פרסום פוגע בנשים

5
הוועדה לקידום מעמד האישה
24.02.10
הכנסת השמונה עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 38
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום רביעי, י' באדר תש"ע (24 בפברואר 2010), שעה 09:30

פרסום פוגע בנשים

חברי הוועדה: ציפי חוטובלי - יו"ר
ניסים זאב
אנסטסיה מיכאלי

מרים שכטר – ממונה על קידום מעמד האישה, משרד החינוך
עו"ד טלילה שחל-רוזנפלד – מנהלת האגף לקידום נשים
ורד פאר-סויד – מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה
גילה אושרת – יו"ר האגף למעמד האישה, ויצ"ר
נורית קאופמן – אחראית על תחום אלימות במשפחה , ויצ"ו
עו"ד עירית גזית – אחראית מערך הסיוע המשפטי, ויצ"ו
עידן רינג - יועץ תקשורת, ויצ"ו
רונית ארנפרויד-כהן – אגף תקשורת, ויצ"ו
שאנה שכטרמן – לוביסטית קשרי ממשל, ויצ"ו
מיכל הלפרט – ויצ"ו
יערה צינמון-רוזי - ויצ"ו
סטלה אבידן – ויצ"ו
אורלי אלמגור-לוטם – מרכז מחקר ומידע , הכנסת

– דובר יו"ר הוועדה

דלית אזולאי

יעל – חבר המתרגמים בע"מ




פרסום פוגע בנשים

בוקר טוב לכולם, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה.

היום אנחנו נמצאים באחד הדיונים, שהוא אולי עתיק כסוגיית העיסוק בכלל, במעמדן של הנשים, סוגיית הפרסום הפוגע. במובנים רבים, העובדה שאנחנו חיים בעולם של תקשורת שברובה היא תקשורת מסחרית, ובעיקר בעולם הטלוויזיה, הכניסה אותנו למציאות שבשגרה והוא הפרסום הפוגע בנשים.

ארגון ויצ"ו עושה בנושא הזה עבודת קודש ומניף את דגל המלחמה והמאבק בפרסום פוגע בנשים. בעיניי חברה לא יכולה לדבר בשני קולות, מצד אחד לדבר שיש כבוד לנשים ושצריך לכבד אותן, ומצד שני עושה שימוש בנשים ככלי משחק על מגרש הפרסום, שימוש בוטה בגופן כמקדם מכירות. לא משכנע אותי שאומרים שגם גברים דוגמנים עושים שימוש בגופם לצורך העניין. במקרה של נשים מדובר בפגיעה משמעותית מאוד, בעיניי, בגוף האישה בכלל וגם בדימוי הציבורי של תפקידן של נשים בחברה שלנו.

אני חושבת שניתן לנציגת ויצ"ו לומר מספר דברי פתיחה. תתנו לנו קצת רקע על המאבק הזה. אני רוצה קצת להתוודות, ניסיתי להריץ את הנושא הזה מאז כניסתי לתפקיד והדבר הראשון שנאמר לי על ידי נשים רבות שעסקו בנושא בעבר, נשים כמו יעל דיין ואנשים שמכירים את עולם הפרסום "חבל לך על הזמן". העובדה שמתייאשים כל כך בקלות מהעניין שבעיניי נמצא על בסיס יום יומי, לא בחצר האחורית שלנו אלא בדלת הקדמית של מסך הטלוויזיה ומסך פרסום החוצות.

בעיניי זה דבר בלתי קביל ואנחנו כאן כדי להיאבק בתופעות שהחברה מקבלת אותן. יש משהו במאבק הזה שהוא סיזיפי, פעם בשנה מעלים אותו לכותרות ואנחנו לא מישרים קו עם שוק הפרסום שבעצם אומר: אלה כללי המשחק ואנחנו חברה קפיטליסטית. לדעתי יש כאן מקום לומר אמירה ערכית. אני משבחת אתכן שאתן נושאות את הדגל הזה. נשמח לשמוע את דבריכן ויש גם סרט מאוד טוב שהכנתן. אתן ממנפים את העיסוק בנושא הזה ברמה הציבורית.

העדת שיעל דיין אמרה חבל על הזמן, בעצם היא אמרה יש כאן טייקונים, יש מסה קריטית ומאוד משמעותית. לנו זה אומר שאנחנו רוצות להתמודד איתה. זו מסה שיום יום נחשפת מול אנשים ונשים, אם זה ברדיו, במדיה הדיגיטלית, בטלוויזיה, בעיתונות הכתובה, כל הזמן כולנו נחשפים, 20, 30 שניות. מה התחכום בפרסום? התחכום זה המקצוע שלהם, בשניות להכניס לאסוציאציות, לתת ההכרה ולהעביר מסר אפילו ברמה היצרית, הוא מחולל.

נכון שפרסומת גם משקפת את הלך הרוח, אבל פרסומת גם משפיעה, יוצרת ומשרישה את העמדות. כנגד העניין ומכיוון שזה כל כך מאסיבי, ולכל המסה הזאת אנחנו נחשפים. אומרים שיש גם גברים, בסטטיסטיקה זה שולי לחלוטין. המסה המאוד הגדולה זה שלוקחים את גוף האישה, את נוכחות האישה, ואת דימוי האישה, מחצפים כמין חפץ או משהו נלווה למכירת מוצר שלפעמים בכלל לא רלוונטי לנשים עצמן, בין אם זה סכיני גילוח וקורנפלקס, מכוניות, מטבחים, מתקני מים ועוד כהנא וכהנא. באמצעות השימוש באישה בפרסומים האלה מקבעים את נכחותה ומחדירים שהיא תופעה נלווית, בפרסום היא תמיד אטרקטיבית כדי שבאמצעותה יקלטו את העין ושאחר כך יוכלו דרכה למכור איזה מוצר.

כנגד הדבר הזה אנחנו בשנה שעברה הכרזנו באמת מלחמה. אני לא יודעת אם להגיד שאני מופתעת או לא מופתעת אבל זה באמת משהו שצריך לעורר סימני שאלה, שאותם טייקונים שהוזמנו הנה, המפרסמים, אף אחד לא טרח לבוא, או שהם בהתגוננות.

חשוב לציין שאף אחד לא הגיע, יותר מזה, הרשות השנייה לא שלחה נציג.

או שהם בהתגוננות, או שרמת ההתנשאות וזחיחות הדעת אצלם היא כזאת גדולה. נכון שהעבודה שלנו סיזיפית, אנחנו לא מתכוונות, ראית אתמול בשידור שאמרו לי, "אתן החלטתן לעשות את זה שנה אחרי שנה". כן, אנחנו החלטנו לעשות את זה שנה אחרי שנה בכל המדיה האפשרית עד שהדבר הזה ייפסק.

אני חושבת שמה שמאוד משמעותי ומאוד מעניין, זה גם לבוא ולחנך את הקהל לצפייה מבוקרת, שאנה שכטרמן הכינה סרטון ששווה לצפות בו ואחר כך נמשיך את הדיבור.

הקרנת סרט

זאת פרסומת שקוממה אותי, היא הייתה פרסומת חוצות.

מה יש פה לראות? רק זבל. אני חושב שמספיקות שתי דוגמאות, כדי להמחיש לנו מעל ומעבר, לא צריך לצפות בחצי שעה כדי להתרשם.

אלו רק 4.5 דקות, ואני חושבת שאפשר להתמודד עם זה.

כמה אפשר לחיות עם הצביעות הזאת? זו צביעות. האישה יכולה לשמור על כבודה, שלא יבואו כאן לבכות, כמה זבל.

לדעתי השאלה המרכזית היא, האם כשאישה שמפקירה את גופה, ניתן לומר שאישה אחרת נפגעת מכך והיא גם יכולה לתבוע את עלבונה. מבחינה משפטית, אנחנו יכולים לחקוק את כל החוקים שבעולם. שמענו את זה בוועדת סחר בנשים שהגיעו לשם פרוצות לא עלינו רחמנא ליצן, ואמרו "מה אתן רוצות זאת עבודתנו ואתן פוגעות בחופש הפרט, בכבוד האדם" זה כבודן.

השאלה מבחינה משפטית היא, האם יש מענה לסוגיה הזאת. כשאישה פוגעת בכבודה, והיא חושבת שזה כבודה להופיע כפי שהיא בדיוק מופיעה בפרסומת. אנחנו מכירים את התחרות הפרועה הזאת, לבוא ולטעון טענה שלדעתי אין לה שום אחיזה משפטית.

אני חושבת שלעורכת הדין עירית גזית יש עמדה.

לפני שאתן עונות, אני אגיד בעצם מה אני רוצה שנקבל מהדיון הזה. הדיון הזה יכול להיות דיון התבכיינות, נראה את הפרסומות ונאמר אוי אוי אוי, ונצקצק בלשוננו ונאמר חברות הפרסום הרעות והמרושעות שעושות כסף על חשבון גוף האישה. אני לא חושבת שזה פרודוקטיבי וזה שמייצר איזה אפקט מעשי. אני באמת חושבת שצריך כן לרדת לדיון העקרוני. אם הייתם שואלים את דעתי לא הייתי מאפשרת חקיקה. אם היה אפשר לעגן בחקיקה שלאף אישה אסור למכור אף מוצר בגופה, לכל היותר ג. יפית שממליצה על מוצרים בקולה, זה לכל היותר מה שהייתי מוכנה ולספוג בעולם הפרסום.

אני באמת חושבת שצריך לנתב את הדיון הזה למקום בדיקת מהם הכלים שלנו מול טייקונים, מול חברות פרסום, מול עולם ענק, מול עולם שמה שמניע אותו זה בעיקר כסף, עולם מאוד ציני שאין כל קשר בינו לבין ערכי כבוד האישה והרצון לשמור כבוד גופה. הם יעשו כל מה שימכור להם את המוצרים. הם ישתמשו בכל הסטטיסטיקות שיש להם כדי להראות ולהוכיח. זה מה שמוכר וזאת העבודה שלהם - למכור.

אני חושבת שצריך לחלק את הדיון הזה לשניים, ראשית בואו נדבר על הכלים שלנו כמחוקקים. יש לנו כאן סקירה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת לגבי מה מקובל בעולם מבחינת הגבלות פרסום. הדבר השני, שהוא לא פחות חשוב בעיניי, זה הכוח שלנו כצרכניות. לדבר על הכוח הנשי שלנו כקבוצה שהיא מעל 50% מהאוכלוסייה, אולי הכוח הצרכני הכי גדול. תראו מה קורה כשהציבור החרדי מתאחד סביב עניין מסוים. כאן יש קואליציה מעניינת בין חרדים לפמיניסטיות וצריך אולי למנף יותר את הקואליציה הזאת כי יש לנו שלוש קבוצות שיכולות להיות שותפות למאבק באופן מובהק. קבוצת הנשים, וכל הקבוצה שהיא בין אנשים מסורתיים לחרדים שהם אנשים שבאופן טבעי מרגישים שזה לא מכובד ולא יאה לראות נשים חשופות.

לא יכולתי אפילו להסתכל כי אני מנוע, אסור להרהר.

באו נראה מה אנחנו יכולים לעשות באופן מעשי. אורלי אלמגור-לוטם בואי נתחיל עם סקירה של מה שקורה בעולם.

את לא רוצה להתחיל עם מה שקורה בארץ?

בבקשה.

בעצם בארץ חופש הביטוי זוכה להגנה מאוד מאוד גבוהה. בית הדין הגבוה לצדק בנושא של פלייבוי בעצם נתן גיבוי לחופש הביטוי על פני אינטרסים אחרים. מה שכן יש זה שבחוק העונשין יש עבירת, סעיף 214 א' רבתי, שאוסרת על פרסום פוגע בשלטי חוצות. היא מוגבלת לשלטי חוצות ואולי יש מקום להרחיב אותו. סעיף שאומר בפרוש שפרסום פוגע זה כל אחד מאלה: תמונת ערום או תמונה של חלקי גוף אינטימיים של איש או אישה, תמונה שיש בה קיום של יחסי מין או אלימות מינית, או שיש בה ביזוי או השפלה מיניים, או שהיא מציגה אדם כחפץ זמין לשימוש מיני. זה בעצם סעיף שמתייחס למרבית הפרסומות שראינו פה. האמת שלגבי הפרסומת של DO IT של אותה אישה ששכבה על הדלפק של המטבח, כתבנו מכתב למשטרה כדי שתפתח בחקירה פלילי,ת הכנו אותו ובשלב מסוים נכנסנו איתם לאיזה משא ומתן והם מיתנו את הפרסומות בהמשך הקמפיין. לכן עצרנו את המכתב. אבל אני מבחינתי ביקשתי ממשטרת ישראל לפתוח בחקירה פלילית לפי סעיף 214 א' רבתי.

עד כמה זה נאכף בכלל? אני זוכרת שעל כביש איילון מתנוססים שלטי חוצות גם של גברים וגם נשים.

חיפשתי במאגרים משפטיים ואני לא בטוחה שיש פסק דין שדיבר על העבירה הזאת, אבל זו עבירה שנמצאת בספר החוקים.

אני רוצה להציג כאן חשיבה אחרת, אולי באמת מה שחסר בספר החוקים שלנו זה איזו סנקציה כספית.

היא נושאת סנקציה כספית, לגמרי.

מהי הסנקציה הכספית?

קנס פי שלושה מהקנס האמור בסעיף 61 (א') 1.

על אילו סכומים מדובר?

זה לא הרבה ואולי אפשר להגדיל.

אולי זה קייס לתביעה ייצוגית?

ניסתי ללכת בכיוון שאולי לטעון שזו הטרדה מינית מסוג של סביבה עוינת. כשדיברתי עם דוקטור אורית קמיר היא אמרה לי שבשלבי החקיקה של החוק למניעת הטרדה מינית העניין הזה נדון והוחלט לא להכליל את הסוגיה הזאת בתוך החוק למניעת הטרדת מינית.

היום יש פורום במשרד ראש הממשלה, ברשות לקידום מעמד האישה בנושא של החוק למניעת הטרדה מינית, יכול להיות ששווה במסגרת התיקונים לחוק, אחרי שהחוק הזה קיבל בכל זאת איזה מעמד וכבר נאכף בכל מיני תחומים אחרים, אולי אפשר לשנות את החוק ולהוסיף גם את העניין הזה של הטרדה מינית מסוג סביבה עוינת. זה מה שאפשר לעשות במסגרת החקיקה הקיימת, אולי לעשות בו שימוש יותר טוב ויותר מושכל.

לא הבנתי למה לא שלחת את המכתב?

מכיוון שהם נכנסנו איתנו לאיזה סוג של משא ומתן, סוג של התנצלות, שינו קצת את הפרסומות ומיתנו אותן. חשבתי שזה לא המקרה. אנחנו מחכות למקרה המתאים הבא - - -

נשלח מכתב על ידי סגנית השר לענייני נשים , שאירים וגמלאים, הגברת גילה גמליאל בעניין. היה לזה גם הד תקשורתי.

נכון. לכן חשבנו שיהיה נכון ללכת על סנקציה יחסית חמורה במקרה אחר שבו לא תהייה הידברות.

אנחנו בעצם מדברים על כלי חקיקתי שהם אות מתה בספר החוקים. זה בעצם מה שאנחנו אומרים. השאלה איך אנחנו מייצרים כאן באמת אפקט אכיפה כל שהוא. מי נושא בנטל התשלום? חברת הפרסום?

המפרסם, ואני חושבת שגם החברה.

יש לכן הצעת שכלול של החקיקה הזאת?

לדעתי לחוק הזה, וכמו שאמרתם נקודת המפתח היא כמה זה נאכף, דיברנו על כך שבימינו על שלטי חוצות זה לא מספיק ללא ספק. אני לא יודעת אם ה אפשרי להוסיף גם את האינטרנט, אבל ניתן לשקול את זה .

אני בטוחה שאפשר, ואפשר גם להוסיף גם את המדיות האחרות.

אפשר לשקול, זו גם מדיה נחוצה. להוסיף גם את נושא השפלה על בסיס מגדרי שראיתי שלא מופיע בחוק, כמו הפרסומות של "גולדסטר" למשל, שמבחינתי הן אפילו הכי חמורות. השאלה באמת היא הסנקציה ואופן האכיפה, אולי אפשר לעשות הליך יותר מקוצר מאשר העמדה לדין פלילי.

מי קובע אם זה פוגע, ארגוני הנשים או הנשים עצמן?

בחוק העונשין מפורט.

בחוק העונשין כתוב בדיוק מה זה.

השאלה מי, יש נשים שתאמרנה שעבורן הפרסום הוא לכבוד. איך את תטעני בבית המשפט?

חוק העונשין קובע במפורש שכל הצגת חלקי גוף של אישה או גבר זה דבר פסול. זה כשלעצמו פגיעה. הוא לא נותן פרשנות בעניין הזה. אם הצגת אישה שהיא לא לבושה באופן מלא.

כרגע זה נכון רק על שלטי חוצות.

כרגע זו אות מתה. זה היה יכול לשפר.

אולי זה היה נכון לפני 80 שנה.

זה תיקון מ-1990.

לפני 80 שנה הגישו תביעה נגד נשים שהלכו בחוף הים עם בגד ים ולא הלכו עם חלוק.

התיקון הוא משנות ה- 90.

כעת נדבר על כל כלי החקיקה שלנו. מה לדעתכן חסר היום בספר החוקים של מדינת ישראל?

יש מדינות שהלכו על חקיקה של מניעת אלימות מגדרית, מדינה אחת, וזו אולי ספינת הדגל והיא ספרד. אורלי אלמגור-לוטם בוודאי יודעת טוב ממני. זה החזון האוטופי אבל יכול להיות שאפשר להשתמש בכלים האלה. יש את כללי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו שאוסרים על פרסום פוגע באופן חד משמעי, גם בזה לא נעשה מספיק שימוש של פניה אליהם ובקשה לפסול פרסום במדיה הזאת. אני חושבת שגם הטרדה מינית הוא כלי מאוד טוב אם אכן זה יוכנס לחוק בצורה ישירה.

לי קשה קצת עם הרחבה של הנושא של הטרדה מינית בפרסום. אני חושבת שזה קצת מתיחת הגבולות שלנו.

קחי למשל את התמונות הפונוגרפיות שנתלות במשרד - הן הטרדה מינית וזה כבר התקבע. אפשר לדון בזה כי יתכן שזו לא הרחבה טריוויאלית. אבל בהחלט אפשר לדון האם סביבה עוינת זה גם כשאני נוסעת באוטו ויש מולי את שלט תמונות עם אותה אישה.

איך יתכן שחשיפה בתמונה של אישה נקראת עבירה על פי החוק הקיים? אותה אישה יכולה לשבת - - -

סליחה. אנחנו מקבלים פה בברכה קבוצת נשים מאוד חשובה.

מה שמוזר בחוק זה שלהציג תמונה עם אישה ערומה זו עבירה, ולהיות בפורום כזה זו לא עבירה. כלומר אישה יכולה ללכת איך שנראה לה ואין עם זה שום בעיה, אבל חשיפת אישה ערומה בפרסומת זו עבירה.

אישה שהולכת ברחוב.

באו נפתור את הבעיה של הפרסום.

אנחנו רוצות לדבר על דברים משפילים ומבזים, אנחנו לא נגד חשיפה.

אם זה מבזה בטלוויזיה אז למה זה לא מבזה ברחוב?

יש לך מחשבות על תביעת נשים שלובשות לא צנוע?

אני רק שואל לגבי התרתי דסתרי.

זה לא תרתי דסתרי.

אנחנו לא רוצות להכתיב כאן קוד צניעות. אנחנו מדברות על משהו שהוא מבזה ומשפיל ומציג חלקים מגוף האישה שמנותקים רלוונטית, אנחנו לא מדברות על חשיפת יד או רגל של אישה.

נחזור לנושא הכלים המשפטיים ואולי נשמע סקירה על מה שקורה בעולם ואז נוכל להתקדם וללמוד מזה על מה שקורה בארץ.

כמעט ואין חקיקה, אנחנו כמעט ולא מצאנו חקיקה שמסדירה את זה באופן מפורש. חפשנו חקיקה שמסדירה באופן מפורש את הייצוג של נשים בפרסומות, כמו שביקשת, בדגש בגוף האישה לצורך שימושים לא רלוונטיים.

נחדד קטע מהמצגת. יש פה שתי נקודות. האחת והיא העיקרית – השימוש בנשים בתור אובייקטים מיניים כדי למשוך את עיני הצופים, למשל לקחת חלק מגוף האישה כדי לפרסם מוצר שבכלל לא רלוונטי. הנושא השני שאולי קיבל מקום יותר קטן במצגת, זה בעצם הצגה של גברים ונשים באופן שמנציח סטריאוטיפיים מגדריים. זה תופס אולי מקום יותר קטן אבל לפחות בהתייחסות בעולם הוא חלק לא פחות קטן. כלומר לקחת פרסומות שמחדדות את זה שאישה במטבח שוטפת כלים כמו בפרסומת שם והגבר הוא המפרנס, גם זה נחשב לפרסום פוגע בנשים.

למה?

כי אם את מדברת על זה שהחברה רוצה לקדם שוויון.

לשטוף כלים זה דווקא לגדולה וזה חשוב לכל אישה, היא צריכה לנהל את הבית.

לכל אישה וגבר.

אם יש פרסום של גבר שוטף כלים ואישה שהולכת לעבודה אז גם אז החוק שוויוני? חשוב לי להבין אם החוק הוא חד צדדי או שווה לשני המינים. אם מדברים על שוויוניות.

חבר הכנסת ניסים זאב בוודאי מכיר את המושג "העדפה מתקנת". אם המצב בחברה שיש סטריאוטיפ נשי שמגביל את האישה לבית ועדיף שהיא לא תצא לעבוד, יש כזה דבר גם בשנת 2010, רואים את זה יפה מאוד בפרסומת שלא מגיעה מתוך חברה שלפחות לא מעידה על עצמה בתור חברה שתופסת את תפקידה של האישה בתוך הבית. עדיפה הפרסומת לנוזל כלים היא כזאת ושהמשפחה שלה - - -

אין דבר כזה.

אתה לא צפית בפרסומת. מההתחלה ועד הסוף ברור לכל הצופים שתפקידה של האישה בפרסומת.

מה את רוצה שהגבר ישטוף כלים והיא תצא לעבודה. אני יודע שהוויכוח בין הגבר לאישה זה מי יוריד את האשפה בבוקר.

מאוד ברור שבחברה שאנחנו חיים עדיין יש אמירה, לא בשוליים, שמקומה של האישה זה במטבח. פרסומת שמקבעת את העניין הזה ועוד מראה שכל המשפחה עובדת בצורה מתוחכמת עם חיוך נחמד, "תלכי תמשיכי לשטוף כלים" ואחר כך אהרוני ניגש אליה ומלטף לה את היד באופן סקסי ואומר לה "לא קרה כלום ליד שלך" תמשיכי לשטוף כלים. זה באמת מקבע משהו נורא מיושן שאומר את תהייה במטבח ותשטפי כלים נקודה.

אם אפשר להעיר לגבי מה שאמרת קודם בנוגע לקואליציה, הקואליציה הזאת, וזו דוגמה קלאסית שהקואליציה הזאת לא תמיד מועילה לנו. הקואליציה למאבק הפמיניסטי לפרסומות שוויוניות ולא פוגעניות בין תפיסת עולם שהיא מסורתית או חרדית להוציא בכלל מיניות באשר היא. זאת לא כוונתנו ואני אתן דוגמה. ישנה פרסומת של מפעל הפיס שמשתמשת בצורה שוויונית, גם אם בעיניי בטעם רע, אבל עדיין בצורה שוויונית במיניות של אישה ובמיניות של גבר, יש שם פנטזיה כזאת של שיפוצניקים שמבצעים שיפוץ בבית של אישה שזוכה בלוטו לבין פנטזיה של נשים שמצילות גבר שטובע. זה לטעמי אומנם בטעם רע. אבל זה מוצג בצורה שוויונית. לכן הקואליציה הזאת בין החרדים ובין התפיסה הפמיניסטיות שמקדמת אומנם את אותו דבר לשני הצדדים אבל לא מאותו מקום.

אמרת שמבחינת הגבר זה שוויוני? לא הבנתי.

אני מציע שלא נרד כאן לרזולוציה.

אני מודה שאני בור בנושא הזה.

לדעתי אנחנו לא בשיעור ניתוח פרסומות. זה לא העניין. אני עשיתי עבודה סמינריונית באוניברסיטה על פרסום פוגעני בנשים, אני קצת מכירה את הנושא. זה לא נושא הדיון שלנו, הדיון שלנו מתמקד מה הם הכלים שלנו כוועדה לקידום מעמד האישה גם בתחום הצרכני וגם בתחום החקיקתי, פרסומות שבגדול נשלטת על שוק ידי מסחרי פרוע. בואו נחזור אליו ולא נדבר על פרסומת ספציפית אלא על שני הנושאים האלה. בואו נלמד.

אני רוצה להעיר בנוגע למה ששאנה שכטרמן אמרה וזה מתקשר לסקירה. הפרסומות האלה גם כשהן מדברות על שימוש מיני בגוף האישה זה במצב שהגוף מנותק מהקונטקסט. כלומר לפרסם מוצר שאינו רלוונטי, לא מצאתי באף אחד מהמדינות שבדקנו, אם מפרסמים תחתונים וחזייה אז ברור שמפרסמים דרך גוף האישה, כאן זה לא מנותק מקונטקסט. זה מחזיר את הדיון בין חבר הכנסת ניסים זאב לבין שאנה שכטרמן לשאלה מה מותר ומה אוסר.

וזה בסדר?

זה נחשב בסדר כי אתה עושה שימוש בגוף האישה כדי לפרסם מוצר שהוא המוצר הרלוונטי.

זאת אומרת שצריכים להראות אישה עירומה עם התחתון שלה כדי להבין שמדובר בתחתונים? לא הבנתי.

אני לא מציגה כאן את עמדתי.

איזה דבר זה?

ההתייחסות לעירום בדרך כלל היא התייחסות לעירום או להצגה מינית שלא קשורה למוצר.

או שאנחנו הולכים על העיקרון ואומרים שלא צריכים לפרסם גוף אישה.

העיקרון הפמיניסטי שונה מהעיקרון החרדי.

אני חד בעניין הזה. לא מקובל עלי לעשות איפה ואיפה. את אומרת שזה תלוי במוצר.

לנו זה כן משנה ולך זה לא משנה.

אם את אומרת שזה פוגעני, למה במקרה הזה זה פחות פוגעני?

אני אומרת שוב שלא תגררו למקום הזה של הבחנה בין התפיסה הדתית לבין התפיסה הפמיניסטית.

אני אומר שהכל פסול. בעיניי הכל פסול.

הבנו. מרוב שהכל פסול הכל מותר.

אני אעשה את זה קצר כי כאמור אין חקיקה כמעט. החוק הכי רחב ומפורט שמצאנו היה בספרד. וכמו שציינה עירית גזית שם זה מוסדר במסגרת החוק להגנה מפני אלימות מגדרית. נקרא לזה החוק להגנה נגד אלימות נשים. זו נוקדה שגם הוצגה במצגת כאלימות מינית. פרסום פוגע הוא בעייני נחשב בקונטקסט של אלימות נגד נשים ולאו דווקא אלימות מינית.

אבל רוב הפרסומות אינן מציגות אלימות, הן מציגות השפלה בעצם התפיסה.

בדיוק. זה יוצר מצב שבו האישה נחותה מהגבר ולכן מותר למפרסם לעשות בה כרצונו.

בספרד זה מוסדר במסגרת החוק להגנה מפני אלימות מגדרית משנת 2004. אני אקריא את סעיף 10 לחוק "אוסר פרסום או מעשה בדמות האישה בשימוש מפלה או מבזה". יש כאן תיקון עקיף לחוק הפרסומות במדינה משנת 1988 שמגדיר מה סוגי הפרסומות שנחשבות כמבזות. זו הייחודיות בספרד שהחוק מגדיר בדיוק איזו פרסומת נחשבת מבזה. אלו פרסומות שעושות שימוש בגופן של נשים או בחלקים ממנו כאובייקטים ללא קשר למוצר אותו מפרסמים בפרסומות שבהן יש שיוך נשים לתפקידים סטריאוטיפיים. יש גם שני גופים של המדינה שאחראים על הפיקוח על החוק.

למי מייעצים הגופים האלה?

אלו שני גופים ממלכתיים שמטפלים בזה. זה מופיע בעמוד 5 במסמך, זה מופעל תחת מה שנקרא מוסד הנשים, קצת קשה עם התרגום כי אלו שומות שונים בכל מדינה.

זו אולי באמת הרשות השנייה.

אני חושבת על תרגום שיתאים לעניין, יש גם נציבות שמייעצת לעניין התדמית בפרסומות ובתקשורת. זה באמת מודל ייחודי בספרד ששם זה גוף ייחודי לעניין שמטפל בזה ולא איזו נציבות כללית לפרסומות בכלל. הסנקציה העיקרית, שלגופים, גם גופים נשיים רשאים לעתור לבית המשפט וגם המדינה יכולה לעשות את זה כדי להפסיק את השידור של פרסומות שיש בהן הפרה של האיסור. כלומר שיש גם חוק וגם איזה מיסוד של מי שמטפל בזה.

יש עוד עניין שנכנס בספרד והוא שלא הולכים רק עם המקל אלא את העניין של הגזר, יש איזה פרס שאמור לעודד פרסום שמונע, שמיועד לסייע למניעת סטריאוטיפים. אני רוצה לומר כשבדקו את השפעתו של החוק זה לא שיפר את המצב. כלומר השימוש בנשים כאובייקט מיני בפרסומות לא נעלם וגם טוענים שהוא נמצא בעלייה. אני אגיד בהקשר הזה שהסנקציה היא קנס והיא נתפסת כסנקציה לא אפקטיבית כי התועלת בלעשות את הפרסום הזה היא יותר גדולה מהקנס. יכול להיות שעדיין מוקדם להתייחס לזה וצריך עוד זמן כי החוק הוא חוק יחסית חדש, כלומר משנת 2004 והוא נחשב יחסית חדש. אני לא מתייחסת כאן להסדרה עצמית אלא רק לחקיקה.

אני הולכת במדרג מהחוק הכי מפורט לחוק הפחות מפורט. נורווגיה – זה חוק השני שם וזה מוסדר בחוק הפיקוח על שיווק. עברנו כאן לפאזה של חוק כללי של פרסום ולא חוק שנוגע לנשים, זה חוק משנת 1972. בשנת 2009 אישורו גרסה חדשה שלו. פה הניסוח הוא קצת יותר כללי. החוק קובע שהמשווק יוודא שהשיווק אינו נוגד את עיקרון השוויון בין המינים ואינו מנצל את גוף הגבר או האישה או מציב דימוי מבזה של גברים או של נשים. החוק לא קובע קריטריונים כדי לקבוע מתי זה פוגע ומתי זה לא פוגע. בעצם הקריטריון העיקרי זה אם הפרסומת היא פוגענית במיוחד. בדברי ההסבר כן דיברו על שימושים מיניים בפועל, זאת אומרת שזה לא כלול בחוק.

כאן הגוף שאחראי על האכיפה הוא גוף כללי של צרכנות וזה ניצב תלונות לענייני צרכנות ומועצה שפועלת. שוב זה כללי ולא על בעניין הנשים. הסמכות שלהם זה לאסור פרסום ספציפי ולהטיל קנסות. משנת 1991 יש מחקר שבודק את ההשפעה. שנת 1991 נראית רחוק אבל זה כמעט 20 שנה אחרי שהחוק נכנס לתוקף. ראו שזה בעיקר השפיע על פרסומות שהיו בוטות מאוד בגלל ששם היה קל לזהות שהפרסומת בוטה. כלומר יש כאן הפרה של החוק. גם בנורווגיה, אני תכף אפרט יותר לגבי פינלנד, לבית המשפט הייתה השפעה, כלומר שאיפה שיש איזה וואקום חוקי אז גם נכנסת פסיקה וגם רגולציה עצמית וגם הנחיות של גופים אחרים של המדינה.

עשית קטגוריות נפרדות לרגולציה עצמית ולבית המשפט שמנתב את זה?

הכנסנו את זה בפנים ואנחנו התמקדנו בחקיקה. רק ציינו איפה זה היה. כאן יש חקיקה יותר כללית ומשאירה קצת וואקום כשהפסיקה נכנסת.

פינלנד הייתה עוד יותר כללית. חוק הגנת הצרכן כלל סעיף שאסר על שיווק שאינו הוגן או לא הולם מנקודת ראותו של הצרכן. בעצם הם לא הסבירו מה, אז יש איזו השתלשלות עניינים שמגלגלת את זה. בשנת 1974 התקבלה פסיקה שקבעה שזה מתייחס גם לפרסומות שמבזות במבחינה מגדרית. אלו שתי פסיקות משנת 2004 ו- 2006 שקבעו שפרסומות שהציגו נשים כאובייקט מיני שמושך את העין ללא קשר למוצר המפורסם, גם הן נחשבות כמבזות ולכן לא חוקיות. בשנת 2008 תקנו את החוק – חוק הגנת הצרכן שהוא כללי, וקבעו, וזה איזה ניסוח שמקובל, שהפליה על בסיס מאפיינים שונים לא מקובלת בפרסומות. זה משהו.

כשחיפשנו גם חוקים מחוץ למדינות שמופיעות במסמך, מצאנו עוד כמה מדינות שיש להן חוקים כלליים, אם אנחנו מחפשים את הנוסח הנפוץ לחוק כללי מצאנו שזה חוק שאוסר הפליה בפרסום, הפליה בכל מיני זירות, ופרסום זו אחת מהזירות האלה, הפליה על בסיס תנאים שונים, כמו: גזע, מין ועוד. החוקים האלה גם כשהם חוקים כלליים לא מתייחסים ספציפית לעניין הפרסום והם כן נותנים תשתית חוקית, למשל שארגונים יכולים לעתור לבית משפט ולהגיד שבצעם יש כאן הפרה של חוק כלכלי ואז יוצרים תשתית של פסיקה בעניין הזה גם אם החוק לא נותן לזה את המענה הספציפי. זה מה שקרה בפינלנד ששם יש את החוק הכללי ויש פסיקה. הפסיקה הולכת ומסבירה יותר למה החוק התכוון.

מה הכיוון? האם זו חקיקה פלילית, או חקיקה שיוצרת סנקציה אזרחית כספית?

אני חושבת שהיא אזרחית, אני לא אענה על כך במאת האחוזים.

סליחה אבל אני חייב ללכת ואני מבקש לומר משפט אחד, אני חוזר לרמת העיקרון. אסור לתת הנחות ולעשות את עניין שאם המוצר קשור לאישה בדרך זו אחרת אז החשיפה מותרת, ואם המוצר לא רלוונטי לאישה אז זה אסור. האיסור לא צריך להיות קשור למוצר. אנחנו מדברים כאן על האישה, כבודה ומעמדה של האישה. אם אנחנו באמת דואגים למעמדה של האישה אז אסור בשום דרך וצורה להציג פרסומת שמבזה את האישה. אם אותה תמונה חושפנית שמוכרת מוצר לא רלוונטי צריכה להיות אסורה היא צריכה להיות אסורה גם אם זה רלוונטי. זה הרעיון. תודה רבה לכן, ואני מחזק את ידכן. אני לא מחזיר כאן אף אחת בתשובה, אני מביע את דעתי בלבד.

אני מבקשת לומר דבר בהקשר להערה האחרונה של חבר הכנסת ניסים זאב, בחלק מהמדינות ישנה התייחסות מפורשת גם אם זה לא דרך החוק אלא גם של גופים אחרים האמונים על זה שעירום כשלעצמו אינו נחשב כפרסום פוגע, וזה מוזכר באופן מפורש, רק עירום שהוא לא בקונטקסט נחשב לפרסום פוגע.

נתחיל עם המקרים שזה כן בקונטקסט.

מבחינת החקיקה כן, זה נתון להסדרה עצמית.

נאמר שהעולם המערבי די מיישר קו. הוא נאבק בתופעה ואנחנו לא רואים כלים חקיקתיים.

את רואה את זה בכמה מדינות, את לא רואה את זה בהרבה מדינות. אנחנו סקרנו ארבע מדינות.

מה עם ארצות הברית?

בארצות הברית יש חקיקה שמתייחסת רק לעניין של פונוגרפיה ופרסומי תועבה.

ואיך היא מתייחסת לזה?

יש הגבלות על שעות.

האם יש ענישה?

אני לא נכנסתי לפרסומי תועבה כי זה נושא הדיון.

חשוב מאוד להתייחס לענישה. מה בעצם קורה עם אדם שעובר על החוק?

בדרך כלל קנס. בהקשר לפרסומות זה בדרך קנס.

זה יכול להיות או מאסר או קנס.

ומה משך זמן המאסר, ומה גובה הקנס?

זה מופיע בסעיף 14 ומדובר עד שלוש שנות מאסר.

אני מבקשת שנחזור לעניין האזרחי-צרכני. מה הניסיון מהעולם בנוגע לחרם צרכנים למקרים מהסוג הזה? האם קמפיינים שמדברים על חרם צרכני עבדו בעבר, האם זה חלק מהדברים שאתן מנסות לקדם? מהם הכלים האלטרנטיביים שלנו אם אנחנו רואים שחקיקה כנראה לא הכלי המועדף למאבק הזה.

אני לא מכירה קמפיין כזה שיכל להתהדר בהצלחה פנומנלית כיוון שמדובר בשוק שמאוד קשה לנגוס בו, כלומר לתקוף אותו בגלל חופש הביטוי. אני מכירה כלים שכן עבדו וזה תחום של אחריות חברתית של תאגידים וחברות עסקיות. אפשר היום להסתכל על הפרסומות של קוקה שלה ונראה שהפרסומות שלה מלפני עשרים שנה שונות בתכלית. אני חושבת שהיום יש להם מדינות ברורה מאוד, של מספר גברים, מספר נשים הכל צריך להיות מאוד שוויוני והם לא עורכים את הפרסומות על בסיס מיני. לחברות ולתאגידים חשוב מאוד המוניטין שלהם. יש עניין של להצביע בארנק.

נראה לי שחברת שיפאורה תבורי שמפרסמת את תפוזינה שייכת לקוקה קולה.

זה היה לפני שנים, לא עכשיו.

זה חזר עכשיו.

אני דיברתי על קוקה קולה, דיאט קולה.

לא בטוח שהיא שייכת לקוקה קולה. לדעתי אלו הנחיות של קוקה קולה העולמית.

מצד שני יש לנו חברות כמו בנטון שעשו קריירה על חשבון פרסומות שהן מזעזעות בכל התחומים. אני לא יודעת עד כמה המוניטין הוא דווקא המנוף. לפעמים המוניטין נרכש על ידי תשומת לב ופרובוקציות.

הקמפיין שלנו מכוון לקראת לזה שהיום יש מגמה מאוד חזקה, אם את מכירה את ארגון מעלה, זה משהו שמקדם מאוד את המחויבות החברתית.

תזכירי לנו מהו ארגון מעלה.

ארגון מעלה הוא ארגון שעוסק בדירוג של תאגידים עסקיים מכל השוק הפרטי על פי האחריות החברתית שלהם. כלומר כמה הם תורמים לקהילה מבחינה כספית, שעות התנדבות של עובדים, האם הם ממחזרים את הפסולת של עצמם וגם איך הם מפרסמים את עצמם. הם מדרגים את החברות העסקיות על פי האחריות החברתית שהן מפגינות בפועל.

זה סוג מקום שאליו כיוונו אליו. אנחנו לא רוצות עדיין להכריז על חרם צרכנים כי זה משהו שצריך להיכנס אליו עמוק, זה נכנס באופן איטי לציבור. אנחנו נבקש לדעתי בהמשך השנה הבאה להצביע בארנק. אבל כמו שיש היום ציבור רחב של אנשים שלא קונה מוצרים שאין עליו סימול של שפן קטן שאומר "מוצר זה לא נוסה על בעלי חיים". זה ציבור מאוד גדול שמחרים מוצרים שפוחתו כתוצאה בניסוי בבעלי חיים.

אולי באמת צריך להמציא סמל חדש.

זאת הכוונה שלנו. קודם להחדיר למודעות של הציבור שאפשר לא לרכוש מוצרים שגרמו אי נוחות או שפגעו בכם.

לדעתי זה רעיון. אני במשך הרבה שנים לימדתי איכות סביבה בבתי ספר, אחד הדברים שהכי עזרו בשיווק מוצרים ידידותיים לסביבה, זה היה מה שקרנו הסמלים הירוקים. עשינו עם התלמידים שיעור לזיהוי סמלים ירוקים, וסיור בסופר מרקט לזהות מוצרים. נראה שאפשר לאמץ את זה מתחום איכות הסביבה.

זאת כוונתנו בעתיד.

האם הכיוון הוא סמל ידידותי לנשים?

לדעתי זה משהו שיכול לעבוד בלי הפקה של סמל אלא התנהגות צרכנית. הצעד הראשון שלנו והסנקציה שאנחנו מפעילים היא "אות הקלון" לחברה מסחרית שבחרה לפרסם את מוצריה תוך פגיעה בנשים.

ניהלתם קמפיין ציבורי מאוד גדול, לי אין בראש את שם החברה שקיבלה את "אות הקלון".

עוד לא פרסמנו את זה. זה היה ב- 3 במרץ לקראת יום האישה הבינלאומי.

אני חושבת שחשוב לומר שיש קלות דעת, ציניות והלצה סביב ההתבוננות בפרסום. לכן הקמפיינים שלנו קודם כל, ולכן אנחנו מייצרים כבר שנה שנייה ערכת הדרכה לצפייה מבוקרת. קודם כל לעורר את הקהל למודעות, שעובר סביבו, מול עיניו מסר שיש בו סקסיזם ובפגיעה במעמד האישה. כי מסתכלים ואומרים בסדר וממשיכים הלאה. אבל הדבר הזה מחלחל. זה הדבר הראשון שאנחנו רוצות להרוויח- מודעות וצפייה מבוקרת. אחר כך את "אות הקלון" שבהחלט קצת יטריד את המפרסמים ויאיים במידה קטנה, ואנחנו יודעים, על החברות, למרות שאני חושבת שבמצבנו הכלכלי חברות לא תתרגשנה גם אם יש סיכוי שאחוז או שניים של הרווחים מהמחזור הגדול יפגע, לראיה כתבנו מכתב מאוד לא נחמד לחברת סלקום ושעה וחצי אחרי שכתבנו לחברת סלקום היה בדף הבית של וואלה ו- YNET התנצלות והם הורידו את זה מיד. הם לא עוברים על סדר היום כשיש פרסום מהסוג הזה.

עד כמה אתם מערבים את הטייקונים עצמם במהלכים. חברת סלקום נגיד סטרילית אבל נוחי דנקנר, כולם יודעים שנוחי דנקנר קשור, עד כמה אתם מערבים דמויות בכירות בתוך העולם הפרסום או עולם העסקים באשמות קלון?

ראשית גם בשנה שעברה וגם השנה, כל מי שנכנס לעשירייה המובילה שלנו מקבל מאיתנו מכתב שמסביר מהן הטיעונים של הוועדה, מהן הנימוקים של הוועדה שהוא בעשירייה המנצחת של "אות הקלון", וגם מוזמן, אנחנו מזמינים אותו לבוא לוערוך איתנו דיאלוג כי כתבנו סוג של קוד אתי וגם קריטריונים לעשות פרסום לא פוגעני ושישתמשו בנו. נשמח מאוד ללוות אותם כדי לשפר ולשכלל את הפרסום.

נמשיך כאן עם כל מי שיכול לתרום לדיון. ורד בארי-סויד מזל טוב ואיחוליי לתפקיד החדש. אנחנו עוד נעבוד הרבה בשיתוף, את המנהלת החדשה של הרשות לקידום מעמד האישה, ברכות רבות והצלחה בתפקיד.

אני רוצה לברך אותך על הדיון החשוב הזה וגם לציין לשבח את העבודה שארגון ויצ"ו עשה בעניין. זה נושא שצריך להיות על סדר היום, אתן עושות אותו באירוע מסוים בשנה ואני חושבת שצריך להמשיך את הקו שלכן ולהתמודד איתו על כל פרסומת שעולה. הראיה מה שהצלחתן מול חברת סלקום, צריך לאמץ את הדגם. אני מוכנה שנעלה גם באתר של הרשות לקידום מעמד האישה פניה לקהל הרחב שעל כל פרסומת פוגענית לפנות אלינו, אליכן - - -

רעיון מצוין.

עם צוות משותף של נציגות וגם של חברות כנסת, של טייקונים. כמו שאתן עושות את "אות הקלון" אני חושבת שצריך להיות גם להיות אות לשבח על פרסום הוגן. סגנית השר הוציאה השנה מכתב בנושא המטבחים שעזר למאבק בעניין. אנחנו נהייה מוכנים להוציא מכתב וגם לפרסם בפרסומים נוספים בתקשורת את הדברים האלה.

אותי הכי זעזע זה לראות כאן פרסומת של אחת מהרשויות, ואני מתכוונת להוציא פניה, היא יכולה להיות משותפת.

מה הייתה הפרסומת של אחת הרשויות?

רשות הדואר לקחו דוגמנית עם מסר מאוד סקסיסטי, זה לא הגיוני שמכספי משלם המיסים, אני לא קוראת לזה צנזורה, לא תהייה ראיה של האינטרס הנשי. צריך לפנות לכל החברות ולכל הגופים מהסוג הזה. אני אדרוש הורדה של פרסומות כאלה.

אני רוצה לתת דוגמה עד כמה הפרסומת הזאת פוגענית כי אולי במבט ראשון אפשר לצחקק ולעבור הלאה, אבל הפרסומת הזאת שרק כמה שניות ממנה ראינו, והיא בעלת מסר פוגעני. נערות מבתי הספר של החטיבות והתיכוניים התקשרו למרכזי הסיוע ודיברו על הפרסומת הזאת שבעקבותיה מאוד מציקים להן בבית הספר. "מה את מתעצבנת, מה את מתנפחת". זה ישירות מהטלוויזיה לבית הספר למחרת בבוקר.

ולשיח בן ילדים, ובמקרה הזה של בני נוער.

תראו בנו כתובת, אני מאוד אשמח אם נקים פורום משותף. בעוד חצי שנה נבוא ונמסור לך דוח שיצביע מה הפורום עושה.

אנחנו מרימות את הכפפה כבר ומיד.

תודה. כמובן שנעזר במרים שכטר שאמונה על חינוך של שוויון בין המינים בבתי הספר. אני חושבת שהפרסומות האלה הם קייס, כמובן נעזר בטלילה שחל-רוזנפלד ועם כל הממונות.

מרים שכטר אני עוברת אליך, את ממונה על שוויון בין המינים במשרד החינוך. מה נעשה בתחום הזה במערכת החינוך?

אני רוצה לציין שבמשך שנים רבות אנחנו משתמשים בפרסומות האלה כדי ללמד איך מעבירים מסרים סמויים וגלויים כפגיעה בנשים, כפגיעה בנערות, כפגיעה בציבור. אני רוצה לציין שמהרבה מאוד בתי ספר יש היום פניות גם לחברות האלה להוריד את הפרסומות וזה דרך יישום הלמידה שלהם. כמעט בכל הנושאים שאנחנו עוסקים הנושא של פרסום פוגע הוא האחד מהנושאים המרכזים.

אני יכולה להמשיך את מה שאמרה מרים שכטר, בוועדה שלנו, בוועדה הבכירה, יושבת פרופסור חנה הרצוג, היא יזמה וכבר הייתה לי שיחה איתה, היא ביקשה שאנחנו נשתף פעולה יחד. פרופסור חנה הרצוג היא מאוניברסיטת תל אביב, והיא ראש החוג למגדר, ביקשה שיתוף פעולה כדי לבנות ערכה ללימוד פרסומות סקסיסטיות באופן מבוקר. אנחנו עומדות להרים את הכפפה הזאת.

אני הייתי רוצה לבקש את הסרט שלכן, בשיעורים מחפשים פרסומות פוגעות.

בשמחה. ביוזמת חנה הרצוג אנחנו לא רק בבתי הספר התיכוניים, היא רוצה את זה גם לאוניברסיטה, אנחנו נשתף איתה פעולה.

תודה. טלילה שחל-רוזנפלד מנציבות שירות המדינה, בבקשה.

אני מברכת את ורד בארי-סויד על התפקיד המאוד מאוד חשוב.

דובר כאן על נקודת הקצה – על ההשפעה של בני נוער ועל התלמידים, אני רואה את זה גם אצל מבוגרים אצלנו בשירות המדינה, עובדים ועובדות. אם אנחנו רוצים לקדם נשים ואנחנו רוצים שיתייחסו אליהן לפחות כשוות, חייבים שגם המסרים האלה לא יחזרו כל הזמן. אנחנו רואים את זה באמצעי התקשורת השונים.

דיברנו על האופציות בפעולה. מבחינת החקיקה דיברתם על החוק הפלילי. אני חושבת גם על איזו אופציה שתאפשר תביעה אזרחית. אנחנו יודעים שהחוק הפלילי לא תלוי בנו כי בסופו של דבר שלטונות האכיפה מחליטות מתי הן כן מעמידות לדין ומתי לא או אם יש עניין לציבור. הסנקציה חייבת להיות באמת משהו רציני עם שיניים. אם זה קנס זה צריך להיות קנס מאוד מאוד רציני, החברות המפרסמות משקללות אותו ולא כל איכפת להן שזה קנס של 20,000 שקלים. אולי להקים גוף ושיהיו לו שיניים. מבחינת החוק דובר על האפשרות לעשות רשימה סגורה או פתוחה, כמו שציינו כאן על כל מיני מקומות בעולם. אני כן הייתי עושה רשימה לא סגורה לגמרי ומשאירה פתח. אבל חשוב שתהייה רשימה ויהיה מוגדר הרציונל כדי שלא נגרר בדיון לדברים שעלו כאן על ידי חבר הכנסת ניסים זאב. שיהיה ברור מה הרציונל שעומד בבסיס. מאותה סיבה לא הייתי מכניסה את זה לנושא של הטרדה מינית כסביבה עוינת כדי שזה יעלה באיזו צורה כסביבה עוינת בזה שמראים נשים חשופות ושזה פוגע באוכלוסייה, או באוכלוסייה הדתית. מאוד חשוב להראות מאיזה מקום זה בא.

גם אני חושבת שזה צריך להיות ממוקד נטו בכבוד האישה, אני חושבת שהעניין הזה מאוד חשוב. אנחנו לא מדברים על כך שאנשים דתיים נפגעים, הנשים נפגעות מזה. חשוב מאוד לשים את הדגש.

המונח "אלימות מגדרית" יכול להיות כאן.

אני אומרת שגם עם "אלימות מגדרית" קשה לי כי זו לא אלימות. זה פשוט ביזוי. אני חושבת שיש בזה אלמנטים של ביזוי, השפלה, אלמנטים של קיבוע תפיסת אלימות כפויה, יש הרבה מאוד מונחים אחרים. כשאנחנו משתמשים יותר מידי במונחים, זה כמו זילות של מילה אונס, אסור לנו לקחת מושגים שהם מאוד ברורים בתחום הזה של המאבק על כבודן של נשים ולערבב בינהם. השפה מספיק עשירה כדי לתת לנו את המינוח המדויק.

כשמדברים על כבודה של אישה גם הגישה החרדית מדברת על כובדה של האישה, על כך שלא יראו אותה חשופה, כלומר כבודה של אישה כצנועה. זה מכיוון לגמרי אחר. אני חושבת שחשוב שזה יוגדר.

אני חושבת שזה דבר נכון. אני אגיד לכם למה לדעתי קואליציות הן דבר חשוב. זה דבר שלומדים כאן בבית המחוקקים. הדבר הראשון שחבר כנסת לומד לעשות, מניסיוני המאוד קצר במקום הזה, ללמוד, לחבר ולשתף פעולה עם כל גורם שמקדם את האינטרס שלך. לצורך העניין למשל, אם יש הצעת חוק שאני ודב חנין יכולים לקדם יחד, אנחנו יכולים לחלוק ב- 180 מעלות בנושאים מדיניים, אבל אם באיכות הסביבה אנחנו רוצים לקדם הצעת חוק או בנושא של שוויון מגדרי, אז נחבור יחד. אני חושבת שמה שצריך להיות כנגד עינינו זו קואליציה רחבה ככל הניתן.

מה שקורה לאנשים שהם אליטיסטיים או איסטניסים בשיתופי הפעולה שלהם זה שהם בסופו של דבר לא מצליחים לקדם. אני חושבת שכאן אסור להחמיץ את זה שהקואליציה צריכה להיות רחבה ועם כמה שיותר קבוצות בחברה. שידברו בקול אחד נגד השימוש בגוף האישה ככלי מקדם מכירות. לגבי הנקודה הקטנה של חמש פרסומות שלשיטתכן נכנסות או לא - אם נציל 80% מהפרסומות שלדעת כל הקבוצות הן פרסומות פוגעות אסור לפספס את הקואליציה הזאת. הרצון של הפמיניסטיות להתבדל מהחרדים כי כביכול הן מגיעות ממקום אחר לדעתי זו קצת החמצה של כלי המאבק. זה משהו שלומדים כאן בבית המחוקקים. זו הערה פרקטית יותר.

זו גם ההיסטוריה של הוועדה הזאת שתמיד היו שיתופי פעולה בין נשים עם מפלגות שונות.

נשים וגברים. חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי בבקשה.

תודה רבה. אני רוצה לברך את חברת הכנסת ציפי חוטובלי יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה על הדיון הזה, ואת כל האורחים הנכבדים שהגיעו לכאן.

אני חושבת שהדיון הזה יכול בעתיד לתרום למעמדן של הנשים גם בפוליטיקה וגם למעמד הנשים בכל האספקטים של החיים.

אני כחברה בוועדה של החינוך, תרבות וספורט הייתי צריכה להגיע לדיון בסמוך אלינו, אבל היה לי חשוב להגיע לדיון החשוב הזה. יש לי הצעה שאנחנו נוכל בעתיד, בעקבות הדיון הזה ולאחר הדיון הזה, ליזום וועדה משותפת. כמו שכאן ציינו כל האנשים שדנים בנושא הכל כך חשוב. אני חושבת שהגברים שלנו צריכים להיות מודעים לזה, ולא רק הגברים אלא גם הילדים שלנו. אני מציעה לשכנע את משרד החינוך להכניס לבתי הספר את לימוד נושא החינוך המיני בין הילדים.

יש.

מאיזה כיתה?

מבית הספר היסודי ועד לתיכון. בכל תכניות הלימודים שמדברות על אלימות שמים את הדגש על הפריזמה. זה לא מספיק וגם לא בכל בתי הספר, אבל את יודעת שבמדינת ישראל אין תכנית שמחייבת כל אחד. אבל בכל בתי הספר אנחנו נכנסים.

זה במסגרת של סדנאות, הרצאות או שזה שיעור?

הרצאות, התנסות.

האם זה בכל בית ספר?

זה מה שאמרתי קודם, אין תכנית במדינת ישראל שאפשר - - -

אני חושבת שמשרד החינוך צריך לחייב לעשות את זה.

למשל תכנית "כישורי חיים", אומרים שזה צריך להיות בכל בית ספר אבל זה לא. חינוך מיני זה בתוך תכנית "כישורי חיים.

לדעתי משהו שאפשר לחתור אליו זה דיון משותף עם וועדת כלכלה, אדבר עם חברי למפלגה אופיר אקוניס. יחד יהיה לנו כוח יותר גדול למשוך מפרסמים להגיע ולגבש אולי יחד קוד אתי בנושא הזה.

לגבי הרשות המבצעת כשמוטל עונש. מיהי הרשות המבצעת בנושא הזה?

מהי השאלה?

כשכותבים שיש עונש.

אם זה עבירה פלילית אז השלטונות.

כשבזמנו נסעתי ברחוב קפלן, יש שם שלטי חוצות גדולים ועל השלט שוכבת בחורה עם ג'ינס, לכאורה פרסומת תמימה, ראיתי שחצי הגוף יערום והיא לבושה רק בג'נס. מה כתוב? אני לא הייתי רוצה לומר מה כתוב, אבל זה היה מסר מאוד ברור, החלק התחתון היה אצלה מאוד מאוד יפה, אני לא רוצה לומר את המילים שהיו שם, זה פוגע גם בבנות וגם בבחורות.

גם בגברים.

נכון. יש גם קליניקות שמפרסמות את הניתוחים הפלסטיים, תמונה של בחורה צעירה עם בגדים אבל עם חזה מאוד גדול, זה מעודד את כל הבנות הצעירות לחשוב פעמיים. אני חושבת שזה לא נכון ולכן צריך גם להתייחס לפרסומות מהסוג הזה ולהפסיק אותן. צריך לעודד את האישה שתכבד את עצמה כפי שהיא נולדה, כפי שהאלוקים יצר אותה. בהצלחה. אני מניחה שזה דיון לקראת יום האישה הבינלאומי. בהצלחה בחקיקה.

מה שאני מציעה זה לפני שאתן משיקות את קמפיין "אות הקלון" באירוע המרכזי שלכן לפני יום האישה, שנדבר בינינו איך אפשר למנף את האירוע הזה כאירוע חשוב שלא עוברים עליו על סדר היום, בעצם שיהיה אירוע שיש עליו משוב ומעקב בהמשך לקראת הפעילות המשותפת שלנו. זה מאוד חשוב לקבוע לעצמנו יעדים בנושא הזה, אפילו פעם בשנה. אפילו לעשות דרוגים של הפרסומות, אני לא יודעת כמה זה אפשרי בכימות, עד כמה יש אבולוציה חיובית בפרסום, כמו למשל מה שאמרת בעניין קוקה קולה. אולי כדאי לעשות פגישות התייעצות עם מפרסמים, לבחון עד כמה זה במודעות שלהם ועד כמה הם מוכנים להכניס את זה לשיקולים שלהם.

זה שיתוף הפעולה עם וועדת הכלכלה.

אני חושבת ששייך מאוד לחשוב על חשיבה של שולחן סגור או חדר סגור לפני שאנחנו יוצאים למאבק פומבי, באמת לחשוב יחד מה אפשר ואולי לפעול בשיטה של הגזר ולא רק המקל, במובן של תגמול והעצמה והאדרה של חברות שבאופן עקרוני מחליטות לקבל על עצמן שוויון מגדרי בפרסום. אלו פחות או יותר כיוונים שנראים.

בעניין החקיקה, שוב ננסה קודם כל ללכת על מנגנוני הסדרה פנימית ומודעות ציבורית. אחרי זה אני מקווה שנוכל להתקדם ואופציות החקיקה גם כן תבדקנה.

היה על זה פעם דיון לגבי פרסום של משרד החוץ כשפרסמו את החיילות חשופות חזה עם הדיסקט, זה היה בפרסום לקידום ישראל והבאת תיירים לישראל. אכן בעקבות פניה שלנו ודיון מהיר נקבע שייקבעו כלליים לפרסום ראוי של מדינת ישראל מבלי להשתמש בפרסום פוגע. חברות או גופים כאלה יכולים להתיישר עם כללי האתיקה של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. יש הסדרה אבל צריך שהיא תיאכף כמו שצריך.

יש הסדרה בנושא של גופים ציבוריים. כמו משרד החוץ שהעלאת?

האמת שלא עשינו את המעקב עד הסוף, אבל בהחלט הייתה נכונות לעשות את זה.

בואו נבדוק את. זה יכול להוות בסיס, ולפחות שהפרסום הציבורי יהיה נקי.


תודה רבה לכל מי שהגיע לדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00