פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
הוועדה לביטחון לאומי
01/07/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 427
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום שלישי, ה' בתמוז התשפ"ה (01 ביולי 2025), שעה 13:00

מערך הביטחון המקומי – סדר בסמכויות ובמשימות של כוחות הביטחון הפועלים במרחב המקומי לאור הרחבת מודל השיטור העירוני" - לבקשת חה"כ נאור שירי, במסגרת יום השלטון המקומי

חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר
מירב בן ארי
גלעד קריב
נאור שירי

מטי צרפתי הרכבי
סימון דוידסון

יהונתן בובליל - רפרנט בט"פ ומשפט, משרד האוצר

שלומית גרינפילד - יועצת משפטית, המחלקה למשפט פלילי, משרד המשפטים

יאיר מתוק - עוזר משפטי למשפט, המשרד לביטחון לאומי

שוקי כהן - ראש תחום תורה והנחייה סגל, מחלקת מתנדבים, המשרד לביטחון לאומי

יוסף לוגסי - ק' מדור תכנון, המשרד לביטחון לאומי

שרית נסים - ראש אגף בכיר פיתוח פרויקטים ומידע, המשרד לביטחון לאומי

סנ"צ מארק כהן - רמ"ד שיטור עירוני, משטרת ישראל

סנ"צ ניר כרמלי - ר' מנהלת כיתות כוננות, משטרת ישראל

סנ"צ רונן לוי - רמ"ד הכשרות, חט' אבטחה ורישוי, משטרת ישראל

רפ"ק משה אלפנדרי - ר' חו' שיטור ואבטחה יועמ"ש, משטרת ישראל

טלי מולנר - סגנית ומ"מ ראש העירייה, ממונה על הביטחון והחירום, עיריית נתניה, מרכז השלטון המקומי

אלון ביטון - ראש תחום ביטחון, מרכז השלטון האזורי

לימור ברנשטיין - חברת מועצה, עיריית קריית מוצקין

שלי סבר - חברת מועצה ויו"ר ועדת ביטחון, עיריית כפר סבא

ניסן בן חמו - חבר מועצה, עיריית ערד

אלוירה קוליחמן - סגנית ראש עיריית לוד

יובל בן בסט - חבר מועצה, מועצה מקומית אזור

גייל שורש - חברת מועצה, עיריית רמת השרון, פורום דבורה

מירית לביא - חוקרת, המכון הישראלי לדמוקרטיה

מריה ג'יריס - מנכ"לית, מכון שיטה למדיניות מקומית

נגה ספרא - אחראית מדיניות, מכון שיטה למדיניות מקומית

לאה גופר

נועם כהן, חבר תרגומים


‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



מערך הביטחון המקומי – סדר בסמכויות ובמשימות של כוחות הביטחון הפועלים במרחב המקומי לאור הרחבת מודל השיטור העירוני" - לבקשת חה"כ נאור שירי, במסגרת יום השלטון המקומי

מכובדיי, צוהריים טובים, אנחנו מתחילים. התכנסנו כאן היום לדיון מיוחד במסגרת יום מיוחד שיזם חבר כנסת נאור שירי שיוקדש לשלטון המקומי. כל אחת מהוועדות בכנסת לוקחת את הנושא של השלטון המקומי לתחום העיסוק היום-יומי שלה.

אבל רגע לפני שנתחיל בדיון הזה, אני מזכיר, כמו בכל דיון, אנחנו בתקופה שבה מדינת ישראל נתונה במצב חירום ומלחמה. אנחנו ביום ה-634 למלחמה, לחרבות ברזל, וכל כך הרבה זירות שבהן מושקעים מאמצים אדירים של כוחות הביטחון, של צה"ל, של השב"כ, של המוסד, משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר, כיבוי והצלה, כולם יחד נמצאים שם, פועלים עם הרבה מאוד נחישות והרבה מאוד אומץ כדי לאפשר לנו להמשיך לנהל פה איזושהי שגרת חיים.

ובאותה עת יש לנו במנהרות של החמאס בעזה 49 חטופים וחטופה אחת שאנחנו חייבים גם להחזיר אותם הביתה. אני נושא תפילה ואני מקווה שאתם שותפים איתי בחזרתם של כולם הביתה בריאים ושלמים, בוודאי כוחות הביטחון, וכמובן החטופה והחטופים.

ולעצם העניין שלשמו התכנסנו, הזכרתי כבר שחבר הכנסת נאור שירי יזם יום שמוקדש לשלטון המקומי, ואני מאוד שמח שזה אכן מה שקרה, כי זה נושא חשוב שחשוב מדי פעם גם להתמקד לא רק בנושאים הספציפיים, אלא גם בנושאים קצת יותר רחבים. במסגרת של היום הזה אנחנו נתמקד פה בסדר הסמכויות והמשימות של כוחות הביטחון ברשויות המקומיות. את הדיון הזה תוביל נגה משיטה, ונתמקד בו בסדר בגופי הביטחון במרחב המקומי, במיוחד על רקע, ואני שמח שאת גם שותפה לדיונים האחרים שלנו, על השיטור הרשותי שהולך וצובר את דמותו במסגרת החוק שאנחנו עושים פה, והוא הייעול על הפיקוח והאכיפה ברשויות המקומיות.

יש לנו את משטרת ישראל, שהיא כמובן נמצאת בכל הרשויות בדרך זו או אחרת. ויש לנו בכל יישוב או בכל רשות מקומית גם את אגף הביטחון שכולל בתוכו, בכל אגף ביטחון בצורות אחרות, אבל אלה כיתות כוננות, אלה סיירים, אלה מתנדבים, הרבה מאוד כוחות. ואני שמח שבחרתם בשיטה להתעסק דווקא במגוון של הכוחות ולראות איך הם מסתדרים ביניהם, זה נושא מאוד חשוב. מבחינתי, מטרת הדיון היא לבחון את מערכת את היחסים הזאת באמת בין הגורמים ולראות שבכל הנושא של סמכויות ואפקטיביות והקצאת משאבים אנחנו באמת נותנים את המענה הנכון. נגה, בבקשה.

(מוקרנת מצגת)

תודה רבה, יושב ראש הוועדה. נגה, אחראית מדיניות במכון שיטה. קודם אני אנצל את ההזדמנות הזאת להגיד תודה רבה לך, יו"ר הוועדה, שאתה מוביל, אנחנו פה כבר עוד מעט שנה ביחד בחקיקת הוראת הקבע של חוק השיטור העירוני-מועצתי. גם תודה רבה לנציגי הממשלה והמשטרה שבאמת עובדים ימים ולילות על החוק הזה, בתקווה שהחוק הזה בסופו של דבר יצא כחוק שמגביר את איכות החיים ברשויות המקומיות וגם מחזק את המשטרה שלנו, המשטרה המקצועית והלאומית שלנו. באמת תודה רבה, תודה רבה גם לכל כוחות הביטחון שפועלים כבר כמה שנים במתיחות אדירה, בעומס אדיר, במיוחד מאז 7 באוקטובר. זו הזדמנות גם להגיד לכם מאיתנו תודה רבה וכל הכבוד.

באמת הנושא הראשון שביקשנו להעלות כאן הוא סדר בגופי הביטחון המקומיים. עם ההימצאות הממושכת שלנו בשגרת חירום נדרש לעשות איזשהו סדר והבחנה בין הגופים שפועלים הן בחירום והן בשגרה ולהגדיר בבהירות את הסמכות שלהם, את כשירות המשרתים בהן ואת תפיסת ההפעלה שלהם.

מדינת ישראל נמצאת כבר שנה ושמונה חודשים במצב של לחימה, בתקופה זו הוקמו גופי ביטחון והתארגנויות מקומיות שונות לטובת הגנה על יישובים ומניעת טרור בעורף ישראל. גם יחידות מיוחדות ויחידות לטיפול בפשיעה חמורה וטרור הוכנסו לערים מרכזיות, בין היתר גם לטפל באירועי ביטוי ומחאה. תושבים רבים גויסו להתנדב בגופים שונים, פעמים רבות בהכשרה מזורזת ותוך הורדת תנאי הסף לקבלה ליחידות. חלק מהיחידות פוזרו, אבל תושבים רבים עדיין משויכים לקבוצות התנדבות כאלה ואחרות, וריבוי הגופים הפועלים בתחום הביטחון במרחב המקומי מעלה חשש לאי-סדר במשימות השונות של הכוחות וביכולת השליטה בהם.

במקביל לאירועי המלחמה מקודמות בימים אלה, אנחנו שמענו, מספר עבודות מטה של המשרד לביטחון לאומי בתחום הביטחון במרחב המקומי. אם זו פעילות חברות האבטחה ובפרט הרחבת סמכויות המאבטחים, אם זו הרחבת סמכויות המשמר האזרחי, המתנדבים, ועיגון חוק השיטור העירוני כהוראת קבע והרחבה של הסמכויות של הפקחים העירוניים והמועצתיים.

ועבודות המטה האלה וכל מה שתיארתי עכשיו, זה רק מגביר את אי-הסדר והבהירות ביחס למשימות, לחלוקת האחריות ולסמכויות של כל כוח, דבר שעלול להיות ממש מסוכן לעתים וגם המקשה על הרשויות המקומיות ביצירת סדרי עבודה ברורים עם המשטרה ועבור התושבים ובקרה ושליטה על הנעשה במרחב הציבורי.

אתם יכולים לראות על הלוח את ריבוי הכוחות שיש במרחב המקומי, בין אם זה תחת המשטרה, תחת צה"ל, התנדבות וכל מיני התארגנויות שמופעלות תחת השלטון המקומי, תחת הקב"ט. ולא הוספנו פה כל מיני התארגנויות פרטיות שגם ראינו פעילות שלהן בעיקר מאז פרוץ המלחמה.

מה שמוביל אותי לנושא השני, של מערכת היחסים בין המשטרה לרשויות המקומיות. גם ללא המלחמה הנוכחית קיימת אי-בהירות מתמשכת באשר למערכת היחסים בין משטרת ישראל לרשויות המקומיות ולקהילות עליהן הן אמונות, בפרט למקום של אגפי הביטחון ולמחויבות המשטרה לשתף פעולה עמם ועם נבחרי הציבור ברשויות.

במציאות הקיימת, שיתוף הפעולה מבוסס פעמים רבות על יחסים בין אישיים ורצון טוב. אפשר להעביר גם את המצגת, נראה את כל האתגרים של הרשויות בממשק עם המשטרה. כאמור, שיתוף הפעולה הרבה פעמים מבוסס על יחסים בין אישיים ורצון טוב, אין מסגרת מוסדרת וברורה המגדירה את תפקידי הגורמים השונים ואת אופן התיאום ביניהם, גם לפעמים גורמי המקצוע, אבל גם נבחרי הציבור.

למרות שמדובר באינטרס משותף, נבחרי הציבור לא תמיד מקבלים נתונים מהמשטרה, נתונים בסיסיים על מגמות הפשיעה והעבריינות ברשות שלהם, בעיקר ברשויות קטנות המשטרה לא תמיד משתפת את הקב"ט בדיווחים, ובכך נפגעת היכולת לפעמים לסגור מעגל על אירועים ולצמצם תופעות פשיעה חוזרות.

המועצה וגורמי המקצוע ברשות המקומית, מי שאמונים בעצם על כלל נדבכי החיים של התושבים, פעמים רבות אינם מעורבים בתופעות והאתגרים הביטחוניים המאפיינים את המרחב הציבורי שלהם. בניגוד לרשויות שיש בהן שיטור עירוני ומועצתי, ששם מוגדר העיקרון של ועדה משותפת בנוהל של המשרד לביטחון לאומי, שהמשטרה מחויבת לשבת עם הרשות המקומית ולהגדיר יעדי אכיפה.

ברשויות רבות לא מתכנסת ועדת ביטחון בהשתתפות כלל הגורמים הרלוונטיים ולא ניתנת להם הזדמנות להשפיע על יעדי האכיפה. זה פוגע ביכולת של הרשויות לתת מענה הוליסטי לתופעות כאלה ואחרות דרך אגפיה המגוונים: חינוך, רווחה, אפילו תכנון ורישוי עסקים, למשל עבריינות נוער, למשל עבריינות תנועה שאפשר לפתור אותה בדרכים אחרות, לא רק על דרך האכיפה. ולא תמיד יש את שיתוף הפעולה הנדרש בין הרשות המקומית למשטרה כדי שהרשות תטפל בשיתוף פעולה עם המשטרה באירועים מסוג זה.

אנחנו סבורים שאם מערכת היחסים הזאת תתנהל טוב יותר וגם תעוגן בחקיקה או בנהלים, יהיה יותר סדר בפעילות גופי הביטחון במרחב, זה יחזק את האמון של התושבים במשטרה וברשות המקומית, יחזק את שיתוף הפעולה שלהם עם כוחות האכיפה ויסייע להעלאת את תחושת הביטחון האישי. זה גם עשוי להגביר את הנכונות של תושבים להתגייס לשירות בכוחות הביטחון, שאנחנו מדברים על זה הרבה בדיונים פה.

אני כן אציין שאנחנו מכירים יוזמות מדהימות שהמשטרה ערכה בשנים האחרונות לחיזוק שיתוף הפעולה הזה עם הרשויות המקומיות. אם זה השיטור הקהילתי, למרות שזו גישה שהוגנה באופן חלקי, עו"ס משפחה, רכזי משטרה לקהילות ייחודיות, הקהילה האתיופית, להט"ב, ימי חשיפה והוקרה לכוחות הביטחון עם הקהילה. אבל הדברים האלה לא מוסדרים, הם לא מחייבים והם תלויים בסדרי עדיפויות של מפקדי התחנות והמחוזות.

כל מה שאמרנו פה עכשיו מבוסס על עבודה שלנו עם ראשי רשויות, חברי מועצה וקב"טים. ויש פה נציגות ונציגים מהרשויות שסיפרו על מה קורה ברשויות שלהם. זהו, אני אעביר את רשות הדיבור לעוד הרבה אנשים שרוצים פה להביא דוגמאות מהשטח. תודה רבה.

תודה רבה על הפתיח הזה ועל המצגת שהכנת, כי אני חושב שזה מרכז יפה מאוד את הנושאים שבסופו של דבר מהווים את מרכיבי היסוד במערכת היחסים בין הרשות וגורמיה לגורמים האחרים שקיימים. זה חשוב מאוד, אני לפחות אשתמש בזה גם בדיונים אחרים אצלי. אבל קצת פספסנו בהתחלה את הנהוג, נחזור אליו, ניתן כמה מילות פתיחה למציע.

לא, תמשיך, אני אשתלב.

אני רוצה שתגיד מה היום. היום הזה הוא היוזמה שלך. אני לא יכולתי להסביר מה היוזמה, היא חשובה.

תודה. אתה רוצה לעדכן אותי מה אמרת, שאני לא אחזור על דברים?

לא, אני רוצה שתחזור על הדברים.

טוב. תודה רבה על קיום הדיון, אדוני היושב ראש. היום הוא חלק מיום שלטון מקומי שאנחנו עושים בכנסת. זה מצחיק, אני רואה את אותם אנשים שאנחנו כבר רואים, כולל את המשרד לבל"מ, אבל לא משנה. בקיצור, זה יום על השלטון המקומי וביטחון פנים, בטח שהוא אתגר במדינה, ובטח ובטח בשלטון המקומי. ואני חושב שזה גם יצא לנו בתקופה, בלי שהתכוונו, בתקופה שגם מחוקקים את החוק, מסיימים להשלים את החקיקה הארוכה. אני חושב שאולי רק החוקה שנחוקק אי פעם במדינת ישראל, אולי ייקח לנו גם 12 או 13 שנים. אני מקווה שקצת פחות, אבל אני מניח שנסיים את החקיקה של ההסדרה של מערך, אני עדיין לא יודע, פיקוח רשותי?

שיטור רשותי.

פקח שיטור רשותי.

אתה רואה? ידעתי שהיה שם פיקוח. פקח השיטור הרשותי, הידוע בכינויו השיטור העירוני/ המשולב/כל מה שהיה בעבר. תודה על הדיון.

אני אתן את מה שאני חושב, אני אקשר את זה לדיוני החוק. אני חושב שמזה המון המון שנים יש לעשות הפרדה בין המתאר העירוני לבין תפקידה של משטרת ישראל. משטרת ישראל בעיניי צריכה פחות לעסוק בעבירות של חסימות חנייה וכל היוצא בפועל של עבירות איכות החיים היחסית מצומצמות ולעסוק באמת בדברים היותר מז'וריים בחברה הישראלית. אם אני אתן כותרת, להיות ה-FBI ולעשות כאילו משטרה ארצית והמשטרה המקומית תעסוק בעבירות אחרות. כמובן שזה יהיה בסיוע של הרשויות המקומיות.

בעיניי, טוב, לא נדבר על המחלוקות, אלא רק על הדברים האלו. אני מאוד מאמין ברשויות המקומיות, אני חושב שיש המון כוח ברשות המקומית, אבל יחד עם זאת, צריך לייצר את התנאים המתאימים על מנת שלא תהיה זליגה של סמכויות יותר ממה שאנחנו רגילים, בטח ובטח בכל הנוגע לסמכויות השוטרים. תודה.

חברת הכנסת מירב בן ארי? חבר הכנסת גלעד קריב?

מטי פה, היא גם אחת היוזמות.

אני אתן גם למטי. בבקשה, גלעד.

מטי הייתה ראשת מועצה, אני אדבר אחריה.

ניתן למטי. חברת הכנסת מטי הרכבי צרפתי, בבקשה.

שלום, תודה, אדוני יושב הראש ולכל המשתתפים, וכמובן לנאור שהוא אבי היוזמה של היום המיוחד הזה, והכל כך חשוב. למי שלא מכיר, אני מטי צרפתי הרכבי והייתי במשך 12 שנים ראש מועצה אזורית, המועצה האזורית יואב. נבחרתי בשנת 2011, והיה צוק איתן ועמוד ענן וקורונה, וככל שצברתי יותר שנות כהונה, הבנתי את החשיבות של החוסן של הרשות המקומית, ושהחוסן הקהילתי הוא המפתח לחוסן בחירום.

וגם היה לי ברור די מההתחלה, אחת, שהשלטון המרכזי לא מסוגל לתת מענים בזמן אמת, בין השאר בגלל מוטת השליטה, וגם היינו רשות קטנה. היה לי ברור שאם נופל חלילה טיל אפילו בבית במועצה האזורית יואב או בעיר גדולה כמו באר שבע, הכוחות יהיו בבאר שבע. זאת הייתה תפיסת ההיערכות שלי לחירום, כמובן בשיתופי פעולה עם כל גורמי הביטחון, אבל בנינו תורה סדורה.

היה לי ברור שמה שפועל בשגרה פועל בחירום, ובנינו תפיסת מוכנות לביטחון, ביטחון בשגרה וביטחון בחירום, כשהמעבר מביטחון בשגרה לביטחון בחירום הוא מאוד מאוד מהיר, בין השאר בגלל שגם הבנתי שכוח האדם המקומי, עובדי הציבור, הם מעטים, באירוע קיצון אין מספיק עובדי רשות. ולכן לבנות מערך ומנגנון של מתנדבים הוא קריטי. זה אולי פשוט לגייס מתנדבים, ואנשי הביטחון יודעים, אבל לתחזק מתנדבים לאורך שנים ולהכשיר מתנדבים, זה כבר ממש צריך להיות בבסיס התקציב של הרשות המקומית.

בשגרה באמת היה לנו שיטור קהילתי, ביחס לרשות מספרים מטורפים, היו קציני ביטחון, רב"שים, ביישובים, היו מתנדבים במדים מתמידים, כל תפיסת ניהול מרחב המקלטים הציבוריים שעדיין קיימים ברשות תוך הבנה שתחזוקת המקלט הציבורי בשגרה תביא אותו לפעילות אמיתית בחירום, ולכן השקענו ואיפשרנו לוועדים להשתמש במקלטים ודאגנו, פשוט עשינו מעקב. וגם כמובן נתנו את כל המענה של מסלול ירוק בבניית ממ"דים למי שאין, ובמרחב הכפרי בערך ל-65% מהאזרחים אין ממ"דים.

הייתה תפיסת חירום ומתנדבים, תפיסת ביטחון בשגרה והרבה מאוד מתנדבים, אבל היינו חייבים לבנות גם תפיסת ביטחון בחירום. מעבר לזה שהיה מרכז הפעלה או חמ"ל בבית המועצה שחלש בעת מלחמה על כל המרחב, היו צוותי חירום יישוביים שתוחזקו והוכשרו על ידי הרשות המקומית וגם גופים חיצוניים, כולל תרגול.

אני רוצה לומר משהו על תרחיש הייחוס של המדינה. מדינת ישראל, פיקוד העורף נותן איזשהו תרחיש ייחוס לחירום, אני לא בטוחה שתרחישי הייחוס האלה תוקפו בשנתיים האחרונות אחרי חרבות ברזל, ובטח לא המתקפה באיראן. אני זוכרת את תרחיש הייחוס של הרשות שלי, זה לא תואם נניח את המלחמה מול איראן, וזה משהו שאולי פה בשולחן הזה צריך לשאול, האם תרחישי הייחוס לרשויות המקומיות מתוקפים ועונים על האיומים שקיימים עכשיו. אני לא יודעת, אולי כן.

מעבר לתרגול, הקמתי למשל ביישובים השונים צוותי חירום רפואיים, פשוט מיפיתי מי אנשי רפואה, עשיתי ביניהם איזה איחוד, גם בין צוותי החירום באזור, ואני רוצה לומר שזה הציל חיים, זה הציל חיים לא פעם. כי אם דבורה עוקצת ילד שהוא אלרגי לדבורים, להגיע באמבולנס מקריית גת או מגדרה, ייקח לו את הזמן, ואין את הזמן הזה.

למשל הכשרנו מתנדבים לאיחוד הצלה, לא משנה, זה יכול להיות כל גוף חירום, הכשרנו בבית המועצה, עשינו קורס, ודאגנו שיהיה להם את הציוד על חשבון הרשות. אחת, המדינה הרוויחה עוד מתנדבים בחירום, אבל גם הרשות הרוויחה פריסה. כמובן הכשרנו צוותים, זה נקרא סיוע עצמי ראשוני, אולי אנשי הביטחון מכירים את זה, במקרה שיש הריסות, גם זיווד של ציוד אלמנטרי והכשרה ותרגול אחת לשנה לפחות. ועד כדי כך הגדלתי ועשיתי בתפיסת הביטחון בחירום, מתוך הבנה שאני אהיה לבד, אפילו קיבלנו שתי כבאיות מכיבוי אש שיצאו משירות והכשרנו לוחמי אש מתנדבים בצפון ובמזרח, וגם הם הצילו חיים יותר מפעם אחת.

מה שאני רוצה לומר, שבסוף הרשות המקומית יודעת הכי טוב איך להתנהל מבחינת רווחה וחינוך בחירום ובשגרה, אבל מבחינת רווחה ותשתיות, ונבנית הרבה מאוד על מתנדבים. אבל אם יש משהו שכן השלטון המרכזי צריך, אחת, זה לדייק יותר את הביזור של הסמכויות, לוודא שתרחישי הייחוס באמת רלוונטיים, ושיש תקציבים מתאימים, אבל כן לתת יותר כוח לרשות המקומית. זהו פחות או יותר. תודה רבה.

תודה לך, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. אני חושב שאת מובילה בצדק, לפחות לטעמי, הבנה ותהליך, שמעתי גם את חבר הכנסת נאור שירי, גם הוא חושב כך, של חיזוק הרשויות המקומיות. אין שום ספק שיש להן כל כך הרבה יתרונות שהשלטון המרכזי צריך להכיר בהם ולחזק אותם בדיוק במקומות האלה כי - - -

הוא לא מסוגל.

בסך הכול זה יעלה יותר זול אם תשקיע ברשויות ולא תשמור את הכול אצלך.

וגם קיבלנו את ההוכחה שהשלטון המרכזי, עם יד על הלב ובלי פוליטיקה, כשל, כשל ב-7 באוקטובר, וגם עכשיו. ולכן הרשות המקומית היא זרוע עשייה.

חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

בקצרה. אני שותף כמובן לעמדה שהוצגה כאן על ידי כל חברי הכנסת שדיברו בדבר חשיבות השלטון המקומי. אני בהחלט חושב שיש מקום להעצים את המעורבות של הרשויות המקומיות בסוגיות שעד לפני שנים אחדות נתפסו כעניינו של השלטון המרכזי בלבד. הדבר הזה גם מתחייב מבחינת המציאות בשטח וגם מתחייב מכל מה שאנחנו יודעים היום על איכות הפעולה של לא מעט מן הרשויות המקומיות.

עם זאת, אני חושב שהתפקיד שלנו, מכיוון שהמגמה הזו היא כמעט סטיכית, זאת אומרת, היא קורית, אנחנו בעיצומה, התפקיד שלנו כבית מחוקקים הוא לתת סימנים בדבר ולהבין איפה אנחנו צריכים - - -

איפה הגבולות.

בדיוק. דבר אחד שהוזכר כבר על ידי נאור, הוא מלווה את העשייה שלנו בתהליך החקיקה של חוק השיטור העירוני, אין ספק שאנחנו צריכים כל הזמן להעמיד לנגד עינינו את הצורך לשמור גם על המעמד הייחודי של המשטרה במגע שלה עם האזרח ולהבין שיש דברים שבאמת מסורים רק למשטרה.

אני רוצה להאיר דווקא זווית אחרת שצביקה, אנחנו דיברנו עליה לא מעט. בצד ההערכה העמוקה לשלטון המקומי, צריך גם להפנים שלא יכול להיות שרמת הביטחון האישי שמסופקת לאזרח תיגזר רק מן השאלה באיזו רשות הוא גר. ואי אפשר לעצום את העיניים לעובדה שישנם פערים מאוד דרמטיים בין רשות אחת לשנייה, לפעמים גם רשויות סמוכות זו לזו שחולקות את אותו קו גבול מוניציפלי. אנחנו רוצים להעצים את הרשויות, רוצים להעצים את הניהול הקהילתי והמקומי, אבל לא יכול להיות שאזרח שגר ברשות לא מתפקדת וכושלת, וזה לא תמיד רק אשמת המנהיגות הנבחרת, לפעמים יש גם סיבות, נאמר יותר אובייקטיביות, לא יכול להיות שבביטחון אישי אנחנו באמת נגזור את דינו של האזרח כתוצאה מבאיזו רשות הוא גר.

וזה דבר שחייב להיות לנגד עינינו ואנחנו כל הזמן צריכים לשאול את עצמנו איך יוצרים את האיזון הזה, איך לא שומטים את האחריות מכתפי הממשלה. כי ממשלה היא יצור שתמיד אוהב להעביר אחריות. בוא, הממשלה אוהבת כותרות, אבל שלטון מרכזי תמיד שמח לומר "זו לא האחריות שלי, שיתעסקו בזה ברשות המקומית". איך אנחנו יודעים לשים גם גבול לעניין הזה? זה דבר אחד.

דבר שני, אנחנו קיבלנו, כל יום בעצם מקבלים הוכחה שהשלטון המרכזי לפעמים אוהב להעביר סמכויות לשלטון המקומי, אבל לא אוהב להעביר את התקציבים שצריכים לבוא עם העניין הזה. זה בסדר גמור להעביר לרשויות בקו התפר עוד ועוד אחריות ולומר, רק אתם יודעים לעשות את העבודה, אבל אז לגלות שה-40 מיליון שקל שהוקצבו לחיזוק מרכיבי הביטחון בקו התפר, הם עדיין תקועים שנתיים, שנתיים אחרי 7 באוקטובר, 40 מיליון שקל מסכנים עדיין תקועים, נכון?

לא ידעתי.

תדע. עדיין תקועים בגלל הוויכוח אם אפשר להעביר דרך המשרד הזה או דרך המשרד הזה. בשורה התחתונה, הרשויות. וצריך בג"ץ כדי להעביר 40 מיליון שקל למרכיבי ביטחון.

אולי נלך גם לדיון של בג"ץ.

והדבר האחרון בהקשר הזה, ואתה יודע את עמדתי, חייבים לעשות סדר דרמטי בסוגיית כיתות הכוננות, חלוקת האחריות בין צה"ל לבין משמר הגבול והמשטרה. אפשר לחזור תמיד לסיפורים ולקוריוזים על הצל, אבל אתה יודע, זה קוריוז אחד שאני לא מקל בראש, אבל מאחורי הסיפור הזה של כיתות הכוננות יש באמת מאות כיתות כוננות שחייבים להיכנס בצורה מאוד מאוד רצינית לתו"ל ההפעלה שלהם. ומכיוון שזה לא עובר כרגע דרך חקיקה, הבית הזה כרגע לא מעורב מספיק בסוגיה הזאת של כיתות הכוננות, לא הצה"ליות ולא המשטרתיות.

תודה, חבר הכנסת גלעד קריב.

אני רוצה להגיד משהו קצר.

בבקשה, חברת הכנסת מירב בן ארי.

אני רוצה להגיד לך שני דברים. אני ניהלתי היום את הדיון במעמד האישה על הנושא של הנשים בשלטון המקומי, ודווקא, שתדע לך, פשוט הקשבתי לך, השלטון המקומי מתחנן לעוד סמכויות.

ותקציבים.

ולמרות הנטייה של השלטון, דווקא רואים שהשלטון נהיה יותר ויותר ריכוזי, וזו טעות, כי בקורונה השלטון המקומי תפקד מצוין. אגב, גם עכשיו, שני אתרים של נפילות שהגעתי, הראשונים שבאו, ממש, זה היה השיטור העירוני.

ועוד משהו שגם אגיד, שאפילו בתל אביב, העיר הגדולה, שאני מאוד מוטרדת מהמצב של המשטרה שם, מאוד מוטרדת, אני אומרת את זה בכל דיון, אני יודעת שבתוך החמ"ל לאורך כל הזמן של הנפילות כמעט לא היה אף נציג משטרה, אני יודעת את זה ממקור ברזל, אין נציג משטרה, וזה החשש שלי, הגדול. לכן אני מאוד בעד הורדת סמכויות. אני כמובן גם מלווה איתך את החוק של השיטור העירוני ואנחנו מנסים לסייע.

והדבר השלישי שרציתי להגיד שהוא גם התייחסות לדברים שלך, זה לא רק שמי שגר בעיר חזקה נהנה מביטחון טוב יותר, בגלל זה החשש שלי כל כך, אני בדיסוננס עצמי עם השיטור העירוני בגלל תל אביב שכל הזמן נאור אומר לי, "תפסיקי להסתכל על תל אביב", אבל מה לעשות? בתוך עמי אני חיה ומאוד מאוד קשה לי שלא להבדיל.

אי אפשר להוציא ממנה את תל אביב.

זה נכון, למרות שאני דווקא רוצה לדבר איתך - - -

העיר העברית הראשונה.

מהחשש שלי למשטרת ישראל בתל אביב אני דואגת, זה שתדע לך. כי היום אם מתקשרים ישירות לסל"ע, יש בעיה. אבל עזבו את זה, זה כבר דיברתי. אני כן רוצה להגיד עוד משהו לגבי מה שאמרת, שאתה מקבל זכויות טובות יותר אם יש לך שיטור עירוני טוב יותר, אבל לצערי, מסתבר שגם הזכות לחיים היא גבוהה יותר ברשות חזקה יותר.

נכון.

עובדה, מה שראית בבני ברק כשסיירת במקלטים. אני אומרת את זה כי בסוף אנשים נשארו חסרי מיגון בגלל העיר שהם גרים בה, שזה מופרך בעיניי, איך הגענו, אבל זה כבר תיקון של 70 שנה.

ואני כן רוצה להגיד, בגלל שאלה כוחות הביטחון, מאוד מאוד חשוב לנו, אני יכולה להגיד לך שלשלישייה הזאת, גם הנושא של השיטור העירוני, נאור, קריב ואני, כל הזמן לזכור, תוך הבנה שאנחנו רוצים כמה שיותר לחזק את הרשויות שהוכיחו עצמן בקורונה והוכיחו עצמן במבצע של עם כלביא שבו ראית איך הרשויות המקומיות. היום ראיתי שמישהו כתב על איך תוך שעה וחצי הם היו במלון, ראיתם את זה?

וצריך להגיד, אני רואה שבצלאל לקח על זה קרדיט, אבל מכיוון שזה בתל אביב, אני גם יודעת בדיוק מי שלח אותו למלון ואת זה עשתה הרשות המקומית. גם שלחה למלון, גם סגרה את הדירות, הכול. וכל זה - - -

וגם שמרה מביזה.

כן. מי שמר? אתה יודע? השיטור העירוני. המשטרה פשוט לא מסוגלת גם לעשות את זה.

לא, אין ספק. תראו, אתם נוגעים בנקודות כל כך חשובות שבאמת צריך לקיים עליהן שיח ודיון נפרד, וזה הנושא של חיזוק הרשויות המקומיות. אני חושב שזה דבר שכדאי שניקח אותו על עצמנו בצורה מסודרת.

נכון. בגלל הזכות לביטחון אישי.

לא רק. את נגעת, אמרת שזה לא רק הביטחון האישי, אלה גם הדברים האחרים, וזה נכון. אני הייתי ראש רשות, אומנם ממונה, שלכאורה אמור להיות עם הרבה יותר אמצעים, כי המדינה נתנה לי.

יותר סמכויות. אין מועצת עיר.

נכון. אחד הדברים הראשונים שבדקתי היה נושא הרווחה.

ניסן, אין לו מועצת עיר.

לא הייתה לו.

תענוג.

זה תענוג, ניסן אומר תענוג.

אני יודע. ברור, הכול ברור. אבל אחד הנושאים הראשונים שבדקתי היה נושא הרווחה, למה? כי באמת ביישוב שבו אני הייתי ראש רשות, מקרה הרווחה, הצורך הרווחתי היה מדהים. ואז התברר לי שיש לי ארבעה עובדי רווחה על 1,200 משפחות שכמעט כולן צריכות, יחס של אחד ל-300, זה לא קיים כמעט בשום מקום. הגעתי לפה, לשלטון המרכזי, נפגשתי עם שר הרווחה דאז, אני לא אגיד מי זה היה כדי לא להשמיץ את נשיא המדינה. יצא לי, אתה רואה? וביקשתי סיוע.

בוז'י.

בסופו של דבר, הייתי צריך מתוך תקציב הרשות, על פי סדר עדיפויות, להביא מדריכי מתנ"ס כדי לעזור לעובדי הרווחה כדי לתת מענה לרווחה, כי השלטון המרכזי לא נתן לי. הדבר הזה הוא כל כך נכון, מה שאתם מציגים, רק בשביל זה היה חשוב היום הזה. חבר הכנסת סימון דוידסון, כמה מילים?

אנחנו אומרים לפעמים דברי טעם.

אני אעבור על הרשימה שיש לי פה, ברשותכם. שלי סבר, יושבת ראש ועדת ביטחון כפר סבא, את פה? לא שמתי לב.

מאז הדיון הראשון על השיטור העירוני לא באת, שלי. אחת שיש לה גם תחנה וגם שיטור עירוני.

נכון. אני רוצה להתחיל באמת, מה שנקרא, בלהרים ולהגיד שאני גרה ברשות מקומית מצוינת ובטוחה ושיתוף הפעולה בין תחנת המשטרה המקומית וכוחות השיטור העירוניים בעיר הוא מעולה. וגם עכשיו, במתקפת הטילים האחרונה שחווינו כולנו, התפקוד של החמ"ל העירוני היה מצוין ותחושת הביטחון הייתה מצוינת וידענו שיש לנו למי לפנות והכול היה נראה בשליטה.

אבל, אחת, אני רוצה להצטרף באמת לכל מה שאמרו קודמיי חברי הכנסת, וזאת תחושתי האישית גם כאזרחית המדינה וגם כתושבת העיר כפר סבא, שהעובדה שהשלטון המרכזי משית עוד ועוד אחריויות על השלטון המקומי מדאיגה אותי מאוד. אחת, מכיוון שזה אומר שרק אתמול השארנו את צו הארנונה, הטייס האוטומטי, אני לא חושבת - - -

עד לפה הגיע הטייס האוטומטי.

בדיוק. ואנחנו מטילים עוד ועוד מסים. מה שנקרא, שמו אותנו להיות שרי מסים לענותו בסבלותם. נכון, בכפר סבא, התושבים, אנחנו מעמד סוציו-אקונומי 8, אבל החשש שלי הוא שאנחנו נלך ונידרדר במעמד הסוציו-אקונומי ככל שישיתו עלינו עוד ועוד מסים ועוד ועוד עלויות. המדינה אומרת, זו פרשנותי, אנחנו לא יכולים לטפל בביטחון האישי של התושבים בעיר, טפלו בזה אתם, השלטון המקומי, תכשירו את הפקחים, תגייסו את הפקחים, גם על זה היו לנו לא מעט דיונים, על המיתוג של איך יקראו לזה ואילו מדים יהיו להם, כי זה חלק מהקושי לגייס אנשים לתפקיד.

כמובן יש לזה משמעות מאוד מאוד גדולה ביצירת אי-שוויון. אנחנו עיר טובה וחזקה, מה זה אומר על העיר טירה שלידינו? הם לא באותו מצב סוציו-אקונומי, בוודאי יותר קשה להם לגייס, ואנחנו סובלים מאחוז הפשיעה הגבוה בערים הערביות הסמוכות לנו, שלא לדבר על הערים הפלסטיניות הסמוכות לנו. עובדה שאנחנו נמצאים על קו התפר.

אחת, מטרידה אותי העובדה שהממשלה אומרת תסתדרו לבד, זה אחת. שתיים, תסתדרו לבד, תממנו את זה, תכשירו את זה. האם יהיו פערים בין יכולת ההכשרה שלנו, שוב, כעיר, בין היכולת שלנו, אני מזמינה את כולם לבוא ללמוד זה באמת איך הדברים עובדים בכפר סבא, זה באמת עובד מצוין, אבל אנחנו בנינו את מרכז הכוח הזה, אף אחד לא הסביר לנו איך לעשות את זה. העובדה שהשכלנו לגייס אנשים טובים לתפקיד שיודעים מה הם עושים, זה לזכותנו, אבל מה יגידו הערים האחרות? אנחנו עכשיו נלמד ערים אחרות לתפקד כמונו? לא יודעת עד כמה יש להן את היכולת הזאת. הגדלת אי השוויון מטרידה אותי כמי שאכפת לה מהמדינה שבה היא חיה.

הדבר האחרון שאני רוצה להגיד בנושא הזה, והוא הפוליטיזציה של הכוח הזה. אני חגגתי 50 השבוע.

מזל טוב.

חגיגות היובל.

תודה רבה. אף פעם מעולם בכל שנותיי כתושבת ישראל, כאזרחית כפר סבא, אף פעם לא עזבתי את כפר סבא, לא חששתי לביטחוני האישי עקב דעותיי הפוליטיות, אף פעם, השנה כן, בהחלט. בדיוק אמרתי לנגה כשהיינו במזנון, אמרתי לה שאני בעירי כפר סבא חוששת ללכת עם חולצת החטופים, אמיתי. והעובדה שהכוח האחראי על ביטחוני האישי עלול להיתפס ככוח פוליטי, כמשטור מחשבות, לא אתייחס למה שקרה הבוקר בעיר, מטרידה אותי מאוד. כי זה אומר שיכול להיות שראש עיר הבא או ראשת עיר הבאה לצורך העניין, כפר סבא היא עיר אדומה, שמאלנית כמו שכולם קוראים לה, אבל מה נעשה אם השלטון המקומי יחליט שהוא שובר ימינה? לצורך העניין זו הטרדה שלי. או הפוך, מה יגידו אנשים שתומכים בימין על מלא מלא והם נשלטים על ידי שלטון דמוקרטי ליברלי רחמנא ליצלן?

איך יכול להיות שהכוח הזה, זה כוח, כוח אדיר, סמכויות לא נורמליות שניתנות לעובדי עירייה, שיש להם לצורך העניין קוד אתי עירוני, והיועץ המשפטי מגבה את הקוד האתי העירוני הזה, והם יקבעו שהם יכולים לערוך עליי חיפוש גופני כי הם חושדים במשהו שאני עשיתי? מי קובע את גבולות הכוח האלה? זאת אומרת, צריכים להיות גבולות לכוח.

משטרת ישראל שאני מכירה עד לשנים אלו הייתה משטרה א-פוליטית. היה ברור שעם כל הביקורת כלפי המשטרה, לצורך העניין, כן עושים את עבודתם, לא עושים את עבודתם, יש מחסור בשוטרים, אין מחסור בשוטרים, אבל אני כתושבת, אזרחית יכולתי לסמוך שלא יאונה לי כל רע בשל דעותיי הפוליטיות. אנחנו כבר לא מרגישים את זה. לא משנה דרך אגב מהן הדעות הפוליטיות. לא פתרנו את הבעיה של משטרת ישראל ועכשיו אנחנו מייצרים עוד כוח שיטור, לכאורה א-פוליטי, אבל אי אפשר, שלטון מקומי הוא פוליטי, אי אפשר להתעלם מזה. ונותנים את הכוח לשלטון המקומי.

זה מטריד אותי מאוד מאוד מאוד, בלי קשר לעובדה שאני מקבלת את זה שהעיריות והמועצות המקומיות, מכיוון שהמדינה לא נותנת לנו את המענה, צריכות לחזק את כוחן על מנת שאיכות החיים של התושבים תהיה יותר טובה וכל מה שנאמר עוד קודם.

תודה, שלי, דברים חשובים. גם אם אנחנו לא מסכימים על הכול, חשוב שהם נאמרים. אני מקווה רק שמתישהו תודי שכפר סבא התחילה את העלייה שלה כשהיא אימצה את חיל התותחנים.

יאללה.

זו לא זיכרון?

לא.

גם זיכרון. בית התותחן זה זיכרון.

זיכרון זה בית התותחן, אבל העיר שאימצה את חיל התותחנים לפני הרבה מאוד שנים, 40 שנה, הייתה כפר סבא. בניו של ראש העיר, בנו של ראש העיר היה חלק מהמערך שלנו.

אתה אומר, הנפוטיזם זה לא מהיום.

לא, לא.

בבקשה, ניסן בן חמו, חבר מועצת העיר ערד.

תודה רבה. חבר מועצת העיר ערד וראש עיריית ערד בתשע השנים האחרונות, עד לפני שנה, כך שיש לי פרספקטיבה גם על השלטון המקומי וגם - - -

ניסיתי לומר מאיפה אני עוד זוכר אותך.

אדוני היושב ראש, תודה רבה באמת על היום הזה, למטי ונאור. אני קודם כול שמח מאוד שבאתם מהשלטון המקומי, כן כממונה, ראשת מועצה, חבר מועצה, סגן ראש עיר. בסוף הכול מתחיל ונגמר ברשויות המקומיות. אני כראש רשות עברתי את הקורונה ואת 7 באוקטובר, ובסופו של דבר, זה עמוד השדרה של מדינת ישראל, לא יעזור איך מסתכלים על זה.

כשהתושב מרגיש חוסר ביטחון, הוא בא לראש העיר שלו. כשאין אורתופד בקופת החולים, הוא בא לראש העיר שלו. על הדברים האלה הרשויות המקומיות לא מתוקצבות, אבל עדיין הן אלה שנדרשות לתת את המענה, ולכן צריך לתת את הדעת. אנחנו כבר שנים, נער הייתי וכבר בגרתי ושמעתי על האצלת הסמכויות האלה כבר עשור ו-15 שנה ו-20 שנה, ובפועל, לא משנה איזו ממשלה זאת, זה לא קורה. ורבותיי, זה חייב לקרות וחייבים לתקצב וחייבים לרדת.

בסוף אנחנו אלה שיודעים לתת את השירות הכי טוב, נאמר פה. כשנפל הטיל, הראשון שהתייצב זה ראש הרשות, השיטור העירוני והצוות העירוני. הם הראשונים לכל אירוע, לא יעזור, והם אלה שיצטרכו לתת את המענה. ודרך אגב, עיריית תל אביב תרוץ אחרי הכסף הזה, אחרי משרד הפנים, שישפה אותה למלונות שהיא נתנה מכספה ואחרי זה יגידו לו שזה גם לא חוקי ולכן הוא לא יכול לקבל החזר.

אבל הוא לפחות יכול להרשות לעצמו, אתה יודע. יש כאלה שאפילו לא יכולים להרשות לעצמם.

נכון, חד משמעית. אני רוצה לדבר דווקא מהגובה שנאמר פה, לרדת לניסיון האישי בסוף כראש רשות. היינו בין הרשויות הראשונות שזכינו בקול הקורא עוד במסגרתו הראשונה של עיר ללא אלימות, להפעיל את התוכנית, ולאחר מכן זה התגלגל לחוק לייעול האכיפה והפיקוח עירוניים ברשויות מקומיות, הוראת שעה משנת 2011.

רבותיי, זו עדיין הוראת שעה. אני כראש רשות כל שנה רועד כי אני צריך לתקצב קרוב למיליון שקל שאני לא יודע אם אני אקבל אותם. אתם לא יודעים איזה חוסר ודאות יש ברשויות המקומיות. פה מדברים בתקציבים של מאות מיליונים ומיליארדים, בסוף הרשות המקומית שאני צריך להחליט האם אני מפטר את הפקחים שלי בסוף השנה כי אין לי כסף, אין לי כסף, מישהו צריך לממן את זה. 14 שנה זו הוראת שעה. ומי מממן את זה דרך אגב? אגרת שמירה שמושתת על התושבים. אתם נמצאים אולי ברשויות שהרשות יכולה לממן.

היום כבר כולם לוקחים.

לא, אנחנו לוקחים כסף מהתושבים, התושבים מממנים.

השונות הזאת, רבותיי, בין סוציו 8 לסוציו 3 לסוציו 5, היא ענקית. המשמעות בתלוש הארנונה של 2.17 שקל למטר לשנה היא משמעותית והיא גדולה. ובסופו של יום, התושב מממן את הביטחון האישי שלו. אחד מן השניים, או שמשטרת ישראל תקבל משאבים אדירים כדי לספק את אותו צורך ביטחוני, או שנבין שהמשמעות היא בסוף, לא יכול להיות שמי שגר בערד, המשמעות של ה-2.17 שקלים האלה היא פי עשרה ממי שגר בכפר סבא, מצטער מאוד, זה המצב, והוא צריך להחליט מה הוא עושה, מה הוא משלם לפני.

ולכן הדבר הזה חייב לקבל פיתרון, צריך להאיץ את החקיקה, רבותיי. זה לא יכול להיות בהוראת שעה מתחדשת 14 שנה שכל יום רבים עליה, זה חייב להיות בבסיס התקציב וחייבים לתת מענה ולהקטין את מה שמושת. אין בעיה, לקחת אגרה מהתושבים, אבל עדיין שהיא לא תהיה ברמה הזאת שהיא מאוד מאוד גבוהה.

מכאן אני יורד לנושא הסמכויות. תקשיבו, בסופו של דבר משטרת ישראל, גם אצלנו בערד החוויה עם משטרת ישראל היא מצוינת, אבל מכיוון שאנחנו עיר מבודדת בדרום מזרח מדינת ישראל, קו התפר דרום הר חברון, ים המלח, משימות המשטרה הן רבות, גם עם הפזורה וגם עם הפשיעה וגם עם המשילות, והשמיכה היא קצרה. ומה שקורה לצורך העניין בערד, שמונה פקחים מסייעים, שככה הם נקראים, אל מול התגבור שהתחנה מקבלת, שזה עוד שמונה שוטרים, שזה המון, נשאבים למשימות הבט"ש, השוטפות, פח"ע, אירועי ביטחון.

אני כראש רשות רוצה שמישהו יטפל בעבירות איכות החיים, לזה זה נולד, לזה, לעבירות רעש, לעבירות לכלוך, לתגרות בקאנטרי קלאב, אירועי שכרות, אזורים, ואנחנו יודעים לעשות את זה מצוין. דרך אגב, במתודה זה עובד מעולה עם משטרת ישראל, ממפים אזורים, מהן המשימות, אבל עדיין זה לא סגור כי אני לא יכול להגיד למפקד התחנה שלי, תשמע, לקחת את השיטור העירוני למשימות השוטפות שלך? אני מבין שזה יותר חשוב, כי היה 7 באוקטובר והיה קורונה והיה והיה והיה. בפועל זה קורה.

אסור, כמה דברים שאסור שעושים.

בפועל זה קורה, רבותיי, וזה בסדר, זה לגיטימי, מפקד התחנה צריך לעמוד במשימות שלו, והמשימות הביטחוניות הן קשוחות. ומעבר לזה, זה לא רק מממן את הפקחים, זה גם מצלמות ורכבים, ורמת הביטחון האישי בין הרשויות משתנה כי - -

ברור, לפי הכסף.

- - תל אביב יכולה לרשת את כל העיר במצלמות וערד לא יכולה. ובסופו של דבר, מוקד רואה, לא מוקד רואה, יש פה כל כך הרבה משתנים בדבר הזה. ואם אנחנו חפצים לתת ביטחון אישי באותה רמה, זה חייב לבוא לידי ביטוי בחקיקה הזאת. היא מורכבת, היא קשה ותמיד ימצאו את האנומליות בה, אבל עדיין, זה חייב לבוא לידי ביטוי וזה חייב להיות בשיח עם השלטון המקומי, לצרכים שלו, ואני אומר את זה כמי שכיהן כראש רשות. זהו, תודה רבה באמת.

זה סדר עדיפויות.

תודה רבה, ניסן. קודם כול, אתה מזכיר לי נשכחות, ניסן. קודם כול, יש לי משפחה שגרה אצלך בעיר, אני לא אחשוף אותה עכשיו.

למי היא הצביעה?

אבל יש לך הרבה מחמאות מהם וזכויות. חוץ מזה שאת מיטב ילדותי ביליתי במה שהיה פעם מלון מצדה בערד, היינו באים ביום שישי לרקוד שם. זה כבר לא קיים, ואני כבר לא רוקד.

זה מדהים כמה העיר הקטנה הזאת נגעה בכל כך הרבה אנשים.

זה מדהים כמה אתם מדברים על דברים שאין לי מושג מה אתם אומרים.

פסטיבל ערד, צעיר, לא היית.

אפילו אליפות ישראל בשחייה פעם עשו בערד.

הוא לא יכול בלי הבריכה.

ואחד השחקנים הטובים של הפועל באר שבע גדל בערד ואחרי זה נסע לשחק בחוץ לארץ.

מי?

מגן שמאלי, יעקב כהן.

רק אתה מכיר אותו. יש שם יותר גנרי? אולי יעקב לוי, דוד לוי?

רק שתדע שאמרנו כאן שהיינו עכשיו בראשון אחרי הנפילה ודיברנו על החמ"ל, שהוא דיבר על החמ"ל. גם החמ"ל ברשות, ככל שהרשות חזקה, הם רואים הכול, זה מטורף. ראינו עכשיו בראשון חמ"ל, 2,000 - - -

נכון.

מכובדיי, יש פה עוד הרבה דוברים והזמן הולך ומתקצר. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

תודה. אני אספר לכם סיפור. אני גר בעיר נתניה, וכמו שבעיר נתניה, גם במקומות אחרים. לפני ארבעה חודשים התחיל אירוע של חלוקת פליירים לגבי נושא הסמים, מחלקים לילדים במדינת ישראל פליירים, איך קונים סמים, כמה זה עולה, למי צריך להתקשר, בצורה כזאת. מדינת ישראל, אני לא יודע כמה אתם מודעים לאירוע הזה, זו מדינה פשוט בהתמכרות בתופעה מטורפת מתקופת הקורונה, הגרף הזה רק עולה. ילדים מתמכרים לסמים, לאלכוהול, להימורים בלתי חוקיים וכן הלאה וכן הלאה.

ומה עושה המדינה, אדוני היושב ראש? ב-19 במרץ מוציאה לכל ראשי הרשויות המסכנים, "הנדון: צמצום בתקציב הרשות לביטחון קהילתי 2025". בלה בלה בלה, מבטלים את זה. גם הדבר הקטנצ'יק הזה שהיה עזרה לאותו ילד שהוא לפני נפילה, להרים אותו, לאותה משפחה שצריכה את העזרה, גם אותם אנשים, מבטלים אותם, ואז כל ראש רשות צריך להתמודד לבד עם האירוע הזה. או שהוא מבטל את זה לגמרי, או כמו שמרב אמרה, אם יש לו כסף, הוא משאיר את זה. ומה זה גורם? לעוד ילד מכור ועוד ילד מכור ועוד ילד מכור ועוד משפחה שנהרסת. וסיפרתי לה מה קרה לאזור שהיא הייתה גרה בנתניה, למה זה הפך להיות.

זו השכונה שלי.

מאורת סמים אחת גדולה. ומה אתם רוצים? שראש הרשות יטפל בזה לבד?

לא, אי אפשר.

לא מסוגל. וילדים הולכים הביתה כשנרקומנים מתחת לבית שלהם, כשמזרקים זרוקים בכל מקום. חברים, הנושא הזה של הביטחון הפנימי-הקהילתי במדינת ישראל, כמה שנותנים מחמאות וכמה שאומרים שזה נפלא בחלק מסוים מהרשויות, אני אומר לכם, ברשויות שאין כסף ואין תקציבים, הם לא מסוגלים להתמודד עם זה. ופה, אדוני היושב ראש, זה התפקיד שלנו פה בוועדה שאתה בראשה, אנחנו לא יכולים לגרום לדבר הזה להידרדר עוד ועוד ועוד, אנחנו צריכים לעזור לאותן רשויות שלא מסוגלות לעשות את זה.

נכון.

עכשיו נאור דיבר על ראשון לציון, 2,700 מצלמות.

כן, היינו.

בואו נתקדם.

יש עיר שאין לה מצלמה אחת.

תודה. טלי מולנר.

נתניה?

כן, טלי מולנר, נתניה.

צוהריים טובים. טלי מולנר, סגנית, ממלאת מקום, מחזיקת תיק הביטחון והחירום. ראשית, אני רוצה להפנות הערה למטי, שאלת אם רח"ל עדכנו את תרחישי הייחוס. ובכן, בזה הם מצוינים, יצא עדכון לתרחיש הייחוס במאי למלחמה הנוכחית, כשבתרחישי הייחוס הם אומרים בקצרה, הם קוראים למכתב ככה: "שיבושים גנריים צפויים בתרחישי הייחוס מאי 2025, כדי להעריך את מידת השיבוש שתגרום לארגון לבצע את משימותיו בתרחיש הייחוס ולסייע בהגדרת הפערים או בהכנת תוכניות ההתמודדות של הארגון". כלומר, בזה מתחילים ונגמרים תרומתה וחלקה של רח"ל, לרענן ולרשום את תרחישי הייחוס.

ראש הרשות שמקבל את תרחיש הייחוס - - -

לא קיבלתם תרחיש?

קיבלנו נייר, ועם הנייר הזה עכשיו לכי תשברי את הראש, ואני אתן כמה דוגמאות, מה היה רשום בתרחיש הייחוס. למשל, פערי גנרציה בתרנים של הסלולר, אי-אספקת מים, 75% מהעובדים הזרים לא יהיו, 50% ירידה בתחבורה ציבורית, דלקים, גנרטורים. לכי תשברי את הראש.

אבל היה טילים? היה הרס בתים, רבי קומות למשל?

אצלנו בנתניה לא, במדינה כן. אבל מה שאני מנסה להגיד, שצריך לבחון מה תרומתו של הגוף הגדול והמרשים הזה רח"ל. ואם זה מתחיל ונגמר בלרשום ולרענן תרחישי ייחוס, אני חושבת שאפשר לוותר עליו. ואם אתם כבר רושמים את תרחישי הייחוס, שזה יגיע עם תקציבים, כי אי אפשר לבוא לרשות מקומית, ואני אתן דוגמה של חצר"מים, של גנרטורים, שאנחנו יושבים עם משרד הבריאות ומשרד הבריאות אומר, יש לנו בתרחיש הייחוס כ-50,000 מונשמים שיצטרכו את הגנרטורים, אנחנו לא רוצים שהם יגיעו לבתי חולים, אתם, הרשות המקומית, תדאגו לגנרטורים.

אבל קבע מבקר המדינה, זו האחריות של משרד הבריאות, הם אפילו הקימו משל"ט עלטה ויש ראש מדור עלטה. אני אמרתי להם באותו דיון, אתם יכולים לסגור את המשרד המיותר הזה וללכת הביתה אם באתם עד לנתניה להגיד לנו שאנחנו צריכים לדאוג בסוף לחצר"מים. זה לעניין הזה. נכון שרשות מקומית היא מוגדרת כלבנת יסוד, אבל חבר'ה, יש גבול עד כמה רשות מקומית יכולה להיערך למלחמה לבד. המלחמה האחרונה הוכיחה שאף רשות מקומית לא הייתה מצליחה אלמלא שיתוף הפעולה המדהים עם כל ארגוני החירום וההצלה.

אני אספר לכם בקצרה על חמ"ל נתניה, על חדר ההפעלה. ישבו שם קבוע נציגי פיקוד העורף, משטרה, כב"ה, מגן דוד אדום, יחידת סער, עשינו הערכות מצב פעמיים ביום עם כל הגורמים, גם המשטרה, זה עבד מצוין. שיתוף הפעולה הזה ממש תורם המון לחוסן הביטחוני ובלעדיו לא היינו יכולים לשרוד. אבל איפה מצאנו את עצמנו לבד? מול משרדי הממשלה. איזו התרגשות נרשמה בחמ"ל כשמשרד הפנים הודיע שהוא נותן לנו כמה מאות מזרנים למקלטים, פשוט שפשפנו את עינינו, לא האמנו שמגיעה עזרה ממשרד ממשלתי תוך כדי המלחמה.

אבל באמת אני אומרת כאן, ודיברנו על זה גם בדיון הקודם, ואמרה את זה חברת הכנסת קארין אלהרר, כמה אפשר לדון בזה? הגיע הזמן באמת הלכה למעשה לשנות את זה, כי רשויות לא יכולות להתמודד לבד בלי עזרת הממשלה.

עכשיו לעניין שלשמו התכנסנו.

בקצרה בבקשה.

דיברנו על שיתוף הפעולה המצוין עם המשטרה. התוספות שצצו לאורך השנים, שיטור עירוני, ויחידת מתנדבים, סיירת הביטחון, וכיתת הכוננות, זה צורך קריטי שעולה מהשטח. אצלנו בנתניה יש גם שיטור עירוני, גם כיתת כוננות, גם סיירת ביטחון ומשטרה, וזה עובד טוב. האם יש שיתוף פעולה הדוק לאורך כל השנים עם מפקדי התחנות? אין מדיניות אחידה, זה תלוי מפקד תחנה. היה לנו מפקד תחנה שאמר, אני לא יכול להיפגש איתכם באופן קבוע, אני לא יכול לדברר אירועים שהמשטרה עשתה, תפנו רק לדוברות, אני לא יכול למסור נתונים, ומפקד תחנה נוכחי שהגיע ואמר, אני נפגש עם הרשות באופן רצוף, הוא פתח גם דף פייסבוק למשטרה, והוא מפרסם את כל מה שעושים. אבל צריך שתהיה איזושהי מדיניות אחידה.

למשל שיתוף פעולה בין משטרה לשיטור עירוני, היה מפקד תחנה שאפילו לא הזמין אותם לסיכום שנה, את מפקד השיטור העירוני, ומפקד תחנה אחר שאומר, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה. צריך אולי להסדיר את העניין הזה, שתהיה כאן ממש מדיניות אחודה ולא כל רשות תעבוד לפי מצב הרוח של אותו מפקד התחנה. אנחנו עכשיו בנתניה בימים אלה מעלים את אגרת השמירה מחוסר ברירה מ-1.4 שקל למטר ל-2.4 כדי להקים יחידת ביטחון רכובה, יחידת אופנוענים חדשה. זה לא מותרות, זו לא גחמה של אדם כזה או אחר, זה צורך אמיתי שעולה מהשטח. 20 סיירים, 20 אופנוענים, כי לצערי, משטרת נתניה לא יכולה לעמוד ולתת לנו את הביטחון הראוי שהתושבים צריכים. עם ארבע ניידות סיור בלילה אי אפשר לתת מענה ביטחוני הולם לעיר של 280,000 תושבים, אי אפשר.

ואת הציבור זה לא מעניין, הוא בצדק אומר, למה אתם נכנסים לי לכיס? למה אתם מעלים לי את אגרת השמירה? חסרה לכם נוכחות של שיטור בשטח? תפנו למשטרת ישראל. זו סוגיה מאוד מאוד מורכבת שהרשויות מתמודדות איתה. הלוואי שהמשטרה תוכל לתגבר את הכוחות, לתגבר את הנוכחות בשטח, כי בסוף רוב העבודה נופלת על כתפי השיטור העירוני וצריך לתקן את זה. תודה.

תודה לך, טלי. גייל שורש, בבקשה.

שלום, שמי גייל שורש, אני חברת מועצת העיר רמת השרון. מספר נקודות להוסיף על דברים שנאמרו כאן: אחת, הנושא הזה של ביטחון, יש לו היום מובן מאוד מאוד רחב. יש פה טווח של מעבירות איכות חיים דרך עבירות פשיעה ועבריינות בדרגות שונות, אירועים ביטחוניים וצבאיים כמו נפילת טילים, פיגועי מיקוח חס וחלילה, אבל עד אירועים של אסונות טבע כמו צונאמי ורעידות אדמה. כי כל הכוחות שאנחנו מתייחסים אליהם בהקשר של אירועים ביטחוניים הם גם אלה שיידרשו לתת מענה באותם אירועים חריגים, צבאיים ואסונות טבע.

הנקודה השנייה, בהקשר המאוד מדאיג של פגיעה בזכות לשוויון בביטחון האישי של כל תושב ותושבת במדינת ישראל. דובר פה רבות על התקציב, לא פחות מזה חשוב לדבר על תקינה ותקנון, לייצר מפתחות שיבטיחו חלוקה שוויונית והוגנת של משאבים בין כל הערים ובין תושבים ותושבות.

נקודה שלישית מתוך ארבע, אחד הדברים שמוטלים על כולנו הוא למצות באופן מיטבי את כל הכוחות שקיימים. כל עוד אין סנכרון מדויק והבנה של תהליכי העבודה בין הכוחות, אנחנו לא משתמשים בצורה אפקטיבית בכוחות שכן נמצאים לרשותנו. ולכן הסיפור של חוק השיטור העירוני-רשותי הוא כל כך חשוב והוא הזדמנות גם לעשות יותר במשאבים שקיימים לרשותנו.

והנקודה האחרונה, זה הוזכר פה במהלך הדיון, אבל חסרות לי גם יחידות חילוץ עירוניות שלא דובר עליהן, אותן יחידות רפואה וכיבוי אש, כל המערך שיודע לתת מענה לסוגיות ביטחון במובני הקיצון שלו. ולכן אני רוצה שוב להודות למכון שיטה ולקוות שהנושא שחוק השיטור העירוני-רשותי יסתכל במובן אפילו עוד יותר רחב ממה שהוא מסתכל כעת. תודה.

תודה לך, דברים חשובים, גם פתחת לנו זרקור על עוד כל מיני דברים שנצטרך לראות בעתיד אם נכון. אלוירה, בבקשה.

שלום וצוהריים טובים. אלוירה קוליחמן, סגנית ראש העיר בעיריית לוד. היום יש לנו יום עמוס. אני מגיעה כאן לשולחן באמת לדבר על העיר לוד. והתחלתי את הדיון אצל צביקה קצת לא בהקשר של הוועדה הקודמת שנכחתי, אבל חשוב לי לשים את העיר כאן על השולחן, כי לצערי הרב אנחנו רואים שהיא אינה על השולחן למרות הבטחות של עשרות שנים שאנחנו לא נפקיר את העיר, כי היא עיר במרכז הארץ והיא חשובה ואסטרטגית וליד נתב"ג ועל ציר מרכזי. אבל לצערי הרב, לא מעט חברי כנסת ושרים הגיעו לעיר, לישיבות, לדיונים, ניחמו אותנו, דפקו לנו על הכתף ואמרו, תהיו חזקים, וחזרו לירושלים, ואנחנו ממשיכים לדמם, כולל ביום שישי האחרון.

כבר אמרתי בוועדה של צביקה שנרצח לנו בדם קר תושב בעיר לוד שפשוט היה בדרכו לעבודה כשומר בתחנת משטרה, והוא נורה למוות כי מישהו חשב, אותה משפחת פשע חשבה, שהוא בא לחסל כי הוא חבש קסדה והיה חמוש ועם כפפות על אופניים חשמליות.

אני אומרת שלצערי הרב יש תחושה של אובדן שליטה, לא רק ברמה העירונית, אלא גם ברמה המדינית. ארבע-חמש משפחות פשע משליטות אימה על כל העיר, משבשות את החיים בעיר במרכז הארץ. ירי צולף, כדורים טועים. יש לי אנשים שנפגעו, קשיש שישב על הספסל במנוחה, הכדור עבר ושרט לו את הראש ובמזל הוא לא נרצח. יש לי תושבים כבר ששילמו בחיים שלהם.

אנחנו דיברנו פה על מיגון. אנחנו עיר בסוציו-אקונומי 3. מה שפגש אותנו כאן במלחמה האחרונה, דבר מזעזע. שכונות ותיקות, אנשים שידם אינה משגת לא מצליחים לתחזק את המקלטים והממ"דים במרחב הציבורי. מצאנו דברים מזעזעים, הרשות מנסה לסייע, אבל שוב, מדובר בשטחים פרטיים וידינו כבולות בנושא הזה.

תקנים, אנחנו מדברים על תקנים. תקנים לא חסרים לנו, למרות שתמיד יש חוסר. אנחנו לא מצליחים לגייס, לא לשיטור העירוני וגם לא המשטרה. במשטרה יש לנו מחצית מהתקנים מאוישים, למה? כי אין שום תוספת סיכון. אותו שוטר שמשרת במודיעין ובלוד, הוא מקבל בדיוק אותו שכר, אבל סכנת חיים ממשית, יום-יומית, שעתית בלוד, אי אפשר להשוות אותה לשום עיר אחרת.

אנחנו נדבר גם על החלוקה של התקנים, שבמודיעין ובלוד זו אותה כמות של תקנים במשטרה, דבר שאינו עולה על הדעת. חמ"ל אצלנו, באמת שיתוף הפעולה עם המשטרה ועם פיקוד העורף היה מדהים, ובלוד פתחנו חמ"ל 24/7, לא פעמיים ביום עדכון מצב, אלא משמרות 24/7. דבר יוצא מן הכלל ובאמת תודה על כך.

יש ביקורת. הגענו למצב שהתחושה של התושב היא שהרשות היא זאת שאחראית על הביטחון של התושבים שלה, של האזרחים, ויש בזה צדק, אבל אילו סמכויות יש לנו לתת באמת את הביטחון לתושב? אצלי בעיר מדברים שאם תעבור סיירת או ניידת משטרה פעם בשעה בשכונה כזאת או אחרת זה ייתן תחושת ביטחון. אני לא רוצה תחושה, אני רוצה ביטחון ממשי, וגם זה לא קיים, כי יש לנו ניידת אחת בלילה בעיר על כל העיר. והמשמעות היא מובנת, ולכן יש לנו רציחות, ולכן אנחנו נמצאים בכותרות. תודה.

תודה, אלוירה.

ניידת אחת בלוד?

ניידת אחת בלילה בלוד.

מכובדיי, בואו נתקדם בבקשה. יובל, רצית לומר משהו? בבקשה. חבר מועצת אזור.

אני רוצה רק לדבר. אצלנו כרגע יש מחסור בפקחים, למה? התשלום הוא מאוד מאוד מועט. ומי רוצה להיות פקח כשאתה מגיע לאדם שהחנה במקום שלא בסדר ולקבל באמת את כל הביקורת עליו. ואני חושב שאחד מהדברים, והפקחים, הם עוזרים לתחושת הביטחון ולביטחון, אצלנו באמת הם רצים לכל דבר, לכל מקום, אבל כשאין לך פקחים, כשאתה לא יכול לגייס בגלל שהסכום הוא כל כך מועט לשעה, צריכים לעשות עם זה משהו. כשאני שומע על מיליארדים שמגיעים למשטרה, שוב, הכול פה בדיונים, איפה נכנס המקום של הפיקוח? כי הפיקוח הוא הזרוע, באמת, המבצעת והשומרת, גם עלינו האזרחים וגם של העירייה.

ולגבי אגרת שמירה, אנחנו קצת התחלנו לדבר על זה, אבל עם כל זה שמעלים את הארנונה ועכשיו עוד פעם היה צו העלאת הארנונה, איך אפשר להשית על מקומות שאנחנו לא 8 כמו כפר סבא, ידידתי, איך אנחנו יכולים להעלות עוד כסף, לתת לתושבים לשלם עוד כסף כשהם בקושי מצליחים את הארנונה להכיל? אלה שתי בעיות שאני רציתי להעלות ותודה שנתת לי את הזכות.

תודה לך, יובל. אני רשמתי לעצמי את הדברים האלה, אני אנסה לברר בעתיד הקרוב איך באמת אנחנו יכולים לנסות לעזור בעניין הזה.

אחרונת הדוברים לפני משרדי הממשלה, עו"ד מירית לביא, המכון הישראלי לדמוקרטיה.

תודה. תודה למכון שיטה ולחברי הכנסת היוזמים על הדיון החשוב הזה. אשמח להגיד כמה מילים בנושא מקומה של הרשות המקומית למול החקיקה היום. לאורך השנים חלה בישראל תפיסה ממלכתית לפיה המדינה היא בעלת המונופול הבלעדי לשימוש בכוח כלפי הפרטים בחברה. תפיסה זו באה לידי ביטוי בהמלצות ועדת צדוק שקבעה שיש להשאיר את מתן שירותי המשטרה על בסיס שוויוני וארצי ואין לאפשר את המימון של שירותי המשטרה בידי רשויות מקומיות.

עם זאת, כמו ששמענו היום, בשנים האחרונות אנחנו עדים לתהליך של שינוי בשטח ועלייה במיקומם ובמעמדם של שחקנים נוספים דוגמת רשויות מקומיות ואזוריות. בסקר שערכנו במכון בשנה שעברה מצאנו כי רוב מהנסקרים חושבים שהרשויות המקומיות צריכות לעסוק גם בתחומי ביטחון במרחב העירוני שלהן. משמע, קיים מתח משמעותי בין התפיסה הממלכתית ארוכת השנים בישראל לבין התחושות והצרכים שהתפתחו בשנים האחרונות ושאנחנו באמת שומעים מהשטח.

בפועל מקומו של השלטון המקומי והאזורי בפעילות ביטחונית הולך ומתרחב, ניתן לראות ביטויים רבים לכך, למשל הפעלת סיירות מאבטחים עירוניות כמו זו שבבאר שבע, הפעלת סיירות עירוניות שהן לא סיירות מאבטחים, אלא כאלו שנשענות על אזרחים מתנדבים, והפיכת תפקיד מנהל הביטחון ברשות למורכב יותר לאור העובדה שיש ברשויות פעילות רבה בעלת אופי ביטחוני, וכן נוכחות רבה של נשקים ממגוון מקורות. הדבר יוצר איזשהו בלגן מאורגן כפי שמנסחים זאת גורמים בשטח והופך את תפקיד מנהל הביטחון ברשות למורכב יותר.

ולמרות השינוי שאנחנו רואים בשטח, הדברים לא בהכרח עוגנו בחקיקה או בנהלים, אלא פשוט התקדמו בפועל. ככלל, לפי החוק, עיריות ומועצות אזוריות מוסמכות להסדיר עניינים של שמירה, אבטחה וסדר ציבורי בתחומן, אבל שאלה גדולה נותרה פתוחה והיא היקף סמכות ההסדרה שניתנה במסגרת החוק ומגבלות סמכות ההסדרה הזו, ונראה שסמכות כללית זו לא באה לתת מענה לכל הפעילות הביטחונית ברשות המקומית.

בשורה התחתונה, יש פעילות רבה ברשויות המקומיות שבאה לתת מענה לפערים בביטחון ובתחושת הביטחון, הפעילות יכולה לשלב מגוון שחקנים, לרבות מאבטחים ואזרחים מתנדבים, לא כל הפעילות הזו מוסדרת כדין באופן מלא ולא הכול מתואם בין כלל הגופים. הדבר יכול ליצור בלגן מבחינת הגורמים בשטח ומגדל בבל בשיח בין הגורמים, לכן פעילות ללא סמכות היא בעייתית.

כדי לתת מענה למצב היום לאור ההתפתחויות של השנים האחרונות אנחנו סבורים שנדרשת חשיבה סדורה, מערכתית, מקצועית וכוללת שנועדה להבהיר לכלל הגורמים שפועלים במארג הביטחון וכן לאזרחי ואזרחיות ישראל מהו תפקיד וסמכויות השלטון המקומי בתחום הביטחוני. נושא יחסי הגומלין בין השלטון המקומי לבין המשטרה מחייב חקיקה מוסדרת ומאוזנת להסדרת העמימות בנושא כדי לחדד מה מותר ומה אסור. זאת בהתחשב בקשיים שעלו כאן בדיון, למשל שלא מדובר בגורם א-פוליטי, וכן כל זאת מבלי לפגוע במקומה המרכזי והחשוב של משטרת ישראל.

תודה רבה מירית, דברים חשובים. רגע לפני שנעבור למשרדי הממשלה, אלון, אתה רוצה להגיד משהו? בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. תודה גם לחבר הכנסת נאור שירי על היוזמה, אני חושב שזו יוזמה ברוכה, וגם למכון שיטה, תודה רבה. אני אגיד את זה ככה, ואני אגיד את זה גם לכל מי שדיבר כרגע וגם למשרדי הממשלה, לצערי, הצורך הוא אבי ההמצאה, הצורך בהקשר הזה הוא אבי ההמצאה. אנחנו היינו רוצים לחיות בשלטון האזורי, ביישובים, במושבים, בקיבוצים, בטוח שגם בתל אביב ובשאר המדינה. במקום בו משטרת ישראל מסוגלת לעשות את כל המשימות שלה, צה"ל הסדיר יכול לעשות את כל מה שהוא צריך ולא צריך צבא מילואים, וכן הלאה וכן הלאה.

בפועל, אני כבר יותר מ-550 ימים במילואים, משטרת ישראל עשתה מהקורונה, דרך הפגנות, דרך מה שאתם רוצים, דרך להציל את המדינה ב-7 באוקטובר וכן הלאה וכן הלאה. זאת אומרת, אף אחד לא בא ואמר, המודל לא טוב בגלל שאנחנו רוצים את הכוח לידיים. זה לא שם, זה מודל שצומח מלמטה למעלה ולא הפוך, בגלל שאין שום ברירה. פשוט תל אביב, כי יש להם כסף, עשו את זה לפני, לא יודע, חמש שנים.

במועצות האזוריות, שזה קטן, או בלוד, שצריכים תמיכה ממשלתית, זה לא יקרה בלי תמיכה ממשלתית, ולכן אנחנו פה. ולכן זה השוויון, זה לא חוסר השוויון, אל תהיו מבולבלים בהקשר הזה, זה השוויון האמיתי, כל עוד יש היעדר יכולת לתת תקנים בלתי מוגבלים למשטרת ישראל ולממש את התקנים האלה. עכשיו ברמה המוניציפלית פותרים בעיות. זו לא אידיאולוגיה, זה פתרון בעיות.

הדבר השני, אני מתייחס כהרגלי בקודש למרחב הכפרי, למועצות האזוריות ולקיבוצים. כל מה שנאמר פה מקבל משנה תוקף. אנחנו 85% מהשטח במדינה, 10% מהאוכלוסייה אומנם, זה קטן, ולכן אנחנו שיוריים לכל מה שאנחנו מדברים עליו פה. אנחנו שיוריים מבחינת מפקדי תחנות משטרה, שיש להם באמת ערים גדולות שהם חייבים לתת להם מענה. אנחנו תמיד נופלים בין הכיסאות. זה לא בכוונה, זה ככה.

ולכן אצלנו יש הרבה קונץ פטנט ישראלי. אנחנו בונים צוותי צח"י, אנחנו בונים צוותים בכל נושא שתרצו. כיבוי אש כי זה לא יגיע בזמן וחילוץ כי זה לא הגיע בזמן ואנחנו נהיה שיוריים אם ייפלו פה בניינים לפי תרחיש הייחוס ואנחנו לא נקבל אף אחד, וכן הלאה וכן הלאה. האירוע הזה לא ממומן. כל האירוע הזה, עוד פעם, לא רק שהוא לא ממומן, בחלקו הוא בהיעדר סמכות ובחלקו עוד באים אלינו בטענות, איך אנחנו בונים אותו ומה אנחנו עושים. מה, אנחנו השתגענו? אנחנו לא מדינה, אנחנו רק שלטון מקומי. נכון, אבל מה אתם רוצים? שמי יחלץ לכודים במושב?

נפל טיל לפני שבועיים אצל אדיר נעמן, ראש מועצת שפיר, במושב. הטיל הזה אידה בית כנסת, רק מי שהיה בממ"ד ניצל, וזו זירת הרס לכל דבר ועניין. אתם מצפים שפיקוד העורף, יחידות חילוץ ארציות, מישהו יבוא לתת מענה כשבמקביל נופלים בתים בבת ים, בתל אביב וכולי? אני לא מצפה. אני מצפה שמועצה האזורית, יישוב, יוכל לתת מענה עצמאי לבית דו-קומתי שנופל, אפילו שניים-שלושה אתרים, זו הציפייה, וככה אנחנו בונים את הכוח. אבל אני גם מצפה שזה יהיה בשם ובסמכות, אני מצפה שיגידו, כל הכבוד על המאמצים, זה בסדר, ולא פעלת בחוסר סמכות, חסמת רחוב. זה לא הגיוני, זה פשוט לא הגיוני.

אני אגיד מילה על כיתות הכוננות המשטרתיות. בעינינו, כמי שאמון על הגבולות, וממש קו המחרשה זה קו הגבול, אין שום דרך אחרת. לא יכולים לקבל צוות ימ"מ לכל יישוב שיש שם אירוע, אין דרך אחרת. כיתות הכוננות המשטרתיות הן ברכה לכל היישוב הכפרי, לכל הקיבוצים, לכל המושבים שמנותקים ובגבולות.

אני רק אגיד על זה משהו. למה בהתנדבות? למה אין גוף ימי מילואים של מג"ב? הרי זה מג"ב. תגידו, למה אני, סתם, אם אני חבר כיתת כוננות בצבא, אני אקבל ימ"מ, אבל חבר כיתת כוננות במג"ב, הוא מופלה לרעה, לא צריך לשלם לו, הוא יכול לבוא בהתנדבות. אתם יודעים למה זה גורם? לחוסר מקצועיות. אי אפשר לאמן אותם כמו שצריך כי הם לא באים ולא זמינים וכן הלאה וכן הלאה. זאת אומרת, זו פגיעה בביטחון. חוסר השוואת התנאים אל מה שקורה בכיתות כוננות צה"ליות אל מול מה שקורה בכיתות כוננות משטרתיות זה חוסר שוויון, צריך לתקן אותו.

שבוע שעבר יצא לי להיות יחד עם גלית שאול מעמק חפר, אלי אטון מלב השרון, אושרת גני גונן מדרום השרון, ואילן שדה ממנשה, ראשי מועצות כולם, היינו בבג"ץ. היינו בבג"ץ, בראש ההרכב ישב נשיא בית המשפט העליון. על מה דן ההרכב המכובד? על 50-40 מיליון שקל שדיברת מקודם, חבר הכנסת שירי. למה? החבר'ה האלה הוציאו כסף שאין להם מהכיס כי אמרו להם.

אתה יודע למה אבל, למה אתה שואל?

אני יודע למה, אני רק אומר. יש לי עוד רשימה ארוכה, באמת, אני רק אגיד ברשותך, אדוני היושב ראש, דבר אחד שהוא בלב הדיון.

הרעיון של הדיון לא היה רשימה, הרעיון של הדיון היה הסדרת מערכת יחסי הגומלין בין כלל הגורמים ברשויות.

נכון, וזה בדיוק המשפט שאני עומד לומר. הסדרת המעמד החוקי של אגפי החירום והביטחון, כי הם מגיבים ראשונים, כולל הסמכויות והאחריות הנדרשת מכך. יש בעולם שאני חי בו הבחנה בין שני סוגי אוכלוסיות. כשיש טיל או מחבל מתאבד או חדירה, פרש טורקי וכן הלאה וכן הלאה, יש אוכלוסייה שאתה אומר לה, כנסו למיגון, להתמגן, ויש כאלה שאתה אומר להם, תגנו, צאו החוצה, תסכנו חיים. שוטרים, לשמחתי, ובזכות היושב ראש פה כבאים, בטח לוחמי צה"ל, וכן הלאה וכן הלאה, בטח שוטרים, כולם יש להם את המעמד החוקי והנגזרת של הסמכות שנובעת מהמעמד המיוחד הזה שאמרתי מקודם.

היחידים שאין להם בכל המדינה, גם לרבש"צים כבר סידרו את זה, ברוך השם, היחידים שאין להם הם הקב"טים של השלטון האזורי, של המועצות האזוריות, וגם של השלטון המקומי, הם היחידים. למה? כי עדיין, אחרי כל מה שאנחנו שומעים פה, על כל ההשקעות של כולם בנושא החירום והביטחון כרשויות מקומיות, עדיין חושבים שאולי הדבר הזה הוא לא הגיוני, קב"ט הוא באמת איזה פקיד שצריך זה.

תודה רבה לך, אלון.

זהו, תודה.

תודה רבה לך. המשרד לביטחון לאומי, התייחסות? מישהו רוצה? בבקשה, שרית.

שרית נסים, ראש אגף בכיר פיתוח פרויקטים ומידע במשרד לביטחון לאומי. אני אמשיך מהנקודה שבה אלון עצר. עלו פה הרבה מאוד דברים חשובים ואתגרים באמת מקומיים, יום-יומיים שאנחנו נתקלים בהם, אנחנו שותפים לאתגרים הללו. נושא מגוון המשימות, מנעד המשימות והאחריות והסמכות שמוטלת על המשטרה אל מול כוח האדם וכמות המשאבים זה תמיד נושא כאוב, סוגיה שהיא תמיד חסרה, ובאמת המשאבים שנתונים לרשות המקומית, בעיקר בהקשרים של כוח אדם בנושאים שבהם אנחנו מדברים, היא תמיד חסרה.

ולכן הפתרונות שהוזכרו כאן, אני תכף אציף אותם שוב, הם פתרונות שכרגע עוזרים לנו באמת גם לשמור על הסדר הציבורי וגם לשמור על ביטחון האזרחים. אני רוצה להזכיר שתפקיד ליבה של המשטרה הוא לא רק בנושא הביטחון, אלא גם בנושא האכיפה, אכיפת עבירות. זה כאילו לא עלה פה, או עלה פה בין השיטין, אבל זה חלק מליבת התפקידים של המשטרה ובזה היא בעיקר עוסקת. ולכן הרבה פעמים באמת בהקשרים של ביטחון, שמירה על הביטחון, תחושת ביטחון, נוכחות ובולטות במרחב הציבורי ומניעת פגיעה בסדר הציבורי זה באמת משהו שהרבה פעמים יורד בסדר העדיפות בגלל הצורך במיקוד באכיפה.

מה שמשטרת ישראל עושה, כמובן יש את תחנות המשטרה המקומיות, שכל אחת היא תחנה טריטוריאלית שאחראית על שטח, לפעמים זו עיר, לפעמים אפילו יש כמה תחנות בעיר כשמדובר בעיר כרך גדולה, ולפעמים יש תחנות קטנות יותר שחולשות על כמה ערים או כמה יישובים. וזו לבנת היסוד שלנו, השוטרים בתחנה, שוטרי הסיור, הבלשים וכולי, הם לבנת היסוד שעליה אנחנו מתבססים. ועליהם יש נדבך חשוב מאוד שהוא באמת מקור הדיון כרגע, שזה הנושא של מערכי האכיפה, השיטור העירוני והמועצתי, שמתבסס על שיתוף פעולה מצוין שמוכיח את עצמו כבר שנים ארוכות בין המשטרה לבין הרשות המקומית.

כשאנחנו פועלים, כוחות שיטור מיומנים, מוסמכים וכולי, יחד עם עובדי רשות מקומית שמוסמכים לכך, שעוברים הכשרה רחבה וממוקדת בתחומי הליבה שלהם, והם נותנים קומה נוספת של שמירה על איכות החיים ועל תחושת הביטחון של התושבים במרחב הציבורי. והם פועלים בשיתוף פעולה שראינו שהוא מוכיח את עצמו ואנחנו אפילו רוצים, מתוך הניסיון הטוב שצברנו לאורך השנים, להרחיב את הסמכויות שלהם ואת היכולות שלהם ואת מנעד הפעולות שהם יכולים לעשות, ובזה אנחנו דנים בימים אלו בוועדה.

מעבר לכך, יש הסתייעות מאוד גדולה של משטרת ישראל במתנדבים. זו הסתייעות רבת שנים, כבר משנות ה-70 יש מתנדבי משמר אזרחי, שאלו אזרחים מן השורה שכמובן עומדים בתנאי הסף שקבע משטרת ישראל, עוברים את ההכשרה הנדרשת ומסייעים למשטרה במילוי תפקידיה, כמובן בצירים שהם צירים, נקרא להם יותר רכים, בתחומים שהם פחות תחומי ליבה הארדקור משטרה, אכיפה וזה, ויותר במה שקשור לביטחון, לאבטחה. וגם פה יש לנו, אם תרצו נרחיב על זה, כל מדרג של מתנדבים, מנעד של פעולות שהם עושים, ובהתאמה גם מנעד של מרחב ההסמכה וההכשרה שלהם, כל אחד בהתאם לנושאים שהם עוסקים בהם. זה בנוגע למתנדבים.

לפני 7 באוקטובר, לפני פרוץ המלחמה, היו לנו מתנדבי כיתות כוננות ב-64 כיתות כוננות, הם היו בעיקר במרחב הכפרי. כמו שאלון ציין, באמת המרחב הכפרי היה הרבה יותר מאתגר ויכולת התגובה המהירה שלנו הייתה יותר מוגבלת, ולכן ההסתייעות במתנדבים הללו, חברי כיתות הכוננות, הייתה אקוטית וסייעה מאוד לכוחות המשטרה, בעיקר מג"ב, במרחב הכפרי.

אחרי 7 באוקטובר מהר מאוד הבנו שאנחנו צריכים פה באמת כמות הרבה יותר גדולה ממה שאנחנו יכולים לפרוס במרחב הציבורי והקמנו את מערך כיתות הכוננות. היום המערך הזה מונה 13,500 מתנדבים שפועלים גם במרחב - - -

הוא לא מתאמן, אין מי שיאמן אותו.

רגע, אני אתייחס לזה. הם פועלים גם במרחב הכפרי וגם במרחב העירוני. אגב, מפקד כיתות הכוננות נמצא כאן בזום, הוא עלה מחופשה באילת, אם תרצו לשמוע אותו אפשר יהיה לשמוע אותו מאוחר יותר. הכיתות הללו נבנו על בסיס הניסיון המצטבר שלנו במרחב הכפרי ופיילוט שתחלנו עוד לפני 7 באוקטובר גם במרחב העירוני והלך וצבר תאוצה, גם מתוך הצורך המאוד חשוב ודחוף שעלה מהשטח, וגם מתוך הרצון, כי באמת אחרי 7 באוקטובר הייתה תחושה של התגייסות המונית של האזרחים שלשמחתנו, המוטיבציה הזאת והרצון לתרום עדיין קיימים, גם כמעט שנתיים אחרי פרוץ המלחמה. ואנחנו יודעים, כמות האירועים שקיימת היום מחייבת את זה.

יש לנו מתנדבים כאלה, הם עוברים הכשרה שהיא הכשרה בסיסית, שהיא מחויבת המציאות כמובן כדי להיות מתנדבי משטרה, כמו מתנדבי אבטחה, ומעבר לזה עושים גם אימוני ירי. אנחנו על זה מוסיפים נדבכים נוספים לחברי כיתות כוננות ביישובים מסוימים שבהם אנחנו מוצאים צורך. למשל לפני שנה, כשהיו אירועי מלחמה בצפון בצורה הרבה יותר אינטנסיבית ממה שיש היום לשמחתנו, הכשרנו את מתנדבי כיתות הכוננות גם לאירועים של שריפות כתוצאה מירי תלול מסלול, הכשרנו אותם, נתנו להם ציוד, כיתות מסוימות שעברו הכשרה מיוחדת בהתאם לצורך שהיה בשטח באותו זמן.

לפני שבועיים ממש, עם תחילת המערכה מול איראן, וזירות ההרס שכולנו ראינו דווקא במרחב העירוני בלב הארץ, עשינו הכשרה לעשרות של כיתות כוננות ואנחנו ממשיכים בהכשרה.

מה הסמכויות שלהן, של כיתות הכוננות? מה הסמכות שלהן בחוק?

הסמכות שלהן נובעת מפקודת המשטרה. יש לנו פה את הייעוץ המשפטי, תכף, אבל דרך פקודת המשטרה שמתייחסת - - -

זו כיתת הכוננות שדיברנו עליה אז עם הצל? זה או שזה של הצבא?

לא יודעת, הצל הוא בכיתת כוננות של - - -

איפה הסמכות שלהן? באיזה חוק?

משטרתית.

לא, כיתות כוננות משטרתיות, להבדיל מכיתות כוננות צבאיות, ההבדל הוא במרחב שבו הן פועלות. ישנם יישובים במדינת ישראל שהם סמוכי גבול שהם באחריות צה"ל.

אפס עד שבע.

הם באחריות צה"ל, הם באחריות ביטחונית של צה"ל, שם הן פועלות.

כלומר, הסמכות של כיתת הכוננות נגזרת מהנוכחות של השוטר?

לא.

לא, מה פתאום?

בבקשה, משה, תתקן. רגע, שרית.

כיתות הכוננות המשטרתיות הוקמו מכוח סעיף 49ב'(ב') לפקודת המשטרה שמאפשר למשטרה להסתייע במתנדבים של המשמר האזרחי לצורך פעילות משטרתית מתחייבת לשם שמירה על ביטחון הציבור מפני פגיעת איבה. כל חבר כיתת כוננות הוא מתנדב משמר אזרחי, יש לו את כל הסמכויות הנתונות לשוטר בעת מילוי תפקידו.

כן, אבל הוא מדבר על איבה.

פעולות איבה. זה בדיוק העניין. כל מתנדב נושא בסמכויות של שוטר בעת מילוי תפקידו, חלים עליו כל הכללים שחלים על שוטר, לרבות דין משמעתי, הוא נושא נשק, כל ההכשרות הן הכשרות ייעודיות שהמשטרה - - -

תגיד, האירוע עם הצל שדיברנו עליו רבות כבר בשבועיים האחרונים, סביב הנושא הזה, שמסתובב עם מסכה על הפנים ובורר איזה עיתונאי נכנס ומי לא, זו חריגה מסמכות?

אני לא רוצה להיכנס לאירוע ספציפי.

למה?

כי זה לא המקום. אבל אני כן אגיד שמשטרת ישראל פועלת כנגד כל מתנדב שלא עומד ב - - -

אני אמור להתלונן למח"ש על זה? בסדר, עזוב, אל תיכנס לזה.

לא, יש לנו מחלקת מתנדבים שהתפקיד שלה, שמי שעומד בראשה זה - - -

אני חושב שהשאלה של נאור, מבחינתי לפחות, של חבר הכנסת נאור שירי, היא הרבה יותר חשובה. אותה כיתת כוננות, כשזו לא פעילות איבה, מה הסמכויות שלהם? לא פעילות איבה.

כיתות הכוננות מוקפצות רק באירועים שהם תוצאה של פעולות איבה, מה שנקרא, מלחמה - - -

לא יכולים להקפיץ אותם לדברים אחרים?

הם לא מוקפצים לא לשמירה על סדר ציבורי, לא לפשיעה קלאסית וכולי.

אבל שרית, זה לא נכון במציאות.

הרעיון הוא שאנחנו נקפיץ אותם - - -

עושים סיורי בט"ש, זה ביטחון. זה ביטחון.

בואו, השאלה הייתה ברורה, התשובה מחייבת בדיקה.

טוב, נדבר על זה.

כי לפחות כמו שחבר הכנסת נאור שירי חושב או צפה או חווה, זה שזה לא רק באירועים שבהם יש פעולות איבה. עצרו, הבנו. שרית, בואי נסיים את הפרק הזה.

אוקיי. אם תרצו, נרחיב על איזה פרק שתרצו, אבל צריך להבדיל בין מתנדבי כיתות הכוננות לבין מתנדבים "רגילים" של המשטרה. יש מתנדבי המשמר האזרחי, מתנדבים שהם במשטרת התנועה, וכולי וכולי, יש לנו מתנדבים רבים.

אני רק אסכם ואומר שמשטרת ישראל באמת מתוחה עד הקצה במגוון האתגרים שהיא מתמודדת איתם, עושה את המקסימום כדי להיות פרוסה בשטח ולתת מענה לכל צורך. הנושא הכואב הזה של היעדר ניידות בלילות וכולי, אנחנו מכירים אותו, אנחנו שותפים לאתגר הזה ולדאגה הזו.

תודה, שרית. זה היה מאוד חשוב, כי הדיון הזה כולו היה צריך להיות נסוב סביב מערכת יחסי הגומלין בין גורמי הביטחון ברשות מקומית או אזורית. כלומר, איך באמת אנחנו מצליחים להביא לידי ביטוי את סך כל הכוחות. את נתת תשובה, זה בסדר.

אני רוצה רק להדגיש משהו שממש חשוב שתדעו. בסוף מי שאחראי על הפו"ש בגזרה הטריטוריאלית הוא מפקד התחנה.

ברור.

ומאוד חשוב להגיד את זה. הוא יודע מי הכוחות שנמצאים אצלו.

זה היה צריך להיאמר בהתחלה.

גם שוטרים, גם שיטור עירוני, גם מתנדבים, לא משנה מאיזה סוג, הוא אחראי על כולם, הוא יודע מה סד"כ הכוחות.

תודה, שרית. משרד המשפטים, משהו? משטרת ישראל, אתם רוצים להגיד איזה משפט סיכום? מישהו? נציג?

אני אתייחס.

באמת, אני ראיתי אותך יושב מאחורה, אמרתי לעצמי, הוא מתחמק.

חס ושלום. מארק כהן, ראש מדור שיטור עירוני. לא מתחמק, פשוט ככה נלקח המקום. אני רק אציין בקצרה מספר דברים. קודם כול, אנחנו במבצע עם כלביא, כלל משטרת ישראל היו בהמון המון זירות. אני שמח לשמוע שציינו פה את מערך השיטור העירוני שהוא מערך חשוב שמגיע לכל המקומות, אבל צריך להבין שפריסת משטרת ישראל במבצע עם כלביא הייתה פריסה מאוד מאוד רחבה, ומה שנקרא, מי שהיה קרוב לזירה, הגיע ונתן את הטיפול, ובהחלט משטרת ישראל נתנה את הטון בטיפול בזירות.

המערכים התומכים ברשויות המקומיות לטובת ביטחון, חלקם מוסדרים בצורה טובה מאוד, חלקם טעונים הסדרה.

יפה.

מה שטעון הסדרה, אנחנו לפחות חושבים שבחקיקה מותאמת זה יכול להביא לידי ביטוי גם את הרצון של הרשות המקומית עם סוג של פיקוח ובקרה מתאים של משטרת ישראל, שראוי פה לציין, אולי זה המובן מאליו, אבל משטרת ישראל היא האחראית לתחום ביטחון הפנים בתוך מדינת ישראל. ובתור אחת שכזאת, ההסדרה בין גופי הביטחון כאלה ואחרים שיסייעו לרשות המקומית לתפיסת הביטחון האישי בתוך אותה רשות מקומית ביחד עם הסדרה חוקית תביא את משטרת ישראל דווקא להסדרה מותאמת כפי שקיים בהרבה מהמקרים. כמו כיתות הכוננות שאנחנו אחראים עליהן, כמו שיטור עירוני בדיונים שאנחנו מקיימים לגבי הסמכויות של פקחים מסייעים, כמו מאבטחים במוסדות חינוך וכהנה וכהנה וכהנה.

ברור.

וזאת ההמלצה שלנו. וכמובן שמשטרת ישראל עושה את כלל המאמצים לתת את המענה והפתרון לכל הדברים שקורים בתא שטח טריטוריאלי, אם זה על ידי שוטרים או אם זה על ידי סיוע כזה או אחר.

אבל בסופו של דבר, חשוב פה לציין לסיום, אדוני, שמשטרת ישראל מטפלת במעל 99% מהקריאות שקוראים לה. אני מדבר על המערך הבסיסי של המערך הזה. בין אם בהגעה או בין אם במתן פתרון לאזרח, וזה די מצביע על הבקשות השונות של הציבור לפתרון דרך משטרת ישראל, וזה מצביע על האמון הקיים למשטרה, עם כל הקשיים הקיימים באיוש המערכים.

ברור. תודה.

תראו, אני חוזר על זה בפעם הרביעית, את היום הזה יזם חבר הכנסת נאור שירי שנאלץ לרוץ כי יש עכשיו איזשהו כנס של סיכום היום הזה. ואנחנו חשבנו שנכון במסגרת הוועדה, ומי שהובילה את זה זו נוגה ממכון שיטה, זה באמת לבוא ולומר, אוקיי, הרשות המקומית, אנחנו מצפים ממנה שתיקח אחריות לחלק מן הדברים הנוגעים לביטחון האישי, יש מלא כוחות בתוך הרשות, איך אנחנו מסדירים את הפעולות שלהם? ובסוף נגענו בדברים האלה. זאת אומרת, רק בסוף באמת הייתה לזה התייחסות, שהמשטרה היא האחראית לעניין הזה ושהיא אחראית על ההסדרה ועל הכשירות של כל הכוחות, ואנחנו לא טובים בכל המקומות. זה הסיכום.

חבל שזה לא עלה פה במהלך הדיון, כי בסופו של דבר נדמה לי שלכולם ברור שמשטרת ישראל על שוטרותיה ושוטריה עושים עבודה קדושה, עושים עבודה מדהימה. כל מי שרוצה לשמוע מה באמת יודעת לעשות משטרת ישראל חוץ מלתקוע איזה דוח תנועה ולעצור אותך על איזה משהו שעשית לא כחוק, ב-7 באוקטובר מי שהציל את מדינת ישראל מאסון הרבה יותר גדול זו משטרת ישראל, ובמבצע עם כלביא ראינו עד כמה באמת המשטרה הזאת יודעת לתת מענה, ובקורונה, למי שרוצה להסתכל אחורה, הבין כמה המשטרה באמת מעורבת בחיי הקהילה ומסוגלת לאפשר לנו איזשהו סדר ציבורי שאנחנו יכולים לחיות בתוכו.

ואני אומר לכם, גם לפרסום וגם שלא לפרסום, כל אחד שיקח את זה לאן שהוא רוצה, יש אלפי תקנים מוכנים במשטרת ישראל לאיוש מחר בבוקר, אנחנו לא מצליחים לאייש. אנשים, לצערי הרב, לא רוצים להתגייס, להיות במשטרה, רובם בגלל השכר. כי כל אלה שכן נמצאים היום במשטרה נמצאים בגלל שהם רואים בזה אתגר ושליחות וצורך והדברים החשובים האלה.

ולצערי הרב, גורמים מסוימים בממשלה שאני חבר בה מונעים את היכולת שלנו להעלות להם את השכר עוד יותר. גם ככה השר עשה פה עבודה מדהימה בלהעלות את השכר כמעט כפול. שוטר עד לפני שלוש שנים היה מקבל 7,000-6,000 שקל, היום זה 12,000-11,000, תחשבו על העלייה. וזה עדיין לא מספיק, זה עדיין לא מפתה בן אדם מוכשר לבוא, כי אם הוא ילך להיות מלצר או הייטקיסט, ברור לכם שכבר שם הוא יתחיל לעלות בשכר.

ומכיוון שזה כך, אנחנו מחפשים כל הזמן פתרונות אחרים. אני הייתי מפקד יחידת חילוץ גולן במשך 13 שנים, שעשיתי עבודה שאו הצבא או המשטרה היו אמורים לעשות אותה. אבל בהינתן שהממלכה, מדינת ישראל לא מסוגלת לתת מענה, אתה פונה למקומות אחרים, במקרה הזה מתנדבים, במקרה הזה זה שיטור עירוני, ואלה כיתות כוננות, ואלה סיירים שאותה רשות בוחרת להקים. אבל כן צריך לעשות סדר בכלל הכוחות האלה, כדי שאם חס ושלום לא יהיה איזה אירוע, לא ניכנס לאיזה מצב שאנחנו נכנסים בו לדו"צ.

אני חושב שצריך לחזק את הרשויות המקומיות, זה חלק מהסיכום שאנחנו נוציא לדיון הזה, בעיקר בנושא של תקציב. אם הממלכה רוצה שהרשות תיקח את מקומה ותקנה קצת יותר ביטחון, היא גם צריכה לתת לזה תקציב ראוי שאפשר יהיה באמת לעמוד בזה. היום חלק מהדברים תלויים ברצון הטוב, והוא קיים, לפחות אצל השר לביטחון לאומי שמסייע בהחזקת פקחים ברשויות שלא מסוגלות להחזיק פקחים. אני חושב שזה בכלל צריך להיות משהו שהוא החלטת מדינה הרבה יותר גדולה, הרבה יותר חשובה, ככה זה צריך לבוא לידי ביטוי.

אני חושב שנעשית פעילות רבה ויש מודעות רבה ברשויות על הצורך להקנות באמת את אותו ביטחון. שמענו את זה בנתניה, בכפר סבא, בכל הרשויות האחרות. אתם מבינים את הצורך, מגיע לכם צל"ש על העניין הזה. אנחנו נצטרך לראות איך אנחנו מחזקים אתכם ומאפשרים לכם לעשות את זה, ואם נדרשת לזה גם חקיקה, כמו שנאמר פה, אנחנו נעשה גם את החקיקה הזאת.

אפשר עוד משפט אחד ממש קטן לסיום בנושא של כיתות הכוננות? לא יכול להיות שבסוף האימונים והמטווחים יהיו במימון הרשות המקומית. הרי מי שמפעיל את כיתות הכוננות זה מפקד התחנה, מי שאומר להם מה לעשות ולאן ללכת זה מפקד התחנה.

וזה בדיוק מה שאני אומר.

ובסוף מתקשר אליי המתנדב אומר לי, טלי, אני צריך עוד 50,000 שקל למטווח.

טלי, זה לא יעזור, מה שאת אומרת. הדרך היחידה להתגבר על זה היא לראות שהם של מג"ב ושנותנים להם ימ"מ, אין דרך אחרת להעביר לזה תקציב, אין, אין מה לעשות. גם ככה המשרד לביטחון לאומי לקח על עצמו את הנשק ואת כל הדברים האחרים, שאלה הוצאות שהוא אף פעם לא בנה עליהן.

כבודו, צריך לזכור שיש גם עוד עולם שלם של מאבטחים במרחב הציבורי.

נכון. מכובדיי, היה יום חשוב, תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:35.