PAGE
9
ועדת הכספים

1.12.2009


הכנסת השמונה עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שני

פרוטוקול

מישיבת ועדת הכספים

יום שלישי, י"ד בכסלו התש"ע (1 בדצמבר 2009), שעה 14:30

דיון במסגרת ציון הכנסת את יום הנכה הבינלאומי

חברי הוועדה: ציון פיניאן – מ"מ היו"ר

ישי קייזר, רפרנט המכשור, אגף השיקום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דב בארי, אגף התקציבים, משרד האוצר

יעקב אילן, ממונה על תחום הנגישות, עמותת נגישות ישראל

ד"ר גבריאלה עילם, מדרשה לנגישות השירות

טמיר כהן

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

דיון במסגרת ציון הכנסת את יום הנכה הבינלאומי

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים, ישיבה אותה אנחנו מקיימים במסגרת ציון הכנסת את יום הנכה הבינלאומי.


אני נמנה על הנכים, אני חולה פוליו, ולכן אני מרגיש את עצמי כחלק מהמשפחה הזאת. ציון יום הנכה הבינלאומי, אנחנו כנכים מרגישים את זה כל יום כי עבורנו כל יום הוא יום הנכה הבינלאומי ולכן הייתי רוצה לשמוע את אלה שהם לא נכים, אלה שיודעים ובקיאים שיאמרו לנו מה הם עושים למען הנכים. את הנכים אנחנו שומעים במשך כל השנה, כולל אותי, אבל הייתי רוצה לשמוע את אלה שפועלים למען הנכים, את הבריאים שפועלים למען הנכים. לא הייתי רוצה בישיבה הזאת לשמוע את הצעקה והזעקה של הנכים.


אני מקווה שבגלל הקומץ שנמצא כאן אנחנו נגיע לארי.

אני רפרנט המכשור של אגף השיקום במשרד הרווחה, אגף שמרכז את הידע של שיקום נכים בקהילה ובמוסדות פנימייתיים.


אגף השיקום מתעסק בשיקום של אנשים מאז לידתם עד גיל הפנסיה, למעט עיוורים כאשר לגבי העיוורים מדובר לאורך כל החיים, אם כי מירב ההשקעה היא בגילאים היותר צעירים.


טווח הטיפול של האגף, טווח הנכויות, הוא מאוד רחב. מדובר בטיפול באנשים שסובלים מתסמונות נדירות, בעיוורים, חירשים, רב נכותיים וסוגים רבים של נכויות, אם כי האוכלוסייה שזקוקה לשירותי שיקום בישראל היא הרבה יותר רחבה מאשר האוכלוסייה אליה יכול להגיע אגף השיקום יכול באמצעות התקציבים העומדים לרשותו.


הגישה של אגף השיקום היא שלא מחליטים עבור הנכה אלא משתדלים להסתכל מנקודת מבט של הנכה ומשתפים אותו בהחלטות לגבי אופן השיקום שלו והוא זה שמחליט לאיזה כיוון הוא רוצה ללכת ובאיזה אופן.


גולת הכותרת היא כמובן שיקום מקצועי תעסוקתי, שיקום בעבודה. יש את חברת המשקם שמעסיקה 2,700 אנשים.

2,700 מוגבלים.

מוגבלים, כן. יש עוד מסגרות אחרות שמעסיקות 3,200 מוגבלים. כמובן שיש עוד הרבה מוגבלים נוספים שהיו רוצים לעבוד אבל הם לא יכולים בגלל המוגבלות שלהם ומבחינת התמיכה.

ההוסטלים הם ת"פ שלכם?

כן. בהוסטלים נמצא חלק מהאוכלוסייה שלא יכול להשתלב לגמרי בקהילה והוא זקוק לתמיכה גדולה יותר. לאוכלוסייה זו נותנים שיקום חוץ ביתי וכאן יש מדרגים של רמת מוגנות. ככל שאדם זקוק ליותר מוגנות, יש את המוסדות הפנימייתיים, וככל שהוא יכול להיות יותר משולב בחברה, נותנים לו מוסדות שהם יותר פתוחים כמו ההוסטלים.

אני יודע שלדוגמה בטבריה יש הוסטלים למוגבלים שיכולים לקבל תעסוקה.

נכון. יש גם מרכז תעסוקה ובדרך כלל זאת תעסוקה מוגנת. זאת תעסוקה שבעצם הממשלה מממנת אותה אבל גם אנשים מייצרים ומוכרים בשוק הפתוח או למפעלים שמזמינים את התוצרת שלהם.


בכל אופן, מאמץ נוסף מרכזי של אגף השיקום הוא לתת את השיקום כמה שיותר סמוך לפגיעה. אם אדם נולד עם מומים – ולצערנו התופעה הזאת קיימת – מתחילים לטפל בו מרגע שהמומים מתגלים, מגיל אפס. לצורך כך יש מעונות שיקומיים כאשר יש מעונות שהם רק לנכים ויש מעונות בהם נמצאים גם ילדים בריאים. אגף השיקום עוסק במה שנקרא שיקום שלישוני. זאת אומרת, בדרגה השלישית. השיקום הזה הוא אחרי שלאדם כבר יש נכות והנכות היא קבועה, והשיקום הוא כדי שמצבו לא יידרדר וכדי שהוא יוכל להפיק את המיטב שיש בתוכו. אני עדיין קצת נסער מדיון קודם שהיה לנו כאן והדיון היה עם משרד הביטחון.

3 מיליארד שקלים למשרד הביטחון.

לא. נסערתי מכך שעדיין לא מחוברים לתשתיות הביוב.

אתה מדבר על חלק של איכות הסביבה.

כן. זה הזכיר לי את הסיפור המפורסם על נחל הקישון, שם הזרימו ביוב וצוללנים שהיו בעלי כושר קרבי מלא חלו ונפטרו רק בגלל דבר כזה. זאת דוגמה שאם אנחנו שותים מים מזוהמים, בעצם אנחנו יוצרים לעצמנו מחלות. אם אדם נכנס למעון נכים קשישים, הוא רואה שהנכים הצעירים במעונות, בדרך כלל רואים שהם נכים יותר קשים מאשר הנכים של פעם. אנשים עם נכויות רבות. פעם הייתה מחלת הפוליו, כפי שקרה לאדוני היושב ראש או לי, פוליו היא נכות שקשה להתמודד אתה והרבה פעמים יש גם פוסט פוליו וצריך להתמודד עם זה, אבל זה דבר מוגדר. אדם שיש לו סי.פי., שיתוק מוחין, זה גם שיתוק פיזי, גם פגיעה מוחית, גם פגיעה בראייה ופגיעה בדברים נוספים, ואלה כמובן דברים יותר קשים ומסובכים. אלו דברים שאנחנו מקבלים מן המוכן. החברה המודרנית יוצרת נכויות כאלה, זה דבר שגם מעמיד בפנינו אתגרים יותר קשים אבל זה מדליק את הנורה ומראה כמה חשוב הנושא של המניעה וכמה צריך לפעול כדי למנוע היווצרות של נכויות, נושא שהוא כבר מחוץ למשרד שלנו אבל הוא כן שייך למשרד הבריאות, למשרד להגנת הסביבה ולמשרד הביטחון, כפי שראינו קודם.

יש כאן נציג של המוסד לביטוח לאומי? לא. רוב הטענות של הנכים – חולה פוליו או כל נכה שמגיע לקשר או למשרדי הביטוח הלאומי – כולל היום, וקיבלתי שלושה פקסים, כנראה לקראת יום הנכה, מתרכזות סביב הטיפול של המוסד לביטוח לאומי ובמיוחד היחס שלו לנכים.

כן. ביטוח לאומי הוא תחת משרד הרווחה אבל היא יחידה ממש נפרדת. אכן חשובה לא רק איכות הטיפול אלא גם אופן הטיפול בנכה.

גם תשובה שלילית עם חיוך היא יותר יפה.

נכון, והיא גם נותנת כוח לנכה להתמודד עם הבעיה שלו.


נושא שלישי בו אנחנו עוסקים רבות הוא נושא של נגישות. כאן יושב נציג של אחת העמותות החשובות ובוודאי הוא ידבר על זה. בכל אופן, אנחנו משקיעים מאמצים רבים בנושא הנגישות בכל התחומים, הן בתחום הפיזי, הן בתחום של המידע, הן בתחום של החושים כי יש נכויות מכל מיני סוגים. מסתבר ממחקר של אי.בי.אמ. שרוב האוכלוסייה יכולה ליהנות מהנגשת השירותים. זאת אומרת, לא רק הנכים המוצהרים אלא רוב האוכלוסייה יכולה ליהנות מהנגשת השירותים שהחברה מספקת. גם זה תחום שאנחנו מקווים שיתפתח יותר ויותר בעתיד.

תודה. בנושא של נכים והנגשה ובכלל בנושא הנכים - לצערי אין עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב ואנחנו עם שחי במלחמות – מרוב אומות העולם מגיעים לישראל כדי לראות איך מטפלים בנכים. את מחייכת? לפני 9-10 חודשים הייתי בצד ההוא וחשבתי כמוך, אבל הגעתי לכאן ומה שרואים מכאן, לא רואים משם.


בנושא של הנכים וההנגשה הוקמה ועדה כאשר כל חברי הוועדה לוקים בנכות ועומד בראשה חבר הכנסת אילן גילאון. הוועדה ישבה לדעתי כבר עשר ישיבות והיא מגיעה למסקנות טובות מאוד גם בנושא של תכנון ובנייה ובמיוחד בנושא הזה.

אני ממונה על תחום הנגישות בעמותת נגישות ישראל. כמה מלים על העמותה. העמותה הוקמה לפני עשר שנים על פי פנייתו ופקודתו של נשיא המדינה עזר ויצמן זיכרונו לברכה שנתן הוראה להקים את העמותה הזאת בעקבות שאלה שהופנתה אליו. מאז העמותה מטפלת בקידום הנגישות במדינת ישראל. היא לא דואגת לרווחתם הכספית או אחרת של הנכים למיניהם אלא רק לקידום הנגישות וביצוע פעילות בתחום הנגישות במדינת ישראל לכלל האנשים עם מוגבלויות.


אני נמצא כאן בדיון גם בשם הנציבות כי הנציב שהיה כאן היה צריך להגיע לטקס הענקת אותות לכמה חברי כנסת לשעבר שקידמו את הנושא, כמו שאול יהלום ואחרים. אני בעצם גם מייצג אותו.


אני אקדים הסבר לפנייה שלנו לוועדת הכספים. אני יושב באופן קבוע בוועדת המשנה של ועדת העבודה והרווחה בראשותו של אילן גילאון.

אתה משתתף בישיבות הוועדה?

אני משתתף בכל הישיבות. בוועדה הזאת מתקינים תקנות שבעצם באות ליישם את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ובאות להתקין תקנות איך ליישם את החוק ואיך לבצע נגישות במדינת ישראל, בין אם אלה חוקי תכנון ובנייה, בין אם אלה תקנות של תכנון ובנייה, בין אם אלה תקנות שבאות לתקן את המצב הקיים, ובין אם זה אופן מתן שירות לאנשים עם מוגבלות.


הפנייה שלנו לוועדת הכספים באה מאחר שיש נעלם די גדול. התקנות האלה אמורות להטיל עומס תקציבי די גדול על משרדי הממשלה השונים, בין אם זה משרד הפנים שאמור לתקצב את הרשויות המקומיות כדי להנגיש שאת המבנים והמוסדות שבאחריות משרד הפנים והרשות המקומיות, בין אם זה משרד החינוך על מנת שינגיש את מוסדות החינוך, בין אם זה משרד הבריאות שינגיש את מוסדות הבריאות, בין אם זה משרד התחבורה בכל מה שקשור לרחובות, לצמתים במדינת ישראל והתחבורה הציבורית. התקנות האלה שמתקינים אותן בעצם מטילות עומס תקציבי או אחריות תקציבית על שני מגזרים: על המגזר הפרטי שהוא אמור ליישם אותן בכוחו הוא, זאת אומרת, לא במימון של אף אחד אלא מתקציבו הוא, ועל משרדי הממשלה והגופים שסמוכים לתקציב האוצר מתקציב האוצר.


הנעלם הגדול הוא כיצד משרד האוצר אמור לתקצב את החוק הזה ואת התקנות האלה, וזאת בעצם הפנייה שלנו שהיא לקיים דיון כאשר יהיה נוח לועדת הכספים ולזמן אליו את הגורמים הרלוונטיים כדי שיבוא משרד האוצר וכל יתר המשרדים ויאמרו כיצד הם מתעתדים ליישם את התקנות שאמורות, לפי הערכתנו וגם לפי הערכתו של חבר הכנסת אילן גילאון, לקבל תוקף במהלך שנת 2010.

אני מציע שעם סיום עבודת הוועדה, חבר הכנסת אילן גילאון יגיש בקשה ליושב-ראש ועדת הכספים על מנת לקיים דיון במליאת הוועדה ואני בטוח שיתקיים דיון עם נציג האוצר.

אדוני לא רוצה לקיים דיון כי יש תקנות שכבר קיימות.

לא. קודם כל, אפשר לקיים דיון, אבל לא כדאי לקיים את הדיונים בטרם הגיעו המסקנות של ועדת המשנה בראשותו של אילן גילאון. אני מציע שאחרי קבלת כל המסקנות – שאני בטוח שיהיו מעולות – יגיש חבר הכנסת אילן גילאון, שהוא חבר כנסת מכובד מאוד, בקשה ליושב ראש ועדת הכספים, הרב משה גפני, לקיים דיון ואני בטוח שיתקיים דיון ממצה.

לי זה לא נראה כי לגבי חלק מיישום התקנות, הרבה גופים שאנחנו מדברים אתם, חברות ממשלתיות ומשרדי ממשלה, אומרים שהם לא מדברים אתנו על נגישות ושנעזוב אותם כי הם לא יודעים מה יהיה ואיך משרד האוצר יתקצב את זה. בזמנו, כאשר שאול יהלום העביר את החוק, היו דיונים על כך ונאמרו מספרים בוועדת העבודה והרווחה. היו דיונים עם משרד האוצר אבל לא יצאו מסמכים לפיהם משרד האוצר מתחייב למשהו.

אתה מבקש שיתקיים דיון לפני הגשת המסקנות.

אין קשר בין הדברים.

מי שצריך לבקש את הדיון הזה, זה חבר כנסת. כל חבר כנסת שהוא חבר הוועדה יכול לבקש את קיום הדיון. אין לי בעיה להגיש בקשה מסודרת ליושב ראש הוועדה על מנת לקיים את הדיון בנושא.


אני חוזר בי מהדברים שאמרתי.

אני אדבר עם חבר הכנסת אילן גילאון כדי שיגיש את הבקשה.

כל חבר כנסת יכול לבקש את הדיון. חבר הכנסת גילאון מכיר את ההליך.

קיבלתי את דעת היושב ראש.

תודה, ואני קיבלתי את דעתך.

אני אתייחס בקצרה לעניין של היכן אנחנו רואים את המוקד לעניין נכים. בעצם המטרה היא כמובן השתלבותם המלאה של נכים ואנשים עם מוגבלויות בחברה בישראל. זו המטרה של כולנו וזאת גם מטרתו של משרד האוצר שהוא רואה לנגד עיניו בהתמודדות עם נושאים כאלו, בהתמודדות עם נושא הנכים, איך אנחנו משלבים אותם בחברה בישראל.


את זה כיום עושים באמצעות שלושה מוקדים עיקריים. התיקון הראשון והדבר העיקרי אולי שנעשה בתקופה האחרונה הוא תיקון חוק לרון לעניין קצבת נכות של הביטוח הלאומי. תיקון איזשהו עיוות מאוד מאוד גדול שהיה קיים לאורך השנים בנושא קצבת הנכות. התיקון הזה מאפשר לנכים להגדיל את הכנסתם מעבודה מבלי לאבד בבת אחת את קצבת הנכות שלהם. התיקון הזה נעשה בשיתוף עם ארגוני הנכים והוא מופעל החל מהחודש האחרון. זאת אולי אחת הנקודות העיקריות.


הנקודה השנייה לשילוב נכים בקהילה כוללת כל מיני תוכניות לשילוב נכים בקהילה וזה נעשה באמצעות השירותים החברתיים, כפי שהזכיר כאן נציג משרד הרווחה. משרד הרווחה קורא לזה עם הפנים לקהילה. בנושא הזה ניתן למצוא מועדוניות יום, מרכזי יום, צהרונים, שכונות תומכות וכולי, כל מיני תוכניות שנועדו לאפשר לנכים להישאר בקהילה, להישאר בבית שלהם ולקבל קשת רחבה של שירותים וזה מצד אחד כדי לאפשר את השתלבותם בקהילה ומצד שני כדי למנוע את המיסוד שלהם.


הנושא השלישי העיקרי הוא כמובן עניין הנגישות למרחב הציבורי, משהו שאמור לאפשר לאדם עם מוגבלויות להישאר כמה שיותר במרחב הקהילתי כדי שיתאפשר לו לחיות את חייו בקהילה באופן עצמאי ככל האפשר.


כמו שהזכירו כאן, העניין הוא מאוד קשה מבחינה תקציבית ובעצם בשנים האחרונות נעשו מאמצים מאוד מאוד גדולים בין משרד האוצר למשרדים השונים. אני חושב שאם יצא לכם לראות את סדר היום של ועדת העבודה והרווחה בתקופה האחרונה, תוכלו לראות שמדי פעם בפעם כל מיני תקנות נגישות מוגשות על ידי השרים השונים במטרה לאפשר נגישות למרחב ציבורי, בין אם אלה מרכזי תרבות ומקלטים.

יש לכם אומדן עלויות לגבי כל תוכניות הנגישות?

אני לא מרכז את התחום הזה באגף, אבל אני לא חושב שיש איזשהו אומדן עלות מדויק לגבי סך העלות של נגישות התוכניות האלה. מדובר בהרבה מאוד כסף. אגב, כיום עיקר הקשיים מצויים ברשויות המקומיות.

בשנת 2008, מה הייתה הוצאת משרד האוצר בנושא הנגישות?

אני לא יודע לומר במאה אחוזים אבל שוב, עיקר התוכניות לעניין נגישות הן לא מתוקצבות על ידי משרד האוצר אלא הן צריכות להיות באחריות המשרדים הרלוונטיים או באחריות הרשות המקומית. כך המשרד רואה את זה. אגב, כל התקנות שעברו לעניין נגישות התקדמו ועברו והיום עיקר הקשיים נמצאים ברשויות המקומיות שמקשות על יישום הנגישות.


לעניין תקציב ממש של משרד האוצר, אני מוכן לבדוק.

חשוב לי שתבדוק.

אני אבדוק, אבל שוב, משרד האוצר לא לוקח אחריות על העניין הזה. הוא כן מקדם את הנושא והוא כן נותן סיוע נקודתי היכן שצריך באמצעות דיונים מול המשרדים הרלוונטיים, אבל כתוכנית כוללת, האחריות לא תמיד נמצאת במשרד האוצר אלא האחריות היא על המשרדים הרלוונטיים.

תודה רבה.

אני מורשה לנגישות שירות, זה אחד המקצועות שחוק השוויון קבע. החוק קבע שני סוגים של יועצים, אחד לתחום של מבנים ואחד לתחום של שירות בנושא הנגישות.


רציתי לומר דברים אחרים אבל קודם אומר שאני קצת המומה מדבריו של נציג משרד האוצר ולכן אני חייבת להתייחס אליהם.


תקנות שוויון זכויות, התקנות השונות, חלק מהן כבר עברו והן כבר מחייבות, למשל בנושא של בניין חדש, גם את משרדי הממשלה השונים וגם כמובן את הרשויות המקומיות. בלי תקצוב אני מרגישה מאוד מתוסכלת כמי שעוסקת בנושא של נגישות ובתקנות.

את התקצוב הוא זרק על הרשויות המקומיות.

לא זרקתי את זה על הרשויות המקומיות אלא זרקתי את זה על הגופים הרלוונטיים. אם משרד ממשלתי רוצה להקים בניין חדש, הוא מחליט להקים אותו, האחריות שלו היא לדאוג לנגישות הבניין. אין כאן עניין שהמשרד הרלוונטי שבונה את כל הבניין אבל את מיליון השקלים לנגישות, את זה הוא צריך לקבל מהאוצר. יש כאן אחריות. יש תקנות נגישות וכל משרד וכל בניין ציבורי חדש שמוקם במדינה מחויב בנגישות וזה באחריות מי שמקים אותו.

אני חייב להעיר את עיניו של נציג האוצר. הבעיה התקציבית היא לא בבניינים חדשים. בבניינים חדשים העלות של נגישות היא שולית והיא מזערית. הבעיה היא במבנים קיימים ובמקומות קיימים. כאן הבעיה הגדולה. 99 אחוזים ממדינת ישראל כבר קיימים והם לא נגישים. הבעיה התקציבית היא לא בבנייה חדשה אלא ביישום של התקנות לגבי המבנים הקיימים, שזה בעצם כל משרדי הממשלה, כל בתי החולים וכולי.

אדוני נמצא בוועדה בראשות חבר הכנסת אילן גילאון. מה קורה לקבלן שבונה בניין? הוא מחויב בנגישות?

קבלן שבונה היום בניין, יש תקנות תכנון ובנייה והן מכסות מ-א' ועד ת' את כל דרישות הנגישות שמוכרות בעולם וגם בישראל.

הדרישות הפיזיות.

הפיזיות. זאת אומרת, קבלן, יזם, גם משרד ממשלתי וגם רשות מקומית שבונה בניין חדש, היא בונה בניין נגיש במאה אחוזים אבל לא זאת הנקודה. הנקודה היא שעיקר הכסף או כל הכסף הוא בעצם למצב הקיים במדינת ישראל, בין אם אלה מוסדות חינוך, בין אם אלה משרדי ממשלה, בין אם אלה משרדי רשויות מקומיות, בין אם אלה מתנ"סים, בין אם אלה מקומות בילוי ומוסדות רפואה. בזמנו, כאשר היו דיונים בוועדת העבודה והרווחה כאשר שאול יהלום העביר את החוק הזה, נציגי משרד האוצר השתתפו בדיונים ובדיונים נאמר שמשרד האוצר אמור לתקצב את היישום של החוק הזה בהתאם לתקנות שיהיו. זה התעכב כי התקנות התעכבו ורק עכשיו מסיימים להתקין אותן. יש מספרים מהדיונים שהיו אז. למיטב זיכרוני – וזה מה שנאמר – שאול יהלום דיבר על סכומים בסדר גודל של כ-2,4 מיליארד שקלים, סכום שאמור להיות פרוס לאורך 10 שנים ומשרד האוצר היה אמור להעביר את התקציב הזה לכל משרד ממשלתי בהתאם לאחריותו, למשרד הפנים עבור הרשויות, למשרד הבריאות עבור מוסדות בריאות, למשרד החינוך עבור מוסדות החינוך וכן הלאה וכן הלאה.


מה שחשוב היום לדעת זה האם בכלל יהיה אפשר ליישם את התקנות האלה כי אם אין תקציב, אי אפשר ליישם את התקנות. אם באים לרשות מקומית – ואנחנו מכירים את זה כי אני מסתובב הרבה מאוד ומדבר עם הרבה רשויות מקומיות ולכולן יש רצון טוב והן רוצות לעשות נגישות – אתה שומע שם שאין להן תקציב לזה. כלומר, היום להנגיש בתי ספר או מוסדות כאלה, זה המון כסף ואני לא נוקב בסכומים.

אני עומדת לומר משהו שאני חוזרת עליו כל פעם. אמר נציג משרד הרווחה כמה דברים. לפני הדיון שאנחנו מקיימים כאן השתתפתי בישיבת ועדת העבודה והרווחה, שם התקיים דיון על דיור בקהילה והפרשנות שנותן משרד הרווחה למשל לנושא של דיור בקהילה. אני נותנת את זה כדוגמה. דובר על כך שהוסטלים שיש בהם שלושים אנשים, טענו נציגי הדיור בקהילה, ולא של משרד הרווחה, אינם מהווים בעצם דיור בקהילה כי מי מאתנו גר עם שלושים אנשים?


הנקודה שאני רוצה לציין היא שכאשר מדברים על נגישות, מדברים על פתיחת החברה לאנשים עם מוגבלות וכדי לפתוח את החברה לאנשים עם מוגבלות, צריכים שהם יהיו מסוגלים להגיע. אם הם גרים שלושים אנשים במבנה אחד ובמקום אחד, הם לא גרים בקהילה והם לא גרים בצורה דומה לאף אחד אחר שחי בקהילה.


אותו הדבר נכון לגבי נגישות מקומות. אי אפשר להגיע למשרדי ממשלה. גם אתה אמרת שאתה מכיר את הנושא הזה.

למען הגילוי הנאות, אחותי מנהלת ארבעה הוסטלים, כך שאני מכיר את הנושא מקרוב.

יכול להיות שיש אנשים עבורם זה הפתרון הטוב ביותר שקיים כרגע אבל דיור בקהילה הוא בדרך כלל – כך זה במקומות שונים בעולם – דיור בקבוצות קטנות של שישה-שמונה-ארבעה אנשים, כאשר החיים יותר דומים לחיים בקהילה. דיברו על כך שזה אפילו מבחינה תקציבית יותר כדאי אבל אני לא אכנס לדיון ששמעתי בוועדת העבודה והרווחה.


הנקודה שאני רוצה להעלות היא שבעצם חוק השוויון, יש לו שיניים אם באמת מנגישים את הסביבה. אם משרד האוצר יעביר את הנושא למשרדים ולרשויות, הרשויות והמשרדים השונים יאמרו שאין להם תקציב לא לתקצב את המבנים הקיימים. נאמר שלגבי המבנים החדשים לא תהיה ברירה ויקימו אותם כבר מונגשים, אבל לא יהיה תקציב לנגישות השירות. אנחנו עכשיו דנים בוועדת העבודה והרווחה בנושא של נגישות שירות ועומדים על פרטי פרטים של הנושאים השונים, נושאים שיפתחו לאנשים עם מוגבלויות שונות, כולל מוגבלות נפשית ושכלית, ולא רק פיזית, את האפשרות לצאת לרחוב. המגזר הפרטי כבר עובד וכבר עושה דברים, וזה עוד לפני שהותקנו התקנות. המגזר הציבורי, כל הזמן אנחנו שומעים – משירות בתי הסוהר, מהמשטרה, ממשרד התיירות – כמה קשה וכמה בלתי אפשרי להנגיש את המוסדות. מה הטעם בתקנות שאף אחד לא יישם אותן כי כולם יאמרו שאף אחד לא תקצב אותן? אני חושבת שהכרחי שאיזשהו משרד ממשלתי נוסף, שיש לו את הכוח להגיע לתקציב, יפעיל משהו בעניין הזה כדי שיהיה טעם לזה שרצים עם התקנות קדימה.

תודה רבה. למרות הצוות המצומצם, שמענו קורטוב מבעיות נגישות הנכים ואני מקווה שלמרות שהצוות כאן מצומצם יתקיים דיון בוועדת הכספים וכי נאמץ באמצעות האוצר את כל ההחלטות והמסקנות של ועדת המשנה. בעזרת השם, מי שלא אופטימי, לא תהיה תקווה. אני בין האופטימיים ותמיד אני מסתכל על האור בקצה המנהרה ואנחנו אכן רואים את האור בקצה המנהרה. בעזרת השם תבוא מנוחה ליגע.


תודה רבה. אני נועל את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:00