פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



20
הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
07/04/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 39
מישיבת הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
יום שני, ט' בניסן התשפ"ה (07 באפריל 2025), שעה 11:20

יישום מסקנות הצוות הבין-משרדי למוגנות ילדים במרחב המקוון

חברי הוועדה: אריאל קלנר – היו"ר

אדוה בר-שלום - עוזרת ראשית, ייעוץ אגף משפטי, משרד התקשורת

אדורה אלעיס - מנהלת תחום חינוך במטה הלאומי 105, משרד החינוך

קרן רוט איטח - מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה, שפ"י, משרד החינוך

טל וינברג - עו"ד, ייעוץ וחקיקה משפט כלכלי, משרד המשפטים

עדית ריס - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עדן סויסה - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

מיכל איריס ברייטמן - עו"ס, מנהלת תחום בריאות, עובדת במטה הלאומי 105, משרד הבריאות

אילן אביטן - מנהל תחום, הגנה פלילית במטה 105, משרד הרווחה והביטחון החברתי

שמוליק חלק - מנהל תחום נוח"ם ותוכניות איתור לנוער, משרד הרווחה והביטחון החברתי

סוזן בן-עזרא - מנהלת תחום בכיר מניעה, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי

רפ"ק אסף בגאיו - ר' חו' מניעה והסברה נוער, המשרד לביטחון לאומי

ד"ר נאווה כהן-אביגדור - ר' האגף האזרחי במטה הלאומי 105, המשרד לביטחון לאומי

יוסף בר-דוד - מנכ"ל לוקחים אחריות, המרכז למדיניות ובטיחות ברשת

אמתי כהנא - מנהל תוכן לוקחים אחריות, המרכז למדיניות ובטיחות ברשת

חן זפרני - ארגון לוקחים אחריות

אוהד עזרן - מנכ"ל המרכז הישראלי למוגנות ברשת

ידידיה אנקרי - מנחה מיניות בתיכונים

בת שבע פנחסוב

חבר תרגומים, יפית גולן


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



יישום מסקנות הצוות הבין-משרדי למוגנות ילדים במרחב המקוון

שלום רב. התכנסנו כאן היום לדיון בוועדה בנושא יישום מסקנות הצוות הבין-משרדי בהובלת משרד התקשורת למוגנות ילדים במרחב המקוון, במטרה לבחון האם נוכח מגמת העלייה בהתמכרויות למסכים ולרשתות החברתיות, המענים הקיימים, החל מאסדרה, פיקוח, אכיפה, חינוך והסברה, מתאימים לדפוסי הבילוי במרחב הווירטואלי ויוצרים סביבה מקוונת בטוחה יותר לילדים ובני הנוער.

הצוות עסק בבחינה ובגיבוש פתרונות אסדרתיים וטכנולוגיים לשיפור המוגנות של ילדים ובני נוער ברשת בכלל, ובעת שימוש במכשירים סלולריים חכמים בפרט. הצוות התכנס ביולי 2023 בראשות מנכ״לית משרד התקשורת דאז, גברת ענבל משש, וכלל את נציגי משרדי החינוך, המשפטים, הבריאות, הרווחה והמטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת במשרד לביטחון לאומי.

ב-23 ביולי 2024 הצוות הגיש את המלצותיו לשר התקשורת ד"ר שלמה קרעי, והבולטת ביניהן היא קביעת רף עדכני יעיל לסינון תכנים מספקיות אינטרנט באמצעות אסדרה, והתאמתן להגנה על מכשירים סלולריים חכמים המיועדים לשימושם של ילדים ובני נוער. הספקים יחויבו לקבל אישור רגולטורי מראש לגבי מוצר הסינון ותיקבע תוכנית עבודה להגברת הפיקוח.

לצורך בחינת יישום מסקנות הצוות הבין-משרדי, יש לנו כאן מספר נקודות שאני אבקש שהדיון יתרכז סביבן. האם הכלים האסדרתיים והטכנולוגים הקיימים מבטיחים שימוש חכם בדיגיטל ומגבירים את החוסן הדיגיטלי? האם המענים הקיימים מאפשרים גלישה בטוחה ברשת וצריכה ביקורתית של התכנים באינטרנט בהתאם למציאות החדשה? האם בקרת הורים, ביצוע חסימות אפקטיביות וסינון תכנים נמצאו יעילים דיים להתמודדות עם הסיכונים הטמונים במרחב המקוון? האם יש נתונים עדכניים על עלייה בחשיפת ילדים לתכנים פוגעניים וקשים?

נוכח שיעור גבוה של התמכרות לרשתות החברתיות והצגת נתון בדו"ח, לפיו 60% מבני הנוער הודו שהם מכורים לרשתות החברתיות. אחת, מה איכות ההגנה בחסימת תכנים פוגעניים? שתיים, האם מופעל חיפוש בטוח? ושלוש, האם קיים סינון יעיל? ונקודה אחרונה, האם יש נתונים עדכניים על ניטור וחסימה כנגד חברות מסחריות שפועלות להפצת תכנים פסולים ומסוכנים ממניע עסקי לצבירת רווחים?

אני מודה לכל מי שהגיע לדיון, וראשונת הדוברים תהיה אדוה בר-שלום, עוזרת ראשית ייעוץ משפטי, משרד התקשורת. שלום לך.

תודה, אדוני. תודה על ההזמנה לדיון. אני אתחיל בכך שמשרד התקשורת עומד מאחורי ההמלצות, כפי שנכתבו. אני תכף אפרט מה המשרד עשה עד כה בעניין. כן יש רצון וכוונה לקדם את העבודה המקצועית, והיא לא מעטה.

בעניין עדכון רף עדכני לסינון תכנים, שזו עיקר העבודה של משרד התקשורת, הוקם צוות פנים משרדי, צוות מקצועי שקיים פגישות רבות, במסגרתן הוחלט עם בחינת הדברים שכדי ליישם את ההמלצה נדרשת בדיקה כלכלית. הבדיקה הזו טרם הסתיימה. הנושא משולב בתוכניות העבודה של המשרד, ועל פי תוכנית העבודה, התכנון הוא לצאת לשימוע אחרי תיקון התקנות עד סוף הרבעון השלישי של השנה.

ההמלצות לעדכון רף הסינון הן כבדות משקל מבחינה מקצועית. יש הרבה מאוד לבחון, יש הרבה מאוד לחקור, לבחון חלופות עבודה מקצועית שצריכה להיעשות כמובן לפני הטלת הוראות רגולטוריות והכבדה רגולטורית על הספקים המורשים. אלו היבטים שלא נבחנו בשלב דיוני הצוות הבין-משרדי, כי אלה דיונים מקצועיים.

מכיוון שיתופי הפעולה, דובר על הנגשה ועל הנגשה לציבור ההורים לגבי הסכנות. התחילו שיחות בין משרד התקשורת לבין המשרדים השותפים. זו עבודה שדורשת תיאומים, זאת עבודה מורכבת, היא לוקחת זמן.

רק שאני אבין סדרי גודל: מתי התחילו? ומה הצפי פחות או יותר מבחינת ההתקדמות?

צפי קשה לי לומר, התחילו לפני כמה חודשים. היו שיחות ראשוניות בלבד. צפי, אין לי דרך כרגע לענות על כך. כפי שמודגש בדו"ח, מדובר בעבודה כללית של גורמים רבים בממשלה, כמובן עם הצד של משרד התקשורת. זה נושא רחב שהפתרונות אליו לא יכולים להגיע רק מכיוון אחד, ולכן יחד עם העבודה המקצועית על עדכון רף הסינון, העבודה על הנגשת המידע ועל קידום מסע הפרסום, ועוד מההמלצות שכתובות שם, מדובר לתאם בין המשרד שלנו למשרדים אחרים כדי לקדם את הנושא.

אוקיי, בסדר, תודה. אנחנו כמובן נמשיך לעקוב, זה דבר חשוב מאוד. ממשרד החינוך נמצאת איתנו אדורה, שלום. גברת אדורה אלעיס, וגם קרן רוט איטח איתנו. שלום לשתיכן.

אני אתחיל, בוקר טוב, אני מאוד שמחה על הדיון. אני אציין שמשרד החינוך כבר פועל הרבה מאוד שנים בנושא של קידום תוכניות חינוכיות, על מנת לסייע לילדים באמת להתנהל בצורה מוגנת בתוך מרחבי הרשת. אנחנו מזהים את הרשת כעוד זירה שהילדים בעצם מתפתחים בה ומתנהלים בה, ולכן מתפקידנו לסייע להם במתן כישורי חיים.

יש לנו את התוכנית ההתפתחותית שאתה בוודאי שמעת עליה כבר, שנקראת הכוחות שבדרך, שבעצם מסייעת בהקניית כישורי חיים. בתוך התוכנית הזאת, אחד הנושאים שהגדרנו כנושא ליבה שהם חובה זה הנושא של הרשת, שבה בהתאם ההתפתחותי אנחנו מלמדים את הילדים מיומנויות להתנהלות מיטבית ברשת.

מאיזה גילאים אתם עובדים איתם?

מכיתה א', כשזה כמובן מותאם למידת החשיפה, כשאנחנו מבינים שהם צריכים להיות פחות חשופים, כשבגילאים האלה דווקא עיקר העבודה יותר עם ההורים בהבנת התפקיד שלהם, באיך הם שומרים על מוגנות הילדים שלהם, וגם מפני חשיפה מוגברת למסכים.

יש לנו תוכנית מערכתית שכוללת מספר רכיבים – עבודה עם ילדים, עבודה עם הצוותים החינוכיים, כדי שגם כן יכירו ויבינו את המרחב הזה, ויידעו להנחות את הילדים. יש לנו את המרחב של מדיניות, שמנחה את הצוותים החינוכיים מה קורה כשקורה אירוע של פגיעה ברשת. רכיב נוסף זה עבודה עם ההורים, שהיא קורית במגוון צורות, כולל הרצאות עם ההורים, פלאיירים להורים, אנחנו גם שותפים פה עם 105 שירחיבו ויספרו גם על שיתופי הפעולה.

הדבר הנוסף שיש לנו זו גם עבודה עם מנהיגות נוער. יש לנו תלמידים שאנחנו מכשירים גם עם מועצת התלמידים והנוער הארצית, גם עמיתים ומשפיעים, שזו קבוצה של בני נוער שאנחנו מכשירים אותם להעביר יחד עם הצוותים החינוכיים תוכניות ותכנים שקשורים בהתנהלות ברשת.

כמה זמן התוכנית הזאת כבר פועלת?

של עמיתים ומשפיעים? הפלטפורמה של התוכנית קיימת כבר הרבה מאוד שנים. אנחנו מכשירים את הילדים להיות מנהיגים גם בנושא של הרשת, משהו כמו שמונה שנים, שבע שנים, שאנחנו מכשירים בני נוער, שבנוסף התפקיד שלהם, זה התחיל מזה שהם תלמידים שמוכשרים למניעת שימוש לרעה בסמים ואלכוהול, אנחנו מוסיפים את הנושא של הרשת. ולקראת השבוע הלאומי לגלישה בטוחה, שמצוין כל שנה בפברואר, אנחנו מכשירים את העמיתים שגם יפעלו לצד הצוותים החינוכיים, לצד פורומים אחרים של מנהיגות נוער, שתכף אדורה תרחיב עליהם.

איך את מסכמת, או איך אתם בודקים את עצמכם, ואיך אתם מודדים את ההצלחה?

אנחנו נסמכים על מחקרים של פרופ' יוסי הראל פיש, שעל סמך זה אנחנו יודעים נתונים של התנהגות של בני נוער על רצף השימוש. זה בעיקר נתון ההתייחסות שאומר לנו מה קורה מבחינת המגמות וההתנהגויות של ילדים.

ומה התוצאות? נקרא לזה, מה הלקחים שלכם משנה לשנה?

לגבי הרשת אנחנו באמת מבינים שכרגע, גם בעקבות המלחמה הייתה חשיפה לתכנים קשים. המחקר האחרון הראה שילדים נחשפו לתכנים קשים בעקבות המלחמה, ואנחנו ממקדים את התוכניות שלנו בהתאם לזה. כתוצאה מזה, הדגשנו, יצאנו עם חומרים מותאמים לצוותים החינוכיים, להורים, כדי להגביר את הידע והמודעות שלהם, לתפקיד שלהם בהקשרים האלה, וכדי שיהיו שם בתיווך הזה מול הילדים שלהם.

ואנחנו מדברים פה כרגע על יישום המסקנות בהקשר הזה של הצוות הבין-משרדי. זאת אומרת, איך מכאן, מה נשתנה בעקבות המסקנות האלה, ואיך זה מיושם?

קודם כל, אנחנו שנה שנייה כבר, גם בעקבות העבודה הבין-משרדית, חזרנו לקיים שולחן משרדי שעוסק בהתנהלות ברשת. זאת אומרת שכל האגפים שקשורים למשרד, גם החינוך הבלתי פורמלי, אגפי הגיל, המזכירות הפדגוגית, כשהרעיון הוא גם בתוך תחומי הדעת, להכניס תכנים שקשורים בהתנהלות מיטבית ברשת.

לפני שנה יצאה תוכנית של המזכירות הפדגוגית בנושא של חשיבה ביקורתית, כל העניין של מיומנות של לדעת ולצרוך אמיתות, או כל הנושא של הפייק שקורה בתוך הרשתות, זה אחד הנושאים שנכנסו לו שם. ואחד הדברים שלמדנו זה הנושא של חיזוק הממשקים כדי לייצר שפה משרדית שהיא שפה משרדית אחידה, וגם בדגשים בעבודה מול ההורים על איך אנחנו בעצם מכוונים אותם להיות שם בשיח עם הילדים, ובאמת מה יהיו הפרקטיקות והעוגנים כדי לייצר מוגנות ברשת, שזה הסיפור של מוגנות.

את רוצה להוסיף? שלום.

השתתפתי בוועדה של שר התקשורת גם עם המשנה למנכ״ל שלנו שהייתה, וגם נציגים מהמטה הלאומי. ובעצם מה שניסינו ככה לזקק זה באמת מה לעשות קצת אחרת. והבנו קודם כל שהקשר עם ההורים הוא מאוד חשוב, ומה שעשינו גם בשיתוף עם 105 במשרד החינוך, שהנגשנו יותר הודעות SMS להורים. יש לנו קורס דיגיטלי של המטה הלאומי שעשינו להורים, אז שלחנו הודעות SMS לכלל ההורים, לכלל המגזרים, והנגשנו את השירות הזה.

יצאנו ביותר הרצאות להורים בנושא של מוגנות ברשת, ובאמת הייתה נוכחות מאוד מכובדת להורים, גם בחברות השונות. ובאמת הידקנו את הקשרים בתוך המשרד. גם אחרי הוועדה שהתקיימה, חזרנו למשרד עם כל השותפים, גם לשולחן העגול שקרן ציינה, ולקחנו יותר על עצמנו באמת לקדם את הנושא הזה. נשאר הנושא של הסינון, שהוא קצת, אנחנו לא יודעים, כאילו לא התקדמנו עם הנושא של הסינון.

רק להבין, את אמרת לקחנו על עצמנו יותר. אולי תוכלי להסביר, לפרט, מה זה אומר יותר?

תראה, כשאתה מתחיל לדבר על העניינים ולראות שיש שותפים רבים לשולחן, אז אתה גם מתחיל להיות יותר, אנחנו תמיד עשינו ותמיד הגברנו מאמצים, אבל הבנו שפה צריך מאמץ יותר רחב ומאמץ יותר לאומי, והתאמה. שיתוף הפעולה בתוך המשרד עם המזכירות הפדגוגית, עם מי שאחראית על הקולנוע, שעשתה את הפה-קרונות, היא באמת הובילה את זה בתוך המשרד.

כל הנושא של לומדת חוק הסרטונים, שבמטה הלאומי הפקנו, אנחנו יותר מטמיעים אותה בתוך המשרד. זה תהליכים שלוקחים זמן. זה תהליכים שהיו לפני הוועדה, התחלנו איתם, ובעקבות הוועדה באמת הידקנו את העשייה ואת הדברים שאנחנו רוצים להטמיע, ואנחנו עדיין במסע הזה. אז זו לומדה שאנחנו מנגישים בתוך משרד החינוך, שהמטה הלאומי באמת ככה עשה.

כל הנושא של לקחת את האוכלוסיות השונות גם בחשבון, כמו החינוך הרגיל והחינוך המיוחד. אז גם אנחנו נתנו הכשרות יותר לאנשי מקצוע, שזה באמת המנדט שלנו, גם של שפ"י וגם מורים וגם מנהלים, שגם באו לביקורים בתוך המטה הלאומי וגם נתנו להם ידע.

כל הנושא של גיל השימוש מגיל 13 ומעלה, אז גם בכל הפלטפורמות שאנחנו עוסקים בהן אנחנו מדברים על הדבר הזה. עשינו עם מועצת התלמידים והנוער הארצית גם טיקטוק לייב, עשינו משדר מהמטה הלאומי יחד עם הנהגת מועצת התלמידים ויחד עם פורום הילדים שיש לנו של המטה הלאומי. ובעצם אנחנו יותר מחזקים את השותפות, מחזקים את זרועות הפעולה שלנו אל תוך הדבר הזה.

ואנחנו מתקדמים גם בכתיבת שיעורים שאנחנו רוצים יותר להנגיש לשטח. לדוגמה, סקסטורשן. יצאו סרטונים גם חדשים, דרך אגב. אנחנו עושים תוך כדי, זה לא רק כי הוועדה התקיימה ויש דבר, אנחנו עושים.

סרטונים שמה בעצם מראים?

קודם כל אנחנו מסבירים את כל הנושא של פנייה לעזרה אם נפגעים ברשת, למי פונים. אנחנו מדברים על כל הנושא של סרטון. קיבלת סרטון או תמונה, אתה לא פותח את זה ואתה מוחק את זה ולא ממשיך להפיץ את התכנים האלה. כל הנושא של fake or not, כאילו יש היום הרבה דברים שהם רצים ברשת שהם לא אמיתיים או לא נכונים, אז איך להיות תלמידים עם מודעות יותר של ביקורת על התכנים שאנחנו מסננים.

אז אנחנו מדייקים את עצמנו תוך כדי, וזה נושא שמאוד דינמי. העשייה שלנו היום היא באמת יותר ממוקדת, ותמיד עושים את הדברים האלה. כמובן, היה מהלך של הרצאות לשוטרים, שמשרד החינוך יחד עם מחלק החקירות, יחד עם המטה הלאומי, שבאמת בחטיבות הביניים נעשו הרצאות, מנהלים יכלו להירשם להרצאות בחודש הלאומי, ולא רק בחודש הלאומי, וניתנו מעל 2,315 במגזרים השונים. אז אנחנו כל הזמן בלמידה, בהתפתחות ובהנגשת התכנים.

טוב, בסדר, תודה רבה. גם קרן וגם אדורה. אני רוצה לעבור לארגון לוקחים אחריות, שגם יצרו איתי קשר ועוסקים רבות בתחום.

יוסף בר-דוד, מנכ״ל לוקחים אחריות. אז אנחנו ככה באמת כבר שמונה שנים קיימים, ואנחנו בעצם הארגון הגדול בארץ, העמותה, בנושא שימוש בריא בעולם המסכים. אנחנו קשורים גם למומחים וגם לעולמות השטח. נמצאים איתנו פה גם עוד חברים שנמצאים בשטח, רואים את הילדים, אנחנו נמצאים במאות בתי ספר כל שנה. ולכן חשוב לנו, מעבר לעבודה החינוכית המדהימה, באמת רגע להסתכל על הדברים גם מלמעלה, איך כמדינה אנחנו רגע סותמים את הנזילה הגדולה שיש במוגנות ברשת. נשמח, אמתי, שתציג את עצמך.

(הצגת מצגת)

אני אמתי כהנא, מנהל התוכן בארגון לוקחים אחריות. אנחנו מדברים על הוועדה שהייתה, בעצם המסקנות עצמן לפני כמעט שנה כבר יצאו החוצה, וטיפה ככה נתונים, אני יודע שזה טריוויאלי, אבל באמת חשוב לדעת נתונים עדכניים.

באמת לקחנו ככה כמה מהארגונים המובילים בתחום כל מיני נתונים עדכניים ממש לסיכום שנת 2024. 15,000 פניות בשנה מהארגונים, 14% עלייה לעומת 2023. היא באמת הייתה, כולם הצביעו על עלייה משמעותית.

זה נתון של 105, 71% מהפוגעים בקטינים במרחב המקוון הם ילדים ובני נוער בעצמם. וזה עוד מ-2022, אבל לא נראה לי שזה השתנה באופן דרסטי מדו"ח מבקר המדינה שאומר שתת דיווח של 70% בכל הנושא הזה. כלומר, מה שמדווחים זה 15,000 פניות בשנה, ואנחנו מדברים על כל מה שקרה, אז כנראה שזה הרבה יותר. סתם להמחשה, כל חצי שעה ילד מדווח על פגיעה ברשת, כל יום יותר מכיתה אחת נפגעת ברשת, קרוב לשתי כיתות למעשה.

קצת נתונים כדי להבין מה קורה, מה רמת הדחיפות, ואנחנו יודעים כל ילד שנפגע מה ההשלכות של זה ומה זה אומר על הנפש שלו. אז טיפה ככה על קצה המזלג, שמנו את מסקנות הוועדה, באמת זו מבחינתנו השקופית המרכזית. באמת, כמו שאמרת, זה הנושא המרכזי של היישום. קביעת רף עדכני לסינון תכנים, כולל ציטוטים מתוך המסמך של המסקנות.

רף סינון מינימלי למוצרי הסינון החינמיים. יישומון שדובר שיפותח ויותקן במכשירי הקצה. הליכי בקרה ופיקוח על ספקיות האינטרנט, שזה באמת קורה הסינונים החינמיים. חובות דיווח ושקיפות. כל אלה הם קריטיים, ויום-יום שהם לא נמצאים זו בעיה, ואנחנו ממש בשבועות האחרונים הוצאנו דו"ח.

רגע, אתה אומר לקבוע איזשהו רף סינון, מי יסנן? מה התוכנה? יש לכם איזושהי המלצה?

כן, בטח. ספקיות האינטרנט הן בעצם מחויבות על פי החוק לתת סינון חינמי לכל לקוח שמבקש, הן צריכות גם ליידע אותו ולהציע. ובעצם אנחנו עשינו דו"ח שמראה על אפקטיביות הסינונים החינמיים. בדקנו את כל ספקיות האינטרנט, עם הרבה דפדפנים, עם כל המשתנים, מחשב, פלאפון, הכל.

לקחנו בעצם את 100 האתרים הפוגעניים ביותר, אפשר לומר, ובדקנו כמה אפקטיביים הסינונים החינמיים שהם מציעים. ואפשר לראות פה, כן צריך לומר שיש פרטנר, סלקום, וברחה לי השלישית, וכמובן רימון, וגולן טלקום, הם קטפו את המקומות הראשונים, אבל כל השאר, אפשר לראות פה, גם צירפנו את הדו"ח המלא לחומרי הרקע של הוועדה. אפשר לראות פה, זו השקופית שמראה את הנתונים עצמם, הסינונים האלה לא אפקטיביים, זה לא קורה.

בפועל, החיפוש הבטוח לא מופעל ברוב הספקיות, אפשר לעקוף בשנייה, סינון בקושי מופעל, ככה שהמינימום זה להציב איזשהו תו תקן שבעצם יגדיר לספקיות האינטרנט מה זה אומר סינון חינמי, מה הן צריכות לעמוד, מה ההגדרות לסינון שהוא אפקטיבי והוא עוזר לילדים. דרך אגב, מ-2021 לא היו שום מעשים לאכוף ולעשות סנקציות על איזשהן ספקיות אינטרנט שלא עומדות בשום רף מינימלי שאפשר לתאר, וגם ב-2021 זה היה מדחיפה שלנו.

לפי מה אתה קובע מה הרף המינימלי?

אין היום רף. זאת אומרת, הפעם האחרונה שספקיות האינטרנט חטפו בראש, זה היה כשהן לא יידעו. היום כל אחד פה שקונה לילד או לילדה שלו טלפון, הוא מקבל בעצם הודעה מספקית האינטרנט שמגיע לך סינון חינמי, וזה יחסית מונגש.

אבל בעצם, האחריות עכשיו כבר לא עליהן. אין לי מה עכשיו לבוא ולתבוע מהן. כרגע מי שאנחנו צריכים לתבוע, זה בעצם מהמדינה. משרד התקשורת צריך לעשות איזשהו תו תקן. עכשיו, אני אגיד רגע משהו, אני חושב שאחד החסמים שלנו זה שאנחנו מחפשים את הפתרון השלם, הפתרון שהוא יהיה פיקס, ושיסגור את כל הפינות.

ואני רוצה להגיד פה, בואו נתחיל. בואו נעשה פתרון לא הכי חכם, לא הכי מדויק, כי אז מה שקורה בעצם, אז אנחנו כל הזמן עובדים עוד וחושבים. בואו נעשה פתרון, אפילו הפתרון הכי פשוט. כשישבו חמישה עובדים שלנו סך הכל, ישבו עם כל הספקיות באינטרנט. הם לקחו כל פעם 100 אתרים, אתר, אתר, ספקית, ספקית, וראו שהמצב ברצפה. אם רק משרד התקשורת יחייב את הספקיות, רק את 100 האתרים הללו, הוא פתרון שהוא לא הכי חכם, יש כל מיני אפשרויות.

תסביר מה זה 100 אתרים, 100 אתרים בעייתיים?

100 אתרים פוגעניים שמושכים את הילד בחשיפה אקראית. אני ילד בכיתה ג' עם סמארטפון, אני בשני קליקים נמצא במקומות פוגעניים בעבורי, פורנוגרפיה קשה, אלימות קשה. אנחנו רוצים לייצר איזושהי התחלה.

ואתה רוצה שזה יהיה ברירת המחדל?

לא, אני לא רוצה ברירת מחדל. אני רוצה שהיום הורה מודע, שלוחץ ואומר לילדים שלו – קניתי ב-19 שקל כרטיס סים לילד שלי לחודש, עכשיו אני רוצה לקבל סינון מגולן טלקום, 019, בבקשה, יש לי סינון אפקטיבי ברמה מסוימת.

אנחנו היום כארגון, יש לנו למעלה מעשרות אלפי הורים שנמצאים בקהילה הדיגיטלית שלנו. אנחנו לא ממליצים להם בכלל, כי אני לא רוצה שההורה יחשוב שבטעות הילד שלו מוגן, כי הילד שלו לא מוגן כרגע. אז אין לי בכלל מה להמליץ על הסינון החינמי של המדינה.

זהו, זו באמת לגבי המסקנה העיקרית מבחינתנו. יש עוד מסקנות, מבחינת החוק, קמפיין לאומי שצריך באמת להיות בסקל גדול מאוד, שיהיה ברור לכולם.

אגב, איך היום מוגדר תוכן פוגעני בחוק התקשורת? כן, מישהו יכול לענות לי?

בהיבט הזה, אחד הדברים המשמעותיים שעלו בוועדה זה שיש פער מאוד משמעותי בין הגדרות החוק הנוכחיות לבין מה שקורה בפועל. הרשת הציפה תכנים פוגעניים מבחינת סוגים שונים ואופן חשיפה מגוון, ולכן הייתה הבנה של כולם, כל המשתתפים בוועדה, שחייבים לעשות התאמה של הגדרות החוק למצב הנוכחי בפועל. וזה באמת גם לפי המלצות הוועדה, לפתחם של משרדי הממשלה הרלוונטיים, אבל זה בעיקר תקשורת ומשפטים, שכולנו מסכימים שהמציאות מביאה לנו סיטואציות חדשות שהחוק לא נותן להן מענה.

כן, אני מבין שגם מאוד קשה היום. זאת אומרת, נניח שתהיה הגדרה של פורנוגרפיה ואלימות, וברור שהחוק לא יכול לדייק, אבל בסוף מישהו גם צריך לבוא ולהחליט על אתר מסוים, האם האתר הזה הוא מפר את הכל, או שהוא ברמה קצת יותר נמוכה, או שהוא בכלל לא מפר שום רף, או על קו התפר. בסוף איזשהו גורם שצריך לבוא ולהחליט לגבי האם כן פוגעני או לא פוגעני, או אם יש משהו באמצע.

זה מה שאנחנו אומרים, שזה מה שנקרא החסמים שאחרי זה. כלומר, בגלל שאומרים בואו נחשוב רגע מה ההשלכות לכל ההמשך, בגלל זה זה נעצר, כי רגע, אנחנו לא יודעים עדיין הכל. יש 100 אתרים שבואו נגיד, אין חולק שהם פוגעניים לחלוטין, בואו נתחיל מזה. אחרי זה אפשר לעשות עוד ועדה כזאת, מי הגורם שיחליט.

אגב, מי הוועדה שהחליטה על אותם 100?

אנחנו, השטח.

הבנתי, אוקיי. יכול לבוא אחד מתוך ה-100 האלה ויגיד אני לא פוגעני, למה אתה מסנן אותי?

אין בעיה, אני יכול להתווכח איתו.

סליחה, זה לא השטח, זה אתם. כעמותה, אתם החלטתם.

נכון. אין בעיה, אני מקבל. אני אומר, בסוף אני אשלח לך את ה-100 אתרים ואת נראה לי תסכימי איתי.

לא, בסדר גמור.

אני אומר, יש פה הרבה חסמים, שיכול להיות שיגידו גם רגע, למה החלטתם שה-100 האלה? נכון, אני אתר פוגעני, אבל יש פה עוד 100 אתרים פוגעניים שלא הכנסת אותם.

נכון.

אני אומר, בסופו של דבר מה שקורה זה שבמדינת ישראל לא חסר אתגרים, והקאפסיטי, והמשימות של כולם מלאות. אנחנו מציעים, בואו נתחיל באיזשהו משהו ומשם נתגלגל, משם נשתפר. אבל כרגע המצב, בגלל שלא מוצאים את הפתרון המדויק, אז אנחנו נתקעים.

זה דברים שנשמח גם להתייחסות המשרדים, איפה כל דבר עומד. שמענו את משרד התקשורת והחינוך, אז באמת, זה גם כל מיני מסקנות לגבי משרד החינוך.

נמצאים אצלנו גם בגפ"ן, בנהלים. כאילו, אתם לוקחים אחריות.

נכון, בהחלט. גם פעילות בלתי פורמלית. זה בגדול הרבה מסקנות, ואני שמתי ציטוט של ענבל משש, יו"ר הצוות, שהיא בעצמה אמרה שאנחנו רוצים באמת שזה יהיה משהו שהוא מוביל ליישום, ומוביל לשיפור משמעותי ולשינוי, ובינתיים אנחנו פשוט לא רואים שמשהו קורה. כאילו דברים, צעדים קטנטנים פה ושם. משרד החינוך עשו כמה דברים באמת, אבל אנחנו צריכים משהו שהוא באמת, לאור הנתונים שהצגנו, שהוא בסקל ענק, סקל לאומי, משהו שאי אפשר כאילו להתעלם ממנו, ולכן אנחנו קוראים פה לעשות צעד.

גם אני אומר, כל הגופים פה, 105 מתאמצים ברמות, ואיגוד האינטרנט, משרד החינוך, כולם פה מתאמצים, אבל יכול להיות שהמדינה פה צריכה להבין שיש פה אירוע בסדר גודל אחר.

כן, רק רוצים להגיד שזה לא משהו שהוא סוד, ואף אחד לא יודע שישראל מפגרת מאחור בכל הנושא הזה. זאת רשימה קטנטנה של כל המדינות שעושות משהו בשביל זה, שיש איזושהי חקיקה בנושא, זה המדינות המרכזיות והחקיקות המרכזיות. יש עוד באמת עשרות מדינות שיש עוד רשימה שמתארכת.

רק להשוואה, להבין שאנחנו לא עושים בינתיים שום דבר ומשהו צריך לקרות, וזאת הקריאה שלנו בעצם. יש המון דברים, בסדר? זאת גם רשימה קטנה שאפשר לעשות של דברים. אבל יש עוד כל כך הרבה צעדים קטנטנים, קטנים וטיפה יותר גדולים. כל דבר שאפשר לעשות, ליישם את מסקנות הוועדה או הצעות אחרות שיש, צריך לעשות משהו. זאת הקריאה שלנו וזה הכל.

אגב, אני חושב שברוח מה שהעברנו פה בוועדת הכלכלה, בנושא אחר, בנושא של צריכה, מה שטוב לאירופה, טוב לישראל. אז אנחנו רואים פה, מה שכתוב פה של האיחוד האירופי, מה שאתם מציינים, על פניו זה נראה משהו מאוד מינורי שיכול להשיג מטרות לפחות ברמה מסוימת. אותו חוק של ה-DSA, כשכל הפלטפורמות הדיגיטליות מחויבות לוודא אימות גיל ולמנוע פרסום ממוקד לקטינים.

אני מאוד חרד. בדרך כלל האינטואיציה שלי היא מאוד, כשאני נוגע בחופש הביטוי, או כשאני נוגע בחופש הפרסום, או כשאני נוגע בכלל בדברים האלה, יש על זה את המדרון החלקלק, כן? אבל מצד שני יש פה גם מדרון חלקלק לכיוון השני, ואנחנו מתגלגלים במדרון השני. דווקא יש פה משהו שלפחות צד את עיני, בסך הכל אתה מוודא אימות גיל, אתה מוודא אם מי שמסתכל פה עכשיו הוא בן 40, או בן 14, או בן 4, או בן 8.

נכון, שזה גם אבל מורכב. צריך להציף את המורכבויות, צריך לעשות את זה.

מה המורכבויות?

אבל הם עולים באופן אנונימי, והם יכולים לכתוב שהם בני 14 כשהם בני 8, וילדה יכולה לכתוב שהיא מבוגר. זאת אומרת, הרשת, זה לא כל כך פשוט. אז יש טכניקות, לעקוב אחרי השפה, טרמינולוגיה, התמונות שעולות. זאת אומרת, יש טכניקות טכנולוגיות להבין ולהשתדל לאמת את הגיל ככל שאפשר. זה מורכב, רק צריך להציף את זה.

צריך לעשות את זה, אבל זה מורכב, כי אני יכולה היום להיכנס, ילדה בת 8 יכולה לפתוח לה פרופיל, בטיקטוק, שהיא לא אמורה להיות שם מתחת לגיל 13, ולכתוב שהיא בת 14. ולפעמים גם ההורים שלה יודעים מזה ומסכימים. זאת אומרת, אנחנו באמת במציאות מורכבת. אני מסכימה שצריך לעשות כדי לפתור, רק צריך להציף גם את המורכבויות.

נכון. יש פה בסוף שתי פעולות יחסית פשוטות עם אפקטיביות גדולה. אחת, זה באמת הסיפור של הספקיות. איזשהו סטנדרט מינימלי שממנו נתחיל, שהוא בהחלט יוריד בעשרות אחוזים את הפגיעה האקראית, שזה הכאב הגדול. והדבר השני זה חוק אימות גיל, כמו שאמר כבוד היו"ר. זה אירוע יחסית פשוט, שאפשר למנוע, לפתור את הסיפור של הפרטיות, וחס וחלילה לא יפגע בחופש הביטוי בצורה חכמה, וזה כבר קורה, וזה פה לפתחנו. תודה רבה.

אוקיי. סתם כדי להבין מבחינה טכנולוגית, איך זה קורה?

שוב, יש כל מיני אפשרויות. אבל בסופו של דבר, היום, אם אני רוצה לקחת קורקינט או פה אופניים מחוץ לכנסת, אני אצטרך להראות את הרישיון שלי בצורה פשוטה. עכשיו יבואו הרשות לפרטיות של משרד המשפטים ויגידו, רגע, יש בעיה של פרטיות, פתיר. כמו שהיום לוקחים ממני פרטי אשראי, וזה נמחק, ככה אפשר גם כן לבוא, וזה יהיה בצורה חד פעמית. זאת אומרת, אם אני כמשתמש רוצה להיכנס לאתר הזה, אני בגיר 18 פלוס, אני יכול בצורה חד פעמית. הדברים הם מאוד פתירים ופשוטים, רק צריך להיות עליהם.

טוב, תודה רבה ללוקחים אחריות. אנחנו ערב חג החירות, אין חירות בלי אחריות. נאווה, כבר לא אורחת פה בוועדה וכבר צריכה לדבר, אבל בואי תציגי את ההתייחסות שלך בצורה יותר מסודרת.

תודה רבה. אני כמובן מייצגת את המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, אני ראש האגף האזרחי, וחשוב לי להגיד שהמטה הלאומי הוא בהובלה של המשרד לביטחון לאומי ומשטרת ישראל, להב 433. אבל שותפים ויושבים כחלק בילד-אין בתוך המטה, משרד החינוך, משרד הרווחה והביטחון החברתי ומשרד הבריאות. וגם הנציגים ספציפית של אותם משרדים ב-105 נמצאים כאן, אם זו אדורה מהחינוך, אילן מהרווחה ומיכל מהבריאות, שאחרי זה יפרטו ויציגו יותר גם לגבי הפעילויות שלהם.

מה שחשוב לי להגיד בהיבט הזה, שזה גוף שמכיל חמישה משרדי ממשלה ומשטרת ישראל, כולל משרד המשפטים, ובאמת אנחנו המענה הלאומי של מדינת ישראל להגנה על ילדים ברשת. וחשוב לי לדייק בדברים ככל הניתן, כי להגיד שלא נעשה כלום זה לא נכון. אנחנו עובדים בשיתופי פעולה עם מאות גופים, כולל עם לוקחים אחריות, וזה לא נכון שלא נעשה כלום.

צריך תמיד לעשות יותר. ועכשיו אני רוצה להתמקד בוועדה. לפני שאני מתחילה במסקנות הוועדה ובמה נעשה מתוך מסקנות הוועדה, כמובן כשאני מייצגת את המטה הלאומי וגם את המשרד לביטחון לאומי. קודם כול, מבחינת נתונים, לסבר את האוזן, נתוני פגיעה של קטינים ברשת. בדיון הקודם דיברתי על נתוני 2024. הנתון הזה, למשל, של 71% שפוגעים בקטינים הם קטינים בעצמם, לקוח מתוך הדו"ח הזה שהצגתי בוועדה.

אני רוצה לתת כאן פעם ראשונה את הנתון של רבעון ראשון לשנת 2025, ינואר עד מרץ. נפתחו במוקד 105, 4,423 אירועים. 22% מהמספר הזה זה עבירות מין, 18% בריונות וביוש, 9% חשש לחיי אדם, עוד 9% הטרדה לא מינית ויש דו"ח מפורט. זאת אומרת, המספרים הם גדולים, משמעותיים, וצריך לעשות מעשה. על זה אין חולק.

זאת עלייה גדולה.

כן, כי נעשית עבודה גם של הסברה וגם של קמפיינים וכו', אני מיד רוצה לפרט. אז אני רוצה להתמקד ככה, מבחינת המלצות הוועדה. קביעת רף עדכני לסינון תכנים. גם לפי הלוח שמחלק את ההמלצות לפי משרדים, זה מנדט של משרד התקשורת, אנחנו הגשנו לצוות מסמך שבעצם מעלה את הנקודות החשובות שכדאי להציף בפני החברות האמורות לעמוד בדרישות שייקבעו.

והמסמך הזה מתייחס גם ליעילות הסינון וגם לגמישות ויכולת התאמה, לביצועים ומדרגיות, להבטחה ופרטיות, לעדכון ולמידה מתמשכת, ממשק משתמש וניהול, תמיכה בתקנות ורגולציות, אינטגרציה, עלות ומודל תמחור, תמיכה טכנית ושירות לקוחות. זאת אומרת, אנחנו כמטה לאומי להגנה על ילדים ברשת, תרמנו גם בעניין הזה, מעבר להיותנו כמובן חברים בצוות, את המסמך הזה כדי להקל ולסייע בקביעת הרף הזה ובסוגיות שצריכות להיות בו.

עכשיו, לגבי בחינה מחודשת של הגדרות החוק. אז כמובן משרדי הממשלה הרלוונטיים, בדגש על תקשורת ומשפטים. ציינתי בדבריי קודם, אז אני לא אחזור, על הפער הממשי שכולנו ציינו שיש בין הגדרות חוק שהן כבר לא רלוונטיות לעולם העכשווי ולטכנולוגיה המתקדמת.

בואו נמקד את זה, מה למשל בהגדרות החוק של היום לא רלוונטי? איפה הפער?

ההגדרה מאוד מצמצמת את מה נקרא תוכן פוגעני. אבל היום, כשאתה נכנס לאתר ורואה סרטונים קשים שאתה נחשף אליהם לעיתים בעל כורחך, כתוצאה מהמלחמה או מתכנים פדופיליים וכו', זה דברים שהיום הרשת מאוד מנגישה את זה. ההיקפים, הסוגים של החשיפה, אז אנחנו כולנו מבינים שהגדרת החוק היא מצמצמת, היא גם לא מתייחסת לרשתות החברתיות כפי שהן מתנהלות היום. צצות אפליקציות אנונימיות, לא אנונימיות, והנושא הזה הרבה יותר מורכב ולכן חייבים לתת את התאמה.

זה כמו מה שידוע כחוק הסרטונים, תיקון מספר 10 על חוק למניעת הטרדה מינית, הוא התאמה של חשיפה של תמונות וסרטונים מיניים וההפצה שלהם, מה שלא היה רלוונטי לפני שהייתה הפצה כזאת באמצעות הרשתות החברתיות.

גם אדורה ההתייחסה ללומדה שעשינו ב-105, וכל הפעילות של 105 מתייחסת גם לסוגיות האלה, אני מיד אגיד. אחרי זה היה הנושא של הנגשת מידע להורים ולילדים. אז על פי המלצות הצוות, אמרנו שמשרד התקשורת צריך להקים אתר ייעודי. אנחנו כמובן נהיה שותפים לדבר הזה, אבל צריך להקים אתר ייעודי שיקל על ההורים.

מה שקורה היום, יש היום כלים של parental control, זה אפליקציות של בקרה וסינון תכנים. יש הרבה מאוד כלים כאלה. ההורים לא מבינים מה יש, לא מכירים מה ההבדל בין כלי כזה לכלי אחר. והורה שבאמת רוצה לעשות מעשה ולהגן על הילד שלו, נתקל בשפע של מידע בצורה לא מסודרת, לא מבוקרת, כשגם כל אחד יכול לכתוב מה שהוא רוצה על הכלי שלו.

אנחנו הבנו שהתפקיד שלנו כמדינה, וזה עלה מתוך מסקנות הצוות, להקל על ההורים, לרכז להם את המידע באתר מסודר, ולהגיד אלה האפליקציות שיש, על זה הן עונות, על זה הן לא עונות, כשכל הורה בסוף יבחר את מה שמתאים לילד שלו, כי יש פה גם עניין של התאמה אישית. אז זה בהיבט הזה, זה גם משהו שצריך לקדם.

עכשיו, לגבי מסע פרסום לאומי והסברה, צריך להקצות לזה תקציב. ופה אני רוצה לבקש שכל המשרדים הרלוונטיים שהם חלק מהצוות, וגם מעבר לזה, צריכים להקצות תקציב משותף, לעשות כזה דבר ברמה הלאומית. זה לא משהו שיכול וצריך ליפול על משרד אחד. יש פה צוות בין-משרדי, אז כל המשרדים צריכים להירתם לעניין, לתת תקציב כדי שנוכל לעשות משהו ברמה הבינלאומית.

בתוך המלצות הצוות כתוב שזה המשרד לביטחון לאומי, בתיאום עם משרד התקשורת ויחידת התיאום הממשלתית, משרד המשפטים. אני חושבת שאולי אפשר שמשרדים נוספים גם ייתנו תקציב, כי כולנו חלק בהגנה על ילדים ברשת, וברגע שיהיה תקציב כזה, אנחנו נוכל, על פי המלצות הדו״ח, לצאת לקמפיין כזה. אבל תכף אני אגיד גם מה נעשה בלי קשר, באופן שוטף, בעבודה של 105.

עכשיו, עלו פה במסגרת עבודת הצוות, במסגרת הדו״ח, מספר רעיונות הנוגעים למסע פרסום והסברה, ואני רוצה להגיד ולהראות שאנחנו כבר ב-105, שוב, בשותפות הזאת, עושים כבר את הדברים בפועל. אנחנו לא יושבים ומחכים. אנחנו עובדים 24/7 בתוכניות גם אזרחיות, גם מוקד 105, גם אבירי הרשת, גם טיפול אונליין. אני לא ארחיב, אני רוצה להתמקד, אפשר לדבר הרבה על מה אנחנו כן עושים.

אז אנחנו יצאנו יחד עם קרן תובנות ייצוגיות של משרד המשפטים, בדצמבר 2024 ובינואר 2025, בקמפיין גדול של מניעת פגיעות מיניות ברשת. הקמפיין הזה, נחשפו לו למעלה מ-16 מיליון אנשים בציבור הכללי. 1.5 מיליון בחברה הערבית, 4 מיליון בקמפיין ייחודי בתוך משחקי הרשת. פתחנו אזור תוכן של 105 ברובלוקס, במיינקראפט, שזה משחקי רשת מאוד פופולריים, ועשינו משהו שהוא חלוצי, במובן הזה שהנגשנו לילדים שמשחקים במשחק את 105 ואפשרנו להם לפנות למוקד 105.

הפקת סרטונים קצרים של בני נוער לבני נוער. יש לנו פעילות שוטפת בעניין הזה של פורום נוער של 105. אדורה התייחסה לטיקטוק לייב שעשינו בפברואר, אבל אנחנו עושים עבודה לאורך כל השנה. יצירת סרטון הסברה 'הסמארטפון הראשון שלי'. אני הצגתי פה בדיון הקודם שבנינו ביחד ב-105, כל הנציגים של כל המשרדים, הסכם לסמארטפון ראשון. כשאתה רוצה לתת את הסמארטפון הראשון לילד או לילדה שלך, יש הסכם שאתם יושבים ביחד וקוראים אותו, ואתה חותם עליו, והילדה או הילד חותמים עליו, ויש פה פעילות.

לתוכנית 2025, במסגרת התקציב שאני הגשתי במשרד לביטחון לאומי, התייחסתי גם לצורך בדבר הזה ואני מאמינה שזה ייצא לפועל. הסברה בנושא חינוך למעורבות חברתית, פה נרשם. העלאת המודעות לחשיבות הדיווח לגורמים המוסמכים. אין פרסום אחד שאנחנו עושים, שלא בסוף המסר – יש לך כתובת 24/7. וזה המקום גם להגיד שהיום כבר אפשר לפנות למוקד 105 גם בקו וואטסאפ. 24 שעות ביממה בטלפון, בטפסים מקוונים בעברית, ערבית, ואנגלית, וגם במספר וואטסאפ 052-1210105. אנחנו היום זמינים בוואטסאפ לכולם. זה מגיע למוקד כמו שיחת טלפון ומתחיל טיפול.

דרך אגב, אני לא רוצה לחזור על דברים שאמרתי בוועדה קודמת, אבל זה אישור פורץ דרך של וואטסאפ העולמית שנותנת לגוף שיש בו גם גורם אכיפתי כמו משטרת ישראל, שימוש בקו כזה, כי עוברים שם חומרים קשים, וזה משהו שוואטסאפ העולמית הכירה בחשיבות של מה שאנחנו עושים ונתנה לנו את האישור לדבר הזה. עבדנו על זה למעלה משלוש שנים.

הסברה בנושא חרמות והדרה חברתית וחשיפת כלים המתאימים להתמודדות עם תופעות אלה. זה גם משהו שאני הכנסתי לתקציב שלנו של 2025. מעורבות מערכת החינוך הפורמלי, דובר כאן. שיתוף פעולה שוטף עם משרד החינוך, אין מה להוסיף. פעילות בלתי פורמלית, אז אני רוצה רגע להתייחס לפעילות בלתי פורמלית שנעשתה.

חודש פברואר 2025 סיימנו אותו לא מכבר עם באמת מאות פעילויות שנעשו ברחבי הארץ. אגב, לא קשור לפברואר, אבל ביום חמישי שעבר עשינו וובינר בינלאומי שלקחו בו חלק 200 משתתפים מ-41 מדינות, שבו דיברנו איתם גם על הפעילות של 105 וגם על חוסן דיגיטלי, והחשיבות של חיזוק החוסן הדיגיטלי בקרב ילדים ובני נוער שנחשפים לתכנים קשים ולכל מה שקורה במלחמה, ולא רק.

אז עשינו הרצאות וביקורים של אנשי מקצוע אצלנו, פרויקטים עם תנועות הנוער, שזה עלה כאן. אז אנחנו חשפנו את המטה הלאומי לרכזי תנועות וארגוני הנוער מכל הארץ, נציגי מועצות תנועות הנוער הארצי, רכזי צופי ירושלים. אני מקצרת. פרויקט שת"פ עם המכללות להוראה. הבנו שאנחנו צריכים להגיע לסטודנטים להוראה לפני שהם נכנסים לבתי הספר. ויש לנו שיתופי פעולה עם מכללת גליל מערבי, מכללת אורנים, מכללת בית ברל, לוינסקי, אחוה, מכללת דוד ילין.

זאת אומרת, אנחנו במסע מתמשך להגיע לכל הסטודנטים להוראה ברחבי הארץ. יש לנו פיילוט של מעורבות בבתי ספר יסודיים. שוב, אני לא רוצה להכביר במילים אז אני לא מפרטת יותר. הגדלנו את היצע ההרצאות שלנו לציבור, שאנחנו נותנים ללא תשלום וכו'.

אני אסיים רק בעניין של פעילות במסגרות ארגוני בריאות. מיכל ברייטמן ממשרד הבריאות תרחיב, אבל אנחנו עובדים בשיתוף פעולה גם במיקוד לגיל הרך, גם בפעילויות בבתי חולים. ובסוף, חיזוק ההגנה על ילדים ונוער ברשת. אז כמובן, שוב, צריך תקציב, אבל אני רוצה להגיד שאנחנו מקיימים פעילויות מניעה והסברה בקרב ילדים וצעירים. זאת אומרת, הקמנו צוות פנימי לטפל גם בנושא של הגיל הרך.

ובאופן שוטף, אנחנו כן פועלים במקומות עבודה של הורים, כי הבנו שאי אפשר להביא את ההורים בערב ואנחנו באים אליהם למקומות העבודה. וכמובן, כפי שציינתי, פעילות הסברה בתנועות נוער ובארגוני תלמידים. ואני מצטערת, אבל היה לי חשוב להגיד שעושים משהו, לא יכולים להגיד לא עושים.

לא, אני חושב שגם לא עלתה פה טענה, וברור לי שבאמת כולם רוצים את הטוב, וברור שהפעילות ההסברתית שלכם מאוד חשובה. רק דבר אחד, זאת אומרת, בסופו של דבר לראות איך אתם, או בכלל, איך אתם בודקים את עצמכם ואיך משנים. הרי גם העולם הזה הוא עולם משתנה, וגם אתם צריכים להגיב גם לדברים החדשים, וגם לבדוק אם הפעילות שלכם הקודמת הצליחה, לא הצליחה, מה לשפר, מה לשמר, ואלה דברים שהם כמובן תמיד דרושים בכל התחומים האלה.

אז אחד הדברים שאנחנו מנסים לקדם, וזה יקודם, אנחנו רוצים לעשות סקר של הפונים למוקד. זאת אומרת, סקר משוב, שמי שפנה למוקד, שוב, לפי הרבה מאוד סייגים כדי לא לפגוע בפרטיות, כדי לא לחשוף מישהו שפנה למוקד אם לא צריך לחשוף אותו, שהוא יוכל להגיב איזה טיפול הוא קיבל במוקד.

כן, פידבק.

ובהרבה פרמטרים נוספים, אנחנו כל הזמן משתדלים לבדוק את עצמנו ומנסים להשתפר כל הזמן.

בסדר. תודה רבה, נאווה. שלום סוזן, מה שלומך?

טוב, טוב להיות פה. אני אתייחס לזה, אני לא חברה בצוות הבין-משרדי, אבל אני כן רוצה להתייחס לזה מטעם הרשות הלאומית לביטחון קהילתי.

אגב, יש חדשות בנושא שלכם ספציפית?

אנחנו עובדים על זה עם המשרד, אנחנו מחכים להחלטות השר. אני רוצה לפתוח במשהו קצת מעל הדבר הזה ולחבר את זה לוועדה, על כל הנושא של ההתמכרות. בעצם כל ההתמכרות של ילדים ובני נוער למסכים, למשחקים. אנחנו רואים שגם בחברות של המשחקים, איך הם משתמשים באותן טכניקות של הימורים, בטכניקות של האורות, בטכניקות של האיזון החוזר המיידי, בכדי כן למשוך את המשתמש להשתמש יותר ויותר שעות.

אנחנו צריכים להבין את העניין של שעות השימוש שאנחנו צריכים להתייחס אליו. זאת אומרת, אני רוצה להתייחס גם בדברים פה, גם להתמכרות עצמה של ילדים ונוער ולמענים שאנחנו צריכים לחשוב גם בהיבטים הטיפוליים לילדים ובני נוער.

אני אתן כאנקדוטה, אני חושבת שיש משהו שכולם מדברים עליו בתקשורת, זו הסדרה החדשה בנטפליקס – התבגרות. אני חושבת שפרק הסיום שם, שמתאר את הילד שיושב בחדר מול ההורים חסרי האונים שלא יודעים מה אותו ילד עושה בחדר, ומבחינתם זה משהו שכולם עושים.

אני חושבת שפה זה המקום, אם נאווה מדברת על ההורים, ואנחנו שומעים בחינוך, וגם אנחנו מדברים עם מורים. זאת אומרת, איפה אנחנו צריכים להעביר את המסרים האלה על הדור החדש הזה. זה דור חדש שנמצא כאן, זה משהו אחר. זה לא אותו דבר שאנחנו גדלנו אליו בבתים שלנו, וזה משהו שאני חושבת שכדאי לשים את זה פה, בפתחה של הוועדה.

אני אדבר על זה שאנחנו ברשות הלאומית לביטחון קהילתי, יש לנו כ-1,600 עובדים ברשות, אנחנו עובדים ב-247 רשויות שבהן מדריכי המוגנות במרחב הפורמלי והמדמצ"ים במרחב הבלתי-פורמלי, נותנים מענים לבני נוער. זאת אומרת, הם לא נמצאים רק פיזית, הם הרבה פעמים שייכים לקבוצות וואטסאפ, בטיקטוקים ועוד, והם נמצאים. ובעצם הם שומרי הסף שלנו בתוך המערכות האלה, שאליהן הילדים נכנסים, הם קצת ברגישות שלהם שומעים את השיחות, יודעים איך לנטר את הדברים ולהעביר אותם הלאה, למענה לילדים.

הנושאים שאנחנו מתעסקים בהם בשנה האחרונה בעיקר זה חרמות. אנחנו רואים הרבה את כל הנושא של ההגנה ברשת בכלל. זו המוגנות המינית שבשנה האחרונה נכנסנו אליה יותר לעומק. אנחנו עוד לא בנינו תוכנית, אנחנו לומדים ובונים תוכניות בהתאם לתוכניות שגם נעשות על ידי המנהלים היישוביים שלנו. יש כאלה שכבר קיבלו את המנדט עם היישובים שלהם לעסוק במוגנות המינית. וכמובן כל נושא החומרים, וההנגשה והנגישות לתוך חומרים. אתמול היינו בהכשרה לעובדי קידום נוער בתל אביב, שמענו הרצאה מרתקת על כל הנושא של ההנגשה ברשת וההתמכרות, וחשוב מאוד ללמוד את זה.

אני חושב שבצוות בין-משרדי כזה, הקול שלכם חשוב שהוא יישמע. זאת אומרת, גם בעתיד. מה שנעשה נעשה, אבל אני חושב שיש לכם דווקא, זה ממש להעלות את הדברים מהשטח.

כן, אנחנו נשמח לקחת חלק. כמובן כל הנושא של חומרי פרסום וחומרים שהוצאנו ביחד עם 105, בייחוד ראינו את זה גם בקורונה וגם עכשיו במלחמה. כל הצוותים שלנו עוברים את ההכשרות על ידי צוותים של 105, כל פעם בפרספקטיבות נוספות ואחרות וחדשות. בפעם האחרונה זה היה בנושא ה-AI, וזה משהו שחשוב שכל הצוותים שלנו ידברו את השפה הזאת וידעו במה מדובר, וזה מה שאנחנו עושים באופן קבוע.

חודש פברואר היה אצלנו ממש בהיילייט, ועבודה נרחבת שהייתה בפברואר. אבל אני אגיד, זה נעשה במשך כל השנה. המנהלים היישובים שלנו מחויבים לפעילות של מוגנות ברשת במהלך השנה מתוך תוכניות העבודה שלהם. והשותפות היא שותפות קיימת עם משרד החינוך, משרד הרווחה, משרד הבריאות. אנחנו כולנו עובדים ביחד, כולל בעמיתים ומשפיעים. זו אחת התוכניות שעלתה פה, ואנחנו נמשיך לעבוד בצורה הזאת.

מאה אחוז. תודה רבה לסוזן.

משרד הבריאות, יש לנו את מיכל איריס ברייטמן.

נעים מאוד, אני שמחה להיות כאן. אני אוסיף קודם כל לדבריה של ד"ר נאווה כהן-אביגדור על הפעילות שלי כנציגת משרד הבריאות במטה הלאומי. אני אומר שעם השנים ועם האירועים שקרו בארץ ובעולם, אם זו הקורונה ואם זו המלחמה האחרונה שאנחנו עדיין בעיצומה, יותר ויותר מתחוור פן ההשפעות הבריאותיות והנפשיות של הרשתות, או יותר נכון של מה שילדים נחשפים ברשתות, על מצבם.

אנחנו רואים עלייה מאוד גדולה במצוקות ובחרדות. אני גם אשים פה את הנתון שעדיין מבחינה מספרית לא נראית עלייה באובדנות, אבל אנחנו מאוד מאוד דואגים ממה שקורה, ולכן במטה הלאומי יש את המענים שנאווה, אני מניחה, כבר סיפרה עליהם. גם את העבודה אל מול המתנדבים שעובדים ופועלים על מנת להגביר את החוסן הדיגיטלי, על מנת לתת לילדים הרגשה טובה ברשת, כי אנחנו מבינים היום שהם יותר ויותר ברשתות גם כדי לקבל תמיכה. זה רק אני רוצה להוסיף על פעילות שנעשית, כמובן בהובלה של המשרד לביטחון לאומי, אבל אנחנו שותפים בכירים כדי לוודא שהתוכן שנאמר לילדים הוא תוכן שהוא מותאם, שהוא אכן מחזק את החוסן שלהם.

בתוך מערכת הבריאות, הפוקוס שלנו יותר ויותר ממוקד היום בבריאות הנפש. אנחנו ממש מכתתים את רגלינו מבית חולים לבית חולים, ממרפאה למרפאה של בריאות הנפש, על מנת גם לשוחח עם כל הגורמים המטפלים, כל הצוותים המטפלים. אם זה הרופא שהוא הפסיכיאטר, העובד הסוציאלי, לפעמים גם המורים שמלמדים בתוך בתי הספר, על מנת שכל אחד מהם יכיר גם את הדברים הטובים שקורים ברשת, אבל גם יהיה מאוד ער לפגיעות שמתקיימות ברשת. הם פשוט פחות מכירים, כי הם הורים.

אנחנו מגבירים את המודעות וגם מגבירים את החשיבות של השימוש במסכים על מנת לייצר ראפור עם הילדים, להכניס את זה אפילו לטיפול, שבטיפול גם תהיה התייחסות, אפרופו לוויסות רגשי, כל מה שמאוד מגביר מצוקה. כל פעם שיש הפרה של ויסות, זה הרבה פעמים מתוך חוסר יכולת להתמודד עם מה שבא לפניך ברשת, ואתה צריך ללמוד לדעת לווסת את עצמך. להימנע משימוש, להקטין שעות מסך, לא להיכנס למסך אפילו זמן מסוים לפני השינה ועוד הרבה תכנים. אז בהיבט הזה יש הרבה מאוד עבודה.

אנחנו כמעט כיסינו כבר את כל בתי החולים. אנחנו נותנים הכשרות בקורסים של רופאים לילדים, על מנת שהם ידעו לאתר ילדים במצוקה. ילד שמגיע עם כאב בטן בלתי מוסבר, לשאול על האם קרה משהו ברשת. לא רק האם קרה לך משהו, אלא ממש לכוון לעולמות האלה.

אנחנו נוכחים בכל ועדות ההיגוי למניעת אובדנות. אנחנו יודעים שילדים כותבים מצוקות ברשת ואת המחשבות האובדניות שלהם ברשת, אז על מנת לחזק גם את האיתור וגם את הפנייה למוקד 105 במצבים כאלה, כדי כמובן לחזור לקהילה באמצעות גם משרד החינוך, הרווחה אם צריך, וכמובן להגיע להורים, על מנת שהילד יקבל את המענה המהיר ביותר.

מה שחשוב לא פחות, אני עכשיו יוצאת ככה מהעבודה שלי ב-105 ומה נעשה במשרד הבריאות. אני חושבת שעם השנים כולנו מבינים שבעקבות הירידה בגיל השימוש ובעקבות השימוש המרובה, הורים לפעוטות, גם בגלל קשיי ההורות וגם בגלל הזמינות והאופן שבו הרשת מזמינה אותם להשתמש, הם משתמשים המון ברשת.

אנחנו מדברים היום על המושג של הורות לא נוכחת, הורות מזניחה. אילן הכיר אותי עם המושג הורות מזוגגת, הורים שלא נוכחים ולא יוצרים קשר עין עם הילדים. ההבנה היא שכבר מגיל לידה 0-3, במסגרת טיפות החלב, חייבת במסגרת ההכשרה שלהם, הכשרה של הורים או ההדרכה שלהם, חייב להיות גם מידע על השימוש במסכים שלהם, ואיך הם מאפשרים לפעוטות להשתמש במסכים. כמובן, עם הרבה מאוד הגבלות.

בנוהל טיפול מונע בתינוקות ובפעוטות שבטיפות החלב, בהדרכת ההורים, בנספח מספר שלוש, יש ממש נושא שמדובר בכל מפגש עם הורים במהלך שנות ההתפתחות של הילד. כי ההבנה היום היא גם שהתפתחות הילד מושפעת רבות, אם השימוש ברשת הוא לא מווסת, שימוש יתר, ועד תופעות של ממש של הזנחה שמשפיעות על ההתפתחות של הילדים.

משרד הבריאות מכשיר באמצעות עמותת גושן בתוכנית חמש שנתית, את האחיות של טיפות חלב, על מנת שהן תוכלנה לתת את ההכשרות האלה. ומושם דגש באמצעות נוכחות של קלינאית תקשורת, שהיא מומחית בנושא של רשת, על מנת להקנות את המידע הנכון.

עוד דבר, ממש לפני 24 שעות, ההסברה של משרד הבריאות העלתה להורים בפייסבוק פוסט על הנושא של איך לאפשר לילדים ללמוד ולעשות שימוש נכון במסכים, כשהפוקוס שלהם הוא על פעוטות. באמת פוסט ממש איכותי וטוב.

שימוש במסכים לפעוטות?

זה בדיוק העניין. קודם כל, ההנחה היא שאנחנו לא ממליצים לפעוטות. אבל אם כבר נותנים להם, אם אתם שמים לילדים מסך, תהיו עם הילד. וכמובן ההמלצה היא, זה לא רק על פעוטות, זה עד גיל שש. לגבי פעוטות, מדברים על עד גיל שנתיים לא לתת בכלל. אם אתה נותן מגיל שנתיים, אז זה צריך להיות מבוקר, עם תוכן מותאם, בנוחות הורה, מונגש, ועוד הרבה מאוד המלצות.

חשוב מאוד. וכן, יש עוד הרבה עבודה לפנינו בכל התחומים האלה. תודה רבה.

נמצא איתנו מר אילן אביטן ממשרד הרווחה והביטחון החברתי. שלום.

שלום, צהריים טובים. נמצא איתי גם שמוליק חלק, שהוא גם מהמשרד, הוא ידבר בהמשך. אני חושב שהוועדה הבין-משרדית של משרד התקשורת היא הייתה מאוד חשובה, בעצם זה שהיא שמה את הדברים על השולחן.

יש פה איזושהי מציאות מאוד מורכבת בכלל בשימוש ברשתות, זה משהו עולמי, זה לא משהו רק בישראל, אבל יש פה מציאות. אני חושב שעוד ב-2016, כשהחליטו להקים את המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת 105 בראייה בין-משרדית, כבר אז אמרו איזושהי אמירה. והוועדה בעצם אומרת, אוקיי, איך אנחנו מיישמים או לוקחים את הדברים האלה ושמים אותם בצורה מסודרת על שולחן העבודה שלנו.

כחלק מהשותפות שלי כמנהל תחום במשרד, אבל אני יושב בתוך 105 – כל העשייה של 105 היא קשורה במישרין גם לעבודה של משרד הרווחה, אז אני פחות אדבר על זה כי גם נאווה הזכירה, גם אדורה וגם מיכל, ולכן אני פחות אזכיר, אבל נעשות המון פעילויות.

מה שלי חשוב זה שכל הנושא של ההגנה על ילדים ברשת, בעצם חוק הנוער, הוא מדבר בעיקר על המרחב הפיזי. ומה שאנחנו עושים בשנים האחרונות, אנחנו מתאימים אותו למרחב המקוון, איך אנחנו מגינים על ילדים בתוך המרחב המקוון משלל של תופעות והתנהגויות.

אנחנו מתעסקים המון בהדרכה אל תוך השלטון המקומי, מחלקות רווחה, אגפי שירותים חברתיים שנמצאים ברשויות המקומיות, להכשיר צוותים טיפוליים, צוותים חינוכיים. יש חיבורים מדהימים עם שירות המבחן, חקירות ילדים, כל המסגרות החוץ-ביתיות, שירותי האומנה, השירות למען הילד. זאת אומרת, כל מקום שבו ילד בעצם נמצא ויש איזושהי אינטראקציה שלו עם אנשים וגם עם הרשתות, אנחנו נמצאים שם גם כדי להעלות את המודעות לנושא של המוגנות ברשת, לתת כלים, להדריך, לכוון.

את מי אתם מדריכים רק?

צוותים טיפוליים בעיקר. אבל זה יכול להיות גם צוותים חינוכיים, מדריכים, מורים. התחלנו מיזם השנה עם בתי הספר, או לפני שנה, אבל השנה זה כבר תפס יותר משקל, בתי הספר של זרוע העבודה. נמצאים שם המון ילדים שבהתנהגויות שלהם אנחנו רואים המון התנהגויות מסכנות, וגם שם אנחנו נמצאים להדריך את הצוותים החינוכיים, הטיפוליים, הייעוציים.

העשייה שלנו היא כמה שיותר להגיע בתוך המשרד גם למינהלים השונים. מינהל מוגבלויות, אנחנו עושים המון עבודה עם ילדים עם צרכים מיוחדים על הרצף. בתוך מסגרות. אנחנו יודעים שילדים ששייכים למינהל מוגבלויות, שזה יכול להיות אוטיזם, יכול להיות משה, יכול להיות אגף השיקום, מינהל השיקום שלנו.

כל המציאות שלהם בתוך עולם הרשתות, היא מציאות מאוד מורכבת. מצד אחד יש לזה יתרון מאוד גדול. מצד שני, מהר מאוד הם עלולים להגיע למקום שהם הופכים להיות קורבנות בתוך המרחב המקוון. וגם מתוך המינהל הזה אני נמצא המון כדי להדריך, להעלות למודעות וגם לתת ייעוץ לתוך המסגרות ולתוך אנשי מקצוע שעובדים עם אותם ילדים, או מתבגרים, נערים.

במשרד התחלנו ביוזמה גם בעקבות הוועדה הבין-משרדית, להקים ועדה בתוך המשרד, בין-שירותית. אם זה מינהל מוגבלויות, מינהל שלם, מינהל שח"א – שירותים חברתיים ואישיים, גם כדי לחשוב ביחד איך אנחנו לוקחים את הנושא הזה קדימה בתוך המשרד, איך אנחנו ממפים את כל הפרויקטים שכבר נעשים. ונעשים המון פרויקטים ברמה העירונית, פרויקטים שגם ניטרו ברשת בחלק מהמקרים, וגם של עבודה של זיהוי וכניסה לתוך מסגרות של משרד הרווחה, וכל הדברים האלה.

זה לא בעצם חופף באיזשהו מקום את הרשות לביטחון קהילתי? או באיזושהי צורה?

אני חושב שהרשות לביטחון קהילתי ברמה של השטח עובדת המון עם מחלקות רווחה. זאת אומרת, ברמה העירונית. מה שאני מדבר, אני מדבר על מסגרות שהן יותר מוגדרות כמסגרות רווחה. זה יכול להיות פנימיות, זה יכול להיות מסגרות בקהילה, מועדוניות, הוסטלים וכו'.

והדבר האחרון שאני אזכיר כאן, זה שבוועדה המשרדית שלנו, הבין-שירותית, בעצם אנחנו עושים סוג של מיפוי של כל המסגרות שקיימות ואנחנו כמשרד מפעילים אותן, אם באופן ישיר ואם במסגרת עמותות, כדי לתת שם אינפוטים מקצועיים, מותאמים, לתופעות שאנחנו פוגשים היום, והן גם עלו בתוך הוועדה הבין-משרדית.

רק להוסיף, עיקר השיח היה לגבי הסכנות האורבות בעצם השימוש ברשת, ולהבנתי חשוב להדגיש גם את הסכנה מעצם ההתמכרות, מעצם שימוש היתר במסכים. זו רעה חולה שאנחנו נדרשים להתמודד ביחידות לטיפול בהתמכרות נוער אצלנו ברחבי הארץ. יש כ-90 יחידות שכאלה, שנחשפות לבני נוער שנמצאים בהתמכרות התנהגותית ונדרשים לקבל מענה.

עיקר ההתייחסות ברמה שניונית ושלישונית, כלומר אחרי שכבר ההתמכרות קורית. ברמה ראשונית, אפשר לומר שבתוכניות שלנו, כלל התוכניות המשלימות ותוכניות אינטנסיביות שאנחנו נותנים, אנחנו מציעים תוכניות הפגתיות שאולי ימשכו את בני הנוער מהמסכים קצת לפעילות שהיא יותר מאתגרת וחיצונית. ותוך כדי מנסים לדבר גם על סכנות שאורבות, ואולי לאפשר שימוש מבוקר במסכים. אילן נגע בשולחן הבין-שירותי במשרד. אנחנו מאוד עסוקים באיתור בני נוער בכלל ואיתור ברשת בפרט. זו עוד איזושהי משימה שאנחנו שם ומבקשים לתת לה מענה. זהו.

תודה רבה, שמוליק. מחכה בסבלנות אוהד עזרן, המרכז הישראלי למוגנות ברשת. באמת, תודה שהגעת.

תודה לך. אפרופו, אני הייתי מיזמי הוועדה הבין-משרדית שעליה דנים פה, וגם הייתי נוכח בלא מעט פגישות בה. באתי לכאן לומר לך שני דברים. א', זה הנושא שאני חושב שהוא הנושא הכי חשוב, שאם תתעסק בו, אתה תשפיע על מה שקורה בחברה הישראלית.

הדבר השני שרציתי להגיד לך זה אל תפחד, כי כל הדוברים פה פחות או יותר דיברו על הנושא של מודעות, וגם על הנושא הפלילי. אני לא בא להוריד מערכו של אף אחד. אנשים עושים, אבל הבעיה רק הולכת וגדלה, ואין מנוס מרגולציה. אין מנוס. אתה רואה מה קורה במדינות העולם. בריטניה, צרפת, אוסטרליה, ארצות הברית, בהרבה מדינות, אוהיו, יוטה, כולן מחוקקות בנושא הזה. רק מדינת ישראל לא מחוקקת.

עכשיו, אני רוצה רגע למסגר לך למה הנושא הזה הוא הנושא הכי חמור שיש היום בכלל בישראל. לגבי הנתונים, גיל המסירה של סמארטפון אישי – לא סמארטפון משפחתי, לא סמארטפון בלי סים, סמארטפון אישי לילד בישראל – הוא שש וחצי, והרבה פעמים זה לפני כיתה א'. שירות של ילדים מול מסכים ביום לפי דו"ח בזק לתקשורת מעל 10 שעות ביום. זאת אומרת שמרחב החיים של הילדים נמצא כולו מול מסכים.

מה זה אומר שמרחב החיים שלהם נמצא מול מסכים? תדמיין את מרחב החיים שלך, אתה מסתובב בחוץ, יש לך אינסוף הסדרה ורגולציה של התנאים שבהם אתה מסתובב, בבטיחות בדרכים, בסמים, בכל דבר. רק במוגנות ברשת אין.

נעבור לנושא החשיפה. החשיפה של ילדים לתכנים פוגעניים, פורנוגרפיה קשה, ומאז המלחמה לאלימות וסנאף הכי קשים שאתה יכול לדמיין, כריתת ראשים, גרירת גופות של חיילים, מה שאתה לא מדמיין, אונס, תיאורים של אונס מהנובה, הם בגילאים הנמוכים של בתי הספר היסודי. שני מיליון ילדים בישראל. בתי הספר היסודי נחשפים לתכנים האלה.

אחר כך יש מעבר לפגיעות. החשיפה הזאת לא מסתיימת רק בחשיפה, היא עוברת לחיקוי. צילום ממש, ילדים מצלמים אחד את השני במצבים אינטימיים ומפיצים את החומר הזה. נאווה מקודם אמרה, ברבעון הראשון, אמרת 4,000 פגיעות? זו עלייה מטורפת.

אמרתי שנפתחו 4,000 פניות. ונתתי את האחוזים באמת של 18% עבירות מין וכו'.

רק שתדע, זאת עלייה מטורפת. אם זה רק ברבעון הראשון, אנחנו מדברים פחות או יותר על קצת יותר מ-10,000 פנויות בשנה. זאת אומרת, רק ברבעון הראשון כבר יש לך 4,000 מקרים. עכשיו שתבין מה זה אומר הנושא של הפצת סרטונים וחוק הסרטונים: לפי מבקר המדינה, רבע מהסרטונים שמופצים ברשת של תכנים אינטימיים זה ילדים שפוגעים בילדים. הם מפיצים תכנים של עצמם או של החברים שלהם בעירום, או תוך כדי קיום יחסים. זה עבירות קשות.

הדבר הבא זה הנושא של הרשתות החברתיות שנגעו פה, והוא נכון, האסדרה צריכה לגעת בראש ובראשונה ברשתות החברתיות. כי הרשתות החברתיות בעצמן אומרות שמתחת לגיל 13 השימוש בהן הוא אסור, וילדים בבתי ספר יסודי במדינת ישראל, למעלה מ-70% מהם יש להם טיקטוק.

לכל זה תוסיף את הנושא של בינה מלאכותית. הכתבה הכי נצפית במאקו בחודש האחרון, למעלה מ-150,000 צפיות ביום שהיא פורסמה, אתם מכירים את זה, זה על הדמיות בבינה מלאכותית, בניית אוואטרים מדויקים, ריאליסטיים, אתה לא יכול להבחין ביניהם לבין מציאות, עם הדמיית קול, ושידול של קטינים, ושידול של אבות לפגיעה בקטינים. בישראל.

היכולות האלה נגישות לכל ילד. כל ילד שהוא קצת מבין במחשבים, פותח אוואטר, שם תמונה של ילדה בכיתה, מפיץ עליה סרטון פורנוגרפי. וזה קורה. נמצאת פה משטרת ישראל. אני דיברתי עם קצינת מבחן שאחראית בנפת ירושלים, ברבעון האחרון של 2025, עשרות מקרים של נערים שמובלים לחקירה רק על הדבר הזה.

מה קורה בעולם, אמרתי לך. בעולם, המדינות הליברליות ביותר התחילו לחוקק. אוסטרליה – מתחת לגיל 16, הרשתות החברתיות אסורות שיהיו להן משתמשים, כולל קנסות לחברות שיהיו להן משתמשים מתחת לגיל 16, פייסבוק, אינסטגרם וטיקטוק, עבר. עכשיו, אולי יש פנייה לערכאות, אבל זה כבר עבר. בריטניה, אותו דבר, עם קנסות על החברות, הרשתות החברתיות במקרים של פגיעה.

יכול להיות שמדינה כמו ישראל עם הגודל שלה, לבוא ולעשות קנסות על חברות מסוג פייסבוק וזה - - -

אף פעם לא שמעתי בדיונים שעולה הנושא של הגודל. זה לא רלוונטי. תחוקק, לפחות תשווה, כמוהם. אמרתי לך, אני מיוזמי הוועדה הזאת הבין-משרדית שאנחנו מדברים עליה. ההמלצה שהכי נוגעת לענייננו, ובאמת מוקד 105 בנושא של הקמפיינים, אני גם שיבחתי את זה, התמקדו ברילסים, כמו שביקשנו, רילסים מדויקים של אושיות רשת, זה מבורך.

אבל מה שצריך מהדיון הזה, זה לו"ז לייצור התקן של המסלול החינמי המוגן. חברות הסלולר מחויבות להציע מסלול מוגן. המסלול הזה לא מוגן, לא רק בגלל מה שאמרו לך פה, לא רק בגלל שאין עדכון של החוק, אלא גם בגלל שיש קלות עקיפה. אתה רושם את הסמארטפון של הילד שלך במסלול מוגן, הילד שלך מתחבר דרך הרשת של בית הקפה או של השכן, נפלה ההגנה. ואפשר לפתור את זה. יש טכנולוגיות שפותרות את זה. זה צריך להיכנס בתוך התקן.

מה שמשרד התקשורת לא מציג לי עד היום, שתבין, בהמלצות זה היה אמור להיות בנובמבר כבר. בנובמבר הקודם, התקן הזה היה אמור להיות מוגש. משרד התקשורת, דיברתי עם המנכ״ל, הוא לא הציג לי שום צפי לכמה הדבר הזה מתקדם. זהו, אני לא רוצה לקחת הרבה זמן, אני רק אומר לך שהנושא הזה מבחינת היקפי הפגיעות, בסדר? אני רק אסיים בזה.

בשנה, בתאונות דרכים, כל שנה, מהפגיעה הכי קלה עד הפגיעה הכי חמורה, יש לך 20,000 נפגעים. במוגנות ברשת, רק ילדים 50,000 נפגעים. אתה מבין? במניעה משקיעה מדינת ישראל ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, 1.2 מיליארד שקל רק על מניעה. לא מדבר איתך מה קורה אחרי הפגיעה, שזה מה שמדברים איתך פה מוקד 105. רק מניעה. אנחנו מדברים פה על רגולציה שתייצר מניעה. שקל לא הולך לנושא של מוגנות טכנולוגית, ומוגנות טכנולוגית היא זו שתשנה. שום דבר אחר לא ישנה.

אני אסיים במה שהתחלתי. אם אתה שואל אותי, אם אתה תחוקק בתחום, אין תחום יותר אקוטי מלחוקק בו, בגלל שהיקפי הפגיעה הם לא דומים בשום צורה לשום שדה פגיעה אחר. לא לסמים, לא לאלכוהול, לא לתאונות דרכים, באלפי אחוזים יותר. ולא לפחד, לא לפחד לחוקק, לפחות להשוות למה שקורה במדינות העולם.

אני הייתי שמח אם אחריי ידבר מישהו מהשטח, שיראה לך איך זה נראה בשטח, נמצא פה לידי.

ממש בקצרה, בסדר? כי אנחנו כבר חורגים מהזמן. אתה ידידיה?

כן, נעים מאוד, בוקר טוב. אפשר לעשות נשימה עמוקה כולנו לעומק הסרעפת. נעים מאוד, אני מנחה למיניות, מסתובב בין בתי ספר. כל בתי הספר החל מחרדים, כלה בחילונים, עובר דרך כולם. יש לי סדנאות והצגות על מיניות ועל פלאפונים. זה מה שאני עושה, וזה מה שאני פוגש. כל הזמן אני מסתובב עם השאלות האנונימיות האלה. אני פועל גם מטעם עצמי, גם דרך עמותת לתת פה, וגם אני עובד בשיתוף פעולה עם לוקחים אחריות, וגם דרך הרבה מאוד מנחים שלוקחים אותי משיתופי פעולה.

אלה השאלות האנונימיות שאני מסתובב איתן בתיק. אני אזרוק חמש שאלות אנונימיות ששאלו אותי בכיתה ו', ואחת מכיתה ה': למה יש קונדומים בטעמים? למה עושים מין קבוצתי? למה בנות גונחות? מה זה 69? האם אפשר להיכנס להריון דרך מציצה? ואני יודע על ילד מהשבוע שעבר, ילד בכיתה ה' שמבקש תמונות של ביקיני מבנות הכיתה השכנה, ככה לבוקר טוב.

מה שאני בא להגיד זה שההגדרה של מי שנפגע, אנחנו מגלים אותה מאוד מאוחר. ילד שעוד לא קיבל זרע, ועוד לא התפתח לו הגוף, הוא כבר מדבר איתי על למה יש קונדומים בטעמים, משהו פה בפגיעה כבר צריך להגדיר אותו מחדש. אני לא בא להגיד בוא נגדיר, אני בא להגיד אין זמן.

אני חזרתי לעבודה אחרי 210 ימים מילואים, משהו כזה, וחזרתי לסדנה הראשונה וכבר לא הייתי קהה חושים. מה זאת אומרת? מתרגלים מאוד מהר. מאוד מהר מתרגלים למה שקורה בסדנאות, והכל בסדר, דיברו אותך על פורנו וזה, ומציצות, ואיזה יופי, ועשו לך חיקוי, יופי, מצחיק. אבל חזרתי אחרי 200 ימים, וזה לא הצחיק אותי.

ויצאתי מהסדנה והתקשרתי, במקרה זה היה דרך לתת פה, התקשרתי לרן המנכ״ל, אמרתי לו, רן, אנחנו מבזבזים זמן, אנחנו משחקים בכאילו. אני עושה להם סדנה לשימוש נכון בסמים, כשהדימוי שלי זה שאני עושה להם סדנה לאנשים שמנסים להיגמל, לשימוש איך אני עובד נכון, איך אני מתנקה מהדבר הזה, כשכל השולחן מסביב מלא בקוק וכדורים, סליחה על הביטוי.

אין לי עם מי לעבוד, ואני אחלה של מנחה, והכל טוב, ואנחנו עושים עבודה טובה ומדברים יפה, ואני לא מזלזל לשנייה אחת במה שאתם עושים, וזה ענק. זה בזבוז זמן אם אנחנו לא נעצור שנייה את המינון ואת השימוש המטורף הזה ולא נסכים. בואו תחשבו רגע על הילדים שלכם. אף אחד לא חושב על זה, זה לא מגניב אף אחד. זה לא מצחיק, זה כבר נהיה כואב וחור בלב, ואני בא לפה, הילדון שלי הוא בן שבע. זה חור בלב הידיעה שהוא יסתובב בעולם ושהוא יגלה את המיניות.

אני בתור מנחה שהחלום שלי זה לעשות לו מסיבת קבלת זרע, לחגוג, לעוף את העולם. באמת, זה ביום שעושים לו בר מצווה, אגב. ספוילר, עושים את זה. אנחנו מכבדים את הגוף שלנו, איזה יופי של גוף יש לנו. ובמקום לחשוב איזה גוף יפה, הילדים מסתובבים אומרים, רגע, אם זו מיניות, זה מה שהולך להיכנס לגוף שלי. מבחינתם, מה היא? היא מה שיש בפורנו. לך תסביר להם שזה לא זה. אחרי שהם משתמשים ורואים חמש פעמים בין סדנה לסדנה, לא מתי שאני נוח לי, וזה כשאנחנו מדברים על שתי סדנאות שאנחנו מעבירים להם בשנה.

יש אחלה הסברה, מאוד אהבתי את כל מה שאמרתם, זה ענק להיכנס ברילסים, זה ענק לקשר עין עם התינוקות. אנחנו מבזבזים את הזמן, כל עוד לא עצרנו את זה. באמת, כל שנייה ילדים הולכים לאיבוד. הלוואי שנזכור, הם מנסים נגד עינינו את הילדים שלנו. אני מאמין שזה יעלה את הקצב קצת. לא שאני חלילה חושד במישהו, אני רק אומר זה מה שעשיתי לעצמי כדי להגיע היום לפה. אף אחד לא משלם לי, באתי לבד, אני לא דרך שום עמותה. באתי כי אישתי ילדה לפני שבועיים, אמרה לי תלך. אי אפשר ככה יותר.

זה מה שיש לי להגיד. ואני מחזק אותך, ואיזה יופי שהדבר הזה קורה. וכן, להוביל, וכולם איתך. אני אגיד למה, ובזה אני באמת אסיים. עם כל הכיפה של ה-8 קילומטר שיש לי על הראש, אני עובר בכל בתי הספר כי כולם רוצים שידברו על זה עם הילדים שלהם, כי כולם מבינים את גודל העניין. אני באמת מאמין שאם תעלה הצעה או שתהיה אכיפה כמו שצריך, אנשים יתגייסו. רק צריך גב וצריך כוח. תודה רבה לכל מי שמשתתף פה, זה מדהים. ממש מרגש לראות את זה.

טוב, תודה רבה. תודה לכל מי שהשתתף. אנחנו כמובן ניכנס לאירוע. יש פה אירוע משמעותי ביותר. אנחנו נמצאים לפני חג החירות, ואנחנו רוצים שלדור הבא, לילדים שלנו תהיה חירות אמיתית לבחור. חירות לא יכולה להיות כשהראש או מזוהם, או מכור, או כל הדברים האלה, זה אובדן החירות.

זאת אומרת, אנחנו מרגישים שמצד אחד הרשתות, הכל פתוח, העולם פתוח, אבל מרוב שהוא פתוח ומרוב שהוא ממכר ומרוב שנחשפנו פה לתופעות האלה, אנחנו מבינים שיש פה בסוף אובדן חירות. וחירות, אמרתי את זה קודם, חלק מזה זה לקחת אחריות. כשאתה בן חורין, אתה לוקח אחריות על החיים שלך, אתה לוקח אחריות על החברה שלך, על המשפחה שלך, וכל אחד במקום שלו, ואנחנו לוקחים אחריות על המדינה שלנו במקום הזה.

מכאן אנחנו נצא עם קריאת הכיוון הזאת, שקודם כל, כל אלה שפועלים, אנחנו מעודדים אותם להמשיך לפעול במקום שלהם. ואנחנו גם כוועדה וגם ביחד עם העמותות החוץ-פרלמנטריות, כמובן עם משרדי הממשלה, נראה איך אנחנו נכנסים לתוך העניין הזה.

תודה רבה לכולם, ושיהיה חג פסח כשר ושמח לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:42.