PAGE
28
ועדת החינוך, התרבות והספורט


הכנסת השמונה-עשרה

נוסח לא מתוקן

מושב שני









פרוטוקול מס' 95

מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט

יום שני, כ"ט חשוון התש"ע, 16 בנובמבר 2009, שעה: 10:15

יישום מפעל ההזנה

חברי הוועדה: זבולון אורלב – היו"ר

עו"ד דורית מורג, יועצת משפטית, משרד החינוך

עו"ד חיים הלפרין, יועץ משפטי, משרד החינוך

שרית גולדשטיין, רכזת תיאום, מעקב ובקרה, משרד ראש הממשלה

רון מוסקוביץ', מנכ"ל, מרכז השלטון המקומי

מיכל עמיר-קצב, עוזרת מנכ"ל, מרכז השלטון המקומי

אתי בנימין, הנהגת הורים ארצית

יהודה סקר, ארגון הורים ארצי

שמואל דוד, יועץ, שתי"ל

רן מלמד, סמנכ"ל, עמותת ידיד

שלמה ישי, מנכ"ל, הקרן לקידום מקצועי, הסתדרות המורים

עפרה דונסקי, הסתדרות המורים

ד"ר רוני קאופמן, המחלקה לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בן גוריון, יושב ראש, המוקד למאבק ברעב

איתן מיכאלי, מנהל, המוקד למאבק ברעב

דורית וורמן, בריאות התלמיד, האגודה לבריאות הציבור

מרינה מאיר, בריאות התלמיד, האגודה לבריאות הציבור

איתי פידלמן, מרכז מחקר ומידע, הכנסת

מירב ישראלי

אפרת מורלי

דרורה רשף

יישום מפעל ההזנה

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה שתדון היום במעקב אחרי יישום חוק ארוחה יומית לתלמיד. אנחנו ביקשנו ממרכז המידע והמחקר של הכנסת להכין חומר לישיבה, ומהחומר הזה עולה תמונת מצב מאד מאד מדאיגה, שלפיה רק 77% מן התלמידים, שהם כ-118,000 תלמידים, זוכים לקבל את הארוחה היומית בפועל ולמעלה מ-35,000 תלמידים שזכאים – הכל על פי ההגדרות של משרד החינוך – אינם מקבלים את הארוחה היומית, והנתונים האלה, כפי שכתוב כאן, נמסרו על ידי חיים הלפרין שיושב כאן, שהוא מנהל היחידה לתוכניות משלימות למידה במשרד החינוך – זה דואר אלקטרוני מיום 15 בנובמבר. אלה הנתונים.


אלה נתונים מאד חמורים, מפני שנער הייתי וגם בגרתי, ואני לפחות זוכר שתי ישיבות בשנתיים האחרונות, גם בוועדה לביקורת המדינה וגם בוועדת החינוך והתרבות, שהנושא הזה עלה ונחשפו כל הבעיות, נחשפו כל נקודות התורפה, ועדיין אנחנו נתקלים באותה בעיה, וצריך רק לזכור שאנחנו בערב ראש חודש כסלו – אני מבין שהחוק חל מ-א' בחשוון, משהו כזה.

המינימום של החוק, כן.

המינימום ב-א' בחשוון, והנה, אנחנו חודש ימים אחרי שהתלמידים היו צריכים לאכול והיום, בתפילת מנחה שלא נאמר "תחנון", כבר אנחנו צריכים כנראה כן לומר "תחנון" על כל מה שקורה.


צריך לזכור גם שפרויקט ההזנה – אגב, יש כאן טעות חמורה מאד במסמך – איפה איתי? פה?

כן.

טעות חמורה מאד במסמך, בעיקר כשהיא קשורה בי אישית. המפעל הלאומי לא התחיל בשנת הלימודים 2004.

זה בניסוי ש - - -

הוא התחיל – יש כאן לפחות עד אחד, רן מלמד, שהוא סמנכ"ל עמותת "ידיד", הוא התחיל כפרוייקט לאומי במשרד הרווחה, על ידי הביטוח הלאומי, כששר הרווחה היה מר זבולון אורלב, והמנכ"ל היה מר דב גולדברגר, ומנכ"ל הביטוח הלאומי היה ד"ר יגאל בן שלום. ואז נערך פרוייקט ניסויי לאומי, אלא שמסיבות פוליטיות, מאחר שהנושא הצליח מעל ומעבר למשוער, החליט ראש הממשלה להעביר זאת משר מהמפד"ל לשרת החינוך לימור לבנת, מהליכוד. ולכן מתחילים לספור את זה, משום מה, מהליכוד. אבל לפחות אתי אי אפשר לעוות את ההיסטוריה. אז אם אפשר להבא – ראיתי גם שאתם נותנים לי איזה קרדיט על המחירים, אז תתנו לי קרדיט לעוד דבר אחד.


החוק הזה הוא מהחוקים החברתיים החשובים ביותר, בעיני, כיוון שרק לפני ימים אחדים התפרסמו נתוני העוני, שהתברר שקרוב ל-800,000 ילדים חיים מתחת קו העוני, ולחיות מתחת קו העוני זה בדרך כלל, אגב, לא לאכול ארוחה חמה אחת ביום. שלא תהיינה אי הבנות. זה בדרך כלל לא לאכול ארוחה אחת ביום. אני מניח שלפחות 2/3 מהילדים האלה לומדים במערכת החינוך. כלומר: כ-500,000 תלמידים במערכת החינוך, הם תלמידים שחיים מתחת לקו העוני.


אגב, יש פה עוד טעות. צריך לזכור שמי שמקבל שקל אחד מעבר לאותו סכום שהביטוח הלאומי קבע כקו העוני, הוא לא בקו העוני, אבל הוא עני. כלומר, צריך להוסיף עוד כמה מאות אלפי תלמידים, ולמרות זאת, המחוקק קבע שרק מי שלומד ביום לימוד ארוך – שזה למעלה מ-240,000 תלמידים – וגם עליהם עשו איזשהו סינון, והגיעו לאוכלוסיות של בערך 160,000 תלמידים, שמתוכם רק כ-120,000 תלמידים אוכלים. זה נתון חמור מאד, שקשה מאד להשלים אתו. כפי שאמרתי, גם לאחר שקוימו ישיבות רבות בשנתיים, או אפילו שלוש השנים, האחרונות. נראה לנו, אגב, שהילדים נופלים בין הרשויות השונות – אני בטוח שכולם עם כוונות טובות וכולם עושים כמיטב יכולתם, אבל יש כאן איזושהי בעיה, שכרגע, גברת קצב, כרגע זה נראה כאילו הבעיה היא ברשויות המקומיות. אין כאן בעיה שהממשלה לא מעבירה תקציב, אין כאן בעיה שיש מחסור בקבלני מזון, אין כאן בעיות חוקיות, אין כאן בעיות לוגיסטיות, יש כאן בעיה פשוט, שבכמה רשויות מקומיות, או שזה לא מופעל בכלל – תכף נקרא את הרשויות האלה – או שהוא מופעל באופן חלקי ביותר. פשוט יוצאים ילדים שלא אוכלים ארוחה אחת חמה. כלומר: שתפקודם הפיסיולוגי נפגע וממילא כל תפקודם האחר גם הוא נפגע. ואנחנו לא יכולים לעבור לסדר היום עם כאלה דברים.


אז נשמע את הפרטים. ביקשו ממני רשות להציג מצגת של עשר דקות, נדמה לי, על ידי – מי?

איתן מיכאלי. לא מצגת, להציג את הנושא, אדוני היושב ראש.

מי אדוני? תציג את עצמך.

שמי איתן מיכאלי, אני מנהל את המוקד לביטחון תזונתי ולמאבק ברעב, שהחל את פעולתו בסוף שנת 2006 - - -

זאת עמותה?

זאת עמותה, קשורה למחלקה לעבודה סוציאלית בבן גוריון, יושב ראש העמותה הוא ד"ר רוני קאופמן מהמחלקה לעבודה סוציאלית - - -

לומר דברים טובים על האוניברסיטה. כשאנחנו התחלנו את הניסוי של הביטוח הלאומי, נדמה לי ב-2003 או 2004, גם הם הפעילו מוקד מאד רציני של תזונה בבאר שבע.

כן. ואני שמח שאדוני העלה את העניין של הפיילוט שנעשה בזמנו, כיוון שיש איזשהו ויכוח דרך איזו פריזמה מסתכלים על מפעל ההזנה, ואני חושב שהפריזמה הנכונה היא שילוב של הזווית החינוכית והזווית החברתית-רווחתית. אני לא רוצה להלאות אתכם – אני רוצה להשאיר לשותפי, רוני קאופמן, אפשרות לומר כמה מילים, אז אני לא רוצה להלאות בפרטי פרטים. אני אזכיר טלגרפית את הבעיות שעולות מיישום חוק ההזנה בשלב זה.


דבר ראשון, כמו שאדוני ציין, פחות או יותר רק אחד מתוך שניים הנמצאים ביום חינוך ארוך מוזן, כאשר הכוונה של החוק במתכונתו הנוכחית היתה להגיע לכך שכלל הילדים הנמצאים ביום חינוך ארוך בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים, יוזנו. אנחנו נמצאים בשנה השישית מאז תחילת מפעל ההזנה, מתוכן שלוש שנים בהתאם לחוק כפי שהוא קיים היום, עם תיקונים שנוספו.


אני רוצה לציין שבזמנו היו יישובים שהיו מתאימים לקריטריונים של כניסה לפרויקט ההזנה, אבל כיוון שהם קיימו יום חינוך ארוך, שלא בהתאם למתכונת החוק – לא ארבעה ימים של שמונה שעות, אלא חמישה ימים של שבע שעות, הם נדחו. בקיץ אושר, במסגרת חוק ההסדרים במשק, שינוי במתכונת של יום חינוך ארוך. לכאורה היו צריכים להיקלט בתי ספר נוספים המקיימים מתכונת של חמישה ימים של שבע שעות, לתוך המערכת, ולא היא.

אני מוכרח לקצר אותך בדבריך. הדיון היום עוסק ביישום חוק ההזנה. אוקי? אז אם אפשר להתמקד בעניין, ביישום של חוק ההזנה. אם יש לך הערות על החוק, הן הערות חשובות, ראוי להתייחס אליהן – זה לא הדיון היום. יש לנו שעה לדיון. מעקב אחר יישום חוק ארוחה יומית לתלמיד. אנא ממך.

אוקי. הנקודה השנייה שאני מבקש להתייחס אליה, היא שפחות ימים ניתן ה – אם יש הערכה של כך וכך ימי הזנה פוטנציאלים - - -

135, נדמה לי.

לא, דיברו על 146, בשנה מסוימת נתנו 125 מתוך 146 ימים פוטנציאלים בממוצע – זה היה איזשהו ממוצע שהופיע בדוחות שהוגשו לוועדה, וזה מתוך פרוטוקול של ישיבת הוועדה. הדבר הזה נמשך, כפי שהועד פה, שעדיין יש בתי ספר שלא התחילו בהזנה.

עלה הנושא של הרשויות המקומיות. דווקא הרשויות המקומיות הנזקקות ביותר לפרויקט ההזנה, הן רשויות מקומיות בתהליכים של קריסה מבחינה כספית. אני לוקח כדוגמה את שבע הרשויות המקומיות הערביות בנגב, או את שני היישובים החרדיים הנמצאים באשכול מס' 1 של היישובים – מודיעין עילית ובית"ר עילית. אלה יישובים שיש להם קושי לגייס את המימון לנושא, את חלקו.

הם לא ברשימת היישובים שלא מקיימים את ה - - -

לגבי בית"ר עילית זה לא נכון. לגבי מודיעין עילית זה נכון, אבל מסיבות אחרות.

עכשיו – אמנם ניתן פטור, כפי שהצעת, אדוני, להשתתפות הורים, עד להכנסה של 1300 שקל לנפש, אבל בפועל בחלק מהרשויות זה לא מיושם, אלא יש איזשהו סכום גלובלי - - -

סכום אחיד. התכוונת לסכום אחיד.

כן. סכום אחיד, שלעתים הוא אפילו עולה על מה שהשר התיר לגבות מההורים.


נקודה נוספת שאני מבקש לגעת בה היא עניין הבקרה. עניין הבקרה נדון גם בשתי הישיבות של הוועדה שהתקיימו בחודש אוגוסט לקראת שנת הלימודים, זה היה חלק מרכזי בדיונים. אני רוצה להדגיש אספקט מסוים מתוך סוגיית הבקרה, והוא עניין ההתאמה של התפריט להמלצות משרד הבריאות. בפועל, אין כמעט בקרה על הנושא הזה. יש בקרה על היגיינה וכולי, אבל אין כמעט בקרה על הנושא הזה. העדויות, גם מבתי הספר, גם מהורים - - -

זה היה כל כך חשוב למשרד הבריאות, עד כדי כך, שהוא לא שלח נציג לוועדה.

יכול להיות, אבל זה חשוב לי. גם תזונאית שעובדת אתנו, מעידים שיש מקרים – זה לא חל באופן גורף על כלל המערכת, אבל יש הרבה מאד מקרים שקבלני המזון לא עומדים בהתאמה לתפריט שהומלץ על ידי משרד הבריאות, והתלמידים מקבלים מה שנקרא: קלוריות ריקות. זאת אומרת, לא את הערכים התזונתיים שאותם הם היו אמורים לקבל, דבר שגורר – יש תופעה של השמנה, של מחלות מטבוליות, של בעיות בהתפתחות וגדילה.

אלה הן לטעמי הנקודות המרכזיות באשר ליישום החוק. עולה השאלה אם, ברשותך – נכנסה רפורמת "אופק חדש" לבתי הספר, היא פותחת שורה שלמה של בתי ספר שבהם תלמידים - - -

זה דיון אחר. זה דיון אחר. תראה, אפשר לקחת את הזמן של שעה ולדבר פה דיונים מאד מאד רציניים, דברים מאד מאד חשובים, אבל – איך אומרים? – נחסיר את העיקר. אני מדגיש, ואני אקפיד על זה: אנחנו מדברים על יישום החוק. אוקי? לדבר רק על יישום החוק. גם את זה, אני לא יודע אם שעה תספיק לנו.

כן. ברשותך, הייתי רוצה להעביר את המשך - - -

אתה לא יכול להעביר את רשות הדיבור, אתה מקסימום - - -

לא, אמרתי: ברשותך.

יכול לבקש ממני.

אמרתי: ברשותך.

תודה רבה. ד"ר רוני קאופמן, בבקשה. מה הקשר שלך לעניין?

תראה, אני חוקר את הנושא עשר שנים. אתה יודע שאקדמאים מחפשים נושאים למחקר, ואני עוסק בבעיות חברתיות. בחיים שלי – אמנם כילד אכלתי בהזנה בבית ספר. הייתי בשכונת מצוקה בירושלים - -

גם אני.

וזה מאד מאד אולי עזר לי להיות בסוף דוקטור, מה שהרבה ילדים לא יגיעו, אני חושב, כי הם לא אוכלים טוב, היום. עסקתי בנושא דיור, כל מיני בעיות – אבטלה. לא האמנתי שאני אעסוק בנושא של רעב, אבל אני חוקר כבר עשר שנים את הנושא של רעב, ובודק גם מה שקורה בעולם.

במחלקה לעבודה סוציאלית בבן גוריון?

כן. אני מרצה בכיר במחלקה לעבודה סוציאלית, ואנחנו באמת לקחנו את הנושא הזה – כמו שציינת קודם – כנושא מרכזי.

היתה דוקטורית אחת - - -

פרופסור. היא כבר פרופסור – ורד סלונים-נבו. כן.

נכון.

היא שותפה שלנו לעבודה.

אנחנו רואים את המחויבות החברתית שלנו כמחלקה, לקחת את הנושא ולקדם אותו. כי זה, כמו שאמרת, נושא מהותי ביותר. אני רק רוצה להגיד שני דברים. דבר אחד, שיש – אתה ציינת את זה גם קודם – קשר ישיר בין תזונה של ילדים והישגים שלהם. אם מדברים על שוויון הזדמנויות, ילדים שלא אוכלים לא מצליחים. יש מחקרים שמראים שילד אוכל בבית ספר לעומת ילד שלא מקבל ארוחה מצליח יותר, בצורה בולטת. בעולם יש תוכניות הזנה שעובדות.


אתם עושים פה דיון, וכואב לי מאד על הדיון הזה, כי אני חושב שהדיון לא יוביל לשום דבר, כי החוק בבסיסו גרוע, הוא חוקק בחטא, לדעתי – היתה הצעה הרבה יותר טובה ורצו לחסוך. לפני חוק ההזנה הזה היתה תוכנית שלמה ש-80,000 ילדים קיבלו הזנה, היום מקבלים 110,000. כל החוק הזה, חמש שנים, עושים עוד 30,000 ילדים. יש בעיה מהותית בחקיקה של החוק הזה, צריכים לחוקק אותו מחדש, אחרת זה לא יהיה. יש ארצות שזה עובד מצוין – בצרפת, באנגליה, בכל המקומות, בפורטוגל, בספרד – מה שעושים שם: באזורים עניים המדינה משלמת, לא אוספים מההורים, לא אוספים מהילדים, איפה שיש בית ספר שרוב התלמידים הם משכבה נמוכה – "אודרוב", כל הילדים מקבלים, ואז העסק הזה עובד. אני מספר לתלמידים שלי איך לחוקק חוק שלא יעבוד, ואני מביא כדוגמה את חוק ההזנה: חוקקו חוק, תכנתו אותו כך שהוא לא יעבוד. יש לו באגים בסיסיים.

מה הבאג הבסיסי ביותר שלו?

הבאג הבסיסי שלו הוא שיש פה חלוקה במימון באזורים חלשים. בארצות הברית, למשל, באזורים חזקים, יש משתתפים במימון, אפילו הרבה. שם זה אוניברסלי, שם זה לכולם. באזורים ועשירונים נמוכים – ואני עשיתי מחקרים בשכונה ד', עשירון שלישי – כמה מקבלים שם?

שליש.

שליש מבתי הספר בעשירון שלישי מקבלים, 50% מהמשפחות בחוסר ביטחון תזונתי עם סממני רעב. אי אפשר לבנות את החוק על הורים, רשות – יש חוק הזנה בבתי ספר לחינוך מיוחד, הוא עובד מצוין. הוא עובד מצוין, כי לא משחקים את המשחקים האלה.

תודה רבה. רן מלמד, סמנכ"ל "ידיד".

אני, ברשותכם, כמי שעומד קצת לפני החוק הנורא - - -

אחד מהאבות המיילדים של החוק שקראת לו חוק - - -

יחד, אגב, עם רוני קאופמן, שמהמחקר הראשוני שלו בא בכלל הרעיון.


אני רוצה להיות פרקטי, לנסות להגיד בשלוש מילים איפה הבעיות המרכזיות שאנחנו רואים ומה הפתרונות שאנחנו מציעים לעשות, אולי אפילו די מהר.


הבעיה הראשונה שאנחנו רואים זו באמת התחמקות של ראשי רשויות מהאחריות שיש עליהם, וזאת בעיה של אכיפה. אם משרד החינוך יבצע אכיפה כמו שצריך על הרשויות המקומיות, אם יוטלו סנקציות על רשויות מקומיות, אז נוכל לראות גידול במספר הילדים המוזנים.


הבעיה השנייה היא מה שאני חושב שאיתן ניסה להגיד בנושא של "אופק חדש". "אופק חדש" הוציא חלק מהרשויות שהיו צריכות לעשות הזנה, החוצה. הוא קיצר להם שעה מיום הלימודים, ובעצם הוציא רשויות כמו כרמיאל, למשל, שעדי אלדר היום בא ואומר: אני לא צריך, יש לי "אופק חדש", אין לי יום לימודים ארוך, אני לא מחויב לעשות את זה.

נראה לי שמירב רוצה לתקן טעות, אצלך.

בחוק ההסדרים זה תוקן.

אני אומר לך מה עדי אלדר אמר בשבוע שעבר.

כן, יש לי מסמך שלהם, שהעבירו אלי - - -

בסדר? אז יכול להיות שתיקנו דברים, אמרתי: בעיית האכיפה היא בעיה ידועה.


אני חוזר לנושא השלישי שאנחנו מכירים אותו מהרשויות המקומיות היום, וזה הקומבינות במתן ההנחות. ועדת החינוך בראשותך, כולל הדבר הטוב שהורים מהעשירונים הראשונים לא צריכים לשלם, קבעה מה צריך להיות מדרג ההנחות. הרשויות המקומיות, בחלקן לא מתאים להן – ואני אומר את זה בכוונה ככה – לתת את אותן הנחות. אז כשמגיעים הורים ואומרים: אין לנו איך לשלם, אומרת להם הרשות המקומית: אין לנו איך לעזור לכם, אבל בגלל שאתם מסכנים, ניתן לכם הנחה של 50% בתשלום. למרות שלאותם הורים מגיעה הנחה מלאה, הנחה של 90%, הנחה של 80%. שוב, אנחנו חוזרים לנושא האכיפה.

ואם לא משלמים, הילדים לא אוכלים.

זה קורה. גם זה קורה.

והדבר הרביעי שאנחנו רואים היום זה שיש בתי ספר שלאט לאט מתחילים להכניס סנדוויצ'ים, במקום ארוחה חמה. אנחנו ניהלנו יחד אתך מאבק בנושא הזה מול יולי תמיר, שרת החינוך הקודמת, שרצתה לשנות את החוק ומנענו את התיקון. לצערי הרב יש היום בתי ספר שעושים את זה, אם משרד החינוך ירצה את אותן עדויות על איפה זה נעשה, אנחנו נשמח לספק לו.

אני כבר מזמין את זה אצלך.

אני אשמח לספק לך.


ומפה לכמה הצעות שאנחנו חושבים שיכולות להיות אופרטיביות. ההצעה הראשונה, שבעצם הצעת החוק מצויה אצלך מהכנסת הקודמת היא לדאוג לכך שיתרות תקציב שלא מועברות לרשויות המקומיות, יעברו משנה לשנה. עשינו את זה במסגרת חוק דודי השמש בדיור הציבורי, ואני קיבלתי אתמול דוח ממנכ"ל משרד השיכון, וזה עובד נהדר. אני חושב שזה אחד הדברים שיכול להוות מקור לאיזשהו חיסכון או לשימוש בעודפים האלה, ספציפית, לנושא של ההזנה.


הדבר השני, אני חושב שהגיע הזמן להרחיב את החוק, כולל תקציבית, לחטיבות הביניים. אני חושב שילדים בכיתות ז', ח', גם ט', לא יכולים להיות בלי אותה ארוחה חמה. אני חושב שהיום יש הזדמנות פז, בכנסת הזאת, לעשות הרחבה של הנושא הזה.


והדבר השלישי זה באמת הטלת סנקציות אישיות על ראשי ערים שלא מקיימים את החוק. אני חושב שזה אחד הדברים הכי מהותיים שצריכים להיעשות. סנקציות אישיות על ראשי ערים שלא מקיימים את החוק. תודה.

תודה רבה. שתי"ל, בבקשה, שמואל דוד.

אני רציתי רק להצביע על דבר אחד וזה התפלגות האשכולות שנהנים מההזנה. נדמה לי שזה דבר שלא הובא בפני הוועדה בצורה מסודרת, ונתגלה באופן מקרי על ידי בתוך המכרז של מנהלת ההזנה, והנתונים הם קשים מאד. למשל, אשכול שלישי, שלכאורה היה אמור להיות עמוק בתוך אלה שנהנים מהזנה, וזה לא הרשויות החלשות ביותר, רק שליש מהרשויות רשומות כמוזנות. כלומר: 12 מתוך 36. מתוך אלה, לא כולם מוזנים באופן מלא. כלומר, בחלקם זה רק גנים ולא בתי ספר, רק בתי ספר ולא גנים, חלק מהיישוב ולא חלק אחר, אם בית ספר אחד או שניים נכללים, הם נכללים כאילו מיישמים אצלם את ההזנה. המשמעות של הדבר הזה זה שבמספרים מאד גדולים אנחנו מדברים על אי יישום ברמה הבסיסית ביותר, ואלה לא הרשויות העניות שקורסות מחר בבוקר, אלא זה אשכול שלוש. זה דבר אחד.


התמונה הזאת מתחברת לאופן היישום של חוק יום לימודים ארוך, וכדאי לשים לב לעובדה הזאת, שהחוק עצמו, לפי נתונים שהובאו בפניכם – אני חושב שהממ"מ עשה בנושא הזה עבודה יפה וחשובה בהצגת הדברים – מכוון לא מספיק אל השכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות, והעובדה שחוק ההזנה שאמור להיות משלים לו, מפספס את השכבות האלה, השילוב של שתי העובדות האלה מעורר שאלות לגבי התרומה של החוק הזה, ולגבי האפקטיביות שלו. זו סוגיה אחת שרציתי לשים על השולחן.


סוגיה שנייה – וכאן מדובר על באג ארגוני, אם אני מדבר בשפה של רוני – זו סוגיה של – אם היינו פותחים כל שנה את השנה במשא ומתן בין הממשלה לבין הרשויות על איך מממנים את משכורות המורים – לא היתה נפתחת שנת הלימודים במדינת ישראל. בחוק הזה, התהליך בנוי על כך שכל שנה נפתח בראשית השנה משא ומתן הורים-מורים-קרנות-משרד החינוך, על עצם מהלך המימון. המשא ומתן הזה נפתח, במקרה הטוב, באוגוסט או בחודשים האחרונים של השנה, ובמצב הזה, באופן טבעי, החודשים הראשונים מפוספסים. ראינו השנה וריאציה חדשה של הנושא של "אחרי החגים", שזה לא רק אחרי החגים היהודיים, זה גם אחרי החגים המוסלמיים, אחרי רמדאן, אחרי עד אל-פיטר וכולי וכולי, ואז מתחיל המשא ומתן ברצינות.


לכן אנחנו חושבים שצריכה להיות תוספת לחקיקה שקובעת לוח זמנים אחר, ואני לא מתיימר להגיד כאן בדיוק מהו לוח הזמנים הזה, אלא להצביע על המורכבות כדי לנסות ולפתור את הבעיה. צריך להיות לוח זמנים אחר למשא ומתן. כלומר: רשויות צריכות לסגור את העסק הרבה יותר מוקדם מול כל הגורמים האחרים, שאז הדברים ייראו אחרת. הנתון שקיים כרגע הוא, שמשרד החינוך מדבר במונחים של כיווץ מספר הימים שניתנים ומתוקצבים, במקום לנסות להגיע למצב שמראשית השנה, מיומה הראשון של השנה, התלמידים ייהנו מהזנה, וכל השנה תהיה מכוסה. את הבאג הזה צריכים לנסות ולהוציא מתוך המערכת הזאת.

תודה רבה.

טוב, אני רוצה – לפני שאני נותן למשרד החינוך ולמרכז השלטון המקומי להתייחס, וראשון בדיון, כמובן, יקבל חבר הכנסת מוזס – לומר את תמונת המצב. גם ממה ששמענו, וגם מהעבודה שעשה הממ"מ.

עגומה מאד.

כן. החוק לכתחילה התכוון שכל התלמידים שלומדים יום לימודים ארוך, יקבלו הזנה, שזה בערך כ-240,000 תלמידים. מתוכם, על פי הגדרות שונות, משרד החינוך – בתוקף סמכותו, על פי חוק – צמצם את האוכלוסייה – כלומר, זה שר החינוך, בהסכמת שר האוצר, בהתייעצות עם שר הפנים – צמצמו את האוכלוסייה – אני מעגל מספרים – לבערך 160,000, כולל גני הילדים. מהאוכלוסייה הזאת כרגע מקבלים הזנה בערך כ-120,000. כלומר, כ-40,000 תלמידים שזכאים אינם מקבלים.


מפירוט רשויות מקומיות שבהן לא מתקיים החוק כלשונו, חלק מהרשויות המקומיות, למשל בנתיבות, יש 3000 תלמידים שזכאים להזנה אך לא מקבלים את ההזנה בפועל. מצב דומה של אי יישום או יישום מזערי, קיים בקרב תלמידי בתי הספר ביישובים הבאים: בוקעאתא, שכוללת בתי ספר וגני ילדים, מועצה אזורית גוש עציון – לפלא בעיני. לפלא בעיני פשוט מפני שאני מכיר אישית את האנשים. גם פלא בעיני בוקעתה, רק בבוקעתה אני לא מכיר אישית את האנשים. חורפיש – גם לפלא בעיני, בתי ספר וגני ילדים – כפר מנדא, כרמיאל. חלק גדול.

יש לנו תגובה של כרמיאל.

מיד, מיד. מועצה אזורית מרום הגליל – גם כן לפלא בעיני – עיר הכרמל, דליית אל כרמל-עוספיא – הם לא הופרדו?

הופרדו, הופרדו. שם זאת בדיוק הבעיה.

קצרין, קריית גת, מועצה אזורית שדות נגב, תל שבע, וישנם יישובים נוספים שבהם לא מיושם החוק בקרב תלמידי גני ילדים בלבד, וכן יישובים שבהם החוק מיושם בקרב 50% בלבד מהתלמידים.

אגב, אנחנו הזמנו כמה מהרשויות המקומיות לבוא לוועדה כדי לתת הסברים ולדווח מדוע הם אינם מקיימים את החוק. איש מהם לא מצא – אלא אם כן אני טועה. יש כאן מישהו מהרשויות המקומיות? - - -

זה לא מספיק חשוב, כנראה.

איש מהם לא מצא לנכון להגיע. – את זוכרת את השמות?

שמות לא, אני יכולה לומר לך. הזמנו את כרמיאל, מרום הגליל, שדות נגב, גוש חלב.

גוש חלב. הזמנו ארבעה – ככה, צפון, דרום, שיסבירו את העניין, איש מהם לא מצא לנכון להגיע לוועדה.


מהנתונים שלנו מתברר שהבעיה היא לא בעיה תקציבית של הממשלה – בדרך כלל הרבה מאד דברים, חוקים, לא מיושמים, כיוון שהממשלה לא מעבירה מספיק תקציב. זה לא הסיפור. כמו כן מתברר שיש רשויות שגובות שלא כדין, מתלמידים עבור ארוחה, סכומים לא חוקיים. כי על פי החוק, ועדת החינוך היא זו שמאשרת את התשלומים, יש לוח תשלומים על פי רוב ההכנסה של ההורים. עד סכום מסוים בכלל אסור לגבות, וכך זה עולה.

כמו כן יש גם ועדה שאמורה – הסיוע של הממשלה לרשויות המקומיות הוא על פי מצבן הסוציו-אקונומי של הרשויות המקומיות. ככל שמצבן גרוע יותר, הסיוע של הממשלה גבוה יותר. אבל עדיין יש ועדת חריגים של הממשלה שמוכנה לעזור ליישובים מעבר לקריטריונים. אינני יודע לכמה עזרו, לכמה לא עזרו, אבל גם העזרה הזאת, מתברר, לא מביאה את הרשויות המקומיות.

לא, הם מתנים את הכניסה ב "תתחייב לי על ההנחה". זה חלק מהתהליך.

תכף תאמר את הסבריך. על כל פנים, כפי שאמרתי, תמונת המצב היא ממש ממש גרועה. אני לא נכנס פה – קיבלנו נתונים לגבי מספר הימים. הטענה שהועלתה כאן, של 147 ימים. לנו נמסר נתון ממשרד החינוך שמדובר השנה ב-131 ימים בבתי הספר, ו-144 ימים בגני הילדים. אני לא מבין את הפער הזה, אבל זה - - -

יכול להיות שהם סופרים מחשוון, פשוט, ואחרים סופרים את השנה כולה.

לא, הפער הזה, של בתי הספר מול גני הילדים לא ברור לי. הפער הזה, של שבעה ימים - - -

בגנים, כיוון שההתארגנות הרבה יותר מהירה, מתחילים בשישה בספטמבר, ברגע שהגנים מוכנים, בתי הספר זה מיד אחרי סוכות.

אוקי. עכשיו הבנתי את השבוע ימים פער הזה. זהו, זה המצב.


אני צריך לומר גם מדיונים קודמים, חברי חבר הכנסת: מי שמופקד על החוק הוא לא שר הפנים, מי שמופקד על החוק הוא שר החינוך. כלומר, אם החוק לא מיושם כראוי, שר החינוך צריך לשבור את הראש, לא שר אחר. וכמובן, הטענות שלנו, הבקשות שלנו והדרישות שלנו הן מול שר החינוך. בנוסף, כמובן, לרשויות המקומיות, אבל הוא, בידיו הסמכויות. ואני אשאל שאלה אחת שתעמוד בבסיס העניין: מדוע המשרד לא מפעיל את ההזנה באופן ישיר במקום שהרשויות המקומיות לא מפעילות או באמצעות אחת הזרועות שלו – חברת המתנ"סים או איזשהו גורם אחר, שיכולה להפעיל את הדבר הזה באופן מרכזי?


חבר הכנסת מוזס.

אדוני היושב ראש, אורחים נכבדים. ישנה אמרה: כשם שהצבא צועד על קיבתו, כך התלמיד לומד על קיבתו. אם לא נותנים לתלמיד את הארוחה החמה הבסיסית, הוא לא יכול ללמוד. אני רוצה לומר לכם, שלמשל, במערכת החרדית, אין מושג כזה לא לתת ארוחה חמה. אין דבר כזה. כל תלמוד תורה שתבואו ותראו, ישיבה, תלמוד תורה, יש ארוחה חמה, יש ארוחת צהרים. בלי מפעל הזנה או עם מפעל הזנה, אני לא יודע בדיוק איך זה עובד, אבל אני משוכנע שזה בלי מפעל הזנה. וכל כך למה? שאם אני רואה עיר כמו ירושלים – 1171 תלמיד בבתי ספר מקבלים, ואני חושב שיש הרבה יותר תלמידים בירושלים, שזכאים לזה.

הרבה יותר. בהחלט.

ואם אני רואה גם עיר כמו בני ברק – 1600 תלמיד, בתוך מערכת של 100,000 תלמידים. אז מה קורה כאן, בכל המערכת הזאת? ואני באמת הייתי רוצה להבין, אדוני היושב ראש, איך זה עובד. למשל, רהט, לעומת ירושלים, היא לא כזאת עיר גדולה, ויש בה למעלה מ-10,000 מוזנים, לעומת ירושלים 1600, או אם ניקח למשל לוד, עיר כזו מוצלחת 5300 לעומת ירושלים של 1600. ורואים כאן עוד ערים שמסוגלות – למשל, בית שמש, מתמודדת מאד יפה עם העניין הזה – לא, מבצעים רק 1700, סליחה, אני חוזר בי.

בכל אופן, כל העניין הזה, נדמה לי, שזה צולע, בגלל השותפות המוזרה הזאת: משרד החינוך ומשרד הפנים, קרי: הרשויות המקומיות. וכבר אמרו חכמינו ז"ל: "קדירה דבי שותפי, לא קרירא ולא חמימה". אני אתרגם לכם את זה.

במיוחד שזה אוכל.

או, אתה רואה? זו הנקודה. הוצאת לי את המילים מהפה.


אם מעמידים שני שותפים, שני חברים, מעמידים קדירה, ואחד סומך על השני, עם אוכל בפנים, אז זה נשרף. לא יוצא, לא קר ולא חם. זה הנושא, בכל מקום שאנחנו רואים את השותפות הזאת.

כל אחד סומך על השני.

כל אחד סומך על השני, כל אחד יוצא לחדר השני, עד שחוזרים מרגישים – הופ, הכל נשרף.


אני חושב שזה המצב האמיתי שקורה כאן, כי אני הבנתי שבמשרד החינוך אין בעיה – משרד החינוך עומד – ככה שמענו מהיושב ראש, גם מר הלפרין אמר לי לפני הישיבה, שמטעם משרד החינוך – בעיית הבעיות אלה הרשויות המקומיות ומשרד הפנים. זו קדירה דבי שותפי. אולי יש מקום לשנות בחזרה את כל החוק הזה, ולהעביר את הכל למשרד החינוך, כמו שבתקציבים אחרים.

זה יהיה קדירה דבי שותפי בינינו לבין שר החינוך.

ועדת החינוך ומשרד החינוך זו אותה קדירה.

שר החינוך מסכים לקבל את ה- - -?

ותרומות.

למה הוא לא יסכים לקבל? מה הסיבה שהוא לא יקבל, למשל, משרד החינוך? יש הסבר? למה שמשרד החינוך לא ייקח? הרי נשאר לו מספיק כסף. כפי ששמענו מהיושב ראש, 240,000 תלמידים זכאים - -

אין שום בעיות. אני מודיע לך שהביטוח הלאומי יכול, בהתארגנות של חודש ימים, לבצע את כל הפרויקט.

ולהרחיב אותו.

אבל אמרתי לך: יש פה גם שאלות של פוליטיקה.

מה זה שאלות של פוליטיקה, על חשבון הילדים? על חשבון הארוחות שלהם?

כן, כן.

איך? בכלל?

אם לא היתה פוליטיקה, כל המערכת הזאת לא צריכה להיות בכלל במשרד החינוך. היא היתה במשרד הרווחה, בביטוח הלאומי. זאת זרוע של 48-49 מיליארד שקלים, שיכולה לבצע, יש - - - של הביטוח הלאומי, והם כבר ביצעו פרויקט מאד מאד טוב, והרשויות המקומיות, אגב, מאד בירכו על זה. תשאלו את ראש עיריית בית שאן, ראש עיריית אופקים וראש עיריית טירת הכרמל. באותן הערים שפעל הפרויקט, מאד מאד נהנו מהעניין.

אז אולי באמת תצא מכאן הקריאה – אולי תצא, באמת, מוועדת החינוך הקריאה – ליישם את זה בצורה כזאת. זה דבר סוציאלי ממדרגה ראשונה.

אפשר לצרף את המפעל לדוח של איצקוביץ שעכשיו הולך להיות מופעל בנושא ביטחון תזונתי גם למבוגרים, יכול להיות שזו הזדמנות טובה.

יכול להיות.


זהו, סיימת, חבר הכנסת מוזס?

סיימתי, אבל הילדים לא ייצאו שבעים מהסיום שלי.

טוב. משרד החינוך, חיים הלפרין.

טוב. אני, ברשותכם, רוצה דווקא להתחיל בדברים החיוביים לפני שאנחנו מגיעים לדברים הפחות נחמדים. דבר ראשון - - -

פתח בשבח וסיים בגנות. כן.

לא, נסיים בשבח.


דבר ראשון, כבר במהלך השנה שעברה עשינו כמה שיפורים מאד משמעותיים גם באיכות המזון וגם בדרך ההגשה שלו. מי שאוכל מנות בחמגשית, אוכל אותן היום בחמגשית פלסטיק שמתכלה הרבה יותר מהר מאשר חמגשית האלומיניום. מעבר לעובדה שהאוכל מגיע בצורה הרבה יותר טובה ובחום הרבה יותר איכותי, מאשר הגיע קודם, בחמגשיות האלומיניום עם המכסים האלה מקרטון. כשבדקנו סתם, אגב, ממה מורכבים המכסים האלה נבהלנו, וזה זירז אותנו מאד לגמור את המהלך הזה באופן אחר.

פיקוח משרד הבריאות יש?

שנייה, עוד מעט נגיע לפיקוח משרד הבריאות.

דבר שני, התזונה עצמה היא על פי התנ"ך שלנו, שנקרא: "לאכול ולגדול", של משרד הבריאות. והתזונאיות של תוכנית ההזנה מקפידות על זה, כולל העובדה שהיום אנחנו דורשים מספקים לא לתת לנו בשר שהוא קנה ממשה, אלא מק"טים (מספרים קטלוגיים) מוגדרים, שאנחנו יודעים להגדיר בדיוק, כדי שבשר מרובד לא יהיה בשר שאולי יתלבטו אם לברך עליו "שהכל" או "המוציא לחם מן הארץ", אלא הוא יהיה ודאי בשר. כלומר, כל הדברים האלה, מבחינתנו, הם חד משמעיים, וזה שיפור משמעותי מאד שעשינו במהלך השנה שעברה, ואנחנו שמחים עליו. זה דבר ראשון.

דבר שני, כל מה שקשור לתהליכי עבודה מול משרד האוצר עבדו מאד יפה, כולל גם האישור של ההשתתפות של הרשויות המקומיות, שזה חלק מיישום החוק, אין מה לעשות. כתוצאה מזה, באמת, יצאנו לדרך בזמן. צריך לדעת שהיישום – בבית הספר, נעזוב רגע את הגנים, כי הגנים יחסית זה יותר פשוט – בבתי ספר היישום הוא כאב ראש. זה לא דבר שעובר כלאחר יד. בית ספר שלוקח את זה כמו שצריך, כמו שאנחנו מקפידים לעשות, נהנה מזה מאד. אנחנו רואים את ילדי כיתה ו' עוזרים לילדי כיתה א-ב, מביאים להם את הארגזים, אנחנו רואים איך החום נשמר והתקלות של הבקרה הן בסך הכל שוליות, לטובת כל המהלך הזה. ובסך הכל, אנחנו חושבים, שמעבר לארוחה לילד, זה נותן מענה לצרכים חינוכיים-חברתיים, נוספים, שעל זה צריך להגיד לכל מנהלי בתי הספר שמובילים את המהלך הזה, קודם כל, יישר כוח.


בתוך זה צריך לזכור שיש עוד כמה משתנים שפועלים. הראשון כבר אמרתם מכל הכיוונים, אלה הרשויות המקומיות. הרשויות המקומיות, משיקולים שונים, חלקן לא רוצות את זה. לא רוצות, כי זה גוזר מהם תקציב שהן צריכות לייעד לעניין הזה, ואני רוצה להגיד בשבח המשרד שלי: הגיבוי שאני קיבלתי למהלך השנה, שאומר שכל רשות שאין בה הזנה, לא פתחה את ההזנה, לא קיבלה שום תוכנית-רשות אחרת של המשרד. כלומר, אני אתן דוגמה את אופקים, אופקים רצו – היה להם יותר נוח - להתחיל קרב לפני ההזנה, לא היה קרב עד שלא התחילה הזנה באופקים. כנ"ל בנתיבות, למרות שנתיבות זה סיפור אחר בהקשר של השולחן הזה.

כלומר, רשויות שהיה להן ברור שעד שאין הזנה במערכת לא מקבלים שום תוכנית אחרת, התחילו לזוז. ולכן אנחנו נמצאים היום ביישום הרבה יותר גבוה, מאשר היינו בתחילת השנה. עם כל הקושי וכל המגבלה של האחוזים שעדיין לא ממומשים.

אז איך ירושלים כל כך מעט?

ירושלים היא מעט בגלל סיבה אחרת. ירושלים ביוח"א (יום חינוך ארוך) – כיוון שכבר נאמר קודם, שחוק ההזנה יושב על חוק יוח"א, ירושלים, לצערי, כשחוק יוח"א הוחל, לא רצתה להיכנס ליוח"א מסיבותיה. כתוצאה מזה יש מעט מאד בתי ספר ביוח"א בירושלים, כתוצאה מזה מעט מאד זכאים. זו התוצאה.

הלאה.

זה לגבי המהלך הזה. בתוך הדבר הזה, אני אומר, יש כמה סוגים של התנגדויות של רשויות. מנו פה אחת. רשויות שאמרו: היום שלי קוצר, אני לא מחויב – אנחנו לא מקבלים את הדבר הזה. וההנחיה, גם של המנכ"ל, גם של השר, היא מאד ברורה: אנחנו מיישמים בכל היישובים. ברור שאנחנו לא מתחילים באשכול שפחות קריטי כרגע, אנחנו עובדים יישוב-יישוב, ובמקומות – אתם צריכים להבין: בתי הספר עובדים ברשויות. הם עובדים לא פה, ולא במשרד בירושלים. ובבתי הספר עצמם פוחדים לתת לנו נתונים. הרי מה זה סוג שיתוף הפעולה שאנחנו צריכים? אנחנו צריכים ממנהלי בתי הספר לקבל את רשימת הכיתות, כמה ילדים ב-א1 וכמה ילדים ב-ג2. מנהלי בתי הספר – אני יכול לתת דוגמה לרשות מקומית נכון לאתמול, שאחרי משא ומתן ארוך, סוף סוף יוצא המרצע מן השק. אומרים לנו מנהלי בתי הספר: אנחנו לא רוצים לתת לכם את הרשימה, כי אנחנו פוחדים שהרשות לא תעביר לנו את ההקצבות שהיא צריכה לתת לנו. פשוט מאד. הרשות הרי יש לה אגרות שהיא מעבירה לבתי הספר? אז אומר להם ראש הרשות - - -

יש לך מצבת תלמידים. יש לך מצבת תלמידים שמדווחים עליה.

יש לך את זה בכל - - -

אתה יכול לפתוח את זה.

מה שאני מנסה לומר הוא, גבירותיי ורבותיי - - -

איזו אינפורמציה אתה צריך? אני צריך להבין, לא הבנתי.

בדיוק.


כן, אני גם לא.

איזו אינפורמציה אתה צריך מבית הספר?

אני צריך מבית הספר שיגיד לי שבכיתה א1 יש 28 ילדים, בכיתה ב2 יש 31 - - -

מה הבעיה?

משרד החינוך יודע כמה תלמידים יש בכל כיתה בבית ספר במדינת ישראל, על פי זה מחלקים את התקן.

לא בהכרח.

מה לא? תקן הוא פר תלמיד.

אני אסביר.

בבקשה.

משרד החינוך יודע מה מצבת התלמידים בכל בית ספר, והוא יודע על פי הכיתות התקניות. הוא לא יודע במצבת שני דברים. א', אם יש עדכון מאז שהמצבת הוחלה, זה דבר אחד שהוא לא יודע, ודבר שני שהוא לא יודע, זה איך זה מתחלק בתוך בית הספר. נניח שבית הספר קיבל x כיתות תקניות, והוא פתח אותן – במקום שתיים, לשלוש. זה נתון שאנחנו צריכים לקבל בבית הספר.

אבל מחלקות החינוך בתוך הרשויות המקומיות כן יודעות.

מה זה משנה לך? אתה יודע שיש בבית הספר 100 תלמידים. מה זה משנה לך אם זה שלוש כיתות או ארבע כיתות?

כי כל כיתה מקבלת את הארגזים שלה, בצורה מסודרת. וככה יודעים. מה, אתה רוצה שנשים במסדרון וכל ילד יבוא וייקח מהמסדרון? בשום אופן לא.

אמרת פה דבר חמור מאד, דרך אגב, אמרת פה כאילו עוברים לסדר היום.

נכון. לא, אני הערתי על זה.

שמנהלי בתי הספר פוחדים מראשי רשויות, כלומר: ראשי רשויות מורים להם לא להעביר נתונים למשרד החינוך לצורך מפעל ההזנה - -

נכון.

ומנהלי בתי הספר חוששים שאם הם ישתפו הפעולה עם המשרד, הם ייצאו ניזוקים מהרשות המקומית. זה דבר חמור מאד, אגב.

נכון. לכן המהלך שעשינו - - -

לא, אני אדרוש ממך לאחר הישיבה, שאתה תמסור מידע מלא הידוע לך על הדבר הזה, אי אפשר לעבור על זה לסדר היום. אולי לא רוצה לחשוף את זה פה בוועדה – וראוי לחשוף את הדבר הזה. זה דבר חמור מאד, שוועדת החינוך לא יכולה לשמוע אותו ולעבור לסדר היום.

אני אומר כבר מה עשינו במקרה הזה. אני מספר את זה כי מה שעשינו בפועל, זה בתיאום עם המחוז הודענו למנהלי בתי הספר שאנחנו מביאים להם מנות, בהתאם למה שרשום בתקן. אפילו שתהיה תזוזה ויעבירו מנות מכיתה לכיתה, וכולי. זה מה שהולך להיות באותה רשות, ואנחנו צריכים להבין שאותו ראש רשות עדיין יכול לממש את האיום שלו.

למה מנהל המחוז לא קרא לראש הרשות ואמר לו, שאם הוא יעשה למנהלים מה שהמנהלים חוששים, אז גם מנהל המחוז יעשה לו?

הוא הוציא לו מכתב חריף בעניין הזה.

ואז מה קרה? כלום.

ואז ההנחיה היא שבית הספר הזה יקבל – היום אנחנו ביום שני, ביום רביעי – אוכל לפי המצבת, וראש הרשות יעשה מה שבראש שלו. כלומר, צריך להבין שבמקומות - - -

אני לא מבינה, אבל, מה הבעיה.

אני רוצה להבין עוד נקודה: ייתכן באותה כיתה שחלק מהתלמידים יקבלו וחלק לא?

לא. המקרים היחידים שבהם ילדים לא אוכלים, זה רק מקרים שבהם אמא שולחת פתק ואומרת: אני לא רוצה שהילד שלי יאכל. אין שום בעיה. יש אמהות פולניות עדיין.

יש כזה דבר?

כן.

יש עדויות אחרות.


יש עדויות אחרות.

אני מבקש לא להשמיץ את האמהות הפולניות פה.

לא, אמא פולנית זה מקצוע.

לא, זו תכונת אופי, זה לא מקצוע.

סליחה, לא הבנתי מה שאמרת. אתה מוכן לחזור על המשפט הזה?

אני בן של אמא פולניה, ולא קיבלתי כזה פתק.

גם אני בן של אמא פולניה, ו - - -

כן.

יש רשויות שמסיבות לא ענייניות – מבחינתנו לא ענייניות – לא מקיימות את החוק. ואנחנו מגובים לגמרי לעבור אחת אחת ולוודא ששני דברים לא יקרו. אחד, לא יהיה מצב שילד שזכאי לא יאכל, ואנחנו מטפלים בזה כל הזמן, זה לא משהו שהוא, כאילו, קרה ונגמר – אם יש מידע אחר, אני אשמח לשמוע. אני, המידע שאני מקבל הוא, שבכל מקום שבו הדבר הזה קורה, אנחנו מתקנים אותו. כלומר, אני יכול לתת דוגמה מאתמול, מיום חמישי, שמקרים כאלה מגיעים אלי או לקרן רש"י שמפעילה את זה עבורנו, ההנחיה היא חד משמעית: אנחנו מחלקים לכל הילדים הזכאים.

מה קרן רש"י?

היא מפעילה את זה עבורנו. היא הזכיין שמפעיל את תוכנית ההזנה עבורנו. ואין, אין – מבחינתי, אין מצב כזה. אני יכול לתת לכם דוגמה של ראש רשות שקיבל מכתב מאד חריף בעניין הזה, כולל בית ספר מוכר שאינו רשמי, שהביא לו את החלק שלו – הרי הם לא חייבים להשתתף במימון של בתי הספר של הרשתות – והודעתי לו: אנחנו מאכילים את כל הילדים, והוא - - -. כלומר, יש גם מקרים שבהם האכיפה והכפייה - - -

מה פירוש אתם מאכילים את כל הילדים? איך אתם מאכילים את כל הילדים? מה, מדלגים על הרשות המקומית?

בכל מקרה אנחנו מדלגים על הרשות המקומית בהיבט של הביצוע. אני לא מביא את זה לרשות שהיא תחלק את זה לילדים.

כל הבעיה זה המימון, אתה צריך את הרשות המקומית רק לצורך המימון, נכון?

לא, גם זה לא. אני צריך את הרשות המקומית רק לצורך העובדה שהיא תנהל את זה באופן מושכל. כלומר: שבתי הספר יקבלו מידע אמין מה צריך לקרות, ושהרשות המקומית תאשר שאלה בתי הספר שלה.

בשביל מה אתה צריך את הרשות המקומית? – רשות מקומית לא משתפת אתך פעולה. בשביל מה אתה צריך אותה? - - - משלמת ישירות, הזכיין מעביר את האוכל ישירות. מה אתה צריך? אני חשבתי שכל הבעיה פה זאת הבעיה כספית, כי הרשות צריכה לתת את הכסף מתקציבה, והיא צריכה לגבות את הכסף מההורים.

נכון.

זאת המעורבות היחידה שלהם.

נכון. נכון.

ואם תקצץ להם את הכסף במעבר שלך - - -

או שהיא עושה כל מיני דברים אחרים. יש למשל רשויות שיודיעו למנהל אגף החינוך: תשמע, יש לך 100,000 שקל. למנהל אגף חינוך שמרכז את זה עבורה. שמע, יש לך 100,000 100,000 שקל, תסתדר.

לא הבנתי. אומרת רשות מקומית – למי?

למנהל אגף חינוך שמנהל את זה מטעמה.

כן.

אז היא אומרת לו: תשמע, לכל הנושא של הסבסוד והמימון של הזכאים וכולי, יש לך 100,000 שקל, תסתדר. אז מה הוא עושה? הוא מתמרן. הוא אומר: אני אקח חמישה שקל מכולם, ואני אעשה הנחות להכי מסכנים. זה לא בכללי המשחק שאנחנו מדברים עליהם כאן, אבל אנחנו מתארים - - -

לא חוקי.

כן, אבל זה תיאור המציאות. צריך להבין, שכשאנחנו אומרים: הרשויות מתנגדות, ההתנגדות לא חייבת להיות אקטיבית, שהוא יגיד לי: תשמע, לא רוצה. חלק מהתנגדות זה, הוא אומר לי: אני לומד את זה. ראש רשות אחד כתב לי שמה שהוא רוצה זה שאני אעביר לו התחייבות בלתי חוזרת, והוא יבצע את זה. שאני אשלם לו והוא יבצע את זה. למשל. כל מיני תרגילים קורים.

מי משלם לזכיין?

משרד החינוך.

כלומר, הזכיין לא מכיר את הרשות המקומית.

בהיבט של כסף – לא.

הוא מקבל מהמדינה 100% עבור הדבר הזה.

נכון.

אתה מסתדר כספית מול הרשות המקומית, והרשות המקומית מסתדרת כספית מול - - -

מול עצמה וההורים.

מול עצמה ומול ההורים. כלומר, אם אתה תספק אוכל לרשות מקומית שלא שילמה את חלקה ולא גבתה מההורים, יהיה לך חור תקציבי.

לא.

למה?

כי אני אקזז לה.

יפה מאד. אז תסביר לי למה 25% מהתלמידים לא מקבלים אוכל.

נכון, אם זה ככה.

בגלל העובדה, שאני תיארתי קודם מצב שבו ברשות מקומית מסוימת, ראש הרשות אומר למנהלי בתי הספר: יש לכם חשבון אתי.

זה אתה יכול לפתור תוך יום. אני לא מבין את זה.

זה לוקח יותר.

זה לוקח שבוע ימים. איזה דבר בוער יותר מאשר ראש רשות שבא ואומר למשרד החינוך: אני לא אקיים חוק שהשר שלך מופקד עליו?

הוא לא אומר את זה. ככה. הוא אומר: יש לי שני חוקים, יש לי חוק התקציב שאני מחויב לו, ויש לי חוק ההזנה. אני שומר על חוק התקציב. הוא אומר לי את זה מאד ברור.

מאה אחוזים. תעזוב אותו, תפעיל את ההזנה. מה הבעיה? תגיד לו: אדוני - - -

אתה מתנה את ההזנה בזה שהוא ישלם?

לא, הוא לא יכול להתנות.

אז אני לא מבינה מה - - -

בואו נגיד ככה: מבחינה משפטית, זה לא הכי פשוט. כי אני, למשל, רציתי, שראשי הרשויות בכלל לא יחתמו על איזשהו מסמך שמאשר שאלה בתי הספר שלהם. אז הלשכה המשפטית אמרה לי: זה לא פשוט, כי כשאתה מבצע פעולת קיזוז, מה זה הקיזוז? אתה בעצם לוקח לרשות תקציב אחר שמגיע לה. אז כאילו להגיד: פה אני עושה את זה בלי הסכמה, זה לא כל כך חלק בהיבט הזה. אז מה שאנחנו עושים, אנחנו מחתימים ראש רשות על העובדה שיאשר שאלה בתי הספר שלו.

נו, אתה נותן לו בזה זכות וטו, אתה לא מבין מה עשית?

אני לא נותן לו זכות וטו.

ודאי.

אדוני היושב ראש, אולי תבקש משר הפנים שיודיע לרשויות האלה שהוא לא ייתן להן את מענקי האיזון שלהן, אם הן לא יבצעו את החוק?

זה בערך לוקח שנתיים, מה שעכשיו אמרת. מה שעכשיו אמרת לוקח בערך שנתיים.

זה עניין פוליטי, אולי זה ייקח פחות?

לא, הוא לא מופקד על החוק. הוא לא מופקד על החוק. אני אומר לך, הוא לא מופקד על החוק. אדם לא מופקד על החוק – יש מי שמופקד על החוק, הוא צריך לטפל בדבר הזה. אני צריך ללכת לשר הפנים? שיילך שר החינוך לשר הפנים, יסתדר אתו בענייני הקיזוז.

אני אומר לך שקיזוזים דרך משרד הפנים של משרדי ממשלה, אני לא מכיר דוגמה אחת, אני במקרה מכיר דוגמה של המועצות הדתיות, ועוד שתי דוגמאות, גם של משרד הרווחה. ברשות מקומית בערד הרשות המקומית לא הסכימה לתת את חלקה, שר הפנים היה פורז, ישיבות על ישיבות על ישיבות על ישיבות שמשרד הפנים יקזז לערד את מענקי האיזון כדי להחזיר למשרד הרווחה – כי משרד הרווחה לא הפסיק שם את הטיפול בנכים ובמפגרים, והרשות המקומית לא העבירה את ה-25% שלה, אני חושב שהדיון נמשך עד היום. לכן אני לא סומך על בעיות הקיזוז של משרד הפנים. יש לו את האינטרסים שלו, יש לו תוכניות שלו, אנחנו לא צריכים להכניס - משרד החינוך, אגב, מעביר לשלטון המקומי – יושב פה מנכ"ל השלטון המקומי, יאשר את זה – מעביר לרשויות המקומיות יותר כסף מאשר משרד הפנים. צודק או לא? – הוא לא צריך את משרד הפנים. הוא לא צריך את משרד הפנים. להבנתי, הוא מעביר סדר גודל של ארבעה מיליארד שקלים אם אינני טועה.

אפילו יותר.

אפילו יותר. אה, נכון, עם שכר המורים וזה – יש אפילו יותר. סכומי עתק הוא מעביר. אתה מדבר פה על עשרה-עשרים מיליון שקל שצריכים לעכב אותם, של כמה רשויות – הרי פה מדובר בכמה מיליונים בודדים – כי הרוב בסדר. 75% בסדר. 25% לא בסדר. כל התקציב כאן כמה הוא? 120? 130 מיליון?

110 מיליון.

110 מיליון. זה נשמע לי פה דבר מופרך, ולא מדובר פה בערים שיודעות לעשות שרירים, בוא נאמר, אלה ערים ש- אני לא יודע אם המנכ"ל דיבר אתן, אני לא יודע כמה זה חשוב היה, אני לא יודע אם השר דיבר אתן, אין לי מושג, אני מקווה שכן. אני, אם הייתי שומע שיש ראש רשות שמונע אוכל מהתלמידים והייתי שר, הוא היה אצלי באותו יום. באותו יום הוא היה אצלי. אני לא יודע אם העירו את תשומת לבו של שר החינוך, אין לי מושג. הוא יהיה פה ב-11:30, אני יכול לשאול אותו.


זהו? תודה. השלטון המקומי.

קודם כל, כמו שצוין פה, רוב השלטון המקומי פועל בעניין הזה ופועל באהבה. השלטון המקומי, אגב, פועל מעבר לארוחה החמה. מי שמכיר את פרויקט המועדוניות, למשל, שפועל לילדים בעלי צרכים מיוחדים, ובו הרשויות המקומיות מביאות כסף שלהן פלוס תרומות, פלוס רווחה חינוכית, פלוס משרד הרווחה. יש מועדוניות שאפילו מספקות את ארוחת הערב ויותר מזה. גם מציידים את הילדים בסנדוויצ'ים לאחים שלהם בבית.


יש בעיות מסוימות של יישום. יש בעיות שהוזכרו פה, שהילדים לא אוהבים את האוכל והם מאסו באוכל ומאסו בספקים מסוימים. ויש לנו פה לפחות התייחסות של יישוב אחד או שניים, שזה כרגע הגורם המעכב. אני חושב שאפשר דווקא בנושא הזה להביא את זה לפתחן של הרשויות המקומיות, ועם זאת ברור שזה לא תקין וצריך להתגבר על העניין הזה ולבדוק את העניין. אגב, אנחנו יודעים שאין אחידות בין כל הספקים.

אני לא מבין אותך. בעיר אחת הילדים אוכלים והאוכל טעים, ובעיר אחרת כל הילדים לא אוכלים כי האוכל לא טעים?

זה מה שאני אומר. יש פה פועל יוצא, שהרי זה לא אותו זכיין, זה לא אותו מטבח, זה לא אותו בישול. אנחנו גם יודעים שיש טעמים שונים במגזרים שונים. יש מי שאוהב אוכל מסוים ומי שרגיל מהבית לסוג מסוים של מזון, ויש מי שרגיל לסוג אחר.

אני חייב לציין גם ש-לא הוזכר פה, אבל יש גם התנגדות מסוימת של מורים ושל בתי ספר. לא כולם אוהבים את הנושא הזה של הזנה, בגלל הרעש, ההמולה, הלכלוך - -

להגיש.

הצורך של המורים להיות שוטרים גם בנושא הזה על חשבון זמן ההפסקה, זמן איכות של מורים, השתלמויות וכיוצא בזה, אסיפות הורים. אני חושב שצריך לקחת בחשבון שלא בכל המקומות מקבלים באהבה ובהבנה – אני מדבר על סגל ההוראה – את העניין הזה, גם הסגל המנהלי, אגב, ואני חושב שצריך להטמיע ולהסביר את החשיבות של העניין הזה.

לעצם העניין, יש פה מספר התייחסויות שלנו, אני לא אקרא את כולן, אני גם פה שמעתי שמות של יישובים שבסך הכל בפעם הראשונה אני שומע, חלקן מועצות אזוריות, שאני ודאי לא אמון לייצג אותן, אבל למשל כרמיאל, יש לה תשובה – אני לא יודע אם התשובה היא מספקת או לא, אבל הטענה היא שהלימודים מסתיימים בשעה שתיים, אז אני לא חושב שיש פה חובה – הם נכנסו לאופק חדש, אני לא חושב שיש חובה שאפשר להטיל עליהם, ועם זאת אפשר לבדוק את העניין נקודתית. אני יודע שבנתיבות יש בעיה, שנוצרה השנה – בנתיבות במשך שנים היה מפעל הזנה – נתיבות נקלעה למצוקה מאד מאד קשה, באבחה אחת של קיצוץ במענק איזון באמצע שנת תקציב – אנחנו מדברים על משהו כמו אוגוסט או ספטמבר האחרון, מיד לאחר אישור תקציב המדינה הדו-שנתי – נחתכו שם סדרי גודל של 7-8 מיליון במענק האיזון, אני בהחלט מבין ללבו של ראש העיר, ועם זאת צריך לדבר אתו, כי בסך הכל יש שם ראש עיר לתפארת, ואחראי, וצריך לנסות לפתור את הבעיה הזאת.

מה שאני מציע, לעצם העניין, מאחר שהבעיה היא בסופו של דבר נקודתית, והבעיה היא של מספר יישובים שכל אחד מהטעמים שלו ומהנימוקים שלו - - -

רון, זה 25% מהתלמידים, זו לא בעיה נקודתית, זה 25% מהתלמידים.

אני לא חושב. קודם כל, אולי בגלל ההרחבה של המועצות האזוריות המספרים קצת יותר גדולים, אבל אני חושב שמאחר שמדובר פה גם ביישובים שנפגעו קשה ממענק איזון, יישובים בפריפריה, אני חושב שמה שצריך לעשות זה לסכם עם משרד החינוך על צוות אד-הוק, שייקח לעצמו כשבועיים לשוחח, ואני באמת חושב, אדוני, שהדבר הזה לפחות צריך להיות אולי ברמת מנכ"ל המשרד, ואני לא יודע אם משרד החינוך ייענה לעניין הזה. אני חושב שצריך לעבור את רמת מנהלי המחוז, והמנכ"ל, יחד אתנו, יערוך שיחות טלפון ושכנוע עם כל אותו ראשי רשויות, לדבר ישירות עם ראשי רשויות ולא עם ראשי מנהלי החינוך, ולנסות ללבן את הבעיה. ויכול להיות שצריך לבוא תוך זמן שייקבע אדוני היושב ראש לאיזשהו דיווח קצר לוועדה. אני משוכנע שנוכל לבוא עם בשורות ותמונת מצב שונה לגמרי.

תודה רבה.

יש חוק, לא צריך לשכנע.

ביקשו עוד שלושה אנשים, ניתן להם ממש ממש בקצרה, כי אנחנו צריכים לסיים עד 11:30.


ביקש יהודה סקר, בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש. אנחנו מדברים פה בילדים שבאים לבית ספר בלי סנדוויצ'ים ובלי ארוחה חמה. אני אתן לכם דוגמה: בית ספר שילדיי למדו ביסודי, ואנחנו ועד הורים – אני עצמי התארגנתי וגייסתי מתרומות 80,000 שקל כל שנה. אדוני היושב ראש, גביתי מההורים האלה, שלא מסוגלים לשלם – לא גביתי מהם ארבעה-חמישה שקלים. שקל אחד. כל הילדים יום יום אכלו ארוחה חמה. זה לא יכול להיות שילד, שלידו יושב תלמיד מאתיופיה, לא יאכל, והתלמיד השני אוכל. בנוסף על כך, ארגנו את זה – אני שומע פה כל מיני סיפורים איך מתארגנים. מינינו את סגנית המנהלת, שאחראית על זה, וזה לא עושה רעש, רון, אפשר להתארגן, ולדעתי ההורים פה צריכים להוביל את הנושא הזה, כמו שבכל דבר. תודה רבה, אדוני.

תודה רבה. אתי בנימין, והאחרונה דורית וורמן.


אתי, בבקשה.

רק בשנת הלימודים הקודמת ראינו מספר פעמים שמגיע לילדים, לבתי הספר, אוכל שהיה מאוחסן בתנאים לא-תנאים, שמשרד הבריאות עשה ביקורות בדרך, וזה משהו שצריך להקפיד עליו – וצר לי באמת שמשרד הבריאות לא נמצא כאן. חבל מאד שהם לא נמצאים כאן. הילדים מקבלים אוכל שנמצא בתנאי אחזקה מזעזעים, ולא פעם ראינו גם הרעלות קיבה שהיו לילדים בבתי ספר, וגם בגני ילדים, כתוצאה מהאוכל שהגיע אליהם.

אנחנו, הנהגת הורים ארצית, אנחנו עושים בילדים האלה פרויקט של – אנחנו מספקים לבתי הספר ממרחים שונים ונותנים לבתי הספר תקציבים לקנות לחם. אני חייבת לומר שמספר הפניות של בתי הספר רק הולך וגדל. אנחנו מגיעים לבתי ספר, אנחנו נפגשים עם מנהלים, במקומות שאין שם הזנה, מורים מספרים לנו: אנחנו מכינים מרק ירקות ואנחנו מביאים לילדים לבית הספר סיר גדול של מרק ירקות, כי זו הארוחה היחידה שהילד מקבל ביום. שלא לדבר על ילדים, שבבתי ספר שכן יש הזנה, שהילדים האלה בעצם – אם הם חולים, אחד ההורים או אחד האחים הגיע לבית הספר על מנת לקחת את הארוחה שלו הביתה, כי זו הארוחה היחידה שהילד אוכל ביום. מספר הילדים האלה רק הולך וגדל, לצערי. המצב הוא קשה, אסור לנו לתת שיהיה מצב כזה, שיהיו כל כך אלפי ילדים שלא יקבלו. שנמצאים בתוך החוק, ולא יקבלו את הארוחה. צריך לעשות את הכל - - -

- - - מחוץ לחוק.

- - - לחוק. צריך להכניס אותם לחוק.

בוודאי. דיבר כאן חבר הכנסת מוזס לגבי 1151 תלמידים בירושלים. אנחנו יודעים בדיוק מה המצב של העיר ירושלים. מתוך 220,000 תלמידים בעיר ירושלים, תעשו חשבון כמה זה 1151 תלמידים מתוך 220,000 תלמידים. זאת פשוט בושה וחרפה.

תודה רבה. דורית וורמן. דיאטנית ארצית בשירותי בריאות התלמיד באגודה לבריאות הציבור.

כן. אני רוצה לציין שאחיות בריאות התלמיד מבצעות בדיקות גדילה ברחבי הארץ, וראינו אזורים שלמים של תת משקל, ובדקנו גם במשרד החינוך – אלה אזורים שמקבלים הזנה. אז זה משהו שצריך לחשוב עליו, לגבי איכות המזון שמוגש – זה עלה כאן על ידי כמה דוברים – אנחנו רואים חשיבות גדולה מאד בפיקוח על מפעל ההזנה. אדוני היושב ראש, אתה הגשת הצעת חוק בנושא, פיקוח על איכות המזון במוסדות חינוך. אנחנו חושבים שזה מאד מאד חשוב, זה מתייחס לשלושה היבטים, גם בצד הטכנולוגי שמתייחס למזון עצמו, לטעימות שלו – אני יודעת משנים של עבודה בבתי הספר שתלמידים זורקים את האוכל ופשוט לא אוכלים, מתצפיות שאישית, אני עשיתי. צריך לשים לב להיבט התזונתי, להתאים – כמו שאתה אמרת – להמלצות של משרד הבריאות, וכמובן כל ההיבט התברואי. וחשוב גם להתייחס לא רק למפעל ההזנה, אלא מוגש מזון בבתי ספר גם במזנונים, גם בקיוסקים - - -

אנא ממך.

אבל לא נדבר על זה.

או.

אוקי.


אני רוצה גם לציין שבהצעת החוק הפיקוח הוא ללא תוספת תקציבית, ללא עלות תקציבית למשרדים, אם הוא ייעשה על ידי גופים מלכ"ריים, ואותם ספקי המזון עבור התברואה.

תודה רבה. אני רוצה לסכם את הישיבה ולומר, שהוועדה שמעה בדאגה רבה דוח מצב קודר על מצב יישום החוק, לפיו כרבע מהתלמידים הזכאים, המהווים קרוב ל-40,000 תלמידים, אינם מקבלים את הארוחה היומית המגיעה להם על פי חוק.

הוועדה מודאגת מעמדתן של הרשויות המקומיות הנוגעות בדבר, שהן לדעת הוועדה הגורם העיקרי המעכב את ביצוע החוק.

לדעת הוועדה מדובר במפעל חינוכי-חברתי מהמעלה הראשונה, שיש לו גם השפעות על הישגי התלמידים, השפעות פסיכולוגיות והשפעות פיסיולוגיות על גדילת הילדים - -

התנהגות.

בוודאי גם על התנהגות התלמידים, ולכן הוועדה אינה מוכנה לעבור לסדר היום, עד אשר תנוח דעתה שמפעל ההזנה ממצה את כל פונטציאל התלמידים שזכאים לו.

הוועדה דורשת ממנכ"ל משרד החינוך ומיושב ראש השלטון המקומי להיכנס באופן אישי לתמונה, כדי להסדיר את הנושא בהקדם האפשרי עם אותן רשויות מקומיות שמעכבות את הביצוע המלא של החוק.

הוועדה דורשת דיווח בתוך חודש ימים, ממנכ"ל משרד החינוך, על יישום החוק. והיה אם יתברר בדיווח הזה שעדיין קיימות בעיות, יתקיים דיון משותף של ועדת החינוך עם ועדת ביקורת המדינה, על מנת לאפשר לשתי הוועדות להוציא צו הבאה לאותם פקידים במשרדי הממשלה – כמו משרד הבריאות, שלא מצאו לנכון להשתתף בישיבה הזאת – וכן לאותם ראשי רשויות שלא נענו להזמנה גם להגיע לדיון הנוכחי, להשתתף בדיון הזה, ולמסור דין וחשבון על יישום חוק ההזנה היומית.

האם יש למישהו הערות לגבי הסיכום הזה?

יושב ראש השלטון המקומי או מנכ"ל השלטון המקומי?

יושב ראש או מנכ"ל השלטון המקומי. מנכ"ל משרד החינוך ו – אני, להערכתי, בשעתיים עבודה גומרים את העניין. אני מכיר את מנכ"ל משרד החינוך, ובשעתיים גומרים את העניין. אני לא רואה – אני אומר עכשיו מעבר לסיכום הפורמלי – אני לא רואה ראש רשות מקומית שיושב מול מנכ"ל משרד החינוך, ואומר לו את כל התירוצים שהוא מוכן לומר לחיים הלפרין. וחיים הלפרין הוא צדיק.

אפשר לקבל את זה בכתב?

אתה תקבל את זה בכתב בפרוטוקול.


יש למישהו הערות לגבי הסיכום? כן, יש למישהו הערות לגבי הסיכום. ד"ר קאופמן.

רק את העניין הזה – עלה פה מהרבה מקומות שיש – אתה בעצמך אמרת – יש מאות אלפים של ילדים שלא מקבלים הזנה בכלל.

לא, זה לא הדיון הזה. אנחנו נקיים - - -

לא, השאלה אם אפשר לבקש מאדוני ליזום את זה.

זה לא קשור לסיכום של הישיבה הזאת. נקיים דיון, כמו שנאמר, יש הצעת חוק שלי, אני באמצעותה רוצה לעורר את כל הדיון הזה, אני אחשוב על המקום והזמן והטכניקה הנכונה להביא לדיון הזה. אתה מבין, אני לא רוצה להתחיל עכשיו לעורר דיון שצריכים עוד 200,000 תלמידים לאכול, ובינתיים יש לי עוד 45,000-40,000 תלמידים על פי חוק, ושיש תקציב, והם לא אוכלים. בוא נפתור קודם את בעיית ה-40,000 האלה ונתקדם הלאה.


כן, שמואל דוד.

הישיבה לא נעולה, למי שלא הבין. גם בסוף שמה.
שתי דקות סבלנות, בסדר? תנו לסיים את הישיבה בכבוד.

אני רק רציתי להציע שמשרד החינוך יתבקש להודיע איזה מנגנונים ארגוניים הוא יפעיל בשנה הבאה, כדי שבתאריך תחולת החוק, רוב הרשויות, כל הרשויות, תפעלנה אותו.

טוב. תודה רבה, הישיבה נעולה.

11:30.