ועדת החוקה חוק ומשפט

12
4.1.2010

הכנסת השמונה עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שני
פרוטוקול מס' 133

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט
יום שני, י"ח בטבת התש"ע (4 בינואר 2010), שעה 10:00

הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62), התש"ע-2009 - אישור לקריאה שנייה ושלישית

חברי הוועדה: דוד רותם - היו"ר
אופיר פינס-פז

עו"ד יפעת רווה, משרד המשפטים

סנ"צ דן שני, המשרד לביטחון פנים, את"ן, רמ"ד תביעות

רפ"ק אסנת ברוקנטל, המשרד לביטחון פנים, קצינת תביעות

עו"ד חיים אמיגה, המשרד לביטחון פנים, עוזר ליועמ"ש

עו"ד מיכל צברי דוד, משרד הפנים, הלשכה המשפטית

עו"ד חוה ראובני, משרד התחבורה, סגנית בכירה ליועמ"ש

עו"ד שירי לנג, הנהלת בתי המשפט, הלשכה המשפטית

עו"ד מורן פרוינד, הנהלת בתי המשפט, הלשכה המשפטית

עו"ד סיגל קוגוט

עו"ד אפרת חקאק

דורית ואג

אסתר מימון
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62), התש"ע-2009 –
אישור לקריאה שנייה ושלישית

רבותי, קודם כול, אני רוצה להודיע לכם שהכנסת אישרה את פיצול הצעת החוק הזאת לגבי הסעיף של הפעם וחצי, ונדון בו בנפרד.

זה רלוונטי גם לחסד"פ וגם לעבירות המינהליות.

בעניין של העבירות המינהליות חשוב יהיה להזמין את משרד התמ"ת.

נזמין את כולם.

בסעיף 230 יש שינוי נוסח, זה שינוי נוסח מבהיר, זה עדיין אותו רעיון שהיה קודם. ישבנו עם נסחית החוק, קיבלנו הערות, וכתבנו אותו מחדש, אבל אותו רעיון של להישפט ולהגיש בקשה באיחור. מה שהיה קודם זה "גם אם הודעת אותו אדם ניתנה באיחור", אנחנו מוחקים את זה ובמקום זה כותבים "קיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, כל עוד התקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה)."

זה מה שביקשנו.

כן, ביקשתם הבהרת הנוסח.


הדבר המרכזי שנשאר זה עניין הכתובות.

היתה לנו גם הבהרה נוספת, אם אפשר.

היתה לכם הבהרה נוספת, שזה נושא יותר קטן, שאנחנו רוצים לקבל עליו קצת אינפורמציה. משרד המשפטים אמר שלפעמים תובע מקבל החלטה, ואז מגישים על זה ערעור. והם רצו שנכתוב בחוק שאין ערעור על החלטה כזאת.

זו פרוצדורה שלא קיימת בכלל.

תסבירי את הצד העובדתי. כמה ערעורים כאלה יש בכלל?

מסתבר שיש כמה עשרות בשנה לכל אחת מהעיריות הגדולות. מה שקורה, שזה נובע מטעות. אנשים טועים, הם מבקשים לבטל, התובע לא מבטל, ובמקום לבקש להישפט, הם מגישים ב"ש, או ערעור או בקשת רשות ערעור, כל מיני הליכים שלא קיימים. הצרה היא שבתי המשפט נענים לדבר הזה.

בכל פעם אתם מעלים לי את הפיוז בעוד חצי מדרגה.

לכבוד הוא לי...

מה זה "בתי המשפט נענים לדבר הזה"? אני לא מבין, בתי המשפט לא מכירים את החוק? תעבירו את השופטים קורס. איזה מין דבר זה שמגישים בקשת רשות ערעור או ערעור בפני בית משפט- - -

סלח לי, אתה יושב בוועדה למינוי שופטים, לא היא. מה אתה רוצה מהחיים שלה? תרשום לעצמך שיעורי בית, ותטפל בזה.

כבר ביקשתי את זה 20 פעם.

בית המשפט רואה בזה בקשה להישפט? הוא מנהל תיק?

קורים כל מיני דברים. זה דבר שרק לאחרונה נודע לי.

יקרה דבר יותר גרוע מזה. החלטה של תובע לא לבטל היא החלטה מינהלית, ואתם תגרמו לכך שאנשים יתחילו להגיש עתירות מינהליות נגד החלטת תובע.

לא. הרי יש הליך, וההליך ברור מאוד ופשוט מאוד, ובדרך כלל, כשאנשים פונים ליועץ, זה מה שאני כותבת להם במכתבים. גם היועץ המשפטי לממשלה מקבל ערעורים, והוא מעביר את זה אלי, ואז אני כותבת: אנחנו לא ערכאת ערעור על זה. נעשה לכם עוול, תבקשו להישפט.

זו החלטה מינהלית?

זו החלטה מינהלית. נכון שאפשר להגיש בג"ץ- - -

לא בג"ץ. מה שקורה, שההחלטות המינהליות האלה, מכיוון שאני מכיר אותן, אומר אדם: למה לי ללכת להישפט, ואז יתנהל משפט, אני אזכה בו, ואז יגישו ערעור לבית משפט מחוזי? אני אתקוף ישירות את החלטת התובע, כי היא בלתי סבירה, בלתי חוקית, כל מיני דברים כאלה.

רוב הדברים האלה נעשים בגלל טעויות. יכול להיות שיש מישהו מתוחכם עד כדי כך, אולי אדוני יעשה את כל ההליכים האלה, רוב האנשים באמת טועים, ובתי המשפט טועים. כל מה שביקשתי זה להבהיר.

כשתובע הולך לבית משפט, הוא לא אומר לו שאין הליך כזה?

אני לא יודעת מה עם התובעים, אבל עקרונית, גם אם הוא אומר שאין הליך כזה, עדיין הוא מבזבז זמן 100 פעם בשנה או כמה עשרות פעמים בשנה, וזה חבל. כל מה שאני מבקשת, ובנוסח שהעברתי זה ניסוח שמאוד מבהיר את זה. הוא רק מבהיר, הוא לא עושה שינוי - לומר כך: החלטת התובע – אפילו בלי המלים ערעור או לא ערעור, שזה לא יבלבל – היא סופית, ואולם רשאי הנקנס לפעול כאמור בסעיף קטן (2).

השאלה היא רק, אם יש לו זמן. זאת אומרת, את צריכה לשנות עוד דבר. לומר שאדם רשאי לבקש להישפט בתוך 90 יום או 30 יום- - -

זה קיים כבר בחוק.

30 יום מיום שקיבל את החלטת התובע.

אני אקרא בדיוק מה שכתוב בסעיף, וזה בסך הכול מבהיר. בסעיף כתוב: מי שהגיש בקשה לביטול- - -

יפעת רווה, מה בית המשפט עושה? במה הוא דן בדיוק? התובע החליט לא לבטל, הגישו על זה ערעור. מה בית משפט עושה עם זה?

בחלק מהמקרים הוא דן אפילו לגופו של עניין.

בדיוק, הוא רואה בזה בקשה להישפט.

אז מתחילה השאלה אם זה הליך אזרחי או פלילי.

משום שהם לא הביאו את העדים? מה הבעיה? תגידי לי מה הבעיה.

הבעיה שזה לא ההליך הנכון, זה יוצר תקלות. ההליך הנכון הוא פשוט בקשה להישפט.

מה אם, לגופו של עניין, החלטת התובע שגויה, ויש דרך לתקן אותה, ובמקום שזה ייקרא ערעור, הוא קורה לזה ב"ש? למה למנוע דרך מהותית לתקן דברים? אצלנו במשטרה זה מתבטא בכך שהאדם מגיש ערעור פנימי, ואנחנו מתקנים החלטה שגויה של תובע יותר זוטר.

כל מה שהתבקש זה להבהיר, אני לא עושה שינוי. בחוק נאמר במפורש "מי שהגיש בקשה לביטול כאמור בפסקה (1), לא יהיה רשאי להודיע על רצונו להישפט כאמור בפסקה 2, אלא תוך 30 ימים מיום המצאת ההודעה על החלטת התובע בעניין הביטול". זאת אומרת, קבענו והתכוונו לדרך מאוד-מאוד מסוימת. לנו זה נודע עכשיו, אפילו לא באופן ישיר - פנו אלינו מהעיריות וביקשו שנגיד להן האם התובעים בבקשות האלה, שבכלל לא ידענו שהן קיימות, יכולים להעסיק תובעים חיצוניים או תובעים של העירייה, וזה התחיל להעלות כל מיני שאלות שלא צריכות לעלות בכלל. נעשה את ההבהרה הזאת, ואם זה לא יפתור את זה, אני באמת מרימה ידיים.

מה שיפתור את זה, זה להגיד לבית משפט שאין הליך כזה.

פשוט, לבקש ממנהל בתי המשפט להוציא חוזר לשופטים, להגיד להם: רבותי, אין הליך כזה, ותפסיקו לעשות את זה.

השאלה, אם אנחנו לא פוגעים בציבור.

לא פוגעים בציבור. הם יכולים לבקש להישפט, אני לא פוגעת בהם בזה. התובע לא הסכים לבטל, אפשר לבקש להישפט, ויש לו את יומו בבית משפט, והכול בסדר. כל מה שאנחנו רוצים, שהוא יעשה את זה בהליך הנכון, בהליך שנקבע בחוק, שהחוק התכוון אליו.

באופן לא פורמלי הוא כן יכול לפנות בתוך הגוף.

השאלה, מה קורה אם הוא מקבל תשובה שלילית לבקשה שלו, הפנימית. האם כתוב לו בסוף הבקשה: בקשתך נדחית, אתה רשאי לפנות לבית משפט?

זה הסעיף.

השאלה, אם זה ברור. אנשים לא קוראים. הם חושבים שאנשים הולכים עם ספר חוקים ביד או עם עורכי דין צמודים.

יש אפילו ספח, הוא רק צריך לגזור ולתת.

הוא לא עשה את זה, הוא פנה וביקש לבטל. הוא כתב מכתב.

הוא כתב מכתב, הוא קיבל את התשובה השלילית, ואז הוא מקבל ספח. אחר כך הוא בא לבית המשפט, וטוען בדיוק את אותן טענות שהוא טען בבקשה להישפט.

זה לגיטימי.

נכון, ובית המשפט מקבל את זה.

זה לגיטימי לחלוטין.

ואז יגישו ערעור, ויפסידו גם בו.

דן שני, זה לא ימנע הליך לא פורמלי בתוך הגוף לפנות לאינסטנציה יותר גבוהה.

זה לא ימנע את זה, כי מה שיקרה שהאיש יבקש להישפט ויכתוב לכם מכתב ויאמר: רבותי, ביקשתי להישפט, אבל אני אומר לכם שוב- - -

מה שאנחנו עושים, שאנחנו אומרים שאנחנו לא ערכאת ערעור, תפנו לבית המשפט.

בסדר גמור.

איך הניסוח יהיה? הוא לא מופיע בשום מקום אצלנו בכתובים.

"החלטת התובע לפי סעיף זה סופית, ואולם רשאי הנקנס לפעול כאמור בסעיף קטן (2)."

המילה "סופית" גרמה לנו לטעות ולחשוב שהוא לא יכול להשיג עליה במערכת.

הוא לא יכול להשיג עליה במערכת.

הוא יכול ללכת רק לבית משפט.

הוא רוצה שהוא לא ילך לבית משפט לערער עליה.

רבותי, זה לא ימנע את זה. זה סופי מבחינת המשפט הפלילי, אבל, מינהלית, אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים, תובע גם יכול לחזור בו מכתב אישום אחרי שהוא הגיש.

זה לא ימנע מכם, במקרה שהתובע טעה, לבטל בכל זאת, כמו שזה לא ימנע מאתנו להתערב במקרה שאנחנו חושבים שבאמת נעשה עוול נורא.

בסדר.

הנושא האחרון שנשאר לנו זה עניין הכתובות.

אני יכול לבקש מכם לוותר על זה? זה כל כך לא נכון, זה כל כך סביר. אני אזרח נאמן, שומר חוק. תאמיני לי, אני שומר חוק. יש לי בערך 700 תיקי חניה- - -

שומר חוק ו-700 תיקי חניה ביחד?

כן.

אני שומעת סתירה פנימית.

אני מניחה שזו חניית נכים.

יש לי 700 תיקי חניה, וכולם התבטלו, כי אני שומר חוק, ללא שום ספק. השאלה היא כזאת, הגשתי בקשה לתובע, שלחתי לו מכתב, אמרתי לו: אדוני, תבטל. ענה לי: אני דוחה. הגשתי בקשה להישפט בכולם. כמה זמן לוקח לתובע להכין כתב אישום ולשלוח לי אותו?

יש הגבלה של שנה. אם זה יותר משנה זו התיישנות.

אני לא יודע בתוך כמה זמן הוא יגיש. בינתיים עברתי דירה. אתם אומרים: אדוני, תודיע לתובע. כמה תובעים יש בעיריית ירושלים?

עשרות.

כמה תובעים יש במשטרת ישראל?

מאות.

למי אני אודיע? מה זה "לתובע"?

הסכמנו להוריד את המלה- - -

אני חושב שאתם צודקים. המדינה ביקשה להוסיף את זה עוד פעם.

העירייה הסכימה להוריד את המלה "תובע".

230א, אי מסירת כתובת, בעמ' 4, יפעת רווה, את מבקשת עכשיו משהו חדש.

אני חושבת שיש פה אי-הבנה. דן שני מדבר רק על המלה "תובע", ואדוני מדבר על כל הסעיף.

אלא אם כן הוגש כתב אישום ומסרתי כתובת לבית משפט.

אמרתי בתחילת הישיבה, לפני שנכנסת, שמעיריית תל-אביב התקשרו אלי אתמול בערב ואמרו שהודיעו להם לא להגיע.

לא הודיעו להם לא להגיע. זו אי-הבנה.

אני לא יכולה לייצג אותם.

מה דעתך על זה?

אני מבינה את הבעייתיות.

אני רוצה להבין מה העמדה של עיריית תל-אביב. את יכולה לייצג את העמדה של עיריית תל-אביב?

הם אומרים שיש הרבה אנשים שמבקשים להישפט, לא מעדכנים אותם בכתובת, או יותר גרוע, מוסרים להם כתובת שגויה ואפילו מנסים להתחמק במכוון.

הם אמרו שזו לא תופעה. הם אמרו שזו תופעה של אנשים שעוברים דירות.

אני אומרת מה שהסבירו לי, שיש שני מקרים.

אני מניח שהרוב לא במזיד, וחלק במזיד.

גם אני מניחה שהרוב לא במזיד. הם אומרים שהם לא מצליחים לנהל את המשפט. הם טוענים שחלה חזקת המסירה, ואז בתי המשפט לפחות לא מקבלים את הטענה הזאת, כי הם אומרים שאם זה נשלח לכתובת שגויה, אין חזקת מסירה. לכן הטענה שלהם שהם לא מצליחים לנהל משפטים.

אדוני היושב-ראש, זה עושה לי דז'ה וו לחוק שלי, כשאנחנו התקפלנו. אומנם עשינו כמה דברים, אבל בעניין המרכזי התקפלנו מול עמדת הנהלת בתי המשפט. עניין הכתובות הוא עניין מהותי, זה נוגע לכל ההליך המשפטי, ואי אפשר להמשיך להשאיר את העניין הזה כך. זה לא קשור רק לחוק ההוא, זה עניין שהוא cross the board. לא יכול להיות שהנהלת בתי המשפט לא תשתמש בקובץ של מינהל האוכלוסין. זה לא יכול להיות. שם יש כתובות מעודכנות, יש לפעמים גם שתי כתובות. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הפעם אני מבקש ממך לא לוותר בנקודה הזאת.

ולא להסכים לזה.

לא. לקבוע בחוק.

יש הוראה בחוק.

אני לא מכיר את ההוראה הזאת.

בחוק מרשם האוכלוסין כתוב שאתה חייב להודיע על כתובת.

אני מדבר על הנהלת בתי המשפט.

רשות הרישוי, וכולם, יכולים לקבל את הכתובת הזאת. הסעיף הזה בא כדי לא להשתמש בזה. אחת הטענות שלהם, שאין להם ממשקים, ואני לא רוצה לוותר על חשבון האזרח. מה הם רוצים? הם רוצים דבר נורא פשוט - אדוני, שלחת לי מכתב שאתה רוצה להישפט, כתבת שאתה גר ברחוב ארלוזורוב 17, עברת דירה, גם על זה תודיע לי. אני אומר: לא, הודעתי לרשות הרישוי.

הודעתי למשרד הפנים.

אני מבקש לוותר על הסעיף הזה.

החלטה של הוועדה.

תגישי לי אחר כך הסתייגות.

היא צריכה להגיש עכשיו.

אני חושב שזה לא נכון במקרה הזה. זה דבר נוראי - לך תודיע לתובע, כן קיבלת, לא קיבלת, דואר רשום, לא רשום, אנחנו הולכים לאיבוד, לא נגמור עם זה. יש לאדם זכות, ועוד את אומרת שבסוף הוא גם יוכל להגיש בקשה נוספת לבית משפט להישפט בכל מקרה.

אלה מקרים מיוחדים. אם הוא עדכן את ? כחוק, לשיטתך זה מקרה מיוחד בדיעבד.

הסתייגות לא נגיש, ההחלטה של הוועדה.

אני מציע לא להוסיף את הנוסח הזה, שילכו למרשם האוכלוסין, יקבלו את הכתובת ויפתרו את הבעיה.

למה אתם לא משתמשים בכתובות ממשרד הפנים?

מעבר לקושי הטכני שיש ביישום ההצעה, כי נדרש ממשק מחשובי, אבל אני לא אלאה אתכם בעניין הזה--

תטפלו בזה.

--מבחינה מהותית עקרונית זה לא התפקיד של הנהלת בתי המשפט לאתר את הכתובות של הנאשמים, אני גם אסביר למה. אנחנו מערכת אדברסרית, שניזונה מפרטים שמוסרים לנו הצדדים. למשטרה יש ממשק עם מרשם האוכלוסין- - -

את אומרת: זה לא אנחנו, זה הם.

לפעמים הכתובת שבידי המשטרה יותר מעודכנת אפילו מהכתובת של מרשם האוכלוסין, כי הם היו בקשר אחרון עם הנאשם. מה המזכירות אמורה לעשות אם היא מקבלת כתב אישום עם כתובת מסוימת, ובמרשם האוכלוסין יש כתובת אחרת?

ברגע שזה חזר, תבדקו את הכתובת. אני מכיר את הסיפור. זה תמיד מזכיר לי משחקי כדורגל, כשאף פעם לא הבנתי מה זה כדורגל. את יודעת למה לא הבנתי מה זה כדורגל? כי בכדורגל יש 22 שחקנים על המגרש, והם כל הזמן רצים אחרי הכדור. כבר מגיעים אליו , בועטים בו. מה אתם עושים לי? כל הזמן אתם בועטים את זה מאחד לשני. זה לא מעניין אותי.

עיריות משתמשות בזה?

מערכת בתי המשפט צריכה לשלוח כתבי אישום ולדאוג שהם יימסרו.

בחוק מרשם האוכלוסין, בתוספת, יש גם עיריות.

הרשויות המקומיות משתמשות במרשם האוכלוסין.

בטח שמשתמשות.

באופן קבוע הן יכולות לשאול שאילתות. אנחנו שואלים כדי לדעת כמה הם נגישים לכתובת האמיתית של האדם.

ודאי. הם היו כאן, ודיברו על זה.

אם כך, הורדנו את הסעיף הזה, ואנחנו מצביעים על החוק להכנה לקריאה השנייה והקריאה השלישית. מי בעד?

הצבעה
בעד הצעת החוק - פה אחד
הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 62), התש"ע-2009, אושרה לקריאה השנייה ולקריאה השלישית, בכפוף לתיקונים

פה אחד. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30
PAGE
12