PAGE
3
ועדת הכלכלה
02/06/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 279>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, ד' בסיון התשע"ד (02 ביוני 2014), שעה 10:30

<הצעת חוק הארכת תקופת זכות יוצרים בתקליט וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה), התשע"ג-2013, של חברי הכנסת יריב לוין, רוברט אילטוב, נחמן שי ויפעת קריב (פ/1589/19).>

חברי הוועדה: >
אבישי ברוורמן – היו"ר
רוברט אילטוב

דב חנין
תמר זנדברג

>
הווארד פולינר - עו"ד, ראש אשכול דיני קניין רוחני, משרד המשפטים

נעמה דניאל - עו"ד , ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אילת פלדמן - עו"ד, מחלקת יעוץ וחקיקה - אזרחי, משרד המשפטים

יצחק כפיר - מנכ"ל, הפדרציה הישראלית לתקליטים

איל פרייס - עו"ד, יועץ משפטי, הפדרציה הישראלית לתקליטים

מרדכי אמיתי - סמנכ"ל יועץ משפטי, הפדרציה הישראלית לתקליטים

ניר בוסקילה - מנכ"ל, הפי"ל-הפדרציה למוסיקה ישראלית

יעקב מנור - עו"ד, הפי"ל-הפדרציה למוסיקה ישראלית

אורלי פרוינד מיה - יועצת משפטית, אקו"ם

יהודה כהן - מנכ"ל ההתאחדות, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

תומר קרני - עו"ד, רשות השידור

מיקי מירו - מנהל קול ישראל, רשות השידור

מנחם גרנית - מנהל חטיבת הביצוע ברדיו, רשות השידור

אביתר כהן - דירקטור, זמרשת

יאיר אבן-זוהר - מנהל, זמרשת

שייקה לוי - מנהל אשכולות, אשכולות

דוד גלנוס - יו"ר איגוד התקשורת והאומנים בהסתדרות, ההסתדרות הכללית החדשה

נועם סולן - מנהל זכות יוצרים בספריה הלאומית, הספרייה הלאומית

ליאורה קסטן רוט - עו"ד, מייצגת את הספרייה הלאומית, הספרייה הלאומית

עינת גלילי - לוביסטית (כהן רימון כהן) YES

ליאור פרי - לוביסט, פדרציה

קרן גרגן - לוביסטית, פדרציה

גל גולן זילברמן - לוביסטית (ברדוגו יועצים), אקו"ם

אליאב גיל - לוביסט, (ברדוגו יועצים), אקו"ם

מרב תורג'מן
ענבל דגן (מתמחה)

עידית חנוכה

שרון רפאלי
<הצעת חוק הארכת תקופת זכות יוצרים בתקליט וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה), התשע"ג-2013, של חברי הכנסת יריב לוין, רוברט אילטוב, נחמן שי ויפעת קריב (פ/1589/19)>

בוקר טוב בירושלים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה. היה פעם אדם בארצות-הברית, כמעט מפורסם כמו חלק מאלה שיושבים פה שהתפרסם בזכות הסרט "בוקר טוב, וייטנאם". אתם זוכרים את זה?

בטח. "Good morning Vietnam".

אז בוקר טוב, ירושלים.

הוא היה שדרן רדיו בסרט.

רבותי, אנחנו מעלים היום הצעת חוק הארכת תקופת זכות יוצרים בתקליט וזכויות מבצעים (תיקוני חקיקה), התשע"ג-2013; של חברי הכנסת יריב לוין – אינו נוכח, רוברט אילטוב – נוכח; חבר הכנסת נחמן שי וחברת הכנסת יפעת קריב. כל החיים שלי אני משחק פוקר פתוח. גם ברוחי אני תומך בהצעה הזאת.

כשמשחקים פוקר פתוח זה רק המזל.

מכיוון שאני מבין שחבר הכנסת אילטוב צריך לעזוב מיד אני אתן לו לומר כמה משפטים ולאחר מכן ניתן ליוזם לומר כמה מילים ולנציגי משרדי הממשלה.

אני רוצה להביע את התנגדותי בפני משרדי הממשלה.

אתה תקבל את מקומך הראוי בשם חנין ורחום.

כל הכבוד, אדוני.

חבר הכנסת אילטוב, בבקשה, אדוני.

תודה, כבוד היושב-ראש. ההצעה היא די פשוטה וברורה. בהצעת החוק שאני מציג גם בשם כל היוזמים אנחנו מבקשים להאריך את תקופת הזכויות מ-50 שנה ל-70 שנה. זה בעצם מביא אותנו למצב של השוואת זכויות, כפי שזה מקובל ברוב המדינות המתורבתות, כולל בארצות-הברית ובאירופה.

אני באמת ראיתי רשימה. ראיתי שברוב המדינות זה אכן כך, 70 שנה. גם תוחלת החיים כבר עלתה מאז שכתבו את החוק מ-50 ל-80.

חשוב להגיד שזה לא רק תוחלת חיים, אלא גם ביטחון כלכלי של אותם יוצרים. חשוב שהדבר הזה יקבל הארכה כדי שלעת זקנה יישאר לאנשים ממה להתפרנס ולחיות אחרי השקעה של מפעל חייהם. זאת בעצם מהות החוק, ואני אשמח שנתחיל את הדיון. אני מתנצל מראש שאני אצטרך ללכת. יש כמה ועדות שאני חבר בהן, ומתנהלות בהן ישיבות במקביל.

אתה הודעת לי, וזה מקובל.

אני סומך עליך שתקדם את הצעת החוק יחד אתנו.

אני מודה לך, חבר הכנסת אילטוב. אני פותח עם משרד המשפטים. אני נרגש כי יש פה הרבה מאוד יוצרים, ואני מוכרח לחלוק שאף על פי שהורי אנשים חילונים שומרי מסורת בברכת המזון אומרים: "נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב" – יוצר נעזב – "וזרעו מבקש לחם". אני חשבתי תמיד שזה לא נכון, ותמיד לא מצליחים להסביר לי; אומרים שזאת מין כוונה כזאת. כן, במקרים רבים גם צדיק וגם יוצר מבקש לחם.
מי מדבר מטעם משרד המשפטים, בבקשה.

עורך דין הווארד פולינר.

עורך-דין הווארד פולינר, ראש אשכול דיני קניין רוחני.

עמדת הממשלה הייתה לתמוך בהארכת התקופה מ-50 שנה ל-70 שנה, אבל בנוגע לסעיף 2 – לקבל תקופה חדשה כאשר הביצוע פורסם מחדש בטכנולוגיה חדשה אנחנו ממליצים לא לקבל את החלק הזה.

אז נדון בסעיף כשנגיע אליו.

בסדר.

אני פותח את הדיון. מישהו רוצה להתבטא פה?

למה אתם מתנגדים לסעיף הזה?

הוא יסביר בסעיף הזה.

מי אדוני? אולי יציג את עצמו?

אני שייקה לוי. אני נציג גם של אשכולות ובאופן מוזר גם של המפיקים כי היום אני אחראי על הפקה שנקראת "הגשש החיוור" – אם מישהו שמע. אנחנו המפיקים של זה, ולכן אני גם משמש נציג של מפיקים בעניין הזה או "התרנגולים" הראשונים וכן הלאה.

אני מתכוון להגיד שמה שאנחנו מדברים עליו בכלל קצת מעליב אותי. אנחנו מדברים על עניים בפתח. בקרב היוצרים יש יוצרים שאצלם בכלל יש חוק שאומר שהם ממשיכים להיות בעלי הנכס ויכולים להוריש לילדיהם 70 שנה אחרי מותם. ואילו פה אנחנו מדברים בסך הכול על 70 שנה מאז נולדה היצירה. אני מדבר על עניים בפתח, זה לא מספיק לי. ממש לא מספיק. אין שום סיבה שאותו יוצר שכתב – וגם לא כתב – אני יכול להעיד על עצמי שמי שכתב לנו לא בדיוק כתב לנו, אלא אנחנו כתבנו אתו לנו. לא על זה אני מדבר, אלא על כך שאין שום הצדקה, וזה לא הוגן לתת רק למישהו מהשותפים לדבר. זה כמו דירה שקנו 4-3 אנשים, ובמשך הזמן מנשלים אחד, אחרי זה מנשלים את השני, ויש אחד ש-70 שנה אחרי מותו זה הופך להיות שלו. למה שזה יהיה נחלת הכלל כשאצל מישהו אחד זה עדיין לא נחלת הכלל? למה שאני לא אוכל להוריש לילדים שלי? אני עשיתי דברים יפים מאוד שאני רוצה להתגאות בהם, ואני רוצה להוריש אותם לילדים שלי. הם יכולים עדיין להתפרנס מהם אולי. חוץ מזה שלא לדבר על זה שיש אמנים מבוגרים שהעבודה שלהם הולכת ומתמעטת, ומה שנשאר להם זה קצת שרואים אותם וקצת ששומעים אותם. אין להם יותר ממה שהם יקבלו מכמה האגורות האלה. מדובר בכלום כסף. זה גם משהו הומני – לתת אפשרות לאמן המבצע שהוא הפנים של היצירה. כמו שאמר פעם שר המשפטים שהיה אתנו בישיבה מול אקו"ם – היוצרים שיש להם זכויות גם 70 שנה אחרי מותם – לא מעניין אותי מי כתב, אני הולך לשמוע את פברוטי. אז פברוטי הוא הפנים של היצירה. לכן מה שאנחנו מטפלים בו עכשיו זה כמו עניים בפתח. זה כלום. זה בוודאי צריך לעבור ולהתקבל וצריך לחתור להגיע לשוויון מלא עם אותם אלה שמקבלים 70 שנה אחרי מותם. אין שום סיבה שלהם יהיה יותר מאשר למבצעים ולמפיקים. המפיק שם את הכסף, האמין באמן – למה שינשלו אותו באחד מן הימים?

שייקה, זמנך עבר.


חבר הכנסת דב חנין ואחריו עו"ד איל פרייס, הפדרציה לתקליטים. אחר כך חברת הכנסת תמר זנדברג וניר בוסקילה, מנכ"ל הפי"ל.

תודה, אדוני היושב-ראש. מר לוי, כשנאמר "זמנך עבר" זה רק היה בהקשר של זכות הדיבור שלך בדיון – זמנך, כנראה, אף פעם לא יעבור.

הוא מכיר את עמוס חכם יותר טוב ממני.

אנחנו נאריך את זה לעוד 20 שנה.

אני בהחלט רוצה להצטרף לחלק מהתהיות של מר לוי לגבי השאלה מיהם האנשים שזוכים לאיזו הגנה? אנחנו צריכים לעשות סדר בעניין הזה. הקדשנו זמן רב בוועדת הכלכלה של הכנסת בקדנציות הקודמות לחוק זכויות היוצרים, אבל אני לא משוכנע שבנושא הזה יצרנו את המנגנון הכי נכון והכי צודק, ומבחינה זאת, אדוני, הערותיך היו בהחלט במקום.

לפני שאתייחס לגופו של החוק, אני חייב בגילוי נאות, לפי ההוראות וההנחיות הקיימות בכנסת. במשפחה שלי יש עניין של זכויות יוצרים, אז אני אומר את זה על השולחן; אף על פי שאני לא מוצא שום טעם לפסול את עצמי בדיון הזה - -

רק אולי תגלה לנו את הסוד הכמוס – איזה יצירות?

מספיק לצורך הדיון.
בכל מקרה אני מציין את זה לפרוטוקול אף על פי שיהיה מיד ברור מהדברים שאני אומר שאני לא רואה טעם למניעה להשתתפות שלי בדיון מכיוון שאני מסתייג מהצעת החוק הזאת. לדעתי, היא עושה איזון לא נכון בין זכויות יוצרים שאני בעדם, ואני בעד לשמור עליהם לבין הזכות של הציבור הכללי ליהנות מהקניינים הרוחניים שאנחנו מעוניינים שאפשר יהיה להשתמש בהם ולשמוע אותם.

אנחנו מדברים היום על הארכה מ-50 שנה ממועד היצירה ל-70 שנה ממועד היצירה. זה בעצם לא הגנה על זכויות היוצר, אלא הגנה על זכויות יורשי היוצר, ואולי יורשיו של יורשי היוצר. אני אגב, לא נגד יורשי האוצר, אני עצמי גם יורש, כמו שאמרתי. אני לא נגד, אני חושב שגם ליורשים יש זכויות. אני בהחלט לא בעד לקפח אותם, אבל אנחנו לא רוצים ליצור מצב שבו ההגנה על הזכויות של אותם יורשים או יורשי יורשים תהיה כזאת שתמנע מהציבור להשתמש ביצירות התרבותיות, הרוחניות והאמנותיות שאנחנו כולנו מעוניינים ליהנות מהן.

אני שמח על עמדת משרד המשפטים בעניין הטכנולוגיה החדשה. אני אמרתי בזמן הדיון בקריאה הטרומית שהנוסח שהצעתם פה שכל טכנולוגיה חדשה מאפסת את מרוץ הזמן, היה יוצר מנגנון של זכויות יוצרים לנצח. מכיוון שטכנולוגיה חדשה במציאות שבה אנו חיים זה כל שבוע; ואז מתחילה מחדש התקופה של 70 שנה, ובעצם אנשים לא יוכלו להשתמש ביצירות אמנותיות.

אין יותר ספירת עומר בצורה הזאת.

בדיוק. לא תהיה ספירת עומר, כמו שאומר יושב-ראש הוועדה.

לכן לדעתי הסוגיות שעומדות בפני הוועדה בתיקון הזה הן מאוד כבדות ורציניות. מר לוי פתח בצדק יריעה קצת יותר רחבה שראוי להתייחס אליה. אנחנו חייבים להסתכל על היוצרים, על האמנים, על המבצעים שנמצאים אתנו, לראות את המציאות הלא פשוטה שבה אנשים שעוסקים ביצירה אמנותית נמצאים בחברה הישראלית, ולחשוב איך אנחנו מחזקים אותם ומגנים עליהם. אני לא חושב שהדרך שננקטת בהצעת החוק הזאת היא הדרך הנכונה.

יש לך הצעה קונסטרוקטיבית לשינוי?

יש לי הצעות, אלא שכל ההצעות שלי עלולות להיתפס כחריגה מגדר הנושא כי אני הייתי הולך לכיוון אחר. אז לא הייתי רוצה כרגע להעלות הצעות רק כדי לסבך את הדיון. אני מוכן להיכנס גם עם הממשלה וגם עם המציעים לדיאלוג. אם זה יהיה מוסכם עליהם, ואף אחד לא יעלה טענה של נושא חדש - -

לפחות תעביר לנו את זה בכתב.

בסדר גמור.

חבר הכנסת חנין, אני מודה לך.

עורך דין איל פרייס, הפדרציה לתקליטים ולקלטות, בבקשה.

תודה רבה. אחרי מה שאמר שייקה לוי אני חושב שכל המוסיף גורע. אבל בכל זאת אולי - -

אבל למרות הכול לא תיקח את המשפט "סייג לחכמה שתיקה", ותגיד משהו.

אצלנו בכנסת אומרים, כל הדברים נאמרו, אבל לא על-ידי כל הדוברים.

- - - כפי ששולם עד היום, לשלם את התמלוגים. אני לא בדיוק מבין.

לחבר הכנסת אילטוב יש שאלה לחבר הכנסת חנין.

זכויות יוצרים זה מבנה רב-קומתי. הוא כולל, בין היתר, כמובן, את הזכות לתמלוגים שהיא בהחלט נדבך חשוב, אבל לא כולל רק את זה. זכויות יוצרים כוללות למשל גם את הקומה של הזכות המוסרית. אני כיוצר יכול ברמה העקרונית להגיד – אני לא אומר שיוצרים יעשו את זה – שאני לא רוצה שישמיעו את הדבר הזה – אני כועס עליכם, ולא רוצה שתשמעו את זה. זאת גם זכות יוצרים.

זאת זכות השתיקה, מה שאתה אומר.

אגב, זה בסדר גמור. אבל על זה צריך להגן כשזה היוצר. כשזה היורשים שלו, והם יגידו שהם כועסים על מישהו ולא רוצים שישמיעו את זה בגלי צה"ל - -

אבל זה מצב קיצון.

אבל חוק צריך לענות על כל המצבים. כשאנחנו מדברים על זכויות יוצרים אנחנו מדברים על כל המבנה הרב-קומתי.

משרד המשפטים רשם את ההערה. הוא יתייחס לזה גם משפטית.
תודה, חבר הכנסת חנין.

עורך דין פרייס, בבקשה.

תודה. ראשית אנחנו מבקשים לברך את מציעי החוק ואת הוועדה שהתכנסה לדון בנושא הזה שהוא חשוב ביותר לתעשיית המוסיקה. ההגנה שקיימת היום בישראל לזכויות יוצרים בתקליטים ובזכויות מבצעים למבצעים היא תקופה שהיא אנאכרוניזם היסטורי, וטוב שהוועדה מתכנסת כאן כדי לתקן את הדבר הזה. אני אולי אתחיל מהסוף ואומר שהיום במדינות המתוקנות שמכבדות את נכסי צאן הברזל שיש להן יש בהחלט מגמה אחידה רק לכיוון אחד - -

אני ראיתי את הרשימה, מר פרייס. הייתי שמח, ד"ר חנוכה, שנשלח את זה גם לחברי הכנסת.

אני לא ראיתי אותה.

אני אקבל אותה. יש בטח למישהו הרשימה, אז בעתיד אנחנו נחלק - -

כשיועבר למזכירות הוועדה - - -

שתועבר למזכירות הוועדה רשימת כל המדינות, ונראה שזה שכיח מאוד. אתה יכול להעביר לנו את זה.

אנחנו נעביר את זה במייל.

אכן קיימת מגמה, והיא לכיוון אחד – הארכת התקופה. השיקולים השונים שקיימים בעניין הזה נשקלו היטב על-ידי מדינות רבות בתקופות שונות, והמסקנה הייתה אחידה – להאריך את ההגנה מ-50 ל-70 שנה.

אתה יכול להסביר לי מה קדוש במספר 70?

לדעתי, ב-70 אין קדושה מיוחדת.

אפשר 80. למה 70?

אם אדוני שואל אז אני אומר שבארצות-הברית שזאת מדינה שמעריכה מאוד נכסי תרבות בכלל ותקליטים בפרט משך ההגנה שקיים הוא למשך חיי היוצר ועוד 70 שנה לאחר מותו.

זה לא באירופה.

זה לא באירופה, אבל בארצות-הברית זה קיים.

אבל מדוע באירופה לקחו בעיקר 70?

באירופה עובדים יותר לאט - -

70 זה בגלל שזה מספר-מספר.

זה מספר שמתקבע במדינות רבות בעולם, וקיימות עשרות מדינות אחרות בעולם לבד מאירופה שבהן יש 70 שנה הגנה.

אני רק שאלתי למה. ל-70 יש, כנראה, קונוטציה. אין לך הסבר.

המגמה בעולם היא במפורש לעבור לכיוון של 70 שנה. אני לא אכחד – יש גם מדינות מסוימות בעולם שההגנה בהן היא רק 50 שנה כמו אצלנו. אבל השאלה היא האם אנחנו רוצים להיות כמדינות המתפתחות האלה או שאנחנו רוצים להקנות הגנה וכבוד ליצירות האלה כמו שקיימות במדינות המפותחות בעולם ולא במדינות המתפתחות.

צריך לומר – כל היצירות בישראל שמוגנות בזכויות יוצרים מוגנות למשך כל חיי היוצר פלוס 70 שנה לאחר מותו; החל מהתרשים הגרפי הקטן ביותר, דרך הפרסומת המסחרית, דרך העיתון והספר. ורק התקליט הוא כמעין אח חורג שמקבל את ההגנה הקצרה של 50 שנה.

מדוע אתה חושב שהתקליט מוחרג?

מסיבות היסטוריות לגמרי. זאת אומרת האופן שבו התפתחו דיני זכויות יוצרים במקור ותקליט שהוא באופן יחסי מדיה חדשה לעומת מדיות של ציור, למשל. אנחנו מדברים על תחילת המאה ה-20.

אנחנו מדברים על מדיה חדשה.

גם צילומים מוגנים ל-50 שנה, אגב. לא רק תקליטים, יש עוד יצירות.

אז התשובה לגבי צילומים היא שכל צילום סטילס מוגן למשך חיים פלוס 70 שנה ולא ל-50 שנה, כפי שאמרת עכשיו. כל צילום סטילס שמצלם כל ילד באופן אינטואיטיבי זכאי להגנה ארוכה כזאת. רק התקליטים נמצאים כעין מדרגה שנייה. למה? אין לדבר הזה צידוק. כנ"ל לגבי ביצועים. אין יצירה בלי מבצע. המבצע יכול להיות הרקדן של יצירת המחול, הזמר, זמר הליווי, הנגן והשחקן. מדוע הם שנותנים את הביטוי ליצירה ומעלים אותה על הבמה זכאים להגנה כל-כך קצרה? צריך לומר שחלק גדול מהביצועים מבוצעים כשאנשים נמצאים בשנות חייהם הצעירות. ואז כשהם מגיעים לגיל זקנה - -

אין ספק, וגם נאמר על-ידי רבים שנכון ששקספיר הוא שקספיר וורדי הוא ורדי – אני לא יודע אם ג'וזפ וויליאם עדיין מקבלים תמלוגים, אבל כשיש שחקן ענק שמבצע, כמו שאמר שייקה, את פברוטי ומישהו לוקח את ניסים אלוני שאני מעריץ אותו, אבל מעלה אותו מדרגה בהרגשה שכל העם רואה אותו, חלק מהסיפור הזה אשר לאלוני, לאלוני, אבל אשר לגששים ובאשר לקיסר – לקיסר.

אני מצטרף לגמרי לדברים. צריך לזכור שהיום אנחנו מדברים על שליש של חצי ממפיקי התקליטים שהם אנשים פרטיים; אנשים שלוקחים על הכתפיים הצרות שלהם את עלויות ההפקה היקרות שיכולות להגיע לעשרות אלפי דולרים, והם מפיקים את התקליט, והם בכלל לא יודעים אם התקליט יכסה את הוצאות הפקתו, ואם הם יראו חזרה את הוצאות ההפקה של התקליט בבחינת "הזורעים בדמעה" מצפים לקצור ברינה, אבל לא יודעים שכך יהיה.

עורך דין פרייס, אם כך, אתה תומך בהצעת החוק.

אנחנו תומכים בה. אנחנו סבורים שהצעת החוק הזאת תיתן זריקת עידוד לתעשיית התקליטים ולגלגלים שמניעים אותה. אני מתכוון למפיקי התקליטים ולמבצעים. היא תיתן תמריץ למפיקי תקליטים להשקיע ביצירת יצירות חדשות. המציאות היום קשה ביותר. צריך לזכור שאנחנו לא נמצאים היום בשנות ה-70 וה-80 שאפשר היה להתפרנס בנקל ממכירה של תקליטים. אנחנו נמצאים היום בתקופה קשה יותר. לכן חשוב מאוד להאריך את התקופה.

אני מודה לך. אתה רוצה עוד מילה?

כן. מדינה שמכבדת את נכסי צאן הברזל שלה היא מדינה שנותנת הגנה ראויה וארוכה לזכויות האלה, וכך ראוי לעשות גם בתקליטים וגם לגבי ביצועים.

תודה. חברת הכנסת זנדברג.

תודה, אדוני היושב-ראש, אני קודם כול רוצה לברך את הוועדה הירוקה על האייפדים חוסכי הנייר האלה.

זה ניסיון כרגע, אתם בפיילוט. מנכ"ל הכנסת הציע שכדי לחסוך בניירות שלחברי הכנסת יהיו טאבלטים שיש בהם כל הצעות החוק. ועדת הכלכלה עושה את זה ראשונה. ואז, כמו שאמר דן בן-אמוץ: "ירצו, יאכלו; לא ירצו לא יאכלו". אנחנו לא כופים על אחרים, ואנחנו נראה אם זה באמת יתפוס, כי יש הרבה אנשים שזה לא מוצא חן בעיניהם. אני מודה לך בתור ירוקה.

אני רוצה לברך, ואם יש צורך אני אקפיד לבוא לוועדה כדי להשתמש בטאבלטים האלה כדי להוכיח את החשיבות.
לגופו של עניין. בזמן האחרון, ובמיוחד כאן בוועדה, הכנסת נותנת דעתה בכל מיני היבטים על הנושא של יצירה ויוצרים. היינו כאן בדיון על זכויות המתרגמים של הכתוביות; היינו גם בדיון על תל"י שאדוני לקח חלק פעיל; נפתח דיון חדש בנושא היחסים בין היוצרים, במיוחד בתעשיית המוסיקה והבידור, לבין המפיקים וחברות התקליטים. כל זאת בהינתן הטכנולוגיה, כמו שציין נציג משרד המשפטים, שגם מציבה לנו אתגרים חדשים שהולכם לכל מיני כיוונים. מצד אחד הם מציבים צורך בהגנה מפני גניבה ופריצה ופירטיות, ומצד שני הם מציבים אתגרים שאולי לשיטות החדשות קשה להתמודד איתן.
אני רוצה לעשות כמה הבחנות. קודם כול צריך לקחת בחשבון שיצירה בשלב כלשהו, במיוחד ובאופן פרדוכסלי ככל שהיא יותר מצליחה, ככה היא יותר נחלת הכלל. כולנו גדלנו על "הגשש", וככל שהיצירה צריכה וחייבת לספק פרנסה בכבוד, ואולי אף יותר מזה, ככל שהיא מצליחה ליוצר, ליוצרים ולמבצעים ולכל השורה של האנשים שבעבודה שלהם ובכישרון שלהם כולנו נהנים, מן הצד השני יש ממד של ציבוריות ביצירה הזאת ויש ממד של זכויות לציבור. אני אומרת את זה על אחת כמה וכמה כי ככל שעוברות השנים זכויות על היצירה כבר לא מפרנסות את היוצר ואפילו לא את יורשיו. בואו נדבר על "הביטלס" או על יוצרים אחרים - -

ביום רביעי אני הולך ל"רולינג סטונס". מי בא?

גם אני הולכת.


"הביטלס" – כל היוצרים, כל המבצעים התפרנסו וקיבלו והכול בסדר, והגיע זמנו של הציבור. והנה, פתאום חברה מסחרית רגע לפני שהזכויות פגות קונה את הזכויות בהרבה מאוד כסף. ופתאום זה יורד מיוטיוב, ויש כל מיני הגבלות על תקליטים - -

את מדברת על ענקים שמנצלים את זה פתאום.

בדיוק. ובמקום שהיוצר ואפילו יורשיו - -

לא היוצר הבודד, השחקן שאנחנו רוצים להגן עליו, אלא הקונגלומרטים הגדולים שמנצלים את זה.

בדיוק. צריך לתת על זה את הדעת גם בהקשר של הטכנולוגיה. כי היום את בוב דילן אי אפשר לשמוע ביוטיוב. אי אפשר לשמוע שום שיר של בוב דילן ביוטיוב. אני לא יודעת אם כולם יודעים – אין. אין ביצוע מקורי, אלא אך ורק קאברים.

לא מדויק.

מה את מציעה, חברת הכנסת זנדברג?

קשה לי מאוד להתייחס לסעיפים כי זה מדבר על 70-50 שנה - -

את לא חברת הוועדה, אבל את מעורבת מאוד. אבל חשוב לנו מאוד לדעת מה עמדתך לגבי ההצעה הזאת.

נכון. אם אפשר אולי מישהו מהגופים הציבוריים יוכלו להציע לנו שיטה להפריד את ההגנה על היוצר - -

היוצר, המבצע.

כל שורת היוצרים והמבצעים, אנחנו רוצים להגן עליהם.

אבל לא לתת לקונגלומרטים לקחת מהציבור.

אנחנו גם יודעים, זה הרי נהיה מסחרה. שנה-שנתיים לפני שפגות הזכויות בא אותו קונגלומרט שציינת, קונה את הזכויות וזהו. מה הציבור יעשה במצב כזה? השאלה היא האם אפשר להגיע למנגנון שיבטיח ליוצרים - -

שייקנו תקליטים.

בסדר גמור, אני לא נגד.

זאת הפרנסה שלו.

מאה אחוז.

אנשים מעלים את "הגשש החיוור" ליוטיוב, ואנחנו אומרים להם, אנחנו עדיין מתפרנסים מזה. יש לנו תקליטים – תיקנו, יהיה לכם הכול.

אתה צודק במאה אחוז. אני שוב אומרת, יש לנו בוועדה כמה היבטים של עבודה עם היוצרים והגנה על היוצרים החל מתל"י ועד הגבלה של חברות התקליטים וההפקה. זה עוד נושא שלא התייחסתי אליו. זה נכון שחברות משקיעות, אבל גם צריך ליטול קורה מבין העיניים בנושא של היחס והפערים מי מרוויח מהזכויות עצמן בסוף. זה נכון גם לסופרים, זה נכון ליוצרים, זה נכון למבצעים – זה נכון לכולם. זאת גם נקודה שכדאי לתת עליה את הדעת.

לסיכום, הגישה שלנו צריכה להיות להגן על היוצר והמבצע, וטוב שיהיו כאלה שמרוויחים. הלוואי, זאת התרבות שלנו, זה נכסי צאן ברזל, כולנו גדלנו עליהם. אבל לשמור על הממד הציבורי, להתחיל בהגנה מהחלש, ולנסות למנוע מהחזקים ביותר שהם אלה שמשתלטים בסופו של דבר על הזכויות. תודה.

תודה, חברת הכנסת זנדברג. משרד המשפטים ירשום את ההערות.

ניר בוסקילה, מנכ"ל הפי"ל. מה זה "פי"ל"?

פי"ל זה "פדרדציה למוסיקה הישראלית".

אז אולי שם יפה יותר מ"פי"ל"?

אנחנו אוהבים אותו.

זה הסמל הרפובליקני.

אנחנו מצטרפים למה שאמר עורך הדין פרייס. אנחנו בעד הצעת החוק. כגוף שמייצג למעלה מ-300 מפיקים עצמאיים שמה שמאפיין את רובם זה ששיעור גדול מהם מתחיל את ההפקה בשנים הצעירות שלו, בסביבות גיל 20. מכיוון שרוב המפיקים העצמאיים הם מפיקים צעירים יש חשיבות רבה בהארכת משך ההגנה על הזכויות.

אני מודה לך. יאיר אבן-זוהר, מנכ"ל זמר רשת. מה ההבדל בין מנהל לבין מנכ"ל? לוקח פחות כסף?

אני לא מרוויח כסף. אנחנו גוף התנדבותי. אנחנו עוסקים בשימור, בתיעוד ובהנגשה באינטרנט של נכסי הזמר העברי המוקדם. יש לנו אתר שכולו הוקם על-ידי מתנדבים שיש בו כ-5,000 יצירות מוסיקליות שנכתבו בארץ-ישראל מראשית הציונות ועד השנים הראשונות של המדינה. אנחנו מגרדים את חבית הארכיונים, ואנחנו מגיעים להקלטות ולסלילים עתיקים ועושים להם דיגיטציה. אנחנו משלמים לאקו"ם, אבל מרבית ההקלטות שעברו 50 שנה הן לטובת הציבור. ככה אנחנו מנחילים חזרה לציבור הרחב את ההקלטות שבאופן אחר אין לציבור כמעט גישה אליהם. רובם הגדול לא נמכרים בחנויות התקליטים, ומזמן כבר אין גם חנויות תקליטים.

המונח תקליט הוא כבר מונח אחר.

רוב היצירות גם לא מעניינות את רוב הציבור, לצערנו, ולכן הן גם לא משודרות באמצעי התקשורת. ידידינו פה יודע שאנחנו מחזרים אחרי הפתחים אחרי קול ישראל - -

אבל עושים מאמצים לשדר - -

נכון. יחי השידור הציבורי.

אגב, אני מתנצל בפני ידידי פרייס שנכנסתי לדבריך. לא ניכנס לסוגיית הצילום. בחוק החדש יש החרגה, אבל לא ניכנס לפרטים.

אנחנו שמים פה בכפיפה אחת שני נושאים; יש פה תיקון של שני חוקים שונים. יש פה חוק זכות יוצרים שבא להגן על זכויות המפיקים של התקליט. כיום אנחנו יודעים שזכויות המפיקים של התקליטים הן כבר מזמן לא חברות התקליטים. במקרה הטוב חברות התקליטים היום הן המפיצות במקרה הטוב, שמקבלות את זכות ההפצה לכמה שנים מהמפיק, מהאמן, מהיוצר עצמו. יש להן נכס אדיר שזה הארכיון של ההקלטות הישנות שבהם היו להם זכויות כי לפני 50-40 שנה הם השקיעו סכומים אדירים ביצירת המאסטר, בסטודיו, בתזמורת וכו'. היום זה כבר לא מתבצע באופן הזה. נראה לי שאם אנחנו באים להגן פה על מישהו אנחנו צריכים להגן על האמנים ופחות על התאגידים, על חברות התקליטים שרוצות להתעשר בעצם.

הגדולים דואגים לעצמם לא רע. אפילו יותר מדי טוב.

בשנים הקרובות יפוגו זכויות של "שלישיית גשר הירקון", על חוה אלברשטיין ואריק איינשטיין, "החלונות הגבוהים". אלה הנכסים האדירים שיש לחברות האלה. יש פה רשימה ארוכה של מדינות. חברות התקליטים טובות מאוד בלובינג - -

מעניין אותי מה שאמרת עכשיו. מפאת כבודו של שייקה – וכבודו מלא עולם גם אצלי – אני לא אזכיר את "הגשש". נדבר על "גשר הירקון", נדבר על אריק איינשטיין, נדבר על חוה אלברשטיין - -

עליהם נדבר בחוק זכויות מבצעים ומשדרים.

אני רוצה שתעשה את ההשוואה לעומת הבריטים. מה קורה אצל "הביטלס" כשעובר הזמן? האם החברות תופסות את "הביטלס" וכדומה? אני רוצה שתעשה לי את הגזרה השווה מבריטניה לישראל. מעניינת אותי ההשוואה בנקודה הזאת שכאילו פג הזמן בין אריק איינשטיין ז"ל למשל, לבין חלק מ"הביטלס", ייבדלו לחיים ארוכים.

אני אולי לא כל כך בקי במה שקורה בחוק הבריטי. במשך הרבה שנים פקודת זכויות היוצרים - -

משרד המשפטים בקי? תוכל לענות לי אחרי שהוא יסיים?

אני יודע שהדירקטיבה האירופית המליצה להאריך מ-50 ל-70 שנה את זכויות המפיקים, אבל שם נתנו לאמנים פיצוי מאוד גדול שאין לנו פה בכלל.

זאת הנקודה שאני מדבר עליה. אני רוצה להסביר לכם עוד דבר אחר: ישראל היא מעצמה של חדשנות. כל יום מישהו עושה סטרטאפ. אתם חושבים שהמדינה שהשקיעה בזה מיליארדים ובאוניברסיטאות ובצבא מקבלת? לא. מישהו אחד עושה את זה, וכל האחרים לא מקבלים כלום. עושים "אקזיט". הערך המוסף לתעסוקה – כולם יוצאים החוצה, ואז ישראל מגיעה למצב שרוב הכלכלה שלה היא רק לקבוצה קטנה, ו-50% מהעובדים מקבלים 6,400 שקלים. המציאו צ'יפ באחת החברות. הצ'יפ הזה הוטמע בארץ, והוא שווה עשרות ומאות מיליארדים בעולם. מה עושים? אומרים, כאן נותנים לעובדי החדשנות את השכר פלוס 3%. בונים חברה בינלאומית במקום אחר, והכול שלהם. אותו דבר כאן – צריך לדאוג ליוצרים ולשחקנים שעשו את זה, והגדולים כבר עושים את הסיבוב. זה מה שאני שומע פה, איך אפשר לעשות חלק מההפרדה הזאת. לדרקונים אנחנו לא צריכים לעזור, הם מסתדרים יותר מדי טוב.

אם נשווה את זה לפטנטים ששם נותנים לחברה כלכלית שהשקיעה זכות אקסקלוסיבית באופן זמני כדי ליהנות מהפירות של ההשקעה כדי שהציבור הרחב יוכל ליהנות. במקרה שלנו האינטרס התרבותי וגם הכלכלי של ארגונים ושל חברות אחרות הוא שגם הן יוכלו לשווק מחר את התקליטים של "התרנגולים" אם הם ירצו וימצאו לנכון.

מה המלצתך, אם כך?

אנחנו בעד האמנים ובעד המבצעים.

מה ההמלצה להצעת החוק כלשונה?

אנחנו צריכים להפריד בין הזכויות של חברות התקליטים – להחריג אותם - -

אתה חוזר על הנימוק שעולה כאן: להפריד בין השחקנים הגדולים במובן הגדולה שלהם לבין התאגידים – השחקנים הגדולים – במובן הגודל שלהם כדי שהציבור יוכל לקבל את הדברים ולא מישהו אחד לנצח ייקח באמצעות הכוח שלו.

במשך 100 שנה מ-1911 בהשפעת הבריטים החוק חל 50 שנה. גם כשהפקודה הפכה לחוק ב-2007 השאירו 50 שנה. אני רוצה לשאול את חברי מחברות התקליטים, מה השתנה מאז ועד היום? מצורך מצוקה כלשהי? מאיזה צורך? התשתית המסחרית כבר לא קיימת היום. אנחנו כבר לא מוכרים תקליטים. אם יש להם בעיה למכור תקליטים תחשבו על מודלים חדשים. תמכרו דרך itunes, דרך האינטרנט אפשר לשווק היום. שהחברות יתכבדו וימצאו את המודלים הכלכליים כדי להחזיר את ההשקעה שלהם. ההשקעה היום בתקליט היא כבר כל כך נמוכה ממה שהיה פעם. זה התחיל מ-20 שנה באירופה, וזה היה די והותר. אז הם היו צריכים להשקיע המון בשיווק ובטמעה - -

אני רוצה שתצמצם בסוף למשפט אחד. מה אתה אומר?

אני מבקש להשאיר את זה על 50 שנה. אם רוצים להאריך למבצעים אז להאריך את חוק זכויות מבצעים. אבל חוק זכויות יוצרים אני לא חושב שיש צורך. אני גם מבקש, ברשותך, לגבי התחולה שאם החוק ייכנס לתוקף לתקן את זה כפי שכתוב בחוק זכויות מבצעים ומשדרים שהוא יחול על תקליטים שייעשו ממועד כניסת החוק לתוקף. כך גם פה אני מבקש שהחוק לא יחול על תקליט שזכות היוצרים בו פגה.

תודה רבה. עורכת הדין ליאורה קסטן רוט מהספרייה הלאומית.

שלום. הספרייה הלאומית כגוף במדינה האמון על הנגשת יצירת לציבור מכבדת מאוד את היוצרים וגם את זכויות המבצעים. אבל גם אנחנו חושבים שהאיזון הראוי בין הזכות של המבצעים וחברות התקליטים להתפרנס לבין זכות הציבור ליהנות מפירות התרבות מושג היטב בתקופה של 50 שנה.

תודה. עורך הדין תומר קרני מרשות השידור.

בוקר טוב, שתי הערות שנאמרו פה אבל נחזור עליהן. ראשית, הסעיפים בחוק שמדברים על פרסומים בטכנולוגיות חדשות שעלולים או עשויים – תלוי בנקודת המבט – להאריך את תקופת הזכויות בעצם ללא גבול – האם יינתן לזה איזשהו פתרון? דבר שני, כמו שנאמר כאן עכשיו לגבי מועד התחילה של יצירות שכבר היום הן public domain, אבל עדיין נמצאות במהלך 70 שנה, ונעשה בהן שימוש על-ידי הציבור כיום ללא צורך ברישיון, האם הם יהפכו פתאום למפרים?

אתה מדבר על ההפרש בין 50 ל-70.

כן.

זאת שאלה שנצטרך לדון עליה.

הצעת החוק לא נותנת כרגע מענה.

ברור. תודה.

עורך דין מוטי אמיתי מהפדרציה לתקליטים וקלטות, בבקשה.

כמה נקודות חשובות. ראשית, לציין שעולם המוסיקה בניגוד להרבה סקטורים אחרים של תרבות הוא היחיד שלא נתמך על-ידי המדינה שלא כמו באודיו-ויז'ואל, שלא כמו בקולנוע או בתעשיות אחרות שכן נתמכות ומקבלות תקציב מדינה. עולם המוסיקה לא נתמך בכלל, וכל הנטל נופל על אותם מפיקים.

שנית, ניר בוסקילה מהפי"ל ציין את זה, אבל אני רוצה רק לחדד שכשאדוני מתייחס לאותם קונגלומרטורים ולאותם תאגידי ענק אז גם בתוך הפדרציה למעלה מ-40% מאותם מפיקים שאנחנו רוצים להגן עליהם כאן הם אנשים פרטיים. אנשים כמו שייקה שמייצג את "הגשש" ואנשים כמו צביקה פיק, עברי לידר, אסף אמדורסקי וכמו הרבה מאוד אמנים שהם המפיקים לצורך העניין. יכול להיות שהם מיוצגים על-ידי חברת תקליטים - -

אמרת עכשיו דבר מאוד חשוב. יש מפיק, ויש מפיק. בהרבה פעמים המפיק הוא בדיוק אותו היוצר והמבצע. אבל יש מקרים שיש גופים ענקיים שלוקחים את הדברים. אמרו פה הרבה אנשים, אנחנו לא רוצים שישלטו בנו לנצח. זה הבדל מאוד חשוב לגבי חלוקת ההכנסה ולגבי ההבטחה של ה-performer ושל שאריו.

אדוני, אני מסכים לגמרי, אבל זאת מגמה שאנחנו רואים אותה הולכת וצוברת תאוצה. אם עד לפני שנתיים, לפי בדיקה שעשינו לאחרונה בגלל הליך רגולטורי ברשות להגבלים עסקיים, קרוב ל-25% מחברי הפדרציה היו מפיקים פרטיים היום אנחנו נושקים כמעט ל-50%. זאת אומרת זאת תופעה הולכת וגדלה.

כן ירבו. למה צריך כל כך הרבה מתווכים? יש אדם מוכשר, שייקח את הדברים האלה במקום לקחת דברים. אני רואה הרבה פעמים שפתאום אנשים שכל מה שיש להם זה משרד עם שני אנשים והם עושים את כל החוזים, הם כאילו המפיקים, ואת הערך העודף לוקחים על עצמם. אז למה לא היוצר? למה כמו בשרשרת המזון? הלוא בשרשרת המזון אנחנו רואים, למשל את החקלאי בענף הפלפל שמקבל כמה גרושים. הצרכן משלם הון תועפות, ובאמצע יש לך כל המשרשרים. אנחנו רוצים שהשחקנים המרכזיים יקבלו, לא הגדולים שמשרשרים.

אין מחלוקת, אדוני. רק אסור לנו לשכוח שיש מקרים של כאלה שאין להם הכסף ההתחלתי להשיק את היצירה, והם צריכים מישהו שיממן את היצירה, וייקח את הסיכון. ואז על כל 10 השקעות רק אחת אולי מצליחה.

אני רוצה לשאול אותך שאלה כי גם אני למד. כי אני תומך ברוח החוק, אבל מפריע לי. הלוא אחרי תקופה קצרה יש קבוצה של אנשים שאומרים, יש עשרה סופרסטארים – שייקה לוי ועוד כמה. הקונגלומרטים אומרים, אנחנו ניקח אותם, וניתן להם משהו, אבל אנחנו מכאן ניקח את זה לנצח שלנו. הציבור יוצא נשדד. יש פה בעיה; מצד אחד אנחנו רוצים לעזור ליוצרים הקטנים, אנחנו רוצים לעזור לסאב-פרפורמרים הגדולים, אבל אנחנו לא רוצים לעזור לקונגלומרטים. צריך לעשות פה הפרדה. זה מה שאני שומע כאן, זה מה שאני אומר לכם.

זה לא נכון.

ברשותך, יושב-ראש הוועדה, אני רוצה להשיב בדיוק לעניין הזה.

תכף אני אתן למשרד המשפטים להגיב. כי אני גם למד את הנושא. הדבר המרכזי הוא שאני רוצה שה"שייקה'ס" שידברו. אני גם רוצה חלק מהמימון, אבל אני לא רוצה שקונגלומרטים ייקחו את הדברים וישלטו בנו לנצח. לוויליאם שייקספיר ולג'וזפה ורדי כבר אי אפשר לתת גיבוי. אני רוצה לשמוע מה משרד המשפטים אומר בעניין הזה.
עורך דין אמיתי, הפסקתי אותך, תמשיך בבקשה.

אנחנו תומכים בהצעה הזאת, אבל מתבקש כאן להשוות למינימום שקורה בעולם. היו לנו אין סוף שיחות שאמרו לנו, למה אתם לא מבקשים להצמיד את עצמכם למה שקורה ביצירה, למי שכותב את המילים והלחן? שייקה הרחיב בנקודה הזאת שזה 70 שנה ממות היוצר. זה חיים + 70 שנה. אנחנו בסך הכול מנסים להשוות כאן. כך גם נעשה בעולם הן לגבי מפיקים והן לגבי מבצעים.

תודה רבה, עורך דין אמיתי. את כל התשובות יתרץ לנו הווארד פולינר ממשרד המשפטים, כולל נושא ההשוואה ל"ביטלס" ולאריק איינשטיין ז"ל.

אני מקווה שאני אוכל לענות לכל השאלות והסוגיות שדיברנו עליהם עד עכשיו. אני אנסה להשיב באופן כרונולוגי לחלק גדול מהנושאים שעלו פה היום. קודם כול, בעניין של תקליט יש הרבה שותפים לתקליט, ולכל שותף יש הזכויות שלו. יש בעיקר ארבע זכויות נפרדות: מי שכתב את הלחן, מי שכתב את המילים, המבצע והמפיק שהוא בעל האולפן שמפיק את התקליט. בדרך כלל המפיק הוא האיש עם הכסף שיכול לארגן את כולם יחד. באופן היסטורי המפיק היה אדם נפרד, והיום מכיוון שעלות ההפקה ירדה מאוד היום יש לנו מפיק-מבצע היום. כל הקווים ההיסטוריים מתחילים להיטשטש.
בעניין ההערה לגבי התקופה של ההגנה. זה נכון שלגבי היוצרים – מי שכתב את הלחן ואת המילים מבחינה היסטורית – תקופת ההגנה שלו זה תקופת החיים שלו פלוס 70 שנה. פעם זה היה 50 שנה. זה לפי אמנות בינלאומיות; בין מפיקים ומבצעים יש אמנות אחרות שקובעות נורמות לתקופות קצרות יותר. האם יש הצדקה להשוות בין מצבעים או מפיקים לבין יוצרים? יכול להיות שיש על מה לדון פה, אבל זה לא הדיון של היום בהצעת החוק הזאת.

פתחנו בו. לא כל פעם מגיע ציבור גדול ורחב כזה עם כל-כך הרבה חברי כנסת שיכולים לדון בזה.

אין לי תשובה לזה מבחינת מדיניות, אבל אני יכול להגיד שיש שיטות שונות בכל העולם. בדרך כלל כל הזכויות עברו למפיק. יכול להיות שדובר פה הרבה איך לתמוך במבצעים ישראלים ולא לתמוך במפיקים גדולים - -

אני מבקש שתיקח את זה לתשומת לבך כי הנושא הזה עוד יעלה בעתיד.

בעצם יש לפחות שתי דרכים כדי לתמוך בהם. א', יש במסגרת דיני זכויות יוצרים כמו שהוצע כאן פחות או יותר. החיסרון הוא שאי אפשר להגיד למי יגיע הכסף במסגרת דיני זכויות יוצרים כי זה יגיע לבעל הזכויות ולא בהכרח למבצע או ליוצר. אנחנו בעולם של טיפול עולמי בעניין של זכויות יוצרים. זאת אומרת מכיוון שזאת מדינה שמייבאת הרבה תרבות, הרבה תקליטים נצטרך גם לייצא את התמלוגים לחו"ל. חלק גדול ממה שקובעים פה יגיע לחו"ל. לעומת זאת יש העניין של תמיכה ישירה. זה גם לא נושא של היום, והבנו מהנציג של התקליטים שהמוסיקה לא נתמכת בארץ. יכול להיות שזאת כן דרך להגיד - -

ברור שבמדינת ישראל היו צריכים לעשות את רוב הדברים אחרת.

יכול להיות.

אבל מכיוון שהשיחה הזאת לא תגיע, השאלה שלי היא כרגע מאוד פשוטה: מה אתה ממליץ? מה אתה לא ממליץ? אני אתן למרב להגיב, ואני אסכם את הדיון.

בתור המדינה יש לנו העמדה שלנו לתמוך בהצעת החוק בקשר להארכת התקופה ל-70 שנה. אני יכול להגיד מה ההשלכות שנובעות מזה כיוון שזה מה שדיברנו פה. בקשר לעניין הכסף שמגיע לבודד במסגרת זכויות יוצרים הארכת התקופה יהיו יותר תמלוגים לעוד 20 שנה. אין לי הנתונים כדי להצדיק אם זה מגיע ב- - -. אני כן יכול להגיד שבהשוואה לחו"ל צריך להתייחס לאגד הזכויות שנובעות מהמבצעים ומהמפיקים. נאמר פה שבארצות-הברית התקופה הרבה יותר ארוכה, אבל היקף המונופול הוא הרבה יותר מצומצם. נכון, שם התקופה ארוכה יותר, אבל מפיק אמריקני לא מקבל תמלוגים על השמעת תקליט בפומבי. לעומת זאת בארץ וגם באירופה מקבלים תמלוגים על השמעה בפומבי של תקליטים. לכן ההשוואה לאירופה יותר מתאימה לנו. באירופה היה דיון סוער לא מזמן האם להאריך את התקופה מ-50 שנה ל-70 שנה. היו הרבה ויכוחים - -

כשאתה אומר באירופה, למה אתה מתכוון?

האיחוד האירופי. באנגליה הייתה התנגדות. דוח "הרדריס" התנגד לזה, אמרו שהכסף לא יגיע ל"ביטלס" בעצמם, אלא למפיקים שלהם - -

זה לא יגיע לשייקה - -

אבל הוחלט באירופה כן להאריך ל-70 שנה. על מבצעים זה תלוי אם זה אודיו ויז'ואל או רק אודיו.

הבנתי את עמדתך. עכשיו לגבי הסעיף שאתם מתנגדים לו.

אני רוצה לומר משהו בעניין הצילומים וגם לעניין התחילה. נכון שבעניין הצילומים, לפי האמנות הבינלאומיות, נקבע שזה תקופה של 50 שנה וגם בארץ היה 50 שנה ממועד עשיית הצילום. היום זה כל החיים של הצלם ועוד 70 שנה. למה עשינו את זה? כדי להתאים את עצמנו לאמנה חדשה. גם התחילה שם היא מ-2007 והלאה. מה שהוא כבר בנחלת הכלל, נדמה לי שמן הצדק לא רוצים להאריך את התקופה או להכניס חזרה יצירה שהיא נחלת הכלל, והציבור מסתמך על זה.
בעניין הסעיף שאנחנו לא תומכים בו, כפי ששמענו מחבר הכנסת חנין, הצעת החוק גורמת לתקופת הגנה לנצח. אנחנו לא מכירים דוגמה לזה באף מקום בעולם. הביצוע נעשה פעם אחת, ואת זה אנחנו רוצים לתמרץ ולהגן על זה. לא על remastering או משהו אחר. כי זה לא מעודד מישהו לעשות עוד ביצוע. זה מעודד מישהו אחר רק לעשות טכנולוגיה חדשה של הביצוע של פעם.

אותה הגברת בשינוי אדרת.

אני ממשרד המשפטים. חשוב להגיד שהצעת החוק הזאת עברה בתיאום משרד המשפטים ומשרד התרבות. משרד התרבות לא הגיע.

הם הוזמנו ואמרו שאין להם נגיעה לעניין, ולא הגיעו.

איך יכול להיות שאין להם נגיעה לעניין?

ככה אמרו. האומר דבר בשם תרבות מביא ישועה לעולם.

אני פשוט דיברתי איתם.

לשכת השרה.

היועצת המשפטית, בבקשה.

ברמה המשפטית אין הרבה מה לומר. זאת הרי החלטה של מדיניות אם להאריך את תקופת זכויות יוצרים מ-50 שנה ל-70 שנה, ככל שהוועדה תחליט בעניין הזה. כך גם לגבי הסוגיה של הארכה מתחדשת - -

ששם יש בעיה.

- - כן, ככל שיש פרסום מחדש בטכנולוגיה אחרת.

תודה. אם ככה, אני קיבלתי מסמך מגופים אחרים שאולי גם אותו אני אחלק, אבל אני רוצה שמשרד המשפטים יעביר לי מסמך שמפרט את ההשוואה לעולם בסוגיית הזכויות שבהן דנה הצעת החוק, ונעביר אותו לחברי הכנסת. מכיוון שאני לא רוצה לקבל החלטה פה-אחד כי חברי הכנסת המציעים לא נמצאים כאן, ורוב הנימוקים נאמרו, אנחנו נכנס ישיבה נוספת. אני אתמוך בהארכה מ-50 ל-70. לגבי הסעיף השונה יש פה בעיה של משרד המשפטים, וכנראה, נצטרך לדון בשינוי שלו.
שייקה לוי, בבקשה.

אני רק רוצה להגיד שבמשרד המשפטים מתנגדים לזה כבר שנים רבות. אנחנו מגיעים לשם כדי לדבר איתם, ואנחנו נתקלים בקיר. הם הולכים לפי שיטה אמריקנית, ואנחנו מתכוונים לאירופה. שם הכול טבוע בהסכם הראשוני. אישה שעשתה פרסומת באמריקה – מזה היא קנתה בתים לילדים שלה כי היא מקבלת על כל הקרנה. אין לנו בכלל מה לדבר עם משרד המשפטים כי הם לא מבינים אותנו, לא רוצים להבין, וחושבים שאנחנו איזה מין חזירים שבאים לקחת כסף ממישהו.

שנית, אני מוכרח להגיד לגבי המפיקים שזה לא נכון שהם ענק שבא לטרוף מישהו. לדוגמה שלמה ארצי – הוא עובד שבעה חודשים על דיסק - -

לא, לא. שייקה, אנחנו רוצים לעשות הבחנה בין מפיק שהוא אדם כמו שלמה ארצי לבין מפיקים ענקיים.

לא, שלמה ארצי הוא לא מפיק. הוא מפיק בחברה שאחרי שבעה חודשים שהוא עובד הוא זורק הכול לפח כי זה לא מוצא חן בעיניו. ואז הם שמים כסף שיתחיל מחדש. הם שמים את הכסף.

בסדר. אבל השאלה עד כמה.

אין קונגלומרטים של מוסיקה בישראל. "הד ארצי" שהייתה חברה גדולה פשטה את הרגל.

אתה מכיר את ההיסטוריה של התקליטים? אחד החברים הקרובים אלי היה אדם מבוגר בשם סיימון שמידט ז"ל. הוא היה - - - תקליטים.

חוץ מזה צריך לזכור שתוחלת החיים עלתה. היום 70 שנה - -

כן.

רבותי, מכיוון שאני רוצה לקיים את ההצבעה בנוכחות חברי הכנסת המציעים וחברי הוועדה אני מודה לכם על הדיון הממצה. אנחנו נתכנס בפעם הבאה ונצביע. תודה רבה ויום נפלא.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:35.>