פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



34
ועדת המדע והטכנולוגיה
20/07/2025


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 77
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום ראשון, כ"ד בתמוז התשפ"ה (20 ביולי 2025), שעה 11:00

ביקור הוועדה באגף המחקר של הקריה הרפואית רמב"ם

חברי הוועדה: יאסר חוג'יראת – היו"ר

ד"ר יוני דובנוב - סגן רופאת המחוז, לשכת הבריאות המחוזית חיפה, משרד הבריאות

אריאלה אבן - מנהלת מחלקת רוקחות וטכנולוגיות, חט' המרכזיים הרפואיים הממשלתיים, משרד הבריאות

פרופ' מיקי הלברטל - מנהל, בית חולים רמב"ם

מיכל מקל - סגנית מנהל, בית חולים רמב"ם

פרופ' ליאור גפשטיין - מנהל אגף המחקר והחדשנות, בית חולים רמב"ם

שלומית יהודאי-רשף - מנהלת המכון למחקר רפואי, בית חולים רמב"ם

פרופ' אירית בן אהרון - מנהלת האגף האונקולוגי, ראש התמחות מחקרית בתוכנית מבריא הארצית, בית חולים רמב"ם

ד"ר רות פרץ - מנהלת מחקרים קליניים, בית חולים רמב"ם

דוד רטנר - דובר, בית חולים רמב"ם

ד"ר ארבל ארצי-שנירמן - מנהלת מרכז טכנולוגיות למחקר רפואי יישומי, אגף מחקר, בית חולים רמב"ם

סיוון אופק - מעצבת תעשייתית

סאלח נעראני - עו"ד, יועץ של חבר הכנסת יאסר חוג'יראת

אנס גדיר - יועץ של חבר הכנסת יאסר חוג'יראת

איילת חאקימיאן
יפעת לוי-ישראל – סגנית

מעיין שבתאי, איטייפ



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




ביקור הוועדה באגף המחקר של הקריה הרפואית רמב"ם

(ישיבה – אגף המחקר קריה רפואית רמב"ם)

בוקר טוב לכולם, אני שמח להיות כאן כיושב-ראש ועד המדע והטכנולוגיה בכנסת. הייתה אמורה להצטרף אלינו חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, חברת כנסת פעילה וחשובה לצפון. היא עברה תאונת דרכים. נאחל לה שהיא תהיה בסדר ואנחנו מקווים שהיא אולי תצטרף אלינו.

כיושב-ראש ועדה ואני גם בא מהתחום, אני גם חבר ועדת הבריאות בעבר והמטרה של הסיור היא להסתכל על הצד השני חוץ מהטיפול והקליניקה – על הנושא שמעניין אותנו, שזה יותר המחקר והיכרות מחקרית ומה שעושים בכיוון הזה.

זה הסיור הראשון שלנו בבית החולים, אני שמח להיות כאן. אני גנטיקאי במקצועי. הייתי בפוליטיקה המקומית וכבר שנתיים וחצי בכנסת. חבר ועדת הבריאות, יושב-ראש ועדת המדע והטכנולוגיה זה רק מלפני חצי שנה בערך. אנחנו שמחים להיות כאן, לשמוע. נשמח לשמוע ונעזור לכם במה שאפשר. נמשיך בהיכרות מהצד שלכם.

שמי מיקי הלברטל, אני ברקע רופא ילדים וטיפול נמרץ ילדים. עובד בית החולים ב-40 שנים האחרונות, בשלושה חודשים הקרובים. בהנהלה מ-2016 ומנכ"ל בשבע השנים האחרונות.

אני מיכל מקל, סגנית מנהל בית החולים, כירורגית במקצוע הרפואי שלי.

ליאור גפשטיין, אני אחראי על המערך הקרדיולוגי בבית חולים וגם על אגף המחקר והחדשנות.

אני חושב שאני מכיר את אבא שלך.

נכון.

אני שלומית יהודאי-רשף, מנהלת מכון המחקר של רמב"ם.

אני אירית בן אהרון, מנהלת את האגף האונקולוגי.

ד"ר דובנוב, סגן רופאת המחוז, משרד הבריאות המחוזית חיפה. מומחה בבריאות הציבור ומנהל רפואי. אני שמח מאוד להשתתף בישיבה של הוועדה המאוד מאוד חשובה, כאן ספציפית במקום הזה.

אני רות פרץ, אונקולוגית ורופאה חוקרת. אני פה בשני כובעים. מנהלת מחקרים קליניים פאזה ראשונה באונקולוגיה, השני הוא ראש תוכנית MD, PhD בטכניון.

(הצגת מצגת)

יש לוח זמנים לביקור, אני מבין שיש לנו עד 13:00. אציג בקצרה את בית החולים, אכניס אתכם לתוך בית החולים ולא רק בנושא המחקר והחדשנות. לאחר מכן ליאור יציג את כל תחום המחקר או החדשות בבית החולים ונלך לפי התחומים השונים ונדבר עליהם. בית החולים רמב"ם זה הקמפוס, זו הפקולטה לרפואה.

הקרבה לפקולטה לרפואה היא מאוד משמעותית. כל אחד מסתכל על הצד הייחודי, ללא ספק שחלק מזה, העובדה שאנחנו מחוברים לאוניברסיטה של הנדסה, זה אירוע מאוד מיוחד, ליאור ידבר על זה. אין בתי חולים רבים בעולם שמחוברים לאוניברסיטה שהמוטיב העיקרי שלה הוא הנדסה וזה משפיע הרבה על הפעילות של בית החולים.

אראה לכם בסוף קליפ קטן שיראה איך בית חולים רמב"ם ייראה בעתיד, אולי זה במסגרת החדשנות והמחקר. גם מה שאתם רואים פה הכי בולט בקמפוס זה המבנה הזה, בגלל התגליות על שם הלמסלי. הוא יתחיל להיות מאוכלס בחציון השני של 2026, בעוד מספר חודשים, כשבו זה המגדל שאתה רואה מכל חיפה, מכל כיוון, זה המגדל הכי בולט.

שינינו את קו המתאר של חיפה, מתוך 20 הקומות של המגדל הזה, 14 קומות יעסקו רק במחקר וחדשנות. גם מכון המחקר של רמב"ם, הטכניון וגם התעשייה, נציג לכם את זה אחר כך. העובדה שאנחנו מחוברים לרמב"ם אומר הרבה על נושא מחקר וחדשנות. הוא היה מאוד חדשני לזמנו. רופא, חוקר, איש דת וגם פילוסוף. כתב ספרות רבה על השילוב של שלושת אלה.

אנחנו מאוד גאים להיקרא רמב"ם. ציטטה אחת שלו, שאי אפשר להפריד בין גוף לנפש, נאמר ב-11 אחרי הספירה, זה אירוע מאוד משמעותי וקורה הרבה פה. זה חזון בית החולים, לאחרונה לפני שלוש שנים חידשנו אותו. מה שהוא אומר, שכמובן המקום הראשון שלנו הוא לתת שירותי בריאות ברמה הכי גבוהה שאפשר ובאותה מידה לעסוק בחינוך וגם לעסוק במחקר וחדשנות.

האמירה שלנו בתוך הבית אומרת שהעיסוק במחקר וחדשנות זה לא משהו שטוב שיהיה פה. אם לא נעסוק במחקר וחדשנות לא נהיה לגיטימיים משום שזה משליך ישירות על איכות הקליניקה שנעשית פה, משליך על איכות הצוות שעובד בתוך בית החולים. אתם תראו שהרבה ממה שקורה פה הוא סביב הנקודה הזאת מתוך המחויבות הגדולה למטופלים שלנו.

בית החולים משקיע הרבה בנושא מחקר וחדשנות, אתם תשמעו כמה דוגמאות שיש לזה. הסמל של רמב"ם הוא עץ החיים. אנחנו אומרים שהגזע הוא הרפואה, כל הדברים האחרים הם הענפים, קשרים לדברים רבים מאוד – גשר לשלום, שיתופי פעולה לנושא של מחקר וחדשנות. אנחנו עוסקים בזה בכל העולם. אנחנו בית חולים שמכסה מקו חדרה וצפונה.

זה אומר שאלה כבר 3 מיליון אנשים בערך ו-12 בתי חולים וכמובן הכוחות הצבאיים שעומדים סביבנו. המיקום הזה מאוד משמעותי בתוך בית החולים. אנחנו היום 1,100 מיטות בקמפוס הנוכחי. רק לסבר את האוזן, מלפני שנה וחצי אני מנהל את בית החולים מעלה הכרמל הפסיכיאטרי שגם שם נעשה היום מחקר רב.

בקמפוס הנוכחי יש 1,100 מיטות ו-6,300 עובדים. שם יש עוד 240 מיטות ועוד בערך למעלה מ-500 עובדים. זה קמפוס מאוד פעיל וכמו כל בית חולים גדול והפעילות הקלינית פה מאוד גדולה, אני מאוד גאה במספר הזה, שזה תוך כדי מלחמה. זו כמות המחקרים הקליניים החדשים שנמצאים פה בתוך בית החולים. מדי שנה אלה בערך 2,000 ומשהו מחקרים קליניים שרצים עכשיו בתוך בית החולים וזה לא רק רופאים, אלה כל הסקטורים.

אנחנו מודדים את כל הסקטורים, אתם תשמעו על זה במחקר וחדשנות. צריך לזכור שלעומת מקומות בעולם שנותנים זמן מוגן לעסוק במחקר, אצלנו ב-28 שעות שיש לכל אחד מאיתנו ביום, אנחנו עוסקים – בקליניקה, מחקר ובהוראה, זו חלק מהמחויבות של הצוותים. רק לאחרונה מתחילה להיות יותר ויותר תובנה של המערכות, שהחשיבות של מחקר וחדשנות היא לתת זמן מוגן לחלק מהצוות לא לכולם, לאנשים שעושים מחקר איכותי, לתת את הזמן לעשות את זה.

רק לסבר לכם את האוזן, אני רופא טיפול נמרץ, עבדתי בחו"ל בקנדה. החברים שלי שעובדים בקנדה, המחויבות הקלינית שלהם היא בין תשעה ל-13 שבועות בשנה, כל השאר, הם עושים דברים אחרים. אצלנו אלה 52 שבועות בשנה וכל השאר במקביל. זה שונה לחלוטין. לא שזה חשוב, תקציב בית החולים הוא 2.7 מיליארד שקלים, התקציב השוטף של בית החולים.

כמה מתוך זה הולך לכוח אדם?

לכוח אדם בערך קצת יותר משני שליש, 72%.

כמה מתוך זה למחקר?

בתוך המחקר אלה תקציבים נפרדים. חלק מזה מתוך התאגיד דרך כספים שמגיעים ממוענים לתעשייה, אתה תשמע את המספרים. בית החולים עצמו תומך מהתקציב שלו במכון המחקר, בכמה מיליונים עכשיו?

2 מיליון שקלים.

אנחנו נמצאים פה ואנחנו עושים מחקר תרגומי בעיקרו, לא שאין מחקר בסיסי אבל הרוב הוא מחקר תרגומי. הפקולטה לרפואה שנמצאת ממש מעבר לגדר, עוסקת בעיקרה במחקר הבסיסי והשילובים מאוד משמעותיים. השילוב לטכניון עם הפקולטות להנדסה שנמצאות לידינו זה גורם נוסף, ומהנדסים מהטכניון וקלינאים אצלנו עובדים ביחד ומקדמים מחקר.

צריך לדעת שהטכניון, 60% מהחדשנות שלו או המכשירים שלו ודברים אחרים שממציא זה בתחום הרפואי. יש גם את אוניברסיטת חיפה שמביאה את מקצועות הרפואה הנלווים ודברים נוספים, מרכז חקר המוח והתעשייה. מדברים מחקר וחדשנות, אם לא נגיד פעם אחד אקוסיסטם, הוליסטי ו-AI אז אנחנו לא מבינים שום דבר.

הנה, שמעתם שאמרתי אקו סיסטם, AI והוליסטי. וזה מוקלט. נוצר אקוסיסטם מאוד משמעותי, אתם תראו את הדברים. להראות לכם אירוע אחד בודד של השילוב של התעשייה, החוקרים ברמב"ם והחדשנות. כולם מכיר את מחלת הפרקינסון, אנחנו יודעים שמחלת פרקינסון נוצרת באזור מסוים במוח. למחלה עצמה אין טיפול אבל הרעד שמאוד אופייני לדבר הזה קורה באותו גרעין בתוך המוח שגורם לרעד, זה הדבר שהכי מפריע למטופלים. הייתה כתבה גם בסוף שבוע בידיעות אחרונות בקשר לזה.

חברה בשם אינסייטק – בכניסה לחיפה בטירת הכרמל – המציאה קסדה, כבר לפני למעלה מעשור, שמייצרת 1,000 קרני אולטרסאונד שמכוונים אותם בזמן שהחולה בערנות מלאה ב-MRI ומכוונים את כל ה-1,000 קרניים האלה לתוך המרכז הזה במוח ועל ידי שימוש בהיפרתרמיה, בחימום, בישול של המוח מבחוץ, פוגעים במרכז הזה הספציפי ורואים את התוצאה. זה החולה השני, כבר למעלה מעשור. אתם רואים חולה צעיר שאין לו איכות חיים ולא מסוגל לעשות שום דבר ובעצם חיכה למותו, וזה אחרי שלוש שעות מבלי שיש לו שריטה על הגוף.

הכול מבחוץ, באמצעים טכנולוגיים, אנחנו היינו גרסת בטא של המקום הזה. זו היום טכנולוגיה מובילה בעולם. יש אלפי חולים בתוך בית חולים רמב"ם. הממציא של החברה, הבעלים של החברה, גם הוא חלה בפרקינסון וגם הוא טופל. כולנו שתינו מים היום, לא חשבנו על זה. הוא לא היה מסוגל לשתות מים. אחרי שלוש שעות בלי שריטה על הגוף – החזרנו אותו לחיים. זו המטרה של הרבה מהדברים שעושים פה.

זה לעצור את הרעד?

כן.

מה המכשיר הזה שמתקינים במוח?

יש כל מיני פתרונות נוספים. יש גם קוצב שאפשר לעשות אותו הדבר. כל דבר מתאים למשהו אחר, תלוי בחולים ובסוג המחלה שיש להם. מה שמיוחד בזה ורק למי שמתאים לזה – לא צריך לעשות ניתוח. בהחדרת הקוצב צריך להיכנס לתוך המוח ולהחדיר את הקוצב לשם, גם זה פתרון. יש תרופות אבל התרופות, יש להן תופעות לוואי מאוד משמעותיות ופה אין תופעות לוואי.

איך קוראים לטיפול הזה?

FUS – טיפול בעזרת אולטרסאונד ממוקד. זה טיפול חד פעמי וזה הכול, זה לא חוזר. 94% הצלחה. אני לא אתעסק בכל הדברים, אשאיר זמן לדברים אחרים. אנחנו גם מתעסקים במלחמה. הדבר האחרון שאראה לכם פה כרגע זה קצת לאן רמב"ם הולך בעתיד. תוך כדי כל הקורונה, מלחמה וכל אלה, עסקנו בפיתוח בית החולים ובנינו תוכנית אב חדשה לבית חולים רמב"ם עד 2065.

אם זו לא חדשנות אני לא יודע מה זו חדשנות. מדינת לא מצליחה להסתכל שנתיים קדימה, אני לא מדבר על 40 שנים קדימה וזה מסיבות רבות. רק לסבר את העין, תוכנית האב החדשה של בית החולים היא לא בכדי באנגלית.

(הקרנת סרטון)

זוכרים את התמונה שלפני כן? כך רמב"ם ייראה בעתיד. זה כדי לתת לכם קטע קצר על רמב"ם לאן אנחנו הולכים.

בשינוי הזה אתם לוקחים בחשבון את כל מה שהיה אפשר להגיד על המלחמה האחרונה, מבחינת הבנייה?

אנחנו בית החולים היחיד במדינת ישראל שמוגן לחלוטין. אני דלגתי על זה.

לא כל הבניינים שלהם מוגנים. הכול ממוגן?

לא רק שהכול ממוגן, אתה מרים להנחתות, לא להתלונן אחר כך. ראית, 1,100 מיטות. כמסקנות מ-2006 על המלחמה שלא הייתה כיפת ברזל ונפלו פה טילים מסביב ופספסו את בית החולים, בית החולים החליט שאירוע כזה לא יכול לחזור, שוב מהמחויבות הבסיסית לחולים שלנו.

בבית החולים, הנהלת בית החולים, פרופ' ביאר שהיה המנהל לפניי ואני אחרי כן הצטרפתי להנהלה, קיבלה החלטה שצריכים לתת פתרון שנוכל לטפל בחולים בכל תרחיש. לכן הוקם מבנה מאוד מיוחד – שלוש קומות תת קרקעיות, יש בהן 2,000 מיטות ממוגנות. עם המיטות למעלה יש לנו 2,300 מיטות ממוגנות, כאשר זה נבנה מלכתחילה כבית חולים, אך משמש בימים רגילים כחניון.

זה נבנה כפתרון אזורי ולכן יש לנו אקסטרה של מיטות כך שבכל המבנים החדשים היום המחלקות הקריטיות ממוגנות לחלוטין, קונבנציונאלי ולא קונבנציונאלי ואנחנו בית החולים היחיד בארץ שהיה לו עודף מיטות ממוגנות, המשכנו פעילות רגילה לחלוטין וקלטנו שבעה בתי חולים אלינו, זה בקצר. חברת הכנסת פה בחדר מיון, אלך לראות מה קורה איתה. אפשר לעשות לה זום. תן לליאור להמשיך.

כמו שמיקי סיפר, אני ליאור גפשטיין, אני אחראי על אגף המחקר והחדשנות. לקחתי על עצמי את התפקיד מעבר לתפקיד של האחריות על הקרדיולוגיה ברמב"ם. יש לי מעבדה של מחקר בתאי גזע בפקולטה לרפואה, פה ליד.

זו התמונה של תאי הלב האנושיים הראשונים שנוצרו. מה שאנסה לדבר איתכם – למה אנחנו חושבים שמחקר בבתי חולים חשוב, שאין לזה תחליף, זה חייב להיות, ואת הבעיות שיש לנו, עיוותים רבים של מימון והקשיים שיש לנו, דרך דוגמאות מה אנחנו עושים.

ביקשתי מכה מהאנשים המובילים בבית חולים שהם גם חוקרים מובילים, גם בהנהלה, וגם בהם בוער העניין של המחקר. לכל אחד מהם יש פרויקט ברמה הארצית או ברמה טכניונית כדי לנסות לקדם את המחקר של צוותים רפואיים בבתי חולים, הם יספרו לכם על מספר פרויקטים ברמה הלאומית.

נדבר על איזה מחקר אנחנו עושים בבית חולים. בבית חולים המטרה שלנו באגף מחקר לתמוך בכל סוגי המחקר – ממחקר בסיסי במעבדות עם פיפטורים וכולי, דרך מחקר שהוא תרגום על יישומי, דרך מחקר קליני ועד מחקר אפידמיולוגי ומחקר שקשור ב- Health care policy. אנחנו תומכים בכל סוגי המחקר.

יש לנו צרכים רבים, אתן לכם כמה דוגמאות איך אנחנו עושים את זה, משהו שרמב"ם היסטורית היה מאוד חזק ואנחנו צריכים להיות חזקים בזה – פיתוח של מכשור רפואי. דוגמה מהרקע הקרדיולוגי שלי, כמה דברים ששינו את קרדיולוגיה פותחו כאן ברמב"ם ובטכניון.

לדוגמה, שמעתם את פרופ' ביאר שהיה המנהל הקודם של בית החולים, הוא עדיין עובד אצלנו כמצנתר במחלקה אצלנו והוא ואחיו שהיו אורולוגים פיתחו את הסטנטים השניים בעולם שאחראים לפתוח את הסתימות בצנתורים. הסטנט השני בעולם ואחרי זה השלישי בעולם התחילו בישראל.

פרופ' ביאר היה קשור עם מישהו בטכניון, שפיתחו חברה לרובוטיקה של צנתורים. במקום לעמוד בחדר צנתורים תחת קרינה ולצנתר. אתה יכול עם ג'ויסטיק מהבית להזיז את הג'ויסטיק והסטנט זז בתוך לב של מישהו בהודו. החברה הזו נמכרה ב-1.5 מיליארד דולר אחרי גלגולים רבים לסימנס, הם לוקחים את זה יותר לכיוון של צינתורי מוח.

בזמן הדוקטורט שלי תחת שלמה בן חיים, היינו קשורים בפיתוח המערכת שהיא המערכת המובילה ב-20 שנים האחרונות לטיפול בהפרעות קצב. זה קטטר שנכנס לגוף שיש בתוכו סנסור מגנטי שיכול להגיד איפה אנחנו בעולם והוא בונה מפה תלת ממדית של הלב עם הפעילות החשמלית איך היא מתפתחת בה.

מזהים מאיפה הפרעת הקצב מתחילה וצורבים אותה עם אותו קטטר, עושים כוויה קטנה וזה פותר את הבעיה לתמיד. כמו שהוא הראה לכם את הפרקינסון במוח, אותו הדבר עושים בלב למקור של הפרעות קצב.

זו חברה ישראלית שנקראת ביוסנס, והיא נמכרה לג'ונסון אנד ג'ונסון וביותר מ-20 שנים האחרונות היא המערכת המובילה. המקרה הראשון בעולם, לא אשכח את זה כי הייתי במקרה הראשון בעולם, עשינו את זה בהולנד וזה היה בתאריך של הרצח של רבין. כל אחד זוכר איפה הוא היה באותו יום, אנחנו עשינו את האבלציה הראשונה בעולם של המערכת הזו.

אלה דברים ששינו את הקרדיולוגיה בעולם והתחילו פה ברמב"ם עם הטכניון וחברות בת לידו. זו דוגמה איך יכולים רופאים לשנות את עולם הרפואה. זה בעבר, אנחנו ממשיכים את המודל הזה. זה מודל של רופא שבא עם רעיון ומפתח אותו. מודלים אחרים שאנחנו עובדים איתם אלה מודלים שאנחנו עוברים עם חברות סטארט-אפ מסביבנו. ישראל היא גן עדן לפיתוח מכשירים רפואיים. אנחנו מהמובילים בעולם בכמויות הסטאר-אפ שיש לפיתוח מכשירים רפואיים.

חלקם עובדים איתנו בשיתוף פעולה שנים רבות ומאוד הצליחו, כמו ה-PillCam, קפסולה אנדוסקופית, שזה Given imaging, חברה ישראלית. בולעים מצלמה שעוברת במערכת העיכול, מצלמת את מערכת העיכול ומשדרת את זה החוצה. זו חברה שמאוד הצליחה, נמכרה אחרי זה למדטרוניק. אינסייטק שמיקי סיפר לכם על האולטרסאונד.

זו דרך שנייה, לעבוד עם סטארט-אפי, לעזור להם להפוך להיות חברות גדולות. דרך שלישית זה לעבוד עם חברות שהן כבר גדולות, עם ה R&D CENTER-שלהן. לדוגמה, יש ל-R&D CENTER, GE בנושא של הדמיה פה, והם קשורים עם מחלקת האיזוטופים שלנו – הרפואה הגרעינית.

המכשירים הראשונים שמייצרים נכנסים לבדיקה פה אצלנו. זו דוגמה של כמה רמות, איך מפתחים מכשירים רפואיים ואנחנו ממשיכים לעשות את זה. אנחנו חושבים שהנכס הכי גדול של הרופאים – וגם כמו שמיקי אמר, האחיות וכלל הצוותים הרפואיים – הם יודעים איפה הבעיה. פעמים רבות אנחנו משתפים פעולה עם כל מיני מהנדסים בטכניון, הם באים עם פתרונות טכנולוגים מתאימים אבל מנסים לפתור בעיה שלא קיימת ואתה צריך לעזור להם להסביר מה הבעיה.

הנכס הכי גדול של הרופאים וצוותים רפואיים, אנחנו יכולים להגדיר איפה יש צורך, נקרא Unmet need. אם ה-Unmet need הוא בתחום המכשור הרפואי, נניח שהאורתופד אומר אני עושה את הניתוח אבל צריך בורג יותר טוב לעשות את זה. אנחנו אומרים לו אל תמציא לנו אפילו רעיון, בוא אלינו. אנחנו מקשרים אותו עם מהנדס או מהנדס עם שיתוף פעולה שלנו בטכניון או פנימי בתוך רמב"ם או חיצוני ועושים צוות חשיבה איך למצוא רעיון יותר טוב לבנות בורג יותר טוב.

יש לנו מעבדת חדשנות שאפשר לבנות או להדפיס במדפסות תלת ממד אב טיפוס של מיכשורים ולבדוק אותם בניסויים ראשונים בחיות, לכתוב פטנט, לבדוק אם יש פטנט, אין פטנט ולנסות להשיג מימון לפתח את זה. אנחנו מנסים כל הזמן שיבואו רעיונות ולנסות לפתור את זה עלי ידי הקמת צוותים ומעבדת החדשנות שאני מראה לכם כאן. אלה דוגמאות של כל מיני רעיונות משוגעים של החברים.

אני מקרדיולוגיה, לדוגמה כל מיני רעיונות משוגעים שקמו מקרדיולוגיה. אחת הבעיות בקרדיולוגיה, לא יודע אם אתם יודעים, אי ספיקת לב – הלב לא מזריק מספיק דם. יש שתי בעיות – בעיה אחת שהלב לא מתכווץ מספיק טוב, לא מתכווץ טוב. בעיה שנייה שפחות יודע עליה הציבור הרחב, שהלב מתכווץ טוב אבל הבעיה שלו להתמלא. הוא נוקשה מדי, קשיח מדי. לזה אין פתרון טוב.

קרדיולוג אצלנו בא עם רעיון משוגע, המציא קפיץ מסוים ואמר בואו נשתיל קפיץ בתוך הלב, כשהלב מתכווץ הוא יטען את הקפיץ, כשהלב מתמלא הקפיץ יעזור ללב להתמלא. זה רעיון משוגע, בא בגלל רופא שמכיר את הבעיה, הוא מעט מהנדס והוא מבין.

אנחנו מחפשים כל מיני רעיונות כאלה ומנסה לפתח אותם וחלקם מגיעים לניטור. אלה דוגמאות של דברים שמפותחים אצלנו במעבדת החדשנות שלנו, מי שעומד בראשה זה ד"ר איאד חמאיסי, הוא מגסטרו. אלה כמה דברים של פיתוחים בגסטרואנטרולוגיה.

לדוגמה, זה מכשיר מאוד מעניין שאיאד בעצמו פיתח וקיבל אישור FDA. הוא עושה גסטרוסקופיות ודרך הקיבה עובר ודוגם מהלבלב דגימות כדי לראות אם יש סרטן או דברים כאלה. פעמים רבות מה שראו, שהמחט שעושה את זה, הדגימה לא מוציאה מספיק חומר ופעמים רבות מקבלים אחוז דיוק נמוך מדי.

הוא הסתכל על אימא שלו, איך היא עושה קישואים ממולאים. הוא שם לב שהיא עושה את זה בתנועה סיבובית ומוציאה הרבה יותר. הוא אמר, בוא נבנה משהו כזה. יצר מחט שמאפשרת תנועה סיבובית עם מנוע והראה הוכחת היתכנות, כתב על זה פטנט, הקים חברה. היום המכשיר הזה קיבל אישור FDA להתחיל לעשות את זה ולשפר מאוד את הייעול של הדגימות. הכול בגלל שהסתכל איך אימא שלו עושה את הקישואים הממולאים.

אם היית הולך למהנדס, הוא לא יידע שיש בעיה שאין מספיק. מאוד חשוב שרופאים יהיו בתהליך הזה של החדשנות. זה מכשיר רפואי. יש לנו חברת מסחור לרמב"ם שנקראת רמב"ם מדטק. המטרה שלה לנהל את ה-IP, כל הפטנטים של בית החולים, לנסות לעשות מסחור של ה-IP הזה, להשיג כסף ולפתח פנימי את כל הנושאים של פיתוח וחדשנות.

יש כמה בעיות שצריך לעבוד ברמה הלאומית. אם היה לנו יותר מימון לזה – היינו יכולים לפתח יותר את הטכנולוגיות שלנו ולהוציא אותן החוצה שלנו ולהוציא אותן החוצה בשלב שהן יותר מבוססות ונהיה פחות מדוללים. בעיה שנייה, לבתי חולים אסור – למרות שעכשיו שיבא הצליחו להוכיח שאפשר – אסור להקים חברות בדבר הזה. אבל כפי שראיתם הפוטנציאל גדול מאוד.

אנחנו ממשיכים לעשות שיתוף פעולה עם סטארט-אפ. זה שיתוף פעולה מאוד מעניין שאנחנו עושים בקרדיולוגיה עם כל מיני חברות. רק לסבר את האוזן, יצרנו שיתוף פעולה עם חברות סטארט-אפ שאנחנו עוזרים להן לתכנן את המכשור שלהן ועוזרים להן לתכנן לאיזה חולים זה יכול לעזור, איך לעשות את הניסוי הקליני שיעזור להן.

זו אחת הבעיות, יש חולים עם אי ספיקת לב שצוברים נוזלים ולא מצליחים להיפטר מהם. אנחנו נותנים להם משתנים, לא מצליחים להיפטר מהם. זו חברה מאוד מעניינת שאמרה, אולי אפשר להיפטר מהנוזלים והמלחים על ידי הזעה, בלוטות הזיעה.

הם הקימו חליפה, זה כמו סאונה פרטית, לובשים את זה ומצליחים לאבד כך כמעט 0.5 קילו ביום של נוזלים ביום כששמים את זה, בלי להתחמם וכן הלאה. זה זכה בפרס Innovation המצטיין בכינוס הקרדיולוגי הגדול.

זו דרך נוספת שאנחנו עוזרים, לא רק המצאות שבאות מרמב"ם, עוזרים לחברות סביבנו בישראל לקדם את הטכנולוגיות שלהן. נושא נוסף שיש לנו גם בנושא מכשור רפואי, תחום מאוד יפה, רופא בשם יונה וייסבוך שהיה בסטנפורד ושם למד שיש להם קורס על חדשנות ויזמות. הוא ייבא את הקונספט הזה לישראל והיום זה נקרא ביודיזיין ישראל. הם מלמדים את האנשים איך לעשות חדשנות רפואית. מקימים קבוצות שכל קבוצה היא שילוב של – שני אנשי רפואה, שני אנשי עסקים ושני מהנדסים.

הם מסתובבים בשנה בבתי חולים, מדברים עם חולים, צוות, בני משפחה ומוצאים איפה יש בעיה ומלמדים אותם את כל התהליך, איך לחשוב על פתרון, איך לכתוב פטנט, איך משיגים כסף והם לומדים כך את כל התהליך של החדשנות. חלקם מקימים חברות אבל זה מגביר את האנשים שיודעים לעסוק בחדשנות. זה פרויקט לאומי, ביחד עם הטכניון. מכל הארץ באים לתוכנית הזו. מחזור חמישי שסיימו השנה.

זה הנושא של מכשור רפואי, לרמב"ם ספציפית יש יתרון שאנחנו יודעים מה הבעיות. אנחנו ספציפית, יש לנו יתרון שאנחנו קשורים לטכניון, שזו הנדסה. יש לנו פתרונות רבים ביחד עם הטכניון, וצפון הארץ שיש חברות רבות של מכשור רפואי.

נושא שני שבתי חולים חזקים ורמב"ם באופן ספציפי חזק זה נושא של ביג דאטה ורמב"ם ספציפי חזק בגלל כמה סיבות – זה היה אחד מבתי החולים הראשונים שהפך להיות הממוחשב בעולם. יש דאטה רפואית שנים רבות. ובנוסף, התוכנה שמנהלת את כל הדאטה הרפואית שלנו היא לא מסחרית, הי נכתבה פה בבית חולים.

זה יתרון וחיסרון אבל יתרון למחקר הוא שאתה יכול לשנות אותה מאוד בקלות כך שזה מאוד עוזר למחקר, זו מערכת שנקראת פרומתאוס. הדבר השלישי זה ששיתפנו פעולה עם חברה ישראלית מאוד מצליחה שנקראת MD Clone שמאוד עוזרת להנגיש את הדאטה.

יש לנו סוגים רבים של דאטה, אם אלה גיליונות רפואיים של חולים, Iהדמייה, רנטגן וכן הלאה, אם זו דאטה פיזיולוגית, כל הטיפולים נמרצים. זה מאפשר לעשות מחקר בדאטה רפואית כאשר הלקוחות שלנו הם כל מיני לקוחות.

הדבר הכי מעניין שעשינו זה להשתמש בזה לפיתוח של אלגוריתם של בינה מלאכותי, לתת פתרונות לחולים. מאחר ואנחנו קשורים עם הטכניון, כשהטכניון לפי כל מיני מדדים אירופים הם ראשונים בעולם וראשונים באירופה בתחום של בינה מלאכותית, יצרנו איתם קשר והקמנו מרכז לבינה מלאכותית ברפואה ביחד עם הטכניון שנקראת Tera.

הרעיון הוא להקים קבוצה של – רופאים, אחיות, אנשי צוות רפואי, שיביאו את הבעיות בשילוב עם אנשי ה-IT שלנו, ביחד עם קבוצות ממחשבים, מתמטיקה, תעשייה ואמון וכן הלאה, לנסות לפתור בעיות רפואיות באמצעות אלגוריתם AI, לפתח אותן ולנסות להטמיע אותן לטיפול החולים. הרעיון הוא מהרעיון עד ההטמעה הקלינית לעשות הכול פה.

שהיא תשתמש בדאטה שיש.

שהיא תשתמש בדאטה שלנו. לדוגמה, אחד הפרויקטים המעניינים הוא של מנהל טיפול נמרץ ילדים שלנו, דני איתן. כשאתם רואים בסרטים, לא רק בסרטים, גם במציאות בטיפול נמרץ, פתאום מצפצף, כולם רצים ומתחילים לעשות החייאה, לטפל באופן אינטנסיבי בחולה. מה אם היינו יודעים לזהות את זה שהחולה הולך להתדרדר כמה שעות קודם, אולי לא היינו צריכים להגיע להידרדרות הזו שצריך לעשות לו החייאה.

דני אפשר פרויקט כמה שנים, שאנחנו אוספים את כל הנתונים מכל המכשירים שחולי טיפול נמרץ קשורים אליהם. אוספים אותם בבסיס נתונים גדול מאוד, צריך אחסון מאוד גדול ויכולת חישוב מאוד גדולה. בשילוב עם הטכניון וקבוצות מחקר שלנו, מנסים למצוא אלגוריתם שיזהה מתי החולה הולך להתדרדר לפני שהוא מתדרדר.

יותר מזה, על המחשב לנסות כל מיני טיפולים, איזה טיפול יהיה הכי טוב, במקום לנסות לתת דם, לתת תרופה כזו ולראות מה קורה, אפשר לנסות הלאה אלגוריתם, לראות מה יקרה אם אני עושה טיפול כזה או מה יקרה אם אני עושה טיפול כזה וכן הלאה. זו דוגמה איך אלגורים – זה ייקח שנים – יאפשר לנו אולי לטפל יותר טוב בחולים בטיפול נמרץ.

יש לכם שיתוף פעולה עם רשות החדשנות?

כן, יש לנו שיתופי פעולה רבים עם רשות החדשנות. גם בנושא הקודם של מכשור רפואי וגם בנושא של דאטה. נניח מסלול שנקרא קמין – קידום מחקר יישומי נבחר, זה נותן כסף למחקרים, אחוזי הצלחה הכי גבוהים בארץ אלה הצעות מרמב"ם, יש שותף מהנדס מהטכניון עם רופא מרמב"ם. זה משהו כמו 80% הצלחה כאשר ההצלחה הארצית היא 30%.

כדי לפתור בעיות מאוד אוהבים ברשות החדשנות את הקונספט של שיתוף פעולה של מהנדס מדען ביחד עם רופא. דבר שני, קיבלנו שני מענקי מחקר גדולים מרשות החדשנות, אחד זה להנגיש את כל הדאטה הזו לחברות חיצונית, שחברות חיצוניות יוכלו להיכנס, יגידו מה הצרכים שלהן וזה אוטומטי יחפש האם אנחנו יכולים לתת להן את הדאטה, איזה סוג של דאטה, מאיפה לאיפה וכן הלאה. זה מענק אחד שקיבלנו מרשות החדשנות.

מענק שני שקיבלנו ממשרד הכלכלה זה להקים קומה במגדל כשכל המטרה שלו היא לתת שירותים לתעשיות, שירותי מחקר. One stop shop, שירות מרוכז במקום אחד, שכל מה שתעשייה רוצה, יש לה צורך מסוים, היא תבוא אלינו ואנחנו נראה אם אנחנו יכולים לתת לה. היא רוצה לפתח SA מעבדתי – אנחנו יכולים לתת לה במרכז המעבדות שלנו, בנץ' לפתח את זה או אנשים לפתח את זה.

הם רוצים לעשות מחקר קליני In Device , אנחנו יכולים לעזור להם לפתח את המחקר, לתכנן את המחקר הקליני שיהיה. רוצים לפתח תרופה, כל מה שהתעשייה רוצה לעבוד איתנו היא יכולה לקבל שירות. קיבלנו ממשרד הכלכלה כמה מיליונים להקים קומה במגדל התגליות לצורך מרכז שירותי מחקר לתעשיה. זה מבחינת דאטה.

מבחינת אבטחת מידע של הדאטה.

זה מאוד חשוב, כמעט כל הכסף שמיקי אומר, 2 מיליון שקלים, אנחנו מוציאים על דאטה. זה עולה הרבה כסף כי אנחנו אומרים, יש לנו את כל הדאטה אבל צריך להפוך אותה לזמינה למחקר. אלה העובדים הכי יקרים שקשורים בדאטה, גם עובדי המחשוב וגם Data Science שמתעסק עם AI, המשכורות מאוד גבוהות.

ויש רגולציה של משרד הבריאות, כל הדאטה שמוציאים קודם כל צריך להיות כל זה צריך להיות מותמם, בלי פרטים מזהים של החולים, צריך לעשות את זה. אם נניח כתוב שם החולה על צילום רנטגן, צריך למחוק אותו בכל התמונות שמעבירים לפרויקט הזה. כמובן שצריך להיות בכל דרישות הלסינקי, לקבל אישור הלסינקי של הוועדות וכן הלאה. הרגולציה היא בדיוק זה.

הייתי אמור עכשיו להיות בוועדה של ועדת ענן כי יותר ויותר מעלים את זה לענן. יש ענן מאובטח של המדינה וכן הלאה. הנושא של רגולציה וביטחון ושמירה על סודיות של המטופלים זה מאוד חשוב בנושא של דאטה.

דבר נוסף שאנחנו ברמב"ם מאוד חזקים, זה מחקר בסיסי. יש רופאים – רותי תדבר על זה, היא אחראית היום על התוכנית של MD-PhD, בפקולטה לרפואה – שמסיימים תואר כפול, הם גם רופאים וגם חוקרים.

הולכים לפתוח את זה עכשיו - -

בוויצמן, נכון. הבעיה היא לא ליצור את האנשים האלה, אלא איך לעזור להם לעשות את זה כשהם מתחילים לעבוד כי בניגוד לאוניברסיטאות, הרופאים החוקרים אצלנו לא מקבלים כסף התחלתי של מיליון דולר לפתוח מעבדה. הם מקבלים אפס, אין תקציב. אין את התקציב למחקר של ות"ת שנותן לאוניברסיטאות. הוא לא נותן לבתי חולים.

זמן המחקר שלהם, הם מתחרים עם חוקרים שעושים 100% רק מחקר. הם רואים חולים ובארבע שעות מעבר ל-24 שעות, כמו שמיקי אומר, הם מנסים לעשות גם מחקר. יש דברים רבים שצריך לחשוב איך להקל עליהם כי הפוטנציאל הוא מאוד גדול כי הם יודעים מה הבעיות הרפואיות.

יש לנו 30 מעבדות של רופאים חוקרים שעשו PhD ויכולים לעשות גם מחקר בכל מיני רמות, חלק מעבודות קטנות חלק גדולות, אנחנו עוזרים להם להתקדם. זה נקרא כיום CRIR, שלומית תדבר על איך זה מנוהל.

אלה דברים מקרדיולוגיה שיצאו, בקרדיולוגיה יש לנו ארבע מעבדות שעוסקות במחקר בסיסי, אין משהו שמתקרב לזה בארץ וגם בעולם אין כאלה מחלקות, אלה כמה מהדברים שאנחנו מפרסמים. עוד דבר שיש לנו מיוחד, כדי לעזור לחוקרים האלה אנחנו מפתחים מרכזים שתומכים במחקר שלהם.

לדוגמה, אתם תבקרו עוד מעט במטריק – מרכז שנועד לעשות הדפסות, להדפיס ביולוגית איברים או רקמות כדי לאפשר לחוקרים שלנו יתרון על חוקרים אחרים בעולם. לדוגמה, אנחנו במעבדה שלי של הלב, מדפיסים חלקי לב. אנחנו יכולים לפתח תרופות על לבבות אנושיים, אראה לכם דוגמאות. יש לנו מרכזים שאמורים לעזור לאנשים האלה לחקור.

כמו שמיקי אמר, היתרון הגדול שלנו שאנחנו קשורים לטכניון ואנחנו בשנתיים האחרונות הולכים על הסכם שיתוף פעולה אסטרטגי עם הטכניון, משהו מאוד ייחודי גם בעולם, להקים מרכז מחקר שנקרא, מרכז מחקר של וולף. יש שתי קומות במרכז התגליות האלה שהרעיון שלו ליצור קבוצות של – מהנדס, מדען וצוות רפואי כדי לפתור בעיות שרק צוות יכול לפתור.

התחומים שנעסוק בהם – דיברתי על בינה מלאכותית ורפואה. השני – הדפסת רקמות והנדסת רקמות, נקרא צ'יפ גנטי. השלישי – פיתוח של מכשירים רפואיים. רביעי – ביו-אלקטרוניקה, שילוב של אלקטרוניקה עם ביולוגיה. חמישי – משלוח תרופות. ושש – פעולות בתחום הבריאות, איך לייעל את שירותי הרפואה.

הרעיון הוא שינבטו רעיונות רבים שיתחילו מבעיות רפואיות אמיתיות. יהיו שם רק פרויקטים של שיתופי פעולה והתקווה שזה יהיה משהו מאוד ייחודי ויביא את הדור הבא של פתרונות לרפואה.

היה אמור להיות להם שם חוץ מהמרכז המחקרי הזה, שיתוף של משהו חצי מסחרי. רשות החדשנות הוציאה מכרז בעבר לנושא של ביו צ'יפ של מעל 100 מיליון שקלים. אנחנו הטכניון ורמב"ם התאגדנו והחברה המובילה בעולם שעושה צ'יפים חשמליים מבלגיה שנקראת איימק, היא המובילה באירופה והם רצו לפתוח סניף פה בישראל. זה היה אמור לרכז את כל התחום של אלקטרוניקה ביחד עם ביולוגיה.

זכינו במכרז אבל אז התחילה המלחמה והממשלה הבלגית אסרה עליהם. הלך לנו מכרז של 100 ומשהו מיליון שקלים שהיה אמור להיות פה בבניין. מישהו אחר זכה במכרז ואנחנו מדברים איתו, אולי להביא אותו. זה הרעיון, שיתוף פעולה אסטרטגי עם הטכניון. עוד נושא שיש לנו זה דגימות, יש לנו ביובנק.

כל חולה שעובר ניתוח לגידול או משהו כזה הם מוציאים את הרקמה כך שאם מישהו רוצה לעשות מחקר על סוג סרטן מסוים בתקופת הקורונה על דמים של חולי קורונה, הוא יכול לקבל את הדגימות האלה פלוס כל המידע הרפואי שקשור לדגימות האלה. זה ביובנק, גם נושא שחשוב במחקר רפואי.

ביובנק, הוא חשוף לכל הקהילה המדעית?

כן. זה עם תעריפים שונים. פנימי זו עלות, עם השותפים האקדמיים שלנו זו עלות, אם זו חברה מסחרית זו עלות פלוס-פלוס. זה הדבר האחרון. מה שאני רוצה לדבר, שידברו יותר החברים מהאונקולוגיה כי הם מאוד חזקים בזה. יש לנו ניסויים מדעיים. ניסויים מדעיים אלה בדרך כלל חברות תרופות שעושות אצלנו מחקר עם כל התרופות שהן מפתחות, כל השלבים, אחד, שניים ושלוש.

היתרון לבתי החולים ולנו, א', שזה נותן גישה לחולים שלנו לתרופות שהם לא היו יכולים לקבל, רק אולי בעוד עשר שנים אחרי שיוכיחו שהן טובות, ייכנסו לסל הבריאות. כאן הם יכולים לקבל טיפול בזה כבר בשלב מאוד מוקדם במסגרת מחקר. יתרון שני, זה הופך את המחלקות שיש בהם CRIR לטובות בהרבה.

מחלקות שעושות מחקרים הן טובות בהרבה. זה מכניס כסף לבית חולים ובאופן מסורתי אנחנו ראשונים או שניים בארץ בהכנסות ממחקרי התרופות האלה. לסבר את האוזן, זה משהו כמו 70 מיליון שקלים בשנה. זה מלמד את הרופאים איך לעשות מחקרים גדולים ואיך להסתכל על זה בצורה ביקורתית.

האם יש ירידה בכמות המחקרים הקליניים בשנתיים האחרונות?

בשטח אתם רואים ירידה עם המלחמה? לא. מאוד חששנו.

במילה אחת לא. במשפט יותר ארוך בהרבה, מתחילת המלחמה היה ניסיון לרדת אבל הצוות פה עשה עבודה רבה, רותי ושירי והצוות האונקולוגי. הם לא ירדו אבל הייתה עבודה רבה.

זה משני היבטים. היבט אחד זו הפעילות שלנו. היבט אחר זה עם חברות לא תלוי בית חולים, רצו להפסיק. אם המלחמה הייתה נמשכת עוד, ביום חמישי כשהמלחמה הסתיימה ביום שלישי - -

אני לא מדבר על המלחמה האחרונה. אני מדבר מ-7 באוקטובר.

זה גם לא היה פשוט בכלל. הם כל הזמן חשבו שזה הולך להיות פורמט דומה לאוקראינה, שם יש בעיה של משלוחים. הראינו מבחינת נתונים שאנחנו מצליחים בצורה יצירתית מאוד כן לשלוח.

מעבר לפן הפוליטי של הדברים האלה היה קשור בזה שהחברות היו מודאגות אם נוכל לשמור על הרמה של המחקר הקליני, שהחולים יקבלו טיפולים והתרופות יגיעו וכל התהליך יימשך בצורה מוקפדת. הראינו להם שכן.

לגבי מענקי מחקר. האוניברסיטאות, הייתה לנו ישיבה שיש חרמות.

מבחוץ, מאירופה. בדיוק דיברו על זה שיש ירידה במימון האירופי בישראל בשנה האחרונה. אנחנו עדיין לא רואים אבל אנחנו כמו כל ישראל. אירופה זה בסביבות 50% מהמימון, זה כל החברות Horizen, - - - וכל זה.

אני מתלבט, למחקר שלי היו לי פעמיים את המימון היוקרתי של אירופה שנקרא ERS, פעמיים היה לי וזה הרבה כסף. זה מממן את המעבדה כי כל פעם חמש שנים, עשר שנים, עכשיו הסתיים לי השני. אני מתלבט הקיץ עם להגיש שוב, באווירה הנוכחית אם זה זמן טוב להגיש.

גם אני עלHorizen קיבלתי המלצה חד משמעית לא להיות הקואורדינטור למרות שכתבתי את כל את כל ההצעה המדעית. אמרו שאין סיכוי שישראל תקבל את זה.

היינו בוויצמן, - - - אמר שכל המענקים לחקר הסרטן – לא הייתה להם ירידה.

ב-2024 מבחינת הגרנדים של אירופה לא היה, 2025 לדעתי כן יש ירידה. הנתונים הם רק של עכשיו. 2024 היינו מספר ארבע באירופה, מקום רביעי.

לא רק אירופה. גם בארצות הברית עם כל החוקים החדשים.

מלחתחילה אין לנו סיכוי רב.

אלה גרנדים שהם משותפים עכשיו.

טראמפ מתחיל לקצץ להם. זה לא קשור למלחמה.

אם יהיה זמן, אראה לכם אחר כך בגנטיקה דברים, מה שאנחנו עושים במעבדה. משהו שהיינו ייחודיים מאוד וראשונים בעולם, היינו הראשונים בעולם שיצרנו תאי גזע עובריים. פרופ' איצקוביץ, אתם זוכרים שהיה. אנחנו מעבדות ברמב"ם ובפקולטה היינו הראשונים בעולם. במעבדה שלנו, ליצור תאי לב אנושיים, יש לנו פרויקט ארוך שנים, לפתח את תאי הלב האלה, להשתיל אותם כדי לתקן לב פגוע.

עכשיו אנחנו משתמשים במדפסות כדי להדפיס לב בעתיד ומשתמשים בזה לחקר במחלות גנטיות. אנחנו לוקחים תאים ממשפחה עם מחלה גנטית, הופכים אותה לתאי גזע ומייצרים את תאי הלב שלה במעבדה ויכולים לחקור את המחלה הגנטית שיש לה ולראות איזו תרופה או טיפול הכי טוב לאותה משפחה.

אני בשני כובעים כאן. אולי אני אמשיך קודם את העניין של הרופאים החוקרים, אחר כך קצת נדבר על מחקר ואונקולוגיה, שיתחבר למה שרות תציג על הפאזה הראשונה, אחר כך היא תשלים גם על ה-PhD-MD. אני אחראית על תוכנית מבריא מסוג התמחות מחקרית. מבריא תוכנית שאמורה לתת מענה רב לרופאים חוקרים.

כמו שליאור אמר, רופאים יש להם פוטנציאל מצוין לפתח מחקר על תרגומי, קליני ויישומי. הבעיה הגדולה שרבים מהם אין להם הכשרה או חשיפה שמאפשרת את כריית הנתונים. למרות שבקרב גם הקהילה המדעית של החוקרים יודעים שיש ערך גדול מאוד לרופאים לחוקרים. יש עדיין יחסית מיעוט של רופאים שנכנסים למסלול של רופאים חוקרים וכשהם שבדקו גם בארץ וגם בעולם, זו לא בעיה רק של ישראל, זו בעיה גם עולמית, חלק מ-Unmet need זה חוסר במנטורים, במודל לדוגמה.

העובדה שהתרבות הארגונית מעדיפה קודם כל טיפול קליני על פני מחקר ולא נותנת זמן מוגן. גם רופאים חוקרים שמקבלים הכשרה של PhD-MD בתקופת ההתמחות, חלק גדול מהם נושר במסלול הזה כתוצאה מהעובדה שהוא לא מקבל הבניה של תקופת המחקר. ה-PhD-MD מכלל הרופאים, מהווים מיעוט מאוד-מאוד קטן. זה משתנה משנה לשנה.

מספר הסטודנטים שמסיימים את המסלול ולכן גם אנשים שעושים PHDאחר כך ולא בהכרח בזמן שהם בבית ספר לרפואה, ולכן אנחנו מנסים לחשוב האם יש לנו דרכים לעבות את העתודה של הרופאים החוקרים. יש תמימות דעים שרופאים חוקרים מאוד תורמים למערכת הביו-רפואית גם באיכות הרפואה שלהם והעובדה שהם מביאים – כמו שליאור הראה – מענקי מחקר, פטנטים.

הם נמצאים בממשק שיודע הכי טוב לתת את השאלות מהקליניקה במטרה להביא אחר כך למחקר תרגומי ולפיתוח תרופתי. היה פרויקט שסקר את קורותיהם של רופאים חוקרים שהחלו מתחילת שנות ה-2000 את המסלולים של PhD-MD באוניברסיטאות, היו שם למעלה מ-200 משיבים.

הבעיה העיקרית שעלתה מהסקר הזה, שרוב הרופאים שהם רופאים חוקרים, מעידים שאין להם מספיק זמן שהם מקדישים למחקר, בין אם הם לא מקבלים אותו מהמערכת או שהם לא מצליחים למצוא אותו ביום-ים המאוד עמוס שלהם.

הבעיה המאוד משמעותית הייתה בקרב הרופאים המתמחים שאמרו שהזמן שהם מקדישים למחקר הוא פחות מ-9% מהזמן שלהם גם אם הם באים עם הרקע שלהם ב-PHD. כשאנחנו מסתכלים כאן בכללי, קצת מעל למחצית אמרו שהם עוסקים במחקר כחוקר ראשי, מתוך כל האנשים שענו שהם רופאים חוקרים עם PhD-MD מבחינת הרקע שלהם.

זה מצב מאוד בעייתי, לכן אם אנחנו מסכמים את מה שיודעים היום מהארץ וגם מהעולם, אנחנו יודעים שהזמן המוגן הוא החסם העיקרי. העובדה שצריך להיות מסלול הכשרה מובנה לאחר תום הלימודים שכולל תקציבים, מעבדה, מנטורים – אלה פקטורים קריטיים מאוד, להמשיך את התחזוקה לשם מחקר גם במהלך ההתמחות וכמובן מענקי מחקר.

אנחנו תמיד מדברים על המסע של המטופל, אבל יש גם מסע של הרופא המדען, משהו שמתחיל בלימודים ובהכשרה, אחר כך גם העניין של קידום באקדמיה במסלול הרגיל מושווה לחוקרים שעושים מאה אחוז מזמנם למחקר. גם העובדה שיש הזדמנויות מימון שפעמים רבות חופפות לחוקרים רגילים. זו בעיה שאתה לא יכול לעמוד בקו אחד עם מישהו שעושה מאה אחוז מזמנו כשהחלק העיקרי של העבודה שלך הוא חלק קליני.

יש כמה מהלכים שנעשים עכשיו, אחד מהם הוא התוכנית של מבריא, יש בה מטרה לקדם את ההכשרה וגם לתת אפשרויות לחזק את המעמד של רופא חוקר. יש שלוש תוכניות שהן של מענקים וגם של מענקי הזנק, מענקים להצטיידות.

יש מסלול שמיועד למתמכים – המסלול הזה בא לקחת כאלה שעשו מסלול שלם ב-PhD או כאלה שיש להם רקע מחקרי אחר, לצוות להם מנטורים ולהאריך להם את תקופת ההתמחות לתקופה של שנתיים שבה הם יבצעו מחקר.

מבחינת המימון של התוכנית הזו, יש כאן שילוב של משרד הבריאות וגם של קרנות פילנתרופיות – יד הנדיב ושל קרן קלרמן. יש 15 חודשים נוספים למניין חודשי התמחות שבסך הכול יחד עם איגום של חלקים אחרים מההתמחות, יש 24 חודשים שהמתמחים עושים מחקר.

אנחנו התחלנו במחצית השנייה של 2024, השקנו את התוכנית הזו, יש כבר ארבעה שנבחרו במחזור של 2024 ועכשיו אנחנו בוועדה, מוחרתיים, של מחזור אביב שנדחה. אמור היה להיות ביוני, נדחה לעכשיו בגלל המלחמה של 2025 ויוצאים עם קול קורא של הסתיו בעוד חודשיים.

אנחנו יכולים לראות שהייתה כאן היענות מבחינת הסטטיסטיקות, היו 13 אנשים שהגישו ומתוכם שבעה – שלושה בנוירולוגית, שלושה באונקולוגיה ואחד בפסיכיאטריה. לא היה פתוח לסמיכויות על, למשל קרדיולוגיה, המטולוגיה לא יכלו להגיש, רק מתמחים בהתמחויות הבסיס.

ארבעה נבחרו בתוכנית הזו – שניים באונקולוגיה, אחד בנוירולוגיה ואחד בפסיכיאטריה, מתוכם שניים לשמחתנו מרמב"ם. עכשיו אנחנו בקול הקורא השני של התוכנית שהוא הראשון ב-2025 כשאנחנו כלקחים מהתוכנית הקודמת ואחרי אישורים של המועצה המדעית וגם הבורד של מבריא פותחים את זה עכשיו גם להתמחויות על.

הקול הבא יכלול גם את מתמחי העל, הייתה תרעומת שזה לא נפתח להתמחויות על. עכשיו זה ייפתח, אנחנו מקווים שתהיה היענות עוד יותר גדולה ויהיה מסלול שונה קצת למי שיש לו PhD-MD. מעבר לזה מה שקשור מבחינת התכנים, אנחנו מוסיפים עוד אפשרות –במימון של יד הנדיב – לעשות מאסטר במקביל, לקבל עוד העשרה של תכנים שהם לא רק נטו המחקר שלנו, שהרופאים החוקרים יעשו במהלך התקופה המחקרית שלהם.

יש כאן שלוש תוכניות לדוגמה של כל מה שקשור בטרנספורמציה של כל tec sciences, מבוא למחקרים קליניים ב-Big Data, רגולציה בפיתוח תרופתי, יהיו כנראה גם מטעם האוניברסיטאות האחרות. אנחנו מקווים שזה יעלה עוד יותר.

למה לא לאפשר, אחרי תואר ראשון ברפואה, לתת להם 15 חודשים או שנתיים, לעשות מאסטר? אחר כך ימשיכו את הקליניקה.

זו התוכנית שלהם ב-PHD. במהלך הלימודים, התוכנית שלהם ב-PHD. הם יכולים לעשות גם תואר בהנדסה ביו-רפואית. אנחנו נכנסים כאן כתוכנית התמחות. המטרה, לקחת אנשים שבכוונה יש להם רקע מחקרי כדי למנוע את הנשירה הזו, לתת להם את הזמן למחקר כדי שיוכלו לבצע את המחקר ולא לנשור.

אחרי זה הם עושים את ההתמחות, ויכולים אם הם רוצים להמשיך במחקר, אז בצומת דרכים. אם הם רוצים אחרי זה לעבוד כבכירים – יהיה להם רקע מחקרי מבוסס בהרבה יותר. התוכנית הזו היא עכשיו מבחינת המועצה המדעית וגם הבורד של מבריא, יש לה עדיפות מאוד משמעותית דווקא לתוכנית של הצעירים.

למי שייך מבריא?

מבריא היא של ISF בשיתוף עם ות"ת. כיוון שכאן אנחנו מדברים על משכורות אז ות"ת ו-ISF לא יכולים לתת משכורת. כאן זה משרד הבריאות. כמה מילים עלינו, אנחנו המרכז האונקולוגי הכי גדול מקו תל אביב או פתח תקווה צפונה, משרתים אוכלוסייה של למעלה מ-2.5 מיליון.

מבחינת החזון שלנו אנחנו משתדלים להיות בחוד החנית גם בטיפול, בחלק הקליני אך גם בחלק המחקרי והחינוכי, ביצירה של דור העתיד. יש לנו למעלה מ-5,000 חולים חדשים, זה מגוון מאוד רחב. כמו שליאור אמר, נמצאים ב-hub מאוד חוקר.

הפלטפורמה של המחקרים הקליניים, אנחנו יודעים שבאונקולוגיה היא מאוד משמעותית ויש מחקרים שמראים שכאשר אנחנו משלבים מחקרים קליניים בטיפול האונקולוגי – השרידות עולה. המטרה היא שיהיה לנו פרוטפוליו כמה שיותר גדול להנגיש למטופלים שלנו בנוסף לטיפולים הסטנדרטים והמקובלים.

יש כאן טבלה שכל שנה משתנה, זו טבלה מ-2024. אמנם כאן אלה ההתקשרויות, זה לא לגמרי משקף את המחקרים, אבל אנחנו נמצאים כל הזמן בפסגה של רשימת בתי החולים מבחינת שיעור ההתקשרויות איתנו.

בבקשה תסבירי על טיפול המותאם אישית.

טיפול המותאם אישית זה משהו שאנחנו עושים אותו היום כחלק מהסטנדרט הטיפולי. ברוב סוגי הגידולים – לפחות ממחלה גרורתית – אנחנו שולחים ריצוף גנומי כחלק מהסטנדרט ולפי פרופיל המוטציות אתה יכול לראות האם אתה צריך להתאים טיפול ביולוגי מותאם.

יש מצבים שאנחנו עושים את זה בשלבים יותר מאוחרים וגם בהתאמה למחקרים. כשיש מחקר מסוים, לגבי פאזה ראשונה, לפעמים זה על סמך פרופיל מסוים ולא רק על לפי איזה גידול, מאיפה הגידול הגיע, שד או ריאה או מעי. זה משהו שהולך ועולה כל הזמן מבחינת הגישה הטיפולית.

אם זה חוזר מהטיפולים אצלכם במחלקה?

טיפולים מחקרים קליניים?

טיפול מותאם אישית.

איזה אחוז מהטיפולים שלנו הם טיפולים מותאמים אישית?

לא. מחקרים קליניים.

איזה חלק מהטיפולים הם טיפולים מותאמים אישית?

מאוד תלוי פר מחלה. יש טיפולים סטנדרטים שאנחנו עושים התאמה אישית.

כימותרפיה היא מותאמת אישית?

לא. ההתאמה הכימותרפית היא לפי סוג הגידול. ההתאמה הביולוגית היא לפי הפרופיל הביולוגי, זה מאוד תלוי מחלה. יש מחלות בסרטן ריאה, אני חושבת שזה מגיע למעלה מ-40% שאתה יכול ממש להתאים לפי סוג המוטציה. בסרטן השד או אחר, זה מאוד תלוי מה הפרופיל. לפי זה אנחנו משלבים. במחקרים קליניים אני חושבת שאנחנו מגיעים ל-15.

במחקרים קליניים, הרוב מותאם אישית. צריך להכיר בזה שהאונקולוגיה בעולם היא עדיין ברובה כימותרפיה. העניין הוא שככל שעוברות השנים, החלק של כימותרפיה הולך ויורד ובתור מרכז שעושה מחקרים קליניים רבים, החלק שהוא לא כימותרפיה הולך ועולה ויש לנו אפשרויות רבות יותר מותאמות אישית, מאשר בכל בית חולים אחר. עדיין הרוב כימותרפיה.

צריך להבין שגם בעתיד להערכתי, החלק הביולוגי ילך ויגדל אך עדיין השלד הטיפולי המשמעותי - - - יש מחלות שהן סרטן לבלב למשל – זו מחלה שהולכת ועולה כל הזמן – כמעט כל המחקרים הביולוגיים כשלו. רק כימותרפיה עוזרת. עוזרת יותר, פחות. זה נשמע מאוד אטרקטיבי לדבר על טיפולים ביולוגיים אבל כימותרפיה היא זו שעושה את העבודה בהרבה מאוד מהמצבים.

רואים כאן את הדירוגים שלנו. רוב המחקרים שאנחנו מדורגים בהם, במקומות מאוד טובים מבחינה עולמית, הם מחקרים של פאזה ראשונה ויש לנו מחקרים אחרים שהם מתקדמים יותר שאנחנו מבחינת שיעורי גיוס, במקומות מאוד גבוהים בעולם, גם הרבה תודות לטיוב של התהליכים המוסדיים שלנו, לעשות את הסניטציה של תהליך האישורים כדי שאפשר יהיה להתחיל מחקר יותר מהר.

כל תהליך הגיוס, יש מערכת מאוד משומנת של מתאמות מחקר ורופאים שהם מאוד מכוונים למחקר, כלומר שהם יודעים כל הזמן לחשוב על זה בדפוס החשיבה שלהם – אם יש לנו מחקר קליני שמתאים למטופל.

עכשיו אנחנו מנסים לעבות את הפלטפורמה הזו גם ברמה האזורית כדי להנגיש גם בבתי חולים יותר קטנים. חלק גדול מהמטופלים שאצלנו במחקרים הקליניים מגיעים מבתי חולים אחרים, שיעור גבוה תודה למערכת מאוד מסועפת באזור.

רותי תדבר על הפאזה הראשונה. אתם יכולים לראות שגם כלל הגיוסים שלנו, השיעור של הגיוסים לפאזה ראשונה הולך ועולה עם השנים בצורה משמעותית. הדבר הנוסף שאנחנו עובדים עליו הרבה בשנים האחרונות זה כל המחקר ביוזמת חוקר, המחקר הייזום שלנו. המטרה שלו היא לייצר פלטפורמה של מחקר תרגומי שתוכל להוות בסיס גם לשיתופי פעולה רבים מאוד.

הקמנו מערכת שעוזרת מאוד לרופאים חוקרים לבצע את כל שלבי המחקר החל מכתיבת הפרוטוקול וההגשה שלו, האנליזה אחר כך של התוצאות, גם כל מה שקשור לאיסוף הרקמות והדאטה כדי שאפשר יהיה לתת ממשק מאוד טוב לכל המשתמשים. לא רק רופאים מפנים גם כל מה שקשור אל הממשקים שלנו עם מוסדות אחרים.

יש לכם שיתופי פעולה עם בתי חולים מהאזור?

שיתופי פעולה גם עם בתי חולים אחרים בארץ, גם עם אוניברסיטאות אחרות בארץ ומוסדות רבים בעולם. קומת השותפים הפרטנרים שלנו הכי אולטימטיביים והם חוקרים מהטכניון אבל יש לנו שותפים רבים אחרים שעושים את זה. מה שמיוחד זה שאנחנו לא בהכרח מכוונים את זה יותר כסוג של מחלה אלא דווקא לפי פלטפורמות שקשורות למשל לאפקט המאחסן.

יכול להיות בכל מיני סוגי סרטן, דלקת, כל מה שקשור להדמיה, בעיקר בקרינה, יש להם הדמיות רבות מאוד רציפות, צריך לעשות מחקרי דאטה רבים מאוד על זה, ולמנגנוני רעילות. אנחנו מנסים לעבוד הרבה על המינוף של החלק הזה.

את יודע שברמב"ם מתוך 6,300 עובדים, 170 מתאמות מחקר.

אני אונקולוגית ורופאה חוקרת. אני מאוד מגדירה את עצמי כרופאה חוקרת, זה חלק מאוד חשוב ממה שאני עושה. כחוקרת, יש לי מעבדת מחקר שעוסקת בסרטן שחלה, פיתוח מודלים עכברים, פיתוח תרופות ממש מהמחשב ועד התאים בשלבים המאוד מוקדמים.

בחלק הקליני שלי אני מטפלת במטופלות עם גידולים גניקולוגיים וסרטן שד באופן שגרתי. חלק מאוד גדול ממה שאני עושה אלה המחקרים הקליניים, הפאזה הראשונה ועל זה אדבר אתכם. אסביר לכם מה זה – אני לא יודעת מי יודע ומי לא יודע – וגם איך אנחנו עושים את זה ומה המשמעות של זה אצלנו.

מחקרים קליניים פאזה ראשונה זה משהו שנעשה בעיקר על ידי חברות התרופות. חברות התרופות חושבות על כל מיני רעיונות איך לפתח טיפול לסרטן. לפעמים זה מגיע מהאקדמיה אבל הן אלה שמובילות את זה כי אלה דברים מאוד יקרים שבאקדמיה בדרך כלל אין כסף לעשות אותם.

הן מתכננות תרופה חדשה, חושבות על רעיון, לוקחות את התרופה החדשה ונותנים אותה לעכברים עם סרטן. תרופות רבות נכשלות, חלקן מרפאות סרטן בעכברים באופן מדהים. השלב הבא, נותנים את אותה תרופה לקופים ורוצים לראות אם התרופה עושה תופעות לוואי.

אם התרופה ריפאה סרטן בעכברים וגם לא עשתה תופעות לוואי נוראיות בקופים, הן באות אלינו ורוצות לתת את זה פעם ראשונה לבני אדם. אלה מחקרים שנקראים First in human. זו המומחיות של יחידת פאזה ראשונה שלנו ברמב"ם, לתת בפעם הראשונה בעולם ויש תרופות רבות בעולם שאנחנו כאן ברמב"ם היינו הראשונים אי פעם לתת.

זו המומחיות שלנו איך לתת את זה לבני אדם כאשר זה מתן שהוא מאוד מורכב כי אם יש תופעת לוואי מסוימת, אם יש בעיה לחולה, אתה לא יודע אם זו כן תופעות לוואי, לא תופעת לוואי. אין לך שום מידע שאתה יכול לקרוא על התרופה הזו, אתה ממציא את הכול מאפס. מצד אחד מאוד מאתגר, מצד שני מאוד מעניין לרופאים. זה מה שאנחנו עושים, המחקרים הקליניים של פאזה ראשונה.

תרופות כאלה שבמחקרים פאזה ראשונה, רואים שהן לא רעילות ואפשר לתת אותן לבני אדם, השלב הבא הוא להמשיך למחקרים גדולים יותר שנקראים פאזה שנייה ופאזה שלישית, הם מחקרים שנדרשים כדי להכניס את התרופות האלה לקליניקה.

יש תרופה חדשה שפיתחו אותה וראו שהיא עובדת בעכברים ולא עושה תופעות לוואי בקופים. כשאני באה לתת אותה לבני אדם, אין לי מושג איך לתת אותה ובאיזה מינון לתת אותה, באיזו תכיפות לתת אותה, אין לנו שום מידע על הדברים האלה.

בדרך כלל מה שאנחנו עושים, מתחילים לתת אותה במינון מאוד-מאוד נמוך, בערך מינון פי עשרה יותר נמוך ממה שנתנו לעכברים ולקופים, כמובן בהתאמה לכך שאנשים קצת יותר גדולים מעכברים. אלה מחקרים מאוד קטנים. חברות התרופות בוחרות בפינצטה באיזה מרכזים רפואיים הם יעשו את זה.

הם לוקחים מינון מאוד נמוך ונותנים את זה לשלושה מטופלים, בדרך כלל נניח לאחד בארצות הברית, אחד בספרד ואחד אצלנו. נותנים לשלושה מטופלים ורואים האם זה עובר בשלום. אם זה עובר בשלום מכניסים למחקר עוד שלושה מטופלים שמקבלים מינון קצת יותר גבוה וקצת יותר גבוה, עד שרואים מינון שהוא בלתי נסבל, שיש תופעות לוואי קשות ויורדים למינון אחד פחות.

כך קובעים מה המינון הנכון לתת את התרופה, כאשר במהלך התהליך הזה כשאנחנו עולים במינונים, אנחנו בפועל רואים האם זה עזר למישהו מהמטופלים וזה צמצם לו את המחלה או לא עזר לאף אחד. אם זה לא עזר לאף אחד – זה לא עוזר שמצאנו מינון טוב לתרופה. התרופה כנראה לא עובדת. אם זה כן מתחיל לעזור למעט אנשים, מרחיבים את זה למספרים יותר גדולים של מטופלים.

נותנים נניח ל-20 מטופלים בכל מינון ואחר כך מחלקים את זה לכל מיני מחלות שונות. אם זה עובד יפה בפאזה ראשונה והחברה מקבלת תחושה שהתרופה עובדת ושאין לה תופעות לוואי איומות ונוראיות – החברה תמשיך לשלב הבא, להשוות את הטיפול הזה אל מול הטיפולים הקיימים ולראות אם הוא יותר טוב או לפחות טוב עם פחות תופעות לוואי.

זה מה שאנחנו עושים, אלה מחקרים שהם מחקרים מאוד-מאוד קטנים. כל המחקר כולו בכל העולם יכול להיות בסדר גודל של 100 מטופלים. כשפתחנו את הפאזה הראשונה שלנו ב-2015 היה מאוד קשה לשכנע את חברות התרופות להביא את התרופות שלהן לכאן. כשיש שלושה מטופלים בכל העולם, הם סומכים עלינו ועל היכולות הקליניות שלנו להגיד מה קשור לתרופה ומה לא קשור לתרופה מאוד.

אם אני אפספס משהו, נניח חולה יסבול בבית מהתרופה ולא אשים לב, הוא יתחיל לשלשל, השלשולים יהיו נוראיים ואני לא אתפוס את זה בזמן וחס וחלילה החולה נפטר מתופעת הלוואי הזה, זה לא רק איום ונורא לחולה – כמובן שזה במקום הראשון – אלא גם עבור החברה. היא השקיעה מיליונים בלפתח תרופה מסוימת והחולה הראשון שקיבל בעולם חלילה נפטר מהתרופה הזו אז הלכה התרופה, הלכו המיליונים.

מאוד קשה היה לשכנע אותן בהתחלה להביא את התרופות שלהן אלינו. תיכף אראה לכם את המספרים שיש לנו היום כשאנחנו היום מהווים מוקד מצוינות בין-לאומי לרוב החברות. מבחינת החולים שנכנסים למחקר, המטופלים שנכנסים למחקרים האלה הם בדרך כלל חולים אונקולוגיים שמיצו את כל הטיפולים המקובלים ולצערנו יש חולי סרטן רבים מאוד שלרפואה הרגילה אין יותר מה להציע להם ורבים מהם במצב כללי טוב.

אתם בטח יודעים את זה, התרבות בישראל, שחולי סרטן רוצים להילחם במחלה שלהם. כולם, וזה לא קשור יהודים, ערבים, ותיקים ועולים חדשים, כולם רוצים עוד טיפול למחלה. לא אהנה מהזמן שנשאר לי אלא אני אלחם. לחולים האלה, כשאין מה להציע הם מופנים אלינו.

בנינו מערך הפניה מאוד גדול ובגלל שהיום יש לנו הכי הרבה מחקרי פאזה ראשונה בארץ, מגיעים אלינו חולים מכל הארץ כולל חולים מירושלים וחולים מבאר שבע, חולים שנוסעים שלוש שעות ברכבת, זה מאוד נוח שהרכבת ממש כאן. מגיעים אלינו בשביל התרופות החדשות האלה כי לרפואה הקונבנציונלית אין מה להציע להם.

גם המטופלים שנכנסים, אלה לא רק מטופלים שמיצו את כל הטיפולים המקובלים אלא מטופלים שהם עוד במצב כללי טוב. למרות הסרטן הסופני שלהם, למרות שהפרוגנוזה שלהם מוערכת בכמה חודשים, הם מסוגלים לעלות על הרכבת, לנסוע לרמב"ם ולבוא לקבל טיפול. המטופלים האלה מאוד מחפשים פתרונות. לרוב המחקרים שלנו יש רשימות המתנה מאוד ארוכות. למרות שאנחנו היום יחידת הפאזה הראשונה הכי גדולה בארץ, עדיין אין לנו מספיק טיפולים לכל המטופלים שרוצים.

איך אתם מגיעים לחולים? אתם יוזמים את זה או שאתם מפרסמים - - -?

גם וגם. היום יש לנו בארץ שם חד משמעי, כולם יודעים שמחקרים כאלה בתרופות מאוד חדשות צריך לפנות לרמב"ם. יש לנו צוות שאחראי על הפצת המחקרים החדשים. כל מחקר חדש שאנחנו פותחים אנחנו פונים לפחות לכל בתי החולים בצפון ומודיעים, נפתח מחקר חדש עם תרופה כזו וכזו למטופלים כאלה וכאלה, סרטן לבלב, סרטן שחלה והאונקולוגים בעיקר בצפון מפנים.

חולים שהם לא מהצפון – מגיעים, שומעים בעצמם, יודעים לחפש באינטרנט איפה יש מחקרים ויודעים למצוא אותנו, לפנות אלינו. אנחנו מקבלים המוני פניות עד כדי שבנינו צוות שכל תפקידו זה לנתב את כל הפניות האלה, לנתב גם את הפניות מהחולים וגם את הפניות מחברות התרופות. כולם היום פונים אלינו לשאול אם אנחנו מוכנים לפתוח מחקר שלהם או לא.

הייתה כוונה למשרד הבריאות לפתוח אתר שבו יהיו כתובים כל המחקרים הקליניים.

הייתה. יש אתר כזה. הבעיה שהדברים האלה משתנים בכזה קצב שאי אפשר. מחקר נפתח, יש 20 חולים שמחכים בתור. אני מכניסה 20 חולים והמחקר שוב סגור, משרד הבריאות לא הצליח להבין שקרה משהו בשבוע הזה, זה עובד בקצב מאוד מהיר. אלה המספרים שלנו שמאוד חשובים. אני סיימתי התמחות ב-2015, פתחנו את זה בזמנו.

זה מספר החולים שמגויסים, 2025 רואים שהולך להיות עוד יותר טוב. מה שחשוב פה מאוד בהיבט של יחסי הציבור שלנו, שאנחנו לכל האורך גדולים. 2024 הייתה שנת מלחמה בישראל, אפילו הקצב של הגידול שלנו לא ירד. לא רק שהמשכנו לגדול אלא קצב הגידול עלה וזה מאוד חשוב מול חברות התרופות, להראות שאנחנו יודעים להתמודד גם במלחמה.

כשפרצה המלחמה מול איראן ביום שישי בבוקר, אחרי שווידאתי שהילדים שלי בסדר והסטודנטיות שלי במעבדה בסדר, השלב הבא היה לפנות לדרגה הכי גבוהה בחברות התרופות ולהגיד להם, אנחנו עובדים, אתם עומדים לפתוח אצלנו מחקר קליני ביום ראשון. המחקר הזה ייפתח, ואם לא תפתחו את המחקר – תהיה לכם בעיה איתי.

היופי הוא שהיום אנחנו בכזה מעמד והאיכות של העבודה שלנו כל כך נחשבת שהם לא רוצים להסתבך איתי כי הם יודעים שהמלחמה הזו זמנית והם ירצו לעבוד איתי גם כשהמלחמה תסתיים ולכן אפילו בזמן ה-12 ימים עם איראן פתחנו שלושה מחקרים חדשים רק בפאזה ראשונה, לא הייתה שום ירידה.

נכון, זה דרש עבודה רבה, כל השבת עבדתי על זה כדי שהמחקרים של יום ראשון ושני ייפתחו אבל הם נפתחו. זה מראה את היכולת שלנו לעמוד במצבי מלחמה. אלה החברות שעובדות איתנו, שעושות אצלנו מחקרי פאזה ראשונה. למיטב ידיעתי אין חברה שעושה פאזה ראשונה בישראל שלא עובדת ברמב"ם. רוב החברות עובדות ברמב"ם ובעוד בית חולים לפחות אחד בארץ.

החברות שאתם רואים למעלה בריבוע הן חברות תרופות ענקיות שרמב"ם נחשב מרכז מצוינות. הן פותחות מחקר חדש, דבר ראשון פונות אלינו ושואלים אם אנחנו כן או לא מעוניינים לפתוח את המחקר. בין החברות האחרות שאתם רואים יש גם חברות תרופות ענקיות.

יש גם סטארט-אפים קטנים שיודעים למצוא אותנו, סטארט-אפים מבוסטון, מאירופה, ששמעו על רמב"ם כי יש לנו היום שם בין-לאומי והם פונים אלינו לא רק שנריץ את המחקר אלא שגם נעזור להם לתכנן ולהבין לאיזה חולים זה יכול להתאים.

זה הצוות של הפאזה הראשונה, יש לנו מגוון מאוד מצומצם של רופאים שעושים את הפאזה הראשונה, זו מיומנות שצריך לדעת. יש לנו צוות גדול של מתאמות קליניות, מתאמת הפניות כמו שאמרנו לכל המחקרים הקליניים – רגולציה, תקציבים. זה צוות שהולך וגדל ואנחנו מתקשים להגדיל אותו בקצב שהמחקרים גדלים. להשיג כוח אדם נוסף זה חלק גדול מאוד ממה שאנחנו עושים.

רציתי לתת לכם קצת מידע על התרופות החדשות באונקולוגיה, נראה לי שאנחנו לא עומדים בזמנים. פאזה ראשונה זה לא באונקולוגיה, זה משהו אחר לגמרי. פאזה ראשונה זה בנבדקים בריאים. יש לנו פאזה ראשונה גם לא באונקולוגיה, ד"ר אביבית פאר מנהלת את זה וזה משהו אחר לגמרי.

באונקולוגיה, בגלל שאנחנו מרשים לעצמו תופעות לוואי רבות בהרבה שאי אפשר במחלות אחרות. אם תהיה תרופה ליתר לחץ דם שגורמת לנשירת שיער, אין לה סיכוי. באונקולוגיה נשירת שיער זה לגיטימי, אפילו לא נחשב לבעיה בתרופה, זה עולם אחר לגמרי.

יש לנו סוגי תרופות חדשות והיופי הוא שהיום בעידן המודרני יש הרבה תרופות שעובדות, אפילו במינונים מאוד נמוכים שאנחנו נותנים את התרופות, הן עובדות וזה עוזר לאחוז מאוד גדול מהמטופלים. אלה בעיקר סוג תרופות של כימותרפיה מוכוונת מטרה וסוג אחר של תרופות שיש לנו, רבות מאוד מהן אלה תרופות אימונולוגיות, תרופות שמפעילות את מערכת החיסון. מה שיפה בתרופות האלה שמצד אחד לצערי עוזרות לחלק קטן מאוד מהאנשים, מצד שני האנשים שזה עוזר להם, זה יכול לעזור להם במשך שנים.

בעשר שנים האלה שאני עושה פאזה ראשונה, יש לי קבוצה של מטופלים ומטופלות שהגיעו אלי כמו כולם, כשהפרוגנוזה שלהם הייתה שלושה חודשים, והיום עשר שנים אחרי, שבע שנים אחרי, הם עדיין בחיים, הם ללא עדות למחלה.

לפעמים זה אפילו בתרופות שנכשלו מאז, שהחברה סגרה את הביטוח שלהם, שהחולה שלי היה היחיד בעולם שהתרופה עזרה לו, אבל עשר שנים אחרי החולים בסדר והם בלי טיפולים, בלי סרטן ומתחילים להתלונן על בעיות ברכיים וכל מיני דברים כאלה.

איך שאני מגדירה את התפקיד שלי בפאזה ראשונה, איך שאני אומרת את זה לחולים, זה שהמקצוע שלי זה ניסים. לקחת חולים שאין להם פרוגנוזה, שכאונקולוגית מנוסה אני צופה להם שלושה חודשים ומיעוט שלהם יהיה חי עשר שנים אחרי ובלי סרטן וזו הסיבה שאנחנו עושים את הפאזה ראשונה, אותם מטופלים מעטים שאנחנו יכולים לגרום לנס. זה מבחינת פאזה ראשונה.

אני רוצה בכל זאת כמה מילים על ה-MD-PhD. אני חושבת שחלק גדול מכך שאנחנו מרכז כל כך מוביל בתחום של פאזה ראשונה, זה כי אני בתור מי שמנהלת את כל הסיפור הזה כרופאה חוקרת, מאוד מבינה את המחקר הבסיסי שלפני זה. אם אני נותנת תרופה פעם ראשונה לבני אדם, אני לפני כן רואה את המחקרים שנעשו בעכברים, בקופים. בגלל שאני עושה את זה כחוקרת גם דברים דומים, אני מאוד יכולה להבין את זה ולהבין איך זה יכול אחר כך לעזור לבני אדם.

אני חושבת שהיכולת הזו של רופאים שהם גם חוקרים, להבין בהרבה יותר לעומק את מה שלפני, למה התרופה הזו עובדת, לא רק האם היא עובדת ב-40% או עובדת ב-30% אלא למה היא עובדת, זה חלק גדול מאוד מהעניין הזה של לפתח רופאים שהם רופאים חושבים, רופאים שיכולים להבין לעומק בהרבה יותר, את מה שהם עושים. אני רואה לעצמי כמטרה, לחזק ולהגדיל את האוכלוסייה הזו של רופאים חוקרים שמבינים במדע שמאחורי מה שהם עושים.

כמו שפרופ' בן אהרון אמרה, הבעיה בישראל היא שזה מאוד קשה. אנחנו עושים את זה בלילות, בסופי שבוע. בתור מי שהיום בקשר עם הסטודנטים, עם מנהלת תוכנית ה- MD-PhDבטכניון, מאוד קשה להסביר לסטודנטים למה הם רוצים לעשות את זה. הם אומרים אהיה רופא, זה לא ישפיע בשום צורה על השכר שלי, זה רק יעשה לי יותר בעיות בהרבה, יש לי ילדים לגדל ואני גם רוצה להיות בבית.

יש לנו דור צעיר שחיי עבודה בית הם מאוזנים, זה חלק מאוד חשוב מהעבודה שלהם. צריך לשכנע אותם שאם תעשו מחקר אתם תהיו רופאים יותר טובים, זו דעתי, אנשים שמבינים לעומק בהרבה. יהיה לכם יותר מעניין, לא תישחקו מלראות עוד חולים ועוד חולים במשך 40 שנים. לכן אנחנו משקיעים מאמץ רב בטכניון, בלשכנע סטודנטים לרפואה שהם רוצים לעשות מחקר.

המסלול הזה הוא לתלמידים שמתחילים שנה א' ברפואה?

היום הוא מיועד לסטודנטים שהם אחרי שנה ג'. אנחנו מנסים במהלך שנים א', ב' ו-ג' לחשוף אותם כמה שיותר לתוכנית כדי שהם יתעניינו. אנחנו מנסים להכניס אותם למעבדות בשנים א', ב' ו-ג' כדי שכשהם מסיימים שנה ג', הם יידעו שהם רוצים להיות רופאים חוקרים. הם עושים שלוש שנים הפסקה בין שנה ג' ל-ד', בין הלימודים הפרה-קליניים ללימודים הקליניים, ומבלים את הזמן שלהם במעבדה.

לומדים איך לעשות מחקר ממנטורים כמוני, כמו פרופ' בן אהרון, שלומית רשף, שיראו מאיתנו את ההתלהבות שלנו לתחום הזה, יראו מאיתנו איך עושים את התחום הזה. מאוד חשוב שזה לא נורא, שלמרות שאני רופאה חוקרת ועובדת 24 שעות ביממה פחות או יותר, יש לי ילדים מקסימים ומוצלחים ובלי בעיות פסיכולוגיות מאוד עמוקות כתוצאה מזה שאני רופאה חוקרת. הם כבר בני 20.

למה לא לעשות את זה הפוך? במקום נניח לקחת רק תלמידי רפואה שסיימו תואר ראשון, לפתוח את זה לכל התלמידים, כל הסטודנטים שסיימו. יש הרבה שלומדים ביולוגיה, כימיה, רצו להיות רופאים ולא התקבלו. אולי בשלב כזה לפתוח את זה אליהם כי הראייה שלהם יותר טובה מתלמידי הרפואה. אני לא רוצה לפגוע בתלמידי הרפואה, כי הם היו הרבה במעבדות - - -

זו התוכנית של מכון ויצמן.

זו גם התוכנית שלנו. הייתה לנו פגישה על זה, עוד לא הספקתי לעדכן אותך ליאור, בפקולטה בשבוע שעבר. אנחנו רוצים לעשות בדיוק מה שאתה אומר. לבנות תוכנית חדשה שנתחיל משנה א'. בנינו את התוכנית הזו, מחכים למעט אישורים.

הם ילמדו רפואה.

והם ילמדו רפואה.

לא על זה אני מדבר.

אתה מדבר על מי שבכלל לא לומד רפואה?

מסיימים תואר, מקבלים אותם לשנה מסלול ארבע שנתי, במסלול הזה יהיה מסלול לעשות PhD וגם מסיימים רפואה.

כן, במקביל ללימודי רפואה.

המבחר הוא יותר רחב. יותר אנשים שיכולים להגיע.

אנחנו גם מסועפים לטכניון, רמב"ם גם חתום עם ויצמן, אנחנו עוסקים בעזרה בלימודי הרפואה שם וגם אנשים משם שיעברו אלינו לפה. אנחנו גם איתם.

במכון ויצמן יש תוכנית כזו ובאוניברסיטה העברית גם יש תוכנית כזו.

אנחנו רוצים לפתוח תוכנית כזו, אני מקווה שנוכל לעשות את זה, לא בשנה הקרובה אלא בשנה שאחרי.

היתרון בטכניון, שיש מסלולים משולבים שגם לומדים הנדסה. אצלי במעבדה יש חברים שהם במסלול הנדסה ביו רפואית, רפואה PHD. הם גם לומדים ארבע הנדסה ביו רפואית, שבע שנים רפואה ועוד שלוש שנים PHD, עד שהם מסיימים את כל הלימודים והם יוצאים לפנסיה. אלה האנשים הכי רב ממדים כי הם באים מכל הרקעים. אנשים מדהימים.

אספר על מכון המחקר של רמב"ם, CRIR. המכון הוא חלק מאגף המחקר שליאור קודם הציג לכם, אנחנו עוד ענף בתוך האגף. מכון המחקר ברמב"ם הוקם בשנת 2008 כשהחזון להקים מכון מחקר בתוך בית חולים נולד בעקבות מספר נקודות שהלכו והתחזקו באותה תקופה. מחקרים הראו שבתי חולים שעוסקים במחקר וחדשנות, משפרים את איכות הרפואה מול המטופל וגם בונים צוות רפואי מוביל.

זה מביא לצמיחה במקורות ההכנסה. הדבר הזה נתמך במחקרים שעשו ופה הבאתי רק ציתות אחד אבל יש מחקרים רבים שהראו את זה. החזון היה לאפשר לכל מי שרוצה מצוות בית החולים לעשות מחקר – לעשות את זה.

להאיץ מחקר תרגומי, לעודד חדשנות ולקדם פריצות דרך תוך כדי זה שאנחנו משפיעים על בריאות האדם ומביאים לקידום משמעותי באיכות הרפואה, זה גם מטפח מצוינות ומובילות בחדשנות בקרב צוות בית החולים.

היום אנחנו רואים שכל בית חולים שמכבד את עצמו, כל בתי החולים המובילים בעולם, עוסקים גם במחקר אקדמי וקליני וממנפים חדשנות לטובת בניית מוניטין והשגה של יתרון תחרותי. מה זה מחקר תרגומי. דיברו פה הרבה על הנושא הזה של מחקר תרגומי. כל מי שדיבר לפניי עשה הקדמה טובה אז נוכל לעבור על זה מהר.

יש מחקר אקדמי, זה מה שעושים בדרך כלל באוניברסיטאות, שרובו ככולו מחקר בסיסי ומה שאנחנו קוראים לו מחקר תרגומי זה לקחת צורך מסוים קליני, לחקור אותו בשיטות של מחקר בסיסי, להעביר אותו דרך מחקר קליני ולחזור בחזרה אל מיטת החולה. כל החזון של מחקר תרגומי זה לגשר על התהום הזו שבין מחקר בסיסי במעבדות ובין מיטת החולה.

מדברים הרבה על לעשות את זה ולגשר, לשים גשר מעל התהום הזו, איך עושים את זה? זה יפה להגיד שאנחנו רוצים לגשר אבל איך אנחנו מגשרים? אנחנו ברמב"ם בנינו תוכנית הסללה של רופאים חוקרים על מנת להגיע לקידום הרפואה ולעשות את הגשר הזה בין המחקר לבין הקליניקה. אנחנו מתחילים את זה בשלבים מאוד מוקדמים.

דובר פה הרבה, רותי ואירית דיברו על זה, כל הנושא של טיפוח משלבים מאוד מוקדמים של ההכשרה, לאפשר לאנשים כבר משלב ההתמחות לעשות מחקר, להשתלב במעבדות שקיימות כאן בתוך בית החולים ומכון המחקר ואחר כך לגדול להיות חבר נלווה במכון המחקר ולהפוך להיות חבר מלא, PI, ראש מעבדת מחקר. רותי שדיברה פה קודם היא לדוגמה חברה במכון המחקר. המעבדה שלה לחקר סרטן שחלות נמצאת אלנו במכון.

המכון כמו שהבנתם, הוא פלטפורמה לטיפוח של רופאים חוקרים. יש את החברים המלאים – הם בעלי המעבדות, מתחתם יש חברים נלווים – אלה רופאים חוקרים צעירים מתוך צוות בית החולים שמצטרפים אל המעבדות, מקבלים שם ליווי, מנטורינג, תמיכה, בסיס להתחלת הניסויים שלהם.

יש לנו את מעבדת ההזנק שמיד אפרט עליה קצת יותר. בתוך המעבדות מי שעושה את המחקרים הם בדרך כלל סטודנטים למאסטר, ל-PhD או-MD-PhD. בכל מעבדה יש גם מדען או מנהל מעבדה שמביא את הידע הפרקטי של איך לעשות ניסויים, איך להריץ אותם, לבנות אותם וכולי.

מה זו מעבדת הזנק? כמו שהבנתם, רופאים, חוקרים. רופאים שעברו הכשרה של רופא ויש להם זיקה מסוימת גם למחקר. אנחנו מאוד רוצים לאפשר לאנשים האלה לעשות מחקר ולתת להם את כל התשתית ואת כל התמיכה על מנת שהם יצליחו, אבל זה כנגד כל הסיכויים.

גם מי שרוצה להיות רופא חוקר, חוזר מ-Fellowship מארצות הברית או ממקום כזה או אחר בעולם, מקבל עליו תפקיד קליני במחלקה ובתוך כל העומס הקליני הזה הוא צריך גם להקים מעבדת מחקר, להנחות סטודנטים ולגייס כספים. הדבר הזה ברוב המקרים לא מצליח. יש רק יחידי סגולה שיכולים לשאת במעמסה הזו.

לכן אמרנו בואו נעזור להם, נבנה מעבדת הזנק, זו מעבדה לרופאים חוקרים צעירים. אנחנו מספקים להם את כל התשתית של הציוד. מספקים גם את מנהלת המעבדה, זו עזרה מאוד גדולה כי הם רוב הזמן לא נמצאים במעבדה אבל יש מישהי שמייצגת אותם, ממשיכה כל הזמן לתחזק את הניסויים.

- - - הטכנולוגיות שעשינו, עם החדשנות, שנותנים להם גם.

נכון, זה אותו רעיון. פה המטרה לטפח אותם, לגדל אותם ולתת להם את כל מה שהם צריכים לשנים הראשונות על מנת שאחר כך יוכלו להפוך להיות עצמאיים. מעבדת הזנק שלנו, בו זמנית יש בה בין שישה לשמונה רופאים חוקרים צעירים, ממש כל הזמן.

הם נמצאים שם שלוש שנים. בתום שלוש שנים הם עוברים הערכה ומי שיכול יוצא למעבדה עצמאית. יש לנו שלושה בוגרים של התוכנית הזו, תוכנית מאוד מוצלחת, אנחנו רואים שהיא תוכנית שמניבה הצלחות. אחזור אחר כך לתוכנית.

הרופא הצעיר הוא רופא שכבר חזר מהתמחות, או מומחה?

זה יכול להיות מומחה ויכול להיות מישהו - - -

זה מומחה. הוא נכנס למעבדה הזו, לומד ויוצא.

הוא יכול להיות אחר כך חוקר עצמאי במעבדה משל עצמו. הקבלה למכון המחקר שלנו היא על בסיס מצוינות מדעית, מצוינות אקדמית. לא כל מי שרוצה להתקבל להיות חבר או חבר נלווה במכון המחקר יכול להתקבל.

יש לנו שלושה קריטריונים שלפיהם מקבלים את האנשים. היום במכון המחקר יש 40 חוקרים, חלקם כבר PI וחברים מלאים וחלקם חברים נלווים. מה שאנחנו עושים על מנת לשמור על מצוינות, קודם כל חבר או חבר נלווה במכון המחקר צריך להגיש כל שנה דו"ח על ההתקדמות שלו, על העמידה שלו ביעדים שהציב שנה קודם.

זה לא נועד על מנת לבחון את החברים אלא על מנת לשמור על מצוינות. זה תהליך שמאפשר להם לבחון את עצמם וכל הזמן לבדוק שהם עומדים ביעדים שהם עצמם הציבו. הדבר הנוסף שאנחנו עושים - - -

בין החוקרים יכולים להתקבל גם PhD מבחוץ?

PhD יכולים להתקבל פה. יש לנו שלושה חברים מלאים שהם PhD אבל הם חייבים להיות בצוות עם רופא חוקר.

אין להם מסלול קבלה כמו כחוקר כמו באקדמיה.

לדוגמה, אני ראש מעבדה לחקר הלוקמיה ביחד עם פרופ' צילה צוקרמן, היא המטולוגית ומנהלת פה את המחלקה ההמטולוגית. זה צריך להיות בצוות, כלומר שניים ביחד כי אנחנו רוצים לקדם את הנושא של המחקר בבית החולים, לא בתחרות עם האקדמיה.

דבר נוסף שאנחנו עושים, יש לנו ועדת בקרה שנפגשת אחת לשלוש שנים עם כל אחד מהחוקרים שלנו. זו ועדה חיצונית, מורכבת מחוקרים בעלי שם ארצי עולמי, אנשים שנמצאים בחזית המדע בארץ. הם עושים לנו הערכה של המחקר לכל אחד מהחוקרים שלנו. נותנים ביקורת, הביקורת היא בונה על מנת לתקן, לשפר ולטייב את הביצועים שלנו.

הדבר הנוסף, יש לנו מנגנון של מתן שטח כתלות בפעילות של המעבדה. אם המעבדה היא בעלת פעילות גבוהה ומצליחה לגייס כספים רבים ופרסומים רבים ויש סטודנטים רבים – המעבדה תקבל שטח יותר גדול. אם הפעילות של המעבדה מצטמצמת, אנחנו נצמצם את השטח בהתאם לצרכים. פעם קראו לזה אחוזות פיאודליות, אין פה דבר כזה שמישהו מקבל שטח מעבדה ולא משנה, זה השטח שלו עד הפנסיה, לא. זה כל הזמן כמו אקורדיון לפי הצרכים ולפי מידת הפעילות.

אמרתי קודם שאנחנו מאוד רוצים לטפח את הנושא של רופאים חוקרים. כל מי שנמצא בבית חולים רואה כל הזמן חולים, רואה כל הזמן צרכים של הרפואה ולכן כל אחד מהאנשים שעובד פה בבית חולים נתקל כל הזמן בשאלות שיכולות להוות שאלות למחקר ויכולות לקדם את הרפואה.

פתחנו את הנושא הזה של מחקר לא רק לרופאים בבית החולים אלא לכל צוות בית החולים מתוך שאיפה להפוך את רמב"ם לבית חולים חוקר ולייצר כאן אקוסיסטם של כל העובדים. הדבר הזה יכול להיות משנה חוקי משחק בכל כך הרבה תחומים. מי שעובד בסיעוד ומי שעובד בשינוע, הדיאטניות, העובדים הסוציאליים, כולם פוגשים כל הזמן צרכים שיכולים להוליד רעיונות למחקרים חדשים.

התחלנו מצוות האחיות וכבר במחזור הקרוב של קבלת חברים נלווים חדשים יש לנו שני מועמדים מצוות האחיות במטרה לטפח גם אותם להיות חוקרים וראשי מעבדות. המטריה של מכון המחקר היא לא רק למי שנמצא במכון המחקר, יש לנו פעילות רבה לכלל בית החולים. יש לנו פורום של חוקרי בית חולים. יש ברמב"ם מעל 150 חוקרים פעילים שכולם עושים מחקר. אנחנו רוצים גם אותם כל הזמן לעודד, לתמוך ולקדם.

יש לנו סמינר שבועי ביחד עם מכון רפפורט של הפקולטה, מרכזי ידע שליאור דיבר עליהם ותיכף ארבל תדבר יותר ומרכזי מצוינות. מרכזי המצוינות זו עוד פלטפורמה שהקמנו על מנת לאפשר ליותר רופאים ויותר אנשי צוות מבית החולים לעסוק במחקר. המטרה שלנו היא לעשות הטרמה מהמילה טר"ם, כשהאתגר הוא כל הזמן לוודא שהמחקר שלנו הוא תמיד המחקר של המחר. כל הזמן לשאול את עצמנו לאן אנחנו צריכים לשאוף, איפה יהיה לנו היתרון?

כחלק מהדבר הזה הקמנו חמישה מרכזי מצוינות, אחד של המטולוגיה שהוא הוותיק מבין כולם. Cell Therapy, מרכז לחקר כליות, מחקרי עצם, ועכשיו בימים אלה אנחנו מקימים את המרכז החמישי שהוא מרכז למחקרי בריאות האישה. בתוך כל מרכז מצוינות כזה, יושבים מספר רופאים בתצורה של איגום משאבים. הם חולקים ביחד – מנהלת מעבדה, את התשתיות, כל הציוד, המכשור שצריך למעבדה.

זה לא רק מאפשר להם לעשות מחקר ולצמצם הוצאות, הוא גם מאוד מעודד שיתופי פעולה. אם אקח למשל לדוגמה את המרכז של מחקרי עצם, יושבים שם ארבעה חוקרים שהם מתחומי רפואה שונים לגמרי, מפריודונטיה, רפואת הלסת, רפואת שיניים ומאורתופדיה, בכלל לא קשורים. זה שהם יושבים ביחד באותו מרכז – מייצר שיתופי פעולה מדהימים ויצירתיים, מכאן נולדת חדשנות שאין לה תחליף.

הדבר הנוסף שהתבקשתי להציג לכם – Israeli Translational Research (ITR) network, זו יוזמה שנולדה כאן ברמב"ם מתוך צורך, הבנתם את זה מכל מה שהציגו לכם קודם. אנחנו מתמודדים עם אתגרים רבים.

להגיד שאנחנו רוצים לעשות מחקר בתוך בית חולים זה יפה אבל זה מציב חסמים רבים וקשיים רבים ונוכחנו לדעת שעם הקשיים האלה מתמודד כל בית חולים בישראל שרוצה לעשות מחקר. אמרנו, למה שכל אחד יתמודד עם זה לבד, נאחד כוחות, נבנה רשת, נעזור אחד לשני וננסה להוריד חסמים על ידי זה שנפעל ביחד.

אנחנו פועלים מ-2019, יש כבר 17 ארגוני בריאות שהצטרפו לרשת הזו. לכל בית חולים יש נציג בוועדת היגוי של הרשת. הרשת עוסקת במספר פעילויות – קורס הכשרה לרופאים חוקרים ומדענים שאנחנו עושים ביחד עם רשת 8400, ממש עכשיו נערכים למחזור השני. המחזור הראשון היה הצלחה כבירה. זו הזדמנות להפגיש רופאים חוקרים צעירים מכל מיני בתי חולים, לייצר רשת שלהם עצמם וגם ללמד אותם איך להיות רופאים חוקרים.

זה הקול קורא של הקורס שאנחנו עושים עכשיו. אנחנו פועלים כבר מספר שנים כדי לקבל הכרה בתקצוב ממשלתי של המחקר בארגוני הבריאות. נאמר פה כבר קודם, בניגוד למה שקורה באקדמיה ששם יש אץ מל"ג, ות"ת, שמתקצב את המחקר פה, רופא חוקר שמקבל מעבדה, מקבל בנץ' וזהו. לא סיגמני ולא מימון של מנהלת מעבדה ולא עזרה במימון של סטודנטים. הדבר הזה אבן נגף ולא מאפשר לרופאים חוקרים רבים מאוד שרוצים לעשות מחקר, לעשות את זה. אנחנו פועלים כולם יחד על מנת לקדם את זה מול - - -

זו הבעיה העיקרית, בניגוד לאוניברסיטאות שיש מודל מימון ברור של זה, בבתי חולים אין מימון למחקר. כל מה שאתם רואים - - -

פרופ' רבקה כרמי. היא טענה שבאקדמיה הלאומית למדעים לא מקצים מספיק משאבים למחקר רפואי. היא הקימה משהו וניסתה לקדם, לייסד את זה בחקיקה כמו אקדמיה. זה היה נותן לכם תקציב.

נכון. זה בדיוק מה שאנחנו עושים ורבקה כרמי היא חלק מהדבר הזה. אנחנו עושים צוות שלם של אנשים רבים מאוד שמתעסקים בזה, זו המוטיבציה. זה קריטי הדבר הזה.

אפשר לקדם פגישה?

אשאל את כולם כאן. מה אתם חושבים, מה המודל הכי טוב שאפשר לעשות, מה הפתרון לזה ואיך אפשר לקדם אותו? הות"ת מימן את כל החוקרים - - - בתוך בתי החולים אין לו אב ואם.

צריך למצוא לזה משרד ממשלתי שיאמץ אותנו, עם תקציב.

אנחנו התחלנו עם משרד המדע, היו לנו מספר פגישות עם משרד המדע כי חשבנו שזה חונה אצלם. אנחנו לא רוצים בשום צורה שזה יהיה תחת מל"ג, ות"ת, כי אנחנו לא רוצים להתחרות באקדמיה או לקחת מהם. יש עניין גדול גם לרשות החדשנות בדבר הזה.

הם בעלי המאה. יש להם את התקציב הכי גדול למחקר ופיתוח בארץ.

אולי צריך לחשוב על חקיקה.

זה מה שאנחנו רוצים לעשות.

אשמח לתת לכם רעיון לקדם את זה לחקיקה, אני בשמחה יכול לעזור.

יש שלושה או ארבעה ארגונים שעובדים ביחד, מטרה דומה ואנחנו מנסים לחשוב בחקיקה או כל דבר אחר, איך לשנות את המצב.

יש לנו נייר עמדה שכתבנו בעקבות פגישה שהייתה לנו עם משרד המדע, אני יכולה להעביר אותו אליך. הוא מציע תוכנית.

אשמח גם לקיים על זה דיון בוועדה, לקדם את זה. אשמח לקבל מכם, בשמחה.

גם לגבי תקינה של רופאים חוקרים. היו על זה דיונים במשרד האוצר ואני לא יודעת איפה זה עומד כרגע.

יש בעיית תקינה של רופאים בכלל.

לא. יש פה שיח נפרד לחלוטין בנושא רופאים חוקרים.

יש את המימון של המכשור ויש את התקנים של הרופאים החוקרים בעצמם, זה צריך להיות דרך משרד הבריאות. דרך האוצר.

האוצר פתוח לזה.

אני גם חבר בוועדת הבריאות. בוועדת המדע אני יכול לקדם חקיקה כי אני יושב-ראש לוועדת המדע, גם כחברי כנסת באופן פרטי, חקיקה פרטית ואחר כך לראות איך אפשר - -. לגבי רופאים חוקרים, אפשר להעלות את זה לדיון בוועדת הבריאות, להעלות את כל הנושא הזה, כל הסוגייה הזו ולראות איך לקדם את זה. אלה שני נושאים שהם שונים.

משרד האוצר מכיר את זה. זה זמן אולי לעורר את זה עוד הפעם.

אני מקווה שאנחנו נהיה בממשלה הבאה ונעזור לכם יותר. עכשיו אנחנו יוצאים לפגרה, אחרי הפגרה כנראה - - -

מאוד חשוב לקדם את שני הנושאים האלה. כל מה שקורה בתוך בתי חולים מבחינת המחקרים, קורה בלי תקציבים ואפשר רק לדמיין מה יקרה אם זה יהיה מתוקצב ומסודר, ויהיה לזה אבא ואימא. זה מנוע צמיחה מטורף.

אני חושב שהגיע הזמן שלו. הגיע הזמן לסדר את זה.

אני אומר שוב, זה לא נחמד שיש. אם אנחנו רוצים שבמדינת ישראל תהיה רפואה מובילה בעתיד לילדים שלנו, הנכדים שלנו, אנחנו צריכים להבין שחלק לא קטן מזה, נדבך מאוד משמעותי מזה לדאוג שיהיה פה מחקר וחדשנות. אם לא יהיה פה מחקר וחדשנות – לא יהיה פה כלום.

הוא גם מאוד שונה מהמחקר באקדמיה, סוג אחר, לכן אי אפשר להגיד שנותנים את זה לאקדמיה.

אני מבין, לכן צריך להסדיר שיהיה מסודר ויתוקצב בצורה מסודרת. לא כל הזמן לסמוך על תרומות ומענקים.

איך אתה מציע לקדם את זה?

את נייר העמדה לגבי הנושא הזה של להסדיר את המחקרים, אני מקדם בוועדת המדע. אם יש חשיבה איך לעשות את זה כחקיקה, אשמח לקבל. לגבי רופאים חוקרים, תשלחו לי משהו ואקדם, אולי דיון בוועדת הבריאות, להראות את זה, לשים את זה על השולחן.

בינתיים אין שר הבריאות, אבל עדיין יושב-ראש ועדת הבריאות לא השתנה. היה אמור להתפטר אבל התפטר מישהו אחר אז הוא נשאר. אפשר לקדם לפחות את הדיון הזה בתחילת המושב הבא. זה קרוב ואני אבקש ממנו לעשות דיון על זה. אנחנו נזמין את כל משרדי הממשלה שקשורים לזה.

אני יכולה לשלוח לך את מה שהצגתי לענבר ממשרד הרווחה.

בשמחה.

דבר נוסף שרציתי לציין, אנחנו בימים אלה פועלים להקים מעבדה אזורית, זה פיילוט לאזור הצפון. הכוונה היא להרחיב את זה ליתר אזורי הארץ. הרעיון הוא כמו מעבדת הזנק שהצגתי לכם קודם, לפתוח את מעבדת הזנק לרופאים חוקרים גם מבתי חולים פריפריים קטנים. אנחנו מקדמים את זה ביחד עם בית חולים פוריה ובית חולים לגליל בנהריה, ובית החולים בצפת והילל יפה. בכל בתי החולים האלה יש ניצנים של מחקר. הם גם רוצים לעשות את זה.

ומה עם בתי החולים בנצרת? יש שם מכון מחקר.

גם. שניהם גם במיזם הזה. זה פרויקט שאנחנו עוסקים בו כרגע, הוא אמור ליצור הנהגה מחקרית בכל בתי החולים בצפון. היתרון של הצפון שעל תא שטח קטן יש בתי חולים רבים, אנחנו יכולים לייצר פה משהו גדול בהרבה מאשר רק המחקר ברמב"ם. תודה רבה.

תודה.

אם יש לכם זמן עכשיו, נזמין אתכם לסיור. אתם זוכרים שהם דיברו קודם שהתרופות שמפתחים מגיעות לפאזה ראשונה, עושים אותן בעכברים ובקופים. יש נטייה כולל ב-FDA, לעבור מניסויי חיות למה שנקרא מודלים של איבר על שבב.

הרעיון הוא לקחת רקמות אנושיות ולנסות ליצור כמו חולה בצלחת פטרי. במקום לעבור דרך חיות, לעבור דרך מודלים שלא כוללים חיות. ארבל מפה הקימה מרכז כזה אצלנו שנקרא מטריק. אם תרצו לראות, אם יש לכם רבע שעה, לראות איך זה נעשה בפועל.

(סיור – אגף המחקר קריה רפואית רמב"ם)

שמי ארבל, אני עומדת בראש המרכז לטכנולוגיות למחקר רפואי יישומי. הרקע שלי, אני ביוכימאית. עשיתי דוקטורט משולב בין אימונולוגיה לפיזיקה, חומרים, פוסט-דוקטורט בחומרים וביו-רפואה. הייתי כמה שנים במעבדה בביו-רפואה ולפני שלוש וחצי שנים הגעתי לפה כדי להקים את מרכז הטכנולוגיות.

הרעיון הוא שתרופות רבות מאוד שנכנסות למחקרים קליניים נכשלות. שום תרופה לא נכנסת – קצת אני חוזרת על מה שליאור אמר – בלי שלפני היא עבדה על חיות. יש קהילה מאוד גדולה בעולם שמפתחת מודלים הומניים, שלא מבוססים על תאים של חיות אלא תאים של בני אדם. הטכנולוגיה הזו נקראת איבר על שבב, או הדפסת רקמות, תיכף אראה לכם.

היא טכנולוגיה שהיא יחסית בשלה אבל בעיקר משתמשים בה באקדמיה. לאט-לאט יותר ויותר תעשיות נכנסות וגם מקימות מרכזים בתעשייה שמפתחים את המודלים האלה. הרעיון היה להביא את זה לתוך בית החולים מתוך הבנה שהרופאים פה שעושים מחקרים לא יכולים ללמוד טכנולוגיות חדשות אלא צריך להנגיש להם את זה. צריך להכניס לתוך בית החולים את היכולות להשתמש בזה.

זה מה שעשינו פה, הקמנו מרכז שאני מאוד גאה להגיד שהוא מעטפת מלאה גם להנדסה, לביולוגיה וגם להדפסות, שמאפשר משלב הרעיון ולבצע את המחקר בתוך בית החולים, בלי צורך בידע נוסף. כשהרופאים באים אנחנו מבינים מה הצרכים שלהם וחושבים ביחד איך אפשר לבנות את הכלי שהכי מתאים לענות על השאלות שלהם. אראה לכם.

המטרה שלנו ליצור ריאה בצלחת, כבד בצלחת, לב בצלחת.

בצ'יפ, לא צלחות. צלחות בחוץ, זה פעם. צלחות מוגבלות. העבודה פה נחלקת לחלק המחקרי שהוא החלק העיקרי שלנו, כשאנחנו מפתחים את אותם מודלים. אני יכולה להראות לכם כאן דוגמה, זה נקרא איבר על שבב. הדבר שהכי ברור, שהוא שקוף. בניגוד לעכבר, אנחנו לא צריכים לקרב אותו כדי לראות מה קורה בפנים. אנחנו יכולים בכל רגע בזמן אמת לראות מה קורה בפנים וזה מה שאנחנו עושים.

אני באה מהתחום של הריאות, אני מאוד אוהבת ריאות. מה שאתם רואים כאן זה המבנה של הברונכיאל – סמפונות. זה דור תשע, עשר.מה שאנחנו צריכים לשים פה עכשיו - - יש לנו את הגיאומטריה, יש לנו אפשרות לדמות תנאים רבים שיש בתוך הגוף. לדוגמה, אנחנו יכולים להזרים אוויר שאת זה אי אפשר לעשות בצלחת.

יש לנו כאן שני חלקים. בחלק העליון אנחנו מזרימים אוויר ובחלק התחתון אנחנו מדמים את מערכת הדם. אנחנו יכולים ממש לראות תהליכים רבים שאין דרך אחרת כדי לראות אותם. לדוגמה, מעבר של תאי מערכת החיסון, לדמות את המעבר שלהם לחלק הפנימי של הריאה, דלקות וכל מיני שאלות כאלה.

התאים שאנחנו שמים בפנים, אנחנו עובדים עם תאים הומניים. זאת אומרת תאים מבני אדם, עברנו ל-IPSC – Induced Pluripotent Stem Cells זה תאי גזע פלוריפוטנטיים מושרים.

אלה תאי גזע.

תאי גזע מושרים. אנחנו לוקחים תאים, לדוגמה מעניין אותנו לראות מודל של ילדים שחולים ב-CF, סיסטיק פיברוזיס. לקחנו דוגמת דם משני ילדים, עשינו להם את התהליך, לקחנו את התאים אחורה והפכנו אותם לתאי גזע מושרים.

לקחתם את הדם, הפרדתם את תאי הגזע.

לקחנו PBMC, לקחנו את הדם והכנסנו להם את פקטורי אמנקה.

יש שיטה שזכתה בפרס נובל – של חבר שלנו מיפן – שאתה יכול לקחת תא של אדם בוגר ולתכנת אותו מחדש, לחזור להיות כמו ביצית מופרית. מישהו נניח בן 18, לקחת אותו 18 שנים פלוס תשעה חודשים אחורה ולכוון אותו להפוך להיות מה שאתה רוצה. היא לוקחת את זה אחורה ומכוונת אותם להיות תאי ריאה. מאחר שזה מילד או ילדה מסיסטיק פיברוזיס, יצרת במודל שלה, תאים של סיסטיק פיברוזיס.

גנטיקאי, מוטציה 508 הומוזיגוטים. יש שלושה מטופלים בכל הצפון, שניים מהם אצלנו במקפיא, יש לנו עכשיו את המודל שלהם.

היא יצרה ריאות שמדמות סיסטיק פיברוזיס. במקום לבדוק על הבן-אדם או לעכבר, היא יכולה לבדוק על הריאה שלה איזו תרופה לתת וכן הלאה.

נניח שאת נותנת תרופה, איך תדעי שהתרופה השפיעה או לא, לפי מה?

ברגע שאנחנו עובדים עם תאים אמיתיים, יש לנו את הסיליה, הפרשה של מוקוס. אם אנחנו כל יום לא שוטפים, המודל נסתם. יש שאלות רבות. מה שאנחנו עושים – יכולים לשים את החיידקים ולעקוב אחרי שחרור של ציטוקינים. אנחנו יכולים לראות את כל המדדים של הדלקת, מה קורה איתם בתוך הצ'יפ. אנחנו יכולים לראות בליעה.

הצ'יפ הזה עם הרקמה, היה מחובר לעוד משהו, מכשור שאתם יכולים - - -

יש שני חלקים. החלק הראשון קודם כל שמעניין אותנו, זרימה. זה מחובר למשאבה שמאפשרת לנו ממש לדמות את הנשימה, זרימה שהיא פיזיולוגית גם בחלק העליון וגם בחלק התחתון. יש לנו עכשיו עבודה מאוד יפה שעשינו עם תאי אנדותל, אלה התאים שמצפים את כלי הדם שלנו. שמנו זרימה שמדמה את הזרימה בגוף – אנחנו לא היחידים, עוד עושים את זה בעולם אבל הצלחנו במודל שלנו פה – אנחנו רואים שהתאים מתיישרים עם הזרם. שאלות רבות שאפשר לשאול שלפני זה לא יכולנו לדוגמה בצלחת.

לדוגמה לסיסטיק פיברוזיס, מה יכול לעזור לאדם – פעמים רבות יש להם זיהומים לסיסטיק פיברוזיס ולא יודעים איזו אנטיביוטיקה לתת להם. יכולים לגדל את הזיהומים בריאה שמדמה סיסטיק פיברוזיס ולבחור איזו אנטיביוטיקה הכי טובה.

ואת זה אפשר לשכפל?

אנחנו משכפלים הרבה, עובדים הרבה. אוסיף עוד משהו על מה שליאור סיפר כי זה החלק המעניין. ילדים שחולים בסיסטיק פיברוזיס יש להם זיהומים חוזרים ונשנים. מה שהיום עושים, לוקחים - - - שולחים למכבי לצלחת פטרי, רואים איזה אנטיביוטיקות החיידקים שיש להם מגיבים, נותנים להם ואין קשר. לא מצליח.

בפועל מה שעושים זה ניסוי וטעיה על הילדים לאורך חודשים עם משלבים שונים אנטיביוטיקות. זה שיתוף פעולה עם רופאה מזיהומיות ילדים, ד"ר מיכל מאיר, כתבנו וקיבלנו גרנט מה-CF foundation האמריקאי. מה שאנחנו רוצים לעשות, לקחת את אותן אוכלוסיות חיידקים מהילדים בתוך מודל שמדמה את הריאה של הילד.

לדוגמה המוקוס שהוא צמיגי יותר בהרבה. יש תכונות שמשתנות כתוצאה מהמחלה, ולראות בסביבה שיותר דומה למציאות, איזה אנטיביוטיקות יעבדו. אם זה יצליח זה יהיה דבר מאוד גדול וזו גם החוזקה שלנו פה, שאנחנו לוקחים בעיה מהמחלקה, מתרגמים אותה למודל מסוים מחקרי שיכול לענות על זה.

דוגמה שאני תמיד נותן. יש לנו בקרדיולוגיה משפחה של ילדים פה מהצפון שיש להם מחלה גנטית, יש להם הפרעת קצב קטלנית, הם יכולים למות כשהפרעת הקצב הזו קורית. CPVT. זו מוטציה ב- ב-RYR2 וב- CASQ2 הילדים האלה, כל פעם שהם משחקים כדורגל או מתרגשים הם מפתחים הפרעת קצב שהם יכולים למות.

אנחנו משתילים להם קוצב דפיברילטור שנותן שוק חשמלי, אתם מכירים את זה? הם משחקים כדורגל, מפתחים הפרעת קצב, מקבלים שוק. השוק מפסיק את הפרעת הקצב. השוק כואב, זה כאב חזק. משתחרר להם אדרנלין לדם והם מקבלים עוד שוק ואז מפתחים עוד הפרעת קצב. לפעמים הם באים למיון הילדים, מ-30 מכות חשמל. יש לנו ילד שהוא בגיל ההתבגרות עם הורמונים רבים, כל פעם שהוא רואה בחורה יפה, 30 מכות חשמל. לא נעים.

לקחנו ויצרנו מהם תאי גזע, כמו שאמרתי לכם בשיטה הזו של החוקר היפני שקיבל פרס נובל. הפכנו אותם לתאי לב ותאי הלב שלהם מפתחים הפרעות קצב בצלחת ובדקנו איזו תרופה תפסיק את הפרעת הקצב. לפי זה היום המשפחה מקבלת את התרופה שהכי התאימה לתאי הלב שיצרנו. הבחור יכול לראות בחורות יפות. הוא מקבל תרופה שנקראת טמבוקור.

אני חושבת שכל ההליך התרופתי, כל בחירת תרופה בצורה מותאמת יותר לחולה, כל המודלים האלה יכולים לעשות תרומה מאוד גדולה וכבר מדברים על זה.

המדפסת אצלכם, כאן מדפיסים את הרקמה?

אנחנו עושם פה הכול. גם מדפיסים את הפלסטיק, אלה מדפסות תלת ממד ואני מאוד גאה שיש לנו כאן שתי מדפסות ביולוגיות. לעכשיו לצערי הן לא עובדות, אני מאוד אוהבת אותן. יש לנו כרגע שתי מדפסות ביולוגיות, זה הכי טוב שיש. מה שאנחנו עומדים לעשות פה, הייתי רוצה להגיד להדפיס איברים, אנחנו מאוד רחוקים מלהדפיס איברים. לא רק אנחנו, באופן כללי. אנחנו שואפים להדפיס רקמה.

בשלב ראשון אנחנו רוצים להדפיס רקמה שאפשר לשאול עליה שאלות רבות. לדוגמה, לפרויקט שיש עם אמילי אביטן שהיא המנהלת של מחלקת עור. יש אנשים עם נגעים רבים על העור. חלק הופכים בשלב כזה או אחר להיות סרטניים וחלק לא, אף אחד לא יודע בצורה טובה לחזות. לאנשים יש מאות אם לא אלפי נקודות על העור.

מה שאנחנו רוצים לעשות, להדפיס רקמה של עור, רקמה בריאה. לקחת דוגמאות מהחולים, נקודות שהן חשובות ולראות אם בתוך הסביבה שלהם נוכל לעקוב ולראות אם הם מפתחות או לא מפתחות. עוד דבר זה לקחת את אותם גידולים ולראות איך הם מגיבים בסביבה שלם לתרופות שונות, לטיפול מותאם אישית. אלה עכשיו פרויקטים שאנחנו עובדים עליהם, יש עוד כמה. זה גם תחום שנכנס, כל ההדפסה של הרקמות.

בגלל שאנחנו באים מהנדסה ומתלת ממד, התחלנו תקופה להשתמש בכלים שיש לנו שאנחנו משתמשים בכל מקרה למחקר, להשתמש גם לאפליקציות שהן קצת יותר קליניות ואתם מכירים את כל התחום של עזרים לחדר ניתוח וג'יגים? מה שאנחנו עושים פה, בעיקר אורתופדים אבל לא רק, מגיעים, יש להם כל מיני מקרים ואנחנו עושים את התכנון של הניתוח, הם עושים את התכנון של הניתוח פה עם סיוון, יושבים על תוכנת תלת ממד והם יכולים להראות לכם את אחד - - -

אתם מדפיסים עכשיו.

זו רק בעיה נכון? זה בלי פתרון. אני אראה לכם.

זה אגן?

זו ברך. זו דוגמה אחת. מישהו שהיה צריך לעבור ניתוח בברך, כשהאורתופד ד"ר אליאס ישב פה, בצורה אופטימלית בסוף הניתוח זה המצב. איך הוא מגיע לזה? לפי העין. הוא מנסר עד שזה יוצא. מה שעשינו ושוב עושים את זה גם באיכילוב, בבתי חולים רבים אחרים, אנחנו עושים את הכול לבד. יש לנו את המדפסות, את ההדפסה. אין לנו חברה חיצונית. זה כאן אנחנו, הידע שלנו.

לוקחים את ה-CT ובונים מודל ברזולוציה מדהימה אחד לאחד למטופל. המנתח מגיע ואומר בצורה אופטימלית איך זה ייראה בסוף, זה להוציא את הפיסה הזו, תחשבו כמה זה מורכב בחדר ניתוח. מה שסיוון עושה, היא מייצרת ג'יג, הדבר הזה. זו תבנית שיושבת בצורה חד ערכית על העצם, מאפשר כאן להכניס חוטים, כמו מוטות שמקבעים. עושים שיקוף, רואים שזה במקום והוא חותך כאן בדיוק בזווית, יש כאן מקום לסכינים.

הוא לא צריך בעין לחשוב איפה לחתוך, זה אומר לו לפי התכנון.

הוא כבר עושה את החורים גם לפלטינות, גם הפלטינות מסודרות מראש. החומר הזה שאתם רואים פה זו טיוטה. לחדר ניתוח יש לנו כאן מדפסת ייעודית עם חומר מאושר FDA שעובר סטריליזציה לפני הניתוח ונכנס לחדר ניתוח. אתם יכולים לשחק עם זה קצת, זה קצת כמו פאזל, מי שרוצה.

אראה לכם עוד דוגמה אחת. זה ניתוח משבוע שעבר, היה כל כך מהר. שלא ישתמע שאני יודעת איך קוראים לזה. זה מסרק ארבע, כי אמרו לי, נכון ליאור? אתה הרופא פה. הוא עקום לגמרי והיה צריך לחתוך את זה. זה מתיישב בתוך הבן-אדם בדיוק כמו שאנחנו עושים פה. זה עובד. מה שהוא עשה הוא פתח את היד, ממקם את זה על גבי העצם, מכניס את ה-K wires, מוציא את זה כשה- ה-K wires עדיין בפנים וחותך את העצם.

אחרי שהוא חתך לפי תכנון, הכול אופטימלי, זה הרווח שהוא צריך בין שתי האצבעות למצב אופטימלי, יש לו ג'יג נוסף שמתיישב בפועל. כאן זה מחובר, השארנו. זה היה נכנס ומאפשר לו לשים בדיוק את הפלטינה. את החתך הזה צריך אחר כך להשלים לפי העין. סיוון עשתה ג'יג נוסף שמתיישב כאן על הירך והם חותכים בדיוק את הגיאומטריה הזו. הם ישבו שני צוותים.

הם לקחו עצם ממקום אחר וחתכו את זה בדיוק לפי מה שהחסר פה.

אלה היו שני צוותים במקביל. צוות אחד שעבד על האצבע, על המסרק, וצוות הירך. זה היה בשניהם עם ג'יגים שאנחנו הדפסנו וגם לחדר ליד, זה היה ג'יג אחר. היו שני חדרי ניתוח בו זמנית. זה היה ממש מהיר. אתם רוצים לראות תמונה או שזה מזעזע אתכם? רק שתראו שאני לא עובדת עליכם. סיוון תראה לכם. תזהרי, בעדינות.

בלי הדם?

אין הרבה דם, שמים חוסם עורקים.

חוסמים את העורק כדי שלא יהיה דם במיטת ניתוח.

זה בתוך היד. ממש פותח, מכניס את ה-K wires. יש גם עם הפלטינה. הם ממש עשו את החיתוך מהירך וזה מתיישב. זה בתוך היד. בחדר ניתוח ליד היה ג'יג אחר שזה להשתלה אחרת דומה. אין שתי דרכים להוסיף, ראיתם את זה פה. זה תחום נוסף שנכנסנו אליו. אנחנו עובדים בעיקר עם אורתופדים אבל יש לנו גם קרדיולוגית ילדים, אנחנו עושים מומים מולדים רבים שרוצים לראות ולהתייעץ.

זה אחד לאחד. זו זרימת הדם.

אפשר לעשות את זה גם שקוף.

איזה מום זה? או שאת לא יודעת?

פה יש את המעבר בין חדרים.

VSD, חור. פגם במחיצה הבין-חדרית.

אנחנו עושים גם כל מיני פתרונות בתלת ממד רק מכך שאנחנו יכולים, כל מיני פתרונות יצירתיים. זו עבודה בפגייה, הם לוקחים לתינוקות בדיקות דם ומה שקורה שכל השולחן מלא בדפים להתייבש, זה מקום רב. סיוון מצאה להם מקום, הם ממש ביקשו.

פתרונות פרקטיים לבית חולים.

פתרונות רבים, להתאים מוניטור למיטה. פתרונות רבים. זה דבר אחרון שאני אראה לכם, זה רעיון מאוד יפה. סיוון, את רוצה להסביר על זה?

זה שאנחנו מדברים על חדשנות, מחשוב.

אני סיוון אופק, מעצבת תעשייתית. הגיע אלינו רופא שהוא אורתופד טראומה. מה שהם עושים במקרה של שבר, שבר פתוח בעיקר, מכניסים את המסמר הזה לתוך עצם שבורה, זה לעצם של הטיביה. הבעיה שיש כאן זה שכשהשבר פתוח – הזיהום של השברים האלה הוא באחוז מאוד גבוה.

הוא אמר לי שהוא רוצה לקחת את המסמר הזה, לצפות אותו בחומר אנטיביוטי ולהשתיל את זה חזרה ברגל, את המסמר. הבעיה היא שכשרוצים לצפות את זה בחומר אנטיביוטי זה צריך להיות בקוטר מאוד מסוים, המסמר צריך להיות ממורכז וכל זה בזמן הניתוח עצמו.

מה שעשיתי, הצעתי להם תבנית לחיצה. ברגע שהם מכינים הכול, יודעים בדיוק איזה קוטר של מסמר הם צריכים, הם שמים את החומר האנטיביוטי, כמו סוג של פלסטלינה על התבנית עצמה. מניחים את המסמר כשהוא ממורכז כי אין לו אופציה אחרת על התבנית וכשהם לוחצים את זה, כל החומר העודף יוצא מהצדדים וכשמחזירים חזרה – המסמר עצמו מצופה ומוכן לשימוש.

זו בעיה מהשטח שמוצאים לה פתרון. זו לא חברה שתהיה מיליארדי דולרים, זה פותר בעיה כשאין פתרון טוב.

זה גם חוסך כשהם מרחיבים לבן-אדם את המקום בתוך העצם כדי שייכנס.

זה המינימום לפי דרישה של המנתח.

וגם הזמן.

מה שדיברנו, כל הזמן יש בעיות מהשטח ואתה יכול למצוא להם פתרונות פשוטים, מורכבים.

תודה, שיהיה לכם בהצלחה. אנחנו סוגרים, מסיימים את הישיבה. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:45.