פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



49
ועדת הכלכלה
10/06/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 695
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, י"ד בסיון התשפ"ה (10 ביוני 2025), שעה 9:30

יישום חוק שיקום נרחב לחבל תקומה וביצוע ההתחייבויות שניתנו במסגרת הליך החקיקה- מעקב אחר חוק שיקום נרחב לחבל התקומה וקביעתו כאזור מיקוד לאומי, התשפ"ה-2024

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
ששון ששי גואטה
שלום דנינו
אלון שוסטר

מירב כהן

שירה גרשון - רפרנטית פנים, אגף התקציבים, משרד האוצר

שיר רבינוביץ' - סמנכ"לית פנים תכנון ופיתוח, משרד ראש הממשלה

גלבוע זינגר - ר' צוות תכנון ופיתוח מרחבי, משרד ראש הממשלה

ניר שמואלי - מנהל אגף בכיר חינוך תקומה, מחוז דרום, משרד החינוך

יצחק מלאכי - מתמחה, המחלקה למשפט ציבורי-מנהלי, משרד המשפטים

נועה סרברו - ראש אשכול, ייעוץ וחקיקה - משפט אזרחי, משרד המשפטים

מיכל מחמלי - מנהלת תחום, אגף תקציבים, משרד המשפטים

אבינועם ביר - ייעוץ וחקיקה ציבורי-מנהלי, משרד המשפטים

אביאל פנסאפורקאר - מ"מ סגן ראש מנהלת תקומה

יעל מלם יפה - יועצת משפטית, מנהלת תקומה

קרני קירשנבום - סמנכ"ל אסטרטגיה ושותפויות, מנהלת תקומה

לירן אדלר מינקה - ייעוץ משפטי, מנהלת תקומה

משה דודק - מנהל תחום תח"צ, מחוז דרום, הרשות הארצית לתחבורה ציבורית

תמיר עידאן - ראש מועצה אזורית שדות נגב

אסי אלמסי - סגן ראש מועצה אזורית שדות נגב

אדם עזרן - סגן ראש מועצה אזורית שער הנגב

דקלה קיצוני אזרד - מנהלת אגף אסטרטגיה, מועצה אזורית אשכול

רם שפע - חבר הכנסת לשעבר, נציג התנועה הקיבוצית

ירון סולומון - האיחוד החקלאי, תנועת המושבים

אורי דורמן - מזכ"ל, התאחדות חקלאי ישראל

איתי לוי - נציג נתיב העשרה, פורום הביתה

טל ון דר הורסט - חברת קיבוץ עלומים

ג'ולי פורת - חברת קיבוץ עלומים

שרית ארקין - חברת קיבוץ עלומים

ליאור כוכבי - מנהל קשרי ממשל, התאחדות התעשיינים

טל קופרשטיין - אביו של בר קופרשטיין שחטוף בעזה

דביר קופרשטיין - אחיו של בר קופרשטיין שחטוף בעזה

ברק עוז - בן דודו של בר קופרשטיין שחטוף בעזה

אופיר אנגרסט - אחיו של מתן אנגרסט שחטוף בעזה

נועה רחמים - בת דודתו של מתן אנגרסט שחטוף בעזה

יוסף אבי יאיר אנגל - סבא של אופיר אנגל שחזר מהשבי

ד"ר עידית חנוכה

נועם כהן, חבר תרגומים



‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


יישום חוק שיקום נרחב לחבל תקומה וביצוע ההתחייבויות שניתנו במסגרת הליך החקיקה- מעקב אחר חוק שיקום נרחב לחבל התקומה וקביעתו כאזור מיקוד לאומי, התשפ"ה-2024

בוקר טוב לכולם. יישום חוק שיקום נרחב לחבל תקומה וביצוע ההתחייבויות שניתנו במסגרת הליך החקיקה, מעקב אחרי חוק שיקום נרחב לחבל תקומה וקביעתו כאזור מיקוד לאומי, התשפ"ה 2024. יש פה משפחות אני מבין, בבקשה.

בר הבן שלי נמצא 613 יום במנהרות, 50 מטר מתחת לאדמה, ללא מזון, ללא אור יום. אני שואל, איך הוא ישן? האם הוא פצוע? הוא מתמודד היום עם פחד מהפגזות של צה"ל. בר היה סגן קב"ט בנובה ורצה להציל חיים, ועכשיו אנחנו צריכים להציל את החיים שלו.

אני רוצה את בר בבית עכשיו. חייבים עסקה עכשיו, שתוציא אותו ואת כל החטופים לשיקום ואת כל החללים לקבורה. אני במצבי הרפואי הלא קל קורא לראש הממשלה להסכים לעסקה שבה כולם יחזרו עכשיו, להביא את כל 55 החטופים חזרה בעסקה אחת עכשיו.

אני כאן היום לא כי רציתי, אלא כי אין לי ברירה. 613 ימים, 613 ימים שאחי בר נמצא בשבי חמאס, כבול, בלי אור יום, כמעט בלי מים, ואני ממשיך לחיות, אבל בחוסר ודאות, בחיים לא שלמים. 613 ימים של שקט צורם, של תקווה שמתחילה להישבר, של כאב שלא עובר. בר היה אמור להיות כאן, בבית, מחייך, חופשי, כמו שתמיד היה. הוא לא רק שם ברשימה, הוא לא סיסמה, הוא אדם, והוא אחי.

בר הוא האח הבכור, בין חמישה, מגיל 16 הוא נושא את המשפחה שלנו על הכתפיים. אבא שלנו, טל, נפצע קשה בתאונה כשניסה להציל ילדה בת ארבע, ומאז עבר שבעה ניתוחים ואירוע מוחי. ובר לקח אחריות, ניהל את העסק של אבא, פירנס, כדי לפנות מקום למטפל עבר לגור אצל סבא וסבתא. ואז הגיע אותו יום נורא ב-7 באוקטובר.

בר היה במסיבת הנובה כשהתחילה המתקפה, הוא לא ברח, הוא חזר שוב ושוב לתוך האש כדי להציל חיים, והיום כבר 613 ימים הוא שם. וביום שהוא היה זקוק הכי הכי הכי לממשלה, אף אחד לא היה שם להציל אותו. ואני שואל אתכם, מה הייתם עושים אם זה היה אח שלכם, הבן שלכם, בת הזוג שלכם, החבר הכי טוב? כמה זמן עוד אפשר לחכות, וכמה זמן עוד יכולים לחכות 55 חטופים?

אני לא בא לדבר פוליטיקה, לא ימין, לא שמאל. אני אח של חטוף, אני בן אדם, אני לא בחרתי את זה. ונמאס לי להיות אח של חטוף, אני רק רוצה אותו כבר בבית. אני מצפה מכל אחד שיושב פה, מכל אחד שיושב פה, להחזיר אותו הביתה. אנחנו לא נוותר, לא נשתוק, נמשיך להשמיע את הקול של בר עד שכולם יחזרו הביתה. כי כל רגע שעובר הוא סיכון, כל דקה עלולה להיות מאוחרת מדי. הזמן לפעול הוא עכשיו.

שלום לכולם, שמי ברק, אני בן דוד של בר והחבר הכי טוב שלו. אני חושב שאחרי ששמעתם את אח של בר ואת אבא שלו אין יותר מדי מה להוסיף, שמעתם מי זה בר. אני פה כי באמת אני מבקש מכם, כל מי שיש לו מה לעשות בנידון, תסתכלו על האבא הזה, תראו אותו. עד 7 באוקטובר הוא לא יכל לדבר מילה, לא יכל לקום ולא יכל ללכת. מאז הוא עובר מסע שיקומי כל כך ארוך וחזק, וכל זה רק בשביל בר, כי זו הייתה המשאלה היחידה שלו, שהוא יחזור לעשות את הדברים האלה, והוא עושה את זה.

כולכם כאן, וכל מי שרואה את זה, איך אפשר כל כך הרבה זמן לקחת לאבא כזה גיבור את הבן הגיבור שלו ולא להחזיר אותו הביתה? זו השאלה היחידה שלי. כל החטופים נמצאים בתנאים לא תנאים והם כבר שבר כלי. הגיע הזמן שהם יחזרו הביתה. האבא הזה צמא לחיבוק של הבן שלו. תודה.

חבר הכנסת ביטן, האם אתמול כשפורסם הסרטון על אח שלי, על הלינץ' שהוא חווה, האם צפית בסרטון?

לא ראיתי אותו.

לא ראית. והוועדה הזאת ממשיכה כרגיל, והחיים ממשיכים כרגיל, ובר עדיין שם, ואח שלי, מתן אנגרסט, שיצא לשמור עליכם, ולשמור על המדינה הזאת ב-7 באוקטובר, כשכולכם, כולל אני, הייתם עוד במיטות ולא הבינו מה קורה. הוא זה שהיה שם ראשון וזה שהסתער, ואתם ממשיכים פה, כל עובדי משרדי הממשלה, כרגיל, כאילו הכול טוב, כאילו לא קרה כלום.

איך לעזאזל אחרי אתמול, כשראיתם את הסרטון של אח שלי, הוועדה הזאת ממשיכה כרגיל? איך? אני היום נסעתי, ילד בן 17, לפני ארבעה חודשים הוצאתי רישיון, אני היום נסעתי לבד כי ההורים שלי לא היו מוכנים לשאת את זה. אני לקחתי את האוטו של ההורים ופשוט באתי לפה בכוחות האחרונים שנשארו לנו כמשפחה לזעוק את הזעקה של מתן.

קראתם את העדויות על מתן? אח שלי הועלה לפני הקרקע רגע לפני שהוא מוצא את מותו אחרי חשמולים ומכות שהוא מקבל ללא הפסקה. קית' סיגל, שהיה איתו בשבי, סיפר שכל רגע שהיה להם, הם לקחו אותו הצידה, הושיבו אותו על כיסא, והתחילו לחקור אותו, ואם הוא עונה משהו לא נכון, ישר מקבל שוקר לחזה. איך אתם מסוגלים להמשיך את הוועדה הזאת רגיל בזמן שאח שלי עובר את הגיהנום הזה? איך? איך זה הגיוני שהכול ממשיך רגיל, הכול מתנהל כרגיל, כולם באייפונים ובטלפונים ואח שלי עדיין שם? גם אח שלי רוצה להיות בטלפון, לאח שלי אין טלפון שנתיים. לאח שלי אין חיים שנתיים יחד עם 55 חטופים שמחכים.

וכמו שדביר אמר, אנחנו המשפחות לא בחרנו להיות פה, לא בחרתי להיות אח של, אני לא בחרתי להיות אח של ושהסיטואציה הזאת תקרה לי, לא בחרתי בזה. אני בסך הכול אזרח רגיל, ילד בן 17 שאמור להיות עכשיו בבית הספר שלו, עם החברים שלו, אבל אני צריך יותר מהכול להיות כאן, להילחם על החיים של אח שלי. כי אם אני לא אעשה את זה, אף אחד לא יעשה את זה.

וההורים שלי כבר בכוחות האחרונים מפרסמים את הסרטון הזה כדי להעיר אתכם, להעיר את תשומת ליבכם. וזה לא הגיוני שאחרי כל כך הרבה זמן ואחרי שיוצא אתמול סרטון, כולם באיזשהו סטטוס ומוד רגוע כזה בזמן שהם שם ועוברים את הגיהנום הזה. בפגישה שלנו עם ראש הממשלה הוא סיפר לנו, "אני לא ידעתי על מצבו של מתן, ואם הייתי יודע, הייתי נלחם עליו שייצא החוצה". מאז העסקה ההומניטרית עברו שלושה חודשים, ואיפה אח שלי? עדיין בגיהנום.

קחו את עצמכם בידיים ותתעוררו, כי זה אח שלי אחרי 613 ימים, זה אח שלי סובל ונמק 613 ימים. ויכול להיות שאני לא אראה אותו יותר בחיים. למה? בגלל השאננות שלכם, כל מי שיושב ויושבת כאן. אתם מנרמלים את זה, שהוועדות האלה ממשיכות כרגיל, במקום שתקחו את עצמכם ותגידו, "אנחנו יוצאים החוצה, אין יותר ועדה עד שמחזירים את מתן, עד שמחזירים את בר, עד שמחזירים את כולם, ועכשיו וללא סלקציות". לא נקבל יותר עשרה חטופים פה, עשרה חטופים שם. את כולם עכשיו.

אני נועה רחמים, בת דודה של מתן ושל אופיר. אני לא מבינה איך אתמול, אחרי שכל כך היה קשה להם, לכולנו, להוציא את הסרטון הזה, כי מתן זה הבן אדם הכי צנוע שיש, זו המשפחה הכי צנועה שיש, לא עצרת 20 שניות לראות מה מתן עבר, לראות מה מתן עשה בשבילך, בשביל כולנו, לא עצרת חצי דקה כדי לראות מה עשו לו. לא ראית? אני אספר לך.

לא ידעתי שיש סרטון פשוט.

אוקיי. זה פורסם בכל כך הרבה. זה פשוט כמו שאופיר אמר, זו נטו שאננות, זה לנרמל את המצב.

אני אספר לך. מתן עבר לינץ' מאוד קשה. הוא נחטף מהטנק מחוסר הכרה, קרעו לו את המדים. אחרי זה הוציאו אותו, שלפו אותו מהטנק, ומהגובה של הטנק גלגלו אותו למטה ונתנו לו סטירה. למה? כי הוא חייל? הוא שמר עלינו. אתה שומר עליו? אתם שומרים עליו? איפה אתם? איפה אתם? לא ידעת שיש סרטון? כל המדינה הייתה מפוצצת בזה, כל החדשות היו מפוצצות בזה. רק קמתי בבוקר, פתחתי את הטלפון, בכל חדשות אפשריות זה היה. למה? למה זה כזה מנורמל?

אתה חושב שבחרנו להיות כאלה? אתה חושב שזה סבבה לנו להיות בני דודים של חטופים, אחים של חטופים, הורים של חטופים? כשאופיר הולך לישון בלילה הוא רואה את אח שלו, את אח שלו מול העיניים שלו, צועק לו. מתעללים בו, יש לו זיהום עמוק בגוף מחשמולים של מצבר של אוטו, של אוטו. מה שאתם ממלאים במצברים, מילאו אותו, חשמלו אותו בזה כדי להעיר אותו, כדי לעבור חקירות. איכשהו בנס מתן ניצל מזה. מתן הגיע לעזה מחוסר הכרה אבל בחיים, עם דופק.

מי אמר שהוא ישרוד? מי אמר שהוא ישרוד? הוא שרד כל כך הרבה זמן. שנה ושמונה חודשים. מי יודע עד כמה הוא ישרוד, אם בכלל? מי יודע אם הוא לא נלחם את כל זה ושרד את כל זה וסבל את כל זה בשביל לראות את האחים שלו ואת ההורים שלו ובסוף זה ייגמר בגלל לחץ צבאי. מי אמר שזה לא ייגמר ככה? אתם לא עושים שום דבר. אתם הבטחתם לנו פעימה ב', חיכינו, חיכינו שהוא יישב איתנו בפסח. מאז אנחנו יושבים פה.

שנה ושמונה חודשים אנחנו באים להתחנן אליכם שתחזירו אותו בחיים. הוא עדיין בחיים, הוא לא יישאר בחיים. וזו לא סיסמה, זו לא סיסמה להחזיר אותם בחיים, זו לא סיסמה עכשיו. אלה החיים שלו, אלה החיים של בר, אלה החיים של החטופים. יש 55 חטופים, אנחנו צריכים להחזיר את כולם לשיקום ואת המתים לקבורה. אנחנו חייבים את זה, אנחנו חייבים את זה לנשימה.

לא הגיוני שאופיר, בן 17, בא לפה ולא מתעסק בבגרויות שלו ובלימודים שלו, ואני באה לפה במקום להיות בצבא עכשיו, לשמור עליכם. למה שאני אלך אשמור עליכם? אתם עושים משהו בשבילו? אתם עושים משהו בשבילו? אתה קם בבוקר, אתה רואה אותו בפרצוף? לא, הוא לא מעניין אתכם. וזה מה שעצוב, כי אתם מרגישים יותר מדי בנוח בכיסאות האלה וזה מה שמעניין אתכם.

מתן ועוד 54 חטופים הם לא פוליטיים. לא בחרנו להיות בזה, זו לא פוליטיקה. אתה חושב שמעניין אותו עכשיו מי בממשלה? מעניין אותו לראות את אחים שלו, מעניין אותו לראות את ההורים שלו. הוא לבד שם, הוא לבד ועובר עינויים. תחשבו שאלה הילדים שלכם, תחשבו מה הייתם עושים אם כרגע הילדים שלכם היו עוברים חשמולים במצברים. מה הייתם עושים? הייתם יושבים בשקט? הייתם ממשיכים את היום שלכם? ממש לא. למה? בגלל שזה לא נגע בכם וזה לא מעניין אתכם?

קומו על עצמכם. קומו על עצמכם, זו המדינה שלכם, אלה אחים שלכם. זה פדיון שבויים, אלה אחים שלנו. אל תחשבו שבגלל שזה לא קרה לכם. מה, אני חשבתי שזה יקרה לי? אופיר חשב שזה יהיה אח שלו? בר חשב שזה יהיה הוא? ממש לא. בגלל שאלה לא אתם, אתם מרגישים בסבבה לבוא, לקום בבוקר, להתארגן, לצאת לעבודה, לתת נשיקה לילד, להתקשר. המשפחה של אופיר לא עוברת את זה, אופיר לא יכול להתקשר לאח שלו לשחק בסוני.

תתעוררו על עצמכם, זו לא המציאות שלנו. אופיר רוצה לחזור לחיות את החיים שלו, כולנו רוצים לחזור לחיות את החיים שלנו. זה נעים לכם שככה המדינה? אתם הולכים לישון בשקט? אתה הולך לישון? אתה ישן לילה שלם? אנחנו לא מכירים את המציאות של לישון לילה שלם כבר שנה ושמונה, כי כל פעם שאנחנו עוצמים את העיניים אנחנו רואים איך הם מחשמלים אותו.

תתעוררו על עצמכם, זו לא סיסמה. הוא עדיין חי, אנחנו לא רוצים אותו בארון, אנחנו רוצים לחבק אותו ברעים כמו שכל המשפחות קיבלו עד עכשיו. למה אנחנו לא? כי הוא שמר עלינו? כי הוא חייל? כי הוא עם מדים?

אתם אמרתם שצה"ל הפקיר את המדינה ב-7 באוקטובר, הנה חייל צה"ל, הנה הוא, הוא נלחם בשבילכם ב-7 באוקטובר, למה אתם לא מחזירים אותו? כי לחץ צבאי יותר חשוב, כי להרוג עוד מוחמד סינוואר זה חשוב. לא, חיים יותר חשוב, ואנחנו היהודים מקדשים את החיים, לא את המוות. ואם אתם לא מקדשים את החיים, תלכו מפה, תעזבו את הכיסאות שלכם ותיתנו לאנשים שרוצים להחזיר אותם חיים, כי אין לו זמן.

אני אשמח לבוא ולהראות לך את הסרטון רגע לפני שממשיכים לעוד הצעת חוק.

יהיה אפשרי להקרין במסך? הייתי מעדיף.

כמה זמן הסרטון הזה?

30 שניות. וגם אם הוא היה חצי שעה, היינו צופים בו.

תראה אותו, כן. עוד מעט יראו אותו, בינתיים ניתן לעוד מישהו לדבר. עוד מישהו רוצה לדבר?

למה? למה? למה? למה הם בעזה? למה? דבר.

הוא צריך להתחנן בשביל תשובה? זה אבא של חטוף.

אני לא משיב לאנשים, אני רק שומע. אתה רוצה לדבר? היום לא?

למה הם בעזה?

מה עוד יש להגיד? שנה וחצי אנחנו אומרים, אתה אומר 'אני לא מגיב, אני שומע', ומה קרה מאז? כלום.

למה הם בעזה? למה?

(מוקרן סרטון קצר מהחטיפה של מתן אנגרסט)

זה אח שלי. יצא לשמור עליכם, יצא לשמור עליכם, ואתם מנרמלים את זה וממשיכים את הכול כרגיל. איזה חילוץ היה לו? מי בא להוציא אותו? אף אחד. החמאס היה שם כדי להוציא את אח שלי.

למה - - -?

תשמע את טל. תשמע איך אבא של חטוף זועק בשארית כוחותיו וכוחותינו האחרונים. תשמע איך הוא זועק ומתחנן.

המינימום זה להגיב לו.

כן.

נעשה הפסקה?

תכף, יסיימו ונעשה.

הפסקה, זה מה שמעניין. להם אין הפסקה 613 ימים, איזו הפסקה יש להם? קיבינימט.

זה אח שלי היום, אגב, זה אח שלי היום. תסתכלו טוב-טוב על העיניים האלה, כי עוד מעט אתם כבר תמשיכו רגיל, הכול רגיל, כל הוועדות ימשיכו כרגיל. המים האלה זו אספקה של אח שלי לחודשיים, תעריכו כל דבר.

למה הם בעזה? למה בשקט אתה? למה? דבר, משהו.

אתה יודע? בתור לא משנה מי אתה, אני פונה אליך בתור בן אדם. כשבן אדם פונה אליי ברחוב, לא משנה באיזו דרך, בטח ובטח בן אדם כזה, שזועק, את המעיים שלו הוא מוציא החוצה, והוא שואל אותך כל כך הרבה שאלות, אתה יודע מה? הוא שואל אותך שאלה אחת, ואתה מתעלם ואפילו לא עונה לו. בי זה פוגע אישית. שאלו אותך שאלה, תענה, במילה, בשתי מילים, אבל תענה, אל תשתוק.

פוליטיקה אתם יודעים לדבר, הרבה.

כן? זה נראה לך פוליטיקה? ש-613 הימים האהובים שלנו נמצאים שמה? בוא, אם ענית לי, בוא נדבר.

חמש דקות הפסקה בבקשה.

יאללה, עוד הפסקה.

דבר.

להם אין הפסקה. למה הפסקה? אנחנו מתחננים על החיים שלהם. אנחנו מתחננים על החיים שלהם, למה ההתעלמות הזאת?

הוא בזה הרגע מחובר למצברים ומחשמלים אותו, למה צריך לצאת להפסקה?

למה אתה מתעלם ממני?

הוא לא מסוגל להכיל.

אני בהלם.

מחשמלים אותו כרגע.

אין לו לב.

אני בהלם.

בושה, כל מי שיושב בחדר הזה ומשתתף בהצגה שלו.

אני בשוק.

תתביישו לכם.

אם אני אתם, אני יוצא החוצה, לא נשאר פה. אבל זה שלכם.

הולכים הביתה.

סוגר אורות לוועדה הזאת.

אני בשוק. בעצם זה שאתם נשארים פה אתם מעודדים את ההתנהגות הזאת שמתעללים בחטופים כרגע, שמחשמלים אותם. גועל נפש.

הוא לא מסוגל להביע אמפתיה.

מה זה הגועל נפש הזה?

מההתחלה עד עכשיו כלום, כלום.

כל הוועדות צריכות להתפזר. ועדה אחת צריכה להיות פה במדינה הזאת, הוועדה להחזרת החטופים. לא יודעת מי יושב פה. אני אזרחית במדינת ישראל. זה מה שצריך לקרות במדינה עכשיו.

קפלו את הוועדה, תשאירו כיסאות ריקים, קפלו את הוועדה. קפלו את הוועדה. אח שלי שם ואתם ככה ממשיכים רגיל? קפלו את הוועדה.

אם הילד שלכם, היו מחשמלים אותו במצברים, אני רוצה לראות איך הייתם יושבים בשקט.

לא הולך, אני פה.

תראו את אבא של בר, צריך שיתחנן שיגידו לו מה עושים למען בר.

חמש דקות הפסקה.

(הישיבה נפסקה בשעה 09:55 ונתחדשה בשעה 10:00.)

אני פותח את הישיבה. בעיקרון, אנחנו רוצים לקבל דיווח מה קורה בנושא של עוטף עזה. לגבי העוטף של העוטף, מה שרושמים לי פה, שרשימת היישובים נקבעה בהחלטת ממשלה או בצו שהוסיף את היישובים בתוספת לחוק. הצו אמנם נקבע באיחור, כי המועד שקבענו בחוק היה 14 ימים מיום התחילה, הם פרסמו באיחור של כמעט חודש. הממשלה אני מתכוון, כן? החלטת הממשלה לגבי פעולות הסיוע עצמן, לפי החוק, אמורה הייתה להתקבל עד 2 ביולי. זו החלטה מהותית שבלעדיה אין משמעות לחוק, צריך לדעת מה הולכים לעשות לגבי הנושאים האלה.

דבר נוסף, היו כל מיני התחייבויות שהיו מעבר, שמשרד האוצר ומנהלת תקומה וכל משרדי הממשלה במהלך החקיקה התחייבו וביקשו ממני לא להכניס את זה לחקיקה. ומה שאני שומע, שזה לא מבוצע. למשל כל הנושא הזה של משרד הפנים, לא רק שמשרד הפנים עשה דין לעצמו ולא העביר את הכספים בזמנו ליישובים למרות שהיה מגיע אליהם.

אתה מדבר על ה-33 מיליון.

כן, 33 מיליון, תיקון עיוותים. גם עכשיו משום מה משרד האוצר עוד לא העביר את הכסף למשרד הפנים, משרד הפנים עוד לא קיבל את ההחלטות ומבקש עוד הפעם שזה יעבור דרך תקומה. אני לא מבין את זה, אם יש התחייבויות בפני הוועדה, צריכים ליישם אותן, אחרת מה הטעם בהתחייבויות? תמיד הדרך היא שיש דברים שלא נכנסים לחקיקה, אבל ההתחייבויות מבוצעות בזמן ובלי שום בעיות.

בבקשה, משרד האוצר פה? מה קורה עם ה-33 מיליון השקלים האלה? למה זה לא עבר? כבר חודשיים עברו מאז.

שירה גרשון, אגף תקציבים. באופן כללי, מבחינת העברות כספים, כמו שמכירים פה את הפרוצדורה, זה עובר, המשרד מגיש בקשה, אנחנו עושים את הפנייה, ואז הולכים לוועדת כספים.

לאיזה משרד את מתכוונת מגיש את הבקשה?

משרד הפנים.

כן, אבל הם עושים מה שהם רוצים, משרד הפנים.

בגלל שעוד לא עברו, באמת אנחנו רק עכשיו מתחילים פניות תקציביות של אמצע שנה, מה שסוכם זה הם יכולים להעביר את הכסף מתוך הכסף שיש להם כבר אצלם, ואנחנו נעביר להם, כמובן נעמוד בהתחייבות ונעביר להם אחר כך את הכסף.

סוכם עם מי?

להבנתי, משרד הפנים.

לא, הם לא מאשרים את זה.

אבל הם טוענים - - -

הם אומרים שזה לא, שהם מחכים למשרד האוצר.

ראש המועצה תמיר אומר שהם - - -

שאלתי, אמרו שהם מחכים להעברה למשרד האוצר ואז.

היא אומרת שהם אמרו להם, תעבירו מהכסף שלכם, והם יעבירו להם את זה חזרה. מה הבעיה?

ואנחנו נחזיר, כמובן, בפנייה התקציבית הקרובה.

זה היה תנאי שהם קודם יעבירו ואז אתם תשלמו?

אני לא יודעת להגיד אם זה היה תנאי.

מה הסיכום? אתם באים לפה, שאלנו גם בדיון הקודם לפרוטוקול, עשר פעמים רשום שם, בבקשה תצהירו שהכסף הזה ישולם. ואתם אומרים כן וכן וכן, ואנחנו נפגשים אחרי חודשיים-שלושה ומתחילים את הסיפור מההתחלה, יהיה סיכום, דברים כאלה כלליים. בבקשה תגידו לנו באופן ברור איך ה-33 מיליון האלה עוברים. אפשר לקבל תשובה פשוטה?

בוודאי. באופן כללי, זה קורה גם בהחלטות ממשלה אחרות וגם בסיכומים אחרים עם משרדים. בגלל שלוקח זמן להעביר כסף, משרד לוקח מתקציבו ואנחנו מחזירים לפעמים.

משרד הפנים פה?

מיכל מחמלי, תקציבים, משרד הפנים.

למה אתם לא מבצעים את זה?

למשרד כרגע אין מקורות תקציביים לבצע את זה. זאת אומרת, הוא נדרש למקור תקציבי שהוא לא יודע.

אבל הם מתחייבים להעביר לכם את הכסף, מה זאת אומרת? איזה מקור תקציבי?

מה סיכמתם? את אומרת לפני שנייה יש סיכום.

רגע. המקור התקציבי הוא האוצר, הוא מעביר לכם את הכסף, מה הבעיה?

ברגע שהוא יועבר אנחנו נבצע.

לא, אבל אתם יכולים להעביר בינתיים. העיריות צריכות את הכסף הזה. מה העניין? לא הבנתי.

אנחנו צריכים לנהל תקציב.

זה דיון שצריך לבצע פנים-משרדי, בחשבות, אם אפשר לעשות החרגה, ואנחנו נוכל לבצע.

חודשיים ימים לא יכולתם לשבת?

מה שאני יודעת להגיד זה שאין לנו כרגע מקור תקציבי.

לא, המילה מקור היא לא נכונה. המקור קיים.

המקור קיים באוצר, הוא לא אצלנו במשרד.

קיים, המקור קיים באוצר. לא, תגידי לי, תמיד זה ככה. מה זאת אומרת אין מקור? יש מקור תקציבי. מה שאין, ההעברה התקציבית אין, זה הכול. אתם לא בנק, אין לכם מינוס בבנק ופלוס בבנק. אם האוצר מתחייב לכם במכתב, אתם נתתם להם את זה במכתב?

יש את זה במייל.

יש את זה שהם ייתנו לכם את הכסף, מה אתם עושים דין לעצמכם?

התחייבות בכתב תהיה אפשרית מול החשבות להחריג ונוכל לבצע. זה מה שאני יודעת להגיד.

מה את מעריכה? כמה זמן זה יקרה?

זה לא המקור תקציבי, ההתחייבות בכתב?

ומה זה נחשב סביר?

אני לא מכירה את ההתחייבות בכתב. ככל שיש, כמובן זה מאפשר לנו לקדם את זה, גם מול החשבות, כי אנחנו יודעים שאנחנו יכולים לעשות החרגה ולקדם את זה.

בסדר, תעשו את זה.

מבחינתנו זה מצוין.

יש התחייבות? את יכולה להמציא להם את ההתחייבות הזו במהלך הישיבה?

אני אשלח מייל נוסף.

זה מייל, נכון? תשלחי להם את זה ונגמור את הסיפור הזה אחת ולתמיד. וברגע שאתם מקבלים את ההתחייבות, מתי תסיימו את זה?

לוקח פרק זמן סביר, אני לא יודעת להגיד.

מהניסיון שלך, כמה זמן? שנדע מתי לעשות מעקב.

אני לא יודעת להתחייב כי יש גורמים מקצועיים במשרד שצריכים לעבור על זה, זו גם החשבות, זה גם המחוז.

אדוני היושב ראש, זה לא כסף לקנות עכשיו איזו כיכר, זה שוטף. אנחנו צריכים לנהל תקציב עד סוף שנה, אני צריך לדעת אם הכסף נכנס או לא וכמה, זה לא משחק.

זה שהוא ייכנס, ייכנס, עכשיו השאלה היא רק מתי.

השאלה גם כמה ומתי. אם ישימו אותו בינואר שנה הבאה, הוא לא רלוונטי כבר.

טוב. אנחנו מבקשים שיטופל במהירות, מה שנקרא. זמן סביר, אין בעיה. הם יביאו לך את המייל הזה ותסיימו את העניין הזה אחת ולתמיד.

דוד, איך נוודא את זה? שנקבל מסמך, שנתכנס פה עוד פעם?

אל תדאג, ראשי המועצות מעדכנים אותנו כל הזמן, אין לך מה לדאוג מהבחינה הזאת. איך אני יודע? מה, אתה חושב שידעתי? הוא אמר לי שלא קיבלו את הכסף.

נכון, אני שמעתי.

לא רק שהם לא קיבלו, שבאוצר אומרים שאין התחייבות כזאת, נכון? זה מה שאמרת. לאחר מכן ביררנו והראינו להם את הפרוטוקול של הוועדה ואז אמרו כן, יש.

רגע, אני את הקטע הזה רוצה לברר. אפשר שנייה לעשות תחקיר קטן לחברה מהאוצר? תנסי לדבר גלוי, מה קרה מאז ההחלטה, מאז שהחוק עבר, והיה מאוד ברור מה צריך לקרות? למה למוחרת לא הנחיתם את משרד הפנים מה לעשות?

אני לא חושבת שמתפקיד משרד האוצר להנחות את משרד הפנים, אלה החלטות ממשלה וחקיקה.

אתה מבקש משהו מוגזם, שהאוצר יתנדב לגלות יוזמה של תשלום, זה הרבה.

אני אגיד לך מה מפריע לי. אתם כולכם מאוד אינטליגנטים, מאוד מביני עניין, הייתם פה, לא את אולי באופן אישי, ואני בא מדיסציפלינה, מועצות מקומיות, אזוריות. מה שמוחלט, נגיד בוועדה מחוזית לתכנון, בשבילי זו הנחיה לביצוע, מה שמודיע לי היועץ המשפטי זו הנחיה. ופה התקבלה החלטה בנוכחותכם, הייתם צריכים למוחרת לבצע, לכל היותר שבוע. אני לא מצליח להבין למה מתנהגים אליכם כמו ילדים? אתם ילדים, בנים של, בנות של, אבל אתם מתנהגים באינפנטיליות ובחדלות אונים, אני לא מצליח להבין את זה. אתם לא כאלו.

אם הכנסתם את שוסטר, המצב שלכם קשה, אני חייב להגיד את זה. אנחנו נעשה ישיבת מעקב עוד חודש רק על הנושא של משרד הפנים. עד אז אני מבקש, תסיימו את העניין הזה, בסדר? מגיע לרשויות את ה-33, לאור מה שעשיתם במיוחד, שהחלטתם לקחת דין לעצמכם. ואז דנו בוועדה ואמרנו, הכסף הזה, באמת משרד האוצר היה בסדר בעניין הזה והעביר את זה מעבר לתקציב תקומה, רק זה לא בוצע עדיין כמו שצריך.

גלבוע, איפה אתה? ניסית להתחמק בישיבה, אבל זה לא עזר לך.

התעקשתי להגיע.

אתה יכול להסביר לנו מה קורה עם העסק הזה לפני שנעבור לעוטף של העוטף?

גלבוע זינגר, משרד ראש הממשלה. עד 2 ביולי, בהתאם לחוק תקומה, אנחנו צריכים להביא לאישור הממשלה את התוכנית המפורטת ליישובים שנקבעו במתווה.

אתם מתכוונים לעשות את זה עד 2 ביולי?

תגיעו בזמן?

אנחנו עושים, אנחנו בעיצומו, אנחנו עובדים מול כל המשרדים, מגבשים החלטת ממשלה, כמו שאנחנו יודעים לעשות. זהו.

גלבוע, ואתם עומדים בקצב הנכון של הזמן? באמת ב-2 אתם צופים שכל התוכנית תהיה מפורטת?

קבענו עם יושב ראש הוועדה זמנים מאוד מאוד קשוחים.

כן, אבל אין ברירה.

לא.

שלושה חודשים? - - -

מבחינת הפקידות זה קשוח, הם היו מעדיפים סעיף כללי כזה, אמורפי, שאומר - - -

באופן כללי נגבש.

לא, אני הייתי צריך לכתוב בחוק ככה: כשארצות הברית תשלח חללית לירח עם אסטרונאוטים, אז הם צריכים להעביר את החוק הזה.

אבל ברצינות, גלבוע, בקצב שזה מתקדם, אתם תעמדו בזה?

השאיפה היא להגיע לדדליין, מדובר בחוק. אם אנחנו לא נעשה את זה, אנחנו לא נעמוד בחוק.

מאה אחוז, טוב. בבקשה, תקומה.

אדוני, אפשר להתייחס מילה לגבי העוטף של העוטף?

כן.

אני אגיד שני דברים. קודם כול, תודה על הדיון הזה. אני לא מכיר הרבה ועדות שיושבות ככה על הדברים ובאות בדקדוקים של הדברים. וגם תודה לחברים שמגיעים לפה די קבוע. קצת חורה ששאר החברים לא מגיעים לפה ולא נמצאים בעניינים ולא רואים את הרצינות שלך.

לא, יום שלישי זה יום שח"כים פחות מגיעים.

אדוני, גם בדיונים הקודמים, אתה לוקח את זה מאוד ברצינות ואנשים קצת פחות ויש פה עניינים של חיים ומוות, וחבל. זה ייראה קצת אחרת שהם יהיו פה איתנו בתוך המאבק הזה. אנחנו הגענו לפגישה עם שר האוצר בנתיבות, להצהיר על העוטף של העוטף ועל כל הזה, גם לנו יש יישובים שנמצאים מחוץ.

כן, אני יודע.

ואז שמענו ממנו אמירה מאוד בעייתית.

מה?

שהוא לא פוגע, מיליארד שקלים הולכים רק לנתיבות, אופקים ומרחבים, ואתכם שהוספנו, עשינו לכם טובה, אנחנו צריכים לראות מאיפה נשיג לכם כסף. אמרתי לו, רגע, לא הבנתי מה האירוע, איך אנחנו נעביר צרכים לגלבוע כשאנחנו אפילו לא יודעים מה הסכום.

אני לא יודע מה הוא אמר לך, אבל זה ברור לגמרי שכל היישובים - - -

לא, הוא טוען שצריך להוסיף סכום, הוא לא יודע מה הסכום, ותעבירו צרכים. זו לא עבודה רצינית.

לא, כל היישובים שרשומים יצטרכו לקבל. כמובן שהגודל של היישובים שלכם - - -

ברור, לא, רק הוא אומר, התקציב המקורי שהועבר, מיליארד, זה לא קשור ל - - - עוטף עזה.

1.3 מיליארד.

300 מיליון הלכו לאשקלון אני מבין.

1.3 מיליארד על כולם.

זה 300 מיליון לאשקלון ועוד מיליארד, הוא אומר צריך להביא לכם כסף תוספתי, אני לא יודע כמה הוא. וכשגלבוע מבקש ממני פרטים, אני אומר לו, רגע, על כמה כסף מדובר? הם לא יודעים להגיד לי. הם ביניהם חילקו 250 מיליון, 200 מיליון ו-350 מיליון.

ה-1.3 מיליארד, זה הולך לכל היישובים שקבועים בצו הזה, וגם הייתה התחייבות בוועדה.

סמוטריץ' אומר שלא.

בסדר, הוא אומר, אז מה?

אני אומר מה שהוא אומר.

כשהממשלה תחליט ב-2 ביולי איך מחלקים את הכסף ומה עושים, אז אפשר יהיה להתווכח. בוא נשאיר את זה, אני לא מאמין שהממשלה לא תיתן ליישובים הנוספים כלום. ואם הוא רוצה להשיג עוד כסף, על הכיפאק, לך זה לא צריך לשנות.

לא, אני רק אמרתי מה שנאמר, שזה על השולחן.

גלבוע, למה היישובים של שי חג'ג' בכלל יצאו החוצה לגמרי? הם היחידים שיצאו החוצה, נכון?

שלושה יישובים.

שלושה נשארו, השאר כולם בחוץ, למה?

עשו איתם את אותו מתווה, המתווה שגובש גובש ב - - -

אנחנו צריכים לדעת באמת למה, כי בכל זאת, נכון, הוא לא שלח אנשים למלון, אבל היישובים שלו גם היו תחת העסק הזה, וגם כן בתי ספר.

גם יישוב אחד בשער הנגב, רוחמה.

כן, גם. למה אבל? מדובר פה על מעט מאוד תושבים, היתרות הכספיות לגביהם הן לא גבוהות במיוחד, לא מבין את זה.

יש קריטריונים.

בסדר, קריטריונים. אני שואל, אני לא עקבתי.

אדוני, כמו שלא מפרידים שכונות בתוך העיר, מאוד בעייתי להפריד. הוא יגיד עכשיו לתלמידים שלו, אחד מקבל ואחד לא, זה לא הגיוני.

אני מבין את הטענות לגבי לכיש שהם באמת רחוקים, יכול להיות שחלק מהיישובים של שי חג'ג' הם רחוקים, אבל חלק גדול מהיישובים שלו היו כן תחת המתקפות של החמאס וכל הדברים האלה.

האמת היא שגם מועצת לכיש, יש להם גם סיבה טובה. אני למשל לא הייתי מודע לזה שיש להם 400 תלמידים שהיו הולכים לבתי ספר בעוטף, וברגע שהיה כל הפינוי של העוטף, הילדים האלה לא מצאו בית ספר. המועצה כן השקיעה. זאת אומרת, יש פה גם מקרים ואירועים ספציפיים, מדויקים, שצריך לגבות אותם.

אני אגיד לך. תראה, אם כבר שר האוצר מדבר על תוספת תקציב, תוספת תקציב, אם צריך, צריכה ללכת ליישובים של שי חג'ג' שלא בתוספת ושל לכיש שלא בתוספת. והיישובים האלה של - - -

חוף אשקלון, איפה שצריך.

כל היישובים האחרים, זה מתוך התקציב, אין שום בעיה. רוצים להוסיף? על הכיפאק, תוסיפו, אני לא מתנגד לזה, אני בעד זה, אין לי בעיה. מה הקריטריונים שהוציאו את שי חג'ג' מחוץ לתמונה באמת?

באופן כללי, אני אגיד את הדבר הטריוויאלי.

תגיד.

7 באוקטובר פגע בכולנו, אין אחד שלא נפגע במדינה מאירועי 7 באוקטובר. האתגר היה לבוא ולקבוע מי היישובים שנפגעו ומי היישובים שנפגעו באופן שמצריך סיוע ממשלתי ממוקד. וכשקובעים גבול, תמיד כל מי שנמצא מעבר לגבול הוא צודק, גם הוא רוצה להיות חלק מהמתווה. והמתווה שהוגש לממשלה והממשלה אישרה, הגדירה את מה שהגדירה, קבעה את מה שקבעה, מדובר פה על מתווה שנקבע על סמך קריטריונים, על סמך מידע ממשלתי ברמת היישוב. לא הלכנו לחוות דעת, לא הלכנו לכתבות בעיתון, הכול ממוסמך, הכול - - -

אני מציע לכם, באמת תשקלו את העניין של איזושהי תוספת בהחלטת ממשלה נפרדת שייכנסו יישובים גם של לכיש, גם של חוף אשקלון, וגם של - - -

של חג'ג', מרחבים.

מרחבים. על העיקרון הזה שהם כן נפגעו ומגיע להם איזה שהוא סיוע.

אם אתה מציין, אל תשכח את שער הנגב.

והיישוב היחיד בשער הנגב, ודאי, כן, אין בעיה. תשקלו את זה, אני לא אמרתי שזה דבר שאתם חייבים לעשות. תשקלו את העניין הזה.

עכשיו אנחנו ממוקדים.

במיוחד לאור העובדה ששר האוצר רוצה להוסיף תקציב, שיוסיף את זה לעניינים האלה באמת.

יש לזה כבר שם, העוטף של העוטף של העוטף.

לא צריך, זה העוטף של העוטף. אבל יש יישובים שמגיע להם בתוך העוטף של העוטף, אין שום בעיה. נכון שככל שאתה מגדיל את המעגל, כביכול אתה מתקרב למעגל ואז אנשים, למשל לכיש, באמת הם במעגל האחרון של מרחבים, ברור שלא לכולם מגיע, אבל יכול להיות שלאור העובדה שבאמת יש להם ילדים שלמדו שמה, לאור העובדה הזאת מגיע להם איזה תקציב כוללני למועצה אזורית, והיא צריכה לחלק את זה לפי קריטריונים שהיא תקבע. אבל צריך לבדוק את זה, אין שום בעיה.

בוקר טוב. אביאל, אני ממלא מקום סגן ראש המנהלת. קודם כול תודה רבה על הדיון וגם על העברת החוק באופן כללי. אני מתנצל שאביעד לא הגיע, הוא היה צריך להגיע למשהו דחוף.

אין שום בעיה, אני מעודכן בזה.

מהמשימות הדחופות שקיבלנו מהוועדה לצד החקיקה עצמה, זה אותם 10 מיליון שקלים, שהכספים הועברו.

את זה העברתם אתמול הבנתי.

נכון, זה חיכה לוועדת כספים ולקבל את העודפים והכסף עבר. מעבר לדבר הזה, כמובן שהופשר לנו הכסף העודף אחרי הקיצוץ, ה-3.5 מיליארד שקלים, אנחנו בעיצומו של רה-תכנון, אנחנו בעבודה גם אל מול משרדי הממשלה וגם אל מול הרשויות המקומיות, ואנחנו בתקווה להשלים את העבודה במהלך השבועות הקרובים, עד סוף החודש.

אוקיי. מישהו רוצה לדבר?

אני רוצה להעלות עוד סוגיה שעלתה אתמול. אתמול היה ביקור של שר הביטחון אצלנו, עלו הרבה סוגיות, אחת מהן הייתה הסיכום מול המנהלת להצבת מצלמות ביישובים בין ארבע לשבע בתוך העוטף. יש סיכום מפורש עם המנהלת על זה, גם רוני נומה וגם משה אדרי חתומים עליו, וכולם כרגע מתנערים מזה. אי אפשר כל דבר להכניס לחוק. אם אנחנו אומרים מראש שראש המנהלת לא מוסמך לקבל – לא משנה שאביעד יסכם איתו שום דבר. הדבר הזה צריך להיות, החוק אומר את הדברים בפירוש, יש ראש מנהלת, הוא מוסמך לקבל החלטות. אם אני יושב איתו, יוצא סיכום, אחרי זה הוא אומר לי, לא, הוא לא מוסמך, או אי אפשר, ואני עומד מול תושבים.

תמיר, מה הנושא של המצלמות? מה זה?

הצבא מוכן לשים מצלמות רק ביישובים עד ארבעה קילומטר, ואנחנו ביקשנו להשלים את השאר. אמרו, הם יעשו בין ארבע לשבע בתוך העוטף, אני אעשה את שאר היישובים על חשבוני, לקחתי הלוואה מהבנק. יש סיכום דברים על זה, ועכשיו גם מזה חוזרים.

אני לא מבין, למה אתה צריך אישור של מישהו לשים אצלך?

לתקצב.

המנהלת הסכימה לתקצב.

בסדר, תקציב זה משהו אחר.

אבל המנהלת מסכימה לתקצב ולא מוכנה להעביר את הכסף. מה, גם את זה נכניס לחוק?

מי לא מוכן?

המנהלת. אומרים כרגע, משה אדרי לא היה מוסמך, גם אביעד אולי לא יהיה מוסמך בפעם הזאת.

אלה כבר החלטות ישנות.

כן.

סיכום יש.

בסוף אתה עומד מול תושבים שאתה אומר להם, יהיו לכם מצלמות ופתאום זה אין, וזה אין.

בבקשה, ח"כים.

אני רוצה לשאול גם את המנהלת וגם את משרד ראש הממשלה, להתייחס בבקשה לסוגיות של מי שעדיין לא חזר. ונגיד נחלק את זה בצורה יחסית פשוטה למי שלא החליט עדיין לבין מי שהחליט לבנות בית במקום חדש. אני מבין שאני לא לגמרי מבין מי לוקח אחריות מטעם המדינה ללוות את מי שיבנה בית במקום חדש. ואני הייתי רוצה שבהזדמנות הזאת, יש לנו כמה דקות, תחדדו את הנושא הזה. יש פה נציגות של התנועה הקיבוצית, של המועצות האזוריות. המשימה הלאומית הגדולה שלנו היא לשקם את החבל, אבל אנחנו נעשה את זה תוך כדי ליווי הגון, אנושי של מי שמחליט שהוא לא יכול לעמוד בחזרה הביתה. והשאלה היא מי עושה את זה. והשאלה השנייה היא מה לוחות הזמנים ומהם הסיכומים לגבי מי שעדיין לא חזר.

כן, חברת הכנסת, את רוצה להגיד משהו?

כן. קודם כול, תודה על הדיון. הייתי בשבועות האחרונים קצת בשטח, בנחל עוז, גם בניר עוז, כמובן לא בכל המקומות שנפגעו, אבל באמת הרבה לא חזרו, זאת אומרת, פחות מרבע. הקיבוצים שאני הייתי בהם היו ריקים בגדול, היו שם מעט משפחות, אבל יש להם דד-ליין לחזור עד סוף אוגוסט. אתה יושב שם, קודם כול, אני הייתי צריכה אישור מהצבא בכלל להגיע, כי זה אזור צבאי סגור, אתה יושב, בומים מטורפים, מטורפים, אזור מלחמה, ממש החלונות רועדים, והם צריכים - - -

עד באר שבע החלונות רועדים.

אני ישבתי נגיד בנחל עוז, זה ממש כאילו לידך, והם צריכים להחזיר את הילדים שלהם למקום עד סוף אוגוסט, זאת אומרת, הם צריכים לפתוח את שנת הלימודים שם. אני לא יודעת איך עושים את זה. אני מעריכה שבסוף יאריכו להם את זה, אבל אני חושבת שאין צורה לזה שזה נעשה בדקה ה-90, אני חושבת שצריך לקבל החלטה עכשיו.

אני, כאימא, לא הייתי רוצה שיגידו לי, את צריכה לחזור במצב כזה הביתה, וגם לא הייתי רוצה שישנו את ההחלטה שנייה לפני פתיחת שנת הלימודים. הילדים האלה עברו המון, הם צריכים ודאות. ואני חושבת שכדאי, או שמשנים את המצב דרמטית, גם ביטחונית, זה לא רק העניין של הבתים והשיקום שלהם, או שנותנים להם עוד אורך נשימה, אי אפשר לשים אותם בכזה אי ודאות.

לא, אם לא יפתחו את שנת הלימודים, יצטרכו לתת להם שנה שלמה, זה לא רק חודש או חודשיים.

בסדר, הממשלה צריכה לעמוד מאחורי ההחלטות שלה. לא יכול להיות שמי שיישא את הנטל זה ילד שמתחיל כיתה א' וההורים שלו. כרגע המקומות די ריקים, כ-20% מהתושבים חזרו.

המספרים מדברים על משהו אחר, שחזרו למעלה מ-50%. יש יישובים.

לא, כשסופרים את - - -

יש יישובים שזו באמת - - - ויש יישובים שזה למעלה.

לא, כשסופרים את האזורים הגדולים. אבל תסתכל על הנתונים של פורום הביתה, אלה המספרים, ואני גם הסתובבתי שם, ראיתי בעיניים, ריק.

כן, ראית את מי שלא חזר.

נכון, אני מדברת על מי שלא חזר.

כן, אבל המספרים מדברים על משהו אחר.

אבל הממוצע לא מעניין, זה לא העניין.

אוקיי, בשביל זה לא צריך להגיד שאנחנו מדברים על רבע שחזרו.

אני ציינתי איפה הייתי, במקומות שהייתי בהם רק רבע חזרו.

למה? ראשי המועצות פה.

תגידו לי אחרת, אני ראיתי בעיניים שלי.

תגיד לי, כמה חזרו?

נחל עוז וניר עוז, לא חזרו אפילו רבע.

נחל עוז וניר עוז, אפילו לא רבע.

רגע, בואו נשמע. מאיפה, ראשי המועצות?

אני נציג של פורום הביתה.

לא, רגע, ראשי המועצות פה.

תגיד לי אם אני טועה.

יש פה ראשי מועצות?

כן, אני, סגן ראש המועצה בשער הנגב.

כמה חזרו אצלך?

כפר עזה במניעה שיקומית, זה סיפור אחר. בנחל עוז אנחנו מדברים על משהו כמו 10%. אפשר להסתובב, אתם מוזמנים להסתובב.

סך הכול במועצה?

לא, במועצה אנחנו מדברים על משהו כמו 85%.

זה מה שאנחנו טוענים, שיש יישובים - - -

בסדר, הממוצע אבל הוא לא - - -

אבל נכון, אי אפשר להגיד שלעוטף חזרו פחות מרבע.

לא אמרתי לעוטף, אני אמרתי איפה הייתי ואמרתי באיזו מציאות הם חיים שם ובאילו תנאים דרושים מהם לחזור.

זאת אומרת, יש יישובים שחזרו באמת 10%?

כן, נחל עוז. במקרה שלנו, במקרה של שער הנגב, יש לנו שני יישובים, כפר עזה ונחל עוז, כפר עזה כרגע עדיין במניעה שיקומית, יש להם יישוב זמני ברוחמה ומבחינה שיקומית הם לא חוזרים. נחל עוז, חזרו כרגע משהו כמו 10%, ונחל עוז כרגע במניעה ביטחונית עד סוף באוגוסט. ועוד פעם, אני מתחבר לאמירות שנאמרות כאן, הורים שצריכים רגע לתכנן את השנה הבאה שלהם, שצריכים לחזור במציאות, זאת אומרת, מי שמסתובב בנחל עוז, כולכם מוזמנים, להסתובב בנחל עוז ורגע להרגיש שם את המציאות שאנשים חווים שם, עם מסק"רים שיורים להם מעל הראש ופיצוצים מטורפים.

מה הסיכום שלכם עם משרד החינוך על שנה הבאה? בטח יש לכם תוכנית מוסכמת, אנחנו לא מודעים לה, אבל מה סגרתם עם שר החינוך, עם משרד החינוך? איפה הם הולכים ללמוד?

קודם כול, אני אגיד שתושבי נחל עוז בחלקם חזרו לנתיבות, ואנחנו הכנסנו אותם למערכת החינוך בשער הנגב, אנחנו מביאים אותם למערכת החינוך בשער הנגב. וחלק מהתושבים עדיין גרים במקומות אחרים, יש במשמר העמק עוד ריכוז, ובמקומות - - -

שהם לומדים במשמר העמק.

מה קורה איתם? הם צריכים לחזור באוגוסט?

כן.

כרגע, לפי המדינה, הם צריכים לחזור בסוף אוגוסט. במציאות הנוכחית היום, זאת אומרת, אם מצב הלחימה נמשך כמו היום, משפחות צעירות לא יחזרו, את זה רגע צריך להבין.

כן, אבל לא נותנים להם גם אלטרנטיבה, לא יהיה להם סיוע, מה הם רוצים שהם יעשו?

נכון. וצריך להבין שב-1 בספטמבר אותן משפחות יהיו בבעיה.

קודם כול, צריכים לדאוג שאנשים יחזרו. אי אפשר ש - - -

תייצר להם תנאים שמאפשרים להם לחזור. באמת, אני הייתי רוצה להחזיר את הילדים שלי למקום שכל היום בומים, הקירות רועדים? מה הם רוצים שהם יעשו?

אדוני היושב ראש, אפשר משפט?

כן, כיוון שאתה חבר כנסת לשעבר אני לא יכול לא לתת לך.

כן, אבל עכשיו בכובע של התנועה הקיבוצית. קודם כול, צריך לעשות סדר די פשוט. בסוף אני לא נכנס לאחוזים של כמה חזרו, מה שמירב אמרה, וזה מאוד חשוב ונכון, יש עדיין 13 יישובים שהמוקד הקהילתי שלהם, הם לא חזרו. לא משנה עכשיו אם נספור בכרם שלום, אפשר לספור בכרם שלום אם יש 20 או 22 משפחות.

רגע, השאלה מה המידע שלכם, השאלה אם אנשים בכלל רוצים לחזור. יש כאלה שלא מעוניינים לחזור בכלל.

רגע, אני אגיד ואני בטוח שגם אביאל יוכל להמשיך.

אני אענה על זה.

בדיוק, אביאל יוכל להמשיך. אני רוצה לדבר על העיקרון. השאלה אם בנחל עוז ישנים עכשיו 16, 18 או 20 משפחות, בסדר, אפשר לדון בזה, או בכרם שלום או בסופה. הסיפור הוא שאלו קהילות שלא חזרו לחבל, הן כרגע במוקד אחר. כל אחד במקום אחר, אני לא נכנס לפרטים כי זה פחות חשוב, אלא הידיעה שמה שמירב אומרת, היא שכרגע, זה הסיפור הדרמטי, יש 13 יישובים שחלקם אמורים לחזור, אגב, חלקם בסוף יוני וחלקם בסוף אוגוסט, בסדר? קיבוץ רעים צריך לחזור עד סוף יוני לצורך הדוגמה.

והיישובים האלה, ואני מתחבר לשאלה של שוסטר, עדיין לא ברור מה המענה ומי אחראי על אותן משפחות שברור שלא ישובו כרגע מכיוון שאתה חי באזור מלחמה. וכשקיבוץ רעים עושה את שבועות כדי להחזיר את הקהילה ואז יש אזעקה בזמן שהם חזרו, ברור לכם מה האפקט שקורה בתוך אירוע כזה, ולכן ברור שעכשיו המדינה צריכה להגיד, במתיחות הקיימת בין תקומה למשרד ראש הממשלה, מי אחראי על המתווה למה שנקרא המשתהים, שהיה מתווה כזה, ועכשיו יש החלטת ממשלה, אביאל, אני בטוח שאתה יכול להתייחס אליה, לגבי המודל הזה. תסבירו מה קורה לכל מי שלא חוזר.

אני אשמח להתייחס וגם לעשות סדר, כי יש פה כמה סוגים של שיח. יש בעוטף את העיר שדרות ו-34 יישובים שמסוף פברואר שנה שעברה אין מניעה ביטחונית. ביישובים האלה, ורק באלה נבדקים, יש למעלה מ-92% חזרה. ב-13 היישובים שיש להם מניעה לחזור כרגע, מתוכם ל-12 יישובים יש מניעה ביטחונית לפי החלטת הממשלה על פי חוות דעת של גורמי הצבא. משרד הביטחון מעביר חוות דעת מעת לעת והוא מעדכן אילו יישובים יש להם מניעה ביטחונית ואילו לא. יש כרגע 12 יישובים.

מה לגבי אלה? יש להם אפשרות לא לחזור?

אני מסביר רגע מה קורה שם ואני תכף אפרט. יש שם 12 יישובים שיש להם מניעה ביטחונית, ובתוכם יש עוד, מתוך ה-12 האלה יש תשעה יישובים שיש להם גם מניעה שיקומית. זאת אומרת, בונים את הבתים מחדש ואמורים להשלים את העניין. בתוך הבנייה מחדש - - -

השיקומית, מתי היא אמורה להיגמר? שנדע - - -

כן, רגע, אני מסביר בשיקומית. יש שלושה יישובים מתוך היישובים שיש להם מניעה שאין להם מניעה שיקומית, שאלה נתיב העשרה, סופה וניר יצחק. ברגע שמשרד הביטחון יעדכן את הממשלה שאין יותר מניעה ביטחונית, או יש מניעה ביטחונית, נדע להגיד האם מאריכים או מפסיקים את הפינוי.

רגע, אני רק רוצה לחדד, סליחה. המניעה הביטחונית שמוטלת לא אוסרת על תושבים לחזור.

היא לא אוסרת, אבל כמובן לא מחייבת אף אחד להיות פה או שם.

אבל היא לא מחייבת אותם.

כן, אבל אם היא לא מחייבת, צריך למצוא פתרון, מה?

נכון. כל עוד יש מניעה ביטחונית, יש פתרונות שמנהלת תקומה העמידה, בין אם אלה פתרונות קהילתיים או פתרון שכל בן אדם בחר לעצמו.

מתי אנחנו נדע מה קורה?

אנחנו ב-30 ביוני - - -

זאת אומרת, הממשלה צריכה לתת להם להישאר מחוץ לאזור, נכון?

עד 30 ביוני צריכה להתקבל חוות דעת ביטחונית חדשה, בין אם היא מסירה או היא מעדכנת או מאריכה.

ואז תהיה החלטה אם לתת להם או לא לתת להם?

ואז תהיה החלטת ממשלה. בכל מקרה, על הדבר הזה יש תקופת שיקול דעת שלנו שהממשלה הסמיכה אותנו.

בסדר, עד 30 ביוני זה חודשיים לפני.

עכשיו נעדכן על יישובים אחרים.

חודשיים לפני הלימודים זה מספיק זמן, אין בעיה.

כרם שלום, נירים, רעים.

אם עוד 20 יום נותנים להם תשובה לכאן או לכאן?

עוד 20 יום תהיה חוות דעת הביטחונית, ואז הממשלה צריכה לקבוע מה המדיניות.

רק תדרוש אבל שעוד 20 יום יתנו להם תשובה ולא יגידו עוד 20 יום.

רגע, בואי נראה, הם נמצאים פה. ברגע שיש את ההחלטה על המניעה הביטחונית או שיקומית, היינו אך בעניין הזה, אלה נושאים אחרים, אבל זו אותה מגמה, מתי הממשלה תחליט אם לממן להם את השהייה מחוץ לזה?

רגע, היו"ר, אני אנסה רגע לעשות סדר.

אתה מממן את זה או הממשלה?

לא, אני רק אעשה סדר ואז הוא יגיד מי מממן את זה. אבל עד 30 ביוני מנהלת תקומה מממנת את כל היישובים שיש להם מניעה ביטחונית ומניעה שיקומית. בעניין הזה, רעים, נירים, עין השלושה, כרם שלום סיימו או מסיימים את השיקום שלהם. יש את היישובים שמשך השיקום שלהם ארוך יותר, בארי, כפר עזה, ניר עוז, כיסופים וחולית, כמובן שאנחנו ממשיכים לממן את הפתרונות הקהילתיים שבנינו עד שיסיימו את הבנייה.

כלומר יש?

יש מימון. האירוע הוא, השאלה שעולה פה היא שייתכן ותוסר המניעה ביטחונית בקרוב בחלק מהיישובים, נחל עוז לדוגמה אמורים לסיים את הבנייה, הם במניעה ביטחונית לפי הצבא כרגע ולפי הממשלה, הממשלה אישרה מניעה ביטחונית, והם גם אמורים להשלים את הבנייה עד אוגוסט, הם עומדים בלוחות הזמנים ומסיימים. על הדבר הזה, כשהיישובים האלה, אם תוסר המניעה הביטחונית, יש מענה ספציפי כמו שניתן בשנה שעברה ליישובים.

לתת להם את זה.

לתת להם סיוע בשכר דירה למי שקשה לו יותר, מבלי שבודקים את הסיבות. הממשלה אישרה החלטה ביום ראשון האחרון ואמורים להתפרסם התנאים האלה.

הבנתי. מה אתם עושים?

יושב ראש הוועדה, אתה יכול רק לוודא שבעוד 20 יום הם ייתנו להם תשובה?

לא, אני אגיד לך מה אנחנו נעשה.

הם לא ייתנו כי רק חוות הדעת תינתן. הממשלה, ייקח לה.

רגע. מכיוון שהחלטנו שבעוד 30 יום אנחנו עושים מעקב על משרד הפנים, אנחנו נעשה מעקב גם על העניין הזה.

אדוני היושב ראש, אתמול שר הביטחון הודיע שאין יותר מניעה ביטחונית והורה להוציא כזה מכתב. אתמול הוא הודיע לנו בצורה מפורשת. הוא אמר, כבר מזמן אין מניעה ביטחונית, תכתבו להם, אין מניעה ביטחונית. הנה, אני אומר לכם את התשובה שהוא אמר אותה אתמול, הוא אמר שאפשר להגיד את זה לכל מקום.

בסדר, אבל עם כל הכבוד השר הביטחון, מי שקובע אם אין מניעה ביטחונית זה לא הוא, אלה דווקא גורמי המקצוע.

לא, אני רק אומר. ישבו לידו שני אלופים ואמרו את זה בצורה מפורשת.

בסדר, אלופים קובעים, לא שר הביטחון בעניין הזה. לכן אם הוא אמר או לא אמר זה פחות חשוב, מה שחשוב זה שהרמטכ"ל והאלופים, שהם אלוף פיקוד הדרום וכולי, הם יגידו את זה.

הם אמרו את זה אתמול בצורה מפורשת.

בסדר, מצוין. מה המדיניות שלכם לגבי אלה שלא רוצים לחזור? מה לעשות? יש כאלה.

לא יכולים לחזור.

יש כאלה שלא רוצים לחזור בכלל. האם אתם עושים מתווה שקשור אליהם? לא רוצים לחזור.

כי הם לא יכולים למכור את הנכס שלהם, הרי אף אחד לא יקנה את זה, איזו אלטרנטיבה יש להם?

מה המדיניות? אתם עשיתם מדיניות לגבי העניין הזה?

הייתה החלטת הממשלה על זה ביום ראשון, אולי הם פשוט יסבירו מה צפוי להיות בהחלטת הממשלה.

החלטת הממשלה שעברה ביום ראשון מדברת על הסמכה לפי החוק למנהלת תקומה לתת מענה לתקופה מוגבלת בזמן, עד ל-30 ביוני בשנה הבאה, ליישובים שעתידים לקבל את ההחלטה ביחס להסרת המניעה בקרוב לחזרה, בדומה לאלה שחזרו בשנה שעברה, לאפשרות לקבל מענה להשתהות, סיוע בשכר דירה לפי גודל משפחה. אנחנו אמורים לפרסם את התנאים וכל הדברים האלה בימים הקרובים. זה ניתן בשנה שעברה על היישובים שחזרו והשנה אנחנו נפרסם את אותו דבר.

כי תראה, הקיבוצניקים, אם הם לא רוצים לחזור, הם לא יכולים לא למכור דירה, צריך לתת להם פתרון.

ומה קורה במצב נורמלי שחבר קיבוץ עוזב את הקיבוץ? יש איזה התחשבנות.

אבל זה לא מצב נורמלי.

לא, זה לא מצב נורמלי.

מה זה מצב לא נורמלי? אני שואל כשהמצב נורמלי.

אל תיכנס לזה. מחבל נכנס לך הביתה ואתה לא יכול לחזור, אתה לא לא-רוצה לחזור.

לא, ברור.

מי שהחליט לעזוב את הקיבוץ לבד, בתנאים רגילים, זה משהו אחר.

המדיניות היא באמת להקשיב ולגלות אורך רוח.

אתה מבלבל בין מי שהחליט לא לחזור לבין מי שבגלל שהמצב הביטחוני לא מאפשר למשפחה שלו לחזור הוא רוצה שהמדינה תעניק לו עוד זמן לקבל את ההחלטה.

לא, אנחנו לא מדברים על זה עכשיו, עברנו נושא.

הבנתי. אני מסביר לו, אותך הבנתי. אני אומר על מה שהוא אמר.

יש כאלה שלא רוצים לחזור בכלל לאור מה שקרה באירועים.

זאת סוגיה אחרת.

אתם צריכים בעניין הזה לתת מענה לאנשים. תחשבו על זה.

הם לא רוצים עוד שנה, הם רוצים לקנות בית במקום אחר.

אתם לא צריכים לתת לי תשובה עכשיו. אבל יש אנשים שמכל מיני סיבות, גם לפעמים בריאותיות, כל מיני דברים כאלה, בריאותיות הכוונה הנפשיות, לא רוצים לחזור, יש כאלה גם. אתם צריכים לתת מענה לאנשים האלה, במיוחד לאנשי הקיבוצים.

כבוד היושב ראש, כמי שממושב נתיב העשרה, כמי שמייצג את פורום הביתה, אותם יישובים שאתם מדברים עליהם, אני אשמח רגע להגיד שני דברים. הדבר הראשון, יש לנו המון תושבים ואנחנו כהנהגה של הקהילות רוצים כבר לחזור. באופן אבסורדי לחלוטין, חברת הכנסת מירב כהן, למרות הבומים הבלתי נסבלים, ואנחנו המושב הכי קרוב בית לבית, נתיב העשרה, עם הרצועה, אנחנו כבר ככה. הקהילה שלנו מפורקת בחוץ ואנחנו באמת בצד אחד, ביד ימין שלנו מנסים לעשות הכול, קייטנה, חגים, כל מה שאפשר לעשות ביישוב בשביל להחזיר את התושבים. מצד שני, יש לנו את המשתהים. עד עכשיו, גם בנגלה הקודמת של היישובים העורפיים כמו מפלסים לדוגמה של חבר הכנסת שוסטר, גם בצפון, נתנו מענק חזרה הביתה למי שחוזר ואופציה למשתהים שנמצאים בחוץ.

אמרת עורפיים?

עורפיים, כן, זו הגדרה של מנהלת תקומה.

אחותך עורפית.

אחותי גם עורפית, היא גרה באשקלון, אבל ברמה העקרונית, זו הגדרה של מנהלת תקומה.

אבל אני אומר רגע את הדבר הבא, ופה הסמנטיקה, שימו לב איך זה לא נאמר על השולחן, אבל זה על השולחן, אצלנו מול המנהלת באופן מדויק לא יהיה מענק חזרה הביתה לתושבים שלנו שסבלו הכי הרבה, כבוד היושב ראש, התושבים שלנו לא חוזרים. אני אומר כמי שגר ביישוב כבר שנה, אני הולך להגיד לכל התושבים שלי, כולל כל התושבים של פורום הביתה, אתם לא חוזרים הביתה, קחו את מענק המשתהים, תשארו בחוץ. למה? כי מדינת ישראל לא רוצה שנחזור הביתה. לכולם היא נתנה מענק חזרה הביתה, היחידים שהם הסירו את המענק הזה זה ליישובים שזקוקים לזה יותר מכולם.

למה? מה ההסבר?

ואם אתם תסירו את המענק הזה ולא תיתנו אותו, כולנו נהיה משתהים, תזכור מה שאני אומר לך. חבל שלם, אתם הופכים אותו לחבל של משתהים בחוץ מההחלטה הזאת, שאגב, במרץ האחרון - - -

למה הם עשו את זה? מה ההסבר?

אין הסבר כרגע, על בתי מלון וכל מיני שטויות, שכל ההסברים האלה לא נכונים. אביאל יושב פה ויודע, בגלל שבמרץ האחרון, כשלא היינו בבתי מלון, הם הוציאו לנו מכתב שנקבל את זה.

תודה, הבנתי. עלומים, כן, רצית להגיד משהו? בבקשה. תשבי, את לא חייבת לעמוד.

אסור לעמוד?

מותר, אבל אנחנו לא בנאומים.

אני לא רגילה למיקרופונים. שלום, קוראים לי שרית, אני נולדתי וגדלתי בקיבוץ עלומים, 3 קילומטר משג'אעייה, כך שאפשר להגיד שהנגב המערבי, עוטף עזה, זו ממש תבנית נוף מולדתי, אני מכירה כל ואדי, כל מצפור, כל אתר מורשת שנמצא בהתיישבות בנגב. הקמתי בקיבוץ שלנו עם המועצה לשימור אתרים מרכז בארות בנגב שמספר על ההתיישבות בנגב. אני מייצגת פה קבוצת משפחות ועוד שתי אימהות, אנחנו לא הגענו לא אתמול ולא שלשום לנגב. ההורים שלנו הגיעו עם גרעיני נח"ל להקים, לחזק את ההתיישבות בנגב, להיות חקלאים, לעבוד את האדמה עד התלם האחרון. גדלנו מתוך מקום מאוד אידיאולוגי.

כשאני התחתנתי הייתי הבת היחידה של הוריי שהחליטה להמשיך את ההתיישבות בנגב, הבת היחידה מתוך קבוצת בית ילדים של זיו, מתוך 11 ילדים, שהחליטה להמשיך את ההתיישבות בנגב. הבאתי מאות ציורים לספר להם ולהאדיר את כל המקומות של הנגב, וגם ב-6 באוקטובר הבאתי אנשים כדי לראות את מגן עלומים ואת מגן בארי ואת כיפת ברזל, ולא ראינו צפלינים, ואמרתי להם, אנחנו כנראה במצב ממש טוב, כי כשאין צפלינים המצב טוב.

חזרתי הביתה, שמחת תורה, 7 באוקטובר בבוקר, מתקפת טילים איומה, הבעל שלי, יוצא סיירת מטכ"ל, יוצא סיירת מגלן, בוגר מלחמת לבנון השנייה, אומר לי, שרית, יש פה אירוע נוראי, יוצא לנשקייה, וכל אותו יום אני לא רואה אותו והוא נלחם ביחד עם 12 אבות לילדים במאות מחבלים שנכנסו ומפנה פצועים תחת אש.

הילדים שלי, חמישה ילדים, ארבע בנות ובן, אחת מהם נמצאת בתוך ארון בגדים במשך שעות ארוכות, בוכה, צועקת, "אבא, אבא, איפה אתה?", וגם למוחרת, כשאנחנו עולים על האוטובוס, היא אומרת לי, "אימא, את שיקרת לי כל החיים, כל החיים אמרת לי זה לא יקרה", כי אני עם חמשת הילדים שלי נשארתי כל המבצעים הצבאיים, כל הילדות שלהם נשארתי בבית כדי לתת לחיילים שנמצאים בעזה, לכבס להם את הבגדים, לתת להם להטעין טלפונים, לתת להם ארוחות, נשארתי שם בכל המבצעים הצבאיים, אבל אז עלינו על האוטובוס והבנתי שאיבדתי את הבית.

אני, מאז 7 באוקטובר, יש לי בעל וילדה שהם הלומי קרב. הם גם מקבלים טיפול תרופתי, הם גם מטופלים במוקד הטראומה של שיבא, ואני, שבדנ"א שלי נולדתי להתיישבות בנגב, שחלמתי, שחשבתי שאני אזדקן בעלומים, לא יכולה כרגע לחזור, לא יכולה. אני צריכה לגייס את כל כוחותיי כדי להחזיק משפחה של חמישה ילדים ולא יכולה לחזור.

כשאני חוזרת לבקר מדי פעם את מחוזות ילדותי ולהגיע לשם לסבתא שלי, שהיא האישה הכי מבוגרת בקיבוץ, בת 93, היא לא שומעת את כל הרעשים, הילדה שלי והבעל שלי לא באים איתי, הם לא מגיעים איתי, אני היחידה. המשפחה שלי נשברה, המשפחה שלי מפוצלת. והבעיה הגדולה היא שלא רק הופקרתי ב-7 באוקטובר, לא רק הופקרתי, וכשאמרתי לכולם ופיארתי והבאתי קבוצות שלמות, כמה המדינה מגנה לנו והחיילים מגנים אלינו וכמה אנחנו עושים, הופקרתי גם ב-7 באוקטובר ומאז אמרו לי תחזרי הביתה ואף אחד לא עוזר לי, אין לי עזרה, אף אחד לא מכיר בי, דווקא אני.

צריך להבין שהאנשים האלה שאתם מדברים עליהם, אני, הקיבוץ שלי הוא צמוד לנחל עוז, הוא בין נחל עוז ובארי, הסיבה היחידה שבעלומים לא הייתה קטסטרופה, נהרגו 60 אנשים ונחטפו חמישה אנשים מהקיבוץ, אבל לא הייתה קטסטרופה כי 12 אבות לילדים יצאו ונלחמו והקריבו את גופם ואת נפשם כדי שלא תקרה קטסטרופה. אבל מישהו משלם מחיר על זה, ואני משלמת את המחיר על זה, גם פיזי, גם נפשי, גם כלכלי, כי אף אחד לא עוזר לי.

אני לא יכולה לחזור לקיבוץ עכשיו. אני חייבת את תקומת המשפחה שלי. אני לא אוכל לחזור, עד שהילדה שלי לא תשתקם אני לא אוכל לחזור לקיבוץ. אני צריכה אתכם, מדינת ישראל, מנהלת תקומה, שתעטפו אותי, תחבקו אותי, כמו שאני חיבקתי את חבל הארץ הזה כל השנים. אני צריכה שתעזרו לי כדי שאני אוכל לחזור ולהמשיך את המורשת של ההורים שלי בהתיישבות בנגב.

אוקיי, תודה רבה.

אפשר לשאול רק שאלה?

רגע, לפני זה. יש פה מאשכול, נכון?

רגע, היושב ראש, תן לה עוד מילה, מהקיבוץ, ונסיים. קצר.

אוקיי.

אני טל ון דר הורסט מקיבוץ עלומים. אני ממש מתחברת לכל הדברים ששרית אמרה. זה קשה לי, אני אקריא את הדברים. כמו ששרית אמרה, ב-7 באוקטובר היו קרבות קשים מאוד בעלומים, אני לא אחזור על הדברים האלה. היה קרב של כיתת כוננות, הרואי מאוד, נפצעו בו אנשים, נהרגו בו אנשים. בזכות פינוי מטורף של אזרחים תחת אש הצלחנו להציל פצועים קשה שלנו. תוצאות הקרב היו מעל 60 הרוגים ונרצחים וחמישה חטופים. חלקם שבו אלינו ואנחנו עדיין מחכים לשובו של אחד מעובדי החקלאות שלנו, ביפין ג'ושי מנפאל, יחד עם כל החטופים, בהמשך גם למשפחות החטופים שהיו פה קודם.

בחודשים הראשונים למלחמה סווג הקיבוץ כקיבוץ שאינו נחדר וללא נפגעים. שמעתם מה ששרית אמרה? כך סווג הקיבוץ. ייתכן והטעות קרתה מאחר ומקרב הנפגעים המתגוררים בקיבוץ נרצחו 22 עובדי חקלאות מנפאל ומתאילנד. לאחר בדיקת הנושא, עוד בטרם פורסם התחקיר הצה"לי, הוציא אלוף פיקוד העורף מכתב תיקון להנחות הראשונות בנוגע לעלומים. אך בפועל אנחנו יחד עם קבוצת משפחות הלומות מעלומים שלא יכולות לחזור לגור בעלומים, ואני באמת שמה על זה דגש, זה לא - - -

רגע, טל, את רצה. אדוני היושב ראש, מה שקרה, שבגלל שנרצחו רק עובדים זרים, לא נרשם שיש נרצחים בעלומים והקיבוץ לא סווג כיישוב אדום. האלוף ישב איתנו, אמר טעות, הוציא מכתב, כתב טעינו בסיווג של עלומים, לא הכרנו את הקרב בעלומים, ולכן הקיבוץ הזה צריך להיות מסווג כיישוב אדום. זה היה בדיעבד כמעט שנה אחרי. זאת אומרת, הצבא הכיר ביישוב כיישוב אדום, אבל אומרים להם, רק אתם לא זכאים אחורה לזכויות שלכם והם יישארו כרגע בתפר בין לבין, קיבוץ שיתופי.

מי מטפל בזה עכשיו?

הוזכר פה קודם שמפברואר אין הכרה כמפונים.

מי מטפל בזה עכשיו?

יש שיח עם תקומה, אנחנו לא מצליחים כרגע למצוא פתרון כי הם אמורים בסוף חודש לחזור הביתה, כי אין מניעה ביטחונית. אתמול נאמרו דברים בפירוש בישיבה, אין מניעה ביטחונית בעלומים ויש בבארי כי ביקשו מעלומים במזכירות להגיד שאין מניעה ביטחונית שיחזרו הביתה. ביישובים הסמוכים עדיין יש מניעה ביטחונית.

כן, אמרו לחזור, אבל מה? שמע, אתה שומע פה סיפור, אני באמת לא מבין את הרעיון. אם אתה רואה, החבר'ה האלה, נהרגו נפאלים ולא הכריזו אותם יישוב אדום והכול. בשבילי זה חרטא שלא רשמו אותם אדום אם נהרגו עובדים זרים. בסוף יש ילדה ויש בעל שמאוד קשה להם ואנחנו הכי הרבה צריכים להבין אותם וצריכים לעבוד איתם, אם זה להשקיע בהם בבריאות הנפש, ואם זה לראות איך אנחנו עוברים איתם איזה תהליך. יש פה תהליך, אי אפשר להגיד, שמע, נהרגו עובדים זרים, הם לא יהיו יישוב אדום, אנחנו לא יכולים לעבוד כמו - - -

רגע, אבל זה כבר השתנה.

לא השתנה, הם לא קיבלו פתרון. זה שהם שינו את ההגדרה - - -

לא, עצם ההכרה כיישוב אדום, זה השתנה.

אין בעיה, אבל לא נותנים להם רטרו ולא נותנים להם קדימה.

מול ביטוח לאומי אנחנו מוכרים כיישוב אדום, מול - - -

דוד, לא הבנת, הם לא מקבלים.

אנחנו לא מוכרים כמפונים.

הם לא מוכרים כמפונים.

היא אומרת מול ביטוח לאומי.

אם תבדקו את הנתונים, אפרופו דיברתם על הסטטיסטיקות, אנחנו נחשבים כאילו חזרנו לעלומים.

נכון, אני אומר, המדינה בכללי צריכה לטפל בחבר'ה האלה. אי אפשר לבוא ולהתייחס איפה הגדירו אותם. חבר'ה, אנחנו פה כולנו משרתי ציבור, וגם ראש המועצה, אנחנו באמת צריכים לחשוב מחוץ לקופסה, לראות איך אנחנו עוזרים להם, אלה סיפורים מאוד קשים. ובוא נראה.

אבל זה בדיוק מה ש- - -, רגע, סליחה. קודם כול, אם הם לא הוכרו כיישוב, אני רוצה שתגיב על זה. אבל בלי קשר, אני חוזר למה שאמרתי קודם. יש אנשים שאו שהם לא רוצים לחזור בגלל כל הסיפור הזה, או שייקח להם זמן לחזור, לא חצי שנה ולא שנה, אולי כמה שנים. אתם צריכים לבוא עם איזה מתווה לגביהם. אני אומר את זה גם לגלבוע. גלבוע, אתם צריכים לחשוב על זה. פה יש סיטואציה מיוחדת שבאנשי קיבוצים, אם הם הולכים, הם לא זכאים לכלום.

ואני מוכרח להגיד שאני שמעתי את ראש הממשלה בוועדת חוץ וביטחון והוא חוזר על זה פעם אחרי פעם, לזרום עם האנשים שקשה להם מכל הסיבות, והוא ער לזה והוא מבין את זה והוא מבקש לעשות את זה בכל הזדמנות.

זה גם לא הרבה אנשים.

השאלה היא איך עושים את זה.

לא יודע, בשביל זה אתה קיים. תקשיב, עבדת על הקריטריונים של העוטף לעוטף והצלחת במשימה, תעבוד על הקריטריונים האלה.

לתקן אותם.

תשבו עם תקומה ותראו איך אתם פותרים את הבעיה.

גלבוע, אני אענה לך בתור גלבועיסט מוסמך מזה כמה שנים? המון, המון שנים. מה שלא חסר לך אלה שני דברים, זה רצון טוב ויכולת אינטלקטואלית.

זה לפרוטוקול?

זה לפרוטוקול לגמרי וזה להיסטוריה. צריך להיכנס לזה, אין ברירה.

זה לפרוטוקול, אבל זה מהאופוזיציה, לא מהקואליציה כרגע.

אבל אנחנו מזדהים.

אני רואה בצפון, שלא עברו מה שהדרום עברו, כי אני תושב בצפון והייתי, ואני רואה את הקושי להחזיר את החבר'ה הביתה, אבא שלי הוא גם ראש הרשות. אני רואה את הקושי להחזיר את האנשים הביתה, אני רואה את הקושי אצלי במשפחה. הבת שלי הגדולה, היא עדיין לא מוכנה, היא באילת, גם אומרת, טוב, אני אסיים את הבגרויות ומצאה לה תירוץ, ואת הקטנים עוד היה לי כוח להחזיר.

איך אנחנו מגיעים פתאום לצפון? הצפון ישיבה אחרת.

אבל לא, זה מה שאני אומר: אם הצפון, שלא עבר את הטראומה שלהם, מה עובר – תחשוב מה הם עוברים.

כבוד היושב ראש, לפני שמסיימים, אני אשמח להתייחס. דקלה ממועצה אזורית אשכול.

שנייה, אני אתן לך. עוד חודש אנחנו נעשה את ישיבת העדכון, אני מבקש, גם גלבוע וגם אתה, תבואו עם איזו מחשבה מה עושים עם האנשים.

פתרון לעלומים.

לא, זה לא לעלומים. זה לכל האנשים שלא יכולים לחזור, לא רוצים לחזור גם.

לא, הם יוצאי דופן. טעו בזיהוי.

דוד, אני יכול לבקש בקשה? לפעמים הוועדה שמה אנשים, חברי הוועדה, ללוות אישית את הדבר הזה, לראות שהדברים קורים ולדחוף. אני רוצה להתנדב, ללוות אישית את האירוע הזה ולראות שהדבר קורה, מטעם הוועדה, כדי לפקח ולראות ולדחוף.

אין שום בעיה.

אין שום בעיה? שזה יירשם בפרוטוקול ואני רוצה להיות מעורב בזה.

אתה ושוסטר מוניתם ביחד.

סגור.

יש עוד נקודה אחת, וזו הסוגיה של הבתים המחוללים. יש אנשים שבבית שלהם חטפו, רצחו, אנסו, והם אמורים לחזור לאותו בית. אני מבינה שהקירות, צבעו אותם, אבל בן אדם לא יכול לחזור למקום הזה. צריך להכיר. צריך למצוא פתרון.

לא שמעתי על דבר כזה.

כן, והרבה.

פעם ראשונה שאני שומע. אתם מכירים את הסוגיה הזאת?

שמע, אלה אנשים, אתה הולך בנחל עוז, או שאתה הולך בניר עוז.

יש התייחסות לזה?

אלה מקומות שפה הוציאו להורג את תומר ופה עשו נוהל שכן, ומפה עומרי נחטף. הם יחזרו למקומות?

יש להם קושי גם, אני חושבת שצריך גם פה לייצר פתרונות חלופיים, אולי אפילו בקיבוץ, אבל - - -

ברור בקיבוץ.

זה מושג שצריך להכיר בו.

לשים מישהו אחר שם ולתת להם מקום אחר.

נתנו לזה פתרון כפורום הביתה, של ההחלפה, ביחד עם בתי אגודה שתקומה הכניסו לתמונה, יש לזה פתרון. הבעיה היחידה שנשארה בסוגיה הזאת היא המיסוי, באופן אבסורדי, שלא יהיה מיסוי על זה שבן אדם עובר בית.

מס רכישה כזה?

זה הדבר האחרון שנשאר לסגור בפינה הזאת, באופן אבסורדי.

אתם רואים? אבל אם הייתם אומרים לנו את זה, היו אומרים לנו את זה בחקיקה, היינו מכניסים.

היינו מכניסים.

אגב, סמוטריץ' כשר האוצר, דיברנו איתו על בתים מחוללים, הכנסנו אותו לבית מחולל בכפר עזה, ביקשנו ממנו להכניס את זה, ביקשנו מכולם, הבאנו אחד-אחד לבתים המחוללים.

מה שאני אומר, אף אחד לא אמר לנו את זה, היינו מכניסים את זה לחקיקה, פותרים את הבעיה במקום.

נכון, בקלי קלות. מה שאני מציע, בעוד חודש, זה נראה שהישיבה שבעוד חודש הפכה להיות חשובה, משרד האוצר שיהיה פה ושיתנו תשובות. משרד האוצר זה לא מאגף התקציבים, זו רשות המסים.

לא, אבל גם אגף התקציבים, פה אפשר - - -

הם תמיד באים איתנו, זה לא שייך. שיהיו, יתנו לנו פתרון לסוגיה הזאת.

אדוני היו"ר, אני רוצה להגיד משהו לפרוטוקול.

אגב, ומה שגם אמרו לנו פה על זה שלהם אין מענק חזרה, לא הבנתי את ההיגיון, אנחנו רוצים לעודד אותם לחזור, למה לתת רק למשתהים בחוץ?

הוא יענה על זה עוד מעט.

אשכול, רצית להגיד משהו לפני שיסכמו המנהלת?

תודה. אני דקלה ממועצה אזורית אשכול. אני מנהלת אגף אסטרטגיה במועצה אזורית אשכול. נולדתי וגדלתי במועצה אזורית אשכול. אני רוצה להתייחס למה שהיה פה בתחילת הדיון, אני לא חושבת שאנחנו יכולים להתעלם מזה. יום 613 ל-7 באוקטובר. אנחנו יכולים לדבר הרבה על מבנים, על תקדימים, על בניינים יפים, בסופו של דבר, 55 חטופים במדינת ישראל, אנשים שהלכו לישון בבית שלהם והיום הם, לא רוצה להגיד את המילה ישנים, אבל קיימים חלקם במנהרות בעזה. 19 מתוכם הם ממועצה אזורית אשכול, ארבעה מתוכם בלבד אנחנו יכולים להגיד שאנחנו מקווים שהם בחיים.

לא משנה מה נקבל פה, החלטות, ואילו חיתוכים נעשה וכמה יפה יהיה הבניין, אנחנו כקהילה לא נוכל להתחיל לדבר על השתקמות כאשר חברים שלנו לא שבו מן השבי. היום יום הולדתו של אחד החברים הטובים שלי שנרצחו בקיבוץ בארי, הוא ובתו התינוקת, בת עשרה חודשים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לנרמל את זה, כמו שאמר אחיו של מתן, כן לתת לזה רגע את המקום.

לגבי כל הדיון שקורה פה, במועצה אזורית אשכול יש 32 יישובים. כבוד היושב ראש, כמות החיתוכים שנעשית בכסות הבירוקרטיה היא מורכבת עד מאוד. אנחנו עם 32 יישובים, 23 מהם רק בתקומה, מתוך התשעה הנותרים, שישה פונו בצו פינוי של רח"ל, שלושה לא. החיתוכים האלה לא מאפשרים במנגנונים הקיימים להתמודד עם כל הדברים האלה. הסיפורים הפרסונליים בלתי פוסקים, שמענו פה שניים מורכבים.

מה זאת אומרת חיתוכים? אני לא מבין.

ההתייחסויות: זה תחת ההחלטה הזאת, זה תחת ההחלטה הזאת, זה תחת ההחלטה הזאת.

זה התפקיד שלכם, לעשות את העבודה.

אני יודעת, אנחנו עושים את העבודה, הבעיה היא שהוקמה מנהלת תקומה על מנת לפתור את זה, ובסוף היא הוכפפה למנגנונים של משרדי הממשלה. וזו בדיוק הבעיה, זהו מקור הבעיה. כי אם מנהלת תקומה הייתה יכולה לרבע את המעגל בלי לעבור את המשרד, היינו במציאות אחרת לגמרי. כל תקציבי תקומה כפופים למשרדי הממשלה ומשרדי הממשלה לא יודעים, במנגנונים הקיימים, זה לא מרוע, זה לא מהתעקשות, לא יודעים להתמודד עם הדבר הזה. מדינת ישראל השכילה לעשות, שמה כסף בתוך מנהלת שמורכבת מאנשים רבים.

תקומה, יש לכם החלטות שאתם מקבלים ואתם לא יודעים להעביר את הכסף להחלטות האלו?

יש תחומי פעולה שאנחנו מבצעים בעצמנו, ויש תחומי פעולה שאנחנו מבצעים באמצעות המשרדים, שאלה תחומי מומחיותם.

ובאמצעות המשרדים, החלטה שאתם מקבלים, הכסף לא עובר? יש קושי?

רגע. בכל משרד יש ובכל פעולה יש את העניין שלה. יש את הקולות הקוראים, את התמיכה. אנחנו גם מבצעים בקרה, גם שומעים מהשטח, אבל להגיד לך נקודתית על משהו עכשיו? בכל משרד צריך לשבת ולראות שהדברים קורים, אנחנו עושים את הדברים.

כן, נו, מה את רוצה? לא הבנתי.

הכסף של החוסן - - -

לא הבנתי את העניין.

אני רוצה לבוא ולהגיד - - -

רגע, עם כל הכבוד, יש גם גבול לטענות. יש דברים שהמועצה צריכה לעשות, שתעשה אותם, אם היא צריכה להתמודד עם משרדי הממשלה, שתתמודד, זה לא שהדברים צריכים להיות בניגוד לנוהל תקין וכל הדברים.

אנחנו ממש לא מבקשים להיות בניגוד לנוהל תקין, אבל כשיש לך מקרים שאין להם נוהל במדינת ישראל ואתה מגיע בכפיפות, כי 7 באוקטובר, אין לו השלכות רוחב, לשמחתנו, אין לו השלכות רוחב ואין לו תקדימים, והניסיון להכפיף את זה לכל מיני החלטות ממשלה, ואנחנו איתך פה ראינו כמה זמן הקדשת בשביל הניואנסים הקטנים של נוסח החוק. וגם פה עכשיו בדבריך אמרת, אם היינו יודעים על הבתים המחוללים, היינו.

נכון.

אבל זה בדיוק הסיפור. האדוות של האירוע הזה, אנחנו עוד לא בקצה של הפרבולה, ואלה לא בעיות תקציביות, כבוד היושב ראש.

בסדר, יש בעיות שצריך לפתור.

אבל אנחנו לא באנו בטענות למה לא הצגתם את הבעיה הזאת כשחוקקנו.

לא חשבתי שבאתם בטענות, אני רק אומרת, המקרים הם בלתי פוסקים, והיכולת - - -

וצריך לטפל בהם.

אבל היכולת לטפל בהם, כשכבוד היושב ראש פה - - -

היושב ראש, זה מה שקורה כשמעבירים חקיקה שהיא דקלרטיבית יותר ולא עם כלי עבודה ביצועיים ותקציב למנהלת.

לא, אפשר לטעון 1,000 טענות, השאלה האם המנהלת והממשלה מטפלות בבעיות השוטפות. לוקח זמן אולי, אבל מטפלות? מטפלות. אם הן לא היו מטפלות, את צודקת, היינו נכנסים לתמונה.

אני כן אומר שהם לא יכולים לטפל בהכול.

בסדר גמור, יכול להיות שיש דברים שצריכים פתרון, תכתבו לנו. אנחנו מפקחים על הממשלה, מהפן הזה אנחנו יודעים לעזור באמצעות הפיקוח, יש משמעות גם לפיקוח ולביקורת הזאת.

ותציגי באמת נושאים באופן מדויק, קונקרטי.

מאיפה אני יודע? פונים אליי ראשי רשויות, מציגים לי את הבעיה, לפעמים כותבים מכתב, ואו שאנחנו חושבים שלא צריך ישיבה, פונים למי שצריך, ואם אנחנו חושבים שצריך ישיבה, אנחנו עושים אותה.

ובסך הכול, אם אנחנו רואים שהתקציב הולך וקטן, סימן שהדברים מבוצעים.

ברשותך, כבוד היושב ראש, אנחנו נעביר לך רשימה מסודרת.

תגידו לנו מה, נעזור, נשמח. אני יודע שמנהלת תקומה עושה כל מה שהיא יכולה, אבל מה שכן, הטענה הזאת של ראש המועצה בשדות נגב שאומרת שיש פרוטוקולים שבזמנו היושב ראש הקודם שלכם אישר ומשום מה זה כאילו אוויר, זה דבר שאתם צריכים עכשיו לעשות שחזור של הדיונים ולראות אם הדברים - - -

ספציפית המצלמות.

לא, לא קשור רק למצלמות.

לא, הוא העלה את המצלמות כנושא.

אם יש מקום לשחזר את האירוע ולראות אם אפשר לטפל בזה היום, למרות שבזמנו, היושב ראש, אין לו סמכות או יש לו סמכות, כי ראשי המועצות הסתמכו על ההחלטות האלה. יש פה עיקרון ההסתמכות מבחינת הממשלה, גם הסתמכות תקציבית וגם לא תקציבית, ואתם צריכים לתת לזה פתרון, זה חלק מהעניין.

חוץ מזה, את כל הכסף הוא קיבל, של החוסן.

לא היית.

עוד מישהו רוצה לדבר?

כבוד היושב ראש, אפשר להוסיף משהו לפרוטוקול? אני רק רוצה להגיד, אני לא סיימתי את הדברים, אבל באמת שרית העבירה. אני חושבת שצריך לחדד שקיבוץ עלומים, מבחינת מה שדיברתם, דיברתם קודם על העוטף של העוטף - - -

בואי, אני לא נתתי לך לדבר, דברי גם את, לפני שאני מסיים. שלא תצאי מקופחת בעניין הזה.

זה בסדר, העיקר שזה משרת את המטרה.

דיברנו פה על העוטף של העוטף, ואנחנו לא העוטף של העוטף, אנחנו, כמו שנאמר קודם, בין נחל עוז לבארי. נראה לי לא הגיוני ולא סביר שקיבוץ עלומים מוחרג.

תתכונן לדיון בעוד חודש. תביאו לי את כל מה שאתם עושים לי לדיון הזה בעוד חודש, בסדר?

ומה שחשוב להבין זה שאנחנו לא מוכרים כמפונים ממרץ 2024. זאת אומרת שממרץ 2024 אנחנו עוברים עם כל אנשי הצבא, עם כל אנשי תקומה.

הבנתי, אבל השאלה אם האנשים שלא מוכרים גרו מחוץ ליישוב.

לא, אנחנו 17 משפחות שלא חזרו לעלומים.

גרו מחוץ ליישוב.

גרו בעלומים, חברי עלומים.

בעלומים.

זו הבעיה, שאומרים לנו כל הזמן, אתם נפלתם בין הכיסאות.

עלומים הצטרפה לפורום הביתה, אגב, בשעה טובה.

בסדר. אני רואה שזה פורום שמסייע לאנשים.

אני חושבת שהבית הזה הוא הפתרון שלנו ולא - - -

בסדר, מה שאני אומר, אם האנשים האלה, שלא הוכרתם, גרו בחוץ, אבל לא מקבלים החזר כספי, אני חושב שמגיע לכם, לאור זה שעשו טעות בהחלטה. אם אתם גרתם בעלומים ולא נוצר לכם חוב במקום אחר, פה אנחנו בבעיה.

לא, הם בחוץ עכשיו.

אנחנו לא חזרנו לעלומים מ-8 באוקטובר.

17 משפחות עדיין בחוץ.

גם עובדים זרים הם בני אדם.

בדיוק.

אומרים פה טעות שהיא לא נכונה.

לא, ואני שמח ששינו את ההחלטה. אם שינו את ההחלטה, לדעתי מגיע להם. לעשות את זה רטרואקטיבי, אין ברירה עם העניין הזה.

תודה רבה.

לפני שהוא מסכם, מישהו רוצה להגיד משהו?

אני לא מסכם, אני מתייחס. מסכם זה אתם.

מסכם מבחינתי לאור הטענות האלה. אם יש לך תשובות, תיתן לנו.

אני רוצה רגע להתייחס ולהעלות כמה דברים שרלוונטיים אלינו.

קצר כי יש עוד ישיבה שאני צריך לפתוח.

אדם עזרן, סגן ראש המועצה בשער הנגב. קודם כול, בהמשך גם למה שדקלה אמרה, אני חושב שאי אפשר לא להתייחס למה שהיה פה בהתחלה, ודווקא אני רוצה להגיד את זה בכובע של סמג"ד בחטיבת אלכסנדרוני שב-7 באוקטובר נלחם 330 יום בעזה, בלבנון ובגבול הצפון. יש לנו צבא חזק, יש לנו צבא מספיק חזק כדי להיות מסוגלים להחזיר את החטופים ולהמשיך לעשות העבודה אחר כך. ועד שגלי, זיווי, עמרי ו-52 חטופים יחזרו יהיה בלתי אפשרי לשקם את חבל הארץ שלנו. זה קודם כול.

ודבר שני, אני חושב שלי חשוב רגע להגיד לוועדה, לעבודת המעקב של הוועדה, שבתוך התוכנית האסטרטגית של תקומה לנו חשוב להבין שיש עדיין הרבה צורכי שיקום. זאת אומרת, יש עכשיו איזה נרטיב שמנסים לצייר לגבי צמיחה ופיתוח ותיקצוב שמבוסס צמיחה דמוגרפית ומספר אנשים, וצריך להבין שהמלחמה עדיין נמשכת, ולהיות היום ילד בקיבוץ ארז או קיבוץ ניר עם או קיבוץ מפלסים זו מציאות כמעט בלתי אפשרית. ולקבל טלפונים מאימהות שמתחננות להארכת טיפולים כי יש איזו החלטה לא הגיונית שאחרי 36 טיפולים אתה צריך ללכת למסלול של נכות בביטוח לאומי ואף אחד במדינה לא מצליח למצוא פתרון להארכת טיפול לילדים שנמצאים כבר 20 חודשים במלחמה זה לא הגיוני.

אנחנו מקבלים מהם פניות של בני נוער שצריכים ללכת למסלול נכות שאחר כך משפיע עליהם גם על הגיוס לצבא. אנחנו כאילו פוגעים בילדים האלה כמה פעמים. ואם אנחנו צריכים היום להיאבק על הצרכים הבסיסיים שלנו לשיקום, על בית ספר, יש לנו בית ספר בשער הנגב שכרגע רוצים לפגוע בו, רוצים לקצץ בו חצי מהמורים כי יש ילדים מכפר עזה שלא לומדים בבית הספר הזה עדיין. וכשהמנהלת מציגה לי רשימה של 50 ילדים שנפגעו במעגל ראשון בבית הספר ואני צריך לעמוד מולה ולהסביר לה איך אנחנו מנסים למנוע פיטורים או העברה של חצי מהמורים, מחנכות של ילדי נחל עוז שרוצים להעביר, זו מציאות לא הגיונית.

ואני חושב שהוועדה גם צריכה לוודא בתוך התוכנית של תקומה שצורכי השיקום הבסיסיים של התושבים נמצאים שם עדיין. זאת אומרת שאנחנו לא רצים עכשיו לתוכניות אחרות, אלא נותנים באמת באמת את מה שאנחנו צריכים לקבל כדי לשקם את הקהילות שלנו וכדי לאפשר לאנשים לחזור הביתה. דיברנו פה על תושבי נחל עוז או תושבי כפר עזה, אם אנחנו לא נפעל היום כדי לתת את המענה הייחודי לקהילות האלה, לקהילות שנמצאות מפונות ומפוצלות, לא יהיה לנו את מי להחזיר הביתה.

אני אשמח להתייחס רק לפני סיכום. נעים מאוד, אני ג'ולי פורת, חברת קיבוץ עלומים ב-22 השנים האחרונות. ממש בקצרה אני אספר שבבוקר שמחת תורה תחת מתקפת טילים וחדירה קרקעית של מחבלים חיבקתי במשך 30 שעות חמישה ילדים בפחד קיומי וממשי שנחרט בנו עד היום. אנחנו, שגרים ביישוב צמוד גדר, 3 קילומטרים משג'אעייה, אנחנו נלחמות על השיקום של הבית האישי שלנו ואנחנו נאלצות להתמודד גם עם הכרה בפגיעה שהתרחשה מצד המדינה.

אבל ההכרה שונתה.

אני אסביר שכדי שאנחנו נוכל להתחיל בתהליך הזה של התקומה המשפחתית אנחנו מבקשות הכרה מלאה בזכויות שלנו כמשפחות מפונות. כי משנה שעברה אנחנו משלמות מחיר כלכלי כבד על אובדן בית. והלחימה עצימה עדיין בעזה, והבית שלנו בעלומים נמצא באזור מלחמה. והבקשה שלנו היא הכרה כמשפחות שזכאיות למענקי מדינה כמו יתר היישובים שנחדרו בצורה קשה בשמחת תורה. אנחנו משתוקקות לחזור, אנחנו חולמות על הבית שלנו. אנחנו מבקשות תקומה מלאה עבורנו ועבור המשפחות שלנו.

בבקשה, תסכם בכמה דקות ונסיים את הישיבה.

תודה, אדוני היו"ר. אני רוצה להתייחס לכמה נקודות שהועלו. אחת, לגבי הפרוטוקול של מרכיבי הביטחון של משרד הביטחון ויו"ר המנהלת הקודם-קודם. אנחנו לא מתכחשים לסיכום הזה, במשרד הביטחון יש הגדרה של מה זה מרכיב ביטחוני, מה זה מרכיב טכנולוגי. הם הקימו חלק ממרכיבי הביטחון, ויש להם מרכיבים טכנולוגיים שצריכים לקרות. ואני אומר לראש המועצה כמו שאמרתי גם לפני זה, אנחנו מכירים את הסיכום, אנחנו לא חושבים שיש פה איזו סתירה או משהו שלא היה. אנחנו צריכים לראות עם משרד הביטחון שהוא מממש בתקציבים שיש לו את אותה התחייבות שהוא אמר. מבחינתנו, אין פה התכחשות לעניין הזה.

לגבי מענק החזרה שנאמר שנלקח, לא נלקח מענק חזרה, וזו פנייה אגב לא רק למנהלת תקומה, אלא לממשלה בהחלטות הפינויים. בהחלטות הפינויים שהסירו מניעה ביטחונית בשנה שעברה ליישובים בדרום, בסוף פברואר ניתן מענק חד פעמי, כך הוא נקרא. נכון להפנות את השאלה הזאת גם למשרד ראש הממשלה ולמשרד האוצר. מענק חד פעמי היה כי אישרו לכל התושבים מהיישובים בעוטף להישאר בבתי המלון או בפתרונות עד 30 ביוני, ואם בחרו שלא להישאר בבתי המלון כחלף לדבר הזה, קיבלו מענק חד פעמי. אותו דבר עשו השנה גם בצפון. לא ניתן מענק חזרה הביתה, זה לא המינוח שהממשלה קבעה, ואני עונה בשם הממשלה, לא בשם מנהלת תקומה, כי לא מנהלת תקומה קידמה את המענק הזה. זאת אומרת, לא נלקח מענק, אלא לא ניתן מענק אחר.

לא, זה עניין של טרמינולוגיה.

לא, זו לא טרמינולוגיה.

לא היה לי בן אדם אחד במרץ. אביאל, אתה יודע את זה. היה לי מישהו אחד בבית מלון במרץ, כשהוצאת לי את - - - ?

אתה במניעה ביטחונית ולכן אי אפשר בכלל לתת מענה.

שאלתי שאלה. אמרת בתי מלון, היה לי בן אדם אחד בנתיב עשרה בבית מלון במרץ כשהוצאת לי את המכתב על מענק חזרה?

על מה אתה שואל אותי?

אתה אמרת שזה על אנשים שהיו בבתי מלון.

לא, אני אומר - - -

אתה הוצאת לי מכתב, לא היה לי בן אדם אחד בבית מלון.

אני הוצאתי לך מכתב באזור תחילת מרץ, אחרי שהממשלה - - -

ב-3 במרץ. זה לא פברואר, זה כבר מרץ.

לא, רגע. תן לי לענות, איתי, נראה לי יש לנו מספיק. הממשלה ב-28 בפברואר קבעה החלטת פינויים גם לצפון וגם לדרום, אמרה שככל ותוסר המניעה ביישובים של הדרום, בכל מקרה עד 30 ביוני גם תושבי נתיב העשרה יוכלו להישאר. ובמידה ותוסר המניעה הביטחונית, בגלל שנתנו עד 30 ביוני, יוכלו תושבי נתיב העשרה לבחור שלא לממש את השירות בפתרונות הקהילתיים או בבתי המלון או בכל מקום אחר ולבקש מענק חד פעמי. זה מה שהממשלה קבעה.

הענשת אותנו, כי אם הייתי לוקח ביום הזה את המענק הייתי מקבל יותר כסף. הענשת אותי שיש מלחמה. מתמטיקה פשוטה. אם ב-1 במרץ הייתי לוקח 55,000 שקל של משפחה של שניים פלוס שלושה היה לי יותר כסף.

די, מספיק כבר.

שוב, אני אומר, את ההחלטות האלה קידמו לא מנהלת תקומה ואני רק מציג את מה שהיה כדי לעשות סדר בדיון בדבר הזה. לגבי ההגדרה של היישוב עלומים - - -

אבל אם סוגרים את הנושא הזה, הגיונית, כלכלית, זה הגיוני לתת מענק חזרה למישהו שעכשיו חוזר.

אין החלטת ממשלה בעניין הזה.

אבל יש החלטה קודמת ואפשר לומר שזאת הסיטואציה, כי אז הם חזרו ועכשיו הם חוזרים.

זה גם לא מדויק, אנחנו אולצנו במרץ לחתום על המענק שיבה למרות שלא חזרנו. ממש אולצנו, הייתה לנו ישיבה.

אביאל, אני רק רוצה לוודא, מה שאתה אומר זה שמה שהיה בשנה - - -

קיבלתם את המענק מבלי להגיע?

מבלי לחזור. ואמרו לנו שזה לא יפגע בנו. וכשאני הולכת היום, אני מוכרת כנפגעת פעולות איבה ואני בקשר עם ביטוח לאומי, אומרים לי, למה את משקרת? את חזרת לעלומים, את לא מפונה. אפילו בביטוח לאומי. אתם מדברים על סטטיסטיקות? איך סופרים את הסטטיסטיקות? אילצו אותנו, היה איתנו תמיר.

הנושא של עלומים, זו באמת בעיה.

אביאל, רגע, אני רוצה לוודא, התשובה שנתת לאיתי זה שהנגלה של השנה תהיה קופי פייסט של מה שהיה בשנה הקודמת?

לא, הפוך, הוא אומר זה לא יהיה.

הוא אומר, לא עשיתם, הפסדתם.

לא, הם לא יכלו לבחור. תושבי נתיב העשרה וגם יישובים אחרים, כל עוד יש מניעה ביטחונית, לא יכלו בכלל לבחור דבר כזה.

רגע, לא נפתור את הבעיה של עלומים עכשיו. נתנו לשוסטר ולגואטה שיטפלו.

הנה, גואטה כבר יצא לטפל.

רגע, אני חייב להגיד משהו לפרוטוקול, היו"ר, רק שלא נגרור טעות או הנחיה שלך שהיא לא נכונה. העניין של חוות הדעת של משרד הביטחון מלכתחילה אמרה על היישוב עלומים שזה יישוב שהוא נחדר והייתה בו לחימה. אין הגדרה כזו יישוב אדום בשום מקום, זו שפה שגורה.

זה נקרא דרגה שלוש, זה השתנה לדרגה שלוש.

אני מכיר, תנו לי רגע להסביר ויכול להיות שתענו אחר כך. יש אולי שפה שגורה שהשתגרה בחלק מהמקומות כיישוב אדום, אבל אין הגדרה של מה זה יישוב אדום.

בסדר, יישוב שנפגע קשה, יש כזה?

והפינוי הוא לפי מה שהממשלה קבע או מניעה ביטחונית או שיקומית, ופה אין מניעה ביטחונית לפי הצבא ואין נזק פיזי בבתים, זו הבעיה.

גואטה ברח לי, אבל שוסטר וגואטה יבדקו את העניין של עלומים יחד איתכם ויחד עם הממשלה ועם ראש המועצה ונראה איך אפשר לפתור את זה.

אנחנו מודים לך מאוד, היושב ראש.

תודה רבה לכם, הישיבה הסתיימה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:25.