PAGE
2
הוועדה לקידום מעמד האישה
19/03/2014

הכנסת התשע-עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שני
<פרוטוקול מס' 76 >
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום רביעי, י"ז באדר ב התשע"ד (19 במרץ 2014), שעה 9:30

<הצגת ההצעה לקוד האתי להתמודדות משותפת תקשורתית עם תכני אלימות מינית>

חברי הוועדה: >
עליזה לביא – היו"ר

תמר זנדברג – מ"מ היו"ר
יפעת קריב

פנינה תמנו-שטה

>
היבה ריזק - מ"מ עוזר ראשי, משרד התקשורת

דולי דדון אייזנברג - הממונה על מעמד האישה, משרד התקשורת

אליטל יוספי - מתמחה, משרד התקשורת

ד"ר תהילה אלטשולר - ראש פרויקט רפורמות במדיה, המכון הישראלי לדמוקרטיה

גנית לב-ארי - ממונה על מעמד האישה, רשות השידור

אילת מצגר - משנה למנכ"ל, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

אורית סוליציאנו - מנכ"לית, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

יפעת בלפר - עו"ד באיגוד, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

ליאת קליין - יועמ"ש, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית

עו"ד עירית בוטון אלוני - מרכז נגה לנפגעי עבירה

הדס שטייף - עיתונאית וכתבת פלילים, תא העיתונאיות

לינוי בר גפן - עיתונאית ומנחה, תקשורת

סיון כרמון - מנהלת רגולציה, שידורי קשת

רוני אלוני סדובניק - יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, ארגון לה"ב

עו"ד כרמית פולק כהן - סגנית ויועצת משפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד

רעות גיא - מנהלת תחום קצה ונערות, עמותת עלם

מאירה בסוק - יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת

שרון צ'רקסקי - מנהלת קשרי ממשל, ויצ"ו ישראל


ענת יערה פלדמוס - משקיפה, המשמר החברתי

ורד כהן ברזילי - מנהלת מרכז מדיה נשים

דלית אזולאי

סמדר לביא, חבר המתרגמים
<הצגת ההצעה לקוד האתי להתמודדות משותפת תקשורתית עם תכני אלימות מינית>

בוקר טוב. אנחנו ביום האחרון במושב הזה. זה ממש יום עמוס ביותר כאן בכנסת, חברי כנסת ייכנסו, ייצאו, אנחנו כולנו בין ועדות ויש כמה דברים פתוחים וחשובים. בוקר טוב לחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, תודה שהצטרפת שלנו. במקביל נעשים פה גם ועדת כספים, גם ועדת חוקה, סוגיות שאנחנו עמלנו עליהן במושב הזה ולא רצינו לדחות את הוועדה שלנו, את הוועדה החשובה הזאת, שהיא המשך לדיון שהיה בוועדה לקידום מעמד האישה ב-14 באוקטובר בנושא 'רייטינג זה לא הכול – בחינת השתתפות עבריינים בתכניות ריאליטי', ועדה שכינסנו בעקבות אירוע מצער שאירע בתקשורת ושאלנו את עצמנו מה אפשר לעשות, מה לא עשינו ובמציאות הקיימת איך עוד אפשר לבוא לנסות ולשנות.

התפתח דיאלוג מאוד מעניין בוועדה וביקשנו להמשיך אותו ולנסות יחד לקבוע קוד אתי שיחייב, קוד אתי שיבוא ממקום של שיתוף, ממקום של דיאלוג. אנחנו לא באנו ואמרנו שצריך להתחיל מחדש, אבל כן לבוא וללמוד מטעויות או מחולשות של לפחות לנסות לשים אותן על הבמה, על השולחן ולראות איך מתמודדים איתן, במין איזה סדר של גופי התקשורת עצמם, אולי לפי איזה שהוא תור. במקרה או שלא במקרה, בימים האחרונים אירע אירוע נוסף מצער בתקשורת, אירוע קשה, ריאיון ששודר עם ילדה בת 7 שנפגעה מינית על ידי קבוצת נערים, לאחר שהאם סירבה להתראיין. בעקבות זה היה האירוע הזה שרואיינה הילדה, אמנם בטשטוש קולה ושמה ופרטים מזהים, אבל זה לא בסדר וכך לא מתנהגים ונחצה קו אדום. בבדיקות שעשיתי, גם מזיכרוני וניסיוני כחברת מועצת הרשות השנייה לשעבר, ומיד הרמתי טלפון למנכ"לית לשעבר, אילת מצגר, שיושבת כאן, בוקר טוב, אילת, ודיברנו על הדברים ושאלנו מה כתוב ומה לא כתוב, אבל גם מה מוסכם ומה לא מוסכם, ואולי הגיע הזמן לכתוב מחדש, או אולי הגיע הזמן להחזיר את הכדור למחוקק, או מה קורה ברגולציה ועוד ועוד.

אז אני רוצה באמת לברך אתכם על המהירות בכתיבת המכתב והפנייה שלכם, של מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, על התלונה לנציב פניות הציבור ברשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, באמת חידדתם במדויק את הצורך בסוגיה הזאת של אתיקה בכל כלי התקשורת. גם תא העיתונאיות הוציא הודעה, בוקר טוב, הדס והחברות. באמת אני חושבת שהקולות הללו בכל מה שקשור לעיסוק בעברייני מין ואלימות קשה והעבודה המבורכת שלך, הדס, אנחנו אחרייך, את מפנה ואנחנו פה רואים איך עובדים, אבל באמת לבוא ולראות מה אפשר לעשות מתוך המקום שהחברה היא חברה של כולנו והילדים הם ילדים של כולנו והיום זו הילדה הזאת ומחר זה הילד שלך ואיך ממשיכים להגן מתוך מקום של הסכמה, מתוך מקום של דיאלוג ומההבנה שהמרחב הציבורי של כולנו צריך להיות יותר נקי, יותר ראוי ויותר מתוקן.
אנחנו מברכים על הקוד שהוגש אתמול. אני הספקתי לעבור עליו ממש ככה בקצרה, אני מאוד מאוד מחכה בסקרנות לשמוע את הדברים. מאחר שזמננו מוגבל, אנחנו חייבים לסיים את הישיבה, המליאה מתחילה ב-11:00, כמו שאתן יודעות זה היום האחרון במושב הזה, אני רוצה ממש להתחיל.
אנחנו נשמע כרגע את ההצעה לקוד אתי לגבי מופעים תקשורתיים של עבירות תקיפה מינית כפי שנכתב יחדיו על ידי שותפים ושותפות רבים, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, מרכזי הסיוע, תא העיתונאיות, הרשות השנייה, והייתי רוצה קודם כל לפתוח איתך, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע, עורכת הדין ליאת קליין. כמקובל בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, אנחנו פותחים עם דמות של אישה ואת תציגי לנו דמות של אישה. בבקשה, ליאת.

בוקר טוב, וכבר אני אומרת לך תודה גדולה על הדיון. אני אגיד עליו משהו בהמשך, אבל אני אתחיל מזה שנתקלתי לאחרונה במקרה בסרט דוקומנטרי על רות גרובר, עיתונאית אמריקאית יהודייה שהיא בהחלט פורצת דרך. היא נולדה ב-1911 והיא דמות מאוד מעניינת, גם בעשייה העיתונאית שלה ובכלל היא דמות מאוד צבעונית ומעניינת, גם חברה של וירג'יניה וולף, מחברת 'חדר משלך', והיא דמות שמבחינתי לפחות פתחה צוהר, גם לעולם של נשים בתוך העשייה התקשורתית וגם למקום המיוחד של איזה שהיא עין ומבט נשי בתוך העשייה הזאת.

חשבתי לדבר עליה, אבל לא יכולתי גם להתעלם מחג הפורים ומההקשר של השבוע האחרון ואם כבר מדברים על הצורך בנשים חלוצות והמקום המיוחד של נשים אז רציתי להגיד כמה משפטים על הדמות של אסתר, שהיא דמות שאני מחוברת אליה באופן אישי, אני ליאת אסתר, ואני אספר גם איזה שהיא אנקדוטה אישית על הסיפור הזה. אחד הקטעים האהובים עליי במגילת אסתר ואהובים עליי בתנ"ך זה אותו משפט מפורסם שאומר מרדכי לאסתר, אותה בחירה שלה לגשת למלך אחשוורוש ולנסות להציל את העם שלה, בשעה שהיא יודעת שמי שניגש למלך ולא נקרא אחת דינו להמית, והיא בוחרת והיא ניגשת אליו ואומר לה מרדכי את המשפט המפורסם, המשפט האלמותי של 'אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמדו ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו, ומי יודע אם לא לעת הזאת הגעת למלכות'.

הסיבה שאני מספרת את זה כי זה קצת קשור לאנקדוטה אישית שלי. לפני שלוש שנים וקצת התחלתי את דרכי באיגוד וזה היה קצת לפני פורים, כשהיה לי משהו כמו 24 שעות להודיע אם אני לוקחת או לא את התפקיד הזה והתלבטתי אם זה לא גדול עליי ומה אני עושה. היו לי כמה רגעים של החלטה והתקשרתי למי שהיה בן זוג שלי באותה תקופה והוא אמר לי ככה, בפרפראזה על המשפט הזה, הוא אמר לי 'ליאת אסתר, אם החרש תחרישי בעת הזאת, קרוב לוודאי שהאיגוד ימצא יועצת משפטית טובה לא פחות, ומה זה אומר עלייך שאת בורחת מהנושא הזה, ומי יודע אם לא זאת התשובה שלך ללמה למדת משפטים'. אז אני מספרת את זה כי גם בעיסוק בפגיעה מינית, וחשוב להגיד את זה כאן, יש מחירים. זו בחירה להתעסק עם טראומה ולפגוש אותה כל הזמן ולראות אותה ואני חושבת שכשאנחנו יושבים פה ומדברים על העיסוק בפגיעה מינית אז יש לו מחיר, אבל לפעמים כנשים אין לנו באמת בררה ויש צורך בזה. זה אולי משהו שלמדתי מאסתר וגם אולי מהדמות של רות גרובר העיתונאית, שיש משהו שמחייב אותנו בעמדה שלנו להשמיע את זה.

אני אגיד במשפט לפני שממש נתחיל, שאני כן רואה בדיון הזה עכשיו ובעשייה פה עכשיו עת רצון מאוד מאוד חשובה, שאנחנו יושבים פה ומתכנסים עכשיו על עקרונות לסיקור אחר, לא רק לסיקור תקשורתי אחר, אלא גם אולי לאווירה טלוויזיונית חינוכית, שוויונית יותר ונקייה מאלימות, ובמובן הזה אני חושבת שיש כאן קריאת כיוון של כל השותפות ושל כל השותפים למשהו מכונן. ונכון שאולי עוד הדרך ארוכה עד שזה ייטמע, אבל כבר באמירה הזאת יש משהו שהוא מאוד מאוד גדול. אז אני מברכת על הדיון ועם זה נצא לדרך.

תודה ותודה על השיתוף והכנות. הרגע שהשתמשת בפסוק זה אותו רגע שאסתר הופכת להיות ממלכת יופי למנהיגה, והמפרשים מרחיבים שם. זה באמת רגע מכונן, גם השם שלה משתנה במגילה מרגע זה והמעבר שלה, היא לא סתם מלכת יופי, אלא באמת מי שלוקחת אחריות ויש לה ויכוח הלכתי עם מרדכי, היא קוראת לצום שלושה ימים, הצום למעשה מבטל את ליל הסדר, יש שם ויכוח הלכתי מרתק שגם אנחנו למדים על ידע עצום שיש לאסתר, שמוצגת לנו רק כמלכת יופי כל החלק הראשון של המגילה. באמת דמות ראויה ומודל לחיקוי.

אגב, היא מתווכחת עם המפרשים שיכתבו אותה לדורות, הם מסרבים, אנחנו מדברים על 500 שנים לפני הספירה, זאת התקופה, אנחנו לא מדברים על 2014, המגילה נכתבת 500 שנים לפני הספירה. אסתר דורשת 'כתבוני לדורות', והם לא מוכנים, הם לא מוכנים שיהיה שם של אישה על מגילה ויש ויכוח מרתק והיא דורשת, ואני לא אמשיך כי אני יכולה לדבר על זה שעות, אבל איפה היא הופכת להיות מודל לחיקוי? לפני 500 שנים, בגירוש ספרד. תפתחו את העדויות באינקוויזיציה, דמות המודל לחיקוי לאנוסות בעיקר שמשמרות את היהדות שלהן, מה שואלים אותן? לא 'האם אתן שומרות את יום כיפור?' או 'האם אתם שומרות שבת?' אלא 'האם אתן שומרות את צום אסתר המלכה?', כלומר המודל לחיקוי של האנוסות זה אסתר המלכה. אז – אסתר המלכה.

ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, ראש פרויקט רפורמות במדיה, המכון הישראלי לדמוקרטיה. אני יכולה להמשיך לדבר הרבה על אסתר המלכה, אבל אנחנו נעבור אלייך.

אפשר לקרוא לה א' ממשרד ראש הממשלה. אם לא היו מחליטים לכתוב ספר, זה מה שהיה נשאר.

קודם כל תודה רבה, על הכדור שעבר אלייך בוועדה הקודמת ובאמת על העבודה שהרבה נשים היו שותפות ואנחנו לא נזכיר בוועדה עכשיו את כולן, אבל את לקחת את המושכות ואת ההובלה וקודם כל תודה על העבודה ועל האירוח של כל השותפים והשותפות. אז אני מבקשת להעביר אלייך להציג בפנינו את הדברים, אבל גם אשמח מאוד אם תוכלי להרחיב על התהליך.

אני אפתח במה שהסתיים הדיון הקודם. בדיון הקודם ישבתי פה ואמרתי 'חברים יקרים, אי אפשר לשחק עוד פעם את משחקי הרגולציה', מה שלא יופיע בערוץ 10 יופיע מחר בוואלה ומגרש המשחקים הזה הוא מגרש משחקים מאוד מאוד בעייתי, מאוד עקום, כפי שכולנו יודעים. בהיותי חברה עכשיו בוועדת שכטר לבדיקת עתיד השידור המסחרי, אני לא רוצה להיכנס יותר לסיפור הזה, אבל מה שברור הוא שהתחושה כמעט הרומנטית שלפיה שינוי בכללים של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו יביא מזור לכל המחלות של שוק התקשורת, התחושה הזו, כמו שאמרתי, היא בעיקרה רומנטית. השאלה הגדולה היא באמת מה צריך לעשות, מה בדנ"א של התקשורת שמשתנה מול העיניים שלנו צריך להשפיע ואולי מה לחיוב או מה לשלילה.

אז באופן מאוד מאוד כללי אני חושבת שצריך לשים לב שהיכולת היום לעשות public shaming, כלומר להתחיל להפיץ ברשתות ובכל אמצעי התקשורת האחרים כעס ובושה וזעם על מופעים ביזיוניים כמו זה שחווינו למשל לפני 24 שעות או קצת יותר, הדבר הזה לא היה קיים פעם. אפשר היה לשבת ולצעוק מול הטלוויזיה עד שנגמרו לנו הריאות, אבל יש פה יכולת חדשה, לקבץ את ציבור היחידים ולהפוך אותו לציבור יותר מאוגד. אני חושבת שמי שעושות את זה יפה מאוד היום אלה תא העיתונאיות ואני חושבת שבאמת צריך לתת את הבמה להן בהקשר הזה. אנחנו ראינו את עצמנו כמקדמים, כפסיליטייטורים, שיכולים לשאול את השאלה הזאת אולי בצורה יותר רחבה, אבל בוודאי שעיקר העבודה צריך לבוא משם, צריך לבוא מבפנים, צריך לבוא ממי שחיות את עולם התקשורת, מבינות את הכשלים שלו בצורה יפה מבפנים ומסוגלות גם לעמוד מול הקולגות שלהן ולייצר אמירה ערכית.

עוד דבר אחרון לפני שאני נכנסת לתוך הקוד. יש עכשיו מחוץ לכנסת, כל מי שבא ראה, צופרים ורעשנים והפגנה של אנשי רשות השידור. אני חושבת שגם צריך לשים את הדבר הזה על השולחן. ובאמת בלי להיכנס לשאלת ועדת לנדס או לא ועדת לנדס, שידור ציבורי מתפקד, שיש לו אתיקה עיתונאית יפה וראויה, יכול לסחוב אחריו את השוק. מה שקורה היום הוא למעשה ספירלה שאנחנו יורדים איתה למטה ולמטה כשמה שמוביל את השוק הזה אלה אינטרסים מסחריים, אני אפילו יכולה לומר אינטרסים מסחריים בזויים, אלה כבר לא אינטרסים מסחריים לגיטימיים.

לגבי הקוד הזה. מה שיש פה לפניכם זה שלושה קודים אבל בעצם שני קודים, או יותר נכון שתי ואריאציות על אותו נושא. השאלות שעמדו לפנינו כשניסינו לשאול את השאלה בשולחן העבודה שקיימנו במכון לדמוקרטיה היו כמה שאלות. השאלה הראשונה היא למשל האם יש טעם להבחין בין סיקור חדשותי לבין מופעים תקשורתיים אחרים כמו דרמה, ריאליטי וכו', וזאת להזכירכם, כל הדיון הזה התעורר דווקא בגלל תכנית ריאליטי, לא בגלל סיקור חדשותי. זאת הייתה השאלה הראשונה. השאלה השנייה שעמדה לפתחנו הייתה האם מוצדק להבחין בין סיקור חדשותי אולי באתרי אינטרנט ובעיתונות כתובה מול סיקור חדשותי טלוויזיוני. יש להם אולי מאפיינים אחרים, לטלוויזיה ולמדיה אחרת, מצד אחר מי מבדיל עוד, הלוא באתרי האינטרנט אפשר לקרוא גם טקסט מילולי וגם טקסט טלוויזיוני. זאת הייתה השאלה השנייה ובאמת השאלה השלישית הייתה שאלת המקל. מאוד נחמד לכתוב קודים, זה אפילו נותן הרגשה טובה ומשחררת, השאלה היא מי לידינו יתקע שהדבר הזה אכן הולך להיות מיושם. פה אני חושבת שצריך לשלב כוחות, גם ברמה של ארגוני חברה אזרחית, שלכל אחד מהם יש משהו להוסיף מהמקום הייחודי שלו, גם בהיבט של הכנסת, כי לפחות מהמחקר, הייתי אומרת כבר היום בלי להסגיר את גילי, ארוך השנים שלי בנושא מועצות עיתונות בארץ ובעולם, רק איום בחקיקה זה הדבר שבעצם מחזיק. אני לא מדברת על חקיקה ממש, אני נגד חקיקה, אבל האיום בחקיקה הוא שוט מצוין לנפח את אותה חגורת הצלה שקוראים לה מועצות עיתונות או כללי אתיקה עיתונאית. הדבר השלישי הוא רגולציית הטלוויזיה. ושוב, אני אומרת, רגולציית הטלוויזיה מדברת על סגמנט מאוד מאוד מוגבל, שקרוב היום שהוא כבר יהיה חסר תוחלת. תחשבו שנניח היו אוסרים לפרסם את הריאיון הזה בערוץ 10, אז היו מעלים אותו לאתר ועל האתר, כפי שידוע לכם, אין תחולה כרגע לכללי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו.

אז יש לנו בעצם כאן שני מסמכים. המסמך האחד דומה יותר בקונספט שלו לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות או לכל תקנון אחר. הוא כתוב בצורה הרבה יותר רחבה, הרבה יותר עקרונית, הרבה יותר משפטית אפילו, הרבה יותר כללית, לעומת שני הקודים האחרים, אבל בעיקר הקוד השני שבו משתמשות תא העיתונאיות. צריך לשים פה את הדבר על השולחן, הגרעין של הקודים האלה הוא גרעין זהה, הוא נוצר באיגוד ארגוני הסיוע ואנחנו עשינו שתי ואריאציות עליו. התחושה שלי היא ששני המסמכים נדרשים בעת הזאת. יש צורך להוסיף סעיפים מתוך הקוד הזה לתוך תקנון האתיקה של מועצת העיתונות. השופטת בדימוס דורנר הביעה נכונות לעשות את זה בדיון שקבענו. זה היבט אחד, היבט אחר זה להשאיר את הקוד כפי שהוא, כאיזה שהוא דבר שבאמת רוצים לשאוף אליו, הוא צריך להיות תלוי על הקיר בכל ארגון תקשורת בארץ. איך הוא יהיה תלוי על הקיר? אם באמת יהיה מספיק public shaming ולחץ ציבורי לעשות את זה. לעומת זאת הקוד של תא העיתונאיות, מסמך העקרונות, תא העיתונאיות בוודאי ירחיבו בזה, התחילו פשוט ללכת מארגון תקשורת לארגון תקשורת ולנסות לשכנע כל אחד מארגוני התקשורת לאמץ את הוורסיה שמתאימה לו לקוד הזה. זה גם דבר חשוב מאוד והם בטח ירחיבו בו עוד מעט.

לגופו של עניין, אני חושבת שיש כאן כמה דברים שהם משמעותיים, בעיקר בתפיסה העקרונית של הקוד, שאומרת את הדבר הבא, מה שאנחנו מבקשים להגן עליו הוא לא בהכרח הפרטיות של הנפגעים והנפגעות כלפי הציבור, אלא ההבנה שיש כאן פגיעות חוזרות ונשנות באנשים שכבר נפגעו והדבר הזה, שום צליל של קול ושום פיקסלים לא יעזרו כשמתקשרים לילדה בת 7 ו - - -

איך מונעים את הטלפון הבא לילדה בת 7?

Public shaming, אין פה שום דרך אחרת. את יכולה לחוקק מחר חוק או לשנות את הרגולציה של הרשות השנייה וכמו שאנחנו רואים עכשיו, כל פעם נקבל את זה ממקום אחר, כי גם כשתחוקקי חוק ותקבעי 'ילדה בת 10', אז תקבלי את הילדה בת 10.5. אבל אם הרשתות החברתיות והתקשורת בעצמה יהיו מלאים עכשיו בביזוי, וזאת המילה, זה מה שצריך לעשות במקרה הזה, בביזוי של אותו אדם שבלי להתבייש עמד מול מצלמה של טלוויזיה ונתן לדבר הזה לקרות, אני חושבת שנעצור את זה.

גם כאן בשיתוף את מתלבטת. גם אני כשכתבתי את הפוסט התלבטתי, האם אני בעצם פוגעת פעם נוספת בילדה, האם זה שמישהו מעלה את הסרטון כדי אולי להראות את הזוועה משתף פעולה ומרחיב את היריעה, אז זה לא כזה פשוט.

נכון ולא נכון.

לא רק לא פשוט, כשאת אומרת 'בואו נבזה אותם, זה יהיה המאבק שלנו', אני מתנצלת, אבל אני חייבת לחלוק עלייך, גם כמישהי שבאה מהעיתונות. אני חושבת שלא באלימות אנחנו מנצחים, אלא ב - - -

לא, public shaming זה לא אלימות.

לא, הטרמינולוגיה. רק חשוב לי לומר לך, אני הקשבתי בקשב רב לקוד שאתם מאמצים ואת אומרת שאחת ההמלצות זה להכניס את זה למועצת העיתונות, כמי שיכניס את זה לכללי האתיקה. קודם כל מועצת העיתונות, כמי שהייתה נציגת ציבור, לא מספיק חזקה, אז להכניס את זה למקום שהכתבים והעיתונאים הצעירים, שלרוב מביאים את הראיונות האלה - - -

התקדמנו מעבר לזה.

אני אשמח מאוד לשמוע, אבל אני יכולה להגיד ממה שאני כרגע בחלק מהדיון ואני מברכת אתכם, תא העיתונאיות, אמנם הייתי בהריון מתקדם והייתי פעם אחת בתא, אבל אני שמחה שאתן כאן וכל מי שנמצא, ואני חושבת שגם ההנחה הזו שמועצת העיתונות היא זאת שתעגן את הכללים האלה בתוך כללי האתיקה זה דווקא רעיון רומנטי. הוא לא הרעיון הרומנטי שאמרת. לגבי זה שאת אומרת שזה רעיון רומנטי של רגולציה וחקיקה יכולה לפתור, אני לא מסכימה, אני כן מסכימה עם זה שזה צריך להיעשות בדיאלוג, בכמה חזיתות, זה כולל את ההתגייסות של התקשורת, את האנשים המוסריים בתקשורת והנשים שמובילות את המאבק הזה, זה צריך להיות בזירה לא הרגולטיבית אלא יותר החקיקתית, כי אין אף אחד שהוא מעל החוק, או שהוא לא נתון לביקורת, וביקורת הרבה פעמים צומחת מעצם העובדה שמישהו עובר על החוק, ואני רוצה לראות עורך שיהיה מוכן לאשר חומרים כאשר הם בניגוד לחוק.

זה כבר קורה היום.

אז את יודעת מה? אולי אף אחד לא מתלונן.

זה לא נאכף.

בדיוק ויש כאלה שלא מתלוננים, אנשים חוששים לגשת למשטרה, ואני גם יודעת שרשויות המדינה, שצריך לתת להן גם גיבוי, לא עושות מספיק את עבודתן, דוברויות של משרדי ממשלה, מקבלים תלונות מכתבים אחרים, של אותם ערוצים שלא פרסמו, ולא עושים עם זה דבר. אלה דברים שצריך לעבוד עליהם. לעניין הכללים של הרשות השנייה, בוודאי ובוודאי שצריך לחשוב איך מחילים את זה, צריך לקחת את זה להחלה על האינטרנט.

אבל יותר מהכול, אני חייבת לומר, אתמול יצאנו מהכנסת בסביבות 12 בלילה, הגעתי למלון, ראיתי את השידור של התאונה של משפחת אטיאס ואני אומרת לכם, הצטמררתי. זה היה לי קשה לראות איך משדרים חומרים שמביאים לביזוי המת. אף אחד לא שואל אותם, לא בטוח ששאלו את המשפחה, הטראומה - - -

שאלו.

לא בטוח, אמרתי, יש מקרים שגם לא שואלים. אני אומרת לך, הדלפות מגיעות הרבה פעמים מהמשטרה, או מעורכי הדין. אני לא מאשימה גורם אחד, זה יכול לבוא מכל כיוון וצריך לחשוב על הדברים האלה גם במסגרת החקיקתית. זה צריך להיות בכמה וכמה כיוונים.

תודה, חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה. את רוצה להוסיף?

ממש בקצרה. אני לא חושבת שהמחלוקת בינינו היא גדולה כמו שאת מציגה אותה, גם אני חושבת שיש צורך בפעולה מכל מיני כיוונים. אמרתי קודם, אני לא חושבת שמועצת העיתונות היום ממלאת את תפקידה כפי שהיינו רוצים שהיא תמלא את תפקידה, אבל ללא ספק צריך לרתום פה כל מי שאפשר. הסיפור של הביזוי, מה שאני מתכוונת לומר ושזה יישמע בצורה הזאת, זה כוחה של המדיה החדשה, היא משנה מאוד את הדנ"א של התקשורת, התקשורת המסורתית בישראל עומדת על נפשה כדי לשרוד כלכלית וחלק מהתוצרים של זה הוא מה שאנחנו רואים כאן, זה ניסיון מאוד מאוד מכוער להתמסחר בכל מחיר. אבל היכולת להשתמש במדיה החדשה כדי להפעיל מנוף נוסף שלא היה קיים לפני עשור על התנהלותה של המדיה, אני תולה במנוף הזה תקוות. אני חושבת שהדבר הזה הוא חשוב.

שוב, מה שאמרת, החלת כללי הרשות השנייה והכול, אני נמנעת מלדבר על זה. יושבת עכשיו על המדוכה ועדת שכטר.

מה שניסינו לעשות כאן זה למעשה להתייחס באופן כללי גם לסיקור חדשותי עיתונאי, איך מסקרים, איך מתארים אלימות מינית, למשל בסוגיות של כניסה לפרטים, זאת השאלה שאת העלית קודם, האם אפשר להשתמש בתיאורים פורנוגראפיים של הפגיעה, כאילו במסווה של סיקור עיתונאי. דיברנו על הנושא של צילומים וצילומי אילוסטרציה שמקבעים תודעה יותר מהכול ועל תכניות תחקירים. אחר כך עסקנו קצת גם בסוגיות של דרמה ותוכן עלילתי אחר. אני חייבת לומר ששם המצב הוא יותר רגיש, מפני שכאן יש איזה שהיא תביעה כלפי אמצעי התקשורת, 'בואו ובכוח תכניסו לתוך השוק תכני אנטי אלימות מינית', שזה, שוב, אני אומרת, מנקודת ראות של מחוקק זאת התערבות הרבה יותר גדולה. אבל זה כוחו של קוד אתי, להבדיל למשל מחקיקה בכנסת.
התעסקנו באופן די רחב בזכויות של משתתפי תכניות מציאות, כי זה בעצם היה הטריגר לכתיבת כל הקוד הזה ודיברנו על שני היבטים, הן על ההיבט של לחץ על המשתתפים לעשות דברים שיכולים להיחשב אלימות מינית, כמו לפסל על שדיים של משתתפת, וגם בהקשר של ללחוץ על אנשים להתוודות על דברים שהם עברו, תוך כדי התכנית. ההיבט השלישי הוא ההיבט של היחסים בין אנשי הפקה למשתתפים, ששוב, הופכים להיות יחסים לא בין עובד ומעביד, אבל ללא ספק אלה יחסי מרות, כמו שהיינו רוצים לראות אותם ברוח החוק. התייחסנו גם בסעיף אחד לסיפור של פרסומות, שגם עלה בחורף האחרון כדבר שאפשר לדבר עליו.

אני חושבת שהנציגות של תא העיתונאיות יציגו קצת יותר לעומק את הקוד שלהן. ושוב, האמירה צריכה להיות כזאת, צריך להיות קוד רחב, שנוכל לשאת אליו עיניים, צריכים גם להיות קודים יותר ברורים, עם דוגמאות שיוחלו בתהליך הסברתי בתוך כל אחד מאמצעי התקשורת, והפעילות, עוד פעם, חייבת להיות רב מערכתית.

תודה.

אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.

אני מאוד מברכת על הדיון הזה ובעצם על מה שאת עשית, כי אנחנו לפני שלוש שנים, באיגוד מרכזי הסיוע, החלנו תהליך של ליזום קוד אתי בתכניות ריאליטי והתהליך התמסמס ובעצם בזכות הדיון שאת כינסת לפני כמה חודשים הצלחת לכנס את כולנו ואני חושבת שזה הישג בלתי רגיל. כארגון וולונטרי או כארגון לשינוי חברתי, אני חושבת שלא היינו מצליחים לעשות את מה שאת עזרת לנו לעשות.

דלית, מנהלת הוועדה, מזכירה לי שזה היה בדיון הפותח ועכשיו הדיון הסוגר.

אז באמת אני מאוד מברכת אותך, גם מתוך ההבנה שלך את הנושא התקשורתי ואת ההבנה של המשמעות של זה ואני גם רוצה להגיד תודה לשותפותינו בתא העיתונאיות, כי בעצם אין משמעות לתהליכים האלה בלי העבודה של כל הגופים האלה יחד, כל אחד בספרה שלו. אנחנו, כמייצגים את הקול של הנפגעות, ואני מאוד מחזקת את מה שתהילה אמרה, מקבלות כל הזמן שיחות ותלונות מנפגעות שממש נמצאות, אני לא יודעת איך להגיד את זה, בחרדה קיומית על סף תהום כשהתקשורת רודפת אחריהן.

גם החקיקה. הייתה לי באמת התלבטות, לפני שבועיים הגשתי תלונה במשטרה נגד אתר שפרסם את התמונה של המתלוננת בפרשת ברלד, שהייתה מפוקסלת בשאר העיתונים. אנחנו לא הגשנו תלונה, אבל אנחנו נעשה את זה בפעם הבאה, נגד כל כלי התקשורת שלא מודעים לסעיף 352ג בחוק העונשין שאומר שם שאסור לכלי תקשורת לרדוף בצילומים, גם צילומים מפוקסלים, אסור לעשות את זה וכל כלי התקשורת עושים את זה. אני דיברתי עם כמה כתבים, הם לא יודעים, אז אנחנו ביקשנו ממנכ"ל מועצת העיתונות שיוציא מכתב אזהרה, יותר נכון הודעה, אבל אם לא, בפעם הבאה אנחנו נצטרך להתחיל להגיש תלונות.
אני לא ארד לכל הפרטים, אני בעיקר חושבת שנעשה כאן מעשה ועכשיו צריך להגיע לשלב הבא, איך מטמיעים את הקוד הזה. אנחנו עשינו בשנה שעברה כמה סדנאות ב'ידיעות', ברשות השידור, בוואלה, כשהמטרה להציג את הנושא של פגיעה מינית ואת הטראומה שנגרמת עקב ה - - -

הסדנאות האלה התחילו אחרי 'האח הגדול', נכון?

הם התחילו בשנה שעברה, אני אגיד לך בעקבות מה בדיוק היא התחילה.

דנה רון ו'האח הגדול', נכון, אילת?

אז התחילה ההידברות על הקוד הזה.

אני זוכרת את הדיון שהיה אז במועצת הרשות השנייה ואז בעצם - - -

אני חושבת שהרבה פעמים העיתונאים לא מודעים למה זה פגיעה מינית ולמה הסיקור התקשורתי גורם לפגיעה מינית. הסדנה הספציפית ב'ידיעות' התחילה כי היה סיפור של נערה שעברה אונס קבוצתי, נערה בת 12 ומה עשו, לדעתי, כנראה עורכי הדין או מי שהיה בצד כנגד, הם פרסמו בפייסבוק את כל התכתובות עם הנערה הזאת. כשקראתי את זה התחלחלתי, כי מי שקורא את זה, האזרח הרגיל, חושב 'אוי איזה נערה מופקרת'. ילדה בת 12, שכנראה עברה חוויות מאוד קשות שגרמו לה להגיע למצב הזה, ומה פתאום הם מפרסמים את ההתכתבויות שלה בפייסבוק? זה פשוט צרם ואני חייבת לציין שרון ירון, העורך הראשי של 'ידיעות אחרונות' קיבל אותנו בזרועות פתוחות.

אנחנו לא הצלחנו עדיין עם כל כלי התקשורת לעשות את זה, אני מקווה שגם בעזרת תא העיתונאיות ייפתחו לנו דלתות, גם אפרופו מה שהיה אתמול בערוץ 10, בצינור לילה. אנחנו רוצים מאוד להיכנס לשם. ממה שראינו בסדנאות, העיתונאים לא היו מודעים לעובדה שהסיקור התקשורתי יכול להוות טראומה.

אבל אני רוצה רגע לשאול ולחבר את הדברים שאמרה חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, במקום הזה שאת באה ומנסה להסביר או לספר את הסיפור לאותם עיתונאים, אבל יש פה תחרות, בעיקר בקרב העיתונאים הצעירים של לרוץ, של להביא כותרת, של לספק, של למכור את העיתון, הרי בסופו של דבר אמצעי התקשורת בשורה התחתונה זה מאזנים, איך אני מוכר יותר, וסיפורים כאלה מוכרים. מה התשובה שלך לזה?

אני דווקא מביאה תשובה ששמעתי מהעיתונאים. העיתונאים אמרו לנו, למשל במקרה של סיקור אבל, אחרי פיגועים, אחרי הרבה שנים שהייתה תחרות ביניהם הם הגיעו להסכמה לא כתובה שהדבר הזה צריך להיפסק וכיום הוא לא מתקיים.

זה הגיע מתוכם.

מתוך העיתונאים.

אני חייבת, סליחה רגע, כי זה ממש חשוב. בסך הכול אנחנו התחלנו בתהליך שהוא עבודה אמיתית, בגלל כל הסיבות האלה, מועצת העיתונות שהיא די חלשה ועוד כהנה וכהנה ואנחנו התחלנו בסדרת פגישות עם ראשי המערכות כדי להגיע איתם להבנה סביב עניין הקוד האתי. היינו כבר בערוץ 10, היינו בערוץ 2, והם מאוד פתוחים - - -

את היית בערוץ 10 וקורה מה שקורה בתכנית צינור לילה, איך זה מתכתב אחד עם השני?

לוקח זמן עד שרמת המדיניות גם יורדת.

כן, אבל מצד שני הטלטלה הזו דווקא מחזקת אותנו עם ההגעה שלנו לאמצעי התקשורת כדי לבקש את השוויוניות בשידור ואת הקווים האדומים, כי זה גם עוזר לאמצעי התקשורת. גם להם יש אינטרס, ואיפה האינטרס שלהם? זה מעקר את התחרות, זה גורם להם להיות קצת יותר רגועים ויותר שפויים כשהם לא חוששים שאם הם לא יראיינו את הילדה בת ה-7 אז הערוץ האחר יעשה את זה. זה מאוד מאוד חשוב - - -

ברשותך, זה תא העיתונאיות בשיח עם ראשי המערכות?

בדיוק, כשזה כמובן סביב הקוד האתי. זאת אומרת הוא על השולחן.

שאלה, מדוע למשל בפגישה כזאת, לא שאני רוצה לנהל את עבודתכן, אני בטוחה שאתן יודעות איך לעשות את זה, אבל למה לא להגיע עם כוח נגיד שהוא מגובה- - - ?

אנחנו כרגע בשורה של פגישות מקדימות, קודם כל להציג את העבודה ואת הרעיון, לקבל באופן עקרוני את ההסכמה, כשהרעיון הכללי הוא אחר כך, וגם דיברנו עליו יחד עם ארגון נפגעות תקיפה מינית, לעשות איזה סוג של חתימה פומבית מחייבת ואז זה כמובן גם סביב פרסום המחויבות. אבל כדי שהם יבואו ויחתמו אנחנו חייבים לעשות את העבודה המוקדמת והיא עבודה לא קלה. הכול הוא תהליך, כמו כל דבר, אנחנו מטמיעים, זה איזה שהוא תהליך. לכן אני חושבת שכדאי לדלג על השלב של ה - - - כי אנחנו כבר באמצע העבודה, ובאמת לעבור לעניין ה - - -

אני חושבת שהדברים מתרחשים במקביל ואני חושבת שטוב שיש הרבה כוחות. יש תהליכי ההסברה והשכנוע, לצערי הרב אנחנו ניאלץ להשתמש גם בתהליכים של הגשת תלונות במשטרה, כשהחוקים לא ייאכפו, גם מה שקורה כאן בכנסת, גם לעשות אירועים ציבוריים. המאבק הוא רב ממדי. אני אולי אציין שבסדנה שעשינו בוואלה, יחד עם עורך וואלה ינון מגל, אז הוא באמת אמר את מה שאת אמרת, 'אם אין חוק, אז אין'. אחר כך יצאנו החוצה - - -

אבל יש חוק.

לא, אני מדברת על דברים שאינם בחוק.

לא, אין חוק שלא לראיין ילדה בת 7.

יש, בוודאי שיש. אתה לא יכול לראיין את הילדה בת ה-14, באישור ההורים - - -

אבל, לינוי, אם ההורים מסכימים להכניס את ה - - -?

מתחת לגיל 14 אין משמעות להסכמה של - - -

חברות, אני לא שומעת כלום.

לינוי, אני יודעת שהוגשה עכשיו הצעת חוק, אני יודעת שאין חוק.

יש חוק.

חברות, לינוי בר גפן, בבקשה.

יש חוק. אני מזכירה לכם, לא מזמן התראיינה, נדמה לי שזו הייתה השופטת בדימוס סביונה רוטלוי, היא התראיינה אצל קרן נויבך וגם הסבירה שכשאתה מראיין את הילדה בת ה-14 אחרי זה אתה מייצר מצב של עדות שהיא - - -

אבל השופטת סביונה רוטלוי הגישה הצעת חוק יחד עם חברתי יפעת קריב לעניין ראיונות שעושים לקטינים.

חבר'ה, אני יכולה להראות לכם, יש כל כך הרבה חוקים שכבר נחקקו ועדיין אתם מגישים הצעות חוק כאלה, אבל החוק כבר קיים. אכיפת החוק לא קיימת וידיעת החוק לא קיימת.

רגע, לפני זה, אתמול, כשהתקשרתי אלייך, אילת, וביקשתי שתעשי לי סדר מה קיים ומה לא קיים, מה כתוב ומה לא כתוב, ומה בעצם ההסכמה הרווחת שאת אמרת לי 'עליזה, נחצה קו אדום'. אז בואי תעשי לנו רגע סדר מבחינתך כמועצת הרשות השנייה - - -

לפני זה אני חייבת להגיד משהו. בבית משפט כמו גם במשטרה הם לא יכולים לחקור ילד עד גיל 14, לדעתי, או משהו כזה, אלא באמצעות חוקר ילדים וזה מעוגן בחוק. גם אם ההורים מסכימים, וזה בדיוק היה - - -

אבל ברוך ה', כי ראינו שגם בין כותלי בית המשפט יש דברים שקורים ולצערנו - - -

אז בואו נבין מבחינה משפטית איפה אנחנו עומדים.

אני חושבת שעצם העובדה שאנחנו מנהלות על זה ויכוח זה אומר שיש אי בהירות בסוגיה הזו וזה אור אדום לכולנו, זה רמזור שאנחנו צריכים להבין שיש פה בעיה וצריך לפתור אותה. ברמה הפורמלית ביותר, ככל שידוע לי, חברותיי אולי לא מסכימות איתי, אבל אני לא חושבת שכדאי שנתווכח על זה, אבל ככל שידוע לי אם יש הסכמה של ההורים, כן אפשר לראיין את הילדה הזו, השאלה אם אנחנו רוצים שההסכמה הזו זה יהיה מה שיאפשר לראיין את הילדה הזו, כי בעצם אנחנו נמצאים כאן מתוך תחושה של תסכול שאנשים שעושים במלאכה, אין להם את המצפן הפנימי למנוע מאיתנו ומהנפגעים האלה את הדברים שבעצם לא צריך לעשות.

אז מה קיים בעצם?

מה שקיים זה כללים שמדברים על חשיפת פריטים - - -

כללים?

יש חוק, יש כללים.

כללים של הרשות השנייה?

לרשות השנייה יש כללי אתיקה, שהם מתייחסים לכך שאסור לחשוף פרטים של אנשים שנפגעו, של אנשים שנמצאים במהלכים כאלה, אסור לחשוף קטין שנמצא במשפחה שיש לגביה איזה שהוא עניין משפטי שמתנהל, שהקטין יכול להיחשף בעניין הזה, קל וחומר אם הקטין הזה הוא זה שנפגע. ברגע שיש את ההסכמה של ההורים אנחנו עוברים למגרש אחר. השאלה אם ההסכמה הזו מספקת בעינינו כחברה, זה הדבר שאנחנו צריכים לדבר עליו.

רק שאלת הבהרה. בעצם הכללים שלכם חלים על נניח הזכיינים, לדוגמה קשת, רשת, אבל הם לא חלים על מאקו. כלומר הראיון עם הילדה בת 7 יכול להיות משודר במאקו, אתם לא מפקחים על מאקו.

יכול להיות משודר במאקו.

אבל אני מדברת על משהו מעבר לרשות השנייה. האם יש חוק או - - -

רגע, אנחנו שומעים את הרשות השנייה, כי מבחינתנו הרשות השנייה - - -

האם קיבלתי כבר את רשות הדיבור או עוד לא?

חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, אנחנו מבינות שאנחנו בתהליך ואנחנו בתהליך מול אמצעי תקשורת. יש פה בעיה, גם אם אנחנו נאכוף בטלוויזיה המסחרית, אז את רואה שהאתרים המקוונים לא, ואת רואה ש - - -

אבל אני שואלת שאלה אחרת, אני לא רוצה להתמקד ברשות השנייה, עם כל הכבוד, אני רוצה לדעת מה קיים מבחינת חקיקה, כמו שאמרה העיתונאית לינוי בר גפן, היא אמרה שאסור לראיין ילדה בת 7, לא לפי חוק הרשות השנייה, אני רוצה לדעת מה קיים ברמה - - -

אני רוצה לשמוע קודם את אילת, אחרי זה אני אשמע אם יש למישהו להוסיף מבחינת חקיקה. מה שמעניין אותי, הרי אם יש חוק הוא היה אמור גם לחול עליכם, אתם לא עובדים באי או בחלל בודד. מעבר לכללים הנוספים שאתם הוספתם ואתם מוסיפים לאורך הדרך כי אתם מזהים פרצות או חולשות או התקדמות טכנולוגית כזו או אחרת, אז בואי תגידי לנו, הרי אתם כפופים לחוק מדינת ישראל, הרי אם קיים חוק הוא גם אמור להיות מוחל עליכם, לכן אני לוקחת אתכם כמקרה בוחן, כי אם קיימת רגולציה זה אתם. אז בואי נשמע איפה אתם.

ברור. כשאני מדברת על חוק אני לא מדברת רק על החוק שלנו, כי ברור שהגורמים שאנחנו מפקחים עליהם צריכים לפעול לפי כל חוק שקיים במדינת ישראל. לכן בסוגיה הזו קודם כל צריך להגיד שהנושא עדיין נמצא בבדיקה. אנחנו עוד לא יודעים את כל העובדות. על פניו נמסר לנו שכן הייתה כאן הסכמה, יש ויכוח סביב העובדה אם הייתה הסכמה או לא, אבל מה שאין ויכוח לגביו זה שזה היה מזעזע, מה שנעשה, ושלא צריך לעשות את זה. אני חושבת שכולנו יכולים להסכים על זה.

למה הנושא של הקוד האתי הוא יפה ואני כל כך שמחה שתהילה הרימה את הכפפה ותא העיתונאיות, העובדה שהן עושות כרגע, זה בדיוק מה שצריך לעשות, כי ההצלחה של רגולציה בדבר הזה תלויה בהסכמה של הגורמים שעוסקים במלאכה לקחת על עצמם את הכללים האלה. כי כמו שאת אומרת, יכולים להיות 20 חוקים, וכמו שלינוי אמרה, יש 50 חוקים, אבל הם לא נאכפים, אנשים לא מבינים אותם, יש התפלפלויות, זה כן, זה לא, צריך שהגורמים - - -

אבל אני חייבת לעצור, בגלל שזה התקשורת אז חייבים - - - אני חושבת שאנחנו פה מתבלבלים. עם כל הכבוד, השיח הזה קצת צורם לי, כי אני נמצאת בהמון ועדות בשנה האחרונה ואני שומעת את השיח ופתאום פה השיח הוא כאילו 'צריך את רצונם הטוב'. יש חוק, מי שעובר על החוק - - -

לא, ממש לא. את מפרשת לא נכון את דבריי.

עליזה, זו התפיסה שלי, אני נורא מצטערת. זה נראה לי, גם כמישהי שמאמינה בחופש ביטוי וגם כמישהי שבאה מעולם העיתונות, צריך לבוא ולומר, קודם כל יש קווים ברורים, מי שעובר על החוק, לא לפחד להגיש נגדו תלונות, לא לבוא ולומר הפעם לא נגיש תלונה, כן צריך דווקא לעודד ללכת עם הדברים האלה למשטרה וללכת איתם לבית משפט, וכאשר עורכים ייקנסו וכאשר מערכת תשלם את המחיר, אז גם יבינו שלא עושים את זה.

המשטרה לא מתעסקת עם - - -

את יודעת מה? המשטרה לא תתעסק, אז נלך עם זה לבית המשפט.

המשטרה לא מתעסקת עם זה.

הרי את יודעת את זה, יש לך ניסיון רב, יש עורכים שאולי יצפצפו, אבל הרבה מאוד עורכים, כאשר הם יודעים שזה בניגוד לחוק, הם מוותרים על החומר.

בסך הכול כשמדובר על ילדה בת 7, ואמרה את זה מאוד יפה - - -, החוק מדבר על זה שאסור ל - - -

לפרסם. היא משתמשת במילה 'לפרסם', לא לראיין. לכן בהקשר הזה - - -

כשאת מסתכלת על זה, הכוונה בסופו של דבר כל הדברים האלה שאסור - - -

אין כוונה.

אנחנו לא מראיינים למגרה, הכוונה בראיון היא לפרסם את זה.

רגע, אני רוצה להקפיד על רשות הדיבור. אני רוצה לשמוע אותך עכשיו, עורכת הדין כרמית פולק מהמועצה - - -

אבל, עליזה, אני מתנצלת, אני לא סיימתי.

אני יודעת, אבל רק הבהרה לגבי הסוגיה הזאת ואני חוזרת אלייך. המועצה הלאומית לשלום הילד, הבהרה לגבי הפלפול הזה, כן חוק/לא חוק.

סעיף 24א לחוק הנוער (טיפול והשגחה) קובע שאסור באמת, כמו שתא העיתונאיות אמרו, לפרסם קטין בכל מיני נסיבות, את דמותו, את קולו, כל אלמנט מזהה שהוא, בין הסיבות, בין היתר, שנעברה בו עבירת מין וכו'. המילה 'לפרסם' היא קריטית פה, בגלל שלא כתוב לראיין ולכן למעשה אפשר לראיין אותו, פלוס טשטוש קול, טשטוש פנים, הסתרת בגדים וכו'.

המילה היא 'לזהות'. זאת המשמעות של חוק הנוער (טיפול והשגחה).

בדיוק. זו הבעיה, כי לכאורה אני לא יודעת מי הילדה בת ה-7 שהתראיינה אתמול. לכאורה הם עמדו בחוק, לכאורה.

אנחנו עובדים על תיקון.

חברת הכנסת רוזין לא נמצאת פה, אבל אני אגיד שבשיתוף עם המועצה לשלום הילד מיכל רוזין הגישה הצעת חוק שבהצעת החוק הזאת באמת ישנם שני סעיפים שאחד מהם הוא סעיף שאומר שאסור לראיין - - -

אבל זו אותה הצעת חוק שאני דיברתי עליה שגם אנחנו הגשנו.

בסדר.

אני מדברת על מה שאני יודעת. אחד מהם באמת אומר שאסור לראיין קטינים מתחת לגיל 16, אנחנו כן דיברנו על גיל 16, כי אנחנו חושבים שיש צורך להגן על קטינים בגילאים נמוכים הרבה יותר, עיין ערך מה שקרה אתמול, שאין ספק שהשיח גם, ראו את השיח של הילדה בת ה-7, כשהיא אומרת, מה עשו לך? 'מעצבן', זאת אומרת אין ספק שהשיח הוא אחר עם ילדה בת 16 או ילדה בת 7, לא צריך בכלל אפילו להסביר את ההקשר הזה. בנוסף, הדבר השני שנכתב בהצעת החוק הזאת הוא שבכל מקרה שבו מחליטים לראיין פוגע, בגיר לכל הדעות, יהיה צריך לראיין גם אחת מבני המשפחה או נציג של הנפגע, על מנת שהשיח התקשורתי יהיה מאוזן ועל מנת שגם הנפגעים יקבלו ביטוי נכון בתקשורת, ולא יוצג רק השיח, כמו שאמרת, בפייסבוק שפרסמו רק את ה - - -

תודה. אילת, אני חוזרת אלייך.

אני רוצה לסיים את דבריי, כי אני מתרשמת מהתגובה של חברת הכנסת פנינה שאני לא הסברתי את עצמי נכון. אני חושבת שצריך להיות מאוד ברור שמה שקרה הוא לא מקובל עלינו. אם היה אפשר לקבוע הפרה היום על הדבר הזה, זה מה שהיינו עושים והיינו מטפלים בזה.

למה אי אפשר לקבוע הפרה?

מכיוון שיש שאלה לגבי הנושא של הסכמת ההורים. כפי שהוסבר לך כאן, אם הייתה הסכמה של ההורים, אז זו לא הייתה עבירה לראיין את הילדה הזו.

כמה הגשתם בשנים האחרונות? זו השאלה האמיתית, את יודעת מה? אני נורא מצטערת, חברת הכנסת עליזה לביא, אבל זו באמת השאלה, בסוף אם הרשות השנייה - - -

זאת לא השאלה עכשיו.

מה? לא שמעתי את השאלה.

כמה הפרות הגשתם. זאת לא השאלה.

כי לשמחתנו לא היו הרבה עבירות כאלה. אם זה היה קורה יותר אז היינו במצב רע. אבל רק שנייה, אני רוצה להגיד, אני חושבת שהתסכול של כולנו נובע מכך שיש כאן גורמים שעשו משהו שכולנו יודעים שאין לעשות את הדבר הזה. לפעמים לא צריך להגיד שאסור לעשות משהו, כולנו מרגישים בתוכנו שיש לנו את הגבולות שלנו וכשדבר כזה בא ומכה בנו ואנחנו רואים שלא לכולם יש את אותם גבולות, אז אנחנו אומרים 'אוקיי, כנראה שצריך - - -

אני רוצה להחזיר אתכם למה התכנסנו כאן. אני לא רוצה לחזור על הדיון שקיימנו פה בראשית המושב. היינו בדיון הזה ובאנו ואמרנו שהמצב הגרוע הביא אותנו לבוא לאחד כוחות.

אז אנחנו אחרי שכבר יש הצעה לקוד שאנחנו קיימנו עליו דיון ארוך ומעניין במכון הישראלי לדמוקרטיה. אנחנו נעשה עליו עוד עבודה. אני חושבת ואני חוזרת למה שאמרתי, שהחשיבות זה באמת הסכמת הגופים שיקבלו על עצמם את העקרונות האלה, כדי שאנחנו נדע שכולם מסכימים לגבי מה מותר ומה אסור. והעבודה שהדס דיברה עליה, לדבר עם הארגונים, לקבל את ההסכמה, שזה יחלחל למטה לאותם עיתונאים צעירים שלא בדיוק רואים את הדברים שרואים המנהלים שלהם, שכולם ידברו באותה שפה, זו החשיבות של הדבר הזה. עכשיו, אם אנחנו נראה שזה לא עובד כך, אז יכול להיות שלא תהיה בררה אלא כן לחוקק עוד חוק. אני מסכימה עם מה שאמרה תהילה, האיום של החוק הוא מאוד משמעותי. החיקוק שלו לא בהכרח יביא אותנו למקום שאנחנו רוצים להגיע אליו, אנחנו רוצים להגיע למקום שכל עיתונאי, כל אחד שעוסק במלאכה, יידע שמה שנעשה זה דבר שלא ייעשה, לא ייעשה בכל אמת מידה של חברה שאנחנו רוצים לחיות בה, להגן על הילדים שלנו ועל הציבור שצופה בזה, גם על מי שנפגע וגם על מי שצורך את התקשורת הזאת. לכן יש חשיבות מאוד גדולה לקבוע קוד שיהיו בו פרמטרים שהגופים כן מסכימים לגביהם, וזה לא אומר שצריך ללכת לכל אחד ואחד ולקבל ממנו את הווי, זה אומר שיש פה עקרונות שכולנו מסכימים, כולנו סביבם, ואז אם אנחנו רואים שהדבר הזה לא עובד, לצערי, יכול להיות שאנחנו צריכים לחשוב על מהלך יותר אגרסיבי מבחינת חקיקה.

אני רוצה להעיר משהו. גם להחזיר אותנו לקוד כולו וגם אנחנו מדברים פה על נקודה חשובה ומעניינת והיא גם נורא אקטואלית, אבל היא היבט אחד מבין כל ההיבטים הרחבים שנמצאים פה, ואני רוצה להגיד שני דברים. דבר אחד, זה כן בהקשר של מה שאמרתם כאן, גם הדס וגם אילת, על הטמעת החשיבות, אני כן אגיד את זה כבר בפתח הדברים, שכבר בעובדה שכל מי שנכח בדיון הקודם וכל מי שנמצא פה כעת נותן איזה שהיא רוח גבית למהלך הזה ולא היה אחד שחלק על הנחיצות והצורך לקיים מסמך כזה, זה כבר אמירה. אני חושבת שזה נותן רוח גבית, וזאת גם הציפייה מהוועדה ומהמקום הזה ומהכנסת לתמוך במהלך הזה שיוביל אותנו לקדם את זה ולהטמיע את זה עוד ועוד, שזה יוכל לחלחל למטה. זו אמירה כללית.

אני כן רוצה להחזיר אותנו, הקוד הזה עוסק בסיקור וסיקור הוא נושא חשוב, אני מניחה שגם תא העיתונאיות ירחיבו עליו בהמשך, אני כן רוצה להתייחס גם להיבט השני שמוזכר כאן וזה לקוד השני, ואני חושבת שחשוב להזכיר אותו כאן, כל ההיבט של הדרמה והעלילה ומה שעושה הקוד הזה בהקשרים האחרים שהם לא סיקור. אני אגיד מראש שבעוד שהאמנה שקשורה לסיקור מנסה לאזן בין זכות הדיבור לדעת בין ההגנה על הפרטיות בעיקר, ועקרונות נוספים, האמנה השנייה והחלק השני של המסמך הזה מתייחסים לאיזון אחר, שזה בין חופש הביטוי וגם זכות הציבור לדעת לאינטרס ציבורי רחב יותר, וזה המאבק החברתי בתופעת האלימות המינית.

אני אגיד ככה משפט על אלימות מינית, כדי להחזיר אותנו גם לזה. אלימות מינית, ואמרנו את זה גם בדיון הקודם, היא לא לרוב, ואת זה אנחנו יודעות לומר היום, תוצר של פתולוגיה אישית, אלא היא הרבה מאוד תלויה בהבנה והבניה חברתית. אני חושבת שלמדיה התקשורתית יש חשיבות מאוד מאוד גדולה בעיצוב השיח של אלימות מינית ואני אגיד שחוץ מסיקור, למופעים, תהילה ציינה את זה מקודם, אבל באמת ביטויים שראינו אותם, ביטויים של משימות שהן בוודאי הטרדה מינית, לפסל על גוף חשוף של אישה במהלך תכנית, או כל מיני ביטויים אחרים שנשמעו בתכניות טלוויזיה, ראינו שההשפעה שלהם על השיח החברתי היא כל כך רחבה, כך שאי אפשר לא לתת את הדעת גם על המקום הזה וליצור פה איזה שהוא איזון.

אני באמת חושבת שהיתרון של המסמך הזה ושל המסמכים האלה ביחד, כל אחד בנושא שלו, הוא הבנה יותר רחבה של איך אנחנו לא רק מונעים פגיעה נוספת במי שעברה פגיעה מינית, אלא איך אנחנו גם שומרים על נפגעות ונפגעים נוספים שצופים בבית ויושבים בבית וזו תופעה כל כך רחבה. אם אחת משלוש נשים או אחת מארבע וחמש נשים עוברות פגיעה מינית, הקהל הוא נורא גדול, זה אומר שצריך להתמודד עם התופעה הזאת, כי אחרת גם בטלוויזיה כולה ולא רק על אותה נפגעת, אלא גם נפגעות פוטנציאליות אחרות שרואות, וזה אני כן אגיד בהקשר של סיקור, כי זה לא רק ההגנה על אותה ילדה, כי אם יש עכשיו ילדה בבית שמתלבטת אם ללכת להגיש תלונה והיא עכשיו יושבת בזמן הזה שאנחנו יושבות פה עם רכזת הליווי בהליך המשפטי ואומרת לה 'אני מתלבטת אם להגיש תלונה' והיא רואה את התכתובת של אותה נערה בת 12 רצה שם ואת כל התכתובת בפייסבוק היא תגיד 'אולי אני לא רוצה ללכת להגיש תלונה'.

היא לא תגיד אולי, היא לא תרצה.

היא לא תרצה, קרוב לוודאי. אם היא תדע שזה המחיר שהיא הולכת לשלם היא לא תתלונן ופה אנחנו כחברה משלמים מחיר מאוד יקר, שאנחנו לא נאבקים בתופעה הזאת ויותר ויותר עברייני מין מהלכים חופשי, יותר ויותר פגיעות מיניות נשארות במחשכים ולכן העבודה שלנו לא צריכה להיות בהגנה רק על אותה נפגעת, אלא הרבה יותר רחבה והרבה יותר עמוקה, שמאזנת את כל האינטרסים האלה ביחד ואני חושבת שהמסמך הזה עושה את זה, על כל החלקים שלו. אני חושבת שזה נמצא ואני מצפה שבאמת תהיה רוח גבית וקריאת כיוון מכאן שהדבר הזה יוטמע במערכות כולן.

אני רוצה לדעת אם יש פה נציגי שידור. נמצאת פה סיוון מקשת?

אנחנו עבדנו יחד עם תהילה, טלי גורן, הרגולציה אצלנו, על מנת לבסס את הקוד האתי. הבאנו את הטיעונים שלנו, אני חושבת שהייתה עבודה ברוכה מבחינתנו ואנחנו מברכים על זה ועומדים בכל ה - - -

מה זה אומר 'אנחנו מברכים על זה'? מה המשמעות של 'אנחנו מברכים על זה'?

זאת אומרת שאנחנו מחילים את הכללים שהקוד האתי מבקש, אני חושבת שאנחנו משתדלים לעמוד בכל הכללים במסגרת שידורי קשת. אילת פה יכולה להעיד על העמידה שלנו על הכללים בתחום הזה. אנחנו משתדלים לעשות את מה שנדרש מאיתנו על פי החוק.

מבחינתך המשמעות של קוד כזה שמתפתח מחייב יותר?

ודאי. כל קוד שאנחנו שותפים לו, אנחנו מן הסתם מאמצים אותו ומחויבים לו, בין אם זה קוד אתי על השתתפות ילדים, או קוד אתי לתכניות ריאליטי וגם קוד אתי - - -

מנחה של תכנית אצלכם יעבור איזה שהיא - - - ? איך זה יקרה? איך אותו מנחה של תכנית איקס יידע מהקוד האתי הזה?

זה מחלחל מאצלנו ל - - -

איך זה מחלחל? על חלחול במים אני יודעת, למדתי, או באדמה, אדמה חולית, לא מחלחל/כן מחלחל, איך זה יחלחל?

האמת שזה לא יכול לחלחל אם אין הכשרה או אין כנס או - - -

בקשת הייתה לנו סדנה שהגיעו אליה נציגים של אחד מארגוני נפגעות תקיפה מינית, שעשה סדנה לכל הנהלת הביניים של קשת ורפרנטים של התכניות. אני הייתי נוכחת בסדנה הזאת, ארבע שעות של הרצאה, כולל מעבר על הכללים והחוקים.

הבנתי. הקוד האתי הזה מאומץ, אתם שותפים לו והוא מאומץ, איך הוא יחלחל אצלכם? הבנתי מה נעשה, אני זוכרת גם, הייתי גם חברת מועצת הרשות השנייה באותה תקופה, אבל עכשיו קוד אתי, תני לי ככה להבנתך או אם היית יכולה לתכנן עבור קשת, איך החלחול הזה נעשה, איך מטמיעים קוד אתי עד אחרון המנחים, מפיקים, מגישים? איך זה מחלחל?

אנחנו עובדים באופן צמוד בכל אחת מהתכניות שלנו, לכל תכנית יש רפרנט ורכז ואנשים מטעם קשת שהם בקשר צמוד עם ההפקה, הם מקבלים מאיתנו את כל ההנחיות של המחלקה הרגולטורית ומהמחלקה המשפטית, הם מקבלים את ההנחיות איך לעבוד הלאה, מעבירים את זה, אם יש סוגיות, שאלות, אנחנו כל הזמן נמצאים בשיח, גם עם ההפקות וגם עם האנשים בשטח וגם עם אנשים שלנו, כדי לתת מענה לכל שאלה כזו.

תודה, סיון.

יש פה עוד נציגי גופי שידור? לא הגיעו?

ברשותך, בנושא הזה, אני חושבת שבסופו של דבר אין ספק שזה צריך לבוא מכמה חזיתות. אז הנה, אז אמנם מועצת העיתונות היא לא הכי חזקה, אבל סדנאות ושבתות אפשר לעשות, גם אפילו על פי חתך של עורכים, של כתבים, אבל צריך לקחת את זה, צריך לקחת ולדחוף את זה, כי אחרת זה לא יקרה. אז נכון שיש את הכנסים באילת, כנס עיתונות כזה או אחר, יש בחיפה, אבל זה לא מספיק.

תודה.

עצרתי אותך, בבקשה, הדס שטייף.

יש משהו שהוא מאוד חשוב וזה מתחבר לדברים של נשים שלא מתלוננות או ילדים או צעירים. אנחנו כתא העיתונאיות התמודדנו עם הסיפורים האלה גם בפרשת עמנואל רוזן וגם בפרשות אחרות שכרגע עומדות על הפרק. אחד הדברים שגורמים לנשים/צעירות שלא להתלונן זה דווקא הפרסומים באמצעי התקשורת. זאת אומרת אם אני לוקחת את פרשת ברלד, למשל, שהנערה בת ה-17 הפכה ממתלוננת אחר כך לנאשמת או נחקרת בעיני התקשורת, מה שאגב במשטרה זה לא היה ולא נברא, זה פשוט לא היה, ברלד, בניגוד לאחרים עורר המון סימפטיה ואמפתיה, בפני ציבור שלם, גם של אנשי תקשורת, ופתאום הנערה המסכנה הזאת הפכה להיות סוג של נאשמת ומותקפת וזה גרם לזה שמתלוננת נוספת בסיפור של ברלד, שאני באופן אישי הייתי בקשר איתה, סירבה בתוקף להגיע ולהתלונן. העדות שלה הייתה חשובה מאוד, כי היא הראתה את ההתנהלות הרצידיביסטית, שיש צורך לבית המשפט ובוודאי למשטרה, עד כדי כך שאותה בחורה צעירה אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי, כי היא פשוט התמוטטה רק מלראות מה עשו לאותה נערה.
אני חושבת שצריך גם בעניין הזה לתת את הדעת, כי זה גורם לכל כך הרבה סיפורים חשובים שמתרחשים וקורים והם חברתיים, מדובר באנשים שהם אנשים שלוקחים במושכות בתחומים שונים, בעצם להמשיך ולהסתובב ולא לשלם את המחיר שהם צריכים, כי נשים לא מגיעות להתלונן. כשיש את תא העיתונאיות, את לינוי בר גפן, אותי, את ורד ואחרות, שעושות את הצעד ואת העבודה, אנחנו בעצמנו הופכות להיות מותקפות, הופכות להיות כאלה ששותות את דמם של חשודים, ובפרשת עמנואל רוזן הפכנו להיות המוציאות להורג של המסכן הזכאי, כי גם לציבור אין את ההבחנה שכשנאמר חוסר ראיות מספיקות הבן אדם לא זכאי, לא אייל גולן ובוודאי לא עמנואל ולא אחרים, ואנחנו הופכות להיות מין איזה סוג של - - -

אבל זה בדיוק העניין של שליחי ציבור אמיתיים, בסוף הם משלמים מחיר, לצערנו. אבל אני לא חושבת שזה מה שירתיע אותך.

לכן האמירה צריכה להיות הרבה יותר חשובה ויוצאת דווקא מהבית הזה, ומכן, כי אנחנו משלמות מחיר מאוד כבד. אני באופן אישי משלמת מחיר מאוד מאוד כבד בגלל המלחמה הזו. אני גם אומרת, רבותיי, הדס שטייף או תא העיתונאיות לא מסתובבות עם פנס ומחפשות מתלוננות כדי לעשות סוג של מהפכה או פרסום, אלא הן מגיעות והן מגיעות והן נעצרות פה כי הן לא מוכנות ללכת הלאה. זה גם משהו שצריך לבוא לידי ביטוי במפגשים עם אמצעי התקשורת, כי יש לזה משמעות חברתית מאוד מאוד גדולה ואני חושבת שגם אתן צריכות לתת על זה את הדעת עוד לפני שאנחנו נכנסות לקוד האתי שהוא מטפל בזה, אבל לדעתי לא מספיק.

אז שוב אני חוזרת ואומרת, רק שיתוף פעולה, גם של הבית הזה, גם של השטח וגם של גופי התקשורת. אני רואה את זה כמשהו מודולרי, כלומר דרך הטיפול במי שיש לו פיקוח עליו ומול פייסבוק או אפילו ווטסאפ.

אבל מעריב או עיתונים אחרים?

בורות, מופעלת בקטעים האלה בתקשורת גם הרבה מאוד בורות, אם אפילו אנחנו מדברים על ההמשגה שקשורה לתחום עבירות המין, הכול היום מוגדר תחת הטרדה מינית בשעה שהמעשים לפעמים הם בכלל לא הטרדה מינית, הם אונס או ניסיון אונס או מעשה מגונה. עצם העובדה שיש בורות היא לא מקרית, זו בורות שמתאפשרת, כי אף אחד לא מרגיש צורך לא להיות בור בנושא הזה. למה? כי אין עליו שום חרב מתהפכת. הרי עיתונאים יודעים לדקלם מתוך שינה את כל מה שנוגע לסוגיות של דיבה, הם יודעים לדקלם מתוך שינה את כל סעיפי החקיקה שקשורים ללשון הרע ודיבה, למה? כי יושבת מחלקה משפטית שעוברת על כל פסיק ואות. כשאנחנו באים לשדר משהו שנוגע לאדם חזק, בעל חברה, או עומד בראש מוסד חזק, תשב מחלקה משפטית שלמה על הראש שלנו, תעבור על כל פסיק וציוץ, אנחנו לא נוכל לגהק בשידור בלי שעורך דין ישב ואישר לנו את הדברים. אבל כשמדובר בילדה בת 7, אף אחד לא בודק לפני, וזה אולי מה שעצוב, כי אם ניקח את הסיפור עכשיו של ערוץ 10, ולרר הוא בחור טוב בסופו של דבר, לא הייתה לו כוונה לפגוע, אבל - - -

אז מה היה לו? מה הוא חשב?

מה הוא חשב? הוא לא חשב. זה בדיוק העניין. יש לו עורך ואף אחד בתוך מערכת שלמה - - - חבר'ה, לפני כמה חודשים הייתה ילדה בת 12 שרואיינה באותו ערוץ. ברגע שמרואיינת ילדה בת 12, הנה הרף, ועכשיו כשרואיינה ילדה בת 7 פתאום ילדה בת 12 לא נראה כזה ביג דיל לראיין, שטויות, מה הבעיה? זאת אומרת שבעוד חודש או חודשיים גם תרואיין ילדה בת 3 וגם נתחיל אולי לסקור עבירות מין ב - - - זה יקרה, כי הרף כבר הוצב. למה? אין סנקציות, אין תחושה במערכות האלה של אם אני לא אדע מה החוק אומר יקרה לי משהו רע. כן יש את התחושה הזאת, אם אני לא אצא בזמן לברייק פרסומות, כי אז אני אקנס ויישב לי עורך פה על האוזנייה שאומר 'צא עכשיו לפרסומות, אחרת אנחנו משלמים קנס'. זה כן יקרה במה שנוגע ללשון הרע על גופים חזקים, שם אנחנו נשנן את החוק טוב טוב ואנחנו לא נוציא מילה כשאין לנו שמונה עורכי דין מהמחלקה המשפטית שבהרבה מקומות גם מכונה 'המחלקה להרס תחקירים' או לגדיעת תחקירים באבם, כדי שחס וחלילה לא נסתכן בתביעה משפטית. אבל ילדה בת 7? מי יתבע עליה? מי יילך למשטרה עליה? מי יילך ויגיש תלונה עליה? מישהו יעשה את זה באמת?

לינוי, רגע. את מעבירה את הכדור אלינו? אל המחוקקות?

אני אומרת כזה דבר, אני מעדיפה את ההסכמה, ההפנמה של כלי התקשורת, מה שעגום בעיניי מאוד שבאמת קיימת הבורות הזאת, את ההפנמה של כלי התקשורת של קוד מחייב. אבל כשהגעתי לכאן היום ושאלתם עכשיו - - -

זה לא סותר, העבודה שאת עושה עם קידום הקוד - - -

אתם שאלתם עכשיו מי כאן נציגה של כלי התקשורת? יש כאן רק אחת מקשת. מה זה אומר על הכוונות, אם יש בדיון הזה רק נציגה אחת מכלי התקשורת? קיבלנו בפגישות שלנו עם ערוץ 10 ועם חברת החדשות הסכמה לקוד האתי הזה - - -

יכול להיות שערוץ 10 לא הגיע כי הוא חשש פה מבית דין שדה. יכול להיות שהם חששו, אני לא יודעת, אין לי מושג למה הם לא הגיעו. אני מופתעת שאין פה נציגי שידור.

זה עצוב ואני חושבת שיש כאן איזה שהיא אמירה כלפי ה - - -

הדבר הזה.

אבל בוא נודה על האמת, אז קשת שהגיעו היום, כל הכבוד להם, למה אני אומרת את זה? כי בפעם הבאה הם יגידו 'אוה, אלה לא באו, לא חטפו ביקורת, אנחנו הגענו וחטפנו ביקורת'. מי שצריך לחטוף ביקורת זה מי שלא מגיע. אבל אנחנו לא בעניין של ביקורת, בואו באמת נבנה את הדבר הזה.

אנחנו צריכות מצד אחד, באמת עדיף שהדברים ייעשו בהסכמה ולא בחקיקה. להגיד לכם שהסכמה על עקרונות כלליים היא דבר מספק? לא, אני חושבת שאנחנו נמצאים בשלב שבו העקרונות הכלליים שאומרים לשקול את לעומת זה, עזבו, אף אחד לא שוקל בריל טיים את זכות הנפגעת לעומת זכות הציבור לדעת.

אבל זה לא סותר.

זה לא נכון, גם חוק לשון הרע מנוסח באותה דרך בדיוק ועובדה ש - - -

אני לא שומעת.

זה לא סותר, אני חושבת שאני פה בגלל ש - - - המהלך שהיושבת ראש מקדמת הוא נכון, כי הוא לא סותר. כי מצד אחד קידום הקוד הוא נכון, תוך כדי שיח ואפילו שיח של הבכירים שיגיעו לפה - - -

אנחנו צריכים גם קוד של עשה ואל תעשה.

אני הייתי אומרת אפילו להביא את הבעלים לפה לדיון פתוח על הקוד, אבל מנגד זה לא סותר את העובדה שאנחנו נעשה חשיבה ונמשיך לקדם חוקים שהם נחוצים.

הקודקס לא יכול להיות בעקרונות כלליים, אלא באמת פרטני ברמה של עשה ואל תעשה. כי אנחנו לא במצב שבו שיקול הדעת הרחב מופעל לטובת הנפגעות והנפגעים.

כשדיברנו על אמנה דיברנו על קיצור של הקוד האתי, כשהעבודה הסופית, אחרי שאנחנו נפגשות עם כל אמצעי התקשורת, שהיא תהיה באמת בנוסח עשרת הדברות של עשה ואל תעשה מאוד ברור. זאת אומרת משפטים קצרים מהודקים מאוד שיהיו תלויים בכל המערכות על מנת שיהיה ברור למה אנחנו מכוונות.

תודה.

ורד כהן-ברזילי, בבקשה.

רציתי רק לומר שלושה דברים, לא לחזור על כל מה שחברותיי אמרו, שכמובן מקובל ומוסכם עליי. אני כן מחזקת את נושא המקל. אני לא בטוחה שחקיקה היא הפתרון, כי כמו שאמרנו הרבה פעמים יש חקיקה והחקיקה לא מיושמת, אבל כן צריך שיהיה מקל, איזה שהוא מקל. זאת אומרת הקוד האתי, כשלעצמו, אני חושבת שגם לבנות רק על איזה שהוא מהלך של תא העיתונאיות, עם כל הכבוד שאני רוחשת לתא העיתונאיות ולחוזקה שלנו אל מול הגופים המשדרים, אני חושבת שזה בהחלט לא מספיק. צריך באמת שהקירות ירעדו, שברגע שתיעשה איזה שהיא עבירה כזו, או איזה שהוא מעשה כזה, יבינו שקו אדום זה קו אדום. אי אפשר שהקו האדום כל פעם עובר ממקום למקום. הוא לא יכול. קווים אדומים, אסור שיחצו אותם. צריך להבהיר את זה.

וכמו שאמרנו, כן בהגשת תלונות, כן בחקיקה, כן באיומי חקיקה, ואני חושבת שכן צריך להביא את כל ראשי המערכות, לחייב אותם להגיע ולהגיד להם, או שחותמים על החוק ומיישמים אותו, או שתהיה חקיקה. זאת אומרת אין כאן בכלל פשרות. האמירה הזאת חייבת להיות מאוד ברורה.
דבר נוסף, תזמון. זה לא יכול לקרות מחר, מחרתיים, אחר כך, זה חייב להיות באיזה שהוא תזמון, באיזה שהוא לוח זמנים שהוא מאוד מאוד צפוף ואומרים 'אנחנו רוצות את השינוי עכשיו, היום', לא מחר ולא מחרתיים, כי בינתיים כל יום שעובר זה עוד יום שקווים אדומים נחצים.

דבר נוסף, אני מאוד מברכת את החלפת השם, או התוספת החדשה של שם הוועדה הזאת, שמדברת על שוויון מגדרי. שימו לב, דיברנו על זה גם בדיון הקודם, לנוכחות הנשית, אין גברים, צריך למצוא את הדרך להביא גם את הגברים לשולחן הדיונים, לחייב אותם.

יש פה שני מאבטחים.

זה מה שרציתי להגיד, אין מה לעשות, עדיין המשרות הבכירות, מי שעדיין בידו ויכול לשנות את כל הסיקור וצורת הסיקור ולעשות את הסיקור אלה אותם גברים שהם אוחזים במשרות הבכירות, ולכן אנחנו חייבות למצוא את הדרך להגיע אליהם בצורה מאוחדת ולא מתפשרת.

אני אגיד לך למה אני מוטרדת יותר עכשיו. משום שכן הקוד האתי מדובר וכן אתן עושות עבודה ועברתן כבר לפחות כמה גופי תקשורת, ואנחנו הזמנו, והראיה, ובאמת אני מברכת על ההשתתפות שלך, הנציגה של קשת, וקשת כן שלחו, היחידים. זה אומר דרשני. כלומר עצם ההתכנסות שלנו - - - אני חייבת לומר שכשנכנסתי והבנתי שתוך כדי אנחנו לבד פה, בלי נציגי תקשורת, אני חושבת שגם על זה אנחנו צריכות לחשוב. כלומר כשאני מדברת על חלחול, על הטמעה, על הבנה, על אימוץ, ועל השאלה הזאת בעצם, על הכמה כדורים באוויר שצריך כן לכדרר כדי שמשהו יקרה, אני קצת מוטרדת. אני חייבת לומר שאני קצת מוטרדת ובעצם מה המקום שלנו כדי כן לבוא ולהביא אותם.

יש לנו פה את שרון מוויצ"ו, דוברות שלא דיברו עד עכשיו וחברות הכנסת. שרון, בבקשה.

אני אדבר בקצרה. כולכן מכירות אותי, אני מנהלת את קמפיין אות הקלון כבר שנה רביעית, ויצ"ו עושה את זה כבר שש שנים. אות הקלון לפרסומת הסקסיסטית. הרבה מהדברים שהעליתן חוזרים על עצמם במאבק שלנו היומיומי בפרסומות. את דיברת על shaming, זה לא עוזר, צר לי להגיד את זה. אנחנו עושות קמפיין פעם בשנה ובמהלך השנה גם פונות למפרסמים וגם לחברות מסחריות בדרישה שיסירו פרסומות, הן לא יורדות.

קודם כל לברך אתכם על הקמפיין הזה, את מנהלת אותו ומובילה אותו כבר שש שנים, אז באמת ברכות. זה כן מחלחל, אני גם דיברתי על זה - - -

לא, אבל אני משתפת אתכן בתסכולים שלנו. הנה, תסתכלי על הפרסומת של רשות הדואר, מה קרה? לא קרה כלום. הפרסומת נשארה וחזרה. אנחנו הגשנו תלונה לפני שלוש שנים על פרסום החוצות של ארנה. אתן זוכרות את הפרסומות האלה? התלונה נסגרה.

כן, אבל אם הפייסבוק היה מתפוצץ מאנשים שאומרים שמנהל הדואר יתפטר, שמנהל הדואר יתפטר, היה לו לא נעים.

- - - היה דיון ציבורי ברשות החברתיות על רשות הדואר, על ארנה?

אז קודם כל פה יש לי בשורה, כי אני פניתי לשר התקשורת ארדן ואמרתי לו שלא יעלה על הדעת שחברות ממשלתיות תהיינה שותפות לביזיון הזה, כי זה כספי ציבור, ואני חייבת לומר לכם שפרסומות שיהיו על ידי חברות ממשלתיות עוברות פילטר נוסף ברשות השנייה. כלומר כן הצלחנו לעשות משהו בחברות הממשלתיות.

אז עוד פעם, זה אלה שמופיעים ברשות השנייה, ואז מה תעשי אם זה יופיע במאקו?

בואו נקים אתר שלנו, שנעלה ונציף את כל הנקודות האלה.

זה לא מקרה שנמצאים פה האנשים של קשת. העיתונות הכתובה וגם המקבילות שלה ברשת לא מרגישים שהם כפופים לשום כללים.

דיברנו על הליך מול כל כלי התקשורת. אין לנו רגולציה לעיתונות הכתובה, אין לנו רגולציה על המקוונת, יש לנו רגולציה ומבחינת רייטינג טוב שיש רגולציה, אז בואו נראה לפחות עם החיילים הקיימים. לפני שאנחנו מאלתרות חיילים נוספים בואו נראה עם החיילים הקיימים איך אנחנו כן עושים ועושות את זה נכון. לצערי עושות את זה ולא עושים את זה, כי גם על זה אנחנו צריכות לדבר, למה רק נשים יושבות בחדר הזה ועשו את המאמץ להגיע לכאן ב-9:30? גם על זה, כי זה חלק מהמקום שלנו בהתמודדות, וככל שנכיר בחולשות של המציאות ושל המערכת נהיה מחוזקות יותר.

לכן צריך ללכת לנקודות החלשות וזה הרייטינג. צריך ממש לעקר את הדבר הזה ואני חושבת שאז זה יוכל לחלחל הרבה יותר טוב, כי בארצות הברית, למשל, זה קיים.

אני רוצה רק לסיים במשפט. יש פה אינטרסים כלכליים מאוד מאוד חזקים ומאוד מאוד קשה לשבור את זה. כשמדברים על חברות מסחריות ואנחנו בקשרים, אני מציעה את שיתוף הפעולה איתנו ועשינו קילומטראז' בעניין הזה, אנחנו פנינו לחברות מסחריות שיש להן השפעה מאוד מאוד גדולה על המשק, כדי לנסות לעשות שינויים כי השינויים הם מאוד מאוד איטיים והאינטרסים הכלכליים באמת לא מאפשרים את זה.

תודה.

עורכת הדין רוני סדובניק.

רוני, את מ-?

אני יו"ר הוועדה למעמד האישה בארגון לה"ב ויועצת ראש לשכת עורכי הדין למעמד האישה. בין השאר אני גם מייצגת הרבה מאוד מנפגעות תקיפה מינית בהליכים פליליים ואני מוצפת כל הזמן בחזית מול העיתונאים, לעצור את המתקפה והמריבות, כמו נשרים על הגופה עם הדם. מי שמתראיינת או נותנת ריאיון בערוץ אחד אז מיד תוקפים אותה ומעלים כנגדה דברים בערוץ השני המתחרה, עונש, וזה קיים ויש פה ממש מערכה, שהנפגעת נמצאת פעם שלישית ורביעית בשדה מערכה.

אני רוצה רק לשים דגש על שני דברים, להעלות אותם, להיות אפקטיביים, לתת קצת הצעות אופרטיביות. קודם כל הקוד האתי, אני חושבת שהוא ממש מצוין, אני חושבת שזאת עבודה ראויה וחשובה מאוד וגם ברמה האתית היא חלק מהנורמות החברתיות, גם הפליליות, והיא מחלחלת. אז קודם כל, הקוד האתי הזה, צריך לפנות למועצת העיתונות, לדליה דורנר, ולעמוד על כך - אני ניסית בכמה דרכים, זה לא עובד - שזה ייכנס כנספח כמות שהוא לקוד האתי של כללי האתיקה של הלשכה.

אבל מה זה יעזור אם זה יישאר דפים מנוסחים יפה והיטב?

רגע, אני אסיים את דבריי. קודם כל, כי כבר נעשתה פה עבודה וראוי שזה יהיה חלק מהקוד האתי של העיתונאים. זה אחת. שתיים, יש חקיקה, שמעתי שהיה פה ויכוח, יש חקיקה מאוד ברורה מה מותר ומה אסור, ואסור. אסור לראיין ילדים נפגעי עבירות מין, למה? משום שחזקה שזה עומד לפני חקירה פלילית וחזקה שמדובר בחומר ראיות וחזקה שנגרם פה נזק ראייתי וזיהום ראייתי. מי שעושה את זה, העיתונאים פשוט נותנים יד לביזויה השני של הנפגעת הזאת בהליך המשפטי. כמו שקרה, למשל, עם המקרה של הילדה בת ה-12, שגם אותה אני מייצגת עכשיו, אליי פנו לאחר הריאיון הנוראי שהיה איתה בטלוויזיה, לא הכרתי אותה לפני כן, ואני יכולה להגיד לכם שב-11 כתבי האישום שהוגשו כנגד הנערים הפוגעים, הילדים הפוגעים, מאוד קשה יהיה לנהל את התיק הזה משום שבריאיון הזה העדות שלה זוהמה. בא עיתונאי, שהוא לא עורך דין והוא לא יודע מה הוא עושה והוא יושב שם ושואל אותה שאלות ומנחה אותה, 'אז מה בדיוק?' והוא משחיל מילים אולי לפיה, אולי הוא עושה כמה קאטים, או איך שקוראים לזה, versions, כדי שזה יתאים לו לצילום שלו וזה זיהום ראיות.

זה כבר ברמה אחרת, יש ייעוץ משפטי? יש רמה ציבורית, שבטח דנתם בה וסליחה שאיחרתי ותיכף נדון בה שוב, אבל מה שאת אומרת כבר זה שיבוש הליכי משפט.

חברת הכנסת זנדברג, שם אנחנו נמצאים.

בסדר, אבל זה לא ברמה של קוד אתי.

לכן אמרתי, שזה מאוד מאוד חשוב - - -

אני עוצרת אותך רגע.

רגע, דבר אחרון. רק דבר אחרון. הצעה פרקטית. אני חושבת שאת צריכה לפנות לפרקליט המדינה, ליועץ המשפטי לממשלה. יש הנחיות שנקראות הנחיות פרקליט המדינה, ההנחיות האלה מורות למשטרה לאיזה עבירות לתת תעדוף, זה נקרא תעדוף בהעמדה לדין. יש עבירות רבות שיש תעדוף לא לחקור ולסגור אותן מחוסר עניין לציבור.

זאת אומרת את עכשיו אומרת לי, יש לך כלי, בואי תתחילי - - -

יש כלי, את יכולה לפנות ולהגיד, יש כאן הרבה מאוד עניין לציבור - - -

אבל מה תעדוף, אם אנשים לא מגישים תלונות?

יש תלונה. יש תלונה עכשיו שהגישו בעזרת מרכז הסיוע בעניין הילדה, ויש תלונה שלנו בעניין של פרסום ענק במעריב, מתוך דלתיים סגורות, של ילדה שעברה את ההדגמה ההיא בבית המשפט. הכול התפוצץ בגלל מעריב, שללא רשותה וללא רשות משפחתה פרסמו את כל מה שקרה בבית המשפט, עם ההדגמה, בעיתון מעריב, ועוד ציטטו כביכול מפיה שהיא טוענת שהשופטים השפילו אותה, כשהיא מעולם לא התראיינה. אני לא צריכה לספר לכם מה קרה בעקבות זה וכמה מחיר אישי גם שילמנו פה, גם אני וגם הדס.

אז אני רוצה לומר שיש עכשיו תלונה במשטרת ישראל, שתשעה חודשים מעוכבת, נגד מעריב, על כך שהם הפרו את החוק של חיסיון, דלתיים סגורות ופרסום פרטים מזהים על קורבן עבירה. המשטרה לא עושה כלום. אז אולי גברתי תוכל לעזור בזה.
והדבר השני, שיש תביעה חדשה, חסרת תקדים, של אותה נערה, בבית משפט השלום בתל אביב, שהתחילה להתנהל נגד מעריב בעניין של פרסום אסור של פרטים מתוך הליך פלילי כנגד קטין, נפגע עבירה פלילית.

היא תובעת פיצויים?

בוודאי.

זה גם דבר שצריך לשים אותו פה על השולחן, כי זה סוג של דבר שעכשיו הולך ומשתנה. מגישים תביעות ייצוגיות, השוט הכספי הוא מאוד מאוד חשוב.

אז זה מאוד יכול לעזור אם גברתי תיקח, בתור ראש הוועדה, את העניין הזה של פנייה ליועץ המשפטי, לא רק למשטרה, להנחות אותה לתת תעדוף בעניין הזה, כמו שהיה עם הסחר בנשים.

אני חושבת שאנחנו נעשה שולחן עגול מצומצם בנושא הזה. אני חושבת שאנחנו צריכות לקחת את זה ולראות איך אנחנו - - -

אבל היא כן צודקת, כי צריכה להיות שם רשות אכיפה - - -

יש פה ניסיון סביב השולחן הזה. אני מציעה שנעשה כמה המשכים לדיון הזה, אבל לפני זה אני רוצה לתת לחברת הכנסת יפעת קריב.

עליזה, תעשי דיון המשך, מאוד חשוב לי להגיע, אני חושבת שצריך לפעול ב - - -

אני אהיה קצרה. אני רוצה להגיד שהדיון הוא מאוד חשוב, אני מצטערת שלא יכולתי להיות בכולו. אני מברכת את הוועדה ואת יושבת הראש על הנושא הזה. אולי כמה דברים, אני אהיה ממוקדת וקצרה. אחת, דווקא השיח הזה, שהוא רק שיח נשים, זה חלק מתהליך. הלוא אם אני אקח כנסות קודמות, לא תמיד התקיים בכלל השיח הזה פה בחדר הזה ובאמת הוועדה וגם החברות בינינו והקשר בינינו מאפשרים לנהל הרבה מאוד מפגשים כאלה ולדבר על כל נושא. אז יכול להיות שזה חלק מהתהליך, כרגע רק אנחנו, ונמשיך אותו, לא נוותר עליו, נעמיק אותו וזה ייפתח גם לאותם גברים שכרגע מדירים את עצמם מלבוא לכאן, כי הם מוזמנים לדיון הזה כמו כל הח"כים וכמובן אנשי התקשורת מוזמנים. זה התהליך ואני חושבת שמה שאנחנו עושות פה מאוד חשוב, מאוד משמעותי, זה לא ברור מאליו, השיח שבסופו של יום אנחנו שמים את האדם לנגד עיניהם, במקרה הזה נערה או אישה, גם העיתונאים וגם אנשי המקצוע וגם המחוקקים או הפוליטיקאים וכולנו רואים את אותה נערה בת 12, או נערה אחרת ואנחנו אומרים 'בשבילה כולנו נמצאים פה'. לדעתי זה שיח חדש בחברה הישראלית, זה שיח שגם אנחנו צריכות לאמץ אותו ולתרגל אותו, כי לא פעם כל אחד מאיתנו רוצה לקבל את הכותרת בעיתון, אם זה לארגון שלו, אם זה עיתונאי לכתבה, כמובן פוליטיקאי. אז אני אומרת, אנחנו נמצאות פה באיזה שהוא הליך שהוא הליך בעיניי חדשני, מאוד חשוב, רק לשבת, להקשיב, לקיים אותו ולחזק אותו.

מילה אחת שאני רוצה לומר, לגבי המקרה של הנערה בת ה-12. ממש באותו יום התראיינתי יחד עם השופטת סביונה רוטלוי. היו הרבה ראיונות אחרי המקרה הזה בנושאים של הטרדות מיניות, מיד העלינו הצעת חוק יחד עם כל חברות הכנסת, ועשינו תיקון לחוק הנוער (טיפול והשגחה), אני כבר אתן לך את זה, שבעצם אוסר על ראיון של קטין לאחר עבירה מינית בזמן הליך החקירה, ההליך המשפטי, כל עוד התהליך המשפטי לא הסתיים והקטין לא הפך לבגיר אסור לראיין אותו. זהו, זאת עבירה פלילית. כמובן שצריך לעבור את כל ההליך, אבל זה כבר יושב על השולחן, זה כבר מונח, אני אשים לך את העותק, שתראי, זה נכתב יחד עם כל הייעוץ המשפטי.

אני איאלץ לעצור פה ולרוץ, אבל אני מברכת על המפגש ושיתוף הכוחות בינינו זה חדשנות, זה הדבר היפה, ובואו נמשיך בזה.

אם אפשר רק משפט אחד על הדברים. לחזק את הדברים, כי אנחנו מדברות על מי לא נמצא פה ומה לא קרה ולמה החרב עדיין לא מספיקה ולמה - - - אבל עצם זה שאנחנו יושבות פה ועצם זה שיש תא עיתונאיות, זה לא היה פה לפני שלוש שנים, כשישבנו בדיונים על 'האח הגדול'. זה לא היה, לא היה השיח הזה. אני כן חושבת שבפרספקטיבה אנחנו בתהליך ושאנחנו כן בדרך למשהו וכן צריך לסנן את זה, כי יש משמעות לעשייה הזאת.

זאת הסיבה שבאנו לפוליטיקה. אני חושבת שהשורה שיושבת כאן ועוד אנשים, באנו כי לא אהבנו את מה שקורה כאן, ובאנו כדי לשנות. זאת אחת הסיבות.

תודה, חברת הכנסת קריב.

יש פה את עורכת דין עירית בוטון אלוני, ממרכז נגה לנפגעי עבירה מינית, ואת רעות גיא מעמותת עלם.

בזמנו מרכז נגה הוא זה שהציף בעקבות תכנית הריאליטי בערוץ 10 עם דיגמי, בהשתתפותו של עבריין מין, את כל הנושא ואז התכנסנו, ואני מברכת גם על הקוד שהוצג. לצערי, לא לקחנו חלק, לא הוזמנו - - -

אז זו טעות, זה יהיה על השולחן.

ואני באמת מברכת על התוצרים, אין ספק.

אנחנו לא עצרנו פה, אנחנו - - -

אין ספק. אני חושבת שאולי קצת חסרים דגשים לנושא של תכניות ריאליטי והמשתתפים וכל הדברים האלה, אבל את זה כמובן אפשר להוסיף.

עוד דבר, אני מצטרפת לדברים של הדס, שרק לחץ ציבורי, או גם לחץ ציבורי או בעיקר לחץ ציבורי, יעשה את הדברים. מיד אחרי אותה תכנית בערוץ 10 התארח אצלנו במרכז נגה פרופ' דגלאס באלוף, ליאת, את פגשת אותו כאן, ושאלנו אותו, 'אוקיי, מה נהוג? איזה כללי אתיקה חלים בארצות הברית?' הוא אומר, 'שום כללי אתיקה, אין לנו קוד אתי לנושאים האלה, הלחץ הציבורי הוא שקובע', הוא אומר, 'הרשתות עצמן זהירות מאוד לגבי מי שמופיע, איזה תכנים מוצגים, הקהל פשוט מחרים שידור מהסוג הזה', ואני חושבת שגם כאן בארץ - - -

האיזונים והבלמים הם הרבה יותר - - - גם כאן אנחנו לא אמריקה.

נכון בהחלט. לאט לאט, הנה, זה תהליך.

רעות גיא מעלם, בבקשה.

אני קודם כל גם מברכת, אני קוראת לראשונה את הקוד האתי ולצערי גם לא הוזמנו לדיונים, אבל אני רוצה להוסיף, אני בדרך כלל חברה בוועדה למאבק בסחר בנשים ובזנות ואני מצטערת על זה שזה תמיד נמצא ליד, בצד, בשולי הדברים. אני מדברת על נערות ונערים שנמצאים מעורבים בזנות. אני אספתי לקראת הוועדה, לצערי שלחתי את זה באיחור ולא הספיקו להדפיס, אוסף שממש לא הייתי צריכה להתאמץ כדי לאסוף אותו, של דוגמאות לכותרות מחרידות, איך עושים שיבושי לשון, מכבסת מילים בעולם הזנות, כדי בעצם לעשות את הסיפור הזה לא כעבירת מין, לא כעבירת זנות, יותר נכון, זה לא מופיע תחת עבירות מין, זה בסימן י', עבירות זנות ותועבה, שגם על זה יש מה להגיד, כמובן, אבל איך עושים מהתופעה הזו בעצם מכבסת מילים והופכים את זה לממכר.
יש לי דוגמאות של כותרות מהעיתון, 'נערה בת 14 עוסקת או עובדת בזנות', כאילו זה עיסוק, כאילו זו עבודה. זה כמעט בכל כתבה ובכל סיקור, וראיתם גם את הפרשיות שהתפוצצו לאחרונה, ככה זה נפתח.

אני גם מזדהה עם כל הלחצים שמופעלים, אני מפעילה חמישה פרויקטים לנערות ונערים שמעורבים בזנות, אני עומדת בפני לחצים כבדים מאוד של עיתונאים, טלוויזיה, תקשורת, כל הסוגים, 'תביאי לי קטינים בזנות'. מה זה? כאילו אני סרסורית של הנערים האלה, אני סרסורית של הטרגדיות האלה. אנחנו מסרבות לשתף עם זה פעולה ומשלמות מחיר גם מקצועי וגם אישי כמובן. לפעמים מגיעים אל הקטינים האלה לא דרכנו ואז אנחנו נאלצות להגיב לדבר הזה.

יש פה גם עניין של חינוך הציבור, חינוך התודעה, מה זה בכלל נערות ונערים שמעורבים, מנוצלים מינית ומסחרית בזנות, לעומת מה זה נערות שעובדות, עוסקות. הכותרת הכי מחרידה שראיתי, 'ילדה בת 11 עובדת בזנות'. איך ילדה בת 11 ועובדת בזנות יכול להתחבר בכלל למשפט אחד? באמת הדעת לא סובלת ולא ברור. יש גם עוד כל מיני דברים, שאת העבירה עצמה מתארים, 'קיום יחסי מין עם גברים מבוגרים', במקום להגיד 'אנס', 'ניצל', 'צריך זנות מקטינה', שלהבדיל מצריכת זנות מבגירות כמובן שזו עבירה פלילית, 203ג, לקוחו של קטין, עבירה שדינה שלוש שנות מאסר ועדיין זה מתואר כקיום יחסי מין בין גברים מבוגרים לבין ילדות.
אלה כותרות שאני יכולה - - - . זה גם נמצא אצלכם במייל של הוועדה, וזה פשוט בלי להתאמץ בכלל, בלחיצת כפתור מגיעים לכל זה.

חוץ מזה כמובן 'מפגשים מיניים', או כל מיני דרכים אחרות לתאר את זה. 'זונה בת 14', גם הייתה כותרת בעיתון. אני אומרת נערה שמעורבת בזנות היא קודם כל נערה, אחר כך גם מעורבת בזנות או נפגעת על הרצף של הדבר הזה. צריך גם להגיד של הנערות היא כמובן רצף יותר רחב, לא מדובר רק בנערה שעומדת בקרן רחוב תמורת כסף, זה יכול להיות גם תמורת אתנן, שווה ערך כסף, ראינו את זה בפרשיות שהתפוצצו, כרטיס כניסה למועדון, ג'ינסים, וודקה, טרמפים, כל הדברים האלה, ולפעמים גם מוביליות חברתית, ובהחלט אלה נערות שמנוצלות. למרות שהעבירות האלה הן עבירות חשיפה ואין צורך בתלונת קורבן, עדיין מזמינים אותן לחקירות, מזמינים אותן לתת עדות והן הופכות להיות אוטומטית הנאשמות של הדבר הזה, של כל הסיטואציה הזו.

במקרה של נערות שהיו גם מטופלות בכל מיני שירותי רווחה, נכתב עליהן שהן מסרבות לקבל סיוע, בעוד שצריך להגיד שאין מענה מותאם למצבן, כי אין מענים מספיק מותאמים למצבים שהם כל כך קיצוניים ומורכבים כמו נערות שמעורבות בגיל צעיר מאוד בזנות. חוץ מזה כמובן פרסום תמלילים של חקירה ועדויות למכביר, פרסום של תמונות. אני רוצה להוסיף, ובטח חברתי רוני אלוני סדובניק פה תצטרף אליי, כי היא גם הובילה את המאבק הזה, בכל הנושא של פרסום מודעות זנות, גיוס, שידול, בתוך כלי התקשורת, אם זה באתרי האינטרנט, ראינו את זה ביד 2, ראינו את זה באתרי היכרויות, ראינו את זה בעיתונים גדולים, ממש מודעות גיוס שעד היום קיימות ועומדות.

'דרושות לדירה דיסקרטית, שכר גבוה'.

זה אסור היום בחוק.

רק אני אבקש, את כל הדבר הזה, אם אפשר להחיל אותו גם בתוך הקוד האתי וגם בתוך חקיקה - - -

יש התייחסות.

אני לא ראיתי שום התייחסות ואני חושבת שזה גם לא במקרה.

חברת הכנסת תמר זנדברג, בבקשה.

תודה, גברתי היושבת ראש, על הדיון, ותודה לכולן על הקוד האתי. אני רוצה להתייחס לנושא הזה בשתי רמות. ברמה אחת, אני אכליל רגע בפנים גם את הרמה המשפטית וגם את הרמה שלנו, הרגולטורית והסטטוטורית כמחוקקות. אני חושבת שהרמה הזו והרמה השנייה, שזו הרמה הציבורית והרמה של ההוקעה הציבורית והלחץ הציבורי ואותו ain't be done שבימים האחרונים בכמה הקשרים שונים בישראל יש איזה שהיא תפיסה שאך ורק מה שלא עולה בקנה אחד בדיוק עם לשון החוק הוא גם לא יאה, כלומר מה שחוקי ומה שנורמטיבי ומה שראוי ומה שיאה, הם כולם רודדו לאותה רמה וקצת אבדה התפיסה מה פשוט לא ראוי, לא ראוי לראות על המרקע, לא מוסרי וכו'. שתי הרמות האלה קשורות אחת לשנייה, אני דווקא בכוונה רוצה לחבר אותן ולא להפריד. עלה כאן, וממה ששמעתי מכמה מהדוברות, באופן ברור שמתבצעות עבירות על החוק, עבירות פליליות, עבירות על חוק העונשין, עבירות כאלה ואחרות שגם עליהן לא ניתנת מספיק הדעת. וגם בוועדות המשנה לסחר בנשים וזנות, גם שם אנחנו רואות שהמון פעמים יש עבירות על החוק, רק שבגלל התפיסה החברתית, שעוטפת את המציאות הזו, אז אותן עבירות לא מגיעות, לא חקירה, לא כתבי אישום, ואם כן, אז לא מגיעות להרשעות ובמקרה הזה לא מגיעות לתלונות משום סוג.

אז קודם כל אני מציעה שאנחנו יחד, ובהקשר הזה אני לא רואה הפרדה בינינו ככאלה שיושבות כאן לכל נציגות הארגונים, העיתונאיות וכו', שאנחנו יחד נעמוד על כך שכל אחד מהמקרים האלה בהחלט יגיע לידי תלונות, חקירות, כתבי אישום. אני מודעת לכך שחלק גדול מהבעיה שיש איזה שהיא מציאות סטטיסטית בהגשת כתבי אישום מה יכול להגיע להרשעה, ואם יש אווירה ציבורית שמשהו לא יגיע להרשעה אז גם לא יהיה מראש כתב אישום. זאת איזה שהיא זכוכית, זאת לא תקרת זכוכית, אבל זאת זכוכית שאנחנו חייבות לפרוץ.

שהציבור לא מבין אותה.

נכון, זה עוד ברמת המשטרה ובתי המשפט.

אם יש תלונה על הפרת איסור פרסום הם לא מבינים.

בסדר, הם לא הבינו גם מה זה נשים מוכות והם מבינים היום.

בדיוק. זה דבר ראשון ואני מציעה שכולנו נגבש מדיניות מכוונת, ובעזרתכן המשפטניות, של הגשת תלונות וחתירה לקראת כתבי אישום ואם תיקים כאלה ייסגרו וכתבי אישום לא יוגשו בגלל שכביכול אין סיכוי להרשעה או משהו כזה, הוועדה תזמן את נציגות הפרקליטות ואת נציגי המשטרה. אני נחרדתי כששמעתי מהמשטרה שהם לא הולכים לחקור, כי הם יודעים שלא יוגש כתב אישום כי הפרקליטות יודעת שלא תהיה הרשעה.

יש פה את חומר הראיות ומאוד מקפידים על זה, ואם חומר הראיות לא מספיק ולא עומד בדיוק וחלה חוק ההתיישנות, בל נשכח את העניין הזה שהוא מאוד מאוד - - -

אז אני עדיין חושבת שכן אפשר לעשות מאמץ מרוכז שכן יצליח. בעבירות זנות, אם אין הפרעה לשכנים לא הולכים ומגישים - - - זה שהפעלת בית בושת הוא גם בעצמו עבירה פלילית, אז המשטרה יודעת שהפרקליטות לא תגיש כתב אישום כי לא תהיה הרשעה, כי השופט ישאל 'הייתה עבירה - - -?'

תאמיני לי שגם רוני וגם אני משלמות מחיר כבד בגלל זה.

אני יודעת. זה דבר אחד. ודבר שני, והוא קשור לזה, אני מסכימה איתך שגם האקלים והאטמוספרה של הגשת כתבי אישום ושל הגעה להרשעות ושל אכיפת החוקים שקיימים קשורים לאווירה הציבורית הכוללת שעוטפת את העניין, של הסיקור התקשורתי ושל הביטויים שנעשה בהם שימוש וכל הדברים האלה.

אני קראתי את הקוד האתי ואני חושבת שכקוד אתי וכהסברה לאמצעי התקשורת וכו' זה מצוין, יש כאן דברים שאנחנו כמחוקקות לא יכולות להתערב בהם, כי זה יהיה, את יודעת, לסדרות ואנחנו לא נטיל צנזורה ולא נעשה דברים מן הסוג הזה, אבל כן, כולנו שותפות למציאות שצריכה להיות אווירה ציבורית שתוקיע מופעים כאלה. שיהיה ברור שמי שמעלה דבר כזה לשידור, כמו שקרה השבוע, בעזרתכן ובעבודה יוצאת מגדר הרגיל ואני בטוחה שיש עליה מחיר, כולנו מכירות את זה, תמיד החלוצות משלמות מחיר, אבל זה קורה, ואם יעלה אירוע אונס על המרקע, אז האחריות של כולנו זה להוקיע אותו ולהבהיר שזה דבר שהוא ain't be done, שלא ייעשה, ואז אני בטוחה שהאווירה הציבורית הזאת גם תסייע בהגשת כתבי אישום מכל הסיבות. אני שמה כאן על רצף, הופעה של עבריין מין בתכנית ריאליטי ואי הגשת תלונה על הפעלת בית בושת בדרום תל אביב קשורים אחד לשני, הם חלק מאיזה שהוא ספקטרום עגול שכולנו משחקות בו תפקיד - - -

אנחנו בתהליך.

נכון, אני מסכימה. אני מסכימה שאנחנו בתהליך, מה שאני מציעה זה האצה, זה לחיצה על דוושת הגז בתהליך הזה. תודה.

לפני שאני מסכמת, אני אתן לך, ד"ר אלטשולר, לסכם. אבל אני דווקא יוצאת אופטימית, אני רוצה להמשיך את הקו שהותחל כאן, קודם כל אנחנו כבר מכירות אחת את השנייה, עצם ההכרה, ויש פה המון ידע סביב השולחן הזה, המון ניסיון, המון הבנות ורגישות ואולי זה גם באופן המצטבר שאנחנו נשים, גם מכירות את זה אולי מתהליך הסוציאליזציה שאנחנו בעצמנו עברנו, איפה אנחנו עצמנו באופן אישי, באנו ודיברנו על דברים שנפגענו בהם ומה לא ומה הדחקנו, אנחנו אמהות, אנחנו היום בתפקידים ציבוריים כאלה ואחרים ויש פה הרבה ידע והבנה.

וכשאת מדברת על פרקליט מדינה, אני אזמין אותו לכאן, כי התלונות בעניין הזה מצטברות, גם מוועדת המשנה וגם כאן בחדר הזה דנו לא מעט פעמים והמשטרה אמרה את דברה. אותו דבר לגבי הסייבר. כלומר היום ההטרדות המיניות שקורות במרחב האינטרנטי הן נוראיות, המשטרה הקימה, אבל מה קורה שם? כמה כוח אדם יש שם?

כלום.

בסדר, אנחנו פה בשביל לתקן, אנחנו פה בשביל לשנות וקבוצת הכוח שנוצרה כאן, הדס, כולנו משלמות מחירים. אני עברתי סיפור של הטרדה מינית דרך קבוצות ווטסאפ חרדיות. זה לא נגמר, הטכנולוגיה לא נגמרת, היא הרסנית, היא משתקת, היא מאיימת.

יש לה גם קצת דברים טובים, לטכנולוגיה.

נכון, אבל היא מאיימת, אני לא צריכה לך לספר על מחקרים שמלמדים אותנו שנשים היום בעולם פחות כותבות פובליציסטיקה. הן פחות כותבות פובליציסטיקה במקוונת כי ההערות הרסניות, כי הפגיעה היא קשה, כי ההתייחסות היא לתמונה של הכותבת ולא לתוכן, ואנחנו רואות את ההשתקה הזאת. כלומר זה עוד כלי שמשתיק ובעצם סותם את הפיות.

אז כן שיתוף פעולה, אם אנחנו עוקבות בזמן אמת על דברים שאת מעלה והחברות שלך בתא העיתונאיות, אז אנחנו כן מנסות לעשות כאן, גם לתת את הערך הנוסף וגם את הבמה המשותפת. אבל צריך להמשיך לעבוד ביחד. תהילה, בואי סכמי את ואני אסכם.

אני יודעת שיש איזה שהוא סוג של חוסר אמון ביכולת של הציבור לקום ולהגיד ולומר את דברו. היכולת הזאת הולכת ועולה יחד עם הרשתות, זה הצד החיובי של הטכנולוגיה, להבדיל מהצדדים שעליהם דיברת עכשיו. אם יש קוד כזה שיש לפחות הסכמה, אפילו בדיבור, להיות כפופים אליו באיזה שהיא דרך, זה נותן לנו לפחות את הכלי להגיד 'לדעתנו היום יצאתם', או 'חרגתם'. זה תהליך. זה תהליך שלצערי הרב הוא לא יקרה ביום אחד, לוקח לו זמן להתרחש, אבל הוא מתרחש.

אני רוצה להזכיר לכם שבשנות ה-90, בתקופת הפיגועים הנוראית אז, הסיקור התקשורתי הפך והלך להיות יותר ויותר צהוב סביב פרסום אנשים מתים, נפגעי פיגועים. זה הגיע למקום של נהג של אוטובוס בקו 5, ואני זוכרת את זה, רוכן על ההגה, גופתו בעצם רוכנת על ההגה. אז קמה קול צעקה, ואני חושבת שאת הצעקה הזאת אנחנו צריכים להמשיך. אז זה היה אז, אנחנו צריכות לדבר על הדבר הזה. אני מעמידה את הידע שלי ואת ה-facilities של המכון לדמוקרטיה לרשותכם, אנחנו לא צריכים להוביל את התהליך הזה, מי שצריך להוביל את התהליך הזה הם הרגולטורים והמחוקקים מצד אחד והעיתונאיות מצד שני, אבל כל גיבוי וכל עזרה מהגב אנחנו שם בשביל - - -

ואיגוד מרכזי הסיוע.

וכמובן כמובן איגוד מרכזי הסיוע ברמה של המומחיות המקצועית ושדה השיח שלהם. אנחנו כאן בשביל לתת לכם גב מאחורה ותנצלו את זה. זה לא יקרה כשארגון אחד יעבוד לבד, נדרש פה באמת איזה שהוא סוג של שיתוף פעולה. זה דבר שאני חושבת שלמדתי מרעות גיא בגלגול קודם שלה, אבל זה דבר שהוא מאוד מאוד משמעותי. זהו.

אני חייבת לרוץ להצבעה בגיור, זו עבודה שאני עושה שנה. חברת הכנסת תמר זנדברג תסכם. היא יודעת מה אני רוצה והיא תגיד, אני רק רוצה לשמוע אתכם לגבי סיכום, למשל עבודת ההטמעה שלכם בתקשורת, מתי לדעתכם נוכל לעשות פה ועדה יחד עם נציגי התקשורת, כמה זמן זה לוקח, מהמקום שלכם, ועוד דברים שתעלו. ועוד דבר, תהילה, כמי שמרכזת, יש פה נציגות שהן לא שותפות, אני רוצה שכולם יהיו שותפים.

כן, אחד פספסנו ושלחנו, אבל בבקשה, אנחנו מאוד רוצים - - -

נסכם את הדברים שלנו, חברת הכנסת זנדברג, ואני רוצה לשמוע מה אתן חושבות ואנחנו כמובן נמשיך.

(היו"ר תמר זנדברג)

אז תנו לנו איזה הערכה לעבודה מול גופי התקשורת.

במה שנוגע לתא העיתונאיות והפגישות עם אמצעי התקשורת, חלק מהן כבר נעשו, יש עוד שבדרך, חלק כבר מתואמות. ההערכה שלנו היא משהו סביב שלושה חודשים, משהו כזה. לא יותר משלושה חודשים.

כמובן שזה צריך להיות גם סדנאות מקיפות שהן לאנשי המקצוע, לא רק לעורכים, וגם - - -

לא, אנחנו מדברות על השגת ההסכמה שלהם ושמיעת ההערות שלהם לקוד.

שזה הדבר הכי חשוב, אגב.

וגם שכל מי שיושב וכותב וידו על העט, שגם הוא יידע ויבין את העומק של התופעה הזאת.

כרגע אנחנו בפגישות הבנה, מה שנקרא, לקראת התהליך של החתימה על - - -

גב' אלטשולר, האם אפשר שלשכת עורכי הדין תעיין הזה?

ודאי. אנחנו שולחים לינק להערות של שותפים, זאת המטרה. הדבר הזה צריך להיבנות בצורה וויקית ככל האפשר.

בואו נבהיר, אנחנו מבחינתנו לא מעבירות את הקוד האתי במלואו לכלי התקשורת, אלא הפגישות שלנו הן עם אנשי החדשות בחלקים שעוסקים בסיקור חדשותי של עבירות מין. כל הדברים האחרים, שקשורים לריאליטי, דרמה, וכו', בזה אני לא - - - אבל מבחינת להשיג את ההסכמה של ראשי המערכות האלה ולשמוע את ההערות שלהם, זה, ההערכה שלנו, ייקח כשלושה חודשים.

אני רק רוצה להוסיף, לכן באמת כדאי לסמן את הדברים שהם עדיין אתגריים. אתגר אחד, אמרה פה לינוי בצדק רב, כל הסיפור של עבודה בעיקר מול טלוויזיה על דרמה וריאליטי ועל אימוצים כאלה, כרגע כמובן שזה צריך להיות בשיח עם הרגולטורים ועם הזכיינים. זה הדבר האחד. הדבר השני הוא כאשר פועלים אחרי פגישות ההבנה הראשוניות, אני חושבת ואני אשמח מאוד לעזור בזה, אם אתן יכולות לעשות לבד מה טוב, לבנות תהליך מול אמצעי התקשורת. זאת אומרת כן להגיד, 'אנחנו לא מסתפקות בחתימה מהפה ולחוץ, אלא היינו רוצות', התחייבות לסדנאות כאלה ואחרות, היינו רוצות - - -

אני חושבת שפה זה גם התפקיד של הרשות השנייה.

זה אנחנו הולכות חצי צעד לאחור כי - - -

אבל לייצר את הסוג של התהליך שהייתן מצפות למשל שכלי תקשורת כזה יעשה, ולא לבוא רק מהמקום של קוד, אלא באמת לבוא מהמקום של הכשרות וכו'.

מה שנאמר פה באמת, בצדק, זה עבודה מול רשויות אכיפה למיניהן, שזה דבר שהוא, אני חושבת, מאוד משמעותי. ועוד דבר שלא עלה פה וכן הייתי מצרפת, אחד זה יותר קשור אלינו למכון לדמוקרטיה וזה כתב העת 'העין השביעית' שאנחנו יודעים שעיתונאים קוראים ובאמת אני קוראת לכם גם לכתוב יותר שם, לא חלילה כפרסומת, בכלל לא, תכתבו בעוד מקומות, אבל אני מתכוונת לפנות לקהילייה המקצועית במקומות שבהם היא נמצאת.

היא נמצאת בפייסבוק שלי יותר מאשר ב'עין השביעית'.

מאה אחוז, אז אני אומרת, ללכת לשם וכן לעשות מזה דבר שהוא משמעותי אל הקהילייה ישירות. ואת הדבר הזה ישלימו אולי שני דברים, דבר אחד זה פנייה לאנשים בחוגים לתקשורת, מי שמכשיר את אנשי התקשורת של הדור הבא. אני חושבת שזה דבר מאוד משמעותי. הדבר השני, אני יודעת שלמשל לשכת העיתונות הממשלתית רוצה או מתכננת לקחת על עצמה, אני לא יודעת אם זה סופי או לא, אבל הכשרות לעיתונאים צעירים. מה שקורה היום הוא שנכנסים אנשים מאוד מאוד מאוד לא מוכשרים לתוך המערכת, לא ברמת הכישרונות הבסיסיים שלהם, אלא trained, מאוד לא מוכשרים, והיא רוצה לקחת את הדבר הזה על עצמה. אם באמת הדבר הזה הולך לקרום עור וגידים, לשם צריך להגיע, זאת אומרת למקומות - - -

עדיין העתודה החזקה ביותר כיום ליצירת אנשי תקשורת היא גלי צה"ל, במחנה, ואנחנו נמצאות שם, הדס שם כבר שנים ו - - -

לא, אבל אתן עובדות מול המערכות, גם של גלי צה"ל ו - - -

פייר, כרגע, זה בערך המקום הכי נקי שיש.

בסדר, אבל כמו שאת אומרת, אלה אותם עיתונאים שיוצאים מגלי צה"ל ואחר כך - - -

אבל, כן, לדבר שם - - - יש שם גם הרבה - - -

זה האסון של מדינת ישראל, שכלי התקשורת בשליטת הצבא הוא בעצם הכי מתפקד היום בכל שוק התקשורת.

הכניסו לשם הרבה מאוד עיתונאיות ונעשתה שם עבודה פנטסטית גם על פלורליזם מבחינת המקומות שמהם מגיעים הכתבים והכתבות הצעירים והצעירות. אני חושבת שזה אחד המקומות היחידים בישראל שאפשר למצוא עורכת של תכנית ממוצא אתיופי וקריין דרוזי. זה לא קיים באותה מערכת, אלא אם יש עמותה ששמה כסף ומשלמת כדי שהם יעבדו.

לפני שאת מסכמת, אני רוצה להגיד מבחינת הרשות השנייה שהאמירה שלנו כאן, שיש צורך להסדיר את הנושא הזה בצורה יותר ברורה ממה שהוא מוסדר היום. האירועים שהיו במהלך החודשים האחרונים בהחלט מוכיחים שיש כאן איזה שהוא ואקום שהחוק והכללים לא נותנים לו מספיק מענה. לכן אנחנו מברכים על העניין הזה של הקוד האתי, אנחנו גם נהיה שותפים לניסוח שלו ואנחנו נעיר את ההערות שלנו ואנחנו נגיד את האמירה שלנו לגופים שמפוקחים על ידינו, על ידי הצורך כן לאמץ את הקוד הזה וכן למצוא את הדרך להביא את זה לידיעת כל הגורמים שעוסקים בדבר, כדי שבעתיד לא יהיו את הוואקומים האלה, המוסריים והציבוריים, שאנחנו דיברנו עליהם כאן.

אני לא דיברתי, אז אני אקח עכשיו צעד קדימה. אני מטעם המועצה לשידורי כבלים ולוויין, הרגולטור השני. אנחנו לא היינו חלק בשולחן העגול מסיבה שבישיבה הקודמת זה היה יותר מוחל על ריאליטי, כמו שאתם יודעים שזה החל בכל סוגיית 'הכפר' וזה יותר אצל הרשות השנייה, אצל חברתי - - -

מישהו מכם אישר את השתתפותו ובסוף לא הגיע. אני רק רוצה להגיד.

אני לא יודעת על זה, אני אשמח לקבל את זה בפעם הבאה, אני אתן לכם את המייל האישי שלי.

מאה אחוז.

אני רואה שזה מוחל על דוקו או על דרמה, זה יותר ויותר רלוונטי לנו, אז זה נושא חשוב, גם אני רוצה להשתתף ונשמח לעבוד.

מעולה.

אני אגיד רק מבחינת לוח הזמנים מבחינתנו להמשך העבודה, שאנחנו גם נמשיך בתהליך שלנו, גם מול קשת ורשת, תהליכים שהחלו, גם מולכם, אנחנו נשמח - - -

אנחנו חייבים לסיים את הישיבה כי ראש הממשלה עולה לנאום במליאה בדיון שהתחיל לפני 20 דקות.
בשם יושבת ראש הוועדה, כל הוועדה, ובשם כל חברות הכנסת שהיו כאן, אנחנו מברכות קודם כל על היוזמה ועל העבודה שנעשתה בקוד האתי ובהחלט חושבות שזה צעד בכיוון שגופי התקשורת יאמצו אותו וגם, כמו שאתן אומרות, יטמיעו ויפעלו לפיו. מבחינתנו אנחנו מסכמות בשני כיוונים, ששניהם יבואו לכאן לוועדה במהלך כנס הקיץ. האחד זה עבודה שלכם, תא העיתונאים, אחרי שתעשו את המהלך שלכן עם גופי התקשורת, אנחנו נשמח, גם גופי הרגולציה, הרשות השנייה והמועצה, וגם עבודה שלכן וגם אנחנו נשתדל להזמין לכאן את הנציגים של גופי התקשורת עצמם - - -

הם הוזמנו.

לא, אבל לבצע את הדיווח לוועדה.

אם נגיד להם שזה דיון של ועדת הכלכלה הם יבואו.

אז לעשות כאן אחרי הפגישות שלכם איזה שהוא דיווח חזרה לוועדה והמשך מעקב אחרי ההתקדמות הזאת, אתם בתחום התקשורת, אבל גם אנחנו נעלה את הנושאים האחרים שמופיעים בקוד, שזה הדרמה, הריאליטי וכו'.

גם בתחום התקשורת נמשיך עם סדנאות בפרק הזמן הזה.

כן, אנחנו מתכוונים להמשיך בסדנאות וגם להמשיך ב - - -

אז גם אתם תהיו חלק ואנחנו נעשה איזה שהיא ישיבת דיווח בנושא, כל העבודה שנעשית מול גופי התקשורת עצמם והגופים המשדרים בכל הרמות שלהם. הדבר השני זה ברמה המשפטית. עליזה הציעה שולחן עגול, או שנעשה שולחן עגול ליד הוועדה ואחר כך לדווח לוועדה, או שבמסגרת ישיבת הוועדה של באמת הצפה וריכוז כל המקומות שבהם מתקיימות עבירות שלא מגיעות למימוש, נתקעות איפה שהוא בדרך, בין אם בשלב הגשת התלונה, בין אם בשלב שיבוש הליכי משפט, בין אם בשלב אי הבשלה לכתב אישום ובין אם בשלב סגירת תיק, זיכוי כזה או אחר. אנחנו נעשה ריכוז והצפה, בעזרתכן, המשפטניות, והארגונים המשפטיים על מנת לראות האם יש חסמים, איפה, האם הם חסמים הסברתיים, משפטיים, משאביים, אינני יודעת מה. את שני הדברים האלה הוועדה לוקחת על עצמה לעשות במהלך כנס הקיץ, שיתחיל במאי ויימשך עד סוף יולי. שני הדברים האלה כמעקב.

תודה לכולכן.

<הישיבה ננעלה בשעה 11:25.>