ישיבת ועדה של הכנסת ה-18 מתאריך 13/01/2010

האלימות החדשה - מעשי אלימות בקרב בני הנוער והפצתם באינטרנט

פרוטוקול

 
11
הוועדה לזכויות הילד

13.1.2010


הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול מס' 35

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום רביעי, כ"ז בטבת התש"ע (13 בינואר 2010), שעה 10:00
סדר היום
האלימות החדשה – מעשי אלימות בקרב בני הנוער והפצתם באינטרנט
נכחו
חברי הוועדה: דני דנון – היו"ר

אבי דיכטר
מוזמנים
חנה שדמי – מנהלת אגף שפ"י, משרד החינוך

רוני דיין – מפקח על יישומי מחשב, משרד החינוך

סופיה מינץ – מנהלת מינהל תקשוב ומערכות מידע, משרד החינוך

ענת נגרי – מנהלת מעון "צופיה", משרד הרווחה והשירותים החברתיים

גלית זיוה – רפ"ק, קצינת נוער, המשרד לביטחון פנים

ויקי אלעמרי – מטה ארד, המשרד לביטחון פנים

מני פשודיצקי – קצין נוער, המשרד לביטחון פנים

יפעת רווה – עו"ד, משרד המשפטים

דיאנה מגנאג'י – ראש מטה שר התקשורת, משרד התקשורת

אתי וייסבלאי – מרכז מידע ומחקר של הכנסת

אביבית ברקאי אהרונוב – עו"ד, המועצה הלאומית לשלום הילד

עפרה דונסקי – משנה למזכ"ל התאחדות המורים

צביה אלגלי – איגוד האינטרנט הישראלי

דפנה לייטין – יועצת בנושא פגיעות באינטרנט, אל"י

דני אלדר – יועץ בנושא פגיעות באינטרנט, אל"י

דבורה גלבוע – יועצת בנושא פגיעות באינטרנט, אל"י

חניתה צימרין – ד"ר, נשיאת אל"י

איילת גלעדי – ראש עמותת "קול הילד" למניעת הטרדות מיניות בקרב ילדים

בר טוביל – הגימנסיה העברית

בן אסרף – הגימנסיה העברית

דור יעקב – הגימנסיה העברית

נדב עזורי – הגימנסיה העברית

ענבר יחזקאלי בליליוס – עו"ד, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

לילי הלפרין – מנהלת תוכנית "אמת"

נחמן בוגוספסקי – מועצת התלמידים הארצית

יהודה סקר – ארגון הורים

אתי בנימין – ארגון הורים
מנהלת הוועדה
רחל סעדה
רשמה וערכה
עדי צחר - חבר המתרגמים בע"מ

האלימות החדשה – מעשי אלימות בקרב בני הנוער והפצתם באינטרנט
היו"ר דני דנון
אני מתכבד לפתוח את הישיבה של הוועדה לזכויות הילד. שוב אנו דנים בנושא חשוב מאוד. לצערנו, הטכנולוגיה מביאה אלינו גם דברים רעים. אנו דנים בנושא האלימות החדשה בקרב בני הנוער, והפצתה באינטרנט. ברצוני להביא ציטוט מהתלמוד הבבלי, שאהבתי מאוד לראות על נייר המרכז למידע: "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים".


אנו עוסקים היום בתופעה מטרידה של הפצת צילומים פוגעניים ברשת האינטרנט על ידי בני נוער וילדים. אני חושב שלילדים בגילאים האלו יש יותר נגישות לטכנולוגיה והיא אפילו זריזה יותר מהנגישות שלנו.


לתופעה זו ניתן לקרוא – Cyber Bulling, בריונות באינטרנט, הילדים מצלמים מעשי אלימות ופגיעה בעזרת הטלפונים הניידים, ומעלים זאת לרשת. הדבר חמור אף יותר ממקרי אלימות רגילים, מפני שהוא מונצח ולא נעלם, ואם מישהו פעם פגע במישהו אחר – זה נשאר לנצח והכתם נותר באתרי האינטרנט גם אם הייתה התנצלות.


לאחרונה היו מקרים, שלא בגללם התכנסה הוועדה, למשל בנתניה לפני למעלה מחודש ימים, קבוצת בנות שיכרה את אחת החברות בקבוצה וצילמה אותה, ולמחרת כל בית הספר ראה את הסרטון המביך. לצערנו, אנו רואים עוד ועוד מקרים כאלו.

אני רוצה לשמוע נתונים על היקף הבעיה ממשטרת ישראל וממשרד החינוך, וכן אני רוצה לגעת בנושא הטיפול ומניעה. יש הצעות חוק בנושא של מניעת כניסת טלפונים לתוך בתי ספר או שימוש בהם בתוך בתי הספר. אני יודע שמבקרים אותי שלפעמים אנחנו יותר מידי משתלטים על זכויות הפרט, אבל אני חושב שיש לשמוע את עמדתם של תלמידי הגימנסיה שנמצאים איתנו כאן היום. בנוסף, אני רוצה לשמוע מאתי וייסבלאי סקירה קצרה לגבי הנתונים ולאחר מכן נצפה בשניים או שלושה סרטונים יהווה מדגם לא ערוך.
אתי וייסבלאי
אחד הדברים שגילינו בהכנת המסמך היה שמציאת אותם סרטונים הייתה משימה קשה, מפני שפגיעה מכוונת לא מוגדרת כרגע כמעשה אלימות בחוק, וגם במשרד החינוך התחילו רק באחרונה לאסוף נתונים בעניין זה.
היו"ר דני דנון
הבנתי שבצרפת עברה הצעת חוק בנושא.
אתי וייסבלאי
נכון, בצרפת יש הצעת חוק שעוסקת באיסור על שימוש בטלפונים ניידים בבתי ספר יסודיים וחטיבות הביניים. הסקר נערך על ידי מכון נטוויז'ן לחקר האינטרנט, בשימוש במחשב על ידי ילדים שענו על שאלות בנוגע לפגיעה מכוונת.
היו"ר דני דנון
יש לציין שהסקר נערך בשנת 2006, ולכן יש לקחת בחשבון שינויים בתחום ועלייה בכמויות של הטלפונים הניידים. אני מבקש לראות מספר סרטונים.
צביה אלגלי
אני צביה אלגלי מאיגוד האינטרנט הישראלי, ואני רוצה לומר שאותם חומרים הגיעו אליי כחלק מהעיסוק שלנו בהעלאת המודעות משנת 2003 בערך. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד החינוך ועם האגודה לשלום הילד וגופים רבים נוספים. החומרים מגיעים אליי לאתר האינטרנט, הכולל גם מידע על בריונות באינטרנט. פונים אליי מורים, ילדים, בתי ספר ומנהלים. הפעילות שלנו כבר מוכרת, ובחודש האחרון כמות הפניות אלינו עלתה.

לפנינו מופיעה תכתובת מאתר האינטרנט הרשת החברתית "פייסבוק", שכלל שיחה של ילדה בת 13 שהציגה עצמה כילידת 1990, ומדובר בשיח מאוד לא הולם. "שירה, שיתקע לך נודלס בתחת", ועוד גיבובי מלים לא נעימים. השיח נמשך בכך שנכנס אליו מישהו שכותב לבנות שהן מנהלות שיח מאוד לא יפה אך עושה זאת בצורה אלימה ומנהל שיחה אלימה. הילדה שקיבלה את הפניות הללו נבהלה וסיפרה על כך לאימה שלה. אין צילומים, אבל מדובר בשיח מאוד אלים שנגמר בכך שאביה של אחת הבנות גילה על השיחה והתערב ויצר שיח אלים עוד יותר.

מקרה שני הוא גם מה-"פייסבוק", בעקבות עונש שניתן לילד לאחר שצילם סרטון אלים בין בני נוער, הילד פתח קבוצה ב-"פייסבוק", שמטרתה להראות שנאה למנהלת בית הספר שלו.
היו"ר דני דנון
החבר'ה מהגימנסיה מכירים את התופעה הזאת?
דור יעקב
כן, זה לא חדש. מותר לבוא לבית הספר עם טלפון נייד, אין איסור על כך, אך בשיעור עצמו אסור להשתמש בו.
היו"ר דני דנון
האם נתקלתם בתופעה של הפקת אותם סרטונים?
דור יעקב
אני חושב שבגיל שלנו, בכיתה י"ב, זה פחות רלוונטי, אבל בחטיבת הביניים המקרים הללו קורים.
היו"ר דני דנון
אתה יודע בערך מהו אחוז הטלפונים הניידים?
בר טוביל
תשעים ותשעה אחוזים. מגילאים צעירים כבר לכולם יש מכשיר סלולארי. גם כשאומרים באמצע השיעור לא להשתמש בטלפון, אין אכיפה ולכן יש ילדים שמצלמים דברים באמצע השיעור.
היו"ר דני דנון
שמעתי על צילום מורים, והיה גם מורה שהיה אמור להגיע לוועדה ולדבר על כך. אתה מכיר את התופעה?
בר טוביל
בדרך כלל מדובר על צחוק בין חברים. מצלמים את המורה ומעלים תמונות או סרטונים לאתרי האינטרנט.
היו"ר דני דנון
אוקיי. בואו נצפה בסרטון מהאתר – "YouTube".

כמו שראינו, חלק מהסרטונים מבוימים בשביל החוויה והכיף, וחלקם נעשים באמת בצורה שכונתה לפגוע. אני רוצה לשאול שאלה את משטרת ישראל. ישנה אי מודעות לדיווח או תלונה, למרות שהחוקים מחמירים, כלומר יש עבירה על מספר חוקים שכוללים דיני מאסר. השאלה היא האם משטרת ישראל מבצעת איזה שהן פעולות הסברה בעניין.
גלית זיוה
שמי גלית זיוה ואני רפ"ק, קצינת נוער, המשרד לביטחון פנים. יש לעשות הבחנה בין אירועי האלימות לבין העלאת הסרטונים לרשת. עבירות האלימות, שמכונים על ידי בני הנוער "מכות ברשת", כלומר סרטונים מבוימים בהם הקורבן והנפגע מסדרים את התנאים בשטח כדי שיהיה להם יותר נוח. ברוב המקרים הללו, אין דיווח למשטרה מפני שזה נעשה בהסכמת כל הצדדים – גם במצבים בהם זה מסתיים באופן אלים מאוד.


באשר להעלאת הסרטונים עצמם, מדובר במקרים של העלאה לרשתות שאינן ישראליות. בשנה שעברה המשטרה יצאה בקמפיין לבני הנוער בעניין, מפני שהעניין לא מסתיים במכות אלא בהשפלת תלמידים, מורים ועוד. היו מקרים של צילום מחנכים והפצה לכל חברי הכיתה, והמחנכים עצמם לוקים בחוסר דיווח.
היו"ר דני דנון
אתם יכולים לפתוח בחקירה?
גלית זיוה
אם מגישים תלונה, המשטרה יכולה לזמן לחקירה וזה יכול להגיע אף למצב של פתיחת תיקים.
היו"ר דני דנון
יש מקרים אחרים בהם המשטרה יכולה לפתוח בחקירה גם ללא הגשת תלונה, מדוע זה לא נעשה גם בעניין זה?
גלית זיוה
אין צורך בתלונה רשמית, יש צורך בדיווח מנציגי משרד החינוך, מהמועצה לשלום הילד או מגורמים אחרים שנתקלו במקרי אלימות כאלו. כל עוד לא מגיע אלינו דיווח אנחנו לא מודעים לקיום הבעיה.
אבי דיכטר
יש להגיד, שבין התלמידים לבין המשטרה ישנו חוצץ שהוא המורים, שאמור לעשות יישור, בהנחה שהתלמיד המותקף באמת מותקף. היכן המשטרה מגדירה את הפתיחות של התלוננות המורים?
גלית זיוה
ישנו חוק חובת דיווח, שמדבר גם על דיווח על עבירות אלימות בין תלמידים לתלמידים, ובתי הספר מודעים לאותו חוק וגם שומרים על חובתם לדווח. החוק קובע שכשנודע לאיש מצוות בית הספר על עבירת אלימות חמורה יש עליו חובת דיווח למשטרה. מעבר לכך, משרד החינוך מדווח על עבירת אלימות חמורה ומטה, כלומר לא רק מקרים שמסתיימים ברגל שבורה. חוזר מנכ"ל משרד החינוך קובע את המדיניות על פיה מנהלת בית הספר צריך לפעול.

הרבה פעמים מגיעים אלינו דיווחים ממערכת החינוך, שעוסקים במקרים שהם בתחום אפור שאינו משתייך להגדרה של עבירת אלימות חמורה, וגם במקרים אלו משטרת ישראל מטפלת.
היו"ר דני דנון
תודה רבה, אני מבקש מחנה שדמי, מנהלת אגף שפ"י במשרד החינוך התייחסות.
חנה שדמי
אז כמו שנאמר, הילדים כיום חיים ברשת האינטרנט, והרבה פעמים הם מכירים ומשוטטים לפני שהמבוגרים עושים זאת. אבל כמו שהזכירה גלית, חוזר המנכ"ל מזהה את נושא הצילום בכיתה ללא אישור כעבירת אלימות חמורה שכוללת חובת השעיה מבית הספר בכל הגילאים.


עם זאת, יש פער גדול בין תרבות הדיווח לבין הידיעה. מתוך מאה וחמישים מקרים של העלאת צילום כזה לאינטרנט במחוז מסוים, רק עשרים ושניים מהם היו מדווחים, בעוד שאלימות מסוג אחר יותר נפוץ דיווח. כלומר, יכולת ההטמעה של החוזר לוקחת זמן, ייתכן משום שהוא רק הופץ בחודש ספטמבר אשתקד.

חוזר המנכ"ל אומר שמותר להביא טלפון סלולארי, אך אסור לפתוח אותו בזמן שיעור ואסור לצלם דבר בתחום בית הספר ולהעביר אותו מבלי קבלת אישור.
היו"ר דני דנון
למה אסור לפתוח אותו רק בשיעור?
חנה שדמי
אני חושבת שזה דבר שאי אפשר לעמוד בו, מפני שההורים רוצים את הביטחון לדעת איפה נמצא הילד שלהם, גם בזמן הלימודים. החוק בצרפת לקח את השיקול של הנושא הבריאותי, ולא רק את האלימות.
היו"ר דני דנון
אבל ישנם שיקולים רבים נוספים כמו גניבות, תחרות בין תלמידים. כלומר יש רשימת סיבות לאיסור הדלקת המכשיר בזמן הלימודים. האם משרד החינוך תומך בכך?
חנה שדמי
ניתן לחוקק חוק כזה, אך זה לא יהיה ניתן לאכיפה. בשיעור זה ניתן לאכיפה, אבל בהפסקות לא.
היו"ר דני דנון
אך יש לחשוב על העניין החל מהחקיקה ועד היישום. אם יש חוק ומנהל בית הספר יחליט שהוא אוכף את החוק, זה ייתכן. יש קודם כל לחשוב על הרציונל ולא על האם ניתן לאכוף חוק כזה או לא ניתן.
חנה שדמי
אני רוצה לומר שטלפון סלולארי ואינטרנט הם אמצעי טכנולוגי שיש בו גם דברים טובים.
אבי דיכטר
בדיוק כפי שהאינטרנט מביא טובות הוא גם מביא רעות, וכיום אנו עוסקים באותן רעות.
היו"ר דני דנון
אוקיי, אני רוצה כעת לדבר עם התלמידים.
נחמן בוגוספסקי
שמי נחי, ואני דובר מועצת התלמידים הארצית, אני מבית הספר "אורט הבונים". אני לא יודע אם שמתם לב, אבל ברוב הסרטונים עלתה אצלי השאלה בראש היכן המורים ומדוע הם לא נמצאים בכיתה. מורים בבית הספר שלי סיפרו לי שהם לא יצאו מהכיתה גם כשהיו צריכים. כלומר מעבר להאשים את התלמידים יש לשאול היכן המורים.

בעניין ההפסקות, רוב הסרטונים מצולמים בהפסקות וגם לכך יש לתת מענה מבחינת המורים. לפי חוזר המנכ"ל, יש חובה לעשות תורניות של מורים בהפסקות – וזה לא קורה ברוב בתי הספר.
חנה שדמי
אבל ברוב בתי הספר תמיד יש תורן – שלא יכול להגיע לכל מכשיר סלולארי.
נחמן בוגוספסקי
הנקודה השנייה בה רציתי לעסוק היא העובדה שהתלמידים חוששים לפנות למחנכים גם כמצלמים אותם או כשנוהגים כלפיהם באלימות. על פי מחקר שנערך לא מזמן, תלמידים התבקשו לדרג למי הם היו פונים אם היו מגלים שחבר שלהם משתמש בסמים. במקום האחרון הופיעה יועצת בית הספר ומקום אחד לפניה מחנכת הכיתה. במקום הראשון – האם.


שמעתי על חובת הדיווח של בתי הספר, ואני מכיר לפחות עשרה בתי ספר שלא מקיימים את חובת הדיווח מתוך מטרה שלא ייצא לבית הספר שם רע.

הנקודה האחרונה מתייחסת לצילום ככלי. הבעיה היא לא הצילום אלא האלימות עצמה. איסור על שימוש בטלפון נייד לא יפתור את הבעיה אלא יהווה טיוח לבעיה עצמה. צריך יותר להקדיש שעות לימוד בנושא צילום ושימוש נכון בטלפון נייד.
היו"ר דני דנון
אני רוצה לדעת מה התועלת שנובעת משימוש בטלפונים בשטח בית הספר?
נחמן בוגוספסקי
יש לי שני חברים שחולים בסוכרת, והם חייבים שתהיה להם אפשרות לטפן להורים שלהם בכל עת – ולא תמיד מזכירות בית הספר מסכימות לתלמידים להשתמש בטלפונים של בית הספר.
היו"ר דני דנון
אלו מקרים חריגים, אני טוען שיש נזק שנגרם מהטלפונים הסלולאריים. מה יקרה אם נמנע מילדים להדליק את הטלפונים הניידים בשטח בית הספר?
גלית זיוה
גם אם תוציא את הטלפונים משטח בית הספר, לא פתרת את הבעיה, מפני שאירועים מהסוג הזה לא מתרחשים רק בשטח בית הספר. יש להבחין בין אירועים שמתרחשים בשטח בית הספר לבין אירועי אלימות רבים שמתרחשים מחוצה לו. למנוע כניסה של סלולאריים אינה מעשה נכון, מפני שתלמיד תמיד יכול "להסליק" טלפון לכיתה, ואז מה תעשה? תזמין משטרה ותפתח לו תיק פלילי?


יש לשאול לאן אנחנו רוצים להגיע, האם אנחנו רוצים לבדוק מדוע אנחנו מגיעים לאותן סיטואציות של העלאת אותם סרטונים לרשת.
אבי דיכטר
מה עשתה המשטרה לאור הצילומים שהגיעו לידיה לפני הוועדה?
גלית זיוה
הצילומים הללו לא הגיעו למחלקת הנוער, אולי הם הגיעו ליחידה לחקירות עבירות מחשב. ברגע שמגיע לידנו צילום שכזה, אנחנו בודקים קודם כל עדויות ובודקים האם ניתן לפתוח בחקירה נגד המעורבים, אם מדובר בכלל בפרסום אסור.
אבי דיכטר
ומה מבחינת היבט האלימות?
גלית זיוה
כל עוד הצילום נעשה בהסכמת כלל הצדדים מתוך ביום סיטואציה, אין מעשה אלימות. אלא אם מדובר במקרים בהם נגרם מוות או חבלה חמורה, אך זה לא קורה ברוב המקרים. על פי חוק אין לי על מה להזמין אותם לחקירה. לכן יש לעשות סדר בנושא הדיון.
אבי דיכטר
אני מסכים איתך שנושא הדיון היום הוא האלימות עצמה ולא השימוש בסלולר. בסופו של דבר, כשתלמידים מתעדים את האלימות יש לכך מטרה מסוימת, למשל להיות יותר "אין". אבל המצלם צריך לדעת שלאותה "הנאה" יש גם מחיר. בהרבה מקרים, למרות שיש הסכמה מדובר באלימות שמרגע שזה מגיע לידיעת המשטרה, יש מחויבות לטיפול משטרתי. ואז המצלמים יעשו עם עצמם חשבון נפש. ברגע שיצטמצמו מספר המקרים, יטופל לא רק האמצעי, שהוא הטלפון, אלא גם המטרה.
נחמן בוגוספסקי
אבל האלימות תישאר.
אבי דיכטר
אני רואה את העניין מנקודת מבט של כמה שנים מעלייך, ואני יודע שאי אפשר פשוט ללחוץ על מתג ולהפסיק את התופעה, אלא יש להפסיק את התופעה מכמה כיוונים. למשל, איסור על הבאת מצלמה לכיתה, כיוון של חינוך בבית, כיוון של חינוך בבתי הספר, כיוון של טיפול משטרתי, ואולי אפילו הוועדה הזאת היא גם כיוון אחד לטיפול בתופעה. אסור לוותר על קיצוץ כנפיים שניתן לעשות בקלות רבה מאוד יחסית.


זה לא עניין של מה בכך שייפתח לנער תיק פלילי – זה יכול לעכב אותו בהרבה תחומים, למשל בתחום הגיוס לצבא. לכן אני אומר – סוף מעשה במחשבה תחילה.
גלית זיוה
שליש מעבירות הנוער מבוצעות בשטחי בית הספר. כלומר, אנחנו מזהים את מוסד בית הספר כזירה לא פשוטה בה מבוצעים מעשי אלימות של בני נוער.
אבי דיכטר
כל נושא המצלמות בבתי הספר הוא רק בעשר עד חמש עשרה השנים האחרונות. אני זוכר שהראו בבית הספר המקיף ברמלה ירידה דרמטית של מעשי הצילום בחצר בית הספר. מפני שכל אחד מבין שכשהוא מצולם הוא מופלל, ואף תלמיד לא מוכן לקחת את הסיכון. לכן, לא פלא שזה נכנס לכותלי הכיתה, שם למורים אין אפשרות להתמודד באותה רמה. בסופו של דבר, נכון שלא ניתן להפחית לגמרי את המוטיבציה, אבל ניתן לצמצם אותה.
היו"ר דני דנון
לגבי השליש מעבירות הנוער אותן הזכירה גברת גליה זיוה, הגיוני שזהו המספר מפני שרוב הזמן הנוער נמצא בבית הספר. זה לא נתון מדאיג. דוקטור חניתה צימרין, בבקשה.
חניתה צימרין
שמי דוקטור חניתה צימרין ואני נשיאת אל"י. אתמול נכנסתי ל"גוגל" (Google), וכשהקשתי את הכותרת "ילדי כאפות", עלו מעל לחמש מאות אלף תוצאות. כלומר, אנחנו לא דנים בדבר שולי וקטן, סרט אחד או שניים. מבחינת הצורות של פגיעה בקורבנות, יש את אותם סרטוני צחוק שנעשים ביודעין של כלל המשתתפים. מה שמדאיג אותי, זה המסר שאלימות היא דבר לגיטימי.

הרבה פעמים ילדים נותנים "כאפות" לילד הנחות בכיתה, ותוך יממה או פחות הסרטון נמצא על הסלולארי של כול הילדים, והסרטון עולה לרשת, ומאותו רגע דמו של אותו ילד הוא מותר. כלומר, יש משהו חמור שאין להתייחס אליו כצחוק.

דבר נוסף שראינו הוא שמתקשרים עם ילד באימייל או ב-ICQ, ילד מוכר או שאיננו מוכר, וקובעים איתו פגישה חברתית. ברגע שהוא מגיע למקום שקבעו מראש, עושים לו מארב, מתקיפים אותו ומכים אותו, כלומר יש פעולה מתוכננת תוך הטעייה של אותו ילד לצורך צילום.

אני רוצה לעבור לנושא הטרדות המיניות. יש בני נוער שעוסקים במין ומקליטים עצמם בהסכמת כל הצדדים – למשל שהנערה מסכימה לצילום, אך לא נתנה הסכמתה להפצת הסרטון, ודקה אחרי המעשה הסרטון כבר עולה לרשת. יש מקרים שבהם לא הייתה הסכמה לצילום ולהפצה, והסרטונים בכל זאת מצולמים ומופצים. מקרה אחר הוא שאין הסכמה, והסרטון משומש לסחיטה של שירותי מין נוספים או כספים. יש לנו מטופלת שמכרה חפצי ערך מביתה כדי לשלם על מנת שהאינפורמציה עליה לא תעלה לרשת. נושא אחר הוא מצלמות רשת. כאשר מישהו בקשר עם מישהו אחר ברשת, הם מצלמים אחד את השני, והילדה שמתבקשת להרים חולצה או לגעת בעצמה, לא נתנה הסכמתה לצילום ולהפצה.

מעבר לכך שזה נותן לגיטימציה לאלימות, האלימות עושה התרגשות שאותם ילדים הם "אין", אבל יש גם מתן תחושה של בדידות. יש לנו מטופלת שלא הולכת לבית הספר למשל. בנוסף, יש פגיעה בביטחון העצמי, נידוי חברתי, ועוד.

אני רוצה להזכיר מחקר שנעשו בו צילומי MRI, סריקת מוח, והתגלה שאותם חלקים במוח שמגיבים לתחושת דחייה, הם אותם חלקים שמגיבים לכאב פיזי. כלומר אני רוצה להעלות בדרגה את מושג הדחייה, שההפצה באינטרנט שגורמת לדחייה, ביזוי והעלבה הוא הנושא בו צריך לדון כצורת פגיעה מאוד חמורה. אני רואה ילדים שחייהם נגמרים, לא רק בזמן הלימודים אלא לאורך הרבה מאוד שנים.

לא הגעתי לכאן היום עם פתרונות, אבל אני מבקשת להעלות את רמת החומרה של הפגיעה בה אנו עוסקים היום.
היו"ר דני דנון
תודה רבה, רשות הדיבור מוענקת לעורכת הדין ענבר יחזקאלי בליליוס מאיגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית.
ענבר יחזקאלי בליליוס
כדי להמשיך את הדברים שנאמרו על ידי דוקטור צימרין, האלימות המינית בקרב בני נוער היא מאוד נפוצה. אנחנו מקבלים כארבעים אלף פניות בשנה, ורבע מהן בנושא ילדים ובני נוער. אנחנו יודעים שהדוגמאות שנראו כאן הן רק קצה הקרחון של הבעיה. הפורנוגרפיה נמצאת היום בכל מקום, גם בתוך שיעורים בבית הספר. אנחנו עושים סדנאות על אלימות מינית, ובולט שגם ילדים בגילאי חטיבות הביניים חשופים לפורנוגרפיה – מה שלא היה עד לפני כמה שנים.


כל העבודה דרך האינטרנט מכניסה לתכנים גם פורנוגרפיה וחומרי פגיעה אחרים. גם בבתי הספר, כשמכניסים עבודות באינטרנט, שזהו דבר מבורך, זה מביא עימו גם את התכנים הללו. מבחינתנו, ככל שניתן יהיה לצמצם את השימוש בטלפונים סלולאריים בשטחי בתי הספר, זה יכול רק להועיל, למרות בעיית האכיפה. יש לזכור שחובת הדיווח שדנו בה קודם, חלה רק במקרים של עבירות חמורות ולא ברוב המקרים האחרים.


זה מתחיל מסרטון מסוים שמעבירים בין חברים, וזה הופך לרדיפה מגמתית של הילדים המוחלשים. יש דוגמאות נוספות של חדירה של גורמים חיצוניים להתכתבות בפורום, כולל הכנסה של תכנים אלימים או לא הולמים. בקשר לאובדנות בני נוער, הגיעו אלינו פניות של בני נוער שקיבלו אינפורמציה על "איך נכון להתאבד", וזוהי גם נקודה שצריך לחשוב עליה.
לילי הלפרין
אני לילי הלפרין ואני מנהלת תוכנית "אמת". אני עובדת ישירות עם מתבגרים בחינוך הפורמאלי והלא פורמאלי בתוכניות למניעת אלימות. אני מתמחה דווקא באוכלוסיות שנמצאות בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, שם נושא האלימות מורגש יותר עקב תסכול גבוהה מבחינת הישגים לימודיים וכדומה. אני רואה הבדל משמעותי בין סוגי האלימות שמדווחים לי לבין הנושא בו אנו דנים היום.

הדיווחים שאנו מקבלים מצביעים על כך שמקרי האלימות האחרים מתרחשים על רקע תחושת תסכול מתמשכת בהתאם לגילאים. האלימות באינטרנט לא מגיעה מתוך כעס, ויש להבחין בזה. התחושה פה יותר מתאימה למחקרו של פרופסור אמיר בשנות השמונים, שדיבר על אלימות בני נוער כתוצאה משעשוע וכיף, והטיפול במקרים כאלו הוא שונה.


הטיפול שיכול להועיל הוא פיתוח יכולת חמלה אצל הילדים. זהו דבר אפשרי, שניתן ללמד אותו, בה בשעה שהתוכניות האחרות למניעת אלימות מנסות לברר מהיכן הגיעה אותה התנהגות, ואיך ניתן ליצור קשר אחר עם המורה.
אתי בנימין
אני יושבת ראש הנהגת ההורים הארצית, ואני לא יודעת האם היושבים כאן מודעים לכך שהקימו קבוצה ב-"פייסבוק" שהכריזה שהיום הוא "יום כאפות" לילדים ג'ינג'ים. אני לא יודעת כמה חברים בקבוצה, אבל משיחות שקיימתי עם תלמידים במשך הבוקר, הבנתי שיש לא מעט ילדים שמודעים לכך.


אני שומעת את הטיעונים של איסור שימוש בטלפונים ניידים בבית הספר, ואני לא מאמינה גדולה בשיטות ענישה כאלו – אני חושבת שיש לפעול בתוכניות מניעה, כלומר הכנסת תוכניות חינוך שילמדו את התלמידים לאן ההתנהגות שלהם מובילה.


לפני כשלוש שנים הגברת טובה בן ארי עם האגף לחינוך על יסודי במשרד החינוך והסנגוריה הציבורית בנו תוכנית הרתעתית, שפועלת באופן מדגמי בממש מעט מוסדות חינוך במדינה. אני חושבת שיש להגביר את אותן תוכניות שנעשות עם הסנגוריה הציבורית לנוער. אני מבקשת מחבר הכנסת דני דנון שהוועדה תקרא לסנגוריה הארצית, ענבל רובינשטיין, להרחיב את השורות בתהליך ההרתעה וההטמעה לא רק לשכבות מסוימות של גילאי חטיבות הביניים והתיכוניים, אלא גם לילדים מתבגרים בבתי הספר היסודיים וגם בגני הילדים. חייבים להשקיע יותר בתוכניות כאלו בתוך בתי הספר ולא לחשוב על צורות הענשה שונות. הילדים ימצאו איך לעשות את אותם דברים בכל מקום בו הם מתכנסים.
אתי וייסבלאי
רציתי להגיד שאמנם זוהי לא עבירת אלימות, אך זוהי עבירה חמורה של לשון הרע ופגיעה בפרטיות. רציתי לשאול את גלית כמה דיווחים הם קיבלו על כך בשנה האחרונה?
אתי בנימין
השאלה היא האם זה ממצה, מפני שלא כולם מדווחים.
היו"ר דני דנון
בנושא לשון הרע, האם מישהו פה מכיר תביעת לשון הרע בגלל אותם סרטונים?
ענבר יחזקאלי בליליוס
לא, וגם כשאנחנו מייעצים לנפגעות לנקוט בפעולות כאלו, הן לא עושות זאת בגלל אותו לחץ חברתי קשה.
אביבית ברקאי אהרונוב
צריך לעשות הפרדה בין האלימות עצמה, לבין הפרסום עצמו והעלאת הסרטים. הפרסום עצמו גם הוא עבירה פלילית לפי סעיף 24 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך 1960, מה שבני נוער רבים לא מודעים אליו. אם הילדים יבינו שמדובר בעבירה פלילית שהם יכולים לתת עליה את הדין, אולי הפחד מהעונש ימנע מהם לבצע את המעשה. הבעיה היא חוסר המודעות. כלומר, בעניין הפרסום המשטרה יכולה לפתוח לבד בחקירה פלילית מרגע הפרסום מפני שמדובר בעבירה פלילית.
גלית זיוה
אני יכולה לענות על זה. מה שנאמר הוא נכון, סעיף 24 באמת אוסר פרסום לגבי קטינים במקרים שמפורטים בחוק. בעיתונות הכתובה ובמדיה, לא מפרסמים כל מה שעלול לזהות קטין בנסיבות מסוימות שבהן הוא קורבן עבירה או חשוד בעבירה פלילית, ואף לא דבר שקשור במה שהקטין ביצע או שאם הוריו ביצעו דבר כלשהו, שמא הילד יפגע או יתויג בצורה מסוימת.

יש קושי בהכלת החוק על כל מה שמפורסם באינטרנט. יש לבחון את אחריות מנהלי התכנים, שאחריותם להוריד את התכנים מרגע קבלת הדיווח. הבעיה היא שאותו מנהל אתר לא יושב עשרים וארבע שעות ביממה ובודק את הסרטונים שמועלים לאתר שלו. יש גם חשיבות לאתר עצמו, כלומר איפה יושב השרת – ויש קושי מבחינת חקיקה ואכיפה.
היו"ר דני דנון
אני דווקא הבנתי שאין בעיה של הסרה אלא של דיווח. יש לך דוגמאות של מקרים שביקשתם להסיר תוכן פוגעני ומנהל האתר סרב?
רוני דיין
יש לי דוגמא מאוד פשוטה. מרגע שהסרת את התוכן מהאתר, הילדים כבר הורידו את החומר לטלפון הסלולארי שלהם.
היו"ר דני דנון
זוהי בעיה אחרת. אני מדבר על בעיית ההסרה.
גלית זיוה
הדיווח צריך להגיע למשטרה, לכל תחנה שקרובה אלייך, והם יעבירו את הדיווח לגורם המוסמך. הבעיה היא מנקודת הזיהוי של התוכן ועד שמתגבש הדיווח למשטרה, שבאותו פרק זמן כבר הוסר התוכן על ידי המפרסם או על ידי מנהל האתר, וכך קשה להתחקות אחר האשמים.
איילת גלעדי
אני ראש עמותת "קול הילד" למניעת הטרדות מיניות בקרב ילדים. אנחנו מפעילים תוכנית מניעה שנקראת "מסתדרים ביחד בגדול", לילדים בכיתות א' – ב' וכן ה' – ו'. אנחנו מדברים עם הילדים על ערכי כבוד, יושר ושוויון וגם על פגיעות מיניות. אחד הממצאים הוא שהילדים לא תמיד מודעים או מבינים את ההבדל בין חובת דיווח לבין הלשנה, ולצערי הרב גם מבוגר לא תמיד יודע. זהו דבר מאוד בסיסי שיש להעלות אותו למודעות בקרב הילדים וגם בקר המבוגרים.

בעניין הגילאים, לצערי הרב אנו נתקלים במקרים כאלו לא רק מכיתה ו' ומעלה אלא גם בכיתות ה'. לאחרונה דיווחה לי מנהלת בית ספר שאבא של ילדה מכיתה ב' התלונן שהבת שלו מתכתבת ב-"פייסבוק" עם בנים שהיא לא מכירה, שאחד מהם הוא ילד בכיתה ו'. הנקודה שלי היא שהגיל יורד, וזוהי נקודה מאוד משמעותית.

הילדים צריכים להיות מודעים לעניין של כוח חברתי חיובי. הילדים מפעילים לדעתם כוח חברתי חיובי שמביא אותם למקום של הון חברתי בקרב חבריהם. אבל אנחנו צריכים להוביל אותם להפעיל את הכוח שלהם בצורה חיובית ולמקום טוב.
היו"ר דני דנון
תודה, אנחנו חייבים לסיים. הערה אחרונה, בבקשה גברת עפרה דונסקי.
עפרה דונסקי
אני משנה למזכ"ל התאחדות המורים, ואני חושבת שבישיבה שכזאת לא ניתן לפתור את כל בעיות האלימות וזוהי לא מטרת הישיבה. יש להתרכז בעניין האלימות באמצעות האינטרנט. כל מי שטוען שלא ניתן להשתלט על התופעה, אני יודעת שכשאנשים שמים לב שמצלמים אותם הם מנסים להיראות גיבורים. הטלפונים גוזלים אנרגיות ומפריעים בשיעורים.
רוני דיין
אני חושב שחשוב לומר מה משרד החינוך עושה בנושא, גם מבחינת חומרי לימוד לילדים, להורים ולמורים. מדובר על פעולות שיתופיות בין המורים לבין הילדים וההורים שלהם. השנה אנחנו מבצעים בחודש פברואר את הפעילות בכל בתי הספר היסודיים, יש הפעלה לימודית על ידי צוותים פדגוגיים. בחטיבות הביניים אנו מפעילים זאת בכל החטיבות ובמאה בתי ספר תיכוניים. כלומר אנחנו מבצעים פעילויות לכל שכבות הגילאים.
היו"ר דני דנון
תודה, אני חייב לסכם. הוועדה לזכויות הילד נחשפה לתופעת הפצת סרטונים פוגעניים ברשת האינטרנט על ידי ילדים ונוער. אין ספק שהתופעה משאירה אצל ילדים צלקות לכל החיים. הוועדה קוראת למשטרת ישראל, משרד החינוך והנוגעים בדבר להגביר את פעילות ההסברה המניעה. הוועדה קוראת למשרד המשפטים לקיים דיון ספציפי בנושא ולהקים צוות מומחים ספציפי לטיול בנושא. הוועדה תשקול קידום חקיקה לגבי איסור שימוש בטלפונים ניידים בשטח בית הספר בזמן שעות הלימודים. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00.
PAGE
11

קוד המקור של הנתונים