פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



18
ועדת החוקה, חוק ומשפט
04/03/2025


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 580
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, ד' באדר התשפ"ה (04 במרץ 2025), שעה 12:08

הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 155) (איחוד עבירת האינוס ועבירת מעשה סדום), התשפ"ה–2025, של ח"כ לימור סון הר מלך - הכנה לקריאה שנייה ושלישית

חברי הוועדה: שמחה רוטמן – היו"ר
לימור סון הר מלך – מ"מ היו"ר

מיכל מרים וולדיגר

שרה רובק - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אביגיל סון פלדמן - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אשרת שהם - עו"ד, ראש פורום עבירות מין, פרקליטות המדינה, משרד המשפטים

שני קרני - עו"ד, הלשכה המשפטית, המשרד לביטחון לאומי

אורית דנין - משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

רפ"ק ענת קלינשטיין - עו"ד, קמ"ד אח"מ, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

מיה אוברבאום - עו"ד, היועצת המשפטית, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

נטע גורי - עו"ד, עו"ס, מקדמת קשרי ממשל, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

יעל שרר - מנכ"לית הלובי למלחמה באלימות מינית

דניאלה סער - מנהלת תוכניות וקשרי ממשל, הלובי למלחמה באלימות מינית

ליה קוך - עו"ד, מנהלת מרכז הליווי לילדים נפגעי עבירה, המועצה לשלום הילד

צליל נוי לוי - עו"ד, מרכז הליווי לילדים נפגעי עבירה, המועצה לשלום הילד

מירב סבירסקי - אחותו של איתי סבירסקי ז"ל שנחטף ונרצח בעזה בשבי חמאס

חנה כהן - דודתה של ענבר הימן ז"ל שנרצחה ב-נובה

יזהר ליפשיץ - בנו של עודד ליפשיץ ז"ל שנחטף ונרצח בעזה

יחיאל יהוד - אבא של דולב יהוד ז"ל שנרצח בעזה ואבא של נטע וארבל

הרב אשר יחיאל קסל - יוצאים לאור

יעקב סלע - מנהל השדולה למניעת פגיעות מיניות בכנסת

רחל ג'יקובס - מרכז סיוע מגן

רוז אהרונסון - מרכז סיוע מגן

אסתר אבירם - צעדת האימהות

סימה חסון - צעדת האימהות




משתתפים באמצעים מקוונים



גיל שפירא - עו"ד, מנהל מחלקת ייצוג אסירים, הסניגוריה הציבורית

נועה ברודסקי לוי
אפרת חקאק

אלירן כהן

אהובה שרון, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. יתכנו אי-דיוקים והשמטות



הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 155) (איחוד עבירת האינוס ועבירת מעשה סדום), התשפ"ה–2025, פ/4928/25 כ/1092
הכנה לקריאה שנייה ושלישית

אני פותחת את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט. היום ד' באדר התשפ"ה, ה-4 במרס 2025, על סדר היום הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 155) (איחוד עבירת האינוס ועבירת מעשה סדום), התשפ"ה-2025, הכנה לקריאה שנייה ושלישית. אני מודיעה שייתכנו הצבעות.

לפני הכול נשמע את משפחות החטופים.

הקרנת סרטון של אלי שרעבי ל"עובדה". זה קטע מאוד מאוד קצר ביחס לראיון המלא. מן הראוי שכל מי שכאן, יצפה בריאיון.

אני מבקשת לדבר עכשיו. יש לי הרבה דברים אחרים לומר אבל אני לא יכולה להישאר אדישה לסרטון ולכן אני אתייחס ואחר כך אני אמשיך בשאר הדברים. הדבר הזה שראינו עכשיו קורה במשמרת שלך. כרגע במשמרת שלך. כרגע יש שם עוד 59 אנשם, לפחות 24 בחיים שחייבים להציל אותם. יש את כל שאר החללים שחייבים להחזיר אותם כדי להציל את המשפחות שלהם. זה קורה ברגע זה במשמרת שלך. אני מקווה שכל אחד מהנוכחים כאן ראה את כל הריאיון עם אלי ואני מקווה שראה לפחות חמש פעמים כי אי אפשר להכיל את מה שהוא אומר שם בצפייה אחת.

אני הדודה של ענבר הימן שנחטפה מהמסיבה ב-נובה ונרצחה בכניסה לעזה בצורה מזעזעת. כבר שנה וחצי שאנחנו באים לכאן פעמיים בשבוע ומתחננים לקבל את הילדה שלנו לקבורה. כבר לא לחיים, לקבורה, לקבור אותה, ואנחנו לא מקבלים ילדה לקבורה כבר שנה וחצי. אני לא מאחלת לאף הורה לאבד את הילד שלו ועוד בצורה כזאת מזעזעת, זה העונש הכי גדול שיש, וגם לא לקבור אותה. בינתיים הייתה עסקה הומניטרית, יצאו חללים, יצאו גברים חללים, יצאה אישה שהיא לא בין החיים, יצאו ילדים שהם לא בחיים. עופרה, ג'ודי, ענבר שהיא צעירה בת 27, מוגדרת היום כצעירת הנשים בעזה, הופקרו שם מאחור.

אני שאלתי מה הסיבה לכך, למה לא הוצאתם עוד שלוש נשים, תשלימו את הפעימה של הנשים, הרי אתם אומרים שהוצאתם את כל הנשים אבל זה לא נכון, לא הוצאתם את כל הנשים. התשובה הייתה, לא יודעת איך לקרוא לה, אני מעדיפה לא לכנות את התשובה בשם אבל התשובה שקילתי מאחד מגורמי המשא ומתן הייתה: כן, אנחנו יודעים שיש חללים, יש שמונה חללים, זה דבר שידעו אותו כבר מזמן, אבל אנחנו לא יודעים מי מהם חלל. אמרתי שאתם יודעים שענבר היא חלל, עופרה היא חלל, ג'ודי היא חלל, למה אתם לא מוציאים את כל הנשים? לא הבנתי. אתם יודעים שיוצאים חללים, מה הסיבה? התשובה הייתה שכיוון שהן חלוטות והם לא חלוטים. זה לעג לאינטליגנציה של האדם כי אם יוצאים חללים ולא משנה אם יוצא חלל איקס או חלל וואי, אלה חללים. אנחנו יודעים שיוצאים שמונה חללים ולכן למה לא הוצאתם עוד שלוש בנות? למה השארתם אותן שם?

הכול כאן מתנהל בצורה שהיא לא הגיונית והיא לא ניתנת להסדרה. התשובות שאנחנו מקבלים הן בכלל לא הגיוניות. אני לא יודעת איך לקרוא לשיטה הזאת אבל אם החליטו ללכת כך, אז צריך להמשיך ולהוציא את כולם. אם החליטו ללכת עכשיו לא בשיטת הטפטופים, כבר נתנו כל כך הרבה, כבר שילמנו כל כך הרבה, אז למה לא להוציא את כל מי שנשאר בעזה? למה לא להוציא אותו? אנחנו מחכים לקבור את ענבר. כן. אין לנו לא יום ולא לילה, אין לנו חיים, כל יום אנחנו נרצחים עם ענבר. אימא שלה קנתה לה קבר, ענבר באמצע, אבא בצד שמאל ואימא בצד ימין והיום הם הלכו לבחור מצבה ורודה כי ענבר רצתה שמלת כלה בצבע ורוד ולכן תהיה לה מצבה ורודה.

אבל יש בעיה אחת והיא שענבר לא חזרה ואני כאן כדי להחזיר אותה ואני לא ארפה. אני כבר הפכתי לטפט שתלוי בקיר אבל אני אמשיך לבוא עד שענבר חוזרת, ענבר וכל החטופים. צריך להחזיר את כולם. די. אי אפשר יותר. תודה.

נקווה שבעזרת השם באמת נזכה להביא אותה לקבורת ישראל כפי שראוי וזו המחויבות, את החיים לביתם ואת החללים לקבורת ישראל. זו המחויבות שלנו.

אני אבא של דולב זכרונו לברכה, אבא של נטע יבדל לחיים ארוכים ואבא של ארבל. תראי את החיוך. ארבל חזרה ואני רוצה כזה חיוך על הפנים של לואיס אבא של אריאל אהובה, אבא של דוד אחיו, את החיוך הזה על הפנים של חיים, אבא של ענבר, את החיוך הזה על הפנים של עינב, את החיוך הזה שכל אחד יוכל לקבל את החי שלו, את המת שלו ויוכל לחזור למסלול חיים רגיל. אני אב שכול ואני מחייך וכך גם כל האחרים צריכים לחייך.

למעלה מ-20 פעמים ביבי נתניהו טרפד את המשא ומתן. עכשיו הוא עושה את זה פעם נוספת מאינטרסים אישיים ושיקולים פוליטיים, בשביל התקציב. 31 במרס, זה התאריך שלו. אנחנו יודעים הכול. אנחנו דיפלומטים, אנשי תקשורת, אנשי צבא, אנחנו מבינים הכול. אני אומר שככל שנקדים להבין את מקורות הרוע של החמאס ואת יצר ההישרדות של ביבי ולהתייצב מולם, כך אנחנו נבטיח את העתיד של המדינה. לא דרך אחרת. אני, בניגוד להרבה אחרים בקיבוץ ניר עוז, מתנגד לזה שביבי יבוא לקיבוץ. אני לא רוצה שרגליו יטמאו את האדמה שספוגה בדם של הבן שלי. הוא לא ראוי לזה.

מאז שארבל בתי חזרה היא כואבת כאב עצום ומתייסרת על מותם של החיילים. היא מאוד כועסת על המדינה שהפקירה אותה 482 ימים בשבי לבד. שלוש שעות אחרי החטיפה הפרידו בינה לבין אריאל. 482 ימים לבד עד לילה לפני, אז היא פגשה את גדי. היא בוחרת לתעל את הכעס שלה למאבק על אריאל, למאבק על דוד, לא ליפול לרגשות, לא ליפול לאמוציות. ברוך השם חזרה חדה, עניינית, כשהיא הייתה שם ראתה אותו פעם או פעמיים וידעה שנלחמים עליה. היא אמרה לי: אבא, עכשיו אל תרפה, תמשיך את המאבק, בואו נמשיך את המאבק על אריאל. בלי שאריאל יחזור ובלי שדוד יחזור ובלי ששאר בני הערובה יחזרו, השבים לא יוכלו להתחיל את מסע השיקום שלהם. זה ברור. היא יושבת עם סשה ועם ירדן בשיבא והם מדברים על זה. הם לא יוכלו לחזור לחיים נורמליים.

היא אזרחית ישראלית. למרות הפחד הגדול היה לה ברור מהתחלה שהיא שם תמורת אסירים, שהיא מהווה עבורם נכס וזה חלק ממה שעזר לה להיאבק יום יום את מלחמת ההישרדות שלה ולמרות שהפעילו עליה מניפולציות כמו שחטנו את כולם בניר עוז, שרפנו את כל ניר עוז - היא נתנה לזה לעבור לידה. מתי היא התרסקה? כשב-3 ביוני התפרסם בישראל שנמצאו שרידי גופתו של דולב בניר עוז. אז השובים סיפרו לה. היא התרסקה אבל היא אמרה שהיא קמה מזה, אני יודעת שאני חייבת לחזור הביתה בריאה ושלמה, אני יודעת שנלחמים עלי. היא לא הבינה איך הממשלה הפקירה אותה, איך לא קמו שרים עם מצפון ועמוד שדרה והיתנו את השחרור שלה ושל היתר בהישארות בממשלה. היא אומרת לי: אבא, מה זה, כולם של יס-מנים? איך זה יכול להיות?

ואני אמרתי לה מה שאמרתי גם לאחרים כשנתתי את הפן האישי. ב-1 ביולי אני הייתי בישיבה של סיעת עוצמה יהודית. בישיבה שלכם. ב-1 ביולי 2024.

אני זוכרת.

אני דיברתי על הקטע הזה של סיום המלחמה ואני מדבר על זה מה-5 בנובמבר 2023 כאשר אמרתי לגלנט: אל תנהג כרמטכ"ל-על אלא תנהג כמדינאי כי הנשק בידיים של סינואר עם 251 בני ערובה במנהרות. הם בני ערובה מה-8 באוקטובר. ב-7 באוקטובר הם היו חטופים אבל מה-8 באוקטובר הם בני ערובה אצל המחבלים. אחרי חודשיים הבנתי שהם גם בני ערובה להישרדות הממשלה. אמרתי לו: אל תנהג כרמטכ"ל-על אלא תנהג כמדינאי. ברור לי לגמרי הקטע הזה של סיום המלחמה. כשהייתי אצלכם ודיברתי על הקטע הזה ונתתי נימוקים כי אנחנו מדברים עם אנשי צבא, מערכת ביטחון, פוליטיקאים, אני לא רוצה לבאס אבל אחד מכם קם והתריס נגדי ואמר: אז מה אתה מציע? את בטח זוכרת מי זה אבל אני לא רוצה חס וחלילה לבייש. אמרתי לו: סליחה, אני צריך להציע? אתה המנהיג, אותי בחרו מאות אלפים? אתה המנהיג ואני אשאל אותך שאלה. שאלתי אותו: אתה נכנס לבית שלך, עומד בפנים מחבל עם סיכן על הצוואר של הבת שלך והוא אומר לך להניח את הנשק ולצאת החוצה. מה אתה עושה? הוא לא ענה לי. הוא הוריד את הראש. אמרתי לו: תרים את הראש. את זוכרת את זה. צעקתי לו: תרים את הראש, אתה לא מסוגל לענות לי כי אני מדבר על האישה שלך, על הבת שלך. אמרתי לו שגם כמה דקות לפני כן הוא אנס ורצח את אשתך. ההוא התפלץ. אמרתי לו שזה המצב של ארבל. הייתי עם החולצה של ארבל. זה בדיוק המצב של אריאל ודוד. הם שם עם רובה מכוון לראש והמחבלים אומרים לנו תניחו את הנשק, תפסיקו את המלחמה וצאו החוצה.

הרי אנחנו יודעים, אנחנו מעצמה אזורית שאנחנו נצליח לעשות מה שצריך עוד שנה, עוד שנתיים, עוד עשר שנים אבל כרגע מה שחשוב זה להביא אותם. בהקשר הזה של הפגישה איתך. תמיד כאני יוצא מסוג כזה של פגישות, אני כותב לי תמצית. בסוף את ניגשת אלי ואני כותב: "לימור ניגשה אלי בסיום ובעיניים דומעות הודתה לי על דבריי בקריאה לאחדות". את הושטת לי את ידייך, לא נגענו, "וציינה את התרגשותה ממה שקראה על דולבי ועל האמבולנס שנתרם לזכרו". אז בבקשה, זה במשמרת שלך לימור.

חיבוקים, נישוקים, זה לא. אנחנו לא צריכים את זה. באמת לא. לא חנה, לא מירב, לא אני, לא אף אחד. אנחנו צריכים שתנהגו באומץ, שתוציאו אותנו מהמשבר. אני אומר לך בצורה הברורה ביותר שאם יחשיך נתניהו – אני לא קורא לו יאיר, אני קורא לו יחשיך – היה במנהרות ואבא שלו היה אומר לשרה אשתו שקודם נמוטט את החמאס, מהצעקות שלה הוא היה לו סטרוק במוח ולא סטרוק ליד ישיבת הממשלה. הוא לא היה עושה חשבון לסמוטריץ'. לו זה היה ילד שלו. רק הוא מחליט על זה. אל תנהגו כ-יס מנים. ארבל שאלה אותי למה הם כאלה יס-מנים? זה לא יכול להיות. לימור, אתם אנשי ציבור. מאות אלפים בחרו בכם.

אני רק רוצה לומר לך שהבוקר קמתי לידיעה שהמחבל שרצח את בעלי שוחרר. אף אחד לא סיפר לנו את זה. אני מקשיבה ואני מבינה ואני כואבת באופן שאני לא יכולה אפילו להסביר לך אותו. באמת. אתה יודע, אתם יושבים כאן והרבה פעמים הכיסאות האלה ריקים, אני כמעט תמיד יושבת כאן יום אחרי יום ובאמת חווה ונמצאת ונוכחת. אבל יש דברים שהמורכבות היא גדולה.

אני מבין. לימור, הכאב שלך ניכר כל הזמן. אז, כשעמדנו לבד, סיפרתי לך ואמרתי לך שעם איתמר נפגשתי ב-11 באפריל, לפני רפיח. מאוד היה חשוב לי הקטע של רפיח. פחדתי. אמיתית, פחדתי מרפיח ובאתי אליו לפגישה. אני שמעתי את דעתו, שמעתי את דעתכם. הוא רצה לבוא לשבעה של דולב. אנחנו מסתמסים, באמת, אני מדבר עם כולם, אני מדבר עם יאיר לפיד, אני מדבר עם איתמר בן גביר, עם כולם, וברוך השם עד היום הדלת של כולם, למרות שאני לא חוסך את שבט לשוני מהם, פתוחה בפניי. איתמר רצה לבוא לשבעה של דולב ואני אמרתי אין בעיה, שיבוא. עדי קידר, ה-מ"מ שלי, חבר של איתמר. אמרתי שאין בעיה, אם הוא בא עם ארבל – שיבוא. את מבינה? עד כדי כך זה בער בי. מעבר לרצונות שלכם לחבק, תפעלו. את כל החשבונות אחר כך.

אני אשאל אותך שאלה. אני חושבת שהרבה מאוד מנופי לחץ נתנו בעסקה הזאת או לפחות בהגדרה של העסקה הזאת. מנופי לחץ שלא יחזירו את כולם וכאשר שנתת אותם הם לא יאפשרו חזרה של כולם. איך אתה מבטיח? על מה אנחנו בונים שהחמאס יחזיר את האחרים? את אלה שנשארים שם? הרי בתוך ההסכם, לפחות כפי שאני מכירה אותו, זה לא עד האחרון. הם לא מוכנים להחזיר את כולם. בנקודה הזאת אני חושבת – וגם לפני כן חשבתי את זה – שאם היינו נדרשים להשתמש בכל מנופי הלחץ ובכל הגיבוי שקיבלנו כדי לדרוש את כולם, ויש לנו את הגיבוי הזה, אני חושבת שאם היינו משכילים להשתמש במנופי הלחץ האלה – ואולי כאן אנחנו כנראה..., יכול להיות - אני חושבת שמזמן היינו יכולים להחזיר את כולם.

אני מסכים איתך לגבי העניין הזה של מנופי הלחץ אבל צריך לראות את הדברים נכוחה. מהיום הראשון החמאס אומר דבר מאוד פשוט והוא עקבי: תפסיקו את המלחמה, תצאו. תשמעי, פדויות שבי חזרו אחרי 54 ימים ואמרו שהשובים שלהן אמרו שתוך שבוע-שבועיים אתם משתחררים. תביני. זה מה שהם רוצים.

אני חושבת שיכולנו להחזיר אותם מאוד מהר. יחיאל, יש לי עמדה איך להחזיר אותם, את כולם. יכול להיות שאנחנו לא נסכים על הניואנסים.

אלה לא ניואנסים. תפסיקי את המלחמה – הם יחזרו. תחזרי למלחמה עוד חמש שנים.

אני מוכנה לשבת ואני אסביר לך בדיוק איך אני רואה את זה ואני מאמינה שאפשר להחזיר אותם. אני חושבת שיכולנו להחזיר את כולם הרבה זמן לפני אבל אף אחד לא רצה בכלל להקשיב איך אנחנו חושבים ומה הדרך. אנחנו נשב. אני לא מתחמקת. אנחנו נשב ונדבר ואני אגיד לך בדיוק איך אני חושבת שאפשר להחזיר אותם.

ותבואי עם עובדות כי אני בא עם עובדות.

אין בעיה. גם אני אבוא עם עובדות אבל להחזיר את כולם.

שלא תהיה רק תמיכה של לאבי דאבי. עובדות.

כולם. פחות מזה אני לא מוכנה לשמוע. לצערי הרב היו כאלה שהיו מוכנים לשמוע.

אין מצב. ברור.

תודה רבה יחיאל. אנחנו עוד נמשיך ונדבר.

לא דיברתי איתך באופן אישי וגם לא בוועדה שהיית נוכחת ולכן אני אציג את עצמי. שני הוריי נרצחו בבארי ב-7 באוקטובר.

שמעתי אותך מדברת בכמה ועדות.

איתי נחטף מהבית של אימא שלי ונרצח ביום ה-99. ביום ה-97 קרס עליו מבנה כתוצאה מהפצצת חיל האוויר. הוא נרצח כי השובה שלו ככל הנראה נלחץ. לעולם לא נדע מה בדיוק קרה. גופתו חולצה לפני חודשיים והובאה לקבורה. לראות את הפרצוף של יחיא, את החיוך של המשפחות של מי שחזרו. רואים על הפנים שלהם שירדו לפחות 10 שנים. מהפנים שלי אף פעם לא ירדו 10 שנים. אף פעם לא.

את דיברת עכשיו על זה שאת יודעת מה המתווה השלם ושאת יודעת שהוא לא מחזיר את כולם. את יודעת מה קורה בחלק ב'? את יודעת מה יש בחלק ב'?

כן.

את חתמת עליו?

לא, כי הוא לא מחזיר את כולם.

אני יודעת מכיוון שהממשלה הזאת לא פותחת לציבור את המתווה השלם אבל הדבר היחידי שאני יודעת זה שביום ה-16 היו אמורים להתיישב ולדבר על החלק השני. האם זה קרה? זאת כבר הפרה ראשונה של המתווה. כבר הפרה ראשונה שלנו, מהצד שלנו.

אני לא מעורה בפרטים האלה.

אבל את מעורה בכל הפרטים של מה קורה בסוף. את אמרת שלא חוזר האחרון. אני לא יודעת כי לא חושפים את זה בפני הציבור, כי יש מטרה לא לחשוף את זה לציבור אבל אני מדברת על מה שאני יודעת בוודאות - נכון יחיא? תקן אותי אם אני טועה – שביום ה-16 היו אמורים להתחיל לדבר על החלק השני שהוא חלק מהמתווה, מה שישראל לא עושה. אנחנו כאן שבוע אחרי שבוע כדי להגיד את זה.

את גם אומרת שיש לך משנה סדורה ואני גם שומעת וגם רוטמן אומר לנו שהוא יודע איך לעשות את זה, איך להחזיר את כולם. הבלבול הוא שאתם יושבים כאן כנבחרי ציבור ואתם לא מצליחים לעשות את מה שאתם עושים. אנחנו לא באותה עמדה. אנחנו גם לא צריכים להציע לכם רעיונות.

לא ביקשתי.

אבל בסופו של דבר אתם גם לא מצליחים. אנחנו במבחן התוצאה ומבחן התוצאה כרגע הוא שברגע זה המשא ומתן תקוע, כרגע 59 אנשינו נמצאים שם, 24 חיים שאני כבר לא יודעת מה מצבם כרגע אבל בטוח הרבה יותר גרוע משל אלי שרעבי כי בכל זאת עברו לפחות שלושה שבועות מאז שהוא יצא. כל זה קו רה ברגע זה שאנחנו יושבים כאן ומדברים על החוק בו אתם דנים היום ואין לי מושג מה הוא.

הכאב הוא כאב של כולנו. אני מאוד מאוד מבינה את הכאב שלך. אנחנו בטוחים שכל המשפחות שהרוצחים של יקיריהם משתחררים, זה משהו שהוא בלתי נתפס ואני לא יודעת איך אני הייתי מרגישה כי לא תפס את הרוצחים של ההורים שלי אבל אני יודעת בוודאות – על עצמי אני אומרת, ורק על עצמי – שברור לי שקודם כל מצילים חיים. זה מחיר מאוד מאוד יקר, מאוד מאוד כואב ומאוד מאוד מפחיד אבל המחיר הזה הוא לא מחיר שמשלמים למשפחות החטופים אלא הוא המחיר על ההפקרה שהייתה כאן ב-7 באוקטובר, על זה שלא הצילו ולא שמרו ולא הגנו ואפשרו את החטיפה שלהם. כרגע, ברגע זה, שוב מתחילים לדבר מחדש על מיטוט החמאס, התחושה היא שמנצלים את החטופים כדי למוטט את החמאס כי בדיוק כמו שיחיא אמר מהיום הראשון הדרך להחזיר את כולם עד האחרון הייתה להגיע לסיום המלחמה והיה אפשר לעשות את זה מיליון פעמים. כאשר נכנסים למלחמה צריך גם לחשוב איך יוצאים ממנה. אם בראש סדרי העדיפויות היו החטופים, הדברים היו נראים אחרת אבל כאן זה קודם כל מיטוט החמאס ואחר כך החטופים. מה שבאמת נורא זה שאנחנו מבינים ממה שהולך כאן בכנסת ומהדיונים שמעולם אף אחד לא רצה להוציא את כולם. אם היו רוצים להוציא את כולם, מהיום הראשון היו צריכים להתעסק איך יוצאים מהמלחמה הזאת ואיך מגיעים ליום של אחרי ולא ביום שבו אנחנו נמצאים כרגע כשהבטיחו שהולכים על מתווה שלם, עם חלק ראשון וחלק שני אבל כמובן שנתקעו בין החלק הראשון לחלק השני.

את איתי היה אפשר להחזיר בחיים. היה אפשר, אם הוא לא היה נרצח.

כיוון שהריאיון של אלי שרעבי הוא מסמך שיש חובת צפייה וחובת הקשבה לצפות בו עשרות פעמים, יש שם כמה דברים שברגע הקריטי הזה שמדברים על לחזור להילחם, חובה לשמוע ממי שהיה שם בפנים:

"ב-52 הימים הראשונים הדבר שהכי הפחיד אותי הן הפצצות חיל האוויר". הפצצה שאח של אלי, יוסי, נהרג ממנה. איתי רק נפצע שם. "כשאתה במנהרה אתה רק מתפלל שזה לא יקרה" - הוא דיבר על ניסיון חילוץ – "כי אתה מבין שעוד לפני שידרכו בפתח המנהרה, אתה תקבל כדור בראש". אז כל מי שיש לו מחשבות על חילוצים הרואיים מתוך המנהרות, הסיכוי להוציא בחיים אנשים משם שואף לאפס ואני אגיד שאנחנו כבר יודעים שגם כל התקרבות של כוחות צה"ל למקומות בהם יש חטופים, בין אם הם יודעים שיש או לא יודעים, זה ככל הנראה כדור בראש.

"הדברים האלה שהם, המחבלים, ראו בתקשורת, זה השפיע על ההתנהגות שלהם כלפיכם?" ואלי עונה: "כל הזמן. ההתנהגות שלהם, אתה יכול לדעת מה קרה בחדשות רק מההתנהגות שלהם ולכן האחריות אצל ההנהגה, ההתבטאויות שלהם בתקשורת, יש להם המון המון כוח, כל אמירה שהיא חסרת אחריות – הראשונים שחוטפים זה אנחנו. הם באים אלינו ואומרים לנו: לא נותנים לאסירים שלנו אוכל, אתם לא תאכלו. מכים את האסירים שלנו, אנחנו נכה אתכם. לא נותנים להם מקלחת, אתם לא תקבלו מקלחת". אחר כך הוא ממשיך ומתאר איך השובה שלו קיבל טלפון והודיעו לו שהפציצו את הבית של המשפחה שלו ואת המכות שהוא חטף בעקבות זה.

אז יש את הרגע, אחד הכואבים, כשאלי שואל את אילנה: "אז מה, אילנה, מדינה בטראומה, חזרתי למדינה בטראומה". אילנה עונה לו: "חזרת למדינה אחרת". והוא שואל אותה: "כן? יותר טובה" ואני חייבת לומר על הדבר הזה משהו. ב-8, 9, 10 באוקטובר, כשהתחלנו להבין את התמונה, כשהבנתי שכנראה ההורים שלי כבר לא בחיים וכנראה איתי חטוף, לא הייתה לנו כל אינדיקציה. לי היה ברור שכל מה שהיה כאן לפני, ישתנה בשנייה, שהדבר הראשון שהמדינה עושה כרגע זה להציל אותם, להחזיר אותם, להציל את מי שהיא לא יכלה להציל קודם, למחוק את כל הפוליטיקה מסביב ולהציל את האזרחים שלה בלי קשר למה שהם קודם חשבו. הייתה לי אמונה ותקווה שהאירוע הנוראי הזה אולי יהפוך את המדינה שלנו לקצת יותר טובה. זה קרה? לא. מאז הידרדרנו לתהום וממשיכים להידרדר בתהום ובכל רגע מגלים שהתחתית לעולם לצערנו לא עמוקה מדי.

אם נתייחס למה שהיה כאן אתמול, לביזיון שהיה כאן אתמול והביזיון שהיה כאן אתמול כאשר משמר הכנסת פגע במשפחות נרצחים וגם במשפחות הנרצחים במועצת אוקטובר. האצבע היא לא למשמר הכנסת אלא האצבע היא למדיניות של המקום הזה שמפחד להסתכל בעיניים למשפחות הנרצחים. אני רוצה לדעת אם את הרמת טלפון לאוחנה לשאול אותו מה קורה כי את כרגע נציגת ציבור, את נציגה של המקום הזה. התקשרת לשאול אותו מה קורה, מה זאת המדיניות הזאת ולמה לא נערכים כמו שצריך כשיודעים שמגיעות לכאן משפחות מועצת אוקטובר, משפחות הנרצחים? שאלת אותו?

זאת לא פעם ראשונה.

כמו שהיה אתמול?

מדהים אותי שרק אתמול פתאום ראיתי שהיו כאן משפחות של נרצחי ה-נובה ונרצחים וחללים שהגיעו לכאן וקיבלו יחס כזה. לא ראיתי ככה. לא שמעתי את הזעקה הזאת.

הזעקה הזאת שלי?

לא שלך. הזעקה הציבורית שהייתה שם. כשאתה רואה את האיפה ואיפה שנעשית כאילו יש כאן איזה כאב שהוא נוראי וכאב אחר שהוא - - -

איזה איפה ואיפה? אני מדברת על אתמול.

אני מדברת על אתמול. אני מדברת לא רק על אתמול. מדי יום מתרחשים כאן דברים כאלה.

אני שואלת אותך על אתמול כנציגה של מי שהיה כאן אתמול. אני שואלת על אתמול, על מה שהיה אתמול, שהייתה כאן אלימות נוראית כלפי משפחות וזה עניין של מדיניות שכבר שנה לא מאפשרים ליותר מ-15 משפחות להיות למעלה ביציע.

זאת לא פעם ראשונה.

אז יש לגיטימציה לזה.

לא. אין לגיטימציה לזה.

אני שואלת אותך האם את דיברת עם אוחנה על הדבר הזה כנציגת הציבור, כמי שיושבת כאן.

מה שאני עושה או לא עושה, זה קודם כל מול עצמי והמחויבות שלי מול עצמי. אני לא מרגישה שאני צריכה לתת למישהו דין וחשבון על מה שאני עושה או לא עושה.

לא מולנו. כנציגה שלנו.

כנציגה של הציבור.

מירב, את רוצה להוסיף משהו? אם כן, סימה חסון, צעדת האימהות בבקשה.

אני באתי לכאן כדי להשמיע את קולם של לוחמי כוח 100 על ההתעללות שהם עברו, על עלילות הדם שהם עברו, תפירת תיקים, רדיפה.

אני ממש מתנצלת.

בשבוע שעבר גם ישבנו מולך. הזמן הזה הוקדש למשפחות הנרצחים והחטופים.

מה עם הלוחמים? חבל, את סתם מאבדת לנו זמן יקר. תודה. לא הפרעתי לך. כיבדתי אותך ואת דיברת הרבה זמן. כבדי אותי.

אני כאן כדי לצעוק את צעקתם של הלוחמים.

אימהות של לוחמים זה לא פחות חשוב. בזכותן אנחנו יכולים לשבת כאן.

לגבי הלוחמים, במיוחד מכוח 100 שהעלילו עליהם עלילות דם לשווא, רדפו אותם ויש עוד כמה לוחמים שעדיין עצורים וכמה לוחמים שפשוט מתעללים בהם. כל יום שולפים לוחם אחר מיחידה אחרת ומגישים נגדם כתבי אישום. דרייפוס קטן לעומת הפרשות שיש כאן.

אני בחרתי להקריא היום מכתב שכתבה אשת הלוחם שיצא להציל את המדינה, אחד מכוח 100 ומצא את עצמו נבגד.

"אהובי שלי לבש מדים ויצא למלחמה, ואני מתרגלת עם הילדים את המחבוא בבית במקרה שיבואו מחבלים. משדרת להם שהכול יהיה בסדר. אהובי שלי לבש מדים ויצא למלחמה ואני עם ילדים קטנים ומפחדים מחייכת ושרה להם שירים. משדרת להם שהכול יהיה בסדר. אהובי שלי לבש מדים ויצא למלחמה ואני רצה עם הילד הקטן על הידיים למקלט, משדרת להם הכול יהיה בסדר. אהובי שלי לבש מדים ויצא למלחמה מנותק קשר בתופת של עזה. אימא, אבא כבר מת? הילד שואל אותי. לא אהוב שלי, אבא גיבור והוא יחזור אלינו במהרה. משדרת להם שהכול יהיה בסדר. אהובי חזר מהמלחמה ופשט את המדים. אל תכעסי, בואי ונפסיק לריב העיקר שכולנו בריאים ושלמים. אהובי שלי שב, לבש מדים והלך למלחמה. יש שליחות ומישהו צריך לעשות גם את זה. אהובי שלי לבש מדים והוכנס לכלא ואני והילדים כבר לא בסדר".

את זה כתבה סיוון שהיא אשת מפקד כוח 100 ולבי לבי עם הנשי ועם המשפחות בגין העוול שהן עוברות.

אני גם רוצה להזכיר שבפעם הקודמת שהיינו כאן בכנסת, מצעדת האימהות קם אב של בן שחטוף בעזה ושוב חזר על עלילת הדם והשווא ואמר שהם אנסים. אני רוצה לבקש גם מחברי כנסת שמכהנים כיושבי-ראש ועדה לא לאפשר את הדבר הזה. יש לנו נזק גדול ועצום בעולם ובמדינה שלנו וזה גורם לשבר, מה גם שהפצ"רית ירדה מהעץ.

הלוחמים שלנו הם גיבורי-על. זה הרוח והם מלח הארץ. כל ניסיון לומר דברים אחרים הוא שקר מגמתי, מכוער ומשחיר בלי שום קשר לאמת.

אנחנו צריכים להתחיל בדיון.

מרוט שאנחנו עסוקים לשמור על הלוחמים שלנו ולהביא לכאן את הקול שלהם, שכחנו את הסרטון הערוך והמגמתי שהתפרסם בעולם. אנחנו רוצים לומר שאולי יש לנו קושי בקשב וריכוז אבל אנחנו לא שוכחות וצריך שהאמת תצא לאור ואנחנו נדע מי בדיוק חיבר את הסרטון הזה, מי הדליף אותו, למי ערך אותו, למי יש אינטרס להפיץ אותו ואני חושבת שהתשובות די ידועות לכל מי שיושב כאן ולכל מי שיש לו קצת שכל בראש. אם כן, אנחנו לא שכחנו ואנחנו לא ניתן ואף הטרלה של הפצ"רית לא תבלבל אותנו. היא יכולה לעצור אותם על זה שהם אני לא יודעת מה עשו, אבל את השקר הזה שיצא מבית המדרש שלה, אנחנו לא שוכחים. כל בן אדם אחר שיושב ליד השולחן שהיו מפיצים עליו שקרים הכי קטנים, הוא היה יכול לתבוע דיבה.

אנחנו לא נוותר ולא נשכח ולא רק שלא נשכח אלא לא נסלח ולא נשכח שהיא הוציאה שם רע על קודש הקודשים של עם ישראל, על הכוהנים הגדולים של עם ישראל. היא הוציאה דיבתם רעה. כל זמן שנשמה באפנו – אני מבקשת להעביר את המסר הזה הלאה – אף אחד לא יפחיד אותנו, אף אחד לא יאיים עלינו ואף אחד לא יוציא אותנו ולא ישתיק אותנו. מסר קטן לכל חברי הוועדות ששומעים אותנו, שתדעו לכם שמי שמוציא אותנו החוצה בבושה, הוא עושה בושה רק לעצמו כי התמיכה והתמיכה באמת עם ישראל שאנחנו מקבלים בחוץ, הוא עושה לעצמו גול עצמי. תודה רבה.

אני אומר משפט. על הסרטון הזה לא ראינו את הזעקה מה ההשלכות על החטופים שלנו.

תודה רבה. יש לנו דיון ואנחנו מוכרחים להמשיך. מיה אוברבאום, איגוד נפגעי תקיפה מינית, בבקשה.

רציתי לדבר אחרי שתצביעו. אני ממש אשמח.

המועצה לשלום הילד, ליה קוך.

אני מנהלת את מרכז הליווי לילדים נפגעי עבירה במועצה לשלום הילד. במסגרת הזאת אנחנו מלווים מדי שנה כ-500 ילדים נפגעי עבירות מין ואלימות ובני משפחותיהם. בתוך כך אנחנו נחשפים לקשיים הייחודים שאיתם הם מתמודדים. על רקע הדברים האלה ומההיכרות שלנו עם השטח ועם הקולות שאנחנו שומעים, אני רוצה לומר שמדובר בתיקון חשוב ומשמעותי. התיקון הזה יאפשר העמדה לדין במקרים של אינוס קטינים וגם גברים על ידי נשים, למשל במקרים של יחסי תלות ומרות בין בגירה לקטין. עד היום ניתן היה להעמיד לדין רק על עבירות של מעשים מגונים בהיעדר אכסניה מתאימה בחוק. אנחנו ניסינו לקדם את הנושא הזה כבר לפני שנים ואנחנו שמחים שהעניין הזה פעם נוספת מובא לשולחן הוועדה והתיקון הזה מגיע לידי גמר. מבחינתנו זו בשורה.

מילה אחת אחרונה נוספת. בעניין ההסכמה בעבירה המקורית של בעילה אסורה בהסכמה, מה שאמור להפוך לחדירה אסורה, טוב וחשוב שהמילה הסכמה לא תהיה שם בסעיף. לצערנו בעבר ראינו מקרים שבהם נעשה שימוש לרעה במילה הזו, בהסכמה, שימוש הוביל לתוצאות קשות מבחינת ענישה כלפי קטינות. לכן אנחנו מצטרפים לזה. תודה רבה.

תודה שאת נותנת לי לדבר. אין כאן כוונה לעשות פיליבסטר בוועדה או משהו.

קמנו משבעה. אנחנו כאן כמה אנשים שקמו שמבעה ומתוצאות הפעימה הראשונה שבירכנו עליה. חזרו אלינו חטופים חיים והם חזרו למשפחות ולכאב ובתוך זה אנחנו חיים. אנחנו, משפחת ליפשיץ, קיבלנו את אבא באיחור אבל קברנו אותו ותודה לכל עם ישראל שהיה איתנו. זה היה ממש מרגש לראות מכל הקצוות, מכל המפלגות, מכל הזרמים שהגיעו והביעו את אהבתם וכבודם לאבי ולמשפחה.

להגיד כאן לכל אלה שישבו בבית ואיבדו לפעמים הרבה יותר מאיתנו ולא שמעו עליהם, בין אם ב-נובה, בין אם פצועים, יש כאן מישהו שיכול להגיד לי חמישה חיילים שנהרגו בחודש האחרון לפני הפעימה מתוך אותם 20 פעם שישית בג'אבליה, מתוך אותם פצועים? בכל אלה שצפו, ליבנו אתכם בבתי החולים והחלמות למשפחות ולפצועים. אנחנו חוזרים לכאן כי 51 עדיין נמצאים בפנים, 14 מהם מקיבוץ ניר עוז וכנראה ארבעה חיים. 21 או 24, כל אחד יגיד מה המספר, חיים עדיין בפנים ויש כאן משפחות שמחכות לחלל שלהן והן כבר מפורקות לגמרי. לא עובדות, חולות והיו מקרים של אנשים שסיימו את חייהם בשל התהליך הארוך הזה. בפעם האחרונה שלא עברנו לפעימה השנייה, גמרנו חלק אחד ולא המשכנו, זה קרה ביום ה-54 ועברו מעל 460 ימים ובדרך נרצחו, נהרגו בשוגג, מתו מחוסר יכולת לעמוד בתנאים שמבחינתי זה גם נרצחו, כ-30 חטופים.

אני חוזר ואומר שאנחנו בכוחות מחודשים וזה לא בא מהמקום של צריך להמשיך להילחם אלא זה יותר בא מהמקום שעד היום הסתכלו עלי לפחות במבט קצת כמו המבט שלך, כאילו אם הייתי במצבך, הייתי עושה אותו הדבר. אנחנו מבינים אתכם. אני יישרתי קו, אבא שלי טמון, הבעיה של החטופים שלי ושלך היא אותה בעיה. את המענקים שקיבלתי כי הוא היה בפנים, כ-30,000 שקלים לרבעון, אני לא אקבל, אני נוסע על הדלק שלי, אני לא מקבל משכורת כמו האנשים שנמצאים כאן כך המאבק הוא אולי קצת יותר נקי ברמה זאת או אחרת. זה צריך לכאוב לך כמו שזה כואב לי.

לראש הממשלה - שפעם שאלתי אותו מה היית עושה אם הבן של היה בפנים והוא אמר שהוא לא היה מנהל את האירוע - אני אומר, בסדר, הבנתי את זה ברמה מנהיגותית, לא לגמרי ברמה הרגשית. גם אבא שלי כבר לא בתוך אירוע ואני מנהל את זה בדיוק כמוך ואני צריך לחיות כאן כמו שאת ואני ליד הגבול כמו שאתה והילדים שלי משרתים כמו שלך. את ההגנות המוזרות האלה של לא הייתי וכן הייתי להוריד, יישרנו קו. עיניים אחד לשני ואנחנו נדאג שתהיה כאן עוד פעימה או עוד משהו. אני מודע לזה שגם הוא רוצה אבל את ההבטחה למה שחתמו בפעימה שנייה הוא כרגע לא עושה מסיבותיו הוא או מסיבות אחרות ואינני יודע אותן. אנחנו ניכנס ונצלול לעניין.

ראינו מה זה הריאליטי הסדיסטי הזה ב-33 שחזרו. אני מקווה שנראה כאן את השבים באים להילחם על היקירים. העדויות יצאו – לא ידעתי, לא שמעתי, לא ראיתי, שלושת הקופים האלה, כולנו ידענו ושמענו את זה כבר ביום ה-54 ובחרנו לא לראות ולא לדעת אבל כשבתוך הריאליטי מוציאים את הצנימים הדקים האלה, אנחנו מבינים יותר ושומעים את העדויות. אם כן, ידענו, ראינו והמשכנו. סליחה מאלה שיצאו ומהחברים שנשארו כך ואנחנו לא נפספס הזדמנות כאן פעם נוספת ונדאג להביא את כולם.

שוב, תודה לכל אלה שחלקו כבוד למשפחתי ולכל המשפחות. תודה רבה.

תודה רבה. במעבר חד, נחזור לדיון על החוק.

אני אסביר בקצרה מה התיקון. דיברנו על התיקון גם בהכנה לקריאה ראשונה. היום חוק העונשין קובע שתי עבירות נפרדות שבשפה הרגילה שלנו היינו קוראים לשתי העבירות אינוס. יש לנו את עבירת האינוס לפי סעיף 345 לחוק העונשין ואת עבירת מעשה סדום, סעיף 347 לחוק העונשין. היום ההפרדה היא מגדרית במובן הזה שהאינוס כעבירה של בעילה היא רלוונטית לאישה כאשר העבירה של מעשה סדום היא עבירה שיכולה לחול גם לגבי אישה וגם לגבי גבר.

לפני הקריאה הראשונה דיברנו על הנזקים שיש בהבחנה הזאת ושהיא הבחנה שכנראה לא מבטאת היום את היחס שלנו לעבירות האלה. שמענו שהנזקים מבחינת ההרגשות של הנפגעים הם נזקים משמעותיים ונכון יותר לאחד את שניהם.

גם יש לזה השלכות מבחינת היחס שם הרשויות לנפגעים.

יכול להיות שהיו מקרים שיש לזה השלכות. שוב, לא בגלל ההגדרה עצמה של העבירה אלא בגלל המינוחים שאנחנו משתמשים בהם.

ברמה התפיסתית. בדיוק.

יש משמעות. לכן מוצע כאן לאחד את שתי העבירות הקיימות היום ולכתוב עבירה אחת חדשה שהיא עבירת אינוס עם מונחים של חדירה בלי שימוש במונחים הפוגעניים של מעשה סדום ובלי הבחנה בבעילה מול מעשה סדום.

לפני הקריאה הראשונה דיברנו גם על זה שלמרות שאנחנו מאחדים את העבירות, יש משמעות לכך שבעבירות מין תהיה התייחסות מפורשת דווקא לאישה, מה שבדרך כלל לא מקובל בעבירות בחוק העונשין אבל כאן היה חשוב לכל מי שמתעסק בנושא הזה שתהיה התייחסות מפורשת בחקיקה גם לאישה וגם לגבר. לכן כתבנו את העבירות בצורה שונה מהרגיל ואנחנו כותבים "החודר לגוף של אישה או לגבר". לפני הקריאה הראשונה עשינו את התיקון הזה עם ההתייחסות הספציפית לאישה וגבר ובחלק מהסעיפים לקראת קריאה שנייה ושלישית הוספנו ובעצם עברנו על כל סעיפי החוק ובכל מקום שמדובר בעבירת האינוס החדשה, מעשה סדום לשעבר, אמרנו במפורש קטינה או קטין, אישה או גבר, ואתם תראו את זה בתיקונים שעשינו.

יש עוד שני תיקונים נוספים שאנחנו עושים. כמו שנאמר עכשיו על ידי נציגת המועצה לשלום הילד, בעבירה לפי 346 לחוק העונשין שעניינו בעילה אסורה בהסכמה, אנחנו מורידים את הביטוי בהסכמה כך שזה משקף יותר נכון את העבירה עצמה.

בסעיף 346(א)(1) שעניינו קיום יחסי מין עם קטינה שגילה 14 עד 16, היום העבירה חלה רק אם האמור אינו נשוי לנפגעת ובגלל שהיום אי אפשר לקבל היתר לנישואין בגילים האלה, אנחנו מחקנו את הביטוי הזה.

אני כן רוצה להגיד שאנחנו מציעים להוסיף הוראות מעבר לשני הכיוונים ועוד מעט נקריא את הסעיף. אנחנו במצב קצת שונה מהרגיל וזה די נדיר שאנחנו מבטלים סעיף עבירה אבל אנחנו משאירים את הפעילות של המעשה. בדרך כלל כאשר מבטלים סעיף עבירה זה בגלל שהמחוקק החליט שהעבירה כבר איננה אסורה, שההתנהגות איננה אסורה. עכשיו אנחנו עושים משהו אחר. אנחנו מקפלים את אותה התנהגות לתוך עבירה קיימת ולכן מאוד חשוב להבהיר שאם נעברה עבירה לפי סעיף 347, שזה מעשה סדום עד היום כנוסחו ערב ביטול החוק, הפרקליטות ורשויות האכיפה יוכלו להחיל את ההוראות החדשות של סעיף 345, עבירת האינוס, על אותו מקרה. זה למען הסר ספק. אני חושבת שכולם כאן מבינים את זה וזה מאוד חשוב שזה יהיה כתוב בחוק כי זה לא יושב טוב עם סעיפים אחרים בחוק העונשין.

דבר שני. יש המון הפניות לסעיף 347 בחוק העונשין בחוקים אחרים. לכן המחוקק צריך להגיד באיזושהי צורה שבכל מקום שכתוב היום 347 לחוק העונשין, אנחנו מדברים על הנוסח כפי שהוא היה לפני ביטולו. יש לנו שתי דרכים טכניות לכתוב את האמירה הזאת ואנחנו מציעות לכתוב הוראה מרחפת שאומרת את הדבר הזה. יכול להיות שנכון יותר לעשות תיקון בחוק ואני אבקש מהוועדה להסמיך אותנו להחליט איזו בין הטכניקות היא הנכונה ביותר. המהות זהה לחלוטין.

אנחנו מסמיכים.

חוק העונשין (תיקון מס' ) (איחוד עבירת האינוס ועבירת מעשה סדום), התשפ"ה–2025

1. תיקון סעיף 345

בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 345 –

(1) בסעיף קטן (א) -

(1) ברישה, במקום "הבועל אישה" יבוא "החודר לגוף שלך אישה או גבר באחת מהנסיבות האלה".

(2) בפסקה (1) במקום "בהסכמתה החופשית" יבוא "בהסכמה חופשית".

(3) בפסקה (2), במקום "בהסכמת האישה" יבוא "בהסכמה".

(4) בפסקה (3), במקום "כשהאישה היא קטינה" יבוא "בקטינה או קטין", במקום "לה" יבוא "להם" ובמקום "בהסכמתה יבוא "בהסכמתם".

(5) בפסקה (4), במקום "שרויה האישה" יבוא "שרויים האישה או הגבר" ובמקום "ממנה" יבוא "מהם".

(6) בפסקה (5), במקום "היותה חולת נפש או לקויה בשכלה" יבוא "היות האישה או הגבר חולי נפש או לקויים בשכלם", במקום "מחלתה" יבוא "מחלתם", במקום "הליקוי בשכלה" יבוא "הליקויים בשכלם" ובמקום "הסכמתה לבעילה" יבוא "הסכמתם".

(2) בסעיף קטן (ב) -

(1) בפסקה (1), אחרי "בקטינה" יבוא "או בקטין" ובמקום "לה" יבוא "להם".

(2) בפסקה (4), המילה "באישה"|- תימחק.

(3) במקום סעיף קטן (ג) יבוא:

"(ג) בסימן זה, "חדירה" – החדרת איבר מאיברי הגוף או חפץ לאיבר מינה של אישה או לפי הטבעת של אדם, או החדרת איבר מין לפיו של אדם".

2. תיקון סעיף 346

בסעיף 346 לחוק העיקרי –

(1) בכותרת השוליים, במקום "בעילה אסורה בהסכמה" יבוא "חדירה אסורה".

(2) בסעיף קטן (א) -

(1) בכל מקום, במקום "לה" יבוא "להם".

(2) בפסקה (1), בכל מקום, במקום "הבועל קטינה" יבוא "החודר לגופם של קטינה או קטין", והמילים "והיא אינה נשואה לו" – יימחקו.

(3) בפסקה (2), במקום "שבעל קטינה" יבוא "שחדר לגופם של קטינה או קטין" ואחרי "לקטינה" יבוא "או לקטין".

(3) בסעיף קטן (ב), במקום "הבועל אישה שמלאו לה" יבוא "החודר לגוף של אישה או גבר שמלאו להם".

3. ביטול סעיף 347

סעיף 347 לחוק העיקרי – בטל.

4. תיקון סעיף 347א

בסעיף 347(ב) לחוק העיקרי, במקום "הבועל אישה או העושה מעשה סדום באדם" יבוא "החודר לגוף של אישה או גבר".

5. תיקון סעיף 347ב

בסעיף 347(ב) לחוק העיקרי, במקום "הבועל אישה או העושה מעשה סדום באדם" יבוא "החודר לגוף של אישה או גבר".

6. תיקון סעיף 351
בסעיף 351 לחוק העיקרי –

(1) בסעיף קטן (א), המילים "או של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) – יימחקו.

(2) בסעיף קטן (ב), במקום "הבועל אישה" יבוא "החודר לגוף של אישה או גבר", בכל מקום, במקום "לה" יבוא "להם", והמילים "או העושה מעשה סדום באדם שמלאו לו ארבע עשרה שנים וטרם מלאו לו עשרים ואחת שנים" – יימחקו.

(3) בסעיף קטן (ה), בהגדרה "בן משפחה", בכל מקום, במקום "בעילה" יבוא "חדירה".

7. תיקון סעיף 353

בסעיף 353 לחוק העיקרי, במקום "סעיפים 346(א) או 347(א)" יבוא "סעיף 346(א)".

8. תיקון סעיף 354

בסעיף 354 לחוק העיקרי –

(1) בסעיף קטן (א)(2) -

(1) בפסקת משנה (ב), במקום "בעילה אסורה בהסכמה" יבוא "חדירה אסורה".

(2) בפסקת משנה (ג), בסופה יבוא "כנוסחו ערב ביטולו".

(2) בסעיף קטן (ג)(2)(ב), בסופו יבוא "כנוסחו ערב ביטולו".

9. הוראות מעבר

(1) נעברה עבירה לפעי סעיף 347 כנוסחו ערב ביטולו, וטרם ניתן פסק דין חלוט בעניינה, יחולו לעניין הוראות סעיף 345 לחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה.

לסעיף קטן (ב), כפי שציינה קודם אפרת. בעצם זאת השאלה אם אנחנו נעשה את זה כהוראה כזאת כללית או שנתקן בכל אחד שבו מופיע סעיף 347 כנוסחו ערב ביטולו.

(2) בכל חיקוק שבו יש ה פניה לסעיף 347 לחוק העיקרי, יראו כאילו ההפניה היא לסעיף האמור כנוסחו ערב ביטלו בחוק זה, ובכל חיקוק שבו יש הפניה לפרק י' לחוק העיקרי או לסימן ה' לפרק האמור, לרבות לסעיף 347 לאותו חוק, יראו כאילו ההפניה היא לרבות לסעיף האמור כנוסחו ערב ביטולו בחוק זה.

כפי שאמרה אפרת, יש שתי אפשרויות – או שנכניס את ההוראה הזאת או שנעשה תיקון בכל אחד מהמקומות בהם דברי חקיקה בהם מופיע סעיף 347 ונוסיף שזה כנוסחו ערב ביטולו.

(היו"ר שמחה רוטמן)

אתם מוסמכים בהקשר הזה.

כפי שציינו בסעיף עצמו.

משרד המשפטים, יש לכם הערות לנושא הזה?

לא. אנחנו מברכים על התיקון.

משטרה? גורמים אחרים? ממשלה? גופים אזרחיים? פרקליטות? לא. אין הערות. הסניגוריה כאן?

ב-זום, גיל שפירא.

אם הוא רוצה לדבר, אפשר להעלות אותו ב-זום. תשאלו אותו אם הוא רוצה.

בכל מקרה, יש לנו קבוצת הסתייגויות שאני אצביע עליהן לטובת העברתן למליאה. הסתייגויות של ישראל ביתנו.

מי בעד קבלת ההסתייגויות? אין בעד. מי נגד? 2. מי נמנע? אין נמנעים.

הצבעה
ההסתייגויות לא נתקבלו

ההסתייגויות לא התקבלו ויועברו למליאה.

הסניגוריה רוצה לדבר?

הוא לא ביקש.

נשאר לנו לאשר את נוסח הצעת החוק לקריאה השנייה והשלישית.

מי בעד חוק העונשין (תיקון מס' 155) (איחוד עבירת האינוס ועבירת מעשה סדום) התשפ"ה-2025 של חברת הכנסת לימור סון הר מלך? 2. מי נגד? אין מתנגדים. מי נמנע? אין נמנעים.

הצבעה
אושר

אני קובע כי הצעת החוק אושרה פה אחד לקריאה השנייה והשלישית.

אמנם את רוב הדיונים בנושא הזה לימור ניהלה בעצמה ואני שמח על התוספת לכוח בוועדה שלימור הצטרפה ואני חושב שזה בהחלט אפשר לקדם את זה יותר מהר כי אנחנו יודעים שלוח הזמנים בוועדה הוא מאוד מאוד קשה. עובדה שהיא חברת ועדה ויכלה לנהל בעצמה את הדיונים, אני חושב שהיא מאוד מאוד עזרה וסייעה להעברת החוק.

אני רוצה להודות לך על העברת החוק החשוב הזה.

אני רוצה לומר עוד משהו. נודע לי שתוך כדי ישיבת הוועדה קיבלת בשורה מכעיסה, מעציבה, אפשר לתת לה הרבה מאוד סופרלטיבים שאף אחד מהם לא יספיק. הרבה פעמים בימים האחרונים ובשנה האחרונה שואלים אותנו איך אתם מסוגלים כשיש מקרים כל כך קשים, אירועים כל כך קשים שמתרחשים ואתם מתנהלים כרגיל. אני רוצה להודות לך, מלבד על העברת החוק החשוב הזה, על השיעור שלימדת את כולנו שגם כאשר הכאב נוגע ברמה האישית בצורה החזקה ביותר, המשך הפעילות והעבודה לטובת אזרחי מדינת ישראל ממשיכה וזו החובה שלנו וזו הזכות שלנו. אני לא חושב שיש מישהו אחד שנכח כאן בחדר שיכול היה לחשוב שזה בגלל שהנושא לא נוגע לך או שאת לא לוקחת אותו ללב אבל למרות זאת הביטוי זאת לא הצגה אבל היא חייבת להימשך. הפעילות לטובת אזרחי מדינת ישראל ולטוב מדינת ישראל כפי שכל אחד ואחד מאיתנו רואה ונשלח על ידי בוחריו, על ידי הציבור הישראלי כולו, חייבים להימשך ואני רוצה להודות לך גם על השיעור הזה שלימדת אותנו היום.

תודה רבה על שנתת לזה מקום. זה לא מובן מאליו. אני רוצה לומר תודה רבה לכל מי שהיה שותף לחוק הזה, לאנשים, לייעוץ המשפטי, למרכזי הסיוע, למרכז סיוע מגן, למשטרה, למשרד המשפטים ולפרקליטות. בעיני זה חוב מובן מאליו אבל אנחנו ברוך השם זוכים לתקן את עוול רב השנים.

עיקר התודה שלי היא לנפגעים שהגיעו לשדולה למניעת פגיעות מיניות ושיתפו. מי שבעצם הוביל את החוק הזה מאחורי הקלעים ובענווה אין קץ, גם מתוך הניסיון, החוויה והסבל האישי, תודה ליעקב סלע, הדובר שלי. אני אומר את זה עוד פעם ואומר שאלמלא הוא, אני לא חושבת שהדבר הזה היה קורה. ולכן אני אומרת לך תודה רבה. זה לא מובן מאליו, ההובלה מאחורי הקלעים ובסוף כולנו מגיעים, מדברים ומעבירים אבל אלמלא אתה זה לא היה קורה ולא היינו מגיעים לרגע הזה. זה מאבק שלך שהיה ממש מתחילת הדרך. אני חושב שהתחיל להיעשות כאן עוד שלב בתוך הצדק כלפי הנפגעים ואכן בנקודה הזאת אלה הם הנפגעים הגברים.

אני מבקש, כל מי שביקש לדבר, משפטים קצרים. אני מצטער שאני מאיץ בכם.

אני רק רוצה להגיד שזה חלום שחלמנו הרבה מאוד שנים. זאת הצעה שאנחנו מגישות שוב ושוב בכל כנסת והיינו צריכות את חברת הכנסת לימור סון הר מלך שתרים את הכפפה. היה צריך מישהו שתעשה את זה ואני ממש רוצה להודות לך וכמובן גם ליעקב. אני מודה שלא חשבתי שאי פעם נצליח לקדם את ההצעה הזאת ואני ממש מודה לך על שהרמת את הכפפה עבור הנפגעות והנפגעים. תודה.

תודה רבה מיה ותודה לך כי אני יודעת כמה את עושה ופועלת עבור הנפגעים והנפגעות. את עושה מלאכת קודש. את ממש השראה. תודה רבה.

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה. אני מגיע מאיזשהו קורס וקיבלנו תרגיל בדיקה מה היכולת שלנו להתקרב אחד לשני. היו שם כמה אנשים ומצאתי את עצמי הכי רחוק מכולם. הבנתי שבגיל 53 אני משלם מחירים יקרים על מה שעברתי. זה לא מובן מאליו שמעבירים את החוק הזה שאם הוא היה כשאני הייתי צעיר, הדברים היו נראים אחרת. חוץ מהמשמעות החוקית יש כאן טרמינולוגיה מאוד מאוד חשובה. זה לא משתעשע איתך, הוא שיחק איתך, כל מיני מילים כאלה. הוא הרס לי את החיים. אני אבא ל-10 ילדים, סבא לחמישה נכדים ומשלם בוקר, צוהריים וערב מחיר יקר על מה שעברתי.

אני רוצה להודות לחברת הכנסת לחברת הכנסת לימור סון הר מלך שהרימה את הכפפה הזאת. זה חשוב מכל הכיוונים. תודה רבה ליעקב. אני משתתף בצערך על הבשורה שקיבלת.

מנהל השדולה למניעת פגיעות מיניות בכנסת. תכננתי לומר דברים ארוכים אבל אני מבין שהזמן קצר אבל כן חשוב לי להתייחס כי שמעתי מכמה מקומות שמדברים על שינוי סמנטי, שינוי בשפה וזה ממש לא הסיפור ואני רוצה לספר סיפור קצר שימחיש את נחיצות החוק.

בשבוע שעבר בן של חבר שלי, נקרא לו יוסי, בוצע בו מעשה מגונה בסופרמרקט בבית שמש. המשטרה הוציאה הודעה שמדובר במפוקח של יחידת צור ברמת מסוכנות גבוהה ויומיים אחר כך גילינו שהתיק בפרקליטות נסגר. ילד בעל מוגבלות שכלית והתיק נסגר. שאלתי את עצמי איך זה יכול להיות. אנחנו ברוך השם טיפלנו בזה והתיק נפתח מחדש אבל חשבתי איך זה יכול להיות. אחת הסיבות שאני מסביר לעצמי ואותו הדבר אני מסביר איך יכול להיות שבמשך שנתיים פגעו בי ואף אחד לא דיווח ואף אחד לא ניסה לעצור את זה, זה חלק עניין של שפה. אם אי אפשר לאנוס ילד, אפשר לבצע בו מעשה סדום, דברים ליד ולא נותנים את השם הנכון.

אני רוצה להודות לכל מי שהיה שותף וכמובן לחברת הכנסת לימור סון הר מלך שנכנסה לחוק הזה בכל הכוח ואני רוצה להודות למרכז סיוע מגן שהוא כור מחצבתי ואני מתנדב בו קרוב לשמונה שנים. תודה סנה ורחל. אני רוצה להודות גם לאיגוד מרכזי הסיוע, ללובי, לכל מי שהגיע והיה חלק מהחוק הזה. תודה רבה.

תודה ליעל שרר מהלובי למלחמה באלימות מינית שעושים עבודת קודש. אני כל כך שמחה שאתם חלק מהשדולה כי אתם מביאים את הקול האוטנטי לא מעל הראש אלא את הדבר האמיתי. תודה רבה. אני אומרת שמה שהוביל וחשף אותי לדבר הזה, אלה אתם.

תודה לכולם. אני מאמין שהיינו יכולים לשמוע עוד הרבה דוברים והרבה סיפורים.

רגע של שפיות בהרבה רגעים לא שפויים שהייתי פה. תודה שיש גם כאלה.

תודה. ברוך השם יש הרבה רגעים כאלה ובעזרת השם יהיו יותר.

תודה רבה לכולם. ישיבה זו נעולה. הישיבה הבאה תתחיל בעוד שתי דקות.


הישיבה ננעלה בשעה 13:21.