פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
07/05/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 141
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום רביעי, ט' באייר התשפ"ה (07 במאי 2025), שעה 9:05

סיוע לילדים עם מוגבלות הזקוקים לטיפול של עובד זר בסיעוד

חברי הוועדה: חוה אתי עטייה – היו"ר
ארז מלול

יאירה מרדכי - מנהלת אגף סיעודי - מינהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה

ענת גרייפנר - מנהלת שירות לילדים ומתבגרים, מינהל מוגבלויות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

סמדר פרידמן - מתמחה בייעוץ וחקיקה (משפט ציבורי-מנהלי), משרד המשפטים

אריק רודמן - עוזר נציב מנהל תחום מחקר וקשרי חוץ, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

שרית דמרי-דבוש - עו"ד, הלשכה המשפטית, המוסד לביטוח לאומי

צורי זנזורי - עו"ד, משרד העבודה

יהודה איינהורן - אבא לילד עם שיתוק מוחין, ארגון הורה מיוחד

אלכס פרידמן - מייסד ויו"ר ארגון "נכה לא חצי בן אדם"

נחמיה רובין - יו"ר פורום משפחות מיוחדות, מייסד עמותת CMT ישראל

גיטה מונדרי - מנהלת מערך הדיור ותחום פיתוח, עלי שיח, ארגונים ועמותות לסיוע לילדים עם מוגבלות

גילה מלול - מנהלת מערך דיור אוטיזם ירושלים, עלי שיח, ארגונים ועמותות לסיוע לילדים עם מוגבלות

ד"ר עמיחי תמיר - יו"ר ארגון הנכים זכויות נכים, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

שרון שלומי - הורה לילד מיוחד, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

ד"ר גיא אקוקה - מכון ירושלים לצדק וארגון נכים זכויות נכים, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

תמר שטחל-דבור - עו"ד במכון ירושלים לצדק, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

תמר גלפנד - פורום משפחות צרכים מיוחדים בירושלים, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות

הודיה ניסנקורן - נציגת עמותה, ארגונים ועמותות לסיוע לילדים עם מוגבלות

זיוה אייזיק - אמא לילד נכה, הורים לילדים עם מוגבלות

עופרה חנון לין - אמא לצעיר שמעסיקה שני עובדים זרים, הורים לילדים עם מוגבלות

איילת וולברג

דיקלה טקו

חבר תרגומים, יפית גולן

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


סיוע לילדים עם מוגבלות הזקוקים לטיפול של עובד זר בסיעוד

בוקר טוב. היום יום רביעי בשבוע, ט' באייר התשפ"ה, 7 במאי 2025. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה בנושא סיוע לילדים עם מוגבלות הזקוקים לטיפול של עובד זר בסיעוד. בישיבות הקודמות שקיימה הוועדה על עובדים זרים בענף הסיעוד הביתי, נמסר לוועדה שיש קושי למשפחות לילדים ולמתבגרים עם מוגבלות למצוא עובד זר שמסכים לעבוד אצלם.

חלק גדול מהעובדים הזרים מעדיף לעבוד עם אדם סיעודי מבוגר שגר לבדו. ילדים עם מוגבלות גרים לרוב עם משפחתם, הוריהם וילדיהם, והעובדים הזרים יעדיפו לרוב שלא לגור עם משפחה שמפקחת עליהם ועם ילד שיש לו חיים פעילים שהולך לחוגים, למסגרות שונות וכדומה.

ילדים עם מוגבלות זקוקים לסיוע מסור, למטפל שלהם, והם נקשרים רגשית. כל עזיבה של המטפל משבשת את חיי הילד ומשפחתו ויוצרת משבר אמיתי. לנקודה הזאת אני מקבלת הרבה פניות ציבור, שהילדים נקשרים למטפלים והם לא מוצאים, ובינתיים הם חסרי אונים, ההורים.

ארצה לשמוע היום על האתגרים של המשפחות לילדים עם מוגבלות, הקשיים במציאת עובד זר מתאים שמוכן ומסוגל להתמודד עם האתגרים הפיזיים והרגשיים הכרוכים בטיפול בילדים. היציבות שכל כך חשובה לילד ולמשפחתו, עזיבת העובד הזר, מציאת מטפל מחליף, כשהעובד הקבוע יוצא לחופשת מולדת או למחלה. גם זה צריך להסדיר את זה.

הכשרה של עובד זר שעובד עם ילדים, סוגיית המגורים של העובד הזר בבית המשפחה, שלא תמיד יוכל לספק תנאים מתאימים ללינה עם הבית, לא גדול מספיק. סוגיית גמלאות ילד נכה, שנועדה לסייע למשפחה המטפלת בילד עם צרכים מיוחדים בהוצאות הטיפול בו של המוסד לביטוח לאומי, והעזרה של הביטוח הלאומי ושל משרד הרווחה למשפחות לילדים שמעסיקים עובד זר.

הוועדה קיבלה עשרות פניות של הורים לילדים ובגירים, שסיפרו על הקושי בתשלום שכר העובד הזר והפער הכספי אל מול הגמלה שהם מקבלים, ביניהם גם הורים לילדים שהיום הם בני 20 ומעלה שלא עובדים, ונאלצים להתמודד לבד עם שכר העובדים בהוצאות הכרוכות בהעסקתו.

לפני כשנתיים הציגה רשות האוכלוסין וההגירה טיוטה לשינוי בדבר האשרות הניתנות לעובדים זרים הנכנסים לישראל לעבוד בענף הסיעוד הביתי. השינוי המהותי שהוצג היה סיווג הוויזות הניתנות לעובדים אלו, כאשר בדומה להגבלת אזורי העבודה שעובד זר יכול לעבוד בהם, אזורים 1, 2 ו-3, המגדירים את אזורי הפריפריה והמרכז. כך גם סווגו הוויזות לעניין סוגי המטופלים, מטופלים צעירים, מבוגרים, מורכבים יותר ומורכבים פחות.

המסמך שהוצג אף הציע כי כאשר ייכנס עובד זר לישראל, הוויזה תסווג לפי סוגי המטופלים. אף במעבר בין מטופלים אלו, בין אם בהתפטרות ובין אם בפיטורים, יוכל העובד לעבוד אך ורק עם מטופלים אשר הוויזה שלו סווגה עליהם עם כניסתו הראשונה לישראל.

הדבר היה אמור לתת פתרון מהותי לעניין נטישת המטופלים הצעירים או המורכבים לטובת מטופלים קלים יותר או כאלו אשר מתגוררים בגפם. ארצה לשמוע על כך מרשות האוכלוסין וההגירה. היות והדיון עוסק בקטינים, אני מבקשת שלא לציין פרטים מזהים שלהם.

בשל השעה המוקדמת והקושי המובא, ישתתפו איתנו כמה הורים ומשתתפים נוספים היום באמצעות הזום. אני מפנה, נתחיל עם השאלות. רשות האוכלוסין, יאירה איתנו. בוקר טוב. אנחנו נשמח שתעדכני אותנו איפה עומד הנושא של נוהל להעסקת עובדים זרים לילדים עם מוגבלות. האם הנוהל שונה ביחס לאנשים מבוגרים הזקוקים לעובד זר?

בוקר טוב. אני מניחה שגברתי מתכוונת לתיקון של התקנות, כן? אנחנו מדברים על זה? אוקיי, אני אסביר. לעניין העסקה של עובדים זרים אצל ילדים צעירים, ברמת העיקרון הנוהל מדבר על זה שמי שזכאי להיתר והנוהל הוא הנוהל הקיים, לא שינינו בו דברים מסוימים, זה אומר שבפעם הראשונה שמוגשת בקשה לוועדה, אחד מהתנאים שצריכים להיות זה בעצם שהילד זכאי לגמלת ילד נכה ברמה של 100% לפחות מביטוח לאומי, ושנתקיימו לפחות אחת מהסיבות הבאות:

שהימצאותו של המטופל במסגרת מותנה בליווי של מטפל לצורך מתן עזרה פיזית, ושהעזרה הזו לא ניתנת על ידי המסגרת שבה הוא נמצא, המסגרת הלימודית. או שהמטופל הקטין זכאי לליווי או השגחה תמידיים במשך רוב שעות היום מפאת נכותו, ונבצר מאותו מטופל להשתתף במסגרת הלימודית, או יתקיימו נסיבת רפואיות מיוחדות אחרות המצריכות טיפול יומיומי צמוד וממושך במטופל הקטין במשך השעות שבהן הוא נמצא בביתו. אלה הקריטריונים.

זה הנוהל.

כן, זה הנוהל לקבלת היתר. באשר להקלות נוספות, גם בוועדה הומניטרית, בקשות שמוגשות להארכת רישיונות של עובדים זרים, גם מטופלים או מי שמוגדר מטופל מורכב, וככל שאנחנו מדברים על ילדים, אז גם מרמה של 188 ומעלה בהחלט זכאי להקלות שמתייחסות למטופלים מורכבים, שזה אומר בקשות של עובדים זרים מעל שמונה שנים ועד 13 שנה, וכמובן ההקלות הנוספות שמפורטות שם.

אבל יש קושי רב, לפי הפניות שאני מכירה, אני לא מדברת על הקשר הרגשי, קשה מאוד למצוא עובד זר לילד עם צרכים מיוחדים, מונשם. באמת, זה קשה מאוד. הרבה פונים אליי במצוקה. מה אתם עושים עם זה? אוקיי, העובד צריך לעזוב, ולא קל כל כך מהר למצוא מישהו חלופי, וההורים חסרי אונים. איך אתם מתמודדים עם זה? אני לא מדברת רק על הבעיה הרגשית.

חד משמעית, אנחנו מכירים בבעיה הזו, אנחנו מסכימים. בין היתר, ועדת שושני שבחנה את כל הסוגיה, ובאמת מצאה שנכים צעירים, גם אם מדובר בילדים.

אני מדברת על מורכבים קשים, ואפילו יש להם גם שני מטפלים.

כן, ברמה הגבוהה ביותר. זאת אומרת, מאז ועדת שושני כבר יש רמות גבוהות יותר בביטוח לאומי, אבל מ-188% ומעלה בהחלט קיים קושי משמעותי להעסיק עובדים זרים, כי עובדים זרים, פחות נוח להם לבוא כשיש עוד זוג עיניים שמפקחות, כשיש עוד ילדים בבית וכו'. הסוגיה הזו מוכרת ואנחנו מכירים בה.

אבל איך אתם מתמודדים איתה? אני מבינה שזה הרבה זמן כבר אתם מושכים, שאתם מכירים את הסוגיה הזו. היא מוכרת.

אנחנו מדברים על שני דברים שונים. בוועדה הומניטרית באמת נתנו לקבוצה הזו עדיפות. זאת אומרת, באו ונתנו הקלות כדי שהם יוכלו למצוא עובדים זרים שהם לא עד שמונה שנים, אלא עד 13 שנים, כי הם מבינים במורכבות הזו.

כלומר, ולא מעל 13 שנים.

מעל 13 אף אחד לא יכול, וזה בחוק. אבל בחוק נאמר שאם החקיקה הרגילה מדברת על שמונה שנים, מטופלים מורכבים, ביניהם גם ילדים, יכולים להעסיק עד 13 שנה. זה לעניין הזה. לעניין תיקון התקנות, שאני מניחה שגם על זה נשאלתי, כן, אכן נדרשנו לקדם תקנות במסגרת התקנות הגיאוגרפיות, שיתייחסו גם למטופלים המורכבים, לאוכלוסייה המורכבת.

ונדרשנו לבחון, כמו שהיום עובד זר שנכנס לישראל יש לו אזור גיאוגרפי, ייקבע לעובד זר, אם הוא מגיע לטפל במטופל שהוא מורכב, שהוא קשה יותר, או באוכלוסייה הרגילה. ומה שהוצע כמובן זה שעובד זר שמגיע לטפל באוכלוסייה הפחות מורכבת, יוכל לטפל בכל האוכלוסייה בהתאם לאזור הגיאוגרפי, ומי שהוא מגיע לטפל במטופל מורכב, יוכל לטפל רק במטופלים מורכבים. גם אם הוא מחליט לעבור לעבודה אחרת, הוא יוכל בהתאם לאזור הגיאוגרפי לעבור לטפל במטופל מורכב אחר. הטיוטה הזו הועברה גם להערות הציבור.

כמה זמן אתם כבר מאז שהוצאתם את זה? מאז שהגיתם את הרעיון של התקנות והפצתם את זה לפניות הציבור, כמה זמן כבר?

אנחנו כרגע עצרנו בנקודה האחרונה של אחרי הערות הציבור, קיבלנו אותה בשנת 2023, ואז הכנסת יצאה לפגרה. חזרנו ביולי, ולצערנו הרב פרצה מלחמת חרבות ברזל, ואנחנו מושקעים מאוד באירוע הזה, בכלל, מינהל עובדים זרים בכל הסוגיות, בכל הענפים, הפך להיות בוער מאוד.

אבל זו לא הנקודה העיקרית בשלה כרגע לא התקדמנו. הסיבה העיקרית היא שכשבחנו את הנתונים של כל הקבוצות שנתבקשו להיכנס למי שהוגדר כמטופל מורכב, בעצם מצאנו שם את נכי צה״ל ברמות הקשות ביותר, כמובן, נכי פעולות איבה ועבודה ברמה הגבוהה ביותר. ילד נכה ושר״מ מ-188 ומעלה. גמלת סיעוד, זכאים לגמלת סיעוד ברמה 6 וחלק מרמה 5. חולי סרטן, חולים סופניים, חולים הנוטים למות, בהתאם לחוק.

ובעצם מצאנו שהקבוצה הזו שבעצם באה לייחד, לתת הקלה לקבוצה מאוד מסוימת, הפכה להיות 50% מבעלי ההיתרים, כך שאם אנחנו רוצים לבוא ולהקל, הקבוצה הזו היא מאוד גדולה והמטרה לא תשרת את הרציונל של תיקון התקנות הללו. זאת אומרת, אם אתה בא ונותן הקלה ל-50%, זאת אומרת, כל העובדים הזרים, לא יהיה פה בעצם תיקון של מה שרוצים לעשות פה.

לא, את התכלית הראויה.

בדיוק, זה לא ישמש את התכלית.

אבל מה בדיוק תעשו? מה אתם עושים עם הבעיה הזאת? עם ה-50% הבנו. איך אפשר, באמצעות מה? איך תטפלו בזה אם זה לא בתקנות?

נכון. לא, ברור שצריך לתקן את התקנות כדי להעביר משהו בעניין הזה. אבל כמו שזה הוצע היום, אחרי ששוב בחנו את כל הנתונים, כי זה היה נשמע מאוד יפה שרוצים להכניס הרבה קבוצות סופר חשובות ומורכבות, אבל עדיין, כמו שאמרתי, זה סטה לגמרי מהתכלית של הרעיון. ולכן כרגע אצלנו, כמו שזה עכשיו, זה לא נכון לקדם את זה.

אני מנסה להבין למה. היא הסבירה שאם זה חריגים ואז זה הופך להיות קבוצה של 50% זה כבר לא חריגים. אבל אם עובד זר כבר יודע שההיתר שלו ניתן לסוג מסוים של נכות, נגיד נכות מ-188% או לא יודעת, מה שתקבעו בתקנות, אז מה זה משנה איזה אחוזים זה מהאוכלוסייה?

כי כשאת רוצה לייחד ולתת פתרון ספציפי, אז אם את פותחת את זה, בעצם מה ייחדת? זאת אומרת, אם זה הופך להיות כל כך רחב, אז לא נתת בעצם מענה לאוכלוסייה שצריכה, כי הכנסת לפה מלא מרכיבים. בעצם הגדלת את האוכלוסייה שאת רוצה לבוא ולהקל איתה, והיא כל כך רחבה שהמהות אובדת בדרך.

אבל מה שאני לא מבינה, למה זו הקלה? כאילו זה פשוט עניין של סוג ההיתר, לא ההקלה.

כי את מנסה לייחד בעצם קבוצה פה.

כבוד היו"ר, אם אפשר מילה אחת. אלכס פרידמן. אני קודם כל חושב שגם השינוי הזה, כמו שאת מתארת אותו, יכול לסייע. אבל אנחנו עבדנו על זה ביחד בזמנו, והרעיון המקורי היה לסייע למונשמים. אז יכול להיות שצריך לצמצם את הרשימה הזאת עוד יותר, בדגש על המונשמים, שזה הרעיון המקורי, ואז זה ייתן פתרון באמת למקרים של הקצה.

אין הבדל אבל בין מונשם לילד עם נכות באחוז של 188 או 235. זה סיעודיים קשים, לא מדברים, הם לא יכולים לדאוג לעצמם, הם חסרי ישע. אז מבחינתי, נכון שיש פה את הנושא הרפואי, אבל גם ילדים באחוז נכות של 235, יש להם את כל הנושא של הפרכוסים, שזה לא פחות מסוכן מילד מונשם.

אני מסכים איתך, ואמרתי בתחילת דבריי שאני גם חושב שההצעה כרגע היא גם תסייע במצב הקיים. יחד עם זאת, צריך לבחון את זה, כי אני יודע שהמונשמים, המטפלים פשוט גם מפחדים לטפל בהם. תחשבי, שנייה אחת המכונה לא עובדת, האנשים האלה מתים וזה באחריותם.

לכן הייתי שולחת אותם להכשרה באל"ין, שהם יהיו שם שלושה חודשים, הם יהיו מקצועיים, ואז הם ילכו לטפל בבתים של אנשים מונשמים.

הם לא עוברים הכשרות?

לא.

לאנשים מורכבים?

כשמזמינים עובד זר מחו״ל, צריך להגדיר, יש הגדרה ממש מלאה ומפורטת שנערכת על ידי הלשכה הפרטית והמטופל, מה הצרכים של המטופל הסיעודי ומה הוא צריך. בחלק מהמקרים, ככל שמדובר בהכשרות שהן יותר מורכבות, אז גם מוזמנים אחים עם הכשרה של אח לעניינים האלה. זה באמת דברים שצריכים. כשמזמינים עובד זר מחו״ל, צריך להגדיר ולפרט את הצורך של כל מטופל.

בקיצור, אין הכשרה.

לא, יש הכשרה.

התאגיד לא עושה הכשרה.

שום דבר.

בחו״ל נערכת הכשרה.

בחו״ל, כן. נו, באמת.

נכון. אני אגיד לך יותר מזה, מגיע עובד זר ומטפל במטופל סיעודי.

את יכולה להוכיח שבחו״ל מתבצעת הכשרה?

אנחנו גם מבקרים את ההכשרות האלה, ואני אגיד לך יותר מזה. השנה, ביום ראשון האחרון אני שלחתי הודעה לכל הלשכות הפרטיות להיות בקשר, שאנחנו לא נאפשר קבלה של הכשרות ממוסד מסוים, מאחר שמצאנו ליקויים במוסד הזה. אנחנו מנטרים את זה.

את ראית פעם סרטונים של עובדת שמגיעה מחו"ל? אומרים לה מה להגיד ומסריטים אותה. זה הכל.

אני חושבת שהם חייבים לעבור הכשרה בארץ, בבתי חולים בארץ, במוסדות שלנו, בבתי ספר שלנו. זה המקום לעבור את ההכשרה. מה שהם רואים שם הם לא רואים פה. הצורך פה הוא שונה מהארצות העניות שמהם הם מגיעים.

נחמיה רובין. אני רק אדגיש גם שבאותה מחשבה גם אותם מלווים בהסעות, כשמלווים רפואיים במונשמים, גם הם צריכים הכשרות ולהסדיר את הנושא של ההכשרות האלה, כי גם בזה יש פה סכנה לא קטנה. ויש פה גם הרבה הורים שמפחדים פשוט לשלוח את הילדים עם אותם מלווים, שפשוט הם מפחדים על החיים של הילדים שלהם. ממש ככה.

אני אגיד בנקודה הזו, גם מטופל סיעודי שמתחיל להעסיק עובד זר וחלה החמרה במצב של המטופל הסיעודי, ולצערנו זו דרך העולם, המצב לא הופך להיות יותר טוב, אלא הופך לרוב ומשתנה ומחמיר. גם שם, אם היום מדובר במטופל שהיה צריך עזרה במעברים ועכשיו צריך גם בצנתרים וצריכים עזרה בדברים אחרים, צריכים להעביר את ההכשרה לעובד הזה תוך כדי שהוא נמצא בבית. הדברים האלה הם דינמיים ומשתנים.

באחריות מי?

שוב, אנחנו מדברים פה כרגע על מטופל סיעודי שמעסיק.

מי הרגולטור?

דרך אגב, היום במרכזי היום ברווחה יש המון מוסדות שבעלי העובד הזר, המטופל לא נכנס. הם לא מחליפים טיטולים, הם לא מטפלים, הם מבקשים את העוזר הזר. ולמה אין הכשרות? ואנחנו מבקשים ממש שזה ייכנס פה בתקנות, שהם יעברו הכשרות או במסגרות והם יקבלו תעודה, או במוסדות רפואיים כמו הרצוג ואלי"ן שאנחנו סומכים על המקומות האלה בעיניים עצומות.

כבוד היו"ר, אני אגיד מעבר לזה. בישיבה ביחד עם ועדת המנכ"לים משרד הבריאות הודיע שהוא מוכן לקחת את זה על עצמו. אז צריך רק לגרום לזה לקרות, כי זה כמו הרבה דברים אחרים לא קורה בפועל.

אנחנו העלינו בעבר גם את הבקשה ואת האפשרות לשלב סיוע גם של קופות החולים באירוע הזה, שיעבירו הכשרות כמו שהם מעבירים היום לבני משפחה של מטופלים סיעודיים, הכשרות שיש צורך, החל מאיך מתפעלים כיסא גלגלים, מנופים, כך גם יעשו לגבי עובדים זרים.

בתפיסת העולם שלנו, יש פה ווין-ווין סיטואיישן, כיוון שברגע שאנחנו נותנים הכשרה מקצועית ונכונה לעובדים הזרים, כמו גם לבני המשפחה, בעצם נשמרת איכות ההעסקה פה, איכות חייו של המטופל הסיעודי, שככל שהוא מקבל טיפול טוב, נמנע הצורך שלו חלילה להגיע לאשפוזים מיותר. והתועלת, גם הבריאותית ובטח הכלכלית פה לכל הגורמים היא משמעותית ורבה.

אבל כמובן שהעסקה של עובד זר, צריך לתכלל אותה, צריך לתחזק אותה. אין מישהו שיטען אחרת. הדברים הם דינמיים והם משתנים, ובטח עם מה שנחשף השבוע גם ברשתות.

אז למה אתם לא מקדמים את זה מול הקופות, מול המשרד הבריאות? אמרת דברים מאוד חשובים, אבל לא נעשה איתם כלום.

ניסינו בעבר גם לפתח את זה ולקדם את זה. הדברים האלה תלויים בעיקר בתקציבים, שלא מצאנו שמשרד האוצר נעתר לאירועים האלה. הייתה יוזמה מבורכת גם של משרד הבריאות, השיבה הביתה וכו'. הדברים האלה לא התקדמו כמו שרצינו וראינו לנכון.

כבוד היו"ר, שמי שרון שלומי, אני הורה לילדה מיוחדת בת 26. עברתי לא מעט עם נושא העובדים הזרים שהגיעו אליי הביתה. וכמו שהתחלת את המכתב, מה שהקראת בהתחלה, שעובד מגיע לארץ ויש באפשרותו לאחר שבוע, או אחרי יום, או אחרי יומיים, לעזוב את המטופל.

אני יכול להגיד לך מה אני חוויתי. זה לפחות בין 10-20 מטפלים שהגיעו לי, הבאתי אותם, ארבעה חודשים עד שהגיעו אליי הביתה, שישבתי וחיכיתי. בואי לא נאמר שכביכול זה גם, את יודעת, אנחנו מאבדים ימי עבודה והכל, ואנחנו מגיעים, עד שהמטפל מגיע לארץ, אחרי שבוע-שבועיים הוא יכול להרשות לעצמו לעזוב וללכת למישהו שהוא יותר, הם רוצים את המבוגרים. בואי, זה לא עובד. זה מוכר, וזה ידוע.

גם לנכי צה"ל.

כל ההורים, כל החברים שלנו, כולנו לא היינו יכולים להביא עובדים. מביאים עובדים מהמשרד, המשרד אומר 'כן, עובד מצוין, עובד פה, עובד שם'. רואים סרטונים, הכל מעולה, הכל מצוין. מגיע לארץ, אחרי שבוע-שבועיים, אחרי חודש-חודשיים, אחרי שלושה חודשים. אפשר לפתור את זה מאוד פשוט. עובד שמגיע לארץ, לחייב אותו שנה, שנתיים, שלוש. לפה חתמת שאתה מגיע, פה אתה נשאר. אתה לא יכול? תעלה על מטוס חזרה. מה הבעיה?

זה בג"ץ הכבילה, נכון?

זה בסך הכל תיקון בחוק.

פעם זה נבחן בבג"ץ, ויש בג"ץ איסור כבילה. אף אחד לא יכול להכריח אותך לעבוד אצל מטופל מסוים. זה בג"ץ אמר, זה לא אני אומרת.

אבל הבאנו אותם בשביל שיעבדו, לא הבאנו אותם בשביל שיגידו לנו אחרי שבוע-שבועיים אני הולך, ואז אני צריך להזמין עוד הפעם וזה עוד תהליך של עוד ארבעה חודשים. אז מה עשיתי פה?

נקרא לזה יותר מזה, החוק כאילו בא נגדנו. נגד הנכים ונגד המוגבלים. קודם כל אני אציג את עצמי, יהודה איינהורן, אבא לילד עם שיתוק מוחין פיזי מורכב, ילד הכי חמוד, אבל פיזי מורכב. ויש לי גם ארגון הורה מיוחד. לא ניכנס עכשיו לכל הסיטואציות שחוויתי מעובדים זרים. אתה נגעת פה בנקודה מאוד רגישה ונכונה.

העניין זה שיכול להיות שאנחנו ההורים צריכים לעתור לבג"ץ, אבל זה כאב ראש. השאלה אם הממשלה יכולה לעתור בכזה דבר לבג"ץ. אין כזה דבר שעובד זר שמגיע לארץ, או אפילו כשהוא נמצא במשפחה, שהוא עובר למקומות אחרים. זה משהו הכי כואב, זה אומר שבן אדם השקיע כסף, זמן, כאבי ראש, בסוף הם בורחים הלאה.

ככל שגם מקבלים הכשרה על חשבון המדינה, או על חשבון הקופות, או על חשבון הציבור פה בישראל, אני חושב שגם זה צריך להוות איזשהו מטען נגדי שבו הם מתחייבים לעבודה פה בתקופה X של חודשים או שנים. להצדיק גם את ההכשרה, והם חותמים גם שאם הם עוזבים אז הם מפסידים איזה סכום כסף כלשהו.

יש לנו דוברת בזום, אפשר להעלות את אייזיק? בבקשה. אם לילד בוגר עם מוגבלות.

היי, בוקר טוב. אני כאן כדי לדבר על הצורך בשינוי חקיקה של ביטוח לאומי, שירותים מיוחדים באנשים סיעודיים, שזה קטינים ובגירים, עם 235% גמלת שר״מ, עם נכות סיעודית מורכבת, אתה לא היחיד שם, שמעסיקים שני מטפלים בסיעוד מצורך הנכות שלהם והמורכבות שלהם.

על פי תקנות הביטוח הלאומי, מתן שירותים מיוחדים, נכה התלוי לחלוטין בעזרת הזולת, במידה רבה במיוחד בביצוע כל פעולות היום-יום, בכל שעות היממה, אשר הוכר כזכאי ל-235 גמלת שר״מ, שירותים מיוחדים, על פי מבחן התלות של ביטוח לאומי ומעסיק בפועל שני מטפלים בסיעוד, תורד דרגת קצבתו ל-188 שר״מ, ויקבל תוספת זו המופחתת.

חשוב לי שאת המשפט הזה עכשיו שהקראתי לכם, חברי הוועדה יבינו. זה הבסיס לכל, קודם כל. מה שאני מנסה להגיד, שלא יכול להיות שאנשים שהוכרו במבחן התלות של ביטוח לאומי כסיעודיים מורכבים עם 235% שר״מ, ברגע שהם מעסיקים עובד זר נוסף שני, מצורך הנכות והמורכבות שלהם והתלות שלהם, הם מוענשים, הם יורדים בקצבת השר״מ.

פנית לביטוח לאומי? מה הביטוח הלאומי אומר? מה הוא טוען?

זה לא רלוונטי.

לא, זה בחוק? זה תקנות?

זה תקנות של ביטוח לאומי, שירותים מיוחדים.

בואו, אני רוצה לקצר. חקיקה, את יודעת איך זה חקיקה, וההליך, וקריאה ראשונה וטרומית. שהביטוח הלאומי ישנה את התקנות, אם יש צורך.

נכון להיום יש 150 כאלה, נכון לינואר 2025 על פי תשובת ביטוח לאומי. אני רוצה להגיד, ביטוח לאומי בעצם ביד אחת משלם, וביד השנייה הוא גורע. כי ברגע שאתה נותן עוד תוספת של 188 אבל מוריד אותה מקצבת השר״מ, מ-235 ל-188, לא עשית שום דבר. כי במקור האנשים האלה שהוכרו כזכאים הם לא 188, הם 235, ואת זה ביטוח לאומי קבע.

כי יש הבדל עצום בין בן אדם שהוכר כ-235% גמלת שר״מ, לבן אדם עם 188% גמלת שר״מ, ואת זה צריך להבין. הפער בין קצבת שר״מ שעומדת על 235% לבין 188%, הוא 1,883 שקלים לכל קצבה. זה ים כסף, כל קצבה. שתי קצבאות מופחתות של 188 זה קיצוץ של 3,766 שקל מאדם התלוי לחלוטין בעזרת הזולת 24/7 סיעודי מורכב.

כמה כאלה יש, את יודעת? 150

150 איש על פי ביטוח לאומי.

חשבתי כבר מדובר במיליארדים.

יש נקודה נורא חשובה שחשוב כאן לפתוח סוגריים ולציין אותה. אני ביקשתי מביטוח לאומי לדעת כמה מתוך ה-150 במקור הוכרו עם 235% שירותים מיוחדים, לעומת כמה מהם במקור הוכרו עם 188. כי גם בתוך ה-150 יש תת-קבוצה, מאוד ייתכן, שהיא במקור עם 188 ונכללים בתוך ה-150.

זאת אומרת, אם אנחנו רוצים באמת לדייק את המספרים, צריך את הנתונים המדויקים מביטוח לאומי, להבין על איזו קבוצת אנשים אנחנו מדברים. כמה אנשים במקור הוכרו עם 235%, ובגלל שהם נאלצים להעסיק מטפל נוסף שני בסיעוד, הם מוענשים ומורדים בדרגה. ואז ברגע שנקבל את הנתונים אנחנו נגלה, לדעתי, שהנתונים הם לא מרחיקי לכת. לא מדובר בקבוצה רחבה במיוחד.

גברתי, יש לי ועדת חוקה ואני חייב ללכת, זה חבר הכנסת ארז מלול. אני מתפלא שרק אני פה מכל הח״כים, אף אחד לא בא לנושא רגיש כזה.

כל הכבוד.

אנחנו ממש מתביישים שאף אחד לא נכנס.

אני הייתי בטוח שלא יהיה לי מקום. אני שמח אבל, עם כל הצער, שאני המפלגה החברתית היחידה בכנסת. והנושא הזה, עכשיו כשאני שומע אותך, באמת קשה, עם כל הקושי, בלי קשר לזה, עם הילד, וב-235%, אז סימן שזו הרמה הכי גבוהה שיכולה להיות. תראי, מה שאני מציע, ככה, במקרה משרד הביטוח הלאומי נמצא תחת חסותנו, תחת שר העבודה, הרב יואב בן צור.

דרך אגב, כל המשרדים של הנכים בידי ש״ס. אתם יכולים לעשות שינוי, אנחנו סובלים, בכל הנושא של אנשים נכים אנחנו סובלים.

אני לא צריך עזרה. גברתי, מה שאני מציע זה שהביטוח הלאומי באמת ייתן נתונים מדויקים ולחשב עלויות. אני אקיים שיחה עם שר העבודה. ירצה, איך אומרים, בתקנות, בצורה מהירה, כן. לא, נעשה חקיקה, אני בעד.

שרית, את יכולה להתייחס לפרוטוקול.

נכנסתי, ראיתי את זה בסדר היום, נכנסתי לנושא הזה. למען הגילוי הנאות, גם אישתי פה, שהיא עובדת בעלי שיח, שאני מכיר את הנושא. היא מטפלת בהרבה בתים, ואני אומר, זה נושא מאוד כאוב ואני שמח ואני מודה ליו"ר הוועדה שקיימה את הדיון. אני יודע את הלחץ שיש לה על כל הנושא של העובדים הזרים ובקבלנים ובזה, אבל היא עשתה את סדר היום של תחילת המושב ופתחה עם זה את המושב. שאפו לך.

תודה רבה.

רואים גם אצלך את הרגישות. חייבים לטפל בנושא הזה, ואני על זה, בסדר?

כבודך, ארז מלול, לי קוראים יהודה איינהורן, אבא לילד עם שיתוק מוחין פיזי מורכב, ילד מאוד מאוד חמוד, מי שפגש אותו. אני אשלח לך תמונה אחר כך.

אני רואה את האבא, אני בטוח שהילד חמוד.

כן, הוא מושקע ומטופח. הילד שלי עם 235, פיזי הכי קשה. אני רוצה להגיד לך משהו בנושא של ש"ס: ש״ס היא מפלגה חברתית, וקודם כל, כל הכבוד. גם אומר לך כל הכבוד שהגעת פה לוועדה מחברי הכנסת היחידים, ואני מצדיע לך יותר נכון, מוחא לך כפיים כי מגיע לך. אני חושב שכל הנושא של הילדים הנכים, הרווחה, המצב זוועה, ואני אדגיש שנייה. הבעיה היא לא בש״ס, הבעיה התחילה לפני זה. זה דברים שמיושמים, אבל אני חושב שחייבים לעשות סיעור מוחות.

התפקיד שלי כחבר כנסת לתקן עוולות, לא? אני לא המצאתי את הגלגל.

אבל חייבים לעשות סיעור מוחות עם ארגוני הנכים, עם ההורים לילדים הנכים. סיעורי מוחות קונקרטיים. זה משרד הרווחה. על כיסאות גלגלים. משרד הבריאות נהיה נזק לילדים הנכים. בינתיים זה נזק אחרי נזק, דברים לא משתנים.

אני גם אזמין במשרד העבודה שולחן עגול עם הארגונים, עם ההורים. מי שירכז את הנושא הזה, יש פה את יו"ר הוועדה.

אתה יודע, אתם עושים עבודת קודש. שרית, מה שעשיתם במלחמה, אני מצדיע לכם.

אדוני יודע שאנחנו נפעל ככל שאנחנו יכולים.

הלוואי, חבר הכנסת, שפה היינו רואים את ש״ס כמו שכולם מנסים להעביר חוק של פטור מגיוס. הלוואי שהיינו פה רואים את כולם. פה אין, המוחלשים נהיים מוחלשים עוד יותר במדינת ישראל.

כל המילואים, כל משפחות החטופים. אני לא רוצה לגרוע כי הוא זה ממה שאתם עושים. אבל אני רוצה להגיד שהתוודעתי, לא דרך אישתי, דרך פניות וראיתי את סדר היום, אמרתי אני חייב לתת את קולי ואני נכנס לעניין. וכשאני נכנס, זה בכל הכוח.

שרים הנוגעים בדבר, בסוגיה הזאת, הם מש"ס, ואנחנו נשמח מאוד שתעזור לנו מולם.

יש גם את שר האוצר, יש זה, יש יועצת משפטית לממשלה, אל תשכחו.

חבר הכנסת מלול, דקה לפני שאתה הולך. באמת לנו יש זכות שגילה היא חלק מהצוות שלנו. היא מדהימה, היא מנהלת בכירה אצלנו בעלי שיח. אני מארגון עלי שיח, קוראים לי גיטה מונדרי, מנהלת את מערך הדיור ותחום הפיתוח.

אני נמצאת פה ושומעת את הדברים, ואני אומרת, אני מקנאה, אני מחכה להיות בדיונים שאתם מדברים עליהם. אנחנו ארגון גדול, יש לנו קרוב ל-120 בתים, יש לנו עשרה מרכזי תעסוקה, אנחנו נותנים שירות ללמעלה מ-1,500 אנשים ביום-יום, חלקם בתפקודים נמוכים.

הייתה בשורה נהדרת לפני שנה בערך, שנתנו כ-1,300 אנשים גם למסגרות של אנשים עם מוגבלויות. אנחנו עוסקים באנשים שאתם מדברים עליהם, שהם באמת 235%, 188%. אנחנו עוסקים באנשים הנמוכים ביותר, בתפקודים הנמוכים ביותר. אבל למעשה ניתנו הרישיונות, ולמעשה אנחנו לא קיבלנו אפילו אחד. ואני מדברת על אוכלוסייה, יש לנו קרוב ל-40% מתוך מה שאמרתי, אנשים בתפקודים נמוכים.

דווקא בזה אני יודעת ששר הרווחה עזר לבית ספר אחר.

הגשתם בקשות?

הגשנו. זה היה מורכב, היה צריך רישיונות מאוד מסוימים, ובסופו של דבר אמרו לנו רק שניים, אולי שני עובדים זרים. בסופו של דבר גם שני עובדים זרים, איכשהו זה התפספס כי זה לא בדיוק עמד. תבינו, אנחנו מערכת ענקית, אין לנו עובד זר אחד.

חבל שלא הפעלת אותנו עד כה.

צריך לפשט את התהליך. התהליך מאוד מאוד מורכב ומסורבל, ושמים רגליים אחר כך.

אני רוצה שתפרטי, יותר תתני לעומק. למה את לא יכולה להשיג את העובדים? מה הקושי?

אני אגיד כך, קודם כל זה היה נקרא רק למעונות. אני חושבת רק למעונות, לא היה לדיור בקהילה. כדי להשיג היה צריך רישיונות מאוד מסוימים, שהדרישות הראשוניות של משרד הרווחה לא חלו באותו זמן. היה צריך מכבי אש, היה צריך דברים מסוימים מאוד, שבסופו של דבר, בשעה שנותן ההיתר, עוד לא היה נצרך מטעם משרד הרווחה.

יאירה, את יכולה להגיב? את מתמצאת?

אני אגיד שאני מנהלת אגף סיעוד ביתי. אתם מדברים על מוסדי.

זה או הרווחה או הבריאות?

נכון, אבל לא, זה גם תחת רשות האוכלוסין וההגירה, אבל זה אגף אחר שמנהל את זה, ולכן אני לא אוכל להתייחס.

אני רוצה להוסיף על זה עוד יותר. אני לא מוריד מהמוסד, אני אומר כל הכבוד להם, אבל מצד שני, אם אנחנו היינו מקבלים את הכסף שהמוסד מקבל, היינו יכולים להחזיק שני עובדים זרים.

אני רציתי לציין בפני יו"ר הוועדה, בבקשה. אחת הסיבות למה כל הנכים כרגע לא מצליחים באמת לקדם את העניינים זה בגלל שהממשלה קיבלה החלטה ואישרה את כל הנושא של הקמה של ארגון יציג לנכים. הנושא הזה כבר אושר. הממשלה צריכה להרים את הכפפה ולעשות מעשה כדי שהדבר הזה יתקיים, כדי שכלל ארגוני הנכים בארגון יציג יוכלו להתחיל לקבל ולקדם החלטות.

טוב ונוח לכולם להגיד, אתם מפולגים, אתם לא מוסכמים בדעה אחת, וזה נכון, ויש 1000 דעות אצל הנכים, וכל עמותה מקדמת את הנכות או את המגבלה שלו או שלה, ומי יודע כמוני שיש לי שש עמותות שאני חבר בהן או ייסדתי את רובן, אוקיי? אבל בסופו של יום כרגע נמצא מצב שיש פה קרוב למיליון תושבים במדינת ישראל שזכאים על פי חוק, אין להם שום ארגון אחד שמייצג, ונוח למדינה להגיד אין לי עם מי לדבר. כל פעם יבואו פה שבעה-שמונה ארגונים.

לא, אבל גם הכל נהפך לפוליטי. תדייק, הכל פוליטי.

ברור, כמו שחבר הכנסת ש"ס שהיה פה, ואני לא רוצה לדבר בשמו כשהוא לא פה, אבל אני אומר, יש פה בעצם מפלגה שלקחה וסינגרה על כל התיקים פה החברתיים והסוציאליים והזכויות, ולא מקדמים מסיבות כאלו ואחרות של תקציבים או לא משנה מה. בסופו של יום יש למדינה אחריות. אנחנו כולם תחת חוק בריאות ממלכתי, והשאלה איפה זה נוחת כרגע לאזרחים, לאזרח הקטן, במיוחד למוחלשים וההורים המטפלים או הילדים המטפלים, וצריך פתרון. תודה.

אוקיי, תודה. אני מבקשת, בבקשה, גיטה, תעבירי פנייה מסודרת לוועדה, תיקחי את המייל, ונבדוק לעומק את זה. נעמוד איתך בקשר.

אפשר להוסיף עוד דבר אחד בבקשה? חשוב לי היה לציין שהמציאות הבלתי אפשרית הזאת שהמדינה מעמידה אותנו, שהיא כמו משפט שלמה. כי הבן שלי, לצורך העניין, ושוב, אני רק אימא מייצגת כאן קבוצה של 150 איש, אז הבן שלי הוא רק דוגמה, חשוב לי להגיד גם את זה. הבחירה בין קצבת שר״מ בגובה של 235% סבירה ומידתית שמאפשרת העסקה של מטפל אחד, לבין העסקת שני מטפלים בפועל עם שתי קצבאות שר״מ מופחתות של 188 ולא מידתיות, שלא מספיקות לתשלום שכרם ועלות העסקתם הכוללת של שני מטפלים בסיעוד היא בלתי אפשרית.

משפט השלמה הזה לא יכול להתקיים. בן אדם לא צריך לבחור בין לחיות חיים הגונים בכבוד, לבין טיפול של שני מטפלים. זה לא יעלה על הדעת, זה לא מתקיים בכלל. אתם צריכים להבין שאנשים שזקוקים לשני אנשים בסיעוד לא יכולים לשאול את השאלה הקיומית הזאת. מבחינתנו זה להיות או לחדול, זה לא פחות מזה. הנקודה הזאת היא סופר חשובה, וחשוב שהוועדה תכיר בזה.

אנחנו מציעים דרגת ביניים מידתית, כי אנחנו מבינים שגם את המונשמים, שכבודם במקומם מונח כמובן, אגב, הפעולה היחידה שהבן שלי לצורך העניין מסוגל לעשות זה לנשום בכוחות עצמו, זאת אומרת שהוא משותק כל הגוף, אם לא ציינתי את זה קודם, משותק מצוואר ומטה, משותק ארבע גפיים, מרותק לכיסא גלגלים.

אז גם את המונשמים הורידו לרמה של 188, על פי חוק שירותים מיוחדים, ביטוח נכות וביטוח לאומי, אבל התוספת לקצבה בגין העסקה של מטפל נוסף שני היא תוספת משמעותית, שהחיבור של השתיים ביחד מאפשר העסקה נאותה של שני מטפלים בסיעוד, ובעצם מתורגמת כמו שתי קצבאות של 235%. אני חוזרת, אנשים מונשמים מקבלים כמו שתי קצבאות מלאות של 235%, וטוב שכך. ואנחנו אומרים שזה מצוין וזה צריך להיות ככה.

כל מה שאנחנו מציעים זו דרגת ביניים מידתית שתיקבע על ידי ביטוח לאומי, שאנשים שהוכרו במקור עם 235% והם לא 188, לא ניתן להשוות אותם ל-188. לא צריך להעניש אותם, והם לא אמורים לקבל שתי קצבאות ברמה של 188. איזושהי דרגת ביניים, שאחת תהיה אולי 188, אבל השנייה תישאר על כנה על 235%.

והחיבור הזה ביחד של שתי הקצבאות, שזה לא בשמיים, זה יאפשר למשפחות כמונו להחזיק שני מטפלים בסיעוד, והעלות הכוללת השנתית של זה, זה פלוס מינוס משהו כמו 3 מיליון שקל בשנה, שאפשר להחליק את זה בגרון ואפשר להביא את התיקון המיוחל לנו ולעוד 150 משפחות במצב שלנו. אז אנחנו מבקשים שלא להיות שקופים, אנחנו מבקשים שיראו אותנו, שישמעו את הקול שלנו ושיביאו לנו את התיקון המיוחל עבורנו.

אלכס, בבקשה.

אני רוצה להתייחס לדברים שזיווה, שתרמה באמת, שנלחמת על הנושא הזה, וכל הכבוד לך. אני רוצה רגע רקע בשביל כבוד היו"ר, מאיפה הגיעה הבעיה הזאת. בעצם במסגרת חוק הנכים, שהעברנו בשנת 2018 ואת הפעימות האחרונות ב-2022, אנחנו בעצם הוספנו את כל הדרגות החדשות, שזה אומר 235, וגם התוספת המאוד חשובה הזאת של בעצם אפשרות לקבל שתי קצבאות, משהו שלא היה קודם.

משרד האוצר בעצם בא והעלה חששות שאם אנחנו נעשה את זה, אז בעצם יהיו כאלה שכמו תמיד ירשמו שני מטפלים, אבל לא באמת יהיו להם שני מטפלים, בשביל לקבל את הקצבה היותר גבוהה. בפועל, בדיעבד, אנחנו רואים שזה לא נכון. המספר נשאר על כנו באזור ה-150 כשמעסיקים עם שני עובדים בפועל, ולכן אני מאוד מתחבר לתחום של זיווה. אנחנו הגשנו אותו לביטוח לאומי לפני המלחמה. זה היה אמור להתקדם. כמו כל הדברים האחרים זה נדחה.

אני חושב שבעמדה שלנו, מעסיקי שני עובדים זרים צריכים לקבל שווה בשווה ביחד עם המונשמים. ושניהם, כמו שאמרתי בדיון על השכר, זקוקים לעדכון בהתאם למציאות בשטח. אי אפשר להעסיק היום שני עובדים זרים באזור ה-17,000 שקל. זו מציאות בלתי אפשרית. אז גם זה וגם זה צריך להיות תחום בהתאם למציאות.

אוקיי, תודה. תמר ביקשה.

בוקר טוב לכולם. שמי תמר גלפנד, מפורום משפחות צרכים מיוחדים בירושלים. קיבלנו מאות פניות לנושא שאני עכשיו הולכת להעלות. הורים שמעסיקים עובד זר, יש להם משפחה, ברוך השם, הם זכו לעוד ילדים חוץ מהילד המוגבל חסר הישע. לא כולם זכו לבית גדול, לא כולם זכו לווילה, לא כולם זכו שיהיה להם בייסמן ותהיה לעובדת זרה מיטה לבד, שירותים, מקלחת, טלוויזיה גדולה, מקרר בחדר, מקום שהיא תוכל לבשל עוד אוכל שהיא רוצה. לא כולם זכו.

אבל הגיע משרד הפנים של העובדים הזרים, ומה הוא רשם בנוהל? כי ידוע לי, כי עליי לספק לעובד הזר מגורים הולמים בבית המטפל. אני אספר לכם מה קורה היום, ואני לא מקבלת לא שיחת טלפון אחת ולא שתיים. לצערי הרב, עובדים של משרד הפנים נכנסים לתוך הבתים שלנו, לא מודיעים מראש, לא מרימים טלפון. דופקים בדלת, פותח להם ילד קטן, נכנסים, ומטיילים לנו בתוך הבית. נשמע לכם הגיוני? לאיזה בן אדם במדינת ישראל נכנסים לתוך הבית בלי שיתקשרו אליו? הם רוצים לבדוק אם יש מיטה לעובד הזר.

בואו נשים את הדברים על השולחן. הגיע הזמן שמשפחה שלא זכתה, אני ברוך השם זכיתי ואני לא אשכח לעולם מאיפה הגעתי, לכן אני פה לצד המשפחות. יש לעובדת הזרה שלי הכל. יש לי ברוך השם בית גדול, והיא מקבלת כל מה שהיא רוצה. אבל חברות שלי לא זוכות לזה, ולכן אני פה להגיד את הצד שלהן, שאני מבקשת שיורידו את זה מהסעיף וירשמו בתקנות שעובד זר, הוא צריך פשוט להגיד איפה הוא גר. גם אם הוא עובר דירה באותה עיר מגורים שלו, הוא פשוט צריך לדווח לתאגיד.

ומה שהתאגיד רוצה לעשות, הוא צריך לבוא לתוך הבית של העובד הזר, גם משרד הפנים יכול לבוא לתוך הבתים שלהם כמה שהם רוצים, גם 24 שעות, ולבדוק מה קורה שם. ולבוא ולהיכנס לתוך פרטים פרטיים של משפחה, ואתם יודעים שלא כולם זכו לעושר ולא כולם יש להם בתים גדולים, והגיע הזמן שבאמת יטפלו בסעיף הזה.

ואני מתביישת שכל חברי הכנסת החרדים והדתיים לא נמצאים פה. כל הכבוד אתי עטייה, שאת היחידה שאכפת לך מחסרי ישע פה בכנסת, ואת מעלה את הכפפה כי הנושא הזה דחוף והוא כל כך יכבד את המשפחות. כי זה לא יכול להיות שמשפחה יבטלו לה היתר לעובד זר בגלל שהיא לא זכתה לבית גדול.

יש גם משפחות חילוניות שיש להן בתים קטנים.

נכון, גם יש משפחות בציבור הכללי שלא מעוניינות. אני לא רוצה לדבר על המצב של ייחוד, נגיד, אם האישה יוצאת לכמה ימים. יש הרבה בעיות. אבל אני יכולה להגיד לכם שיש עובדים זרים מצוינים וטובים. העובדת הזרה שלי היא מקסימה, אין לי בעיות איתה, והכל מקסים וטוב.

ולכן אנחנו צריכים גם לאלה שיש עובדים זרים טובים לתת להם את התנאים. כי אני שמעתי סיפורים שנותנים להם לישון במחסן מתחת לבניין, וזה לא הגיוני. כי למה? כי אין להם עוד חדר בתוך הבית. זו לא בעיה, היום הם משלמים פר מיטה, וזה לא הרבה כסף, הם משלמים בין 400 ל-500 שקלים.

צריכים להוציא ילד מהבית.

זה כסף מאוד מאוד קטן לשלם 500 שקל למגורים. גם לפעמים יש להם את המשפחה, את הדודים שבאים בארץ לעבוד. אז הם ביחד. אתם רוצים לעשות ביקור? תבקרו שם, לא בתוך הבתים שלנו. אתם רוצים לבוא לתוך הבתים שלנו? תתאמו, תתקשרו, תבואו בשמחה. אנחנו לא מסתירים את הבית שלנו. אבל לא יכול להיות שייכנסו לבית בלי להודיע מראש. תודה רבה.

זה העובדים הסוציאליים של התאגידים?

גם מגיעים ממשרד הפנים, וגם העובדים הסוציאליים מהתאגיד מתקשרים. הם באים, הם צריכים לעשות שלוש פעמים בשנה ביקורת. הם באים, אבל הם מתקשרים – אפשר להגיע? השעה נוחה לכם? תחשבו שאתם מזמינים חבר, אתם מארגנים את הבית, אתם מסדרים, נכון? אף אחד לא נעים לו להכניס לבית שאם כרגע הבית מבולגן או שזה לא הזמן המתאים.

לא לדבר על נשים, שאם הן לא מעוניינות פתאום, הן בלי כיסוי ראש. יש כל מיני בעיות, אני לא צריכה להעלות לכם את הדוגמאות, הן בלי סוף. ואני מקבלת את הפניות לפורום משפחות צרכים מיוחדים בירושלים, והגיע הזמן שהנושא הזה יטופל. תודה רבה.

תודה. יאירה, בהמשך, תרשמי לך שאת צריכה להשיב לנו, להתייחס לכל הסוגיות שעולות פה. בבקשה, כן.

אני תמר, אני עורכת דין במכון ירושלים לצדק. אנחנו מגנים על זכויות של אנשים מוחלשים, בין היתר. אני חושבת שנקודה שחוזרת זה שיש יחסית הגנה טובה על זכויות עובדים זרים, שזה דבר מבורך, אבל האיזון מול זכויות המטופל יוצר מצב שהמטופלים הם חסרי אונים.

כשאני מתייחסת לנקודה שהועלתה כאן קודם, על זה שמטופל משקיע זמן ומשאבים להביא עובד זר שיכול לעזוב אחרי שבוע, גם אם אני מתייחסת לבג"ץ הכבילה, אני חושבת שזה השאיר איזון לא נכון. ולכן צריך לנקוט בכל מיני צעדים, שמצד אחד יכבדו את האינטרס החשוב של חופש העיסוק של העובדים הזרים, אבל לא ישאירו את המטופלים חסרי אונים, ואפשר לעשות דברים.

למשל, לקבוע תקופת מינימום של שהות אצל מטופל מסוים, לפחות חצי שנה או שנה. אפשר לתת לעובד אפשרות לעזוב מוקדם יותר, אבל לא לפי רצון חופשי שלו. למשל, שתהיה איזו ועדת פיקוח שהוא יוכל לפנות אליה, או במשרד הרווחה, שיקבל אישור לעזוב לפני הזמן. אפשר לתת איזשהם תגמולים לעובדים שמתמידים במקום עבודה מסוים. ומשפחה שעובד עזב אותה, שתקבל עדיפות למצוא עובד חדש. או אפילו להוסיף בביטוח סיעודי איזושהי אפשרות של פיצוי כספי למישהו שעובד עזב אותו לפני הזמן. וככה בעצם שיהיה איזון ראוי עם זכויות המטופל.

תודה רבה. אתה ביקשת להוסיף?

כן, בדיוק באותו נושא שהיא דיברה. אני דווקא פונה לרשות האוכלוסין וההגירה, אבל באמת באהבה ולא במילים אחרות, כי אני חושב שצריך לעשות איזשהו תיקון בעניין. כי מה שאני חוויתי, אני מכיר עשרות משפחות, אם לא מאות משפחות, והם חברים שלי, שהמטופל הגיע לארץ ופשוט עזב אחרי שבוע, אחרי חודש, אחרי חודשיים.

אתם צריכים להבין, יש ילדים. הילדים האלה נשארים בלי כלום, ואנחנו ההורים עוזבים את העבודות. אני מכיר לא אחת ולא שתיים משפחות, ובכוונה אני מדבר אלייך באמת, שתבינו מה אנחנו עוברים. אותם הורים פשוט עוזבים את העבודה ומגיעים להחלטה שאנחנו לא עובדים יותר, נשארים בבית ומטפלים בילד שלנו.

לא יכול להיות שהעובד הזר יגיע לארץ, ואני אישית לא אחד חוויתי, לא שניים, לא שלושה, עשרות כאלה שבאו, עשו לי רעיון עבודה. אותו עובד זר מגיע אליי ועושה לי רעיון עבודה. עזבי את זה שכבר התייאשתי מלהביא מחו״ל, הבאתי כבר איזה חמישה-עשרה רשומים שם ב-15-20 שנה האחרונות. הוא בא ועושה לי רעיון עבודה? היא באה ועושה לי רעיון עבודה? עזבי סכומים. כסף. דורשים כספים כי במקומות אחרים נותנים להם? כי יש אנשים עשירים בארץ ומוכנים לשלם יותר? יש גבול למה שאנחנו מסוגלים.

כי הם באים לניקיון, וברגע שיגידו שאם יתפסו אותם עובדי ניקיון אז יבטלו להם את הפנסיה והפיצויים, תראו שהכול יטופל.

ארגוני הזכויות דואגים להם להכל כמובן.

שיעבדו מצידי במסגרות, בהרצוג, באל"ין, ורק לא יעבדו בניקיון.

זה ממש נכון, הם יוצאים כאילו לעבודה בחוץ. אני לא יודע, צריך לעקוב אחריהם. לא יכול להיות שתעזוב אותי מטפלת אחרי חודש שהיא בארץ, הציעו לה עבודה שהיא יותר ממה שאני אשלם לה. עזבי, אני לא מאמין שיש היום הורה שמשלם שכר מינימום. אין דבר כזה, אין חיה כזאת, תבדקו אותי. תבדקי בלשכות. אין.

אומרת לי אחת מהלשכות, שעזבתי אותה כי כבר נואשתי, היא אומרת לי, אם אתה מתכוון לשלם לא שכר מינימום, אני מדבר איתך על איזה 1,000-1,500 שקל מעל שכר המינימום, אתה לא תמצא. זו התשובה שקיבלתי. עזבתי את אותה לשכה, עברתי ללשכה אחרת, מצאתי מישהי מדהימה, לשמחתי, באמת מדהימה. אני לא יודע מתי היא תעזוב אותי, כן? בואו.

כמה זמן היא אצלך?

היא אצלי חצי שנה. זה הכי הרבה. ואנחנו בית מקסים, ואנחנו נותנים הכל, ואלכס מכיר את הילדה שלי, ואת המשפחה שלי, ואת כולם. וצר לי, אני אומר, בואנה, אם אצלי לא מחזיקה מעמד עובדת, אני לא יודע מה קורה בבתים אחרים. נכון. שתבינו, אנחנו גם מטפלים בילדה. אנחנו ההורים, אנחנו משתדלים להוריד מהעובדת, לא להעמיס לעובדת, להוריד מהעובדת רק כדי שתישאר. כאילו אנחנו כבר עובדים אצלה, ככה אנחנו מרגישים. אנחנו עובדים אצלה. צריך לעשות משהו מאוד קטן, להוסיף איזשהו סעיף קטן שעובד שמגיע מחו״ל וחתם על זה שהוא מגיע לארץ, שלא יוכל לעזוב במשך שנה, במשך שנתיים או במשך חצי שנה.

למה במשך שנה? הוא צריך אישור ממי שהביא אותו, חתימה, שהוא מסכים לא לעבור למקום אחר, שיתמודד. בשביל מה הוא בא? הוא בא כי אתה הבאת אותו, אתה עבדת על הביורוקרטיה, אתה שילמת על זה. למה שיעבור הלאה? שיקפוץ.

ממש.

טוב. יאירה בהמשך תתייחס לכל מה שעלה פה. מהשולחן הזה, מי רוצה עוד להתייחס? בבקשה.

בוקר טוב. אני אציג שוב, יהודה איינהורן, אבא לילד עם שיתוק מוחין, ארגון הורה מיוחד. אני קודם כל רוצה להגיד לך, כבוד היו"ר, תודה רבה. את נוגעת בנקודות, נקרא לזה, מאוד מאוד חשובות לנו, למשפחות. הילד שלי עדיין קטן, הוא בן אוטוטו שמונה, אבל כמו שאומרים 24/7. עבודה לא קלה, הייתה לי תקופה קצרה שהעסקתי עובדת זרה, יותר נכון שתיים, ועד שהבנתי, בירוקרטית, תשלומים, דרישות, וכמו שכבוד חברנו אמר, הם דורשים יותר ממה שהם נותנים.

שוב, מגיע להם, כן, אבל יש גבול כמה. אבל ברגע שהם יכולים לצאת, נקרא לזה, שוק העבודה החופשי, אתה יודע, לא צריך אותך, נמשיך הלאה. ואני חושב שעם קצת רצון טוב, אפשר לאפס את המערכת ולעשות דברים מחדש. השאלה אם יש רצון, כל דבר מתחיל ברצון. ואני שואל אתכם, האמת, יש איזה רצון לשינוי ולתקן כמה נקודות?

אל תשיבי כעת, רק תרשמי ובהמשך.

בדיוק, זה יתחיל דיון. אבל אני אומר, זה יותר נכון להעביר את זה הלאה. הנקודות הן מאוד פשוטות, חלקן עלו וחלקן אני אציג פה. אחד, זה כמו שאמרנו, מחויבות להיות אצל המעסיק הראשון שהביא את העובד הזר. אין כזה דבר שהעובד הזר עובר הלאה. אין כזה דבר בלי חתימה כמו שצריך אצל עורך דין. זה לא משנה, אני לא אכנס עכשיו לנקודות הקטנות. זה דבר ראשון.

דבר שני, נושא העלויות. למה צריך לשלם יותר משכר מינימום? נראה לי זה מספיק. באופן רעיוני, דרך אגב, אני מאמין שיש המון עובדים זרים בעולם, אם היו מגמישים קריטריונים בשביל להביא אותם, או אפילו לא מגמישים, פשוט אומרים אוקיי לכל עובד זר שרוצה לבוא. כמובן, הכשרה בארץ, אין לנו צורך בהכשרה שם. סתם לסבר בירוקרטית, וגם לא תמיד זה מבוצע באמת. דבר נוסף זו העסקה. העסקה דרך חברות חיצוניות. למה ההורים צריכים להעסיק? בסוף, ברגע שבן אדם מעסיק, הוא נהיה מעסיק, וזה מתחיל כאבי ראש, תביעות.

עדיף, כי הם רוצים עוד כסף. אין לנו לשלם עוד 5,000 שקל דמי תפעול. זה חוסך לנו העסקה ישירה, וזה מצוין.

אוקיי, אבל אפשר לעשות גם העסקה לא ישירה, ואז להרוויח על זה.

זה עולה כסף, זה עוד 5,000 שקל. אף חברה לא עובדת בחינם.

גם ככה אנחנו משלמים לתאגידים.

לא, תאגיד זו חברה אחרת. אתה רושם את העובד הזר שלך בתאגיד, הוא רשום אצלו והוא עושה את הבדיקות שבאמת העובד הזר נמצא. אבל זה שני דברים שונים. המשכורת, עדיף העסקה ישירה כי אז אתה משלם דמי תפעול וזה הרבה כסף.

אוקיי, אני חושב קצת אחרת מבחינת כאבי הראש, אבל הכל בסדר.

אתה מעסיק היום עובד זר? אני מעסיקה.

כיום כבר לא. העסקתי, עד שהבנתי שזה עולה לי וזה כאבי ראש.

טוב, תודה. גיא, בבקשה, לא דיבר, ואחר כך אתה.

חברת הכנסת עטייה, אנחנו מכירים הרבה שנים ואני ממש מעריך את העבודה שלך. אני חושב שאת כמעט מהיחידות בכנסת, או היחידה בכנסת, שמעלה את הנושאים החברתיים האלה פעם אחר פעם ולא מתייאשת. וגם יאירה כאן, אני רוצה באמת להעריך את העבודה שלה ברשות האוכלוסין.

אני רוצה רק להעלות את הנקודה של העסקת שני עובדים זרים, כי הנקודה היא מאוד חשובה. אני חושב שהנקודה לא תיפתר, כי אני חושב שלא יהיה רצון של האוצר ושל הגורמים להיעתר לזה, ולכן נצטרך לשקול להתקדם עם זה בצעדים אחרים. אבל אני חושב שזו נקודה מאוד כואבת, כי הנושא של העסקת שני עובדים זרים, זיווה דיברה, וזיווה ותמר מובילות את המאבק הזה בצורה מאוד חשובה וטובה, אבל אני חושב שלא הסבירו מספיק לעומק את זה שבהעסקת שני עובדים זרים, כשמשלמים שתי משכורות, למעשה בדלתא, בהפרש בין מה שהם מקבלים לבין מה שהם משלימים, הם נזקקים לקחת את גמלת הנכות של הילד, כלומר משתמשים בה.

יש חשש מאוד גדול של ההורים שיום מן הימים הם יהיו מבוגרים ולא יהיו חלילה בחיים, כן? איך עושים את זה? כי אם גמלת הנכות הבסיסית היא 4,300 שקלים והוא צריך להשלים את זה כהפרש, והיום כששכר המינימום עלה באפריל, הם צריכים להשלים כמעט 6,000 או 7,000 שקלים, זה אפילו יותר מעבר לגמלת הנכות שלו, והילד הרי לא יכול לעבוד וההורים לא יחיו לנצח.

נוצר מצב אבסורדי שהגמלה, מכיוון שיורדים מ-235 ל-188, נוצר פער מאוד גדול שהילד לא יוכל לעמוד בו בעתיד. כלומר, אפילו גמלת הנכות לא תספיק להשלים את זה. נעזוב את זה שגמלת הנכות גם אמורה לשמש אותו לקנות מצרכים בסיסיים, אוכל, איך הוא יתקיים כשההורים לא יהיו? וזו נקודה שרציתי להדגיש, כי זיווה באמת נתנה את כל הנקודות. זו נקודה שצריך לשים עליה את הלב, כי שוב, ההורים לא יחיו לנצח, והילד, הוא יהיה נזקק לנצח. אז הפער הזה הוא גדול.

ואני חושב, חבר הכנסת מלול בא עם רצון מאוד טוב ונכון, אבל מהיכרותי, כמו עם המאבק בכיסאות הגלגלים הממונעים, שאנחנו שלוש-ארבע שנים, תמר ואני מנסים להוביל, תמיד יש את האוצר, הוא אמר ככה והוא אמר אחרת, וזה לא מתקדם.

טוב, הנה, זה 1.5 מיליון שקל.

1.5 מיליון שקלים, שלוש שנים לא מוצאים. לסיפור הזה גם, 2-3 מיליון שקלים, לא יימצא. אני בטוח שלא יימצא, כי אין רצון למצוא.

יש דברים שלא עולים כסף, רק תיקוני חקיקה.

לא, אני אגיד לך, זה אפילו יותר פשוט, זה תיקון תקנה. אלה תקנות שירותים מיוחדים, זה תיקון תת סעיף.

אנחנו נשמח שתקיימי פגישה עם סמוטריץ', אנחנו נגיע. זה הדבר שהכי יכבד אותנו, וככה נצליח. כי מערכת הפקידות היום, לצערי, את יודעת, היא באה לוועדה, אומרת יש ביטחון, יש מלחמה, אין כסף. אבל אנחנו רואים מה עובר. עכשיו העבירו 12 מיליון שקל לקחת אנשים להילולה של רבי שמעון. זה מבורך, אין לי בעיה. אבל בואו תראו עוד אוכלוסיות, תחלקו את הקופה שווה בשווה. תסתכלו על חסרי הישע האלה, שגם אנחנו יכולים מחר להיות חסרי ישע.

ואל תשכחו, גם אנחנו כל הזמן יש לנו עלויות. כל דבר זה לא בחינם. אתם יודעים כמה עולה אינשור בחודש, קנאביס רפואי, תרופות? אנחנו לא מדברים על זה. ההוצאות הן מטורפות, באמת הן מטורפות. אבל יש דברים שבאמת זה כלום למדינת ישראל, ואין מישהו שירים את הכפפה. ובאמת אתי עטייה היא היחידה שאכפת לה בכנסת מחסרי ישע.

יש לי בשורה. רשות האוכלוסין וההגירה כן רוצים לקדם את נושא הסיעוד, את הסוגיות. ראש המינהל, הוא יחזור מחו״ל בעזרת השם, ואנחנו כן נתחיל לקיים סדרה של פגישות. יש לו רצון.

כן, אני יכולה להגיד שאירה ומשה נקש שני אנשים מדהימים באמת. שתדעו, הם אנשים עם לב, הם תמיד עונים, הם תמיד חוזרים, אכפת להם והם מסייעים. אבל באמת יש דברים קטנים שהם כן יוכלו לעזור. אבל אתי עטייה, אנחנו בונים עלייך שאת תראי שזה מתבצע.

בסדר.

ובסופו של יום הנושא הזה שאמרתי הוא באחריות שר העבודה, ושר העבודה יכול בשינוי תת סעיף בתקנה לשנות את זה. זה לא הרבה כסף. הוא לא צריך את האוצר, זה פחות מ-5 מיליון.

נשמע גם את נציג העבודה, את כל השולחן הזה מצד ימין, כל הנציגים. אתה ביקשת לדבר, בבקשה.

עמיחי תמיר, יו"ר ארגון הנכים וזכויות נכים. הבעיה מתחילה כרגיל מהשורש, והשורש העובד הסיעודי, אני לא מת על השימוש במונח עובד זר. הוא בעצם מועסק על ידי האדם עם המוגבלות או עם המשפחה שלו, במקום שהאחריות על דבר כל כך בסיסי תהיה על המוסד לביטוח הלאומי.

המשמעות של זה, פער של אלפי שקלים, שבעצם לא מאפשר להעסיק את העובד הסיעודי, בעיקר לא לאנשים שנזקקים להעסקה כפולה. כמה שאני זוכר עוד מהעבר, העלות היא משהו כמו 12,500 שקלים. עוד לפני העלייה האחרונה בשכר המינימום, צריך לזכור שהדרישה שלנו בזמנו להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום מעולם לא מומשה.

ולעובד הסיעודי, אנחנו כמובן המעסיקים משלמים את שכר המינימום ויותר, ולכן הפער הזה הולך ועולה. אין הגנה פה בנושא הזה. למזלי, הצלחנו איכשהו להצמיד את הקצבאות לשכר הממוצע. בגלל עליית המחירים העכשווית, גם ההצמדה הזו היא לא יעילה, אולי הטובה ביותר, אך לא טובה באופן אבסולוטי.

בעיה נוספת שאני רואה אותה כבר שנים, זו ההתנהלות הכספית של הביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי מודאג מאוד מהאופציה של הגירעון האקטוארי. ומה שהוא עושה, וניתנה פה דוגמה אחת של הקיצוץ מ-235% ל-188%, בכל מקום אפשרי, ואני נתקל בזה כיו"ר ארגון, עושים את המקסימום כדי לקצץ מההוצאות של הביטוח הלאומי על גב המוחלשים, על גב הנכים.

אני צריך להזכיר שהאחריות לגירעון האקטוארי נובעת מהצורה שהכספים האלה מתנהלים. הכספים האלה באופן אוטומטי עוברים לאוצר. ישנם עודפים של עשרות מיליארדי שקלים כל שנה. האוצר שומר לעצמו סכום לא קטן מהעודפים. העודפים פשוט מתועדים. אבל ממידע פנימי שיש לנו מהאוצר עצמו, האוצר שומר לעצמו סכום נוסף שאף אחד לא מדבר עליו. שום גירעון אקטוארי שהמשמעות שלו בעצם שההוצאות גדולות מהגבייה, לא היה קיים אם ההתנהלות הכספית הייתה אחראית ואחרת. תודה רבה.

זה בוועדת עבודה, נכון? מה שהעלית. אז אולי אפשר לעשות דיון.

אנחנו כמובן נשמח. אנחנו מנסים, אבל את יודעת, יש אנשים שיותר קלים להגיב לדרישות הנכים.

זה לא קשור לעובדים זרים.

אני מבין, אני יודע.

זו ועדת עבודה.

אני מסכים איתך לחלוטין, בואי נשתף פעולה.

קודם כל, תפנה ליו"ר הוועדה ותיתן לי העתק, ואני אבדוק עם אייכלר מה קורה עם זה. יש לנו אחת נוספת בזום, עופרה לין, בבקשה.

שלום לכולם. שמי עופרה, אני אמא לבחור מקסים, דקל, בן 30. קודם כל, אני שמחה לשמוע פה אנשים מאוד רציניים שדיברו, עם כוונות טובות. וקודם כל, הבקשה הראשונה שלי, שנצא עם החלטה מעשית הפעם. כי מהניסיון שלי יש דיונים ומושכים את הוועדות, וזה נחמד מאוד, ואז אחרי כמה שנים עד שמחליטים משהו ועד שמיישמים אותו. אני מציעה שנבחר שניים-שלושה דברים עקרוניים בנושא, שאנחנו יוצאים עם החלטה לגביהם.

דבר נוסף, עד שהצלחתי לעלות בזום, שמעתי את הדברים המאוד רציניים שזיווה העלתה. אני מאוד מודה לך ולכל מי שפה בכלל הצליח לבוא, כי ההורים שחוקים, גמורים. ואני אומרת, אני עוד זכיתי לאישור על שני מטפלים. אני רוצה לספר שזה היה מאבק מאוד קשה, ושום סיבה שזה יהיה ככה.

יש לי ילד עם נכות מאוד קשה. הוא ילד נבון, למזלנו, ומצד שני זה גם יותר מאתגר ויותר זקוקים לדברים להעסקה ולאיכות החיים שלו. גם בריאותית, כל הריצות וכל הטירוף הזה, זה לא יאומן. איך הורים יכולים להמשיך לעבוד ולהשלים את כל החסרים למינימום, מדברת על מינימום של שמירה בריאותית, והילדים שלנו בסכנת חיים, חשוב לזכור את זה. האכלה לא נכונה שלהם זה חנק. עמידה לא נכונה, נפילה. הילד שלי לא יכול להשתמש בארבע הגפיים שלו, הוא זקוק בכל ה-ADL לתגבורת וגם שמירה. הוא גם מונשם, מונשם חלקית וגם לפעמים בכלל, אז זה סיפור מטורף.

אני רק רוצה לספר לכם שעוד כשהייתי אופטימית יותר, ביקשנו אישור למטפל שני. אני חושבת שיש גם בעיה שחשוב להזכיר אותה, גם לחשוב על העובדים שעובדים בטירוף, הם שחוקים, לא כולם מבינים את הדברים, לא נעשית להם הכנה נכונה, ותכף נדבר על זה בצד. יש שחיקה שלהם, יש שחיקה של המשפחות, וחשוב כמובן לשמור על התנאים שלהם.

אם אנחנו רוצים להוציא אותם להפסקה ולימי חופש, מה אנחנו עושים? הילד שלי זקוק בו זמנית לשני מטפלים לכל ההרמות וההעברות שלו, וכשפנינו לאישור לעובד שני, היו מאבקים גדולים עד שעירבנו עו"ד, אתם מאמינים? אני צריכה לשלם לעו"ד כדי שיביאו לי אישור למטפל שני? זה מטורף, זה לא יאומן.

אנחנו שנים שירתנו את המדינה. הבעל שלי עשה מילואים, אני חושבת, כמו איש קבע. התגייסנו. אבל כשאנחנו צריכים את המדינה, איפה היא? זה פשוט לא יאומן. העו"ד רק הצליחה להביא לנו את משרד הפנים לביקור בית. כשהם באו לביקור בית, הם לא עשו לי שום בדיקה. הם ראו את הילד והם הבינו. תוך חמש דקות קיבלנו אישור.

למה אני צריכה שנים? למה אני צריכה לערב עו"ד? איפה למשפחות יש את האפשרות בכלל ואת המחשבה לגייס עו"ד? זה במקרה איזה חבר נתן לנו את הרעיון, ובחורה שהיא תותחית עם ניסיון בנושא. בכלל לא צריך להגיע למצב הזה. האבסורד הנוסף שאנחנו קיבלנו עובד שני בתנאי שאני לא אדרוש קצבה. מי יממן לי את זה? זה פשוט לא יאומן.

מעניין אם זה כתוב, כי זו יכולה להיות תביעה.

הייתי חייבת אישור, כי לא לקחתי עובדים.

שרית, אני אשמח שתתייחסי כשתהיה לך רשות דיבור, אני רוצה שתרשמי על כל מה שעולה פה גם.

אני הייתי חותמת על כל דבר כדי לקבל אישור נוסף. אני לא יודעת במשך השנים איך הפרוצדורה הייתה ומה קורה. למזלי, אני מקיבוץ שמאוד עוזר לנו, אבל גם זה נגמר, קיבוצים מופרטים, קיבוצים מגיעים למצבים גם לא טובים, וזה לא צריך להיות ככה.

דקל זקוק כל הזמן לתגבורת. מתי אני שולחת את העובדים לנוח? הם בני אדם. הם צריכים לנוח, הם צריכים לישון בלילה, הם קמים אליו בלילה. הילד הזה בתוך מערכת שינה, הוא מונשם, הם צריכים לקום אליו בלילה. מה קורה עם העובדים? זאת אומרת שאני צריכה כבר עובד שלישי. מתי נקבל אישור לעובד שלישי? לא יודעת, שזו גם דילמה. מאיפה אני אשלם על זה? אלוהים יודע. אני אומרת, אנחנו פשוט בטירוף. הילד שלי לא יכול להיכנס למוסד, זה גזר דין מוות עליו. שלא נדבר על התעללויות במוסדות, זה לא נדבר.

ומה עם חלק משעות היום?

זה ילד שגמר עכשיו תואר ראשון באוניברסיטה. ילד נבון, ילד חכם, אבל באמת בזכות שיש לו מטפל שהיה לו רישיון נהיגה והיה יכול לנסוע איתו לאוניברסיטה. הוא לא יכול לנסוע לבד, הוא צריך מישהו על ידו ברכב. זאת אומרת, שני מטפלים צמודים. יש לנו הרבה דילמות, ואני רוצה להעלות עוד משהו מאוד חשוב.

כל ההבאה של העובדים לארץ, הייתה כתבה מאוד קשה על זה בעיתון הארץ, ונדמה לי שגם בטלוויזיה. אני לא רוצה להיכנס לזה. יש הרבה שמועות, עיתון הארץ הביא הרבה עובדות. גם העובדים נמצאים בלחץ כספי מאוד גדול כשהם מגיעים. אני חושבת שאם אנחנו, תהיה לי אפשרות גם לבחור איזה עובד שאני רוצה ולהביא אותו לארץ באופן ישיר או באיזושהי צורה אחרת, כל ההובלה שלהם תהיה הרבה יותר זולה ויותר קלה. שזה נושא שזו תיבת פנדורה אם נכנסים אליה.

אני עכשיו ממש בבעיה עוד נוספת. נגיד שעובד שלי נוסע לחו״ל, הם נוסעים מינימום חודש וחצי. איך אני מביאה, אחד, עובד חוקי? לא אפשר. איך אני לא עוברת על החוק, מביאה עובד? ומי יבוא אליי חודש וחצי לעבודה? אני כבר לא מדברת אם עובד חולה או קורה משהו, כן? חודש וחצי שהם נוסעים. מה עושים עם זה?

אתי, זה סעיף חשוב מה שהיא אומרת. תשימו לב לעניין הזה, זה ממש חשוב.

רגע, עוד נקודה חשובה, סליחה, כי הצטברו פה הרבה דברים. אני צריכה להחליף מטפל. נגיד מטפל יעזוב אותנו. אני צריכה כמה חודשים שיהיה פה מטפל ללמוד את העבודה.

אנחנו עובדים על זה.

אני צריכה לפחות בין שנה לחצי שנה. מאיפה אני מביאה באופן חוקי מטפל? איזה אישורים יש לי לזה? זה נושאים מאוד מורכבים.

יאירה, גם לזה, כי אני ונקש דיברנו ואנחנו רוצים לקדם את זה.

היה לפני כמה חודשים דיון בנושא הזה, שהוקם איזשהו מאגר עובדים מתנייד.

נקש רוצה לקדם את זה.

אנחנו גם בני אדם, אנחנו שוכחים את זה, למטפלות, לאפשר למשפחות שרוצות לשמור על העובדים, לתת להם תנאים נאותים, מה לעשות. זה פשוט מטורף. אני מאוד מקווה שנצא עכשיו, אני מתחננת לצאת עם החלטה במה מתקדמים ומה עושים, ולא למשוך את זה לעוד 100 אלף ישיבות. כמו שאתם רואים את הקמטים, אין לנו הרבה זמן לחכות. תודה לכולם.

תודה. הודיה עכשיו.

היי, שלום לכולם. אני הודיה, אני אימא של דריה. דריה היא בת שמונה וחצי עם ניוון שרירים, מונשמת 24/7, מוזנת דרך גסטרוסטום, סיעודית לגמרי, זקוקה להשגחה מלאה. קודם כל, אני רוצה ממש להתחבר לכל הקולות של ההורים פה, ולהגיד כמה נקודות.

אחד, כאילו מנסים למצוא כל מיני מגבלות לעובדים הזרים, ואני חושבת שאולי צריך למצוא נקודות של לעודד דווקא את העובדים הזרים לעבוד אצל משפחות עם ילדים נכים. אצל המשפחה בעצם העבודה היא נורא קשה. זה עובד שמגיע, כמו שהם אמרו, הוא יודע לאיפה הוא מגיע, אבל יש לו את הזכות לעזוב אחרי שבוע.

ובאמת, מקודם דיברה, אני לא יודעת מי זאת הנציגה שדיברה, שהיא דיברה על ה-50% שבעצם כבר מהווים רוב של דברים ייחודיים שצריך, אז אולי בכלל צריך לחשוב כאן שאולי הבעיה היא הרבה יותר רחבה, אם יש פתאום 50% שהם כבר זקוקים לצרכים מאוד ייחודיים. זה דבר אחד.

דבר שני, להדגיש את הפחד. ואני מצטרפת לעופרה, להדגיש את הפחד מהנטישה, מהתלות הגבוהה במטפל, בעיקר שאין מחליף, מישהו שמכיר את הילד ומוכשר לטפל בו. אצלנו, למשל, זה באמת בין חצי שנה לשנה להכשיר את המטפלת לעבוד עם דריה. היא מונשמת, היא זקוקה לשלושה טיפולים נשימתיים ביום, אם זה כל מה שקשור לדיפ-סקשן, ובכלל להכיר את כל המימיקות של הפנים, מתי היא מורידה סטורציה. זה באמת משהו של 24/7.

אני אפילו לא נכנסת לעניין הזה שבלילה, אנחנו זקוקים לעוד עובדת זרה, אנחנו זקוקים למישהי שתהיה עם דריה. דריה, בין שש פעמים לשמונה פעמים, צריך לקום לשנות לה תנוחה. אנחנו עושים את זה. העובדת זקוקה לנוח. היא עובדת כל היום.

ביקשתם?

אף אדם בעולם לא יכול לעבוד 24/7 מסביב לשעון. בעניין הזה, אני רוצה לחדד את זה שגם התנאים של להעסיק שני עובדים זרים, אנחנו משפחה רגילה, אין לנו עוד אקסטרה חדר לשים עוד עובד זר. צריך לחשוב אולי על תנאים של עובד זר נוסף, אם אפשר להעסיק אותו באופן שעתי, ולאו דווקא להגביל את זה בזה שזה יהיה מישהו שהוא יהיה 24/7. זאת אומרת, למצוא כל מיני פתרונות מאוד ייחודיים לעובד זר, גם כשמעסיקים אותו כעובד זר שני.

מבחינת הנטישה, אני רוצה רק להסביר את הדבר הזה. כשהעובדת שלנו רוצה לטוס לחו״ל, מישהו אמור לעזור לנו. אף אחת לא רוצה לבוא לכאן לחודש וחצי. בכלל אצל כל העובדים הזרים, לאו דווקא אצל אוכלוסיות של ילדים, נורא קשה להשיג עובד זר מחליף.

אני חשבתי כמה פעמים, ודיברנו על זה, המשפחות, על לעשות איזשהו תנאי שעובד שבעצם עוזב עבודה חוקית, ולפני שהוא מתחיל לעבוד את העבודה הבאה החוקית שלו, חייב לעבור כעובד מחליף לפני שהוא מתחיל את העבודה הבאה שלו כעובד חוקי. כי אחרת מה שקורה, יש ויזה, יש זמן לחפש עבודה, בינתיים אני עובדת בניקיון, מרוויחה הון תועפות, עד השלב שבו הוויזה שלי כבר ממש על האדג' ואז אני חייבת למצוא בעצם עבודה חדשה חוקית.

ברגע שיהיה פול של מטפלים חוקיים שחייבים להיכנס להחלפה, ככה גם לנו תהיה אפשרות לנשום בזמן שהעובדים שלנו יוצאים לחופשת מולדת. זה משהו שחייבים לתת עליו את הדעת. אנחנו בעצם משותקים. גם ככה אנחנו באמת, כמו שעופרה אומרת, אנחנו קורסים. קורסים תחת הנטל. זו לא רק חזית, זה לא רק מול ביטוח לאומי. זה מול ביטוח לאומי וזה מול קופת חולים וזה מול היחידה הביתית וזה מול באמת 1000 חזיתות. אז איפה שאפשר לבוא ולהקל, ואני גם רוצה להצטרף, בואו נצא עם משהו מסוים, קונקרטי, שהולכים עליו דוך בשביל להקל עלינו. תודה רבה.

תודה רבה. לא שמענו את גורמי המקצוע, ואנחנו צריכים לפנות את האולם. חבל.

אני רק רוצה להגיד שברמה האישית, גם האישית וגם הציבורית, זה מטריף אותי. מי החליט שחופשת מולדת זה חודש וחצי? זה הפך להיות סוג של חוק לא כתוב. 45 יום. מי החליט? איפה כתוב? למה?

תודה רבה. אני חושבת שנתחיל קודם כל עם הנציגה של הביטוח הלאומי.

תודה. אני קודם כל רוצה להודות באמת להורים המדהימים שהגיעו לכאן, ובאמת העלו הרבה דברים שגם אני רשמתי.

ואני בטוחה שאתם מודעים להם כבר שנים.

אנחנו מודעים, ואני כן רוצה גם להתחבר למה שאלכס אמר. באמת במהלך השנים האחרונות היו כמה וכמה שינויים. האחרון בהם זה היה ב-2022, גם כשעשו שינוי בדרגות והוסיפו עוד רמות.

בסדר, את זה אנחנו יודעים. אנחנו שומעים את זה בכל דיון. בואי נתקדם.

אתם מכירים, וגם הנציגים פה מכירים. הייתה גם תוספת למונשמים, שהתוספת היום למונשמים היא מעל 10,000 לחודש. זה באמת בעקבות המאבקים המאוד חשובים של הארגונים.

כן, אבל לקחו להם את הכסף מקופות החולים. אז לדייק. זה לא שבדיוק נתנו, לקחו את הכסף שקיבלו בקופת חולים, נתנו את זה דרך ביטוח לאומי. אף אחד לא מחלק כסף. תאמיני לי, ההוצאות מטורפות, באמת. ויש לך מנכ״ל מצוין, ברמה האישית אני מעריכה אותו מאוד, אנחנו מדברים והכל, אבל בואי, מי שפה לא נותן את היד זה האוצר.

אני כן אגיד שכל ההסכמים, כמו הסכם המונשמים והסכם הניידות, זה הסכמים ממשרד האוצר. גם תיקונים של תקנות, גם תיקון תקנות, גם אם הוא עולה 10,000 שקל וגם אם הוא עולה 5 מיליון וגם אם הוא עולה 50 מיליון, חייב לקבל אישור האוצר ומקור תקציבי. תמיד ביטוח לאומי אמר ויגיד, אנחנו נתמוך בכל תיקון חקיקה שיעניק עוד זכויות ועוד מענים. אנחנו יודעים שיש הרבה צרכים. אנחנו יודעים, אנחנו מבינים את זה, יושבים אצלנו.

אני יכול להעיד שביטוח לאומי הוא גוף מאוד קשוב, יחסית.

אנחנו גם נשמח לשבת, אם תרצו, עוד דברים שאולי שאפשר לעשות, תיקונים שהם לא במסגרת תקציב. אני כן חושבת, גברתי, שבפעם הבאה לפחות שיתקיים דיון, אז להזמין את נציג האוצר שגם יוכל להתייחס לדברים.

אנחנו מתכוונים.

דרך אגב, נמצאים פה מהרווחה.

הם כולם ידברו, רגע.

אוקיי, בזה אני אוסיף. יש להם תקציב די מכובד, הם גם יכולים לתת. 2.150 מיליארד, בואי.

הם ייתנו לנו, אבל הם גם צריכים לקבל את האישור של האוצר, עם כל הכבוד.

לא, למה? זה אושר. זה אושר כבר בממשלה הקודמת.

אנחנו כמובן נשמח, וככל שיהיה אישור, נוכל להתקדם.

אבל המועצה שלכם לא יכולה להציף את זה בשם המועצה? אתם שומעים את הבעיות, אתם לא יכולים להזיז דברים? המועצה שלכם.

אפשר להציף את זה. אבל כל תקנה, אם יש לה עלות תקציבית, אני מחויבת לקבל אישור של משרד האוצר.

אבל אתם ממליצים למשרד האוצר. איפה אתם בתמונה?

אנחנו יכולים, ואני יכולה להגיד שכל הזמן יש שיח עם משרד האוצר.

ומה קורה עם השיח?

גברתי גם יודעת שבחוק ההסדרים האחרון רצו להקפיא את כל הקצבאות, לרבות קצבאות נכות. והשר שלנו והמנכ"ל שלנו - - -

לא, אבל יש פה בעיות חדשות שמתעוררות.

- - - שהגזרה הזאת לא תחול, אז אנחנו כן עושים את המאבקים. אנחנו יודעים שיש מאבקים שהם מאוד מאוד חשובים. זה משהו שלאחרונה הצלחנו באמת שלפחות לא יקפיאו את הקצבאות. נשמח לקיים, אנחנו גם נקיים שיח עם המשפחות, עם הנציגות. נוכל להעלות את זה גם לאוצר.

ככל שלא יהיה אישור של האוצר, אנחנו לא נוכל לקדם את התקנות האלה, הן לא יוכלו להיות מאושרות. אני צריכה שיאשרו לי. יכול להיות שהתקציב הוא 3 מיליון, יכול להיות שהוא 5 מיליון. אני לא יודעת, ביקשתי שייתנו לי את המספרים המדויקים. זה גם דברים שצריך לעשות חישובים לגביהם. אני כן אגיד שיש כאן שתי קבוצות שהן למעשה גם זכאות של ילדים נכים וגם זכאות של מבוגרים צעירים נכים. כלומר, שהם ילדים, אין מה להגיד. הם ילדים שלכם בכל מקרה, נכון? זה ברור.

מבוגר צעיר נכה, בן כמה הוא?

כל מי שהוא מעל גיל 18 זכאי בעצמו לקצבת נכות כללית, לקצבת שר״מ. במקרים המתאימים, ניידות. אני מניחה שחלקם גם זכאים לניידות. ניידות, כמובן, גם זכאים גם מתחת לגיל 18. תוספת מונשמים זה לכולם, גם אם זה קטין וגם אם זה בגיר. אבל יש שוני במקור החוקי, תקנות שר״מ, שירותים מיוחדים, זה למי שמעל גיל 18. תקנות ילד נכה, זה למי שמתחת לגיל 18. בכל אחד זה הסדר קצת שונה. הם במהות דומים, אבל הם שונים במי יהיה מקור הזכאות.

אנחנו נשמח לקיים שיח, אולי גם להתמקד בקבוצות היותר מצומצמות, ואז אפשר אולי יותר בקלות להתקדם מול האוצר כי זו לא תהיה קבוצה ענקית בסכומים מאוד גדולים. הם מכירים, הנציגים כאן. אני נציגה מהלשכה המשפטית, אבל אני מניחה שהם מכירים את הנציגות של אגף נכויות, שאני יודעת שהן תמיד שמחות לקיים שיח עם ההורים ולראות איך אפשר להתקדם.

אנחנו לא נשארים צעירים לנצח. ואני הייתי פותר זה מאוד פשוט, פשוט שהמדינה תעסיק את העובדים הזרים והיא תדאג להעביר את זה לכל אחד. לדעתי, במקום שההורים יצטרכו דרך הלשכות, דרך כל זה.

זה מה שאני רוצה לקדם, לשנות את שינוי שיטת ההעסקה ושהמטופלים הם לא יהיו המעסיקים. אנחנו שואפים, אבל צריך שעוד יעזרו לנו.

מעניין, ביטוח לאומי מעביר כסף להוסטלים, כאילו על טיפול?

לא, אנחנו נותנים בעד בן אדם זכאי ספציפית. יש כמובן, אם אתם מכירים, את הוראות סעיף 307 לחוק הביטוח הלאומי, שאם מישהו שוהה במוסד שמממן מחצית מכלכלתו, המוסד של המטופל, אז אפשר לחלק את הגמלה שביטוח לאומי משלם בין המוסד לבין הזכאי. אבל אנחנו לא מממנים באופן ישיר הוסטלים, זה לא במסגרת ביטוח לאומי.

אני רוצה לעבור למשרד הרווחה. אני רוצה להפנות לך שאלה, תפרטי בבקשה על הפעולות שהמשרד עושה למען ילדים עם מוגבלות, ובמיוחד לאלה המסתייעים בעובד זר.

אוקיי. ענת גרייפנר, אני מנהלת את שירות ילדים ומתבגרים במינהל מוגבלויות בקהילה. זאת אומרת, כל הסיפור של ההוסטלים יושב אצלנו באגף הדיור.

רגע, מי ממונה? רקפת ממונה על הסוגיות? זה בסדר, אני מכירה אותה.

כן. כל הנושא של סיעוד במסגרות אצלנו בקהילה, בעצם העובדים הזרים לא מגיעים עם הילדים לתוך המסגרות, וזה זמן שלהם קצת להפוגה. בעצם, במסגרות שלנו, כוח האדם שנמצא בתוך המסגרת הוא זה שמעניק את הטיפול.

ענת, אני אביא לך טלפונים, והם מגיעים. הטלפונים של ההורים, העובדים הזרים מגיעים היום למרכזי יום.

את מדברת על מרכזי יום של בוגרים או של ילדים?

של בוגרים.

אני לא מדברת על בוגרים.

כי ילדים זה משרד החינוך, ומשרד החינוך לא מסכים. אבל אם אני אשלח עכשיו את העובדת הזרה שלי, נגיד כי היא לא מרגישה טוב, או שאני רוצה שהיא תקלח אותה אחרי הבריכה, היא יכולה להגיע למסגרת. אף אחד לא יגיד לי לא להכניס אותה למשרד החינוך. וגם אם אני רוצה שהיא תצפה איך הסייעות שלה מתפקדות, כי הרבה פעמים אני מגיעה לביקורות, אני חוטפת חום.

תמר, שנייה, אני רגע אעשה סדר. האחריות שלי היא עד גיל 21. מה שקורה בתוך המסגרות של הבוגרים, אני פחות מכירה, אז אני לא רוצה לענות משהו שלא בתחום אחריותי. במסגרות שלנו, של אחרי הצהריים, מסגרות משלימות למסגרות החינוך, לא מגיעים העובדים הזרים של הילדים, ולכן זו סוגיה שאנחנו פחות נדרשים אליה.

אני אגיד שכן, שמעתי המון דברים. מאוד חשוב לנו לראות את הילד כחלק, כמובן, ממשפחתו ומקהילתו, והסוגיות שההורים העלו וההתמודדויות שלהם מאוד משמעותיות. לי פתחו עוד צוהרים למציאות חיים שהיה לי מאוד חשוב להבין ולשמוע, וכמובן לקחת אותה לעשייה. אבל מעבר לזה, באמת יש לנו פחות השקה לתחום הזה בתוך המסגרות שלנו.

אני רוצה רגע להיכנס לגבי משרד הרווחה. כשמשרד הרווחה יגיש את הנושא מי יכול להגיש בקשה, אז יש שם משהו קטן שאני חושבת, אמנם אנחנו נפנה אלייך, כבוד יו"ר הוועדה, אבל משהו שאפשר מיידי. כתוב שם שאפשר להגיש רק מעונות. נכון שאנחנו, יש לנו כאלה שנקראים מעונות, דיור תומך קוראים לזה היום, אבל אנחנו כן מבקשים בקשה להגדיל את זה למשהו שנקרא דיור בקהילה. היות שיש היום את התוכנית של על-מיסוד, לצאת מהמעונות החוצה לקהילה, אז תכבדו את זה גם בבקשה.

יאירה, את יכולה גם על זה בהמשך להתייחס? יש לי שאלה נוספת. מה קורה עם העובדים הזרים במוסדות של מינהל מוגבלות? ניתנה מכסה לאחר מאמצים. את יכולה להתייחס?

זה מה שאמרתי, זה לבוגרים. העובדים הזרים לא נכנסו למסגרות של קטינים, רק לבוגרים, ולכן נעלה את זה למשרד.

יש ביקוש מצד המוסדות של הקטינים לעובדים זרים?

אנחנו לא פתחנו את זה בשלב הזה, ולכן זה לא עלה. לא קיבלנו פניות.

כי לא מציעים את זה. אם לא מציעים, אז לא מבקשים.

השר עזר למסגרות. השר מרגי מאוד עזר למסגרות שפנו אליו, אני יודעת.

מסגרות של קטינים לא היו בדיון.

ענת, אני חושבת שיש בעיה קשה של כוח אדם, שקשה מאוד לגייס כוח אדם. ברגע שתהיה אפשרות להכניס עובדים זרים שיעשו את העבודות היותר סיעודיות, זה יעזור מאוד לפתור את הנושא. לא, אדרבה, בואו ניתן להם כוח שהסטודנטיות ירצו, אנחנו רוצים אותן, אנחנו רוצים את העובדות הישראליות הטובות יותר. אבל אני כן אומרת, כדי לתת להן אפשרות, דווקא לעובדות שאת מאוד רוצה שיישארו, אם יהיו עובדים זרים בתוך המערכות, זה יעזור ויקל מאוד.

אנחנו נבחן את הסוגיה הזאת. אנחנו בכוונה התחלנו מהבוגרים, ואמרנו שנעשה איזושהי למידה לראות מה קורה בפועל בתוך המסגרות, איך זה עובד. נלמד את הסוגיה הזאת לפני שאנחנו מכניסים לקטינים, אבל זו סוגיה שנמצאת על שולחן העבודה ללמידה.

אנחנו מדברים על בוגרים, ענת, כן? אז זה כנראה מישהו אחר.

נכון.

האם שקלתם לפנות למוסדות של הקטינים?

זה מה שאמרתי, אנחנו רוצים לעשות קודם למידה ממה קורה במסגרות של הבוגרים, רק עכשיו זה התחיל להיכנס.

אבל כמה זמן זו הלמידה? תאריך הלמידה.

הם יתחילו להיכנס עכשיו למסגרות, אנחנו נראה מה ההשלכות של זה, ובמידה ונראה את זה כדבר מוצלח. לא פשוט להכניס למסגרות של קטינים, יש לזה הרבה השלכות. אנחנו שוקלים את הדבר הזה וצריכים להבין את המכלול לפני שאנחנו מקבלים החלטה להכניס למסגרות.

היו"ר, אני רציתי רק לציין במעמד זה גם לגבי המסגרות. אסור לשכוח גם שיש כמות לא בטלה של ילדים שמשולבים בבתי ספר רגילים, לא רק מוסדות שהם מוכרים כמוסדות של חינוך מיוחד עם סמל מוסד. הבת שלי, לדוגמה, היא משולבת בבית ספר רגיל יסודי, על כל המובן והמשתמע. הנושא של העזרה הפרא-רפואית בכלל בחתך כללי במערכת החינוך, זה לא נושא חדש פה במוגבלים. זה כבר נושא ששנים מידרדר משנה לשנה, כי הביקוש בעצם עולה. וצריך לתמרץ גם את הדבר הזה.

לבוא כל הזמן ולהגיד, אין לי ואין מי שימלא את שעת הסיוע, כזו או אחרת בהתאם לסל האישי, זה לא פתרון. אני אומר, בחתך כללי, צריך לפנות למשרד החינוך, למנכ״ל, לשר, לבדוק את ההיתכנות של הדבר הזה, וגם לאפשר ולשקול את הדבר הזה מראש גם, את כל החתך הזה. ועובדים זרים שרוצים, נקרא לזה אקסטרות, יהיו את האפשרויות. אבל לעזור לנו, לאוכלוסייה הישראלית, האזרחים שזכאים לסיוע ולא מקבלים.

זו כמובן שאלה שצריך להפנות למשרד החינוך.

אוקיי. יאירה, הבמה שלך, ותדברי לאט כי אנחנו מבינים לאט. אם את יכולה גם להתייחס, כשאת אמרת שהתקנות לא נותנות פתרון, אז מה כן, איזה חלופות אתם בוחנים? או שבגלל העומס של המצוקה בכוח אדם, ויש הרבה ענפים, אז לא נתתם לזה...

כן, כמו שאמרתי, ובטח כמו שהזכיר פה אלכס, הרעיון הראשוני לכל הסיפור הזה של לייחד קבוצה מסוימת התחיל בעצם מקבוצה מצומצמת מאוד של המטופלים המורכבים ביותר, שהם בעצם המונשמים. ובמסגרת הערות הציבור והדברים שהתווספו, כמו שאמרתי, הגענו לקבוצה שהיא בטח לא מכוונת על המספרים הללו שהוצגו, שמדברים על מונשמים, אלא הגענו, כמו שאמרתי, ל-50% מהאוכלוסייה, והבנו שזה לא הפתרון שאנחנו רוצים לקדם אותו.

רגע, אתם לא יכולים בינתיים לעשות צדק, להתחיל עם הקשים ביותר?

גברתי יודעת מה זה לתקן תקנות ומה המשמעויות שלהן.

לא ניתן בחקיקה, רק תקנה?

לא, ברור שלא. מדובר פה בתיקון תקנות, זו לא חקיקה, אוקיי?

לשנות תקנה זה דבר כל כך קשה בשביל שקצת יורידו את המגבלות?

רצינו ללכת למונשמים, לעצור בקבוצה הזו.

אבל בינתיים אתם צריכים להתחיל ממשהו.

אני מסכימה עם גברתי. אבל כרגע כמו שזה הוצע ונכתב, לא ראינו לנכון לתקן את זה כי הגענו ל-50% מהאוכלוסייה, וכשאתה נותן הקלה ל-50% מהאוכלוסייה, אתה גם עושה סוג של נזק שהוא בצורה לא הולמת לשאר האוכלוסייה.

זו לא הקלה. לא מדובר בהקלה, מדובר בסיווג מראש של עובד זר.

שאת מסייגת אותם לקבוצה מסוימת. אבל זה לא ילד, זו כבר לא קבוצה. זו קבוצה מאוד מאוד רחבה, אז לא ייעלת אותם. עדיין, בתוך הקבוצה הזו, אותו עובד זר יבחר ללכת למי שהוא לא באמת ברמה הקשה ביותר. וכמו שאמרנו פה, מונשמים למשל, זו קבוצה שהיא סופר מורכבת. גם המורכבות הטיפולית היא יותר קשה.

נכון, אז אותה תתחילו.

אבל כמו שזה נכתב כרגע, לא ניתן להתקדם עם זה. אני כן אומרת, אנחנו בוחנים את הסוגיה הזו.

גם מה החשש שלכם, שהם יברחו מהמונשמים?

לא. שזה יאבד את התכלית של הרעיון. זאת אומרת, אם את רוצה לבוא ולהקל פה על מישהו מסוים ופתחת את זה כל כך רחב.

אז אל תפתחי את זה רחב, תתני את זה רק למונשמים.

אוקיי, אבל כמו שזה נכתב כרגע, זה מדבר מאוד מאוד רחב ולכן לא ניתן לקדם את זה מבחינתנו.

הנה, יש את היועצת המשפטית והיא גם יכולה, תגידי, תשימי את כל מה שאת חושבת בפרוטוקול. היא גם יועצת משפטית, את יועצת משפטית. בואי תגידי לה מה לעשות.

אני עדיין לא יועצת משפטית. רק תואר שני במשפטים.

סליחה. אני בטוחה אבל שיש לכם סוללה של עורכי דין שם ברשות האוכלוסין.

התקנות, בכל אופן, זו סמכות של הממשלה. הממשלה מגישה. כמובן שאתם, חברי הכנסת, יכולים להגיש הצעות פרטיות.

בסדר, אבל את יכולה להמליץ.

אנחנו לא אמרנו שזה סוף פסוק. אנחנו כן בוחנים את זה, אנחנו כן רוצים לבדוק איך אנחנו מרדדים.

אבל בינתיים הם נאנקים וצועקים, הם במצב קשה.

נכון. ובסופו של דבר לגעת באוכלוסייה הקשה והמורכבת ביותר מכל המורכבויות הקיימות שביקשו להיכנס לתיקון הזה.

השאלה היא איזה, מה שהיו"ר רצתה לשאול זה איזה פתרון אחר אתם מקדמים, אם במסגרת תקנות או במסגרת אחרת, שייתן מענה לקושי הזה שעובד זר מגיע ואחרי שבוע עובר?

או שמענה באמצעות הוראת שעה, לעשות פיילוט, לראות איך זה עובד. אפשר, כפי שאתם יודעים לעשות, למצוא פתרונות יצירתיים כשאתם רוצים.

אין ספק, ואני אומרת, אנחנו באמת משתדלים להיות מחוברים.

אני לא אומר. אתם סופר משתדלים.

תבדקי ותראי אם יש מסוגלות או לא.

תעשי פיילוט, תעשי משהו ביניים, זמני.

אנחנו משתדלים להיות מאוד מחוברים לשטח, ולהרגיש, ומהמקום הזה לתקן.

מי שמקבל את הפניות זה אנחנו. אני לא יודעת מה להשיב להם. אני ממש נואשת.

יש הרבה מאוד עבודה לפנינו, אנחנו יודעים את זה. יש המון מקומות.

פה זה מדובר בהצלת חיים, עוד כמה ימים להאריך להם את החיים שלהם, את איכות החיים שלהם.

אולי אפשר להמליץ על לוחות זמנים, כבוד היו"ר.

לא, בסדר, את זה אני יודעת.

העמותות ישמחו לעזור ולסייע, לקדם את זה.

יאירה, היועצת המשפטית רוצה לשאול אותך שאלה.

רציתי לשאול בעצם מה שעולה פה מהנוכחים, מההורים. אתם מכירים, בואו נקרא לזה, את התופעה של עובדים זרים שמגיעים בעצם לסיעוד במקרים הקשים יותר ועוזבים אחרי פרק זמן קצר? אתם רואים את זה?

אתם מודעים לזה.

א', אנחנו מכירים היטב לעומק.

יש לכם נתונים לגבי זה?

לגבי נטישות דווקא של ילדים, אין לי. שוב, אולי אפשר לנסות לפלח את זה, אני לא יודעת להגיד כרגע.

לא, כי הם ממשיכים. על אף שהם לא חוקיים, הם ממשיכים, הם נואשים. הם לוקחים עובדים זרים לא חוקיים, עם המונשמים. את מכירה את זה, אני פונה אלייך כל הזמן באופן אישי.

כן. כמו שגברתי יודעת, באמת יש את הנושא של איסור בג"ץ כבילה, אנחנו לא יכולים להחליט לעובד הזר להישאר.

בסדר, אבל כשאתם יכולים לתת חוות דעת לבג"ץ בנושא, אי אפשר תמיד להיאחז בקרנות המזבח. בג"ץ כבילה, בג"ץ כבילה, אני כבר מאה שנה שומעת את המושג הזה. אבל אי אפשר תמיד להגיד בג"ץ כבילה. אז אולי שבג"ץ יטפל בילדים האלה, המונשמים.

צריך לבדוק מה בפסק הדין מגביל.

תתנו חוות דעת משפטית.

אני לחלוטין מסכימה עם היועצת המשפטית לוועדה. סמדר פרידמן, משרד המשפטים. ברגע שסעיף נפסל בבג"ץ, כמו שהיה בבג"ץ הכבילה, מהרבה מאוד טעמים משכנעים ומנימוקים מאוד רחבים, צריך לפתוח את הסעיף, לראות מה נפסל ולנסות למצוא הסדר מידתי שיהיה ניתן להעביר.

נכון. אבל מתי זה יהיה? מתי זה יגיע?

לא, זה צריך לבוא מהם, אני פשוט מסבירה.

כבר זה נעשה בשנת 2014, רק תתנו לי להשלים את המשפט. אני ארחיב, אני אסביר. דקה. אבל קשה לי קצת שקוטעים אותי אחרי כל משפט. מה שבאמת עשינו בעקבות הסיפור הזה של איסור כבילה בבג"ץ, נקבעו התקנות הגיאוגרפיות. גם הנושא של מטופל מורכב והבאה של עובד ייחודי למטופלים מורכבים, זה במסגרת אותן תקנות, שבאמת חילקו את האזורים לשלושה אזורים, כי ראינו גם שזה לא רק מצב רפואי, זה גם מצב סוציו-אקונומי, אזורים פריפריאליים שהעובדים הזרים פחות מעדיפים לעבוד שם.

ולכן נקבעו התקנות הללו של תקנות גיאוגרפיות, שגם שם נדרשנו לחלק את המדינה בצורה הוגנת. זאת אומרת שהאזור הגיאוגרפי לא יהיה קטן מדי, הפריפריה יהיה קטן מדי, ואז עובד זר לא יהיה כביכול כבול.

סליחה, התקנות האלה, מאיזה שנה את מדברת?

2014.

והם לא שופרו מאז?

הם עושים את העבודה מבחינת ועדה גיאוגרפית, האזורים הגיאוגרפיים עושים עבודה יחסית טובה והולמת לצורכי העובדים המטופלים.

בכל זאת הם עוזבים, זה לא מה ששינה את כל המצב.

גם בעניין הזה, כדי להגביל ושעובדים זרים לא יעשו שימוש לרעה ברישיונות שלהם, אנחנו הכנסנו מספר תיקונים. אחד מהם זה שעובד זר לא יכול לעזוב, להתפטר משלוש עבודות בשנתיים ימים.

זה נותן להם לגיטימציה, דווקא ההפך.

שנייה, תן לי להתייחס, בבקשה. לא לעבור יותר משלושה מטופלים.

אבל זה נותן להם לגיטימציה. למה שלושה? למה לא אחד? הרי אותו אחד הביא אותם מחו״ל.

אתה שוב חוזר לכבילה, אז אני אתקן משהו שאחרי שנייה ייפסל שוב בבג"ץ? אין לזה שום היתכנות, אין לזה שום הגיון.

את מבינה מה את אומרת? את נותנת להם לגיטימציה לעבור לשלושה מקומות עבודה. אז מה עשינו פה? אם הוא יוצא, אם הוא לא מוכן לבוא לאן שהוא הוזמן, שילך הביתה.

שגם יחזיר לנו את ה-2,000 שקל.

תמשיך לקיים את הדו"צ הזה, כי אני לא מסוגלת להתייחס ככה, עם כל הכבוד.

תמשיכי, בבקשה.

לא קטעתי אותך, אל תקטע אותי.

יהיו עוד כמה דיונים, אני מבטיחה לך, בלי נדר. בואו ניתן לה להמשיך.

יש את העניין של שלושה מעברים בשנתיים ימים, שרצינו מצד אחד משהו שבאמת יגרום לעובדים זרים להתמיד בעבודה שלהם, מצד שני לעמוד גם בסעד הזה, בהגבלה הזו של כבילה. ולעניין הזה אני כן באה ואומרת, אנחנו כן שוקלים גם פה בעניין של השלושה המעברים, ואנחנו נשמח שגם תסייעו לנו בעניין הזה, כן לשנות את זה כשעובד זר, זה לא רק אם הוא מתפטר משלוש עבודות, אלא גם אם הוא פוטר. זאת אומרת, היום רק אם התפטרת זה נספר לך העניין הזה.

מול מי צריך לעמוד כשאת אומרת שאנחנו צריכים לעזור לכם?

יש בזה קושי. את משנה את פערי היחסים בין המעסיק לעובד.

מצד שני, עובד זר יודע שאם הוא קם והולך כי הוא רוצה שכר יותר גבוה והוא לא מקבל, וזה נרשם לו התפטרות, אז הוא יישב, יעשה שביתה איטלקית ויחכה שיפטרו אותו. אז יש פה איזה מאזן שצריך לשנות אותו.

מול מי צריך? כשאת אמרת שנעזור לכם, מול מי?

הדברים האלה צריכים לתקן אותם בחקיקה, ולכן אנחנו מדברים על האירוע הזה. כנ"ל גם לגבי מספר הימים שעובד זר יכול להיות בין עבודות. אם הוא עד 51 חודשים, זה 90 ימים, ואם הוא מעל 51, אז זה 30 ימים. אנחנו חושבים שלפחות עד ה-51 חודשים, שלושה חודשים זה 90 יום, זה בעצם משך זמן מופרך, אז הם מאפשרים לעצמם לראיין ולבדוק ולתהות על זה, ונוח להם ולא מספיק.

באים אלינו ומנהלים משא ומתן.

חד משמעית. צריך לתקן את זה, וזה רעיון שאני גם מעלה בפני גברתי היו"ר. אני רוצה להגיד משפט לגבי העסקה של שני עובדים זרים.

סליחה רגע, למה אתם לא מעלים הצעת חוק ממשלתית? זה אותו דבר, לא?

אנחנו חייבים לבחון את הדבר הזה גם באופן רוחבי לכל הענפים, לא רק בסיעוד, ולכן זה קצת יותר מורכב.

הצעת החוק שאני אגיש היא ספציפית רק בענף הסיעוד?

אנחנו נבחן את זה ביחד עם הלשכה המשפטית.

אנחנו נדבר איתך. נקיים פגישה אישית בשתי הצעות החוק.

אין בעיה. לעניין ההעסקה של שני עובדים זרים, אני חייבת לבוא ולהגיד, התגמול מביטוח לאומי, אני אשמח להגיד שמבחינתי, אנחנו ברשות האוכלוסין וההגירה לא כל כך מבינים למה זה הוצמד בהעסקה של שני עובדים זרים, ולא מתייחס למצב הרפואי של המטופל. אם המצב הרפואי של המטופל לא מורכב, תיתנו לו גמלה גבוהה יותר.

למה לכבול את זה להעסקה של שני עובדים זרים? הקריטריון הנקודתי הזה הוא בעיניי פסול, הוא יוצר תופעות פסולות. אנחנו עדים לתופעות פסולות מאוד בעקבות הדבר הזה. העלינו את זה בעבר, אנחנו בקשר צמוד גם עם הרופאים של הוועדות אצלכם בביטוח לאומי. אני חושבת שצריך לעשות פה חשיבה מסודרת, מחודשת, על כל הנושא הזה של תוספת הגמלה למי שמעסיק שני עובדים זרים.

אבל למה? תחשבי שמי ישלם לו את הכל? עובד זר עולה מעל 10,000 שקל בחודש, חוץ מזה שיש לך ימי חופשה, הבראה.

תמר, את לא הבנת אותי. אני אומרת, המצב הוא קשה, למה כביכול הוא צריך להעסיק שני עובדים זרים?

כי הוא לא יכול יותר משמונה שעות להעסיק אותו.

כי המצב הרפואי של המטופל בשורה התחתונה הוא מורכב, הוא קשה מאוד, נכון? בטח ביחס למטופלים אחרים. ולכן אנחנו סבורים שביטוח לאומי צריכים לתת פה תוספת גמלה למטופל הזה, מבלי קשר אם הוא מעסיק שני עובדים זרים או לא. יכול להיות שהבן דוד שלו רוצה לבוא ולטפל בו במהלך הלילה.

לא, בחוק רשום שאפשר גם עובד שני ישראלי, אין בעיה. ואז הוא יקבל עוד את ה-4,000 שקלים האלה. איזה עובד ישראלי יבוא להחליף טיטול לבוגר בן 27?

אני מכירה את החקיקה בעניין הזה. אבל אני אומרת, בסופו של דבר, כשמגבילים את זה בהעסקה, המדד הוא העסקה של שני עובדים זרים, ולא מתייחסים נקודתית למצב הרפואי של המטופל עצמו, לא על זה, לפי הסעיף הזה נותנים את התוספת הזו, אני חושבת שזה עושה גם עוול למטופלים הסיעודיים וגם יוצר תופעות פסולות.

כמו שזיווה אמרה פה בזום, היא אמרה שיורד 3,766 שקלים קיזוז בקצבאות של ביטוח לאומי. במקום שזה בא הפוך, זה יוצא מינוס על מינוס.

לא, זה לא 3,000, זה הבדל בערך של 1,000 שקלים.

היא אמרה, הנה.

הנתון המדויק שמקבלים תוספת בעד שני מטפלים זרים זה 6,900 שקלים, וזה מופחת מרמה של 235 ל-188. הפער בין שתי הרמות האלה זה כ-1,800 שקלים.

לאחד.

לעובד. 3,766 שקלים. זה סכום משמעותי.

כמובן שככל שלרשות האוכלוסין יש מחשבות, שהם סבורים שיש ניצול לא נכון של הזכאות הזאת, נשמח לקיים על זה שיח. יחד עם זאת, אני כן רוצה להגיד שבהיקפים שביטוח לאומי מטפל, לקבוע כללים אמורפיים ולא חד משמעיים זה גם בלתי אפשרי. צריך לייצר כללים ברורים ומסודרים, כי אי אפשר לייצר מנגנון שיחייב הורים לעשות עוד בדיקה ועוד מבחן ועוד ועדה. זה לא נכון.

זה מתיש.

ככל שלרשות האוכלוסין יש מנגנון שהם חושבים שנוכל להפעיל בצורה ברורה, בלי לחייב את ההורים לעשות עוד בדיקות ועוד בחינות, ועוד פעם רופאים שצריכים להתייחס למצבם ולהגיד האם התקיים בו התנאי הזה או התנאי הזה, אנחנו נשמח לקיים על זה שיח, לבחון אולי הסדרים אחרים. צריך להבין איזה היקף, שזה לא מצמצם אלא דווקא מרחיב. נשמח לקיים על זה שיח, לקיים עם ההורים שיח, ככל שהם גם סבורים שיש בזה משהו לקדם, אבל זה משהו שחייב להעלות אותו בצורה מסודרת.

אבל את מסכימה איתי שצריך את הפתרון כמה שיותר מהר? אנחנו האזרחים, לפחות הזכאים ומי שמבקש את הסיוע, אנחנו הורגלנו שכל פעם יש תירוץ, כמו כל סיפור שעובר בין משרד כזה למשרד כזה ובין בג״ץ לפה, כל אחד זורק אותו על השני. בסוף יש פה קבוצה לא מבוטלת של אוכלוסייה ישראלית שזכאית על פי חוק, והיא פשוט לא מקבלת את המענים הראויים, ואת זה צריך להבין. הם קובעים לזה, זה פרקי זמן ריאליים, אוקיי? לא סתם לפתוח את זה לעד לא ידע.

אני לא יכולה להתחייב לשום דבר.

אבל כבוד היו"ר, אני מבקש להמליץ על לוזים כלשהם ריאליים.

ברור.

נשמח לקיים על זה שיח.

לא, לא הגיוני.

בסדר, מבטיחה לך שיהיה מעקב. יאירה, מיצית, פחות או יותר? התייחסת?

לא, הם לא ענו על מה שעובד זר לא יכול לישון בבית. זה הכי חשוב.

אה, נכון, שכחתי. יש לי שאלה, רשמנו פה, האם אתם מבטלים היתר לעובד זר למשפחה שלא יכולה לספק את התנאים לעובד הזר?

כחלק מהתנאים שעליהם מתחייב המטופל הסיעודי או המעסיק, לצורך העניין, לקבל היתר, זה מתן מגורים הולמים לעובד הזר בבית המטופל. אני אחזור ואומר שהיום היתר להעסקת עובד זר ניתן למטופלים מורכבים שזקוקים לטיפול וסיוע במהלך רוב שעות היממה, ובצורך רוב הפעילויות התפקודיות של היום-יום. הלכה למעשה, מטופל סיעודי שמעסיק עובד זר, זקוק לו לעיתים גם בשעות הלילה ובשעות הערב המאוחרות וכו'.

אז למה מביאים היתר עובד זר שני? הרי הוא לא יכול לעבוד יותר משמונה שעות, זה משהו פה לא ברור.

גם לעניין הזה.

אבל גם איזו חיה עובדת 24/7? גם אני הולכת לישון בלילה. נכון שאני קמה עשרות פעמים בלילה וכל השתעלות שלה היא כמעט נחנקת, אבל אני קמה, כי אני אמא שלה ואין לי ברירה, אבל אני לא אעסיק שני עובדים זרים כי אין לי את התשלום של הפנסיה והפיצויים לשלם להם, אבל זה לא נכון. אם אני מוכנה להיות בלילה בשביל הבת שלי, וכל שעות היום היא איתה, אז זה לא פייר שאם היא רוצה לבוא לישון במקום אחר, אז לא ייתנו לה ויפסלו את ההיתר. זה לא נכון.

ולא לדבר בשבתות. תראי, אצלי בשולחן שבת היא יושבת ואוכלת, והיא מחכה לאוכל שלי כל שישי-שבת. אבל יש משפחות שלא אוהבות שיש אצלן מישהו זר בתוך שולחן שבת, נכון? אז פה אתם צריכים לשים לב שלא כל אחד רוצה לישון בבית של המטופל, ולהגדיל את הראש, מה הבעיה? ההפך, אני מבטיחה לכם שאתם תגלו בתוך המקומות שהם ישנים מלא אנשים ש-30 שנה אין להם היתר, שיאללה תעלו על מטוס ותעופו.

יש לי שאלה, תמר. את מעסיקה שני עובדים?

לא, אמרתי.

אני אומרת באופן כללי. אחד שמעסיק שני עובדים, כשמגיע המחליף, מה עובד הראשון? מה הוא עושה?

הוא הולך לישון בחדר שנתנו לו, שהקצו לו אותו.

כלומר, בבית יהיו לי שני עובדים זרים.

כן. זה בדרך כלל משפחות עשירות. מי שמעסיק שני עובדים זרים זה משפחות שיש להן יותר אפשרות.

יש להן גב כלכלי.

אבל כמו שהעלתה זיווה בזום, והיא יכולה יותר להרחיב על זה, יש לה בית לעובד הזר שלה, והיא גם מתבגרת, ויש לה שני עובדים זרים כי הבן שלה צריך שני עובדים זרים 24 שעות, ולא לשכוח כשהוא טס או כשהוא חולה והוא לא מרגיש טוב, אז היא חייבת. היא לא יכולה, היא מתבגרת, היא לא יכולה להחליף את העובד הזר במקומה.

לא, ברור. רציתי לדעת מה עושה העובד הראשון, והשני במשמרת שמחליף אותו.

אותם ילדים צריכים סיוע גם בלילה. ואותו עובד, הוא עובד כל היום, ובמהלך הלילה אין מי שיטפל בו. וההורים עוד צריכים ללכת לעבודה.

טוב, את רוצה להגיד עוד משהו?

כן, אני אגיד שהעניין הזה נבחן גם במסגרת החלטת ממשלה 147, וזה באמת היה חלק מהתנאים. אני רוצה לבוא ולהגיד, אפילו להפנות שאלה פה ליתר. אלכס, אם מחר יחליטו שעובדים זרים לא חייבים ללון בבית המטופל, מרבית האוכלוסייה רוצה.

אבל יש הבדל בין משפחה לבין אדם נכה. מה את משווה? משפחה עם עשרה ילדים, אבל זה לא נכון. זה לא נכון לבוא להגיד שנכה, שהוא חי לבד בבית שלו, הוא לא חי עם המשפחה שלו ואין לו עוד ילדים. אצלי למשל, היא הבכורה, אוקיי? ויש לה עוד אחים. אל תשכחו, משפחות, שיש נכדים, זה לא נכון.

כל חדר בירושלים זה מיליון שקל.

יש הבדל בין משפחה לבין נכה שהוא לבד עם המטופל שלו, זה שני דברים שונים. לא נראה לי שנכנסתם לסעיף הנכון הזה.

אנחנו נראה אותך הרבה פה, ואנחנו נעשה דיונים אינטנסיביים. ויאירה, אנחנו באנו לשנות, לתקן עוולות, לתקן לקונות. לא באנו לשתות קפה פה, לראות את האחרים, לראות את הנוכחים. אז אין טעם לדיונים האלה, נעשה פגישות אישיות וזהו.

לפי מה שמנהלת הוועדה, דיקלה, עדכנה אותי, שזה הדיון הראשון בסוגיה מאז פתיחת הכנסת ה-25. גם אני לומדת, אני אקרא את הנהלים, אני אפנה אלייך באופן אישי גם. יש הרבה דברים, הנהלים, התקנות, זה הרבה דברים חדשים בעבורי. אני איעזר גם בתמר, אני אתקשר אלייך, אני אשמע כל מיני דברים.

אני רוצה לסכם. אחת, הוועדה מבקשת מעלה שיח ומכלל המוסדות הפועלים למען ילדים עם מוגבלות, להעביר לוועדה בכתב את הקשיים של המוסד בהעסקת ובקשת עובד זר, כדי שהוועדה תבחן כיצד ניתן לסייע לכם.

שתיים, הוועדה בדעה כי העובדים הזרים העובדים עם ילדים עם מוגבלות חייבים לעבור הכשרה גם בישראל ולא רק בארץ שממנה הגיעו, הכשרה שראוי שתיעשה במוסדות רפואיים מתאימים. אני מציעה לך שכבר אם תהיה לך תשובה ומענה, גם תעדכני את הוועדה. זה חשוב מאוד, ההכשרה. הוועדה תקיים דיון נוסף ותזמין את משרד האוצר, משרד הבריאות וקופות החולים כדי לטפל בסוגיה חשובה זו.

שלוש, שוב אנחנו שומעים ומבינים כמה חשוב לקבוע משרד ממשלתי אחד מתכלל, שיהיה אחראי על ענף הסיעוד הביתי כפי שיש בכל שאר הענפים שמוקצה להם עובדים זרים. הוועדה פונה שוב לוועדת המנכ״לים ומבקשת לזמן דיון בדחיפות על קביעת משרד מתכלל אחד. נקבע כי משרד הרווחה יהיה המשרד האחראי, אך לצערנו, אם את יכולה, הנציגה של משרד הרווחה, שתעבירי את המסר, המשרד מתנגד בשל סיבות שונות.

אני רוצה להגיד משהו, המשרד לרווחה זה משרד שמתוקצב ב-2 מיליארד שקל, הנכים רואים מזה אפס אחד גדול, ואני אומר את זה בכאב רב. זה משרד שאין לי מה להגיד יותר מזה. במקום לעזור עם בירוקרטיה, מעמיסים עלינו בירוקרטיה.

בדיון הבא נזמין אולי את המנכ״ל, ושייתן לנו מענה.

ארבע, הוועדה תקיים ישיבה על עובדים זרים מחליפים בסיעוד ביתי בהקדם.

חמש, הוועדה מבקשת מהמוסד לביטוח לאומי להיפגש עם נציגי המשפחות ועם מנהלת אגף סיעוד ברשות האוכלוסין, שהשתתפו בדיון היום ונשמע מהם את הקשיים, האתגרים והבקשות שלהם, ולפחות על תוצאות הפגישה בישיבת הוועדה שתתקיים בקרוב.

שש, הוועדה מבקשת ממשרד הרווחה לבחון מול המוסדות לילדים עם מוגבלות בפיקוח משרד הרווחה, אם הם צריכים סיוע של כוח אדם של עובדים זרים ולהשיב לוועדה על כך בכתב תוך חודש.

שבע, הוועדה מבקשת לתקן את החקיקה ולהתקין תקנות של סיווג הוויזות של העובדים הזרים למטופלים המורכבים, כולל הילדים עם המוגבלות, גם אם מדובר ב-50% מהמטופלים, חשוב שהעובד הזר יידע שהוא מגיע לישראל לעבוד עם מטופל מורכב או עם ילד נכה, ושההיתר שלו יסווג בהתאם. אני מבקשת תשובה מרשות האוכלוסין בכתב על כך תוך שבועיים.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.