1
20
הוועדה למאבק בנגע הסמים

1.2.2010

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני








פרוטוקול מס' 23

מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים

יום שני, י"ז בשבט תש"ע (1 בפברואר 2010), שעה 10:00

מגבלות צריכה ומכירת אלכוהול לבני נוער – לציון 61 שנים לכינונה של הכנסת בט"ו בשבט

חברי הוועדה: מוחמד ברכה – היו"ר

נסים זאב

יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין

אילן שמש – ד"ר, מפקח ארצי בתחום קידום הנוער, משרד החינוך

אלון גרוסמן – נצ"מ, רמ"ח נוער משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים (הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול)

איתן גורני – עו"ד, סמנכ"ל הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול

גלית גבע – מפקחת בשירות לסמים, משרד הרווחה

דני גודובסקי – רכז בכיר במחלקה להתמכרויות, משרד הבריאות

עפרה בן מאיר – עו"ד בלשכה המשפטית של המועצה הלאומית לשלום הילד

יהודית ליכטנזון – מפקחת על היועצים, משרד התמ"ת

ליאורה רמון – מפקחת על ייעוץ הכשרה מקצועית, משרד התמ"ת

דניאל דארין – עו"ד, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

דרורה נחמני רוט – עו"ד, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

נעמי שלג מי-עמי – מ.מ.מ.

יעל אורן – סגנית קצינת מבחן מחוזית לנוער, שירות מבחן לנוער

דוד נויברג – מנכ"ל אגודת "אל-סם"

שולמית פרץ – רכזת "לרטוריקה"

חן קסלמן – תלמיד תיכון "מוסינזון", הוד השרון

שאול רון – תלמיד תיכון "מוסינזון", הוד השרון

מיכל בינדר – תלמידת תיכון "מוסינזון", הוד השרון

גל דה-לאון - תלמיד תיכון "מוסינזון", הוד השרון
ליאת הלפרין - תלמידת תיכון "מוסינזון", הוד השרון

לי רובינשטיין - תלמידת תיכון "מוסינזון", הוד השרון

יעל פרידמן – תלמידת אולפנת כפר פינס

נגה אודס – תלמידת אולפנת כפר פינס

מנחם בן דוד – סגן יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית

נופר סלמן – יו"ר וועדת נוער וקהילה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אלכסנדר אביאל – תלמיד מקיף ג', אשדוד
נטלי – תלמידת מקיף ג', אשדוד

רוני – תלמיד מקיף ג', אשדוד

אוהד צור - תלמיד מקיף ג' באשדוד.

אפרת לוי – תלמידה מכרמיאל

ראאד חאג' יחיא – מועצת התלמידים והנוער הארצית

גל מארי – מועצת התלמידים והנוער הארצית

תלמיד מנצרת

איה בשארה – תלמידת התיכון הבפטיסטי בכיתה י"א

איילת מליס כהן – מובילת תוכנית "אמור לא לסמים אמור כן לחיים"

שגיא פפקין – נציגת עמותת "עלם"

בת שבע פנחסוב

עדי צחר - חבר המתרגמים בע"מ
מגבלות צריכה ומכירת אלכוהול לבני נוער –
לציון 61 שנים לכינונה של הכנסת בט"ו בשבט

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת וועדה למאבק בנגע הסמים ואלכוהול, ישיבה מיוחדת שמתקיימת לרגל יום ההולדת של הכנסת שחל בט"ו בשבט. מתכונת הדיון מיוחדת לרגל האירוע ולאור הרכב המשתתפים – תלמידי בתי ספר שונים. במהלך הדיון יתחלפו תלמידים על פי הוראות המארגנים. הכנסת היום תרשום גם תקדים לגבי מה שיהיה במליאה – בפעם הראשונה בהיסטוריה של הכנסת יעלו תלמידים על דוכן הכנסת כדי לנאום עם חברי הכנסת ולהציג נתונים לאור הדיונים שיתקיימו בוועדות. אני רוצה לקדם בברכה את כל הנוכחים, בראש ובראשונה התלמידים, אבל גם נציגי הממשלה ונציגי הרשות למלחמה בסמים. אני מקווה שהניסיון הזה יהיה מוצלח ויחזור על עצמו בשנים הקרובות.


הוועדה הזו היא וועדה שעוקבת אחרי כל מה שנוגע לשימוש באלכוהול ובסמים, ובייחוד במישור החינוך והאכיפה ומניעת הברחות. הדיון חשוב מאוד, בייחוד מפני שאנחנו רוצים לשמוע את התלמידים אבל גם שהם ישמעו את משרדי הממשלה השונים וכל הנוגעים בדבר.

בשנים האחרונות נרשמה עלייה בשימוש באלכוהול בקרב בני נוער, הוועדה ייחדה לעניין זה בחודשים האחרונים מספר ישיבות. הוועדה ראתה בחומרה רבה את מה שהיה אמור להיות לפני שבועיים – קיום "יום האלכוהול" ב-16 בינואר או ב-3 בינואר, ראינו זאת בחומרה רבה. העלייה הזו מדאיגה אותנו, כי היא פוגעת מבחינה בריאותית וגם מבחינת ההישגים הלימודיים, וגם מייצרת תשתית לאלימות בקרב בני נוער והציבור בישראל בכלל.

אני יודע וגם שמעתי מתלמידים לפני כן, שילדים לפעמים מחפשים ריגושים, ואני הייתי מאוד רוצה שאותם ריגושים יהיו אכן מרגשים ולא הורסניים. לכן, אנו מייחסים לעניין החינוך חשיבות רבה. בנובמבר האחרון הממשלה החליטה על הקצבת קרוב לעשרים ושבעה מיליון שקלים לתחום זה, והייתה יוזמה לחקיקה ממשלתית וחקיקה של חברי כנסת בנידון. אחד החוקים שאנחנו יזמנו יעלה כבר מחרתיים, בכל הקשור להגבלת השעות של מכירת אלכוהול.

חשוב לשמוע גם את הצד של התלמידים. למי שלא יודע, אני חבר הכנסת מוחמד ברכה ואני יושב ראש הוועדה, וגם יושב ראש תנועת "חד"ש", ואני נמצא בכנסת קצת יותר מעשר שנים. הייתי פעיל בתחומים רבים, אך בעיקר בענייני חינוך וענייני וועדת הכספים. אני רוצה לברך את כל הנוכחים ומאחל לנו דיון פורה.

אני מבקש מגברת נעמי שלג מי-עמי – מ.מ.מ, שתסקור את הדוח שהכינה לקראת הדיון, ולאחר מכן ננהל דיון משולב.

בשנים האחרונות, ובעיקר בתקופה האחרונה, אנו רואים המון תופעות אלימות קשה בקרב בני נוער, אך לא רק. כל מי שצופה בחדשות או קורא עיתונים, רואה את זה, ובהרבה מקרים זה נגרם כתוצאה מהשפעת האלכוהול. באלכוהול יש חומר מעכב מעצורים, כלומר האלכוהול משחרר מעצורים שאילולא האלכוהול אותם מעשים לא היו נעשים.

מסתבר שחמישים עד שישים אחוזים מהנוער שותה אלכוהול, אצל חלק זוהי התנהגות שקשורה לתרבות, כמו אצל העולים מרוסיה. אם נחלק את הנוער לקבוצות – יש ישראלים יהודים ששותים הכי פחות, העולים שותים יותר וערביי ישראל שותים מעט. בנים שותים הרבה יותר מבנות, חילונים שותים יותר מדתיים. לאלכוהול יש קשר לצריכת סמים. התברר שנוער ששותה הרבה אלכוהול צורך גם יותר חומרים פסיכו-אקטיביים, כלומר סמים קשים וקלים.

בגלל האלימות שנגרמה עקב שתיית אלכוהול, הממשלה החליטה להקים תוכנית לאומית למניעת שכרות. מלבד זה, הועברו די הרבה הצעות חוק פרטיות שעדיין לא עברו קריאה שנייה ושלישית. התוכנית שהממשלה מציעה היא שיתוף פעולה של רוב משרדי הממשלה, בעיקר משרד החינוך וכמובן בראש התוכנית עומדת הרשות למלחמה בסמים. התכנית הלאומית מתחילה בשלב הראשון בחקיקה ממשלתית. כמות השתייה הולכת ועולה בישראל, והגיל הולך ויורד ואנחנו במקום השני אחרי אוקראינה בעולם. יחסית לאירופה מצבנו עדיין בסדר, אבל התופעה הולכת ומחמירה.

בשלב א' תהיה חקיקה, לכך יצטרפו תוכניות של משרד החינוך למניעה. הבעיה עם החקיקה והתוכניות היא האם יוכלו לאכוף אותן, כי הן דורשות ענייני משטרה, הגבלה בשעות המכירה בפיצוציות, הגבלה בגיל, ועוד. מוכרחים לעצור את התופעה, מפני שהוכח שהיא משפיעה על האלימות ומזיקה לנוער השותה בעצמו.

תודה נעמי. אני מציע לשמוע את דוקטור אילן שמש ממשרד החינוך.

אני דוקטור אילן שמש, מפקח ארצי בתחום קידום הנוער, משרד החינוך. אני מייצג יותר את החינוך הבלתי פורמאלי בארץ אבל אני יכול לדבר בשמה של גליה שחם על החינוך הפורמאלי.

למה היא לא כאן?

היא לא נמצאת היום מנסיבות אישיות. בכל מקרה, משרד החינוך מפעיל תוכניות במסגרת כישורי חיים, תוכניות לקידום הבריאות. יש פעילויות ייחודיות למניעת שימוש לרעה בסמים, ובכיתות ה' ו-ח' גם בתחומי שתיית אלכוהול, מפני שאלו גילאים שמשרד החינוך ראה לנכון להטמיע את הנושא.

המשרד משקיע גם בתוכניות מחוץ לבתי הספר, מפני שהתופעה יותר נפוצה בקהילה מאשר בתוך בתי הספר עצמם. בשיתוף עם הרשות למלחמה בסמים, אנו מפעילים תוכניות מניעה והתמודדות – הן בקרב מסגרות של חינוך בלתי-פורמאלי והן בקרב מסגרות שמטפלות בנוער נכשל בבתי הספר. אני חושב שאין צורך להרחיב יותר מכך.

תודה. אני רוצה להבהיר שהדיון היום לא עוסק במכלול צריכת האלכוהול ולא במכלול בעיות הנוער, אלא במגבלות צריכת אלכוהול לבני נוער. אני מניח שלתלמידים שנמצאים כאן יש מושג על מה מדובר. אחת הסוגיות שעלו בזמן האחרון הוא מידת האחריות הפלילית שיש להחיל על התלמידים הקטינים שמשתמים באלכוהול ובסמים. אנו בוועדה חשבנו שזה לא ראוי, אלא צריך להשיט את האחריות על מי שמוכר להם את האלכוהול. אני רוצה לשמוע את דעתם של הנוגעים לעניין. אני רוצה לקדם בברכה את מי שקדם לתפקיד יושב הראש של הוועדה, חבר הכנסת נסים זאב, שמכבד אותנו בנוכחותו ואולי יוסיף דברים מאוחר יותר.

שלום, שמי ליאת הלפרין ואני תלמידת תיכון "מוסינזון", הוד השרון. דעתי לגבי החוק היא שהוא מורכב מכמה גורמים. גורם ראשון הוא האכיפה, שחשוב מאוד לחזק את ידי המשטרה בעניין. עובדה שהגברת האכיפה בזמן הסילבסטר הורידה את מקרי האלימות. גורם שני הוא העלאת הגיל. אם לא מצליחים לאכוף עד גיל שמונה עשרה, אין הבטחה שניתן יהיה לאכוף כשהגיל יהיה עשרים ואחד.

אני דווקא תומכת בחוק, מבחינת איסור על שתייה בפארקים ציבוריים. רוב הנוער שותה בפארקים, מפני ששעמם לו. לא מחזקים את תנועות הנוער ואת ההתנדבות לקהילה, שאם יחזקו אותו לנוער לא יהיה משעמם והוא לא יפנה לאלכוהול. החוק הוא מפלט ממחסומים ובעיות, למשל ריבים עם ההורים או עם החבר.

לדעתי חסר בחוק ההשפעה ההורית. אני חושבת שצריך לתת להורים כלים שידעו מה הנוער צריך, לאו דווקא בשטח בתי הספר אלא אולי הרצאות וסדנאות במסגרות מקומיות של הרשויות. על פי המחקר של "מכון שלייאר", כדי שתהיה התבגרות בטוחה צריך השפעה הורית, פיקוח ואכיפה, קיומם של צרכני זמן חיוביים וחיזוק הערך העצמי ותחושת המשמעויות של הילד. אם מערכת החינוך תספק לילדים את ארבעת הכלים הללו, לא נשתה אלכוהול. כמובן שעדיין ימשיכו לשתות, ועדיין תהיה אלימות, אך זה יהיה ברמה קטנה יותר.

סליחה, אני רוצה לשאול שאלה אישית. האם את אי פעם שתית לשוכרה?

אני חייבת לציין מקרה. פעם הייתה מסיבת יום הולדת, וכולם שתו ושתו, שתיית בולמוס, ואז ילדה אחת התחילה לאבד את העשתונות. מזל שהיו שם אותם נערים שההורים כן סיפקו להם תמיכה והיו להם צרכני זמן חיוביים, תנועות נוער, שידעו לשמור על הגבול שלהם – שעזרו לה. הסכנה היא לא בשתיית האלכוהול, אלא יש לשאול מדוע אנחנו שותים ואיך ניתן לעצור את זה. השינוי הוא בחינוך, ולתת פידבקים לתנועות הנוער ולארגוני הנוער.

תודה. אני מציע שנשמע את משטרת ישראל, ניצב משנה אלון גרוסמן, בנושא האכיפה. אלון גרוסמן נמצא לעתים תכופות בוועדה, והוא תורם רבות לדיונים.

אני ראש מחלקת נוער במשטרת ישראל. אני אחזור על דברים שכבר אמרתי בעבר, שאני חושב שרוב הנוכחים כאן לא שמעו. קודם כל, אני חושב שצריכת אלכוהול במדינת ישראל אל מהווה עבירה. ישנן מדינות, כמו ניו זילנד וחבל ארץ מסוים בקנדה, שם מתייחסים לצריכת אלכוהול על ידי קטין כעבירה פלילית. במשטרת ישראל, ואני כראש מחלקת הנוער, לא רוצים להגיע למצב כזה, שיפתחו תיקים פליליים לילדים שיגרמו להם לנזק ולכתם.

מאחר וזה לא עבירה, במשטרת ישראל לא יכולים לבחון את התופעה ולומר כמה עבירות בוצעו כתוצאה משתיית אלכוהול, אבל אני מכירו יודע את המחקרים, ויודע שהאלכוהול מחולל אלימות ופשיעה. אני לא יכול להגיד כמה מקרים היו מבחינה מספרית.

המקרה האחרון של אלימות כתוצאה משתיית אלכוהול היה בניצנים, שהפוגע שהיה בגיר והקטינה שנרצחה - שניהם שתו אלכוהול. אין צורך בסטטיסטיקה ובמחקרים כדי להבין שמי ששותה אלכוהול לשוכרה מאבד את כושר השליטה ואת היכולת להגיב, ולכן הוא מסוכן לסביבה והסביבה מסוכנת לו, כלומר הוא אמור להפוך לקורבן.


הטיפול בתופעה זו, שכמובן שהמשטרה היא חלק ממנו וחלק מהתוכנית הלאומית וחלק מהצעת החוק הממשלתית, הטיפול חייב להיות כלל מערכתי. מעניין ששתי הדוברות המכובדות שדיברו פה דיברו על נושא האכיפה ועל נושא הפיצוציות. החוליה הראשונה בשרשרת מבחינתי היא הסמכות ההורית. דוגמה קטנה למה שקרה לסמכות ההורית – לפני עשרים שנים היינו מוצאים ילדים בני שש עשרה או שבע עשרה שיכורים ברחובות והיינו לוקחים אותם לתחנת המשטרה. כשהיינו מתקשרים להורים – ההורה היה מגיע מהר מאוד, ואני הייתי צריך לעמוד בדלת ולקבל מההורה הבטחה שלא ירים על הילד יד. כיום, ההורים לא מגיעים כשמתקשרים אליהם, אלא אומרים לנו לטפל בו עד שיתפכח ואז יגיע הביתה. גם ההורים שמגיעים, אני צריך להחזיק אותם בפתח כדי שלא יהיה אלים כלפי החוקרת שהעירה אותו בארבע לפנות בוקר.


זאת אומרת, קרה משהו לסמכות ההורים או ליחס שלהם. אני אבל לשלוש בנות, אחת מהן מתבגרת שהיא גם שותה אלכוהול, והמזל שלי הוא שהיא יודעת לעשות הבחנה מה מותר ומה אסור. כשהיא יוצאת לבלות, היא אומרת לי שאם לא אתן לה את האוטו – היא תשתה. חצי הכוס המלאה היא שהבת שלי יודעת שאם היא נוהגת היא לא שותה.


כשההורים מתעוררים מטלפון לפנות בוקר, והילד אומר שהוא הולך לישון אצל חבר, אנחנו לא שואלים אותו למה. במקרה הגרוע – החבר מתקשר ואומר שהילד לא יגיע וההורים לא שואלים למה. התשובה היא שהילד שיכור ולכן לא רוצה לחזור הביתה.


ההורים הם החוליה הראשונה, ואני לא מתנער מאחריותה של משטרת ישראל בעניין. המשטרה היא אחראית פעמיים – פעם אחת במניעה, בהרצאות בבתי הספר, ופעם שנייה באכיפה. אז נכון שהאכיפה היא נגד בוגרים שמוכרים אלכוהול לקטינים, אבל זה לבד לא יעזור.


בעניין האכיפה, בשנים האחרונות המשטרה פתחה מאות תיקים נגד מוכרים שמכרו אלכוהול לקטינים, אבל לא רק בפיצוציות אלא גם בתחנות הדלק, בחנויות. נערים יושבים בתחנות הדלק ושותים לשוכרה, עולים לרכב, והרכב הופל להיות כלי רצח. הטיפול צריך להיות כלל מערכתי, ולא נכנסתי כלל לנושא האלכוהול המזויף, שיש המון מבצעים ופעילויות שמגלים מאות בקבוקים של אלכוהול מזויף שהוא סכנה לבריאות.

מר גרוסמן, אנחנו יכולים להיות רגועים שהמשטרה עושה כל מה שצריך בנוגע לאיסור מכירת אלכוהול לקטינים?

אני חושב שהמשטרה משתדלת לעשות את המקסימום בהתחשב במכלול המשימות שלה. כמובן שישנו תעדוף משימות ולעולם לא נגיע לכל הפיצוציות.

ברור, אבל הטיפול הוא בראש סדרי העדיפויות של המשטרה?

כן. אני אחראי על מערך הנוער בארץ ועל פעילות האכיפה והמניעה בארץ ובצורה חד משמעית משטרת ישראל כולה עושה את המקסימום בעניין. אבל משטרת ישראל לבדה לא יכולה, גם מבחינת ענישה אם לא יהיו כתבי אישום או שאם הענישה לא תהיה רצינית – המשטרה לבדה לא תעצור את התופעה.

אתם הייתם בהכנות הצעת החוק נכון?

וודאי. אני חושב שמדובר בצעד משמעותי מאוד, שהוא התחלה מצוינת בכל המישורים, תוך שיתוף פעולה גם כלל הגורמים.

תודה, אני רוצה שנציגי משרד המשפטים ומי מהם שיציגו את הצעת החוק בקווים כלכליים.

אני דרורה נחמני רוט, ממשרד המשפטים מחלקת ייעוץ וחקיקה פלילית. הצעת החוק כבר יצאה ופורסמה ויש גם הצעות חוק נוספות שאינן ממשלתיות, שלוכדו יחד ועתיד להיות דיון משותף של וועדת הפנים יחד עם וועד חוקה ומשפט של הכנסת, על כל הצעות החוק שעברו קריאה טרומית בכנסת. אני אתייחס לעקרונות. ישב צוות רציני של המשרד לביטחון פנים, יחד עם כלל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר - משרד המשפטים, משרד הרווחה, משרד הבריאות, משרד הקליטה, ואותו צוות חשב מה צריך לשנות בחוק ואילו סעיפים או חוק חדש יש לייצר כדי להיאבק בעניין האלכוהול.


עם הצעת החוק הממשלתית כנראה שישולבו כמה מהצעות החוק הפרטיות. אחד הדברים החשובים הוא סימון. כמו שיש סימון על חפיסות סיגריות ואזהרה שהסיגריות עלולות לגרום נזק בריאותי, הכוונה שלנו היא שגם על גבי אריזות של אלכוהול יהיה סימון מתאים שהאלכוהול עלול לגרום נזק בריאותו. זהו דבר חשוב, מכיוון שמי שיאחז בבקבוק יבין שהאלכוהול מזיק.


צעירים צורכים אלכוהול במיוחד בשעות הלילה, שכתוצאה מאותה שתייה נגרמים מקרי אלימות רבים ואף מקרי מוות. הצעה אחת הייתה לאסור מכירה או הספקה של אלכוהול בלילה בין השעות אחת עשרה בלילה ושבע בבוקר. ההוראה לא תחול לגבי מקומות או מועדונים שבהם צריכת האלכוהול הוא דבר אינהרנטי כמו מקומות בילוי ועוד. יש רשימה בחוק שכוללת את אותם מקומות. הכוונה היא שלא ימכרו במקומות שלא מיועדים לצריכת אלכוהול כמו תחנות דלק או פיצוציות, כלומר מקומות שרלטניים.

נקודה נוספת בהצעת החוק היא היכולת של המשטרה ואנשי החוק לתפוס ולהשמיד אלכוהול שנצרך או שיש כוונה לצרוך אותו במקום ציבורי, כולל רכב, מגרשי חנייה ודרכים ציבוריות. הגברת ליאת הלפרין העלתה את הנקודה הזאת של שתייה במקומות ציבוריים, והיכולת של המשטרה לעצור זאת יכולה לפתור את הבעיה. מקום ציבורי הוא כל מקום שיש לציבור יכולת לעבור בו או להיות בו. אלמנט נוסף הוא שלא רק מי שמחזיק באלכוהול או שותה אלכוהול במקום ציבורי, אלא גם מי שעלול לגרום להפרעת הסדר הציבורי – המשטרה רשאית לתפוס את המשקאות ולהשמיד אותם. יש חזקה בחוק שמי שבשעות מסוימות נמצא עם משקה במקום ציבורי, ברכב או בצורה חופשית, יש לו כוונה גם לצרוך את המשקה והוא לא מחזיק אותו סתם.

האם יש החמרה בענישה?

לגבי ענישה היו הצעות חוק פרטיות שביקשו להחמיר בענישה במובן הכפלת העונש למי שנמצא מבצע עבירה כשיכור.

אני מדבר על בעלי עסק.

ההחמרה היא האפשרות שהמשטרה תסגור את המקום לחמישה עשר יום ויש אפשרות של הארכה על ידי בתי המשפט. חשוב במצב כזה שמוכרים אלכוהול לקטינים במקומות שמוכרים בשעות שאסור למכור, שתהיה יכולת אכיפה למשטרה – מה שאין לה כיום. יש בהחלט החמרה במובן שיכולת סגירת בית עסק למספר ימים הוא אמצעי שמהווה הרתעה.

סעיף 193 לחוק העונשין אוסר על מכירת משקאות לקטינים בכל בתי העסק. הסעיף קצת מוגבל ויש הצעת חוק שכבר נדונה בוועדת החוקה, וגם בהצעת החוק הממשלתית, רוצים להרחיב זאת לא רק לגבי מכירה אלא גם לגבי אספקה. הקטין יכול לבקש מבגיר לקנות עבורו את המשקה, ואנו רוצים למנוע מצבים כאלה. כשבגיר קונה אלכוהול לקטין הוא צריך לשאת באחריות, וקטין עצמו שמספק לקטין אחר משקה משכר הוא גם כמובן נמצא תחת האיסור.

אלו העקרונות של הצעות תיקוני החקיקה.

רבותיי, תכלית הדיון העיקרית היא לשמוע את התלמידים ושהם ישמעו אותנו.

אני אביאל אלכסנדר, מייצג את מקיף ג', אשדוד. מאוד הסכמתי עם ליאת על כך שחשוב לשים דגש על הסיבה לצריכה, שהיא הרבה פעמים לא מרד או שעמום אלא שרוצים את מה שהאלכוהול מספק – סחרורים וכולי. יש נוער שבהחלט מעוניין בזה.

אני פעיל במסגרות חברתיות, אני מתנדב בתנועת נוער ואני שותה לעתים, לא עד מצב של שתיית פולמוס אבל אני שותה. אני לא חושב שהגברה של פעילות אחר הצהריים והעשרה יכולה לעזור ולסתור סיבות לשתייה. אני בהחלט מסכים על מקום ההורים, שזה מקור שצריך לטפל בו. אחת ההצעות שחשבתי עליהן היא שהאחריות הפלילית לא תוטל על הנער אלא על ההורים.

שמי יעל אורן ואני נציגת שירות המבחן לנוער. רציתי להתייחס למה שנאמר כאן. ראשית, שירות המבחן לנוער תומך בשינוי החקיקה, אך לא בשינוי הענישה לבני נוער. נושא הטיפול והענישה מעוגן בחוק הנוער שפיטה ענישה ודרכי טיפול תשל"א - 1971, ואנו סבורים שאין צורך בשינוי החקיקה ספציפית לגבי אלכוהול. כל הדרכים שעומדות בפנינו מוגנות בחוק שגם עבר שינוי באחרונה ונכנס לתוקף בראשון לאוגוסט בשנת 2009. היום הזה מוקדש לכל נושא טיפול באלכוהול, אבל למעשה מדברים פה על נושא האכיפה, וברגע שעוצרים את הנער ותופסים אותו – מה הלאה?

שרות המבחן אמון על הטיפול והשיקום ואני חושבת שאם מחוקקים חוקים חייבים גם להשקיע משאבים בכל נושא טיפול ייעודי באלכוהול, ובכלל בסיבות שהביאו את בני הנוער לשתיה. כך שרק נושא האכיפה לא יפתור את הבעיה.

אני רוצה לשמוע דעתכם בנושא הטלת אחריות פלילית על קטינים.

בנושא הסמים, למשל, יש הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה שנכנסה לתוקפה כבר בשנת 1997, שכל קטין שנתפס לראשונה בגין שימוש בסמים נפתח לו תיק אזהרה, ואנחנו אמונים לעשות לו אבחון לגבי מצבו הנוכחי של שימוש בסמים ורמת הסיכון שלו להמשך שימוש. כביכול, אפשר לעשות את זה גם עם אלכוהול, כאשר לא נפתח אופן מיידי תיק פלילי אלא תיק אזהרה. לכן, אנחנו מתנגדים לפתיחת תיקים פליליים. לכן אני אומרת, האכיפה היא חשובה מאוד אך יש לתת את הדעת גם על הטיפול באותו נער שנתפס.

אני רוצה לשמוע את התלמידה אפרת לוי.

שלום, קוראים לי אפרת לוי ואני מדימונה במקור. אני וחבריי הנוכחים נמצאים בפרויקט שנקרא "קו הזינוק", שהוא פרויקט לפיתוח מנהיגות למשך עשר שנים. השנה זוהי הפעם הראשונה שהחלטנו לצאת לשנת שירות לפני הצבא, שנת התנדבות. אנחנו עושים זאת דרך "מרכז מעשה" בכפר הילדים בכרמיאל. בנוסף לכל ההתנדבות שלנו, החלטנו השנה להקים מיזם בכרמיאל, שלאחר איתור צרכים מאוד מעמיק הנושא שהכי בלט היה צריכת האלכוהול בקרב בני נוער, אם מהורים, מורים ומהתלמידים עצמם.


מר גרוסמן אמר מקודם שיש לראות מעבר לאכיפה, ואני חושבת שהוא צודק וכל אחד יכול לעשות משהו. החלטנו במיזם שלנו להתמקד בשלושה רבדים עיקריים. האחד, להקים מקום בילוי אלטרנטיבי, כדי שלבני הנוער יהיה איפה להיות כי עלה מבני הנוער שהם שותים כי משעמם להם. דבר שני, נחתים עם הקיוסקים חוזה, מפני שמעבר לאחריות הפלילית שלהם יש להם גם אחריות חברתית לגבי כל הסובבים אותם. דבר שלישי הוזכר כבר – סימון על תוויות האלכוהול. אנו חושבים שזה מאוד יעזור, ושמה שיש על הסיגריות נורא עוזר.


אני רוצה להקריא משהו: "בשנת 1994 הגשנו הצעת חוק שתחייב תוויות אזהרה על בקבוקי האלכוהול. ההצעה עברה בקריאה טרומית אך ברגע שהועברה לאישור בוועדת הכלכלה של הכנסת, היא נקברה שם". את זה אמר דוקטור חורחה גלסר, מנהל המחלקה לטיפול בהתמכרויות במשרד הבריאות. בשנת 2006 חבר הכנסת ישראל חסון אמר: "על פי הצעת החוק שהגיש, יחויבו יצרני המשקאות החריפים להדביק על הבקבוקים והפחיות תוויות שיישאו את האזהרה".

השנה שמענו שרונית תירוש הציעה את אותה הצעה, ואנחנו כאן היום כדי לקדם את הנושא. רציתי לשאול גם איך אפשר לוודא שההצעה הזאת לא תיפול שוב בין הכיסאות?

אני איתן גורני, סמנכ"ל הרשות למלחמה בסמים. זה נכלל בהצעה הממשלתית. האווירה היום השתנתה, ולאור הדברים שממשיכים לקרות כל הזמן, יש היום כנראה הרבה יותר היענות לסעיף הזה.

יש לי שאלה בהמשך לדבריה של נציגת משרד המשפטים. אם בעל עסק עובר עבירה בנושא מכירה לקטינים, סוגרים לו את העסק. האם הוא יכול לפתוח באסטה בצד השני של הכביש או לפתוח חנות אחרת? כלומר הענישה היא לגבי המקום עצמו ולא לגבי האיש, נכון?

חוק רישוי עסקים לא מונח לפני אבל אני מניחה שהוא יפתור את הסיטואציה.

אני מציע שתיקחו בחשבון שצריכה לחול אחריות אישית על המוכר.

אני אבדוק את העניין.

ראשית קודם יש לברכת את כנסת ישראל, שהרי ט"ו בשבט הוא יום הולדתה. אני רוצה לברך את יושב ראש הוועדה שהוא רב פעלים, וממשיך את דרכי קודמו חבר הכנסת נסים זאב שעבדנו איתו גם מספר שנים. אני חושב שזוהי דוגמה שניתן לראות שבתחום של מלחמה בסמים כל חברי הכנסת מסייעים כיד אחת ואין ענייני קואליציה. בתחום הבינלאומי, נושא הסמים הוא מאחד. אני רוצה גם להודות לגברת נעמי שלג מי-עמי על עבודתה, שהתבססה במידה רבה על נתונים שנלקחו מפרסומי הרשות למלחמה בסמים.

הרבה מאוד משנותיי ביליתי במערך הכחול, שם עסקתי בעיקר בנושא האכיפה של הסמים. לקראת צאתי מהמערך הגעתי למסקנה שאכיפה היא חשובה ובלעדיה לא ניתן לעסוק, ובוודאי שאכיפה אינה רלוונטית ללא חקיקה. בסופו של דבר, הדבר החשוב ביותר בעשייה ולא רק בתחום הסמים והאלכוהול אלא גם בתחומים אחרים – זוהי עבודת המניעה, והיא העבודה החינוכית, שעליה אנחנו צריכים לתת את הדגש.

בחקיקה עוסקים ונעסוק, ויש כבר שלב ב' של חקיקה, שהגברת דרורה נחמני רוט קצת הרחיבה בנושא, מר גרוסמן דיבר על נושא האכיפה. בשנתיים האחרונות, כל הגורמים – כולל המשטרה, המכס, מס הכנסה ועוד – כולם עובדים לצמצום תופעת הסמים והאלכוהול וגם האלימות.

נכון שאנחנו היום עוסקים בנושא האלכוהול, אבל אני רוצה לומר שאסור לנו לשכוח את נושא הסמים, ויש כאן כל כך הרבה בני נוער שחשוב שידעו שהחשיש והמריחואנה היום יותר מסוכנים מפעם. גם ה-"חגיגאת", שהוא משפחה של סמים.

תגיד לנו, בבקשה, מה עושה הרשות למלחמה בסמים כדי להגביל צריכה של אלכוהול אצל בני נוער, על כל המשתמע מכך?

הרשות פועלת גם בתחום הסמים וגם בתחום האלכוהול. הממשלה הטילה עלינו לרכז את המאמץ הלאומי בנושא הסמים, ולמשרד החינוך תמיד היה מקום בכורה. יש לנו תוכנית שמתחילה מגן הילדים בשימוש בחומרים אסורים ולא להכניס לפה דברים, והתוכנית מתגלגלת וכשמגיעים לכיתות ד' עד ו', מדברים גם על אלכוהול. יש תוכניות מפורטות שנבנו על ידינו ועל ידי משרד החינוך, תוכניות שקיימות בכל בתי הספר. הייתי רוצה לשמוע מהתלמידים עד כמה התוכניות האלה חדרו, האם הן טובות והאם אפשר לעשות עוד בעניין.

אני מוכן שכולם ידברו, אבל אז כולם יצטרכו להצטמצם בדברים. שאול רון, בבקשה.

אני שאול רון, תלמיד תיכון "מוסינזון", הוד השרון. הפעולות שנעשות מסתכמות בהסברה, שהיא חשובה מאוד. אני חושב שהחקיקה היא גם חשובה. אם בני הנוער לא ישתו עד גיל עשרים ואחד זה יהיה נהדר, וגם אם ישתו רק בשעות מסוימות זה יהיה טוב. אבל יש לשאול עד כמה יעילה הצעת החוק עצמה.

אני חושב שאלכוהול הוא מעין עשב שוטה בחברה הישראלית, והצעת החוק לא תעקור אותו מן השורש. הבעיה יותר עמוקה מן הפנייה לאלכוהול. אני חושב שמדובר על ריקנות שנמצאת בקרב בני הנוער, היעדר תוכן ואתגרים, היעדר סמכות הורית, היעדר אכיפה, היעדר הגבלות – אבל יש להתמקד במקור ולשאול מדוע זה קורה מלכתחילה. כשאין בסיס מאחורי החקיקה, ואין מה שמטפל בבעיה עצמה אלא בסימפטומים – אין לצפות שהבעיה תיפתר.

גם אם יוציאו את ההגבלות לפועל ויבצעו אכיפה, בני הנוער ימצאו דרכים אחרות לבטא את המצוקות שלהם. מדובר על משהו עמוקי ותר, ובזה צריך להתמקד.

שמי מנחם בן דוד ואני סגן יושבת הראש של מועצת התלמידים והנוער הארצית, ואני מהוד השרון. אני רוצה לחזק את דבריו של שאול רון. אני חושב שבפעמים קודמות כבר העלנו את העניין שהחקיקה מטפלת בסימפטומים ולא בבעיה עצמה. אני חייב להגיב למה שנאמר על פעילים בתנועות נוער ומתנדבים. מחקרים מראים שבני נוער שפעילים בתנועות נוער הם אחראים יותר, כל שגם השתייה שלהם אחראית יותר, הם מגיעים לפחות מצבי שכרות, ובטח שלא מגיעים ברוב המקרים לבית החולים.

יש לי שאלה לנציגת משרד המשפטים – הצעת החוק שאוסר על שתיית אלכוהול בציבור, מטיל אחריות על אותו בן נוער שהולך ברחוב עם בקבוק בירה? במידה והחוק יעבור, האם בן נוער שילך עם בקבוק בירה ברחוב, האם המשטרה רשאית לפתוח לו תיק פלילי?

המשטרה יכולה ליטול ממנו את הבקבוק ולהשמיד אותו. אם הוא מבצע עבירה נוספת, כמו תקיפה, הוא יהיה אחראי עליה. השתייה כשלעצמה אינה עבירה, אבל שתייה במקום ציבורי תוביל להשמדת המשקה. תיק פלילי לא יפתח על השתייה עצמה, אלא ייפתח על התנהגות עבריינית המתלווה לכך, בדיוק כפי שקורה כיום.

הרצון היה לא לגרום להפללה של בני נוער, ובכל זאת למנוע את התופעה. לכן, לשוטר תהיה סמכות להחרים את הבקבוק, ולפחות כפי שהדברים נראים כעת אין כוונה להפליל בני נוער. זאת בניגוד לנושא הסמים שגם שם עד שמפלילים נותנים הזדמנות נוספת.

מה זה נותן שמחרימים ממנו את הבקבוק?

זה נעשה כדי למנוע הפרת סדר ציבורי.

אני רוצה לשמוע את חן קסלמן ואני אציג שאלה כללית. מה אתם חושבים על תפקוד משרד החינוך בנדון?

אני חן קסלמן מתיכון "מוסינזון" הוד השרון, בקשר לשאלה אני באופן אישי ובתור נציג בני הנוער, חש שאין מספיק הסברה. אפילו עניין הסמים ואמצעי המניעה חלחלו יותר עמוק. בקשר לאלכוהול פחות דיברו איתנו, אולי בגלל שזה נושא שהוא חוקי והסמים אינם חוקיים. אני רוצה להתייחס לדבריו של מר גרוסמן, שטוען שלמשטרה קשה להגיע לכל מקום ולאכוף את החוק. אצלנו בעיר יש מה שנקרא "סיירות הורים", ואני מציע לשקול לתת להם סמכויות שיש לשוטרים. למשל, לבדוק שקיוסקים לא מוכרים אלכוהול שלא כחוק.

דבר נוסף שחשוב לי להבהיר קשור לסעיף העלאת הגיל – בני נוער בני שמונה עשרה מקבלים לידם אחריות עצומה כשהם מתגייסים לצבא, להגן על המדינה ולהחזיק נשק, ואיך ייתכן שאסור יהיה להם לשתות? אין פרופורציה. יש אפילו קבוצות ב-"פייסבוק" על הנושא.

יש לציין שהממשלה לא חושב שמן הראוי להגביל את הגיל המותר לצריכת אלכוהול לעשרים ואחד, ולא מדובר בהצעה ממשלתית.

בארצות הברית מותר לנהוג מגיל שש עשרה, ומותר להטיס מטוסים מגיל שמונה עשרה, וגם להיות בצבא, ובנושא האלכוהול הגיל הוא מעשרים ואחד. הנושא באמת שנוי במחלוקות, ואני יכול להגיד שגם צה"ל, שאיני מייצג אותו, לא מתייחסים באופן שלילי לנושא העלאת הגיל המותר. מה שגברת דרורה נחמני רוט אמרה הוא נושא שאינו סגור עדיין ולא ברור אם הגיל ישתנה או לא.

עניין הגיל יכול ליצור ניכור אצל בני הנוער, מפני שעכשיו יש המון חוקים מגבילים לנוער.

אדון גורני, אולי מדובר בהצעת חוק פרטית אך עדיין ניתן לשמוע את דעתו על העניין. זכות הדיבור מוענקת לדני גודובסקי ממשרד הבריאות.

בוקר טוב, אני דני גודובסקי, רכז בכיר במחלקה להתמכרויות, משרד הבריאות. ברשות יושב הראש אני רוצה לשאול את הקהל – מי לא שתה בחייו אלכוהול אף פעם? מפתיע אותי לטובה בקרב בני הנוער. מבין אלו שלא הצביעו, שזה רוב האנשים – מי לעולם לא הגיע למצב של שכרות? אוקיי. זאת אומרת, יש אנשים שהגיעו למצבים האלה. מצבי השכרות הם מסוכנים, דפוסי התנהגות בעייתית ואחרת בקרב בני נוער, כמו נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

מותר לשתות אלכוהול, זה חוקי. נושא הדיון הוא לא החקיקה – החקיקה היא רק חלק אחד ממכלול.

סלח לי על ההפרעה, זו ההזדמנות לומר שאני רואה בחומרה רבה את העובדה שמשרד החינוך לא נמצא כאן כיום. אני חושב שמדובר בנושא בלתי נסבל, וזה יועבר לשר החינוך. אני ציפיתי שמשרד החינוך יבוא בהרכב בכיר לכאן היום. אתה יכול להמשיך בדברייך.

הנושא האמיתי הוא דה-לגיטימציה של התנהגות שהפכה מקובלת ולגיטימית. עלינו להביא למצב, בצורה מדורגת, שאותה התנהגות בעייתית בקרב בני נוער, ובכלל גם אצל מבוגרים, תהיה לא לגיטימית. אני מדבר על דבר דומה שקרה עם נושא העישון – אני עוד זוכר שעישון היה מקובל במטוסים ואחר כך במושבים האחוריים באוטובוסים, והיום עישון לא מקובל וגם לא מבוצע במקומות ציבוריים. תהליך של שינוי מחייב מארג מורחב של התערבויות, גם בתחום החקיקתי אבל וודאי גם בתחומי חינוך ומעורבות נציגי הנוער.

שמי גלית גבע ואני מפקחת מחוזית של המכון לטיפול בהתמכרויות, משרד הרווחה מחוז ירושלים. אני רוצה להצטרף לדבריה של נציגת שירות מבחן לנוער, אנחנו ממוקדים לאוכלוסיה של קצה הרצף, בתהליך של שימוש קבוע, יציב ואינטנסיבי –הכולל צריכת אלכוהול וסמים אחרים, וגם כולל הימורים. חשוב להגדיר כאן ולהתייחס לאוכלוסיות נוספות, כמו אלו ששותים כחלק מבעייתיות במילוי שעות פנאי וכולי, או אלו שהשתייה היא אכן נתינת פיתרון ומרדים חלקים שקשה להתמודד עימם, חלקים שלא רוצים להתייחס אליהם שהפתרון הוא בריחה למקום אחר.


אנחנו רואים עלייה חדה במספר בני הנוער, וירידה חדה בגיל – אנחנו רואים בני נוער גם בגילאי אחד עשר ושניים עשר. התופעה חוצת מעמדות ושכבות, ויש עלייה באוכלוסיה חדשות. היום אנחנו מטפלים גם באוכלוסיה שבעבר נושא האלכוהול לא היה נפוץ בהן. אם מדובר על אוכלוסיה חרדית, דתית לאומית או ערבית. בהתאם לכך אנחנו גם מפתחים את השירותים בארץ. האוכלוסיות מיוחדות – בקרב אוכלוסיית העולים, בקרב נערות ולא רק בקרב נערים, ואנחנו מפתחים פרויקטים חדשים המתאימים לאותן אוכלוסיות מיוחדות.


השירותים הניתנים הם גם אמבולטוריים, כלומר בנוסף למסגרות שחלקן עדיין חינוכיות ותעסוקתיות. יש פנימיות והוסטלים מיוחדים, שאנחנו נותנים מענה בתוכם, כשנושא האלכוהול הוא מרכזי ונלווים אליו תיקים על אלימות ועל וונדליזם. זה לא נסגר ונגמר באלכוהול, ויש לו השלכות רחבות אחריות.

את יכולה אולי לתת לנו מידע לא רק על הפרופיל של אלו הצורכים אלכוהול אלא גם על סוג הבעיות המתעוררות?

מתעוררות בעיות קשב וריכוז ובעיות למידה אצל מי שמשתמש בחומרים שונים, שבניהם גם האלכוהול. המערך המשפחתי חלש יותר, ישנה ריקנות וחוסר תוכן, ואם אנחנו פורטים את זה למשהו קונקרטי יותר בשתי קבוצות אוכלוסיה – מצד אחד אוכלוסיה שבה ההורים עסוקים בקריירה ומצד שני אוכלוסיה של משפחות קשות יום שההורים עסוקים בהישרדות יום יומית ולכן הסמכות ההורית מתפוררת. כל אלו משליכים על כל השאר. בשני קבוצות אוכלוסיה אלו יש הרבה שעות פנאי, חוסר מסגרת, קושי להשתלב במסגרת, נשירה סמויה מבתי הספר.


הפרויקטים שאנו עושים בקהילות שונות וברשויות שונות הם משלבים עבודה מערכתית של משרד הרווחה, משרד החינוך, הרשות, משטרה, שיטור קהילתי, כי אי אפשר אחרת.

אוקיי, תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב.

בוקר טוב, אני שמח לראות שמשתתפים בדיון החשוב הזה בני נוער, מפני שיש לכך השלכות וזה מקרין להרבה בני נוער אחרים. אתם מעבירים את ההתרשמות שלכם מדיוני הוועדה. אני הייתי במשך שנים יושב ראש הוועדה, עד שהחליף אותי ידידי חבר הכנסת היושב ראש מוחמד ברכה, וכפי שהוא אמר – בנושא הזה אין קואליציה ואין אופוזיציה אלא דאגה לנוער שלנו. אני חושב שלא רק לנוער, כי האלימות בעקבות השכרות, תאונות הדרכים והרצח – הן תופעות שאי אפשר להתעלם מהן.


לפני שלוש שנים בערך שאלתי אנשי מקצוע האם הוכח שיש קשר בין תאונות דרכים לשכרות – ולא הייתה להם תשובה. כעבור מספר חודשים מצאו קשר בין שתי התופעות, והתחילו להתכנס למחקרים.


אני רוצה לחלוק איתכם סיפור של אימא שפנתה אליי בעקבות תאונת דרכים של הבן שלה – הוא יצא לטייל בארצות הברית, ותוך כדי שכרות הוא נהג ודרס מישהו למוות. הוא קיבל בבית המשפט שם עשרים ואחת שנות מאסר. מבחינת ארצות הברית, נהיגה בשכרות היא רצח – לא שלוש שנים ולא ארבע, אלא עשרים ואחת. אני לא מכיר את זה כך בארץ, פה הופכים את זה להריגה בדרך כלל. אני דיברתי עם אותו בחור ועם אימו, ועשינו הכול כדי שיוכל להמשיך לרצות את המאסר בארץ.

חבל שאנחנו צריכים להגיע לחקיקה – אם יש חינוך לא צריך חקיקה. לי יש שני בקבוקי וויסקי ואולי עשרים בקבוקי יין, ולעולם זה לא נגמר. מדוע בקבוק הוויסקי הזה לא נגמר – כל הזמן משתמשים בו אבל כל אחד לוקח במינון נכון. אני לא זוכר עצמי, אפילו לא בחג הפורים, שאי פעם השתכרתי.

מכיוון שנכנס עכשיו לישיבה יושב ראש הכנסת, אני רוצה לקדם אותו בברכה, שכן הוא יוזם האירוע בכנסת כולה. אני חושב שזה מרענן ומוסיף וזוהי הזדמנות להודות לו. אני חושב שאפשר למחוא לו כפיים.

אני אמשיך את דבריי. אסור שהגורם המהותי בעניין יהיה משטרת ישראל. אם נגייס את כל משטרת ישראל, לא יהיה מספיק כוח אדם לפיקוח משטרתי בכל מקום. השינוי צריך להיות מוסרי וחינוכי ובא מתוכנו כחינוך, כמערכת. לכן כשאני מסתכל על נתונים ורואה שמתוך חמישה אלף תיקים במשטרה ותלונות, שניתן לדרג אותם על פי קודם כל תלונות בפאבים, אחר כך רחובות, מקומות בילוי, אין שליטה על העניין כי מדובר במגיפה. אם מדובר על שליש מבני הנוער – אין מספיק שוטרים. לכן, החינוך קודם לכל. תנו שיכר לעובד – מבחינת ההסתכלות שלנו אנחנו צריכים לראות את הנזק העצמי שהאדם מביא על עצמו, שההלכה אוסרת עליו. כשאנחנו רוצים לעשות השוואה לנהיגה ולבחירה בבחירות, זוהי שאלת השאלות – מדוע מפלים את נושא שתיית האלכוהול?

אנו רואים שבני נוער מגיעים למצב של שכרות ואיבוד עשתונות, מדובר בהתאבדות – והיא הרי אסורה. אסור לך להגיע למצב של שכרון חושים שאתה לא שולט בעצמך. וודאי שיש קשר בין שכרות לאלימות ולרצח, שהרוצחים מתעוררים ואפילו לא זוכרים מה היה ולכן קשה לשפוט אותם ולקבוע האם הייתה כוונת זדון. אני מודה לאדוני היושב ראש.

תודה לחבר הכנסת נסים זאב.

אני יעל פרידמן ואני תלמידת אולפנת כפר פינס. אני חושבת שמאוד נכון מה שנאמר, אבל יש לשאול מאין צריכים לקבל בני הנוער את המינון הנכון לשתיית אלכוהול כשאין להם דוגמה אישית? הרי הרבה מהמבוגרים שותים, אמנם לא לשכרות, ויש לשאול איפה הממשלה נותנת את הידיעה שיש מינון מסוים? מאיפה בני הנוער אמורים לקבל את הדוגמה של כמה לשתות ואיפה מותר, כאשר עד גיל שמונה עשרה הכול אסור. מצד שני, בדת שלנו יש קידוש, הבדלה, ערב פסח ועוד – מקרים בהם מותר לשתות.

אוקיי. אנחנו נשמע יותר תלמידים אבל הבנתי שהשורה התחתונה היא – חינוך. אני מציע לתלמידים בעיקר לדבר על נושא החינוך ועל הצעת החקיקה ואיך הם מתייחסים אליה.

אני תלמידת מקיף ג' באשדוד, ואני רוצה לדבר על המינון. כולנו מגדירים תחת הגדרה אחת שתיית כוס יין אחת, ושתייה של וודקה – שתיהן "שתיית אלכוהול". כשמגיעים אלינו לבתי הספר, אומרים לא לשתות אלכוהול – אבל לא מדריכים אותנו מה לעשות אם כן שותים אלכוהול. ואז אנחנו מגיעים לגיל שמונה עשרה שמותר לנו לצרוך אלכוהול, ויש לשאול האם כדאי להוסיף לחינוך את העניין של איך שותים אלכוהול בצורה נכונה ולא רק איסור מוחלט. ככה מגיעים בעצם לבולמוסי שתייה, כי לא יודעים מהו הגבול.

יש לי שאלה. יום חינוך ארוך וחמישה ימי לימודים יכולים למלא תכנים ולפתור בעיות ריקנות?

אני חושבת שאלכוהול הוא לא בהכרח תוצר של ריקנות. הרי גם המבוגרים שותים ואי אפשר לומר שיש להם משהו ריק בחיים. אבל יש הבדל בין שתייה של אנשים מבוגרים שיושבים ושותים תוך כדי ארוחה, שיודעים איך לשתות אלכוהול באופן שהוא רק משמח ולא מביא לבולמוס – לבין שתייה של ילדים. לא ראיתי מעולם מבוגרים שהגיעו למצב של שכרון חושים.

אני לומד בכיתה י"א בנצרת. רציתי להגיב ולומר שלא ניתן למצוא את המינון הנכון – לכל אחד יש מינון אחר שמתאים לו. יש אנשים שיכולים להשתכר מבקבוק בירה, ויש כאלה שיכולים להשתכר מבקבוק וודקה. אז אי אפשר לשים מינון לכל אחד, מה שצריך להגיד הוא שלא צריך לשתות, או שאפשר לשתות בלי השגחת מבוגרים ואנשים בעלי אחריות שיודעים איך לעצור אותם.

בני נוער מוצאים בעיה בלקנות אלכוהול?

אין שום בעיה.

מישהו מהתלמידים מרגיש שכשהוא רוצה הוא יכול לקנות?

האמירה נכונה, בכל מצב ובכל מקום.

אני לי רובינשטיין, תלמידת תיכון "מוסינזון", הוד השרון. חשוב לי להתייחס למה שאמר חבר הכנסת נסים זאב. "אם יש חינוך אין צורך בחקיקה" – כפי שאמר חבר הכנסת. בחברה יש כיום מגמה דווקא הפוכה – יש חקיקה שמחליפה חינוך. אני בתור תלמידה הרגשתי קצת מאוד חינוך בנושא שתייה נכונה ושתייה באופן כללי. נערכו המון מסעות הסברה בנושאים אחרים כמו שימוש בסמים, בנושא נהיגה זהירה ותחת שכרות ועוד. אבל בנושא האלכוהול לא קיבלנו כלים שניתן להשתמש בהם, שמנחים אותנו כמה מותר וכמה אסור לשתות. שמענו שתוכניות ומסעות הסברה נערכים לתמידים בבתי הספר היסודיים ובחטיבות, אבל גם תלמידים בבתי הספר התיכוניים צריכים את זה לפני שהם יוצאים לחיים שלהם.

אני רוצה להתייחס לנושא המינון. יפה אמר התלמידים שהמינון הוא במידה רבה שרירותי – יש כאלה שיכולים לשתות הרבה ולתפקד, ויש כאלה שמריחים פקק וזה מספיק להם. לכן, כל נושא המינון הוא שרירותי, כולל סף האחוז של האלכוהול בדם שהוא שרירותי. לכן, כל אחד צריך לדעת ולשלוט בעצמו כשהוא שותה כוסית אחת או פחית הוא צריך לשאול את עצמו איפה הוא והאם כדאי שהוא ישתה עוד אחת.


ברשות למלחמה בסמים ישבנו עם גופי הממשלה וגופים אחרים, ודיברנו על מה צריך להגיד לבני נוער ומה צריך להגיד למבוגרים. כשחותכים עשרים ואחת או שמונה עשרה, יש מידה של שרירותיות – אבל צריך לחתוך. לכן חילקנו את האוכלוסייה לשניים – שחלק אחד הוא אוכלוסיית המבוגרים מעל גילאי שמונה עשרה. את האוכלוסייה הזאת אנחנו מדריכים לשתייה באחריות, כל אחד ואחד ששותה יבין איפה הגבול שלו ולא ישתה יותר.

כשכל משרדי הממשלה והגופים השונים פונים לנוער אנחנו לא אומרים להם לשתות באחריות אלא אומרים להם שהשתייה לבני נוער אינה רצויה. אנחנו לא אומרים שהיא אסורה אלא לא רצויה, מפני שאם אדם שותה כוסית יין אדום עם הארוחה, אנחנו לא אומרים שזה לא בסדר. השתייה לנוער אינה רצויה ולכן לא צריך להרבות בה. כל המחקרים מראים שבגיל ההתבגרות, האלכוהול הוא כמו הסמים, יכול לגרום נזק להתפתחות המוח בשתייה מופרזת.

תודה רבה. אני מבקש מיושב ראש הכנסת, מר ראובן ריבלין, לשאת את דבריו.

תודה רבה ליושב ראש המועצה למלחמה בסמים, על כך שמצוין כי מדובר במלחמה ולא במאבק. אתה נבחרת שנתיים אחריי, כאשר בשנת 1988 החליטה הממשלה להקים את המועצה למאבק בסמים, וראש הממשלה דאז שמיר אמר שזוהי מלחמה שאין בה גבולות ושהיא מלחמה של כולם בנגע נוראי שעלול להשתלט על החברה ולהפוך את חיינו לטרגדיה. היום המצב הוא שנושא השתייה המופרזת וההתמכרות לשתייה הופך לבעיה שהיא בקנה אחד עם בעיית הסמים, למרות שמבחינת החוק מדובר בסמים בצורה מפורשת. אני רוצה להתייחס ליום זה ולישיבה המיוחדת.


לפני שעה קלה העניקה הכנסת קבלת פנים לכלת פרס נובל, ואנחנו שם ציינו את העובדה שבכלת פרס נובל של היום השקיעו בחינוך לפני שלושים או ארבעים שנים, אז החינוך היה מושקע ללא פרופורציה. התרומה למאבק בסמים ובאלכוהול כיום היא שקל לתלמיד אולי לשנה. החינוך משפיע גם עם שקל אחד בשנה. פעם היו חמישים מליון שקלים למאבק בסמים, והיום לצערי התקציב הוא סמלי. אלא מה, אותה השקעה בסדרי העדיפויות היא זו שתביא את דור העתיד. הכנסת היא המקום היום שבו קובעים את כל הליכי חיינו. אנחנו נקבע אם יהיה שעון קיץ או חורף, נקבע את מחירי מוצרי היסוד, נקבע חוקי תנועה, נקבע הסדרי חינוך ילדינו, נקבע נושאי הבריאות, נקבע נושאי היחס לחסרי ישע ואנחנו קובעים גם את המדיניות של המדינה ביחס לקונפליקט במזרח התיכון.


זה הדבר שהוא הנוקב ביותר בנושא הדמוקרטיה, שאינה נחלתם של המבוגרים אלא של העם כולו. אני בא כעת מוועדת הכלכלה בה דנים של האינטרנט ועל הסייגים של צנזורה, ודווקא אנחנו שחושבים שהמבוגרים ידרשו צנזורה, אנחנו רואים שגם הנוער אומר שצריך להגביל אפשרות ויכולת של אנשים להיכנס לחיינו דרך האינטרנט. כלומר, יש לפתוח את בית העם לדור העתיד, שכן אנחנו יודעים שבעוד עשר או עשרים שנים הנוער שיושב כאן איתנו וחבריהם בכל הארץ הם אלו שיגיעו לכנסת וינהיגו את חיינו במדינה.


למשל, בנושא האלכוהול. אצל היהודים – "יין ישמח לבב אנוש", אבל אסור "למסטל" את המוח. אצל הנוצרים, הכנסייה מכבדת את עצמה ואין לה מרתף יינות. אצל המוסלמים האיסור חמור, ומגיע גם כן מתוך הבנה שאותו יין או אלכוהול יכול לתת איזה משהו נפלא לחיינו אבל יכול גם למכר אותנו לדברים שאין צורך להתמכר אליהם.


היין הוא תופעה חברתית, האלכוהול הוא דבר שנמצא בעולם הרחב כמעט בכל סלון ובאכסניה של כל אחד ואחד מאיתנו. תרבות השתייה היא תרבות אריסטוקרטית, ויחד עם זאת, הדברים שבאים לפתחנו הם שאנחנו מוצאים עצמנו יותר ויותר בתרבות של חיקוי. בני הנוער מגבשים את חייהם תוך התבוננות לצדדים, והחיקוי הוא דבר שיכול להיות קטלני. הדיון היום הוא בעל חשיבות רבה ביותר.


חברי הכנסת היום מפוזרים בכל הוועדות. באות אלינו רשויות, משטרה, החינוך, המועצות למאבק בסמים וכל אותם גורמים שנותנים לנו נתונים – אבל גיבוש העמדה וההחלטה תהיה מוכרעת על ידי מקבלי ההחלטות. ניתנה לנו הזדמנות לקבל את הדור הבא שיקיים את הלכות הדמוקרטיה. יש הרבה ביקורת כלפי הכנסת, אבל העבודות האמיתיות נעשות כאן, וכשמתכוננים להן, מתקבלים חוקים והחלטות טובות יותר.


אני מקבל זאת בברכה, ורואה בכך ציון לכך שהנוער הוא חלק מהבית ומהעם. אני מברך את כל בני הנוער מכל בתי הספר בארץ – מוסלמים, נוצרים ויהודים, וותיקים וחדשים, אשכנזים וספרדים – וכל מגוון הרבדים והפלורליזם שבחברה שלנו. אני צריך ללכת לוועדות החברות. אני רוצה לברך את חברי יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת מוחמד ברכה. תודה רבה לכם.

אני מודה ליושב ראש הכנסת ראובן ריבלין על דבריו. דוקטור אילן שמש, מפקח ארצי בתחום קידום הנוער במשרד החינוך, בבקשה.

תודה. הרבה פה הזכירו את עניין החינוך, ויש לומר שהתלמידים שנמצאים פה, לטוב ולרע, הם תוצרי מערכת החינוך. הוזכרו פה תוכניות הסברה ומידע במערכת החינוך, ותמיד אפשר לעשות בזה יותר. דבר שלא מדברים עליו – מערכת החינוך הפורמאלי היא היחידה המתמודדת עם שתיית אלכוהול במערכת. אני לא יודע כמה מהאנשים פה התמודדו עם נושא שתיית אלכוהול בטיולים שנתיים. ההתמודדות של מערכת החינוך היא לא פחותה מההסברה, שאני באמת מסכים עם הביקורת שנאמר שלא נעשה מספיק בעניין. לצאת היום לטיול עם מאה תלמידים זו התמודדות שמוטלת על מערכת החינוך וזוהי משימה לא פשוטה. אין למערכת החינוך את היכולות והאמצעים שיש למשטרה בתחום האכיפה.

בחינוך הבלתי פורמאלי – לא מזמן יצאתי למסע לפולין, וגם שם הייתי צריך להתמודד עם נוער שהשתכר בלילה ולא קם בבוקר. ההתמודדות היא חלק מהחינוך, ואני חושב שצריכים לחזק יותר שילוב מחנכים במקומות בהם נמצאים בני נוער. החינוך הבלתי פורמאלי אינו חובה, הוא התנדבות ורצון הילדים. צריך למשוך אותם שהם ירצו לבוא לתוך המסגרת, והתחרות הכי קשה היא תעשיית הבילוי – לכו תתחרו בתעשייה של מיליונים ואפילו מיליארדים.

אחד הלקחים שלנו מגודל התופעה הוא שיש להכניס יותר אנשי חינוך להתמודד עם התופעה גם במקומות של החינוך הבלתי פורמאלי. בתנועות הנוער ובמקומות היותר ממוסדים יש אנשי חינוך, ואני מקווה שבנושא זה נצליח בשנים הקרובות.

תודה אילן. אין לנו כתובת אחרת חוץ ממך למשרד החינוך כרגע, ואני רוצה לומר שההתמודדות של מערכת החינוך עם העניין היא מאוד בעייתית ואני לא מקבל שמשרד החינוך יבוא ויגיד כמה קשה לו – אלא שמשרד החינוך יגיד לנו איפה אפשר להשתפר. ברגע שלמיד נפלט מן המערכת והוא לא מטופל כראוי בתוך המערכת, הוא מתגלגל לרחובו זה יותר מסוכן.

אני עורכת דין במחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים. אני לא אתייחס לפן המשפטי אבל יש לציין שיש מין חוליה בין הסמכות ההורית לבין הנטייה להיות עצמאי, כל העניין של הלחץ החברתי – מעניין אותי עד כמה שותים מלחץ חברתי?

אני רוני – תלמיד מקיף ג', אשדוד. אני רוצה להתייחס לצד של החקיקה ושל האכיפה. לדעתי, אם נתייחס לכך כשרשרת של חוליות, החוליה הראשונה היא הפיצוציות ומי שמוכר את האלכוהול. לכן, ההתמודדות של המשטרה צריכה להיות איתור של הפיצוציות, והחוק צריך לאפשר למשטרה יד רחבה, סגירת פיצוציות, איסור מכירה של אלכוהול בשעות הלילה, כי בן נוער משועמם בלילה יקנה אלכוהול. מבחינת העלאת הגיל זה לא כל כך משמעותי ולא יעיל, כי מי שבן שבע עשרה יכול להשיג היום אלכוהול וגם מחר. בקשר לחינוך, אני רוצה להתייחס לדבריו של נציג משרד הבריאות. בני הנוער צריכים ללמוד את הגבול, שאינו במינון אלא בבחירה שבין לשתות לבין לנהוג.

אני ראאד חאג' יחיא ממועצת התלמידים והנוער הארצית. מה שאמר חבר הכנסת נסים זאב, שהמדינה לא יכולה להשקיע שוטר לכל אזרח – זה נכון. לכן עדיף שהמדינה תשקיע יותר בחינוך ובבניית מרכזי ספורט. דבר שני – חברי הכנסת תמיד שואלים כיצד ניתן למנוע מנער לקנות אלכוהול, אבל צריך לשאול איך ניתן למנוע מהנער לרצות לקנות אלכוהול או לשתות אלכוהול. כשהנער גדל הוא יכול לשתות כמה שהוא רוצה, ולכן עדיך לשאול איך אפשר לגרום לו לא לקנות אלכוהול מרצונו החופשי. החקיקה היא לא הפתרון היעיל ביותר, ובני הנוער הם לא האשמים היחידים בעניין – אלא יש הרבה אשמים בבעיה. כמו שאמרה יושבת ראש המועצה, אין טעם לחפש אשמים אלא לתת פתרון ומענה לבעיה.

אני אוהד צור, תלמיד מקיף ג' באשדוד. כמו שאמר מר גרוסמן, המשטרה משתדלת לאכוף את החוק של מכירת אלכוהול, ואם נוסיף עוד שכבת גיל שעליה תקף החוק יהיה עוד יותר קשה לאכוף את החוק. אז אני לא יודע עד כמה הגיוני לתת לחוק תוקף אם יותר קשה לאכוף אותו. אני, מבחינה אישית, לפני כמה שנים שתיתי אלכוהול לראשונה רק מתוך סקרנות. נכון שזה גורם לדברים רעים, אבל הייתי סקרן ורציתי לדעת מה זה בעצמי. השתייה לא תמיד נעשית כבריחה אלא כסקרנות.

אני שומעת פה על נושא החינוך שוב ושוב, ואני שואלת איפה היה החינוך לפני עשר שנים? השקעה בתוכנית חינוכית מתאימה הייתה צריכה להיות מיושמת לפני עשר שנים. רק החוק יגזיל את בני הנוער ואת הרצון שלהם לשתות. אנחנו נערים בגילאי שמונה עשרה, ואנחנו רוצים לנסות כל מיני דברים – אפילו סמים, לא אני אבל יש שרוצים. אומרים שיש לתת אוטונומיה לבני הנוער שיחליטו אם לשתות או לא. איך ניתן לתת לבני הנוער את ההחלטה הזו בנושא רגיש כזה? אני יודעת שהשתייה גורמת להרבה נזקים, גם נפשית, חברתית וגופנית.

מה לדעתך הדבר המועיל ביותר למניעה או הגבלה? חקיקה? חינוך?

שיתוף פעולה של החינוך, החקיקה וכמובן האכיפה. שמעתי שניתן לקנות בחופשיות – ואני יודעת שיש חוק שאוסר על מכירת אלכוהול לקטינים, למרות החוק. שיתוף פעולה בין החינוך לבין החקיקה והאכיפה יביא לחברת נערים נעלה.

ועד כמה הפרסומות משפיעות עליכם בני הנוער?

אנחנו ניתן לשניים נוספים לדבר ולאחר מכן נסכם.

שמי איילת מאליס כהן, אני ארכיטקטית מחיפה ואני מובילה תכנית שנקראת "אמור לא לסמים אמור כן לחיים" של ארגון "עולם ללא סמים". הארגון הוקם בשנות השמונים בלוס-אנג'לס על ידי סיינטולוגים. אנחנו עובדים עם הנוער, מלמדים אותם שלוש הרצאות פשוטות – אחת על מהו הסם, השנייה על ההשפעות הגופניות והשלישית על השפעות מנטאליות. אנחנו מכשירים את הילדים עצמם לקחת את ההרצאות ולהעביר אותן לחבריהם, כלומר ממש כמו רשתות חברתיות באינטרנט, יד לוחצת יד. כל אחד יכול ללמוד את ההרצאות. זה בא כמענה לבעיית הזמן, אמרו שהיה צריך להתחיל עם התוכניות של מערכת החינוך לפני עשר שנים והרי יש בעיית מגבלת כוח אדם וזמן במערכת החינוך – אבל ילדים יש לנו הרבה והם עצמם יכולים להניף את הדגל ולקחת אחריהם את כל הכיתה.

ישנו בית ספר באזור פרדס חנה, שהילדים בו קיבלו עונש שהם כולם ירצו על האלכוהול לילדים אחרים בבית הספר. זהו עונש חינוכי מאוד ונכון, ואנחנו נלמד אותם עכשיו את ההרצאות הללו והם עצמם ילכו ויתנו את ההרצאות לחבריהם. העונש ניתן לצערי כתשובה לתופעת האלכוהול. יש תופעה כיום באזור השרון שנקראת "בירה בלי תחתית", ונעשה ניסיון לעשות עם זה משהו, שהילדים עצמם ילכו וירצו לחברים שלהם. זה עונה על עניין הזמן וגם על דבר חשוב אחר – ילדים לא אוהבים שמבוגר אומר להם "אסור". כשזה בא מחברים, ההרצאות מתקבלות בעין אחרת מאשר אם היו נעשות על ידי אוטוריטה. אני מציעה לכל מי שמעוניין לשתף איתנו פעולה, אנחנו מכשירים את המרצים.

תודה רבה. המועצה לשלום הילד, בבקשה.

אני עורכת דין בלשכה המשפטית של המועצה הלאומית לשלום הילד. דובר הרבה על אכיפה, על היעדר חינוך מתאים, ואני רוצה לומר כמה מלים בדבר הפללת בני נוער. הנתונים מראים שמרבית העבירות על רקע שתיית אלכוהול הן אלימות, תאונות דרכים ופגיעות מיניות, נעשות בקבוצת הגיל של עשרים עד עשרים וחמש, ואין שום יוזמה להטיל עליהם אחריות פלילית.

דבר שכמעט היה חסר בשיח כאן, למעט הקריאה של שירות המבחן, הוא עניין הצורך בתוכניות טיפול ושיקום לבני נוער שכבר נפלו לאלכוהול וזקוקים לעזרה.

שלום, שמי שגיא ואני נציגת עמותת "עלם" שעובדת עם נוער במצבי סיכון ומצוקה בארץ. אני עובדת בפרויקט הניידת בירושלים. אני רוצה להזמין אתכם למרכז העיר בכיכר ציון בימי חמישי בלילה, ולראות את התופעה בהתגלמותה – בני נוער מגילאי אחד עשרה ועד גילאי עשרים ושש, מתעלפים משניה לשניה ברחוב. אנחנו ארגון מתנדבים ואנו פוגשים את הנערים על האלכוהול ברחוב.

אני גל ואני ממועצת התלמידים והנוער הארצית. שמעתי הרבה דברים ואני באמת חוזרת על אמירת הרפורמה המשולבת שצריכה להנהיג מדינת ישראל. לא מספיק רק חוקים ורק חינוך אלא יש צורך במהלך משותף. החוק יאטום את החור אבל לא יפתור את הבעיה שיוצרת עוד חורים. אנחנו, כאוכלוסיה השייכת למדינה מתוקנת, צריכה בראש ובראשונה לדאוג לצרכים של בני הנוער. בין אם מדובר על מסגרות של בתי הספר ואם מדבר על החינוך הבלתי פורמאלי. כמו כן, יש להגביר את האכיפה שיהיה ברור לבני הנוער על מה הם נענשים – האם מדובר רק על מכירה, או שימוש, יש להבהיר את גבולות החוק. דובר על עניין המינון, יש לחנך להעצמה אישית – יש לי את הגבול שלי של כמה אני שותה והאחריות מוטלת על כתפיי. יש לחנך למודעות עצמית, אחריות, ואוטונומיה.

אני תלמידה בתיכון הבפטיסטי בכיתה י"א. אני מודעת לסכנות הטמונות בצריכה אלכוהול באופן מופרז, אני מודעת לסכנות החמורות שהוא גורם לשלום הציור, ואני חושבת שחקיקה היא לא הפתרון היעיל ביותר. כפי שהוזכר, אם מגבילים מישהו לא לשתות אלכוהול בכלל זה יכול להוות בומרנג וליצור סקרנות. הקלישאה הידועה ביותר היא שלכל אחד יש חופש בחירה – כל אחד בוחר מה שמתאים לו. לקטינים מתחת לגיל שמונה עשרה המדינה שמה גבול ולא נותנת להם לשתות, שכן הילדים עוד לא יכולים לקבל את ההחלטה בעצמם. בגיל שמונה עשרה הילד אחראי, הילד בעל דעות בכל נושא ויכול להחליט אם ירצה לשתות או לא. תפקידו של כל הורה להזהיר את ילדו מפני הסכנות הטמונות בכל העולם כדי שכשיגיע היום הילד יוכל לקבל החלטה בעצמו. לכן, אין מקום להגבלה.

היום אנחנו מתמודדים ביחד עם הגופים האחרים במשרד המשפטים ומנסים לקבוע הצעת חוק מסוימת. אני זוכר שלושה תלמידים שדיברו על ענישה – אלה בדיוק הדילמות שלנו. אנחנו לא בעד מתן עונש ואנחנו לא רוצים לפתוח תיקים כמו שכבר אמרתי בפתיחה. מבחינת הרתעה, הילדים אכן לא חוששים לקנות ואין להם בעיה לקנות. אם ילד היה יודע שהוא יקבל קנס של אלף שקלים, האם הוא היה בכל מקרה קונה? לא בטוח. אבל זאת לא הכוונה. אני רק אומר שעלו כל מיני הצעות חוק

הדברים הללו חשובים ויכולים להיאמר לאחר שנדע שאתם עושים כל מה שניתן בעניין טיפול במוכרים. וזה לא קורה. לא צריך להגיע למצב שתלמידים וקטינים ירצו בכלל לשתות, ואם הם ירצו יש להעניש את המוכרים לדעתי.

מה שאני רוצה להסביר לכל התלמידים המכובדים, זה הדילמה שעומדת בפנינו האם ללכת להרתעה וענישה או ללכת לטיפול וחינוך, ולמצוא את האיזון הנכון שהוא לדעתי נמצא בהצעת החוק. לא צריך לפתוח לכל ילד תיק מצד אחד, ומצד שני צריך משהו שירתיע את הילדים מללכת לקנות.

אני נופר, יושבת ראש וועדת נוער וקהילה במועצת התלמידים והנוער הארצית. בששה החודשים האחרונים אנחנו מגיעים לישיבות הוועדה הנוכחית ומודים על כך. לא ניתן לפתור בעיה ערכית שלא דרך הערכיות, ואי אפשר לצפות מבני נוער להתמודד עם בעיות של מבוגרים ואחר כך לצפות מהם להתנהג כבני נוער.

מדינת ישראל נמצאת כרגע במשבר מוסרי וחברתי, השאלה היא מי ירים את הכפפה ויעשה שינוי ללא פחד. מי ישנה את מערכת החינוך שלנו מקצה אל הקצה, כי זה מה שאנחנו צריכים ומבקשים, קשה ככל שזה יהיה.

מטרת החוק לסדר את המחשבה, החוק מעכב אותי כיחידה מלשגות ולעשות דברים רעים. אבל הוא לא מעפיל על הרצון שלי ועל התחושות שלי, הוא לא פותר את הצורך. המבוגרים צריכים להוביל אותנו לדרך הישר, ולא לשים עלי כלוב שאני אנסה לפרוץ אותו. זהו תפקיד המבוגרים לאורך חיינו, אנחנו נמצאים היום בכנסת ישראל שהיא ליבה של מדינת ישראל – ואסור לשכוח שהמטרת החוק היא להגביל ולא לשנות.

עלו קולות שונים על מדוע הנערים שותים. התשובה לשאלה בעיני המועצה היא הצורך באטרקציה. מבוגרים ונערים חיים בחיים מהירים, נמצאים בכאוס ולכולם יש צורך בלתי מוסבר לאטרקציה. ההבדל הוא שהמבוגרים יכולים להפנות את הצורך למקומות חיוביים, והנוער לא.

אני רוצה להגיב למה שנאמר בתחילת הישיבה, על ההבדלים בין מדינת ישראל לבין העולם. אני לא חושבת שצריכה להיות השוואה לעולם, מפני שכשאנחנו מרגישים שיש בעיה חברתית שמתבטאת בהתפוררות המוסר ובאלימות, לא משנה בכלל אם בארצות הברית זה יותר גרוע או פחות גרוע. המשמעות היא שאנחנו מרגישים את זה בתוכנו – ואת זה צריך לתקן. אין הבדלים בין המגזרים, אנחנו אותם בני נוער המתחנכים על אותו בסיס של חינוך, לכן יש לטפל בנו באותה מידה כמקשה אחת.

תודה רבה. לפעמים יש לחץ חברתי שהוא לא מבחירה. אנחנו סיימנו ורוצים לסכם את הישיבה. אני אגיד בכנות ובגילוי לב – זוהי ישיבה חשובה מאוד. לא שלא הופיעו בעבר בני נוער בוועדה, אבל החוויה של הישיבה היא ייחודית וזה בזכותכם, אני מברך אתכם שוב על שהגעתם לכאן, ואני שוב מברך את יושב ראש הכנסת. אני מקווה שבעתיד נמצא כלים לשמוע אתכם יותר במגוון הנושאים שעומדים על סדר יומה של הכנסת.

בנושא שאני מטפל בו, המאבק בנגע הסמים, על אף שלכל חבר כנסת מכל סיעה יש דעות מוצקות בכל העניינים, בעניין הזה אנחנו מלוכדים ומאוחדים והחברה על כל גווניה ומגזריה צריכה להירתם לפרויקט של הדור הצעיר. עצם העובדה שאנחנו מטפלים בעניין המלחמה בסמים ובאלכוהול, זה נושא שמלכד ובמשך חודשי העבודה שלי בראש הוועדה התוודעתי למגוון מאחד ומלכד של החברה ואני רוצה לברך על כך.

התלמידים אמרו דבריהם כאן ואני הרגשתי חיבור ביניהם לבין נציגי הממשלה שאמורים לתת תשובות ומענים לסוגיות. אני מציע לסיכום לראות את דברי יושב ראש הכנסת חלק בלתי נפרד מסיכום הישיבה. זוהי גם הזדמנות להודות לו שכיבד את הישיבה בנוכחותו ובדבריו.

אני מסכים לגופו של עניין שהשאיפה של כולנו היא להגיע למצב שבני הנוער לא ירצו בעצמם לרכוש אלכוהול. העניין הזה יכול להתהוות גם בבית וגם במערכת החינוך. אני יודע מה עושים במערכת החינוך ואנחנו שומעים מידי פעם. אני רואה בחומרה שלא כל מי שצריך להופיע כאן ממשרד החינוך הופיע כאן היום. לדעתי יש כשל מסוים שמערכת החינוך אינה מספקת את המענים לבני הנוער בכל הקשור לסוגיה שעומדת על סדר היום.

גם מוסד ההורות שהוא מוסד מרכזי, אני חושב שהרשות וגורמים אחרים צריכים לייצר מצב של הגעה להורים דרך הילדים. אפשר לגבש פרויקט עם בתי הספר כדי להגיע להורים, שגם הם מעורבים בחיי הילדים פחות ופחות ויש פלורליזם שהוא גובל בהפקרות ואינו במקום.

הצעת החוק הממשלתית וגם ההצעות האחרות של הכנסת והצעות החוק הפרטיות בנושא הגבלת צריכה ומכירה, אני חושב שהעניין הוא נכון ומכובד. עצם העובדה שהממשלה הקציבה לכך עשרים ושבעה מיליון שקלים זה כבר חיובי, והפרויקט לא יהיה חד פעמי. אמנם מוקדם לשפוט את הפרסומות בכלי התקשורת ובחוצות הרחוב אבל אני חושב שיש לבחון אותן בתקופה הקרובה לא רק על ידי מומחים אלא על ידי שאילת בני הנוער על ההשפעה של הפרסום. תוך כדי הקמפיין אפשר לשנות כיוונים ולחזק דגשים. יש הצעות חוק של חברי כנסת, למשל שמונה עשרה ועשרים ואחד, או נושא הטלת האחריות הפלילית, שאני לא תומך בהן. לא שם טמון הפתרון וזה נושא שנתון להחלטת הכנסת. אבל הצעת החוק הממשלתית היא בכיוון חיובי.

נרצה לשמוע גם מקרב מועצת התלמידים באופן ארצי או אזורי ואפילו ברמה בית-ספרית הצעות דרך המייל או בטלפון. אני מבקש שתראו בוועדה בית שלכם בנושא שלשמו התכנסנו, ולא צריך לחכות שהכנסת תיזום. אני לא מוציא מכלל האפשרות שמועצת התלמידים תפנה לבתי ספר ותציע לקדם דיונים. כמובן שיש לקדם פעילות חברתית של תנועות נוער וחיבור לקהילה, זה נושא חשוב שיכול לתרום לצמצום התופעה ואפילו בצורה מצומצמת.

לקראת המליאה, התלמידים שאמורים לתת את הסיכומים בדוכן המליאה עצמה יגבשו את הדברים ברוח הדיון. אני לא יודע למה יש מישהו שצריך לדבר בעד ונגד – איך אפשר לדבר נגד? אבל יכול להיות שהתלמידים יציגו הדגשים שונים, למשל חינוך ולחץ חברתי, אכיפה ומעמד ההורים. אני לא רואה שיש בעד ונגד, אני חושב שכל המרכיבים הם חשובים ויכול להיות שהתלמידים צריכים להתמקד ולתאם ביניהם עם בת שבע, מנהלת הוועדה. גם לבת שבע צריך להודות על המאמץ שהשקיעה בוועדה, גם לגלעד מ-מ.מ.מ וגם לנעמי. אני מודה לכולכם.

אני עדן דגני ואני מירושלים, אני כרגע בשנת שירות בכרמיאל. אני רוצה להדגיש ולהגיד שכולם יכולים לקחת חלק בשינוי. כל אחד יכול לעשות משהו בעיר שלו ובמקום שלו ומפה יבוא השינוי.

תודה. נקודה חשובה שיש להוסיף לסיכום – לשאוף לגבש פרויקטים שתלמידים יעזרו לתלמידים וביחד ינסו לגבש מהם דעת קהל של בני נוער שדווקא להתחבר אליה זה ה-"אין", להיות מחוצה לה זה ה-"אאוט". תודה רבה, ושתדעו רק ימים של הצלחות. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:20.

PAGE
20