פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



55
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
15/07/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 93
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שלישי, י"ט בתמוז התשפ"ה (15 ביולי 2025), שעה 13:10

עתיד צעירים וצעירות בתחום ההוראה והחינוך

חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר
אחמד טיבי
שרון ניר
צבי ידידיה סוכות

סמיר בן סעיד
מיכל מרים וולדיגר

דן פיקמן - אגף תקציבים, משרד האוצר

חגי ברק - אגף השכר והסכמי עבודה, הממונה על השכר, משרד האוצר

עמית ענבר בן זאב - רפרנט מאקרו, הממונה על השכר, משרד האוצר

שרית כהן - אגף בכיר להכשרה והתמחות, מינהל עובדי הוראה, משרד החינוך

יובל וורגן - ראש צוות חינוך, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ד"ר דוד מעגן - ראש תחום חינוך גבוה וכא"ב, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

יניב ברודי - מנהל תחום בכיר - פרויקטים ופיתוח מחקר, נציבות שירות המדינה

בתיה הקלמן - ממונה האגף האקדמי, המועצה להשכלה גבוהה

מריה לוינסון - פרויקטורית, המועצה להשכלה גבוהה

אליסה כהן - תנועת חינוך תחילה, מורה ביסודי, תנועת מחאת המורים

ליאור בשן - אקטיביסט חינוך, מחאת המורים והגננות

רועי נווה - תנועת חינוך תחילה, מורה בתיכון, מחאת המורים והגננות

נילי ציוני - הנהלת ארגון המורים העל-יסודיים

אורית סומר - מנהלת תיכון קשת בירושלים, ארגון מנהיגים - ארגון מנהלי ומנהלות בתי הספר

פרופ' חיים שקד - יו"ר רמ"א ונשיא המכללה האקדמית חמדת, פורום נשיאי ונשיאות המכללות האקדמיות לחינוך בישראל

איתמר קרמר - מנהל משמר החינוך הממלכתי

חן שמיר - מנהל הקיבוץ האקדמי - בית ברל

ד"ר יעקב דויטש - ראש בית הספר לתואר שני, המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין

סיון קורן - יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית, מכללת הרצוג

מתנאל חגואל - יו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות, מכללת הרצוג

לידור באשר - יו"ר אגודה במכללת דוד ילין, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית

לירן בסון - סגן יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית

רן עטיה - יו"ר האגודה במכללת דוד ילין, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית

ד"ר אייל בר חיים - חוקר חינוך, פורום ארלוזורוב

עלמה ארליך - מקדמת מדיניות, פורום ארלוזורוב

ארי ברומברג - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית

פרופ' אורית חזן - החוג למדע וטכנולוגיה, הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל

אורן גוזלן - סטודנט לחינוך באוניברסיטה העברית, סטודנטים לחינוך והוראה

רועי גלוטמן - ראש מטה מתנדבי שנות השירות

איילת חכים - תנועת חינוך תחילה, גננת בתל אביב

חן מוצפי - מנהלת גן בפתח תקווה

עמית וינברג - עמותת 'בואו'

אריאל לוי - מנהל המועצה לחינוך ממלכתי-עברי

לירון כרמלי - מנהלת אגף חינוך, רווחה וצעירים, מרכז השלטון האזורי

פרופ' ציפי ליבמן - ראש הוועדה, ות"ת

פרופ' יולי תמיר - שרת החינוך לשעבר, נשיאה, בית ברל

דפנה סידס-כהן

חבר תרגומים, יפית גולן



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



עתיד צעירים וצעירות בתחום ההוראה והחינוך

שלום לכל מי שהגיעו היום לדיון על עתיד עולם ההוראה בראי הדורות הבאים, מורים, מורות, עובדי ועובדות הוראה וכל ענף הטיפול והוראת ילדים. אני לא יכולה שלא לפתוח דיון כזה בוקר בו יש כמה נופלים, שבוע מאוד קשה, חייל רביעי שהתאבד השבוע, זה היה הבוקר.

מציאות שחייב לציין כאן ולקרוא לשנות אותה, להשתתף בצער המשפחות. אני מדברת בשם כולנו, ושלא נדע יותר לא נופלים ולא פצועים, אמן. ואני גם קוראת כאן לסיום המלחמה והחזרת כל החטופים. המלחמה הזאת צריכה להסתיים, כדי שנוכל להשתקם ולעסוק באמת בבנייה וריפוי ותיקון לדורות הבאים בכל מובן והיבט. אמן.

הדיון הזה נוצר בעקבות דיון שקיימנו כאן לפני תקופה לא ארוכה, בשל מאבק המורות והגננות לאחר קיצוץ במשכורתן. הדיון הזה היה צריך להיות לפני הדיון שהיה בעצם. זה דיון הרי תשתיתי, מה עתיד עולם ההוראה בראי הדורות הבאים והחינוך.

אבל דווקא בדיון הפרטני שהיה על המחאה המוצדקת, יש לומר, שמענו את הנתונים הקשים על המחסור במורים ומורות, לא פעם על המניפולציות שעושים בגני הילדים, בכיתות, בחינוך הכיתות, ובסוף זו מניפולציה על המערכת, היא מניפולציה על הילדים שלנו, על טיב החינוך שהם מקבלים, על איכות החינוך ועל היחס והכול.

אם אין מורות ומורים, יש פחות חינוך לילדים שלנו. אם אין גננות ואין סייעות מוכשרות, יש פדגוגיה פחות טובה לילדים שלנו. ואם במכללות אנחנו רואים את איכות הסטודנטים יורדת בשל המציאות, זה בסוף לא רק משפיע במחסור אלא משפיע בטיב העובדות והעובדים בתחום הזה.

ואני דווקא אפתח ואומר, אני אמא לשני ילדים. רונה אסתר שלי עולה לכיתה ג', ואראל ציון שלי עולה לגן חובה. גן ובית ספר. ואני גם נשואה למורה ובת של מנהל בית ספר, וחמותי סייעת וגיסתי גננת, ואני פוגשת את זה בכל היבט. ככה כשאני קוראת את המחקרים, אני אומרת זה החיים שאני פוגשת. זה מה שאני שומעת, זה מה שאני רואה, ואי אפשר להתעלם.

ואני בטוחה שכולנו מבינים כאן שאם אנחנו לא נחזיק את השירותים החיוניים והחברתיים בישראל שעומדים לפני קריסה, אנחנו פשוט לא נכיר את המדינה יותר. וזה נכון חד משמעית למערכת החינוך הממלכתית הציבורית בישראל ולעתיד החינוך בישראל, ולכן הדיון הזה נמצא כאן.

אני כן מודה לכל מי שמגיעים לכאן פעם נוספת. אני יודעת שזה לא פשוט, אבל אני חושבת שפה אנחנו זורעים זרעים וחזון, כדי שבאמת המציאות הזאת תשתנה. אז אני מודה לכולם. אני אשמח לפתוח עם פרופ' חיים שקד, יו"ר רמ"א ונשיא המכללה האקדמית חמדת. תודה רבה. הדיון הזה בין היתר גם בזכותך.

תודה. אני רוצה רק שנייה לפני שאני מתחיל לגופו של עניין, להזכיר שיש לנו סטודנט חטוף. במכללה שלי יש לנו תוכנית לסטודנטים זרים ממדינות אסיה. יש לנו סטודנט שהגיע אלינו מנפאל.

ביפין?

ביפין ג'ושי, בדיוק. לא הגיע ממנו שום אות חיים עד היום, אבל מצד שני אין שום עדות שהוא לא בחיים, אז הוא בחזקת חי. אני רוצה באמת לקוות שהוא וכל שאר החטופים האחרים, גם החיים וגם החללים, יחזרו כמה שיותר מהר.

אמן.

אני רוצה לומר לך תודה, גברתי היו"ר, על הדיון החשוב הזה ועל כל העיסוק בנושא הזה של המחסור במורות ובמורים ובחיזוק מערכת החינוך. יש תחושה מאוד עמוקה של מחסור. כולם מדברים על מחסור, מנהלות, מנהלים.

אני חושב, כמו שאת אמרת, שהסיפור הוא לא רק הכמות אלא גם האיכות. אני חושב שמנהלות ומנהלים מתקשים למצוא נשות ואנשי חינוך באיכות שהם היו רוצים. והשאלה שלנו היא איך אנחנו יכולים למשוך עוד צעירות וצעירים איכותיים ללימודי חינוך והוראה. זאת בעצם המטרה שלנו. כדי לחזק את מערכת החינוך ולתמוך בה, אנחנו רוצים למשוך עוד צעירות וצעירים איכותיים.

ממה שאני שומעת, גם לתפקידי ניהול בתי ספר, שזו בעבר הייתה פסגת ההגשמה החינוכית, אני שומעת שיש פחות ופחות שמעוניינים לקחת את התפקיד הזה על כתפיהם.

נכון. זה דורש התייחסות קצת ספציפית, כי גם מודל השכר של המנהלים הוא לא מאוד מתגמל את זה. מורים ותיקים, לא כדאי להם להיות מנהלים, השכר שלהם לא עולה. אני מסכים לגמרי, כן.

זה סיפור, נכון.

נכון, כי אנחנו באמת מפעילים במכללה שלי גם הכשרת מנהלים, אבל אני רגע שם את זה בצד. אני חוזר רגע לשאלה איך אנחנו מושכים עוד צעירות וצעירים איכותיים ללימודי חינוך. אני חושב שיש תשובה רחבה ותשובה יותר ספציפית. התשובה הרחבה היא שצריך להפוך את העבודה בתחום החינוך ליותר אטרקטיבית. השכר צריך להיות יותר טוב, תנאי העבודה בבתי הספר, היחסים עם ההורים. זה נושא רחב מאוד שאפשר לדבר עליו הרבה.

אני רוצה בתוך זה להתמקד על נקודה אחת, והיא איך הופכים את המכללות לחינוך לגורם שיש לו יותר כוח משיכה לצעירות וצעירים שמתלבטים באיזה מקצוע לבחור. בעצם, צעירות וצעירים עומדים בפני כל מיני אפשרויות, ונכון להיום, המכללות לחינוך לא נחשבות לאופציה מועדפת ואטרקטיבית.

אתה מדבר מול הפקולטות לחינוך או בכללי?

לא, מול מקצועות אחרים בעיקר.

זאת אומרת, לא מול אוניברסיטאות, אלא אתה מדבר בכללי.

נכון. במתח שבין המכללות לאוניברסיטאות, המכללות כבר ניצחו בגדול. 93% מהלומדים הוראה לומדים במכללות, כך שהאוניברסיטאות הן לא תחרות של ממש. אבל אנחנו רוצים להפוך את הבחירה של צעירות וצעירים לבוא וללמוד חינוך, אני חושב שבין השאר אחד מהגורמים שמשפיעים בתוך הרבה גורמים אחרים זה הדימוי והיוקרה והמעמד של המכללות לחינוך.

ושל המורה.

נכון, אבל זה אחד מקרין על השני. יש הרבה דברים שישפיעו על מעמד המורה. בתוך זה, גם המעמד של הלימודים שלו הוא מרכיב חשוב. מבחינה מערכתית, עצוב לי להגיד, אבל מתייחסים למכללות לחינוך כמוסדות אקדמיים ברמה הנמוכה ביותר שיש. מתייחסים אליהן כנחותות.

קודם כל, כל המוסדות להשכלה גבוהה שמתוקצבים כיום במדינת ישראל, יש גם כמה לא מתוקצבים, כל אלה שמתוקצבים, מתוקצבים על ידי ות"ת. כל האוניברסיטאות, כל המכללות, מתוקצבות על ידי ות"ת, חוץ מ-14 מכללות לחינוך, שהן בן חורג, שהן סוג ג', שהן עדיין מתוקצבות באופן היסטורי על ידי משרד החינוך. הייתה החלטה לפני 15 שנה להעביר את המכללות לחינוך לתקצוב ות"ת וזה עדיין בתהליך, בתהליך, בתהליך. מתוך 18 מכללות שקיימות כיום, ארבע מתוקצבות ות"ת ו-14 אינן מתוקצבות ות"ת.

אז איך הארבע כן מתוקצבות?

יש איזשהו מנגנון של מעבר, אבל למעשה, אם אני ככה אכנס טיפה לפרטים, אני ביקשתי מחבר הכנסת טיבי באופן אישי, שלחתי לו וואטסאפ שאני מבקש שהוא יבוא, ואני רוצה לומר, אף מכללה ערבית לחינוך לא עברה לתקצוב.

ות"ת, יש מכללה אחת שהפכה למכללה כללית, אבל זאת אומרת, מה שקורה גם, שהמכללות שנשארות בתקצוב משרד החינוך הן נתפסות כמוחלשות, ושם נמצאת גם המכללה הערבית בחיפה וגם מכללת אלקאסמי, שהן מכללות של מדינת ישראל לכל דבר. זאת אומרת, יש פה גם איזשהו משהו של סטטוס.

הייתה החלטה להעביר אותנו לפני 15 שנה, היתנו את זה באיחוד. מתוך 18 המכללות שיש כיום בישראל, אחת בלבד עברה איחוד ובזכותו היא עברה לות"ת, שזה לוינסקי-וינגייט, שלוש מכללות אחרות עברו בגלל שהן היו גדולות יותר, ו-14 מכללות לא עברו. גם המכללות שעברו לא מתוקצבות כמו מקבילותיהן.

המעבר לות"ת עדיין לא סייע מבחינת השוואת תקציבים.

נכון, בדיוק. זאת אומרת, בוודאי ובוודאי שהמכללות שמתוקצבות על ידי משרד החינוך מקבלות תקציב נמוך יותר, אבל גם המכללות שכן עברו לות"ת עדיין צריכות מודל תקציבי הרבה יותר מותאם והרבה יותר נכון.

אני חושב שהסיפור התקציבי הוא רק משקף את ההתייחסות. זאת אומרת, כמובן שעוד כסף יעזור לנו להיות יותר אטרקטיביים, יותר מהודרים, מציעים יותר דברים, אבל זה לא רק זה. גם השכר של חברות וחברי סגל במכללות לחינוך שלא עברו לות"ת, הוא בדיוק חצי מהשכר של אלה שכן עברו לות"ת. בדיוק 50% פר שעה, כי גם המשרה יותר גדולה וגם השכר הרבה יותר נמוך.

מרצה שלמד לתואר שלישי ולמד כעשר שנים, נגיד, לימודים אקדמיים, במשרה מלאה בשנה הראשונה לא מגיע ל-10,000 שקל, כשהוא באמת כבר עם דוקטורט. זאת אומרת, כל היחס למכללות לחינוך הוא משפיל, הוא לא מכבד, ויש איזושהי הדרה, וצריך להסיר פה את החסמים האלה. ואני חושב שכשהמכללות לחינוך יהיו גורם חזק יותר ומוערך יותר ושווה בין שווים, הן יצליחו למשוך הרבה יותר צעירות וצעירים לתחום החינוך.

תודה רבה. טיבי, אתה רוצה לדבר כבר?

א', תודה רבה על הדיון, תודה שפנית אליי. מצוקת המורים הבוגרים והלא מועסקים בחברה הערבית היא מצוקה מאוד מוכרת. כ-11,000, 12,000 מורים ומורות.

בעלי תעודת הוראה לא מועסקים.

לא מועסקים, הם מובטלים. והאבטלה מוגדרת כלא מועסקים במערכת החינוך או עובדים במקצוע אחר זמני, כביכול.

זה כולל גננות או שאנחנו מדברים רק על הוראת בית ספר?

לא, הוראה. שהם בוגרי מכללות. כל פעם שמתמנה שר חינוך אנחנו נפגשים איתו כדי לפתור את הבעיה הזאת, כי היא גורמת למצוקה חברתית, קהילתית גם, ואין פתרון. במקביל, נדמה לי שיש מחסור במורים במערכת החינוך היהודית.

לכן תמיד אני מציע והצעתי לקלוט מורים ערבים ומורות ערביות במערכת החינוך היהודית, לא רק ללימוד השפה הערבית, אלא ביולוגיה, מתמטיקה, אנגלית. יש כמה מאות כיום, והם סיפור הצלחה לפי מה שהמערכת אומרת.

המחנכת שהייתה לבת שלי שנה שעברה.

אכן, את נראית כזאת. אני יודע שזה קשה יותר, בכנות, אחרי ה-7 באוקטובר, בגלל סטריאוטיפים. אבל זה סיפור הצלחה, ויש כמה סיפורי הצלחה ששרדו את הפוסט 7 באוקטובר, וזה היה ניסיון חברתי מאוד מוצלח.

אבל זה לא פתרון מספיק, זה אחד הפתרונות שעדיין לא יושמו באופן מלא. צריך תקצוב של מערכת החינוך הערבית, יותר בתי ספר. חדרי לימוד, אלפי חדרי לימוד חסרים, ולכן אם מגדילים את מספר בתי הספר, מספר חדרי הלימוד, יש יותר תקנים באופן אוטומטי, וזה לא קורה.

אפרופו רמת המורה והחינוך, דוח מקינזי מוכר. איכות המורה, יש לה קשר ישיר עם איכות ההוראה והתוצר בתלמיד. לצערי הרב לא תמיד זה מתקיים, אבל אני למשל תוצר של מורים טובים. אני מודה למורים שלי.

אתה רופא.

לא רק בגלל זה, אבל זה דוח שכולם מסכימים לגביו, וצריך להשקיע יותר במורה עצמו. נקודה שנייה שרק נתקלנו בה לאחרונה, לגבי תעודות הוראה בחברה הערבית, החוק שיזם עמית הלוי כאן בכנסת, שאוסר על בוגרי אוניברסיטאות בגדה להתקבל כמורים במשרד החינוך.

גם יש מצוקת מורים, גם יש מצוקת בוגרים, ועכשיו הוא חונק אותם באמצעות אי הכרה שהייתה קיימת עד עכשיו רק מסיבות פוליטיות, ולכן הקושי הוא רב-שכבתי ומצדדים שונים. אני בטוח שחברי ד"ר סמיר בן סעיד, שהוא איש חינוך במקור, יוכל להוסיף ולתמוך בדברים. תודה רבה.

תודה רבה. גם סמיר הוא חבר כנסת. חברי הכנסת מדברים כעת, ואז אנחנו נעבור לשאר. תודה, סמיר, שאתה פה.

בוקר טוב לכולם. זה באמת נושא מאוד חשוב, העתיד של הצעירים שלנו והצעירות בחברה היהודית וגם בחברה הערבית. בהשלכה גדולה בקשר לחוק שרוצים להעביר במליאה, שהועבר בקריאה שנייה ושלישית, שהוא לא רק שאין הכרה בתואר, גם אין העסקה למי שהוא מסיים שם.

חשוב מאוד שנתחיל במחשבה חדשה איך אנחנו מביאים פתרונות לגיל הצעיר, שאני רואה שהוא היום, עתידו, מסכנים אותו לגמרי. למה? אם היום יש מחסור בחברה הערבית במיוחד, החברה הבדואית, יש מחסור בתקנים ויש מחסור במורים ומורות, ולמרות זאת יצא לנו חוק, לצערי הרב, שהוא חוק גזעני קצת, שהוא חוק שלא מסתכל על בני המיעוט בחברה הישראלית כולה.

אני לא מקבל עכשיו, אוטוטו בתחילת שנת הלימודים שיהיה לנו מחסור לאלף מקומות לתלמידים שרוצים להתחיל את הלימודים שלהם ואין להם מקום. אני ככה חושב שאתם חייבים לפעול, מנהלי וראשי האוניברסיטאות והמכללות פה אצלנו במדינת ישראל, איך אנחנו נקלוט את ה-1,000 האלה, איך אנחנו נתגבר על המחסור הזה, החזק. חייבים למצוא פתרונות. וגם לגבי הרפואה, 1,200 תקנים בשנה, הסטודנטים שלומדים בשנה, גם זה בכלל לא מספיק.

יהיה פה גם דיון מעקב על המתמחים לרפואה, אז אם תרצו גם נזמין אתכם לדיון הזה, זו גם סוגיה שאנחנו עוסקים בה הרבה.

בטח, בשמחה. חשוב לי מאוד הדור הצעיר שלנו, של כולנו, לא רק בחברה שלנו, שאנחנו חייבים למצוא פתרונות, שנת מכינה, נוסיף עוד שנה, נוסיף עוד כמה קורסים שאנחנו נקבל אותם. אני יודע שיש קשיים ויש מוגבלות מהמל"ג, אבל חשוב מאוד שנתגבר על כל הקשיים האלה ונחבק את הסטודנטים האלה בתוך החברה שלנו, בתוך המכללות שלנו. זה מאוד חשוב. תודה רבה.

תודה רבה, סמיר. אנחנו נעבור לפרופ' יולי תמיר, שרת חינוך לשעבר, במקוון. יולי, תודה שאת איתנו. שלום.

תודה לכם. תודה, נעמה, על הדיון החשוב הזה ולחברי הכנסת שהגיעו לדיון. לשאלה שאנחנו עוסקים בה עכשיו יש הרבה מאוד היבטים ואני רוצה להתמקד באחד מהם, אם כי עלו פה טענות נכונות גם על היעדר מקומות לקליטת תלמידים, בטח במגזר הערבי בדרום, ועודף מורים בצפון.

דרך אגב, אנחנו יחד עם קבוצות נכבדות של בתי ספר ערביים עוסקים מאוד באינטנסיביות, יחד גם עם גבעת חביבה, אני יודעת שמיכל סלע נמצאת פה בזום, אנחנו עוסקים בהשמה של מורים ערבים בחברה היהודית.

זה פרויקט שעובד יפה למרות כל הקשיים, ואני חושבת שהיה צריך להיות פרויקט דגל של מדינת ישראל ומערכת החינוך. לצערי עדיין אין לו תמיכה מערכתית כזאת שתאפשר לנו להמשיך ולהרחיב אותו. אבל גם אם הפרויקט הזה יקבל תנופה נוספת, הסוגיה הכללית של המעמד הנמוך של המוסדות להכשרת מורים היא בעיה לאומית.

צריך להגיד, בית ברל עברה לות"ת, אנחנו מכללה ות"תית. הות"ת לא מתקצב אותנו, כי כשעברנו לות"ת, הות"ת בעצם קיבל על עצמו, או המכללות בהסדר הקלוקל שנעשה, קיבלו על עצמם לעבור לות"ת עם התקציב שהיה להם במשרד החינוך.

וכמו ששמעתם, בשמחה אני יכולה להגיד שהסגל שלנו מרוויח כמעט כמו סגל אוניברסיטאי, למרות שהוא לא מכבד את כל התנאים, אבל התקציב לא גדל. אז בעצם נוצר על המכללות שעברו לות"ת לחץ תקציבי מאוד גדול, ומדובר ברמה הלאומית בהשקעה זעומה שהייתה יכולה לתת למכללות אפשרות לפרוח.

יתר על כן, תהליך ההכשרה להוראה לא בעצם מוגדר כהוראה, התשתית שלה היא התנסותית, וכשתשתית של הוראה היא התנסותית אז התקצוב שלה גם צריך להיות אחר, גם זה לוקה בחסר. ואחרי שאמרתי את כל הדברים האלה, הדבר הכי חשוב שחסר לנו זה ליצור מוטיבציה אצל אנשים צעירים לבוא לחינוך.

יושב איתכם חן שמיר, שמקים אצלנו את הקיבוץ האקדמי הראשון. אני יכולה להגיד שאחד הדברים שאנחנו משקיעים בו הרבה מאמץ, ואני גם מרגישה שזה נותן פירות כי יש לנו עלייה יפה ברישום, אני חושבת שבין המוסדות היחידים, תתקנו אותי אם אני טועה, שיש עלייה ממש יפה ברישום, וזה נובע מכך שאנחנו מצליחים להביא אלינו אנשים מתחושת שליחות.

ואנשים שבאים היום לחינוך הם אנשים שיש להם משימה חברתית, שהם רוצים לשנות את החברה, שמנצלים את הכוחות האינטלקטואליים שלהם והחברתיים שלהם כדי לשפר ולעשות טוב. אז נדמה לי שבשנה הזאת הקשה, שאנחנו מנסים לשקם את החברה הישראלית, היה צריך לראות בקבוצות צעירים, שהן קבוצות משימה, שבאות לחנך בצפון, בדרום, לטפל בסוגיות הקשות של החברה הישראלית, באמת את חוד החנית.

לתקצב אותם, לתמוך בהם ולאפשר להם לעשות את השינוי המיוחד, כי הם באמת אנשים מיוחדים, ואני אסירת תודה להם שהם באים ללמוד בבית ברל, וגם על מה שהם עושים אחר כך. תודה על הדיון, ואני מקווה ממש שזו התחלה של מעורבות שלך יותר פרטנית, זה כמובן לא לדיון הזה, בכל שאלת תקצוב והפעלת המכללות להכשרת מורים. תודה רבה.

תודה לך, יולי, תודה רבה. אני גם רוצה להגיד שאני רואה הרבה קהילות משימה בתנועות הנוער שעושות מעשה ומתחילות ליישב בצפון ובדרום, בערים ובקיבוצים וביישובים נוספים. וזה דבר מדהים, ממש מרגש לשמוע גם על מה שאתה תספר עליו בהמשך, כי זה באמת מודל שבסופו של דבר המקומות הללו ייבנו מחדש עם קהילה צעירה, מחויבת, שרוצה לנטוע את עצמה ולהקים משפחה וגם לתת חזרה, וזאת משימה שלנו היום.

הסיפור הזה הוא חלוציות חדשה שאנחנו חייבים אותה, קריית שמונה, שדרות, נר עוז ומנרה. אנחנו ממש צריכים לפעול באופן הזה. אתה כמובן תדבר בהמשך. אני כן רוצה לעבור לד"ר דוד מעגן מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. שלום דוד, תודה רבה שהגעת אלינו. אנחנו טיפה נצלול לנתונים, ואני מתחייבת לכולכם שתדברו פה. אני איתכם.

(הצגת מצגת)

המצגת מפורטת, אני לא אציג את כל הנתונים. חשוב לי רק להגיד כמה זוויות שדיברנו לגבי המחסור במורים, השכר של המורים. השקף הראשון, מה שאני מציג כאן, זה את הגידול בעשור האחרון במספרי התלמידים, המורים, המשרות, הכיתות.

אנחנו יכולים לראות שבאופן יחסי התשומות של מורים, משרות מלאות ושעות, גדלו משמעותית לאורך העשור האחרון, ובאופן עדיף על פני מספרי התלמידים. מה שמוביל אותנו לכך שאנחנו רואים שאחוזי השינוי בכל שלב חינוך בשני המגזרים, העברי והערבי, הם עדיפים מבחינת קצב הגידול של המורים, וכתוצאה מכך אנחנו רואים ירידה מתמשכת בממוצע התלמידים למורה לאורך שני העשורים וחצי האחרונים.

וזה בעצם מגמות חיוביות, שאנחנו רואים שממוצע תלמידים למורה פוחת לאורך השנים, מי יותר ומי פחות, בעיקר במגזר הערבי, זה אומר שהעומס על המורים גם כן פוחת בהתאמה. וגם ממוצע תלמידים לכיתה, כשאני מסתכל ללא החינוך המיוחד כרגע, אנחנו רואים שבאמת ממוצע התלמידים לכיתה יורד בהדרגה לאורך השניים וחצי העשורים האחרונים. יש לנו כאן תחזית מה הצפי, אבל לא אכנס לזה. אנחנו צופים איזשהו גידול של סדר גודל של 220 אלף עובדי הוראה עד שנת 2030.

איך אתה צופה את הגידול הזה? זו פשוט סיסמה. זאת אומרת, אנחנו מצד אחד רואים את נשירת המורים, מצד שני אנחנו שומעים את המכללות. על סמך מה הגידול?

על סמך ממוצע. תראי, יש לנו את תחזית התלמידים, אנחנו חוזים את מספרי התלמידים ל-2030.

אה, אתה אומר מה הצורך שיהיה, זה לא בהכרח מה שיהיה.

לא, ואני אומר שבשנים הקרובות אנחנו נצטרך לגייס באופן מצטבר 50,000 עובדי הוראה חדשים. שיהיה ברור, כי יש לנו גם תחלופה, מורים שעוזבים, וכמובן הגידול הטבעי במערכת. לאורך השנים, אנחנו יכולים לראות את זה כאן בנתונים, שיעורי הגיוס הם די יציבים מבחינת הקצב של המערכת.

אני רוצה רק לומר מילה אחת, שנבין גם כן מהיכן מגיעים המורים החדשים למערכת. לא כולם מגיעים מהמכללות לחינוך, שזה בעצם בירוק, אבל אנחנו יכולים לראות שיש גם לא מעט כניסה של מורים חדשים מהאוניברסיטאות, גם ללא תעודת הוראה, גם ללא הכשרה להוראה, ויש מספרים לא מבוטלים שנכנסים. זה בעיקר לתיכונים, אבל לא רק.

לגבי תופעת הנשירה שמדברים עליה הרבה, אנחנו יכולים לראות שלאורך העשור האחרון אנחנו מגייסים מורים חדשים יותר מאשר מספר המורים שעוזבים, וזה בעצם מה שמבטא את הגידול במערכת. אז נכון שיש עזיבה של מורים, אני חושב שיש עזיבה של מורים בכל מקצוע, זה לא חדש. מורים חדשים בשנים הראשונות אולי חווים קשיים מסוימים, אבל תופעת העזיבה היא לא באופן משמעותי שבעצם מצמצם את היקף ההוראה במקצוע.

צריך לזכור את זה, ובעצם המערכת משקיעה בגיוס מורים חדשים כל הזמן, והוא בהחלט עדיף על פני מספר המורים שעוזבים את המערכת. אפשר לראות את זה גם באחוזים, באדום, סביב ה-4% כל שנה עוזבים, ובכחול, בין 6% ל-7% מגייסים מורים חדשים כל שנה.

בכל זאת, גם על שיעורי העזיבה, כשאנחנו מסתכלים לאורך השנים בין המגזר היהודי למגזר הערבי, אנחנו רואים שבאמת במגזר היהודי זה היה אחוזי נשירה יותר גבוהים. אנחנו רואים כרגע ששני המגזרים די מתכנסים בשנים האחרונות בצורה די זהה, כמו שאנחנו רואים בהרבה אינדיקטורים. יש איזשהו תהליך של התכנסות של שני המגזרים במערכת, גם מבחינת צפיפות, עומס וכן הלאה.

נשירה מהוראה, חשוב שנסתכל על התופעה הזו. נשירה מהוראה בחמש השנים הראשונות היא לא כל כך נוראית. כשאנחנו מדברים על מקבלי תואר ראשון במכללות לחינוך, B.Ed, הסבות אקדמיה וכן הלאה, סדרי גודל של 10%-15%. יש נשירה הרבה יותר גדולה בקרב כאלו שלא הוכשרו במסגרות המסורתיות.

שם באמת התופעה היא הרבה יותר נרחבת, ואני חושב שזה נובע מעצם הגיוס שלהם ללא הכשרה להוראה, בעצם קיצור גיוס לטווח קצר וכן הלאה, ושם אנחנו רואים באמת. אני יכול לחשוב כי מנהל בית ספר תיכון מגייס סטודנט או בוגר מתמטיקה, פיזיקה וכן הלאה, ברור לכולם, גם למנהל וגם לאותו סטודנט או בוגר, שהוא לא הולך לעשות קריירה בהוראה וזה גיוס לפרק זמן קצר לשנה, שנתיים, שלוש וכן הלאה.

אבל זה מעלה שאלות אחרות, כי מקצוע ההוראה היה מקצוע לחיים, ואם אנחנו מכוונים את המדיניות למקצוע שהוא פר זמן, אנחנו גם מאבדים משהו מאוד חשוב. כל המטען החינוכי שנצבר בדרך, הידע, ההתמודדות. הסיפור הוא לא רק האם אני מעביר שיעור לשנה ואני עושה איזה מעשה ואני הולך, אלא האם אני מורה מתפתח שצובר מטען. אז אם אתה אומר שאנחנו כבר, לפי המדדים שלך, אנחנו לא מכוונים למקום הזה יותר, זאת אמירה.

לא. אני לא דיברתי על כלל המערכת.

כי במאבקי המורים שהיו בשנים האחרונות, אנחנו לא מכוונים למקום הזה יותר.

יכול להיות.

חד משמעית. התפיסה של מורה ותיק כמו מורה צעיר, והפירוק פה זו תפיסה שאומרת – הוראה היא כבר לא מורה לחיים, וגם דור ביניים של הוראה הוא פחות ופחות ישנו. יש את ותיקי המערכת ויש צעירים, אבל גם בהקשר הזה, ממה שאני חווה, אני יכולה להגיד לך משהו, אני אומנם נשואה לבן זוג שאוהב את התפקיד ולא מתכוון לעזוב, אבל כל מי שסביבי למד הוראה ועסק בזה, עזב. באמת. ואני באה מהזירה הזאת של אקטיביזם חברתי-חינוכי, ככה שאני מוקפת באנשים כאלה, עזבו את המקצוע.

זה נשמע באמת מטריד מה שאת אומרת, אבל אני סייגתי את הדברים שלי רק לגבי בתי ספר תיכוניים. צריך לזכור, בואו נאמר את זה בצורה ברורה, מערכת החינוך לא דואגת להכשרה של מורים לתיכונים. זה בעצם המגזר, או שלב החינוך, המכללות להכשרת מורים בעיקר מתמקדות בהכשרה לחינוך הקדם-יסודי, יסודי, עד חטיבות הביניים.

תיכונים, מנהלי בתי הספר צריכים לדאוג לעצמם, והם בהכרח יכולים רק מהאוניברסיטאות לגייס אותם, כן? בוגרי מתמטיקה, פיזיקה וכן הלאה. לכן הפתרונות שאני אמרתי הם פתרונות שיכולים להיות אולי זמניים, הם לא כקריירה בהוראה.

הבעיה היא לא פעם שאנחנו הופכים את הזמני לקבוע, אנחנו רואים את זה גם בכפרי נוער ומוסדות כאלה, עם שינשינים ותופעות כאלה שהפכו להיות הבסיס של העבודה, ואנחנו גם רואים את זה בהוראה. בסופו של דבר, הוראת מקצועות איכותית לא אמורה להיות תפיסה שאנחנו מסתכלים עליה כעל שנה-שנתיים, אלא על פרקי זמן משמעותיים, שבסוף גם מכילים בתוכם תפיסה ערכית, חינוכית ודיסציפלינה מתפתחת של איך מתמודדים בכיתה ומה עושים.

לכן אני אומרת, מה שאתה אומר, הפתרונות האלה הם בעיניי דבר מטריד, כי הם מלמדים על מגמה מערכתית, הם מלמדים על תפיסת מערכת שכבר לא מצפה לתפקיד הזה כמקצוע בחיים. זאת אומרת, מה שאתה אומר בעצם זו התמודדות נוכח משבר.

לא יודע אם משבר, אבל אני חושב שיש גם בעיה מבנית שבעצם אין גוף שדואג להיצע של המורים לתיכונים. אין גוף שמטפל בזה, בהגדרה. היחידות להכשרת מורים באוניברסיטאות מנפיקות כל שנה בין 900 ל-1,000, מקבלי תעודות הוראה מהאוניברסיטאות. זה מעט בהשוואה לצרכים של התיכונים. משרד החינוך עסוק בעיקר בהכשרת מורים, כמו שאמרנו, לקדם יסודי עד חטיבות הביניים. צריך לקחת את זה בחשבון, אבל זו בעיה מבנית שצריך לתת עליה את הדעת.

נקודה אחרונה שאני רוצה להתייחס זה השכר של המורים. לאורך שני העשורים האחרונים אנחנו רואים כאן עלייה מאוד משמעותית בשכר. אני עכשיו הייתי אצל הממונה על השכר שם. שכר של מורה מתחיל היום עומד על 10,000 שקל ומעלה, הרבה יותר משכר של עובד מדינה מתחיל.

זה לא נכון.

זה השכר של מורה מתחיל.

מה שנקרא, אני יודעת מהבית שזה לא נכון.

זה ההסכם של אופק חדש. גם בלי הממונה על השכר, אנחנו מסתכלים על נתוני מס הכנסה של מורים. בשנים האחרונות אפשר לראות כאן עלייה משמעותית בשכר לאורך השנים. זה לא מה שהיה נהוג כאן לפני 20 שנה בתקופת יולי תמיר. באמת המצב היה מאוד גרוע, ושיפרו את הדבר.

ההסכמים האחרונים מאוד שיפרו גם את המצב בקרב מורים צעירים בתחילת הקריירה, מה שהיה פער יותר גדול. אנחנו רואים שבשנים האחרונות יש הצטמצמות בפערי שכר בין מורים צעירים בתחילת קריירה למורים ותיקים. תודה רבה לכם.

תודה רבה, דוד. אני ארצה רגע שדווקא מי שיגיב לזה יהיה איתמר קרמר, ממשמר החינוך הממלכתי, ואנחנו ניתן לאחרים כמובן גם להגיב כאן. איתמר, תודה שאתה איתנו פה היום.

(הצגת מצגת)

תודה. קודם כל אני שמח לשמוע שאין חוסר במורים. זה נשמע די פרדוקס. אחוז התלמידים גדל באחוז אחד, ואחוז המורים גדל בשני אחוזים. הנתונים נכונים. אבל זה בדיוק כמו הסיפור על המושבניק הזה שמתו לו חמש פרות, ביקש מהשכן שלו עזרה, והשכן אמר אין בעיה, תיקח כבשה, תיקח ארנב, תיקח כלב, תיקח שלושה חתולים, מתו לך חמש חיות, קיבלת שש חיות בחזרה, הכול בסדר.

זה מה שקצת, לצערי, משרד החינוך והלמ"ס אומרים לנו, שבעצם בסוף לא חסרים מורים. עכשיו, אני רוצה להביא את זה רגע מהזווית גם של מנהל בית ספר, שהייתי די לא מזמן. אנחנו רואים שמורים עוזבים את המערכת, השיעור של העזיבה של המורים הוא 5.2. בתור מנהל בית ספר שיושב עכשיו בתחילת יולי, על המערכת שלו, זה לא מעניין אותו. הוא יודע שבפועל המורים שלו הוא מחזיק אותם בקושי בגלל נושא השכר.

אז נושא השכר תמיד מרחף כאיזשהו צל עכור מעל כל חדר מורים שהוא. וזה ממחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, אתה מוסיף לזה עוד טריגר אחד ששובר אותך, עוד איזשהו טלפון מאימא באמצע הלילה על שאלה איפזוטרית לחלוטין, שהיה אפשר לעשות את זה למחרת, על איזשהו טיול שנתי שאתה פתאום חייב לצאת אליו כי המחנך של הכיתה לא יכול לצאת אליו, על איזושהי מורה, חברה טובה שיצאה לחופשת לידה, ואתה מוצא את עצמך עומד מול הכיתה שלה ואין לך מושג ואתה לא מכיר את התלמידים, וזה לא מה שחלמת כשנכנסת לעולם ההוראה, ואני מכיר את זה היטב גם על בשרי.

ואז המורה הזה, לא בטוח שהוא יעזוב את מערכת החינוך, לא בטוח שהוא יהיה ב-5.2. אני רוצה להבהיר פה נקודה. במשרד החינוך כנראה לא חסרים מורים, אבל למנהלי בתי הספר חסרים המון מורים. תסתכלו על הנתון השמאלי, אני יודע שזה גרף מסובך קצת, מה שהוא אומר בסופו של דבר, שלחצי מבתי הספר היהודיים חסרים כמעט בין 10% ל-25% מהמורים, ולבערך 10% מהם חסרים רבע מכמות המורים לפני תחילת השנה.

במשרד החינוך לא חסרים מורים, אבל מורים עוברים מבית ספר לבית ספר, לאו דווקא עוזבים את המערכת. ככה נראה חדר המורים שלי ביוני לפני תחילת שנת הלימודים. יש 35 מורות שנשארות והכול בסדר, אבל יש מורה אחת שאנחנו מבינים שהיא במחלה ארוכה ואנחנו נעשה הכול כדי לעזור לה. יש ארבע מורות שעזבו את מערכת החינוך, מה לעשות? זאת הסטטיסטיקה, נכון? 5.2% זה העזיבה.

יש עוד שש מורות שעזבו את בית הספר. ההיא בעלה קיבל תפקיד בצבא במקום אחר, ההיא רוצה להתקדם ולהיות מנהלת חטיבת ביניים במקום אחר, כל אחת והסיפור שלה, ויש עוד ארבע מורות שהן או בחופשת לידה עכשיו או ייצאו מתישהו לחופשת הלידה.

מנהל בית הספר הזה, שניצב מול השוקת השבורה הזאת, לא רואה את הנתונים שרואה משרד החינוך ואומר הכול בסדר. הוא רואה קודם כל את עצמו והוא רואה את הקהילה שלו, שעכשיו רועדת מפחד, כי אחת מהמורות האלה Happens to be המחנכת האגדית שלקחה את כיתות י'-י"א-י"ב כל שנה והעבירה אותן את מסלול החברות, ופתאום אנחנו צריכים מישהי חדשה, ואין אף מחנכת מתוך בית ספר שמעוניינת להיכנס לנעליה.

והמורה לפיזיקה חמש יחידות, שהציל את הילדים שלנו שנה אחרי שנה, גם הוא עזב את בית הספר כי הוא קיבל הזדמנות לנהל מרכז מצוינות. לך תביא עכשיו מורה לפיזיקה באותה רמה. והקהילה רוחשת, והמורים נמצאים בפחד עצום שפתאום מערכת השעות שלהם שהם בנו עליה, שהם קצת התרגלו אליה, פתאום בגלל החוסר המקומי הזה הם יצטרכו לבוא כמעט כל יום לבית ספר, ללמד בבוקר, ללמד אחר הצהריים, באמצע כמה שעות שהייה.

וכל מה שהם תכננו וכל הכיתות שהם תכננו לעשות איתם תהליך משמעותי של 12, 14, 16 שעות, לא יקרה, כי הם צריכים להיכנס פה לח'2 לשעתיים, פה לח'1 לשעה ופה לי"ב בכלל להכין לבגרות שהם מעולם לא הכינו. ככה נראה החוסר במורים. אני יודע שבמשרד החינוך רגישים לזה, אבל לא רואים את זה מספיק, לא במובן של ההתאמה המקצועית, ולא במובן של המספרים פר בית ספר, פר מחוז, פר מגזר. מה עושה מנהל סביר? וזה גם כן מנתונים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת.

איתמר, אני רק רוצה להגיד גם משהו ממה שאני חווה שוב מהבית, אוקיי? אני אומרת את המדד שלי. הוודאות נעלמה. אם בעבר המערכת הייתה נוטה להיות מאוד ודאית ותחומה, בגלל התחלופה הגדולה והכול, המורים בעצם סוגרים לעצמם איזושהי מסגרת, והם פותחים שנה והיא משתנה להם, וזה תהליך מעודד שחיקה מאוד מאסיבי.

כל אחד מאיתנו מכיר את זה, אתה סוגר מערכת ב-15 ביולי, אתה סוגר עוד פעם מערכת בתחילת ספטמבר, ואתה סוגר עוד פעם מערכת אחרי סוכות.

נכון.

למה זה קורה ואיך זה קורה? ככה זה קורה. מנהלים אומרים – אני עושה את כל הדברים האלה שאני כל כך לא מאמין בהם, אבל אין לי ברירה. למה אין לי ברירה? כי הקהילה דורשת ממני את הא'-ב' של השגרה ושל סדירות בית ספר, שבכל צלצול ייכנס מורה מתאים לכיתה. לא מורה עם דופק, מורה מתאים. ואז אנחנו משבצים מורים בלי הכשרה. אנחנו משבצים מורים שהם בפרופיל לא מתאים לבית הספר, ואין לנו גם את הזמן לחנוך אותם. אנחנו מאמינים במורים.

אני מת שלילד שלי תהיה כל שנה גם מורה חרדית, גם מורה ערבייה, גם מורה דתית, ושהן ייכנסו, ושייכנסו לתוך רוח בית הספר, וירגישו באמת את החיבור הזה שהחברה הישראלית כל כך צריכה. אבל לך תתעסק עכשיו במורה הערבייה הזאת, שזאת פעם ראשונה שהיא נכנסת לתוך בית ספר יהודי עם כל מה שהיא מביאה איתה ועם כל העושר התרבותי שהיא מביאה איתה, ואתה לא יכול לעזור לה באדפטציה. אז שנה אחרי זה היא עוזבת בבושת פנים, ואז הקהילה אומרת לך בחיים שלא ייכנס יותר מורה ערבי לבית ספר. כנ"ל חרדי, כנ"ל דתי, לצערי.

וכל הדברים האלה קורים בבתי ספר בעשרות אחוזים. ואז מה שקורה, הסייקל שאותו אנחנו רואים כל הזמן בבתי ספר, חסר מורה אחד, המנהל סוגר איזשהו פתרון, משרד החינוך מסמן 'לא חסר לי מורה', המוגנות, תחושת הביטחון המקצועי, תחושת האמון במקצוע ותחושת האמון בין מנהל למורים לקהילה הנפגעת, ושנה אחרי זה כשהמורה הזאת חושבת האם אני באמת רוצה להתחיל את השנה כשאני המורה היחידה המנוסה בצוות מתמטיקה, ואני צריכה לקלוט עוד פעם שלוש מורות חדשות, אולי כדאי שאני אלך לבית ספר אחר ששם טיפה יותר נוח, אולי אני אסע קצת יותר קשה.

ואז המורה הזאת עוזבת. לאו דווקא את המערכת, היא פשוט עוזבת את בית הספר הזה, שניצב על הכרעיים האחוריות שלו גם ככה, והמנהלת מתחלפת כי גם היא מרגישה לא מוגנת, וזהו. ואיך אנחנו מרגישים בתור הורים? אנחנו מאמינים במורה, ואנחנו בתוך רולטה. אנחנו לא יודעים מי תהיה המחנכת שלנו בשנה הבאה. כמה שאנחנו רוצים, וכמה שאנחנו מאמינים באמת בכוח ההוראה, אנחנו פשוט לא יודעים. וחוסר הוודאות הזאת הורג גם את האמון שלנו במערכת וגם את האמון של המורים במערכת.

איתמר, יש גם איזו מילה על צפיפות הכיתות? אני חושבת שזה בסוף משפיע על שחיקה, אי אפשר להתעלם מזה.

אני חושב שזה מאוד משפיע על שחיקה. אני יכול להגיד, להעיד על עצמי, שלימדתי גם בכיתות גדולות. חלק גדול מהעניין זה באמת תחושת האמון שאתה נהנה מהקהילה. ברור שיש דברים שאתה לא תעשה בחיים בכיתה של 38 ילדים, שאתה כן יכול לעשות בכיתות של 21. וברור שהשוק, שבעצם ההורים, אנחנו, דורשים כל הזמן לראות למה הם בכיתה של 21 ואני בכיתה של 32.

אני חושב שזה אירוע מאוד חמור, אבל כשאין שום דבר אחר, אז הרבה מאוד מאיתנו, אנשי החינוך, תולים את הבעיה רק בגודל הכיתות. אני חושב שאם היינו מכשירים יותר, ותכף עוד שנייה נדבר גם על זה, יש דרכים להתגבר גם על הדבר הזה, בלי להכפיל את תקציב החינוך פי שניים.

עוד משהו אחד שחייבים להוסיף בהיבט של האמון במקצוע. אנחנו רואים שבשנתיים האחרונות, מאז הממשלה הזאת, שר החינוך בעקביות פוגע במוגנות ובשלמות של אנשי החינוך. כל מורה, מנהל בית ספר, שאומר אמירה שלא באה טוב לבייס ולערוץ 14, הראשון שיוצא כנגדו באופן מטורף זה שר החינוך, שקורא למנהל בית ספר עבריין.

רק השבוע הדוברות של משרד החינוך מוציאה הודעה שערורייתית על מנהלת שמעודדת את התלמידים שלה לשאול מה עובר על הילדים בעזה ומה עובר על הילדים באיראן, אז יש כתבה בערוץ 14, אחרי זה דוברות משרד החינוך מוציאה כנגדה הודעה שהנושא ייחקר ויתברר עד תום, למרות שזה בדיוק מה התפקיד של כל מנהל בית ספר לפי מטרות חוק חינוך ממלכתי, לחנך לשלום, לסובלנות, לשוויון ערך האדם, לשאילת שאלות. אז אני חושב שכשאנחנו מתעסקים עם זה, אסור לנו להישאר באקסל. חייבים שיהיה אקסל, וזה טוב שיש תכנון.

וגם רצוי לא להלך אימים על עובדי השירות הציבורי בכלל, כי אין הרבה מהם.

רצוי לזכור שבסוף יש אנשים. אנחנו לא מתעסקים בעובדי הוראה, אנחנו מתעסקים בהון אנושי במערכת החינוך. כל מורה הוא עולם ומלואו, והרפורמה הבאה, וגם הסכם השכר הבא, ואני פונה פה לנציגי ארגון המורים והסתדרות המורים וחינוך תחילה, שעושים עבודה נפלאה, אסור לנו להסתכל רק דרך האקסל.

הרפורמה הבאה בעולם ההון האנושי בהוראה צריכה להסתכל על כל הפרמטרים ועל היום-יום של המורה, כמו שבפעם האחרונה עשתה את זה באמת יולי תמיר, ההסתכלות והמעבר לאופק חדש, ואחרי זה לעוז לתמורה, להגדיר שמטרת החינוך היא קודם כל לא לימוד והוראה, אלא קודם כל חינוך לערכים.

להגדיר שהמשרד הוא המעסיק, והמשרד אחראי על שלמותם ועל מוגנותם של כל המורים ושל כל המנהלים, וגם מה שיוצא החוצה לרשויות ולרשתות. מורה זה זהב, ואנחנו חייבים לשמור עליהם ועליהן. זה מתחיל בשכר, אבל זה ממשיך גם בהבנה של שגרת היום ושל שגרת השנה שלהם, שאנחנו לא שמענו את זה, ולצערי גם לא נשמע קדימה.

והדבר האחרון, ואני רוצה להגיד אותו פה. הסיפור של ההבנה לאן הדמוגרפיה הישראלית הולכת מוביל אותנו למסקנה שלבתי הספר ייכנסו מורות דתיות, מורות חרדיות, מורים ערבים. זאת הזדמנות עצומה להגדיל את הלכידות הישראלית ולשאול את עצמנו מה זה באמת להיות אזרח בישראל, לא רק במובנים של צבא, לא רק במובנים של שוק עבודה, אלא לזכור שמערכת החינוך, שהיא מערכת חינוך ציבורית ממלכתית לכולם, למעט הפלגים החרדיים שיש להם זרמים פרטיים, לכולם.

ואם ייכנסו מורות דתיות שמאמינות בעקרונות החינוך הממלכתי של שלום, שוויון ודמוקרטיה, זאת תהיה ברכה עצומה לכל בתי הספר שלנו. ובעיניי זה צריך להיות חלק מתוכנית העבודה של משרד החינוך, לראות איך אנחנו נותנים בסיס אזרחי של לאומיות אזרחית ישראלית, שעל בסיס התשתית הזאת אנחנו מתחילים להכניס מורים ושוברים את הקירות המגזריים ואת החסמים המגזריים במערכת החינוך.

תודה רבה, איתמר. לפני שאני עוברת לאוצר, כי האוצר צריכים ללכת ואני כן רוצה שהם ידברו כאן, אני כן רוצה להגיד משהו על תשובה לשאילתה שקיבלתי, זה קשור כמובן גם לממונה על השכר, בהקשר של קיצוץ דמי המחלה למורות מהשכר שלהן.

בשאילתה, בתשובה שאני קיבלתי מכם, נמסר לנו, הייתה שביתת מורות. חוק דמי מחלה הוא חוק ברור, אני אומרת את זה כאן גם שוב, לפלוש לשכר של המורות לפני בירור מה היה יום מחלה מוצדק או לא מוצדק או כל דבר כזה, בעיניי זה אקט שהוא בקו ישיר למה שאיתמר אמר על הרדיפה כלפי אמירות מסוימות. מבחינתי, לרדוף את השכר של המורות באופן הזה, בניגוד לחוק, זה קו ישיר בעיניי של שחיקת דמוקרטיה.

ובתשובה שקיבלתי אמרתם שאכן ייעשה עכשיו תהליך בירור. זאת אומרת, קיצצתם דמי מחלה ותהליך הבירור ייעשה בדיעבד. אני חייבת להגיד את זה כאן, אני רוצה להגיד לכם לפרוטוקול, הדבר הזה הוא לא ייעשה. אני רואה בזה מעשה שהוא סמי-הפיכה, באמת, מבחינתי זה דבר שהוא פשוט לא נעשה במדינה דמוקרטית. לא עושים דברים ככה, לא פולשים לשכר של מורות, מחליטים לפני שמבררים מי הייתה חולה, מי לא הייתה חולה ולמה לוקחים. אני אומרת את זה גם כאן בפתח הדיון.

מדוע המכללות לחינוך אינן מקבלות תקציב זהה לזה שניתן למכללות הכלליות? מדוע מודל התקצוב של המכללות לחינוך אינו מתעדכן? הוא ממשיך להתבסס על מודלים ישנים של מכסות ותקנים. ומדוע המכללות לחינוך אינן מתוקצבות עבור בינוי כמו יתר המכללות? שאלה חשובה בפני עצמה, ותודה שאתה כאן איתנו.

24,000 מורות וגננות קיבלו הורדה בשכר עם מקדמה. ככה הן יצאו לחופש.

אגב, זו ממש יריקה בפניהן של המורות שעושות את העבודה. באמת, אי אפשר לחזור על המשפט, שליחות צריכה להיות מתוגמלת לא רק במילים יפות ונאומים חוצבי להבות של שר חינוך שמפקיר מורות. אני רוצה להגיד את הדברים האלה ואת הגננות. שליחות צריכה להיות אקט של מעשה, והמעשה הזה פשוט חותר תחת הדבר הזה. ותודה, דן, שאתה פה. אני מבקשת תשובות על מה ששאלתי גם.

כן, אני אענה על השאלות. דן פיקמן, אגף תקציבים. בנוגע לתקציב המכללות, בהתאם לעבודות לפני שנים רבות שנעשו בנוגע למה המודל הנכון להפעלה ולתקצוב של המכללות להוראה, ועדות שונות והסכמים שונים בין ות"ת למשרד החינוך הגיעו למסקנה שהדרך הנכונה היא בתוך ות"ת, מכיוון שזה הגוף שיש לו יתרונות בתקצוב פעילות אקדמית. ולכן התהליך נמשך ומכללות עוברות לות"ת, ואנחנו מברכים על כך ואנחנו שותפים לזה.

בנוגע לפערים, הפערים בין מכללות להוראה יכולים להתקיים בגלל ההבדל הזה בין מכללות שעברו לות"ת לבין מכללות שלא עברו לות"ת. אנחנו חושבים שהדרך הנכונה היא שהן יעברו לות"ת, ושם הן זכאיות למנגנון התקצוב של ות"ת הרגיל, ככל שאר המכללות. מי שנותר במשרד החינוך מתוקצב באותן דרכים שבהן הוא תוקצב לפני כן. עוד פעם, מבחינתנו זה שלב ביניים לפני המעבר לות"ת, כי זה הדבר הנכון.

זה תהליך שקורה. כל שנה עוברות מכללות. זה אירוע מורכב מאוד.

מתי פעם אחרונה עבר?

לא, דווקא לאחרונה עברה מכללה, אבל לפני.

יש את סכנין שעכשיו עוברת, נכון?

לא, סכנין הפכה למכללה כללית.

זה בדיוק הדבר שאנחנו חושבים שהוא הדבר הנכון, ולזה אנחנו מתכוונים. ובאמת התקצוב הנוכחי של מי שנשאר במשרד החינוך הוא אותו התקצוב כמו שהיה לפני. זה המנגנון שמשרד החינוך מפעיל כרגע.

אבל דן, אתה מסכים שב-15 שנה זה תהליך מאוד מאוד איטי?

ות"ת יוכלו לפרט על התהליך, זה תהליך מאוד מורכב, והמטרה שלו היא לשפר את הפעילות במכללות.

נשמע את הות"ת.

שלום, נעים מאוד. שמי בתיה, אני ממונה באגף האקדמי במועצה להשכלה גבוהה, ובין היתר עוסקת רבות בנושא של המכללות האקדמיות לחינוך, ותכלול המעבר של מכללות תל"ן מתקצוב משרד החינוך.

את משום מה רשומה לי במל"ג.

אני ות"ת-מל"ג.

אתם ביחד? אין בעיה, בסדר.

אנחנו מדברים גם מל"גית ות"תית בעניין. קודם כל נפתח ונאמר שהמכללות לחינוך הן מפעל מאוד חשוב בתולדות מדינת ישראל, ובתרומה שלהן הענקית והעצומה למדינה. חלקן נוסדו עוד לפני בכלל קום המדינה, מכללות שציינו 100 שנים בשנים האחרונות להיווסדן, עוד לפני בכלל שנחקק חוק המל"ג.

העניין הוא כזה שהמכללות לחינוך, לצד התרומה העצומה שלהן, שכולם מכירים וכולם מעריכים, אנחנו נמצאים היום במציאות, וכבר הרבה שנים במציאות ובתוך הבנה שכדי לעלות ולטייב עוד יותר את ההכשרה להוראה באותם מוסדות, נדרש גם איזשהו מהלך תכלול וייעול, על רקע העובדה שכיום יש עדיין מספר יחסית גדול של מכללות לחינוך שלא תואם את הצרכים בשטח.

אני אסביר. המכללות, מאז 2015, כשנחתם הסכם עם משרד החינוך בין ות"ת למל"ג, כבר היום מתוקצבים 40% סטודנטים שלומדים במכללות לחינוך בות"ת. זאת אומרת שעברו עד היום תשע מכללות, שהן 40% מהסטודנטים, אפילו יותר, כמעט מחצית מהסטודנטים שלומדים חינוך והוראה במכללות להוראה, כך שההצגה שרק ארבע מכללות עברו לות"ת היא קצת הצגה מגמתית וקצת מסלפת את העובדות. נכון שמספרית עדיין נשארו כעשרה מוסדות בתקצוב משרד החינוך.

היום יש 14, לא כעשרה.

אז רגע, איפה הפער?

יש כיום 18 מכללות לחינוך, אבל מי שנשאר, 60% הסטודנטים שנשארו מתפזרים, אתה יודע מה? אני אלך בקו שלך, 14. מה שמייצר, שצריך להבין פה, מוסדות עם מסה מאוד קטנה של סטודנטים ושל סגל, שלא באמת ממלאים את ייעודם, כמו שות"ת-מל"ג רואות את הדרך הזאת, של מוסדות להשכלה גבוהה עם מרכזי כובד אקדמיים ועוצמתיים.

בתיה, תנסי רגע להסביר את זה, שנבין.

כמו שאמר נציג האוצר, ובצדק, המהלך הוא לא רק מעבר דירה טכני, אלא הוא מהלך שנועד בעצם לעשות איזשהו סדר במערכת, ועם מדיניות שנקבעה, שמטרתה הייתה לדחוף את המוסדות האלה לעלות רמה, לעשות צעדים שיהפכו אותם למוסדות באמת עם איזושהי נוכחות אקדמית משמעותית.

כמעט כל המוסדות שעברו לות"ת עברו תהליך של מיזוג עם מוסד אחר. גם המוסדות שעברו עוד לפני שנחתם ההסכם עם משרד החינוך כדוגמת סמינר הקיבוצים, היא מוזגה עם המכללה להוראת טכנולוגיה. המכללה האקדמית בית ברל, עוד הרבה שנים אחורה, מוזגה עם המכון להכשרת מורים ערבים ועם המדרשה לאומנות ברמת השרון. מכללת הרצוג מוזגה עם מכללת ליפשיץ.

זאת אומרת, זאת הייתה המגמה וזאת היום המדיניות של מל"ג וות"ת, שמעבר של מכללה לחינוך לתקצוב ות"ת צריך לעשות דרך מיזוג עם מוסד אחר. לא רק עם מכללה לחינוך, יש לנו גם מיזוג של מכללות כמו שחיים שקד ציין, בצדק, שהתמזגו עם מסודות כלליים. למשל, מכללת אוהלו בקצרין, ברמת הגולן, התמזגה עם מכללת תל חי בגליל העליון, שהיום היא בכלל הולכת להיות אוניברסיטה בהקמה.

זאת אומרת, על בסיס אוהלו, שמנתה לפני המיזוג 600 סטודנטים בערך, היום מכללת אוהלו היא בעצם הבסיס לפקולטה לחינוך, שמרכזה בקצרין ברמת הגולן, אבל היא תהיה חלק מאוניברסיטה חשובה בצפון. זאת אומרת, אנחנו רואים שפה הכיוון הכללי, הוקטור שאליו אנחנו שואפים, הוא לא רק לעשות איזשהו מהלך טכני של מעבר מתקצוב אחד לתקצוב שני, אלא איזושהי הסתכלות כוללת.

לגבי התקציב, נכון, התקציב שמכללה לחינוך עוברת ממשרד החינוך לות"ת הוא ממוצע התקציב שלה בשלוש שנים האחרונות במשרד החינוך, זה כפול לשלוש שנים כשהיא עוברת לות"ת. אבל אחרי שלוש שנים המודל מתעדכן והיא מתוקצבת לא שונה מכל מכללה אחרת בות"ת, לפי מודל התקצוב המקובל בות"ת.

כולל העובדה שהיא יכולה גם להשתתף בקולות קוראים שיוצאים בות"ת, לדברים תוספתיים, לתקצוב בינוי שלא היה לה עד שהיא עברה לות"ת וכיוצא בזה. צריך לזכור שאנחנו מדברים על מערכת מאוד מורכבת. המעבר של מכללות לחינוך מתקצוב משרד החינוך לתקצוב ות"ת הוא מעבר שכרוך בהרבה מאוד שלבים, הוא לא פשוט.

אוקיי, קודם כל תודה על הפירוט שהבאת כאן. מה התהליך ומה הצפי, ומה את יכולה להגיד לנו שנעשה כרגע מול מכללות אחרות ואיפה התהליכים עומדים?

נכון להיום עברו כבר עשר מכללות לחינוך, ואחת עם אישור עקרוני למעבר מתוך העשר, שזה באמת יוצא בערך מכללה לחינוך בממוצע כל שנה מאז שנחתם ההסכם בין משרד החינוך לבין ות"ת-מל"ג. והצפי הוא כזה, על רקע העובדה שהגענו אולי באמת לאיזשהו מבוי סתום של כל המכללות שנשארו במשרד החינוך, אגב, רובן הן המכללות המגזריות, המכללות של החינוך הממלכתי-דתי והמכללות הערביות. הרוב המוחץ של המכללות הממלכתיות כבר נמצאות בות"ת.

העניין המגזרי הוא בהחלט איזשהו אילוץ או מגבלה שמקשה עלינו ביכולת שלנו לייצר מדיניות גמישה יותר, משום שמכללה הדתית לא תתמזג עם מכללה לא דתית, לא דווקא בגלל שהיא לא רוצה, אלא בעובדה הפשוטה שהיום זה בתקנות בחוק. לא שאנחנו יזמנו את התקנות האלה.

בתיה, נגיד מיזוג למכללה כללית?

גם, מכללה דתית לא יכולה היום להתמזג. למשל, מכללת אקדמית חמדת, שיושבת חמש דקות מספיר, לא יכולה להתמזג עם ספיר אם היא רוצה להמשיך לשמור על צביון דתי ולהיות כפופה למועצת חמד, בגלל עניינים משפטיים שקשורים לתקנות שנקבעו בחוק ב-2018.

מכללת דוד ילין בירושלים לא יכולה להתמזג עם מכללת אפרתה, שהיא מכללה ממלכתית דתית, אם מכללת אפרתה עדיין רוצה להמשיך לשמור על צביון דתי וללמד בהפרדה המגדרית. אלה דברים שנקבעו בתקנות, וזה חלק מהקושי.

ולכן לפני מספר חודשים, ביוזמת שר החינוך יואב קיש, שהוא גם יושב ראש המל"ג, הוקמה ועדה בראשות פרופ' ציפי ליבמן, שנמצאת בזום, שאני אשמח גם אם תיתנו לה אחרי שאני אסיים את ההקדמה הזאת לעלות ולהתייחס, הוקמה ועדה שהמטרה שלה באמת לבדוק ולבחון אלטרנטיבות נוספות וחלופות נוספות, שזה באמת המנדט שהיא קיבלה.

כולל אולי פתרונות משפטיים? או שאנחנו לא בזירות הללו?

המלצות לא מוגבלות, אבל גם אם תהיה הצעה למשל לתקן, אבל אנחנו יודעים שאנחנו נמצאים במערכת פוליטית ואנחנו לא פועלים בחלל ריק, אם יהיו הצעות כאלה, אבל לא הכול בשליטה שלנו, אבל הצעות ייכתבו, דברים יירשמו.

אבל היום אותה ועדה שמורכבת ממגוון רחב של נציגים מהחברה האזרחית, מהחברה הציבורית וממומחים מהאקדמיה, יושבת על המדוכה, בוחנת את הנושא, מה לעשות עם כל יתרת המכללות שנשארו במשרד החינוך שעדיין לא עברו לתקצוב ות"ת, ואיך לבחון את כל המערכת בהיבט הרחב ומה לעשות עם זה. זאת אומרת, זאת הוועדה, ועדה שיש לה מנדט מאוד כבד.

מה צפי סיום מסקנות הוועדה?

אנחנו מקווים שבחודשים הקרובים הוועדה תגיש דוח ביניים.

לפני זה שאלה, האם עוד ועדה זה מה שיפתור, או שזה עוד 15 שנה, ואנחנו נקבל עוד שתי מכללות מתוך ה-14?

תראה, כרגע המדיניות עדיין קיימת. הדלת למכללות לחינוך פתוחה בפניהם למעבר לות"ת, אבל במדיניות הקיימת, דרך מיזוג עם מכללה אחרת. אף אחד לא עוצר אותה. אבל בגלל שיש כרגע השגות לגבי מיזוגים לגבי מי שנשאר היום במשרד החינוך, לכן השר ביקש מפרופ' ציפי ליבמן, שהיא לשעבר נשיאת סמינר הקיבוצים, להוביל ועדה שתיתן אולי פתרונות אחרים, ואני אשמח שזכות הדיבור תעבור גם אליה.

תודה לך, בתיה, ותודה לפרופ' ליבמן שהגיעה אלינו בזום. באמת אני אשמח אם תוכלי להשלים אותנו.

קודם כל, תודה שהזמנתם אותנו. זה מאוד חשוב, גם הדיון הזה מאוד חשוב. אנחנו תמיד אומרים שחינוך זה אחד ממקצועות העתיד, אחד המקצועות החשובים ביותר, וכל דיון שיקל וייטיב עם מורינו זה עתיד ילדינו, עתיד האומה בכלל, לדעתי. זה אולי נשמע כמו קלישאה, יש בחינוך הרבה קלישאות, במקרה הזה זה די מדויק.

קלישאות הן בדרך כלל כי הן נכונות. רק להגיד.

הרבה פעמים ועדות מציגות המלצות ונכנסות איכשהו לאיזו מגירה כי קשה ליישם. אני רוצה להגיד רגע, המנדט שלנו, וזה מה שאנחנו מנסים לעשות, זה להציע פתרונות שהם באמת נועזים, ולא פתרונות של more of the same.

להעביר את כל המכללות לחינוך, אני רוצה גם להגיד אפילו על המכללות שעברו לות"ת. עדיין, גם מכללות שעברו לות"ת, הבעיה היא, וזאת כן מצוקה באיתור תלמידים, בסטודנטים, וזה לא מדויק גם שהכשרת המורים היא זאת שמרעה עם מעמד המקצוע, אני ממש לא חושבת כך, אלא בדיוק הפוך.

מה שקורה למעמד המקצוע, מה שקורה לעתיד המורים, מה שקורה בתוך בתי הספר, מה שקורה מבחינה כלכלית, מבחינת האופק, מבחינת הדימוי, מבחינת תנאי העבודה, כל הדברים האלה משליכים אחר כך לכך שצעיר, צעירה, מסתכלת ואומרת, וכמו שאת אומרת בהתחלה, את גם רוצה אותם להרבה שנים, כשהיום כל שלוש שנים צעירים מחליפים מקצוע, זו תביעה מדי קשה.

צריך לחשוב על כל הנושא הזה אחרת. גם בין המכללות שעברו לות"ת צריך לעשות סדר. גם שם עושים הכול, כולם, באזור די קרוב. ולכן הוועדה שלנו הולכת לחשוב הרבה יותר בגדול, גם לשדרג בהחלט את מעמד ההכשרה, את מעמד אותם מוסדות, אולי בקונסטרוקציה אחרת, אולי בצורה וקצת סטופ דאון, כי מה שקרה קודם זה שנתנו למכללות להחליט עם מי הן מתמזגות, עם מי הן רוצות, והן היו צריכות לרדוף אחרי שותפים.

אנחנו נציע משהו שהוא יהיה יותר מכוון מלמעלה, כמובן אם יסכימו ויהיו כוחות לבצע את זה, לעשות מערך הכשרה שיעלה את רמת ההכשרה, במובן שלא כולם יעשו אותו דבר, או שתהיה איזו ליבה משותפת וגם פיזורים שכמובן הרבה יותר דרגות חופש למוסדות, אבל אולי הם לא יהיו עצמאיים לגמרי, אני כבר אומרת שזה יכול לקרות דבר כזה, של איזה מקבץ של מכללות שהן תחת איזו קורת גג אקדמית גבוהה.

יהיו המון אינסנטיבס לעשות את זה, גם למוסד עצמו, כמובן גם למדינה, אבל יצטרכו לעשות את זה. וזה יבוא גם עם פיצויים כלכליים, עם פיצויים מעמדיים, עם יכולות לקדם קידומים אקדמיים, אולי להעניק תארים שלישיים, קולות קוראים, תוכניות מחוץ לקופסה.

פרופ' ליבמן, מה סדרי הזמנים?

זה במובן המבני. אז למי שאומר עכשיו, ודוד מעגן אמר את זה, וגם חיים במידה מסוימת אמר את זה, ה-14 מכללות או כמה שלא יהיה, שלא עברו לות"ת, יש סיבות שהן לא עברו לות"ת, והסיבות הן גם מבחינת איכות וגודל. הן גם לא מצאו פרטנר, גם היו עניינים. אז אנחנו נציע הצעה הרבה יותר דרמטית. כמובן, יצטרכו ליישם אותה.

רק השאלה שלי, לוחות הזמנים, אם אפשר.

רק עוד מילה אחת, ואני מסיימת. אנחנו נמליץ המלצות שנשתדל שתהיינה ראויות וגדולות, אבל בסוף יצטרך לקום, וגם על זה נמליץ, גוף או פורום שיצטרך לתרגם את זה לתוכנית עבודה כלכלית עם הסתכלות עתידית, שבאמת עושה את העבודה, מישהו ירצה לעשות את העבודה. כי ועדה והמלצות טובות ככל שתהיינה, אם בסוף לא יישמו, לא יהיה.

רגע, היו פה שאלות ספציפיות. קודם כל אני רוצה לשאול, מי לדעתך הגוף שאמור לקחת את זה? גוף חדש? מה בדיוק צריך להיות? ולוחות זמנים, אם אפשר.

אני חושבת שבסוף חלק מהתפקידים יהיו של המל"ג. למשל, חלקם, ממש חלקם הקטן, מל"ג-ות"ת, מה שיולי אמרה גם על תקציבים, ההסתכלות, וגם אופק אקדמי, ויצירת רמה, יצירת סף ורף למה זה סגל אקדמי ברמה בכירה, מי יכול ללמד בכלל. כל זה גם יעלה את מעמד המורים.

אבל לצד זה, אנחנו גם רוצים להגיד מי יהיו המועמדים. אז אולי יש כאן מכללות שמרגישות שיש להן קפיצה בהרשמה. המערכת לא מרגישה ככה, גם בגלל ריבוי המכללות שמתחרות על אותו שדה, וגם בגלל זה שצעירינו לא כל כך רוצים להיות מורים.

ולכן, הראה דוד מעגן שאין מי יודע מה המחסור, אבל יש מחסור במורים איכותיים. כלומר, מורים שהוכשרו ללמד את המקצוע שאותו הם למדו. ואז מנהלים עושים קומבינות כאלה ואחרות, ועל פניו זה נראה כאילו אין מחסור במורים.

הוועדה שלנו לא תציע פלסטר אחד ותגיד זה יפתור את הבעיה. הוועדה שלנו תציע, ולא עוד הרבה זמן, דוח ביניים של המלצות, שעדיין הוא לא תוכנית עבודה, אבל המלצות שהן תוכנית הוליסטית, שלא לוקחים קטע ממנו ומיישמים אותו, זה לא יעזור. זה צריך להיות משהו שלם שלוקחים את כולו, ממתגים אותו באמת כתוכנית להצלת מערכת החינוך ומבצעים אותה.

תודה רבה, ואני מאחלת בהצלחה, ואני אשמח להתעדכן במסקנות הביניים. אני מאוד מעריכה. יובל מהממ"מ רוצה התייחסות.

תודה רבה. יובל וורגן, ראש צוות חינוך במרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני אחראי בין היתר לדוח שהיה במצגת של איתמר. רציתי לדבר על המחסור במורים, אבל אני חייב משפט לגבי מעבר המכללות לות"ת. נאמר 15 שנה, אני סתם נזכרתי במשהו, איזה זיכרון עמום מהעבר, אני כתבתי על זה בדוח לוועדת החינוך כבר ב-2007, אז כנראה זה יותר מ-15 שנה. אבל ההמלצות שכתבתי עליהן ב-2007 היו כבר מ-2004. זה אולי מחזק באמת את דבריה של פרופ' ליבמן, שצריך משהו אחר ממה שהומלץ בעבר.

אני מקבלת, אגב, עמדה שאומרת הסתכלות, אם כבר יש ועדה הוליסטית. אני חושבת שבסוף צריך לתקן דברים גם מהשורש ולא רק פלסטרים.

ובעניין המחסור במורים, באמת היה פה איזה דיסוננס, איזה פער בין המצגת של דוד מעגן למצגת של איתמר, שהוא בא לידי ביטוי גם במסמך מאוד מקיף שנמצא גם בחומרי הרקע של הוועדה, שכתבנו על המחסור במורים, שבאמת הפרקים הראשונים מציגים את נתוני הלמ"ס, שהם נתונים שאנחנו מאוד אוהבים להשתמש בהם. הם אמינים מאוד, הם מערכתיים, זה לא סקר. זה נתונים על כלל המורים וכלל המכללות וכלל הבוגרים. ולעומת עדויות מאוד רחבות שגם אנחנו קיבלנו בזמנו בסקר שעשינו בקרב מנהלים על המצב בשטח, זה באמת חלק מהפער.

אני חייבת להגיד, כשאיתמר דיבר, כל שניה אמרתי לדפנה, זה מה שאני מכירה. זה מה שאנחנו שומעים כל הזמן, גם כל מאבק המורים והמורות פה וגם מהבית ממש, עם כל הדברים.

אבל חברת הכנסת לזימי, יש לזה הסבר מאוד פשוט. והלמ"ס עשה מחקר שהוא מאוד רחב ומקיף, אבל לא קשור למציאות. אני ממחאת המורים, אני כבר עשר שנים בחינוך ואקטיביסט בחינוך. יש לדוגמה מערכת שעות מ-08:00 עד 15:00, בסדר? מערכת החינוך מקבלת שהמורים היו מ-08:00 עד 15:00. הבן שלי סיים י"ב עכשיו. באמצע היו לו ארבע שעות שהחבר'ה הלכו לים, כי לא היה שיעור.

אבל מה שהמערכת והלמ"ס, הוא כבר הלך, כן? אבל אין לו מושג שמה שהוא בדק הוא גם לא אמיתי, בסדר? עד סוף חטיבת ביניים, למורה שחולה או נבצר ממנו להגיע, יש מחליף. זה החוק. אתם בכלל לא יודעים מי המחליף, אם קיים. אתם לא יודעים כמה פעמים מנהלים שעומדים מול שוקת שבורה ומנהלות מסיימים את יום הלימודים ב-12:45, אי אפשר עד חטיבת ביניים לסיים לפני, כשבמערכת מופיע עד 15:00. כלומר, אפשר לעשות משחק עם סטטיסטיקה מהיום עד מחר. הקשר למציאות קלוש. וזו לא טענה אליך, אני מבין שאתה מבין את זה.

לא, אנחנו מבינים, אנחנו מציגים את המורכבות הזאת, ואנחנו ממשיכים לנסות לפצח את זה גם מול הלמ"ס וגם מול גורמים נוספים. חלק מההסבר לדיסוננס הזה הוא כנראה באמת במה שכבר עלה פה, של מחסור איכותי, של אי התאמה. אם כי יש גם נתונים שמצביעים על עלייה באחוזי ההתאמה, וצריך עוד לבדוק את זה יותר לעומק.

חלק באמת בהגדרות של הנתונים, גם נתוני דיווחי נוכחות, גם חילוקים למגזר ולפיקוח ולמחוזות, לפעמים אומרים שזה רק נקודתי, אבל אם זה רק נקודתי בכל מחוז המרכז ומחוז תל אביב, זה בערך שליש מהתלמידים במדינה, זה לא כזה נקודתי. צריך לבדוק את זה יותר לעומק.

חלק מהעניין, וזה אולי כדאי שמשרד החינוך גם יתייחס, קשור גם לניהול כוח האדם הקיים. מתעוררת שאלה האם ההשמה של המורים בעלי ההכשרה מתאימה למקומות שבהם הביקוש הגבוה ביותר נעשה באמת בצורה מיטבית.

ועוד משפט אחרון, לא על מחסור במורים. בגלל שהכותרת היא יותר רחבה של עתיד צעירים וצעירות, אנחנו חושבים, והוצאנו גם על זה מסמך מאוד גדול בעבר, שיש משמעות גדולה גם למבנה משרת המורה, שמשפיע מאוד על המוטיבציה ועל השרידות של מורים במקצוע.

גם בהסכם האחרון עם ארגון המורים, שאומנם נעשה בו שיפור של שכר המורים המתחילים, שזה חשוב, אבל הוסיפו שעה פרונטלית על מה שהיה לפני כן, וזה משפיע מאוד על הזמן של המורים לתכנון, להכנה, לחשיבה. זה לא בהכרח מה שקיים במדינות מפותחות אחרות שיש להן מערכות חינוך טובות.

נוטים לחשוב שלנו יש הרבה יותר חופשים והכול. המציאות היא לא נכונה. זאת אומרת, מבחינת העולם. אתה ממש צודק, זו גם נקודה סופר חשובה, גם מבחינת שעות פרטניות שהן מאוד חשובות גם לצמצום פערים ואי שוויון, וגם לשחיקה.

לאופן ההוראה המשתנה, ומדברים היום AI, כל זה דורש תכנון והכנה אחרת ממה שהיה בעבר.

נכון. תודה רבה. חברת הכנסת מיכל וולדיגר הגיעה אלינו גם.

תודה רבה. ויש לי גילוי נאות כפול. קודם כל הגעתי, רציתי להיות פה מהרגע הראשון, כי אני חושבת שהנושא הוא כל כך חשוב, ותודה לך נעמה על העניין הזה. הגילוי הנאות הראשון זה שאני בת של מורה, ואני אמא של מורה. אני בתווך התקלקלתי, למרות שבכל מקום אומרים לי את מורה, נכון? אז אני חושבת באמת, לא רק מאינטרס אישי שיש לי בת מורה ואמא כבר פנסיונרית של מורה, אני חושבת באמת שזה התפקיד החשוב ביותר בכל חברה בכלל, אבל בוודאי בחברה נאורה שרוצה להתפתח.

זה העתיד שלנו, הילדים שלנו הכי חשובים בעולם, וכדי שהם יהיו באמת במקום מצוין, המורים שלהם צריכים להיות במקום טוב. הם צריכים ונטילציה, הם צריכים ליווי, הם צריכים הדרכה. יש לי מפה ועד הודעה חדשה להגיד כמה ביקורת יש לי. שוב, אני גם מבינה את משרד החינוך כמה הוא עובד טוב, ועדיין, כשהבת שלי היא קמה, היא לא קיבלה את כל המענים שהיא צריכה במהלך המלחמה, במהלך הכמעט שנתיים האחרונות, ואנחנו צריכים לחזק אותם. את חיים אני מכירה.

פרופ' שקד היחידי שהצליח להביא לפה גם את טיבי וגם את מיכל, רק להגיד כאן.

כן, זו יכולת באמת יוצאת דופן. הרעיון של חוסן, איך אנחנו בונים חוסן גם לתלמידים, גם לעתיד, אבל גם למורים עצמם ולסטודנטים, ואיך מביאים אותם. ואיך שכל מורה, בין אם הוא מגיע מתוך אידיאולוגיה ובין אם הוא מגיע כי זה נניח נוח לו, שיידע איך להתרומם. כלומר, בלימודים עצמם, איך מעיפים אותם קדימה, איך נותנים להם את החזון ואת הרוח, ואני חייבת באמת לציין את זה לשבח.

הגילוי נאות השני, מאין הגעתי. הגעתי מהלוויה של סמל שלמה יקיר שרם, שנהרג אתמול בעזה, ולאחר מכן הלכתי לנחם אבלים את רס"ר אברהם אזולאי, שנהרג לפני ימים ספורים גם כן. הם לדעתי קמים היום. חבר'ה צעירים, מלח הארץ, שבאמת, אנחנו זלזלנו בדור הזה, אמרנו דור הטיקטוק ושמיד טוק וכל אלה, ואנחנו רואים כמה הם נלחמים ועושים את הכול. ואני חושבת שהרבה זה גם בתי הספר וההורים, כמובן, הבית, אבל גם לא מעט מאיפה הם צמחו ואיפה הם למדו. ושמענו, עם כל הכאב.

זה פירות החינוך הממלכתי ציבורי בישראל, חד משמעית.

נכון. ושלא נדע, שלא ניבחן שם, אבל כשכבר נבחנים שם, אז באמת מגיע את השאפו. אני אסכם, אני צריכה ללכת לעוד דיונים, אני אנסה להישאר כמה שיותר פה, כי זה באמת בוער בעצמותיי. אז מעבר למחסור, מעמד המורה, איפה המורה נמצא, המשכורות.

אני חושבת בהחלט שצריך לתת למורים הדרכה, גם לפני הכשרות, כדי לקבל את התעודה. בוודאי להדריך אותו, אבל גם במהלך ותוך כדי. וגם בחופש הגדול, לתת להם את האפשרויות ללכת ולהיעשר ולקבל את כל ההדרכה שצריך. וגם בעיניי מאוד חשוב הליווי הפרונטלי האישי במהלך העבודה שלהם, שבעיניי זה נורא קריטי וחשוב, אז חזקו ואימצו.

ואני אסיים בכך שאני בהחלט חושבת שהמדרשות, המכללות, מי שכן, איפה שלומדים, לא בתוך האוניברסיטה, חייבים להיות באמת תחת אותו כובע, שזה יהיה המל"ג והות"ת, ולא כל מיני יצורי כלאיים שיוצרים פה, שוב, גם בצעירים, גם בתנאי הקבלה, וגם אחר כך 'איפה למדת? רגע, נראה נכון/לא נכון'. חייבים ליישר את כל האירוע הזה ולא לעשות שום ילדים חריגים, שהם לא יהיו בתוך המכלול הזה שנקרא המל"ג-ות"ת. בעיניי זה חשוב וקריטי.

נכון. תודה רבה, מיכל. למרות שאין פה הרבה בכנסת, עדיין ארבעה חברי כנסת בדיון הזה, וזה לא קורה הרבה פשוט, מי שרואה פה, לצערנו כן. אני אנסה לעשות ככה פינג-פונג כדי גם להכיל את השטח ואת הארגונים ואת הרשויות עכשיו, ואני טיפה גם אגוון. היה חשוב לשים רגע איזה מידע פה, גם הלמ"ס וגם מחקרים והכול, אני עכשיו קצת פורצת גם את זה. אני רוצה לשמוע את חן שמיר, מנהל הקיבוץ האקדמי. מאוד מעניין אותי הרעיון הזה, ואני מברכת על היוזמה. תספר לנו.

תודה רבה על ההזדמנות. אני חושב שדיברתם פה על הדור הזה ועל צעירים. הרבה בתקופה הזאת אנחנו מדברים על קונספציות שנשברו, ואחת הקונספציות שאני הכי שמח שנשברו זו הקונספציה על הדור ועל צעירים וצעירות. האמת היא שזו קונספציה שאני לא החזקתי אותה, כי כבר למעלה מעשור אני בשדה הזה של שדה הצעירים, מקים קהילות צעירים, ובשנתיים האחרונות גם בבית ספר למנהיגות חינוכית, וגם בתוך מילואים בעזה.

אני לא האמנתי עד כמה הדור הזה הוא פשוט, יש בו כוחות אדירים. אני חושב שהם מסתכלים למעלה ומבינים שזה יבוא מהם, שהם הדור שיבנה מחדש. והם רוצים. אני חושב שאם אנחנו מסתכלים על האחוזים המטורפים של הגיוס והמילואים, ובאמת עם מחירים שכל יום יש לנו תזכורת אכזרית למחירים האלה שהדור הזה סופג, כולל אנשי חינוך שנפלו, וכולל מאצלנו במחלקה, אנשי חינוך שחזרו משירות מילואים וחטפו סטירה של יוקר מחיה ומאבקים על שכר. אז ללא ספק אנחנו צריכים לטפל בתנאים, במוסדות.

וקיצוץ בשכר.

כן. ואנחנו צריכים לטפל אבל בסיפור הזה של המוטיבציה וההבנה הזאת. וכאן יש איזשהו משהו שאני חושב שאנחנו חייבים להפוך את המשבר הזה למקום של לידה ולמקום שיוצר מצב חדש וצמיחה. כי הנכונות של הדור הזה לתת למדינה ולבנות אותה, אנחנו חייבים לקחת את האנרגיה הזאת ולנתב אותה למבחן הכי חשוב עכשיו של החברה, והוא החינוך.

ולקחת ולהבין שיש פה בעצם אנרגיה, ואנחנו צריכים למצב את החינוך במקום אחר ממה שהוא מוצב עכשיו. זה לא בתחתית המקצועות, אלא זה בראש סדר העדיפויות של החברה הישראלית, וזה המבחן החדש. וכשאנחנו אומרים "צריך אתכם", אנחנו פתאום רואים שיש תגובה אחרת. אנחנו הרבה פעמים מדברים על כל מיני תקופת "What's in it for me" וכל מיני דברים כאלה, אבל זה דור שמוכן להגיד "איפה צריך אותי?" ולשם הוא גדל.

כן, אבל בגלל הכול, אני רוצה גם לחזור ולהגיד שזה צריך להיות הדדי. המדינה צריכה לראות בזה ערך, ולתקצב ולשים משאבים, והדור הזה יקום ויעשה מעשה. זה חייב להיות הדדי. שלא יהיה לנו את השיח הזה של הערכים, שבסוף זה שיח שמגלם הסרת אחריות. אנחנו לא רוצים את הסרת אחריות המדינה, אנחנו רוצים את אחריות המדינה לצד הערכים.

לגמרי. אני חבר בקיבוץ המחנכים בחיפה.

הופה.

כן, ממש, ליד ביתה הישן של חברת הכנסת.

קריית אליעזר?

כן, ליד כיכר מאירהוף, כבוד.

איזה מדהים.

אנחנו שם, ואנחנו מתעסקים בחינוך לא רק בגלל, והרבה פעמים מנצלים את זה באמת, מנצלים את תחושת השליחות הזאת. ואנחנו צריכים לעשות פה, להפוך את הקונספט הזה, ולהבין שאנחנו מחויבים לתמוך בטובים שלנו וככה אנחנו אולי נצליח לראות איזשהו שינוי מגמה. מה שאנחנו עושים בקיבוץ האקדמי, אנחנו אומרים, יש פה איזשהו משהו שהשבר הוא סדר גודל כל כך גדול, שאנחנו נדרשים לדור חדש של חלוצים.

שגם בונה לעצמו קהילה, שזה דבר מאוד חשוב, קהילתיות.

נכון. וכמו שהיו קיבוצי הכשרה שבנו את החלוצים פעם לתפקידי החקלאות, אנחנו בונים קיבוץ הכשרה שיבנה לתפקיד הכי חשוב עכשיו, והוא לחינוך. אנחנו בונים קיבוץ אמיתי בתוך בית ברל, ואל הקיבוץ הזה יגיעו צעירים וצעירות מכל הארץ, שהעניין שלהם הוא לאו דווקא אינטואיטיבית להוראה, אלא לבנייה מחדש של החברה הישראלית, ולבנות מחדש את הקהילות שנפגעו בצפון ובעוטף. ואחרי שנה של הכשרה הם כבר ייכנסו לעבודה במאות המשרות שיש בצפון ובעוטף, לתפקידי חינוך. ובקשר שלנו הם אמרו, שם בעצם תיבחן החזרה הביתה והשיקום.

אני אומרת לך, ראשי הרשויות, הם אומרים את זה חד משמעית. זה הדבר הכי מרכזי.

זה המבחן. לקריית שמונה, לאזורים האלה יחזרו.

זה מיזם מדהים, אבל למה אנחנו לומדים ארבע שנים?

זה לא סותר.

זה ביחד.

זה בתוך המכללה לחינוך, בדרישות המל"ג.

מה שהם אומרים פה זה שהם בתוך המכללה מייצרים את הקהילה הזאת.

תוך שנה נכנסים לעבוד תוך כדי המשך התואר. וכאן יש פה איזשהו משהו חשוב. אני חושב שאנחנו נדרשים לחשיבה מחדש בכל השינוי הזה, גם לאיך אנחנו מכשירים. והתואר הזה הולך להיות תואר של שנה למידה אינטנסיבית תאורטית, ואז להיכנס לתוך השטח ולהמשיך on the job training, להמשיך את הלמידה.

זו התנסות מעשית, מה שאני עובר בשנה ב' ו-ג'.

זו לא התנסות מעשית, זה נחשב חלק מהתואר והתנסות מעשית, אבל זו גם כניסה לעבודה. וכאן אנחנו מדברים כבר על שינוי של קונספט.

וזה מלווה במחקר? כלומר, בסוף, כמה זמן אתם עובדים בתוכנית הזו?

אנחנו עכשיו מתחילים את הפיילוט הראשון.

אה, עוד לא התחלתם.

אנחנו מתחילים את הפיילוט הראשון ואנחנו מגייסים את הקבוצה. אני מציג את זה לראשונה, זו יציאה לאור, פעם ראשונה שאנחנו בפורום כזה. אנחנו מאוד מאמינים בזה. יצאנו למחקר של מודלים כאלה בדנמרק ובשוודיה, ובעצם אנחנו מנסים לייצר, וזה אגב לכל מי שכאן בשאלה של מה מתקצבים, לדעתי אנחנו צריכים להיות יותר אמיצים ופורצי דרך במתודות ההכשרה שלנו. וכן, on the job training.

אבל יש לי שאלה אליך, האם מה שאתה מציג פה, את המודל הזה של שנה וישר נכנסים, האם זה נובע מאידיאולוגיה שכך זה הכי נכון, או כי חסר לנו כל כך הרבה מורים, אז בואו נכניס? אני לא יודעת מה קורה בדנמרק, לא חקרתי, אבל לי החשש הוא שאוקיי, חסר לנו מלא מורים, אז בואו ניתן להם אחרי שנה להיכנס וככה נמלא את החורים, ואין פה איזו אמירה ערכית, אידיאולוגית, עם מחקר כמו שצריך, שבאמת כך צריך להכשיר את המורה העתידי.

קודם כל אנחנו נעשה מחקר, יש מחקר מלווה שילווה את הפרויקט הזה, אבל אני יכול להגיד שהליווי, שבעצם ההכשרה התיאורטית הכי טובה, היא להתחיל לעבוד.

בסדר, זה נכון לכל מקצוע. זה יכול להיות לעריכת דין, זה לרופא, בסוף אתה נותן לו לטפל. אני אגיד לך משהו, קשור או לא קשור, יש לנו נטייה למשהו, לא נעז לתת לרופא שרק למד שנה לטפל לנו בפיזי. אבל אנשי טיפול למיניהם, אנחנו ישר משחררים, כי מה זה לטפל? זה כלום. וכנראה גם בחינוך, טוב, אז ישר ניתן להם.

ולדעתי חינוך, ההפך, דווקא מהמקום של חינוך זה הדבר הכי הכי הכי חשוב. בן אדם מתחיל לגעת בילד, הוא נוגע בנשמתו ומעצב את האישיות שלו, חייב להיות כבר יציב, ברור וידוע. ולכן יש לי את החשש שאתה זורק אותו לפני, נכון, צריך להתאמן, אני לא אומרת, בוודאי. לכן אני מפחדת מהשנה הזו, כי אנחנו מדברים על, אתה מקבל תעודת הוראה אחרי ארבע שנים.

מיכל, הנקודה מובנת. אנחנו בעצם מדברים על קהילה חינוכית אקדמית. וכשאני תופסת את זה, אני בעצם רואה איזושהי התארגנות, שהיא גם בעצם מונעת נשירה מהמקצוע הזה, בגלל שזו גם קבוצת שייכות, אבל גם בעצם תפיסה חינוכית תומכת, מלווה.

ואני, מההיכרות שלי עם קיבוצים עירוניים, בדרך כלל המנעד נשמר על עבודה בתוך הקהילה, קהילתיות, יצירת מנגנוני חינוך לא פורמלי, בתי ספר. אני השבוע ביקרתי בקהילה של נוף הגליל, שמחזיקה את בית הספר. זאת אומרת, אני מאוד מברכת על פרויקטים כאלה, השאלה רגע, מה שאומרים פה גם אנשי המכללות, שהם גם ידברו, וגם מה ששאלה מיכל, איפה זה עומד במתח הזה?

כלומר, על פניו, תיאורטית, זה דבר מאוד חשוב, כי גם אנחנו רוצים קהילות צעירות שיראו משימה בליישב מחדש את חבלי הארץ הפצועים שלנו, וזה דבר שהוא כל כך חשוב ומשמעותי. אני יודעת שמשפחות רוצות מערכות חינוך טובות, וזה עניין רציני מאוד, מכל השיחות שלי עם ראשי העיר. ומצד שני, איך אנחנו גם שומרים על פדגוגיה ועל רמה אקדמית, ועל כל מה שנאמר פה, כי בסוף זה חינוך, ואני מסכימה פה עם מיכל, טיפול לכל דבר ועניין.

לגמרי. אני גם רוצה להגיד שהתוכנית לא מסתיימת אחרי שנה, אלא להפך, אנחנו ממשיכים ומלווים אותם לאורך כל למידת התואר. אנחנו משלבים בתוך זה כבר מענה לצרכים המאוד דחופים, ולייצר חיבור גם בין האנשים לקהילה, שאגב, אדם צעיר מסיים תואר אקדמי. הוא נזרק לבד לתוך המערכת להתמודד עם אתגרים מטורפים.

השנתיים הראשונות הן הכי מהירות לנשירה.

ושם זו הנקודה, שם זה המבחן. המבחן הוא במעברים. אם אנחנו, והרבה מאוד, ואני אומר את זה גם על תחום החינוך, אבל המון מקצועות, סטודנטים אומרים, 80% מהסקר שנעשה לפני כמה שנים מההתאחדות, אומרים שהם לא הכינו אותם לעולם העבודה, עולם העבודה שמשתנה פה בטירוף.

ועולם העבודה הזה, אם אנחנו מכניסים אותו כבר לתוך הלמידה האקדמית ומלווים אותם בתוך הדבר הזה, ויותר מהכול, מייצרים להם גם את תחושת השליחות, אבל גם את הקהילה שעוטפת אותם, אז אני חושב שאנחנו נוכל לראות פיילוט שיכול להציע דרך חדשה להכשרה אקדמית של מורים ומורות.

ויותר מהכול, אני חושב שאנחנו נראה פה תוכניות שדרך החינוך אנחנו נוליד, וזה לא סתם שאמרתם שאתם ממשפחות של אנשי חינוך, כי אני חושב שמאנשי החינוך צריכים לצמוח האנשים שיגיעו למשכן הזה. ומאנשי הדור הזה, שילכו לחינוך מתוך תחושה שעכשיו זה המבחן שלהם, והם בונים מחדש, והם נותנים מענה לצורך, אגב, שני הצרכים. צורך באנשי חינוך בעוטף, וצורך בצעירים וצעירות שיבואו ויעברו לגור שם. וזה מה שהתוכנית שלנו עושה.

כמה שנים התוכנית פועלת?

לא, הוא אומר, הוא התחיל פיילוט.

התוכנית התחילה. ואני חייב להגיד רגע, העניין שיש של צעירות וצעירים בדבר הזה, רק בעצם לראות מי מגיע, זה משנה את התפיסה הזאת של את מי אנחנו מנסים לגייס לחינוך. ומגיעים אלינו אנשים שממש יצאו עכשיו משירות מילואים ומקבע, ואומרים – ראיתי את הפרסומת הזאת, ולא דיברו איתי רק על הוראה רק, אלא דיברו איתי על חינוך במובן הרחב יותר, חינוך כתפקיד של הנהגה.

אתה חלק מקהילה.

בדיוק. ואני חושב שהתפקיד שלנו כמדינה וכמכללות וכל זה, זה לייצר את התמיכה לדור הזה להיות מה שהוא. הוא לא דור האסון, הוא דור התקומה, הדור שבונה מחדש. תודה רבה על ההזדמנות.

תודה רבה, חן. אני חייבת להגיד באמת שזה נשמע מאוד מרגש, בטח בהיבט הזה שאני לא פעם רואה את הקהילות החינוכיות של הקיבוצים העירוניים, שהן נוסדות בדרך כלל מתוך התנועות הכחולות בעיקר והכול. אבל יש משהו מאוד יפה שאפשר לייצר את זה לכלל החברה, בתוך המכללות, כמסגרות אקדמיות של התכנסות משותפת לתפיסה חינוכית של התיישבות במקום, לראות בחינוך שליחות ארוכת טווח שהיא גם קהילתית.

אפרופו השכונה שאתה עובד בה, קריית אליעזר, אני עברתי לחולון כשהבכורה שלי עלתה לכיתה א', כי אמרתי אני צריכה לראות את הילדים שלי, אחרת יהיה מאוד קשה ירושלים-חיפה, פקקים ארבע שעות כל צד. אבל בקריית אליעזר, למשל, הייתה מצוקת בתי ספר וגנים, בשלב הזה אני זוכרת את הפעילות, אני לא זכרתי אותך, את הפעילות שהתחילה להיעשות של הורים שתופסים חינוך כמשהו, שהשכונה תקום מחדש.

הורים צעירים שעברו לשכונה ואומרים, אוקיי, השכונה התבגרה, עשו ממנה הרבה, איך אנחנו יוצרים מוסדות חינוך, עוד גן ילדים שלא היה, עוד מעון לגיל הרך ובית ספר. ותקשיבו, זה לפעמים יכול להרים שכונה שהיא בגודל של עיר קטנה, כן? זה פשוט יכול להפוך אותה למקום שהוא באמת אבן שואבת, ואז גם מתחיל אורגניזם כזה של משפחות צעירות וצעירים, ומשהו קורה.

אני רק רוצה להגיד, זה טוב שהאקדמיה גם מתמודדת עם השאלות האלה, כי בסוף השאלות של חינוך הן שאלות הרבה יותר רחבות, על מרחב שאתה עובד בו, ואיזו אוכלוסייה יש, ואיך אפשר לצמצם פערים ואי שוויון ולייצר, כי זו לא רק שאלה של הכיתה, היא שאלה גם של מרחב. אני מאוד מתחברת למה שאמרת כאן, ואני מקווה שתצליחו. נתעדכן על הפיילוט, מה שנקרא.

אני רוצה את התאחדות הסטודנטים, מי שתחליטו.

נעים מאוד, לירן בסון, סגן יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית.

תודה, לירן, שאתה פה איתנו.

תודה רבה. סטודנט לחינוך בעצמי, לשעבר יו"ר אגודת הסטודנטים. נמצאים איתי יו"ר אגודת הסטודנטים של מכללת הרצוג ויו"ר אגודת הסטודנטים של דוד ילין, מכללות לחינוך. באנו ייצוג פה יפה. גילוי נאות, אני מקריית אליעזר. אני רוצה רגע להתייחס, כתבתי כאן הרבה דברים והרבה נקודות, אבל כל הזמן הדיונים מעלים נקודות נוספות בקשר לפלסטרים.

סליחה על האוף-טופיק, אבל באיזה בית ספר אתה למדת שם?

בשלווה.

עכשיו הוא בית ספר שהם מחדשים אותו, קהילת הורים. זה מדהים.

מדהים. אני למדתי חינוך חברתי-קהילתי וגם מוציא תעודת הוראה. דיברנו הרבה על תקצוב המכללות והסגלים האקדמיים, שזה בהחלט דבר שהוא מאוד חשוב, אבל כשאני ראיתי את הכותרת 'עתיד הצעירים והצעירות בתחום ההוראה', חשבתי שמדברים עליי כסטודנט, כמורה לעתיד, כמחנך לעתיד.

בהחלט גם, יש פה המון. אנחנו שמנו את זה, ואני נותנת לדיונים האלה להתפתח גם, כי המון סוגיות עולות. אז תרגיש חופשי לגמרי לשים את המקום שלך כסטודנט והכול.

תודה. דיברנו על סקרים של ההתאחדות ומחלקת המחקר של ההתאחדות. הבאתי גם בפעם שעברה בוועדה הקודמת נתונים, ואני אשמח גם עכשיו קצת להציג נתונים. קודם כל, שתכירו שלפי הלמ"ס יש עלייה של 15% במקבלי התארים במקצועות ה-STEM, וירידה של 9% במקצועות החינוך וההוראה, זה לפי נתוני הלמ"ס 2024-2023. לפי סקר שערכנו במאי האחרון, 57% מהסטודנטים העידו שהם מתלבטים או לא מעוניינים בכלל לעסוק בהוראה. יש לזה סיבות.

זאת אומרת, ממי שלומדים?

ממי שלומדים, מהסטודנטים לחינוך. שאלנו אותם, יצאנו לשטח. אנחנו השטח, אנחנו חווים את זה.47% מהסטודנטים הנוכחים שוקלים בכלל לעזוב את התואר ולעבור לדיסציפלינה אחרת, למקצוע אחר.

אגב, אני מכירה את זה גם הרבה בתוך החינוך המיוחד, ההכשרות לחינוך המיוחד, שגם במצוקה מאוד קשה.

מאוד. וההכשרה בחינוך המיוחד היא קשה עוד יותר אפילו.

ממש, כן.

ואני בא מהעולם של החינוך החברתי-קהילתי, עבדתי בתנועות הנוער וארגוני הנוער כל חיי, בוגר גרעין נח"ל, בוגר שנת שירות, מאוד מתחבר לראייה הזו. אבל עדיין, אנחנו מדברים כאן על תוכניות, בעוד שסטודנטים לומדים ארבע שנים ומוציאים תעודת הוראה ומתוסכלים גם מהדרך. אנחנו מדברים על תקציבים. בואו נפתח רגע את ההכשרה. בואו נדבר רגע על ההתנסויות המעשיות.

לירן, בוא ננסה דווקא מהסקרים שלכם. איפה אתם רואים את המצוקות? איפה הנקודות שאתה אומר, אלה הנקודות שהן הכי משמעותיות בהקשר של ההחלטה אם לעסוק בהוראה או לא?

קודם כל, הסקר זועק על שני רבדים. הרובד הראשון זה התנאים והשכר, והרובד השני זו ההכשרה האקדמית. וגם שם אנחנו בהתאחדות גיבשנו פתרונות שלדעתנו ריאליים ליישום. זאת אומרת, הם לא מנותקים, הם גם לא יותר מדי מרחיקי לכת. אם אנחנו מדברים בכל מה שקשור לתנאים, ואנחנו רוצים לשמר את הסטודנטים שמגיעים לעשות סטאז' ולשמר אותם לעוד שנים קדימה, בואו נכיר בשנת הסטאז' כוותק במשרד החינוך.

אוקיי, זאת מסקנה שאנחנו ננסה לשים אותה, חד משמעית.

יקירי, זה מאבק ארוך שנים שנכשל.

אני פה בשביל לעזור במאבק, ובשביל זה אנחנו כולנו פה.

מעולה. אני אוהבת את החיבור. יפה.

אם כבר הכרנו בשנה הראשונה כשנת ותק, אם אנחנו רוצים להשאיר את הסטודנט שנה נוספת בתוך המערכת, ולאט לאט להסליל את הדרך שלו לקביעות - - -

רגע, סליחה שאני עוצרת אותך, אני רוצה גם שנשאל את האוצר על הערכה, מה העלות התקציבית של הכרה בשנת הוותק הזאת, כדי שננסה להבין איפה זה גם יושב תקציבית, כי תמיד זה גם עניין של תקציב.

ברור לי שזה עניין של תקציב.

אני כמובן בעד, אני רק רוצה להבין מה צריך לדרוש.

ברור לי. בואו נשלים לאותו סטודנט שנכנס כבר, דיברנו על זה שהשנתיים הראשונות הן השנתיים המתסכלות במערכת החינוך. בואו נשלים לו ונתגמל אותו גם רטרואקטיבית על רכיבי השכר בתלוש שהיו חסרים לו בשנת הסטאז'. הרי אנחנו מקבלים רכיב שכר, מורים מקבלים רכיב שכר על תעודת הוראה, על רישיון הוראה, על השתלמויות וכו'.

הבייסיק שסטודנט בסטאז' במעמד שלו לא מקבל, אפשר להשלים לו בשנה הבאה בתוך תלוש השכר. זה רגע נושא אחד, בסדר? יש עוד הרבה רעיונות, אבל כמובן תקציבית, משרד האוצר. אנחנו מכירים את המטריה.

אנחנו מסתכלים מהצד גם על המאבקים בין הארגונים לבין הממשלה, לבין מוסדות השלטון, ואנחנו חרדים למקצוע שלנו ולעתיד שלנו. כשאנחנו רואים שהדברים ככה מתנהלים, במאבקים, בשביתות, אז תחשבו רגע, אנחנו מדברים כאן באמת על ייחודים ומיזוגים, וזה מאוד יפה, ועל כל מיני תוכניות, אבל אני כסטודנט שיושב בבית ורואה כתבה על זה שיש הפגנות והתכתשויות, אני לא רוצה להגיע בכלל לעולם הזה. בטח כשאני יודע שגם כל אחד יכול היום ללכת ולעבוד בבית ספר בלי תעודת הוראה, בלי רישיון הוראה.

אנחנו מדברים על אנשים איכותיים, על דם צעיר. רובנו כאן, אני רוצה להאמין, אנשי חינוך, אבל אני מזמין רגע גם את הסגלים האקדמיים להיכנס לחדר המורים, וגם מהעיניים של הסטודנט, להבין את הלך הרוח בחדר המורים, איך אתם רוצים שאני אשתלב שם?

וזה מביא אותי גם להתנסויות המעשיות. כי היום אין יישור קו בין המוסדות האקדמיים לגבי ההתנסויות המעשיות. כל סטודנט צריך להתנסות שנה בבית ספר. המוסדות האקדמיים מרחיבים את זה לשלוש שנים, שנתיים, כל מוסד אקדמי עושה מה שהוא רוצה.

אם סטודנט חלילה מוטרד מינית בבית ספר, למי הוא פונה? אם חס וחלילה קורה משהו בתוך הכיתה שהוא מופקד עליה, סטודנט בהתנסות, לא בסטאז'. חס וחלילה משהו קורה בתוך הכיתה שהסטודנט מופקד עליה, על מי חלה האחריות הביטוחית? על הסטודנט, על המכללה, על בית הספר, על המחוז, על משרד החינוך?

ואתה אומר שכל האלמנטים האלה לא הוסדרו עד היום.

גם אם הם מוסדרים, הם עדיין לא נמצאים בתודעה. ועדיין בתור סטודנט, לצורך הדוגמה בנושא ההטרדות המיניות, ורן גם פה יוכל להוסיף ולחזק, אז כן, זה מוסדר אצל המחוז. אבל אני כסטודנט, מי מכיר את המחוז בכלל? אני אפילו לא פתחתי תיק במשרד החינוך. איך אני מגיע לשם? סטודנטים שנדרשים, וזה גם עלה בוועדה הקודמת ולדעתי את הסכמת איתי, נדרשים לשלם עשרה שקלים על קפה בחדר מורים כדי להשתתף. 100 לשנה.

יש כאלה גם 400.

לא בכולם, אבל זה לא חריג בנוף.

אני חייבת להגיד לכם משהו. במעבר בין בית הספר בחיפה, אני לא אגיד איזה, במעבר לבית ספר בחולון, אבי אומר לי, וואי, הפעם יש לנו תקציב לקפה. זה כאילו היה איזה דבר מדהים.

וכשסטודנט נכנס לזה, וכשסטודנט מקבל מורה מכשירה שמקבלת תוספת בשכר, וחלילה, העיניים שלי לא על המורה, כי גם ככה המשכורות קשות, אבל היא מקבלת על זה תוספת בשכר, ומי בודק אותה? מי נותן לה רגע יעדים עם הסטודנט? מי מלווה אותה בתוך ההתנהלות מול הסטודנט? מי נותן לה את הכלים?

רגע, לירן, אני שמה במסקנות הדיון, אני פשוט רוצה שנתקדם, אני שמה רגע את הסדרת כל סיפור ההתנסות ויצירת איזו סטנדרטיזציה רוחבית שתהיה חד משמעית, זה סופר חשוב, אני הולכת איתך פה על מלא, כי ברור. תגיד לנו רגע אם יש משהו אחרון כדי שנוכל להמשיך, אם יש משהו שחשוב לך שעוד ייאמר.

בשני משפטים קצרים באמת, בקשר להתנסות המעשית אני לא נכנסתי למערכת החינוך, חד משמעית, ואני עומד מאחור הדבר הזה, בגלל ההתנסות המעשית והסבל שחוויתי שם, ואני לא היחיד שחווה את הקושי הזה בתוך ההתנסות המעשית.

כל התוכניות שקמות וצצות להן, בעבר דיברו על תלמידים בכיתה י' שיעברו הכשרה של מורים וייכנסו, אנחנו חדלנו את זה, יושבי הראש בפורום החינוך.

הדברים האלה לא עובדים. חבר'ה אנחנו לא דנמרק, והנוער שיש בדנמרק והילדים שיש בדנמרק ומערכות החינוך והתנאים הבסיסיים, לא קורה כאן בישראל. לא קורה. אז אי אפשר לבוא ולנסות ליישם מודלים.

אנחנו יותר טובים לדעתי.

אנחנו יותר טובים בגלל ההון האנושי שיש כאן, אבל ההתנהלות פחות. הרבה ביקורת.

כמו שאתה אומר, עכשיו בוא נתמוך בהון האנושי הזה, בוא ניתן להם את התנאים, בוא ניתן מלגות.

נתמוך, אין ספק. בסוף חינוך, זו לא הוצאה. גם המדינה צריכה להסתכל על זה ככה. זו לא הוצאה, זו השקעה לטווח ארוך של חברה הרבה יותר טובה. תודה רבה.

תודה רבה. אחד הדברים החשובים שנאמרו בדיון הזה בהקשר של ההתנסות, זה נכנס, ננסה לעקוב אחרי זה.

ההפרד ומשול הזה בין אופק לעוז צריך להיפסק. אני רועי, אני מהתנועה בהתהוות של חינוך תחילה. ואני רוצה להגיד, אני מורה לתיכון 20 שנה, אני בערך באמצע.

איזה מקצוע?

אני מלמד תיאטרון וחינוך יצירתי. צריך לעשות את ההפסקה הזאת עם ההפרד ומשול הזה בין הארגונים והמדינה, מה שהיא עושה מול הארגונים ומול ההסכמים האלה.

נכון.

אתה כבר לא יודע מה קורה לך בתלוש מרוב סעיפים. מורה חדש שנכנס, לוקח לו חמש-שש שנים להבין את התלוש, אם בכלל, כי רוצים להראות כל הזמן הצלחות, אז יש 7,500 סעיפים. אני גיליתי אחרי ארבע-חמש שנים שיש דבר כזה שנקרא גמול פרסום, שאם הייתי עושה אותו בזמן ונלחם עליו ונאבק עליו, כי צריך להילחם על כל גמול. גם מי שבא מהסבה נלחם כמה שנים על גמולי הוותק שמגיעים לו או גמול אחר.

אגב, לא פעם אני שומעת ממורים שיותר התעקשות על איזה משהו, פתאום מכירים. זאת אומרת, אם אתה מתעקש יותר על התפקיד שעשית בהדרכה לפני כן, או על משהו, אתה תקבל. זה לא יכול להיות הדבר הזה, שמי שנלחם על עוד שנת ותק אולי יקבל, ומי שלא, מאבד.

אני נלחמתי על גמול פרסום במשך שנה, ואחרי חמש שנים רק גיליתי את זה, וזה הוסיף לי 1,500 שקל בנטו לשכר.

זאת אומרת, הפסדתי 100,000 שקל חמש שנים כמורה חדש, שלא ידעתי בכלל עליהם. כל הגמולים האלה, מאות גמולים, ומאות סעיפים בתלוש השכר. השכר צריך להיות זהה מגן עד י"ב. ההסכמים צריכים להיות זהים, הטוב מביניהם. לא יכול להיות שבזמן שאנחנו יושבים כאן עכשיו, אז בהסתדרות ל-160,000 מורים מורידים 100 שקל לשעה דמי מלחמה, ולארגון המורים, 70,000 מורים מורידים 500-600 שקל.

מורידים לפי החוק.

בסדר, אבל מורידים עדיין 500-600 שקל בחודש, בניגוד להסתדרות. אני קורא פה, אני חושב שגננת צריכה להרוויח כמו מישהי ביסודי, אם לא יותר, כמו מישהי בחטיבת הביניים וכמו בתיכון. תלושי השכר צריכים להיות שקופים, הם צריכים להיות אחידים גם בוותק, גם בכל הגמולים.

אם אני רוצה כמורה ללמד בבוקר שעתיים בגן, לעבור את הכביש, להיכנס ליסודי שלוש שעות, ולעלות לתיכון ולהרכיב לי משרה אחת של שליש משרה בשמונה שעות ביום אחד, אני אהיה רשאי לזה, ולא יגידו לי רגע, אתה נציג של ההוא, ההוא מציג אותך פה. אני יכול לבנות שליש משרה מגן עד תיכון, להיות בבוקר גננת ובערב בתיכון.

צריך לקרוא פה קודם כל לארגונים לשבת עם משרד החינוך, לעשות סדר בהסכמים, לקחת את הטוב מביניהם מכל דבר. אני ישבתי במשך שבועיים מטעם התנועה, שקמנו אחרי המחאה, ישבתי מול תלושי שכר של אופק ועוז, לא הצלחתי להבין מי מרוויחה יותר. למה מחנכת בכיתה ט' צריכה להרוויח שונה ממחנכת בכיתה י'? מה ההבדל? למה גמול מקצוע נכנס לארגון, אבל אין גמול מקצוע של 6% באופק?

אתה בעצם אומר, בואו נשים את זה ככה, הסדרה כוללת.

אני אומר דבר אחד, מי שהעלו לה שכר ב-30% או 40% במכה, בעוז או באופק, רק אומר שעשר שנים לפני כן היא נוצלה והפסידה מאות אלפי שקלים, כל גננת שבמשך כל חמש או עשר שנים מעלים לה את השכר. מי מעלים לו שכר? למה השכר לא מוצמד? שיהיה מוצמד מצידי לנדל"ן.

זה הדבר הראשון שצריך לעשות בחוק. מישהו צריך לקחת את הדבר הזה. לא יכול להיות שציבור של רבע מיליון אנשים, שיחד עם המשפחות שלהם הם מיליון אנשים, והם המגזר שעושים ממנו הכי קווצ' שיש בעולם. צריך להצמיד את השכר או להעלות אותו ב-5%, לא בוותק של 100 שקל בשנה.

צריך מבחינתנו להפסיק את ההפרד ומשול הזה בין הארגונים לבין המשרד. הארגונים צריכים להתפנות לרפורמות מקיפות ולא להתעסק בשכר, לא להגיב לאיזה שר כל שנתיים-שלוש לרפורמה, אלא לבנות יחד איתם את הרפורמה.

ולדבר עם השטח. הארגונים שכחו מה קורה בשטח. אנחנו המקצוע היחיד שאנחנו יודעים מה המקסימום שנרוויח בו.

תודה שאתה פה. פורום ארלוזורוב.

(הצגת מצגת)

ד"ר אייל בר חיים, חוקר חינוך בפורום ארלוזורוב. ואני רוצה להתחיל באמת מהטענה של הלמ"ס ששכר המורים עלה בעשורים האחרונים, וזה נכון. הבעיה היא שהשכר בחוץ עלה משמעותית הרבה יותר. מה הכוונה? השכר של אנשים עם מאפיינים דומים, עם השכלה דומה, עם גיל דומה, עלה הרבה יותר, מה שאומר שהפער בין מה שמורים יכולים לקבל מחוץ למקצוע ההוראה, למה שהם יכולים לקבל בבתי הספר גדל, ולא ירד.

זה מביא אותנו למה שאנחנו ראינו כבר, שחצי מהמתקשרים עם מי שלומד הוראה לא הופכים להיות מורים בפועל, ומי שכן נכנס בחמש השנים הראשונות, אנחנו רואים 22% מהם שעוזבים את מערכת החינוך. זה לא חדש. הבעיה הזאת קיימת במערכת החינוך כבר עשרות שנים, ותמיד מנסים לפתור אותה, אבל מנסים לפתור אותה עם פלסטרים.

פלסטרים כמו לגייס קבוצות שיסכימו לעבוד בשכר נמוך יותר. אנחנו ראינו את זה עוד בשנות ה-'70 עם פמיניזציה של העיסוק, נשים הסכימו לעבוד בשכר נמוך יותר.

זה קרה עם כל מקצועות הצווארון הוורוד. נכנסו נשים לתחום העיסוק והשכר ירד.

השכר ירד עוד קודם, אבל. במקרה הזה השכר ירד קודם, ואז לקחו את מי שהסכימו לעבוד בשכר הזה. ראינו את זה עם תוכניות הגיוס של מורים ערבים, שאלה דברים בסך הכול מאוד חיוביים אבל הם עדיין פלסטרים.

ואנחנו רואים את זה גם בהקשר של הסבת אקדמאים והייטקיסטים וגם בצמצום משך ההכשרה להוראה, בעצם בניסיון לחסוך את עלות ההכשרה גם למתקשר, באמצעות זה שהוא נכנס ללמד ולקבל שכר בשלב מוקדם יותר, וגם בחיסכון בעלות ההכשרה עצמה.

ואלה לא הפתרונות שאנחנו מחפשים. וכל מה שדיברו עד עכשיו, דיברו על מורים איכותיים, שזה ביטוי שאני לא אוהב. למה? מכיוון שאנחנו מדברים על מורים איכותיים, ואנחנו זוכרים את זה עוד מבנט ועוד הרבה מלפניו, בדרך כלל אנחנו מדברים על מורים או על מתקשרים להוראה שהפסיכומטרי שלהם גבוה יותר.

אנחנו רוצים אנשים שמגיעים להכשרה להוראה, כשהם אנשים איכותיים. ואנחנו יודעים שהדברים האלה, בסופו של דבר, המשמעות שלהם בכיתה הרבה פחות חשובה ולפעמים שולית ביחס לניסיון שלהם, ביחס להכשרה שלהם.

ויותר מזה, אני אגיד עוד משהו. כשאנחנו מדברים על מורים איכותיים, בגלל שאנחנו יודעים שיש קשר בין פסיכומטרי ובין כל המדדים שבהם אנחנו נבחר לחשוב על מורים איכותיים, אנחנו מדברים על רקע כלכלי חברתי גבוה. ומורים מרקע חברתי גבוה פחות טובים לתלמידים מרקע כלכלי חברתי נמוך. אנחנו יודעים את זה. ולכן אנחנו רוצים להציע משהו אחר, תפיסה אחרת של מורים מוכשרים ולא בהכרח מורים איכותיים. זו תפיסה שרואה בהוראה פרופסיה ולא איזה משהו שאפשר ללמד בשמונה שבועות.

לא הבנתי את האבחנה.

אני אומר, לא ללכת לחפש את האנשים הטובים ביותר שיגיעו להוראה, אלא לקחת אנשים שרוצים להיות מורים ולהפוך אותם למורים הטובים ביותר. וזה אומר שאנחנו צריכים לחשוב על הוראה כפרופסיה, זה אומר שאנחנו צריכים לחשוב על הסמינרים להוראה כמקום שמלמד פרופסיה, ולא כמשהו שנותן תואר ועל הדרך נותן רישיון.

זה אומר שככה אנחנו יכולים להביא מורים טובים יותר, וגם לתת להם איזשהו ניסיון בהוראה. אנחנו יודעים שניסיון בהוראה משפר את איכות ההוראה, בעיקר חמש שנים וגם לאחר מכן. מה שאומר שאנחנו חייבים לשמור את האנשים שמגיעים, את אותם מתקשרים להוראה, שהציגו קודם את הבעיה שלהם, לשמור עליהם. כי אנחנו לא נרוויח מהם את אותה איכות הוראה אם לא ניתן להם לפחות חמש שנים והכשרה טובה מראש.

כלומר, מה שאנחנו מציעים זה דבר ראשון להשקיע בשכר תחרותי, ושכר תחרותי זה אומר שכר שהוא לפחות מקביל למגזר הציבורי, אם לא יותר, לשאר העובדים במגזר הציבורי. ואנחנו אומרים שצריך גם להשקיע בהכשרת מורים לאורך כל שלבי הקריירה, לא רק בכניסה, כיוון שמורים צריכים לראות אופק תעסוקתי.

אני מסכים בהחלט עם שנת ההכשרה הזאת, שהם צריכים לקבל עליה את כל השכר, אבל תגמולים צריכים להיות גם להמשך, כיוון שהם צריכים לראות ולהישאר חמש שנים ו-15 שנים, כי אלה המורים הטובים שלנו.

תודה רבה. איילת חכים.

אני אתן קודם לאליסה לדבר, אם זה בסדר.

שמי אליסה כהן, אני מחינוך תחילה. אני רוצה קצת להתייחס להתחלה, מה קורה במערכת החינוך, כי במערכת חינוך שהייתה בה הורדה, והיה שם איזשהו חולי שהוא באמת נבע מדאגה, וחולי באמת ממשי, כמו שאמרתי את זה בדיון הקודם שהייתי בו, כי הייתי בחופשת לידה ובאמת חליתי, כי לא ידעתי איך אני הולכת לשלם את הדברים שלי, ופתאום מהמשכורת שהיא לא בשמיים מורידים לך אלף שקל, אני לא יודעת אם אזרח במדינת ישראל שהמדד עולה יכול להתמודד עם הדבר הזה.

ופתאום אומרים שזו שביתה, ובסופו של דבר לא מגיעים לדבר עם האנשים שבאמת רועדים לשכר שלהם. כי בסופו של דבר משרד החינוך מעסיק רוב שהוא נשי, ובתור אישה שכאילו עובדת בתוך הדבר הזה, ובאים וגוזרים לה עוד גזרה כשגם ככה השכר שלי נמוך, אז כאילו איפה המי.טו של משרד החינוך?

דבר שני, אני מדברת עליי ספציפית, ואני חושבת שזה על כלל המשק כי אנחנו בסופו של דבר נשים בתוך המערכת הזאת, הרוב, כשאני חוזרת מחופשת לידה ומנסים לקצץ לי בשעות, לא מחזירים לי את החינוך. בעצם יש בי התעמרות פה ושם. ברגע שהשמעתי קול כשהייתי בחופשת לידה, ובאמת אני אומרת, כאילו, אני לא מבינה איך לא יורדים לרזולוציה. אני נלחמת להיות מחנכת, כי באמת חשוב לי החינוך של הילדים.

מזמן אני באתי מהסבה, באתי בשביל השליחות. אנחנו דור של שליחות. אני חושבת שדור הטיקטוק שאומרים הוא מוכיח את עצמו במלחמה. אבל כשכאילו רומסים את הכבוד הבסיסי ואת החוק הבסיסי של הגנת הנשים, יש עליי חוק מוגן, ואני בסופו של דבר לא חזרתי למשרה שיצאתי ממנה, איך נשים במדינת ישראל יכולות להיות כל כך מוחלשות?

ואז בסוף אתם באים ואומרים – החינוך הוא פה. לא כשאני מנסה להשתיק מישהו שרוצה לחשוב בראש גדול. ואני רוצה להגיד עוד דבר, כל אלה שבסופו של דבר לקחו מחלה כי הם באמת היו חולים, זה האנשים האיכותיים האלה שהמערכת צריכה אותם.

כי אם הייתי מורה פח שאומרת מחר-מחרתיים אני חוששת על המשכורת שלי, כנראה שלא הייתי עושה את הצעד הזה, כי הייתי אומרת גם ככה אני מועמדת לפיטורים, אז על מה אני אצעק? כאילו, שיחפשו אותי עוד בציציות? זה האנשים שמחפשים כרגע בבתי הדין. איך אנחנו רואים מערכת חינוך שמגדלת דור לחשיבה, לראייה, לדמוקרטיה, לדבר, ובסוף את מי שמחנך אותם מנסים להשתיק?

השכר זה בית הדין לעבודה. מה קורה מבחינת תהליכי השימוע, אתם יודעים להגיד?

קודם כל שני דברים, בית המשפט זרק בגדול מכל המדרגות את משרד החינוך ומשרד האוצר בדיון שנערך. השופטת החליטה שהורדות השכר האלה היו לא חוקיות, והורתה למשרד החינוך לבדוק פרטנית.

אמרנו את זה פה כמה פעמים.

נכון. ולגבי השימועים, תנועת חינוך תחילה בעצם קמה גם מההיבט הזה. עדיין אין תשובות לשימועים.

יש.

את אומרת לגבי אחד.

סליחה, יפה אמרה שהיא בשבוע הזה תמצא את ה-50 המובילים. היא לא תמצא אותם כי זה מהשטח, זה שכונות. אנשים פתחו וואטסאפ. גננת כמה אמיצה, אחרי שנים של ניצול.

לא, אבל אם אתה שוב פותח, סליחה, אני עוצרת אותך.

אני אגיד רגע, אני הייתי בבית המשפט. המדינה אמרה ש-30,000 מורים חלו בשבוע הזה.

לא דיברתי על זה, דיברתי על השימוע.

לא רצית נתונים?

לא רציתי נתונים, אני מכירה את הנתונים.

מובילי המחאה לא פוטרו ככל שזה נוגע לארגון המורים. סיגל פעיל הגנה.

בינתיים אף אחד לא פוטר.

אין מובילי מחאה, זו מחאה שקמה מהשטח, זה גננות. אני גם קמתי, הייתי חולה, יום שישי בבוקר התעוררתי בלי קול. שלחתי הודעה למפקחת שלי – אני לא יכולה להגיע לגן, הייתי חולה. יום שני, עדיין לא היה לי קול, הייתי חולה.

אני מדברת רגע רק על השימוע.

אני לא חושבת שהיו שימועים.

אני רוצה להגיד שבסופו של דבר השימוע בא בעקיפין. כי ברגע שאני שנה הבאה, אחרי שש שנים שאני במערכת, אומנם בלי קביעות, ובשנה הבאה המנהל שלי נלחם איתי ראש בראש שאני אוריד משרה מ-22 שעות ל-18 שעות, זה שימוע בעקיפין.

בעצם התנכלו לך על רקע המחאה.

על רקע המחאה, כי יש לי את כל התכתובות של כמה אני מורה מצוינת במערכת. ברגע שאנחנו רוצים לשנות את החינוך במדינה הזאת, קודם כל אנחנו צריכים לדאוג לזה שאישה במערכת החינוך, כי אלה הנשים, ויש חוק במדינה, והמעסיק שלנו בסופו של דבר הוא החוק, שהחוק פה מתנגש אחד עם השני. ואני מצטערת, ברגע שרוצים לשנות את מערכת החינוך, תתחילו בסופו של דבר לדאוג למורים האיכותיים האלה שבאמת היו חולים מהמצב.

תודה רבה. חבר הכנסת צבי סוכות, אתה רוצה לדבר?

תודה רבה. קודם כל, אני הגעתי באמצע, ולצערי אני אצטרך לצאת עוד מעט, אבל היה חשוב לי להגיע לכאן קודם כל כאדם שנשוי למורה, וכבן של מורה, וכאזרח במדינת ישראל. אני חושב שליבת הקיום שלנו כאן במדינה, זו בסוף המצוינות שלנו. אנחנו לא יכולים להגיע לקומה שלישית בטהרן בלי שיש לנו אנשים מצוינים ואנשים שלמדו טוב.

היכולת שלנו לשרוד כמדינה, וזה אם אין לנו חינוך למצוינות, חינוך טוב, חינוך ליצירתיות ולמצוינות, הדבר הזה לא יכול לקרות בלי מורים. הוא לא יכול לקרות בלי שיש לנו מורים איכותיים, בלי שיש לנו מורים ששמים את החיים שלהם, כי דיברו פה על שליחות. אנשים שרואים את השליחות שלהם בחיים בזה שהם יכולים לבוא ולחנך את דור העתיד של מדינת ישראל, ואנחנו לא מדינה שיש לה את הפריבילגיה לבוא ולהתפשר בדבר הזה.

אם אנחנו לא נהיה מספיק טובים, אנחנו לא נהיה. אין לנו פריבילגיה אחרת. אנחנו בסוף מדינה שבה אם אנחנו לא נשים את מערכת החינוך ואת היכולת שלנו לייצר פתרונות, ושוב, עולים פה כל מיני דברים, אם אנחנו לא נשים את זה בטופ פייב של המשימות שלנו כמדינה, אנחנו פשוט לא נהיה. כי בסוף, לטווח הארוך, היתרון היחיד שיש לנו על כל האויבים שלנו מסביב, זו בסוף מערכת החינוך שלנו.

חבר הכנסת סוכות, אם תוכל רק באמת להישאר עד הסוף, כי שר האוצר הוא מהמפלגה שלך.

אני שמח להגיע לכאן. לצערי, לדיון הזה אני לא אוכל להישאר, אבל אני כן רוצה לומר, בעיניי, מילה טובה לחברת הכנסת נעמה לזימי, שיזמה את הדיון הזה ומובילה אותנו. אני חושב, נעמה, שזה דיון חשוב מאוד, קואליציה שעדיין קיימת, לא יודע מה יקרה עוד כמה שעות.

נקווה שתיפול.

כל אחד ומה שהוא מקווה. בכל אופן, אני אשמח להגיע לדיונים הבאים, ומה שצריך, גם מול שר האוצר. את יודעת איך לפנות אליי. אנחנו כאן לעניין הזה. תודה רבה.

הנה, קורה כאן רגע נדיר, אני אתחבר רגע למה שאמר צבי סוכות, ואני אגיד שהניצחון על שמי איראן הוא תולדה של ישראל הדמוקרטית שהשקיעה בלימודי ליבה, בחינוך ממלכתי ציבורי, בלימודים למתמטיקה, מדעים, כימיה, פיזיקה, ובדיוק ישראל של החינוך, אין דבר כזה שזה נפרד.

צריך להגיד, הדיון הזה עכשיו הוא על העליונות המודיעינית והטכנולוגית. זה חד משמעית יושב גם פה. הוא בדיוק על המקומות הללו, ובהקשר הזה זה באמת לא דבר שניתן להפריז בחשיבותו. ולכן אני גם מקווה שתיפלו, כל הסיפור של חינוך ללא ליבה הוא בעייתי. תודה.

בזה אנחנו לא נסכים, אבל נשתף פעולה במה שצריך.

ניקח את הצחוקים שהיו פה כהסכמה. אני רוצה לתת לחן מוצפי, תודה שאת פה איתנו. התראינו גם היום בדיון התצפיתניות, אז את גם אמא מודאגת וגם עוסקת בחינוך, ותודה שאת איתנו.

קוראים לי חן מוצפי. דיברתם פה על הסבות, אני גם בוגרת הסבה, עשיתי הסבה לפני עשר שנים, היום אני גננת בפתח תקווה. קודם כל תודה על הוועדה. אני חושבת שבאמת נושא החינוך נזרק לשוליים בשנים האחרונות, ובטח ובטח הקשר של גני הילדים, לא דיברו פה בכלל על גני הילדים, ולא נותנים מספיק את הדעת על הקשיים הרבים שאנחנו עומדות בפניהם. הגיל הרך זה הבסיס. אנחנו שלב קריטי בהתפתחות, הכישורים החברתיים, הרגשיים, ואם אנחנו נשקיע נכונה בגני הילדים, אנחנו נחסוך הרבה מאוד בעיות בהמשך הדרך.

מבחינתי הגננת צריכה להיות פרופסיה, כמו שנאמר כאן. ההכשרה צריכה להיות מותאמת למציאות הנוכחית. דיברו כאן על תפקיד המכללות. אני מתחברת מאוד לאגודת הסטודנטים. אני מלווה סטודנטיות כבר הרבה מאוד שנים, ואני לצערי רואה רמת למידה מאוד נמוכה ולא מספיקה. המכללות, לצערן ולצערנו, נמצאות במוד של הישרדות.

ובגדול, כל סטודנטית שנרשמת למכללה מסיימת את הלימודים, כי פשוט צריך למלא מכסות ואין לנו ברירה. וזה קודם כל מוזיל את המערכת, גם מבחינת התכנים שנלמדים במכללות, אין הכנסה של תכנים חדשים, מה שלומדים היום, מה שאני למדתי לפני עשר שנים, מה שלמדו לפני 30 שנה, אותו דבר.

אין חינוך טכנולוגי, אין אנגלית, אין ספורט, אין קיימות, אין מיחזור, אין מגדר. זה דברים שלא נלמדים בהכשרה. ואם הקולגה שלי לא מקצועית, בסוף זה גם משפיע עליי. אם אני לא למדתי מספיק, אם היא לא תלמד מספיק, זה משפיע על כל העשייה.

מבחינת תוכניות העבודה בגני הילדים, בניגוד לבתי הספר שיש איזושהי יד מכוונת, צוותים, מנהלת וכו', בגן כל גננת בפני עצמה. אין תוכניות לימוד מסודרות. הצעות לתוכניות לימודים כבר קיימות למעלה מ-20 שנה, זה בגדר הצעות. אין באמת תוכנית לימוד, הן מאוד בסיסיות.

מצד אחד מצופה מהגננות להביא למידה עכשווית, המאה ה-21, הגן העתידי, הגן העכשווי, כל הכותרות הנורא יפות, אבל סטודנטית שיוצאת היום מהמכללה לא למדה איך לפתח תוכנית עבודה. אז איך אנחנו אמורות לעשות את זה?

ושוב, התכנים שנלמדים היום בגנים הם מאוד מיושנים. אחלה, מורשת, חגים, דברים כאלה, זה מצוין, זה חשוב, מעולה. יש כל כך הרבה מעבר, ואם אני מסתכלת על ילדה בת שלוש שנכנסת היום למערכת, איך היא תצא בסוף י"ב, זה לא אותו דבר, ומה שאני אלמד היום בגן לא מתאים לזה.

אני יכולה להגיד על עצמי שאני עובדת מאוד קשה כדי להביא תוכניות לימודים אחרות לגנים. זה לא התוכניות הסטנדרטיות, אבל אני עושה את זה בעצמי. אני לומדת לבד ואני מכשירה את עצמי לבד ואני רוכשת את הידע לבד, זה לא ממה שהמערכת נותנת לי.

דיברנו על תנאי השכר. לא יעזור איך נעטוף את זה, באיזה עטיפות, השכר הוא נמוך, הוא לא משדרג, הוא לא משכנע מספיק בשביל להישאר במערכת, ובשביל שאנחנו נוכל להתקדם במערכת אנחנו צריכות לעשות השתלמויות ולקבל תוספות שכר זעירות.

גם כאן ההכשרות, אחרי שכבר סיימתי את הלימודים, ההכשרות מאוד בסיסיות. אני, בשביל לחפש איזושהי השתלמות משמעותית, או שאני אצא מחוץ לעיר, יש מעט מאוד פסגות שנותנות את ההכשרות שבאמת נותנות תכנים איכותיים ורלוונטיים היום, לתקופה שבה אנחנו נמצאים.

צפיפות, כמובן, בגני הילדים, ברירת המחדל היא גננת וסייעת. אנחנו עומדים בפני שיבוצים לשנת הלימודים הבאה, לאור ההנחיות של ההסתדרות וכו', שאסור להוציא סייעת שנייה. אז הרבה רשויות פשוט פתרו את זה, אנחנו נשים 29 ילדים בגן ואז אני לא צריכה לשים סייעת שנייה, ואין לי את מי להוציא. אין באמת הבדל בין 29 ילדים או 30 ילדים, זה אותו דבר. ובואו רק נדייק, גם בגן חובה, שאני גננת לחובה, אני צריכה שתי סייעות בדיפולט. זה בכלל לא משנה. המערכת היום, אי אפשר להסתדר עם סייעת אחת.

תוסיפו לזה שיש ילדים עם צרכים מיוחדים, עם קשיים רגשיים, עם בעיות התנהגויות, שזה מדהים, אני משלבת אצלי בגן הילדים, מהשנה הראשונה שאני עובדת, זו עשייה מדהימה והסיפוק מטורף, אבל זה לא יכול לבוא בחלל ריק. יש ילדים שמגיעים בלי סייעות, בלי עזרות, בלי צוות פרא-רפואי ובסוף עומדות גננת וסייעת מול הדבר הזה וצריכות לתת מענה.

חוק השילוב זה בין אחד הדברים הכי גרועים שקרו, והם רק פוגעים בצוותים ובמערכות.

אני אשים את זה תחת כוכבית, כי אני כן חושבת שיש ילדים עם צרכים מיוחדים, כל מיני צרכים מיוחדים, שלחלוטין יכולים להשתלב במערכת הרגילה. אבל מצד אחד תנו מענה מקצועי, תנו צוות פרא-רפואי, ומצד שני תנו לי כלים.

לא יכול להיות שאני כגננת אקבל לגן ילד עם עיכוב התפתחותי ו"תסתדרו". זה פוגע בכולם, זה פוגע בילד, זה פוגע ביתר הילדים, זה פוגע בכל התפקוד של הגן. אני נהנית מזה מכל רגע, זה אחד מרגעי השיא שלי בעשייה, אבל אני צריכה הכשרה. הסייעת שלי צריכה הכשרה. אני עוד עוברת הכשרות במהלך הזמן, הסייעות לא עוברות שום הכשרה.

תתמודדי עכשיו עם ילד שזורק עלייך כיסא או שובר עלייך מטאטא. תנו לי כלים לזה. ושוב, אם היו לפחות שתי סייעות בגן, אז אולי עוד איכשהו היינו מתמודדות. אני אוסיף לכאן גם, זה נאמר, שיתוף פעולה עם ההורים. צריך ליצור איזושהי מדיניות שמאזנת.

היום יש כוח אדיר בידי ההורים, וההורים מנהלים אותנו. הורים שמפגינים זלזול, עושים שיימינג, מפעילים כוח מול הרשות להוציא גננת או סייעת. ומצד שני, לא מכבדים שום המלצה חינוכית שאנחנו נותנות.

אם אני המלצתי שילד צריך לעבור למסגרת של חינוך מיוחד, או שילד צריך קלינאית תקשורת או טיפול רגשי – "בסדר, נחשוב על זה". הם לא חייבים, ובסוף אני צריכה להתמודד עם הדבר הזה, אני צריכה לתת לזה מענה, כי אני שלחתי אבחונים ושלחתי את הכול, אבל ההורים החליטו שהילד יישאר בגן הרגיל – תסתדרו.

זה בדיוק חוק השילוב.

נכון. ואני אגיד עוד דבר אחרון, דיברתם פה גם על הסבות וכו'. אני עשיתי הסבה בגיל 38, מתוך רצון, מתוך אמונה, מתוך שליחות, איך שלא נקרא לזה. בסוף, כשסיימתי את הלימודים והיה לי רזומה תעסוקתי, אומנם לא של חינוך, התחלתי מדרגה אחת, התחלתי מדרגת השכר הכי נמוכה.

בניגוד אליי, יש לי חברות שבאו למשל, אני מקווה שהיא לא שומעת, לא נורא, שבאה מהצבא, אין לה שום ניסיון, היא לא הייתה איזו מורה חיילת, עשו מה שעשו בצבא. מעולה, מדהים. אני מברכת על כל הסבה כזאת.

אנשים כאלה נכנסים למערכת בדרגת שכר 4, 5, 6, דרגות שכר מאוד גבוהות, כי הרזומה הצבאי נכנס להם. אין עשייה חינוכית. לא יכול להיות שאני אעשה הסבה בגיל 36, 38, אתן את מיטב שנותיי, אני לא אגיע לדרגה 9, אני לא אעבוד עד גיל 70, אין סיכוי.

ואין לך פנסיה תקציבית.

ואין לי הרבה דברים. הסיכוי שאני אישאר במערכת עכשיו כמו גננת חדשה, הוא מאוד נמוך. כמה שנים אני עוד אשרוד במערכת? אני חושבת שאם רוצים שאנשים ייכנסו למערכת, ואנשים יעשו הסבה מקצועית, וזה מבורך, כי אנחנו באמת, אני לא משווה את עצמי לסטודנטית בת 25 שעכשיו סיימה, אני מגיעה עם ניסיון חיים.

תנו לי את ההכרה הזאת. תנו לי את הקרדיט הזה, תכניסו אותי לשכר. כן, זה יצרף עוד אנשים להגיד, בסדר, אני אולי אעשה איזושהי התאמה, אבל אני נכנסת, יש לי הרבה מאוד ערך מוסף. וצריך להכיר בדברים האלה.

ואני אגיד משפט אחרון, גננות, וזה לא דובר כאן, תשימו לב, כאילו, בלי לזלזל באף אחד, השיח על גני הילדים לא נכנס כאן לדיון, כי יש הרבה דיון על בתי הספר. אנחנו חלק בלתי נפרד. זה משפיע המון על היחס ועל חוסר התקצוב ועל חוסר המענים.

אני אמרתי שהיא צריכה להרוויח יותר.

אתם אמרתם, כי אתם איתנו.

אני רק אחזק שנעמה לזימי מאוד עוסקת בגני ילדים.

לא, זה לא אישי, חס וחלילה, כנגד אף אחד. גם השיח של המוסדות, גם השיח של המכללות, גם השיח של כולם, גם השיח של הציבור, זה יש בתי ספר, אה ויש איזה גני ילדים. תנו לזה את הקשב, ותודה רבה.

נכון. שאנחנו היום מבינים עד כמה, רק לפני כארבע שנים או שלוש וחצי שנים העבירו את הגיל הרך ממשרד הכלכלה בכלל למשרד החינוך. זאת אומרת, אנחנו כל כך מאחור.

ורק לפני כמה שנים הייתה נציגה בתוך הסתדרות המורים של הגננות, כי גם זה לא נשכח, זה גם בארגונים עצמם לא מתייחסים מספיק, והם מפרידים בתוכם בין הגננות לבתי הספר.

ממש, כל מילה. טוב לקשור את זה יחד, ולכן טוב שאתם כאן וזה ממש חשוב. אורית סומר, ואחר כך אורן גוזלן.

קוראים לי אורית סומר, אני נציגה של ארגון מנהיגים, של ארגון מנהלי ומנהלות בתי ספר, ואני מנהלת את תיכון קשת בירושלים, תיכון משלב לדתיים וחילונים. ניהלתי לפני זה בית ספר יסודי ברמלה. נאמרו פה הרבה מאוד דברים, ואפשר להזדהות ולהסכים עם הרבה מאוד דברים.

אני חושבת שאיתמר, כשאתה הצגת את החוויה של מנהל, זו הייתה הצגה שיכולתי להזדהות איתה מאוד. אני כמובן נמצאת עכשיו בימי שיבוץ של מורים ובניית מערכת. מספר הפעמים שאני צריכה ללהטט במערכת, לא בגלל שיקולים פדגוגיים, אלא בגלל שאני צריכה לרוץ אחרי המורה האחרון שהוא יגיע רק אם אני אתן לו את היומיים האלה, ואז אני צריכה להפריד שעות ולפצל כיתות ולהפריד צוותים.

וכמובן, אני לא יכולה בכלל להתחיל את התהליך של ההיערכות הפדגוגית עד שהמערכת לא יושבת. זאת חוויה שהשתקפה פה בהרבה מהנתונים שעלו. המחסור במורים הוא מחסור אמיתי, המחסור במנהלים הוא מחסור אמיתי, והפשרות שנאלצים לעשות בכל השיקולים הפדגוגיים והמקצועיים והחינוכיים הן אמיתיות.

אני רוצה להגיד, ואני רוצה להודות לך מאוד על כל הפעילות שלך בכל השנים האחרונות להחזרת שפה ערכית אל תוך המנהיגות הציבורית, וגם להגיד, יש לנו פה תזכורות מסביב שמסיטות בצדק את תשומת הלב לשבר הגדול שאנחנו נמצאים בו.

אני רוצה להסכים שאחרי שבר, יכולה וצריכה להגיע תקומה. אני בוגרת של מכון כרם להכשרת מורים, שציין השנה 50 שנה להיווסדו. המכון הזה קם אחרי מלחמת יום כיפור, על ידי אנשים שהבינו שאחרי שבר צריכה להיות תקומה כזאת.

הדבר הזה צריך להיות על שולחן הממשלה, הוא צריך להעסיק את ראש הממשלה. סדרי הגודל של השינויים שנדרשים הם מאוד גדולים. אני מלמדת מגמת צדק חברתי, מאבק של צדק חברתי הוא לא דבר נעים תמיד. זה לא אנשים טובים ונחמדים שרוצים לחייך לאנשים. זה מאבק על מדיניות, זה מאבק על תקציבים, זה מאבק על שפה ערכית של מדינה, זה מאבק על מעמד של דברים בחברה הישראלית.

אני מברכת על המאמצים של המכללות לעשות הכשרה ראויה. אנשים לא בוחרים במקצוע בגלל ההכשרה שלו, אנשים לא בוחרים ללכת אל הייטק כי הם מתפתים ללכת למדעי המחשב באוניברסיטה. את המקצוע הזה צריך לשפר.

אמרו פה הרבה דברים על התגמול, אני אומר את זה בקצרה, כמובן שצריך להעלות את התגמול. המספרים שנזרקו פה, ביקשתי ממחנכים שלי שישלחו לי תוך כדי תלושי שכר, שזה מחנכים עם 16 שנות ותק, עם גמול חינוך, לא מגיעים לסכומים שנאמרו פה.

אני כמובן מזדהה מאוד עם מה שנאמר פה לגבי ריבוי הרפורמות. זו קקופוניה של ניהול חינוכי, של ניהול משאבי אנוש. אין לזה שום הצדקה. ורוב מנהלי בתי הספר, ואני בתוכם, נאלצים לעשות סלטות באוויר, שלא לומר על להסתכן בלהגיע לנווה תרצה, כדי להצליח לממש את המשימות שלנו בתוך התנאים שהרפורמות האלה דורשות מאיתנו. אז באמת נדרשות רפורמות מאוד גדולות.

אבל אני רוצה דווקא לא לדבר על השכר. אני רוצה להגיד שאנשים רוצים להיות במקצוע שהם יכולים להצליח בו. והחוויה הזאת של מורים, שהיום בבית ספר קשה מאוד להצליח במשימה שבאת אליה. קשה מאוד, בגלל שהמעטפת הנדרשת, המקצועית, את התייחסת לזה קודם, ובוודאי עם חוק השילוב, שהוא חוק מבורך, בפורטוגל אפשר לבטל את בתי הספר לחינוך מיוחד, אבל זה כשיש 20 תלמידים בכיתה ושני מורים בכיתה. ואז באמת התלמידים שלנו יכולים להשתלב, וכולם יכולים להצליח בתנאים האלה.

צריך להצמיד תנאים לערכים. ערכים הם לא נבדלים מתנאים.

נכון. המעטפת של ההצלחה לא קיימת. המעטפת הזאת נדרשת החל מלכבד אותו ואותה בקפה, ובמחשב, ובפינת עבודה, ובכל מיני דברים שהם אלמנטריים. לא רק שאנחנו לא מתחרים בשכר של המשק, אנחנו לא מתחרים בתנאים.

באיזה עוד מקום את אמורה להגיע עם המחשב האישי שלך לעבודה שלך? את אמורה לקנות מחשב כדי לחנך אנשים למאה ה-21. באיזה עוד מקום את צריכה לשלם כדי שיהיה לך כוס קפה? זה אגב אחד הדברים שמחכים לי בנווה תרצה, שאני מממנת קפה למורים שלי.

התנאים האלה, ומקום להיפגש, וכמובן המעטפת המקצועית, כמות השעות שמלמדים לעומת הצורך בעבודת צוות, בתמיכה במטה בתוך בית הספר שצריך לתמוך, ומורים מתחילים להיות מורים מעולים אחרי חמש שנים בערך, שזה בדיוק השלב שהם עוזבים. אני רוצה לדבר על זה שאנחנו רוצים לעזור למורים ותיקים להצליח, לא רק למורים צעירים.

והדבר האחרון שאני אתייחס אליו, זה באמת הגיבוי של מערכת החינוך להתנהגות אלימה של הורים. אנחנו בחברה שסובלת מאלימות מהרבה מאוד סיבות, וכשהורים פונים אל מערכות הפיקוח ומעלה עד למנכ"ל משרד החינוך, כולל דברים אזוטריים כמו "הזיזו את הבת שלי בכיתה ממקום שהיא לא רצתה", בית הספר נדרש לעמוד דום. זאת חוויה משמעותית של מורים, אלימות שמקבלת גיבוי.

תודה רבה לך. אורן, בבקשה.

שלום. שמי אורן גוזלן, אני סטודנט למדעי המדינה וחינוך ותעודת הוראה באזרחות פה, בהר הצופים. אני אגיד שבאופן כללי שהשאלה האהובה עליי זה 'למה אתה לומד חינוך'? זו שאלה שתמיד כשאתה עונה, המבטים שאתה מקבל נותנים לך בדיוק את הפער.

זה מבט אחד שמלא הערכה, ו-וואו, כל הכבוד לך שאתה בחזית, והמבט השני הוא מבט של רחמים, של למה אתה, איך אתה זה, ואתה יכול לעשות משהו אחר, ולמה וכמה ואיך. זאת אומרת שאצל כולם יש את ההבנה שזה הדבר הכי חשוב.

דיברנו פה, הדור, וכמה חינוך הוא בראש מעיינינו והכול. אבל בסוף, עדיין אנשים לא מגיעים למקצוע הזה מתוך החשש הזה. אני לומד באוניברסיטה, אני נציג אגודה אז אני מתחבר אליך, החוג שלנו הוא חוג קטן, והוא הולך ונהיה קטן יותר עם השנים, אז אני מתחבר לתחושות האלה, ואני אגיד שבסוף באתי ללמוד חינוך כי חברה חפצת חיים צריכה מערכת חינוכית חזקה, ולא רק להגיד שהיא רוצה מערכת חינוך חזקה.

אנחנו בתקופה של שנתיים די מבלבלות, שבהן ערכי הבסיס שלנו כחברה דמוקרטית מוטלים חלקית בספק, וכבר לא מובנים מאליהם. ואני, כמורה לאזרחות, שקצת בדומה למה שאמרת, נזרק אל המים בשנה הראשונה, אני אחרי חודשיים באוניברסיטה נזרקתי ללמד מחצית בכיתה ט' פה בבית ספר בירושלים.

ואני חושב שההבנה, גם האנטגוניזם שזה יכול לעורר למקצוע, שאתה לא מקבל את התמיכה שאתה צריך לקבל כשאתה נזרק ככה למים, וההבנה של הפער הזה בין מה שאומרים על החינוך 'הטובים לטיס', לבין איך שזה מתבטא בפועל במענה שאנחנו מקבלים, עם כל האהבה והרצון לאוניברסיטה העברית, הוא פער שקשה להכיל אותו לאורך זמן.

אני משלב עם מדעי המדינה כי אני מאמין בקידום מדיניות חינוך, ואני חושב שזה משהו שהוא חשוב והוא צריך להגיע גם מהמשכן הזה. אבל עד שסדר העדיפויות לא ישתנה, אנחנו נהיה תקועים בביצה ותרנגולת הזו שאין מורים, אז אנחנו מורידים את סף הדרישה, אנחנו מורידים את סף הדרישה אז אנחנו מורידים גם את ההכשרה, ואז האנשים הטובים לא באים אז אנחנו צריכים להוריד עוד יותר את סף הדרישה.

והמעגל הזה מוריד את היוקרה של החינוך, של המקצוע הזה, שבראש היא נמצאת אצל כולם אבל בפועל היא חסרה, וגורם לזה שאנשים פשוט בורחים למקצועות אחרים. אני בוגר גרעין נח"ל, גילוי נאות, אני גם בעד קהילות ומאמין במרחבים האלה, אבל אני אגיד בכנות שההכשרה עצמה כבר היום מרגישה לי דלה מדי.

אז אני חושש שבמידה וכל התוכניות האלה מואצות להוראה, ו"תבוא יומיים, תיזרק לבית הספר", אני חייב להגיד שהן לא פוגשות אותי במציאות. ואני בא מעולם החינוך הבלתי-פורמלי ואני משתדל להביא את הכלים, אבל בסוף אני נזרקתי לכיתה ט' בלי סילבוס, ואני הייתי צריך לבנות מה זו בכלל דמוקרטיה, להתחיל מהבסיס של הבסיס. ואני חושב שהמפתח, זה חשוב לנו, למציאות, וזה צריך להתבטא בתנאים, בשכר, ברמות סף שהן גבוהות, כדי להחזיר את היוקרה למקצוע הזה, ובהכשרה תואמת. תודה.

אגב, אפשר להביא עוזרי הוראה בשכר של תפקיד מועדף, אפשר להביא משתחררים מהצבא, למלא את מקומן של הסייעות, להתייחס לזה כעבודה מועדפת, להוסיף עוד כוח אדם לכיתות ולחשוף אותם להוראה, ולקוות שאחרי זה הם ירצו גם ללכת לחינוך להוראה.

נכון. ד"ר יעקב דויטש, סליחה שככה פספסתי אותך, תודה שאתה פה איתנו.

אני ממכללת דוד ילין, ראש בית ספר לתואר שני שם. אני אתחיל בגילוי נאות, יש לי בת מורה ויש לי כלה גננת, למרות שהן יכלו לעשות דברים אחרים עם הכנסה הרבה יותר גבוהה. אני רוצה לדבר טיפה על נקודת המבט של המכללות, ואני אעשה את זה בקיצור.

העניין של ההסבות, אני היום מתעסק הרבה גם בסטודנטים להסבות. אולי זה לא הדבר האידיאלי, אבל אני חושב שהם מביאים ערך מוסף, כמו שאמרה כאן הגננת שדיברה, חן. ולכן במציאות שיש היום, אני חושב שאם הם עושים הכשרה טובה בשנה, נכון, זה לא המקסימום שאפשר לעשות, אבל במציאות הנוכחית צריך לעודד את הנושא הזה.

ואחד הדברים, אני רשמתי את זה לפני שהיא אמרה, זה העניין של הוותק, להכרה בוותק קודם. לא יכול להיות שמגיע מישהו שהיה 20 שנה בהייטק ואומרים לו תתחיל עם ותק אפס. זה פשוט לא הגיוני. נקודה נוספת שעלתה פה, אבל אני אשקף את מה שעולה אצלנו במכללות, ואני מכיר הרבה מאוד עמיתים ממכללות אחרות. היום אנחנו צוחקים בינינו שתנאי הקבלה למכללה להוראה זה דופק. ולצערנו זה המצב, ואני חושב שאנחנו צריכים לחשוב פה.

אתה רואה את זה גם בתארים שניים, או שזה עדיין רק בתואר ראשון?

בתארים שניים פחות. בתארים שניים אני רואה שיש לנו אנשים יותר איכותיים, בהחלט. אבל בתארים ה-B.Ed אנחנו מתחרים, והתחרות זו נקודה שעוד שניה אתייחס אליה גם, העניין הזה שאנחנו לא מצליחים להפוך את המקצוע הזה למקצוע יוקרתי.

הייתי באירלנד במשלחת עם בתיה הקלמן לפני כמה שנים. על כל מקום במכללה להוראה מתחרים שני אנשים, ורק 50% מתקבלים. אנחנו צריכים למצוא את הדרך להפוך את הפירמידה, להגיע למצב שבו, כמו שאמר אורן, זה יהיה מקצוע יוקרתי שאנשים יתחרו עליו. אין פה פתרונות קסם וזה כמובן תהליך מאוד ארוך, וצריך לחשוב על איך עושים את זה.

העניין של התחרות בין המוסדות, היום אני מכיר את זה, פונים אליי אנשים שמתעניינים בתוכניות לתואר שני, ומה שמעניין את הסטודנטים זה איפה ימצאו את התוכנית הכי קצרה, הכי פחות להגיע למכללה. המכללות משווקות היום תוכניות מרחוק, הכול מרחוק, בניגוד לכללי המל"ג.

הייתה כאן בתיה קודם, ואני אמרתי לה את זה גם בשיחות אישיות, לא יכול להיות שהיום התחרות היא מי מוריד את הרף ומי יורד הכי נמוך. אנחנו צריכים לגרום למצב שבו התחרות תהיה על מי נותן את ההכשרה האיכותית.

כמו שכשאני הייתי סטודנט, הלכתי ללמוד את כל התארים שלי באוניברסיטה העברית כי רציתי ללמוד במקום איכותי, אנחנו צריכים להגיע למצב שבו אנשים יבחרו באיכות, כי הם רוצים להיות מורים טובים, ואנחנו לא מצליחים להגיע לזה כרגע היום. זו נקודה שבעיניי, התחרות הזאת בין המכללות ומי יורד הכי נמוך, היא מאוד פוגעת בהכשרת המורים.

והנקודה האחרונה שאני רוצה לגעת בה, דיברו על שכר המורים, אבל השכר של מרצים במכללות, יש לי עמית שעזב את המכללה, חזר ללמד בבית ספר, והוא אומר לי, חוץ מזה אני גם מרוויח יותר משהרווחתי כשהייתי במכללה.

כמורה.

כמורה בבית ספר. זאת אומרת, תנאי השכר שלנו, של המרצים במכללות, הם באמת מתחת לכל ביקורת.

זה ספציפית מכללות להוראה?

מכללות להוראה, כן. היקף המשרה הוא 16 שעות, וגם השכר יותר נמוך ממכללות מתוקצבות אחרות.

זה מתחבר כן גם למה שאורן אמר על ההוראה הדלה.

הדרישות הן נמוכות יותר מאשר במקצוע.

לא, אתה אומר שאתה לא מקבל מספיק.

אתה לא מקבל. מרצה במכללה צריך ללמד 16 שעות משרה מלאה, לעומת 6 שעות כשאתה מרצה באוניברסיטה, אני מלמד גם באוניברסיטה העברית.

לעומת 25 כשאתה מורה.

כן, אבל כשאתה מורה, בכל זאת, מצפים ממך לעשות קצת פחות עבודה, של לבדוק עבודות סמינריונית ולעשות כל מיני דברים כאלה, אבל נכון.

נקודות מאוד חשובות. ארי, מועצת התלמידים והנוער. ומיד משרד החינוך.

היי, מועצת התלמידים והנוער הארצית. הדיון הזה קצת כאילו לא לגמרי קשור. הגעתי לפה מסיבה מאוד פשוטה, כי מי שמעורה בתקשורת מאצלנו, וכרגע בכיתות ח' ו-ט', חי בפחד משנת 2028. למה? כי ב-2028 נגמר ההסכם הקיבוצי של ארגון המורים.

אנחנו במלחמה הזאת איפשהו בין כל חמש לשמונה שנים במועצה הארצית. אני חייתי את שש השנים האחרונות בחוסר יציבות מוחלט, חלק גדול מהן בתודה רבה למשרד החינוך ולארגון המורים. כי זה המצב שאנחנו חיים בו. כשאנחנו מסתכלים אחורה על ההיסטוריה שלנו, אנחנו רואים שכל שלוש-ארבע שנים אנחנו צריכים להתמודד עם זה עוד פעם ועוד פעם, וכל פעם להיות הבן אדם הבוגר שצריך לבוא ולהגיד היי, יש פה תלמידים שנפגעים.

העניין הזה של כל פעם להיכנס לזה מחדש זו טעות, שכל פעם גם קורעת את המשק, גם קורעת את התלמידים, וגוררת את כל המדינה איתה למטה. צריך לחבר את זה למשהו. זה מעבר לחשיבות של השכר של המורים, שאני לא מזלזל בו בכלל, היציבות שלנו, כאילו שמדינת ישראל היא לא מדינה יציבה כבסיס. מעולם לא הייתה. חלק מהחוויה של לחיות פה.

מערכת החינוך, אני חייב להגיד, עם כל ביקורתי על משרד החינוך, הם לקחו על עצמם מיליון איש במלחמה הזאת, והם עשו עבודה מדהימה. באמת, עבודה מדהימה. לקחת מיליון איש מכיתות, יותר ממיליון, מכיתות א' עד י"ב, ובעצם להיות העוגן שלהם במשך שנתיים של לחימה, זה מרשים. עם כל הביקורת.

אבל כשכל שלוש-ארבע שנים צריך להתעסק בזה, זה פשוט מתיש. זה נהיה פשוט חוסר אמון במערכת, כי יכול להיות שבשבוע הבא עוד פעם יתבטלו לי הטיולים השנתיים. עכשיו, אני סיימתי י"ב, אני במזל לא אצטרך להתעסק בזה, אלא אם כן אני אחליט לעסוק בהוראה, למרות שבתנאים הקיימים נראה אם זה יקרה. אני מרחם על הבגרות בהיסטוריה של מי שיהיה פה עוד עשר שנים.

חייבים לחבר את זה למשהו, אני לא יודע למה. מבחינתי זה יכול להיות השכר הממוצע במשק. יש אנשים יותר חכמים ממני שיידעו לדעת למה לחבר את זה, אבל העובדה שאנחנו רבים על זה כל פעם וכל פעם, מעבר למורים, זה פוגע בכולם. זהו, תודה.

משרד החינוך, שרית, וגם הזום שיש אחר כך.

שלום, אחר הצהריים טובים. שמי שרית כהן, אני עובדת באגף בכיר להכשרה והתמחות במינהל עובדי הוראה.

תודה שאת פה איתנו.

המינהל שלנו עסוק בהתבוננות כוללת החל משלב הגיוס ועד שנים ראשונות של המורים, ומנסה לתכלל את כל ההכשרה, השנים הראשונות, ההשמה. בחמש השנים האחרונות, כשאני ככה שמעתי אותך, אני חושבת שיש סטודנטיות להכשרה שהתחילו בקורונה, עברו שתי מלחמות, מהפכת בינה מלאכותית, וסיימו בהצלחה.

הייתי בהרבה מאוד טקסים של מוסבים, של סטודנטים, של תוכניות מצוינים, ואני חושבת קודם כל שיש לנו תקווה, כי יש כאן אנשים שאכפת להם, שבוחרים, גם אנשים שייצגו פה קולות של שליחות בחינוך והוראה. וקודם כל אני רוצה להתחיל במילה טובה לכך שהדברים האלה קורים. מעבר לכך, המשרד מכיר, יודע להסתכל על הצורך במורים איכותיים שייכנסו לגנים ולבתי הספר, ולשם כך כבר במשך שנתיים יוצרים תוכנית אסטרטגית שמנסה לתפור מענים גם בטווח קצר וגם בטווח ארוך.

בטווח קצר הפתרונות הם קצת יותר מקומיים, הם עסוקים בגיוס של אוכלוסיות, של לנסות לחבור לצבא ולשירות לאומי ולמהנדסים, ולהביא אוכלוסיות ולתפור להם מענים שיוכלו להיכנס גם בהסבה. יש כאן קבוצות של מהייטק להוראה, מעל 300 אנשים בשנה, שנכנסים למקצועות טכנולוגיים. הייתי בטקס הסיום. זה מרגש לראות אנשים בגיל 30 שעושים קריירה שנייה ונכנסים למערכת החינוך.

בנוסף, בתוך המכללות להכשרת מורים אנחנו מנסים מצד אחד להחזיק איכות גם במיון, גם בתוכניות ייחודיות. התפתחה תוכנית חדשה למצוינות שתעשה אדוות לכל המערכת, מתוך רצון להביא אוכלוסיות נוספות, כי אנחנו רוצים אוכלוסיות שלא חשבו על הוראה או חינוך ושירצו לבוא, כי ככל שיהיו לנו יותר אנשים איכותיים, אנחנו מקווים שבתהליך מתמשך באמת אנשים איכותיים יעוצבו.

אבל שרית, השאלה היא אם זה לא פשוט תהליך הפוך. במקום שנייצר תנאים שימשכו אוכלוסיות איכותיות, אנחנו מחפשים אוכלוסיות איכותיות שלא יעמדו בתנאים, בגלל שבסוף כולנו צריכים לפרנס משפחה ומחירי הדיור עולים והמחירים בסופר עולים.

אני אומרת את הדברים שברורים לכולנו, והשכר לא הולם, וגם התנאים השוחקים לא הולמים את מציאות החיים. אם לירן פה אומר שהוא הגיע לשליחות לאקדמיה והוא לא רוצה להיכנס לזה, אז זה לא שלא משכת את האיש האיכותי ללמוד, הוא לא רוצה להיכנס לתוך זירה שפשוט לא מתגמלת אותו.

יש כאן הסכמה מוחלטת שככל שהתנאים והתמריצים בשלב ההכשרה, ובכניסה, ובשנים הראשונות יהיו יותר גבוהים, זה יביא יותר אנשים. אין ויכוח, והסכמה על הדבר הזה. ואנחנו צריכים לפעול ביחד כדי שהתנאים יהיו מיטיבים לעובדי הוראה, על זה אני לא חולקת.

אז לירן ואורן בתחילת חייהם החליטו ללמוד הוראה. יש פה נגיד את ליאור, את חן, שהחליטו לעשות הסבה. ואנחנו שומעים פה משני הקצוות הללו של אנשים שהחליטו את המקצוע השני שלהם, ואנשים שהחליטו את המקצוע הראשון שלהם, את אותה מסקנה, שהתנאים, השכר, המעטפת, היא פשוט לא מאפשרת את הקיימות במקצוע הזה.

וזאת, לדעתי, בעיה תשתיתית עמוקה שאפשר לתקוף אותה מכל מיני נושאים, אבל בסוף יש פה פיל. החיים פה יקרים, המקצוע הזה לא עומד בהלימה של יוקר המחיה הכולל, והתנאים המאוד סיזיפיים. כיתות מאוד גדולות, היום מחנך מחנך שתי כיתות לפעמים, אלה סיטואציות בלתי אפשריות.

קודם כל אני מסכימה שאם תצא אמירה להיטיב את תנאי המורים, כולנו נשמח ונודה, ואין בכלל מחלוקת. הדבר השני הוא, שבתוך מרחב החיים של מורים, כמובן של חדר מורים, מורה קולט, משמעות עמוקה, מנהל שמסתכל על HR, והתחלנו לדבר כבר בשנתיים האחרונות על מושגי HR, הון אנושי.

דיברו על ההתנסות, מנהל שנכנס אליו סטודנט בהתנסות, צריך לראות בו המורה של עוד שלוש שנים ולא נטל, אלא מישהו שצריך לטפח אותו, לקבל אותו ולראות אותו בתוך המהלך. הדברים האלה קורים ברמת התוכניות, ברמת ההתבוננות, והמשרד מנסה לכוון ולהמשיך ולפמפם גם דרך המחוזות וגם דרך כל מיני תהליכים.

ומה עושים עם הגננות? אוקיי, אני רגע משאירה את עניין הגננות, כי זה גם סיפור שהוא בפני עצמו בהקשר הזה של איכות האנשים שנכנסים והמחסור. שרית, את רוצה לסיים עם עוד משהו?

אפשר לשאול למה התוכניות האלה באות לא עם המורים והגננות, אלא תמיד מעל הראש שלנו? כאילו, זו שאלה שהיא באמת מהותית לי בתור אשת חינוך.

את אומרת, למה לא עושים שולחנות עגולים עם אנשי חינוך מהשטח?

המטרה כרגע, אנחנו נפגשים עם מועצת התלמידים, נפגשים עם ההורים, כדי לראות את כל הבעיות, לפתור את הדבר הזה. זה משהו שקם לפני שלושה-ארבעה חודשים, זה הדבר הראשון שעשינו. פנינו להורים, לראות את הקושי. אנחנו רוצים לדעת, הקושי הוא לא רק שלנו, הוא של כל המדינה. ולמה תמיד יש תוכנית שהיא מעל הראש שלי, אבל אף פעם אני לא נמצאת בה בתור שטח?

אוקיי. אנחנו נשים את זה גם כמסקנה, שהתוכניות של משרד החינוך ייעשו עם היוועצות מהשטח. לא רק ארגוני העובדים, חשוב להגיד את זה, אלא עם מורים ומורות מהשטח, עם סטודנטים, חד משמעית, שיש להם גם את שלבי ההתנסות והסטאז'. זאת אומרת את כל המעטפת, ארגוני המורים, ארגוני השטח, מורים שעובדים בתחום וסטודנטים.

דרך אגב, אני לא חושבת, בלי לזלזל בארגוני המורים, אבל לצערי ארגוני המורים לא עוסקים בפרופסיה. הם עוסקים בהסכם כזה, הסכם אחר.

אין בעיה, אבל ברור שבשולחן עגול יהיו ארגונים.

אבל כשיושבים על תוכנית עבודה, דברו איתנו, אנחנו צריכים ליישם את זה בשטח, כי התלמידים שאמורים לספוג את זה. משרד החינוך, נורא יפה שהוא ממציא תוכניות.

אבל עדיין לא עשו פה את השולחן העגול. אנחנו קודם כל מוציאים המלצה פה. אני מבקשת שתוכניות, ואני מסכימה מאוד עם המסקנה של אליסה, אי ההיוועצות עם השטח היא באמת אם כל חטאה. זה בעצם מייצר לנו את אותה בעיה מעגלית ואין סופית, וחבל, אני מאמינה בכוונות הטובות, שרית. אין לי ספק בכלל, אתם מכירים את המצוקה, אתם לא רוצים שהמשרד שלכם יקרוס. ברור לי.

אבל התפיסה הזאת שיש דרג מקצועי ששום דבר לא נעשה מבחינת תהליכי העבודה, בקולות קוראים, לשמוע את השטח והכול, זאת מצוקה היום, כי את שומעת מה קורה פה בוועדה. ואני אומרת, עוד אנשים הלכו ולא הספיקו לדבר. וזה דיון שני, הייתי בטוחה שהוא יהיה דיון יותר קצר, אני חייבת לומר.

ורק כדי להגיד, כי יש פה מצוקה אמיתית, ואני מתחייבת שאם הממשלה לא תיפול, בעזרת השם, אני פותחת את המושב ואני אעשה כנס, בסדר? כנס על מעמד עובדי ועובדות ההוראה. נעשה פשוט כנס גדול. ואני אומרת את זה, אנחנו לא נרפה, וניקח את זה לעוד מקומות, לא רק בדיון.

אבל אני באמת קוראת לכם, ונשים את זה כמסקנה. בבקשה, תנסו להושיט את היד גם, לשמוע בתהליכי העבודה. זה יפתור כל כך הרבה. יש הרבה דברים שהם לא רק עניינים תקציביים, הם עניינים באמת פדגוגיים שאפשר ממש לעשות איתם עבודה. זה יפתור המון בדרך. אז המסקנה שלך, אליסה נכנסת פה לסיכום הדיון, וננסה לייצר את זה.

בסופו של דבר אני אומרת, שהגיבוש שלנו זה באמת הורים, תלמידים, בדיוק המשולש הזה של החינוך. ואנחנו לא רוצים לבנות תוכנית, אתם התוכנית. אבל אתם חייבים לשמוע את השטח.

ואנחנו גם נשמח להיות חלק.

זה קיים, אבל אני מסכימה שצריך כמה שיותר. קודם כל, שמעתי, אנחנו פוגשים שטח, אנחנו נעשה את זה כמה שיותר. פגשתי פה את לירן, אמרתי לו, אנחנו אוהבים לשמוע סטודנטים, עושים את זה.

אבל שרית, אני חייבת להגיד לך, אחד הדברים שאני שומעת אותם הכי הרבה, ושומעת אותם הרבה גם במחאה והכול, שאתם לא פוגשים שטח.

לא מספיק.

לא, לא פוגשים. אני רוצה להגיד ממש לא. אני רוצה להגיד את זה בעדינות, אבל אני אומרת את זה ככה, באמת שלא, כי אני באמת חושבת שבסוף הדרג המקצועי, באמת אני מורידה לכם את הכובע. שנים לא פשוטות, קורונה, ומלחמה, באמת. אבל בבקשה, אנחנו צריכים להבין שאת משרד החינוך מחזיקים העובדים של המשרד, וזה עובדי ועובדות ההוראה. אין משרד בלעדיהם. זה חייב להיראות אחרת. אנחנו בעולם אחר. העולם השתנה.

רציתי משפט סיום קטן, והבהרה לגבי הגננות, למה התכוונתם. אני רוצה להגיד שחלק מהחשיבה שלנו היא גם על השתנות העולם, על פיתוח של מצוינות טכנולוגיות. הנושא של STEM הוא על המוקד, הנושא של הכנסת AI שישנה את המערכות וישפיע עליהן על המוקד. אנחנו מנסים לדייק גם כן את העתיד הקרוב, וגם את הצרכים של סטודנטים שלומדים אחרת, ומנסים כל הזמן לבצע למידה והתאמות, גם פרסונליות וגם בתוך התוכניות.

גם המהלכים האלה נעשים באופן מאוד ריכוזי.

לירן, אני אומרת לך גם משהו, אתם ההתאחדות יכולים להיות אחד הפורומים שהכי גורמים לזה לקרות, אם אתם גם תדעו לכנס את כל מי שעוסקים גם בשלב היותר מעשי, כי זה יאתגר את המערכת, היא תהיה חייבת להקשיב לכם בסוף. אני גם אעזור בזה. אני רק אומרת שההתאחדות, בגלל שהוא גוף שיש לו כוח והוא גדול, יכול גם לעשות את המעשה של כל התנועות וכל מה שקם כאן, ולכנס. בסוף זה אינטרס הדדי. סטודנטים, איכות ההוראה ומי שבסוף עובדים בתחום.

ורק לגבי הגננות, יש שאלה ממוקדת? כי אני לא הבנתי מה.

לא, אולי אני אייחד לזה דיון. זה פשוט עניין שהן לא נוכחות בתוך השיח, וגם כמובן שהקיצוץ שהיה להן הוא גם השפיע על הגננות וכאילו הן נדחקו פה בצד. הגיל הרך זו תפיסה בפני עצמה, ויש את הגן בין 3-6, שזה גם הסתדרות המורים, ולא נשאר להן מקום בתוך הסיפור, ויש את המורות. אבל לדעתי נייחד לזה פשוט מקום מאוד ספציפי, כי פשוט הן באמת נדחקות, כמו שאמרו חן ואיילת. בבקשה, שרון.

תודה רבה, חברת הכנסת לזימי. אני רוצה להגיד לך שכל פעם שאני רואה שאנחנו ביחד, אנחנו ביחד הופכות אבן על אבן בכל מרכיבי החוסן הלאומי של מדינת ישראל. אני אישית, מתעוררת בי איזושהי תקווה שכנראה באמת את כוכב הצפון הזה, שמכיל בסוף את מרכיבי הביטחון הלאומי של מדינת ישראל, שזה ביטחון כתשתית, אבל לא רק, כלכלה וחינוך ונושאים מדיניים, צריך באמת לחפור ולהפוך בזה ולראות שאנחנו באמת מבינים, שבאמת מערכת החינוך היא אבן הראשה שלנו.

איך תהיה לנו מערכת חינוך טובה? אם יהיו לנו מורים מעולים. זה בסוף אינטרס של כל ישראלי, ולא משנה באיזה מערכת חינוך הוא מחנך את ילדיו, אם זה בממלכתי, ממלכתי-דתי או חרדי. זה צריך להיות אינטרס וממש סוג של מצפן, בטח בכנסת, ואם להיות יותר ככה מכוונת, אז משרד החינוך צריך לעבוד בזה 24/7, ואני חושבת שהמפתח להצלחה בתחום הזה זה בסוף מורים מעולים, אנשי חינוך, גם צעירים וגם כאלה שהולכים לקריירה שנייה.

אני אישית מגיעה מהצבא, אז אני יודעת שלא מעט אנשי צבא פורשים, מעולים, שבאים מתוך מקום של שליחות, ורוצים באמת איזשהו משהו שבסוף לגעת בנשמות של ילדים ולחנך ולעשות משהו שהוא באמת מתוך ציונות אמיתית, אז בוחרים ללכת לחינוך. זה בהחלט מכפיל כוח למערכת החינוך.

אבל החוכמה שלנו זה לדעת לקחת חבר'ה צעירים מעולים כבר בראשית הדרך, שהתחייבו לשנים, כמו שהמורים הוותיקים שאנחנו מכירים בדורות שלנו, זה עוד לפני הדורות של הילדים שלנו, המורים הוותיקים שהם היו אושיה, שהם באו לעשור, שניים, שלושה, ובאמת השפיעו עלינו, ולשם אנחנו צריכים לחתור מתוך הבנה שמורה כזה זה לא מורה בבית ספר של מקצוע, זה מורה לחיים, ממש מורה דרך.

ולכן אני חושבת שהשכר של אנשי החינוך הוא קריטי. אני יודעת שעשו בזה איזושהי כברת דרך בממשלת השינוי, שגם יו"ר המפלגה שלי היה לו יד ורגל בעניין הזה, יו"ר מפלגת ישראל ביתנו אביגדור ליברמן, שחלק מהמורים יתוגמלו באופן דיפרנציאלי על פי הפרופסיה שלהם, ונוכל להביא מורים מעולים לנושאים מסוימים. נתגמל אותם קצת יותר, ובאמת ניקח כל אחד ואת הערך המוסף שלו, ונעשה לזה איזשהו שווה ערך שכר, כדי שהמורים לא ידאגו מהפרנסה שלהם.

זה המינימום שצריך לעשות דווקא לאנשים כאלה שבאים מתוך מקום של שליחות, בטח למורים בפריפריה ובטח לעוד מרכיבים כאלה ואחרים שאנשים מגיעים מתוך שליחות. לכן אני בעניין הזה רוצה גם להודות לך על הדיון המעולה הזה, וגם להגיד שאני ואת נעשה שיתופי פעולה בעניין הזה, כשנוכל גם לקבל החלטות ספציפיות.

הנה, קיבלנו כנס במושב הבא, ובתקווה שהוא יתקיים בנסיבות טובות.

תודה רבה, ותודה לכל מי שעוסק פה במלאכה, באמת הזדמנות להגיד לכם תודה על מה שאתם עושים בעתות מאוד מורכבות, שהמורים עוברים טלטלות, קורונה ומלחמות של שנתיים. לא פשוט, אז תודה לכם.

תודה רבה. הממונה על השכר שפה, אתה תחתום את הדיון. אז נילי קודם כל, כי הבטחנו גם לארגון המורים, ותודה שאת פה איתנו, וגם היית איתנו בדיון במכללת K, על שיקום השירות הציבורי שדיברנו. אני מודה לך שאת פה איתנו.

טוב, כתשובה לשרית, לארגון המורים ולרועי, לארגון המורים אין כאיגוד מקצועי מנדט לקחת חלק בפיתוח תוכניות הלימודים של המשרד. המדיניות, אסטרטגיות ההוראה, הן כולן של משרד החינוך. אבל אותי לימד מי שעומד אצלנו בקודקוד, שאם לא פותחים לך דלת, תיכנס דרך החלון, תזדחל מתחת לדלת.

ואנחנו כן שותפים, או לפחות בכל המקומות שיש לנו את הפוטנציאל להביע התנגדות, אז משתפים אותנו מראש. למשל, ברפורמה עכשיו של הנחלת ה-AI, אני יושבת בוועדה הארצית הזו, בוועדת שפירא. בהרבה מקומות אנחנו נמצאים פן על מנת למנוע התנגדות עתידית.

עכשיו, מה שאני רציתי להגיד, משהו רע קורה במערכת החינוך, רע עד מאוד. יש מנוסה של מורים. אומנם הוועדה הזו עניינה המורים הצעירים, אבל אני רוצה להאיר לכם נקודה נוספת – בתום השנה הזו, השנה הנוכחית, ביקשו לפרוש פרישה מוקדמת מורות ומורים בני 50-53, מאות, בהמונים. אנחנו לא יכולים להיענות למאות האנשים שביקשו לפרוש מהבעלויות, בעלויות זה רשתות או רשויות, ובמשרד החינוך.

זו תופעה שנבלמה בעשור האחרון. פעם המורים רצו לפרוש פרישה מוקדמת, היום אנשים מבינים שעלתה תוחלת החיים והם לא רוצים לפרוש, הם רוצים להישאר ולהיות משמעותיים. זו השנה הראשונה שיש לנו מאות מורים. בגיל 55 מורה מקבל פדיון ימי מחלה רק בהגיעו לגיל 55, שיכולים להסתכם ב-200,000 שקל. מורות בנות 53 פורשות ומוותרות על פדיון ימי המחלה, כאשר בינן לקבלת הכסף שנתיים מפרידות.

מה קורה שם במערכת החינוך? ראינו בדיון הזה, שאנשים צעירים וצעירות לא מגיעים בכלל למכללות ההוראה, אבל אלה שמגיעים למכללות ההוראה או משקיעים תואר אוניברסיטאי שלם פלוס הכשרה לתעודת הוראה באוניברסיטה, שבואנה, זה זמן, זה שנות עבודה, זה הראש שלך, השנים הכי טובות שלך, הם מראש אנשים שלא חושבים להרוויח 80,000 שקל בחודש, הם מראש אנשים שקהילתיות מאוד חשובה להם, שמעורבות חברתית חשובה להם, שהשפעה על דור צעיר חשובה להם. זה אנשים עם איזו תודעה אחרת, שמוכנים להפסיד כסף, ובכל זאת הם נסים מן ההוראה.

אני רוצה להציע כמה דברים. אני חושבת שהדור הזה שלכם, של המורים החדשים, הוא דור אחר, הוא דור חדש. הדור הצעיר הוא נייטיב בעולם של הדיגיטלי. המורים הצעירים, ראוי שיפגינו כלפיהם יותר גמישות. זה אנשים שרגילים לגמישות רבה יותר. בחיים שלהם הם עוזבים מקומות עבודה לגמישות, יכול להיות שההוראה צריכה להיות היברידית, חלק בבית, חלק בכיתה.

צריך לאפשר להם, צריך להאמין בהם, לסמוך על שיקול הדעת שלהם, לא לרדוף אותם כל הזמן, לא לדרוש מהם כל הזמן הוכחות בירוקרטיות, לא לבייש אותם ולא להשפיל אותם במשפטי שדה עם הורדת שכר ועם התלונות של ההורים, אני לא יודעת, אולי באמצעות חקיקה. יש חקיקה להעלבת עובד ציבור, מורה נחשב עובד ציבור שאין להעליב אותו, אבל מי מגיע לבית משפט? צריך שביום-יום של המורה יהיו הערכה ואמון במורה הצעיר, וצריך גם להתחשב בעובדה שהוא אמון על הדיגיטציה, הוא אמון יותר על ה-AI, ולנצל את העובדות האלה, ללכת איתן.

תודה רבה. אני רוצה להגיד שהסיפור של הפחתת בירוקרטיות זה דבר שאני שומעת אותו הרבה. זה מתיש את המורים הצעירים, זה שוחק אותם, וזאת נקודה שנראית לנו אולי שולית, אבל היא מאוד משמעותית בהקשר של הקלה. וכמו שאת אומרת, הפסקת הרדיפה הזאת אחר ניירת וטפסים והזנת כל דבר.

זה גם מזהם את המערכת בציניות, שזה דבר שהוא הפוך לחינוך.

אני ממש מסכימה. אגב, הנה, אפרופו נתונים שהם לא עניינים תקציביים, אלא עניינים שבאמת, אורך הרוח של המורה. נילי, נתת פה נקודה מאוד משמעותית לקראת הסיום.

רצית להגיב? ולפני כן החשכ"ל.

זה יהיה מהכתב וזה יהיה מאוד מהר בגלל זה, בסדר? קוראים לי עמית. לכאורה זה לא קשור, אני פסיכולוגית קלינית ורפואית, אני באה מטעם 'בואו'.

לא, אני מה זה מצטערת.

רגע, לא, נעמה, זה מאוד קשור.

סליחה, את לא מדברת ככה בדיון. אני מצטערת, אני לא יודעת איך התקבל הרושם שאפשר לעצור אותי בצורה כזו.

סליחה, אני מתנצלת.

אני מקבלת את ההתנצלות. אם את לא מתחום ההוראה ורוצה לדבר כאזרחית, אני מכבדת את זה.

לא, אבל זה לא עניין של אזרחית.

אני מבקשת, שני משפטים. לא להקריא מהכתב, אני ממש מתנצלת. יפנו אותנו תכף מהחדר, ואנחנו עוד רוצים לשמוע את החשכ"ל.

בסדר, אני אגיד את זה ממש בשלושה משפטים. מה שנילי מתארת בשנתיים האחרונות, וגם הקושי של צעירים להתגייס למקצועות שהם מקצועות של שליחות, קשור לשני מושגים של חוסר אונים נלמד ושל פציעה מוסרית, ששניהם קשורים להרגשה שאין לנו אפשרות להשפיע על המציאות שלנו, ואין לנו אפשרות לגשר על הפער המאוד קשה בין מערכת הערכים שלנו, ובין מה שמתרחש במציאות של מלחמה, של הרג חיילים, של חטופים שלא חוזרים, של הרג של אזרחים לא מעורבים.

מה שהדבר הזה עושה זו התכנסות, וחוסר יכולת או חוסר אמונה שיש לי מה לעשות כדי להשפיע על החברה שבה אני חי. ולכן הדבר הראשוני שצריך לקרות, אורית דיברה על השיקום אחרי מלחמת יום כיפור. מלחמת יום כיפור הסתיימה, הטראומה הסתיימה. המלחמה הזאת חייבת להסתיים כדי שלדברים האלה יהיה מענה.

אני פתחתי בזה. תודה רבה. אני ממש מצטערת, זה פשוט דיון מאוד ארוך. החשכ"ל, נתתי לך ככה לסיים. אני רואה שזה היה דיון מאוד משמעותי, ואני מהר אקרא את סיכום הדיון. אני מצטערת, כמו שאתם רואים, איש משמר הכנסת יושב כאן.

אני חגי ברק מהממונה על השכר. לא זכיתי להיות בחשכ"ל עדיין, אבל ממונה על השכר.

אוקיי, סליחה, ממונה על השכר. תודה. שתזכה להיות בחשכ"ל.

אני חושב שגם אנחנו עושים דברים חשובים. בסופו של יום, ברור שמורים מתמודדים, התפקיד הוא מאוד קשה, ויש הרבה מאוד גורמים של שחיקה. עלה פה בדיון הרבה מאוד פעמים הסיפור של השכר. דווקא בנושא הזה של השכר, כמובן לא אומרים שאין לאיפה להשתפר, אבל חשוב מאוד להגיד שבשנים האחרונות נעשה שיפור מאוד משמעותי בנושא הזה. אנחנו בדיוק עכשיו עובדים על דוח עם כל הנתונים של השנתיים האחרונות.

מתי הוא ייצא?

בספטמבר נתתם 1,000 ולקחתם 900 השנה. נשאר מזה 100 שקל. זה ההסכם של הארגון בספטמבר. מיד לקחתם 500 על השעה ה-25, ובינואר מיד לקחתם עוד 400 לממן את המלחמה. נשאר 100 שקלים מההסכם.

אוקיי, הייתה כאן נקודה על הגזירות, וחד משמעית אני מסכימה עם הנקודה הזאת.

אפשר להתייחס גם לזה, אבל אני אגיד עוד לפני כל הסיפור שהיה כאן בחודשים האחרונים, היה שיפור מאוד משמעותי בשכר בשנים האחרונות. סתם אני אזרוק לכם נתון אחד שאנחנו הולכים לפרסם אותו, אבל במערכת החינוך הממשלתית, אני לא מדבר על חטיבות עליונות שהשכר שם עוד יותר גבוה, השכר הממוצע היום למשרה של עובד הוראה עומד על 16,000 שקלים.

אם הנתון הזה נשמע לכם מופרך או משהו כזה, אז א', זה הנתונים. אבל הסיבה שאנחנו לא רואים את זה הרבה פעמים, בטח כשמגיעים מורים צעירים ואידיאליסטים, אנחנו לא רואים את זה לכאורה בשטח, אנחנו מזהים כמה סיבות.

הסיבה הראשונה היא באמת שמורים צעירים, מה שאמרתי עכשיו, זה נתון למשרה מלאה. אנחנו מדברים על משכורת שמנורמלת למשרה מלאה, ובעצם אנחנו רואים תופעה שאותנו מטרידה, תופעה שאנחנו מזהים אותה כבר כמה שנים בצורה עקבית, שאנחנו מזהים שמורים צעירים, בטח בשנה הראשונה שדיברנו עליה כאן בדיון, אחוזי המשרה שלהם הם באזור ה-65%. זאת אומרת, מן הסתם ברגע שאתה לא משתכר, ברגע שאתה לא נכנס במשרה מלאה, בסוף מה שאכפת לך זה מה שקיבלת בתלוש.

חגי, אני רק רוצה להגיד על זה נקודה. כשהסכמי השכר המשופרים שהיו כללו הוצאה של שעות פרטניות, ושיש המון מחסור, יצרנו עומסים גדולים יותר. כשאנחנו רואים שמייצרים עומסים אחרים על המורים, אז בוודאי שהם יורידו גם משרה, כי המשרה הזאת באמת שוחקת. הסטיגמה שלה היא שהיא משרה קלה, אבל לא נכון.

ואז בעצם אנחנו עושים שיפור שכר, אבל המורים לא שורדים את אותן שעות אינטנסיביות של שעה אחר שעה אחר שעה אחר שעה. זה לא עומד בהלימה אל מול התנאים בכיתה, שגם הם משתנים לנגד עינינו, נוכח ההסכמים גם שנחתמים, וגם נוכח המציאות של החוסרים. ואז בעצם הכיתה הופכת להיות זירה הרבה יותר מורכבת, ויש גם הורדת משרה בהתאם. זאת אומרת, זה מעין לופ ציני כזה, שאני קצת לא כל כך מקבלת.

סליחה, 16,000 שקלים זה הממוצע שלי ב-20 שנה, כשהנטו זה 11. אז בואו נדבר על הנטו, כי ההפרשות הן לא מעניינות. ב-11,000 שקל אחרי 20 שנה במשרה מלאה, עם מקסימום גמולי השתלמות.

אני רוצה ב-30 שניות למשרד האוצר ומשרד החינוך. הבעיה המרכזית פה היא שאתם לא מדברים אחד עם השני. אין פה גוף שמתכלל את כל הדברים האלה. ישב פה האיש מהלמ"ס, הוא כבר הלך. כל המחקר שלו לא שווה כלום. רק הגבתי ליובל קודם, שבלי לעשות את המחקר, עם להבין את הנתונים בשטח.

כל עוד לא יהיה פה גוף שמתכלל וידבר אחד עם השני, אנחנו נמשיך באותו מצב. ואנחנו באמצע יולי, וב-1 בספטמבר הקריסה בוודאות תגיע. ולכן, עד שלא יהיה פה גוף אחד שמתכלל, אפילו בפחות מתקציב החינוך של היום. אין צורך בתקציב החינוך של היום.

זה נכנס לסיכום.

גוף אחד שמתכלל, המערכת תקרוס. והיא קורסת. וזה לא אישי.

כמובן ששום דבר לא אישי, אנחנו כולנו פה למטרה טובה. בסוף אנחנו מאוד מסכימים על נקודת המוצא, מה שהעלית. אנחנו גם חושבים שהעומס על המורים הוא עומס גבוה.

זאת אומרת אתם מכירים בזה, כן?

ודאי, אנחנו גם הולכים לדבר על זה גם באותו דוח שדיברתי שהולך להתפרסם, אני מקווה, ממש בקרוב. דיברנו על זה גם בכנס אלי הורוביץ. הממונה על השכר הזכיר את זה.

מעולה. אני רק אומרת, חגי, אנחנו נקיים על הדוח הזה דיון. בסדר? פשוט זה מה שנעשה. אנחנו ניקח את הדוח הזה ונעשה עליו דיון ניתוח פה.

מצוין. אנחנו רואים שעומס השעות גבוה ביחס לממוצע ב-OECD. אנחנו בעד לקצר את שבוע הלימודים לחמישה ימים ולהוריד את העומס הזה. בכל מקרה, כשאנחנו מדברים על הסיפור של השכר, אז גם יש לנו את הסיפור של אחוזי משרה, שאנחנו רואים שבאמת מורים מתקשים להגיע ל-100%.

רק להגיד, קיצור שבוע הלימודים גם מחייב לשמור על היום של המורים.

כן, כמובן. צריך לעשות את כל ההתאמות. זה דיון שהוא כמובן דיון ארוך, שאפשר יהיה לדון בו. אמרתי, גם הסיבה של השעות הרבות, שזה מקשה על מורה להגיע ל-100%. אבל הרבה פעמים זה גם סיבות טכניות, של בית ספר שצריך עכשיו עשר שעות של מורה לספרות, ואני עכשיו מורה לספרות חדש שרוצה להיכנס למערכת, אבל אי אפשר להציע לי את כל המשרה, וזה הרבה פעמים דברים שבאמת יוצרים את הבעיה.

עוד נושא שעלה כאן, כמובן, זה הנושא של המחסור במורים. חשוב מאוד להגיד, זה עלה בדיון, כבר היה אפשר לראות את זה, הסיפור הזה של מחסור הוא לא סיפור חד משמעי. בנתוני המאקרו, מה שעולה אצלנו זה בדומה ללמ"ס, אנחנו לא מזהים מחסור. אנחנו אפילו מזהים מגמת שיפור של יחס תלמידים למשרה.

מצד שני, אנחנו כמובן מכירים את הסיפורים מהשטח, ואנחנו מכירים את הסקר שהממ"מ עשו, ולכן אנחנו חושבים שזה משהו שצריך לעבוד עליו בלהגדיר אותו, מה זה אומר מחסור במורים, כדי שנוכל לבחון את זה בצורה יסודית יותר.

אני יכולה לבקש מכם לעבוד עם הממ"מ ומשמר החינוך והכול, כדי להבין את הפערים.

המשפט הבא שבאתי להגיד, יש רכז חדש אצלנו בצוות חינוך באגף, עמית ענבר בן זאב, והוא ככה מוביל את התהליך. אנחנו משתפים פעולה עכשיו עם המון גופים, גם עם הממ"מ, גם עם המון גופי מחקר שגם נכחו פה היום בדיון. אנחנו באמת עמלים על זה בימים אלה, כדי להגדיר את הבעיות האלה, כדי להבין אותן בצורה טובה יותר.

כדי שתהיה הלימה בין הנתונים בשטח ללמ"ס.

קודם כל, שנדע מה המצב במערכת, ומתוך כך נדע איך לשפר את זה. ובסופו של דבר אנחנו מקווים שנצליח להביא את זה למקומות טובים יותר.

תודה, חגי, והתייחסות טובה. אנחנו נקיים דיון גם על הדוח. רן, אני אתן לך לסיים. תגיד כמה משפטים.

קוראים לי רן, אני יו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות במכללת דוד ילין, ובכובע הנוסף שלי סטאז'ר שבדיוק סיים השנה, ומחנך ט'5 בגימנסיה העברית בירושלים בתשפ"ו. אני אהיה רגע בכובע הראשון שלי, בנוגע להכשרה המעשית.

אנחנו לבד בשטח בהכשרה המעשית המון פעמים. זה חלק מזה ששולחים אותנו לשטח, אנחנו צריכים להתמודד. כל האחריות עלינו, קורה משהו לתלמיד, תחשבו רגע אתם כהורים מה קורה כשהילד שלכם יושב בכיתה והמורה שלו שנמצא שם הוא לא מספיק מוכשר, מבחינה בריאותית אפילו, קורה לו משהו, נופל, קורה משהו, האחריות עלינו כמורים בשטח, ואין משהו שמגן עלינו בזכויות.

בטח בעניין של ההטרדות המיניות, אם חלילה סטודנט או סטודנטית מוטרדת מינית בבית ספר, הפתרון של המוסד הלימודי, כי אין לו אופציה אחרת, זה להעביר אותו פשוט להכשרה במקום אחר. דמיינו סטודנטית בבית ספר לחינוך מיוחד, שעוברת תהליך של כמעט שנה, מוטרדת על ידי השומר, פשוט מעבירים אותה, עוקרים את כל התהליך החינוכי שלה עם התלמידים שהיא עברה, והכל ככה נשאר באוויר. וזה דגש שצריך לשים עליו נורה מאוד גדולה.

ויש הוצאות עתק של סטודנטים שמוציאים בהכשרות המעשיות שלהם, אם זה על כל הציוד, אם זה על החינוך המיוחד, הכול. ופה זה דגש למכללות, גם למכללה שלי, וכמובן לכל המכללות לחינוך. צריך לעגן את זה איכשהו גם בחוק, גם בשבילכם, לכסות את עצמכם בצורה מסוימת. אנחנו נוסעים לכל הארץ כדי ללמד, ואנחנו משלמים סכומים עצומים.

אגב, זה נכון להרבה מקצועות, אבל אתה חד משמעית צודק. זה נכון להרבה מקצועות ולא תקין לגבי הרבה מקצועות.

במיוחד אבל אם בסוף השורה התחתונה כמעט 50% מהנתונים אומרים שהם לא רוצים בכלל להמשיך בהוראה, אז למה שאני אמשיך להשקיע כל כך הרבה כסף? וזה דגש שאנחנו צריכים לשים. דיברו פה גם על ההכשרה ועל כמה היא לא מספיק עמוקה, ודיברו פה על תוכנית שבעיניי, איך לא קמתם כולכם והזדעזעתם, על זה שתוכנית תוך שנה שולחים מורים לשטח. בעיניי זה על גבול הביזיוני, זה מקטין את התואר שאני עובד עליו במשך ארבע שנים, אני עכשיו סטודנט לתואר שני.

כן, אבל הכל שאלה של איך זה נעשה, כי אנחנו לא יודעים איך הפיילוט הזה. זאת אומרת, אני אומרת, עצם היוזמה ליצירת קהילת מחנכים מתוך אקדמיה, זו יוזמה טובה. השאלות שאתה מעלה כאן הן שאלות חשובות.

זו יוזמה טובה, צריך לשים על זה דגש מאוד גדול.

אני מקבלת את ההערות ואת התמרור ששמת פה, אבל השאלה היא איך זה מתבצע, האם זה נעשה במשורה.

צריך בפיקוח.

בדיוק.

פיקוח מאוד מעמיק. שורה תחתונה, בתור סטאז'ר, שזה חשוב, כל הטפסיאדה הזאת, מישהו צריך לטפל בה. כסטאז'ר, הייתי צריך לעשות תואר שלם רק בלטפל בטפסים ובפורטל עובדי הוראה. מישהו צריך לעשות עם זה משהו.

וזה מה שנילי שמה, וזה חד משמעית נכנס.

אי אפשר להשיג משרה מלאה היום, צר לי לבשר לכם. גם בתור מחנך אני לא אקבל משרה מלאה, וזה המון כסף שאני מפסיד גם לעתיד וגם כרגע לעכשיו. ואני אגיד רגע בתור מורה לתיאטרון, שאם אני עובד לא דרך משרד החינוך ואני מעביר חוגים או תלושים וכאלה, אני אקבל פי כמה וכמה מאשר להיות עובד תחת משרד החינוך.

ולי יש תעודת הוראה אומנם, אבל יש המון כאלה שמסיימים בתי ספר למשחק שאין להם הכשרת הוראה, הם יכולים ללכת לעבוד, או כל מיני תחומי דעת כאלה ואחרים, וצריך לשים על זה דגש שבסוף ככה מתמלאים התקנים וככה אין מחסור במורים.

תקשיבו מה שנעשה בגלל שאני ויתרתי על הסיכום, כדי שרן יוכל גם להגיד כמה דברים, אז אנחנו נשלח לכולכם את סיכום הדיון. ואני אומרת לפרוטוקול: כל הדברים שאמרתי שייכנסו לסיכום ולהכול ייכנסו לסיכום, הכול מבוסס על הדיון שהיה ונאמר לפרוטוקול. אנחנו נשלח למשתתפים את סיכום הדיון.

נעשה גם כנס. שוב, אני מקווה שבנסיבות טובות הוא לא יתקיים, אבל בפתיחת המושב הבא, נעשה כנס על הנושא הזה של מעמד המורה והגננות, וננסה גם להבין אם יש גם את הדוח של הממונה על השכר. אני ממש מודה לכם. שרית, אני ממש מקווה שתעשו אכן איזה מפגש ותנסו ככה לייצר תהליך עבודה משותף. וההתאחדות, גם לכם יש פה איזו, לדעתי, יכולת ככה ממש. ותודה חברים, תודה לכל מי שכאן איתנו בדיון ויזמו.


הישיבה ננעלה בשעה 16:13.