PAGE
15
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

16.2.2010

הכנסת השמונה עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 70

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי ב' באדר תש"ע (16 בפברואר 2010), שעה 9:00

הצעה לסדר היום בנושא: "פרסום הדו"ח על גילויי האנטישמיות בעולם" של

חה"כ דוד רותם, חה"כ רוחמה אברהם-בלילא, חה"כ ציפי חוטובלי

חברי הוועדה: ליה שמטוב – היו"ר

שלמה מולה

דוד רותם

יוליה שמאלוב ברקוביץ'

איל קציר - יועץ השר, משרד ההסברה והתפוצות


פלורינה לוין - יועצת השר, משרד ההסברה והתפוצות

שמואל בן שמואל - ראש חטיבת תפוצות ודתות, משרד החוץ

הילה שטרן - מתמחה מדינית בחטיבת תפוצות ודתות, משרד החוץ

זאב חנין - מדען ראשי, המשרד לקליטת העלייה

משה זעפרני - מפקח ארצי על מורשת ישראל, משרד החינוך

רנין מנא - מרכזת בכירה לרווחה, המשרד לענייני גמלאים

עמוס חרמון - יושב-ראש כח המשימה למאבק באנטישמיות, הסוכנות היהודית

מלה תבורי - ראש תחום בכיר מידע ומחקר, נתיב, משרד ראש הממשלה

אבינועם בר-יוסף - מנכ"ל המכון לתכנון מדיניות עם יהודי

קרול נוריאל - חוקרת לענייני ערבים, הליגה נגד השמצה

רוברט רוזט - מנהל הספריות, יד ושם

דנה גורדון

נחמה – חבר המתרגמים בע"מ

בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה.

התכנסנו היום, לדון בהצעה לסדר היום של חברי הכנסת דוד רותם, שנמצא פה, חברת הכנסת רוחמה אברהם וחברת הכנסת ציפי חוטובלי, והנושא זה פרסום הדו"ח על גילויי אנטישמיות בעולם.

בשנת 2009 התגברה האנטישמיות בצורה משמעותית, כפי שעולה מהדו"ח השנתי של פורום המאבק באנטישמיות. בדו"ח אחר שאנחנו נראה היום, שהשר יולי אדלטשיין, השר להסברה ולתפוצות, הציג לוועדה לעלייה, הקליטה והתפוצות, עולה כי רבע מהאירופאים חושבים שליהודים ישנה השפעה גדולה מדי על העולם. וגם 21.2% מהאירופאים חושבים שהיהודים מנסים לנצל את עברם בקרבנות המשטר הנאצי.

בחודש שעבר, אני ועוד חברי כנסת ביחד עם 150 פרלמנטרים מארצות שונות השתתפנו בכנס בפולין לציון 65 שנה לשחרור מחנה ההשמדה באושוויץ. להגיד את האמת, לא רק מזג האוויר שהיה, 20 מעלות מתחת לאפס, אלא גם כשנמצאים שם ודורכים על האדמה, מרגישים מה סבלו כל האנשים האלה, מה עבר עליהם. ההשמדה, אלפי אנשים שהרגו, את הילדים, את הקשישים, הנכים והנשים. במה הם היו אשמים? בדבר אחד – שהם היו יהודים. זאת אומרת, כזו שנאה שהייתה, והעולם לא האמין בכלל ולא רצה להאמין. כל המשתתפים בכנס הזה מארצות שונות היו בדעה אחת, וכל הנאומים היו אותם נאומים – שחס וחלילה לא יקרה דבר זה שוב.

בכל זאת אנחנו יודעים שהאנטישמיות קיימת ולא מאתמול, וכולם חשבו שיכול להיות שאחרי השואה היא תיעלם בכלל. אבל במציאות זה לא כך, אלא להיפך. שונאים את היהודים בכלל, ואת הישראלים בפרט.

אנחנו היום התכנסנו כדי לראות מה אפשר לעשות, מה מדינת ישראל עושה, ואיך משרד ההסברה פועל בחו"ל? אפשר לחלק את האנטישמיות לכמה סוגים: יש אנטישמיות שהיא יום-יומית, היא בסיסית, היא מתבטאת בזה שעושים נזק ומציירים על קברי יהודים או מתבטאים: "אתה יהודון, לך מפה". זה למטה, בין האנשים. אבל יותר גרועה האנטישמיות שבאה מלמעלה. זאת אומרת, כאשר אנחנו רואים גם בטלוויזיה וגם קוראים בעיתונות, שאומרים שהיהודים תפסו את כל המשרדים, את כל הבנקים וכולי.

כאשר השר יולי אדלשטיין דיווח בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות על הפעילות שלו, הוא הסביר שבחו"ל הם עובדים ומשתפים פעולה עם הקהילה הישראלית. דרכם מנסים להסביר ולהגיע לאנשים שאינם מכירים את ישראל. אני חושבת שזה לא מספיק. צריך לעבוד גם עם הקבוצות שאוהבות את ישראל, כמו קהילת הנוצרים האוונגליסטים שדרכם אפשר להעביר מסרים על היהודים. שר ההסברה גם דיווח לנו מה הם עושים באוניברסיטאות. במוסדות האקדמאים יש אנטישמיות רבה. לצערי גםו שמענו לאחרונה שבבריטניה פרופסור יהודי, חיים בראשית, ועוד כמה מרצים ביקשו מהזמר אלטון ג'ון לא להגיע לישראל עקב פעילות הצבא בעזה.

אנחנו מנסים להסביר ולהגן על ישראל, והנה דווקא מרצה שהוא ישראלי... זה בכלל משהו יוצא מן הכלל.

העובדה שהאנטישמיות בעולם עולה, זה סימן נוסף שאנו מפסידים במלחמת ההסברה. הגיע הזמן שלא רק אנחנו ננצח במלחמות עם נשק. זה טוב שאנחנו מנצחים, וזה טוב שהעולם יודע שאנחנו מדינה חזקה, אבל בכל זאת אנחנו מפסידים במלחמת ההסברה. את היהודים מאשימים בכל דבר. גם כשאין מים בברז אז גם אומרים שהיהודים אשמים. כשקורית רעידת אדמה ושיטפונות בעזה, גם אז יהודים אשמים. בכל זאת אנחנו צריכים לעשות הכול כדי לנצח במלחמת ההסברה.

לפני שאנחנו נראה את המצגת, אני רוצה לתת את רשות הדיבור למי שיזם את הדיון, חבר הכנסת דוד רותם.

תודה, גברתי היושבת-ראש. רבותיי, על החוברת היפה שהניחו בפנינו מופיע משפט, שיש אומרים שאמר אותו מרטין לותר קינג. יש כאלה שחולקים על השאלה הזו. הוא אמר שכאשר אנשים באים בטענות כלפי הציונות, הם מדברים על יהדות, אתם מדברים על אנטישמיות. אני חושב שהגיע הזמן שאנחנו נבחן את הדברים בעיניים אמיתיות.

היום להיות אנטישמי זה דבר לא מקובל. העולם לא אוהב כאלה שהם נגד יהודים או נגד מיעוטים אחרים. האנטישמיות המודרנית הפכה להיות אנטי-ישראליות, אנטי-ציונות. מחביאים את זה בכל מיני שיטות. מסתובב עכשיו באינטרנט סרטון על קבוצה של פורעים צרפתים שנכנסים לסופרמרקט ומגיעים לכל מיני מוצרים ישראלים וזורקים אותם. איך הם יודעים מה הם מוצרים ישראלים? מסתבר שחברה בליגה לזכויות האדם בצרפת, גברת בשם אורנו, נכנסה לסופרמרקטים והדביקה על המוצרים הישראלים תווית: "אל תקנו מוצרי מישראל, מדינת האפרטהייד". רבותיי, זה זכויות אדם. אנחנו צריכים להיות ערים לכך. אפרטהייד זה זכויות אדם.

אז מה שעושים, זה דבר נורא פשוט. לא מדברים נגד היהודים, מחברים את כל צרות העולם למדינת ישראל והופכים אותה לדבר שמותר להילחם נגדו. זה קרה בצרפת, והצרפתים יודעים בפני מה הם עומדים. כנגד הגברת אורנו הוגש כתב אישום.

בואו נחשוב מה היה קורה במדינת ישראל במצב כזה? אני מניח שהיו מספר שרים שאם היו עושים דבר כזה היו קופצים ואומרים: "מקרתיזם! מה פירוש? חופש הביטוי!" מדינת ישראל מממנת פעולות תרבות, סרטים, סופרים, חוקרים שמפרסמים עבודות שהן אנטי-ישראליות במובהק. אם מישהו יעיר על כך, אז כמובן שהוא "מקרתיסט", משטרת מחשבות. צריך לפקח גם על חופש אומנותי וגם על חופש התרבות.

דבר מעניין, בצרפת קבעו שהסרט על מוחמד אל-דורה הוא שקר וכזב. וזה בגלל שיש איזה בחור צרפתי בשם כרסנטי שהיה מוכן להיאבק על זה והוא זכה. זה בצרפת.

כשבישראל שופט פוסק שהתחקיר שעשו בטלוויזיה הישראלית בערוץ ישראלי על ירי מכוון על ילדה ועל וידוא הריגה זה הוצאת דיבה, אז כל העולם הישראלי רועש. תקראו את התקשורת שלנו. תראו מה אמרו על פסק הדין הזה. אנחנו מוכנים לתקוף שופט בישראל גם בתקשורת כי הוא הופך להיות "מקרתיסט". בואו לא נתפלא שכשאנחנו מלקים את עצמנו, העולם מצטרף.

הגיע הזמן שמדינת ישראל תבין ושהעולם יבין שכאשר היום מדברים נגד ישראל , מדברים אנטישמיות. אם היה מותר למרטין לותר קינג להגיד את הדברים האלה, בוודאי שמותר לנו להגיד דברים אלה, ואני חושב שיש צורך שכל הגופים הנמצאים כאן יעשו את הדברים האלה גם בישראל וגם בחו"ל. תודה רבה.

תודה לחבר הכנסת דוד רותם.

בצרפת קיימת חקיקה.

גם בארץ קיימת חקיקה. השאלה היא מה תעשה התקשורת ומה יעשו הפרופסורים ומה יעשו כל שומרי זכויות האדם ואיך הם יילחמו במקרתיזם.

חבר כנסת שלמה מולה, בבקשה.

תודה רבה גברתי היושבת ראש, תודה רבה לחבר הכנסת דוד רותם שהעלה את הנושא.

בנושא הזה עסקתי מעט, בתחום תפקידי הקודם, יחד עם עמוס מהסוכנות היהודית ולצידי ידידי הטוב, מנכ"ל המועצה הציונית , משה בן עטר. אנשי משרד החוץ והרבה מאוד גופים עוסקים בעניין הזה של אנטישמיות. אני לא בטוח שמיצינו את היכולות הישראליות שלנו למקסם במלחמה בתופעה הזו.

אני יודע שיש גוף שהוקם במשרד החוץ, גוף מתאם, ואני יודע שהשר יולי אדלשטיין עוסק בעניין. אני חושב שהוא שר מצוין, מכיר את הנושא. אבל אני חושב שאם אנחנו לא נגיע למיצוי היכולות שלנו בעיקר באירופה ובמדינות אחרות, שתהיה חקיקה שתילחם בתופעה הזו של אנטישמיות,לא רק שתהיה חקיקה, אלא שתהיה אכיפה של אותם חוקים שיחוקקו, לא נוכל להתקדם בעניין הזה. לא רק זה. גם חינוך לא פחות חשוב במקומות רבים בעולם.

כשאנחנו עושים את זה, גם אנחנו צריכים להגיע לשם בידיים נקיות. ידיים נקיות על הפנים שלנו כחברה שקולטת עלייה, בהתייחסות שלה לזרים, לא שונים וכולי. לכן אי אפשר רק להתייחס שידברו עלינו מבחוץ, שאנחנו נתקוף את האחרים. גם אנחנו צריכים לחשוב קצת על עצמנו, איך אנחנו נראים בעיני האחרים, בעיני המתבוננים בנו מבחוץ. לכן אני חושב שהסוגיה הזאת היא סוגיה שלגביה מפיקים כל שנח דו"ח ומדברים על זה ועוברים על זה לסדר היום.

אני יכול לומר לכם כעדות אישית. הסיפור הזה התפרסם. כמו שסיפרת שהייתם בפולין באושוויץ. אני הייתי במועצת אירופה בדיון שנקבע במשלחת פרלמנטארית, ואנחנו הצלחנו בין היתר להעביר החלטה במועצת אירופה, שמועצת אירופה תציין את הנושא של היום הבינלאומי לאזכרה של השואה והגבורה והיא תאמץ ותקיים טקס. היה ויכוח, תתפלאו, אני וחבר כנסת אמנון כהן וחבר כנסת יוחנן פלסנר וסגן השר דני איילון, ותראו מה שקרה, נשיא מועצת אירופה, דווקא הנשיא הנבחר הוא מתורכיה, אמר שמהשנה הזאת והלאה, במועצת אירופה יתקיים טקס אזכרה ממלכתי לציון השואה והגבורה, וזה אכן מתקיים.

פעם ראשונה בחסות מועצת אירופה, מתקיים אירוע כזה ומשתתפים בו עשרות אנשים, חברי מועצת אירופה. ומי שהוביל את המהלך הזה דווקא נציגת משרד החוץ, סימונה פרנקל. הנושא מגיע למיצויו. מיד בסיום הטקס ניגש אלינו נציג הקהילה היהודית בשטרסבורג ואמר לנו: "תראו, השחיתו לנו את בית העלמין." הגענו לשם לאחר הטקס, וראינו את המראות וצילמתי. זה היה מזוויע: כתובות "יהודים, תצאו מכאן", שברו את המצבות וכן הלאה.

התגובה של משרד החוץ, הייתה תגובה חיובית סביב הסיפור הזה. אבל זה לא מספיק. אני לא יודע. אחר כך הנשיא סרקוזי התבטא ואחרים דיברו. אבל זה לא מספיק. אני לא בטוח מי בממשלה או משרד החוץ. אני בטוח שיש עבודה משותפת מערכתית הממצה את כל היכולות שלנו ולהביא זאת לידי ביטוי בצורה משמעותית. מי שאומר אחרת אני חושב שהוא טועה.

ברגע שבקהילה האקדמית בבריטניה באים ואומרים: "בואו נחרים את ישראל" או שבאים ואומרים: "בואו נחרים את המוצרים שמיובאים מהשטחים הכבושים "(לטענתם), דעתי בעניין הזה ידועה. אבל ברגע שבו עושים מה שמיוצר ביהודה ושומרון לא יכול להיות משווק באירופה ויש גופים שנותנים לזה גושפנקה מבחינתם, מבחינתי זה לא פחות אנטישמי מכל דבר אחר. יכולים לערבב את זה, כן אנטישמי, לא אנטישמי.

אני מקווה שבעניין הזה של המאבק באנטישמיות שנפיק מספיק לקחים. אנחנו יכולים להתנחם שבשנים האחרונות, ולפחות בשנה האחרונה, בממשלה הנוכחית, אני מקווה שיולי אדלשטיין, השר הממונה בנושא, יוכל לקחת את כל הגופים ליצור איזושהי תוכנית עבודה שיטתית, שכל אחד מאיתנו יוכל לתרום את חלקו. אבל הסיפור האנטישמי הוא סיפור מאוד מדאיג.

תודה. דרך אגב על פולין. עוד לפני 20 שנה אמרו שהשמידו אזרחים. לא דיברו על היהודים. אסור היה. היום כן מדברים שהרוב היו יהודים. אבל בכל זאת לפי הדו"ח 72% מהפולנים אומרים שהיהודים מנצלים את השואה.

שנראה את המצגת?

אני יועצו של שר ההסברה והתפוצות יולי אדלשטיין, אני אחראי תחום ההסברה, ונמצאת איתנו כאן גם פלורינה הלמן, היא מנהלת תחום תפוצות והיא גם מטפלת בנושא האנטישמיות במשרד.

אנחנו מברכים על הדיון בוועדה. כשהמשרד הוקם בעצם חיברו שני דברים, שלכאורה הם שונים, אבל מהר מאוד גילינו שזה דבר אחד והמטרה היא משותפת. חיברו את תחום ההסברה עם התפוצות. לאור מה שקורה בשנים האחרונות המגמה של התחזקות האנטי-ישראליות בעולם היא בעצם אותה מגמה של התגברות האנטישמיות. בעצם זו אותה משימה. לכן אך טבעי הוא שחיברו את שתי המטרות האלה ביחד. גם המשרד בתוכנית שהתווה והציג לפני הוועדה, הוא הראה איך הוא משלב בין הדברים.

לגבי מה שאמרה קודם היושבת-ראש, המשרד עומד לגייס אדם שיעסוק בעולם הנוצרי. בוודאי בתחום ההסברה בכלל, אך גם בתחום האנטישמיות.

לגבי הדו"ח, קודם כל חשוב לציין שזה לא הדו"ח המלא שיוצא בסביבות אפריל, שבו מציינים ממש מספרים ומסכמים את כל האירועים של השנה החולפת. זהו דו"ח רקע כללי על נושא האנטישמיות. הדו"ח הזה הוכן והוצג לפני ממשלת ישראל בחודש שעבר.

בשנת 2009 התגלתה כשנת שיא בגילויי האנטישמיות בעולם. כמובן שאנחנו מדברים על שנת שיא ביחס לשנים שבהן הנושא נמצא בבדיקה של מכוני מחקר, ממשלות וגופים פרטיים שבוחנים ועושים סקירה של כל אירועי האנטישמיות בעולם.

כל הגורמים שעוסקים בזה ניסו למצוא מספר סיבות. מה קרה בעצם ב-2009 ולמעשה המסקנה כמעט היחידה בינתיים היא מבצע "עופרת יצוקה" שהיה בסוף שנת 2008. המבצע גרם להתגברות גילויי האנטישמיות בעולם. המגמה שכבר קיימת שנים רבות של חיבור בין היהודים לבין מדינת ישראל הלכה והתחזקה. למעשה הוסרה ההבחנה שהייתה בין היהודים לבין מדינת ישראל. מדהים שגם יהודים שבאופן רשמי לא מזדהים עם מדינת ישראל, ושהם לאו דווקא יהודים דתיים או ששייכים לקהילות, גם הם התחילו להיפגע מאירועים אנטישמיים.

תופעה נוספת, לאו דווקא חדשה, אך היא הלכה והתגברה ב-2009, היא השוואה של מדינת ישראל והמשטר הציוני למשטר הנאצי. בעצם המטרה שעומדת מאחורי המגמה הזו היא להתיר את דמה של ישראל. ברגע שמשווים אותה למשטר הנאצי, אין שום בעיה. כבר לא מדובר באנטישמיות, אלא להיפך, זו מלחמה למען זכויות האדם, והכול מותר במלחמה הזו.

עוד דבר שראינו, שיש היפוך של קרבן ותוקפן. לא משנה שישראל המתינה כמעט שמונה שנים ולא הגיבה על ירי תלול מסלול מרצועת עזה, ולא פעלה באופן נחרץ נגד ירי הקסאמים. ברגע שמדינת ישראל יצאה למבצע כדי להגן על אזרחיה, מיד היא הפכה לתוקפן, וכל שמונה השנים של ירי על אזרחי ישראל פשוט נשכח.

לגבי הפיזור של אירועי האנטישמיות בעולם, באופן עקרוני אנחנו ביחד עם גופים שאיתם בדקנו את הדברים, זיהינו התגברות משמעותית דווקא במדינות המערביות, ארצות הברית, בראש בריטניה וצרפת. יחד עם זאת, ואנחנו גם מציינים זאת בדו"ח, זה לא אומר בהכרח ששם יש הכי הרבה אירועים אנטישמיים, אלא שם פשוט הנושא של בדיקת האירועים האנטישמיים יותר מפותח. יש הרבה גופים פרטיים, גם גופים יהודים וגם לא יהודים, שבודקים את זה, וגם הממשלות במדינות האלו עוקבות אחרי זה.

אגב, ציין חבר הכנסת דוד רותם את מה שקרה בצרפת. היהודי פיליפ כרסנטי באמת בחר "ללכת על זה" כמעט לבד, ללא הסתייעות לצערנו ממדינת ישראל, והצליח בין השאר בעקבות הערנות שיש בצרפת לגבי האנטישמיות.

מקום שבו התגברה האנטישמיות בצורה משמעותית ביותר זה אמריקה הלטינית, כאשר השיא זה בוונצואלה. בוונצואלה הדבר הגיע לידי כך שיהודים רבים עזבו את המדינה. גם בגלל שיש שם ערעור של הביטחון האישי, אבל במיוחד לאור ההתבטאויות של הנשיא. באופן לא רשמי יש כאילו מתן היתר לאנטישמיות, לפגיעה ביהודים. הנשיא צ'בס גם התבטא בצורה חריפה מאוד נגד ישראל. אנחנו יודעים שיהודים רבים עזבו את ונצואלה לארצות הברית, חלקם לישראל. חלקם השאירו את הרכוש שלהם שמה בתקווה לחזור, אבל יש רבים שטוענים שלא יחזרו. שמה הייתה ממש פגיעה פיזית גם ברכוש של יהודים וגם ביהודים.

במדינות מזרח אירופה גם הייתה התגברות של האנטישמיות במהלך השנה. הדבר בא לידי ביטוי הן בפגיעה בסמלים של יהודים, בבתי קברות, בבתי כנסת, באירועים בחנוכה, במולדובה שהפילו את החנוכייה של חב"ד. מה שקרה ומה שאנחנו מניחים ומציינים בדו"ח המלא באפריל, שהמבצע של "עופרת יצוקה" והקישור שעשו בין מדינת ישראל לבין הקהילות היהודיות וליהודים בכלל, בעצם התיר כל רסן. הרבה מאוד ביטויים של אנטישמיות קלסית שלא כל כך צצו, עכשיו התחילו להופיע. אנשים פחות חוששים וברגע שיש התגברות כלל עולמית של ביקורת נגד ישראל, למרות שגופים רשמיים וראשי מדינות מול המיקרופון לכאורה לא מתבטאים באופן אנטישמי, זה כבר מתיר את הרסן ומאפשר לכל מיני גורמים שוליים להתחיל להתבטא ולפעול בצורה אנטישמית.

האם יש בדיקה או מחקר כמה מקורות לדברים האלה מגיעים מתוך מדינת ישראל?

אנחנו יודעים שאת החרם באנגליה מובילים כמה ישראלים. אנחנו יודעים על כל מיני נושאים שבאים בעצם מישראל, המידע הוא ישראלי, הסרטים הם ישראלים, המחקרים הם ישראלים.

האם מישהו בדק פעם כמה אנחנו שותפים לבעיה הזו?

הנושא עדיין לא נבדק אצלנו בבחינה יסודית, אבל יכול להיות שיש מקום לבדוק את זה.

אנחנו כן מתרכזים בעבודה בחו"ל, גם להסברת ישראל מול הזירה הבינלאומית וגם בהסתייעות ביהודים בתפוצות. אנחנו פחות מנפים את מה שקורה בארץ, אבל בהחלט שזה דבר שצריך לקחת בחשבון. אני אדאג להעביר את ההערה לשר.

אני הופעתי בכנס בארצות הברית והתכוננתי לדבר. קם מישהו ושאל אותי: "על מה אתה מדבר?" והוא הוציא לי מאמר בעיתון ישראלי ואמר לי: "הנה החברים שלך, האחים שלך אומרים את זה".

מה שאני יכול להגיד שאני חבר בפורום ההסברה שמוביל אותו מטה ההסברה במשרד ראש הממשלה. הדבר הזה ידוע לגורמים בממשלה. ידוע שהרבה עיתונאים זרים מתבססים על כתבות בעיתונות הישראלית. אני לא אזכיר איזו, אבל יש ממש מקומות ספציפיים שידוע שעיתונאים זרים נעזרים בהם ולוקחים את זה כאמת מוחלטת. זו עובדה מאוד מצערת ואני בוודאי לא יכול לתת לזה את התשובה.

אנחנו מבחינת תופעת האנטישמיות שמנו לב שאחד הדברים הברורים, שהיום להיות אנטישמי זה לא פוליטיקל-קורקט (תקינות פוליטית). אי אפשר להיות אנטישמי. מה שכן אפשר להיות זה לבטא דעות אנטי ישראליות, אנטי פעולות שישראל מבצעת. כאשר בסופו של דבר זה מסווה לאנטישמיות. זה הדבר המרכזי שזיהינו ואותו כתבנו בדו"ח.

עוד נקודה שהעלינו זו התקשורת הערבית. למרות שהיה פער בין השאיפה של מדינות ערב שישראל תמגר את שלטון החמאס בעזה, בתקשורת הערבית דווקא במדינות האלה, כמו מצריים, סעודיה והאמירויות,הדבר לא בא לידי ביטוי, אלא להיפך. ישראל הותקפה במוטיבים האנטישמיים הכי קלאסיים שיכולים להיות. הופיעו קריקטורות, וגם הבאנו דוגמה לזה בדו"ח,

שמאוד דומות לקריקטורות מהתקופות החשוכות ביותר בהיסטוריה, עם כל המוטיבים של היהודי שעוקר את הלב ושופך את הדם של הפלשתיני וכולי. פשוט הייתה אנטישמיות משוללת כל רסן. זה במדינות ערב, כאשר בניגוד לכמיהה או לשאיפה של הממשלות באותן מדינות ערב המתונות, שאו שנקראות מתונות, שישראל כן תמגר את שלטון החמאס.

עוד תופעה שעליה דברנו שבאה לידי ביטוי דווקא במדינות ידידותיות, כמו בריטניה, חרמות מסוגים שונים, בעיקר באקדמיה, חרמות על אנשי עסקים, על אומנים ישראלים. איומים על אומנים זרים שלא יבואו לישראל, מה שהוזכר פה קודם. מה שעלה בדיונים הפנימיים שלנו

שכמה שאפשר לנסות להפריד בין היהודים לבין מדינת ישראל, אי אפשר למעשה להפריד.

בעיני העולם, ובוודאי בעיני אנטישמים רבים, היהודים וישראל אחד הם. הדבר הזה מצריך מאיתנו איזשהו גיבוש של תוכנית, וזה דבר שאנחנו עושים כאשר אנחנו נעזרים ביהדות התפוצות בכל נושא ההסברה. צריך לקחת בחשבון שמלכתחילה רצינו להימנע מכך באופן רשמי על מנת לא לעורר אנטישמיות או סכנה לפגיעה ביהודים בארצות מושבם. יחד עם זאת לאור הדברים גילינו שבכל מקרה היהודים בתפוצות מואשמים בתמיכה בישראל, והאנטישמיות מופנית כלפיהם .

כל הטענות שיש נגד מדינת ישראל, הם נפגעים מהן.

מה שאני יכול להגיד ליושבת ראש הוועדה לגבי ההערה בנושא העולם הנוצרי – עוד כשהוקם המשרד תכננו להיעזר בהסברה בנוצרים אוהבי ישראל, בעיקר בארצות הברית, ועכשיו אנחנו הולכים לגייס בן אדם. אנחנו מקווים שגם בנושא הזה של האנטישמיות אנחנו רוצים לרכז את כל הנושא של קידום החקיקה נגד אנטישמיות במדינות העולם. אני מאוד מקווה בהמשך לדברים שאמר חבר הכנסת דוד רותם שגם כאן בישראל הדברים ישתנו. זה בהחלט מעודד את האנטישמיות בעולם.

קודם תטפלו בבעיות הישראליות ואחר כך בבעיות העולם. אתה מבין, כאשר בישראל יכול מרצה באוניברסיטה להוציא חייל מילואים שמגיע במדים, כי הוא לא מלמד קלגסים, ואנחנו יושבים ושותקים, אז מה אנחנו רוצים מהעולם?

תודה רבה לאייל קציר.

אני ראש חטיבת תפוצות ודתות במשרד החוץ, איתי גם הילה שטרן שהיא עוזרת במחלקה למאבק באנטישמיות במשרד החוץ.

במשרד החוץ ישנה פעילות רבתי בנושא המאבק באנטישמיות, בדה-לגיטימציה ובפעילויות אחרות, כמובן גם פעילויות הסברה וגם פעילויות לחיבור גורמים לא יהודים למאבק באנטישמיות, ובכלל בתמיכה בישראל בדגש על גורמים אוונגליסטים ואחרים מזה שנים. ויש גם גוף מוטמע במשרד החוץ שעוסק בכך. יש מחלקה בין-דתית שנמצאת תחת החטיבה שלי, יש מחלקה למאבק באנטישמיות שמובילה אותה אביבה רז שכטר, שעושה לעניות דעתי עבודה רבתי בנושא הזה, והיא ידועה לרבים וטובים כאן.

אני רוצה להתייחס לכמה דברים שנאמרו עכשיו ולהציג את הפעילות של משרד החוץ בשיתוף פעולה עם גורמים אחרים בסוגיה הזו, שהיא לא פעילות חדשה מהיום.

קודם כל אנחנו באמת מזהים מזה שנים שלושה סוגי אנטישמיות שמובילים את מה שאנו רואים כמכלול האנטישמי ומכלול הדה-לגיטימציה של ישראל: הסוג האחד, זו האנטישמיות המסורתית הידועה לכולנו שעדיין קיימת ולא צריך לזלזל בקיומה, למרות שזה נעשה לא כל כך פוליטי קורקט בחלק ממדינות העולם , לא בכולן.

סוג שני של אנטישמיות, שהיא אנטישמיות הרבה יותר אגרסיבית והרבה יותר מאיימת זו האנטישמיות בעולם הערבי והמוסלמי. התוצרים של העלייה בפעילות אנטישמית נגד יהודים, ובעיקר בעקבות משברים במזרח התיכון, כמו מבצע "עופרת יצוקה" היא תוצר של אנטישמיות מוסלמית. רוב הפגיעות ביהודים במערב אירופה ב-2009, שזו אחת הסיבות לעלייה, באה מגורמים מוסלמים קיצוניים ועליית המיעוטים המוסלמים והערבים במדינות אירופה.

הסוג השלישי והבעייתי הוא כמובן הסוג של שאנו קוראים לו "האנטישמיות החדשה", שבמרכזו הדה-לגיטימציה של ישראל, וגם כאן אנו מבחינים לצד ניסיון לדה-לגיטימציה של ישראל, השוואת ישראל לנאצים, השוואת ישראל לדרום אפריקה של האפרטהייד. זה דבר שמאוד תופס בעולם המערבי הליברלי. אנו מאבחנים גם פעילות מעשית שעיקרה בחרמות מסוגים שונים נגד ישראל, גם במישור הדתי כנסייתי ליברלי וגם במישור האקדמי וגם במישור הכלכלי. זה איום הולך וגדל ומשרד החוץ כבר מזמן הגדיר ומגדיר את הדה-לגיטימציה כנגד ישראל, בניגוד לביקורת חריפה כשלעצמה אבל ביקורת שאפשר לקרוא לה "לגיטימית" כסוג של אנטישמיות. כי אחת הטענות שטוענים אלה שמבקרים את ישראל ומעלים שאלות וספקות לגבי זכות קיומה של ישראל ומשווים אותה לדרום אפריקה, בטענה שאנו לא אנטישמיים, אנו מבקרים את ישראל.

אנחנו מכוונים את הזרקור לכך שדה-לגיטימציה של ישראל משמעותה הפלייה לרעה של העם היהודי מול שאר עמי העולם, והפיכתו לעם היחיד שאין לו זכות למדינה משלו. זה למעשה עומד בבסיס רעיון הדה-לגיטימציה, ואנחנו מאבחנים אותה כסוג מסוכן של אנטישמיות, שגם משליך אחר כך על הפעילויות נגד הקהילות היהודיות. בהקשר הזה משרד החוץ כבר נוקט מזה שנים אמצעים גם דרך המטה בארץ וגם באמצעות הפריסה הגדולה, שאין לה למעשה שום תחליף, של נציגיו בכל רחבי העולם בסדרה שלמה של פעילויות בשיתוף פעולה עם גורמים אחרים, כולל כמובן משרד ההסברה והתפוצות.

אני רוצה לתת כמה דוגמאות לפעילויות, כי כאן הוזכרה עובדת הצורך לשתף גורמים אחרים, כמו גורמים נוצרים וגורמים פרו-ישראלים אחרים בעולם בנושא המאבק באנטישמיות. קודם כל יש פה פורום גלובלי למאבק באנטישמיות שמובל על ידי משרד החוץ בשיתוף פעולה עם משרד ההסברה והתפוצות כבר מזה שנים. הוא מובל מתוך המשרד. זה הכנס החשוב ביותר למאבק באנטישמיות שקיים היום בעולם בשיתוף גורמים יהודים וגורמים לא יהודים, פלרמנטרים, נוצרים אוהבי ישראל ואישים אחרים. מה שחשוב זה אישי ציבור בעלי שם בתחומם בעולם, ולכנס הזה יש גם תוצרים של קבוצות משימה שהוקמו בעקבות הכנסים האחרונים, בעיקר בתחום של המאבק בחרמות, שזה דבר מאוד חשוב ומאבק באנטישמיות באינטרנט ובתקשורת. דברים אלה כבר קיימים בשטח.

כנס חשוב נוסף שהוא תוצר של הכנס של הפורום הגלובלי זה הפורום הבין-פרלמנטרי הבינלאומי למאבק באנטישמיות. זה פורום חשוב לכשעצמו כי הוא פורום לא יהודי בעליל, אלא מורכב מחברי פרלמנט מכל רחבי העולם. היה כבר כנס אחד גדול בלונדון בפרלמנט הבריטי בחסות ממשלת בריטניה. עומד להתקיים השנה באוקטובר פורום נוסף שיתכנס בקנדה, באוטווה בחסות ממשלת קנדה, ובו נטלו חלק לפני שנה כמאה חברי פרלמנט. השנה ייטלו חלק רבים יותר. בשנה שעברה השתתפו אישים כמו שר החוץ האיטלקי, שרים בריטיים וכולי. הכנס הזה חשוב כי הוא גם מהווה בסיס לקידום חקיקות במדינות, שזה מה שחשוב לנו למאבק באנטישמיות.

ישראל היא השנה היושבת-ראש של כוח המשימה לחינוך ולזיכרון ולחקר השואה, שזה גוף בינלאומי גדול, שתחילתו בהחלטת ראש ממשלת שוודיה להטמעת זיכרון השואה באירופה בעיקר ובעולם בציבורים הלא יהודים , וזה הפך להיות הארגון החשוב ביותר בתחום הזה. אנחנו השנה נהיה יושבי-הראש ונוביל את כל הכנסים והפעילויות שמתבצעות בנושא הזה במהלך כל השנה. היושב-ראש יהיה יושב-ראש הכנסת לשעבר, דן תיכון. זה גוף חשוב מאוד מבחינה בינלאומית. יש סדרה שלמה של כנסים ותדרוכים לנציבות האיחוד האירופי לדיפלומטים מכל מדינות האיחוד האירופי, דבר חשוב ביותר, ששם מגיעים לישראל וחליפות בישראל ובבריסל, וזה משמש כהזדמנות רבתי מבחינתנו גם לחנך לזיכרון השואה, ועוד יותר לשים על השולחן את הנושאים המעסיקים אותנו היום באמת, זה נושא הדה-לגיטימציה, ואותם דיפלומטים, שרובם לא יהודים, משתמשים בזה או יכולים להשתמש בזה, יש להם את הכלים להוביל חקיקות בארצותיהם במרחב האיחוד האירופי, שזה המרחב המאבק המרכזי שלנו בתחום הדה-לגיטימציה והאנטישמיות.

יש פעילויות רבתי מול ארגונים לא ממשלתיים, מול NGO, ובזה אני אסיים. יש עוד הרבה דברים. וגם ארגונים יהודים בהמשך לתהליך דרבן. אחד הדברים שמטרידים אותנו באמת זה כל הסוגיה של התפתחות המאבק הדה-לגיטימציה בישראל על ידי ארגונים בינלאומיים לא ממשלתיים, NGO. אלה הובילו למעשה בדרבן אחד בשנת 2001 את תחילת המאבק הדה-לגיטימציה, ואלה הגורמים שמובילים היום. המגזר השלישי הזה הופך להיות המגזר העיקרי, ואנחנו מפעילים ארגונים יהודים וארגונים לא יהודים. מה שחשוב במיוחד זה אישי ציבור בעלי שם ומשקל, יהודים ולא יהודים, שיש להם משקל מעבר למערכת היהודית בתוך אותם גופים.

לסיכום, אחת הבעיות בישראל בהרבה תחומים זו רמת התיאום. אני חושב שאנחנו מתקדמים היום לתיאום גדל והולך בתחום הזה, במיוחד עם משרדו של השר אדלשטיין שנכנס לנושא במלוא העוצמה, ועם גורמים אחרים, כמו הסוכנות ועוד גורמים אחרים שאין צורך להזכירם כאן. לדעתי, אנחנו נמצאים בדרך נכונה בלי להשלות את עצמנו, כי בסופו של דבר איך שנסתכל על זה, מאבק קשה במעלה ההר נגד כוחות וגורמים בינלאומיים רבי עוצמה שמשקפים לצערנו חלקים נרחבים בעולם הזה, שלא מרוצים בכלל מעצם קיומה של מדינת ישראל ריבונית ומדינה יהודית במרחב הזה. תודה.

האם אתה יכול להגיד בבקשה, מה התקציב של משרד החוץ לנושא של הסברה?

אין לי כאן את הנתונים, אבל זה לא תקציבים שימוטטו מישהו מרוב הפתעה.

זאת למשל תשובה למה שאמרת לפני שנייה, שמעלה ההר וקשה וכולי. קודם כל זה נושא של תקציבים. בעיניי פצצה אחת שאנחנו מפעילים כדי להגן על עצמנו, אם את הכסף שלה ניקח להסברה, אז סביר להניח שהמצב שלנו ישתפר עשרות מונים. כאשר אנחנו רואים שעם כל הפעילות שמדבר עכשיו הנציג של משרד החוץ, האנטישמיות הולכת וגדלה, אז אני לא מבינה למה לא גדלים גם התקציבים. יש פה בעיה חד-משמעית ואני חושבת שאנחנו צריכים לשים על זה את הדגש.

הצדק איתך.

אתה מדבר בעיקר על כנסים ועל פורומים, שאני ממש לא מזלזלת בהם, ואני מתארת לעצמי שאתם עושים עבודה יוצאת מן הכלל. אבל מה קורה עם ההסברה לפשוטי העם, כי זה כמו כנס שאנחנו עושים להסתדרות הציונית העולמית. יש מלא דגלים של כל העולם, וכשאתה מתקרב למלון "קינג דייויד" למשל, אז שואלים נהגי מוניות: "מה יש פה?" ואז אתה אומר: "ההסתדרות הציונית העולמית", ואז אומרים פה בארץ (כמו שאמר חבר הכנסת דוד רותם): "מה זה? יש עדיין דבר כזה?" . זה הדבר השני שאני רוצה שתענה לי, בבקשה.

לגבי נושא התקציב, אין בכלל ויכוח שתקציבי ההסברה של משרד החוץ לא מספקים, וזה כמובן מעבר לנושא המאבק באנטישמיות. בכלל כל נושא התדמית של מדינת ישראל. זה דבר עתיק יומין. יש מאמץ גדול לשיפור תקציבי הסברה. את צודקת. בסופו של דבר כדי להיאבק בצורה יותר אפקטיבית צריכים יותר תקציבים. אם כי אני רוצה שלא נשלה את עצמנו. גם בתקציבים נפלאים ומפוצצים יש בעיה אסטרטגית בסיסית של גורמים עצומים שעומדים מולנו ויפעלו כך או כך. אין ספק שתקציב וכוח אדם הם תנאי בסיסי לפעולה אפקטיבית.

לגבי הפעילויות ההסברתיות והאחרות, נגעתי כאן בקצה הקרחון. אני התייחסתי לאותם מודלים שבאמצעותם אפשר להרחיב את הפעולה בשטח. הרעיון של הכנס, של פורום שבו משתתפים אישי ציבור מובילים בעולם, כמו ארווין קוטלר ואחרים, הוא שאותם אנשים אחר כך הם יהיו דַבָּרֵי הנושא בשם ישראל בעולם.

אבל מדובר בחוג מאוד מצומצם של אנשים. וגם התקשורת לא כל כך אוהבת לשמוע את מה שאומרים בנושא האנטישמיות, ולכן השאלה איך אתה מגיע לפשוטי העם?

הדרך היחידה האפקטיבית ביותר, קודם כל חשוב ביותר להגיע לאליטה המחליטה. אבל הדרך האפקטיבית ביותר בכלל להגיע לציבור רחב בשטח בנושא הזה ובנושאים אחרים זה בהופעות בתקשורת בשטח, וזה עושים הנציגים שלנו. אני עצמי הייתי הקונסול הכללי באטלנטה, אזור שחלש על דרום מזרח ארצות הברית. אחד התפקידים המרכזיים היה הופעות בתקשורת האזורית המקומית. כדי שדרך התקשורת נוכל לחשוף את עצמנו בכל מיני נושאים, כולל בנושא הזה לעולם.

דרך אחרת זה חיזוק הבסיס, חיזוק אותם גורמים שהם פוטנציאל לסיוע שלנו, בעיקר הציבור היהודי וציבור נוצרים תומכי ישראל ואחרים. זאת אומרת שאתה צריך לחזק אצלם את המוטיבציה לפעול. כי לא מספיק לומר: "אני תומך בישראל", אלא אתה צריך להפעיל את עצמך בפועל. בין תמיכה פסיבית לתמיכה אקטיבית המרחק גדול, ואחת מדרכי הפעולה באמת זה הופעות לפני ציבורים יהודים, הופעות לפני צבורים נוצרים פרו-ישראלים וגם ביקורתיים.

אני עצמי הופעתי באזור ששירתי בו, שזה אזור אוונגליסטי מהמובילים בעולם, הרבה מאוד פעולות בכנסיות אוונגליסטיות, הופעות בימי ראשון והופעות למען ישראל. כאן אתה מפיץ את דבר ישראל בציבור הרחב. פעולות באוניברסיטאות. חלק נכבד מהפעולה שאמור הנציג שלנו, וחלק נכבד מהנציגים שלנו אכן עושים זאת, זה פעולה באקדמיה. לפעמים זו פעולה לא כל כך נעימה. אם אתה נופל בקרב ציבורים ליברליים ואנטי-ישראלים. אבל זה דבר שאתה צריך לעשות. מה שחשוב שם, מעבר להופעה שלך, זה גם היכולת שלך לגבש בתוך האוניברסיטאות את אותם גורמים פרו-ישראלים, שהם עצמם הפעילים בשטח ביום-יום. אתה לא נמצא שם ביום-יום. אתה אחד באזור שבו נמצאים 50 מיליון איש או חצי מיליון סטודנטים.

אתה שואל את האנשים: "האם אתה פרו-ישראלי?" . איך אתה בוחר את האנשים שיהיו בעצם הכתף בשבילנו?

האנשים שיהיו הכתף הם אנשים שיש להם קשר לישראל. זה ברור. זה קודם כל הציבור היהודי, איך שנסתכל, היה, הווה ויהיה, השותף האסטרטגי שלנו לסיוע לישראל בכל העולם. גם שם יש הרבה מאוד עבודה. כי רק חלק מהציבור היהודי בכלל עוסק בענייני ישראל או בכלל מעורב בנושאים יהודים. חלק די נכבד מיהודי העולם לא מעורבים בכלל בנושאים יהודים. גם את זה צריך לקחת בחשבון. יש לנו גם מאבק לגבש ולחזק את הקשר של היהודים עצמם לישראל. ואחר כך בשלב שני לפעול. וכאן יש סדרה שלמה של פעילויות שלא קשורות רק לנושא האנטישמי.

"תגלית" כדוגמה, שזה לא משרד החוץ הוביל ובנה. כל מיני פרויקטים שמשרד החוץ מוביל, להביא פעילים. יש את הסמינר הדיפלומטי למנהיגות יהודית צעירה. אלה הדרכים לגבש קבוצת פעילים שהיא בפועל ביום-יום תסייע לעשות את העבודה יחד עם העבודה שלך.

האמת היא שאני לא כל כך השתכנעתי. סליחה שאני אומרת לך את זה. קצת קשה לי להבין את מה שאתה אומר, אני רוצה לשאול אותך שאלה אחרונה. יש הרבה מאוד סטודנטים, למשל, שלא נמצאים במשרד החוץ והם לא נמצאים בכנסים ובפורומים ובהופעות. אנשים שבאים וב"תכלס" עושים עבודה.' כמו למשל STANDWITHUS. אתם נמצאים איתם? אתם מדברים איתם?

בוודאי. המערכות האלה אינן מערכות הנשלטות בצנטרליזם על ידי גוף אחד, משרד החוץ או כל משרדי הממשלה. אנחנו מדברים באוקיינוס. באוקיינוס הזה יש הרבה דגים. אחת הפעולות שאנחנו עושים מולם, שאנחנו מנסים גם להביא חלק מהאנשים גם לכנסים האלה, שמשמשים להם כדלק נוסף. אנחנו לא שולטים על כל הארגונים שפעילים בשטח. אבל את יכולה לראות...

השאלה היא, האם אתה נותן להם תקציב? אתה נותן כסף ל"אחריי", שהיא למשל עמותה יוצאת מן הכלל שמטפלת באנטישמיות?

לגבי הנושאים התקציביים: ב"גדול", יש דברים שהם מעל לפני השטח ויש דברים שהם דברים "אפורים" שנעשים, שהם תמיכה בכל מיני גורמים ובכל מיני פעילויות לא מכוונות. לא כל הפעילויות הן פעילויות מכוונות עם טביעות אצבעות של המשרד. יש הרבה פעילויות שהמשרד מסייע להן בצורה עקיפה. יש דברים שנציג רשמי של משרד החוץ לא יכול לעשות.

אני פשוט רומזת לך, שכדאי להשתמש בהם מאוד חזק.

אנחנו עושים מאמץ ושוב אינני רוצה להשלות כאן אף אחד. גם אם נפעל בצורה הכי יעילה, ואני חושב שאנחנו פועלים לא רע, אבל יש הרבה מקום לשיפור. מי שמצפה שבעקבות זאת תהיה ירידה דרמטית בגילויי האנטישמיות בעולם המערבי כלפי ישראל, אני חושב שאנחנו קצת משלים את עצמנו, אבל יכול להיות שינוי. אנחנו צריכים לדעת שאנחנו עומדים כאן מול איומים באמת אסטרטגיים. איפה אנחנו יכולים יותר להצליח? זה במיוחד בניסיון להוריד מסיכות מגורמים שעושים דה-לגיטימציה נגד ישראל וטוענים שאינם אנטישמים, למשל. או להרחיק גורמים ליברלים, שנוטים בגלל שזאת האופנה לכיוון הזה, להתרחק מאותם גורמים רדיקליים שתמיד יהיו שם. אבל זה נושא לדיון לעצמו.

צריך גם לעודד את התיירות, בהחלט. כשתיירים מגיעים לארץ, במיוחד בפעם הראשונה, הם תמיד אומרים: "אנחנו לא חשבנו בכלל. התמונה הייתה אחרת לגמרי. אנחנו חושבים שפה רק פיצוצים ומתפוצצים, ופה כל כך יפה, ובאמת ישראל היא גן עדן". הם השליחים הכי טובים. הם חוזרים ומסבירים.

אנחנו רצינו לראות היום את התמונות ואת המצגת של הפורום לתיאום המאבק באנטישמיות. אז נשמע את המשתתפים ונראה את התמונות. בבקשה.

אני מ"נתיב" במשרד ראש הממשלה, ומתוקף תפקידנו אנו עוקבים אחר מצב האנטישמיות במרחב ברית המועצות לשעבר. למרות שזו איננה שנת שיא באנטישמיות, האנטישמיות באותו מרחב, ובמיוחד ברוסיה ובאוקראינה, ממשיכה להיות מרכיב חשוב מאוד בתוך הלאומנות הקיצונית והגזענות באותן מדינות. מקור הבעיה הוא גם בגופים ציבוריים סלאביים וגם המוסלמים. גם המנהיגים של אותן מדינות וגם מנהיגים יהודים וראשי ארגונים יהודים טוענים שהתופעה יורדת, אבל המספרים מראים אחרת.

גם לא מאמינים במספרים, כי כל אירוע הוא משמעותי בפני עצמו, וחשוב להיות במעקב גם בפריפריה של אותן מדינות. באותן מדינות נעשה מאמץ הן לחוקק חוקים נגד תופעת האנטישמיות והגזענות והן לאכוף, להגביר את אכיפת החוקים, אבל עדיין היא קיימת. ולכן אנחנו באופן מתמיד מביאים את המידע הזה בשקט גם לגופים השותפים וגם לאלה שיוצאים לעולם על מנת שיידעו, ושהאנטישמים באותן מדינות יידעו שבמדינת ישראל יש מי שעוקב. תודה רבה.

תודה.

אני מ- "יד ושם", ואנחנו מבינים כבר מזמן שלימוד על השואה, הנצחת השואה זה לא הכלי היחיד במלחמה נגד האנטישמיות, אבל זה הכרחי במאבק.

עלו עניינים ושאלות ומה עושים בשטח ולא רק ברמות גבוהות. רציתי להצביע על שני דברים שאנחנו עושים ביד ושם שלפי דעתי הם מאוד חשובים:

1 - סמינרים למורים מחו"ל. היו לנו 90 סמינרים כאלה ב-2009. ב-2008 היו 60. זה עלה מאוד יפה. יש השפעה בגלים. כאשר המורה חוזר, אם זה מורה בתיכון או מרצה באוניברסיטה, הוא נפגש עם התלמידים שלו ועם העמיתים, וזה מאוד חשוב. הם גם יוצאים מהארץ גם בתור שגרירים שלנו, אחרי שהם אצלנו שבוע עד שלושה שבועות, תלוי איזה סמינר. זו פעילות מאוד חשובה.

2 - להגיע לאנשים רגילים זה דרך האינטרנט. באתר שלנו ב-2009 נכנסו יותר מעשרה מיליון אנשים. היום יש לנו אתר לא רק בעברית ובאנגלית, אלא גם בפרסית ובערבית ובספרדית, ועובדים על עוד שפות, וזה מאוד חשוב. כי המאבק של אי שימוש בשואה לרעה, חלק של המאבק הוא להעמיד מידע טוב, אמין וברור, וכך אנחנו מנסים לעשות גם באתר האינטרנט. גם ביYOUTUBE, וגם ב-FACEBOOK. כולם כלים מאוד מאוד חשובים.

בנוסף לסמינרים למורים גם כדאי להצביע שהתחלנו מהלך של סמינרים לאנשי תקשורת, אנשי מדיה, כי הם אלה שמשפיעים. בינתיים היו לנו שלושה או ארבעה סמינרים כאלה של אנשי תקשורת כאן בארץ, שהזמינו אותם ליד ושם ליומיים-שלושה.

של ישראל או של חוץ לארץ?

של תקשורת חוץ.

הייתי מציעה לך לעשות זאת גם בישראל.

ייתכן. אבל בינתיים עשינו את זה עם תקשורת חוץ. ואני חושב שזה גם מאוד חשוב.

לגבי הדברים שעלו כאן היום, משתמשים במושגים כמו מאבק לזכויות האדם ונגד גזענות, ואפילו דיונים על רצח עם לפעמים כנגדנו. אנחנו מאמינים שצריך למצוא דרכים להחזיר את הדיונים האלה לעוגן שלהם, כי העוגן של כל הדברים האלה הוא השואה. רואים את הפרת זכויות האדם ואת הגזענות, ואנחנו רואים כמובן רצח עם מהשואה, ואם אנחנו נצליח להחזיר את הדיון לעוגן הזה, אנחנו מאמינים שגם זה יעזור לדיון הציבורי בנושאים האלה ברחבי העולם. תודה.

תודה. זאב חנין המדען הראשי ממשרד הקליטה, בבקשה.

אין שום ספק שבאף מקום בעולם האנטישמים לא צריכים את הסיבה להיות אנטישמים. הם צריכים את התירוץ. אם בתקופות הקודמות התירוץ היה יהדות כדת, אז היום יש להם שני תירוצים: מדינת ישראל ופעולותיה ואת השואה. זאת אומרת שני הדברים המרכזיים שבונים את הזהות היהודית בימינו. בהחלט המטרה היא לפגוע בזהות היהודית, לפגוע בזכות הקיום של מדינת ישראל, או בכלל או כמדינה יהודית, והכחשת השואה בצורות שונות. אין גם שום ספק שקיים גם הקשר פנים-ישראלי והחינוך שהעולים הפוטנציאלים מקבלים ומביאים את זה לארץ, והסיטואציות שהם נמצאים פה ושם משפיעים על זהותם ועל דעתם.

אין גם שום ספק, וגם מבחינת משרד הקליטה ומדינת ישראל ובהחלט נתיב ומשרד החוץ, כל הגורמים שפועלים נגד האנטישמיות חייבים לקחת את הנקודות האלה בחשבון. אבל עם הבעיות יש גם את האופציות, האפשרויות.

אנחנו מקבלים פה במדינת ישראל מדי שנה אלפי עולים. יש לנו כידוע כמיליון עולים שעלו ארצה במהלך עשרים השנים האחרונות. כל עוד אנחנו מדברים על ההסברה, וברור בהחלט שהמאבק באנטישמיות העולמית זה חלק של הסברה של מדינת ישראל. אז חבל לא לנצל את הפוטנציאל הזה.

יש פה כמה קבוצות שבעצם הן היוזמה של העולים שהגיעו ממדינות שונות, גם מברית המועצות לשעבר, ארגונים כמו "סמובורון" או פורומים באינטרנט, ב-FACEBOOK, בכל מקום שרק אפשר, היוזמה היא פרטית לגמרי. יוזמה שבאה מלמטה. קבוצות וארגונים שבלי ביקוש של תקציב יתר מוכנים לנצל את הקשרים והיחסים שיש להם במדינות המוצא כדי להצטרף למלחמה למען התדמית החיובית של מדינת ישראל, כולל גם את המאבק נגד האנטישמיות.

הדבר שאני קצת יותר מכיר הוא מה שקורה במזרח אירופה. אנחנו מדברים על מדינות חשובות יותר למדינת ישראל כמו צפון אמריקה, כמו מערב אירופה וכולי, ואז יותר תשומת לב הולכת לשם. אבל גם כדאי לקחת בחשבון גם את הדמוקרטיות החדשות במזרח אירופה וחבר המדינות. שם המצב הוא כמובן אחר. ברגע שביטלו את האנטישמיות הממסדית, האנטישמיות לא הלכה לשום מקום, זה הלך כמובן למישורים אחרים כמו המישור הפוליטי. ראינו את זה בבחירות ברוסיה ובבחירות האחרונות באוקראינה. היה די מעניין לעקוב אחר האירועים במדינות הבלטיות.

בוודאי שאנחנו לא מדברים על האנטישמיות מלמעלה. להיפך, יש יחס חיובי ליהודים מסיבות אלה ואחרות, גם האינטרסים האסטרטגים והפוליטיים של המדינות. אבל גם ראינו איך המועמדים לנשיאות במדינה זו או אחרת מאשימים את האחר באנטישמיות. פעם האשימו אותם שהם יהודים, היום מאשימים אותם שהם אנטישמים. אבל רוב הדברים הולכים למפלגות, לתקשורת, לאוניברסיטאות, ואולי לציבור הרחב. אין לנו את האנטישמיות של השמאל החדשה, התופעה שאנחנו רואים במדינות המערב. בעיקר האינטלקטואלים מייצרים סוג זה של אנטישמיות. בברית המועצות לשעבר ובמזרח אירופה האינטלקטואלים בינתיים הם פילו-שמיים, הם בעד יהודים ובעד מדינת ישראל, כי הם רואים את זה כחלק של המאבק למען הליברליזם והדמוקרטיה, אבל אם לא נשים לב ולא נעזור להם ולא נתמוך בהם ולא ניפגש איתם, אז המצב עלול להשתנות לרעה.

יש לנו שם מצב הרבה פחות סימפטי ביחסים הבין-דתיים. הכנסייה האורתודוקסית היא הרבה יותר "כבדה" מבחינת שיתוף הפעולה במאבק באנטישמיות, אם להגיד בלשון המעטה. זה לא אותם הנוצרים חובבי ישראל שאנחנו נפגשים איתם בארצות הברית או במערב אירופה. בוודאי ובוודאי יש תופעות של האנטישמיות החדשה, האנטישמיות האסלאמית, בעיקר כתוצאה מהפעילות של האסלאם הקיצוני שמקורו איראן. הם לא חוסכים בתקציבים מאוד משמעותיים כדי לקדם את האג'נדה שלהם בברית המועצות לשעבר ובמזרח אירופה. אם אנחנו לא נעשה משהו נגד, אז אנחנו נהייה בבעיה בזמן מאוד קצר. תודה רבה.

עמוס חרמון מהסוכנות היהודית, בבקשה.

אני יושב ראש ועדת החינוך וכוח המשימה למאבק באנטישמיות. אני חושב, גברתי היושבת-ראש, שאחת הבעיות העיקריות היא התיאום. הרי יש מאות ואלפי ארגונים בקהילות היהודיות, במדינת ישראל, במשרדי הממשלה, שמטפלים במאבק באנטישמיות. ישנו פורום משותף למשרד ראש הממשלה ולסוכנות היהודית שהגיש את הדו"ח השנתי לממשלת ישראל ב-24 בינואר, ובעקבות כך החליט ראש הממשלה להקים ועדת מנכ"לים עם ראשי הסוכנות וארגונים אחרים להגיש תוך 120 יום דו"ח לתיאום אופרטיבי בין אותם ארגונים, כי ממשלת ישראל לא יכולה לכפות לא על הארגונים, לא על ה-NGO, אבל בהחלט רמת תיאום היא מאוד חשובה. לדוגמה, הפעילות היוצאת מן הכלל, שאחרי שלמדנו את הלקחים שבדרבן אחד בדרום אפריקה ב-2001, אנחנו בדרבן שניים בג'נבה באפריל 2009 הקמנו ועידה אלטרנטיבית לוועידה הרשמית של האו"ם. אני מניח שמרבית תשומת הלב העולמית נמשכה דווקא לוועידה האלטרנטיבית.

הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית פועלות בעיקר בתחום החינוך ובתחום ההסברה. איני יודע אם חברת הכנסת יוליה יודעת, אבל ההסתדרות הציונית החליטה והשיגה תקציבים של כעשרה מיליון שקל כדי לשלוח כ-50 שליחים ו-100 פעילים מקומיים שיתמחו בנושא של ISRAEL ADVOCACY ומאבק באנטישמיות. הדברים האלה הולכים ומתבצעים ממש בחודשים הקרובים.

יותר מכך, נציגות של סטודנטים ישראלים שמוכשרים בארץ על ידי הגופים השונים, על פי הנחיית יושב ראש הסוכנות אנחנו נכפיל את המספרים ואף נשלש אותם. למעשה בלמעלה מ-60 קמפוסים, בעיקר בחוף המערבי של ארצות הברית, ששם התופעה הולכת ומרחיקה סטודנטים יהודים מכל הקשר שלהם לפעילות ציונית, כיון שהם מתחילים להאמין שאם לא מאה אחוז בשקר הזה ובפרופגנדה האנטי-ישראלית, אם עשרה אחוז נכון, אז למה לנו להיות שייכים לקולקטיב הזה שנקרא הציונות, מדינת ישראל, החברה הישראלית. ולכן אנחנו שולחים לשם היום נציגים ישראלים שיישבו בתוך הקמפוסים באופן רשמי ויפעלו ויוכרו על ידי הקמפוסים, וכך אנחנו מוצאים את עצמנו בסדר גודל של כמה מאות פעילים.

שאלה חברת הכנסת יוליה מי אלה האנשים? אלה הפעילים האקטיביסטים של תנועות הנוער, של ארגוני הסטודנטים שממומנים ומתופעלים על ידי הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, הקרן הקיימת בחלק מהם, והם בהכשרה מיוחדת ובתקציב מיוחד, גם תקציב לעצם קיומם, במקום שילכו לעשות דברים אחרים – יתעסקו בנושא הזה, ובנוסף לכך הם יקבלו תקציב מיוחד לפעילויות בנושא הזה, כאשר אנחנו נצייד אותם במיטב החומרים. פה יש שיתוף פעולה של מטה הסברה משותף במשרד ראש הממשלה, משרד החוץ, ארגונים NGO אחרים: NGO MONITOR UN WATCH ואחרים שמקבלים את מיטב החומרים העדכניים ביותר שיוכלו להתמודד עם הפרופגנדה האנטי-ישראלית.

דבר נוסף, אנחנו במשא ומתן ארוך עם אנשי "תגלית" ו"מסע". יש בארץ סדר גודל של בין 50-40 אלף סטודנטים שבאים לשנה לתוכניות ארוכות וקצרות. יש לנו מאמץ מאוד גדול וזה מסובך וקשה להעביר לפחות לחלק מהם שמעוניין להעביר השתלמות בנושא הסברה ישראלית ויכולות טכניות להיאבק באנטישמיות. הם מגיעים לארץ בכל מקרה, ואני מאוד מקווה שנצליח לשכנע גם את אותם גורמים ששלחו אותם לארץ לאו דווקא למטרות האלה, לשכנע אותם שיעברו הכשרה. כך שנחשוב על סדרי הגודל אם אנחנו נצליח להכשיר רק חלק קטן מהם, כמה אלפי סטודנטים, שימשיכו ויפעלו בנושא הזה אחרי שיחזרו לארצות מוצאם, אנחנו מוצאים את עצמנו בפריסה שלא הייתה כמותה. זה ייקח זמן. צריך לשכנע, צריך משאבים, אבל זה לפחות המטרות שלנו לשנתיים הקרובות.

תודה. דרך אגב, אתה דברת על "תגלית" ועל "מסע". ב"תגלית" ילדים מגיעים לארץ ואחרי זה יכול להיות שמגיעים לפה ולומדים פה. אבל תוכנית "נעל"ה" שבה אנו רואים את הפוטנציאל. ילדים שמגיעים לפה ומשרתים בצבא ואחר-כך לומדים פה ובונים פה את המשפחות. והיום הסוכנות עקב מחסור בתקציבים לא פועלים כדי להביא אותם, ויש פוטנציאל שיכולים להגיע לפה.

זה נושא כאוב ובעייתי, אך לשמחתנו הרבה, 99% מתלמידי "נעל"ה" נשארים בארץ והופכים להיות אזרחים מצוינים, וההורים באים בעקבותיהם. הם לא בחבורה שתצא לחו"ל ותסביר. אלה שתי סוגיות שצריך לטפל בהן בנפרד.

נכון, תודה. משה זעפרני, בבקשה.

במסגרת תוכניות הלימודים השונות שאנחנו מקיימים במשרד החינוך התלמיד נחשף במעגלים שונים לנושא הזה של האנטישמיות. בדרך כלל בכיתות ה-ו יש לו חשיפה מסוימת, בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה. אנחנו עושים את זה במספר מסגרות. האחת זו המסגרת הפורמאלית. התלמיד נחשף לזה במסגרת הלימודים בהיסטוריה או במסגרת הלימודים על יהדות התפוצות. דנים בנושא של האנטישמיות ודילמות של יהדות התפוצות, שיהודי בתפוצות חי איתן.

אחר כך זה נלמד במסגרת הלא פורמאלית, גם בשעות המחנך דנים בסוגיות אלה. אביא דוגמה: בזמנו הייתה בעיה במסגרת משחקי הטניס במאלמו בשוודיה. התלבטו אם לשחק, ובסוף שיחקו

עם מגרש סגור. אז סוגיה מעין זו תמיד עולה לדיון בשעת המחנך.

משרד החינוך הכין מספר ערכות למורים לדיון בנושא האנטישמיות. יש פעמים שיש אלינו פניות גם מחו"ל אם יש לנו תוכניות בנושא האנטישמיות. אנחנו משתדלים לעזור ככל האפשר. אבל עיקר הטיפול שלנו הוא במסגרת החינוך בארץ, כי לצורך העניין בחינוך בחו"ל מתעסקת הסוכנות

היהודי.

תודה.

קרול נוריאל, מהליגה נגד השמצה. גברתי היושבת-ראש. ממש בצורה טלגרפית דברנו על עניין "עופרת יצוקה" כאחד הטריגרים הגדולים שהיו לנו השנה לתופעות אנטישמיות. הייתי רוצה להזכיר כאן גם את המשבר הכלכלי שפרץ בסוף שנת 2008 ופרשת מיידוף שלא הוסיפו באמת להורדת האנטישמיות. אנחנו בליגה נגד השמצה מאמינים שמה שנכון הוא להציג את החומרים שלנו שאנו אוספים מהתקשורת הערבית בפרט וגם מאמצעי תקשורת שונים בעולם, להציג אותם כלשונם ללא פרשנות בפני מקבלי ההחלטות. החומרים מדברים בפני עצמם.

דבר נוסף שאנחנו עושים במסגרת הפעילות שלנו הוא הבאת קהלים שונים לארץ על מנת להציג את המורכבות הישראלית, כדי שיחוו ממקור ראשון את המציאות הישראלית הלא פשוטה, ולא כדי שייצאו מכאן עם דעה לכאן או לכאן. אבל הם יוצאים מפה באמת שגרירים טובים של מדינת ישראל. אנשים שאף פעם לא היו כאן.

דבר נוסף שאנחנו עושים זה תוכניות חינוכיות שמועברות לקהלים שונים, ולא רק לקהלים יהודים, ויש יותר לקהלים לא יהודים בנושא האנטישמיות, שנאה וגזענות.

הליגה חרתה על דגלה לא רק את המאבק באנטישמיות, אלא מאבק בגזענות ובשנאה לסוגיה. מה שבעצם אמר חבר הכנסת רותם זה משהו שאנחנו באמת מאוד מאמינים בו. אם יש מקרה של גזענות, אם יש מקרה של שנאה בכל חברה, גם בחברה הישראלית, יש להילחם ויש להיאבק. כך יש לנו קרדיט ויש לנו אפשרות להילחם בשנאה כלפי יהודים וגם כלפי מדינת ישראל. תודה רבה.

תודה. אני מבקשת להקריא את מסקנות הוועדה, ואנחנו צריכים להניח את זה על שולחן הכנסת.

הוועדה מברכת את כל המשרדים הרלוונטיים שעוסקים בפעילות נגד האנטישמיות. הוועדה קוראת למשרדי ההסברה והתפוצות ולמשרד החוץ להעמיק את הפעילות להנחלת זיכרון השואה ברחבי העולם ולפעול למניעת אנטישמיות תוך קריאה למדינות העולם לחוקק חקיקה הכוללת ענישה כלפי גורמים אנטישמים, ואף להגביר את אכיפת החקיקה במקומות שבהם היא כבר קיימת, כדוגמה צרפת.

הוועדה קוראת למשרד החוץ ולמשרדים רלוונטיים לפעול ברחבי העולם לגינוי האלימות במסגרת כל הפעילות האנטישמית.

הוועדה קוראת למשרד החוץ ומשרד ההסברה והתפוצות לפעול גם במסגרת קמפוסים של האוניברסיטות ברחבי העולם כדי למנוע הפיכת המשכילים לאנטי-יהודים ואנטי-ישראלים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30