פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ועדת המשנה למדיניות חוץ והסברה
10/03/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 56
מישיבת ועדת המשנה למדיניות חוץ והסברה
יום שני, י' באדר התשפ"ה (10 במרץ 2025), שעה 9:00

הגנה על חיילים בחו"ל

חברי הוועדה: משה טור פז – היו"ר

אלי יפרח - סמנכ"ל האגף לעניינים קונסולריים, משרד החוץ

אביגיל פריש בן אברהם - מנהלת המחלקה למשפט בינלאומי, משרד החוץ

נינה ירלובה - עוזרת משפטית, משרד החוץ

סא"ל אבישג צברי - רע"ן שליטה, משרד הביטחון

סא"ל רועי בלוך - רע"ן מערכה מדינית משפטית, משרד הביטחון

ירדן רובינשטיין - המחלקה למשפט בינלאומי, משרד המשפטים

גדעון שביב - עו"ד בלשכה המשפטית, המל"ל

ענת אביתר - מנהלת המחלקה לישראלים במצוקה בחו"ל

רס"ן ר' - רמ"ד אבטחה בחו"ל, אמ"צ

יצחק גליק - "אל הדגל"

נועם סובוביץ - חייל מילואים

גלעד נוה

שרה צוובנר

שלומית יוסף



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



הגנה על חיילים בחו"ל

בוקר טוב. שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון למדיניות חוץ והסברה, יום שני, י' באדר התשפ"ה, 10 במרס 2025, בנושא הגנה על חיילים בחו"ל.

לפני שנתחיל אני חייב לומר, בפתיחה לבוקר הזה של בקרה על מדיניות החוץ וההסברה של ישראל, שקשה שלא לחוש או לשאול האם אנחנו לא נמצאים במעמד של הכוכב ה-51 על דגל של מדינה מסוימת, אחרי יממה שבה מתברר שמדינת ישראל רצה אחרי השליח אדם בוהלר וצריכה להבהיר האם היא מובילה את המשא ומתן, האם מישהו אחר מנהל בשבילנו משא ומתן, מה מערכת היחסים של המשא ומתן הזה. שאלות שאומנם לא נעסוק בהן היום בוועדה הזאת, אבל בהחלט מטרידות אותנו, נבחרי הציבור, וגם יטרידו את הוועדה הזאת.

אנחנו התכנסנו כאן כישיבת המשך לדיון חסוי שהתקיים כאן ב-6 בינואר. בדיון הזה עסקנו בנושא הזה של הגנה על חיילים בחו"ל, ודומני שזהו אחד הנושאים שמטרידים ביותר את אזרחי ישראל, וביתר שאת את אנשי המילואים. במלחמה הזאת, בנוסף לחיילים רבים שמשרתים בצה"ל בשירות סדיר וקבע, שירתו במהלך המלחמה למעלה מ-300,000 אנשי מילואים. היה לי הכבוד להיות אחד מהם. והרבה מאוד חיילי מילואים שאלו את עצמם האם יציאתם לחו"ל נמצאת בסכנה עקב השירות שלהם. מטבע הדברים לא אעסוק בפערים שעלו בדיון החסוי, ואנחנו נשמור עליו ככזה, ואם נידרש גם נסגור את הדיון בחלקו השני. אבל יש עניין רב לציבור בסוגיה הזאת, והחלקים הפתוחים שלה צריכים לעמוד בעיניי במוקד הדיון הזה.

בוועדה לפני כחודשיים השאלה העיקרית שאני שאלתי, ואני חושב שהיא שאלה גלויה לגמרי, היא מי מוביל. כלומר, יש פה הרבה מאוד שאלות משפטיות, אבל את רוב הציבור מעניינת שאלה אחת, האם כשאני נוסע לחו"ל אני מסתכן, ואם חלילה זה קרה, למי אני פונה, מי הכתובת שלי. ב-6 בינואר 2025 לא קיבלנו כאן תשובה. הוועדה יצאה כשהיא מוטרדת מהשאלה מי מוביל את הטיפול בחיילי צה"ל בחו"ל, מי הכתובת הבלעדית לחייל צה"ל שמתמודד עם איום על חרותו כשהוא נמצא בחו"ל. אנחנו נרצה בין השאר לענות על השאלה הזאת היום, אני מקווה.

אני רוצה להעלות כאן אירוע אחד שפורסם כבר בתקשורת בצורה גלויה, אבל הוא לא כל כך נמצא במודעות, וזה סיפורו של חייל צה"ל שבדצמבר 2024 מצא את עצמו בצ'ילה תחת איום של מאסר, וזה רק אחד מכמה אירועים שפורסמו אבל לא הגיעו למודעות הציבור. אירוע שקרה ביוון, האירוע היותר ידוע בהולנד, אירוע במרוקו, האירוע שפורסם בתקשורת בברזיל ועוד אירועים נוספים של חיילים. כאמור, כל מה שציינתי אלה אירועים שפורסמו אבל לא נמצאים במרכז המדיה החברתית. לכן נרצה לשמוע מגורמי המקצוע כאן, ונשמע גם את אנשי השטח, האם ישנה רק היענות לבעיה או שישנה גם פעולה פרואקטיבית שלנו, של מדינת ישראל, לנטר את המצב; לבחון מיהם הארגונים שפועלים ורודפים את חיילי צה"ל; ההתמודדות בזירה הבין-לאומית, כאמור גם הפאסיבית כאשר אירוע קורה וגם האקטיבית; האם יש תדרוך לחיילים; אילו חיילים נמצאים יותר בסיכון, אם יש דבר שאפשר לדבר עליו באופן גלוי; האופרציה לסיוע שהיא בוודאי גלויה – אנחנו רוצים שחיילים יצאו מכאן עם מסר: זו הכתובת, זה מספר הטלפון שאליו אני פונה. וקצת יותר על האיום, האם אנחנו לקראת החמרה או הטבה באירוע הזה, אילו מדינות בהן יותר בטוח לטייל, מאמץ ההסברה, וכאמור בסופו של דבר דאגה לכך שחיילי צה"ל בסדיר ובמילואים יוכלו להסתובב בעולם בצורה חופשית. אלה עיקרי הדברים שנרצה להתעסק בהם בוועדה הזאת, וכאמור אם נידרש אז נהפוך גם חלק מהדיון הזה לסגור.

האם החייל נועם סובוביץ נמצא פה? אני יודע, יש פה הרבה גורמי מקצוע, אבל חשבתי שאם הגעת מאוד חשוב לי לשמוע אותך, אם אתה יכול לספר את הסיפור שלך. אני מבין שהוא פורסם, אך במודעות הציבורית הוא לא נמצא ולכן אתה יכול לדבר עליו. בבקשה.

תודה רבה לחברי הוועדה, תודה לך. אני לוחם במילואים באגוז. נקראנו השנה, חבריי ואני, להגן על המדינה למשך מאות ימי מילואים. עשינו את זה על הצד הטוב ביותר שאנחנו יכולים, ונמשיך לעשות את זה בשמחה ובגאווה. לא יכול להיות שברגע שאנחנו חוזרים הביתה ואנחנו רוצים להתרענן, אנחנו מוצאים את עצמנו בחזית נוספת, חזית דיפלומטית, שהיא גם סוג של טרור, ושם אין לנו מענה ואנחנו זקוקים שם למענה של המדינה שתילחם עבורנו בדרכים הדיפלומטיות. אני באופן אישי כבר ביטלתי השנה טיסה.

למה ביטלת? ביוזמתך או כי היה עליך איום?

פה אני מגיע לנקודה הבאה, שאין לך עם מי להתייעץ בתור לוחם מילואים, וכאן נכנסים לתמונה ארגונים אזרחיים מדהימים כמו "אל הדגל", ויצחקי פה לידי. אבל האמת שזה לא תפקידם, והמדינה הייתה צריכה לספק לי איזשהו גורם רשמי שאני יכול להתייעץ איתו אם אני בסיכון או לא. אבל גורמים אזרחיים שהתייעצתי איתם המליצו לי לבטל את הטיסה, מכיוון שהייתה לי כבר איזושהי חשיפה תקשורתית כלוחם במילואים. ואם אני טס ליעד אחר שנקרא יותר בטוח, עדיין אני צריך להסתובב שם כמו עבריין נמלט. אומרים לי: תמחק את הפרופיל שלך, תסתיר אותו, אל תספר מאיפה אתה. בסך הכול מה עשיתי? הגנתי על המדינה שלי במלחמה הכי צודקת שיש. ושוב, אני באמת לא הסיפור. איתי יש עוד עשרות אלפי מילואימניקים שצריכים להרגיש בטוחים בכל מקום בעולם וגם גאים. אנחנו לא מתביישים במה שעשינו ואנחנו נמשיך לעשות את זה. לכן באתי לפה היום, גם אם באיזשהו מקום זה מוסיף לסיכון שאני נמצא בו בטיול הבא שאטוס אליו.

תודה לך על זה. אני אגיע אחר כך ל"אל הדגל" ואל מה שאתם עושים. נועם, תודה על הרצון שלך להגיע לכאן. בעיניי אתה מייצג מאות אלפי אנשים במדינת ישראל, משרתים בסדיר ובמילואים, שלפחות חלקם חשים תחושת סיכון ולפעמים גם מעבר לתחושה, גם נמצאים בסיכון. זו בדיוק הסיבה שהוועדה הזאת התכנסה היום. תודה רבה על הדברים. יצחקי, אגיע אליך בהמשך.

גדעון, נציג המל"ל, בתור מי שאנחנו רואים כמתכלל את כל הדברים, גם בהקשר הזה, אם אתה מוכן בבקשה לתאר את העבודה. תודה.

בוקר טוב. המל"ל קיים עמ"ט להסדרת הטיפול הממשלתי בנושא, קיים כמה דיונים עם כלל הגופים בנושא. השאלה המרכזית שעמדה במרכז עבודת המטה הייתה בעניין חלוקת האחריות בין הגופים וקביעת הגורם המתכלל. בשיח לבין ראש המל"ל לבין שר החוץ סוכם כי משרד החוץ יהיה הגורם המתכלל, ובהתאם לכך משרד החוץ אכן הפיץ ב-24 בפברואר הצעת החלטה להתייחסות הגופים, שכמובן דורשת גם את הסדרת המשאבים. אני מציע שמשרד החוץ יעדכן על המשך ההליך בנושא.

הבנתי. כלומר, מבחינתכם בעבודת המטה בין הגופים השונים – אני מזכיר שדובר פה בדיון החסוי גם על משרד המשפטים ועוד – מי שמוביל את הטיפול זה משרד החוץ.

מי שיתכלל בסוף ההסדרה יהיה משרד החוץ.

אוקיי. והוא גם הכתובת לחייל שבקצה? כלומר, הוא אמור לתת מענה מבחינתך?

בהתאם להצעת המחליטים שעדיין לא אושרה, כרגע בטיוטה כן.

כלומר, ב-24 בפברואר הופצה טיוטה של הצעת מחליטים – אני לא מכיר את הפרסום הזה, יכול להיות שהוא יצא ולא ראיתי אותו – שבו מוצגת ההסדרה.

זו טיוטה שמועברת כרגע בין הגופים להתייחסויות. היא לא הועברה.

ומתי יש כוונה להביא אותה לממשלה?

כשנסיים. היא עדיין מקבלת הערות של הגופים.

גדעון, תרשה לי לומר. אני לא מתכוון לטוס לחו"ל בפסח הזה, אבל לפי הכותרות הולך להיות פסח מאוד מאוד עמוס בשדה התעופה בן גוריון. אני חושב שהרבה מאוד חיילי צה"ל שטסים ישמחו לדעת מי הכתובת שלהם. אני לא קובע לכם זמנים, אבל המציאות קובעת. תודה על הדברים.

משרד החוץ, בבקשה.

שלום. אני מנהלת המחלקה למשפט בינלאומי. כמו שגדעון אמר, הנושא מטופל הרבה מאוד שנים על ידי צוות בין-משרדי, בהובלת משרד המשפטים, ושותפים בו גם גורמים נוספים. לאחרונה עלה הצורך באיזשהו שיפור של המודל, ואנחנו באמת עובדים עליו.

עד היום הוגשו מספר מוגבל של תלונות. לא מדובר במשהו מאוד גורף. כרגע כל התלונות מקבלות טיפול ומענה מיידי. עד עכשיו הצלחנו לטפל בכל המקרים שהיו. כמו שגדעון אמר, יש כרגע עבודת מטה ואנחנו נשמח להתייחס לשאר הדברים בדיון חסוי.

האם הכתובת לחייל תהיה חדר המצב של משרד החוץ או כתובת ייעודית? האם תהיה כתובת בשדה התעופה בן גוריון עם תדריך? אנחנו יודעים שהיום חיילי מילואים מקבלים איזשהו תור מיוחד בשבילם. האם במקום הזה הם יוכלו לפגוש גם נציג של משרד החוץ שיתדרך אותם? איך אתם רואים את הדבר הזה?

כמו שאמרתי, נעדיף להתייחס בדיון חסוי לכל הסוגיות האלה. הנושאים האלה הם בדיון כרגע, בהסדרה. יש כמובן מחשבה על איך נטפל בכל הנושאים האלה, זה דורש הרבה מאוד משאבים, הרבה מאוד תקנים, הרבה מאוד התייחסות של כל המערכת, וכרגע זה נמצא בעבודה.

אביגיל, תודה. אני מדגיש פה שני דברים. האחד הוא הדחיפות, שבסוף אנחנו שנה וחצי מתחילת המלחמה ואנחנו צריכים כתובת לחיילים, ודבר שני שמה שיוצא החוצה הוא כמעט חשוב כמו מה שתקבלו החלטה. זה בעינינו דגש גדול מאוד שהוועדה הזאת שמה, בוודאי בחלק הגלוי של הדיון הזה.

אלי יפרח, משרד החוץ, בבקשה.

בחודשים האחרונים למדנו המון איך להתמודד עם הבעיה הזאת של רדיפה אחרי חיילים. אני חייב להודות שכל מקרה שטיפלנו בו היה שונה מקודמו, הן בגלל המקום, הן בגלל המדיניות, הן בגלל החוקים של המקום, הן בגלל הריחוק או ריכוז של ישראלים או מיקומו של אותו חייל, הן בשל היעדר תקשורת או מידע. אני מניח שתסכימו איתנו שעל זה כדאי שנדבר בדיון חסוי יותר. אני חושב שלטובת החיילים זה נכון שנעשה את זה. אני יכול רק להגיד שאנחנו עושים כל מאמץ, ימים ולילות, לילות כימים, כדי למנוע שחייל ייעצר בחו"ל, ולא משנה באיזו מדינה. אנחנו נדרשים לתת את הדעת להמון מרכיבים בקבלת ההחלטות או בפנייה, כולל כל מילה שאנחנו אומרים, והניסיון שאנחנו צוברים מלמד אותנו כל יום מחדש מה נכון ומה לא נכון לגבי כל אירוע. אני חוזר שוב, כל אירוע הוא אחר, הוא שונה.

תודה. אלי, האם במסגרת העבודה אתם גם מבצעים חשיבה שהיא פרואקטיבית על מה ההדרכות שניתן לעשות? כי אמר פה החייל, והוא השיח לפי תומו אבל אני חושב שזה מאפיין מאוד. חיילים של היום נמצאים הרבה מאוד במדיה. הייתה לנו ביקורת בחדר הזה, בוועדה הזאת הגדולה, גם על הסוגיה של המשמעת בצה"ל והעובדה שחיילים מעלים. חייל בקצה צריך לקבל פקודות. אם אומרים לו אל תעלה והוא מעלה, זו בעיה שלו. אבל העובדה היא שעשרות ומאות חיילים מעלים כל הזמן דברים לרשתות החברתיות. האם יש פה פעולה אקטיבית של משרד החוץ בהקשר הזה?

צה"ל ביקש מהחיילים, הנחה, נתן פקודה, לא להעלות פוסטים עם תמונות, צילומים ואינפורמציה כלשהי מהצבא. זה לא תמיד מתקיים. יש מי שכנראה לא מכיר את ההנחיה הזאת ואנחנו צריכים להתמודד עם זה יום-יום.

אלי, אותי לימדו שאין חיילים גרועים, יש מפקדים גרועים. אם בסוף משהו לא קורה, סימן שלא עשינו את העבודה. אני אומר לך בתור מפקד. אם משהו קרה לחיילים שלך, סימן שלא עשית את העבודה כמו שצריך. סוגיית המשמעת בצה"ל במלחמה הזאת היא סוגיה מאוד נרחבת, לא רק למגבלות האלה. זה לא באחריותך, מיד נשמע את צה"ל.

אני רוצה שתזכרו שלא מדברים רק על חיילים סדירים, מדברים גם על מילואימניקים, ומבחינתנו הם אזרחים לכל דבר ועניין, אבל הם גם חיילים לשעבר דקה אחרי שהם הורידו מדים ויצאו לחו"ל.

ההנחיה לא להעלות תכנים הגיעה מאוד מאוחר. במשך תקופה ארוכה גם עיתונאים וגופי תקשורת וכולם נחשפו בצורה מאוד גלויה. אני לצורך העניין נשלחתי להתראיין כמה פעמים באישור דובר צה"ל. זאת אומרת, שעכשיו גם אם אהפוך את החשבון שלי לפרטי וגם אם אמחק את כל הסרטונים, ברגע שעושים גוגל על השם שלי, ברגע שעשיתי צ'ק-אין עם הפספורט שלי, זה כבר חשוף. זה נכון לחלק מהמקרים, לא לכל המקרים.

אני לא מכיר את המקרה שלך ואני גם לא יודע מתי הוא היה. אם תספר לנו מתי הוא קרה אז אוכל להוסיף עוד דבר או שניים. מתי זה קרה?

אני לא נעצרתי, וגם לא היה עליי צו. אני באתי לדבר על חיילים שנמצאים בסיטואציה שהם לפני טיסה, אין להם למי לפנות, הם לא יודעים אם הם בסיכון או לא, הם לא יודעים איך להתנהל. אז כשאני שקלתי אם לטוס או לא, לא הייתה לי כתובת לפנות אליה אז פניתי ל"אל הדגל" וליצחקי והם עזרו לי מאוד. אבל לא כולם יודעים על היוזמה הזאת, והיא יוזמה פרטית, אזרחית, היא לא יוזמה ממשלתית.

אלי, אתן לך דוגמה בעיניי של שאלה שנשאלה ועוד לא ניתן לה מענה. אם אני בעל דרכון זר, האם רמת החשיפה שלי גדולה יותר או נמוכה יותר? אני מניח שיש פה תשובה שהיא לא ידועה היום.

צריך לעשות שקלול לגבי כל אחד וכל הנתונים שלו. כמו שאלי אמר, כל מקרה שאנחנו נתקלים בו הוא שונה. יש הנחיות כלליות שצה"ל מעביר, כן יש תדרוכים שנעשים. אני חושבת שצה"ל יוכל להתייחס לזה. זה בקווים כלליים. לכל אחד יש גם היבטים פרטניים וחשוב מאוד שגם אנשים שטסים בעצמם יפעילו שיקול דעת. מה שכן חשוב לנו להבהיר הוא שעד היום אף אחד לא נעצר. זה בתגובה למה שאמרת. יש מספר מוגבל של תלונות כרגע שאנחנו מכירים, ואנחנו מטפלים בכל מקרה פרטני.

אני אומר כאן למשרד החוץ גם לטובת ההמשך, שבעיניי יש פה שאלה גדולה מאוד חשובה, שאם חיילים היו יודעים שיש מדינות מסוימות שהן ירוקות, זה היה מאוד מאוד מקל. ירוקות במובן שאין בעיה. גם הדבר הזה כבר עלה והתקיים עליו שיח. אני מקווה שאתם נותנים עליו את הדעת. אבל מבחינתנו, או מבחינת החייל בקצה, אם הוא יודע שנעשתה הסדרה מול יוון וביוון בטוח לטייל מבחינת הדין הבין-לאומי, לא הפרטני שלו, כי קשה מאוד לטפל במאות אלפי חיילים פרטנית, זה חלק מהעניין פה. יש לנו מאות אלפי חיילי צה"ל ובוגרי השירות. לארוז 500,000 חבילות אישיות זה נהדר, זה אולי אני מצפה מצה"ל, אבל מכם אני מצפה מדיניות וטיפול ארץ-ארץ והפצת ההנחיות האלה.

אני מציע לשמור את השאלה הזאת לחלק החסוי ונשיב עליה.

בסדר גמור. תודה. נציגי צה"ל, בבקשה.

בוקר טוב. אני אגיד ברמה הבסיסית שלצה"ל יש אחריות ערכית לכל מי שהוא שולח ללחימה. זה משהו חד-משמעי. זה עיקרון מוביל בכל מה שצה"ל עושה, לא משנה מצב השירות שלו, סדיר, חובה, מילואים. זה ברמה הבסיסית הערכית וזו מחויבות. כרגע יש עבודת המטה שנמצאת בעיצומה, ועם ובלי קשר אליה האוכלוסייה הבסיסית שלצה"ל יש לא רק המחויבות הערכית אלא גם הסמכות והאחריות והשליטה זה באמת קודם כל מי שנמצא בשירות סדיר, חובה, קבע ובשירות מילואים פעיל. ביחס לקבוצה הזאת קודם כל יש כתובת, יש מענה, יש כלים. אנחנו משולבים היטב גם בתהליכים של העבודה הבין-משרדית בכל מה שקשור להערכת הסיכון. אנחנו מתייחסים מאוד מאוד ברצינות לכל האיום המתפתח הזה. צריך גם להגיד, זה משהו שהלך והתעורר והערכת המצב הייתה מתמשכת ביחס לצורך להפעיל גם כלים שונים שבדיון החסוי אולי אפשר לדבר עליהם יותר. אבל ברמה הבסיסית חשוב להגיד שביחס לקבוצת המשרתים – יש פה גם נציג מאמ"צ, כי יש פה גם מכלול של איומים. הם לא רק משפטיים, חלילה גם איומים לביטחון אישי. כל האיומים האלה צריכים להיות משוקללים, ויש עבודה מאוד מסונכרנת וטובה בהקשר הזה. לכן חלק מהסיפור הוא שגם הרבה מהאיומים לכאורה מתבררים גם כהטרדות, הצקות, שגם בזה צריך לטפל. אבל בכל מקרה מתייחסים לכל מקרה לגופו בצורה מאוד מאוד רצינית ומוודאים שלא מתפתח איום שחלילה עלול להיות ממשי ומקבל את המענה. מעבר לזה נשמח להרחיב בדיון החסוי.

תודה. נציג אמ"צ, בבקשה.

בוקר טוב. אני מתייחס איתו ביחד לדברים.

מה הטכניקה שבה חיילים מקבלים את המידע? אני חושב שזה לא מידע חסוי, חשוב מאוד שהוא ייאמר פה. איך אתם מייצרים את המידע הזה כלפי החיילים כדי שהם יבינו מה מותר או אסור להם להגיד?

יש פקודות והנחיות בצבא שמועברות גם בציר המפקדים וגם בציר החיילים. עושים את זה גם באופן דיגיטלי, ונתייחס לפקודות האלה, למה שנוכל, בחלק הסגור.

תודה. יצחקי, בבקשה.

תודה רבה, גם על קיום הדיון וגם על ההזמנה. אסביר את הרקע שלי. אני רב סרן בחטיבת הקומנדו הסדירה במילואים, וגם עבדתי בשירות המדינה בעבר. הייתי פרקליט במחלקת הבג"צים והיום אני ממייסדי תנועת "אל הדגל". היוזמה שלנו נולדה על יסוד זה שלפני כחודשיים וחצי התחלנו לשמוע על מקרים בתקשורת, ושאלתי את עצמי כמ"פ במילואים בחטיבה סדירה שיצא לי לשרת בכל הגזרות שבהן נלחמנו, ומעל 400 יום במילואים, למי אני פונה. אני גם אספר פה סוד, טסתי לפני כחודש עם אשתי לחופשה ראשונה מאז המלחמה, כמה ימים של התרעננות ברומא, ולא היה לי מושג האם אני יכול לטוס לשם, האם יעצרו אותי או לא, האם יש איזושהי סכנה. אשתי ממש שאלה אותי יומיים לפני הטיסה: יצחקי, מה אנחנו עושים? אנחנו טסים או לא?

עשית מקרים ותגובות עם אשתך?

ממש כך. בגלל שאני מגיע עם איזשהו רקע, אני גם עורך דין, גם עבדתי בשירות המדינה וכו', הכנתי לעצמי את מספר הטלפון של חדר המצב במשרד החוץ וגם בדובר צה"ל אני מכיר כמה אנשים, והבנתי שאני צריך להתכונן. אבל אני חושב שאני חייל מעל הממוצע. אנחנו מדברים פה על מאות אלפי אזרחים שאין להם היכרות עם השירותים שהמדינה נותנת, ולכן אנחנו הולדנו את היוזמה הזאת. מהר מאוד חברתי למשרד עורכי הדין הרצוג-פוקס-נאמן, לקחתי את מי שהיה בעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים בין-לאומיים, ובנינו תוכנית שגם ידענו איך חייל מגיש בקשה בלי שהוא מסכן את עצמו. זאת אומרת, גם קבוצת הווטסאפ, גם העלאת המידע, איך המידע מגיע רק לעורך הדין וחוסה תחת חיסיון עו"ד-לקוח ונשמר במאגרי מידע מאובטחים כדי לא לסכן את החיילים. את כל המערכת הזאת בנינו תוך שלושה ימים. הרעיון נולד ביום חמישי, ביום ראשון היינו כבר בישיבה ויומיים אחרי זה המערכת כבר עלתה לאוויר. יש לנו בקבוצת הווטסאפ של הלוחמים שבאים לטוס לחו"ל ורוצים את השירות המשפטי הזה מאות לוחמים, יש עשרות פניות לשירות המשפטי הזה וזה השירות שאנחנו נותנים. השירות הזה נותן גם ייעוץ לפני טיסה, זאת אומרת נותנים שיחה טלפונית בשלב הראשון עם כל לוחם על בסיס הנתונים שיש לו ברשתות החברתיות, עוברים על הדפים שלו ברשתות החברתיות, עוברים איתו על היחידה שבה הוא שירת ואיפה הוא שירת, ולמעשה נותנים לו איזושהי הערכת סיכון וגם הוראות של מה הפעולות שכדאי לו לעשות כדי להימנע מסיכון מיותר. בנוסף, ככל שיקרה לו אירוע בחו"ל, פתחנו סוג של מייל אדום שאתה ממלא פנייה מאוד מאוד זריזה, אתה מקבל מיד את הטלפון של חדר המצב של משרד החוץ ושל הקונסוליה הרלוונטית באותה מדינה, אבל המידע הזה מגיע אלינו ואנחנו מנסים פה מהארץ לנסות לסייע ולהעלות את המודעות ולהבהיר. זה עוד שירות שנתנו. דבר אחרון שעשינו, הוצאנו מכתב לממשל האמריקני, הבאנו את זה דרך חברי קונגרס לנשיא טראמפ וגם בזה ארצה לגעת עוד מעט.

איזה סוג של מידע אתם נותנים לחיילים שמתקשרים אליכם?

קודם כל, הפצנו נייר עמדה. אני חושב שזה דומה גם למידע שהופץ בכל מיני מדיות מרכזיות, אבל אוכל להעביר לך את זה. הוראות די בסיסיות של הימנעות מהעלאת מידע לרשתות, שלפני שאתה טס אל תעלה בזמן אמת ברשתות החברתיות איפה אתה מסתובב ובדיוק את המיקום של המלון שלך, טלפונים נחוצים שלנו, להימנע מלעלות לתקשורת וכו'. דברים בסיסיים. בייעוץ הפרטני זה כל מקרה לגופו, כמו שגם אתה אמרת. רואים כמה מידע עלה לרשתות החברתיות. למשל, חייל שמצטלם כשמאחוריו 9D שהורס בית, הוא יותר בבעיה מאשר חייל שמצטלם במדים באיזשהו מקום סתמי שיש עץ מאחוריו. וזה כבר השירות המשפטי המקצועי שמשרד הרצוג-פוקס-נאמן נותן לכל חייל פרטנית במסגרת הייעוץ שניתן לו.

אחרי שתיארתי את היוזמה חשוב לי להגיד שיש פה איזשהו פער, וזה הרבה פעמים קורה במדינה שלנו. קיים פער בין המענה המקצועי לבין המענה ההסברתי השירותי. אני לא בא לפקפק במקצועיות של משרד החוץ ובשירותים הקונסולריים שכאשר מגיע אליהם מקרה הם עושים את עבודתם נאמנה ובצורה המקצועית ובעגה הצבאית "מתאבדים" על האירוע. אני לא מפקפק לרגע בביטוי לילות כימים. זה לא הסיפור. הסיפור הוא שיש כאן אירוע שיכול להפוך להיות צונאמי, שהוא סוג של טרור משפטי. נאמר כאן שהיו מקרים בודדים של חיילים שנעצרו, נפתחה נגדם חקירה. אז אגיד שאני הייתי נער בתקופת האינתיפאדה השנייה ולא הרשו לי לעלות על אוטובוסים בירושלים, העיר שגרנו בה. לא כל אוטובוס התפוצץ. נכון, היו הרבה התפוצצויות אוטובוסים, אבל עדיין זה גרם לתופעה רוחבית מאוד של אנשים שלא עולים לתחבורה ציבורית בירושלים. כנ"ל המצב כאן, והסיפור של נועם – המדינה שהוא רצה לטוס אליה, הוא לא טס אליה בסוף. אתמול בבוקר קיבלתי הודעה מלוחם ששירת מאות ימי מילואים ואמר לי: הופץ סרטון שלי בטוויטר, שזה בכלל לא אני, אבל הוא הופץ בכל מיני רשתות באוקראינה וכו'. אני אמור לטוס לפולין לענייני עבודה, יש לי עסקי נדל"ן שם, ומה אני צריך לעשות? כמובן הפניתי אותו לשירות שלנו להתייעצות דרך השירות שלנו, אבל הפער פה הוא לאו דווקא במענה המקצועי הפרטני שבאמת כל מקרה לגופו. הפער פה הוא באפקט שזה יוצר על מאות אלפי לוחמי מילואים שיש להם חשש ונמנעים או מונעים מעצמם מלצאת לחו"ל. לפעמים זה חופשות, אני חושב שזה דבר מאוד לגיטימי אחרי אירוע כזה של לחימה ושירות מילואים אינטנסיבי, לפעמים זה ענייני עבודה, ולפעמים זה חייל בודד שבא לארץ, רוצה לבקר את המשפחה שלו אחרי שהוא שירת שירות מאוד משמעותי בלחימה והוא לא יכול לעשות את זה. אנחנו לא יכולים למנוע את זה ממנו.

חבר הכנסת טור פז, יושב-ראש הוועדה, יודע שאני משתתף גם בדיונים על חוק הגיוס. ל"אל הדגל" יש גם חוק גיוס והיא משתתפת גם בדיונים האלה. אחד הדיונים שדנים בהם זה סיפור על סעיף עיכוב יציאה בארץ ממי שלא משרת. האבסורד שאני שם לב מהחיילים שלנו שלמי שלא משרת יותר קל לצאת מהארץ. עיכוב היציאה מהארץ חל על הלוחמים, כי גם אם זה לא עיכוב רשמי הם פשוט נמנעים מלצאת מהארץ. לכן זה מצב אבסורדי. מה שצריך באמת לקרות כאן זה לשנות תודעה מהשירות המקצועי לשירות ההסברתי, לאיך אתם בתודעת שירות. אני מקבל בתור לוחם מילואים אחת ליומיים בווטסאפ של היחידה שלי כל מיני הטבות – סופרלנד, תור זריז בנתב"ג, כניסה לכל מיני מקומות, עזרה עם הילדים וכו'. מתי אני אקבל שירות שאליו אני יודע שלפני שאני טס אני יכול לשלוח מייל, אני יכול לשלוח ווטסאפ. יש לי כתובת, יש לי מישהו לגשת אליו ולהגיד לו: זה המקרה שלי, אני עומד לטוס. נשמח מאוד שהמדינה תיכנס לאירוע הזה.

תודה רבה.

קודם כל, נראה לי חשוב מאוד להגיד שמה שקורה הרבה פעמים זה שיש נטייה קלה להרבה יותר לחץ ממה שיש וזה באמת נותן רוח גבית לטרור הזה. זה בעיקר טרור בהצקה כרגע. זה התחיל כארגונים מאוד קיקיוניים וקטנים, אנחנו מכירים אותם מתחילת המלחמה. ודווקא המערכת בישראל נוטה לתת להם הרבה מאוד רוח גבית לפעילות שלהם.

הבאתי כאן שני אנשים. אם היית יודעת כמה אנשים פנו אליי לקראת הדיון הזה ואמרו לי: קינלי, אולי סוף-סוף מדינת ישראל תגיד לי מה אני יכול, מה אני לא יכול, תוציא לי הנחיות ברורות. עברה רק שנה וחצי מתחילת המלחמה, אני רוצה לדעת. אני נוסע לרומא, מדינה לגיטימית באירופה, אני נוסע לטיול בפרו, מה אני צריך לעשות? אנחנו צריכים לתת את השירות הזה לאנשים. זה נכון שברוך השם עד היום כל המקרים שהיו טופלו, וטופלו אפילו טוב, ואף חייל לא הגיע לכלא. אבל אנחנו יודעים כמה עשרות אלפי חיילים לא טסו לחו"ל רק בגלל החשש הזה? כמה זמן המדינה צריכה לחיות כך? אנחנו רוצים שחייל צה"ל יהיה מתועדף בכל דבר. החדר הזה עוסק בלתעדף את חיילי צה"ל, בלרומם אותם, לגדל אותם, לתגמל אותם. לומר לאנשים לא להיות היסטריים זה הדבר הכי קשה. זה הדבר שהכי מתהפך עליך. בוודאי שהם יהיו היסטריים. עד שלא ניתן להם הנחיות ברורות ונגיד להם בצורה של רמזור: זה כן, זה לא, זה מטופל. הנה הצעת מחליטים, זה הטיפול, ואם זה קורה מה קורה, ותסמוך עליי אני אבוא להציל אותך – יש למדינה חוב של שנה וחצי כלפי אנשים שנמצאים כרגע בעזה, כי לא הצלחנו להביא אותם הביתה. האמון של אזרחי ישראל במדינת ישראל לא נמצא בשיאו בימים אלה, וגם לבית הזה יש חלק בזה. אני אומר את זה בכוונה כחבר כנסת. אז בואו כולנו נבנה את האמון הזה בחזרה, בין השאר בזה שננגיש לאנשים את המידע, את מה הם צריכים. אנחנו לא יכולים לומר להם: אל תהיו היסטריים. את יודעת מה זה עושה, זה גורם להם להיות היסטריים.

אני חושבת שהשירות שניתן עכשיו על ידי גורמים אזרחיים זה שירות מקביל למה שהמדינה כבר נותנת. מי שיתקשר לחדר מצב, מי שנתקל בבעיה בחו"ל, יוצר קשר עם הקונסוליה. יש מספר חירום לכל קונסוליה של מדינת ישראל בחו"ל, כולם יכולים להתקשר. זה כולל את כל המקרים. אלי יוכל לספר כמה עשרות טלפונים אנחנו מקבלים בכל מיני נסיבות, מכל מיני שיקולים, וכולם מקבלים מענה. לא נתקלתי עוד במישהו שלא קיבל מענה, ואם מישהו מרגיש שהוא לא קיבל מענה אז נשמח לשמוע על זה. תמיד יש התייחסות, תמיד יש מענה. יש הנחיות ונהלים, כמו שצה"ל הסביר כאן. אני לא חושבת שיש כאן כרגע בעיה. יש דברים, והמערכת כל הזמן לומדת. כמו שאמרתי, אנחנו מכירים את הנושא הזה של סמכות שיפוט אוניברסלית או תלונות הרבה מאוד שנים. יש כבר נהלים ויש התמודדות עם זה במערכת, משרד המשפטים. הבנו שצריך להרחיב, שיש לנו כאן אוכלוסיות שבעבר לא נתקלו בבעיה הזאת. אנחנו מטפלים בזה. אני לא מאמינה שיש גורם שלא קיבל טיפול.

תודה, אביגיל. אבל שוב אני אומר לך, המדד הוא לא מי קרה לו משהו וקיבל טיפול, אלא כמה אנשים מרגישים לא בטוחים ונמנעים. ובזה אנחנו לא מספיק טובים.

אני חייב לתת דוגמה מההיסטוריה האישית שלי. אני בא מעולם האבטחה. הייתי הרבה שנים באבטחה ממלכתית. אני חושב שניהלתי יותר מ-200 אנשי אבטחה ברחבי העולם, בהרבה נציגויות, ומעולם לא אמרנו שניתן אבטחה הרמטית, כי אין דבר כזה. אין מאה אחוז אבטחה, יש מאה אחוז רצון, מאמץ, אבל לא הצלחה. אנחנו עובדים היום, כמו שאמרתי, לילות כימים. אנחנו ישנים מעט כדי לנסות להציל את החבר'ה האלה ממעצר ומזימון לחקירה. יש עוד הרבה דברים שאנחנו צריכים עוד לעשות, אבל אנחנו לא יכולים לדבר על זה כאן.

בעיניי שני אנשים שיושבים כאן הם פה ל-500,000 אנשים. אנחנו צריכים לשמוע אותם ולהבין שהם מקבלים את המענה.

הדוגמה היא שבסוף אני קיבלתי ווטסאפ אתמול בבוקר על הבחור הזה עם הסרטון שחושף אותו, שזה בכלל לא הוא והוא לא יודע מה לעשות עם זה. בואו לא נאשים אותנו על זה שאנחנו ביוזמות אזרחיות מנסים לתת מענה, ואני גם לא מאשים אתכם שאתם לא מקצועיים. אני חושב שאתם מאוד מקצועיים, והראיה היא עשרות הפניות שאנחנו מקבלים. ואני לא נציג ציבור, וגם חבר הכנסת טור פז אמר שהוא מקבל.

לפני שאתם עוברים לדיון חסוי ומתקדמים, חשוב לי להגיד עוד דבר אחד. אני חושב שהמענה לא יכול להיות רק בהגנה ולא רק בשירותים הסברתיים כמו שאני מבקש, אלא בנושא הזה חייבים לעבור להתקפה. יכול להיות שזה יהיה בדיון החסוי, אבל הייתי שמח לדעת מה מדינת ישראל עושה כדי להטיל סנקציות כלכליות קשות על כל מי שמממן את הארגונים האלה, אילו פעולות משפטיות ננקטות כנגד ראשי הארגונים האלה. כי אם אנחנו נישאר רק בהתגוננות אנחנו נהיה במרדף אחרי עצמנו, וכשזה יגיע לממדים רחבים וגדולים, בתקווה שלא, המדינה כבר מאוד תתקשה לתת לזה מענה. לכן נשמח לדעת אם נעשות פעולות במישור ההתקפתי.

משרד המשפטים, ירדן, בבקשה.

אני מהמחלקה למשפט בין-לאומי במשרד המשפטים. אני רוצה להתחבר למה שחבריי אמרו ולחדד שיש לנו צוות. אנחנו מטפלים בזה המון שנים. מאז תחילת המלחמה אנחנו רואים סוג של אירוע חדש, כמו שאמרו חבריי, שבו ההיבט המשפטי הוא לא ההיבט היחיד שנמצא במוקד. יש למשל ההיבט הביטחוני, הרבה פעמים הפוסטים האלה חושפים את החיילים שנוסעים לחו"ל מבחינת ביטחונם האישי. אז אנחנו בצוות לומדים גם לתת מענה לציבור חדש ורחב יותר ממה שהכרנו בעבר. אני רוצה שוב לחדד שהצוות נותן מענה גם מבחינת האנשים שפונים אליו וגם מבחינת אנשים שפונים אליו לפני נסיעה. זאת אומרת, יש הערכות סיכון שמתבצעות. אני לא יכולה להרחיב הזה בדיון הזה.

יש לכם עבודה פרואקטיבית אל מול מדינות אחרות בהקשר הזה, לשפר את מצבנו מבחינת שכפ"צ ההגנה המשפטי של חיילי צה"ל במדינות חו"ל?

בשלב זה העבודה שנעשית היא בתחום של הסיכון המשפטי ובתחום של הערכת הסיכונים ובמכלול השיקולים שנעשים. אני לא מומחית לנושא של עבודה פרואקטיבית, אני אוכל להעביר שאלות בהמשך.

מל"ל, העברתם מקל פה למשרד החוץ, אבל יש לכם עוד חלק גדול פה, כי בסוף זו עבודה בין-משרדית.

נראה לי שעדיף לקיים את הדיון על הפרואקטיביות בחלק השני של הדיון.

אין בעיה, בסדר. נציגת דו"צ, הרבה מהטענות בציבור נוגעות לסוגיית המשמעת הצה"לית, והעובדה שצה"ל כל כך חשוף היום פוגשת פה איזה פער בין המבנה הצה"לי הנוקשה והמוכר אל מול העובדה שכל חייל היום הוא תחנת שידור בפני עצמה. איפה דו"צ נמצא באירוע הזה? מה ההנחיות שאתם נותנים? איפה נמצא התהליך הזה של שמירה על חיילי צה"ל בהיבט של פרסום, אי פרסום? מה דו"צ עושה בעניין הזה?

אני אתייחס לסוגיה שכרגע שאלת. אנחנו כחלק מהמנגנון וכחלק מתהליך הלמידה, בטח בשנה וחצי האחרונות, ולאור זה שאנחנו רוצים לשמור על חיילינו בחו"ל כמובן, גם באירועים שהיו בפעמים האחרונות, גם חידדנו את נהלי החשיפה. אני יכולה להגיד מה מערך דובר צה"ל עושה, לא מה כל חייל בטלפון הפרטי שלו עושה. בסופו של דבר זה נכון שיש פה משמעת מפקדים, אבל בסוף זה גם משמעת אישית. במערך דובר צה"ל הוצאנו חידוד גם לתקשורת וגם אישית לכל משרת פעיל, בין אם זה במילואים ובין אם זה בסדיר, חידדנו את נהלי החשיפה, דייקנו אותם גם למול אירועים, בין אם זה משפטיים ובין אם ביטחון אישי, כדי שנוכל לטווח הרחוק לראות שהאירועים האלה מתמזערים. הנהלים גם הופצו בתקשורת, אין פה משהו שהוא מעבר למה שכבר הופץ.

בהקשר של הדברור לחיילי צה"ל, זה גם דבר שדו"צ עוסק בו בהקשר של מה הנהלים?

כן. גם יצאנו עם איזשהו סרטון, קמפיין שיצא לחיילים, לטלפונים האישיים, שהם קיבלו סדרת הנחיות שאולי מפשטת יותר את הנהלים החדשים, ובסוף יש פה גם משמעת מפקדים, חידוד, גם ברמה המטכ"לית, מפקדים בכירים, עד אחרון החיילים למטה, כדי להעביר את המסר.

גם למילואים?

כן.

יש לי שאלה אחרונה למשרד החוץ ולמל"ל. בהנחה שבאמת עשיתי הערכת יתר לסכנה ויכולתי באמת לטוס, האם אתם מספקים לי הגנה מהחברים שלי שביטלתי להם את החופשה אחרי שהם אמרו לי שאני סתם מגזים?

גדעון, אני חושב שאתה צריך פה לטפל ביחסים החברתיים של נועם. עוד משהו, יצחקי או נועם, שאתם רוצים לשאול את משרדי הממשלה? אתם הקליינטים פה.

אני חושב שהמסקנה שלי זהה לשל יצחקי. אין לי שום טענה אליכם. ברור לי שאתם עושים עבודה נפלאה ושאתם בצד שלנו, וכולנו באותו צד. בעיניי באמת זה עניין הרבה יותר שיווקי מאשר עניין של העבודה שאתם עושים. אני חושב שאם לחייל הפשוט היה מענה ברור לאן הוא פונה, יכול להיות שהיינו במקום אחר.

הייתי אומר לא שיווקי אלא נגישות. הבנתי שאתם במשרד המשפטים כן גם נותנים ייעוץ מקדים. אני בוגר משרד המשפטים, אני לא מכיר את הטלפון הזה. לא מכיר לאן פונים. השאלה גם אם אתם ערוכים לפנייה של מאות ואלפי חיילים בבת אחת שרוצים לפני טיסה. אם באמת זה קיים תגידו לנו ונפיץ את זה. יש לנו קבוצות ונעביר את המידע.

מישהו ממשרדי הממשלה רוצה להתייחס בדיון הגלוי למשהו שחשוב שהציבור ידע, שהחיילים ידעו, לפני שאני מסכם וסוגר את הדיון? אם כך אומר כמה דברים. קודם כל, בעיניי הדיון הגלוי הוא החלק החשוב, אל תתבלבלו. אני יודע שתגידו דברים נוספים אחר כך, אבל הסיבה שכינסנו את הוועדה הזאת היא בגלל הצורך שעולה מהציבור והעובדה שהמלחמה הזאת הכניסה למעגל המשרתים כ-400,000 משרתי מילואים הגדילה והעצימה את האתגר הזה פי כמה.

בעיית ביטחון המידע והמשמעת הצה"לית היא בעיניי תחקיר בפני עצמו. לא צריך לראות את תחקיר נחל עוז ב"עובדה" כדי להבין את הפער בין איך שמרנו על סודות צה"ל לפני עשור בסך הכול לבין איפה אנחנו נמצאים היום מבחינת המידע שגלוי ויוצא החוצה. בתחילת המלחמה שירתי בעצמי ומדי יום אוגדת עזה פיקוד דרום קיבלו 10 דוגמאות להפרות ביטחון מידע מאותו יום שהתבצעו, וטופלו דרך אגב. בעיניי זו נקודה לחיזוק, אבל עצם העובדה שהיו 10 הפרות יומיות עם התמונות והשמות של החיילים שהפרו רק ממחיש באיזה פער אנחנו נמצאים בין המקובל בקרב אזרחי ישראל ואזרחי העולם היום, העולם המערבי לפחות, לבין שמירה על ביטחון מידע. בעיניי מכאן הכול מתחיל, כל האירוע הזה לא היה מתגלגל. כי כששירתי בסדיר ונסעתי לחו"ל אף אחד לא ידע שהרגע הייתי בלבנון ונלחמתי במוצב טייבה. לא הייתה דרך לדבר על זה. היום כל אחד מעלה סטטוס, וזה בהחלט אתגר גדול.

דבר שני, אני אומר כאן למשרדים, בדגש על כל מי שאמור להוביל את האירוע הזה – הארגונים נכנסים במקום שהאזרחים מרגישים ואקום, בין אם הוא קיים ובין אם הוא תחושתי. זה לא משנה, זה אותו דבר. וכמובן אני מלא הערכה למשרד החוץ, אבל חושב שיש הרבה מה ללמוד מהארגונים ואני ממליץ למי שהולך להוביל את האירוע הזה, בין אם זה משרד החוץ ובין אם זה המל"ל, וכמובן צה"ל, להיעזר בידע הנרכש בארגונים. בדרך כלל משרדי הממשלה גם יודעים לייצר, לא משנה אם זה התקשרות או תיאום, על מנת שהדברים שהוקמו יבואו לידי ביטוי.

שמענו כאן, וזה חידוש יפה לעומת הוועדה הקודמת, על עבודת מטה שמתקיימת ועל הצעת מחליטים שעלתה ב-24 בפברואר, אבל הציפייה של הוועדה בחלק הגלוי שלה היא שעבודת המטה הזה תגיע לידי מימוש ושחיילים שיוצאים לחופשת הפסח וטסים ידעו לפחות מה הכתובת ולמי הם פונים כשיש צרה, וברמה הגבוהה היותר גם ידעו לבנות את הטיעון שלהם בהקדם או להיערך. זו הציפייה.

הנקודה השלישית לדיון הגלוי, והיא החשובה כאן, היא נושא השיווק. אנחנו מצפים, כפי שהציגה נציגת דו"צ, שכל חייל יקבל בווטסאפ או בסמס אמירה פרואקטיבית שאומרת: שים לב, אלו הכללים. ואם אתה נוסע לחו"ל, הנה המוקד לפנייה. אני חושב שכל אותם מאות אלפים זכאים לקבל את הדבר הזה, והיום אנחנו יודעים להגיע אליהם.

מעבר לכך צריך להיערך פה בשתי רמות. מענה עקרוני, קרי חבילת הטיפול, חבילת ההימנעות, כולל ארצות מסומנות גם אם זה יעבור בדרך זהירה יותר, ונדבר על זה בחסוי. וגם מענה פרטני. בסוף יש פה מאות אלפי קליינטים, ואוי ואבוי לנו אם מה שיקרה לנו הוא שאדם שלא משרת יוכל לנסוע בחופשיות לחו"ל ואדם משרת הוא יהיה זה שצריך להיזהר ולא להגיע לשערי נתב"ג בגלל חלילה מה שיקרה לו. ולפחות תודעתית נועם תיאר פה תהליך שיש כאלה שנמצאים בו, וזה כבר דורש מענה בפני עצמו בעיניי. אני פונה פה לאנשי המקצוע ופונה גם אלינו, לכנסת ישראל, לממשלת ישראל, לראות שכאשר אנחנו אומרים "רוממות אל בגרונם" על קדושת אנשי המילואים והמשרתים, שיהיה גם "חרב פיפיות בידם" שננקוט את זה במעשים ונדע לתרגם את זה לכך שכל חייל ירגיש שהוא נוסע בחופשיות, שיש לו מעטפת טיפול ושהוא יודע בדיוק לאן הוא יכול לנסוע ואיך הוא חוזר בשלום וגם נהנה בדרך.

תודה רבה. אני סוגר את הדיון הזה. תודה לאנשים שהשתתפו בו ולא יוכלו להיות בחלק השני.


הישיבה ננעלה בשעה 09:50.