פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



16
ועדת הכלכלה
27/05/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 684
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, כ"ט באייר התשפ"ה (27 במאי 2025), שעה 15:15

הצעה לדיון מהיר בנושא: "שיקום העיר קריית שמונה בעקבות המלחמה, של ח"כ דן אילוז, משה טור פז, משה סולומון (מס' 434)

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
דן אילוז

שירה גרשון - רפרנטית פנים באג"ת, משרד האוצר

אמיר יונתי - עוזרת יועמ"ש, משרד האוצר

נסי אנגל כץ - ראש מינהל קו העימות בצפון ומשימות מיוחדות, משרד הבינוי והשיכון

לימור לב - ממונה מחוזית תכלול נושא שיקום הצפון, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ורד סוויד - מנהלת אגף בכיר רשויות מקומיות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אביחי שטרן - ראש העיר, עיריית קריית שמונה

רפאל סלאב - סגן ראש עיר, עיריית קריית שמונה

דורון שנפר - דובר עיריית קריית שמונה, מרכז השלטון המקומי

אלעד קוזיקרו - מנהל החב' למתנסים קריית שמונה, מרכז השלטון המקומי

אסף צרפתי - עוזר רוה"ע קריית שמונה, מרכז השלטון המקומי

עמית וינברג
- פסיכולוגית קלינית ורפואית, מיזם "בואו" – אנשי בריאות הנפש ובריאות הגוף למען החטופים.

ד"ר ענבל בר סלע - פסיכולוגית קלינית, מיזם "בואו" – אנשי בריאות הנפש ובריאות הגוף למען החטופים.

עינב פרץ – מינהלת לשיקום הצפון

ד"ר עידית חנוכה

אושרה עצידה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

"שיקום העיר קריית שמונה בעקבות המלחמה", של ח"כ דן אילוז, משה טור פז, משה סולומון (מס' 434)

צוהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר-היום: הצעה לדיון מהיר בנושא: שיקום העיר קריית שמונה בעקבות המלחמה, של חברי הכנסת: דן אילוז, משה טור פז ומשה סולומון.

האם אפשר להגיד משהו בפתח הדברים ולפני הדיון?

אוקיי, אבל קצר, אם אפשר, כי בשעה 16:00 אני חייב לסיים הישיבה הזו.

אשתדל לעשות את זה מאוד קצר.

מאה אחוז, תודה רבה.

קוראים לי עמית וינברג. אני בת מנרה במקור, אבל היום אני יושבת בחיפה. אני מגיעה לפה מטעם מיזם "בואו" – אנשי בריאות הנפש ובריאות הגוף למען החטופים. אני פסיכולוגית קלינית ורפואית.

בפתח הדברים אומר את הדבר הכי הכי חשוב והוא שהמלחמה הזו חייבת להסתיים, ומייד, והחטופים צריכים להיות מוחזרים עכשיו. בלי זה אין שיקום לקריית שמונה, למטולה, למנרה, לניר עוז, ולכל מקום אחר בארץ. המלחמה הזו מעמידה בסיכון בלתי נסבל, קודם כול, את החטופים, וגובה קורבנות חפים מפשע שאדם בן תרבות לא יכול בכלל להעלות על הדעת. בתפקידי כפסיכולוגית אני אומרת שזה מסב פגיעה אנושה שנקראת "פציעה מוסרית". אני רוצה להקריא את ההגדרה של "פציעה מוסרית" כדי שתבינו מה קורה לכולנו כחברה עכשיו. זה קשור גם לקושי של אנשים לחזור לחיים הקודמים שלהם וליישובים שפונו.

פציעה מוסרית היא פגיעה שנגרמת לעולמו המוסרי והערכי של אדם כתוצאה ממה שנתפס אצלו כאקט של חריגה ממה שהוא תופס כמוסרי. פציעה זו יוצרת תחושה עמוקה של אשמה ובושה, ובמקרים מסוימים יכולה אף ליצור תחושה של בגידה וכעס. פציעה מוסרית יכולה גם להביא אדם למצב של חוסר התמצאות מוסרי ואובדן הוודאות לגבי מה נכון או לא מבחינה מוסרית. אנחנו רואים את זה עכשיו בצורה מפחידה בחברה שלנו באלימות כלפי מפגינים, בהסתה כלפי מי שמביע ביקורת על המשטר, באלימות כלפי תושבי השטחים הפלסטינים, והחברה שלנו לא תוכל אפילו לחשוב על להתחיל להשתקם. אנשים שפעם ראו את עצמם כחלוצים לא יוכלו בכלל לקחת על עצמם את המשימות האלה כל זמן שהסדרה הזו של עוולות ופגיעות מוסריות לא תסתיים. היא תסתיים בעצירת המלחמה ובהחזרת כל החטופים: החללים לקבורה ראויה, והחיים לשיקום. תודה.

תודה לך.

חבר הכנסת אילוז, בבקשה.

קודם כול, אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה. אנחנו הגשנו את זה כבקשה לדיון מהיר, ואני חייב להגיד שהוועדה מתקיימת באופן מהיר, ואני רוצה להודות על כך. למרות שזה דיון מהיר, זה לא קורה בכל הוועדות. אני רוצה גם להודות לצוות הוועדה ועל כך שהוא תמיד משתף פעולה.

אני רוצה להציג בקצרה את הנושא כי אין לנו באמת הרבה זמן. זהו נושא רחב, ולכן אני רוצה לתת גם לראש העיר וגם לדרג המקצועי יותר זמן רב לדיבור.

אני ביקרתי בקריית שמונה לפני כמה שבועות. מצד אחד, ראיתי שהרוח של התושבים שם היא חזקה מאוד. מדובר באמת באנשים גיבורים וחזקים שעברו סיוט במשך יותר משנה. יש אפשרות לשקם את העיר הזו ולהביא אותה לגבהים חדשים. מצד שני, יש עדיין פערים בכל התחומים: בתחומי הבריאות, החינוך, התחבורה, הרווחה. אנחנו צריכים לסגור את הפערים האלו. בדברי הפתיחה שלי אני רוצה להגיד שזה חשוב לא רק לתושבי קריית שמונה אלא זה חשוב אסטרטגית למדינת ישראל, כי בסוף כל העולם מסתכל, וכשאני אומר "כל העולם" אני יודע על מה אני מדבר, על קריית שמונה ועל מה שהיה שם, והוא רוצה לדעת האם תהיה תמונת ניצחון ואם קריית שמונה תהיה יותר חזקה ועוצמתית לעומת מצבה לפני המלחמה, או האם אנחנו נראה הידרדרות, ובסוף תהיה לצד השני תמונת ניצחון שבה למרות שהוא חטף כאפה, הוא יגיד: הינה, לפחות זה מה שהשגנו. ולכן, יש פה חשיבות אסטרטגית למדינת ישראל בלראות את קריית שמונה חזקה יותר מאי-פעם.

אנחנו נעשה פה דיון קצר וראשוני, אבל אני ממליץ שאנחנו ככנסת גם נדע לפקח על הממשלה ולוודא שהיא תעשה כל מה שאפשר כדי שקריית שמונה תהיה יותר חזקה מאי-פעם, כי זו תמונת הניצחון שאנחנו צריכים.

אני רוצה להבין את הבקשה לפני שאני מעביר את זכות הדיבור לראש העיר. הרי יש את מינהלת הצפון עם תקציב גדול מאוד לכלל היישובים מ-0–9, וקריית שמונה בפנים. מה הדרישה? האם אתם אומרים שמעבר לתקצוב או לתוכנית של מינהלת הצפון אתם צריכים עוד משהו? האם זו הטענה?

אין תוכנית כרגע. עד היום היה תקציב של 62 מיליון שקלים, וזה מה שהגיע לקריית שמונה מתוך 200.

מי פה מהמינהלת? מה התקציב?

אדוני היושב-ראש, אני אומר מה הגיע עד היום. אתה צודק, התקציב לשיקום הצפון היה 12. מה-12 נוצלו - - -

במסגרת התוכנית הזו.

נשאר בערך 8.5 מיליארד לכלל הצפון, וזה עוד לא ירד למטה.

מה מיועד לכם?

עוד לא ירד למטה.

האם אין עוד החלטה כמה כל אחד מקבל?

נכון. עד עכשיו היו בערך 200 מיליון - - -

אבל זה הולך לפי מספר תושבים.

אני אומר שהיו 200 מיליון עד עכשיו להכין את החזרה ב-1 במרץ כי קבעו שחזרו ב-1 במרץ. מתוך ה-200, היו בערך 62 לקריית שמונה. זה כל מה שירד כרגע לשטח. ועכשיו יש החלטה לעסקים שהעביר השר ברקת. הקולות קוראים עוד לא ירדו. ההחלטה רק אושרה. למעשה, עוד לא ירד כלום. וגם הבלתי פורמלי. אבל כלום עוד לא ירד חוץ מה-62 שהיה בכלל כדי להכין את ה-1 במרץ.

אתם הרי היישוב הגדול. האם אתם 40,000 איש?

כן.

אז אתם תקבלו חלק גדול מהכסף.

קיבלתי 62 מה-200. אני מניח שאותו חלק יהיה.

לא, אבל ה-8.5 מיליארד.

אני מנסה להגיד מה המצב היום. מה-62 הייתי אמור להכין את ה-1 במרץ, וזה מתוך 246 שביקשנו להכין מיידי רק בנזקים. חלק מהתוצאות של זה הן שאני לא יכול לפתוח עונת כדורגל, לא עונת טניס, לא עונת כדורסל. אף מתקן ספורט בעיר לא שמיש, לא בלתי פורמלי, ועוד שנייה החופש הגדול עם הקייטנות. על זה בדיוק אני רוצה לדבר.

אם יש פה מישהו מהמינהלת, אז שייתן מועדים מתי מתכוונים. האם צריך החלטת ממשלה בעניין הזה? מתי אתם מתכוונים לתת את התקציבים? נציגי המינהלת לא באו למרות שזה הדיון הכי חשוב מבחינתם. מה, אתם עושים צחוק?

אדוני היושב-ראש, זה אומר הכול. כנראה שקריית שמונה לא מעניינת אף אחד, חוץ מאותך, היושב-ראש. זה מאוד חשוב כי אנחנו בסוף צריכים שיהיה לנו גם אבא.

לא, לא. זה לא קשור, עזוב את זה. אם באת לעשות לי עכשיו פוליטיקה, אז אני לא מוכן. אנחנו מדברים עניינית.

לא פוליטיקה. דוד, הלוואי וכולם היו כמוך כי אתה נמצא ואתה דואג. אבל לא יכול להיות שאנחנו באים מקריית שמונה, ואנשים שנמצאים פה ועובדים ומקבלים כסף מהמדינה, לא נמצאים בחדר הזה.

לא יודע למה הם לא הגיעו.

זה פשוט בושה. זה מראה על היחס. זה לא פוליטיקה. הם עושים לנו פוליטיקה, לא אנחנו עושים פוליטיקה.

האם אתה רוצה שאני אוציא אותך? גם לא נתתי לך אישור לדבר. סלח לי, אני לא יודע מי אתה. תן כבוד לראש העיר. הוא צריך להציג את העניין שלך, ולא אתה. מה זה הדבר הזה?

יש תקציב, וראש העיר אומר 8,5 מיליארד. צריכים לדעת איך הוא מתחלק. ברגע שיידעו, נדע מה הנתח של קריית שמונה ונדע כמה תקציבים ולאן הם הולכים. ואם יהיה חסר לו, אז יכול להיות שיש טעם בדיון. איזה דיון אני יכול לעשות אם אני לא יודע מה התקציב שלו ולאן זה הולך. זה כאילו דיון מוקדם מדי.

יכול להיות שהדיון יעזור להוריד את החסם. לא רק בתקציב יש חסמים. לצערי, ראיתי עוד חסמים בנושאים אחרים כשהייתי שם.

ראש העיר, בבקשה.

תודה רבה ליושב-ראש, לחברי הוועדה, וכמובן גם לדן על המילים החמות וגם על הזימון של הדיון החשוב הזה ועל הביקור.

אנחנו יותר מחודשיים אחרי מועד החזרה שנקבע ב-1 במרץ. אני לא רוצה להגיד שאנסו אותנו לחזור במובן מסוים כי הרי אין יותר מענקים. סגרו את מסגרות החינוך הזמניות שהוקמו בחוץ. זאת אומרת, לא באמת השאירו ברירה לתושב שרוצה להישאר עד לסיום השנה. ועדיין, מעל לחודשיים אחרי, רק 50% מהתושבים חזרו, ורק 30% מהעסקים עובדים, וזה העניין.

אני פותח את הבוקר ורואה כותרת בעיתון שיש כוונה להקים שני יישובים חדשים בשטח מבואות חרמון שבגליל העליון. יש עיר מדממת וגוססת. מאיפה היישובים האלה יקבלו שירותים?

אתה יודע, לוקח זמן עד שמתחילים.

כן, אבל זה מראה על האמרה. אם חושבים כרגע על הקמת יישוב חדש בזמן שהעיר בכלל עוד לא חזרה לעבוד, זה נראה לי מגמה כמו זו שלא נמצא פה היום אף נציג. אני חושב שאולי לא צריך להגיד את זה בטון מאשים כי אני לא יודע מה הסיבות, ואני לא בא להאשים אף אחד, אבל זה נראה לא טוב שאנחנו כבר כול כך הרבה זמן אחרי ואין קשב.

האם הקמת היישובים זה על חשבון תקציב המינהלת?

להבנתי, כן, כי זה מוצג כחלק מהיעדים של תנופת צפון. גם לא ברור לי מה נכנס בדיוק באותו תקציב – זה חלק מהעניין. זו תמונת מצב וזו המציאות היום. קיבלנו רק 62 מתוך 246 שהצגנו כמשהו שצריך רק כחוסם עורקים ורק כדי שנוכל לאפשר חזרה ב-1 במרץ ולהפעיל מתקני ספורט וחינוך בלתי ספורט. קיבלתי 62 מיליון והייתי צריך להחליט מה אני מתעדף. באופן ברור תעדפנו, קודם כול, בתי ספר, אחרת אני לא יכול לפתוח את ה-1 בספטמבר. אבל אתה יודע, בדרך יש לי ליגה וחוגים ואחרי הצוהריים. אני אתן כדוגמה את מצב הרווחה. מתוך תקנים של 35 עובדים סוציאליים, יש לי שמונה עובדים סוציאליים. שניים מהם זה עו"ס משפחה. האם אתה יכול לתת מענה לעיר כזו, שעדיין פזורה ו-50% מהתושבים שלה מחוץ לעיר ו-50% חוזרים עם כל המטען, עם שני עובדים סוציאליים? זו כאילו משימה בלתי אפשרית.

האם עשית תוכנית שיקום?

זו אחת מהבעיות. הכנו תוכנית שיקום. עוד לא ידענו שיהיו 15 מיליארד, 12 - - - לחלוקה. אבל הסתכלתי מה קרה בדרום. שם הייתה תקומה לדרום. 70,000 נפש, כולל שדרות, זה בערך 70,000 כולל קריית שמונה.

שם גם חוקקנו חוק. בצפון אין.

הסתכלתי בהיגיון שלי. ראיתי שנתנו 19 מיליארד ל-70,000 נפש, ואמרתי שאצלנו יהיה בערך פחות או יותר. 40% מהמפונים זה קריית שמונה, ולכן אני מניח ש-40% יהיה לקריית שמונה. הכנו תוכנית לחומש הקרוב, וזה יצא בערך 10 מיליארד. אנחנו יודעים כבר היום שלא יהיו 10 מיליארד. יש 12 לכל הצפון. נשאר 8.5. מבינים שלא יהיו. אבל בואו ותגיד אם יהיו 2 או 3. תן לי להכין חומש ולא להתעסק באבנים הקטנות.

בזה אתה צודק.

כי מה קורה היום? אומרים לי: תכין לי מהר תוכנית עד ה-1 במרץ, תכין לי מהר תוכנית עד דצמבר, תכין לי מהר תוכנית לבלתי פורמלי ולעסקים. אתה כל היום עסוק באבנים קטנות וזאת במקום לנהל.

במינהלת בצפון עוברים בצורה אחרת מבדרום.

אני מסכים שזו אולי גם חלק מהבעיה.

זה אותה מינהלת. אבל שם הם עושים את זה בצורה אחרת בגלל החלטת הממשלה. זה לא בגלל קריית שמונה.

ושם כנראה גם יותר לממש את התקציבים. אני לא יודע איפה החסמים. בשורה התחתונה, הכסף לא יורד למטה, ואנחנו כבר חודשיים אחרי שהתושבים הונחו לחזור, ואנחנו רואים את תמונת המצב. בכל יום שזה מתעכב אנשים שוקלים אם לחזור שוב או לא. אנחנו לפני רישום לשנת לימודים. הייתי יכול להציג לך פה נתוני רישום לשנת לימודים. לצערי, אני נאלץ לסגור בית ספר בעיר כי לא כולם חזרו ואין לי מספיק תלמידים שם, ואי-אפשר להחזיק בית ספר עם 50 ילד. מדובר בבית היסטורי שעבר את חדירת המחבלים הראשונה במדינת ישראל בשנת 1974.

אני רוצה להציג דבר חשוב ואקוטי. אנחנו מסיימים את החודש בעוד ארבעה ימים. בסוף החודש נגמר גם חלף האבטלה. אני חייב להגיד שיש לי עסקים שגם אם הם רוצים לחזור, אין להם לאן. למשל, קניון 8 שפורסם בטלוויזיה. הוא חטף כמה פגיעות ישירות. הקניון עוד בשיפוץ. זה לא יסתיים לפני אוגוסט. מדובר ב-20 עסקים שלא יכולים לחזור, העובדים לא יכולים לחזור לעבוד. מ-31 במאי אין להם יותר חלף אבטלה, הם לא יכולים לקבל אבטלה כי הם ניצלו את החל"ת שלהם, את חלף האבטלה. אלו אנשים שיושבים בבית בלי יכולת בכלל להתפרנס. אף אחד לא מדבר מה קורה איתם. זו אוכלוסייה שהכי צריכה. אי-אפשר להשאיר אותה בלי פרנסה. צריך לתת על זה את הדעת. הצפתי את זה, ולצערי, לא קורה עם זה כלום.

האם הם לא חוזרים בגלל שאין מספיק תושבים או בגלל מה?

או שאין עובדים, או שהוא לא יכול פיזית. אני מדבר על אלו שלא יכולים פיזית כי העסק חטף פגיעה ישירה והוא בשיפוץ. אני מבין שהעסק יקבל מס רכוש, אבל מה עושה העובד? עד עכשיו העובד בחלף אבטלה, אבל בעוד ארבעה ימים הוא נגמר לו. אין לו מס רכוש, אין לו כלום, הוא פשוט נשאר בלי פרנסה ובלי יכולת אפילו לקבל אבטלה או משהו כזה.

נקודה נוספת שמדירה שינה מעיניי היא סיפור הנוער. כאמור, השקענו הכול במוסדות החינוך. הם מסיימים את בית הספר בשעה 13:00–14:00. אין לי מה לעשות איתם אחרי הצוהריים. אנחנו עוד שנייה בחופש הגדול. יש תופעות קיצון שלא היו מעולם בקריית שמונה. הנוער משוטט ברחובות, אנחנו רואים עלייה בצריכת סמים ואלכוהול, עלייה במעשי האלימות. אני אפילו לא רוצה לפרט את כל הדברים האלה בוועדה מצולמת, אבל אנחנו רואים תופעות מאוד מאוד מדאיגות עם הנוער. יש צורך מענה אקוטי. החופש הגדול הוא מחר בבוקר. אי-אפשר לתת להם לשוטט עוד חודשיים. צריך להבין שכבר שנה וחצי יש לי נוער שנמצא היום בעיר ללא ההורים כי יש להם אחים קטנים שההורים לא רצו לעקור אותם מבית הספר. אתה לא יכול להגיד לבני 16–17 להישאר עם ההורים, הם רוצים את החבר'ה שלהם. הם בבית בקריית שמונה ללא הורים, וזאת אחרי ששנה וחצי הם היו במלון. ילד בן 16–17 לא ישן עם ההורים בחדר. הוא קיבל חדר ליד לבד על חוף הים בתל אביב עם כל החברים. לא יודעים עם מי הוא יוצא ועם מי הוא נכנס, ומתי הוא יוצא ונכנס. הוא חוזר לעיר עם כל המטען הזה.

אני חייב שמישהו ייתן את הדעת. צר לי לראות שאין פה אף אחד ממשדר החינוך וממשרד הרווחה כדי לתת תשובות.

לא, יש אנשים. אני לא יודע מי.

יש ממשרדים מסוימים, וכולל בזום, להבנתי.

אני אשמח לדעת אם ניתן מענה למקרים האלה.

קודם כול, לא כולם יחזרו. זה ברור לך, כן?

כל עוד אנחנו לא נותנים להם את הסיבה לחזור, אז גם מי שרוצה לא יחזור במקרה הזה, וגם מי שחוזר לוקח את הרגליים והולך כי התופעות קשות. אתן את הדוגמה הכי פשוטה לך, דוד. אתה מכיר, ראית מימונה בקריית שמונה. אני חושב שאפילו פעם אחת סיירנו ביחד. המימונה היא חגיגה בעיר. אני סיירתי במימונה האחרונה בקריית שמונה. המופלטות נגמרו בבתים כי גמרו את הקמח במכולת ורק שתי מכולות היו פתוחות. אפילו מכולת לא הייתה.

הטעות שלנו היא שקבענו את הדיון הזה ביום שלישי. השר עושה סיורים ביום שלישי והוא לא יכול לבוא. זו כנראה הסיבה שהם לא הגיעו.

קודם כול, זה חשוב. אני מודה לך על הדיון הזה. זה בסדר גם אם לא כולם נמצאים.

אני רוצה להציע שנעשה דיון לא רק על קריית שמונה. נעשה דיון של הוועדה, ולא בגלל הדיון המהיר. כמובן שזה ישתלב גם בזה. הדיון יהיה קשור בכלל למינהלת הצפון – איך עובדים, מה עובדים. לא עשינו אף פעם דיון כזה. אנחנו נרצה לראות תוצאות גם לגבי מקדמות וגם לגבי תוכניות, איך מחלקים את הכסף ואיך עושים את הדבר הזה. האם שוסטר עושה דיון?

יש לו דיון ב-18 ביוני: מתווה פעילות למינהלת הצפון.

אם פתרנו את קריית שמונה, אתה פותר 40% מהבעיה.

יש לו. בואו נהפוך את זה לדיון שלנו. אני צריך את זה מהיר אם יש בעיות. אני לא יכול ב-18 ביוני. אין בעיה, אני אדבר עם אלקין. בואו נמצא תאריך שזה יהיה מוקדם ככל האפשר, ונעשה את זה אפילו בצורה מסודרת בשבוע הבא. הדיון הרציני יותר יהיה עם המינהלת, עם אלקין ועם כולם.

נציגת האוצר, האם יש לכם באמת מסגרת של חלוקה שכבר קיבלתם אותה לגבי ה - - -?

בוודאי. ב-31 באוקטובר 2024 הוקצו 15 מיליארד שקלים לתוכנית הצפון לשיקום ולפיתוח. כמובן שצריך את ההחלטה של השימושים, וזה מול מטה היישום. אבל כן חשוב לי להגיד שכבר בדצמבר הוקצו ה-200 מיליון שקלים לשיקום לטובת השיבה הביתה. כלומר, התקציב שעליו דיבר אביחי ראש העיר נועד לאפשר שיבה הביתה. כלומר, שיפוץ בתי ספר, ודברים כאלה, ו - - -

כן, אבל הוא צריך מקדמה מסוימת.

למיטב הבנתי, הם עובדים מול נגב-גליל.

אבל הוא לא מקבל.

אני מכירה נתונים אחרים, אבל נגב-גליל לא פה.

מי צריך לתת לו? האם המינהלת או נגב-גליל?

מה שקרה בהחלטה של ה-200 מיליון מדצמבר זה שמשרד הנגב והגליל קיבל לטפל ביישובים העירוניים, לרבות קריית שמונה, והעירייה יכלה לבחור או שמשרד נגב-גליל ינהל את השיקום, כלומר, הוא יפנה לקבלנים וינהל את זה, או שיהיה שיקום עצמי, ואז נגב-גליל יחזירו לו את הכסף. למיטב היכרותי, ושוב, המשרד לא פה, נגב-גליל הם אלה שמבצעים גם בפועל. אני מכירה שהם עובדים איתך בצמוד.

נזמין גם את נגב-גליל לישיבה.

אין לי חצי תלונה על נגב-גליל. זה פנטסטי, הם עובדים מצוין. אבל גם נגב-גליל קיבל רק 62 מ-246. איך מתעדפים את זה? זה כמו שאני אתן 500 שקל למשפחה עבור ארוחת שבת, ואז אני אשאל למה הילדים הולכים יחפים או למה הם עם בגדים קרועים?

שוב, הסכום הזה נועד לשיקום לקראת שיבה הביתה.

אם רוצים שהיישוב יחזור לפסים טובים, הוא צריך לקבל תקציב עכשיו, לא בעוד שנתיים, כדי לעשות את זה.

התקציב קיים. זה גוף אחר שצריך לענות לו על זה.

אני מבקש שתבדקו את העניינים האלה עד לדיון הבא כדי שיהיו לנו תשובות בדיון. אני לא רוצה לעשות סתם ישיבה אלא שזו תהיה ישיבה אופרטיבית. האם אפשר לעשות את זה ב-4 ביוני? זה יום רביעי. אני אסגור את זה עם אלקין.

אדוני, בבקשה.

אני דורון, ואני דובר העיר קריית שמונה.

האם ישר אתה תוקף את אלה שעובדים שלא באו או כן באו?

כן.

ואתה דווקא הדובר? חשבתי שאתה תושב העיר. דובר לא צריך לתקוף סתם. יש אולי סיבה למה זה וזה לא הגיעו.

קודם כול, אני תושב העיר. נולדתי בקרית שמונה. הייתי בכל המלחמה בקריית שמונה. אני יכול להבין את האנשים שלא הגיעו מכל מיני סיבות לקריית שמונה, אבל אני לא יכול להבין את האנשים שזה התפקיד שלהם, ואני בא לבית שלהם, והם לא בבית כשהם מזמינים אותי. היושב-ראש עשה עבודה טובה והגיע. זה לא פגיעה רק בי אלא גם ביושב-ראש, במיוחד בעובדה ששנתיים לא היו.

אתה צריך להבין. יש הבדל בין דיון מהיר, שזה דיון קצר, בדרך כלל של שעה, לבין דיון של הוועדה. כשהוועדה תתכנס בדיון הבא, אתה תראה שכולם יהיו. כך זה בחיים, אין מה לעשות. לגבי הדיון הזה – אמרתי שהשר לא יכול לבוא ביום שלישי כי הוא עושה סיורים ביישובים. זו הייתה טעות שלנו שעשינו את זה ביום שלישי ולא ביום אחר – זה הכול. אני אומר את האמת. אני לא מתחיל לייפות שום דבר פה.

אתה בסדר גמור. הביקורת שלי היא לא עליך כי עובדתית אתה פה, ואמרת שיזמת בצורה מהירה.

אבל אני צריך את האנשים.

אני חייב להגיד משפט שלא קשור לתקציבים ולא לכלום. התקציבים הם רק אחר כך. אנחנו צריכים ללכת יד ביד עם הממשלה ועם הכנסת, ואין לנו את זה. זה כמו שהולכים לחדר מיון כשילד, חס וחלילה, נפצע, ואז מתקשרים לאבא שלו כדי שיבוא כי הילד שלו שבר את הרגל, והאבא לא מתייחס ולא מגיע. איך הילד ירגיש אז? עזוב את הכסף ואת התקציבים. בסוף נקבל. אבל אנחנו מרגישים שאנחנו לבד. אנחנו לבד בחינוך. נותנים לנו לטפל במערכת החינוך כשאנחנו לא שר החינוך, נותנים לנו לטפל במערכת הבריאות כשאנחנו לא שר הבריאות. אין לנו חדר מיון, חדר המיון סגור כבר שנים. אף אחד לא מטפל בזה. אין לנו מתקני ספורט ואולמות ספורט. משאירים אותנו לבד. ריבונו של עולם, בשביל מה יש שרים? אנחנו פונים לשרים, ואז: אין לי כסף, זה לא התפקיד שלי. אנחנו מרגישים לבד במערכה. אומרים לנו לחזור לאתר בנייה. מה הילדים עושים לאחר שהם מסיימים ללמוד בשעה 14:00 ועד שהם הולכים לישון? אין להם איפה להיות. ואז כמו שאומר ראש העיר, הפשיעה עולה. אני לא רוצה לדבר על זה כי בסוף זה יגיע לאנשים שאני לא רוצה שזה יגיע אליהם. מחזירים בסוף אנשים לאתר בנייה. והדבר הכי גרוע זה שזה אתר בנייה שלא עובדים בו. מילא אם היו עובדים באתר הבנייה, כי אני יודע שזה יסתיים. הקיפו את אתר הבנייה במחסומים והפסיקו לעבוד בו ולא הגיעו. האתר הזה ממשיך.

אני אחראי על הקמפיין להחזרת 50% התושבים שלא הגיעו לקריית שמונה. האם אתה יודע מה הבעיה העיקרית, אדוני היושב-ראש? הבעיה היא לא להחזיר את האנשים שלא הגיעו. אותם עוד יש סיכוי להחזיר כי הם עוד לא ראו מה קורה. הבעיה היא איך גורמים ל-50% שהגיעו לא לברוח. החשש הכי גדול הוא שה-50% שכן הגיעו לא יהיו פה עוד חודש-חודשיים. אף אחד לא מדבר על זה. אלו שנמצאים בקריית שמונה, יודעים שאין להם מה לעשות כי הכול הרוס, ואין מי שיעזור. משאירים ראש עיר בישראל לבד. כולם על הגב שלו. זה כאוס מוחלט, והמדינה לא באירוע.

אף אחד לא ישאיר אותו לבד.

אדוני היושב-ראש, ככה אנחנו מרגישים.

קריית שמונה זה אינטרס לאומי. זה לא שייך לפוליטיקה.

יש חשיבות לדברים שהוא אמר. בתחזיות שלנו היה אמור להיות גל חזרה נוסף לקראת פסח. כלומר, הם שמעו את הדיבור של אלו שחזרו ולא חזרו. לא היה גל נוסף. אני סטטי ב-50%.

חלק ירצו להישאר במרכז כי הם טעמו את החיים במרכז. יש כאלה שמצאו עבודה והם רוצים להישאר.

אני מסכים, ברור לנו שלא כולם יחזרו.

יש לנו שומר במצודה שהיה ממפוני קריית שמונה. הוא לא רוצה לחזור בינתיים. הוא ממשיך לשמור. הוא נותן לי על הראש כל פעם שאני מגיע למצודה על הסיפור הזה.

אדוני היושב-ראש, החזרתי את הבן שלי בן ה-16 לקריית שמונה. הוא לומד בבית הספר התיכון דנציגר. הבת שלי לומדת בהרצליה כי השארתי אותה שם עם האימא. אני היום לא על תקן של דובר או של תושב, אלא אני נהג מונית. אני לוקח אותו לבית הספר. אחרי שעה לא לומדים. כל שעה-שעתיים יש ביטולים. אין מורים. אבל הבת שלי בהרצליה לומדת שמונה-תשע שעות. לאן אני מחזיר אותה?

ברשותך, נמצא איתנו כאן סגן ראש עיר ומחזיק תיק החינוך, ונמצא איתנו גם מנכ"ל רשת המתנ"סים, שניהל את הפינוי והקהילה ואת נושא הבלתי הפורמלי.

אלעד קוזיקרו, מנכ"ל רשת המתנ"סים של קריית שמונה. אני מחכה לדיון הבא. הוא יהיה רחב ויהיו בו כל הגורמים.

הוא יהיה לא רק על קריית שמונה אלא נעשה את זה גם לעיריות אחרות. זו אותה בעיה. זה לא רק קריית שמונה.

אז לפחות שנרוויח מהדיון הזה. כמו שביטאו דורון וראש העיר, אנחנו נמצאים בתוך אירוע לאומי, לא באירוע מקומי. לעיתים אנחנו מרגישים שאנחנו אלו שצריכים להוביל את הספינה, לפחות בכל מה שקשור לקריית שמונה. אני חושב שאמירה, ובוודאי מוועדה חשובה שכזו, שאנחנו נמצאים בתוך אירוע שגדול על קריית שמונה. האירוע הזה ענק עלינו.

אין ויכוח.

אנחנו מודים ומתוודים שאנחנו יכולים להיות מומחים בהרבה מאוד דברים, אבל אנחנו מבינים שהאירוע הזה הוא באמת גדול. אנחנו נתקלנו בתופעות.

הבעיה היא לאומית, ואתם נקלעתם אליה.

עד היום ידענו שבני הנוער שלנו נמצאים בפארק הזהב, בשחומית או באקזוטי. פתאום בני הנוער שלנו נחשפו לחוף הים, לטיילת באילת, לכנרת בטבריה ולזה בירושלים, ופתאום אנחנו חוזרים עם כול כך הרבה תופעות שלא הכרנו, כשאנחנו עם משאבים נמוכים, עם ארבעה-חמישה עובדים סוציאליים. יש תקנים, התקנים קיימים, אבל אין לנו מי שיעבוד. שאלו אותי במפקדת אלון: במה אנחנו כצבא יכולים לעזור. עכשיו צו 8 ל-180 יום ל-40 עובדים סוציאליים שיבואו לעזור כי אחר כך לא נוכל להתמודד עם הסיטואציה – אלו הדברים. וגם דיון מהיר. יש פעולות מהירות, כי מה שלא נעשה עכשיו ישפיע גם בטווח הארוך. בסוף-בסוף יכולים להגדיר 15 מיליארד ו-8 מיליארד, אבל אנחנו לא יכולים כל הזמן רק לסתום חורים. תנו לנו, בבקשה, תוכנית חומש לחמש שנים כדי שנדע לתכנן את האירועים ואת הפעולות שלנו.

זה כל הרעיון של המינהלת.

זו האמירה שצריכה לצאת: תנו לנו לחמש שנים. אני הייתי אומר גם 10 ו-15, אבל לפחות לחמש שנים תנו לנו להכין תוכנית רב-מערכתית, רב-שנתית, כי אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לטפל באוכלוסייה ובקהילה, גם בני נוער וגם גיל שלישי.

קודם כול, התקציב הזה שמדובר עליו של המינהלת הוא לחמש או שש שנים. מה יהיה אחר כך, יהיה.

לחמש שנים – כן. אבל אנחנו כבר חצי שנה.

זה לא תקציב קטן. לדעתי, אם תקבל את האחוזים המתאימים בתקציב הזה אתה מסתדר.

אנחנו צריכים לקבל לפחות 30%–35%, רק לא להשהות.

אפשר להסתדר עם זה, אבל שיתנו לנו אפשרות. אני אצמצם לשלוש ולשתיים, אבל תגידו לי כמה יש.

קודם כול, תקציב הביניים הוא הדבר שחשוב לך עכשיו.

הגדרתי את זה כחוסם עורקים. זה אפילו לא שיקום. זה לעצור את הדימום. אני כרגע מדמם.

מחזיק תיק החינוך, בבקשה. בן כמה אתה?

אדוני היושב-ראש, ראש העיר, חברי כנסת וכל האנשים החשובים שנמצאים פה, אני רפאל סלאב. אני בן 32 ואני מקריית שמונה.

בכל המקומות יש נשים בוגרות במינהל החינוך. הוא גם סגן ראש העיר.

בלי שום קשר, אני עוסק בחינוך הרבה שנים. אני רק אומר פה את סיפור המסגרת, אני לא רוצה להאריך בדברים שנעשו. בסופו של דבר, קריית שמונה נקלעה לטרגדיה לאומית של 20 שנה. מדובר ב-20 שנה של הזנחה. המדינה אז אומרת לנו: תחזרו. אבל החזרה היא לא חזרה צבאית. אין איום – בסדר, תחזרו. יש פה אירוע אזרחי שלא היה מעולם במדינת ישראל. אני מסתובב גם בדרום, והדרום פורח כי הדרום קרוב יותר. בדרום קרו דברים שלא היינו רוצים שיקרו בצפון, אבל האירוע אצלנו בצפון הוא אחר לגמרי. אני מזמין את ועדת הכלכלה לסיור בשעה 18:00–19:00.

קודם כול, הממשלה קיבלה החלטה לגבי שיקום הצפון, ונתנה תקציב גדול. לגבי הדרום – הם פשוט התחילו את השיקום הרבה לפניכם – זו הסיבה. עובדים במינהלת שם כבר חצי שנה. איתכם עוד לא התחילו. יש הבדל.

וגם תקופת הפנוי הייתה קצרה יותר. הנזקים הם גם בהתאם.

כבוד היושב-ראש, נשרף לי הלב כי אנחנו סוגרים בית ספר. שלושה ימים אני לא ישן בלילה כי אנחנו סוגרים בית ספר בקריית שמונה. אבל אין לנו ברירה.

לאן הילדים ילכו?

יש לנו מלא מקום בבית הספר. יש עזיבה בקריית שמונה. תבין, מדינת ישראל עומדת בפני מקום שבו היא צריכה לבחור בין חרפה לאומית לניצחון היסטורי. הניצחון ההיסטורי הוא לא רק בהשמדת הכפרים של האויב מאחורי מה שעשינו עד היום, הניצחון ההיסטורי הוא גם ניצחון אזרחי ושהתושבים הכי טובים במדינת ישראל יגיעו. אי-אפשר להחזיק את מי שהלך ורוצה ללכת. אנחנו צריכים לשים את קריית שמונה כאזור עדיפות לאומי מס' 1 במדינה. צריך ליישב שם תושבים מחדש. העיר הזו צריכה לגדול ולהיות גם 50,000 ו-60,000 ולא רק 25,000 כמו שהיא הייתה לפני הפינוי. ופה אנחנו צריכים כלים. לא באנו להתלונן ולבכות. באנו להגיד לכם שאנחנו צריכים אתכם ושאנחנו צריכים כלי עבודה כדי לשים את קריית שמונה במקום הכי גבוה. אם החינוך הכי טוב במדינת ישראל יהיה בקריית שמונה ואם יהיו בה הטבות מס וכלכלה טובה ומחירים זולים, אז משפחות רבות יבואו להתגורר בה, וזה בכלל לא ישנה אם היא רחוקה במרחק של שלוש שעות מירושלים.

חברי ועדת הכלכלה, אם אתם באים לסיור, אז אני מבקש שהסיור יהיה בשעות אחר הצוהריים והערב. תראו מה קורה בשעה 18:00–19:00 בקריית שמונה. הלב נשרף.

מה שהיה צריך להיות, בוטל. אני אשמח אם הדיון הבא יהיה אצלנו. לא הכול מסובך. אני רואה שאתה חי, בועט, ושאתה בוועדה בריא ושלם.

בוטל כי הייתי בבית חולים.

לכן אני אומר. קודם כול בריאות. זה הכי חשוב.

גברתי, האם את רוצה לומר משהו? האם את מטעם המשפחות?

לא. אני גם מטעם "בואו", אנשי בריאות הנפש והגוף שמדברים על השבת החטופים. אבל חברתי עמית דיברה.

בדרך כלל נהוג שהמשפחות מגיעות. שמעתי אותה. נשמע גם אותך, בבקשה.

אבל החטופים הם של כולנו.

אנחנו שומעים בכנסת גם את משפחות החללים וגם את המשפחות השכולות. אנחנו לא יכולים שכל ארגון יבוא, כי אז כל היום אנחנו נשמע ארגונים ולא נעשה את העבודה שלנו.

גברתי, בבקשה.

אני ד"ר ענבל בר סלע. אני פסיכולוגית קלינית. אני מחיפה, אבל משפחתי והוריי והאחים שלי עדיין חיים בקיבוץ בצפון, כשקריית שמונה היא עיר המחוז שלנו ואנחנו מאוד מחוברים למקום הזה.

אני חושבת שכל המדינה שלנו חווה חוויה לאומית של טראומה מאוד קשה וחוויה של אובדן אחריות ואמון, ותחושה שנשארים לבד. כמו שאמר דובר העיר על הילד שמגיע לחדר מיון ואין שם אבא, יש תחושה כזו שקשורה גם באי-החזרת החטופים וגם באופן שבו המדינה עדיין לא התגייסה מספיק כדי לטפל ביישובי הצפון, ובקריית שמונה כדוגמה מאוד מאוד ברורה וחשובה לזה.

ממצאים של מחקר שנעשה ממש עכשיו, אנחנו יודעים ש-76% מהציבור בישראל חווה דאגה מאוד גדולה בקשר לטיפול של הממשלה בנושא החטופים. 76% זה שלושה מתוך ארבעה אנשים. וכמו כן, 48% מקרב הציבור הרחב במדינת ישראל חווים סימפטומים של אבל מתמשך. זו השפעה של המלחמה הזו ושל המצב שכולנו מצויים בתוכו.

אני באה להביע גם את הנושא הזה. כפסיכולוגית קלינית שעוסקת בבריאות הנפש, אנחנו נתקלים בזה באופן יום-יומי, ומאוד מאוד נרחב. תודה.

תודה רבה לך.

עינב פרץ מהמינהלת, בבקשה.

שלום לכבוד היושב-ראש, לחברי הוועדה, לאביחי וכל מי שנמצא בוועדה. ראשית, אני כרגע לא הפרויקטורית כיוון שהמינוי שלי הסתיים. אבל מכיוון שהייתי עד לפני מספר ימים, ואני מלווה את הרשות גם בתפקידי הנוכחי כממונת מחוז צפון, אני כן אשמח להתייחס לחלק מהדברים ששמעתי, ומהיכרותי את העיר, ולהתייחסות שלנו כתנופה לצפון, כמטה שנמצא תחת השר אלקין, מה אנחנו עושים בקריית שמונה.

חשוב להציג את המצב. אנחנו שונים מהדרום. ראשית, יש לתושבים אפשרות לחזור עד יולי. אנחנו לא רוצים להשוות את המספרים לדרום. אנחנו כן מקווים שלקראת פתיחת שנת הלימודים הבאה אנחנו נראה שהרוב המוחלט של התושבים חוזר. ולכן, יש לנו משימה מאוד קשה לשקם בשלב הראשון, כשאנחנו מדברים על שיקום. אבל השלב הבא חייב לדבר על צמיחה, וזה מה שאנחנו עושים.

לגבי השיקום – אנחנו נמצאים בקשר שוטף עם הרשות, וכמובן עם אביחי, לפי סדרי עדיפויות שהרשות נותנת. תוקצבו כאן, יחד עם משרד נגב-גליל, שפועל מול הרשות, מעל 60 מיליון. רובם כבר בוצע ומומש. ממש בימים אלה אנחנו עובדים על שלב ב' ועל האומדנים. מדברים על כמעט 100 מיליון שקלים שיועברו לרשות על מנת לסיים את כל תהליך השיקום. כמובן בתיאום מלא עם הרשות.

אני כן רוצה לדבר על מה אנחנו רוצים לראות בשלב הבא שהוא שלב הצמיחה. אנחנו מסמנים את קריית שמונה כעיר ראשה מרכזית, ואנחנו הולכים לתת שם את מרב המשאבים כדי שהעיר הזאת תצמח דמוגרפית וכלכלית. כולכם יודעים שיש גם החלטה של משרד הכלכלה יחד איתנו, שפשוט עדיין מחכה לחוות דעת ביטחונית ולתיקוף של קו עימות. גם שם יינתנו לעסקים כי אנחנו יודעים שמצב העסקים, בטח בקריית שמונה, הוא לא טוב. לכן, צריך לתת להם את הכלים כדי שיחזרו. נביא גם עסקים חדשים. וגם עסקים שהיו בעיר ונסגרו, ייפתחו מחדש וייתנו את השירות.

אין ספק שכולנו כאן למען מטרה אחת והיא להצעיד את קריית שמונה קדימה, ולא לחזור ל-6 באוקטובר, בכל תחומי החיים – זו המשימה העיקרית של כולנו.

אני כאן לענות על כל שאלה שתהיה. בגדול, התוכנית מוצגת. אביחי מכיר אותה. אנחנו עובדים עליה בימים אלו. אני מקווה שזה בנוסף לתוכנית של צמודי גדר, שקריית שמונה גם נכללת בה.

תודה. נסיים את הישיבה ונקווה שבשבוע הבא נוכל לשבת.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 16:00.