PAGE
11
ועדת החוקה, חוק ומשפט

16.2.2010


הכנסת השמונה-עשרה


נוסח לא מתוקן

מושב שני









פרוטוקול מס' 163

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שלישי, ב' באדר התש"ע (16 בפברואר 2010), שעה 10:00

הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון – חובת ציון אישור ותנאים מהותיים), התשס"ט-2009

חברי הוועדה: דוד רותם-היו"ר

פאינה קירשנבאום

שירלי אבנר מנהלת מדור, משרד המשפטים

פיני שחר מנהל מחלקת ביטוח כללי אגף שוק ההון, משרד האוצר

אוהד מעודי מחלקת ביטוח כללי אגף שוק ההון, משרד האוצר

אופירה ויס חטיבת הפיקוח על הבנקים

יעל כהן שוואט יועצת משפטית, המועצה הישראלית לצרכנות

גלית אבישי מנכ"לית, אמון הציבור

רן ונגרקו עו"ד, איגוד הבנקים

אפרת שחר עו"ד, איגוד הבנקים

שמואל מלכיס מנהל מחלקה כלכלית, איגוד חברות הביטוח

ירון אליאס יועץ משפטי, איגוד חברות הביטוח

יעקב זכאי סגן סמנכ"ל, מנהל רגולציה וקשרי ממשל, פרטנר

חנה טירי עו"ד, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

סוזנה רבינוביץ עו"ד, איגוד לשכות המסחר

עינת ברכה ארגון אמון הציבור

מיכל פליישר מנהלת אגף רגולציה, HOT

אלעזר שטרן

דורית ואג

יפעת שפרכר

הצעת חוק החוזים האחידים (תיקון – חובת ציון אישור
ותנאים מהותיים), התשס"ט-2009

אנחנו נדון היום בהצעת חוק החוזים האחידים (חובת ציון אישור ותנאים מהותיים), התשס"ט-2009, של חברת הכנסת פאינה קירשנבאום ורוברט אילטוב. אנחנו נכין אותה לקריאה ראשונה. הונח נוסח עם הערות של הייעוץ המשפטי. החלפת סעיף 15 1. בחוק החוזים האחדים, התשמ"ג-1982 (להלן – "החוק העיקרי"), במקום סעיף 15 יבוא: "ציון אישור 15(א) אישר בית הדין חוזה אחיד, יציין הספק על פני החוזים האחידים שהוא עושה לפיו את דבר האישור ואת מועד תפוגתו. חלופה ב': (ב) לא אישר בית הדין חוזה אחיד של ספק מהספקים שקבע שר המשפטים (בסעיף זה – השר) לפי סעיף קטן (ג), אם מפאת שהספק לא פנה לבית הדין לקבל את האישור ואם מפאת שהחוזה בתהליך אישור, יציין הספק על פני החוזים האחידים שהוא עושה לפיו, כי החוזה טרם אושר על ידי בית הדין."

המילה "טרם" מרמזת שהוא נמצא בתהליך. אני חושב שעדיף לכתוב "לא אושר" או "טרם אושר".

לא אושר יכול להתפרש כאילו הוא לא קיבל אישור. בהחלט רוצים לציין שהחוזה נמצא בתהליך בדיקה.

חלופה א' זאת גם אפשרות?

חלופה א' נמחקה.

זה לא מה שהבנו מהדיון הקודם. ברגע שאנחנו כותבים אושר זה כבר עושה את האבחנה בין חוזים שאושרו לחוזים אחידים שלא אושרו. אין חובה בחוק לאשר חוזה, לכן הלא אושר או טרם אושר מטיל דופי בחוזים אחידים שיכול להיות שהכל בסדר איתם, שאין תנאי מקפח, שיש שיקולים כלכליים ואחרים.

לכן הוכנסו המילים "חוזה אחיד של ספק מהספקים שקבע שר המשפטים לפי סעיף קטן (ג)". זה יחול רק על כאלה ששר המשפטים קבע שהם צריכים להגיש את החוזים שלהם והחוזה טרם אושר.

בדיון הקודם אמרנו שהמטרות שעומדות מאחורי הצעת החוק הזאת הן לעודד חברות להגיש חוזים אחידים לאישור. אנחנו כחברות הצפנו את הקושי. אני הצגתי בישיבה הקודמת את החוזה האחיד המאושר שלנו לשירותי האינטרנט כשלצידו שני חוזים אחידים שלא אושרו לשירותי הטלפון והטלוויזיה. רק אחד עבר אישור. השני לא עבר את אותה מסכת ארוכה. הקושי באישור חוזים אחידים נובע מהמשאבים שמוקצים לנושא, מכוח האדם בבית הדין. מדובר בתהליך מאוד ארוך. כל עוד הוא וולונטרי חברות בוחרות כן או לא להשתתף. זה לא אומר שהחוזים שלא עברו את הליך האישור הם חוזים עם תנאים מקפחים.

לכן לא נכתוב שהחוזה לא אושר, אלא החוזה טרם אושר. אם היינו הולכים לחלופה א' היית צריכה לכתוב על החוזה שלך שזה לא אושר. לפחות שהצרכן ידע שהחוזה הזה אין בו אף תנאי מקפח, רק שהוא לא אושר על ידי בית הדין. כדי למנוע את הצורך הזה באנו ואמרנו שהוא טרם אושר. זה בתנאי ששר המשפטים יכניס אתכם לרשימה.

יש כאן הליכה לקראת הטיעון שהוצג בפעם הקודמת. כשקראתי את הנוסח הזה הבנתי שכיום יש שתי חלופות אפשריות, האחת לבטל את החובה לכתוב שהחוזה טרם אושר, השנייה היא להשאיר את החיוב לכתוב שהחוזה טרם אושר אבל להחיל אותה רק על סוג מסוים של חברות. כשאני רואה חברות עם הרבה מאוד צרכנים ברור לי שהחברה שאני מייצגת וגם חברות התקשורת נכנסות לתוך התחולה של הסעיף הזה. אני מניחה שאנחנו נצטרך להיכנס לתוך החלופה של סעיף 15(ב). יש כאן קושי גדול. באו ואמרו שלא כל החברות יצטרכו לכתוב אם החוזה שלהן אושר או לחלופין לכתוב שהחוזה טרם אושר, אלא רק חברות מסוימות יצטרכו לכתוב את זה. זה מעצים את הקושי. מה הלקוח מבין כשהוא מקבל חוזים אחידים? הוא מקבל הרבה מאוד מכל מיני ספקים. לא כתוב עליהם כלום, או שכתוב שהחוזה אושר. קשה לי להאמין שמי שהחוזה שלו אושר לא יכתוב את זה. זה בסדר גמור לקבוע חובה מנדטורית לציין בחוזה שהוא אושר. הלקוח יקבל 3 סוגים של חוזים. חוזה אחד שכתוב עליו אושר ואז הוא שבע רצון, שני שלא כתוב עליו כלום, שזה רוב החוזים במשק, ושלישי מחברות מסוימות שבלאו הכי יש איזו שהיא חשדנות כלפיהן כי הן גדולות ומספקות שירות להרבה צרכנים. רק עליהם יהיה כתוב שהחוזה טרם אושר. עדיין נראה לי שיש תחושה של קושי. כשיש אפשרות וולונטרית לקבל תו איכות זה צריך להישאר וולונטרי. לא שינו את הסעיף הזה בחוק. צריך להשאיר את החקיקה בהתייחסות אחידה לנושא הזה. אם קובעים שצריכים לכתוב שהחוזה טרם אושר כבר לא בטוח שלא עדיף שזה יחול על כולם. היות והפתרון לא מספיק טוב אני מציעה בשלב זה לוותר על החובה הזאת.

בשלב הזה נכניס את הסעיף הזה. אם יהיו לכם הערות שישכנעו את הוועדה בין הקריאה הראשונה לשנייה ושלישית אולי נעשה את השינויים האלה.

אני רוצה להסב את תשומת ליבכם לסוגייה מאוד בעייתית בתחום התקשורת. כאשר צרכן מתקשר עם חברה בפעם הראשונה החלק הראשון של החוזה זה התנאים הכלליים. בדרך כלל מה שבא בפני בית הדין זה רק התנאים הכלליים האלה. הצרכן חותם על נספחים. קוראים לזה נספחי מבצע. החלק הזה של החוזה לא עובר את האישור של בית הדין לחוזים אחידים. אני מציעה להחיל את החובה לציין את המילים "טרם אושר" גם על הנספחים לחוזה.

איך אני מציין את זה בשיחה הטלפונית?

בשיחה טלפונית זה מכוסה על ידי סעיף 14ג(ב) לחוק הגנת הצרכן. חייבים על טופס הגילוי, שזה גם חלק מהחוזה, לציין את התנאים שסוכמו. דרך אגב, רישיון של חברות התקשורת מחייב אותן לערוך חוזה בכתב עם הצרכן. גם אם העסקה החדשה או השינוי של החוזה נעשה טלפונית, מבחינתנו יש גם חובה לערוך הסכם בכתב.

זאת אומרת שלשיחה הטלפונית אין משמעות.

הדברים משתנים וזזים. ההתקשרות משתנה עם הזמן. החוזה היה במקור לא רלוונטי מבחינת הצרכן.

אם לא כתוב עליו שהוא אושר, אז הוא לא אושר. גם הנספחים הם חלק מהחוזה.

אנחנו היינו מבקשים להוסיף עוד שיקול בגדר השיקולים ששר המשפטים רשאי לשקול.

אנחנו היינו מעדיפים את חלופה א'.

(ג) השר יקבע רשימת ספקים לעניין סעיף קטן (ב), בהתחשב, בין היתר, בשיקולים הבאים: (1) המספר המשוער של לקוחות אשר הספק עשוי להציע להם שההתקשרות ביניהם תהיה לפי חוזה אחיד; (2) חלק ניכר מלקוחות של הספק הם צרכנים; בפסקה זו, "צרכן" – כהגדרתו סעיף 1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; (3) אופי פעילותו של הספק; (4) סוג השירות או המוצר נושא החוזה.

שיקול נוסף שאנחנו חושבים שהוא מאוד רלוונטי הוא שיקול בדבר קיומו של רגולטור אחר לבית הדין שמפקח על החוזים הרלוונטיים.

זה לא רלוונטי מבחינתנו. יש פסיקה של בית הדין לחוזים אחידים שאומרת שגם אם יש רגולטור אחר שמפקח על תחום מסוים - אני משאירה בצד את הרגולטור הספציפי שלכם - הוא לא בוחן את התנאים בחוזה האחיד. חוץ מדברים מסוימים שהוא כן מפקח עליהם, כמו שינוי המחיר, אין שום רלוונטיות לפיקוח על ידי הרגולטור.

במקרה שלנו זה שונה, כי חלק גדול מחוזי הביטוח לא רק שנוסחו על ידי הפיקוח אלא נכתבו על ידי הפיקוח. אנחנו בסיטואציה שונה לחלוטין מכל מקרה אחר, כי מרבית החוזים שמתייחסים למבוטח, שאת קוראת לו צרכן, הם ממש נכתבו על ידי הפיקוח. לומר שעל חוזים מהסוג הזה, בנוסף להיותם כתובים על ידי המפקח ומפוקחים על ידי המפקח, יהיה עוד גוף שיפקח עליהם נראה לי על פני הדברים אבסורד.

ניקח למשל את הפוליסות הפופולאריות ביותר שתופסות אולי 80% מנתח שוק הביטוח. מדובר בפוליסות דירות ופוליסות רכב. הפוליסות האלו הן פוליסות תקניות שנוסחו על ידי שר האוצר. אם הפוליסות האלו לא עוברות את האישור של בית הדין זה ייראה אבסורדי לכתוב עליהן שהן טרם קיבלו אישור.

הן לא קיבלו את האישור של בית הדין לחוזים אחידים.

למה צריך כפילות מהסוג הזה?

זאת הפסיקה.

יש לנו רגולטור שלא מפקח רק על התעריף או על איזה שהם נוהלים, אלא מפקח על החוזה עצמו. לשר האוצר יש סמכות בחוק.

בית הדין קבע שזה שיש לכם רגולטור ספציפי לא משחרר אתכם.

לא לגבי ביטוחים. מדובר על חברות התקשורת.

הרעיון שעומד מאחורי העניין של חברת תקשורת נכון לגבי חברת ביטוח.

שם לא דובר בפיקוח על חוזה הביטוח, אלא על רגולטור שמפקח על הליכים אחרים באותה חברה, כמו מחיר או דרך התייחסות לצרכנים.

למה זה מטריד אתכם?

אנחנו לא רוצים כפילות.

תגישו פעם אחת את הפוליסה ותגידו לבית הדין לחוזים אחידים שהחוזה שלכם אושר על ידי הרגולטור. אם הוא ישתכנע הוא יאשר לכם מהר מאוד.

הפוליסות התקניות מנוסחות על ידי שר האוצר. נניח שבית הדין לא מאשר, איזו סמכות יש לחברות הביטוח לשנות את הפוליסה? אין להן שום סמכות.

הן יצטרכו לפנות לשר האוצר ולהגיד לו שבית הדין לא אישר. הוא לא מנסח אותם, הוא מאשר אותם.הוא יגיד שיש תנאים מקפחים שצריך לשנות אותם.

נוצר מצב של חוסר הגינות בסיסי, כי לחברות הביטוח אין שליטה על החוזה, הן לא מנסחות אותו.

זה יהיה דבר מצוין, כי מה שיקרה הוא ששר האוצר יקיים את ההחלטה של בית הדין והלקוח רק ירוויח.

יכול להיות שהמקרה שלכם כוסה תחת סעיף 23א(2).

פה את מדברת על השלב שזה עובר לדיון משפטי. אנחנו מדברים על השלב השיווקי. סעיף 22 לא פותר את העניין.

אתה אומר שהדבר הזה לא יהיה רלוונטי בכל מקום שתנאי כזה או אחר נקבע בחיקוק.

מרבית הפוליסות נקבעו על ידי חיקוק. ביטוח רכב , דירה ותכולתה, ביטוח רכב חובה וגם התנאים שנקבעים בביטוח נסיעות לחו"ל נקבעו בחיקוק. מרבית הפוליסות שמתייחסות לצרכן הקטן נקבעו על ידי המחוקק.

גם מבחינת הקוהרנטיות של החקיקה זה מצב אבסורדי.

אני מציעה שבמקום "רשימת הספקים" ייכתב "רשימת סוגי הספקים", כדי שלא נצטרך לנקוב בשמות של החברות או של הספקים.

בסדר .

עדיף לכתוב סוגי החוזים, מפני שיש ספקים שיש להם חוזים אחידים צרכניים וחוזים אחידים שאינם צרכניים.

אם הם לא צרכניים זה לא נכנס לחוק הזה.

זה נכנס, כי החוק חל גם על חוזים שאינם צרכניים.

אנחנו נחשוב על זה בשלב הבא.

מהנתונים אצלנו במוקד עולה בעיה שבענפים שפונים לאוכלוסיות מוחלשות, כמו קטינים, קשישים, עולים חדשים יש הרבה מאוד תופעות של תנאים מקפחים שלצרכנים הרבה יותר קשה להתמודד איתן.

זה נכנס בסעיף 3 ו-4 לגבי סוג ואופי של שירות.

צריך לכוון את מחוקק המשנה לטפל בבעיה הזאת.

השר מבין בדברים. יש פה הצעה שבמקום להוסיף את סעיף 22(א) נעשה את זה במסגרת תיקון לחוק הגנת הצרכן: בחוק הגנת הצרכן התשמ"א – 1981, בסעיף 4א (1) במקום כותרת השוליים יבוא: "חוזה אחיד ומידע אחר המיועד לצרכן"; (2) הקטע החל במילים "האותיות, כולן או חלקן" יסומן כפסקה (1), ובה אחרי "התשמ"ג-1983" יבוא " (בסעיף זה – חוזה אחיד)"; (3) אחרי פסקה (1) יבוא "(2) אופן ניסוחם של תנאים מהותיים בחוזה אחיד והבלטתם." (4) רשימת תנאים מהותיים בחוזה אחיד, הבלטתם, אופן ניסוחם, לרבות קביעת תנאים מהותיים, לרבות הטלת חובה לצרף מסמך גילוי נפרד. לעניין זה לא יחולו הוראות סעיף 39 והמפקח על הבנקים והמפקח על הביטוח יבואו במקום השר.

זה עוד לא ניסוח סופי. סעיף 4א לחוק הגנת הצרכן נותן כבר היום סמכות לשר לקבוע הוראות לעניין הצדדים הגרפיים של חוזה אחיד. הרעיון היה לעבות ולהרחיב את הסמכות הזאת, כדי שתהיה לו סמכות לא רק לצדדים הגרפיים אלא גם לצדדים המהותיים יותר. מדובר על לקבוע רשימה של תנאים מהותיים, לקבוע את האופן שבו יוצגו התנאים המהותיים, איך הם יובלטו ואיך הם ינוסחו, לאפשר שהדבר הזה יהיה בהתאם לענפים שונים ותחומים שונים של עיסוק. הכוונה הייתה להסמיך את השר לקבוע במקרים שהוא רואה לנכון מסמך גילוי נפרד. מכיוון שחוק הגנת הצרכן לא חל על בנקים ועל חברות ביטוח, מוצע, לפחות בשלב הזה, לקבוע הוראה שתחריג את העניין, דהיינו שההוראה הזאת תחול על בנקים ועל חברות ביטוח כשמי שיהיה אחראי לגביהן יהיה הרגולטור הקבוע שלהם. הוא יהיה בעל הסמכות לקבוע את העניין הזה.

צריך לשקול לקריאה שנייה ושלישית לעשות תיקונים עקיפים בחקיקה הרלוונטית.

יכול להיות. אנחנו נביא את החוק לקריאה ראשונה, אחר כך הנוסח הסופי שלו יירשם ונשמע את כל ההערות.

בחוק הבנקאות (שירות ללקוח) יש את הסעיף שמסמיך, שקובע שנגיד רשאי אחרי התייעצות עם הוועדה המייעצת ובאישור שר האוצר לקבוע בכללים חובת תאגידים בנקאיים לפי הפירוט והדרך שנקבעו בהם, לגלות כל פרט מהותי לגבי תוכנו, היקפו, תנאיו ומחירו של השירות שהם נותנים והסיכונים הכרוכים בו. מכוח סעיף הזה גם שוקלים את כללי הבנקאות (שירות ללקוח) גילוי נאות ומסירת מסמכים.

אני רוצה להיות בטוח שגם הצרכן משחק פה. אנחנו רוצים להדגיש את הצרכן.

תחום התקשורת הוא אחד התחומים שבו אנחנו מאוד זקוקים לחוק הזה, לכן אנחנו מברכים על הצעת החוק. תחום התקשורת מצריך הסדרה של התנאים המהותיים, של ההבלטה שלהם בנספח נפרד או בראש החוזה. יש כאן בעיה של כפילות מבחינת סמכויות. לשר התקשורת יש את הסמכות להסדיר את העניין. ועדת גרונאו בחנה את הנושא של גילוי בחוזה תקשורת. היא קבעה בדוח שהוגש במארס 2008 שצריך וחובה לציין בחוזה סלולר את עיקרי ההתקשרות, כדי שהצרכן יוכל להבין משהו על החוזה שהוא חותם ולהיות מודע להתחייבויות שלו ולמשמעויות של התנאים העיקריים. ההסדרה עד היום לא נעשתה. מובטח לנו שימוע בעניין הזה. הליך השימוע מאוד ארוך. נכון להיום, שנתיים אחרי הגשת הדוח, לא קרה דבר. אנחנו יודעים מהניסיון שלנו שברגע שיש כפילות סמכויות שר התמ"ת לא ירצה להתערב בענייני תקשורת. אנחנו מציעים להוסיף בתוספת לחוק תחומים שבהם שר התמ"ת יצטרך להסדיר את העניין, לקבוע תקנות ולרשום את תחום התקשורת. הייתי מציעה להוסיף את תחום הלימודים שמצריך הסדרה מאוד דחופה.

גברתי רוצה לתת לי הצעה איך להפיל את החוק.

למה?

אם אני אכניס את הראש שלי למאבק בין שרים, אז אני אמצא את הראש שלי מתגלגל בראש חוצות לפני שאני אעביר את החוק.

כיצד נגיע למצב שהנושא יוסדר?

שרי ממשלת ישראל פועלים לפי החוק. אני לא חושש שהם לא יסדירו את זה.

החוק הזה יהיה מאוד יעיל ואפקטיבי אם נוסיף לו היבטים של סעדים עצמיים לצרכן, כלומר אפשרות לבטל את החוזה עם הספק שלא רשם את התנאים המהותיים ולא עשה את המוטל עליו. אני מציעה להוסיף ברשימה של המקרים בהם ניתן לתבוע פיצוי עונשי גם מקרה של הפרה של הסעיף הרלוונטי.

גברתי יודעת שלמדינת ישראל יש מערכת משפט מעולה. מכיוון שיש בארץ המון יהודים בתי המשפט עמוסים. גברתי מציעה שאני אציע עוד כמה תיקים לבית המשפט. אני מציע שהגופים שעוסקים בהגנת הצרכן יחנכו את האזרח לא לחתום על חוזים אם הם לא אושרו. אני לא רוצה להיות במצב שמערכת המשפט תהיה עמוסה פי 2 ממה שהיא עמוסה היום. זה בדיוק מה שאתם מציעים.

זה קיים בחוק. סעיף 72 מקנה זכות לצרכן לבטל חוזה אם יש בחוזה הטעיה, בין אם היא הטעייה אקטיבית ובין אם זו הטעייה במחדל. בין היתר מדובר על אי גילוי של פרטים מהותיים. כיום, אחרי תיקון סעיף 26, הסעיף מאוד רחב. אני חושבת שהוא מספק.

אני רוצה להסב את תשומת לב הוועדה לכך שבכל מה שקשור לתחום הביטוח יש סעיף מפורש בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים שמקנה לשר האוצר סמכות לקבוע תנאים לגבי הבלטתם של סעיפים בחוזה הביטוח. הסמכות הזאת קיימת. שר האוצר אפילו השתמש בה. יש תקנות של צורת הפוליסה ותנאיה שמדברות על הצורה שבה מבליטים סייגים בחוזה ביטוח. התקנות מדברות על צבע שונה, על גופן שונה. המטריה הזאת מוסדרת. הכפילות הזאת שתיווצר רק תיצור בלבול וסתירות, לא יהיה בה שום טעם נוסף.

אם היא תיצור בלבול וסתירות אתם רק תרוויחו מזה. אנחנו יודעים שכל גוף פועל למטרות שלו.

אין ספק שגם לבלבול וסתירות יש עלויות נלוות שמוטלות על כל הצדדים.

הדבר הזה בא על פתרונות ברגע שהגוף שלו נתתי את הסמכות זה הרגולטור. הוא לא ייצור כפילות.

כבר יש את הסמכות הזאת לנגיד בנק ישראל.

אני רוצה לתת את זה למפקח.

הנגיד זה המפקח.

למרות שקיימים פה רגולטורים רלוונטיים, שכנראה עושים את עבודתם נאמנה, עדיין חלק ניכר מהחוזים שקיימים בתחומים האלה הם חוזים לא מובנים לצרכן הסביר. נראה לי שלא יזיק שתהיה הוראה ברורה יותר שתגרום לפיקוח לייצר חוזים במתכונת הזאת. אני מאמינה שדווקא בתחומים האלה ההוראה הזאת נדרשת.

הייתה פעם חברת ביטוח שניסתה לנסח את פוליסות הביטוח שלה בשפה פשוטה ומובנת לכל אדם. זאת הייתה חברת "הסנה" שהוציאה סדרה של פוליסות שנקראה "הסנה כמובן". הניסוח העממי יצר תסבוכת ופרשנות בלתי ניתנת לפתרון על ידי בתי המשפט. פוליסה היא בסופו של דבר מסמך משפטי, היא נכתבת בשפה משפטית. אני מודה שלא כל אדם מהיישוב יש לו את היכולת ואת הכישרון להבין מסמך משפטי עד הסוף, אבל הניסיון לתרגם פוליסות לשפה פשוטה שמובנת לכל אדם מלמד שזה היה כישלון בלתי רגיל.

תנסחו את זה קודם כל כך שעורכי הדין יבינו.

את רוב הפוליסות שלנו מנסח הפיקוח.

זאת הפעם הראשונה שאנחנו שומעים את הניסוח הזה. עדיין המשמעויות לא ברורות לנו. לפחות מהניסוח נראה שזה חוזר על סעיף ההסמכה שיש לשר בכמה מקומות. צריך לבדוק אם אין פה כפילות.

במסגרת חוק חוזים אחידים הייתה רשימה של תנאים מהותיים שאותם הספק יצטרך לפרט.

עכשיו השר יהיה זה שיקבע את הרשימה.

כדאי להבהיר את זה, כולל גם את הנושא של מסמך גילוי.

אמרנו את זה. תחולה 3. תחילתו של חוק זה תשעה חודשים.

יש תיקונים שצריכים להכניס לגבי התחולה כך שזה לא יחול על חוזים שנכרתו כבר, על חוזים מתחדשים או על חוזים שהשירות נמשך.

יתווסף סעיף של הוראת מעבר.

התחילה צריכה להתקשר לקביעה של השר לגבי הספק.

אנחנו בקריאה ראשונה נכתוב שזה 9 חודשים מיום שהחוק מפורסם. מה שיקרה זה שכשנכין אותו לקריאה שנייה ושלישית יבוא משרד האוצר ויסביר כמה חודשים הוא צריך.

אני לא מדבר על המספר, אני מדבר על המהות. האם זה 9 חודשים מהיום שהחוק עבר, או מהיום שהשר קבע את הספקים ברשימה הזאת?

זה יהיה 9 חודשים מהיום שהחוק עבר, כדי שהשר יהיה במגבלה של זמן. אני יודע שכשאני קובע בתקנות או בחוק 6 חודשים, אז אחרי 6 וחצי חודשים באים אלי ואומרים לי שדחוף מאוד צריך להאריך את התוקף כי הם לא הכינו את זה. אני מראש לוקח spare. זה יילקח בחשבון. מי בעד?

ה צ ב ע ה

בעד – פה אחד

אושר

הישיבה נעלה בשעה 10:45