבל כאן אני רוצה לפנות לגברת אירית ברוק. אנחנו הגענו למועצה הזו בשמחה, לא בגלל הסיבות, אבל – תנועות הנוער. הנסיבות והסיבות והמטרות – הגענו לכאן, וכבר לא משנה את הפרהסיה הזו. הגענו לכאן, הגאווה שלנו שבתחושה שלנו לא פגמנו, לא הפחתנו אפילו מילימטר אחד של עשיה. אנחנו פועלים עם למעלה מ 60 אלף חניכות, כאשר בתקופת הקיץ מפעילים פעילויות אשר אין כמותם. אני בכלל מעביר את זה בכתב למר מצנע, אירית ברוק מכירה אותם, ב-60 ערים ו-60 יישובים. פעילות נהדרת. אנחנו שמחים שהגענו לכאן, חברים, והציבור כאן מוצא חן בעינינו, טוב לנו כאן. אבל אני לא קלטתי, לא הבנתי, למרות גילי, מדוע במועצת תנועות הנוער התקציב הוא כך וכך מיליוני שקל, וכאן, הארגונים מסתפקים ב-10 מיליון. מר שלומי בצניעותו מדבר על 2017-2016. איפה 2014? איך אנחנו יכולים להישאר - - מה ההיגיון, ואני לא מדבר על אפליה כלפינו – מה ההיגיון שכל השולחן הזה שיושב, עושה את מלאכתו נאמנה, אין שום סעיף שמקל עלינו לעבוד פחות או לפעול פחות ממה שבמועצת תנועות הנוער. ההבדל היחיד, שאנחנו יכולים להתחיל את הפעילות מיד עם סיום בתי הספר, ושם, לכאורה, צריך לחכות 40 או 60 דקות. אבל מה ההיגיון שאנחנו נחיה עם 10 מיליון שקל – אני לא יודע איך מסתדרים. אני אומר שוב: אנחנו נכנסנו לתקופה הזו במועצה חדשה, מבלי להפחית שום פעילות. מאיפה יבוא הכסף? בעזרת השם. אבל מה ההיגיון, איך מסבירים אנשי משרד החינוך, כולל הגברת הנכבדה, שאנחנו יכולים להסתפק ב-10 מיליון?

רק נאמר שנעשית פעילות מאד רצינית שאנשים פה, סביב לשולחן, מכירים אותה היטב, בלשכת השר ואצל השר.

כן, כן. אני חושב שכבוד הרב מבין, אם לא את ההיגיון, את התהליך.

אני מודה מאד לשר, מודה לצוות, מודה לגברת אירית - - -

זה בסדר. כשהוקם ארגון תנועת הנערות בתיה לפני 90 שנה לא שאלתם מהיכן יבוא הכסף. הקמתם.

אבל פעלנו.

זה מה שאני אומר: הקמתם, פעלתם, וגם עכשיו לא שאלתם, לא התניתם את פעילותכם.

זה נותן תמריץ.

מה שאני רוצה לומר, שגם להתנהלות תקציבית יש היגיון וזו תופעה, זו פעם ראשונה שיצרו את המונח הזה של ארגוני ילדים ונוער, כי בכל זאת, צריכים למצוא איזה מכנים משותפים. יכול להיות שבעתיד יקימו עוד איזה משהו, כי אני באמת חושב שיש פה שונות מאד מאד גדולה בין הארגונים, בלי להיכנס, באמת, לפרטים. אני חושב שהדלת נפתחה. להגיד לך שמחר בבוקר יהיה תקציב זהה לתנועת נוער ולארגון נוער? זה יהיה יומרני מדי. אבל זה תהליך שאני מקווה שיגדל וישתפר. תראו, הלא פעילות הנוער לא מתחילה ומסתיימת – לא בתנועות הנוער, ולא בארגוני הנוער. יש היום את חוק יחידות הנוער, מחלקות הנוער, ברשויות המקומיות, שבעצם אמורות גם כן – זה לא ארגון נוער וזה גם לא תנועת נוער, אבל הרשויות המקומיות עצמן, בין אם בחברת המתנ"סים ובין אם במועדוני נוער, במקומות שחברת המתנ"סים לא פועלת, יש מערכת שלמה של פעילות לא פורמלית. גם ארגוני הנוער וגם תנועות הנוער הם גופים וולנטרים חוץ ממסדיים, שהמדינה עוזרת ותומכת אבל היא לעולם לא תוכל להיות המממנת העיקרית, כי את זה היא עושה בכלים שיש לה, בתחומים שלה. ולכן, לאט לאט נבנית הדרך הזו.
זהו. נדמה לי שאין צורך להרבות במילים נוספות. אני לא סתם שאלתי, ואתה יודע את זה, גם אצלכם, גם אצל בנות חב"ד, במגזר החרדי פעילות הנוער היא חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך הכוללת, שגם היא, בחלקה היא לא חלק אינטגרלי של מערכת החינוך הישראלית הממלכתית. כל אחד – יש את מוסדות הפטור ומוסדות החינוך העצמאי. היום יש ניסיון להכניס בכל זאת את כולם תחת מערכת אחת, ואני מקווה שגם מוסדות הפטור ימצאו דרך כלשהי להיכנס לתוך ההגדרות היותר רשמיות של המדינה. כלומר, אנחנו נמצאים בדרך שעוד ארוכה מאד, כדי באמת למצוא את השילובים האלה ואת המכנה המשותף, כדי להיות חברה ישראלית אחת עם שונות גדולה מאד, בלי ניסיון לכפות על הגופים השונים, על הזרמים השונים, על הקבוצות השונות – את דעת הכלל, אלא לכל אחד לתת את האפשרות לקיים ולחיות בגבולות שלו, על פי רצונו, על פי תפיסתו, וכן הלאה וכן הלאה, אבל להגדיל את המכנה המשותף, שבכמה תחומים הוא נמוך מדי, לגבי חברה שיש לה אתגרים משותפים כל כך גדולים. אז ככה, הלכתי ב - - בכל מיני דברים.
אנחנו מוכרחים לסיים, לצערי הרב, יש פה עוד כל מיני אירועים. אז אנחנו בבחינת יוצאים לדרך, ולכן כל האתגרים, כל החזון וכל התקוות – אני מקווה שיתממשו. אני מצטרף בסוף דברי לדעת כולם שמי ייתן והנערים שנחטפו יחזרו בשלום מהר, הביתה.

אמן. אמן.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

<הישיבה ננעלה בשעה 15:00>