פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



43
ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט להגות יהודית במערכת החינוך
25/02/2025


מושב שלישי


פרוטוקול מס' 5
מישיבת ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט
להגות יהודית במערכת החינוך
יום שלישי, כ"ז בשבט התשפ"ה (25 בפברואר 2025), שעה 14:00

תכני זהות יהודית בתוכניות הגפ"ן במערכת החינוך

חברי הוועדה: גלית דיסטל אטבריאן – היו"ר
משה טור פז

מאיר כהן
לימור סון הר מלך

איתי חיים - מנהל תחום קשרי ממשל וכנסת, משרד החינוך

מרדכי יוסף בן חמו - חוקר, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים

נגה ארבל - ראש תחום מדיניות, מרכז יכין

טל גרינפלד - ראש תחום חינוך, מרכז יכין

יובל צור - מנהל תחום חינוך, מרכז יכין

אפרת לופו - רכזת קשרי ממשל, חותם - יהדות על סדר היום

דורית יצחק - מנכ״לית עמותת מאירים

מקסים ווקסלר - הורה, עמותת מאירים

יאיר יעקב הראל - מייסד ועורך ראשי של מיזם "הזמנה לפיוט", עמותות וארגונים העוסקים בזהות יהודית

מיכל ברילנט - מנהלת מיזם הזמנה לפיוט, עמותת סנונית

איריס שפירא - חזית פרלמנטרית, אימהות בחזית

יהונתן שגב - יו"ר עמותת ישראל עצמאית

סמדר מורס - מנהלת בית ספר

יובל גת - הורה

צבי שלם - הורה

ענת גופשטיין - השדולה למען האישה

איילת שליסל - השדולה למען האישה

ירדן פיאלקו - אזרחית

אתי דנן

רויטל יפרח

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

תכני זהות יהודית בתוכניות הגפ"ן במערכת החינוך

(באמצעות מצגת)

אנחנו פותחים את הישיבה. נושא הדיון: תכני זהות יהודית בתכניות הגפ"ן במערכת החינוך. היום ה-25.2.2025, כ"ז בשבט התשפ"ה. השעה 14:12.

אני רוצה לפתוח את הישיבה היום במצגת של הרב אלון חזני, שנפסלה בתכנית גפ"ן. הנה, המצגת לפניכם. עיינתי בספרים של הרב אלון חזני, הם גם זכו לאישור מגדולי הרבנים של הציונות הדתית – הרב דרוקמן. בעיקרון, מה שהספרים האלה עושים זה להיצמד לטקסט התנ"כי. אנחנו רואים בטקסט הזה הרבה מאוד ערכיות, ארץ ישראליות. הרבה מאוד ציונות. הספר הזה באמת גם נותן פרשנות קלילה לטקסט התנ"כי, גם נותן איזו שהיא הבנה מאוד קומוניקטיבית לשפה התנ"כית, גם לתלמידים וגם להורים. הוא בעצם נצמד לתנ"ך אחד לאחד, אבל מרחיב את התנ"ך כדי שהתלמיד יוכל ללמוד על גיאוגרפיה, על ארכיאולוגיה, על השורשים שלנו בארץ ישראל ועל הסיפור המקראי, כפי שהוא לא נלמד כרגע במערכת החינוך. הטקסט הזה נפסל על-ידי מערכת גפ"ן, שקובעת את תכני הלימוד של התלמידים שלנו היום.

אני רוצה להקריא לכם את נימוקי הפסילה של הטקסט הזה ששוב, זכה להערכה רבה לא רק בקרב גדולי הרבנים של הציונות הדתית אלא גם בקרב כל מי שמכיר טקסט מתודולוגי יסודי, רציני, עקבי, שקשור לשורשים שלנו.

ככה – "התכנית של הרב אלון חזני", זאת אומרת הטקסט הזה, הספרים שלו "אינם עומדים בקריטריונים של ביטוי אופטימאלי, מגוון ומכבד של זהויות יהודיות ישראליות. הספר הזה איננו מייצג ערכים, שיח חופשי ורב-גוני, וגישה התפתחותית של היהדות ברוח היהדות כתרבות." הטקסט הזה, התשובה שגפ"ן כתבו כשלילה של הטקסט הזה לתלמידים שלנו בבית הספר.

אני ממשיכה: "הטקסט איננו מעודד טיפוח ודיאלוג. איננו מעודד סובלנות הדדית ואיננו מייצג תפיסה יהודית העומדת בהלימה לערכים הומניסטיים כלל-אנושיים, יהא זה אשר יהא, ולעקרונות הדמוקרטיה, בצורה פלורליסטית ורחבה דיה, המאפשרת ומזמינה ריבוי דעות." הטקסט, מבחינה דתית או אידיאולוגית, איננו מחייב או מכוון לאורח חיים הילכתי.

בואו נקרא את זה מחדש, רק במקום את הטקסט הזה נחליף במילה "תנ"ך", כי הטקסט הזה צמוד צמוד לתנ"ך.

בדיוק.

שימו לב מה מערכת החינוך פסלה. שימו לב מה מערכת החינוך פסלה מהילדים שלנו: "התנ"ך, תורת ישראל, התנ"ך לא מעודד טיפוח ודיאלוג. התנ"ך לא מעודד סובלנות הדדית. התנ"ך מייצג תפיסה יהודית שאינה עומדת בהלימה לערכים הומניסטיים." התנ"ך לא יהודי, גבירותי ורבותי. על-פי מערכת החינוך התנ"ך איננו יהודי. "התנ"ך איננו מייצג עקרונות כלל-אנושיים." אני מזכירה לכולנו שהתנ"ך הוא ערש הציוויליזציה המערבית היום בכל העולם, חוץ מבמדינה היהודית היחידה בעולם. "התנ"ך איננו דמוקרטי. התנ"ך איננו פלורליסטי ורחב דיו." התנ"ך, התורה, שבאמת הוא מפעל דעת וידע של 3,000 שנה של הוגי דעות, מהרמב"ם דרך הרמח"ל דרך המלבי"ם, גדולי דור שמפלפלים במטאפיזיקה, בלמה מה שיש ישנו, במה מוסרי ומה לא, שכל העולם המערבי ינק ממנו על-פי מערכת החינוך של מדינת ישראל – התנ"ך לא פלורליסטי, לא רחב דיו, לא מאפשר ולא מזמין ריבוי דעות.

נמצא פה כרגע נציג אחד, לצערי, ממערכת החינוך, מר איתי חיים. איך מגדירים מה פלורליסטי? למה זה נשלל בגפ"ן?

אני מנהל תחום קשרי ממשל במשרד החינוך. אני אתייחס כרגע גם לבקשת השר. השר באמת ביקש בעוד כשבועיים לבוא ליו"ר הוועדה - -

יתקבל בברכה.

- - וגם לוועדת החינוך. הוא מבקש לקדם שינוי במערכת הגפ"ן בהיבטים של זהות יהודית. מאחר וזו תכנית שהיא כרגע בעבודה, הוא ישמח להציג אותה בעוד כשבועיים לפני הוועדה. לכן, מה שנעשה גם בדיון הזה, נשמע את כל הקולות וכל הגופים ואני ארשום התייחסויות, ואנחנו נתייחס בהמשך.

לא. אתה הנציג היחיד שהגיע ממשרד החינוך ולכן השאלות מופנות אליך. אני הבהרתי את זה לשר. ולכן, אני שואלת אותך שוב: במערכת החינוך, השר הוא שר כבר שנתיים. אנחנו רואים טקסט יהודי, תנ"כי. ההדתה רחוקה ממנו מרחק שנות אור. בסך הכל טקסט שצמוד למקרא, שמקבל באמת גושפנקא מכל האנשים הנוגעים בדבר חוץ ממערכת גפ"ן, שטוענת שלימודי התנ"ך, כפי שהתנ"ך נכתב, הם לא פלורליסטים, לא מרחיבי דעת, לא דמוקרטיים, לא סובלניים. אני שואלת אותך שוב כנציג משרד החינוך היחיד שהגיע לוועדה: למה התנ"ך לא פלורליסטי כפי שקבעה תכנית גפ"ן, שאתה מייצג אותה כרגע?

אני מכבד את יו"ר הוועדה ואני אתייחס לדברים. באופן ספציפי, השר באמת מתעסק בכל ההיבטים של זהות יהודית, גם בתכנית הגפ"ן. נכון, כרגע יש הרבה מאוד דברים לסדר ולתקן ולהכיר את הדברים מקרוב. לא נוכל לתת מענה בדיון אלא בעוד כשבועיים, כשהשר יציג את הדברים שלו.

תראה, אני יודעת שהשר פועל רבות. אני יודעת שהשר עומד לעשות רפורמה. אני יודעת שהשר מאוד מעורב ורגיש, ואני גם יכולה לומר לכל היושבים בחדר הזה שמה שאנחנו רואים עכשיו זה בטח ובטח לא אשמתו של יואב קיש. יואב קיש ירש מערכת חינוך שהיא עם דגל אדום, במצב חירום איום ונורא. מערכת חינוך ששוללת את היהדות, פשוט שוללת. היהדות איננה רלוונטית כי היא מחנכת את הילדים לחושך. זה בעצם מה שתכנית גפ"ן אומרת כרגע.

אבל מכיוון שמשרד החינוך בחר לא להביא אנשים שנותנים תשובות, אני מבקשת ממך תשובות כרגע לוועדה הזאת.

אז אני אחזור שוב על דבריי: השר באמת מבקש בעוד כשבועיים להציג את הדברים בפני הוועדה - -

מדוע לא הגיעו אנשי חינוך כרגע?

- - לכן, השר גם הגיש מכתב לוועדת החינוך וגם ליו"ר הוועדה וביקש לדחות את הדיון כדי שהוא יוכל להעמיק בדברים ולהתייחס לתחולת הדיון כי זה נושא שהוא במיקוד של השר. לכן, הוא לא יכול להציג את הדברים בדיון הזה אלא נגיע מוכנים לדיון מסודר שבו השר יגיע בעצמו ויציג את הדברים.

איתי, למה התנ"ך נפסל על בסיס זה שהוא פלורליסטי ולא דמוקרטי?

אני אומר שאוכל להתייחס באופן ספציפי למקרים האלה לאחר הדיון ולא במהלך הדיון מאחר ואלה מקרים שמצריכים בירור.

אני שואלת בשיא הרצינות: זה נשמע לך רציני שכרגע אנחנו מקיימים דיון על מערכת החינוך. הזמנו נציגים ממערכת החינוך וכל מי שהגיע זה אתה, שלא יודע לתת תשובות?

אני אומר שוב – בהמשך לבקשת השר, אנחנו נגיע יחד לוועדת החינוך. אנחנו באמת מכבדים את יו"ר הוועדה - -

ואני מכבדת את השר. מאוד.

ביקשנו לדחות את הדיון בשבועיים מאחר וזה נושא שמצריך העמקה של משרד החינוך ואנחנו עושים עבודה רצינית בנושא, וזו מדיניות שר - -

אני חייבת לשאול: מה תעזור הרפורמה אם לפני שבוע נפגשתי עם השר והוא אמר שלבן שלי אין שיעורי תנ"ך כי אין מורים לתנ"ך. אז מה תעזור הרפורמה הזאת? הוא יביא עם הרפורמה שלו מורים לתנ"ך?

אין גם מורים לאנגלית ומתמטיקה.

אבל עדיין מלמדים אנגלית ומתמטיקה.

איתי, אתה יכול להגיד לנו לפחות מי קובע בגפ"ן מה ייכנס ומה לא ומה הקריטריונים? שאלה מקצועית גרידא.

אני יכול לומר שזה פחות רלוונטי כרגע למה שאנחנו מתעסקים איתו. ומאחר והשר לקח את הנושא הזה באופן אישי, כל הנושא של היבטי זהות יהודית בגפ"ן, ולכן נציג את הדבר הזה בעוד כשבועיים יחד עם השר, והשר יעמיק בנושא.

אני רוצה לשאול על-פי איזה קריטריונים תכנית של "איגי", שלפיה ילדים בגן מקבלים חוברת על ילדה טרנסג'נדרית בת שנתיים כן עוברת את גפ"ן, אבל התנ"ך לא עובר את גפ"ן. מה הקריטריונים?

מאחר ואני לא מכיר את הקריטריונים, ולא מכיר אותם באופן אישי, אנחנו נוכל להתייחס לזה בעוד כשבועיים - -

זה מאוד מאוד מביך. זה מאוד מביך ומאוד מבייש שאתם לא דאגתם שיהיה פה נציג שמכיר את התכניות. ידעתם שיש דיון כזה. זה לא משנה גם אם אתם צריכים להתכונן, היה צריך להיות הנציג שמכיר את התכניות, שמעורה בתכניות, שמבין אותן, שיודע בדיוק מה הקריטריונים. לא יכול להיות שאלה התשובות שאנחנו מקבלים, זה מזלזל. אני באמת אומרת שיש פה משהו שאני לא מקבלת שום הסבר שמצדיק את זה. אנחנו מדברים על זהות יהודית, זה הדבר שהוא יסוד הקיום שלנו פה. אם לכאן אתם לא מגיעים עם תשובות ברורות, אז באמת אני לא מצליחה להבין את האירוע הזה. אני לא מצליחה.

גם אני לא.

תביאו את האנשים שמבינים בזה. אין לכם אף אחד שמבין בגפ"ן? אף אחד שמכיר את התכניות, אף אחד שמכיר את הקריטריונים?

חברת הכנסת לימור סון הר מלך, אני אומר את זה שוב: מאחר והשר לקח את הנושא הזה באופן אישי, הוא יתייחס גם לנושא הגפ"ן. השר ישמח להציג את תכנית הגפ"ן ואת השינויים שהוא עורך - -

אז יהיה פה דיון עוד שבועיים? אני רוצה לדעת, יהיה פה דיון עוד שבועיים?

בוודאי. אנחנו נציף כרגע את כל הבעיות שקיימות. זה לא נראה טוב שלא מגיע אף אחד שנותן תשובות, אבל זו הבחירה שלכם. אנחנו נציף היום את כל הבעיות - -

מקבלים גם הרבה מאוד פניות מהורים - - -

- - ושוב, אני מברכת את השר. חברת הכנסת הר מלך, אני מברכת את השר על זה שהוא עושה רפורמה, זה חשוב.

נכון. - -

ואני חוזרת ואומרת ששר החינוך היום עומד מול מערכת שהתדרדרה בקצב אקספוננציאלי בשני העשורים האחרונים - -

נכון, נכון. הוא קיבל מערכת חולה.

הוא קיבל ירושה מאוד מאוד בעייתית, ובטח אי אפשר לתקן אותה לא ביום ולא ביומיים.

לחלוטין. אבל בשביל זה אנחנו צריכים - -

ומצד שני, היה ראוי שיגיע לכאן מישהו שנותן תשובות. לכן, מה שאנחנו נעשה היום זה פשוט לשקף את הבעיות. ובע"ה, כשהשר יגיע לכאן בעוד שבועיים הוא יציג את הרפורמה ואנחנו נראה אם היא עונה או לא עונה.

אני אומר רק דבר נוסף – במסגרת מכרז הגפ"ן, תכניות הגפ"ן, יש מעל ל-20,000 תכניות. לכן, אין אפשרות באמת להתייחס ספציפית לכל תכנית ותכנית. אפשר להתייחס למדיניות ובאופן מערכתי - -

אבל אתה רואה כזאת מדיניות? זו מדיניות שהיא כנראה מדיניות מייצגת. היא מספרת משהו.

חברת הכנסת לימור, אנחנו הולכים לרדת פה לעובי הקורה. אנחנו הולכים לראות דברים מטלטלים. אנחנו הולכים להראות שכל מערכת החינוך וכל תכניות גפ"ן מתוגמלות על-ידי ארגוני שמאל קיצוניים, מדינות זרות, הם שולטים בחומר הלימוד. הם אלה שמחליטים שהתורה שלי ושלך היא כבר לא דמוקרטית - -

לא, זה לא נכון. אני מכיר את התכניות - -

חבר הכנסת מאיר כהן, אני מבקשת לא להתפרץ - -

לא, לא. ראשית, מותר להתפרץ בישיבות. את לא רוצה שאני אהיה פה, אז תגידי.

לא. חבר הכנסת, אל תתפרץ. אני אתן לך זכות דיבור.

אבל מה זה אסור להתפרץ?

אני מבקשת לא להתפרץ.

רק ממשלת ישראל מתקצבת את גפ"ן? חבל, אני אלך כי - -

רק ממשלת ישראל מתקצבת את גפן?

סליחה, יש כספים שכן מנהלים מגייסים אבל אפילו שר החינוך לא אומר שהוא קיבל משרד כושל. אז אל תצטטו את מה שלא נכון.

אני לא רוצה להוציא אותך בקריאה ראשונה.

- - חבל. אני אלך. סליחה, אם זה - - - אז אין מה לעשות - -

אתה מוזמן להישאר ולשמוע עובדות.

אלה ערכים הומניסטיים.

חבר הכנסת כהן, אני מנהלת בית ספר ומודיעה שהוא קיבל מערכת במצב קטטוני, במצב קשה. אני מנהלת בית ספר מעל עשור ואני מודיעה לך.

אני פנסיונר 27 שנים והייתי ראש עיר. ובמקום להעיר למשרד החינוך - -

- - -

אני אסביר לך למה, וזה קשור לתכנים. הסיבה שאנחנו נמצאים במקום כזה במבחנים הבין-לאומיים היא כי מערכת החינוך עוסקת היום בתכנים רגשיים ב-SCL, רגשיים וחברתיים במקום ללמד, כי שכחנו שמערכת החינוך במדינת ישראל, תפקידה ללמד קודם כל קרוא וכתוב. דבר שני, את הזיקה של התלמיד לעמו, מורשתו ומולדתו וגם ללמוד בדרך מתמטיקה ומדעים. ואת זה שכחנו. במקום זה, אנחנו משחקים במוח של הילדים ומטגנים להם את התודעה, וכשתהיה לי זכות הדיבור אני גם אסביר במדויק כיצד אנחנו עושים את זה. תקשיבו, חברים, יש כאן חברי כנסת, כבודם במקומם מונח, אני מכבדת ומעריכה אותם. נציגי הארגונים - -

לא, לא.

- - אבל אני יודעת מה יש בשטח ואני אעיד על זה עכשיו.

את תקבלי את רשות הדיבור. חבר הכנסת כהן, לשאלתך: אלה תקציבי המימון להכשרות מורים, לתכניות פדגוגיות שחודרות עמוק לתוך בתי הספר ומערכת החינוך בישראל: הקרן החדשה לישראל, קרן "יד הנדיב", קרן "מנדל", "חותמים מחדש" – ארגון שהוקם על-ידי הקרן החדשה. התנועה הרפורמית. קרן "ראסל ברי", קרן פילנטרופית אמריקאית. אחת מהשלוחות של קרן "ראסל ברי" תרמה לארגונים רפורמיים. רוב הכסף שמגיע מגיע מארגונים רפורמיים. קרן "סליפקא", קרן אמריקאית המממנת ארגוני יהדות פלורליסטית ואת נשות הכותל.

אבל זה חלק ממשרד החינוך, חבריה. רפורמים זה חלק ממשרד החינוך. את יכולה להתווכח איתי - -

קודם אמרת שאין כספים זרים. אז הנה, יש את הרשימה.

יש, אני מכיר אותם. אבל - -

ישראל היא רפורמית? למה הרוב מתוגמל על-ידי רפורמים?

אפשר להתווכח על המשקל של כל חלק בתוך תכנית גפ"ן - -

אז זה מה שאנחנו עושים פה.

- - אבל לא לבוא ולקחת את משרד החינוך ולהפוך אותו לשעיר לעזאזל ולהעיף אותו כי את התיקון הם יעשו בשיתוף.

מי זה "הם"?

משרד החינוך.

הם לא פה.

לפחות הם שלחו מישהו שאחראי על קשרי ממשל. אני בדיוק כמוך, באתי לישיבה הזאת כי הייתי בטוח שיהיו כאן אנשי משרד החינוך - -

אז אני מציעה שתקשיב עד הסוף ותראה עד כמה עמוק כרגע ארגוני שמאל מאוד קיצוניים ורפורמיים אוחזים במערכת החינוך. זה לא דבר שאני, כמסורתית, או אתה כמסורתי אמורים להתווכח עליו. אלה העבודות, אני מאוד מוכנה פה. תקשיב עד הסוף, לא צריך להיבהל, לא צריך להגן, צריך לתקן.

אני לא נבהל, אבל לשמוע מוועדת החינוך של הכנסת שמשרד החינוך מטגן לתלמידים את המוח? יש אמירות - -

זה לא נאמר.

זה נאמר. חבל.

אני מיד אציג לך איך, באתי עם נתונים. אני עם נתונים. אני לא מדברת ולא בודה דברים מליבי, אני באה עם נתונים.

את יודעת? כשאומרים את זה על אנשים מאוד מאוד ימניים, השמאל, אני מתנגד לאמירות האלה. משרד החינוך לא מטגן את המוח לאף אחד. זה חרב פיפיות כשאומרים דבר כזה.

יש לך פה מנהלת בית ספר ש - - -

אנחנו נשים נתונים על השולחן ונגיד את האמת. זאת האמת.

אבל מאיר, זה שנים אחרות. היום זה נעשה יותר ויותר פרוגרסיבי, וצריך להבין את זה. זה שנים אחרות שאתה ניהלת, ובאמת גם איך אמרת? בסוף הבאת את הערכים הקסומים והעמוקים שלך אבל היום - -

לא על חשבון התנ"ך.

- - היום זה נעשה יותר ויותר פרוגרסיבי, יותר ויותר מייצר אנטגוניזם וניתוק וחוסר חיבור לתכנים היהודיים שלנו, לזהות היהודית שלנו. והנה, תסתכל - - -

לימור, אבל הפרוגרסיביות זה לא ב - - - של אנטגוניזם, זה לא אותו דבר.

- - - זה פירוק - -

חברים, אני מבקשת, אני רוצה לנהל את הוועדה הזאת. הטיעון שלנו הוא שהפרוגרסיביות באה במקום לימודי התנ"ך. הטיעון שלנו הוא שמערכת החינוך פוסלת ספר מתודי, שמדבר באופן הכי לא הדתה, הכי יסודי, הכי שווה לכל נפש על המקרא ועל התורה ועל הסיפור המקראי - -

- - -

רגע, והוא נשלל. התורה, הרגע הראיתי, נשללה מכיוון שהיא לא פרוגרסיבית מספיק.

דווקא עכשיו - - -

לא, את אמרת שהתוכן של התכנית, אמרו שהיא לא פרוגרסיבית. זה לא ספר התנ"ך. ספר התנ"ך נלמד בבית ספר.

ספר שמפרש את התנ"ך.

זה פרשנות. אני לא יודעת איזה פרשנות הוא נתן.

פשט. פשט למקרא.

לא לומדים היום פשט כמעט. לידיעתכם. לומדים פרשנות - -

כי זה לא פרוגרסיבי.

- - כתונת הפסים של יוסף בהיבטים מגדריים.

סמדר, אני רוצה ללכת לפי הוועדה - -

ואני רוצה להגיד משהו אחרון ולא אפריע לך, גלית - -

שנייה, אנחנו מאבדים שליטה. אני רוצה לתת את זכות הדיבור הראשונה לדוקטור מרדכי יוסף בן חמו.

שלום לכם. אני לא אינסטלטור עם אותו שם, אני דוקטור. אני לא יודע כמה מכם חלק מתכנית גפ"ן. אני מתכנית גפ"ן. אני מרצה במסגרת הזו ומעל עשור מעביר הרצאות מן הקדקוד ועד השטח. לפני כשלוש שנים התבקשתי להירשם לגפ"ן. זה היה מסע מאוד ארוך ומאוד קשה. קודם כל, קראתי על עקרונות גפ"ן, שזה חיזוק היכולת של בתי הספר לקדם תכנית מותאמת לערכים חינוכיים-לאומיים, כמו חינוך לערכים, מורשת, זהות יהודית וכן הלאה. מאוד שמחתי. באמת הגיוס היה מאוד קשה והתקבלתי. אמרתי: וואלה, אחלה דבר. הם מקשים את התנאים להתקבל. זאת אומרת, שאנשים עם תארים, עם ערך כלשהו – אני תופס את עצמי כבעל ערך – יכולים להיכנס לתוך מערכת החינוך. ואז, יש לי שני כובעים – מצד אחד, מומחה ליהדות צפון-אפריקה והעולם הערבי. והכובע השני – כאוטיסט, אני גם מומחה באוטיזם, חוקר אוטיזם. וכך, אני נתפס כ"אוטיסט מחמד".

אז נכנסתי לגפן לא כמומחה ליהדות ולעולם המוסלמי אלא כ"אוטיסט מחמד", איזה פלא. ונכנסתי במנוע החיפוש של גפ"ן, אנשים שעובדים בתחום שלי, שהתקבלו גם כן למערכת. מה גיליתי? שיש אחת בשם סתיו שפיר, מומחית לאוטיזם, שמעבירה סדנת יזמות חברתית ומנהיגות.

קודם כל, אני פוגש אנשי חינוך, הם מדהימים. משמאל ועד ימין, אנשים שאוהבים את המדינה, אוהבים את המורשת, ציונים. אין כל פקפוק על כך. הבעיה היא כאשר יש מנגנונים חיצוניים שמתערבים במנגנונים הממשלתיים, וכאשר גם כן יש אנשים עם אג'נדה שמנסים להשתמש במערכת הזאת לרע. רציתי לבדוק באמת כמה בא לידי ביטוי העניין של המורשת היהודית אל מול שאר התכנים. כשמסתכלים על הסלים, מתברר ש-57% מהסלים עם אופי פרוגרסיבי, ו-43% עם אופי זהות יהודית ומורשת. זה נחמד. אבל כאשר אנחנו מסתכלים על תתי-הסלים, כי יש תתי-סלים, רואים שהמורשת והיהדות יורדים ל-22%.

איך ניטרת את זה?

עם תכנים המוצגים על-ידי מערכת גפ"ן עצמה - -

אבל היא ענקית. הצלחת להגיע לכל התכנים?

לקח לי שבועות, עבדתי קשה. אני אוטיסט, אני יודע להיות אובססיבי.

תחזור על הנתונים שוב.

בתתי-סלים של גפ"ן, רק 22% מהתכנים מוצגים. אני לא יודע מה התוכן אבל הם מוצגים כתכנים יהודיים ומכוונים למורשת.

22? זה אומר ש-78 מה?

זה מאוד מגוון. בסלים הכלליים 57% מוגדרים פרוגרסיביים.

צריך לדעת שמעבר לכך שיש את המסלול הזה שנקרא "המסלול הירוק" בלהתקבל כמרצה מן המניין או או מדריך מן המניין בגפ"ן, יש גם "מסלול כחול". מה זה אומר? לא התקבלת לגפ"ן? לא נורא. אנחנו נגייס עבורך כספים בדרכים מגוונות אחרות, ואתה בכל אופן תיכנס לתוך מערכת החינוך.

אבל זה לא הכל – יש עוד טריק שגיליתי, ויש אפילו מנחה שמעביר הרצאות ביוטיוב, שמסביר את הדבר הבא: אם אין לך הכשרה, אם אין לך תארים, אם אתה לא כזה מומחה בתמוך ובכל אופן רוצה להשפיע, אתה יכול לנסות ואני מצטט: אתה יכול לנסות לעקוף את הדרישות של המכרז על-ידי צירוף אנשי צוות לתכנית שלכם.

פירוש הדבר ונצטרך לסיים. תפרש לנו רק את הנקודה הזאת.

ויש עוד משפט אחר-כך. פירוש הדבר הוא שגם אם אתה לא בר תעודה, תצרף חבר עם תעודה לתכנית שלך, גם אם הוא לעולם לא ילך לפגוש מורים או תלמידים, העיקר שהוא ייתן לך חסות ואתה תעשה מה שבא לך.

נקודה אחרונה – נכון שיש אנשים אקטיביסטים - -

רגע, אתה בעצם טוען שגם אדם שאין לו הכשרה או ידע פדגוגי או ניסיון פדגוגי, ברגע שהוא מצרף אליו איזה דוקטור שלא מעורב ולא עושה כלום, הוא יכול לחדור לתוך תכניות גפ"ן?

כן.

איתי, אתה מכיר את זה?

לא מכיר את זה. אבל רשמתי את הדברים כדי שאוכל להתייחס אליהם.

תודה.

אוכל לשלוח את המקורות כמובן. דבר אחרון – נכון שיש מיעוט של אנשים פעלתנים, עם אג'נדה, עם רצון לקדם את הפרוגרס על חשבון הזהות של המדינה, נכון. אבל כפי שציינתי מקודם, הרוב זה מורים נפלאים, ויש גם במשרד החינוך, בקדקוד, אנשים נפלאים גם כן.

יש עוד תופעה שצריך לקחת בחשבון: כאשר אתה לוקח את הזהות והמורשת שלך כמובנת מאליה, אתה לא שם דגש על להזמין מרצה או מדריך שיספר על המורשת והזהות שלך, הרי זה מובן מאליו. אני, כשהייתי בחו"ל - -

תחתור לסיום.

אני חותר לסיום. - - אני הקפדתי להסתובב עם מגן דוד וכיפה על הראש, אני יהודי. הגעתי לישראל, ופתאום הצורך הזה היה פחות בולט אצלי.

עכשיו אתן מילות מפתח של חיפוש של מורים בתוך מערכת גפ"ן, וזה הסוף.

10 שניות.

בתוך מערכת גפ"ן, מה הם מחפשים? כישורי חיים, העשרה, חינוך חברתי, טיפוח מנהיגות. הכל, חוץ מדבר אחד – יהדות ומורשת. ואני לא טוען שהאנשים האלה הם פרוגרסיבים כי הם לא. המורים שלנו נפלאים. אני טוען שלוקחים את הזהות שלנו כמובנת מאליה, שהם כבר לא מחפשים להתעשר ולהעשיר את הילדים כי זה מובן מאליו, זה שלנו. ולא, זה לא מובן מאליו.

נקודה חשובה. תודה רבה.

טל גרינפלד, ראש תחום חינוך מרכז "יכין".

אתה צודק.

צוהריים טובים. אני ראש תחום חינוך במרכז "יכין" למחקרים לאומיים אסטרטגיים. קודם כל, אני שמחה על הוועדה הזאת. זה לא פעם ראשונה שאני משתתפת פה אבל בכל זאת, זו איזו שהיא סגירת מעגל בשבילי כי אני חוקרת המון שנים תכניות לימודים בחינוך הממלכתי. זה התחיל מכתבה כשהייתי תלמידת מחקר בתואר השני, נתקלתי באיזה שהוא נושא מחקרי – אני אעשה את זה בקיצור נמרץ בשביל ההיכרות ואיך הגעתי לזה. נתקלתי באיזו כתבה באחד מעיתוני סוף השבוע, שוועדת החינוך של הכנסת החליטה לפסול ספר ללימודי היסטוריה, זה נקרא אז "עולם של תמורות", תחילת שנות ה-2,000 ממש, עקב השמטה מאסיבית של תכנים ציוניים.

רגע, הספר נשלל כי הוא השמיט תכנים ציוניים.

הוא השמיט ו - - - בחוק חינוך ממלכתי בגרסתו הראשונה, אבל אל דאגה, החוק גם שונה אחרי זה. מסעיף אחד של מטרות החינוך הממלכתי, הוא הורחב בערך ל-13 סעיפים. כמובן, יש שם גם חינוך ביקורתי ו - - - למידה, ועוד נגיע לזה. זה מאוד סיקרן אותי כי אמרתי: רגע, משרד החינוך מוציא ספר חינוך בהוצאת משרד החינוך ואחרי זה פוסל אותו בוועדה? זאת אומרת, הספר נפסל? זאת אומרת, מה, משרד החינוך לא יודע מה קורה? ואז, באמת עניין אותי, ממש מתוך עניין, מי קובע מה - -

זאת אומרת, משרד החינוך מוציא ספר, ואז ועדה של משרד החינוך שוללת את הספר. יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה.

כן. רק התחלתי את התואר השני שלי, הייתי אחרי התואר הראשון במדעי המדינה וסוציולוגיה, ומה שהיה שם בספר הזה היה מאוד מאוד מוכר לי, כי היה לי קורס שנקרא: קריאה ביקורתית, וזה היה קורס שכל התכנים שלו היו – אז הייתה תקופה מאוד מאוד חזקה של הפוסט-ציונות אז היה כתב עת לביקורת, כמה שהציונות היא פרויקט קולוניאלי ואנחנו מדינה מיליטריסטית. הכל רע, רע, רע. אמרתי אוקי, קצת נשבר לי הלב, לא בגלל שפתאום גילו לי כמה הציונות זה פרויקט קולוניאלי אלא פשוט בגלל שלא שכנעו אותי. אני, הסטודנטית הקטנה, אמרתי: איך יכול להיות שכל הפרופסורים הגדולים, ובכל מקום זה ככה היה, זה היה מאוד דומיננטי אז, פשוט לא שכנעו אותי. זה נשמע לי מוכר, ואמרתי: רגע, מעניין, ואז התחלתי לבדוק מי מחליט איזה ספרים יכתבו? איך זה הולך? איך נוצר המפגש הזה? ואז הגעתי ל - - - של תכניות לימודים, באמת לא נכתב על זה הרבה. כתבו הרבה על ספרים ודברים מאוד שגרתיים - -

דוקטור גרינפלד, תקצרי קצת כי תכף נגמר הזמן.

אז הקדשתי לזה את התזה שלי על מגמות פוסט-ציוניות בתכניות לימודים בהיסטוריה, ולימים הרחבתי את הנושא לבדיקת מגמות מודרניסטיות ופוסט-מודרניסטיות על היסטוריה ואזרחות.

בקיצור נמרץ – הכנתי פה איזו שהיא טבלה מצומצמת.

נשמח אם תקריאי לנו אותה כי לא כל-כך רואים.

אני רק אקדים ואומר: אני מגיעה לכל הוועדות, ואני קצת מרגישה אי נחת כי בדרך כלל, הדינמיקה שיש נציג של משרד החינוך ואז צריך לתת הסברים וקצת עוקפים אותו. תשמעו, באמת אנשים נפלאים, ובדרך הכלל הטענה: אבל מיטב המומחים כותבים את התכנים, מיטב המומחים מהאקדמיה.

חברים, זה חלק מהבעיה. חלק יגידו שזו ברכה וחלק יגידו שזו בעיה. אני לא נגד אנשי אקדמיה כמובן, אני רק אומרת שהייתה פה מהפכה תפיסתית, במערכת החינוך הישראלית - -

איזו מהפכה? תתקצרי לנו את זה בשתי דקות.

הייתה פה מהפכה תפיסתית, וכל התפיסה הכללית, זה התחיל בשנות ה-70 בתהליך מאוד חזק של אקדמיזציה. אני לא אומרת שזה לא טוב, צריכים מומחים. אבל זה התבטא גם בנוכחות מאוד מאסיבית של אנשי אקדמיה בוועדות המקצועיות, וגם בתכניות לימודים עצמן.

מה רע באנשי אקדמיה ש - -

היה פה איזה שהוא ניסיון – קודם כל, עשו דברים נפלאים. תכניות הלימודים נהיו הרבה יותר - -

דוקטור גרינפלד, עוד כמה שניות נגמר הזמן.

היה פה שינוי תפיסתי מבחינת החשיבות של תכנים. התכנים עצמם כבר פחות - -

בואי נגיע לטבלה כי באמת נגמר הזמן.

רק משהו כזה קטן על לימודי ההיסטוריה כדוגמה: אם בהתחלה, בשנות ה-50, הדגש היה על עם ישראל וארץ ישראל, כמובן חינוך ציוני וגם לא התביישו להגיד חינוך ציוני, גיוס להזדהות רגשית, פרטיקולריזם לאומי. אחרי זה, זה הפך בשנות ה-2000 וכבר אין שום דבר מזה, זה בעיקר אוניברסאליזם אזרחי. מבחינת זהות. אז היה כור היתוך מבחינה מדינית, היה מציאת תכנים משותפים, ציונות ו - - - פלוראליזם, זה הפך לרב-תרבותיות. הדגשת ה"אנחנו", אחרי זה ריבוי נרטיבים. אם אתם זוכרים, היו כל מיני ניסיונות להכניס את הנרטיב של האחר כל הזמן, הנרטיב הפלסטיני כמובן. חשיבות לתכנים וחשיבות של - - - אקדמיות. כמובן שהיסטוריה יהודית – הדגש כבר מזמן לא שם. זה ההיסטוריות מוזגו.

גם לימודי השואה, לצערי.

כן, גם לימודי השואה.

ועל זה צריכה להיות הוועדה.

עובדה שחלק מהגמה הזאת שהתוכן לא חשוב, כמו שאמר לי אז יושב-ראש הוועדה, שבשנות ה-90 אמרו: עכשיו אני מניח שירצו ללמוד על השואה, המורים, אבל אף אחד לא מבטיח שבעוד 15 שנה עדיין מורים ירצו ללמד על השואה, וזה בסדר.

אנחנו צריכים להבטיח שילמדו על השואה.

עכשיו, מבחינת דרכי ההוראה, מבחינת הלימוד: אנחנו צריכים להבין שמבחינה ביקורתית, במהות המודרניסטית הבסיסית של לפתח תלמיד חושב, שיודע לנתח את החומר ושתהיה חשיבה לוגית, זו לא הביקורתיות הנדרשת כיום, וזה מאוד מאוד חשוב. היום מלמדים על לימוד משחרר, נכון? היה שם שהלימוד לא היה משוחרר מספיק - -

קשקוש. נו, באמת.

של פבלו פררה.

נכון, של פררה. ניפוץ מיתוסים לאומיים. כמובן, פירוק מיתוסים הגמוניים כמובן. כמובן, יש איזו מודעות מוקדמת לריבוי נרטיבים, ושלא יהיה אף נרטיב שהוא מעל לאחרים.

גם בתומכי הזהות? ציונות, יהדות?

בוודאי. אחד מהכללים החשובים - -

אז מה הנרטיב המקביל לציונות?

קודם כל, אוניברסליזם.

אנטי ציונות.

זאת אומרת, שמשרד החינוך כרגע – יש לי פה מנהלת בית ספר, יש לי פה דוקטור, יש לי אדם שהחיים שלו מוקדשים לדבר הזה. אני שואלת אתכם האם היום במערכת החינוך האונברסליזם והציונות שווי ערך?

לא. בכלל לא. לא רק שהם לא שווי ערך, ניתן דגש מיוחד ומאוד מאוד רב ומשמעותי - -

לאוניברסליזם.

חד-משמעית. לא רק זה - -

זה מה שדוקטור בן חמו אומר.

בדיוק. הוא צדק בכל מילה שלו.

זאת אומרת, שנייה אחת סמדר, שיש לי פה את המתודה האקדמית שמשקפת את זה, יש לי פה אשת שטח, ויש לי פה דוקטור שנכנס לתוך המערכת. שלושתכם, כל אחד מזוויתו הוא, מראה לי שכיום הציונות מדורגת במערכת החינוך הממלכתית של ישראל מתחת לאוניברסליזם.

- - -

נכון.

המצב שתיארת עכשיו, גלית, הוא החלק הטוב של הסיפור. החלק הפחות טוב, זה לא שהיא מדורגת נמוך יותר אלא שהיא מטושטשת עד נמחקת עד הופכת להיות אנטי-ציונית, אנטי-זהותית, אנטי-לאומית.

דוקטור גרינפלד, את מסכימה עם מה שמנהלת בית הספר אומרת פה?

יש חצי מדינה שלא מתגייסת לצה"ל. אולי נלמד את זה?

יש פה מאות דקויות של טרמינולוגיה.

- - -

לא להפריע. דוקטור גרינפלד, זכות הדיבור אליך.

אני רוצה שנספיק את הטבלה השנייה.

יש לך 30 שניות, דברי מה שאת רוצה.

היא אמרה משהו נכון. דברי על הטרמינולוגיה.

תראו, יש פה מחקר חדש ומדהים, לדעתי, של דוקטור יוסי לונדין ודוקטור צפריר גולדברג, כי זה באמת דבר שהוא מסקרן. הוא ממש יצא עכשיו, בינואר. הם בדקו מבחינת נקודת מבטם של מכשירי מורים לחינוך, מה קורה במכשירי ההוראה בהיסטוריה?

זה בדיוק מה שאני הולכת לדבר עליו עכשיו. הכשרת מורים זו נקודה מאוד כואבת.

הכשרת מורים. אם אתם שימים לב, במסגרת ההכשרה הכללית, חינוך לערכים הומניסטים פלורליסטיים 100% לעומת 33 בממלכתי דתי. היסטוריה כחינוך לזהות – רק 12.5% לעומת 83 בממ"ד. זאת אומרת, בחינוך הממלכתי דתי זה מה שהיה בממלכתי הרגיל בשנות ה-50.

שוב תחזרי על הנתון הקודם.

היסטוריה כחינוך לזהות – 12.5% במסגרת החינוך הממלכתי.

לעומת?

לעומת 83% במסגרת של החינוך הממלכתי דתי. למשל, חשיבות הידע, ידע, בסיסי. קודם כל תלמדו. אגב, בתכנית הלימודים האחרונה בהיסטוריה, המטרה האחרונה בתכנית הלימודים מפרטת מיומנויות למידה. 17 סעיפים רק על איך ללמד, רק מיומנויות למידה. כל פעם אומרים: אל תצניחו תכנים מלמעלה, איך לא לחנך כי אסור להגיד לחנך. אבל בסוף, מבחינת מיומנויות למידה – 17 סעיפים ועוד איזה שלושה או ארבע עמודים רק על איך ללמד.

מה זה "היסטוריה כחינוך לזהות"? איזה היסטוריה? מלחמות ישראל, השואה?

את לא מנהלת את הוועדה. את לא מתפרצת. אני לא רוצה להוציא אותך. תהיה לך זכות דיבור. כרגע יש פה דוקטור שהכינה מצגת, לא להתפרץ.

לא, אני שואלת על המצגת.

אני שואלת, לא את.

זה בסדר, אני אתן לך את המחקר.

לא הבנתי למה את מתכוונת.

היסטוריה בכלל. הלכו ושאלו אותם - -

דוקטור גרינפלד, אנחנו צריכים לסיים.

אז בגדול, אם אתם שואלים אותי, היה פה שינוי תפיסתי מאוד מאוד חזק. הטרמינולוגיה מאוד מאוד מתעתעת. היום, כשאומרים פלורליזם, זה לא הפלורליזם הרגיל המודרניסטי. יש איזה שהוא פלורליזם מאחד. זאת אומרת, יש לו איזה מכנה משותף, נותנים לדעות שונות ועדות שונות, מה שהיה בשנות ה-50. זאת אומרת, עדיין זה היה פלורליזם אחר. היום זה פלורליזם - -

תקראי לי "אולד פאשן", אני עדיין חושבת שזה פלורליזם.

- - שהוא יותר לכיוון הרב-תרבותי או זה פלורליזם יותר מפרד ומסכסך. למה? כי לא אומרים: יש לנו סבלנות לריבוי אלא להיפך, מדגישים את הריבוי, מדגישים את השונות.

זאת אומרת, הופכים את השונות לאידיאל.

כן. ומפה, אם אתם רוצים לדעת – מסתכלים על האינדיבידואל, שזה גם ערכים מודרניסטיים, נכון? אינדיבידואליזם רגיל הוא לא אותו דבר בשיח של היום. מי שמכיר את השיח החינוכי ומי שיש לו אוזניים מחודדות קצת לשיח הפוסט-מודרניסטי, מבין היטב במה דברים אמורים.

תודה רבה, דוקטור גרינפלד. אני אנסה להראות עכשיו שלא בהכרח צריך עיניים מחודדות לאותיות הגדולות שכתובות על הקיר. לא צריך לחפש את הכתובת בין האותיות.

אנחנו נדבר עכשיו באמת על הנושא המאוד מאוד מטריד של הכשרת מורים. זה לא רק תכניות הלימוד של גפ"ן, זה בהחלט קיים היום כקו של קונצנזוס בהכשרת מורים, לדעתי. כדי לחדור לעובי הקורה אני רוצה לדבר על "Social Emotional Learning". מנסים כל הזמן לתת לזה תרגום לימודי, לימוד חווייתי-רגשי. משהו שהוא שעטנז בין טיפול פסיכולוגי בילד שמוטל על כתפי המורה לבין חינוך לאקטיביזם ולפירוק חברה, מהמחוזות הנאו-מרקסיסטיים ואפילו הקומוניסטיים, כמו שאני אראה.

מערכת החינוך ומערכת הכשרת המורים כרגע נוטה יותר ויותר לכיוון המחשבה שהמורה לא אמור ללמד ידע. ידע הוא "פאסה". ידע לא מעניין. המורה אמור לשנות את הילד. המורה אמור להפוך את הילד לאקטיביסט. המורה אמור להפוך את הילד לחתרן. המורה אמור ללמד את הילד לפרק את כל המוסכמות שהוא גדל בסביבה שלו ובבית שלו. המורה בעצם עומד כחיץ בין הילד לבין ההורים שלו. זה נאמר לא פעם ולא פעמיים בצורה כמעט מפורשת, שוב אני חוזרת, על-ידי מכשירי מורים. על-ידי האנשים שמוציאים כפס ייצור מורים לבתי הספר בכל המדינה.

אני אתן פה כמה דוגמאות: למשל, תכנית 23159 – פיתוח קהילות מורים כמענה לעשייה פדגוגית – הוראה הטרוגנית כמענה ל-sel. פה אנחנו רואים שה-sel חדר לתוך מערכת החינוך שלנו בהכשרת מורים. זאת אומרת, אנחנו כבר לא מלמדים ידע, מודדים ידע, בוחנים ידע. אנחנו הופכים לתחום חווייתי ורגשי, אקטיביסטי וחתרני. ככה המורים בישראל כרגע עוברים את הכשרתם.

אני ממשיכה.

חשיבה זה באמת מוצר...

חשיבה וידע זה "פאסה, זה לחלשים. כרגע אנחנו אך ורק בתחום החווייתי-רגשי.
הם מדברים על מודל של שיתופיות. שינוי בדרכי ההוראה זה לא בסאב-טקסט, זה בטקסט עצמו. זאת אומרת, דרכי ההוראה עד כה, שחתרו למצוינות, ידיעה, מדדים, למידה ובאמת פיתוח קוגניטיבי של הילד, כרגע ההצהרה היא לשנות את דרכי ההוראה הזו. ליצור שפה פדגוגית עדכנית. שוב, זה בהכשרות מורים. הביטוי "שינוי בדרכי ההוראה" חוזרו על עצמו כמה וכמה פעמים. מודל לפדגוגיה מוטת עתיד. אני לא יודעת מה זה "פדגוגיה מוטת עתיד" אבל זה נשמע לי מאוד מאוד מדאיג. פדגוגיה ביקורתית – חוזר על עצמו פעם אחר פעם בהכשרת מורים. החינוך הביקורתי – אנחנו כבר הראנו פה אישה שמכשירה מורים ואומרת להם בריש גלי, היא מצולמת – ההורים שטופים מוח. ההורים לא יודעים מה טוב לילדים שלהם, ולכן אנחנו נלמד את הילדים לחשוב בצורה ביקורתית.

עכשיו, לא צריך לנחש שצורה ביקורתית זה לפרק את המסורת, לפרק את הציונות, להכניס את ה"נכבה", להכניס חתרנות, להכניס קומוניזם, להכניס מודלים אוניברסליים פרוגרסיביים על חשבון לימוד טקסט פשוט של התורה. הם קוראים לזה בהרבה פעמים – שימו לב, את זה אני הכי אוהבת: "החינוך המשחרר". אם יש פה מישהו שלא חוטף צמרמורת מהביטוי "חינוך משחרר". משחרר ממי? ממה שההורים שלהם חושבים? ממה שהקהילות שלהם חושבת?

משייכות ולאומיות. מציונות ויהדות.

שוב אני חוזרת, איתי, נציג משרד החינוך, אני מקווה ומאמינה ששר החינוך, ברפורמה שלו, יטפל בנושא ה-sel, החינוך החווייתי הרגשי. יטפל בזה שבהכשרת מורים מטיפים למורים לשחרר את התלמידים ממה שההורים שלהם מאמינים בו. זה כרגע ה"בון טון" בהכשרת מורים. מורים, ההורים של התלמידים בכיתה שלכם, לא יודעים איך לחנך את הילדים. הם מחנכים אותם למסורת, הם מחנכים אותם ליהדות, הם מחנכים אותם לציונות, לערכים לאומיים. ההורים האלה שטופים מוח, והמודל לפי מכשירי המורים הוא לשחרר את התלמידים. המורה הוא בעצם גם הפסיכולוג וגם ההורה הראשי של הילד, שיודע יותר טוב מההורה הביולוגי, מה הילד שלו צריך ללמוד. זה הפרצוף של מערכת החינוך כרגע. זה הפרצוף של הכשרת המורים כרגע. אני מאוד מקווה ומאמינה ששר החינוך יטפל גם בזה.


אנחנו מדברים על תודעה של ביקורת על המציאות. זאת אומרת, כמו שראינו עם אלון חזני – אין מציאות, אין תנ"ך, אין סיפור מקרא, אין עשיו ויעקב, אין אברהם אבינו, אין עשרת הדיברות. יש לפרק את זה עוד לפני שלמדנו את זה. הוכח פה באופן מוחלט שכשבא טקסט שמפרש את התורה כפשט, שפשוט התלמיד בכיתה ח' או ז' או ט' או י"ב ידע מה כתוב בתנ"ך, פשוט יכיר את הסיפור, זהו – זה נפסל. אבל טקסט שבא לפרק את התורה – זה כן. טקסט שבא לחנך מחדש את התלמידים – זה כן. טקסט שבא לשחרר את התלמידים מהאמונות של 3,000 שנה, של הסבא של הסבא של הסבא – זה כן.

ואנחנו גם עושים קישור ורואים שיש מי שמממן את זה. קרנות אנטי-ציוניות בהגדרה, שמאלניות פרוגרס-קיצוניות. מה שאנחנו רואים בקולג'ים בארצות-הברית, את התלמידים הבורים שלא יודעים היום להבדיל בין טוב לרע, בין טרוריסט לקורבן, בין רוצח לתינוק שנרצח, חדר לתוך מערכת החינוך שלנו. זה עם דוקטרינציה, תסלחו לי שאני אומרת, בראש ובראשונה לטמטום. לטמטום.

ולבורות.

זהו, זה בדיוק העניין, זה כבר פוסט-מודרניזם. וחינוך משחרר, של פררה וכאלה, זה משוחרר מהכל. מהאדם, מהאינדיבידואל, ממגדר, משוחרר מלאום - -

שנייה, אני רוצה להמשיך. כל מה שקראתי עכשיו נמצא בתכניות הלימוד. תכנית 42267, שאף אחד לא יגיד שאני בודה מליבי או מגזימה או ממציאה. 42267. 23159, שם נמצא ה-sel.

בואו נראה עוד – יש עוד ועוד. 48830. שימו לב מה 48830 אומר. אני חושבת שאני מבינה עברית אבל לא כל-כך הבנתי, אולי תעזרו לי להבין. "הכשרת מחנכים.ות כמובילים.ות חינוכיים.ות אקטיביסטיים.ות. כל פעם יש נקודה באמצע...

צריך להוסיף עוד שעה לוועדה רק כדי לקרוא את כל זה.

אני לא יודעת מה זה. זה לא עברית.

זו השפה שהיום מנהלים מדברים אל התלמידים, בעברית לא תקינה. שלחתי על זה מכתב לשר החינוך.

דורית, תכנית גפ"ן מספר 48830, אני מקריאה - -

כל משפט צריך להיות מגדרי.

הכשרת מחנכים.ות - -

צריך להגיד גם תלמידים ותלמידות, יקרים ויקרות.

דורית, דורית. תמצית התכנית לחזק את יכולת המחנך.ות להיות אקטיביסט.ית. זה הפנים של מערכת החינוך היום. זה הפנים.

צריך להיאמר פה שפירוק השפה משקף את הפירוק של המדינה ושל התרבות ושל המורשת ההיסטוריה ושל היהדות. הכל נעשה בסוף דרך השפה. זה הפירוק.

אני רוצה לשאול אותך, איתי, במה המורה צריך להיות אקטיביסט?

אני אחזור שוב על הדברים: אני לוקח כאן את הדברים של כולם להתייחסויות מאוחרות יותר לאחר הדיון.

אני אשמח אם תעביר את כל הדברים האלה לשר.

השר ישמח להגיע בעוד שבועיים לוועדה ולהציג את הדברים.

אנחנו ממש נשמח לקבל אותו. אין לי מילים כמה הרפורמה הזאת שהוא מפעיל כרגע כל-כך נחוצה. בבקשה.

למעשה, אם אתם שמים לב איך אתם מדברים, אתם מדברים בצורה פוסט-מודרניסטית ואני עשיתי את זה כרגע. זאת אומרת, שהשימוש בשפה שהיא לא עברייה אלא לועזית, זה דרך להשתלט על החשיבה. השפה בונה את החשיבה. זאת אומרת, שגם עלינו, לא להשתלט על-ידי הפרוגרס בשימוש בשפה כמו "אקטיביסט", פעלתני אומרים בעברית. זה נשמע קטנוני אבל זה חשוב להשתמש בשפה - -

האקטיביזם הזה מקורו אחד – שהמורה יחליף את ההורה. לשם מערכת החינוך כרגע הולכת. המורה, שעובר הכשרה שלפיה הוא נדרש גם לפי תכניות גפ"ן וגם לפי הכשרות המורים לא ללמד את החומר יותר אלא לפרק את החומר, להיות אקטיביסט, לחתור תחת ההורה, תחת האמונות שהילד גדל בו – זה אקטיביזם.

מעבר לזה, איתי, אין מדדים. אין מדדים. זאת אומרת, מהרגע שבו המערכת הפכה להיות אקטיביסטית, מהרגע שבו המערכת הפכה להיות לימוד רגשני, רגשי וחווייתי ולא לימוד מתודה, מהרגע שהמבחנים הוחלפו במורה שבא לחנך את הילדים מחדש – מהרגע הזה אין מדדים. אנחנו לא יודעים מה התלמידים יודעים, אנחנו לא יודעים מה התלמידים לא יודעים. אין מבחנים יותר. אם יש מבחנים או אם יש סוג של מדידה, היא פנים בית-ספרית. מבחני הבגרות, שימו לב, הולכים ונכחדים מן העולם. מערכת בית הספר אומרת להם: תעשה עבודה רגשנית ולימודית על מה שאתה חש כלפי החומר שאת הלומד, והילד עושה עבודה רגשנית. ובגלל שהיא הייתה חווייתית הוא מקבל מאה ויוצא בור ועם הארץ, ואנחנו רואים את זה במבחני המיצ"ב. אנחנו רואים את זה במבחנים הפנים-ארציים, ואנחנו רואים את זה במבחנים של הערכת תלמידי ישראל מול חו"ל.

אני שוב אומרת, חשוב לי להדגיש את זה – זה לא יואב קיש, זה לא יואב קיש, זה לא יואב קיש. יואב קיש ירש את הדבר הזה. יואב קיש מתמודד עם הדבר הזה. יואב קיש צריך כרגע לתקן ירידה ביכולת הקוגניטיבית של תלמידי ישראל שהיא כבר שלושה עשורים, ומאוד חשוב לי לציין את זה.

רק רציתי לומר, חברת הכנסת דיסטל, שדווקא מבחני המיצב ה"לא משהו" רק מראים שכל החתירה הזאת למיומנויות למידה, - - - מסדר גבוה זה נקרא, לא ממש עוזרים. אולי אפילו הפוך. מרוב שמנסים לעשות להטוטים של לעשות מעניין ועבודות חקר ולהוריד את התוכן ולהוסיף עוד מיומנויות למידה ועוד מיומנויות למידה, זה לא ממש משתקף כמסייע.

לא, להיפך, זה משתקף כמוריד את היכולות הקוגניטיביות. ברור.

כי המיומנויות תופסות את המקום של התוכן.

פשוט תלמדו.

הקונספט של ללמוד הוא כבר, את יודעת, הוא מיושן. אנחנו רואים את זה במתמטיקה ובאנגלית, אלא שבמתמטיקה ובאנגלית, מדברים על זה בתקשורת, זה מוצף, זה מדאיג.

אין מדדים, על פניו.

אף אחד לא מדבר על תומכי הזהות. אף אחד לא מדבר על חינוך לציונות, על הגות יהודית, על הזהות שלנו. זה בחצר האחורית, זה ב"פקקטה" ועדת משנה שמתכנסת פעם בחודש וחצי ואף אחד לא מדבר עליה. אבל זה החוסן, כמו שסמדר תמיד אומרת – זה החוסן. אם אין לנו את הזהות שלנו בג'ונגל המטורף והרצחני שאנחנו חיים בו, אין לנו כלום. אין לנו עתיד.

אם אנחנו מדינת לאום יהודית, איפה זה מתבטא?

זה לא.

אגב, אני גם לא מצמידה את ה"דמוקרטית". איזה מדינה אומרת כל הזמן "הצרפתית והדמוקרטית", "היפנית והדמוקרטית"? דמוקרטיה זו שיטת משטר, צריכים לזכור את זה. ובסוף, הגענו הנה, אנחנו מדינת לאום יהודית?

נכון.

אני אומרת לך שהיום אולי עושים איזה קישור, גם במטרות לימודיות - - -

את צודקת.

- - אבל בפועל, זה יותר קישוט. אין חינוך ציוני היום, אני אומרת זאת בוודאות.

ברור. בואו נעביר את זכות הדיבור ליובל גת, הורה בוער. אני חייבת לומר שיובל הוא בן אדם רציני מאוד, יסודי מאוד. אני לא מכירה הרבה אנשים שהדבר הזה בוער בהם. כהורה, החומר שהוא הביא לוועדה הזאת, ולראות כמה הוא מבעבע מרוב אכפתיות גם לעתיד ילדיו הפרטיים וגם לעתיד ילדי מדינת ישראל. אני מצדיעה לך, שאפו יובל, מורידה בפניך את הכובע. זכות הדיבור לך.

רק הערה אחת, כבוד היו"ר: שאלת לגבי הכנסת הכשרות של "איגי" - -

אנחנו עוד נגיע לזה.

אז אני רק רוצה לומר שבמאי 24, נציגה של משרד החינוך ישבה פה, בוועדה הזאת, ואמרה שהשר קיש, כשיש קיצוץ רוחבי, החריג את התקצוב לחינוך לסובלנות, כך שהתקצוב הזה לא יפגע. בספטמבר 2024 הם הגיעו עם בשורה חדשה, שעכשיו התקצוב הזה הולך להיכנס דרך הגפ"ן, לעקוף את הבקרות והפיקוח, ויצא ככה שרק "איגי" ו"חוש"ן" יהיו אחראים לחנך את הילדים לסובלנות.

לסובלנות להט"בית או לסובלנות באופן כללי?

לסובלנות.

זאת אומרת, ארגונים להט"בים הם האחראים לחינוך לסובלנות.

הם לא ארגונים להט"בים, הם ארגונים מרקסיסטיים בתקצוב זר. כדי להדגים מה נקרא "סובלנות", באותו דיון וזה מצולם, המנכ"לית המשותפת של "איגי" צועקת על מי שמשמיע דעות אחרות שמשתמשים בשיטות נאציות. היא אחראית לחינוך הסובלנות.

עכשיו, ברשותכם, אני אגיד משהו - -

איתי, להעביר לשר בבקשה. זה מאוד חשוב.

אני כאן היום בלב פתוח מתוך דאגה אמתית ממה שקורה בבתי הספר שלנו ועל הדרך שבה מערכת החינוך מתפוררת מתחת לכיסוי של "למידה רגשית חברתית". במקום להעמיק במקצועות הבסיסיים – מתמטיקה, מדעים, היסטוריה ותנ"ך, שאמורים לחבר את ילדינו למורשת, לזהות ולערכים הלאומיים שלנו, אנו עדים לשיעור אחרי שיעור שבהם הילדים מנותבים לדבר על רגשות, וויסות רגשית וניהול עצמי. לא מדובר כאן בפיתוח כישורים אמתיים אלא בכלי שמחליש את ההעברה של הידע, העברה מוצקה ומעמיקה, ומסיט את תשומת הלב מהעקרונות שעליהם נבנה חינוך איכותי ואמיתי.

תארו לעצמכם ילד שחוזר הביתה, במקום לספר לכם על סיפורי התנ"ך, על ההיסטוריה העשירה של עמנו, ערכי הציונות, הוא מספר על נושא פוליטי שעליו נדרש לדבר, על רגשותיו. מה קורה שהמקצוע שהעניק את הקשר למורשת ולזהות הלאומית שלנו כמו תנ"ך? הוא מוחלש ומדובר נגד תכנים רגשיים וחברתיים שמטרתם לכפות השקפה אידיאולוגית מסוימת. הילדים שלנו מאבדים את היסודות שעליהם הם צריכים להתבסס, ואנחנו ההורים מרגישים כאילו איבדנו את השליטה על מה שילדינו לומדים. זה מצב מסוכן. מה שקורה היום הוא לא חינוך אמיתי אלא השחתה של מטרות החינוך. למידה רגשית-חברתית כפי שהיא מיושמת כיום אינה עוסקת בפיתוח יכולות חשיבה, בפתרון בעיות או בהעמקת הקשר לתנ"ך ולערכים הלאומיים שלנו. היא משמעת ככלי לכיסוי על חוסר השקעה בלימודים האקדמיים ולנסות לשנות את התודה של ילדינו באופן שמזיק לערכי המשפחה ולזהות הלאומית.

בבתי הספר שלנו ילדים לא לומדים כיצד לפתור בעיות מתמטיות, להבין את ההיסטוריה העשירה שלנו, לקרוא ולפרש את התנ"ך. הם מנותבים לשיעורים שמדברים על רגשות, תקשורת רגשית, למסגור מגויס פוליטית. הדבר יוצר בלבול, סטייה ערכית, מחליש את הקשר האמיתי שלהם למורשת ולזהות היהודית והציונית שלנו.
לא מקרי שאנו רואים את המשאבים הציבוריים מתבזבזים על פרויקטים שמסיטים את הילדים מהלימודים האמיתיים. הפירוק התרבותי מכוון וממומן. שר החינוך קיש עוצם עיניים או חמור מזה, נותן לזה תקציב ומונע חזרה למסלול הציוני. בעצם עושה מעשה גלנט ומעשה בנט.

אני פונה אליכם היום לא רק כהורה אלא כמי שמאמין שעתיד ילדינו ועתיד מדינת ישראל תלוי במה שהם לומדים בכל יום כדי שהילד שלנו יחזור הביתה עם שיעורי בית ועם ידע שמחבר אותו. הגיע הזמן להפסיק את ההשחתה של מערכת החינוך שלנו ולהחזיר את הפוקוס למה שחשוב באמת – שקיפות פדגוגית מלאה. כל הורה צריך לדעת בדיוק מה נלמד בכיתות ילדיו בלי הסוואות ומסיכות. הגנה על האוטונומיה החינוכית של ההורים. עלינו להיות שותפים פעילים בהחלטה לגבי התכנים והערכים שילדינו נחשפים אליהם. לא לתת לזרים לגנוב את זמן השיעור ולחדור לתודעת ילדינו ללא פיקוח.

החזרת הציונות למערכת החינוך. חייבים להחזיר את לימודי התנ"ך, ההיסטוריה והערכים הלאומיים למרכז הלמידה ולמטרות החינוך, כדי שהחינוך של ילדינו יחבר אותנו למורשת, לזהות ולערכים, שהופכים אותנו לעם חזק ואחד.

בואו נעמוד יחד ונבטיח שהציונות תזרום חזרה לכיתות שלנו. שהמשאבים הציבוריים ינוצלו לקידום ידע אמיתי ועקרונות מוצקים. שהמערכת החינוכית לא תהפוך לזירה לטשטוש ערכים, כפיית רגשות בהשתלת אידיאולוגיות. תודה רבה על ההקשבה ועל המחויבות לשמור על עתיד ילדינו ועל הזהות הלאומית שלנו, יחד נבטיח שחינוך ילדינו יהיה אמיתי, שקוף וציוני.

תודה רבה, יובל. אני מוצאת את עצמי חייבת להעיר לגבי מה שאמרת על יואב קיש. אני חושבת שההשוואה שלו לגלנט או לבנט היא רחוקה מהמציאות. יואב הוא חבר של הוועדה, יואב פועל ויואב כואב. יואב עושה דברים. אנחנו שמענו עכשיו מאיתי, ושמעתי כבר אתמול שיואב הולך להשיק תכנית בדיוק על הגפ"ן. אני יודעת שבמקרים שבהם הוא שומע על פוליטיזציה בוטה, הוא פועל באופן מידי. יואב עובד עם הוועדה בהחלט בתיאום ציפיות. אנחנו משקפים ומציפים, ויואב פותר – אני אומרת יואב כי הוא ידיד, הוא שר החינוך. אני לא חושבת שההשוואה הזאת היא במקומה. אבל כל השאר – בהחלט כן.

נגה ארבל, בבקשה.

אני מגיעה מבחינה מדעית, כמה שאפשר, ומדעי החברה של המערכת. אחד מהאלמנטים החיוניים ביותר של מדיניות זה שחייבים לקבוע לה מטרות ברורות ולמדוד את התוצאות שלה. אנחנו יודעים שמה שאנחנו לא מודדים – לא קורה. באופן טבעי, בטח ובטח במדיניות ציבורית. אם לא נלך ונשאל: מה עשיתם? הסיכוי שמה שביקשנו שיקרה קרה – מאוד מאוד נמוך, אם בכלל. לכן, לא מודדים מהתשומות שהשקעת אלא מהתוצאות של המערכת. לא מעניין אותי כמה שעות הילדים למדו תנ"ך, מעניין אותי כמה תנ"ך הם יודעים.

אבל במדינת ישראל ראמ"ה – רשות ארצית לבחינות והערכה, לא מודדת בכלל מקצועות זהות משום סוג. אנחנו מודדים שפות, מתמטיקה, מדעים ואקלים. אקלים בית ספרי. ככה קוראים לזה.

לא, אני חייבת לדעת, זה אקלים חוויתי-רגשי או אקלים ...

זה אקלים כמה אתה מרגיש בטוח בבית ספר, האם המורים התנהגו אליך יפה? אקלים. אנחנו מאוד עסוקים באיך אתה מרגיש.

תנך לא, אקלים כן.

תנ"ך לא מודדים.

היסטוריה לא, אקלים כן.

בגדול – כן. למעשה, המקום היחיד שבו יש מדידה ארצית מסודרת של לימודי הזהות זה הבגרויות. וראמ"ה, אגב, שבדקה את זה ועשתה דוח על הלמידה המשמעותית, היא קבעה שההערכה החלופית – הסיפור הזה שבית ספר נותן לך ציון בבגרות, זה לא עובד. זה מבלבל מורים, זה מבלבל תלמידים. הערכה חליפית לא עובדת. היא נתנה המלצה מפורשת בדוח שלה לצמצם את זה כי זה לא טוב. אז ב-2025, בזמנו של השר קיש, ואני מצטערת, הוא שליח ציבור ואני, בתור הציבור - -

לכם יש את חופש הביטוי .

- - עם כל הכבוד, משרד החינוך הרחיב את החינוך בכלי הזה, ועכשיו הבגרויות בהיסטוריה, בתי ספר יכולים לבחור אם הם עושים 30% הערכה, שעל זה ראמ"ה אמרה שזה יותר מדי, או 70. אז הייתה למשרד החינוך מערכת בדיקה. המערכת בדקה ואמרה: הכלי הזה, שאתם משתמשים בו, לא טוב. אז התגובה המדעית של משרד החינוך לבדיקה הייתה להשתמש בו יותר. זה, אגב, כמו הסוציאליזם שאת יודעת, הוא לא עובד בשום מקום, אז מה שנעשה זה נעשה עוד סוציאליזם עד שבסוף נכפה על המערכת לעבוד, שזה חוסר קשר למציאות כי הקטע הוא שכשמשהו לא עובד, אנשים שפויים מפסיקים להשתמש בו, לא עושים אותו יותר.

איך את מסבירה את זה, נגה?

תראי - -

אני באה מהמגזר הפרטי. אתה עושה במגזר הפרטי איזו שהיא פעולה שיווקית - -

בת יענה.

- - אתה רואה שהיא פוגעת בך במחזור, אז אתה מרחיב אבל איפה זה נופל? איפה הבן אדם, ה"רמטכ"ל" שמסתכל ואומר: זה לא עובד, אולי ננסה משהו אחר.

זה נופל בדיוק שם. אני במקור ממערכת המודיעין, ובעולם שלי, שכולנו יודעים כמה הצלחות היו לו בדיוק בגלל הדבר הזה, זה אומר שמשרד החינוך איבד את הסיגנל. הוא לא רואה. ומה שאתה לא רואה, אתה לא צריך להגיב לו, ואם אתה לא צריך להגיב לו, אתה יכול ללכת הביתה יותר מוקדם בבוקר.

זאת אומרת, כשאין מדדים אז אפשר...

אז הכל טוב. הכל טוב.

אין למשרד החינוך דרך להעריך את התוצאות של החינוך לזהות. אין. היא לא קיימת במדינת ישראל כי אין דאטה. יש המון מפקחים, ולכן המון משכורות והמון תקנים. ומשרד החינוך כבר ישב פה בעבר ודיבר איתנו על זה שיש לו מספיק פיקוח אבל אין לו מספיק מפקחים. אבל זה לא עוזר לספור כמה שעות מישהו נתן, וגם את זה הם לא עושים נכון. אפשר לדווח על זה בצורה הרבה יותר יעילה משיטות ה"אבן" של משרד החינוך, שפשוט לא רוצה דאטה. מערכת החינוך, כן? המערכת המדעית של מדינת ישראל, היא לא צוברת נתונים. וכיוון שהיא לא צוברת נתונים, היא לא יודעת מה עובד ומה לא.

אז אם אתה משרת אידיאולוגיה חתרנית, ואנחנו יודעים שיו"ר המועצה הפדגוגית, ניר מיכאלי, שפוטר מהתפקיד, ואנחנו יודעים שהתפקיד שלו – כי הוא אומר את זה בראיונות ובהרצאות שוב ושוב, שהוא רואה את התפקיד שלו כמורה, כחותר תחת המערכת, והבן אדם הזה היה נציג רשמי במשרד החינוך. אם אתה רוצה לאפשר למורים - -

לחתור לסיום, נגה יקרה.

- - אם אתה רוצה לאפשר לאנשים חותרים תחת המערכת לעשות את זה, הדרך הכי טובה לעשות זה להסתכל על הצד השני, כשהם חופרים לך מתחת לגדר.

אני חותרת לסיום – שמונה מתוך 13 המטרות שמוגדרות אפילו בחוק המורחב והמדולל, שטל דיברה עליו, עוסקות בצורך לחנך לזהות, ויותר חשוב מזה – להזדהות. החוק קובע במפורש שצריך לחנך לאהבת העם והארץ, לא להיכרות. אתה באמת אמור לאהוב את זה. אתה צריך להנחיל ערכים, לא ללמד ילדים חשיבה ביקורתית עליהם. צריך ללמד את תולדות ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל. כל אלה מטרות מוגדרות של החינוך בחוק. והיתר, אגב, מדברים על ביסוס של ידיעות ולא על פסיכולוגיות. בפועל, הגפ"ן, שהיא מערכת שאמורה לסנן החוצה דברים שלא עומדים בהגדרות החוק, בכלל אין את הפונקציה יהדות או תרבות יהודית, כשאתה נכנס לתוכה. יש תרבות ומורשת ערבית ותרבות נוצרית וקידום אקלים מיטבי ומורשת דרוזית, ואפילו מורשת יהדות ארצות-ערב, שזה פרטיקולריזם. זאת אומרת, זה לא משהו שאני מזדהה איתו, זה משהו שאני מסתכל עליו מלמעלה. אבל התרבות היחידה שקשורה לזה היא התרבות היהודית הישראלית, וזה דרך אחרת להגיד אוניברסליזם.

אז מה קורה?

לחתור לסיום, נגה.

- - -

החתירה לניטראליות, כן. אז מה בעצם קורה? היעדים שמשרד החינוך קבע לעצמו, שבגללם הגפ"ן לא ממיינת – אין זהות. יש אוריינות גלובאלית. יש הרבה סוגים אחרים של אוריינות – יש לך מודעות חברתית והתנהלות חברתית. אבל אוריינות לאומית – שמונה מתוך 13 מטרות חוק חינוך ממלכתי, היא לא מטרה של משרד החינוך והיא לא חלק מערכי הליב"ה של משרד החינוך. אז כשאתה נכנס בגפ"ן ומכניס לתוכו תכנית, אתה צריך לבחון איזה מיומנויות של הבוגר התכנית הזאת מקדמת. והאופציה הפשוטה, אפילו אם אתה לא בודק את זה, פשוט לעודד אנשים לעשות את זה להגיד: אני מעודד אוריינות לאומית. אני מעודד הזדהות או זהות או אהבת הארץ או כל אחת ממטרות הזהות האחרות של חוק חינוך ממלכתי, אין את הצ'ופצ'יק, כי זה לא ביעדים וזה לא באוריינות וזה לא בערכי הליב"ה. אז המערכת לא יכולה בשום צורה לשאוף לשם.

תודה.

אני רוצה להוסיף משפט אחרון - -

נגה, יש פה אנשים שלא דיברו. משפט אחרון.

משפט אחרון – מה שאמר מורדי – 22% מורשת שהוא דיבר עליהם, זה כל סוגי המורשת. אין מורשת יהודית בגפ"ן. ה-22% שהוא דיבר עליהם זה ערבית ודרוזית ונוצרית. אצלנו, כשאתה מגיע למורשת יהודית-ישראלית, התוצאה של זה בגפ"ן - -

אני לא מבינה מה זה יהודי-ישראלי. למה אי אפשר יהודי בלי ישראלי?

רגע, אז אני אתן לך - -

כי זה רפורמי.

כי אי אפשר יהודי בלי דמוקרטי.

תרבות יהודית-ישראלית זה מפגש יהודים-ערבים ללימוד אוריגמי באמצעות ארגון שמסובסד יל-ידי משרד החוץ היפני, כי היפנים יודעים לחנך למורשת שלהם גם אנשים אחרים.

זו דוגמה אמתית או שאת סתם שנונה עכשיו? את סתם מספרת בדיחות?

לא, לא. יש לי שתיים כאלה בתוך הגפ"ן שאקטיביות - -

בלימודי היהדות, במערכת החינוך, התוכן הוא ללמוד עם ילדים ערבים אוריגמי.

כן.

זה תכנית בגפ"ן?

כן. שתיים. היפנים מלמדים את הילדים שלנו את המורשת שלהם. אנחנו, את שלנו, שהיא המורשת העתיקה בעולם, לא מלמדים אפילו את עצמנו.

תודה רבה, נגה. צבי, בבקשה.

אני הורה, אני גם עוסק בתחום החינוך הרבה שנים. אני כן רוצה להזכיר פה שוב את מה שראינו בוועדה הקודמת. ניר מיכאלי, יושב-ראש המזכירות הפדגוגית, מסביר שהוא יכול לעשות מהפכה קומוניסטית בכיתה, זה במילים שלו, כי המורים - -

בלי שירגישו.

- - כי התלמידים לא יבינו וההורה לא יבין או לא ישאל. גם אם הוא ישאל, הוא לא יבין מה קרה בכיתה. וזה בעייתי, לא רק בגלל שהוא היה יושב-ראש המזכירות הפדגוגית אלא כי הוא גם משמש בתפקיד במכללה מרכזית בישראל, ועדיין הוא מתעסק בתחום החינוך וזאת בעיה.

שאלת למה ממשיכים לעשות משהו שלא עובד? אז החלק המהותי פה – זו שאלה מהותית, והתשובה היא עוד יותר מהותית כי פונקציית המטרה זה לא לשפר לימודים, ובוודאי לא לשפר זהות לאומית. פונקציית המטרה של מי שעושה פדגוגיה ביקורתית – נציג משרד החינוך, איתי, אתה מכיר את המושג "פדגוגיה ביקורתית"?

אני לא אוכל להתייחס לדברים כרגע. אני רושם את הדברים וההתייחסויות.

אני שואל אותך אם אתה יודע מה משמעות הביטוי "פדגוגיה ביקורתית"?

אני אומר את זה שוב, אני לא איש פדגוגיה.

התשובה היא לא, אתה לא יודע מה זה "פדגוגיה ביקורתית", כן? כן או לא. אם אתה לא יודע, אתה יכול להגיד שאתה לא יודע. אתה יודע או לא יודע מה זה "פדגוגיה ביקורתית"?

הוא מסרב לענות כי התשובה שלו תפליל אותו. זה כמו - - - בארצות-הברית.

אז אתה עושה - - - . האם אתה יודע מה זה "פדגוגיה ביקורתית"? אפשר לבקש תשובה מהנציג היחידי שיש לנו ממשרד החינוך, האם הוא יודע או לא יודע מה זה "פדגוגיה ביקורתית"? להגיד "לא יודע" זו תשובה פשוטה. האם יש אותה? אפשר לבקש תשובה על השאלה הבסיסית? נציג אחד ותשובה אחת, יש? שיגיד "לא יודע".

דיברתי על זה לפני כן, איתי. אתה יכול פשוט להגיד.

אני לא שוחה בנושאים הללו, ובאחריותי לתת התייחסויות.

אז לא יודע. הבעיה היא, שניר מיכאלי צדק כשהוא אמר שהתלמידים לא מבינים מה קורה, שהמורים לא מבינים מה קורה. הוא צדק כי באמת, לא מבינים מה זה "פדגוגיה ביקורתית".

אני שוברת את הראש, כי כשאתה בא ואומרSocial Emotional Learning או לימוד משמעותי חווייתי – מה רע בזה? אני שוברת את הראש איך ההורים יבינו כמה זה חמור?

זה בדיוק מה שהתכוונתי שזה מתעתע.

מאוד.

אז הסיפור הוא שזה מאוד מאוד מאוד לא מתעתע אם הולכים לכתבי המקור. כי אם ניקח פה למשל את נציג משרד החינוך ונשאל אותו מה זה פדגוגיה ביקורתית והוא יטרח לענות, הוא לא יגיד מה זה פדגוגיה ביקורתית. המקור לפדגוגיה ביקורתית – רקע בסיס, זה מפררה במקור, מדרום אמריקה. מי שהביא את זה לארצות-הברית והמערב זה בחור אנטישמי, מרקסיסטי, מניפולטיבי, חלאת המין האנושי.

הוא זה שהוליד את הקונספט? מי זה?

הוא הביא את הקונספט לארצות-הברית, הנרי ג'ירו. באמת חלאת אדם, באמת. אי אפשר להגן עליו. הוא אנטי-רציונלי. בגלל שיש את המילה "ביקורתי", יש איזה רעיון, איזה שמץ תקווה לשפוט לרף זכות ולהניח ש"ביקורתי" קשור איך שהוא לחשיבה. אז אם רואים ראיון עם הנרי ג'ירו, הוא מסביר שהשם הנכון והמדויק יותר זה "פדגוגיה רדיקאלית". זה רעיון שלו, הוא מסביר את זה. שום דבר פה לא מסתורי, פשוט לא ידוע. הוא מסביר שזו פדגוגיה רדיקאלית אבל אם הוא היה קורא לזה "פדגוגיה רדיקאלית", זה לא היה תופס. אז קודם כל, זה לא פדגוגיה ביקורתית, זה פדגוגיה רדיקאלית. והנרי ג'ירו הוא אנטי-רציונליסט במובן הכי עמוק. כתבתי על זה גם בתפוצה של חוקרי חינוך כביכול בישראל, ואפילו נמרוד אלוני, שהוא לא בימין בשום צורה שהיא והוא מפעיל פדגוגיה ביקורתית, היה חייב להתנער מהנרי ג'ירו, ואמר: אני מכיר אותו משנת 92, ראיתי הרצאה שלו, הוא אנטי-רציונאלי.

צבי, אנחנו צריכים לחתור לסיום. כמה המתודה של הנרי ג'ירו כרגע מוטמעת בתוך תכניות הלימודים?

מאוד מאוד עמוק. חייבים להבחין אבחנה מאוד חזקה - -

באיזה אופן?

- - בין פדגוגיה ביקורתית, שזה חינוך לחתרנות, לערעור הקיים. למה? כי הקיים, בשיטה המרקסיסטית כי פדגוגיה ביקורתית זה מרקסיזם, הקיים בתפיסה המרקסיסטית – "קיים" זה הנורמות, החוקים, המבנה הפוליטי, הזהות והמסורת. כל זה, הוא מכשול בפני החברה האוטופית ההזויה שהם מדמיינים. קולקטיביזם זה נראה להם נחמד כי הם חושבים שהם גם ינהלו את זה. אז פדגוגיה ביקורתית זה ערעור, פדגוגיה של ערעור, זה מונח שקיים.

אותו ניר מיכאלי ערך ספר שקוראים לו "כן בבית ספרנו", שאגב התשובה היא לא בבית ספרנו. אני אקריא משם פיסקה - -

פיסקה אחרונה.

הנרי ג'ירו, שמספק גרסה של פדגוגיה ביקורתית הנשענת על תפיסותיהם של דוגלי אסכולת פרנקפורט. זה ניאו-מרקסיזם לא מסובך, כולל המופרעים כמו - -

זה ניאו-מרקסיזם פוגש את הפוסט-מודרנה.

אגב, הוא קורא לזה פדגוגית גבול של ההתנגדות הפוסט-מודרניסטית. מה הוא אומר? אם נלך על הפוסט-מודרניזם עד הסוף, זה לא טוב. אז מה נעשה? נשאיר מושגים כמו דמוקרטיה, אבל כל היתר מודרניסטי לגמרי.

כן. מכניסים מילים שנשמעות חיוביות כמו - -

- - -

הוא טוען שעל המורים להתחזק בתור אינטלקטואלים ראדיקליים, שמשנים - -

אנחנו רואים את זה קורם עור וגידים כרגע. ממש רואים את זה.

הכשרות מורים.

"חינוך לדמוקרטיה" הם קוראים לזה.

כן, שמשנים את פני בית הספר והחברה. המטרה היא לשנות את החברה.

ואיך קוראים לתלמידים? סוכני שינוי. הם צריכים להיות ערים – אגב, "ערים" זה לא סתם מילה, כמו שאתם יודעים. כי אני נורא שנורא מזדעזעים ואומרים: מה קורה בארצות-הברית?

סליחה שאני שוב שואלת: כמה הדבר הזה קיים במערכת החינוך?

- - -

רגע, כמה התפיסה בתוך חללי הכיתות, משדרות ועד מעלות, מבאר-שבע ועד חיפה – כמה התפיסה, שכשהמורה נכנס לכיתה הוא רואה בתלמיד כסוכן ידע?

סוכן שינוי.

ידע זה "אולד פאשן". כמה זה קיים?

כל "פרח הוראה" בסמינר להכשרת מורים בישראל מקבל הכשרה בפדגוגיה ביקורתית בפראקסיס מרקסיסטי כי הדבר הנורא ביותר הוא המסורת, הזהות והלאומיות, שאת זה צריך לשבור.

אני ממשיך את החצי השני - -

משפט אחרון כי יש לי עוד הרבה דוברים שאני רוצה לשמוע.

שלושה, ארבעה משפטים, זה המשך ואני קורא ברצף: "המאבק לשחרור בית הספר הוא רק שלב בדרך לשחרור חברתי כולל."

וואו.

חתומה על הספר גם יולי תמיר.

סליחה שאני באופן לא מקצועי מבקשת ממך כרגע להעביר לי את זה לוואטסאפ. זה אפשרי?

כן. "המאבק לשחרור בית הספר הוא השלב בדרך לשחרור חברתי כולל שעל המורים להתחייב אליו." זה ג'ירו, שוב. מרקסיסט תועבה, הוא כתב אחרי ה-7 באוקטובר תמיכה בחמאס כמובן. "חושף את בית הספר כמרחב פוליטי מובהק שממלא תפקיד מרכזי בייצור אירועי שיח, משמעויות וסובייקטים" – זה כבר נכנס לשיטות ההפעלה, "בשליטה עליהם ובשיווקם היעיל." אירועי שיח – זה אומר להביא משהו לכיתה רק כדי לקדם את השיח המרקסיסטי המפרק.

הדתה. הדתה מרקסיסטית.

פדגוגה של ערעור, כמו שאמרנו. "בית הספר משמש כסוכן דיכוי בשירות המערכת המצליחה, וגם באמצעותה לשעתק ולשכלל את עצמה." כלומר, זו השיטה המרקסיסטית. בתפיסה - -

זה טקסט של ג'ירו?

זה טקסט בספר "כן בבית ספרנו" בעריכת ניר מיכאלי, שאמר שההורים לא מבינים מתי - - - ולכן צריך לעשות את זה והיה יושב-ראש המזכירות הפדגוגית - -

והיום הוא בחינוך העברי, בגוף שקם.

כן, אבל צריך להבין את השיטה, את ההסתכלות, את פונקציית המטרה.

באמת משפט אחרון.

כן. אם הבית ספר יוצר מצב שהחברה משעתקת את עצמה, זאת בעיה. כלומר, אם בית הספר מעביר לדור הבא את הערכים של החברה, זה מבחינת ג'ירו ומבחינת פדגוגיה ביקורתית, בעיה. כלומר, זה לא שהמטרות לא חופפות למערכת החינוך, זה אומר שהתפיסה המרקסיסטית שבאה לידי ביטוי בפדגוגיה הביקורתית, זה בדיוק הפוך מהמטרות של מערכת החינוך והציפיות של ההורים. ולכן, זו הונאה, זו עבירה על החוק, זה לא אתי, זו שטיפת מוח בהגדרה, ושמחתי לעזור לך להבין מה זאת פדגוגיה ביקורתית והיה צריך להוציא את זה עכשיו, שלשום, לפני 10 שנים, מחוץ לחוק במדינת ישראל.

תודה רבה.

אני רק רוצה להוסיף, ממש קצר: השר לא הגיע לכאן, הוא לא ענה על השאלות שלנו והוא השליח שלנו. ובמקום לתת לנו תשובות בשקיפות שתאפשר לנו להתמודד עם החתרנות הפדגוגית של המשרד שלו, שנמשכת כבר שנתיים תחת פיקוחו, הוא מעל באמון שלנו והבריז. וזה לא עוזר לי שהוא שלח לפה מישהו שלא יודע לתת לי תשובות. אני צריכה את התשובות לא בשביל שיספר לי שהוא מציל אותי. אני צריכה תשובות לגבי מה שהמשרד שלו עושה לילדים שלי כדי שאני אוכל להציל אותם בעצמי. ואם הוא לא כאן בשביל לתת לי תשובות, הוא מועל באמון הציבור.

נגה, הוא עובד על רפורמה - -

הרפורמה לא מעניינת אותי. אני רוצה את המידע על החינוך של הילדים שלי כדי שאני אוכל לקחת עליהם אחריות. אני לא צריכה גננת, אני לא צריכה שהשר יעשה בשבילי את העבודה. אני צריכה שהוא יוציא את הפקידות שלו מהראש של הילדים שלי וייתן לי לנהל את החינוך שלהם בעצמי. ונמאס לי לשמוע תשובות משרים ומהפקידים שלהם, שאומרים שהם יצילו אותי מעצמי או מהשטויות שלהם. שיבוא לפה, שיגיד לי מה הוא עושה כדי שאני אוכל לתקן את זה. כדי שההורים פה, כדי שהציבור יוכל לקחת אחריות בחזרה על החינוך של הילדים שלו כי המרקסיסטים במשרד החינוך עברו כל גבול. ואם הוא לא נותן לי את התשובות האלה, הרפורמה שלו לא תעזור כי המרקסיסטים "יערבבו" אותו שוב.

לפחות שידעו מה זה "פדגוגיה ביקורתית".

הוא יגיע לכאן כנראה בעוד שבועיים ואני חושבת שהוא ייתן לך תשובות. יאיר, בבקשה.

שלום. אני אדבר בטון קצת אחר, אני מקווה שזה ישתלב פה עם כל המוסיקה הכללית של המרחב. אני מוסיקאי. אני עובד בין השאר במיזם שנקרא "הזמנה לפעילות" בעמותת סנונית, שזה מיזם שהוא אחד המחוללים של מה שאנחנו קוראים "מהפכת הפיוט הישראלית" ב-20 שנים האחרונות. נמצאת איתי גם מיכל ברילנט, שמנהלת את המיזם בעמותת סנונית יחד איתי.

אז אני רוצה להוסיף עוד ממד לתוך השיחה, עוד שכבה, כשמדברים על יהדות ועל זהות יהודית וכולי, אולי עוד איזה שהוא מפתח שאני חושב שהוא חשוב לשיחה ואני מקווה שהוא גם יקבל ביטוי ברפורמה שאיתי דיבר עליה כאן, ושאנחנו זוכים להיות בקשר איתה. תודה, כבוד יושבת-הראש, על ההזדמנות להציג את הדברים. אני גם יודע שיש פה מסורת – אני כבר פעם שנייה פה אז אני יכול להגיד שכבר יש לי פרספקטיבה על זה שיש עניין לחבר את הדיבור העכשווי גם למקורות, לשפה של המקורות. אני אגיד שבנבואה האחרונה של משה רבנו קצת ניבאה את הוועדה הזאת. כלומר, הוא ניבא את המציאות הזאת שאנחנו נמצאים בה, שבה נשכח הרבה. אנחנו נפגשים סביב איזה שהוא כאב משותף שמדבר על איזו שכחה, שכחה של זיכרון, של זהות, של יהדות, של תרבות שהייתה חלק ממי שאנחנו במשך הרבה מאוד שנים, ודווקא כאן, במדינת ישראל, אנחנו קצת מתרחקים.

למשה רבנו היה מפתח, והוא אומר כך בנבואה האחרונה שלו: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד". מה הוא אומר? השירה וגם העולם של הפיוט, שאנחנו קצת מופקדים עליו או מנסים לקדם אותו ב-20 השנים האחרונות, השירה היא בעצם תמצית של הזיכרון. תמצית של הזהות, של התרבות, כל תרבות וגם אצלנו. השירה היא המקום שבאיזה אופן שם מתלכדים, מזדככים גם השפה, גם המוסיקה, גם התרבות, גם התפילה, גם הטקס למקום, שבאיזה שהוא אופן שמר עלינו לאורך אלפיים שנות גלות בכל המרחבים. הפיוט הוא סוג של פס קול. אנחנו קוראים לו לפעמים פס הקול של התרבות היהודית, וגם כאן ענייננו הוא פס הקול של התרבות היהודית-ישראלית, אפשר להגיד את זה ביחד, אפשר לדבר על זה, כי זה בעצם משקף את המכלול של האין רגע, אין דבר, אין ספר ביהדות שנלמד בלי ניגון, לא רק השירה. החיבור של שירה ומוסיקה הוא מפתח מאוד חשוב לאורך כל ההיסטוריה באופן שבו העברנו תכנים, על כל המכלול שלהם, עם העומק של השפה, החוויה, - - - המשפחה.

ב-20 השנים האחרונות קורה משהו מעניין, ותכף נזרום על המצגת, תודה גלית, אבל אני אהיה ספציפי כי באופן ממוקד, מה שאנחנו מבקשים להציע כבר קורה, ואני רוצה שיקרה יותר במערכת החינוך. 20 שנה לאחור, מה שאנחנו קוראים "מהפכת הפיוט הישראלית", בעצם אפשר ללמוד מזה הרבה מאוד דברים. המילה הזאת לפני 20 שנה הייתה קצת מוזרה. פיוט זה משהו שפגשנו אותו בבתי הכנסת או אצל החוקרים באקדמיה. עכשיו זה הפך להיות חלק משפה שכשאני אומר את המושג הזה, אנשים יודעים, מי שמקשיב, יודע על מה אני מדבר. זה הפך להיות מקום שהרבה אומנים ישראלים, ממאיר בנאי וברי סחרוף וכולי, מוצאים שם את המקום שבו הם יכולים להתחבר לשפה המקורית, הייחודית שלהם. הפיוט פותח הרבה מאוד שערים, שאפשר מעבר להגדרות של "דתי", "חילוני", "ספרדי", "אשכנזי", מקום שאפשר לפגוש - -

התכנית שלכם בגפ"ן?

כן, היא נמצאת גם בגפ"ן. מקום שבו אפשר לפגוש את המכנה המשותף. אני רוצה לדבר קצת על המכנה המשותף כי אנחנו מדברים הרבה על המפריד. המקום שבו אפשר לנסות ללכת מעבר להגדרות המקטבות, למילים כמו "הדתה", מילים שמנסות לפגוש דרך השירה - -

בכמה בתי ספר ממלכתיים מקיימים את זה?

עכשיו אני אדבר על זה, גם ממלכתיים. את התכנית הזאת אנחנו מנסים לקדם בעשור האחרון. זה מיזם גדול, שהתפקיד העיקרי שלו הוא להנגיש את עולם הפיוט לכל המרחב של החברה הישראלית והיהודית גם בעולם, דרך עולם של חינוך, תרבות, מחקר וכן הלאה.

נושא אחרון, אולי אפשר לרוץ על המצגת הזאת - -

לא. אין כמה דקות בכלל. 30 שניות.

שאלו אותי כאן איפה זה קורה? אז דווקא התחלנו בגני ילדים, במקום של "גירסא דינקותא". איפה שהשירה גם בתל-אביב וגם בחינוך הממלכתי. מה שהיה מעניין פה זה שסך הכל, חוץ מקיצוניים משני הצדדים דרך אגב, גם בקולות שבאים מהעולם השמרני-דתי וגם מהעולם החילוני, כל אחד מהסיבות שלו שחשב שאנחנו עושים פה משהו בעייתי, זה התקבל בצורה מאוד טובה בחינוך הממלכתי וגם בחינוך הממלכתי-דתי. זו תכנית שהגיעה ל-2,000 גנים שבהם הילדים גדלים כחלק מהשפה שלהם, חלק מהאופן שבו הם פוגשים שבת, פוגשים חגים, פוגשים את כל המגוון שמרכיב את החברה הישראלית-יהודית, על הכוח שלו. איך המגוון הופך להיות כוח שמייצר מכנה משותף ושפה משותפת. ותחשבו מה קורה לילד שפוגש בגן שלו, סביב קבלת שבת למשל, גם את הפיוט האתיופי לקבלת שבת, את המרוקאי והאשכנזי ומתחבר גם לשירה העברית החדשה. וכל המכלול הזה לא מקטב אלא עובד ביחד כמכלול. זה האתגר שלנו כאן, במדינה, שהמגוון הזה יהפוך להיות כוח מחבר ולא כוח מפריד.

ולשירה ולמוסיקה יש תפקיד מאוד חשוב בזה. זה התוכן, זה לא רק מה שמלווה את התוכן. אנחנו רוצים להמשיך לגדל את זה לתוך פס הקול הזה שילווה את הילדים עד התיכון, וזה המקום שאני מקווה שיהיה גם חלק מהרפורמה, שזה התחיל וקצת נתקע, נקווה שזה ימשיך ויגדל. זה באמתה מקום שבו אפשר לפגוש את התמצית של מי שאנחנו באופן שבו נישאר וילווה אותנו. בסופו של דבר, גם לאדם שמגיע ליום מותו, ששישאלו אותו מה הוא זוכר? הוא זוכר את השירים שלימדו אותו לאורך השנים. זה מרכיב מאוד חשוב. אני מקווה שיהיה לזה ביטוי ברפורמה.

היו"ר גלית דיסטל אטבריאן: << יור

בעזרת השם. תודה רבה, יאיר.

- - -

יש פה אנשים שעדיין לא דיברו, נגה, וחצי מהחומר לא נאמר פה. לפני שאני מעבירה את רשות הדיבור למנהלת בית הספר סמדר מורס, ואחריה מקסים. אז סמדר ואחריה מקסים ואחריה דורית יצחק.

רציתי להראות פה חשיפה של גליה זלמנסון מקדמה, אבל נראה לי שפשוט נעביר את זה לישיבה הבאה כי לא נשאר זמן. אז סמדר, לא יותר מחמש דקות. אחריה כל הדוברים לא יותר משלוש דקות. תזכרו, מי מכם שמאריך, בגללו דורית לא תוכל לדבר.

אז קודם כל, אני רוצה שירשם בפרוטוקול ויאמר פה, בסרטון, שאנחנו אולי לא שמים לב אבל הוועדה הזו היא אולי החשובה ביותר מוועדות הכנסת מסיבה אחת פשוטה: היא עוסקת בעתידה של מדינת ישראל, והיא עוסקת ב-2.5 מיליון תלמידות ותלמידים שהם דור העתיד של מדינת ישראל. וכל ועדה אחרת שעוסקת בכאן ועכשיו וגם קצת בעתיד, לא יכולה לתת טיפה מושג לגבי מה שהולך לקרות פה כי הוועדה הזאת עוסקת בעתידה של מדינת ישראל ובאיומים האסטרטגיים על מדינת ישראל שעוברים תמיד דרך החינוך ודרך האזרחים והאזרחיות.

ועכשיו, אחרי שאמרתי את הדברים החשובים מאוד האלה, אולי הכי חשובים שאני אגיד היום, אני אגיד כמה דברים. לגבי מערכת גפ"ן – אני רוצה לתת קצת מושג. מערכת גפ"ן כוללת בתוכה 34,625 תכניות. כמעט 35,000 תכניות, מתוכן כ-18,000 תכניות לא מאושרות על-ידי משרד החינוך, ככה למדתי - -

איך?

כי הם לא עמדו בתנאים אך לא נמצאה מניעה לשלב אותם בתוך מערכת החינוך. ו-18,000 התכניות האלה נתונות להחלטת מנהל באם לשלבן במערכת החינוך בבתי הספר ובכיתות או לא. קודם כל, אלה הנתונים.

אחרי שאמרתי את זה – למערכת גפ"ן חודרות תכניות ראדיקליות, אנטי-יהודיות, אנטי-ציוניות, שחותרות תחת קיומה של המדינה היהודית, ובכך מהוות איום אסטרטגי על מדינת ישראל.

התכניות האלה עומדות בניגוד לסעיף 19 לחוק החינוך הממלכתי, שמדבר על אהבת המולדת, על המורשת היהודית והקשר ההיסטורי ועל החיבור בין התלמיד לעמו. כמו כן, הוא עומד – יש עוד סעיף, סעיף 19 לחוק החינוך, שאוסר על תעמולה פוליטית בתוך מערכת החינוך.

סמדר, שמעתי על חוזר מנכ"ל ב-2017, שלפיו אפשרי למורה לדבר על פוליטיקה בתוך הכיתות. זה נכון?

בואי נגיד שבהיעדר פיקוח - -

איתי, אולי אתה יודע? האם לפי החוק מותר או אסור לדבר על פוליטיקה בתוך הכיתות? זה עניין של משמעת אצלנו, במשרד החינוך, אבל תשובה מסודרת תינתן אחרי...

אוקי.

אני חושבת שזה מאוד תלוי איזו פוליטיקה, תלוי מה אומרים. אנחנו מודעים לזה שיש אירועים שבהם מורים כן מדברים. תראי, כל עוד זה בעד מדינת ישראל, זה מתכתב יחד עם חוק החינוך הממלכתי, אז אני חושבת שזה עומד בסעיפים של החוק. ברגע שזה נגד מדינת ישראל, וזו לא השאלה אם זה פוליטי או לא אלא השאלה שצריכה להישאל בעיני על-ידינו זה אם זה בעד אהבת המולדת או בעד החיבור של הילד לזהות שלו ולעם ולמדינה, כפי שכתוב בחוק החינוך הממלכתי או לא?

סעיף 2 מדבר על אהבת המולדת והחיבור של התלמיד לעם ולמולדת ולמורשת ולהיסטוריה.

עכשיו, אני רוצה לתת איזו שהיא דוגמה: תכנית 2039 בגפ"ן היא תכנית שמדברת על התמודדות חינוכית עם גזענות, והיא מטעם האגודה לזכויות האזרח. אם אתם תיכנסו לאתר של האגודה לזכויות האזרח באינטרנט, אתם תראו שבעמוד הראשי מופיע הכיתוב הבא: האגודה לזכויות האזרח – התשובה שלך לממשלת החורבן.

האגודה הזאת מספקת תכנים לגפ"ן, שזו נקודה ראשונה שאני רוצה לדבר עליה. התכנית הזאת, של האגודה לזכויות האזרח, שם כתוב שגזענות היא תופעה מורכבת וטעונה. היא עולה לכותרות במקרים קיצוניים אבל גם קיימת באופן יום יומי ליתן מסווה, ויש לה השלכות קשות על אנשים ועל אופי החברה, במיוחד בחברה מרובת תרבויות כמו זו הקיימת במדינת ישראל. רכישת כלים לזיהוי גזענות צריכה להיות מנת חלקו של כל מורה. אני רוצה להגיד "מרובת תרבויות", אחרי טבח ה-7 באוקטובר, שניסו לעשות לנו פה טיהור אתני כי זה טיהור על רקע האתניות שלנו, ולכן האגודה לזכויות האזרח חושבת שהתלמיד והתלמידה בישראל צריכים ללמוד על הגזענות במדינת ישראל בחברה מרובת תרבויות.

סמדר, נגמר לנו הזמן.

אני רק רוצה להגיד מילה אחת לסיכום: אני רוצה להגיד שאחד מבתי הספר הכניס תכנית, למשל, כמו שדיברנו פה בישיבות הקודמות, שבמקום שיעור תנ"ך כותבים במערכת שיעור אדם וחברה. אז אני אגיד שאחד מבתי הספר קרא לתכנית "עגבניות ירוקות מטוגנות" במערכת. ומה זה היה?

אחלה סרט.

כן. הסתבר שמה מטוגן פה? התודעה של התלמידים כי אחרי בירור, הסתבר שמדובר במפגשים עם פורום המשפחות הישראלי-פלסטיני, מבלי שההורים ידעו על כך. ומנהלים גם לא תמיד נכנסים לעומק התכנים תמיד, ובטח לא למקורות המימון. ויש גם כן ניסיונות להכניס תכניות ללא תשלום כדי לקדם אג'נדות זרות, אנטי-יהודיות, אנטי-ציונית, אנטי-לאומיות - -

אני אשמח לקבל את החומר הזה כדי להדהד אותו.

רק רגע. ואני אומרת שמה שצריך לעשות זה לקדם, ואולי זה ייצא מהוועדה הזאת, חברת הכנסת דיסטל, מערכת שקיפות בגפ"ן - -

ממש לא. לבטל את הגפ"ן.

- - לעשות שם סדר. 18,000 תכניות, שצריך להבין מאיפה הן הגיעו, איך אן השתרבבו לתוך המערכת ומדוע מנהלים ומנהלות, ואני בכללותם, יכולים לבחור בהם כשאין דין ואין דיין.

אני אגיד עוד מילה אחת על השר קיש, ואני מתחברת לכל מה שנאמר פה מכל הכיוונים – כמנהלת בית ספר מעל עשור, אני יכולה לומר ברור ובאופן חד-משמעי שני דברים: 1. מזה עשרות שנים שהמערכת מתנהלת ככה. זה לא עניין חדש וזה לא קרה בקדנציה הזאת, אם כי צריך לבחון את זה בקדנציה הזאת. 2. כמנהלת בית ספר וכאשת חינוך ותיקה, אני רוצה מהוועדה הזאת להושיט יד לשר החינוך יואב קיש ולומר לו שאם יש לו עניין לקדם את מערכת גפ"ן ולבנות תכנית ספיראלית - -

או לבטל אותה.

הלוואי, אמן סלה. - - או לקדם תכנית ספיראלית ללימודי יהדות, מורשת ואהבת המולדת מכיתה ב' עד י"ב, אני עומדת לרשותו. מנהלים נוספים יצטרפו, ואני קוראת מכאן, אפרופו שינוי במערכת גפ"ן, לקרוא לנשי ונשות חינוך מהשטח, למנהלי ומנהלות בתי ספר, למורים ולמורות ולהורים - -

סמדר, לא יישאר לחברים שלך זמן.

- - ולקדם את השינוי המיוחל כי מערכת גפ"ן צריכה להיבחן מכל זווית שהיא, ולבחון שוב את עצם נחיצותה פה, אם בכלל. תודה רבה.

תודה רבה. מקסים, יש לך שלוש דקות.

שלום לכולם. אני אביו של ילד בן 10 הלומד בחינוך הממלכתי בתל-אביב. מכיתה ב' קיבל בני את ספר התנ"ך. היה טקס בית ספרי עם סופרת סת"ם - -

רפורמי. סופרת סת"ם זה רפורמי.

רפורמי. הוענק להם ספר הספרים. התרגשתי, חשבתי לעצמי, הנה מונגש לו כעת זיקוק של חכמה ומשמעות שנצברה על פני הדורות לשמש לו עזר כנגדו. רבות ניתן לומר על היהדות אולם לכל הפחות, את הטענה כי חכמת החיים הינה מקיימת חיים, לא ניתן לסתור. היהדות שרדה את מבחן הזמן. ולראיה, 3000 שנה והנה, אנחנו כאן. היום בכיתה ה', כשאני שואל את בני היכן ספר התנ"ך שלו? התשובה שלו: אבא, אין לי מושג, אנחנו לא משתמשים בזה.

שמעתי טענות שונות במופעים הקודמים של הוועדה לגבי הנחיות כאלה ואחרות של משרד החינוך אודות לימודי תנ"ך בחינוך הממלכתי. אבל האמת היא שאין כלום, זה פשוט לא קיים. השעה אכן מופיעה במערכת השעות כל יום שישי, שעה ראשונה, שיעור מקרא. בפועל, יש להם שיעור פסקת טיעון – מה עדיף? ים או בריכה? בחר ונמק. או שהמשבצת הופכת לשעת עדכונים לגבי שבוע הבא עם המחנכת.

אני מצפה ממוסד חינוכי בישראל לחנך את בני לתקווה, למצוינות, לגבורה ולציונות. במקום זאת, הילד חוזר מבית הספר מודאג וחושש. בשיעור מדעים הציגו לו את הסרטון man, של סטיב כץ, סרטון "יוטיוב" של שלוש וחצי דקות, שבו האדם מוצג כדמות משחיתה וזדונית משחר ההיסטוריה ועד ימינו. בשיעור קיימות הסבירו לו כי העולם עומד להיכחד. עבודת החקר בכיתה ד' הייתה על זיהום בים, ובכיתה ה' על ספורט, אבל לא באמת. לימדו אותם על היתרונות של נכות בספורט.

במקום לעורר את סקרנותו ושמחת חייו, הוא סופג אינדוקטרינציה שכל בר דעת יתקשה לדמיין מדוע לעשות זאת לילדים. בית ספר צריך להיות מקום בו הילדים זוכים להתנסות, לבדוק גבולות וללמוד לחלום. לא מוסדות למיזנטרופיה וסבל. אף אחד לא שאל אותי אם אלה הערכים שעליהם אני רוצה שבני יגדל. חמור מכך, אני מגלה על הדברים האלה רק בדיעבד. אני שומע את הדברים האלה ומזדעזע. כאביו, האחריות להפיג את החששות הנובעים מהדברים שאותם הוא שומע היא שלי. בכל פעם מחדש אני מסביר לו כי לא כך הם פני הדברים אולם זהו קונפליקט ערכים. כיצד אגיד לבני כי מוריו, אותם המבוגרים שהוא סומך ובוטח בהם, הדמויות שחינכתי אותו לכבד ולשמוע בקולם – טועים.

ההורים שלי עלו לארץ בשנות ה-90 מברית-המועצות. חלומם היה כי הילדים שלהם יזכו לחיות כיהודים חופשיים בארצם. הם חלמו על ארץ זבת חלב ודבש, מקום בו האהבה לארץ ולאדם מקרינה אור לעולם הגדול. ארץ של תקווה, דוגמה לחכמה ומופת להעניק בחזרה לעמי העולם. רוסיה הקומוניסטית, למי שלא יודע, הייתה מקום שבו הדת דוכאה בצורה קשה, בתי כנסת הפכו למחסנים. רבנים הושמו ללעג על-ידי השלטון ואחר-כך הוצאו להורג. להתפלל, משמעו היה לאבד את פרנסתך ואם תפסו אותך שומר שבת, נשלחת למות ב - - - איבוד הערכים של חלק החזון של שחרור מהאמונות הטפלות הפך במהרה לבור של אלימות וריקנות, שבו האדם איבד לא רק את אלוהיו אלא גם את אנושיותו. על זוועות הקומוניזם בו מיליונים מצאו את מותם, אין טעם להרחיב. אולם אני סבור כי תופעה מקבילה בהתאמות של עדינות ותחכום למאה ה-21 מתרחשת בכלל המערב, וכפועל יוצא גם כאן, בישראל.

ולכן, לעניות דעתי, הוועדה הזאת שנקראת "הגות יהודית" היא אקוטית לא רק מטעמי מורשתו וזהותו של העם היושב בציון, היא אסטרטגית נוכח האיומים שבפניהם אנו עומדים כמדינה. היהדות היא שכפ"ץ כנגד ערכים כמו - - - כואב לי לשמוע את הזוועות המתחוללות במערב בו מבצעים ניתוחי שינויי מין בלתי הפיכים בבני נוער מבולבלים הנידונים עקב כך לשלם את מחיר טעויות הנעורים שלהם במשך כל ימי חייהם.

אני חילוני. אני רוצה להציע לוועדה פרספקטיבה מסוימת ובזאת אסיים. אנחנו מדינה צעירה, עם עתיק שחזר למולדתו, אבל אנו קשים מאוד עם עצמנו. לדעתי, הגישה הנחוצה לנו היא דווקא גישה של חמלה ואהבה. עלינו ליצור זהות של משמעות בחיינו על-מנת להגדיר את הייעוד ואת תפקידו של העם היהודי בעולם הגדול. הדבר טרם קרה מכיוון שהאויב מחזיר אותנו בכל פעם מחדש לתודעה של הישרדות, אולם הטבע אינו סובל ואקום. מכיוון שטרם הגדרנו את החלום שלנו כעם, כלל התופעות שתיארתי קודם לכן מתרחשות כאן, בישראל. בהיות המקום ריק מתוכן, נביאי שקר מבקשים למלא אותו, ולכן כל שנדרש הוא הנגשה של האוצר היהודי, מוסד וחכמה ששרדו את מבחן הזמן לציבור. כפיה, הן דתית באמצעות הדתה והן חילונית באמצעות ניתוק, לא תעבוד ולעד תייצר אנטגוניזם. הנפש היהודית שואפת חירות. במקום זאת, על היהדות להתחרות בשוק הרעיונות החופשיים, ולכן אני מציע כי המדינה תציב יעד לאומי של הכרת הטוב של שנות היהדות לכלל העם באמצעות הגדרת קריטריונים ותמריצים והכוונה ליוזמות מתוך הקהילה.

אנחנו נמצאים בפתחה של מהפכה טכנולוגית, ולכן הדבר המדויק ביותר שהממשלה יכולה לעשות זה להציב את היעדים, להגדיר את הקריטריונים, לפנות מכשולים בירוקרטיים ואחר-כך להסתלק מן הדרך ולא להפריע.

תודה רבה על ההקשבה. עם ישראל חי.

כל הכבוד.

אתה יודע, כולנו כאן בתוך המלל אבל התרגשתי ממש להקשיב. אגב, באיזה בית ספר הילד? או שאתה מעדיף לא...

מעדיף לא לחשוף את זה בוועדה.

מבינה ומקבלת. מקסים, אלף תודות, ממש. נשמח לראות אותך אורח קבוע בוועדה.

תודה רבה.

יהונתן ואחרי זה דורית. לשניכם יש שבע דקות.

אני רוצה להודות קודם כל לך על הוועדה החשובה הזאת. אני בהלם שאין חברי כנסת. כל הכבוד למי שהיה פה קודם.

אין חברי כנסת, אין משרד חינוך.

אבל הדרך ברורה.

התפקיד זה עליכם. עליכם לפקח. אז תודה לך. אני רוצה לתת דוגמה קטנה לנושא הזה, רעיונות חיצוניים, איך חודרים למערכת החינוך. אני שלוש שנים חוקר את הנושא של ארגון הבריאות העולמי עם משפטנים, עם גופים, יועצים גם בארץ וגם בעולם, ואני רוצה לתת דוגמה אחת קטנה. אני רוצה להביא לפה כתבה מלפני שנה בנושא שהוא לא פשוט בכלל. אני מצטער שאני מביא כזה נושא בסוף, חינוך המיניות של הילדים בבית הספר. אני יודע שזה נושא לא קטן בכלל, זה לא פשוט להביא אותו. יש חינוך מיני וחינוך למיניות. אני רוצה להראות איזו שהיא דוגמה קטנה איך זה עובד. ארגון הבריאות העולמי, יש לו תקנות אירופה לחינוך למיניות לילדים. את התקנות האלה, כל המדינות החברות מחויבות אליהן ומקדמות. משרד החינוך צריך וחייב לקבל אישור ממשרד הבריאות בשביל זה. אז פה יש את הקשר בין ארגון הבריאות העולמי, שזה ארגון סוכנות של האו"ם, שמביא כל מיני תקנות, שיש להם כל מיני רעיונות ואני לא רוצה לפתוח בכלל את מה שכתוב שם, אבל בין זה לבין חינוך של ילדים בבתי הספר שלנו...

וככה בעצם יש חותמת של ארגון בין-לאומי למשרד החינוך, והכל עובד לפי פרוצדורה. אחד הנושאים שרציתי להביא כדוגמה ממש קטנה, ובזה גם אסיים בשביל להעלות את זה – כתבה שיצאה לפני שנה ב-Ynet ובעוד עיתונים, מאימא אחת אחראית שהילדה שלה עברה פגיעה בחינוך שכזה, והורי מדינת ישראל מודעים לזה בכלל. רוב הסיכויים גם שאם היה דבר כזה, לא הילדים ידברו ולא אף אחד, זה בזכות אימא אחת. צריך להבין כמה אחריות יש להורים היום בבית הספר, לבוא ולהעלות נושאים. אגב, כל הכבוד לכל ההורים שבאים לפה ומפסידים יום עבודה ואלה שרואים את זה בזום – זה נושא כל-כך חשוב.

אני אקריא מהכתבה: זה לא חינוך מיני, זאת הטרדה. הסדנה השערורייתית לתלמידי כיתה ז'. הורים באור עקיבא נדהמו לגלות את הסדנה לחינוך מיני שעברו התלמידים בחטיבת הביניים, שכללו בין היתר שימוש במושגים בוטים. הבת שלי הרגישה חשופה, סיפרה אחת האימהות בבית הספר. אני אתמצת את זה. בתמונה שצולמה תלמידה בת 12 במהלך הסדנה, נראה על לוח הכיתה ועליו נכתב באותיות: מה הבנים רוצים? והם לא חסכו בפרטים, ולא אפרט אותם כאן כדי לכבד את הנוכחים.

כיתה ז'? ח'?

בכיתה ז'.

ז' זה 12, נכון?

מה הבנות רוצות? ומתחתיהם תיאורים מיניים בוטים. יש לי פה את התמונה, אני אשמח גם לשלוח - -

אם זה טוב לחלל הכיתה, זה טוב גם לפה. תן את התיאורים. ילדים בגיל 12 חשופים לזה.

יש לנו סיפורים מזעזעים על חינוך מיני, בארגון "מאירים". מזעזעים, שאני אפילו לא יכולה להגיד את מה שאומרים לתלמידים לעשות בבית, ומחלקים להם קונדומים כדי שהם יעשו.

אני אתמצת. יש שם המלצות לראות פורנו, יש שם המלצות - -

Hold your horses. יש המלצות לראות פורנו לתלמיד בכיתה ז'?

אכן. כן. יותר מזה - -

ראיתי קונדומים שנותנים להם להתנסות ולחזור עם רשמים בשבוע הבא. מחלקים קונדומים ואומרים לתלמידים להתנסות ולחזור עם רשמים בשבוע הבא.

בהמלצת האו"ם.

וזה נותן בעצם אסמכתה לתכניות האלה להביא את הרעיונות האלה.

נגמר הזמן.

אני מסיים ורק רוצה להמליץ המלצה אחת מאוד טובה: החבר'ה האלה, חשוב שיפגשו עם משרד החינוך, שיעזרו בלקדם את זה.

הם נפגשים. תודה רבה, יהונתן. אני אשמח לקבל את הסימוכין. יפעת לופו, יש לך דקה. ומה שנשאר – דורית.

אני מחותם. אני אתחיל מהבסיס, מה שאנחנו מסכימים, שהרוב בעם ישראל באמת רוצה חיבור למסורת, לערכים היהודים המסורתיים. הוא יודע שזה מחבר אותנו לזהות שלנו, לעם שלנו, לארץ שלנו, לתורה שלנו. אני מתייחסת לתת הסל של תרבות יהודית-ישראלית, מאחוריו מתחבאת תפיסת עולם שרק מנתקת אותנו מהשורשים שלנו.

יש את הקריטריונים – את דיברת על תכנית שלא אישרו וממש פשוט למצוא את הקריטריונים ולהבין למה לא אישרו. בסעיף 5 – אתם יכולים לחפש את זה גם בעצמכם - -

אני הקראתי את הנימוקים למה לא אישרו.

אז הנימוקים מתייחסים לקריטריונים. הקריטריונים: מחויבות לערכים ציוניים, הומניסטיים ודמוקרטיים. ביטוי לגישה פתוחה של בירור ערכים. שיח חופשי ורב-גוני וגישה התפתחותית של היהדות ברוח יהדות כתרבות. בכל תכנית, כדי להיכנס לסל, צריך לציין שיש חובה להשתמש באחוז אחד כדי לקבל את התקציב. כתוב במפורש שבית ספר חייב להשתמש באחוז אחד מתוך הסל הזה. אם הוא לא משתמש, הוא יפסיד את הכסף.

השאלה שלי לנציגי משרד החינוך שלא נמצאים כאן, אני הייתי רוצה לקבל הסברים מה זה בדיוק "הומניסטיים", מה זה "ביטוי לגישה פתוחה של בירור ערכים". את ראית, התכנית שם לא ענתה על הכלל הזה אז היא לא נכנסה. תסבירו לנו מה זה הכלל הזה? איך זה מתקשר למסורת היהודית שלנו?

דבר שני – למה לחייב? נגיד שיש בתי ספר שרוצים להכניס תכניות כאלה, למה לחייב את כלל בתי הספר? למה לא חייבו סל של מתמטיקה, של מדעים? למה באמת להכניס את התקציבים האלה שמנתקים אותנו מהערכים שלנו?

מה שהיא אומרת זה שאו שהם ייקחו תכנית רפורמית או שלא יקבלו כלום, לא יקבלו שום תכנית. זה מה שהיא אומרת.

סחיטה.

בדיוק. הם לא השתמשו במילה "רפורמית". אני אתייחס לתגובה שלהם, שנציג משרד החינוך הגיב על חומרי הרקע ששלחתי לוועדה, אבל מה זה אם לא רפורמה כל הביטויים האלה? גישה התפתחותית, יהדות כתרבות? איפה יהדות כמסורת? אחר-כך הם כותבים שאין בה הגדרה מדירה מבחינה דתית או אידיאולוגית והיא אינה מחייבת או מכוונת לאורח חיים הלכתי, חס ושלום. זה כתוב במפורש, הם לא מסתירים, סעיף 5. יש כאן עוד קריטריונים, תקראו גם ותזדעזעו.

את יכולה לשלוח לי את הקריטריונים האלה?

כן, אני אשלח לך. שלחתי גם ליועצות.

יש לנו הצעה מאוד מעשית, אני אשמח גם שתעביר למשרד החינוך - -

משפט אחרון. מה ההצעה?

להכניס את תת-הסל של זהות יהודית לתוך המינימום יחד עם תרבות יהודית ישראלית.

אני הייתי מפרקת את "תרבות יהודית ישראלית". יש לימודי זהות יהודית ויש תרבות ישראלית, וזה ששניהם נמצאים בכפיפה אחת זה כאילו מישהו מתנצל על היהדות שלו.

בדיוק. גם לא לחייב את בתי הספר. תודה רבה.

חברים, אני מודה לכולכם על זה שבאתם. אתם הייתם מדהימים אחד אחד. תרמתם כל-כך הרבה. אני מודה לכם מאוד, אני מצפה לראות אתכם גם בוועדה הבאה בעוד שבועיים. אנחנו נסכם את כל מה שנאמר פה, נבקש תשובות ובעזרת השם גם נקבל. אלף תודות על הכל.

תודה לכולם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:59.