PAGE
ועדה משותפת פנים-עבודה
16
לנושא סביבה ובריאות
16/11/2009

הכנסת השמונה-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 3

מישיבת הוועדה המשותפת
של ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת העבודה, הרווחה והבריאות

לנושא סביבה ובריאות
‏יום שני, כ"ט בחשון התש"ע (‏16 בנובמבר, 2009), שעה 14:30

1.
הטיפול בשפכי הגדה המערבית

חברי הוועדה: דב חנין – היו"ר

טלב אלסאנע

אלון זסק
-
ראש אגף מים ונחלים, המשרד להגנת הסביבה

דוד צדוק
-
המינהל האזרחי, המשרד להגנת הסביבה

בני אלבז
-
קמ"מ איכות הסיבה של איו"ש, משרד הביטחון + המשרד להגנת הסביבה

אתי בורלא
-
מהנדסת מחוז מרכז, משרד הבריאות

דוד (ירוס) ירוסלביץ
-
סמנכ"ל תשתיות וסביבה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

ברוך נגר
-
ראש מינהלת המים והביוב ביש"ע, רשות המים, משרד התשתיות הלאומיות

משה גראזי
-
מנהל תחום פרויקטים, מינהל פיתוח תשתיות ביוב, רשות המים, משרד התשתיות הלאומיות

אורי שור
-
דובר רשות המים, משרד התשתיות הלאומיות

אלי דרור
-
מנהל היחידה הסביבתית, רשות הטבע והגנים הלאומיים

אריאל כהן
-
היחידה הסביבתית, רשות הטבע והגנים הלאומיים

סלמאן אבורוכן
-
מנהל קשרי חוץ, רשות הטבע והגנים הלאומיים

עמוס סבח
-
מחוז יו"ש, רשות הטבע והגנים הלאומיים

משה אבנון
-
יועץ מים, מרכז השלטון המקומי

אייל הראובני
-
חוקר, ארגון בצלם

יהושע צביאל
-
רכז פעילות, עמותת ירוק עכשיו

עו"ד קרן הלפרין
-
אדם טבע ודין

טלי מרוז
-
מתמחה, אדם טבע ודין

דבורה סיילס פורמן
-
אדם טבע ודין

ניצן לוי
-
מנכ"ל איגוד ערים לאיכות הסביבה יהודה

יצחק מאיר
-
מנכ"ל איגוד ערים לאיכות הסביבה שומרון

דן אמיר
-
ועדת איכות הסביבה, עיריית ירושלים

דוד בן דרור

יפה שפירא

אירית שלהבת
הטיפול בשפכי הגדה המערבית

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המשותפת של ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת העבודה, הרווחה והבריאות לנושא סביבה ובריאות. הנושא שנמצא על סדר יומנו הוא הטיפול בשפכי הגדה המערבית.


לפני שאני פותח את הנושא אני מבקש לומר, מכיוון שאנחנו נמצאים כאן כבר אחרי דיון שהתנהל במליאת הכנסת, אני יודע שהנושא הזה נתון בוויכוח קשה מאוד, לפעמים אפילו רגשי מאוד בין אנשים וקשור גם לעמדות הפוליטיות השונות של אנשים ביחס למקורות של הבעיה ולפתרונות האפשריים של הבעיה וביחס לנושאי האחריות לבעיה הזאת. אני רוצה לפנות אליכם לפני שאנחנו מתחילים את הדיון הזה כדי לעשות מאמץ מכל הצדדים לקיים דיון שקט וענייני. בסופו של דבר גם אם יש ויכוח באשר לשאלה מי אחראי ומי אשם, הבעיה היא של כולנו. השפכים האלה, במידה שנשפכים וככל שהם מגיעים למי התהום שלנו, מזיקים לנו ופוגעים בבריאות שלנו, או לפחות עלולים לפגוע בבריאות שלנו. ולכן אפשר להתווכח. נעשה את זה בוועדה בצורה שקטה מאוד, עניינית מאוד ומכבדת מאוד האחד את השני גם אם יש טענות שונות ומגוונות.


הדיון הזה התחיל למעשה כתוצאה מדין וחשבון שפרסם ארגון "בצלם". אני מבין שנציג הארגון נמצא כאן. מר הראובני, אשמח אם תציג את הממצאים העיקריים שלכם בכמה דקות, ואנו נאפשר מייד לגורמים נוספים להגיב ולהתייחס. בבקשה.

תודה על ההקדמה. אנחנו מתייחסים בדוח הזה לאחריות של הרשויות הפלסטיניות, אבל אני סבור שהדיון כאן לא יכול למצות את הטיפול שראוי להיות בצד הפלסטיני. הדוח מציג את הזנחת הטיפול בשפכים מצד העיר ירושלים, שעל-פי הגדרת המשרד להגנת הסביבה מייצרת את מפגע הביוב הגדול ביותר בישראל, עם כמויות אדירות של שפכים גולמיים שנשפכים אל אגן הקדרון. הדוח מציג את הטיפול בשפכים והזנחת הטיפול בשפכים בהתנחלויות בגדה המערבית, וגם את הטיפול, או חוסר הטיפול בכ-95% משפכי הישובים הפלסטינים בגדה המערבית.


הזיהום כבר היום משפיע בעיקר על קהילות פלסטיניות, וכמעט בכלל לא משפיע על התנחלויות, ככל הידוע לנו. הוא משפיע על הקהילות הפלסטיניות בגלל שמצאי המים אצלם מוגבל מאוד ופוגע בכמויות המים הקטנות יחסית שמצויות לצד הקהילות. הוא משפיע כי השפכים שמוזרמים מן ההתנחלויות פוגעים במקורות המים ובגידולים חקלאיים של ישובים פלסטינים. אנחנו מציגים בדוח הזה 3 דוגמאות, איך אלון מורה מזהמת את המים בכפרים אזמוט ודיר אלחטב שסמוכים לה, איך אריאל מסכנת את מאגר המים של סלפית, ואיך שפכי ביתר עלית פוגעים בגידולים החקלאיים של ואדי פוקין.


ההסכמים הפוליטיים בין ישראל ובין הרשות הפלסטינית, ובעיקר הסכם הביניים מ-1995 שייחד סעיף לנושא המים והביוב, לא הצליחו לדעתנו ליצור מסגרת של שיתוף פעולה לטיפול בזיהום החמור והממושך של שפכים. הפלסטינים לא מצליחים במסגרת המכניזם שהוגדר בהסכם הביניים להשיג אישורים למתקני טיהור שפכים וחלק מתוכניותיהם מעוכבות בצד הישראלי במשך למעלה מעשור. ישראל מטילה עליהם הגבלות קשות מאוד בהקמת המתקנים, כמו בהצבת סטנדרטים שלא קיימים בתוך ישראל או שלא קיימים לגבי ההתנחלויות, או דרישה לחיבור ההתנחלויות שנדחית על-ידי הצד הפלסטיני בשל סיבות פוליטיות, מכיוון שהם לא מוכנים להכיר בקיומן של ההתנחלויות.


הפרויקט הפלסטיני היחיד שהוקם מאז שנת 1995 הוא מתקן טיהור השפכים באל בירה. הסיבה העיקרית להקמתו היא שהוא לא היה זקוק לאישורים של המינהל האזרחי. הוא ממוקם בשטח B ולכן לא היה צריך לעבור את המסכת המפרכת של אישורים דרך המינהל האזרחי.

אתה לא מדייק בדבריך.

אדוני, יהיו הזדמנויות להגיב ולהתייחס. לא צריך להפריע באמצע.

אנחנו מבקשים מן הוועדה את מה שלא הצלחנו להשיג במהלך הכנת הדוח, להציב לוח זמנים מפורט ומחייב לטיפול בכל שפכי ההתנחלויות ושפכי ירושלים בהתאם לתקני טיפול הקבועים בישראל. אנחנו מבקשים לחייב את כל הרשויות הנוגעות בדבר, שאני מניח שכולן מיוצגות כאן, להציג לוח זמנים ולעדכן את הוועדה במועדים קבועים בנוגע לפעילויותיהם בתחום הזה.


מעבר לכך, אנחנו מבקשים מכל הרשויות הנוגעות בדבר, ממשרד ראש הממשלה האחראי לוועדת המים המשותפת, מרשות המים שראשה הוא היושב-ראש המשותף של ועדת המים המשותפת לישראל ולרשות הפלסטינית, ומהמינהל האזרחי לזרז את אישורם של מתקני טיהור שפכים פלסטינים. תודה.

תודה רבה. קיבלנו מסמך מעניין מרשות הטבע והגנים הלאומיים עם התייחסויות לחלק מן הנושאים שהועלו בדוח הזה. אם אנשי רשות הטבע והגנים הלאומיים רוצים להתייחס, בבקשה.

אנחנו מבצעים ניטור נחלים בתחומי יו"ש מאז שנת 2006. למעשה התמונה שאנו מקבלים בתוך ישראל, שיש שיפור ניכר במצב הנחלים, לא באה לידי ביטוי בתחומי יו"ש, כאשר אנו רואים שהנחלים שכם, מודיעין, קדרון וחברון מוליכים שפכים בכמויות אדירות, נכון לשנת 2007. מדובר על 12 מלמ"ק בקדרון, 6 מלמ"ק בנחל חברון, מלמ"ק אחד בנחל מודיעין ו-3.5 מלמ"ק בנחל שכם. בנוסף, יש זרימה של קולחין לאחר טיפול בנחלים נוספים: נחל ציר, נחל קריקה ונחל מכמש.


בנוסף לעבודה הזאת ביצענו סקר ארצי שנותן הערכת מצב לגבי הטיפול בשפכים בתחומי ישראל. אנחנו מדברים היום על יותר מ-90% טיפול ברמה שניונית ומעלה, שזה איכות טובה, וקרוב ל-80% שיעורי השבה לחקלאות. את התמונה הזאת אנחנו לא רואים ביו"ש, שם שיעור הטיפול נמוך מאוד. השפכים בתחומי יו"ש מוערכים ב-73 מיליון מטר-קו"ב בשנה, כאשר מתוך זה 56 מלמ"ק בתחום הפלסטיני, כאשר 90% ומעלה ללא טיפול בסיסי, כלומר שפכים גולמיים שזורמים לסביבה או לבורות ספיגה. בצד הישראלי 17.5 מלמ"ק, כאשר הטיפול בתחומי יו"ש מעורך ב-25%, הטיפול במט"שים בתחומי ישראל מוערך ב-40%-50%, ובין 25%-30% מן הישובים אין להם טיפול, כלומר השפכים הגולמיים זורמים לסביבה.


ההשבה בתחומי יו"ש מצומצמת מאוד. מדובר על השבה מצומצמת בבקעת הירדן, בעיקר בהשקיה של תמרים, ובתחומי גוש עציון. בשאר האזורים לצערנו אין השבה, אין ניצול.


ביצענו כימות מזהמים לכל הנחלים העיקריים שזורמים בתחומי יו"ש, כמובן עם כל המגבלות. אנחנו מוצאים שיש עומס מזהמים גבוה מאוד-מאוד, בוודאי בהשוואה לתחומי ישראל. הבעיה של השפכים, שבגלל שצריכת המים בתחומי יו"ש נמוכה יותר הזיהום הרבה יותר מרוכז, ולכן אנחנו מקבלים זיהום משמעותי.


ביצענו מיפוי של כל הנחלים שזורמים עם שפכים או עם קולחין בתחומי יו"ש. רוב השפכים הללו זורמים על גבי תצורות גיאולוגיות רגישות מאוד, כאשר החלחול מהיר מאוד ופוטנציאל הזיהום של קידוחי ההפקה שמשרתים את כל הצדדים גבוה מאוד.

תודה רבה. גברת בורלא ממשרד הבריאות, בבקשה. מה ההשלכות של הדברים האלה מבחינת הציבור? מה ההשלכות הפוטנציאליות מבחינת בריאות הציבור?

אגיד מה אנחנו יודעים. הנתונים שלנו הם לא על מה זורם בנחלים, אלא על פתרונות ביוב של ישובים. הידע שלנו הוא לגבי פתרונות הביוב של כל אחד מן הישובים היהודים ביהודה ושומרון ולא לגבי הישובים הערבים שעליהם אין לנו נתונים.


יש ישובים, כפי שנאמר כאן, שהטיפול בהם בהחלט לא מספק. אנו יודעים על זרימות ביוב במקומות מסוימים שמסכנים מקורות מים, ולא אחת כתבנו לאותם ישובים וגם למינהל.

את מדברת כרגע על ישובים ישראלים.

כן, ישובים ישראלים שאנחנו יודעים שבהחלט מסכנים מקורות מים ספציפיים או קידוחים מסוימים.

תוכלי להעביר לנו תמונה נקודתית יותר?

כן, אנחנו יכולים להעביר.

נשמח מאוד לקבל. תודה רבה.

אין ספק שאי טיפול נאות שפכים מסכן את איכות מי התהום. זה ודאי, ואני מניחה שגם רשות המים תדבר על כך. מדובר על האקוויפר שמשמש לשתייה ושואבים ממנו מים גם לרשות הפלסטינית וגם לישובים יהודים. ל"מקורות" יש לא מעט קידוחים באותו אזור.


אני רוצה להגיד כמה דברים שנמצאים בתחום העבודה שלנו. בתוך הקו הירוק יש ועדות מחוזיות. לוועדה מחוזית יש ועדת ביוב מייעצת, כלומר ישוב שרוצה למצוא לעצמו פתרון ביוב מגיש תוכנית והדברים הללו נדונים בוועדת הביוב שאני יושבת-הראש שלה, במחוז מרכז בכל אופן. מה שקורה ביהודה ושומרון שונה. כל ההליך אחר.

מה ההליך בשטחים? איך זה הולך?

יש את המינהל והתוכניות נדונות בו. זה לא מגיע לוועדה.

אתם שותפים בתוכניות שנדונות במינהל?

בתוכניות שמגיעות אלינו ואנחנו שותפים להן אנחנו דורשים שגם ישובים ערבים שנמצאים באותו אזור תהיה להם אפשרות להתחבר ברגע שזה יסתדר, כלומר שהקו ייקח בחשבון את הכמויות. זאת דרישה שאנחנו דורשים תמיד.

תודה רבה. נעבור לרשות המים.

אני אחראי על יישום ההסכמים עם הפלסטינאים ולכל אותן ועדות משותפות שהוזכרו כאן.


באשר לשפכים נאמרים כל-כך הרבה דברים לא מדויקים, ולדעתי זה נובע בעיקר מן הצד הפלסטיני. לפני כחודשיים החלטנו להיפגש עם הפלסטינים בוועדה משותפת רשמית ולהעלות את הסטטוס של הטיפול בשפכים על פני פרוטוקול החתום על-ידי הצדדים. המטרה היתה להראות אחת ולתמיד לכל מי שאומרים דברים לא נכונים מה היא האמת. אם שני הצדדים חותמים על עובדות מסוימות אז אלה העובדות שמכירים בהן. לכן לקחנו את הפרויקטים כולם. הפלסטינים, דרך אגב, לא כל-כך התלהבו לקיים את הישיבה הזאת וניסו לדחות אותה כמה וכמה פעמים. בסוף אמרנו: רבותי, אי אפשר להמשיך להציג כלפי המדינות התורמות וכלפי המתעניינים בנושא הצגה שלכם ושלנו. בואו נציג הצגה אחת משותפת, בשבילכם. למה? כי אם המדינות התורמות יראו ששני הצדדים חתומים על הפרויקטים ועל האופן שניתן לקדם אותם אז נגמרו המחלוקות, אין מחלוקות בין הצדדים.


התייחסנו לשלושה דברים שכל הזמן חוזרים ופשוט מטריפים אותנו בשל השקרים.


נאמר כי ישראל מעכבת את ביצוע הפרויקטים כי היא הציבה סטנדרטים כל-כך גבוהים שאי אפשר להקים מט"שים. לא תאמינו, אבל האמירה הזאת נאמרת לא רק על-ידי "בצלם" אלא על-ידי כל המדינות התורמות.


נאמר שהפלסטינים לא יכולים להקים מט"שים גם כי הישראלים דורשים לחבר למט"שים הפלסטינים התנחלויות. אז בכלל אי אפשר להקים.


פרט לכך, נאמר שכאשר כבר רוצים להקים אז גם המינהל האזרחי וגם הוועדה המשותפת לא מאשרים.

אני נאחז במשפט האחרון של דבריך. אני מבין שאין דרישה או בקשה ישראלית לחבר התנחלויות למט"שים שמטפלים במים של ישובים פלסטינים?

כדי שהאמירה הזאת תהיה חזקה צירפנו גם את האמירה של הפלסטינים בנושא. קודם כול נתחיל עם האמירה הקשה יותר.

רגע, מה שאמרתי הוא נכון?

בוודאי. הם גם חתומים עליה. אין דרישה כזאת. אמרנו להם פעמים אחדות: שימו לב, מבחינה מקצועית וכלכלית ראוי לא להקים מט"ש לישראלים ומט"ש לפלסטינים. מן ההיבט המקצועי-כלכלי-הנדסי עדיף לעשות את זה ביחד, אבל בשום אופן זה לא חובה. זה חתום בפרוטוקול. אם תרצה, אשאיר לך את הפרוטוקול כולו.

אשמח מאוד לקבל את הפרוטוקול.

למרות שאנחנו לא נוהגים להעביר אותו, ואנחנו מבקשים לא להפיץ אותו. מסמכים מקצועיים שהפלסטינים חותמים עליהם, אחרי זה כלפי חוץ לא נעים להם והם מתחילים לזוז. אעביר לך את הפרוטוקול ותראה אותו אישית, לא בשביל להפיצו. הפרוטוקול חתום על-ידי שני הצדדים ומסודר. ובכן, אין דרישה כזאת.


הטענה האחרת, שהסטנדרטים שהישראלים תובעים 10-10 BOD בעצם מסכלים את האפשרות להקים מט"שים. אפילו בישראל לא עושים 10-10. לנושא הזה נדרשנו באופן מיוחד בוועדה של JWC שקבעה את הקריטריונים, ונחתם מזכר הבנה MOU על-ידי שני הצדדים, שבו נאמר – וגם את זה תוכל לקבל – שהשאיפה היא להגיע ל-10-10, אבל אנחנו מודעים לכך שהם לא בנויים עכשיו להגיע לכך, ולכן בהחלט מקובל לעשות את זה בשני שלבים. שלב 10-10 – עוד חזון למועד, ואפילו לא קבענו מועד. זה יהיה כאשר יוכלו לעשות את זה. אבל המינימום הוא 20-30 ואת זה אנחנו מבקשים במט"שים. כך צריך להיות ועל כך הם חתמו כבר בשנת 2003 ומקבלים את זה. מרוב כל מיני אמירות לא נכונות החלטנו שאנחנו רוצים שיחתמו על זה פעם נוספת, שלא יגידו שלא הבינו את מה שחתמו עליו, לכן זה מופיע שוב בפרוטוקול.


לפיכך שני הדברים האלה יורדים מן הפרק. די עם האמירות הלא נכונות האלה, שאנחנו שומעים אותן מכל עבר: על סטנדרטים גבוהים מדי ועל כך שנחבר גם את ההתנחלויות. לא נכון. דרך אגב, זה אחד הדברים שהחלטנו להציג בישיבה המשותפת עם האמריקאים – שאנו מכנים מפגש תלת-לטרלי – להוציא את הפרוטוקול ולשים אותו על השולחן, מה שאנו לא אוהבים לעשות. די! מספיק עם השקרים האלה! זה מופיע גם בדוח "אמנסטי" ובדוח הבנק העולמי. לא מפסיקים לשקר, והשקר הזה לצערי נתפס גם אצלנו. אנחנו מתחילים לחשוב: אולי זו האמת?


נושא נוסף שרציתי לציין הוא ההשקיה בקולחין. הפלסטינים לא משקים בקולחין, לא משום שלא נבנו מט"שים מאותן סיבות שציינתי. הפלסטינים הודיעו לנו חגיגית שהם לא מתכוונים להשקות בקולחין אלא רוצים את כל ההשקיה שלהם לעשות במים שפירים. והסיבה? יש את המט"ש שאתה ציינת, זה שנבנה באל בירה על-ידי ה-KFW הגרמני, מט"ש ברמה טובה. שאלנו: חברים יקרים, למה אתם לא משתמשים בזה לחקלאות, כפי שאנו עושים בצורה דרמטית? אנחנו מספר אחת בעולם. כדי לסבר את האוזן: 75% מן השפכים שלנו משמשים לאחר טיהור לחקלאות. למקום השני מגיעה ספרד, שם משתמשים בכ-20% מן השפכים לחקלאות. תראו איזה פער. אמרנו להם: תשתמשו בשפכים שלכם. הרי כבר טיהרתם אותם אז למה אתם מזרימים אותם לוואדי קלט ומזהמים? הרי המים שזורמים שם תקינים. אמרו: החקלאים שלנו לא רוצים להשתמש במים האלה כי זה לא מתיישב עם ההלכה, בשל סיבות דתיות. כיצד זה לא מתיישב מסיבות דתיות? מה עם ירדן, מה עם מצרים, מה עם מוסלמים אצלנו שעושים את זה? מה הקשר כאן להלכה או לסיבות דתיות?


אומר לכם את הסיבה האמיתית מדוע הם לא מטהרים את השפכים. עכשיו אנחנו הולכים לשנות את זה, ותיכף כשתקרא את הפרוטוקול תבין לאן זה הולך. יש סיבה שאני מבין וסיבה שאני לא מסכים לה.


את הסיבה הראשונה אני יכול להבין. הם אומרים: רבותי, גם לכם לקח שנים רבות לטפל בשפכים שלכם. מה אתם מבקשים מאתנו לטפל היום בשפכים? אנחנו רוצים קודם כול לפתח את משק המים. זה גם עולה הרבה כסף. זאת סיבה שניתן להבין. תיכף אתייחס אליה כי יש לזה פתרון שהם לא נוקטים בו.

הסיבה השנייה, שהם למעלה ואנחנו למטה. אם יש זיהום של האקוויפר הוא יתבטא קודם כול למטה.


אדבר במאמר מוסגר על זיהום האקוויפר. זה באמת מדאיג את כולנו. אבל כעובדה, ולא אגיד אם זה מוזר או לא מוזר, תנו לזה איזו פרשנות שתרצו, המים של אקוויפר ההר, לשמחתנו, הם עדיין המים הנקיים יותר משאר האקוויפרים.

הבעיה שאנחנו עושים הרבה בכדי לקלקל את זה, כולנו ביחד, אנחנו והם.

לכן לא צריך לשמוח יותר מדי, כי זה יכול להתפרץ. אבל אני אומר במאמר מוסגר, תדעו גם את העובדות. אחר-כך אפשר לומר איזו פרשנות שרוצים, אבל קודם כול לדעת את העובדות. פרשנות – אפשר לתת לדמיון הטוב לעבוד.


אקוויפר ההר, מלבד כמה מקומות דווקא בצד המזרחי, שם סגרנו בארות שלנו לתקופה מסוימת, ברוך-השם – אני לא רוצה להגיד שאנחנו לא מבינים איך הוא לא מזדהם אך בעובדה האקוויפר הזה עדיין יש בו את המים הטובים יותר מאשר שאר מקורות המים.

זה לא מאוד מעודד אותי כי אקוויפר החוף עומד על סף פסילה, על-פי משרד הבריאות, אז הכול יחסי.

הכול יחסי, אבל עדיין המים הטובים יותר נמצאים באקוויפר ההר. צריך לשמור אותו. אני לא אומר את זה, חלילה, כדי להמעיט בחומרת העניין. אני רק אומר שצריך לציין את העובדות לאשורן, כמו אלה שסיפרתי על הסטנדרטים ועל הרצון כביכול לחבר להתנחלויות.


התחלתי לומר מדוע הם לא משקים במי קולחין מטוהרים. הסיבה הראשונה נוגעת לסדרי העדיפויות שלהם. את זה אני יכול להבין. לא להסכים, אבל אני יכול להבין את זה. הסיבה השנייה, כי זה לא מציק להם בגדול ומציק לנו יותר, מכיוון שהם למעלה, אנחנו למטה וזה זורם אלינו ואנחנו נפגעים יותר. באיזה מקום הם מחייכים, ולא רק מחייכים אלא גם מאשימים אותנו שאנחנו מונעים את הקמת המט"שים. אתם השתגעתם? הרי אנחנו נפגעים יותר מכם. מי מעז להאשים שאנחנו מונעים הקמת מט"שים אצל הפלסטינים? זאת האשמה שהיא לא רק לא נכונה, היא פשוט אידיוטית. האם אנחנו מטומטמים שגורמים לכך שאצלנו יהיה יותר זיהום? זה הרי זורם אלינו. איזה אינטרס יש לנו?


חלק מן השפכים של הפלסטינים אנחנו נאלצים לטהר: בגיחון, ביד חנה, בניר אליהו. אנחנו לא רוצים לטהר, אלא נאלצים. זה בניגוד להסכם, דרך אגב. אז הם מאשימים אותנו שאחרי הטיהור אנחנו משתמשים בקולחין. אתה מבין איזו האשמה? אתה לא יודע מאין זה בא.


בשורה התחתונה– ואני אומר את זה גם משום שנקטנו בצעד שאולי לא היה מכוסה באופן מושלם בהסכם המים – חייבנו את הרשות הפלסטינית על הביוב שמגיע אלינו וגורם לנו לנזקים. במשך שנים רבות לא עשינו את זה. מדובר על נחל חברון עד באר-שבע, נחל מודיעין ושאר המקומות. חייבנו אותם כספית, בסכום גבוה. לכן התעוררו פתאום ואמרו: רגע, רגע.


נפגשנו גם עם המדינות התורמות, עם היפנים שהיו בהלם לראות את הפרוטוקול האמיתי שחתומים עליו הפלסטינים והישראלים ולפיו בעצם אנחנו רוצים לטפל בביוב. המדינות התורמות מוכנות לממן מט"שים, זה היופי. כאשר נאמר לנו על-ידי הפלסטינים שיש להם סדרי עדיפויות, שהם רוצים קודם כול לטפל במים ואחר-כך לטפל בביוב זה נשמע הגיוני, אולם המדינות התורמות מקצות כסף ספציפי המיועד למט"שים, שאם לא יופנה למט"שים לא יגיע אולי בכלל, ובכל זאת גררו רגליים.


מלבד הישיבה שתהיה לנו מחר עם האמריקאים ועם הפלסטינים, ב-2 בדצמבר יהיה לנו מפגש עם כל המדינות התורמות. על אף שהצגנו לכל אחד ואחד את הפרוטוקול, את מזכר ההבנה הזה, נראה את זה גם לכולם ביחד, שלא יהיה ספק בכלל.


להערה שלך, יש מקומות – אנחנו לא אוהבים את זה אבל מסכימים – בהם הזמנו אותם להתחבר למערכות שלנו. לא לכפות עליהם לחבר אותנו למערכות שלהם. לדוגמה, כל אורכו של נחל קנא. בנינו מערכת שמר יצחק מאיר עמל עליה במשך שנים רבות והמינהל האזרחי סייע. בנינו מערכת שלמה שהביאה בחשבון את מה שאת אומרת, גם את השפכים של הפלסטינים.

22 כפרים פלסטינים אמורים להתחבר לקו הזה.

אמרנו: חברים יקרים, כל שאתם צריכים זה להסכים להתחברות. מה הסיפור?

יש צינור.

ומה התשובה? לא.


באשר לביוב מאלון מורה שמזהם, כפי שאמר נציג "בצלם" – מזמן פתרנו כבר את הבעיה. מה אתם מכניסים בכלל את אלון מורה? אלה שטויות. ניקח את נחל הקדרון – הודענו לפלסטינים: לא רוצים מכם אף אגורה לפתרון הבעיה. אנחנו פותרים אותה. כל שאנו מבקשים מכם הוא אישור של הפרויקט ב-Joint Water Committee מכיוון שעל-פי הסכם המים כל פרויקט של מים וביוב ביהודה ושומרון מחייב הסכמת שני הצדדים. גם של ההתנחלויות, דרך אגב, ואנשים לא יודעים את זה. עכשיו אומרים להם: בסך הכול מבקשים שתאשרו את הפרויקט הזה. לא מבקשים מכם כסף בכלל. התשובה הרשמית והאחרונה שניתנה בחודש הנוכחי למנהל רשות המים ב-JWC היא: לא, אנחנו מסרבים לאשר לכם להקים את המערכת הזאת.


מה עשינו? אדוני היושב-ראש, כדי לצמצם את הנזק תפסנו את השפכים כפי שהם, בהנחת צינור ארוך. אנחנו לוקחים את הצינור הזה לא כפי שאנו רוצים, אלא רק ממורד מסוים של בקעת הורקניה, תופסים את הביוב ומובילים אותו עד לצפון הבקעה. שים לב איזה מאמץ אדיר אנו משקיעים כשהם לא חושבים אפילו לעשות את זה.

לצורך השקיה של תמרים, 10 מיליון קו"ב.

לדוגמה, היינו צריכים להרחיב את מאגר אוג. יש את מאגר אוג 1 שזורמים אליו המים של האוג, וביקשנו להקים את מאגר אוג 2. בסופו של דבר, לאחר מאמצים רבים הם הסכימו בכתב, רשמית, וזה מופיע בפרוטוקולים האחרונים. אמרנו להם, כדי "לפתות" אותם להסכים, קחו חצי מיליון קו"ב לאיזו חקלאות שאתם רוצים, בשבילכם. כאן פשוט אי אפשר היה לסרב ולכן הם אישרו את זה ואנחנו אכן עומדים להקים את המאגר הזה.


14 פרויקטים שלהם בסך הכול יוקמו על-פי מה שסוכם בפרוטוקול. הפרוטוקול הוא לא לצורך קבלת החלטה, האם לאשר את המקום או לא לאשר, אלא קובע רק את הסטטוס, מה צריך לעשות. מכל זה ברור שאנחנו מעודדים אותם להקים היכן שהם רוצים. הוויכוח אם יוקם כאן או שם הוא ויכוח מקצועי בסופו של דבר, כי לנו יש עניין להקים מט"שים. דרך אגב, בעזה נלחצו מאוד – ההסכם חל על עזה במרכיבים מסוימים – ועל אף כל המהומות והמלחמות מט"ש צפון הרצועה, שהוא מט"ש חשוב מאוד, מוקם. שלב א' שלו הסתיים ועכשיו נכנסים לשלב ב' ומכניסים גם את הציוד הנדרש, צינורות וכן הלאה, למרות הסיכון שהם יעשו בצינורות שימוש לא נכון.


באשר למים – אמרו שאנחנו לא נכנסים לעניין המים, אולם ראיתי במכתב של "בצלם" ובדוח "אמנסטי" טענות שאנחנו עושקים אותם וכולי וכולי. אציג לכם רק שני נתונים מתוך התשובה שלנו לדוח. הם טענו, בין היתר, שכבשנו את יהודה ושומרון ומאז יש לנו הרבה יותר מים. פנטסטי, אלא שהעובדות שונות מספרית. בשנת 1967 צרכנו 1.4 מיליארד קו"ב – ואני מדבר רק על מים שפירים טבעיים, כי על זה הוויכוח, לא מתווכחים על ההתפלה או על טיהור אלא על מים שפירים טבעיים כי זה מאלוהים וכולם רוצים את זה – ואילו היום עומדים לרשותנו רק 1.1 מיליארד קו"ב. אם תחלק את זה לגודל האוכלוסייה עולה שמ-500 קו"ב לנפש ירדנו ל-150 קו"ב לנפש, ובמקביל הפלסטינים עלו מ-86 ל-105 קו"ב לנפש. זה לא המספרים שאתם מציינים.

על נושא המים נקיים דיון נפרד. לא נערבב כאן את כל השמחות ואת כל הצער ביחד. אדוני, אני ממש לא רוצה להיכנס לזה, אבל ברור לך שכאשר אנו צורכים פי עשר מהפלסטינים יש בעיה גדולה מאוד.

אנחנו לא צורכים פי עשר. זאת טעות שלך. החישוב הוא הצריכה לנפש. עומדים לרשותנו רק 150 קו"ב לנפש לצרכים כולם, ולרשותם עומדים 105 קו"ב לנפש. זה בוודאי לא פי עשר.

גם זה עדיין הפרש של 50%.

אבל זה לא פי עשר.

נכון, אבל כן יש פער גדול בכמות הכוללת.


אנחנו לא מקיימים כרגע דיון על המים. התמונה שאתה מצייר, אני חייב לומר, עגומה מאוד, והיא מראה שהסכסוך הלאומי גורם ליחסים כאלה בין שני הצדדים שלא מובילים לפתרונות מיטביים מבחינת הדאגה למערכות המים והביוב באזור הזה.


אני רוצה לשאול אותך שאלה אחרת. הכנסת הזאת הרי אינה כנסת של הרשות הפלסטינית, אנחנו כנסת של מדינת ישראל. אותי מעניין לדעת מה בכוחנו אנו לעשות, מה התחומים שנמצאים בשליטתנו, באחריותנו. מה המצב בישובים ישראלים בשטחים מבחינת הביוב? איך אתם מתמודדים עם הנושאים הללו?

היות ונמצא כאן נציג של מינהלת הביוב, שמטפל בכך ספציפית, אני מציע שהוא יתייחס.

בהחלט, ניתן לו להתייחס.

אבל אני אומר דבר אחד. למרות שהביוב הפלסטיני אינו באחריותנו, בכל מקום שאנו רואים שניתן לטפל בביוב שלהם אנחנו עושים את זה. כדי לסבר את האוזן, הרחבנו בצורה דרמטית את המט"שים של יד חנה ושל ניר אליהו, ואפילו הקמנו מט"ש חדש – אני מקווה שייכנס לפעולה בזמן הקרוב – בתל שוקת עבור חברון. אנחנו לא אוהבים את זה, אבל הקמנו את זה במסגרת מה שאמרת: "חבר'ה, הם לא בסדר, אבל בואו ננסה לעשות משהו כי זה אקוויפר של כולם". את זה אנחנו עושים.

מה קורה מבחינת הישובים הישראלים בשטחים? מי רוצה להתייחס לזה?

כמינהל לפיתוח תשתיות ביוב, כמו בכל המגזרים האחרים יש לנו תוכניות גם לגבי הטיפול בשפכים של הישובים הישראלים ביו"ש. בתוכניות שהכנו השנה, היקף ההשקעות שנדרש כדי להביא לטיפול מלא בישובים הישראלים נאמד ב-300 מיליון שקלים. מאחר והתקציב מוגבל ועל כל שקל מתחרים שלושה פרויקטים אז גם הישובים הישראלים ביו"ש מתחרים על אותו תקציב. אחד הקריטריונים הוא השאלה של עלות-תועלת. מכיוון שמדובר במערכות מאוד-מאוד יקרות ועל מספר קו"בים מצומצם מאוד, מטבע הדברים הפרויקטים האלה לא בהכרח ראשונים בסדר העדיפויות. צריך להוסיף על כך שהיקף ההשקעות הגבוה מצריך מהרשויות המקומיות להמציא כושר החזר, כלומר אפשרות ליטול הלוואות ולהחזיר אותן מהיטלי ביוב, כאשר מרבית הרשויות המקומיות ביו"ש – שומרון, גוש עציון, מטה בנימין – יש להן בעיה להמציא כושר החזר למשרד הפנים. לכן פרויקטים כאלה מתקדמים בקצב אטי יותר יחסית לפרויקטים אחרים במדינת ישראל.


לפני כמה חודשים הגשנו תוכנית כזאת ללשכת שר התשתיות הלאומיות מתוך ניסיון למצוא איזו מתכונת, מנגנון שיאפשר סיוע.

כדי לנסות להתגבר על הפיגור הגדול מאוד שקיים בתחום הזה.

בהמשך למה שמר ברוך נגר אמר על השפכים שמקורם בישובים הפלסטינים, גם שם הכנו תוכנית להרחבה של מתקנים בשטחי ישראל. אחת הדוגמאות זה מט"ש שוקת, ש-72% מן השפכים שאמורים להיות מטופלים בו מקורם בנחל חברון. לאחר מאמצים רבים השגנו התחייבות ממשרד האוצר להיכנס למהלך של הרחבת המתקן. בהתקשר לדברים הקודמים שנאמרו, גם הנושא הזה עוכב מכיוון שבחברון אמור היה לקום מתקן בסיוע כספי של האמריקאים אבל מאחר וזה לא התקדם, מסיבות שלא קשורות בישראל, אנו נאלצים לעשות הרחבה של המתקן. דוגמה אחרת היא הצורך להרחיב את המט"ש ביד חנה שבעמק חפר וגם המט"ש בדרום השרון שאמור לטפל בשפכים שמקורם בקלקיליה. לא פשוט למצוא את המנגנון לקיזוז הכספים ולהבטחת התקציבים לרשויות המקומיות.

אני מנכ"ל איגוד ערים לאיכות הסביבה שומרון וחברת "קולחי השומרון". אני מבקש להתייחס בקצרה. אנחנו לא מצליחים להפעיל את המצגת וזה יקצר את הצגת עמדת ההתיישבות הישראלית ביו"ש.


כאן יש רשימה של כל הישובים ביהודה ושומרון – 22 רשויות מקומיות: המועצות האזוריות, המועצות המקומיות והערים. בסך הכול ל-82% מן ההתיישבות הישראלית יש פתרונות תקניים. כאשר אני מדבר על תקני, זה נע בין 20-30, האיכות הישנה, לבין הטיהור השלישוני, רמת ועדת ענבר, התקנים החדשים. השאר – נכון, יש ישובים שבהם עדיין הבריכות לא עובדות או לא תקינות ובהם נעשה טיפול. ב-82% מן הישובים הביוב מטופל.

זה 82% מן האוכלוסייה.

82% מן האוכלוסייה. עדכנו את הדוח כי אותנו עניין איזה אחוז מן האוכלוסיה מזהם.

כאשר שפכי אריאל יועברו לשפד"ן הכמות תרד ל-10% בלבד מן האוכלוסייה שלא תטופל.

זה יהיה בעוד 10 שנים.

יש כבר אישור של 45 מיליון שקל.

82% מן האוכלוסייה, מה זה אומר מבחינת מספר הישובים?

300,000 אנשים.

הבעיה הגדולה נמצאת הרי דווקא בישובים הקטנים. כמה ישובים בערך מתוך כלל הישובים הביוב שלהן לא מטופל?

אני מעריך שכרגע ב-12 ישובים יש עדיין בעיות. לדוגמה, הישוב שלי, עפרה, מנסה להקים מט"ש כבר זמן רב ותקוע בבג"ץ.

אבל בשבוע הבא יתקיים טקס לפתיחה של 5 מט"שים באזור בנימין, שאושרו וכרגע יוצאים לפועל.

צריך להבין שמניעת זיהום אקוויפר הוא מוטיב מרכזי מאוד בהתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון. לצורך כך הוקמו גופים שונים ומערכות שונות. הדוגמה של פרויקט נחל קנא שהוזכר כאן, שרשויות מקומיות נאלצו לקחת הלוואות על כל הפרויקט כמעט, להוציא 10 מיליון שקל מתוך 34 מיליון שקל, הביא לכדי כך שב-5 הרשויות המקומיות השותפות בפרויקט נחל קנא התושבים משלמים היום אגרת ביוב של למעלה מ-3.5 שקל לקו"ב, שזה חורג מעבר לכל מה שאנו מכירים היום בישובים אחרים בישראל.


אין למעשה מדיניות ממשלתית ברורה איך להתמודד עם בעיית זיהום חוצה גבולות בהיבט של זיהום האקוויפר. יש לנו שתי אפשרויות: או שיתוף פעולה, שלא מצליח כפי ששמענו; או צד אחד, שהוא במקרה שלנו מדינת ישראל, שצריך לקבל החלטה לטפל באופן חד צדדי בביוב גם של הפלסטינים כדי למנוע את המשך זיהום האקוויפר. מדיניות בכיוון הזה לא קיימת במשך כל השנים. לדעתי זה הנושא המרכזי. עם כל הביקורת שיש לי על דוח כזה או אחר, זה לא העניין. העניין הוא שממשלת ישראל צריכה לקבל החלטה אחת ולתמיד איך לפתור את הבעיה הזאת.


יש פרויקטים משותפים, למרות מה שנאמר כאן, ברמה המקומית. למשל הוזכר כאן מכון טיהור שפכים אל בירה שמטפל גם בפסגות ובכוכב יעקב. זה באזור C ועבר כבר את ועדות התכנון של המינהל האזרחי. בפרויקט נחל קנא הישובים לקחו בחשבון את הפלסטינים ולכל כפר יש נקודת חיבור. הם לא מתחברים כי אין להם ביוב, כי המדינות התורמות שלכאורה היו אמורות לעזור להם לבנות את מערכות הביוב, מסיבות כאלה או אחרות לא מסייעות.

הסיבה דווקא שונה.

בשנת 2003 הוגשה הצעת מחליטים לממשלה על-ידי שני המשרדים – משרד התשתיות הלאומיות והמשרד להגנת הסביבה – לביצוע פרויקטים ב-400 מיליון שקל, לכסות את כל הישובים שלא מטופלים עדיין. היה מדובר אז על 50% מענק ו-50% הלוואות. ההצעה הזאת לא אושרה והרשויות הישראליות לוקחות הלוואות בהתאם לכושר ההחזר שלהן בקצב שהן יכולות כדי להחזיר את ההלוואות.

תודה רבה. נציגת "אדם טבע ודין", בבקשה.

חילקנו כאן נייר שממצה בגדול את הטענות שרצינו להעלות, אבל כפי שאדוני היושב-ראש אמר אנו יושבים כאן בכנסת הישראלית ולא הפלסטינית ולכן אני רוצה לשים את הדגש על האחריות שלנו. כפי שעלה כאן בתיאורים השונים ובדוחות שהתפרסמו בתקופה האחרונה, אין ספק שיש כאן בעיה שמאיימת הן על משק המים שלנו והן על הבריאות בשני הצדדים. אני רוצה להציג כמה דוגמאות שבהן, בלשון המעטה, קשה להיות בטוחים שבצד הישראלי אנו עושים את כל שניתן וגם את כל שהחוק מאפשר ואף מחייב.


נתחיל בדוגמה של ירושלים, נחל קדרון. על-פי הנתונים שפורסמו לאחרונה, 10 מיליון מטר קו"ב בשנה זורמים מדרום מזרח ירושלים לנחל. מדובר באחריות מוניציפלית של ירושלים. השאלה אם באמת נעשה שם כל שניתן לעשות.


דוגמה נוספת, הוזכר כאן מט"ש שוקת שאמור לטפל בשפכים הן מחברון והן מקריית ארבע. לפי הידוע לנו יש בעיה עם מט"ש שוקת בגלל השפכים התעשייתיים שאמורים להגיע מחברון, או אולי בגלל סיבות אחרות, אבל על-פי הידוע לנו כרגע הוא לא פועל והפעלתו מתעכבת בשל סיבות שונות.


באריאל, הוזכר כאן החיבור לשפד"ן. על-פי הידוע לנו מדובר על פרויקט גרנדיוזי, שאם יתבצע כולנו כמובן נברך על כך, אבל לפי הנתונים שבידינו הפרויקט הזה אמור לקחת כ-7 שנים, צינורות ביוב של 40 קילומטרים ובעלות של כ-100 מיליון שקלים. השאלה אם זה הדבר הכי טוב והכי מיידי שאפשר לעשות כאשר היום ברור שהמט"ש של אריאל לא עומד בעומסים. לחכות 7 שנים או כמה שנים שמצפים שייקח הפרויקט הזה, זה יותר מדי.


כך גם נחל מודיעין, שעל-פי הידוע לנו מוזרמים אליו גם השפכים מרמאללה אבל גם ממחנה עופר – בסיס צה"ל ישראלי שלא ידוע לנו אם יש בו איזשהו טיפול בשפכים.


לסיכום, דובר כאן על 80% טיפול בישובים הישראלים בשטחים. השאיפה של כולנו להגיע ל-100%, וגם בירושלים, שזה לא השטחים, ולפחות קודם כול שנהיה בטוחים שמה שמגיע מן הצד הישראלי, או באחריות ישראל, מטופל מעל ומעבר.


בנייר שחילקנו כאן פירטנו – וזה מפורט גם בדוח שהוציאה לאחרונה רשות הטבע והגנים הלאומיים – שעל-פי חוק המים ועל-פי חקיקה נוספת, לגורמים הישראלים יש סמכות, שצריך לפרש אותה כחובה כאשר אנו נמצאים במצב הנוכחי, עם משבר כל-כך משמעותי במשק המים. בואו נתחיל בכך שהכנסת תקרא לגופים הרלוונטיים לקיים את החובות ואת הסמכויות שיש להם בחוק כדי לטפל בשפכים, קודם כול בצד שלנו, ואולי, מי יודע, גם בשיתוף פעולה, אבל קודם כול נתחיל עם מה שנמצא אצלנו ומזהם לכולנו את מקורות המים ועלול לפגוע בבריאותנו.

אני ממחוז יהודה ושומרון ברשות הטבע והגנים הלאומיים. כולם מדברים על האקוויפר, על מצב המים וזיהום המים. אני רוצה דווקא לזעוק את זעקתם של הצמחים ובעלי-החיים שנפגעים מהזרמת הביוב. ואדי סואנית, הוא נחל מכמש, שבסופו של דבר מתחבר לוואדי קלט מזרים היום מים מטוהרים, אבל במשך זמן רב מאוד הזרים ביוב. נחל אוג הזרים בעבר ביוב והיום, לאחר טיפול שנמשך שנים, אין ביוב. התוצאות מכך ברורות – פגיעה במעיינות ובכל הפאונה, בעלי-החיים והצומח שיש במקומות האלה. זה לא רק בקידוחים, אלא גם במים שהם "בשימוש הטבע", וכמובן גם פגיעה בהרכב הצומח שנמצא בתוך הנחלים. יש הרבה מאוד מינים שהגיעו בעקבות הביוב. טבק השיח בנחל אוג – קשה לנו היום להוריד את טבק השיח, והשקענו בזה המון כסף בזמן האחרון כדי להיפטר מן הצמח הפולש שהגיע לשם. בהרבה מקומות הטבע המקורי נפגע, הצומח האורגינלי שהיה בשטח נעלם ונהרס וכיום, גם כמה שנים אחרי שכבר אין ביוב במקום הנזק עדיין ניכר בשטח, ואני מדבר רק על פני השטח, לא על מי התהום. אין ספק שצריך לפתור את הבעיה הזאת לא רק בישובים של הרשות הפלסטינית אלא גם בישובים הישראלים. כל פתרון וכל מאמץ שייעשה בתחום הזה, אנחנו ברשות הטבע והגנים הלאומיים, שאנחנו ת"פ של הטבע, נברך עליו.

אני נציג משרד החקלאות ופיתוח הכפר. מעבר לכל מה שנאמר כאן, אני רוצה לגעת בעוד שני דברים קטנים. דובר בחטף, ואני מבקש להבהיר, על מיליוני קו"בים שלא מטופלים וזורמים לנחלים. מעבר לנזק הסביבתי והאקולוגי וכל מה שנאמר כאן, אלה מים שעשויים להיות תרומה גדולה מאוד לחקלאות, כפי שהם מנוצלים ברוב הישובים בתחומי ישראל, ופשוט חבל כי אלה מים שיכולים להיות ראויים לכל גידול חקלאי כמעט. ממש בזבוז שהם לא מנוצלים.


דבר שני, באשר לנחלים. אנו, באמצעות רשויות הניקוז שמשרד החקלאות ופיתוח הכפר אחראי עליהן, ובשיתוף עם המשרד להגנת הסביבה וכדומה מטפלים גם בשיקום נחלים. כל הזמן קיים הוויכוח, האם לטפל קודם בביוב או בשיקום נחלים. לשמחתי הצד שמוביל קובע שנעשה את זה במקביל. כלומר, אנו לא מחכים עם שיקום הנחלים עד שנמנע את כל גלישות הביוב אל תוך הנחלים. אנו עוסקים גם בשיקום הנחל וגם במניעת כניסת הביוב לנחלים. מר אלון זסק יכול לפרט על כך יותר ממני, לציין את רוב נחלי ישראל שמטופלים היום. בחלקם אין בהם ביוב כמעט בכלל, בחלקם עדיין יש ביוב. טובה שעה אחת קודם למנוע את כניסת הביוב לנחלי ישראל.

אני נציג המשרד להגנת הסביבה. אני רוצה לדבר על מה שנעשה בתקופה האחרונה, על שיתוף הפעולה עם הפלסטינים בפרויקטים מסוימים ועל מה שנעשה היום ביו"ש מבחינת המדינות התורמות וההשקעה בשטח.


לא מזמן הסתיים פרויקט בעלות של מיליון אירו של בריכות החמצון ברמאללה. הבריכות הוגדלו, הוחלף צינור השופכין מראמללה, דרך מחנה עופר ועובר לנחל מודיעין, כאשר כל השיקוע בבריכות החמצון שודרג ועל-פי דיגום שערכנו השפכים עומדים בתקן שלנו. ויותר מזה, נערך עכשיו סקר היתכנות של המשרד להגנת הסביבה, לדעת לאן לקחת את השפכים שהיו מוזרמים כבר משנת 1977 לנחל מודיעין. נערך סקר היתכנות, ובסופו המטרה היא לחבר אותם בסופו של דבר לצינור של גבעת זאב לכיוון ירושלים.


בנוסף, אנו מודעים למפגעים הסביבתיים ונתנו אישור לכפר הענק ביר נבאלה ולכפר אג'יב לחבר את השפכים שלהם לצינור של ירושלים דרך גבעת זאב, שהסכימה לקבל אותם, והיום השפכים האלה זורמים במשותף לכיוון ירושלים דרך הצינור של גבעת זאב. זה פרויקט נוסף.


עוד פרויקט שאנו מחכים לסיים מתבצע בנחל קנא. הוא יסתיים והכול בסדר. אנו מחכים ש-22 כפרים פלסטינים יתחברו אליו. המינהל האזרחי הקציב 10 מיליון שקלים לפרויקט הזה כדי שהפלסטינים יתחברו.


בנוסף, יש לנו צו שמחכה לחבר את שפכי בית ג'אלה למט"ש הגיחון. החיבור לא בוצע עד כה עקב התנגדות של חברת "הגיחון" אבל מתקיימים על כך דיונים.


הקו הזמני לאיסוף נחל גדרון, עד לפני כשנתיים כל הביוב הזה זרם לים המלח. זרמו כ-17 מיליון קו"ב, 30,000 קו"ב ביום נשפכו ישירות לים המלח. נוצר שם מאגר, הושקעו 25 מיליון שקל. 10 מיליון קו"ב היום הולכים להשקיה של עצי תמר בבקעה במקום שיישפכו לים המלח, כאשר המטרה הסופית בגדול ליצור מִנהוּר של כל השפכים הפלסטינים של בית ג'אלה, בית סחור ובית לחם במזרח בירושלים, שכולם יעברו דרך המִנהוּר לנבי מוסה בסוף, שזה הפתרון האידיאלי והקלאסי לסיום.


אני מציג כאן רק פרויקטים שבוצעו.

אשמח לקבל את הרשימה המלאה. הזמן שלנו קצר אז אשמח לשמוע עוד דוגמה ובזה נסיים.

שפכי מודיעין עילית – כפי שנכתב בדוח, והוא לא מדייק – היום מחוברים כולם לצינור ואין שום בעיה עם העיר הגדולה הזאת. כל השפכים שלהם מחוברים.


לא מזמן אושר מט"ש שכם מערב בדיר שאראב שיטפל בכל מערב שכם. זה או-טו-טו יוצא לדרך. על-פי מה שנאמר לנו על-ידי המדינות התורמות העבודות להקמת המתקן יחלו בקרוב ממש.

תודה. אשמח לקבל את הרשימה המלאה.

אני ראש אגף מים ונחלים במשרד להגנת הסביבה. אתחיל בכך שהמצב סביבתית עגום. בואו נשים את זה על השולחן. נכון שנעשים הרבה מאמצים, אבל המצב לא טוב והיום אקוויפר ההר מזוהם על-ידי שפכים. לא אכפת לאקוויפר אם זה פלסטינים או יהודים – הוא מזוהם, ועלינו לטפל בזה באופן הכי טוב שאנחנו יכולים. זה דבר ראשון.


אחלק לשתיים את הדברים שבהם אנו מטפלים.


לגבי ההתיישבות היהודית, יש תוכניות רב-שנתיות שאנחנו דורשים מן הישובים כי הקו הכחול של הישובים נמצא בתחום אחריותנו מבחינת סמכויות. מה שמעבר לקו הכחול זה המינהל האזרחי, אבל בתחום ההתיישבויות יש תוכניות רב-שנתיות שבהן הם מחויבים, והם מתקדמים. להגיד שאנחנו מרוצים מקצב ההתקדמות, לא אוכל. יש ראשי רשויות מקומיות שהיו אצלנו בשימועים. אנחנו מפעילים את הסמכות שלנו במידת הניתן. צריך להביא בחשבון שאכן בחלק מן המקרים הם לא מסוגלים לקבל את ההלוואות הדרושות. המצב לא שונה בהשוואה לישובים אחרים בצפון הארץ ובדרומה, לצערנו.


לגבי הישובים הפלסטינים, יש חיבור של כל נושא המים עם הביוב. כלומר, פתרונות הביוב הם Built-in. כשאנחנו מדברים ב-JWC מובן לפלסטינים שהטיפול בביוב הוא חלק מפתרון הבעיה גם של קבלת המים והשימוש במים. זה לא יכול להיות נפרד. אי אפשר שכולם יקבלו מים כפי שרוצים ואף אחד לא יטפל בשפכים. זה ברור לחלוטין, גם להם.


מר ברוך נגר דיבר על הטיפול השלישוני כחזון. הרי תמיד האשימו אותנו שאנו דורשים טיפול שלישוני. כאשר מדברים על מט"שים עתידיים נכון לתכנן לפי טיפול שלישוני, שזה יהיה היעד, אבל מצד שני עלינו להיות גם די ריאליים ולהגיד שאפשר לעשות את זה בשלבים, אבל לאפשר גם בתכנון את המודולריות: כאשר יגיע היום ונרצה להוסיף עוד לסינון, להוסיף עוד מקום להרחקת חנקן וזרחן על מנת שנקבל את האיכויות הטובות.


עו"ד קרן הלפרין אמרה "למיטב ידיעתנו". אז ידיעתכם לצערי לא מספיק טובה ואשמח לעדכן אתכם גם לגבי ירושלים, שוקת, אריאל ומודיעין. הדברים האלה מטופלים. תבואו אלינו ותקבלו בשמחה את כל הנתונים. חלק מופיע באתר המשרד להגנת הסביבה, חלק נמצא אצלי. רק תבואו ותקחו. הנתונים שעליהם אתם מתבססים לא תמיד נכונים וזה בעייתי, כי אנו חייבים לדבר על אותו בסיס נתונים. כך אנו נוהגים, בפרט כשאנו מדברים על מדע.


נכון שיש כאן איזה משחק שאנו עושים עם הפלסטינים ובלי הפלסטינים. אנו מנסים לעשות את כל הפרויקטים עם הפלסטינים, אבל במקביל אנחנו מתקדמים. זאת אומרת, אנחנו דורשים מירושלים להביא פתרון לקדרון שלא לוקח בחשבון את הפלסטינים על מנת שאנחנו נוכל לפתור את הבעיות לפחות בחלק של מזרח העיר ירושלים.


ודבר אחרון, כמי שמתעסק גם בנושא שיקום נחלים, אמר מר דוד ירוסלביץ נכון, אנחנו מתקדמים במקביל, אבל צריך להביא בחשבון שהלכה למעשה אי אפשר לשקם נחל אם לא מוציאים ממנו את המזהמים. עשינו עבודות יפות מאוד בנחל אלכסנדר. עשרות אלפי אנשים באים לשם, אבל עדיין איכות המים בעייתית מכיוון שהוא מזוהם, בעיקר מן האזור של נחל שכם והמערב, וגם בזה אנחנו מטפלים על-ידי הרחבת מט"ש יד חנה וכולי.

אני מנכ"ל איגוד ערים לאיכות הסביבה יהודה. אני רוצה להשלים בכמה מילים את מה שאמר עמיתי.


קודם כול לגבי המועצות האזוריות – המצב של המועצות האזוריות ביהודה ושומרון דומה לזה של מועצות אחרות בתחומי ישראל. כמו מטה יהודה בתחומי ישראל, גם המועצות האזוריות בגוש עציון ובהר חברון מתקשות בכושר ההחזר שלהן. מדובר במועצות גדולות שיש בהן ישובים קטנים ומפוזרים במרחקים גדולים, ולכן חייבים לסייע להן בתחום הטיפול בשפכים. בזמנו ניתנו מענקים. היום ניתנים קצת מענקים. אינני יודע היכן בדיוק זה עומד. חייבים במועצות כאלה לטפל גם בעזרת מענקים.


באשר לאכיפה בישובים הישראלים, המשרד להגנת הסביבה אוכף. מנהל מחוז בישראל אמר לראש מועצה: אם תזרים שפכים לסביבה תלך לבית-המשפט, פשוט מאוד כך, וכאשר אין ברירה ראשי המועצה פשוט שואבים את השפכים ומעבירים אותם למט"שים מתוקנים. לכן במגזר הישראלי הבעיה היא הכסף.


במגזר הפלסטיני הכסף איננו הבעיה, אלא יש בעיה ברמה אחרת לגמרי. חקרתי קצת את הנושא ואני יכול לומר שהבעיה במגזר הפלסטיני היא גם היעדר רצון, אבל גם היעדר יכולת. מדובר בישות שהיא ברמה של מדינה מתפתחת ופחות מזה.

אתה אומר שמבחינתך יש טעם בכך שהפלסטינים באמת יכריזו סוף-סוף על מדינה עצמאית ויקחו את עצמם בידיים ...

אמרת בהתחלה שלא ניכנס לנושא הזה ...

אני אומר את זה בחיוך.

אין להם יכולת ביצוע. קחו את המט"ש היחיד שהוקם ביהודה ושומרון על-ידי הפלסטינים, המט"ש באל בירה. המט"ש הזה פועל לסירוגין מפני שאין כסף לתפעל אותו. יש בעיה עם הבוצה שנאגרת ליד מט"ש ומוזרמת לסביבה ויש בעיה עם הקולחין. אל בירה היא אחת הערים היחידות שגובה אגרת ביוב, אבל האגרה לא מועברת לטיפול במט"ש אלא לדברים אחרים ולכן יש בעיה של יכולת תפעול. גם אם יקומו מחר כל המט"שים על-ידי הפלסטינים ביהודה ושומרון תהיה בעיה של יכולת הפלסטינים לתפעל אותם כפי שצריך. לכן צריכה המדיניות של מדינת ישראל, כמבוגר האחראי והמפותח והעשיר יותר באזור הזה, לומר: אנחנו לוקחים אחריות על הטיפול בשפכים, כפי שעשו את זה בחלק מן המקומות. צריך לומר את זה בצורה ברורה מאוד ולא להיגרר כל פעם אחרי איזה פרויקט פה ופרויקט שם, אם זה יד חנה, אם זה שוקת ואם זה מקום אחר. פשוט צריך להגיד שאנחנו לוקחים אחריות, בכל מקום שהפלסטינים לא מטפלים אנחנו נטפל, ונעשה את זה במחיר זול יותר ובאופן יעיל יותר מאשר אם אחר-כך נצטרך לנקות את האקוויפר. שיקום אקוויפר הוא אחד הדברים הקשים ביותר לעשייה והכי יקרים בעולם. אין ניסיון טוב עם הדבר הזה, וכאשר האקוויפר יזדהם זה יהיה כבר מאוחר מדי, בלתי הפיך כמעט.

תודה רבה.


גבירותי ורבותי, אני רוצה לסכם את הדיון הזה.


קודם כול אני מבקש, מעבר לכל הוויכוחים, לברך את הגורמים שעוסקים בנושא ומעלים אותו על סדר היום. זה נושא רציני, כאוב ובעייתי שראוי להרבה מאוד תשומת לב ולכן אני מברך את כל מי שעוסקים בנושא הזה.


התמונה שמצטיירת בפנינו מדאיגה בסך הכול. יש לנו בעיה סביבתית קשה, עם השלכות גם על הבריאות של הציבור במדינת ישראל. בסופו של דבר המים שמזהמים את האדמה ומזהמים את מאגרי מי התהום יפגעו בכולנו. לא משנה אם הבעיה מקורה בישוב פלסטיני או בהתנחלות ישראלית. בסופו של דבר הנפגעים הם כל תושבי הארץ הזאת. לכן יש מה לעשות, וצריך לעשות.


אני מברך על כל התחלה של עשייה, ושמענו על כמה דוגמאות, אבל בוודאי שאל מול הצרכים והאִיומים ההתחלות האלה קטנות ולא מצליחות לענות על עוצמת האתגר שקיים כאן.


בנושא העקרוני, שתפס חלק גדול מאוד מן הדיון הזה, לדעתי אין מנוס משיתוף פעולה ישראלי-פלסטיני. כל עוד אנו משולבים באזור הזה בצורה כזאת שיתוף הפעולה מתחייב ונדרש. אני קורא לנו, לנציגי ישראל בתהליך הזה, לעשות הכול כדי להגיע ללוחות זמנים מוסכמים לפתרון בעיות ולהתקדמות מעשית ככל האפשר בפתרון הבעיות הקיימות.


אותנו בוועדה הזאת מעסיקה כמובן קודם כול האחריות של ישראל, כי אנו לא הכנסת הפלסטינית אלא הכנסת הישראלית. האחריות הייחודית של ישראל נוגעת קודם כול להתנחלויות הישראליות, למה שקורה בהן, למשטר השפכים בהן. זה מחייב טיפול, ומחייב גם אכיפה במידת הצורך. זה מחייב מניעת גרימה של זיהומי קרקע וזיהומי מים ככל שזה נובע מהתנחלויות ישראליות.


לרשויות הישראליות יש סמכויות רבות, ויש להן חובות רבות. צריך להשתמש בסמכויות ולהכיר בחובות כדי לפעול בצורה נמרצת ולהגן גם על הסביבה וגם על בריאות הציבור, ככל האפשר.


באופן קונקרטי, הדרישה שלנו היא לחדול מייד מהזרמה של שפכים בלתי מטופלים, ככל שדבר כזה עדיין מתרחש. אלה דברים שלא יכולים להתרחש. יש מקום שכל הרשויות המעורבות בעניין יגרמו לכך שלא יישפכו שפכים לא מטופלים מישובים וממתקנים ישראליים בשטחים.


הדיון הזה הוא לא סוף פסוק. אני מניח שהוועדה הזאת תחזור ותעסוק בנושא הזה גם בעתיד.


אני מודה מאוד לכל הגורמים שהגיעו לדיון הזה. אשמח מאוד אם כל אחד מן הגורמים שהשתתפו בדיון יעביר לוועדה את החומרים שיש בידיו. נשמח להרחיב את בסיס הידע שיש בידינו כדי שהעיסוק שלנו בנושא יהיה רציני יותר ומקצועי יותר ככל שנתקדם בו.


שוב תודה רבה, ואסיים בברכה למים נקיים יותר ופחות שפכים בלתי מטוהרים. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:40
PAGE
16