פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



42
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
27/05/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 88
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שלישי, כ"ט באייר התשפ"ה (27 במאי 2025), שעה 12:00

שיקום השירותים החברתיים עקב מלחמת 'חרבות ברזל' בראי הדורות הבאים

חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר

גלית מבורך - עו"ס ראשית, ממונה על הפרופסיה בעבודה סוציאלית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

עדי נגר - רכזת צבא – חברה, מחוז דרום, משרד הרווחה והביטחון החברתי

אפרת צנגן - מנהלת אגף א' אסטרטגיה ומדיניות, משרד החינוך

אורלי קרוב - ד"ר, מנהלת תחום מחקר, משרד הבריאות

שמואל אפלבוים - יועץ בכיר לממונה על השכר, משרד האוצר

שמעון וייס - מנהל תחום בכיר צעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

קרן אוחיון - עו"ס קשרי קהילה, המוסד לביטוח לאומי

מיכל אברמן - עו"ס שיקום, המשרד לביטוח לאומי

נילי ציוני - יו"ר המחלקה לפדגוגיה ותרבות, ארגון המורים העל יסודיים

ערן דותן - ד"ר, יו"ר ארגון מרשם

נעמה כהן - מנכ"לית ארגון מרשם

טלי נוברוזוב - מנהלת מרכז לצדק חברתי עכו

מיכל בן משה - סמנכ"לית מדיניות, המרכז להעצמת האזרח

איילת קציר - יו"ר תנועת מובילי חינוך

מעיין גל - פעילת התנועה, ארגון עתיד לעוטף

בת אל וקנין - עו"ס, נציגת ארגון העובדות והעובדים הסוציאליים

איתמר קרמר - מנהל, משמר החינוך הממלכתי

יהלי וקנין - מועצת התלמידים והנוער הארצית

אילן פרידמן - מקדם מדיניות, פורום ארלוזורוב

יובל וורגן - ראש צוות בכיר

יגאל אמיתי - דובר הוועדה

ניצן רון - יועץ חברת הכנסת נעמה לזימי

טל מימון שלמה – מתמחה

דפנה סידס-כהן

זיו רייכרט

ויקטוריה שטיינברג – איטייפ


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

שיקום השירותים החברתיים עקב מלחמת 'חרבות ברזל' בראי הדורות הבאים

בוקר טוב כאן לכל מי שהגיעו לדיון החשוב על שיקום השירות הציבורי בראי הדורות הבאים ובכנס דורות לחברה. סליחה על העיכוב, אני מבינה שכולם היו בתוך ענייני הפקקים של הדרכים היום ואני מקווה שלא היו נפגעים בנפש בשתי התאונות שעברנו על פניהן.

לפני שאקריא את דברי הפתיחה, אגיד שכשהתבקשנו לקיים כאן דיון עלו רעיונות רבים שקשורים בסטודנטים להשכלה גבוהה כי זו ועדת צעירים בסך הכל, ואני חשבתי שכנס דורות לחברה שבעיניי הוא כנס חשוב מאוד בחברה הישראלית, נכון יהיה לדבר על נושא שהוא נושא שצופה פני עתיד ברמת השיקום הלאומית, החברה, ישראל שאנחנו רוצים ורוצות לראות כאן, ובטח בראי הדורות הבאים.

אני חושבת ששקיעת השירותים החברתיים והחיוניים במדינה זה גם בגלל המצב של עובדי השירותים החיוניים והחברתיים. אנחנו רואים מה קורה עם העו"סיות, המורות, הגננות וקבוצות רבות של עובדות ועובדים של השירותים החיוניים, גם הרופאים והרופאות.

כדי שהדור הצעיר יהיה חלק מהשירותים החברתיים אנו צריכים לייצר קרקע חלופית אחרת ויציבה הרבה יותר. אני חושבת שדווקא נכון שוועדת הצעירים שלקחה על עצמה חלקית את המשימה להחליף את נציב הדורות הבאים שעבר היה פונקציה, בכנסת ובממשלה, תדון כאן בכנס דורות לחברה בנושא החשוב הזה.

ערבות הדדית היא לא סיסמה, היא התשתית שעליה נבנית החברה הישראלית, היא שמאפשרת לכולנו לחיות כאן לא רק יחד אלא בצדק, בכבוד ובביטחון אנושי בסיסי. מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל הפכה חשיבות המערכות הציבוריות חזקות לברורה מתמיד. אני חושבת שלאחר 7 באוקטובר כשלא הייתה מדינה כי המערכות קרסו, מה שלא עובד בשגרה, לא עובד בחירום, כולנו מבינים שמדינה זה לא רק עניין מוסרי וחברתי אלא עניין קיומי.

משפחות נעקרו, קהילות שלמות חוו טראומה ואלי אזרחים ואזרחיות נדרשו לסיוע נפשי, כלכלי וחינוכי אלא שהשירותים החברתיים האמורים לספק את הסיוע הזה הגיעו למלחמה הזו כשהם מותשים. מערכות מוחלשות, מיובשות תקציבית עם מחסור חמור בכוח אדם שלא עומד בעומס אפילו בשגרה.

המציאות הזו ברורה, משרד הרווחה מדווח על מחסור של כ-1,500 עובדים ועובדות סוציאליות בלשכות השונות, בכ-38% מהמחלקות חסר יותר מחמישית מכוח האדם שזה נתון קשה מאוד. מערכת החינוך מתמודדת עם תת איוש של 30% פסיכולוגים חינוכיים, אנחנו מדברים רבות על המורות והגננות, אבל גם השפ"ח בקריסה.

מערכת הבריאות מדממת, אנחנו בתחתית דירוג ה-OECD במספר האחיות והפער בשירותי בריאות הנפש הולך ומתרחב. מרכזי החוסן בדרום ראו עלייה של כ-300% בפניות, אבל הגדלת התקינה לצורכי החירום מעולם לא הגיעה ואני מדברת על הדרום שחטף וכבר עברו מספר תקציבים והייתי מצפה שהדבר הזה יעבור, גם הכנסה לבסיס תקציב וגם הגדלת תקינה.

למרות כל זה, המגמה התקציבית לא משתנה אלא רק מחמירה. מאז 2019 ההוצאה על ביטחון וריבית עלתה מ-3.9% תוצר ל-5.2% תוצר בשנת 2025, אבל ההוצאה האזרחית נותרה קפואה על 20.4% מהתוצר ובתוכה החלק של השירותים החברתיים דווקא הצטמצם. הכסף זורם לרזרבות חירום, מנהלת תקומה ולהוצאות תשתיות מיגון שכמובן הן חשובות ואפילו צריך להגדיל אותן, אך אינו זורם לצרכים החברתיים של הקהילות.

נמצא כאן גם את פורום ארלוזורוב, לדעתי תציינו גם את הנתונים שאני משתמשת בהם תמיד שעד 2003 היינו בממוצע השקעה אזרחית, מדינת ישראל הייתה שם. היום אנחנו בתחתית ה-OECD. אני לא מתכוונת להכי גבוה, עד לפני 20 שנה היינו בממוצע השקעה אזרחית בנו, בחיי הילדים שלנו ובחיים שלנו. אנחנו נדרשים היום לצאת עם מסר ברור, אסור לתת לשירותים החברתיים להישחק עוד יותר כי מערכת ציבורית טובה היא לא מותרות ולא בונוס.

התשתית האזרחית של ביטחון המדינה, אוכלוסייה שלא מקבלת מענה מהמדינה תעבור לשוק הפרטי אם יש לה יכולת, ומי שאין לו יישאר מאחור. כך אנחנו שוחקים את הסולידריות, החוסן, הרקמה המשותפת. המדינה זקוקה לתכנית לאומית רב שנתית שמגדירה יעדים ברורים לשירותים החברתיים, לא תקציבי פלסטר אלא אסטרטגיה ציבורית של השקעה, מקצועיות ופרופסיה, תקינה אמיתית, גם הזדמנות לייעל את השירות הציבורי. אנחנו לא נגד ייעול, אנחנו בעד השקעה שמגיעה לאזרחים, השקעה שאומרת יש אחריות מדינה, אבל לא סרבול ומנגנונים לא יעילים ולא טובים, לא זו הכוונה.

החוסן הלאומי של מדינת ישראל לא נמדד רק בטנקים ומטוסי קרב, הוא נמדד גם ביכולת של ילד למצוא פסיכולוג בבית הספר, של ניצול לקבל טיפול ראוי, של משפחה לעבור משבר מבלי לקרוס. הוא נמדד בעובדות הסוציאליות, עובדי ההוראה, רופאות, אחיות, מטפלים ומרכזי החוסן. אני מודה לכל השותפים לדיון הזה, לחברה האזרחית, לנציגי המשרדים ולכל מי שמבקש לראות כאן מדינה שדואג לאזרחיה לא רק בזמן מלחמה אלא גם ביום שאחרי.

אסיים את דבריי ואגיד, הטובים והטובות לשירות הציבורי, הלוואי, שנביא לשם יהיה יותר טוב. ארצה כן לפתוח את הדיונים עם החברה האזרחית, גופי המחקר ומי שהביאו נתונים. אילן פרידמן, פורום ארלוזורוב, אני קוראת את הדו"ח שלכם אחת לחודש, יצא במרץ 2024.

קודם כל, תודה. לצערי הרב הרבה מהדיונים הנורא חשובים קורים לא בכל הוועדות ובטח לא בוועדות הסטטוטוריות שאמורות לעצב לנו את המדיניות בישראל. התחלת לגעת בדברים ואני אתחיל דווקא בנתון ספציפי על העובדים במגזר הציבורי ואמשיך לתת סקירה ברמת המאקרו ויש כאן מספיק גורמים שירדו לעומק הכואב של הפרטים והפירוט של השירות הציבורי. נכון להיום בישראל פער השכר בין עובדי המגזר הציבורי למגזר הפרטי הוא של 27% בממוצע.

יותר או פחות?

מה אתה חושב? השכר של המגזר הציבורי נמוך הרבה יותר מהשכר במגזר הפרטי. חשוב לציין, זה לא שבמגזר הציבורי יש אנשים שלא ראויים לשכר גבוה – לא שאף אחד לא ראוי לשכר גבוה – אבל אלו אנשים עם השכלה, שהשקיעו שנים רבות בתארים, הכשרות, המגזר הציבורי כולל אנשים רבים עם השכלה גבוהה.

כלומר, לא ניתן לטעון שאלו אנשים שאין להם תואר אז שירוויחו מעט שזה גם טיעון בעייתי בפני עצמו. אנחנו בפער כמעט הכי גדול ב-OECD. אנחנו גם יודעים שבישראל מראש השכר הוא לא מאוד גבוה לכן זה רק מעיד על כמה המצב חמור במגזר הציבורי, אז לחלוטין הטובים והטובות למגזר הציבורי, אבל לא שמנסים לדאוג שהם ירצו להיות שם.

בדיוק.

זה רק חלק קטן אחד מכל הבעיה.

אני רוצה לתת סתם דוגמה, בתחילת הכנסת הזו סגרו את מרכז בריאות הנפש בעכו והגענו וניסינו לדאוג שלא יסגרו אותו, הוא היה חשוב מאוד ובסוף החזירו פסיכיאטר מפנסיה כדי שינהל כי היה חייב כי לא היה וזה בדיוק הסיפור, שבסוף אין.

נעמה, אני חייבת להגיד. אני טלי, אני כאן כנציגה של מרכזים לצדק חברתי, אבל אני מנהלת את המרכז בעכו. אני רוצה להגיד שסגרו אותו בסוף.

אני יודעת. אני מלווה את זה ומכירה.

- - למשהו משמח.

לא, זה הדבר העצוב.

לא משמח. ניסיתי להסביר שזה המצב של הקריסה, שהיום אין דמויות שיחליפו. זאת אומרת, אפשר לדבר על תקינה עד מחר, אבל הם גם לא נכנסים למערכת וזו בעיה.

זו העסקה החדשה הישראלית לשיקום אחריות המנהל האזרחי, זה נמצא גם בחומרי הרקע של הוועדה, אתם מוזמנים לעבור על זה ולהכיר את הנתונים. זו סקירה רחבה שהתפרסמה במרס 2024, פחות מחצי שנה לאחר 7 באוקטובר והיא סקרה את ההוכחה שרבים כבר ידעו, אך לא הצלחנו לשנות את המצב שהשירות הציבורי בפירוק והוא לא בפירוק בטעות, זה לא פירוק כי ככה קרה אלא זו מדיניות של 40 שנה של תת השקעה, תת תקצוב וייבוש שירותים חשובים מאוד.

השירותים כוללים – חינוך, בריאות, רווחה, תעסוקה ותעשייה, תחבורה, תחומים רבים שהם בסיסיים בחיים במדינה מתוקנת, מדינה מתקדמת מערבית בטח, והם בייבוש מתמשך לאורך שנים. הפער הזה נכון לכשזה יתפרסם, לצערי אני מניח שכיום המצב גרוע יותר. חוץ מזה שאנחנו בתחתית ה-OECD מבחינת הוצאה אזרחית ביחס לתוצר, כדי להשלים ולהגיע לממוצע היינו צריכים להוסיף כל שנה 171 מיליארד שקל לתקציב המדינה.

כדי להגיע לממוצע, כן.

כדי להגיע לממוצע, אם אנחנו רוצים להגיע למדינות הסמן שהן מדינות דומות לנו, חזקות.

במשאבי טבע, הרכב אוכלוסייה וגודל.

ונראה לי שהאידיאל של כולם כאן הוא שנהיה דומים להן וזה יותר מ-280 מיליון שקל בשנה.

285 מיליארד.

היא באמת קוראת.

זה העולם שלי.

זה פער בלתי נתפס. אלו מספרים שאנחנו לא יכולים לדמיין וזה כל שנה. זה לא תקציב אם נכניס עוד 300 מיליארד, נפרגן בשנה מסוימת, זהו סגרנו את הפער, ישראל מתוקנת והכל בריא ותקין. הניתוח שעשינו ואני ארד לפרטים כדי להבין עד כמה הוא חמור, הניתוח שעשינו הוא ביחס לסדרי העדיפויות הנכון לעכשיו.

כלומר, בחנו כמה תקציב היה להכניס לכל תחום או משרד בהתאם לסדרי העדיפויות היום, בהתאם לחלק שלהם מהתקציב הנוכחי. כלומר, יש כאן בוודאות סדרי עדיפויות שבעינינו הם לא נכונים, יש דברים שצריך להשקיע בהם הרבה יותר, אבל ביחס לזה אלו הנתונים – לחינוך 35.8 מיליארד בשנה, לבריאות 27.1 מיליארד, תחבורה 15.9, ביטחון וסדר ציבורי 10 מיליארד, רווחה 5.4, השכלה גבוהה 5.3, בינוי ושיכון 4.2, פנים ושלטון מקומי 3.5, תעסוקה 1.7, כלכלה ותעשייה 1.5 מיליארד ולחקלאות מיליארד.

יש כאן דברים שמראש סדר העדיפויות הוא מאוד מאוד נמוך. כלומר, תעסוקה, כלכלה ותעשייה ביחס לעולם אנחנו בפער גדול מאוד, אנחנו לא משקיעים במדיניות פעילה בשוק התעסוקה, הכשרות מותאמות לשוק העבודה והכנסה של אנשים באופן טוב.

כלכלת עתיד.

לגבי המדיניות, רואים עכשיו מה שקורה עם המילואימניקים, זו מדיניות שהיא עצלנית. זו מדיניות שאומרת נזרוק כסף במקום להשקיע בתעסוקה והכשרות ובהשתלבות בשוק העבודה, זו מדיניות שתפגע בטווח הארוך. בדיוק היה על זה דיון.

ראינו את זה רבות גם עם מילואימניקים עם עסקים שהם לדעתי האוכלוסייה שהכי נזרקה בזמן המלחמה לצערי. אנשים שלא הייתה התאמה בין השירות לבין הצורך להחזיק עסק וכל זה.

נכון. בטח אם אתה עכשיו לא עצמאי חזק עם עובדים אלא עצמאי לבד, מנהל את העסק שלך ואין אף אחד שעושה את זה במקומך וזהו, זה קורס.

אילן, כן צריך להוסיף נקודה שכן חשוב להגיד כאן, שהשקעה נכונה, מחושבת ומתוכללת של מדינה היא גם השקעה מניבה צמיחה. זאת אומרת, ה-171 מיליארד זה לא שפוף שמים אותם אלא מתכננים אותם נכון בצורה מדורגת כדי שככל שיש יותר צמיחה עקב ההשקעה, גם הכנסות המדינה עולות וזה דבר שבסוף הוא אינטרס של כולנו. זאת אומרת, אנחנו לא מדברים על רווחה כאילו אנחנו אומרים יש עץ של כסף אלא מדברים על רווחה במובן שזה דבר שהוא מעגלי.

נכון. חלק מהבעיה היא – ואשמח בהמשך לשמוע מהמשרדים האם באמת יש דברים כאלו – שכיום אין תוכניות לשיקום. גם אם עכשיו היו מטילים על משרד החינוך עוד 50 או 100 מיליארד שקל, לא בטוח שמשרד החינוך ידע להתמודד בכלל ולדעת ואיך לשקם את זה. המצב כל כך חמור וקשה, בטח במשרד החינוך, שלשקם זה לא רק לזרוק כסף אלא זו תכנית אמיתית ואסטרטגיה שלצערי אין בדברים האלו.

אגף התקציבים במשרד האוצר לא מסכים איתנו. אצטט מספר דברים מהדיונים סביב חוק מסגרות התקציב מינואר האחרון של נציג אגף התקציבים וזו עמדת האגף. קודם כל, טענת אגף התקציבים היא שהוצאה ציבורית היא לא פרודוקטיבית. מבחינתם הוצאה ציבורית היא לא טובה לכלכלה, היא לא מייצרת פריון ותוצרים מספיקים.

טענה נוספת שלהם היא שיש דברים רבים שניתן לעשות ללא כסף וזה נחמד מאוד להגיד את זה, אבל בסוף צריך כסף לשכר של עובדי המגזר הציבורי. צריך כסף, שכר, שאנשים ירצו לעבוד שם ולנהל את החיים שלהם. לקצר?

כן.

אני אתמצת. הם מעוניינים לצמצם את ההוצאה. מבחינתם הוצאה ציבורית גדולה זה לא טוב לכלכלה. כן אגע במספר נקודות של אלו דברים הדבר הזה יכול לפגוע ובמה תת התקצוב הזה פוגע באופן חמור ואסיים. מספר דוגמאות שפעמים רבות מתנגדים להם כעיקרון, דיור ציבורי, דירות.

אין דיור ציבורי, חיסלו את הדיור הציבורי.

אין, אין דיור ציבורי. על מנת להגיע לממוצע אנחנו צריכים להוסיף עוד 100,000 דירות.

עד לפני 50 שנה היינו ב-206,000 דירות ציבוריות והיום יש כ-48,000 דירות. זאת אומרת, היום המדינה הכפילה את עצמה או יותר ואין, ממוצע ה-OECD היום הוא 9-8% דירות ציבוריות, יש מדינות של 20 ו-14 גם באירופה, אנחנו בפחות מ-2% דיור ציבורי שזו לחלוטין הפקרת אוכלוסיות בעוני.

נכון. כל הדברים של הממוצע זה רק להגיע לממוצע ולהיות בסדר, בשביל להגיע למצב טוב צריך עוד כ-400,000 דירות. בשוק העבודה אין הכשרה בהשקעות והכנסה של אנשים לשוק העבודה, גם ההכשרות שיש הן לא מותאמות וכל תחום התעסוקה וההכשרות מפורקות בין מספר משרדים וגופים רבים, ואין אף גורם שאחראי על זה וזו גם בחירה של מדיניות של פירוק התחום.

אני אצמצם למרות שיש לי עוד דברים רבים להגיד. דבר אחרון, יש דרך להתמודד גם עם זה. היום בוחרים לממן את תקציב המדינה בצורות מסוימות, הבחירה המודעת היא לא לרצות לגבות מיסים כמו שצריך, מע"מ זה נורא קל ועושים את זה, אבל אין מס עיזבון, יש פטור מביטוח לאומי לבעלי הכנסה גבוהה מאוד.

והבנקים עשו רווחי שיא והיו צריכים להיכנס מתחת לאלונקה בוודאי, וגם הענקיות הגלובליות והכל, המיסוי לדעתי הוא דיון בפני עצמו על איך מגדילים את ההוצאה האזרחית לא רק על ידי מיסים על הפרט אלא גם על ידי הכנסות נוספות וסדרי עדיפויות אחרים גם שם שלא צריך להשקיע בו כספים. חד- משמעית.

זה כמו שאמרת וכמו שאנחנו אומרים יותר מדי, זו לא טעות אלא זו מדיניות, בחירה מודעת של אפשר לשנות, אבל זה דורש בחירה ורצון להתקדם ולהיות כמו מדינות מתקדמות בעולם. תודה רבה.

נכון. קרן ברל כצנלסון עשו בדיקה וכל הגזירות שהיו בתקציב האחרון יכלו להימנע עם סדרי עדיפויות אחרים ללא הגדלה. גם הקיצוץ של ה-5 מיליארד עובדי השירות הציבורי יכל להימנע בעזרת סדרי עדיפויות בתוך התקציב הקיים. אני רוצה לעבור למרכז להעצמת האזרח, מיכל בן משה. תודה מיכל, תודה לכם שאתם כאן.

תודה, צהריים טובים. אני מיכל, אני סמנכ"לית המדיניות במרכז להעצמת האזרח. בשוטף אחת התכניות המרכזיות שלנו במרכז להעצמת האזרח היא תכנית המוניטור שבוחנת את יכולת הביצוע הממשלתית, בוחנת ביצוע של החלטות ממשלה.

במלחמה עשינו pivot לפעילות בחודשים הראשונים, כל פעם בדקנו נושא רוחב כלשהו, חינוך, בריאות, רווחה, עסקים קטנים ובינוניים וכדומה, מה היו הלקחים שהופקו במצבי חירום קודמים, במלחמות עבר, מגפת הקורונה, אלו המלצות מבקר מדינה היו בנושא, אלו החלטות ממשלה התקבלו בעקבות התובנות מאותם מצבי החירום, נתנו סקירה של תמונת המצב הנוכחית והתפקוד של גורמי הממשל השונים והמלצות לממשלה שחלקן אומצו גם על ידי חלק ממשרדי הממשלה.

לדוגמה מערך המילואים החברתי במשרד הרווחה שאומץ על ידי מנכ"ל המשרד, ינון אהרוני, ותכף אדבר גם על החשיבות של שדרת ניהול מקצועית בעת חירום ובעת שגרה. אדבר בקצרה על ארבע תובנות על מרכזיות שעלו מהדו"חות שלנו, שלחנו את זה בחומרי הרקע וניתן להסתכל, יש לנו תובנות מפורטות על כל תחום, אבל בואו נתחיל ממה שיו"ר הוועדה פתחה בו.

שירותים מיובשים בשגרה מן הסתם לא יתפקדו גם בחירום ויתקשו לפעול. כמובן יש את המחסור החמור בעו"סים במערכת הרווחה. פסיכולוגים חינוכיים, נתת את הנתון של המחסור, יש אחד ל-1,000 בחינוך הרגיל, בחינוך לגיל הרך אחד ל-500.

יש לומר שזה אחרי הקורונה, למרות הקורונה ולמרות המשבר.

נכון. בקורונה כמובן שזה עלה בדו"חות מבקר המדינה. בחינוך המיוחד יש פסיכולוג אחד לכל 300 ילדים שזה לכאורה נתון חיובי, אבל נתון שלילי מאוד כשמדברים על הצרכים של ילדים בחינוך המיוחד. מבחינת מערכת הבריאות, כמובן המחסור החמור בפסיכיאטרים וקופות החולים ערב המלחמה היו בגירעון של 3.2 מיליארד שקלים. כלומר, תחשבו איזו מן נקודת פתיחה זו וכמה הלוואות גישור נדרשו. כל מי שלקח כאן הלוואת גישור יודע שמשלמים עליה יותר ריבית, זה מחמיר את הבור התקציבי שגם ככה המדינה נכנסה אליו.

הנקודה השנייה שעלתה כחוט השני בכל הנושאים היא היעדר התיאום בין משרדי כאיזשהו גורם שפוגם ביכולת הביצוע הממשלתית. אנחנו מכירים זאת מצוין מהמוניטור שלנו גם בעת שגרה, זה משהו שפוגע באופן כללי, זה חסם מספר שתיים בביצוע החלטות ממשלה, היעדר תיאום בין משרדי וגם כאן זה היה בולט מאוד.

היינו מצפים ממשרד ראש הממשלה להיות גורם מתכלל. למנכ"ל משרד ראש הממשלה יש כלי של פורום המנכ"לים של המשרדים, הוא התכנס מעט מאוד ולא באופן סדיר בשבועות הראשונים של המלחמה ופעל בצורה שאינה יעילה ולא באמת הביאה לתיאום בין המשרדים, בטח שלא בשטח. כלומר, בטח שלא בין הגורמים שבפועל ביצעו את המדיניות. ראינו זאת בגיבוש מענה חינוכי לילדים מפונים שממש נפל בין הכיסאות תקופה ארוכה מאוד.

רבים עשו זאת בהתנדבות. נמצאות כאן תנועות הנוער שגם היו חלק ונשמע גם אתכם בעניין.

אחת ההמלצות הספציפיות שעלו בנושא זה הסדרת נושא ההתנדבות ומכאן מערך המילואים החברתי.

מכאן קיצצו בתנועות הנוער ב-40 מיליון ש"ח, זה התגמול.

אבל מעבר להתנדבות המדהימה של תנועות הנוער וסטודנטים וסטודנטיות לעבודה סוציאלית מרחבי הארץ, הייתה התנדבות נרחבת של אנשי ונשות מקצוע. למה עובדות סוציאליות צריכות לעשות את העבודה שלהן בהתנדבות? למה?

את יודעת מיכל, אני בדרך כלל מספרת את זה בהרצאות על למה צריך עכשיו מדינת רווחה, אבל אספר כאן שכל פעם שהייתי מגיעה למלונות מפונים בשבועות הראשונים, אילת, ים המלח, הייתי שואלת את הפסיכולוגיות והעו"סיות מי שלח אותן לכאן ולמה הן כאן וכולן הגיעו בהתנדבות.

כמובן כולל עובדות השירות הציבורי שהבינו שזו השליחות, זה תפקידי, לא מעניין אותי אם שולחים אותי או לא שולחים אותי. אני מומחית לבשר בשורה מרה, אני מומחית בעו"ס קהילתית, אני יודעת שזה תפקידי, אם אין עכשיו עו"ס קהילתי בקריית שמונה – מקרה שהיה – אז תבוא עו"ס קהילתית מעפולה אם אני זוכרת נכון. אלו דברים שהם בעיניי מראים שעובדי ועובדות השירות הציבורי מבינים את גודל השליחות הלא מתוגמלת שלהם, אבל זה צריך להיות ברמת המדינה.

בדיוק. זה היה. התייעצנו עם הרבה עו"סיות בכירות וחוקרות בתחום ופעם במדינת ישראל היה מוסד של עובדות סוציאליות שאפשר לגייס אותן בחירום ולתגמל אותן מהרגע הראשון, מה שכלל גם מערך הכשרות וליווי לקראת עת החירום.

פרוטוקול חירום מעודכן.

כן. אני רוצה לפרגן למשרד הרווחה, שר הרווחה ולמנכ"ל המשרד שאימצו את המודל ונקווה שהוא רק ילך ויתייצב.

שהוא יבוסס.

כן. נקודה נוספת חשובה מאוד בהקשר של שירותים חברתיים וחוסר התיאום היא לגבי אוכלוסיות מיוחדת בעת המלחמה, בשבועות ובחודשים הראשונים אפילו בחלק מהמקרים, למשל בקשר לאנשים עם מוגבלויות משרדי הממשלה לא ידעו לומר מי התפנה לאן וכולי ונוצר מצב שאנשים עם מוגבלויות הגיעו למתקני פינוי לא מותאמים ולא מונגשים ובסופו של דבר משרד הרווחה נרתם גם לכך.

עשינו על זה דיון בוועדת הצעירים, זה היה מאוד מטלטל.

ייעודי לזה.

אני חושבת שחלק מהבעיה שאנחנו רואים גם בשגרה היא שיש תחומים שהם מבוזרים כיום בין משרדים רבים, זקנה זו הדוגמה הקלאסית – המשרד לשוויון חברתי, משרד הבריאות, משרד הרווחה, אפילו משרד האוצר, מנהלת ניצולי השואה, יש כל כך הרבה ידיים באירוע שללא גורם מתכלל מסוים זה לא עובד חלק.

או איחוד, צריך בית ומקום.

או צמצום מספר משרדי הממשלה כמובן ואיחוד כל הנושא תחת משרד אחד.

תחומי האחריות.

הנקודה השלישית שאני לא יכולה להדגיש מספיק כמה ראינו את ההבדל בין משרדים שבהם הייתה שדרת ניהול מקצועית בשעת החירום לבין משרדים שהתרוקנו משדרת הניהול המקצועית שלהם בעת החירום. שוב אפשר לציין לטובה כאן את משרד הרווחה ומשרד הבריאות שהיו בהם מספיק אנשי ונשות מקצוע מנוסים שידעו לאפיין את הבעיות.

שהתעשתו.

להתחבר לשטח, בדיוק, לספק פתרונות. אני רוצה לציין גם את משרד הקליטה למשל שהיה שם מנכ"ל שמכיר טוב מאוד את המנגנון וידע להשתמש במכרזים קיימים, לעשות להם מהפך מהיר מאוד. היה להם את מלחמת אוקראינה שאז קלטו למלונות עולים רבים ולכן הוא ידע לעשות מהפך למכרז הזה כבר באמצעות הכלים הקיימים, לפנות את כל הדיירים של משרד הקליטה למשל באופקים, שדרות ומרכזי הקליטה ומרכזי האזרחים הוותיקים.

רק אם אפשר משפט אחרון.

הנקודה הרביעית היא יישום דו"חות מבקר המדינה והחלטות הממשלה. ראינו פעם בין משרדים שיישמו את לקחי העבר, למרות שמצב החירום של 7 באוקטובר היה כמובן קיצוני, אף אחד מהכשלים לא עלה בפעם הראשונה, כולם עלו באירועי העבר, בטח ובטח שבקורונה אפילו ממש לא מזמן.

על בריאות הנפש זה בטח נכון.

וראינו שמי שמיישם, התוצאה היא טובה יותר עבור האזרחים. תודה.

כל מילה חד-משמעית.

תודה על הפירגון.

כשמגיע – מגיע, והיו כאן דברים מדהימים, אין מה לומר. בסוף זה גם עניין של מדיניות והחלטות ואי אפשר להפיל הכל על הדרג המקצועי.

בכל זאת מגיעה תודה.

תודה. אחד נוסף בחברה האזרחית ונעבור לרשויות. איילת קציר, יו"ר תנועת מובילי החינוך. את איילת אני פוגשת רבות בוועדת החינוך בכנסת.

נכון. קודם כל, אני נורא מתרגשת כי אני באר שבעית במקור ואני לא יודעת אם אתם מכירים, בית הספר היסודי שלי היה כמה מאות מטרים מכאן.

אז בכלל החזרנו אותך לילדות.

ממש, ולמורה רוזה שהיא זו שזרעה בי את הזרעים הראשונים של להיות אשת חינוך.

בעד השירות הציבורי.

זה ממש כך. אנחנו מדברים על לראות את האזרחים וכשהייתי בכיתה ב' היה מה שהיום אנחנו קוראים לו פרויקט ספריית פיג'מה וההורים שלי לא רשמו אותי לפרויקט הזה ונורא נורא אהבתי לקרוא. המורה רוזה בשקט בשקט הגניבה לי את הספרים האלו והיום אני יודעת להגיד שהיא ראתה אותי והיא ממש זרעה בי את הזרעים.

כאן גם עשינו את המאבק על הספריות הציבוריות והצלחנו בו. אפרופו גם רגע שהכנסת רואה משהו ועושה יפה, עמדו לחסות הספריות הציבוריות בחוק מאוד בעייתי ולדעתי הצלחנו להגיע ללב של שר התרבות, מיקי זוהר, ובסוף לא רק שהוא לא לקח את החוק של לחסל אלא בסוף האופוזיציה והקואליציה, ביחד עם יוסף טייב, ועדת החינוך, הצלחנו לשפר את החוק.

זה דבר מדהים בעיניי, זו הדוגמה הכי מדהימה להגיד שאנחנו עם הספר, ספריות זה שירות שמנגיש שוויון הזדמנויות וחשוב להנגשת ידע ובסוף מחוק רע ואסוני לחוק טוב יותר ממה שהיה. הלוואי והיה מזה הרבה יותר.

אנחנו מדברים על החברה האזרחית והשיקום, אז המכללה הזו ממוקמת באחת השכונות הקשוחות בבאר שבע – שכונה ד', ואני חושבת שלבנות מכללה כזו למורים ולהוראה בלב שכונה זו אחת מהדוגמאות הקלאסיות של איך ניתן לחבר קהילות, לשקם, לבנות ואיך פועלים אסטרטגית ולא רק ברמה הטקטית. אני יודעת שרבים כאן רוצים להגיד דברים חשובים ואפילו שקעתי בהקשבה לכם כי זה מרתק.

הגשנו נייר עמדה שמדבר על איך מערכת החינוך צריכה להיות הלב הפועם של כל קהילה ופירטתי שם מספר מנגנונים שאני לא רוצה להלאות כאן את האנשים, אבל בואו נחזור למקום המקורי שמערכת חינוך היא הלב הפועם של כל קהילה, בעבר הכל התרחש בתוך מערכת החינוך.

היום אנחנו אחרי מלחמה, אנחנו אפילו לא אחרי המלחמה אלא בעיצומה לפי מה שאנחנו קוראים ושומעים ואנחנו נדרשים לא רק לשיקום מקומי אלא נדרשים לשיקום בין דורי ואם לא נלמד לייצר את המנגנונים, מנגנונים חדשים שחושבים אסטרטגית עם קרן הון ועם שינוי תפקידים, אנחנו לא נצליח להתרומם ולצאת מהבור שאנחנו נמצאים בו.

אני מגיעה מתוך מערכת החינוך ואנחנו רואים כמה מערכת החינוך חבוטה ומוכה, ראינו איך צוותי החינוך, המורים, המורות והגננות נדרשו גם הם לקיצוץ שאפשר היה לחסוך אותו מהם כי יש את התקציבים והכספים בתוך משרד החינוך ובמדינה. אנחנו נדרשים לחשיבה אחרת, נדרשים לייצר תכניות חוסן שהן מעבר למקום המקומי ומעבר למקום של הפלסטר.

אנחנו נדרשים לייצר תכנית חוסן שבסופו של דבר אחרי התקופה הקשה שאנחנו חווים, כשהיא תיגמר בעזרת השם – כמו שנהוג להגיד בירושלים – אז אנחנו מדברים על חוסן שיאפשר לנו גם לדבר על מחלוקות, מה שהיום אנחנו לא מסוגלים לעשות. המנגנונים מופיעים בנייר העמדה, אבל הדבר הכי חשוב מבחינתי הוא שנחזיר למערכת החינוך את החינוך לשלום.

יש הצעת חוק כזו, יום ממלכתי למען השלום, לציין את הסכמי ירדן, מצרים, אברהם.

זה לא צריך להיות יום אחד אלא זה חייב להיות משהו שבשגרה ומה שאני אומרת כרגע זו לא אמירה פוליטית. אם אנחנו רוצים לדבר על שיקום, תיקון, לתת תקווה ולייצר שיח מפייס, מרפא, ולא יהיה כאן מטפל בארץ ובעולם שלא יסכים איתי – אנחנו חייבים להחזיר את השיח הזה לתוך מערכת החינוך ולא ביום אחד חד פעמי פעם בשנה או פעם ב-, זה הדבר שאנו מחויבים לעשות.

תודה. בכלל שיח על ערכים. אני רוצה לפתוח במשרד הרווחה והביטחון החברתי, גלית מבורך. תודה גלית שאת כאן. אני חושבת שיש לכם תפקיד משמעותי גם בגלל שאתם לא פעם נוגעים באוכלוסיות שבזמן משבר עוד יותר נדחקות לאחור ופחות רואים אותן וזה בעיניי הדבר הכי קשה וכואב שיש.

שמי גלית מבורך, אני עו"סית ראשית של משרד הרווחה. אני מודה על הישיבה החשובה הזו. אני רוצה רגע להחזיק את התקווה ולהתחיל מהטוב. למרות הקושי באיוש וגיוס, העובדים והסוציאליים בשנה האחרונה הראו שהמקצוע מתייצב, מתאים את עצמו ומשנה את עצמו על מנת לתת מענה וזו ההזדמנות שלי גם להגיד תודה לכל העובדים הסוציאליים באשר הם.

אני חושבת שמשרד הרווחה – וזה מתקשר לעתיד – השנה הזו הייתה שנה שהצריכה מהמשרד להתאים את עצמו, להיות גמיש, לחשוב אחרת ולחשוב מהיר ולדעתי זה מה שאפשר לנו מעבר לניהול למנגנונים שקיימים אצלנו, היכולת לשנות את הראש ולהבין שיש כאן סיפור אחר שצריכים ללכת אליו וזה מה שעזר לנו להחזיק את כל האירוע.

משרד הרווחה מיצב את עצמו בשנה הזו מעבר לפיתוח מיומנויות של טראומה וטיפול, עבודה קהילתית ואנחנו מאופיינים בלתת מענה לאוכלוסייה החלשה, אבל בשנה הזו נתנו מענה גם לאוכלוסיות חזקות מאוד. זאת אומרת, משרד הרווחה פרס את השירותים שלו ונתן מענים ואם רוצים להסתכל על רווחה חזקה לשנים הבאות, זו רווחה שרואה את עצמה אוניברסלית, נותנת מענה מתאים. המנכ"ל והשר מאוד חשוב להם להנגיש שירותים ולפשט בירוקרטיה שזה אחד הדברים שמקשים ואנחנו מנסים מאוד לפצח את הדבר הזה.

מיצוי הזכויות.

שיהיה הרבה יותר קל וזורם. זה לא פשוט, אבל אנחנו ועל זה. יש עבודה חזקה מאוד על ההון האנושי, אני כאחראית על הפרופסיה והעבודה הסוציאלית מתמודדת עם זה יומיום.

לא משנה מה בסוף אנחנו תמיד רואים שהבעיה היא שכר, תנאים ותקינה. זאת אומרת, בסוף זה לא יושב על זה שאנשים לא רוצים לבוא למקצוע אלא שהמקצוע פולט אותם בגלל ההזנחה, הייבוש והדחיקה הזו.

באגף שאני אחראית עליו אנחנו רושמים את העובדים הסוציאליים ונותנים להם את הרישיון. יש עלייה כל שנה, רשמנו כ-2,000 עובדים סוציאליים חדשים בשנת - - -

כמעט 50,000 בסך הכל.

הבת שלי לומדת עבודה סוציאלית שנה שנייה בתל אביב.

בשעה טובה, אנחנו נרשום אותה. יש עלייה, זה מקצוע שבוחרים ללמוד אותו בניגוד למקצועות אחרים, אבל משהו קורה להם כשהם מסיימים את הלימודים.

הם פוגשים את החשבונות, יוקר המחיה, השיק.

זה נכון. אנחנו שמים עכשיו דגש על עניין ההון האנושי וזה לא רק שכר. זו וועדה לענייני צעירים, הצעירים היום הם אחרים. הם ראש אחר, דור אחר, מעניין אותם דברים אחרים ואנחנו צריכים להנגיש את זה.

כצעירה שהייתה בשוק העבודה ועסקה באוכלוסיות רווחה בכל מיני אופנים לפני כן שתמיד נוטים לשים משהו תאורטי דורי ויש תמיד דברים בגו, אבל בסוף המציאות גם באמת השתנתה כי באמת יש שחיקת שכר אל מול ההוצאות, באמת יש משבר דיור.

מחאת 2011 על מחיר הקוטג' הייתה בעיניי שולית לעומת משבר הדיור שהיה אז, היום סך ההוצאות על קניות, טואלטיקה, הזנה, הכל, כמעט שקול להוצאות על דיור. זאת אומרת, היום אנחנו במשבר שלא ניתן להתעלם ממנו ולהגיד שהצעירים הם דור אחר.

אבל ייאמר לזכות - - האיגוד ובקרוב אני מקווה שייחתם ההסכם החדש, ואנחנו כמשרד גם נותנים כסף נוסף לעובדים סוציאליים שיעבדו במחלוקות כתמריץ מעבר לסכם השכר שייחתם בשעה טובה. כלומר, באמת יש רצון לתת מענה לעניין ההכשרה, תמהיל העיסוק, כל הפיתוח המקצועי שזה מעניין מאוד את הדור החדש ויש לנו עבודה רבה.

ברור, ועדיין קיצצו 3.3% בתקציב האחרון שיכל להימנע.

שמורידים כשגם ככה המשכורת נמוכה.

זה כמה מאות שקלים בחודש במציאות כל כך קשה וזה דבר שמורגש מאוד בכיס. לראיה אנחנו רואים שהרבה מהמעמד הבינוני נמוך נופל מהר לעוני כי כבר אין לו עמידות כמו שהייתה בעבר, להחזיק מספר חודשים של משבר כלכלי. אבל אני שמחה לשמוע על עניין הפרופסורה שתמיד בתנועה.

זה מאוד תלוי, השר והמנכ"ל זה בנפשם והם שמו את ההון האנושי כאחד מיעדי המשרד. תודה.

תודה, גלית. זה ממש חשוב. אעבור לארגון העובדים הסוציאליים, אפרת רותם, תודה שאת כאן איתנו.

ברשותך, נעבור לבת אל וקנין, עובדת סוציאלית.

בוודאי, בת אל תודה שגם את כאן.

תודה לכולם. אני בת אל וקנין מאופקים, אני עובדת סוציאלית באופקים, אני שמחה להיות כאן. הבת שלי חולה היום ובכל זאת הגעתי לכאן.

שתבריא מהר.

אפרת רצתה שאציין שלמרות שאני חוזרת מחופשת לידה, בחרתי לחזור לשירותים החברתיים. אני עובדת כבר שמונה וחצי במחלקה לשירותים חברתיים באופקים, עובדת סוציאלית כבר 15 שנה, ואפרת שאלה אותי "אבל למה חזרת?" ואני חושבת שזו בדיוק השיחה – לאן הולכים העובדים הסוציאליים החדשים.

אני אוהבת להיות עובדת סוציאלית ואוהבת להיות עובדת סוציאלית באופקים. זה הזכיר לי מאוד את השיחה על המילואימניקים, שמישהו צריך להישאר מתחת לאלונקה ולתת ומי שבנפשו צריך להיות שם, אני גאה בעובדים הסוציאליים על העבודה במלחמה ובכלל.

זו מציאות נורא מורכבת. ציינתם הכל ואני מרגישה שקצת נחזור על הדברים ואשתדל שלא. לדוגמה להיות עו"ס משפחה בתוך עוגה שגם ככה היה קשה מאוד לחלק אותה ועכשיו העוגה צריכה להתחלק עם המון אוכלוסיות שאנחנו לא מכירים אותן.

שגם תוך כדי פתחתם מרכז חוסן בעיר.

נכון, פתחנו מרכז חוסן מדהים בעיר.

ממש. ביקרתי בו פעמיים.

תוך מספר שבועות אופקים נעמדה על הרגליים מהר מאוד. אני חייבת לציין שאנחנו משלמים את המחירים, שבוע שעבר היה כנס במרכז חוסן על מחקר שעשה פרופסור ג'וני גל על פוסט טראומה בתושבי אופקים, לא ארחיב, אבל אתם מבינים את תוצאות המחקר. זה באמת נורא מורכב, כיום אני עו"ס מועדוניות ובחרתי לא לחזור להיות עו"ס משפחה גם בגלל שקשה מאוד לתת מענים ודיברתם על זה.

אציין גם שנכון להיום המענים בתוך הקהילה של מועדוניות כדוגמה, שזה להשאיר את הילד בתוך הקהילה ולא לצאת למענה חוץ ביתי שהם מענים שלא מתאימים לכולם ולא כולם מצליחים לצאת, אז הם מלאים וילדים צריכים לעמוד בתור. משפחות שבעבר לא הכרנו אותן מגיעות אלינו היום ואנחנו מכירים המון סוגי אוכלוסיות חדשים ונדרשים לדייק את המענים שלנו.

אני מקווה מאוד שההסכמים החדשים וכל משרדי הממשלה יתנו יד לתוך הדבר הזה, שעובדים סוציאליים נוספים יישארו בתוך המערכת, שאנחנו נמשיך להישאר בתוך המערכת, נמשיך לתת. אני בעד לפתוח קליניקות ואם מישהו פותח הכל בסדר, אבל גם להיות בתוך המערכת הציבורית כי אני חושבת שלשם כך הגענו למקצוע.

אני קוראת לראשי המערכת לתגמל בדומה לקליניקות.

להשאיר אותנו בתוך המערכת, אנחנו רוצים להישאר, אנחנו אוהבים לעבוד עם האוכלוסייה. אוכלוסייה שצריכה אותנו ואנחנו צריכים אותם, זו בסוף המדינה שלנו וכולנו בתוך המדינה ואם נשקיע בנוער, הנוער הזה אזרח מטיב, עובד, ומשכיל והכל וזה מתחיל אצלנו, בשכונות, שכונה ד' בבאר שבע, אני בעד, והמועדוניות. תודה.

אני שואלת את עצמי, היינו לקיים את אותו הדיון לפני 600 ימים והוא היה נראה מעט דומה. אנחנו מציינים מחר 600 למלחמה, יש עדיין 58 חטופים, לא נראה שיש סוף למלחמה והיינו יכולים לנהל את אותו הדיון לפני 600 ימים והוא היה נראה דומה ואני שואלת אתכם, מה בכל זאת משתנה? אני חושבת שזה מספר דברים. דבר אחד הוא שבאופן עקבי המצוקות שהעובדות הסוציאליות פוגשות היום או המצוקות של האוכלוסייה הן חמורות יותר.

הן גם אומרות את זה. זה נאמר חד-משמעית, גם מורים.

בעוצמות?

בעוצמות.

במגוון או בעוצמות?

גם וגם.

גם מורים מעידים על זה, בכיתה, הכל פוגש מציאות.

אתן דוגמה, עובדת בתחום האלימות במשפחה לא מיישוב שנפגע באופן ישיר, אומרת שהיא גם פוגשת יותר משפחות שיש בהן אלימות, אבל גם עוצמת האלימות כשהם כבר מגיעים אליי, היא הרבה יותר חמורה ויש סכנה משמעותית הרבה יותר.

לראיה אנחנו רואים מה קורה לא פעם במרפאות והאלימות שפוגשות רופאות ואחיות.

נכון. למרות זאת אני חושבת שיש כאן איזשהו - - קשה קצת לומר את זה על אירוע כל כך קשה כמו הטבח שזו הזדמנות, אבל בכל זאת יש כאן הזדמנות לתיקון שחלקו הוא יקר מאוד וחלקו הוא לא בהכרח כל כך יקר. אתן שתי דוגמאות, הוזכר כאן הסכם השכר, אנחנו אמורים לחתום על הסכם שכר חדש, הכסף כבר קיים.

משוריין את אומרת.

משוריין, אין כאן שאלה תקציבית אלא זה נדחה שוב ושוב כאיזושהי פרקטיקה שבה, במקרה הזה משרד האוצר - - -

חוסכים את זה מספר חודשים.

זה אפילו לא חוסך כסף בסוף כי הכסף יינתן.

את אומרת שנותן, רק לא - - -

נכון, בדיוק. אבל זה מעייף את הצד השני, את העובדות הסוציאליות שמחכות וזה נדחה ונדחה. אני מקווה מאוד שמשרד האוצר יעמוד בהתחייבות שלו וזה ייחתם בשבוע הבא. הפתרון הנוסף הוא עולה כסף, אבל הוא פתרון שחייב להיות פתרון שורש, בת אל סיפרה על כך שהיא בחרה לעבור לתפקיד אחר.

הסכם מכניסים גם סעיף מוגנות? הקשר המוגנות של העו"סיות שזה נושא שעולה רבות.

יש.

זה מחוץ להסכם, זה כבר קיים.

זה כבר קיים. הוקם אצלנו אגף מוגנות.

נכון. משרד הרווחה עושה זאת בצורה נהדרת.

יופי, אני שמחה להתעדכן בזה.

הדבר הנוסף שהוא פתרון שורש וחייב לקרות, בת אל הזכירה שהיא עברה תפקיד, היא בחרה לחזור לתפקיד אחר. אני מרשה לעצמי להגיד בשמך, אחד הדברים שקורים בתפקיד השני שהיא עברה אליו הוא שיש לה איזושהי מכסה של מטופלים. בת אל יודעת להגיד שיש לה ככה וככה משפחות שהיא מטפלת בהן. כשאנחנו שואלים עובדות סוציאליות למה הן עוזבות, הסיבה הראשונה היא העומס.

כמות התיקים.

כמות בני האדם, מה זה תיקים? תחושת האשמה וחוסר האונים מול זה שיש לי אולי 100, אולי 150, אולי 70, אולי 300, תלוי, ולכן הפתרון הנוסף שחייב לקרות הוא לייצר מה שאנחנו קוראים לו - - -. זאת אומרת, להגביל כמה מטופלים יש לכל עובדת סוציאלית ושהיא תדע מה המכסה, ובשלב הזה היא גם תסכים לבוא לעשות את העבודה שהיא יודעת לעשות. תודה.

תודה, אפרת. אני מודה לכם גם על כל העבודה החשובה שאתם עושים גם בסוגיות חברתיות שהן לא ספציפיות. זאת אומרת, איגוד העו"סיות הוא איגוד יוצא דופן כי הוא תמיד עוסק גם במונחים של החברה, אני רואה זאת כל הזמן עם דיור ציבורי.

זו עבודה סוציאלית.

כן, אבל פעמים רבות אנחנו רואים איגוד עוסק בדלת אמותיו ואני מבינה את זה, בהסכמים ובהכל. אתן תמיד נוכחות בכנסת ובכלל ומדברות על חברה, איך בסוף מדיניות חברתית תפגוש אותי בקצה וזה שיח שהוא סופר קריטי וחיוני כי בסוף זו תמונת מראה של חברה. אי אפשר להגיד הסכם הוא לא בפני עצמו, או מה קורה פה, איך בסוף קריסת מעמד הביניים או ריבוי מפונים פוגש אתכן במקצוע ובתפקיד. נעבור למשרד החינוך, אפרת צנגן, מנהלת אגף. תודה שאת כאן, אפרת.

תודה לכם. תודה, אני שמחה להיות כאן, נורא חשוב להיות כאן ולהגיע. אנחנו רוצים להתייחס למספר דברים שנאמרו ולדו"ח שנשלח בחומר הרקע. אתחיל במה שנאמר בפתח הוועדה, נושא המחסור במורים שהוא סוגיה סבוכה ומורכבת, משרד החינוך מודע לה, מתייחס אליה ועוסק בה והיא נובעת מסיבות מגוונות שקשורות אחת בשנייה, בין אם זה מעמד המקצוע, מבנה ותנאי ההעסקה, סיבות רבות.

צפיפות הכיתות.

כל הסוגיות שמשרד החינוך מטפל בהן.

היום בבוקר יצאתי מהבית ובן זוגי ביום החופשי שלו עכשיו ובמקום הדוקטורט הוא בודק את המבחנים. תמיד נדמה שלמורים יש הרבה - - אבל זה לא ככה, זו עבודה שהיא ללא הפסקה ואני שומעת אותו תוך כדי.

גם יש מורים במילואים שהם לא נמצאים.

חלקם נמצאים, חלקם במילואים, מנהלים, מורים, כל הצוותים החינוכיים.

אשמח שתתייחסי גם לשפ"חים אם אפשר.

אנסה להתייחס למה שאני יכולה כי יש נושאים רבים ותמיד אפשר להשלים. משרד החינוך מתעסק עם הסוגיה הזו, אבל זו סוגיה מורכבת וזה לא משהו שעושים ביום אחד. ציינו כאן שהאתגרים של מערכת החינוך לא נובעים מהקורונה והמלחמה אלא היו עוד קודם וחלקם או רובם רק מחריפים לאור המצב שאנחנו נמצאים בו.

לאורך השנים האחרונות, המשרד מנסה בתוכניות האסטרטגיות שלו - - קודם כל אגיד זאת מנקודת מבט של העבודה שלנו, אנחנו מנסים בתכניות האסטרטגיות לגשת לכל אחת מהסוגיות הללו. המטרות היחסית יציבות שיש לנו הן בתכניות האסטרטגיות בשנים האחרונות, קודם כל בראש ובראשונה חיזוק ההון האנושי וזה נכון לכל הגילאים, מהגיל הרך ועד החינוך העל יסודי, אז חיזוק ההון האנושי ואתייחס גם באלו היבטים.

הנושא השני הוא קידום למידה רלוונטית יותר ובהיבט הזה יש לנו כבר תפיסת למידה מעודכנת שפורסמה לפני ארבע שנים במהלך הקורונה, אבל נכתבה עוד לפני כן. תפיסת למידה שמתייחסת לידע, מיומנויות וערכים ודגש רב יותר על מיומנויות בדרכי הלמידה ובאופן שהיא מתקיימת, וגם שם נעשות פעולות רבות של המשרד.

הדבר השלישי בתכנית האסטרטגית האחרונה – חיזוק הלכידות החברתית בדרכים שונות. אלו שלושת הסוגיות שנמצאות במוקד עבודת המשרד, ומטרה פנים משרדים אחרונה שהיא בתכנית האסטרטגית שלנו ובשנתיים האחרונות אנחנו עובדים עליה בצורה אינטנסיבית מאוד והיא שיפור האפקטיביות של עבודת משרד החינוך, קידום האפקטיביות וטיוב קבלת החלטות, זה משהו שאנחנו עושים בתוך התכנית האסטרטגית.

אני חושבת שכל אחת מהמטרות האלו, כל אחד מהיעדים מתייחסים לדברים שעלו כאן ואולי אתחיל מהדבר הכי חשוב והוא חיזוק ההון האנושי כבר מהגיל הרך. נכתב בדו"ח על נושא של שינוי או הגדלה של מספר מסגרות מעונות הסמל וגם בכלל על מצב המטפלות.

קודם כל, משרד החינוך בתכנית האסטרטגית הקודמת שלו, המהלך האסטרטגי הגדול היה העברת מעונות היום תחת פיקוח משרד החינוך וזה מדבר על כל מעונות היום, לא רק מעונות הסמל נמצאים תחת פיקוח אלא כל מעונות היום כולל מעונות היום הפרטיים.

אם אפשר גם התייחסות ליעדים מדידים מספריים ושימור מורים ומניעת עזיבה.

אנסה להתייחס לכל הדברים. אחזור לגיל הרך, רוב עבודת המשרד בנושא הגיל הרך מאז שהוא סיים את ההעברה הפורמאלית יותר למשרד החינוך ותחת הפיקוח, מתמקדת קודם כל בהעלאת קרנו של המקצוע, של חינוך טיפול בגיל הרך. בכוונה אני אומרת חינוך טיפול כי המשרד מתייחס לדברים לא רק כטיפול, אומנם אנחנו כהורים וגם אני כאמא לילדים בגיל הרך חשוב לנו מאוד הטיפול במובנים רבים, אבל החינוך, כידוע השקעה בגיל הרך של שקל מעלה את התשואה.

פי חמש.

גם שנים קדימה ומדובר גם על חינוך בדברים שמתחילים מוקדם מאוד, אוריינות שפה, כל מיומנות באשר היא ומיומנויות חברתיות ורגשיות זה כבר בגיל הרך לכן המשרד משקיע רבות גם בהכשרות חינמיות לכל המטפלות והמחנכות בכל הגיל הרך, לא רק למעונות סמל אלא לכל המעונות, גם מעונות פרטיים וגם מעונות סמל.

כשהעובד משתלם צריך לשלם לו על זמן ההשתלמות שלו.

אנחנו בהחלט משקיעים. אין הבחנה בין מעונות סמל למעונות פרטיים והמשרד משקיע רבות בעבודה עם המעונות האלו. מהבחינה הזו שמו דגש רב על נושא של בינוי או הצעה של עוד מעונות יום שהם סמל למרות שניתן לראות שעבור ההורים זה לאו דווקא המענה שההורים מחפשים, הורים רבים גם מהפריפריה בגלל ההוצאה שנדרשת מהם, לפעמים בפריפריה המעונות הפרטיים הם בעלות נמוכה יותר ממעונות סמל ולאו דווקא באיכות נמוכה יותר ממעונות סמל.

אנחנו דווקא כן מנסים לשמור על מגוון אפשרויות עבור ההורים, התייחסתם בדו"ח שלכם למסגרות, שכשליש מההורים לא שולחים למסגרות בכלל, לא לפרטיים ולא למעונות סמל, ועבור אוכלוסיות - - דוגמה אחת לא רחוקה מכן, בנתיבות, נפתחו מרכזי יום לגיל הרך בשיתוף פעולה עם משרדים אחרים, משרד הבריאות, הרווחה ומשרדים רבים שנותנים מענה להורים שלא רוצים לשלוח את הילדים למסגרות, אבל כן רוצים לבוא ולקבל איזושהי חוות דעת כוללת, הוליסטית על הילד שלהם ומגיעים למשחקייה ויש שם מאבחנת מטפלת ובעלי מקצוע. קיימים כבר כ-80 מרכזים כאלו בארץ.

אני חייבת להגיד אמירה בהקשר של מעמד המורה. עשינו דיון לפני שבוע על מורים צעירים ונעשה גם דיון על המשבר במוסדות ההוראה כי זה נושא שבסוף הוא הנושא הכי ליבתי ברמה הלאומית, אבל אני כן רוצה לפרוטוקול, תכף 1 ביוני ואם אתם אכן תפלשו לכיס של המורים ותורידו להם את ימי המחלה שלא כדין, זה תקדים מסוכן מאוד.

אני רוצה להגיד את זה, אי אפשר להסתכל על משבר של כ-20,000 עובדי ועובדות הוראה על כל הספקטרום ואז על ימי מחלה שאתם יכולים להתווכח עליהם, אבל ללא בירור להחליט שהם לא תקניים ולהוריד בשכר כשחוק דמי מחלה אוסר הורדת שכר על ימי מחלה, זה סמי דיקטטורי בעניין זכויות עובדים וזה מתחבר לתהליכים רבים קשים מאוד שקורים כאן.

תבטלו את השימועים האלו, בריונות. לא הייתם בריונים עם אף צד מושחת שנעשה במשרד החינוך בשלושת השנים הללו, כלום, נתתם להכל לעבור, שום בריונות. אבל על המורות פתאום בריונות. אני אגיד זאת בכל דיון וזו לא את, זה דרג - - זה לא יעשה, לא משקמים שירות ציבורי בבריונות ובטח לא בעקיפת הדין והחוק. אני מקווה מאוד שילכו לבית המשפט, אני מוכנה להיות צד בדבר הזה ואגיע לדיונים. אני אומרת את זה חד-משמעית, זה חוק ולפגוע בחוק דמי מחלה זה דבר מסוכן מאוד.

החוק הראשון שהעברתי בכנסת היה ימי מחלה מלאים לחולי סרטן ומחלות כליה, זה נושא קרוב אליי וחשוב לי ואני לא אומרת את זה סתם. זה החוק הראשון שהעברתי בכנסת ובעזרת השם נעביר עוד רבים כאלו בקו הזה, אבל זה לא יעשה, זה מרתיח אותי.

תודה רבה. אתייחס לסוגיה בצורה רחבה יותר, אבל לא לסוגיה הקונקרטית הזו כי הרבה מאוד מהדברים הם טענות שהן גם לא כלפי משרד החינוך בהכרח אלא גם כלפי משרד האוצר שלא נמצא כאן או שכן נמצא כאן, אני לא יודעת ולכן לא אענה בשם משרד האוצר.

זה האוצר, נכון, חד-משמעית ואמרתי זאת גם לאוצר. האוצר לא יכול להזהיר מפני דיקטטורה כי המוסדות הכלכליים יקרסו ולא ישקיעו בנו, ואז לעשות חוק כזה וממש לפלוש לשכר המורות בניגוד לחוק. זה לא עובד חד-צדדית, צריכה להיות תפיסת מנגנון חוקית ומוסדות מתפקדים, צריכה להיות תפיסה רווחת מהקצה אל הקצה, מחיסול בית המשפט ועד לקחת מהמשכורת שלא כדין.

גם אמרנו בדיון הקודם שגם אם חושדים במישהו יש איזשהם נהלים.

מנגנון בירור, אבל חוק דמי מחלה ברור מאוד שאסור להפחית שכר ולכן הפחתת השכר היא אקט לא חוקי, אני רוצה להגיד את זה ותגישו על זה בג"צ, עדיין יש בג"צ.

ברשותכם, אחזור להסתכלות מעט רחבה יותר וארוכת טווח כי הנושאים האלו נמצאים בדיונים ועל סדר היום הציבורי וניתנה כבר התייחסות המשרד. התייחסתי לנושא חיזוק ההון האנושי לא רק בגיל הרך אלא חיזוק ההון האנושי בכלל שנמצא בהרבה מיעדי המשרד.

שני דברים מרכזיים שהמשרד עושה במסגרת התכנית האסטרטגית הם חיזוק השלמות - - של עובדי ההוראה, שזהו דבר משמעותי מאוד מבחינת עובדי ההוראה. דיברת על נשירה, התמדה והיכולת להחזיק מעמד במקצוע כה שוחק וזה חלק מהעניין כי שלמות כוללת היבטים רבים ולא רק רווחה, לא רק האם יש לי קפה בחדר המורים אלא דברים רבים אחרים – מסוגלות, משמעות, שייכות והיבטים רבים שכיום אנחנו עובדים עליהם במשרד כחלק מתכנית אסטרטגית ארוכת טווח שיישומה מתחיל כבר מהשנה הקרובה.

כמה מורים הוחזרו בתכנית הזו?

הוחזרו? התחלנו את היישום ממש עכשיו ויש לה יעדים מדידים ואנחנו גם עוקבים באופן שנתי הייתי אומרת.

נעשה דיון מעקב. תודה רבה. ארגון המורים ואז איתמר.

שלום לכולם, שמי נילי ציוני, ב-DNA שלי אני מורה בתיכון, מגישה לבגרות.

למה?

לספרות, בגימנסיה העברית בהרצליה שנים רבות ואחרי כן בתיכונים נוספים ואני התגלגלתי להגנה על זכויות העובדים, זכויות המורים. אני חושבת שהוראה היא מקצוע נעלה על אף מעמדו בחברה והיום אני בהנהלת ארגון המורים, אחראית על מחלקת הפדגוגיה, העיתון המדוור ל-100,000 מורים ועל התרבות בארגון המורים. אתחיל דווקא באופן אפוקליפטי שאולי נעמה, אני מבינה, לא תאהב אותו מהניסיון שלי מהוועדה הקודמת איתה.

לו מחר יתרגש על מדינת ישראל, על השטח שלנו כמדינה או כאזור גאוגרפי, מתרגש איזשהו אסון, רעידת אדמה, נוח'בות פולשות אלינו, קורונה, מגפה עולמית, אנחנו עומדים לעניות דעתי בדיוק באותו מקום שעמדה מדינת ישראל ומערכת החינוך ב-2020. אין שום אסדרה חוקתית מה מערכת החינוך עושה בעת חירום, איך פועלים ומי פועל.

יש מילים רבות על שלמות ותכניות יפות שלא תמיד יורדות אל השטח והסיטואציה הזו של הקיפאון בקורונה ואחרי כן במלחמת חרבות ברזל, אני לצערי נאלצת להאמין שהיא תחזור עליה, היא תחזור על עצמה והלוואי שלא יקרה לנו אסון מסוג שכבר קרה או אחר שרובץ לפתחנו. אני לא יודעת מה עושה המדינה בעת הזו.

אוטוטו אנחנו מייצגים 100,000 מורים – חסרים לנו עשרות בודדות של מורים על מנת להגיע ל-100,000 – מורים בחטיבה העליונה, חטיבת הביניים, בתי ספר יסודיים, גננות ומורים במכללות, נחתם הסכם איתנו על המורים ב-י', יא', יב' שזה אזור החטיבה שיש לנו את המנדט לחתום עליו וניתן לנו סכום מסוים.

ההסכם נחתם לפני חודשים בודדים ובעת חתימת ההסכם ידעה הממשלה שיש בדעתה לחוקק חוק שייקח את הכסף, אם נחשב את הכסף שהמורים קיבלו שם, 9,200 שטרם קיבלו אותו, המדינה תיקח את הכסף ביד השנייה בעוד חודשים אחדים באמצעות החוק של הניכוי מהמגזר הציבורי. למה רק מהמגזר הציבורי, למה לא לנכות מכל העובדים במדינה?

לא.

אני טועה במשהו?

קודם כל, ואני אומרת את זה, ניכוי דמי הבראה.

אני מתכוונת לניכוי של ה-3.3% של ההשתתפות במאמץ המלחמתי.

לא, ברור, אבל זה מה שהמדינה משלמת. מה שאני רוצה להגיד זה שזה גם יכל להימנע, הסיפור הוא לא למה לא ניכו לעוד או למה ניכו לעובדים החיוניים בזמן המלחמה, זה לא רק מתכתב עם התפיסה של שיקום ועם התפיסה של מדינה שלוקחת אחריות וזו הבעיה בעיניי.

התפיסה הזו של לקחת משירותים חיוניים חברתיים שגם כך במצוקה ובמחסור לשים עוד מכה, ועוד מכה. דמי הבראה ועוד פעם דמי הבראה ואז קיצוץ והקפאה, אני חושבת שזה טירלול. בעיניי זו תפיסה מטורפת לחלוטין, כאילו להגיד אין אחריות מדינה ולישראל אין את הפריבילגיה להיות מדינה ללא אחריות.

אני מסכימה איתך.

בעיניי סיפור החברתי הוא בדיוק כמו ביטחון, אותו הדבר. סולידריות היא על כל הרצף, היא בגבולות והיא בשירותי המדינה, זה הכל.

נכון. אבל יש בכך משום הונאה לחתום ולדעת שאוטוטו אתה עומד לקחת את הכסף הזה.

נכון.

בואו נגיד שאת העניין שאני עומדת להגיד, לא ניתן לזקוף רק לחובת המצב הנוכחי או שר האוצר הנוכחי, אך במשך עשרות שנים משרד החינוך נשלט ומנוהל על ידי משרד האוצר, על ידי שר האוצר הוא שקובע לגבי מהלכים חינוכיים, שכר המורים והדברים ידועים.

היום, עכשיו כשאנחנו נמצאים כאן ומדברים, אני רואה לנגד עיני מורה אמיתית, אותנטית שאני מכירה – ואני מכירה מורים רבים – מבארי שעברה את מה שעברה מבארי, ניצלה, עברה לים המלח ללמד את התלמידים שלה לשון בבית ספר נופי הבשור שקם בים המלח, הייתי וביקרתי שם, התלמידים שלה היו ועודם בטראומה, בהלם ובחרדות.

יושבות כאן עובדות סוציאליות שמתחרות עם המורים על מי המגזר הכי ורוד, חלש ומרוויח הכי פחות ביחס להשכלה שלו, אז העובדות והעובדים הסוציאליים יודעים על מה אני מדברת. היא עצמה הייתה בטראומה, גרה במלון בחדר עם ילדיה ועכשיו עברה קהילה לחצרים.

היא מורה מפונה והיא בוחרת ללמד את תלמידיה בנופי הבשור, היא נוסעת 50 קילומטר לכיוון לקיבוץ מגן ואפילו לא מקבלת החזר אמיתי עבור הנסיעות כי חוקקו איזשהו חוק דרך שווה שבודקים מהאוויר איך היא מגיעה מחצרים לקיבוץ מגן ואיך היא מגיעה חזרה, אבל מה לעשות שאי אפשר לעבור והיא הביאה אישור מהמפקד.

כמו כן, יש מורים שנתנו את נשמתם ונותנים כרגע את נשמתם, נסעו עשרות קילומטרים ועודם נוסעים כי המלחמה לא הסתיימה והיו צריכים להכיל את המצב של עצמם בבית. יש מורות שהן עצמן נלחמו, מורות שהבעל במילואים והתלמידים רחוקים מהן.

משפט אחרון.

אסיים בעניין של מחאת המורים, היום להגיד שאתה מורה במדינת ישראל זו בושה, צר לי להגיד זאת. תלמידים שלי שמגיעים לטקס יום הזיכרון בגימנסיה העברית הרצליה אומרים לי "מה, את עדיין מורה?" זו בושה, זו כלימה, המקצוע הנעלה והחשוב הפך לבושה. - - היום יכול להיות עורך דין או משהו מוצלח יותר, זו בושה.

המורים הצעירים שמחו עכשיו, המגזר המוחלש הזה, הם לא פראיירים והם הבינו שבעבור התואר הראשון שכבר יש להם הם יכולים להרוויח את ה-8,000-7,000 שקל שלהם בקלות יתר במקום אחר. אני לא נכנסת לכיס שלהם כי הניכוי עבורם הוא משמעותי.

והוא לא חוקי.

אבל הם מושפלים. עניין ההשפלה, הביזוי, הדריכה על המגזר שעושה, שעובד מתוך הנשמה גם עבודה מקצועית ועושה מעל ומעבר למה שהוא צריך לעשות כסטנדרט, זה הסטנדרט, אתה חייב לענות 24 שעות להורים מתקשרים, זה לא הסטנדרט ולא צריך להיות כך. אני מקווה שהוראה תקבל את המקום שלה כמקצוע אחד הנעלים שקיימים.

תודה, אני מקווה שתעזרו למורים האלו לעתור.

אני לא יודעת מה היה, אבל אתמול היה שימוע לסטורם צמח וסיגל פעיל, עורכת הדין שלנו מציגה אותו.

שהיא מצוינת, היא באמת אחת הטובות.

היא מצוינת וליוותה אותו בשימוע. נסעתי לכאן לכן לא שמעתי מה עלה בשימוע ומה היה.

זה מאבק שהוא יגדיר את עתיד החינוך הממלכתי ציבורי בישראל וכמו מאבקים רבים אחרים שאנחנו מנהלים בהחלט גם כאן, וחשוב לי לומר שאני אתכם באופן מלא. איתמר.

תודה רבה ותודה על הדיון. קודם כל, אני מצר מאוד על כך נציגת משרד החינוך בחרה לצאת מהדיון אחרי שאמרה את דבריה.

עניין אישי, נקראה בחירום.

בסדר גמור. לא שמענו מספרים וגם זה חשוב, אם אפשר לדרוש - - -

לדעתי נעשה דיון מעקב ספציפית על המורים ולכן אני מרפה עם זה.

יותר מזה, מה שהיא אמרה - - -

זה לא פתוח לדיון. אנחנו נעשה דיון מעקב. ברגע שיש דיון מעקב אי אפשר להאריך גם כאן.

אני שמח מאוד שהדיון הזה מתרחש כאן. הייתי כאן ב-7 באוקטובר ואני יודע מה זה שהמדינה לא עונה, אני יודע מה זה כשאתה מתקשר למוסדות ובסוף את מה שעשינו הצלחנו דרך חברים מהמושב ההוא ומהקיבוץ ההוא.

אני יודע מה זה כשהמדינה לא עונה אחרי זה כשאני צריך כפפות, ארוחות, רחפנים, אני פונה לחברה האזרחית ולמגזר העסקי כי אין מדינה. כל מי שניהל כאן בית ספר בחייו – ואני ניהלתי – יודע שאין מדינה כבר די הרבה שנים ובשנתיים האחרונות אין בכלל מדינה ואפילו אין העמדת פנים של מדינה.

העובדה שחסרים מורים זה דבר שידוע לכולנו, אבל באו הלמ"ס ומשרד החינוך ואומרים תראו, אנחנו בדקנו ואנחנו אומרים שאחוז הגידול במספר המורים במערכת החינוך ובמספר המשרות המלאות הוא גבוה מאחוז הגידול במספר התלמידים ולכן כשאנחנו מסתכלים על האקסל הכל בסדר, זה לא באמת גשם מה שיורד עליכם. איזושהי קונספציה שאם נמדוד את הכל במספרים באקסל ונראה שהמספר הזה מתיישב עם המספר הזה, אין שום בעיה ומי שבוכה הוא בכיין. תודה אפרת שחזרת.

הסיפור הגדול הוא מנהלי בתי הספר שבשנים האחרונות חשים שאין משרד חינוך ואין שום דאגה לכך שבתחילת השנה הם באמת יצליחו להכניס מורה איכותי או מורה איכותית לכל כיתה וזו דאגה שבימים האלו מנהלי בית הספר לא ישנים והם לא ישנים גם כי ההורים לא ישנים.

אנחנו מכירים את זה שפתאום מ"פ שריון מפרסם בפייסבוק שחסר לו נהג טנק וחסר לו רס"פ, אותו דבר עושים מנהלי בתי הספר. אני מקבל עשרות וואטסאפים כאלו כל שבוע "תבוא לנהל כאן, תבוא להיות מורה כאן, תעביר להוא" אין באמת משרד חינוך שעוזר לפתור את הבעיה הזו ויש פתרונות.

כל הפתרונות שהמשרד עושה היום – ותסלחי לי אפרת – הם פתרונות של פאצ'ים. נכון שזה כתוב בתכנית האסטרטגית שנים רבות, אבל לגייס עוד פעם גמלאים ולתת חוזים אישיים זה לא פתרון מערכתי ואני גם מבין את הצד שלכם, מתחלף לכם שר כל שנתיים וכל פעם צריך לבוא מחדש עם תכנית מדיניות כוללת וזה עניין שהשר בא, גוזר את הקופון כמו שתכף נשמע את השר קיש, והולך.

הדגש על שלמות הוא נכון, אבל איך ניתן לדבר על שלמות כששר החינוך נכנס לפני שבוע למשרד של מנהלת בית ספר, מוציא את הדובר מהחדר ועושה לה חקירה אישית על מה היא עושה בבית הספר, על שביתה או על הכנסה של דוד. איך אפשר לדבר על שלמות כשמלשכת השר מתקשרים למנהלת בית ספר ואומרים לה לא להזמין מורה מסוים כי הוא מתח ביקורת על הממשלה וזה לא מספיק מאוזן.

איך מדברים על שלמות ומוגנות כשמאיימים בשלילה של ימי מחלה? איך מדברים על מוגנות כששר החינוך רואה סרטון בערוץ 14 ואחרי זה מפרסם סרטון איומים על מורה מרעננה? איך אפשר לדבר על מוגנות כששר החינוך אומר שהוא לא יקדם את מי שמפגין בקפלן? לך מותר ללכת להפגין, עכשיו את תלכי להפגין? באמת? מנהל בית ספר ילך להפגין כשהוא מבין שהשר יחפש אותו אם לא?

גם ביקורי הפתע שבאים להלך אימים ולא לבדוק רגע את המצב. זאת אומרת, ביקור פתע הוא דבר חיובי ואני גם עושה זאת במוסדות חסרי ישע. לנו הח"כים יש חסינות פרלמנטרית ואנחנו מגיעים כדי לראות, אבל הוא בא כדי לראות מצב, לא כדי לעשות נו-נו-נו לצוותים ולא כדי להלך אימים על צוותי חינוך והוראה או בכלל. המטרה של ביקור פתע הוא שנראה מה קורה ובעיניי זה שהשר עושה את זה - - -

זה חמור מאוד גם בהיבט המגדרי וגם בכלל. שוב, הטענה כאן היא לא אליכם, לא אל עובדי המשרד כי אני מכיר ויודע באיזו מציאות אתם חיים. אני כן אומר שאפשר לעשות דברים וגם אתם ברמתכם. אפשר לעשות שני דברים – תכנית לאומית במאבק בהקצנה. המאבק בהקצנה הוא כל כך חשוב כי בסוף הפתרון נמצא בישובים הבדואים, הערביים, בערים החרדיות. כשתהיה תכנית לאומית למלחמה בהקצנה, מורים מכל המגזרים יוכלו להיכנס לבתי ספר בכל המגזרים ויהיה לנו בסיס ישראלי משותף.

איך מורה ערביה יכולה היום להיכנס לבית ספר יהודי כשאומרים לה שהיא נוח'בה? כשלא עושים את ההבדל? ראינו את זה כאן מאחורינו, שמענו את הצעקות של האנשים שאחראים על ההקצנה בחברה הישראלית.

אנחנו חייבים לייצר מצב שבו ילדים בכל המגזרים לומדים לכבד את הכשירות האזרחית הדמוקרטית, מגלים סובלנות ורואים דמויות סמכותיות מכל מיני סוגים. הדבר הראשון הוא מניעת הקצנה ומהפכה במערכת החינוך, אנחנו צריכים להפוך אותה להיות אבן שואבת.

הפתרון הוא פתרון שכבר שנים רבות מתחת לפנס. זה לא רק השכר, השכר הוא חשוב, אבל הפתרון הוא אוטונומיה ולא כמו שאנחנו רואים עכשיו שמצמצמים את האוטונומיה למשל בסל הזהות היהודית. אנחנו רואים מעבר לשבוע עבודה מקוצר, ראשון עד חמישי בכל בתי הספר וזה יביא מורים רבים למערכת.

אם אפשר קיצור שבוע העבודה לכל החברה. אנחנו עובדים הכי הרבה ב-OECD.

יש יותר פריון כי זה מגדיל פריון.

יש פתרונות. יש היום מועצות אזוריות שמנסות לעשות מעבר לשבוע עבודה מקוצר של חמישה ימים וביום שישי להכניס את החינוך הבלתי פורמאלי לכולם, יש התנגדות גדולה מאוד מצד גורמים קיצוניים בתוך החמ"ד – לא כל החמ"ד – שממש מונעים את זה בחלק מהרשויות והייתי שמח מאוד שנוכל לטפל בדבר.

מעניין מאוד.

כשהיה את משבר החוזים האישיים לפני מספר חודשים הגשנו לוועדת החינוך ולמשרד החינוך מתווה עומק לטיפול במשבר ההון האנושי. לא קיבלנו טלפון, לא מהלשכה.

אני מציעה שבפעם הבאה שמעלים באוצר חוזים אישיים שזה יהיה ברמת השכר של ההייטק בחוזים אישיים ואני מבטיחה אפילו לתמוך. אם תשלמו כמו חוזים אישיים בשירות הפרטי שזה כמה עשרות אלפי שקלים לפחות בחודש, אנחנו נתמוך בחוזים אישיים. רק אומרת.

- - נכשלה.

להוסיף 1,000 שקל ולפרק את העבודה המאורגנת זה בסדר, אבל לא על זה באים החוזים האישיים.

אגיד שורה תחתונה בתור מילואימניק וגם בתור מחנך, אנחנו חייבים להפוך את הקערה הזו. אנחנו קורסים, המחנכים קורסים, החברה האזרחית, בסופו של דבר גם השירותים החברתיים קורסים. היעד הכי חשוב וזה חייב לבוא במספרים, וזה יעד ממשלתי ולא רק יעד שלכם במשרד החינוך, אם הממשלה והמדינה יודעת לפתור בעיות ורואים זאת, אבל כרגע זו הבעיה שלך, אפרת, והבעיה של מנהל עובדי הוראה ובאים אליכם בטענות "למה אתם לא עושים את זה מספיק טוב?"

לא ראיתי ישיבת ממשלה על הדבר הזה, לא ראיתי ששר החינוך הולך ומתעסק בזה אלא הוא הולך ומתעסק בלחלק כספים קואליציוניים לבייס שלו ולהכניס תכניות שמכניסות ארגוני ימין קיצוניים לתוך בתי הספר ובזה נגמר התפקיד שלו, ועל זה גם אתם כעובדי מדינה מצופים להיות שומרי סף ולהרים דגל שחור לשר שלכם. תודה.

יפה, כל מילה. ניתן את זכות הדיבור לארגון מרשם, דוקטור ערן דותן, תודה שאתה כאן. ערן, גם אנחנו מתראים די הרבה וגם מנכ"לית מרשם, נעמה.

תודה רבה. קודם כל, אני מסתכל עלייך לאורך הדיון ואני לא יכול שלא להסתכל גם על הפרצופים שמאחורייך. 58 אזרחים שמחכים לחזור והגיע הזמן לעסקה כמה שיותר מהר.

אמן.

זו הצלת חיים.

עסקה כוללת את כולם, הגיע הזמן.

לגמרי, שם אנחנו גם מתראים. אדבר על הצד של הרופאים והרופאות במלחמה, מלחמה קשה וארוכה שפוגשת אותנו כל הזמן במחלקות. אנחנו מתמודדים עם עשרות אלפי מפונים לאורך המלחמה, אלפי פצועים בגוף ובנפש. אנשים, רופאים ורופאות, אני מדבר בעיקר על המתמחים והמתמחות, אבל זה נכון כמובן גם לגבי המומחים והמומחיות שמשרתים בסבבי מילואים הולכים ונשנים, אנשים מקבלים זימונים לסבב רביעי וחמישי.

תוך כדי שאנחנו מדברים עכשיו ממש בעוד מספר שבועות יש מבחנים גדולים של ההתמחות ואנשים תוך כדי למידה למבחנים מקבלים זימונים לעשות עוד סבב מילואים והדבר הזה בלתי נסבל. אם דיברנו על האלונקה הזו שמעמיסים עליה עוד ועוד, אז האלונקה כבר נשברת, אנשים נשברים.

אתמול דיברתי עם מתמחה שעזב את המערכת כבר ועבר להתמחות בגרמניה, הסיפורים האלו קיימים ואני חושב שאם נדבר על איך לשקם את הדבר הזה, אז לנו התשובה היא ברורה. כולכם בטח יודעים שבשנים האחרונות נאבקנו רבות על קיצור התורנויות וקיצור שעות העבודה למתמחים ומתמחות מ-26 שעות ל-18 שעות. בסופו של דבר זה היה 21 שעות, בסדר, זה גם משהו.

המתמחים מאושרים מהדבר הזה, הדבר הזה מדהים כי יש להם יותר זמן לעצמם, למשפחות שלהם, ללמוד, לנוח, לאכול כמו שצריך ולצד זה שאנחנו שומעים כל מיני קולות שמנסים לבטל את הדבר הזה, אנחנו גם מבינים שיש קשיים משמעותיים מאוד במחלקות.

הרפורמה הזו שהיא רפורמה לאומית אדירה בהיקף שלא נראה בשנים האחרונות וכמות התקנים שנוספה. מדובר על מאות תקנים שנוספו בעקבות המאבק שלנו לרופאים ורופאות צעירים בפריפריה בתחילה מתוך התעקשות שלנו קודם כל לתת את התקנים הראשונים וההזדמנות לגייס עובדים חדשים בפריפריה.

אך עדיין, כשאנחנו מסתובבים במחלקות אנחנו שומעים שחלק מהתקנים לא ניתנו מסיבה שלא ברורה לנו עד עכשיו, וחלק מהתקנים לא אוישו והדבר מעבר לכך שהוא חמור מאוד, הוא גם ממש פוגע בעבודת המחלקה. שוב, עם עומס שהוא מעבר לעומס בשגרה הוא גם עוד יותר בתקופת המלחמה.

אנחנו בשיח שוטף עם משרד הבריאות בנושא ואנחנו מבינים מהם שטוב שהם לא מתכוונים לבטל את הקיצור, להפך, אנחנו דורשים שהקיצור יתרחב ושהפירות האלו יהיו נחלתם של כל המתמחים והמתמחות בישראל.

אבל חשוב שנבין שהדבר הזה דורש תוספת תקינה. תוספת התקינה היא לא איזה מותרות וגם לא מעשה צדקה, זה בסוף רופאים נוספים לבתי החולים בישראל, כרגע מדובר רק על פריפריה כי שם הצורך משמעותי יותר, אבל הדבר הזה הוא נחוץ. בשנים של מלחמה, לצערי אנחנו כבר אומרים שנים, והמחסור הוא אדיר.

יש מחלקות שבבקרים יש בהן שני מתמחים, שלושה מתמחים שצריכים לדאוג ל-40-30 מטופלים, לפעמים 50 מטופלים. במיונים אנחנו רואים יותר ויותר מקרים של מיונים שקורסים ואנחנו באמת דורשים מהמערכת, ממשרד הבריאות ומשרד האוצר שיבואו ויתנו תקנים נוספים.

יש מועמדים שמחכים לתקן כבר תקופה ארוכה, אתמול בדיון הציגו משרד הבריאות שלפיהם בפריפריה מחכים גם שלושה חודשים לתקן. בתור אחד שעבר את המסלול הזה ולא ציינתי אבל אני מתחיל התמחות בפסיכיאטרית ילדים ונוער השנה, לכן אני גם מכיר מקרוב את הצרכים.

פסיכיאטריה זה כבר מבורך, אחד התחומים הכי - - -

נכון, כי יש רק 300 ואולי כשאסיים יהיה 301 לכל הארץ.

מאז המלחמה כ-80 גם עזבו את הארץ.

אני לא מכיר 80 אלא אני מכיר מספרים נמוכים יותר.

אני יודעת שבתקופה הזו בשנת 2024 היו 50 בטוח ועזבו עוד, אבל זה העלה את המחסור בפסיכיאטרים מ-400 ל-450 ואני מבינה שכיום קרוב ל-500 חסרים.

כן. ישבתי עם מנהל בית חולים שאמר לי שצריך לגדול פי עשר ולא פי שתיים או שלוש למול הצרכים שיש בישראל. אבל הנקודה היא שיש אנשים שרוצים למלא את השורות ויכולים, אנחנו מחכים להגרלת הסטאז' כבר חודשים רבים ולא שמענו לגבי זה ואנחנו רואים שיש מועמדים שמחכים גם שנה ושנה וחצי לתקן.

אני מציעה למרשם בגלל שאנחנו ועדת הבית שלכם שנעשה אולי דיון מעקב על הרופאים.

יש, מתוכנן לנו ביוני.

מתוכנן לנו, בסדר. נעשה על זה דיון עומק.

נדבר על הדברים האלו בהרחבה ואני יכול להתייחס גם מעבר, אבל נושא התקינה חייב להשתנות. התקינה לא מעודכנת עוד מלפני עשרות שנים ומדובר בכמה מאות תקנים שאני חושב שממש ישפרו את המצב. צריך גם להגיד שרק היום התבשרנו על זה שמתכוונים לקצר את שנת הסטאז' במספר חודשים, אז אנחנו רואים את המקומות שבהם המערכת יודעת להתייעל, אבל לצד הייעול הזה צריך גם לדעת להוסיף איפה שצריך ולתקן. תודה.

תודה רבה. נעבור לד"ר אורלי קרוב, מנהלת תחום מחקר. אורלי, תודה שאת כאן.

אתייחס בקצרה, התחום הזה עדיין נלמד במשרד הבריאות ואתה ער לזה ואני חושבת שיהיה ראוי למצוא פתרון ואני מקווה שזה יהיה בקרוב.

הלוואי. תודה. אני רוצה לשאול בכל זאת ספציפית לגבי פסיכיאטריה, אני יודעת שעבדתם על תכנית התמרוץ לבחירת פסיכיאטרים, יש לך איזשהו עדכון?

לא, עדיין לא, שום עדכון.

ושאלה נוספת לגבי קיצור התורנויות בפריפריה, הבנתי שאתם שוקלים את זה מחדש. מה קורה עם זה עכשיו? אני מאוד בעד קיצור התורנויות בפריפריה.

בכל הארץ.

קיצור התורנויות קורה, בפריפריה זה כבר התחיל וקורה וגם הנושא הזה נלמד בעקבות המבחנים של שלב א' ושלב ב' שקרו.

עדיין אין לך עדכון?

הנושא נלמד.

אל תעשו מניפולציה על הנתונים של שלב א'.

אני לא עושה. אני אומרת שהנושא נלמד עכשיו במשרד הבריאות.

אני רוצה לסיכום לוועדה לשים את כל סיפור קיצור התורנויות, היישום והכל, בדיון המעקב ניתן על זה את הדגש המרכזי כדי ליישם את קיצור תורנויות המתמחים והמתמחות. זו ועדת צעירים ולכן זו קבוצת האוכלוסייה בקרב הרופאים והרופאות שהיא הכי חשובה כי בסוף היא זו שבוחרת התמחויות בחו"ל ונשארת שם וכל ההון האנושי המרהיב הזה מקבל פי חמש בחו"ל ועוזב כשהם עושים תורנויות לא פשוטות, באמת לא פשוטות.

הם מרוויחים מעט מאוד.

מרוויחים מעט מאוד, תורנויות לא שפויות.

ומקצצים בשכר ודיברנו גם על זה.

הרי היום יש כ-3,000 פחות רופאים במדינה וזו דוגמה שאני תמיד נותנת אותה, הרי אנחנו לא מדמיינים מדינה בלי רופאים, אין מדינה בלי רופאים, אין דבר כזה. אז למה אנחנו מקבלים את המחסור הזה כמשהו שהוא סביר? הוא לא סביר וגם מרעיבים את המערכת ולכן אני לא פעם רואה בפתרונות שאתם מציעים כפתרונות שהם הכרח בגלל שזה הסל התקציבי ואלה הנתונים, ואני חושבת שהמדינה צריכה להגיד בריאות מעל הכל ולשים את התקציב בסדרי העדיפויות. אם דיברנו כאן על הקיצוצים ומה שהיה בהתחלה - - -

זה מחסור גם בתקינה ולא רק ברופאים.

כן, אבל בסוף הכל זו סוגיה תקציבית.

זה לא רק אצל הרופאים, זה גם - - -

זו בסוף עוגה תקציבית שהמשחק בה הוא משחק פלסטרים לא סביר. ערן, אנחנו נדון בזה באופן עמוק יותר ומצידי נקדיש חצי מהדיון שלנו רק לסוגיה הזו כדי שההישג של קיצור התורנויות שהתחיל בפריפריה לא יעלם בחסות המלחמה וכל מה שקורה שגם מן הסתם מגביל ודיברנו גם על מה שקרה בעבר. אני רוצה לעבור למשרד הנגב, גליל וחוסן לאומי, שמעון, תודה שאתה כאן.

אתייחס לנושא של צעירים בכלל, אנחנו מדברים על דורות הבאים וזו הסוגיה של צעירים ואני יכול להגיד שדווקא בחבל התקומה שמנו דגש על הנושא הזה.

ייאמר לזכותכם, עשינו כאן דיונים על צעירי תקומה וחבל תקומה יישם, הקים פורום יחד, זה אחד הנושאים במלחמה שאני יכולה להגיד שהפיקוח הפרלמנטרי הצליח לעשות כאן מעשה ואני מברכת על הגמישות הזו שהיא לא מובנת מאליו, להגיד שצריך להתייחס גם לצעירי חבל תקומה ולהבין מה עושים איתם.

הם גם קיבלו בתוך התוכניות עצמן ואני חושב שזו האוכלוסייה היחידה שקיבלה דגש. יש יחידת צעירים בכל רשות ועכשיו נמצאים בתוך תהליך אסטרטגי. מסקר שאני יכול להגיד ש-25% מהצעירים כבר ענו, סקר ארוך בנושא הרווחה.

אחת הסוגיות הייתה שצעירים בכלל לא פונים לרווחה וזה עלה בסקר, אני מזמין את כל הרשויות, המשרדים והארגונים להיות חלק מהסיכוי, יש בכל רשות יחידה ומנהלת יחידה שאחראית על התחום, כל השירותים יכולים לעבור דרכה וזו הזדמנות גם שהצעירים יוכלו לפנות לרווחה, מה שאנחנו רואים שהם לא פונים.

עם זאת הצעירים לא נשארים כרגע בחבל תקומה.

יש לנו נתונים.

גם בצפון הבעיה היא לא פשוטה.

הצפון זו סוגיה אחרת. אנחנו כרגע יוצאים גם לצפון, אפשר להגיד שבשדרות אנחנו עומדים על 110%.

סליחה. מעיין מעתיד לעוטף, אני משדרות.

מעיין, את גם אמורה לדבר.

נושא נוסף שעלה כאן הוא נושא השירות הציבורי, עכשיו יוצאים יחד עם עתיד לעוטף להכשרה לשירות הציבורי לצעירים באזור ואם יש בעיה, זה מה שאנחנו מתעסקים – לעשות ולטפל.

תודה. טלי נוברוזוב, מנהלת מרכז לצדק חברתי עכו. תודה טלי.

אני רוצה להתחבר לכל מה שנאמר ושמעתי את כולכם. רק אציג את עצמי, אני טלי, תושבת עכו, אני עולה לשעבר, הגעתי לארץ בגיל 14, אמא לשלושה ילדים בגילאי 7, 11 ו-14 ואני אומרת את כל זה כי זה חשוב. אני עובדת סוציאלית שאחרי שנתיים פרשה מהתחום והלכה למגזר הפרטי יותר, אני יו"ר הנהגת ההורים בבית ספר יסודי בעכו בפריפריה, אני גם סטודנטית עוד שנייה לתואר שני MPA במנהל ציבורי ומדיניות.

את כל זה ציינתי מסיבה אחת פשוטה כי אנחנו מדברים על כל עניין המדיניות ותקציבים, אבל אני רוצה לשים על השולחן את הילד הזה שבסופו של דבר מתעורר בבוקר בפריפריה והוא צריך להתמודד. כי אנחנו מדברים על מדיניות ותקציבים, אבל אנחנו לא מסתכלים לילד הזה בעיניים.

הילד הזה כשהוא מתעורר בבוקר יש לו אמא שלא יודעת איך היא תלך לעבודה כי אולי אבא במילואים והוא עצמאי והוא לא יודע איך הוא יסגור את החודש ואיך הם יתמודדו, פוגשת אותו מורה שלא בטוח שהיא בעצמה יכולה להתמודד עם זה כי היא עובדת ביום החופשי שלה ואז גם מודיעים לה שהורידו לה את יום המחלה הזה ואיך היא צריכה לפגוש אותו. ילד אחר אולי מרטיב במיטה, אבל אין מספיק פסיכיאטרים ומספיק טיפול על מנת שהוא יקבל את העזרה שלו.

אנחנו במרכזים לצדק חברתי עובדים עם קהילות, בונים קהילות בערים, מאופקים ועד קריית שמונה יש כרגע 22, כבר 23 שנבנית בקריית שמונה. אם באופקים אנחנו עוסקים – אולי את מכירה את רונן – במיצוי זכויות, בערים אחרות אנחנו עובדים בתחומים אחרים. בעכו מה שאנחנו עושים זה לבנות קהילה, לעבוד עם קהילה ולעזור לקהילה להקים את עצמה ומה שהקהילות האלו צריכות קודם כל לפני הצמיחה – זה שיקום.

הקהילות האלו בפריפריה פגשו את המלחמה במצב מדמם שאף אחד לא נותן להן מנת דם נוספת וכרגע עם כל מה שקורה, כל הקיצוצים האלו, בסוף מי שנפגע זה אותו ילד בכיתה א' שלא היה לו מחשב והוא לא יכול היה ללמוד דרך הזום כי להורים שלו לא היה מחשב נוסף לתת לו. זה אותו מילואימניק שעדיין לא חזר הביתה והאישה עובדת סוציאלית והיא לא יודעת איך היא תעבוד בקהילה כשהיא בעצמה במצב מצוקה.

צריך לשים את זה על השולחן ולהבין שאם אנחנו רוצים לשקם את המדינה, זה מתחיל קודם כל מהקהילות האלו ולתת להן, להזרים להן דם. זה להזרים תקציבים, אבל לא רק. גם מדיניות שהיא מטיבה ויעילה ולא רק.

אמא שאין לה זמן להיות בעבודה, אין לה זמן גם לקחת את הילד שלה לטיפול רגשי. צריך להסתכל בצורה הוליסטית על הכל, להביא את הטיפול לתוך המערכת איפה שאפשר, לעשות כמה מאמצים שאפשר כדי שהילדים של היום יצמחו לדור הבא לצעירים שיהיו גאים לחיות במדינה הזו וירצו להיות כאן. תודה רבה.

תודה, כל מילה. המוסד לביטוח לאומי ולאחר מכן מעיין. לפני שאתן מדברות, ביטוח לאומי זו דוגמה לרשות שבכל החוויה שלי תפקדה באופן הכי מטיב נוכח הכאוס והקושי וכל פעם שהמדינה כן אפשרה בהרחבת חקיקה כי יש דברים שהם לפי חוק, הכל היה מבוצע מידית ואם כבר להגיד, אני מורידה את הכובע, תמיד אני אומרת את זה בדיונים ונגיד את זה גם לכן – כל הכבוד.

זה מורגש בשטח.

גם בפניות הציבור שלנו, פניות ציבור אישיות רבות וזה לא מובן מאליו שכולן נענו וגם בהגמשות ובהכל, קצרה היריעה מלפרט את השנה וחצי האלו מאז המלחמה, עבודה שהיא לא מובנת מאליו, באמת כל הכבוד.

תודה. שמי קרן אוחיון, אני עובדת סוציאלית בביטוח לאומי כ-24 שנה, עובדת בסניף באר שבע, אחראית על קשר קהילה.

ובלי מנהל ביטוח לאומי קבוע כבר זמן רב, שזה בכלל לא מובן מאליו, אז צריך להתייחס למוסד הזה כמו שצריך.

אני רוצה להגיד לכם משהו על ביטוח לאומי, העובדים והעובדות של ביטוח לאומי זה הלב של הביטוח הלאומי ועם ממלא מקום או עם מנכ"ל, העובדים הם אלו שעושים את העבודה ומגיעים כל יום עם תחושת שליחות ומקצועיות ולא סתם בתקופת הקורונה ובתקופות קודמות המוסד היחיד שהיה יכול לטפל במענקים, אבטלה, קורונה, מפונים, בכל העברות הכספים – זה המנגנון היחיד שעובד בצורה יעילה והשתפר לעילא ולעילא בשנים האחרונות. אני גם כן להיות גאה חלק מהמוסד.

נכון, זה מורגש.

בתור מישהי שעובדת כ-24 שנה אני אומרת לכם שיש שיפור מדהים. אז אני קרן אוחיון.

אני מיכל אברמן, אני עובדת במוסד שנה וחצי, מינואר 2024. אני עובדת במרכז חרבות ברזל.

נכנסת בתקופה כאוטית.

כן, ישר לתוך העניינים.

ייעודית.

אני עובדת סוציאלית במרכז חרבות ברזל שהוקם בעקבות המלחמה ונותן מענה לאוכלוסייה שנפגעה במלחמה.

גם שורדי המסיבה?

משפחות שכולות ונפגעי ונכי פעולות איבה.

בהצלחה.

אציין מעט נתונים ואחרי אולי מעט סוגיות. תחת סניף באר שבע יש מעל 23,000 נפגעי איבה כשהארצי הוא 77,000, זה כשליש. מספר הנכים בבאר שבע גם כן בין רבע לשליש. אני יודעת שהוועדה מדברת על צעירים, לא אמרתם אילו גילאים ואני מנחשת שזה 18 פלוס.

אנחנו גמישים.

35-18 ועוד משפחות צעירות.

אני מעל הגיל, אם תרחיבו את זה ל-50 פלוס אני אכנס. פילוח הגילאים של נכי איבה, איבה זה מי שמוכר כתוצאה מטרור או מלחמות והזכויות שלהם מיושרות בסרגל עם משרד הביטחון, אבל אממה אין במשרד הביטחון ילדים וקשישים. משרד הביטחון מטפל בחיילים, קבע, טווח הגילאים הוא 18 ונניח עד 50 פלוס. אז אנחנו נדרשים גם לסוגיות רבות.

קודם כל, אנחנו עובדים תחת חוק ואני שמחה מאוד על כך כי מי שמגיע וזכאי, אני לא צריכה לחכות לא להועדה ולא לתקציב ולא לשום דבר אחר. ברגע שיש חוק וברגע שבן אדם זכאי, אין שאלה לא של הועדה ולא של תקציב שמגיע.

ולכן זה התפקיד שלנו כבית המחוקקים לא פעם לעזור לכם. אני שומעת זאת רבות מביטוח לאומי, שאתם רוצים שנתקן את הסעיף, תעשו את זה, תוסיפו עוד קריטריון.

בדיוק. אחת הסוגיות שאנחנו נתקלים ומטפלים בה היא שיש לנו ילדים וקשישים מוכרים, היא נפגעה בדרך לממ"ד ונפלה, אז יש לנו קשישה בת 60, הילד בן שש וחווה התקפי חרדה ומרטיב במיטה, יש לנו ילדים ולכן הזכויות של ביטוח לאומי נפגעי איבה מיושרות בסרגל עם משרד הביטחון ואנחנו נדרשים כל הזמן להמציא מחדש את עצמנו לסוגיות של טיפול באוכלוסיות נוספות – ילדים, קשישים, ויש גמישות רבה וורסטיליות, החלטות מהירות, מענה מידי וישיר למבוטחים.

סניף באר שבע – אילת עד הנגב המערבי פחות או יותר, קו קריית גת. אשכול והעוטף נמצאים אצלנו. פילוח גילאים, מתוך 6,500. 18-0 – 1,540, 40-18 – 2,300, ו-40 – 2,600. ניתן לראות שאם אני לוקחת 40-0 שזה צעירים וילדים, יש לנו כ-4,000.

מרכז חרבות ברזל הוקם בדצמבר 2023 כמרכז שמטפל בנפגעי פעולות איבה מחרבות ברזל, עובדים בו בסך הכל 30 עובדים שמתוכם מחצית עובדים סוציאליים ייעודיים, מטפלים גם בנפגעי פעולות איבה נכים וגם משפחות שכולות מאז 7 באוקטובר. את רוצה להגיד מה נותנים, בגדול על השירותים?

נגיד אחת המצוקות הקשות שמגיעה אלינו זה הסיפור של נפגעי פעולות האיבה וההרחבה גם עם ילדים ששני ההורים - - כל הסוגיות הקשות או מצבים שלא היו לפני כן שנרצחו ההורים והילדים, אין הכרה בסבים ובסבתות, דברים שהמדינה לא הכירה, אבל היא חייבת להכיר ואלו תיקוני חקיקה שאנחנו גם מנסים עליהם ואני מקווה מאוד שזה יבוא בסוף דרך אולי שר העבודה או משהו ממשלתי כי כרגע שנה וחצי אחרי עדיין יש נקודות שאין להן מענה.

מרכז חרבות ברזל הוקם בשני מקומות – סניף אשקלון וסניף באר שבע שביחד הם נותנים מענה לתושבי העוטף ומעבר. ביחס למה שאמרת אנחנו שומעים מהשטח שעדיין יש נקודות שאין להן מענה ונדרשת חקיקה.

קשות מאוד. דודים שלקחו לחסותם ילדים שההורים שלהם נרצחו, דברים שקרו ולא היה את הדבר הזה והיינו צריכים לעשות את זה בחודשים הראשונים ולצערי לא קרה.

וגם האוכלוסיות הן אוכלוסיות מורכבות מאוד שזה אולי משהו ייחודי לתקופה הזו, אנשים שהם מוכרים כנפגעי פעולות איבה וגם כמשפחות שכולות ויש צרכים מרובים. מבחינת המענים שניתנים, מי שמוכר עם נכות איבה מקבל סל מענים מבחינה כספית וגם סל מענים שיקומיים שבאים לתת את התמיכה בתהליך השיקום.

בבסיס הם מקבלים טיפול פסיכולוגי ומעטפת טיפולית, יש גם רפורמת נפש אחת שהיא משמעותית מאוד בתקופה הזו ונותנת מענה לאנשים רבים. יש תהליך של שיקום מקצועי, חונכות או ליווי ויש גם מענים לאנשים שמוכרים עם אחוזים גבוהים יותר.

לגבי צעירים, גם לילדים יש מעטפת מאוד משמעותית – החזר על חוגים, שיעורי עזר, אבחונים, טיפול כמובן וחונכות ובתוך המענים האלו יש מענים ייחודיים שביטוח לאומי נותן כהוראת שעה כדי לתת את המענים לתקופה הייחודית ולצרכים הגדולים בתקופה הזו.

תודה.

רק אוסיף שגם בתוך הצרכים שעולים יש דברים שנדרשים לשינויי חקיקה וזה התפקיד של הכנסת, יש צוותי חקיקה בתוך ביטוח לאומי שמעלים את הצרכים לכנסת ושם זה התפקיד של עובדי הציבור בכנסת לעשות את שינויי החקיקה. בתוך ביטוח לאומי יש לנו את הסניפים, משרד ראשי, התייעצויות ובאמת נותנים לנו את היכולת לתת מענה גמיש ויצירתי של מקרים ספציפיים ואיזה מזל שאפשר לעבוד כך ולתת את השירות.

אני הרגשתי את זה דרך הפקידות שעשתה זאת.

ויחד עם זאת, אלו מקרים שלא היו בעבר ונדרשת להם חקיקה רחבה.

נכון. יש דברים שאין איך למתוח ומה שהיה למתוח, הרגשתי את זה שבפניות ציבור שפנינו מעל ומעבר וזה מוערך מאוד. זו גם ההזדמנות שלי להגיד לכם כאן בוועדה שזה ניכר, נראה וזה חשוב מאוד.

נעביר את זה הלאה. תודה רבה.

מעיין, תודה רבה שאת איתנו. מעיין גל מעתיד לעוטף, קבוצה שתמיד מגיעה אלינו לדיונים האלו, תודה לכם.

תודה שאתם מזמינים וחשוב לנו להיות כאן. אנחנו בתנועה, נראה שכל מי שפוגש אותנו הדבר הראשון שהוא שומע זה שמבחינתו מדינת ישראל חזקה, והמראה שלו זה העוטף אחרי כל מה שהיה וישראל חזקה זה עוטף חזק.

כשאני מסתכלת על העוטף מעניין אותי כמה צעירים יבחרו לגור בו, כמה מהצעירים שגרים בו בוחרים לגור בו עכשיו, אם יש להם את התשתיות שהם צריכים, למה הם נופלים בין הכיסאות, למה צעירים רבים לא חזרו אחרי הפינוי, ואלה שחזרו אחרי הפינוי האם הם מתכוונים להמשיך, האם הם רואים את החיים שלהם שם או שהם שם כאיזושהי מראה זמנית כי המשפחה שלהם חזרה.

אני משדרות ואני יכולה להגיד שפעמים רבות זה עניין של צעירים שמטפלים בהורים ולא באמת מברירה ולכן מדאיג יותר העוד שתיים, שלוש, עשר שנים מי יישאר, מי יהיה ומה יהיה ממוצע הגילאים של האזור. אני מאמינה שבגלל זה עניין התקומה נכנס חזק לנושא הצעירים וגם המרכזים אצלנו. היה את הסקר והיה קושי גדול בלהביא את הצעירים לענות עליו כי הם מנותקים מהמוסד ומהמערכת.

25% מהצעירים משדרות ענו.

התחושה שלנו, אנחנו מנסים כרגע לפצח את הנושא כי הצעירים הם קהל שקוף. זאת אומרת, יש סטודנטים רבים וקל להצביע עליהם כי יש את מכללת ספיר אצלנו, אבל כל השאר הם חסרי מסגרות, אני מדברת על גילי 35-18 ולא על מי שבמסגרות חינוך פורמאליות או בלתי פורמאליות, ושם אנחנו מאבדים אותם וזה המצב כרגע, זה המצב שאנחנו מנסים להתמודד איתו, להבין אילו שירותים הם צריכים ואנחנו צריכים – אני מדברת בשם – ואיך אנחנו מייעלים את זה קדימה.

תודה מעיין, אנחנו לשירותכם. נעבור למנהלת תקומה, לאוצר והבטחתי גם לרווחה ומיד לאחר מכן יהלי יחתום את הדיון.

יש כאן מישהו ממנהלת תקומה? אני מהאוצר.

אתה מהאוצר. מנהלת תקומה כאן? אם הם לא כאן, אז בסדר, הם היו. האוצר והרווחה ונעבור ליהלי כי אני רוצה לסכם. אנחנו לחוצים בזמנים בגלל שאנחנו לפי הכנס, בדרך כלל הדיונים שלי הם ארבע שעות, אבל הפעם צמצמתי לשעתיים.

מארחת טוב.

אני רוצה לשמוע את כולם. האוצר, המילים שלך יהיו לפרוטוקול.

אני שמואל אפלבוים, אני ראש המטה של הממונה על השכר במשרד האוצר.

יש לנו טענות רבות.

תחשוב מה אתה אומר.

בכיף. לי יש אחרי זה ארבע שעות.

אשמח אם תוכל להגיד משהו על הפלישה לשכר המורות.

אני לא אשמח, אבל אעשה זאת.

נכון, זה באמת לא משמח.

שירותים חברתיים זה קודם כל כוח האדם של המגזר הציבורי. אני לא במעמד לפרגן, אבל אני הייתי מתחיל בתשבחות לכולם, אבל נשים את זה בצד כי קטונתי.

אנחנו בשנים האחרונות ובפרט בשנה האחרונה במרתון גדול מאוד של, לא אגיד שיקום כי את רוב הדברים התחלנו לפני כן, חתימה על הסכמי שכר וגם רפורמות בשכר בחלק מהמקומות לעובדות ולעובדים החשובים ביותר במגזר הציבורי – הסכם העובדים הסוציאליים, רפורמה בשכר הפסיכולוגים, רפורמה בשכר הסייעות, הסכם שכר גדול לאחיות, הסכם המורים, הסתדרות המורים ב-2022, 2024 גם הסכם של ארגון המורים, הסכם הרופאים שנחתם לאחרונה עם דגש על מקצועות במצוקה ובריאות הנפש.

הדברים האלו כולם התחילו לפני המלחמה, חלקם קיבלו בוסט גם בכסף בעקבות המלחמה, אבל מזל שהדברים התחילו לפני המלחמה כי המצב התקציבי של המדינה כידוע הוא לא מזהיר.

למה? כספים קואליציוניים יש - - -

את הטענות שרלוונטיות אליי, אני אשמח אליי, את הטענות האחרות אפשר בפורומים אחרים. הפחתת השכר בחקיקה היא לא חלק ממדיניות השכר של משרד האוצר או של הממשלה אלא זה אילוץ חיצוני ולכן המשכנו עוד לפני וממשיכים תוך כדי בניהול מערכת יחסי עבודה קיבוצית עם כלל ארגוני העובדים.

במקביל נחתמים הסכמים לצד ההפחתה כי ההפחתה היא איזשהו אילוץ חיצוני ולא חלק מהמדיניות, זה משהו שהממשלה החליטה עליו והכנסת חוקקה אותו. אני חושב שגם חברי הכנסת נושאי המשרה נכנסו גם הם לאירוע, אומנם בהקפאה במקום בהפחתה.

יש ח"כים שחושבים שצריך לעלות לנו את השכר, זו גם הזיה.

אני מתייחס רק לזה. הסיבה שאני נמצא כאן ולא רכז המאקרו אצלנו היא בגלל שהוא נמצא עכשיו במשא ומתן להסכם העובדים הסוציאליים, אני הגעתי כדי לפנות לו זמן. הטענה שמשרד האוצר מושך זמן באופן מכוון היא שקר.

לא, זה תמיד קורה אתכם, מה פתאום? אתה לא יכול להגיד שזה שקר.

אני מבקש לא לענות, אני אומר אפשר לטעון אחרת. אני מכיר את הנפשות.

פסיכולוגים בשירות הציבורי שלוש וחצי שנים, הסתדרות המורים זה היה כשנתיים, ארגון המורים קרוב לארבע שנים.

במקרה הסכם הסתדרות המורים וארגון המורים - - -

תהיה חתימה על ההסכם במועד שנקבע בשבוע הבא?

יש מועד שנקבע ליום חמישי הקרוב.

עוד שבוע.

לא.

תאמין לי, תסמוך עליי.

צודקת, חמישי הבא.

את יודעת משהו? אני רוצה להגיד לו סליחה, אני רוצה להתנצל. עוד שבוע אני מקווה שאני אגיד לך סליחה.

לא מושכים זמן בכוונה. אני מכיר את האנשים, אני עובד באגף, אני נמצא באוצר, לא מושכים זמן בכוונה.

לא הבנתי את התשובה. תהיה חתימה ביום חמישי הבא?

אני רוצה להאמין שכן. זה משא ומתן, בשביל לחתום על משא ומתן צריך הסכמות.

יש הסכמות, אין בעיית הסכמות.

במידה שההסתדרות, ארגון העובדים הסוציאליים יסכים למה שהאוצר דורש, כמובן שתהיה חתימה עוד קודם. זה הסיפור במשא ומתן.

יושבת-הראש, אני רוצה לפרוטוקול, הסכמות קיימות, אין שום בעיה, ההסכמות כבר קיימות ונסגרו כבר לפני פסח. זו לא הבעיה. עכשיו צריך לכתוב אותן וזו הבעיה.

וכשכותבים אותן מתגלות מחלוקות ונושאים ונותנים עליהן.

אני מציעה שאולי גם נגיש דיון מהיר על זה ואז זה צריך להיות תוך שבועיים.

אין שום בעיה. אני מכיר את האנשים, מדובר במשרתי ציבור איכותיים שעושים הכל במטרה לסיים עם זה ושוב, הניסיונות, בסדר, זה סבבה שיהיה גורם אחד שהוא האיש הרע וזה האוצר, הסיבה שהסכם ארגון המורים התעכב היא לא בגלל האוצר. כמובן שאני משרת את הנרטיב שלנו כי ככה אנחנו חיים אותו, אבל זו התפיסה שלנו, אנחנו לא משקרים ולא מושכים זמן.

אני רק אגיב למה שנאמר מטעם נציגת ארגון המורים לגבי ההסכם שנחתם לצד הפחתת השכר – ארגון המורים קיבל מכתב לפני החתימה שמודיע לו שבכוונת הממשלה לבצע מהלכים לטובת ההתכנסות בתקציב, אני כתבתי את המכתב הזה, ניסחתי אותו ואחר כך המשפטנים עברו עליו, אני הבאתי אותו ליו"ר הארגון.

אבל לא, אני שאלתי שאלה אחרת.

אני אגיע גם לימי המחלה, אין לי עוד הרבה. אנחנו לא משקרים, אני ניסחתי את המכתב לגבי זה שהמדינה מתכוונת לזה ושיהיה ברור שההסכם שהולך להיחתם ייחתם בשים לב לזה שהדבר הזה יקרה וככל שזה יקרה זה יהיה משהו רוחבי לכולם.

בעניין ימי המחלה, העמדה המשפטית של כלל הגורמים במדינה לרבות משרד המשפטים היא שהדבר הזה הוא לא רק חוקי אלא הוא מתחייב שכשיש התחלות כחלק משביתה, אנחנו נדרשים לנכות שכר בהתאם להחלטת ממשלה בנוגע לאי תשלום שכר בגין שביתה.

שמואל, סליחה, אנחנו לא בזה.

אני לא משפטן ולא אכנס לדיון המשפטי.

החוק הוא מעל. אני מצטערת, אני יודעת שזו ממשלה שלא מקבלת את זה שהחוק עומד מעל החלטת ממשלה, מעל דיון, מעל נוהל, חוק הוא מעל.

העמדה המשפטית של המדינה – של גורמי המקצוע במדינה, של הפקידים – היא שהדבר מותר ושאנחנו ננצח בבית הדין, וכשנגיע לשם אם נפסיד, נפסיד. המדינה באופן עקרוני שומרת חוק ומה שבית הדין יגיד לעשות, אנחנו נעשה, אנחנו מכבדים את החלטות בית הדין.

אנחנו מרגישים או חושבים יותר נכון, זה לא עניין ריגשי, אנחנו חושבים שאנחנו חייבים להילחם את המלחמה הזו מטעם המדינה כי ביום שבו הוצאה התחלות, הוצאת ימי מחלה בשקר תהפוך להיות עניין שבשגרה שבו קבוצות עובדים - - -

סליחה שמואל, אני רוצה להגיד משהו. אתם גם חושבים שצריך חוזים אישיים לא מתוגמלים, רק שם קוד חוזים אישיים כדי לפרק את העבודה המאורגנת, אתם גם הייתם תומכים בצמצום זכות השביתה למקצועות כמו הוראה, אני יודעת את זה מהאוצר, ועם כל הכבוד אתם תומכים בדברים רבים שהם גם לא - - נגיד את זה ניקיון כפיים על הדבר הזה.

אבל בסופו של דבר אגיד לך משהו גרוע יותר, יש עכשיו מצוקה של כ-20,000 עובדים בתוך מערכת. אתם חד-משמעית מעמיקים את המצוקה הזו ואתם גם מודעים לכך. זה לא נתפס היום שמחנך שתי כיתות, מילא שגם אין תלמידים כמו בממוצע ה-OECD כ-18 תלמידים בכיתה אלא 40 תלמידים בכיתה והמחנך מחנך שתי כיתות, מישהו חושב שיוצא מזה איזה חינוך מיטיב?

המצוקה קשה וחד-משמעית האקטים הבריוניים של משרד החינוך ושל האוצר ביחד הם בעיניי חרפה מוסרית בעת הזו. אני חייבת לומר את זה ואני חושבת שאפשר היה להימנע מזה בכל מיני דרכים. רק אזכיר שיש רזרבה תקציבית של כמיליארד שקלים במשרד החינוך, הקיצוץ של כל עובדי ועובדות ההוראה והגננות עומד על 1.2 מיליארד.

זאת אומרת, עכשיו ברזרבה, לא מטופל, יושב כסף שהיה יכול לפתור את כל המשבר הזה, אז איפה הייתם לשים דגל אדום על הרזרבה הזו שמטרתה להכשיר השתמטות? איפה הייתם על זה? אבל על המורות, פתאום אבירי החוק. סליחה, אבירי הנהלים כי זה לא בחוק.

ותשלום אופק חדש למי שלא זכאי.

חברות גרעוניות נותנים להן מיליארדים, אבל פתאום על המורים האלו עושים לנו זה.

אני חושב שצריך להבחין בין הטענות כלפי הדרג המקצועי לבין הדרג הפוליטי.

אני לא מבחינה כי אני קושרת את הכל ביחד. אתם הפקרתם את משרד החינוך, אני אומרת את זה לאוצר, כל מה שקורה עכשיו במשרד החינוך זה פירוק החינוך הממלכתי ציבורי, בעיניי ישראליות נשענת גם על התשתית החינוכית ובעיניי מי שמדבר על הממלכתיות והכל מפרק אותה בכל הקומבינות שעשו בתקציבי החינוך בשנים האלו, אתה יודע את זה.

אני סייעתי לא מעט לאוצר ולחשכ"ל אל מול הביזה של אופק חדש ובין היתר זה נמנע גם בגלל עבודה פרלמנטרית שאנחנו עשינו וגם בגלל החברה האזרחית, וכאן אני רוצה להגיד לכם שעשיתם דבר הפוך לחלוטין, זה חמור, אנחנו נילחם איתכם בזה.

אני חושבת שזה אקט חשוב ואני גם חושבת שתקציב החינוך שעבר הוא לא חוקי, דיברנו גם על זה וחבל שגם על זה לא הגשנו בג"צ, אבל אולי עדיין לא מאוחר. תקציב לא חוקי ששיקרו לנו בדיוני ועדת הכספים.

אני אומרת את זה ואני לא צריכה ליפול רק עליך, בסוף לא מגיע לך את כל זה כי יש אנשים שהם שומרי הסף המהותיים שלא היו שם, לא שם לא בחינוך, לא בייעוץ המשפטי, וזאת הקרסת מערכת. מה שקרה עם המורות הוא נדבך של דברים רבים שקרו וכל המורים שדיברתי איתם ששבתו, זה גם בגלל שהחרגתם את הרשתות העצמאיות. פשוט אמרתם להם השירות הציבורי נכנס כל הזמן - - -

ארגון המורים ייתן הגנה משפטית של סיגל פעיל או עורכי דין אחרים לכל מורה שינכו את שכרו, פנינו לכל המורים. עכשיו בעת הוועדה שוב יש פנייה כזו למורים.

אני יודעת.

הצעת החוק הממשלתית לא כללה החרגה של אף אחד. זה נעשה בכנסת.

אני יודעת, זה עשה יו"ר הוועדה.

השאלה מי קרוב יותר לעולם החקיקה, את או אני, כנראה שאת.

אני חד-משמעית אומרת שיש כאן דרג מדיני שהיה צריך להרים את המורים גבוה יותר, אני אומרת את זה, אני יודעת שאתם לא הבאתם את ההחרגה של רשתות העצמאיות. אבל האוצר במובנים רבים אני רואה איך הוא נעמד בלובי פסיכי ברגליים האחוריות, עושים איתי תדרוכים על הצעות חוק, הכל.

אתם יודעים לעבוד כשאתם רוצים בצורה אגרסיבית מאוד וזה לא קרה כאן ואני חושבת שזו טעות בשיקול הדעת. בסוף זו מערכת מתוכללת, כלכלה יציבה, משק והכל זה גם השירותים החברתיים ומי שלא קושר את זה – קורס לתוך סקטוריאליות מגזרית מפלה ובעייתית. אני רוצה לעבור לרווחה ואז ליהלי.

נעמה, גם עכשיו הם לא מרימים דגל, להפך, הם אישרו - - -

אני אומרת את זה. איילת, אנחנו צריכים לפנות את החדר. יהיה דיון מעקב.

הם אישרו העברה של כספים קואליציוניים לבסיס התקציב, 1.200 מיליארד שקלים שמיועדים לתשלום שלא כחוק.

אני מסכימה. איילת, אני מצטערת, הייתי רוצה להמשיך אך אנחנו צריכים לפנות. אנחנו נעשה דיון מעקב ואת תוזמני כמובן.

אעדכן במספר דברים. אני מתכנית יתד, זו תכנית שמלווה צעירים.

התכנית האהובה עליי.

אני עדי נגר. אני רוצה בעיקר להתייחס למספר דברים קטנים שהתווספו בעקבות המלחמה וכן רוצה להגיד שדווקא יש עלייה במספר הצעירים שאנחנו מלווים אותם, הגדלנו את הגיל בגלל ההבנה שיש יותר צורך והצורך רק עולה והמחלקות בעומס מטורף. הגדלנו ביתד - - אם עד עכשיו ליווינו עד גיל 26, זו תכנית בהחלטת ממשלה וזה לא משהו שאנחנו יכולים לשנות אותו בהחלטה שלנו, אבל כן יש החרגה לאוכלוסיית העוטף שמלווים אותם עד גיל 30.

יש תכניות רבות, מיזם יובלים שמלווה בנושאים רבים של תעסוקה, השכלה, יש כ-400 צעירים שפנו רק למיזם הזה לא כולל מה שקיים במחלקות לשירותים חברתיים. יש קשר צמוד עם מרכזי הצעירים, עובדים בשיתופי פעולה, פותחים תכניות, מענים, ריטריט, הפגות, יש עשייה רבה, המספרים כל הזמן בעלייה.

זה אף פעם לא מספיק כי לא כל התקנים עדיין מלאים עם כל התגבורים של התוספות שיש בייחוד לעובדים סוציאליים בעוטף, עדיין חסרים להם תקנים ויש מצוקת כוח אדם, ומי שיש – עובד נראה לי לפחות ב-150%.

תודה ויתד עשו עבודה מדהימה כי הצטרפה אליהם אוכלוסייה תוך כדי המלחמה בגלל הנסיבות, זה לא קל.

זו ממש לא האוכלוסייה שליווינו.

אני מורידה את הכובע. יהלי וקנין, המועצה הארצית לתלמידים ונוער, אנחנו שמחים שאתה כאן איתנו. תודה.

שלום לכולם. אני יהלי וקנין, בן 16, תלמיד כיתה י' במקיף א' בבאר שבע, כאן קרוב, ואני דובר ויו"ר ועדת דוברות במועצת התלמידים והנוער המחוזית במחוז דרום ונציג ארצי כמובן. אני כאן כדי לדבר בשם כל הנוער שעדיין מרגיש את כל ההשפעות העמוקות של מלחמת חרבות ברזל, לא רק מבחינת הביטחון אלא גם ברמה הרגשית, הנפשית והחברתית שמשפיעה על חיינו ביומיום.

אנחנו לא יכולים להמשיך לחיות במצב שבו הלחץ והחרדה מנהלים אותנו ושירותי התמיכה לא מגיעים אלינו בזמן או שקשה לנו להגיע אליהם, אם זה לקבוע תורים לפסיכולוג שלוקח לפחות שנה, ולכן אנחנו מבקשים שהדברים ישתנו מהר ועם תשומת לב אמיתית. תלמידים ובני נוער רבים חווים משברים קשים, התקפי חרדה בזמן השיעורים והלימודים, דיכאונות, יש תלמידים שאפילו לא מסוגלים לטקסי זיכרון בבתי הספר בגלל הקושי ואני מכיר כמה מהחברים שלי.

המצב הבריאותי הנפשי שלנו רק הולך ומתדרדר. בשנת 2024 לפני חודש אפריל, שימו לב שזה היה לפני יותר משנה, מספר פניות החרדה והמצוקה הנפשית בקרב בני נוער עלה ב-950%, נתון מדאיג, אתם לא חושבים? לאחר כל אלו אנחנו צריכים השקעה מיטבית, יותר משאבים ותקציבים לשירותים חברתיים ולתמיכה נפשית לנוער על מנת להבטיח שיש מספיק אנשי מקצוע זמינים, מרכזים ושירותים איכותיים שמגיעים לכל מקום בארץ, גם לפריפריה.

אנחנו רוצים שהמערכת החינוכית תדע לזהות מתי התלמידים נמצאים במצוקה ולא לחכות שיקרה אסון ונגיע למצבים כאלו ואחרים שילדים מאיימים על התאבדות בבית הספר ודברים כאלו או אחרים שקורים גם אצלי בבית הספר, להכין מורים ואנשי צוות שיכולים לגשת אלינו, להקשיב ולתמוך באופן מקצועי.

הבקשה הכי חשובה שלנו היא שתהיה לנו מעורבת אמיתית בקבלת ההחלטות שמשפיעות על חיינו, אנחנו לא רוצים להיות אלו שרק מקבלים את ההחלטות מלמעלה אלא שותפים שמביאים את הקול שלנו – קול הנוער, הניסיון והצרכים שלנו לשולחן.

אנחנו רוצים עתיד שבו הנוער לא ירגיש לבד, שבו כל אחד יכול לקבל את התמיכה והכלים שהוא צריך כדי להתמודד עם הקשיים ולהצליח לצמוח. אנחנו רוצים לחיות במדינה שבה שמים לב אלינו כי אנחנו לא רק דור העתיד, אנחנו דור ההווה. תודה לכם על ההקשבה.

יהלי, תודה לך. היינו צריכים לשמוע אותך בסוף הדיון הזה. אני רוצה לסיים את הדיון, במקום שאקריא את כל הסיכום, הסיכום יהיה על בסיס מה שנאמר כאן. אני רק רוצה להוסיף נקודה שכן תיאמר לפרוטוקול שלא נאמרה – אני קוראת לבטל את מדיניות הקיצוצים הרוחביים בטח בשנים הקרובות. זו מדיניות שמסכנת תכניות עבודה, פוגעת בתהליכים רבים וחייבים לשים את זה בתוך העניין.

תודה לכל מי שהגיע לכאן, זה היה דיון חשוב ואני חושבת שהוא הבסיס להכל וננסה לעשות דיוני המשך, גם תפנו אלינו אם תרצו שנעשה פניות, שאילתות או כל דבר שהוא. כמו שאמרתי, הסיכום יהיה על בסיס מה שנאמר כאן ומה שנקבע ואני מודה לצוות ולכל הכנסת שגם ארגנו כאן את הדיון באווירה אחרת, בעיניי זה משמעותי מאוד וחשוב. תודה ושיהיה כאן טוב ושיחזרו כולם הכי חשוב, אמן. הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 14:00.