פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



20
ועדת הכלכלה
12/05/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 661
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, י"ד באייר התשפ"ה (12 במאי 2025), שעה 8:35

הצעת תקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק) (תיקון), התשפ"ה-2025

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
ששון ששי גואטה
שלי טל מירון

איגי פז - עו"ד, המחלקה למשפט אזרחי, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אוהד מרדכי - רפרנט פיננסים, אגף התקציבים, משרד האוצר

נמרוד הגלילי - סמנכ"ל איגודים עסקיים, איגוד לשכות המסחר

אלה תמיר שלמה - עו"ד ורו"ח, אחראית תחום רגולציה פיננסית, לובי 99

זיו רוזן - מנכ"ל, חברת BuyMe

גיא הס - עו"ד, יועץ משפטי, חברת BuyMe

צח בורוביץ' - מנכ"ל, הקבינט, מייצג את BuyMe

לאה האריס - פורום אמהות הלוחמים

שמעון אור - דודו של אבינתן אור החטוף בעזה, משפחות החטופים

יוסף אבי יאיר אנגל - סבו של אופיר אנגל ששוחרר משבי חמאס, משפחות החטופים

אביגל כספי

ד"ר עידית חנוכה

ליאור ידידיה, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות.




הצעת תקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק) (תיקון), התשפ"ה-2025

בוקר טוב לכולם. הצעת תקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק) (תיקון), התשפ"ה-2025.

חבר הכנסת ביטן, נוכל, כמשפחות, לדבר לפני שאתם מתחילים?

כן, בבקשה.

תודה רבה. השם שלי זה שמעון אור. אני אח תאום של ירון אור, אבא של אבינתן, שעוד לא חזר. נועה ארגמני, החברה שלו, זכתה לחזור. היום הזה, מבחינתי, זה יום נפלא למשפחת אלכסנדר ולעידן, שבעזרת השם ישוחרר היום.

אבל היום הזה, לנו, כחברה ישראלית, כמדינת ישראל – הוא אחד הימים השחורים ביותר שאנחנו חווים, כמשפחות חטופים, ולמעשה כחברה בישראל. היום, אנחנו נפגשים עם ההפרד ומשול, שמי שנטע אותו בתודעה הישראלית, העולמית ומול חמאס – הוא לא אחר מאשר בנימין נתניהו.

הוא יצר את המצב הזה של הפרד ומשול. הוא יצר את המצב הזה של סלקציות. הוא יצר את המצב הזה שבו אנשים מחפשים לקדם את הילד שלהם כהומניטרי, כהונגרי, כאמריקאי, כלא יודע מה. הוא יצר את כל המצב הזה.

אנחנו נמצאים במצב מחפיר, בלתי מוסרי בעליל, שבו אנשים כמו אבינתן, שיש להם אזרחות ישראלית; שמסרו את הנפש שלהם למדינת ישראל; חיילים – מופקרים, כשכל מה שמוביל היום זה אינטרס אישי של טראמפ.

ומאיפה זה מגיע? טראמפ נתן את כל האפשרות לבנימין נתניהו ללכת על הכול, עוד בעסקה של ה-33. הוא אמר לו: "תן להם אולטימטום על כולם. אל תחכה אפילו לסוף העסקה". הוא נתן לו את כל הקרדיט. ובנימין נתניהו, כמו הפוליטיקאי בדרג הנמוך ביותר, סוחר יהודי פולני – סוחר בנשמות תמורת 33.

הבן אדם לא מבין, כמו שלא הבין 17 שנה, שמול טרור, מול דת, מול מלחמת תרבות – לא עובדים כמו שעובדים בעסקאות קואליציוניות. הבן אדם פשוט מטורף. הוא קורע את החברה הישראלית. הוא מוציא אנשים וממשיך להביא את חמאס להמשיך במשילות מלאה.

הרי, כולנו יודעים מה קורה פה: חמאס מזהה שלטראמפ נמאס מבנימין נתניהו, ואז הוא סוגר עסקה עם הח'ותים ושם את ישראל בצד. חמאס מזהה את זה, סוגר עסקה מול טראמפ ושם את ישראל בצד. האשם היחידי זה בנימין נתניהו. וגם אתה, חבר הכנסת ביטן, אתה בתוך הקואליציה. אתם השתגעתם על כל הראש. כל המהלך הזה הוא מהלך מופקר, אכזרי, בלתי מוסרי ולא יביא את התוצאה.

אחי, ירון, דיבר עם ראש הממשלה בשבוע שעבר, והוא אמר לו בפירוש: "הסכום הכולל, המציאות הכוללת, שווה הרבה יותר מכל הפרטים שבתוכה. אם תלך במהלך אמיץ על כולם – תקבל את כולם ותנצח במלחמה. ואם אתה תתחיל להתעסק בפרטים, ותמשיך עם החמאס כמו שאתה ממשיך היום – לא תקבל את החטופים ולא תנצח במלחמה". הוא אמר לו את זה פעמיים. הוא נתן לו דוגמה מהקמת מדינת ישראל.

מי אמר לו?

ירון, אחי התאום. הייתה לו שיחת טלפון עם ראש הממשלה. הוא אמר לו: "תזכור מה קרה בהקמת המדינה. האומץ היה חייב להיות על כל הקופה, ואתה לא הולך על כל הקופה. אתה לא הולך על מהלך אחד, גדול, חזק, שיביא את הבלתי ניתן לחיזוי – למציאות".

כך הוא אמר לו. כך קמה מדינת ישראל. ביבי נתניהו הפוך לגמרי – רק פוליטיקה, שום דבר אחר. ואנחנו מגיעים למצב שהחמאס במשילות מלאה – לא רק צבאית ולא רק אזרחית, אלא גם תודעתית. זה לא יביא את החטופים.

אני קורא פה, ואני מבקש ממך: תנער את ראש הממשלה. תאמר לו: הדרך הזו היא דרך אכזרית ובלתי מוסרית. האולטימטום חייב להיות על כולם. כשאתה מדבר על מצב של להוציא את החמאס ממשילות – זה חייב להיות בצורה מלאה. לא שהוא יתקוף – זה לא ילך. זה לא יביא לא ניצחון ולא את החטופים. חייבת להיות כניסה מלאה, עם מטרה ברורה של משילות של מדינת ישראל, גם צבאית וגם אזרחית.

החמאס חייב להבין את זה. כל העולם חייב להבין את זה. עד שאחרון החטופים חוזר. אם נמשיך בדרך הזו – לא נקבל את החטופים. היום זה יום שחור למדינת ישראל ולממשלת ישראל, שאתה בקואליציה בתוכה. תעביר את המסר הזה בבקשה.

אני מודה לך. אני כבר מתנצל שאני צריך לצאת.

אין בעיה. אני מקבל את ההתנצלות.

בוקר טוב. ביום שני, באופן קבוע, אני פה בבוקר, פותח את ועדת הכלכלה. עוד שבוע עבר, והיום אנחנו סופרים כבר 584 ימים מאז פרוץ שואת ה-07 באוקטובר, ועדיין 59 חטופים שם, במעמקי המנהרות, קילומטרים ספורים מהבית, ואין מושיע.

זוכרים מה אמר יוסי כהן בנובמבר 2023? "קטאר היא המתווך היעיל היחיד שיש לנו. אם אנחנו רוצים להחזיר חטופים מעזה – קטאר היא היחידה שיכולה לעשות זאת". אף אחד מכם לא שואל: לאן נעלם יוסי כהן, שהיה איש הקשר עם קטאר?

אף אחד מכם אינו שואל שאלת הבהרה על הפרסומים היומיים בעניין המכונה "קטארגייט" – אותם פועלים שפלים מהאקווריום של מר הפקרה, שכמובן, הוא לא ידע ולא שמע שהם שם, שהכשילו כמה עסקאות שעמדו בפני ביצוע כדי שכל החטופים יחזרו למשפחותיהם.

אותה קטאר שמר הפקרה, אמש, בישיבת ממשלה בנושא אנטישמיות בקמפוסים בארצות הברית, אמר: "יש מדינה אחת שטיפחה את זה במהלך השנים – קוראים לה קטאר". שר האוצר סמוטריץ', למשפחות חטופים בביקורו בקיבוץ נחל עוז: "אני רוב העם, והרוב לא רוצה את השבת החטופים בעבור סיום המלחמה".

איזה רוב אתה, מר סמוטריץ'? אפילו בבית הכנסת שבו אתה מתפלל – אני מעריך שאין לך רוב. מאיפה החוצפה וההעזה של נציג ציבור, שמעז להוציא מילים אלה מפיו, ועוד בקיבוץ שנהרס וחברים רבים בו נרצחו ונחטפו בעת כהונת הממשלה שאתה, סמוטריץ', חבר בה?

האמת, על פי סקרים שנעשו לאחרונה, ש-84% מאזרחי המדינה בעד החזרת כל החטופים לפני הניצחון המוחלט. זה בדוק. לנצח את החמאס ניצחון מוחלט – לא יהיה. כמה ימי טירוף עוד יעברו עלינו כדי שתבינו עובדה פשוטה זו, תתחילו לנהוג באחריות ולנסות דרכים אחרות, כשבראשן, קודם כול, החזרת כל החטופים כולם ומיד?

כדאי להקשיב טוב-טוב לד"ר יום טוב סמיה, ששירת אותנו במדים כ-40 שנה, בין היתר כמפקד פיקוד דרום, שמנתח את המצב שלנו בדרך הנכונה ביותר: "לא נצליח לחסל ארגון טרור". במלחמת השחרור, כשבמדינה היו כ-600,000 יהודים – ניצחנו שבעה צבאות ערב. היום, הכוח החזק במזרח התיכון לא מצליח כבר 584 ימים לנצח "ארגון קיקיוני", כפי שמתאר אותו מר הפקרה.

מה קרה לנו? עד מתי נשמע את האמירות בתקשורת "הותר לפרסום", במלחמה ללא תכלית, שנמשכת כבר 584 ימים ואין אור בקצה המנהרה לגבי 59 החטופים? מלחמה שרק חלק מהעם שותף לה, וגם החלק הזה הולך ומצטמצם אחרי מאות ימי מילואים.

חברי הכנסת, האם שמעתם את הראיונות של שורדי השבי, כמו אלי שרעבי, עומר ונקרט ואחרים? איך אתם מצליחים לישון בלילה למשמע הדברים שלהם ולא לעשות כלום? חוץ, כמובן, ממר הפקרה, שאחרי הראיונות שלהם הוא מצהיר שהוא ישן טוב בלילה ושלם עם החלטותיו. 584 ימים שעדיין 59 שם, משפחותיהם מרוסקות – והוא ישן טוב בלילה.

חברי הכנסת והמפלגות החרדיות, כבכל שבוע, אני פונה אליכם ישירות, כי אתם אמרתם ואומרים כל הזמן שאתם בעד החזרת החטופים כעניין בעל חשיבות עליונה; מצווה. איך זה שאתם רק אומרים ולא עושים כלום, כפי שאתם נוהגים לאיים בנושאים אחרים?

המטרה העליונה היום של כולנו צריכה להיות החזרת כל החטופים, ולא השמדת חמאס. את זה – נשאיר להזדמנות אחרת. ולסיום, אני לא יכול להבליג על דבריו של השר לענייני גרעין בממשלת ישראל, אמסלם, שמאשים אותי בקבלת כסף מאיראן כדי לפעול להפלת הממשלה. כמה הזוי אפשר להיות? ואתם, חברי הכנסת - - -

מאשים אותך באופן אישי?

את החבר'ה שעוסקים בהחזרת החטופים; בהצהרות, בהפגנות, בפעילויות שאנחנו עושים. אנחנו מקבלים כסף מאיראן בשביל לעשות את זה. כמה הזוי אפשר עוד להיות? ואתם, חברי הכנסת – שותקים. האם נראה לכם הגיוני? תודה רבה. מר ביטן, עד מתי נמשיך להיפגש כאן?

אני מקווה שכמה שפחות.

מה יהיה? כבר שנה וחצי שאנחנו פה. מפברואר שנה שעברה – אנחנו נפגשים פה כמעט בכל שבוע.

זה נכון. אולי אני אראה אותך בכנסת הבאה. אי-אפשר לדעת.

בכנסת הבאה – לא תראה אותי. אני מבטיח לך.

כן, עוד מישהו?

אני אשמח.

כן, בבקשה.

תודה. בוקר טוב. אני לאה האריס מארגון "אמהות הלוחמים". אני אמא לחמישה לוחמים – אחד בסדיר וארבעה במילואים – וחמות לעוד שני לוחמי מילואים. כרגע, ארבעה מתוך השבעה – מגויסים, ושלושת האחרים מבינים שצווי ה-8 כנראה בדרך.

אני גם רוצה לפתוח בברכות למשפחת אלכסנדר, שבעזרת השם יזכו לחבק עוד היום את עידן, ושזה יהיה ביחד עם כולם. אני קצת חולקת עליך, מאוד, באהבה – אני חושבת שברור שזה שהוא יחזור היום זה כתוצאה מהלחץ הצבאי - -

Never בגלל הלחץ הצבאי.

- - ועצם זה שהפסיקו לתקופה, לא מספיק ארוכה, את הסיוע – זה מה שיביא אותו היום, בעזרת השם. בשמם של הבנים שלי וחבריהם, משרתי המילואים המסורים, אני רוצה פה, בוועדת הכלכלה, לפתוח בדברי תודה לממשלת ישראל על החלטה ראויה ומתבקשת: שפורסמה אתמול תוכנית הטבות משמעותית למשרתי המילואים ומשפחותיהם.

הם יוצאים שוב ושוב, למרות כל הקשיים, וברור שהם לא יוצאים בשביל הטבה כלכלית כזו או אחרת – הם מתייצבים כי זו המלחמה הכי מוסרית והכי צודקת בעולם. ובכל זאת, ההטבות שאתם החלטתם עליהן הן צעד בכיוון הנכון, כדי להקל עליהם מעט, וכדי להוקיר להם תודה על ההקרבה הגדולה שלהם ושל משפחותיהם.

אך הטבות לחוד וביטחון לחוד. שום הטבה כלכלית, לא משנה כמה היא נדיבה, לא שווה שערה אחת מראשם של חיילינו. לקראת הגברת הלחץ הצבאי על החמאס – דבר הכרחי לביטחון ולעתיד המדינה – אנחנו, אמהות הלוחמים, דורשות מכם, נבחרי הציבור, לדרוש מראשי הצבא לעשות הכול כדי לשמור על חיי חיילינו.

מגוחך שצריך להגיד את זה, אחרי 584 ימים, אבל חיי חיילינו תמיד צריכים לבוא לפני חיי אזרחי האויב. גם אני נחרדתי לראות את הסרטון שהחמאס פרסם מהתקרית בה נהרגו שני חיילים יקרים בשבוע שעבר. למה, למען השם, עדיין נלחמים כך? למה להכניס חיילים לתוך בית שירו ממנו ויכול להיות ממולכד? למה חיילים עדיין נדרשים להסתכן מפירי המנהרות הממולכדים? לא למדנו שום דבר?

את האזרחים יש לגרש מאזור הלחימה, ולהטיל מצור מוחלט על האזור, בלי טיפת מים, חשמל או דלק, ולשטח את הבתים מבלי לסכן את חיילינו. אם יש אזרחים שבוחרים לא להתפנות – סימן שהם לא כאלה תמימים, ואנחנו הרי יודעים שאין אזרחים חפים מפשע בעזה, ודמם בראשם.

וכהמשך לאותו עניין, הרעיון המטורלל של להכניס סיוע לא הומניטרי לעזה בעת מלחמה – הוא סכנה ישירה לחיילינו ולאחינו החטופים. השתגענו? צריך לסגור להם את הברזים – החשמל, הכול. אזרחים תמימים שרוצים לאכול – מוזמנים להגר לאחת המדינות שכל כך דואגות לשלומם.

אנחנו חייבים לייצר תנאים שבהם יהיה להם כדאי לשחרר את החטופים – כולם, לא רק אזרחי ארצות הברית – ושלא יהיה להם כוח להילחם בנו. כל עוד אנחנו מאכילים ומשקים אותם – זה לא יקרה. אני יודעת שכבר התקבלה החלטה – מוטעית, בעיניי, לחדש את הסיוע, אבל היום זה י"ד באייר; זה פסח שני. פסח שני זה החג שמסמל, יותר מכול, את האפשרות לתקן; לקבל הזדמנות שנייה.

נכון, נעשו פה הרבה טעויות בניהול המלחמה עד כה, אבל יש הזדמנות לתקן. הגיע הזמן לפעול נכון כדי לנצח. תודה.

דקה הפסקה ונחזור לדיון.


(הישיבה נפסקה בשעה 08:52 ונתחדשה בשעה 08:53.)

נעשה את זה מהר. כן.

שלום, בוקר טוב. עו"ד איגי פז, משרד המשפטים, ייעוץ וחקיקה. התקנות שאנחנו מבקשים את אישור הוועדה להאריך הן תקנות שמסדירות את ההיבטים החוזיים-צרכניים ביחס לאמצעי תשלום מסוג מסוים, שזה תווי שי ותווי קנייה – מה שאנחנו מכירים היום בתור "גיפט קארדים".

זה יכול להיות גיפט קארדים פיזיים שנמצאים בארנק – כרטיסים; זה יכול להיות היום בעולם הדיגיטלי. אנחנו מכירים את זה באפליקציות ובאמצעי תשלום מתקדמים, שמהווים את אותם המאפיינים של גיפט קארדים.

התקנות האלה אושרו פה, בוועדה, אחרי חקיקת חוק שירותי תשלום, מתוך הבנה שיש לנו פה אמצעי תשלום שיש לו מאפיינים מיוחדים – שהוא קצת דומה לכסף מזומן, מצד אחד, כשבמקום שהעובד מקבל כסף במתנה – הוא מקבל איזה שהוא גיפט קארד; ומצד שני, יש להם גם מאפיינים שדומים יותר לאמצעי תשלום המתקדמים, כמו כרטיסי אשראי, ארנקים דיגיטליים וכו'.

בעצם, יצרו פה איזה סוג של חליפה מיוחדת, והיא נקבעה כהוראת שעה לתקופה של שעה וחצי. אחרי זה הארכנו את זה, פה, באישור הוועדה, לתקופה של עוד שנה וחצי, והייתה איזו שהיא ציפייה שכן תיעשה איזו שהיא בחינה ובדיקה.

התקנות פוטרות מחלק מהוראות החוק, וחלק מהוראות החוק – הם מחילים בצורה ספציפית, והייתה ציפייה שהממשלה כן תעשה איזו שהיא חשיבה, תבדוק האם ההוראות האלה שרירות גם היום, והאם צריך לשנות, לתקן ולטייב.

ועשיתם?

התחלנו את התהליך - - -

עכשיו התחלתם? אחרי כל כך הרבה זמן?

לא. התחלנו את התהליך, למעשה, לפני חצי שנה, והפצנו קול קורא לציבור, כי אין לנו היום את כל המידע שהיינו רוצים. חלק מהסיבה שבגללה אין לנו את כל המידע היא בגלל שהרגולציה – ההסדרה, הרישיון שאותם גופים אמורים לקבל – עדיין - - -

אז למה אתם לא דואגים מראש שהמועד יהיה מועד הגיוני, לאור הזמנים שלכם, ולא להאריך בכל פעם?

אני מזכיר, אדוני היושב-ראש, שבסבב הקודם ביקשנו שלוש שנים וקיבלנו שנה וחצי.

מהוועדה?

כן.

זה לא מסובך כל כך.

אני אסביר לך, חברת הכנסת שלי טל מירון: בעצם, הסיבה שבגללה רצינו שלוש שנים היא לא בגלל שלוקח שלוש שנים להתקין, אלא בגלל שרצינו לקבל את כל המידע אחרי שיהיו רישיונות לאותם גופים, ואז הם יהיו מחויבים בדיווחים ויהיה יותר מידע.

הבנו שלא קיבלנו את זה, אז אמרנו: אנחנו בכל זאת צריכים לקבל מידע. איך נקבל מידע? אמרנו: בואו נוציא קול קורא; נשאל את הציבור איפה הוא מזהה בעיות – גם את השוק, גם את הגורמים שעוסקים, גם ארגונים צרכניים כמו לובי 99 שיושבים פה.

ומה קרה עם הקול הקורא?

רצינו לקבל הערות; קיבלנו הערות, התכנסנו, ישבנו וגיבשנו נוסח של טיוטת תקנות; הפצנו את טיוטת התקנות להערות הציבור; קיבלנו הערות שהן באמת הערות טובות, ועכשיו, בשלב הזה, ראינו שאין לנו מספיק זמן – אנחנו צריכים עוד תקופה לא ארוכה, של חודשיים, כדי לסיים את התהליך.

"תשמעו, ראינו את ההערות ואנחנו ממשיכים הלאה עם מה שתכננו", אבל לא רצינו. ההערות טובות, ואנחנו רוצים לחשוב עליהן פעם נוספת. ביקשנו תקופה של חודשיים – לא ביקשנו תקופה ארוכה מאוד. אנחנו מבקשים מהוועדה עוד הארכה של חודשיים, ואנחנו נבוא לפה בתום התקופה של החודשיים עם ההסדר, ואז נוכל לעשות - - -

אם הם לא יספיקו בחודשיים – אנחנו נצטרך לתת עוד הארכה?

השאלה היא כמה לפני תום החודשיים, כי גם הוועדה צריכה זמן להחליט.

אנחנו מבינים את זה, ואנחנו - - -

אנחנו רוצים לראות מה אתם מציעים ומה אתם מנסחים.

אנחנו מבינים את זה. לכן גם ביקשנו חודשיים – כדי לא להגיע ברגע האחרון.

בחודשיים – אתם תספיקו?

אנחנו נעשה כל מאמץ כדי להספיק.

אבל חודשיים זה גם סיום הכנס. אנחנו עוד צריכים להספיק - - -

זה עוד בתוך המושב.

זה חייב להיות בתוך המושב.

לכן עשינו פה חודשיים ולא שלושה חודשים. שלושה חודשים היה עוד יותר טוב, אבל לא רצינו להגיע לפה - - -

כן, אבל בסוף הם לא יביאו את זה. אנחנו יודעים את המטריה. הם אף פעם לא מספיקים להביא את זה בזמן.

מה עיקר ההערות שקיבלתם מהציבור? לא נראה לי שזה סודי, נכון?

ההערות נעות במנעד די רחב – החל מהערות שצריך להחיל את כל שירותי תשלום As is על אמצעי תשלום מסוג גיפט קארד דיגיטלי, ועד להערות מהצד השני, שהתקנות כמו שהן היום הן אידיאליות, ולא צריך לשנות בהן - - -

אז מה המגמה שלכם?

אני לא רוצה לתת - - -

הבנתי.

זה סודי? אם אתם צריכים עוד זמן – זה אומר שאתם רוצים לעשות שינויים.

בוודאי שיהיו שינויים. יש את טיוטת התקנות שהפצנו להערות הציבור – את זה אתם יכולים לראות. זו פחות או יותר המגמה. מה עכשיו? אני לא רוצה להתחייב, כי אנחנו עוד בתוך הדיונים, ואני לא רוצה להגיד פה משהו אחד - - -

לא שאלתי למה אתה מתחייב ולא שאלתי מה אתם תעשו. שאלתי מה ההערות העיקריות של הציבור. זה לא סודי, נכון? פתחתם את זה להערות הציבור – בוא נשמע מה הערות הציבור. זה סודי?

מי יושב שם? רק משרד המשפטים?

לטיוטת התקנות, אני יכול להגיד שקיבלנו הערה משמעותית על ההצעה שלנו, למשל, להגביל ל-5,000 שקלים כמה אמצעי תשלום שמוצגים ביחד בפורמט דיגיטלי. על כך – קיבלנו הרבה מאוד הערות, מכל הכיוונים, שהתנגדו להגבלה הזו.

קיבלנו גם הערות לגבי השאלה של האם להחיל או לא להחיל את סעיף 17 לחוק. אנחנו הצענו, בטיוטת התקנות, להחיל את סעיף 17 בעניין כשל תמורה. קיבלנו על כך הערות, ואנחנו בוחנים את הנושא הזה. זו סוגיה שאני חושב שהיא מהותית; היא שנויה במחלוקת - - -

מה אומר סעיף 17?

סעיף 17 אומר שאם משלם ביצע עסקה באמצעות שירות תשלום ולא קיבל המוצר או את השירות שהוא קיבל במועד – הוא יכול להודיע למוטב, לבית העסק, שהוא מבקש לבטל את העסקה כי הוא לא קיבל את המוצר במועד, ולהודיע לנותן שירותי התשלום שהוא מבקש לעצור את התשלומים העתידיים – שלפחות התשלומים העתידיים, שעדיין לא עברו למוטב, ייעצרו.

הבנתי.

זה לא מדבר על מימוש; זה מדבר רק על מי שרכש את המוצר.

כן, זה מדבר על מישהו שרכש. על מצב של כשל תמורה – שהוא לא קיבל את המוצר או את השירות.

אני אדייק את השאלה שלי – ביטן, זה מה שאמרתי לך קודם – ואני רוצה להבין מה כוונתכם: היום, גיפט קארד זה דבר שימושי ונהוג מאוד. זה עוזר לכולנו בחיים, וזה אחלה של דבר.

אותי מטריד העניין של המימוש. הרבה מאוד פעמים מקבלים את המתנה ומחכים איתה, לא מממשים אותה, ולפעמים – פג התוקף של הדבר הזה, למרות שיש כסף עבור מוצר שלא סופק ויש תאריך תפוגה. אני רוצה להבין: מה הכוונה שלכם בהקשר הזה?

את מתכוונת לתוקף של התווים?

בהחלט. לתוקף של גיפט קארד, לצורך העניין.

היום התקנות מדברות על תוקף של חמש שנים, עם אפשרות להארכה בעוד חמש שנים. זה גם אחד הנושאים שאנחנו דנים בהם. בטיוטת התקנות הצענו להבהיר את התוקף. קיבלנו הערות גם מנציגי לובי 99 שיושבים פה - -

בהחלט. זו עבודה חשובה שלהם.

- - ומהשאר, לגבי שאלת התוקף, וזה אחד מהנושאים שאנחנו בוחנים.

טוב. יש למישהו הערות? כן.

אלה תמיר שלמה, אחראית תחום רגולציה פיננסית בלובי 99. קודם כול, בואו נשים את הדברים על השולחן: השוק של השוברים מגלגל מיליארדי שקלים. זה לא מה שהיה לפני שלוש שנים, שאולי התחלנו לדבר על זה פה, בוועדה.

רק לאחרונה, סמנכ"ל המכירות של BuyMe – שזו אולי אחת החברות הכי מובילות בתחום הזה – הודה בשידור חי, בראיון, ששיעור אי-המימוש של השוברים עומד על כ-5%. זה אומר 150 מיליון שקלים שעוברים מהכיס של הלקוחות לכיס של BuyMe בלי שום הצדקה.

כבר לפני שלוש שנים – ואנחנו חזרנו על הציטוטים האלה מהפרוטוקולים של הוועדה - - -

כן, אבל אנחנו לא דנים כרגע על התקנות עצמן. אנחנו דנים על לתת ארכה. זה נושא הדיון שלנו. לא צריך לערבב את הכול.

אני דווקא חושבת שצריך לערבב את הכול, כי בדיון הקודם, לפני שנה וחצי, אתה, כבוד היושב-ראש, אמרת שיהיה פה דיון על התוכן של התקנות לפני שיפוג התוקף של התקנות. הדיון הזה לא נעשה. מה שקרה זה שבשנה וחצי שחלפה – פורסם הקול הקורא הזה, שהגבנו עליו כמובן, ופורסמו התקנות, שהנוסח של התקנות דומה מאוד לתקנות שהיו בפעם הקודמת.

בסדר, אבל אנחנו לא אישרנו שום דבר. זה יבוא אלינו.

אני יודעת, ואני כאן היום בשביל שאתם, חברי הכנסת, תקראו למשרד המשפטים ותנחו אותו שאין דבר כזה יותר "תוקף מוגבל של שוברים". אין דבר כזה שיותר שכסף של לקוחות פשוט מתאדה, ואין שום קשר לרישיון. אנחנו הסברנו למה זה בכלל לא קשור אם הגופים האלה כפופים לחוק הסדרת העיסוק או לא.

לעניין קבלת המידע, אני חייבת להגיד שזה מפתיע אותי מאוד. בסופו של דבר, למשרד המשפטים יש סמכות – וגם אתה דיברת על זה בדיון הקודם. אתה, כבוד היושב-ראש, קראת למשרד המשפטים לקבל את המידע שחסר לו. יש עוד דרכים לקבל מידע חוץ מקול קורא.

לצערי הרב, כל דבר לוקח זמן בממשלה.

ובחודשיים האלה – לא יקרה עוד שום דבר. בסופו של דבר, יש פטורים - - - שאין להם שום הצדקה.

משרד המשפטים, אתם ערים לעניין הזה שתקופת הזמן גורמת לזה שהחברות זוכות בכסף?

זה אחד מהנושאים שאנחנו דנים באים, וגם הוא יובא לפה, לוועדה, בחודשיים הקרובים. בסוף, התקנות יצרו איזון מסוים בין התכליות הצרכניות, מצד אחד, לבין תכליות אחרות, שאני לא מזלזל בהן.

כמו מה? אם יש לי עכשיו שובר – מה זה משנה? למה אני צריך שזה יתבטל?

מה התכליות האחרות? התכליות האחרות הן ודאות; הן חופש החוזים. בסופו של דבר, המחוקק בא ומתערב בחוזים. זאת אומרת, במקום לתת לצדדים, ולהגיד: "תעצבו את החוזה בין הצדדים כמו שהם רוצים" – המחוקק אמר: "לא, אני רוצה לייצר פה הסדר כדי להגן - - -

מה זאת אומרת?

אני לא יודע איזו התערבות יש פה. לא הבנתי. הם עושים חוזה לתקופת זמן קצובה?

כן.

אבל זה תלוי בצרכן? זה מה שנותנים לו.

המחוקק בא ואומר: "אתם לא יכולים לעשות את החוזה עכשיו לחודש - - -

לא, זו לא טענה.

והלקוח גם משלם על זה מס כשהוא מקבל את המשכורת.

זו לא טענה, אני מצטער מאוד. זו לא טענה. מה זה משנה אם זה חמש שנים או חמש שנים וחודשיים? עד שהוא מסיים את הכסף. מה הבעיה עם זה? לא הבנתי. למה שופרסל, או חברה אחרת, צריכים להרוויח כסף?

אפשר להתייחס, בבקשה?

כן, מי אתה?

אני גיא הס, יועץ משפטי של חברת BuyMe. אני רק רוצה להזכיר: קודם כול, התקנות הללו השתנו בסיבוב הראשון שהיה, כשהתוקף היה של שנה וחצי. אז, למעשה, הוועדה שהתכנסה החליטה שעולם השוברים כבר לא יעבוד לפי מתווה של חמש שנים, אלא נתנה הארכה, שהיא די אוטומטית – לפחות ב-BuyMe – של חמש שנים, ועוד ארכה של חמש שנים נוספות, לכל מי שאמר: "שנייה, לא הספקתי לסיים את השובר שלי. אני רוצה עוד חמש שנים".

אגב, זה נוהל שהיה ב-BuyMe גם לפני כן והארכנו אותו בכל מקרה. אנחנו גם יכולים להגיד שכשאנחנו מסתכלים על הנתונים שקיימים אצלנו, אדם שהגיע לשבע שנים שבהן הוא לא מימש את השובר – הסיכוי שהוא יממש את השובר הוא נמוך.

כשכולם מדברים פה על הסיפור של אי-המימוש של השוברים – צריך לזכור במה מדובר: לא מדובר באנשים שזנחו את השובר. רוב הפעמים, כשאנחנו מסתכלים על הדברים האלה, זה 1.70 שקלים שנשארו לו בשובר שהוא עדיין לא מימש.

על סמך מה אתה אומר את זה?

על סמך הנתונים שיש לנו ב-BuyMe.

תחשפו לנו את הנתונים.

בשמחה.

קדימה, אנחנו מקשיבים.

אנחנו לא מדברים על 1.70 שקלים, אבל אם הוא יכול לממש עוד 1,000 שקלים – זה גם מתבטל. שתהיה מגבלה שאם זה סכום זניח – אפשר לבטל, אבל לא אם זה סכום לא זניח.

אני גם רוצה להגיד משהו: כשאני הסתכלתי על חקיקה בכל העולם שנוגעת לדברים האלה – ישראל עומדת ברף הגבוה מאוד לעניין תוקף שוברים.

זה ממש לא נכון. באירופה, הרגולציה אפילו מאפשרת לבטל את השובר.

זה לא מדויק בכלל.

אני רוצה לשאול אתכם שאלה, אדוני: אני בעדכם; אתם אחלה חברה. אני מקבלת הרבה פעמים את הכרטיס שלכם. אני אומרת לך מניסיון אישי שלי – נראה לי שמידת האינטליגנציה שלי היא מעל הממוצע, בגדול – קורה, ולא פעם אחת, שאני מקבלת ושוכחת מזה. החיים עמוסים, מטורפים.

עכשיו לא מצאתי בדיוק את המוצר שרציתי, אז אמרתי לעצמי: "טוב", ואני שוכחת מזה. זה לא שאני מקבלת מכם תזכורת אחת לתקופה. לא תמיד. יש לכם חוק שאומר כל כמה זמן אתם מחויבים להגיד לצרכן?

אין חוק, אבל אני אזכיר שיש - - -

רגע, לא סיימתי. א', אין תקנה שמחייבת אתכם להזכיר ללקוח שיש לו משהו שלא מומש – אני חושבת שגם זה צריך להיכנס, כדי לחייב את החברות האלה ליידע את הלקוחות. ב', אם מישהו קנה לי גיפט קארד של 500 שקלים ולא מימשתי אותם – למה שתקבלו את 500 השקלים האלה אם לא מימשתי את זה, גם אחרי שנה וגם אחרי חמש? למה? קיבלתם כסף. נתתם מוצר? למה שתקבל את הכסף הזה?

אלא אם כן מדובר על סכום זניח. באמת, אם זה כמה אגורות – זה לא - - -

ושוב, ברוב המקרים, אנשים מקבלים את זה במשכורת שלהם ואפילו משלמים על זה מס.

אנחנו לא ניכנס לזה. אני לא רוצה להיכנס לתוכן התקנות.

עם יוקר המחיה במדינה הזו – לפחות שבן-אדם יוכל לממש מתנה שקנו לו.

מחלקת השיווק שלנו עובדת קשה מאוד בשביל שאנשים ילכו ויממשו את השוברים, בשמחה, אבל נזכיר שיש את חוק התקשורת, שמונע מאיתנו לשלוח דברי פרסום לאנשים.

הרגע אמרתם שאתם כן שולחים. לא הבנתי.

טוב, אפשר לקרוא?

כבוד היושב-ראש, אפשר סוגיה קטנה לגבי הנוסח של התקנות הנוכחיות?

קודם כול תן לנו לקרוא. זו רק הארכה.

שנייה. הם מחויבים לשלוח לפי תקנה? לא. אז למה שלא נחייב אותם?

כן, אבל אנחנו לא דנים בתקנה.

שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר > >

שמשרד המשפטים כבר יעבוד על זה.

כן, בבקשה, מי קורא?

כבוד היושב-ראש, אפשר להתייחס בבקשה?

לא, אי-אפשר. אתם נכנסים לי לתוך התקנות, כשבתכל'ס – אנחנו מדברים פה רק על ארכה.

ביטן, רק משפט אחד: אותי מטריד שהם יבואו בעוד חודשיים, ואז אנחנו נגיד להם את הדברים האלה והם יגידו: "אנחנו צריכים זמן ללמוד את זה. אנחנו צריכים לחשוב על זה. אנחנו נעבוד על זה". אם הם באים בעוד חודשיים – תכניסו בפנים גם את הנושא של התקנות של לחייב ליידע את הצרכנים אחת לתקופה. חבל שנעשה עבודה כפול 7.

בסדר גמור. גם אני בעד זה.

כמו שאמרתי, זה אחד מהנושאים שאנחנו - - -

איך אמרו? "הערות הציבור לתקנות"?

זו ההערה שלי. גם אני הציבור.

אז זו הערה שלנו. גם לנו מותר לתת הערות.

אנחנו ישבנו גם עם נציגי לובי 99 שיושבים פה וגם עם חברת BuyMe - - -

בסדר, אבל עם כל הכבוד ללובי 99, גם לוועדת הכלכלה יש מה להגיד. אנחנו אומרים לכם – תתייחסו לזה כאילו נתנו לכם הערות ציבור – שאנחנו בעד שלא תהיה מגבלה, אלא אם כן הסכום הוא זניח – כמו שהוא אמר, אין טעם להחזיק את הכרטיס אם מדובר בסכום זניח – וגם שייתנו הודעה – מה נשאר לו והוא לא מימש? את שני הדברים האלה – כן הייתי רוצה לראות בתקנות.

נמרוד מאיגוד לשכות המסחר. כבוד היושב-ראש, הבעיה בהודעה הזו היא שגוף מנפיק שמספק תווי קנייה – תו דיגיטלי או תו פיזי – מספק את זה, הרבה פעמים, למקומות העבודה. מקום העבודה מספק את זה לעובדים שלו, והמנפיק לא יודע מי קיבל מה – אין לו את הידע הזה.

זאת אומרת, אם רשת מסוימת מכרה עכשיו לחברת הייטק כמות של 1,000 תווים, כל אחד בסך של 1,500 שקלים, נגיד – היא לא יודעת לאילו עובדים זה הגיע. היום, העובד נמצא בחברה הזו, ובעוד חצי שנה-שנה – הוא כבר לא שם.

די, אי-אפשר, באמת. זו טענה פשוט לא הגיונית. הרי, אתם, חברי הכנסת - - -

לא, קודם כול, זו טענה כן הגיונית, עם כל הכבוד לך. אם יש בעיה לאתר את האדם – יש בזה היגיון. למה זה לא הגיוני?

כי אתה יכול לאתר את הבן-אדם הזה. אם הוא לא יכול, רק אם הוא לא יכול - - -

לא, עם כל הכבוד, בטענה הזו – יש טיעון. אני מבקש שתבדקי מה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה ותודיעי למשרד המשפטים.

אני אשמח להשיב.

לא, זה הכול. מספיק. תקריאו בבקשה.

אני לא נעלמת. אנחנו נדבר אחרי הדיון. התפקיד שלי זה להגן על הציבור, ואני אקשיב לכם בקשר רב. אין בעיה.

תקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק) (תיקון), התשפ"ה- 2025



בתוקף סמכותי לפי סעיפים 48(ב) ו- 54(ב) לחוק שירותי תשלום, התשע"ט-2019, בהסכמת שר האוצר ונגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

תיקון תקנה 5
1.
בתקנה 5 לתקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק), התשפ"ב-2022, במקום "ט"ו באייר התשפ"ה (13 במאי 2025)" יבוא "י"ח בתמוז התשפ"ה (14 ביולי 2025)".

מתי אתה אומר שתביא לנו את התקנות? אתה יכול להביא את התקנות בדרך, ולא להמתין לסיום החודשיים?

אנחנו ננסה כמה שיותר מהר. אנחנו גם תלויים באישור שר האוצר ונגיד בנק ישראל. אנחנו ננסה להגיע כמה שיותר מהר, כדי שלא להגיע לפה בדקה ה-90.

אנחנו לא רוצים להגיע לפגרה.

כבוד היושב-ראש, נמרוד מאיגוד לשכות המסחר. אנחנו לגמרי רוצים שהתקנות האלה כבר יהפכו להיות תקנות קבע, ושזה יהיה ברור, ולא כהוראות שעה. אני בספק אם בחודשיים האלה יצליחו גם לאשר את כל הדברים וגם להגיע אליך, לדיון, ולאשר את זה – מן הסתם, יהיה פה דיון, ודיון מהותי.

אני חושב, אולי, שלא להגיע לעוד חודשיים ולהגיע למצב שבו ברגע האחרון – שוב מבקשים הארכה. אולי צריך לתת הארכה יותר נכונה. ושוב, אנחנו רוצים שזה יהפוך להיות הוראת קבע.

טוב. מה אתם רוצים שאני אעשה? אני שואל אותך שאלה.

יכול להיות שכדאי לדחות את זה בחצי שנה. אני לא יודע.

אז אתה רוצה לאשר אבל לדחות את זה יותר?

כמובן שצריך לאשר כרגע. עדיף מכלום.

אין שום בעיה לאשר תוספת של זמן אחר כך, נכון?

זה יהיה הליך של תיקון תקנות.

לא. צריך יהיה עוד פעם צו.

כמו פה.

כן. יביאו סט של תקנות.

אוקיי. תעשו 45 יום, ולא חודשיים, כדי שזה יהיה לפני סוף הפגרה.

אנחנו רוצים להספיק.

גם כך חודשיים יהיה קשה מאוד, כי גם צריך לסיים את העבודה - - -

אז אתה לא תגמור.

גם בעוד חודשיים אנחנו בתוך המושב, אדוני היושב-ראש. היינו שמחים ליותר, אבל אנחנו לא רוצים לגלוש לפגרה.

אבל אני יכול לאשר, באישור תקנות, את הארכת הזמן. אין בעיה.

לא. צריך להגיש לך את זה.

במסגרת התקנות – למה לא?

45 יום ייצור בעיה הרבה יותר קשה. כבר עדיף להשאיר את זה חודשיים.

היינו מעדיפים יותר מחודשיים, אבל לא רצינו לבקש יותר מדי כי זה גם גולש לפגרה. לכן ביקשנו חודשיים – כדי לסיים את זה במושב הזה.

מתי הפגרה? בעוד כמה זמן?

חודשיים וחצי.

אפשר, באופן עקרוני, לקבוע על זה דיון גם בפגרה, אבל לא רצינו לבקש את זה.

אנחנו עושים דיונים בפגרה. אין בעיה.

למה שנעשה את זה?

למושב הזה יש עוד סדר גודל של חודשיים וחצי.

כן. בסוף המושב יהיה פה לחץ של דיונים כדי לסיים דברים.

אנחנו יודעים שלא תסיימו את זה. ברור לנו. מי מטפל בזה? רק משרד המשפטים?

לא. אנחנו עובדים בשיתוף עם משרד האוצר, עם בנק ישראל, עם רשות ניירות ערך ועם הרשות להגנת הצרכן.

ורק לעשות ישיבה בין כל אלה – לוקח חצי שנה.

כבר יש לנו ישיבה שקבועה לשבוע הזה.

היו"ר דוד ביטן: בסדר. מה שיהיה – יהיה. שיהיה חודשיים. מה אני אעשה? תשתדלו יותר מהר, בסדר?

בסדר גמור.

ובבקשה, לפרוטוקול, קחו בחשבון את מה שאמרנו ותתייחסו לזה. אל תחכו לדיון הבא.

גם ללא קשר למה שאמרת – זו אחת הנקודות המהותיות שאנחנו עושים עליה דיון.

תתייחסו למה שאנחנו אומרים כאילו שהציבור נתן הערות. זה הכול.

לכן שאלתי אותך מה הנקודות המהותיות. שלא תגידו שאתם פוגשים את זה בפעם הראשונה בעוד חודשיים. אמרנו לפרוטוקול. תבדקו.

אבל תבדקי את הטענה הזו שהם לא יודעים מי קיבל את השובר – אז איך יודיעו לו?

יש גם הבדל גדול בין דיגיטלי ללא דיגיטלי. יש פה עולמות שלמים שצריך להפריד ביניהם.

מעולה, זה בדיוק מה שרציתי להגיד.

דיגיטלי זה הרבה יותר קל, ומה ששובר ביד – הרבה יותר מורכב.

אוקיי, אז יכול להיות שלדיגיטלי צריך לתת הודעה, ולשובר ביד – לא.

לא, אבל אז תעודד שובר. אתה רוצה לעודד דיגיטלי. אתה לא רוצה לעודד כאלה שמחפשים את זה וזה נעלם להם. תעודדו דיגיטלי, אל תעשו אפליה לטובת הנייר, אבל אין בעיה להשתמש ביתרונות של הדיגיטל.

ברור שעדיף דיגיטלי. זה גם מדיד וזה גם שריר וקיים. אם הלך לאיבוד השובר הפיזי – הוא הלך לאיבוד.

טוב, מי בעד אישור התקנות? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

אושר.

עבר. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 09:15.