PAGE
30
ועדת החינוך, התרבות והספורט
19/05/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 189>
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ט באייר התשע"ד (19 במאי 2014), שעה 11:00

<מחשוב ותקשוב מוסדות חינוך - מדיניות משרד החינוך ושילוב תוכניות מתערבות (קרן "אתנה", "עת לדעת", "סיסמה לכל תלמיד", מט"ח ועוד)>

חברי הוועדה: >
עמרם מצנע – היו"ר
שמעון אוחיון

מוחמד ברכה

>
עופר רימון - מנהל מינהל מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך

רוני דיין - מנהל אגף טכנולוגיות מידע, משרד החינוך

עינת גנדלר - עוזרת למנהל מינהל תקשוב, משרד החינוך

אהרון ברנשטיין - ממונה על מחלקת הנוער, האגף להכשרה מקצועי, משרד הכלכלה

נורית בירגר - סגן ממונה נוער, משרד הכלכלה

זיוית לינדר - ראש אגף חינוך, המשרד להגנת הסביבה

זיו בר - ע. ראש מינהל חינוך, מרכז השלטון המקומי

מאיר יפה - מנהל אגף החינוך מו"א זבולון, מרכז המועצות האזוריות

נחום נחום - הסתדרות המורים, ארגוני מורים

מרגלית אסיג - מנכ"לית מיזם סיסמה לכל תלמיד

אורי בן ארי - מייסד ונשיא קרן אתנה

אברהם בר - אנליסט בכיר Google

דדי צוקר - שותף LEARNI

דפנה תמיר - מנהלת תכנית "מחשב נייד לכל מורה" קרן אתנה

גילה בן הר - מנכ"לית מט"ח

עדי דומב - מנהל Google

דב וייס - מדען ראשי עת-הדעת

גיא לוי - מנהל חדשנות

דיאנה פניאן - סמנכלית EMATH לקידום הישגי תלמידים במתמטיקה

דניאלה רוזנפלד - מרצה וראש תקשוב

יעל וייס-ריינד - מנכ"לית עמותת "אופק לילדינו"

נועה חדד - רכזת טכנולוגיה מסייעת, עמותת "אופק לילדינו"

משה דוד - מנכ"ל לרני - Learni

דניאל רמתי - ראש תכנית תקשוב במכללות להוראה

גידי יהושע - מכון מנדל-עמית

זכריה רייך - שדלן, פרילוג, איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה

יער אמיר - לוביסט, אימפקט-מייקרוסופט

עידית שבתאי-סידס - לוביסטית, פוליסי בשם google

יהודית גידלי

שרון רפאלי
<מחשוב ותקשוב מוסדות חינוך - מדיניות משרד החינוך ושילוב תוכניות מתערבות (קרן "אתנה", "עת לדעת", "סיסמה לכל תלמיד", מט"ח ועוד)>

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. נושא הדיון שלנו הוא מחשוב ותקשוב במוסדות החינוך – נושא שמלווה אותנו שנים ארוכות מאז המצאת המחשב ומאז כניסתו למערכת החינוך. חשבתי שנכון לעשות דיון כזה גם כדי לעשות קצת סדר בנושאים השונים וגם כדי לשמוע את משרד החינוך שבהנהגה הנוכחית משנה איזשהו כיוון. ללמוד על השינוי, על הכיוון ועל העשייה. גם לשמוע את הגורמים המתערבים החיצוניים שמלווים את מערכת החינוך הרבה שנים.

אני למדתי דבר פשוט עוד כשהייתי בזמנו בתפקיד עוזר ראש אג"ם בצבא, שמערכות חדשות ותפיסות עולם שבאות עם מערכות חדשות, בדרך כלל ההטמעה שלהם הולכת מלמטה למעלה; מתחילה לאט-לאט להתפשט ולהתרחב, ואז בא התור והחלק של הרגולטור כדי לעשות סדר במערכות וכדי להעלות את כולם למכנה משותף, שפה משותפת, פרוטוקול משותף – נושאים שמתאימים מאוד לתחום הזה. אני מזכיר את זה כי גם בצבא הגדול שלנו המערכות התחילו מלמטה למעלה. כל חיל וכל זרוע עשו מה שעשו, ואז מהר מאוד אתה מגלה שאף אחד לא יכול לדבר זה עם זה; וכמובן, קצב השינויים גם התוכניים וגם החומריים הוא כזה גדול שאף אחד גם לא יכול לעמוד בקצב הזה כדי ליצור את אותו מכנה משותף.
כהכנה שלי לדיון הזה גם עשיתי ביקור במשרד החינוך. נפגשתי עם הצוות של עופר רימון במשרדם כדי לשמוע ולהבין קצת יותר לעומק את הכיוונים; גם ביקורים בחלק מבתי הספר וגם היכרות שיש לי באופן אישי עם חלק מהמערכות המתערבות, כמו "סיסמה לכל תלמיד", כמו מחשב לכל מורה, כמו "עת הדעת" ותכניות נוספות שאני לא תמיד מכיר. כשאתה מסתובב בבתי-הספר אתה רואה שמגוון האפשרויות וההזדמנויות שעומדות בפני מנהלי בתי הספר, והעובדה שמשרד החינוך נתן חופש פעולה די גדול בסופו של דבר הביאו לברכה גדולה ביכולת הזאת לרתום את מערכות המחשוב והתקשוב לטובת מערך בית הספר.
חשוב לי להדגיש כמו בכל פעם שעוסקים בנושא המחשוב שאם היו שואלים אותי, מה עדיף על מה – שחור-לבן, לא הכול מאותו סוג – האם כיתה מתוקשבת עם לוח חכם ועם ברקו ומחשבים לכולם לעומת מורה או מורה הכי טובים בעולם בכיתה, אז התשובה, לפי החיוכים שלכם היא ברורה. אבל אנחנו כמובן מדברים על מערכת מתקדמת. אחת ההפתעות החיוביות מאוד שהיו לי כשנכנסתי מדי פעם לכיתות שהיו מתוקשבות ומורה טובה בכיתה זה הריכוז והקשב של הילדים. צלצול להפסקה לא שמעו בכלל. ונדמה לי שזה מה שאנחנו רוצים – ריכוז וקשב. כי אנחנו יודעים שאמרו פעם שמאחר שקולטים רק 10% ממה שאומרים צריך לחזור על כל דבר עשר פעמים. אתה רואה ילדים קשובים, מרוכזים, ממוקדים, משתתפים, ולו רק בגלל זה שווה כל המאמץ הזה.
עד כאן הפתיחה שלי. אני אבקש ממשרד החינוך להציג את המצגת שלו. לאחר מכן נשמע את הגורמים המתערבים השונים. מי שירצה להשתתף בדיון יוכל להשתתף. אנחנו נסיים את הדיון לא יאוחר מהשעה 13:00. הצטרף אלינו חבר הכנסת מוחמד ברכה. יש תור גדול של חברי כנסת בכניסה?

לא, ממש לא.

עופר, בבקשה.

תודה רבה. אירחנו לפני כשבועיים את חבר הכנסת עמרם מצנע, והצגנו לו את התכנית. מאוד התרגשנו. פעם ראשונה שיושב-ראש ועדת החינוך מגיע אלינו למשרד ליחידה, לא לפגישה עם מנכ"ל או עם שר. המשכנו משם לביקור בבית-ספר. זה היה לפני יום העצמאות ויום הזיכרון, והתלמידים הציגו לפני עמרם מצנע את ההיערכות שלהם לטקס. לשמוע שם את עמרם מדבר עם התלמידים, וכשהם שרים את השיר של אהוד מנור על אחיו יהודה, והוא מדבר על מישהו שהוא מכיר זאת הייתה התרגשות לתלמידים. ושוב, אני מתחבר למה שאמרת שאם אתה שואל מה יותר חשוב – המורה או הטכנולוגיה – אין כאן שאלה בכלל.

אנחנו נציג כאן את התפיסה החדשה שלנו לגבי התקשוב. אנחנו כל הזמן משתדלים לעדכן את עצמנו בעקבות השינויים בטכנולוגיה בעולם בכלל. כשיצאנו לתכנית התקשוב הקודמת סמרטפונים עדיין לא היו שכיחים כל-כך, טבלטים לא היו שכיחים. אנחנו לא קולטים מה קרה כאן תוך 4-3 שנים. אנחנו כל הזמן צריכים להתאים את עצמנו.

אני רק מבקש כחלק מההצגה שלי – יושבים כאן שותפים שאנחנו הולכים איתם דרך ארוכה ביחד, ולכל אחד יש חוזקות ויכולות בתחום מסוים ולפעמים בכמה תחומים. מה שמעניין אותנו היום זה גם לקבל ביקורת על התכנית שלנו, כי אנחנו חושבים שיש הרבה מאוד ידע בקרב כל אחד מהאנשים שיושבים פה – ואנחנו מאוד מעריכים את הידע שנצבר אצל כל אחד מהגופים; אבל גם אנחנו רוצים לשמוע מכל אחד מהגופים איפה הוא רואה את עצמו מתחבר, ואיך הוא רואה עצמו מחזק את התכנית הלאומית.
כשאנחנו מדברים על תקשוב מוסדות חינוך, כשאני חושב על בית-ספר אז אנחנו חושבים על שני אלמנטים: האלמנט האחד מדבר על פיתוח אוריינות דיגיטלית גם של התלמידים ושל המורים; החלק השני – הפיכת בית-ספר לארגון שמתנהל בצורה מתוקשבת שזה יותר בכיוונים האדמיניסטרטיביים יותר. כשאנחנו מדברים על אוריינות דיגיטלית אנחנו שמנו את הדגשים החשובים ביותר שלנו בעניין הספרים הדיגיטליים; הוראה, למידה והערכה מתוקשבת, למידה שיתופית, חינוך לאינטרנט בטוח, שימוש בכלים פתוחים – הכול בדגש על למידה משמעותית ופיתוח מיומנויות מאה ה-21, לפי סטנדרטים בינלאומיים שאחד המגדלורים שלנו הוא המסגרת החדשה של PISA 2015; הפיכת בית ספר לארגון מתוקשב, הניהול המתוקשב, תכנות לניהול פדגוגי ואתר בית-ספרי.

כשאנחנו מדברים על נושא של האוריינות הדיגיטלית לשנה הבאה אנחנו שמים פוקוס על הספר הדיגיטלי. נעשה הרבה מאוד מאמצים להחדיר עוד ועוד ספרים דיגיטליים לבתי-הספר. זה ברור לנו שזה הכיוון הבא. אבל הספר הדיגיטלי לא נמצא לבד. עליו אנחנו מלבישים שכבות, וכשאנחנו מדברים על הלבשת שכבות פורטל התוכן הלאומי שהולך ומתרחב, הולך ותופס נפח הופך להיות מרכז. יש היום כ-7,300 יחידות תוכן א-סינכרוניות בשיעורים מתוקשבים בפורטל התוכן. לדוגמה, בחינוך לשוני לכיתה ה', אז חלק מהיוצרים שיושבים כאן הם "אלנט" – שלא נמצאים כאן, אבל גוף כמו בית הספר הבינלאומי להוראת השואה של "יד ושם"; אתם תראו את הטלוויזיה החינוכית; ואם תפתחו "מדע וטכנולוגיה לכיתה ו'" אז תראו ספקים חדשים שלא ראינו אותם קודם כמו המוזיאון למדע בירושלים, מוזיאון ישראל וגופים אחרים. זה הרצון שלנו לפתח פורטל לאומי שיהיו בו כ-100,000 ויותר שיעורים מתוקשבים א-סינכרוניים נגישים למורים.

חלק נוסף שנשלב בשנה הבאה זה שיעורים והרצאות סינכרוניות. אנחנו ניתן לבתי-ספר מערכת שעות שבתי-ספר יוכלו און-ליין לצרוך הרצאות, וכמובן, ההרצאות האלה יהפכו אחר-כך לחלק ממאגר ה-V.O.Dוהשיעורים הא-סינכרוניים שאנחנו מעמידים לבתי-הספר.

תוכנה לניהול פדגוגי – כל ניהול הציונים – אנחנו מכירים את זה; ואתה בית-ספרי שנמשיך להקפיד שיהיה הלב שמסכם את העשייה בבית-ספר ומייצר את הקשר בין בית-הספר לבין הבית. הגישה החדשה שלנו היא שבשל ההתפתחות המהירה, השינויים ואורך החיים הקצר יחסית של התקני קצה ומספר התלמידים משרד החינוך צריך להתמקד בתוכן ובתוכנה ולא בציוד עצמו.

באמצעות מחשוב ענן אנחנו יכולים לשבור את החומות ולהציע פעילות חינוכית בכל זמן ובכל מקום. תפקיד משרד החינוך לייצר את התשתית שתהווה קרקע פורייה לכניסתם של התקני קצה לבתי-ספר תוך ניצול יתרון לגודל והורדת עלויות מבתי-הספר. איך אנחנו רואים את התפיסה הזאת? אנחנו רואים את הענן החינוכי שהולך ונבנה: אנחנו מנגישים ספרי לימוד דיגיטליים, שיעורים א-סינכרוניים, כלים פתוחים, כלי ניהול בית-ספרי לבתי-הספר. דואגים לאינטרנט בפס רחב, סיבים אופטיים לכל בית-ספר, מערך של תמיכה והטמעה גם פדגוגי וגם טכני ומערכת בקרה. זה התרשים, זאת הסקיצה. אנחנו היינו רוצים לראות מצב שבתי ספר יכולים לרכוש שירותים שהם צריכים; חופש בחירה, בקרה על רמת איכות השימוש ורמתו; השתתפות רשות.

מה ישתנה בשנה הבאה? בשנה הבאה תהיה התמקדות בגישת תקשוב ענן בתוכן ובתוכנה; דגש על שימוש בטכנולוגיה לפיתוח למידה משמעותית. פעם ראשונה המשרד מתיר באופן רשמי אפשרות להוראה באמצעות התקני קצה אישיים – B.Y.O.D – Bring Your Own Device. כל תלמיד יכול להגיע עם מכשיר הקצה שלו לבית-ספר. זאת הפעם הראשונה שאנחנו מתירים את זה. אתם יודעים שכל התקינה שלנו על ספרים דיגיטליים – והיו לנו הרבה מאבקים בעניין הזה – הייתה להבטיח ספרים דיגיטליים שיעבדו על כל התקן; כי רצינו להגיע לנקודה הזאת של bring your own device כי ממה שאנחנו לומדים מהעולם זה הדבר הבא, לשם זה הולך.

אני לא נכנס לשאלה האם זה צריך להיות מכשיר אחיד או כל אחד יכול להביא מחשבים שונים. יש גישות לכאן ולכאן. אני מאוד פלורליסטי בעניין הזה. יש כאן גם שאלות מאוד מעניינות – האם אנחנו יכולים לקרוא לסמרטפון התקן קצה? יש טענות נגד, ויש טענות בעד. אני סבור שהעולם ילך לשם, בסוף הכול יהיה על הסמרטפונים. אנחנו רואים שהמחשבים והטבלטים הולכים וקטנים, והסמטרפונים הולכים וגדלים. כנראה, הם ייפגשו באמצע. מהחוויה האישית שלי, הילד שלי שיש לו גם מחשב נייד, גם אייפד וגם סמרטפון כל היום נמצא בסמרטפון. כנראה, יש דברים שיהיה מאוד קשה להילחם בהם, אבל עדיין זאת שאלה. הוספנו מרכז לתמיכה פדגוגית מרחוק. בתפקיד שלי היום גם כמנמ"ר של המשרד החיבור בין מנהל, מדע וטכנולוגיה למנהל תקשוב מאפשר לנו היום לקחת את כל המנהלת של המנב"ס, שזה מוקד מאוד גדול של 100-60 טלפוניסטים ואנשים שיכולים לעבוד בצ'ט און-ליין עם בתי הספר. אנחנו מעמידים את היום לטובת התכנית ומחברים בין מערכות במשרד. החיבורים האלה גם מאפשרים לנו לבנות את הענן החינוכי. הענן החינוכי כבר עלה לאוויר עדיין בלי מערכת מרקטינג, ותוך שנה תהיה לו גם מערכת מרקטינג. זאת אומרת משהו כמו itunes.

איפה הוא נמצא בינתיים?

הוא נמצא בלי מערכת מרקטינג.

איך הנגישות אליו?

אתה יכול להיכנס, לצרוב תכנים של שיעורים א-סינכרוניים, אתה יכול לרכוש תכנים סינכרוניים, אבל אתה לא עובד כאן עם מערכת מרקטינג ובילינג שיכולה לנהל את השימוש של המשתמשים. אנחנו עדיין מפתחים את המערכות האלה.

כל בתי הספר שבתכנית התקשוב מקבלים עדיפות להיכנס לתכנית החדשה, אבל לעומת העבר הם צריכים לבחור להיכנס לתכנית.

זה עדיין לא ענן.

ברשותך, אם אני יכול להציג את התכנית.

אני לא מפריע לך, אני מנסה להבין. אני לא מומחה גדול, אבל יש לי מושג קטן במה שאתה אומר.

אני רק אמרתי שהעמדנו ענן חינוכי לרשות בתי-הספר שיושב על חוות ושרתים של חברה שזכתה במכרז של משרד החינוך. זה מה שאנחנו קוראים לו "חוות הדעת הענן החינוכי". עליו יש אוסף של שירותים שבתי ספר יכולים לצרוך: ספרים דיגיטליים, שיעורים א-סינכרוניים, שיעורים סינכרוניים, מערכות ניהול בית ספריות וכו'. המערכת הזאת עדיין לא מנוהלת עם מערכת מרקטינג. את מערכת המרקטינג אנחנו מפתחים, ותוך שנה זה יחובר למערכת לקראת שנת הלימודים לא הקרובה, אלא הבאה אחריה, לפי תכנית העבודה שלנו.

כל בתי הספר שבתכנית התקשוב היום יקבלו עדיפות להיכנס לתכנית, ועוד 400 בתי-ספר יוכלו להיכנס פנימה. אנחנו מעמידים חבילות תמיכה לבתי-ספר. חבילת התמיכה מחולקת לחבילת בסיס ולחבילה מתקדמת. חבילת הבסיס כוללת אינטרנט בפס רחב סיב אופטי שיכול להבטיח תעבורה און-ליין של שיעורים סינכרוניים בלי מערכת אינטרנט. יש כאלה שמרימים גבה לגבי הסטנדרט של הקווים ששמנו. דיברנו על קווי IPVPN50/10 לדגם בסיסי ו-IPVPN200/30 ל-Bring your own device. זה נראה קצת אוטוסטרדות, ואולי קצת מעבר למה שצריך, אבל אנחנו מעדיפים להיות שם; כי אם התחלנו את תכנית התקשוב בקווי IPVPN4/2, 6/3 אז תוך שלוש שנים אנחנו מדברים על 50/3, 50/10, 200/30 – זה פשוט לא ייאמן.

תוכן דיגיטלי – אנחנו מדברים כבר היום על 155 ספרים דיגיטליים מאושרים. אנחנו מאמינים שעד פתיחת שנת הלימודים הבאה יהיו כבר כ-400 ספרים מאושרים. יש ארבעה ספקים שכבר קיבלו תו תקן, זאת אומרת שהם לא צריכים אישור על ספר חדש שהם מקבלים אוטומטית – שניים יושבים כאן אתנו. על 45 ספרים יש למשרד זכויות שימוש שהונגשו חינם. אנחנו בתהליכי סיום של מכרז להנגשת זכויות שימוש. עם סיום התהליכים אני מקווה שנוכל להגיע להבנות עם ההוצאות לאור כדי להנגיש עוד ספרים דיגיטליים חינם. אנחנו פותחים את חבילת התוכן שלנו שבעבר בתי-ספר יכלו לרכוש איתה רק שיעורים א-סינכרוניים. אנחנו נאפשר דרך חבילת התוכן לרכוש גם ספרים דיגיטליים.

הראינו את פורטל התוכן שיש שם כבר 7,000 פריטים עם הרבה מאוד שחקנים חדשים שנכנסו. אנחנו הולכים לפתוח קורסים אינטראקטיביים און-ליין; מאגר שיעורי V.O.D – כבר סיימנו את הצילומים של 100 שיעורים ועוד 100 נמצאים בצילומים. אלה סרטים שמורים יציגו איך הם מלמדים בכיתה; פיתוח מערכי שיעור מתוקשבים בספרייה הלאומית – אנחנו מאפשרים למורים לבוא לעבוד שם. אנחנו משלמים להם על פריטים של הספרייה הלאומית; אנחנו לקראת יציאת קול קורא לפתיחת השתלמויות למורים לפיתוח תוכן שמורים מצטיינים יקבלו שם שעות שבועיות מהמשרד לבוא ולפתח. זה חידוש; אחד הדברים הגדולים שהצלחנו להגיע אליו הוא שאנחנו עומדים לתת שלושה מענקים לעשרה מורים שכל אחד יקבל 30,000 שקל עבור פיתוח יחידת הוראה מתוקשבת מיוחדת שהמורים עשו בה שימוש יוצא דופן. עוד עשרה – 15,000שקלים ועוד עשרה – 5,000 שקלים.
מערך תמיכה טכנית שנעמיד בבתי-ספר – בבתי ספר שיש בו Bring your own device יהיה גם טכנאי; שאר בתי הספר יקבלו תמיכה רק מרחוק עם התחייבות של פתרון בעיות תוך 24 שעות; מענק עידוד חד-פעמי הוא רק לאלה שעוברים ל-Bring your own device – 100,000 שקל לבית ספר לממן עלות למכשירי קצה לאלה שידם אינה משגת; גמול רכז תקשוב לכל בית ספר ותמיכה פדגוגית שהיא גם מרחוק וגם מדריכים שמגיעים לבית-ספר.
בפועל אנחנו מציעים שלוש חבילות לפי גודל בית-ספר – קטן, בינוני, גדול; מימון דיפרנציאלי של הרשות שנע מ-10-1 – 5% לכל מדד של רשות. כלומר רשות עם מדד חברתי-כלכלי 1 – 5% השתתפות; הרשויות החזקות ביותר – 50% השתתפות; תנאי הסף לקיום תשתיות הוא שלפחות שליש מהכיתות הן מתוקשבות.

כרגע אנחנו הוצאנו קול קורא לכל בתי הספר שמפנה אל הענן החינוכי, ובענן החינוכי הוא יכול לקבל את כל ההסברים שהם רוצים, כולל קטלוג של הספרים הדיגיטליים. בתי הספר שנכנסים לתכנית מגישים את הבקשות בצורה מקוונת. הוא ממלא את הפרטים – כמה מחשבים יש בבית-הספר וכדומה, אבל הוא צריך למלא תכנית עבודה: בתכנית העבודה אתה צריך להגיד כמה ספרים דיגיטליים יש בבית-הספר וכמה אתה מתחייב שיהיו בשנה הבאה; כמה מורים משלמים תקשוב בהוראה – כמה יהיו בשנה הבאה; כמה מורים עושים למידה שיתופית עם בתי-ספר במדינות אחרות – כמה יהיה בשנה הבאה. כלומר מקבלים תקציב, ואתה מתחייב גם לתכנית עבודה. הכול צריך בסוף להסביר איך זה הולך להתכתב עם פיתוח למידה משמעותית, עם 30% השיעורים שהשר והמנכ"לית הגדירו שיהיו לבחירת מנהל בית-ספר. דרך אגב, אנחנו מצפים שהרבה מאוד מפיתוח התוכן יהיה בתוך 30% האלה שיש הגמישות למנהל להחליט על התכנים ועל הנושאים שיילמדו בבתי-הספר.

חוץ מה-timetable אני חייב להגיד שגם אנחנו היינו מופתעים שאחרי שבועיים שהכול קורה באוויר עד יום רביעי שעבר קיבלנו כבר למעלה מ-900 בקשות – 248 בדגם מתקדם. הדיווח שקיבלתי השבוע כשעוד לא הגענו לסוף שבוע הוא שיש כבר כ-1,200 בתי-ספר שהגישו בקשות. אנחנו לא עומדים במסה של הבקשות שאנחנו מקבלים. כמובן, חובת ההוכחה היא על כולנו. אנחנו בתכנית חדשה - -

אתה יכול להגיד לנו באופן כללי להגיד איך מתחלקים בתי הספר שנענו, לפי פריפריה, מעמד סוציו-אקונומי נמוך, המגזר הערבי?

זה בהתהוות, ואין לי עדיין הפילוח. אני אעביר לך במייל אחרי הישיבה הזאת. אבל אנחנו, כמובן, נדאג לקבוע את תנאי הסף כדי שיהיה ייצוג הולם לכל המגזרים. אני כבר יכול להגיד לך היום שהשר מודע לכך שכמות הבקשות תהיה גבוהה מהתקציב שעומד לרשותנו. אנחנו נערכים לעניין הזה - -

תפרסמו את רשימת בתי הספר?

- - לא ציפינו שכל-כך הרבה בתי-ספר יקפצו למים ויבקשו לאמץ את החבילה של Bring your own device. לא חשבנו שהם בשלים. אמרנו שמנהל ייזהר. הרי Bring your own device זה הדבר הבא, לשם אנחנו צריכים ללכת. לכן זה מרגש אותנו שבתי-הספר מרגישים בשלים, ומנהל בית-ספר אומר שהוא רוצה להיות שם. אתם יודעים איזו מורכבות זאת. היום בבית-ספר יסודי כל שכבת כיתות ה'-ו' מגיעים עם טבלטים או כל אחד מגיע עם המחשב שלו או כל שכבות ז'-ט'. מנהלי בתי ספר מוכנים לקפוץ למים. זאת הזדמנות חד-פעמית לעשות קפיצת מדרגה ולא לחכות עכשיו שנתיים לעשות את הצעד הזה ושנתיים את הצעד הבא, אלא לקפוץ ישר למקום שאליו העולם הולך. משרד החינוך לא קונה את המחשבים – הילדים מגיעים עם התקני הקצה, ואנחנו נותנים לאלה שידם אינם משגת; אנחנו מתעסקים בתוכן ובתוכנה, ענן חינוכי. בגדול לשם אנחנו צריכים ללכת, אבל האתגר הוא מאוד גדול כי אנחנו יכולים להיות גם בשנה הבאה במצב שפתאום מוצאים שבית הספר לא ערוך מספיק עדיין, דברים לא יעבדו. אני בלחץ כמדינה כשאני רואה את העניין הזה. יש כאן גם שאלות של קרינה – הרבה דברים. לכן בעת הזאת אנחנו צריכים את השותפות של כל השותפים. אם פעם חילקנו מחשבים למורים אז היום לקרן "אתנה" יש תפקיד מיוחד כי אנחנו לא נמצאים בנקודה הזאת. כל אחד צריך עכשיו לחשוב איך הוא יכול להתחבר לתכנית כי בסופו של דבר אם בשנת הלימודים הבאה נצליח להגיע למצב שיש לנו מספר גדול של בתי-ספר שעברו ל-Bring your own device, ואנחנו יודעים לתת להם תוכן משמעותי ולחבר את המורים ולהפוך אותם לפרו-אקטיביים, שהם מעלים חומרים ומשתפים מורים אחרים בעשייה שלהם אנחנו יכולים לעשות כאן קפיצת מדרגה גדולה. תודה.

תודה.

נתחיל במט"ח. גילה, בבקשה.

ראשית, ברכות. עשו פה צעד בלתי רגיל מבחינת המשרד. ברכות, עופר. מאמירה שיהיה מחשב כזה וכזה בתקן כזה וכזה עד האמירה שכל אחד יביא את מוצר הקצה שלו כולנו זאת הליכה מאוד משמעותית. כל בית-ספר או כל רשות יוכלו לבחור, וזה גם אומר מה המשמעות – האם בית-ספר או הרשות או המדינה עושה ביטוח על המחשבים או להורים יש פה אחריות. יש כאן הרבה מאוד אמירות מעבר לאמירה להביא את המחשב האישי כי זה פותר פתאום אחריות שהייתה על רשויות או על מדינה. אז בחלק הזה – ברכות.

גם אין לנו תשובות לכל השאלות.

לאף אחד מאתנו גם עכשיו לא יודע את התשובות.

אני שמח לשמוע. כי אלה שחשבו שיש להם תשובות לכל השאלות ראינו לאן הם הגיעו.

אני גם אומר כהתייחסות שכולנו משתמשים במכשיר הקצה הזה, אבל בסוף כשאנחנו צריכים לעבוד אנחנו רוצים איזשהו מכשיר שאנחנו יכולים לעבוד אתו. אז יש החלק של תקשורת, ויש חלק של עבודה. שאלות שאנחנו שואלים תמיד הן האם אותו מכשיר קצה יאפשר לעבוד עם אותן מיומנויות של אקסל ועבודה עם מסמכים. הבחינות הבינלאומיות דורשות היום מיומנויות עומק מאותם ילדים, וזה כבר יקרה ב-PISA 2015, ואנחנו כבר עוקבים אחר PISA 2018, מה הולך להידרש בה.

בחלק הזה חברנו מאוד למדיניות המשרד, כולל לנסות לראות לאן הולך העולם. היום המשרד מדבר על זה מאוד – מהנושא של פרסונליזציה, בחירה, התאמות לרמות השונות של תלמידים. מחד אני מאוד תומכת בכיוון שמורים מפתחים, ואנחנו גם מפתחים היום סביבה והרבה מאוד גופים אחרים כדי לתת למורה את האפשרות לפתח. מאידך הייתי רוצה לראות את המורה שהוא כל כך עמוס מנסה לברור כבורר נבון מה מתוך כל התכנים הקיימים בארץ ובעולם מתאים לקבוצות שלו ולרמות השונות שלהן. לאבחון דיאגנוסטי – לא ברמה האם הכיתה הצליחה או לא – אלא איפה כל תלמיד נמצא במוקדי הקושי, זאת אחת הבעיות המרכזיות של כל מורה היום, ואנחנו רואים את הפערים הגדולים בין פריפריה לבין מרכז. אתה ביקרת אתנו יחד בדימונה בתיכון הווירטואלי, ואחד הדברים שראינו שם הוא שנקודת הכניסה של ילדי הפריפריה לתיכון למקצועות של מתמטיקה ופיסיקה הייתה יותר נמוכה מאשר באזור המרכז כבר כנקודת כניסה. זה, למעשה, פער שהצטבר מיסודי לחטיבת ביניים ולתיכון. לכן פה הטכנולוגיה יכולה מאוד לעזור לנו בנושא של תכנים, סביבות, קורסים וכדומה. יש פה הזדמנות בלתי רגילה כשהמשרד נתן בחירה של מורים – 70%-30%. אנחנו בחלק הזה רואים אפשרות עצומה ליצור פה כגופים קורסים סינכרוניים וא-סינכרוניים ברמת תלמידים וברמת מורים, אבל בעיקר ברמת תלמידים כדי לאפשר לתלמידים שיכולים ללמוד ולהתקדם לבד, ולאפשר למורה לעבוד עם אותן קבוצות מתקשות יותר. בחלק הזה יש פיתוח גדול מאוד שאנחנו עוסקים בו היום.
מט"ח עסק הרבה מאוד ביסודי, ובשנים האחרונות הוא עוסק בעיקר בחטיבות ביניים ובבתי-ספר תיכון – קורסים וירטואליים, ספרים דיגיטליים שיש בהם אותו מאגר וידיאו גדול מאוד, מדריכים מקוונים למורים שאנחנו רואים בזה חשיבות מאוד גדולה. אני לא אכנס לאותם דברים שאני רואה בהם חשיבות עצומה מבחינתנו: פריפריה – בתי-ספר דוברי ערבית עם פערים של חוסר בתכנים וחוסר במורים. כל התכנים היום הם בעברית ובערבית. אותו תוכן ואותה סימולציה שיש בעברית תהיה מיד בערבית כדי לאפשר לאותם תלמידים גם מאזורים אחרים בארץ להגיע לשם.

בחלק הזה אני יכולה לומר שהעובדה שהמשרד אמר שבכל זמן ובכל מקום ניתן לעבוד זה נהדר. תלמיד מתחיל מוקדם בבוקר ומסיים בלילה. הנגישות והקישוריות – עופר, בחלק הזה, שאפו. בחלק הזה אנחנו כגוף שמפתח תוכן למורה ולתלמיד רואים כל מקום שתצטרכו בו סיוע נוסף.

תודה. אורי בן ארי מ"אתנה", בבקשה.

בוקר טוב. תודה שהזמנתם אותנו לוועדה. אני רוצה להתחיל בברכות ולהגיד שאפו על התכנית הזאת גם לד"ר עופר רימון וגם לצוות שלו. בהזדמנות זאת להודות למשרד החינוך על התמיכה בפרויקט. הברכות הן למשרד החינוך שייחד את התפקיד של המנמ"ר יחד עם מנהל מחלקת התקשוב, מדע וטכנולוגיה שלאורך שנים הלכו שם בקווים מקבילים. אז אני חושב שבידיים של עופר נמצא העתיד של משרד החינוך בכלל בתחום הזה כי זה תחום שיוצר מהפכה.

הפרויקט שלנו קם לפני כשבע שנים במטרה להעצים את המורים ולתת מחשב נייד לכל מורה. נכון להיום עד סוף השנה הזאת נגיע ל-10,000 מורים בכ-220 יישובים ובכ-700 בתי-ספר. גם הרשויות שותפות, והן נותנות את המקרנים ואת האינטרנט בכיתות. הפרויקט שלנו קם לא במטרה לתת מחשב, אלא במטרה להעצים את המורים שבעצם איבדו את התפקיד שלהם כמקור ידע. יש לנו הרבה מאוד שותפים ותורמים, אבל משרד החינוך שותף לתכנית הזאת יחד עם הסתדרות המורים, יחד עם בנק מסד ועם הרבה מאוד גורמים נוספים שמסייעים לנו. התכנית גם ממשיכה לכיוונים נוספים – לא רק שאנחנו נותנים מחשב נייד לכל מורה, אלא גם לכל גננת. אנחנו גם עוברים עכשיו לכל המורים בכפרי הנוער לנוער בסיכון; ויש לנו תכניות חדשות גם לתת מחשבי טבלטים למורים למדעים ואייפדים למורים בחינוך מיוחד. אלה דברים שנמצאים כרגע בעבודה עם המשרד ועם המנכ"לית. אין תמונה יותר מרגשת מאשר מורה שמקבלת מחשב. בתכנית הזאת לא ראינו כל-כך איך המורים מקבלים מחשבים, אבל בטח נדון על זה בהמשך. תכנית "איינשטיין" למורים למדעים עומדת להיות מוצגת למנכ"לית המשרד ולאישור - - -.

אני רוצה לספר לכם שלושה סיפורים קצרים שאולי יביעו את המהפכה שקורית. הנכדה שלי בת שנתיים וחצי שנכנסת למחשב ובהינף אצבע קוראת סיפור או על "חמישה בלונים" או על "כיפה אדומה" ויכולה לדבר אתי בסקייפ מרחוק. היא בסך הכול בת שנתיים וחצי, אבל לגננת שלה אין מחשב. נכון שהיא עוד לא בבית-הספר של גילאי 6-3, אבל לגננות אין עדיין מחשבים, וצריך לזכור את זה. מצד שני הבת שלי שהיא סטודנטית שנה ג' בקושי באה לבית-הספר. המרצים אולי גאונים במחקר, אבל התלמידים לומדים מרחוק. בעולם יותר אנשים לומדים מרחוק, והתפקיד של המורים משתנה. אני עצמי, כמו שאתם רואים אני בגובה של כמעט 2 מטר, והייתי תמיד התלמיד הכי גבוה בכיתה אז תמיד שלחו אותי לתלות את המפה שכולכם זוכרים אותה, כי אני היחיד שהייתי יכול לתלות אותה עם המסמר על הלוח. אותי שלחו לחדר טבע להביא אותה. בכל מקום אני מספר שמי שהיום מלמד גיאוגרפיה ללא "google earth" או בלי להראות סרטים בתלת-ממד וכל האפשרויות שמאפשרת לנו הטכנולוגיה הוא כמעט פושע כלפי הילדים שלנו כי מגיע להם יותר. לכן צריך לספק את הכלים האלה למורים.

יצאנו לא רע, אורי. אלה שלמדו פעם עם לוח וגיר.

מה עושה עכשיו התלמיד הכי גבוה בכיתה?

נסענו על עגלה וסוס, והיה בסדר. גם לא היה לנו טלפון בבית ולא הייתה טלוויזיה. כולנו למדנו מאנציקלופדיה "מכלל" או "תרבות". אבל הדברים משתנים וצריך להתחבר לטכנולוגיה. לכן אני גם מברך על התכנית הזאת, אבל עדיין יש לנו מה לעשות. צריך לזכור שהמהפכה הטכנולוגית גרמה לכמה דברים: קודם כול התוכן זמין לכולם. התוכן הפדגוגי לא השתנה כשלומדים על גוף האדם או על דברים אחרים. אבל צורת הלמידה השתנתה. צריך לזכור ולהפריד בין חינוך לבין למידה. אבל מכל מה שקרה הוא שהמורה איבד את מקומות כמקור הידע. התלמיד לא חייב את המורה כדי להשיג את הידע, אלא חייב אותו כמנטור. כל המחקרים שקיימים מראים שמקצועות נעלמים, אבל מקצוע המורה לא ייעלם.

מה שגם חשוב לזכור שהטכנולוגיה מאפשרת היום ליצור פרסונליזציה גם למורה עצמו. זאת אומרת המורים יתחילו ליצור תכנים בעצמם, וצריך לתת להם את הכלים כי הם יתחילו לייצר תכנות. יותר מזה, מתחילים ליצור תכנות או מערכי שיעור לתלמידים ספציפיים. זה מאוד בולט בחינוך מיוחד. אפשר לראות שמכינים שם תכנה מיוחדת לתלמיד מול המורה שגם הבית מעורב בזה. זה העתיד. אבל צריך לזכור שמאחורי כל זה עומדות המורות או המורים; יש שיעור גבוה מאוד של מורות, כ-90%, ולכן אני מדבר בנקבה. לכן גם קראנו לקרן שלנו "אתנה" על שם אלת החוכמה במיתולוגיה היוונית. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו היום פה איך אנחנו נערכים לכך, והאם לכל מורה יש גם הכלים לכך. כי כל התוכנית דיברה על תלמידים, וזה העתיד שלנו. אבל צריך לזכור את המורים כל הזמן.

אנחנו חגגנו שש שנים לתכנית שלנו בירוחם בנובמבר. ובכל זאת אספר לכם סיפור רביעי קצר: ירוחם זה סמל ודוגמה כי שם נתנו את המחשבים הראשונים שלנו. יש פה תמונה שבמקלט נתנו את המחשבים. רואים במצגת את יונה קנינו המנהלת בנובמבר 2007. עקבנו אחר התוצאות שש שנים כי גם המשרד נכנס בנעלינו אחרי שלוש שנים והמשיך לתת - -

והסיסמה.

תכף נדבר גם על הסיסמה. לסיסמה יש תפקיד מאוד חשוב.

העובדה היא שאחרי שש שנים קרו שם תוצאות מדהימות. אף אחד לא מייחס את זה רק למחשבים או רק לסיסמה או רק לאיזושהי תופעה. אבל שימו לתופעה – ב-2006 שיעור הזכאות לבגרות היה 43%, ב-2012 הוא היה 79.8%. שימו לב מה קרה בשיעור העומדים בירוחם בדרישות הסף לאוניברסיטה: ב-2007 – 79%, ב-2012 – 89%. זה דבר מדהים שאנחנו חוקרים אותו היום כדי לראות מה הביא לדבר הזה כי ירוחם היא מבודדת. אבל מעל הכול, אני יכול להגיד כי עשינו מחקרים גם אחרי שישה חודשים וגם אחרי שלוש שנים, שהמורות נהפכו להיות גורו של המחשבים של הילדים שלהם בבית, שזה הכי ריגש אותנו. ההפרעות בכיתות פחתו ב-35%, והיה שימוש מדהים בתוכנות. אין ספק שתכניות של "סיסמה לכל תלמיד", תכניות של מט"ח - כל התכניות שמשתמשים בהן – עזרו לנושא הזה, אבל יותר מכול המורות התעצמו, והן היום לביאות לכל דבר בתחום הזה, וצריך לראות את זה כמודל.

אתם יכולים לראות, לפי המצגת, עוד תופעה: מול הממוצע של מחוז דרום ומול הממוצע הארצי ירוחם מובילה. גם בשיעור הניגשים לבגרות במקצועות המדעים בירוחם יש עליה, וגם בשיעור התקשוב בתהליכי למידה לעומת הממוצע הארצי זה עלה בירוחם. זה case study שצריך ללמוד אותו וצריך ללמוד ממנו, וצריך לראות איך ממשיכים לתת למורים כמנוע צמיחה של החינוך מחשבים. לא ראיתי את זה בתוכנית, אבל אנחנו בטוח נשתף פעולה. המשרד לא מסוגל לעשות את זה לבד - -

נכון.

- - המגזר השלישי לא מסוגל לעשות את זה לבד - -

נכון.

- - המגזר המוניציפלי והמגזר העסקי – לא מסוגלים. רק בצורה משותפת אנחנו יכולים לעשות את זה. אני שחקן כדורסל, ואני משתמש במילה TEAM שפירושה "צוות". אבל ראשי התיבות שלה הם "together everyone achieve more". חשוב שנזכור את זה כי רק כעבודת צוות אפשר לעבוד. האתגר של התקשוב בחינוך - -

במיוחד אחרי אתמול, הניצחון של "מכבי".

כן. גאווה לאומית.

אבל אנחנו לא מדברים רק על 2 מיליון תלמידים, אלא אנחנו מדברים גם על 150,000 עובדי הוראה. מעורבים פה גם המגזר השלישי, גם הראשון וגם השני. יש לנו גם עניין של תקשוב, אבל גם עניין של פדגוגיה. כל זה מתרכז למעלה אצל אדם אחד או בשני אגפים במשרד החינוך. צריכים לתת את כל התמיכה לנושא הזה. ההזדמנות לנצח יחד זה מפגש של כל שלושת המגזרים. מנהל אחד שמוביל את המערכת בתקשוב במערכת החינוך. אפשר לשלב ידיים, אפשר לקדם. אנחנו כאן לסייע לכם. נעשה הכול כדי שלכל מורה בישראל יהיה מחשב נייד. אני רוצה להודות לכם. זאת משימה לאומית, ואנחנו כאן כדי לעזור לכם. תודה.

תודה רבה לאורי.
עדי דומב מגוגל, בבקשה.

שלום רב. אני עדי דומב מגוגל. תודה על ההזמנה ועל ההזדמנות להיות בפאנל הזה. בגוגל אנחנו כבר למעלה משלוש שנים מבצעים את הפעילות בתחום החינוך. אני אנצל את הבמה בחמש הדקות הקרובות, ואספר מה היו המניעים לפעילות שלנו, מה הפעילות ומהם המספרים עד היום. חשוב לי לציין שבדרך מאוד יפה מה שקרה עם "גוגל" בתחום החינוך התחיל מהשטח. כשאני התחלתי לפני למעלה משלוש שנים והכנסתי את גוגל כדי לראות איך היא יכולה להשפיע, גילינו עוד ועוד בתי ספר, אנשי חינוך ומורים – מערכות שלמות בתוך מערכת החינוך הגדולה בישראל שעושות שימוש מאוד מתקדם בכלי גוגל, בכל היכולות שיש לטכנולוגיה לתת. בחלק מהמקרים אנחנו נעזרים הרבה מאוד בשטח. יש לנו גם הרבה מאוד חיבורים גם לפעילויות שעושים ב"גוגל" ברחבי העולם. הפעילות שבתי-הספר עושים פה ומורים עושים פה בכלים של "גוגל" ובטכנולוגיה של חינוך זה אור לגויים.
למה התחלנו? זה שקף שמלווה אותי שלוש שנים, ואני שמח שאני לא צריך לשנות את המצגת הזאת. מלכתחילה זיהינו פערים מאוד גדולים ופערים שהולכים וגדלים בין מה שקורה בבתי-הספר לבין מה שקורה מחוץ לבית-הספר. עופר הזכיר את הטכנולוגיה ואת הכניסה שלהם או אי הכניסה לכיתות. אני רואה את זה בדמות הסמרטפונים, ואני מאוד מתחבר להערה שבעוד כמה שנים מהיום הסמרטפון יהיה המכשיר המרכזי מכיוון שהוא זמין, הוא אתנו כל הזמן, הוא נוח לשימוש, וכן – כי המסך שלו גדל, והטבלט מצטמצם, ולמחשב לוקח זמן לעלות. בבתי-הספר זה קצת פחות, ולפני כמה שנים לא היה בכלל. הפערים גדלים, ואנחנו גם רואים פערים בין מורים לבין תלמידים. פתאום המורה לא מרגיש את הפינה הנוחה שלו כי התלמידים סביבו נמצאים עם כל הטכנולוגיה ומדברים טכנולוגיה, והמורה נשאר קצת בחוץ, ואז הוא אולי אוסר על שימושים כאלה ואחרים. אני יודע שלמידה משמעותית היא כותרת שרצה הרבה. אבל מה שיותר חשוב לי לדבר זה איך אנחנו מלמדים תלמידים ללמוד ואיזה כלים אנחנו נותנים בידיהם. אנחנו מסתכלים על למידה עצמאית שתלמיד לומד בזכות עצמו עם הכלים שיש לו ומתמודד עם כל מיני קשיים. אנחנו רואים למידה אינטראקטיבית שבה משתמשים בכל מיני כלים, פיתוחים וטכנולוגיות כדי שאחרי שהוא יעזוב את ספסל הלימודים הוא יצטרך להראות כשהוא הולך למקום העבודה או כשהוא חי את חייו שהוא מבין באיזה כלים אפשר להשתמש. כשאנחנו מגייסים עובדים ל"גוגל" אנחנו רוצים לראות שהם יודעים מה יש ל"גוגל" להציע וכן הלאה. וכמובן, למידה שיתופית שהיא לא רק כותרת, אלא מכיוון שאנחנו באמת עושים את זה באופן יומיומי אצלנו. אנחנו עובדים עם קולגות ברחבי העולם עם מסמכים משותפים, אבל המסמך זה רק הכלי בסוף. פעם לימדו אותי קודם כול לשבת בישיבה ולהקשיב ולפתוח את האוזניים לפני שאתה רץ ומספר. כל זה הם נדבכים של למידה שיתופית. קודם אורי דיבר איך טכנולוגיה נכנסת ואטלס שהופך להיות "Google earth" ואנציקלופדיה, ואני במצב ביניים כי אצלי הייתה גם "בריטניקה לנוער" וגם אנציקלופדיה עברית ומצד שני גם נכנסתי למחשב שהוא היה חיה בעיקר למשחקים, אבל זה גם התחיל להתהוות. הייתה כיתת מחשבים שהיא אותה כיתה גם היום. בתפקיד הקודם שלי במט"ח לפני כמה שנים הייתי בפרויקט "נחשון". לי היו 40 בתי-ספר, ולמט"ח היו כמה מאות, כמובן כחלק מהפרויקט הזה. ליווינו 40 בתי-ספר. ראינו שהכיתה שהייתה לפני 30-20 שה נמצאת גם היום, וזה הפיל הלבן בבית-הספר שלא יודעים מה לעשות אתו – לפעמים נכנסים אליה ולפעמים לא, זה לא חלק מהשגרה. המטרה שלנו זה להכניס את זה כחלק אינהרנטי מהלימודים. כשאנחנו מסתכלים קצת על התוכנית בסוף יש כל מיני נקודות שאפשר לפגוש במערכת. יש כאן הרבה שחקנים סביב השולחן. עם חלקם יש לנו שיתופי פעולה יותר עמוקים, ועם חלקם פחות. כמובן, משרד החינוך הוא השותף המרכזי, וזה אולי הדבר הראשון שהיה חשוב לי להנחיל כשנכנסתי לתפקיד ב"גוגל" – לא להיות לוויין, אלא להיות חלק אינהרנטי מהמערכת. כדי שזה יקרה מבחינתי צריך לחבור למשרד החינוך ולשתף פעולה. כל מה ש"גוגל" עושה בתחום החינוך היא עושה ללא שכר – הכול חינם. זה מה שיפה בדרך ש"גוגל" עובד ברחבי העולם – לכל סניף יש האפשרות לבחור איך הוא רוצה להתחבר למדינה שבה הוא נמצא. בישראל ברור שחינוך נמצא על סדר היום כל היום, והסניף בישראל חרת על הדגל את החיבור לחינוך.

להבדיל מסניפים אחרים של "גוגל" בעולם ששמים את מרב יהבם על תלמידים, אנחנו שמים דגש על מורים. אנחנו מסתכלים על מורים כקהל היעד המרכזי של התכנית. תכף אני אספר על זה - -

חמש דקות כבר נגמרו.

אני ארוץ קדימה. אני רק אספר על צורת שיתופי הפעולה שלנו חוץ ממשרד החינוך. שחקנים שלא נמצאים פה היום, והם מאוד חשובים: עמותת "תפוח" מקבלת היום את פרס ראש הממשלה בהיבט החינוכי על פרויקט מקסים של חיבור לפריפריה – להשתמש בבנות שירות אזרחי, בעיקר מהמגזר הערבי, כשגרירות בבתי-הספר כדי להנחיל טכנולוגיה. מצד אחד "גוגל" נותנת פלטפורמות כמו "google search" ו"Google earth" וכלים שיתופיים כאלה ואחרים. אבל הכלים האלה יישבו כאבן שאין לה הופכין אם לא יידעו להשתמש בהם בצורה נכונה בכיתות. כל התכנית שלנו מדברת על הכשרת מורים כדי לתת את אותן פלטפורמות, ומצד שני איך אנחנו מעבירים את השרביט למורים.

30,000 מורים הוכשרו, חלקם בהדרכות ישירות וחלקם בפעילויות כמו עמותת "תפוח". הרבה מאוד עבודה צריך לעשות במכללות להכשרת מורים. שם נסללת הדרך עבור המורה העתידי. אנחנו מופתעים לגלות, לצערי, שהרבה מורים שנכנסים למערכת הם בחתך הגילאים הנכון של החשיפה לטכנולוגיה, ועדיין הם לא נושאים את הטכנולוגיה בלבם. זה חבל כי זה חלק מהתכנית שהם צריכים לעבור. תודה.

תודה רבה.

דב וייס, "עת הדעת".

אני רציתי להזהיר כאן משתי אשליות וגם להעיר הערה על Bring your own device. כמו שראינו, משרד החינוך משקיע הרבה בקידום תכנים על-ידי ספרים דיגיטליים. כמובן, אני מברך על זה, ובכלל – כל מה שעשה עופר בשנים שאני לפחות מלווה אותו זה פשוט לקפוץ מ-0 ל-1, וזאת קפיצה אין-סופית ועצומה. אז באמת שאפו.

אבל צריך להסתכל גם על המחקר ולהבין שיש כאן אשליה מאוד מסוכנת. משרד החינוך הגדיר שלוש רמות של ספרים דיגיטליים, כידוע לכם: ספר רמה א' – סריקה של ספר ל-PDF; ספר רמה ב' – סריקה של הספר והוספת לינקים; וספר רמה ג' שזאת סביבה אינטראקטיבית ועשירה שמחוברת למערכת ניהול. משרד החינוך גם הגדיר שהמטרה שלו היא בסופו של להגיע לספר רמה ג'. צריך להבין שמה שקורה כרגע במדינת ישראל זה שהרוב המוחץ זה ספרים דיגיטליים רמה א' ורמה ב'. כאן יש אשליה מאוד בעייתית כי הספרים האלה לא יקדמו למידה משמעותית. יתרה מזאת, מי שקורא את המחקרים של פרופ' יורם עשת שחקר בשש השנים האחרונות מה האפקט של קריאה בספרים דיגיטליים מגלה שכשאתה לוקח ספר שיועד לדפוס, ואתה מציג אותו במדיום דיגיטלי נוצר מצב של קריאה דיסהרמונית. ולהפך: אם אתה לוקח אתר של YNET, מדפיס אותו ומנסה לקרוא אותו במדיום שלא יועד לו גם אז נוצרת קריאה דיסהרמונית. פרופ' עשת מראה שקריאה דיסהרמונית יכולה להוריד את ההבנה של התלמידים עד כדי 50%. זאת אומרת יש פה בעיה שצריך לתת עליה את הדעת.

למעשה, מרשל מק'לום כבר אמר לנו שתמיד כשאנחנו מסתכלים על חידושים אנחנו מסתכלים במראה האחורית כשאנחנו נוסעים באוטו. כידוע לכם, כשהטלוויזיה הומצאה הקרינו בה בשנים הראשונות הצגות או סתם "head & shoulders" כי לא ידעו מה לעשות איתה. צריך להבין שהמילה "ספר" היא להסתכל במראה האחורית. בעצם ספר דיגיטלי רמה ג' הוא כבר לא כל-כך ספר – הוא סביבה דיגיטלית אינטראקטיבית שהיא היא יכולה לקדם למידה משמעותית.

אז מה צריך לעשות? הרי אנחנו רוצים לעזור, לא סתם לבקר. התפקיד שלנו כאן בכובע של רגולציה וטובת העם כולו זה קודם כול לאפשר למשרד החינוך להשקיע בפיתוח של תכנים מתקדמים ולגרום לשוק לפתח תכנים מתקדמים – ספרים דיגיטליים ברמה ג'. זה לא יקרה לבד כי המו"לים לא יפתחו ספרים דיגיטליים רמה ג' כי אין להם אינטרס כלכלי. חייבים להבין את זה, אי אפשר להאשים את המו"לים. יש כאן כוחות שוק, וזה לא יקרה לבד. אנחנו חייבים לעזור למשרד החינוך לעשות את זה אחרת ניפגש כאן כולנו בעוד חמש שנים, נסתכל על המחקרים על מה שעשו ספרים דיגיטליים ב-90% מבתי-הספר במדינת ישראל, ונבכה.
דבר שני שאנחנו צריכים לעזור בו למשרד החינוך זה לקדם מערכות ניהול מתקדמות. מסתבר שהתוכן בלבד של ספר דיגיטלי לא יכול לחולל את השינוי של למידה משמעותית. הוא צריך להיות מחובר למערכת ניהול, מה שנקרא LMS. אבל LMS יש הרבה. יש כאלה שמעודדים למידה שיתופית, יש כאלה שמעודדים למידה אינטראקטיבית, ויש כאלה שלא. צריך לשים לב שאנחנו בוחרים את הדברים הנכונים.

דבר אחרון – צריך לעזור למשרד החינוך להגדיר תהליך של אישור תכנים שמתאים ל-2014. כרגע אנחנו נמצאים בדור המדבר שבו מוגשים תכנים אינטראקטיביים מתקדמים, אבל תהליך האישור שייך לעולם הדפוס. זאת האשליה הראשונה.

האשליה השנייה שאני רוצה להזהיר מפניה היא שהשקעה בציוד והשמת תכנית בבתי-הספר הם תנאי הכרחי אבל לא מספיק. משרד החינוך יודע את זה. חומרה ותכנים לא מחוללים שינוי פדגוגי. למעשה, יש לא מעט מחקרים שמראים ההפך – נשים תכנים, נשים חומרה, ולא יקרה כלום. אפילו עלול להיווצר כאוס. מה שצריך לעשות זה ללוות את זה בתמיכה. כאן יש בלגן גדול כי יש כל מיני סוגים של תמיכה: יש תמיכה טכנית – חושבים שזה עוזר, אבל שוב, זה תנאי הכרחי ולא מספיק; יש תמיכה של טכנולוגיה דיגיטלית – חושבים שזה מספיק, אבל זה לא מספיק; התמיכה היחידה שיכולה לחולל את השינוי היא תמיכה של פדגוגיה דיגיטלית. טכנולוגיה דיגיטלית זה לא כמו פדגוגיה דיגיטלית – זה שני מקצועות שונים. אין לי זמן להסביר את ההבדל ביניהם, אבל תסמכו עלי.

ההערה האחרונה לגבי Bring your own device שזה רעיון מצוין. יש הרבה עדויות מהעולם שזה הצליח, ויש כאלה שמראות שזה לא הצליח. אחד הדברים שצריך לשים לב אליהם זה איך בונים מודל של Bring your own device שיאפשר לבית-ספר לייצר סביבה קוהרנטית כך שלמשל הוא יוכל להריץ לא רק את התכנים הדיגיטליים, אלא גם מערכות ניהול מתקדמות. כי מערכת ניהול מתקדמת לא תמיד יכולה לרוץ על כל אמצעי קצה. תודה.

תודה רבה.

מגי אסיג, "סיסמה לכל תלמיד", בבקשה.

אני רוצה להצטרף לברכות. למרות השיח אם יימצא תקציב או לא יימצא תקציב, האמירה שיש תקציב לטובת הנושא היא אמירה חשובה. אני אתייחס לברכות בהמשך לסוף דבריו של דב שהקשיים ככל שיהיו וישנם, הם רבים; ולא מנית את קצה החוט כי התייחסת לרובד הפדגוגי שהוא הרובד העליון מתחת לרובד התשתית והיישומים ועוד כל כך הרבה רבדים. אם נערום את הקשיים אני מניח שלא נצא לדרך, וזה בבחינת "נעשה ונשמע".

נקרא להם "אתגרים" מבחינת מטרה, יעד.

הם אתגרים של עם, ואני באה בגישה של "נעשה ונשמע". "סיסמה לכל תלמיד" הוא מיזם פילנתרופי שעובד כבר שבע שנים, והתחיל בירוחם, והיום אנחנו נמצאים ב-200 בתי-ספר ב-40 יישובים. "נעשה ונשמע" מייצר למעלה מ-30 מיליון דפים נצפים בחודש של ילדים שמלמדים אותם הרבה מאוד דברים ברמת החינוך. חינוך דיגיטלי מתחיל מניהול דיגיטלי, סביבה בטוחה, אינטרנט בטוח, התנהלות בית-ספרית והחלק החברתי. מעל הרובד הזה הפדגוגי – ואם זה נכון עם LMS ואם זה פחות נכון עם LMS לחלק גדול מהיושבים פה זה הרבה מאוד פעמים סינית שהמנעד הזה מפחיד אותם, ואז אומרים, אולי לא נתחיל. צריך להגיד כל הכבוד על העזה שעושים את זה למרות סדר העדיפויות.
דרך-אגב, יושב-ראש הוועדה, מורה טוב הוא מורה שהכלים הטכנולוגיים יכולים לעזור לו להתקדם להיות מורה טוב; כשהוא מסיר את הטכנופוביה, והוא מדבר בשפה שהילדים שלנו נולדים לתוכה. אני אתייחס לסיפור על הנכדה של אורי בן ארי, אבל יש כבר מציאות שאי אפשר להתכחש לה, והיא כבר כאן וישנה, ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו. ב"סיסמה לכל תלמיד" אנחנו מחלקים סיסמה לכל תלמיד, אבל מעצימים את המורה שיהיו לו הכלים להניח את מה שהוא יודע ומה שהוא מביא אתו בין אם הוא מביא את זה ממה שהוא רשם במחברת שלו ובין מה שכל היוצרים והספרים הדיגיטליים למיניהם – מט"ח, "בריינפופ" ו-"Time to know" – ולא חשוב כמה השקיעו בזה בסוף המורה מחליט מה הוא רוצה ללמד כי הוא מכיר את התלמידים, והוא בוחר לעשות את זה בכלים טכנולוגיים. לכן התכנית היא ברוכה ונכונה. לזה אני מביאה את החשש שלי. החשש שלי הוא מאותו מקום שאנחנו הגענו ממנו. אנחנו יצאנו למיזם הזה מתוך אמירה חברתית, ומתוך צמצום הפער החברתי חשבנו שצמצום הפער הטכנולוגי יכול להאיץ את קצב צמצום הפער החברתי. החשש שהתכנית שבאה היום לפתחם של כל מי שיכול ורוצה יכולה להרע לפריפריה החברתית, ובתוכה למגזרים השונים. בתכנית שהצגת כרגע אנחנו מחייבים במסגרת השותפות והשותפים שהרשויות ייקחו חלק. לא תמיד אנחנו כמי שנמצא בפריפריה הגיאוגרפית יודעים אם יש לרשויות את החלק. ואז מה שיקרה שהעניים יישארו, ולאלה שיש לתת את המצ'ינג ייתנו, ואז הפער שאנחנו כבר מנסים שנים לצמצם יגדל. בתכנית הקודמת, עופר, אוטומטית נתתם את כל הסכום והלכתם לפריפריה הגיאוגרפית. אז אם יש לי חשש זה באמת החשש הזה, שאולי אזורי הפריפריה לא ימצאו את התקציבים, ובטח לא באמצע שנה שהיא תקציבית ולא לימודית. פה אולי צריך לעשות חשיבה איך עוזרים להם להגיע ולא לוותר. התחלתם תהליך מדהים, וחבל שתהיה רגרסיה.

רק אל תחששי שהגיעה סופה של הפילנתרופיה.

לא, לא, אנחנו שם, אנחנו ממשיכים, וזה הדבר השני שאני אומרת. התבקשנו לראות איך אנחנו מתחברים לתכנית הזאת, ומאז הקול הקורא סרקנו את כל 200 בתי-הספר שלנו, ואנחנו איתם. תוך כדי זה עודדנו למלא את הדוחות ואת כל החומרים שהתבקשו למלא - -

הם יכולים להיות פוטנציאל מעולה ל-Bring your own device כי הם נמצאים כבר בשלב די מתקדם של הטמעת תקשוב.

כן, אנחנו גם חושבים איך נוכל להביא אמצעים כמשלים לאזורים שבהם שמתם קריטריונים. מאחר שהגמישות התקציבית שלנו יותר קטנה - -

השאלה שתישאל, עופר, היא האם להיכנס גם לבתי-ספר שהסיסמה היא חלק בלתי נפרד מהם, וכבר נמצאים ברמה מאוד גבוהה? אולי עדיף מקומות בארץ שעדיין מפגרים מאוד?

אנחנו עובדים עם "סיסמה לכל תלמיד" בגישה שאם יש מדריכים של מגי אז אנחנו לוקחים את הכוחות שלנו אחורה במקומות אחרים כדי לא לייצר כפילות. הם קידמו מאוד יפה בתי-ספר. להיות ב-Bring your own device צריך בשלות של בית-ספר. כי בית-ספר שלא יודע מה זה תקשוב לא הייתי זורק לו היום כל-כך הרבה ציוד לתוך בית-הספר כי הוא לא יידע איך לאכול את זה. אז אני כן חושב דווקא שבתי-ספר – ולאו דווקא "סיסמה לכל תלמיד" - -

זה לא רק, זה כל אותם גורמים מעורבים שכבר קידמו אחוז מסוים מבתי-הספר. אנחנו יודעים שעדיין יש הרבה בתי-ספר שנמצאים מאוד רחוק מאיזשהו מינימום בכלל.

הדבר האחרון שאני רוצה לציין בחלק של השותפות – בין אם "גוגל" ייתן כלים של "גוגל" ובין אם "מייקרוסופט" ייתן את הלינק של "מייקרוסופט", חלק מהחשיבות של השותפות של היושבים הוא שאנחנו נשכיל למצוא את כל מה שצריך מאחורי הקלעים כדי להביא לבתי-הספר בצורה מונגשת בקלות, ופחות להערים עליהם קשיים טכנולוגיים ולמצוא את הפתרונות שלנו, איך הם מקבלים בצורה הכי מונגשת ובקלות את היכולת לקבל את הכלים הטכנולוגיים. אני שמחה להגיד פה ש"גוגל" גילה את העוצמה לייצר את הפלטפורמה. יש לזה יתרון כי אז ילד לא צריך 400 סיסמאות ו-500 אזורים; ב"סיסמה לכל תלמיד" אפשר להיכנס עם סיסמה אחת גם למט"ח, גם ל"עת הדעת", גם ל"גוגל", גם ל"מייקרוסופט" – הכול באותו אתר. המשהו הזה מייצר בשותפות את המילה "למידה שיתופית" גם לנו כמי ששותף לתהליך שמשרד החינוך מוביל. צריך להעצים את זה ולמצוא את השותפויות האלה. זה מה שייתן את הכוח גם לעופר לחלק את המשאבים נכון כי סכום השלם גדול על חלקיו. תודה על ההזדמנות.

תודה לך, מגי.

תודה.

דדי צוקר, בבקשה. אתה יכול לשבת פה על אחד הכיסאות של חברי הכנסת. יש לך זכות.

לפני שאנחנו מפרכסים את עצמנו אני רוצה לציין את ההסתכלות על העולם. אנחנו מדברים פה על הכנסת – אין אפילו קריטריון אחד שאנחנו לא בשליש התחתון של ה-OECD בכל מה שקשור לתקשוב. יש פה אנשי מחקר טובים ממני. מחשב פר-בית-ספר, פר-תלמיד, שימושים במתמטיקה, שימושים במדעים – אנחנו בשליש התחתון של ה-OECD בכל המשתנים, למעט משתנה אחד: הפער בין הגבוהים לבין הנמוכים. אנחנו במקום ראשון או במקום שני בזה. זאת אומרת יש במדינת ישראל תופעה של אנאלפבתיות דיגיטלית. מי שלא יודה בה ולא יסתכל במציאות לעולם לא יפתור את זה. יש אנאלפבתיות דיגיטלית. אנחנו מובילים ב-OECD בפער בין הגבוהים לבין הנמוכים. אז זה בהסתכלות הכללית לפני שאנחנו מרוצים מעצמנו כל-כך. הכנסת צריכה לדעת את זה.
במשרד החינוך נעשה השנה שינוי כיוון ניכר של המשרד. צריך להודות – בשנה הראשונה של הכהונה הנוכחית של הממשלה הזאת הייתה נסיגה גדולה ממה שהיה בתקופת השר הקודם. מה שנעשה עכשיו הוא שינוי מאוד משמעותי חוץ מהכספים ודברים שהם מאוד משמעותיים. ה-Bring your own device הוא מהפכה מחשבתית עמוקה, מבורכת, חשובה – אי אפשר בלעדיה. אבל אותו משרד עצמו שנותן את המשאבים המשמעותיים, באותה שעה הוא מגיע לכל בתי-הספר שרוצים להיות עכשיו בדרגה הגבוהה, ואומר, עכשיו יש לכם עוד אלטרנטיבה – ספריית השאלה. עזבו את הדיגיטציה, בואו נישאר בנייר. אותו משרד עצמו. הוא מעודד שימוש בספרים הישנים, בטכנולוגיות הישנות, והוא רוצה את זה. הוא שם המון כסף על זה. זה אותו משרד עצמו. אנחנו יושבים פה עם האגף המתקדם, זה שהוא לרוחנו. אבל לכו למזכירות הפדגוגית, למפמ"רים – כמה מהם מודעים בכלל לעובדה שבית-ספר מדבר לתלמידים בשפה זרה?

כולם.

כולם מודעים?

כולם מודעים.

לזה שבית-הספר מדבר בשפה זרה?

לא. לנושא של תקשוב. לא לפגוע במפמ"רים. בחינות מתוקשבות, בחינות בגרות - -

- - - הוא יאפשר להשתמש בתקציב השאלת ספרים גם לספרים דיגיטליים.

אני יודע מה הם מעודדים, אני רואה קצת בתי-ספר.

זאת חדשה טרייה מאתמול.

תנו לי רגע לדבר על המשרד. גילה, אני באמת לא חושב שביקורת היא הוצאת שם רע. בואו נהיה מבוגרים בעניין הזה. מי שרוצה שינוי ולהגיע לרמה הממוצעת של ה-OECD צריך תכנית לאומית עם משאבים אחרים, עם השקעה אחרת לגמרי בהכשרת מורים והכשרת הלבבות של הרשויות המקומיות. בלי זה יהיו פה שיפורים מאוד מרשימים במה שהם הביאו לפה היום. אבל לאומית אנחנו לא מסוגלים להתקדם. גילה, אני אומר בחברות – המשרד לא יכול באותה שעה לבוא ולומר "ספרים דיגיטליים", אבל לא לחייב את כל המו"לים להעמיד את כל התכנים לרשות כל הפלטפורמות. אני רואה את "עת הדעת" מהנהן כי הוא אוכל אותה גם באותה צורה. מבחנים לא מתוקשבים? לכו עכשיו למדינות ה-OECD – חלק גדול מהמבחנים הם מתוקשבים. אנחנו נעשה בארץ מבחנים מתוקשבים רק בגלל ה-OECD, לא בגלל החלטה פנימית של המשרד.
נקודה שלישית זה אנחנו. אנחנו סקטור פרטי. המון כסף פרטי של אנשים שאתם מכירים נשפך פה. אנחנו רואים את עצמנו כמי ששוכבים על הגדר. לא צדקה – בארץ נפסיד המון כסף, ואני מקווה שבחוץ נרוויח. אבל אנחנו מוציאים פה המון כסף, ומאוד קשה לחדור לבתי-ספר. זאת עבודה מאוד קשה. בסוף זאת הכרעה של ראש הרשות המקומית. חינוך דיגיטלי הוא יותר יקר מחינוך רגיל. זה קשה ומסובך. החדירה לבתי-ספר היא מאוד קשה. יש החרדות המוטמעים, יש מורים עם התנגדויות מאוד עזות וצריך לעזור להם להתקדם לזה. אבל זה קשה.

אני אסיים במשהו שאתה אמרת, אדוני היושב-ראש, ואני רוצה לחלוק עליו. דיברת על השינוי מלמטה שעולה כלפי מעלה. זה לא הכרחי שהשינוי יבוא מלמטה, והוא ישנה את המערכת. זה לא נכון, כי יש עוד אופציה; יש אופציה אחת מלמטה למעלה, ויש אופציה נוספת של הפיגור, של הבינוניות. זאת אופציה רצינית שלחלק גדול מהמוסדות נוח עם זה. הם לא אנשים רעים. אין להם כסף, חסר להם כסף, המדינה לא תומכת מספיק – אבל זאת אופציה שחלק גדול מהמערכת בוחר בה.

שהלמידה הדיגיטלית יותר מעניינת לתלמידים. כולם אומרים את זה, זה יותר מעניין להם. אבל הם אומרים עוד דבר – שההשתלבות של בוגרים בלימוד דיגיטלי בשוק היא יותר מהירה ברמות שכר גבוהות יותר. זאת גם מסקנה. אסור לראות את התכנית הזאת כעומדת בפני עצמה – ואני לא רוצה לחסוך ממנה תשבחות כי זה שינוי כיוון מאוד משמעותי אם הוא יימשך – אבל בתמונת המקרו בינתיים ישראל בחרה בתכנית חלקית של המשרד. אתה יודע כמה עולה להביא שכבת גיל אחת שכולה תהיה דיגיטלית עם הכשרת כל המורים? זה 300 מיליון שקל לשכבה. בחמש שנים זה 1.5 מיליארד שקל. זה כל המחיר. כלומר זאת לא שאלה של כסף. זאת שאלה של תעוזה, זאת שאלה של מדיניות, זאת שאלה של אמונה בדבר הזה - -

זאת שאלה של סדר עדיפויות, זה הכול.

רק שאלה של סדר עדיפויות.

אפילו בחדר הזה כל דיון בנושא חשוב הוא תמיד חשוב מאוד בדיון, אבל אחר-כך עוברים לנושא הבא, והוא גם חשוב מאוד. זה הכול סדרי עדיפויות.

אדוני היושב-ראש, הסכומים בתוך המשרד שנקבתי בהם שכוללים הכשרת מורים כבדה הם לא הבעיה. לא הסכומים הם הבעיה. אני מכיר את הסכומים, אני מכיר את המשרד, ואני יודע איזה דיונים היו שם. לא הסכומים הם הבעיה. הבעיה היא שאם המשרד ירצה שיעשה את זה. הוא לא יחלק מחשבים רק למורים, אלא יבין שיש 1.5 מיליון תלמידים שלומדים בשפה זרה כי שפת האם שלהם היא השפה הדיגיטלית.

ולא אמרת עדיין כלום על הדיגיטציה.

כי אני רוצה לצאת מפה בשלום. אני אומר את זה באמת. בסופו של דבר ספר שנכתב בדפוס במקור לעשות ממנו דיגיטציה זה מצוין, אבל זאת הבינוניות. זה לא שאנחנו לא עושים, אנחנו מתפרנסים מזה. שלא תבין, אני לא מדבר על מישהו אחר עכשיו.

דוגמה לדבר אחד שאנחנו עושים, וזה מתחבר לדברים של דובי ולדברים של גילה במידה מסוימת. בשנה הבאה בבת-ים יש מקצוע אחד שיילמד רק לפי תכנים שמורים הכינו. אנחנו עובדים שם עם קבוצת מורים; היא לקחה את תכנית הלימודים, ויבואו מהמשרד ויגידו, קיבלתם אישור או לא קיבלתם אישור. אנחנו לא עושים ספרי לימוד, אנחנו לא צריכים אישור.

מה המקצוע?

היסטוריה. היסטוריה בכיתה ז' תילמד רק מתכנים של המורים. תראו את השיעורים שם. השיעור מתחיל בכך שקבוצת הוואטסאפ של הכיתה מקבלת בערב לינק לוידיאו שהם צריכים לראות למחרת. אחרי זה לומדים היסטוריה עם מגוון של תכני וידיאו. תיכנסו לאתר historyteachers.com, ותראו איך מלמדים היסטוריה. זה אחד הפריטים.

נציג של מי אתה?

אני נציג של חברת LEARNI. אנחנו עושים למידה באמצעות טבלטים בתוך מערכת החינוך. History teachers היא קבוצת מורים בריטית שהחליטה שהיא מלמדת היסטוריה אחרת. הם לקחו שירים של ליידי גאגא, אבבא ומדונה, והם מלבישים עליהם את התכנים. אני אספר לכם סיפור, ואני אצטרך לשיר. מורה אחת מלמדת אותם על המהפכה הצרפתית. הם לקחו שיר של ליידי גאגא ולקחו את הסיסמה של "egalite, fraternite", וכל הכיתה עומדת במסדרון, המורה באה וכולם שרים לה את השיר של ליידי גאגא עם המילים של "שוויון, חירות ואחווה" של המהפכה הצרפתית. זה שיר אינטליגנטי מאוד עם טקסט מאוד אינטליגנטי. אבל זה הגירוי ללמוד על המהפכה הצרפתית באותו שיעור.

בטוח שאת זה הם לא ישכחו.

הם לא ישכחו את הסיסמה. לפחות המילה "שוויון" והמילה "חירות" יהיו חרותים. זה היה מאוד יפה – הם עשו ניסיון, עמדו לאורך המסדרון ושרו.

תודה. דניאל רמתי, בבקשה.

שלום לכולם. אני קצת מתרגש. אני מכיר פה חלק מהפנים של הנוכחים. אני דני רמתי, אני ראש תחום תקשוב במכללת ליפשיץ. אני מתעסק בנושא הזה מאז "מחר 98'" הידוע לנו.

שעוד לא הגיע.

כן, הוא עוד לא הגענו. אני מכיר פה את כל הנוכחים ואת כל התרומה הענקית שלהם. כמובן, את משרד החינוך שכל הזמן רוצה להכניס את העניין.

אני רוצה להכניס לכם היבט אחר מנושא של הכשרת מורים. אני גם מרצה למחשבים במכללה עצמה, גם בנושא של הטמעה. כשנכנסנו במכללת ליפשיץ לפני שנתיים בערך לנושא תכנית התקשוב במכללות אז, כמובן, יש תקציב. אבל אני יכול להגיד מההיכרות בשטח ומהמכללות שנתנו לזה תקציב ואת המקום שלו, אבל שכחו שהמכללות יכולות להיות הזרוע המבצעת. הם המורים החדשים. המורים החדשים האלה יזרימו את הדם החדש לתוך בתי-הספר. פה אנחנו מדברים על פרויקטים יחידים בבית-ספר מסוים. אני הייתי בבתי ספר בחדרי מורים, העברתי גם למורים שקרן "אתנה" נתנה להם את המחשבים הניידים, וחלק מהם שמחו שזה הולך לנכדים. זה מכיוון שכולם דיברו כאן על החוליה החסרה של הפדגוגיה כדי לשכנע את המורים להכניס.

מה אני מציע כפתרונות? במכללת ליפשיץ באתי עם הסתכלות שונה. אמרתי, אל תמחשבו את המכללה ותשימו את זה בכותרת שיש פה סביבה, תתחילו לציין במחשבים את המדריכים הפדגוגיים, תסתכלו על הסטודנט בעבודה המעשית שלו, ושהוא יהיה הדוגמה בבתי הספר, שהוא יהיה זה שמוכשר; שזה יהיה יעד למטרה. במכללות חייב להיות יעד שסטודנט יהיה ממוחשב ברמה כמו שאנחנו מבקשים מסטודנט לתואר ראשון עם כל מיני פרמטרים כדי לקבל את התעודה. אני ממשיך את זה לגבי הוועדה. הייתה פה ועדת אריאב לפני כמה שנים שהורידה את המחשוב מהמכללות ונתנה לזה שעה אחת פטור – מי שיודע ומכיר את נושא הכשרת המורים במחשוב. מה זה אומר? המשרד רוצה לעשות את השינוי, והמכללות שזה הדם החדש שלנו נותנות רק שעה. אני הייתי מנהל פורום של נושא המחשוב ב"מופת" ונלחמנו כדי לשים את המחשוב בפן הטכני שלו.

סליחה שאני עוצר אותך, אבל בעיניי המכללות צריכות להיות דוגמה של בית הספר הכי מתקדם בארץ. לצערי, זה בדרך כלל לא כך. אנחנו צריכים להיות שכל מכללה תעבוד בדגם של Bring your own device, שהסטודנטים יגיעו אליכם עם הדברים האלה, שזה יהיה התנאי. לכן הצעתי לנוח לפתוח חבילות של Bring your own device למכללות, אבל שמכללה תראה איך בית ספר צריך להיות. גם אתם צריכים לקחת אחריות עליכם. אתה צריך לבוא להגיד במכללת ליפשיץ שכל אחד יגיע לטבלט כדי ללמוד.

אבל אני רוצה שתתייחסו לחבילה לתשע"ה גם תקציבית וגם עם אמירה של המשרד, כי אחרת אנחנו מפספסים את זה.

הנקודה מאוד ברורה.

רק דוגמה אחת – כמכללה ציידנו את כל הסטודנטים שמגיעים לבית הספר עם מחשב נייד, עם ברקו, עם כבל כיוון שלא רצינו לייאש את התלמידים עם מה שסופר פה על בתי-ספר שהדברים לא עובדים.

לכן אני מבקש לקחת את המכללות כזרוע, להכניס אותם למחויבות, ולהגיד להם מה מצפים להם. זה יעזור לכל הדבר הזה.

תודה. זיו בר, מרכז השלטון המקומי.

שלום. ראשית אני רוצה לברך את עופר רימון ואת הצוות שלו, את רוני דיין. אנחנו מכירים ומוקירים את העבודה שנעשית. אנחנו יושבים פה בוועדות חינוך ובהרבה דיונים אנחנו חושבים איך היינו רוצים שמערכת החינוך תיראה במאה ה-21 בכל מיני גוונים. בישיבה הזאת יש הממד הבלתי ידוע שהוא מרכיב יותר דומיננטי מדיונים אחרים – כמו, איך היינו רוצים לראות את המורה, ואיך היינו רוצים לראות תכנים. יש פה עיסוק בטכנולוגיה שלא כולנו מכירים ולא יודעים לאן היא תיקח אותנו ולאן היא מתפתחת. לכן ההבנה של החשיבות ושיש פה ראש חץ שמוביל את הסיפור הזה - אנחנו מאוד בעד ומאוד תומכים בזה.

שני אתגרים מאוד גדולים שיש לנו, ואנחנו רוצים לראות איך לשפר הם חשש מהגדלת פערים בין בתי-ספר. אנחנו לקראת תכנית חדשה, אבל בעצם התכנית הישנה נעצרה. יש יישובים רבים שלא נכנסו לתכנית הראשונה מלכתחילה, וזה כבר פער ראשון. זה התחיל בצדק בצפון ובדרום ובמחוז ירושלים, אבל יש רשויות מאוד חלשות גם באזורים אחרים במחוז חיפה ובמחוז מרכז שפשוט לא נמצאים בתכנית, ואז גם נוצר הפער השני. כי בעצם עכשיו יש רף כניסה, ומי שזכה בעדיפות בפעם הראשונה, ויש לו המחשבים והידע נמצא עכשיו בפיגור, ויהיה לו קשה להיכנס לתכנית השנייה. אנחנו פשוט מסתובבים ברשויות מאוד חלשות גם באזורים אחרים שאין להם המינימום הנדרש הזה, וצריך לחשוב מה עושים עם זה.
הנקודה השנייה זה השותפות עם הרשות המקומית. גם פה נאמר איך עושים כדי שזה יצליח, והרשות המקומית תהיה חלק מהעניין. אני מבין את המשרד, ויש הרבה ניסיון איך לעבוד מול בתי-ספר, מול רשויות מקומיות, כולל תסכולים שיש מהסיפור הזה. אבל רוב העבודה פה נעשית מול בתי-ספר. מחד אנחנו מדברים עם בתי-ספר ואומרים מה הם צריכים כדי להיכנס לתכנית; ומצד שני אנחנו נבוא לרשות המקומית כשהיא תצטרך להשלים את המימון. יש מקומות שבהם היא תצטרך להוסיף תשתית כדי להתחיל את המהלך הזה. אנחנו באים לרשות מקומית כשהיא צריכה להשלים מימון כשזה כבר באמצע שנת תקציב. צריך להבין – רשויות מקומיות זה מצב לא פשוט. הם אישרו תקציב, ועכשיו נדרש להוסיף כסף. צריך לתת על זה את הדעת. בפרויקט אחר עם מלגות לפולין על סך 50 מיליון שקל גם היה רצון לעבוד עם בתי-ספר ומצד שני עם רשות מקומית כי גם שם הרשות המקומית צריכה להשלים את התקציב. אנחנו מנסים לחשוב איך עושים את זה ביחד, שהרשות תדע מראש כמה בתי-ספר נכנסים וכמה תקציב היא צריכה לאשר.

אלה שתי סוגיות שאני רוצה להצביע עליהן שהן מרכיב חשוב כדי שזה יצליח.

מי כאן מהמועצות האזוריות?

אני.

בבקשה.

אני מאיר יפה, מנהל מחלקת חינוך מועצה אזורית זבולון. התבקשתי לייצג את מרכז המועצות האזוריות. אני אדבר משני הכובעים – גם איש תקשוב עשרות שנים. קודם כול ברכה גדולה למשרד החינוך. מהפרספקטיבה שלי כמי שבתחילת שנות ה-90 ניהלתי בית-ספר תיכון בתקופת "מחר 98'", משרד החינוך – ואני לא בא אליו בטענות – מעצם מהותו נכנס לתהליך הזה מאוד מאוחר ובכבדות גדולה עם הרבה פערים; את "מחר 98" התחילו ליישם בשנת 2000. מאז היו פערים מאוד גדולים. אני חזרתי למערכת לפני שלוש שנים כמנהל מחלקת חינוך- -

איפה?

במועצה אזורית זבולון, במחוז חיפה.

בתסכול אדיר ראיתי איך מצד אחד הגדרתם נכון את הדברים עם חזון קדימה, לפחות מבחינת מעטפת ההצטיידות וסביבת הלמידה בהיבט הטכנולוגי; בפועל ראיתי שזה ניתן אך ורק למחוז צפון. כל הסיפור המקומי מראה איך הדברים מתחברים. כרשות מקומית בתוך הוואקום הזה לא מוכן לחכות למשרד החינוך. כמו רבים אחרים בשלטון המקומי השקיעו משאבי עתק לסגור את הפערים בין מה שהשטח משווע לו לבין מה שמשרד החינוך לא נוכח בו, והם שם. במקרה הזה הצבתי את אותם יעדים לרשות עם ידיעה שהרשות הולכת לשים פה הרבה מאוד תקציבים, והתחלתי לחפש שותפים. מצאנו את קרן "אתנה", והיום ציידנו כל רשות עם מחשב לכל מורה. דרך אגב, אנחנו רשות מעורבת שיש בה יישובים יהודים וערבים. באוגוסט אנחנו מקבלים עם השקעה של קרן "אתנה", עם השקעה גדולה של הרשות שני בתי-ספר ערביים שלנו שמביא אותם ליכולת הכניסה בשלב הבסיסי של התכנית. זאת דוגמה לחיבור הזה.

התכנית יצאה כמעט לבד. היא אומרת לרשויות המקומיות, תנו את הכסף ותתיישרו לרגולציה הריכוזית שלי שנכנסת לפרטים מאוד גדולים. גילה, הבנתי ממך שבניגוד לתכנית הראשונה אתם נותנים יותר חירות או חירות מלאה בתחום ההצטיידות לרשויות. בשלב הספרים הדיגיטליים הכרחתם אותנו דרך המשכ"ל, דרך הזכיינים לרכוש את הציוד, ומצאנו את עצמנו נאלצים לרכוש ציוד בעלויות מאוד גבוהות כשיכולנו לרכוש ציוד הרבה יותר מתקדם ומתאים.
הטענה הזאת, יש לה היבט הרבה יותר כללי. היא גם מתקשרת למהלך ששי פירון מנסה להביא. לצערי, מול הרטוריקה שמייצרים המנגנון מתקשה לעמוד. רבותי, רוצים למידה משמעותית, רוצים להיכנס לעידן הלמידה הדיגיטלית. מוכרחים לרווח את הרגולציה לתת לרשויות המקומיות הרבה יותר אוטונומיה בהתאמה לצרכים ולנסיבות של בתי-הספר שהם מפעילים.

במה? אני לא מצליח להבין.

היום הדבר העיקרי זה כל הסיפור של הליווי והתמיכה הטכנית. פה אני מקשר לדבריו שאמר דב. היום ההכרח שבכל בית-ספר יסודי יהיה תקן לבן-אדם עם שלוש כיתות בשכבה - -

אתה יודע על איזה עלויות אתה מדבר?

אני יודע. אבל היום בעידן הענן, אני צריך הרבה פחות אנשי IT, אני צריך הרבה פחות אנשי ברזלים כדי שההשקעה שמשקיעים פה תמומש. תנו היום תקן לבן-אדם שהתפקיד שלו הוא לשחרר את החסמים כדי שמורה יוכל לייצר פדגוגיה דיגיטלית בכיתה. זה מה שצריך היום. בלי שנותנים לדבר הזה מענה יש לנו בעיה. תשאל, מאיפה הכסף? בואו נלך כל אחד - -

אתה מדבר על תקן משרה מלאה?

מה שנקרא איש מחשבים בבית-ספר.

במשרה מלאה?

במשרה מלאה. 150,000 שקל לבית-ספר. לא בשמים.

150,000 שקל לבית ספר?

אני אגיד עוד יותר – אמצעי הקצה בלי ההורים, זה לא ילך בהשקעות שאנחנו מדברים.

150,000 שקל לשנה.

150,000 שקל לשנה לבית-ספר נותן את הבן-אדם הזה.

הבנתי.

אפשר אפילו לעשות את זה בפחות.

הנקודה ברורה.

הנושא האחרון שאני רוצה לנצל את הבמה הזאת לדבר עליו הוא נכון לאירוע של התכנית הזאת המתוקשבת כמו לתכניות אחרות. בתור איש המועצות האזוריות יש שש מועצות אזוריות מתוך 56 המועצות שיש במדינת ישראל שהן מעורבות – יהודים-ערבים. המרכיב המאפיין הוא שהחלק היהודי הוא בסביבות 7-6 ומעלה בדירוג הסוציו-אקונומי; היישובים הערביים מדורגים 2-1. מדובר אולי ב-30-20 יישובים ערביים שמכיוון שמשרד החינוך מגדיר את המקום הסוציו-אקונומי היישובי במועצות אזוריות, לפי ממוצע כללי יישובי היישובים האלה חייבים ב-40%-30% הממוצע של הרשות. הלכתי כבר לכל הדרגים המנהליים, ואני מחכה לחבר כנסת – עמרם, אתה או מישהו אחר – שיאפשר ליישובים הערביים האלה לקבל 100% מימון מהמדינה.

אבל אתה יודע שגם הערים שנחשבות לערים מבוססות יש בהן שכונות שהמצוקה שלהן היא פי כמה מירוחם. אז מה? בשביל זה יש מועצה אזורית חזקה.

אי אפשר להשוות בין שכונה בעיר לבין יישוב אוטונומי בפני עצמו. זה חיים אחרים. הדבר הזה מכה בנו גם כאן, ואולי מהכיוון הזה מישהו ירים את הכפפה.

מה שהבנת, שאני לא אעזור בעניין הזה.

למדת משהו כשהיית בחיפה.

למדתי משהו כשהייתי בירוחם.

אני רוצה לשמוע עוד מישהו שלא דיבר. דיאנה פניאן, בבקשה.

שלום. אני מייצגת את אתר emath. אני יושבת כאן ושומעת, ואני בתחושה שאנחנו מובילים מהפכה בתוך מהפכה. מדובר במחשוב של בתי-ספר ודיגיטציה של ספרי הלימוד; דבר שהתחלנו בו כבר לפני 7-6 שנים. יש לנו אתר לעזרה במתמטיקה ובפיסיקה, וכיום הוא אחד הפורומים הגדולים בארץ לעזרה במתמטיקה. ילדים מהצפון, מהמרכז, מירוחם ומאילת – כולם נכנסים לאתר.

כמה?

ביום חמישי יש בגרות במתמטיקה, ואנחנו יכולים להגיע לכ-50,000 כניסות ביום.

כמה הם משלמים?

99% מהפעילות של האתר שלנו היא חינם. יצאנו עם מוצרים סביב הפורום שגם עוזרים לקראת הכנה לבגרות שמשיגים אותם במחירים מאוד בסיסיים. אחד הדברים שראינו שחסר בבתי-ספר אלה שעות לימוד, שעות תרגול לקראת בגרות. המורים מספיקים ללמד את החומר, וכשמגיע הזמן שצריכים לתרגל את הבעיות אין זמן. ואז תלמידים צריכים לקחת שיעורים פרטיים שזה אלפי שקלים בחודש. הכנו כ-900 סרטונים שאורכם 20-10 דקות - -

מה זאת אומרת, חינם? מי מממן את זה?

למשל סרטון 807 ל-5 יחידות אנחנו מוכרים במחיר מלא, כ-100 שקל. היום הוא במבצע של 99 שקלים. זה המון השקעה בציוד ובמורים. אבל שאר הדברים הם חינם.

אם תלמיד יושב בבית, ויש לו קושי לפתור תרגיל הוא שולח שאלה לפורום, ותוך זמן קצר מקבל את התשובה. יש לנו צוות של מורים ותלמידים שעוזרים חינם לתלמידים.
באתר שלנו גם יש חומר אדיר של ספרים דיגיטליים בנושא מתמטיקה. תלמיד שנכנס, אין לו כבר צורך לקנות ספר.

אתם יודעים שאנחנו מאפשרים לגופים להיות ספקים מורשים של משרד החינוך? אתם פניתם אלינו?

אני לא פניתי אליכם כי יש קושי. אני לא יודעת - -

טוב, אז תדברו.

רק רציתי להוסיף שאני יוצאת מפה בתחושה שמשרד החינוך, עם כל הרצון הטוב והכוונות הטובות, הוא בפיגור של כמה צעדים אחרי מה שקורה בשטח. לרוב התלמידים יש מחשוב, והתלמידים יודעים איך להשתמש במחשב, והם עושים את זה בפועל. אנחנו יושבים פה ומדברים שש שנים אחורה. עד שכל התכניות האלה יתקיימו אנחנו כבר שש שנים קדימה. קחו את הדברים האלה בחשבון. זה כמובן כרוך בהרבה מאוד הוצאות.

תודה רבה. אדוני, בבקשה.

שמי נחום, אני מנכ"ל הקרן לקידום מקצועי של הסתדרות המורים. המחלקה שלי בהסתדרות המורים שמה לעצמה מטרה לקדם את המקצועיות של המורים. בשיתוף פעולה עם אורי בן-ארי, נשיא קרן אתנה, אנחנו עושים את הפרויקט.

כמנהל בית-ספר לשעבר אני רוצה לספר שאחד המיזמים החשובים ביותר שקידם את המורים, העלה וזקף את קומתם היה הנושא של מחשב. אני רוצה להעיר למר רמתי מהמכללות שאמר שנותנים את זה לנכדים, שזה לא נכון. ביקרנו בבתי-ספר, ראינו פעילות מדהימה. המורים משתמשים בזה, המורים מחויבים ל-120 שעות כדי לקבל את העניין הזה. אחד הפרויקטים היפים ביותר בכל הארץ זה הפרויקט הזה. אני חייב לומר את זה מביקורים שעשיתי גם בבתי-ספר.

תודה רבה.

תודה. בבקשה, גברתי.

שמי יעל, אני מעמותת "אופק לילדינו". זאת עמותה של הורים עם עיוורון ועם לקות ראייה. אמנם הזכירו כאן מאוד בקצרה, אולי בכמה מילים, אבל לא שמעתי הרבה התייחסות לנושא של ילדים עם לקויות ומוגבלויות, ואיך נערכים לטפל בהם. בדיון קודם פה בוועדה דיברנו על הצורך הגדול של ילדים עם עיוורון ועם לקות ראייה בכל נושא התקשוב – עם צרכים מאוד ייעודיים, עם תוכנות מאוד ייעודיות. מדברים פה על Bring your own device, אבל אלה מכשירים שעולים 50-40 אלף שקל. אז לפי מה מתעדפים? מי מקבל? מה מקבל? איך? תודה.

תודה. גילה, בבקשה.

אני רוצה להתייחס לגבי ילדים עם מוגבלויות וגם לגבי מפמ"רים. אנחנו עובדים איתם מאוד חזק. בשבוע שעבר הייתה בחינת בגרות מתוקשבת באנגלית לתלמידים לקויי למידה.כ-20,000 תלמידים השתתפות, במיוחד תלמידים דיסלקטיים שצריך לקריין להם את השאלה, והם מקליטים את עצמם במחשב. היה פה מהפך עצום בנושא של לקויות למידה. המחשב פשוט מציל את אותם ילדים. הדבר נעשה היום גם בבחינות הבגרות במקרא, בביוטכנולוגיה – יש פה כבר הרבה מאוד בחינות בגרות מתוקשבות. אני מעריכה שתוך שנתיים-שלוש נראה את רוב בחינות הבגרות מתוקשבות.
אני רוצה להאיר פה חשש שלי, ואני מתייחסת לדבריו של עופר. מכיוון שאין לנו כמעט נציגות מהמגזר הערבי ודוברי הערבית אני מאוד חוששת עד כמה הרשויות יוכלו להוסיף אם יצטרכו מצ'ינג. אנחנו כבר מרגישים שהפער גדול, אנחנו מאוד מתייחסים למגזר הערבי כי הכול בעברית ובערבית. שם חייבים לעשות תכנית לאומית אמיתית איך נכנסים לאותם יישובים ערביים שלא יוכלו לעזור לעצמם.

שנית, בנושא של מוגבלויות יש מקום לחשיבה כי אנחנו רואים היום שסוגי מוגבלויות שונות, מוצרי קצה שונים הם מאוד משמעותיים. נכנסנו לאוכלוסייה של ילדים אוטיסטיים, ואייפד עזר להם יותר. אז פה יש מקום לעבודת עומק עם אנשי החינוך המיוחד ולשמוע המלצות כי הורים כן מחכים להמלצות מה יכול להתאים למי. סוגי המוגבלויות דורשים ציוד קצה.

אני רק רוצה להתנצל. אמרתי אמירה ממש לא לעניין על מישהי ששמחה בגלל הנכדה שלה. אני ממש מתנצל.

אתה לא צריך להתנצל. התוצאות מצוינות. זה בסדר גמור.

תודה. אורי, בבקשה.

בנושא החינוך המיוחד באמת רואים מקומות, בעיקר בתחום האוטיזם שאייפד עוזר להם מאוד לתקשורת. אנחנו לקחנו את השרביט לתת למורים מחשבים.

זאת ישיבה שלישית שאני נוכח בה. אני בא מעולם העסקים, ואני כבר שבע שנים בפעילות הזאת. יש לי קצת תסכול; אנחנו יושבים ישיבה ועוד ישיבה, ואנחנו לא כל-כך רואים שהוועדה לוקחת תפקיד בנושא ובטח לא בנושא התקשוב. מצד שני גם התכניות – ככל שהן מבורכות – לדעתי השר הקודם נתן יותר תמיכה לנושא הזה, והשר הנוכחי חתך את נושא הענקת המחשבים למורים. אני מסתכל בראייה אסטרטגית. אנחנו מדברים על 150,000 עובדי הוראה, וראינו במצגת שהתכנית מדברת על אותם 1,000 בתי-ספר שיירשמו עכשיו לתכנית, על אותם 30,000 מורים שבין קרן "אתנה" לבין משרד החינוך קיבלו מחשבים. זה אותם 1,000 בתי-ספר. צריך לזכור שיש 4,000 בתי-ספר, יש 150,000 מורים שמבקשים מהם Bring your own device. ברמה לאומית אנחנו צריכים להתקומם על כך כי המורים האלה הם עובדי מדינה, וצריך לספק להם. אני לא רואה את זה קורה. מה שמטריד אותי הוא שעופר נקרע בין שתי משימות ענקיות שכל אחת מהם מצריכה מאמצים רבים, והתקציבים מצטמצמים כל הזמן. למה מצפים. הרי אם מסתכלים בראיה אסטרטגית לומדים מה קורה בעולם. לא צריך להיות עיוורים, לא צריך להיות חכמים כדי לראות שאנחנו מובילים את העם הזה לאנלפבתיות דיגיטלית. מורה שלא יודע לשלוט בזה ילמד תלמידים אנלפבתים בתחום דיגיטלי. פה צריכה לקום הזעקה מהוועדה הזאת או מאיזשהו מקום לסייע לעופר ולצוות המצומצם שלו שעושה עבודת קודש. אנחנו צריכים לדאוג להם ליותר תקציבים. צריכים להקים ועדה לא בשביל שתהיה עוד ועדה - -

שתהיה עוד ישיבה.

לא. תראה את השולחן העגול הזה. חסרים פה עוד אנשים טובים.

כמו מי?

אנשים שפעילים בתחום הזה. לא כולם נמצאים פה. יש הרבה מאוד אנשים שעובדים בתחום החינוך - -

אני שואלת אותך באופן מעשי כדי לדעת לישיבה הבאה.

סליחה, לא לפגוע בוועדה שלא הזמנתם.

רציתי לומר שעופר יוצר תכנית, אבל אנחנו לא היינו שותפים לתכנית הזאת. יכול להיות שהידע שלנו לא מספיק לזה. אבל אני כבר עד לארבע תכניות בתחום התקשוב, וכל פעם זה על אותם בתי ספר מדגימים, אותם 1,000 בתי-ספר, אותה ירוחם ששש שנים עבדו על הנושא הזה ייכנסו גם לתכנית הזאת. אז מה? מה עם הבדואים? מה עם הערבים? מה עם אותם מורים בחיפה שאין להם מחשבים ניידים? אני לא מדבר עליך כראש עיר. לא נתנו להם מחשבים ניידים. איך מורה מסוגל?

אנחנו כעם מדכאים את המורים שלנו, אנחנו לא מכבדים אותם, ואומרים להם: "bring your own device". אני בא מהעולם העסקי – תראו לי עסק אחד בישראל שיגידו לעובדים שלו, תביא מחשב מהבית – אין מצב כזה. אבל למורים אנחנו מרשים לעצמנו.

אז אני רוצה לקרוא לוועדה הזאת קודם כול לדאוג שתהיה תכנית תקשוב לאומית בשיתוף הגופים שפעילים בתחום הזה. המשרד נהנה מאוד מהעבודה של כולנו – כולם תורמים לנושא הזה. אני יכול לומר לך שלמעלה מ-60 מיליון שקל עברו בפרויקט שלנו. אני בטוח שגם פרויקט "סיסמה לכל תלמיד" זה עשרות מיליונים. כל הדברים האלה צריכים להתחבר יחד ולא לעבוד במקביל. נכון שאנחנו תומכים בפרויקט הזה. אנחנו צריכים כולנו לעזור לאגף התקשוב שמאז שאני מכיר אותו הוא לא גדל בגודל הנכון שהוא צריך לגדול. אני קורא לוועדה הזאת: תנו לזה כבוד, תנו לזה קידום. אנחנו כל הזמן מסתכלים על 2 מיליון תלמידים – אף אחד לא מדבר על המורים. איך המורה יכול ללמד בלי מחשב?
שמענו גם את הביקורת הצינית, אבל גם נשמע מה קורה בשטח, ואנחנו רואים מה קורה בירוחם ובכל 220 היישובים, וזאת הצלחה מדהימה כשאתה נותן למורה מחשב.

תודה. מאיר, בבקשה.

אני רוצה לומר נקודה מאוד מעשית. עופר, נקודה מאוד חזקה שעוברת כאן, ואין לה ביטוי היום בתכנית – כדי להצליח כאן משרד החינוך לא יכול לעשות את המלאכה לבד. תעשו ועדת היגוי מקצועית שיש בה השלטון המקומי, נציגי המגזר השלישי והעסקי, ויחד להמשיך להוביל, לגבש ולהצמיח את התכנית. זה ליקוי בתכנית בתהליך הכנתה. תתקנו.

כנציגת המגזר השלישי אני רוצה להוסיף שאנחנו כבר הגענו למעל 100 מיליון שקלים בכל שנות התרומה שלנו, והיא תרומה פילנתרופית מלאה ללא מצ'ינג. אני רוצה להצטרף לדברים ולקדם לישיבות האלה אנשים מהמגזר השלישי שרוצים מאוד לקחת חלק, ולעטוף אותם במקום הנכון ולא לפחד מהתהליך. כי אנחנו הרי היינו ערים לעובדה שהרצון שלהם לתרום הוא לעזור לאותם תקציבים. עופר, כנראה, מנסה להביא פעם אחת האמצעים, פעם להביא את האינטרנט, פעם להביא את הפדגוגיה, ומאותו סל משאבים לעשות הכי טוב שהוא יכול. יש אנשים באמצע הדרך במגזר השלישי שיכולים לעזור. נכון יהיה לשלטון המקומי ולמגזר השלישי לקחת פה עוד חלק.

תודה. זיו, בבקשה.

יש עוד כוח מאוד גדול שאנחנו לא מזכירים פה – דווקא בני נוער. מנהל חברה ונוער מתמחה ועושה המון הכשרות ועבודה עם בני נוער – תנועות נוער, מד"צים. אפשר לקחת את אחת התכניות של מנהיגות נוער כדי לתת להם כלים בתקשוב כדי שבסוף הוא יבואו לבתי-ספר כחלק מתכנית ההדרכה. זה מעט כסף, הם יעופו על הכיוון הזה, ואתם תקבלו כוח מאוד משמעותי בבתי-הספר במעט משאבים. זה רק תשומת לב, הכשרות, ותגדלו פה תנועה של בני-נוער שמתעסקים בתקשוב, ואחר כך משתלבים בזה בצבא. תזכו לראות בזה ברכה, לדעתי.

מתוך העבודה המעשית עם האתר גילינו שהילדים שקשה להם מאוד להשתמש באתר הם ילדים של שלוש יחידות לימוד שבאים בעיקר מאוכלוסיות חלשות יותר. אם הם יקבלו את הפוש הזה מבחינה טכנולוגית – איך להשתמש במחשב, איך לשלוח שאלה לאתרים שעוזרים – זה יעזור להם מאוד. כלומר הטכנולוגיה של שימוש במחשב יכולה מאוד לעזור להם.

תודה. דב, בבקשה.

כבוד היושב-ראש, אני רואה שהתואר שלך הוא "יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט" ולא כתוב שם "ועדת הטכנולוגיה", לא כתוב "ועדת הדיגיטציה" ולא כתוב "ועדת המחשבים" - -

וגם לא "ועדת כספים".

חשוב לי מאוד שננסה יחד לעזור למשרד החינוך לקדם את התחום שנקרא "אוריינות" – לא דיגיטלית ולא אוריינות טכנולוגית, אלא אוריינות "טכנו-פדגוגית". זה נקרא פדגוגיה דיגיטלית. זה מקצוע, יש בו מומחים. צריך להבין את ההבדל בין זה לזה. צריך לקבל את ההחלטות מתוך הבנה וידע.

דיברו פה על אנלפבתיות ועל אוריינות – זה לא רק אוריינות דיגיטלית, יש פה חינוך ופדגוגיה.

תודה. אדוני, בבקשה.

רוני הוא מנהל אגף טכנולוגיות ומידע במשרד.

חשוב להגיד שהשר והמנכ"לית מקדמים בצורה מאוד רצינית את נושא השותפויות עם כל הגופים של המגזר השלישי והתעשיינים במסגרת שולחנות עגולים. התחלנו בפעולה מאוד נמרצת לשתף את כל הגופים בתהליכים המיוחדים שהמשרד מארגן.

תודה.

אני מנכ"ל "לרני" זה חודש. אני לא באתי לבקש לא כסף ולא תקציבים אחרים. אני גם לא מסתכל על משרד החינוך בתור הזרוע המבצעת. לצערי, אתה המייצג היחיד של המחוקק. כמחוקק – ורואים את זה בעולם – תפקידכם העיקרי הוא להסיר חסמים, לעודד תחרות, דמוקרטיזציה. אנחנו במעוז הדמוקרטיה של המדינה של כל התהליכים. כמה שיותר מעורבים פה – ויש פה אנשים מכל המגזרים למיניהם, וזה אפילו מרשים אותי לטובה בתור מי שלא מגיע מהתחום – הייתי מצפה מהכנסת ומהוועדה להסיר עיכובים שקיימים היום; חלקם ביודעין, חלקם לא ביודעין, חלקם עשו בכוונה או לא בכוונה; חלקם היסטוריה של הרבה שנים. קודם הזכיר פה דובי – העובדה שיש בתי ספר שרוצים לקנות תכנים מסוימים ולא אחרים או בכלל לא רוצים לקנות ספרים. ילדי עשו את כל שנות היסודי בבוסטון, ובמשך שש שנים לא ראו ספר אחד. 100% מהתכנים המורה הביא – חלקם הוא לקח מספרים שהיה עותק אחד בבית-ספר, וחלקם לא. זאת דמוקרטיזציה לתת לשטח שהיום הרבה יותר מתקדם. פה כולם נולדו במאה ה-20, וחלקם הרבה לפני העשור האחרון של המאה ה-20. עם הילדים אין בעיה של אוריינות דיגיטלית. גם בירוחם אני בטוח שלשיעור זהה, אולי אפילו גבוה יותר מאשר ברמת השרון, יש סמרטפונים. הם כבר שם. אנחנו צריכים להביא את המורים ואת המערכת אליהם ולא הפוך. אז אני קורא להסרת כל חסם וכל מגבלה ולדמוקרטיזציה של התחום עד כמה שאפשר. כולנו נמצא את האיזון המתאים בהתאם.

אני רק רוצה להגיד שלא נסתנוור שהילדים שלנו הם אוריינים דיגיטליים. הם יודעים פייסבוק, והם יודעים לקשקש. הם לא יודעים להכין מצגות ולא יודעים לעשות את כל - - -

אתה הסברת היטב את עניין המורה.

- - - אז אני מבקש שלא נסתנוור מזה.

אני רוצה, ברשותכם, לסכם את הדיון הזה שהוא אחד מתוך דיונים רבים שאנחנו עושים בכלל ובתחום הזה בפרט. ראשית אני מברך על השינוי בכיוון. כשמסתכלים לטווח יותר ארוך אין ספק שהנושא המרכזי החשוב ביותר הוא בעצם התכנים ופחות הברזלים. הייתה תקופה בתחילת הדרך שהצטיידנו אפילו בצורה היסטרית בהרבה מאוד מכשירים שהשימוש בהם היה די מוגבל, אבל הצטדיינו. משקצת עוקב אחרי זה – ואני עוקב אחרי זה משנת 93' כשנבחרתי לראש עיריית חיפה – גם כמה מחזורי החלפת ציוד עברנו. כשחשבנו שהגענו למנוחה ולשלווה בהשקעות באמת גדולות, פתאום הסתבר לנו שאנחנו בכלל מפגרים, והיינו צריכים להחליף. אני חושב שהכיוון הוא נכון – יותר לכיוון של מתן האוטוסטרדות לידע, לספרים הדיגיטליים, לתכניות הלימוד, לקישורים לכל מרכזי הידע בארץ ובעולם, האוריינות הדיגיטלית; דב, אתה דיברת על פדגוגיה דיגיטלית, ואני מאוד מתחבר למונחים האלה. אני גם חושב שאם רוצים ברצינות להיות עם רגליים על הקרקע בעידן שבו מכשירי קצה הם מכשירים טיפשים שכל מה שהם יודעים זה להתחבר ולהביא אליהם את החומר. לא צריכים לאגור אצלם. פעם היינו עם הארד-דיסקים גדולים ועם מערכות גדולות. היום צריכים להביא חומר שנמצא בענן או בשרתים או בחוות המחשבים, ומשם ליצור את הקשר הזה. זאת הסיבה שבזמנו התחברתי מאוד לרעיון הסיסמה כי זה היה רעיון שנולד לפני שנים מתפיסה שהביאו דיאנג'ל דווקא מהחברות העסקיות שלמדו מהר מאוד שכדי לרשת את כל המערכות שלהם במכנה משותף, בשפה משותפת וביכולת תקשוב ותקשורת צריכים לתת את אותם תכנים.
זה לא אומר שכשעוברים למסלול בעדיפות א' מזניחים לחלוטין את המסלולים האחרים. אין ספק, ואני מכיר היטב את התפיסה לתת למורה מחשב. מעבר לחיבור שלו אל המודרנה, זה בעצם אפילו להילחם בפוביה שיש לחלק גדול מהמורים עדיין בתחום המחשוב ובתחושת של המורים שהם נמצאים רחוק מהילדים. אני זוכר את המורים הראשונים שאמרו שלמיטה הם הולכים עם מחשב, ובבית אני כבר לא רבה עם הילדים או עם הבעל על המחשב האחד שיש כי זה מחשב שלי, ואני הולכת אתו לבית-ספר. אבל צריך גם להודות שהיום בעידן הטבלטים למיניהם, ה-PC והמחשבים הניידים זה כבר לא הוצאה כל כך גדולה שאי אפשר לעמוד בה, ואם לא נותנים למורה ולתלמיד את המחשב אז אין להם. לכן זה עניין של שינוי תפיסתי ושל סדרי עדיפות, והכיוון הוא נכון.

צריך מאוד להיזהר שלא נימצא מרחיבים את הפערים בין מרכז לפריפריה. מרכז ופריפריה זה לא רק פריפריה גיאוגרפית, זה גם פריפריה חברתית. אני מקבל את מה שאתה אומר, אני רק חושב שרשויות חזקות שיש בתוכן קבוצות חלשות חלה עליהן האחריות למצוא את השפה המשותפת עם כולם. צריכים עזרה, אבל האחריות חלה עליהם. בתפיסת העולם שלי יש גם פריפריה שלישית שהיא פריפריה תודעתית, פריפריה מנטלית, של כאלה שלא נמצאים בשיח הזה שאנחנו מקיימים פה עם שפה משותפת – המגזר החרדי, המגזר הערבי וחלק מהאתיופים, כמובן – מגזרים שלמים בחברה שהם לא בשיח שלנו, והם לאו דווקא פריפריה גיאוגרפית ולאו דווקא פריפריה חברתית. זה יכול להיות משפחות בעלות יכולות ומבוססות רק שהן לא נמצאות במה שאנחנו מכנים סדרי העדיפויות החברתיים, הלאומיים, החינוכיים שאנחנו מתקיימים בהם. עופר, אתם צריכים לנסות לא להסתפק ב-400 בתי ספר שיש לכם תקציב בשבילם, אלא עם הרצון העז של הרבה מאוד בתי-ספר להיכנס לתכנית; להרחיב את היריעה ולהוסיף תקציבים שהם באמת לא תקציבי עתק. ובעיקר להיות ערים מהו סדר העדיפות שאתם תקבלו בתי ספר לתכנית. שוב, אלה פריפריה משלושת הסוגים, זה בתי-ספר שבתכניות עד היום נשארו מאחור ולא נמצאים בשורה הקדמית כדי ליישר קו.
עלה פה נושא העצמאות הבית-ספרית. אני מסכים לזה, זה עולה בוועדה כמעט בכל הזדמנות. זאת תפיסת העולם שמלמטה למעלה זה תמיד יותר נכון, יותר עצמאי, יותר יצירתי, יותר מתאים לבית הספר או לאזור המסוים. יחד עם זאת למטה צריך לפגוש את למעלה מבחינת הסיוע בתקציבים, אבל גם בכל מה שקשור לכללים, לנהלים, לאחידות. לכן יש לזה חשיבות, אבל להשאיר עצמאות גדולה לבתי-ספר.
לפי התקציבים שאתם מעמידים היום, ההגעה לכלל בתי הספר היא יותר מדי שנים קדימה, ואין ואקום. צריך לזכור שכל שנה שלא נכנסים לתכניות האלה זה אומר שאנחנו מאבדים מחזורים שלמים. לכן יש חשיבות לעשות את זה.
נגישות לצרכים מיוחדים – בתהליך הדיגיטציה אנחנו מראש מנגישים לאוכלוסיות מיוחדות את המערכות, אבל צריכים להיות רגישים. זה עלה הבוקר בדיון שהיה פה בנושא ילדים עם לקויות ראייה. שם דווקא כל האמצעים הטכנולוגיים והדיגיטליים הם בעלי חשיבות רבה. צריך לתת על זה את הדעת.

דובר פה על השוק הפילנתרופי ועל השוק העסקי שצריך להיפתח אליו גם בסבסוד וגם בעידוד של התרת חסמים בירוקרטיים. זה עלה פה דרך אגב, וזה לא בתחום המנהל שעופר אחראי עליו, אבל אנחנו יודעים כמה זמן לוקח לאשר ספר רגיל, וכמה זמן לוקח לאשר ספר דיגיטלי. אני יודע שאתם עוסקים בזה, ולכן צריך ממש לחתוך את הבירוקרטיה, לקצר את התהליכים, ובמקום שאין צורך בהתערבות, אין צורך בבקרות על בקרות – לשחרר זה תמיד יכול להוסיף.
מכללות ההוראה ובתי הספר באוניברסיטאות – זאת נקודה שעלתה פה דרך אגב, אבל היא נקודה מאוד חלשה ומאוד חשובה. אתה צודק, עופר, אבל זה לא מספיק להיות צודק, צריך גם לעשות בעניין הזה כך שכל מכללות ההוראה יהיו הראשונות שמיישמות הלכה למעשה את התוצר שאנחנו רוצים בבתי הספר. אני זוכר ויכוחים מכאן עד הודעה חדשה גם במערכות ההדרכה בצבא – האם נותנים קודם כול ליחידת הקצה, לגדוד ולחטיבה, או קודם כול לבית-הספר כדי שמי שמנהיג את המערכת יהיו לו הכלים. היום מגיעים עדיין מורים צעירים וחדשים שאין להם שמץ של מושג והתנסות במערכות האלה.
מרכזיותו של השלטון המקומי. זה לא מקרה – אני בא משם, ואני מזכיר את זה בכל מקום. במקום שראש הרשות והאגף או מחלקת החינוך רואים את הנושא בחשיבות – המקום מתקדם – משרד החינוך עוזר או לא עוזר. זה כך מטבע הדברים, ולכן חשוב מאוד שמשרד החינוך ישתף פעולה עם מרכז השלטון המקומי ועם הרשויות עצמן כי בסופו של דבר אנחנו רואים שבעשור האחרון ראשי רשויות שהבינו את חשיבותו של החינוך כחלק מאיכות החיים ביישוב – היישוב הזה פורח. תאמינו לי, זה לא קשור למצב סוציו-אקונומי. צריך לבקר בבית-ג'ן שהוא במצב סוציו-אקונומי נמוך מאוד ולראות את בית הספר התיכון שלו - -

- - שהשיג את האחוז הגבוה ביותר בבגרות.

בח'ורה.

- - שהשיג את האחוז הגבוה ביותר בבגרות.

וירוחם.

כמובן, ירוחם. אני האחרון שיפקפק בזה. ההתנסות שלי בירוחם מוכיחה שכשאתה לוקח את זה ברצינות ומשקיע בזה, ואתה נותן עדיפות לתחום החינוך בכלל וכמובן לאמצעים חדישים זה פריצת דרך. לכן אני חוזר לעניין – מרכזיותו של השלטון המקומי אינה ניתנת לערעור.

אחזקה טכנית – אמרתי לך, עופר, בביקור שאני מסכים במאה אחוז שהמעבר שלכם מתקנים של אנשי מחשבים – שזאת גם תופעה שאולי תעבור מהעולם כי היום אמצעי הקצה הם כל כך אמינים, אבל בשלב הזה האיש הזה שנמצא בבית-הספר - -

לקחנו מאוד ברצינות את מה שאמרת.

- - ומגשר על הפחד מהאמצעים, על החיבור שלא התחבר, על הלחיצה על הכפתור שלא יודעים בדיוק מהו, על הפחד מלנגוע בדברים – עדיין מחייב מישהו שהוא לא בדיוק איש טכני, דרך אגב.

לקחנו את זה עוד צעד אחד קדימה מאז הפגישה אתך- -

טכנו-פדגוגי.

זה נכון שזאת משמעות כספית - -

ב"סיסמה לכל תלמיד" קוראים לו "טכנוגוגי".

- - -

- - - אין לנו משרה מלאה, אבל שמנו שליש משרה. יכול להיות שיחד עם "סיסמה לכל תלמיד" או גופים כאלה אנחנו יכולים לעשות כאן השלמה למשרה באיזושהי שותפות.

אנחנו יודעים מה קורה לחברות עסקיות שעונות למכרזים שלכם על מתן שירות טכנולוגי תוך 24 שעות. החיים תמיד יותר חזקים – זה לא תמיד בדיוק עובד.


היה פה קונצנזוס מלא, עופר, על העבודה שלכם שמצביעה על כך שמשרד החינוך יכול לעבור שינויים. כמו שאני מעיר על כל הרפורמות אנחנו עדיין נמצאים במצב שהאמירות, ההצהרות והרצונות הם נכונים, הם בכיוון נכון, אבל בסוף לכיתת הלימוד, למורה ולמנהל בית-הספר המרחק גדול מאוד. זה בכלל בנושא הרפורמות והדברים האחרים.

אנחנו גם נקדם את נושא החקיקה בתחומים האלה. החוק שמחכה אצלנו עבר קריאה טרומית, אבל נתקע בנושא של הדיגיטציה ודברים נוספים. אני רוצה להזכיר שיזמתי גם את התיקון לחוק השאלת הספרים, וזה מאפשר לבתי הספר להשתמש בכספים האלה ובאמצעים האלה גם לנושא המחשוב והדיגיטציה.

אתה צודק. יש לנו פגישה השבוע, ואנחנו רוצים להוציא הנחיה בדיוק בכיוון שאתה אומר, שאם בית-ספר רוצה שהספרים שלו יהיו דיגיטליים הוא יכול להשתמש בתקציבי השאלה לצורך רכישת ספרים כאלה.

בעניין הספרים הדיגיטליים זה עבר מהפך שאתה אומר שזה בכלל לא משרד ממשלתי. באמת היה שינוי מאוד מהותי. משוגע מי שמוציא ספר print ומחכה שנתיים-שלוש לאישור.

חברים, תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 13:10.>