PAGE
3
ועדת הכלכלה
27/05/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 277>
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, כ"ז באייר התשע"ד (27 במאי 2014), שעה 13:00

<הצעת חוק רישוי שירותים לרכב, התשע"ג-2013 (מ/769)>

חברי הוועדה: >
יעקב אשר – מ"מ היו"ר

>
לנה גרשקוביץ - מרכזת בכירה כלכלת תחבורה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עו"ד שרית זוכוביצקי-אור - הלשכה המשפטית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ניר כהן - ראש תחום ייבוא, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

דפנה עין דור - מנהלת אגף כלכלה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אבנר פלור - סמנכ"ל בכיר מינהל תנועה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

משה קרמאייר - ראש תחום הדרכה שמאים ופיתוח, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

שירה ברגמן - רפרנטית תחבורה, אגף התקציבים, משרד האוצר

עו"ד אסתי פלדמן - הלשכה המשפטית, משרד האוצר

אורי זיסקינד - כלכלן, ראש ענף מכס, המחלקה הכלכלית, רשות המיסים, משרד האוצר

עו"ד יערה למברגר - מח' ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אפרת רותם - מתמחה, מח' ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

שלמה שקד - מפקח ארצי למקצועות הרכב, משרד הכלכלה

עו"ד אנדרי ניקל - רשות ההגבלים העסקיים

אוריאל סיטרואן - כלכלן, רשות ההגבלים העסקיים

פקד עו"ד רוית הופמן - קצינת מדור תביעות, אגף התנועה, משטרת ישראל, המש' לביטחון פנים

עו"ד זאב פרידמן - המועצה הישראלית לצרכנות

אפרת רחלי מאירי - ראש תחום יעוץ וחקיקה, הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן

יעקב אנוך - נשיא, איגוד יבואני הרכב

יעקב יהודה רודד - מנכ"ל, איגוד יבואני הרכב

אבנר קז - חבר הנהלה, איגוד יבואני הרכב

עו"ד אהוד שניידר - יועץ משפטי, איגוד יבואני הרכב

עו"ד סיגלית בן ששון - יועצת משפטית, איגוד יבואני הרכב

נדב כספי - יועץ כלכלי, איגוד יבואני הרכב

רון מלכה - מנהל חב' קשת ליס, חברות להשכרת רכב וליסינג

רונן לוי - יו"ר, איגוד המוסכים

אריה אשד - מנכ"ל, איגוד המוסכים

שמואל יוסף השמשוני - מנכ"ל מוסך סומרום

רפאל (רפי) שחוח - נציג חב' יוריס בישראל, ייבוא אישי, מתווכים ליבוא רכב

יוסף סקורניק - יו"ר חטיבת החלפים לרכב, איגוד לשכות המסחר

שוקי שדה - מנכ"ל, איגוד חברות ההסעה לישראל

יוני שפירא - מנכ"ל, אגודת מורי הדרך

עו"ד אמיר גבל - יועץ משפטי, כלמוביל, איגוד יבואני כלי רכב

עו"ד אורי שלומאי - מייצג את כלמוביל, איגוד יבואני כלי הרכב

חיים פילצר - סמנכ"ל אלון מוטורס, קבוצת אלון, איגוד יבואני כלי רכב

עו"ד גלית נוימן בנדיקט - יועצת משפטית קבוצת אלון, איגוד יבואני כלי רכב

עו"ד ענת פילצר סומך - יועצת משפטית, קבוצת אלון, איגוד יבואני כלי רכב

עו"ד ניל סמולט - יועץ משפטי, איילון מוטורס, איגוד יבואני כלי רכב

ערן זוננשטיין - מתמחה במשרד עו"ד המייצג את איילון מוטורס, איגוד יבואני כלי רכב

דן קדרון - יו"ר ועדת ביקורת, עמותת תנו יד לחירש ונכים למען נכים וארגון ארצנו החברתית

אריה לוי - פעיל, המשמר החברתי

איתן אלון - לוביסט, איגוד המוסכים

עמית אבנר - לוביסט (גלעד), איגוד לשכות המסחר

אירדה קריימר - לוביסטית (גלעד), איגוד לשכות המסחר

לירון הרשקוביץ - לוביסט (גלעד), איגוד לשכות המסחר

משה ביבי - לוביסט (גורן עמיר), איגוד יבואני הרכב

נועה גונן - לוביסטית (גורן עמיר), לובינסקי

איתי עצמון
ענבל דגן (מתמחה)

לאה ורון

אירית שלהבת
<הצעת חוק רישוי שירותים לרכב, התשע"ג-2013 (מ/769)>

שלום, צהרים טובים. אבקש מהיועץ המשפטי לעדכן אותנו איפה אנחנו נמצאים ואחר-כך ניתן למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים להציג את הסעיף.

בישיבה הקודמת, שהתקיימה ב-13 במאי, הוועדה דנה בסימן ד' לפרק ד', שעניינו מועצה מייעצת לייבוא רכב ושיווקו. עצרנו בסעיף 54. הוועדה אישרה את סעיף 54, שעניינו סמכויות המועצה, וכעת ניתן לדון בסעיף 55, שעניינו סדרי הדיון במועצה המייעצת.

מדובר על סדרי דיונים, על דברים טכניים ומהותיים ביחד, אבל יותר בהיבט הטכני.

גם בעקבות הבקשה של יושב-ראש הוועדה, קיימתי ביום חמישי האחרון דיון עם רוב גדול של החברים פה ואני מקווה שנצליח להתקדם בישיבה הזאת.

ננסה להתקדם. אם יש דברים שהיה עליהם איזה ויכוח בישיבות הקודמות רק תעדכנו אותנו כדי שנדע להתייחס אליהם. בבקשה.

"סדרי הדיון במועצה המייעצת
55.
(א)
יושב ראש המועצה יקבע את מועד הישיבות, מקומן וסדר יומן לכל עניין.



(ב)
המלצות המועצה יתקבלו ברוב קולות הנוכחים בישיבה ובלבד שנכחו בישיבה לפחות שלושה חברים וביניהם נציג מכל אחד מהנציגים המפורטים בפסקאות (1) עד (3) שבסעיף 53.



(ג)
המועצה רשאית למנות מבין חבריה ועדות משנה לכל עניין הנוגע לתפקידיה לפי חוק זה (להלן – ועדות מקצועיות). המלצות ועדות המשנה יובאו לאישור מליאת המועצה.



(ד)
המועצה רשאית להזמין לישיבותיה הנוגעות למילוי תפקידה לפי סעיף 54(א)(2) את נציגי היבואנים, ובלבד שיוזמנו נציגים של כל סוגי היבואנים המסחריים.



(ה)
השר רשאי לקבוע הוראות בדבר סדרי הדיון במועצה. המועצה תורה על סדרי דיוניה ועבודתה אם לא נקבעו לפי חוק זה."


זה סעיף טכני, שלמעשה מדבר על הפרוצדורה של עבודת הוועדה: החלטות ברוב קולות, מינוי ועדות משנה, משום שפעמים רבות המועצה בהרכבה המלא קשה לה לקיים דיונים פרטניים לעומק הסוגיה אז ממנים ועדות משנה. ממילא אחר-כך כל המלצות ועדות המשנה מובאות לאישור המליאה. כך זה יעיל יותר.
יש פה סעיף שקובע שלישיבות הוועדה יגיעו כל סוגי היבואנים על מנת שיציגו את העמדה שלהם בפני הוועדה והן תילקחנה בחשבון. זהו. זה בעיקר סעיף טכני.

יש לי הערה קטנה לגבי סעיף קטן (ב). השאלה אם לא כדאי לקבוע כאן הוראה שתתייחס למצב שבו יש קולות שקולים, שוויון בהצבעה, שבמקרה כזה ליושב-ראש יהיה קול נוסף.

כדאי. צריכים.

נוסיף, "במקרה של שוויון בהצבעה"- - -

ברשויות המקומיות יש את זה בחלק מן הדברים.

אני מציע לכתוב בסעיף קטן (ב): "במקרה של קולות שקולים"- - -

אני חושב אולי שצריך לנהוג זהירות בדבר הזה, כי לפעמים יכולים לנצל סיטואציה כזאת. השאלה מה ההתייחסות שלכם בכלל לקולות כפולים ליושב-ראש.

לדעתי שום דבר לא נחתך היום על-פי קול אחד. זה הכול בהסכמה.

היום.

נכון, לכן אני מסכימה להצעה הזאת.

באופן כללי, העמדה שלכם בוועדות היא כזאת?

לכן אני מסכימה להצעה.

"במקרה של קולות שקולים יהיה ליושב-ראש קול נוסף".

מה עמדת משרד המשפטים בעניין?

זה מקובל עלינו. זה סעיף מקובל בחקיקה.

יש הערות נוספות לסעיף? זה סעיף טכני. סעיף 55 מאושר בשינויים.

תיווך ביבוא רכב.

בסימן הזה אנחנו מסדירים עיסוק חדש, שהיום איננו מוסדר בדין, והוא מתווך בייבוא רכב.

זה לא עיסוק חדש אלא עיסוק ישן שעדיין לא הוסדר.

נכון. הגענו לכלל מסקנה שצריך לחשוף לאור השמש את האנשים שנמצאים בתווך בכל הנוגע לייבוא אישי. יש לזה שתי מטרות. מטרה אחת היא כי העוסקים בייבוא אישי יהיו אנשים שהוכשרו לכך, יעמדו בסטנדרט מקצועי מינימלי, יהיו תושבי ישראל ויוכלו לתת את השירות הנכון והטוב למייבא האישי. יחד עם זה, גם הגענו למסקנה שהייבוא האישי הוא עניין שדורש מקצועיות ולפעמים אנשים זקוקים לעזרה מקצועית על מנת לממש את זכותם לייבא באופן אישי. אנחנו רוצים לאפשר להם לקבל את הסיוע הזה מהמתווכים ולהסדיר כמובן את העובדה, מצד אחד, שהסיוע שהם יקבלו מהמתווכים יהיה ברמה הנאותה, ומצד שני, להגן גם על המייבאים האישיים מפני ניצול לרעה על-ידי המתווך. זה צד אחד של הסוגיה.

צד נוסף של הסוגיה, אנחנו רוצים לוודא שהמתווכים אינם יבואנים.
זאת אומרת, עשינו צעד משלים כאשר הסדרנו את היבואנים ואפשרנו לייבא – הסדרנו ייבוא שלא קיים היום, וזה הייבוא הזעיר. מה זה ייבוא זעיר? אלה יבואנים לכל דבר ועניין שמביאים כמות כלי רכב קטנה. אפשרנו את זה בתנאים מקלים. מן הצד השני, אנחנו לא מוכנים שהמתווכים יהיו למעשה יבואנים.

זאת אומרת, מצד אחד, אנחנו מסדירים את העיסוק, קובעים קריטריונים מינימליים- -

עושים הפרדה בין מתווך ליבואן.

- -מפרידים ולא רוצים שתהיה זליגה, משום שהיום אנחנו מגלים שאותם מתווכים למעשה מייבאים בפועל את כלי הרכב, מציעים אותם למכירה באמצעות פרסום, שמים אותם במחסני הערובה. זה העולם האפור הזה, וכמובן שעם העולם האפור הזה – אין זה תפקידי להגיד – גם כל הפעילות של המתווכים האלה, שהם ספק יבואנים, היא פעילות בתחום האפור, גם מבחינה כספית. זה מטרת הסעיף.

אדוני, יש לי הערה מקדימה לדיון בסימן הזה. הגדרת "תיווך בייבוא רכב", שאושרה בוועדה, אם אינני טועה, באוקטובר, קובעת כי "ייעוץ, הדרכה ואיתור רכב בתמורה לשם התקשרות של צדדים בעסקה לקניית רכב ... היא תיווך בייבוא רכב". רציתי לוודא, ואולי יהיה צורך לחדד קצת את ההגדרה כהבהרת נוסח, מדובר על "ייעוץ, הדרכה ואיתור" גם בכל פעולה כשלעצמה או רק שילוב של כל הפעולות הללו?

גם כל פעולה כשלעצמה.

היה מושג כזה "יועץ". נכון? אוהבים את התחום הזה. יועץ לענייני משהו מסוים בתחום הרכב. לפי מה שאומר היועץ המשפטי של הוועדה, אם אתה רואה מישהו שיש לו את שלל הדברים, שמתעסק בשלל הדברים ביחד – הנה לך מתווך רכב.

כל אלמנט כזה, מי שנותן אותו צריך שיהיו לו הכישורים המתאימים.

גם היועץ. הדגש הוא על ייעוץ והוא לא צד לעסקה עצמה, הוא רק מסייע לצדדים.

יכול להיות, אדוני, שנידרש לאיזו הבהרת נוסח, כי המהות ברורה. גם כל פעולה כשלעצמה תהיה מחויבת ברישיון תיווך בייבוא רכב.

סימן ה': תיווך ביבוא רכב

"רישיון לתיווך ביבוא רכב
56.
מי שנתקיימו בו כל אלה זכאי לקבל רישיון לתיווך ביבוא רכב:



(1)
הוא עוסק מורשה תושב ישראל או תאגיד רשום כדין שאחד מבעלי העניין בו לפחות ומנהלו הכללי הם תושבי ישראל;



(2)
הוא עמד בהצלחה בבחינות עיוניות שקבע השר."


שמענו הערות, גם לסעיף הזה, ובעקבות ההערות ששמענו אנחנו רוצים להוסיף עוד שלושה שינויים לנוסח.

ראשית, הערה שנתקבלה מהיועץ המשפטי של הוועדה, מוצע לקצוב את תוקף הרישיון, משום שכל הרישיונות בחוק הזה קצובים בזמן. אנחנו מציעים גם במקרה הזה לקצוב את תוקף הרישיון ל-3 שנים, כמו יתר המקצועות שמוסדרים בחוק הזה. אנחנו רוצים להוסיף סעיף שלא קיים היום, אנחנו רוצים לקרוא לו סעיף קטן (ג) – תיכף אדבר על סעיף קטן (ב) שאנחנו רוצים להוסיף – אבל בעקבות ההערה אנחנו חושבים שנכון לקצוב לתקופה של 3 שנים. לכן אנחנו מוסיפים.

אני רק רוצה לחדד, שההערה שלי היתה שלפי החלטת הוועדה אנחנו נעגן בחוק עצמו את תקופת הרישיון לגבי כל סוג רישיון, וניתנה סמכות לשר, באישור הוועדה, לשנות את תקופת הרישיון. לא הצעתי בכך להגביל את התקופה או לקבוע את התקופה עצמה, אלא להתייחס לתוקף הרישיון.

אפשר גם לקבוע הבדל בין מי שאמור להיות מתווך ברכב לבין יבואן או בעלי רישיונות אחרים. יכול להיות שאם פה צריך 3 שנים אז בסוג כזה של דבר צריך להיות יותר זמן.

פה השווינו את זה למקצועות. אולי לא אמרנו, בהצעת החוק הזאת זה המקצוע הראשון שבו אנחנו דנים. בהצעת החוק יש רשימה של שירותים ורשימה של מקצועות.

אז אי אפשר להשוות מספר שנים של מי שנותן שירותים למי שנותן ייעוץ.

אנחנו משווים את זה למקצועות. התוקף יהיה כמו במקצועות אחרים לפי החוק, וגם ההערות הנוספות ששרית זוכוביצקי-אור תגיד הן בגלל האופי, שמדובר פה במקצוע. בגלל שזה מקצוע הרישיון הוא אישי, הוא רישיון לאדם, ולכן זה לא רישיון לתאגיד אלא רישיון לאדם שצריך לעבור בחינות ולעמוד בתנאים מסוימים.

ואי אפשר גם "לטרטר" אותו כל הזמן סתם, זה גם דבר שצריך לקחת בחשבון.

הערה ראשונה, ואולי אקרא נוסח כדי שיהיה נוח לוועדה. אימצנו את הנוסח שקבענו לגבי כל הרישיונות בחוק הזה.

"(ג)
תוקפו של רישיון לתיווך בייבוא רכב יהיה לשלוש שנים מיום נתינתו".
זה למעשה הנוסח שאימצנו בכל אחד מן הסעיפים.

זה אקוויוולנטי ליתר המקצועות?

כן.

ליתר המקצועות בהצעת החוק הזאת?

כן.

אני רוצה לומר עוד משפט. מכיוון שאנחנו מדברים בעוסק- - -

השאלה אם זה לא נראה קצת – הבנת למה אני מתכוון.

קודם כול, היות ומדובר פה בעיסוק חדש שלא היה עד היום מבחינה רשמית, לכן אנחנו רוצים ללמוד. יכול להיות שאותו סעיף שאיתי עצמון הציג, שמופיע לאורך הצעת החוק, אחרי התקופה הזאת אולי נגיע להחלטה ונאריך את זה לתקופות ארוכות יותר.

זה יהיה טעון בתקנות באישור ועדה.

כן. עכשיו אנחנו עושים משהו שמתאים לכולם.

בתחילת הצעת החוק יש פרק כללי שחל על כל סוגי הרישיונות לפי הצעת החוק. בפרק הזה יש סעיף שקובע שניתן יהיה לשנות את תקופות הרישיון לגבי כל סוג רישיון בתקנות באישור ועדת הכלכלה. כלומר, התקופה לגבי כל סוג רישיון תיקבע במפורש.

אבל זה משהו מאוד כללי, שאתה יכול לשנות אותו לכאורה גם כלפי מטה וגם כלפי מעלה. אני חושב שפה, מאחר ואתם בעצם לוקחים את ברירת המחדל, של 3 שנים, שזה הגיוני, יכול להיות שאפשר חלופה אחרת. אולי ניתן לכתוב שמאחר וזה דבר חדש אז הפעם הראשונה תהיה ל-3 שנים ולאחר מכן ייתכן שיידרש חידוש אחרי 5 שנים ולאחר מכן אחרי 7 שנים. תשקלו את זה, תבדקו את זה. בואו ננסה לחשוב, מה עוד הוא יצטרך ללמוד?

להתעדכן, אולי. כל בעלי הרישיונות צריכים להתעדכן.

בוודאי אשמע אותך בעניין הזה. אם זה דבר שהוא באמת קריטי אז יש בזה היגיון. מה קורה לגבי מתווך במקרקעין, למשל, שזה הרבה יותר מורכב? השאלה אם זה טובת הציבור או שזה בירוקרטיה, שאנחנו אוהבים לחדש רישיונות פעמים רבות.

לדעתי התקופה מאוזנת, היא לא קצרה מדי, ומצד שני 3 שנים זה לא מעט. זה יאפשר לנו לאורך 3 השנים לדרוש השתלמויות אם יהיה מקום להתעדכן.

אחרי שנשמע את האחרים ננסה אולי להציע הצעה אחרת.

בסדר. זאת ההצעה שלנו ונקיים על זה דיון.

עוד הצעה שלנו לשינוי, גם כן מהערות ששמענו, המתווך הוא אדם, זאת אומרת הוא צריך לעבור את ההכשרה, את הרישום הפלילי שלו בודקים וכולי. הנוסח שבפסקה (1) מתייחס ל"עוסק מורשה תושב ישראל" וכתבנו "או תאגיד". כמובן שאנחנו לא מרשיינים תאגידים, תאגידים הם לא בעלי מקצוע. לכן אנחנו מציעים להוסיף שני דברים. אל"ף, לאפשר פעילות בתאגיד, ותיכף נראה איך נאפשר אותה. בי"ת, יש לנו עוד תוספת אחת, וזה להבטיח כמובן שהעוסק הוא לא פושט רגל.

אחרי "הוא עוסק מורשה תושב ישראל" יתווספו המילים "שאינו פושט רגל", כדי להבטיח שמי שנותן שירותים הוא לא פושט רגל, "או תושב המועסק על-ידי תאגיד רשום כדין שאחד מבעלי העניין בו לפחות ומנהלו הכללי הם תושבי ישראל".

זאת אומרת, לאפשר כן לעבוד במסגרת תאגיד אבל להסדיר את העוסק בתוך התאגיד.

כי אנחנו לא יכולים לתת רישיון לתאגיד. כפי שאמרתי קודם, זה רישיון אישי, אז צריך מישהו שמועסק בתאגיד, כי נותנים לאדם מסוים את הרישיון. התאגיד לא עובר בחינות, האדם עובר בחינות.

השאלה אם לא צריך להגדיר באיזה תאגיד הוא עובד לצורך העניין.

אנחנו אומרים: הוא יכול לעבוד בתאגיד. אנחנו רוצים לאפשר למתווך לעבוד בתאגיד, אבל רוצים שהתאגיד הזה יהיה ישראלי.

או שהוא עצמאי, ואז הוא עוסק מורשה, או שהוא עובד בתאגיד.

עוד דבר אחד. האופציה השנייה היא לא לאפשר לו לעבוד בתאגיד, אבל מכיוון שאנחנו כן רוצים לאפשר למתווכים לעבוד במסגרת תאגיד ועדיין להכשיר אותם, אנחנו מוסיפים סעיף קטן, כתוצאה ישירה של מתן האפשרות למתווכים לעבוד בתאגיד, להגביל כמובן ולהוסיף סעיף קטן כדלקמן:

"(ב)
היה בעל הרישיון מועסק על-ידי תאגיד כאמור בסיפה לפסקה (א)(1)" – משום שזה הסעיף שבו אפשרנו למתווכים גם לעבוד בתאגיד – "יהיה רשאי לעסוק בתיווך בייבוא רכב רק במסגרת התאגיד".

משום שאנחנו כן קבענו קריטריונים לתאגיד.

זאת אומרת, הוא לא יכול להיות "אאוטסורסינג" לכמה גופים.

נכון. אנחנו עושים פה את האיזון, מצד אחד לאפשר למתווך לעבוד בתאגיד, אבל מצד שני ברגע שאנחנו אומרים שזה תאגיד ישראלי – שיעבוד בו.

תפרטו קצת את המהות. באילו לימודים מדובר? באילו בחינות מדובר? תפרטו קצת.

אפרט בסעיף הבא.

בסעיף הזה, בחלקים שהוקראו.

אני מבקש הסבר לגבי פסקה (1), לגבי הדרישה כי אותו אדם יהיה עוסק מורשה. האם מתווך במקרקעין נדרש להיות עוסק מורשה? אני חושב שלא. מדוע קבעתם דרישה כי עליו להיות עוסק מורשה?

מבחינתנו עוסק פטור מכיוון שמדובר על סדר גודל של מחזור שנתי של עד 100,000 שקלים, כמו חנות מכולת. אנחנו רוצים מישהו מקובל. לא דרשנו אמנם דרישות הון עצמי או איתנות פיננסית, אבל לפחות את המינימום הזה, של מחזור פעילות ודיווחים למס הכנסה.

כלומר, מישהו שיש לו מחזור פעילות נמוך לא יוכל בכלל לעסוק בתיווך?

לא. עוסק פטור זה עד 100,000 שקלים.

אבל מי שהוא עוסק פטור לא יוכל לעסוק. נכון?

לא, הוא יוכל לעסוק אם זה במסגרת תאגיד אחר. אנחנו צריכים איזו רמה של פיקוח.

כלומר, אם הוא עובד כעצמאי הוא צריך להיות עוסק מורשה, ואם הוא עובד במסגרת תאגיד הוא לא חייב להיות עוסק מורשה.

נכון. הוא יכול להיות שכיר בתאגיד.

יש פה אפליה.

רשות הדיבור לרפאל שחוח, נציג חברת "יוריס".

אדוני היושב-ראש, אם אפשר רק שנשמע את נציג רשות המסים לגבי עוסק מורשה.

אני מהמחלקה הכלכלית ברשות המסים. העניין של עוסק מורשה נדרש לנו בעצם בשביל האפשרות לנהל מעקב ברמת הדיווחים, שברגע שהוא עוסק מורשה אנחנו מקבלים אותם בתכיפות, והוא גם מחויב בהוצאת חשבוניות וכולי. לאור הבעייתיות שהיתה בעבר בתחום חשוב לנו לקבל את זה מסכום אפס ולא רק מהרף שנקבע בחוק לגבי עוסקים אחרים. זה קיים, אגב, גם ב- - -

גם עוסק פטוּר נותן חשבונית. מה זה קשור?

הוא לא חייב בחשבונית. זה המשמעות של פטוּר עד 80,000 שקל.

הוא נותן קבלה.

ודיווחים בוודאי שלא. זה המשמעות של הפטוֹר.

רמת הדיווח היא לא אותה רמת דיווח של עוסק מורשה.

לעומת עוסק זעיר. זה קיים גם לגבי מתווך מקרקעין, אגב, שהזכרתם. הם גם אמורים לדווח מסכום אפס, אין להם בעצם אפשרות להיות עוסקים זעירים.

אבל זה לא קבוע בחוק המתווכים במקרקעין.

זה קבוע דווקא. בגלל שביקשתם בפעם שעברה, זה נמצא בתקנות מע"מ (רישום), תקנה 13, ומתווך מקרקעין גם כן מוזכר. הם לא מקבלים את האפשרות שמקבל עוסק זעיר. למעשה הם חייבים מהשקל הראשון להיות רשומים כעוסק מורשה.

בעצם יש שתי אפשרויות לעיסוק: או כעצמאי עוסק מורשה או במסגרת התאגיד.

או כשכיר ואז כמובן יש דיווח אחר. רפאל שחוח, בבקשה.

אני רוצה לדעת, אדם נכה שרוצה להיעזר בחבר, בכל אדם אחר. הוא לא יכול?

למה לא יכול? חבר לוקח כסף מחבר?

לא לוקח כסף.

אז הוא לא עוסק בתיווך.

אם הוא לא מתווך הוא לא יכול לעזור לו.

אין חוק נגד עצות בישראל, בינתיים לפחות, עד כמה שאני יודע.

אבל בהצעת החוק אומרים שאף אחד לא יכול לעסוק בזה.

התיווך הוא בתמורה.

הוא לא יכול לקבל תמורה עבור ייעוץ כשהוא לא מורשה לזה.

זה מעבר לחברות טובה אם אתה מקבל כסף.

חבר טוב לא ייקח ממך כסף.

דבר שני, אני רוצה להגיד לך, בסעיף 168 לפקודת כלי הרכב נאמר דבר פשוט. על-ידי ייפוי-כוח נוטריוני אתה יכול לפעול בשם בעל הטובין. פה הם פשוט רוצים דברים אחרים לגמרי.

אולי תסביר את הכוונה שלך.

אולי תסביר למה אתה מתכוון. אני לא ראיתי בסעיף הזה. אולי אתה מדבר על משהו כללי.

אם אתה מקבל ייפוי-כוח נוטריוני מבן אדם אתה יכול לפעול בשמו בכל פינה, בכל דבר.

אבל יש נושאים שלגביהם הוחלט בכל זאת להסדיר את העיסוק, מכל מיני טעמים, והטעמים הוסברו כאן. יש בכל זאת נושאים שמוסדרים, שמחייבים ברישוי כדי לעסוק בהם.

אני רוצה להגיד לך שבשום מקום בעולם אין דבר כזה.

זאת הערה כללית. אתם רוצים להתייחס לזה, לפנים משורת הדין, למרות שכרגע זה לא מופיע בסעיף הזה? אולי תגיד שתי מילים כדי שהאיש יקבל תשובה.

אני רוצה להדגיש את מה שנאמר בפתיח, שגילינו בשנים האחרונות שרבים השתמשו במתווך. הליך הייבוא עצמו מורכב ולא פשוט, גם בהיבט המינהלי של התהליך של מילוי הטפסים, של הגשת החומר והכול, וגם בחוץ לארץ לאתר את הרכב וכל התהליך עצמו. לכן נתנו כאן מענה לכל אלה שיש להם קושי לבצע. אדוני היושב-ראש, זה גם המלצה של ועדה ציבורית שפעלה בשנת 2009 להסדרת נושא הייבוא האישי, שהמליצה על המתווך. זה חשוב.

אגב, זה על רקע בעיות שהיו?

כן.

תוכלו להציג דוגמה?

אני חבר בוועדה, ברשותך, אדוני היושב-ראש. אולי זה הקדמה נכונה לכל הפרק הזה. המצב שהיה קיים עד היום למעשה הותיר את הצרכנים, למרות שהם מקבלים עזרה הסתבר שזאת לא היתה עזרה אלא בעצם זה היה שירות שמכר מישהו בעל אינטרסים אישיים שלו. מצאנו אנשים שייבאו רכבים כביכול פרטנית על שם אנשים מסוימים אבל הם הביאו את הרכבים, הציגו אותם בחדרי תצוגה ומכרו אותם כסוחרים לכל דבר ועניין. הצגת הפרטים היתה קלוקלת, אנשים לא ידעו מה מצבי הרכב. היבואנים שהיו רשומים על שם הרכבים למרבית הפלא – יגיד את זה נציג רשות המסים – היו גם כל מיני "הומלסים" בחיפה. כאשר ניסו לאתר אותם מצאו אותם בגינות בכל מיני מקומות.

בחיים אותו "הומלס" לא חלם שיהיה לו רכב.

כל עוד היה מדובר ברכב זה בסדר, אבל היו לו בערך 15 רכבים כי הוא לא העביר אותם.

אני לא מוכן לקבל את הדיבור הזה. אין לו שום הוכחה לדיבור הזה, והוא מדבר, עם כל הכבוד.

עם כל הכבוד לך, אדוני, אני מוסר מה שנמסר בוועדה על-ידי אנשים, כולל מרשות המסים.

הוא לא מאשים את יבואני הרכב. הוא מדבר על האנשים באמצע שנכנסו לעניין הזה. מה זה חברת "יוריס"?

זאת חברה מבלגיה שאני נציג שלה. היא מוכרת רכבים בייבוא אישי. כל הדברים האלה נשמעים. זה עזר לכל הנושא הזה להוציא רישיונות וכל הדברים האלה.

יעקב אנוך, נשיא איגוד יבואני הרכב, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, לתמוך בחברי, בדוח רשות המסים כתוב את כל מה שהוא אמר ואני חושב שדוח רשות המסים הוא לא מסמך חסר תוחלת. שם יש את כל הנתונים לגבי מה שהיה, כפי שהוא תיאר. אבל לא בזה אני רוצה לגעת. אני רוצה לגעת בנושא הרישיון לעסוק בתיווך.

יושבים פה בחדר אנשים רבים, עו"ד עצמון ואחרים. האם הרישיון שלהם לעסוק בעריכת דין מוקצב ל-3 שנים או ל-4 שנים או ל-100 שנים? לא. תלכו למתווך מקרקעין- - -

בסעיפים הבאים גם נבדוק לצורך מה הרישוי, האם יש בחינות או אין בחינות, או שאולי זה רק עוד מקום לקבל ממנו אגרות מחידוש רישיון.

האם הרופא שטיפל בך הבוקר עושה חידוש רישיון בכל שנה או בכל שנתיים? אני חושב שזה דבר שלא יעלה על הדעת. זה פשוט להכניס את יד הבירוקרטיה לתוך פעילות האנשים האלה, לא לתת להם לחיות, לשגע אותם, לדרוש שיבואו עוד פעם למשרד התחבורה, עוד פעם להגיש טפסים. אפשר לקבוע שצריך לעבור בחינות, כפי שנדרש ממכונאים ואחרים.

ואם הוא לא עובר אז- - -

אם הוא לא עובר תתלה לו את הרישיון. אבל אל תתלה לו רישיון בתקופה. נתת לו רישיון והוא עמד בדרישות, תן לו רישיון כל עוד הוא עומד בתנאים. אם לא יעמוד בתנאים – קח ממנו בחזרה. אני חושב שלא צריך לתת למישהו את העוצמה לאיים על מישהו שהוא לא ייתן לו את הרישיון. בתוך עמי אני חי.

זה לא אִיוּם.

יעקב אנוך לא אומר שלא תבחנו אותו עוד פעם או שלא תבדקו נתונים מסוימים שהוא היה צריך להעביר, אבל אל תהפכו את זה לטקס ברור שבכל כמה שנים מגיע. אם הוא לא יעבור את המבחן ולא ישלח דיווח כזה או אחר שאתם צריכים לצורך הפיקוח שלכם, אז אפשר יהיה לבטל את רישיונו או לא לחדש אותו. אבל אם הכול בסדר, שלא יהיה הליך של חידוש נוסף.

אולי צריך לשקול הארכת הרישיון.

יש לכם הערכה באיזו עלות כרוך הרישיון?

יש פסיקה שאומרת שמי שלא מחדש רישיון באופן שרירותי אפשר לבָגֵ"ץ אותו והמדינה מהר מאוד תעבור לשיקול דעת בטרם היא תחליט למנוע מאדם חידוש רישיון. זה לא דבר שבן אדם מחליט. זה עניין שנבדק לפי הכללים המינהליים בכל מקום.

אבל גם אפשר לבדוק את הכלליים המינהליים בלי לקבוע, או לתת את הרישיון לזמן ארוך יותר.

נראה לנו שהפתרון הוא אולי להאריך את המועד.

או מה שהצעתי בהתחלה. מניסיוני – גם אתה אולי תסכים אתי – מאחר וזה מקצוע חדש נקבל אולי את העמדה שבפעם הראשונה זה יהיה ל-3 שנים ואחר-כך זה יעלה ל-5 או 7 שנים, אולי אפילו יותר, ויהיו תחנות ביניים.

זה בסדר, אבל שמעבר השלב יהיה אוטומטי אלא אם כן הוא עשה משהו שמונע. שלא יצטרך לעמוד בשום תור אצל אף אחד כדי לקבל את האישור.

שזה יהיה למשל ל-5 שנים. אפשר לקבוע הוראת שעה, שבהתחלה זה יהיה ל-3 שנים. אנחנו יכולים לעשות את זה בהוראת מעבר.

לא קיבלתי תשובה לגבי העלות שלהערכתם תהיה כרוכה בהוצאת הרישיון.

עדיין לא גיבשנו את עלות האגרה.

אין לכם הערכה?

אבדוק את זה.

תבדקו בתיווך דירות ותאמצו משם את האגרה.

מאות שקלים בודדים, זה נראה לי סדר הגודל, אבל אין לנו מושג.

אפשר להגיד לכם שברישיון עורך-דין האגרה גבוהה יותר מזה.

יש לעוד מישהו הערה בעניין הזה?

אני ממוסך "סומרום". אני רוצה לענות לעו"ד פרידמן. אני חוזר על הנושא הזה חזור ואמור. הנושא של הצרכן, שהוא אמור לשמור עליו, נמצא גם בנושא של תיווך הרכב, אבל הוא נמצא הרבה יותר חזק בנושא של מכירת הרכב. יש לי פה את הסטטיסטיקה, שבשנה מביאים בייבוא אישי 1,400 מכוניות ויש העברות בעלות של בסביבות 700,000 מכוניות. מה שקורה, המכוניות האלה, כשבן אדם קונה אותן, אותם אנשים שעו"ד פרידמן אמור להגן עליהם, יש לו את החוק שבו מפורט כל מה שצריך על מנת שהמוכר של הרכב ימכור אותו מול הצרכן בצורה גלויה ופתוחה. פה להוסיף חוק על חוק ולבקש עוד שמירה ועוד שמירה, זה לא מוסיף שום דבר.

אבל הוא לא מוכר רכב. אתה מדבר על שני נושאים שונים שאין ביניהם כלום. אדם שמוכר רכב – זה מוכר רכב. אדם שמתווך ברכב לא נוגע ברכב, הוא לא שלו, הבעלות לא עברה דרכו. צריך להגן על זה, כפי שצריך להגן על השני, בדיוק באותה מידה.

אתה צריך להתחיל את המשפט במילים "אתה צודק".

אני לא אומר לאנשים שהם צודקים. הם יודעים את זה לבד, בדרך כלל.

אני מאיגוד המוסכים. קודם כול, רצינו בשביל הפרוטוקול להגיד שאנחנו מסכימים עם יעקב אנוך בעניין תוקף הרישיון. פעם ראשונה שאנחנו מסכימים...

יש בינינו הרבה הסכמות.

הדבר השני, אפשר לעשות, כמו בחוק המקרקעין, בתקנות או כאן, את עניין כללי האתיקה של חוק המתווכים, כללי האתיקה המקצועיים.

זה קיים כבר.

זה הסעיף הבא.

ואז כפי שהוא אמר, אתה יכול להגיד שבפעם הראשונה ל-3 שנים, אבל אתה לא שולל את הרישיון.

כשאנחנו מדברים, מעבר לאגרה שבסוף כולנו משלמים, מה עוד כרוך בהליך הזה של חידוש הרישיון? יצטרכו לעבור בחינות?

יכול להיות שיצטרכו לעבור בחינות.

מה זה "יכול להיות"? לא יודעים?

כתוב כאן "זכאות לקבל רישיון". בפעם הראשונה הוא צריך לעבור בחינות.

בפעם הראשונה כן. בחידוש – זה נושא של המרשם הפלילי. אנחנו בודקים את זה גם בחידוש. אלה הדברים המינימליים.

כשאין לך תחנת בדיקה אתה לא בודק כל הזמן עבר פלילי של כל בעל רישיון.

להיפך, שאם לאדם יש הרשעות פליליות הוא לא יעסוק בתיווך, אבל לשם מה להחזיר אותו- - -

אבל את לא תדעי את זה. כפי שאמרתי, זה לא נבדק כל הזמן.

אז עדיף לשגע את הציבור?

זה לא לשגע. רישיון באופן כללי, גם רישיונות של מקצוע, יש רישיונות, כפי שנאמר פה, גם עורך-דין שמקבל רישיון לכל החיים משלם בכל שנה אגרה ובכל שנה יש תהליך.

אז תהיה גם פה אגרה.

קחו בכל שנה אגרה ותעשו כל שנה תהליך בדיקה. איזה תהליך ואגרות לוקחים מרופאים בכל שנה?

אני לא מכירה מה רופאים עוברים.

איזה לוקחים מעורכי-דין? את זה את מכירה.

אגב, בתיווך מקרקעין יש דבר כזה? זה רק אגרה.

יש אגרה כל שנה. הרישיון ניתן לכל החיים.

אני יודעת שיש מקצועות – אם הוועדה תרצה עד הדיון הבא אוכל לבוא עם דוגמאות – יש רישיונות מקצוע שיש להם תוקף ונדרש חידוש. זה לא דבר שלא קיים.

למשל בתחום הטיס יש תוקף לרישיונות, אבל אז אנחנו עוסקים בתחום של טיס.

3 שנים זה באמת תקופה קצרה, אבל עצם קביעת התקופה גם למקצוע היא לא דבר חריג.

מכיוון שמנהלת הוועדה דיברה על חוק הטיס, גם בחוק הטיס, שזה לאין שיעור יותר חשוב, הרישיון הוא לכל החיים. אתה צריך לעמוד בכל שנה בבדיקות רפואיות, אתה צריך לעמוד ב-X המראות ונחיתות. אם אתה עומד בתנאים אוטומטית הרישיון ניתן לך.

בכל המכלול יש אישור נוסף של תעודה רפואית. זה מהווה סוג של רישוי מקביל.

אני אומר לך את זה בוודאות. אני לא רוצה להגיד לך בתור טייס, אבל בוודאות.

לשמאי רכב זה ל-5 שנים. אני מציע, אדוני היושב-ראש, היות וזה מקצוע חדש ואנחנו אמורים גם ללמוד, אפשר להאריך את זה ל-5 שנים, כאשר המגמה תהיה שייתכן שנאריך את זה לתקופה ארוכה יותר.

נציגי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים מתחייבים לוועדה שבתום 5 שנים תערכו בדיקה, וככל שתגיעו למסקנות שניתן להאריך את התקופה או לבטל את הצורך בבחינות, למשל, הרישיון יוארך. אז השר יעביר לאישור הוועדה תקנות.

למה שעכשיו לא נשקול את עניין הבחינות? האם אחרי 5 שנים בן אדם צריך לעבור שוב בחינות?

רבותי, אני אומר שוב, זה מקצוע חדש. יכול להיות שכן, יכול להיות שבעוד 5 שנים אדם צריך יהיה לעבור בחינות, כי הטכנולוגיה מתקדמת.

יש השתלמויות מקצועיות.

להיפך, כאשר אנחנו קובעים השתלמויות מקצועיות פעמים רבות- - -

תחשבו על רישיון נהיגה, שם בוודאי משתנה הטכנולוגיה מעת לעת.

אבל קשה להגיד שאין בעיה ושאין ביקורת על המעורבות של נהגים בישראל בתאונות דרכים. אפשר לראות גם את הצד השני, את החיסרון בכך שלא נעשית יותר בדיקה של רישיון הנהיגה של הנהג לאורך השנים.

הייתי מציע שאולי נעשה איזה מדרג, נקבע 5 שנים עכשיו ו-7 שנים לאחר מכן.

7 שנים בכל תקופה לאחר תקופת הרישיון הראשונה. ובתום כל תקופת רישיון הם יידרשו לעבור בחינות?

מאחר ואנחנו לא נמצאים כרגע בסעיף הספציפי הזה, אבקש לקראת הדיון הבא, גברתי מנהלת הוועדה, שתביאו איזה אפיוּן של מקצועות, כפי שדיברנו קודם, כדי לראות שההחלטה שלנו נכונה, שאנחנו לא סתם מקשים. אני חושב שבכך שריווחנו את זה ל-5 ו-7 שנים אנחנו בכיוון הנכון, אבל נזדקק לאיזשהו אפיוּן כדי לקבל את ההחלטה הסופית. כרגע זה מה שמחליטים.

אתה מבקש כרגע להצביע על ההצעה הזאת?

5 שנים בהתחלה ואחר-כך כל פעם 7 שנים.

אבל עוד לא קיבלתי תשובה משכנעת. בתום כל תקופת רישיון אותם אנשים יידרשו לעבור בחינות מחדש?

נצטרך פירוט של הדברים, מה משמעות חידוש הרישיון.

בדיקת מרשם פלילי בטוח תהיה.

בדיקת מרשם פלילי – לזה כולם מסכימים.

אבל זה פסיבי. זה לא אקטיבי.

זה לא פסיבי, אבל זה נקודת בדיקה.

אבל זה פסיבי. את יכולה לבדוק אותו תמיד. האיש לא צריך לבוא ולהגיד "אין לי" או "יש לי".

זה לא מעשי.

אז כל אחד יצטרך להביא אישור?

מה הבעיה שכל אחד חותם להם מראש ואז לפני כל חידוש רישיון בודקים למי יש ולמי אין, ומי שאין אתו בעיה שולחים לו את הרישיון בדואר: לך לדואר ותשלם? ומי שיש לו בעיה- - -

זה בדיוק נקודת הבדיקה. על זה אנחנו מדברים.

הרעיון הוא מהותי.

אבל את רוצה שהוא יהיה אקטיבי, שהוא יביא את הדברים. תפרטו לנו את התהליך בפשטות כדי שנבין מה האיש צריך לעשות.

זאת אמורה להיות תחנת בדיקה. כן, צריך איזה אקט אקטיבי מצד האדם. הניסיון מראה שכאשר הנטל האקטיבי- - -

מה הוא צריך לעשות? חלפו 5 שנים.

הוא צריך להגיש בקשה לחידוש הרישיון. הליך חידוש הרישיון הוא הליך פשוט יותר מהליך קבלת הרישיון. ההנחה היא שהוא עומד בתנאים, כי תנאים לקבלת הרישיון צריכים להתקיים בכל תקופת הרישיון, זה כלל בסיסי. אז מכיוון שהם צריכים להתקיים בכל תקופת הרישיון ההנחה שלי שהוא עומד בהם והם לא הסתיימו, ולכן לא תהיה לו בעיה ברוב רובם של המקרים לחדש את הרישיון באופן פשוט ומהיר, אני מניחה תוך תשלום אגרה מינימלית.

בשביל מה כל זה? בשביל מה הוא צריך להגיש את הבקשה?

אבל למה? למה בתיווך מקרקעין אין את כל זה? שם עוסקים בדברים מורכבים יותר.

אם אנחנו קובעים אגרה ל-5 שנים מראש או 7 שנים מראש זה סתם מגדיל את הסכום שלה. עדיף שזאת תהיה אגרה שנתית.

יש פה משהו טכני. בעצם יש לכם את כל הכוח לעשות את זה גם בלי הפעולה האקטיבית של האדם עצמו. שוב, יש בחינות או אין בחינות בעת חידוש הרישיון? אנחנו שואלים את זה כבר כמה פעמים.

בחינות ייערכו בפעם הראשונה. לפעם הבאה, בעוד 5 או 7 שנים, יכול להיות שיצטרך להגיש את המסמכים של המרשם הפלילי ובקשה לחידוש.

אנחנו מתייחסים לזה כרגע בוועדה כאילו זה מין אקט חריג. אני בטוחה שעו"ד עצמון מכיר שזה לא דבר חריג גם ברישיונות מקצוע.

אני מכיר, אבל לגבי העיסוק הזה- - -

זה דבר שהוא מאוד-מאוד מקובל.

אם אפשר להקל אז למה לא?

זה לא מהדברים התקדימיים והייחודיים שאנחנו עושים בחוק הזה.
יש כאן דבר אחד ששכחנו להגיד.

לפני שמסיימים, היתה עוד הערה שקיבלנו ושכחתי להעיר עליה. נתבקשנו שהבחינות העיוניות שקבע השר יהיו בהתייעצות עם שר האוצר, כיוון שיש את אלמנט המס שיש על הרכב. הוא צריך להיות בקי גם בכל הקשור בייבוא ומסים. אם הוא כבר נותן שירות הם רוצים שהבחינות העיוניות יהיו בהתייעצות עם שר האוצר, ולנו אין בעיה עם זה.

נלך לכיוון של 5 שנים ו-7 שנים, שזה בעצם בקשה לחידוש, ואם אין סיבה שלא לחדש הוא מתחדש בעצם אוטומטית. ויהיה, לפרוטוקול, את מה שאתם תידרשו להביא.

שאנחנו נביא. בתום התקופה נראה איך אנחנו עומדים.

אני מאשר את סעיף 56 עם כל השינויים שדובר עליהם עכשיו.

"הוראות מקצועיות
57.
השר רשאי לקבוע הוראות מקצועיות והוראות הנוגעות לדרכי פעולתו של מתווך ביבוא רכב וכללי אתיקה מקצועית לעניין התנהגותו וחובותיו המקצועיות של מתווך ביבוא רכב כדי להבטיח רמה מקצועית נאותה והתנהלות תקינה של עבודתו."

אעיר רק לגבי הסעיף הזה. הסעיף בנוסחו בהצעת החוק הממשלתית במקור ביקש להעניק למנהל סמכות לקבוע בהוראות מינהל את אותן הוראות מקצועיות וכללי אתיקה. אני חשבתי שראוי שההוראות האלה ייקבעו בחקיקת משנה ולא בהוראות מינהל, ומכאן השינוי, גם בגורם שמוסמך יהיה להתקין את אותן תקנות וגם בהרחבת הסמכות. כלומר, בנוסף להוראות מקצועיות גם כללי אתיקה.

קיבלנו את ההערה הזאת.

יש הערות נוספות על הסעיף הזה?

אדוני היושב-ראש, הייתי מציע להוסיף גם כאחת התכליות את הגנת הלקוחות. אני חושב שאם זה לא ייאמר באופן מפורש יכול בהחלט להיות מקרה שבו אדם עובד בצורה מקצועית אבל האינטרס הוא לא בהכרח של הקונה. כשמדובר בקונה, למשל במתווכים במקרקעין הטילו עליהם חובות מפורשות לנהוג במסירות, בנאמנות וכיוצא באלה. כאן לכל הפחות אני חושב שראוי להכניס כאחת התכליות את הגנתו של ציבור הלקוחות.

גם בחוק מתווכים במקרקעין לא כתוב "הגנתו של ציבור הלקוחות".

אבל הטילו חובות כאלה. אין לי שום בעיה אם תכתבי "לנהוג במסירות, בנאמנות ...".

יש משהו בכיוון הזה.

הוא מבקש משהו יותר דקלרטיבי מבחינה מסוימת, אבל מחייב.

הוא מדבר על חובת נאמנות ומסירות, הוא מדבר על חובות שאנחנו מכירים שיש בחוק המתווכים. צריך להזכיר שסעיף 17, שכבר הצבענו עליו בחוק, שחל על כל המקצועות, מדבר על הסמכה, לקבוע רשימה של נסיבות גם בהיבטים של חוסר מקצועיות, גם בהיבטים של ניגוד עניינים. כלומר, יש הסדרה של סעיף 17, שחלה על כל המקצועות, והיא בנוסף לסעיף 57. אני חושבת שזה משלים.

מאחר ובחרת לגבי אותן הוראות שכבר כתבנו בסעיף 17 לעגן את חלקן פעם נוספת, או פרטנית, כאן אני חושב שראוי לעגן בדיוק באותה הדרך גם את נושא הגנת הצרכנים.

אני בעד בעיקרון להכניס את זה כסעיף רגיל. אומר היועץ המשפטי בהשאלה. אבל לא בסעיף הזה.

יש בחוק המתווכים במקרקעין הוראה לעניין חובת הגינות וזהירות, שמטילה על מתווך במקרקעין חובה לפעול בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת ולמסור ללקוח כל מידע שיש בידו ולפעול במיומנות ובסבירות. יש הוראות כאלה.

יש את זה, אבל אם כבר היועץ המשפטי של הוועדה מציע אני בוודאי חושב שנכון לעשות את זה.

פה הבאנו הוראות פרטניות. זה עדיף מהוראות כלליות. בנוסח המוצע של הסימן הזה, במקום לכתוב משהו כללי כמו "חובת נאמנות" או "חובת גילוי כללית" יש פה חובות פרטניות ספציפיות.

אולי נקרא את כל הסימן ונראה בסוף.

גם לגבי מתווכים במקרקעין יש חובות פרטניות, ובתיקון האחרון בחוק המתווכים במקרקעין- - -

זאת עדיין אמירה, שבסופו של יום יש גם את הלקוח.

אף שולב סעיף חדש שמסמיך לקבוע כללי אתיקה מקצועית, שוועדת משמעת תוכל לדון בהם.

נוסיף את זה בסעיף הזה?

נעבור על הדברים הפרטניים ולאחר מכן, עו"ד פרידמן, אם עדיין תרגיש צורך לאחר הפירוט שיש צורך באמירה הזאת אז נקבל את ההחלטה בעניין הזה. בסדר?

אין ספק. האמן לי שקראתי את זה עד הסוף.

יש הערות נוספות? אנחנו מאשרים את סעיף 57.

"הסכם תיווך בכתב
58.
(1) מתווך ביבוא רכב יתקשר בהסכם תיווך בכתב עם מייבא הרכב (להלן – המייבא), שיכלול את כל הפרטים האלה: סוג הרכב, תיאור הרכב, שנת הייצור של הרכב, מוסך למתן שירותי תחזוקה לרכב בישראל, מועד אספקת הרכב, אחריות המתווך כלפי המייבא, מחיר הרכב במדינה שממנה מיובא הרכב, דמי התיווך, פרטיו של המתווך ומספר רישיונו."


אנחנו מציעים, בעקבות הערות שקיבלנו, להוסיף גם שבהסכם תהיה התייחסות לאומדן שיעור המס שבו יחויב הקונה. אם כבר נותנים פרטים מלאים אז שתהיה לו תמונה מלאה כמה בסוף יעלה לו הרכב אחרי המס. בין היתר, הוא צריך גם לעבור בחינות בעניין הזה. זה ידע שאל"ף הוא יידרש ללמוד, ובי"ת אנחנו רוצים שהוא יציג את זה לקונה. זה דבר שאנחנו מבקשים להוסיף, שיופיע בחוזה. מדובר על שיעור המס, ואז תהיה אינדיקציה למייבא כמה בסוף הוא יצטרך לשלם עבור הרכב.

שאדם יידע ולא יופתע אחר-כך.

שהוא לא יופתע אחר-כך כשיגלה כמה בסוף זה יעלה.

במקום "אחריות המתווך" חשבנו לכתוב "חובות המתווך" כלפי המייבא. זה נראה לנו מתאר טוב יותר את המצב.

"
(2) העתק של הסכם התיווך יימסר למייבא עם כריתתו.



(3) השר רשאי לקבוע פרטים נוספים שמתווך ביבוא רכב יהיה חייב לכלול בהסכם לפי סעיף קטן (א)."

אדוני, לגבי סעיף קטן (ג), מדובר בתקנות שבהן ייקבעו אותם פרטים נוספים שיהיו כלולים בהסכם. אני חושב שמכיוון שיש כאן בכל זאת השלכות כלשהן על ציבור הצרכנים אולי כדאי לשקול אישור ועדה. אני מציע לשקול כאן בחיוב פיקוח פרלמנטרי.

יש לכם התנגדות?

לא.

עוד מישהו מבקש להתייחס? בבקשה.

מבקשים פה שאנחנו נודיע בעניין המיסוי כמה הרכב יעלה. דיברתי עם רשות המסים והם לא אומרים לי כמה, הם אומרים שזה משהו כמו 130%, 110%. אומרים: תביא את האוטו קודם, תביא את הכול, אחר-כך נגיד לך. אם הם לא אומרים אז איך אנחנו נדע?

לכן כאן אמרנו אומדן.

מדוע לא לחייב את רשות המסים להעמיד את המחיר ברגע שנותנים את כל הפרטים?

רשות המסים מעכבת מזה 3-4 שבועות, אולי אפילו יותר, את הכול. הם לא מוכנים לתת אומדנים. יש כמה מאות מכוניות ייבוא שממתינות והם לא מוכנים להוציא אומדן, אי אפשר לשחרר אותן.

יכול להיות מצב כזה. כשאתה אומר אומדן, והוא מתחייב להגיד אומדן, מחר תתחיל לפתח מערכת של תביעות רק על הדברים האלה: "אמרת כך", והוא יגיד שלא היה לו מידע.

בגלל זה לא אמרנו שיעור מס מדויק. בגלל זה דיברנו על אומדן.

בוודאי לא אמרת שיעור מס מדויק, אבל מה הוא האומדן?

יושב פה נציג רשות המסים. יודעים מה הערך של רכב מסוים.

זה לפי החוק. זה לא דבר משתנה. "שיעור המס".

אולי כדאי לכתוב "שיעור המס לפי דין"?

שיעור המס הוא דבר שלא משתנה. הוא קבוע לפי חוק. אבל אם אתה נותן ייעוץ, תגיד. אולי במקום "אומדן" יבוא "שיעור המס".

אני מבקש לחייב את רשות המסים.

לחייב את הרשות בחוק לתת את המידע. לא רק לחייב את המתווך.

אם אני יכול להעיר הערה כנציג רשות המסים. אל"ף, היועץ יחויב לעמוד בבחינות ויצטרך לדעת איך לחשב מס.

הוא לא עמיל מכס.

מתווך לא צריך להיות עמיל מכס.

אנחנו רוצים פה הכשרה למקצוע.

לפני שאתה עונה תשובה, כדי שזה יהיה קצת יותר מקצועי, כשאתה מתווך בייבוא רכב אתה יכול להביא מכונית עד גיל שנתיים. יש הערכה, לא סתם לוקחים את האוטו בנמל למישהו ברשות המסים שהוא מעריך מקצועי, כי כשאתה מביא אוטו משומש הוא צריך לתת הערכה על שוויו, כי לפעמים יש בו אביזרים שלא קיימים בייבוא הסדיר וכולי.

סליחה, יש פה כמה טעויות וזה גם לא הכיוון בכלל. האדם שקונה את הרכב יודע באיזה מחיר הוא קנה את הרכב. לא צריכה להתבצע שום הערכה. זה צריך להיות כנגד חשבונית הרכישה בחוץ לארץ, כנגד זה נקבע המס. ברגע שהרכב נקנה בחוץ לארץ ויש חשבונית על העלות האמיתית של הרכב, כמה שילמו בגינו, לא צריכה להיות שום בעיה, במיוחד ליועץ שיעבור הכשרה ויעבור בחינות, לחשב את האומדן של המס. רשות המסים לא צריכה לחשב עבור זה.

אבל זה לא אומדן. אם כך, זה יכול להיות גם מדויק ולא רק אומדן.

חייב להיות מדויק. אבל יותר מזה אגיד, הדרישה לבקש מרשות המסים שיכירו באיזה מחיר שהוצהר לא מקובלת.

לא מבקשים שיוצהר. אנחנו הולכים להביא אוטו כזה וכזה, מציגים את החשבונית שזה שולם. רק תקבע לי את הערך.

אתם לא קובעים את הערך.

החשבונית צריכה- - -

אל תאלץ אותי להביא את האוטו לפה ואחרי זה להחזיר אותו.

החשבונית היא הבסיס לקביעת המס. היא צריכה לכלול גם את האבזור ואת כל הרכיבים.

רשות המסים לא קובעת את הערך.

חשוב להגיד צרכנית ששיעור המס הוא חלק ניכר-משמעותי מהעלות של האדם בעסקה של קניית רכב. לכן אם האדם לא יידע, זה לא דבר שולי, אם הוא לא יידע את אומדן שיעור המס שהוא צריך לשלם זה ישפיע על החלטתו בעריכת העסקה. זה מידע מאוד-מאוד משמעותי. אם אנחנו מדברים על אחוזים – אתה יודע להגיד כמה אחוזים זה ממחיר הרכב, אני לא בקיאה בכך. זה יכול להגיע ליותר מ-100% ממחיר הרכב. לכן נראה לי שאם אדם לא יודע את המידע הזה- - -

זה נתון בסיסי להחלטה.

הנקודה ברורה. אני רק מעלה את החשש בעקבות מה שאני שומע מהם.

האיזון הוא האומדן. האחוזים האלה ידועים למי שמומחה לעניין. אנחנו מבקשים רק אומדן.

אבל אם האחוזים ידועים וכפי שהוא אומר הם יודעים גם בכמה נרכש הרכב הזה, אז זה לא אומדן.

אנחנו לא מבקשים לדייק.

הוספנו את המילה "אומדן" בדיוק בגלל ההגנה הזאת. אני מניחה שהוא יידע מה יהיה שיעור המס אבל אני רוצה להגן עליו, אז אני אפילו נותנת פה עוד "שלייקעס" של המילה "אומדן". אנחנו לא מבקשים לדייק.

אני לא נגד, אני בעד. אני אומר רק דבר כזה, אנחנו יודעים, היום המסים מאירופה הם 118% ומארצות-הברית- - -

זה מה שאמרנו, שיודעים.

המחלוקת הקבועה עם רשות המסים, הוא אומר לך: לא, לא מקובל עלי שהבאת לי חשבונית על האוטו הזה, על 30,000 דולר. האוטו הזה רשום אצלי במחיר 38,000 דולר. יש לקוח בקצה שיגיד אם הוא מוכן לקנות את האוטו ב-28,000 דולר ולשלם מסים לפי 38,000 דולר, כי הוויכוח שלנו הוא לא מול רשות המסים, יחליט: אם כדאי לו לקנות את האוטו – יקנה אותו, אם לא כדאי לו לקנות את האוטו – לא יקנה אותו. זה הכול, הכי פשוט בעולם, הכי שקוף בעולם.

אחרת אתה מביא את האוטו ואז תצטרך להחזיר אותו בחזרה.

באתי ללקוח ואמרתי לו: תקשיב, קניתי את האוטו הזה, הוא נמצא אצל סוחר שקנה אותו במכירה פומבית. הסוחר הזה רוצה למכור אותו ב-28,000 דולר. אני אומר לו שמצבו א', ב', ג', כפי שהחוק מחייב אותי. באה רשות המסים ואומרת: לא מקובל עליי 28,000 דולר.

אבל אתה לא מתאר פעולה של מתווך.

זה בדיוק מה שהוא יעשה. מה אתם חושבים יעשה מתווך?

בוודאי לא יקנה את הרכב בחוץ לארץ.

זה מה שיקרה בפועל לפי החוק. אותו מתווך פעיל יאתר את האוטו. מי שבסוף באופן אקטיבי יעביר את הכסף מ-A ל-Z, בין אם זה 28,000 דולר או 35,000 דולר, יהיה הלקוח, אבל לפני כן עליו לקבל החלטה שהוא רוצה ומוכן לקנות אותו ב-28,000 דולר ולשלם עבורו מסים על-פי 38,000 דולר, כי זאת היתה קביעת השומה.

אבל אף אחד לא קנה אותו לפני שזה עובר לרשות.

לא בארץ. בחוץ לארץ. קנו אותו. בחוץ לארץ זה commodity, לא כמו פה. שם מעבירים את האוטו כמו חבילה.

אני רוצה לשמוע דעות נוספות ואבקש לשמוע תשובה לנקודה. בבקשה.

אני נציג של איגוד יבואני הרכב. מה שאנחנו שומעים פה מהיבואנים האישיים זה על רקע קביעוֹת גם של ועדת בלאנש, בראשות השופטת בלאנש, וגם בדיקות שנערכו על-ידי רשות המסים. הסתבר שחלק מהיבואנים האישיים מביאים כלי רכב וההצהרות לגבי שווי כלי הרכב לא תואמות את המציאות. זה כתוב בדוח גם של רשות המסים וגם במסקנות ועדת בלאנש וזה נבדק. במילים אחרות, הם מרמים לגבי שווי הרכב. רשות המסים מנסה להילחם בתופעה הזאת. מה שמוצע כאן בהצעת החוק הוא אחת הדרכים להילחם בתופעה הזאת.

בבקשה תגידו לנו אם אתם מקבלים את החשבונית כפי שאנחנו מציגים אותה או אתם לא מקבלים את החשבונית כי אתם חושדים שהיא חשבונית שלא מציגה את המחיר האמיתי. אני חושב שאותו מתווך רכב שמבקשים להטיל עליו אחריות כן צריך לקבל על עצמו את אותה אחריות שמבקשים להטיל עליו ולהגיד האם זה ריאלי שהרכב הזה אכן נרכש במחיר שמצוין בחשבונית או שהוא לא נרכש כך, וזה אחריות. אכן לא כל אחד יכול להיות מתווך רכב וזה אחריות כלפי אותו אדם שלו הוא מתיימר להביא את הרכב או מתיימר לעזור לו לקנות את הרכב. אם יש פער גדול במחיר, זה אחריות של מתווך הרכב לדעת ולהזהיר את אותו אדם שהוא מביא לו רכב שיכול להיות שרשות המסים לא תקבל כי היא תחשוד שהרכב לא מוצג בערכו האמיתי.

אגב, זה קיים בכל עסקה. בכל עסקה לרשות המסים יש שיקול דעת.

אדוני היושב-ראש, הדיון פה וההערות שנאמרו מעלות תהייה גדולה מאוד לגבי נתון אחד מאוד-מאוד דרמטי בעסקה הזאת של התיווך, וזה המחיר של מה שהצרכן בסופו של יום משלם. אם אומרים לו: תשמע, במקום פלוני יש מישהו שרוצה למכור רכב בסכום כך וכך, ואני רואה שהוא חייב למסור לו את מחיר הרכב במקור, זה שונה מאוד מהמצב שבו אנחנו יודעים שניתן על-פי הדין, כפי שנהוג היום, שצריך למסור לצרכן את המחיר ואת מחיר השילוח בחוץ לארץ, וזה על-פי החוק, על-פי פקודת המכס, צריך לתת לו את כל הנתונים ואת כל הפרטים. היום יבואו ויגידו לצרכן: תשמע, יש לי הצעה בשבילך, 14,000 דולר למכונית שבארץ עולה 50 מיליון שקל, לא משנה כמה, לצורך הדוגמה. הצרכן יחשוב שהוא קונה מציאה. למעשה יתווספו לזה כל-כך הרבה הוצאות. הוא ימצא את עצמו באיזה מקום, או רשות המסים או אלה שמתעסקים בזה או המשרד ייתן את ההסבר מה אנחנו עושים עם זה. יוצרים פה פתח. בעצם עכשיו אני מתחיל להיות מודאג מכל הפרק הזה.

אנחנו מסכימים. זאת אומרת שרשות המסים תיתן את עמדתה לפני שמייבאים את האוטו.

אנחנו מדברים גם וגם, גם על המחיר שישלמו בסוף וגם על המחיר- - - זה לא סותר.

- - -

אני לא רואה את זה בפרטים שנדרשים כאן. אם זה כך, ובא אדם ואומר: אציג ללקוח את המחיר של הרכב, כמה שמבקשים ממנו בחשבונית- - -

מי שמשלם זה הלקוח, זה לא המתווך. הלקוח בוודאי יודע כמה הוא משלם.

הלקוח בוודאי לא יודע כמה הוא צריך לשלם.

- - -

ישבתי בוועדה ושמעתי עדויות של אנשים שייבאו רכבים.

עלה פה נושא. אני רוצה לשמוע את היועץ המשפטי של הוועדה.

אני חושב שיש הרבה טעם בהערה של עו"ד פרידמן, מכיוון שבסעיף קטן (א) כתוב שהמתווך צריך למסור את "מחיר הרכב במדינה שממנה מיובא הרכב", כאשר כפי שציינת אכן הקונה לא יוכל לדעת בעצם מה המחיר שהוא עצמו אמור לשלם. השאלה, אם אנחנו כותבים "המחיר הכולל"- - -

אפשר גם וגם. אנחנו עדיין רוצים בנוסף, להשאיר את מחיר הרכב- - - והמחיר הסופי שהקונה נדרש לשלם בעסקה.

המחיר הסופי אמור לכלול גם את המסים?

אומדן המחיר הסופי.

גם את המסים וגם את עלויות המשלוח, אחסנה וכדומה.

את דמי התיווך הוא יידע.

נשמע אותך עוד פעם וננסה להתגבש לאיזה סיכום.

אני רוצה להגיד דבר פשוט. נושא קביעת הערך קבוע פה בסעיפים 129 עד 133(ט) וזה מראה לך איך לקבוע את הערך. זה לא קשור לקבלה בכלל. יש לך קבלה – הם לא יכולים להתחשב בקבלה. היבואן יכול כי הוא מייבא את הרכב ויודע את מחיר בית החרושת. יבוא ייבוא אישי, הוא ישלם את כל הגילום של כל הרכבים, של הכול, וזה לא נכון. גם היום אנשי רשות המסים לא יודעים איך לפתור את הבעיה. הם חייבים לקבוע את הערך לפי החוק, לפי ההסכמים. סעיפים 129 עד 133(ט) אומרים לך איך לקבוע את הערך. ואל תגיד לי שזה קבלה. זה לא קבלה.

סליחה, אני חייב לומר, אדוני טועה.

אני לא טועה.

יש לנו אישור של האיחוד האירופי לזה.

בישראל המחיר לחישוב המס מתבסס על החשבונית.

זה לא נכון. ליבואן, אבל לא לייבוא האישי.

בייבוא אישי מי שמביא את הרכב הוא יבואן, בדיוק כמו בייבוא מסחרי.

אז למה- - - על מכוניות משומשות?

אז למה נכים, שהם היבואנים של הרכב, לא משלמים לפי הערך שלהם אלא לפי הערך שנקבע?

נכים שמביאים רכבים חדשים משלמים מסים יותר גבוהים על חשבוני.

איך לוקחים מייבוא אישי יותר מהיבואן?

המחיר הוא על היבואן, הרשומון מופיע על שמו.

איך זה יכול להיות?

למה הוא לא משלם את מה שהוא משלם, אלא הוא משלם את מה שהיבואן משלם?

במיסוי אין בעיה כי במיסוי כולם יודעים כמה מס נגבה. הבעיה היא בעצם לדעת מס על מה, מה הערך. על הערך עלול להיות ויכוח. לכן החשש שלי שברגע שאתה אומר "אומדן", שהוא צריך לתת אומדן, השאלה עד כמה נשים "שלייקעס" על ה"שלייקעס". כי יכול להיות מקרה שיהיו חילוקי דעות במציאות בין ההגדרה שאתם חושבים ובין ההגדרה שהוא חושב. יש מקצוע נהדר שנקרא שמאות, שם זה אנשים שקיבלו את אותה הכשרה, אבל זה נותן שמאות כזאת וזה נותן שמאות כזאת.

הוא יכול להזהיר אותו, הוא יכול להגיד מה הטווח.

לכן איזה אומדן את מצפה מאותו מתווך לתת? המתווך צריך להתחיל להיות שמאי מכריע בין רשות המסים לבין היבואן האישי? הבנת אותי? בוא תחלץ אותי מהפלונטר הזה. כשאת אומרת "אומדן" את לא פותרת את הבעיה. להיפך, את מכניסה אותם לתביעות אישיות.

- - -

אנחנו מדברים על הנושאים האלה.

אנחנו מצפים מן המתווך לסייע למייבא האישי לקנות רכב תקין במחיר שהוא יודע עליו מראש. אם הוא לא צריך סיוע הוא לא פונה בכלל למתווך. אנחנו רוצים ליצור ערך מוסף לפעילות שעושה המתווך, גם ברמה של איתור הרכב, גם ברמה של מתן פרטים על הרכב וגם בהיבט של התמורה בעד הרכב. חלק מערך הרכב נובע מהמס. אז אולי הוא לא יודע בדיוק, אבל אם אני אומרת טווח שיעור המס, או לחילופין אני אומרת- - -

את יודעת מה זה טווח?

לכן אני אומרת "אומדן".

עלה לי כרגע משהו בראש מעולם המושגים שלי כראש עירייה לשעבר. יש מתווך מקרקעין. האם את רוצה שהמתווך ייתן אומדן מה יקרה, למשל, עם היטל השבחה? האם הוא יכול לתת אומדן? האם יש אפשרות לתת אומדן להיטל השבחה? זה אומדן רחב מאוד כי אתה יכול לשמוע שמאי שאומר לך כך וכך מאות אלפי שקלים ושמאי שני שאומר אפס.

המשמעות של זה היא קיום עסקה או ביטול עסקה.

יש היבטים מיסויים. אני חושבת שהוא כן יכול לתת אומדן על מס הרכישה. אני לא יודעת אם זה נעשה, אבל ספציפית אני אומרת שיש היבטים מיסויים שהם פחות מורכבים ושבהם כן אפשר לתת טווח.

פה השאלה עד כמה זה מורכב וכמה חילוקי דעות יהיו.

אני מניחה שחילוקי הדעות הם על ערך החשבונית ולא על שיעור המס.

הסיפורים מהחיים הם שיש חילוקי דעות. איך פותרים את זה? בסוף זה משליך על המחיר.

אז אפשר לדבר רק על השיעור. שהוא יגיד: על הדבר הזה יש 110% מס.

בזה אין בעיה.

אבל זה מה שאמרנו. אמרנו: אומדן שיעור המס. לא אמרנו אומדן המס שהוא יצטרך לשלם.

אני לא אומרת את הסכום שהוא ישלם אלא שיעור המס על הרכב.

בסוף את רוצה ממנו אומדן על המחיר. הרי הצרכן שדואג לעורך-דין רוצה לדעת.

אז "שיעור המס".

אגב, זה הצעה של עו"ד פרידמן. זה לא היה הצעה שלנו. אנחנו אמרנו שאנחנו מוכנים להכניס את זה באיזה ניסוח כולל.

אפשר "שיעור המס" בלי "אומדן".

"שיעור המס", יאמר שלרכב הזה יש שיעור מס של 117%. זה על-פי חוק. שילמדו. זה חלק מן הדברים שיצטרכו ללמוד.

איך הוא יידע כמה ייצא?

שיעור המס.

שיעור המס. אם מישהו הולך להיות מתווך רכב ולא יידע את שיעור המס אז שילך להיות ספָר.

בסדר, אבל אדם רוצה לדעת כמה האוטו יעלה לו בסוף.

זה שאלה אחרת.

אם אתה באמת חב בחובת הנאמנות, שיעור המס זה בסדר, כי אז תוכל להגיד לו: החשבונית פה על 28,000 דולר אבל דע לך, רשות המסים לא תקבל את זה, הם ירצו מס לפי 38,000 דולר.

מה אתה אומר, עו"ד פרידמן?

עכשיו אני מניח שאין ספק יותר במה שאמרתי קודם.

בוודאי שלא.

זה נכון. אגב, הסכמנו גם להוסיף את הסעיף ההוא. אבל עכשיו אני שואל לגוף העניין איך אתה מציע להסדיר את זה.

השאלה, אדוני, אם אפשר לכתוב "המחיר הכולל שיידרש לשלם מייבא הרכב, לרבות הוצאות משלוח", וכאן זאת שאלה: "אומדן שיעור המיסוי והמכס"?

"שיעור המס" נשמע לי סביר.

אני חושב שמתווך מקרקעין שמוסר מידע צריך לפעמים לערוך כמה בדיקות לפני שהוא בא ומוסר את הדברים שלו. אז הוא הולך לפעמים ומברר מה התוכניות שיש לגבי המגרש. יש לו כל מיני מטלות ולשם כך הוא גם עובר הכשרה מיוחדת ולשם כך שולחים אותו לכל מיני מקומות. גם כאן בדיוק אותו הדבר. מי שרוצה להיות מתווך לומד את המקצוע, הוא ילמד את המקצוע. אני מקווה שהמשרד יכלול את הנושאים האלה. שיעשה את הפרה-רולינג לפני שהוא אומר ללקוח כמה הוא ישלם.

בפרה-רולינג – זה בדיוק הנקודה, כי אז הם מספרים לך. הוא אומר שהם לא משתפים פעולה.

המכס לא מוכן לתת אינפורמציה.

אולי נחלק את זה לשני תרחישים שיכולים להיות וזה יקל להבין. רשות המסים קובעת, או יותר נכון מסמלת את המחיר שמהווה בסיס לחישוב המס, המחיר שמצהיר היבואן. כל המחיר הזה מוסכם ואין שום מחלוקת מול רשות המסים. לא צריכה להיות שום בעיה ויכולים לחשב את המס המשוער, גם את הסכום. עד לכאן לא צריכה להיות שום בעיה. מתי יכולה להתעורר בעיה, והבעיה הזאת רווחת בתחום, לצערנו? כאשר מתגלים זיופים. הזיופים לובשים הרבה מאוד צורות. מתנהל מאבק יום-יומי קשה על אכיפת החוק בתחום הזה. הדוח שהוזכר כאן, דוח ועדת קיי בלאנש, מתאר את זה בהרחבה. אני יכול לצטט קצת מן הסיכום. אני יכול להגיד שהתופעות הן מהנמכת חשבוניות, דרך פיצול חשבוניות ועד לאי הכללה של אביזרים נוספים בתוך החשבוניות. כאשר קורה מקרה כזה רשות המסים לא מקבלת את המחיר המוצהר וקובעת מחיר חדש.

לסיכום, אני חושב שלגבי העניין הזה אפשר לומר שכל עוד על המחיר המוצהר אין מחלוקת אין שום בעיה לכלול את הסכום של המס. כך זה צריך להיות.

אבל לא קיים דבר כזה. זה לא כך צריך להיות.

אף אוטו בייבוא אישי לא נכנס בלי שעובר סיווג של רשות המסים, שבא אדם, מסתכל ומאשר שזה תואם לזה וזה וזה. אנחנו מבקשים פרה-רולינג, זה הכול.

אתם תהיו יועצים לייבוא רכב ותוכשרו לחשב את המס.

אתם מדברים על - - - והפער עצום. המקומות האלה הם בדיוק על אותו- - -

זה בדיוק המקומות שבהם אנשים נופלים.

- - - כמו שגילינו בית כנסת באטלנטה שלא קיים בכלל. זה בדיוק הבעיה. יש לו פטור כבית כנסת שמוכר רכב, לא נגבה ממנו מע"מ, ופתאום מגלים כל מיני דברים. את זה המתווך צריך לבדוק, כשאתה נוסע לחוץ לארץ, לבדוק מה אתה מקבל, זה בדיוק התפקיד שלו. אם הוא מביא רכב בערך לא נכון לא מגיע לו לקבל רישיון פעם נוספת, אז צריך לקחת ממנו את הרישיון.

ולא צריך להתאים עבורו את החוק. החוק לא צריך להיות מותאם עבור העבריינים. החוק צריך להיות מותאם עבור מי שמתווך. הבעיה שהם מעלים היא בעיית העבריינות, כאשר יש פער עצום בין הערך שהם אומרים לבין הערך האמיתי.

אין פער עצום. יש פער לא עצום.

אז האומדן נשאר אומדן.

אם שמתם את המילה "אומדן" כ"שלייקעס", אני מחפש, אדוני היועץ המשפטי, עוד "שלייקעס" ל"שלייקעס" הזה.

אין בעיה, אבל שיהיה ברור על מה ה"שלייקעס". שיהיה ברור שהעלייה – אני אמרתי 20,000 דולר וזה 25,000 דולר כי באמת יש לכאן ולכאן. לא כשיש פער עצום.

זה טעות באומדן? אני שואל אותך. הפער בין 20,000 דולר ל-25,000 דולר זה טעות באומדן?

אני חושבת שכן.

טעות עצומה. זה 50%.

אני חושב שזה לא צריך להיות אומדן אלא מחיר המס המדויק. ככל שאין זיוף לא צריכה להיות שום בעיה, ואם יש זיוף אז לא צריך ללכת לקראת המזייפים. אם היבואן העביר תשלום ואותו תשלום שבו הוא קנה את הרכב זה המחיר שהוא מצהיר עליו, לא צריכה להיות שום בעיה.

המחיר שמוצהר זה לא הערך שצריך להיות קבוע. הערך שצריך להיות קבוע מופיע בסעיפים 129 עד 133(ט).

אני לא יודע למה אתה מתכוון.

אתה לא מכיר את זה? אז תלמד את זה.

אומר רק שעכשיו זה הופך להיות עוד יותר חמור ממה שחשבתי, משום שאם אנחנו לוקחים בחשבון שמישהו מפצל חשבוניות שלא כדין או נוקב במחיר שאיננו המחיר הנכון, זו עבירה פלילית. ומי בעצם ייפול? מי יחויב פה? הרי המתווך הוא לא צד לעסקה, הכספים לא עברו דרכו. הוא רק בא וגוזר את הקופון שלו, כאשר מי ש"יאכל" את כל הדברים האלה הוא הצרכן. זה לא מקובל. זה דבר שהוא בלתי אפשרי ולא קביל.
לכן אני מציע שיתכבד אותו מתווך שרוצה להתפרנס מתיווך ללמוד את המקצוע, לוודא בדיוק – שיעשה את הפרה-רולינג, שיעשה מה שהוא יכול, אבל שיביא לצרכן את המחיר המדויק.

אבל אם אין שיתוף פעולה לפרה-רולינג?

זה בעיה אם המתווך הזה לא מסוגל להתנהל. הוא יצטרך לבדוק שאין שם שום זיוף.

עו"ד פרידמן, אתה מגן על הלקוח, לא על משרדי ממשלה דווקא. פעמים רבות לוקח זמן רב לקבל תשובה, אם בכלל, ודברים יכולים להתמשך בוויכוחים כאלה ואחרים. כאשר אתה אומר: תעשה פרה-רולינג, אתה אומר בעצם: אתה לא יכול להתקדם ולתת את חוות הדעת שלך וכולי בלי שעשית את הפרה-רולינג מול המשרד. פרה-רולינג תרצה לקבל גם בכתב. נכון? כדי שמחר לא יישב פקיד אחר ויגיד לך אחרת. איך מגשרים בין הדברים?

סליחה, אדוני היושב-ראש, לא צריך פרה-רולינג אם מייבאים רכב במחיר האמיתי שלו.

אני מסכים.

מתי אנשים רוצים את הפרה-רולינג? כשהם חושבים: האם יתפסו אותי שפיצלתי חשבונית, או האם יתפסו אותי שאני מצהיר על מחיר לא נכון?

כשאתה אומר אומדן השאלה האם לא יכול להיות מקרה שיהיה ויכוח על השווי בלי שזה מישהו שהוא גנב, או הוויכוח על השווי יכול להיות רק כשמישהו גונב או מרמה?

כאשר הפער מהמחיר קטן מאוד לא יהיה ויכוח.

עכשיו ניכנס לשאלה מה זה פער קטן מאוד, מה זה פער לא קטן מאוד, מה נכלל במילה "אומדן" ומה לא. כמה יכולה להיות הסטייה באומדן? התעוררתי לדבר הזה רק מדבר אחד, עוד לפני שמישהו בכלל דיבר על זה. המילה "אומדן" זה דבר שצריך לדעת לכמת אותו כי אחרת אנחנו רוצים ליצור מקצוע חדש ואנחנו הולכים לחשוף את אנשי המקצוע הללו לתביעות.

וחמור מכך, את הלקוחות.

אתה מעוניין שננקוב באחוז סטייה?

יכול להיות. יכול להיות שזה הפתרון. אני לא יודע.

אז כל הגנבים יכוונו עצמם לאחוז הזה.

זה מה שקורה היום.

אני חושב שמה שהציע היועץ המשפטי של הוועדה הוא טוב, זה בסדר.

אדוני היושב-ראש, משפט אחד אחרון. אני לא סותר את מה שנאמר פה לגבי פיצולי חשבוניות והנמכות וכדומה. כל זה אמיתי, זה קורה גם היום. לכן אני מבין את רשות המסים בזה שהיא רוצה לבדוק כל רכב. אבל אם היא רוצה לבדוק כל רכב – אנחנו רוצים להסדיר את התחום, רוצים שהוא יפעל כפי שצריך – שתתכבד רשות המסים ותשתף אתנו פעולה, ביחד עם המטרה שלה להביא לה עסקה מראש, ואז אותו מתווך יוכל לתת ללקוח מידע, לא אומדן אלא להגיד לו: הנה מכתב מרשות המסים, זה המחיר הצפוי של האוטו, זה המס שאתה תשלם, זה מה שתשלם לחוץ לארץ. מראש יודעים את העסקה בנייר מסודר, ואז אתה מונע גם מכל הגנבים לעבוד.

אז לא יהיה ייבוא אישי.

עו"ד פרידמן, זה אומר בעצם פרה-רולינג. אבל אומר האדון הנכבד, אני רוצה לדעת שהפרה-רולינג הזה לא ייקח יותר משבוע או 10 ימים.

כפי שאמרת, אני לא אגן על משרדי הממשלה.

אני חושבת שקצת חרגנו מהתחום של החוק הזה. אנחנו בכל זאת לא מסדירים פה את תחולת רשות המסים. כוונת הממשלה לא לעשות פה הסדר ספציפי של פקודת המכס. תקנו אותי אם אני טועה, אבל להבנתי כוונת הממשלה פה לא להחליף את פקודת המכס ואת הדרך שבה פועלת רשות המסים. אנחנו לא מסדירים פה את הצדדים המהותיים. כל מה שרצינו הוא לתת הוראה צרכנית, שמיידעת את הצרכן, מכוונות טובות. אני מופתעת שעו"ד פרידמן לא מצטרף בהתלהבות להצעה שלנו ללכת פה לקראת הצרכן. בנוסף, כדי לאזן את זה, זה מבחינתנו נוסח פשרה, המילה "אומדן" באה כדי להגן על האנשים שיעסקו במקצוע. אין לנו בעיה להסיר אותה. אם נוסח הפשרה הזהיר הזה שרצינו לקבוע אדוני חושב שהוא לא מגן, אין לי בעיה להסיר אותו. עשינו אולי את הטעות הטקטית, שבאנו מראש לוועדה עם נוסח מאוזן כבר. אולי יכולנו לבוא עם נוסח קיצוני יותר ואז להסכים לנוסח מאוזן. עשינו את הטעות הטקטית, שבאנו מראש עם נוסח מאוזן וחשבנו על שני ההיבטים. אפשר מבחינתנו להוריד את המילה "אומדן".

כאילו עשית טעות טקטית בעניין הזה.

יש לי הצעה שאולי תפתור את הבעיה. אני גם מסכים, אני חושב שזה לא צריך להיות "אומדן". אני חושב שאם בנוסח נציין שחישוב המס שיחויב היועץ לכלול בהסכם בכתב ייצא כנגד הבסיס, הבסיס לחישוב הזה יהיה המחיר שמופיע בהסכם בכתב, המחיר על הרכב שבהסכם, ואז לא נכנסים לנושא. ללכת מפה הלאה לכיוון מי שזייף ולהגיד שאחר כך צריך בגינו לחשב מחדש מחיר אחר – זה צריך להיות כנגד המחיר שבהסכם.

מה זה "המחיר שבהסכם"? המחיר שבהסכם כולל את כל ההוצאות הנלוות?

בוודאי. שמתבסס על המחיר שבכתב.

סעיף 133 מחייב אותו בלאו הכי, אילו היה מבצע את העסקה הזאת, לכלול את הכול בפנים. הוא לא יכול להגיד: לא יודע. הוא צריך לדעת לחשב מס.

ליועץ המשפטי של הוועדה יש הצעה ואני חושב שאולי היא הכי מאוזנת.

להצעה יש שני חלקים. הצעה אחת, אולי כדאי להגדיר לעניין הזה מה הוא המחיר הכולל. ניסיתי לחפש עכשיו הגדרה מקבילה בחוק הגנת הצרכן, בסעיף 17א רבא. "מחיר כולל" מוגדר שם "מחיר הכולל את סך כל התשלומים בעבור נכס או שירות ואת סך כל המסים החלים עליהם או על מכירתם והנגבים על-ידי עוסק, לרבות מס ערך מוסף, אגרות או תשלומי חובה, או כל תשלום אחר הנלווה לרכישת אותו נכס או שירות בלי שניתנה לצרכן אפשרות מעשית לוותר עליו במסגרת העסקה." כמובן שאת ההגדרה הזאת יהיה צורך להחיל בשינויים, מכיוון שלגבי מיסוי אני מבין שמדובר על אומדן, אבל מכיוון שאני מבין שאין כוונה להטיל על המתווך איזו אחריות מוגברת לחשב בדיוק את המיסוי כדאי לכתוב "אומדן, לאחר שנקט בכל האמצעים הדרושים בנסיבות העניין לקבלת המידע". כלומר, להטיל עליו כן חובה במסגרת ההכשרה שלו, במסגרת הרישיון שלו לברר את המידע.

ככל שניתן. זאת אומרת, אם מחר יתברר שאיזה מידע מסוים לא הגיע בגלל רשלנות של משרד ממשלתי אז יש הגנה לאותו מתווך, שהוא עשה את שלו והוטעה, או לא הוטעה.

יש פה פשוט הגנה.

אבל למה רשות המסים לא תיתן את המידע על הערך?

מה הקשר עכשיו לרשות המסים?

שהם ייתנו את הערך.

אבל מה הקשר להצעה עכשיו? ההצעה הזאת מגינה עליכם.

זה יהיה במסגרת חוק למניעת בירוקרטיה במשרדי הממשלה.

אין קשר, אבל הם ביקשו לקבל גם מרשות המסים את האומדן.

אם הם נותנים שירות כזה. אנחנו לא מתערבים.

האינסטינקט הטבעי שלי הוא לומר: רבותי, כפי שאתם מחייבים את הצד השני בדברים כאלה אז גם משרדי הממשלה יתכבדו וייתנו מהר מענה. אבל מאחר ואנו יודעים שעלול מאוד להיות שזה לא יתממש ואז יהיה חסר כוח אדם ופקידים וצריך להביא את שר האוצר לצורך העניין הזה, לכן אני לא רוצה בתוך החוק הזה להיכנס לנישה הזאת, למרות שיש בה היגיון מסוים. אני חושב שהסיכום של היועץ המשפטי של הוועדה נותן הגנות מקסימליות לעניין הזה, גם לאזרח בסופו של דבר וגם למתווך, שיצטרך להוכיח שהוא עשה ככל שביכולתו. אם הוא עשה משהו במרמה זה בוודאי לא עומד בנוסח הזה.

זה כמובן נוסח ראשוני. הנוסח הסופי יעובד כאשר ננסח את הצעת החוק. לפי ההצעה, בסעיף קטן (א): "מתווך ביבוא רכב יידרש לכלול בהסכם בכתב בנוסף על מחיר הרכב במדינה שממנה מיובא הרכב גם את המחיר הכולל של הרכב, שכולל את סך כל התשלומים בעבור הרכב ואומדן סך כל המסים החלים עליו, לרבות מס ערך מוסף, אגרות או תשלומי חובה או כל תשלום אחר הנלווה לרכישת הרכב בלי שניתנה לצרכן אפשרות מעשית לוותר עליו".

"לרבות ההובלה."

"לרבות דמי משלוח והובלה".

ודמי התיווך עצמם.

דמי התיווך כתובים. לעניין ההגנה, נקבע שלגבי המיסוי "האומדן הזה יהיה כמובן לאחר שהמתווך נקט בכל האמצעים הדרושים בנסיבות העניין לקבלת המידע".

אם יש לו את המחיר המוצהר בהסכם בכתב זה צריך להיות הבסיס שעליו הוא מחשב, הוא לא צריך לבדוק מחירים אחרים. אז הוא לא צריך מידע מגורם חיצוני.

אבל כל הדיון כאן התנהל סביב קבלת המידע, לרבות מידע מרשות המסים, אז אני לא כל-כך מבין את ההערה.

ככלל לא צריך להיות זיוף ולא צריכה להיות הנמכת מחיר או פיצול חשבונית או אי הכללה של אביזרים.

יכול להיות ויכוח.

במקרים האלה שאנחנו מגלים הם לא ויכוחים.

אתה אומר: אם יש ויכוח – זה רמאי. זה מה שאתה אומר בעצם.

מרבית המקרים שאנחנו מגלים, רובם ככולם, כשאנחנו מגלים חוסר סבירות- - -

אבל לא זה מה ששואל אותך היושב-ראש. הוא שואל האם במצב דברים תקין, כאשר לא נעשים זיופים ורמאויות- - -

האם יכול להיות ויכוח?

האם ניתן לתת מחיר משוער שהצרכן יצטרך לשלם בעבור המסים שלו?

בהחלט.

למה "בהחלט"? אני לא חושב שמראש זה אפשרי. אם אחר-כך מגיע רכב- - -

מה שאנחנו לא רוצים להטיל עליו אנחנו מבקשים מהם לעשות, מהמתווכים.

זה לא דבר אפשרי.

אם יש רכב שיש לגביו ויכוח מה המחיר שלו, גם לא ברשויות פה וגם לא מבחינת כול – אם יש רכב שהמחיר שלו נתון אז גם המס עליו נתון.

אבל כל המחלוקת היא על המחיר, ויכול להיות שאחרי שמגיע רכב, במיוחד רכבים משומשים, ואנחנו מדברים פה על ייבוא אישי- - -

הם שאלו על רכב שאין לגביו מחלוקת.

אבל איך אפשר לדעת אם יש מחלוקת או לא לפני שבודקים?

אתה לא יודע לפני. בסוף מגיע רכב שהצהירו עליו את האמת, והוא מגיע ואין מחלוקת, אז המס נתון.

שיעור המס לא נתון לשיקול דעת.

שיעור המס קבוע, ידוע מראש.

אם, כפי שאמרת, זה רכב משומש, ובאה רשות המסים ואומרת: אני לא מוכנה? גם בלי לרמות.

אני חושב שההצעה המאוזנת ביותר, שתכללה את רוב הדברים ככל הניתן, היא זאת שהציע היועץ המשפטי של הוועדה. זה יתנסח כמובן בהמשך.

אלה העקרונות.

אלה העקרונות ואנחנו מאשרים את סעיף 58 עם כל השינויים.

"איסור על תיווך ביבוא רכב
59.
מתווך ביבוא רכב לא יתווך בייבוא רכב –



(1) שלא מתקיימים לגבי הרכב או לגבי המייבא התנאים למתן רישיון יבוא לפי סעיף 31;



(2) הנמצא כבר בנמל בישראל או במחסן רשוי כהגדרתו בפקודת המכס."


אני קוראת את ההגדרה מפקודת המכס: ""מחסן רשוי" – מקום שהוא רשוי להפקיד בו טובין רשומים להחסנה ושבו מותר להניחם ולהחזיקם ולהבטיחם עד לשחרורם מפיקוח רשות המכס, כאמור בסעיף 14".
פה אנחנו מסדירים שני דברים. אחד, שכאשר מתווך מסייע לאדם לייבא רכב הוא יסייע לו לייבא רכב שניתן לייבא אותו. כלומר, יש תנאים לייבוא רכב בייבוא אישי והמתווך צריך לסייע לייבא רכב שעומד בתנאים לייבוא.

הסעיף השני נועד למנוע מהמתווכים להיות סוחרים, זאת אומרת, לייבא כלי רכב למחסן ואז למכור אותם מתוך המחסן. המתווך מסייע לאדם לייבא רכב שנמצא בחוץ לארץ.

בתחילת התהליך.

נכון, ולא מסייע לו למכור רכב שנמצא כבר פה.

יש הערות?

הלשון של פסקה (1) מפנה לסעיף 31. שם יש הצהרות. מי מצהיר פה?

לא, זה לא עניין של הצהרות. שם זה תנאים לייבוא רכב. הוא צריך לעזור לו לייבא רכב שעומד בתנאי הייבוא, אחרת הוא לא יקבל רישיון ייבוא.

אבל אם את מסתכלת בסעיף 31, יש לו שם כל מיני דברים- - -

מי מצהיר – אפשר לענות על זה בצורה ברורה. סעיף 31, שכידוע הוועדה כבר הצביעה עליו, מדבר על מי שמגיש את הבקשה, המייבא. המייבא צריך להצהיר. ולכן גם פה, הרי המייבא כידוע איננו המתווך.

המייבא יכול להצהיר את ההצהרות האלה?

כלומר, זה לא גורע מהחובות של המייבא בייבוא אישי, זה מה שאת אומרת.

אם המייבא לא יכול להצהיר את ההצהרות כנראה הוא לא יכול- - -

איתי עצמון, המייבא יכול לדעתך להצהיר על מצבו של הרכב כשהוא קנה אותו דרך מתווך?

הוא יהיה חייב.

אני יכולה לתת לך דוגמה אחרת. אני רכשתי בית, הבאתי חברה שתבדוק, היא נותנת לי את חוות דעתה. אחר-כך בחוזה אני מתחייבת שהקונה התרשם לאחר בדיקות שערך, למיטב ידיעתי. אני מסתמכת על חוות דעת של מומחים שבדקו עבורי, אבל אני בסוף זאת שמתחייבת.

אחרת אני מרוקנת מתוכן את כל הסעיף.

להיפך, אני חושב שמי שצריך להצהיר פה זה מי שמתווך.

לא, כך אתה הופך אותו למייבא, בדיוק מה שאנחנו לא רוצים. הוא לא צד לייבוא, הוא לא צד לעסקה. אחרת, הפכת אותו למייבא.

אני לא יודע מה להגיד לך. זה אוי לי מיוצרי ואוי לי מייצרי.

לא, לא.

לא. אנחנו לא נסכים לטשטש פה בין המתווך והמייבא ואם זו הכוונה אז היא מנוגדת לעמדתנו.

אני רוצה להבין את הכוונה בהתייחס להערה הזאת, כי בכל זאת חשוב לי להבין. אם אני כאדם פרטי מבקש לייבא רכב בייבוא אישי ועלי מוטלות חובות מכוח סעיף 31 כפי שאושר, ועכשיו אני מחליט לפנות למתווך בייבוא רכב. החובה החלה עלי לפי סעיף 31 שרירה וקיימת?

לגמרי. אתה צריך להגיש בקשה- - -

אבל איך אני אמור לדעת את המידע הזה?

אתה המייבא. אדם שמייבא צריך- - -

אבל לכן אני פונה למתווך. לא?

לא. הוא מייעץ והוא עוזר לך, אבל כאמור הוא המייעץ שלך. גם כשאני לוקחת יועץ מס, בסוף האחריות היא עלי. הוא מייעץ לי אבל יש עלי אחריות, אני זאת שחותמת על ההצהרות גם כשאני לוקחת יועץ מס, גם כשאני לוקחת יועץ בכל תחום. זה שאתה לוקח יועץ ומסתייע בו לא אומר שאתה כאדם לא לוקח אחריות. חשוב לנו מאוד שהאדם שמייבא בייבוא אישי הוא המייבא.

אני מבין את העיקרון. תסתכלו בכל זאת על הנוסח של סעיף 59. כתוב ש"מתווך בייבוא רכב לא יתווך בייבוא רכב שלא מתקיימים לגבי הרכב ... התנאים למתן רישיון יבוא לפי סעיף 31". על-פי סעיף 31, אני כאדם פרטי צריך להצהיר שידועים לי כל מיני פרטים.

שקיימת תשתית תחזוקה.

אתה מברר את זה, כי בהצהרה אמינה אתה צריך לוודא.

ואז אני מוסר את ההצהרה הזאת למתווך? איך זה עובד?

לא, אתה מוסר את ההצהרה הזאת בבקשה שלך לייבוא.

איך אפשר לדעת את זה?

בבקשה שלך לייבוא מטפל לך המתווך, אבל אתה מגיש הבקשה.

אני חושב שחייבים לתת בסיס להסכם, לקבוע גם את חובותיו של המייבא על-פי הסעיף הזה.

זה כתוב. זה בדיוק מה שאני רוצה להסביר.

זאת אומרת, צריך להגיד לו. אם כך, אנחנו צריכים לחייב את המתווך לכלול בהסכם עם המייבא, לומר לו: עליך לבדוק כך וכך ולהצהיר כך וכך.

כתוב: "חובות המתווך כלפי המייבא". זה כתוב, והחובות הן לפי החוק, זה כתוב בהמשך. יש איזו הלימה בין סעיף 58 לסעיף שבא אחריו, סעיף 59. סעיף 58 אומר באופן כללי, כפי ששרית זוכוביצקי-אור אמרה, חובות המתווך כלפי המייבא. סעיף 59 אומר את אחת החובות שיש על המתווך.

אני בהחלט מסכים, עו"ד פרידמן, שבהסכם ביניהם הוא יאיר את עיניו שיש דברים שהוא מחויב להם.

אסביר. אם תסתכלו בפירוט שכולל ההסכם, למעשה כל הדברים שכתבנו בסעיף 58 מתייחסים לעניינים שלגביהם צריך להצהיר המייבא. כל העניינים שמפורטים – תסתכלו בפרטים שצריך למסור המתווך למייבא: מוסך למתן שירותי תחזוקה, תיאור הרכב, שנת הייצור, מועד האספקה, המחיר וכולי. אלה דברים שלמעשה המייבא צריך להתייחס אליהם בבקשת הייבוא.

יש שתי מטרות לסעיף הזה. מטרה אחת היא ליצור את ההפרדה המוחלטת בין שירות התיווך לבין הייבוא עצמו שאותו מבצע האדם. במקרה הזה, יצרנו פה מקצוע שמסייע למייבא האישי לקיים את החובות שלו לצורך קבלת רישיון הייבוא, אבל לא נהפוך את היוצרות.

סליחה, אני עדיין לא מבין. כאשר היה הדיון בוועדה על סעיף 31 שאלתי איך אדם פרטי יוכל לדעת את כל הפרטים האלה, למשל אם יש תשתית תחזוקה והאם לרכב נגרם נזק, והתשובה היתה שהוא יוכל להיעזר במתווך.

אם הוא נעזר. ואם לא, גם בעצמו. זה בדיוק מה שאמרתי.

ללכת למוסך ולברר.

איך ילך למוסך? האוטו בחוץ לארץ.

או שהוא בוחר בעצמו באחריות או שהוא נעזר באדם אחר.

לפחות בסעיף 58 שיפרטו לו מה הוא צריך לברר.

סעיף 58 כבר אושר.

אילו פרטים חסרים?

אני חושב שבהסכם בין המתווך לבין המייבא, נכון שחייבת להיות חובה גם על המייבא עצמו. אתה לא יכול להגיד: לקחתי מתווך והכול אני מפיל עליו ואני לא בודק כלום ולא יודע כלום. זה לא עובד כך בשום מקצוע אחר.

אבל יש לי תחושה שיש כאן איזה ניסיון לאחוז את המקל משני קצותיו.

בכלל לא. בדיוק ההיפך.

למה? כפי שאמרתי, יש חובות על המייבא בייבוא אישי שהוא אדם פרטי. לא את כל הדברים הוא אמור בכלל לדעת. הוא יכול לדעת באמצעים סבירים שמצויים בידיו. ולכן הוא נעזר באותו מתווך, ולכן מְרָשים בעצם את המקצוע הזה. עכשיו כשכתוב כאן שהמתווך לא יתווך ברכב שלא מתקיימים לגבי הרכב או לגבי המייבא התנאים למתן הרישיון- - -

לא רוצים בכלל שהוא יתווך ברכב כזה. אנחנו עושים מין מניעה מראש. זה בנוסף. זה לא גורע מן הנאמר בסעיף 31. אנחנו רוצים שרכב כזה הוא לא יתווך והוא לא יעזור שרכב כזה יגיע לארץ אם לא מתקיימים התנאים. בנוסף, האדם שצריך להצהיר על התנאים הוא המייבא. אלה שני רבדים שונים.

זה גם כדי למנוע נזק, לא להוליך שולל את המייבא האישי שלא באמת יודע, שהוא לא יגיד לו: בוא נביא את הרכב, אני אקבל דמי תיווך, ובסוף הרכב הזה לא יוכל להירשם בארץ.

היו מקרים כאלה.

ולכן צודק עו"ד פרידמן שצריך בהסכם עצמו לומר שיידע המייבא עצמו שיש דברים שהוא אחראי עליהם והוא לא יוכל להטיל אותם על אף אחד.

לזה נוכל להיכנס בסעיף קטן 58(ג), שם מופיעים פרטים.

אבל משרד התחבורה נותן רישיון ייבוא לפני, זאת אומרת, יודעים מה הוא הולך לעשות. זאת אומרת, אם הוא לא ייתן סימן שאי אפשר להביא. אם הוא נתן פרטים לא נכונים ברישיון, זה דבר אחר.

אדוני שאל קודם אם היו כשלים בעבר, ותוארה ועדת בלאנש. מקור נוסף שגילינו על כשלים הוא בהליכים שהתנהלו בבתי-משפט, לרבות בבית-משפט העליון, והיו שם סיפורים, אני יכולה להגיד באופן אישי, שבעיניי היו קורעי-לב, של אנשים תמימים שהשקיעו סכומי כסף משמעותיים ובסוף נשארו עם רכב שלא יכול היה להיכנס לישראל. למשל משפחות מרובות ילדים שהיו צריכות רכב בגודל מסוים, השקיעו סכום כסף גדול מאוד והרכב לא נכנס לישראל.

אז הדרך שלכם לפתור את זה היא שהלקוח הפרטי יצטרך להצהיר הצהרות מהצהרות שונות. אני חוזרת לסעיף 31. הוא מצהיר שהוא יודע שהרכב לא היה לו recall, שלא קיימת סכנה, שקיימת תשתית.

לכן אני מניחה שהוא יצהיר אחרי שהוא בדק את זה.

זו הדרך לפתור את זה? כך הצרכן יהיה מוגן, בזה שהוא יצטרך להצהיר הצהרות כאלה?

כן. אנחנו לא מדברים כעת על סעיף 31, אנחנו מדברים על סעיף 59, שהוא על איסור. בואו נקרא את סעיף 59 שוב.

אבל כששאלתי את השאלות לגבי סעיף 31 המענה היה שהוא יוכל להיעזר באותו אדם מתווך.

ועכשיו הוא לא יכול להיעזר בו.

אז אם המתווך הוא הסמכות המקצועית שאמורה לסייע לי, ובסופו של דבר לא גורע מהחובות שלי כמייבא אישי אז אני לא כל-כך מבין.

הוא לא חייב להיעזר במתווך.

ברור שהוא לא חייב, אבל אין לו ברירה. את חושבת באמת שאני כאדם פרטי יכול להצהיר ולבדוק האם לרכב יש תשתית תחזוקה ראויה והאם אני עומד בפרמטרים שלכם?

זה מה שקורה היום. אנשים היום מייבאים בייבוא אישי בלי מתווך. אז מה הם עושים? 2,500 מכוניות בשנה.

ואגב, מייבא אישי זה לא רק אדם פרטי.

והם נדרשו עד עכשיו גם להצהיר את כל ההצהרות הללו?

אסור לחברה להביא רכבים בייבוא אישי. רק בן אדם פרטי יכול לעשות את זה.

אני מבקש שלא תדברו ביחד כי אי אפשר לשמוע אתכם.

כל הסיפור הזה של תיווך בא להקל על הצרכן. לא באנו לכאן כדי לגרוע ממה שיש לו היום. כל הדבר הזה הוא מדרגה נוספת על מה שיש לו היום. היום הוא מחויב בכל הדברים האלה ובכל ההצהרות האלה, ואנחנו מאפשרים לו בעתיד גם להשתמש במתווך רכב, וגם מסדירים את מערכת היחסים ביניהם. אבל זה לא אומר שעכשיו כל החובות שמוטלות על הפרט עוברות למתווך הרכב כי אז יש לנו כאן פרט, שהוא בעצם המייבא, שהוא האחראי בפני הרשויות. אנחנו לא יכולים לפטור אותו מכל הדברים.

זה לא סותר. הבדיקה שהאדם שמייבא צריך לערוך, זה לא סותר שהמתווך שלו גם היה צריך לערוך אותה, אבל אדם לא יכול להגיד שהאחריות לא היתה עליו בכלל והיתה רק על המתווך.

אז על מי מוטלת האחריות?

האחריות של המתווך היא כלפי המייבא, במערכת היחסים ביניהם. האחריות של המייבא היא כלפי הרשויות.

אבל גם האחריות של המתווך היא כלפי הרשויות מכיוון שאתם מציעים כאן לקבוע, בסעיף 59, חובה חוקית, שאסור לו לתווך בייבוא רכב לגבי רכב שלא מתקיימים לגביו התנאים למתן רישיון ייבוא לפי סעיף 31.

זה בנוסף. אלה שתי רמות שונות של אחריות, האחת לא גורעת מהאחרת.

להיפך, היא מסייעת לנו, אל"ף, שיהיה שירות מקצועי למייבא, ובי"ת, שהמתווכים לא יהיו אלה שיביאו לכך שייובא לכאן רכב שלא כדין או שלא יוכל להירשם.

אני רוצה להבין את התהליך. כלומר, אני עכשיו אדרש לבדוק – אגב, ניסיתי להיכנס לאתר המשרד ולהבין את התנאים בייבוא אישי, קשה מאוד להבין.

נכון, זה מורכב.

מאוד מורכב. ניסיתי לבדוק, עשיתי כמיטב יכולתי, ולאחר מכן החלטתי לשלם למתווך. המתווך יצטרך לבדוק מחדש. נכון?

הוא יעשה את כל הפעולות המקצועיות שנדרשות ממנו על מנת לאפשר לאותו יבואן אישי לייבא רכב כדין שיירשם. זה הכול.

בדרך כלל המתווך מציע לך איזה רכב.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש לתאר איך יהיה התהליך כאשר יהיה מתווך. כפי שאמרנו, אחד הנושאים המורכבים הוא מציאת הרכב בחוץ לארץ. מי שאמור לבצע את זה הוא המתווך. כלומר המתווך, מבחינה פרקטית, לפני שהוא יציע ללקוח את הרכב יערוך את כל הבדיקות שלו. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהמתווך עשה את התהליך הזה ואז הוא מציע לאותו לקוח. או שהלקוח פונה אליו או שהוא מציע ללקוח.

אז מה חוסך לי התיווך בעצם?

את הבדיקות שאתה צריך לעשות.

אבל אתם אומרים שאני בכל מקרה נדרש לערוך את הבדיקות.

אתה נדרש להצהיר הצהרה. אני יכולה להיעזר ברואה חשבון אבל האחריות חלה עליי.

הוא עושה את זה באמצעות המתווך.

בחרת מתווך מסוים, בתקווה שבחרת איש מקצוע טוב, אז בעצם הוא עושה במקומך את העבודה, כאשר אתה יודע שאתה אחראי על זה גם כן.

אתה פשוט נעזר בו.

זאת אומרת שהאחריות בעצם תוטל על שני הצדדים, גם על המייבא וגם על המתווך.

זה לא בדיוק האחריות.

היא תהיה אחריות כי אתם דורשים דרישות מסוימות בסעיף 31.

זה לא עניין של אחריות. כשהוא מגיש בקשה לקבלת רישיון ייבוא, בסוף אם הוא לא יעמוד בתנאים הוא לא יקבל. זה לא עניין של אחריות, זה עניין של יקבל או לא יקבל והאם הוא שם את הכסף שלו על קרן הצבי או לא.

אבל אם הוא כבר קיבל אז מה המתווך צריך לבדוק? כבר יש לי רישיון ייבוא, קיבלתי רישיון ייבוא.

רישיון ייבוא זה אחרי. בתהליך זה הדבר האחרון.

הבנתי את המוקד של העניין הזה, כשאתה לוקח מתווך, ופה אנחנו מכוונים להביא מתווכים ישרים והגונים שעברו את כל ההסמכות ואנחנו סוגרים את זה מכל מיני כיוונים, אחרי שלקחת את המתווך זה לא אומר שהאחריות לא חלה עליך. הוא היד הארוכה שלך, אתה לא יכול לברוח מזה.

כשאדם לוקח מהנדס לא דורשים מהלקוח שגם הוא יצהיר. תשווה את זה לתחום שאתה מכיר היטב, כשמגישים בקשה להיתר בנייה. אז אחרי שהמהנדס חותם על הבקשה גם הצרכן יחתום? הוא צריך רק לחתום שזאת הבקשה שלו אבל הוא לא חותם שהוא בדק.

אני לא יודע מה היה הרציונל של סעיף 31 בזמנו. חסר לי החיבור בין הדברים.

אתם רוצים להסביר לחבר הכנסת אשר מה בדיוק התנאים שנדרשים בסעיף 31?

מה התנאים, הבנתי. השאלה מה היה הרציונל של זה אז, כי בעצם קפצנו עכשיו.

אסביר. למעשה הייבוא של רכב מוסדר היום בצו ייבוא חופשי. הוא מתייחס לשני דברים: לטובין, ובמקרה הזה הרכב, אילו תנאים צריכים להתקיים ברכב כדי שאפשר יהיה לייבא אותו, למשל שהוא עומד בתקינה המתאימה, למשל שיש לו שנת ייצור מתאימה. אחד מן הדברים שאנחנו נתקלים בהם לא מעט הוא שמביאים רכב – היום בייבוא אישי צריך לייבא רכב שלא חלפו יותר משנתיים ממועד ייצורו.

אגב, אתם מאפשרים פרה-רולינג? זאת אומרת, אני יכולה לפנות למשרד ולבקש נתונים כדי שאתם תיתנו לי?

זה לא נתונים. זה לא פרה-רולינג. אדם מגיש בקשה, או שהוא מקבל רישיון או שהוא לא מקבל ואומרים לו: שמע, הרכב שאתה מתכוון לייבא שנת הייצור שלו לא מתאימה, אל תייבא אותו. דרך אגב, אתה צריך לבקש את הרישיון ולקבל אותו לפני ההשתה. זה לא פרה-רולינג. זה השירות עצמו.

אני חושב שהדוגמה לגבי אדריכל לא נכונה, גברתי מנהלת הוועדה כי אדריכל מגיש תוכנית. אותו מתווך הוא כמו יועץ במידה כזאת או אחרת. לכן אי אפשר לומר שהאדם שלקח את היועץ מנותק מזה לגמרי. היתה הערה אחת של עו"ד פרידמן, שממנה התחיל עכשיו כל הסיפור, שהיא נכונה, שיידע אותו אדם שברגע שהוא הולך למתווך הוא עדיין צריך להיות עם עיניים פקוחות. לזה התכוון אדוני? יפה.

כתבנו את זה.

זה לא גורע מאחריותו. אז למה אתה עדיין לא רגוע אם הם כתבו את זה?

זה מעבר לפרטים בהסכם. שאלתי לגבי האחריות.

זה סעיף מהותי. אפשר לכתוב כאמירה כללית כי "אין בסימן זה כדי לגרוע מחובותיו של מייבא בייבוא אישי".

אני לא מתייחס כרגע לתוכן, אבל ברמה המשפטית, ראוי לכתוב את זה כדי להבהיר מה גדר האחריות של כל צד. לגבי הקשיים שבמנגנון הזה, עליהם דיברנו. ברמה המשפטית, ראוי להבין מה גדר האחריות של כל צד. אם הכוונה שהחובות שמוטלות כאן על המתווך לא גורעות מהחובות של מייבא הרכב בייבוא אישי, צריך לכתוב את זה בצורה מפורשת.

אז בואו נכתוב את זה.

ברור, זה תואם את עמדתנו.

תוכלי לומר מה העיקרון?

סעיף 59 יהיה סעיף קטן (א) ויתווסף לו סעיף קטן (ב), לפיו "אין באמור בסעיף זה כדי לגרוע מחובותיו של מייבא רכב לפי סעיף 31".

זאת היתה הערה אחת מן ההערות שלי. ההערה השנייה קצרה ואני חושב שהיא לא תעורר דיון כל-כך ארוך. אקדים ואומר שלעורכי-דין יש מין נטייה לכתוב דברים קצרים באריכות. בפסקה (2) כתוב ש"מתווך בייבוא רכב לא יתווך בייבוא רכב הנמצא כבר בנמל בישראל או במחסן רשוי כהגדרתו בפקודת המכס". למה לא נכתוב את זה פשוט: "שנמצא בישראל"?

מחסן רשוי לדעתי זה לא ישראל.

המציאות מראה שכבר יש רכבים כאלה.

הנוסח הזה מרחיב.

זה עוד לא שוחרר מהמכס.

האם יש צורך לכתוב "מחסן רשוי כהגדרתו בפקודת המכס"?

לדעתי אין ברירה.

למה?

עו"ד פרידמן, אחד קיבלת ואחד לא.

זה בא לפתור בעיה של ייבוא רכבים שבאים לארץ, שנמצאים כאן. הם מובאים ונרשמים בכל מיני שמות.

אתה אומר: אל תפרט יותר מדי.

- - -

זה בסדר, לדעתנו. לאור ניסיוננו, צריך להשאיר את המחסן הזה.

אנחנו משאירים את הנוסח שמופיע לפנינו. אנחנו מאשרים את סעיף 59 עם התיקון שהוכנס בו כפי שהוקרא על-ידי היועץ המשפטי של הוועדה.

"מסירת מידע
60.
המתווך ימסור למייבא, בכתב, מידע לגבי הרכב שהוא תיווך בייבואו, בעניינים אלה:



(1)
מספר הבעלים הקודמים של הרכב וכן סוג פעילותם ובכלל זה אם היא חברה שעיסוקה החכרה או השכרה, לרבות בעל הרכב ממנו נרכש הרכב;



(2)
מצבו המכני של הרכב וכל מידע שיש בו כדי להעיד על מצב הרכב ותקינותו לרבות מידע על נזק שנגרם לרכב;



(3)
מספר הקילומטרים שהרכב נסע ממועד ייצורו;



(4)
שנת הייצור של הרכב ומועד רישומו לראשונה במדינת חוץ;



(5)
תקלות בטיחות סדרתיות;



(6)
הגורם שממנו נרכש הרכב ומענו אם הוא אינו הבעלים של הרכב לפי פסקה (1)."


אנחנו מוסיפים עוד דבר אחד שלא קיים, בפסקה (7) , בעקבות הערה שקיבלנו.


"
(7) תקופת האחריות והיקפה אם היצרן נתן את האחריות לרכב."

יש גם אחריות שנותן סוכן מורשה?

על בסיס אחריות היצרן.

בחוק לגבי ייבוא סדיר אתה חייב לקבל אחריות של לפחות שנה מהיבואן. את השנה השנייה אתה יכול להשלים בעצמך. מה שמחוץ לארץ – רק היצרן, זה שנה.

פסקה (1) מתייחסת גם לרכב ששימש כמונית? אתם מדברים פה על השכרה, על החכרה. נותנים לו מידע גם אם הרכב שימש כמונית?

אפשר ב"סוג פעילותם של הבעלים" לציין אם הוא היה בעל מונית. אסביר מה רצינו להשיג פה. יש פה עוד מידע שחייב המתווך למסור למייבא, בין היתר כדי שהוא יוכל לקיים את התנאים שבסעיף 31, על תקלות בטיחות סדרתיות שהוא צריך להצהיר לגביהן, על מצב הרכב, על הבעלים הקודמים וכולי.
אני רק רוצה להביא עוד תיקון, גם בעקבות הערות ששמענו, לגבי פסקה (2). כתבנו משהו מאוד כוללני לגבי "מידע שיש בו להעיד על מצב הרכב ותקינותו". נאמר לנו שזה כללי מדי ולא ברור איזה מידע נכלל שם. רצינו לכתוב משהו מדויק יותר. בעקבות ההערה חשבנו על משהו מדויק יותר. לפיכך בפסקה (2), במקום המילים "וכל מידע שיש בו כדי להעיד" ואילך, המילים שמצוינות בקו, אנחנו מציעים לכתוב "לרבות נזק בטיחותי שנגרם לרכב כהגדרתו לפי פקודת התעבורה". אסביר למה התכוונו.

תקנה 309 בתקנות התעבורה מחייבת רכב שיובא בייבוא אישי לעבור בדיקת תקינות, כדי שנהיה בטוחים שכל רכב שיובא בייבוא אישי, על אף כל ההצהרות שלהם, הוא תקין. אחד הדברים שעשינו לאחרונה באישור ועדת הכלכלה זה לערוך את הבדיקה כדי לבדוק אם לרכב נגרם נזק בטיחותי, ואם כן זה יירשם ברישיון הרכב. לכן אנחנו מציעים להשתמש בדבר הזה ולכתוב את המילים "לרבות נזק בטיחותי שנגרם לרכב כהגדרתו לפי פקודת התעבורה".

"נזק בטיחותי" זה במסגרת תיקון לתקנה 309 שעבר לא מזמן בוועדת הכלכלה.

יש הערות?

אני מבקש להוסיף כאן עוד משהו. למרות כל הבדיקות האלה, גם כשהרכב יגיע לפה הוא ייבדק בדיקה על-פי תקנה 309 לתקנות התעבורה. זה התנאי לרישום. זה "סוגר" לנו את הכול.

זה מוסיף מידע.

זה צריך להיות "נזק או שינוי".

לא. מה זה "שינוי"? יש הגדרה של "נזק בטיחותי".

אבל לפעמים עושים שינויים שחשוב שאתם תדעו עליהם.

עו"ד פרידמן, תגיד כבר את ההערות שלך, תקבל ראשון את רשות הדיבור.

יש לי שתי הערות, אחת קצרה ואחת בינונית.
בראשונה, כתוב כאן "ימסור" ואני חושב שצריך להגדיר מתי ימסור. זה "ימסור" לפני ביצוע העסקה, לפני חתימת ההסכם. העניין הזה צריך להיות מאוד-מאוד ברור משום שזה צריך לשאת את הכותרת של גילוי נאות, משהו מן הסגנון הזה.

אפשר לכתוב "בטרם חתימת הסכם התיווך".

לא הבנתי. מה זה "הסכם התיווך"? זה הסכם שירותים.

לפני חתימת העסקה.

בסדר, אני מקבלת.

העסקה. לא הסכם התיווך.

כי העסקה היא לגבי רכב ספציפי.

אני חושב, וגם שלחתי עמדה כתובה בנקודה הזאת, וגם התחלנו לדבר על זה בדיון הקודם, משרד התחבורה מקיים כרגע פיילוט לגבי מאגר מידע שמכיל את מצבי הרכבים במדינת ישראל, כדי שכל קונה יוכל להיכנס ולהתרשם ממצב הרכב. כאן אנחנו נמצאים במצב שאני חושב שאולי, במאמר מוסגר, צריך לעשות דקלרציה בחוק כזה, לקבוע את קיומו של המאגר. זה דבר אחד. אבל יותר חשוב שהמידע שמוסרים ללקוח, שמוסרים למייבא, יגיע לא רק אל המייבא אלא גם למשרד. יש פה מידע שאם הם מתכוונים לעשות פה מאגר, ביום מן הימים יצטרכו להשתמש במידע.

אתה צודק, אבל זה משהו הרבה יותר מערכתי מהחוק שלפנינו.

"למסור את זה גם למשרד" – זה חייב להיכנס כאן.

אני מבקש לרשום את זה לקראת הניסוח הסופי. אם יש אפשרות להכניס את זה – זה המקום, נכון. אבל כרגע בסעיף הזה- - -

אז ההחלטה של הוועדה היא לחייב במסירת המידע גם למשרד, ובשלב הניסוח זה ייכנס.

לא יהיה לנו מה לעשות עם המידע הזה.

אני רוצה להבין מה אדוני מחליט.

אני מבקש לבדוק את הדבר הזה עד לדיון הבא, לראות אם אפשר להכליל את זה, ולבדוק גם את ההשלכה של זה.

אני חושב שהמועצה לצרכנות גם שלחה פנייה בכתב בנושא הזה.

אל תשכחו שאנחנו רוצים לעשות את החיים טובים ללקוחות ויותר קלים.

אבל הנושא דורש בכל מקרה הסדרה יותר מפורטת.

אין לנו שליטה על המידע שיהיה שם ואין לנו אחריות עליו. זה דבר "כבד" מאוד.

אני מבקש שזה ייבדק. לא הוחלט בעניין הזה שום דבר.

אני מצטרף להערתו של עו"ד פרידמן. אני גם רוצה לחזק את דבריו. אני מפנה את כבוד היושב-ראש לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח-2008. לפי אותו חוק כל רוכש רכב משומש זכאי לקבל ממוסך את ההיסטוריה של הרכב, מאותו מוסך או מכל מוסך. הקונה צריך לדאוג שהוא יקבל את ההיסטוריה של הרכב. במקרה הזה, כשמיובא רכב משומש מחוץ לארץ, אם אנחנו לא נחיל את ההוראה שזאב פרידמן אמר, שצריך למסור את המידע למשרד התחבורה, יוצא שמי שמביא רכב משומש מחוץ לארץ לא יודע את ההיסטוריה והוא פטור. ואני לא מדבר על מי שייבא את הרכב לראשונה, אני מדבר על מי שיקנה כבר יד שנייה, אז הוא יידע רק את ההיסטוריה שיש בישראל ולא יידע מה ההיסטוריה שהיתה בחוץ לארץ. לכן חשוב שכן יימסר המידע הזה למשרד התחבורה ושמשרד התחבורה ישמור את המידע וימסור אותו.

ביקשתי לבדוק. בבקשה הזאת יש היגיון. השאלה מה ההשלכות שלה מבחינה פרוצדורלית.

עוד שתי הערות קצרות, ברשות אדוני. לגבי כל רכב שנמצא כרגע בחוץ לארץ או רכב משומש קיים מידע רשמי בחוץ לארץ. זה נקרא "קאר פאקס" (Carfax), ומשרד התחבורה מכיר את זה. אנחנו צריכים בחוק הזה לחייב שמקור המידע שמוסר מתווך הרכב יהיה מקור רשמי, קרי: אותו "קאר פאקס". לכן אני מציע אחרי המילה "מידע" להוסיף "ממקור רשמי ומהימן במדינה ממנה מיובא הרכב בצירוף אסמכתאות". ה"קאר פאקס" הזה הוא מסמך רשמי שאפשר לצרף אותו ואין קושי להשיג אותו.

נציגי משרד התחבורה, זה נשמע הגיוני.

תיכף אגיב על הכול.

באיזו מדינה יש "קאר פאקס"?

בארצות-הברית. באירופה יש משהו מקביל ל"קאר פאקס".

למיטב ידיעתי, ה"קאר פאקס" הוא משהו וולונטרי. זה לא כולל את המידע על כל סוגי הרכב. לכן זה לא דבר רשמי שניתן להתייחס אליו ולהכניס אותו לחקיקה. ממילא גם פה אנחנו מסדירים את נושא הייבוא האישי, אנחנו מתייחסים לנושא של מתווך. אי אפשר כל פעם להוסיף עוד ועוד דברים שיקשו מאוד על התהליך עצמו. כל המטרה שלנו היא להקל ולא להקשות.

זה מחזק אותנו. גם לא היתה התנגדות לדבר הזה. אומר היועץ המשפטי, זה משלים את הדרישה שלך מתחילת הדרך, שתהיה חובת נאמנות לבעל הרכב וכולי וכולי, בדיוק על הנקודות הללו. אם יש מידע לא רשמי אז איך נוכל לגשר על הדברים האלה? לכן זה מחזק את העניין, שאנחנו מעלים על ראש שמחתנו את חובת הנאמנות של המתווך ללקוח שלו.

עוד מישהו רוצה להגיב על העניין הזה? לא. אנחנו מאשרים את סעיף 60, עם כל השינויים. אתה רוצה בהזדמנות הזאת להכניס את הנוסח הזה? כדאי, כדי שלא נשכח אותו אחר-כך.

יש הוראה כללית – אני לא יודע איפה נמקם אותה, כנראה בסעיף נפרד – "מתווך בייבוא רכב יפעל בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת כלפי מייבא הרכב".

אנחנו מאשרים גם את התוספת הזאת, שתמוקם אחר-כך.

הוועדה אישרה הן את סעיף 60 והן את ההוראה שקראתי עכשיו, שתהיה בסעיף נפרד.

"הגבלות לעניין הסכם לרכישת רכב
61.
מתווך ביבוא רכב לא יהיה צד להסכם לרכישת רכב, במישרין או בעקיפין, בין המייבא למוכר הרכב במדינת החוץ."

אני מאמין שאין פה הערות לאף אחד.

אדוני, לפני כן, אני מבקש להעיר, מה הכוונה במילים "במישרין או בעקיפין"? כיצד אפשר לא להיות צד להסכם?

המילה "בעקיפין" נועדה למנוע אפשרויות של חברה בבעלות, חברה שהוא מועסק בה. למשל דיברנו על אדם שמועסק, אז זה שמועסק יפעל אבל החברה שמעסיקה אותו תחזיק בבעלותה את כל כלי הרכב. לא רצינו ליצור פה התחכמויות כאלה שיעקפו את האישור.

אתם מדברים על זיקה כלכלית.

אפשר להבהיר את זה בנוסח. אפשר להגיד "במישרין או בעקיפין, לרבות באמצעות תאגיד שבבעלותו או שהוא מועסק על-ידו". המילה "לרבות" עוזרת קצת להסביר מה זה ה"בעקיפין".

תאגיד שבבעלותו? כלומר מתווך שיש לו תאגיד?

כן הוא בעל שליטה בתאגיד. הוא עובד כעוסק מורשה, כמתווך, אבל הוא מקים חברה, והחברה הזאת רשומה על שמו.

אפשר להוסיף "בבעלותו או בשליטתו". אתם רוצים?

לא ייתכן שיבקשו ממני את כל הפרטים ולא יתנו לי אפילו אפשרות לבוא ולדבר בשם החברה או לטפל בעניין מול החברה.

לא, אדם יכול להיות מועסק על-ידי תאגיד.

תבהירו לו. אני חושב שהוא לא הבין את זה.

הדרך שבה הוא פועל היום, הוא בקשר עם חברה זרה בחוץ לארץ ויש לה מכוניות. הוא שלוח שלה. מה שאתם אומרים לו: ממחר דרך הפעולה הזאת לא חוקית.

אנחנו לא מסדירים את השלוחים בחוץ לארץ. אנחנו מסדירים רק את הסוחרים פה, את היבואנים.

זה כנראה אחת ממטרות החוק, כדי להסדיר גם את העניין הזה. יש עוד הערות?

רק הערה לגבי ה"קאר פאקס". אבנר פלור, אם אתם לא מקבלים את זה או חושבים שזה מסמך לא מחייב למה אתם דורשים אותו בייבוא אישי?

אם רוצים להכניס את זה לחקיקה בתור מסמך מהימן- - -

אז למה אתה דורש את זה? אתה הרשות, אתה דורש מסמך לא מהימן?

אתה צודק, אבל לא עכשיו, לא בסוף הדיון. תבוא לאחד הדיונים הבאים ותעלה את זה, אבל לא כרגע.

סעיף 61 מאושר עם התיקון כפי שהוקרא.

"הגבלות לעניין תשלום עבור הרכב
62.
מתווך ביבוא רכב לא ישלם עבור הרכב המיובא, לא יקבל מהמייבא את התמורה בעד הרכב או עבור תשלום המס בעדו, בכסף או בשווה כסף, ולא יעביר למוכר הרכב במדינת החוץ את התמורה כאמור."


מטרת הסעיף הזה לעשות אבחנה ברורה בין המתווך, שהוא מסייע ויועץ, לבין המייבא, שהוא מגיש בקשת הייבוא וגם משלם את הכסף לחברה בחוץ לארץ.

יש הערות?

אמנם זה לא מתווך, אבל אם המייבא האישי פונה לבנק ומוציא מכתב ערבות, האם הסעיף הזה מאפשר לו את זה?

אנחנו מדברים על המתווך. אני לא יודעת מה עושה הבנק. אני מדברת על המתווך. מתווך לא ישלם ולא יקבל.

הוא שואל שאלה אחרת. אקט התשלום עצמו בסופו של דבר לא נעשה על-ידי המתווך אבל את האמצעים להגיע לזה, אם צריך ללכת לבנק – כאילו המתווך הופך להיות מין מסייע, שלוח של המייבא.

המתווך יכול למשל ללכת למשרד התחבורה, יכול ללכת למשרד האוצר, יכול ללכת לבנק, לא הוא עצמו, לא מהחשבון שלו, ולפעול עבור היבואן כמיופה כוח שלו.

אני לא רואה איסור בסעיף.

חוק השליחות מתקיים. הוא חוק כללי.

בסדר. לא כתוב פה שאסור ללכת לבנק ולהוציא ערבות אז כנראה שמותר.

אני מאשר את סעיף 62.

"דמי תיווך
63.
מתווך ביבוא רכב יקבל מהמייבא דמי תיווך, בכסף או בשווה כסף, שאינם עולים על דמי התיווך שנקבעו בהסכם לפי סעיף 58."


זה סעיף משלים למעשה, להבטיח שהמתווך מקבל רק דמי תיווך.

יש הערות?

לפני שאני מציע אני רוצה לשאול את שרית זוכוביצקי-אור: מה הבעיה? למה לא טוב לומר את זה 'ברחל בתך הקטנה'?

אמרנו את זה. זה למעשה המשלים של סעיף 62. סעיף 62 אומר: אתה תקבל רק את זה.

הוא אומר: אתה לא משלם עבור הרכב אבל אתה מקבל דמי תיווך. יהיה ברור שמה שכתבתם בהסכם זה דמי תיווך, שלא תהיה תמורה אחרת.

זה מקל על האכיפה של הסעיף.

בעברית פשוטה, מה שכתוב כאן הוא שבתור דמי תיווך הוא לא ייקח יותר מאשר כתוב בחוזה, אבל דמי טיפול הוא יכול לקחת ככל שהוא רוצה, דמי סיוע הוא יכול לקחת ככל שהוא רוצה, לא דמי תיווך חלילה.

לדעתכם צריך להגדיר מה הם "דמי תיווך"?

אני חושב שהדבר הפשוט ביותר, לכתוב: "מתווך רכב לא יקבל עבור פעולת התיווך מעבר לאמור בסעיף 58".

יש לי הצעה לשנות מילה אחת: "מתווך ביבוא רכב יקבל מהמייבא" – לא צריך "דמי תיווך" – "תשלום בכסף או בשווה כסף שאינו עולה על דמי התיווך שנקבעו בהסכם לפי סעיף 58". אולי יש לך הערה נוספת, אבל את ההערה הקודמת אני חושבת שזה פותר. לא?

ניתן לומר "ולא יקבל עבור משהו אחר בנוגע לעסקה זו". השאלה על מה אנחנו "דורכים" פה.

יכול להיות שההצעה שהציעה עו"ד למברגר פותרת קצת את הקושי, כי מדברים על תשלום שיכול לכלול כל שם שנקרא לו.

ואז לא משנה איזה שם נותנים לו, דמי תיווך או דמי עזרה או דמי ייעוץ או דמי מתווך.

צריך להגיד "תשלום בעד"? בעד מה?

בעד השירות, בעד התיווך.

זאת אומרת, אם הוא מביא לו מחר את האוטו פיזית הביתה הוא צריך לקחת ממנו 10 שקלים עבור זה?

אם הוא מתדלק בדרך אז זה שירות נוסף.

"תשלום בעד התיווך".

אנחנו מאשרים את סעיף 63 עם התיקון כפי שהציעה עו"ד למברגר.

"איסור פרסום שיווק רכב
64.
מתווך ביבוא רכב לא ישווק רכב; לעניין זה שיווק – לרבות פרסום הרכב למעט פרסום רכב שבבעלותו."

"בבעלותו" או "הרשום על שמו"?

גם אנחנו אמרנו ש"בבעלות" הוא מונח פחות מובן. במקום "בבעלותו" יבוא "הרשום על שמו במרשם כלי הרכב".

איך יגיעו אליו? הוא רק יפרסם את עצמו ויגיד: אני מתווך בייבוא אישי?

אתה מפרסם שאתה מתווך. אתה לא מפרסם רכב.

אבל אם אני יודע מראש אילו מכוניות יש לי, למה לא אפרסם? אתם רוצים תחרות? אתם אומרים לי: אתה רוצה להיות ישר, אתה יודע כמה עולה לך אוטו, אתה יודע כמה עולה לך המכס. אני רוצה להציע.

מייבא רכב מפרסם את הרכבים שיש לו.

בדיון שהתקיים אצלי הבקשה היתה לבטל את הסעיף הזה, כלומר שהמתווך כן יוכל לפרסם את כלי הרכב. אני עונה כרגע, במידה והוא רוצה לפרסם את הרכב אז הוא כבר עובר מקטגוריה של מתווך ליבואן. אז הוא יכול להיות יבואן זעיר, שהוא יהיה כבר עם כל הדרישות וכל הנושאים שקשורים ליבואן זעיר. הכוונה כאן שהוא יהיה מתווך, כלומר לא משווק.

אני מבין את השאלות. בדיוק בשביל זה אנחנו יושבים פה לחוקק את החוק. כפי שמתווך מפרסם דירות שיש במלאי שלו- - -

אבל פה ראינו הבדל.

או שיש מתווך שרוצה להיות יועץ רק במדינות מסוימות והוא רוצה שאנשים יידעו.

הוא יכול לפרסם מודעה: אני עוזר בתיווך רכב במזרח אירופה. ראינו פה הבדל בין התיווך במקרקעין לבין תיווך ברכב, בין היתר על רקע המציאות שקיימת היום, ובין היתר עקב- - -

אתה רוצה להגיע למצב שאתה מפרסם 10 רכבים?

אנשים רוצים לקנות אוטו "תכלס". אתה צריך לפרסם מודעה מכירתית. שייתן לי לפרסם הודעה כמו עורך-דין: "אני מתמחה בגירושין, בפלילים וכולי, תפנה אליי".

עד עכשיו היתה תחרות בדבר הזה. ברגע שהחוק הזה ייכנס לתוקף הוא לא יקבל אצל מישהו אחר "תכלס" ואצלך לא.

לא, אצל היבואן הוא מקבל "תכלס". אומרים לו: תבוא אצלנו, תקבל את האוטו הזה במחיר כזה.

כי הוא יבואן ועומד ביותר דרישות. מוטלות עליו יותר חובות.

הוא עשה משהו כדי להגיע לזה. מתווך ומשווק – אלה דברים שונים.

עוד מישהו רוצה לומר משהו בעניין הזה? בבקשה.

אמנם התקבלה ההסתייגות ונרשם "רשום על שמו ברשות הרישוי", אבל אני חושב שכן צריך להשאיר את המילה "בבעלותו". גם "בעלותו" וגם "רשום על שמו ברשות הרישוי".

איך הוא יהיה רשום ברשות הרישוי?

למה אתה מפריע לי? אני שתקתי כאשר אתה דיברת קודם. "בבעלותו" משום שהרישום לא קובע את הבעלות. זה צריך להיות מקביל, גם "בעלות" וגם "רשום על שמו".

יש הבדל. מרשם כלי הרכב הוא לא מרשם קונסטיטוטיבי, הוא לא מרשם של בעלות. בעלות יכולה להיות לפעמים סיטואציה מורכבת ואני רואה קשיי אכיפה. מרשם כלי רכב זה דבר ברור – תרשום את הרכב על שמך.

נלך על הברור. עוד הערות? לא.

אנחנו מאשרים את סעיף 64 בלי שינויים.

למעט השינוי בסיפה: "הרשום על שמו".

יש לי הערה לגבי הסימן שעוסק במתווך בייבוא רכב. לפי סעיף 4 להצעת החוק, שנכלל בפרק הכללי, אסור בעצם לעסוק בעיסוק לפי הצעת החוק אלא אם כן יש בידי העוסק רישיון. כלומר בעצם אסור יהיה לעסוק בתיווך בייבוא רכב אלא לפי רישיון, שאדוני כרגע אישר את ההוראות לגביו. כפי שאנחנו יודעים, הפעלת ההסדר הזה תלויה בתקנות – תקנות לגבי בחינות, תקנות לגבי כל מיני נורמות מקצועיות. אני מציע שנציגי הממשלה ישקלו, אולי בהוראות המעבר, לקבוע איזו תחילה נדחית לסימן הזה עד להתקנת אותן תקנות, כך שבעצם לא ייאסר על האנשים שרוצים לעסוק בתיווך בייבוא רכב- - -

חשבתי שאפשר לעשות הוראת מעבר במקום תחילה נדחית. אולי נשאיר את זה לסוף. נזכור שזה דבר שצריך לקבוע בהוראות המעבר.

אני מציע שכבר עכשיו תשקלו, תבדקו את הנושא.

אני מציע שתכינו את זה לאחד הדיונים הבאים כאשר יגיעו לפרק של הוראות המעבר.

על סעיף 57 הוועדה הצביעה?

למען הסר ספק.

לא ידוע לי שלא, אבל למען הסר ספק, מניסיונה הכל-כך חשוב של המנהלת שלנו, נאשר אותו שוב. לא משום כבודה אלא משום חוכמתה.

ממש הערה קצרה. אני ממדור תביעות באגף התנועה של משטרת ישראל. למיטב הבנתנו, קראנו את הצעת החוק, אין להצעת החוק רלוונטיות למשטרת ישראל.

אתם מבקשים לא לבוא לדיונים הבאים?

מכאן והלאה? קראתם את כל הצעת החוק והיא איננה נוגעת למשטרה? אנחנו לא צופים שחברי הכנסת ישאלו שאלות שנוגעות למשטרה?

לרבות סמכויות מפקחים? לרבות אכיפה? לרבות כל הסוגיות? עוד לא הגענו לפרק האכיפה. בדרך כלל בפרקי אכיפה, לפי הידוע לי, נציגי המשטרה והמשרד לביטחון פנים מבקשים להגיע לדיונים.

בסדר.

וזה לא רק עניין של מה שהם מבקשים. אנחנו מזמינים נציגים של גורמים ומשרדים כדי לאפשר לחברי הכנסת לשאול את השאלות שלהם ולקבל את התשובות.

אמרנו שזה למיטב הבנתנו, אבל בסדר.

חשוב לנו שחברי הכנסת יוכלו לקבל תשובות לשאלות שלהם.

בסוף העניין זה חברי הכנסת. אם תהיה להם שאלה ולא יהיה מענה יגידו שנציגי המשטרה לא הגיעו, שלמשטרת ישראל אין זמן לשלוח נציגים.

אנחנו בכנסת וחשוב שחברי הכנסת יקבלו מענה.

קיבלתי. תודה.

תודה רבה.

<הישיבה ננעלה בשעה 15:15.>